← All works

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Balak.39

   או יובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב סמיכות חכמים דלכך קפיד רחמנא שלא לקרוא לאברהם אברם הוא משום דהאבות הן הן המרכבה ואברהם גי' רח"ם ולכן הקפיד לקוראו אברהם דוק' שהוא גי' רח"ם דלא לישתכח רחמנותיה דאברהם אע"ה ע"ש. ובזה יובן בס"ד ברוגז רחם תזכור ר"ל בעת הרוגז תזכור זכות אברהם שהוא גי' רח"ם ובזה יובן מה אקב לא קבה אל וכו' יען כי מראש צורים הוא אברהם אראנו שהקפיד הקב"ה לקראו אברהם שהוא גי' רח"ם כי היכי דלא לישתכח רחמנותיה דאברהם וא"כ זו הוראה שלא יעזוב הקב"ה ויטוש את עמו אפי' רגע במימריה וא"כ איך אוכל להרע להם:

2. Balak.40

   או יובן בס"ד לפרש ע"ד מה שכתב הרב ז"ל שם משם המקובלים ז"ל שכל האבות אחיזתם בשם אל והחסדים יתעוררו בזכות כולם ולכן ר"ת אברהם יצחק יעקב ישראל איי"י כמספר א"ל והוא המילוי משם ס"ג וכו' ע"ש גם כתב שם דאברהם אע"ה עצמו הוא גי' שמונה פעמים א"ל שהוא חסד רמז לשמונה חסדים וכו' ובזה יובן מה אקב לא קבה אל וכו' וא"ת מה שייכות יש להם בשם א"ל לז"א כי מראש צורים אראנו כלומר ראש שמות האבות שנקראו צורים ששמותם אברהם יצחק יעקב ישראל שר"ת שלהם גי' א"ל להורות שהם אחוזים בחסד אל כל היום וגם אברהם אע"ה עצמו שהוא ראש צורים ג"כ הוא ח' פ' א"ל רמז לשמונה חסדים ולכן אמרתי מה אקב לא קבה א"ל ומה שאמרתי מה אזעום לא זעם ה' הוא משום דהן עם לבדד ישכון שמפרישים עצמם מן הגוים ועושים עצמם גוי אחד בארץ וא"כ מאחר דדין יחיד יש להם א"כ הדין הוא ששם הוי"ה ב"ה שהוא שם המיוחד יהיה בעזרתם מדה כנגד מדה ולכן אמרתי מה אזעום לא זעם ה' שודאי הוא ששם הוי"ה ב"ה יהיה בעזרתם:

3. Balak.41

   או יובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א בש"ה וז"ל טעם למה שמצינו הצדיקים גדולים בני רשעים גמורים כמו שמצינו אברהם שהיה בן תרח כומר גדול והיה עושה פסילים למכור לכל העולם ולהחטיאן ובזה ית' למה הקלי' מתאוים כ"כ להחטיא בנ"א עד שגרמו להחריב ב"המק ולהגלות שכינתו ית' בין הגוים ולהכעיס הבורא אשר בראם וסוד הענין הוא דע כי ע"י חטאו של אד"הר נפלו כל הנשמות לעמקי הקלי' והנה הקלי' הם שיורו הזוהמא והפיסולת שנתברר מן הקדושה במיתת מלכי אדום כמבואר אצלינו והקלי' אלו הם בעצמם הנק' בשם דרגא דמותא אבל הקדושה היא אלהים חיים ומלך עולם ולכן הם רודפים אחד הקדושה הנק' חיים כדי ליזון ולחיות ממנה ובעוד שהקדושה בתוכם הם חיים וניזונים ממנה וכשאין קדושה בתוכם הם מתים ואין להם חיות ושפע ולכן הם טורחים ורודפים אחר הקדושה ומחטיאים נשמת האדם הקדושה כי אז גורמין אל הקדושה ולאותה נשמה שתכנס ברשותם והם חיים וניזונים על ידה לפי שהנשמה הקדושה א"א לה להכרת ממקום הקדושה כי הבורא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אפי' ניצוץ קטן של נשמה קדושה וממקום קדושתו ית' משפיע וממשיך מזון אל אותם הנשמות שבתוך הקלי' ההם ומאותו שפע ניזונין גם הקלי' ולכן רודפים אחר האדם להחטיאו כאדם הרודף אחר מזונותיו לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב. והנה כאשר נחרב בית המקדש גלתה שכינה בין האומות והקלי' לפי שהנשמות שגלו ביניהם אין בהם כח ויכולת לצאת מתוכם כיון שנפגמו בחטאם ועל כן שכינתו ית' אשר עליה נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא נכנסת ביניהם כדי ללקט אותם ניצוצות נשמות אשר בתוכם ומבררת אותם ומעלה אותם למקום הקדושה ומחדשתן ומורידן בע"הז בגופות בני אדם. ובזה תבין היטב סוד הגלות של השכינה ומיום שחרב ב"המק זו מלאכתו ית' עד שתכלה מלאכתו ללקט כל הנשמות שנפלו תוך אדם בליעל ונתערבו בו מראשו ועד רגליו ועד שיגמור ללקט אפי' אותם שנפלו עד הרגלים אין המשיח נגלה ואין ישראל נגאלים כמבואר אצלינו בס' הזוהר פ' פקידי וז"ל כד מאטו רגלין ברגלין כדין כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וכו' ואמנם אין השכינ' מלקטת אותם כ"א ע"י מעשה התחתונים ותפלותיהם בסוד תנו עוז לאלהים וכו' וכפי גדר מעשה התחתונים כך גדר הוצאת הנשמות והניצוצות ההם ואילו כל ישראל היו שבים בתשובה שלימה היה כח בשכינתו ית' להוציא כל הנשמות משם ברגע א' אבל חטאתינו מתישים כחה וכמש"ה צור ילדך תשי וכו' וכאשר יכלו כל הנשמות מלצאת משם אז גם שכינתו ית' תצא משם ויסתלק חיותם וימותו הקלי' והרשעה כולה כעשן תכלה וז"ס פסוק בלע המות לנצח וכו' שהקלי' הנק' מות יכלו ויבולעו ברגע מסיבת הסתלקות שכי' יתב' מתוכם וכל ניצוצות אשר ביניהם כנז'. ונחזור לענין כי בהיות השכינה בתוכם מוכרח הוא שיקבלו מזון ושפע וחיות ואין השכינה גולה ביניהם אלא לסיבת הנשמות ולכן כל מגמתם הוא להמשיך הנשמות בתוכם ולעכבם שלא יצאו כדי שיחיו ויתפרנסו על ידן והנה כפי גודל ערך הנשמה הן גודל ערך השפע הנמשך להם ולכן בהיות איזה נשמה יקרת הערך בתוכם אינן מניחים אותה לצאת מתוכם וכל מגמתם לטנפה ולטמאה ככל הכא בידם כדי לעכבה אצלם תמיד ולפעמים שהם מתייראים אולי איזה צדיק גדול יעשה איזו מצוה גדולה ויהיה יכולת בידו להוציא אותה הנשמה מתוכם ולהמשיכה בטיפת זרעו כשמזדווג עם אשתו בקדושה ולכן בראותם איזה רשע פגום בתכלית טורחין הרבה ומקטרגין לפני הש"ית על הנשמה ההיא להכניסה בטיפת זרעו המזוהמת כדי שעי"כ תתקלקל הנשמה ההיא יותד מבתחלה ותפגום בתכלית ועי"כ תחזור לידם פגומה מאוד ולא תצא עוד מתוכם והנה הקב"ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ובפרט נשמה זו הטהורה והמעילה ואז שומע לקולם ומכניסה במקום הרע ההוא וכיון שיצאת מתחת ידם הקב"ה עוזר אותה והיא מתנערת מעפר שריפת חטאחה וטומאתה ומבשרת מעשיה במרגלית המתרחצת ומראה זכותה לעיני הכל ולא די שאותה הנשמה נתקנת אלא גם הרשע אביו שהולידו זוכה ע"י בנו וחוזר בתשובה ע"ד מה שנת' אצלינו בענין איוב שהיה גלגול תרח אבי אברהם אשר שב בתשובה ע"י בנו אברהם והקב"ה מדמה בקלי' כי חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח עכ"ל לשון קדוש זלה"רה זיע"א ע"ש:

4. Balak.42

   נמצינו למידין שאם תראה צדיק גדול שיצא מרשעים גדולים כמו אברהם אע"ה שיצא מתרח צריך שתדע כי הקלי' הם שרצו שתכנס נשמה קדושה זו בטיפת זרעו של אותו רשע המזוהמת כדי שע"י תתקלקל הנשמה ההיא יותר מבתחלה ותפגום בתכלית וע"י כן תחזור לידם פגומה מאוד ולא תצא מתוכם עוד ונמצא שהם כוונו בזה לטובתם ולהנאתם כדי להרויח ואמנם הקב"ה עשה זאת לדעתם שעשה ברצונם להכניס אותה נשמה בטיפת זרע של אותו רשע שרצו ועזר לאותה נשמה ונתן בה כח להתנער מטומאתה ומכשרת מעשיה ומתטהרת כמרגלית המתרחצת ומראה זכותה וזה היה לרעתם שלא די שאותה נשמה נתקנת אלא גם אביו שהולידו זוכה ע"י בנו וחוזר בתשובה וכמ"ש בתרח. ובזה פי' רבינו האר"י זיע"א במ"א כוונת הפסוק אשר שלט האדם באדם לרע לו שהשליטם לקליפות באדם להכניס הנשמה ברצונם והוא לרע להם ונמצא שמזה הוכחה עצומה להם שלא תועיל תחבולתם וערמתם ועצתם העושים בשביל כדי להזיק את ישראל שהם זרע קודש מסטרא דקדושה ונשמתם גבוהה ורמה חלק אלוה ממעל כי אדרבה תהיה עצתם להפך ולא די שלא תהיה לטובתם אלא תהיה לרעתם א"כ יותר טוב שלא יגעו בישראל ולא יבקשו ויקטרגו לעשות בהם מחשבתם ומזמת לבם הרע כי אדרבה שכיח יותר שהם יפסידו הרבה וישראל ירויחו הרבה וכמו שהיה גבי אברהם אע"ה שהם חשבו לאבד הנשמה הקדושה ההיא ח"ו ולכן בקשו להכניסה בטיפת זרע של תרח והקב"ה הפר את עצתם וקלקל את מחשבתם והשיב גמולם בראשם שלא די שהוא נטהר ונזדכך מאור ועלה במעלות רמות ונשגבות אלא גם את אביו זיכה והחזירו בתשובה ועל זה וכיוצא בזה נאמר כמאן דלא חלי ולא מדגיש גברא דמאריה סייעיה וא"כ יש להם ללמוד הוכחה לזאת ממה שרואים בעיניהם את אשר נעשה בנשמות הקדושות אשר באו אצל רשעים גמורים שלא הועילה עצתם ומחשבתם בהם כי הגם שבאו בטיפה מזוהמת ננערו מטומאתם ונטהרו והאירו במו המרגלית ואבן הטובה אשר גם כי תפול בתוך רפש וטיט תכף תאיר ותזהיר במעט מים שרוחצים אותה ודבר זה וענין זה של הנשמות לאו דוקא באברהם נמצא זה אלא גם באמהות הקדושות שהם שרה רבקה רחל לאה כולם היו אבותיהם רשעים גמורים ועכ"ז יצאו קדושים אלו מהם מאירים ומזהירים בזוהר הרקיע אשר בנו את בית ישראל. ובזה יובן מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וא"כ מאחר שאין רצונו ית' בקלקולם אלא חפץ בטובתם השתא גם אם אבא לעשות תחבולות אחרות כדי להזיק להם בענין אחר גם זה לא יועיל וחושש אני פן יהיה הכל לטובתם של ישראל ולדעתם של הגוים יען כי אני מראש צורים הוא אברהם אע"ה אראנו שחשבו הקלי' להביאו בתרח כדי לאבד נשמתו ח"ו ולא הועיל להם ואדרבה שהם הפסידו בזה ולזה תפס דוקא ראש צורים שהוא אברהם אע"ה כי משאר צורים יצחק אע"ה ויעקב אע"ה אין ראיה לזה כי כל אחד מהם היה צדיק בן צדיק ואמנם הראיה הוא מן אברהם שהיה צדיק גדול ויצא מתרח שהיה רשע גדול ונמצא שלא הועילה מחשבתם הרעה כנגד הקדושה מאחר שהשם יתברך חפץ בטובת הקדושה וכן נמי הוא גבי ישראל הם זרע קודש גם אם נעשה עוד תחבולות אחרות באופנים שונים כדי להדע להם לא יועיל כנגדם מאחר שהקב"ה חפץ בטובתם ואז כל מה שנעשה להם יהיה להפך וכמו שהיה בענין אברהם שיצא מתרח וכאמור. וגם עוד נמי ומגבעות אלו האמהות אשורנו שבולם היו נשמות קדושות ויצאו מן רשעים גדולים ועכ"ז לא הועילה כנגדם מחשבת הקלי' שחשבו להביאם במקום הרע ההוא כדי לאבדם יען כי השי"ת היה חפץ בטובתם ועזר אותם ברחמיו בכחו הגדול ויצאו נקיים וטהורים וברורים וצדיקים גמורים אשר המה בנו את בית ישראל זרע קדש. גם מזה תבין ותדע שאין התערבות לזרע קודש אלו עם הסט"א כלל ועיקר אלא הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב דהנך רואה בעיניך שהגם שנתגדלו צדיקים אלו בין רשעים עכ"ז לא למדו אפי' מקצת מעשיהם הרעים ולא נדבק בהם אפי' מעט מן המועט מטומאתם וטומאת שאר אנשי מקומם אשר היו רעים וחטאי' וכמו השמן דלא שייך שיתערב עם המים יחד וכע"כ הוא צף למעלה ממנו כן הם לא יהיה להם התערבות עם המים הזדונים ועושי רשעה כלל ועיקר:

5. Balak.43

   מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. יובן בס"ד לפרש דהנה ישראל הם חלוקים לד' דגלים כי הם עשויים ד' דגלים לא חסר ולא יתר וא"כ השתא אם תבא לחלק מספר שם ישראל לארבע' חלקים יהיה כל חלק מספר קל"ה וישאר מספר אחד שלא יתחלק בחשבון וזה סימן ורמז שישראל הם גוי אחד בארץ והכוונה שלעתיד יהיו הם אומה יחידית בעולם שכל האומות יבטלו לגבי דידם וכמ"ש הפ' והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך וגו'. גם ידוע מ"ש רז"ל ע"פ כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה כנפיה מגינות עליה גם ישראל מצות מגינות עליהם והנה פסוק עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב תרגמו אונקלוס ז"ל הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא ובעממיא לא יתדנון גמירא עכ"ל וא"כ השתא ז"ש הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וכתרגומו שהוא הא עמא בלחודיהון עתידין וכו' ובעממייא לא יתדנון גמירא והדר מפרש טעם לזה ופתח במאי דסליק ואמר מה שאמרתי ובגוים לא יתחשב שהכוונה הוא שבעממייא לא יתדנון גמירא הטעם משום דמי מנה עפר יעקב וכמו שפירש רש"י ז"ל שהכוונה הוא לומר דאין חשבון במצות שהן מקיימין בעפר לא תחרוש בשור ובחמור לא תזרע כלאים אפר פרה עפר סוטה וכיוצא בהם והיינו לומר שיש להם מצות הרבה וא"כ ודאי הוא דבעממיא לא יתדנון גמירא כי מצות מגינות עליהם וכמ"ש רז"ל ע"פ כנפי יונה נחפה ככסף וגו' ומה שאמרתי תחלק הן עם לבדד ישכון שהכוונה הוא כתרגומו הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא הנה יש רמז והוראה לזה כמספר את רובע ישראל ר"ל אם תחלק את מספר ישראל על רבעים ר"ל שתחלקנו לד' חלקים במנין כחילוק הדגלים שלהם אזי ישאר מספר אחד שלא יכנס בחשבון וזה המספר הנשאר הוא להורות על זאת דהם לבדם עתידין דיחסנון עלמא:

6. Balak.44

   ואפשר לרמוז עוד בזה בס"ד דאם תצרף מספר האחד הנשאר עם כל חלק וחלק שהוא מספר קל"ה אזי יהיה כל חלק מספר קול רמז שישראל כל כחם הוא בקול התורה שלומדים וכמ"ש הקול קול יעקב ואין הידים ידי עשו והנה הם ד' חלקים ואם תצרף האחד עם כולם יהיה ארבעה פעמים קול רמז שצריכים להיות שלמים בד' חלקים של התורה שהם נקראים פרד"ס וזהו ארבעה מיני קולות:

7. Balak.45

   או יובן בס"ד לפרש המשך הפסוק מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל הנה נתבאר אצלינו כי כל העולמות נבראו מבירורי אותם המלכים (פי' הם ניצוצי הקדושה הנקראים ז' מלכים כנודע) והיותר זך הוברר בעולם האצילות ואחריו הוברר לצורך עולם הבריאה ואחריו ליצירה ואחריו לעשיה והיותר זך שבעשיה הוא האדם והוברר תחלה ואחריו החי בלתי מדבר ואחריו הצומח ואחריו הדומם. ואמנם הצדיק על ידו מעשיו והמצות שעושה באכילתו וכיוצא יש בו כח לברר עוד מחלק הדומם להעלותו אל הצומח ואל החי ואל האדם כמבואר אצלינו בשער המצות פרשת עקב במצות ברכת המזון ואמנם הרשע על ידי מעשיו גורם להפך שמורידם ולא מעלם. ויש מיני עונות שגורמין שחלק האדם ירד עד בחי' הדומם ויש עד הצומח ויש עד החי בלתי מדבר ולכן כנגד זה יש רשע שאחר מותו מתגלגל באבן דומם כפי מה שחטא ויש רשע שמתגלגל בצומח ויש שמתגלגל בבעל חי כי ע"י עונו נמשל כבהמות נדמו ובמעלה אחת הם עומדין ונדמין זה לזה והנה אלו המתגלגלים בגלגולים אלו יושבים שם זמן קצוב עד ימרק עונו שגרם לו להתגלגל שם בצומח וככלות זמנו עולה ומתגלגל בבעל חי וככלות זמנו עולה ומתגלגל באדם ממש ואמנם ענין זה הגלגול שנתגלגל באדם הוא בא' משני פנים הא' הוא ענין אלו הנשמות של רשעים אחר שמתו ולא זכו ליכנס לגיהנם נכנסין בגופות בנ"א החיים בע"הז ומספרים כל הקורות אותם שם כמפורסם זה רחמנא לישזבינן. והב' הוא שמתעברים בב"א בסוד העיבור כנ"ל בדרושים שקדמו ומתדבקים בו בהסתר גדול ואז אם האדם ההוא יחטא מתגבר עליו נפש ההיא המתעברת בו ומחטיאתו ומסיתו לדרך רע ע"ד מה שנת' אצלינו בדרושים הקודמים שכאשר נשמת הצדיק מתעברת באדם מסייעתו להיטיב כך נפש הרשע אוותה רע להרשיע וכבר נת' אצלינו ענין זה כי לפעמים המתעבר באדם הוא לתועלת עצמו פרי להתתקן המתעבר עצמו. ולפעמים הוא לתועלת האדם כדי שהנפש ההיא תסייעהו להיטיב ושחי בחי' אלו ישנם גם בנפש הרשע המתעברת באדם או יהיה לתועלת הנפש המתעברת לפי שהאדם הזה הוא צדיק. או יהיה האדם רשע יתתעבר בו הנפש ההיא כדי להחזיקו ברשעתו עדי איבדו מן העולם ח"ו והנה אחר שהנפש המתגלגלת באדם בא' משני פנים הנ"ל השלים זמנו הקצוב לו לעמוד שם ונתכפרו עוניתיו אז ויכל לבא אח"כ בע"הז בגלגול גמור אמיתי ויוולד הגוף בעו"הז בשאר בנ"א.

