← All works

Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

1. Noach.64

   מכל הבשר אשר בו רוח חיים. אומרו בכאן מכל הבשר. גם אשר בו רוח חיים. הוא להיות כי עד הנה לא הותר להמית בריה לאכול בשר, ולנח הותר. והנה לכאורה יהיה הדבר מבהיל יורה אכזריות, אך הוא להיות שכולם ניצולו בזכות נח, וגם להיות שהבינו כל הברואים שהוא להם טובה גדולה שיתעלה ממדרגת נפש החיונית לנפש המדברת והמשכלת, על כן קימו וקבלו על עצמם כל הברואים להיותן לברות לבני נח. וזה יאמר בכאן כל הבשר דייקא, אשר בו (רק) רוח חיים דייקא והבן, ולזה אש"ר ב"ו רו"ח חיי"ם, ס"ת רחו"ם, שהוא רחמנות גדול, נ"ל:

2. Noach.65

   והבאים זכר ונקיבה (בראשית ז טז). על פי מ"ש לעיל יוצדק מאוד והבאים מעצמן בלי טרחה לנח זכר ונקבה באו, מה שאין כן אינך הובאו בטורח נח, נ"ל. ובזה תבין כאשר צוה אלקים את נח, ר"ל לענין שבעה שבעה צוהו תקח ל"ך, ר"ל בטרחך והשתדלותך:

3. Noach.66

   ויסגר י"י בעדו. באפשר חתמו בגושפנקא דיליה שתתקיים התבה שלא בטבע, כי בטבע לא היה באפשר שתתקיים בקיומה. והעמיק עוד להיות התיבה בחינת אדנ"י, הקיפה בבחינת שם הויה לאור מקיף ושמירה שלא יכנוס המחבל לתוכה, בראותו שמא דמאריה על התבה יראה ורעד יבוא בו:

4. Noach.67

   ויסגר. ב' במסרה, דין. ותנינא ויסג"ר בשר תחתנה (בראשית ב כא) יובן על פי דברי הזוהר (ח"א נ"ט ע"ב) נ"ח עם התב"ה, הוא חיבור דכר ונוקבא. ואם כן זה רמיזת המסורה כמו דהתם ויסגר בשר תחתנה להתהוות החיבור דכר ונוק', כן בכאן נח עם התבה:

5. Noach.68

   נשמט ממקומו להחי"ת אתך להחי"ת, חסר וא"ו. תרין במסורה חסר, דין. ותנינא להחי"ת עם ר"ב (בראשית נ כ). יש לרמז על פי מה דידוע ר"ב ניצוצין היו במצרים, והיו חסרים עד שנגאלו ישראל והוציאו הניצוצין והחיו אותם. וידוע דדור המבול נתבררו במצרים, על כן זרקו הילדים למים, וקודם הבירור היו חסרים החיות, על כן נחסר באילין תרין אות ו' שהוא אות חיים כנודע (תיקו"ז סט קי"ח ע"ב), עד שנתקנו על ידי משה בסוד ונתתם לי אות אמת (יהושע ב יב) , בחינת וא"ו דרגא דמשה בעלה דמטרוניתא כנודע מזוהר הק' (ח"א רמ"א ע"ב) , הש"י יכפר בעדנו:

6. Noach.69

   ארבעים יום (בראשית ז יז). אמרו רז"ל (ב"ר פל"ב ה') נגד יצירת הולד. עוד נ"ל שעברו על כל התורה שעתיד להנתן בארבעים יום, הגם שלא נצטוו עברו להכעיס, כי היו יודעין את התורה כי היו חכמים מחוכמים במושכלות כנודע (ב"ר פכ"ו ה'), גם כן עברו על המצות שנצטוו, וגם על המושכלות בשכל אפילו אם לא נתנו כמו גזל וניאוף:

7. Noach.70

   על הארץ. להורות בא איך עשו המים רצון קוניהם, הגם שמטבע המים להשתקע מהן בארץ, לא נשתקע אפילו טפה אחת בתוך הארץ, רק נתחזקו להיותן הכל על הארץ, כדי שיתגברו בריבוי גדול להמחות כל היצור. וז"ש אחר כך וירבו המים, מחמת שלא נשתקעו:

8. Noach.71

   וישאו את התבה ותרם מעל הארץ. הרבה ריוח והצלה לפניו, והיה באפשר שתעמוד התבה במקומה יתד בל תמוט, אך הוא להיות שגזר היוצר שיאבדו כל אשר יש לו עמידה על הארץ, על כן הוצרכה התיבה שתפרח באויר על פני המים שלא תהיה בכלל הגזירה. וזה ענין מציאות החן של נח, שהש"י היה בעזרו שלא יהיה בכלל הגזירה, וזה יורה רחמנותו ית' נגד מדת הדין המתוח אז על כל יושבי תבל. ולפי מ"ש שלא נשתקעו המים בארץ, ירצה עוד מדה כנגד מדה, כמו שהם חטאו בזיווגם במין שאינו ראוי להם, כמו כן גם המים דכורין שמארובות השמים, והמיין נוקבין שמתהום לא היה חיבורם עולה יפה, ולא נתחברו כדרך כל הארץ שכל טפה שמלמעלה נכנסת בארץ, וטיפיים עולים כנגדה מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), רק הלכו כולם בערבוביא ובמריבה, ועל ידי כך היו כדמיון מלחמה ועשו כלה בחימה שפוכה על כל יושבי תבל. המי"ם וישא"ו א"ת התבה, ס"ת תהו"ם, ואחר כך כיון שגמרו רצון הבורא להמית כל בריה, שוב נתחברו כדרכן כדי שיתרבו המים כדרך פריה ורביה וימחה וימסמס גופם עד לעפר. ולזה יאמר בפסוק י"ח (בראשית ז יח) ויגברו המים בהתגברות מאליהן, שפרו ורבו וירבו מאוד על הארץ:

9. Noach.72

   והמים גברו מא"ד מא"ד (בראשית ז יט). לעיל (בראשית ז יח) כתיב ויגברו המים וירבו מא"ד, וכאן כתיב והמי"ם, וכתיב מאד מאד. אפשר על התגברות הדכורין, וכאן קאי על הנוקבין נכתב ב' פעמים מאוד, כי טפה מלמעלה טפיים מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), נ"ל:

10. Noach.73

    אשר תחת כל השמי"ם. אפשר השמים שבכאן הכוונה על השרים העליונים, וכל הארצות הם תחת שרים, מה שאין כן ארץ ישראל לא נמסרה תחת יד שר רק הוא לחלק השכינה. וזה יורה בכאן דייקא כל ההרים אשר תחת כל השמי"ם, היינו תחת ידי שרים ממונים, מה שאין כן ארץ הקדושה לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד, ב"ר פל"ג ו'):

11. Noach.74

    חמש עשרה אמה (בראשית ז כ). על שפגמו בשם י"ה כמ"ש לעיל החמס ק"ם (יחזקאל ז יא, ב"ר פל"א א'), בגימטריא חכמ"ה בינ"ה, כן מקובל לחכמי האמת. קץ כל בשר בא לפנ"י דייקא, פנ"י גימטריא חכמ"ה בינ"ה, כן הוא במקובלים. ובזה ידוקדק מלמעל"ה, דהוה ליה למימר למעלה. אך לפי הנ"ל יש לפרש חמש עשרה אמה מלמעלה, ר"ל נגד חמש עשרה שלמעלה במקום קודש, מבחינה זו גברו המים. או יאמר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים, ר"ל אותן חמש עשרה אמה היו ממים שלמעלה, מה שאין כן השוואת המים על פני כל הארץ עד ההרים הגבוהים היו ממימי התהום. ובזה ידוקדק הנקודה ויכסו ההרים, ולא ויכסו, להורות דממילא נתכסו ממים שלמעלה, והבן בדקדוק:

12. Noach.75

    המי"ם ויכס"ו ההרי"ם, ס"ת שם קדוש מו"ם, הוא הסוף מע"ב שמות כנודע. והנה נרמז בכאן על פי מ"ש בספר רזיאל סוד זה השם מורה כי תחלת מעשה ד' ברחמים וסוף ברחמי"ם, והבן. ועוד אמר שם ציור זה השם הוא כך, כ"ו כ"ו, ר"ל התחלקות ב' הממין לכ"ו, לפי זה יהיה מספר זה השם נ"ח, והוא מצא ח"ן ברחמים לקיום העולם ממנו, והבן:

13. Noach.76

    ויגוע (בראשית ז כא) נאמרה גויעה בצדיקים, וכאן נאמר גם כן גויעה. הנ"ל דלשון גויעה יפול במקום שלא יתפרד הגוף מן הנשמה בהפלגה. והנה בצדיקים תרתי למעליותא, וכאן בהיפך שגם הנפשות אבדו רק במעט קט, שנתבררו בדורות על ידי אבותינו הקדושים מאי שהיה ראוי לבוא לידי ציור:

14. Noach.77

    מכל אשר בחרבה מתו (בראשית ז כב). ולא דגים שבים (קידושין י"ג ע"א). הענין הוא מה שאמרו המקובלים הראשונים דדגים הם משמיטה שעברה שמיטת החסד (לדעת המקובלים בענין השמיטות) סוד מי"ם, על כן עיקר חיותם במים, על כן לא הזיקו אותם המים הגם שהיו בתגבורת הדין החזק, וכן בחרב"ה בגימטריא גבור"ה עם הכולל, ר"ל אותן שהיו משמיטה זו שמיטת הגבורה מתו, מה שאין כן דגים משמיטה שעברה שמיטת החסד:

15. Noach.78

    וימח את כל היקום (בראשית ז כג). ר"ל פרידת האותיות, שכל הנבראים נבראו על ידי צירופי רל"א אלפ"א ביתו"ת, ואף על פי שמתים, נשאר הכח של הצירוף בכדי שיתחדש בתחיית המתים, מה שאין כן אלו שאינם קמים בתחיה (סנהדרין ק"ז ע"ב), נימחו ונתפרדו צירופי אותיותיהם. וזהו א"ת כ"ל, והבן: היקום. היינו הקומות ומחיית גופם, שישובו ליסוד העפר בפירור גמור:

16. Noach.79

    מאדם עד בהמה וכו'. הנה לעיל בפסוק כ"א (בראשית ז כא) שינה הסדר ואדם לבסוף י"ל דשם לענין הגויעה היינו המיתה, להיות הבני אדם הרבו לפשוע והם שהחטיאו את הבריות (סנהדרין ק"ח ע"א), על כן היו יסוריהם ומכאוביהם ארוכים ונשתהו בתשנון יותר מכל הנבראים, מה שאין כן כאן לענין פירור הקומות, נתפררו קומת האדם וצורתם תחילה כי הם בצלם אלקים, וכבר הקפידה התורה על זה (דברים כא כג) כי קללת אלקים תלוי, לכך נמחה קומת האדם תחלה, נ"ל:

17. Noach.80

    וימח"ו מ"ן האר"ץ וישא"ר, ס"ת רצון. להורות במחיה הזאת שנשאר נ"ח, היה על ידי התעוררת הרצון העליון הקדום שעלה ברצונ"ו ית' לבריאת העולמות:

18. Noach.81

    חמשים ומאת יום (בראשית ז כד). נ"ל כמנין "אף "וחימה הן ראשי המשחית, ומהם היה משה מתיירא כנודע (דברים ט יט), עד שעזרו השי"ת:

19. Noach.82

    ויזכור אלקים את נח כו' ויעבר אלקים רוח על הארץ וישכו המים (בראשית ח א). הנה אומרו ויעבר אלקי"ם, הנה תיבת אלקים מיותר, כי בודאי דקאי על אלקים המוזכר ברישא דקרא. גם למה לנו לידע הסיבה איך עשה הבורא כל בחכמתו שישוכו המים אם מהרוח או מהחום, הלא הוא הפועל והעושה כרצונו בטבע ולמעלה מהטבע, היה לו לומר בקיצור ויזכור אלקים את נח ואת כל אשר אתו בתבה וישכו המים. אך הוא לפי מה שנ"ל דהשם אלקים הוא דין, והנה יש לו ג' מילואים ביודי"ן בההי"ן באלפי"ן, בההי"ן הוא גימטריא צר"ה על שונאי ישראל. וז"ש שצוה הש"י לנח בכדי שיהיה לו הצלה, צוה לו להפוך הצירוף ולעשות צה"ר מצר"ה, עיין שם. באלפי"ן הוא גימטריא אר"ץ, אינו כל כך דין מופלג כמו בההי"ן, אבל על כל פנים אינו המתקה לרחמים. ביודי"ן בגימטריא ברחמים, גימטריא שם הויה בחילוף א"ת ב"ש, הוא כאשר הגיע הזמן להמתיק הדינים דאלקים ברחמי"ם דהויה, אז מתמלא שם אלקים אשר פעל הדין ביודי"ן, ומתגלה השם הויה ברחמים, ואז וינחם ד' על הרעה (שמות לב יד). והנה בכאן בעת הדין היה דין גדול אשר כמוה לא נהייתה ולא תוסיף, והיה השם אלקים במילוי ההי"ן, עד שהוצרך הש"י ליתן עצה לנח האיך ומה לעשות להנצל, וכאשר ריחם הש"י על עולמו זכר אלקים את נח, ורמזו חז"ל (ב"ר פע"ג ג') גדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין לרחמי"ם, היינו שפועלים גם בעת פעולת הדין דאלקים, יתהפך לרחמים מדת הדין גופא בהתמלאו ביודי"ן, גימטריא ברחמי"ם ובגימטריא הוי"ה כנ"ל. וז"ש בכאן ויעבר אלקים רו"ח על הארץ, דהנה רו"ח בגימטריא המילוי אלקים דיודין, ור"ל שנתמלא האלקים במילוי רוח, וגבר על הב' מילואים אחרים אר"ץ צר"ה. וזהו ויעבר אלקים רו"ח, (ר"ל שהעביר המילוי רו"ח להיות מושל וגובר) על האר"ץ, היינו הב' מילואים אחרים, כי בב' אותיות ר"ץ אין חילוק ביניהם, רק החילוק הוא בא' וה', על כן נרמזים שניהם בתיבת האר"ץ והבן, ועל ידי זה וישוכו המי"ם, היינו הדינים שנמתקו ברחמים, והבן:

20. Noach.83

    והנה ראיתי בדברי קדשו של הרב הק' בעל אור החיים זצוק"ל שהרגיש בזאת הקושיא למה לן לידע מה עשה ד' תחבולה להשקיט המים. וכתב הוא ז"ל להיות המים נצטוו בציווי מאת הש"י לנהוג בהתגברות, הנה עשו מצות הש"י הגם שכבר נמחה כל היקום, נהגו בהתגברות לקיים ציווי הש"י כי אין להם לבקש דרשות לדרוש מדעתם דבר נגד ציווי הש"י, היינו שידרשו מדעתם כיון שכבר נמחה כל היצור, שוב אין מן הצורך למצות התגברות, רק עשו שליחותם הגם שלא ידעו עוד מה טעם לזה, עד שהש"י שלח רוחו אליהם שכבר כלתה מצותן אזי נחו שקטו, עד כאן דבריו הטהורים. והנה שמח לבי בקרבי על דבריו, וטובא איכא למשמע מהדבר הזה לכל בעל נפש, דהעבד הנאמן אין לו לבקש טענה לעצמו לפטור את עצמו ממצותיו ית', הגם שידמה בדעתו וימצא איזה טעם למצוה, ולפי הטעם שמצא ימצא עת שאינו נוהג הטעם הזה ועל ידי זה יבוא להפר חוקי התורה, אשר מזה נתפקרו הפלסופים שבדו טעמים מלבם למצות הש"י, וכאשר מצא עת שאינו נוהג הטעם אשר בדו מלבם בשכלם המזוהם, התירו להפר חוקי התורה עד שיצאו מכלל כל חוקי התורה, וכאשר אירע לאפלטון ראש הפלסופים שנתן טעם לאיסור אשת איש, שיבאו בני אדם לחלאים רבים בהתערב הכחות והטבעיות של בעלי אומנות זו בבעלי אומנות אחרות וגם יבואו לקטטות ומריבות, עד שהתיר לכל בעלי אומנות אחת שיהיו להם נשותיהן בשותפות, וכן עשו בכל חוקי התורה בלאוין ועשין, ובפרט בדורותינו בעוה"ר אשר רבים מהערב רב שבבני עמנו חבקו חיק נכריה חכמות חיצוניות והוציאו כל חוקי התורה בדברי הבאי, עד שנתפקרו מכל חוקי התורה, ותוך עמנו הם יושבים ומכנים עצמם בשם ישראלים, לא כאלה חלק יעקב רק לעשות המצות כאשר צונו י' אלקינו, והגם שהש"י חלק ונתן מחכמתו ליראיו וגילה להם רזי דרזין וטעמי מצותיו, עם כל זה חלילה לעשות ולתלות המצוה על הטעם שנתגלה לנו, לומר הנה בעת הזאת הטעם הזה איננו נוהג אזי אפטור מהמצוה, חלילה חלילה לומר כן כי הם חכמתו של יוצר בראשית ואין סוף לחכמתו ודעתו, ואם כן אין סוף לטעמים שלהם, ואם הטעם הזה שאנו משיגים אינו נוהג באיזה זמן ועת, הנה עוד לאלקי מילין וטעמים עד אין סוף וחקר, הנה בשביל כך גזרו אומר חז"ל אין טעם למצות, הגם שבודאי מצוה להמציא טעמים בפרד"ס התורה כל אחד כפי אשר חלק לו הש"י בבינה, אבל חלילה לתלות יסוד דתי המצות על הטעמים, רק לעשותן מאהבה כעבד הנאמן השש ומתעלס בקיום מצות אדוניו בלי חקירת הטעם. ומה מאוד מתוק האור לעיני שנתהווה הפועל הזה על ידי המים על ידי המבול, שהמים עשו רצון קוניהם בלי שום טעם, דהנה חטא דור המבול היה בזנות, ועיין בברית מנוחה להיות שהיה לדורות הקודמים ידיעה גדולה בנסתרות (עיין זוהר ח"א נ"ו ע"א), והבינו הרכבת כחות עליונות אלו עם אלו, ואמרו כן נעשה גם אנחנו. ונ"ל דהיינו שנאסר להם גילוי עריות כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין נ"ו ע"ב) לאמ"ר (בראשית ב טז) וכו', ודור המבול בחכמתם הגדולה חקרו למצוא טעם לכל איסור ואיסור ברזין עליונים, והנה על ידי מה מצאו לעצמם היתרים באופן זה מותר, כי נמצא הרכבה כזאת באורות עליונים, עד שהפרו חוק והתירו לעצמם כל האיסורים, עד שהביא עליהם הקב"ה את מי המבול, והשמיענו הקב"ה בהנהגת מי המבול העיקר הנרצה בעבודתו ומצותיו, לעשות רצונו בכל זמן ועידן אפילו בלא מצוא טעם, והבן הדבר כי הוא יסוד ופנה לתורה ולמצות:

21. Noach.84

    ויזכור אלקים את נח (בראשית ח א). בזוהר (ח"א ס"ט ע"ב) תא חזי בשעתא דדינא שריא בעלמא לא אידכר, כיון דדינא אתעבר מה כתיב ויזכר אלקים את נח וכו'. והנה יש לתמוה וכי סלקא דעתך ח"ו שעד עתה לא נזכר ולא הושגח בהשגחתו ית', הלא כל הברואים אם יסולק השגחתו כרגע יסופו ויתמו ויתבטלו, ומכל שכן במקום סכנה כזו ספינה קטנה משוטטת מטוענת על פני מים רבים שבכל העולם, ברעד וברעש וברעמים כבירים ורוחות בהפסד כל העולם, האם יצוייר לכל מי שיש לו מוח בקדקדו שיש אפשר בטבע להתקיים, אם לא כי יד ד' עשתה זאת בהשגחה נפלאה מבלי הסיר ההשגחה כרגע, ואיך יאמר אחר כך ויזכור, הרי גם עד עתה היה בזכירה והשגחה. אך תעמיק ותדע מה שכתב הרב הקדוש באור החיים בפסוק (בראשית ו ו) וינחם ד' כי עשה וכו', בעסק הידיעה והבחירה אשר נתחבטו בה כל הראשונים, וז"ל בקיצור ואשכילך כי ד' יכול לשלול הידיעה המושגת בידיעתו לבל ידענה כשירצה האדון, מה שאין כח באנוש לעשות זאת שהגיעה אליו הידיעה ולא ידענה, והוא שרמז הרמב"ם (פ"ה מהלכות תשובה ה"ה) ואין דעתו של אדם יכולה להשיג כו', כי איך אפשר שתגיע עדיו הידיעה מעצמה ותהיה מושללת מעצמה, עיין שם עוד דבריו באריכות. ומעתה תתבונן גם בכאן שבודאי היה נח וכל אשר עמו בתיבה בכלל הידיעה והזכירה, דאם לא כן יסופו כרגע ובפרט בשעת הסכנה, ואף על פי כן לא היה בכלל הזכירה (כי לא נאמר זכירה עד אחר כך), כי אפשר אצלו ית' ביחד ידיעה ושוללת הידיעה ביחד, וזה אינו מושג לשכל האנושי, ממילא נשמע לנו מפסוק הזה איכות הידיעה והבחירה ששניהם צודקים הגם שאין אנו משיגים, ודי בזה הערה למשכיל:

22. Noach.85

    עוד ויזכור אלקים את נח (בראשית ח א). אומרו בכאן לענין הזכירה אלקי"ם שם הדין, (ונודע מה שפירש רש"י בשם רז"ל (ב"ר פל"ג ג')). גם להבין ריבוי האת. זכור תזכר מה שפירשנו לעיל בפסוק ך' (בראשית ז כ) איך נרמז השם מו"ם, וכתבנו בשם ספר רזיאל מה שמרמז זה השם תחלת מעשה ברחמים וסוף ברחמים, והנה זה השם בגימטריא אלהי"ם, וציורא כנ"ל בגימטריא נ"ח שם הויה במילו, על כן אמר ויזכר אלקים את נ"ח, ר"ל אותיות נ"ח שנתהפך מדין לרחמים והבן, והש"י יראנו נפלאות:

23. Noach.86

    ואת כל החיה ואת כל הבהמה (בראשית ח א). ר"ל מקורן ושורשן ברל"א אלפא ביתות שלא לתהו בראן, רק להיותן מרמזין ליחודו ואחדותו ית"ש, ואין זה כבודו לכלותן באפס תקוה:

24. Noach.87

    ויעבר אלקים רוח על הארץ (בראשית ח א). ידוע בשם מ"ב נברא העולם, והוא רומז לדין כנודע, והנה יש בו ז' שמות נגד חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות כנודע, והנה כאן בהתעוררת הרחמים בדין, נתעורר החסד הוא השם הא' אב"ג ית"ץ בגימטריא תק"ו. וירמוז בכאן רו"ח על הארץ, ר"ל בהצטרף תיבת רו"ח לתיבת אר"ץ, בגימטריא עם הכולל תק"ו (והכולל ירמוז להשתתפות הרחמים מהמקור), ועל ידי זה וישכו המי"ם המרמזים לחסד, וכאן נתהפכו לדין, וכעת מצאו את מינם וחזרו לרחמים כפי טבעם, ברוך המרחם על הארץ:

25. Noach.88

    ויסכרו מעינות תהו"ם (בראשית ח ב). הם נבקעו תחילה, על כן הם נסכרו בתחילה, ואחר כך ארובות השמים:

26. Noach.89

    "וארבת "השמים "ויכלא, ר"ת השם הא' משם המפורש, ובחג שמרצין על המים (ר"ה ט"ז ע"א), מזכירין זה השם כנודע ציור זה השם מבואר בספר רזיאל והי"ו. בגימטריא הויה, הוא כלל שם המפורש, שבזה נחתמו המים לבל יציפו פני תבל, רק יהיו יורדים לברכה על הארץ, ס"ת אמ"ת חותמו של הקב"ה: ויכלא הגשם. ב' במסורה, דין. ואידך ויכל"א העם מהביא (שמות לו ו). הנה הביאו לשם הנדבה בבוקר בבוקר (שמות לו ג), ובבקר הג' היה שבת כמו שדרשו חז"ל, כן הוא ויכלא הגשם סימן ברכה ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כו ד), בלילי שבתות (תענית כ"ג ע"א), ובבוקר של שבת ויכלא הגשם, כי שמש בשבת צדקה לעניים (תענית ח' ע"ב), ומזה דרשו חז"ל ונתתי גשמיכם בעתם, בלילי שבתות דוקא:

27. Noach.90

    וישבו המים מעל הארץ (בראשית ח ג). מהארץ, או מן הארץ הוה ליה למימר. ולפי מה שפירשתי שבגזירת היוצר כל לא נשתקעו המים בארץ רק עמדו כולם על פני הארץ, יוצדק שפיר מעל הארץ:

28. Noach.91

    הלוך ושו"ב. יראה דאשמועינן בתורה הק' איך כל הנבראים אפילו הדוממים משתוקקים לקיים רצון הבורא, כי הנה המים היו מצווים ועושים לעשות רצון הבורא, והיו שמחים לעשות רצון קוניהם, ועתה כשנגמרה המצוה, בדוחק גדול הלכו מעל הארץ, כי היה להם גיגועין גדולים על המצוה ההולכת מהם. ובזה ידוקדק הלו"ך ושו"ב, שבדוחק הלכו רק הלו"ך ושו"ב, נ"ל:

29. Noach.92

    בחודש השביעי בי"ז לחודש (בראשית ח ד). הנה הוא שביעי לירידת גשמים, ולמה אפקיה בלשון שביעי, ולא הזכירו בלשון שלישי לחדשים, אפשר משום שראה הקב"ה שעתידין ישראל לנסך מים אל השיתין היורדים עד לתהום בי"ו לחודש השביעי שהוא יום הא' לניסוך שסימנם בו"ז (שבת ק"ג ע"ב), על כן צפה הקב"ה בזה הזכות, ותיכף נתייסד העולם על מעמדו בי"ז שהוא אחר יום י"ו ולא נתייסדה ביום י"ו, כי כל היום כשר לניסוך אפילו ברגע האחרון (עיין מגילה כ' ע"ב) :

30. Noach.93

    (ה) בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים (בראשית ח ה). ואפקיה בלשון עשירי הגם דהוא אב. אפשר משמיענו בזכות מה היה מה שנראו ראשי ההרים לקיום העולם, שעלתה רצון ית' המצות שיעשו ישראל על ידי ראייתן, והם מצות נר חנוכה שמברכין על הראיה (שבת כ"ג ע"א), וכן קידוש לבנה מברכין על הראיה (סנהדרין מ"ב ע"א), וזה הועיל במקום מיין נוקבין איתערותא דלתתא, כי לפניו ית' עבר ועתיד שוין, על כן היה באחד לחודש העשירי הוא ראש חודש טבת אז משמשין ב' המצות הללו, על כן נתעורר קיום העולם במה שנראו ראשי ההרים, ולזה תמצא רמז נכון:"לחדש "נראו "ראשי "ההרים, בגימטריא "בא "חסד "בזכות "נר "חנוכה "וקידוש "לבנה. והנה לפי הקבלה מרז"ל (סדר עולם רבה פ"ד) שהוא באחד לחודש אב, שאז הלולא רבא דאהרן הכהן מימי החסד, ואז נראו ראשי ההרים לרמז פטירתו וגניזתו בהר ההר (במדבר כ כח), וחסדי ד' מעולם ועד עולם.

31. Noach.94

    את חלון וכו' (בראשית ח ו). אפשר את הטפל לחלון, כעין מה שעושין חלון קטן בתוך הגדול להציץ בו לעת הצורך. ובזה אפשר יאמר אש"ר עש"ה, ר"ל כי על זה לא נצטווה לעשות רק חלון גדול, והוא עשה מעצמו קטן בתוך הגדול:

32. Noach.95

    וישלח את העורב (בראשית ח ז). א"ת לרבות, באפשר שלח מעל פניו גם הקליפה היא קליפת עורב כנודע ליודעי חן, עיין בקרניים ופירוש דן ידין, וראה נח ברוח הקודש כי אותה הקליפה יהיה לה התגברות באחרית הימים בגלות המר, ושלחה מעל פניו להחיש כוחה. וזה ירמוז ויצא יצא ושוב עד ישבת המים מעל הארץ, כי הקליפה תלך לכמה אומות להטעות אותם עד יבושת המים הזדונים מעל הארץ. ואיידי דאתא לידינו ענין קליפת עור"ב נימא ביה מלתא, ידוע דקליפת עשו הוא עור"ב וקליפת ישמעאל הוא זרזי"ר, ורמזו רז"ל (ב"ק צ"ב ע"ב) לא לחנם הלך הזרזי"ר אצל העור"ב וכו', וידוע דאלו הב' הם למעלה מכל הע' שרים, ל"ה מימין ועליהם ישמעאל, ל"ה משמאל ועליהם עש"ו, וזה דקאמר במגלה עמוקות ויקח לו את כל אל"ה ויבתר אותם בתו"ך (בראשית טו י) לישראל, ונרמז בזה דהרי יום אידם של קליפת ישמעאל עושים ביום ו' מימין השבת קודש, ויום אידם של העכו"ם ביום א' משמאל השבת, וישראל עם קרובו יום קדושת תורתם ביום השבת קודש, עיין שם במגלה עמוקות. וידוע דאלו הב' קליפות כוללים גם הע' אחרים, וידוע מה שאמרו רז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אלמלי שמרו ישראל שבת כראוי מיד נגאלין, לרמז זה תמצא עור"ב זרזי"ר בגימטריא שב"ת, כי בשמירת שבת ניצולים ישראל מן הזרזי"ר והעור"ב, ומכל שכן מן הע' ענפים אחרים, ולפי מה שאמרו רז"ל (שבת קי"ח ע"ב) שתי שבתות, אפשר נגד התכללות זה בזה וזה בזה, והבן:

33. Noach.96

    ויצ"א יצו"א. רמז מה שנידון על לגלוגו על דברי חכמים (עיין עירובין כ"א ע"ב). א"ת הער"ב, בגימטריא שמו הידוע ואחד נוסף להורות שמלובש בו ניצוץ קדוש, ובמהרה יוציאו בלעו מפיו והקליפה תתבטל במהרה בימינו אמן. והנה לדרכנו יוצדק שפיר למה לא נאמר אצל העור"ב וישלח את העור"ב מאת"ו כמו אצל היונה, כי לא מאתו בלבד שלחו, רק שלחו לחרפות ולדראון עולם, וגם לא נאמר למה שלחו כמו שנאמר אצל היונה לראות הקלו המים וכו' כמ"ש לעיל:

34. Noach.97

    במקראי קודש הללו הגם המעשה שהיה כך היה, עם כל זה יש להבין מה משמיענו כל זה בתורה הק'. על כן יש לרמז בזה שנח הצדיק רמז בזה הענין ענין הגלות, וזה החלי (בראשית ח ח) וישל"ח א"ת היונ"ה דייקא, רמז לכנסת ישראל שנמשלה ליונה, על כן אמר ריבוי הא"ת, ר"ל שמרמז על כנסת ישראל שכנפיה מגינות עליה (שבת מ"ט ע"א) הם האתוון הא' ועד ת' כנודע. מאתו דייקא, שהיתה אתו עמו מאז ומקדם, ושלחה בגלות ולא יזנח לעולם ח"ו, רק שלחו מאת"ו לראו"ת הקל"ו המי"ם מע"ל פנ"י האדמ"ה, ר"ל שעל ידי פזרון כנסת ישראל בגלות, על ידי כך יבררו כל הניצוצי קודש שנתפזרו בקליפות, ועל ידם יש בקליפות כח להתגבר על האדמה, והם מים הזדונים הרוצים להתהוות על האדמה. וזהו לראות הקל"ו המי"ם וכו', שהם יראו להקל המים הזדונים מעל האדמה ותראה היבשה. וזהו ירמוז לגלות ראשון גלות בבל (בראשית ח ט) ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי התהלכו שם מגוי אל גוי מבבל למדי וממדי לפרס, ותשב אליו אל התבה, מעצמה שבה בלי הראות אותות ומופתים בעולם, להיות כי עדיין לא טהרו פני תבל לגמרי על שנשאו נשים נכריות, וזה יאמר כי מים על פני כל הארץ, והש"י ברוב רחמיו וחסדיו וישלח ידו על ידי נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי, ויקחה ויבא אותה אליו אל התיבה, (בראשית ח י) ויחל עוד שבע"ת ימי"ם אחרי"ם ר"ל שפגמו בז' מדות, ויוסף שלח את היונה מן התב"ה, כאן לא נאמר מאתו כי בבית שני שוב לא היו אתו ממש, כי כבר נחסר הארון ואורים ותומים ורוח הקודש מן הנביאים כנודע, (בראשית ח יא) ותבוא אליו היונה לע"ת ער"ב, ר"ל באלף הששי ובפרט בשנת של"ה שנתגלה מאור עינינו האר"י ז"ל, והתחילו להתנוצץ ניצוצי החכמה ונתבטל גזירות השמדיות והגירושין, וזה יאמר והנה על"ה זי"ת טר"ף בפי"ה, הם חכמת התורה על פי הקבלה הקדושה, ויד"ע נ"ח כ"י קל"ו המי"ם מע"ל פנ"י האדמ"ה ונתבטל הגזירות החמורות, והתחילו להתנוצץ מאורי אור התורה ולברר הניצוצות הק' וביטול הקליפות מן הארץ, ולא נאמר בכאן וישל"ח יד"ו ויקח"ה, כי עדיין לא לקחה לביתו כאשר אנחנו רואים עד היום, (בראשית ח יב) וייח"ל בב' יודין לשון תקוה ויחו"ל, שהש"י מיחל ומצפה לשבעת ימים אחרים, ר"ל שנתקן כל המדות העליונות, על כן ויוסף שלח את היונה לא נאמר כאן מן התבה, כי כבר איננה בתבה, מאז ול"א יספ"ה שו"ב אלי"ו עוד כמאז ומקדם, רק הוא מעצמו יבוא אצלה ויביאה לביתו, כמו שנזכר בזוהר הק' (ח"ג קס"ד ע"ב) וידוע לכל הבאים בסוד ד':

