Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

Lech Lecha.33
ואת הנפש וכו', (בראשית יב ה). הנה לדעת רז"ל (סנהדרין צ"ט ע"ב) הכוונה על הגרים שגיירו, י"ל ריבוי הא"ת, מה שאותן הגרים שוב גיירו בני ביתם או קרוביהם והדומה:
Lech Lecha.34
ויצאו ללכת ארצה כנען וכו' (בראשית יב ה). הוה ליה למימר וילכו ארצה כנען. נ"ל להורות חיבת הקודש לאברהם ושרה איך השתוקקו לקיים מצות הבורא ב"ה, כי הנה מדרך בני אדם כשנוסעים לאיזה מקום רחוק אשר יצטרך למשוך זמן נסיעתם למחוז חפצם, הנה בעת נסיעתם בתחילה ויצטרכו לשאול באיזה דרך ילכו, לא ישאלו באיזה דרך נלך לשם, כיון שיש עדיין עיירות רבות קודם, רק ישאלו באיזה דרך נלך לעיר פלוני הסמוכה, ומשם אל הסמוכה אליה. והם לגודל חיבת הקודש עליהם אזי תיכף בעת נסיעתם מביתם, לא זז מהם הזכרת ארץ ישראל, רק תיכף שאול ישאלו באיזה דרך לארץ כנען. ועוד כי מדרך ההולך למקום רחוק כזה ויצטרך להרבות בהוצאות, אזי יעשו איזה טצדקי להקל בהוצאה, דהיינו שיסחור בכאן איזה סחורה שאינו נמצא לשם, ועל ידי כך ירוויח ומשם יסחור לכאן סחורה אחרת, והם לא שתו לבם גם לזאת, רק לא עשו שום דבר רק ללכת ארצה כנען:
Lech Lecha.35
ויבואו ארצה כנען (בראשית יב ה). הן אמת הה"א בסוף תשמש במקום למ"ד בתחילה, ומי יתן ונדע למה לא נכתב בלמ"ד לאר"ץ כנען. אך נ"ל גם זה מודיע לנו חיבת הקודש עליהם, כי לא היה עליו מצות הש"י למשא, כי באם היה עליו לטורח ולמשא וכמוכרח לקיים, אזי היה די לשיגיע לקצה ארץ ישראל ולשם יקבע דירתו. ולא כן חיבת אברהם שהיה משתוקק מאוד לקיים מצות הבורא ביתר שאת, וכיון שראה הש"י חפץ בישיבת הארץ הקדושה הלזו, אזי לא הסתפק לצאת ידי חובתו בהגיע לקצה הגבול ולנוח שם, רק ללכת בה מהקצה אל הקצה להשתעשע במצות הבורא, כדמיון שאמרו רז"ל (עיין סוכה מ"א ע"ב) על החסידים ואנשי מעשה שלא זז מידם הלולב כל היום בעת חיובו, הגם שבנטילה בעלמא יוצא ידי חובתו, עם כל זה לגודל אהבת מצות הבורא עליהם. ובזה יוצדק שלא אמר לארץ רק ארצ"ה, היינו לשוטט בכל הארץ להשתעשע במצות הבורא עליהם, כי זה כל האדם להתענג במצות הבורא:
Lech Lecha.36
ויבואו ארצה כנען (בראשית יב ה). שלא פנה להתעסק במלון תחלה, רק היה נחפז לדרכו עד שהגיע למחוז חפצו. ויאמר עוד, דהנה ידוע אר"ץ כנען מנין הקליפה העזה והקשה המנגדת למלכות שמים, הוא מלכותא חייבתא לילי'. וקודם שנתגלה לשם מלכות שמים, הנה האומות אשר היו דרים לשם, היה בהם כח הקליפה הלזו, על כן היו מקולקלים ביותר בזנות, כמו שהזהירה התורה (ויקרא יח ג) וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה וכו' קודם לפרשת עריות, והקליפה הלזו יש לה ת"פ חיילות מנין שמה, והיא עליהם הרי תפ"א. על כן לבטל הקליפה הלזו עם כל חיילותיה, היו בירושלים תפ"א בתי כנסיות (ירושלמי מגילה פ"ג ה"א) מנין מלאת"י משפט (ישעיה א כא), כי כבר ידעת סוד בי"ת הכנס"ת מרמז למלכות שמים, יעויין בכוונת האר"י ז"ל. והנה אר"ץ כנע"ן בגימטריא תפ"א, והנה לבטל גם הה' אותיות שבשמה נתכוין אברהם, וז"ש ארצ"ה כנע"ן: וירצה עוד, דהנה הש"י לא אמר לאברהם לאיזה מקום ילך, ויש לומר שגודל תשוקתם בהליכה היה אפשר היו סוברים שהארץ הזאת היא כלילת יופי מהצדיקים הדרים בתוכה ויהיו להם בצוותא, על כן ימהרו ללכת שמה, מה שאין כן אם היו יודעין אשר לשם כנען הארור, אזי היה קשה עליהם הדבר, לזה אמר שכבר ידעו קודם היציאה אשר שם מושב כנען, ועם כל זה מיהרו ללכת לקיים מצות בוראם ולא הרהרו אחריו. וירצה עוד שהיה להם קפיצת הדרך (הגם שלא נזכר בדברי רז"ל), ותיכף כשעשו פעולת היציאה, נמשך מהתעוררותם שילך לנגדם ארץ כנען, ושיעור הכתוב ויצאו ללכת ארצה כנען, כדי שילך לנגדם ארץ כנען. או יאמר באופן הנ"ל ויצאו ללכת ארצה כנען, שהם יצאו בכוונה ללכת ימים רבים ארצה כנען, והש"י התנוסס להם ויבואו תיכף ארצה כנען בלי שהיית זמן:
Lech Lecha.37
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכ"ם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ (בראשית יב ו). להבין מפני מה הודיע לנו התורה שעבר עד מקום שכם. גם צורך לומר והכנעני אז בארץ, ומדרשי רז"ל ידועים. אך ידוע הוא דכחות המין האנושי נחלקים לשני מערכות שכ"ל ומדו"ת, והשכל נחלק לשלשה נקראים בשם חכמ"ה בינ"ה דע"ת, ידוע גם לפלסופים האלקים ירצה אצלם מושכל ראשון מושכל שני דביקות המחשבה, ומדו"ת נחלק לשבעה חלקים אהב"ה ירא"ה התפארו"ת ניצו"ח והוד"יה התקשרו"ת וממשל"ה, וכל הפעולות שאדם עושה אינו יוצא מתחת השבעה אלה. והנה יהיו סך הכל עשרה מדות באדם, נגד עשר ספירות קדושות ממש. והנה הג' המחשביים הם הם מולידים הז' פעולות המעשיים, כי לא תעשה שום מעשה אם לא בהסכמות המחשבה הקודמת. והנה אלו הז' פעולות המעשיים יש בהן לטוב ולהפכו, דהיינו לאהוב את השם ותורתו ומצותיו וישראל עם קרובו, היא מדת האהבה השלימה מכוון נגד אהבת החס"ד שבעולמות עליונים. ויש אהבה מצד האהבה שבס"א, כי זה לעומת זה עשה האלקים, ויומשך מאהבה זו אהבת הניאוף והתענוגים והממון וכיוצא, וכן בכל הז' מדות אית יראה ואית יראה וכיוצא (עיין זוהר ח"א י"א ע"ב), דוק ותשכח. ובגין כך על ז' מדות הללו מורים הז' כפולות שבאלפא ביתא הנזכר בספר יצירה בג"ד כפר"ת, על כן הם כפולות. והנה האדם השלם הרוצה לילך בדרכי התורה, מחוייב להשים עיניו על דרכיו תמיד ולראות איזה מדה מתעורר בו, אם בא לידו איזה ענין אהוב, והתעוררה בו האהבה אשר לא להשם היא ולתורתו, מחוייב להתגבר עליה ולהתיש כחה באהבת הבורא ב"ה ובתורתו וכן ביראה וכיוצא. והנה מקובל אצלינו שהז' עממין שהיו בארץ ישראל שצוה הש"י להכרית את שמם, הם היו נגד הז' מדות שבקליפה, וקבלתי סדרן והוראות שמותיהן מפה קדוש כבוד אדמו"ר הרב הק' פום ממלל רברבין בוצינא דנהורא כק"ש מו"ה יעקב יצחק הלוי מלובלין זצלה"ה וזה סדרן. הכנענ"י, נגד החסד שבקליפה מורה לשון הכנעה. החת"י, נגד הגבורה שבקליפה, מלשון חת"ת אלקים (בראשית לה ה). האמר"י, נגד תפארת שבקליפה, כי האמרי לשון התפארו"ת, כמד"א (דברים כו יז) את ד' האמר"ת, (דברים כו יח) וד' האמיר"ך. הפריז"י, נגד נצח שבקליפה, כדרך המנצח היושב בערי הפריזי בלי פחד. החו"י, נגד הו"ד שבקליפה מלשון חיוויא, כי גם בקדושה עיקר החרבן והצרות הם באלף החמישי, והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י ח), כל היום דוה (איכה א יג). היבוס"י, נגד יסוד שבקליפה, מלשון תבו"ס נופת (משלי כז ז) והבן, (ולי נראה שהוא מלשון דריכה לשון יבו"ס צרינו (תהלים ס יד), והדריכה יכונה לזיווג מלשון גבר בעלמה (משלי ל יט)). גרגש"י, כנגד מלכות שבקליפה, כמו שאמרו רז"ל (ברכות נ"ח ע"א) ואתה מושל בכל (דברי הימים א' כט יב), אפילו ריש גרגותנא מן שמיא מוקמי ליה, וגרגשי מלשון גרגותני (גיטין נ"ו ע"ב), (ולי נראה שהוא מלשון רגוש עפר, כי הוא בסוד עפר המקבל הג' יסודות אש מים רוח והבן), על כן הגרגשי עמד ופנה מעצמו, כי מלכות"ך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג) , ואפילו המלכות שבקליפה יתנו הדר למלך הכבוד, והבן כי הדברים עתיקין, עד כאן דברי פה קדוש הנ"ל ודפח"ח. ובזה נבוא לביאור הכתוב "ויעבר "אברם בארץ, דידוע כי אברה"ם הוא שורש האהבה והחסד שבקדושה, והוא מכניע את האהבות הרעות שבקליפה לס"א, וזה אמר ויעבר אברם בארץ בארציות אהבות הרעות המשוקעים בארציות, ואברהם עבר לשם להפוך האהבות הרעות ולהכללם בקדושת אהבת הבורא ב"ה על ידי התורה הקדושה, כמ"ש לעיל דרך הצדיקים הקדושים. עד מקום שכ"ם, כי ראה כי שם תקועה ביותר אהבה רעה, כי שם עינה שכם את דינה ויאהב את הנערה (בראשית לד ג), עד אלון מורה לשם קבלת התורה כמ"ש רש"י ז"ל, ועל ידי התורה מהפכים אהבת הגופגיות לאהבת המקום. ומשמיענו התורה הקדושה כמה גדול כחו של אברהם אבינו והכנעני אז בארץ, הכנעני היינו אהבה רעה חסד שבקליפה היה אז מושל בארץ, שהיו כולם משוקעים באהבת רעות ניאוף וכיוצא, והוא השתדל להעביר הכח הטמא הנ"ל, ולעורר אהבת המקום על ידי התורה, והבן:
Lech Lecha.38
וירא הויה (בראשית לד ז). כי עד עתה לא היתה הנבואה במראה, ואמר לו הש"י אל הארץ אשר ארא"ך (בראשית יב א) במראה, וכן נתקיים וירא ד' וכו', כן הוא באלשיך:
Lech Lecha.39
אתן "את "הארץ "הזאת. ריבוי הא"ת השכינה הקדושה אשר היא שוכנת בארץ הקדושה, ויבן שם מזב"ח לד' הנראה אליו, בשביל שזכה לנבואה במראה, כן הוא באלשיך:
Lech Lecha.40
ויעתק משה "ההרה. "הר כינוי "לבינה עיין במאורי אור, ומדתו מדת החסד, ומשם נעתק להשגה עליונה, והבן. "מקדם "לבית א"ל, עיין בספר הנ"ל בית אל נקראת לאה הנבנה מבינה, וצריך להרחיב הדבור בזה ויראתי בפצותי פי מה שלא מצאתי בדבר בדברי חז"ל:
Lech Lecha.41
ויקרא בשם הויה. עיין ברש"י שנתנבא לשם על מעל עכ"ן, אזי קרא שם בשם הויה. וז"ש אז יהושע (ז ט) ומה תעשה לשמך הגדול, והבן:
Lech Lecha.42
ט) ויסע אברם הלך ונסוע "הנגבה. מדתו מדת הדרום חסד ימין, על כן בכל מקום שהלך נסע הדרום עמו, היינו החסד נסע עמו. ובזה יצדק מה שלא אמר לנג"ב רק "הנגבה, ר"ל מדת הנג"ב נסע עמו. או יאמר על פי מ"ש בספר הבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה, כל ימי היות אברהם בעולם לא הייתי מצטרך לפעול פעולתי, כי אברהם עומד במקומי. וזהו ויסע אברהם, על כן "הלוך ונסוע "הנגבה, "מדת הנג"ב חלף והלך ונסע מן העולם, כי אברהם עומד במקומו, ובזה יצדק תיבת הלך, והבן: או יש לפרש בדרך הפשט הלך ונסוע הנגבה, כדרך הצדיק השלם הרוצה לתקן העולם, ורוצה להודיע לבאי עולם גדולת אלקי עולם, אזי מכתת רגליו במקום שיודע שאין יודעין כחו וגבורתו של יוצר בראשית, ובמקום שיודע שיש צדיק המודיע גבורתו לבאי עולם, אזי הוא מרחיק את עצמו משם, כי יותר ירוויח בהודעת כבודו ית' במקום שאין צדיק בארץ, והוא מאמר רז"ל (אבות פ"ב מ"ה) במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. והנה "שם "ועבר היו בעולם, אזי היה אברהם מרחיק את עצמו משם, רק היה הולך ונוסע הנגב"ה למקומות המנוגבים בלא תורה ויראה:
Lech Lecha.43
"אברם "הלוך "ונסוע "הנגבה ר"ת אהוה, גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא "את "השמים "ואת "הארץ (בראשית א א) הוא שם הדעת, ואברהם הודיע לבאי עולם גדולות הבורא ית"ש, על כן הוא עיקר המציאות של שמים וארץ, השמים והארץ "בהבראם (בראשית ב ד), אותיות "באברהם (ב"ר פי"ב ט'), והבן:
Lech Lecha.44
הנגבה בגימטריא אדנ"י. בין והתבונן למען אדנ"י (דניאל ט יז), למען אברהם שקראך אדון (ברכות ז' ע"ב), והמ"י:
Lech Lecha.45
ויהי (בראשית יב י). כל מקום שנאמר ויה"י אינו אלא צרה (מגילה י' ע"ב), וכאן גם כן וי היה, שהיה רעב בארץ והוצרך אברהם לצאת מארץ הקדושה, וז"ש אחר כך שוב פעם שנית כי כבד הרעב בארץ, להורות כי כל זמן שלא היה הרעב כבד כך כך, נסתפק אברהם אבינו במועט ולא עזב ישיבת ארץ ישראל. ויתפרש תיבת כי בלשון כאשר, ר"ל כאשר הכביד הרעב, אז היה מוכרח ליסע מארץ ישראל:
Lech Lecha.46
"מצרימה. מה שלא אמר "למצרים, וטעמא בעי כי לא במקרה הוא ח"ו דברי תורתינו הק'. נ"ל דידוע הוא כח הקליפה של מצרים שנקרא ערות הארץ מקום זמה, ותיבת "מצרימה בגימטריא שפ"ה, וזה לעומת זה עשה אלקים ושכינת עוזו ית' שוכן אתנו, בעבור תהיה לנו לעדה כי קדושים אנחנו ופרושים מן העריות, והמ"י וידום כי יראתי לבאר המכתב, ואי"ה יתבאר לקמן ביותר. והנני ארמוז למשכילים בהתחלת "התפלה דשמונה עשרה שהוא עיקר היחוד בחשאי, אנחנו מתחילים "אדנ"י "שפתי "תפתח (תהלים נא יז), והבן שפ"ה בגימטריא שכינה, "אדני "שפתי "תפתח ר"ת אש"ת, ומצרים הוא כח ערות הארץ שבקליפה, אש"ת כסילות הומיה וסוררת (משלי ט יג), וירידה הוא לאבינו הראשון שהוצרך לירד מצרימ"ה, ויתבאר לפנינו הכוונה הנפלאה:
Lech Lecha.47
"לגור שם. מלמד שלא ירד להשתקע ח"ו, אלא לגור שם. ועתה נבאר הענין על פי דרך הקודש ויובנו כמה דקדוקים, ונקדים מה דידוע ענין הניצוצין שנפלו בתוך העמקי הקליפות בסוד מעשה בראשית, היינו בעת שבירת הכלים בסוד שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ג ז') שהיה הש"י בונה עולמות ומחריבן, והרבה ניצוצין נשארו בתוך הקליפות, והם מפוזרין בארבע כנפות הארץ בין כל האומות, והניצוצין הללו הם צורך הבריאה שרצה הש"י שתהיה הבחירה בעולם, ויהיה עולם הנסיון והצירוף, על כן הניצוצין הללו מתבררין בכל דור ודור על ידי מעשה התחתונים, ומזה נעשה מיין נוקבין לשכינה ויתהווה היחוד השלם בעולמות העליונים, ויתרבה השפע בכל העולמות על ידי היחוד השלם בכל העולמות "פנים "פנים. וזה סוד "השבע, שהוא פנים דשם אלקים בגימטריא ש כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, ופנים דהויה גימטריא ע"ב כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י, הכל ביחד הוא שב"ע, שהוא סוד היחוד פנים בפנים שעל ידי זה יתרבה השפע, והבן מה שאמרו רז"ל (ב"ר פפ"ט ד') על זמן השובע בעולם, שהבריות נראות צהובות זו לזו ואין עין בריה צרה בחברתה, ובהעדר היחוד ח"ו כשאין ח"ו צדיק להעלות מיין נוקבין על ידי הנצוצין להעלותם מתוך עמקי הקליפות, וח"ו יוכל להיות עוד שנפלו כמה וכמה ניצוצין לתוך הקליפות על ידי עונות הדור כנודע למביני מדע, ואז נעדר היחוד בעוה"ר ותתמעט השפע, ואז יצוייר יחוד העולמות בערכינו בבחינת אחוריים, לזה נקרא הדבר הזה בלשונינו הק' רע"ב, הוא בחינת אחור דשם אלקים כזה, א' "אל "אלק "אלקי "אלקים, בגימטריא ר'. ואחור דהויה כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה בגימטריא ע"ב, והבן מה שאמרו רז"ל שאז עין בריה צרה בחברתה ח"ו, והבן הדברים המופלאים האלו, ותבין על ידי זה מעלת לשונינו הק', שכל השמות של כל דבר בלשון הקודש, אינה הסכמיית כלשון עם ועם, אך הכל בחכמה עליונה. עוד נקדים הקדמה והוא, דידוע כמו שיש שיעור קומה בקדושה, כמו כן בס"א כי זה לעומת זה וכו'. והנה מצרים הוא המקום העכור שבכל קומת הסט"א ונקרא ערות הארץ, על כן היה מקום זימה וכשוף, ולשם היה ביותר הנצוצין, על כן הבירור הראשון הוצרך להיות במצרים על ידי כור הברזל, ואבינו אברהם הוצרך לעשות הכנה לבניו, והדברים ארוכים בענין כח קליפת מצרים "ערות הארץ, שהוצרך יוסף הצדיק אות ברית קודש לרדת שם מתחילה, ונתנסה בנסיון בדבר ערוה, וצדקתו עמדה לו למשול על אנשי מצרים ואין כאן מקומו. ובזה נבוא אל הביאור ויה"י, ו"י הי"ה כאשר היה אז רע"ב בארץ, היינו בארץ העליונה "מלכות "שמים היה בחינת רע"ב, כי כמעט היה מתמוטט העולם על ידי מעשה דור הפלגה, והבן מה שכתבנו בהקדמה ראשונה, על כן וירד אברם מצרימ"ה לברור ניצוצות כי שם עיקר הבירור הראשון, ועל ידי זה יהיה מיין נוקבין לשכינה, בין והתבונן כעת מ"ש לעיל מצרימה בגימטריא שפ"ה, שהוא בגימטריא "שכינה כי זה לעומת זה וכו', "לגור שם מלשון אוג"ר בקיץ וכו' (משלי י ה), ור"ל לאסוף נדחים לקבץ ניצוצות הנדחים שם ולהחזירם אל הקדושה להיותן מיין נוקבין לשכינה:
Lech Lecha.48
(ויהי "רעב "בארץ "וירד "אברם "מצרימה "לגור "שם, בין והתבונן דברינו מענין ירידת אברם למצרים לברר נצוצין. וידוע מדברי הזוהר הק' והאר"י ז"ל ענין "רב "ושמואל, "רב הוא סוד בירור ניצוצין בסוד ע"ב ק"ל בגימטריא רי"ב, והוא בזעיר אנפין ועומד לנגד ולבטל הזעיר דקליפה. ושמואל הוא בבינה ונקרא אריו"ך, ומבטל הבינה דקליפ"ה הנקרא אריו"ך מלך אלס"ר (בראשית יד א). והנה תראה בכאן ר"ת התיבות הנ"ל, הוא "רב "ושמואל, והשם יכפר בעדינו ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו). ולדרך זה נעלה במסילה לאלקינו להבין המקראי קודש אחר כך:
Lech Lecha.49
ויהי (בראשית יב יא). נתחדש ווי אחר מדאגת האשה, להיות שהקריב לבוא מצרימ"ה שהוא ערות הארץ ורוצה למשול על הקדושה, ושרה אמנו היתה מרכבה אל השכינה, ומעולם לא זזה שכינה ממנה, על כן רצתה הקליפה למשול ח"ו בקדושה, וח"ו לא ינוח שבט הרשע וכו', והשכינה הקדושה שמרה אותה לבל ישלוט בה כח ערות הארץ, וזה היה הכנה לנשי ישראל אחר כך לבל ישלטו בהם אנשי מצרים שהם מכח הקליפה ערות הארץ. וזה שאמרו רז"ל (ויק"ר פל"ב ה') שרה ירדה למצרים וגדרה את עצמה מדבר ערוה, וגדרו כל הנשים אחריה:
Lech Lecha.50
