Agra DeKala

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 4,484 sections

Lech Lecha.133
והמלכים אשר אתו (בראשית יד ה). להורות על מה שאמרנו שהג' מלכים הללו נגררו אחריו מעצמם, בצע כסף לא לקחו עבור להתגרות באברהם:
Lech Lecha.134
ויכו את רפאים בעשתרות קרניים וכו'. להורות גבורתם הגדולה והעצומה אנשים גבורים ועצומים, והערים גדולות ובצורות ויכלו להם, עם כל זה לא עצרו כח לפני אברהם וירמסם כחומר חוצות. האתי"ן, באפשר לרבות נשיהם ובניהם ועבדיהם וטפם. והנה לדעתי עוד בא הכתוב להורות איך נתייראו מאברהם, ורצו רק למצוא איזה עלילה עליו, על כן לא רצו לבוא תיכף להלחם עם סד"ם, כי נתייראו שתעמוד להם זכות אברהם הואיל ולוט יושב שם, על כן יבואו ויכו את סביבותיהם, ועל ידי כך עתקו את אנשי סדם מן העיר אשר שם לוט, ואחר כך כיון שאיתרע מזלייהו לא תעמוד להם זכות אברהם, כן חשבו הרשעים האלה, נ"ל:
Lech Lecha.135
ואת החרי בהררם שעיר (בראשית יד ו). פסוק בפני עצמו להורות שהלכו במקומות שנכשלו בני ישראל, כי המלכים הללו היו איצטגנינים גדולים, ורצו להזכיר עון ישראל שיהיה באחרית הימים בימי דור המדבר, ועל ידי זה חשבו להתגרות באברהם אביהם, על כן הלכו להר שעי"ר ששם סבבו בני ישראל את ארץ אדום, ותקצר נפש העם בדרך (במדבר כא ד), והלכו לאחוריהם כמה מסעות עד "איל "פארן, שם נכשלו במרגלים:
Lech Lecha.136
וישובו ויבואו אל עין משפט הוא קדש (בראשית יד ז). המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ד' (במדבר כ יג):
Lech Lecha.137
ויצא מלך סדם וכו' (בראשית יד ח). הוא אשר דברנו שהמלכים הללו נתייראו לגשת אל סדם להדיא, ויכו את כל סביבותיהם עד התיקם מן העיר:
Lech Lecha.138
את כדרלעומר וכו' ארבעה מלכים את החמשה (בראשית יד ט). לכאורה כיון שיצאו החמשה מלכים לקראתם ויערכו אתם מלחמה, כמו שהתחיל בפסוק את כדרלעומר, אם כן היה לו לומר חמשה מלכים את הארבעה. אך הוא אשר דברנו שהם היה עיקר כוונתם להתגרות באברהם על ידי עילה, ובאו לסדם לקחת את לוט, ונתייראו לבוא גם אל סדם להדיא, שמא תעמוד להם זכות אברהם להיות לוט בשכונתם, על כן הרגו את כל סביבותיהם עד התיקם מן העיר, ויתחילו הם במלחמה ואז יוציאו מחשבתם מכח אל הפועל שיהיו הם הלוחמים. וזה שהתחיל מתחילה את כדרלעומר וכו', שהחמשה התחילו להתגרות עם הארבעה, ואחר כך באמת נהפוך הוא ארבעה מלכים את החמשה:
Lech Lecha.139
א"ת כדרלעומר וכו' את החמשה. על פי דרך האמת שהארבעה היו בקליפה מנגדים לארבע אותיות הויה בקדושה, והחמשה לחמשת אותיות המילוי דשם ב"ן, יצדקו האתי"ן לרמז על האותיות, וצריך להרחיב בזה ואין הזמן גורם:
Lech Lecha.140
ועמק השדים בארת בארת חמ"ר וכו' ויפלו שמה (בראשית יד י). אפשר משמיענו זה עונשם שנטו אחר החומר העפריי ותאוות הגופניות, על כן נענשו מדה כנגד מדה והחמר נפרע מהם. או להיות עדיין רובם ככולם מבוני המגדל שהחמר היה להם לחומר:
Lech Lecha.141
וינוסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה. הנה מפורש בפסוק שגם מלך עמורה נפל שמה, ואם היה באפשר לעלות משם בטבע, אם כן היה יוצא גם מלך עמורה אחר כך לקראת אברהם, ולא נמצא בפסוק רק מלך סדם שיצא. וזה ראיה על דברי חז"ל (ב"ר פמ"ב ז') שנעשה נס למלך סדם:
Lech Lecha.142
והנשארים הר"ה נסו. אפשר כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"נ י"א) בלוט שאמר לו המלאך ההר"ה המלט (בראשית יט יז) אצל אברהם, שנאמר (בראשית יב ח) ויעתק משם ההר"ה, כמו כן אלו נסו ורצו להימלט בזכות אברהם, על שנתנו את לוט לדור בשכונתם:
Lech Lecha.143
ויקחו את כל רכוש סדם ועמרה (בראשית יד יא). א"ת לרבות אדמה וצבוים: וא"ת כל אכל"ם. את לרבות נשיהם, שגם הם נקראו אכל"ם, כמד"א (בראשית לט ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכ"ל, אכל"ה ומחתה פיה (משלי ל כ):
Lech Lecha.144
וילכו. קודם שלקחו את לוט עשו את עצמם כאלו הולכים, ולא לקחו את לוט כי אם כלאחר יד הגם שזה עיקר כוונתם. וז"ש בכאן וילכ"ו, ואחר כך חזר לומר ויקחו וכו' וילכו:
Lech Lecha.145
(יב) ויקחו א"ת לוט (בראשית יד יב). את לרבות אשתו ובנותיו. וא"ת רכושו לרבות עבדיו ושפחותיו, נ"ל: ב"ן אח"י אבר"ם. הורה בזה שידעו שפיר שהוא בן אחי אברם, ועליו היתה עיקר הכוונה: וילכ"ו. כעת הלכו מכל וכל שנשלמה כוונתם: והוא יושב בסדם. הם עשו את עצמם כאלו לא ידעו, רק להיותו ישב בסדם עיר המורדת בהם:
Lech Lecha.146
או יאמר והוא ישב בסדם (בראשית יד יב). ר"ל שלא הלך במלחמה, על כן לא היה מהראוי להתגרות עמו, רק להיותו בן אחי אברם רצו להנקם ממנו, ברוך הבוחן לבבות וכליות אשר השיב להם גמולם בראשם על ידי אברהם אוהבו:
Lech Lecha.147
"רכושו "בן "אחי, ר"ת רב"א. כבר כתב האר"י ז"ל שהיתה גנוזה לשם ניצוץ הק' דנשמת רב"א, והשתדל אברהם להוציאו:
Lech Lecha.148
ויבוא הפלי"ט (בראשית יד יג). ידוע דרשת רז"ל (נדה ס"א ע"א) מי הוא הפליט, וכולם דברי אלקים חיים. ויש להעמיק עוד הפלי"ט הוא השכינה, שהיא כביכול הפליטה הראשונה לבריאת העולם להקראות מלך, על כן נבראו העולמות כביכול בצמצום הנקודה האמצעית, והבן. גם הפלי"ט, שנשארה כביכול לפליטה בעת שבירת הכלים במיתת ז' מלכי אדום מלכין קדמאין, בסוד אחת מהנה לא נשברה (תהלים לד כא), ותבין על ידי זה הפלי"ט בגימטריא קל"ד, כמנין שנזכר בתורה שם אדנ"י. קל"ד נקרא מפת"ח בלשון תרגום, כי הוא המפתח לכנוס לכל העולמות, בסוד פתחו לי שערי צדק (תהלים קיח יט), והבן. ובאת השכינה להגיד לאברהם, להיות תקוע בלוט ניצוצי המלוכה מלכות בית דוד שיהיה מרכבה למלכות שמים, והבן. ומה נעים מה שדרשו רז"ל (פרקי דר"א פכ"ז) הפלי"ט על מיכאל, כי בכל מקום שנראה מיכאל שם נראית השכינה כידוע. ותדע גם כן ממוצא הדבר על פי מה דידוע דתשעת המלכים האלה, היו ממלכות דס"א מנגדים למלכות שמים, שהוא סוד ט' אותיות דשם ב"ן כנודע, והבן. והנה אברהם הוא הרגל הראשון שבמרכבה, והשתדל להוציא הרגל הרביעי התקוע בלוט מלכות בית דוד, והמלכים הללו המנגדים לקחוהו בשביה, והש"י הוציא את בלעם מפיהם על ידי אברהם אוהבו:
Lech Lecha.149
ויגד לאברם העבר"י (בראשית יד יג). קראו בכאן העבר"י, להיות בו נכללים כל הנשמות ישראל אשר היו כלולים במלכות שמים, בהיותה עדיין בבחינת עב"ר הנהר, היינו בחצי טהירו התחתונה מקום הקליפות, בסוד מ"ש (יהושע כד ב) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, (ואם תרצה לרוות צמאונך בזה הענין בספר שערי גן עדן בשער אורח צדיקים), על כן מסוגלים נשמות הקדושות למסור נפשם למקום הקליפות להוציא בלעם מפיהם הניצוצות הקדושות, ולהעלות מיין נוקבין לשכינה אם הבנים. וזה ישראל עבריים שהיו בעבר הנהר קודם התיקון, דהיינו קודם שנחלקה הטהירו, והבן. וזה שקראו בכאן לאברם העבר"י, להיות שהוא העבר"י מעבר הנהר, אזי היה יכול להוציא בלעם מפיהם הנצוצי מלכות אשר היו בשביה אצל מלכות דס"א, והבן. ועל פי פשוטו י"ל דקראו בכאן העבר"י, ייחסו שהיה מבני "עבר, להיות המלכים הללו היו מדור הפלגה, וכאן קבלו עונשם על ידי אברהם שהיה מבני "עבר, שהתנבא על זה בקראו לבנו פלג, כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י כה):
Lech Lecha.150
הוא שכן באלוני ממרא "האמרי. אפשר הודיע לנו זה, כי יקשה הרי אברהם מדתו חסד, ואיך היה באפשר לו לפעול דין וגבורה בהמלכים האלה הלא מדתו להיטיב. לזה (הופיעה)[הודיעה] לנו התורה איך השם ית' סבב סיבות שיהיה יכולת בידו אז לפעול במדת הגבורה, כי ידוע דז' האומות הם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות דקליפה, וקבלנו סדורם בטעמם מפה קדוש כבוד אמ"ו בוצינא קדישא מו"ה יעקב יצחק הלוי מלובלין זצלה"ה, ואין כאן מקומו רק הקיצור, "הכנעני הוא חסד דקליפה, "והאמרי הוא תפארת דקליפה. והנה ידוע דמדת תפארת כלול מחסד וגבורה, והיה אברהם (חסר כאן איזה תיבות). והנה אברהם השתדל אז לתקן את ממר"א שהיה מהאמר"י, וכל דבר מתוקן בשרשו והיה צריך לתקונו להשתדל בגבורות הקדושים דקדושה, על כן הזמן גרם שהיה יכולת בידו לפעול פעולות הגבורה והדין במלכים האלה, והבן. ולזה יצדק גם כן תיבת באלנ"י, שר"ל חוזק ממרא האמר"י, כי אילון לשון חוזק ותוקף, והבן: אחי אשכו"ל ואחי ענ"ר. ייחסו בשני אחים הללו, שגם בהם השתדל להחזירם למוטב, רק העיקר היה ממר"א ואצלו היה שוכן:
Lech Lecha.151
וישמע אברם כי נשבה אחי"ו (בראשית יד יד). לכאורה יקשה וישמ"ע לא יצדק, כיון שכבר סיפר הכתוב איך שסיפרו לו כל המאורע, הוה ליה למימר ויהי כאשר שמע, אבל וישמ"ע נשמע שהוא ענין חדש. גם אחיו, הוה ליה למימר בן אחיו. אך הוא אשר דברנו כיון שסיפרו לו המעשה, ובפרט לפי מ"ש שהשכינה גילתה לו כל המאורע, אזי הוא הבין שעיקר הכוונה הוא על דו"ד, שהוא רגל במרכבה כמו אברהם. וזהו וישמ"ע מלשון הבנ"ה, שהבין כי נשבה אחי"ו ממש, שהוא אחיו במרכבה הוא דוד רגל רביעי, וירק את חניכי"ו להיות זה מצוה גדולה להציל ניצוצות העשוקים, על כן לקח אותן העוסקים במצות שחנכן למצות המקום, ושכר מצוה מצוה, בודאי הש"י יהיה בעזרם יליד"י בית"ו, והדריכם מעת היותם על האדמה בדרכי הש"י ולא טעמו טעם חטא, מה שאין כן מקנת כסף טעם טעם חטא קודם בואו לאברהם: שמנת עשר ושלש מאות. להיות שעיקר העסק היה להציל נפש דור רגל רביעי, שהאבות הם ג' רגלים "חסד "דין "רחמים, ודוד יהיה הרגל הרביעי. אזי לקח מספר הזה שהוא בגימטריא ג' פעמים ק"ו, שהוא ק"ו חסד ק"ו דין ק"ו רחמים נגד ג' האבות, להיות כולם בעזרו להוציא ממסגר אסיר הרגל הרביעי דוד. וגם לדעת חז"ל (נדרים ל"ב ע"א) אליעז"ר לבדו היה כמנין שמו, נרמז בתורה המספר לכוונה הנ"ל, נ"ל:
Lech Lecha.152
וירדף עד ד"ן (בראשית יד יד). ידוע מה שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ו ע"א) שם תשש כחו על ששם היו עתידין בניו לעשות עגל שבדן. ומה נכבד הדרוש לדרושינו הנ"ל, שכן אמרו רז"ל במלכים על פסוק (מלכים א' יב ל) וילכו העם אחרי האחד עד דן. ואמרו בזהר (ח"ב קצ"ג ע"ב) ששני עגלים היו בדמות זכר ונקיבה בקליפה, ולהיות נפת חטופנה שפתי זרה הלכו אחר הנוקבא עד דן, שהוא היה עשוי נגד המלכות דקליפה שהיא נוק'. והנה בכאן המלכים היו רוצים להגביר המלכות דס"א, ושבו שבית לוט שהיו בו ניצוצי המלוכה דקדושה, והשתדל אברהם להוציא בלעם מפיהם ולהגביר מלכותא דקדושה, על כן כשהגיע עד ד"ן ששם היו עתידין לעשות עג"ל להגביר מלכותא חייבתא, תשש כוחו, והבן:
Lech Lecha.153
