Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

Bereshit.507
וצלה ג"ם הי"א (בראשית ד כב). ר"ל הגם שהשקה אותה כוס עיקרין, עם כל זה נעשה לה נס וילדה, רק להיות נשואיה שלא לשם שמים המציא את מלאכת הרוצחים, הגם שגם זה צורך לעולם, על כן לא נאמר בזה אבי כל לוטש וכו', בכדי שלא להזכיר זה על דבר שהוא השחתת העולם. והוצרך הולדת תובל קין ונעמ"ה להיות בדרך נס, כי הנה נגזר על זרעו של קין למחות במבול, ומן נעמה נבנה העולם, על כן היתה תולדתה בדרך נס כאלו אינה מתולדות קין, וגם הולדות תובל קין בדרך נס, כי להיות נשואי עדה היה לשם שמים, על כן לא יצא מביניהם תקלה רק מנשואי צלה:
Bereshit.508
ואחות תובל קין נעמה. זה ראיה למה שאמרנו שבנות נולדו עם הבנים, על כן אמר ואחות תובל קין שנולדה עמו נעמ"ה, דאם לא כן יאמר וגם ילדה את נעמה:
Bereshit.509
חר"ש נחוש"ת וברז"ל, ס"ת תש"ל. מנין התמידים המקריבים על המזבח בכל שנה, כי הנה הברזל הוא כלי משחית לקצר וכו', והמזבח מאריך ימיו של אדם על ידי הקרבנות (מדות פ"ג מ"ד), על כן לא תניף עליהם ברז"ל (דברים כז ה):
Bereshit.510
נחש"ת וברז"ל ואחו"ת, ס"ת תת"ל. מנין השנים שעמד המזבח בבית ראשון ושני:
Bereshit.511
ויאמר למך לנשי"ו (בראשית ד כג). הנה תיבת לנשי"ו מיותר, כיון שיאמר אחר כך עד"ה וצל"ה שמען וכו', ידענו כי לנשיו ידבר. אך הוא להורות כי על עסקי אישות ידבר, והנה לא פירש בכתוב מאיזה טעם פירשו ממנו, כיון שלא היתה טענתם טענה ושלא כדין עשו, על כן לא הזכיר טעמם ונימוקם:
Bereshit.512
עדה וצלה. ר"ל בבחינת היותכם עדה וצלה, היינו לתשמיש ולפריה ורביה, שמען קולי לדבר זה לפרות ולרבות ולתשמיש, לא אמר אמרתי רק קולי, כי חרפה הוא אמירה בפה לתבוע דבר זה, על כן כינה הדבר בלשון קול שהוא בלא חיתוך אותיות ברמיזה, ושמיעה הוא מרחוק גם כן להסתיר הענין:
Bereshit.513
נשי למך. בבחינת היותכם נשי למך וידעתם אותו ואת מזגו, אפילו יהיה אחר המדבר לכם, האזינה אמרתי האזנה מקרוב את פי המדבר אליכם כעת בהתנצלות, ור"ל אפילו אם היה איש אחר המדבר אליכם התנצלות זה בעבורי שלא הרגתי במזיד, ואתם להיותכם נשי למך וידעתם אותו שאינו מטבעו להרג, אתם מחוייבים לקבל התנצלות. ולדעת המדרש רבה (ב"ר פכ"ג ד') שהיו פורשות עבור גזירת המבול, יאמר נשי למך מה לכם לגזירת קין, כיון שאתם נשי למך:
Bereshit.514
כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה (בראשית ד כד). לא ידעתי לכוין מפני מה תפס דוקא שבעים ושבעה, גם לא ראיתי בשום ספר איזה טעם על זה, ורחוק הוא לדעתי הצעירה שבמקרה תפש שבועיות הרבה. הש"י יאיר עינינו: (עד כאן מועתק מספר קהלת יעקב בסופו השמטות מאגרא דכלה):
Bereshit.515
וידע אדם עוד א"ת אשתו (בראשית ד כה). עיין מ"ש לעיל אצל והאדם ידע א"ת מ"ש כוונתו, ובזה תבין גם כן כאן תיבת עו"ד א"ת כנ"ל. והנ"ל לרמז כי נ"ל תיבת עו"ד מרמז על היסוד צדיק, כי עו"ד בגימטריא יסוד, וכן על ידי המדה הזאת נשפעים הע' נפש לבית יעקב (בראשית מו כז), והוא ו' ומשפיע אל הה', ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו: וא"ת. רמז למלכות. והכוונה שאדם נתכוין לחבר יסוד צדיק עם מלכותא קדישא בזיווגו הטהור, ותלד ב"ן שממנו נבנה העולם:
Bereshit.516
ותקרא א"ת שמו שת. אפשר המדה א"ת, דהיינו א"ם כל חי קראה שמו ש"ת: כי שת לי. לא נאמר כי אמרה שת וכו'. ולפי מ"ש שהמדה העליונה קראה שמו ש"ת וזה נתגלה לאדם, יוצדק שפיר שאדם הבין הטעם כי שת לי, והבן. אבל הקריאה מלמעלה קראו תחת הבל, שהוא גלגול הבל כי הרגו קין, ועדיין לא השלים חוקו בתורה ומצות והוצרך להתגלגל: והנה יש לרמז תחת הב"ל, הבל במילואו בגימטריא זר"ע אח"ר עם הו' אותיות:
Bereshit.517
ולשת גם הוא ילד בן. לרמז שהיה צדיק והוה כאילו הוליד את עצמו גם כן, וזה יאמר גם הוא ילד. ועל פי דרך האמת נ"ל ולשת גם הוא, הכוונה שכיון בהתייחד המדות העליונים, היינו שנמצא כתוב גם, רומז לחכמה, בסוד שכתב הרב ג"ם צפור מצאה בית (תהלים פד ד). הי"א רומז לבינה, עיין במאורות נתן. על כן ילד בן, כי חכמה ובינה בסוד אבא ואמא, והבן כי יראתי בפצותי פי שהפסוק רומז בעליונים:
Bereshit.518
ויקרא את שמו אנו"ש, ריבוי הא"ת. דהנה כתוב הרב במאורי אור אנוש בגימטריא שם שד"י ורובו אהיה עם הכולל, והנה הא"ת לרבות הכולל, נ"ל: והנה יש לרמז בהתיילד תיבת ג"ם במילוי כזה גימ"ל מ"ם, וגם בהתיילד תיבת הו"א כזה ה"ה ויו אלף, ומצורף לזה תיבת ב"ן כפשוטו, בגימטריא אנו"ש עם הכולל, ומנין השמות הנ"ל כמספר השוה. ולזה ירמז ג"ם הו"א יל"ד, ר"ל תיבת ג"ם הו"א יתיילדו ב"ן, ויצורף לזה ב"ן, אזי ויקרא א"ת שמו אנוש, את לרבות הכולל, והמשכילים יבינו:
Bereshit.519
ולש"ת ג"ם הו"א. ס"ת אמת. שממנו נולדו אנשי אמת, מה שאין כן תולדות קין:
Bereshit.520
אז הוחל (בראשית ד כו). לפי מה שפירש רש"י הוחל מלשון חולין, יש לפרש דהנה השי"ת ברא את עולמו הכל להתנהג בטבע ועל פי שרים וכוכבים ומזלות, רק הטבע מתנהג בהשגחתו ית' והוא משדד המערכה כרצונו לעת הצורך ומלכותו בכל משלה, על כן אסור לנו לעבוד שום דבר אפילו לשרים שלמעלה רק למלך הכבוד, כי הנה השי"ת מלא כל הארץ כבודו, והנה העומד בהיכל המלך אינו רשאי לומר לשום שר אדונ"י, כי לפני המלך הכל עבדים, על כן אמרו רז"ל (קידושין מ"ג ע"א) שנתחייב אוריה באמרו לדוד ואדוני יואב (שמואל ב' יא יא). וידוע דהטבע מתנהג על פי השם אלקים בגימטריא הטבע, והנהגה ניסיית בשדוד המערכה הוא משם הויה ב"ה המהוה כל הויות והוא משגיח עליהם ומשדדם כרצונו. והנה כתב הרמב"ם (הל' עכו"ם פ"א ה"א) שזה היה טעות דור אנו"ש שהיו עובדי כוכבי השמים וכסיליהם, להיותם חשובים שרי המלך והש"י מסר להם העולם, וזה טעות גדולה כי בהיכל המלך הכל עבדים. והנה הש"י מלא כל הארץ כבודו, והנה הם בטעותם לא קראו בתפלתם ועבודתם לשם הויה ב"ה, שמורה על שידוד המערכה ואפילו בטבע בהשגחתו בלי הפסק רג"ע. וזה יאמר אז הוחל, נעשה הדבר הזה חולין לקרוא בשם הויה, והבן:
Bereshit.521
פרשת ה. (א) זה ספר (בראשית ה א). לפי פשוטו ירצה על כלל התורה אשר תספר מאורעות האדם עד שבאו לכלל נתינת התורה לישראל תולדות האדם, הנה תולדות שמים וארץ מלא, ומשחטא אדם אזי בכל התורה כולה תולד"ת חסרים, עד אלה תולדות שמלך המשיח יוולד ממנו, ויהיו התולדות מלאים בקיום לעולם כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב). ויאמר בכאן זה ספר תולדות אדם, ר"ל מתחיל לספר תולדת החסרים של אדם, דהיינו מיתת הדורות עבור חטאו, ולבל יתרעמו באי עולם למה ברא אחר כך את חוה וגרמה כל זאת, והש"י בעצמו אמר לא טוב וכו' (בראשית ב יח), ואחר כך נמשך ממנה רעה. לזה אמר תיכף ביום בר"א אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו, היה נכלל עמו הדמות הרומז לנוקבא, כי היתה תיכף נכלל עמו בדמות, על כן אחר כך זכר ונקבה בראם בהפרד זה מזה, ויברך אותם כי על ידי התייחדם גרמו הברכה, ויקרא את שמם אדם דאם אין לו עזר לא נקרא אדם, ותדע מזה משם אד"ם רומז למ"ה, והמילוי בלבד הוא חו"ה. וזה ירמוז בא"ת דהיינו מאותיות אד"ם, תבין מילוי מ"ה גימטריא חו"ה שצריכה להיות מכללא דאדם, וידענו בטוב שלא יצאנו עדיין ידי חובותינו בביאור הפסוקים לפי הפשט הש"י יאיר עינינו:
Bereshit.522
ויולד בדמותו כצלמו. (בראשית ה ג). לא אמר כדמותו כצלמו, שניהם בכ"ף או שניהם בבי"ת. אך לפי מ"ש שהדמות הכוונה לנוקבא, וידוע מאמר רז"ל (עירובין י"ח ע"ב) שעד ק"ל שנה הוליד רוחין משידות שהיו מתחממות בו. וז"ש אחר ק"ל הוליד בדמות"ו, ר"ל בדמות שלו היא נוקבתו אשה יראת ד', הוליד בה כצלמו צלם הקדוש, מה שאין כן עד עתה הוליד באשת הזימה צלמים אחרים נגעי בני אדם:
Bereshit.523
ויקרא א"ת, כבר בארנו למעלה תיבת א"ת:
Bereshit.524
ויהיו ימי אדם אחרי וכו' (בראשית ה ד). קנו ימיו הויה וקיום, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת (ב"ר פמ"ט ד'), על כן נאמר כאן ויהיו, מה שאין כן באינך:
Bereshit.525
אחרי הולידו א"ת ש"ת, לרבות תאומתו, נ"ל וכן באינך:
Bereshit.526
ויהיו "כל "ימי "אדם "אשר "חי (בראשית ה ה). ר"ל באמת היו ימיו אלף שנה פחות רגע, ונתן ע' שנה לדוד (במ"ר פי"ד י"ב). וזהו שאמר אשר ח"י הוא בעצמו היה תתק"ל, מה שאין כן כל ימיו היו אלף חסר רגע. ולדעתי ירמוז שתמצא בפסוק שלפני זה (בראשית ה ד) שמנה מא"ת חסר מא"ת, מה שאין כן באינך. כי כיון שנתן ע' שלמים לדוד, אם כן היו ימיו תתק"ל חסר רגע:
Bereshit.527
ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה (בראשית ה ו). קיימו וקבלו רז"ל שירד חנוך מתושלח היו צדיקים גדולים, והיה מהראוי ליר"ד מתושל"ח שיחיו כל אחד יום שלם היינו אלף שנים חסר רגע, רק שנתנו כל אחד לדוד, דהיינו יר"ד נתן לו ל"ח שנה, ומתושלח נתן לו ל"א שנה, וחנוך היה ראוי לחיות שס"ו שנה, מנין ימות החמה שהוא שס"ה ימים ורביע יום, וכנגד הרביע היה צריך גם כן יום שלם כי הש"י ממלא שנותיהם מיום אל יום (ר"ה י"א ע"א), ונתן שנה הזאת לדוד, סך הכל ע' שנים. והנה גם האבות אברהם ויעקב ויוסף נתנו לו ע' שנים כנודע, והוצרכו כולם כידוע לחכמי האמת:
Bereshit.528