ויאמר "אל שרי "אשתו (בראשית יב א). היה לו לומר לשרה. גם תיבת "אשתו מיותר, כי מי לא ידע כי אשתו הוא. אך לפי דברי זוהר הק' (ח"א פ"א ע"ב) יצדק, שהקשה איך שם אברהם אבינו את שרה בסכנה גדולה. ותירץ שראה שכינה לא זזה ממנה, ובטח שנס יתנוסס לה. (ונ"ל עוד לפרש, כי הנה ידע אבינו שצריך במצרים לעשות גדר לאנשים ולנשים שלא ישלוט בהם כח ערות הארץ בהיותם בכור הברזל. והנה כאשר הקריב לבוא מצרימה וראה השכינה הקדושה מקדמת לפני שרה, אז הבין שיעשה כעת גדר לנשים, וגדר האנשים עשה אחר כך יוסף הצדיק, כמו שאמרו רז"ל (ויק"ר פל"ב ה') יוסף ירד למצרים וגדר את עצמו מן הערוה, וגדרו כל האנשים אחריו והבן). והנה בזה תבין שהכוונה בכאן שאמר אל שרי תיבת אשת"ו, והוא ר"ת "אדני "שפתי "תפתח "ופי (תהלים נא יז), היינו לגרום היחוד העליון ולמנוע יחוד הרשעה, והבן:
Lech Lecha.51
הנה נא ידעתי (בראשית יב יא). לדרכינו יתפרש תיבת נ"א, שנתחדש לו כעת הידיעה להגיע זמן לגדור גדר הנשים בראותו השכינה מחופפת על שרה. וירמוז עוד רמז נאה, על פי מה שנמצא בדרשות המקובלים ע"פ שאמר משה שלח "נא "ביד תשלח (שמות ד יג), הובא בילקוט ראובני פרשת שמות וז"ל, ארבע אותיות אדנ"י, שתים דין והם ד"ן, ושתים רחמים והם א"י, לכך אמר משה שלח "נא "ביד, אותיות ד"ן יכנסו בין שתי אותיות א"י למתק הדין. וזהו שלח "נא "ביד תשלח, כי כשהיו במצרים גלתה עמהם שם השכינה שהוא שם אדנ"י, והיו האותיות בפירוד אמר משה חיבר אותיות נ"א באותיות י"ד, ויחבר מין למינו נ' בד' להיות ד"ן למצרים, ויתחבר א' אל יו"ד להיות א"י רחמים לישראל, עכ"ל. ומעתה נבוא לכוונת הכתוב, כי הנה כתבנו שגם ירידת אברהם למצרים היה עבור השכינה שהיה רעב בארץ וכנ"ל, והשכינה קדמה ואתיא למצרים כנ"ל, ועל זה סמך בנידון שרה שהיא מרכבה אל השכינה. וז"ש הנה נ"א י"דעתי, ר"ל אותיות נ"א חברתי עמהם אותיות י"ד להיות השם שלם:
Lech Lecha.52
כי אשה יפת וכו', יבואר לפנינו כי "אשה יפת מראה את, תיבת "אשה מיותרת כי מי לא ידע כי אשה היא, והיה לו לומר כי יפת מראה את. ועל פי הזוהר הק' (ח"א פ"א ע"ב) יצדק שפיר, כי הנה השכינה לא זזה משרה אמנו, והיה יופי שרה שלא בטבע כי חופף עליה אור השכינה, והנה הצדיק כשרואה יופי אשה חושב בדעתו מה לי לדבק ביופי הגשמיות, מוטב לדבק את עצמי בשורש היופי הבאה מהשכינה, כמו שכתבו המקובלים בסוד אין אשה אלא ליופי (תענית ל"א ע"א) , מה שאין כן המצריים המצרים החמורים לא יביטו אלא לגשמיות האשה. וז"ש הנה נא ידעתי כי אש"ה יפת מראה א"ת, ר"ל היופי שלך היא מאשה יפת מראה העליונה היא השכינה הקדושה, מה שאין כן כי יראו אות"ך דייקא המצריים, ואמרו אשתו זאת, ר"ל היופי הוא אשתו של זה, והבן. ויבואר ביותר לקמן עוד על פסוק זה בכתבים הנ"ל דף א' ע"ב ודף ב' ע"א:
Lech Lecha.53
ויהי כאשר הקריב וכו' ויאמר וכו' הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראשית יב יא). כבר דברנו בדרושים הקודמים מזה. וכעת נ"ל אומרו תיבת אש"ה מיותר, דהוה ליה למימר כי יפת מראה את ומי לא ידע כי אשה היא. אך הוא על פי דרשת רז"ל (ב"ב ט"ז ע"א) אמרו נ"א (בראשית יב יג), מורה כעת שעד עכשיו לא הכיר בה. וקשה הרי אברהם אבינו קיים כל התורה אפילו ערובי תבשילין (יומא כ"ח ע"ב), איך לא קיים אסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה (קידושין מ"א ע"א). [והנה י"ל לפי זה כפשוטו, דבאמת התבונן בה בהיותה בתולה בלא תואר אשה, ואחר שנקראת אשה מיוחדת לאיש לא התבונן בה, ומשמיענו זאת בתורה שבאמת קיים גם את זאת שלא קדשה עד שהכיר בה. אך עדיין לא הונח לנו, כיון שהכיר בה שהיתה יפה קודם היותה לאיש, למה לי התחדשות ידוע בעת החשש הזה, היה לו לחשוש אפילו אם לא היה מכיר בה כעת מחדש, וביותר תתגדל החן בהיותה אשת איש מהיותה פנויה, להיות ארי' דרביע עליה איסור אשת איש, וכמו שמצינו לרז"ל (ע"ז כ' ע"א) שאמרו בזה הלשון לא יסתכל אדם בפנויה יפה, ובאשת איש אפילו מכוערת כי היצר מיפה אצלו האסור החמור. על כן אחשבה] דהנה אברהם אבינו היה מתבונן בה תמיד והיו יודע שהיא יפת תואר, אבל לא היה נודע אצלו מחמת גודל קדושתו לא היה מבין שום חילוק בין הידור מצוה הלזו בין הידור מצוה אחרת, והיה הדבר אצלו כמו שארי מצות, ושמצוה להדר יותר אתרוג נאה ביותר תפלין נאים וכיוצא. וזה כונת התורה ביעקב אבינו שמשמיענו שהיה חפץ ברחל מחמת שהיתה יפת תואר, שהיה מהדר אחר הדור מצוה משום זה אלי ואנוהו (שמות טו ב) התנאה לפניו במצות (שבת קל"ג ע"ב). וזה שמשמיענו בתורה (בראשית כט יא) וישק יעקב לרחל, אשר כל הרואה משתומם על זה. אך משמיענו התורה בזה שיעקב אבינו מגודל [קדושתו] לא היה מבין שיש בזה מן התעוב לאנשי עולם, רק היה מנשק חפץ של מצוה לעין כל, ולא היו מתבייש בפני הרואים, כמו שאין אדם מתבייש לנשק תפלין וציצית. וכמו כן היה אברהם מתבונן תמיד ביופי שרה כמו ביופי שארי המצות, ולא עלתה בדעתו שיש חילוק בדבר, שזה יופי אשה ויש חשש תיעוב בעיני העולם ביופי הזה, מה שאין כן ביופי שארי המצות. אך כאשר הקריב לבוא מצרימה וראה שהרשעים הכל מסתכלין בשרה, אז נתן אל לבו שיש ביופי הלזו תיעוב, וכי יש חילוק בעיני העולם בין יופי זאת המצוה ובין מצות אחרת, להיותה אשה והכל רצין אחריה (שבת קנ"ב ע"א). וז"ש הנה נא כעת ידעתי כי אש"ה יפ"ת מרא"ה א"ת, אבל עד עכשיו לא הייתי יודע שאת אשה יפת מראה, [רק] חפץ של מצוה יפה ומהודר, ומשמיעה אותנו התורה עד היכן הגיע קדושת אברהם:
Lech Lecha.54
[עד כאן מועתק מכתב יד]
Lech Lecha.55
והיה (בראשית יב יב). תיבת והיה מיותר, דהיה לו לומר וכי יראו וכו'. אך הוא על פי פשוטו שאברהם ביקש לשרה שתאמר תיכף, קודם שישאלו אותה תאמר שהיא אחותו. כי נודע כמו שמדרך השמחה הקדושה בהשם ובתורתו לעשות עניינים שלא בהתיישבות הדעת, כענין שנאמר (משלי ה יט) באהבתה תשגה תמיד, וכמו שאמרו (עירובין נ"ד ע"ב) ע"ל רבי אלעזר שהיה עוסק בתורה בשוק העליון וכסותו מונחת בשוק התחתון, כמו כן בשמחה של הוללות, יעשה ההולל דברים שלא ביישוב הדעת הגם שאחר כך יתחרט. וז"ש והיה הוא לשון שמחה כנודע (ב"ר פמ"ב ג'), ר"ל ישמח לבם בהוללות הזנות כאשר יראו אותך, ועל ידי כך לא יספיקו לחקור ולדרוש ולהתיישב בענין הרציחה, רק תיכף יגזרו אומר אשתו זאת והרגו וכו':
Lech Lecha.56
כי יראו את"ך (בראשית יב יב). בקיצור הוה ליה למימר כי יראוך וכו'. ולפי מ"ש ניחא כי הם יראו אות"ך דייקא גשמיותך, כי טח מראות עיניהם צור מחצבה היא השכינה, ואמרו בלי שאלה אש"תו זא"ת מחמת הוללותם. גם יאמר ואמרו אשתו זאת, ואמ"רו לשון מחשבה, יחשבו שהיופי אשתו של זה, ועינים להם ולא יראו האור הנערב החופף עליה כל היום. גם יאמר ואמרו אשתו זאת, ר"ל לא תעלה בדעתך כשתראה מדברים דברים רכים שלא יעשו רציחה, כי זה דרכם כל היום לבל ירגיש הנרצח וימלט מידם. ולזה יאמר ואמר"ו בחשאי ולשון רכה, כי בכל מקום אמירה בחשאי. וגם יאמר אשת"ו זא"ת, ולא יאמרו אשת"ך כמדבר לנוכח, רק בנסתר כאשר ידובר לשר ולמלך כנודע ממשפט הלשון בכבוד, ואף על פי כן והרגו אותי כי שבע תועבות בלבם, ויעשו זה לבל ארגיש ואמלט מידם, על כן אל תסמוך על דבריהם הרכים:
Lech Lecha.57
והרג"ו אותי (בראשית יב יב) גם כן בלי חקירה והתיישבות הדעת מחמת שמחת הוללותם. ובזה יצא לנו טוב טעם ודעת משפט לשונינו הק', כי לכאורה לפי משפט הלשון הוה ליה למימר ויאמר"ו אשתו זאת ויהרג"ו וכו' הכל ביודין, הגם שכמה פעמים הוא"ו שבראש התיבה תשמש במקום עתיד גם בהעלם היו"ד, עם כל זה טעמא בעי כי לא במקרה הוא כל אות ואות בתורה הק'. ולפי מ"ש יונח כי האמירה וההריגה יעשו שלא בחכמה בלי התיישבות מחמת שמחת הוללותם, ונודע כי היו"ד מרמזת לחכמה, ולזה נעלם באלו שני העניינים היו"ד, להורות שתתעלם מהם החכמה האנושית מחמת הוללותם, והבן:
Lech Lecha.58