ויחלק עליהם ליל"ה (בראשית יד טו). מאמר רז"ל (סנהדרין צ"ו ע"א) ידוע. ויש לפרש גם כן על פי מ"ש לעיל שהשכינה מלכות שמים השתדלה להתעורר את אברהם שיעלה מיין נוקבין, כי צריך לכל דבר איתערותא דלתתא, וכשנתעורר אברהם במסירת נפשו להציל הניצוצי מלוכה, אזי היה איתערותא דלעילא בשכינה מלכות שמים, להציל את ניצוצי המלוכה מה שהרשעים רצו להגביר מלכותא חייבתא. וזהו ויחל"ק עליהם ליל"ה, ויחל"ק מלשון מחלוק"ת, לילה הוא מדת המלכו"ת הנקראת לילה כנודע. וזהו ויחל"ק, (ר"ל שפעל אברהם על ידי התעוררת שלו במסירת נפשו שנחלק במחלוק"ת), עליה"ם (דייקא על דעתם וכוונתם שרצו להגביר הקליפה), ליל"ה היא מלכות שמים שנחלק עליהם:
Lech Lecha.154
וישב א"ת כל הרכוש (בראשית יד טז). את לרבות הניצוץ הק':"וגם "את "לוט "אחיו. "גם "את ב' ריבויים. אפשר להיות כי בשתים יתחתן דו"ד בזרע לוט משתי אומותיו רות המואבי"ה ונעמה העמוני"ת, או מעמון היה הנזר והעדו"ת ותהי על ראש דוד עיין בזהר (ח"א קע"ג ע"א), כל זה הציל אברהם עם לוט. וז"ש דוד (תהלים לט ה) מד"ת ימי מה הוא, מד"ת הוא בגימטריא הריבויים הנרמזים בהצלתו "את "גם:"וגם "את "הנשים. בודאי כפי הנראה רות המואביה ונעמה העמונית הנרמזים בפרטות אצל הנשים, הגם שרמזם בלוט כפי הנ"ל:
Lech Lecha.155
ואת העם. שארי הניצוצין שהיו מפוזרין להחיות העם:
Lech Lecha.156
ויצא מלך סדם לקראת"ו (בראשית יד יז). ולא מלך עמרה כי נשאר משוקע בטיט וחומר, רק למלך סדם נעשה הנס, והכל ידעו כי בזכות אברהם להיות שהוא קיבל את לוט בשכונתו לכבוד אברהם. וזהו ויצא מלך סדום (ר"ל שיצא מן הטיט), לקראת"ו ר"ל בעת שחזר אברהם, אז יצא וידעו הכל שבזכות אברהם ניצל. ובזה יצדק אחרי שובו וכו', דלכאורה יקשה דמי לא ידע שכבר חזר כשיצא לקראתו. אך הוא אשר דברנו שמשמיענו התורה שהיה מלך סדום משוקע בטיט עד אחרי שוב אברהם, אז ידעו הכל שזכות אברהם מסייעתו:
Lech Lecha.157
א"ת כדרלעומר וא"ת וכו'. אתי"ן לרבות ראשי חייליהם ושריהם. ולפי הנראה שמרמזין האתי"ן, שרק הטפלים להם הרג היינו חיילותם, והמלכים בעצמם נשארו למען יספרו שמו בכל הארץ, והא ראיה כי קבלו רז"ל (ב"ר פס"ה ט"ז) שעשו הרג לנמרד שהוא אמרפל, נ"ל:
Lech Lecha.158
אל עמק שוה הוא עמק המלך. מה נכבד לדברינו הנ"ל דרשות חז"ל (ב"ר פמ"ב ה') שהושוו כולם והמליכו את אברהם למלך עליהם, כי לדברינו הנ"ל שהרשעים רצו להגביר מלכותא חייבתא, ואברהם במסירות נפשו השתדל להוציא הניצוצי מלוכה שיהיו מרכבה למלכותא קדישא דלעילא, וכאשר ראו כן תמהו נבהלו נחפזו והודו למלך על כל הארץ, והמליכו את אברהם עבדו למלך. וזהו "עמק "שוה, שהושוו כלם באותו עמ"ק, ר"ל באותו העמקות שהיה הדבר נסתר עדיין, הוא "עמק "המלך מלכות שמים, והבן: עמ"ק, בגימטריא עשרה "אהיה, והמ"י:
Lech Lecha.159
ומלכ"י צד"ק (בראשית יד יח). הגם שאמת הוא כדרשת חז"ל (נדרים ל"ב ע"ב) שבעולם הזה כפי הנראה היה זה "שם "בן "נח, עם כל זה היה בזה הענין דבר נסתר. ומרמז "מלכי "צדק מלכותא קדישא דלעילא הנקראת "צדק, "מלך "שלם כיון שנתבערו רשעים והודו כולם למלכות שמים, זהו נקרא "מלך "שלם, שמלכות שמים כביכול נקראת שלימה אז כי הודו כולם:
Lech Lecha.160
הוציא "לחם "ויין. להיות שאברהם מדתו חס"ד ופעל גבורות עבור כבוד שמו ית', אזי נכללו הגבורות וחסדים ונמתקו בשרשם, על כן הוציא "לחם שהוא בסוד החס"ד ג' הויות, ויין מסטרא דגבורה יין כי יתאד"ם (משלי כג לא), להורות המתקת הדינים בשרשן להתהוות כולו חסד. ולזה סיפר כי מלך שלם היה כהן "לאל "עליון, בסוד הבינה ששם מתמתקין הדינים ומתהוים חסדים, והבן:
Lech Lecha.161
ויאמר אברם אל מלך "סדום (בראשית יד כב). "אליו הוה ליה למימר, וידענו דאל מלך סדום משיב. אך לפי אשר כתבנו דהשתדלות אברהם היה בעיקר להוציא הנפשות, ובפרט נפש דוד המלך וזה קאמר בפירוש אל מלך סדם, לרמז עבור המלך התקוע בסדם. ותיבת א"ל יתפרש בעבו"ר, כמו אל הלקח ארון וכו' (שמואל א' ד כא). ועיין בזהר הק' (ח"א קע"ג ע"א) דמלכות דוד נשתכלל מעמון ומואב, שהן ב' קליפות "פער "ומלכם (בחסרון הווין, כי הווין הם אות אמת בסוד ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט ו), והבן). ולזה תמצא ויאמ"ר אבר"ם א"ל מל"ך סד"ם הרימות"י יד"י, ס"ת בגימטריא פע"ר. אבר"ם א"ל מל"ך סד"ם, ס"ת מלכ"ם. דא הוא סהדותא לזרעא דדוד, כמ"ש (מלכים ב' יא יב) את הנזר ואת העדו"ת, שאפילו תינוק בן יומו הולמתו כנודע מרז"ל (ע"ז מ"ד ע"א), ועיין בזוהר הק' הנ"ל ותבין:
Lech Lecha.162
הרימותי יד"י. ר"ל הי"ד הוא דו"ד בגימטריא י"ד, בסוד ודוד מנגן בי"ד (שמואל א' יט ט), והוא דור הי"ד מן אברהם: אל י"י אל עליון וכו'. הכוונה אין לך עסק בזה הנפש, כי הוא שייך לי אל הקדושה, ואני צריך להרים אותו אל הויה המהוה כל הויות, ולהביאו בסוד העיבור אל "אל "עליון הוא בינה, סוד הציור והעיבור אשר הקנה שמים וארץ הם זעיר ונוקב'. וזה דרך הקודש בכל יום הניצוצות העולים מתוך הקליפות עולים ממדריגה למדריגה, עד שבאים בסוד העיבור ונתהווה מהם אור חדש, והמשכילים יבינו מה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בהיותנו בבריאה אשר אימא מקננת שם, ובפרט בהיותנו בהיכל הזכו"ת, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכו', אור חדש וכו' (ברכת יוצר אור), והבן לפי הנ"ל מה שאמר שלמה בהגיעו למקום הקליפות עז"א ועזא"ל, י"י רמ"ה יד"ך (ישעיה כו יא, זוהר ח"ב קי"ב ע"ב), כמ"ש אברהם על מלכות דוד הרימותי ידי:
Lech Lecha.163
אם מחו"ט ועד שרוך נע"ל (בראשית יד כג). בדרך רמז ר"ל לא אקח מאותן הנפשות הנמשכות אחר החט"א, ומאותן הנפשות הנסרכים אחר החומר, שהוא בבחינת נעל כתנות עו"ר הבא מזוהמת הנחש (זוהר ח"א ל"ו ע"ב), על כן נע"ל ר"ת "נחש "עפר "לחמו (ישעיה סה כה), שזה שייך אל הקליפה. וזה ואם אקח מכל אשר לך והבן, ועיקר הכוונה לא אקח שום נפש שאין בו ניצוץ הק' השייך לי אל הקדושה:
Lech Lecha.164
בלעדי רק אשר אכל"ו הנערים (בראשית יד כד). אפשר לפי פשוטו לקחו הנערים איזה נשים מבנות סדום, וכינה הזיווג בלשון אכילה הם יקחו חלקם, הגם שעדיין לא לקחו אין כח בידו לגרוע חלקם:
Lech Lecha.165
טו (א) אחר הדברים האלה וכו' (בראשית טו א). הנה הדקדוקים רבו. א', מה אחר הדברים האלה, על כרחך יש שייכות להמראה לענין הנ"ל, ומאמרי רז"ל ידועים ורשות ניתן לדרוש לכל אחד מישראל, וכפטיש יפוצץ סלע כן תורתינו הק' מראית פניה לכל צד. ב', כבר ידועה מחז"ה, אינה כל כך מדריגה גדולה ממדריגת הנבואה. ג', וביותר יקשה שאמר דבר ד' וכו' במחזה, דיבור ומחזה תרתי דסתרי, ורז"ל דרשו (ב"ר פמ"ד ו') גדול כוחו שדיבר עמו בדיבור ומחזה, וצריך להבין. ד', מהו לאמ"ר שייך הכא. ה', אל תירא, מה היתה יראתו, וידוע מה שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ד ז'). אך הוא בהקדים מה שכתוב אצלינו במקום אחר, להבין קצת בשכל אנושי מה חילוק בנבואה בין דיבור למחז"ה. והנה מצאנו ראינו בכתבי קודש שני נביאים בזמן אחד, א' נקרא נביא, והב' חוזה. והוא בימי דוד נתן הנביא וגד החוזה, ולפעמים נביא אחד מתנבא לפעמים בחזיון ולפעמים בנבואה ודיבור. ונרשום בכאן בקיצור מה שעלה ברעיונינו, כי ענין הנבואה הוא מגזרת ני"ב שפתים (ישעיה נז יט), והוא מלשון דיבור ששומע קול דיבור הנבואה מהבורא ית', וחזיון הוא שרואה האותיות בצירופים כך וכך. והחילוק הוא לדעתי הקלושה, כשנגזר מאת הבורא ית' שלא ישתנה הדבר לעולם, אזי הנבואה לנביא בקול דבר, וכן נאמר על ידי ישעיה (נה יא) כן יהיו דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, מה שאין כן הדבר התלוי בתשובה וכיוצא, אזי החזיון לנביא במראה אותיות, ועל ידי תשובה יכול להיעשות צירופים אחרים מאותיות הללו, זאת מה שיעלה בדעתינו ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. וכבר דברנו בדברינו בנבואת ישעיה (א א) שהתחיל בחזו"ן, והלא גדול כוחו בנבואה והוא בן אמוץ נביא בן נביא ומזרע יחוס מלכות בית דוד, ובא הכתוב כמתרץ אשר חזה על יהודה וירושלים, שרצה הש"י שישובו עדיו, ותתבטל הגזירה על ידי צירופי האותיות הללו בדמיון אחר, כי גדלה חיבתו ית' על יהודה וירושלים. וסיוע לדברים מיונה שאמר לו הש"י וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך (יונה ג ב), דובר דייקא, להיות דאגת יונה היה דלמא ישובו ויאמרו שהוא נביא שקר כמו שאמרו רז"ל (פרקי דר"א פ"י), על כן היתה נבואתו בדיבור והדיבור לא יתבטל, אך תוכן עלילות אמר לו הקריאה הזאת דייקא היינו ונינוה נהפכת (יונה ג ד) , בכדי שתוכל להתקיים שנתהפך מרעה לטובה על ידי התשובה (עיין סנהדרין פ"ט ע"ב), והבן. ועיין מ"ש בחזון עובדיה (א א) לחזון נחום האלקושי (נחום א א), וכאן לקצר באתי. והנה בכאן דיבור וחזיון הוא על פי מ"ש לעיל שעיקר מגמת אברהם במלחמות המלכים על דבר דוד אדונינו, וזה היה התווכחותו עם מלך סדום. והנה ענין המלכים הארבעה מלכים האלה ששבו שבית לוט, הם היו שרשם בקליפה נגד ארבע מלכיות שקמו על ישראל ושבו שבית דוד, דהיינו שבימי הארבע מלכיות בעוה"ר מלכות בית דוד בטל, ואברהם נצח אותם ולקח לעצמו את שבות לוט שבו ניצוצי דוד, לרמז שבאחרונה יקום אל"ה שמיא מלכותא די לעלמין לא תאבד, ותדיק את כל מלכותא האילון (על פי פסוק דניאל ב מד), ובית דוד נשיא על כל העולם כולו. והיה אברהם אבינו בראותו את כל זאת מתיירא, אפשר ח"ו יתערבו בגוים בהמשך הזמן ולא יהיה להם זכות, ובאפשר ח"ו לא יקויים הבטחה הזאת בגרם החטא, כמו שהיה מתיירא יעקב (ברכות ד' ע"א), כי הבטחת הקב"ה באפשר על תנאי, ובפרט בראותו שגם הוא תשש כחו בהגיעו עד דן (בראשית יד יד), שראה שיעבדו עבודה זרה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ו ע"א), על כן הבורא ית' הראה לו ענין הנבואה הלזו בדיבור, להורות כי דבר ד' אשר יצא מפיו כן יקום, ובית דוד יהיה נכון לעולם לפני השם כירח יכון עולם. והנה אם היתה הבטחה רק בדיבור, לא היה שום ביטול למלכות בית דוד אפילו רגע אחד, והש"י רצה אם יעזבו בניו תורתי וכו' ופקדתי בשבט פשעם כו', על כן היה הדיבור במחזה, להורות שיהיה יכולת להתבטל ההבטחה בזמן מן הזמנים ואענה את זרע דוד, אך לא לעולם כי אף על פי כן היה ההבטחה בדיבור. ובזה יבואו כל הדקדוקים על נכון, "אחר "הדברים "האלה, שהשתדל אברהם ניצוצי המלוכה דדוד והיה מתיירא כנ"ל, על כן "היה "דבר "ד' "במחזה, ר"ל היה הדיבור המרמז לקיום במחז"ה, להורות שתתבטל ההבטחה בזמן מן הזמנים, אך לא לעולם כי תשוב המלוכה לזרע דוד ותכון לעד לעולם. וזהו לאמר, ר"ל על כן היה דיבו"ר במחזה, כדי לאמר לאברהם ולדורות אל תירא אברם אנכי מג"ן לך, כמו המג"ן שלובש גבור המלחמה, והמג"ן אינו מציל שלא יוכלו המורים בחיצים ובקשת להשליך אבני גיר אליו, רק יורוהו המורים ויצטער, רק שלא יוכלו לו להכותו כלה עד מיצוי הנפש, כי המגן מקבל החיצים ואבני בליסטראות, וככלות המלחמה ישוב הגבור ויעמוד על בוריו מן המכות אשר הכוהו על ידי דחקות והיקשות המגן על בשרו אבל לא נגעו עד לבו, כן הוא ענין מלכות בית דוד, הגם שאענה את זרע דוד, אך לא כל הימים (מלכים א' יא לט), כי אחרי ככלות שיעבוד מלכיות, יכון כסא דוד עד עולם, ומפרש שכרך הרבה מאוד, הוא אותיות אד"ם שהוא גלגול "דוד "משיח, כנודע מר"ת אד"ם "אדם "דוד "משיח, ור"ל השכר שלך שעסקת לפדות את נפש דוד יכון לעד לעולם, כי דו"ד הוא גלגולא דאדם קדמאה, ובעל כרחך מעשי ידיו של הקב"ה הוא אדם קדמאה לא יתבטלו, ויהיה איך שיהיה יקוים מלכות בית דוד באחרית הימים, ובין והתבונן ויבואו כל הדקדוקים על נכון בעזהי"ת, ועיין בפסוק שאחר זה פירוש אחר:
