← Library

Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

1. Bereshit.7

   עוד התחילה התורה הק' במעשה בראשית באות ב' (בראשית א א). להורות התחלת בריאת הזמן הוא יום א' בשבוע, והוא נברא מאות ב' מן בג"ד (כפר"ת) אשר בהם נבראו ז' ימים בשבוע, עיין בספר יצירה:

2. Bereshit.8

   ב"ראשית, ב' גדולה (נמסרה בהתחלת התורה). ב' גדול"ה בגימטריא נ', לרמז נ' שערי בינה נמסרו בתורה (ר"ה כ"א ע"ב), והנה תיבת בראשי"ת ב' ראשי"ת, לרמ"ז לחשוב ראשי"ת ב' פעמים, יעלו אלף תתכ"ב, מנין חמשי"ם שער"י בינ"ה נמסר"ו את"י, והוא התפארות התורה מבראשית אשר נמסרה אתה חמשים שערי בינה. (וזהו בראשי"ת ברא אלהים את השמי"ם, היינו שער הנו"ן שאי אפשר להשיג רק בשמים, ואת הארץ היינו המ"ט שערים שאפשר לבן אדם להשיג בארץ, וכדמצינו (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים), והנה סוף התורה בל' (דברים לד יב) ותחילתה בב', ללמד שיש בה ל"ב נתיבות החכמה, ובראשי"ת מורה על נ' שערי בינה, וזהו שתירגם אונקלס עם נב"ל ולא חכם (דברים לב ו), עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו, רצ"ל שקבלו התורה שיש בה ל"ב נתיבות חכמה, ונ' שערי בינה יצורפו נב"ל.

3. Bereshit.9

   עוד בי"ת גדול"ה, בגימטריא הוי"ה חס"ד די"ן רחמי"ם, שהם הוי"ה מנהיג העולם בחס"ד די"ן רחמי"ם, ועיקר החסד ורחמים לצורך הארציים שאינם מתקיימין בדין, ועיקר הדין לצורך השמימיים שאין מצוי ביניהם היצר הרע. וזהו בראשית ב' ראשי"ת ברא אלקים, היינו את השמים לצורך השמימיים, ואת הארץ לצורך קיום הארץ, חסד ורחמים:

4. Bereshit.10

   בראשית ואות ב' רבתי (בראשית א א), להורות בי"ת ראשי"ת, היינו לעשות מתיבת ראשי"ת בתים. כי אות נקרא אבן כשאינו במילואו, ובמילואו הוא תיבה וקרוי בי"ת כמבואר בספר יצירה. ותמצא הסוד למה ברא הש"י את העולם, דהיינו בכדי שיהיה נקרא מל"ך כי אין מלך בלא עם, על כן ראשית התעוררת הבריאה היה כביכול בבחינת תואר מלכו"ת, וז"ש דוד (תהלים קמה יג) מלכות"ך מלכות כל עולמים, והנה הכל ממך לדרוש תיבת ראשית בתי"ם, הנה המילוי מתיבת ראשי"ת הוא י"ש ל"ף י"ן ו"ד ו'. בגימטריא מלכות. ובזה נדרש סוף התורה לתחילתה לעיני כל ישראל (דברים לד יב), (העמוסים מני בטן בני מלכי"ם, המה מבינים) בראשי"ת ברא אלקים, היינו טעם בריאת העולם בכדי שיתגלה תאר מלכו"ת, ואי אפשר להרחיב הדבור בזה והמשכילים יבינו:

5. Bereshit.11

   ב' רבתי (בראשית א א). עיין באור תורה מנהג הסופרים לעשות האתוון רברבין שוין בגגיהם לשארי האותיות, ומלמטה הם עודפים ברבו יתירה. ובשם הזוהר (ח"ג ב' ע"א) הביא אתוון רברבין דסליקין על כל שאר אתוון וכו', משמע בהיפך. ומהראוי לקיים שניהם דמנהגי הסופרים בקבלתם גם כן תורה היא, וצריך לעשות עובי הגג שמעובה יותר משאר הגגות, אותו עובי העודף יעלה למעלה מגגי האחרות, ורבו יתירה של האות יציץ ופרח למטה. וכאן באות הב' ובהתחלת התורה ירמוז לפי זה, על פי מה שנודע ב' רומז לחכמ"ה, בחכמה יבנה בית (משלי כד ג), וגם רומז לכנסת ישראל מלכו"ת בתים מלאים כל טוב (דברים ו יא). והנה בכאן נרמזו שתיהן ב' ראשית, היינו ראשית חכמה מלמעלה למטה, וראשית חכמה תתאה חכמת שלמה ממטה למעלה, זה השער לד' והוא אתר דיראה (עיין זוהר ח"א ז' ע"ב) ירא את ה' בני ומלך (משלי כד כא), שום תשים עליך מלך (דברים יז טו), שתהא מוראו עליך (כתובות י"ז ע"א). ונרמז בבי"ת הרבתי בהתחלת התורה, אשר שגבה למעלה ראש בעובי הגג ותעשה פוארות למטה, רמז אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה (אבות פ"ג מי"ז), ואורייתא מחכמה נפקת (זוהר ח"א מ"ז ע"ב), ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין, וכמ"ש לעיל עירוב קב חומטין כו' (שבת ל"א ע"א), בכדי שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט וכו' (ברכות י"ז ע"א). ורמז בראשית ב' ראשי"ת בר"א אלקי"ם א"ת השמי"ם, היינו הראשי"ת מן השמים לארץ הוא ראשית חכמה מלמעלה למטה, וא"ת האר"ץ היינו הראשית מהארץ לשמים, היא חכמה תתאה חכמת שלמה יראת י"י היא תתהלל (משלי לא ל), הבן:

6. Bereshit.12

   עוד ב' רבתי (בראשית א א). לפי הנ"ל שגבה למעלה ולמטה, אמרו דורשי רשומות התחילה התורה באות ב', לרמז על העולם הסתום משלשה רוחות ופתוח לצפון, וכיון שצד הפתוח הוא הצפון, צד המעלה הוא המזרח רומז למדת תפארת ישראל הנקרא מזרח, אשר הוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה ועולה למעלה ראש בלי מצרים יירש נחלה, וצד שלמטה צד מערב מדת מלכו"ת המתפשטת למטה בעולמות בריאה יצירה עשיה ליתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, והבן. וזהו ב"ראשית ב' ר"אשית, ברא אלקים את השמים תפארת ישראל העולה למעלה ראש כגבוה שמים, וא"ת הארץ מלכות שמים, אשר הוא ראשית לבריאה יצירה עשיה, וצד הדרום חס"ד הנמשך מן השמים לארץ, הנה ב"ית ר"בתי בגימטריא רוח מזרח דרום ומערב עם הכולל, והמשכיל לא יתמה על הוספת הו' ומנין החשבון בהוספת הכולל:

7. Bereshit.13

   בי"ת רבת"י (בראשית א א), בגימטריא תתרכ"ד. ירמז לשלשה עמודים שהם יסודי העולם תור"ה עבוד"ה גמילו"ת חסדי"ם (אבות פ"א מ"ב). הנה בתורה יש ל"ב נתיבות חכמה, על כן התורה מסתיימת באות ל' (דברים לד יב) ומתחלת באות ב' וכמ"ש לעיל. וכל נתיב כלול מכולם כנודע, הנה ל"ב פעמים ל"ב מנין בי"ת רבת"י, הרי לך עמוד התורה. והנה המזבח מקום עבודה היה ל"ב אמות על ל"ב אמות (מדות פ"ג מ"א), אם כן היה תתרכ"ד אמות מנין בי"ת רבת"י, הרי לך עמוד העבודה. והנה ג"מילות ח"סדים שמחויב האדם לעשות עם חבירו ענין חס"ד הוא, כי אדם נתון ח"ו באיזה דין היינו כשחסר לו איזה דבר הוא נתון בדין בגימטריא ס"ד, כמ"ש (איוב יג כז) ותשם בס"ד רגלי, והאדם המתחסד עמו ומשלים לו חסרונו ממשיך לו חס"ד הוספת אות ח' על ס"ד, (עיין ברעיא מהימנא פרשת פנחס (זוהר ח"ג ר"ל ע"ב)) ח' תמניא ספירן מחכמ"ה עד י"סוד, הוא יס"וד צדיק חונן ונותן המשכה מחסד עליון (חכמה), עד הצינור המשפיע הוא יסוד שמתגלה בו טפת החסד. והנה נמתק הדין ח' פעמים היינו מדי עברו בכל ספירה, הנה ח' פעמים די"ן בגימטריא תקי"ב. והנה ג"מילות ח"סדים תרי חד בגופו וחד בממונו, אם כן כשתכפול תקי"ב בגימטריא תתרכ"ד מנין בי"ת רבת"י, והוא בחינת יס"וד י"ו פעמים ס"ד המשפיע חס"ד, הרי לך עמוד גמילות חסדים. והנה תמצא בר"אשית, בגימטריא א"ל ת"ורה א"ל ע"בודה א"ל ח"סדים:

8. Bereshit.14

   בי"ת רבת"י (בראשית א א), בגימטריא ג"ם ע"ל די"ן אמ"ת שלו"ם (אבות פ"א מי"ח). גם בראשי"ת בגימטריא ה"ויה בדי"ן ב"אמת ב"שלום, רמז הוית וקיום העולם על ידי המהוה כל הויות, הוא בדי"ן באמת בשלום, עיין בטור חו"מ (סי' א') החילוק בין רבן שמעון בן גמליאל לשמעון הצדיק (אבות פ"א מ"ב):

9. Bereshit.15

   התחלת התורה באות ב' (בראשית א א) אשר נקרא בי"ת, והנה היא רבת"י רמז למילוי מילואה רבו יתירה כזה בי"ת יו"ד תי"ו, בגימטריא תתמ"ח. הנה אמרו המקובלים שעל מצחו של מ"שיח ב"ן דו"ד חקוק שם כד"ת עשה למען דתך (היא התורה). והנה משי"ח ב"ן דו"ד עם השם כד"ת החקוק עליו, בגימטריא תתמ"ח מנין בי"ת במילוי מילואה, רמז שעיקר גילוי מסטורין של התורה תהיה בהתגלות מ"שיח ב"ן ד"וד עם השם הנחקק הנ"ל:

10. Bereshit.16

    בי"ת רבת"י (בראשית א א), בגימטריא אתרו"ג ערב"ה לול"ב הד"ס. דהנה תורת הויה תמימה (תהלים יט ח), וארבעה מינים הללו רומזין לשם הויה ושמחתם לפני הויה וכו' (ויקרא כג מ), על כן רמז בהתחלת התורה לד' מינים הללו.

11. Bereshit.17

    בי"ת רבת"י (בראשית א א), בגימטריא תדי"ר. רמז לתרי"ג מצות והכוונה הכוללת אותו, היא מצוה כוללת את כולם לקיים מצותיו כאשר צוני ד' אלקינו, או מצות העיון הכוללת את כולם. והנה מתרי"ג מצות נעשה לבוש וחלוקא דרבנן לנשמה בגן עדן, ומן העיון נעשה מזון לנשמות בגן עדן, או יחשב מצוה כוללת השמחה שאדם שמח בעשיית המצות, כענין שכר מצוה מצוה (אבות פ"ד מ"ב):

12. Bereshit.18

    בי"ת רבת"י (בראשית א א), להורות גדולת הב' להתבונן בה בשלשת בחינותיה שהם ס"פר ס"ופר וס"יפור (כדאיתא בספר יצירה), דהיינו מילואה בי"ת, וחשבונה שתים, וצורתה ג' ווין כזה ו, סך הכל גימטריא ת"בל (עיין מ"ש לעיל), מנין ג"בורה י"ראה, להורות שעלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין (ב"ר פי"ב ט"ו). והנה לפי מ"ש מנין הב' תב"ל, וידוע דאות ב מורה על מדת מ"לכות הנקראת צד"ק כנודע (תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א). על זה יש לרמוז והוא ישפוט תבל ב"צדק (תהלים ט ט), מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג), צד"ק משפטיו (תהלים קיט עה). וזהו גם כן ברמז כי כאשר משפטיך לארץ צד"ק למדו ישבי תב"ל (ישעיה כו ט), ותתבונן הגילוי הראשון להמקבל התורה היתה בלב"ת אש (שמות ג ב) , היא אות ב' התחלת התורה:

13. Bereshit.19

    עוד אני אומר ב' רבתי כנ"ל (בראשית א א), כמנין תב"ל. הוא רמז על פי מ"ש בפסוק (קהלת ט י) כל אשר תמצא י"דך לעשות ב"כחך עשה, דהנה יש (קהלת ג א) י"ד עתים לטובה (המבוארים בספר קהלת), והוא בחינת י"ד ימין חסד, ויש י"ד עתים להיפך בחינת י"ד שמאל גבורה, והנה בהתגברות י"ד ימין אז נתהפך גם י"ד שמאל ונתהווה לחסד. והנה כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו) כ"ח אתוון דפסוק בראשית בהם מרומזין כל הכ"ח ע"תים, (ומה טעם פתח בבראשית משום כ"ח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (ב"ר פ"א ב'). כי בעוסקם בתורה מתגברין על י"ד אויב, ובהיפך ח"ו נאמר (איכה א ו) וילכו בלא כ"ח לפני רודף), וז"ש דוד (תהלים לא טז) בידך עתות"י הצילני מי"ד אויבי. וז"ש שלמה כל אשר תמצא יד"ך לעשות בכח"ך עשה, תפעול שיכללו כל הכ"ח עתי"ם בי"ד ימין והנה י"ד פעמים כ"ח בגימטריא תב"ל, מספר הב' בג' חלקים ס"פר ו"סופר וסיפו"ר כנ"ל, הנה י"ד כ"ח בגימטריא מ"ב, בזה השם נברא מעשה בראשית כנודע מן המקובלים הראשונים שיוצא מן בראשית עד ה' של ובוה"ו (בראשית א ב):

14. Bereshit.20

    התחלת התורה באות ב' (בראשית א א), רמז למדת מלכות שנקראת בי"ת. דידוע שכל העולמות נבראו בסוד נקודת המלכו"ת, ששיער כביכול בעצמותו ית' שאין מלך בלא עם, ולזה היה התעוררת בריאת העולמות. והנה מדת מלכו"ת נקראת בי"ת כמו שאמרו רז"ל (שבת קי"ח ע"ב) מעולם לא קראתי וכו' לאשתי ב"יתי, ובכהן גדול וכפר בעדו ובעד בי"תו (ויקרא טז יז). והסוד הוא (עיין בספר שערי גן עדן) שהוא להיות ג' פעמים או"ר (סודם כת"ר עם הכולל) נשפעים לזעיר אנפין, וב' פעמים או"ר הנ"ל הוא משפיע למלכו"ת שמים, רק בחסרון האלפין (שנשארים למעלה) ונשאר בה ו"ר ו"ר מנין בי"ת, וכן נאמר לאדונינו דוד מלך ישראל (שמואל ב' ז יא) והגיד לך כי בי"ת יעשה לך י"י כי יירש המלכו"ת, והשתלשלות התורה מעולם ועד עולם, ולעולם מלכו"ת של עולם העליון מתלבש בתחתון ממנו בסוד כ"תר מ"לכות. אם כן לזה התחילה התורה באות ב' ר"בתי, להורות מאין שורשה ומחצבה, ולמה היה בריאת העולמות לבנות לה בי"ת מעולם ועד עולם מלכותך מלכות כל עולמים, והבן. ועיין מ"ש לעיל בענין בר"אשית, לרמז לבנות ב"תים לתיבת ר"אשית ותתייליד מל"כות מרא"שית, והבן:

15. Bereshit.21

    עוד ב' רבתי (בראשית א א), גימטריא תתרכ"ד. דהנה אמרו רז"ל (ב"ר פ"א י') התחילה התורה באות ב', שהוא לשון ברכה. והנה בית רבתי בגימטריא אלף כ"ד, בחזרת האלף לאלף גימטריא כ"ה "כה תברכו" (במדבר ו כג), דרוש באריכות וקבל שכר:

16. Bereshit.22

    בראשית (בראשית א א), בו נרמזים הגואלים האחרונים העתידים לגאלינו במהרה בימינו, והן המה "נחמיה "בן "חושיאל "מנחם "בן "עמיאל "אליהו, בגימטריא "בראשית. נרמז זה אשר בתחילת הבריאה עלתה מחשבתו ית"ש הגואלים האחרונים, אשר על אותו הזמן נאמר (תהלים קד לא) "ישמח ("משיח) י"י במעשיו, שמח לא נאמר אלא "ישמח. והנה נעוץ סוף התורה בתחילתה "לעיני "כל "ישראל (דברים לד יב), רצ"ל להיות לעינים לכל ישראל עיני העדה (במדבר טו כד), "בראשית ברא אלהים, ברא הש"י אותן המנהיגים אשר הם מנין בראשי"ת, וכנ"ל:

17. Bereshit.23

    בראשית ברא אלקים (בראשית א א). הנה הזקינים שינו לתלמי המלך וכתבו אלקים ברא "בראשית (מגילה ט' ע"א). דלכאורה הוא מהראוי להתחיל בשמו ית', והנה לפי הפשט יתכן להתבונן למה באמת לא התחילה התורה בשמו יתברך. ואומר לך דבר נחמד, דהנה ידוע כל פועל אומן מקדים במחשבתו לעשות דבר הנפעל בכדי להשלים חסרונו באיזה דבר שנחסר לו, ומקדים במחשבתו צורך הפעולה לטובתו. דרך משל אומן העושה כלי שעות שקורין זייגר, הנה מקדים צורך הכלי לטובתו, כי הוא חסר במה שאינו יודע עתיו ורגעיו, ועל ידי הכלי הזאת יושלם חסרונו, ובאם אינו עושה בשביל זה כגון שיש לו כלי כזאת, הנה עושה כדי למכור כי יחסר לו מן הממון המצטרף לטובתו, ועושה כלי זה להשלים חסרונו בממון, הנה פועל כזה לא יקרא לו "פועל "אמת, כי אין פעולתו "אמת עושה הזייגר וכוונתו לדבר אחר. מה שאין כן הבורא י"ת שמו שלם בתכלית השלימות, לא עשה פעולתו להשלים חסרונו ח"ו כי אינו בעל חסרון, ואם כן כביכול לא הקדים את עצמו במחשבתו, רק עשה לטובת הפעולה בעצמה מדרך הטוב להטיב, זה נקרא פועל "אמת שפעולתו "אמת הבן. הנה אלו הקדים הש"י את שמו בתורתו קודם הפעולה, היה משמע ח"ו שהוא כמו כל הפועלים שמקדימים במחשבתן את עצמן להפעולה. על כן הקדים הש"י את הפעולה להפועל, ואמרה התורה בנועם אמריה "בראשית בר"א קודם לשמו ית', להורות שעשה לטובת הפעולה. ויוצא לנו מזה עיקר גדול באמונה וצורך הודעה זו לתורה ולעבודה, כיון שנודע לנו שהפועל הטוב ב"ה פעולתו להטיב לבריותיו, מזה נדע שכל ציווי התורה לטוב לנו כל הימים, שהבורא ב"ה שבראנו להטיב לנו הוא יודע את אשר טוב לנו בב' העולמים, על כן מחויבים אנחנו לקיים את כל אשר צונו, ולמנוע מכל אשר הזהירנו בין והתבונן. והנה גוי לא יקבל עליו דברים נחמדים כאלו, על כן שינו לתלמי המלך אלקים ברא בראשית, אבל ישראל עם קרובו הן המה עמוסים מני בטן המה מבינים הענין. וזה שמקושר סוף התורה לתחילתה לעיני כל ישראל יכולים לכתוב "בראשית ברא אלקים", מה שאין כן לגוי צריכה לשנות ולכתוב "אלקים ברא בראשית".

18. Bereshit.24

    עוד אודיעך הנלפע"ד על פי הפשט, דהנה כמה מהפלסופים אשר מאנו לקחת מוסר התורה והאמינו הקדמות, והנה גם שהאמינו הקדמות, עשו המצאות להמציא בשכלם מציאת הש"י בדרכים זרים ומהבלים, הגם שהכריחו באמת במציאת הש"י גם לדעת הקדמות, עם כל זה הוא דרך ארוכה ילאה שכל האדם ויולד לו ספיקות, חוץ לזה תפול בזה כל יסודי הדת אמונת השגחה בעולם השפלים ושכר ועונש. מה שאין כן בעלי דת התורה מאמיני החידוש על פי התורה, הנה אמונת מציאות הש"י בהכרח הוא בשכלם בקלות העיון, דעל כרחך כל חדש יש לו מחדש. שאין הדבר עושה את עצמו אחר העדרו מבלי ממציא שממציאו אחר העדרו. וזה הוא חכמת התורה שהתחילה (בראשית א א) בראשי"ת ברא (ואחר כך) אלקים, הוא עצה מן התורה, ורצ"ל כיון שתחזק שכלך ותאמין בחידוש הבריאה מבראשית, הנה יצא לך אמונת מציאות הממציא החידוש, הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:

19. Bereshit.25

    עוד אבאר לך ביותר, דהנה כמה וכמה גם מבני עמנו (אשר דרכו דרך לא סלולה מסכנת אבני מכשול) אמרו שאין מן ההכרח להאמין שהעולם יופסד בזמן, הגם שהאמינו בחידוש, וכבר ידוע שכל הוה נפסד אמרו שכל זה הוא בטבע, אבל ברצון היוצר כיון שהוא בראה והמציאה כרצונו הנה רצונו תעמוד לעד, וסמכו ראשם ורובם על מאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קד ה) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, אבל לא זה הדרך ישכון אור התורה לפי דברי חז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א) גילו לנו מסטורין של יוצר בראשית שתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב, (הגם אשר מרן הרמב"ם ז"ל דיבר בזה עיין נא בספר תורת העולה למרן מהר"מ אלשיך הוכיח במישור לענוי ארץ אשר דעת חז"ל הוא חרוב ממש, אין מן הצורך להאריך בדברים הללו כי הדברים מוסכמים על פי תורתינו הק' מבלי נפתל ועקש), ומה שדברו בזה היות הש"י הממציא פעולתו תעמוד לעד, הנה פעולתו תעמוד לעד ברצונו, ורצונו הקדום היה לשתא אלפי שני שתעמוד, (וזה הוא הנקרא בדברי דוד בל תמוט עולם ועד), וכן הוא ענין כל הנסים שידוד המערכה, זה הוא רצונו מבראשית ואין זה הפסד, הנה הוא ית"ש הכל יכול הוא ובודאי יכולת בידו לברוא עולם שיעמוד לעד, אבל ברצונו ברא עולם שיעמוד כך וכך ויפסידהו כרצונו. הנה נרויח מאד בזה כי כשנאמין בהפסד העולם, ע"כ מוכרחים אנו להאמינן בחידושו, כי אילו היה קדמון לא היה נפסד, מה שאין כן כשיופסד על כרחך אינו קדמון, וכשנדע שאינו קדמון על כרחך יש לו מחדש (עיין כל זה בספר הנ"ל). ולאמונה זו י"ל דמשום הכי לא פתחה התורה בשמו ית' אלקים ברא כו', דאז היה משמע שברא בערך אלקותו לאין תכלית, ולא תופסד הבריאה כמו שאלקותו תעמוד, על כן פתחה התורה בבריאה, כדי שנדע ונשפוט כי כל הוה נפסד. וזהו ב"ראשית ברא שית, שיתא אלפי שנין, הבן הדברים:

20. Bereshit.26

    ובדרך רמז למה לא פתחה התורה אלקים (בראשית א א). וגם למה לא נכתב בראשונ"ה. יש לפרש דהנה בזוהר (ח"א ה' ע"א) על פסוק (ישעיה נא טז) לנטוע שמים וליסוד ארץ וכו', אל תקרי עמי אלא עמי אתה, מה אנא במילולי עבדית שמיא וארעא וכו', ועל ידי לימוד התורה לשמה בוראין שמים חדשים וארץ חדשה, עיין שם. ותוכן הדברים שעל ידי עסק התורה לשמה שהצדיקים עוסקים, אזי הם בוראים שמים חדשים וארצות חדשות. ולפי זה יתכן שפיר רמז הפסוק בלשון זה בראשית ברא אלקים את השמים כו', לדייק לאפוקי מן אז והלאה הצדיקים הם בוראים שמים וארץ, והש"י הוא הנותן להם כח לעשות חיל על ידי עסק התורה, (ואלו היה נכתב אלקים ברא וכו', לא היה הדיוק הזה במובן רק הוא קמשמע לן, וכעת נשמע שפיר הדיוק, והבן). ואם תשכיל תבין אחר כך (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי אור, זו התורה שנקרא או"ר, להיות הארץ היתה תוהו ובהו ולא היה מי שיתעסק בבריאת שמים וארץ חדשים לבקרים, ויאמר אלקים יהי אור התורה בארץ, על ידה יתחדש בכל יום תמיד שמים וארץ. ובזה יש לקשר ולנעוץ סוף התורה בתחילתה לע"יני כ"ל י"שראל (דברים לד יב), הדבר אשר הוא כעת ל"עיני כ"ל י"שראל, היינו שכל אחד מישראל יכול לפעול ולעשות על ידי ראייתו בתורה, הוא אשר ברא"שית ב"רא א"לקים את השמים וכו', גם כל ישראל יכולים לעשות כזאת בגזירת היוצר והבורא שנתן התורה לעמו ישראל ונתן להם כח לעשות מלאכת שמים וארץ.

21. Bereshit.27

    וירצה עוד דהנה א"תין בכל מקום לרבות, וכאן דרשו רז"ל (ב"ר פ"א י"ד) את השמים כו' (בראשית א א) לרבות תולדותיהם וצבאיהם. ויש לפרש לפי זה דהנה הש"י ברא הכל יש מאין, ואחר הבריאה כל ימות עולם מתהוה הכל יש מיש, והנה יוכל האדם לטעות ח"ו שהטבע פועל ברצונו לפי ההזדמן, ובאמת אינו כן רק שהבורא יתברך הטביע מבראשית בטבע נבראים שיוציאו לפועל נבראים בכל זמני ימות עולם, בזמן הזה יבראו נבראים כאלה, ובזמן אחר נבראים אחרים, ומבראשית עלו כל הנבראים במחשבתו הקדומה, ואם כן כל הנבראים נבראים יש מאין כיון שהיה הכל במחשבתו הקדומה כביכול, ובכח זה נבראים כל ימות עולם והטבע פועל בכל זמן כפי עצת המחשבה הקדומה. ובזה יתפרש "בראשית, רצ"ל ראשית חכמה, רצ"ל עם ראשית ובתוך הראשית ברא אלקים את השמים וכו', רצ"ל ריבוי תולדותיהם וצבאיהם בכל זמן בכל ימות עולם, הכל נברא בתוך הראשית והופקדו ביד הטבע בתורת פקדון, והטבע תוציאם ותחזירם בזמן שגזר עליו היוצר כל שתחזיר פקדונו בזמן זה פקדון זה ובזמן אחר פקדון אחר, והבן. וזהו שרמז המלך החכם (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו "טובים "מאלה, ואלו היה האדם בעולם בזמן הנביאים או בזמן התנאים היו טובים לו והוא בנקל לו יותר לתורה ולעבודה, מה שאין כן כעת בזמן הזה שנתמעטו לבבות הדורות. הנה השיב על זה כי לא מחכמה "שאלת על זה, רצ"ל שלא שם על לבו כי הכל על פי חכמה הקדומה, בראשית חכמה הפקיד ביד הטבע כל צורות הדורות ועניינם לטובתם על פי חכמתו ית"ש. והבן מאד מאמר נעים זמירות ישראל (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך ה', רצ"ל שמעשיך רבו מאוד, כי הכל מעשיך כל ימות עולם, והטבע אינה פועל ברצונה שום מעשה, רק כולם בחכמה עשית אתה בעצמך, רק מלאה הארץ קניניך כאדם המפקיד קניינו ביד אחר, והארץ היא מלאה כאשה עוברה כעצמים בבטן המלאה שהפקיד בה בעלה שתוציא פירות לזמן ידוע, כן הארץ מלאה מנבראים והיא מחזרת הפקדון בזמן שגזר עליו המפקיד, אבל הכל מעשה ידיו. בין והתבונן על פי זה נמי תקושר סוף התורה בתחילתה, דהנה יש כת אפיקורסים שאינם מאמינים בנסים חוץ לטבע, באמרם כי אין זה מדרך כבוד לפועל אומן גדול שיקלקל מעשה ידיו, והנה הנסים להם שידוד המערכה וקלקול לפעולת הטבע, ועיין מ"ש בספר הגבורות לרבינו גור אריה, ותבין שם על פי דברינו אשר פעולת הטבע גם כן אינה פועלת כרצונה, רק כל מעשיו הם בתורת פקדון מבראשית שתוציאם בזמן. והנה גזר הבורא מבראשית והפקיד הכח ביד נבראיו, שבבוא הזמן המצטרך לנס שלא כטבע המתנהג בתמידות, שתפעול באופן אחר. וז"ש רז"ל (ב"ר פ"ה ה') תנאי התנה הקב"ה עם הים וכו', ואם כן אין זה קלקול, כי זה כמו הטבע שהוא מבראשית, והבן. וז"ש (דברים לד יב) ולכל יד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, כל הנסים הללו וכל השידוד המערכות בראשית ברא אלקים, הכל נברא מבראשית כי תנאי התנה הקב"ה מבראשית, והבן:

22. Bereshit.28

    ומעין הנ"ל הנה הרב הנ"ל בגבורות כתב דשני הנהגות ברא ד' מבראשית, הנהגה הניסיית מעולם הנבדל, והנהגה הטבעיית מהעולם הארציית הטבעיית, ואם כן אין זה קלקול כיון שכך ברא ד' מבראשית אלו ב' ההנהגות. ובזה יתפרש בראשית ברא אלקים את השמים (בראשית א א), היינו הנהגה הניסיית מעולם הנבדל המכונה בשם שמים, ואת "הארץ היינו הנהגה הטבעיית הארציית, ועל כן אי אפשר לכתוב בראשונה ברא וכו', כי אין הכוונה על קדימת הבריאה הזאת לשאר הבריות, רק הכוונה להוודע ולהגלות כי אלה ב' הנהגות הם מבראשית, ואין זה קלקול רק קיום הבריאה, והבן:

23. Bereshit.29

    ויאמר עוד בראשית (בראשית א א), עם הראשית, היינו באמצעות הראשית הוא הצמצום הראשון כביכול המכונה בשם ירא"ה, והיראה נקרא ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י), והנה היה הצמצום כי מבלעדי הצמצום היו העולמות מתבטלין באור אין סוף ית'. וז"ש "בראשית באמצעות הראשית ברא וכו', כי בזולת הראשית היה בטול לעולמות. והנה מבחינת הצמצום כביכול נתהווה על ידי זה ובהשתלשלות העולמת בחינת יראה בנבראים, והנה כל המדות משתלשלים עד שבאים לבחינות השפלים. והנה בהשתלשלות מדת היראה, נפלה בחינת היראה גם לבחינה חיצונית (כנודע מסוד שבירת הכלים). והנה בחינת הצמצום הוא בכל דבר, כי אין ביכולת הנבראים לקבל טובו ית"ש רק בצמצום, והנה כשהצמצום הוא ביותר ח"ו, אז מתהווים עונשים בעולם, וזה מתהווה על ידי חטא כשאין בני אדם כלים מוכנים לקבל טובו אז מתהווה הצמצום. וכשבני אדם מכינים את עצמם על ידי תורה ועבודה, אז מתחזקים "כליהם ויש להם יכולת יותר לקבל טובו, אז מתקטן הצמצום. והנה ידוע העובד מאהבה נקרא ב"ן, והעובד מיראה נקרא עב"ד. ובזה פירשנו הפסוק שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים קיט לח) הקם לעבדך "אמרתך. אמרא הוא לשון צמצום, כאמרא שבשפת הבגד שמצמצם הבגד, והתפלל הקם לעבדך (כשאני במדרגת "עבד בבחינת היראה, הקם לי) "אמרתך (היינו הצמצום שלך) אשר ליראתך, היינו צמצום כזה המצטרך לבחינת היראה, כי באהבה בלבד לא תתכן העבודה כנודע, אבל יתר הצמצום המצמצם שפע הטוב בהעדר כלי מוכן מהמקבל מזה תשמרני, והבן הבן הדברים על מתכונתם:

24. Bereshit.30

    ומעין הנ"ל בראשית (בראשית א א), באמצעות הראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י), דידוע מסוד שבירת הכלים, שהיו בתחילה בבחינת יראה ואחר כך נתרבו כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ג ז') שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, והוא סוד המחשבה שעלה לברוא במדת הדין (ב"ר פי"ב ט"ו), ואחר כך נתקנו העולמות בסוד "אהבה הוא סוד שיתוף מדת הרחמים, וניתקנו מסוד הנקודות שנפלו ונשברו, נתקנו בחינות זעיר ונוקב' שנקראים שמים וארץ כנודע, וזהו "בראשית (באמצעות הראשית, היינו הנקודות שהיו בבחינת יראה), ברא אלקים את השמים ואת הארץ בחינות זעיר ונוקב', אתין לרבות תולדותיהם וצבאיהם שבכל העולמות בריאה יצירה עשיה, ואפשר זה כוונת המתרגם "בקדמין, היינו באמצעות הקודמים היינו העולמות שנחרבו, בזה ברא וכו', ואי"ה יתבאר בדברי המתרגם:

25. Bereshit.31

    [בראשית (בראשית א א), בי"ת רבת"י. ידוע ב' במילואו כזה בי"ת, והב' מורכבת מג' ווי"ן כזה ו הרי י"ח, ואות י' הרי כ"ח, והת' מורכבת בצורתה על פי הקבלה האמיתיות מב' דלתי"ן, הרי סך הכל ל"ו, ותיבת רבתי הרי תרי"ב, ל"ו ותרי"ב הרי מספר תרח"ם, מנין הטפחים שיש במקוה טהרה, רמז שתורת אמת מטהרת לישראל מכל טומאותם. והוא גם כן מספר הכ"ד צירופי הויה עם כ"ד כוללים, ואל יקשה בעיניך הלא אינם רק י"ב צירופים, כי באמת ארבעה אבנים בונות כ"ד בתים (ספר יצירה) , רק להיות בשם הקדוש ב' אותיות שוות, לא יוכרו כ"ד צרופים רק י"ב, אבל לפי הקבלה האמיתיות בכתיבת השם הנכבד והנורא, תשתנה ה' אחרונה מראשונה בגדלות ובצורה, אזי תוכל לבנות כ"ד בתים, וכן הוא בכמה ספרי קבלה]: (מועתק מן השמטות הנדפסות לספר קהלת יעקב):

26. Bereshit.32

    [בראשית (בראשית א א). ב' רבת"י, בגמטריא תרי"ד. בשביל תרי"ג מצוות התורה, ובשביל המקבל התורה הוא משה אדוננו. או יאמר להיות התורה תרי"ג מצותיו הם נעשים לבוש לאדם העושה אותם, ובהם מתלבש בחלוקא דרבנן ונעשה לו אור מקיף בגן עדן, ואם יחסר לאדם אחת ממצות התורה, נחסר לו גם כן מהמלבוש ההוא נוסף על המצות האלה, הוא בחינת העיון המחשביי שבתורה בכל מצוה ומצוה והוא מזון הנשמות בגן עדן, כמו שבעולם הזה נעשה העיון והמחשבה לפנימיות וחיות למצות. אם כן המצוות עם העיון המחשביי שבתורה, שהוא אור פנימיי שלהם, מנין תרי"ד]:

27. Bereshit.33

    [עוד ב' רבת"י (בראשית א א), להורות לחשוב הב' בכל בחינותיו, דהיינו בספ"ר וסופ"ר וסיפו"ר (כדאיתא בספר יצירה), דהיינו מלואה כזה בי"ת ומנינה ב' שנים, וצורתה ג' ווי"ן בגימטריא ח"י, סך הכל מנין תל"ב מנין גבור"ה ירא"ה. להורות שעלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, ובהחשב כללות ג' אותיות המילוי נכללות אות המנין וג' ווי"ן דצורה. וגם יוחשב התלת ניצוצין, דהיינו ב' ניצוצי השו"א שתחת הב', והנקודה שבתוך הב' כל אחד יוחשב לעשר, ועם הכולל עולה סך הכל למספר גבור"ה רחו"ם, רמז שעלה במחשבה לברוא במדת הדין ושיתף מדת הרחמים (ב"ר פי"ב ט"ו):

28. Bereshit.34

    עוד ב' רבת"י (בראשית א א). נמצא בדברי רז"ל (ב"ר פ"א י') למה נברא העולם בב', שהוא לשון ברכה. ולפי מש"ל [בנדפס] ב' רבת"י בסוד י"ד כ"ח, הוא סו"ד י"ד המלאה ברכת השם, כי י"ד מלא כזה יו"ד דל"ת, בגימטריא ב' פעמים ברכ"ה, בסוד מל"א ידינ"ו מברכותי"ך. והבן] עד כאן:

29. Bereshit.35

    את השמים וא"ת הארץ (בראשית א א). אתי"ן לרבות צבאיהם ותולדותיהם. שמי"ם וארץ הכוונה על זעיר ונוקב', אית מלאכין דדכורא ואית מלאכין דנוקב', והם נבראים מבחינת נשיקין דביקות רוחא ברוחא, וכן נשמות ישראל באים מבחינת זווג ממש ונקראים העמוסים מני בטן (ישעיה מו ג), עיין כל זה בספרי המקובלים והש"י יכפר בעדינו. והנה הנשמות נבראים גם כן נשמות הזכרים מבחינת שמים, ונשמות הנקבות מבחינת האר"ץ, עיין בזוהר הק' (ח"א קכ"ו ע"ב) כל נשין דעלמא מסטרהא אינון, והבן. וזהו צבאיהם מרמז על המלאכים, ותולדותיה"ם מרמז על נשמות ישראל, נ"ל:

30. Bereshit.36

    "את "השמים "ואת הארץ (בראשית א א). ר"ת גושפנקא דחתום ביה שמיא וארעא, הוא שם הקדוש אהו"ה שם הדעת הכולל לשמים וארץ כנודע, ובמילואו בגימטריא אצב"ע, כן כתבו המקובלים. והש"י בימי צאתנו מארץ מצרים רצה להודיע גדולתו בעולם, והוא בחינת הדעת כמ"ש (שמות יד ד) וידע"ו מצרים כי אני ה', אזי על ידי גבורותיו הודו החרטומים בעל כרחיהם אצב"ע אלקים הוא (שמות ח טו), והבן:

31. Bereshit.37

    ס"ת כל הפסוק, מנין תפאר"ת אר"ץ, (הוא מלכות אר"ץ החיי"ם אר"ץ ישרא"ל) עם הכולל, כי כן היה ראשית האצילות לכוללם יחד, נ"ל: (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):

32. Bereshit.38

    והארץ היתה תוהו ובוהו (בראשית א ב). במדרש (ב"ר פ"ב ב') ר' אבהו אמר משל למלך שקנה לו ב' עבדים שניהם באוני אחת וכו', על אחד גזר שיהיה ניזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל, ישב לו אותו תוהה ובוהה וכו'. כך ישבה הארץ תוהה ובוהה, אמרה העליונים ותחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונין מזיו השכינה, ותחתונים אם אינם יגיעים אינם אוכלים, עד כאן. ויש לפרש על פי זה כל הפסוק בדרך רמז, על פי מ"ש בעל חובות הלבבות בשער הבטחון, ותוכן דבריו שם שרוב השתדלות לאדם לא יועילהו להרבות מזונו וטרפו, רק אשר נגזר עליו מהבורא ית"ש, רק אף על פי כן חייב הבורא ית"ש את האדם להתעסק באיזה סיבה מהסיבות להביא טרף לביתו יהיה איזה סיבה שיהיה, אבל רוב השתדלות וביטול הזמן בזה, הוא סכלות ומבלה זמנו בזה לריק, והסיבה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם להשתדל באיזה דבר, כי אם היה פנוי וריק מכל מיני טרדות, אז היה מסית אותו היצר ביותר והיה רודף אחרי העבירות והתענוגים, מה שאין כן כעת שהוא צריך להשתדלות פרנסתו, טוב תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון (אבות פ"ב מ"ב). והנה האדם הרודף אחר רוב השתדלות, כסבור אשר רוב השתדלות יביאהו לטרף יותר מעולה, ומבלה בזה כל ימיו עד אשר פתאום כו' ומאומה לא ישא וכו'. ויפורש בזה הפסוק על פי המדרש והארץ היתה תוהו ובוהו, על שהארציים צריכים להשתדל ואם אינם יגיעים אינם אוכלים, ואם תאמר מה איכפת להו כיון שכן גזר היוצר, אמר "וחושך על פני תהום, שעל ידי שמחוייבים להשתדל ההשתדלות מסמא את עיניהם והם הולכים בחושך מחמת שרצונם להרבות הונם כמים על פני תהום לאין חקר, ואין אדם מת וחצי תאותו בידו (קה"ר פ"א י"ג). וזהו וחשך, היינו חשכות וסכלות פרוש על פני אותם החפצים קיבוץ הונם כתהום, ולמה עשה ה' ככה שיצטרכו הארציים להשתדלות, אמר "ורוח אלקים, הפירוש רצון אלקים על דרך י"י אלקים שלחני (ישעיה מח טז), "ורוחו היינו רצונו, והפירוש "ורוח אלקים רצון אלקים היה בזה שיצטרך להשתדלות וליגיעה, מרחפת על פני המים, היינו שתהא ההשתדלות מרחף ומגין על פני המים היינו התענוגים, כי המים רמז לתענוגים כי מיסוד המים יצמח כל מיני תענוג, ואילו היה פנוי וריק היה רודף אחר התענוגים והעבירות, וההשתדלות שמירה וסגולה לזה, מה שנ"ל:

33. Bereshit.39

    [והארץ וכו' (בראשית א ב). ר"ת כל הפסוק תפארת הויה בהיכ"ל עם הכולל, לכלול השם בהיכלו כנודע היכ"ל בגימטריא אדני, היכל הקדש היא בחינת אר"ץ העליונה.

34. Bereshit.40

    ס"ת כל הפסוק, יראתי בפצותי פי ועל השם אשליך יהבי ואדברה ולא אבוש, ס"ת אותיות ומח"ץ והמי"ת לכלים אתוון דדין כאתוון דדין, להיות כי בכאן נרמז סוד שבירת הכלים שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן (ב"ר פ"ג ז'), בסוד ז' מלכי אדום (בראשית לו לא). ונודע מהאר"י ז"ל מרחפ"ת אותיות מ"ת רפ"ח, הן הנה הרפ"ח ניצוצות שנפלו בעת השבירה ומתבררות עד עת קץ, על כן מה טוב ומה נעים ברמז בכאן מיתת ושבירת הכלים, ולמשכילים יונעם. ולהיות אחת מהנה לא נשברה, ודוד מלך ישראל ח"י וקי"ם איתקרי (ר"ה כ"ה ע"א), על כן ס"ת הפסוק הוא גם כן אתוון למלכו"ת מצו"ה (ר"ל כי נק' מצו"ה כנודע) חיים, והבן. על כן צריך האדם לעשו"ת המצות בחיים, דהיינו בזריזות בחיות כל רמ"ח איבריו לא בעצלתים, אשר על כן אמר המלך החכם (משלי לא כז) ולחם עצלות לא תאכל]. (עד כאן מועתק מספר "דרך עדותיך"):

35. Bereshit.41

    וחשך על פני תהום (בראשית א ב). רמז בכאן המלאך יעזריאל, אשר הוא בגימטריא "חשך מזומן לעמוד על פני תהום, כמבואר בזוהר יתרו (ח"ב צ"א ע"ב) דקוב"ה כד שתיל עלמא, אטבע גו תהומא צרורא חדא וכו' חקיקא וכו', ובשעתא דאומי בני נשא לשקרא וכו', כדין ההוא צרורא דהוה סליק תב לאחורא וכו', ובעין מיא לסלקי לחפיא עלמא וכו', עד דזמין קוב"ה לחד ממנא יעזריאל. הנה הוא מרומז בכאן כנ"ל שהוא בגימטריא "חשך, ויתפרש אי"ה בדברי התרגום, הנה הוא מסוגל להזכירו בשטף מים ח"ו שלא יזיקו:

36. Bereshit.42

    בתנחומא פרשת בא (סי' ד') וכן הוא ברבה פרשת ויקרא (ויק"ר פ"ו ו'), ר' אבא בר כהנא חשך ואפילה שמשו במצרים, אבל תוהו ובוהו לא שמשו בעולם הזה ולא עתידין לשמש, והיכן עתידין לשמש בכרך גדול ונטה עליו קו תהו ואבני בהו (ישעיה לד יא), עכ"ל. ונ"ל דזהו שכתבו המקובלים הקדמונים דעל מצחו של "משיח "בן "דוד יהיה נחקק שם כד"ת, והוא בגימטריא "משיח "בן "דוד, והוא כדי להוריד על האומות בכח זה השם "תהו בהו, מנין כד"ת, מנין מ"שיח ב"ן דו"ד:

37. Bereshit.43

    והנה חשך גם כן ישמש כמבואר בזהר (ח"ב ז' ע"ב) ט"ו ימי אפילה, אבל חשך אינו דבר חדש למלך המשיח, שכבר השתמש בו משה במצרים, ועיקר החידוש הוא ת"הו וב"הו. וזהו שנרמז בפסוק והארץ היתה (מבראשית נגזר כן) ת"הו ו"בהו ו"חשך על פני תהום, (על פני מלכות הרביעית שאין לה חקר כתהום כדרשת חז"ל בכאן (ב"ר פ"ב ד'), ואימתי יהי כן) ורוח אלקים מרחפת וכו', (וזהו רוחו של מלך המשיח כדרשת חז"ל (ב"ר פ"ב ד')):

38. Bereshit.44

    ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור (בראשית א ג). ולא אמר ויהי כן כמו בכל מעשה בראשית נ"ל לפי הפשט כ"ן פירושו קיום, ויסוד לדבר מלשון כ"ונן שמים (משלי ג יט), כו"ננת ארץ כו' (תהלים קיט צ). והנה דבר שנתקיים באופן זה כתוב בו ויהי כ"ן, מה שאין כן בריאת האור לא נתקיים כן, הן לפי הפשט הנה נעשה אחר כך הבדלה ומקודם שמש בערבוביא, וביותר לפי הדרש (חגיגה י"ב ע"א) שנגנז אור הראשון, על כן לא אמור ויהי כ"ן, רק ויהי אור:

39. Bereshit.45

    ובזה תבין מה שדרשו רז"ל (ילקו"ש רמז תשע"ד) כן בנות צלפחד דוברת (במדבר כז ז), כך כתובה פרשה זו לפני במרום. ומהיכן שפטו זאת. אך הוא דלשון כ"ן לא יוצדק על דבר ההוה לשעה, רק על דבר המוסד ונתקיים ממעשה בראשית, (והוא כי כ"ן מספרו תש"ך בנו"ן דאי"ק, והוא כי הכל ברא בתש"ך צירופי בר"אשית בהם כלל התורה, (תש"ך שיעור קומת החס"ד י' פעמים חסד), על כן בדבר המתקיים ממעשה בראשית נאמר כ"ן). והנה זה הענין דבנות צלפחד הוא דבר חדש נתהווה מחדש והש"י אומר כ"ן, מזה דרשו חז"ל בדרך גזירה שוה מן ויהי כן דמעשה בראשית, כך כתובה פרשה זו לפני במרום:

40. Bereshit.46

    ועל פי דרך הקודש האמור בזוהר הק' (ח"א ט"ז ע"ב) יה"י או"ר, רמז להתפשטות חיות האור אין סוף ב"ה בתוך כל עלמין, ויה"י או"ר רמז לצמצום אור במדה. ולפי זה יהיה שיעור הכתוב ויאמר אלקים יה"י או"ר ויה"י או"ר, רצ"ל ויה"י אור אינו סיפור מעשה מדברי התורה, רק הוא ממאמר הש"י שאמר תרווייהו יהי אור ויהי אור היינו צמצום והתפשטות, (ולזה מן הצורך לעבודתינו להש"י בירא"ה ואהב"ה צמצום והתפשטות, הבן הדבר). ובזה פירש הרב בספר ברית כהונת עולם פסוק (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויה"י. רצ"ל גם ויה"י או"ר אמר הש"י ואינו ספור, ולזה אמר ויהי כי הוא צוה ויעמוד, מלשון ויעמ"ד השמש (יהושע י יג) , רצ"ל שיתצמצם ולא יתפשט עוד. וגם כפשוטו לפי זה הוא צוה ויעמד, שיהיה עמידה וקיום לעולמות, שאלו היו מתפשט האור בלי שיעור, לא היה ביכולת העולם לסבול הבהירות והיה מתבטל העולם. יצא לנו מספור הזה בתורה שמאת הש"י לא יצא הרעות ומניעות הטובה הוא לטובה, הגם שנראה לדעתו שהוא רע ח"ו, היודע תעלומות הוא יודע הטובה המגעת מזה. ועל פי זה תבין יהי"י או"ר, בגימטריא רל"ב ראשית התפשטות שמו ית' ושפעו המחיה כל העולמות, הלא המה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בגימטריא רל"ב, ויה"י או"ר בגימטריא רח"ל סוף מעשה במחשבה תחילה להתצמצם האור בשיעור מוגבל, ומשם והלאה נעשה מסך הבריאה כנודע. וזהו שתמצא בקהלת (ג ב) ע"ת ללדת וע"ת כו', הנה כלל כל המאורעות שבעולם לטוב ולהפכו בתיבת ע"ת (ולא אמר זמן), כי ע"ת בגימטריא יה"י או"ר ויה"י או"ר, צמצום והתפשטות טוב והפכו והכל לטובה. וז"ש דוד (תהלים לד ב) אברכה את ה' בכל ע"ת, היינו בין שיתנהג עמי בבחינת יה"י או"ר, ובין שיתנהג עמי בבחינת ויה"י או"ר, כשם שמברכין על הטובה כו' (עיין ברכות נ"ד ע"א), כי הכל לטובה (ועדיין היא באתכסיא). והנה תמצא שם הויה רמז שכבר נתהוה הויה וניכרת הטובה, ושם אהיה זמין אנא לאולדא יגיע מזה טובה. והנה שיעור קומה בכל דבר הוא עשרה כנודע, על כן ע"ת בגימטריא י' פעמים הויה י' פעמים אהיה, וכן בגימטריא יה"י או"ר ויה"י או"ר, והדבר הזה הוא עיקר גדול לעבודה באיכות היראה ואהבה בכל פקודא ובעסק התורה, דוק ותשכח:

41. Bereshit.47

    בגמרא סוכה (מ"ט ע"א) בראשית (בראשית א א) אל תקרי בראשית, אלא "ברא "שית, שיתין מששת ימי בראשית נבראו. הנה ניסוך היין כל ימות השנה מבואר בתורה שבכתב, וניסוך המים בחג הוא מתורה שבעל פה (סוכה ל"ד ע"א), והוא ברמז מועט בכתוב (עיין שבת ק"ג ע"ב), (כדרך כל תורה שבעל פה). הנה ניסוך היין מורה על הגבורות זה לא נמסר בסוד, וניסוך "המים בחג על החסדים נמסר בעל פה ביני ובין בני ישראל כי גבר עלינו חסדו. והנה בחג מנסכין "מים "יין להמתיק הדינים בחסדים, "יין "מים בגימטריא ק"ס כס"ף, המורה על החסד סוד פדיון נפש ק"ס, והנה בעבור זה כמו שניסוך "המים ברמז בתורה ונמסר בעל פה, כמו כן בריאת "השיתין אשר בהם מנסכין וממתיקים הגבורות בחסדים, הנה נמסר בסוד ונרמזין בתורה "בראשית, ונמסר בעל פה "ברא "שית, והוא גם כן ביני ובין בני ישראל:

42. Bereshit.48

    בגמרא ר"ה (ל"ב ע"א) "בראשית (בראשית א א) נמי מאמר הוא, שנאמר (תהלים לג ו) בדבר י"י שמים נעשו. "והנה קשה למה לא נאמר ויאמר, עיין בכתבי קודש להקדוש מוהרד"ב זצוק"ל דבמאמר הראשון נבראו האותיות, וזהו בראשית ברא אלקים א"ת, היינו רמיזת האותיות שנבראו בהם שמים וארץ, ואי אפשר לומר "ויאמר קודם גילוי האותיות. ולדעתי הכונה בזה המאמר הראשון מעשרה מאמרות הוא בחינת גילוי הראשון מסוד עשר ספירות בלימה, ואינו נרמז באותיות רק בקוצו של יו"ד, ועוד יש בדברי הקדוש הרב דברים עמוקים אי אפשר להלביש את הענין בכתב, ויש לבאר עוד, הנה בראשית נמי מאמר הוא, ולא נאמר בפירוש בתורה עד בא דו"ד סוד מלכו"ת, וגילה הדבר בדבר ה' שמים נעשו סוף מעשה במחשבה תחלה בסוד התהפכות כחומר חותם אי"ן אנ"י. ותבונן הא דבראשית נמי מאמר הוא קיבלו בתורה שבעל פה, מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א).

43. Bereshit.49

    בגמרא מגילה (כ"א ע"ב) עשרה פסוקים שקורין בבית הכנסת אין פוחתין מהם, הנהו כ' כנגד מי, ס"ל לר' יוחנן כנגד הי' מאמרות, כי בראשית נמי מאמר הוא כנ"ל, והקשו בתוספות (מגילה כ"א ע"ב ד"ה אין) מפרשת עמלק דלא הוו רק ט' פסוקים. וי"ל לפי הנ"ל דבראש"ית נמי מאמר הוא, והוא סוד המחשבה תחילה טרם גילוי אותיות, והנה ישראל עלו במחשבה (ב"ר פ"א ד') מה שאין כן אומות העולם לא יחשב להו למאמר. וזהו ראשי"ת גוים עמלק ואחרית עדי אובד (במדבר כד כ). ותתבונן בהלל המצרי (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' על הש"מים כבודו, השמים נבראו במאמר הראשון שהוא המחשבה, ובמחשבה זו לא עלו לעיקר מציאות רק ישראל בני מלכים. וזהו נעוץ סוף התורה בתחילתה לעיני כל ישראל (דברים לד יב) בראשית ברא אלקים, ודי בזה:

44. Bereshit.50

    מסורה סייג לתורה נמסר ג' פעמים "בראשית (בראשית א א), א' דין. ואידך ב"ראשית ממלכת יהויקם (ירמיה כו א). ואידך ב"ראשית ממלכת צדקיהו (ירמיה כח א). מזה יצא להם לרבותינו (סנהדרין ק"ג ע"א) ביקש הקב"ה להחריב את העולם (בריאת שמים וארץ המתחילה בבראשית) עבור יהויקים, וכשראה דורו נתקררה דעתו, וביקש להחריב את העולם עבור דורו של צדקיה, וכשראה את צדקיה מיד נתקררה דעתו. הגם הקבלה הזו היתה להם בתורה שבעל פה ברמיזות המסורה בתורה שבכתב, וכדומה שזה נדפס כבר במקראות גדולות:

45. Bereshit.51

    "ברא אלקים (בראשית א א). ג דסמיכי, דין ברא אלקים את השמים וכו'. ב' ברא אלקים לעשות (בראשית ב ג). ג ברא אלקים אדם על הארץ (ואתחנן (דברים ד לב)). נראה רמיזת המסורה מה שמבואר בזוהר (ח"א ה' ע"א) שהצדיקים על ידי התורה בוראים שמים חדשים וארצות חדשות, הוא הנרמז בראשית ברא אלקים את השמים וכו', ושוב שבת מכל מלאכתו וברא אלקים לעשות שיעשו אחרים שמים וארץ, ומי הוא אשר יעשה הנה ברא אלקים אדם על הארץ אשר יעשה כזאת :"את "השמים "ואת "הארץ (בראשית א א). י"ג דסמיכי, א' דין. ב' עשה [שמות ך' יא]. ג' עשה [שמות לא יז ל"א י"ז]. ד' העדותי [דברים ד' כו כ"ו]. ה' בכם [דברים ל יט למד י"ט]. ו' ואעידה [דברים לא כח כ"ח]. ז' אתה עשית [מלכים ב' יט טו י"ט ט"ו]. ח' חבירו [ישעיה לז טז ט"ז]. ט' אני מלא [ירמיה כג כד כ"ג כ"ד]. י' אתה עשית [ירמיה לב יז ל"ב י"ז]. יא מרעיש [חגי ב' ו']. יב [שם חגי ב כא כ"א]. יג אשר עשה [דברי הימים ב' ב יא]. הנה כללות המסורה י"ג סמוכים שמים לארץ, יג מדות של רחמים הם בשמים ממעל, וי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן על הארץ מתחת. והנה בכל מידה שישראל לומדים בתורה על הארץ מתחת, אזי מעוררים כנגדה המדה של רחמים בשמים ממעל, והדברים ארוכים אצלינו:

46. Bereshit.52

    "הארץ (בראשית א א) סוף פסוק. ובתריה והארץ (בראשית א ב). ג' פי' באותו מילה אשר סיים פסוק הראשון מתחיל הפסוק של אחריו, א' דין. ב' עם הארץ והארץ [ישעיה כד ד ישעיה כד ה]. ג' יענו את הארץ והארץ [הושע ב' כג כ"ג הושע ב כד]. נרמז ג' פעמים נסתיימה הארץ והתחילה מחדש, א' במבול, ב' בממלכת יהויקים שביקש הקב"ה להחריבו וכו' ונתקררה דעתו, וכן בממלכת צדקיה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ג ע"א):

47. Bereshit.53

    בראשית ברא אלהים (בראשית א א), ר"ת בב"א, ס"ת "אמת. הנה משפט דיני ממונות הם בתורה שבעל פה בג' בבות "קמא "מציעא "בתרא, הוא סוד משפטי ד' "אמת (תהלים יט י), כי "אמת אות קמא מציעא בתרא. והנה בראשית מתרגמינן "בחוכמא, וז"ש בסוף הבבות (ב"ב קע"ה ע"ב) הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה וכו', דהרי מרומזין "במקצוע התורה היינו בר"ת וס"ת "ראשית התורה, והנה "בראשית הוא ראשית חכמה (תהלים קיא י), על כן הרוצה שיחכים וכו'. וכן "קמא "מציעא "בתרא, בגימטריא "השמים במ"ם דאי"ק:

48. Bereshit.54

    "את "השמים "ואת הארץ, ר"ת השם אהוה (עיין זוהר ח"א י"א ע"ב). נקרא גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא הוא השם הדעת, ובמילואו בגימטריא אצבע. הוא סוד שאמרו החרטומים אל פרעה במצרים כאשר הרגישו מעט מידיעת שמו ית', אמרו אצבע אלקים (שמות ח טו), וטוב לכוונו להתוודע ולהגלות לאדם את אשר נעלם ממנו בידיעת התורה, ס"ת בגימטריא תתק"ל, ה' פעמים "מקום, התפשטות ה' חסדים מן הדעת בחמשה מקומות היינו עד הוד, כי אחר כך נכללין ביסוד ומלכות, והמ"י:

49. Bereshit.55

    ר"ת כל הפסוק כ"ב. רמז לכ"ב אותיות התורה שמהן אריגת התורה, כנודע מצרופי רל"א "שערים דאלפי ביתות, ועל ידי צירופיהן השונות נתהוו כל הנבראים. וזהו "בך "יברך (בראשית מח כ), "יברך בגימטריא רל"א עם הכולל. וכן "יברך בגימטריא רל"ב, היינו ד' מילואי הויה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנודע, הן פנימית רל"א שערים. הנה המבין סוד זה, יבין וישכיל איך שעל ידי עסק התורה יכול האדם לפעול חדשות בכל העולמות על ידי הצרופים שעושה בדברי התורה ובתפלה ותוכל להתבונן מעט קט מה שהקפיד הש"י על משה יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל (במדבר כ יב), היינו שאמר לו ודברתם אל הסלע (במדבר כ ח) ודרשו רז"ל במדרשם (ילקו"ש רמז תשס"ג) שנה עליו פרק אחד, כי על ידי עסק התורה יכולים לפעול חדשות בלא שום מעשה, והיה בזה קידוש השם גדול מאוד, הבן הדבר:

50. Bereshit.56

    את השמים ואת הארץ (בראשית א א). מבואר בזוהר א"ת מרמז על החסדים, "ואת מרמז על הגבורות. הנה "שמים רמז לזעיר אנפין עיקר בניינו מהחסדים אמר "את, והארץ רמז "למלכות שמים עיקר בנינה מהגבורות על כן אמר "ואת, הבן. והנה בראשית תמן מרומז "יראה (זוהר ח"א י"א ע"ב), ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י). ותמן רמז "אהבה, "בראשית במספר קטן מנין "אהבה. ורמז אהבה במספר קטן, על פי מ"ש תלמידי הבעש"ט הגם שעבודתינו צריכה להיות ביראה ואהבה, עיקר ההשתדלות לאדם יהיה להשיג מדת היראה, ואהבה תבוא לו בסייעתא דשמיא, כי דרכו של איש לחזור וכו' (קידושין ב' ע"ב). על זה נרמז "אהבה במספר קטן, יורה על קטנות ומיעוט השתדלות. ולזה רמז בראשית ברא אלקים (היינו יראה ואהבה, והטעם כי) "את "השמים (השמים נתכונן בא"ת היינו בחסדים אהבה), ואת "הארץ (הארץ נתכונן בוא"ת) היינו בגבורות, על כן מן הצורך לעבודה ולעסק התורה ביראה ואהבה:

51. Bereshit.57

    משנה מסכת אבות (פ"ב מ"ח) חמשה תלמידים כו'. כבר נדפס בספר בני יששכר מהמחבר הק' עיין שם במאמר ל"ג בעומר:

52. Bereshit.58

    [חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו', אמר להם צאו וראו איזה דרך טובה שידבק בה האדם. (על כרחך צריך לומר דשאל להם איזהו טוב כללי שיהיה כולל כל הטובות, דאי לא תימא הכי מה השאלה, תורה ומצוות המה הטוב, כמד"א (דברים ל טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו'). רבי אליעזר אמר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להן רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם, עד כאן. הנה מה שיש להתבונן. א', אמר להם צאו וראו, היכן ציוה להם לראות. ב', דבריהם שאמר כל אחד ואחד מהיכן למדו. ג, מה שאמר להם רבן יוחנן בן זכאי רואה אני כו' שבכלל דבריו כו', האיך יוכלל בכלל ל"ב טו"ב, חבר טוב ושכן טוב ורואה את הנולד וגם עין טובה, הלא פעולת העין קודם ללב כענין שאמרו העין רואה והלב חומד. ונראה לי דהנה אין לך שום שכל מושכל שלא יהיה נשמע מן התורה, והנה ציוה להם רבן יוחנן בן זכאי שיהיו מתבוננים מן התורה איזה דבר הוא טוב כללי, והתלמידים החכמים הבינו בדברי רבם אשר הדעת הזה נלמד מן הטוב הראשון הנזכר בתורה, הוא הוא הטוב הכללי הכולל לכל דרכי התורה, (והוא על פי דרך שאמרו רז"ל (ב"ק נ"ה ע"א) הרואה ט' בחלום סימן יפה לו, הואיל ופתחה בו התורה בתיבת טו"ב תחלה, כי מן בראשית (בראשית א א) עד תיבת טוב (בראשית א ד) אין אות ט'. נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיבה שנכתב בתורה בראשיתה, היינו שאותו האות והתיבה נזכר בתחלה בתורה, אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. והנה התורה הוא טו"ב אין טוב אלא תורה (ברכות ה' ע"א), שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב כו', ממילא כל דרכי התורה הוא טו"ב, אבל כללות טובות התורה בודאי יש ללמוד מן הטוב הראשון הנאמר בתורה וכנ"ל). והנה יצאו התלמידים ודקדק כל אחד מן הטוב הראשון הנאמר בתורה שהוא בודאי טוב כללי, הנה למד רבי אליעזר הנה טוב הא' הנזכר בתורה הוא וירא אלקים את האור כי טוב, הנה תלוי הטוב הראשון בתורה בראיה, מזה נלמד הטוב הכללי הוא עי"ן טו"ב. ורבי יהושע למד מדכתיב שהיה חושך על פני תהום ויאמר אלקים יהי אור, ונעשה האור חבר להחושך וירא אלקים כי טוב, נשמע דרך הטוב הכללי הוא חבר טו"ב. רבי יוסי אומר שכן טוב, דהרי כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וגו', ודרשו בזה חז"ל (ב"ר פ"ג ו') (כמו שפירש רש"י בזה) ראה שאין נאה שיהיה האור משתמש בערבוביא עם החשך, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה, היינו סמוכות בשכינות זה לזה, ועל זה נאמר וירא וכו' כי טוב, הנה נשמע שכ"ן טו"ב הוא הדרך הטוב הכללי. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, כי וירא אלקים את האור כי טוב, דרשו חז"ל (ב"ר פ"ג ח') (וכפירוש רש"י אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה), שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים, וראה כי טוב לגנוז את האור, הנה נשמע כי הטוב הכללי הוא הרואה את הנולד. רבי אלעזר בן ערך אומר ל"ב טוב, כי מן התחלת התורה בראשי"ת עד תיבת טו"ב ל"ב תיבות, יורה על ל"ב טוב הוא הטוב הכללי. על כן אמר רבן יוחנן בן זכאי רואה אני וכו' שבכלל דבריו דבריכם, כי הן אמת שגם דבריכם נשמעים מן התיבה הלזו שכל אלה הם טובות כוללים, אבל הטוב שלמד רבי אלעזר בן ערך נשמע מן התיבה שהוא כולל גם כל אלה טובות שאמרתם, דהנה למוד כל אחד הוא רק מהפסוקים המיוחדים המוסמך אל הטוב, והנה הוא למד מכל הכלל דהיינו מהתחלת התורה עד הטוב, אם כן נשמע שהטוב ההוא כולל כל הטובות שאמרתם. והם אינם כוללים דבריו. עיין שם בהג"ה.] עד כאן הועתק מספר בני יששכר (מאמר ג' ענין ל"ג בעומר):

53. Bereshit.59

    והארץ היתה תוהו ובוהו (בראשית א ב). עם שאין רשאין לחקור במעשה בראשית למה עשה י"י ככה ולא באופן אחר, כי מי יבוא אחר המלך וכבוד אלקים הסתר דבר, עם כל זה רשאין אנחנו להתבונן איזה טעם לכל דבר הגם שלא נבוא לתכלית חכמה עליונה, ואין לך כל פסוק בתורה שלא נלמד ממנו איזה הוראה: הנה נתבונן במפעלות הצור תם למה לא ברא את הארץ תיכף למעלה מן המים ותהיה ראויה לזריעה ולנטיעה, ולמה בראה תחילה בתוך המים ואחר כך אמר (בראשית א ט) יקוו המים כו' ותראה היבשה, נלמד מיוצרנו דעת התורה כשישא אדם אשה ויצטרך לפרנסה, יבנה תחלה בית ואחר כך יטע כרם ואחר כך ישא אשה (סוטה מ"ד ע"א) , וכן הוא סדר הכתוב (דברים כ ה) מי האיש אשר בנה בית וכו' (דברים כ ו) אשר נטע כרם וכו' (דברים כ ז) אשר ארש אשה וכו', וללמוד דעת את האדם בדבר הזה הנה שמים כיריעה אשר ממנו פרנסה לברואיו, תחלה נטה שמים הוא הכנת הבית, ואחר כך הכין את הארץ שתהא ראויה לזריעה ולנטיעה, הוא דוגמת הכרם, ואחר כך ברא הברואים, הגם שאין מעצור לפניו לברוא הכל בבת אחת ובפעם אחד:

54. Bereshit.60

    מסרה והארץ (בראשית א ב). ח' ריש פסוק נמנו במס"ג (מבין חידות). נ"ל רמיזת המסורה, כי ז' ארצות הם כמו שאמרו רז"ל (שוח"ט מזמור צ"ב), וכן הוא בזהר (ח"ג ט' ע"ב), והארץ הלזו היא למעלה מכולם שמה תב"ל, וגן עדן התחתון הוא גם כן בארץ, הגם שלא נמנה בכלל הארצות כי רוחניות היא עם כל זה בארץ היא, והוה להו ח' בחינות ארצות, שכל אחת היא ראש בפני עצמה בשינוי הנבראים שבהם, על כן לרמז זה נמסר ח' פעמים ו"הארץ ריש פסוק. וי"ל שגם הארץ הלזו יש בה ז' אקלימים, וכל אחד לראש בפני עצמו בשינוי טבעותיהם ופירותיהם, וירושלים עיר הקודש עלתה על כולנה ממנה יוצא החיות לכל האקלימים, על כן ממנה רצועות יוצאת לכל הארצות, ושלמה היה יודע איזה רצועה הולכת לכוש ונטע בה פלפלין (תנחומא קדושים סי' י'), וכן כיוצא בזה, על כן נמסר ח' פעמים והארץ לראש פסוק:

55. Bereshit.61

    תהו ובהו (בראשית א ב). ב' דסמיכי במס"ג (מבין חידות), לפי מ"ש התרגום יונתן צדיא מבני נשא וריקניא מכל בעיר, הנה ב' פעמים מצינו שניתרוקנה הארץ גם מבהמה חיה בחטא אדם, אחת במבול (בראשית ז כא), ואחת בימי חורבן הראשון נ"ב שנה לא צפצף עוף בארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי):

56. Bereshit.62

    תהו ובהו (בראשית א ב). ב' דסמיכי דין, ואידך ראיתי את הארץ והנה ת"הו וב"הו (ירמיה ד כג) הנאמר בגלות בבל. דרשו חז"ל (ב"ר פ"ב ד') תה"ו זה מלכות בבל, ובה"ו זה מלכות מדי, וח"שך זה מלכות יון כו'. והנה תהו ובהו בבריאת עולם היו סמוכים יחד, כן גלות ב"בל ומ"די היו סמוכים ביחד שלא היתה גאולה מפסקת ביניהם, מה שאין כן בין מדי ליון ובין יון לאדום:

57. Bereshit.63

    ורוח אלקים (בראשית א ב). ח' פי' בלישנא. שמנה פעמים מצינו מלת רו"ח או ו"רוח סמוך למלת אלקים, והמה במס"ג שמות ל"ה ל"א (מבין חידות):

58. Bereshit.64

    ורוח אלקים (בראשית א ב). ח' פי' בלישנא עיין לעיל. יש לרמוז הא דאמרו רבנן (ב"ב כ"ה ע"א) ד' רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית מנשבת עם כל אחת, הוא רוח בפני עצמה ואינה אותה הרוח חזקה שמנשבת אחר חצי הלילה, (ובזה מתורץ קושיות תוספות שם (ד"ה רוח מזרחית)). אם כן הוה להו שמנה רוחות שמנשבות בכל יום בגזירת אלקים חיים לקיום העומד על הרוח, על כן נמסר ח' פעמים ורו"ח אלקים:

59. Bereshit.65

    ויאמר אלקים יה"י או"ר (בראשית א ג). נודע לנו מחכמי האמת די רוח אלקין קדישין דבר בהם יה"י או"ר בגימטריא רל"ב, בגימטריא ד' מילואי הויה ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, הוא סוד מספר הברכה העליונה שיורד מעולם המלבוש לתיקון העולמות כנודע, ונמצא בספר שערי גן עדן כו"ס מלא ברכת השם, כו"ס מלא כזה כ"ף ו"ו סמ"ך, בגימטריא הברכה שהוא סוד יה"י או"ר הנ"ל הנשפע מעולם המלבוש. ולדעתי הקלושה זה הוא שכתבו הפוסקים (עיין באר היטיב או"ח סי' קפ"ג ס"ק י"א) שצריך האדם להתעט"ף במלבו"ש העליו"ן בשעת ברכת המזון, והבן סוד המלבוש העליון מקור הברכה והחיים. והמשכיל על דבר יתלהב לבו בברכתו לברך את הש"י בשמחה ובטוב לבב אשר בחר בנו מכל העמים וגילה לנו מצפוניו ומסתוריו בטעמי מצותיו הנעימים מה טובם ומה יפים, לא עשה כן לכל גוי. והנה אנחנו בעניינו נאמר עוד דבר נחמד בענין זה, כו"ס יי"ן מלא כזה כ"ף ו"ו סמ"ך יו"ד יו"ד נו"ן, בגימטריא מלבו"ש, שמשם מקור הברכה. וזה שיסד המשורר בפיוט צור משלו על כוס יי"ן מלא כברכ"ת י"י, והבן. וכן נהגו המדקדקים לסיים אחר ברכת המזון בפסוק (תהלים כט יא) י"י עוז לעמו יתן י"י יבר"ך (בגימטריא רל"ב וכנ"ל) את עמו בשלום, (אותיות מלבו"ש): (עד כאן מועתק מספר "דרך עדותיך"):

60. Bereshit.66

    כ"ד תיבין הם מהתחלת התורה עד תיבת או"ר (בראשית א ג). לרמז האור ההוא הוא מן התורה כ"ד ספרין דאורייתא, כשנגנז האור חזר למקורו ונגנז בתורה, והעוסקים בתורה מה שמחדשים בתורה בכל יום תמיד, הוא מאור הגנוז אשר בתורה, והדבר הזה מובן למשכיל עיין בתיקוני זהר. ויתבאר עוד אי"ה במקום אחר:

61. Bereshit.67

    מסרה וירא אלקים את האור (בראשית א ד), ט' בתורה והמה נרמזים במס"ג (מבין חידות). אפשר בא לרמז כי מדה עשירית לית לה נהורא מגרמיה כלום, על כן נמסר וירא אלקים ט' פעמים, ועל כן יש ט' מיני נקודות. א"ת ה"אור בגימטריא בתור"ה, ובגימטריא תרי"ג, לרמז שעל ידי התורה והמצות נהנין מן האור הגנוז, כי בתורה נגנז האור הגנוז. והנה במדרש רז"ל (פסיקתא דר"כ פי"ב) אם בקשת לטול עצה, מן התורה הוה נוטל, היינו להסתכל בפסוקי התורה לידע איך יתנהג, כי באור הראשון היה אדם צופה ומסתכל בו מסוף העולם ועד סופו (חגיגה י"ב ע"א), והוא גנוז וגניזתו בתורה, על כן על ידי הראיה בתורה יכול האדם לידע עתידות. וזהו גם כן טעם הראשונים ששאלו לתינוק פסוק לי פסוקיך (חגיגה ט"ו ע"א):

62. Bereshit.68

    ויאמ"ר אלקי"ם כ"ה ריש פסוק. כ"ה פסוקים רישיהון במלת ויאמ"ר אלקי"ם, והם מנויים במס' ערך אות א' (מבין חידות). הנה כ"ה היא השכינה שנקרא כה אמר ה' (שמות יא ד, תיקו"ז הקדמה י"ד ע"א), ועל ידה מתגלה דבור הנבואיי ד"בר מלך שלטון (קהלת ח ד), והם מילוי שכינה בגימטריא דבו"ר כזה י"ן ף' ו"ד ו"ן ה', והיא תורה שבעל פה שניתנה באמירה (עיין תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א) , על כן נמסר ויאמ"ר אלקים ריש פסוק כ"ה פעמים:

63. Bereshit.69

    מתחלת התורה עם תיבת או"ר (בראשית א ג), פ' אתוון. וכן דוד המלך ע"ה לא הזכיר בתמניא אפי תיבת או"ר עד אות פ' (תהלים קיט קל) (מגלה עמוקות ואתחנן אופן ע"ד). ונ"ל הטעם פ' גימטריא יסו"ד, ובו הוא גניזת האור כי טוב, היינו גנזו לצדיקים (חגיגה י"ב ע"א) צדיק יסו"ד עולם, וגם פ' רמז לתורה שבעל פה, שעל ידו נגלה האור הגנוז, וזהו גנזו לצדיקים, צדי"ק וצד"ק, ומעתה תתבונן יותר רמיזת המסרה שכתבתי לעיל:

64. Bereshit.70

    במגלה עמוקות ואתחנן אופן קע"ג, ידוע דג' מיני אורות הן פנימי מקיף חיצון, עליהם נאמר (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי או"ר דא אור חיצון, וי"הי או"ר דא אור פנימי, וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א ד) דא אור מקיף, עיין שם. והנה לפי זה מצאנו טוב טעם למה לא נאמר ויה"י כ"ן, רק ויהי אור. ותתבונן מזה למה נקרא הגחלת שנאחז בו האור, פ"חמין. היינו לשון יחיד פח"ם, ר"ת פנימי חצון מקיף. ותתבונן למה במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמי"ן לעשות ברזל לצורך המלה בשבת (שבת ק"ל ע"א), שהוא להתגלות עטרה דרגא דיסו"ד שבו גניזת האור. והנה אמרו בזהר (ח"א ל"א ע"ב) ובדרשות חז"ל (חגיגה י"ב ע"א) אור שנברא ביום הראשון היו מביטין בו מסוף העולם ועד סופו, הנה פנ"ימי ו"חיצון ו"מקיף, בגימטריא קצו"ת, כענין כי הוא לקצות הארץ יביט (איוב כח כד). ולדעתי בעבור זה תיקנו ג' תפלות בהשתנות עיתותי אור היום ערב ובוקר וצהרים, נגד ג' אורות שהיו באור הראשון שנגנז בטו"ב, ועל ידי התפלה שואבין מאור הגנוז, על כן ח"י ברכאן בכל תפלה סוד גדלות הטו"ב, סוד ובטו"בו חיי"נו, מובן למשכיל על דבר:

65. Bereshit.71

    [ר"ת כל הפסוק, בגימטריא כ"ה. שעד שם יסובבו כל הברכות להשפיע לתחתונים, והוא מדת מלכו"ת שמי"ם הנקראת כ"ה (זוהר ח"ג קמ"ח ע"א), ונקראת בריכה העליונה, בסוד שנאמר לאבינו אברהם והיה ברכ"ה (בראשית יב ב), הברכות מסורין בידו (ב"ר פל"ט י"א), וי"י ברך את אברהם בכ"ל (בראשית כד א). ב"ת (ר"ל מדה, כמו אלפים ב"ת יכיל (מלכים א' ז כז)), היתה לו לאברהם אבינו ובכ"ל (בגימטריא ב"ן) שמה כנודע (ב"ב ט"ז ע"ב), והוא סוף אצילות הקדש מהאור הנערב הנשפע מעולם המלבוש. ס"ת כל הפסוק בגימטריא סת"ר. הוא סוד עיגולא וריבועא, מ"ם וסמ"ך בגימטריא סתר (בהחשב המ"ם לת"ר כנודע), בטהירו עילאה ראשית השעשוע והצמצום עד הגיע למלך הכבו"ד סוף האצילות הנרמז בר"ת הפסוק בגימטריא כ"ה. ועל תתמה רמיזת הכ"ה בר"ת, וסת"ר בס"ת, להודיע לבאי עולם כי הכל אחדות פשוטה כשלהבת הקשורה בגחלת, והמ"י וידום.](עד כאן מועתק מספר דרך עדותך):

66. Bereshit.72

    וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א ד). בירושלמי ברכות (פ"ח ה"ו) נלמד הלכה מאת היוצר כל, דאין מברכין על נר הבדלה במוצאי שבת עד שיאותו לאורו. ומה יאות לפי זה מה שרמז בעל הטורים ויבד"ל, בגימטריא מנין הבדלות בשנה במוצאי שבת:

67. Bereshit.73

    וירא אלקים את האור כי טוב כו' (בראשית א ד). בזהר פרשת תרומה (תזריע.) (זוהר ח"ג מ"ז ע"ב) תנא וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות (קהלת ב יג), כלומר מן הסכלות ממש אתיא תועלתא לחכמה, דאלמלא לא אשתכח שטותא בעלמא לא אשתמודע חכמתא, ומילוי תנא חיובא על בר נש דאוליף חכמתא למילף מן שטותא ולמנדע לה, בגין דאתא תועלתא לחכמה בגינה, כמה דאתא תועלתא לנהורא מגוי חשוכא, דאלמלא חשוכא לא אישתמודע נהורא, ולא אתיא תועלתא לעלמא מיניה כו' כיתרון אור מן החשך, תועלתא דנהורא לא אתיא אלא מן חשוכא, ולעולם תיקונא דחוורא מהאי אוכמא, אלמלא אוכמא לא אשתמודע חוורא, ובגין אוכמא אסתלק חוורא ואתיקר, עיין שם עוד. ומעתה אין מקום להקשות גם לפי פשוטו מהו וירא אלקים וכו', הלא לפניו נגלו כל תעלומות. גם מהו ויבדל. והענין הוא דודאי בהתגלות האור בטל החושך ממילא ואין שייך בו הבדלה, ושיעור הכתוב מצדו ית' הוא יודע טוב האור ותועלתו אפילו בזולת החשך, רק בני עולם לא יכירו ולא ידעו תועלת האור, כי על ידי חושך יוכר מעלת האור. וזהו וירא אלקים את האור כי טוב, הוא ית' לבדו יודע בטובת האור בזולת הניגוד החושך, אבל לזולתו ית' לא יתוודע טובת האור בזולת הניגוד, על כן ויבדל אלקים בין האור והחשך, היינו שברא מציאות החשך בהבדל, דהיינו בהמנע האור ניכר החושך, מה שאין כן בהיות האור אין מציאות להחושך, ואז בהיות מציאות לחושך בהמנע האור והבדלו, אז גם באי עולם יכירו וידעו טובות האור ויתרונו מן החשך. ובא ללמד דעת שבהירת הטובה לא תוכר אלא על ידי מציאות הניגוד בעולם, לכן החכמה במציאת ניגוד הסכלות, וכמו שאמר שלמה בחכמתו וכפירוש הזהר:

68. Bereshit.74

    [ויר"א (בראשית א ד). יראתי בפצותי פי מענין הראיה, אבל צריך להבין הוא ענין השגחה דאיתברר ממחשבה העליונה:

69. Bereshit.75

    "את "האור "כי "טוב (בראשית א ד). ר"ל כל מה שעלה ברצון הקדום לבא לידי ציור, הוא נקרא בשם או"ר, וכל מה שלא איתברר במחשבה, הוא נדחה לחצי טהירו התחתונה, והמשכיל על דבר יעיין בספר שערי גן עדן ויבין:

70. Bereshit.76

    "את האו"ר (בראשית א ד), בגימטריא תרי"ג מצות התורה. וכן הוא בגימטריא בתור"ה. שזאת התורה המצויה עתה בידינו, היא היא שירדה פלאים ממדריגה למדריגה מעולם המלבוש בצירופים שונים מעולם ועד עולם. וכבר ידעת מדה הנקרא טו"ב הוא בחינת המשפיע בכל, והאור מעולם המלבוש ירד דרך הטוב מעולם ועד עולם. וזה סוד טו"ב עין הוא יבורך (משלי כב ט), יבר"ך כתיב (עיין סוטה ל"ח ע"ב), גימטריא יה"י או"ר, רל"ב כמ"ש לעיל, והבן :](עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):

71. Bereshit.77

    ויבדל אלקים בין האור ובין החשך (בראשית א ד). הגם דבשערי גן עדן פירש לפי דרכו הקודש בין עולם האצילות לנפרדים, עם כל זה נ"ל לפרשו גם כן על הכלל כולו. דהיינו בין חצי טהירו עליונה לתחתונה, ששם מקור החשך מדור הקליפות שלא באו לידי ציור ותמן לא איתבררו במחשבה, וכל אלו הדברים צריך שימוש חכמים להבינם על בוריים. ולפי זה ידוקדק בפסוק, דלכאורה היה לו לומר בין האור להחשך. אך הוא דבאור גופא יש גם כן הבדלה בין אצילות לבריאה יצירה עשיה, וכן בחשך הוי הבדלה בין הניצוצות המעורבים המוכנים לבא לידי ציור, לבין החשך הגמור הם עצמות הקליפות הטמאות, והבן כי דבר עמוק הוא, הש"י יעזרנו לעבדו על דבר כבוד שמו:

72. Bereshit.78

    ס"ת כל הפסוק, בגימטריא תתרגם. להיות אותו המקום הפנוי כביכול הנעשה לעמידת העולמות, שם דבוק הרצון כביכול שעלה ברצונו והוא ושמו אחד, רצו"ן בגימטריא שמ"ו. ולהיות כביכול מכונה בשם מקו"ם פנו"י, (הוא בגימטריא לב"ש, כי שם עולם הראשון עולם המלבוש, והוא בגימטריא הר"ת פסוק היחוד העליון. דהיינו שמע ישראל (דברים ו ד), שישראל מיחדין כל העולמות עד עולם העליון והבן), ונקרא בפי המקובלים בלשון תרגום טהיר"ו עילא"ה, בגימטריא שמ"ו או רצו"ן. וטהיר"ו, מלשון טהר"ו של מזבח (עיין יומא ט"ו ע"א), וכן ובא השמש וטה"ר (ויקרא כב ז), איערב שמשא ואידכי יומא (ברכות ב' ע"ב), וטעמם ונימוקם עמם והש"י יכפר בעדינו, ומסוה של בושה על פנינו לדבר מילין לצד עילאה בלא תשובה כשורה. ועוד ידוע כי מה שכינו חז"ל בשם אור, אחר כך כשנעשה בסוד עיגולא וריבועא כנוהו בשם אוי"ר, שהוא גם כן תרגום והוא בחינת יו"ד עם או"ר, והבן. עוד הוא בגימטריא טהירו עילא"ה מלבו"ש או"ר יב"ק, (הוא הוי"ה אלקי"ם שבמקום הזה הוא עיגולא וריבועא בסוד מ"ם וסמ"ך, והבן כי הכל נכלל במקום הזה)]: (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):

73. Bereshit.79

    (מועתק מספר קהלת יעקב)[יה"י או"ר ויהי אור (בראשית א ג). עיין מש"ל בנדפס, ועיין בזוהר תרומה (ח"ב דף קס"ז ע"א) וז"ל כיון דאמר יה"י או"ר אמאי כתיב ויה"י אור, דהא בויה"י כן סגי. אלא יה"י או"ר, דא אור קדמאה דאיהו לימינא, ואיהו לקץ הימין. ויה"י או"ר, דמימינא נפק שמאלא, עכ"ל הקדוש והמשכיל יבין]:

74. Bereshit.80

    בין האור ובין החשך (בראשית א ד). לכאורה הוה ליה למימר בין האור וחושך. ויש לרמז משום דבאור גופא נמי יש הבדלה, היינו ביום חצי הראשון הוא זמן תפלת השחר בוקר דאברהם חסד, ואחר חצות זמן מנחה איתער דינא תוקפא דיצחק, ובלילה חצי הראשון תרעין סתימין, ובחצי השני איתער רעווא ומשתעשע הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן, ועם תורת הצדיקים בעולם הזה כנודע (זוהר ח"ב מ"ו ע"א):

75. Bereshit.81

    ר"ת כל הפסוק, בגימטריא אל הויה. תבין רמז הכתוב (תהלים קיח כז) אל הויה ויא"ר לנו, כי השמות הללו שמות החסד והרחמים רמוזים בראשית האור:

76. Bereshit.82

    בגמרא יומא ל"ח ע"ב אמר ר' אלעזר אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא, שנאמר (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. ופירש רש"י ראה את האור, ראה בדעתו להתקיים אור של עולם בשביל הצדיק שהוא טו"ב, עכ"ל. וצריך להתבונן מי הכריחו להוציא הפסוק מפשטיה, הגם שכל הדרשות בתורה שבעל פה היה מקובל בידם, עם כל זה מוכרח להיות שרשם בתורה שבכתב ברמיזה. ונ"ל ללמוד זה מדברי הנביא שאמר אמרו צדיק כי טוב, שאין לדבר הזה פירוש. והנראה דהנה ידוע י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, הם מכוונים נגד י"ג מדות של רחמים זה כנגד זה, והנה קל וחומר הוא לעורר מדת אל (שמות לד ו), וגזירה שוה לעורר מדת רחו"ם, והוא בחינת שערות שפה העליונה כביכול. והנה כביכול לשבר האוזן הנה הוא מתנונע בראשית האמירה. והנה אמר הנביא אמר"ו צדי"ק כי טו"ב, רצ"ל למדו כי טו"ב הנאמר במעשה בראשית שקאי על הצדיק. והנה אמרו בחינת גזירה שוה שהוא בראשית האמירה (אצל ויאמר הראשון בתורה), הנה לפי זה למדנו מדברי הנבואה אשר כי טו"ב רמז אל הצדיק. ועוד לאלקי מילין בענין צדיק אחד יסו"ד עולם, ויתבאר אי"ה אם יסכים הש"י. והנה לפי הנ"ל הגזירה שוה על כל כ"י טו"ב הנאמר במעשה בראשית, רק דתפיס כ"י טו"ב הראשון הנאמר באור, והוא הדין לאינך. ויוצדק לפי זה מ"ש במאמרו העולם עומ"ד, הרי אינו מדבר אלא מהאור (עיין במהרש"א חידושי אגדות). ולפי מ"ש יונח שפיר תבין דנלמד הדבר בגזירה שוה שהוא נגד מדת רחו"ם, ובזאת המדה נאמר (תהלים עח לח) והוא רחו"ם יכפר עון ולא ישחית, וכן במדת העליונים נושא עון (שמות לד ז), והבן:

77. Bereshit.83

    בסוטה י"ב ע"א וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, כתיב הכא (שמות ב ב) ותרא אותו כ"י טו"ב הו"א, וכתיב התם (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כ"י טו"ב, עד כאן. הנה נלמד הדבר בתורה שבעל פה על ידי גזירה שוה הרמוזה בתורה שבכתב, הנה כתבתי לך גזירה שוה הוא נגד מדת רחום (שמות לד ו), הנה הדור במצרים היו עירום ועריה (יחזקאל טז ז) והיו שקועים בטומאת מצרים ובעבודה זרה, והנה נולד הצדיק הקדוש מגין על ישראל לעולם, וכמו שרמזתי לך והוא רחו"ם יכפר עון בזכות הקדוש הזה, וז"ש לישראל (שמות לב ל) אעלה אל ה' אולי אכפרה וכו'. והנה אמרו רז"ל (ב"ר פ"ל ח') כל מי שנאמר בו הי"ה עולם חדש ראה, ופירשו בזה המקובלים הראשונים (שסוברים שהעולם מתנהג על פי השמיטות) שהוא משמיטה שעברה, והש"י ברחמיו המרובים שולח אותה בשמיטה זו לצורך הדור. והנה נאמר במשה אדונינו (שמות ג א) ומשה היה, הנה תולדתו נלמד בגזירה שוה נגד מדת רחו"ם, להורות שנשלח ברחמים לצורך הדור, וגם הנה משה היה עתיד לדבר עם הש"י כביכול פה אל פה (במדבר יב ח). והנה רמזתי לך רחו"ם סוד שערות שעל הפה ראשית המאמר, והנה אמרו רז"ל (ב"ב י"ז ע"א) שנפטר בנשיקה, דכתיב ביה (דברים לד ה) על פ"י ה' הבן הדבר, ומרים דלא כתיב בה על פי ה' (במדבר כ א), הנה נלמד בגזירה שוה ש"ם ש"ם. בין והתבונן דגזירה שוה הוא גם כן ע"ל פ"י, והשם הטוב יכפר בעדינו וזכות משה רעיא מהימנא תגן על ישראל לעולם:

78. Bereshit.84

    ב"ק נ"ה ע"א א"ר יהושע (נ"א בן לוי) הרואה ט' בחלומו סימן יפה לו, הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה, שמבראשית (בראשית א א) עד וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א ד) לא כתוב ט', עד כאן. הנה תמוה הדבר הלא כמה וכמה רובן של האותיות פותח בהן בתורה בדבר טוב, זולת ח"ך שפותח בהן בתיבת חש"ך, ואותיות דז"ס שאינם בפרשה זו. ונ"ל דהנה אותיות י"ב פשוטות הלא המה הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק, המה מולכים בי"ב חדשי השנה כמבואר בספר יצירה, ואות ט' הוא בחודש מנחם, וסלקא דעתך אמינא שזה אינו סימן יפה, קמ"ל שגם זה סימן יפה כיון שהתורה פתחה בו לטובה מורה זה לטובה, וגם בחודש מנחם היא לטובה שנטלו ישראל אפופסיון (ויק"ר פי"א ז'), רק דהטובה אינה ניכרת והיא מהטוב הגנוז, הבן הדבר. ולפי זה נ"ל הוא הדין הרואה אינך אתוון שפתחה בהן התורה בדבר טוב, רק משמיענו באות ט' רבותא יתירה. ועוד אומר לך הנלע"ד מה שאמר הואיל ופתח בו הכתוב לטוב"ה תחילה שמבראשית עד כו', היינו מבראשית עד אות ט' שבתיבת טו"ב, הנה אות הט' הוא אות קכ"א מהתחלת התורה והוא הטוב בכפלו, היינו ט' פעמים ט', ו' פעמים ו', ב' פעמים ב', סך הכל בגימטריא קכ"א. והנה הכפל יורה התחברות הטו"ב לטוב"ה, הי"טיבה ה' לטובים (תהלים קכה ד), ואז נתגלה פעולת הטוב הגנוז, על כן דוקא הרואה אות ט' סימן יפה לו. ותבין לפי הנ"ל גם כן ו"ה פעמים ו"ה גימטריא קכ"א, הבן הדבר היטב. ועוד אומר לך ידוע ב' צינורות הם ביסוד צדי"ק, צינור הימיני להשפעת הטוב הגנו"ז הוא אות ט', והשמאלי לדחות המותרות אל החיצונים הוא אות ח'. ולזה אות ח' הראשון שבתורה ח"שך, מה שאין כן אות ט' הראשון הוא טו"ב. והנה הרואה אות ט' בלא אות ח' סימן יפה לו, דיורה שכבר נדחו החיצונים ואין להם יניקה ונשאר רק טוב:

79. Bereshit.85

    מי התחלת התורה עד תיבת טו"ב, (בראשית א ד) ל"ב תיבות, ואחר כך טו"ב, רמז אל ל"ב טו"ב שבחר רבי אלעזר בן ערך בזאת המדה, ואמר להם רבי יוחנן בן זכאי בכלל דבריו דבריכם (אבות פ"ב מ"ט), הנה נרמז הדבר בתורה קודם לתיבת טו"ב ל"ב תיבות:

80. Bereshit.86

    בזוהר חדש (זו"ח בראשית י' ע"ב) בשעתא דאתי נהורא דצפרא, אם מברך הצדיק לאדם מתקיים ברכתו, דאתיא בגזירה שוה כתיב (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כי טוב, וכתיב (במדבר כד א) כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ואפילו ברכה דשאר בני אדם מתקיים בהאי שעתא. כבר כתבתי נמסר בגזירה שוה נגד מדת רחו"ם (שמות לד ו), ורחמתי את אשר ארחם (שמות לג יט) אף על פי שאינו הגון (ברכות ז' ע"א):

81. Bereshit.87

    ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה (בראשית א ה). דרשו חז"ל (ב"ר פ"ג ו') קרא אלקים לילה אין כתיב כאן, מלמד שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה. הנה לכאורה אין מקום לקושייתם דאין צריך לומר קרא אלקי"ם, דזה מן הסדר דסיפא קאי ארישא. אך הוא דקשה דהוה ליה לומר תחילה ויקרא אלקים לחשך לילה ולאור וכו', כסדר ברייתו של עולם, ושינה הכתוב בכדי שלא יצטרך לייחד שמו ית' על וכו'. וז"ש רז"ל קרא אלקים אין כתיב כאן, רצ"ל כשהפסוק הוא בצורה כזאת אין כתיב קרא אלקים כי אין צריך, על כן שינה הכתוב מסדר ברייתו של עולם בכדי שלא יצטרך לייחד שמו על וכו', מזה ידענו שמדרך הטוב להטיב וברא הש"י את העולם בכדי להטיב, ומה שנברא הרע הוא בכדי שתהא פעולת הטוב בתכלית ההטבה, היינו כשנבחר בבחירתנו בטוב יגיע לנו הטוב בשופע. וז"ש (דברים ל טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו' (דברים ל יט) ובחרת בחיים, ובמגילת קינות (איכה ג לח) מפי עליון לא תצא וכו', פירש המתרגם מפי אלקא לא תיפוק בישתא אלהין על פום ברת קלא וכו', ובעידן דבעיא למיגזר טבא על עלמא מן פום קודשא נפקא, עכ"ל. הנך רואה שאפילו הגזירה גזורה לא נפקא מפי הקב"ה, כי דרך הטוב להיטיב מזה נדע לבחור בטוב, ומזה נדע כי אוולת אדם תסלף דרכו (משלי יט ג), וכו' כי מפי עליון לא תצא וכו' וחפץ לטוב לנו כל הימים:

82. Bereshit.88

    ויקרא אלקים לאור יום (בראשית א ה). בגמרא פסחים (ב' ע"א) קרא לנהורא ופקדיה אמצוותא דיממא וכו'. ובירושלמי ברכות (פ"ח ה"ו) דין אמר אני אשמש ביום, ודין אמר אני אשמש ביום כו', וקראם וקבע לזה תחומו ביום וכו'. הנה מדברי אלו שני התלמודיים דאין זה קריאת שם, רק כאדם שקורא לעבדיו לעמוד לפניו, נראה דיצא להם גם כן מהא דשינה הכתוב מסדר ברייתו של עולם והקדים היום ללילה, ולפי דבריהם יתכן כיון דעל היום היו מדיינין, זה אמר אני אשמש ביום, וזה אמר אני אשמש ביום, הנה על זה היתה התשובה מאת הש"י תחילה שהאור ישמש ביום. ולפי דבריהם תמצא טוב טעם לטעם המפסיק בין ויקרא אלקים לבין תיבת לאו"ר, להורות שאינו קריאת השם דוק ותבין. ובעיקר דבריהם יש לי להתבונן האיך ס"ד דחשך לשמש ביום, הנה יהיה היום לילה. ונ"ל דהנה בגזירתו ית"ש הימים והלילות מתקצרים ומתארכין בכל זמן ועידן, והנה רצה החשך שגם ביו"ם יהיה תחומו, דהיינו כשהימים מתארכין תחשב להחשך מותרי השעות, דהיינו עד ששה שעות קודם חצות היום יחשב לחשכת הלילה, וכן אחר ששה שעות (מחצות היום) יחשב ללילה, וכל המצות הנוהגת בלילה דהיינו קריאת שמע דלילה וקצירת העומר וקדושת שבתות וימים טובים, יתחילו מאותן השעות הגם שהם יום, וקבע להם הש"י קביעות רק אור יום הוא וחשך לילה, לענין כל המצות הנוהגת ביום, ולענין המצות הנוהגת בלילה אין לנו לילך רק כפי שאנחנו רואים לפי הזמן אור וחשך. ומדוקדק מאד בגמרא דידן קרא לנהורא ופקדיה אמצוותא דיממא, הנה יצא לנו מזה נפקא מינה רבתי לכל המצות שבתורה:

83. Bereshit.89

    [ויקרא אלקים לאור יום (בראשית א ה). מה צדקו דברי חז"ל שפירשו שאין זה קריאת שם, רק קריאה כאדון שקורא לעבדו לבא לפניו, ואמר לאור יום יהיה תחומך וכו', כדאיתא בפסחים ריש מכילתא (פסחים ב' ע"א) עיין שם ברש"י, דאי לקריאת שם בלבד היה לו לומר ויקרא שם האור יום, כמ"ש (בראשית ג כ) ויקרא האדם ש"ם אשתו. והנה לפי מ"ש לעיל שההבדלה הוא ההפסק הקו בחצי טהירו, להפסיק בין האור והחשך שם מדור הקליפות, יצדק מאוד מאמר רז"ל שפירשו פלונ"י יו"ם, (היינו חצי טהירו העליונה) יהיה תחומך, ופלוני לילה (חצי טהירו התחתונה) יהיה תחומך, כי תיבת תחו"ם לא יפול בזמן רק במקום, והבן תחו"ם ממש עד פה תבא. והבן מאוד לפי זה מה שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ג ו') ולחשך קרא אלקים לילה אין כתיב כאן, לפי שאין מיחד שמו על הרעה, והמשכיל יבין כי שם מקום החשך שלא נתעלו במחשבתו של בעל הרצון שיבואו לידי ציור, והכל לכבודו ברא. ותבין כי תיבת קר"א, קאי על אלקים דריש פסוק שאמר אצל האור ששם ייחד שמו, ותמן רזא דמחשבה, ותבין כי אף על פי כן מבלעדו ית' אין להם שום חיות, רק להיות כי הם צורך לעולם רצועה לאלקאה לחייבייא, ומקבלין החיות מבחינת אחוריים כמאן דשדי לשנאוי בתר כתפוי (עיין זוהר ח"ג כ"ג ע"ב), עד עת קץ שיבולע המות לנצח וימלא כבוד השם את כל הארץ אמן. ולפי זה נוכל לומר דמשום הכי כתיב יום אח"ד (לא ראשו"ן), שהכל מאחדות פשוטה מוחלטת, מי שברא עבדים משרתים לשרתו ולברך בשמו, הוא ברא רצועה לאלקאה לחייבייא העוברים על רצונו, ובזה יתגדל ויתקדש כבוד מלכותו בעולם, והבן. וזהו נרמז באמרם ז"ל (במ"ר פי"ג ו') על יום אחד, שאמרו לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, והבן:

84. Bereshit.90

    ר"ת כל הפסוק עם כללות הער"ב ובק"ר (בראשית א ה), בגימטריא פ"ר, הוא בחינת הגבורות דמנצפ"ך, כי היה הצמצום שורש דק ונעלם לבחינת הגבורות, הגם שבכאן רחמים פשוטים, ועיין בדברי קדשם של המקובלים הלא בספרתם. (ואל תתמה על אמרינו בכללות ער"ב ובק"ר, כי אם תבין דברינו אלה תבין על ידי זה שהכל לכבודו ברא, ובמהרה בימינו לפניו תכרע כל ברך, והכל יכללו בעבדות למלך מלכי המלכים), גם הוא בגימטריא עם הב' כללות הנ"ל מלך מלך ימלך, והבן כי הכל הולך אל מקום אח"ד. עוד בגימטריא עם הב' כללות הנ"ל, חלק הויה עמ"ו (דברים לב ט) והבן, כי הכל עבור ישראל והם עלו במחשבה, וכל הניצוצות הקדושות יבררו עד עת קץ ויעשו עטרות למלך הכבוד, והבן. ואיידי דאתא לידן נאמר כ"י חל"ק הוי"ה עמ"ו, בגימטריא ש"י, ומי שבא בסוד ה' יבין כי כל העולמות נשפעים מעולם המלבוש וממרכז י"ש וש"י והכל עבור ישראל והבן. ולכך תגדל עונש ופגם הברית קודש ח"ו, שלוקח השפע מחלק ה' להשפיע לחיצונים ח"ו, עד ישוב אל השם לתקן מבחינת קר"י, לחמם רמ"ח איבריו בעשיית מצותיו ית' כ"י חל"ק י"י עמ"ו ומספריהן שוה, והבן כי דבר עמוק הוא:

85. Bereshit.91

    ס"ת כל הפסוק עם הכולל בגימטריא ערב בקר, ונכלל הכולל להורות כי הכל אחדות אחד, ולית לילה בלא יום, ולית יום בלא לילה, יעויין בזוהר הק' (ח"א י"ב ע"א) על זה בפסוק (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי הוא האלקים:

86. Bereshit.92

    המולד בהר"ד מרומז בתורה. כי שם מ"ב יוצא ממ"ב אותיות הראשונות שבתורה מבראשית (בראשית א א) עד ה' של ובה"ו (בראשית א ב), (יוצא על פי חילופי האלפי ביתות תמצאנו בסוף ספר התמונה), וכן מן ה' הנ"ל עד ר' של ויאמר (בראשית א ג), ומשם עד ד' ויבדל (בראשית א ד), תמצא בהר"ד ביניהם, והוא בבחיי על פי פירוש הנפתולי, יעויין שם]. (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך)

87. Bereshit.93

    יום אחד (בראשית א ה). לפי הפשט מה דלא קאמר יום ראשון רק יום אח"ד, דמשמיענו דכך הוא הסדר של מעשה בראשית, לחשוב הערב קודם ואחר כך הבוקר, ובזה יושלם י"ום א"חד לענין כל מועדי ה' ושבתות השנה, ולכל העניינים לילה ויום שאחריו מתחשבים ליום א', וכן התבוננתי בדברי המתרגם ירושלמי והוה רמש והוה צפר סדר עובד בראשית, ונכון.

88. Bereshit.94

    בדברי מרן האריז"ל מן סוף אותיות של כל ה' פסוקים של פרשה הראשונה הזאת, דהיינו האר"ץ (בראשית א א) המי"ם (בראשית א ב) או"ר (בראשית א ג) החש"ך (בראשית א ד) אח"ד (בראשית א ה), יוצא שם קדוש צמרכ"ד, ופירושו צמ"ר היינו כת"ר, דכתיב (דניאל ז ט) ראשיה כעמר נקי, מאיר את כ"ד צירופי אדני, עד כאן דבריו. והשם הזה נקרא בפי המקובלים שם הכנף, (להיותו יוצא מכנפות הה' פסוקים הראשונים הנ"ל), והוא בגימטריא ד"ן ברחמים, עיין בבחיי ובפירוש הנפתולי, והוא בגימטריא שנ"ד, ירוין מדש"ן ביתך (תהלים לו ט), וסגולת השם הזה לכוונו בזיווג ליל שבת עם הנקוד, אשר הוא בגימטריא חיים אהיה הויה אהיה, והניקוד יוצא מר"ת של הה' תיבות הסופיים הנ"ל, היינו הצד"י בקמץ, המ"ם בפתח, הרי"ש בחולם, הכ"ף בפתח, הדל"ת בסגול, עיין בכוונת: ר"ת של הפסוקים הנ"ל בגימטריא שם הויה, הנה הר"ת וס"ת בגימטריא ש"פ, היינו ש"פ צינורות חיבור שם הויה עם שם אדני דהיינו אות נגד אות, י' פעמים א', ה' פעמים ד', ו' פעמים נ', ה' פעמים י', סך הכל בגימטריא ש"פ, מנין שלום עם הד' אותיות, הוא השלום אשר הושם בבית (עיין שבת קנ"ב ע"א). ותתבונן משיעורא דתיבת נח שלש מאות אורך התיבה, חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה (בראשית ו טו), סך הכל ש"פ (עיין בזהר (ח"א ס' ע"א) ובמגלה עמוקות), וכבר ידעת ענין נח איש צדיק עם התבה ותתבונן, ומעתה תתבונן ענין כוונת זה השם בזיווג דליל שבת:

89. Bereshit.95

    מסרה "לאור (בראשית א ה), ז' במסורה וסימן "צווח "סמיא "וסבר "למיפק "בלילה "וקם "בצפרא. בעלי המסורה נתנו סימן על ז' מלת לאור, אשר בכל אחד מהם למ"ד שימושית קמוצה, והמליצו הסימן מלשון תרגום המתרגם מלה אחת עברית הסמוכה אל מלת "לאור, כמו הכא דסמוך ליה מלת "ויקרא, אשר תרגומו "צווח (תמיה לי למה תרגומו צווח). ב' סמיא, תרגום מלת עורים המסוכה למלת "לאור, ישעיה מב טז מ"ב ט"ז. ג' וסב"ר, תרגום מלת "ונקוה, שם ישעיה נט ט נ"ט ט'. ד' למיפק, תרגום מלת "יוציאנו יפקנני מיכה ז' ט'. ה' בלילה, הוא "חשך איוב יב כב י"ב ך"ב. ו' וקם, יקום, שם איוב כד יד כ"ד י"ד. ז' "בצפרא, לבוקר, צפניה ג' ה'. והנה באשר סימנים כמו זה שכיח טובא במסורת, על כן הארכתי פה בפירושו קצת למען ידעו רבים סימנים כמוהו הבאים במסורת. נ"ל רמיזת התורה ז' פעמים "לאור קמוצה, היינו ז' אורות דעלמין קדמאין שנחרבו, על שכל אחד קמץ וצמצם את האור לעצמו אנא אמלוך, והסימן שנתנו נ"ל דהנה כבר ידוע דהאורות שנחרבו היו בבחינת "עינים, והנה כך עשה היוצר כל שכל אחד היה סובר אנא אמלוך, וקודם עולם התיקון כיון שהיו בבחינת גבורה ודין נקראו בשם לילה, והיו סוברין שיתקיימו ויצאו בלילה וקמו בצפרא, היינו בבוא עולם התיקון חס"ד, בסוד כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד טז), ויראתי בפצותי פי:

90. Bereshit.96

    גמרא שבת (יו"ד י' ע"א) כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב הכא (שמות יח יג) ויעמד העם על משה מהבוקר ועד הערב, וכתיב התם (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר. הנה היה מקובל בידם גזירה שוה מסיני, הלא כתבתי לך שלשים גזירה שוה הוא נגד מדת "רחום (שמות לד ו), הנה כשיש דין למטה אין דין למעלה ונתהפך לרחמים, ואיתא בתדב"א (רבה פ"ד) בפסוק (שמות לב כז) כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו כו', אמר שם מעיד אני עלי שמים וארץ כו', אלא אמר משה כשיש דין למטה אין דין למעלה. והנה אף על פי כן הקושיא במקומה עומדת האיך אמר משה כה אמר ה' אלהי ישראל. אלא הוא כך, דהנה כתיב (תהלים קמז יז) משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמוד, (תהלים קמז יח) ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים, (תהלים קמז יט) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי כו'. וצריך להתבונן קישור הענינים איך הוא משליך קרחו כו' לפני קרתו מי יעמד, היינו בעת תוקף הדינים ח"ו דגלידי מיא, והש"י ישלח דברו וימסם כו' להמתיקם, ישב רוחו יזלו מים חסד ורחמים, ומבאר באיזה אופן, מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, הנה כאשר ישפטו ישראל משפט צדק, הנה ימתקו הדינים כי כשיש דין למטה אין דין למעלה, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, על כן אין להם יכולת להמתיק הדינים ברחמים, והודיע הש"י לישראל דבר זה על ידי גזירה שוה הנמסרה בסיני, וגזירה שוה מעוררת מדת רחו"ם, להורות על ידי המשפט האמת נמתק הדין ונתהווה לרחמים, (ושפיר אמר משה כה אמר ה' אלקי ישראל, כי נדע מדברי אלקי ישראל ממסירת הגזירה שוה בסיני כשיש דין למטה אין דין למעלה). והנה עלה במחשבה ית"ש לברוא את העולם במדת הדין, וכשראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים והקדימה למדת הדין (ב"ר פי"ב ט"ו), והנה מי שממתיק הדין ומעורר הרחמים כאלו נעשה גם כן שותף, הבן הדבר. מעתה בין תבין בכאן כתיב ויהי ערב כו' קודם לבוקר, והתם כתיב מהבוקר כו' קודם לערב, כי על ידי המתקה נקדם מדת הרחמים למדת הדין, ודי בזה:

91. Bereshit.97

    פסחים פ"ח ע"א אמר ר' יוחנן גדול יום קיבוץ גליות כיום שנברא בו שמים וארץ, שנאמר (הושע ב ב) ונקבצו בני יהודה וכו' ושמו להם ראש "אחד, וכתיב (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום "אחד, עכ"ל. הנה לפי דבריהם האלו יונח למה לא אמר הכתוב יום ראשון, כי תיבת "אחד נמסר לגזירה שוה, והנה "גדול יום קיבוץ גליות כיום שנברא בו שמים וארץ, שבבריאת שמים וארץ לא היה עדיין איתערותא דלתתא להתעוררת מיין נוקבין, כי לא היו ישראל עדיין, רק בתורת חסד עשה הש"י והספיק מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אחר כך כל ימות עולם למיין נוקבין. והנה נמסר גזירה שוה שגם יום קבוץ גליות יש לו גם כן גדלות החסד הזה, הגם שח"ו לא תספיק המעשים טובים של ישראל לאיתערותא דלתתא, תספיק מחשבתן של ישראל מה שיודע הש"י שיסגלו אחר כך מצות ומעשים טובים בעת יקבצם להר חמד ולבית מקדשו. והנה נמסר בגזירה שוה לעורר מדת רחו"ם (שמות לד ו) כנ"ל כדי לרחמינו כימי עולם, והנה תיבת "אחד מופנה לגזירה שוה (דהיה לו לומר ראשון), דאי לאו הכי איכא למפרך אין דנין אפשר משאי אפשר (סוכה נ' ע"ב), שאז לא היו ישראל בעולם, הנה בעל כרחך הספיק מחשבתן של ישראל, מה שאין כן ביום קבוץ גליות לאיי אפנוי מופנה, ואפילו למאן דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת ס"ד ע"א), הנה הוא מופנה משני צדדין, דגם שם תיבת "אחד מיותר, הנה למדין ואין משיבין:

92. Bereshit.98

    משנה בחולין פרק ה' (דף פ"ג ע"א) יום אחד האמור באותו ואת בנו (ויקרא כב כח), היום הלך אחר הלילה, את זו דרש רבי שמעון בן זומא נאמר במעשה בראשית (בראשית א ה) "יום "אחד, ונאמר באותו ואת בנו "יום "אחד, מה "יום "אחד האמור במעשה בראשית וכו'. הנה לפי זה יונח לנו גם כן מה שלא נכתב יום ראשון רק יום "אחד, כדי שיהיה מופנה לגזירה שוה הנמסרה מסיני לענין אותו ואת בנו. וצריך להתבונן על מה עשה ה' ככה ללמוד אותו ואת בנו ממעשה בראשית בגזירה שוה ולא דבר ריק הוא. והנה משנה שלימה שנינו (ברכות ל"ג ע"ב) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, והנה בגמרא מגילה (כ"ה ע"א) בההוא דנחית וכו' ואמר אתה חסת על קן צפור כו', אתה חסת על אותו ואת בנו, כן חוס ורחם עלינו, ומסיק דמשתקין אותו שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. ומקשו התם בתוס' (ד"ה מפני) על הפייטן שיסד (יום ב' דפסח) צדקו אותו ואת בנו ביום אחד בל תשחטו. ובירושלמי ברכות (פ"ה ה"ג) אמרו אינון דמתרגימין עמי בני ישראל כמה דאנא רחמן בשמיא, כך תהוון רחמנא בארעא תורתא או רחילא וכו' לא תכסון כו', לא עבדין טבות שהן עושין מדותיו של הקב"ה רחמים, עד כאן. והנה ראה נא ידידי יונתן תירגם כן, והנה בגמרא ברכות (ל"ג ע"ב) איתא גם כן ההוא דנחית קמיה דרבה כו', ואמר אתה חסת על קן צפור כן חוס כו', ולא הביא שם אתה חסת על אותו ואת בנו וכו', משמע דבאותו ואת בנו אין קפידא. והנה אומר לך את אשר עם לבבי, דהנה אמרו רז"ל (ב"ק נ' ע"א) כל האומר הקב"ה וותרן כו'. והקשה בעל עשרה מאמרות הרי קיימא לן (ר"ה י"ז ע"א) במשפט הקדוש כשרובו זכיות הוא צדיק, אם כן מוותרין את המועט, וגם במחצה על מחצה כובש, נושא, מעביר, הנה הוא ויתור. ותירץ כשהדבר הוא על משפטי התורה זה לא מיקרי ויתור, וכיון דבמשפטי התורה הוא אחרי רבים להטות (שמות כג ב), אם כן אין כאן ויתור. וגם במחצה על מחצה, הנה במשפטי התורה אצלינו ספק נפשות להקל (שבת קכ"ט ע"א), אם כן אין כאן ויתור, (הדברים ארוכים אצלינו במקום אחר). ומעתה יונח לנו גם כן מה שהקשה בעל עשרה מאמרות על הא דעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והם אינן אלא גזירות, והקשה וכי לא נצטווינו (דברים כח ט) והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו' (שבת קל"ג ע"ב). ונ"ל לתרץ דהנה משה אדונינו ביקש מהש"י הודיעני נא את "דרכך (שמות לג יג) חסר יו"ד, ופירשנו בו שביקש לידע הי"ג מדות של רחמים, שבכל אחד מהמידות יש מילוי שם הנכבד בשינוי, והמה י"ג מילואים גימטריא תשכ"ד (עיין בריש ספר ויקהל משה). והנה "דרכך בך' דאי"ק הוא תשכ"ד, והנה הודיעו הש"י הי"ג מדות, והנה נצטווינו בתורה והלכת בדרכיו, "והלכת לשון "הלכה, היינו כשאנו עוסקים "בהלכה ודורשין קל וחומר המדה הראשונה בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, הנה מעוררים מדת אל (שמות לד ו) גזירה שוה מדת "רחום, הנה כשאנו עושים כך והש"י מרחם עלינו, אין זה ויתור כיון שהוא כך על פי התורה. וז"ש מה הוא "רחום אף אתה "רחום, היינו עשה גם אתה מדת "רחום, היינו למוד גזירה שוה ותעורר מדת "רחום. והנה לפי זה תשכיל ותדע בההוא דנחית קמיה דרבה ואמר אתה חסת על קן כו' אתה חסת על אותו ואת בנו כו', ואמר רבה כמה ידע ההוא מרבנן לרצויי קמי מאריה, וא"ל אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה לחדודי לאביי הוא דעבד. דקשה וכי ס"ד דלחדודי דאביי אמר שקר חלילה, וגם מאי חדודא הוא משנה שלימה הוא דידוע לבר בי רב. אך הוא דיש חילוק בין קן צפור לאותו ואת בנו, דבאותו ואת בנו נמסרה בגזירה שוה, וכשאנו לומדים בגזירה שוה מעוררים מדת רחמים. וז"ש רז"ל מפני שעושה מדותיו של הקב"ה "רחמים ואינן אלא גזרות, רצ"ל כשעושה מדותיו של הקב"ה "רחמים סתם שמרחם דרך ויתור הנה כל האומר הקב"ה ותרן וכו', ואינן אלא גזירות היינו שהתעוררת מדת "רחום על ידי גזירות שוות, והוא על פי התורה ואין כאן ויתור, ואם כן יפה יסד הפייטן "צדקו אותו ואת בנו ביום אחד כו', שהוא על ידי גזירה שוה "יום "אחד מעוררים מדת "רחום, (ותתבונן לפי זה מה שאמרו רז"ל (ר"ה י"ז ע"ב) אמר הקב"ה למשה אם עושין בני לפני כסדר הזה וכו', היינו שהם יעשו ויעוררו המדות ולא יהיה ויתור). והנה ההוא דנחית קמיה דרבה אמר קן צפור ואותו ואת בנו, הנה בקן צפור בודאי לא יפה עשה באומרו אתה חסת על קן צפור כן חוס ורחם עלינו, הנה עושה מדותיו של הקב"ה רחמים בדרך ויתור, אבל באותו ואת בנו יש חילוק אם כוונתו בסתם כמו שהגיעו רחמיך על אותו ואת בנו כן חוס ורחם וכו', אם כן הוא סתם ויתור, אבל אם כוונתו כמו שהגיע "רחמיך וחסת כו', היינו ממדת "רחום שלך נשפע למצות אותו ואת בנו לימוד גזירה שוה, ועל ידי שאנו דורשין הגזירה שוה הנה מעוררים מדת "רחום כן חוס ורחם עלינו, הנה מה טוב עושה. הנה ההוא דנחית קמיה דרבה הקדים קן צפור, הגם דמצות אותו ואת בנו מוקדם בתורה, הנה על כרחך כוונתו להיות אותו ואת בנו אינו מבואר בפירוש כל איכות המצוה בתורה וצריכה ללמדה בגזירה שוה, מה שאין כן קן צפור הוא מבוארת, ואם כן שפיר אמר רבה ואמת אמר, כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי בזה שאמר אותו ואת בנו, דכיון שאמר זה לבסוף יודע מהגזירה שוה, ואף על פי כן הנה בקן צפור לא טוב עשה, ורבה סתם אמר כדי לחדודי לאביי, ויאמר החילוק דבקן צפור ודאי משתקין אותו, הנה באמת ההוא דנחית תרווייהו אמר. אבל בברכות משמיענו הגמרא רק על מה יש להשתיק אותו, על כן לא הביאו הסיפא דאותו ואת בנו, דבאמת באותו ואת בנו לחודיה אין להשתיק, ובמגילה מבוארת הגמרא שרבה לא אמר שקר וזהו הוא החידוד לאביי. והנה לפי זה יפה עשה הקדוש יונתן שתירגם כמה דאבונן רחמן בשמיא כו', הנך רואה שאמר דאבונן רחמן כו', והנך רואה שבירושלמי אוסר לומר כמה דאנא רחמן וכו', דזה יורה שהש"י צוה לנו המצות מצד רחמנות, ויונתן תרגם "דאבונן וכו', והוא דברי משה שלמד לישראל בגזירתו ית"ש ללמדם דעת לעורר "רחמים על ידי גזירה שוה דאותו ואת בנו. ואפשר לומר דהירושלמי אוסר לתרגם בצבור, דלאו כולי עלמא דינא גמירא ואינם יודעים הכוונה על הגזירה שוה. כללו של דבר באותו ואת בנו ביחידות לתרגם ודאי טוב הדבר, וכן נראה לדעת הגמרא דידן דגם בעובר לפני התיבה מותר באותו ואת בנו, ועל כן יסד הפייט כנ"ל. והנך רואה מ"ש בזהר פרשת אמור (ח"ג צ"ב ע"א) א"ר יהודה מ"ט, אי נימא משום עגמת נפש, ניכוס להאי בביתא חדא ולהאי כו', או להאי השתא כו', א"ל ת"ח תנינן יפה תענית לחלום וכו', בהאי יומא ממש ולאו ביומא אחרא, מ"ט בגין דלית לך יום דלתתא דלא שלטא ביה יומא אחרא עילאה, וכד איהו שרי בתעניתא דחלמא, אוליפנא דהאי יומא לא אתעדי עד דאתבטל ההוא גזירה, ואי דחי ליה ליומא אחרא, הא שולטנותא דיומא אחרא הוא, ולא עאל יומא ביומא אחריה דחבריה, כהאי גוונא לית לך יום דלא איתמנא עליו יומא עלאה לעילא, ובעי בר נש לאסתמרא דלא יעביד פגימו בההוא יומא, ולא איתפגים קמיה שאר יומין אחרנין, ותנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא, אי בר נש עביד עובדא לתתא כדקא יאות, הכי אתער חילא כדקא יאות לעילא, עביד בר נש חסד בעלמא, איתער חסד לעילא ושארי בההוא יומא ואתעטר ביה בגיניה, ואי איתדבר בר נש לרחמי לתתא, איתער רחמי להאי יומא ואתעטר ברחמי בגיניה, וכדין ההוא יומא קאים עליה למהוי אפטרופסא בגיניה בשעתא דאצטריך ליה, כגוונא דא בהפוכא דדא אי עביד בר נש עובדא דאכזרי, הכי אתער בהאי יומא ופגים ליה, ולבתר קאים עליה לאכזרי לשיצאה ליה מעלמא, בההוא מדה דבר נש ממדד בה מודדין ליה, עכ"ל. הנך רואה בעיניך דהזהר מפרש הטעם דאנחנו מחוייבין להתנהג במדת רחמנות ולא לעשות מדת אכזריות, ואין קפידא בשני ימים, דהיינו אפילו שחט את האחת בסוף היום, והשניה בתחלת הלילה דהוא זמן מעט, אף על פי כן כיון דלא נעשה האכזריות ביום אחד, דיום האחר הוא מבחינה אחרת מבראשית, כי ששת ימים עשה ה' (שמות כ יא), וכל יומא איתער עליה חילא מלעילא מבראשית, הנה נלמד הדבר שפיר ממעשה בראשית יום "אחד בפני עצמו, וביומא אחרא ויאמר אלקים כו' איתער חילא אחרא, ושפיר נלמד בגזירה שוה דעל ידי עובדין דלתתא בלימוד גזירה שוה, איתער עובדא לעילא לעורר מדת "רחום בהאי יומא. ומה טוב הדבר דנלמד לאותו ואת בנו מיום הראשון, דבו נבראו שמים וארץ את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהם, הנה בו ביום נבראו האבות על כל התולדות, הנה מצות אותו ואת בנו שלא לעשות מעשה אכזרים לאב ותולדה נלמד מיום ראשון. ואתה תבין הנה השי"ת נתן לנח ולבניו את כל הבהמות למאכל כרצונו (בראשית ט ג), להיות שכולם ניצולו בזכותו, ואם כן כשאדם רוצה לשחוט בהמה וניצלת באותו יום בכדי שלא יתאכזר, ומתנהג ברחמים עם הבהמה אף על פי שאינה כדאי להנצל כי היא שלנו למאכלינו, הנה אנחנו מעוררים מדת "רחום ורחמתי את אשר ארחם (שמות לג יט), אף על פי שאינו הגון אף על פי שאינו כדאי (ברכות ז' ע"א), וכמו שהיה ביום ראשון ישראל עלו במחשבה (ב"ר פ"א ד') דגם שלא סיגלו עדיין מצות ומעשים טובים וכמ"ש לעיל, ואתה תבין:

93. Bereshit.99

    בכאן יש פתוחה. והנה אומר לך בפרשה ראשונה שבתורה את אשר עם לבבי, הגם שאין אתנו יודע עד מה הם ענין הפתוחות והסתומות. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת את אשר מצאתי בכתבי מרן האריז"ל בליקוטי תורה בשיר השירים, בפסוק (שיר השירים ב ט) הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות וכו', וז"ל דע כי יש ה' חסדים וה' גבורות, והחסדים נקרא ה' חלונות פתוחות להשפיע טוב, וזהו משגיח מן החלונות. וחרכים נקראים ה' גבורות, כמו קטינא חרך שקי (ברכות מ"ו ע"א) פירוש שריפה, וזהו ה' חרכים. גם חריך קטן מחלון ואינם פתוחים כי אם נקב קטן, כי הה' חסדים יוצאים לזעיר מיסוד בינה פתח פתוח לרווחה, אך הגבורות לנקיבה יוצאים דרך נקב קטן בסוד "נקיבה "נקב ה', עכ"ל. על זה תמכתי יתדותי לפרש בכל מקום "פתוחות "וסתומות, פתוחות השפעות החסדים וסתומות הם הגבורות. והנה בכאן נשפע מזון וחיות לכל הנבראים, כי גם הנבראים העליונים הם צריכים מזון וחיות בכל יום תמיד, והנה יסדו מכלכל חיים בחסד (תפלת י"ח), על כן במעשה כל יום יש פתוחה בתורה פתח פתוח לרווחה לכלכל חיים בחסד, ולתת כח הקיום וחיות ומזון לנבראים. והנה בפרשה ראשונה יש ה' פעמים או"ר מנין ה' חסדים, ובפרשה שניה הבאה אחר כך ה' פעמים מים וה' פעמים רקיע, ידוע עניינם מזהר תרומה (ח"ב קס"ז ע"א) מדרושי בריה דרב ספרא, סוד כי הוא "אמר ויהי (תהלים לג ט), "אמר "א "מים רקיעא:

94. Bereshit.100

    סימני אותיות של פרשה זו מנין אל עליון, וסימני התיבות ב"ן, יראו ישרים וישמחו:

95. Bereshit.101

    ויאמר אלהים יהי רקיע כו' (בראשית א ו). ידוע מאמר חז"ל (ב"ר פ"ד ב') יהי רקיעא יתחזק הרקיע, שעדיין לחים היו ונתחזקו מגערת הש"י שאמר יהי רקיע. הנה אין מעצור לפני הש"י לברוא את הרקיע חזק ביום הראשון, אך עשה ד' ככה ללמד דעת שהיראה הוא כח הקיום לכל הנבראים, וכמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א ע"א) והיה אמונת עתך כו' (ישעיה לג ו), ואפילו הכי אי יראת ד' היא אוצרו אין ואי לא לא, משל לאחד שאמר לו אביו העלה לי כור חטים כו', א"ל ערבת בו קב חומטין א"ל לא, א"ל הלואי שלא העלית. כי כמו החומטין מעמידין את התבואה שלא תרקב, כמו כן היראה נותנת גבול וצמצום לנבראים שיתחזקו כליהם ויוכל לקבל שפעו ית', על כן יראת ד' תוסיף ימים (משלי י כז) כי נותנת כח הקיום, על כן היתה הגערה יהי רקיע דוקא ביום שני יום הגבורה שהוא יראה, מה שאין כן יום ראשון יום חסד שהוא אהבה, והבן:

96. Bereshit.102

    יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וכו' (בראשית א ו). הנה ויהי מבדיל אינו מובן לכאורה, דמשמע שהוא מצוה אחרת חוץ הקודם ובאמת הוא דבר אחד, והכי הוה ליה למימר יהי רקיע בתוך המים להבדיל כו'. והנראה לפי מ"ש לעיל דמשום הכי לא נאמר "ויהי "כן אצל בריאת האור, רק "ויהי "אור (בראשית א ג), דזה נמי משיעור מאמרו ית' שאמר "יהי "אור דא התפשטות, "ויהי "אור דא הצמצום (זוהר ח"א ט"ז ע"ב). והנה כל זה מן הצורך לעולם להנהיגם בבחינת צמצום והתפשטות, (על כן עבודתינו מוכרחת להיות ביראה ואהבה והבן), וכאשר יבין האדם כל זה, יתבונן כאשר ח"ו מתנהגין עמו בבחינת צמצום ודין הוא הכל לטובה, כמו שהצמצום הראשון הוא לטובה לצורך קיום העולם. והנה זה תבין בכאן שבמעשה הרקיע היו ב' ענינים, היינו התפשטות הרקיע וצמצום המים והיו על בחינת "יהי "ויהי, ז"ש "יהי רקיע בתוך המים, על ידי "יהי מתפשט הרקיע בתוך המים, "ויהי על ידי "ויהי, יהיה הבדל בין מים למים, והכל לצורך קיום העולם לטובה:

97. Bereshit.103

    וירצה עוד אומרו "ויהי מבדיל (בראשית א ו) ולא "להבדיל, דמשמע שהוא ציווי אחרת, הנראה דהוא באמת ציווי בפני עצמו, חוץ ההבדלה המקומיית צוה ית"ש להבדילם במהות, דעל ידי הרקיע קנו המים העליונים איכות ומהות רוחניות, וז"ש לענין בפני עצמו ויהי מבדיל בין מים למים, שיהיה ההבדל מהותו ביניהם אלו גשמיים ואלו רוחניים, מזה נדע להרחיק הגשמיות מדברים העליונים אשר הם למעלה מהרקיע, ונדע מזה להתבונן שכר הנשמה לעולם הבא, כיון שהוא בשמים ממעל אינו ענין גשמי רק רוחני, כי גם כשהיתה הנשמה בארץ, הנשמה הלזו היתה מתענגת עם הגוף באכילה ושתיה ומשגל דברים מוגשמים, וכאשר תעלה אל השמים אין לה חלק ונחלה בענינים גשמיים, כאשר תראה המים העליונים כשהיו מעורבין עם המים התחתונים בארץ, היו כמוהם במהות מים במים. עם כל זה כאשר עלה לשמים שיאם, נבדלו מגשמיות וקנו איכות ומהות רוחניות, כי בכל העולם התענוג הוא כפי ענין העולם, ולא נוכל להתבונן בעולם המגושם התענוג הרוחני כי לא יושג בגשם:

98. Bereshit.104

    מסרה ויאמר אלקים (בראשית א ו). נמסר ג' בטעם. נ"ל פירושו בטעם "זקף "קטן הם ג', דין יהי רקיע. ואידך ויאמר אלקים ישרצו המים (בראשית א כ). ואידך ויאמר אלקים נעשה אדם (בראשית א כו). וסימנך "אדר "אדם "דגים "רקיע, (בעל המבין חידות השמיט זאת המסורה ולא ידעתי למה). כעת אין אתי לבאר את העולה בדעתי עד יאיר הש"י את עינינו, אכן זאת לדעתי אלו הג' נשארו בעולם הזה בזמן המבול, "אדם (והגם שכל בהמות וחיות נשארו, בזכות האדם ניצולו, והא ראיה שהותרו אחר כך למאכל אדם). "דגים לא נמחו. וכן "הרקיע. מה שאין כן הארץ נשחת ג' טפחים של עומק המחרישה (ב"ר פל"א ז'), והנה זקף קטן צורתו כזה :, ב' ווין ב' יודין גימטריא ל"ב מנין ל"ב אלקים דמעשה בראשית, אלו הג' נשארו מן עובדא דבראשית, וכן "זקף "קטן בגימטריא "רצון, שנשאר ברצון, ודי בזה כעת:

99. Bereshit.105

    ויהי מבדיל (בראשית א ו). ל"ב מנויים במסורה רבתי ערך אות הא'. ועיין שמות ט' ך"ב במ"ש במלת "ויהי, מבין חידות. חפשתי ולא מצאתי דבר חדש, הנה ל"ב "ויהי בחירק, חירק נקודת הנצח, ל"ב אלקים דבראשית נותנים הויה ונצחיות לנבראים:

100. Bereshit.106

     למים (בראשית א ו). לית רפי זולת דין. למען שלא נטעה לומר קמ"ץ למד, השימוש מורה על הידוע, והיה משפטה בפתח והומרה בקמץ לסיבת סוף פסוק, כי כבר הומרה פת"ח המ"ם לקמ"ץ לסיבת סוף פסוק, לכן מסר עליו רפ"י, לומר קמצות הלמד אשר הוא מאותיות וכלב המשמשות ומשפטה שו"א, ובאה כאן בקמץ לטעם שכתבתי בשם הרד"ק ויקרא ז' כו כ"ו במלת לעוף, (מבין חידות). הנה "למים רפ"י. וזהו על האמור בדברי חז"ל (ב"ר פ"ה ד') שהיו מים התחתונים בוכים על שנשתנו במדריגתם, ונרפים הם בכמה עניינים מן העליונים. והנה אפשר לומר בויהי מבדיל בין מים למים, היינו בין מים התחתונים לעליונים, ותיבת "מים הראשון קאי על התחתונים, ותיבת "למים קאי על העליונים, אך מדחזינן "למים (רפים), על כרחך הן המים התחתונים אשר נרפים הם מן העליונים. וזהו שיש לפרש גם כן כוונת יונתן שתרגם ביני מו"י עילאה כו', כי כוונתו לפרש המסורה למה נמסר "למים רפי, הבן:

← Previous · Next → — showing 201–300 of 4,484

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.