8. Balak.46

   ונחזור לענין כי ראיו שתדע כי לא בכל זמן יש כח אל המגולגלים הנז' בדומם וצומח וכו' לעלות משם ולהתתקן כי לכל זמן ועת לכל חפץ. אמנם זה היא זמן עלייתם דע כי מי שנתגלגל בדומם וגזרו עליו זמן קצוב של כך וכך שנים הנה כאשר יגיע זמן עלייתו מן הדומם להתגלגל במדרגת הצומח אינה עולה רק בד' חודשים האמצעיים שבי"ב חדשי השנה הם אב אלול תשרי חשון ואם זמן הקצוב לו נשלם בד' חודשים אלי עולה ואם לאו צריך להמתין עד שנה האחרת בד' חודשים הנז וזמן עלייתם מן החי אל האדם היא בד' חו' אחרונים שהם ניסן אייר סיון תמוז זמן עלייתם מן החי אל האדם היא בד' חו' אחרונים שהם כסליו טבת שבט אדר:

9. Balak.47

   ואמנם אע"פי שסדר עלייתם היא ע"ד הנז' מן הדומם לצומח זמן הצומח לחי זמן החי לאדם המדבר הנה לפעמים יעלה מגולגל שתי מדרגות יחד כמו מי שנתגלגל בתחלתו בדומם שהיא עפר ותבא איזה בהמה יתאכל עשב ובו מעורב מעט עפר אשר כי היה מגולגל הנפש ההיא והנה עתה נפש זו נתגלגלה בבהמה ההיא ועלתה ב' מדרגות ביחד שהיא מן הדומם אל החי. אי באופן אחר כי אם יהיה מגולגל בצומח שהיא ירק ופירות האילן יאכלם האדם נמצא שהמגולגל ההיא עלה מן הצומח אל האדם והם שתי מדרגות ביחד ולפעמים יעלה המגולגל כל המדרגות בפעם א' דהיינו מן הדומם אל האדם כגון מעט עפר שנתערב בתבשיל ובאותו עפר היה מגולגל אדם אתד נמצא שעלה מן הדומם אל האדם. ודע שהמגולגל במים ובמלח אינם נק' רק צומח והטע' היא לפי שהמים הם נגרים וחיים ונובעים ואינם דוממים כמו העפר והמלח נעשה מן המים ולכן נק' גם היא צומח וז"ש אומרם ז"ל בגמרא דשבת הנוטל מלח מן המחצב שלו חייב משום קוצר ונודע שאין קצירה אלא בצומח והנה ענין אלו המגולגלים נת' עניינם במקומות רבים כנז' בפסוק הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי:

10. Balak.48

    גם דז"ל רמזו זה באומרם ריש תורא בדיקולא סליק לאגרא וכו' כי הרואה שור שחור בימי ניסן יברח ממנו ויעלה לגג מפני שהשטן מרקד בין קרניו והענין היא כי השור שהוא דינא קשייא יותר מוכן להתגלגל בו הנפש משאר בהמות ולכן יברח ממני משא"כ שאר בהמות ולפי שקדם לנו שאין זמן עליית המגולגל בצומח לבעל חי אלא מניסן ואילך לכן בימי ניסן שאז נכנס בו המגולגל הרשע ההוא אולי ע"י תוספתת העיבור ההיא הרע וזיק למי שיפגע בו אבל אחר שכבר נתגלגל בו אינו מזיק כי הורגל בו ולכן אין קפידא אלא בחדש הראשון לעלייתו שהוא חודש ניסן שהשור באוכלו עשב הצומח נתגלגל כי הרשע ההיא שהיה בתתלה בצומח ההיא וכבר נת' אצלינו בשער הפסוקים בענין יונוס ויומברוס בני בלעם הרשע שעשו העגל בחדש תמוז ועליו נאמר בתבנית שור אוכל עשב יע"ש:

11. Balak.49

    וענין המתגלגל בדומם נת' בענין נבל הכרמלי שכתוב כי וימות לבו בקרבו והיא היה לאבן וסוד הענין יובן במ"ש לעיל כי לכן נתגלגל בבלעם ואח"ך בנבל הכרמלי והנה בלעם הרשע היה הולך לקראת נחשים ואין כחו אלא בפיו לקלל בני אדם וכשנהרג בלעם נתגלגל באבן אחת שהיא בחי' דומם לכפר לחישתו בפיו כנז' וכשנתגלגל אח'ך בנבל הכרמלי שאז היתה תחלת ביאתו לעו"הז להתתקן הנה כשאירע אותו המעשה שחירף את דהע"ה יאמר מי דוד ימי בן ישי וכו' ירצה דהע"ה להורגו יען שבא לתקן אותו דבור הרע של בלעם והוסיף פשע וחזר וחטא בדבור לקלל את דוד מלך ישראל ואז זכר נבל וידע כי בתחילה נתגלגל באבן לתקן הדבור של בלעם ועתה חזר לקלקולו ולכן וימת לבי בקרבו בזוכרו כי היא היה לאבן בתתלה כנז' ולכן לא כתיב ויהי אלא והיא היה לאבן והנה נבל היה אדם גדול ואין תימא איך ידע זה גם אפשר שהגיד לי איזה נביא אי חכם גם אפשר לומר אע"ג דאיהי לא חזי מזליה חזי גם ענין הגלגול בדומם נרמז אצלינו בפסוק כי אבן מקיר תזעק כי יש מגולגלים באבן שבקיר שהיא דומם או בכפיס מעץ שהוא צומח ומשם זועקים מרוב העונש אשר להם שם עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

12. Balak.50

    ועוד כתב רבינו זלה"ה זיע"א שם במ"א יז"ל גם ענין נבל הכרמלי בשלושה גלגולים נתגלגל בסדר אותיות שמי ל לבן ב בלעם נ נבל ושלשתם נרמזו בפסוק אחד והוא זה קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל כי דגר היא לכן שקבץ אבנים יעשה יגר סהדותא כי תרגום של גל היא דגורא גם רז"ל אמרו שלא היו לו בנים עד שבא יעקב לביתו כמש"ה ויברך ה' אותך לרגלי וזש"ה ולא ילד ואח"ך נתגלגל בבלעם שהיתה לו נפש רחבה כמ"ש רז"ל ע"פ אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב ועליו נא' עושה עושר ולא במשפט אלא לקלל את הבריות ולפי שמת בחצי ימיו במ"ש בגמרא לדידי חזי לי ספרא דבלעם וכתיב היה בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם רשיעא כד קטיל יתיה פינחס וכו' ולזה אמר עליו הכתוב בחצי ימיו יעזבנו גם כיון על היות בלעם גלגול האמצעי וכנגד גלגולו בנבל הכרמלי שהיה אחרון ג' הגלגולים שלו אמר ובאחריתו יהיה נבל כמשמעו ולכן נבל אותיות לבן ממש למפרע עכ"ל לשון טהור זלה"ה זיע"א ע"ש:

13. Balak.51

    ועוד כתב רבינו זיע"א זלה"ה בש"הפ וז"ל ואומרו תמות נפשי מות ישרים כבר ביארנוהו בביאור מאמר אחד מס' הזהר בפ' בלק בענין בלעם שאמר הרשב"י ע"ה לר"א בריה מבאן ולהלאה קב"ה עבד ביה מה דעבד בההוא חייבא ועליה ועל דרמי ליה כתיב ושם רשעים ירקב וע"ש בביאורינו אל המאמר ההוא בשיב בשער מאמרי רשב"י דף קמ"ח ע"א והענין הוא בקיצור במה שנת' למעלה כי בלעם הוא הרע של הבל ומשה הוא הטוב של הבל ונודע כי בהיות הכסף נצרפת ע"י העופרת שהיא הקלי' אשר היא שואבת הסיגים של הכסף מוכרח הוא שישארו איזה ניצוצות כסף מעורבות עם הסיגים באותה העופרת וחוזרים הצורפים לצרף העופרת ההוא ומוציאים מתוכו כל ניצוצות הכסף ועד"ז כשנצרף הטוב של משה מתוך הרע של בלעם בהכרח נשארו בו קצת ניצוצות טובות ממש משורש מרע"ה והם מוברחות לצאת ולהתברר משם על ידי מיתות רבות וגלגולים בנודע וענין הקדמה זו היא בכל בחי' נשמות וזכרהו ובכח הניצוצות ההם של שורש משה היה משיג כל אותה ההשגה הגדולה שעליה היה משבח עצמו ואומר נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון וגו' כנז"ל ואין ספק שאם דבריו אלה לא נתקיימו לא היו נאמרים בנבואה גם לא היו נכתבים בתורה במ"ש תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו אבל הענין יובן במה שהודעתיך כי משה הרג את המצרי שבו היתה נפש הרע של קין מגולגלת בו והיה בה ג"כ ניצוצות טובות ורצה משה שהוא הבל אחיו לתקנו ע"י הגלגול והמיתו בשם המפורש של שם בן מ"ב להעלות נפשו אל הקדושה אבל בלעם שטמא עצמו בנחש ובקסם ובשכבת זרע ובבעילת אתונו כנז' בזהר ונתטמא בתכלית לא רצה פינחס שהוא משורש קין להמיתו בשם המפורש רק בחרבו הטמאה שהיה ע"ז בצורת נחש חקוק עליו כמ"ש בזהר בפ' בלק על פסוק ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב וע"ש ונמצא כי גופו מת בדרך הטומאה בחרבו הטמאה אבל נפשו נתגלגל אח"כ בזרע ישראל הנק' ישרים ע"ש ישראל כנודע ואז נתקנה וזהו תמות נפשי מות ישרים כי ניצוצות טובות המעורבות בנפשו יתגלגלו בישראל ואז ימותו מיתת ישרים משא"כ בגופו כנז' והנה נתבאר אצלינו כי לכן נתגלגל ג' גלגולים כנגד ג' אותיות שבשמו והם "לבן "בלעם "נבל הכרמלי ונמצא כי אחרית גלגולו שהיא בפעם הג' בסוד הן כל אלה יפעל אל וכו' היתה כמוהו של ישראל והוא גלגולו בנבל הכרמלי ולכן גם נבל הם אותיות לבן בהפוך גמור ולפי שנבל מת בעשרת ימי תשובה במוצאי יום הכפורים במ"ש רז"ל והיא מיתת ישרים כנודע כי מי שמת במוצאי יו"הכ סימן יפה לו וזהו תמות נפשי מות ישרים ועיין במה שנתבאר בפ' קורא דגר וגו' ובאחריתו יהיה נבל שז"ס ותהי אחריתי כמוהו. גם רמז בפ' הזה ענין גלגולו של נבל כי נתגלגל בברזילי הגלעדי שמתחיל באות ב' של לבן ושם נתקן יותר וכנגד מה שאמר היום רבו עבדים המתפרצים וכו' ולקחתי את טבחתי ואת מימי וכו' כתיב בברזילי והוא כלכל את המלך בישיבתו במחנים והיה אהוב נאמן לדוד וכנגד גלגול בלעם בנבל שאז התחיל להתגלגל בזרע ישראל כתיב תמות נפשי מות ישרים וכנגד גלגולו האחר בתיקון נוסף בברזילי הגלעדי שיצא ממנו כמהם בנו שהלך וישב עם דהע"ה כנז' ותהי אחריתי כמוהו כי כמוהו וכמהם אותיותיהם שוות וקרובות זו לזו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א שם:

14. Balak.52

    הנה נמצינו למידין מכל האמור שזמן עליית המגולגלים בדומם לעלות הוא בד' חודשים האמצעיים שבי"ב חדשי השנה והם אב אלול תשרי חשון וכאמור גם נתבאר לעיל שבלעם נתגלגל בדומם אחר שנהרג ואח"ך נתגלגל בנבל הכרמלי והנה ידוע שלפעמים הנפש המתגלגלת בדומם וצומח וכיוצא אפשר שתתגלגל באדם שהוא גוי ואמנם בלעם נשתכח בעצמו שתמות נפשו מות ישרים שתעלה מן האבן ותתגלגל בנבל הכרמלי שהוא ישראל ולא תתגלגל בגוי כאשר נתגלגל עתה בגוף שלו שהוא גוי גם כבר נתבאר שסדר העליה מן הרומם הוא שע"י שמוציא הדומם שהוא העפר הצמח ירקות ואילנות בזה תעלה הנפש המגולגלת בדומם ותהיה בצומח וכן אם הצמח תאכלנו הבהמה יעלה מן הצומח למדרגת החי וכן בשר הבהמה כשיאכלנו האדם יעלה אז למדרגת האדם ואמנם אפשר שיעלה נפש המגולגל ב' מדרגות יחד והוא שיפיל מעט עפר וצרורות בתוך מאכל הבהמה ותאכלנו הבהמה ונמצא שעלה ב' מדרגות בפעם אחת וכן אפשר שיעלה ג' מדרגות בפעם א' והוא שיפול מעט עפר בתבשיל ויאכלנו האדם ונמצא שעלה אותו המגולגל באותו עפר כל המדרגות בפעם אחת דהיינו מן הדומם אל האדם ועיין לעיל כמ"ש בס"ד בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בפרשה זו בפסוק עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו וכו' ע"ש:

15. Balak.53

    ובזה יובן בס"ד לרמוז מי מנה עפר יעקב מנה מלשון ה' מנת חלקי וכוסי והכוונה שהוא משביח את אותם המגולגלים בדומם שהוא העפר כשיתגלגלו בעפר יעקב ר"ל בארץ של ישראל שנמצאים שם ישראל יען שאם אותם המגולגלים בעפר שהוא הדומם במקום שאין נמצאים שם ישראל אלא בארץ העממים הנה קשה הדבר להיות שיעלו אותם המגולגלים בעפר ויהיו אצל ישראל מאחר דלא שכיח שם ישראל וא"כ השתא בין אם יעלו המגולגלים כפי ההדרגות בזה אחר זה בין אם יעלו בלתי הדרגות אלא בפעם א' עכ"ז קרובים יותר להתגלגל באדם גוי דשכיח שם במקום ההוא יותר מישראל וא"כ השתא לכן הוא משביח לאותו המגולגל בעפר שהוא הדומם שיתגלגל בעפר יעקב כי אז קרוב הדבר יותר שיעלה ויתגלגל בישראל ולא בגוי ובפרט אם יקרה שיפול אותו העפר שמגולגל בו בתבשיל או בשאר מאכל שאוכל ישראל ונמצא שיעלה בפעם א' כל המדרגות הנה זה איך שייך להיות בעפר שבארץ העממים דלא שכיחי שם ישראל כי רחוק הדבר מאוד שיהיה בדרך מקרה שיבא אותו העפר ויהיה במאכל של ישראל ויעלה כל המדרגות בפעם א' ולז"א מי מנה עפר יעקב ר"ל מי זה המגולגל בדומם שזוכה להיות מנה שלו כלומר חלק שלו שצריך להתגלגל בו עפר יעקב ר"ל שמן השמים ישימו לו חלקו מן הדומם שצריך להתגלגל בו בעפר של יעקב והוא במקום שיושבים שם בית יעקב ולא בעפר של גוים שהוא בארץ העמים דלא שכיחי ישראל יען כי אז ומספר את רובע מספר מלשון ספיר שהוא לשון הארה כי כל עלייה שיעלה המגולגל מאותו דבר שהוא מגולגל בו ודאי היא נחשת לו הארה גדולה וגם נמי צריך שיבא לו הארה מן השמים בשביל סיוע עלייתו כי אין נמצא המעוררות עליה למטה בלתי שימשך הארה מלמעלה וכבר נתבאר שהארת עליית המגולגלים בדומם הוא בארבעה חודשים דוקא ולז"א ומספר את רובע כלומר הארה שתהיה את רובע ר"ל בד' חודשים שבשנה השייכים לדומם תהיה הארה זו של עליית המגולגל אצל ישראל דוקא ולא אצל הגוים ולכן אני מגדיל הענין ואומר מי מנה עפר יעקב יען כי בזה יהיה מספר את רובע היא הארה שבארבעה חודשים אצל ישראל דוקא ולא יבא לחלק הגוים כלום כי הכל יעלו ויהיו אצל ישראל ומה שאני מדבר בגלגול העפר שהוא הדומם דוקא שלא זכרתי כדברי כי אם גלגול הדומם שאמרתי מי מנה עפר יעקב ולא שאר גלגולים של הצומח והחי יען כי הוא הגם שתמות נפשו שבגלגול זה מות ישרים ר"ל שיהיה נהרג בחרב כאשר נהרגו ישרים שבישראל והם הרוגי מלכות עכ"ז לא יועיל לו לתיקון נפשי ומוכרח שתהיה אחריתי כמוהו כלומר כמו העפר שהוא מדבר בו והכוונה שאחר שיהרג אזי נפשו לא תתקן בזה ומוכרח שיתגלגל באבן שהיא עפר והוא גלגול הדומם וזהו כמוהו קאי על העפר דקאי ביה וא"כ לזה זכרתי בדברי גלגול העפר דוקא שהוא הדומם יען כי זה הוא אחריתו וחלקו ומקוה שגם חלקו ישימו לו בעפר בית יעקב כדי שאז יעלה ויתגלגל בישראל ולא בגוי וכן היה שנתגלגל באבן ועלה אח"כ ונתגלגל בנבל הכרמלי שהוא ישראל ועיין לעיל בפרשת קרח מה שפירשנו בס"ד על פסוק ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים וגו' וא"כ אתי שפיר יותר באומרו תמות נפשי מות ישרים ר"ל שגם הוא נהרג באבנר ושאר צדיקים כיוצא בו:

16. Balak.54

    ונמצא שבלעם נתגלגל אח"כ באבן ואחר כך בנבל ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש בלעם נאום הגבר שתום העין כי אב"ן נב"ל גימט' העי"ן ושתום מלשון שימה והנחה כמו תשיתמו וגו' וזהו שתום העין שעתיד שישימו אותו באב"ן ובנב"ל שהם גי' העי"ן והנה לפי דברי רבינו זיע"א שתחלת גלגולו הוא לבן וסוף גלגולו הוא נבל ובשניהם לא היה תקון השתא בזה יובן בס"ד לרמוז במ"ש על עצמו נופל וגלוי עינים כי תיבת נופל בוא"ו יעלה גי' קס"ו כי החולם הוא תמורת הוא"ו כנודע ולב"ן ונב"ל ע"ה שלהם גי' קס"ו ולרמוז שבשני גלגולים אלו הוא נופל שהיה לו מפלה ולא תיקון והנה כתב רבינו זיע"א שנבל נתקן בברזלי הגלעדי ובזה אפשר לרמוז באומרו אשר מחזה שדי יחזה מחזה שד"י גי' שע"ד וברזלי הגלעדי ע"ה ב' תיבות וכולל הכל גי' שע"ד וזהו אשר מחזה שדי יחזה שאותו הגלגול דוקא יועיל:

17. Balak.55

    ויבא אליו והנו נצב על עולתו. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א נ"ו רמז לגבורות כנודע והנה כאן רצה להיות יונק מן הגבורות ע"י עולתו שמקריב כי כל יניקת החיצונים מן הגבורות ואמנם עלה חרס בידו ולא היה יכול לינק ולאחוז שם ולז"א ויבא אליו והנ"ו רמז לגבורות נצב על עולתו עדיין חלק הגבורות נצב ועומד למעלה שאינו יכול להתאחז בו ואפי' שהוא על עולתו ושדי מואב אתו לעזור עמו על זאת ובזה תהיה אות ה"א של והנו ג"כ אות השימוש:

18. Balak.56

    הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. יובן בס"ד לפרש שהכוונה לומר הנה כבר ברך לקחתי בפעם ראשונה וברכתי אותם א"כ גם כי תראה וברך פעם שנית שאברכם פעם שנית אל תצטער מזה כי אין בידי לעשות בקשתך לקללם יען כי לא אוכל להשיב את ברכה הראשונה דמאחר שזכו בה מי יכול להחזירה מהם וזהו ולא אשיבנה:

19. Balak.57

    הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. יובן בס"ד לרמוז כי הנה בלק בנה בפעם ראשונה מזבח ובלק ובלעם העלו בראשונה שבעה פרים ושבעה אלים כמו שאמר הפסוק ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח ונמצא ששניהם הקריבו וכן נמי אמר בלעם לפני הקדוש ב"ה את שבע המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח והנה בפעם שניה מוכח להדייא בפסוק שלא הקריב בלעם עם בלק כי אם בלק לבדו הקריב דכתיב ויעל פר ואיל במזבח וגם בלעם לא אמר בפעם הזאת לפני הקב"ה כבראשונה וא"כ ודאי שבלעם לא הקריב בפעם שניה כלום ובלק לבדו הקריב הכל. והנה ידוע מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הפקר מן הצאן תקריבו את קרבנכם שהכוונה שמעלה הכתוב על אותו המקריב כאלו הקריב את עצמו ג"כ וא"כ השתא עתה בפעם שניה נעשה אצל בלק כח ל"א קרבנות והוא ז' פרים וז' אלים של פעם ראשונה שהם י"ד קרבנות וגם כח בלק ובלעם ששניהם הקריבו והמקריב חשוב כאלו הקריב את עצמו הרי ט"ז קרבנות ובפעם שניה שהקריב ג"כ ז' פרים וז' אלים שהם י"ד בצירוף בלק המקריב שאז נעשו ט"ו הרי סך הכל ל"א קרבות שהיה לו להתגבר בהן בפעם שניה ולכן כשבא בלעם אצלו בפעם שניה ניבא ואמר הנה ברך לקחתי כבר בפעם ראשונה וגם עתה וברך פעם שנית ועל תבטח בל"א קרבנות שיש לך עתה בזאת הפעם אלא ול"א רמז לל"א קרבנות אשיבנה ר"ל אשיב אותה לאחור כי לא עלו לרצון לפני ה' ולא פעלו כלום כדי להרע בהם לישראל וזהו אשיבנה לאחור כי לא יועילו ולא יצליחו כלום:

20. Balak.58

    לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. יובן בס"ד כי הנה ידוע שהקב"ה כשנתן התורה ביקש מבני עשו שיקבלו אותה ולא קבלו וכן מבני ושמעאל ולא קבלו אבל ישראל תכף ומיד קבלו אותה ואמרו נעשה ונשמע יען כי הם זרע יעקב שהיתה מטתו שלימה ובודאי ידבקו בתורה מטוב רצונם בלתי עמל וטורח וזהו לא הביט און ביעקב שהיתה מטתו שלימה וזרעו כולם זרע קודש ולכן לזה לא ראה עמל בישראל בקבלת התורה אלא תכף קבלו אותה בלתי עמל וטורח כלל:

21. Balak.59

    ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. יובן בס"ד לרמוז ע"ד שפי' הרב ברכת טוב ז"ל על מדרש ילקוט בפרשה זו וז"ל זש"ה מונע בר יקבוהו לאום זה בלעם הרשע שהיה מונע מלברך את ישראל עכ"ל ופי' ז"ל ע"ד המקובלים פריש מאמר אם כל חי יה"י שם קדוש ששימש במעשה בראשית כמ"ש יה"י אור וי"הי והוא שם קדוש כולל כ"ה אורות כמנין יה"י והופיע כ"ה אורות בארבע רוחות העולם ומעלה ומטה והוי ק"ן ונגדם תיקן דוד ק"ן מזמורים אך בדורות הללו אנחנו בתיקון ד' רוחות בלבד והוי מאה אורות ונגדם נאום הגבר הוקם ע"ל ק' ברכות בכל יום כ"ה כנגד אברהם כ"ה כנגד יצחק כ"ה כנגד יעקב כ"ה כנגד דוד וז"ס כה תברכו את בני ישראל ר"ל כ"ה דדוד לבד משום דג' כ"ה דאברהם יצחק יעקב כבר הם אמורים וז"ש אמור להם כמנין לה"ם כבר אמור ע"י אברהם יצחק יעקב ובכללות כולם יהיו מאה וז"ש ושמו את שמי על בני ישראל וכו'. והנה בלק היה חושש לתוקפא דדוד וגם הג' פ"ה דאבות רצה להפיל שדוד וז"ש אולי אוכל נכ"ה בו הוי גי' שלשה פ' כ"ה. ואיתא במערכת אלהות בסוד אשרי העם יודעי תרועה שהיא ברכה המשולשת דכשתכתוב ג"פ בר"כה זו תחת זו ותחלקם לחצאין הרי ג"פ ב"ר כמנין תר"ו וג"פ פ"ה כמנין ע"ה וז"ש תרו"עה וכו' והנה בלעם רצה למנוע הברכות מישראל כאמור בזו"הק ואמר אעקר לההוא כה ועל כן קאמר המדרש מונע ב"ר זה בלעם ר"ל שמנע ב"ר מן כ"ה שלא יצטרפו לב"ר פ"ה ואפשר דלהורות ע' זהסוד גכה נמי בלק שיצאה ממנו רות גי' תר"ו כדלעיל נגד ג' פ"ר דסוף סוף הקריב ג"פ קרבנות ונתברכו ישראל בע"כ ג"פ על ידו עכ"ל ע"ש. ולפ"ז השתא אתי שפיר מ"ש בלעם כשבירך את ישראל ותרועת מלך בו ר"ל אותו סוד התרועה שהוא סוד ברכה משולשת שיהיה מזה תר"ו ע"ה יהיה בו ולא תסתלק ממנו ובזה יובן בס"ד נמי לרמוז הפ' בתולות אחריה רעותיה מובאות לך רעותיה רמז לסוד התרו"עה הנז' שהיא ברכה משולשת מובאות לך:

22. Balak.60

    ובזה יובן בס"ד רמז הפ' מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ גב"ר הוא ג' ב"ר שהוא רמז ג"כ ב"ר ובזה יובן פס"ד הפ' הנה כי כן יבורך גב"ר יר"א ה' שהוא ג"כ רמז לג"פ ב"ר ואמר כ"י כ"ן גי' מאה רמז לד' פעמים ב"ה הנז' דאברהם יצחק יעקב ודוד:

23. Balak.61

    ובזה יובן בס"ד לרמוז ואמרתם כה לחי והוא ע"ד שכתב הרב ז"ל למעלה ע"פ בה תברכו את בני ישראל אמור לה"ם שהשלשה ב"ה דאבות כבר אמורים והחידוש הוא בב"ה של דוד הע"ה וכאמור וז"ש כאן ואמרתם עתה מחדש כ"ה לחי הוא דוד הע"ה שהוא חי וקיים ולכן זכר ג"פ שלום לרמוז לג' פעמים ב"ה דאברהם יצחק ויעקב האמורים:

24. Balak.62

    ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק והנה רבקה יוצאת וכדת על שכמה כדת הוא ד' כ"ה כלומר ארבעה פעמים כ"ה ולכן נאמר נמי שם ותמהר ותורד כד"ה על ידה ותשקהו והוא רמז לד' פעמים כ"ה הנז"ל שהם ברכות נשגבות או כי רבקה רמז לב"י כנודע והיא יוצאת מן הגלות וכ"דה רמז לד"פ כ"ה הנז"ל על שכמה:

25. Balak.63

    וראיתי לעט"ר אדוני אבא מארי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו שכתב ע"פ אולי אוכל נכה בו שבלק רצה להתגרות במלכות שיש לה נ' כ"ה וז"ש אולי אוכל נכה בו נו"ן כ"ה וכו' ולא יכול עכת"ד זלה"ה ואולי פירוש דבריו הוא שיש לרמוז בתיבת נכה הג"פ כ"ה הנז"ל ונרמז הב"פ כ"ה באות נו"ן שהוא גי' כ"פ כ"ה ונשאר כ"ה רמז לכ"ה השלישית ואולי מה שנרמזו הב"פ ב"ה ביחד וב"ה הג' לבדה הוא שאפשר שבכוונה מכוונת היה הרמז כן כדי שיהיה הרמז ב' שלישים ושליש ודוק ובזה יובן הס"ד לפרש רמז הפ' וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך כנה הוא ג"כ נו"ן ב"ה שהם ג"פ כ"ה וג"כ רמוזים בשני שלישים ושליש כנז"ל ולז"א ועל כן רמז למלכות שהיא בחי' שם ב"ן אמצת לך:

26. Balak.64

    אל מוציאם ממצרים בתועפות ראם לו. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש הרב הגדול חיד"א זלה"ה במדבר קדמות מע' הק"וף אות י"ב וז"ל קרני ראמים בהמה טהורה שנים יש בעולם אחד במזרח ואחד במערב ופעם אחת לשבעים שנה נזקקין זה לזה וכשיבא הזכר על הנקבה חוזרת הנקבה ראשה ונושבת הנקבה לזכר והורגת אותו והנקבה מתעברת ותהיה מעוברת י"ב שנה ועד י"א שנה הולכת על רגליה ותרעה ותשתה מים ובתחלת י"ב שנה נופלת על צדה ושוב אינה יכולה לעמוד והקדוש ברוך הוא מפרנסה ברחמיו ותרד ריר מפיה במעין ויצמיח עשבים סביב לה ותרעה י"ב חדש ומתהפכת לצד אחר ותרעה הה"ד נותן לבהמה לחמה לאחר י"ב חודש כריסה נבקעת ויוצאים ממנה זכר ונקבה וילך אחד למזרח וא' למערב ועד ע' שנה לא יוסיפו על השנים ישתבח שמו של ממ"ה הקב"ה כך מצאתי במקרא אחת וכו' על קלף ב"י שנכתבה ש' הרכ"ו ובסופה במה עניינים חשובים וזה אחד מהם עכ"ל ע"ש והנה ודאי כל מה שברא הק"בה בעולמו הוא כדי ללמד בהם דעת והשכל לבריות והכל מרמזים על עניינים רבים ונסתרים. והנה אפשר לרמוז שרצה הקב"ה לעשות רמז בראם לענין ישראל והנהגהם בעו"הז כי כמו שהראם הוא גדול מכל בעל חי כמ"ש רז"ל שהקב"ה זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים הרי שאין בעל חי גדול ממנו כן נמי ישראל הם גבוהים במעלה מכל מין האדם שיש בעולם ולכן רמז הרמז שלהם בראם שהוא גבוה מן הכל והוא מה שעשה זיווג הראם משבעים שנה לשבעים שנה הוא לרמוז על זווגייהו דישראל שעיקרו הוא צריך להיות משבת לשבת שהוא משבעה ימים לשבעה ימים כנגד אותו הזיווג שהוא משבעה עשיריות לשבעה עשיריות שאם יתנהגו כל ישראל בזה ודאי יצאו הבנים כולם קרושים זרע קודש וזה הוא תכלית ויסוד הכל שיסוד האדם הוא נבנה בשעת הזיווג ולכן רמז על ענין זה דוקא בפרטות גם מה שהולכת תחלה על רגליה ורועה בדרך הטבע ואח"ך כאשר לא תוכל ללכת ותפול לארץ הקב"ה יעשה לה נס שיצא ריר מפיה כמעיין ויעלה מאותו הריר עשבי' ואוכלת ממנו ונמצא שהיא ניזונת ע"י אותו ריר היוצא מפיה כן הוא הרמז לישר' שתחלה היו קיימים בעו"הז בזכות האבות ואחר שתמה זכות אבות כמ"ש בגמרא שתמה בימי חזקיה אז הנה עתה לא נשאר לישראל בלתי קול התורה היוצא מפיהם שבזכות זה הם ניזונים בעו"הז כי חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה ונמצא שעתה הם ניזונים ע"י היוצא מפיהם כמו אותה הנקבה שהיא ניזונת אח"ך ע"י ריר היוצא מפיה וז"ש אל מוציאם ממצרים בתועפות ראם לו תועפות לשון מעוז ותוקף כמו כסף תועפות וכמ"ש רש"י ז"ל ר"ל כמו תוקף ומעוז של הראם כן לו דכמו הראם שאפי' אם יפול לארץ ואין בכחו לילך ולאכול עכ"ז הקב"ה מזמין לו פרנסתו לפניו מכח אותו הריר היוצא מפיו כן ישראל גם אם יפלו ויחלשו עכ"ז הקב"ה לא יעזבם ויזמין פרנסתם לפניהם בכח התורה שמוציאים מפיהם וכמ"ש הכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לבלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם:

27. Balak.65

    מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב אליהו הכהן ז"ל מעשה בתלמיד אחד שפירש מן התורה מסיבת שלא היו מכבדים אותו ולא היו מעשירים אותו ובא אליהו זכור לטוב ונראה לו בדמות זקן והבטיחו על העושר וא"ל שוב לדרכך בלימוד התורה וסוף הכבוד לבא וחזר ללימודו ויחכם מכל האדם ועדיין חושב בלבו מה מועיל זה לי מאחר שאין מכבדים אותי ויהי היום ויעשו החכמים סעודה לגומרה של תורה הזמינו גם לזה והושיבוהו בסוף המסובים ויחר לזה מאוד וחשב בלבו מחשבות לקום משם ולפרוש מן התורה ובא אליהו ז"ל בזה הסעודה בדמות רועה ושאל מן החכמים המסובים שם ואמר שאלה יש לי לשאול מכם ואמר אמש ראיתי בעדרי כבשה אחת מעוברת ובבוקר ראיתי אחריה כבשה אחת קטנה בדמות כלב ואיני יודע אם הוא בנו או לא אם נאמר שהוא בנו והיוצא מן הטהור טהור או נאמר שהכבשה ילדה ולדה במקום מוצנע ומת ולדה וזה שאחריה נתחברה עמה והוא ולד שיצא מן הטמא א"כ מה יהיה הדין. ויענו החכמים ויאמרו מאחר שלא ראית בעיניך שזו הכבשה ילדה אותו אפשר שהוא ולד שיצא מן הטמא ונתחברה עמה ואסור לאוכלו כששמע אליהו ז"ל כן שם לדרך פעמיו קרא אותו תלמיד שהיה בסוף המסובי' לרועה וא"ל לך ותן לפני הולד הזה כלי של מים אם מלקק בלשונו הוא כלב ואם לאו הוא ולד שיצא מן הטהור א"ל הרועה כבר עשיתי הנסיון הזה ופעמים עושה כן ופעמים עושה בכ אמר לו התלמיד לך וראה אם בשעה שמשתין מקים רגלו מן הארץ הוא כלב ואם שוקע רגלו בארץ הוא גדי א"ל כבר עשיתי הנסיון הזה ופעמים עושה כן ופעמים עושה כן א"ל התלמיד לך והשלך אותו מראש הגג לארץ אם מדלג מיד לארץ הוא ולד בשר ואם אוחז בצפרניו בשפת הגג הוא כלב א"ל כבר עשיתי כן פעמים עושה כן ופעמים עושה כן א"ל התלמיד לך שחוט אותו וקח חתיכה של בשר ממנו ושים על הגחלים אם מתפשט הבשר ואינה מתמעטת הוא כלב ואם לאו הוא ולד כשר כששמע כן ויפול על רגליו ויאמר אשריכם ישראל שזה בתוככם וכיון שראו החכמים גודל חכמתו וישימוהו נשיא עליהם ויעשירוהו עושר גדול. ויהי אחר ימים מועטים חשב זה התלמיד בלבו כמה גודל שכר התורה ואם בעו"הז כן כ"ש לעולם שכולו טוב לעולם שכולו ארוך וינחם על הרעה אשר עשה לבחור בכבוד העולם הזה ואמר טוב שיהיה זה הטוב מוצנע לי לאחר מותי יותר מחיים ופירש עצמו מכל עושר וכבוד של עולם הזה והיה לומר לש"ש בלב טוב ובנפש חפיצה וכו' דלכן אמרו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה עכ"ל הרב זלה"ה:

28. Balak.66

    והנה אדם שהוא לומד בתורה כמו שהיא לומד אותו תלמיד בתחלה שהיה מכוין כדי שיכבדוהו ויעשרוהו וכשהיה רואה שאין מכבדים אותו היה פורש מן התורה הנה זה ידמה שהתורה היא אצלו כמו אוהל שהוא אינו קבוע תמיד אלא פעמים פורשים אותו פעמים מסירים אותו שכן זה האדם פעמים ירצה ללמוד פעמים לא ירצה ללמוד כשיראה שאין מכבדים אותו אבל באמת גם בזה לא תמאס בו כי סופו לעשות התורה אצלו בדמות משכנות שהוא בית בנוי בנין קבוע שאינו זז ממקומו וכמו שמצינו באותו התלמיד שאח"ך כשלמד הרבה והביט ביקרת התורה נתחרט על אותו הדעת שהיה לו בתחלה שהיה לומד בעבור הכבוד והתחיל להתרחק מן הכבוד וא"כ נמצא שאז נעשית אצלו התורה כמו משכנות שהוא בקבע ולא כמו אוהל שהוא עראי. ועיין לרבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שפירש אהליך בפשוטו שהוא על המשכן שהיה להם במדבר שהיה אוהל ומשכנותיך על בית המקדש שהוא קבוע בבנין במקום אחד ע"ש גם ידוע שיש הפרש בין כינוי יעקב לכינוי ישראל כי שם יעקב יורה על הפחותים שהוא לשון עוקבא ומדמה ושם ישראל יקרא על הצדיקים הישרים ישר אל וז"ש מה טובו אוהליך יעקב ר"ל הגם שהתורה היא אצלך בסוג אהל שהוא עראי וגם אתה במדרגת יעקב שהוא לשון עוקבא כי אתה לומד בתורה כדי שיכבדוך כמו אותו התלמיד עכ"ז טובו הרבה ולא ימאס אותך הקב"ה יען כי מאחר שאתה עוסק בתורה הגם שהיא בתורת עראי ובדרך עוקבא ומרמה כדי שיכבדוך עכ"ז אפשר שתטיב מעשיך אח"ך ומה שהיה בתחלה אהליך בסוג אהל שהוא עראי יהיה עתה משכנותיך שהוא בקבע גמור שלא יזוז ממקומו ומה שהיתה מקודם במדרגת יעקב שהוא לשון עוקבא ומרמה עתה תהיה במדרגת ישראל שהוא ישר אל וכמו אותו התלמיד שאח"ך מאליו ומעצמו עזב הכבוד והתחיל ללמוד תורה לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה:

29. Balak.67

    כנחלים נטיו בגנות עלי נהר באהלים נטע ה' בארזים עלי מים. יובן בס"ד בי ידוע שיש ד' מינים בישראל יש שיש להם תורה ומצות והם הרמוזים לאתרוג שיש בו טעם וריח ויש שיש להם תורה ולא מצות והם הרמוזים ללולב שיש בו טעם ולא ריח ויש שיש להם מצות ולא תורה והם הרמוזים להדס שיש בו ריח ולא טעם ויש שאין להם לא תורה ולא מצות והם הרמוזים לערבה שאין בה לא טעם ולא ריח ובזה יובן לרמוז כאן יש בנחלים נטיו שבנחלים ליכא כי אם מים שיש בהם טעם ולא ריח והוא רמז לאותם שיש להם תורה ולא מצות ויש בגנות עלי נהר ששם נמצאים פירות רבים שיש בהם טעם וריח והם רמז לאותם שיש להם תורה ומצות ויש באהלים נטע ה' שיש בהם ריח דוקא ולא טעם והם רמז לאותם שיש להם מצות ולא תורה ויש בארזים עלי מים והארזים אין בהם לא ריח ולא טעם והם רמז לאותם שאין להם לא תורה ולא מצות:

30. Balak.68

    יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלבו ותנשא מלכותו. יובן בס"ד לרמוז דליו גי' חמשים רמז לחמשים שערי בינה שיתפשטו לעתיד בעולם ומלאה הארץ רעה וזהו יזל מים שפע מדליו רמז לן' שערי בינה ובמ"ש עט"ר אבא מרי זלה"ה וזרעו גי' רפ"ט רמז לרפ"ט ניצוצות ע"ה בסוד פרו"טה שהוא רפ"ט ו"ה במים רבים מי"ם ע"ה צ"ה כמנין הוי"ה ב"ה אד"ני שהם יהיו רבים ועצומים בתכלית הגדולות והמעלה או במים רבים ע"ה ב' תיבות גי' רצ"ון רמז שתתגלה בחי' הרצון המתגלית במנחה דש"ק בתמידות ואז וירום מאגג מלבו שיתגבר על עמלק ותנשא מלכותו:

31. Balak.69

    או יובן בס"ד לרמוז וירום מאגג מלבו כי ידוע שכל התיקון שצריך למעלה הוא מאותיות המילוי של שמות הקודש אבל באותיות הפשוט אין צריך תיקון כי אין משם יניקה לחיצונים כי כל יניקתם מהמילוי שהם דין יוש"ש וירום מאגג הוא שורש עמלק שהוא ראשית גוים מלכו אותיות מ"ל ב"ו ר"ל מילוי של ב"ו הוא שם הוי"ה שעולה ב"ו שירום המילוי שלו מן עמלק שלא יהיה יניקה לחיצונים ממנו ואזי ותנשא מלכותו ממילא:

32. Balak.70

    או יובן בס"ד וירום מאגג מלבו כי מילוי הכ"ף הוא פ' ומילוי הו"ו הוא ו"ו כנודע מן מילוי שם ב"ן שיתמלא הוא"ו בוא"ו אחר דוקא א"כ הרי אותיות פ"ו רמז לשם אלהים שעולה פ"ו אשר הוא דין ויונקים החיצונים משם ולעתיד יסתלק מהם יניקה זו ולא יינקו ממנו כלל וז"ש וירום מאגג שורש עמלק מלבו אותיות מ"ל כ"ו רמז לאותיות המילוי של אותיות כ"ו שהם פ"ו רמז לשם אלהים ואז ותנשא מלכותו:

33. Balak.71

    או יובן בס"ד ע"ד מ"ש עט"ר הרב אבא מארי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו משם רבינו האר"י זיע"א שר' יוד"ין שבשם הוי"ה ב"ה וג' יודי"ן בשם אהיה ממתקים הפ"ר דינים דמנצפ"ך ע"ש וז"ש וירום מאגג גי' ז' רמז לשבעה יודי"ן הנז' מלבו רמז למלכות שהיא בחי' גבורות ואזי ותנשא מלכותו שע"י מיתוק הגבורות תתעלה ותתרומם בזה:

34. Balak.72

    ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו. יובן בס"ד לרמוז מה ענין סיפוק בפיו שעשה ואפשר לרמוז בס"ד ע"ד שכתב בזו"הק ע"פ לכה נא ארה לי וכו' לכה לך מבעי ליה מאי לכה אמר נזדרז גרמן לההוא דרחיף בגדפוי עלייהו לההוא דשמיה ב"ה ועתה לכה ניגח קרבא בההוא כ"ה עד השתא לא הוה בעלמא מאן דייכול להו בגין ההוא פטרונא דקיימא עלייהו השתא דשעתא קיימא לן לכה נעביד קרבא וכל עיטא דההוא רשע בכ"ה הוה דכתיב ואנכי אקרה כ"ה אעקר לההוא כ"ה מאתריה ותרווייהו בעיטא בישא להאי ב"ה כד"א על ה' ועל משיחו לא ידעו דהא לבתר האי ב"ה אעקר לון מעלמא וכו' ע"ש הרי דכל עצתם ומחשבתם היתה על בחי' הנקראת ב"ה שרצו בשיטותם לאעקרא ההוא ב"ה מאתריה ולכן עתה בלק בחרון אפו ויספוק את בפיו לפני בלעם לרמוז לו שהעיקר היה צריך לאעקרא ההיא ב"ה מאתריה ואז ממילא היו כבולים לשלוט על ישרואל ורמז לו על הב"ה בסיפוק בפיו זו על זו כי בכל כף היד יש חמשה אצבעות והוא סיפק כפיו זו על זו הרי הכה חמשה אצבעות על חמשה אצבעות והנה בחשבון הנקרא הכאה אם תכה חמשה על חמשה ותאמר חמשה פעמים חמשה יעלה מזה חשבון ב"ה וזה שרמז לו בסיפוק כפיו זו על זו על מדת כ"ה שהכל תלוי בה ועל זאת קרא אותו וכמ"ש הז"הק ע"פ לכה ארה לי והוא לא עשה שם כלום ועיין מ"ש לעיל בענין הכ"ה בס"ד והנה בזה אפשר בס"ד לפרש טעם נכון למנהג ישראל קדושים שנוהגים ביום שמתת התורה להכות כף על כף וכן יעשו בשמחת ס"ת וחתן וכלה והוא כי מהכאת חמשה אצבעות על חמשה אצבעות יצא רמז לבחי' כ"ה הנז' שהיא פטרונם של ישראל ורומזים עליה בשמחתינו וגם להורות שהכל הוא לש"ש וגם עוד יש רמז במספר כ"ה לשם הקדוש יה"י המופיע כ"ה אורות בד' רוחות וכנז"ל:

35. Balak.73

    ועתה ברח לך אך מקומך אמרתי כבד אכבדך וכו'. יובן בס"ד לרמוז דהוא ניבא ולא ידע מה ניבא שא"ל ברח לך ברח אותיות חרב והוא רמז שסופו ליפול בחרב שהרגו פינחס וכמ"ש ואת בלעם הקוסם הרגו בחרב וזהו בר"ח לך חר"ב לך:

36. Balak.74

    והנה צריך להבין למה עתה אחר שהוליכו ג' פעמים נתייאש ממנו ולא אמר להוליכו במקום אחר כאשר עשה בפעם שנייה ופעם ג' ואמנם יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב ערבי נחל ז"ל בפ' זו כי בא"י יש עשרה עממים שהם עשר מדות של שיעור קומה ולא ניתן לישראל כ"א ז' עממין אבל קני וקניזי וקדמוני שאמרו רז"ל שהם אדום עמון מואב לא ניתן להם ופי' האר"י ז"ל כי אלו הג' הם שלש ראשונות של א"י שהם בחי' הראש תלת מוחין שבראש ונודע שבכל שיעור קומה יגדל מעלת הראש רבי רבבות פעמים כערך הגוף כולו עם היות בו ז' מדות כי עיקר החיות נמשך לכל קומה ממוחו ששם שודה הנשמה כידוע וכו' ואמנם לעתיד בב"א שיתן הקב"ה לנו כל העשרה עממין אז מיד יקבצו יבואו לנו כל ניצוצי הקדושה מכל העולם וכו' והוא התכלית המקוה שיהיה באחרית הימים התכלית האמיתי וכו' עכת"ד ע"ש וא"כ השתא בלק שהוא מלך מואב שהם אחד מן השלשה שבראש הוא רצה להכין בג' מקומות מזבחות וקרבנות כי רצה להתגבר עליהם משלשה הנז' שבראש שלא נמסרו עדיין בידם כי ידע שלא ימסרו בידם כי אם לעתיד ואחר שראה כי עשה הכנה בג' מקומות כנגד כל השלשה שבראש ולא הועיל לו לכן נתייאש מזה ולא ביקש לעשות עוד הכנה במקום אחר כי ידע שבזה יטרח על חנם ואדרבא יפסיד שיתברכו ישראל יותר:

37. Balak.75

    והנה לעתיד באמת שגם על השלשה שבראש נשלוט ולכן לזה יובן הטעם שאנחנו עושים ג' פסיעות אחר כל תפלה כי בכל פסיעה אנחנו דוחים אחד מן השלשה קלי' הנז"ל שבראש ולכן עושים ג' פסיעות לדחות את שלשתן ולרמוז שבזכות התפלות הקב"ה ידחה את שלשתן ויפילם תחת רגלי ישראל והיו כעפר לדוש ויתבטלו מכל וכל:

38. Balak.76

    גם אפשר לרמוז בס"ד כי ע"י שאנחנו אומרים ג"פ קדוש קדוש קדוש וקופצים מעל הארץ על ידי זה יתבטלו אותם השלשה שבראש שהם קני קנזי קדמוני שגם כן ר"ת שלשתן הוא קו"ף ואנחנו מרימים עצמנו מעל הארץ לרמוז שהקב"ה ירים וינשא ויגדיל אותנו על הכל ובזה יובן בס"ד נמי הטעם שניתנה תורה בחודש השלישי לרמוז בזכות התורה יתבטלו השלשה הנז"ל שבראש. גם יובן בס"ד לרמוז כי בזכות שי"ן של תפלין שבראש שיש בה ג' יוד"ין בזה יתבטלו אותם השלשה הנז"ל שבראש והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וס"ת השלשה הנז' הוא ג' יוד"ין:

39. Balak.77

    ובזה יובן בס"ד לרמוז שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים וארבעה הוא אותיות או"ר ע"ב ה' וע"ב רמז לחכמה וה' רמז לבינה שהיא ה' ראשונה שבשם והנה ידוע שהחכמה ובינה הם כנגד הראש וא"כ ביטול הראש של הסט"א ג"כ צריך להיות ע"י התעוררות ותיקון ותוספת אור בחכמה ובינה מרבוי המצות והמע"ט שיעשו ישראל וז"ש שלשה המה רמז לג' עממין הנז"ל נפלאו ממני ר"ל נתכסו שלא כבשום ישראל משום דוארבעה לא ידעתים ואר"בעה הוא אותיות או"ר ע"ב ה' כאמור:

40. Balak.78

    ובזה יובן בס"ד הטעם שאין ב"ד בא עד שיכלו גסי הרוח יען כי ידוע שהגאה פוגם בי"ה שהם חכמה ובינה וא"כ יכניעו השלשה שבראש הנז"ל שהם כנגד זה ולכן צריך שיהיו כל ישראל ענוים דאז מוסיפים אור ותיקון בחכמה ובינה וממילא יכנעו הג' עממין שבראש הנז"ל:

41. Balak.79

    או יובן פס"ד לרמוז שלשה המה נפלאו וכו' כי ידוע שיש ב"פ ש"ך ניצוצין שהם כמנין תמ"ר שצריכים תיקון ומיתוק כנודע וז"ש שלשה עם האותיות וכולל התיבה גי' תמ"ד רמז להנז"ל נפלאו ממש משום כי ואר"בעה רמז להאמור לעיל בס"ד שהוא אור ע"ב ה' לא ידעתים שצריך להמשיך אור משם כדי למתקם ולתקנם:

42. Balak.80

    ובזה יובן בס"ד שלשה המה מטיבי צעד שלשה רמז לתמ"ד הנז' שיתמתקו יען כי וארבעה המה רמז לא"ור ע"ב ה' כנז"ל מטיבי לכת גם רמז בתיבת המה מ"ה ה"א שהם רמז לו"ה שבשם הרי נשתלם כאן רמז שם הוי"ה ב"ה כי ע"ב ה' הם בחי' י"ה שבשם ומ"ה ה' שבתיבת המ"ה בחי' ו"ה שבשם וזהו מטיבי לפת השפע להשפיע:

43. Balak.81

    הפטרת בלק עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען רעת צדקות ה'. לכאורה י"ל למאי אצטריך לומר מן השטים עד הגלגל יהיה מכל מקום שיהיה ויובן בס"ד לרמוז והוא כי ידוע מ"ש רז"ל שבלעם היה מכוין השעה שבזה זועם הקב"ה שנא' ואל זועם בכל יום והנה בגמרא אמרו וכמה זעמו רגע והוא היה יכול לכוין אותו הרגע לקללם בו כדי שיתקיים בהם בלתי ספק ואמנם הקב"ה ברוב רחמיו לא זעם באותם המים כלל ועיקר וממילא נתקלקלה מחשבת בלעם והופרה עצתו והנה ידוע שלפעמים דורשים התיבה בחשבון אותיות היוצאות במבטא דוקא וכן לפעמים דורשים התיבה עם חשבון החירק והחולם שבה הבאים במקום יו"ד וא"ו ונכתב חירק במקום היו"ד וא"כ חושבים התיבה כאלו כתוב בה יו"ד וכן הוא בחולם הנכתב במקום הוא"ו חושבים התיבה כאלו כתוב בה וא"ו כנודע וא"כ השתא תיבת שטים יש לחשוב אותה במספר שמ"ט ותיבת הגלגל יש לחשוב אותה במספר ע"ו ונמצא הפרש שיש בין מספר שמ"ט למספר ע"ו הוא מספר רג"ע ולזה רמז הפ' עמי זכר נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם מן השטים עד הגלגל שרצה לרמוז בזה על עיקר החסד והנס שעשה הקב"ה לישראל באותו הרגע של זעם שביטל אותו הרגע וזהו שרמז מן השטים עד הגלגל כלומר הבט נא בחשבון ההפרש שיש מן חשבון שטים עד חשבון גלגל שהוא מספר רג"ע שבאותו הרגע היה תלוי כל זה למען דעת צדקות ה':

44. Balak.82

    והנה התוס' ז"ל הקשו מה היה יכול לקלל באותו הרגע שהוא רגע כמימריה ותירצו שהיה יכול לומר תיבת כלם שהוא ג"כ ג' אותיות כאותיות רגע ע"ש. ובזה יובן בס"ד לפרש רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה' ר"ל שבלק ובלעם חשבו רבות רעות לצדיק שרצו לקלל לישראל הרבה קללות ואמנם הקב"ה מצילנו מידם ולא מבעייא מאותם רבוי הרעות אלא גם ומכלם אותיות כָלֵם שרצה לומר בלעם תיבת כלם באותו הרגע ג"כ יצילנו ה' ע"י שלא זעם באותם הימים:

45. Pinchas.1

    לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל וכאשר נולד פינחס כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס וכו' וארז"ל פוטיאל זה יוסף שפטפט ביצרו וזה יתרו שפיטם עגלים לע"ז וסוד הענין הוא כי פינחס בעת שנולד היה כלול משתי ניצוצות וזהו פוטיאל לשון טיפין כי היה משני טיפין של נשמות ניצוץ אחד היה משורש נשמת יוסף הצדיק וניצוץ שני היה משורש נשמת יתרו ובחינת שתי נפשות אלו נקרא פינחס ואל תתמה איך נתערב ניצוץ של יתרו עם ניצוץ של יוסף כי כבר ידעת שיוסף הוא ביסוד אשר שם נמשכי' טיפת של כל הח"וג ומתערבים בו ולכן אין לתמוה איך נתערבה ניצוץ נשמת יתרו שהיא משורש א' עם ניצוץ השורש של יוסף ונמצא כי פינחס לקח ניצוץ משורש יתרו שהוא מבחי' אור פנימי דנפש דאד"הר דאצי' אח"כ כאשר מתו נדב ואביהוא במעשה הקטורת שחטאו בו ואירע אח"כ ענין פינחס שהרג לזמרי זכה שנכנסו בו בחי' נפשות נדב ואביהוא שהיו מבחי' אור המקיף של נפש דאדם מן האצי' וזה גרם לו היות כבר בו ניצוץ משורש יתרו שהוא מאור פנימי דנפש דאצי' וע"י כך נשלם עתה בפינחס נפש דאצי' באור פנימי ואור מקיף אלא שהאור פנימי נכנס בו בסוד גלגול ממש כשנולד והאור מקיף בסוד עיבור לבד אחר שנולד וגדל וכיון שהיה חילוק זה בו לכן היה בו ענין אחד והוא כי צריך שתדע שהנשמה הבאה לאדם בעת שנולד בסוד גלגול ממש אע"פי שתהיה מורכבת מב' ניצוצות כנז' בענין פינחס שהיה בו ניצוץ מיוסף וניצוץ מיתרו הכל נקרא נשמה אחת ואינה צריכה לבחי' אחרת שתחבר' אבל הנשמה הבאה בסוד העיבור אחד שנולד האדם כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס הנה צריכה היא שתבוא עוד עמה ניצוץ נשמה אחרת חדשה ר"ל שזאת תהיה פעם ראשונה שבאת לעולם ולא תהיה ישנה ומגולגלת וזאת החדשה היא מחברת את זו הנפש של נדב ואביהוא הבאה בסוד העיבור להתעבר עם נפש פינחס של בחי' גלגול ממש ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס נפש אחרת חדשה והיא הנק' בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד והיא משורש גד והיא נשמה חדשה כנז' ובאה עתה בו כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא עם נפש פינחס עצמו שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד ואמנם עוד צריכה נשמה אחרת חדשה גם כן כדי לקשר ולחבר נשמה חדשה הנק' אליהו התשבי עם שאר נשמות הישנות שהם נפש פינחס ונפש נדב ואביהוא ולכן הוצרך לבא עוד בפינחס נשמה אחרת חדשה והיא הנק' ג"כ אליהו משורש בנימין הנז' בדברי הימים ויערישיה ואליה וזכרי בני ירוחם וכמו שאמר אליהו ז"ל עצמו לאותו חכם מבני בניה של רחל אני וכמ"שית ענין זה בסיום הדרוש הזה ונמצא כי ד' בחי' נכללו בפינחס הא' נפש פינחס עצמו כשנולד כי אע"פי שהיתה כלולה משני טפין דיוסף ודיתרו נק' נפש אחד. השנית היא נפש נדב ואביהוא כשבאה בסוד העיבור וגם זו נפש א' נק' ולא שתים כנודע מס' הזהר בפ' אחרי מות דנדב ואביהוא תרי פלגי גופא הוו. השלישית היא נפש הנק' אליהו התשבי משורש גד. הרביעית היא נפש הנק' אליהו דשורש בנימין וז"ס מאמרם ז"ל תנא מיכאל וכו' אליהו בארבע והבן זה אח"כ כאשר אירע מעשה דבת יפתח הגלעדי שאמרו ז"ל שיפתח היה שופט ולא רצה לילך אצל אליהו להתיר לו נדרו וגם אליהו לא רצה לילך אצלו באומרו מאן דחייש לכיבייא ליזיל לאסייא ואז בין דא לדא הלכה לה בת יפתח ושניהם נענשו כי יפתח שהיה בעל הדבר לפיכך נענש שמת בנשירת איברים כמ"ש ז"ל על פסוק ויקבר בערי גלעד לשון רבים ואליהו נענש שנסתלקה ממנו שכינה כמ"ש רז"ל על פסוק לפנים ה' עמו הנאמר על פינחס בס' שופטים דמשמע לפנים ה' עמו ולא עתה ואז גם אותה הנפש שנכנסה בו בסוד העיבור של נדב ואביהוא נסתלקה ממנו והלכה לה ונתגלגלה בשמואל הנביא כמ"שית לקמן וז"ס מ"ש דז"ל הנני נותן לו את בריתי שלום ו' דשלום קטיעא. גם אמרו בזהר פ' אחרי מות כי י' של פינחס היא זעירא והענין הוא כי במעשה זמרי זכה לעיבור זה דנדב ואביהוא כי כשרצו להרגו פרחה ממנו נשמתו ואז תכף נכנס בו עיבור דנדב ואביהוא כנז' בזהר פינחס וכשנאבד ממנו בחטא בת יפתח העיבור כנז' אז היתה ו' קטיעא כי בחי' הו' היא ספירת היסוד הנק' בריתי שלום ונקטעה אז כשנסתלקה ממנו שכינה ועיבור נדב ואביהוא והנה במעשה בת יפתח לא נשאר בו רק אותו הניצוץ של טיפת שורש יוסף בלבד כי עיבור נדב ואביהוא הלכו בשמואל הנביא כנז' וגם ניצוץ טיפת שורש יתרו נסתלקה ממנו ואז נולד חיאל בית האלי אשר בנה את יריחו ונכנס' בו בגלגול גמור כמ"שית והטעם הוא כי עיבור נדב ואביהוא וגם אליהו דשבט גד ואליהו דבנימין כנ"ל הנה אינם בפינחס רק דרך השאלה בסוד עיבור ואינם עיקרים בגוף ההוא ולכן אין החטא ההוא דבת יפתח פוגם בהם וכן ניצוץ דטיפת יוסף אינה קרובה לחטא באותו חטא כניצוץ יתרו שניצוץ יתרו היא באה מן קין וכשבאה ביתרו היה שם כומר מפטם עגלים לע"ז ולכן עיקר החטא היה מזה הניצוץ של יתרו ולכן נסתלק ונתגלגל בחיאל בית האלי והבט וראה כי אותיות חיאל הם אותיות אליה כשתחליף הח' בה' באותיות אחה"ע גם האלי הם אותיות אליה וז"ס בית האלי בית אליה פירוש בית מושב אליה ז"ל כי אליהו מושבו היה בגוף פינחס כי הוא ניצוץ דטיפת יתרו כנז' ונמצא כי עיקר הגוף ההוא של פינחס ולא של אליהו רק נק' בית מושב אליהו ז"ל:

46. Pinchas.2

    והנה רז"ל אמרו כי חיאל הוה גברא רבא שהיו הולכים לביתו אחאב המלך ואליהו ז"ל האמנם עבירה ראשונה שחטא במעשה דבת יפתח גרמה לו עבירה זו שבנה את יריחו כי הם דומות כי ענין בת יפתח היתה בענין נדר כנודע וכן עבירה זו היתה שעבר על הנדר שהדיר והחרים יהושע שלא יבנו את יריחו ולפי שיריחו מיוחסת לשורש קין כמש"ה ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים שהיא יריחו ולכן בקש חיאל שהוא משורש קין לבנות את יריחו ואח"כ נשתנה שמו ונק' אליהו התשבי לפי שכיון שנדב ואביהוא עדיין לא נתקנו בו כנז' וגם בחי' פינחס עצמו דבן יתרו חטא בבת יפתח וגם אליהו דשבט בנימין לא נתעבר בו אלא לקשרו עם הנשמות האחרות כנזכר לעיל נמצא כי העיקר הוא אליהו דשורש גד ולכן לא נקרא עתה פינחס אלא אליהו התשבי המורה על נשמת שבט גד ואז כשחזרה בו הנבואה בהיותו נקרא אליהו התשבי אחר שמת שמואל חזרו להתעבר בו נדב ואביהוא ונשלמו הם להתקן בענין הר הכרמל כאשר נפלו כל העם על פניהם ואמרו ה' הוא האלהים וגו' ואז נמחל להם עון שלהם שקצצו בנטיעות ופגמו בשכינה ונתקן זה באמרם ה' הוא האלהים והבן זה גם לפי שבתחלה חטאו על שהציצו בשכינה בהר סיני כמש"ה ויראו את אלהי ישראל וגו' ועתה נתקן בנפילת אפים שלא להציץ באש היורד מן השמים גם זהו טעם שנקרא אליהו ולא פינחס לפי שבגלל עיבור זה זכה לשינוי זה השם וכמ"שית לקמן בענין אלישע הנביא וע"ש ואחר שנתקנו ולא הוצרכו לעמוד שם ונסתלקו להם נדב ואביהוא והנה איזבל אשת אחאב היתה מכשפה גדולה כנז' בפסוק בהדייא שהדיחה את ישראל בכשפיה וע"י כישופיה ידעה שנסתלקה נדב ואביהוא מן אליהו ז"ל אשר עליהם נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא היותו חי לעולם ואז אמרה לו כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם כיון שנסתלק ממנו גזירת החיים והשלום. גם רמזה אל נדב ואביהוא שמתו בשריפת אש וזהו כנפש אחד מהם וכיון שהרגיש אליהו שנאבדה ממנו מתנה זו נתיירא וברח להר חורב וזהו ויירא וילך אל נפשו ר"ל לפי שלא היתה רק נפשו יחידית מפני כך נתיירא מן איזבל ואח"כ חזר להרויחם במערת הר חורב פעם אחרת עד שעלה בסערה השמים ואז אליהו התשבי שהוא משבט גד נתעלה בשמים ונשאר שם ושוב לא ירד עוד. ואליהו דשבט בנימין נתגלגל אח"כ באותו הנז' בדברי הימים כמ"ש ויערשייהו ואליהוא וזכרו בני ירוחם וכו' ואח"כ כשנפטרו עלה ונתחבר עם אותו אליהו התשבי שעלה לשמים ונשאר שם זה אליהו דשבט בנימין הוא העולה ויורד תמיד לעשות נסים של הצדיקים ולדבר עמהם ולהיות שהחכמים היו יודעים שאליהו היה כלול מד' בחינות לא היו יודעים איזה בחי' מהם היא היורדת ועולה ומדברת עמהם ונחלקו בספרותיהם עד שהודיעם ואמר להם רבותי מה אתם חלוקים מבני בניה של רחל אני כמ"ש ויערשייה ואליה וכו' והודיעם שזו הבחינה היא המדברת עמהם בחינה זו הנק' אליהו דבנימין נתעברה עם הבחי' הנק' טיפת יתרו שניתנה לחיאל בית האלי ומת ונטלה אליהו עמו:

47. Pinchas.3

    (אמר הכותב נלע"ד כי שתיהם נתגלגלו באליהו של בנימין ואותה הבחי' הנק' טיפת יוסף נתנה אליהו ליונה בן אמתי בן הצרפית כשהחיה אותו וזהו מ"ש בזו' פ' ויקהל ד' קצ"ד ע"א וז"ל תאנא יונה מחיליה דאליהו קא אתי ודא איהו בן אמתי כמד"א ודבר ה' בפיך אמת וז"ש מ"ש דז"ל בתנא דבי אליהו אותו הנער שהחייתי משיח בן יוסף הוא כי להיותו מטיפת יוסף לכן הוא יהיה משיח בן יוסף ב"ב ומה שישאר אח"כ לעתיד לבא לחלק אליהו עצמו האמתי הוא אותו אליהו דשבט בנימין ועיבור נדב ואביהוא ניתנו לאלישע הנביא בסוד עיבור כשעלה אליהו השמים וז"ש מה ששאל אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ובס' הקנה כתוב כי פי שנים הם נדב ואביהוא והענין הוא כי נ"א ר"ת "נדב "ואביהוא שהם פי שנים נתעברו ברוחו של אליהו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

48. Pinchas.4

    הרי שבענין זה שהרג את זמרי זכה לנפש דנדב ואביהוא וגם לנשמה חדשה דאליהו משורש גד וגם לנשמה דאליהו משורש בנימין וכאמור והנה מספר נד"ב אבי"הוא אלי"הו ג"ד אלי"הו בני"מין עולה מספר שמ"ד כמנין לכ"ן אמ"ר עם ב' תיבות וכולל הכל ולז"א לכ"ן אמ"ר רמז לנשמות קדושות הנז"ל הנני נותן לו. גם אפשר לרמוז בס"ד "את "בריתי "שלום ר"ת "אליהו "שורש "בנימין וס"ת "יהיה "מבשר "תשועה. גם אפשר לרמוז בס"ד כי פינ"חס גי' ר"ח ורביע מספר ר"ח הוא ג"כ כמנין "אליהו לרמוז שנפש אליהו אצלו רביעית ויובן בס"ד לרמוז עוד מ"ש הפסוק ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו והוא כי עד"ה עם האותיות גי' פ"ב כמספר נד"ב ואבי"הוא עם הכולל. גם תיבות רמ"ח בי"דו עם האותיות גי' רע"ז אותיות עז"ר והוא כמנין אליהו גד אליהו בנימין ביו"ד שניה ככתוב באפוד שעולים עם התיבות כמנין עז"ר והכוונה שהם באו לעזר כי העיקר באה נפש נדב ואביהוא ואליהו דגד בא כדי לקשר ולחבר יחד נפש נדב ואביהוא עם נפש פינחס ואליהו דשורש בנימין בא כדי לקשר ולחבר נפש דאליהו דשורש גד עם נפש נדב ואביהוא ונמצא דאליהו דשורש גד ואליהו דשורש בנימין הם באו בסוד עז"ר והשתא בזה יובן רמז הפ' ויקם מתוך העד"ה גי' נדב ואביהוא כאמור כלומר נעשה לו התקוממות והתרוממות וגדולה מתוך העדה ר"ל מכח נפש נדב ואביהוא שנתחברו בו ואז בא הפסוק לומר על ידי מי זכה להתקוממות הזאת שנתעבר בו נפש נדב ואביהוא ואמר על זה ויקח רמ"ח בי"דו שהוא גי' עז"ר כמנין אליהו גד אליהו בנימין וכאמור ר"ל ע"י שלקח ב' נשמות קדושות אלו זכה לזה. גם אפשר לרמוז בס"ד ר"ת וס"ת רמח בידו הוא אותיות חו"רב לרמוז שאחר שנתקנה ונסתלקה ממנו בזמן שאמרו העם ה' הוא האלהים אזי חזר וזכה אליה ולקח' בהר חורב וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א. גם אפשר לרמוז פינחס גי' פני חיים שעליו נאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום ועיין מ"ש בס"ד בהפטרה בפ' ואותר אנכי לבדי וכו' ע"ש:

49. Pinchas.5

    והנה ראיתי לרבינו הרש"י ז"ל במס' קידושין דף ע' שכתב עמ"ש בגמרא כל הנושא אשה שאינה הוגנת אליהו כופתו והקב"ה רוצעו ותנא על כולם אליהו כותב וכו' שכתב וז"ל האי אליהו לאו אליהו דכתיב במקרא הוא דא"כ מקמי דהוה אתי מאן כפתיה אלא שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה עכ"ל:

50. Pinchas.6

    והנה נחזי אנן אם רש"י ז"ל קשיא ליה על זמן קודם שבא אליהו זכור לטוב לעולם הזה הנה ודאי אין זו קו' דכל צדיק וצדיק קודם שיהיה נולד ובא בעו"הז מזלו עומד בשמים ושם לומר תורה הרבה כמו שלומד אחר זמן לידתו וביאת לעו"הז וכמ"ש רז"ל באותיות של רבי עקיבא באות הצר"י וז"ל וכיון שראה משה כתות כתות של סופרים כתות של סנהדרין וכו' באותה שעה ראה מזלו של ר' עקיבא בפרגוד של מקום שיהיה יושב ודורש אותית של תורה על כל תג של כל אות ואות אומר עליו שלש מאות וששים וחמשה טעמי תורה מיד היה מפחד ומזדעזע ואומר אין לי עסק בשליחות של מקום וכו' שנא' ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח גלוי היה לפני הקב"ה מה בלבו של משה מה עשה הקב"ה שיגר מלאך שר כל התכונה מה עשה תפשו למשה והוליכו למקום אחר והראהו בפרגוד של מקום רובי רבבות של מזלות של חכמי' ושל נביאים ושל סנהדרין ושל סופרים שיושבין ודורשין טעמי תורה ומקרא ומשנה ומדרש הלכות והגדות ושמועות ותוספות ואומרים הלכה למשה מסיני מיד נתקררה דעתו וכו' באותה שעה נפתח לו למשה דלתי דבור ופתחי שיחה והיה משה מוצא פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם שנאמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים עכ"ל ע"ש והנה ודאי דמ"ש אליהו כופתו והקב"ה רוצעו הכוונה הוא אחר פטירת האדם ותעלה נפשו לשמים ואז שם עושים לה הרציעה והכפיתה וזה ברור:

51. Pinchas.7

    וא"כ השתא אין זו תמיהא מקמי דאתי לעו"הז מאן כפתיה דמקמי דאתי אכתי מזלו בשמים הוא ואפשר לעשות כל מה שיש לו לעשות אח"ך ואמנם לכאורה כך הו"ל להקשות והוא דבזמן שכבר בא אליהו זכור לטוב לעו"הז למטה בארץ והיה דר בתוך בני האדם כמה שנים עד שעלה לשמים הנה מאן כפתיה באותם הימים לאותו שנושא אשה שאינה הוגנת לו ודוחק לומר שהיו אותם הבני אדם שבזמן ההוא תלוי משפטם זה עד שעלה אליהו זכור לטוב לשמים ואז כפתם כולם דודאי אין מעכבים דין למעלה וגם דוחק לפרש דברי רש"י ז"ל דג"כ כוונת קו' הוא על זמן שהיה אליהו זכור לטוב בעו"הז ופירוש מקמי דהוה אתי היינו מקמי דהוה אתי מן עו"הז שהיה בו דאין לשונו סובל פירוש זה:

52. Pinchas.8

    ואמנם איך שיהיה הנה אכתי צריך למפרק לקו' זו שהקשינו על זמן שיהיה אליהו זכור לטוב בעו"הז מאן כפתיה ואפשר לתרץ בס"ד והוא כמו שמצינו לרבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה בש"ה שהביא מרבינו האר"י זיע"א זלה"ה חקירה כיוצא בזה ממש שכתב וז"ל ובזה יתורץ הקושייא הנודעת בענין חנוך ומט"ט דאם שניהם אחד א"כ בעולם היצירה הנקרא עולם דמט"ט מי היה אז שרו של עולם כשהיה עדין חנוך למטה בארץ אבל הענין יובן במ"ש בזוהר ריש פ' נח בתוספתא על פסוק נח נח כי כל צדיק וצדיק יש לו תרין רוחין חד בארעא לתתא וחד בשמייא מלעילא וכו' והבן זה עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

53. Pinchas.9

    והא לך לשון התוספתא הנז"ל וז"ל למה נח נח תרי זמני אלא כל צדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין ורוחא חד בעלמא דאתי והכי תשכח בכולהו צדיקי משה משה יעקב יעקב אברהם אברהם שמואל שמואל שם שם וכו' ע"ש:

54. Pinchas.10

    וא"כ השתא נתרצה שפיר הקו' הנז"ל כמו שתירץ רבינו זיע"א לקו' הידועה בענין חנוך וא"כ השתא ליכא למימר מאן כפתיה כי איכא עוד רוחא בשמים וזה ברור ונכון ויציב בעזה"ו. וראיתי להרב פתח עינים ז"ל בחידושיו לבתרא של דף ק"ט שהביא הקדמה מספרי המקובלים דאליהו ז"ל היה מכת מלאכי מרום וכו' וכתב הרב ז"ל דבזה מיושב דלעולם אליהו כופתו דקאמר בש"ס הוא אליהו הנביא זכור לטוב שבמקרא ועד שלא בא לעו"הז הוא עצמו היה כופתו בהיותו מלאך וכן אחר שבא ואחר שעלה לשמים עכ"ל ולכאורה מ"ש וכן אחר שבא אין לו מובן דהא ודאי כפיתה זו היא אחר פטירת האדם לבית עולמו שעושים לו כן עם שאר משפטים שעליו וא"כ להיכן היה הולך אליהו זכור לטוב וכופת אותו מאחר דאליהו זכור לטוב היה עודנו בארץ כאחד הארם והדבר רחוק מן השכל מאוד לומר שהיה כופת אותו באותו זמן שהיה עודנו למטה בארץ ולא ידעתי איך הוה ניחא ליה להרב חיד"א ז"ל בזה. ואמנם כפי מה שהבאנו בס"ד מרבינו האר"י זיע"א אתי שפיר ודע דמדברי רבינו האר"י זיע"א שכתבנו בס"ד אין שום סתירה להקדמה שהביא הרב ז"ל מספרי המקובלים ז"ל ורק הישוב של הקו' יהיה על דרך זה שכתבנו בס"ד:

55. Pinchas.11

    והנה דע דלפי האמור לעיל שפינחס הוא אליהו ממש שאח"ך נשתנה שמו ונקרא אליהו וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א א"כ השתא לפ"ז הוה אליהו זכור לטוב כהן גמור שהוא הוא פנחס שנתכהן במעשה זמרי וא"כ השתא לכאורה יש לתמוה מההיא דאתא בתנא דבי אליהו בסדר אליהו רבה פרק י"ח וז"ל פעם אחת היו רבותינו ושאר חכמים יושבים בב"המד והיו חולקים זע"ז ואומרים מהיכן אליהו בא זה אומר מזרעה של רחל וזה אומר מזרעה של לאה עד שהן חולקין זע"ז באתי אליהן ועמדתי לפניהם ואמרתי להן רבותי אין אני באתי אלא מזרעה של רחל וא"ל תן סימן לדבריך אמרתי להן ולא כתיב ביוחסין של שבט בנימין וערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם וא"ל ולא כהן אתה ולא כך אמרת לאשה האלמנה אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה אמרתי להן אותו תינוק בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל ואח"ך יבא בן דוד עכ"ל ע"ש והתוס' במס' מציעא דף קי"ד הביאו זאת ע"ש ועיין במדרש רבה בפ' ויצא בפ' ותאמר לאה בגד ע"ש וא"כ השתא לפי האמור שפנחס הוא אליהו וא"כ הוא היה כהן בודאי וא"כ כששאלו אותו אמאי לא א"ל אה"נ כהן אני. ומיהו באמת אין זו קו' כלל דאפשר משום דבאמת עיקר כוונתו היתה בענין העוגה כדי לרמוז רמז לעולם לכן אודיע להו לרבנן קושטא דמלתא כיון דהם תלו שאלתם בענין זה ולכן א"ל דעיקר הטעם של העוגה היה בשביל רמז זה ולא חש תו להודיעם אם הוא היה כהן אם לאו ולעולם הוא היה כהן דהגם דמצד נשמת אליהו דמשורש גד ואליהו דמשורש בנימין לא היה כהן אבל מכח עיקר פינחס עצמו היה כהן שנתכהן בענין זמרי:

56. Pinchas.12

    והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל והנה כשהוליד קין והבל אז ניתנה נפש דאצילות שנסתלקה מאדם ונתחלקה בשניהם בקין והבל בניו ולקמן יתבאר ענין גלגול קין מבחי' נפש זו דאצילות שזכה בה איך נתגלגלה ונתפשטה בקינן ומהללאל וכו' עד שנתגלגלה בנדב ואביהוא בני אהרן שהיו שניהם תרי פלגי גופא כנז' בזהר פ' פינחס ואחרי מות וזהו מש"ה ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם הנדרש על נרב ואביהוא כמ"ש ז"ל והענין הוא כי הם בחי' נפש דאצילות דאד"הר ואח"ך לקחם פינחס במעשה זמרי כנז' בזהר וכמו שיתבאר לקמן בעז"ה. גם יתבאר איך אע"פי שקין והבל לקחו נפש דאצילות דאדם כדי לתקנה לפי שחטא אדם בעץ הדעת ועירב טוב ברע כנודע. אמנם הרוח דאצילות דאד"הר לקחו אליהו זכור לטוב ולכן עלה בשמים ולא מת כשאר בני אדם כי היה דומה למלאך ולא לבני אדם ואח"ך נעשה מלאך כנודע וזהו טעם שלעולם לא הוזכר באליהו זכור לטוב אלא בחי' רוח כמש"ה ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכתיב ונחה רוח אליהו על אלישע וכתיב ורוח ה' ישאך וכו' ואמנם לא זכה אל הרוח הזה דאצילות עד שהרג לזמרי במעשה שטים לפי שמוכרח הוא שאין הרוח שוכן באדם אלא עד היות בו נפש ולכן כאשר פינחס הרג לזמרי זכה ולקח נפש דאצי' שהיתה בנדב ואביהוא ואחר שזכה לנפש דאצילות הזאת אז זכה לחלק הרוח דאצילות ועליו נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום כי הרוח הוא מן הת"ת והיסוד כנודע ושניהם נקראו שלום כנודע מפסוק שלום שלום לרחוק ולקרוב תפארת ויסוד כנודע וחלק הנשמה של אצילות לקחה חנוך בן ירד ולכן היה מלאך בשמים הנקרא מט"ט ולכן לא מת כבני אדם גם הוא יודע כי בחי' זו הנשמה דאצילות היא הנקראת שרו של עולם להיותה נמשכת מעולם האצילות והיא שולטת על כל העולמות כולם עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א:

57. Pinchas.13

    ונמצינו למדין מן האמור שפינחס אחר שזכר לנפש דאצילות של נדב ואביהוא אח"ך זכה נמי ממילא לרוח דאצילות וא"כ נמצא שהיה לו נפש דאצילות ורוח דאצילות ואלישע זכה לכל זה בעליית אליהו זכור לטוב לשמים וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א ובזה אפשר לרמוז והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם כהנת כתיב בלא וא"ו והשתא מספר ברית כהנת עולם עולה אלף ורל"ג כמנין נפ"ש ורו"ח מהאצי"לות שעולים תיבות אלו אלף ורל"ב וע"ה הוי אלף ורל"ג בדקדוק ולז"א והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם והוא כמספר נפ"ש ורו"ח מהאצי"לות שיזכה לזה תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל ומ ש ולזרעו אחריו רמז לאלישע שאחר שיעלה אליהו ז"ל שהוא פינחס לשמים יזכה לכל זה וידוע שהתלמיד קרוי בן כנודע וכמ"ש דז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו וגם ידוע מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה בש"ה וז"ל הרב המובהק עם תלמידו כבר נתבאר אצלנו לקמן כי הרב נותן לתלמידו רוחא בגויה ע"ד האב לבנו אלא שהוא חיבור יותר נמרץ כי לעולם ועד ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן וזהו טעם יתרון כיבוד הרב מכיבוד האב עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש וא"כ השתא אלישע היה תלמיד אליהו וקבל ממנו השתא שפיר קורא אותו זרעו כי הוא כמו זרעו ממש ואדרבא דיבוק רוחא שנותן הרב הוא יותר מן האב וכמ"ש רבינו זיע"א ולזה אתי שפיר והיתה לו ולזרעו אחריו הוא אלישע בר"ית כה"נת עו"לם והוא רמז על נפ"ש ורו"ח מהא"צילות:

58. Pinchas.14

    בני ראובן חנוך משפחת החנוכי לפלוא משפחת הפלואי. הנה אפשר לרמוז בס"ד שאם נבוא לחשוב מספר היו"דין שהוסיף הפסוק במשפחות שבטי ישראל חנוך חנוכי פלוא פלואי תמצא שהם נ"ב יוד"ין וזה מספרם א' חנוכי ב' פלואי ג' חצרוני ד' ראובני ה' נמואלי ו' ימיני ז' יכיני ח' זרחי ט' שאולי י' שמעוני י"א צפוני י"ב ארודי י"ג שלני י"ד פרצי ט"ו זרחי ט"ז חצרוני י"ז חמולי י"ח תולעי י"ט פוני כ' ישובי כ"א שמרני כ"ב סרדי כ"ג אלני כ"ד יחלאלי כ"ה זבולוני כ"ו מכידי כ"ז גלעדי כ"ח איעזרי כ"ט חלקי ל' אשראלי ל"א שכמי ל"ב שמידעי ל"ג חפרי ל"ד שותלחי ל"ה בכרי ל"ו תחני ל"ז עירני ל"ח בלעי ט"ל אשבלי מ' אחירמי מ"א שופמי מ"ב חופמי מ"ג ארדי מ"ד נעמי מ"ה שוחמי מ"ו ישוי מ"ז בריעי מ"ח חברי מ"ט מלכאלי ן' יחצאלי נ"א יצרי נ"ב שלמי הרי לך נ"ב יוד"ין כמספר ב"ן הוסיף הפסוק במשפחות שבטי ישראל לא חסר ולא יתר והוא לרמוז שישראל יש להם דין בן להקב"ה וכמ"ש בנים אתם לה' אלהיכם. גם לרמוז עוד על בחי' שם ב"ן שהיא המלכות שתתמלא בעשר ספירות קדושה בשלימות כראוי:

59. Pinchas.15

    והנה אפשר לרמוז עוד כי בשם פוה אמר פוני הרי הניח נו"ן במקום ה"א ונמצא שמלבד היו"ד שהוסיף כנז"ל הנה הוסיף עוד מספר מ"ה והוא ההפרש שיש בין נו"ן לה"א גם עוד בשם שלה כתב נו"ן במקום ה"א שאמר שלני הרי ג"כ הוסיף מספר מ"ה א"כ השתא נעשה תוספת ב"פ מ"ה כמנין מאד מאד רמז למדת הענוה והשפלות שצריכה להיות עד קצה האחרון וכמ"ש התנא מאד מאוד הוי שפל רוח והכוונה לרמוז שכל חשיבות ישראל ומעלתם לפני הקב"ה הוא מצד הענוה כי הש"ית מואס בגאוה הרבה וע"י הענוה הם דבקים בו ית':

60. Pinchas.16

    ואפשר לרמוז עוד בס"ד כי בשם שפופם חסר אות פ' שאמר שופמי וכן בשם נעמן חסר נו"ן שאמר נעמי הרי אותיות פ"ן שהם גי' ק"ל וכן בבריעה חסר אות ה"א שאמ' בריעי הרי סך הכל מספר קל"ה רמז לס"מ שע"ה גי' קל"ה ורמז בזה כי הרמז הנרמז במספר היתר שבשם פוה ושלה שהוא רמז לענוה כאמור הנה בזה מבטלים ישראל את ס"מ הנרמז במספר החסר הזה כי ע"י הענוה יכניעו את ס"מ ולכן רמז הענוה נרמז במספר היתר ורמז ס"מ נרמז במספר החסר לרמוז על חסרונו והכנעתו וביטול טומאתו מן העולם וכל מה שאתה מוסיף ומותיר בענוה כן אתה מחסר כח ס"מ ומבטל טומאתו:

61. Pinchas.17

    ואפשר לרמוז עוד בס"ד כי ב"ן פעמים יו"ד שהוסיף בשמות הנז"ל הנה מספר כולם יעלה תק"ך כי ב"ן פעמים עשרה גי' תק"ך ואותיות תק"ך הם ר"ת תאוה קנאה כבוד והוא רמז למ"ש רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וישראל ע"י התורה והמצות שיש להם הם מכניעים החומר של שלשה מדות רעות אלו ובזה הם נוחלים ב' עולמות עו"הז ועו"הב:

62. Pinchas.18

    והנה ראיתי בס"ד בספר וילקט יוסף מע' הרי"ש שהביא מן הרב פנים יפות וז"ל בקדושת ג' רגלים מתבטלים ג' מדות רעות דהיינו הקנאה והתאוה והכבוד בפסח משתבר כח התאוה שלכך נצטווינו שלא לאכול חמץ ושאור אלא מצה כדי שלא יתאוה לתאוה גופנית והוא תקון השכל והוא בחי' תקון דור המבול שהיה עיקר חטאם בתאוה. בעצרת נשבר כח הכבוד ע"י כבוד התורה שנתגלה במתן תורה שקבלו כולם ואמרו מי זה מלך הכבוד וכו' והוא תקון דור הפלגה שעיקר חטאם היה הכבוד והגאוה ע"ד שאמרו הבה נבנה לנו עיר וכו'. ובסוכות משתבר כח הקנאה והמחלוקת והם נכנעים בכח הסוכה וד' מינים שהוא התקשרות כל ישראל בלב שלם יחד עכ"ל ע"ש:

63. Pinchas.19

    ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל על דברי האתון שאמרה לבלעם זה שלש רגלים ודרשו רז"ל שרמזה אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה והנה ודאי שמן השמים שמו בפיה כן ולכן צריך להבין מה יתרון יש במצוה זו של שלש רגלים יותר מכל מצות שבתורה שזכרה דוקא לזאת המצוה ואמנם בזה אתי שפיר כי הנה המדות המוציאין את האדם מן העולם המה שלשה והם קנאה תאוה כבוד וכמ"ש רז"ל והנה ביטול ג' מדות אלו הוא בשלש רגלים וא"כ ישראל שהם חוגגים ג' רגלים הם מבטלים מדות הנז' וא"כ איך תוכל לעקור אותם מן העולם מאחר שהם נשמרים מן המדות הנז"ל שמוציאין את האדם מן העולם ולכן נזכרה מצוה זו דוקא שהיא לפי הענין שלו שרוצה לעקור אותם מן העולם ח"ו:

64. Pinchas.20

    ובזה יובן בס"ד לרמוז אך טוב לישראל אך רמז לשלשה רגלים שהם כ"א ימים כי הסוכות הוא ז' ימים כי ש"ע הוא חג בפני עצמו והפסח הוא ז' ימים והשבועות נמי יש לו תשלומין כל ז' לענין קרבנות הרי שלשה פעמים ז' גי' כ"א וז"ש א"ך טוב לישראל רמז להנז"ל:

65. Pinchas.21

    והנה אפשר לרמוז בס"ד השלש רגלים לפסוק פרשתינו זאת והוא מ"ש הפסוק בני גד למשפחותם לצפון משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני משפחת השוני ויובן בס"ד ג"ר גי' ז' רמז לשלש רגלים שכל אחד הוא ז' ימים כי גם השבועות יש לו תשלומין ז' ימים לענין קרבנות וז"ש בני ג"ד רמז לשלש רגלים ומפרש להו לצפון רמז לפסח שבודקים ומבערים החמץ הצפון בחורים ובסדקים לחגי רמז לסוכות הנקרא חג סתמא. לשוני רמז לשבועות והוא מלשון שונה הלכות שבו ניתנה תורה שצריך לשנותה ביום ובלילה תמיד:

66. Pinchas.22

    וראיתי עוד בס"ד בס' וילקט יוסף שם שהביא מליקוטי מוהר"ן ז"ל שבשלש רגלים בכל אחד נתקן מדה אחת והוא בפסח נתקן תאות הממון בשבועות נתקן תאות המשגל בסוכות נתקן תאות האכילה וכתב טעם לזה ע"ש:

67. Pinchas.23

    והשתא יובן בס"ד המסרה והביאה הר' ע"א ז"ל וזו תוארה תכין לך הדרך. תכין לבם תקשיב אזנך. תכין דגנם וגו'. ויובן בס"ד תכין לך הדרך רמז למשגל שהתשמיש קרוי דרך וכמ"ש הפסוק דרך גבר בעלמא וזהו תכין בהכנה ובכשרון ולא להרבות תאוה כבהמות. תכין לבם רמז לתאות הממון שבו מתגלה מה שבלב האדם וכמ"ש רז"ל בג' דברים האדם ניכר וא' מהם בכיסו שהממון מגלה לבו וזהו תכין לבם שג"כ יהיה בדרך הכנה בהיתר ולא באיסור ולא שיקבץ מן הבא בידו ואפי' מן הגזל. תכין דגנם רמז לאכילה שיהיה ג"כ בדרך הכנה וכשרון והנהגה:

68. Pinchas.24

    ובזה יובן עוד המסרה והביאה הרב הנז' ועשה לי מטעמים. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. ועשה להם מכנסי בר לכסות בשר ערוה. ויובן בס"ד ועשה לי מטעמים רמז לתאות אכילה שתהיה מטעמים כדי טעם דוקא ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו אבל לא כדי למלאת הכרס. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה רמז למשגל שלא יעשה כי אם לכוונת פריה ורביה להוליד בנים ובנות ולא למלאת תאותו ויצרו הרע וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך זלה"ה ע"פ ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה רמז לפ"ור שיוליד בן מכח האב הזכר ובת מכח האם הנקבה וזהו כרוב אחד מקצה מזה הוא הזכר וכרוב אחד מקצה מזה היא הנקבה ע"ש. ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה הוא הממון כי האדם אם הוא עשיר ויש לו ממון בזה מתכסים כל המומין שבו שאם הוא טפש יכבדוהו וינשאוהו כמו חכם גדול וכמה עשירים גמורים יושבים בראש הקרואים ומכבדים אותם בכבוד גדול מחמת עשירותן ואם יש בהם כמה דברים מגונים מכסים עליהם ואין מי שידבר בגנותן אלא אדרבא נותנים להם השבח בעו"הר וזו היא עיקר החנופה אשר מאס בה השי"ת נמצא שהממון הוא כמו המכנסים שמכסים את הערוה וכן אם האדם רוצה לחזור בתשובה ג"כ הוא מכסה עונותיו מן המקטרגים ע"י הממון שנותן לצדקה כי ע"י הצדקה שנותן בזה גורם שיתכסו עונותיו מנגד עיני המקטרגים ולא יקטרגו עליו בהן וממילא אז הוא לאט לאט מתקן עצמו וחוזר בתשובה שלימה ולכן ראוי מאוד לבעל תשובה לפזר ממון לצדקה ובפרט בתחלה תשובתו ונמצא שהממון מכסה את הערוה הן בדרך הנאות הן בדרך בלתי נאות וכאמור ולז"א ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה והוא לרמוז על דרך הנאות שאמרנו על בעל תשובה:

69. Pinchas.25

    ובזה יובן בס"ד נמי עוד מסרה אחרת והביאה הרב ע"א וז"ל הא לכם זרע הא דרכיך בראש הא כדי פרזלא הא לכם זרע רמז למאכל הא דרכיך בראש רמז למשגל המכונה בשם דרך וכמ"ש דרך גבר בעלמה והוא מוריד כח הזרע מן הראש כי לכן המרבה בתשמיש עיניו כהות וזהו דרכיך בראש. הא כדי פרזלא רמז לממון שהוא מיני מתכות וגם פרזלא אותיות לא פזר שאין האדם רוצה לפזר ממונו אלא רוצה לכנוס ממון:

70. Pinchas.26

    והנה הרב ע"א ז"ל כתב על נוסח הסליחות שאומרים פני הצאן אל עקד שתיבת שתיבת עק"ד הוא ג"פ ח"ן והם ר"ת עזר קנין דירה ע"ש באורך. ויובן בס"ד לרמוז כל זה על שלש רגלים והוא עזר רמז לפסח שעזרנו הש"ית ברחמיו וחסדיו והוציאנו ממצרים גוי מקרב גוי קנין רמז לשבועות שבו קנינו התורה שנקראת מקח שנא' כי לקח טוב נתתי לכם דירה רמז לסוכות שהאדם צריך לעשות דירה חדשה לעצמו תחת אויר השמים היא הסוכה והנה בכל רגל אנחנו מוצאים חן לפני הקב"ה ולכן נרמז בר"ת הנז' עק"ד הוא ג"פ ח"ן וכמ"ש הרב ז"ל:

71. Pinchas.27

    ובזה יובן בס"ד לפרש מאמרם ז"ל שאמרו ג' חינות הן חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו חן מקום על יושביו ויובן בס"ד לרמוז חן אשה על בעלה רמז לפסח שיצאו ישראל ממצרים בלתי שהיו ראויים לכך יען כי היו גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז אף אלו עע"ז ואפ"ה נשאו חן בעיני הקב"ה וגאלנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה והכה כל בכור בכבודו ובעצמו וזהו משום דחן אשה על בעלה כי כן תמצא לפעמים שהאשה היא כעורה ואפ"ה אוהב אותה בעלה הרבה ומחבב אותה מאוד והיינו משום דחן אשה על בעלה וכן ישראל עם הקב"ה הם נמי כדמיון אשה ובעלה כנודע ומה שאמרו חן מקח על מקחו רמז לשבועות שבו ניתנה תורה לישראל שהקב"ה החזירה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה כי אם ישראל והתורה נקראת מקח וכמ"ש הפ' כי לקח טוב נתתי לכם וררשו רז"ל אמר הקב"ה אל תעזבו המקח שנתתי לכם ע"ש הרי קראה מקח וזהו מן מקח היא התורה על מקחו אלו ישראל דוקא משא"כ א"הע שלא אהבו אותה ולא קבלוה ומ"ש חן מקום על יושביו רמז לסוכות שהאדם עוזב דירתו המצויירת ומכויירת ועושה לו בראש גגו דירה מעצים ועלי אילנות ויושב בה כדרך שעושים שומרי השדות והוא שמח ואוהב דירה זו של הסוכה יותר מדירת ביתו ומכבדה יותר מכל דירתו והיינו משום דעיקר חן המקום הוא על יושביו דכמו שתמצא שיש איזה אדם שאוהב לדוד בבית אחד קטן ואינו אוהב לצאת מתוכו גם שיש ספק בידו לקנות בית אחר יותר טוב ממנו הרבה והיינו משום דחן מקום על יושביו:

72. Pinchas.28

    הפטרת פינחס ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק. יובן בס"ד לרמוז מ"ש רבינו האר"י זיע"א זלה"ה והבאנו דבריו לעיל בס"ד בריש הפרשה שאחר שנעשה ענין הר הכרמל ונפלו כל העם על פניהם ואמרו ה' הוא האלהים וגו' נתקנו נדב ואביהוא שחזרו ונתעברו בו ואחר שנתקנו לא הוצרכו לעמור שם ונסתלקו להם נדב ואביהוא. והנה איזבל אשת אחאב היתה מכשפה גדולה ועל ידי זה ידעה שנסתלקו נדב ואביהוא מן אליהו אשר עליהם נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא היותו חי לעולם ואז אמרה לו כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם כיון שנסתלק ממנו גזרת החיים והשלום גם רמזה לו אל נדב ואביהוא שמתו בשריפת אש וזהו כנפש אחד מהם וכיון שהרגיש שנאבדה ממנו מדרגה זו נתיירא וברח להר חורב וזהו ויירא וילך אל נפשו ר"ל לפי שלא היתה רק נפשו יחידית מפני כך נתיירא מאיזבל ואח"כ חזר להרויחם במערת הר חורב פעם אחרת עד שעלה בסערה השמים עכ"ל זלה"ה זיע"א ע"ש. והשתא אתי שפיר הפסוק מ"ש ויאמר קנא קנאתי וגו' ועי"ז שקניתי ועשיתי תיקון בהר הכרמל אז ואותר אני לבדי דייקא כי נדב ואביהוא נתקנו בזה הענין של הכרמל ונסתלקו ולכן כיון שראוני לברי ויבקשו את נפשי וגו' ורמז על איזבל שרצתה להרגו כנז"ל ולכן אמר אל נפשי דייקא והיא נפש העיקרית שלו שנשארה בו ואז ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך שרמז לו שיתן לו אותה שעה את נפש נדב ואביהוא לך שוב לדרכך הראשון והוא אותה המדרגה הגדולה שהיית הולך בה ואמר מדברה דמשק רמז לו על זאת והוא כי מדברה דמשק עם האותיות והתיבות גי' תש"ה כמנין ק"ח עו"ד נפ"ש נד"ב ואבי"הוא שעולה גימ' תש"ה בדקדוק וזהו לך שוב לדרכך מדברה דמשק לרמוז על האמור:

73. Pinchas.29

    וילך משם וימצא את אלישע בן שפט וגו' והוא בשנים העשר ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א שאלישע הנביא היה משורש חנוך הנק' מט"ט וכו' עכ"ד זלה"ה זיע"א. והנה בזה אפשר לרמוז בשנים העשר גימ' תתקע"ז ועם התיבות וכולל הכל גימט' תתק"ף כמנין מ"ן שור"ש חנו"ך שעולים תתק"ף בדקדוק וזהו והוא בשנים העשר גימט' מ"ן שור"ש חנו"ך ולכן זכה אז ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו שלקח ממנו אח"כ נפש נדב ואביהוא כי ע"י שהיה משורש זה זכה לזה וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א דהא גרם להא:

74. Pinchas.30

    לך שוב כי מה עשיתי לך. יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה ודע כי כל מי שהוא מזאת הבחינה של נפש אדם הניתן בקין להיותה מבחינת נפש דאצילות כנז"ל יכולין כל הנשמות שהם משרשו לעלות ולתקן עד נפש דאצילות והיא בכלל ולכן כל מי שתיקן עד זה נקרא מלאך ולכן תמצא כי אליהו נקרא מלאך וכן יהודה וחזקיה נאמר עליהם בגמר' שהם תרי אמוראי בארעא ולקבלייהו תרי מלאכי ברקיעא להיותם משורש הזה וכן אמרו על ר"י בר אלעאי שהיה מתעטף בליל שבת בסדינים המצוייצים ודומה למלאך ה' צבאות והוא לסיבה הנז' וכן פינחס שהוא אליהו נאמר עליו ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ולא אמר ותצפנם כי פנחס היה מלאך ולא הוצרכה להצפינו וגם הוא נקרא מלאך להיותו משורש הזה וכן בכל מקום שתמצא שם מלאך מכונה לאיזה חכם או לתנא או נביא כולם הם מבחינה זו ושמור כלל זה. ואמנם חנ"וך שהוא מט"ט להיותו שנטל גם זיהרא עילאה דאד"הר שהיא נשמה דאצילות היה מלאך גדול מאליהו וכו' עכ"ל ע"ש והנה הקב"ה אמר לאליהו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך ואז הבין אליהו זכור לטוב שצריך ליתן את נפש נדב ואביהוא שיש לו לאלישע בעת שיסתלק מן עו"הז ולכן אליהו כשראה את אלישע השליך אדרתו אליו לרמוז לו שהוא מוכרח ליתן לו את נפש נדב ואביהוא שהיא אדירות ומעוז שלו ולכן השליך אדרתו אליו ואלישע ברוח קדשו הבין מה שרמז לו בהשלכת האדרת כאמור ולכן שמח ואמר לו אשוב ואשקה לאבי ולאמי ואלך אחריך והשיב לו אליהו לך שוב כי מה עשיתי לך שרצה לרמוז לו עתה על ענין האדרת שהשליך אליו וא"ל כי מ"ה ר"ת מלאך השרת עשיתי לך ר"ל בהשלכת האדרת רמזתי לך על נפש נדב ואביהוא שאתן אותה לך ואז תהיה נקרא מלאך השרת וכאמור והגם שודאי הוא לא נתן אותה לו כי אם בעת הסתלקותו מן העולם אפ"ה קאמר עשיתי לך הכוונה כי מאחר שהשליך אליו אדרתו הנה בזה הוא זכה בה וכאילו נתנה לו ממש ודע דהגם שכתבנו בס"ד לעיל משם רבינו האר"י זיע"א דאלישע עצמו הוא משורש חנוך שהוא ג"כ מלאך וגדול מאליהו עכ"ז שפיר קא"ל אליהו מלאך השרת עשיתי לך דזה לחוד וזה לחוד:

75. Pinchas.31

    ובזה אפשר לרמוז עוד בס"ד כי מל"אך במילואו כזה מ"ם למ"ד אל"ף כ"ף הנה אם תמלא את אותיות המילוי ג"כ יהיה מילוי המילוי כזה מ"ם מ"ם למ"ד מ"ם דל"ת אל"ף למ"ד פ"ה כ"ף פ"ה סך הכל גי' אלף ור"ג ועם הכולל כ"ד אותיות שלהם גי' אלף רכ"ז כמנין נפ"ש דק"ין מ"ן האצי"לות שעולים תיבות אלו מספר אלף רכ"ו וע"ה הוא מספר אלף דכ"ז והוי חושבנא דדין כחושבנא דדין לרמוז שמי שהוא מבחי' זו נקרא מלאך. או יובן אופן הרמז כך כי כבר כתבנו בס"ד שאם תמלא אותיות מל"אך במילוי דמילוי יעלו מספר אלף ור"ג ועם ד' אותיות השורש הרי אלף ור"ז והוא כמנין בחי"נת ק"ין מאצי"לות שעולים תיבות אלו אלף ור"ז בדקדוק והוא להורות כנז"ל גם אפשר לרמוז בס"ד כי המספר הנז"ל של אותיות המלאך שעולה אלף ג"ר הוא רמז שמי שיש לו נפש דאצילות שהיא בחינת האלפים כנודע הרי זה נקרא מלאך ולכן מל"אך חשבונו כנז"ל עולה אלף ג"ר ר"ל שזה האדם הנקרא מלאך הוא הגיע וגר באלף שהיא עולם האצילות שזכה לנפש דאצילות:

76. Matot.1

    וידבר ה' אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר איש כי ידור נדר לה' וכו'. הנה ממרוצת הלשון מוכח שמדבר אל ראשי המטות שהם יצוו את בני ישראל בזה בענין השבועות והנדרים וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך שהכוונה הוא דבר אל ראשי המטות שהם חכמיהם וגדוליהם שהם יזהירו את בני ישראל בזה וזהו אל בני ישראל לאמר איש כי ידור וכו' שהם יאמרו אל בני ישראל אזהרה זו של הנדר והשבועה וא"כ השתא צריך להבין למה דוקא בענין זה של נדרים ושבועות קפיד שתהיה אזהרה זו אל בני ישראל מן ראשי המטות והם החכמים והגדולים ולא היה זה כשאר צוויים שא"ל הקב"ה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם וכו' שהצוויי יהיה ממנו אל בני ישראל. ויובן בס"ד לפרש טעם לזה ונקדים תחלה מ"ש הרב אוהל יעקב ז"ל בפ' נשא על מאמרם ז"ל שאמרו במדרש א"ל הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפי' באמת אין אתה רשאי לישבע בשמי אלא א"כ יהיו בך כל המדות האלו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים אברהם יוסף איוב הוי את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצותו אין לך עבודה אחרת לכך נאמר ואותו תעבוד ובו תדבק וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא לומר לך כל המשיא בתו לת"ח וכו' אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע ואם לאו לא:

77. Matot.2

    וכתב הרב ז"ל שם וז"ל אכן התנאי הג' ובו תדבק כאשר יהיה לו בנות ישיאם לת"ח דבר זה נראה רחוק מאד מדבר הנדר והשבועה אבל אחר ההתבוננות גם התנאי הזה הוא ראוי ומחוייב מאד אל הנשבע והוא בהקדים מאמר (ישעיהו מ״ח:א׳) שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה הנה האריך הכתוב והרים קרן ישראל וייחוסם למעלה מאד בית יעקב הנקראים בשם ישראל כי מעיר הקדש נקראו שההוראה אשר כל זה צריך הנביא להקדמה לדברי תוכחתו ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה אבל דע כי הרמ"בם ז"ל כתב (מצוה ז' מספר המצות) להשבע בשמו כשנצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו כי בזה תהיה הגדולה והכבוד והעילוי היינו שהוא מופת על הנשבע שהוא אוהב את ה' יותר מכל מחמדיו כי כן טבע האדם שיהיה על דל שפתיו לישבע בדבר החביב לו ביותר כמו מי שחלה בנו יחידו והוא צריך לישבע לו הלא ישבע לו כן יתרפא בני מהרה וכדומה ממקרי זמניות אשר יקרה לפניו הלא ישבנו בהם וא"כ העוזב את כל עסקיו ונשבע רק במאמר חי ה' בע"כ גדול כבוד אהבתו את ה' יתברך בלבו יותר מכל חפצי העולם והאהבה הזאת גוברת ועודפת על כל האהבות וא"כ יקשה בעינינו איככה יזדמן הנשבע בשם ה' ושקר בימינו הלא האיש הזה הנשבע על שקר ודאי רחוק הוא מאד מאהבת ה' וא"כ יפלא מי הביאו לישבע בשם ה'. אמנם התשובה בזה ממש ע"ד שאמרו ז"ל במד"ר (רי' ש"הש) שחורה אני ונאוה שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי. ביאור זה ע"ד אחד שיושב בבית חומה גבוהה מאבני גזית והחלונות סתומים בסמרטוטים בא אורח אל העיר וראה זאת והתפלא לאמר איככה נזדמנו ב' הפכיים בנושא אחד הבית חומה הוא מורה על הבעלים שהוא עתיר נכסין והחלונות מורים ההפך. אמר לו תושב מאנשי העיר אני אגיד לך פשר הדברים כי הבית באה לו בירוש' והוא נחלת אבותיו שהיו עשירים רק הוא איש עני וכאשר נשבר חלון בביתו אין בידו במה לתקן ובא נא עמי ותראה את האיש ההוא כי הוא מעוטר במלבושי כבוד כמשפט העשירים והוא חגור חגורה דלה מאד והולך יחף וזה הכל רק בעבור שאבותיו היו עשירים והבגדים הם אשר הלבישו אביו בעת הנישואין. ועוד הם קיימים וזהו ממש מאמר שחורה אני במעשי מה שיש בי ב' הפכיים מעשים טובים מאוד ומעשים רעים מאוד והסיבה בזה כי הטובים הם מעשי אבותי אשר בידי בירושה והמעשים רעים הם שלי וזהו שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי כן הנשבע בשם ה' לשקר בע"כ הוא רשע בעצמו רק אביו היה צדיק והיה אוהב את ה' ית' מאוד מאוד וקבל מאביו לישבע בשם ה' ואביו היה נשבע על דבר אמת והוא נשבע על שקר וז"ש שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה וצאו ועי"ז נמצא בידם תרתי דסתרי שקבלו מאבותם הצדיקים לישבע בשם ה' והם בעצמם הנשבעים בשם ה' לא באמת ולא בצדקה ומעתה גם דברי התנאי הג' הם לצורך גדול אל הנשבע גם כי שלמו לו הב' תנאים הראשונים את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ולא ישבע כ"א לדבר שבקדושה עוד יש לחוש על השבועה גם שהוא ישבע באמת פן יצא ממנו בן רשע ויהיה למוד מן האב לישבע בה' והוא ישבע לשקר לזה בא התנאי הג' ובו תדבק להתחתן רק עם בני ת"ח ואז יהיה בטוח גם בבניו כמאמר (ברכות יו"ד) אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך וליהוו לי בנין דמעלי שלא יכשלו כלשונם עכ"ל ע"ש:

78. Matot.3

    והנה דע כי כמו שהבן לומד מאביו מנהגים ללכת בהם ולנהוג בהן כן עמא דארעא לומדים מן ראשי העם מנהגים ועושים כמותן וכמו שחששו חז"ל והזהירו למי שהוא גדול הדור להזהר ולהשמר בענייניו ומעשיו כדי שלא יצא מהם מכשול לרבים שממנו יראו וכן יעשו שאין העולם לומדים מן הקטנים שבהם כי אם מן הגדולים שבהם והנה ראשי המטות הם הראשים וגדולי הדור ובודאי שהם צדיקים כי הם ממונים וגזברים ע"פי ה' ביד משה ובודאי שהם צדיקים גדולים וממילא הוא שבודאי הם אוהבים את הש"ית הרבה ולרוב אהבתם בו מורגלים הם לישבע תמיד בשם ה' וכמו שמצינו בדוד שבעת שהיה צריך לישבע לא היה נשבע כי אם חי ה' וזהו לרוב אהבתו בהקב"ה להורות כי אין חביב לו כאהבתו והנה הצדיקים האלו שהם נשבעים בשם ה' הם נשבעים באמת ואמנם עמא דארעא שהם רואים שהגדולים האלו הם נשבעים תמיד בשם ה' גם המה ילמדו לישבע בשם ה' ודא עקא שהם אינם נזהרים בשבועתם ונשבעים לשקר ונמצא שהגורם בזה הם הגדולים שבהם שהם ראשי המטות שהם מורגלים לישבע בשם ה' ועמא דארעא לומדים ולולי הם הנה עמא דארעא מצד עצמם לא היו באים לידי מדה זו וכמו שכתב הרב ז"ל שמי שהוא נשבע לשקר ודאי הוא רחוק מאהבת ה' ומי יביאנו לישבע ב"ה ובודאי הוא שמצד עצמו לא יזכר ש"ש על פיו ונמצא מי הביאם למדה זו המה הראשים הצדיקים הנשבעים בשם ה' באמת ולכן עליהם מוטל הדבר להוכיח את כללות העם בית ישראל בזה יען כי הם הגורמים המביאים לאותם ההמונים שבכללות ישראל לבא לידי מדה זו ולז"א וידבר משה אל ראשי המטות ומה דבר אליהם הוא אל בני ישראל לאמר כלומר שאם יצוו ויאמרו אל בני ישראל ענין זה והוא איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה וכו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה שעליהם מוטלת פרשת נדרים ושבועות זו לצוות לבני ישראל כי מסיבתם באים לידי מדה זו:

79. Matot.4

    ובזה יובן בס"ד הפ' בישעיה למדו היטב דרשו משפט וצריך להבין מילת היטב מה כוונתה ובזה אתי שפיר שהכוונה הוא שאם האדם ילמוד מאבותיו או מגדולי תורה איזה מנהג וענין לא ילמוד אותו לחצאין אלא ילמוד היטב בשלימות שאם ילמוד החצי יותר טוב הוא שלא ילמוד כלל וכמו הכא שלומד לישבע בשם ה' ואינו לומד לישבע באמת א"כ יותר טוב שלא היה לומד כלל שאם לא היה לומד כלל לא היה בא מצד עצמו לידי מדה זו להזכיר ש"ש על פיו כי הנשבע בשם ה' לשקר היא אצלו ב' הפכיים בנושא אחד וא"כ ודאי מצד עצמו לא יבא לידי מדה זו:

80. Matot.5

    לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. יובן בס"ד לפ' כי ידוע שכל דבור של מצוה היוצא מפי האדם נברא ממנו מלאך והנה יש דבור שהוא מצוה שלימה וגמורה כמו מצות ספירת העומר שבדבור לבדו דוקא תגמר המצוה ואין חסרה כלום ואין צורך למעשה עוד. ויש דבור שאין בו לבדו מצוה שלימה וגמורה וכמו שנדב בפיו לתת כ"וך לצדקה הנה הגם שבזה הדבור עשה מצוה עכ"ז עדין היא לא נגמרה כי צריך שיקיים אותו הדבור בפועל שיתן נדריו שאם לא יקיים בפועל ולא יתן כלל א"כ למפרע אז אותו הדבור הוא עון ולא מצוה וא"כ השתא המלאך הנברא מן הדבור הזה ג"כ נברא בכח ולא בפועל דהיינו כמו הילד שעדיין הוא במעי אמו והוא שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ואמנם הוא עדיין בכח ולא בפועל ועד שיצא לאויר העולם אזי נגמר בישולו שיתחזקו ויתקשו עצמותיו וגידיו ובשרו ונעשה כאחד האדם וא"כ השתא מלאך הנברא מן הדבור כזה הנה המלאך ההוא מצפה ומיחל לקיום הדבר בפועל כדי שגם הוא יגמר ויצא מכח לפועל וז"ש איש כי ידור נדר לה' או שהוא נדר מצוה שודאי יהיה מן הדבור ההוא מלאך או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו שהיא ג"כ שבועה של מצוה שהוא אוסר דבר שראוי להיות איסר על נפשו וכמ"ש המפרשים ז"ל שהוא ע"ד נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך שג"כ יהיה נברא מדבור זה מלאך הנה אנכי מצווהו שלא יחל דברו יחל מלשון תוחלת כלומר אותו הדיבור הנעשה מלאך לא יניחנו להיות מיחל ומצפה ועיניו תלויות לקיום המצוה כדי שיגמר גם הוא שאיך יאחר קיום הדבר ויניח את המלאך שהוא הדבור שלו שנעשה הוא עצמו מלאך להיות מיחל ומצפה כי אין זה מן הכבוד וקרא אמר תוחלת ממושכה מחלה לב אלא צריך שככל היוצא מפיו יעשה תכף ומיד שאז גם את המלאך יוצא ממסגר כי יצא אז מן הכח לפועל:

81. Matot.6

    החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין. יובן בס"ד לרמוז אנשים רמז למשיח בן דוד ומשיח בן יוסף כי מיעוט רבים שנים והם כל כחם וכלי זיינם הוא ממעשים טובים של ישראל וזהו החלצו מאתכם דייקא ר"ל ממצות ומע"ט שלכם אנשים הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לצבא בשביל צבא וחיל גוג ומגוג ושאר האומות אשר יתקבצו לערוך מלחמה נגדם וע"י שתחלצו אותם כלי זיין מן מצות ומע"ט שלכם אז בזה ויהיו על מדין ר"ל שמתגברים על כחות הדינים ולז"א על מדין שיתגברו למעלה מכחות הדינים שאז כחות הדינים יהיו נכנעים למטה וע"י תגבורת זאת שמתגברים אז יכולים לתת נקמת ה' במדין הם כחות הדינים המקטרגים והמשטינים על ישראל תמיד ומצרים להם שאז נוקמים מהם ומבטלים כחם והקטיגור יהיה סניגור ולכן אמר נקמת ה' שעיקר הנקמה היא בעבור שמו ית' המחולל בגוים כי בהיות ישראל בצרות הגלות יהיה בזה חלול ה' ולכן אמר נקמת ה':

82. Matot.7

    אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא. יובן בס"ד לרמוז דידוע שאד"הר פגם באלף דאדם ונשאר דם ופגם באלף דאמת ונשאר מת ובזה הביא דם ומיתה לעולם וגם עוד שע"י חטאו נפלו ניצוצי הנשמות השייכים לכללות ישראל לקליפות והם צריכים להתברר בכל דור ודור עד ביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר. ובזה יובן אלף למטה אלף למטה רמז לאל"ף דאדם ואל"ף דאמת שנפגמו ובזה נפרדו מן אותיות שבצידם ונשאר אותיות דם ואותיות מת וזהו למטה מלשון הכנע' כמו צדיק מט לפני רשע וכן מטה ידו וגם הוא מלשון הטיה והכוונה שגורמת להם השפלה ע"י הפגם וגם שנטו מאותיות שבצידם ולכן אמר אלף למטה ב"פ רמז לב' אלפין הנז"ל דאמת ודאדם וגם עוד לכל מטות ישראל רמז לכללות כל הנשמות של ישראל שנפלו לקלי' והושפלו הנה על כל אלו אנכי מצוה אתכם תשלחו לצבא רמז לבחי' שם הוי"ה ושם אד"ני שעם הכולל שלהם יעלו במספר צב"א והכוונה שתתקנו אותם ותשלחום שם לקבל שפע משם כי שם היא עלייתם ושם יהיה גמר תיקונם שיתקשרו ויתיחדו יחד:

83. Matot.8

    וימסרו מישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא. יובן בס"ד לרמוז כי שם פא"י הוא גי' צ"א גם שם סא"ל הוא גי' צ"א וא"כ שניהם המה ב"פ צ"א ואפשר שישראל נמשך להם כח ושפע מב' שמות קדושים אלו ולז"א חלוצי צב"א אותיות ב' צ"א ר"ל משני פעמים צ"א ובזה יובן מ"ש הפ' וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה וכו' ובין כל העדה והוא כי מלקוח גי' ב"פ צ"א רמז להשפעת שמות הנז"ל שנשפעו מהם ובזה הרויחו כל השלל ההוא שתתחלק ההשפעה שנשפעו מהם בין תופשי המלחמה ובין כל העדה:

84. Matot.9

    וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן. י"ל תיבת אותם שניה לכאורה שפת יתר ויובן בס"ד לרמוז בזה שהמשיך להם הארה מן אורות המקיפים שהם כ"א פעמים אהי"ה שעולים מספר אמת וזהו וישלח אותם משה אלף למטה לצבא ולא שלחם לבדם אלא את"ם אותיות אמת רמז לאורות הנז' לשומרם ואת פינחס ג"כ שהיה מלאך וכלי הקדש הוא הציץ וחצוצרות התרועה בידו לעת הצורך וכמו שנצרכו אח"ך לציץ בענין בלעם שהפילוהו ארץ והרגוהו:

85. Matot.10

    כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל דבר אשר לא יבא באש תעבירו במים. יובן בס"ד לרמוז כי הנה רז"ל אמרו ע"פ זאת התורה לעולה שכל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכל הקורא בפ' חטאת כאלו הקריב חטאת וכו' ונמצא לפ"ז שגם בזמן שאין ב"המק קיים יש תקנה לכפרת העון ע"י שיקרא בפ' אותו הקרבן המחוייב בו ויעלה עליו כאלו הקריב קרבן ההוא ע"ג המזבח ממש. ואמנם הנה זה תינח בעון שחייב עליו קרבן שיש תקנה על ידי שיקרא הפרשה של אותו הקרבן אבל אם הוא עון שאדם דש בעקביו כמו ליצנות ושקר וחנופה שאם היה עושה עון זה בזמן ב"המק אין עליו קרבן ואינו נזכר בפרשה וא"כ מה יקרא בשבילו לכפר עליו הנה ודאי כפרה זו תלויה בדמעות אשר יוריד בעת הודוי שמתודה על אותו עון ואז בדמעות עיניו הוא מרחץ כתמי נפשו אשר עשה בעון זה ואמנם הנה ודאי שגם באותם העונות שיש להם תקנה בקריאת הפרשה של קרבן שלהם עכ"ז צריך להוריד עליהם דמעות כדי שיתרחץ מהם היטב כי אין לך דבר שמרחץ ומגהץ הנפש כמו הדמעות שסגולתם ועניינם רבו מספר וז"ש כל דבר אשר יבא באש המזבח ר"ל כל דבר עון שיש לו תקנה באש המזבח כי יש בו קרבן הנה גם בזמן שאין מזבח יש תקנה לזה שתעבידו אותו באש התורה שהתורה נמי נקראת אש שנא' הלא כה דברי כאש וכמ"ש רז"ל כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה ואז וטהר ואמנם עכ"ז צריכים לו הדמעות וזהו אך במי נדה רמז לדמעות שהם מי טהרה של הארם יתחטא האדם ויטהר יותר וכל דבר אשר לא יבא באש כמו חנופה ושקר וכיוצא שאין על זה תקנה באש המזבח שאין עליו חיוב קרבן הנה זה תהיה טהרתו ע"י הדמעות דוקא וזהו תעבירו במים הם מי טהרה האמורים שהם הדמעות של העינים:

86. Matot.11

    וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבואו אל המחנה. יובן בס"ד לרמוז על בגד והחלוק הרוחני שיש לאדם שצריך לכבסו מן כתמי העונות שטנפו אותו ואימתי יהיה כיבוסו העיקרי הוא ביום השביעי שהוא יום ש"ק שאז האדם הוא פנוי מעסקיו ויש לו פנאי ללמוד תורה הרבה ולהביט בתיקון מעשיו בעבודת ה' ובפרט כי ביום השביעי ישראל מקהילים קהלות ברבים ואז כשילך לשמוע ד"ת אזי יבא להתעוררות תשובה גם ישמע דרכי עבודת ה' וידע איך יתנהג ולכן אמר ביום השביעי. או ביום השביעי רמז לשבעה עשיריות שיחיה האדם בעו"הז ואם לא הביט ועשה תיקון לנפשו בתחלת ימיו לפחות ישתדל בעישור השביעי כי אז הוא סוף ימיו ואם לא עכשיו אימתי ובזה וטהרתם טהרה עצמית ואז אחר תבואו אל המחנה הוא מחנה שכינה:

87. Matot.12

    ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין. יובן בס"ד לרמוז ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם לשון חילול ר"ל בשביל חילולם שחיללו הקדושה ביניקתם ממנה ח"ו כי אין קיום לסט"א כי אם בקדושה ומה שהיה להם כח לינק מן הקדושה הוא מכמה סיבות הא' הוא את או"י רמז למ"ש בתיקונים תיקון תשעה ושתין שהבל חאב באל"ף ויו"ד מן אהי"ה ואד"הר חאב בוא"ו יו"ד מן הוי"ה ב"ה הרי בין שניהם הוא אותיות או"י ע"ש וזהו את או"י ר"ל מסיבת אותיות או"י דחאבו בהן ולכן נתגברו הם לינק מן הקדושה. ואת רק"ם רמז לש"ם ניצוצות שהם רפ"ח וב"ן שנתערב בהם סיגים וצריכים תיקון ולכן כל עוד שלא נתקנו ועלו כולם יש להם כח לינק ח"ו. ואת צו"ר רמז לבחי' שם אלהים שהוא דין וכל עוד שלא נתקן ונתמתק אז יש להם כח לינק ח"ו והוא כי צו"ד עם האותיות וכולל המלה גי' ש' רמז לשם אלהים שעולה במילואו מספר ש' כנודע. ואת חור רמז לגבורות שכל עוד שלא נתמתקו הגבורות בחסדים יש להם כח לינק ח"ו כי ידוע שכל יניקתם הם מן הגבורות והנה חו"ר עם האותיות עול' כמנין גבורה ע"ה. ואת רבע רמז לה"א האחרונה של השם שהוא אות רביעי והיא סוד שכינה שהיא בגלות שהחוטא גורם להפריד אות הה"א מאותיות השם כי לכן נקראת התשובה תשובה שהוא אותיות תשוב ה"א ולכן כל עוד שה"א מופרדת ח"ו מן אותיות השם חלילה שיש להם כח לינק. ולז"א חמשת מלכי מדין חמשת מלשון זייון כמו ובני ישראל יצאו חמושים מארץ מצרים שהוא ר"ל מזויינים ולז"א חמשת מלכי מדין ר"ל חסרון עניינים אלו שהזכרנו מסיבתם בא זייון וכח למלכי מדין לינק ח"ו מן הקדושה וישראל ע"י שהרגום ביררו אותו הכח מהם ובטלה יניקתם ונעשה ביטול לסט"א בצד מה בזה:

88. Matot.13

    שא את ראש מלקוח השבי באדם. יובן בס"ד לרמוז כי המלכות עם האותיות שלה גימ' רא"ש ואנחנו מעלים את ניצוצי הקרושה השבויים בתוך הסט"א ומעלים אותה למדת המ' ומשם יעלו למעלה וז"ש שא את רא"ש היא המלכות תשיא עמה מלקוח השבי הם ניצוצי הקדושה באדם גי' מ"ה רמז לסיוע שם מ"ה. או יובן בס"ד לרמוז כי ר"ת "מלקוח "השבי הוא מ"ה רמז למלכות שנקראת מ"ה ע"ד שפירש רבינו זיע"א בפ' מה אשיב לה' והיא יש לה עילוי והתנשאות ע"י מעשה האדם אשר יעשה במצות ומע"ט וז"ש שא את ראש מלקוח השבי ר"ל ראש תיבת מלקוח השבי שהוא אותיות מה שהוא רמז למלכות באדם ר"ל ע"י האדם מה שיעשה מצות ומע"ט וממנו יהיה לה התנשאות ומעלה. או יובן באדם גי' מ"ה רמז לבחי' שם מ"ה שתתעלה ותתייחד בו וזהו שא את ראש מלקוח השבי רמז למלכות באד"ם רמז לבחי' שם מ"ה והנה ר"ת מלקוח השבי מ"ה כאמור וס"ת הוא ח"י רמז לקשר וליחד מדת המ' עם מדת היסוד הנקרא חי:

89. Matot.14

    והרמות מכס לה' מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן האדם מן הבקר מן החמורים ומן הצאן. יובן בס"ד לרמוז מכ"ס גי' ק"ך רמז לק"ך צירופי אלהים שהם דין והחיצונים רוצים לינק מהם וצריכים תקון ומיתוק כדי לעשותם רחמים ולכלול אותם בקדושה ולא יהיה יניקה מהם לסט"א וזהו והרמות מכ"ס גי' ק"ך רמז לק"ך צירופי אלהים תרים אותם לה' שם הרחמים שיהיו רחמים גם הם ויכללו מהם יניקה לחיצוני' והנה ההתרוממות הזאת תהיה מאת אנשי המלחמה הם ישראל הלוחמים מלחמת ה' עם היצ"הר והקלופות כרי לתקן ולברר ניצוצי הקדושה וזהו היוצאים לצבא רמז לניצוצי הקדושה שמבררום ומוציאים אותם לצבא הם בחי' שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני שעם הכולל שלהם עולים גי' צב"א ועי"ז יהיה אז אחד נפש כלומר ה' גבורות שהם ה"פ אלהים שעולים כמספר נפ"ש כי ה"פ אלהים גי' ת"ל כמנין נפ"ש ימשך להם הארת האל"ף שהוא מספר אחד וזהו אחד נפ"ש והארה זו תהיה ע"י ה"א ראשונה שבשם שמספרה חמשה והיא בחי' המאות כי ידוע שארבע אותיות השם הם כנגד אחדים עשרות מאות אלפים וה"א ראשונה היא בחי' המאות ולז"א מחמש המאות ר"ל מבחי' ה"א ראשונה שהיא מספרה חמש והיא בחי' המאות ושוב זכר ד' מינים ואמר מן האדם מן הבקר מן החמורים ומן הצאן בזה רמז לכללות התחתונים שבהם תלוי התיקון והם ד' מינים וכמ"ש המגיד בהגדה כנגד ד' בנים דברה תורה אחר חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לישאל ולכן תפס ד' מינים אדם בקר חמורים צאן ותפס תחלה אדם שהוא רמז לת"ח שהוא המובחר ושם אדם יקרא על החשוב כנודע ששם זה הוא גדול שבשמות ועל דרך שאמרו אתם קרויים אדם ואין או"הע קרויים אדם:

90. Matot.15

    וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים וכו'. הנה לכאורה י"ל למה מן מחצית בני ישראל לקח אחד מן החמשים שיעלה לחשבון עשרה מן חמש המאות ומן מחצית אנשי המלחמה לקח אחד מן חמש המאות וויתר להם התשעה והיה צריך שיקח ג"כ מהם עשרה מן חמש המאות כמו שלקח מן מחצית בני ישראל והנה רבינו האר"י זיע"א נתעורר בזה ונתן טעם ע"ז הסוד ואנחנו אין ראויים כעת לעסוק בנסתרות הש"ית יזכנו לזה ברוב רחמיו וברוב חסדיו להאיר עינינו בתורתו ויראנו מתורתו נפלאות וכמ"ש דוד הע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואמנם נבא עתה בס"ד לפרש טעם לזה ע"ד הפשט והוא כי הנה ודאי שאנשי המלחמה הם עשו מסירת נפש בהליכתם למלחמה שמסרו עצמם על קדוש ה' כי איך יתכן בשכל שילכו י"ב אלף למלחמה על חמשה מלכים וענין שלהם הוא דומה למעשה פינחס שמסר עצמו על קידוש ה' בהריגת זמרי וכמ"ש רבי' מהד"ם אלשיך ז"ל בפ' זו וז"ל והוא כי אמר משה הנה זאת מלחמת מצוה וגדול הלוחם אותם ומה גם כמדובר ה' מעין מעשה פינחס כי גם אלה קמים להרוג את מעבירים על דתו ית' וכו' ע"ש . ובזה פי' הרב ז"ל ע"פ וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שכתב עוד וז"ל שלוחי ישראל אשר הלכו למלחמה עשו כמעשה חנניה מישאל ועזריה שאמרו למלך הן איתי אלהנא וכו' יכיל לשיזבותנא אך לא על מנת כן אנחנו עושים כי ידיע להוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין וכו' כן עשו השלמים האלה כי הם אמרו הנה משה אמר כי לא נמות במלחמה כי אם נמלט ונצליח וכו' דעו איפה כי לא על מנת כן אנחנו עושים שיעשה לנו נס כי אם אדרבא אנחנו הולכים למסור עצמנו על קידוש ה' נגד אשר החטיאונו לאלהי עולם ה' ואם ימיתונו מדינים נחיה לפניו ית' בעשותינו מצוה זאת וזהו וימסרו מאלפי ישראל כי מעתה מסרו עצמן לקדש את השם על שעברו רצונו ית' וכו' ואז חזר והבטיחם משה וכו' והגידה תורה כי הדין עמו ומה גם עתה שקבלו למסור עצמן שהוא כאלו נמסרו כי אותם ואת פינחס בדמיון אחד כי כאשר פינחס מסר עצמו על קדושת ה' כן אלו מסרו עצמם וכו' ע"ש:

91. Matot.16

    המורם מכל האמור הוא שאנשי המלחמה בהליכתם זו על מדין הם יתדמו לפינחס בזה כי כמו שפינחס מסר עצמו בענין זמרי כן הם מסרו עצמן והנה מצינו שבפינחס הקב"ה נתן לו שכרו במעשה זמרי שנתכהן כי הוא לא היה כהן עד שהרג את זמרי וכמ"ש והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל. האמנם ודאי הוא שאין דומה ערך מעשיה' לערך מעשה פינחס כי פינחס הוא מעצמו נתקנא ועוד שבמעשה דידיה השיב החימה מעל בני ישראל כי ע"י מעשיו פסקה המגפה משא"כ במעשה אנשי המלחמה אלו שהלכו על מדין אין דבר זה נמצא והנה בעבור זאת יש לומ' שאם לפינחס נתן לו מעלת הכהונה לו ולזרעו אחריו עד עולם הנה הם לא יזכו במעלה שיתן להם כזה כי אם לפי שעה בעודם עוסקים במלחמה דוקא עד שישובו איש אל ביתו ופינחס גדלו מעשיו על מעשיהם שני מעלות וא"כ מן הראוי שגם שכרו יגדל ב' מעלות והוא שיזכה לו ולזרעו והם אפילו לעצמם לא יזכו כי אם לפי שעה ולא בכל ימיהם ועכ"פ איך שיהיה הנה הם יש להם מן הדין ליטול מעלה כדרך מעלה שנטל פינחס בקנאת ה' ורק ההפרש שלהם שאינם זוכים במעלה שנוטלים בעבור זאת כי אם לפי שעה בהיותם במלחמה:

92. Matot.17

    וא"כ השתא נחזי אנן מה מעלה יש להם ליטול והנה בפינחס מצינו שנטל מעלת הכהונה שנעשה אז כהן מה שלא היה כן מקודם והא ודאי שאין יכולים אנחנו לומר שהם ג"כ יקחו מעלה זו לפי שעה שיהיו נמי במדרגת כהנים דז"א דבשלמא פינחס היה עיקרו לוי וא"כ השתא מה שנעשה כהן עלה מדרגה אחת על מדרגתו שעלה ממדרגת לוי למדרגת כהן ואמנם הם שהיו ישראלים איך יתכן שיהיו במדרגת כהנים שיעלו בזה ב' מדרגות ביחד מן מדרגת ישראל למדרגת כהן כי ידוע הוא שאין לעלות ב' מדרגות ביחד וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' קרח שתמה מרע"ה על קרח שהיה לוי ועלה בדעתו להיות כהן גדול ותמה עליו איך נפל בדעתו דבר זה שיעלה ב' מדרגות כאחד ע"ש וכן נמי ידוע דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ובמלכותא דארעא אין יכולים להעלות האדם ב' מדרגות בפעם אחת כי השר הממונה על מאה אין יכולים לעשותו שר האלף בפעם אחת אלא תחלה מעלים אותו להיות שר על חמש מאות ואח"ך יהיה שר האלף וכן ע"ז הדרך הוא בכל וא"כ גם כאן א"א שיעלו ב' מדרגות ביחד ועוד נמי דלא עדיפי הם מפינחס דהלא פינחס בעצמו לא עלה כי אם מדרגה אחת והם נמי צריכין לעלות מדרגה אחת וא"כ השתא צריכין להיות אז במדרגת לויים דוקא:

93. Matot.18

    ובזה אתי שפיר הטעם בס"ד והוא דלעולם אנשי המלחמה נמי ג"כ צריכים ליתן עשרה מן חמש המאות ואמנם מאחר דבאותו זמן שהיו במלחמה הם צריכים לעלות וליקח מדרגת הלוים א"כ השתא הגם שהם צריכים ליתן עשרה עם כל זה מזמן היותם שם במלחמה הם זכו בעשרה שיש ללויים חלק בכל חמש המאות שמצד חלקם כי זה ידמה כמו לוי שיש לו חטים שזוכה במעשר שלו לעצמו ואמנם עכ"פ צריך להפריש מעשר מן המעשר וליתנו לכהן וכן נמי כאן הגם שהם זכו באותם עשרה שעולה מצד חלקם מזמן היותם שם במלחמה משום דהם חשיבי באותו זמן כמו לויים עם כל זה הם מחוייבים להפריש מן המעשר וליתנו לכהן כדין הלוי שחייב להפריש מן המעשר וליתנו לכהן וא"כ מן העשרה הנז"ל שעולים מן חמש המאות שזכו בה לעצמם הם חייבים ליתן ממנה אחד לכהן שהוא מעשר מן המעשר ולכן צוה הש"ית שלא יתנו כי אם אחד מן חמש המאות לאלעזר הכהן שהוא בשביל מעשר מן המעשר ואמנם מן מחצית בני ישראל הב' צריך שיקחו הלויים עשרה מן חמש המאות ואז אפשר שגם הלוים עצמם יתנו מחלקם מעשר מן המעשר וזה אין צריך לצוות להם בהדיא כי כבר צוה אותם ללוים בדבר ה' דין זה שצריכים ליתן מעשר מחלקם לכהן ולמה צריך לצוות אותם פעם ב' והם ידעו ויעשו מעצמם ולא הוצרך לצוות בשביל אלעזר הכהן כי אם כנגד מחצית אנשי המלחמה דהוי דבר חדוש:

94. Matot.19

    ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה וגו'. יובן בס"ד לרמוז שישראל בידרו ממצרים ר"ב ניצוצות ובזה וינצלו את מצרים. גם ידוע שישראל נקראו בנים למקום שנא' בנים אתם לה' אלהיכם זכר כאן ה' אלהיכם לרמוז לבחינת שם הו"יה ולבחינת השכינה וכמ"ש רז"ל כל ישראל בני מלכים הם והנה ידוע ששם הו"יה ב"ה מספרו ר"ס כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ועשר פעמים כ"ו גי' ר"ס וכמ"ש רבינו האר"י ז"יעא זלה"ה על פסוק וירא ה' כי ס"ר לראות ע"ש. גם ידוע כי השכינה יש לה מדת שבעה בסוד בת שבע ובזה יובן ומקנה ר"ב רמז לר"ב ניצוצות קדושה שקנו במעשי' הטובים וביררו ממצרים וזהו היה לבני ראו"בן ע"ה גי' ר"ס רמז לשם הו"יה ולבני ג"ד גי' שבעה רמז לשכינה הכל קאי על ישראל שכל ישראל הם נקראים בני ראו"בן בנים לה' ולבני גד בנים לשכינה. עצום מאד שהר"ב הנז' היו עצומים במעלה הרבה ולכן אחר שראו שהם ביררו הר"ב ניצוצות והצליחו בהם לכן כיון שראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד שהמקום ההוא ג"כ מקום מקנה ר"ל שג"כ יש בו ניצוצות קדוש' שצריך לבררם לכן ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה הדבר כפשוטו והם בני גד ובני ראובן ממש שנתעוררו לשבת במקומות ההם כדי לברר מהם ניצוצי הקדושה כי ידוע שכל השתוקקות ישראל הוא לברר ניצוצי הקדושה. או יובן שמ"ש בני ראובן ובני גד ג"כ אפשר לפרש כפשוטו שבני גד ובני ראובן ממש הם בכלל השבטים וא"כ גם להם היה חלק בר"ב ניצוצות שביררו ממצרים ולכן כשהביטו וראו עתה במקומות האלה שג"כ יש בהם נ"ק נתעוררו ליקח לחלקם הארצות ההם כדי לברר ניצוצות הקדושה אשר בהם ובטחו שכאשר הצליחו בר"ב ניצוצות שהיו עצומים מאד ואפ"ה יכלו לבררם כן יוכלו לברר ניציצי הקדושה שבמקומות האלו ולזה באו אל משה כדי ליטול אותם לחלקם:

95. Matot.20

    הפטרת מטות כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאום ה'. יובן בס"ד לפרש קישור הפסוקים והוא דידוע מה שאמרו המפרשים ז"ל דהטעם שהאכיל הקב"ה מן לישראל שהוא דבר רוחני הוא משום שישראל יש להם דין עבד עברי ובעבד עברי כתיב כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה ולכן רצה הקב"ה ליתן להם לחם אבירים מן השמים שהוא רוחני כדי לקיים בזה מעין מאמר הכתוב כי טוב לו עמך שהוא עמך במאכל כי זה הלחם הוא נמי רוחני מן השמים והוא מזון המלאכים עכ"ד ז"ל ועיין בזה למהר"י אלגאזי ז"ל בנאות יעקב ע"ש. והנה אפשר לומר כי לכן רצה הקדוש ב"ה להוליכם במדבר שהוא ארץ ציה ושממה ארץ לא זרועה כדי ששם לא ימצאו לחם טבעי ואז יוריד להם לחם רוחני מן השמים אבל אם היו הולכים במקום שימצא לחם טבעי אין מן הראוי להאכילם לחם רוחני שהוא הפך הטבעי כי ידוע הוא מ"ש חז"ל שכל זמן שאפשר להתנהג כפי הטבע לא יעשה הקב"ה דרך נס הפך הטבע וא"כ מאחר שהיה אפשר ליתן להם לחם טבעי לא היו ראויים שיוריד להם מן השמים שהוא הפך הטבע גם ידוע שאו"הע הם מכים וחובלים וטורפין ממון מישראל שלא מן הדין והם לדעתם כי לישראל יש דין עבדים והדין הוא דהחובל בעבד כנעני פטור. ואמנם הבל יפצה פיהם שאם יש לישראל דין עבדים הנה יש להם דין עבד עברי ולא עבד כנעני והחובל בעבד עברי חייב וכן אם גוזלו חייב לשלם והנה הראיה שיש להם דין עבד עברי הוא ממה שהוצרך להוליכם במדבר כדי ליתן להם המן וכדי לקיים אז בהם מעין מאמר הפסוק כי טוב לו עמך והנה דין זה כי טוב לו עמך נאמר דוקא בעבד עברי ולא בעבד כנעני. ובזה יובן בס"ד כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך והוא לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ובכח זה שהלכתם בארץ לא זרועה הנה בזה נעשו ישראל קודש לה' שאכלו לחם מן השמים שהוא מאכל רוחני וקדוש ובאכילתם ממנו הנה הם מתקדשים בו וא"כ מכח זה יש ראיה מוכחת שכל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאום ה' שאין יכולים לטעון שיש להם דין עבד כנעני והחובל בעבד כנעני פטור כי מזה מוכח שיש להם דין עבד עברי:

96. Matot.21

    ובזה יובן בס"ד מ"ש הפסוק מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל והוא ע"י החן הגדול שמצא ישראל במדבר שנתן להם הקב"ה לחם מן השמים הנה בזה ממילא נעשו עם שרידי חרב שניצולו מחרב האומות כי אז אינם יכולים לחבול בהם בטענת החובל בעבד כנעני פטור כי מזה החן שמצאו במדבר לאכול לחם מן השמים מוכח שפיר שיש להם דין עבד עברי ולא דין עבד כנעני. או יובן בס"ד מצא ח"ן ר"ת חסד נעורים שהיה לו במדבר אז בזה נעשו עם שרידי חרב וכמ"ש זכרתי לך חסד וכו' וסמך ליה כל אוכליו יאשמו וכו' וא"נ בזכות אותו חסד נעורים בזה ניצולו מן חרב עשו וגם עוד בזכות זאת שיזכור הקב"ה חסד נעורים יבנה בית שלישי במהרה בימינו אכ"יר וזהו הלוך להרגיעו ישראל יה"ר שיבנה בה"מק במהרה בימינו ותראה מלכותו עלינו אכ"יר:

97. Masei.1

    ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם הדקדוק מבואר כי הלשון כפול וגם תחלה אמר מוצאיהם למסעיהם ואח"ך אמר להפך ויובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש רז"ל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' ועמרו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנא' ועבדת את אויביך. והנה יש לחקור דהנה לא מצינו בשום פעם שיהיו ישראל זורעים וחורשים בשביל אחרים ויש כמה זמנים שאין עושין רצונו של מקום ואפ"ה אין עובדים עבודה בשביל האומות ולא שכיחא כ"כ בהם גזירה זו דוקא ועבדת את אויביך. ויובן בס"ד דכד דייקת שפיר תמצא שתמיד כל ימי גלותם מתקיים בהם הפסוק ועבדת את אויביך והוא כי האומות תמיד לוקחים מישראל מסים וארנוניות וכיוצא והנה מיעוט שנותנים ישראל לאלו ודאי לא בא לידם בתורת מציאה בדרך אלא הרויחו אותם אחר עמל וטורח יש ממעשה ידיו יש ממסחרו אשר רודף ומרדף עליו יומם ולילה עד שמביא ענייניו לידי גמר טוב ואחר שהרויח קצת אחר העמל והטורח יצא דבר מלכות עליו לתת מס וכיוצא כ"וך והוא נותן הכל נמצא שזה האדם שטרח ועבד עבודת עבד יומם ולילה במשאו ומתנו הנה למפרע עבודתו היתה בשביל המלך שמה שהרוויח נתנו למלך וא"כ הא ודאי לפ"ז תמיד מתקיים בהם ועבדת את אויביך:

98. Masei.2

    והנה לפ"ז יש לכנות את האומות בשם מוציאים כי דרכם להוציא ממון מיד ישראל ולא להכניס כי מעולם לא תקנו פעם אחת איזה תקנה שיהיה ממנה הכנסה לישראל כי כל מעשיהם ומגמת לבבם להוציא ולא להכניס גם ידוע כשישראל אין עושין רצונו של מקום נקראים בשם אלה כמ"ש הרב שער המלך ז"ל ח"ב ע"ש ובזה יובן את מוצאיהם למסעיהם ר"ל אימתי יהיו מוצאיה' האו"הע שחפצם ורצונ' להוציא ממון מהם למסעיהם ר"ל שהם יקחו המסעות של ישראל שצריכין לילך ממקום למקום ויהיו עובדים אותם וישראל ישבו לבטח במנוחה ושלוה כי יתקיים בהם הפ' ועמדו זרים ורעו צאנכם הנה כל זה אם הם מתנהגים ע"פי ה' שאז יהיו האומות שהם מוצאיהם למסעיהם אבל אם הם עומדים בבחינת אלה וזהו ואלה ר"ל אם אין עושין רצונו של מקום דאז נקראים אלה אז הוא להפך מסעיהם למוצאיהם כלומ' מסעיהם של ישראל שהם נוסעים ממקום למקום ומפינה לפינה במשא ומתן יומם ולילה לא ישבותו הכל הוא לצורך מוצאיהם הם האומות כי כל טרחם ויגיעם שיגעים כדי להרויח ממון ואח"ך יקחו אותו הגוים במסים וארנוניות לקיים מ"ש ועבדת את אויביך ולז"א מסעיהם למוצאיהם:

99. Masei.3

    או יובן בס"ד דהנה יש לחקור איך דור המדבר שהיו דור דעה יעברו כמה פעמים על דבריו ית' והם לוקין על כל דבר וחוזרים ומקלקלים ואמנם הדבר ידוע לזה שהמקומות שהלכו כהם היו מסוכנים ועלולים לזה כי שם משכן החיצונים והם הלכו בהם כדי לשבר כח החיצונים ולהכרית החוחים והקוצים ולברר ניצוצי הקדושה מידם וא"כ העושה מלחמה עם הסט"א תמיד ודאי מסוכן הוא לחטוא כי הסט"א אז תהיה כל מגמתה להחטיאנו ולאבדנו וא"כ אין כ"כ תימא אם חטאו ישראל כמדבר כי מה יעשה הבן ולא יחטא מאחר שרבים לוחמים כנגדו להחטיאו. והשתא לזה הטעם כתב מרע"ה בתורה כל הקורות שקרו לישראל בכל מקום ומקום בפרטות והוא דבמקום פ' חטאו כך ובמקום פ' חטאו כך הכל הוא כדי להורות ולהודיע לעולם שהמקומות הם גרמו להחטאים האלה שחטאו בהם ואין זאת מחמת פחיתות ערכם שבאו לידי מדה זאת וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם פי' המקרים שקרו אותם במה שחטאו להש"ית למסעיהם פי' שכל מקרה כתבו במסע שלו והוא כדי להורות ולהודיע לעולם כי ואלה מסעיהם הם גרמו למוצאיהם ר"ל שהם גרמו להמקרים האלה שקרו אותם בחטאתם ולא היה זה מחמת פחיתות ערכם ח"ו:

100. Masei.4

     והרב פ"ר ז"ל הביא ממהר"א אזולאי זלה"ה שגם לעתיד ילכו ישראל במדבר ויהיה להם נסים כיציאת מצרים ולכן הגם דמה דהוה הוה עכ"ז כתבה בתורה כדי להודיע על העתיד ובזה פי' הפ' ויכתוב משה את מוצאיהם וכו' ע"ש. ולפי דבריו ז"ל יובן בס"ד רמז הפ' אז נדברו יראי ה' הם ישראל במדבר ע"י איש אל רעהו שהקב"ה נקרא ריע כמ"ש רעך וריע אביך אל תעזוב וכן אמר ה' למען אחי ורעי גם מרע"ה נקרא איש כי זה משה האיש וזהו נדברו בתפלות ותחנונים על הקורות אותם ע"י איש אל רעהו שהוא היה פטרונם ויקשב ה' וישמע בקולם שעשה להם נסים ונפלאות גדולים ונוראים והנה הגם דמה דהוה הוה עכ"ז ויכתוב בספר זכרון לפניו ר"ל שנכתבו בתורה בשביל ליראי ה' ולחושבי שמו הם דור האחרון של לעתיד שיהיה ג"כ לישראל נסים אלו ולכך נכתבו כדי שידעו שכ"וך נסים יהיה להם ולזה קראם חושבי שמו כי הגאולה תהיה לעתיד במהרה בימינו בעבור יחוד השם שיהיה השם שלם שיתיחד י"ה בו"ה ביחודא שלים וזהו ולחושבי שמו שמתעוררים ומשימים לב לתקון ויחוד השם:

← Previous · Next → — showing 901–1000 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.