Lech Lecha.166
ויאמר אברם אדני הויה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר (בראשית טו ב). הדקדוקים רבו. א', למה הזכיר בכאן הב' שמות הללו דייקא. ב', מה תתן לי ואנכי וכו'. וכי לא האמין אברהם חסידא קדישא בהש"י המבטיח לו כל הנ"ל. ג', ביותר יוקשה דאי התפלל על הזרע, הרי מזה עשה מאמר בפני עצמו בפסוק שאחר זה (בראשית טו ג) ויאמר אבר"ם הן לי לא נתת זרע. ד', "דמשק "אליעזר, דרשו רז"ל (יומא כ"ח ע"ב) דולה ומשקה וכו'. ואם כן טוב הדבר. והנה יש לפרש התחלת החזיון שראה בכאן הד' מלכיות, שעתידין לשעבד בבניו תיכף אחר הבית הראשון, וכבר ידעת (פסחים פ"ח ע"א) הבית ראשון נגד אברהם שקראו "הר, שהיא נגד הה' ראשונה, ובית שני נגד יצחק שקראו שדה, הוא ה' אחרונה, ובית שלישי שיבנה במהרה בימינו, הוא נגד יעקב שקראו בית, כי שפת אמ"ת תכון לעד (משלי יב יט). וכבר דברנו מזה בענין התאבקות הס"ם עם יעקב, ואמר לו למה זה תשאל לשמי (בראשית לב ל), תשא"ל ר"ת "שפת "אמת "תכון "לעד, ואין כאן מקומו. ונקדים עוד מה שאמרו רז"ל (יומא ס"ט ע"ב) למה נקראו אנשי כנסת הגדולה, שהחזירו עטרה ליושנה שירמיה ודניאל לא אמרו "הגבור "והנורא, כי אמרו איה גבורותיו ונוראותיו, והן החזירו עטרה ואמרו הגדול הגבור והנורא, כי אמרו הן הן גבורותיו ונוראותיו שה אחד וכו'. והנה לכאורה קשה דקראום כנסת הגדולה על שאמרו הגבור והנורא שלא אמרו ירמיה ודניאל, הרי תואר הגדול אמרו כולם, אם כן הול"ל לתארם בתואר גבורה "ומורא שהוסיפו הם, לא בתואר "גדולה שאמרו גם ירמיה ודניאל. והנראה בזה אחר שנדקדק עוד מה היתה סברת ירמיה ודניאל, וכי הם לא ידעו שהן הן גבורותיו וכו'. אך הוא להיות מדת הגבורה היא להתגבר על שונאי ישראל ולהתעורר בדין עליהם, ומדת החסד להיטיב ליריאיו. והנה הם דהיינו ירמיה דניאל ראו שהש"י אינו פועל גבורות לשונאי ישראל שאינו נוקם מהם נקמת ישראל, ואף על פי כן החסד מתגבר על ישראל שה אחת וכו', ולא יכלו להם כל האומות לעשותם כלה ח"ו, וייחסו זה למדת החסד לא לגבורה, ואנשי כנסת הגדולה (אמרו) אמת כי כל זה הוא חסד הבורא ית', אך הוא חסד המתלבש בדין, כי חסד גמור הוא להיות לישראל כל טוב ויעלו מעלה מעלה על כל העולם, על כן אמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, ר"ל במדת הדין והמורא מתלבש החסד הוא גדולה, והבן. על כן קראום אנשי כנסת הגדולה, שר"ל שהם אמרו והופיעו לבאי עולם, כשגם שהש"י פועל גבורות, הוא מצד החסד שמתלבש בו, והבן. והנה הבית הראשון היה נגד אברהם מדת הגדולה והחסד, ואז היה מלכות בית דוד מלכות של חסד, וכשנחרב הבית הגם שנבנה אחר כך הבית שני נגד יצחק, לא חזרה מלכות בית דוד למקומה עד הגלות נגלות משיח צדקינו במהרה בימינו, וכן פסקה הנבואה בבית שני עד ימות המשיח במהרה בימינו, לכך הבטיח הש"י לאברהם שיהיו אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולם וכו', "בך חותמין מגן אברהם (פסחים קי"ז ע"ב). והנראה לדרכינו הנ"ל הוא נאות, שתמיד יהיו אומרים אלקי יצחק ויעקב גם כן, שהוא נגד תואר "גבור "ונורא, הגם בעת שלא יתפשטו הגבורות לפעול פעולתם בשונאי ישראל, ואדרבה עם כל זה הן הן גבורותיו, והוא החסד המסתתר בגבורה כנ"ל, על כן חותמין רק מגן אברהם, כי החסד המסתתר בגבורה, הוא המגן המציל לישראל בעת דוחקם. והנה אמר לו השי"ת אל תירא אברם מביטול המלכות בית דוד והנבואה אחר הבית ראשון שהוא נגד אברהם, ובו היה השפעת ה' ראשונה שהוא הויה בניקוד אלקים, כי אנכי "מגן לך שחותמין מגן אברה"ם, להורות הסתתרות החסד בגבורה להצלת ישראל עד עת בוא המשיח. וזהו שכרך הרבה "מאד, שהוא "אדם "דוד "משיח כנ"ל, ויחזר הכל לאיתנו ביתר שאת והוא עיקר המקווה, ואז ויאמר אברם בדרך תפלה אדני הויה שהיא נגד השני מקדשים, מ"ה תתן לי, ר"ל רבש"ע תמהר הבית השלישי שהוא נגד יעקב מדת תפארת מ"ה והבן, על ידי זה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו וכו' (מיכה ז כ). גם "מה, ר"ת "מלך "המשיח. ועל כן אני משתוקק מאוד אל הדבר, כי ואנכי הולך ערירי, ר"ל כי בזמן הגלות יהיו צדיקים שלא יאמרו גבור ונורא, ולא תתואר רק בבחינת "גדול שהוא דרגא דילי. וזהו "ואנכי, ר"ל דרגא שלי הולך ערירי היינו לבדו כי יאמרו איה גבורותיו, רק ובן "משק "ביתי, ר"ל הבן שמשקה ביתי היינו מדת החסד שנקרא "בן, שמשקה את ביתי היינו הבית הראשון, נקרא בימי הגלות "דמשק "אליעזר, כבר ידעת ששם א"ל הוא בחסד, חסד א"ל כל היום (תהלים נב ג), והוא דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, דהיינו מקבל מבחינת בינה העליונה, להשקות לאחרים לעזור לישראל בבחינת הסתר פנים לבל יוכלו להם, אבל אף על פי כן הוא רק אהבה מסותרת, ואני רוצה שיתקדש שמך הגדול במהרה, וידעו כל באי עולם כי אתה ד' אלקים לבדך עליון על כל הארץ, והבן עומק הדבר כי אי אפשר לפרש הכל במכתב, והנקודה רבה על הכתב:
Lech Lecha.167
ויאמר אברם (בראשית טו ג). אמירה בפני עצמו, ששאל שימהר הש"י הבטחת הבנים כעת:
Lech Lecha.168
הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי. על פי פשוטו ביותר יתכן כדברי הרב בעל מעשי ד', שבודאי בטח לבו בהש"י שיתן לו בנים, רק שפחד פן יתן לו קודם מותו, ולא יהיה לו פנאי ללמדו שיפרסם אלקותו ית', ואז עבד הבית יורש מדה זו ללמד פרסום אלקות, ולא הבן. ובזה ידוקדק הן לי לא נתתה עדיין, הגם שתתן לי אך כבר באתי בימים. ונוכל לפרש עוד שראה אברהם ברוח הקודש שתתבשר שרה בבן, ואם כן יהיה מדרגא דנוקבא, וידוע שכל מי שנשמתו מדרגא דנוקבא לא יאריך ימים. והנה כזה אירע ליצחק שפרחה נשמתו בשעת עקידה, ומאז נמשכה לו נשמה מדרגא דדכורא כנודע. וז"ש אברהם אני רואה ברוח הקודש הן לי לא נתת זרע רק לשרה, והנראה שלא יאריך ימים, ואפילו יהיו לו בנים ליצחק בימי ילדותו, לא יהיה לו פנאי ללמד לבניו פרסום אלקותו, ועל ידי זה והנה בן ביתי יורש אותי וכנ"ל: ובדרך הנ"ל יתפרש עוד, בהעמיק למה קרא לעבד הבית "בן "בית. והנראה על פי דרך שאברהם אבינו ראה כן ברוח הקודש "שבן "הבית יירש אותו, כי לא נקרא זרעו כי בשעת הזריעה נשפע לו נשמה מסטרא דנוקבא, רק אחר כך בשעת העקירה נשפע לו נשמה מדרגא דאברהם סטרא דדכורא, ואז לא נקרא "זרע, רק "בן "ביתו מדרגא דיליה, והש"י לא הודיע לו האופן דאם כן לא תהיה העקידה נסיון, על כן היה הדבר קשה בציור אברהם, ושפט באפשר שהוא על עבדו וכיוצא. ובזה ידוקדק מאוד שאמר להש"י שני דברים אני רואה, אני רואה הן "לי לא נתת זרע, ואני רואה שבן ביתי יורש אותי, ובאפשר הכוונה על העבד ואז:
Lech Lecha.169
והנה דבר י"י אליו "לאמר (בראשית טו ד). דלכאורה יקשה למה לא אמר כפשוטו ויאמר אליו ד'. גם הלאמר לא יוצדק. ולדרכינו יאות מאוד, שר"ל דבר ד' היה אליו כעת בתשובה נכונה, לאמר "לו לאחר מכאן, ר"ל שלא תובן התשובה רק לאחר העקידה, וכעת צריך להאמין שכך יהיה הגם שהוא קשה הציור, והבן: לא יירשך "זה. ר"ל אותו "הבן "בית שאתה שופט בשכלך שהכוונה על העבד, "כי "אם "אשר "יצא "ממעיך, ר"ל אותו "הבן "בית אשר יצא ממעיך, ולא יקשה עליך למה לא יקרא לך זרע, ואתה רואה שלא לך יהיה הזרע, אל תתמה על זה כי דבר ד' יקום לעולם, ורמז לו הש"י ברמזים נכונים יובנו אחר כך בשעת העקידה, והוא:
Lech Lecha.170
ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה). רמז לשעת העקידה שאז אראלים צעקו חוצה. וגם ויוצא אותו החוצה, שהוא הוצאת הנשמה מן הגוף בחיים חיותו ואף על פי כן יחיה עוד, כן הוא הרמז שיוציא השי"ת נשמת זרעו ותושפע בו נשמה אחרת, ואז יקרא "בן "בית לא זרע. ורמז לו עוד הש"י כדי שיבין עיקר הדבר בשעת העקידה, והוא שאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך. דלכאורה יקשה למה לא כפשוטו, כיון שגלוי לפניו שאי אפשר למנות כוכבי השמים שאין תכלית למספרן, יאמר לו כאשר כוכבי השמים לא יספרו מרוב כן יהיה זרעך, ולמה צוה לו לנסות למנות. אך הוא כי הנה הש"י רצה שיהיה מתנהג העולם במדת החסד ובמדת הדין, והוא על ידי עבודת ישראל להש"י "ביראה "ואהבה. והנה אבינו אברהם אבינו עיקר מדתו אהבה, ויצחק שנתקשר בדרגא דנוק' עיקר בחינתו "יראה מדת הדין, והש"י רצה (ליתן) לישראל עם קרובו המתנה הגדולה הזאת שיוכלו לעבוד את הש"י "ביראה "ואהבה, הגם שהוא קשה הציור בעיני כל האומות היאך יהיה מציאת החבור ליראה ואהבה, הלא "אהבה היא התקרבות "ויראה היא רחקות עבור המורא, עם כל זה ישנן בנושא אחד בישראל עם קרובו ביראת ואהבת המקום, ודבר זה היא להם בירושה דאבותיהם אברהם מדתו אהבת חסד, ויצחק בהתקשרו בסטרא דנוק' בעת הוולדו והוא מדת הדין, והבורא ית' בלל אותם בשעת העקידה כנודע, ואז נתקשר יצחק בדרגא דדכורא, לכן נולד אחר כך יעקב איש "תם יושב אהלים (בראשית כה כז) "רחמים כלול מחסד ודין, וממנו לזרעו אחריו לעבוד את הבורא ית' ביראה ואהבה ביחד. ובדרך זה יונעם למשכילים מה ששמעתי מכבוד אדמו"ר הרב החסיד הקדוש מו"ה מ"מ (מרימנוב) זצוק"ל פירוש על הפסוק (בראשית כב יז) שהבטיח הש"י לאברהם אחר העקידה ושמתי את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, דהקשה אדמו"ר כיון דהבטיח לו הש"י ככוכבי השמים, למה לו הבטחת כחול הים, דאי אפשר לומר דחול הים הוא בכמות יותר, דהרי כוכבי השמים גם כן אי אפשר למנות, כמו שנאמר בכאן אם תוכל לספור אותם, ובמהות ואיכות ודאי כוכבי השמים הם ביתר שאת ורבות מחול. ואמר כבוד אדמ"ו זצוק"ל דזה הוא הבטחה הגם שיהיה לזרע אברהם בחינת אהבה להבורא ית', דזה הוא הבטחת כוכבי השמים שנראה מעניינם תשוקתם הגדולה להבורא ית', על כן הם מתנועעים