35. Noach.98

    ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון בא' לחודש חרבו המים (בראשית ח יג). רמז ת"ר לאלף הששי, אז יתבטלו כל הקליפות מן הארץ ויתוקן העולם במלכות, הגם שמשיח צדקנו יבוא במהרה בימינו, עם כל זה לביטול כל המלכיות ולהתגלות כל הרזין דאורייתא, יתמשך הדבר עד סוף ת"ר עיין בזוהר הק' (ח"א קי"ז ע"א):

36. Noach.99

    ויסר נח את מכסה. ר"ל מה שעד עתה הגם שהיה הבית המקדש קיים, עם כל זה היה ירושלים הרים סביב לה, כענין שנאמר (יחזקאל ה ה) זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, וכהיום ימלא כבוד ד' את הארץ:

37. Noach.100

    והנ"ה חרב"ו פנ"י האדמ"ה, ס"ת הויה, אז יהיה ד' הויה למלך על כל הארץ:

38. Noach.101

    ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ (בראשית ח יד). לפי פשוטו החדש השני כוונתו איי"ר. והנה בכ"ז הוא אחר תיקון כל מדת היסו"ד צדי"ק דהיינו מלכו"ת שביסוד, וזהו יבש"ה האר"ץ ממים הזדונים ויתהווה היחוד השלם, והבן בנוסח על כן נקוה לך כו' להעביר גילולים מן האר"ץ לתקן עולם במלכות שד"י, וכבר ידעת שם שד"י הוא יסו"ד, והנה במלכות שד"י הכוונה במלכות שביסוד לפי הנראה והבן, תיקון כל קומת היסוד צדיק, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

39. Noach.102

    לאמר (בראשית ח טו). לאמר לכל באי התבה שנצטווה שיצאו, ולא יראו שוב מהמחבל אשר שטט בעולם בימי המבול:

40. Noach.103

    צא מן התבה אתה ואשתך (בראשית ח טז). הו"ל צאו לשון רבים. ועוד קשה הוה ליה למימר מהתב"ה מאי מ"ן, עיין בזוהר הק' (ח"א קס"ה ע"א) דפירש דברכאין לא אשתכחו אלא בזיווגא דדכר ונוק', והקשה כשאדם הולך מה יעשה, ותירץ דקודם לכתו בדרך ימליך בקונו, על ידי כך תזדווג ותתחבר עמו השכינה, ובבואו לביתו יזדווג באשתו. והקשה שוב אם כן גדול כח המהלך בדרך מהיושב בביתו, עיין שם מה שתירץ דהזיווג שבביתו גם כן בא מהשכינה. ואם כן כה בכאן שהיה נח בתבה כמו בדרך שנאסר בזיווג (סנהדרין ק"ח ע"ב), רק שנתחבר בתיבה היא השכינה כנודע, וכעת שהותר בזיווג אמר לו הש"י צ"א מן התבה, שגם זיווגך באשתך יהיה מבחינת זיווג העליון צ"א שהוא מנין הוי"ה אדנ"י, וזהו מן התב"ה את"ה ואשתך, ר"ל זיווגך התחתון יהיה נגד הזיווג העליון הק', ובני"ך ונש"י בני"ך את"ך, שתלמוד להם גם כן דרכי הזיווג הקדוש:

41. Noach.104

    הוצא כתיב (בראשית ח יז). היצ"א קרי, עיין ברש"י. הנה הכתיב הוא כאשר אמר לו הש"י ואמר ליה הוציאם בעל כרחם, כי אתה אדון עליהם והם נגררים לרצונך ולחפצ"ך, היצ"א הוא הקרי כאשר קורין לאחרים. והנה לפי מ"ש לעיל כי נצטווה בתיבת לאמ"ר, לאמר כל המאמר לכל אוכלסי התבה. והנה מדרך המוסר לומר להם היצא בדרך נחת וכבוד, בכדי להמשיכם ולנהלם בנחת לא להשתרר עליהם, כי כן הוא מדרך המוסר:

42. Noach.105

    ויצא נח ובניו ואשתו וכו' (בראשית ח יט). הנה הגם שאמר לו השי"ת את"ה ואשת"ך, היינו להתיר לו הזיווג, כי היה דבר שנאסר במנין וצריך מנין להתירו (ביצה ה' ע"א), אבל בענין היציאה מן התבה יצאו בדרך מוסר האנשים לבד והנשים לבד, לא כלהוטים אחר התאוה ח"ו. מה שאין כן החיות והבהמות שאין בהם דרכי מוסר, הלכו בערבוביא הזכרים והנקבות, וז"ש:

43. Noach.106

    כל החיה כל הרמ"ש וכו' (בראשית ח יט), רק למשפחותיהם כל מין ומין לבד כי על זה נענשו, אבל במין אחד הלכו הזכרים והנקבות ביחד, נ"ל:

44. Noach.107

    ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור (בראשית ח כ) החשוב חשוב קודם, ויעל עולות עולה באה על הרהור הלב (תנחומא לך סי' י'), ונח הרהר בדעתו שהוא ח"ו אכזריות להכות את כל חי, ואין אדם נתפס על צערו, ואחר כך כשריחם הש"י על עולמו ברחמים, הביא עולה על הרהור הלב:

45. Noach.108

    "ויעל "עולת "במזבח, ר"ת גימטריא מל"ח, שהקריב מלח על הקרבן כמו שציוונו הש"י בתורתו (ויקרא ב יג) על כל קרבנך תקריב מל"ח, בכדי להקריב להש"י כל הד' מדריגות דומם צומח חי מדבר, כי מלח הוא דומם, והעצים הם הצומח, והבהמה הוא החיה, והאדם הסומך בכל כחו הוא המדבר:

46. Noach.109

    וירח ד' את ריח הניחוח (בראשית ח כא). במדרש (ב"ר פל"ד ט') ריחו של אברהם אבינו מכבשן האש, ריחו של חנניא מישאל ועזריה, ריח דורו של שמד, עיין ביפה תואר ובנזר הקודש תמהו על זה למה הוציאו הפסוק מפשוטו. ולי נראה שדרשו כן מקבלת הגזירה שוה שהיה בידם מקובל כי נמסר במסורה ב' פעמים וירח, דין. ואידך וירח את ריח בגדיו (בראשית כז כז), ודרשו בו (סנהדרין ל"ז ע"א) את ריח בוגדיו, כגון יוקים איש צרורות וכיוצא שהיו רשעים, וקדשו אחר כך השם המיוחד. ונלמד הדבר במסורה כמו התם מיירי מהנך דקדשו שם המיוחד במסירות נפש, כמו כן הך רי"ח דכאן, רק התם מיירי מריח בוגדיו, הנך דהוו רשעים מעיקרא וקדשו אחר כך השם, וכאן כתיב ריח הניחוח משמע מהנך דהוו צדיקים מעיקרא, ומי שבקי בשותא דרבנן במדרש, ידע על נכון שכל דרשותיהם הולכים על דרך זה על פי הרוב: עוד וירח י"י א"ת. ר"ל שנתהווה יחוד הויה עם השכינה הק' הנקרא א"ת, על ידי הריח ניחוח שהיה נח מעלה מיין נוקבין על ידי מעשיו הטהורים:

47. Noach.110

    ויאמר י"י אל לבו. עיין מ"ש בבראשית בסופו בענין ל"ב הויה גימטריא נ"ח, שהוא אחד ממילואי הויה, עיין שם כל הענין:

48. Noach.111

    את האדמה, האותיות של האדמ"ה, בעבור האד"ם, על כי האדם אותיות אדמ"ה ונברא מן האדמ"ה (בראשית ב ז):

49. Noach.112

    ר"ע מנעורי"ו. ר"ל תיכף משננער לצאת בא אליו היצר הרע ונעשה כבעל הבית שגדל עמו ביחד, ואחר כך כשבא אליו היצר טוב הוא אורח מחדש, על כן אינו שומע לו, על כן לא יאשם האדם כל כך כ"י יצ"ר ל"ב האד"ם, ס"ת רבים, לרמז כי עוזרי היצר הרע רבים מהיסודות הגשמיים:

50. Noach.113

    להכות את כל חי. ר"ל אתוון של כל חי, ביטול צירופי אותיותיהם מרל"א אלפ"א ביתו"ת:

51. Noach.114

    בפסוק הזה יש ל"ב תיבות, רמז שאמר השם אל לבו:

52. Noach.115

    עוד כל ימי הארץ (בראשית ח כב). רמז שימי הארץ לא יהיו לעולם, רק כמו שקיבלו רז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א). ע"ד חסר וא"ו. רמז שאחר ו' אלפים יושלם העולם ויהיה שבת להשם, נגד זה בכל שנה ו' עיתים, זרע, קציר, קור, חום, קיץ, חורף, ז"ש אחר כך יום ולילה לא ישבת"ו, ר"ל באותן הו' עתים לא יהיה עדיין שבת, מה שאין כן אחר כך יהיה יום אחד הוא יודע להשם (זכריה יד ז), ושבתה הארץ שבת לד' (ויקרא כה ב):