הנה כבר כתבנו למעלה איך בדור אנוש הוחל לקרא בשם הויה (בראשית ד כו), ר"ל שנעשה חולין לקרא בשם הויה, המורה על שמהוה כל הויות ומנהיג בטבע [בגימטריא אלקים] כרצונו ומשגיח עליהם, והטבע אינה מתנהגת אלא בהשגחת הויה, והם עבדו להטבעים באמרם שמסר להם הש"י את כח מנהגם. וידוע דשם אלקים מורה גם כן על המלאכים והשרים כנודע, על כן קבעו תפלתן באותן הדורות רק לשם אלקים, הם השרים והמנהיגים אשר גם הם נקראים בהשאלה אלקים. והנה כשבא חנוך היה נקרא על שם זה חנוך (בראשית ה יח), ר"ל ח"ן ך"ו, שהיה מורה דרך ומלמד דעת איך בכל הטבעים שורה ההשגחה והח"ן של הויה. וזהו ויתהלך חנו"ך את האלקים (בראשית ה כב), ר"ל בשמו זה חנו"ך התהלך עם השם אלקי"ם, והיה מורה לעם איך הויה הוא האלקים, וכי מבלעדי השגחתו לא נתקיימו כרגע, וזהו א"ת ר"ל עם, והבן. והנה להיות חנוך למד דעת לבאי עולם, והורה לכל איך ח"ן הש"י מנהיג הטבעים וגבוה מעל גבוה שומר ומשדד המערכת כרצונו, על כן זכה שנתעלה להיות שר העולם כנודע. וזהו בפסוק בראשית ה כד כ"ד ויתהלך חנו"ך את האלקים כו' ואיננ"ו כי נתעלה על כל הטבעים, כי לקח אותו אלקים שר העולם שמו כשם רבו (סנהדרין ל"ח ע"ב), נ"ל:
Bereshit.529
ויולד ב"ן (בראשית ה כח). שממנו נבנה העולם, כפירוש רש"י ז"ל. וי"ל עוד לפי פשוטו, כיון דרצה לתת טעם בפסוק למה נקרא שמו נ"ח, על כן הוכרח מקודם לאמר כפשוטו ויולד ב"ן ויקרא את שמו נח לאמר וכו':
Bereshit.530
ויקרא את שמו (בראשית ה כט). י"ל כמ"ש לעיל שהמדה א"ת קרא שמו נח:
Bereshit.531
לאמר זה ינחמנו, להבין הלאמר. נ"ל דאפשר דקרא שמו נח על שם שמצא חן בעיני ד' (בראשית ו ח), וכדי שלא יתרעמו באי עולם שיש ח"ו איזה משוא פנים בדבר, על כן (צוה) לאמ"ר לדורות הטעם זה ינחמנו:
Bereshit.532
הולידו א"ת נח (בראשית ה ל). גם כאן י"ל א"ת לרבות תאומתו, הגם שמקובל לרז"ל (ב"ר פכ"ג ג') שנעמה אשתו של נח, אפשר שמהתאומה לא הוליד תולדות רק מנעמה, הגם שיש להקדמונים דרך אחר בזה:
Bereshit.533
ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח (בראשית ה לב). הנה בדבר השינויים הנכתבים בכאן, היינו מויח"י לויה"י. ב', בן חמש מאות. ג', אומרו שוב פעם שנית נ"ח באומרו ויולד נח, דהיה די שיאמר ויולד את שם וכו'. והנ"ל דהנה כפי הקבלה (ב"ר פכ"ג ג') דנעמה אשתו של נח, והנה היא מזרע קין, וידוע דהתולדה באה בהתחבר רמ"ח איברי הזכר ברנ"ב דנוקבא, אשר בהתחברם הם ת"ק מנין מילוי ותולדה שם שד"י כזה י"ן ל"ת ו"ד, שהם אותיות ותלדני, והוא סוד הכתוב אני אל שדי פרה ורבה (בראשית לה יא). וידוע דאשה עקרה נקרא איילונית להיות בה טבע הזכר, וידוע מכתבי האר"י ז"ל וממקובלים דאם יתנוצץ בבעלה ניצוצי נקבה, אז תלד גם העקרה. על כן אחשבה להיות נעמה מזרע קין, לא היה מהראוי שתשאר בחיים ובפרט שיושתת העולם ממנה, אך להיותה בת זוגו של נח מששת ימי בראשית נשארה לברכה, על כן היה תולדתה מצל"ה אשת למך בדרך נס, כאלו אינה בטבע מתולדות קין, והבן. ואף על פי כן להיותה בת למך מזרע קין, לא היה בה כח התולדה שיושתת העולם ממנה והיתה בטבעה איילונית, אך שנשפע בנח ניצוצי נקבה, ונמצא הכל היה מנח ונתקיים העולם רק מזרעו של ש"ת. ולרמז זה היה נח בן חמש מאות שנה כמנין רמ"ח ורנ"ב, אשר הם מנין תולדות השם המסוגל לפריה ורביה, כנ"ל. והשם יתברך יצילנו משגיאות ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Bereshit.534
פרשה ו. (א) כי החל האדם לרוב (בארץ) פני האדמה ובנות ילדו להם (בראשית ו א). תיבת להם נ"ל, לפי מ"ש דלכל אחד נולד בת זוגו. ובפסוק בראשית ו' ב' ויראו בני (ישראל) בני האלקים ויקחו להם מנשי חבריהם שנולדו עמהם, וזה גזילה וניאוף. עוד אפשר לומר כפשוטו ובנות ילדו לה"ם, לכל אחד נולד בת זוגו כמו שמכריזין ברקיע בת פלוני לפלוני (סוטה ב' ע"א), והם לקחו בגזל כל אחד בת זוגו של חבירו. וזהו ויקחו להם נשי"ם, ר"ל שכבר הם היו מיחדים נשים לאנשים, והם ידעו כל זאת כי לא היתה הידיעה נעלמת בדורות הללו כנודע מרז"ל (ב"ר פכ"ו ה'), ואף על פי כן לקחו, והנה היה זה שניהם ביחד חמס וניאוף. והנה אפשר לומר עוד על פי שאמרו רז"ל (פרקי דר"א פכ"ב) בני אלקים, הכוונה בני מלכים שנפלו מן השמים, והנה הם לא היה להם בת זוגם באפשר מחמת שאינם מבני אדם ולקחו להם מכל אשר בחרו, וזה חמס וניאוף שלא היו ברצון הבעלים:
Bereshit.535
את בנות האדם. ריבוי הא"ת נ"ל על פי מ"ש התרגום יונתן וכחלן ופקסין ומהלכין בגילוי בשרא, ור"ל א"ת בנו"ת שראו אותן בלי לבוש וראו ערותן, וגם רבוי הא"ת הטפל לבשרן, דהיינו השער שהצבע שכחלן ופקסן, כמ"ש התרגום:
Bereshit.536
לא ידון רוחי באד"ם לעולם בשגם הוא בשר (בראשית ו ג). אפשר לפרש על פי מה שנודע מזוהר הק' (ח"א ע"ה ע"ב) ומרז"ל (ב"ר פכ"ו ה') שלא היה נעלם הידיעה בעתידות מאותן הדורות, כי היו יודעין חכמות ועל ידי אותו החכמות נטו מאחרי השם, עיין בזוהר סוף פרשת נח, וזה היה להם שהיה שופע בהם רוח חכמה, עבור כן היו יודעין כל העתידות ומשטרות השרים וכוכבי השמים וכסילהם. והנה הש"י נתן בהם רוח חכמה והם חטאו בזה, סילק השי"ת מעולמו את הרוח חכמה, וזעירין אינון אשר מקדישים גופם ושכלם ומבינים בזעיר מעט קט כמציץ מן החרכים. וזה שיעור הכתוב לפי זה לא ידון רוחי באדם, מלשון נד"ן הסכין שהוא כלי לקבל בתוכו הסכין, מלשון ישוב החרב אל נדנה (דברי הימים א' כא כז). וזה אמרו לא ידון רוחי באדם, לעולם לא יתנדן רוחי באדם, היינו לא יתלבש הרוח חכמה באדם עוד, בשגם הוא בשר כיון שגם על ידי החכמה הוא נוטה לחומריות הבשר, רק והיו ימיו מאה ועשרים שנה, היינו החכמה והידיעה תהיה בעולם עד המבול, כי באפשר ישובו ובמה שחטאו צריכין לתקן. וגם בכדי שידעו ענין המבול וישובו: רז"ל רמזו (ב"ר פכ"ו ו') בשג"ם, בגין משה שהיו ימיו ק"ך שנה. נרמז בכאן על פי מ"ש בזוהר הנ"ל (ח"א ע"ו ע"א) דאדונינו משה השיג כל החכמה, ונאמר בו (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, דור המבול קלקלו החכמות על כן נאבדו. והנה "לעלם "בשגם "הוא, ר"ת הב"ל שנתגלגלו במשה. (ארשום בכאן הבל היה המת הראשון בעולם, ובו נרמז "בלע "המות "לנצח (ישעיה כה ח), ר"ת הבל, והבן):
Bereshit.537
הנפילים (בראשית ו ד). מקובל לרז"ל (זוהר ח"א נ"ח ע"א) הם המלאכים שנפלו מן השמים עבור קטרוגם על אדם הראשון. וזה אמרו בכתוב בימים ההם שאמר השם מאמר לא ידון רוחי (בראשית ו ג), היו עדיין הנפילים הכל בעולם, וגם אחר כך בק"ך שנה הנותרים עוד, הגם שבוודאי לא נעלם מאתם מאמר השם, ובפרט שצדיקי הדור דהיינו מתושלח ונח הכריזו זה כנודע, אף על פי כן לא שבו רק אדרבה העמידו בתולדותם עוד רשעים, וזהו ויולדו לה"ם רשעים כיוצא בהם. ועוד ירמז הנפילים היו באר"ץ בימים ההם וגם אחרי כן, ר"ל גם אחר המבול כי עדיין הם בארץ מתחת להרי חושך, ולומדין כישוף ושמות הטומאה להבאים אצלם, כנודע מזוהר הקדוש (ח"ב קי"ב ע"ב) במה שאמר עליהם בלעם נופ"ל וגלוי עיני"ם (במדבר כד טז), שהאחד נקרא נופל והשני גלוי עינים. ואפשר ירצה עוד הנפילי"ם היו בארץ, ר"ל בני הנופל שאמר בלעם: המה הגברים. שנתגברו למרוד ואמרו שאינם מתייראים ממי המבול: אנשי השם. שהיו יודעין שם המפורש ושמות השרים ואמרו בדעתם שישביעו השרים שלמעלה, ועל כן לא היו מתייראים כמקובל לרז"ל (זוהר ח"א נ"ו ע"א). וזה אמרו אשר מעולם אנשי השם, שהיו יודעין שמות כל עולם ועולם, והבן. עד שבאה עליהם הפורעניות מאת השם בעצמו כמ"ש בזוהר הקדוש (שם), והוא דבר עמוק כי מאתו לא תצא הרעות (איכה ג לח), רק הם המשיכו הרעות, וצריך לזה שימוש חכמים:
Bereshit.538
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו וכו' (בראשית ו ה). נודע מה שאמרו רז"ל (ע"ז כ' ע"ב) ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג י), אזהרה שלא יהרהר ביום ויבא ח"ו לידי טומאה בלילה. כי הנה מכל עבירה נברא ח"ו קטיגור ומחבל בגוף ונפש, והנה על ידי מעשה העבירה ח"ו בורא גוף המלאך מחבל, מה שאין כן בהירהור עבירה בורא רק פנימיתו וערום עומד בלי לבוש, על כן הוא מרדף אחריו להחטיאו בפועל כדי שילבישנו בגוף. והנה נודע כי גוף נקרא לעולם בשם ארץ, וזהו יאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ, שכבר נתרבו רעת האדם בארץ היינו קליפות נתרבו מלא כל העולם בגופים, ועוד כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ונבראו על ידי המחשבות עוד פנימית מלאכי חבלה ומהדרים להחטיאם עוד להלבישם, ואם כן הם רחוקי התשובה, ואם כן חטאם בשתים היינו מעשה העבירה בגוף, ומעשה המחשבה ברעיון הלב הבא מהנשמה, וזהו בפסוק:
Bereshit.539
וינחם י"י כי עשה את האדם בארץ (בראשית ו ו), היינו בגוף ויתעצב אל לב"ו, י"ל ל"ב האדם דקאי אאדם הנאמר למעלה, כי התעצב כביכול על מה שנפח בו רוח חיים, וירצה בא"ת ר"ל שבראו בצירופי אלפא ביתות, על כן מעשיו עושים פרי, והבן:
Bereshit.540
וינחם ד' כי עשה ויתעצב וכו' (בראשית ו ו). עיין בספר ע"ח ויתעצב מלשון עצבים ועורקים, היינו גידים הממשיכים חיות מהש"י, ויתעצב פעל יוצא, היינו המשיך העצבים הממשיכים חיות מהלב אל האיברים, הנה המשיכם בחזרה אל הלב ובהלב נובע החיות מהש"י, וממנו נמשך החיות לחוץ לכל האיברים, וכאשר ניחם ד' כי עשה וכו' המשיך העצבים אל לבו, וממילא יש ביטול מציאת העולם, עד אשר ישובו העצבים לנבוע מהלב.