מחמת גודל התשוקה והבהירות (עיין רמב"ם פ"ג מהל' יסוה"ת ה"ט), עם כל זה יהיו גם כן בבחינת כחול וכו' שהוא בחינת יראה, כמו שנאמר (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו נאום ה' אשר שמתי חול גבול לים. (ובזה ידוקדק לשם שלא אמר כחול הים רק אשר על שפת הים, שמורה על היראה שמתיירא הים שלא יעבור גבול החול אשר הטביע בו הש"י בחינת יראה, והבן). ובזה יבוא על נכון הדקדוק שדקדקנו לעיל בכאן, דהנה אלו לא צוה לו הש"י בכאן לנסות בדרך הנסיון אם יהיה יכולת לבוא לתכליתם, היה באפשר שיפרש אברהם אחר כך בשורת העקידה שהבטיח לו הש"י מתחילה כוכבי השמים, שאפשר לבוא לתכלית מינויים, ואחר כך הבטחה יתירה כחול וכו', ולא היה מובן מזה ענין יצחק שנתקשר מתחילה ביראה סטרא דנוק', ונכלל אחר כך באהבה סטרא דדכורא וממנו הובטחו הבנים כנ"ל. והנה בכאן ענין המראה היה ברמז, שיובן התכלית בשעת העקידה שהזרע לא יתייחס לאברהם, רק אחר כך יקרא בן בית ולא נתפרש הענין כדי שיהיה ענין העקידה נסיון לאברהם, רק הש"י הראה לו בכאן ענין הרמז, ויאמין בדרך אמונה עד עת בוא דברי קדשו. וזה שצוה לו הש"י לנסות אם יהיה בחק האפשרי למנות הכוכבים ויהיה זה מן הנמנע, ממילא כיון שידע אברהם שהוא מן הנמנע למנות הכוכבים, אזי אחר כך במראה שאחר העקידה יקשה למה לו להבטחת החול וכנ"ל, ממילא יתפרש הדבר ליראה ואהבה כדברי אמ"ו זצלה"ה, ואז יבין למפרע למה היה יצחק בנו מסטרא דנוק' מתחילה, וזה שראה שלא לו יתייחס הזרע, ואחר כך יתייחס לו להקרא רק בן בית, והבן כי מאוד עמקו הדברים, ובזה תבין מה שאמר:
Lech Lecha.171
והאמין בד' (בראשית טו ו). הגם שהיה קשה בעיניו כעת ענין ב' העניינים שראה ברוח הקודש, האמין בו ית' שיקום דברו לעולם ויחשבה לו לצדקה, והבן:
Lech Lecha.172
ויאמר אליו אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה (בראשית טו ז). לפי הנראה מדבריו יתברך שכוונת הוצאה היתה ליתן לו את הארץ. והנה אברהם אבינו לא ירש את הארץ להיות מושל עליה כעת, עד שזרעו יצאו על פני תבל, ואם כן היה באפשר להבטיח לו הבטחה הזאת שיתן לו את ארץ כנען בעודו באור כשדים, על כרחך צריכין אנו לומר דצורך היתה היציאה מאור כשדים לירושת הארץ, וצריך להבין האיך תלוי זה בזה. ואחשבה לדעת דהנה ידוע דשם הויה ב"ה הוא פנימיות החיות מכל העולמות, ובכל ספירה וספירה מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. והנה המדריגה הראשונה שבו מתלבש אור "אין סוף ב"ה נקרא "כתר, והוא מכונה אי"ן לרוב העלמו. והמדרגה האחרונה סוף האצילות נקראת מלכות, מתהפך כחומר חותם בסוד "אני, אתוון דדין כאתוון דדין כי סוף מעשה במחשבה תחילה, והוא סוד הכתוב (ישעיה מד ו) כה אמר ד' צבאות "אני ראשון "ואני אחרון. וכתב האר"י ז"ל עוד לפירוש הפסוק, דאותיות לפני השם הויה הוא השם טדה"ד, ואותיות שלאחריו הוא שם קדוש כוז"ו, ושניהם בגימטריא אנ"י, והוא סוד אני ראשון ואני אחרון, והכוונה השם הויה מסתתר ומתעלם בתוך כל עלמין, והוא עצם החיות ואני אני הוא ומבלעדי אין אלקים. והנה תראה דבר נעים כי אלו הג' שמות דהיינו יהו"ה, והשמות המסתתר בו דהיינו טדה"ד כוז"ו, בהכפלת השתי אותיות ראשונות על השנים השניות, יעלו למספר כת"ר, (שהוא סוד "אין הסתר הראשון "ואני סתר האחרון), דהיינו כזה י"ה פעמים ו"ה, בגימטריא קס"ה. ט"ד פעמים ה"ד, בגימטריא קי"ז. כ"ו פעמים ז"ו, (שהוא סוד כפל אחד על הויה, והוא סוד י"ג מילואי הויות המכונים לי"ג מדות כנודע), בגימטריא של"ח. ממילא קס"ה קי"ז של"ח, יעלו למספר כת"ר, (חשבון הלז מצאתי בספר ברית כהונת עולם מאמר קדושה משולשת). והנה תראה הסתתרות השם הויה "באני הוא המדה האחרונה, יעלה סך הכל בהכפלותם מספר כת"ר, להורות סוף מעשה במחשבה תחילה והכל אחדות אחד, ותוכל להבין בכאן סוד אור ישר ואור חוזר, בהגיע האדם למדריגת "אני יוכל להתבונן סוד "אין, והמשכילים יבינו ברמז מועט בדברי האר"י ז"ל בסוד "מוסף, שהוא ענין תוספת כתובה, ואז אומרים "כתר יתנו וכו'. והנה מקובל לחכמי האמת בסוד האי"ן הנקרא "כתר, יש תר"ך עמודי אור, (על כן נקרא "כתר, ומהם משתלשלים למטה סוד תר"ך מצות תרי"ג דאורייתא וז' דרבנן, וכן יש תר"ך אותיות בעשרת הדברות), ובתוכם מאיר אור אין סוף ב"ה אשר אי אפשר לתארו בשום אות ונקודה. והנה זה לעומת זה עשה אלקים, כמו שיש עשר ספירות בקדושה כן בס"א, ובקדושה הוא עשר ולא אחד עשר, פירוש שאין לחשוב אור אין סוף ב"ה המאיר בהם, כי אי אפשר לכנותו בשם ענין, והבן כי יראתי בפצותי פי. מה שאין כן בסט"א קא מחשבינן אחד עשר כל המוסיף גורע, והוא סוד הביטול שלהם בי"א סממני הקטרת ועשתי עשרה יריעות עזים, כי גם הפנימיות יוחשב לאחד, והוא כנגד המן ועשרת בניו, וכנגדן י"א ארורים בתורה, והבן. והנה כן הוא לדעתי בענין הכת"ר דקדושה תר"ך עמודי אור, ובס"א יוחשב עם הפנימיות לתרכ"א כל המוסיף גורע. והוא לדעתי ענין נמרוד ודור הפלגה, שרצו להגביר כח הס"א כנודע, ומפני כך נקרא אותו המקום מאו"ר כשדי"ם, בגימטריא תרכ"א. על כן נמרוד שהיה כ"כ גדול דקליפה, המריד את כל העולם כולו (עירובין נ"ג ע"א), ונתגלגל בסנחרב ובלבל גם כן את כל העולם (ברכות כ"ח ע"א), וכן בנבוכדנצר והוא גוג לעתיד שירצה להתגבר על ד' ועל משיחו. והנה תדע מעלת ארץ ישראל הוא בחינת המלכות דקדושה כנודע, סוד לבנ"ה בגימטריא אנ"י הוי"ה, הן ג' שמות הנ"ל, והבן. והנה נמרוד המריד את כל העולם כולו במלכות"ו שמלך באו"ר כשדי"ם והבן, ורצה להטות את אברהם אחריו ח"ו, והש"י הוציאו משם על ידי התעוררת מסירת נפשו של אברהם כנודע, וכבר קדם מאמרינו כמה פעמים שעל ידי מסירת הנפש מתגברין על הקליפה, כידוע ענין עשרה הרוגי מלכות והבן. ובהתבוננת בכל דברינו הנ"ל תבין היטיב מה שאמר לו הש"י אנ"י "ה' דייקא, אשר הוצאתיך מאו"ר כשדי"ם לתת לך את הארץ הזאת מלכות דקדושה, סוד "אני "ה' בגימטריא לבנ"ה, ומשם יעלה מעלה מעלה להשגת סוד האי"ן בסוד אור חוזר, עד שישיג סוד הכתר בתר"ך עמודי או"ר. (ואל יקשה בעיניך מה שאמרתי שישיג סוד הכת"ר, הלא ידוע אי אפשר להשיג כמו שמבואר בזהר שהכוונה בדברינו להשיג הסוד אבל לא הענין והבן), היפך קליפת או"ר כשדי"ם, ולולי שהוציאו הש"י משם לא היה באפשר להורישו את הארץ דקדושה, והבן. והשם הטוב יכפר בעדינו ויאר עינינו בתורתו. ועל פי פשוטו נראה שהש"י הבטיח לו שהוא בעצמו יירש את הארץ, דהיינו לזמן התחיה במהרה בימינו, והבטיח לו בכאן שיחיו המתים במהרה בימינו. ואל תתמה על זה כי הנה אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים, שהשליכוך לכבשן האש ואני הצלתיך, ממילא אתה רואה שאני משדד המערכה באהבתך, ממילא תאמין גם בתחיה שאחיה במהרה אותך ואת זרעך, ואז תירש בעצמך את הארץ, וזה מדוקדק באומרו ית' לתת ל"ך, נ"ל:
Lech Lecha.173
ויאמר אדני הויה (בניקוד אלקים) במ"ה אדע כי אירשנה (בראשית טו ח). ידוע שדרשו רז"ל (נדרים ל"ב ע"א) שלא טוב עשה אבינו הראשון אברהם בזה על נואמו במ"ה אד"ע. ויש מהם שדרשו (עיין ב"ר פמ"ד י"ד) לשבח ששאל באיזה זכות, והשיב הש"י בזכות הקרבנות. ורשות ניתן לדרוש והתורה כפטיש יפוצץ סלע, ואגב נדייק למה הזכיר הב' שמות הנ"ל. ונקדים לשון הזהר ויחי (ח"א רמ"ז ע"ב) ברכות אביך כו' ע"ד תאות גבעות עולם (בראשית מט כו), ע"ד דא הוא קשורא דתרווייהו, (ור"ל ע"ד נקרא הזעיר אנפין, שתיבת ע"ד הוא לשון התקשרות, מלשון התקשר מעדנות כימה (איוב לח לא), על כן נקרא ע"ד שמקושר בה' עילאה ובהא' תתאה), תאות גבעות עולם תיאובתא דתרווייהו לגבי', אימא עילאה לאעטרא ליה, ואימא תתאה לינקא מיניה, עיין שם דבריו ולשונו ממש כי קצרתי באמרים. והנה אמר אברהם אבינו כי להיחוד השלם הזה בשלימות, צריך זכותא דארץ ישראל לבל ישלטו זרים בארץ הקדושה והבן, וז"ש אדנ"י (היא אימא תתאה מלכותא קדישא), ה"ויה (בניקוד אלקים היא אימא עילאה בינה הני תרין גבעות עולם), במ"ה (מ"ה נקרא הזעיר אנפין), אד"ע (מלשון התקשרות כמו וידע אדם (בראשית ד כה), והכונה שני שמות הללו אדנ"י והו"יה בניקוד אלקים, אקשר במ"ה הוא הזעיר אנפין), כי אירשנה (כי יתפרש מלשון כאשר, כמו כי יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו ד)), ור"ל כאשר אוריש את ארץ ישראל, אז אגרום היחוד השלם. והנה אברהם אבינו שהיה כלול בתוכו כל הנשמות ישראל, דיבר בעדו והוא בעד כל ישראל, ואמר להבורא ית' תינח בזמן שיהיו ישראל בארץ ישראל, ויירשו את ארצם ולא יתאחזו זרים בארץ הקדושה והבן, אבל בהיותם בארצות אויביהם ויהיה אחיזה לזרים בארץ הק', לא יהיה ח"ו היחוד השלם הנ"ל, ומהיכן יבוא להם הגאולה והחירות, כי עיקר הגאולה והחירות בא מהתעוררת היובל הגדול, והבן. ואפשר גם לפירוש הזה יש מקום לדברי רז"ל שהיה לו לבטוח בשם ד' כי יעשה עבור קדושת שמו ולמענו יעש, כמו שהיה בריאת העולם בלי אתערותא דלתתא, רק ששיער כביכול השעשועים שיהיה לו מישראל, וזה גרם התעוררת הבריאה (עיין). כן כשיבוא זמן הגאולה וארא כי וכו' ותושע לי זרועי (ישעיה נט טז), והבן כי אי אפשר לפרש הכל בכתב והמ"י:
Lech Lecha.174
ויאמר אליו קחה ל"י עגלה משולשת וכו' (בראשית טו ט). כבר דרשו רז"ל (ב"ר פמ"ד ט"ו) אלו הבעלי חיים על הארבע מלכיות. ולפי מה שפירשנו לעיל (בראשית טו ח) מאמר אברהם במה אדע כי אירשנה לארץ ישראל דייקא, מה שאין כן בהיותם בארצות איביהם, האיך יהיה באפשרי שיבוא להם הגאולה בהעדר היחוד השלם ח"ו. והשיב הש"י קחה ל"י עגלה וכו', ר"ל כל הארבע מלכיות תקח ל"י לשמי, דהיינו על ידי מסירת נפש שימסרו ישראל את עצמם עבור כבוד שמו בשיעבוד מלכיות הללו, אזי יעלו מיין נוקבין על ידי מסירת נפשם ויוציאו חיל שבלעו מפיהם כנודע זה למשכילים, ובהתעוררת זה יבוא הגאולה במהרה בימינו:
Lech Lecha.175
