Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

Bereshit.407
ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא "תגעו "בו (בראשית ג ג), ר"ל כוונת הש"י היה לעשות הרחקה לבלתי נגוע בקצה העץ, ממילא לא נבוא לאכול מן הפרי, אבל לעולם בכל האילנות הפירות הם העיקר. ובזה ידוקדק נמי "פן "תמותן, ויקשה הלא הש"י אמר (בראשית ב יז) מות תמו"ת בודאי. אך לדרכינו יבוא על נכון, שהיא אמרה שזה היה כוונת הש"י בעץ, כי באם נבוא להתעסק בעץ יארע ח"ו תקלה בפרי, וזהו "פן "תמותן. והנה מדרשי רז"ל ידועים כולם נכונים למבין, ורשות נתונה לכל ישראל להגות בתורה הק' כפי קט שכלו: בפסוק א והנח"ש הי"ה ערו"ם, ס"ת מש"ה. שבימי משה נפסקה זוהמת הנחש. בפסוק ב' ס"ת כל הפסוק בגימטריא יעק"ב, ר"ת כל הפסוק בגימטריא "במרמה "יקבל "ברכה "מאביו. והוא על דרך שהקשו בזוהר הק' (ח"א ל"ה ע"ב) איך היה רשאי יעקב לעשות במרמה לקבל הברכות, ותירצו להיות נחש הקדמוני הביא הקללות אל העולם ברמיה וסילק הברכות מאדם הראשון, ויעקב הוא שופריה דאדם, ועשו הוא נחשירכן הוא הוא נחש, בא יעקב שופריה דאדם וקיבל הברכות בערמה מדה כנגד מדה. וזה רמוז בכאן בס"ת יעק"ב, ובר"ת בגימטריא "במרמה "יקבל "הברכות "מאביו, והכל מרומז בתורה הק': בפסוק ג' ס"ת כל הפסוק, בגימטריא "משה "יהושע. הן הן נשארו בעטרין שלימין כשחזרה זוהמת הנחש למקומה בשעת העגל (עיין זוהר ח"א נ"ב ע"ב), כי גם יהוש"ע היה בהר כנודע:
Bereshit.408
ויאמר הנחש אל האש"ה לא מות תמותן (בראשית ג ד), יש לדקדק למה ליה למימר "אל "האשה, הלא מובן הוא, [הן אמת גם בפסוק ב' "אל "הנחש יש לדקדק כן, אך שם י"ל לדבריו של נחש שאמר לו המשמעות הוא על העץ עצמו שנאסר כמ"ש לעיל]. ועוד צ"ל הכפל "מות "תמותן. ואפשר לומר דהנחש אמר לה הרי הש"י צוה רק לאדם "מות "תמות (בראשית ב יז) לשון יחיד, הן אמת שאתה היית קשורה אז בצדו עצם מעצמיו, עם כל זה היא הנותנת הש"י אמר בלשון יחיד לשניכם "מות "תמות, וכהיום אתם שנים "לא "תמותן, כי הי מינייהו מפקת. וזהו ויאמר הנחש "אל "האשה, לצד שנתחדשת היא כעת בפני עצמה להיות "אשה, "לא "מות "תמותן, ר"ל בתיבת מו"ת שאמר הש"י אין במשמעותו תמותן לשון רבים, על כן בודאי היו לא תהיה, נ"ל:
Bereshit.409
כי יודע אלקים כי ביום אכלך ממנו (בראשית ג ה). צריך להבין שתיבת "כי השני מיותר. ואפשר לומר שמזה דייקו רז"ל (ב"ר פי"ט ד') שאמר הנחש לשון הרע, מן העץ הזה אכל וברא את העולם. ושיעור הכתוב כך הוא, כי יודע אלקים, הרי תראו כי יודע אלקים כל הנעשה, [והיא בסיבת העץ.] והכתוב קיצר לכבודו של יוצר בראשית, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק חי עולמים בגאוה ובוז, ואחר כך אמר בתורה הק' [במאמר בפני עצמו, כי ביום] אכלכ"ם ממנו דייקא לשון רבים, כמ"ש לעיל:
Bereshit.410
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל (בראשית ג ו). לפי פשוטו י"ל שראתה בנגיעה שהעץ בעצמו טוב למאכל, שהיה רך יותר מכל עצי הגן (והאמינה לדבריו) של נחש, וחשבה בלבה שעבור זה מנעם הש"י מאכילת אותו האילן, להיות גם העץ ראוי לאכילה ויאכלו הפרי עם העץ ויהיה [העולם חסר בריה], על כן אמרה אני אאכול מהפרי ולא מהעץ. וזהו ותקח מפרי"ו ותאכל מפריו, ולא כל הפרי כי סברה הנני עושה גדר לבלתי נגוע בעץ, הנני לוקח רק מעט מהפרי, ונשאר עוד הרבה פירות באילן, ממילא לא אבא לנגוע בקצה העץ, נ"ל:
Bereshit.411
ותתן גם לאישה עמה (בראשית ג ו). רצ"ל שהיה עמה בזיווג ולא המתין עד לשבת, והוא שגרם כל זאת:
Bereshit.412
ותק"ח מפרי"ו ותאכ"ל, ס"ת חו"ל. רמז למה שאמרו רז"ל (ב"ר פי"ט ה') עוף ששמו חו"ל נשאר לבסוף ולא אכל. והנה חול ר"ת "חוקיו "ומשפטיו "לישראל (תהלים קמז יט), כי אדם הראשון לא שמר מצוה אחת, וישראל מקיימין תרי"ג:
Bereshit.413
"גם לאשה עמה (בראשית ג ו), ר"ת עג"ל. רמז שעל ידי חטא העגל חזרה זוהמת הנחש למקומה (עיין זוהר ח"א נ"ב ע"ב):
Bereshit.414
להשכי"ל ותק"ח מפרי"ו (בראשית ג ו), אותיות השניות הם פת"ה, והשלישית אתוון שק"ר. רמז שפתה אותה בשקר והראה לה שטוב העץ וכו': גם תפ"ה, היא הקליפה התאוונית עם חמשה אותיות, שנתעוררה על ידי החטא והשקר נתעורר הש"י ישמרנו. ידעתי אחי ידידי כי תוכן ענין אדם הראשון אי אפשר לפרש, כי הם דברים העומדים ברומו של עולם, ואם יהיה הש"י בעזרנו נתעורר על איזה מהענינים ברמז כיד ד' הטובה עלינו:
Bereshit.415
ותפקחנה עיני שניהם עירומי"ם ה"ם ויתפר"ו על"ה תאנ"ה ויעש"ו לה"ם חגר"ת (בראשית ג ז), ס"ת בגימטריא "מלאך "המות. רמז לדברי רז"ל (עיין ב"ר פי"ט ח') שהיה "מלאך "המות בא [כנגדם]. "ויעשו "להם "חגרת, ר"ת בגימטריא ד"ם :"תאנה "ויעשו "להם "חגרת, ר"ת "חלת"ו: ויתפר"ו, בגימטריא שבת. רמז לג' מצות שצריכין הנשים לקיים לתיקון החטא, "נדה "חלה "הדלקת נר בשבת, כידוע מרז"ל (שבת ל"א ע"ב) היא כבתה וכו', וכן כולם כנודע (עיין תנחומא נח סי' א'). והנה נ"ל לרמז עוד בכתוב מה דידוע דהתורה כולה היא בדרך כלל ובדרך פרט, דכל הרמ"ח עשין נכללין בדבור אנכ"י (שמות כ ב), והשס"ה לאוין בדיבור לא יהיה (שמות כ ג), והן הן אשר שמענו מפי הגבורה כל התורה כולה בכלל ובדרך פרט, תור"ה צוה לנו משה (דברים לג ד) מנין תרי"א (מכות כ"ד ע"א), וידוע מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדם הראשון כפר בעיקר, וכוונתם שהיה החטא כעין קיצוץ בנטיעות ח"ו, וממילא פגם בדברות הללו אשר שמענו מפי הגבורה, הלא הם אנכי ולא יהיה לך, על כן אחשבה ס"ת כל הפסוק, בגימטריא תרי"ג, ומסתיים הפסוק בתיבת חגר"ת מנין תרי"א, כי פגמו בכלל התרי"ג, והתרו על כל פנים לעצמם פתח להפרטי התורה הם הם תרי"א הנשארים, ובזה יובן אחר כך הפסוק:
Bereshit.416
וישמעו את קול י"י אלקים וכו' (בראשית ג ח). ר"ל הב' דברות אשר הם קול יי' אלקים בעצמו, הלא הם (שמות כ ב) אנכי (שמות כ ג) ולא יהיה לך וכו' (עיין מכות כ"ד ע"א), ויתחבא האדם ואשתו וכו' ולא יכלו לסבול כי בהם פגמו, ובזה הראה להם הש"י בנפול יסוד הכלל ממילא לא יהיה קיום הפרט, עד ישוב אל י"י [ר"ל לדבור (י"י אנכי)] וירחמהו, ואל אלקינו [דיבור לא יהיה לך אלקים אחרים] כי ירבה לסלוח (ישעיה נה ז). ובזה הבינו כיון שראו שלא יכלו לסבול קול י"י אלקים, עד היכן מחוייבים לשוב כי הבינו הפגם עד היכן מגיע. ובזה יובנו פסוקי המשורר (תהלים סב יב) הנאמר על מתן תורה, אח"ת דיבר אלקים שתי"ם זו שמענו כי עוז לאלקים, [ר"ל אנכי ולא יהיה לך אשר שמענו במתן תורה, כי אז היה תיקון השלם לחטא אדם הראשון, כי אדם הראשון על ידי שהבין עד היכן היה הפגם מגיע, עשה תשובה גדולה ועשה מסלול ודרך לבניו לתקן חטאו, עד שיזכו לשמוע דברי אלקים חיים מתוך האש]. וז"ש אחר כך (תהלים סב יג) ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, קאי על אדם הראשון בזה ששילם לו כמעשהו, שהראה לו שמתיירא מפני קול ד' אלקים, בזה הבין עד היכן צריך לשוב אל השם, והבן:
Bereshit.417
מתהלך בג"ן לרוח היום (בראשית ג ח). יובן על פי מ"ש לעיל, ור"ל מתהלך בג"ן סדרין דאורייתא הנכללין באנכי (שמות כ ב) ולא יהיה לך (שמות כ ג):
Bereshit.418
לרו"ח היו"ם. (בראשית ג ח). על פי מה דידוע (שבת פ"ו ע"ב) דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה, כי עיקר נתינת התורה בשבת, ואלו המתין אדם הראשון ביקרו עד שבת קודש, אז היה מקבל התורה. וזהו מתהלך בג"ן סדרין לרו"ח היום, שכבר היה התעוררת הרוח של תוספת שבת, ואלו המתין עוד היה מקבל כל התורה. ורמז עוד רו"ח היו"ם, בגימטריא ער"ה. הן הן מנין הפרשיות שבתורה:
Bereshit.419
בתוך ע"ץ הג"ן (בראשית ג ח), הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, עם כל זה יש לרמז רמז נאה בתו"ך "עץ "הגן, מתוכיות ואמצעיות עץ הגן, לרמז שיתוקן על ידי שיתן מיומו מתנה לדוד אדונינו (במ"ר פי"ד י"ב), והוא יתקן בשיריו ושבחיו, והוא הוא המלך המשיח בא יבא במהרה. ונרמז זה אותיות אמצעיות ע"ץ ג"ן, כזה עי"ן צד"י גימ"ל נו"ן, הם בגימטריא יום דו"ד, והם בגימטריא ע'. לרמז שיתן לו ע' שנה משנותיו. ורמז עוד "בתוך "עץ "הגן, התוכיות היינו המילוי של ע"ץ ג"ן, כזה י"ן ד"י ימ"ל ו"ן, בגימטריא רד"ו. להורות שיתוקנו בניו במה שישתעבדו רד"ו שנה במצרים לברר וללבן ניצוצות הנדחים. וירמוז עוד מה שמקובל מרז"ל (ב"ר פכ"ב י"ג) שהש"י אמר לו (בראשית ב יז) ביום אכלך ממנו מות תמות, והנה אחר כך הלין הש"י את דינו, כי כן הדין בדיני נפשות על פי תורה הק' (סנהדרין י"ז ע"א), ובתוך כך בא אור יום השבת קודש ואמר אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א), והמליץ בעדו השבת קודש (שוח"ט מזמור צ"ב). וזהו י"י אלקים מתהלך בג"ן, ר"ל הש"י הלך בדרך המפורש בג"ן סדרין הוא התורה, "לרוח "היום להרויח לו היום ולהלין דינו כדין התורה, ועל ידי כן ויתחבא האדם ואשתו וכו' בתוך "עץ "הגן, היינו מילוי של "עץ "הגן בזה י"ן ד"י ה' ימ"ל ו"ן, הם אתוון י"ה מלי"ן דינ"ו. ברוך המרחם על בריותיו ופותח יד בתשובה, הוא יזכנו לשוב אליו בלב שלם אמן:
Bereshit.420
ויקרא י"י אלקים אל האדם ויאמר לו איכ"ה (בראשית ג ט). הנה האמירה מפורש בכתוב שאמר לו איכ"ה, מה שאין כן קריאה איני יודע מה הוא, ומהראוי היה לקצר ויקרא י' אלקים אל האדם איכ"ה. והנראה שהכי קאמר שהש"י שיתף מדת הרחמים עם מדת הדין ופתח תחלה בזכות. וזהו פירושו ויקרא י"י הויה עם השם אלקים אל האדם, כי הנה אד"ם בגימטריא מ"ה הויה באלפי"ן, וכשתמלא מ"ה כזה מ"ם ה"א, בגימטריא אלקים. וזהו ויקרא י"י אלקים ב' שמות מרומזין:
Bereshit.421
ויאמ"ר ל"ו איכה (בראשית ג ט). ידוע מה שאמרו רז"ל (ב"ר פי"ט ט') שרמז לו חורבן בית המקדש, ובעת שיבנה בית המקדש בנין עולם במהרה בימינו גם אדם הראשון יתוקן, כי הוא יהיה משיח צדקנו במהרה בימינו:
Bereshit.422
ויאמר א"ת קלך. א"ת לרבות, שגם מקול המשרתים היינו המלאכים היה מתיירא כשהחטא גורם:
Bereshit.423
קל"ך שמעתי בג"ן ואירא כי עירום אנכי. על פי מ"ש לעיל הפירוש הוא את קל"ך, הם הב' דברות ראשונות (שמות כ ב) אנכי לא יהיה לך (שמות כ ג), שהם קולו ית' (מכות כ"ד ע"א) שמעתי בג"ן סדרין, ואירא כי עירום אנכ"י, ר"ל הדיבור אנכ"י, כי כל מצוה ודיבור שבתורה מחויב האדם שילבישנו במחשבתו ושכלו, וכשאינו מקבלו במחשבתו הוא ח"ו בענין ערום בלי לבוש, וזה כי עירום אנכי ואחבא כי איני יכול לסבול:
Bereshit.424
ויאמר א"ת קל"ך (בראשית ג י), ס"ת תר"ך. מנין המצות שבתורה עם הז' דרבנן, מנין האותיות שיש בעשרת הדברות, שהמצוה תר"ך מצות אשר מקיימין יזכו לכת"ר תורה, ולהפושעים בשאט בנפש יתהפך לכר"ת, וכל זה הבין: ויאמ"ר א"ת קל"ך שמעת"י בג"ן ואיר"א, ס"ת למפרע אתוון אנ"י כת"ר. שגמר בדעתו וקיבל עליו לשונו לתקן כל (אשר פגם ממדת) אנ"י, מדת מלכו"ת שמים עד כת"ר עליון:
Bereshit.425
ר"ת כל הפסוק, בגימטריא תקי"ב, הוא בגימטריא ח' פעמים די"ן, בסוד הכתוב (איוב לג יא) וישם בס"ד רגלי. ממילא ח' פעמים דין, הם ח' פעמים ס"ד, נתהפך לחס"ד בהצטרפות הח' לס"ד, בהעלות הדינין עד המדה השמינית יוב"ל העליון, להמתיק הדינים בשורשם לשוב אליו ית' בתשובה עילאה, על כן הוא גם כן בגימטריא י"ו פעמים ל"ב, ובהצטרפותם הם יוב"ל העליון, שישובו איש אל אחוזתו (ויקרא כה יג) , על פי דרכינו יתפרש הכתוב שאחר כך על פי דברי האלשיך:
Bereshit.426
ויאמר מי הגיד לך וכו' המן העץ וכו' לבלתי אכל ממנו אכלת (בראעשית ג יא). הדקדוקים רבו. א', מי הגי"ד לך לא יוצדק לשון הגדה רק ידיעה, היה לו לומר מאין תדע אפילו לפירוש רש"י. ב', המן העץ וכו' בלשון ספק, והכל גלוי לפניו. ג', אשר צויתך לבלתי וכו' הם אינם מובנים, דהוה ליה למימר אשר צויתיך לא תאכל וכו'. והנה הקושיא הב' והג' מתרץ הרב באלשיך שאמר לו השי"ת ראה מה גדלו חסדי עליך, כי הרי אתה בעצמך שב ומתחרט ומאין באו לך הרהורי תשובה, הרי חטאת חטא גדול אשר כפי הנהוג לא יבוא תיכף עליו הרהורי תשובה, עד אשר יתחיל לשוב מעצמו בלי התעוררת, ואחר כך יאירו עיניו ויבין גודל חטאו וישוב אל ד'. ומפרש בזה הכתוב (ירמיה לא יח) כי אחרי שובי נחמתי וכו'. והנה אם היה חטא שלך, על דרך שאמרו שיש חוטא לפעמים דבעי למטעם טעמא דאיסורא, בכדי שירף ממנו היצר אחר כך דאין החטא גדול כל כך, ויתכן לך תיכף הרהורי תשובה. אבל החטא שלך היה חטא גמור, ומאין באו לך הרהורי תשובה, זה הוא כי יקר חסדי עליך ואני עוררתיך בצדק לשוב אלי באמת. וזה הפירוש מ"י הגיד לך כו' המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, ר"ל האם אכלת בכוונה לבלתי אכל ממנו רק למיטעם טעם דאיסורא, עד כאן תוכן דברי קדשו, ומה יאות הוא לפי דרכנו ששב בתשובה עילאה לפניו ית'. וזהו שיעור הכתוב ויאמר (מ"י, ר"ל עולם התשובה עילאה הנקרא מ"י כנודע), הגיד לך (ר"ל המשיך לך התשובה והתעוררת הזה), כי עירום אתה (ר"ל שאם לא כן אתה בעצמך עירום ממצוה והתעוררת, ויתפרש כ"י דהא, שהוא מד' לשונות שמשמש), המן העץ וכו', יתפרש כדברי הרב האלשיך. ובזה יבוא הכתוב על נכון, ויתורצו בזה כמה דקדוקים על פי דרכינו. ירמוז בר"ת אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו, אצ"ל א"ם. רצ"ל ששב בתשובה לאימא עילאה:
Bereshit.427
ר"ת כל הפסוק, בגימטריא מש"ה. רמז שבימי משה יתוקן הכל על ידי מתן תורה:
Bereshit.428
ויאמר האדם (בראשית ג יב). קשה למה ליה למימר בכאן האד"ם, ויאמר סתם היה לו לומר, ואנחנו יודעים שהאדם הוא המשיב כמ"ש בפסוק יו"ד. אך לפי דברינו נאות הוא כי עד כה היה מאמר האדם תשובה להש"י שאמר לו איכה (בראשית ג ט), והשיב לו את קל"ך וכו' ואירא וכו' (בראשית ג י) בראותו גודל הפגם, ודברי השי"ת היו שייכים לתשובת האדם מי הגיד לך כו' (בראשית ג יא), ר"ל אני במידותי עוררתיך בצדק לשוב אלי, על כן די באמירת סתמיים ויובן שהם דברי הש"י והאדם, מה שאין כן כאן מתחיל האדם ענין בפני עצמו לפי דרכינו אשר נבאר אי"ה, על כן הזכיר שוב האד"ם, נ"ל:
Bereshit.429
האשה אשר נת"ת עמדי היא כו' (בראשית ג יב). לכאורה היה לו לומר בקיצור האש"ה נתנה לי וכו'. וביותר יקשה דהיה לו לומר אשר נתת לי, מאי עמד"י. גם תיבת היא מיותר. ויתכן לדעתי שבא כמתנצל ואומר (להקל חטאו), התנצלות אחד אש"ר נת"ת, ר"ל אתה הוא הנותן לי את האשה הזאת, על זה תמכתי יתדותי ואכלתי מה שנתנה לי בלי דרישה וחקירה, כי דמיתי בדעתי כי מאתך לא יצא ח"ו דבר שאינו מתוקן, על כן לא שאלתי את פיה, (והנה באמת הבחירה חפשית רק אף על פי כן רצה להתנצל, ובעל הרחמים רוצה בתשובת עבדיו, ואמר לנו גם כן על ידי הנביא (ישעיה מג כו) ספר אתה למען תצדק). התנצלות ב' נתת עמד"י, ר"ל להיותה נתונה מאז קודם תיקונה עמד"י, נתת מנתחי ובשר מבשרי והיא בגופי ממש, על כן אני מתרצה ומתפתה אליה. וידוקדק בזה תיבת הי"א, ר"ל האשה שכל המדות הללו בה, אחת שאתה הוא הנותן, ב' שהיא בשר מבשרי בקלות הוא לשמוע אליה, נ"ל:
Bereshit.430
נתנה לי מן הע"ץ. הנה יקשה הלא בהחטא כתיב ותקח מפריו. והנ"ל שהיא התנצלות ב', ור"ל שנתנה לי הפרי שכבר היו תלושים מן העץ, ולא יכולתי להבחין מאיזה אילן הוא ואת פיה לא שאלתי מטעמים הנ"ל, על כן ואכל, נ"ל:
Bereshit.431
נתת"ה עמד"י הי"א נתנ"ה, ס"ת אהיה, שם התחיה לעתיד במהרה בימינו:
Bereshit.432
מה זאת עשית (בראשית ג יג). הנה למ"ה עשי"ת היה לו לומר, אבל מ"ה לא יצדק. ויתכן שהן גרמת למ"ה ולזא"ת הדודים העליונים מה שגרמת, ועשי"ת הוא תיקון לשון כבוד כלפי מעלה. ואפשר עוד לפרשו מלשון עשיה ועיכוב, והבן. ואפשר עוד למה גרמת שיהיו צריכים לברר ניצוצים מעולם עשיה, והבן:
Bereshit.433
ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל (בראשית ג יג). יתכן על פי דברי רז"ל (שבת קמ"ו ע"א) שהנחש הטיל זוהמא בחוה. וז"ש כמתנצל הנחש השיאנ"י לשון נשואין, וזרק בי זוהמא והיא שגרמה לי ואכל, (וגם זה באמת לא היה טענה כי הבחירה חפשית בכל אופנים, רק השי"ת רוצה שיתנצלו לפניו עבדיו וישובו אליו וזהו דרכו ית', על כן משמיענו בתורה הק' כל התשובות הללו:
Bereshit.434
ותאמ"ר האש"ה הנח"ש, ס"ת שר"ה. ר"ל התחלת תיקון האשה תהיה אמנו שר"ה:
Bereshit.435
האש"ה הנח"ש השיאנ"י ואכ"ל, ס"ת שילה. רמז שאחרית התיקון שתופסק זוהמת הנחש לא יהיה עד כי יבא שילה (בראשית מט י), וזהו שרמז ר"ת כל הפסוק בגימטריא ק"ץ, ואחד נוסף רמז שבזמן הקץ יהיה הכל באחדות אחד י"י אחד ושמו אחד, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ונשגב י"י לבדו אמן:
Bereshit.436
ותאמר האשה הנחש השיאנ"י ואכל (בראשית ג יג). יש לפרש על פי מ"ש כמה פעמים ענין עץ הדעת טוב ורע על פי פשוטו, דסגולת עץ הדעת הזה היה לחכמות חקירות הפילוסופית, והאלקים עשה את האדם ישר לבל יחקור בחקירה אנושיית, רק עין בעין יראה כבודו ית"ש בלי שום ספק, כענין דבר הנראה בראיית העין, שאין האדם חוקר אם הענין הנראה הוא בנמצא אם לאו, כיון שהוא רואהו עין בעין, וסגולת העץ היה להגשים הגוף ויצטרך לחקירות, והוא נקרא עץ הדעת טו"ב ור"ע. דהנה החוקר כשבא לחקור, מן ההכרח הוא להטות חקירת עיונו לטוב ולהפכו כל חלקי וצדדי הסותר את הדבר הזה י"ש או אי"ן. וז"ש האשה הנחש השיאנ"י, היינו הה"א היא הפעולה, ונשאר ש"י אנ"י, היינו י"ש אי"ן, היינו הנחש הביאני לחקור בחקירות "יש "אין, באומרו כי זה כל האדם שלא להיות כבהמה, על כן ואכל, הבן כי קצרתי:
Bereshit.437
(יד טו) כי עשית זא"ת (בראשית ג יד). על דרך שכתבתי למעלה שהוא תיקון בלשון. והנה לאשה נאמר מ"ה זא"ת (בראשית ג יג), שהיא אכלה ונתנה גם כן לאדם, והנחש פיתה רק חו"ה נאמר לו כי עשית זא"ת, והבן. ור"ל הגם שלא פתית רק לחו"ה שהיא מרמזת רק לזא"ת יקרא אשה (בראשית ב כג), עם כל זה הנה על ידי כך בא הפגם גם למ"ה הוא בחינת אדם, על כן ארור אתה מכל הבהמ"ה, אתוון ב"ה מ"ה. ומכל חית השדה, ר"ל מכל החיות שבא לכל הנבראים מהשדה אשר ברכו י"י, והבן. והנה על כן ר"ת "מכל "הבהמה, הוא מ"ה גימטריא אד"ם, "ומכל "חית "השדה ר"ת חו"ה. והנה לפי פשוטו ריבוי הכ"ל, אפילו מכל הבהמות וחיות הטמאים והטורפים והמזיקים תהיה ארור, שכולם יתוקנו לעתיד מה שאין כן הנחש יתבטל כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"כ ה'). והנה הוא מדה כנגד מדה, להיות הוא גרם מניעות הברכה לכל הבריות, על כן הוא ארור מכולם:
Bereshit.438
"על "גחנך "תלך (בראשית ג יד). ידוע על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב), שהם מרמזין לחסד גבורה תפארת, ועל ידי הנחש נעשה פגם באלו כנודע. ועל כן היה העולם מתמוטט לולי שהופיע את יום השבת שהוא כלול מכולם, על כן באו אבותינו אברהם יצחק ויעקב וקיימו העולם בקיימם יסודי ועמודי עולם. וז"ש באברהם כשראה ג' אנשים תלת רגלי המרכבה, נאמר אצלו לושי ועשי עג"ת (בראשית יח ו), ר"ת "עבודה "גמילות חסדים "תורה כמ"ש הרב במגלה עמוקות, והם הם הג' סאין באר רחובות הנהר, כי אין שם מגע גוי והבן, והן הם הג' עדרי צאן דיעקב שרבצו על הבאר (בראשית כט ב), והבן מה שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ע י') על אמרם מחרן אנחנו (בראשית כט ד), מחרון א"ף של מקום, שהנחש פתח בא"ף, ואם כן זה מדה כנגד מדה שהוא גרם להתמוטט עמודים שהעולם נשען עליהן, על כן לא ישען על עמודיו רק על גחונו ילך, על כן אחשבה "על "גחנך "תלך, ר"ת ענ"ת. ר"ת עבודה "גמילות חסדים "תורה:
Bereshit.439
ועפר תאכל כל ימי חייך (בראשית ג יד). ידוע אלו לא חטא אדם, היה מזונו כענין שיהיה לעתיד במהרה בימינו שיהיו ניזונין מזיו השכינה, ואילו היה אוכל איזה מאכל אכילת מצוה ברוחניות להעלות הדברים בשרשם ומקורם. והנה על ידי חטאו שגרם שנתערב טוב ורע, ובכל דבר נתלבש ניצוצי קדושה, והוצרך לאכילה ולשתיה גשמיות המלובשת בסוד עפר הכללי הגובר בעולם הזה העשיה גשמיות, ואילו היה האדם מכוין בכל זה בכל אכילותיו לא יצטרך לחיבוט הקבר, רק כיון שאוכל בשביל תאוותו, ועל ידי כך נתגבר היסוד העפר ונדבק בגופו, על כן הוצרך הגוף לחיבוט הקבר להתבלות בקבר. והנה להיות הנחש גרם כל זה, הוא מדה כנגד מדה עונשו ועפר תאכל כל ימ"י חיי"ך, אפילו לעתיד שיתוקן העולם יהיה נחש עפר לחמו (ישעיה סה כה, עיין ב"ר פ"כ ה'), עד שיבער רוח הטומאה מן הארץ:
Bereshit.440
ואיבה אשית וכו' (בראשית ג טו), להיות מאמרם ז"ל (זוהר ח"א מ"ח ע"ב) ויבא"ה אל האדם (בראשית ב כב), שקשטה בכ"ד קישוטי כלה כמנין ויבא"ה, הוא נגד כ"ד צירופי אדני שגורמים החיבה כשמתקשטת השכינה ואומרת חזי במאי ברא אתינא לקמך (זוהר ח"ג י"ג ע"א), והנחש האהבה ונתהפך לאיבה ח"ו, וזהו מדה כנגד מדה: ואיב"ה [מנין כ"ד קישוטין שמנע] בינך ובין האשה וכו', צא נא וחשוב ואיב"ה אשי"ת בינ"ך ובי"ן האש"ה ובי"ן זרע"ך, בגימטריא אל"ף תקס"א, מנין כ"ד צירופי אדנ"י עם הכולל:
Bereshit.441
הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עק"ב (בראשית ג טו). על פי מה שנמצא במגלה עמוקות שעשו קראו שמו עש"ו (בראשית כה כה), מלשון עשיה שנולד בגמרו דהיינו בשערו, ואם כן היה מהראוי לקרוא שמו עשו"י ביו"ד לבסוף, ויעקב נקרא על שם וידו אחזת בעקב עשו (בראשית כה כו), ואם כן מהראוי לקרוא שמו עק"ב, ונטל יעקב היו"ד מסוף עש"ו להתחלת שמו יעק"ב. וזה הפירוש ויד"ו אוחזת בעקב עשוי, קרי ביה ויו"ד שהיא בעקב ובסוף של עשו כו', עשה יעקב ראש ועטרה לראשו, לכן ויקרא שמו יעקב ביו"ד (עיין מגלה עמוקות בחקותי). וכתב המגלה עמוקות להיות האותיות הפשוטות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק, הם נגד י"ב חדשי השנה כמבואר בספר יצירה, ואם כן הו"ז הם נגד חדשי ניס"ן איי"ר סיו"ן, וזה נטל יעקב לחלקו, ובהן הצלחת ישראל ביציאת מצרים ומתן תורה. ואותיות חט"י הם נגד תמו"ז א"ב אלול, וזה שהיה בתמוז ואב, רק חודש אלול המרומז ביו"ד זה נטל יעקב ממנו בעל כרחו, ובהם הצלחת ישראל בתשובה מאן דאית ליה דינא בהדי ארמאי, לישתמיט מיניה עד ראש חודש אלול כנודע (תענית כ"ט ע"ב). והנה תמוז ואב נרמז באותיות הסוף אחר החדשים הטובים ניסן אייר סיון שבהן הצלחת ישראל, והנה על כן בתמוז נשברו הלוחות שבהם קע"ב תיבות, כנודע מסוד והיה עק"ב תשמעון (דברים ז יב). והנה בהיו"ד של יעקב המרמז לאלול, מתקנים הקלקול של העק"ב, ונרמז זה בכאן הוא ישופך ראש של שמו, דכבר ידוע (ב"מ פ"ד ע"א) דיעקב הוא שופריה דאדם ותיקונו, ועשו גבר נחשירכן כנודע מהמתרגם (בראשית כה כז), לזה אמר ואתה תשופנו עק"ב, והבן:
Bereshit.442
ואיב"ה אשי"ת בינ"ך (בראשית ג טו). ס"ת שם הקדוש כה"ת, אשר סגולתו להנצל מכל אויב ואורב, והיא חילוף שם שד"י באותיות של אחריו. והנה כל המקטריגים והמזיקין מסטרא דנחש הקדמוני, נרמז זה בתוך קללת הנחש להינצל מקטרוגו והיזקו ומכל מיני אויב ואורב, והוא בס"ת הפסוק כי לא עזב"ת דורשי"ך ה' (תהלים ט יא), ובר"ת "כל "הנשמה "תהלל (תהלים קנ ו). ואדונינו משה שהוא בא בעולם לתקן ולהסיר זוהמת הנחש, הרג את המצרי בשם זה כנרמז בתורה ביום השני למה תכ"ה רעך (שמות ב יג), מפני שהמצרי היה מסטרא דנחש הקדמוני מהרע של קין כנודע, והשם הזה נרמז גם כן בס"ת ואהבת א"ת ה' אלקי"ך (דברים ו ה), ונמצא כתוב בספר מקדש מלך שזה הוא שאמרו תלמידי רבי עקיבא אליו רבינו עד כאן (ברכות ס"א ע"ב), ר"ל אמור עוד גם ואהבת, ותזכור בכונתך את השם הנ"ל ולא יוכלו כל אויביך לנגוע בך, ולא רצה כי כל ימיו היה מצטער שתבוא לידו מצוה זאת. והשם הזה מסוגל להריון ושלא תפיל אשה פרי בטנה, ונרמז בס"ת הנ"ך הר"ה וילד"ת בן (בראשית טז יא). ולהיות הנחש גרם המיתה, נרמז במאמרו ית' השם המסוגל להולדה להוליד בדומה ולקיום המין:
Bereshit.443
אל האשה (בראשית ג טז). מהראוי לומר ולאשה, כמ"ש אחר כך ולאד"ם (בראשית ג יז). מרומז לדעתי מ"ש לעיל כי בחינת העק"ב המרמז לתמוז ואב ניתקן באלול, וידוע דמזלו בתולה, זהו שמרומז עק"ב א"ל האש"ה, ר"ל העקב יתוקן במזל אשה הוא אלול. ולפי פשוטו י"ל להיות הנחש אין לו התייחסות עם האשה, על כן התחיל בענין בפני עצמו אל האשה אמר וכו', מה שאין כן האדם עם האשה יתייחסו שניהם באישות ובמין, על כן קאי אדלעיל ולאדם אמר וכו':
Bereshit.444
הרבה ארבה ב' ריבוים, אחת להעצבון ואחת להריון. עצבונך כפשוטו, נ"ל עצבון הנדות שהיא גלמודה מבעלה, ובזמן שהיו אוכלים הטהרות היתה גלמודה מכל אדם ומזה בא העצבות, וזו מדה כנגד מדה על שגרמה שמחות רעות בעולם, הם התעוררת הנפש התאווניות: והרנ"ך. ריבוי ימי הריון, על ששמעה לקול הנחש שאמר לה דלטוריא מהעץ הזה אכל וברא את העולם, אכלו גם אתם ותהיו בוראים (ב"ר פי"ט ד'), על כן גם מה שנתן לה השי"ת בכח שתהיה מוליד בדומה, גם זה יתארך הענין ולא תוכל להבראות אדם בדומה עד עבור עליה תשעה ירחים. ויתכן לפרש על פי הנודע דאין ריבוי פחות מג', כידוע מה שאמרו רז"ל (כתובות ע"ה ע"א) ימים שנים רבים שלשה, על כן אמר לה ריבוי בעצבון שהם שלשה, ז' ימי נדה, וימי זיבה הם יותר, היינו ג' ימי זבה גדולה, וז' נקיים, וימי טומאת לידה דנקיבה הם שבועיים הם יותר. ובהריון גם כן ג', היינו לז' חדשים, ולט' חדשים, ולפעמים משתהא עד י"ב חודש. בעצב תלדי בנים, הם חבלי לידה מדה כנגד מדה כנ"ל, שאפילו מה שהטביע הש"י שתלד בדומה, יבא לה בחבלים וצירים, ובשביל זה על ג' עבירות נשים וכו' בשעת לידתן, על שאינן זהירות בחלה נדה הדלקה (שבת ל"א ע"ב), אלו הג' מצות נצטוו לכפר על חטא עץ הדעת, כנודע מרז"ל (תנחומא נח סי' א'): ואל אישך תשוקתך. והיא גם כן מדה כנגד מדה, היא רדפה אחר התאווה והביאה אותה לעולם, יהא לה עגמת נפש מזה כי ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך, שלא יהיה לה פה לתבוע כמ"ש רש"י. או יאמר והוא ימשל בך. שהוא יכול לעשות תאוותו אפילו שלא מדעת האשה, הגם שלא יטיב בעיני הש"י שלא מדעתה, זהו כשניתנה התורה ונתחדשה הלכה, מה שאין כן האשה לא תוכל להפיק תאוותה, כי אם מדעת האיש כי אין קישוי וכו' (יבמות נ"ג ע"ב), והוא מדה כנגד מדה על שהיא התחילה לעורר האדם בתאוות:
Bereshit.445
הרונ"ך בעצ"ב תלד"י בני"ם, ס"ת בכים. רמז שעל כרחך אתה נולד (אבות פ"ד מכ"ב), כי אין לך ימים שאדם שרוי בטובה כמו הירחי קדם שאדם שרוי במעי אמו, ועל כן הוא בוכה בצאתו לעולם. וגם כן הוא ר"ת "ברוך "כבוד "יי ממקומו (יחזקאל ג יב), כי במעי אמו רואה בכל יום כבוד י"י, ומקבל עליו אלקותו והתורה לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, על כן הוא גם כן ר"ת "מי "כמוכה "באלים י"י (שמות טו יא):
Bereshit.446
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו (בראשית ג יז). יש לדקדק מאי לקול, לאשתך הוה ליה למימר. וגם הלאמר לא יוצדק. והנ"ל כי הנה ידוע דהאדם הוא בחינת משפיע דוגמת הג' אותיות יה"ו, ודוגמא להם בעולם הזה השלשה יסודות אש מים רוח, והנקבה דוגמא לה' אחרונה, אשר נגדה בעולם הזה יסוד העפר שאינו פועל פעולתה עד שמקבלת מהג' יסודות אש מים רוח שעליה, ומוציאה הפעולה שהיתה נעלם בה מן הכח אל הפועל מההעלם אל הגילוי. והנה בדיבור ואמירה נכללים השלשה יסודות שר"ת שלהן אמ"ר, כי ההבל חם ובו יסוד האש, ובלחלוחית רטיבות הפה הוא יסוד המים, ובהבל עצמו היוצא יש בו יסוד הרוח. והנה אם האשה שומעת לקול ומאמר האיש, הוא כסדר הבריאה, מה שאין כן אם האיש שומע לקול האשה ונתפתה לה, נעשה הוא בחינת נוקבא שמקבל ממנה, אזי מגביר הדינים, על כן השומע לקול אשתו נופל בגיהנם (ב"מ נ"ט ע"א), על כן באשה אין בה בחינת דבור שאין לה פה לתבוע, והתובעת בפה יוצאה בלא כתובה, והבן כי זה הוא כעין היפוך השולחן היא למעלה כו'. וזה ירמוז בכאן ולאדם אמ"ר, [דייקא בחינת אמ"ר שיש בו], כי שמעת לקו"ל אשתך [דייקא לקו"ל אשתך היפך הכונה כנ"ל], ותאכל מן העץ [ר"ל הגם שהוא מ"ן הע"ץ תלושים כהתנצלותך, אין בזה התנצלות] כי הוא אשר ציותיך לאמ"ר, [שאתה תאמר לה באזהרה לא תאכל ממנו, ממילא היה לה להיזהר בכל מיני מאכלים ולחקור ולדרוש מה הוא, כי מה שאומרת היא בעצמה אינה נאמנת כי אין לה בחינת אמירה, ממילא הפכת הסדר מה ששמעת למאמרה, על כן] ארורה האדמה בעבורך, כי להיות האדמה יסוד העפר מקבלת מהג' יסודות שעליה ומוציאה פעולתה מן הכח אל הפועל, ממילא בהפיכת הסדר ארורה האדמה בעבורך, והבן:
Bereshit.447
בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, שהוא מדה כנגד מדה להיות שאכל בפתאום בלא ישוב הדעת, על כן לא יאכל עד שיתעצב בעבודה אשר יעבוד להמציא טרף לביתו. וירמוז כל ימי חייך דייקא, לאפוקי הימים שאתה עוסק בחיי עולם, אזי יפרוק ממנו עול דרך ארץ נ"ל, כי תהיה אכילתו למצוה להיות לו כח לתורה ולעבודה, ויהיה כענין אכילת קדשים למצוה, ויתברך המאכל במעיו שאפילו הגיע לו כפול יהיה לו די (עיין פסחים ג' ע"ב). וזהו בעבור"ך בעצבו"ן תאכלנ"ה, ס"ת כה"ן. כ"ל ימ"י חיי"ך, ס"ת כל"י. היא ר"ת כה"ן לו"י ישרא"ל, שכולם יכולים לבוא למדריגת אכילת קדשים ימים שעוסקים בחיי עולם. וירצה עוד כל ימי חייך, לאפוקי הימים שאתה עוסק בחיי עולם, שבתות ד' וימים טובים מקראי קדש:
Bereshit.448
וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג יח). הוא על שם שהרבה בחטאו הסיגים בעולם בשליטות הקליפות, על כן יהיו לצנינים בצדו, עד אשר יבער ד' רוח טומאה מן הארץ. וירמוז וקו"ץ, היא בגימטריא ד' פעמים מד"ה. הוא על פי מה דאמרו באבות (פ"ה מי"א) ארבע מדות בדיעות, (אבות פ"ה מי"ג) ארבע מדות בנותני צדקה, (אבות פ"ה מי"ד) ובהולכי לבית המדרש, שהן לטוב ולהפכו. ואילו לא חטא אדם לא היה טוב ורע בעולם, וכהיום נתהוו ארבע מדות על ידי צמיחת היצר הרע, והבן:
Bereshit.449
וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג יח). כבר אמרנו זה הפסוק ברמז, דהנה משה כתב בתורה (דברים ו ד) ד' דאחד רבתי, והריש דלא תשתחוה לאל אחר (שמות לד יד) גם כן רבתי. ואמרנו לפי פשוטו טעם לזה, דהנה עבודה זרה לא תקרא דוקא בהולך ומשתחוה לצלם ודמות או זובח לו ומקטיר לו, דאם כן היום דבטל יצר הרע דעבודה זרה, יהיו כמה פסוקים למגנא בספר תורה ח"ו. רק ידוע תדע שעבודה זרה מיקרי כל דבר אשר אדם עושה אפילו מצוה, וחושב שלא לכבוד השם רק לשם איזה פנייה בעולם כגון להתפארות בני אדם ועושר וכבוד, הנה הוא עובד את הדבר ההוא, היינו את הבן אדם או את הממון, לך נא ראה בחובות הלבבות בשער יחוד המעשה גורע ערך זה העובד, יותר מגרעון עובד הצלמים בג' פנים, א' כי העובד הצלמים עובד בשיתוף אחד, וזה עובד שותפי אלפי אלפים היום עובד לזה ולמחר לזה. ב' שעובד הצלמים נודע גריעותו ויתבזה בעיני בני אדם ולא יאמינו בו, והעובד ההוא יכבדוהו ויבטחו בו. ג' שהעובד הצלמים עובד את איזה דמות אבן או עץ שהדומם הזה לא הכעיס את בוראו, והעובד הזה עובד את בני אדם המכעיסים לבוראם, על זה ידוו כל הדוויים וישים האדם נפשו בכפו לראות את מי הוא עובד, אם עבודתם עבודה שלימה ותמה רק לד' באמת, כי בקל יוכל לבוא לידי טעות, ויוכל להיות אפילו בעוסקו בתורה ומצות, שיהיה עושה מעשה כו' ומבקש שכר כפנחס. והנה לפעמים הוא בהיפך גדולה עבירה לשמה וכו' (נזיר כ"ג ע"ב). והנה כשלא ירצה האדם לעבור עבירה במקום שצריכים לעבור, והנה הגם שכוונתו כאשר נצטווה מהש"י לא יוכשר מעשהו, כגון אם לא ירצה לחלל שבת במקום חשש פקוח נפש, הנה שופך דמים יקרא לו, וכיוצא בזה המשכיל יבין בכל דבר, לך נא ראה מעשי דיעל אשת חבר הקני איך שיבחה הנביא מנשים באוהל (שופטים ה כד), וההוא עובדא בגמרא מההוא דלא הטיל ציצית בבגדו בכוונתו לשמים כמה גדלה שכרו, המשכיל יתבונן באלו הדברים על כל ענין ותנועה. והנה בשביל זה הני תרי אתוון רברבין בתורה, דבקל יוכל אדם לטעות ח"ו בין אח"ד לאח"ר רחמנא לשיזבן, דיסבור האדם שעובד את האחד והוא בהיפך. ובזה פירשנו המדרש כי הוא באמור הש"י למשה לך רד (שמות לב ז), מגדולתך, שכתבת הני תרי אתוון רברבין בתורה בכדי שלא יטעו, וכהיום החליפו הד' בר'. והנה אם לא חטא האדם, לא היה נמשך אחר עץ הדעת טוב ורע, לא היו טועים בין רע לטוב ובין טוב לרע, והטעותים הללו נמשך בחטאו. והנה החילוק שבין אחד לאחר, הוא רק הקוץ של הד' שלאחריו, וכן בהיפוך מספר ר' הוא נותר על מספר ד' מנין קו"ץ. וז"ש לו השי"ת אחר החטא וקו"ץ ודרד"ר תצמיח לך, שיומשך מחטאך ספיקות וטעותים בין ד' לר' ובין ר' לד', שהחילוק שבנתיים הוא הקו"ץ, והבן היטב הש"י יאיר פנים מסבירות:
Bereshit.450
ואכלת את עשב השדה, מקובל מהאר"י ז"ל שהוא מצוה לאכול את עשב השדה. והנראה כי על ידי חטאו גרם שנפלו ניצוצי קדושה גם בדומם וצומח, ועל ידי מה שאוכל את העשב, הוא צומח הגדל בשדה והוא דומם מתקן הכל כנודע. והנה תיבת א"ת לרבות, יש לפרש גם כן ואכל"ת, ר"ל אכילה שלך יהיה א"ת, ר"ל עם "עשב "השדה, ר"ל להוליד להחקל תפוחין חסד גבורה תפארת המרומז בתיבת עש"ב, וכן פני אלקים ביודי"ן ופני הויה ביודי"ן בגימטריא עשב, עיין במאורי אור מערכת אות העי"ן סימן ס"א, והוא מבואר הכל במקובלים:
Bereshit.451
בזיעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג יט). הגם שכבר נאמר לו בעצבון תאכלנה, בכאן הוא ענין שאפילו מה שתוציא השדה לא יהיה לחם רק אחר זיעת אפיך, אחר שתטרח בו הרבה בטחינה ואפיה ובדישה ובזריעה, מה שאין כן אלו לא חטא אדם, היתה הארץ מוציאה סולת מנופה וגלוסקאות, כמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו יהיה פסת בר בארץ (תהלים עב טז) כנודע מרז"ל (שבת ל' ע"ב). והרמז בו ללחמה של תורה שצריך להוציאה בזיעת אפו, כמקובל מהאר"י ז"ל להזיע בשעת עשיית המצות ולימוד הלכה לפרק הויות, ולסלק ולשבר מהכלה העליונה הקושיות, הם החוחים הסובבים את השושנה. וזהו בזיעת אפיך תאכל לחם לחמה של תורה:
Bereshit.452