Bereshit.541
אמחה א"ת האדם (בראשית ו ז). אפשר לרבות השרים שעליהם, כענין שנאמר אחר כך במבול וימח א"ת כל היקום (בראשית ז כג), ודרשו רז"ל (זוהר ח"א ס"ט ע"א) על השרים שלמעלה. והגם שלא נחלקה עולם לשרים עד דור הפלגה, מכל מקום בכללות העולם הי' שרים עליהם, והעשבים והאילנות וכל מיני בהמות וחיות יש להם שרים (ב"ר פ"י ו'). ובזה ידוקדק אשר בראתי, כי לדקות השרים יצדק לשון בריאה, וכן מע"ל פני האדמה, לכן נאמר לשון מע"ל, והבן:
Bereshit.542
כי נחמתי כי עשיתים (בראשית ו ז). קאי על הנעשים בעולם הזה היינו אדם ובהמה וחיה, יצדק בהם לשון עשיה מוגשמת:
Bereshit.543
ונח מצא חן בעיני ד' (בראשית ו ח). אפשר יש לרמז כי הנה י"ג מילואי הויה, נגד י"ג חדשי השנה. והנה מילוי יוד הי ואו הה בגימטריא ח"ן, הוא נגד חודש כסלו שבו היה ירידת הגשמים ותגבורת המים. והנה הי"ג מילוים הם נגד הי"ג מדות שבתורה ונביאים, והנה המדה הט' הוא נגד המדה לאלפי"ם (שמות לד ז). ובנביאים נגד ותשליך במצולות ים כל חטאתם (מיכה ז יט). ונח מצא ח"ן, דהיינו מאותו השם שהיא מילוי ח"ן, וניצול בחודש כסלו מתגבורת המים. וזהו ונח מצא ח"ן בעיני ד', ר"ל מילוי הויה, [והנה ח"ן ונ"ח, ר"ת "נר "חנוכה, שהיה גם כן בכסלו]. והנה ס"ת הפסוק, הוא גם כן ח"ן אי"ה, ר"ל השם ח"ן שהוא במילוי אי"ה, היינו יודין אלפין ההין, ואי"ה מרמז לג' ראשונות שמשם נשפע לו שפע הרחמים להזכירו לטובה. [עוד יש לרמז ח"ן הוי"ה, בגימטריא חנו"ך שמצא ספרא דחנוך וביה אשתדל כנודע (זוהר ח"א נ"ח ע"ב)]. על פי הדברים האלה י"ל עוד הנה השם הנ"ל, מילואו גימטריא ל"ב, הנה הרשעים דור המבול נתהפך להם מדת הרחמים לדין. וזה יאמר וינחם הויה כי עשה וכו' (בראשית ו ו), שהוא הפשוט משם הנ"ל, ויתעצב אל לבו הוא המילוי משם הנ"ל, מה שאין כן נח מצא ח"ן שהוא הפשוט והמילוי, והבן נ"ל. והש"י יראנו נפלאות מתורתו:
Noach.1
אלה תולדות נח נח (בראשית ו ט). יש לפרש דהנה ידוע נח דרגא דצדיק, אשר הוא כולל כל הקצוות אשר כל קצה כלול מכולם, על כן הם נקראים אל"ה מנין ל"ו כנודע, על כן זכה שיזכר שמו בפרשתו בתורה מנין אל"ה, דוק ותשכח. וזה סוד אלה תולדות נח, המנין "אלה הוליד נח את שם נח בפרשתו, והטעם כי איש צדיק תמים היה, ודרגא דצדיק כלול מכל הו' קצוות שנקראים אלה. והנה בפרשה הקודמת נכתב ה' פעמים נ"ח, לרמז על ה' עילאה המשפיע לקצוות, (ועל כן סך כולם יהיה מספר א"ם לבינה תקרא (משלי ב ג)). וזה ירמוז את האלקים הידוע הויה בניקוד אלקים התהלך נח, והמ"י כי אי אפשר לפרש ויראתי בפצותי פי:
Noach.2
אלה תולדות נח (בראשית ו ט). ית' על פי מה דידוע יסוד צדיק נקרא נח, דעביד נייחא לנוק' (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב), והו' קצוות נקראים אל"ה כי כל אחד כלול מכולם. ו' פעמים ו' בגימטריא אל"ה, (עיין בזהר בראשית (ח"א א' ע"ב) שאו מרום כו' מי ברא אל"ה (ישעיה מ כו)), דו"ר נקרא נוק' המולידת דורות לעולם, (עיין בכוונת (תפלת) ראש השנה לדו"ר ודו"ר המליכו כו'), ובא הפסוק הזה רמיזא דחכמתא ללמד לאדם דעת כי כל תיקוני מדותיו תלויים בתיקון הברית, באם שומר בריתו ואינו מוליד לבהלה ומקדש עצמו במותר משתמש בתג"א לשם שמים, אזי בודאי כל הקצוות שלו דהיינו כל המדות יראה אהבה כו' הכל יהיה מתוקן, כי כן כתבו המקובלים שעיקר תיקון המדות תלוי בתיקון הברית, וכן בהיפך על ידי הפגם שפוגם ח"ו מתקלקלים כל מדותיו, על כן החמירו בזוהר מאוד ומאוד בחטא הברית והפליגו בעונשו, והמ"י. וז"ש "אלה, היינו ו' קצוות שהם המדות הנקראים "אלה, "תולדות "נח ר"ל הם כולם תולדות הברית הנקרא נח, שכל המדות מתיילדים מתיקון הברית, ומה הוא תיקון הברית מפרש "נח "איש "צדיק "תמים "היה "בדורותיו, ר"ל כשהברית קודש הוא צדיק בצדקו בתמימות ושלימות שאינו מחסר משפעו לזרים לבאר צרה נכריה, רק היה בדורותיו ר"ל שמהווה הויות בנוקבין דיליה הנקראים דורו"ת כמ"ש לעיל, (אפילו אין לו אלא נוקבא אחת יוצדק לומר בדורותיו לשון רבים, כי בהשתמש להוליד תולדות גשמיים, אזי נקראת הנוקבא בחינת "רחל עלמא דאיתגלייא, ובעת עיבור ויניקה וכוונתו לשם שמים, אזי מוליד נשמתין ורוחין, אזי נקראת בחינת לאה עלמא דאיתכסייא), והש"י יודע ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Noach.3
(עוד ידוע הדבר שבדכורא יש גם כן בחינת נוקבא, חוץ העזר בנוקבא המשלמת בנינו כפשוטו, גם כן בחינת עטרה שבפרצוף אדם הוא בחינת המלכות נוקבא שבו, וצריך האדם להיות תמים שלא להשתמש בבחינת עטרה נוקבא שלא לשם שמים, כגון להתקשות לדעת ולנעור קשתו אפילו שאינו מז"ל, ואם כן יוצדק בדורותיו לשון רבים אפילו בנוקבא אחת והבן), ואינו משתמש בברית קודש להשפיע ח"ו לבאר צרה נכריה ח"ו, את האלקים התהלך נח, אפילו בהשתמשו בדורותיו כנ"ל בנוקבין דיליה אשר חלק לו השי"ת, אין כוונתו למלאות תאותו ח"ו, רק הילוכו בקדושה צורך גבוה לגרום יחודים בעולמות עליונים להשפיע נשמתין ורוחין, "את "האלקים (היא השכינה) התהלך נ"ח (היינו הברית קודש), לא עביד נייחא רק לצורך עליון, ולא הלך אחר תאוות לבו רק את האלקים התהלך, לאיש כזה יתיילדו לו תולדות אל"ה הו' קצוות ויתוקנו כל מדותיו. וככה מאמר הקרא (דברים כ י) כי תקרב אל עיר (היא העיר קטנה [קהלת ט יד], איברי הגוף [עיין נדרים ל"ב ע"ב]), להלחם עליה (לתקן תיקוני מדות הו' קצוות), וקראת אליה לשלום ר"ל יפשפש אם הוא בשלימות במדת השלם, דהיינו אם לא פגם בריתו יסוד צדיק ברית שלום, כי זה כל האדם:
Noach.4
אלה תולדות נ"ח נ"ח כו' (בראשית ו ט). על פי פשוטו יש ליישב כפל לשון נ"ח נ"ח. גם מה דפתח בתולדותיו וסיים בשבחו. גם לדייק תיבת תמי"ם. גם להבין מאי את האלקים התהל"ך נח. יראה לי על פי מה דידוע דעיקר השם של האדם הוא שם הנשמה, והש"י מזמין לאביו השם אשר יקראו לו. ונקדים עוד מה שפסקו רז"ל (ב"מ ל"ג ע"א) דגדול כבוד רבו יותר מכבוד אב ואם, שהם הולידו לו הגוף והביאו אותו לעולם הזה, והרב הביאו לחיי העולם הבא. ונמצא מיילד לו הנפש שהוא עיקר האדם, ועיקר השם והגוף נקרא רק בשר אדם, על כן שכר הרב גדול כי יש לו שכר וחלק מתורת התלמיד, כמו שאמרו רז"ל (יבמות צ"ו ע"ב) אלעזר תלמידך יושב ודורש והכל יודעין שהתורה שלך הוא. ונ"ח לא היה לו רב שילמוד מוסר השכל (כמ"ש האור החיים), רק הוא בעצמו הלך עם השם בשלימות ובתמימות שלא הוצרך לתת לרב חלק מתורתו, רק היה לו לבדו בתמימות שכר תורתו, ונמצא הוי כאלו הוליד את עצמו ונשמתו על ידי תורתו ומעשיו הטובים, מה שנהג בשאר בני אדם שהרב מיילד את נשמתו שהוא שמו באמת. וזה יאמר אלה תולדות נ"ח נ"ח, ר"ל שנח בעצמו הוליד את השם נ"ח היינו נשמתו שהוא עיקר השם, ומפרש הפסוק האיך אפשר זה, לזה (אמר) איש צדיק "תמים היה בדורותיו, ר"ל שצדקותיו היו לו לבדו בתמימות ולא היה לשום אדם חלק בצדקותיו, כי היה בדורותיו דור רשעים ולא היה לו רב ללמוד ממנו מוסר השכל, רק את האלקים התהלך נח לבדו, על כן הוי כאלו הוליד את עצמו, מה שאין כן צדיקים אחרים הרב הוא המולידם שמם הנפשיי. וכזה כתב הקדוש האור החיים בפסוק (בראשית ד כו) ולש"ת גם הוא ילד בן, ר"ל "גם "הוא שהצדיק ש"ת ילד את עצמו. וכזה נאמר גם בהצדיק שם, שנאמר בו (בראשית י כא) ולשם "ילד "גם "הוא, ר"ל שהוליד את עצמו. וידוקדק תיבת "גם דקאי אאביו, ר"ל כמו שאביו נח הוליך את עצמו כמ"ש, כמו כן גם כן הצדיק שם בנו החזיק אחריו, נ"ל:
Noach.5
ועל דרך חכמי האמת י"ל על פי הקדמות. א', ידוע מזוהר הק' (ח"א נ"ט ע"ב) נ"ח היה מרכבה לבחינת יסוד צדיק, על כן בא אל התיבה ואיתחבר בה. והטעם להיקרא נ"ח כתבו המקובלים לשם נייחא, דעביד נייחא לנוק' מלכות שמים. ב', כתב האר"י ז"ל שהוא בחינת יסוד אבא, המתעלם בתוך יסוד זעיר אנפין. ג', נקדים מה שפירש האר"י ז"ל בפסוק (איכה א טז) על אל"ה אני בוכיה, ותיבת אל"ה הכוונה לו' קצוות מחס"ד עד יסו"ד, וכל אחד כלול מכולם הרי ל"ו כמנין אל"ה, ועל שם כך נקראים ו' קצוות בכל מקום אל"ה. ד', ידוע שכל השפעות הו' קצוות הוא על ידי יסוד דייקא, כי הוא אשד הנחלים להעמיד תולדות. ובזה נבוא לפרש הפסוק ויתורצו כל הדקדוקים אל"ה, ר"ל מכל הבחינות אל"ה הם הו' קצוות, היו תולדות "נח "נח ב' פעמים נ"ח, ר"ל הן ביסוד אבא הן ביסוד זעיר אנפין, ומפרש למה היו תולדותיו כלולין מכל הו' קצוות אל"ה, להיות איש צדיק תמים היה בדורותי"ו לשון רבים, ר"ל שהיה במדריגת צדי"ק ח"י עולמים בשני הדורות, ר"ל בחינת אבא בתוך זעיר אנפין, על כן "את "האלקים "התהלך "נח, ר"ל א"ת עם האלקים היינו נוקבא מלכות, התהלך נח להשפיע בה ולעבוד לה נייחא. ובזה ידוקדק תיבת א"ת שהוא בכל מקום לרבות, והבן. וארמוז לך אלה תולדות נ"ח, ר"ל תחשוב בתולדה של נ"ח, היינו במילוי כזה ו"ן י"ת וגם נח כפשוטו, בזה יתוודע לך כי הוא איש צדיק מכוון כנגד יסוד צדיק, כי מילוי נ"ח נו"ן חי"ת, בגימטריא "הוא "היה "נגד "ספירה "יסוד, והבן:
Noach.6
צדיק תמים היה, ר"ל לדעתי הקלושה להיותו מיסוד דאבא, והוא לא מתפרש לעלמין מאימא בסוד רעים דלא מתפרשין, ולזה רומז הצדי"ק היו"ד על הנו"ן בחיבור כנודע, ולזה יאמר צדי"ק תמים ר"ל אות הצדיק בתמימו"ת בחיבור, והבן:
Noach.7
אלה תולדות נח (בראשית ו ט). יש לפרש דקאי אדלעיל (בראשית ו ח) ונח מצא חן בעיני ד', דידוע דרך הצדיקים דכל עניני עולם שנזדמן להם במאכלם ומשתם ומלבושתם ונשותיהם וכל הצטרכותם, הוא הכל להעלות הניצוצות הק' אשר נפלו בשבירה, וידוע דסוד השבירה דז' מלכין קדמאין הוא מבחינת עיני"ם, ואותן הניצוצות שלא נתבררו המה מפוזרים בכל ענייני עולם, וזה מציאת הח"ן בעניינים הנאהבים בעסק העולם, הוא מחיות הרוחניות של הניצוץ הק', והצדיק בהגיע לידו איזה דבר נכסף ואהוב בעניני העולם, אזי אינו מכוין לתענוג הגשמיי, רק מוצא בו מציאת החן הרוחניי ומעלהו אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה וזה תכלית עבודת האדם, נמצא הוא מסגל ומוציא בכל פעם ניצוצי קדושה ונשמות מן התהו אל התיקון. והנה הזכיר הכתוב שהיו אנשי דור המבול עוסקים באהבות רעות ותאוות, והגשמיות מצא חן בעיניהם לרדוף אחריו, מה שאין כן נח מצא החן שבכל דבר הוא בעיני ד', היינו מהניצוצות שנפלו בבחינת עיני"ם ז' מלכין קדמאין, ולא הביט אל יופי הגשמיי רק על מציאות החן הרוחני, והיה מעלהו מעלה מעלה בכל פעם. וז"ש אלה תולדת נח, ר"ל הן הרוחניי הניצוצות שהוא מעלה בכל פעם הן הנה תולדותיו, וז"ש רז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, כשעושים המעשים בבחינת טוב שבהם, ולא בבחינת רע שהוא התענוג הגופני התאווני, תן לחכם ויחכם עוד:
Noach.8
אלה תולדת נח כו' בדורותיו (בראשית ו ט). הנה התחיל בתולדות וסיפר בשבחו. והנה נ"ל בכל מקום שנזכר בתורה אלה תולדות פלוני, הוא בכדי לייחס את התולדות אחר הצדיק, בכדי לידע שזכות האב הגין על התולדות. וכשנאמר כן אצל הרשע, נדע שהעון האב נזכר גם לבניו אחריו כד אשלימו למחטי בתר אבותיהן, כי כן הוא משפט התורה (שמות לד ז) נוצר חסד לאלפים פקד עון אבות על כו'. והנה בגמרא (סוטה ל"א ע"א) רמו קראי אהדדי, כתיב נוצר חסד לאלפים, וכתיב (דברים ז ט) שומר הברית והחסד לאלף דור. ומשני כאן בעובד מאהבה, כאן בעובד מיראה. והנה בכאן בפעם הראשון שסיפרה התורה תולדות צדיק אלה תולדת נח, אזי תיכף התורה מפרשת תדע מה שאני מייחס תולדותיו אחריו, לא תסתפק באפשר לבעבור הזכיר חובותיו גם לבניו אחריו, או באפשר לבעבור הזכיר זכיותיו, אבל רק לאלף דור, הנה אמרה התורה אשר לא כן הוא רק לבעבור הזכיר זכיותיו לאלפים דור. וז"ש תדע נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, שהיה צדיק בתמימות באיכות דורותיו, דהיינו שהיה ראוי שתעמוד זכותו לדורותיו אחריו בתמימות בלי חסרון, דהיינו לאלפים דור כי עבד מאהבה, והזכיר לו עוד זכות הגם שעבד מאהבה עבד מיראה גם כן. וז"ש "את "האלקים "התהלך "נח גם כן, דתרווייהו מצרך צריכי לעבודת הש"י, עיין מ"ש בפסוק (בראשית לב יג) ושמתי את זרעך כחול כו':
Noach.9
או יאמר על פי הנ"ל, דהנה נראה מאי דקאמרו בגמרא (סוטה ל"א ע"א) כאן מאהבה כאן מיראה, הכוונה כאן מיראה לבד הוא רק לאלף דור, מה שאין כן כשעובד גם מאהבה היינו ביראה ואהבה, אזי שכרו כפול לאלפים דור, (ולא ביאר משפט העובד מאהבה לבד, כי יראה קודמת לאהבה, על כן בודאי מי שעובד באהבה עובד מיראה גם כן). והנה ידוע דתרווייהו מצרך צריכי לכל המצות, והן המה התרין גדפין לתורה ולמצות, ולמה כזאת כי "והלכת "בדרכיו כתיב (דברים כח ט), והנה כביכול בריאת העולמות ברצונו ית"ש היה על ידי צמצום והתפשטות, על כן יראה ואהבה הן המה הליכה בדרכיו. ולפי זה מה שכתוב כאן (בראשית ו ט) צדיק תמים היה בדורותיו, שמהראוי היה שתעמוד זכותו לאלפים דור, כי את האלקים התהלך נח, שהלך בדרכיו שברא עולם בצמצום והתפשטות, על כן עבד אותו ית"ש ביראה ואהבה. ויאמר עוד על פי הנ"ל על פי מה שכתבו תלמידי הבעש"ט שעיקר השתדלות האדם יהיה להשיג מדת היראה ויקנה אותה קנין בנפשו, הנה האהבה תבוא ממילא אצלו בסייעתא דשמיא, כי דרכו של איש לחזור אחר אשה (קידושין ב' ע"ב), והבן. ולפי זה יאמר איש צדיק תמים היה בדורותיו כנ"ל, כי את האלקים התהלך נח, כי כבר הלך עם עזר אלקי שכבר נחה עליו רוח אלקים לעוררו לאהבה. או יאמר בהיפך איש צדיק תמים גם באהבה כנ"ל, עם כל זה הליכתו אל הקודש לא היה מאהבה, רק את האלקים בחינת יראה התהלך נח, וקנה היראה בקנין גמור עד שנחה עליו בעזר אלקי מדת אהבה, כנ"ל:
Noach.10
ויולד נח שלשה בנים (בראשית ו י). קשה מניינא למה לי. והנראה לפי מ"ש (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב) נח הוא בחינת יסוד כללא דו' קצוות, ובכל אחד מהקצוות שם הויה ב"ה. והנה נצח ענף החסד נתחבר השם הויה שלו עם השם של החסד, וב' הויות גימטריא בן, וכן ההוד עם הגבורה, והיסוד עם התפארת. והנה היסוד הוא המולדים והמשפיעים למלכות שמים, וזהו ויולד נח שלשה בני"ם, היינו שלשה ב"ן הם ו' הויות הם בגימטריא יוס"ף, שהוא גם כן מדת יסו"ד כנודע. וז"ל האר"י ז"ל בליקוטי תורה ענין נ"ח שהוא יסו"ד, לכן יש לו ג' בנים, לכן הוליד בדמותו בצלמו ג' פעמים ב"ן, והוא נגד ג' קווי נצח הוד יסוד כולם נכללים בו, וג' קווין הם ג' ווין גימטריא ח"י, לכן היסוד נקרא איש ח"י (שמואל ב' כג כ), וכשמתחברין יחד נעשין ש', לכן ר"ת "שם "חם "יפת שיח, כי ג' ווין נעשין ח"י ונעשה מהם אות ש' כנודע, עכ"ל. ובזהר בראשית (ח"א כ"ה ע"ב) וכל שיח השדה (בראשית ב ה), שי"ח ש' ח"י תלת ענפין דאילנא, ואינון ג' אבהו ומן ח"י עלמין וכו'. ובתיקוני זוהר תיקון נ"א (תיקו"ז נא פ"ו ע"ב) אמר ליה רבי אלעזר אבא שי"ח מנלן דאיהו צדיק, א"ל ברי ביה תשכח ח"י ש', איהו כלול תלת עדרי צאן דאינון שרשא דאילנא, ודאי ח"י עלמין וכו', עכ"ל בין והתבונן ואתה דע לך. והנה אותיות הנותרים ם' ם' פ"ת, גימטריא קס"ת, הם מנצפ"ך כפולים להמתיק הדינים על ידי יסוד צדיק. ובזה תבין האתי"ן היינו ש"ם ח"ם יפ"ת, ובענין פרטי השמות, שם גימטריא הויה שדי, היינו גוף וברית דחשבינן חד (זוהר ח"ג רכ"ג ע"ב), והוא עיקר הבנין ולקחו הש"י לחלקו, ח"ם מצד חימום הדינין והגבורת, ויפ"ת אפשר ממוזג והבן. ויראתי לכתוב מדעתי, אחר כך מצאתי בלקוטי תורה ש"ם בנצח, ח"ם בהוד, יפ"ת ביסוד, וכפשוטו אפשר ריבוי האתי"ן בת זוגם נולדו עמהם, הגם שלא נזכר בדברי רבותינו, והנאני שכוונתי בזה קדושינו:
Noach.11
ותשחת הארץ כו' (בראשית ו יא). איני יודע השחתה זו מה הוא, הגם שחז"ל דרשו (סנהדרין נ"ז ע"א), לא פירש בתורה. והנראה על פי מה דידוע בנסתרות לד' אלקינו כשבני אדם עושים רצונו של מקום, אזי השכינה הקדושה באה לפני המלך במעשיהם הטובים ומתקשטת בהם ואומרת חזי במאי ברא אתינא לקמך (עיין זוהר ח"ג י"ג ע"א), ועל ידי זה נתהווה היחוד השלם ומתמלאת בשפע ברכה להשפיע לבאי עולם ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, מה שאין כן ח"ו להיפך אזי נשפעת בדינים וגבורות, וזה גורם מניעת היחוד אזי מן ההכרח שתשפיע הגבורת לתחתונים, בכדי שלא יהיה מניעה להיחוד והחיבור הקדוש. וידוע מהאר"י ז"ל שכלי הגבורה דמלכות, הוא בחינת רח"ל כפי המקובלים בה שם אכדט"ם, שהם האותיות לפני שם אלקים כנודע. עוד נקדים מה דידוע כשהוא מן ההכרח להשפיע דינים ח"ו, אזי הקליפות נוטלים אותן הדינים להלקות לתחתונים, כי הם נבראים לכלי חמס רצועה לאלקאה לחייביא. ולפי זה אמר בכאן ותשחת הארץ כביכול מדת מלכות שנקראת אר"ץ כביכול, מניעת הזיווג נקרא בשם השחתה, לפנ"י האלקי"ם ר"ל שנתמלאה בגבורת שהוא פני אלקי"ם, היינו שם אכדט"ם שהוא פני אלקי"ם, על ידי כך ותמלא האר"ץ חמס, ר"ל שמדת הארץ מליאה בדינים את הסנטורין והקליפות דקיימין לשוטרים לגבות מכל אחד שטר נשייהו כפי רצון הבורא, והבן וזה יאמר:
Noach.12
וירא כו' והנה נשחת"ה (בראשית ו יב) כמו שפרשתי לעיל, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, הוא בזנות והוצאות ז"ל והזדווגם לשאינם בני מינם, ועל ידי זה גרמו מניעת השפע במקום הראוי להשפעה אל החיצונים, והשם יכפר בעד':
Noach.13
ר"ת כל הפסוק י"א בגימטריא אדנ"י, שם הארץ העליונה. והנה תבין עוד כי השחית כ"ל בש"ר, ר"ל אבר הברית שהוא כ"ל בש"ר בלא עצם, השחית את דרכו על הארץ שהוציאו זרעם לבטלה, ועל ידי זה גרמו מניעת השפע בעולמות עליונים, ומביני מדע יבינו כל, ועיין מ"ש לקמן בפסוק (בראשית ו יג) קץ כל בשר, והבן:
Noach.14
וירא אלקים את הארץ וכו' (בראשית ו יב). ירמוז גם כן על פי מ"ש לעיל [בנדפס בפסוק (בראשית ו ט) אלה תולדות נח, דיסוד צדיק נקרא נח כו'] וירא אלהים את הארץ מידות הארציות הגופניות, והנה נשחתה כולם פונים אל החומר והתאוות ומדות רעות. ומה הוא הגורם הכללי לכל זה כי השחית כ"ל בש"ר, היינו ברית המעור הנקרא כ"ל בש"ר שהוא אבר שאין בו עצם, עיין בספר מאורי אור. את דרכ"ו, היינו דרך כל הארץ. על הארץ, ליתן שפעו על הארץ ח"ו בורות נשברים. הש"י יציל את עמו ישראל:
Noach.15