ויקח לו את כל אלה (בראשית טו י). מבואר במגלה עמוקות הכוונה כי ל"ה שרים בימין ובראשם ישמעאל, ול"ה משמאל הקדושה ובראשם אדום, והם אלה מול אלה, ויבתר אותם בתו"ך, הם ישראל האחוזים בתפארת ישראל קו האמצעי, ואי"ה יתבאר בפירושינו לדבריו. ולפי דברינו הנ"ל שרמז לו הש"י ענין מסירת נפשות ישראל במלכיות, מבואר בפירוש הכתוב כך ויקח לו את כל אל"ה, היינו המלכיות אל"ה מול אל"ה כמ"ש המגלה עמוקות, וריבוי האת היינו הניצוצות המובלעים בתוכם, ועל ידי מסירת הנפש מוציאים בלעם מפיהם ונכללין הניצוצות בקדושה, היינו עמוד האמצעי תפאר"ת ישרא"ל. וזהו ויקח לו את כל אל"ה, היינו האותיות והניצוצות המובלעים במלכיות הנקראים אלה, ויבתר אות"ם בתוך, ר"ל על ידי המיין נוקבין כשמוציאים האותיות, בודאי יצורפו לצירופים אחרים קדושים בהעלות אותם לקדושה, כי בקליפה הם צירופים אחרים, וזה נקרא ביתור וניתוח ופיזור. וזהו ויבת"ר אות"ם בתו"ך, ר"ל שביתר האותיות בצירופים שונים, שיגיעו לתו"ך הוא תפארת ישראל, ויתן איש בתר"ו לקראת רעהו, ר"ל כשמוציאים האותיות של ניצוצות קדושה, אזי באים האותיות זה מול זה כראוי להם, מה שאין כן בהיותם עשוקים לא היו איש לקראת רעהו, רק היו בצירופים לא טובים. ואת הצפור לא בתר, כבר ידוע שהנשמה של אד"ם נקראת צפו"ר, כמו שאמרו רז"ל (עיין זוהר ח"ג רט"ז ע"א) שהנשמה אומרת מיום שנפרדתי מן הגוף אני נודדת כצפור. ואמר שהגם על ידי מיין נוקבין שיורדת הנשמה למקום הקליפות, ומתדבקין בה הניצוצות והאותיות שבקליפה, ומתהוין מהאותיות צירופים קדושים כמ"ש, עם כל זה הנשמה נשארת בכל חלקיה ואינה מתפזרת להחלק לחלקים, רק כל חלקי הנפש רוח נשמה נדבקים בחיי החיים כנודע, וריבוי הא"ת הוא האותיות המצטרכים לנשמה ושייכים לה נשארים אצלה כנודע, והשם הטוב יכפר בעדינו ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Lech Lecha.176
וירד "העיט על הפגרים (בראשית טו יא). העיט הוא עוף טמא ודורס, ורמז להיצר הרע המטעה את האדם שרוצה למסור נפשו עבור קדושת שמו, ומצייר לו איך האיברים והגשמיים יהיו פגרים מנותחים, כי רצונו שיסור מהש"י ח"ו, וישב אותם "אברם שלא ישגיח אדם על זה, ועל ידי כך נשאר לבניו (ח"ו) אחריו בירושה, שאפילו פושעי ישראל נקל להם למסור נפשם על קדושת השם, כי זה להם בירושה מפעולת אבינו אברהם:
Lech Lecha.177
מה שיש לדקדק במקראי קודש הללו הוא. א', ויהי השמש לבו"א (בראשית טו יב), הוה ליה למימר והשמש באה, ואם להיות שעדיין לא באה רק היה התחלת הביאה, קשה מה משמיענו בזה שבאותו הזמן נפלה תרדימה עליו. ב', והנה אימה וכו' נפלת עליו, הוה ליה למימר נפלה עליו כמו בתרדמה. ג', מהו הכוונה בלשון בארץ לא להם (בראשית טו יג). ד', וגם את הגוי (בראשית טו יד), מאי "וגם, דבשלמא אלו היה זה שקודם בשורה טובה, יצדק וג"ם דר"ל עוד אני מבשרך בשורה טובה, אבל באמת העבדות והעינוי מהו טובתה. ה', ריבוי הא"ת וגם א"ת, ועוד שארי דקדוקים יובנו מתוך דברינו. אך הוא לפי מאמרינו הנ"ל היה אברהם אבינו מתיירא מה יעשו ישראל בגלות המר שיהיה להם קיום, ובפרט כשלא יהיה חזון נפרץ ואין נביא וחוזה, וידמה להם ח"ו כאילו לית דין ולית דיין, כשיראו שעם ד' אלה נתונים למשיסה, ולא יהיה להם כח לעמוד בפרץ לקדש שמו הגדול ית', כי הוא דבר שלא בטבע החומר. אך היא על ידי הכנת אברהם אבינו, הבטיחו הש"י שיזכך חומריות בניו על ידי שירדו למצרים, הוא המקום העכור שבכל הארצות שנקרא ערות הארץ כנודע ויעבדום ויענום, ועל ידי כך יזדכך חומרייתם וישאר לבניהם אחריהם לעולם זכות החומר, וגם על ידי הניסים והנפלאות שיעשה הש"י להם במצרים בשידוד מערכת השמים ויכניע את קליפת מצרים, על ידי זה ישארו באמונתם עד עולם, וגם כל האומות לא יהיה כוחם חזק כל כך, כי להיות מצרים הוא הבכור שבשרי אומות הך הכפתור וירעשו הסיפים. ובזה נבוא אל ביאור המראה ויהי השמש לבוא, דהיינו זמן רב קודם החורבן בית שני נתבטלה הנבואה, כי הנבואה דמיון לזריחת השמש המאיר לארץ ולדרים, ותרדימה נפלה על אברם, רמז שיהיו ישראל בבחינת הדורמוטא אין חזון נפרץ. והנה אימה חשיכה גדולה נפלת עליו, הגם שרז"ל (ב"ר פמ"ד ט"ו) דרשו אלו התיבות על כל הד' מלכיות, יש לפרש דעיקר על הרביעית הכלולה מכולם כנודע ואין זה סותר לדבריהם, והנה נפלה האימה עליו שהיה מתיירא מההסתר פנים, ומאין יהיה להם כח להיות להם כח לעמוד בפרץ בזמן שאין נביא וחוזה ואין שידוד המערכה, ואמר "נפלת שראה במראה שכל רגע ורגע נפלה עליו האימה יותר, על כן אמר בלשון הווה, ורמז שאין לך יום שאין כו' מרובה מחבירו, והדורות והשכליות מתמעטים בכל יום. ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, ר"ל אל תתמה על החפץ האיך יהיה להם באפשר בחומרייתם להשליך נפשם מנגד עבור קדושת שמו ית', ובפרט בעת הסתרת פנים ואין נביא וחוזה, ועולם כמנהגו נוהג בטבע בלי שידוד ובלי מופת מנגד להטבע, על זה אמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם דייקא, ר"ל שיהיו כעת גרים בארץ אשר הוא היפך הקדושה לגמרי, ועבדום וענו אותם ועל ידי כן יזדכך חומריותם למאוד, וישאר זה להם לטבע קיום הזדככות החומר, ולהשליך נפשם מנגד עבור קדושת שמו ית' אפילו לפושעי ישראל, ואם כן זאת העבדות היא הבטחה גדולה. לזה יצדק אחר כך הבטחה האחרת בלשון "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי בשידוד המערכות, וריבוי האת על כוחם בשמים שרי מעלה שהם היו הראשונים בשרים, וממילא הך הכפתור וירעשו הסיפים, ויהי להם בנקל לעמוד בפני כל הקמים עליהם אחר כך באחרית הימים, נ"ל:
Lech Lecha.178
ד"ן אנכי. באפשר רמז לנ"ד צירופי הויה, יעויין עניינם בספר כ"ח ד'. והם רי"ו אותיות מכוון לשם המפורש שפעל ישועות וגבורות על הים בים סוף, כנודע מפסוק (שמות יד יט) "ויסע (שמות יד כ) "ויבא (שמות יד כא) "ויט:
Lech Lecha.179
ד"ן אנכי. בעצמי כביכול לא על ידי שרף ולא על ידי שליח, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הכוונה גם כן על הניצוצות הקדושות שהוציאו ממלתעות פיהם שהיו תקועים בקליפת מצרים, ועשוהו כמצולה שאין בה דגים. ועל פי פשוטו כשנדקדק תיבת ואחרי כן, דלא הוה ליה למימר רק ויצאו ברכוש גדול. אבל עיקר הכוונה "ואחרי "כן מופלג, דהיינו שעיקר הרכוש ישיגו על הים. ובזה יונח לנו מה שהוקשה לי על מאמר רז"ל שדרשו רז"ל (ברכות ט' ע"א) דבר נא באזני וכו' (שמות יא ב), אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך אמור להם, שלא יאמר אותו הצדיק אברהם ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. דהקושיא רבה ובאם לא יתרעם אברהם אבינו, הרי הש"י הבטיח ולא איש אל ויכזב. אך הוא הש"י הבטיח "ואחרי "כן, דהכוונה על ביזת הים, שאז היה עיקר היציאה כנודע ויושע ד' ביום ההוא, וכו' (שמות יד ל). אך בין דין לדין בראות אברהם אבינו שיצאו ואין להם רכוש יאמר כנ"ל. על כן אמר הש"י בבקשה ממך אמור להם, שישאלו כדי שלא יאמר אברהם וכו', אבל באמת מה שהבטחתי אקיים אחרי כן, נ"ל. ונרמז עוד בכתוב שהש"י יפרע מהם מדה כנגד מדה, והכי פירושו וגם "את "הגוי "אשר "יעבודו, ר"ל אותן העבדות שיעבדום "דן "אנכי, כזאת אדונם אני מדה כנגד מדה, וכמו שדרשו רז"ל (שמו"ר פ"ט י') שכל עשר מכות וטביעת הים, היה מדה כנגד מדה. ונרמז עוד שהש"י יפרע מעבדיהם ושפחותם בכור השבי ובכור השפחה (שמות יא ה) ששמחו בצרת ישראל. וזה וגם "את "הגוי אשר יעבודו, ר"ל עם אותן הגוים שמשעבדין בהם, דן אנכי, נ"ל:
Lech Lecha.180
הגו"י אש"ר יעבוד"ו, ס"ת ריו מנין האותיות שבפסוקי "ויסע "ויבא "ויט, שמהן יוצא השם המפורש שפעל גבורות בים סוף. "יעבודו "דן "אנכי "ואחרי "כן "יצאו "ברכוש "גדול, ר"ת בגימטריא נ"ו מנין התיבות שבפסוקים הנ"ל, (והוא סוד "אימה "ויראה, תיבות מנין אימ"ה אותיות מנין ירא"ה, כן הוא בספר ברית כהונת עולם):
Lech Lecha.181
ואתה תבוא וכו' (בראשית טו טו). יש לדקדק דזה הוה ליה למימר מקודם אתה תבא וכו', ואחר כך גר יהיה זרעך (בראשית טו יג) כסדר המעשה. והנה לפי פשוטו י"ל להשמיענו שגירות הארבע מאות שנה יתחילו בימיו, אבל לא העבדות. אך אף על פי כן יקשה דהוה ליה למימר ואתה תבוא וכו', קודם הבטחת וגם את הגוי וכו' (בראשית טו יד). אך לפי מ"ש לעיל דפסוק וגם את הגוי הוא הבטחה נוספת על הבטחת העבדות שהוא גם כן בשורה טובה, לא רצה להפסיק, נ"ל:
Lech Lecha.182
אל אבותיך "בשלום (בראשית טו טו). נ"ל הבטחת "בשלום. הוא על ענין המלבוש חלוקא דרבנן שמתלבשת נשמת הצדיק אחרי צאתו מהעולם, והוא גוף רוחני תמורת הגוף הגשמיית שמניח בזה העולם, והוא נעשה רמ"ח איברים מרמ"ח מצות עשין, ושס"ה גידין משמירת הלא תעשין, ומי שאינו משלים התרי"ג מצות חסר ממעטה לבושו, והש"י הבטיחו שיבוא אל אבותיו בשלום, דהיינו בשלימות המלבו"ש בשלו"ם אותיות מלבו"ש. תקבר בשיבה טובה, גם הגוף שישאר בעולם הזה יקבר בשיבה טובה שלא ישלוט בו רמה ותולעה ורקבון ועצמותיו כדשא תפרחנה, כי חיות הנה מסודות התורה שהנשמה מודיע לו, כנודע ממעלת הצדיקים השלמים:
Lech Lecha.183
ודור רביעי ישוב"ו הנה (בראשית טו טז). לא אמר יבואו, רק ישוב"ו. כי כבר היא שלהם מהיום וישובו כל איש לביתו המוחזק לו מאבותיו, ואם כן כיון שהוא שלהם מהיום, למה לא אטלנה מהיום. לזה אמר כי לא שלם עון וכו':
Lech Lecha.184
ויהי השמש באה (בראשית טו יז). המראה מרמזת לחורבן, שחשך מראה הנבואה ובית המקדש ועבודה, ואז נתהווה הסתר פנים. וזהו ועלט"ה היה, שהוא לשון כיסוי מלשון וילט פניו באדרתו (מלכים א' יט יג), שנתכסה הכל ולא נשאר לנו רק התורה הזאת, ועל ידי התורה יתגלו לנו במהרה שוב כל המדריגות. וזהו והנה תנור "עשן "ולפיד "אש, דכפי החוש יראה אדם בתחילה קודם התלהבות אש העשן רב המסתיר כח האש, ואחר כך בוקע הלפיד העשן ויוצא. וזהו והנה תנור עש"ן, כמו שהוא בתנור תחלה רק עשן המכסה האור ואחר כך ולפיד אש, ומהיכן יהיה הכח הזה לאיש הישראלי שיתגלה לו כל זה אחר כך, אמר אשר עבר בין הגזרי"ם האלה, להיות שעסקו בתורה דהיינו גזירות התורה וסייגיה וגדריה. גם גזרי"ם, ר"ת חמשה שרי תורה גליצור זנזגאל רזיא"ל יופיאל מיכאל. גם אשר עבר בין הגזרי"ם האל"ה, עבור שסבלו כל הגזירות של אומות העולם הנקראים אלה כנ"ל, וקדשו שמו ית' וכנ"ל:
Lech Lecha.185
ביום ההוא (בראשית טו יח). הכריתות ברית עם אברהם היה עבור דביקתו בקונו ית', ויצוה את בניו אחריו להשכיל באמיתת הש"י ובחכמת תורתו. וענין החכמה הוא מחשבה כביכול ובבורא יתברך כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד) , בראשית (א א) מתרגמינן בחוכמתא, ענין ראשית חכמה (תהלים קיא י). והנה עיקר הבריאה בהברא"ם (בראשית ב ד) בזכות אברה"ם (ב"ר פי"ב ט'), שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד', להיות מחשבתם דבוקה תמיד בבורא ית', כמו שהש"י כולם בחכמה עשה כביכול, וחכמ"ה נקרא ביו"ם ההו"א כנודע, שהוא נעלם ונסתר שלא לנוכח, מה שאין כן "יום "הזה הוא נוכח, וכן "יום "ההוא בגימטריא חכמ"ה, והדברים עתיקין:
Lech Lecha.186
א"ת אברם, א"ת לרבות זרעו אחריו, לאמ"ר לדורות כל אחד לבניו ענין שכרת הש"י עם זרע אברהם אוהבו. נתת"י, נתתי כבר ומוחזקת היא כבר בידם. א"ת הארץ, את לרבות כל מקום אשר תדרוך כף רגליהם שיכבשו משאר ארצות:
Lech Lecha.187
א"ת הקני וכו' (בראשית טו יט). האתי"ן לרבות שאר האומות המעורבין בהם, או לרבות כוחם ושריהם בשמים ממעל:
Lech Lecha.188
את הקני וכו' הקנז"י והקדמונ"י, ידוע מה שאמרו רז"ל (ב"ר פמ"ד כ"ג) שבכאן נזכר עשרה אומות, והם לא ירשו אלא שבעת אומות, והג' הראשונים יירשו לעתיד לבא. והנה קבלתי שהז' אומות הם כנגד ז' תחתונים חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות דס"א, וקבלתי סידורן מאדמו"ר ק"א בוצינא דנהורא רשכב"ה כק"ש מה"ר יעי"צ מ"כ בק' לובלין זצוק"ל, ויבואר לקמן אי"ה. והנה קני וקניזי וקדמוני, נ"ל שהם נגד ג' ראשונות דס"א כתר חכמה בינה, ולעתיד לבא תמלא הארץ דיעה ויהיו במעלה גדולה, והגאולה יהיה מיובל העליון, אזי יבטלו גם הג' ראשונות דס"א, וירשו קני וקניזי וקדמוני. וענין שמותם נ"ל קנ"י, עניינו לשון ק"ן, וכבר ידעת שסוד הבינה היא האם הרובצת על הבנים בסוד הק"ן. והנה זה לעומת זה עשה אלקים, על כן נקראת הבינה דס"א קנ"י בקטנות, והבן. קנז"י, החכמה בקדושה נקרא זק"ן זה קנה חכמה (קידושין ל"ב ע"ב), וזה לעומת זה בס"א החכמה נקרא קנז"י, בהיפוך אתוון זקן והיו"ד נוספת לקטנות כנודע, ויש לי עוד הרהורי דברים למה הנו"ן והקו"ף קודמין לזיי"ן, ואין רצוני להאריך ובאפשר יבואר במקום אחר בעזה"י. קדמו"ן, ידעת הכתר דקדושה נקרא "אור "קדמון וזה לעומת זה בקליפה קדמונ"י לקטנות ביו"ד, והבן. זה לא קבלתי והש"י יצילנו משגיאות ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Lech Lecha.189
ואת הרפאים (בראשית טו כ). החוי לא נזכר. נ"ל כי המגיד מראשית אחרית שהחוי ישלים את ישראל, וישארו בארצם מסקי מיסין חוטבי עצים ושואבי מים (יהושע ט כז), ונזכר הרפאים שהוא עו"ג, שהיה תחת ממשלתו גם כן מאומת החוי, עיין בשפתי חכמים:
Lech Lecha.190
סידורן של הז' אומות שהם נגד חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות קבלתי מאדמו"ר הנ"ל זצוק"ל. כנענ"י, החסד דס"א כנעני מלשון הכנעה, שעל ידי החסד היא הכנעה, (וכן הוא בס"א אהבות רעות מצד הכנעת החס"ד דסט"א, שמראה לו אהבת התענוגים, והבן). חת"י הוא גבור"ה דס"א, שהוא מלשון חת"ת שהוא יראה וגבורה כנודע, (ומשם באים היראות הרעות מצד הקליפות, והבן). אמרי, תפארת דס"א. אמר"י לשון התפארות, מענין וד' האמירך היום (דברים כו יח), (ומשם בא הכבוד המדומיי והתפארות אשר לא לד' המה). פרז"י, נצח דס"א, מלשון פרזות תשב (זכריה ב ח), כי הנוצח יושב בערי הפרזי בבטחונו בנצחונו, (ומשם בא הנצחון והנקמה אשר לא להשם הוא). חו"י, שכחתי מה אמר קדוש השם בזה. ונ"ל שהוא מלשון חיוויא, שהוא נחש הכרוך בעקב, שהוא סוד ירך שמאל, וגם בקדושה הוד"י נהפך עלי למשחית (דניאל י ח), דהיינו כל היום דו"ה (איכה א יג) בהיפך אתוון, יהיה איך שיהיה חו"י הו"ד דס"א. ובזה יובן מה שכתב ביהושע (ט ד) אצל החו"י, ויעשו גם המה במרמה, ר"ל כמו שנחש הקדמוני היה ערום ועשה במרמה, כן גם החיויים היונקים ממדתו עשו כן. היבוס"י, נ"ל ששמעתי מפה קדוש הנ"ל מלשון תבו"ס נופת (משלי כז ז), שהוא סוד יסוד דס"א, ובחינת היסוד הוא המשפיע והזב, ולשון תבוס הוא לשון משיכה והגרה כנודע, ועוד נ"ל שהוא מלשון יבו"ס צרינו (תהלים ס יד), שפירשו דריכה, ובחינת היסו"ד הוא דרך גבר (משלי ל יט), והבן. גרגשי, בחינת המלכות דס"א, ואמר פה קדוש הנ"ל שהוא מלשון ריש גרגותני מן שמיא מוקי לה (ברכות נ"ח ע"א), שהוא כולל כל מיני ממשלות אפילו במדרגות הפחותים, והבן. ולי הקטן נראה עוד לפרש מלשון גרגוש עפר, כי מלכות הוא בחינת יסוד העפר. אחר שזכינו לכל זה צריך להבין בכאן השתנות הסדר בשינויים רבים, דהיינו חת"י פרזי"ם רפאי"ם (שהוא החו"י לפי מ"ש לעיל) אמר"י כנענ"י גרגש"י יבוס"י (בראשית טו כא), וטעמא בעי. ונ"ל דהנה בהיות שהגיע הזמן לנצח הז' קליפות, בתחלה צריך לנצח בחינת הגבו"ר הרוצה להתגבר על הקדושה, והוא הנקרא חת"י כנ"ל, וגם בחינת הנצ"ח הרוצה לנצח הקדושה ח"ו, והוא הנקרא פרז"י כנ"ל, וגם בחינת ההו"ד שהוא ענף הגבורה, והיא בחינת החוי הוא הרפאים שבכאן, ואחר כך בחינת התפאר"ת שיש בו בחינת גבור כנודע, והתפארות וגבהות שהוא אמר"י, צריך לבטלו בסוד ויגבה לבו בדרכי השם (דברי הימים ב' יז ו) דייקא, ואחר כך מבטלים תענוגי האהבות שהוא החסד דקליפות, שהוא סוד כנענ"י כנ"ל, ואחר כך יתפרדו כל פועלי און דהיינו גרגש"י יבוס"י, שהוא סוד יסו"ד מלכות דס"א, וזכר מקודם גרגש"י שהוא המלכות, כי כן הוא בקליפה נוקבא קודמת לדכורא, והבן מה שאמרו רז"ל (ב"ר פע"ד ה') שאצל עשו נזכר קודם הנשים לזכרים שעשה מהן העיקר, מה שאין כן אצל יעקב, והבן כי קצרתי עד אשר יהיה הש"י בעזרי והמשכילים יבינו. ואף על פי כן לא אמנע מלציין להבין קושט דברי אמת, ותראה מאמר בזוהר הק' איך דברינו סובבים על קוטב האמת, כי כבר ידעת לבטל קליפת הגבורה והנצח והוד ענף הגבורה שבקדושה, הוא הכל התעוררת יראה וגבורה ונצחון בעבודת הש"י ויראת חטא, על ידי זה מוסיפין כח בספירות דקדושה, ומתישין כוחות הנ"ל בזה לעומת זה בס"א, אשר פעולות כוחות הנ"ל בס"א, הוא להיפך יראות רעות כגון שלא ליתן צדקה שמתיירא שלא יענו ונצחון ונקמה לא להשם, הכל עבור היראה רעה והבן, ועל ידי היראת שמים ויראת חטא, מתישין כח הקליפות הנ"ל, ומתבטלים המדות הנ"ל מהאדם, ומוסיפין כח בקדושה כנ"ל. והנה מדת התפארת דס"א, הוא התפארות וגאה וגאון וגובה אשר לא להשם, וביטולו הוא על ידי ענוה בעבודת השם, וכן החסד שבקליפה כבר ידעת שהוא הכנעה שמראה לו תענוגים רעים, ובענוה בקדושה מתבטל כ"ז תאוה התענוגים וכדומה והבן, והנה מדת יסו"ד ומלכות דס"א, ממנו באים כל התאוות רעות ומיני ניאוף וכדומה, וביטול כל אלה על ידי חסידות, דהיינו להיכנס לפנים משורת הדין ולעשות משמרת למשמרת, כאשר נצטוינו (ויקרא יט ב) קדושים תהיו. ומעתה אציג לפניך מאמר הזהר נשא (ח"ג קמ"ה ע"א) וז"ל, כמה גדולה היראה לפני הקב"ה, שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות, נמצא כל מי שיש בו יראת חטא ישנו בכולן, ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות וכו', כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה, כל מי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכו'. ומעתה בין והתבונן הסדר של ז' אומות שאמר הש"י לאבינו אברהם, כי לביטולם צריך מקודם יראת שמים לבטל קליפת "חתי "פרזי "רפאים, ואחר כך יזכו לענוה ויבטלו קליפת "אמרי "כנעני, ואחר כך יזכו לחסידות ויבטלו קליפת "גרגשי "ויבוסי, ודי:
Lech Lecha.191
ושרי אשת אברם לא ילדה וכו' (בראשית טז א). ר"ל להיות ששמה "שרי עדיין, וגם היא אשת "אברם עדיין לא אשת אברהם, על כן לא ילדה. ובזה יצדק שלא אמר ושרי לא ילדה לאברם. או יאמר ושרי אשת אברם. דהנה אברהם אבינו קיים כל התורה (יומא כ"ח ע"ב), ודין תורתנו בשהה עם האשה עשר שנים צריך לגרשה ולא לפגום זרעו באשה עקרה (יבמות ס"ד ע"א), ואפילו בנושא אשה אחרת על אשתו להוליד ממנה, אף על פי כן אין זה מדרכי הקדושה וחסידות שמפגם זרעו בעקרה ומייגע לריק, ואם כן למה לא גירש אברהם את שרה. לזה אמרה תורתינו הק' "ושרי "אשת "אברם, שידעו ברוח קדשם שזיווגם מששת ימי בראשית והיא אשתו המיוחדת לו, על כן לא גירשה כי ידע זיווגם מאת הש"י, רק הוא הבוחן לבות והיודע תעלומות משהה לצדיקים, ובטחו בתנובתם ימלאו על פני תבל:
Lech Lecha.192
לא ילדה "לו, ואמר אל תתמה על החפץ איך אפשר שהצדיקים הללו ייגעו לריק עד עתה וכל זיווגיהם היו לבטלה ח"ו, כי הנה לא ילדה "לו שיתלבש התולדה בגוף, אבל ילדה בגבהי מרומים נשמות קדושות, כנודע ממעשי זווגי הצדיקים המולידים בכל עת אורות עליונים, על כן הקב"ה סופר רביעותיהם של ישראל, שעל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע (נדה ל"א ע"א):
Lech Lecha.193
או יאמר ושרי אשת אברם, דהנה אמרו רז"ל (ב"ר פמ"ז ב') ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית יא ל), דאפילו עיקר מטרון לא היה לה, ודרשו כן מיתורא דקרא והוא עיקר האישות שמקבלת לשם הריון מהזכר. והנה כאשר קרב מועד והגיע קרוב לזמן פקודתה גלף לה הקב"ה עיקר מטרון, ואף על פי כן עדיין לא ילדה, והבינה שהדבר תלוי כעת באברהם שצריך להפריש ממנו תחילה סיגי הכסף בשפחה, ויצא ממנו הזוהמא על ידי השפחה, והגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי (משלי כה ד), דהיינו יצא יצחק מטיפה קדושה נקיה, כנודע זה מרז"ל. ובזה נבוא אל הכוונה ושרי אשת "אברם, שכבר נקראת אשת אברם, דהיינו שגלף לה כבר הקב"ה אישיותה, היינו הדבר הנוהג בנשים לקבל הריון מבעלה היינו עיקר מטרון, ואף על פי כן לא ילדה "לו דייקא, ואילו היתה אשת איש אחר כבר היתה ראויה להריון, והבינה שהדבר תלוי בו שצריך שתופרד הזוהמא ממנו על ידי שפחה, על כן עשתה מה שעשתה להפריד ממנה הזוהמא ויצא לצורף כלי קדוש והבן, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Lech Lecha.194
"ולה "שפחה "מצרית (בראשית טז א). להבין הענין דלכאורה כל הענין מיותר, דלא הוה ליה למימר רק ותאמר שרי אל אברם בא נא וכו', ומה יתן ומה יוסיף לנו לידע מהיכן שפחתה. אך נ"ל שהוא לידע ולהודיע לנו מה היה הדבר הזה לאבינו הקדוש שקיים כל התורה ולקח שפחה, ואפילו אם נאמר ששחררה אותה והיתה מותרת לו, אף על פי כן יקשה האם אין במשפחת בית אביו המיוחסים אשה, אשר הוכרח ליקח משוחררת אשר שורש מטעם בשר חמורים, ואזהרת חז"ל (ברכות ח' ע"ב) לחד פירושא אל תשב על מטה ארמית, דלא תנסב גיורתא. ומכל שכן ביותר יוקשה לדעת הרב הק' האור החיים, שפירש ברוח קדשו שמשפט עבדות יש לזרע ישמעאל, עיין שם. להסיר תועה מלב אנשי התורה באת תורתינו להודיע קושט דברי אמת, שהכל בכוונה נפלאה וברוח הקודש הוראות שעה, והוא על פי מ"ש בהקדמת חז"ל (זוהר) חכמי האמת דהאבות היו מתקנים חטא אדם הראשון אשר המשיך הזוהמא על ידי חטאו, ובחטאו היה כלול עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. והנה אברהם אבינו התחלת התיקון תיקן עבודה זרה במה שמסר נפשו לכבשן האש עבור שכפר בעבודה זרה, על ידי זה תיקן הנפש של אדם הראשון שפגם בעבודה זרה וניתקן נפשו, רק שהוצרך לצאת ממנו הזוהמא ולהפרידה בכדי שיצא יצחק נקי, על כן המתין לו הקב"ה במצות מילה, בכדי שיצא הזוהמא בעודו ערל, כי טבע הערלה מושך הזוהמא, ועל כן הוכרח ליקח דוקא שפחה, כי כל מין מושך בטבע את מינו, ותמשיך לעצמה את כל הזוהמא אשר נדבקת באברהם, ובפרט שפחה מצרית שהמצרים הם חומריים וגשמיים ביותר ערות הארץ נקראים כנודע, ביותר בטבע מסוגלים להמשכת הזוהמא, אך אף על פי כן הוא דבר זר, וכל הדברים אשר אסר הש"י לישראל הם בטבע מולידים תכונה רעה בנפש, אך אם הוא הוראת שעה על ידי צדיק אחד בדור, אין כאן בית מיחוש, כי הצדיק בדביקותו בבורא ית' מסיר מהדבר האסור את הדבר הרע המפסיד לנפש וממשיך עליו טהרה, על כן הוראות שעה הוא תמיד על ידי צדיק ונביא. ולזה אמרה תורתינו הק' בכאן "ולה שפחה, ר"ל אל תתמה על החפץ הלא ענין לקיחת השפחה מעוררת תכונה רעה בנפש יהיה איך שיהיה, לזה תירץ להיות השפחה הזאת היתה של הצדיקת הזאת, המשיכה לה רוח טהרה לבל יפסד ממנה הנפש בתכונה, ועיקר הדבר הוצרך להיות דוקא "שפחה, ודוקא "מצרית כדי שתמשיך ממנו הזוהמא:
Lech Lecha.195
"ושמה "הגר. כבר ידעת מרז"ל כל מקום שנאמר כן, מורה על צדיק, כי באמת היתה צדיקת על ידי שרה גבירתה:
Lech Lecha.196
הנה "נא עצרני וכו' בא נ"א וכו' (בראשית טז ב). ענין ב' תיבות נ"א אינו מובן. אך לפי מ"ש יובן היטב, כי כבר ידעת (עיין זוהר) אברהם תיקן עבודה זרה של חטא אדם הראשון, והוצרך להפריד ממנו אותו הזוהמא שנמשכה על ידי החטא הנ"ל, וידוע שבעבודה זרה יש נ"א מצות לאוין ועשין כמבואר ברמב"ם הלכות ע"ז, וזה דרשו דורשי רשומות על פסוק (הושע יב ט) ויאמר אפרים וכו' מצאתי א"ן לי. ובזה נבין על פי דברינו הנ"ל הנה "נא, ר"ל שיש עדיין בך זוהמת הנ"א לאוין דעבודה זרה, על כן עצרני ד' מלדת בכדי שלא יבוא בי הזוהמא, על כן בא "נא אל שפחתי, ר"ל הבא הזוהמא הנ"ל אל שפחתי דייקא, שהיא "שפחתי ונטהרה מחלאתה ולא תחוש לתכונה בנפש, אולי אבנה ממנה על ידי שתמשיך זוהמתך ממך, ואז אבנה מקדושה נקיה וזכה:
Lech Lecha.197
וישמע אברם "לקול שרי. הוה ליה למימר וישמע אברם אל שרי, ודרשו רז"ל (ב"ר פמ"ה ב') לקול רוח הקודש שבה. ומה נכבד הדרוש לדרכינו להיות הדבר הזה שלא כתורה רק הוראת שעה, צריך להיות על פי נביא, ומה שלא גילה הש"י לאברהם שיעשה כן, המפליא עצה והמגדיל תושיה עשה כן לבל יוחשד אברהם בעיני העולם שעשה כן בעבור חשקו בה, או יחשדו אותו לחסרון אמונה בהש"י שהבטיחו על הבנים משרה, וגם לשרה יוחשב לעיגום נפש, על כן גילה הש"י אוזן שרה אמנו והיא מתנבאה לו כנ"ל. וגם להיות הגר המסוגלת לזה היתה שפחתה, לא יתכן לקחתה בלי דעת שרה, על כן עשה הש"י שתתן אותה לו מרצונה הטוב על פי נבואתה. ודרשת חז"ל שדרשו מתיבת "לקול שהכוונה על רוח הקודש, רצ"ל כמו שהקול הוא סיבה וכח הדיבור, רק שהקול הוא בכח והדבור בפועל, כן הוא למדברים ברוח הקודש, הרוח הקודש הוא סיבה להדיבור, והבן: או יאמר לקול רוח הקודש. שאברהם שמע את קולה והבין שאין זה קולה ממש, רק שכינה מדברת מתוך גרונה: או יאמר וישמע אברם לקול שרי. ששמע שהזכירה שם שמים שאמרה הנה נא עצרני ד', בודאי לא לחנם הוא: ויאמר עוד וישמע אברם לקול שרי. דהנה יקשה לפי פשוטו מה שמועה שמע, על כרחך הכוונה שעשה כן, ואם כן מה זה ותקח שרי וכו'. אך הוא הגם שהיתה הגר בביתה ובמקומה, דיברה אליו בלט שלא שמעה הגר את קולה אלא הוא מה כוונתה בזה, בכדי שתמשיך הגר את הזוהמא, כי באם תשמע הגר תרע בעיניה הדבר: או יאמר הגם ששמעה הגר הלשון ממש, לא הבינה הענין והבינה כפשוטו אולי אבנה ממנה, שאקיים על כל פנים ממנה זרע, ואברהם הבין את קול רוח הקודש שבה ותוכן כוונתה:
Lech Lecha.198
ותקח (בראשית טז ג). כבר ידעת שלא יצדק בזה ענין קיחה, עד שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ה ג') ופירוש רש"י ז"ל כן לקחתה בדברים, אשריך שזכית לדבק בגוף קדוש כזה. והנה קשה מאוד להבין האם היה קשה בעיניה שנישאת לגבירה וריבונה, עד שהוצרכה לקחתה בדברי פיתויים. אך הוא שלפי הנראה הוא עצה שאינה נכונה להגר, וחלילה לצדיקים לעבור אלפני עור וכו', על כן לקחתה בדברים ואמרה לה בלשון הזה לפי מדריגתך שאתה שפחה מצרית, אשריך שזכית רק לכל הכבוד הזה, שזכית אפילו רק לדבק בגוף קדוש כזה, יהיה הולד איך שיהיה, עם כל זה הוא לך לגדולה עצומה: או יאמר "ותקח. שנתעסקה בעצמה בלקוחין, בכדי שיהיה הכל על ידה ותטהר את חומריות הגר וכנ"ל. וגם להיות הדבר מצוה גדולה שעל ידי זה יטהר אברהם מזוהמתו, עשתה הדבר בעצמה כי מצוה בה יותר מבשלוחה:
Lech Lecha.199
"אשת "אברם. אמר שוב "אשת "אברם, להורות עיקר הכוונה כנ"ל, שעשתה זה שתהיה "אשת "אברם, ויטע בה האשל הגדול למלאות פני תבל מתנובתו הטהורה:
Lech Lecha.200
"את הגר וכו'. "את לרבות תכשיטיה ובגדיה כדרך כל הארץ, לצורך פרנסת נשואין נהגה טובת עין:
Lech Lecha.201
"המצרית "שפחתה. כמ"ש לעיל שאינו קרוי הדבר הזה בעצה בלתי הוגנת, כי די לפניה כל הכבוד הזה להיותה מצרית ושפחה, וזכתה לדבק בגוף קדוש יהיה הדבר איך שיהיה:
Lech Lecha.202
"מקץ "עשר "שנים "לשבת "אברם "בארץ "כנען. כבר ידעת מה שדרשו רז"ל (יבמות ס"ד ע"א) שמכאן נשמע הדין בשהה עם האשה עשר שנים ולא ילדה יגרשנה, ואין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המנין והכל משמיענו זה בכאן שעשתה הכל במועדו ובזמנו, שתבין הגר שהכוונה להקים זרע ממנה, על כן עשתה מקץ עשר שנים דייקא שהוא הזמן שנהוג על פי דין תורה, הגם ששרה היתה כוונתה בכדי שיקויים ממנה הזרע הקדוש, עם כל זה באפשר כשיתוודע להגר לא תאבה ולא תשמע:
Lech Lecha.203
ותתן אותה לאברם "אישה. שהוא עדיין אישה ואין כוונתו לבגוד בה ח"ו, רק מצפה להבנות ממנה דייקא:
Lech Lecha.204
"לו "לאשה. אם נאמר ששחררה אותה, הכוונה לו "לאשה גמורה, שקדושין תופסין לו בה דהיינו ששחררה, ואם לא שחררה הכוונה "לו "לאשה, דידוע (יבמות ל"ד ע"א) דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה, והיא היתה רוצה שתתעבר שתמשיך הזוהמא להוולד, ולמה לאברהם אבינו הביאה ראשונה על מגן, באפשר הוציאה בתוליה על ידי שפופרת וכיוצא או מיעכה באצבע, בכדי שתהיה אשה גמורה בבואה אצל אברהם ותהיה מוכנת להתעבר, על כן:
Lech Lecha.205
ויבוא אל הגר ותהר (בראשית טז ד) מביאה ראשונה. ואומרו ויבוא אל "הגר ולא הספיק ויבוא אליה, נ"ל על פי מ"ש על ותתן "אתה לאברם "אשה (בראשית טז ג), שעדיין דעתו עליה, אדרבה עיקר כוונתו בביאתו היתה אל שרי בכדי שיבנה משרה, על כן משמיענו כעת בשגם שכוונת המעשה היה העיקר על שרה, עם כל זה בשעת מעשה הסיר ממחשבתו את שרה וחשב רק בהגר, בכדי שלא יהיה שותה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר (נדרים כ' ע"ב), על כן אמר ויבוא אל "הגר דייקא, וגם חשב דוקא בענין "הגר, בכדי שביותר תמשיך הזוהמא, נ"ל:
Lech Lecha.206
חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך (בראשית טז ה). להבין ענין "החמס שזעקה, וגם קשר הענין אנכי וכו'. נ"ל דהנה שרה ראתה שאברהם שתק, חשבה פן ואולי רואה אברהם שהעיבור קדוש הוא ויצליח לקדושה, וחשבה פן ואולי נתהווה הדבר על ידי ששרה בעצמה עשתה לה הכנה בלקוחין, בכדי שתטהר ולא תעשה תכונה לא טובה בנפש הקדושה ואפשר נטהרה לגמרי, וכן אברהם היתה כוונתו להמשיך נפש טהורה, והמשיכה ניצוץ טהור ויצליח לקדושה, ובאמת היא היתה כונתה להמשיך הקדושה אליה דייקא. וזה אמרה "חמסי עליך, "החמס שנחמס ממני הניצוץ הטהור המצליח הוא עליך, שכוונת להמשיך להגר ענין כזה בראותך שהיא מטוהרה, והנה אנכ"י בעצמי נתתי שפחתי בחיקך בכדי לעשות לה הכנה בטהרה, בכדי שלא יהיה איזה היזק לנפשך המטוהרה, והנה היתה כוונתי לטובתך ונעשה לי בהיפך, ואז השיב לה אברהם:
Lech Lecha.207
הנה שפחתך בידך (בראשית טז ו). עדיין היא במדריגת שפחה, והיא בידך וברשותך, ואל תחוש לדבר כי ממך יצא חוטר ישראל:
Lech Lecha.208
וימצא"ה (בראשית טז ז). לכאורה לשון מציאה לא שייך אלא על דבר שאינו ידוע מקודם, מה שאין כן במלאך השלוח מן הבורא, בודאי יודע המקום אשר הוא משולח אליו, והיה לו לומר ויבא אליה מלאך. והנ"ל כי הנה בכאן ששרה עינתה אותה ותברח מפניה (בראשית טז ו), היה בזה איזה קטרוג, והנה המלאך של רחמים היה כנאמר מלאך ד', מצא עליה גם כן עילה וקטרוג, מחמת שבניה היו עתידין להמית את ישראל במדבר בצמא כנודע מרז"ל (ב"ר פנ"ג י"ד), והנה היה המקום הזה מוכן להזכיר עונות בניה, שנזכר הענין על יד "עין "המים "במדבר, הגם שהש"י אינו דן על העתיד, עם כל זה לא היה מקום לקטרג על שרה, כיון שעיניה פקוחות ברוח הקודש לדעת מה יעשה העם הזה לבניו באחרית הימים. וזהו וימצאה מלאך ד', ר"ל שבזה הענין מצאה והשיג לה עילה על עין המים במדב"ר על העי"ן בדרך שו"ר, ר"ל הסיבה הוא מה ששרה נוהגת עמה באכזריות, הוא מה שעיניה מסתכלת למרחוק מה שיעשה לישראל בדרך בצאתם מירושלים, ובזה צדקה שרה אמנו, נ"ל:
Lech Lecha.209
ויאמר הגר "שפחת "שרי (בראשית טז ח). על פי מ"ש שהמלאך היה של רחמים, וחפץ בטובת שרה ובניה עם ד' אלה ואמר לה בזה הלשון, הלא שפחת שרי את והיה לך לקבל מרות, ואת הוא שמרדת בה:
Lech Lecha.210
"אי "מזה "באת וכו'. יתכן לפרש על פי דעת רז"ל (ב"ר פמ"ה א') שהיתה בת פרעה, שאמר מוטב שתהא שפחה בביתה של זו כו'. ולזה אמר לה המלאך שפחת שרי את ואת בורחת מלהיות לה שפחה, התיישבי נא אי מזה באת, ר"ל מאיזה סיבה באת לכאן, על כי אמר אביך מוטב שתהיה בכאן שפחה, מלהיות גברת במקום אחר, על כן ואנה תלכי מכאן, אין טוב לך רק להיות בכאן שפחה ועליך האשמה שמרדת, ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת, ר"ל אני לא פרקתי עולה מעל צווארי ולא חטאתי לה ועדיין גבירתניותה עלי, רק היא שיעבדה עמי בקושי. או אפשר כיון ששמעה דברי המלאך, הודית לדבריו וקיבלה אדנות שרה עליה, ואמרה האמת אני חטאתי ושלא כהוגן עשיתי, שמפני שרי שהיא באמת גבירתי אנכי בורחת ועלי האשמה, ועל שעשתה תשובה זכתה לבשורה אחר כך:
Lech Lecha.211
שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה (בראשית טז ט). ר"ל תגמר תשובתך בפועל, מה שאין כן כעת תשובתך רק בכח:
Lech Lecha.212
את זרעך (בראשית טז י). לרמז בני בניה יהיו למשפחות ולאומות גדולות, כמ"ש (בראשית כה ג) ובני דדן היו אשורים וכו': הרב"ה ארב"ה. ר"ל זמן רב ימשך ריבויים ומלכותם, עד בא אשר לו המלוכה:
Lech Lecha.213
הנ"ך הר"ה וילד"ת (בראשית טז יא). על פי דברי רז"ל (ב"ר פמ"ה ה') שאמרו שהפילה עוברה, נרמז בכאן בס"ת השם תכ"ה אותיות שלאחר שם שד"י, וגם הוא מע"ב שמות כה"ת המסוגל שלא תפיל אשה פרי בטנה כנודע, ודברנו בענייני זה השם במקום אחר:
Lech Lecha.214
(יב) והוא יהיה (בראשית טז יב). להבין הוא"ו של והו"א שהוא נוסף על ענין ראשון. וגם מה בשורה הוא לה. אך הוא לעונשה כי כל זרע נמשך אחר השורש, והנה היא מרדה בגבירתה כפרא למוד מדבר (על פי פסוק ירמיה ב כד), כן יהיה הזרע פרא אדם, על כן הוא"ו נוסף כמעשיה כן מעשיהו, נ"ל:
Lech Lecha.215