53. Noach.116

    ויברך אלקים א"ת נח וא"ת בניו (בראשית ט א). כבר כתבנו בבראשית שבירך אותיותיהם שיהיה בהם כח להוליד בדומה, שהאב והאם משפיעים אורות אותיותיהם שקיבלו מצירופי רל"א אלפ"א ביתו"ת, ועל ידי זה יוולד אור חד"ש, ועיין מ"ש בבראשית ותבין. וכפשוטו צריך להבין ויבר"ך וכו' ויאמ"ר בכפל. נראה לפרש דאי הוה קאמר ויבר"ך בלחוד, הוה אמינא דהוא רק לברכה, אבל לא הועמס עליהם למצוה. ואי הוה קאמר ויאמ"ר בלחוד, הוה אמינא למצוה ולא לברכה, על כן קאמר ויבר"ך ויאמ"ר, להורות ברכה ומצוה, נ"ל. ודבר זה הוא מחלוקת קדום איזהו ברכה ואיזהו למצוה, והנלע"ד כתבתי:

54. Noach.117

    "פרו "ורבו. כבר כתבתי גימטריא ת"ק, מנין איברי "איש "ואשה, וכמנין הנולד משם שד"י המסוגל להולדה:

55. Noach.118

    ומלאו "את הארץ. כבר כתבתי א"ת לרבות הארץ העליונה מקור נשמת ישראל, ולזה תמצא ומלא"ו א"ת האר"ץ, ס"ת בגימטריא מלכו"ת, והבן:

56. Noach.119

    ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית וכו' בידכם נתנו (בראשית ט ב). יש לדקדק כיון שאמר מתחילה ומוראכם וכו', מאי שוב דקאמר "בידכם "נתנו. ונ"ל על פי מה דאיתא בחובות הלבבות שחסיד אחד מצא את חבירו מתבודד ביערות, ושאל אותו איך אינו מתיירא מפני חיות רעות, והשיב אותו שהוא מתבייש מן מי שמחויב להיות יראתו על פניו, שיהיה מתיירא מאיזה בריה מהנבראים, עד כאן דבריו. והנה תוכן הדבר כשאדם מתיירא מאת הבורא ית"ש, אזי על ידי אותה יראה תפול אימתה ופחד על כל הנבראים ומתייראים ליגע אותו, אדרבה כפופים אליו לעובדו כענין דניאל בגוב אריות. ומעתה יובן היטב פירוש הפסוק ומוראכם וחתכם יהיה וכו', ר"ל המורא והחיתות שלכם, דהיינו מה שאתם מתייראים מהבורא ית', זה יהיה על כל חית הארץ שתפול עליהם על ידי זה אימתה ופחד, ועל כן בידכם נתנו, והבן:

57. Noach.120

    לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם א"ת כל (בראשית ט ג). צריך להבין דהאי כירק עש"ב כו' הוא מיותר לגמרי. גם ריבוי הא"ת. ונ"ל שבא להתיר היוצא מן החי חלב וביצים, ובזה ירבה א"ת כל, את הטפל לכל. ובזה יוצדק אחר כך בפסוק (בראשית ט) ד' אך בשר כו', ר"ל אף על פי שהתרתי לכם היוצא מן החי, אבל אבר מן החי לא תאכלו, ויבוא על נכון תיבת אך, נ"ל:

58. Noach.121

    ואך א"ת דמכם (בראשית ט ה). אפשר א"ת לרבות את הטפל לדמכם, אם גוזל אחד מחבירו איזה דבר שהחי יכול להתפרנס ממנו ולהתרבות דמו, או אם אין לחבירו ממה להתפרנס ולהתרבות דמו, מחוייב לפרנסו:

59. Noach.122

    מיד כו' א"ת נפש האדם. אפשר א"ת לרבות אפילו באם מתכוין לטובתו כאיש לאחיו, דהיינו רופא המקיז דם ופחתו מרביעית דם הנפש, חייב:

60. Noach.123

    כי בצלם אלקים (בראשית ט ו) נתן טעם שלא יפול לבב אנוש מה זה עשה השם ככה לבריותיו שהתיר למין האנושי להמית בעלי חיים, ובמין האנושי לבדו החמיר מאוד בהריגתו. על כן מפרש כל הבריות נתונין ברשותך כי בצלם אלקים כו', וטובה גדולה היא לנפש החיה שתתעלה לנפש המדברת, מה שאין כן במין האנושי לא שייך טעם זה, נ"ל:

61. Noach.124

    ואתם פר"ו ורב"ו (בראשית ט ז). אפשר חזר ואמר ואתם פר"ו ורב"ו, להזהיר על הסירוס שלא יקלקלו איברי ההולדה המונע מהמצוה:

62. Noach.125

    שרצ"ו באר"ץ, ר"ל באפשר שאל תדאגו אם תעסקו כל כך בפריה ורביה, שהאר"ץ לא תסבול אתכם ולא תוכל להספיק מזונותיכם, כי הנה הארץ רחבת ידים לפניכם:

63. Noach.126

    ורבו בה, חזר לומר ורבו בה, אפשר שקאי על הבריות האחרים, שלא יסרסו שום בעל חי לקלקל מעיינם, כי מכחיש ח"ו עובדא דבראשית כמבואר בזוהר הק' (ח"א ס"ח ע"א):

64. Noach.127

    ואל בניו את"ו (בראשית ט ח). אפשר רמז באמצעות כוחו נשפע גם לבניו שפע נבואה, הגם שהקדוש ש"ם הצדיק היה ראוי לנבואה, אבל כולם ודאי לא היו ראוים לולי זכו"ת נח, וחם יוכיח שהכתוב סיפר בגנותו אחר כך:

65. Noach.128

    לאמר. לדורות ענין הקמת ברית והשבועה, וסיפר להם ענין המבול וישמעו וייראו:

66. Noach.129

    אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (בראשית ט ח). יש לפרש ולרמוז מ"ש בכתבי האר"י ז"ל איסור אכילה קודם התפלה בשחרית (עיין ברכות י' ע"ב), כי קודם התפלה עדיין הנשמה אינה מתיישבת בגוף, רק הנפש מתפשטת בוורידי הדם המחוברים בבשר. וזה ירמוז א"ך בש"ר בנפש"ו דמו לא תאכלו, ר"ל כשיהיה הבשר רק עם הדם והנפש, לא תאכלו עד שתתפשט הנשמה:

67. Noach.130

    ואני (בראשית ט ט). ידוע מדת מלכות נקראת אנ"י, ואני הוא ובית דינו (ב"ר פנ"א ב'):

68. Noach.131

    הנני מקים א"ת ברית"י. המשכילים יבינו בדברי קדשם של המקובלים סוד הקמת הברית, ותבין בזה סוד א"ת וסוד ברי"ת, והוא באפשר חיבור הצדיקים יסודי עולם:

69. Noach.132

    ואת זרעכם אחריכ"ם. אילו נאמר אחריכם, הייתי אומר דוקא אותן הבנים שיהיו אחריהם, דהיינו כשימותו הם, אבל אותן שיהיו בזמנם לא יהיה בכלל הברית, על כן נאמר וא"ת לרבות, ואלו נאמר ואת ולא נאמר אחריכם, לא הייתי מרבה רק זרעם ולא זרע זרעם, לכך נאמר אחריכם, נ"ל:

70. Noach.133

    ואת כל נפש החיה אשר אתכם (בראשית ט י). א"ת לרבות כל נפש החיה שיהיה אחר כך בדורות הבאים:

71. Noach.134

    והקמתי את בריתי (בראשית ט יט). כנ"ל בענין הקמת הברי"ת וריבוי הא"ת, חזר לומר ענין הקמת הברית. אפשר להורות דהכל בזכותם יזכו גם דורות הבאים, על כן לא חזר להזכיר גם את זרעם:

72. Noach.135

    ולא יכרת כל בשר וכו' ולא יהיה עוד מבול לשחת האר"ץ. לפי פשוטו נ"ל דענין השבועה בכפל, דהבריות לא יכרתו ממי המבול, וכן הארץ לא תשחת לעכב המחרישה וכיוצא, ולא יהיה עוד מבול כו' אפילו מבול של אש ושאר דברים לא יהיו, נ"ל:

73. Noach.136

    זאת אות הברית (בראשית ט יב). רמז מדת מלכות נקראת זא"ת, היא מיוחדת לאות הברית כנודע:

74. Noach.137

    ביני וביניכם ובי"ן כל נפש חיה. לכאורה היה די לשיאמר וביניכם וכל נפש חיה. והנראה דירמוז דהקשת יהיה אות הברית גם כן ביניכם היינו הצדיקים, ובין כל נפש חיה היינו האומות ושאר הנבראים, כי כתב בזוהר הק' (ח"א ע"ב ע"ב) כי הקשת יהיה סימן בגווניו לרגלי משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו, ואז יבוררו הצדיקים מן הרשעים וימלוך הש"י בכבודו על על העולם, והנה הרשעים נמשלו כבהמות שאין להם רק נפש חיה לא נפש המדברת. ובזה ידוקדק ביניכם ובין כל נפש חיה אש"ר אתכ"ם, ר"ל שיהיה ביניכם ואתכם רק נפש חיה, היינו בני אדם הדומים לבהמה, ויהיה הקשת אות ביניכם וביניהם:

75. Noach.138

    לדר"ת עול"ם, גימטריא א"ב ז"ה רב"י שמעו"ן ב"ן יוחא"י, שלא הוצרכו בימיו לאות. דר"ת עול"ם, בגימטריא וג"ם רבי יהוש"ע ב"ן לו"י (כתובות ע"ז ע"ב). עול"ם, בגימטריא יחזקיה"ו כמו שנכתב בדברי הימים.

76. Noach.139

    את קשתי (בראשית ט יג). כבר רמזנו כמה פעמים בחינת א"ת אשר יצדק בכאן לקשת הברית:

77. Noach.140

    והיהבענני (בראשית ט יד). והיה בכל מקום מורה לשון שמחה (ב"ר פמ"ב ג'), כי הגשמים מרבים שמחה בעולם, שהכל מתברך אפילו פרוטה שבכיס והחולים מתרווחים כנודע מרז"ל (תענית ח' ע"ב), והבריות ישמנו ויתרוו כנודע:

78. Noach.141

    וזכרתי (בראשית ט טו). הוא לשון השפעה כדמיון המשפיע, על כן אמר וזכרת"י א"ת ברי"תי, והמשכיל יבין וידום בנסתרות לי"י אלקינו:

79. Noach.142

    ולא יהיה עוד המים למבול (בראשית ט טו). תרין במסורה, דין. ואידך ד' למבול ישב (תהלים כט י). יתפרש על פי מה שדרשו רז"ל (סוטה י"א ע"א) שהמצרים התחכמו לדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם, ואמרו נואלו שרי צוען כי ב' תשובות בדבר. א', כי הש"י אינו מביא מבול, אבל הם באים לתוך המבול. ב', שאינו מביא מבול לאבד העולם, אבל הוא נפרע מאומה אחת על ידי מים גם כן. וז"ש ולא יהיה עוד המים למבול, אבל י"י למבול ישב, היינו שישב אותם אל המבול, וגם וישב ד' מלך לעולם, כשנפרע רק מאומה אחת, עדיין נשארת מלכותו על העולם כולו:

80. Noach.143

    והיתה הקשת בענן וכו' (בראשית ט טז). כל הפסוק כמעט מיותר. והנראה דהנה החוקרים חקרו הרי הקשת הוא טבעיי על ידי התנגדות השמש בעבים, והיאך יאמר שהוא דבר שהש"י מראה לאות כפי השעה. אך הוא שהש"י הטביע אז בשמש אותו הכח לעשות הקשת בענן, ובהשגחת הש"י תבוא השמש בניגוד לענן בעת המצטרך בכדי לזכור הברית, ואם מקשה למה להש"י כל זאת להזכירו בענן הקשת, הרי הוא זוכר כל הנשכחות ואין שכחה לפני כסא כבודו. אך הוא על ידי איתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא, ויתייחד הברית עולם במקורו כנודע להבאים בסוד ד', ועל ידי כך יושפע השפעות טובות לבאי עולם. ומעתה יובן הפסוק שמתרץ הב' קושיות, א' והיתה הקשת בענן שהוא מעתה הויה חדשה, יהיה בענני על ידי ניגוד השמש הגם שהוא בטבע, אף על פי כן אני הוא המטביע והמשגיח שיבוא הענן נגד השמש בכדי שאזכור הברית, ואם תאמר קושיא הב' למה לי להזכירני, לזה אמר וראיתיה לזכור ברי"ת עול"ם במקום גבוה על גבוה, והבן כי יראתי להרחיב הדיבור:

81. Noach.144

    אשר הקמת"י (בראשית ט יז). חזר לומר אשר הקמת"י כבר, כי למעלה אמר והקמתי שמשמעותו שיעשה זה הש"י, וכאן חזר לומר שכבר קיים דברו והקים את בריתו ברוך הגוזר ומקיים. והמבין ברמיזות נרמז בעניינו ויבין וידום אשר הקימות"י דייקא, ביני ובין כ"ל בש"ר דייקא, ויברך כל בשר דייקא שם קדשו (תהלים קמה כא), כן בכאן כ"ל בש"ר אשר על הארץ העליונה הוא היחוד השלם. בין והתבונן ושום יד לפה, דום לד' והתחולל לו כי הוא החונן לאדם דעת:

82. Noach.145

    ויהיו בני נח היוצאי"ם מ"ן התב"ה (בראשית ט יח). על ידי התחברותם בתבה קנו הויה וקיום. ויש לפרש כל הדקדוקים בפסוק זה באופן זה, דהיינו מה שיש לדקדק היוצאי"ם מ"ן התב"ה מיותר. גם וח"ם הוא אבי כנען מאי בעי הכא לפי פשוטו. והנראה דהתורה מרמזת לנו רמז נפלא, ובהקדים הקדמות א', מה דידוע תב"ה היא בחינת מלכו"ת שמים אם כל חי, אשר כל השפעות מחס"ד די"ן רחמי"ם נשפעים על ידה. ב', מה שכבר כתבנו ג' בני נח, הם נגד הג' מדות חסד דין רחמים, וכפי מ"ש האר"י ז"ל נגד נצח הוד יסוד, הם תולדות לאבות חסד גבורה תפארת. ג', מה דידוע דהדינים בשורשם הם קדושים, רק בהשתלשלותם למטה נתהווה מהן בחינת הדינים המכים מענשים ומיסרים בהמסר כח הדין לקליפות לייסר את הנבראים ח"ו. ד', על פי מה דידוע דז' מדות שבקליפה הן הם הז' אומות הכנעני כו', והכנעני הוא הראש לז' מדות נגד מדת החסד שבקדושה ברא בוכרא. והנה כשאנו רואים ח"ו איזה בחינת דין על ידי איזה בחינה שבקליפה, ידוע נדע כי מאתו ית' לא תצא הרעות, רק שהאיש ההוא התעורר הדין בשורשו, והגם שבשרשו הוא דין קדוש, עם כל זה בהשתלשלותו למטה נתווה ממנו כח אל החיצונים להעניש על ידו, וכבר כתבנו כי כל השתלשלות למטה הוא על ידי מלכות שמים. ובזה ירמוז ויהיו בני נח היוצאי"ם מ"ן התב"ה, ר"ל שכולם יצאו מן התב"ה בחינת מלכות שמים, ואלה שמותם שם חם ויפת נגד חסד דין רחמים, וחם הוא חמימות הדינים הוא אבי כנען שבקליפה, כי בשורשו הוא (קדום)[קדוש], והבן כי אי אפשר לפרש הכל בכתב, על פי הדברים האלה יפורש בפסוק י"ט:

83. Noach.146

    וחם הוא אבי כנען (בראשית ט יח). נ"ל על פי פשוטו, על פי קבלת רז"ל (סנהדרין ק"ח ע"ב) חם שימש בתבה. וי"ל דמזה השימוש נולד כנען, וזה שייחסו וחם הוא אבי כנען הנולד מביאת איסור. וזה שקילל נח אחר כך את כנען להורות אתה לא הנחת לי להוליד מביאת היתר, ואתה שימשת באיסור ארור בנך הנולך מביאת איסור, נ"ל:

84. Noach.147

    שלשה אלה בני נח (בראשית ט יט). ר"ל בני נח הם שלשה אל"ה. דידוע דו' קצוות נקראים אלה כנודע, וכל אחד כלול מכולם, על כן כל ו' קצוות נקראים אל"ה. וזה יאמר שלשה אלה בני נח ומאל"ה נפצה כל האר"ץ, ר"ל מבחינת אל"ה נפצה כל הארץ לשון פיזור, ר"ל נתפזרו השפעות כל היינו יסוד, לבחינת אר"ץ מלכות שמים, ומבחינה הזאת נתהווה שפרו ורבו על הארץ:

85. Noach.148

    ויחל נח כו' (בראשית ט כ). הנה תיבת ויח"ל פירושו התחיל וכדברי המתרגם. והנה לא פורש מה התחיל, דאי אפשר לפרש דהתחיל ליטע כרם, דאם כן הוה ליה למימר ויחל כו' ליטע כרם. והנראה על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"א ע"ג ע"א) דנח בעי למבדק בחובוי דאדם, לא ח"ו לקצץ בנטיעות רק למיבדק במהות החטא, ולא עלתה לו כי נשאר שקוע בתוכו, מה שאין כן אבינו אברהם ויעל אברם ממצרים (בראשית יג א). ובזה יובן ויח"ל נ"ח, ר"ל שלא עשה רק התחלה למיבדק במהות החטא וכו', והמשכילים יבינו תוכן הענין:

86. Noach.149

    וישת מן היין (בראשית ט כא). רק שתיה בעלמא, ואף על פי כן וישכר:

87. Noach.150

    ויתגל בתוך אהל"ה, אהלה כתיב. לפי הדברים הנ"ל יובן הכוונה, אהל הידוע מענין חטא אדם, והמשכיל יבין וידום:

88. Noach.151

    מן היין. הוה ליה למימר מהיין. ונראה הכוונה דאית יין המשמח אלקים ואנשים (שופטים ט יג), ואית יין המשכר, וכוונתו היה לשתות מן היין הידוע המשמח, ואף על פי כן וישכר כדלעיל:

89. Noach.152

    וירא חם אב"י כנע"ן (בראשית ט כב). הנה אומרו אבי כנען. זכור תזכור מה שכתבנו בענין חם הוא אב"י כנע"ן (בראשית ט יח), להורות דכנע"ן הוא הראש לשבע קליפות הטמאות, וחם חמימות הדינין הוא כלול מכולם, ותיכף כשנתפתה נח ביינו ונתעורר חטא אדם וזוהמת הנחש, תיכף נתעורר חם וראה ערות אביו, ותיבת א"ת לרבות אביו הראשון, הוא חטא אדם קדמאה, והבן:

90. Noach.153

    ויגד לשני אחיו בחו"ץ (בראשית ט כב). הנה לפי פשוטו תיבת בחוץ מיותר. והנה לפי פשוטו י"ל להורות דאמר להם בפירסום בפני כל, ולא חש על כבוד אביו. ונאמר עוד על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"א ע"ג ע"א) דהפגם היה מענין חטא אדם. והנה כתבנו כי מזה התעורר חם שבתוכו כלולין כל הז' דרגין דקליפה, וכל אחד כלול מי' הרי שבעים אומות. והנה ישראל לקחו רק עישור נכסים היינו הז' אומות, ולעתיד לבא יקחו כל הע', כנודע על פי המדרש (שהש"ר פ"א) נקבה תסובב גבר (ירמיה לא כא), שלקחו רק עישור נכסים כנקבה. וידוע דחטא אדם הראשון גרם זה שקדמה ממלכת ע' אומות למלכות שאול, עד עת קץ שימלא כבוד ד' את כל הארץ, והוצרכו ישראל להתיך זוהמת הנחש על ידי כור הברזל בהשתעבדם לע' האומות. וידוע דכללות כל ע' האומות הם שני אומות הראשונים אדום וישמעאל, וידוע דקליפת ישמעאל הוא מחוץ למדורין בימין להיות שיצא מאברהם, וקליפת עשו משמאל שיצא מיצחק. וזה ירמוז ויג"ד, ר"ל המשיך בעוה"ר כח והשפעה לשני אחיו, הם אדום וישמעאל שהם מבחוץ לקדושה, והבן:

91. Noach.154

    ויקח ש"ם ויפ"ת (בראשית ט כג). הוה ליה למימר ויקחו. נראה דהעיקר היה ש"ם, ואגבו נגרר גם יפת, וכן נראה מנוסח הברכה שברכם אביהם, דבירך ליפת שישכון באהלי ש"ם (בראשית ט כז) להגרר אחריו, והעיקר שם הצדיק:

92. Noach.155

    א"ת השמל"ה. ענין תיבת א"ת. המשכיל על דבר ימצא טוב טעם להיות ענין הפגם נוגע לבתולת ישראל, על כן לקחו א"ת השמלה. וכבר ידוע תיבת א"ת באיזה מקום מורה, ועל כן פירשו השמל"ה ויראתי בפצותי פי:

93. Noach.156

    וישימו על שכם שניהם לתקן זרועות עולם, לגרום היחוד בין שדי ילין (שיר השירים א יג):

94. Noach.157

    וילכו אחורנית. משום דאסור להסתכל כמו שהתפאר ר' יוסי (שבת קי"ח ע"ב) , וכמו שהשיב רבי לאנטינינוס בדידי לא איסתכלית, בדידך אסתכל (מדרש זוטא קהלת פ"ט): ויכסו א"ת בין והתבונן על פי דברינו הנ"ל ריבוי הא"ת:

95. Noach.158

    וידע את (בראשית ט כד). ר"ל התעורר לתקן ולחבר א"ת, ר"ל לייחד השכינה לחבר האהל להיות אחד. וזה אשר עשה לו בנו הקטן, ור"ל מה שהמשיך בנו הקטן לו לעצמו, שרצה שתרד השפע אליו:

96. Noach.159

    ויאמר ארור כנען (בראשית ט כה). כמו שבחטא אדם הראשון הנחש הגורם קאי בארור, כן כנען היונק בסטרא דנחש הקדמוני, וכן אמרו רז"ל (זוהר ח"א ע"ג ע"ב) כולם יתוקנו חוץ מנחש וכנען. וידוע תדע מ"ש רז"ל (פסחים קי"ג ע"ב) שכנען צוה לבניו אל תדברו אמת, להיותו מסטרא דנחש המשקר הראשון, שאמר דלטור על בריי' מעץ הזה אכל וברא את העולם (ב"ר פי"ט ד'), תאלמנה שפתי שקר יתפרכון ישתתקון יתאלמון, ושפת אמת תכון לעד. עבד עבדים כו', מדה כנגד מדה שגרם שעבוד מלכיות להתיך זוהמת הנחש, כמ"ש לעיל:

97. Noach.160

    ויאמר (בראשית ט כו). עשה מזה אמירה בפני עצמו, שלא לערב קדש בחול:

98. Noach.161

    ברוך הויה אלקי שם. לא פירש הברכה לשם הצדיק רק להשי"ת, להורות עיקר מגמתו שיתגדל כבוד שמים ולתקן הפגם שנגרם על ידי החטא בהסתרת אור פני מלך, עד כי יהיה השם למלך על כל הארץ, וימלוך בצדק בהתקדש שמו על זרעו של שם במהרה בימינו, וגם אז יהיה כנען עבד, כי לא יתוקן כמו שאמרו רז"ל (זוהר ח"א ע"ג ע"ב):

99. Noach.162

    תיבת למ"ו ר"ת למועד מעדים וחצי, שהוא קץ משיחנו האמור בדניאל (יב ז) גם אז יהיה כנען עבד:

100. Noach.163

     יפת אלקים ליפת (בראשית ט כז). בשם הזכיר השם הויה, להורות כי עם זרעו של שם מתנהג במדת הרחמים, מה שאין כן בזרע יפת עומד לדין עמים. ושיעור הכתוב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם, ראוי לפרש על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"ב מ"ז ע"ב) על מצרים נטית ימינך תבלעמו ארץ (שמות טו יב), הלא ימין הוא חסד ומה הוא החסד. אך גם במדת הדין נשתתף החסד שניתנו לקבורה. והנה נתנבא הנביא (יחזקאל לט יא) על זרעו של יפת הלא הוא גוג ומגוג, נתנבא ביום ההוא אתן לגוג שם מקום קבר, ויקברו חיל המון גוג על הרי ישראל מזרעו של שם. וזה שאמר יפת אלקים ליפת, ר"ל גם בעת עשיית הדין לזרעו של יפת יתייפה הדין, ומפרש מה הוא היפוי, הלא הוא במה שישכון במנוחת קבורה באהלי שם, שינתן שם לקבורה, והוא מדה כנגד מדה כמו שהוא כיסה קלון אביו, כן הארץ תכסה על הרוגיו ויתכסה קלונו: ויהי כנען עבד למו. כי יצטרכו העבדים מבני ישראל לקבור את הרוגי גוג, כי בודאי לא יעשו דבר זה חשובי ישראל, רק יצוו לעבדיהם מבני חם וכנען. עוד ירמוז כפשוטו וישכון באהלי שם, שיזכה כורש לבנות בית שני, ויצויר צורת שושן הבירה שם (מנחות צ"ח ע"א). וזהו וישכן באהלי שם:

← Previous · Next → — showing 801–900 of 4,484

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.