והנה נ"ל לפרש כל הקפיטיל תהלים קמ"ו על תיקון עון הברית בהוצאת ז"ל ר"ל על ידי הרהורים רעים. והוא בהקדים מה שידוע שעל ידי כל טפה שיוצאת ח"ו לבטלה, אזי נעשקת הנשמה מלמעלה שהיתה ראויה לבוא בזה הטפה בידי הקליפות אכזרים בר מינן, ומכל אותן הטיפות נתהוו רוחין ושדין ר"ל, ובפטירת אותו האיש הם הם המצערים אותו באומרם כי אתה אבינו, וגם הנשמה שהיתה ראויה לבוא בקדושה באותו טפה, אזי הוא עשוקה בידי זרים, והשי"ת ב"ה החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח שולח החיות אל הנשמה לתוך עמקי הקליפות, ועל ידי זה יש להם חיות ולכך הם רודפים להחטיא את האדם, ועל זה ידוו כל הדוים שגורם לנשמות קדושות ולהשפעה העליונה להתלבש בלבוש שק, עד יערה עלינו רוח ממרום לשוב בתשובה שלימה לפניו ולהוציא בלעם מפיהם, אז יהיו כלם פגרים מתים ויבולע המות לנצח כידוע כל זה, אזי יהיה ה' למלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה, כי כל זמן שהקליפות בעולם כביכול אין מלכותו באתגליא, והוא גלות השכינה בעוה"ר כידוע למשכילים. עוד נקדים מה שאמר דוד (תהלים קיח ח) טוב לחסות בי"י מבטוח באדם (תהלים קיח ט) טוב לחסות בי"י מבטוח בנדיבים, ופירש בכתבי קדש טעם הכפל הוא, כי זה ידוע שיש קליפות שיש להם אחיזה כביכול מצד ימין משורש ישמעאל בן אברהם איש חסד, ויש משמאל מצד עשו הרשע בן יצחק אבינו מדת הגבורה. והנה הקליפות שמצד ימין הם נקראים נדיבים לערך שמצד שמאל, על כן אמר הפסוק אף בנדיבים אל תבטחו רק בהשי"ת לבדו. והנה זה ידוע דמהקליפות שמצד ימין באים כל אהבות רעות ותאוות חיצוניות, כידוע מדת ישמעאל הוא הניאוף, ומשמאל הכעס והכבוד והאכזריות משורש רציחת עשו כידוע. ועתה נתחיל לפרש כיד השם הטובה עלינו, (תהלים קמו א) הלל"י נפש"י א"ת י"י, (ר"ל כי בעוה"ר על ידי עון זה במה שהוא אינו נותן שפעו אל בת זוגו רק אל החיצונים, גורם כביכול להפריד היחוד שלמעלה, א"ת הוא מדת מלכות שנקראת א"ת מי"י, על כן אמר הללי נפשי את י"י ליחד הדודים), (תהלים קמו ב) אהלל"ה י"י בחי"י (ידוע דהטפה יוצא על ידי ח"י חוליות השדרא, על כן לתקן החטא אמר אהללה ה' בחיי, בח"י חוליות שלי עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. גם אהללה בח"י ניענועין דלולב בח"י ברכות שמונה עשרה, עיין בתיקוני זוהר (תיקו"ז יח ל"ז ע"א) כ"ז לתקן החטא), אזמר"ה לאלק"י בעוד"י (ר"ל בנעורי בעוד אני בכוחי, מה שאין כן בשגם שיבה זרקה בו וחסרי' לגנבי' וכו'. או יאמר אזמר"ה לאלק"י בעוד"י, אכרית הדינים בעוד אני בכוחי לסגף את עצמי בסיגופים ותעניות כידוע), (תהלים קמו ג) א"ל תבטח"ו בנדיבי"ם (ר"ל באותן הקליפות שמצד ימין שהם גומרין לך התאוות ונקראים נדיבים כדלעיל), בב"ן אד"ם שאי"ן ל"ו תשוע"ה, (ר"ל אל תשער בדעתך אם אותן הקליפות הנבראים מטפות הנעשקות הם מחזיקים אותי לאב, אזי בודאי לא יצערו ויענשו אותי אחרי מותי כי חייבים בכבודי ככבוד הבן אל האב, זאת הסברא הוא שקר כי כל נברא יצטרך למזון לחיותו שלא יתקיים בלי זה, ואפילו מלאכים צריכים למזון רוחני, ואם כן גם אותן הנבראים מצערים אותו לקבל חיות ממנו אחר שהוא בוראם ומחויב לזונם, ואין להם תשועה אחרת לפרנסתם. וזה יאמר אל תבטחו בב"ן אד"ם, ר"ל שהוא המשחית הוא בנך, שאין לו תשועה אחרת למזונותיו רק ממך, ועל כן מצער ומעניש אותך. והנה בעודו בחיים חיותו הם הם המפילים במחשבתו מחשבות רעות והרהורים רעים, וכל מחשבה הוא באותיות אזי בעוה"ר לוקחים הקליפות אותן האותיות הקדושים שנצטרפו במחשבתו בהרהור רע, ועל ידי זה יש להם חיות, מה שאין כן אחר מותו) (תהלים קמו ד) תצ"א רוח"ו ישו"ב לאדמת"ו ביו"ם ההו"א אבד"ו עשתנותי"ו (ר"ל מחשבותיו, אזי רצים אליו בחמת כוחם לפרנסם ולזונם. או יאמר כשרואה אדם שיצרו מתגבר עליו, אזי יזכור לו יום המיתה (עיין ברכות ה' ע"א) אזי תיכף יסורו ממנו המחשבות, וזה שישים בדעתו האיך אשר תצ"א רוח"ו ישו"ב לאדמת"ו, אזי תיכף ביו"ם ההו"א אבד"ו עשתנותי"ו), (תהלים קמו ה) אשר"י שא"ל יעק"ב בעזר"ו, (ר"ל כי יעקב היה בן פ"ד שנה ולא ראה טפת קרי. והנה השי"ת הבטיח ליעקב בהליכתו לבית לבן ששם עבד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב יג), הבטיח לו שישמרהו שלא יזיק לו לבן שהוא מצד הקליפה הגדולה להחטיא אותו, רק אדרבה הוא הוציא את בלעו מפיו, דהיינו הניצוצי קודש שהיו נשקעים בעמקי קליפה לבן הארמי, כידוע כל זה להתבונן. ובזה הראה יעקב אבינו כי בכל מלכותו משלה ולית אתר פנוי מיניה, וזה שהיה מיראה לעשו עם לבן גרתי, שהוא הקליפה היותר קשה והוצאתי את בלעו מפיו. וזה שאמרו רחל ולאה העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו (בראשית לא יד), ר"ל כבר הוצאת כל הניצוצי קודש. וז"ש בכאן המשורר אשרי מי שאל יעקב בעזרו) שבר"ו ע"ל י"י אלהי"ו, (ר"ל כמו שיעקב בטח בהליכתו לבין הקליפה שהשם ישמרהו והראה לכל כי מלכותו בכל משלה, וז"ש בכאן) (תהלים קמו ו) עוש"ה שמי"ם ואר"ץ א"ת הי"ם וא"ת כ"ל אש"ר ב"ם, (אחר כך חזר המשורר לענין ראשון ואמר, אם יאמר איש מה זה היה שזה החטא יהיה כל כך גדול, וגודל עונשו מי יוכל שאת, על כן אמר להיות כי השי"ת הוא הבורא שמים וארץ וימים ואת כל אשר בהם, הוא) השומ"ר אמ"ת לעול"ם, (הוא הייחוד השלם אמ"ת עם לעול"ם, על כן) (תהלים קמו ז) עש"ה משפ"ט לעשוקי"ם, (ר"ל להנשמות הקדושות הנעשקות בידי הקליפות), נות"ן לח"ם לרעבי"ם (ר"ל כביכול מוכרח השפע הקדושה להתלבש בלבוש שק להשפיע אל החיצונים, כדי ליתן לחם לרעבים הם הנשמות הנ"ל כמ"ש לעיל, ועל כן מוכרח אותו החוטא לקבל עונשו או ביסורין בעולם (הבא)[הזה] בתעניות וסיגופין, או בעונשי גיהנם וחיבוט הקבר בעולם (הזה)[הבא], כדי שעל ידי זה) י"י מתי"ר אסורי"ם (הם הנשמות הנ"ל, וכן) (תהלים קמו ח) י"י זוק"ף כפופי"ם (ר"ל שהיו כפופים בידי הקליפה, ואחר כך כשעולין משם) י"י אוה"ב צדיקי"ם, (ואם יאמר האומר מי יודע אם תהני תשובתי להעלות את הנשמות הנ"ל להיותן כבתחילה, הואיל שגרמתי שהיו נשקעים בעמקי הקליפות, ובאפשר נדבק בהם ח"ו איזה שמץ חלאה, ואי אפשר שיעלו מעלה מעלה כבתחילה שהיו חצובות מכסא הכבוד. לזה יאמר אל תחוש לזה, כי) (תהלים קמו ט) י"י שומ"ר א"ת גרי"ם, (ר"ל בהיותן גרים בארץ לא להם ומי יתן טהור מטמא ח"ו), יתו"ם ואלמנ"ה יעוד"ד ודר"ך רשעי"ם יעו"ת, (ידוע בזמן שנפרד היחוד העליון ח"ו, אזי נקראים המדות בשם יתו"ם ואלמנ"ה כידוע, ואין רצוני להרחיב הדבור והמשכיל יבין וידום, לזה אף על פי כן השי"ת יעודד אותם לצורך קיום העולמות אפילו בשעת הפגם, ודרך רשעים יעות, ר"ל והשפע הולכת דרך רשעים והם הקליפות בדרך מעוקם, וכשיתוקן החטא הנ"ל מכל וכל, אזי) (תהלים קמו י) ימלוך י"י לעול"ם וכו' (וימלא כבוד י"י את כל הארץ אמר ואמן, כן יאמר השם). (עד כאן מועתק מן ספר קהלת יעקב בהשמטות לאגרא דכלה):
Noach.16
קץ כל בשר בא לפני (בראשית ו יג). ידוע מ"ש בזוהר הק' (ח"א ס"ב ע"ב) שהכוונה על מאן דמקריב קיצין דברייתא ומבקש לכלותם השם ישמרנו. בא לפני, ידוע מה שאמרו רז"ל (ב"ר פל"א א') החמס ק"ם (יחזקאל ז יא) אתמהה, ופירשו בו שהכוונה שהגיע הפגם עד בחינת פנ"י, בגימטריא ק"ם שהוא בגימטריא חכמ"ה בינ"ה, הגם דתמן לא יגורך רע, באפשר הכוונה להסתלקות המוחין למעלה למעלה, והבן. וזה כי מלאה האר"ץ הידועה חמ"ס הם קיטרוגי הדינים והקליפות ועל ידי זה יתמנע הזיווג, וזהו הטעם כי מלאה הארץ וכו', וידוע ד' בחכמ"ה יסד אר"ץ (משלי ג יט), הש"י יראנו נפלאות מתורתו ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו. עוד ירמוז לדעתנו וארמז בקיצור והמשכילים יבינו, ק"ץ כל בש"ר (בראשית ו יג), ר"ל הקצה שנקרא כ"ל בש"ר, בא לפני דייקא כנ"ל בהעדר היחוד, כי מלאה האר"ץ כנ"ל, וככה מאמרנו על פסוק (ישעיה סו כג) והיה מדי חודש בחדשו כו' יבוא כ"ל בש"ר להשתחוות לפנ"י דייקא בין והתבונן, ויברך כ"ל בש"ר ש"ם קדש"ו לעולם ועד (תהלים קמה כא). והננ"י משחית"ם, ר"ל החמ"ס אשחית היינו הדינין והקליפות, א"ת האר"ץ עם הארץ התחתונה הגשמיות, כי כאשר יתהווה הדין ברשעים יתבטלו הדינים אחר כך כנודע, הש"י יציל אותנו ואת כל ישראל מכל רע:
Noach.17
עשה ל"ך (בראשית ו יד). לך דייקא שכל הברואים ניצולו בזכותו, ולכך העשייה של התיבה דוקא בכוונה ל"ך. או יאמר ל"ך דייקא, להיותך במדרגת צדי"ק יסוד עולם, והתיבה היא בחינת ה' אחרונה מלכות שמים כנודע. וזהו עשה ל"ך דייקא, שאתה במדריגת צדיק, שייך לך התיבה. או יאמר מעין זה, בענין שאמרו בזוהר הק' (ח"א ר"ל ע"א) דבכל עת צריך האדם להיות בבחינת דכר ונוקבא, ואפילו בדרך דאזל בפרודא צריך לאתחברא בשכינתא כדי שיהא שלם, ואם כן גם בכאן להיות העולם שרוי בצער אזיל בפרודא שנאסר בתשמיש (עיין סנהדרין ק"ח ע"ב), על כן צריך להתחבר בתיבה בחינת שכינה, בכדי שישתכח שלימא כדקא יאות דאם לא כן הרבה ריוח והצלה לפניו: או יאמר על פי מש"כ בזוהר הק' (ח"א ס"ג ע"א) בשעת הגזירה צריך להסתיר פניו מהמחבל שלא יראה פניו ויקטרג אותו, וזהו עשה לך (בראשית ו יד) להנאתך ולטובתך, דאם לא כן הרבה ריוח והצלה לפניו בלא התבה, נ"ל:
Noach.18