ותקרא וכו' (בראשית טז יג). להבין ענין מאמרה. נ"ל באשר נבין איך אמר לה המלאך הרבה ארבה וכו' (בראשית טז י) ואין בידו להרבות, והגם שאפשר לפרש שאמר בלשון משלחו, עם כל זה דרך חכמי האמת לא נעלם שדרשו במקום כזה מלאך ד' על השכינה מדת המלכות, שהיא כביכול שליח הויה כנודע, והוא מלאך ד' ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט), עיין בבחיי בשלח. והנה בכאן לפי הנראה הדיבור הראשון היה על ידי מלאך, והדיבור הב' שאמר הרבה ארבה הוא מהשכינה. והנה היא להיותה משכילה בביתו של אברהם אבינו, הבינה הענין שהיא התראות השכינה כי המלאך אין בידו להרבות, וכבר ידעת כי השכינה הוא שם אדני, שהוא שם הויה שהויה נקרא בו. וזהו ותקרא ש"ם ד' הוא השכינה אדני הדובר אליה, ר"ל הדיבור הב' הנוגע אליה לטובתה אתה א"ל רא"י, ר"ל הדיבור הזה הוא מהתראות שלך, כי אמרה הגם הל"ם (זה מלכות, כי אין הל"ם אלא מלכות כמו שדרשו רז"ל (זבחים ק"ב ע"א)), ראיתי שגם מדת השכינה מלכות ראיתי אחרי ראי המלאך הראשון, נ"ל:
Lech Lecha.216
על כן קר"א (בראשית טז יד). לא ידענו מי קרא. אפשר המלאך קרא כן לבאר:
Lech Lecha.217
באר לחי רואי. להיות שם התראות השכינה שנקראת גם כן בא"ר, והיא מתראות ומתדבקות למדת יסוד ח"י, על כן קרא לבאר הלז "באר "לחי "ראי, שבכאן היה הבאר המתראה לח"י, והבן:
Lech Lecha.218
הנה בין קד"ש ובין בר"ד. הגם שהדברים כפשוטם אמיתיים, עם כל זה צריך להבין מה משמיענו התורה הק'. אך הוא להורות גם בגבהי מרומים מקום הבאר הקדוש הנ"ל, ידוע כי הוא אצילות הקודש סוף המעשה, וחלילה לעשות קיצוץ בנטיעות, רק הכל אחדות פשוטה אצילות הקודש כשלהבת הקשורה בגחלת, רק הארתה מתלבשת בבריאה יצירה עשיה שהם עולמות נפרדים, ואם כן היא בחינה ממוצעת כביכול בין אצילות לבריאה יצירה עשיה, ובאמת היא אצילות. וז"ש הוא בין קד"ש (והוא אצילות שהוא עיקר הקדושה כשלהבת הקשורה בגחלת עם אור אין סוף ב"ה), ובין בר"ד (הם בריאה יצירה עשיה שהם עולמות נפרדים, ושם כבר מתראים הגוונים שינויים רבים כענין ברודים שהם נקודים שונים זה מזה, והגם שמתארים גם באצילות גוונים הכל בדרך השאלה והבן), והשם הטוב יכפר בעדינו ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
Lech Lecha.219
ותל"ד וכו' (בראשית טז טו). יש לדקדק בפסוק. א', למה אמר ותלד הגר לאבר"ם, הרי אינו מיוחס אחר אברהם רק יצחק ידיד ד', ולא הוה ליה למימר רק ותלד הגר בן. ב', ויקרא אברם שם בנ"ו, מייחסו שוב לבנו דייקא, והוא מיותר לגמרי וכי לא ידענו דבנו הוא. ג', "אשר "ילדה "הגר, הוא מיותר לגמרי. ונאמר כי הנה יש לדקדק שצוה לה המלאך שתקרא שמו ישמעא"ל, והטעם כי שמע ד' וכו' (בראשית טז יא), ואם כן לפי זה היו"ד נוספת שלא כמשפט, והוה ליה לקרותו שמ"ע א"ל, ונקרא שמו ישמעא"ל בהוספת היו"ד שגימטריא שלו הוא תנ"א, להורות על מדריגתו בחסרונו חסרון א', שנולד כשהיה עדיין נקרא אבר"ם לא אברה"ם, וגם נולד מהגר השפחה לא משרה, על כן בגימטריא שלו תנ"א מנין אבר"ם הג"ר, וזהו יתכן בכוונת הכתוב ותלד הג"ר (דייקא) לאבר"ם (כשהיה שמו אברם עדיין) בן, (על כן) ויקרא אבר"ם שם בנו (הנולד לו כששמו אבר"ם), אשר ילדה הג"ר (דייקא), ישמעא"ל (שהוא בגימטריא אבר"ם הג"ר), והוא נכון בעזה"י:
Lech Lecha.220
ואברם בן פ"ו שנה (בראשית טז טז). משמיענו שהיו שנותיו כמנין אלקי"ם, ונפק מיניה הזוהמא דדינא קשיא, ונשארו דינים קדושים דיצחק, על כן היתה התולדה על ידי הג"ר שהוא בגימטריא יצח"ק, רק שנשתנה הלשון שלשון הג"ר הוא לשון התגרות ותחרות, ולשון יצחק הוא צחוק ושמחה והבן, על כן אמר בלדת הג"ר דייקא, והמשכיל יבין:
Lech Lecha.221
יז (א) ויהי אברם בן צ"ט שנה (בראשית יז א). להיות שיעור קומה הוא עשר ספירות, וכל אחת כלולה מעשר הרי מאה, וכשבא הזמן של שנת הק' של אברהם שישתלם בכל השיעור קומה, הוצרך להיות נימול בסוף צ"ט, כדי שיהיה תמים בשנת הק' וישתלם בשיעור קומה, וכבר ידעת שהשיעור קומה של העשר ספירות הוא הויה שלימה, היו"ד מרמזת לחכמה (ועם הקוץ שמרמזת לכתר), הה' בינה, הו' ו' קצוות, ה"ה אחרונה מלכות. וזהו וירא הויה אל אברם ויראה שיצטרך השלמה, ועל כן ויאמר אליו אנ"י (הוא סוד המלכות כנודע), אל שד"י (הוא היסוד), והנה הוא כללות היחוד דזעיר ונוקב' אשר מכונים בשם ז' תחתונים ואמר עוד התהלך לפנ"י, שתבוא למדרגת פנ"י שהוא סוד ג' רישין, כי פנ"י בגימטריא חכמ"ה בינ"ה (והדעת נכלל עמהם), על כן והיה תמי"ם במילה, ואז יאיר בך השם הק' בשלימות, כשישתלם קומתך בהסתרת המונע ממך היא הערלה החופף על ברית קודש, ומונע העטרה מלהתדבק בבאר מים חיים, והבן. או יאמר וירא הויה אל אברם. כבר ידוע כי השם הויה הוא המהווה כל הויות והתפשטות חיותו בכל הנבראים הנשמה הפנימית להם, והנה בכדי שלא יתבטלו במציאות, צריך לזה צמצום לכל אחד מהנבראים שיקבל התפשטות חיותו רק כפי כוחו, והוא בכח השם שד"י שאמר לעולמו די (חגיגה י"ב ע"א). והנה צמצום הוא דין, אבל הוא חסד גמור שיהיה להנבראים מציאות, על כן נקרא אל שד"י, וכבר ידוע שהשם אל הוא חסד אל כל היום (תהלים נב ג), והנה הבורא ב"ה ברא עולמו בצמצום והתפשטות, כן האדם המחוייב לילך בדרכיו כביכול, המתבונן במושכלות ומדבק את עצמו בחיי החיים על ידי התורה ומצותיה והשכלת עצם יחודו, צריך ליעול וליפוק, הכוונה יובן לך כשתתבונן באידרא קדישא מרבי שמעון בן יוחאי וחביריו, כשדברו בנפלאות תמים דעים ודבקו נפשותם בצחצחות אמיתייתו, עשרה עאלו ושבעה נפקו (זוהר ח"ג קמ"ד ע"ב), כי הני תלת חברייא דעאלו ולא נפקו נשארו שם ונתבטלו בהדבק נפשותם, והשבע דעיילו ונפקו אחרא נשארו חיים וקיימים, והשלשה לא יכלו לסבול שיהיו כלים הגופניים במציאות אחרי התבוננות הגדולה בצחצחות, ופוק חזי מה אירע לקדושי עליונין נדב ואביהוא בקרבתם לפני ד' וימותו (ויקרא טז א), עיין באור החיים ותבין אפס קצהו. והנה עצות מרחוק אמונה אומן להיות האדם מתהלך במישרים ולהלך בדרכיו בצמצום והתפשטות, כדי שישאר חי וקיים עד אשר יבוא בעל הפקדון ליקח פקדונו, וזה ענין והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א יד). וזהו שאמר הש"י לאברהם אחר שנתראה אליו בשם הויה שהוא התפשטות החיות, אמר אל שד"י לצמצם החיות כפי כח הנבראים, וכה תעשה גם אתה התהלך לפנ"י להתבונן במושכלות עליונים, כמ"ש לעיל פנ"י בגימטריא "חכמה "בינה, ואף על פי כן "והיה "תמים, שלא יתבטלו כלים הגופניים שתהיה בבחינת רצוא ושוב, וכן למד אברהם לבניו אחריו בספר יצירה אם רץ לבך שוב לאחור, והבן כי אי אפשר לפרש יותר:
Lech Lecha.222
ואתנה ברית"י (בראשית יז ב). נ"ל מצות מילה נקרא ברי"ת, כי היא שקולה ככל התורה (נדרים ל"ב ע"א), והיא אחת מתרי"ג מצות ושקולה כשאר המצות גם כן שהן תרי"ב, וגם כי היא קודמת להאדם להתרי"ב מצות אחרות, כי ביום הח' ללידתו באה חובה על האדם:
Lech Lecha.223
"וארבה "ארבה, בגימטריא יצחק. עיקר הריבוי הוא מיצחק:
Lech Lecha.224
אות"ך מלא בוי"ו, לרמז אות ו'. ר"ל אותך אות ו' שלך, כי ידוע ברית הוא סוד ו' גוף וברית חשבינן חד (זוהר ח"ג רכ"ג ע"ב) ומשם התולדה, והבן:
Lech Lecha.225
או יאמר וארבה אות"ך. האות שלך היינו הה"א שאוסיף לך שמשם סוד הזרע, בסוד הכתוב (בראשית מז כג) ה"א לכם זרע, ונכתב מלא להתחברות ו' בה' וימלאו פני תבל תנובה:
Lech Lecha.226
"במאד "מאד. אפשר "מאוד האחד מרמז על "אדם "דוד "משיח, שגזע מטעם יהיו בזרעו:
Lech Lecha.227
מה שיש לדקדק בפסוקים אלו. א', וידבר את"ו (בראשית יז ג) ולא נאמר אליו. ב', מה נשתנה כעת שדיבר אתו אלקים, ולעיל אמר ההתראות בהויה. ג', מהו לאמ"ר. ד', להבין מה הלשון אני הנה בריתי אתך (בראשית יז ד), דנראה דבריתי כבר הוא אתך. וביותר מיותר תיבת אנ"י. אך ידוע הוא דבצלם אלקים עשה את האדם (בראשית ט ו), והוא חותם תכנית נגד הי' ספירות, והברית קודש הוא נגד מדת יסו"ד צדיק המשפיע למלכות שמים, והעזר כנגדו צלעו המשלמת בניינו עצם מעצמיו הוא נגד מלכות שמים, וצונו הש"י להסיר הערלה החופף עטרה של הברית קדש. והנה עבודתינו זאת צורך גבוה, כמו שאנו מסירין הערלה אשר בה ג' גלדים, כמו כן השלש קליפות הטמאות אשר רוצים ליהנות מהקדושה יתבטלו, והפריעה אשר אנחנו פורעין הגלד הרביעי להיכלל אותו בעטרה, כמו כן הקליפה הד' נוגה אשר הוא מצרנית בין הקדושה והקליפה תכלל בקדושה, ובארנו זה בארוכה במקום אחר. והנה כשח"ו יונקים הקליפות מהקדושה, אזי הוא מניעת השפע מיסוד למלכות שמים, וכשמסירין הקליפות אזי יבא השפע מיסוד למלכות שמים, ברבות הטובה רבו אוכליה הן המה ישראל עם קרובו העמוסים מני בטן נתונים מעלה מעלה, והאומות אשר יניקתם מקליפות הטמאות, יונקים מהתמצית עד עת קץ שיתבטלו כולם וימלא כבוד ד' את כל הארץ, והנה הדברים ארוכים וכבר נאמרו ונשנו לפני כל אנשי שלומינו, וסמכנו על רוחב בינתם ועת לקצר. ובזה נבוא אל הביאור וידבר את"ו, כי כבר ידוע שאמר הש"י לאברהם "והיה "ברכה (בראשית יב ב), שמסר בידו מדת הברכ"ה היא מלכות שמים לברך מי שירצה, בסוד בת היתה לו לאברהם אבינו ובכ"ל שמה (ב"ב ט"ז ע"ב). וזהו וידבר אתו אלקי"ם, אותו המדת אלקי"ם אשר אתו, דהיינו מלכות שמים מדת הדין הרפה כנודע, לאמ"ר לדורות הסוד הכמוס הזה, אנ"י היינו המדה הזאת דיברה אליו, והוא סוד אני כנודע הנה ברית"י אתך, ר"ל מדת היסוד שהוא ברית"י המשפיע לי, הוא אתך ומסור כביכול בידך, ועל ידי פעולתך תפעול פעולות נוראות בגבהי מרומים בהסרתך הערלה ובהתגלות העטרה כנ"ל, עבודתך צורך גבוה וכלה גרש תגרש הקליפות הטמאות, ועל כן תהיה לאב המון גוים היונקים מהקליפות, כי תתן להם רק מתמצית, והבן כי קצרתי:
Lech Lecha.228
את שמך (בראשית יז ה). את לרבות תולדותיו לדורות עולם, הקורא לאברהם אברם עובר בעשה (ברכות י"ג ע"א):
Lech Lecha.229
והיה שמך אברה"ם כי אב המון וכו'. רבים תמהו על הרי"ש. ובאמת אם תבין את דברינו הנ"ל לא קשה מידי, כי הוא סוד אב"ר מ"ה, וכבר ידעת מ"ה הוא סוד אד"ם שהוא הזעיר אנפין, והיסוד הוא "אבר מ"ה, והבן:
Lech Lecha.230
והפריתי אותך (בראשית יז ו). יש לפרש האו"ת שלך, הוא הה' הנוספת לו וכנ"ל שהוא מדת המלכות:
Lech Lecha.231
עוד על הנ"ל בכתבים דף ו' ע"ב ונתתיך "לגוים. יש לפרש על פי מאמר רז"ל שהל' אומות שנחסרו בדור הפלגה, נתמלאו בבני אברהם י"ו בני קטורה וי"ב נשיאי ישמעאל ויעקב ועשו. ובזה יתפרש ונתתיך "לגוים, נ"ל:
Lech Lecha.232
ומלכים ממך יצאו. הואיל שנתתי לך הה"א שהיא בחינת מלכות:

Agra DeKala, Brooklyn, N.Y., 1993. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001250814/NLI Licence: Public Domain. Source.