Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

Bereshit.107
גמרא חגיגה ט"ו ע"א ויהי מבדיל בין מים למים (בראשית א ו), וכמה אמר רב אחא ב"ר יעקב כמלא נימא, ורבנן אמרי כי גודא דגמלא, מר זוטרא ואיתימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי, ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי, עכ"ל. נראה דדייקו חז"ל גם כן מה שדקדקתי לעיל דהוה ליה לומר יהי רקיע בתוך המים להבדיל וכו', ומדקאמר "ויהי מבדיל כו', נראה דהוא ענין בפני עצמו. על כן דרשו דחוץ פריסת הרקיע הנה המים העליונים אשר מעל לרקיע מגיעים עד המים התחתונים, ויש הבדל ביניהם כמלא נימא, ודבריהם עמקו בזה יראתי לבאר איזה סברא מדעתי מפלוגתתם:
Bereshit.108
ירושלמי ברכות (פ"א ה"א) א"ר בון יהי רקיע בתוך המים (בראשית א ו), יהי רקיע בתוך, (אפשר דעתם לבאר גם כן הא דקשיא הלא השמים ביום הראשון נבראו, וביאר דבאמת נבראו ביום א', אבל לא היו מתמצעים בין המים עד יום ב'. ויוצדק לפי זה הא דאמרו שם אחר כך) רב אמר לחים היו ביום א' וביום ב' קרשו, (ופליג על ר' בון וס"ל דגם ביום א' היו מתמצעות רק בב' קרשו. והנה לדעת רב כבר כתבתי לעיל טעם לדעתינו הקלושה למה לא היתה הקרישה גם כן ביום א', ולדעת ר' בון צריכין גם כן להתבונן למה לא היתה ההתמצעות גם כן ביום א'. נראה לדעתו להיות עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), ויום הראשון יום החסד לא רצה הש"י לפעול ברקיע התחלת הצמצום המורה על הדין, עד בוא יום הגבורה:
Bereshit.109
שם (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) אמר רבי יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע, כמד"א (שמות לט ג) וירקעו את פחי הזהב. נראה כוונתו גם כן לתרץ כנ"ל, ומפרש להיות שהשמים והארץ נבראו ביום א', ואפשר כמו שהארץ במקום אחד גבוה ובמקום אחד נמוך, כמו כן השמים לא היו בשיווי. והיה ביום ב' המאמר יהי רקיע, שיהיה הרקיע ביושר כמין מטלית הגם שהם כגלגלים, אבל גוף שטח השמיימי הוא ביושר (והש"י יודע האמת), ועשה כן הש"י ביום ב' דייקא, להיותו יום הגבורה שהוא משפט נקרא יושר, כענין כי תשפוט עמים מישור (תהלים סז ה) , ואותיות מנצפ"ך נקרא "מישרים כי הם בבחינת דין, מה שאין כן החסד הוא לפנים משורת הדין לפנים מן היושר, נ"ל:
Bereshit.110
[יה"י רקיע בתוך המים ויה"י מבדיל וכו' (בראשית א ו). לכאורה הכי היה לו לומר להבדיל בין וכו'. ונראה על פי מ"ש לעיל בשם חכמי האמת כי בריאת עולם היה בסוד צמצו"ם והתפשטו"ת, ובחינת יה"י הוא בחינת התפשטו"ת, ובחינת ויה"י הוא סוד הצמצום. והנה בבחינת האי רקיע היה גם כן ב' הבחינות, התפשטות בחינת התהוות הרקיע בעצמו וצמצום מצד המימות הנתצמצמו על ידו. וז"ש יה"י (ר"ל על ידי בחינת יה"י), רקי"ע בתוך המים, (הוא בחינת הרקיע בעצמו סוד התפשטות), ויה"י (ר"ל בחינת ויה"י) מבדיל בין מים למים, (הוא סוד הצמצום על ידי בחינת ויה"י), והמבין יבין גם כן בגבהי מרומים בבחינת האי פרסא דאית במעוי דבר נש (עיין זוהר ח"א ל"ב ע"ב), סוד מים עליונים למעלה מן הפרסא, ומים תחתונים למטה מן הפרסא, ושם גם כן נרמז צמצום והתפשטות, והשם הטוב יכפר בעדינו כי יראתי בפצותי פי. ולרמז זה נ"ל ר"ת כל הפסוק בגימטריא בש"ם, נודע כי בחינת ש"ם בכל מקום מרמז לצמצום והתפשטות, כי הוא בגימטריא הו"י (בחינת התפשטות), שד"י (בחינת הצמצום שאמר לעולמו די (חגיגה י"ב ע"א)), והבן כי דבר עמוק הוא:
Bereshit.111
ס"ת כל הפסוק, בגימטריא ש"ר י"ם. נרמז התנאי שהתנה הקב"ה עם ש"ר הי"ם לקרוע ולהבדיל בין מים למים לפני בני ישראל (ב"ר פ"ה ה'), הגם שחז"ל רמזוהו ביום ג', עם כל זה נרמז גם פה בתחלת מלאכת המים. וגם יאמר שרים, ר"ל יתאמרו שירות על המים. או יאמר שרים, יקרע ויבדיל לישראל השרים על הים. או יאמר שרים, כמו שאמרו רז"ל שעל ידי המים, הבריות נעשים שרים אלו עד אלו. עוד ירמוז ס"ת אותיות כ"ן מ"י מרי"ם לע"ם, רמז למה שאמרו רז"ל (במ"ר פי"ט כ"ו) שגם בארה של מרים היה מבדיל בין מים למים, שכל שבט משך אליו מים בפני עצמו, והבן. עיין בזוהר הק' ויקהל (ח"ב דף קצ"ח ע"ב) ביומא תניינא וכו', ואתני עמהון קוב"ה דמיא יהון מפרישין לישראל בין טומאה לטהרה, עכ"ל עיין שם. והנה יש לרמז ר"ת וס"ת כל הפסוק תתצ"ב, מנין בתנאי בין הטמא לטהור יבדילו במספר השוה. והנה כשהושלך אדונינו משה אל היאור, נאמר באחותו הנביאה ותתצ"ב (לא ותעמוד) אחותו מרחוק (שמות ב ד), להיות כי כל הילדים שהושלכו ליאור או שנתמסמסו בבנין, לא היו בהן צורך להתערב בישראל, כנודע שהיו מעזי פנים שבתתקע"ד דורות (חגיגה י"ג ע"ב), כנודע ממיכה שהוציאו משה (סנהדרין ק"א ע"ב, עיין שם ברש"י). והנה כשהושלך אדונינו משה ידעה אחותו שמחוייבין המים להפריש בין הטמא לטהור, על כן נאמר ותתצ"ב מנין הנ"ל, והבן. וכן היה ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב ה), ודרשו חז"ל (מגילה י"ג ע"א) לרחוץ מטומאתה ומגילולי בית אביה, והמים עשו פעולתם ונטהרה היא גם כן כנודע, והשפחות שמיחו בה מתו ונמחה שמם מן העולם, והבן]: (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):
Bereshit.112
ויעש אלקים וכו' (בראשית א ז). הנה לפי דעת חז"ל (ב"ר פ"ד ב') הנה הרקיע נברא ביום ראשון, וגמר מלאכה היינו החיזוק היה ביום השני. והנה נאמר בזה "ויעש, נלמד מזה אשר גמר מלאכה נקרא מלאכה לענין שבת, על כן מכה בפטיש חייב (שבת ע"ג ע"א). ולפי פשט הכתוב אומר ויעש אלקים וכו' ואחר כך "ויהי "כן אינו מובן, הגם שבכל מעשה בראשית מן הצורך להתבונן אומרו בכל אחד "ויהי "כן, כי מי לא ידע בכל אלה כי דבר אלקינו יקום לעולם (ישעיה מ ח), הנה על כל פנים אין הדבר זר לפי משפט הלשון שאמר הש"י יהי כך ויהי "כן, אבל בכאן באומרו ויעש אינו מובן אומרו אחר כך ויהי כן. ויונח על פי מה שכתבתי בפסוק הקודם (בראשית א ו) אומרו ית' "ויהי "מבדיל, הוא ציווי בפני עצמו שיהיו מובדלים במהות, העליונים יקנו רוחניות, והתחתונים גשמיות. וצדק אומרו "ויהי "כן, דהיינו מן העת ההוא נתהווה כן בכל הנבראים שגם המלאך כשיורד למטה יצטרך להתלבש בלבוש מעין עולם הזה, ובהיפך האדם כשעולה למעלה מסיר לבושו הגשמיי ונתלבש ברוחניי חלוקא דרבנן. והנה המלאכים כשבאו לבית אברהם אכלו ממש (בראשית יח ח), ומשה רבינו ע"ה כשעלה למרום לחם לא אכל וכו' (שמות לד כח), מזה תבין אשר ראשית דברי אברהם אל המלאכים כשרצה ליתן להם לאכול שלא כמנהגם, אמר להם יוקח נא מעט מים (בראשית יח ד), כי מהמים נלמד דעת שבעולם הזה העבודה בגשמיות ובשמים ברוחניות, על כן ואקחה פת לחם וכו' (בראשית יח ה), כיון שאתם בעולם הזה:
Bereshit.113
וירצה עוד הנה לגמר מלאכת שמים היה כביכול "בראשית ברא אלקים כו' (בראשית א א), בראשית "בחוכמתא, ראשית חכמה (תהלים קיא י) היינו מחשבה, הגם דבראשית נמי מאמר הוא (ר"ה ל"ב ע"א), עם כל זה אינו באפשרי להכתב מאמר, כיון שלא נבראו עדיין אותיות כמ"ש לעיל בשם הרב הק' מהרד"ב. אם כן זה המאמר נקרא כביכול מחשבה, ואחר כך היה כביכול "דבור "ויאמר אלקים יהי רקיע (בראשית א ו), ואחר כך ויעש אלקים את הרקיע (בראשית א ז), היינו המעשה. אם כן תראה שנעשו השמים במחשבה דיבור מעשה, מזה נדע כיון שכל עבודותיו הוא לצורך גבוה לפעול פעולת בשמים, כמ"ש המלך החכם (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, רק למעלה מן השמש זה יהיה כוונת האדם הרוצה לפעול פעולת שמיימים כידוע ליודעים, הנה נלמד מיוצרינו יתעלה שלא תתכן לנו העבודה השלימה לעשות פעולת שמיימים רק במחשבה דיבור ומעשה. ובזה יוצדק גם כן אומרו "ויהי "כן, מהיום ולמעלה נתהווה כן לפעול פעולתינו דוקא במחשבה ודיבור ומעשה בכל מצוה ומצוה, כאשר יארכו הדברים בספר דרך פקודיך, ודי בזה:
Bereshit.114
ויבדל בין המים מתחת לרקיע כו' (בראשית א ז). הנה המים אשר גבהו ראש למעלה מן הרקיע, הן המה גדולים באיכות ומהות מן המים התחתונים, והיה לו להכתוב להזכירם בתחלה (עיין מ"ש בדברי המתרגם). וי"ל דמשמיענו התורה בהזכיר המים התחתונים תחילה, שאין גבהות לפני המקום:
Bereshit.115
בין המים וכו' ובין המים כו' (בראשית א ז) לכאורה "להמים הוה ליה למימר, "בין "ובין למה לי. אפשר מזה יצא לרז"ל לדרוש (ב"ר פ"ד ב') נגלדה טיפה האמצעית ונעשה ממנה שמים, אם כן בזאת הטיפה היו מים עליונים ומים תחתונים, אם כן יש הבדל בין מים עליונים גופייהו, דהיינו בין המים לרקיע שיש בו גם כן מים עליונים, וכן יש הבדל בתחתונים גופייהו:
Bereshit.116
[ויבדל בין וכו' (בראשית א ז). עיין מ"ש לעיל על פי קבלת רז"ל (ב"ר פ"ד ב') נגלדת הטפה האמצעית כו'. והנה בזה יוצדק גם כן אמרו ית' בתורה ויה"י כ"ן, שעמדו בזה כל קדושי עליונים מפרשי תורתנו למה ויה"י כ"ן כיון שכבר נאמר ויע"ש וכו'. אך הוא על פי מ"ש לעיל דבחינת התהוות הרקיע בעצמו הוא בחינת התפשטות מבחינת יה"י המורה על זה, ובחינת ההבדל שפועל הרקיע, הוא בחינת הצמצום הוא בחינת ויה"י. והנה בכאן לדרכינו מפרש הפסוק ב' מיני צמצומים, במים העליונים צמצום בפני עצמו, ובמים התחתונים צמצום בפני עצמו כמ"ש ב' מיני הבדלות. וזהו שמפרש הפסוק כי בחינת ויה"י היו בשני בחינות הצמצום. וכן יפורש ויה"י כ"ן, ר"ל הב' בחינות הצמצום פעל כן במאמר פיו ית', ומה יבין ילוד אשה פעולת הצור תם], (עד כאן מועתק מספר קהלת יעקב):
Bereshit.117
מסרה ויעש אלקים (בראשית א ז). ד'. דין ועוד ב' בפרשה ט"ז (בראשית א טז) וכ"ה (בראשית א כה). ד' בגדעון שופטים ו' מ, (מבין חידות). נרמז לדעתי עשייתו ית"ש מה שנתגלה לנו, הם ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ולמעלה מזה עולמות אין סוף. ולכן גם בעולם הזה ד' יסודות וכן ד' מינים דומם צומח חי מדבר. והנה במעשה בראשית נאמר "ויעש "אלקים ג' פעמים, ברקיע, ובמאורות, ובחיות, סימנם רמ"ח אי"ה יתבאר:
Bereshit.118
[ויעש אלקים את הרקיע (בראשית א ז). זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויע"ש, והלא במאמר הן עשויים (ב"ר פ"ד ו'), וגם כל מפרשי תורה כל אחד פירשו ברוח קדשם כפי אשר חלק להם השם בבינה. וביותר תגדל הקושיא למה לן כל זה, הלא נאמר אחר כך ויה"י כ"ן וסגי בזה כמו בכל מעשה בראשית. וגם אין אתנו יודע מה מרבה הא"ת שבא לרבות בכל מקום. והנה למאן דאמר שהמלאכים נבראו ביום ב' (ב"ר פ"א ג'), יצדק שפיר שאלקים שבכאן מרמז על המלאכים שגם הם נקראים אלקים כידוע (עיין ב"ר פס"ה כ"א), (ואל תתמה כי לפי זה עשינו קודש חול ח"ו, כי מכל מקום אין המקרא יוצא מידי פשוטו, וגם מה שהמלאכים נקראים אלקים הוא להיותם מושפעים מהשם אלקים הקדוש, והבן). והנה יצדק שפיר שהמאמר היה רק יה"י רקי"ע, וסיפר הכתוב ויעש אלקי"ם (ר"ל המלאכים), את (ר"ל ע"ם) הרקיע, ר"ל אל תתמה על החפץ שלא נזכרו בריאת המלאכים, כי נבראו בבריאת הרקיע ונכללו במאמר אחד עם יה"י רקי"ע, ומורא יעלה על ראשינו לדבר בכאן איזה ענין בגבהי מרומים, עד עת כי נראה שיהיה הש"י בעזרנו:
Bereshit.119