"ואותך "יחיו. הנה זה מיותר, כי הקפידה הוא העיקר מה שיהרגו לא מה שיחיו אותה. אך הוא להורות כי קשה בעיניו מאוד שלא יתעללו הרשעים הללו בזו הצדיקית יותר מעין הרציחה, להיותה מרכבה לשכינה, ובאם ישלטו בה זרים ח"ו, יארע מה שיארע שפחה כי תירש גבירתה. וז"ש כי שתים רעות יעשו, א' עון הריגה ולו יהיה שגם בה יפגעו בהריגה, אך זו קשה מן הראשונה שיחיו אותך ויתעללו בך. או יאמר בדרך הקדמה על מה שרוצה לבקש מאתה שתאמר כי אחותי היא, והנה תיכף מורא יעלה על ראשה, אם אומר כן תיכף יתבעו אותי לדבר עבירה, וכשלא ארצה יהרגו אותו. לזה יאמר ואות"ך יחיו על כל פנים, הגם שלא תשמע לעצתם לא יעשו בך נקמה רק יחיוך, כי יאמרו בהמשך הזמן תתרצה להם, על כן עצה היעוצה אמרי נא וכו'. או יאמר על פי הזוהר הק' (ח"א פ"א ע"ב) שראה השכינה מחופפת עליה, על כן בטח אם ירצו לעשות עמה איזה רעה לא יצליחו כי הש"י מבטחה, ולא דאג אלא על עצמו, על כן אמר דאגתי רק על הנוגע אלי, אבל הנוגע אליך הנני בוטח בהש"י שאני רואה השכינה אצלך, על כן אותך יחיו על כל פנים, על כן אל תדאג ואמרי נא וכו', ובזה אצא אני מהסכנה ואליך ניסים יתנוססו:
Lech Lecha.59
אמרי נ"א (בראשית יב יג) תיכף בלי שאלה וכמ"ש לעיל אחותי את, מה שלא צוה שתאמר בזה הלשון אחי הוא, להיות שראה השכינה מתחופפת אצלה (עיין זוהר ח"א פ"א ע"ב), ולא כן אז אצלו, על כן דאג מרציחת נפש בידי בעל בחירה, על כן זירזה ביותר שהיא תייחס עצמה עמו שתאמר שהיא אחות אברהם, שהמובן מזה כי האיש גדול שאשה יקרה כזו תייחס את עצמה אחריו, לא כן אם היתה אומרת אחי הוא, שהמובן מזה שרצונה לייחס את אברהם אחריה, כענין שנאמר באסתר (ח א) ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה. או יאמר שלא רצה שתוציא הצדיקת דבר שקר מפיה, והנה אמר אברהם לאבימלך וגם אמנה אחותי בת אבי הוא (בראשית כ יב), והנה אין אדם נמנע אז בימיו לקרוא לבת אחיו אחותי לגודל הקורבה, אבל היא לא תקרא לאחי אביה אחי, כי הוא חסרון דרך ארץ ומיעוט בכבוד האב, וזה שהיה מתמה אז אבימלך, והיא גם היא אמרה אח"י הוא והבן, ואי"ה יבואר שם. וגם על פי דרך האמת שעל השכינה אמר אחותי, כענין אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ד), הוא חכמה תתאה חכמת שלמה. וזה שנמסר במסורה ב' פעמים "אחתי "את, א' כאן אמרי נא "אחתי "את, וקשה היה לו לומר אחי הוא, ובא הפסוק במשלי ומתרץ אמור לחכמה "אחתי "את, ר"ל אי היתה אומרת אחי הוא היה דבר שקר, מה שאין כן באמור אחת"י הכונה על השכינה אחותי, בת אבי דאיתנטלית מאב"א, כי בחכמה יסד אר"ץ (משלי ג יט) אבא יסד ברתא (עיין זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), וכן הוא אומר (תהלים קד כד) מה רבו וכו' כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ קניינך, והבן. ועיין בזוהר הק' (ח"ג ק' ע"ב) מה דשלח ר"ש לר' אבא וגם אמנה אחתי בת אבי וכו', ועל דא ותהי לי לאשה, ולהיות שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שיר השירים ב ו), ושכינתא איתנסיבת בימין וטפת החסד איתגלמא בפומא וכו', ואברהם הוא הוא איש החסד בסוד הכתוב (בראשית יד יח) והוא כהן לאל עליון, על כן נאמר בכאן אחתי את בקמץ, בסוד הכתוב (ויקרא ה יב) וקמץ הכהן, והמשכילים יבינו והשם הטוב יכפר בעדנו, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Lech Lecha.60
למען ייט"ב לי וכו' (בראשית יב יג). היה לו לומר למען ייטיבו, כי אינו יודע עדיין מי הוא המטיב, ועל רבים ידבר עד עתה. אך הוא דקאי על המטיב לכל, כי באמור אחות"י את על השכינה על ידי איתערותא דלתתא, בא הטו"ב וייטיב להכ"ל, ומשם יושפע שפע הטוב למשרתיו עושי רצונו והבן, טו"ב י"י ומטיב לכ"ל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה ט), והמשכילים יבינו ברמז מועט. כללו של דבר המציץ מבין חרכי שכלו יבין כי אברהם אבינו מילין לצד עילאה ימלל:
Lech Lecha.61
בעבורך. י"ל בעבור שלך, היינו פרייך ותבואתך (חסר תיבה).
Lech Lecha.62
וחיתה נפש"י בגלל"ך. ר"ל גם נפשי תחיה בעולם שכולו טוב, שלא יהיה לנפשי עון בזה שאשימך בסכנה למשכב ערלים ח"ו, כי לא יוכלו לך והש"י ישמור רגליך מלכד, כי אני רואה אצלך סיועא דלעילא ולא יהיה לנפשי חטא בזה. וז"ש בגלל"ך, כי תיבת בגל"ל בגימטריא אדנ"י היא השכינה אשר אצלך. וז"ש וחיתה נפשי בגל"ל ך', והך' היא הפעולה לנוכח, והבן:
Lech Lecha.63
ויה"י (בראשית יב יד). נתחדש הויה בכניסתו למצרים, כי מקודם היה רק דאגה עצורה בלב איש, וכהיום ראו בעצם הסכנה העצומה בבלי ספק:
Lech Lecha.64
ויראו המצרים "את "האשה. ריבוי הא"ת היינו השכינה הנקראת א"ת הכלולה מא' ועד ת' היא האשה העליונה, והיופי נמשך מצדה. והנה ראו יופי בלי טבע כי יפה היא מאד, אבל טח מראות עיניהם ולא הביטו רק אל הגשמיות האשה הנראה לעינים הבשריי. ובזה יוצדק שלא הזכיר אותה בשמה שר"ה, רק ויראו המצרים את האש"ה וגם ריבוי הא"ת, והנה המצרים דלת העם שמעולם לא ראו יופי כזה, הגם שלא הביטו אל צור מחצבתה, עם כל זה יראו מגשת אליה "כי "יפה "היא "מאוד, ושגבה בעיניהם גדולת מעלתה, אך אחר כך:
Lech Lecha.65
ויראו אתה שרי פרעה (בראשית יב טו), ערבה לבם לגשת לגבהות רוחם שהם קרובים למלכות, ועם כל זה לא ערבה לבם שתהיה ראויה לאחד מהם, רק כולם כאחד ויהללו אתה אל פרע"ה, כי אמרו כולם אין מדרך ההדיוט להשתמש בזו. וכל זה הורה לנו התורה הקדושה איך היו כל הגוים יראים לגשת אליה הגם שהיו שטופים בזימה, להיות שם הש"י נקרא עליה:
Lech Lecha.66
וירא"ו את"ה שר"י פרע"ה. ס"ת צירוף שם הויה, הוא והי"ה הוא השולט בחדש תשרי ימי הדין, שר"י פרע"ה ויהלל"ו את"ה, הוא הויה כסדר השולט בניסן ימי החסד. ורמז שנתהפך תיכף מדת הדין למדת הרחמים, מה שהיה הדין שולט כי היה רעב בארץ, ונתהפך כעת לרחמים:
Lech Lecha.67
ותקח האש"ה וכו'. היה לו לומר ויקחו אתה לבית פרעה. אך הוא אשר דברנו שלא זזה שכינה ממנה (עיין זוהר ח"א פ"א ע"ב), ולזה יאמר ותקח [האשה] הידועה כביכול נלקחה על ידי שרה לבית פרעה, כי לא זזה ממנה:
Lech Lecha.68
בית פרעה. לבית פרעה היה לו לומר. אך לפי שנמסרה התורה בלא נקודות, יש לפרש ותקח האשה בית פרעה, ר"ל האשה הידועה לקחה תחת רשותה בית פרעה וכל אשר לו, להיות לברות לישראל בניה בצאתם ממצרים להינצל את מצרים ולרוקן אותה מכל נצוצי טהרה, והבן:
Lech Lecha.69
ולאברם היטי"ב (בראשית יב טז), המטיב לכל בריותיו, בעבור"ה בעבו"ר שלה, היינו פריה ומעשיה הטובים שסיגלה בהיותה בית הרשע בתוך עמקי הקליפות, והוציאה משם על ידי כוונותיה הניצוצין אשר היו נתונים לשם. וזהו פרי צדיק עץ חיים (משלי יא ל) כנודע:
Lech Lecha.70
ויהי לו צאן ובקר וכו'. שבעה מינים קא חשיב, באפשר יש לפרש שנכנעו לפניו כל השבעה מדות הרעות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות דס"א, ובזה עשה הכנה לבניו למסור בידם הז' עממין, שהם גם כן נגד הז' מדות רעות הנ"ל וכמ"ש לעיל בשם אדמ"ו פה קדוש הנ"ל. ואופן הכנעות הס"א הוא, כי כיון שפרעה הרשע הכניע את עצמו לשרה למלאות תאוותו עמה, ובו היו כלולים כוחות הטומאה, הרי כל כוחות (נכנעו) אל הקדושה, והוא רצה להטיל ח"ו זוהמת הס"א, והש"י רגלי חסידיו ישמור, וכל הענין עצות מרחוק מאת הבורא ב"ה להכניע כוחות הטומאה, ודבר כזה לא היה במקרה ח"ו רק בכוונה עליונה מאת היוצר בראשית. והנה בין והתבונן פרע"ה, בגימטריא ספיר"ה, אותיות הער"ף, שהוא היפך הספירות הקדושות שבקדושה:
Lech Lecha.71
וינג"ע (בראשית יב יז). במין נגע הוא מכת ראת"ן כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פמ"א ב'):
Lech Lecha.72
הויה. ארורים הרשעים שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין:
Lech Lecha.73
"את "פרעה. את לרבות שריו ויועציו שהביאו אותה אליו:
Lech Lecha.74
נגעים גדולים ואת ביתו. הכי היה לו לומר את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים. אך מדריגות מדריגות היו, כי פרע"ה ושריו שהיה ידם במעל הזה נוכו נגעים גדולים, וביתו הם אנשי ביתו נשיו ופלגשיו שלא היה ידם במעל הזה רק שלא מיחו בידו, נוכו גם כן אבל לא נגעים גדולים כל כך, נ"ל:
Lech Lecha.75
וא"ת ביתו, לרבות שפחותיו ואמהותיו הטפלים לנשי ביתו:
Lech Lecha.76
על דבר "שרי "אשת "אברם הוא מיותר, ודרשות רז"ל ידועים. וי"ל על פי מ"ש לעיל שהשכינה נלקחה עמו (עיין זוהר ח"א פ"א ע"ב), ומשמיענ"ו התורה הק' איך הש"י חס על כבוד הצדיק והצדיקית יותר מכבודו, כי סלקא דעתך שהש"י נגעו עבור השכינה הקדושה, על כן אמרה תורה כי העיקר הוא עבור שרי, ועבור שהיא אשת אברם ונוגע לכבוד הצדיק גם כן, וכענין יבושת יד ירבעם בהשליחו יד לנביא עדו (מלכים א' יג ד), ובהקטירו לעבודה זרה לא יבשה ידו, כי הקב"ה חס על כבוד הצדיק ביותר (תנחומא תולדות סי' י"ב). ויצדק עוד בהעמיק ביותר כי גם השכינה הקדושה נקראת שר"י, ואמר הכתוב שהקב"ה חס על כבוד שרי אשת אברם יותר משר"י העליונה, והבן אהבת הקב"ה למשרתיו עושי רצונו:
Lech Lecha.77
ויקרא (בראשית יב יח). קריאה הוא לשון חיבה כנודע, ומשמיענו שהיה מתירא לנפשו לכעוס עליו, רק היה מדבר עמו בלשון חבה, והיה בזה הכנה לבניו אחריו שנאמר בו גם כן (שמות ט כז) ויקר"א למשה ולאהרן וכו':
Lech Lecha.78
ויאמר. באבימלך נאמר (בראשית כ ט) ויאמר ל"ו. הנראה כי אבימלך היה כשר יותר מפרעה, והיה יכול להסתכל בפני אברהם, מה שאין כן פרעה הרשע לא היה יכול להסתכל בפניו, על כן לא נאמר ל"ו, כי היה מדבר דבריו לצד אחד כאלו אינו מדבר עם אברהם. או יאמר בהעמיק עוד שבאבימלך נאמר מה בסגול, וכאן מה בפתח. וכאן נאמר זא"ת ובאבימלך לא נאמר זא"ת. על כן נראה שהרשע הרגיש שהמכות באים על ידי השכינה שנקראת זא"ת, והתריס ודבר דבריו נגד השכינה ואמר מה זאת, ר"ל אתה זאת מה עשית, על כן אמר מה בפתח, כי פיה פתחה בחכמה (משלי לא כו), ובחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) והבן, מה שאין כן באבימלך שדיבר עם אברהם, כענין שנאמר ויאמר ל"ו דייקא, על כן אמר מה בסגול כי אברהם מדתו החס"ד, על כן שאל ממנו וכי זה חסד"ך להכניס אנשים בסכנה, נ"ל:
Lech Lecha.79
עשי"ת ל"י. ובאבימלך נאמר לנו (בראשית כ ט). כי שם קרא לכל עבדיו, ויראו האנשים מאוד שלא יגיע אליהם רעה, והיו אז אתו במעמד ומצב, על כן אמר לנ"ו, ובכאן אצל הויכוח היה רק פרעה לבדו, נ"ל. או יאמר בכאן ל"י, ובאבימלך לנ"ו. כי אבימלך החזיק את עמו גם כן לצדיקים לא יעשו כדבר הנבלה הזאת, על כן אמר מה עשית לנ"ו כי לא היה לך לירא גם מהמון, מה שאין כן פרעה שהיו המצריים מפורסמים בשוטפי זימה, לא היה לו פתחון פה להתווכח עמו מה שלא הגיד האמת להמון, רק אמר מה עשית ל"י בפרטות, למה לא הגדת ל"י ביחידות, כי החזיק עצמו למלך במשפט יעמיד ארץ. וז"ש גם כן למה לא הגדת ל"י ביחידות, ואזי הייתי מצילך מיד המון, נ"ל:
Lech Lecha.80
למה אמרת אחותי היא (בראשית יב יט). לכאורה הוא דבר שפתים אך למחסור, כיון שכבר אמר למה לא הגדת לי כי אשתך היא. אך הוא שהרשע הלז התווכח עמו ביותר, ואמר לו לו יהיה שיראת לנפשך לומר אשתך היא, על כל פנים היה לך לומר כי אשת איש אחר היא, או על כל פנים כי זרה היא לך, למה אמרת אחותי היא, ובודאי נתת עיניך בממון להרבות לך מוהר ומתן, ושפט ברשעו כי משפטי הש"י לא צדקו בהכותו מכות גדולות ונפלאות:
Lech Lecha.81
ואק"ח. לא לקחתיה בחזקה רק בדברים רכים, כענין קיחה בכל מקום קחם בדברים, כי אילו לקחתיה בחזקה מהראוי היה להכות אותי הגם שאינה בעולת בעל, רק מחמת שאנסתי אותה בחזקת היד:
Lech Lecha.82
"לי "לאשה. כי אלו לקחתי אותה לפלגש, היה מהראוי להכות אותי לבזיונה שבזיתי אותה בקחתי אותה לפלגש, וגם אלו נתתי אותה לאחד השרים לאשה, אפשר אין זה כבודה, אבל כעת שלקחתי אותה בדברים רכים, וגם לי לעצמי מלך בן מלך, וגם לקחתי לאשה גמורה לא לפילגש, ואם כן מה פשעי ומה חטאתי להכות אותי כזה, וכפר במשפטי ד' אמת, ובזה משמיענו התורה הק' איך משפטי ד' אמת, כי התריס נגד המקום ית' ולא נכנע לפניו ית':
Lech Lecha.83
ועת"ה הנה אשתך. ר"ל גם עתה הנה היא אשתך שלא נגעתי בה עוד. או יאמר ועת"ה, ר"ל כעת לא תרבה לי בדברים ותירוצים ואמתלאות, רק הנה אשתך לפניך קח ולך. ובזה יצדק שלא השיב לו אברהם כלום כמו שהשיב לאבימלך, כי הרשע הזה לא חפץ בדברי חמודות. והנה בזה שגירשו מארצו נעשה סימן לבניו אחריו, שביד חזקה יגרשם פרעה מארצו (שמות ו א), ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם (שמות יב לט), ומעשי אבות הכל סימן לבנים:
Lech Lecha.84
"ואקח "אתה "לי "לאשה. יש בכאן רמז על חודש אלו"ל, כי אלו התיבות ר"ת אלו"ל, שמזלו בתול"ה היא אשה, והמ"י:
Lech Lecha.85
ויצו עליו (בראשית יב כ). יתכן לפרש שפקד עליו אנשים שלא יתנו לו שום מקום לשבת בארץ, רק בכל מקום בואו ישלחוהו למקום אחר, עד נסעו מכל הארץ, כי הרשע לא חפץ בברכה ותרחק ממנו, והכל היה סימן לבניו. ויתכן לפרש עוד ויצו, לשון צוותא והתחברות, שחיבר עליו אנשים להתוכח עמו:
Lech Lecha.86
וישלחו אותו (בראשית יב כ). תרגומו "ואלויאו. ולפי מ"ש שצוה לבל יתמהמה, יתכן גם כן הענין שליוו אותו ממקום למקום, לצוות בכל מקום גזירת המלך לבל יתמהמה:
Lech Lecha.87
ואת אשתו. יתכן שצוה בכל מקום שיאמרו השלוחים שזאת אשתו, כי חשדו שיאמר שוב שהיא אחותו, למען יתנו לו מתנות:
Lech Lecha.88
"ואת אשתו. לדעת חז"ל (ב"ר פמ"ה א') "שהגר היתה בת פרעה, את לרבות הגר שפחת שרי, או לרבות שפחותיה. ואת כל אשר לו, הם הניצוצים שהוציאו מתוך עמקי הליפות הקשות דלשם. ויתכן "ואת "כל, כי על ידי הניצוצות יתייחדו מדת א"ת היא מלכו"ת שמים, ומדת כ"ל יסוד צדיק כמ"ש לעיל:
Lech Lecha.89
אשר לו. ר"ל לא הוציא רק הניצוצין הנוגעים אליו, ועשה הכנה לבניו להוציא שאר ניצוצות הנדחים לשם, ולעשותה כמצולה שאין בה דגים (ברכות ט' ע"ב):
Lech Lecha.90
יג (א) ויעל אברם ממצרים (בראשית יג א). היה לו לומר ויסע אברם ממצרים. אך הוא להורות שהיה לו עליה ממצרים, שעל ידי שהלך למצרים למקום הטמא ולא נתפתה בין הרשעים, ולא פגם מאומה בהתהלכו בין הס"א כמו "אדם "ונח כנודע, בזה היה לו עליה אדרבה והוציא בלעם מפיהם הנק':
Lech Lecha.91
הו"א. תיבת "הוא מיותר. והנראה על פי פשוטו, להורות כי הוא היה העיקר בחשיבות, הגם שאצל הרשעים הללו שטופי זמה היו מהראוי להיות העיקר בחשיבות שרה מחמת יופיה, אך להיות שנפל פחדו עליהם היה הוא העיקר: או יאמר "הוא "ואשתו. להורות כי שוב לא עלה שום מורא על ראשו, והתנהג בכל מקום עם שרה כדרך קורבת איש ואשתו, ולא היה מתיירא פן יהרגוהו, כי ראה שנפל פחדו על כל יושבי הארץ בעזר היוצר כל: ויש לפרש עוד על פי דרך הקודש ויעל אברם ממצרים הוא. ר"ל שהעלה ממצרים "הוא השכינה נקראת גם כן הוא, בהיותה נכללת בכללא דדכר ונוקב', (עיין בזהר חקת (ח"ג קפ"ג ע"ב) בפסוק (במדבר כא טז) "הוא הבאר, ותבין). והנה השכינה ירדה עמו למצרים לברר ניצוצין, ובעלייתו משם ברכוש רב הם הנצוצין עלתה עמו. וזהו ויעל אברם ממצרים "הוא, ר"ל שהעלה את "ההוא הוא השכינה, "ואשתו היא אשתו הגשמיות והבן, וכל אשר לו הם הנצוצין השייכים לשורש נשמתו:
Lech Lecha.92
ולוט עמו "הנגבה. יתכן שהניצוצין הנוגעים למלכות בית דוד נתאחזו שם במצרים בלוט, שבו היה תקוע ניצוץ המלוכה, על כן גם לוט נמשך אתו עמו:"הנגבה. כבר כתבתי "הנגבה גימטריא אדנ"י, היא דינא דמלכותא והוראות תיבת "נגבה הוא ימין "החסד להיות "מלכות של "חסד, על כן נמשך לוט שהיו בו ניצוצי מלוכה אצל אברהם, שהוא חסד הימין להיות ימינו תחבקני, ויראתי בפצותי פי. והנה ידוע כי דוד אדונינו הוא גלגולא דאדם קדמאה (עיין במ"ר פי"ד י"ב), והוא משיח בעצמו שיבוא במהרה בימינו בגלגולא תליתאה דיליה, ולהיות הניצוץ הלז היה תקוע עדיין בס"א, על כן "לוט בגימטריא "אדם, והבן מאמר המלך החכם (קהלת ח ט) עת אשר שלט "האדם "באדם, וכבר ידעת לוט הוא זעיר אנפין דקליפה:
Lech Lecha.93
ואברם כבד מאד "במקנה "בכסף "ובזהב (בראשית יג ב). יש להבין מה זה הלשון כבד מאד, והיה לו לומר ויהי לאברם מקנה רב וכו'. וגם היה לו לומר "ובכסף בוא"ו כמו שכתב בזהב. ולזה נקדים הקדמות והצעות מונחות בדרך הקודש. הרב במאורי אור כתב, מא"ד הוא עיטרא דחסדים, ותמה במאורי אור דהלא בזהר (ח"ב צ"ח ע"א) מבואר בסבא בסוד הכתוב (תהלים קד א) ד' אלקי גדלת "מאד, דמאד רמז לסטרא דגבורה עיין שם, יהיה איך שיהיה "מאד רמז לעיטרא דחסדים ולעיטרא דגבורות, "מקנה הוא סוד המלכות בגימטריא ג' פעמים אדנ"י, וגם הוא בגימטריא "קצה השמים לתתא, עיין בספר הנ"ל. והנה ידוע על ידי התכללות החסדים וגבורות בסוד הדעת, יוכללו אחר כך במלכות שמים על ידי היחוד השלם. וז"ש ואברם "כבד, ר"ל הכביד "המאד היינו עיטרא דחסדים וגבורות, והורידם למקנה הוא סוד המלכות. וז"ש ואברם כבד מאד "במקנה, הכביד "המאד "למקנה, והכוונה "בכסף "ובזהב, ר"ל שני ענייני "מאד, כי פעם מרמז "מאד לכסף סוד החסד, ופעם "לזהב סוד הגבורה, ואמר כאן ששני ענייני מא"ד הוריד למלכות שמים, היינו בכסף ובזהב, והש"י יכפר בעדנו:
Lech Lecha.94
וילך למסעיו "מננב (בראשית יג ג). הוא מדתו מדת הדרום חסד, אברהם הוריד טפת החסדים עד בית אל כנודע, עד המקום אשר היה שם "אהלה בתחילה, אהלו קרי, אהלה כתיב, אהל השכינה:
Lech Lecha.95
ויקרא שם אברם בשם ד' (בראשית יג ד) לכאורה תיבת אברם מיותר, כיון שממנו מדבר עד עתה. וי"ל על פי מה שאמרו רז"ל שאין מוסרין השם המפורש אלא למי שלא יצא עליו "שם "רע, ומשמעות "שם "רע, שמכנין לשמו איזה כינוי בעבור שעשה איזה רעה, ולהיות שהיה אבינו אברהם בין המצרים שטופי זמה, ונסתלק מהם כעמר נקי ונשאר בשמו הקדוש אברם, ראוי לו להתפלל בשם. וז"ש ויקרא שם "אברם בשם ד'. או יאמר שכך היתה נוסח קריאתו "לאברם בשם ד', על דרך שהכריז אליהו אני נותרתי נביא לד' לבדי (מלכים א' יח כב), והבן:
Lech Lecha.96
וגם ללוט ההולך את אברם (בראשית יג ה). ר"ל לאותו הבחינה הקדושה שבלוט ההולך את אברם, שראוי להתכלל בזרע אברהם ברבות הימים, היה "צאן "ובקר "ואהלים, ר"ל אזרו חיל הספירות הקדושות שבלוט, היינו דוד אדונינו עם כל צאצאי מיעיו ומשיח צדקינו שיתגלה במהרה בימינו. והנה "צאן נקרא ז' תחתונות דזעיר אנפין, "בקר היסוד דנוקבא, "ואהלים היינו בסיועא דלעילא, כי "אהל נקרא יסוד דבינה בהפרסו סוכת שלם על זעיר ונוקב', וכן יסוד "דלאה נקראת "אהל אותיות "לאה, עיין כל הטעמים בספר מאורות נתן. והנה נתחברו ונתייחדו האורות העליונים להוציא יקר מזולל להתגלות הניצוץ הק' התקוע בלוט:
Lech Lecha.97
[וגם ללוט ההולך את אברם וכו' (בראשית יג ה). מי גרם לו זאת הליכתו עם אברם. להיות שהגיע אל אברהם טובה ממנו, ובסיבתו שלא נתבטל ממציאותו כנ"ל [על פסוק (בראשית יב ד) וילך אברם כאשר דבר אליו י"י וכו'], על כן זכה לעושר הגם שלא זאת היתה כוונת לוט, וכן הוא הענין בכל הצדיקים שאותן האנשים הבאים אליהם בעסקים, פועלים כל טוב שגורמים טובה להצדיקים, והבן]. (עד כאן העתקה מהשמטות לאגרא דכלה מסוף ספר קהלת יעקב):
Lech Lecha.98
(ו) ולא נשא אותם "הארץ לשבת יחדיו (בראשית יג ו). על פי הנ"ל לא נצטרך לומר "מרעה הארץ, רק כפשוטו הרי אברהם אבינו קדוש עליון, בתוכו היו כלולין כל הנשמות ישראל, וכל הניצוצות שישנו באיזה מן העמים המוכנים להצטייר בקדושה, מוכרחים הם שיאספו אליו, והוא יעלם מיין נוקבין אל השכינה ויצטיירו בקודש. והנה במצרים הוציא אברהם אבינו יקר מזולל מהנוגע אליו, ועשה הכנה לבניו לשאר הניצוצין לעשותן כמצולה שאין בה דגים (ברכות ט' ע"ב). והנה ניצוצי המלוכה לזרע דוד ומשיח צדקינו, היה מוכרח על פי עצות מרחוק שיעברו דרך קליפת עמון ומואב, דרוש נא כל זה בזהר בראשית (ח"א י"ג ע"א). על כן לוט הלך את אברהם, וניצוצי מלוכה אשר היו בתוך גלות הקליפות נתחברו בלוט בכדי לעבור דרך עמון ומואב, ומשם יתייחדו בקודש לזרע אברהם להיותן כסא מלוכה. והנה כעת לא היה עדיין הזמן גרמא שיתעלה הניצוץ הק' הטמון בלוט אל השכינה, עד עת בוא הזמן כנודע. וז"ש ולא נשא אותם הארץ העליונה היא השכינה, עדיין לא הרימה אותם לשבת "יחדיו, דהיינו שיכלול הניצוץ של לוט באברהם, כמו שעתיד להיות בימי מלכות בית דוד, ואם תאמר מהיכא תיתי נאמר שיביא הניצוץ של לוט באברהם, מה לתבן של לוט אצל הבר. ולזה אמר באמת מישך שייכי אהדדי, כי היו "רכושם של שניהם "רב, גם בלוט היו ניצוצות קדושות מאד שהרויח במצרים מן "הרב ניצוצות הטמון לשם, ומפני מה לא נכללו הניצוצות האלו באברהם ומה להם אצל לוט, לזה אמר ולא יכלו עדיין לשבת יחדיו עד עברם דרך עמון ומואב, ומשם יכללו בקדושה ותשא אותם הארץ העליונה ויהיו מרכבה למלכות שמים, והבן. והנה תמצא בדרך רמז לזה "רכושם, בגימטריא חס"ד מלכו"ת בחסרון אחד ממנין כל אחד, דהיינו חס"ד תחשוב רק ע"א, ומלכו"ת רק תצ"ה, ואז יהיה בגימטריא "רכושם, להורות שעדיין לא היה באפשר שיתייחד ניצוץ מלכות בית דוד באחדות עם חס"ד אברהם, וזה כי היה "רכושם "רב, שהיה עדיין בבחינת הריבוי בחסרון האחדות, וזה ולא יכלו לשבת יחדיו: האר"ץ לשב"ת יחדי"ו, ס"ת בגימטריא מלכות. גם הוא בגימטריא "גלגול "משיח "בן "דוד. גם בגימטריא חסד משיח בן דוד. ר"ל לא יכול עדיין ניצוץ המשיח להתיישב עם חסד אברהם, "יכלו "לשבת "יחדיו, ר"ת שם הקדוש יל"י, והוא מע"ב שמות ומסוגל להקים ולהעמיד הנופל ושוכב, בסוד שאמרו רז"ל (ברכות ה' ע"ב) "יהיב ליה ידיה ואוקמיה:
Lech Lecha.99
"ויהי (בראשית יג ז). וי היה על עסק המריבה, כי בכל מקום שיש מחלוקת הוא ווי, ובהיפוך במקום השלום שמחה וחדוה:
Lech Lecha.100
ויהי ריב. ידוע מה שכתבו המקובלים שיש קליפה הנקראת "ריב, והיא הגורמת לשכח הלימוד, והיא שגרמה לרבי אלעזר ששכח תלמודו, וקרא החדש הזה לכם (שמות יב ב) "החרש "היה "לבם (שבת קמ"ז ע"ב). כי הנה אותה הקליפה מבטלה "משיח "בן "דוד בשמו, כי "משיח "בן "דוד בגימטריא כד"ת, בכפל אותו הקליפה כי לו משפט הבכורה, (ותבין על ידי זה ויהי ער בכור יהודה "רע "בעיני "ד' (בראשית לח ז), כי ידוע שער בנו של יהודה בו היה ניצוץ משיח בן דוד, ועל ידי חטאו גרם מה שגרם שנתרחק "משיח "בן "דוד, אשר לו משפט הבכורה בכפל הרי"ב ונתעורר הרי"ב, על כן "רע "בעיני "ד', ר"ת רי"ב). והנה "חדש "הזה "לכם, גימטריא "משיח "בן "דוד, הוא השם כד"ת החקוק על מצחו של משיח בן דוד. והנה היה הטעות שהכניס אותיות רי"ב לאותיות "החדש "הזה "לכם, ועל ידי זה שכח הלימוד. והנה כל הדברים הנ"ל נאמנו מאוד בכאן, להיות כל מגמת אברהם בקרבתו ללוט להאיר ולגלות אור משיח בן דוד. והנה כל דבר בעולם מתפעל בהתנגדות, על כן נתעורר קליפת הרי"ב שהיא התנגדות למשיח צדקינו, אשר שלום ואמת יהיה בימיו (מלכים ב' כ כ), וגר זאב עם כבש וכו' (ישעיה יא ו) , וקליפת הרי"ב פעולתה לחרחר הריב ולהפריד הדבקים, ואפילו באדם אחד בעצמו מתעוררת רי"ב בהשכיח תלמודו אזי מתפעל, ודעתו אינו בהשקט ובשלום ויקפיד ואינו יודע על מה, וכוחות השכליית שלו מתקוטטים מחמת שהשכל אינו מתיישב בגופו, והבן. והנה כוחות השכליים נקראים רועים, כי הם הרועים קנייני הגוף וכוחות הנפש להדריכם בדרך הישר, ועל פיהם יצאו ועל פיהם יבואו. ומעתה התבונן "ויהי "ריב, דהיינו הקליפה שנקרא "ריב התעוררה, בהיותה מתפעלת מצד שכנגדה מניצוץ משיח צדקינו, והרי"ב נתעורר בין "רועי מקנה אברם, היינו שגם אברהם אבינו הרגיש בכוחות השכליות אלו שלא היו יכולין להאיר כל כך, ובין רועי מקנה לוט, שהגיע היזק גם לרועי מקנה לוט, שגם בו היו עיקר ניצוצות "המשיח. ובזה יצדק "בין "ובין כדרכי תמיד לדקדק בזה, והכוונה שבכל אחד בפני עצמו היה "הריב. "והכנעני "והפרזי אז וכו', הכוונה לדעתי על פי דרך הנ"ל, דלא יקשה איך יוכל "הריב לפעול איזה פעולה באבינו אברהם, הלא הוא המרכבה למדת החסד יומא דכולהו יומא, וממילא כל המדות בטלים וכפופים לנגדו, "והריב שהוא מסטרא דגבורה יצטרך להיות כפוף. אלא על כן אמר "והכנעני "והפרזי, כי על פי מ"ש לעיל הכנעני הוא "חסד דס"א, "והפרזי הוא "נצח דס"א, אז "ישב בארץ, ור"ל עדיין היה התגברות "לחסד "ונצח דס"א שהוא סטרא דימינא דס"א, והנה הגם שאברהם הלוך ונסוע גם כן "הנגבה (בראשית יב ט) לסטר ימינא דקדושה, עם כל זה לא היה עדיין הזמן גרמא לבטל מכל וכל ימין דס"א, על כן פעל בו "הריב הנ"ל, על כן ויאמר אברם וכו':
Lech Lecha.101
ויאמר אברם אל לוט (בראשית יב ח). אמירה בחשאי ובלשון רכה להשקיט המריבה:
Lech Lecha.102
אל נא, הנה הריב בא על "ידי כעס, וכל הכועס יהיה בעיניך כאלו עובד עבודה זרה (זוהר ח"א כ"ז ע"ב), והוא דבר מוסכם מהשכל כי האדם צריך להיות בטל אליו ית', כי כל הנאצלים והנבראים והנוצרים ונעשים בטלים אצלו ית' ואין שום דבר מבלעדו. והנה איש אשר אלה לו ויהיה בטל בכל תנועותיו אליו, בודאי לא יכעוס ולא יתקצף, כי הוא אין ואפס בטל בכל תנועותיו אליו ית', ממילא כל הכועס מחשיב עצמו ליש והוא כפירה גמורה, על כן הוא כאלו עובד עבודה זרה. והנה הרמב"ם ז"ל מנה נ"א לאוין בעבודה זרה. וז"ש אברם אל "נא, איני רוצה להיות על ידי המריבה כעובד עבודה זרה ח"ו שיש בה נ"א לאוין, ור"ל אל "נא תהי, לא תהיה התעוררת נ"א לאוין ח"ו, על ידי המריבה אשר ביני וביניך: וירצה עוד, כי הנה ידוע ג' רגלים הם נגד אברהם יצחק יעקב, ושמיני עצרת הוא נגד דוד על רגל רביעי. והנה שמיני עצרת הוא יום נ"א מראש חודש אלול ימי רצון של ישראל, והוא גמר החתימה טובה לישראל, כי דבר מלך שלטון (קהלת ח ד), ודבר המלך ואשר נחתם בשם המלך אין להשיב (אסתר ח ח). וז"ש אל "נא תהי מריבה וכו', ר"ל על ידי המריבה שביני ובינך יתעכב ח"ו ניצוץ דוד, ואז לא יהיה נ"א היינו יום הנ"א הוא שמיני עצרת, והוא מה שאנו אומרים הושיעה נ"א הצליחה נ"א (תהלים קיח כה), שהוא עיקר הישועה והצלחת ישראל:
Lech Lecha.103
מריבה. אמר "מריבה, על פי מ"ש לעיל שקליפת הריב בורח ממשי"ח בן דוד, אשר חקוק במצחו ובפניו פני אדם קדמאה השם כד"ת בגימטריא "משיח "בן "דוד, וכל הכועס שורה עליו קליפת הרי"ב ומסתלק ממנו צלם אדם, ובאה במקומו "הריב ומקלקל פניו פני אד"ם, על כן אסור להסתכל בפני הכועס, כי יוכל ח"ו לקבל נזק והוא בכלל אזהרת אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד). וז"ש אל נא תהי מריבה, כי יכנס ח"ו "הריב באותיות מ"ה בגימטריא "אדם. ובהעמיק עוד "דוד "ומשיח, הם גלגולין דאדם. והנה "לוט, הוא גם כן בגימטריא "אדם, שהיה גנוז בתוכו ניצוץ משיח בן דוד, רק שהיה עדיין בבחינת גלות דאדם בליעל בחינת "לוט. וז"ש אל נא תהי מריבה, לא יכנס הרי"ב בתוך מ"ה דאדם ח"ו הוא דוד ומשיח, ואדרבה ברוח יברח בהתגלות פני משיח צדקינו במהרה בימינו:
Lech Lecha.104
כי אנשים אחים אנחנו. על ידי הניצוץ הקדוש הגנוז בתוכך השייך לגורלי ופקדוני גבך, לא תגרום לו להתעכב ח"ו על ידי הרי"ב:
Lech Lecha.105
(ט) הלא כל הארץ לפניך (בראשית יג ט). ר"ל הלא כל ארץ ישראל לפניך הוא, כי למי כל חמדת ישראל הלא לנצוץ המלוכה הגגוז בתוכך, כי כל הארץ יתואר למלכות, כי מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט ד): ויאמר עוד "הלא "כל "הארץ. ר"ל יחוד יסו"ד כ"ל עם "ארץ "מלכות לפניך הוא, כי על ידי דוד אשר הוא מרכבה למלכות שמים יתייחדו "כל "הארץ, על כן לא תגרום ח"ו פירוד בין הדבקים. והנה שבתי וראיתי "הלא "כל "הארץ "לפניך, ר"ת "הלכה. שהוא תורה שבעל פה בחינת דוד כנודע, וששים המה מלכות (שיר השירים ו ח) ס' מסכתות כמנין "הלכה (עיין זוהר ח"ג רט"ז ע"א) :"הפרד "נא מעלי. ר"ל וכיון שחמדת ישראל נתון בך "הפרד "נא, סטרא דעבודה זרה הם נ"א לאוין, ואמר בלשון "הפרד לשון פרידה עקרה שאינו מוליד, כי עבודה זרה אל אחר איסתרס ולא עביד פירין (זוהר ח"ב ק"ג ע"א):
Lech Lecha.106
וישא לוט "את עיניו (בראשית יג י). "את הטפל לעיניו. כי בעיני בן אדם שורה רוח החיוני רוחני מאוד כנודע ליודעי חן, יפעול על ידי העינים, וראיה מבת היענה ומעוף ששמו רא"ה שמוליד על ידי העינים, והנה בהביט אדם בעיניו אל הקודש פנימה, ישרה על העינים אור הקודש צח ומצוחצח, ובהיפוך שורה רוח הטומאה על העינים, ומגביה את עצמו להחטיאו האדם ביותר. וזהו וישא לוט "את עיניו, א"ת הטפל לעיניו היינו הרוח הטומאה, ועל ידי זה גרם לו ראיה אחרת להחטיאו, ועל כן נטה אחר תאוות העולם: וירא את כל ככר וכו'. "וירא "את "כל ככר הירדן, את הטפל לככר הירדן, היינו שהוטבו בעיניו אנשי ככר הירדן הזונים אחרי תאוות לבם אז בזמן ההוא:
Lech Lecha.107
"את סדום "ואת עמרה, אתי"ן לרבות אדמה וצבויים, כגן ד' לפירות ולתענוגים, כארץ מצרים לזנות ולכשפים. נ"ל:
Lech Lecha.108
ויבחר "לו לוט (בראשית יג יא). "לו לגרמו להנאתו לטובתו, "את כל וכו', א"ת כנ"ל:
Lech Lecha.109
ויסע לוט "מקדם (בראשית יג יא). הוא נסע קודם מאברהם, כי אברהם הוא בעל הבית בארץ הקדושה, כי לו נתנה למורשה, על כן נשאר קיים במקומו ולוט נתגרש ממנו:
Lech Lecha.110
"קדם. הוא בגימטריא אחוריים דשם ב"ן כזה, יו"ד יו"ד ק"ה יו"ד ק"ה ו"ו יו"ד ק"ה ו"ו ק"ה. והנה שם בן הוא במלכות, והקליפות יונקים מבחינת אחוריים ומשם בא להם החיות. והנה "לוט נסע "מקדם, ולא הכיר את קונו שממנו בא לו החיות. וזה שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"א ז') שנסע מקדמונו של עולם, כי כבר ידעת שמלכות נקראת עולם, ואחוריים דב"ן בגימטריא "קדם, וזהו שרמזו מקדמונו של "עולם. והנה שיבה זרקה בו ולא ידע כי נטוע בו הניצוץ הק' ממלכות בית דוד וממנו בא לו החיות:
Lech Lecha.111
ויפרדו איש מעל אחיו. כי אחים הם מצד הניצוץ הקדוש התקוע בלוט:
Lech Lecha.112
אברם ישב בארץ כנען (בראשית יג יב). לא פרט הכתוב באיזה מקום בארץ, להורות שהיה בכל הארץ כבעל הבית, כי לו נתנה למורשה: ולוט ישב בערי הככר. ערים רבים, כי לא היה לו קביעות בארץ ישראל:
Lech Lecha.113
"ויאהל עד "סדם. יש לפרש בדרך רמז "ויאהל מלשון "בהלו נרו (איוב כט ג) , "סדם ר"ת "סוד "דוד "מלכא. ור"ל ויאהל, האיר עד שיצא ממנו ניצוץ הקדוש מדוד. ויש לפרש "עד מלשון הסרה, מלשון הכתוב (איוב כה ה) הן "עד ירח ולא יהל. והכוונה עיקר הארתו היה עד הוסר ממנו אותו הניצוץ הקדוש. ויש לרמז בדרך רמז "ויאהל אותיות "אליהו, עד סד"ם ר"ת "סעודתא "דדוד "מלכא. כי אליהו כותב אז כל מה שפעלו ישראל בשבת קודש לקרב הגאולה, והבן:
Lech Lecha.114
ואנשי סדם (בראשית יג יג). אפילו החשובים שבסדם שהיה מהראוי שבמשפט יעמידו ארץ, ואדרבה הם פרצו גדר עולם. "רעים וחטאים, ר"ל רעים מאז ומקדם כי היו מגלגולי דור הפלגה, וגם כמה היו עדיין בחיים מדור הפלגה, וחטאים מחדש שהוסיפו לחטוא. וזהו לד' מאד, שהחטא של דור הפלגה שפגמו בשם המיוחד כנודע, וכהיום שינו באולתם והפכו מדת הרחמים למדת הדין: ובדרך רמז יש לפרש הפסוק שבתורה, כדרכינו תמיד לפרש איזה פסוק בדרכי מוסר, כי כל פסוק הוא עצה מהבורא ב"ה. ויאמר ואנשי, ר"ל מלשון שכחה לשון נשני אלקים (בראשית מא נא), "סדם יכונה לגיהנם שהוא מלשון סי"ד וגפרית, וכן בזהר (ח"א ק"ז ע"ב) קראו לשרו "מלך "סדם. והנה האדם צריך לירא מהבורא ב"ה יראה רוממות בגין דאיהו רב ושליט (זוהר ח"א י"א ע"ב), אך על כל פנים גם היראה הזו יראת העונש של גיהנם צריך לשום נגד עיניו לשרוף האהבות רעות כנודע. וזהו "ואנשי "סדם השוכחים ענין "סדם, דהיינו עונשי גיהנם, אזי הם רעים וחטאים וכו', כי אי אפשר להשיג יראת הרוממת קודם יראת העונש:
Lech Lecha.115
וד' (בראשית יג יד). הוא ובית דינו, אחרי הפרד לוט מעמו כי אברהם היה מרכבה לשכינה, וכל זמן שהיה לוט עמו, הנה כביכול גם אצל השכינה היה אחיזה לקליפות וזהו מונע היחוד כנודע, וכאשר נפרד לו מאברהם נפרדו הסיגים והקליפות, אז נתייחד הויה עם בית דינו היא השכינה דינא דמלכותא: או יאמר, כי הנה אברהם היה כל מגמתו בלוט לשאוב ממנו הניצוץ הקדוש של דוד המוכן להיות רגל רביעי במרכבה, כי האבות היו רק ג' רגלים, וכהיום שנפרד לוט ממנו, דאג מי יודע אם לעת כזאת יגיע למלכות דוד שיהיה רגל רביעי במרכבה. וזהו שאמר וד' ובית דינו "אמר אל אברם, הגם שאצלו היה רק כסא של ג' רגלים, שהוא סוד אמ"ר "אש "מים "רוח, והרגל רביעי שהוא סוד עפ"ר הוא דוד התקוע בלוט, אזי נתגלה אליו הדבור במרכבה שלימה, להורות כי ממנו יתד ממנו פנה ויושלם המרכבה בזרעו. וזהו אחרי הפרד לוט מעמו, ר"ל הגם שיפרד ממנו לוט, "שא "נא ר"ל "שור "נשר "אריה "אדם, שהן הנה ארבע חיות המרכבה. ובזה תבין מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה, שהכוונה על ארבעה רגלי המרכבה, כולם יהיו מן "המקום אשר אתה שם, כי כולם יצאו מזרעך:
Lech Lecha.116
אמר "צפנה "נגבה וכו' כולם בה"א לבסוף, הכוונה כי כולם נוטים להשפיע לה"א אחרונה מלכות שמים כל הנחלים הולכים אל "הים (קהלת א ז):
Lech Lecha.117
מתחילה אמר "צפנה "נגבה שהם נגד אברהם יצחק, ואמר צפנה קודם "נגבה, להורות כי נכללו כאחד בשעת העקידה כנודע כדי למתק דיני יצחק, ואחר כך קדמה הוא נגד "יעקב, וימה נגד "דוד כל הנחלים אל "הים כו'. "צפון "נגב "קדם "ים, בגימטריא "עת עם הכולל, דהיינו עשרה פעמים הויה ועשרה אהיה שהוא כלל המרכבה, ויצדק עם הכולל דהיינו המקום הכוללם, דהיינו שכינה הקדושה נקראת ע"ת שמקבלת כל זה, ותבין בזה מן "המקום אשר אתה שם "צפנה וכו', ובזה תבין אחר כך:
Lech Lecha.118