עד שובך אל האדמ"ה. על דרך שאמרו בתנדב"א (זוטא פ"ב) כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, לא אמר שיהיה בן עולם הבא, רק שהו"א. מפני שהוא בכל יום בן עולם הבא, היות שלמד ביום הלכה לאמיתה, וסילק ממנה הקושיות הם החוחים והקוצים המסבבים אותה, ועל כן בלילה כשמוסר נשמתו בסוד הפקדון, עולה נשמתו בלי שום מונע אל האדמה העליונה, והוא בכל יום בן עולם הבא כי השכינה מתפארת בו בסוד המיין נוקבין, חזי במאי ברא אתינא לקמך (זוהר ח"ג י"ג ע"א), והבן. וזהו עד שובך אל האדמה, ר"ל האדמה העליונה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה, ועל ידי הדוחק והלחץ אשר תתייגע בהבנת דברי תורה לאמיתה, יתוקן יסוד העפר מזוהמת הנחש אשר עפר לחמו, ועל ידי כך אל עפ"ר תשו"ב, ר"ל גם אל היסוד העפר תגרם לשוב להתהוות ממנו ציור למלך הכבוד, ותזכה שתזדכך גופך להיות ספיריי לימות המשיח והתחיה. [ועוד ירצה ואל עפר תשוב, אל העפר העליון תשוב והבן]. ומה נחמד ונעים דברי רז"ל לפי מה שנרמז בכאן התחיה שישוב אל העפר בגוף ונפש, לפי מה שפירשנו לעיל עד שובך אל האדמה, אזי יונעם לך שנרמז בר"ת "שובך "אל "האדמה, ר"ת אש"ה, ס"ת כל"ה, היא היא הכלה העליונה, ור"ת וס"ת הם אתוון "אש "הלכה:
Bereshit.453
ויקרא האדם (בראשית ג כ). למה שנקרא אד"ם בגימטריא מ"ה, שם אשתו חו"ה בגימטריא מילוי מ"ה, כזה וד' א' או' א', "בסוד אין פרי בטנה של אשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש (ברכות נ"א ע"ב). ועוד קראה חו"ה, כי עם הנקודות בגימטריא אם (עם הכולל, וירמוז שפיר כי היא היתה אם כל חי. ועוד קראה חוה, מלהיות בהתייחד האדם עם בת זוגו לשם שמים, אזי על ידי כוונתו הרצויה יגרום שעל ידי היסוד צדיק היא המדה הח' מלמעלה למטה, יתייחדו הוא"ו והה"א. וזהו חו"ה, על ידי המדה הח', יתייחדו ו"ה. והנה על ידי חטא שהטיל הנחש זוהמא בחוה (שבת קמ"ו ע"א), ובזוהר הק' אמרו באדם נמי זריק טיפין למגנא, על כן היה ענין החטא נמי כעין גילוי עריות, על כן גרם פגם גם בעולמות עליונים להשפיע אל החצונים ונתהווה מה שנתהווה, על כן כדי לתקן זה בכל פעם להשיב היחוד השלם לאיתנו הראשון, קראו חו"ה כנ"ל. וזהו מדוקדק כי היא היתה מאז קודם החטא "אם "כל "חי, ידוע יסוד צדיק נקרא כ"ל, וגם ח"י בסוד ובניהו בן יהוידע איש ח"י (שמואל ב' כג כ), וידוע מסוד הפסוק עוד יוסף בני ח"י (בראשית מה כח), ולהיות החטא גרם מה שגרם, על כן קראה חו"ה, להיות שמא גרים ולתקן הכל כנ"ל, על כן תבין גם כן ס"ת הית"ה א"ם כל ח"י, הוא אתווון מילה, והבן:
Bereshit.454
"חוה "כי "היא "היתה (בראשית ב כ), ר"ת בגימטריא ב' פעמים חוה. ס"ת גימטריא אהיה הוא שם התחיה. לרמז שעיקר מעלות השם חוה היה קודם החטא, ואחר כך בגמר התיקון לימות התחיה במהרה בימינו:
Bereshit.455
את"ה וא"ל עפ"ר תשו"ב ויקר"א האד"ם, ס"ת לאברה"ם. שהתחלת התיקון שלו שתשוב נפשו לאברהם לתקן. "היא "היתה "אם "כל "חי, בגימטריא ישראל:
Bereshit.456
"כתנות "עור "וילבישם (בראשית ג כא). ר"ל בתיבת וילבישם. ר"ל הלביש אותם בעצמם מה שתראה גוף האדם לעין, הוא הוא הלבוש החדש שמקודם היה כתנות אור והיה הגוף ספיריי, וכן יהיה לעתיד במהרה בימינו:
Bereshit.457
ויעש ה' אלקי"ם, ס"ת מש"ה. רמז שמשה ימשיך מעליו הכתנות עור, בסוד של נעליך מעל רגליך (שמות ג ה) ויתלבש באור (עיין תיקו"ז כא מ"ח ע"ב), על כן בגוף ונפש עלה שמים וירד (משלי ל ד):
Bereshit.458
לאד"ם ולאשת"ו כתנו"ת, ס"ת מו"ת. י"ל המות הוא שיתבלה העור ממשכא דחויא בעפר, ויזכה הנפש להתלבש באור חלוקא דרבנן ממעשה המצות:
Bereshit.459
כתנות עו"ר וילביש"ם, ס"ת תמ"ר. ולאשת"ו כתנו"ת עו"ר, ס"ת רו"ת. ר"ל שעל ידי תמ"ר ורו"ת יוולד דוד ומשיח, שבימיו יותקן הכל ויחזור להיות כתנות אור במהרה בימינו:
Bereshit.460
(כב) ויאמר וגו' ה"ן (בראשית ג כב). [ר"ל יחידי, כי אותיות ה"ן מרמזים ליחידות כנודע באותיות א"ט ב"ח. ור"ל שהאדם היה באחדות בלי נקבתו, כי היו לאחדים, מאז] האדם היה כאחד ממנו, כמו שהוא כעת פרצוף אחד, כן היו מאז שני הפרצופים ביחד. לדעת טוב ורע, ר"ל לענין הדעת טוב ורע לא היה מאז פחד, כי היו בפרצוף אחד ולא היה יכול להוציא פעולתו מכח אל הפועל. וגם נוכל לפרש גם אחר הנסירה שהיו בב' פרצופים, עם כל זה היו לאחדים ממש קודם החטא, ועתה אחר הנסירה והחטא שנפרדו מחמת החטא, נתהוו ביניהם דיעות מחולקות ויכולים עשייתם להתהוות פרי, כדרך ההפכיים שאמרו הפלסופים שמדברים השווים לא יתהוו תולדה כי אם מהפכיים, על כן עתה יש חשש פן ישלח וכו', כי האשה תסיתהו לכך והוא נפתה אחריה:
Bereshit.461
פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. לכאורה יקשה דהאי פן ישלח ידו הוא מיותר לגמרי, דלא היה לו לומר רק ועתה פן יאכל מעץ החיים. ותו מה ריבוי הג"ם. ונ"ל דהנה בעץ החיים שם שם הן כל שרשי התרי"ג מצות אשר יסודתם בהררי קודש סחרם ואתננם קודש לי"י, כי הנה בעולם הזה המצות הם מוגשמים, מה שאין כן עיקר המצות ברוחניותן הן בעץ החיים, על כן עץ חיים הם למחזיקים בהם במקורן. והנה אדם הראשון כשהיה בגן עדן השיג המצות במקורן ברוחנייתן, והנה קיימו וקבלו רז"ל (סנהדרין נ"ו ע"ב) כי בפסוק (בראשית ב טז) ויצו ה' וכו', נרמזין הז' מצות בני נח שנצטוו גם לאדם, ועוד נצטווה על פריה ורביה, ועוד שנולד מהול, הרי ט' מצות, ועוד נצטווה על עץ הדעת שהוא כעין להזהר מאיזה מאכל איסור שאחר מתן תורה, אם כן הכל בכלל עשרה מצות. והנה לכללות שיעור קומת המצות של עץ החיים יצטרך עוד תר"ג מצות, אזי יהיה לו לבוש שלם להתלבש בו. וזה יאמר הפסוק כי הנה היוצר כל המרחם על בריותיו ידע שלטובה גדולה היא המיתה לאדם אחר החטא, כדי לבלות בעפר זוהמת הנחש, כדי שיהיה יכולת ביד הנפש לשוב אל המקור אשר ממנה חוצבה ולא ימנענה הגשם. והנה אמר השי"ת באפשר ישיג כל מקור המצות מעץ החיים, ולא יהיה באפשרי לגופו ליכנס בעפר מחמת השגת כל ענפי עץ החיים, כי יהיה לו לבוש שלם חלוקא דרבנן. וזה יאמר פן ישלח יד"ו, ר"ל היו"ד שלו הן עשרה מצות שבידו, ולקח גם מעץ החיים, ר"ל ועוד ישיג מנין גם, בהחשב המ"ם לת"ר בחשבון אותיות מנפצ"ך, אזי חשבון ג"ם תר"ג, אזי יהיה בין הכל תרי"ג מצות אזי ואכל וחי לעולם, והש"י המרחם על בריותיו רצה לכלות ממנו זוהמת הנחש: על כן:
Bereshit.462
וישלחהו וכו' מגן עדן (בראשית ג כג). כי שם הם המצות ברוחניות לעבוד את האדמה, ר"ל שיקיים את המצות עם האדמה, ר"ל עם יסוד העפר דהיינו כל העניינים המוגשמים בעולם הזה, על ידם יקיים המצות דהיינו ליקח אתרוג מוגשם ולולב וכיוצא בזה כל המצות בדרך גשמי, וזה להיות "אשר "לקח "משם, כי האדם נלקח מיסוד העפר, על כן יש ביכולתו לקיים המצות בגשמיות ביסוד העפר ולהעלותם מעלה מעלה בגבהי מרומים על ידי הכוונה הטהורה:
Bereshit.463
ויגרש את "האדם (בראשית ג כד). "את לרבות. ר"ל כל הכ"ב אותיות התורה, שבגן עדן למד תורה ברוחניות, וכעת בעולם הזה גם התורה נתלבשה בלבוש מוגשם. וזהו ויגרש "את "האדם, ואין לדמות שח"ו התורה נתגרשה, רק בעת שויגרש את האדם אזי לא היה יכול שוב להשיג התורה ברוחניות העליון, רק בהתלבשות גשמיות עולם הזה אזי ידמה לרואה כענין גירושין, על כן ס"ת "ויגרש "את "האדם "וישכן, ס"ת נשמ"ת. ר"ל הנשמות הן נשמות התורה הן האדם נתלבשו בלבוש הגשמיי, ומשם יתעלו מעלה מעלה:
Bereshit.464
"ויגרש "את "האדם, ס"ת בגימטריא ד' פעמים אל במילואו שהוא בגימטריא הק"ף, ושמירה לשמרו מכל ארבע רוחות שלא ישלטו בו החיצונים: והנה על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"א נ"ג ע"ב, עיין שם בפירוש שביבי נוגה) ויגרש א"ת האדם. ר"ל שעל ידי האדם נתהווה גירושין גם למדת מלכות שמים הנקראת א"ת, יש לפרש אחר כך וישכן מקדם לגן עדן, ר"ל האותיות שקודם לגן עדן, דהיינו במסג"ם בגימטריא קמ"ה, הוא השם המצליח למלוכה בסוד קמ"ה בידך ממלכת ישראל (שמואל א' כד כ), וכן ביוסף כשעלה למלוכה קמ"ה אלומתי (בראשית לז ז). אך על ידי גירושי האדם, הצמיח גלות לבחינת מלוכה, והקליפות והאומות הן מולכין עד עת כי יבוא הזמן שיהיה השם למלך על כל הארץ. וזהו יש לפרש וישכן מקדם לגן עדן, היא בחינה המצלחת למלוכה השכין את הכרובים, ר"ל עם הכרובים שכבר פירש רש"י שהכרובים הם מלאכי חבלה, והם הקליפות אשר ממנם כח האומות, ובמהרה יתגלה אור מלכות שמים עלינו, וידעו הכל כי לד' המלוכה:
Bereshit.465