ויבדל בין כו' ובין המים כו' (בראשית א ז). הנה ההבדל הוא בחינת הגבול שנתן הש"י לכל אחד מהנבראים שיקבלו מהשפעתו כפי כח אותו הנברא ובדרך זה היה בחינת צמצום והתפשטות בכל העולמות, צמצום שלא יתבטלו בקבלתם יותר מיכלתם, והתפשטות לקבל כל אחד כפי כחו. וידוע מחכמי האמת שכל הפעולות נעשו על ידי בחינת בינ"ה העליונה, וזהו מ"ש (איוב לט יז) אשר חלק לו השם בבינ"ה, והבן. ולזה ר"ת כל הפסוק, חלק בינה. והנה ס"ת כל הפסוק בהחזרת האלפים לאלפין, בגימטריא בן כמנין ויבדל, שהוא מנין ההבדלות שעושין ישראל בשבתות בכל השנה כמ"ש הבעל הטורים. ועל פי זה תבין מה שקבעו חז"ל (ברכות ל"ג ע"א) הבדלה בברכת הבינה והדעת, ואמרו רז"ל (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) אם אין דיעה הבדלה מנין, ולמשכילים יונעם. (יצא לנו מזה שכל אחד מאתנו הנבראים לא יקנא את חבירו בשום מעלות המותר שיש לחבירו יותר ממנו, כי כל אחד קבל חלקו הן בתורה הן בחכמה הן בעושר כפי אשר חלק לו השם ואין לאחד ליכנס בגבול חבירו, רק יבקש מהש"י שיתן לו חלקו בתורתו, ולא יהיה מסך מבדיל בינינו לבינו ית' למנוע ח"ו מאתנו השפע אלקי ומאורי אור התורה אשר נתן לנו באהבת את עמו ישראל, אמן וכן יהי רצון]. (עד כאן מועתק מן ספר דרך עדותיך):
Bereshit.120
"ויהי "כן (בראשית א ז), ז'. ו' דמעשה בראשית, ואחד דגדעון (שופטים ו לח). הנה ו' "ויהי "כן דמעשה בראשית, להורות כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הכל נברא בתש"ך צירופי בראשית תיבה בת ו' אותיות בונה תש"ך בתים, ולפי השתנות הצירופים נשתנו המעשים. על כן כ"ן, בגימטריא תש"ך בנו"ן דאי"ק (תש"ך מספר שיעור קומת החסד, היינו י' פעמים "חסד כי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג)). והנה בגדעון שאמר שיהיה טל על הגיזה לבדה, ועל כל הארץ חורב, אמר אחר כך "ויהי "כן, וישכם ממחרת וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים, ודרשו חז"ל (ילקו"ש שופטים רמז ס"ב) בל על הארץ חורב לא היה כי ט"ל לא מיעצר לעולם (תענית ג' ע"א), על כן נאמר "ויהי "כן, להורות דזה נעשה מבראשית שלא יתעצר הטל לעולם, וצודק מאוד לפי זה אומרו "ויהי "כן, ובאמת לא היה כן, הבן דברי חכמים:
Bereshit.121
אמרו רז"ל (חגיגה ט' ע"ב) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד. י"ל כיון שעל ידי המאמר "ויהי "כן (בראשית א ז) קנו קיום כל מעשה בראשית, על כן כדי שתתקיים התורה בידינו יתד בל תמוט, ילמוד כמנין "ויהי "כן, (ופירשו כענין כ"ן ובסיס, כענין יסד ארץ על מכוניה בל תמוט (תהלים קד ה)), וכן מיכאל שר התורה בגימטריא ק"א, וכן רבו של משה זנגזגאל מנין ק"א, ודברנו מזה במקום אחר בענין פירוש הכתוב (דברים יח יד) כי הגוים אשר אתה יורש כו' ואתה "לא "כן נתן לך י"י אלקיך, "לא "כן מנין "ויהי "כן, אין כאן מקומו:
Bereshit.122
ויקרא אלקים לרקיע שמים (בראשית א ח). הנה "שמים, דרשו חז"ל (ב"ר פ"ד ז') מלה מורכבת "אש "מים, שערבן זה בזה ועשה מהם "שמים. הנה תראה לפי זה תיבת "מים נזכר כולו בתיבת "שמים, ומתיבת "אש נחסרה האל"ף, כי "מים מורה על "חסד על כן החס"ד במילואו, מה שאין כן "אש מורה דין הוא חסר, כי הנוטה כדוק שמים (ישעיה מ כב), חפץ חסד הוא (מיכה ז יח), ומגביר החסד על הדין, ונחסרה בדוקא הא' מן "אש, שהאלף רומזת על אלופו של עולם כביכול מסתיר פניו מן הדין כי חפץ חסד הוא:
Bereshit.123
הפסוק הזה, ר"ת בגימטריא תשל"א, להיות ביום הזה נברא המחלוקת (ב"ר פ"ד ו'), והקיום הוא על ידי האחדות, על כן הוא בגימטריא מנין כל הקריאת שמע שאנו קורין בשנה, היינו שס"ה ימים (בשנות החמה) ורביע יום, והנה ב' קריאות אנו קוראין בכל יום הרי תש"ל (וכן הוא מנין התמידין הנרמזים בר"ת "תמימים "שנים "ליום (במדבר כח ג), וכן ר"ת יחודא עילאה ותתאה בגימטריא תש"ל), אבל ברביע היום יש עוד מקום לקריאה אחת, הרי תשל"א פעמים בשנה מעידין על אחדותו ית"ש, וכיון שהוא ית"ש יחיד ומיוחד, על כן מחוייבים הנבראים להתהלך באחדות בלא מחלוקת, כי אל אחד בראן יוצר אחד יצרן, וקריאת שמע בכוונה סגולה לבטל המחלוקת:
Bereshit.124
ס"ת בגימטריא תכ"ג, "ומצננין "הגיהנם (נ"ל שהוא טעות המעתיק, וצריך לומר "מצננים "לו "גיהנם), רמז להיות הגיהנם נברא ביום זה, שנאמר (ישעיה ל לג) ערוך מאתמול תפתה (פסחים נ"ד ע"א), ורמז מי שקורא קריאת שמע (המרומז בר"ת) ומדקדק בה, מצננים לו את הגיהנם כמו שאמרו רז"ל (ברכות ט"ו ע"ב):
Bereshit.125
ביום השני לא נברא בו דבר שהוא מקבל טומאה, כמבואר במשנה פי"ז דכלים (פי"ז מי"ד). נ"ל דהנה יום השני רמז לגבורה, וכחות הטומאה יש להם יניקה משמרי הגבורות היורדים למטה, ולא רצה הש"י שיתאחזו כחות הטומאה ובעלי הדין כי חפץ חסד הוא:
Bereshit.126
(תיבות כל ה"פ ל"א, אותיותיו "נצח, בכאן יש גם כן פתוחה, עיין מ"ש סוף פ' א'). מנין התיבות של כל הפרשה הם מנין "לבו, היינו ראש התורה, ב' (בראשית א א), אמצע התורה ו' דגחון (ויקרא יא מב), וסוף התורה ל' (דברים לד יב), רומזים לאברהם יצחק ויעקב אשר הם מרכבה לחסד גבורה תפארת. והנה יום הראשון יום החסד ימין, והשני גבורה שמאל, ומתאחדים על ידי אמצעי, ולזה תמצא מלאכת יום השני נגמר בשלישי, ס"ת מנין "נצח:
Bereshit.127
ובמסרה לית דסמיך "יום "שני (בראשית א ח). פירוש לא מצינו בכל המקרא מלת "יום דסמיך למלת "שני זולת דין, (מבין חידות). בגמרא ר"ה (ג' ע"א) מנלן דלמלכים מונין מניסן, אמר רבי אלעזר מהכא (דברי הימים ב' ג ב) ויחל לבנות בחודש השני בשני בשנת ארבע למלכותו, מאי שני לאו שני לירח שמונין בו למלכותו וכו', ואימא "בשני בשבת, חדא דלא אשכחן בשני בשבת וכו', ובתוס' (ד"ה שני) והא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, מפרש בירושלמי (ר"ה פ"א ה"א) אין למדין מברייתו של עולם, עיין שם. ולכאורה למה לא נלמד, נראה דהוא על פי מסורת המסורה "לית "דסמיך "יום למלת "שני רק בבריאת עולם, להורות שלא נלמד ממנו. והנה מונין למלכי ישראל מניסן חודש "החסד, והנה "מיום "שני דמעשה בראשית נלמד מדנמסר לי"ת להורות דשני למלכות, על כרחך לירח שמונין בו למלכותו, דאי אפשר לומר שני בשבת כמו במעשה בראשית, מדנמסר לית, הנה יש לנו גילוי דעת מיום שני על מלכות בית דוד כי הוא יום המשפט, מדנמסר כה אמר לבית דוד דינו לבקר משפט (ירמיה כא יב), הבן הדבר:
Bereshit.128
[לרקיע שמים (בראשית א ח). הנה היות רקי"ע הוא בחינה ממוצעת ליחד עליונים ותחתונים (וכן הוא בגבהי מרומים), ולזה תמצא רקיע בגימטריא ש"פ, כאשר כבר כתבנו שהוא יחוד הויה אד"נ, כל אות מהויה בהכפלו עם אות מאד"נ, והוא בגימטריא שלום עם הד' אותיות, כי השלום הוא המייחד כנודע מסוד משים שלו"ם בבי"ת (שבת קנ"ב ע"א). והנה שמי"ם במספר ש"צ עשרה יותר מש"פ, להורות היחוד השלם בכל הבחינות, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כ"א ע"ב):
Bereshit.129
ס"ת כל הפסוק עם הכולל, בגימטריא השם כד"ת הכתוב על מצחו של משי"ח בן דוד, (וכן הוא בגימטריא משיח בן דוד, יעויין סודו בציוני הובא בילקוט ראובני), והוא המבטל הקליפה הנקרא רי"ב כנודע למעיין שם. ולהיות כי ביום זה נברא מחלוקת (ב"ר פ"ד ו'), נרמז זה השם לבטל הריב שלא לשם שמים, והוא בגימטריא משיח בן דוד הנכתב על מצחו, כי אז יהיה שלום בכל הברואים וגר זאב עם כבש וכו' (ישעיה יא ו), וכן שלמה כשישב על כסא השם, היה על מעלות הכסא זא"ב עם כב"ש ונמ"ר עם גד"י וכו', כמ"ש בתרגום שני במגילת אסתר. ונרמז זה בפסוק בס"ת, כי למנין משיח בן דוד נחסר עדיין הכולל, לרמז החסרון שיתמהמה להיות עדיין נחסר עדיין כללות ישראל יחד באהבה ושלום, ובהשתלם הכולל אזי יהיה משיח בן דוד במהרה בימינו נזכה לראותו אמן:
Bereshit.130
ר"ת וס"ת של הפסוקים בפרשה זו, בגימטריא ל"ב אלקי"ם שבמעשה בראשית. וכשתמלא אותיות הר"ת וס"ת כזה וי"ו וי"ו מ"ם נו"ן יו"ד, בגימטריא קול קול. רמז לקולות מים רבים אדירים (תהלים צג ד), ותהום אל תהום קורא (תהלים מד ח) אב"ע מימך (עיין תענית כ"ה ע"ב), ורמז כשקול יעקב מתעורר לתתא גם השמים יתנו קולם, והבן. עוד יש לרמז ר"ת וס"ת בגימטריא קי"ח, ועם הכולל בגימטריא קי"ט, מנין ז' פעמים טוב הנאמר במעשה בראשית. ולהיות ביום שני לא נאמר טוב, אף על פי כן נכלל בטוב השביעי והנה טוב מאוד (בראשית א לא), כמאמרם ז"ל בתלמוד (פסחים נ"ד ע"א) ומדרש (ב"ר פ"ד ו'). אבל בטוב השייך לו לבדו נחסר הכולל, לרמז להיות המלאכה חסירה עדיין, שלא נגמר מלאכת המים עד יום ג' (ב"ר שם), לא נאמר כ"י טו"ב בפני עצמו, והבן. וכן אותיות הר"ת וס"ת במילואם כנ"ל, הם י"ז אותיות מנין טוב]. (עד כאן מועתק מן ספר דרך עדותיך):
Bereshit.131
ויאמר אלקים "יקוו "המים וכו' (בראשית א ט). כתרגומו יתכנשון מיא. ולפי זה למה לא נאמר יתאספון כלשון המקרא בכל מקום, וגם אומרו ותראה היבשה משמע שכבר הוא יבשה ואינו חסר רק ההתראות והגילוי, ולפי הידוע בטבע אינו כן, דכל זמן שהארץ נתונה תחת המים אינו כן, ואם בגזירתו ית"ש יכול להיות כן כרגע, על כל פנים הוא ענין אחר הוה ליה למימר ותהיה יבשה, וא"ל דמאמרו ית"ש בלשון הזה יש רמז ליושבי יבשה, והוא אומרו ית"ש יקוו המים (הגם שפירושו יתאספו, על כן נרמז גם כן בלשון יקוו) שיהיה קו וחוט סביב מקיף למים, היינו קו וחוט של חול שלא יעברו חוץ לגבולם לשטוף את יושבי יבשה, וכשהומים גלי הים לשטוף העולם כשבאים להקו וחוט של החול, שבים לאחור מיראת קונם אשר שם חול גבול לים. ומזה ילמדו יושבי יבשה ליראה את השם הנכבד והנורא, דהנה בעיניהם רואים אשר בזולת היראה (שהים מתיירא), הנה אין להם קיום שהים יציף את העולם כרגע. וזהו מאמר הנביא (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו נאום ה' אשר שמתי חול גבול לים, (על כן נקרא שמו "חול לשון חיל ורעדה, וזה שדקדק הנביא בדברי נביאותו ואם מפני לא תחילון אשר שמתי חול). וזהו הנרמז "יקוו "המים יהיה קו וחוט אל המים, ותראה היבשה היינו יושבי יבשה יהיו רואים הפלא הזה, וילמדו דעת ליראה מפני בוראם כמאמר הנביא הנ"ל. ולזה י"ל באפשר שעל כן דגים שבים לא נידונו במבול רק יושבי יבשה (קידושין י"ג ע"א), שהיה להם ללמד דעת מהחול אשר על שפת הים:
Bereshit.132