עש"ה ל"ך תיב"ת (בראשית ו יד) ס"ת כה"ת, ונודע סגולתו לשמירה ממקטריגים, ובזה השם הרג משה המצרי כנודע מ"ש (שמות ב יג) למה תכ"ה רעך, וא"ל (שמות ב יד) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ולזה השם צריך אדם לכוין בכל יום בפסוק כי לא עזב"ת דורשי"ך ה' (תהלים ט יא), וכן בעל כן נקוה לך לראות מהר"ה בתפאר"ת עוז"ך (תפלת עלינו), והוא בחילוף השם שד"י האותיות שלאחריו כנודע, והוא גם כן בר"ת "כל "הנשמה "תהלל (תהלים קנ ו) כנודע, וזה השם מסוגל לשמירת העובר במעי אמו, וכאן הסתירה בתבה היה כדמיון סתירת העובר במעי אמו, על כן נרמז לנח זה השם בכאן, המשכילים יבינו כי הוא נרמז בסוד הכתוב הנ"ך הר"ה וילד"ת (בראשית טז יא), והבן:
Noach.19
קנים תעשה כו' (בראשית ו יד). אפשר יש לרמז על פי מ"ש האר"י ז"ל במשנה (אבות פ"ד מ"כ) אל תסתכל בקנק"ן וכו', שר"ל ק"ן ק"ן דונק"ה ולא ינק"ה (שמות לד ז), שמרומז בחיצונתם השם הויה ובפנימיותם ק"ן ק"ן, דא מט"ט דהוא ק"ן לקוב"ה כנודע (עיין תיקו"ז כא נ"ח ע"ב), ואף על פי כן אל תסתכל בק"ן ק"ן, אלא במה שיש בו כי ב' פעמים ק"ן הוא ש', הוא גימטריא הויה בחילוף א"ת ב"ש כזה (מנצפ"ך)[מצפ"ץ], והנה הוא בגימטריא ברחמי"ם, והוא לרמז הגם שהשם הויה הוא מסתתר, עם כל זה הוא רחמים. והנה שם אלקים ביודין הוא גם כן בגימטריא ש, והנה הש"י צוה שלש מאות אמה ארך התבה (בראשית ו טו), יש פנים לומר נגד שם אלקי"ם, אזי אמר לו הש"י קנים תעשה את התבה, ר"ל בכוונת הק"ן ק"ן, בסוד אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מה טו), והוא מסתתר ברחמים בכדי שתתקיים התבה נגד הדין המתוח וברחמים ינהלם, והש"י יראנו נפלאות מתורתו:
Noach.20
את התבה (בראשית ו יד). ר"ל התבה היא נגד מדת א"ת מלכות שמים, וגם היה צריך לצרף בה כל האותיות מא' עד ת', להיותה מחזקת עולם מלא כדמיון העולם הגדול הנעשה בצירופי אלפי ביתות רל"א שערים:
Noach.21
עצי גפ"ר (בראשית ו יד). אפשר להיות שנגזר על העולם שיהיו כלם פגרי"ם, ונתהפך לנח מפג"ר לגפ"ר, ונסתם בזה פי המקטרג שראה שכולם בכלל הגזירה, והש"י הפכו ברחמי"ם. וכן הוא קבלה בידינו מעשה הצדיקים שמהפכין ענין אותיות הגזירה לצירופים אחרים היפך לטובה, עיין בתשבי שרש פג"ר, יפו"ל רק על פגרי בני אדם רשעים. ונ"ל שרשו מלשון הריסה, כי על פסוק (ירמיה מה ד) אשר בניתי אני אהרו"ס, תרגום אנא אפג"ר, על כן ענין הגזירה היה לשון פג"ר להרוס הכל, ונתהפך לטובה לנח הצדיק:
Noach.22
וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפ"ר, אפשר על כל העצים נגזר פר"ך שיתפרכו ויתפרדו, ונתהפכה לתבת נח לכפר, כי אם לא (לא) תתקיים בקיומה מפני מי המבול, והש"י הפכה לטובה כנ"ל. ובעניינים האלה ירמז גם כן עצי גפ"ר תעשה את התב"ה, ר"ל תיבת הדבו"ר תעשה מפג"ר גפ"ר וכך מפר"ך כפ"ר, והבן שעל כן יאמר א"ת התיבה, ר"ל אותיות התיבה, נ"ל:
Noach.23
וזה אשר תעשה אותה (בראשית ו טו). וכה תעשה הוה ליה למימר. אפשר היות התבה בחינת ה' אחרונה, בא הש"י לומר להמשיך לה בחינת ז"ה הוא ו' שבשם, ובחינת אשר היא ה' ראשונה שבשם, והיו"ד ממילא תמשך אחריה כי הם תרין ריעים דלא מתפרשין, כי להיות התבה היתה כלל העולם כולו, היה צריך להמשיך לה הויה וקיום מהשם המהוה כל הויות, והש"י יראינו נפלאות מתורתו:
Noach.24
שלש מאות אמה ארך התבה נ' רחבה ל' קומתה (בראשית ו טו). ידוע מ"ש הרב במגלה עמוקות הכל ביחד כל החשבון גימטריא ש"פ, מנין חיבור הויה עם אדני, כזה י' פעמים א', ה' פעמים ד', ו' פעמים נ', ה' פעמים י', הכל ביחד גימטריא ש"פ. והנה אני הקטן ארמוז להיות נ"ח בחינת הצדיק המחבר הויה עם אדני כנודע, והנה הצדיק נקרא שלום ועם הד' אותיות בגימטריא ש"פ, ונקרא שלו"ם להיות משים שלו"ם בבי"ת (עיין שבת קנ"ב ע"א) והבן, על כן תבת נח כמנין ש"פ, נ"ל:
Noach.25
(טז) צה"ר (בראשית ו טז). בין למאן דאמר חלון בין למאן דאמר אבן טוב (ב"ר פל"א י"א), יקשה למה אפקיה קרא בלשון צה"ר. ונראה בדרך שכתבנו לעיל דגדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין לרחמים (ב"ר פע"ג ג'), והנה בדור המבול שנתגברו דינים דאלקים, ובפרט אלקי"ם מילוי ההי"ן בגימטריא צר"ה, וידוע ממקובלים ורבותינו הקדושים שכן הוא דרך הקודש לצדיקים לעשות צירופים אחרים לטוב. והנה בכאן שנתגברו הדינים דאלקים על העולם, היתה עת צרה לשונאי ישראל ולא היה באפשרי שינצל נח, אזי למדו השי"ת שיעשה מצרה צה"ר. וז"ש הכתוב צהר תעשה לתבה, ר"ל מתיבת צר"ה תעשה צה"ר, ולמה כך ומפרש ואל אמה תכלנה מלמעלה, אמ"ה ר"ת אלקים מילו"י ההי"ן תכלנה, דגש בלמ"ד כאלו נכתב תכללנה, כידוע משפט הדגש בכל מקום לכפל האות, והכוונה תכלל בתיבת צה"ר תיבת צר"ה הנזכר למעלה מצירוף אלקים מילוי ההי"ן. ומפרש עוד ופתח התב"ה בצדה תשים, ר"ל התחלת התבה תהיה (בצדה)[בצדי] כמו תיבת צר"ה, רק תחתי"ם ר"ל אותיות אחרים שהם מתחת הצד"י, שנים שלישים תעשה, השני לשלישי והשלישי לשני, והבן. ובזה יונח לנו כמה דקדוקים בפסוק כאשר יתבונן המשכיל. או תכלנה מלשון מדה, כטעם וכל בשליש וכו' (ישעיה מ יב), והבן:
Noach.26
ויפורש בנסתרות לד' אלקינו, צה"ר נקרא יסוד דבינה, תב"ה נקראת מלכות שמים, אמ"ה נקרא זעיר אנפין אמה בת ו' טפחים והוא ו' קצוות, (עיין כל זה בספר מאורי אור). ומעתה נבין בנסתרות שמרמזת לנו התורה האיך יתנהג אדם בעולם לעשות יחודין עלאין להשפיע כל טוב לכל העולמות כי זה כל האדם, ומפרש צה"ר תעשה לתבה, שתראה לעשות יחוד עליון שיושפע מיסוד דבינה למלכות נוק' דזעיר, ואל אמה תכלנה מלמעלה, ומפרש בזה האיך יעשה דהיינו שתכללנה אל אמ"ה הוא זעיר אנפין הנקרא אמ"ה, היינו שתתייחד התב"ה מלכו"ת עם אמ"ה זעיר אנפין, ובו תשפיע המוחין המושפעין מיסוד אמא לזעיר אנפין, ואחר כך יושפעו למלכות נוק' דזעיר אנפין, ופתח התיבה בצדה תשים, ר"ל כשתקבל התב"ה השפעות מלמעלה, יושפעה מפתחה לאותן העולמות שבצדה היינו בריאה יצירה עשיה, תחתים שניים ושלישים תעשה דהיינו בריאה יצירה ועשיה, שבכולם יושפע שפע רב ממלכות כל עולמים, תחתי"ם נקראת בריאה אשר היא תחתית וכסא לאצילות, הש"י יאיר עינינו ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Noach.27
וירמוז עוד ענין התפלה והעבודה בכוונות מיוחדות, כבר ידעת שכל תיבה ותיבה מרמזת למדה מיוחדת, והנה אם האדם מכוין לאותו המדה ואחר כך למדה אחרת, אם כן יראה ח"ו כחילוק רשויות, ואם מכוין רק לאין סוף ב"ה, הרי אינו מרומז בשום תיבה ואות כמ"ש המקובלים, אך צריך לכוין לאותו המדה שמרמזת התיבה בכח האין סוף המלובש כביכול באותו המדה, והוא מאחד את הכל באחדות פשוטה מוחלטת כנודע. וזהו שירמז צה"ר תעשה לתבה, ר"ל צה"ר מלשון בהירות משורש צהרים, והכוונה בהירות איזה מדה שיהיה שהתיבה מרמזת עליה, רק ואל אמה תכלנה מלמעלה, אמה מרמזת לקו הישר לחוט האין סוף כביכול הנתלבש בכל המדות, וגם הוא מלשון אם המניקת ומשפיע לבניה, שכל שפע וכח המדות הם מאור האין סוף ב"ה, ור"ל תכלול הצהר אל האמה דהיינו לכח האין סוף ב"ה המתלבש בה, ופתח התבה בצדה תשים, ר"ל ציור התיבה והאותיות שהם פתחים וחלונות הוא רק מצד המדה, כי מצד האין סוף אי אפשר לתארו בשום אות ותיבה. וזה ופתח התבה רק בצדה תשים, ר"ל מצד הצה"ר והבן, תחתים כו' מרמז לבריאה יצירה עשיה כנ"ל, להשפיע על ידי זה היינו על ידי כוונה הזאת למדה הידוע בכח האין סוף רב טוב לג' עולמות בריאה יצירה עשיה:
Noach.28
ופתח התבה בצדה כו' (בראשית ו טז). יראתי בפצותי פי וארמוז לך מה שנלע"ד והש"י יהיה בעזרנו, כבר ידעת ענין תיבת נח שהוא (שהוא) בחינת מלכו"ת, וביסוד מלכות המתחבר עם הצדיק הוא בחינת נ"ח, כנודע בסוד תרין צדיקין, ויש בה ג' בחינות, בסוד שאמרו רז"ל (נדה י"ז ע"ב) חד"ר פרוזד"ר עלי"ה, (מספרם תת"ל כמנין ב' בתי המקדשים שהיה היחוד בתוכם תת"ל שנים). והנה הבחינה החיצונה נקראת בי"ת הסתרי"ם, ובחינה הפנימית נקראת סתרי"ם, בסוד מקום יש לו להקב"ה מסתרים שמו (חגיגה ה' ע"ב), (עיין כל דברינו בספר שערי גן עדן אות בית). והנה ח"ו בהפסק היחוד כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, אזי נקרא אותו מקום תש"י מלשון תשות כח כביכול, (והוא סתרים במספר השוה) כענין שנאמר (דברים לב יח) צור ילדך תש"י, (עיין כל זה בספר הנ"ל כי מימיו אנו שותין בענין הזה). ומעתה המשכיל על דבר ענין נ"ח הצדיק ותיבתו, יתבונן במושכלות ופתח התבה בצדה תשי"ם, ר"ל מלשון תש"י בגימטריא סתרים, והמ"ם היא הפעולה בין והתבונן, תחתים שנים ושלישים תעשה בסוד חדר פרוזדור עליה, והמשכיל על דבר יאירו עיניו, כי יראתי לגשת אל הקודש לדבר צחות בענין הזה והשם יכפר בעדנו:
Noach.29
ואני (בראשית ו יז). השם ובית דינו (ב"ר פנ"א ב'). כנודע למשכילים אנ"י הוא הבית דין, והוא"ו הנוסף הוא הוא"ו שבשם כנודע, נ"ל. ובזה יובן הננ"י, ר"ל הנני בהסכמת אנ"י עם הוא"ו:
Noach.30