והאדם ידע את וכו' (בראשית ד א). הנה בהפסוק הזה יש לדקדק, א', מהו והאדם, הוה ליה למימר וידע האדם. ב', ותלד את קין, משמע שהולידה את קין הידוע ואנחנו לא נדע כלום, הוה ליה למימר ותלד בן ותקרא שמו קין. ג', ותאמר קניתי, הוה ליה למימר כי אמרה קניתי. ד', ריבוי האתין, והנה ריבוי האת דקין, קיימו וקבלו רז"ל (ב"ר פכ"ב ב') שמרבה תאומתו, אבל "את "חוה, "את השם, לא נדע ריבויים. ה', צריך להבין אמירתה קניתי איש מאי הוא. ו', למה אמרה היא ולא אדם. ז', בפסוק (בראשית ד) ב' גם כן נאמר את הבל הידוע, ולא נאמר גם כן הטעם מפני מה נקרא הבל. והנ"ל כי הנה קיימו וקבלו רז"ל (שבת קמ"ו ע"א) שהנחש הטיל זוהמא בחוה, והנה על ידי כך מאותה הזוהמא הוכרחו התולדות להיות פגומים, על כן רצה אדם על כל פנים לתקן להפריד הרע בפני עצמו והטוב בפני עצמו, וכבר נודע (זוהר ח"א נ"ד ע"א) קין נקרא על שם קינא דמסאבותא, עד כי יתוקן מדור אל דור כנודע, וזה גם כן רצה האדם שיתוקן הכל. והנה נודע שחיות כל העולמות ושפעם וקיומם, נמשכים מעולם המלבוש על ידי צירופים שונים מרל"א אלפ"א ביתו"ת, אשר החיות הפנימי שלהם הם ד' שמות הויה ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בסוד "יהי "אור (בראשית א ג), בגימטריא רל"ב, בסוד שאמרו חז"ל (זוהר ח"ב קס"ב ע"ב) "רחמנא "לבא "בעי, ר"ת רל"ב, הוא הלב והחיות הפנימי של כל העולמות. והנה אדם כיוון בזיווגו כוונות גדולות ונוראות בכדי לתקן הכל, והועילו מעשיו להפריד קין קינא דמסאבותא בפני עצמו והבל בפני עצמו, "הבל הוא סוד הבל הפנימי והחיות הוא מילוי שם מ"ה, שהוא החיות בסוד "ואתה "מחיה את כולם (נחמיה ט ו), "מחיה בגימטריא ס"ג, והמילוי בגימטריא הב"ל. ונרמז בספר ברית כהונת עולם שאותיות "הבל נטפלין לחיים בנוסח זכרינו שאומרים בעשרת ימי תשובה, שהוא "לחיים "בחיים "החיים, והבן. והנה זה כל האדם צריך לכוין בזיווגו, ליחד הדודים שלמעלה שהם אתוון וה', וצריך להשפיע האותיות המושפעים בו מרל"א אלפ"א ביתו"ת בחיות הפנימי רל"ב, להוליד בדומה בן עוסק בתורה הנשפעת מעולם המלבוש, ועל ידי שיתכוון כל זה במחשבתו, והתענוג הגופני משליך מעליו, יופרד הרע ויוליד בנים עוסקים בתורה. וזה יאמר "והאדם ידע "את חוה אשתו, ר"ל אדם כיוון לחבר וליחד אתוון ו"ה את חוה אשתו, והכוונה עוד והאדם י"ל האדם הידוע, דהיינו אותיות "אדם חיבר עם אותיות "חוה, דהיינו בהכאה בהתחבר כל אות בחבירו שכנגדו, כזה אדם חוה, דהיינו א' פעם ח' הרי ח', ד' פעמים ו' הרי כ"ד, מ' פעמים ה' הרי ר', סך הכל רל"ב. והכוונה והאדם, ר"ל (אותיות אדם), ידע (ר"ל חיבר), את חוה (ר"ל עם אותיות "חוה) אשתו (בדרך התחברות כנ"ל), ולא הועילו מעשיו לתקן את "קין תיכף, רק מחמת שלא כיון להנאתו והפריד הנאת ותענוג הגשמיי ממחשבתו, רק היתה במעשיו צורך גבוה, נתפרד גם כן קין (קינא דמסאבותא) מהב"ל, (הוא החיות וההבל המחיה את כולם הנשפע בכל העולמות והנבראים, והבן). והבן לפי זה הפסוק שאמר דוד גלגולא דאדם (עיין במ"ר פי"ד י"ב), י"י יודע מחשבות "אדם כי המה "הבל דייקא (תהלים צד יא), (והועילו מעשיו גם כן שיתוקן קין באחרית). וזהו ותהר ותלד "את "קין, שקודם בואו לעולם היה נקרא "קין, להיות בו זוהמת הנחש קינא דמסאבותא, ואף על פי כן יתוקן שנתפרד ממנו אחר כך גם כן חלק הרע, ונתגלגל במצרי שהרגו משה, והטוב נתגלגל ביתרו שהרביץ הוא ובניו תורה בישראל, וזהו מחמת טוב הכוונה של אדם לאותיות התורה שבעולם המלבוש ולהחיות הפנימי של העולמות. וזהו ותאמר קניתי איש את י"י, הלשון משתמע לתרי אפי, א' רצתה לומר קניתי איש את י"י, דהיינו נקנה לי איש ובעל שיודע לכוין את ד', היינו אתוון ושמות הויה ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנ"ל, ורצתה גם כן על "קין שנקנה לה באחרית לטוב על ידי הכוונה לטוב, "והאדם "ידע "את חו"ה, ס"ת בגימטריא תפלה שהתפלל להש"י שיוכשר זרעו:
Bereshit.466
ותוסף ללדת (בראשית ד ב). ללדת אבל לא להתעבר. כי בפעם אחת נתעברה, רק שנתפרד קי"ן מהב"ל:
Bereshit.467
את אחיו. על פי פשוטו יוצדק על פי דרשות רז"ל (תנחומא בראשית סי' ט') על פסוק (בראשית ד ח) ויקם קין, כי הבל נתחזק על קין והתחנן לו, וריחם עליו הב"ל ויקם קין והרגו. על כן יאמר כאן את אחיו, שהוא נהג עמו באחוה, ורמז גם כן שאחיו של קי"ן הוא, שיתוקן קין באחרית:
Bereshit.468
ריבוי האתין ידוע מרז"ל (ב"ר פכ"ב ב') רמז לשני התאומות שנולדו עמו, ונרמז בכאן "ותסף "ללדת "את, בגימטריא עם העשרה אותיות "צפרה "אשת "משה, שהיא התאומה יתירה שהחזירה יתרו גלגול קין למשה גלגול הבל, וכן הוא בגימטריא במספר השוה "היא "צפורה "בת "יתרו:
Bereshit.469
ויהי הבל רעה צאן וקין היה עובד אדמה. נכתב בהבל ויהי, שהוא בהמשך הזמן בסיפור בעבר והוה, ובקין היה לשון עבר. כי הנה אדונינו משה כתב התורה בזמנו, וגם בזמנו היה הב"ל רעה צאן, כי משה הוא גלגול הבל, ונרמז רעה צא"ן וקי"ן, ר"ל שזן את הצאן וגם את קי"ן שנתגלגל וניתקן ביתרו, והמן ירד בזכות משה (תענית ט' ע"א), והיה גם יתרו ניזון ממנו, וקין היה עובד אדמה מקודם, אבל לא בעת כתיבת משה את התורה, כי כבר ניתקן מהחומר והפריד ממנו החומר והאדמה, הוא חלק הרע שנתגלגל בהמצרי שהרגו משה (שמות ב יג), ותבין בזה סיפור הכתוב בקודם מעשה הבל למעשה קין, הגם שהוא הבכור:
Bereshit.470
ותלד את קי"ן. קין בתולדה, ר"ל בהתיילדו בבחינת מילוי אותיותיו כזה קו"ף יו"ד נו"ן, בגימטריא יש"ב. רמז שישוב אל ד' באחרית ומשה יתקנו, בסוד עלית למרום שבית שב"י (תהלים סח יט), בגימטריא י"ב צירופי הויה:
Bereshit.471
ותוסף ללדת וכו' את הבל. הבל במילוי כזה ה"ה בי"ת למ"ד, בגימטריא מלכו"ת. שעתיד משה גלגולא דהבל למלוך על ישראל, בסוד ויהי בישורן מלך (דברים לג ה), ויהיה אז מלכותו ית' בכל משלה שגם קין ניתתקן אז, וזהו בהתאסף ראשי ע"ם יחד, הם קין והבל והם כעת שבטי ישראל י"ב, נגד י"ב צירופי הויה מנין קי"ן במילואו. והנה הם י"ב צירופי הויה ומלכו"ת כל עולמים, והבן:
Bereshit.472
המילוי של הבל בלבד כזה א' י"ת מ"ד, בגימטריא מית"ה. שממנו התחילה המיתה בעולם, שהוא היה הראשון שמת בעולם, והוא בגימטריא ג' מילואי אהיה קס"א קנ"א קמ"ג שמות התחיה, בסוד אהיה זמין אנא לאולדא:
Bereshit.473
ויהי "מקץ "ימים (בראשית ד ג). ידוע מ"ש בזוהר הק' (ח"א נ"ד ע"א) מאן הוא קץ הימים, קיצא דכל בשרא הוא השטן הוא היצר הרע הוא המלאך המות. וז"ש ויהי מקץ הימים, דבר זה נתהוה מקץ הימים על ידו נתפתה קין להביא קרבן גרוע, וכן הוא המשמעות בזוהר הק':
Bereshit.474
ויבא "קין "מפרי "האדמה. הנה דרשו רז"ל (תנחומא בראשית סי' ט') שזרע פשתן הביא. והנ"ל שדיוקם מפר"י האדמה, אותה הפרי שאינם עשוין רק לזרוע באדמה, כי שאר הפירות נצרכים גם לאכילה, מה שאין כן הפשתן העיקר הוא הקשין והגבעולין, והפרי אינו רק לזרוע שוב באדמה, נ"ל:
Bereshit.475
(ד) והבל הבא ג"ם הו"א (בראשית ד ד). על דרך שכתוב (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכ"ם. ר"ל כשאדם מקריב קרבן, מחויב להקריב גם נפשו במסירה לד' כאלו הוא שחוט כאלו הוא נשרף. וזהו דאמר והבל הביא גם הוא, ר"ל שהביא גם את עצמו קרבן לד' במסירות נפש, בסוד בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת (תהלים לא ו). וזה סוד והב"ל הבי"א ג"ם הו"א מבכור"ת, ס"ת א"ל אמת. וכמדומה שהפירוש "גם "הוא כנ"ל הוא בספר ע"ח ובאור החיים: וזה יאמר וישע ד' אל הבל. ר"ל מה שמסר נפשו ואל מנחת הצאן שהקריב, מה שאין כן קין לא מסר נפשו, וגם לא הקריב קרבן הגון, על כן:
Bereshit.476
ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית ד ה). שע"ה, בגימטריא צפר"ה. היא התאומה יתירה שגזלה קין מיד הבל, משום הכי גם כן לא נתקבל קרבנו, משום הכי הביא יתרו גלגול קין בעצמו את צפר"ה אל המדבר למש"ה (שמות יח ה) , [גם כן בגימטריא שע"ה] להחזיר הגזל, ואחר כך ויקח יתרו חתן משה [דייקא, שנעשה חותנו שהחזיר לו תאומתו], עלה וזבחים (שמות יח יב) ונתקבלה קרבנו ברצון:
Bereshit.477
ויחר לקין מאו"ד ויפלו פניו (בראשית ד ו). הנה אמרו רז"ל (ב"ר פ"ט ז') על טו"ב מאו"ד (בראשית א לא), טוב זה יצר טוב, מאו"ד זה יצר הרע זה מלאך המות, כנודע (ב"ר פ"ט י'). והנה ירמוז בכאן היות שיארע אם לא תתקבל לאדם תפילתו או קרבנו, היטב יחרה לו על עצמו ויאמר לנפשו ודאי מעשיך הרעים גרמו כל זה, וימאס בעיני עצמו עד כי ישוב אל ד'. והנה חרון אף כזה ודאי טוב לו לאדם והוא מצד יצר טוב, ויאמר בכאן שלא כך היה החרון אף של קין, רק ויחר [פועל יוצר לאחרים] לקין "מאוד, "המאד היינו היצר הרע הביא בלבו זה החרון, כאלו מתרעים ובא בחוזק למה לא נתקבל קרבנו, וידוע מי שכועס סר מעליו צלם אלהים, ונשמתו מסתלקת בסוד טורף נפשו באפו (איוב יח ד), וז"ש ויפלו פניו. וירמוז ויפלו פניו, כי פנ"י, בגימטריא "חכמה "בינה. כי כל הכועס חכמתו ובינתו מסתלקים ממנו (פסחים ס"ו ע"ב), ואין לו ישוב הדעת, על כן אמרו רז"ל (יומא פ"ו ע"א) שמעשיו מקולקלים. ונרמז גם כן פניו, ר"ל הפנים שלו הם האותיות שקודם קין, דהיינו צט"ם שעם הכולל הם בגימטריא פנ"י, היינו "חכמה "בינה. והנה הם בגימטריא קט"ל, כי כל הכועס כאלו הורג נפשו (נדרים כ"ב ע"א), כי הוא טורף נפשו באפו. וכן ירמוז שעלתה במחשבתו תיכף להרוג את הבל:
Bereshit.478
ויאמר י"י אל קין (בראשית ד ז). הנה היה די לשיאמר ויאמר ד' אליו, כיון דהפסוק מדבר ממנו ואנא ידענא כי אל קין ידבר. והנראה להורות לנו כי אסור להסתכל בפני הכועס, ועל כן לא נאמר אליו כי כביכול לא פנה אליו, רק ויאמר אמירה מה שנמשך אל קין, אבל לא אליו ידבר בפניו, והבן. למה חרה לך. ואם תאמר שהיטב חרה לך על עצמך ועל נפשך, אם כן למה נפלו פניך זה יורה שחרה לך דרך כעס והקפדה על תמים דעים ח"ו. והנה הגם שהכל גלוי וידוע לפניו בהריגת הבל שענה השומר אחי אנכי:
Bereshit.479
הלא אם תיטיב וכו'. ידוע כי כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו והצלם סר, ותקנתו לשוב אל י"י ולעשות מצות מעשיות ועסק התורה להמשיך שוב אליו הנשמה, כי באם לאו בהסתלקות הנשמה שורה ס"א ח"ו במקומה ומחטיאו. וזה יאמר הל"א יש תקנה לכעסך אם תיטי"ב שא"ת, ר"ל תתנשא הנשמה ותשוב אליך, ואם לא תיטיב אזי לפתח חטאת רובץ היא הסט"א ואליך תשוקתו להחטיאך, ואם תרצה אתה תמשול בו. [שאת אותיות אש"ת. רמז שייטיב מעשיו ויחזור אשת הב"ל. וכן "אם "תיטיב "שאת "ואם, ר"ת אשת"ו]. וירצה עוד ואתה תמשל בו, ר"ל על ידו וממנו תביא ראיה למשול, כמו שאתה רואה שחטאת רודף ומרדף אחריך ואליך תשוקתו, כן ממנו תקח ראיה שלא להניחו, ואדרבה אתה תמשול בו כדרך המתאבקים, כי כל עוד שהאדם יתאמץ בכח, השני יעמוד כנגדו ביתר שאת, וכן תקח ראיה ממנו כמו שהוא מתאמץ לעשות רצון קונו שלכך נברא, והוא כמשל הזונה בזוהר הק' (ח"ב קס"ג ע"א) , והוא בעצמו רוצה שאתה תמשל בו. וזה יאמר ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו, ר"ל שהוא בעצמו משתוקק שאתה תמשל בו, נ"ל:
Bereshit.480
הל"א א"ם תיטי"ב שא"ת, ס"ת באמת. שיש עובד דהיינו שעושה מצות ולומד תורה לשום פניה, זה אינו באמ"ת. וזהו שנרמז שייטיב מעשיו באמ"ת דייקא:
Bereshit.481
ויאמר קין אל אחיו (בראשית ד ח). לא פירש מה שאמר, ובכלי יקר איתא שהוא מלשון יתאמרו כל פועלי און (תהלים צד ד), שנכנס עמו בדברי ריב ומצה. ולפי פשוטו נראה ויאמר קין אל הבל אחיו, ר"ל שאמר לו שהוא אחיו ומתנהג עמו באחוה באהבתו, וכן הוא באלשיך. ועוד נ"ל ויאמר קין אל הבל אחיו, המאמר אשר דיבר לו הש"י סיפר להבל, ובזה גנב דעתו בהראותו שגילה לו מה שהוכיחו הש"י:
Bereshit.482
"ויהי "בהיותם "בשדה. צורך הודעת שהיו אז בשדה, שהשדה הוא שגרם שהוא מקום השראת החיצונים, מה שאין כן בבית לא היה גרמא בניזקין כל כך. וירצה עוד ויהי בהיותם בשדה, שכל אחד מהם שדה גרמה לו, שגם הבל גרם לו השדה הוא חקל תפוחין, שדרשו רז"ל (תיקו"ז סט ק"ב ע"א) שהציץ בשכינה ועל ידי כך נתחייב מיתה, וקין נמשך בהיפך לשדה רוצחים כנודע. וזה ירצה בשדה ב' שדה, ששני בחינות שדה היו ולזה גרמו מה שגרמו. וירצה עוד ויהי בהיותם בשד"ה, על פי מה שדרשו רז"ל (ב"ר פכ"ב ז') שחלקו שניהן, והגיע לקין חלק השדות הראוין לזריעה, ולא רצה להניח להבל לרעות צאנו בחלקו. וז"ש אחר כך במשה הוא גלגול הבל, וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג א), מקום שאינו ראוי לזריעה, נ"ל:
Bereshit.483
ויקם קין אל הבל אחיו. לפי פשוטו ויק"ם, ר"ל בפתאום שלא הרגיש הבל, וגם להיותו אחיו שהתנהג עמו באחוה, על כן לא הרגיש שיעשה דבר כזה, על כן ויהרגהו. וצורך הודעת זה שהיה בפתאום, על פי מה שנודע והובא בספר הישר שיתרו גלגול קין חבש למשה גלגול הבל בבית האסורין מקודם ולא הרגו בפתאום, וזהו היה תיקונו שזכה לכל יקר וכבוד. ועל פי רז"ל (תנחומא בראשית סי' ט') שדרשו שמקודם נתגבר הבל על קין והתחנן אליו, אזי נהג עמו באחוה וריחם עליו, ויקם קין אחר כך עליו, וזהו ויקם קין אחר נפלו על הבל אחי"ו, שהתנהג עמו באחוה וריחם עליו:
Bereshit.484
נמצא בספר ברית כהונת עולם כוונה נפלאה בזה הפסוק, ולהיות דבריו סתומין וחתומין, ארחיב הביאור מעט ובקיצור ואקדים לך הקדמות, ידוע דהשם הויה ב"ה מתמלא בי"ג מילואים שונים נגד י"ג מידות, ואלו הן ע"ב ס"ז ס"ג ס"ב ח"נ ז"נ ד"נ ג"נ ב"נ מ"ט מ"ח מ"ה מ"ד. והנה הם נגד י"ג חדשי השנה עם חודש העיבור, ובשנה פשוטה נכללין הג' אחרונים זה בזה. והנה מגיע לחודש השביעי אשר בו ידונו כל יצורי עולמים שם השביעי ד"ן. והנה הי"ב אחרים בלא שם ד"ן, בגימטריא תר"ע מילוי שם אדנ"י עם הכולל, שהוא תר"ע בית דין. והנה ששה השמות שהם קודם השם הנ"ל, גימטריא שלהן במנין שע"ט בגימטריא סנהדרי"ן ובגימטריא כס"א רחמי"ם. והששה שאחר השם הנ"ל, בגימטריא אר"ץ, בסוד מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט ד). והנה כשהוא מטה [בגימטריא ד"ן] כלפי חסד (ר"ה י"ז ע"א), ר"ל כשהשם הנ"ל יצורף להשמות כס"א רחמי"ם שבימין, אזי יעלה מספר זכו"ת לכל באי עולם. [ונ"ל שהוא סוד לבושיה כתל"ג חיוור (דניאל ז ט) בסוד הרחמים]. והנה זכו"ת בגימטריא או"ת הויה, הנותן לבעלי תשובה אות מאת הויה, כענין שנאמר בקין (בראשית ד טו) וישם י"י לקין אות (עיין תיקו"ז סט קי"ח ע"ב), שמתחילה פגם קין באותו האות, להיות מבואר בתיקונים (תיקו"ז יט מ"ב ע"א) ששורש הבל הוא מאותיות א"י דאדנ"י. והנה א"י פעמים הב"ל, יעלה למספר או"ת. ושורש קין הוא מאותיות ד"ן של שם אדנ"י, והנה הוא כמו נ"ד וחומה לכלול ולשמור אותיות א"י, כי קין באמת כמו שומר לפרי. והנה מספר השם אד"ני מתחלק גם כן למנין גד"ל כ"ח, הוא הב"ל כ"ח, והנה מספר גד"ל נוטה לחסד, ומספר כ"ח לד"ן. והנה הבל בהסתלקו ושורשו (היה) מאותיות א"י, אזי נצטרף א"י לכ"ח בסוד אחי"ך. והנה א"י פעמים כ"ח בגימטריא ש"ח, רק אף על פי כן מדה טובה מרובה, שעל כל פנים גם בדין מצורף על כל פנים מספר הב"ל כפשוטו, שהוא מילוי ס"ג שהוא מוצא פ"י ד' להחיות האדם, ויעלה למספר פרס"ה, שהם דיני מנצפ"ך ואדנ"י. וכן הוא כשהשם האמצעי שם ד"ן הנ"ל נוטה לששה שמות האחרונים מספר ארץ, יעלו למספר פרס"ה, [ונ"ל שהוא גם כן בגימטריא מש"ה, אשר היה גלגול הבל ותיקן גם את קין, ואמר במצרים לא תשאר פרסה (שמות י כו)]. מה שאין כן בעת התשובה, אזי הד"ן נוטה לכס"א רחמי"ם, יעלה למספר זכו"ת הוא מנין א"י פעמים הבל, בצירוף הויה פשוט משם ס"ג דהיינו כ"ו, וזה האות מאת י"י, עד כאן תוכן דברי הרב הנ"ל במאמר אילו של יצחק. ועל פי הדברים והאמת האלה יפורש הפסוק כך, ויאמר ד' אל קין "אי "הבל "אחיך, ר"ל שפתח לו דרכי התשובה ורמז לו הנה בידך לכל אשר תחפוץ, אם תשוב תצרף א"י להב"ל, ויהיה א"י פעמים הב"ל בגימטריא אות, ויצורף לזה השם הויה בגימטריא זכו"ת, והוא מנין השם ד"ן להנטותו לתחיה, דהיינו לששה שמות הראשונים סוד כס"א רחמי"ם, [כבר ידעת שהיה מעשה קי"ן והב"ל בתשרי רומז לשם ד"ן], ואם לא תשוב יהיה בסוד אחי"ך, א"י פעמים כ"ח, ובהצטרף מילוי ס"ג הוא הב"ל, אזי יעלה למספר פרס"ה. ויאמר לא ידעתי [ר"ל עשיתי בלא דעת כבהמה], כי השמר אחי אנכי [תמיה המתקיימת, כי אני שומר לאחי כמו הקליפה שהוא שומר לפרי], ובלעדו אני עץ [בגימטריא קי"ן] יב"ש, [בגימטריא קין במילואו כזה קו"ף יו"ד נו"ן, וכן כתב הרב הנ"ל וקי"ן היה עבד אדמה (בראשית ד ב) בגימטריא יבש], ואם כן לפי זה תיכף חזר בתשובה, אך לא היתה תשובה כל כך כיון שנתחרט רק על מה שנוגע אליו שהוא נשאר "עץ "יבש בלעדי הב"ל, והתשובה המעולה הוא שישוב החוטא על מה שחטא נגדו ית', על כן לא נתקבלה עדיין תשובתו עד שאמר גדול עוני מנשוא (בראשית ד יג), נ"ל. ובזה נבוא להתכת שאר הפסוקים אי"ה:
Bereshit.485
ויאמר מה עשית (בראשית ד י). הנה אתה מתחרט אשר הנוגע אליך, והנה קול דמי אחיך צועקים אל"י מן האדמה, "אלי דייקא ואלי נוגע הדבר:
Bereshit.486
ועתה ארור וכו' (בראשית ד יא). דקדק ועתה, ר"ל כעת אתה ארור, ובאחרית הימים יבוא לכלל ברוך, וחבר הקני נפרד מקין ויהיה איתן מושבו (במדבר כד כא):
Bereshit.487
מן האדמה. הנה כעת עובד אדמה, ואמר להבל פרח באוירא ולא רצה להניחו לדרוס על אדמתו, ואחר כך בעת התיקון אזי אפילו מה שנתנו לבני יתרו לפי שעה דהיינו דושנה של יריחו (תנחומא יתרו סי' ד'), מאסו בו והלכו ללמוד תורת משה אצל יעבץ כנודע (סוטה י"א ע"א):
Bereshit.488