אל מקום אחד (בראשית א ט). למקום אחד הוה ליה למימר, ותיבת אל יורה בשביל ובעבור, כמו "אל הלקח ארון אלקים (שמואל א' ד כא), ירמוז למה שאמרו רז"ל ברבה פרשת בשלח (שמו"ר פכ"א ח'), ומה אדם הראשון שהיה אדם אחד עשית יבשה בשבילו, שנאמר "יקוו "המים אל מקום אחד, בשביל עדה הקדושה העתידה לומר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב), על אחת כמה וכמה, עכ"ל. והנה לכאורה יש להקשות דהקל וחומר פריכא הוא, דבאמת גם אדם הראשון לא היה עדיין בעולם רק שהיה עתיד להבראות, והנה היו עתידים להבראות גם כל יוצאי חלציו וכל באי עולם, והיבשה נעשית בשביל כולם. אך חז"ל למדו זה מהפסוק ממאמרו ית"ש אל מקום "אחד, היינו בעבור לפנות מקום לאדם אחד, ר"ל אפילו רק לפעולת מקום לאדם אחד כדאי הוא שידחו המים מפניו. ומזה י"ל ששפט רבי פנחס בן יאיר לצוות לגינאי נהרא שידחה ממנו (חולין ז' ע"א), הגם שטענת הנהר היתה טובה ועצומה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך וכו', אתה ספק עושה כו' ואני וודאי עושה, והנה הוא לא השגיח בו וגזר עליו בגזירה. והנה הנהר טען בתורה אין ספק מוציא מידי וודאי (פסחים ט' ע"א), אך סברת רבי פנחס בן יאיר גם כן הוא על פי התורה שמבואר הדבר בתורה, כי כן גזר עליו היוצר בראשית שיהיו המים נדחים אפילו בשביל אחד ההולך לעסוק במצוה. וזהו שתמצא "אל מקום "אחד, ס"ת גימטריא גינא"י, ברוך המגיד מראשית אחרית צופה ומביט עד סוף כל הדורות, הנה היה גלוי לפניו ית"ש שעתידין לעמוד בדין אצל הים שהיה השר מקטרג הללו עובדי עבודה זרה כו' (ילקו"ש רמז רל"ד), ולא היו כדאין להנצל, הנה המציא עזר ותרופה מבראשית באומרו אל מקום "אחד, ונלמד מזה קל וחומר, הנה כבר הודעתיך קל וחומר הוא נגד מדה הראשונה שבי"ג מדות הוא מדת אל (שמות לד ו), ועל ידי הקל וחומר נתעורר מדת אל שבי"ג תיקוני דיקנא, ונתהפך הדין לחסד "חסד "אל כל היום (תהלים נב ג). ותתבונן מעט קט בזוהר הק' (ח"ב נ"ב ע"ב) מה תצעק אלי (שמות יד טו), "בעתיקא תליא מלתא. ועל פי הדברים הנ"ל תתן מקום לדברי חז"ל (ב"ר פל"ב ו') שדרשו בפסוק (בראשית ז ז) ויבא נח וכו' "מפני "מי "המבול, הנך תיבות מיותרין, ודרשו בו אף נח מקטני אמנה היה, ולא היה מאמין עד שדחקוהו המים. והנה הדבר הזה קשה להלום נח איש צדיק תמים, ודיבר הש"י עמו לעסוק בבנין התיבה, ונגלה לו סודו בענין המבול ועסק בבנין ק"ך שנה, ובבוא הזמן הנה נתאספו אליו כל הנבראים ברגע בגזירתו ית"ש, ומי ראה כזאת ולא יעמוד מרעיד, והאיך צודק שעם כל זה אינו מאמין. אך י"ל לפי הנ"ל דודאי נח היה מאמין בדברי הש"י שיבוא המבול, אבל היה יודע שגזר הש"י מבראשית שידחו המים מפני אדם אחד שעוסק במצוה בביאת הזמן, היה חושב בדעתו כשיתחיל הגשם הנה אני אהיה אז עוסק במצות הש"י להכניס את הנבראים בתיבה, וכשאהיה עוסק במצוה ממילא יתדחו המים כמו שגזר הש"י מבראשית וינצלו כל יושבי תבל, והיה חושב שיסכים הש"י עמו בזה, ולא היה מאמין שיוגמר ביאת המבול ובצדקות גדול עשה זה, אבל לא הועיל והוכרח לבוא אל התיבה, ונדחה הוא מפני המים שדחקוהו, כי טענתו בטילה בזה, דהגם שהמים כך נצטוו מבראשית להיותן נדחין מפני אדם אחד העוסק במצוה, שאני הכא דהיתה הוראת שעה להם מפיו ית"ש לשחת כל בשר, ולא ישגחו בעוסק במצוה, זה מה שנ"ל:
Bereshit.133
ויאמר "אלהים "יקוו "המים מתחת (בראשית א ט), ר"ת אימה. רמז להקוות המים ולהתראות היבשה בים סוף, שהיה על ידי שם ע"ב הנרמז בפסוקי (שמות יד יט) "ויסע (שמות יד כ) "ויבא (שמות יד כא) ויט, שיש בפסוקים הללו אותיות כמנין "יראה, ותיבות כמנין אימה, (וגם יש בפסוק הזה אותיות מנין "בים, וס"ת כל הפסוק בגימטריא סו"ף), ותנאי התנה הקב"ה כו' (ב"ר פ"ה ה'):
Bereshit.134
יש לרמז מוסר נאה ברמז הפסוק. הנה כל התענוגים שבעולם מכונים בשם "מים, כי מיסוד המים רודף אדם אחר תענוגים, כי המים מצמיחים כל מיני תענוגים, וכשמתגבר באדם יסוד המים מתאווה לתענוגים. והנה כשהאדם מתאווה לתאוה, הנה מצטער כשאינו עוסק בתאוה ההוא וקשה לו לפרוש הימנה, וסגולה לזה בהעלות על לבו אהבת יוצרו שמוטבע בטבע איש הישראלי ממקבלי התורה, שאפילו הוא מפחות הערך ובעל תאוה כשרוצים לכופו לכפור באמונת אלקים חיים, הנה הוא מוסר נפשו על קדושת שמו ית', והנה כשמוסר נפשו למיתה, הנה כבר מבטל כל תענוגי עולם הזה עבור אהבת יוצרו, והנה אם עושה כן בעבור אהבת יוצרו, לבטל כל תענוגי עולם הזה ולקבל על עצמו יסורי מיתה הקשים, איך לא יחסום תאוותו כרגע בעבור אהבת יוצרו, והנה בהעלות זאת על לבבו בכל זמן, אזי בנקל לו לחסום תאוותו, וזה שנצטווינו לקרות קריאת שמע בכל יום פעמים ולקבל על עצמו בתיבת "אחד (דברים ו ד) למסור נפשנו על קדושת שמו. וזה שנרמז (בראשית א ט) "יקוו "המים (היינו כל תענוגי עולם הזה), "אל "מקום "אחד (היינו למקום שאומר "אחד), הנה מקבל על עצמו יסורי מיתה בעבור אהבתו ית"ש, מכל שכן שיבטל תענוגיו כרגע עבור אהבתו ית"ש, ודי בזה הארה למשכיל:
Bereshit.135
מסרה ויאמר אלקים (בראשית א ט), נמסר ג'. לא ידענא פירושו אם הכוונה ג' ויאמר אלקים במעשה בראשית במונח רביעי, דוק ותשכח ד' הם, גם המבין חידות לא הביא זאת המסרה. ואפשר צריך לומר ד':
Bereshit.136
"אל "מקום (בראשית א ט). בחומשים נדפס ט', אבל צריך להיות י"א מנויים במסורה ערך אות א', מבין חידות:
Bereshit.137
"ותראה "לית "רפי, מלת "ותראה לא מצינו עוד בכל המקרא, ומה שאמר רפ"י הנה אתן כלל לכל המקומות אשר כתבו בעלי המסורות רפ"י, כוונתם על השב"א נ"ע, קורין אותה בכל מקום כן, מפני שלא יבוא אחריו דגש לעולם באלו המסורות, לא ידעתי כעת מה לדרוש, עד יערה עלינו רוח ממרום להאיר את עינינו:
Bereshit.138
אבות דר"נ פרק ל"ה ט', רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל הגוים וכל הממלכות, שנאמר (ירמיה ג יז) ונקוו אליה כל הגוים לשם ד', ולהלן הוא אומר יקוו המים (בראשית א ט), מה קוו"י האמור להלן לכנוס כל מימי בראשית אל מקום אחד, אף קווי האמור כאן לקבץ כל הגוים והממלכות לתוכה, שנאמר ונקוו אליה כל הגוים, עכ"ל. הנה יש להתבונן בדברי רבן שמעון בן גמליאל דלכאורה תלי תניא בדלא תניא, דלשם מבואר כל הגוים, וכאן לא נאמר כל המים. ונראה דדייק בכאן מה שהקשינו לעיל "ותראה "היבשה, במשמע שישנו במציאות "יבשה רק שאינה בגילוי, (וגם לשון "יקוו ולא יתאספו, וכן לשם יש לדייק כן), על כן אמר אדרבה זה היתה גזירתו ית"ש שיקוו כל המים, היינו אפילו המים המובלעים בין רגבת עפר, ילכו כולם מכאן למקום הנועד ותשאר הארץ יבשה, שבאמת ישנה יבשה במציאות רק מה שהמים מלחלחין אותה היא טיט, מה שאין כן כשילכו כל המים אפילו המובלעים, הנה תראה תיכף היבשה. וזה לשון יקוו ולא יתאספו, עיין בערוך ערך קי"וו שהוא כלי אומנות האורג הנתלה בדבר אחר, ואם כן גם בכאן ידוייק יקוו המים, היינו אפילו אותן המים הנתונים בתוך דבר אחר היינו בארץ, ועל ידי זה "ותראה "היבשה כנ"ל. והנה לשם נאמר "ונקוו כל הגוים ולא נאמר ממל"כות, והנה ממל"כות המה הנתלים ומובלעים בין הגוים כי אין מלך בלא עם, והנה למד מכאן מדכתיב "ונקוו, שגם אותם הגוים המובלעים ונתלים במרבית העם היינו הממלכות, גם הם יתקבצו כולם לירושלים, זה מה שנ"ל כעת:
Bereshit.139
ויש לפרש כפשוטו, דהנה הגם דלשם נאמר "ונקוו אליה כל הגוים, מאן יימר לך דהכוונה בפעם [אחת], דלמא אלו ילכו ואלו יבואו, ולמד לה מכאן מדכתיב "ותראה "היבשה, דקשה כנ"ל, וגם למה לא אמר יתאספו. על כרחך הכוונה דאלו אמר יתאספו, היה משמע לא בפעם אחת רק לאט לאט ואלו ילכו ואלו יבואו, לזה אמר ותראה היבשה, הנה כשאלו יחזרו למקומם אי אפשר להתראות היבשה, ע"כ הכוונה בפעם אחת. וזה יורה תיבת "יקוו מלשון "קו, והיינו לשון "מקוה דאינה מטהרת אלא באשבורן (מקואות פ"א מ"ז), שיש מקום המחזיק בגובה, ואם יתוספו המים אף על פי כן אינם נזחלין להלן רק יצברו בגודש זה למעלה מזה, והכל במקום אחד כמו "קו הנוטה מלמעלה למטה. וזה שלמד שם שיתאספו כל הגוים ביחד בפעם אחת והמקום יחזיקם, ולמד לה מכאן מלשון קיווי, הנה יהיה איך שיהיה קיווי כל הגוים לירושלים נלמד מכאן, ולא דבר ריק הוא להורות כמו בכאן על ידי הקוות המים נתראה מעלת היבשה, כמו כן לשם הקוות כל הגוים לירושלים, כדי שיתראה מעלת ישראל יתרון האור וכו':
Bereshit.140
[אל מקום אחד (בראשית א ט). למאי שדרשו רז"ל (ב"ר פ"ה ה') שתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית שתראה היבשה לעם קרובו בצאתו ממצרים, יש לרמז גם כן בכאן ותראה בגימטריא תרי"ב, ועם מצות קריאת שמע הנרמז בתיבת אחד (דברים ו ד), הוא תרי"ג מצוות. לרמז שתראה היבשה לישראל שיקיימו תרי"ב מצות וגם קריאת שמע. גם ותראה בגימטריא ברית, הים ראה (תהלים קיד ג), ארונו של יוסף ששמר בריתו כנודע מה שאמרו רז"ל (ב"ר פפ"ז ח') מה ראה, ארונו של יוסף ראה. גם ותרא"ה מרמז על ציצית שנאמר בו (במדבר טו לט) וראית"ם אותו, ותמצא שדרשו רז"ל (ילקו"ש רמז רל"ד) שגבריאל הכריז למים הזהרו באותן שעתידין להשליך כנף של ציצית לאחריהן, והבן. ויש לרמז כולו כאחד על עדת ישראל היוצאים ממצרים, כי הנה אמרו רז"ל (שמו"ר פכ"א ה') כי בשעת קריעת ים סוף נתאוה הקב"ה לשמוע תפלת ישראל, על כן פעל ועשה שירדפו מצרים אחריהם והמים להם חומה (שמות יד כב), ומצדדים מדבר וחיות רעות, בכדי שיצעקו אל השם, כענין מ"ש (שיר השירים ב יד) יונתי בחגוי הסלע וכו' השמיעיני את קולך כי קולך ערב, וידוע מחכמי האמת כי תפלת ישראל יכונה בשם השמים, כי מט"ט לוקח תפילתם ועולה ובוקע תתקנ"ה רקיעים, כמנין השמים בהחשב המ"ם סתומה לת"ר כנודע. וזהו שנרמז בכאן ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמי"ם, ר"ל כשיתראה תפלת ישראל בתתקנ"ה רקיעים כמנין השמים, אל מקום אח"ד הכל כנ"ל, והמשכיל יבין דבר מתוך דבר. והנה נודע (תיקו"ז כ"ה ע"ב) שהתפלה שהיא בלא כוונה, לית לה גדפין ואינה עולה למעלה לרקיעים, ובלא כוונה ר"ל כשהוא בלא יראה ואהבה, דהם אינון הגדפין כנודע. והנה לתתעורר היראה ואהבה, נודע דצריך מקודם לחשוב בחכמתו ובינתו גדולת יוצרינו ב"ה, ואיך הוא בריה קטנה מעוטה בדעת עומד לפני תמים דעים, ועל ידי זה נופל עליו היראה ואהבה, דעל ידי איתערותא דלתתא המוחין שלו בחכמה בינה דעת, איתער עובדא לעילא להתיילד על ידי זה תולדות שהן היראה ואהבה כנודע. והנה החכמ"ה ובינ"ה הן הנה הא"ב וא"ם המולידים הירא"ה ואהב"ה לתפלה, והבן. ולזה מרומז בס"ת כל הפסוק, בגימטריא חכמה ובינה, והבן. ר"ת כל הפסוק, בגימטריא תפלה בכונה ביראה ובאהבה, והבן](מועתק מן ספר דרך עדותיך):
Bereshit.141
ויקרא אלקים ליבשה "ארץ (בראשית א י). לשון רצון ומרוצה. דהא כל נחותי ימא לא מייתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא (מעילה ל"ב ע"א):
Bereshit.142
או ירמוז עוד, על פי האמור (תהלים פ"ה י"ב) "אמת "מארץ "תצמח. על פי מה דנודע הקץ האחרון האמור בדניאל (יב יא), (שאז ישמח ד' במעשיו, וימלא כבוד ד' את כל הארץ, הוא "אלף "מאתים "תשעים, (הגם שאין אתנו יודע מה הוא החשבון הזה, עם כל זה נדע מדברי הנביא זה סימן קץ הגאולה האחרונה, סימנך "אמת "אלף "מאתים "תשעים). והנה אמת, היינו סימן הגאולה האחרונה מאר"ץ תצמח, נדע זה משם "ארץ שקרא הקב"ה ליבשה "ארץ (בראשית א י), א "אלף, ר' "מאתים, ץ' "תשעים, להורות עיקר בריאת העולם על אותו הזמן, אז ימלא כבוד ד' את כל הארץ והיה ד' למלך על כל הארץ:
Bereshit.143
ויבואר עוד בשם ארץ (בראשית א י). הנה הארץ הלזו היוצר כל יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד (תהלים קד ה), כי עומדת על התשוקה הנכבדת, עיין באור החיים בפסוק (בראשית ב א) ויכולו ותבין. והנה תתבונן שם מ"ש בזוהר הק' (ח"א י' ע"ב) וי להון לבני נשא דקיימין בעלמא ולא ידעו על מה קיימין, כי אלו ידעין על מה דקיימי בעלמא רק על התשוקה, היו לומדים דעת לתשוקת השם הנכבד והנורא. והנה אמרו בספר יצירה אם ר"ץ לבך שוב לאחר, וזה שמרומז בשם "ארץ א' "רץ, בין והתבונן מאד. ותתבונן עוד ויקרא אלקים ליבשה ארץ, הנה יבש"ה היא שם אלקים במילואו באלפין ושם הויה כפשוטו, בגימטריא יבש"ה. להורות הגם דהנהגת עולם הזה הוא על פי טבע על פי כוכבי השמים וכסיליהם, ואותה הנהגה נקראת הנהגת שם אלקים בגימטריא הטב"ע, ואותה הנהגה ניכרת לעין כל, על כן השם אלקים נרמז במילואו באותיותיו, ואף על פי כן יצורף בזה שם הויה, והכל בהשגחת הוא ב"ה המשדד מערכות השמים ומנהיגם כרצונו, ולהיות אותה הנהגה נעלמת בעולם הזה, (כי אם היתה ניכרת לעין כל, לא היתה בחירה בעולם), אינה מושגת רק לבעלי תורה (הדורשים וחוקרים בה בבחירה ורצון), על כן קרא אלהים ליבש"ה שנרמז בה שם אלקים (במילוי), וגם שם הויה המסתתר בהנהגת כוכבי השמים וכסיליהם קרא אלקים אר"ץ, אינה רק שם אלקים במילוי, והעלים והסתיר הנהגת הויה כדי שיהיה בחירה ורצון, וזה נרמז בשם "ארץ לשון רצון, הבן הענין. ועל ידי התורה מובן שבתוך ההנהגה ההיא מסתתר השם הויה ומנהיג הגלגלים ברצונו והשגחתו, והשם הויה בתוך גלגלי השמים וככבי השמים וכסיליהם כנשמה בתוך הגוף אשר בזולתה לא ירים איש את ידיו ואת רגליו. וזה תורת ד' תמימה משיבת נפש (תהלים יט ח), דהנה היבשה קודם שנקראת ארץ, היה נרמז בה הגוף והנפש של העולם, דהיינו שם אלקים ושם הויה המסתתר, וקראה אל"קים "ארץ להעלים ענין הנפש, בכדי שתהיה בחירה ורצון בעולם, על כן (חסר) מן "ארץ שם הויה ואינה רק שם אלקים במילואו, ועל ידי התורה מושג איך השם הויה ב"ה הוא המנהיגה כרצונו, אם כן על ידי התורה יושב הנפש אל הארץ, וזהו תורת ד' תמימה משיבת נפש, הבן:
Bereshit.144
עוד יש לרמוז בקריאת שם "ארץ (בראשית א י), על פי מ"ש (במדבר יד כא) וימלא כבוד ד' את כל הארץ. כבוד ד' על דרך רבי יוחנן קארי למאני מכבדותא (שבת קי"ג ע"א), כביכול הבורא ית"ש מנהיג עולמו בג' קווין "חסד "דין "רחמים, וכנגד זה היו ג' אבות כנודע, ובג' קווין הללו מתלבש אור אין סוף ב"ה להחיות העולמות, ואילו נקראים כבוד ד' מלשון לבושים כנ"ל. והוא שאמר הנביא (ישעיה כו כ) לך עמי בא בחדריך, "חדר "חסד "דין "רחמים. וזה וימלא כבוד ד' את כל "הארץ, כי כשתמלא תיבת "ארץ, הנה המילוי הוא "לף "יש "די גימטריא "חסד "דין "רחמים, הנה מלא כ"בוד ד' את כל הארץ, מלא כל "הארץ "כבודו (ישעיה ו ג), על כן קראה "ארץ, כי באותיות אלו מלא כבודו כנ"ל:
Bereshit.145
ליבשה ארץ (בראשית א י), בגימטריא אלקים דאלפין. ולמקוה המים, עיין בספר מאורות נתן מקוה נקראת הנוק' מצד חסד דבינה, שבה ימים הם ו' קצוות דנוקבא, והבן:
Bereshit.146
ר"ת וס"ת בגימטריא עת. ונודע מסוד עת לעשות להשם (תהלים קיט קכו), שצריך לתקן בחינת ארץ לבחינת שמים, ונקרא עת בגימטריא עשר הויות ועשר אהיה, על שם שמקבלת מכל המדות שלמעלה, והבן כל זה כי הגם שלפי פשוטו על הארץ הגשמיות ידבר, גם על גבוה מעל גבוה בגבהי מרומים ירמוז כנודע. (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):
Bereshit.147
ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א י). עיין פ"ח דפרה (פ"ח מ"ח) ובמסכת מקוואות (פ"ה מ"ד), דנשמע מזה דמי הימים פסולים לתורת מים חיים, דהיינו לקידוש מי חטאת ולטהרת מצורע דהכתוב קראן מקוה, עיין שם פלוגתא רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי. נרמז בכאן הלכה זו, דהנה אמרו רז"ל (שמו"ר פט"ו כ"ב) שלא היו המים יכולין להכנס למקום אחד, ובעט בהם הש"י והרגם, כי בית שמחזיק מאה חיים יכולה להחזיק אלף מתים, על כן פסולים למים חיים, נ"ל:
Bereshit.148
ולמקוה המים קרא "ימים. י"ל הנה מאז נקראו מים, והוסיף הש"י במקוה המי"ם לקרוא אותו "ימים, הוא באפשר על ידי דרשת חז"ל (שמו"ר פט"ו כ"ב) שבעט הש"י במים והרגם, כי מקום המחזיק מאה חיים מחזיק אלף מתים, והנה מחזיק כעת המקום ההוא עשרה חלקים כמו שהיה מקדם, לזה ניתוספה כעת היו"ד למי"ם, ונראה דמזה יצא לרז"ל קבלתם בדרשה זו:
Bereshit.149
שייך עוד אל הפסוק "וירא אלקים "כי "טוב (בראשית א י). הנה מ"ש בכל מעשה בראשית וירא אלקים "כי "טוב. הנה זה לא יתכן כל כך על יוצרנו יוצר בראשית, רק על פעולת האדם שאינו יודע אם תתכן פעלו עד יגמרנה ויראה בעיניו, מה שאין כן הבורא ית"ש וכי היה מסתפק ח"ו בטוב פעולתו עד אשר ראה בעיניו כביכול. אבל על פי פשוטו הוא אזהרה לבאי עולם לבל יבואו להתחכם על מעשה הש"י, ויבואו לומר יותר היה טוב אם היו השמים נטועים במישור ולא בגלגלים, ובאם היתה השמש בעלת קצוות וכדומה בכל בריאה, יבוא בן אדם לחשוב שבתמונה כך וכך היה יותר טוב ויפה, על כן נכתב בכל מלאכת הש"י וירא אלקים "כי "טוב הוא, הש"י ראה בחכמתו "כי "טוב הוא שתהיה הבריאה דוקא באופן זה ובתמונה זו, וזו היא תכלית ההטבה ומי יבוא להתחכם אחר החכמה העליונה ולומר שהיה יותר טוב לעשות באופן אחר ובתמונה אחרת, וכמדומה שראיתי קצת אצל איזה מחבר. והנה לפי זה הוא אזהרה לבן אדם לבל יתחכם לומר שיותר טוב היה באופן אחר, כי ראה אלקים כי טוב דוקא באופן זה. ובזה מצאנו ראינו בטוב טעם ודעת למה לא נאמר "כי "טוב בשני, להיות על פי מ"ש לעיל בו נעשה הבדלה באיכות ומהות העליונים והתחתונים, העליונים יקנו איכות הרוחנית, והתחתונים יקנו איכות גשמיות, והמלאך בבואו אל עולם הזה יצטרך להתלבש בגוף ממשי, והאדם בעלותו לשמים כענין חנוך ואליהו ז"ל יצטרכו ללבוש רוחניי, כי אי אפשר להם לבוא בגוף הזה אל מדור הרוחניים העליונים. והנה כשיאמר האדם על בריאת ההבדלה הלזו, יותר היה טוב אם היה באפשרי אל האדם לעלות לשמים שיאו בעת שירצה, היינו לבין הרוחניים, ולירד אחר כך על הארץ בעת שירצה אין עליו אשמה, דהנה באמת אלקים עשה את האדם ישר ויניחנו בגן עדן מקום הרוחניי, כי היה גופו ספיריי ורוחניי, והקשו הראשונים איך היה באפשרי לו לאדם להוליד שם תולדות כי הוא פעולה גשמיות, ותירצו כי אלקים עשה את האדם להיות משתמש בעולם הזה ובעולם הבא כאדם המתשתמש בבית ועליה, וכשיהיה יצטרך לפעולה מוגשמת, ירד אל הארץ וקנה גופו אוירית עולם הזה, וכשגמר מעשיהו עלה למקום הרוחניית ושב גופו ספיריי כענין המלאך, אם כן בבריאת האדם לא היתה הבדלה לגמרי, כי בראו מן העליונים ותחתונים (ב"ר פי"ד ג'), והיה יכולת בידו לילך מעולם לעולם כרצונו בכל פעם, הגם שבמהות בודאי היתה הבדלה, כי בכל עולם שם גופו כפי איכות העולם, עם כל זה כיון שהיה הדבר ברצונו בכל פעם, לא מיקרי כל כך הבדלה, ולזה היתה עיקר בריאת האדם הכולל גשמיים ורוחניים, עד שחטא ויגרש את האדם אל עולם הזה לגמרי וקנה גופו איכות גשמיות, ושוב גם אצלו הבדלה לגמרי, כל ימי היותו בעולם הזה אינו יכול לילך כרצונו בין הרוחניים, עד שיבא עתו ויסיר גופו המוגשם ויתלבש שם בחלוקא דרבנן, שוב לא יבוא אל עולם הזה. על כן המגיד מראשית אחרית לא הכתיב "כי "טוב בשני, דבאמת היה יותר "טוב אם היה נשאר האדם משתמש בעולם הזה ובעולם הבא בחיים חיותו כמשתמש בבית ועליה, הבן הדבר. על כן אם יאמר האדם יותר היה טוב שלא תהיה הבדלה זו, נשיב לו דבאמת היה יותר טוב אל האדם, אבל הוא בעצמו גרם כל זה, על כן עם היות שנחסר "כי "טוב בשני, נתמלא טובו בשלישי שנאמר בו ב' פעמים "כי "טוב, לרמז ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב), היינו בבנין בית השלישי במהרה בימינו, אז ישמח ד' במעשיו ויושלם כוונת הבריאה וישוב האדם לימי עלומיו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, כי ישוב גופו ספיריי להשתמש בגוף בחיים בעולם הזה ובעולם הבא, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
Bereshit.150
ומה מתקן בזה דברי חז"ל (ב"ר פ"ד ו') שאמרו שלא נאמר בשני "כי "טוב, על שלא נגמרה מלאכת המים עד יום הג', וביום הג' שנגמרה מלאכת יום הב' ומלאכת היום, נאמר ב' פעמים "כי "טוב וכפירוש רש"י. הנה הגם שאין לחקור אחר מעשה אלקינו, עם כל זה מה שאפשר למצוא טעם נוכל לומר ואין בזה עון, הנה יש להתבונן למה באמת לא גמר הש"י מלאכת המים בשני. ולפי הנ"ל יתכן דהנה עשה הש"י הבדלה במים בין רוחניים לגשמיים, והכוונה היתה לברוא בריה חדשה כזה שתהא משמשת בעליונים ובתחתונים, וצפה הש"י שעתיד לחטוא ולא תתקיים הגמר מלאכה עד יום הג', על כן גמר מלאכתו בג' ונכפל בו "כי "טוב. ועל כל פנים נשמע מזה גם כן לדינא שלא נאמר כי טוב בשני, להיות שלא נגמרה המלאכה ולא נקרא מלאכה טובה רק בגמר, על כן לענין מלאכת שבת קיימא לן (שבת ג' ע"א) בעשותה (ויקרא ד כז), העושה את כולה ולא העושה את מקצתה. עוד אמרו רז"ל (ב"ר פ"ד ו') לא נאמר בשני "כי "טוב, להיות שבו נברא המחלוקת, וזהו שרמזו רז"ל במקום אחר (שמו"ר פ"ל י"ז) אין דבר "טוב יוצא מתוך מריבה. וז"ש בקרח (סנהדרין ק"ט ע"ב) לקח מקח רע לעצמו שהוא היפך הטו"ב, בין ותתבונן לבחור בטוב:
Bereshit.151
מסרה ליבש"ה (בראשית א י) לית פת"ח, וחד ליבשה (תהלים סו ו) תילים ס"ו ו' שם "שוא, למ"ד השימוש מורה על יבשה כל דהוא, במשמעות הפסוק שם הפך ים "ליבשה לפי שעה עד שעברו ישראל, ואחר כך חזר הים לאיתנו. מה שאין כן הכא מורה פת"ח הלמ"ד, היבשה הידועה הנאמרה בפסוק הקודם, והוה כאלו כתוב להיבש"ה הידועה הנאמרה בפסוק הקודם, וכאשר הושמטה הה"א הוטלה תנועתה על הלמ"ד, (מבין חידות). הנה זכור תזכור את אשר כתבנו בענין קריאת שם "ארץ "ליבשה, שהוא הסתתרות עבור אדם ענין השגחה עליונה בכדי שלא תפול הבחירה, וישוב וישיג ענין ההשגחה והחיות העליוניי על ידי התורה, וכמ"ש לעיל בענין תורת ד' תמימה משיבת נפש (תהלים יט ח), (עיין מ"ש לעיל ותבין). הנה בעבור זה נרמז בכאן בהחסר הה"א, והוטל תנועתה על הלמ"ד בפת"ח, להורות שלא ישיג האדם מבוקשו על ידי התורה כאשר ילמדנה שלא ביגיעה ודרך ארעי, רק כאשר יתייגע בה ויהגה בה במפתח שפתיו, כי חיים הם למוציאיהם (משלי ד כב) בפה (עירובין נ"ד ע"א). והנה הה"א הוא אתא קלילא דלית בה ממשא נאמרת בלא יגיעה, ואות הלמ"ד הוא ממוצא הלשון דטלנ"ת, הוא הנרגש היותר גדול מכל הה"א מוצאות, ובפרט האות הל' הוא הנתדבר יותר ביגיעות ופתיחת השפתים בחיך ולשון וגרון ושינים, הנה נחסרה הה"א הנאמרת בלא יגיעה והוטלה הפת"ח על הלמ"ד, להורות ללמוד ביגיעה בפתיחת הפה, אז יבוא למחוז חפצו להשיג הנעלם מה שנחסר מיבשה לארץ, על כן נמסר לי"ת למ"ד בפת"ח "ביבשה, להורות לית מי שיגע בלימודו בפתיחת פיו, שתהא נפשו יבשה מבלי השגה ויגעתי ולא מצאתי אל תאמן (מגילה ו' ע"ב), הבן הדבר ויונעם לך. והנה לשם גם כן נמסר לית למ"ד "בשוא "ביבשה, "שבא מורה על היראה, כי "שבא היא ממדת היראה והגבורה, והנה מי שלומד ביראה, התורה אינה משתכחת ממנו, כענין שאמרו (שבת ל"א ע"א) אפילו הכי אי יראת ד' היא אוצרו (ישעיה לג ו) אין וכו', וכענין משל קב החומטין דבר המעמיד את התבואה, ועל כן נמסר לית למ"ד "בשבא "ביבשה, היינו לית מי שילמוד ביראה שתהא נפשו יבשה מבלי תורה, כי בודאי אינה [משתכחת] ממנו כי יראת ד' היא אוצרו:
Bereshit.152
ימים (בראשית א י) ט"ו. הואיל ואינם מנויים במסורה בפרטות אמרתי למנותם. א' דין. ב' זבלון לחוף "ימים (בראשית מט יג) ג' "שפע "ימים (דברים לג יט). ד' לחוף ימי"ם (שופטים ה יז). ה' יהמיו"ן (ישעיה יז יב). ו' מחול ימים (ירמיה טו ח). וששה בספר (יחזקאל כ"ז וכ"ח). י"ג בלב"ב (יונה ב ד). י"ד מחול (איוב ו ג). ט"ו לה"ר (דניאל יא מה). ועוד ששה בספר תהלים דלא חשיב הכא, (מבין חידות). הנה לא מנה במסרה רק ט"ו כמנין י"ה, מה שאין כן הששה שבספר תהלים, וצריך עיון. ואפשר תהלים אמר דוד שהוא מלכות סוד ה' אחרונה שבשם, אמר בתהלים ו' פעמים ימים, הנה י"ם הוא מלכות כנודע לחברם בואו, ובשאר ספרים תורה שבכתב י"ה פעמים, ליחד המלכות ביחודא שלים. והנה (תהלים קז כג) יורדי הים באניות (תהלים קז כד) המה ראו מעשה ד', והבן. ועיין מה שכתבנו בספרינו על פסוק (דברים כח סח) והשיבך מצרים באניו"ת, והבן:
Bereshit.153
ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו' (בראשית א יא). עיין ברש"י פירושו תדש"א, היינו תתלבש הארץ בלבוש עשבים. והנה נאמר להלן ביום ו' (בראשית ב ה) וכל שיח השדה וכו' וכל עשב השדה טרם יצמח. ופירשו חז"ל (חולין ס' ע"ב) (וכן הוא ברש"י) על פתח קרקע עמדו עד יום ו'. ולמה נברא לבוש הארץ ביום ג', כיון שלא יצאו לפועל עד יום ו'. ונ"ל דהנה יום ג' רומז לתפארת, והלבוש הוא תפארת להלובש כי ההוא דרבי יוחנן קרי למני מכבדותא (שבת קי"ג ע"א), לרמז זה היה לבוש הארץ ביום ג' הרמוז לתפארת:
Bereshit.154
תדשא הארץ דש"א (בראשית א יא). אמר בלשון הזה, ולא אמר תוצי"א האר"ץ עשב וכיוצא. ונראה דרמז על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום (אבות פ"א מי"ח). הנה הג' אלו נצרכים על ידי צמיחת הארץ, שהאדם צריך פרנסה מהדברים הצומחים מן הארץ, וגוזל אחד את חבירו, ומן הצורך לד"ין להציל עשוק וכו', ועל ידי זה מתהווה מריבה בין אנשים ודוברים שקר, ומן הצורך לשלום ואמת. על כן בראשית צמיחת הארץ נרמז התיקון והקיום דש"א, ר"ת די"ן שלו"ם אמ"ת:
Bereshit.155
לא נאמר למינהו בדשאים, עד שהוצרכו ללמוד קל וחומר (חולין ס' ע"א). ומן הצורך לידע למה לא אמר הש"י בפירוש למינהו ולא יצטרכו לקל וחומר. והנה תתבונן את אשר כתבנו כמה פעמים דהי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, המה מכוונים אל י"ג מדות של רחמים, וכאשר כתבתי כבר בשם הרב הק' מהרד"ב מש"ה אמר אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג), הנה רצה להשיג הרפואה ממדה ראשונה אל (שמות לד ו), והשיב הש"י (במדבר יב יד) ואביה ירוק ירק כו', היינו שילמוד קל וחומר זה סגולה לעורר מדת אל, וכן כל מדה ומדה. והנה תתבונן בכאן שם אל הוא החסד הגמור חס"ד א"ל כל היום (תהלים נב ג), והנה הש"י מכלכל חיים בחסד, על כן פעל הש"י במזון הראשון שברא שיהיה נלמד בקל וחומר, הנה על ידי קל וחומר יתגלה פעולת אל ויהיה מכלכל חיים בחסד, וזה אשר כתבנו במקום אחר מחיה מתים ברחמי"ם רבים, דלמדו (פסחים ס"ח ע"א) בגזירה שוה ואיש משענת"ו בידו (זכריה ח ד), וכתיב התם ושמת משענת"י (מלכים ב' ד כט), וגזירה שוה נגד מדת רחו"ם, אין כאן מקום להאריך. ותתבונן עוד בנסתרות לד' אלקינו מדה ראשונה אל, סוד השערות הסמוכות לראש ראשית הצמיחה כביכול, והנה השתלשלות החסד מהמדה הזאת מעולם ועד עולם עד לארץ, הנה נתהווה גם כן בארץ ראשית הצמיחה בקל וחומר אשר מכוון נגד מדת א"ל, ותתבונן בכוונת "ברוך "שאמר "והיה "העולם (תפלת שחרית), הוא נגד מדת אל, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Bereshit.156
ואגיד לך עוד לא נאמר "למינהו בדשאים, ולמדו בקל וחומר (חולין ס' ע"א) והוא תורה שבעל פה. נ"ל לרמז דאמרינן בירושלמי (ברכות פ"א ה"ב) אמר רבי שמעון בן יוחי אלו הוינא קאים על טורא דסיני היה מבקש ב' פומין, א' ללמוד תורה, והשני דעביד ליה כל צורכיה, חזר ואמר וכו', עיין שם. והנה לפי זה תיכף במאכל הראשון נלמד למינהו בתורה שבעל פה, להורות דכן טוב הדבר שיהיה בפ"ה האוכל הוא הפה בעצמו שלומד תורה. וירא אלקים כי טוב (בראשית א יב), זה שאמר שר העולם יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו (תהלים קד לא, עין שם בגמרא חולין ס' ע"א הנ"ל):
Bereshit.157
אשר זרעו בו על הארץ (בראשית א יב). הנה אינו מובן הדבר כי אשר "זרעו "בו, היינו זרעו כנוס בתוך הפרי, והיכן יתכן אחר כך "על "הארץ, משמע שהזרע "על "הארץ, והגם דהמקרא אינו יוצא מידי פשוטו שיזרעו הזרע ההוא "על "הארץ, אבל הוא קיצור ובודאי רמז לאיזה דבר בלשון הזה. והנראה דתיבת "על "הארץ, רצ"ל דבר זה אשר אני מצווה שתהיה הזרע כנוס בו, הוא להזהיר בזה לכל יושבי הארץ, דהנה במין בריה הראשונה שבאמת הציווי למינו, בא מאמר הש"י שתהיה הזרע כנוס בו, בכדי שלא יפול לבטלה ולשאינו מינו, הנה זה הוא מוסר לכל יושבי הארץ שישמרו זרעם שלא יתנום לבטלה ולשאינם מינם. ובזה יתכן במעשה דער ואונן שנענשו על הדבר, והיכן מצינו שהוזהרו, והנה זאת היא אזהרה. ויוצדק בזה אומרו "ויהי "כן, דלכאורה מיותר כי נאמר אחר כך ותוצא "הארץ וכו' (בראשית א יב). אך "ויהי "כן, שמן הציווי הזאת למדו כל יושבי תבל דעת שהוא אזהרה לכולם, על כן נענשו כל הברואים במבול כשעברו על זה. ולזה תראה שבעשיה "ותוצא "הארץ לא נאמר על הארץ, רק במצות המצוה ית"ש אשר צוה ציוויו בזה לכל יושבי הארץ:
Bereshit.158
מסורה תדשא (בראשית א יא), לית במת"ג מלת "תדשא לא נמצא עוד במקרא והוא במת"ג, וכתב המדקדק ר' אלי' הלוי ז"ל בסי' טוב טעם במ"תג במלת "תדשא, מן מתגי הנכרים הוא, (מבין חידות). הנה "תדשא לית, כי אין עוד כמו זה בעולם שתתלבש הארץ בצמיחתה בפעם אחת רק לאט לאט, מאז היתה הציווי שתתלבש ביחד ותוציא הצמיחות בכל גידוליהם, כי כל מעשה בראשית בצביונם ובקומתן נבראו (ר"ה י"א ע"א). ולזה נראה שנמסר במת"ג הוא המעמיד הבעל חי שלא תלך להלן, ומרמז אשר תדשא הדשאים בכל קומתן שלא יצטרכו עוד לגדל אחר כך רק יוגמר כל גידולין, והוא כדעת רבי יהושע בראש השנה (שם):
Bereshit.159
ע"ץ (בראשית א יא). במסורה בחומשים נדפס כ'. ונראה דהכוונה כ' פעמים ע"ץ בתורה, ובעל מבין חידות השמיטו ולא ידעתי למה, ואין תחת ידי מס"ג ומס"ר לעיין בהם:
Bereshit.160
למינו (בראשית א יא). ד' באורייתא במס"ג, (מבין חידות). רמז לארבעה מינים שנצטוו שידבקו במינם דוקא, היינו "צומח "חי "מדבר, נוסף עליהם ישראל שישארו שאר המדברים גם כן אינם מינם, וצריכים להתדבק במינם דוקא, וממילא נרמז במסורה זו איסור חיתון בת עכו"ם:
Bereshit.161
בגמרא חולין דף ס' ע"א דרש רבי חנינא בר פפא, יהי כבוד י"י לעולם וכו' (תהלים קד לא), פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן וכו', מיד כל אחד ואחד יצא למינו, פתח שר העולם ואמר יהי כבוד י"י וכו'. בעי רבינא הרכיב ב' דשאים זה על גב זה לרבי חנינא בר פפא מהו, כיון דלא כתב בהו למינהו לא מחייב, או דילמא כיון דהסכים אידיהו כמאן דכתב בפירוש למיניהו דמי, תיקו. לכאורה יש להתבונן מה מקום הספק, הרי קל וחומר ניתן לדרוש וקל וחומר הוא דאורייתא. והיה נראה לפע"ד דהאיבעיא הוא רק לענין מלקות, כיון דקיימא לן (סנהדרין נ"ד ע"א) אין עונשין מן הדין, אבל בכאן יש ספק בזה, להיות דהסכים הקב"ה כמאן דכתיב בהו למינהו ולא מקרי מן הדין, אבל לענין איסור אין כאן ספק דודאי אסור, זה מה שנ"ל ושיטת הפוסקים אינו כן וצריך עיון, ויתבאר אי"ה. והנה עדיין צריך עיון מהו מקום הספק, וודאי כיון דהסכים הקב"ה מי הוא שיבוא אחרי המלך וכו'. ונ"ל דהנה אמרו (שבת פ"ז ע"א) ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, פירש מן האשה מאי דרש, מה ישראל שקבע להם זמן לדיבור הוצרכו להפרשה, אני שאין לי זמן קבוע וכו', והסכים הקב"ה על ידו שא"ל (דברים ה כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (דברים ה כח) ואתה פה עמד עמדי. והקשו בתוס' (ד"ה ואתה) כיון דהסכים הקב"ה על ידו, למה דיברו אהרן ומרים (במדבר יב א), (הרי ידעו מהפסוק ואתה פה עמד עמדי). ותירצו שהיו סבורים דהסכמת הקב"ה הוא על דרך הבא לטהר מסייעין אותו (שבת ק"ד ע"א). הנך רואה דמהסכמת הקב"ה אין ראיה לאיסור, דיכול להיות על דרך הבא לטהר וכו', והא דהקפיד הקב"ה על אהרן ומרים, הוא שאמר הש"י (במדבר יב ו) אם יהיה נביאכם כו', (במדבר יב ז) ולא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, הנך רואה שהש"י הסכים שסברתם טובה במקום אחר, אבל לא אצל משה, דהנה אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ממילא מוכח אדרבה דאין להוכיח ממה דהסכים הש"י, ובזה יונח לנו בטוב טעם שיטת הפוסקים דפסקו להיתר. וזה שפתח שר העולם בכאן יהי כבוד ד' כו' ישמח ד' במעשיו, הוא על דרך אם חכם בני ישמח לבי גם אני (משלי כג טו), שיצתה בת קול ואמרה זה בשעת שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים (שבת י"ד ע"ב), הנה הסכים הש"י ואף על פי כן אינם דאורייתא, הבן הדבר:
Bereshit.162
ותוצא הארץ כו' וע"ץ עושה פרי וכו' (בראשית א יב). הנה אמרו רז"ל (ב"ר פ"ה ט') שהארץ שינתה מציווי ית"ש, הוא צוה עץ פרי (בראשית א יא) טעם העץ כטעם הפרי, והיא שינתה. הנה יש להתבונן הארץ הלזו האיך הי' לשנות, וגם למה עשתה כזאת, וגם למה לא נענשה תיכף והמתין לה הש"י עד שחטא אדם. ושמעתי בשם כבוד הרב החסיד סבא קדישא הקדוש כק"ש מו"ה אברהם יהושע העשיל אבד"ק מעזביז זללה"ה, שהארץ ידעה שממנה יברא הש"י אדם על הארץ וישנה מציוויו ית"ש, וחששה פן ח"ו לא יהיה תקנה לאוולתו, וסברה לתקן קצת מעוותתו בשינתה גם היא ממאמרו ית"ש, על כן נשאר לו הדבר בטבע לשנות את טעמו. ולפי זה כיון שהארץ לשם שמים היתה כונתה, היה בה כח לשנות ופעלה והצליחה, ואז בחטא האדם נתקללה בכדי לחפות על עוונו להורות שהארץ גרמה לו כל זה, כי באם לא היתה מתקללת, אז לא היה נשמע ששינתה איזה דבר, ואם כן אין תקנה ח"ו על האדם, ועל כן לא נתקללה מקודם כי באמת קודם שהיה מוצרך הדבר לצורך האדם, אין מקום לקלל אותה כי לשם שמים כוונתה עבירה לשמה, ודפח"ח. ובזה תתבונן ראשית הבריאה ענין הידיעה ובחירה, דהנה לא מנע הש"י מהארץ הכח שתוכל לשנות, וגם לא קלל אותה בשנותה, כי לשם שמים כוונתה בכדי שתהיה תרופה אל האדם בחטאו, ואם כן חטא האדם היה בידיעה, ואף על פי כן נצטווה על הדבר ונענש ממילא הדבר תלוי בבחירה, מזה תתבונן אשר ב' הדברים צודקים, הגם שנעלם דבר הזה בציור שכל האנושי, דוק בדבר:
Bereshit.163
ואחשבה לדעת עוד לתרץ כל הנ"ל, וביותר אומרו אחר כך וירא אלקים כי טוב (בראשית א יב), משמע כי טוב ונכון הדבר לפניו ית"ש כמו שעשתה הארץ. ולפי מ"ש לעיל בפסוק י"א יתכן הדבר, דהנה ראתה הארץ קפידת הש"י שלא יופסד הזרע אשר יוכל להעשות ולהצמיח אילן, מכל שכן שיש קפידא שלא יופסד אילן שלם. והנה אם יהיה טעם העץ כטעם הפרי, יפסידו את האילנות באכילתן מן העץ עצמו. ובזה יש רמז גם כן אל האדם גם כן במכל שכן, אם נאסר לו להשחית את הזרע אשר נברא ממנו האדם, מכל שכן שאסור להרוג אדם שלם. וגם כן רמז לעשות לזאת האזהרה משמרת למשמרת, כמו שעשתה הארץ משמרת לזאת האזהרה, כן יעשה האדם שלא יהרהר ולא יסתכל וכו' כמו שאמרו רז"ל (ע"ז כ' ע"ב). והנה הארץ הלזו כיון שהיה בכחה במאמר פיו ית"ש זאת האזהרה שלא להפסיד את הזרע, וכוונתה בשינויה גם כן לזאת האזהרה, על כן יכלה עשות בזה כיון שכבר היתה זאת האזהרה אצלה בכח במאמר פיו ית"ש. וזהו וירא אלקים כי טוב, הדבר הזה ללמוד דעת אל האדם כנ"ל. והנה תתבונן מה שנ"ל כי הגדרים והסייגים אינם נצרכים אלא אחר חטא אדם הראשון שכבר נכנס בו היצר הרע, אבל קודם שנכנס בו יצר הרע אין מן הצורך לסייג, ואדרבה אסור להוסיף על דבריו ית"ש. והנה הארץ הוסיפה על הציווי לסייג, הגם כי אין בה יצר הרע, עם כל זה כיון שעיקר האזהרה אל האדם הוסיפה לסייג. והנה האדם קודם ששמע לעצת הנחש, לא היה מן הצורך לו לגדר ולסייג שלא היה בו יצר הרע, אדרבה אסור להוסיף על מאמרו ית', (רק אחר כך ששמע לעצתה ונכנס בו יצר הרע מן הצורך לו לגדר ולסייג, על כן פורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י ח), והבן). והנה חוה כשהוסיפה על הציווי באמרה לא תגעו בו (בראשית ג ג), נתנה מקום למציאת יצר הרע, כיון שגילתה דעתה שצורך לסייג. והנה הסייג שרמזה הארץ, הוא מועיל גם כן אל האדם שנכנס בו יצר הרע, על כן נתקללה הארץ אחר החטא, כי ממנה למדה חוה לעשות סייג, ועל ידי זה נתנה מקום למציאות יצר הרע, אבל כשכבר יש מציאות יצר הרע, מה טוב הדבר ללמד דעת מהארץ הנשמה הלזו לעשות משמרת למשמרת, שלא להפסיד הזרע רק במקום הראוי להנטע, ומכל שכן שלא להפסיד אדם שלם שכבר נברא, ונלמד דעת שלא להפסיד איברי הזרע. וז"ש וירא אלקים כי טוב הדבר בעתיד, שגלוי וידוע היה לפניו ית' שעתיד האדם שיכנס בו יצר הרע, ומן הצורך לסייג:
Bereshit.164
מסורה ותוצא ג'. ב' מלאים, א' דין (בראשית א יב), ב' ותוצא ותתן [רות ב' יח י"ח], מלאים ו', המורה יו"ד פ"א הפעל שרשם יצא. ואחד חסר ו' את עמך [ירמיה לב כא ל"ב כ"א]. ונשלם יו"ד פ"א הפעל במשך תנועת חולם בתי"ו האת"ן. בכאן יש לרמז ג' פעמים "ותוצא, שלש יציאות היו אצל הדשאים, דהנה ביום א' תיכף יצאו בכח הארץ, כי את השמים וא"ת הארץ (בראשית א א) לרבות תולדותיהם (ב"ר פ"א י"ד). וביום ג' עמדו על פתח הקרקע, וביום ו' התפלל אדם וירדו גשמים וצמחו:
Bereshit.165
למינהו (בראשית א יב). י"ד מנויים במס"ג ויקרא י"א ט"ז. הנה כשמרכיבים מין בשאינו מינו, מתהוה בחינה חדשה תולדות משונות, ורמז הש"י למינהו ד"י, היוצר כל הוא אלקינו לא חיסר בעולמו, וברא במה שיש די במינים הללו לצורך העולם, והאדם המתעסק להמציא בריה אחרת הרי זה ככופר במעשה ידיו ית"ש, באומרו שאין די בבריאותיו ית"ש. ועל כן נקרא אל שדי (בראשית לה יא) אמר לעולמו די (חגיגה י"ב ע"א), ותמצא בפריה ורביה בכל פעם אל שד"י, הבן הדבר:
Bereshit.166
(יא יב)[במקראי קודש הללו יש לדקדק. א' בציווי נאמר (בראשית א יא) עץ פרי עשה פרי, ובעשיה נאמר (בראשית א יב) עץ עשה פרי, וידוע מאמר רז"ל על זה (ב"ר פ"ה ט') ועדותם אמת ותורתם אמת, עם כל זה ניתן רשות לדרוש כי כמה פנים לתורתנו. ב' בציווי נאמר עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ, ובעשיה נאמר עשה פרי אשר זרעו בו למינהו. ג' יקשה כיון שנאמר ויה"י כן, למה לו שוב לפרש ותוצ"א האר"ץ, ואם להשמיענו שהארץ לא קיימה בשלימות רצון הש"י כמאמר רז"ל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אם כן למה לא נאמר ויהי כן. והנה מה שנ"ל לפרש הדבר על פי דרך האמת, כידוע שהתורה מרמזת בעליונים ובתחתונים, והכוונה על הארץ העליונה (מדת מלכות שמים) מקור נשמות ישראל, ועל ידי התחברות מדת יסוד צדיק הנקרא ע"ץ פר"י, תעשה פירות היינו נשמות ישראל. וידוע גודל עון הוצאת ז"ל, שגורם ח"ו להוליך השפע מיסוד צדיק למקום הקליפות. וזה כל פרי מעשינו לעשות היחוד השלם להוליך השפע דייקא אל הארץ הקדושה. ובהקדמה הזאת נבאר על נכון בעזה"י המקראי קודש תדשא האר"ץ (העליונה ארץ החיים, הוא מקור נשמות ישראל אשר ממנה יבואו ואליה ישובו), דש"א עש"ב (קרא לניצוצות המתנוצצין עשב, על שם חיבור הויה אלקים במילוי יודין בגימטריא עשב), מזרי"ע זר"ע (ר"ל שאותן הניצוצות דהיינו הנשמות יזריעו גם כן זרע, שבכל עת יתרבו ניצוץ מניצוץ ואור מאור עד אין חקר, ומהיכן יתנוצצו מפרש הפסוק) עץ פרי, (ר"ל יסוד צדיק הנקרא עץ פרי, שהוא) עש"ה פר"י למינ"ו (דייקא, ולא תלך השפע ח"ו למקום אחר, וזהו) אש"ר זרע"ו ב"ו ע"ל האר"ץ (דייקא, ר"ל להשפיע להארץ והבן, וזהו) ויה"י כ"ן (ר"ל שנתהווה היחוד והחיבור בין צדי"ק וצד"ק, ואחר כך יפרש מה נתהווה מהיחוד), ותוצ"א האר"ץ דש"א עש"ב מזרי"ע זר"ע למינה"ו, (ר"ל שגם אותן הנשמות יזריעו דוקא למינם ולא יתיגעו לריק ח"ו, ועל ידי זה ימשך הדבר) וע"ץ עש"ה פר"י אש"ר זרע"ו ב"ו למינה"ו, (שעל ידי מעשה התחתונים יפעול פעולת הטוב בעליונים. ובזה יבא על נכון גם כן אחר כך) ויר"א אלקי"ם כ"י טו"ב, (עיין בשערי אורה מדת המלכות תכונה לפעמים בתיבת כי, וגם הוא ר"ת "כנסת "ישראל. טוב יכונה מדת יסו"ד צדי"ק, בסוד אמרו לצדי"ק כ"י טוב (ישעיה ג י), והבן):
Bereshit.167
ר"ת כל הפסוק הי"א, בגימטריא תתקע"ד. רמז שגם נשמות התתקע"ד דורות אשר קמטו בלא עת (איוב כב טז, חגיגה י"ג ע"ב) מתבררין בכל דור, וגם הם יכללו בציווי אש"ר זרע"ו ב"ו ע"ל האר"ץ (בראשית א יא). וכן הס"ת בגימטריא תתקע"ד בהוסיף מספר אחד, נרמז זה בסופ"י תיבות להורות שבסוף ואחרית הימים גם הם יבואו אל האחדות ויתנו יקר למלך הכבוד, והבן. ר"ת וס"ת בגימטריא תולדת של צדיקים מעשיהם הטובים, והבן רמז תולדות הצדיקים הם צדי"ק וצד"ק, ודבר עמוק הוא. ר"ת וס"ת פסוק הי"ב בגימטריא אלו התתקע"ד, וגם כן גימטריא החסד יבררו צדיקים בכל דור, רמז שבכל דור יבררו הצדיקים החסדים שבהם, היינו מה שראוי לבא לידי ציור, והבן:
Bereshit.168
ר"ת וס"ת, בגימטריא ג' פעמים רכ"ב. דידוע דכל יום הוא נגד ספירה אחת משבעת ימי הבנין חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, ועיקר המרכבה דימי הבנין הם רק חסד גבורה תפארת, כי נצח הוד יסוד הם תולדות לחסד גבורה תפארת, האבות שלהם היו האבות אברהם יצחק ויעקב המרכבה כנודע, על כן בסוף יום הג' מרומז ג' פעמים רכ"ב, וגם כן הוא בגימטריא ו' פעמים אל"ף, מרומז שיתא אלפי שנין הוי עלמא (סנהדרין צ"ז ע"א), והבן]. (עד כאן מועתק מן ספר דרך עדותיך):
Bereshit.169
וירא אלקים (בראשית א יב). בחומשים ט' בתורה השמיט זה בעל מבין חידות, ראיה היא בגוונים, ותשעה גוונים הם, והעשירית אספקלריא שאינה מאירה, כנגד זה ט' נקודות הם:
Bereshit.170
בחיי, יום ג' כנגד אלף הג', ונזכר בו ב' פעמים "כי "טוב, האחד על יום ב' שביטל בו גזירת המבול, והב' על התורה שנקראת טו"ב העתידה להנתן באלף הג' אלפים תמ"ח. וכשם שנתן הקב"ה רשות לארץ להוציא גידוליה, ולא נראו אלא עמדו על פתח הקרקע עד שבא אדם שהוא עיקר העולם (חולין ס' ע"ב), כן באלף הג' היו פרין ורבין, כענין שכתוב (שמות א ז) פרו ורבו וישרצו כו', ולא נראה לבני העולם מעלתן וקדושתן, עד שבא התורה שהיא עיקרו וקיומו של עולם, עכ"ל. ולי נראה לפי הנ"ל ב' פעמים "כי "טוב, הא' על התורה באלף הג', והב' על בנין בית המקדש יבנה גם כן באלף הג':
Bereshit.171
ויהי ערב ויהי בקר כו' (בראשית א יג). כבר הודעתיך נאמנה שישנו בכל פסוק דפסקינהו עזרא להמציא איזה שכל חדש, כי תורה שמה ללמד לאדם דעת. והנה דרשו חז"ל (מגילה ג' ע"א) "ושום "שכל (נחמיה ח ח), אלו הפסוקים. על כן חובה לנפש הישראלי להמציא איזה שכל חדש וחכמה, והש"י לא ימנע טוב להולכים בתמים ויאיר עיני המחכים ליהנות מזיו תורתו. והנה תראה בכאן במעשה בראשית "שלישי "רביעי "חמישי פסקינהו לפסוקי בפ"ע, מה שאין כן אינך. והתבונן עוד "שלישי "רביעי "חמישי, משפטם בב' יודין במכתב לשון הקודש, מה שאין כן אינך. ונ"ל דהנה נאמר (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמ"ה עשית, כל מעשה בראשית נבראו על ידי החכמה העליונה, בראשי"ת (בראשית א א) בחוכמתא ראשית חכמה. והנה תראה באלו הג' ימים היה בכל אחד ב' פעולות שונות, וכולם בחכמה עליונה, (וכבר ידעת יו"ם מורה על חכמ"ה) גזרה חכמתו ית' שיהיה ראשית הבריאה כך וכך, ואחר כך יהיה באופן אחר, הנה ביום הג' צוה הש"י עץ פרי עושה פרי (בראשית א יא) וזה בכח האדמה, ואחר כך הוציאה הארץ עץ עושה פרי (בראשית א יב), על כן נכתב שלישי בשני יודין, להורות שאין כאן שינוי רצון חלילה ח"ו, רק שכן היה חכמה העליונה שיהיה בכח כך ובפועל כך, וכן ביום הרביעי הנה נבראו שני המאורות הגדולים (בראשית א טז), ולא נתקיימו כך רק קטן וגדול שם הוא, אין כאן שינוי רצון חלילה, רק הכל בכח החכמה שתהיה בתחילה כך ובסוף כך, וכן ביום החמישי ויברא אלקים את התנינים הגדולים (בראשית א כא), לויתן ובת זוגו, ואחר כך הרג את הנקיבה וצינן את הזכר (ב"ב ע"ד ע"ב), הכל בחכמה עליונה. על כן נאמר בכל אחד ב' יודין, הבן הענין:
Bereshit.172
מנין אותיות הפסוק רס"א, מנין התיבות הד"ס, בכאן יש פתיחה עיין מ"ש לעיל:
Bereshit.173
ויאמר אלקים יהי מאר"ת ברקיע השמים (בראשית א יד). לא אמר יהי אורות אלא מאור"ת, אמרו רז"ל (נדרים ח' ע"ב) לעתיד לבא עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה לענוש את הרשעים, הנה נשמע שבעולם הזה החמה הוא בנרתק ואין מאיר אור החמה ממש, רק מאיר מן האור דרך הנרתק. וז"ש יהי מאר"ת, ר"ל יהי אור מן האורות, היינו שיאירו דרך הנרתק. ועוד י"ל דהנה הרקיע הסמוך אלינו בקירוב, הוא וילו"ן ואינו משמש כלום כמו שאמרו רז"ל (חגיגה י"ב ע"ב), והמאורות הם ברקיע שלמעלה ממנו, ומאירים האורות דרך הרקיע וילו"ן, ואם כן ברקיע הזה הוא רק הארה מן האורות של הרקיע שעליו. וז"ש יהי מאורות, שלמעלה תהיה הארה ברקיע השמים הסמוך אלינו. ועוד יש לפרש על פי מה שאמרו רז"ל (ב"ר פי"ז ה') דגלגל חמה הוה מנובלות אור שלמעלה, ובזה יוצדק מאורו"ת, רצ"ל מן האורות, ונראה דחז"ל נמי מהכא נפקי להו:
Bereshit.174
[יהי מאורו"ת (בראשית א יד). ודקדקו כל המפרשים אורו"ת מיבעיא ליה, מה מאורו"ת, ועיין מ"ש לעיל דהמ"ם הוא פעולה מאור שלמעלה. וגם בדרך האמת יציבא מלתא, דידוע חמ"ה ולבנ"ה נגד זעיר ונוקב' שלמעלה, והבן]. (עד כאן מועתק מספר קהלת יעקב):
Bereshit.175
[מארת חסר כתיב (בראשית א יד). על שהוא יום מארה ליפול אסכרה ח"ו כמו שפירש רש"י, וכן איתא בזוהר הק' (ח"א ל"ג ע"ב) מאר"ת נקראת לילית חייבתא. ואיתא תו בזוהר הק' (ח"ג צ' ע"א) אצל שעיר המשתלח הנשלח ביד עת"י (ויקרא טז כא) (בגימטריא לילית), שהאי גברא היה בעל מום כנודע, על כן גם בכאן שהוא יום מאר"ת ומסוכן היום ח"ו לאסכרה, נרמז בס"ת יהי" מארת" ברקיע" ס"ת עת"י בגימטריא לילית, הש"י יצילנו מכל דבר רע אמן. ור"ת "יהי "מארת "ברקיע, בגימטריא ב"ן מדת מלכות שמים כנודע המבטל מלכותא חייבתא מן העולם לתקן עולם במלכות, והבן:
Bereshit.176
ס"ת הפסוק בגימטריא התנ"ה עמ"ם שיעמד"ו להוש"ע (יהושע י יב), ועדיין לא נקרא יהושע עד שברכו משה (סוטה ל"ד ע"ב) והוסיף לו יוד (במדבר יג טז). וזה שנרמז בר"ת, בגימטריא "י' יוס"ף, ר"ל שאחר כך בימי משה יתוסף לו היו"ד]. (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):
Bereshit.177
להבדיל בין היום וכו' (בראשית א יד). הנה ברקיע אמר (בראשית א ז) יהי רקיע כו' ויהי מבדיל וכו', משמע דהתהוות הרקיע הוא לצורך דבר אחר, ועוד זאת יעשה פעולה ויהי מבדיל, מה שאין כן כאן אמר (בראשית א יד) יהי מאורות כו' להבדיל, משמע דכל עצמותן של המאורות לא נתהוו אלא לצורך התחתונים להבדיל כו', הנה זה יורה לנו עיקר גדול מה שנשתבשו הפיליסופים ואמרו העליונים צבא השמים הם גדולים מהצדיקים, וחז"ל (סנהדרין צ"ג ע"א) קבלו בהיפך שהצדיקים גדולים מצבא השמים ומלאכים. הנה הורה לנו הוא ית"ש בתורתו "יהי "מארת "ברקיע "השמים, הגם שהם ברקיע השמים והשמים למעלה מן הזמן, עם כל זה לא נבראו לשום איזה צורך דבר מן העליונים, רק להבדיל בין היום וכו', וכיון שהם נבראו לתשמיש אדם, שגבה מעלת הצדיקים עליהן על כן שולט הצדיק עליהן, כענין יהושע שמש בגבעון דום (יהושע י יב), ומה מאוד צדקו דברי חז"ל (סוכה כ"ט ע"א) כשהמאורת לוקין סימן הוא ליושבי תבל, והפילסופים הניעו ראשם על דברי חז"ל באמרם הלא הלקויים הוא על פי חשבון כנודע, אבל הם לא הבינו דברי חז"ל דכיון שמבואר בתורה שהמאורת נבראו רק לצורך האדם, והאדם הצדיק יכול לשלוט עליהן לשנותם מטבעם, אם כן לפניו ית"ש המגיד מראשית אחרית פעל בהם פעולה כזאת, כשיגיע לעת כזאת תהיה הוראה זאת במאורות, ולעת כזאת תהיה הוראה כזאת, זולת אם ייטיבו יושבי תבל את מעשיהן, הנה ישלטו על המאורת בבחירתם הנרצית לשנותם מטבעם, הגע עצמך אם היה מגיע חשבון לקוי חמה בזמן יהושע ביום תת ד' את האמורי לפני בני ישראל, האם היה מועיל החשבון ההוא, הלא יהושע ימשול על החמה לשנותה מטבעה, הבן הדברים:
Bereshit.178