כי את כל הארץ (בראשית יג טו). ר"ל בחינת הארץ אשר אתה רואה, שצריך להיות מחובר עם כ"ל הוא יסוד צדיק, ובזה יהיה המרכבה שלימה בהיות צדיק בארץ להיות רגל רביעי, ואתה רואה הניצוץ הזה בלוט, אל תדאג כי לך אתננה ולזרעך ע"ד עול"ם, על ידי זה יתייחדו ע"ד עם עול"ם, ובין והתבונן בזוהר הק' (ח"א רמ"ז ע"ב) ע"ד תאוות גבעות עולם (בראשית מט כו), ושם מבואר כי ע"ד יכונה לזעיר אנפין, וגבעו"ת עול"ם הם "בינה "ומלכות, תיאובתייהו לגבי ה' עילאה לאעטרא ליה, וה' תתאה לינקא מיניה. ובזה תבין עד עול"ם, יתייחדו ע"ד עול"ם על ידי בנך, שתושלם בזרעך המרכבה שלימה, ויהיה ד' אחד ושמו אחד, ולזה בא אחר כך בפסוק עיקר הבטחה:
Lech Lecha.119
ושמתי "את "זרעך (בראשית יג טז). ר"ל שבזרעך יכלול גם המדה הנקראת א"ת הוא מלכות שמים, שאתה דואג שתקוע ניצוץ המלוכה בלוט, הכל יוכלל בזרעך כעפ"ר הארץ העליונה, ר"ל כמו שהארץ העליונה היה בחינת עפ"ר מארבע יסודות, כן ג' אבות הם בחינת שלשה יסודות אש מים רוח, ודוד יסוד העפ"ר גם הוא יכלל בזרעך, וממך יצא חוטר מגזע ישי:
Lech Lecha.120
אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ. ר"ל האי"ש הוא זעיר ממנה "את "עפר "הארץ, ר"ל ממנה את השכינה שנקראת א"ת, ונקראת עפר הארץ, כמו שיסוד העפר הג' יסודות אש מים רוח פועלים בה להוציא פרי, גם זרעך ימנ"ה, ר"ל גם מזרעך יתמנה מלך שיהיה בבחינת יסוד העפר רגל רביעי, שהג' יסודות עלאין שהם אש מים רוח, דהיינו ג' אבות חסד גבורה תפארת יפעלו בה, והוא יתמנה מלך וכל גנזי מלכא בידוהי, וזה שמלך דוד תחילה בחברון (שמואל ב' ב יא), שאמרו בזוהר הק' (ח"א ע"ט ע"ב) דהוצרך להתחבר באבהן, והבן:
Lech Lecha.121
אי"ש בגימטריא ארמ"ע, שהם ר"ת "אש "רוח "מים "עפר, וכולם נשפע ליסוד העפר הכוללם יחד. וזהו אי"ש למנות את עפר הארץ:
Lech Lecha.122
יוכ"ל אי"ש למנו"ת, ס"ת תש"ל. הוא ר"ת יחודא עילאה ותתאה בקבלת עול מלכות שמים, והבן עניינו לפי פירושינו, והוא סוד התמידין שמקריבין בכל שנה בבקר ובערב, תש"ל תמידין "תמימים "שנים "ליום כנודע: ג"ם זרע"ך ימנ"ה. ס"ת מנין אדנ"י, והבן:"ושמתי "את "זרעך, ר"ת בגימטריא דו"ד:
Lech Lecha.123
קום התהלך בארץ (בראשית יג יז). אמר קו"ם, להיות בו כלולין הג' אבות דרגא דדכורא, ומילין דדכורא בעמידה (עיין זוהר ח"ג צ"ז ע"ב), והתהלך באר"ץ דייקא, והבן:
Lech Lecha.124
ארכ"ה רחב"ה, בגימטריא אמ"ת תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ), ודרגיה להתפשט בלי מצרים באורך ורוחב. לארכ"ה ולרחב"ה, בגימטריא אמת אדני עם הכולל לכוללם יחד:
Lech Lecha.125
ויאהל אברם וכו' (בראשית יג יח). כל הפסוק איני יודע מה מלמדנו. והנראה כי משמיענו איך נתכוין אברהם אבינו לייחד כל המרכבה ממטה למעלה. ואקדים לך הקדמות בספר מאורי אור, אילן כינוי לתפארת וגם ליסוד ומלכות. בספר שערי גן עדן, מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה, פתוחה בחכמה וסתומה בבינה. ועיין שם עוד באות המ"ם בספר מאורי אור, ר' אלף עלמין הם באבא ואימא. והנה על פי זה יש לפרש ויאהל אברהם, הגם שיש לפרש כפשוטו שעשה אהלים, דהיינו שהלך ממדריגה למדריגה, עם כל זה הוא גם כן לשון בהירות, מלשון בהילו נרו וכו' (איוב כט ג), ויאהל אברם שהאיר אברהם ויבא וישב באלנ"י, היינו ב' בחינות איל"ן, דהיינו יסוד ומלכו"ת גם תפארת, ואחר כך ממדריגה למדריגה ממר"א היינו ב' ממי"ן חכמה ובינה, ושם ר' אלף עלמין, והוא נרמז באותיות ר"א שבממרא, שהוא ר' אלף, וגם האל"ף מרמז לג' רישין עלאין דעתיקא, עיין בספר שערי גן עדן אות הא'. והנה מבואר איך שהיה מייחד כל העולמות מתתא לעילא, והבן:
Lech Lecha.126
אש"ר בחברו"ן. אש"ר מלשון הסתכלות, לשון אשורנו ולא קרוב (במדבר כד יז). ר"ל הסתכל מקום לזה היחוד בחברון, כי הוא השער לגן עדן דרך שם, ושם טמן הש"י לאדם קדמאה, על כן ויבן שם מזבח לד'. כי ראה כי שם יהיה ספון ושם השער לד' צדיקים יבואו בו. ובדרך רמז נראה בפסוק "ויאהל "אברם, היא הנשמה שנקראת אברם (זו"ח לך מ' ע"ב), בא לאהל שאינו קבוע הוא העולם הזה, ויבא וישב "באלני "ממרא, ר"ל בא וישב בעולם הזה בתוקף היצר הרע שממרה אותו מעבודת הבורא ית"ש, ואלנ"י לשון תוקף "אשר "בחברון, ר"ל וכשמסתכל מקום חיבורו מתחת כסא הכבוד שנאצל ממנו, אזי ויבן שם מזב"ח לד', ר"ל זובח יצרו הרע לד' כדי לדבק עצמו במקור שנאצל ממנו והבן, ברוך המלמד לאדם דעת מתורתו הנפלאה:
Lech Lecha.127
יד (א) ויה"י (בראשית יד א). וי היה לעולם בימי המלכים האלה, שהתחילו להתיר שפיכות דמים בעולם על ידי המלחמה, כי היא המלחמה הראשונה שהיתה בעולם, כמו שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ב א', תהלים לז יד) חרב פתחו רשעים וכו', חרבם תבוא בלבם (תהלים לז טו):
Lech Lecha.128
(ב) עשו מלחמ"ה (בראשית יד ב). הוה ליה למימר נלחמו עם מלך וכו'. אך הוא להורות שהם הם אשר עשו המלחמה בכל יושבי תבל, ומהם למדו להתיר המון שפיכת דמים על ידי המלחמה, כי מימות עולם היו גדורים בזה. והנה תמצא שהפרשה הקודמת מסיימת "ויבן "שם "מזבח "לד' (בראשית יג יח), ר"ת שלו"ם. להורות כי עד הזמן ההוא היה שלום בעולם, והם התחילו מלחמה:
Lech Lecha.129
א"ת ברע כו' וא"ת ברשע כו' שנאב וכו' ושמאבר וכו'. הנה תראה במלכי סדם ועמרה נכתב א"ת מה שאין כן באינך. ונ"ל על פי פשוטו כי השלשה מלכים אחרים היו כפופים למלכי סדם ועמרה, כי סדום ועמורה היו מטרפולין. ויצדק לפי זה את בשני המלכים, ר"ל עם המלכים האלו היו הג' האחרים נגררים אחריהם, הלא תראה כי על פי הרוב לא הזכיר הכתוב בתורה ובנביאים רק סדום ועמורה, כי הם היו העיקר ואינך כפופים להם:
Lech Lecha.130
כל אלה חברו אל עמק השידי"ם הוא ים המלח (בראשית יד ג). צורך להשמיענו זה בתורה על פי מ"ש האר"י ז"ל ענין ארבעה מלכים את החמשה, שהיו בקליפה אותן המלאכים ארבעה, נגד ארבעה אותיות פשוטים דשם ב"ן בקדושה, והחמשה בסוד החמשה אותיות המילוי ודהו"ה. וידעת כי שם ב"ן הוא במלכות, והם היו מלכים מסט"א, וידעת מלכות נקראת ש"ם וי"ד, בסוד הכתוב (ישעיה נו ה) ונתתי להם בביתי ובחומותי "יד "ושם. וכנגדו בקליפה עמק השדי"ם, שהוא י"ד ש"ם דס"א. וזה שמשמיענו שרצו במלחמתם להגביר מלכות הסט"א הוא י"ם המלח, מלכות נקראת י"ם. ובאפשר י"ל מלכות דסט"א יש לכנותו י"ם המל"ח, כי לא תעבור בו רגל אדם, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו, ברוך המסבב סיבובים כי בא אברהם אשר לו יאתה המלוכה, והרג את הרשעים הללו שרצו להגביר המלוכה דס"א. וזהו שאמרו רז"ל (ב"ר פמ"ב ה') אל עמק שוה הוא עמק המלך (בראשית יד יז), שבאו כל האומות והמליכו את אברהם אחר המלחמה הזו, ומה יאות הוא לדברינו הנ"ל:
Lech Lecha.131
שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר, ושלש עשרה שנה מרדו (בראשית יד ד). על פי פשוטו משמיענו בזה שכל עיקר מגמת המלכים האלה, היה להתגרות באברהם על ידי קחת בן אחיו כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פמ"ב ג'), כי כל עיקר המרידה תראה שנתייאשו כבר, כי כבר היו יותר ימי המרידה מימי העבודה, ומדוע נתבוששו עד היום. אך שכעת נתיישב לוט לשם ועל ידי זה יתגרו באברהם. ומשמיענו עוד עבדו את כדלעומ"ר לבד ולא את שאר המלכים, ומה להם לשאר המלכים להתעבר על ריב לא להם, וביותר תגדל התימה על אמרפל שהוא היה יותר גדול מכדרלעומר, כנראה מהפסוק שייחס הזמן אליו ויהי בימי אמרפל, דנראה שהיה המלך המופלג בדורו, ומה לו להיות סניף לעזור למלך קטן ממנו שיחשב לו לפחיתות. אך שנאה מקלקלת השורה שרצה להתגרות באברהם שהשליכו לכבשן וניצל ממנו, על כן ידע כי לא יוכל לו בהלחמו אליו לבדו, ורצה להתגרות עמו כלאחר יד על ידי עלילה, ברוך אשר לו נתכנו עלילות והוא בוחן לבות וכליות, שהשיב להם גמולם בראשם על ידי אברהם אוהבו:
Lech Lecha.132
א"ת כדרלעומר. אפשר א"ת לרבות שעבדו גם את שרי מדינותיו אשר נתן בכל עיר ועיר, וכעת מרדו מכל וכל, והם לא באו למלחמה הזו, הגם שהיו תחת ממשלת כדרלעומר עבור שנתייראו מאברהם, והג' המלכים הללו נתעברו על ריב לא להם, עבור שרצו להתגרות באברהם:

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.