א"ת המבול (בראשית ו יז). ריבוי הא"ת, נ"ל על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"א ס"ג ע"א) דהגם דהכליון היה על ידי המים, עם כל זה מחבלא אזיל בהדייהו, דבכל מקום שיש ח"ו איזה עונש, המחבלים הולכים עם הדבר המעניש בגזירת הבורא, כי כל השחתה בר מינן צריך להיות על ידי מחבל כי לכך נברא, על כן הסתירו הקב"ה לנח בתיבה, הגם דהרבה ריוח והצלה לפניו, כדי שלא יראהו המחבל בפניו ויכול לקבל נזקא ח"ו. ובזה אמר הטעם על כן אני מצוך לעשות התיבה להסתתר בזה, כי הנני מביא א"ת המבול כו', ר"ל עם המבול אביא לשחת כל בשר, ר"ל הדבר המשחית כל בשר היינו המחבל וחוששני שלא יסתכל בפניך, על כן בא והסתר ביום אף ד' עד יעבור זעם:
Noach.31
מביא את המבול מים על הארץ (בראשית ו יז). לכאורה הכי הוה ליה למימר מביא את המים למבול על הארץ. ויוצדק על פי מה שאמרו רז"ל במדרש (ב"ר פכ"ח ב') משל למלך שהושיב בתוך הפלטרין דיורין אלמין, והיו שואלים בשלום המלך ברמיזה וכו', עד שאמר המלך יחזרו הראשונים למקומם שהיו מתחילה מי"ם במי"ם. ולפי זה ידוקדק שפיר הנני מביא את המבול מים על הארץ, ר"ל אותן המים שהיו מקודם על הארץ, שהן הדיורין אלמים שהיו שואלים בשלום המלך ברמיזה, נ"ל:
Noach.32
כל אשר בארץ יגוע (בראשית ו יז). לאפוקי דגים שבים. או יאמר כל אשר באר"ץ יגוע, אפילו בארץ ישראל שלא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד, ב"ר פל"ג ו') , אף על פי כן יגוועו מההבל:
Noach.33
והקמתי את ברית"י אתך (בראשית ו יח). יראתי בפצותי פי כבר כתבנו כי היה נח מדת צדי"ק יסו"ד עולם, על כן שפיר יוצדק בו סוד הקמת הברית, ואחר כך יבוא אל התבה סוד מלכותא קדישא, ולמשכילים יונעם הדבר במושכלות כי אי אפשר לפרש במכתב. וז"ש והקמותי את ברית"י אתך, ועל ידי כך ובאת אל התבה, והבן. ויומתק הדבר עוד וידוקדק ריבוי הא"ת גם כן, ברי"ת בגימטריא תרי"ג, וכשתצטרף עוד נח סך הכל בגימטריא תר"ע, בגימטריא שם אדנ"י במילואו עם הכולל הנודע, בסוד תר"ע בית דינא, והתבה הוא בסוד שם אדנ"י. וזהו והקמותי "את "בריתי, ר"ל אותיות ברית את"ך, היינו בצירוף שמך כזה "ברית "נח בגימטריא תר"ע אדנ"י במילואו, ועל ידי כך ובאת אל התבה הוא סוד אדנ"י, ויוצדק אחר כך את"ה ובניך ואשתך וכו' שנאסר להם התשמיש (סנהדרין ק"ח ע"ב), ואף על פי כן לא תהיה בפרודא כי תתחבר בשכינתא (עיין זוהר ח"א ר"ל ע"א), והבן:
Noach.34
ונשי בניך את"ך (בראשית ו יח). האי את"ך יתירא. אפשר דהיה גלוי וידוע לפניו ית' שבנו חם יצטרך לשמירה שלא ישמש בתבה, על כן אמר לו שכל הנשים יהיו אצלו בחדר ויתבייש חם מפני אביו, ואף על פי כן שימש (עיין סנהדרין ק"ח ע"ב), כי הבחירה חפשיית:
Noach.35
שנים מכל תבי"א אל התבה להחיות אתך זכר ונקבה (בראשית ו יט). יש לדקדק א', שנים מכל, והרי מן הטהורים היו ז' ז', עיין ברש"י. ב', להחיות אתך, את"ך יתיר. ג', זכר ונקבה יהי"ו, תיבת יהי"ו שפת יתר, ויותר טוב היה לומר בקיצור מכל בשר זכר ונקבה תביא אל התבה. ונ"ל על פי פשוטו דהכי אמר לו הש"י להחיות את"ך בדומה לך, לא יהיו אלא שנים מכל, והגם שאצוה אות"ך אחר כך מן הטהורים תקח לך שבעה, היינו דוקא ל"ך היינו להנאתך לטובתך, שיהיה לך להקריב אחר כך לריח ניחוח לרצון להתרצות פני אדוניו, אך להחיות אתך בדומה לך לחיות מהם זרע על פני כל הארץ, לא יצטרך מכל מין רק שנים, והמותר שתקח תקריב קרבן, והשנים שתשאר אחר הקרבן יהיה מכל מין זכר ונקיבה, שתהיה נזהר שמא תשאיר בהחפזך ב' נקבות או ב' זכרים, נ"ל: ובאפשר ירצה עוד שנים מכל תביא אל התיבה (בראשית ו יט), שכל הבריות הנצולים בזכותך הם נצולים, על כן תצטרך אתה להיטפל בהם ולהביאם אל התיבה, ולא תצטרך להיטפל בהבאתך אתה בעצמך רק שנים, מה שאין כן המותר מהטהורים שינצלו אחר כך כי יעלו לרצון לריח ניחוח לד', יבואו בעצמם במסירות נפשם להשם וזכות יחשב להם. וירצה עוד זכר ונקבה יהיו, ר"ל שלא יוכרו רק בעצמותם ובתמונת והוית גופם שזה זכר וזה נקבה, אבל לא יתנהגו במנהג זכר ונקבה בתשמיש, כי כולם נאסרו כנודע (סנהדרין ק"ח ע"ב):
Noach.36
ומכל החי מכל בשר (בראשית ו יט). הנה כפל לשונו ח"י ובש"ר. יש לפרשו כפשוטו דאי הוה אמר מכל בשר שנים מכל, סלקא דעתך אמינא שבעופות שמטילין ביצים סגי להביא נקבה עם כמה ביצים, ויהיה בזה קיום לאותו המין, קמ"ל ומכל החי כו' תביא, שיהיה בכל מין חיות בשעת ביאה לתיבה. ואי הוה אמר מכל החי שנים, סלקא דעתך אמינא דבבהמות וחיות נקבה מעוברת זכר סגי, דהוה בשעת ביאה לתבה זכר ונקבה שיש בהם חיות, וקמ"ל מכל בשר שנים כו' שבבשר יהיו נחשבים לשנים, מה שאין כן עובר אינו בשר בפני עצמו, דעובר ירך אמו הוא וניתר בשחיטת אמו (חולין ס"ח ע"א), ואם כן צריכי תרווייהו, והא דדרשו רז"ל (ב"ר פל"א י"ג) מכל החי אפילו שדים, י"ל שדרשו מיתורא דה"א בתיבת החי, נ"ל:
Noach.37
מכל רמש כו' (בראשית ו כ). הוסיף ברמש תיבת מכל, להיותם רבים מאוד וכמעט לא יוכרו בין מין למין, ואף על פי כן כולם צורך לעולם להיות מלכותו בכל משלה כנודע, על כן ס"ת שני"ם מכ"ל יבוא"ו אלי"ך להחיו"ת, ס"ת מלכו"ת, שכל הברואים צורך למלכות שמים והבן והתבונן להיות התב"ה בחינת מלכו"ת. וז"ש יבואו אליך שאתה הוא בחינת צדי"ק, על ידך יבואו אל התיבה בחינת מלכות, והבן:
Noach.38
ואתה קח לך (בראשית ו כא). תיבת ואתה מיותרת. אך הוא להורות כי הכל בזכותו, על כן יקח מתחלה הוא הכל בעצמו והוא ישפיעם לכל חי, ובפרט כי הוא בחינת הצדיק המשפיע ומשביע לכל חי, והבן:
Noach.39
מכל מאכל (בראשית ו כא). לרבות זכוכית לנעמיות וכיוצא שאמרו ז"ל (שבת קכ"ח ע"א):
Noach.40
אשר יאכל (בראשית ו כא). הנך ב' תיבות מיותרים. אך הוא לשלול המאכל אשר איננו נאכל, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ח ע"ב) אריא אישתא זנתה, היינו האש והקדחת שזה לא היה באפשר ליקח את התיבה, רק הוא ממילא:
Noach.41
ואספתו אליך (בראשית ו כא). רצ"ל שתאסוף כל המאכלים לחדרך ותתן להם בכל יום במדה ובמשקל, ולא תאמר למה לי כל הטורח הזה אניח לפניהם והם יבוזו:
Noach.42
והיה (בראשית ו כא). יקנו הפירות הויה וקיום שלא ירקיבו. או יאמר ואתה קח לך כו' והיה לך ולהם לאכלה, הנה ואת"ה הוא מיותר דהוה ליה למימר וקח לך. והנראה דהנה מסיים והיה לך ולהם לאכלה, לך מקודם ואחר כך להם, והנה הוא שלא כד"ת דקיימא לן (ברכות מ' ע"א) אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים יא טו) ונתתי עשב כו' ואכלת כו', אך דהש"י צוה לנח בהוראת שעה שיעשה בסדר אחר, שיאכל הוא תחלה ואחר כך יתן לבהמות וחיות, כי היה הדבר בסכנות נפשות וחייך קודמין. וז"ש ואת"ה דייקא תעשה כזאת, מה שאין כן לשאר בני אדם אין הדין כן. וירצה עוד ואתה דייקא, להיות נח בדרגא דצדיק צנור המשפיע, וזולתו לא היה מי שיכול להשפיע, ואלו היתה האסיפה של מאכלים על ידי בניו שלא היו בדרגא דצדיק המשפיע, לא היו יכולים להחיות כל המינים על ידי המאכלים הללו, כי המשכת השפעה וחיות הוא על ידי הצדיק דייקא, בין והבן:
Noach.43
ואספת אליך (בראשית ו כא). הוא מיותר לכאורה. אך אשמועינן מה שאמרו רז"ל (פסחים קי"ג ע"א) אזלית לאיגרא שירותך בהדך, על כן אמר ואספ"ת אלי"ך דייקא, היינו במדור העליון אצלך שם יהיו המאכלים:
Noach.44
ויעש נח ככל אשר כו' כן עשה (בראשית ו כב). להגיד שבחו של נח שלא כיון בעשיית התבה להציל את נפשו מטביעת המים הזדונים, רק עשה לקיום גזירת המלך. ויאמר עוד כי הנה נח חשב בדעתו שאין לו זכות להנצל, כי כן דרך הצדיקים שמחפשים דרכיהם ויודעים שאינם יוצאים ידי חובתם בעבודת הבורא, רק שחשב בדעתו שהש"י רוצה ברוב רחמיו להצילו במתנת חנם. וז"ש ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה, אבל בעצם עבודתו לא מצא לעצמו זכות שינצל, וכל זה מורה צדקתו: ויאמר עוד ככל אשר צוה אלקים כן עשה (בראשית ו כב), להיות נעשים בכוונה מכוונת בחדריה ועליותיה נגד השורש עליון מלכות שמים, והכל מיד ד' השכיל על נח. לזה אמר ככל אשר צוה אותו אלקים, על פי אותן הכוונה עשה: או יאמר מעין זה להיות נח הצדיק חשב פן לא יצא ידי חובתו בכל הכוונת כרצון המצוה ית', על כן עשה הכל על דעת המקום, ועל כל דבר היה אומר על דעת הבורא המצווה ב"ה, וכן קבלנו בכל עשיית המצות לומר על דעת הרבי שמעון בן יוחאי והאר"י ז"ל ועל דעת כל הצדיקים כנודע:
Noach.45
ז (א) בא אתה וכל ביתך אל התבה (בראשית ז א). יקשה היה לו לומר בא עם כל ביתך, ומאי אתה. עוד יקשה היה לו לומר קח מכל הבהמה וכו', ואחר כך יאמר בא עם כל כו'. והנראה להיות נח הוא העיקר וכולם ניצולים בזכותו, ובהעמיק כי הוא בחינת צדי"ק יסוד עולם המתחבר עם התיבה להיות היחוד השלם, וכולם נגררים אחריו להיות עמו בצוותא. על כן אמר בא את"ה מקודם, ואגבך וכל ביתך אל התבה, ומפרש הטעם למה אתה מקודם, כי אתה הוא העיקר להתחברות התבה, כי אותך ראיתי צדיק דייקא והבן, על כן תקח לך לצוותא מכל הבהמה וכו', והבן:
Noach.46
וכל ביתך (בראשית ז א). בי"ת זה האשה (יומא ב' ע"א), וכ"ל לרבות נשי בניו, כי אותך, אות שלך אות ברית קודש שנמצא שלם לפניו, על כן צדיק נקרא בדור הזה, שכולם חטאו בברית והוא נמצא שלם:
Noach.47
תקח לך (בראשית ז ב). כולם ניצולים בזכותך. איש ואשתו, לא אמר "זכר "ונקבה רק "איש "ואשתו, להורות שיקח דוקא מאותן שהם איש ואשתו שלא הזנו לשאינו מינם:
Noach.48
גם מעוף השמים שבעה זכר ונקבה (בראשית ז ג). הנה לא פירש כאן בטהורים דוקא מדבר, וצריך ללמוד סתום מן המפורש וטעמא בעי. גם שינה בכאן לומר זכ"ר ונקב"ה. גם צריך להבין ריבוי הגם. והנראה דבתיבת ג"ם מרבינן דגם ביצי עופות יכניס, על כן אמר זכר ונקבה, דלא שייך בביצים אי"ש ואשת"ו רק זכ"ר ונקיב"ה, וניכרים הם שזה סגלגל וזה ארוך כנודע לבקיאים, על כן לא הוצרך לפרש דמדבר בטהורים, כי בעופות טמאים יש שאינם מטילים ביצים, ועל כן מרבינן דוקא באותן שאין מולידים רק על ידי הטלת ביצים, שהם טהורים דוקא כנודע מרז"ל (ב"ר פס"ח י"א), ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Noach.49
כי לימים עוד שבעה (בראשית ז ד). מהראוי לשיאמר בעוד שבעת ימים או אחר שבעת הימים, הגם שדרשו רז"ל (סנהדרין ק"ח ע"ב) עוד זמן נוסף אחר הק"ך שנים, גם כן אילו אמר בעו"ד שבעת ימים תדרש הדרשה. ונראה לרמז הסכמת הדין מכל הספירות, כי ימים קדמונים נקראים השלשה ראשונות. וזהו ירמוז כי לימים הידועים ימי קדם, עוד שבעה הם ז' התחתונות, ומכולם יצא הדין להמטיר על כו':
Noach.50
את כל היקום (בראשית ז ד). אפשר את לרבות כל הנפשות, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ז ע"ב) שאין להם חלק לעולם הבא:
Noach.51
ליל"ה ומחית"י א"ת כ"ל היקו"ם (בראשית ז ד) ס"ת תהלים, ירמוז מה שאמרו רז"ל (ב"ר פס"ח י"א) שיעקב אבינו אמר תהלים בביתו של לבן, ומקובל אצל חכמי האמת שעל ידי התהלים הוציא אז יקר מזולל איזה ניצוצות הנידחות שהיו עדיין מדור המבול והיו מגולגלים בצאנו של לבן, ויעקב אבינו הוציא אותם אל הקדושה מה שהיו ראוי לציור קדוש:
Noach.52
ככל אשר צוה ד' (בראשית ז ה). בכאן נאמר שם הויה. אפשר לרמז כי נח הצדיק בראותו גודל רחמנותו על בריותיו והשאיר לפליטה גדולה מכל מין, הגם שהעולם היה ראוי להשחתה, על כן גם הוא למד ממדת בוראו והתנהג ברחמים עם הבריות הבאים אליו, והיה מקרבם ומנהלם כרועה עדרו, לא כמשתרר עליהם להיות כולם ניצולים בזכותו:
Noach.53
ונח בן שש מאות שנה וכו' (בראשית ז ו). איני יודע מה מלמדנו, כי נאמר אחר כך בפסוק (בראשית ז יא) י"א בשנת שש מאות וכו'. והנ"ל דרצה בזה להיות נ"ח בחינת צדיק יסוד עולם, על כן נבחר להתחבר בתבה בחינת מלכות שמים, וידוע דבחינת יסוד צדיק הוא המריק ברכאן מכל שייפין, וכלול מכל השש קצוות בסוד הוא"ו זעירא, דגוף וברית חשבינן חד, על כן להיות בחינת המלכות נתמלאה בדינים על ידי מעשה הרשעים בהעדר היחוד השלם, ומזה נתהווה מי המבול בחינת השפעת הדינים מים הזדונים, עד שנתחבר נ"ח הצדיק אל התבה ונתקיים העולם, והבן. וז"ש ונח בן שש מאות שנה היה ולא במקרה זה, רק שעל כן היה בן שש מאות שנה, להורות כי היה כלול מכל הו' קצוות, וכל אחד כלול מעשר ומעשר עד עשר, הכל ביחד שש מאות כנודע, וכבר ידוע שנ"ה בגימטריא ספיר"ה, ואמר כשהגיע נח לכלל הזה ונברא רפואה למכה מקודם, אחר כך היה המבול מים על הארץ העליונה התגברות הדינים בהעדר היחוד, על כן לקיום העולם על ידי התחברות הצדיק יסוד עולם אל התבה מלכות שמים, (בראשית ז ז) ויבא נח ובניו ואשתו וכו' אל התבה מפני מי המבול, שלא יתבטל העולם על ידי התגברות הדינים, על כן אמר בכאן האנשים לחוד והנשים לחוד שנאסר בתשמיש, להיות שנתחבר ונזדווג בזיווגו הקדוש העליון, והבן:
Noach.54
מפני מי המבול. ס"ת שם הקדוש יל"י. ידוע לחכמי לב סגולתו לרפואה, להורות על מה שאמרנו שנברא רפואה קודם למכה, והבן ויהיו לרצון אמרי פינו:
Noach.55
מן הבהמה הטהורה ומן וכו' (בראשית ז ח). איני יודע מה מלמדנו הפסוק הזה, הוה ליה למימר בקיצור גם כל מיני הבהמות והעופות וכו'. גם תיבת מ"ן אינו מובן. והנראה להורות על מה שנמצא במדרשים (עיין ב"ר פל"א י"ג, ותנחומא נח סי' י"ב) שבאו בהמות וחיות רבבות עד אין מספר לכנוס לתבה, ולא בחר בהם השם רק מאותן שדבקו במינן, ולזה יאמר מ"ן, ר"ל שנבררו מכל הבאים שהיו אין מספר, נ"ל. וירצה עוד להשמיענו מפעלות תמים דעים, הגם דכבר היה המבול על הארץ במה שאמרו רז"ל (ב"ר פל"ב ו') שדחקום המים, ממילא בטבע היה שידחפו זה את זה לברוח על נפשם, לא כן עשו רק הלכו בהדרגה וחלקו כבוד זה לזה, בתחלה מין האדם, ואחר כך הבהמות הטהורות, ואחר כך הטמאות, ואחר כך העופות, ואחר כך הרמשים, כי נכנעו הכל לפני בוראם ולא הלכו בגאוה ובגודל לבם, והכיר כל אחד מעלת חבירו עליו, ברוך שחלק מחכמתו לבריותיו:
Noach.56
(ט) שנים שנים (בראשית ז ט). ידוע פירוש רש"י ז"ל מן הפחות היו שנים, עם כל זה רשות ניתן לידרש בתורתינו הק', ורצ"ל שני"ם שני"ם, שהלכו כל אחד זוגות מין ומין לבדהן, דקיימו וקבלו ע"מ לדבק במינם דוקא, ולהורות זה הלך כל מין זוגות זוגות זכר ונקבה, אך כיון שהלכו זוגות אפשר לטעות שלא פירשו מתשמיש, לזה סיום כאשר צוה אלקים את נח שאסרו בתשמיש (סנהדרין ק"ח ע"ב) , רק מה שהלכו שנים שנים להורות קבלתם על נפשם לדבק במינם שלא להכחיש בריאת היוצר כל הוא אלקינו. ובזה ידוקדק גם ריבוי הא"ת, שבמה שצוה לנח האנשים לבד והנשים לבד, נחשבו גם הם שיאסרו בתשמיש וכן עשו. ובזה ידוקדק גם כן אומרו בכאן זכר ונקבה לא אי"ש ואשת"ו, להורות כי לא נהגו במנהג איש ואשתו:
Noach.57
ויהי לשבעת הימים ומי המבול וכו' (בראשית ז י). מהראוי היה לשיאמר היו מי המבול וכו'. וכהיום שאמר ומ"י, יורה וא"ו הנוסף על האמור מקודם. על כן נראה לפרש שמהפסוק הזה דייקו (ב"ר פכ"ה ב') שלא שמשו המזלות בימי המבול. ולזה יאמר ויהי לשבעת הימים, ר"ל כל מקום שנאמר ויה"י צרה (מגילה י' ע"ב), והכי פירושו בכאן וי היה לשבעת הימים, היינו ז' ימי בראשית שנתבטל הנהגות המזלות שעל ידם יוכרו בכל עת השבעת הימים שמבראשית, ומ"י המבו"ל היו, ענין אחר נוסף על האמור, נ"ל:
Noach.58
בשנת שש מאות שנה לחיי נח. (בראשית ז יא) כמ"ש לעיל רפואה קודם למכה: בחדש השני. לדעת רבי אליעזר הוא מרחשון (ר"ה י"א ע"ב), שהוא בסוד הגבורה דנוק' כמ"ש בליקוטי תורה פרשת ויצא, וכן לדעת רבי יהושע אייר הוא גבורה דדכורא: בשבעה עשר יום לחודש. שכבר ניכר חסרון הלבנה ומורה על הדין, ביום הזה דייקא היה מה שהיה, כי היום היה מסוגל לדין: נבקעו כל מעינות תהום רבה הם מים נקבות, וארבות השמים נפתחו הם מים זכרים, לפי שהיו שטופים בזימה ובזנות, נשתנו עליהם סדרי בראשית, שבטבע שברא היוצר הטפה יורדת מקודם מלמעלה, ואחר כך מתעורר התהום מימיו נוקבין מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), וכאן נשתנו להיות שעשו עיקר מהנקבות, על כן כך היה עונשם שנבקעו מקודם מעינות תהום:
Noach.59
ארבעים יום וארבעים לילה (בראשית ז יב). בסדר מעשה בראשית הלילה קודמת, וכאן נראה הימים קודמים. אך אם היה מתחיל הגשם לירד בלילה, היה מן ההכרח שיבאו אל התבה בלילה, והש"י רצה להכניסם בפרהסיא, על כן התחיל המטר ביום. וזה שמתחיל הפסוק השני בעצם היום הזה בא נח, נ"ל:
Noach.60
בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז יג). כבר ידעת (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב) כי נח מרמז ליסוד דעביד נייחא לנוק', שהוא סוד התב"ה שבא אליה נח לקיום העולם, וכבר ידעת יו"ם הז"ה מרמז לזעיר אנפין. והנה יש לפרש עצם היום הזה, היינו הבהירות של יום הזה הנ"ל, דהיינו יסוד דזעיר אנפין אשר שם הוא התחלת האור מכל המדות הכלולין לשם להשפיע לתבה, ועיין בזהר בתחילתו (ח"א א' ע"א) במאמר רבי חזקיה, וז"ל מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז, ואתכליל בברית ההוא דעאל בשושנה דא ואפיק בה זרעא עכ"ל, על כן נקרא "עצם "היום "הזה. ובזה תבין ויקח משה את עצמו"ת יוסף כו' (שמות יג יט), וכן ואת עצמות יוסף אשר כו' (יהושע כד לב). ובזה תבין שהתורה מלמדת לאדם דעת דרכי הצדיק האמיתי, שכל פעולותיו ועשיותיו הם צורך גבוה, וכל חסד דעבדין לא עבדין לגרמייהו, כי משליכים את נפשם מנגד עבור רצונו ית"ש. וז"ש בעצם היום הזה בא נח וכו', שכוונת נח וכו' בביאתו אל התבה לא היתה להציל את נפשו ממים הזדונים, רק בא בעצ"ם היו"ם הז"ה, דהיינו שיתחבר עצם היום הזה, היינו יסוד דזעיר אנפין עם התב"ה ארון הברית, על כן זכה להיות צדיק יסוד עולם. או יאמר בעצ"ם, היינו הבהירות של יום הזה, היינו יסוד דאבא המתלבש תוך יסוד דזעיר אנפין, כאשר ידעת מסוד אלה תולדת נח נח וכו' (בראשית ו ט), הכל באופן כאמור כנ"ל:
Noach.61
את"ם אל התבה. ר"ל הנשים ניצולו בזכות בעליהן:
Noach.62
המה וכל וכו' (בראשית ז יד), אמר תיבת המ"ה קאי אדלעיל, כמו שהנשים ניצולו בזכות בעליהן כמו שפירשנו, כן כל הנבראים בזכות נח ובניו ניצולו:
Noach.63
ויבאו אל נח וכו' שנים וכו' (בראשית ז טו). נ"ל ששנים שנים אפילו מהטהורים באו מאליהן להיות לטובתן, והיותר מטהורים להיותן לטובת נח להקריב מהן קרבן, הוצרך נח להביאן, ובזה הבין איזה מהן יקריב, כי מאותן שבאו מאליהן הניח מלהקריבן להיותן לקיום המין:

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.