אמרו חז"ל במדרש (ויק"ר פל"א ט') הובא בילקוט (שמעוני ילקו"ש יואל רמז תקל"ח), שמש ירח קדרו (יואל ב י), בשעה שגלגל חמה נכנס ליטול רשות מהקב"ה, עיניהם כהות ומבקשים לצאת להאיר לעולם ואינן רואים כלום, מה עושה הקב"ה מורה חיצים בהם ומהלכים לאורם, עכ"ל. הנה דרשו כן על פי קבלתם האמיתיות מפסוק (חבקוק ג יא) לאור חציך יהלכו וכו'. אבל צריך להתבונן למה עשה הש"י ככה שיהיו עיניהם כהות בהולכם כלפי מעלה ליטול רשות מבוראם. אבל הש"י עשה להם ככה בהליכתם למעלה אורם כהה ומאיר עיניהם אין אתם, להורות דעיקר בריאתם להאיר על הארץ לשמש ליושבי תבל, ובזה יכירו וידעו בהגיע עת דודים איזה צדיק שבדור יצוום איזה ציווי, הנה מוכרחים להשמע לו כיון שנבראו לצורכו. ויש לפרש רמז החצים שזורק כביכול בהם, היינו ח"ץ אתוון דיחודא עילאה ותתאה דקריאת שמע שחרית וערבית, שישראל מכירין זמן הקריאה על ידי המאורות:
Bereshit.179
בין היום ובין הלילה (בראשית א יד). לא אמר בין היום ללילה, ואמר "בין "ובין. להורות הפרש גם בין היום, דהיינו חצי יום הראשון וחצי יום האחרון, וכן בלילה. דהנה חצי יום הראשון איתערותא דחסד ועידן צלותא דאברהם איש החסד, וחצי יום האחרון איתערותא דדינא עידן צלותא דיצחק, ובלילה חצי הראשונה תרעין ננעלין, וחצי לילה האחרונה עת רצון כנודע:
Bereshit.180
לאות"ת ולמועדים (בראשית א יד). לכאורה המועדים הם תדירים מהאותות, שהרי הלקויים הם פעם לכמה שנים, מה שאין כן המועדים הם בכל זמן, ואם כן הוה ליה למימר המועדי"ם קודם לאותות. ואחשבה דהנה האותות הם לכל העולם ובפרט לאומות, כי (סוכה כ"ט ע"א) כשישראל עושים רצונו של מקום מאותות השמים אל יחתו (ירמיה י ב), מה שאין כן המועדים אינם רק לישראל, ואם כן האותות המה לרוב בני אדם, והמועדים אינם לרוב אבל הם תדירים, ומעלת התדיר הוא מחמת "חזקה, (דהיינו דבר שהוא תדיר מוחזק בדבר זה יותר מדבר שאינו תדיר), ורובא עדיף מחזקה (יבמות קי"ט ע"ב), וי"ל דמהכא נפקא לרז"ל דרובא עדיף מחזקה:
Bereshit.181
לאת"ת חסר ו' (בראשית א יד). על ד' דברים מאורת לוקין (בשבועות) (סוכה מ"ט ע"א) עיין שם), מעידי עדות שקר (מורה על זה חסרון אות ו' שהוא אות אמת, כנודע סוד תפארת תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ), בחסרון האמת נתהווה אותות השמים בלקוי האורות). ב' כותבי פלסתר (הוא גם כן חסרון אמ"ת כנ"ל). ג' קוצצי אילנות טובים (ו' סוד עץ חיים, וכן הוא בזהר (ח"ג ס"ו ע"ב]) בגין דיעקב. כללא דאבהן והוא אילנא קדישא, בגין כן ו' דשמא קדישא ביה אחידא כו', הנה ו' בחינת אילן, וחסר ו' בתיבת לאת"ת, להורות דאותות הליקוי מתהוים על ידי מחסרי אילנות). ד' מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל (מחריב ישוב ארץ ישראל), הנה ישוב חוץ לארץ מהשפעת עשיה, מה שאין כן יישוב ארץ ישראל מהשפעת יצירה, דתמן ו' הכללת משם הנכבד הכולל כל עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כנודע, הנה הגורם לחסר ישיבתה הוא חסרון ו' הנה לאת"ת חסר ו' כנ"ל, זה מה שנ"ל. והנה על פי הדברים הנ"ל תשכיל ותדע גם כן יהי "מארת חסר, ר"ת מעיד"י (עדות שקר) אילנו"ת (טובים קוצצים) רועי"ם (בהמה דקה בארץ ישראל) תורה (היינו כותבי פסלתר על התורה, עיין ברש"י שכתב באופן אחר. ונ"ל שהוא כענין אי אתה עושה תורתך פלסתר (ברכות ל"א ע"ב), שכותב על התורה דברים בדויים ודברי דופי). וטעם דברים אלו דוקא נ"ל, דהנה המאורת נבראו להבדיל בין וכו', והנה כותבי פלסתר אין מבדילין בין דבר המותר לכתוב לבין דבר האיסור לכתוב, מעידי עדות שקר אין מבדילין בין דבר המותר להעיד לדבר האסור, וכן מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל אין מבדילין בין גסה לדקה ובין ארץ ישראל לחוץ לארץ, וכן קוצצי אילנות אין מבדילין בין טובים לאילני סרק, ובשביל זה לוקין המאורות שנבראו להבדלה:
Bereshit.182
ולמועדים וכו' (בראשית א יד). היה יכול לומר ומועדי"ם בלא למ"ד, ואמר בלמ"ד. להורות לימוד, שצריך למוד רב לחכמה הלזו היא קביעות המועדים, שצריך לזה חכמת העיבור שהיא חכמה נשגבה חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד ו):
Bereshit.183
ולמועדים מלא ו' (בראשית א יד). כי ו' מועדים הם פס"ח, שבועו"ת, רא"ש השנ"ה, יו"ם הכיפורי"ם, סוכו"ת, שמינ"י עצר"ת (רגל בפני עצמו): ולמועדים מלא י' מורה על חכמה, כי מועד נקרא "יום "טוב בגימטריא "חכמה, כי אז מקבצין ישראל המוחין דחכמה על ידי הבינה כנודע, על כן גם בכאן ניתוספה היו"ד אצל המ"ם סתומה שמורה על הבינה, ואצלה י' שמורה על חכמה:
Bereshit.184
ולימים (בראשית א יד). הנה הכוונה לימי"ם, היינו על ידי המאורות יוכר חשבון הימים ובאיזה יום הוא עומד, ומהו הטובה בזה הוא הנרצה לענין המועדים, בכדי שנדע חשבון הימים טובים ובאיזה שעה מתחיל ומסיים, על כן אמר לימים אחר למועדים:
Bereshit.185
ושנים בלא למ"ד (בראשית א יד). כי ברוב השנים חסר למ"ד יום, היינו שנים פשוטות. והנה הלמ"ד הקודמת בל' ימים מישך שייכי גם לכאן, כענין תיבת באלה בכל מקום אשר הלמ"ד מתיבה הקודמת שייכא גם למאוחרת, והיא מחכמת תורתינו הק' שלא נאמרה בשני"ם הלמ"ד בפירוש, רק מן הצורך להוסיפה ממקום אחר, היא הוראה שעל פי הרוב חסר הלמ"ד יום, ולפעמים מוסיפין הלמ"ד יום ממקום אחר. מה שחסר כאן, בפירוש על תרגום יונתן:
Bereshit.186
בגמרא דידן (תענית כ"ז ע"ב) ובירושלמי תענית (פ"ד ה"ג) ובמסכת סופרים (פי"ז ה"ה), בית דין היו מתענים על האסכרה שלא תפול בתינוקות, מאר"ת חסר כתיב (בראשית א יד). עיין בזהר (ח"א י"ט ע"ב) הובא במגלה עמוקות ואתחנן אופן צ', אסכרה היא הקליפה השולטת על התינוקת חלילה בעת הגזירה עד י"ג שנין, ומי"ג עד עשרים, שמה אגיריסיו"ן. והנה מאר"ת חסר בגימטריא ב' הנ"ל עם הכולל, עיין עוד שם במגלה עמוקות. ונ"ל ביטול החולאים הללו על ידי שם מ"ה בריבוע כזה, יו"ד פעמים יו"ד, ה"א פעמים ה"א, ואו פעמים ואו, הא פעמים הא, בגימטריא אמר"ת, כי הגדלת על כל שמך אמרת"ך (תהלים קלח ב). והנה נכתב בתורה בלשון הזה יהי מאר"ת ברקיע השמים, בכדי שיהיה יכולים לבטל הדינים ההם אשר מתעוררים חלילה, ובכוונת זה השם מאר"ת מבטלין אותם כנ"ל:
Bereshit.187
מסורה מאר"ת ב' חסר. דחסר דין (בראשית א יד), ובפסוק (בראשית א טז) י"ו המאר"ת. שרש המלה או"ר, מגזירת נחי עיי"ן, וחסר וי"ו עי"ן המפעל, וחסר נמי וי"ו ההמשך, לכן נמסר עליו חסר דחסר, מבין חידות. להורות ב' המאר"ת חסרים, כי גם אור החמה חסירה מכמו שתהיה לעתיד, כמ"ש (ישעיה ל כו) ואור החמה יהיה שבעתים:
Bereshit.188
לאת"ת (בראשית א יד). לית חסר דחסר בתורה זולת דין, ומשפטו כמשפט מלת מאר"ת, כי גם היא מגזירת נחי עיי"ן שרשו או"ת, מבין חידות. אפשר לית חסר אלא א', להורות דרק באות אחד בחסרון המאר"ת ירצה השם, היינו כשהחמה לוקה סימן רע לאומות העולם (סוכה כ"ט ע"א), מה שאין כן במאור השני:
Bereshit.189
להבדיל (בראשית א יד). ב' בטעם, נ"ל פירושו היינו בטעם זקף גדול. דין, ואידך בפסוק (בראשית א יח) י"ח ולהבדיל, (גם זה השמיט בעל מבין חידות):
Bereshit.190
ולמועדים (בראשית א יד), ב', דין. ב' ולמועדי"ם טובים זכריה ח' יט י"ט, מבין חידות. כמו שאלו מועדים נקבעו מבראשית, כמו כן אלו מועדים שעתידין להיות מהד' צומות נגזרו מבראשית למועדים, וגלוי וידוע היה לפניו ית"ש, הבן הדבר:
Bereshit.191
והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן (בראשית א טו). תיבת למאורות ברקיע השמים מיותר, דלא הוה ליה למימר רק והיו להאיר על הארץ. גם "ויהי "כן מיותר, כיון דאמר אחר כך (בראשית א טז) ויעש אלקים וכו'. והנראה דהכי קאמר והיו למאורות ברקיע השמים, דידוע דשינויי הזמן מועדי ד' ושבתות וראשי חדשים הוא, דאז הוא שינויים לטובה בגבהי מרומים באורות עליונים ספירות הקדושים, הגם דשם הוא למעלה מן הזמן, עם כל זה על ידי הזמן המתהווה בעולם הזה בבוא הזמן של המועד בעולם הזה, מתהווים שינוים לטובה בגבהי מרומים, ועל ידי השינוי לטובה בגבהי מרומים, נמשך מזה אור למטה ומתקדש היום בקדושתו. וז"ש והי"ו (המאורות הללו שמהם נתהווה וניכר הזמן, והיו) "למאורות (אשר) "ברקיע "השמים (שיהיו בהם שינויים לפי הזמן, ומהם יומשך) "להאיר "על "הארץ (קדושת הזמן. וז"ש) "ויהי כן, כל ענינים בגבהי מרומים שנתהווה בהם כל הבחינות אשר יהיו נפעלים בעיתותי הזמן אשר בעולם הזה כל ימות עולם, בחג המצות פעולה כזאת, ובשבועות פעולה אחרת, הבן הענין:
Bereshit.192
וירמוז עוד (בראשית א טו) "להאיר "על "הארץ הידועה, היינו ארץ הקדושה. דהקשו הראשונים ענין השינוי באורות עליונים כפי איזה מקום הוא, דהרי ישתנה הזמן לפי המקום והמחוז, במחוז הזה יום ובמחוז אחר לילה. ותירצו דהכל נעשה אחר הזמן ההוה בארץ ישראל שהוא העיקר, ומהזמן שבארץ ישראל יומשך להזמנים שבחוץ לארץ, עיין בדברי הראשונים. ועל פי זה פירשו מ"ש בזוהר הק' (ח"ג קע"ט ע"ב) לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות דחו"ל, היינו השבתות של הזמנים שבחו"ל. ועל פי זה יתפרש והיו למאורות כנ"ל, להאיר על "הארץ הידועה דוקא, ורמז "ויהי "כן גם בחוץ לארץ בזמנים שונים לפי הקוטב:
Bereshit.193
ויותר נ"ל דקושיית הראשונים לא קשה מידי, מה שהקשו איך יהיו השינוי בזמן בעולמות העליונים, הרי בקוטב הזה הוא שבת ובקוטב הזה חול, אין כאן קושיא כלל, דהרי הקושיא הוא על האורות העליונים והם למעלה מן הזמן, אם כן הדבר הנעשה בהם הוא בלא זמן ושעה, ואין לשאול הרי בכאן חול ובכאן שבת, כי שאלתינו לא תתכן רק בדבר שהוא תחת הזמן, כי אנחנו תחת הזמן ולא יצוייר לנו דבר שהוא למעלה מן הזמן. וז"ש להאיר על (כלל) הארץ כל מקום ומקום לפי זמנו, על ידי האור הנעשה בגבהי מרומים. וזהו שסיים "ויהי "כן בכל מקום ומקום, הגם שלא יצוייר הדבר הזה למי שהוא תחת הזמן, בין והתבונן בדברים כי קצרתי וסמכתי על המשכיל:
Bereshit.194
עוד יתפרש הפסוק (בראשית א טו) על פי פשוטו, אחר שנדקדק דלא הוה ליה למימר רק והיו לאות"ת ושנים ולהאיר על הארץ. ב' גם תיבת "על "הארץ מיותרים, דלא הוה ליה למימר רק ולהאי"ר, ומי לא ידע כי "על "הארץ הם מאירים, כי כל מעשה בראשית לצורך עולם הזה. ג' "ויהי "כן למה לי, כיון שנאמר אחר כך ויעש. והנראה על פי מ"ש לעיל בתיבת מאר"ת (ולא אורת), כי המ"ם הוא פעולת מ"ן, רצ"ל מן אורות עליונים ולא כל אורות, רק נובלת האור של מעלה (ב"ר פי"ז ה'). וגם מאר"ת, כי גם האור ההוא הוא בנרת"ק עיין מ"ש לעיל. ומפרש הפסוק הזה למה באמת רק מהאורות ולא כל האורות, הלא מדרך הטוב להטיב. וזה שמפרש יהו למאורות ברקיע השמים (ולא כל האורות, כי הוא) להאיר על הארץ, ולא יוכלו הארציים המוגשמים לסבול אור גדול כזה ויתבטלו ממציאותם, ובעבור זה גם האור הזה שהוא רק נובלת הוא בנרתק, וכן יהיה לעתיד כשיוציא הש"י חמה מנרתיקה יתלהטון הרשעים כי לא יוכלו לסבול, זולת הצדיקים אשר כבר נזדכך חומרם כמלאכי רוח משרתי אש (עיין נדרים ח' ע"ב). ובזה ידוקדק "ויהי "כן, שלא האירו למטה רק כפי כח התחתונים לקבל, להיות שדרשו חז"ל (שהש"ר פ"ו י') בפסוק (שיר השירים ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר וכו', מרמז לגאולתן של ישראל מתחלה כמו שח"ר, ואחר כך יפה כלבנ"ה וכו'. והנה ארמוז לך פרפרת נאה, דהפסוק הזה של מארת, בגימטריא כל הפסוק "בא "הגואל "הנשקפה "כמו "שחר "יפה "כלבנה "ברה "כחמה "איומה "כנדגלות, כן יעשה ד' במהרה בימינו:
Bereshit.195
[והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויה"י כ"ן (בראשית א טו). להיות הצלחת ישראל תלוי במאורות ונמשלו להם כמו שאמרו רז"ל (שהש"ר פ"ו י') על פסוק (שיר השירים ו י) הנשקפה כמו "שחר יפה כלבנ"ה ברה כחמ"ה איומה כנדגלו"ת, שאמרו רז"ל מתחלה כמו "שחר, ואחר כך יפה כלבנה, ואחר כך ברה כחמה, ואחר כך איומה כנדגלות. ולזה ר"ת וס"ת כל הפסוק בגימטריא "והיו "שחר "לבנה "חמה "נדגלות. ויש לנו בזה הענין רמזים נכונים בזה השלחן אשר לפני יי' (יחזקאל מא כב), דהיינו "שחר "לבנה "חמה "נדגלות, ר"ת שלח"ן, שהוא הוא שלחנו של אדם שמכפר עליו (ברכות נ"ה ע"א), והבן. ונרמז בזה גם כן סעודות שבת עם התוספת שמקבלין קודם הכניסה, בסוד טועמיה חיים זכו (מוסף לשבת) טעימה בעלמא, והוא גם כן בכאן הנשקפה כמו שחר שקיפה בעלמא כמציץ מן החרכים, ואחר כך בסעודת ליל שבת יפה כלבנ"ה כנודע סעודתא דחקל תפוחין קדישין, ואחר כך וכו', והמ"י וידום. והנה ידוע (עיין ברכות ז' ע"א) שכל ישראל מוכנים לנבואה כנודע בסוד ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר וכו' (שמות לג טז), רק שצריך להעלות ממדריגה למדריגה עד שתשרה עליו הנבואה ורוח הקודש, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל הכנות הרוח הקודש. ותחלת הכנותו בתשובה שלימה לפני יוצר בראשית ותיקון מעשיו לעבודתו נקרא בחינת השקפה עיונא בעלמא, ואחר כך יתעלה לבחינת יפה כלבנה, כי יהיה בסוד מיין נוקבין והבן, ואחר כך וכו' עד שיגיע למדריגת איומה כנדגלות, אזי תשרה עליו הרוח הקודש והנבואה גם כן בעיתות הנבואה. וזהו שנקרא שם השליח מאת השם נבי"א, ר"ת "נשקפה "ברה "יפה "איומה, ואי"ה נדבר מזה עוד כמה דברים:
Bereshit.196
כל הפסוק (בראשית א טו) בגימטריא הוי"ה הטו"ב, (הוא המאור הגדול שגם בקטנותו ר"ל הסתר פנים ח"ו הוא טוב, כי שם הויה במספר קטן עולה טו"ב, בסוד הודו לי"י כי טו"ב (תהלים קז א)):
Bereshit.197
הנשקפ"ה כמו שח"ר יפ"ה כלבנ"ה בר"ה כחמ"ה איומ"ה כנדגלו"ת (שיר השירים ו י), רמז למדריגות השם אד"ני מדריגות מדריגות יש, כי הוא התעלות כנסת ישראל מתחתית לעיליות, עד כי יקרב מועד ויגיע זמן ותהיה עטרת בעלה כנודע. וכבר ידעת כי חמה ולבנה שבעולם העשיה הלזה מרמזים למדריגות הללו, על כן נרמז זה פה והבן, והשם הטוב יכפר בעדנו]. (עד כאן מועתק מן ספר דרך עדותיך):
Bereshit.198
ויעש אלקים כו' (בראשית א טז). זכר תזכור את אשר כתבנו בפסוק (בראשית א ז) ויע"ש אלקים את הרקיע, נאמרה בבריאת השמים מחשבה היינו בראשי"ת (בראשית א א) בחוכמתא, דיבור ויאמר אלקים יהי רקיע (בראשית א ו), עשיה ויעש אלקים את הרקיע. להורות דעבודתנו לפעול בשמים צריכה להיות במחשבה דיבור ומעשה, (כי מחשבה מאמר ראשון בראשי"ת, כי את השמים לרבות צבאיהם (ב"ר פ"א י"ד]), עיין בספרנו דרך פקודיך) כן הוא הענין בכאן אצל המאורות, הנה המאורות מרמזים לאורות עליונים נעשו במחשבה ודיבור ומעשה, כי מחשבה ממאמר ראשון בראשי"ת, כי את השמים לרבות צבאיהם. וכאן ויאמ"ר ויע"ש, רמז לעבודת האדם לצורך האורות עליונים, צריכה להיות במחשבה ודיבור ומעשה דוקא, דוק והבן:
Bereshit.199
ועל פי פשוטו נ"ל ויע"ש (בראשית א טז). דהנה כל הנבראים יש להם גוף ונשמה, ואפילו המלאכים יש להם גוף רוחניי שהם אור וכלי כנודע. והנה אנחנו לא נדע לכנות את הנשמה שלנו גם כן רק בשם או"ר. והנה הנשמה היא בבחינת דבו"ר (ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב ז) רוח ממללא), והגוף הוא בבחינת עשיה. והנה בבריאת המאורות כיון שהם אורות, היינו סוברים שהם אורות לבד בלא כלי. על כן אמר הכתוב גם כן ויעש, להורות דגם בעשיה נפעלו להתהוות להם "כלי, הבן הדבר:
Bereshit.200
ויעש אלקים א"ת שני וכו' (בראשית א טז). נראה א"ת לרבות כל הז' כוכבי לכת. ובזה יתכן "המאורות "הגדולים ה' אחת מיותרת, היינו לרמז החמשה כוכבי לכת חוץ החמה והלבנה, והם ש' צ' מ' נ' כ'. והנה תראה הגם שגם החמשה כוכבים מנהיגי עולם בזרוע עוזו ית"ש, עם כל זה אין מבואר בפירוש בריאתן רק החמה והלבנה, כי לצורך משפטי התורה אין מן הצורך לידע רק תקופות החמה ומולדת הלבנה, וענייני שאר כוכבי לכת הגם שהחכמות הנראות בהם, הם עניינים גדולים וחכמות נפלאות (מה רבו מעשיך ד'), אינם בכלל משפטי התורה התבונן בזה, הגם שמצוה להתעסק לידע גבורותיו ית"ש, אבל אין לבלות עיקר הזמן רק בתורה:
Bereshit.201
והנה לפי הנ"ל יוצדק גם כן על פי פשוטו שני המאורות הגדולים, הגם שגדול וקטן שם הוא. וגם אמרו שנ"י, וכי חושבנא אתא לאשמועינן. אך הוא להורות הגם דשבעה הם, עם כל זה אלו השנים הם גדולים במעלתן, דמשפטי התורה תלוי בהם. ומעתה תתבונן שאין לך גדלות בשום חכמה רק בחכמת התורה, וח"ו לא לחלוק על דברי רבותינו באתי שקיבלו בחכמתם דתחילה בראם הש"י בגדלות בשוה, ומחמת קיטרוג הלבנה נתקטנה (עיין חולין ס' ע"ב), רק אף על פי כן לפי פשוטו טוב לפרש הדברים כנ"ל:
Bereshit.202
את המאור הגדול (בראשית א טז). י"ל לרבות י"ב מזלות, ואת המאור הקטן כו' ואת הכוכבים:
Bereshit.203
יש לתמוה מפני מה לא נזכר בתורה במעשה בראשית שם המאורות שמ"ש יר"ח חמ"ה לבנ"ה חר"ס סה"ר, כמו שנזכר שמותם בכל תנ"ך, ודוחק לומר שהאדם קרא להם שמות, דהרי לא נאמר רק ויקרא אדם שמות לכל הבהמה וכו' ולכל רומש על הארץ כו' (בראשית ב כ), מה שאין כן השמימיים אינם נזכרים שיהיו נקראים בשמות על ידי האדם. (והנה תראה בסודי רזי בריות המים אינם מקבלים טומאה (כלים פי"ז מי"ג) כי האדם לא קרא להם שמות, והנה מהיכן נדע שהאדם לא קרא להן שמות, על כרחך מדאינו מבואר בכתוב), וצריך לומר לפי זה דכל אלו השמות אינם שמות עצמיים, הנה המאור הגדול יש לו ג' שמות שמ"ש חמ"ה חר"ס, שמ"ש נקרא על שם אדמימות למי חכלילות עינים במדרש רבה (ויק"ר פי"ב א') למאן שמשין דעיינין, ערוך. חמ"ה על שם חמימו"ת. חר"ס על שם חרת"א דאושכפי (שבת ק"ד ע"ב), הוא מראה שחור, והוא לדעתי על דרך שקורין ליפה כו"ש, כמו כן קורין חר"ס לשון שחרו"ת, ואל תתמה על ההתחלפות התי"ו בסמ"ך כשהתי"ו רפויה. וג' שמות יש למאור הקטן, נ"ל גם כן לבנ"ה לשון לבנונית, על דרך שקורין לעיור סגי נהור, דבאמת בעצם אין לה לבנונית שחורה אני ונאוה. יר"ח על שם עיבור החדשים, עיין בערוך. סה"ר על שם העיגול, היה יושב בדיר או בסה"ר (עירובין מ"א ע"ב), ואם כן כל אלו השמות אינם שמות עצמיים, ובכל מקום שנמצא בדברי הנבואה איזה שם מאלו השמות, מן הצורך להתבונן למה כינתה הנבואה להמאור דוקא בשם זה הבן הדבר, אבל שמות העצמיים להם מאור הקטן ומאור הגדול. ובזה תתבונן מה שדרשו חז"ל (חולין ס' ע"ב) בפיוס הלבנה, צדיקים יקראו על שמך יעקב הקטן (עמוס ז ב), דוד הוא הקטן (שמואל א' יז יד), דייקו זה מדלא קרא הש"י להמאורות בשמות האחרים הנזכרים בתנ"ך. ואומר עוד על פי מה דאיתא במדרש כונן, דאמרה הלבנה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל דבר אחד שאמרתי לפניך נענשתי כל כך, א"ל עתיד אני להחזיר אותך כאור החמה וכו', א"ל רבש"ע אור החמה מה תהא עליה, א"ל עדיין את מקטרגת אותה, חייך שיהא אורה שבעתיים, עכ"ל. ונראה דדרשו זה בקבלתם, מדלא נקרא להם שם אחר רק מאור הגדול וקטן, להורות זה שמם עצמיים קטן וגדול, שם הוא גם לעתיד במהרה בימינו: ס"ת כל הפסוק, בגימטריא "לימות "המשיח "בן "דוד "יהי "אור "הלבנה "כאור "החמה "יהיה "שבעתיים "אור "שבעת "הימים עם הכולל, להורות על כללות המאורות יחד במהרה בימינו:
Bereshit.204
מסרה גדלים (בראשית א טז). ג' חסרים בתורה וי"ו ההמשך, א' דין, ב' התנינים בפסוק (בראשית א כא) כ"א, ג' והמופתים הגדלי"ם ההם דברים כט ב כ"ט ב', (מבין חידות). הנה בכאן חסר גדלי"ם להורות שנחסר גדולתן שנתמעטה הלבנה (חולין ס' ע"ב), וכן בתנינים שהרג את הנקבה וצינן את הזכר (ב"ב ע"ד ע"ב), וכן לשם במופתי מצרים הנה עדיין לא הספיקו המופתים הגדולים שיכירו כל יושבי תבל כי אין מלבדו, כי לא היה עדיין זמן טהרות כל יושבי תבל, עד לעתיד במהרה בימינו ונתתי מופתים בשמים ובארץ (יואל ג ג), על כן לעתיד יהיה סיפור שיעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל, כנודע (ברכות י"ב ע"ב):
Bereshit.205
א"ת המאו"ר לי"ת, וא"ת המאו"ר לית (בראשית א טז), (השמיטו בעל מבין חידות). ויש לרמז להורות דהש"י בראם באופן זה אשר לפעמים לית מאוריהם דהיינו בליקויים, בכדי לידע אשר גבוה מעל גובה שומר, בעת אשר רצה יסירם ממשלתם, וכן יסד הרדב"ז בכתר מלכות שלו: לממשלת (בראשית א טז) ג'. לא ידעתי פירושו, וגם המבין חידות השמיטו:
Bereshit.206
[ויעש אלקים א"ת וכו' וא"ת המאור הקטן וכו' וא"ת הכוכבים (בראשית א טז). להבין האתי"ן לרבות. וגם על פי פשט הכתוב להבין אומרו מאורות הגדולים, ואחר כך גדו"ל וקט"ן שם הוא, (ומאמר רז"ל חכמי האמת ידוע אשר קבלו ברוח קדשם ומיניה לא תזוע, ואף על פי כן רשות לדרוש בזה והתורה כפטיש יפוצץ סלע). ויראה לי על פי מה דידוע דחמה ולבנה בעולם הזה הם מרמזים לבחינת זעיר ונוקב' באצילות הקודש, ונשתלשלו הדברים מעולם ועד עולם שמ"ש ויר"ח חמ"ה ולבנ"ה חר"ס וסה"ר, ידוע למשכילים. ולפי זה יש לפרש ויע"ש אלקים א"ת, (ר"ל ע"ם) שני המאורות הגדולי"ם, (ר"ל זעיר ונוקב' שבעולם הנאצלים נקראים שניהם גדולים והבן), את המאור הגדול ואת המאור הקטן שבעולם הזה, ר"ל על ידי השתלשלות מעולם העליון (בסוד אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו) עטר"ת תפאר"ת ביד ה' (שם ישעיה סב ג)), נברא בעולם הזה מאור גדול וקטן, והבן או יאמר שכל הפסוק מדבר מעולם העליון כנודע בכל מעשה בראשית, והוא על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"ב קי"ח ע"ב) אית מלאכין דקוב"ה, ואית מלאכין דשכינתא, בסוד ומקבלין דין מן דין (עיין תיקו"ז מד פ"ב ע"ב). ולזה ירצה בכאן ויע"ש אלקים, (ר"ל שעשה המאציל אלקים, הם המלאכים הנקראים גם כן אלקים (זוהר ח"א ט' ע"ב), ואל תתמה על החפץ שלפי זה נעשה ח"ו מן קודש חול, כי באמת קדיש הוא לעלם ולעלמי עלמיא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואף על פי כן רשות נתונה לכל ישראל לדרוש ולחקור ברמיזות התורה), א"ת (ר"ל ע"ם) שני המאורו"ת הגדולים (ר"ל זעיר ונוקב', על ידי היחוד של המאורות נתהוו המלאכים וחדתין נבוט לצפרין כנודע), א"ת המאור הגדול לממשלת היום ר"ל מלאכין דקוב"ה, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה המלאכין דשכינתא, והבן כי יראתי בפצותי פי להרחיב הדיבור, רק בין והתבונן הרמיזות אשר נרמוז, מתחלה מפרש מציאותם על החיבור הקדוש, ואחר כך מפרש כל אחד בפני עצמו מציאותם, ודבר עמוק הוא. וא"ת הכוכבי"ם, יפורש לפי זה על נשמות ישראל שנמשלו לככבים (במ"ר פ"ב י"ג), שנתהוו מהזיווג העליון הקדוש, והבן על פי מה שנודע מציאת המלאכים מבחינת נשיקין ודביקות רוחא ברוחא, על כן מפרש הפסוק כל מציאות בפני עצמו, מה שאין כן נשמות ישראל מבחינת הזיווג הגמור, על כן נקראים העמוסים מני בטן (ישעיה מו ג), על כן כולל מציאותם יחד, והבן. וס"ת כל הפסוק, בגימטריא לימו"ת המשי"ח ב"ן דו"ד יה"יה או"ר הלבנ"ה כאו"ר החמ"ה ואו"ר החמ"ה יהי"ה שבעתי"ם כאו"ר שבע"ת הימי"ם עם הכולל, להורות על כללות המאורות יחד במהרה בימינו. וגם הר"ת בגימטריא "במשיח "בן "דוד:

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.