אשר פצתה את פיה לקחת דמי אחיך מידך. הנה הקשו המפורשים הלא מדרך וטבע הארץ לבלוע הליחות, ותירצו שעל כל פנים מדרך להיות רישומו ניכר והיא בלעה גם הרושם, והרושם היה צריך להיות בעין ארץ אל תכסי (איוב טז יח), והוא ריבוי האתי"ן א"ת פיה, ר"ל שפצתה ביותר ממה שטבעה ודרכה להיות לה פיות קטנות לבלוע, והיא פצתה פה גדול ביותר לבלוע גם "את דמי, היינו גם רושם הדמים. והנה נראה לדעתי שהאדמה עשתה לטובת קין, להיות הוא אדוניה והיה עובד אותה, והיתה נשמעת לו ועושה טובתו כעבד לאדוניו. וזה וקין היה עובד [מפעיל לאחרים] אדמ"ה (בראשית ד ב), מעביד את האדמה. וז"ש לקחת את דמי אחיך מיד"ך דייקא, שאתה אדוניה על כן עשתה לטובתך, על כן כעת:
Bereshit.489
כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך (בראשית ד יב). והנה ריבוי האת על פי פשוטו נ"ל, לא מיבעיא מה שאינו נוגע לאדמה רק לטובתך, כענין שעשתה לכסות דם הבל שבודאי לא תשמע לך, אלא אפילו מה שמגיע לה גם כן דהיינו בצמיחות התבואה וכיוצא, שגם לה די בזיון וקצף, לא תשמע לך ולא תתן כחה לך, וזה ריבוי הא"ת. וירמוז גם כן כי תעבד א"ת האדמה, ריבוי האדמה העליונה לעבוד ולתקן את השכינה שפגמת באותיותיה כדברי הרב הנ"ל, לא תוסף ת"ת, ר"ל לא תסף לתת לך שפע כחה לך, ר"ל רק בחינת הכ"ח, לא בבחינת גד"ל והבל שהוא מצד הנוטה לחסד:
Bereshit.490
נ"ע ונ"ד תהיה בארץ. נ"ע, לדעתי נמשך הדין מק"ך צירופי אלקים כמנין נ"ע וניתן למקרים ולטבעים, על כן והיה כל מוצאו יהרגוהו, כיון שניתן לטבעים ולמקרים הטבע גימטריא אלקים:
Bereshit.491
נ"ד תהיה בארץ. על פי דברי הרב הנ"ל השם האמצעי ד"ן, יהיה נוטה להששה שמות שלאחריו שהם כמנין אר"ץ:
Bereshit.492
ויאמר קין אל י"י (בראשית ד יג). הנה אפילו לא יאמר הפסוק תיבת אל י"י, ידענו כי אל השם ידבר. אך לדעתנו הוא על פי דברינו שמקודם לכן נתחרט על אשר לא טוב עשה מה שנוגע לעצמו שנשאר ע"ץ יב"ש, ולא היתה תשובתו שלימה. וכעת ששמע דברי הש"י ויאמר קין אל י"י, מה שנוגע אל ד' גדול עוני מנשו"א:
Bereshit.493
גדול עוני מנשוא. אפשר לפרש בלשון בתמיה, וכי גדול עוני מנשוא ממדת נושא עון (שמות לד ז), והלא אתה אין סוף ב"ה ולמדותיך אין סוף, ותמיד תשא עון גדול וקטן שם הוא ותסלח הכל:
Bereshit.494
ותפרש הפסוק על פי מה שפרשתי שאמר לו השי"ת שגם הטבע תנגדהו ויתמסר למקרים. וז"ש (בראשית ד יד) הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה שהטבע גם כן תנגדני, ומפניך אסתר ר"ל מהשגחותך, אם כן בודאי כל מוצאי יהרגני, אם כן מעתה אמות בידך. וז"ש היו"ם הן גרשת אותי היו"ם דייקא, ואם כן אין לי נח"ת רוח אפילו רגע, על כן אמות בידך:
Bereshit.495
לכן (בראשית ד טו). כל מקום שנאמר לכן הוא שבועה (שמו"ר פ"ו ד'). והנה לשון נופל על לשון, שבועת מלשון שבעה. [והבן על פי מה שקרא אברהם באר שב"ע כי שם נשבעו (בראשית כא לא), ועד שם היתה תשובתו ולא היתה תשובה עילאה רק תשובה תתאה. וז"ש לראובן (ב"ר פפ"ד י"ט) אתה פתחת בתשובה תחילה הוא תשובה עילאה, והבן נ"ל] על כן שבעתים יקם שבעה דורות כמו שאמרו רז"ל (תנחומא בראשית סי' י"א). והנה על פי פשוטו יש לפרש הפסוק לכן, ר"ל בשבועה יאמרו כל הרג קין, כל המקרים המזומנים להרג את קין רק שבעתים יקם. והנה יש פנים לדרוש שהבטיחו הש"י שיתוקן באחרית, ויסיר בדיליו בהרוג משה את המצרי (שמות ב יב) הוא הרע של קין, ויתוקן הטוב ביתרו. וזה יאמר לכן בשבועה, כ"ל הרג קין ר"ל מי שהוא כללות נשמות הקדושות שבישראל, היינו משה ששקול נגד ס' רבוא, הוא יהרוג את קין לקיים שופך דם האדם באדם עצמו הנהרג דמו ישפך (בראשית ט ו), שבעתים יקם אותו שיהיה לאחר ז' דורות שבחר י"י לחלקו, דהיינו אברהם ומשה, הוא הדור השביעי באותו פעם יק"ם, על כן יק"ם ר"ת יתרו קין מצרי, שקין נחלק ליתרו ולמצרי והבן:
Bereshit.496
וישם ד' לקין אות. כבר מבואר לעיל בדברי הרב הנ"ל מה הוא האות, ובהצטרף השם יהיה לזכו"ת. והנה עוד קבלו רז"ל (תיקו"ז סט קי"ח ע"ב) שמסר לו אות ו' מהשם לסימן, ולזה יאמר אחר כך בפסוק:
Bereshit.497
וישב בארץ נוד (בראשית ד טז). בהצטרף הו' לנ"ד הוא שם ד"ן הנ"ל המצורף לאר"ץ, הוא בגימטריא אל שדי. כי הנה קיימו וקבלו רז"ל (זוהר ח"א נ"ד ע"ב) שנתגרש אל הארקא, ושם הוליד תולדות בבחינת הרוחות וקליפות, וכדי שיהיה יכול להעמיד תולדות גם בכאן שהוא צורך שישתייר בעולם, כי נעמה היוצאת מחלציו הוא אשתו של נח (עיין ב"ר פכ"ג ג'). והנה השם הנ"ל שד"י הוא מסוגל לפריה ורביה, בסוד הכתוב (בראשית לה יא) אני א"ל שד"י פרה ורבה. והנה בויצא קין מלפני ד', נ"ל שלא קבל חיותו מבחינת פנים רק בבחינת אחוריים, כענין מאן דשדי בתר כתפוי (זוהר ח"ג כ"ג ע"ב), קדמת עדן ששם שורים המלאכי חבלה להט החרב המתהפכת (בראשית ג כד). וירמוז גם כן באפשר קדמת עדן, ר"ל אותיות שקודם עדן, הם סג"ם מנין ק"ג, כי הנה הש"י עולמות הם ר"ז מימינא וק"ג משמאלא, כמנין מנח"ה שהוא בזמן הדינים:
Bereshit.498
נו"ד קדמ"ת עד"ן (בראשית ד טז) ס"ת תנ"ד, ג' מילואי אהיה, אשר ממנם יהיה התחיה לעתיד, ובמהרה בימינו יבנה חומ"ת ירושלים:
Bereshit.499
וידע קין א"ת אשתו (בראשית ד יז). אפשר הא"ת לריבוי התאומה יתירה של הבל גם כן שלא גירשה. והנה בעשרה מאמרות משמע שלא בא עליה קין, עם כל זה יש לרבות בא"ת שהיתה עדיין בביתו, והידיעה היתה רק לאשתו המיוחדת לו, דאם לא כן כפשוטו יקשה למה לא נאמר בסתם ויולד לקין את חנוך כמו בפסוק שאחריו, אלא לאשמועינן שלא העמיד תולדות רק מאשתו המיוחדת לו כי לא ינוח וכו'. ושנינו בעשרה מאמרות שנקראה צפר"ה אשת משה אשה כושי"ת (במדבר יב א), שהיתה משחרת עצמה לגבי קין:
Bereshit.500
את חנוך (בראשית ד יז). הנך אתי"ן הנאמרים בכל התולדות, אפשר לרבות שנולדו בנות עם כל אחד לצורך בנין העולם:
Bereshit.501
חנו"ך (בראשית ד יז). אפשר קראו חנו"ך להיות שמצא חן בעיני ד', במה שנתן לו אות משמו לשמירה (עיין תיקו"ז סט קי"ח ע"ב). והנה חנו"ך, הוא בגימטריא ח"ן הוי"ה. ולזה יאמר ויהי בונה עיר, שכבר בנה והתחיל לבנות קודם לידת בנו, אך מהראוי היה להיפך לקרות שם הבן כשם העיר, עם כל זה לא עשה כן רק קרא שם העיר כשם הבן, להורות החסד חנם שעשה עמו הש"י. ואפשר צורך הודעת זה הספור, להורות שבשביל זה פעל במעשיהו שבימי תיקונו אמר לו משה והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד' לנו והיטבנו לך (במדבר י לב), והבן. ועוד זכה בשביל שלא היה בזה כפוי טובה, שאותו האות מהשם לא זזה ממנו, שהיה נקרא מאז יתר, וניתוסף לו הוא"ו ונקרא יתרו:
Bereshit.502
את עירד (בראית ד יח). כבר כתבנו לרבות בנות רבות נולדו עמהם:
Bereshit.503
עירד מחויאל כו'. כבר פירשו רבותינו ז"ל (ב"ר פכ"ג ב') שמותם, ולפי פשוטו הוצרך למנותם דור אחר דור, בכדי לידע למ"ך הוא הדור השביעי שהרגו לקין, וקיים הקב"ה דברו:
Bereshit.504
ויקח לו למך (בראשית ד יט). שלא מאחיותיו. וצורך הודעת אלו הלקוחין, שממנו הושתת העולם שהוליד את נעמה אשתו של נח (ב"ר פכ"ג ג'), ואפשר עד למך היו נוהגין ליקח כל אחד התאומות הנולדות, ולמך התחיל בזה שיקח כל אחד נשים אחרות, על כן נשארה נעמה אחות תובל קין לברכה להיות אשתו של נח, דאם לא כן כבר היה תובל קין לקחה, ומשמיענו תורתינו הק' איך עמקו מחשבותיו ית' ולא ינוח שבט וכו':
Bereshit.505
עד"ה וצל"ה. כבר מפורש בדברי רז"ל (ב"ר פכ"ג ב') טעם שמותיהן וצורך הודעתן האח"ת השני"ת, לפי סדר לשון הכתוב היה לו לומר הראשונה השניה, ובאם לקחן כאחת, אם כן לא הוה ליה למימר רק ויקח לו למך ב' נשים עד"ה וצל"ה. והנ"ל גם כן על פי דברי רז"ל (שם) שצל"ה לא היתה לפריה ורביה, ואם כן בענין התשמיש יתייחדו, כי היה משמש גם עם עד"ה, ובענין פריה ורביה שם האחת עד"ה כי אחת היא לאותה מעשה, ואם כן עדה אין לה חבר לפעולתה, ויאמר שם האחת ושם השנית צל"ה, כי היא שנית לעדה לענין תשמיש, ודוק. והנה מתוך גנותו סיפר הכתוב שבחו, שמתחילה לקח עד"ה למצות פריה ורביה ואחר כך צל"ה להנאתו, ומשום הכי זכה ויצאה ממנו נעמה שממנה הושתת העולם, וכן שאר בניו היו מתעסקים בצורך בנין העולם ולישובו ולתיקונו, וזהו ענין הודעת מלאכת הבנים. וזה משמיענו שהש"י אינו מקפח שכר שום מצוה. וגם כן לפי מ"ש שהוא התחיל לגדור גדר הערוה שלא ליקח אחיות, על כן הש"י לא קפח שכרו כי מנעמה נבנה העולם, וגם שאר הבנים הגם שנאבד זרעם במבול, עם כל זה לא נמחה שמם מן העולם בזכר המלאכות שהמציאו, על טוב יזכר שמם, נ"ל וזה יאמר בפסוק:
Bereshit.506
(כ) ותלד עדה את יובל (בראשית ד כ). להיות נשואי עדה לשם שמים, ובפסוק (בראשית ד כא) כ"א ושם אחיו יובל, המציאו מלאכת מרעה הצאן ומלאכת הניגון בכינור שהם צורך גדול בעולם:

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.