← All works

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Korach.27

   והנה בענין זה של מחלוקת קרח ועדתו שנחלקו והכחישו בנבואת מרע"ה נדונו מזה ג' דינים קשים והוא הא' הבליעה הב' השריפה שנשרפו הג' המגפה שנמשך מזה אח"ך הרי גרמה המחלוקת לעשות ג' דינים קשים ומזה נתברר אצל הכל שמשה אמת ותורתו אמת ודבר ה' בפיהו אמת ולא בדה שום דבור מלבו ח"ו ובזה אפשר לרמוז בס"ד מ"ש הפ' ואנכי ידעתיך בשם תיבת בש"ס ר"ת בליעה שרופה מגפה שבזה נתוודע מרע"ה שהוא אמת ותורתו ונבואתו אמת:

2. Korach.28

   ואפשר לפרש בס"ד הטעם שגרם הענין לעשות ג' דינים קשים ומרים הנז' והוא דאיתא בש"ס בפרק חלק אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שווייה כהנא דבא לבני אחוה שויין סגני דכהנא אי אתייא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן וכו' היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח ע"ש ונמצא לפ"ז שהם ערערו על שלשה מינויים והם מלכות כהונה סגנות ולכן לזה שפיר נמשך מן מחלוקתם ג' דינים קשים הנז"ל:

3. Korach.29

   ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הפסוק הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו ויובן בס"ד כמ"ס ר"ת כהונה מלכות סגנות והם השלשה שערערו קרח ועדתו עליהם ואמרו שמרע"ה עשה מנויים אלו מעצמו לו ולאהרן ובניו והקב"ה לא ציוהו ח"ו כי כמס כתיב בלא וא"ו וז"ש הלא הוא כמ"ס רמז לג' מינויים הנז"ל הם עמדי כלומר ממני יצאו הדברים ומשה לא עשה שום דבר מדעתו והוא חתום באוצרותי באוצר הנשמות כי כל אחד קבל המינוי השייך לו מצד נשמתו ושורשו והענין מוכרח לכל אחד ואחד מהם וזהו חתום באוצרותי וא"כ לי נקם ושלם לקרח ועדתו אשר חלקו על משה בזה לעת תמוט רגלם רמז בזה לעוצם הנקמה שכ"כ הגיעה שגם ממונם אבד ורגלם רמז לממון וכמ"ש רז"ל ע"פ כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו כי קרוב יום אידם רמז למ"ש רז"ל שכל שלשים יום מהדרים להם גיהנם ונידונים בה ונמצא לפ"ז שכל יום ויום שפיר יש לומר קרוב יום אידם שהוא על יום שלשים הבא אחריו ראז מחזיר להם גיהנם וחש עתידות למו שמהר יבואו העתידות להם שאין הפרש זמן רב כמו משנה לשנה אלא משלשים יום ועד שלשים יום:

4. Korach.30

   ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהר"חו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה וז"ל דע כי אמרו רז"ל כי אד"הר נידון בנשירת אברים שהענין הוא כי תחלה היה כלול מכל הנשמות שבכל שיתא אלפי שני דהוי עלמא וכולם היו אברים פרטיים שבו וכשחטא נסתלקו ממנו כי שלטה בו הקליפה ונטבעו כולם תוך הקליפות ולכן כל תפלותינו ומצות ומעשים טובים שאנחנו עושים בכל יום תמיד עד ימות המשיח הוא לברר ולהעלות אלו הנשמות שנשרו מאד"הר ונפלו בתוך הקליפות עד דמטו רגלין ברגלין כנז' בס"ה בפ' פקודי וכשיושלם בירורם ותיקונם אז יבא משיח בן דוד ואמנם מה שנשארו כלולים באדם ולא נפלו בקליפות הם נקראים חלתו של עולם והחלה נטלת מן המשובח שבעיסה כמש"ה בהרימכם את חלבו ממנו ולהיותם מובחרים לא שלטו בהם הקליפות כמו באחרות. האמנם להיות שנשרו ממנו בסיבת חטאו הסברא בזה נותנת שניטל ממנו המשובח ונשאר ממנו הגרוע כיון שחטא וגם לזה יש סיוע מן הפסוקים האמורים אנחנו טמאים לנפש אדם וכיוצא באלו ובפרט במה שנתבאר אצלינו כי נפש אדם ר"ל מה שנשאר באדם היה בחי' נפש שהיא התחתונה שבכל הנשמות כנודע. האמנם דע כי ב' סברות אלו הם אמתיות כי מוכרח הוא שהקליפות שולטות בגרועות ולא במשובחות ואם ח"ו שולטות גם במשובחות מכ"ש שהיו שולטים גם בגרועות ולא היה נשאר נפש כלל באד"הר א"כ ודאי שהמשובחות נשארו באדם האמנ' להיות כי הגרועות ניטלו ממנו ע"י חטאו מוכרח הוא שגם המשובחות שנשארו בו גם הם נפגמו בצד מה ע"י חטאו ונסתלק אורם הגדול ונשארו בערך הגרועות הנקראים נפש אדם בלבד ולא רוח או נשמה וכיוצא והנה מה שנשארו בו הם בחינות הכתרים של כל הנשמות והענין הוא כי הנה נתבאר שלא זכה אד"הר אחר שחטא וכו' כי אם אל הנשמות שהם מבחינת יו"ד פרצופים והם וכו' והנה כל פרצוף כלול מעשר ספירות וכל ספירה וספירה כלולה מעשר נמצא שבכל פרצוף נכללים מאה ספירות והעשרה שבהם הם כתרים שלהם שהם כתר שבכתר. וכתר שבחכמה וכתר שבבינה וכתר שבחסד וכתר שבגבורה וכתר שבתפארת וכתר שבנצח וכתר שבהוד וכתר שביסוד וכתר שבמלכות הרי שבכל פרצוף יש עשרה כתרים והנה הם עשרה פרצופים ובהם מאה כתרים ואלו הם סוד מאה אמה שנשארו באד"הר שהם הכתרים שבכל הנשמות כי בהם לא שלטו הקליפות כנזכר. ועוד טעם אחר כי כיון שאד"הר אע"פ שחטא עכ"ז מבחר הנבראים הוא כי יציר כפיו ית' הוא משא"כ בשום נברא ובלי ספק כי המובחר שבכל הנשמות נשארו בו והוא זכה אליהם יותר מכל שאר הנבראי' ואמנם על ידי מה שחטא נפגמו גם הנשמות האלו כנז"ל ולא נשאר בהם הארה זולתי שיעור ההארה שהיה אל בחינת המלכיות האחרונות של הנשמות קודם שחטא ונמצא כי אלו הכתרים שנשארו בו אין הארתם רק שיעור מלכיות שהיה בתחלה קודם החטא ולכן נקראים נפש האדם כי המלכיות נקראים נפש והבן זה עכ"ל:

5. Korach.31

   וכדי שיתבאר הענין היטב היטב נכתוב נמי מ"ש רבינו זלה"ה עוד בשש"ה על האמור למעלה שאד"הר היה בו נשמות מעשרה פרצופים שכתב וז"ל והנה כל פרצוף מאלו העשר כלול מעשר ספירות ועשר מעשר הרי הם עשרה עשרה פרצופים והם אלף ספירות כי כל פרצוף מאה ספירות ועשר שבהם הם בחינת הכתרים נמצא כי בעשר הפרצופים יש מאה כתרים ואלו בלבד נשתיירו באד"הר אחר החטא ונקראי' מאה אשר נתמעט וכל התשע מאות ספירות נפלו אל הקליפות וגם באלו המאה כתרים היה פגם כי נסתלק מכל כתר שבהם אור התשעה ספירות שבו ונקרא זה"רא עילאה ונשארו העשר ספירות שבכל כתר מהם באור הנפש שלהם שהם המלכות התחתונה שבכל כתר מהם הרי ג' בחינות בנשמות שהיו בלולות באד"הר וכו'. האחת היא בחי' האורות הנקראים יחידה חיה נשמה רוח שבמאה הכתרים ההם ואלו נסתלקו ממנו בשחטא ועלו למעלה ונקרא זיה"רא עלאה דחנו"ך. השנית גרועה ממנה שנשארה באדם אחר שחטא ולא נסתלקו וגם לא ירדו אל הקליפות והיא בחי' האור הנקרא נפש שבמאה הכתרים שבכל ספירה מעשר ספירות שבבל פרצוף מעשר פרצופים הנז'. הבחינה הג' הגרועה מכולם והם כל הנשמות שהם כל אורות בחינות התחתונות שבכל ספירה מעשר ספירות שבכל פרצוף מעשר פרצופים הנז' ואלו ירדו לעמקי הקליפות ובכל יום עולים מעט מעט ונתקנין עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א. וגם ראיתי להעתיק מ"ש רבינו זלה"ה עוד בזה בש"ה והגם שמשמעות הדברים הם אחר ממש עכ"ז לא אמנע מלהעתיק מה שכתב וז"ל הכלל כי ג' בחינות נתחלקו כל הנשמות שהיו כלולות באד"הר שהם בעשרה הפרצופין הנז'. בחי' א' עליונה מכולם היא הנק' זיהרא עלאה שניטלה מאד"הר ולא שלטו בהם הקליפות כלל ח"ו אלא שנסתלקה ממנו על ידי חטאו אשר חטא ולא זכה אליה עד שבא חנוך הוא מטט"רון ולקחה כמו שנתבאר אצלינו בפ' קדושים בס"ת דף פ"ג ע"ב ע"ש והוא בחי' אורות הנקראים יחידה חיה נשמה רוח שבכתרים שבכל ספירה וספירה שבעשר ספירות שבכל פרצוף ופרצוף מיו"ד פרצופים הנז'. בחינה השנית גרועה ממנה היא נשארה באד"הר אף אחר שחטא וגם בזו לא שלטו הקליפות והיא נקראת חלתו של עולם כנז' והיא בחי' האור הנק' נפש שבכתרים שבכל ספירה מעשר ספירות שבכל פרצוף ופרצוף מעשר פרצופים הנז' וב' בחינות אלו הראשונה והשניה אינם קודם שחטא אלא בחינה אחת שהם הכתרים בשלימותם ואחר שחטא נתחלקו לשנים. ובחי' שלישית גרועה משתיהן והיא כל שאר הנשמות שהם כל אורות ט' בחי' נפרדות התחתונות שבכל ספירה מיו"ד ספירות שבכל פרצוף מיו"ד פרצופים הנז"ל ובאלו שלטו הקליפות ע"י חטאו של אד"הר ונשרו ממנו ונפלו לעמקי הקליפות ולא יושלם תיקונם אלא עי ביאת משיח בן דוד כנז"ל וכשיושלמו כולם לבא בעולם ולהתתקן אז משיח בן דוד בא עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

6. Korach.32

   הנה המורם מכל האמור הוא שאד"הר היה כלול בו נשמות מאלף ספירות ותשע מאות התחתונות נפלו לקליפות ע"י חטאו ובכל יום עולין מעט מעט ונתקנין עד ביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר והמאה העליונות שבאלף הנז' הנה בחי' היו"ד ספירות התחתונות שבהם נשארו בו ובחי' התשעים ספירות העליונות שבהם נסתלקו ממנו ועלו למעל' והם נקראים זיהרא עילאה הרי שהאלף ספירות הנז' נתחלקו לג' בחינות בחי' א' העליונה היא בחינת התשעים ספירות העליונות שבעליונות וזו נסתלקה ממנו ובחי' הב' הגרועה מזו היא בחי' עשר ספירות התחתונות של תשעים הנז' והיא תשלום המאה וזו נשארה בו ובחי' הג' הגרועה מכולם והיא התשע מאה ספירות שנפלו לקליפות ועולין כל יום ונתקנים ונמצא שסדר מדרגתם והתחלקותם הוא תשעים ועשרה ותשע מאות ולעתיד צריך שכולם יתעלו ויתחברו כאחד ואז יהיה לכולם תוספת אור ומעלה יתירה כי ודאי גם אותם התשעים שנסתלקו ממנו ועלו למעלה יהיה להם לעתיד מעלה יתירה ותוספת גדולה כשיתחברו עמהם יחד אותם התחתונות שנפרדו מהם כי אז יהיו שלמים ונמצא שהתיקון הוא צורך הכל:

7. Korach.33

   ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הכתוב ויוצא פר"ח רמז לרפ"ח ניצוצין שנפלו בבריאת העולם וכמו שרמזו המפרשים בזה והכוונה שהרפ"ח ניצוצין יתבררו ויצאו למקומם ושרשן העליון ויצץ ציץ הנה בתיבת ציץ רמז אל ג' בחינות של הנשמות שהיו באד"הר והצ"די הוא גי' תשעים רמז אל בחי' הא' והיו"ד גי' עשרה רמז אל בחי' השניה והצ"די הפשוטה גי' תשע מאות כי הוא מאותיות מנצ"פך שמספרה תשע מאות רמז לבחינה השלישית הרי כאן רמז אל בחי' האלף כולו כסדר התחלקות המדרגות שבו וזהו ויצץ ציץ שכל המדרגות יעלו ויתיחדו יחד להתדבק זה בזה כראוי להם ואז אותו זמן ויגמול שק"דים גי' תנ"ד רמז לג' מילואים אה"יה דיו"דין וה"הין ואל"פין שעולים תנ"ה והם בחי"חמשים שערי בינה שיתפשטו לעת"ל ואז ומלאה הארץ דעה את ה' דלא לימא חד לחד אליף לי חכמתא או יובן בס"ד שקדים גי' תנ"ד כמספר א"ל אדנ"י ומספר משיח בדקדוק ובזה יובן מ"ש שלמה הע"ה אדם אחד מאלף מצאתי שהוא רמז לאד"הר שהיה כלול בו נשמות מאלף ספירות:

8. Korach.34

   ובזה יובן בס"ד לפרש הטעם שהגאולה שתהיה במהרה בימינו תהיה מאות הצ"די דמנצ"פך והוא כי ע"י שיעלו כל התשע מאות הנז' ויתתקנו אזי יתעורר אות הצ"די דמנצ"פך שהוא עולה כמספר כולם להיות ממנו צמח הגאולה ובזה יובן נמי הרמז בשם הציץ של כה"ג שהוא המרצה הקרבנות לרמוז לכללות המדרגות הנז' ולכן נאמר בפסוק ציץ נזר הקדש:

9. Korach.35

   ובזה יובן בס"ד לרמוז מאמרם ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והוא כי התשעים עלו והת"ק ירדו ונשאר אצל אד"הר עשרה והאדם נקרא עולם קטן כנודע וזהו בעשרה מאמרות רמז לבחי' עשר שנשארו נברא העולם נברא לשון בריאות כי בריאותו היתה בעשרה דוקא כי הם דוקא נשארו בו:

10. Korach.36

    ובזה יובן בס"ד מה שבישר הקב"ה לישראל באומרו להם על צד תנשאו ובנותיך על צד תאמנה הוא לרמוז להם שלעתיד יזכה אותנו לאותם בחינות התשעים שעלו שנקראים זיהרא עילאה והם ד' בחינות שהם יחידה חיה נשמה רוח וכמ"ש רבינו זלה"ה וזהו רמוז בתיבת צ"ד שהוא תשעים וארבעה:

11. Korach.37

    ובזה יובן בס"ד דמז הפ' שמלה לך קצין תהיה לנו שמ"לה גי' שע"ה רמז לשע"ה נהורין שע"י המשכת שע"ה נהורין יהיה עת רצון להעלות אותם הנשמות שנפלו גם רמז בתיבת ל"ך גי' חמשים רמז לחמשים שערי בינה קצ"ין גי' תשע מאות כי הנ"ון נחשב בשבע מאות ולז"א קצ"ין גי' תת"ק רמז לתת"ק הנז' תהיה לנו שיעלו מן הקליפות ויהיו לנו ובזה יובן בס"ד ברשת זו טמנו נלכדה רגלם כי ידוע שבירור הנשמות הוא עד שיגיעו רגלין ברגלין וכמ"ש רבינו זלה"ה ור"שת גי' תת"ק רמז להנז"ל וכ"י אומרת פרש רש"ת לרגלי כלומר עד הרגלים וכולם עתידים ליתקן ולכן אמר דוד הע"ה כי הוא יוציא מרשת רגלי שהכל עתידים ליתקן ולעלות ויהיה אז האלף בשלימות ויקויים אז רמז הפסוק ותרש יקביך ר"ל תר"ש שהם יקביך יפרוצו ויהיה האלף בשלימות הכל ולכן נתבשר דניאל ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגור לך לקץ הימין קץ דייקא רמז לאלף הנז' שק"ץ גי' אלף והם מצד הימין:

12. Korach.38

    ובזה יובן בס"ד הטעם שבירך מרע"ה לישראל יוסף ה' עליכם אלף פעמים שתפס מדרגת האלף לא פחות ולא יותר והוא לרמוז על כללות הנשמות שהיו בחי' אלף ספירות הנז"ל שכולם יהיו לישראל כאחד ובזה יובן בס"ד מ"ש שלמה הע"ה כרמי שלי לפני שהוא רמז לב"המק הנקרא כרם אם יהיה תמיד לפני ולא יחרב אזי יש תקוה שהאלף לך שלמה ר"ל שהאלף הנז' יהיו שלמים כי אז יהיה זמן רצון לעשות הבירור מהר והקדוש ברוך הוא נמי הבטיח אותנו על ידי נביאיו ואמר הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה יהי רצון שיבא הגואל במהדה בימינו ויתוקן עולם במלכות שדי אכ"יר:

13. Korach.39

    ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש הרב זלה"ה בש"ה וז"ל עוד דע שאם האדם מתעסק בעשיית המצות לבד הנה הוא זוכה אל הנפש הנק' עשייה ולא יותר והוא דומה לאשה שהלך בעלה למדינת הים והניחה ערומה רעבה וצמאה והיא דומה אל השכינה היושבת בגלות וביתה חרב ויושבת בגלות בחושך כך נפש האדם בהיותה בלתי הרוח שהוא בעלה אין לה לא אור ולא שכל להשכיל ואם ישתדל עוד האדם הזה לעסוק גם בתורה ולומד והוגה ושונה בה תמיד בתורה שבכתב ובתורה שבעל פם ועוסק תמיד בתורה לשמה אז יזכה גם אל הרוח שהוא מן היצירה ואז ידמה לאשה שבא בעלה ודר עמה בביתה תמיד ומלבישה ומאכילה ומשקה וחוזרת למעלתה כך האדם הזה כשיבא בו הרוח וישרה תוך נפשו אז תתמלא נפשו ברוח חכמה ותתעלה נפשו מעשייה ליצירה. ואם ישתדל עוד האדם הזה ויעסוק בחכמת האמת בסודות התורה אז יזכה גם אל הנשמה שהיא מן הבריאה ותאיר הנשמה ברוח שבו ותוסיף מעלה על מעלתו וחכמה על חכמתו ואז נקרא אדם שלם אשר עליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו. וסוד הענין הוא כי בהיות האדם נפש לבד אין לו השפעה אלא משם אד"ני בלבד וכשיעסוק בתורה לשמה זוכה גם אל הרוח הבא משם הוי"ה וכשיעסוק בסודות התורה זוכה גם אל הנשמה וימשך עליו כח והשפעה גם משם אהי"ה ובהתחבר באדם ג' שמות אלו יעלו בגי' יבק ואז יאמר עליו ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ר"ת יב"ק ואז יהיה האדם בנפש העשייה ורוח מיצירה ונשמה מבריאה ואם יתקן עצמו יותר אז יהיו לו שלשתם מן היצירה ואם יתקן עצמו יותר יהיו השלושה מהבריאה ואם יתקן עצמו ביותר יהיו לו כל השלושה מן האצילות עכ"ל לשון הזהב זלה"ה:

14. Korach.40

    ונמצא לפ"ז דעיקר שלימות האדם כשיזכה גם אל הנשמה דאז יהיה לו השפעה מג' שמות שהם גי' יב"ק כנז"ל וז"ש ונחשב לכם תרומתכם נחשב לשון חשיבות תרומתכם לשון התרוממות ומעלה וזהו אימתי תהיה חשוב' ומעולה תרומתכם ר"ל ההתרוממות והמעלה שלכם הוא כשתגיעו למדרגה זו והוא כדגן מן הגרן כדגן רמז לשפע קדוש הנמשך מלמעלה שהוא דגן ומזון רוחני הגרן ע"ה גי' ר"ס כי החולם הוא עומד במקום הוא"ו ונחשב כאלו כתיב וא"ו כנודע וזהו בכלל קרי וכתיב דקרינן גורן בוא"ו והוא רמז אל שפע הבא משם הוי"ה ב"ה שעולה גי' ר"ס כנודע כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ויו"ד פעמים כ"ו גי' ר"ס וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ וירא ה' כי ס"ד לראות וזהו כדגן מן הגרן שתגיעו למדרגה גדולה ושלימה שתוכלו להמשיך שפע ומזון רוחני משלימות שם הוי"ה ב"ה שהוא בשלימות העשרה וגם עוד כ"כ תעלו למדרגות גדולות עד שנפשכם נעשית מלאה מן היק"ב שהם ג' שמות הנז"ל והכוונה שנמשך להם גם רוח ונשמה כנז"ל שאז נשפעים מן ג' שמות הנז"ל שהם גי' יק"ב סוד יב"ק:

15. Korach.41

    ובזה יובן בס"ד הפ' בחגי בא אל היקב לחשוף חמשים פורה והיתה עשרים והוא כי ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א שהרוח תבא אל האדם בשנת הי"ג והנשמה תבא לאדם בשנת העשרים וכמ"ש דבריו לעיל בס"ד. גם ידוע שהבריאה היא בחי' הבינה שיש בה חמשים שערים והיא בחי' שם אהי"ה וז"ש בא אל היקב ר"ל אימתי בא האדם למדרגת היק"ב שהוא רמז לג' שמות הנז' לחשוף חמשים פורה לחשוף לשון גילוי פי' לגלות ולקחת לו חמשים פורה כי הבינה היא סוד חמשים כאמור וגם ידוע כי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית הוא רמז לבינה וזהו לחשוף חמשים פורה שיהיה לו יניקה והשפעה משם הנה זה יהיה בזמן שיהיה לו עשרים שנה ר"ל שיגיע לשנת העשרים ולז"א והיתה עשרים:

16. Korach.42

    ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגרל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. והנה פי' זה הוא על ישראל שהם כרמו של הקב"ה והוא ית' בעל הכרם ופי' רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דברי המשל הזה כי הכרם שהם בית ישראל היה לידידי ית' בקרן זוית של בן שמן הוא מקום דשן ושמן היא ארץ גושן קרן של מצרים אשר גבולה ת' פרסה על ת' פרסה והוא בן שמן כד"א כגן ה' כארץ מצרים וכדי להכניסם לקבלת התורה וארץ ישראל אז ויעזקהו בצרות מצרים שנקראת כור הברזל ואח"ך ויסקלהו בסקלו כל אבן נגף ומכשול הם רשיעי ישראל אשר מתו בימי החושך שיהיה סילוקם טהרת חלאת הזוהמא מקרב ישראל וכל זה כדי שויטעהו בארץ הקדושה שורק ר"ל שלא יהיו ככרם הנטוע משריגים רבים נפרדים זה מזה רק שורק אחד כי זכו להיות באחדות אחד בהיותם תחת ההר דכתיב ויחן שם ישראל וכו' ויבן מגדל בתוכו הוא בית המקרש שהוא בתוכו של כרם ממש כמ"ש ושכנתי בתוכם כי היכל ה' המה וכו' ע"ש סיום דבריו ז"ל באורך. והשתא לפי האמור אתי שפיר אומרו וגם יק"ב חצב בו ר"ל שגם העלם במעלות דמות ונשגבות והמשיך לנפשם גם רוח גם נשמה עד שהיו נשפעים משלושה שמות שהם סוד יב"ק וזהו וגם יק"ב חצב בו ובזה שהמשיך להם גם הנשמה בזה ויקו לעשות ענבים ר"ל שאז מעתה יוכלו להיטיב מעשיהם ולעשות פעולות טובות נשגבות כי הנשמה תסייע לאדם הרבה ואינו דומה מי שיש לו נפש לבדה למי שיש לו רוח ג"כ ואינו דומה מי שיש לו נפש ורוח למי שיש לו נר"ן ביחד בשלימות כי ודאי יסתייע מאוד בזה לעשות מעשים טובים וא"כ מזה ויקו לעשות ענבים ואפ"ה המה עשו באושים שחטאו ולכן עתה יושב ירושלם וגו' שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו דאחר שהעליתים במעלה רמה כזו ועשיתי להם סיוע גדול כזה מה צורך עוד לעשות להם וא"כ מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים:

17. Chukat.1

    ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. יובן בס"ד לרמוז כי כל דברים האמורי' בפרה הם רמז לתשובה כי כמו שהפרה אדומה היא מטהרת האדם שהוא טמא מת כן התשובה היא מטהרת האדם שנטמא בעונותיו בכחות הטומאה שנקראי' מתים הנדבקים בו וכמ"ש הכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וז"ש ויקחו אליך פרה ארומה רמז לתשובה שהיא ג"כ מטהרת הטמא כמו פרה אדומה. גם אפשר לפרש פרה אדומה רמז לתשובה והוא מלשון פור התפוררה ארץ וכן אתה פוררת בעזך ים שפירושו הוא רצוץ ושבירה וכן הוא הענין בפירוש פורה דרכתי לבדי שהגת נק' פורה לפי שמפררים ומרצצים בתוכה הענבים כשדורכים אותם וכמ"ש הרד"ק ז"ל שם ע"ש. והנה ידוע שהאודם רמז לעונות ע"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ולכן התשובה נק' פרה אדומה ר"ל שהיא מרצצת ומשברת כח העונות שע"י התשובה ימחה המשחית שנברא מן העון ולא יכול לקטרג עוד ולכן שפיר נקראת פרה אדומה ואמר תמימה רמז שהתשובה צריכה להיות תמימה כלומר שאין ראוי להיות שב על מקצת עונות ומניח מקצתם בלתי תשובה אלא צריך להיות חוזר בתשובה שלימה על כל עונותיו וכמ"ש והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ולז"א כאן תמימה ר"ל שלימה. גם אמר אשר אין בה מום רמז שלא יעשה תשובה כמו מצוה הבאה בעבירה דרך משל הוא מתענה על כפרת עונותיו ובתוך התענית יתגבר עליו הכעס ותכף ומיד הוא מתכעס עם אנשי ביתו ומתקוטט על דבר כל דהו וגם אפשר לבא מזה עוד לידי איסורים שמתוך כעסו הוא נוגע בכבוד אביו ואמו או שמתוך כעסו יבא לידי קללות או נדרים ואם כן נמצא שזה התיקון שעושה אותו היום נהפך לקלקול ח"ו והגם שטבע המתענה שיהיה קרוב לבוא לידי כעס אפ"ה הוא צריך לשמור עצמו בתכלית השמירה ולהתנהג בהכנעה ובשפלות ביום תעניתו אפילו לגבי אנשי ביתו כדי שאז גם אם יעשו דבר שאינו כפי רצונו לא יבא לחוש מזה וממילא לא יבא לידי כעס כלל וכן צריך נמי החוטא ליזהר בכל דרכי וענייני התשובה שעושה שלא יכשל מחמת זה בדבר איסור כדי שלא תהיה מצוה הבאה בעבירה ולז"א אשר אין בה מום שיזהר לעשות התשובה נקיה זכה וברה. גם אמר אשר לא עלה עליה עול לרמוז שאם יראה שיש לו טורח גדול בענייני התשובה הן בתעניות הן בגדרי' וסייגים שעושה לא יחשוב אותם עליו כאלו היא עול ומשא כבד ויהיה קץ בה אלא ישמח ויגיל במעשה התשו' כאדם שהוא מרויח ממון רב כי בזה הוא מתקן נפשו למעלה ומביאה לחיי עולם הבא ומציל עצמו ממות לחיים להדבק בשכינה ומה יש שמחה בעולם יותר מזאת ומה לו לאדם בחיי עו"הז בלתי זאת ולז"א אשר לאעלה עליה עול כלומר לא עלה בשכלו עליה מחשבת עול שאין חושב אותה כמו עול ומשא אלא אדרבה כל מה שיטרח יחשוב כאלו אינו טורח כלום:

18. Chukat.2

    ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו. יובן בס"ד הנה אחר שרמז על התשובה שצריך האדם לעשות תשובה שלימה וזכה וברה הנה עתה בא לרמוז סדר אופן התחלת עשיית התשובה והנה ידוע המעשה שהביא הרב עמק המלך ז"ל וז"ל וכן אירע בימי הרב ר' משה די ליאון ז"ל שהיה אדם גדול וחשוב עד שהשכינה שרתה עליו וכבר אחז"ל ובמורא גדול זה גילוי שכינה וכל רשע שהיה הולך בארבע אמות שלו נופל עליו פחד ואימה כל כך עד שהיה מוכרח ליפול תחת רגליו ולהתחנן ולבקש מלפניו שיתן לו תשובה על חטאיו ובימיו היה עשיר אחד שעבר על כל העבירות החמורות שבתורה רצח וגנב וגזל וניאף ואירע פעם אחת שעבר לפניו ותכף הרהר בתשובה ובקש מלפניו שיקצוב לו תשובה והבטיח אותו שאם יעשה תשובה הקצובה עליו ממנו אזי כל עונותיו יהיו נמחלים ובתנאי זה שלא ימוש מבית מדרשו מלשמוע תורה. והנה הרשע הזה עשה תשובתו הקצובה עליו כראוי ובא רבו ז"ל ואמר לו עתה היא העת שתקבל עליך מיתה בוידוי וחטאים שעשית והביא כף של ברזל בידו מלא עופרת והצית אש לחמם העופרת שבתוך הכף וצוה לו להשתטח עצמו על הארץ בפישוט ידיו ורגליו ופתח את פיו לקבל העופרת אשר היה רותח שיקיים בעצמו דין שריפה והיה להרב הזה בסתר כף אחר מלא דבש ותחבו לתוך פיו ואמר לו וסר עונך וחטאתך תכופר ועמד תכף ובכה ואמר לו ר' למה רמיתני והלא נאמר ואהבת לרעך כמוך כי כבר היה עובר השעה של המיתה המרה הזאת אם היית שופך העופרת לתוך פי והשיב לו הרב אל תירא ואל תפחד כי מחשבה כמעשה דמי ולאחר איזה זמן הגיע עת פטירתו של הרב ז"ל ובכה לפניו הבעל תשובה עד מאד ובקש ממנו שיקחנו עמו לעו"הב ואמר כי כל זמן שהיה מע"כת חי היה לי מורא ובושה מפניך ועכשיו אני מפחד שאחזור לסורי ח"ו ונתן לו הרב ע"ה יד על זה ולמחר נפטר גם הוא ג"כ והביאו עמו לע"הב והמעשה הזה היה דורש תמיד הרב רבי אברהם הלוי ז"ל בב"הכנ דק"ק צפת להתעורר על התשובה וכן שמעתי ממורי. ומן המעשה הנורא הזה יקח כל אדם ראיה לעצמו ואל יתיאש מן התשובה שנא' ושבת עד ה' אלהיך וכתיב בתריה כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וכו' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

19. Chukat.3

    הרי שעיקר התשובה הוא התעוררות הלב כי רחמנא לבא בעי וז"ש ונתתם אותה לנפש שלכם אל אלעזר הכהן הוא הת"ח המוכיח הגדול שבדור ההוא ונקרא אלעזר לשון עזר שע"י עסק תורתו ותוכחותיו הישרים שמוכיח אותם בעבודת ה' ומלמדם דרך איכה יעבדו את ה' הנה בזה נמצא שהוא עוזר אותם בתיקון והוא עזר וסמך לכל המבקש דבר ה' וגם נקרא כהן על שם שהוא עוסק בתורה תמיד ועסק התורה הוא במקום הקרבנות וכמ"ש זאת התורה לעולה למנחה וכו' כל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה כל הקורא בפ' מנחה וכו' וא"כ הוא תמיד מקריב קרבנות כמו הכהן ולז"א ונתתם אותה לנפש שלכם אל אלעזר הכהן והכוונה כשתבואו לפניו לבקש ממנו תקון לנפשכם הנה בבואכם לפניו תמסרו את נפשכם בידו לעשות בה כל מה שירצה וכמו האיש הנז"ל שמסר נפשו ביד הרב ז"ל לעשות בה מה שירצה ואפי' שימות כדי שיהיה לה תקון וכן אתם תעשו אבל לא תבואו לפניו בתנאי והוא שאם תראו שיגזוד עליכם לעשות תיקון קשה ויש בו טורח גדול לא תעשו ואם תראו שיאמר תיקון קל אזי תעשו דלא כן ראוי לעשות המבקש דבר ה' לטהר ולתקן נפשו דצריך הוא לקבל על עצמו כל מה שיגזור עליו המוכיח ואפי' שהוא קשה ומר כדי שבזה יכניע היצ"הר הכנעה גמורה וישבר ויכתת החומר שלו המתגבר בו. והנה אחר שתמסרו נפשכם בידו מלב ונפש וקבלתם על עצמכם כל מה שיגזור בשביל תיקון נפשכם אזי במסירה זו שאתם מוסרים נפשכם וקבלתם עליכם את הדין הנה בזה לבד תהיו נתקנים ואז והוציא אותה לנפש שלכם שהיתה כבושה תחת הסט"א מחוץ למחנה הסט"א שבמסירה זו שמסרתם נפשכם בידו הנה בזה הכח תצא נפשכם מתוך החיצונים אשר הם יסובבו אותה מפנים ומאחור ואע"פ שלא עשה לכם הצער שראוי לכם ממש וכמו שמצינו באותו האיש הנז"ל שבמסירה זו שמסר נפשו ביד הרב זלה"ה בזה נתקנה נפשו ויצאה מתחת יד החיצונים ואע"פ שלא עשה לו שריפה ממש אלא נתן דבש לתוך פיו דהכל הולך אחר התעוררות הלב ואחר שיוציא אותה מחוץ למחנה הסט"א אזי ושחט אותה לפניו ר"ל ימשוך אותה לפניו לסטרא דקדושה ושחט כלומר ומשך מלשון זהב שחוט:

20. Chukat.4

    ולקח אלעזר הכהן מרמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים. יובן בס"ד לרמוז שאחר זאת אז ולקח אלעזר הכהן הוא הת"ח הנז"ל מדמה של אותה הנפש באצבעו דמה רמז למעות שנקראים דמים בלשון הש"ס והכוונה שאח"ך צריך לזכות את נפשו במצות הצדקה כי רבה מעלתה והיא מסוגלת מאוד לכל דבר ובפרט לבעל תשובה ואמ' באצבעו ר"ל כפי יכלתו מל' אצבע אלהים היא שיקח צדקה מן בעל תשובה כפי יכלתו ומה שכנה המעות לנפש שאמר מדמה הוא לרמוז שאלו המעות שהוא נותן אותם לצדקה הם מתיחסים לנפש כי בהם תקנה אורה ושמחה לעו"הב משא"כ במעות שנותן אותם האדם לצורך הנאתו בעו"הז אין מזה תועלת לנפש והם מתיחסים לגוף וזהו ולקח הכהן מדמה ר"ל מעות לצדקה באצבעו כפי יכלתו של בעל תשובה שאין צריך לבזבז כל ממונו ויצטרך לבריות ח"ו. או באצבעו רמז שיכוין לקבל הצדקה ממנו באצבעותיו ר"ל בכף ידו כדי שבזה ישתלם שם הוי"ה ב"ה בנודע כי הפרוטה היא יו"ד והזרוע רמז לוא"ו וה' אצבעות הנותן רמז לה"א ראשונה וה' אצבעות המקבל רמז לה"א אחרונה וזהו שרמז באומרו באצבעו ואחר שיקבל הצדקה ממנו אזי יחלק אותה הצדקה לת"ח העוסקים בתורה בבתי מדרשות ולז"א והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה ר"ל שיחלק אל הת"ח שהם נקראים פני אהל מועד והוא כי פני לשון חשיבות כמו פני הארץ כלומר החשובים שבארץ וכאן נמי אמר פני אהל מועד כלומר ת"ח החשובים שבאוהל מועד הוא ב"המד אשר שם הוא בית הוועד לכל שנועדים שם ללמוד תורה ואמר שבע פעמים רמז שכל שבעת ימי השבוע יחלק להם ולא יאמר אחלק להם בשני ובחמישי או בעש"ק דוקא אלא כל יום יחלק להם מעות כדי שיהיה לו זכות כל יום ויום וגם הם ילמדו תורה בישוב הדעת כל יום ויום:

21. Chukat.5

    ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף. יובן בס"ד לרמוז כי פרה נמי רמז לחומר של האדם שאם האדם יחליש החומר שלו ויכבשנו אזי יהיה פרה ורבה וכל יום הולך ומוסיף וכמ"ש רז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש לו מנה רוצה מאתים יש לו מאתים רוצה ארבע מאות וכן על זה הדרך הולך ומוסיף והוא נמי על דרך שאמרו נמי בתאות המשגל אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע וזה הוא כלל גדול בכל תאוה וחמדה שתמשך מצד החומר שאם האדם משביע החומר שלו הוא רעב ורוצה עוד ואם מרעיבו הוא שבע וצא ולמד נמי מן האכילה שאם האדם ירגיל עצמו לאכול מעט יתלמד בזה ואפי' שירצה אח"ך לאכול הרבה אינו יכול ומי שהוא מרגיל עצמו לאכול הרבה אזי נמי יתלמד על אכילה מרובה ויהיה קבר פתוח גרונו ויכול לאכול כמו גמל ויותר ולא נודע כי באו אל קרבנה באופן שהחומר של האדם אם לא יחליש אותו האדם ויכבשנו אזי הוא פרה ורבה ויום על יום הולך ומוסיף ולז"א כאן ושרף את הפרה מלשון פריה ורביה רמז לחומר והכוונה אחר שיעשה לו כל האמור אזי בזה יהיה תגבורת הרוחניות על החומר ויוכל אז להחליש כח החומר שבו וזהו ושרף את הפרה הוא החומר שהוא לעיניו כינה אותו לעינים יען כי תחלת תגבורת החומר הוא נמשך ומתחיל מן העינים שהעין רואה והלב חומד והאברים גומרים ועושים מעשה וכמו שכתוב בחוה ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים דייקא ואז ותקח מפריו ותאכל וז"ש ושרף את הפרה הוא החומר שהוא לעיניו שמשם נמשך והכוונה שישרפנו באור התורה ויבטלנו שלא יהיה לו תגבורת כ"כ כדי שלא ישתמש בו כי אם לעת הצורך בזמן הראוי לזה. ואמר עוד את עורה ואת בשרה ואת דמה זכר ג' מינים הללו עור ובשר ודם רמז למעשה ודבור ומחשבה כי העור רמז למעשה כי כמו שהעור הוא גלוי ונראה לכל ונתפס בידים באדם ובבהמה כן חלק המעשה הוא גלוי ונראה לכל ונתפס בידים כי המעשה הוא ממשי והבשר רמז לדבור כי כמו שהבשר הוא גלוי ואינו גלוי שהכמות שלו הוא גלוי וניכר באדם או בבהמה ואמנם אינו גלוי לגמרי יען כי הוא מכוסה בעור וכן הוא הדבור שהוא גלוי ואינו גלוי שתנועתו באה בחוש האוזן ונגלית לאדם אבל הוא עצמו אינו נראה כלל שאין האדם רואה הדבור שיוצא מפי האדם ואין בו תפיסה. והדם רמז למחשבה כי הדם הוא בלוע בבשר האדם או הבהמה ואינו נראה וניכר כלל ועיקר וכן המחשבה היא בלועה בגוף ואינה ניכרת כלל והנה האדם צריך לעשות התקון בשלימות וכל החומר שנתגבר עליו בג' בחינות אלה הן מה שנתגבר במעשה לעשות מעשה רע הן מה שנתגבר עליו בענין הדבור לדבר דבור רע הן מה שנתגבר עליו בענין המחשבה לחשוב מחשבות רעות צריך הוא לבער הכל ולבטלם ממנו וזהו ושרף את הפרה הוא החומר שהוא לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה ר"ל שישתדל לשרוף ולבער הכל הן בענייני המעשה הן בענייני הדבור הן בענייני המחשבה ואיך יוכל להתגבר על החומר ולכבוש אותו כ"כ תחת ידו עד שיבערנו מדרך הרע ולא ישתמש בו כי אם בדרך הטוב לז"א על פרשה ישרוף ר"ל שיזכור ויחשוב הסוף שלו שהחומר אינו מוליד בסופו כי אם כיוצא בפרש שהוא דבר מוסרח ונמאס וז"ש על פרשה שהוא הזבל שבכרס שישים אותו על לבו ובזה יכניע החומר שלו וישרוף אותו כי יראה בעיניו שכל תאוה וחמדה הבאה מן החומר סופה להיות כיוצא בזה והוא כלל גדול לכל התאוות והחמדות כי כולם סופם שיקוץ בהם האדם ומואס בם כאשר מואס בזבל שבכרס וקץ בו:

22. Chukat.6

    ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה. יובן בס"ד לרמוז ולקח הכהן הוא הת"ח הנז"ל עץ רמז לתורה דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ר"ל שלצורך הבעל התשובה הזה יקח לו התורה שילמדהו תורה שבע"פ כדי שידע בה איך יעבוד את ה' כי לא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא והנה כדי להמשיכו ולקרב לבו ללמוד תורה צריך בתחלה להגביהו ולגדלו כדי שיתפתה וילמוד ולז"א ארז רמז לגדולה שהוא גבוה הרבה וכמו ההיא עובדא הכתוב על ר"י בן ר"א שהיה נער קטן ויתום ואין מי שישגיח עליו והיה יפה הרבה וכל זונה שהיתה נשכרת בארבע שוכרתו בשמונה לרוב יופיו ובקש אחריו רבינו הקדוש ע"ה וכדאיתא בגמרא דמציעא דף פ"ה איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון א"ל יש לו בן לאותו צדיק אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בב' שוכרתו בשמונה אתייה אסמכיה ברבי ואשלמיה לרבי שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאימיה כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא אזיל. אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל אמר ליה מומי עזובה דא כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי שמעיה לקליה אמר הא קלא דמי לקליה דר' אלעזר בר' שמעון אמרו ליה בריה הוא קרי עליה פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם פרי צדיק עץ חיים זה רבי יוסי בר' אלעזר בר' שמעון ולוקח נפשות חכם זה רבי שמעון בן איסי בן לקוניא ע"כ ופירש"י ז"ל שם אסמכיה ברבי שיהיו קורין אותו רב כדי שיתקנא וישים לבו על תלמוד תורה עכ"ל ע"ש:

23. Chukat.7

    ולז"א תחלה ארז ר"ל שתגביהנו כארז וכמו שעשה רבינו הקדוש שתכף ומיד קראו רבי ונהג בו כבוד גדול כדי שיתפתה בזה וילמוד ואמנם אחר שתראה שנתחזק לבו בחמדת התורה והוא אוהב אותה מאליו ומעצמו מלב ונפש אזי אח"ך תלמדנו דרכי הענוה כדי שלא תזוח דעתו עליו מעט מעט וז"ש ואזוב שהוא קצר ונמוך והוא רמז לענוה ותלמדנו בזה בהדרגות עד גדר שיראה ויחשוב עצמו כאלו הוא תולעת קטנה וזהו ושני תולעת שיחשוב את התולעת גדולה ממנו והוא שני לה וכמו שרמזו בזה המפרשים ז"ל ואז ע"י זה שהוא לומד תורה ומתנהג בענוה ושפלות ויראת חטא אזי יוכל לשרוף חומרו ולבערו גם מבפנים מתוך קירות לבו וזהו והשליך אל תוך תיבת תוך דייקא רמז לתוכו וקירות לבו שם ישליך שריפת הפרה הוא החומר ר"ל שמשם יתעורר לבערו ולשורפו ולא יהיה משפה ולחוץ כי ע"י שהוא בעצמו לומד תורה בזה יתגבר על החומר שלו יותר כי אינו דומה השומע מוסר ותוכחה ודרכי עבודת ה' מאחרים להרואה בעיניו ולומד בעצמו כי בזה יתפעל יותר:

24. Chukat.8

    ומה שמזין על הטמא שלישי ושביעי. יובן בס"ד לרמוז ע"פ האמור שפרה אדומה רמז לתשובה ובא הרמז בזה שהאדם צריך להזדרז לשוב בתשובה בבחרותו וכמ"ש רז"ל אשרי איש ירא ה' אשרי ירא ה' בעודו איש והנה סוף ימי הבחרות הוא כשיהיה בן שלשים שנה דהתנא אמר בן שלשים לכח ואחר שלשים נכנס בזמן המצוע וסוף ימיו של אדם הוא כשהוא בן שבעים שנה כי זה הוא זמן סתמי לכל אדם ולז"א מזין עליו מימי טהרה של התשובה שלישי ושביעי שאם לא נתעורר בשלישי יתעורר בשביעי. או יובן בס"ד שלישי ושביעי רמז לאותיות גז שהוא שלשה ושבעה והכוונה לרמוז שע"י הטהרה שהוא מטהר את נפשו בזה הוא גז את החיצונים ר"ל שהוא מקצץ ומכרית אותם מלמעלה ע"ד מחה אמחה את זכר עמלק מחה מלמטה אמחה מלמעלה. או יובן בס"ד רמז השלישי ושביעי הוא לרמוז שע"י הטהרה שהוא מטהר עצמו אז מדת השכינה שיש בה שבע ספירות בסוד בת שבע יוסיף לה עוד שלשה ספירות שהם חב"ד ותהיה שלימה בעשר ספירות. או יובן בס"ד לרמוז שע"י הטהרה שהוא מטהר נפשו אזי גורם בזה חיבור ויחוד מדת התפארת שהוא מדה שלישית לשבעה מדות התחתונות שהם חג"ת נה"ים עם מדת המלכות שהיא שביעית להנז' וזהו שלישי ושביעי חיבור תפארת עם המלכות:

25. Chukat.9

    או יובן בס"ד לרמוז בהזאת שלישי ושביעי והוא כי ידוע כי פרה אדומה הוא סוד פ"ר דינים שע"י מיתוקם נעשים פר"ה בתוספת ולכן נקראת פרה אדומה רמז למיתוק הפ"ר דינים שנעשים פר"ה בתוספת ה"א וידוע ששורש הפ"ר דינים הם ה' אותיות מנצ"פך שעולים גי' פ"ר וידוע מ"ש עט"ר אדוני הרב מור אבי זלה"ה זיע"א בספרו הבהיר הנקרא מדרש אליהו הנדפס מחדש בפ' בשלח ע"פ והמן כזרע גד הוא שכתב משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה כי הב' מנצ"פך נקראים מן ומיתוקם ע"י ד' יודין שבהו"יה דע"ב וג' יו"דין שבהוי"ה דס"ג ובזה פי' עט"ר זלה"ה הפ' והמן כזרע גד הוא ע"ש דפח"ח ובזה אתי שפיר טעם ההזאה שהיא שלישי ושביעי לרמוז שמיתוק הפ"ר דינים שהם אותיות מנצ"פך הנז' הוא ע"י שלשה יו"דין שבשם ס"ג וד' יו"דין שבשם ע"ב וכן כאן בתחילה מזין עליו יום השלישי ואח"ך ממתינים עוד ד' ימים ומזין עליו הזיה שניה הרי רמז לשלשה וארבעה ובא רמז המיתוק מתתא לעילא ובזה יובן מ"ש שלמה הע"ה שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים והכוונה שאם אין ממשיך מן השלשה איך יכול להמשיך מן הארבעה שהם למעלה מהם וזהו אם השלשה המה נפלאו פי' נתכסו א"כ ודאי שגם הארבעה לא ידעתים ובזה יובן בס"ד מ"ש אח"ך שם שלשה המה מטיבי צעד וארבעה המה מטיבי לכת שע"י יהיה המיתוק לב"פ מנצ"פך שהם דין ורמוזים הב"פ מנצ"פך בתיבות צער ולכת כי צע"ד ול"כת גי' תק"ס ד"ן והוא רמז לב"פ מנצ"פך שהם גי' תק"ס והם דין שיהיו נמתקים ונתקנים בתיקונא שלים:

26. Chukat.10

    ובילקוט איתא ויקחו אליך וכו'. פרה אלו ישראל שנא' כי כפרה סוררה סרר ישראל אדומה אלו ישראל שנא' אדמו עצם מפנינים תמימה אלו ישראל שנא' יונתי תמתי אשר אין בה מום אלו ישראל שנא' כולך יפה רעיתי ומום אין בך ע"כ ע"ש. ויובן בס"ד לפרש מה שרצה לרמוז ד' פעמים על ישראל בד' לשונות הנז' והוא שרמז בפרה על זמן היותם במצרים שהיו משועבדים שם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה כמו הפרה הנושאת עליה עול המלאכה כל היום. אדומה רמז על זמן שעשו להם קושי העצום שהיה פרעה שוחט בזמן שנצטרע ק"ן ילדים בבקר וק"ן ילדים בערב תמימה רמז על זמן יציאתם משם שיצאו בזכות ג' דברים שהיו שלמים ותמימים בהם והוא שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא קלקלו בזנות. אשר אין בה מום רמז על זמן קבלת התורה דאז בשעת קבלת התורה כל הבעלי מומין שהיו בישראל נתרפאו וכמ"ש חז"ל וזהו אשר אין בה מום ממש:

27. Chukat.11

    או יובן בס"ד לרמוז ד' לשונות הנז"ל והוא כי רצה הפ' בזה לרמוז על ד' זכיות שיש לישראל והוא כי רמז הפרה הוא לרמוז לזכות אברהם אע"ה שנא' בו אני אל שדי פרה ורבה והוא הוא שנתברך בענין הפריה ורביה כי הוא בטבעו לא היה יכול להוליד כי מזלו יורה עקר והקב"ה שודד לו המערכות וברך אותו בפריה ורביה וזהו פרה לשון פריה ורביה רמז לזכות אברהם אע"ה שנתברך בזה. ומ"ש אדומה הוא רמז לזכות יצחק אע"ה שהאודם רומז לגבורות ודינים ויצחק אבינו ע"ה מדתו גבורה. תמימה רמז לזכות יעקב אע"ה שנא' בו ויעקב איש תם אשר אין בה מום רמז לזכות השבטים שהיו כולם צדיקים שבטי יה וכמ"ש על יעקב אע"ה שהיתה מטתו שלימה וזהו אשר אין בה מום שכולם צדיקי' וקדושים:

28. Chukat.12

    או יובן בס"ד מה שרמז ד' פעמים על ישראל והוא כי כנגד ד' בנים דברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאל ורמז בפרה לשאינו יודע לשאל שאין לו דעת כבהמה. אדומה רמז לרשע שהוא בעל עונות והאדום רמז לעונות ע"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. תמימה רמז לתם כמשמעו. אשר אין בה מום רמז לחכם שהוא נקי מכל מום וכמ"ש רז"ל אם ראות ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי עשה תשובה וא"כ כל ימיו הוא נקי ובר ולכן רמז ד' פעמים על ישראל בד' לשונות הנז"ל:

29. Chukat.13

    ובילקוט עוד רמזו רז"ל בפסוק הנז' לארבע מלכיות ואמרו פרה זו מצרים שנא' עגלה יפיפיה מצרים. אדומה זו בבל שנאמר אנת רישא דדהבא. תמימה זו מדי אמר ר"ח בר אבא מלכי מדי תמימים היו ואין להקב"ה עליהם אלא ע"ז שקבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום זו מלכות יון זו מלכות רביעית שלא קבלו עליהם עול הקב"ה וכו' ונמצא שפרה אדומה יש בה רמז לד' מלכיות:

30. Chukat.14

    והנה בזה יובן בס"ד המדרש יהי לבי תמים בחקיך בחוקת הפסח ובחוקת פרה אדומה וק' מה יש שייכות זה לזה ובזה אתי שפיר ואמנם נקדים עוד דידוע דהטעם שחייב האדם לספר בנס יציאת מצרים בליל פסח בכל שנה ושנה והוא משום כדי שבזה ישראל יקבלו נחמה באורך הגלות המר והנמהר הזה כי לעתיד יעשה הקב"ה כל הנסים שעשה במצרים שהם הפך הטבע וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואם כן גם אם יראה האדם הצלחת האומות בעו"הז ותגבורתם אל יתיאש מן הגאולה באומרו איך עם בזוי בגוים יעלה לראש ויתגבר על כל האומות דאז יביט בנסים של יציאת מצרים שהיו ישראל בתכלית השפלות בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה ומצרים היו ראש הממלכות ואפ"ה היו ישראל לראש פנה וגאלם הקב"ה ביד חזקה ובזרוע נטויה ואם כן כ"ש הוא בגלות הזה ולכן נצטוו ישראל לספר בנסי יציאת מצדים מדי שנה בשנה כדי שבזה יהיה להם נחמה בגלות וא"כ השתא נמצא דאם חוקת פרה אדומה היא רומזת לאורך הגלות שצריכים לגלות בד' מלכיות הנה הנחמה של זאת היא בחוקת הפסח שעל ידי שיזכור נסים של יציאת מצרים לא יהיה חושש לבו מן הגליות ולז"א יהי לבי תמים בחקיך בחוקת הפסח ובחוקת פרה אדומה דדא מנחמא דא:

31. Chukat.15

    ולמה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל מקום הרע הזה לא מקום זרע וגפן ותאנה ורמון ומים אין לשתות. יובן בס"ד לפרש דכוונתם לומר דבמקום שיש בו זרע ושאר אילנות אפשר שיתמעטו מי הגשמים אשר יתכנסו בו יען מהם ישתו הזרעים והאילנות ומתמעטים אבל מקום שאינו מקום זרע ושאר נטיעות צריך שיהיו מי הגשמים נמצאים רבים בו יותר יען שאין צורך במים כלל באותו מקום להשקות ממנו כדי שיתמעט וא"כ מאחר שזה המקום אינו מקום זרע וכו' ואפ"ה אין בו מים אפי' כדי לשתות הרי אין לך מקום רע כזה וז"ש ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה שהוא רע מוחלט יען שהוא אינו מקום זרע וגו' וא"כ מימי הגשמים אשר יתכנסו בו צריך שיהיו שמורים בו ואיך לא ימצא מים אפילו לשתות א"כ אין לך רע כזה:

32. Chukat.16

    או יובן בס"ד דכוונתם לומר דהנה דרך הצמא ההולך במדבר ואינו מוצא מים לשתות הנה אם יש לו תקוה שיגיע אחד ב' וג' שעות למקום אחד שימצא שם מים בודאי אזי יכול לילך חזק בכח התקוה ההיא הרבה שעות אבל מי שהולך במדבר ציה ושממה אשר אין לו תקוה שימצא מים אחר ב' וג' שעות אחרים הנה מאחר שאבדה תקותו אז תכף ומיד מכריח בדעתו שאין באפשר לשתות מים עוד וממילא נופל על הארץ מיד שיגדל עליו צער צמאונו הרבה והנה כאן א"ל אם הם הולכים במדבר שהוא מקום זרע וכו' כלומר שהוא ראוי לזריעה הנה אפשר להם להתאפק עוד בלתי לצעוק על המים יען כי מאחר שהם הולכי' במקום הראוי לזריעה א"כ יהיה להם תקוה שמא אחר כ' וג' שעות יגיעו למקום בני אדם אשר הם זורעים ונוטעים ושם ימצאו מים בודאי כי לא יהיה זרע ואילנות בלתי מים אבל מאחר שהם הולכי' במדבר שמם שאינו מקום הראוי לזריעה כלל ועיקר א"כ לא אפשר שיעלה על דעתם שימצא להם אח"ך מקום שיש בו בני אדם שזורעים ונוטעים שם וימצא אצלם מים כדרך שאר ישוב וא"כ מאחר שרואים שפסק המים מאצלם לא יהיה להם תקוה שיהיה אפשר שימצא להם מים אח"כ אלא הם יבואו להכריח תכף ולומר מים אין לשתות ותקצר נפשם מהר ויהיו בסכנה וז"ש אל המקום הרע הזה שהוא רע יען כי לא מקום זרע וכו' אשר יבא האדם לקוות מזה שיהיה אפשר שימצא לו מים ואם כן הם תכף כשפסק המים מאצלם מוכרחים לומר שמים אין לשתות:

33. Chukat.17

    המן הסלע הזה נוציא לכם מים. הנה מה מאוד נעמו בזה דברי הרב ערבי נחל ז"ל שפי' ע"פ נפש חיה הוא שמו וכו' שכל דבר חיות שלו הוא שמו וכמ"ש דבריו ז"ל לעיל בפ' לך לך ע"ש והוא כי גם סלע במילואו סמ"ך למ"ד עי"ן הרי אותיות אמצעיות הם מי"ם לרמוז להנז"ל שהוא מן המילוי:

34. Chukat.18

    וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים. יובן בס"ד לפרש דידוע מ"ש הרב זכות הרבים ז"ל בפ' זו שהטעם שנכתב והאיש משה ענו חסד יו"ד והוא בשביל שאמר מרע"ה המן הסלע הזה נוציא לכם מים ולא אמר יוציא לכם דהוה משמע על הקדוש ב"ה אלא אמר נוציא שתלו הדבר בעצמם ולכן כיון שהוא החסיד היו"ד מן תיבה זו דהו"ל להיות במקום הנו"ן יו"ד לכן מדה כנגד מדה שגם הוא נענש בזה שנחסרה היו"ד מן תיבת עניו ע"ש. גם ידוע שאם היה לאדם איזה חטא בדבר אחד קרוב הדבר להיות חוטא עוד פעם שנית ע"ד מאמרם ז"ל שאמרו עבירה גוררת עבירה והנה אפשר לומר שעל ידי ששגג מרע"ה בזה ואמר נוציא לכם מים ולא אמר יוציא לכם דין גרמא שנכשל ג"כ עוד בזה להכות את הסלע במטהו ולא לדבר אל הסלע כאשר צוהו ה' כי חטא גורר חטא ולולי זה היה אפשר שיזכור מרע"ה תכף ויבין שאין מן הראוי להכות את הסלע כי אם לדבר לו דוקא והיה נמנע אז מלהכותו. ובזה יובן שאחר שאמר מרע"ה המן הסלע הזה נוציא לכם מים אמר קרא וירם משה את ידו תיבת ידו היא אותיות יו"ד רמז לאות היו"ד והכוונ' שעל ידי שהרים משה את ידו מתיבת יוציא והניח נו"ן במקומה לכן חטא גרר חטא ודין גרמא אשר ויך את הסלע במטהו פעמים ולא עשה בדבור דוקא:

35. Chukat.19

    ויובן בס"ד לרמוז עוד בזה והוא שאם תעשה חשבון הנקרא הכאה והוא שתכה אותיות מטה על אותיות סלע באופן זה דהיינו שאות מ"ם של מטה היא ד' פעמים עשרה וא"כ היא במספר העשרות היא ארבעה וכן הסמ"ך דתיבת סלע היא ששה פעמים עשרה וא"כ נמצא מספרה בעשרות הוא ששה והשתא תכה ארבעה על ששה ותאמר ד' פעמי' ששה יעלה מזה מספר כ"ד כמנין כ"ד צירופי אד"ני כ"ד קישוטי כלה כ"ד ספרין דאורייתא. גם אות ט' שמספרה תשעה תכה אותה על אות למ"ד שמספרה שלשה כי היא שלש פעמים עשרה ותשעה פעמים שלשה יעלה מספר כ"ז כמנין כ"ז אותיות התורה שהם כ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך כנודע וכנגדם יש כ"ז צנורות השפע כנודע. גם אות ה' של מטה תכה על אות עי"ן דסלע שהוא שבעה כנז' הרי חמשה פעמים שבעה עולה מספר ל"ה כמנין שם ייא"י דס"ג ושם אי"יי של קס"א שעולים כל אחד מספר ל"ה עם האותיות והנה נמצא סך הכל כ"ד ז"ך ל"ה גי"פ"ו כמנין שם אלה"ים ומרע"ה הכה בידו את הסלע דכתיב וירם משה את ידו ויך את הסלע והיד היא חמשה אצבעות הרי חמשה כחות בהכאה כל כח אצבע הכה במטה על הסלע כאלו היה בזה חמשה הכאות א"כ הרי יצא מזה רמז לחמשה פעמים אלהים שהם חמשה גבורות כי מכל הכאה של מטה על סלע יצא מזה מספר שם אלהים כאמור בס"ד וזה רמז לחמשה גבורות שהם סוד ה"פ אלהים שהם גי' ת"ל כמספר נפש ואפשר שהוא כוין בזה כדי למתק הג' אלהים כדי להוציא להם מים שהם שורש החסדים ומה שהכה ב"פ במטהו דכתיב ויך את הסלע במטהו פעמים כדי למתק החמשה גבורות הן בבחינת החיצוניות הן בבחינת הפנימיות כי ידוע שכל דבר ודבר יש בו ב' בחינות והם חיצוניות ופנימיות והה"יב:

36. Chukat.20

    ואפשר לרמוז עוד בזה בס"ד שאם תעשה חשבון ההכאה הסוף על הראש דהיינו שתכה ה"א של מטה על סמ"ך שבסלע הרי מספר למ"ד ואם תכה ט' של מטה על למ"ד שבסלע הרי מספר ז"ך ואם תכה מ"ם של מטה על עי"ן שבסלע הרי מספר כ"ח סך הכל למ"ד כ"ז כ"ח גי' פ"ה וגם תאמר בזה חמשה פעמים פ"ה כנז"ל כנגד ה' אצבעות שהם ה' הכאות הרי עולה גי' תכ"ה כי חמשה פעמים פ"ה גי' תכ"ה והם אותיות שם קדוש הנקרא כה"ת היוצא מפסוק כל הנשמה תהלל שהוא ר"ת כה"ת. ומה שהכה ב"פ אפשר לרמוז נמי כדי לבטל כח מלאכי חבלה המשטינים האחוזים בתת"ן חדרים שיש בגיהנם וכמ"ש לעיל בריש פ' קרח ע"פ גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי משם הרב הקדוש מהר"ש מאסטרפולי זיע"א זלה"ה שהחדרים שבגיהנם הם תת"ן חדרים ע"ש. והנה מה שעולה מכל הכאה מספר תכ"ה כאמור א"כ מה שהכה ב' פעמים הנה מזה יעלה מספר תת"ן כדי לבטל כח כל מלאכי חבלה האחוזים בתת"ן חדרים לבלתי יקטרגו ויריעו לישראל כלל:

37. Chukat.21

    וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו וירדו אבותינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבותינו ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך ויאמרו אליו וכו'. יובן בס"ד לפרש המשך הפסוקים והדקדוקים מבוארים בהם ואין צורך להזכירם והנה נקדים מ"ש המפרשים ז"ל דמה שלא זכה עשו ליטול חלק בארץ הוא משום דעל אברהם אע"ה היה שטר חוב של שעבוד גזירת בין הבתרים וגם הניח ירושה קרקעות והיא ארץ ישראל שנתן לו הש"ית לנחלה והנה שורת הדין הוא דהאחים שבאים לירש את אביהם הנה מי שהוא פורע חוב של אביו יירש מה שהניח אביו ומי שאינו רוצה לפרוע החוב שעל אביו איך יירש מעזבון אביו. והנה יעקב אע"ה הוא פרע החוב שעל אביו שהוא ובניו ירדו מצרימה ונשתעבדו בניו שם א"כ מן הדין הוא שהוא לבדו יירש את ארץ ישראל ולא עשו וא"כ בכח טענה זו אין לעשו חלק ונחלה בירושת ארץ כנען ואמנם הנה לכאורה יש לעשו טענה לומר דאם ישראל הם פרעו כל החוב של גזירת בין הבתרים אה"נ אבל מאחר שהם לא פרעו כי אם החצי דהגזרה היתה ועבדום וענו אותם ת' שנה והם לא היו שם כ"א רד"ו שנים ונשאר החצי הנה זה הנשאר הוא עלי לפרוע אותו וא"כ אני אירש עמהם את א"י ובעל החוב הוא יתבע ממני חצי החוב הנשאר וא"כ בזאת הטענה שיטעון נגד ישראל יכול לעכב בידם שלא יירשו הם הכל באמור להם אני אירש עמכם ואה"נ עלי לשלם חצי החוב ואתם מה לכם בזה הלא אתם פרעתם החצי שעליכם דוקא קחו נמי חצי ירושה דוקא. ואמנם באמת יש תשובה ניצחת לישראל להשיב אותו על זאת ולסתוד טענתו והוא דאחר שישראל באו למצרים וקבלו עליהם לפרוע החוב ועשו לא נכנס עמהם בזה הנה הם נתחייבו בכל החוב כולו לפרוע אותו במושלם ואם הם לא היו שם כי אם רד"ו שנים הנה בזה לא נפטרו משארית החוב ורק זאת חסד עשה הש"ית עמהם להוציאם לפי שעה ולחזור ולהגלותם בד' מלכיות כדי להשלים החוב וכמ"ש חז"ל שד' מלכיות הם השלימו המנין וא"כ מה שיצאו ממצרים אין זה גאולה עולמית ורק זאת הרווחת זמן ועדיין חייבים הם להשלים השאר והראיה ששארית החוב הוא מוטל עליהם לפורעו והוא ממה שמצינו שלא היתה גאולת מצרים על ידו ית' כ"א היתה ע"י שליח והטעם הוא בשביל שעדיין לא השלימו חובם וצריך לגלות עוד ואם היתה גאולתם ע"י ית' לא היה צריך להיות אחריה שעבוד עוד ולכן היתה גאולתם ע"י שליח כדי שיהיה אחריה שעבוד ולא תהיה גאולה שלימה וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם שהכוונה הוא אימתי בכל צרתם לו צר ר"ל פעם אחרת שיחזרו לגלות פעם אחרת זה הוא אם ומלאך פניו הושיעם שהיתה גאולתם ע"י מלאך אבל אם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם שגאולתם היא ע"י ית' אז וינטלם וינשאם כל ימי עולם שאין אחריה שעבוד עכ"ד ז"ל. וא"כ זהו הטעם שבמצרים לא היתה הגאולה ע"י ית' מאחר שבעל כרחם צריכים להשתעבד עוד כדי להשלים החוב ואיך תהיה הגאולה ע"י ית' ולכן היתה על ידי שליח ונמצא שמכח זאת יש ראיה עצומה שהם צריכי' לפרוע כל החוב וא"כ מאחר שהם צריכים לפרוע כל החוב א"כ שורת הדין הוא שהם יקחו כל ירושת ארץ כנען ואין לעשו חלק בה כלל ולכן קודם שרצו לעבור עליו לילך לא"י שלחו לו דברי טענתם כדי שלא יבא להתעורר ולטעון כנגדם ורצו לסתום פיו קודם שיהיה פותח אותו וז"ש כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו דייקא ולא אתה והתלאה היא שוירדו אבותינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבותינו ואתה לא נכנסת עמנו בפרעון החוב וא"כ ממילא אין לך חלק בירושת א"י וא"ת הלא אתם לא פרעתם כי אם החצי שיצאת' ברד"ו וא"כ גם הירושה לא תקחו כי אם החצי והחצי הנשאר אני אקחנו ואז אהיה אני מחוייב בחצי החוב הנשאר ג"כ לז"א ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים מלאך דייקא שהיה ע"י שליח ולא היתה עי ית' וא"כ מזה הוכחה גמורה ששארית החוב ג"כ הוא מוטל עלינו ואנחנו מחוייבי' לפורעו בד' מלכיות ולא הרווחנו מיציאה זו כי אם הרווחת זמן דוקא וא"כ מאחר שעלינו לפרוע החוב כולו במושלם אז גם הירושה צריך שנקח אותה כולה במושלם. גם עוד לפי דרכם כיוונו באומרם ונצעק אל ה' וישמע קולנו לרמוז עוד בזה הוכחה אחרת לומר שודאי שהחוב כולו הוא מבוקש ממנו יען שהקב"ה לא הוציא אותנו כ"א עד שצעקנו אליו וריחם עלינו ואם אנחנו אין מבוקש ממנו כ"א החצי למה צריך שנצעק הלא היה צריך שקודם שנצעק ישלח להוציאנו משם אלא ודאי שהחוב כולו מבוקש ממנו וצריכים אנחנו לעבוד עוד אלא דאהנייא צעקה שלנו להרחיב לנו הזמן שהשאר נשלים אותו בשאר מלכיות ולז"א חדא ונצעק אל ה' וישמע קולנו ולמה אצטריך זאת ועוד וישלח מלאך וכו' וא"כ הרי בזה איכא שני הוכחות גמורות שהחוב כולו הוא מבוקש ממנו וא"כ גם הירושה ניקח הכל ואין לך חלק ונחלה עמנו והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך רמזו לו בזה כי כמו שקדש היא קצה גבולך ואין לך ירושה בה כן תחום א"י הוא קצה גבולך ואין לך רשות להנחיל יותר או כפשוטו רצו לומר לו הנה אנחנו עתה בקדש עיר קצה גבולך וממתינים שתתן לנו רשות לעבור בארצך כדי ללכת לרשת את א"י והנה כדי שלא יבא לפחד ולחשוב שבערמה הם עושים שרוצים לעבור בגבולו כדי להלחם בו ולרשת את ארצו ולא בשביל לילך שם כעובר אורח הנה לזה א"ל אם אנחנו כוונתינו להלחם בך ולרשת את ארצך ג"כ למה צריכם אנחנו להמתין בקדש עד שתתן לנו רשות והלא יכולים אנחנו לעבור עתה תכף בארצך בלתי קבלת רשות וזהו נעברה נא בארצך נא דייקא ר"ל קודם שנקבל רשות ממך כי אנחנו כל מלחמות שלנו אינה כדרך מלחמות המלכים זה עם זה שאינם יכולים להלחם על העיר בלתי שישלחו מרגלים והוא כי דרך המרגל שיכא לעיר ילך דרך שדות וכדמים כדי שלא ימצאוהו בני אדם הרבה וירגישו בו כי בדרך שרות וכרמים לא ימצא בני אדם הרבה גם כשירצה לשתות מים ישתה מן הבארות שבשדות ולא יבא לשתות מן העיר אשר שם נמצאים בני אדם הרבה ולז"א לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר ר"ל אין אנחנו הטכסיס שלנו כדרך טכסיסי המלכים שהם אינם יכולים להלחם כ"א ע"י תחבולות וערמות ומוכרחים אז לשלוח מרגלים שעובדים בשדות וכרמים ושותים מי באר כי אנחנו לא שייך בנו עניינים כאלה כלל כי הש"ית הוא לוחם מלחמותינו ולמה נצטרך לזה וא"נ אם אנחנו רוצים ללחום בך ולרשת את ארצך למה צריכים אנחנו להמתין עד שתתן לנו רשות הלא נוכל לעבור נא עתה בארצך בלתי קבלת רשות אלא מה שאנחנו רוצים שתתן לנו רשות הוא בשביל שדרך המלך מלכו של עולם נלך והכוונה כי השית צוה אותנו לבלתי נירש את ארצך ולכן מאחר שלא השליטנו השי"ת על ארצך אין אנחנו רוצים ללכת אפי' דרך העברה בלתי רצונך וזהו דרך המלך השי"ת נלך ר"ל באותו הדרך אשר הורנו בו נלך ולא נעבור דבריו וא"כ מזה צריך אתה לידע שבעת עברינו בארצך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך ולא תבא לחשוב שבערמה אנחנו רוצים לעשות כי איך נעשה הפך דבריו ית' שצוונו לבלתי נגע בך לרשת את ארצך וכמ"ש הפ' בפ' דברים ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וכו' ונשמרתם מאוד אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצכם עד מדרך כף רגל וכו' ואחד ששלחו לו כל הדברים האלו לא האמין אדום להם וחשב שבערמה הם מתנהגים עמו כדי לרשת את ארצו ואז ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך והכוונה שרמז להם על ברכת החרב שברכו אביו וכמ"ש רש"י ז"ל:

38. Chukat.22

    ויאמר אליו אדום לא תעבור כי פן בחרב אצא לקראתך. י"ל דלכאורה תיבת כי יתור נפיש הוא והול"ל לא תעבור פן בחרב וכו'. גם עוד מלבד זה תיבת כי אין לה משמעות והול"ל לא תעבור בארצי כי הם שלחו לו וא"ל נעברה נא בארצך ומאי כי דקאמר ויובן בס"ד לפרש ע"ד שפירשו המפרשים ז"ל על דברי רש"י ז"ל בפ' וישלח וז"ל אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוי גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי ופי' ז"ל כי יצחק אע"ה ברכו הוי גביר לאחיך והנה תיבת גביר לא נתקיימה כולה אלא נחלקה ונתקיים ממנה אותיות ג"ר וזהו גר הייתי בארץ נכריה אבל אותיות כי לא נתקיימה ג"כ כדי שאהיה גביר ממש אלא גר דוקא הייתי בארץ נכריה ולז"א אין כדי לשנוא אותי על ברכת אביך שברכני הוי גב"יר לאחיך שהרי לא נתקיימה ב"י כלומר אותיות ב"י מגביר שנסתלקה אותיות ב"י ונשאר גר וזהו גר הייתי בארץ נכריה עכ"ד ז"ל. ובזה יובן ויאמר אליו אדום לא תעבור ב"י לרמוז לו לפי דרכו עד עתה לא נתקיים בך מאותיות גביר כ"א אותיות ג"ר ולא זכית לאותיות ב"י ג"כ כדי שתהיה גביר ממש והנה בעתה שתרצה למשול עלי ולקיים בך אותיות גב"יר ממש אין אני מניחך בזה וזהו לא תעבור ב"י דייקא לרמוז לו לפי דרכו על אותיות ב"י הנז"ל ולכן לזה לא אמר בארצי כדי לרמוז גם לזה:

39. Chukat.23

    או יובן בס"ד כי הנה ידוע שיעקב אע"ה נענש על שהיה ירא מעשו וכמ"ש הפ' ואת שמת עליך אלופים לראש שבזה המורא שהיה ירא ממנו בזה נתן כח לעשו ח"ו והנה בפ' וישלח אמר יעקב אע"ה הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים והנה הוא לא היה צריך לסיים בדבריו ולומר כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים שבדברים אלו שמוציא מפיו עשו מתגבר בדעתו כי יאמר ברית כרותה לשפתים ח"ו והנה הפסוק הזה הוא פסוק הי"ב שבפרק הל"ב שבפרשת וישלח כאשר יראה הרואה שם ולכן א"ל אדום לא תעבור בי ורמז לו בתיבת ב"י שהיא אותיות י"ב ר"ל שתביט בפסוק הי"ב שאמר יעקב כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים וא"כ ברית כרותה לשפתים ויש לך לחוש פן בחרב אצא לקראתך כאשר דימה ולכן לזה לא א"ל לא תעבור בארצי כי רצה לרמוז לו לפי דרכו על פסוק שבפרק ל"ב שבפרשה הנז':

40. Chukat.24

    ואפשר לרמוז בס"ד במה שא"ל פן בחרב אצא לקראתך והוא דידוע דהצלחת ישראל ותגבורתם הוא בשופר כנודע משופר של ר"ה וכמ"ש דז"ל כדי שיעלה זכרכם לפני לטובה ובמה בשופר ולכן היו ישראל תוקעים בשופר וחצוצרות כשהיו נלחמים עם האויב וכנז' בס' יהושע. וגם לעתיד כשיתאבד אדום כתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' והנה אדום לדעתו הנפסדת הוא שסובר שלא יועיל השופר כנגדו יען כי לעשו יש ברכה של החרב שברכו יצחק אע"ה ועל חרבך תחיה וא"כ צרף מספר חרב עם מספר עשו יהיה גי' שופר וא"כ לדעתו כיון שהוא יש בו מספר שופר לא יועיל כנגדו כי אין במספר השופר יתרון עליו ולכן א"ל פן בחרב אצא ר"ל בכח ברכת החרב ואז אהיה לקראתך כנגדך ממש שיעלה המספר כנגד המספר של הכח שבידך והנה באמת הבל יפצה פיהו כי אפי' לדעתו שכוין שהוא שוה במספר לא ימשול בו כח השופר הנה תינח אם ברכת החרב הוא בטוח בה תמיד כנגד ישראל ובאמת שזה אינו כ"א דוקא כשאין תורה בישראל אבל כשיש תורה בישראל אין חרב ביד עשו ויפול חרבו ממנו ואין לו כח ברכה זו דכשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו א"כ נשאר עשו לבדו בלתי חרב והרי מספרו חסר הרבה ויכולים עליו ישראל:

41. Chukat.25

    ואפשר לרמוז בס"ד ג"כ כי אדום במלואו כזה אל"ף דל"ת ו"ו מ"ם גי' עש"ו חר"ב ואפשר שאדום היה שמח בזה שבשמו רמוז שם הברכה שהוא החרב ושם מי שקבל הברכה שהוא עשו ולכן העיז כנגד ישראל ואמר לא תעבור בי דייקא יען פן בחרב הרמוז כי אצא לקראתך ואמנם באמת הבל יפצה פיהו כי החרב אינה מוכרח להיות בנקוד סגול שמשמעה חֶרֶב אלא אפשר לנקדה בשוא פתח תחת החית ובצרי תחת הריש שהוא אותיות חֲרֵב וא"כ יהיה מזה עשו חרב לשון חורבה ושממה שיעשה הש"ית נקמה באדום והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי אכ"יר ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר:

42. Chukat.26

    ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעבורה. יובן בס"ד לרמוז שרמזו לו על העתיד לבא והכוונה שאם עתה אתה מונע אותנו דע כי לעתיד כשנתקן המסילה שעליה אמר הנביא פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו וכן אמר נמי סולו סולו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא וכו' הנה באותו זמן כשנתקן המסלה ההיא אזי אותו זמן נעלה עליך מעלות רמות ונירש את ארצך ג"כ שלעתיד יקחו ישראל גם את ארץ אדום וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' לך לך ע"פ את הקני וז"ל עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה שהם אדום מואב ועמון והם קני קנזי קדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד שנא' אדום ומואב משלח ידם ובני עמון משמעתם עכ"ל ע"ש הרי שלעתיד יירשו ישראל גם את ארץ אדום ולז"א במסלה ר"ל באותה המסלה שנתקן לעתיד אזי נעלה עליך לרשת אותך ואם מימיך נשתה אני ומקני מימיך רמז לשפע הטוב שעתה בגלות לוקחי' בני עשו וישראל ניזונים במועט אבל לעתיר עיקר השפע יקח וישראל ובני עשו ילקקו כאשר ילקקו הכלבים שהוא מן הפסולת והתמצית וז"ש ואם מימיך שהוא שפע הטוב שלוקח עתה נשתה אני ומקני הם הנשמות אשר קניתי אותם וביררתי אותם מן הרע כי אין ב"ד בא עד שיתבררו כל הנשמות שבאוצר הנקרא גוף וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ואז ונתתי מכרם הוא אותיות מך רם כלומר אותו הנצוץ הקדוש והשפע הקדוש שהוא מך על שהוא מסור בידכם אתן אותו שיהיה רם כי ניצוץ הקדוש ושפע הקדוש שיהיה ביד האומות הוא נעשה מך בזה אבל כשיצא מידם ויהיה לישראל אזי יהיה רם שהוא מין במינו וזהו ונתתי את המך להיות רם ולז"א מכ"רם ואמנם דע שכל תקון המסלה ובירור ניצוצי הקדושה והנשמות הכל תלוי בזה והוא שרק שיהיה אין דבר ברגלי ר"ל רמז לעונות שהאדם דש בעקביו כי זה הוא עיקר התחלת התקון שאם האדם יהיה נזהר מעונות אלו שאדם דש בעקביו שנראים כהיתר בעיני האדם אזי מובטח שיוכל לעשות תקון לכל דבר כראוי ויעלה בידו ואם לא ישגיח בזה לא יעלה בידו התקון כראוי כלל וז"ש רק אין דבר ברגלי רמז לעונות שאדם דש בעקביו אזי אותו זמן אעבורה בארצך שאז אני מובטח לעשות התקון כמצטרך:

43. Chukat.27

    או יובן בס"ד לרמוז רק אין דבר ברגלי דידוע שבסוף הגלות יהיה תקון הנשמות ברגל וכמ"ש בעקבות משיחא חוצפא יסגא וכשיגיעו רגלין ברגלין אזי ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר וזהו רק אין דבר ברגלי שתקנתי וביררתי גם בחי' הרגל ג"כ ולא נשאר שם סיגים אזי אעבורה לרשת אותך וזהו תכלית התקון:

44. Chukat.28

    וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו. יובן בס"ד לפרש דלא אמר הכתוב ויעבור ישראל מעליו או וילך ישראל מעליו אלא אמר ויט ישראל מעליו שהוא כדמיון האדם שעדיין עומד ולא נעקר ממקומו כלל אלא שהטה עצמו לצד אחד לפי שעה וכשירצה יחזור ויזקוף עצמו וכן כאן בא לרמוז שמה שרצו ישראל לעבור בגבולו ולא הניחם אל תחשוב שסרו ממנו לגמרי אלא כאדם שהטה עצמו לצד אחד לפי שעה ואח"ך חוזר ונזקף וכן הם סרו ממנו לפי שעה ואח"ך לעתיד חוזרים וזוקפים עליו ויורשים את ארצו בביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר:

45. Chukat.29

    למה העליתונו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל. יובן בס"ד כי הנפש כל השתוקקות שלה הוא לברר ניצוצי הקדושה והנה המאכל שאוכל האדם יש בו תקון לנפש בניצוץ הקדוש המעורב בו אשר הוא עולה ע"י האדם האוכל אותו וגוף המאכל עצמו הוא מזון הגוף והנה ישראל היו רוצים לחם טבעי ולשתות מים טבעי כדי שבזה יהיו מבררים ניצוצי הקדושה אשר הם מעורבים בהם והם ראו שאכילתם הוא מן היורד מן השמים וכולו רוחני וטהור ואין בו עירוב טוב ברע וכן שותים מבארה של מרים המתגלגלת עמהם והוא יוצא להם בדרך נס שלא כפי הטבע וא"כ אין זה כשאר המים שיש בהם בירור ולז"א כי אין לחם טבעי ואין מים טבעי ולכן ונפשנו דייקא קצה בלחם הקלקל וקראו למן לחם קלקל כי קל"קל גי' ר"ס רמז לשם הוי"ה ב"ה שעולה ר"ס כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ויו"ד פעמים כ"ו גימ' ר"ס וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א זלה"ה ע"פ וירא ה' כי סר לראות וידוע ששם הו"יה ב"ה פועל למעלה מן הטבע ולכן המן שהוא למעלה מן הטבע קראו לחם הקלקל שייחסו אותו לשם הוי"ה ב"ה ולכן וישלח ה' נחשים השרפים וכו' לרמוז להם שבהליכתם שהולכים במקום הזה הנה הם מבררים ניצוצות הקדושה הרבה והנפש תשבע הרבה ולכן שלח להם נחשים שרפים להורות כי באותם המקומות שכיחי חיצונים וקלי' הרבה וא"כ ממילה גם עירוב הטוב ברע שם שכיח הרבה כי זהו חיותם והם מבררים הרבה ניצוצות מן המקומות ההם בדרך הילוכם שם ע"י עסק תורה ומצות:

46. Chukat.30

    התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש. י"ל דהו"ל לומר את הנחשים כי הקב"ה שלח נחשים הרבה ולא נחש אחד. ואמנם יובן כי הרגישו שאין ערוד ממית אלא חטא ממית כי הרגישו שהנחשים אלו הם הוו ג"כ קודם במדבר הזה ולמה לא הזיקום ונמצ' שהעקר הוא החטא הגורם וא"כ עיקר התפלה שצריך להתפלל עליהם שיסיר מעליהם היצ"הר הוא נחש הקדמוני שהסית את חוה לחטוא ואם יסיר היצ"הר מעליהם ולא וחטאו עוד אזי הנחשים הולכים וז"ש התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש הידוע הוא נחש הקדמוני היצ"הר וזו היא עיקר התפלה ויתפלל משה בעד העם וא"ל הקב"ה עשה לך שרף ושים אותו על נס רמז לו בזה דלא אפשר לבטל אותו לגמרי מהם שאם יבטלנו לגמרי איך יזכו לחיי עו"הב ואיך יהיה שכר ועונש ועוד כי צריך הוא לקיום העולם. ואמנם כדי שיתרחק מעט מהם א"ל שיעשה שרף וישים אותו על נס שהוא מקום גבוה שאין האדם נוגע בו תמיד כי יתרחק ממנו קצת אבל להסירו ולסלקו מעליהם לגמרי לא אפשר:

47. Chukat.31

    על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה. יובן בס"ד לרמוז שאחר אותיות וה"ב הוא אותיות זו"ג לרמוז למ"ש רז"ל חרב אל הבדים וכו' חרב על שונאיהם של ישראל שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה כי אין טוב שילמוד האדם לבדו אלא שיקנה לו חבר ויהיו זוג. על כן יאמר בספר מלחמות ה' היא התורה שבע"פ את והב שהוא רמז לאהבה בסופה כלומר בסוף תיבת וה"ב שהוא אותיות זוג והכוונה שעיקר האהבה לא תהיה כי אם כשיהיו לומדים זוג ולא כל אחד לבדו:

48. Chukat.32

    ומשם בארה היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים. יובן בס"ד לרמוז ומ"שם רמז לש"ם ניצוצות שהם סוד רפ"ח וב"ן שעולים ש"ם בארה של ישראל שע"י בירורם יבא להם שפע היא הבאר אשר אמר ה' אל משה אסוף את העם כלומר אסוף הניצוצות עם העם כלומר מנך ומנייהו מסתייעא מלתא ואז ואתנה להם מים שאמשיך להם חסדים כי ע"י בירור ניצוצי קדושה ועלייתם למעלה ימשך שפע מרובה לישראל:

49. Chukat.33

    אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. יובן בס"ד כי עתה ההשפעה ע"י מ"טט אבל לעתיד תהיה ע"י השכינה בלתי אמצעי. גם התפלות עתה יעלו ע"י שליח של מעלה אבל לעתיד השכינה כביכול היא תקבל תפלות ישראל בלתי אמצעי וידוע שהשכינה מכונית בשם באר וז"ש אז ישיר ישראל את השירה הזאת לעתיד והוא עלי באר השכינה שיהיה עילוי לשכינה כביכול ואז ענו לה דייקא ר"ל שכל הבקשות והתפלות יהיו לה שהיא תקבלם ולא יהיה ע"י שליח:

50. Chukat.34

    או יובן בס"ד לרמוז עלי באר ענו לה והוא דידוע דאין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח וכמ"ש הפסוק כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל ונמצא שעל ידי הענוה תהיה הגאולה וזהו עלי באר היא השכינה כביכול שתעלה מן הגלות וא"ת איזה זכות וכח יש לישראל כדי שתעלה השכינה כביכול מן הגלות לז"א ענו לה ענ"ו אותיות עָנָו רמז לענוה כי כן מצינו בתורה שכתוב ענו בלא יו"ד וזהו ענו לה ר"ל שיש לה לאומה הישראלית מדת הענוה:

51. Chukat.35

    או יובן בס"ד לפרש ענו במילואה כזה עי"ן נו"ן ו"ו גי' רמ"ח רמז לרמ"ח מצות עשה וז"ש עלי באר רמז לשכינה שתעלה מן הגלות כביכול וא"ת באיזה זכות וכח שיש לישראל לז"א ענ"ו לה בזכות רמ"ח מצות שיש להם ואז מדה כנגד מדה שיקח רמח בידו לדקור בו את אויבים של ישראל:

52. Chukat.36

    או יובן בס"ד לרמוז כי ענ"ו במילואה כזה עי"ן נו"ן וא"ו שהוא"ו יהיה במילוי אלפי"ן גם כן כנודע אז יעלה גימ' רמ"ט וע"ה הוא גימ' נ"ר רמז ליחוד נ"ר שהוא יחוד הו"יה אה"יה הו"יה אד"ני הו"יה אלה"ים שעולים נ"ר והוא יחוד גדול ומעלה גדולה וז"ש עלי באר רמז לשכינה שתעלה במעלות רמות ואזי ענ"ו גימ' נ"ר כנז"ל רמז ליחוד נ"ר לה שתתייחד ביחוד נ"ר:

53. Chukat.37

    או יובן בס"ד עלי באר כפשוטו דקאי על בארה של מרים דידוע דהבאר היה בזכות מרים ואחר שנפטרה מרים חזר להם בזכות מרע"ה וידוע דמרע"ה שבחתו התורה מאוד במדת הענוה דכתיב והאיש משה ענו מאד מכל האדם וכתיב נמי ענו חסר בלא יו"ד וז"ש אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ר"ל עלי מימיך וא"ת באיזה זכות יעלו המים והלא נפטרה מרים שהיה בזכותה לז"א ענו לה ענו אותיות עָנָו רמז למרע"ה שהיה ענו מכל האדם לה לעדת ישראל יש לה זכות מרע"ה שהוא יהיה במקום מרים:

54. Chukat.38

    או יובן בס"ד לרמוז עלי באר ענו לה ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל נבאר הקדמה שנית בסדר כניסת הנר"ן באדם בתחלת גלגוליהם בפעם ראשונה החדשה כמו שית' בע"ה. הנה בעת שנולד גוף האדם ויוצא לאויר העולם נכנסת בו הנפש שלו ואם יוכשרו מעשיו יזכה ויכנס בו הרוח בתשלום שנת הי"ג שאז נקרא איש גמור כנודע ואם יוכשרו עוד מעשיו מאז ואילך נכנסה בו הנשמה בתשלום שנת העשרים כנז' בסבא דמשפטים אבל אם לא תיקן את הרוח לגמרי לא תכנס בו הנשמה ויהיו בו נפש ורוח לבד וכן אם לא תקן את הנפש לגמרי אין בו רק נפש לבד וישאר מבלי רוח ונשמה וישארו הרוח ונשמה באתר ידיע להקב"ה ותמן אזדמן דוכתייהו לכל חד וחד מנהון ואמנם אם לא תקן נפשו לגמרי בפעם ראשונה ונפטר מן העולם אז צריך שתחזור הנפש ההיא בגלגול עד כמה פעמי' עד שתזדכך כל צרכה לגמרי ואז אע"פ שנשלמה אין הרוח שלה נכנס בה כיון שלא נתקן הנפש אלא ע"י גלגול אם לא בדוחק גדול כמו שיתבאר לקמן בע"ה ולכן צריך שיפטר מן העולם ותחזור הנפש להתגלגל ואז תזכה לרוח שלה ואם יתקן גם הרוח אז צריך שיפטר מן העולם ואח"כ יתגלגל ותבא בו גם הנשמה ע"ד הנזכר בענין הרוח ואם לא תיקן הרוח צריך שיתגלגלו כמה פעמים הנפש עם הרוח ואז ימות האדם ויחזור ויתגלגל הנפש והרוח וגם הנשמה עד שיתוקנו שלשתם ואז אין לו צורך עוד להתגלגל כלל כי בהיות גם הנשמה נתקנית הרי הוא אדם שלם כנודע וכו' ע"ש:

55. Chukat.39

    והנה מ"ש רבינו ז"יעא שכיון שלא נתקנה הנפש כי אם ע"י גלגול אז אע"פי שנשלמה אין הרוח שלה נכנס בה אם לא בדוחק גדול כמו שיתבאר בע"ה הנה לזה צריכים אנחנו להעתיק דברי רבינו זיע"א מה שביאר אח"ך האופן שאפשר להיות בזה וז"ל ועתה נבאר מה שייערנו לעיל בתחילת הדרוש לבאר והוא כי גם בסוד הגלגול בדוחק גדול אפשר שתזכה החדשה קצת להשיג קצת שלשתם הנר"ן ביחד בפעם אחת בגוף אחד ולא יצטרך לגלגולים רבים וישלים תקון שלשתם בגלגול אחד לבד והענין הוא כי הנה כאשר נתגלגלה הנפש לבדה בתחלה אם נתקנה בתכלית הזכוך לגמרי הנה אז אין הרוח יכול לבא עמה כנז"ל לפי שהיא שלימה והוא חסר התקון אמנם יש לו תקנה אחת כיון שנתקנה הנפש לגמרי כנז' והוא כי כאשר ישן האדם בלילה ואז מפקיד נפשו בידו ית' כנודע אפשר שתשאר נפשו למעלה דבוקה בבאר העליון בסוד מ"ן כמבואר אצלינו בש' התפלות בק"ש שעל המטה וע"ש. וכאשר יעוד משנתו בבקר יכנס בו הרוח לבדו והרי זה כאלו נתגלגלה ממש פעם אחרת בגוף אחד והולך ונתקן עד שיושלם לגמרי ואז יכולה הנפש לחזור בגוף כבראשונה כיון ששניהם נתקנים ויתלבש הרוח בנפש ותהיה הנפש מרכבה אליו ואח"כ אם נזדכך הרוח לגמרי אפשר כי גם יצאו הנפש והרוח בלילה בעת השינה בסוד פקדון כנז' וישארו שם למעלה ואז בבקר בהקיצו משנתו תכנס בו הנשמה ותתקן בו ואחרי שנשלש תיקונה יחזרו לבא הנפש והרוח המתוקנים ויתחברו שלשתן יחד בגוף הזה ויעשה זה מרכבה לזה כנודע ולא יצטרך עוד לגלגולים אחרים והנה ענין תקון זה נרמז בפסוק נפשי אויתיך בלילה וכו' פירוש כי הנה נפשי אשר נזדככה בתכלית הזכוך עד שתוכל להתדבק עמך בסוד ולרבקה בו אז אויתיך ונשתוקקתי מאוד להתדבק בך וענין תאוה וחשק זה הוא בלילה בעת פקדון הנפשות שעולות שם וכו' ומכח תאוה כיון שהיא מזוככת ויבולה להתרבק שם דיבוק גמור נשארת שם ואינה יורדת וכאשר הגיע השחר עת ירידת הנפשות היא אינה יורדת אלא רוחי ירד ונכנס בקרבי אז בשחר ולכן לא אשחרך בבחי' נפשי אלא בבחי' רוחי הנכנס אז בקרבי להתקן כנז' ולכן ר"ת בלי"לה א"ף רו"חי הוא באר לרמוז אל הנז' כי נפשי אויתיך לעלות אל באר העליון כנז' ואמנם היודע בעצמו שהשלים נפשו נכון הוא לו שיאמר פסוק נפשי אויתיך וכו' בכל הכוונה הנז"ל כשישכב על מטתו ועי"כ ישיג אל סוד הרוח וכן אל הנשמה ולא יצטרך עוד לגלגולים אחרים והבן זה הסוד הנעלם והזהר בו ואמנם מה שאנחנו אומרים פסוק בידך אפקיד רוחי וכו' איננו מועיל אל הנז' כי אין הכוונה בו רק שיעלו נפשותינו בבחי' פקדון לבד ויחזרו לירד בבוקר אבל פסוק נפשי אויתיך הכוונה בו להשאר הנפש למעלה ולהוריד הרוח או הנשמה כנז"ל עכ"ל רבינו זלה"ה ע"ש:

56. Chukat.40

    ועוד אעתיק בס"ד לשון רבינו זיע"א וז"ל מי שוש לו נשמה חדשה לגמרי הנקראת מדרגה הראשונה הנה כשיבואו בעולם בפעם ראשונה יכול להשיג בנקל כפי מעשיו יחד באותו הגוף מנפש דעשייה עד תשלום נשמה לנשמה דאצילות כנז' ויעשה הנפש משכן וכסא אל הרוח והרוח אל הנשמה וכו' משא"כ במדרגה הב' שהם הניצוצות הנכללות בקין והבל כי אלו אע"פי שביארנו שיכולין להשיג בפעם ראשונה עד נפש דאצילות ועד בכלל אינו בנקל ע"ד המדרגה הראשונה אלא ע"י טורח גדול כמו שנתבאר בדרושים הקודמים והוא הנז' שם בסוד היבום בלילה בסוד נפשי אויתיך בלילה וכו' כי אחר שכבר נתקנה הנפש לגמרי יוצאת מן האדם בלילה כשיישן והולכת לה ואח"ך בבוקר נכנסת בו נפש הגר והרוח של האדם עצמו ומתלבש הרוח תוך זה הנפש עד שותקן הרוח לגמרי ואז חוזרת נפשו הראשונה לגופו ועומדים שם ביחד הנפש שלו כסא אל הרוח שלו עצמו ואם יזכה אח"כ יותר יוצאים נפשו ורוחו כנז' ובבקר נכנסת בו נשמתו ויושבת שם עד שתתקן לגמרי ואחר כך נכנסים בו נפשו ורוחו ועומדים שם שלשתם יחד וכל זה ע"י טורח ודוחק גדול וכוונה גדולה בסוד אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף פירוש כי אם יהיה חכם ויודע כוונה הנז' בסוד היבום בלילה וישים לב וכוונה יכול לאסוף אליו ר"ל אל זה הגוף עצמו את רוחו ונשמתו ולא יצטרך לגלגולים אחרים ולפעמים אם האדם הנז' ישלים לתקן נפשו לגמרי ולא יהיה יודע לכוין כוונה הנז' להמשיך רוחו אליו לתקנו ע"י יציאת הנפש בלילה בכוונת הפסוק נפשי אוותיך בלילה אף רוחי וגו' כמבואר למעלה בדרושים שקרמו הנה מוכרח שימות האיש הזה כדי שאח"כ יבא רוחו להתתקן בגוף הב' וכשיתוקן יבא אליו נפשו ביחד עמו כנז' ואם גם אז לא ידע לכוין לשלח את הרוח בלילה ולהביא הנשמה לתקנה ע"י הכוונה הנז' הנה ימות שנית ותבא נשמתו בגוף ג' להתקן ואחר תיקונו יכנסו בו גם נפשו ורוחו ביחד עם הנשמה כנז' וזה הטעם הנפלא לקצת צדיקים גמורים שמתים בקיצור ימים כי להיות שתקנו נפשם בתכלית השלימות בשנים מועטות וכיון שאינם יודעים להמשיך רוחם ולשלח נפשם בכוונה הנז' הם מתים בקיצור ימים כי אין נפשם צריכה להתעכב בעו"הז אלא ימות כדי שיבא אח"כ הרוח בגוף הב' ויתוקן גם הוא וכן עד"ז בצדיקים שזכו לנפש ורוח בתכלית התקון ולא ידעו לשלחם ולהמשיך הנשמה כנז' וז"ס הפסוק ימותו ולא בחכמה כי לפעמים ימותו בני אדם לחסרון חכמה שלא ידעו להמשיך או רוחם או נשמתם כנז' אמנם דע כי אין זה הדין נוהג אלא במי שתקן נפשו ועדיין רוחו ונשמתו היו פגומים מפעם הראשונה אמנם מי שרוחו או נשמתו מתוקנים כבר הנה כאשר עתה ישלים לתקן הנפש יכולים לבא הרוח או גם הנשמה ליכנס ולהתלבש בנפש ההיא מאחר שהם מתוקנים כמוה עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

57. Chukat.41

    המורם מכל האמור שאם האדם לא תיקן את נפשו בפעם הראשונה שבאה הנפש לעו"הז ונפטר מן העולם וחזרה הנפש לבא על ידי גלגול ונתקנה הנה מאחר שהתקון שלה שנתקנה לא נתקנה כי אם על ידי גלגול ולא זכה לתקנה בפעם הראשונה שבאה לעו"הז אלא תיקנה אח"ך ע"י גלגול לכן א"א שתזכה לרוח שלה כי אם ע"י שיפטר אותו הגוף שנתגלגלה בו ותעלה הנפש למעלה ויבא הרוח להתתקן ע"י שיתלבש בנפש הגר כי א"א לרוח שיבא בעו"הז בלתי שיתלבש בנפש ולכן מאחר שהנפש שלו כבר נתקנה ונשלמה א"א שתבא עמו להתלבש בה ולכן הוא מתלבש בנפש הגר ואחר שיתוקן גם הוא אז תבא הנפש שלו המתוקנת ותהיה כסא אליו וכן הענין הוא כן הרוח והנשמה:

58. Chukat.42

    ואמנם אפשר להיות לפעמים שאם זה האדם הוא חכם ומבין והשיג השגה גדולה וידע שכבר הוא תיקן נפשו בשלימות אז יוכל לכוין בפסוק נפשי אויתיך בלילה וגו' שתשאר נפשו דבוקה למעלה בבאר העליון וכאשר יעור בבקר יכנס בו הרוח לבדו ע"י שיתלבש בנפש הגר והרי זה באלו נתגלגלה ממש פעם אחרת בגוף אחר ואחר שיתוקן הרוח לגמרו אז יכולה לחזור הנפש ההיא המתוקנת בגוף ההוא כבראשונה כיון ששניהם מתוקני' ותהיה הנפש מרכבה אליו וכן הענין בנשמה וכמ"ש הפסוק אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וכנז"ל ולזה צריך חכמה והשגה גדולה שישיג וידע בזמן אשר השלים נפשו לגמרי כדי שיעשה תכף הכוונה הנז"ל להעלות נפשו לבאר העליון למעלה שתשאר שם ובזה יהיה ניצול מן המיתה וישאר גופו זה חי וקיים עד שיתקן בו הרוח ואחר שיתקן הרוח אזי גם כן צריך להשיג בזה ולכוין כנז"ל וישאר ג"כ גופו זה חי וקיים עד שיתקן בו הנשמה וכאמור:

59. Chukat.43

    ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק כאן עלי באר ענו לה והכוונה שאם אתם גדולי ישראל השלמתם ותקנתם בצדקותכם את הנפש שלכם לגמרי אזי הזהרו בעצמכם שתשארו חיים וקיימים וזאת עשו וחיו ולא תמותו והוא כי עלי באר ענו לה לנפש שתענו לנפש ותאמרו לה עלי באר כלומר שתעלי לבאר וכאלו אמר עלי לבאר וכמוה יש הרבה במקראות וזהו עלי באר ענו לה והכוונה שתעשו הכוונה של עליית הנפש לבאר שהיא סוד הפסוק של נפשי אויתיך בלילה וכו':

60. Chukat.44

    ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה כי מי שהוא חכם גדול ויש לו השגה גדולה להשיג בעד נפשו אם השלים תקונה אם לאו הנה בזה יזכה לחיים הפך מאותם שנאמר בהם ימותו ולא בחכמה ובזה יובן בס"ד מ"ש איוב תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי כי הנה אדם צריך לו הרבה לתור ולדרוש אחר תקון נפשו ושורשה ולידע מה הוא ועל מה בא לתקן ומה צריך לו לתקן כדי שאם יקרה בו כדבר הזה יוכל להציל עצמו מן המיתה שישאר חי וימשיך אליו הרוח וכן הנשמה אח"ך ואם האדם יש יכולת בידו להשיג ולידע והולך בתומו ואינו משים לב על זאת הנה זה נקרא מואס בחייו כי אפשר שיקרנו כדבר הזה וז"ש תם אני לא אדע נפשי ר"ל אם אהיה תם אנכי שאלך בתמימות ולא אדע ענין נפשי מה באה לתקן ומה תיקנה ומה היא ומה עניינה הנה בזה אהיה נחשב כאלו אמאס חיי יען כי צריך אני לידע כדי שבזה אקנה חיים ארוכים:

61. Chukat.45

    ובזה יובן בס"ד תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח. ר"ל שאם תראה צדיק אחד שכבר השלים תקון נפשו הודע אותו הענין כדי שאז הוא יוסיף לקח ר"ל שיוסיף ליקח עוד רוח ונשמה וכאמור ולז"א ולוקח נפשות חכם כי מי שהוא מעלה נפשו למעלה בכוונה הנז' וממשיך לו הרוח מוכרח הוא ליקח תחת נפשו נפש אחרת הנקראת נפש הגר כדי שיהיה כסא לרוח ואח"כ גם כשיתוקן הרוח ותבא נפש העיקרי הנה אותה נפש הגר לא תסתלק ותלך לגמרי אלא תשאר דבוקה ואחוזה בנפש שלו העיקרי וכמ"ש לעיל בס"ד בפ' בהר סיני וזהו ולוקח נפשות תרי גווני נפש וכאמור זה הוא חכם כי צריך לזה חכמה:

62. Chukat.46

    ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש התנא ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתן ערבתן הדליקו את הנר והכוונה כי עו"הז נקראת ערב שבת ועו"הב היא נקראת שבת וזהו ג' דברים צריך אדם לומ' בתוך ביתו ר"ל שיביט וידבר בינו לבין עצמו על צורך תקונו והגוף נקרא בית והאברים הם בני ביתו של אדם וזהו בע"ש ר"ל בעו"הז עם חשכה ר"ל כל לילה ולילה בעת שיישן יביט על מעשיו ותיקון נפשו כדי שאם יראה שהשלים תיקון נפשו אזי יעשה הכוונה הידועה הנז"ל וזהו שיאמר להם לאבריו שהם הפועלים מעשה המצות והתיקון ויאמר עשרתן את הנפש מלשון עשירות כלומר אם תקנתם אותה וחלצתם אותה מעונייה ונעשית עשירה. או עשרתן כלומר אם תקנתם אותה בשלימות עשר ספירות קדושה שתהיה נשפעת מראש ועד סוף. ערבתן ר"ל אם ערבתן אותה בבאר העליון עם נפשות המתוקנים וא"כ אם עשיתם זאת אז הדליקו את הנ"ר ר"ת רוח נשמה שתאירו בהם או הדליקו מלשון כי דלקת אחרי שהוא לשון רדיפה והשגה וז"ש הדליקו את הנ"ר ר"ל רדפו מהר להשיג אחר הרוח והנשמה ג"כ להביאם בסוד אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. או יובן נ"ר ר"ת נפש רוח והכוונה קאי על נפש הגר אשר תבא עם הרוח:

63. Balak.1

    ויגר מואב מפני העם כי רב הוא. יובן בס"ד לפרש כי ידוע שחשיבות ישראל בעו"הז הוא בשני אופנים הא' אשר אם צדיקים ושלמים הרבה דאז חשיבותם הוא מצד עצמם ולא מצד הצטרפות לזולתם והב' הוא חשיבות ע"י הצטרפות והוא כי בהיות ישראל במדרגה פחותה אזי מחמלתו ית' ומאהבתו אותם הוא מעריכם נגד זולתם הגרועים יותד ויהיו חשובים בערך אותה האומה הרעה. והנה ההפרש בזה הוא דאם ישראל הם יושבים בין אומה אחת מן האומות אם חשיבות ישראל מצד הצטרפות דהיינו שהם חשובים לפי ערך אותה האומה הרעה אשר סביבותם הנה אם אותה האומה תכשיר מעשיה מעט ותטהר קצת מרעתה אזי תקטין חשיבות ישראל ממילא כי לא יהיה ניכר ערכם כ"כ כנגד אלו אבל אם חשיבותם הוא מצד עצמם שהם עצמם צדיקים ושלמים בלתי חסרים כלום אזי גם אם אותה האומה תטהר מעט עכ"ז חשיבות ישראל במקומה עומדת ולא תקטן שאם ישראל יהיו צדיקים ושלמים מצד עצמם ודאי אין מי שיעמוד כנגדם ואין אומה שתוכל לעשות כמעשיהם ולהתדמות באחד מאלף להם כי האומה אשר שורשה רע גם כי תטהר קצת מ"מ עודנה בטומאתה ומה לתבן אצל הבר וז"ש ויגר מואב מפני העם כי רב הוא תיבת הוא דייקא ר"ל מה שהוא רב וגדול במעלה וחשיבות כל זה הוא מצד עצמם שהם עצמם צדיקים ושלמים ואין חסרים כלום ולא משום הצטרפות מואב דהיינו שבערך מואב שהם רעים הרבה נראים ישראל חשובים דאם היה מפני זה היה אפשר להם לתקן הענין ולהקטין חשיבות ישראל ע"י שהם מואב עצמם יכשירו מעשיהם ואזי לא יהיה ערך גדול לישראל כנגד ערכם אבל מאחר שראו שחשיבות ישראל אשר רבה היא הוא מצד עצמם ולכן ויגר מואב מהם כי ראו שאין לזה תקנה להקטין חשיבותם לפניו ית':

64. Balak.2

    ויקץ מואב מפני בני ישראל. יובן בס"ד לרמוז כי שם ישראל במילואו כזה יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד הנה אותיות אמצעיות של אותיות הנז' הם גי' צ"ו כמנין א"ל אד"ני שעולים צ"ו גם הוא כמנין שם מ"ה וב"ן שעולים צ"ו ולכן מואב שראו שכ"כ שמות גדולים רמוזים כשמם לכן קצו וייראו מהם וז"ש ויקוצו מפני בני ישראל פני דייקא רמז לאותיות אמצעיות שהם פנימיות כל אות ואות משם ישראל:

65. Balak.3

    ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. יובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהר"חו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה על אותם אורות וניצוצות קדושה הנקראים שבעה מלכים אשר ירדו ונפלו למטה ממדרגתם אשר בהם היו כלולים ד' עולמות אבי"ע וכל הנבראים כולם ואח"ך חזרו ונתקנו והובררו מן הסיגים המעורבים בהם וכתב על זה רבינו האר"י זיע"א וז"ל ולכן באשר חזרו ונתקנו והובררו מן הסיגים המעורבים בהם לא הובררו בפעם אחת גם לא בבת אחת אמנם בתחלה הוברר מהם כל מה שהיה בהם מחלק עולם האצילות בלבד והמובחר שבהם הוברר ונתקן ונעשה עולם האצילות והיותר גרוע ממנו נעשה עולם הבריאה ואח"ך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם היצירה ואח"ך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם העשיה והיותר גרוע ממנו שלא התברר אז הוא נשאר בתוך הקלי' בסוד חיות ונשמה אליהם כנודע בסוד י"א סמני הקטורת וכו'. והנה הם מתבררים מאז ועד ביאת המשיח כי אז בלע המות לנצח ויהיה כל הקדושה נבררת וכל הקליפה תשאר לבדה בבחינת סיגים והרשעה כולה כעשן תכלה:

66. Balak.4

    והנה עולם העשיה יש בו חלקים ובחינות והם ארבעה וזה סדרם ממטה למעלה דומם צומח חי אדם ובלי ספק כי אפי' הדומם שהוא העפר והאבנים והמתכות וכיוצא בהם מוכרח הוא שיש בתוכם חיות ורוחניות המקיים אותו ויש עליו למעלה מזל ושוטר המגדל ומקיים אותו וראיה לזה שאל"כ לא היה יכולת בעפר להצמיח הזרעים והדשאים והיא משתוקקת אל הגשמים כאשה לבעלה וכמו שהאריכו רז"ל הרבה בענין זה וכאמרם נאמרה פקידה באשה ונאמרה פקידה בארץ וכו' והצומח יש לו חיות ורוחניות יתירה שהרי יש בו כח הצומח וכח הזן וכח המגדל כנודע והבעלי חיים יתרים על הצומח ובני אדם למעלה מארבעתם ולכן יש כח ויכולת באדם לברור כל הד' בחינות הנז' ולתקנם ולהעלותם למעלה עליונה למעלה ממדרגתו והיא מדרגת המלאכים כי יכול הוא לברור את הדומם ולהחזירו חלק מחלקיו עצמו כמ"ש בע"זהי בסוד האכילה ומזה יעלה למדרגת מלאך וכיוצא כזה עד רום המדרגות כי ע"י אכילתם את הדבר ההוא מבררים כח הטוב והמזון שבו ומה שהוא פסולת וסיגים וזוהמא מתברר בו בסוד יציאת בני מעיים כנודע אבל הרשעים אדרבה מקלקלים הכל ומה שהוא חלק אדם מורידים אותו עד חלק הדומם על ידי מעשיהם הרעים וכמ"ש בע"ה בשער הגלגולים איך יש רשעים שברוב חטאתם יתגלגלו אחר מיתתם בב"עח שהם למטה ממדרגתם ועתה ע"י עונותם הושוו אליהם ומתגלגלים עמהם ממש ויש רשעים גמורים שמתגלגלים בצומח כמו עצים ואילנות ויש רשעים שמתגלגלים בדומם בסוד אבן מקיר תזעק וכמ"ש בענין נבל דכתיב ביה והוא היה לאבן:

67. Balak.5

    והנה כשנברא אד"הר הובררו בו כל בחינות הנשמות שהיו מעורבים בקליפה וכולם נכללו בו באד"הר כנודע בסוד אדם אתם והרי חלק העליון שבעשיה שהוא אדם היה אז מבורר ואחר שנברא אדם תיקן ע"י תפלתו כמבואר אצלינו בדרוש ר"ה וכמ"ש רז"ל ע"פ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו' כי הדשאים והזרעים היו על פתחה של ארץ וכשבא אדם התפלל וירדו גשמים וצמחו וכו' ותיקן כל העולמות אמנם לא תיקן אז כל חלקי העשיה רק את בחינה הב' והיא בחי' הבע"ח וז"ס פסוק ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וגו' וענין קריאת השמות אינו רק תיקון ממש וכמבואר בזהר הקדוש ע"פ ראה קראתי בשם בצלאל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בביאורו על התורה בפ' בראשית ע"פ ויקרא אלהים לאור יום ויקרא אלהים ליבשה ארץ והענין הוא כי הוא בורר כל חלקי הנפשות של הבע"ח כולם שהיו בסיגים של אותם המלכים ולא נשאר מכל חלק הבע"ח רק בחי' בהמית בהררי אלף שלא נתבררו לגמרי ע"י אד"הר כמו שאר הבע"ח ולכן הם מזומנים למאכל הצדיקים לעת"ל. והטעם הוא כי אז על ידי הצדיקים שיאכלום יתבררו לגמרי בסוד האכילה כמ"ש אבל ב' הבחי' הצומח והדומם לא בירר כל הצריך להם כמו שעשה בבע"ח שבירר כולם לגמרי זולת בהמות בהררי אלף כנז' וזהו הטעם שלא קרא שמות כי אם לבהמה ולחיה ולעוף השמים אבל לצמחים ולאילנות ולחלקי הדומם לא קרא. גם בזה תכין טעם למה נאסר אדם באכילת בשר ולא הותר לו רק אכילת צמחים בלבד כמש"ה הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה והטעם הוא כי כוונת האכילה היא לברר הטוב שבמאכל ההוא ולהעלותו מן הקליפות והסיגים המעורב בהם וכבר היו כל הבע"ח מבוררים לגמרי ולכן לא הותרו לו באכילה אבל הצומח שהם העשבים והאילנות הותר באכילתם כי עדיין היו צריכים להתברר ע"י האכילה ההיא:

68. Balak.6

    גם בזה תבין ענין חמורו של ר"פ בן יאיר שהיה בקי ומכיר בכל אותם הדברים שספרו עליו רז"ל עד שכמעט יבהל שכל האדם בדברים ההם ויש מוציאים הדברים מפשטם אבל מהם הוא רק שאינם יודעים לדרוש ולידע שורשו של דבר כי ממש הוא כפשוטו אבל הטעם הוא כי החמור ההוא היה מבורר ונתקן לגמרי ככל הצריך לו כפי בחינתו ולא נתברר כשאר הבהמות המתבררות ע"י האדם האוכל אותם כנז"ל אמנם נתקן מעצמו ע"י המשך הזמן וע"י ר"פ בן יאיר בעליו והוברר ממש כמו שאר הבהמות שהובררו בששת ימי בראשית. ודע כי אותם הבהמות שהובררו בששת ימי בראשית היו מעולים יותר ממררגת האדם של עתה אחר שחטא כמו שנבאר ולכן אל תתמה מן החמור ההוא שהיה מכיר מה שלא היו מכירים החכמים אשר בזמן ההוא וז"ש בגמרא על ר' זעירא שאמר אנחנו כחמורים ולא כחמורו של ר"פ בן יאיר ומזה תוכל לשער מדרגת האדם אחר שיובררו יתוקן כל הצריך לו כמה מעלתו גבוהה לאין קץ ובזה תבין גדולת אד"הר קודם שחטא כי אז היה מבורר כל צרכו:

69. Balak.7

    והנה אחר שחטא אד"הר חזרו כל הבחינות להתקלקל ובחי' נשמות בני אדם ובחי' גשמות הבע"ח אשר ב' בחי' אלו היו מבוררים כבר והנה אז חזרו וירדו בעמקי הקלי' ונתערבו עם הסיגים והקליפות טוב ברע כבתחלה קודם שהובררו ואמנם עד נח ובניו לא היה בהם כח לברר הבע"ח ע"י האכילה ובבא נח ובניו דכתיב ביה נח איש צדיק תמים וגו' הותר לו אכילת הבעלי חיים שנתקלקלו בחטאו של אד"הר והיו צריכים להתברר ע"י האכילה וגם נח ובניו היו ראויים לבררם ע"י אכילתם ומאז ואילך הותר אכילת הבשר כמש"ה כירק עשב נתתי לכם את כל. אבל דע כי אע"פ שאנחנו מבררים אותם ע"י אכילה וחוזרים להיות חלק אבר האדם ממש עכ"ז אינם מתבררים בגמר הבירור הראוי להם כנז"ל שיותר מעולים היו הבהמות מששת ימי בראשית ע"י תיקון ומצות אד"הר יותר מבני אדם שבזמן הזה אחר חטאו של אד"הר ולכן אין האכילה בירור גמור ככל צורך מדרגתם כמו שהיה ע"י אד"הר קודם שחטא ולא עוד אלא שאין בנו כח לברור אפי' זה הבירור הגרוע אלא בבהמות הטהורות אשר הקדושה שבהם מרובה על הקלי' אבל מן הבהמות הטמאות אין בנו כח לברר כלל ועיקר ולכן נאסרו באכילה כי לא די שלא יוכל האדם לבררם ע"י אכילתו אלא שאדרבא תתאחז הקליפה המעורבת בהם ותתדבק עם האדם האוכל ויסתלק ממנו כל הקדושה אשר בו ולא עוד אלא שאפי' זה הבירור הגרוע שאנחנו מבררים ע"י אכילתנו הבהמות הטהורות בלבד אינו מתברר אלא ע"י הת"ח שהוא יר"ש המכוין באכילתו בענין זה ולכן ארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר כי תתערב נפשו שיש בה קדושה מועטת עם נפש הבהמה ההיא אשר מדרגתו נוטה למדרגתה ותתערב עם קליפת נפש הבהמה ויסתלק ממנו אותו מיעוט קדושה אשר בו כי אין בו כח לברר ולהסור הסיגים ההם ובזה תבין הטעם כמה צריך האדם ליזהר מהרבות אכילת בשר והנה נתבאר טעם האכילה שהיא לברר הסיגים אשר מעורבים במאכל ההוא:

70. Balak.8

    עוד יש סבה ב' מה שנת"ל כי יש נשמות של רשעים המגולגלים אחר מיתתם בכל ד' חלקים שבעשיה שהם דצח"ם כי יש ד' מדרגות הנז' ויש מי שמתגלגל מדרגה א' למטה ממדרגתו שהוא בבע"ח ויש מי שמתגלגל בצומח וזה צריך בעת תיקונו לעלות ב' מדרגות ויש מי שמתגלגל בדומם וזה צריך לעלות ג' מדרגות כי בתחלה עולה מן הדומם אל הצומח כי יצמח מן האדמה ויתלבש בתוך הצומח ואח"ך יאכלוהו הבע"ח האוכלים עשב ואז יעלה במדרגת בע"ח ואח"כ ישחטום ויאכלום בני אדם ויחזרו להיות חלק איברי האדם עצמו ואז יתוקן כי אז יתברר ע"י אכילת האדם כנז'. ולפעמים אפשר שידלג המגולגל ב' מדרגות בפעם א' כיצד הרי שנתגלגל בצומח והאדם אוכל הצמחים והעשבים ההם ונמצא שמן הצומח עלה למדרגת האדם וכן אם נתגלגל בדומם והבע"ח אוכל ממנו והרי עלה מן הדומם לבע"ח ולפעמים מדלג כל ג' המדרגות ביחד והוא כי הרי שנתגלגל בדומם והאדם אכלו נמצא שעלה כל ג' מדרגות ביחד:

71. Balak.9

    והנה צריך לבאר ענין אכילת הדומם כי הנה לפעמים יהיה איזה מגולגל במעט עפר והאדם נתאוה לאכול העפר ההוא כנודע בטבעי בני אדם האוכלים עפר או המשל אם נפל צרור עפר תוך התבשיל ונתערב בו והאדם אוכלו וכעד"ז הבע"ח באוכלו העשבים אוכל מעט עפר הנדבק בעשבים ההם ואפשר כי שם מגולגל איזה נפש אדם ואמנם המלח אינו בחי' דומם והוא מכלל הצומח. ופעם אחת שמעתי ושאלתי למורי ז"ל ואמר לי שהוא בחי' אמצעית שבין הדומם לצומח וכמו שביארו חכמי הטבע כי בין כל מדרגה ומדרגה יש בחי' אמצעית כמו אדני השדה חיה שהיא בין הצומח והבע"ח והספוג אמצעי בין הדומם והצומח וכן האלמוג"ים הנק' קורא"ל והקוף אמצעי בין הבע"ח לאדם ולכן ארז"ל במסכת שבת הנוטל מלח ממחצבו הרי זה תולדת קוצר וחייב הרי כי נחשב מכלל צומח כי אין קצירה אלא בגידולי קרקע וכן המים אשר מהם נעשה המלח גם הם נק' צומח ולכן הם חיים ומתנועעים ממקום למקום. והרי נת' ענין האכילה בשתי בחינות. הא' היא לתקן ולברר הסיגים שבמאכל ההוא והב' הוא לתקן נפשות המגולגלים במאכל ההוא כנז' ולכן האדם כשהוא אוכל צריך ליזהר בתכלית הזהירות ואל יאכל כמו הבהמות והבע"ח שאינם יודעים בין טוב לרע ולכן הרבו והגדילו רז"ל בענין זה באמרם כי השולחן דומה למזבח וזה הוא לפי שהמזבח היה עושה ב' בחי' הנז'. גם אמרו כי השלחן מכפר עונותיו של אדם וכיוצא באלה הרבה מאמרים ונמצא כי כיון שאפשר שיזדמן במאכל ההוא איזה נפש או נפשות מגולגלים על עבירות שעשו או אף גם במים ששותה אם יזדמנו שם איזה מגולגלים או אף אם אין שם שום נפש מגולגלת זולת הסיגים והקלי' אשר במאכל ההוא שהיא הבחי' הראשונה אם יהיה האדם הזה האוכלם צדיק גמור ות"ח ודאי שלא די לו שלא יתערבו בו בנפשו אלא אדרבה יתקנם ויברר האוכל מתוך הפסולת ויתקן את נפשות המגולגלים ההם כמו שנבאר. אבל אם האדם האוכל הוא אדם רשע או עם הארץ אין די שאינו מתקן אותם אלא אדרבה אפשר שע"י מעשיו הרעים פוגם ומקלקל הנפשות המגולגלים שם או את המאכל ההוא יותר ממה שהם פגומים מצד עצמם. ונוסף עוד בחי' שלישית כי אפשר ג"כ כי אדרבה הם יתגברו עליו ויחטיאוהו וידריכוהו בדרך לא טוב עד יגרמו רעה לנפשו לא יוכל להרפא וז"ס הענין כמה בני אדם שלפעמים פתע פתאום יפול עליהם מאורע קשה וממירים דתם ח"ו ויוצאים מכלל הדת וכמעשה דיוחנן כ"ג ששימש בכהונה גדולה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי וכיוצא בזה והכל הוא כפי בחי' נפש המגולגל ההוא שנתערב עמו אם היה רשע גמור או לא:

72. Balak.10

    ודע כי מי שהוא ע"ה אינו מתקן שום מדרגה כלל ואף מי שהוא מגולגל בבע"ח שכשהעם הארץ אוכל בשר הבע"ח ההוא אינו יכול לתקנו וכמ"ש שלא יתקן המגולגל בצומח ומכ"ש בדומם כי פשוט הוא מי שהוא מגולגל בדומם וצריך לעלות ג' מדרגות אע"פי שעולה אותם ביחד כנז"ל כמו אם יאכל האדם מעט עפר וכו' עכ"ז צריך תיקון יותר גדול מאוד ממי שאינו עולה רק ב' מדרגות וצריך תקון וכח גדול לתקנו וכן מי שאינו מחוסר רק מדרגה א' הוא נתקן יותר בנקל מאוד ממי שצריך לעלות ב' מדרגות והנה ע"ה אין בו כח לברר ולתקן ולהעלות אפי' מדרגה א' וכפי זה היה ע"ה אסור לאכול אפי' דומם וצומח אבל להיות כי אין להענישו על מה שאינו מתקן ב' או ג' מדרגות ביחד לכן הותר באכילת הדומם והצומח אבל הבשר של הבע"ח נאסר לו לאכלו כיון שאין בו כח לתקן אפי' מדרגה א' מבע"ח לאדם ולכן ארז"ל ע"ה אסור לאכול בשר ואמנם הת"ח יש כהם כח לתקן ולהעלות מדרגה א' העליונה והוא מבע"ח לאדם בזכות תורתם והת"ח היודעים בחכמת הזוהר וחכמת האמת בקבלה ע"ד הסוד יש בהם כח להעלות ב' מדרגות והוא מצומח לאדם ומכ"ש מבע"ח לאדם והת"ח המופלאים בחכמת האמת בשרשה יכולים להעלות אפי' מדומם לאדם ומכ"ש מצומח לאדם ומכ"ש מבע"ח לאדם:

73. Balak.11

    ובזה תבין מ"ש בתלמוד א"ר חסדא אנא לא בעניותי אכלית ירקא ולא בעתירותי דאמינא אדמלי כריסי ירקא איכול בשרא ובלי ספק כי הרואה מאמר זה בתלמוד ישתומם איך רז"ל סידרו בתלמוד דברים בטלים כאלו ובפרט שנראה ח"ו כמייעץ את האדם הפך ממאמר שהע"ה שאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו וכאלה מאמרים אחרים בתלמוד מבהילים הרואה אותם וכל דבריהם ע"ה כגחלי אש סתרי תורה העלימום מעיני הפתאים הבלתי ראויים לדעת סודם ולכן דברו דרך משל ומליצה דברי חכמים וחידותם ואפי' שיחתם הקלה צריכה לימוד וזה ביאורו:

74. Balak.12

    דע כי הנה אין עני אלא מן התורה ומן המצות ולכן א"ר חסדא כי לא בזמן היותו ע"ה הנק' עני ולא בזמן שנתחכם בתורה ובמצות הנק' אז עשיר לא היה אוכל ירקות וצמחים והדבר ממש כפשוטו והטעם הוא כנז"ל כי הנה בעניותו שהיה ע"ה בלי ספק שלא היה יכול להעלותו שתי מדרגות מצומח לאדם ולכן לא היה אוכלם ואף בהיותו עשיר גם בחכמה אע"פי שיכול לתקן ב' מדרגות ביחד מצומח לאדם עכ"ז צריך כח ותיקון גדול כנז"ל ולא היה יכול לטרוח טרחא יתירא כי אדמלי כריסי ירקא וצריך לטרוח טורח גדול והריוח הוא מועט יותר טוב לאכול בשר בע"ח אשר בטורח נקל יוכל לתקן כמה וכמה מגולגלים אשר בבשר ההוא כיון שאינו רק עליית מדרגה א' לבדה ונמצא כי הטורח הוא מועט וההנאה והריוח הם גדולים ולז"א איכול בשרא ואשבע לשון שובע ומילוי כרס לומר כי ההנאה והריוח גדול בזה שטורח מעט ומתקן הרבה אבל באכילת הירקות הטורח גדול והתיקון מועט אכול ולא לשבעה עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

75. Balak.13

    ובזה יובן בס"ד לרמוז הפסוק עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו מלשון עד שהמלך במסבו כלשון משנה לא יאכל אדם עד שיסב שהוא לשון סמיכה והוא רמז אל ניצוצי הקדושה שבתוך הקלי' אשר עליהם הם סמוכים ונסמכים או יתפרש לשון סביבותינו מלשון סיבה ועילה והוא רמז נמי אל ניצוצי הקדושה אשר הם סיבת חיותם וקיומם בעולם כי מהם הם חיים והכוונה כי הם דאגו על ניצוצי הקדושה שאצלם פן יבררו אותם ישראל מאתם וישארו הם פגרים מתים ולא יתקיימו עוד וזהו עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו הם ניצוצי הקדושה וכאמור כלחוך השור הוא הת"ח ע"ד שאמר הפ' בכור שורו הדר לו ופי' הרד"ק שקראו שור לרוב גדולתו כמו שכינה הכתוב לשרים הגדולים אלים ועתודים ע"ש וכאן נמי שור רמז לת"ח כי רב כחו לתקן גם הדומם והצומח שצריכים לעלות כמה מדרגות שהצומח צריך לעלות ב' מדרגות והדומם צריך לעלות ג' מדרגות וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א ולכן אמרו את ירק השדה שזכרו בדבריהם ירק שהוא הצומח ושדה שהיא הדומם והכוונה כאשר ילחוך השור הוא הת"ח את ירק השדה רמז לצומח ודומם שאפי' שהם קשים הרבה עכ"ז הוא ודאי יצליח ויעשה פרי לבררם כן הקהל כולו יוכלו לברר כל ניצוצי הקדושה שבהם והגם שהם תקיפים בהם לא תועיל גבורתם כנגד ישראל ובלי ספק הוא שיבררו אותם מהם כי ישראל שבאותו הדור רב כחם ועצמה גבורתם בזה שאפי' קטן שבהם יצליח ויעשה פרי ולכן אמרו בתחלת דבריהם עתה ילחכו עתה דייקא שאז הם כמעלה גדולה ורב גוברייהו ורב חילייהו ובלי ספק שיוכלו עליהם וא"ת מהיכן ידעו והבינו מואב כל עניינים אלה שהם נסתרי' ונעלמי' ואמרו אותם אל מדין לזה מסיים קרא ואמר ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא כלומר בלק בן צפור הידוע שהיה קוסם גדול שלכן נקרא בן צפור על שהיה לו קסם ע"י צפור וכו' כנודע והנה זה בלק בן צפור הידוע שלא היה אדם גדול כקסמים כמוהו הנה הוא מלך למואב בעת ההיא וא"כ ממנו ידעו מואב כל עניינים אלה והגידו אותם אל זקני מדין. גם אפשר לפרש תיבת עתה שאמרו בתחלת דבריהם הוא לרמוז אל התשובה שנקראת עתה והכוונה הוא לומר שהגם שיש מהם אנשים שקצרה ידם מלברר מכח עונות שבידם מ"מ הרי אופן טהרתם מזוהמתם מוכן בידם והיא התשוב' המועלת לישראל דוקא וזהו עתה ילחכו וכו' כלומר ע"י התשובה שנקראת עתה ילחכו הקהל וכו' או שרמזו נמי על לעתיד כקץ של בעתה שיתבררו כל ניצוצי הקדושה וזה עתה ר"ל בקץ של בעתה הוא כלי ספק שילחכו הקהל את כל סביבותינו הם ניצוצי הקדושה שיתבררו הכל:

76. Balak.14

    או יובן בס"ד לרמוז אומרם עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו והוא דידוע דניצוצי הקדושה העולים מלמטה למעלה המה נקראים מ"ן גם ידוע שהבירור יהיה בכח שם מ"ב הרמוז באנא הכח כי לכן נסעו ישראל מ"ב מסעות כדי לברר ניצוצי הקדושה ע"י שם מ"ב כנודע והנה מואב ר"ת וס"ת שלהם הוא מ"ב ומדין ר"ת וס"ת שלהם הוא מ"ן לרמוז לבירור שמבררים ישראל מהם ניצוצי הקדושה הנקראים מ"ן ע"י שם מ"ב וז"ש הפסוק ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו דייקא ר"ל בירור ניצוצי הקדושה הרמוז בסביבותינו שהם אותיות הר"ת והס"ת שלהם שהם סובבים אותם מצד זה ומצד זה כלחוך השור וכו' וכאמור:

77. Balak.15

    או יובן בס"ד לרמוז כי ר"ת וס"ת מואב ור"ת וס"ת מדין הוא גי' בל"ק ואפשר כי להיות שבלק היה קיסם גדול שאין כמוהו א"כ הוא ראש פעור שלהם ומואב וגם מדין אשר יושבים סביבותיה' הם כולם נחשבים כמו הגוף ובלק הראש שלהם ולכן נרמז בראש ובסוף שמותם וז"ש עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו רמז לבלק שהוא סביב להם שרמוז בר"ת וס"ת שלהם כלחוך השור והכוונה שיחלישו כחו שיש לו מצד הטומאה ויבטלו אותו לגמרי מכל וכל וא"כ כיון שנפל הראש שלהם אז הגוף בטל מאליו וא"כ ממילא הם יתבטלו ויאבדו מפני בני ישראל ולזה אתי שפיר היום הפ' ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא:

78. Balak.16

    ויגר מואב מאוד מפני העם כי רב הוא. יובן בס"ד לפרש דידוע דהגם דהדין הוא דאין לאעבוריה אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא עכ"ז במקום תורה וחכמה שאני שאם יש לו בן ת"ח נכון לאעבוריה אחסנתא מן הבן העם הארץ ולתת הכל לבן שהוא ת"ח וכמ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספריו ע"ש. והנה מואב פחדו מחמת ישראל פן הקב"ה יניחם לירש את ארצם ואפי' דהזין הוא דאין לאעבוריה אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא עכ"ז מאחר שהם ראו בעיניהם כי ישראל הוא רב בחכמה שהם עם חכם ונבון לכן חששו פן מחמת זאת יש להם כח לירש את ארצם משום דבמקום תורה וחכמה שאני ולז"א ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ר"ל רב בחכמה וע"ד שפי' רז"ל ע"פ רבים קמים עלי רבים בתורה וכאן נמי הכוונה כי רב הוא פתורה ובחכמה ולכן ויקוצו מפני בני ישראל:

79. Balak.17

    הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממלי ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה וכו'. י"ל דמאי בעי כוונתו בזה שאמר הנה עם יצא וגו' הנה כסה וכו'. מאי נ"מ בדברים אלו כי אין זה נוגע לבקשתו שבקש ממנו לקללם ואדרבה הנה בזה יהיה לבלעם התרשלות וצד מניעה בקללתם כי מזכיר לו יציאת מצרים אשר בה זכו לנסים גדולים ונפלאות גדולות גם מזכיר לו רבוי שלהם שבזה ידע שהקדוש ב"ה חפץ בטובתם שהרבה אותם יותר מכל העמים אשר על פני האדמה כי לא עשה כן לכל גוי וא"כ מה לו לבלק להזכיר דברים אלו לבלעם. ויובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה משם רביני האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל דע כי כל הנשמות והרוחות והנפשות שבכל הנבראים בעו"הז כולם כלולים ונתלים באד"הר כי הנה באד"הר היה כולל כל החמשה חלקים הנז"ל הנקראים מלמטה למעלה נר"ן ח"י הנמשכות מן פ' העשר ספירות וכו' ונתחיל לבאר בחי' הנפש וממנה תקיש אל הרוח ונשמה וכו':

80. Balak.18

    דע כי נפש אד"הר כלולה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ומספר כולם הם תרי"ג ונמצא היות נפש האדם בלולה מתרי"ג שרשים ואמנם כל אבר ואבר מרמ"ח איבריו של אדם וכל גיד וגיד משס"ה גידיו יש לו פרצוף אחד שלם כולל תרי"ג איברים וגידין שבו ממש ולכן כל אבר או כל גיד מהם נקרא שורש אחד גדול ושלם אמנם לפעמים ע"י העבירות והפגמים גורם שאלו התרי"ג הגדולים יתחלקו ויתפרדו עד ס' רבוא שרשים קטנים וגם הם נקראים שרשים ממש אלא שהם קטנים ולא כראשונים אבל יותר מס' רבוא שרשים קטנים א"א להם להתחלק כי אין גלגול יותר מס' רבוא כנז' בס' התיקונים תיקון ס"ט וכן עד"ז כל אבר ואבר וכל גיד וגיד שבאד"הר הנקרא שורש אחד גדול כנז' הנה הוא נחלק לתרי"ג ניצוצות קטנים באופן כי הם תרי"ג שרשים גדולים ולא פחות מזה אבל אפשר להתחלק עד שיעור ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר ועד"ז בכל שורש מתרי"ג שרשים הגדולים יש בו ניצוצות גדולים במספר תרי"ג לא פחות אבל יותר אפשר להם להתחלק עד ס' רבוא ניצוצות קטנים ולא יותר האמנם יותר מתרי"ג ועד ס' רבוא אפשר שיחלקו כי יש שיתפרד עד אלף ויש עד אלפים ויש עד עשרת אלפים וכיוצא בזה עד ס' רבוא ולא יותר ודע כי כל זה בחלק הנפש וכן עד"ז ממש בחלק הרוח וכן עד"ז בחלקי הנשמה וסיבת הפרש התחלקות הנז' בין רב למעט היא כפי העונות והפגמים עכ"ל זלה"ה:

81. Balak.19

    וכתב עוד וז"ל עוד ביאר לי מורי ז"ל ענין התרי"ג איברים באופן זה דע כי כל הנשמות כלולות באד"הר וכו' נחלקים לשרשים רבים וזה עניינם בתחלה הם נחלקים לשלשה אבות ואח"ך נחלקים לי"ב שבטים ואח"ך לשבעים נפש ואח"ך מתחלקי' עוד עד ס' רבוא שרשים קטני' ומהם נכללת נשמת אד"הר והנה הכתף הימני דאד"הר מתחלקין פרטיו ע"ד פרטי הכלל הנז' כי תחלה נחלק לג' אבות ואח"ך לי"ב שבטים ואח"ך לע' נפש וכל אלו הם בחי' ע' שרשים קטנים שבו וכולם אינם רק שורש אחד פרטי משרשים הגדולים של אד"הר ואמנם אין בו רק ע' שרשים קטנים וכולם יחד הם פרצוף אחד של אדם שלם ואח"ך אלו הע' שרשים מתחלקים עד ס' רבוא ניצונות נשמות ואינם נקראים שדשים אלא ניצוצות והנה כל שורש אחד מאלו הע' שרשים קטנים שבכתף הימני הנז' יש לו פרצוף אחד שלם וכל הס' רבוא ניצוצות שבכתף הימני ההוא הם נקראים שורש אחד גדול שבאד"הר והוא נקרא בשם שורש הבל בן אד"הר ועד"ז הוא בכתף השמאלי של אד"הר כי יש בו ג' אבות ונחלקים לי"ב שבטים ולע' נפש ואלו הע' נפש נקראים ע' שרשים קטנים שבו ולא עוד וכל הע' שרשים אלו מתחלקים ג"כ לס' רבוא ניצוצות ואינם נקראים שרשים וכל שורש מאלו הע' יש לו פרצוף אחד שלם וכל אלו הע' שרשים הם נקראים בשם שורש קין בן אד"הר וכו':

82. Balak.20

    ואמנם בדרוש הקודם נתבאר כי הנשמות הנכללות באדם מתחלקות לתרי"ג שרשים גדולים ואח"ך מתחלקים לס' רבוא שרשים קטנים ופה ביארנו שמתחלקים באופן אחר שהם ג' אבות וי"ב שבטים וע' נפש בלבד ואח"ך נחלקים לס' רבוא שרשים קטנים אמנם אם תדקדק תראה כי הכל הולך אל מקום אחד ותראה איך התרי"ג נחלקים לס' רבוא כי הנה אותיות ת"ר מן תרי"ג הם מתחלקות ת"ר אלף שהם ששים רבוא ואות ג' היא בחי' ג' אבות ואות יו"ד בחי' ע' נפש כי הנה י"ק הם כנגד ס' רבוא כנודע ותוסיף עליהם יו"ד יהיו ע' נפש גם שתי אותיות י"ג הם בחי' י"ב שבטים והאחד הוא כללותם הרי איך תרי"ג הוא כללות כל החילוקים הנז' עכ"ל לשון הטהור זלה"ה ע"ש:

83. Balak.21

    והגם שכבר יצאנו בהעתקה הנז' ידי חובת ההקדמה הצריכה אל מכוון דרושינו בס"ד עכ"ז להאיר יותר נכון עין שכל הקורא בדברי אלהים חיים הנז"ל עוד אעתיק לך דברי רבינו זיע"א זלה"ה מ"ש ג"כ בש"ה הנז' בדרוש אחר בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה שבזה תמצא דבר מפורש יותר שכתב וז"ל הנה כל בחי' הנשמות הנז' כולם נכללו באד"הר והנה אדם היה כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידין גם בבחי' הנשמות שבו באופן כי כל חלק מהנז' נתחלק לסדר הנזכר הא כיצד הנה חלק היחידה דאצילות נחלק לתרי"ג אברים וגידין וכל אבר וגיד מהם נקרא שורש אחד וכן החיה או הנשמה או הרוח או הנפש דאצילות כל בחי' מהם נתחלקה לתרי"ג שרשים וכן כל בחי' מן פ' הבריאה נתחלקה לתרי"ג שרשים וכו' וכן כל בחי' מהפ' היצירה ע"ד הנז' וכן כל הפ' העשיה ע"ד הנז' ועוד אפשר שיתחלקו כל חלק מהנז' חילוק יותר פרטי וזה היה ע"י חטא אד"הר ושאר הנבראים ולהבין הענין נבאר חלק אחד מהם וממנו תקיש לכל השאר ונתחיל מן בחי' נפש דעשייה:

84. Balak.22

    הנה בחי' נפש דעשיה כוללת תרי"ג איברים וגידין ואלו נקראים תרי"ג שרשים גדולים ר"ל שפחות מזה א"א להיות וכל שורש מאלו אינו פחות מתרי"ג ניצוצות שכל ניצוץ נשמה אחת שלימה ונקרא תרי"ג ניצוצות גדולים והנה ע"י הפגם יתחלקו חילוק יותר פרטי והוא כי תרי"ג שרשים גדולים יתחלקו עד ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר אבל פחות מזה אפשר להיות וגם אינו ומוכרח אבל שורש גדול יתחלק לחשבון שוה בשורש חבירו כי הכל לפי הפגם ויש שורש גדול שיתחלק לאלף שרשים קטנים ויש למאה וכיוצא בזה האמנם בחי' כל התרי"ג שרשים גדולים ביחד א"א שיתחלקו ליותר מס' רבוא שרשים קטנים ועד"ז בניצוצות התרי"ג שבכל שורש ושורש מן התרי"ג שרשים גדולים כי כל ניצוץ מהם יתחלק לכמה ניצוצות האמנם יש ניצוץ גדול שיתחלק לאלף ניצוצות קטנים ויש למאה וכיוצא בזה האמנם כל ניצוצות הגדולים בכללותם יחד אין מתחלקים ליותר מס' רבוא ניצוצות קטנים:

85. Balak.23

    עוד צריך שתדע שכל כללות תרי"ג שרשים גדולים שבבחי' נפש דעשייה הם נפרטים בדרך זה כי תחלה יש נשמה אחת אב לכולם והוא אד"הר כולל כולם ואח"ך נכללות כולם בשלשה אבות אברהם יצחק ויעקב ואח"ך נכללות כולם לי"ב שבטים ואח"ך נחלקים לע' נפש ואח"ך אלו הע' מתחלקים עד ס' רבוא ניצוצות גדולות כ"כ כל שורש מתרי"ג הגדולים נעשה פרצוף כולל תרי"ג ויתחלק ע"ד הנז"ל עד ס' רבוא ניצוצות קטנות כיצד הנה אדם היה כולל כל תרי"ג שרשים הגדולים שבפרצוף שלם דבחי' נפש דעשייה והנה אבר הכתף השמאלי שבאדם הוא שורש אחד גדול והוא פרצוף א' שלם מתחלק לע' שרשים קטנים ולא יותר ואלו הע' שרשים כוללים כל תרי"ג איברים וגידים שבזה הפרצוף וכל אלו הע' שרשים קטנים נחלקים לס' רבוא ניצוצות קטנות והוא כדמיון אד"הר ויש בשורש הגדול הזה ג' אבות כוללים כולו ואח"ך י"ב שבטים ואח"ך ע' נפש ואח"ך נחלקים לס' רבוא קטנים:

86. Balak.24

    ועתה נפרט פרט הע' שרשים הקטנים הנה נתבאר שכולם יחד יתחלקו לס' רבוא ניצוצות קטנים אבל כל שורש מהם אינו מוכרח שיהיה חשבון ניצוצותיו בחבירו אך הצד השוה שבהן הם כי כל שורש מהם יתחלק לתרי"ג ניצוצות פנימיים ועקריים והם התלמידי חכמים אשר בשורש ההוא ומהם מתפשטים סביבותיהם ענפים והם בעלי בתים ועמי הארץ וכאלו אין מספר קבוע כנז' וזה ביאורו הנה אחד מן הע' שרשים קטנים שבאבר כתף השמאלי הנקרא ע"ש קין שכולם הם שורש אחר גדול אשר באד"הר הנה שורש אחד מאלו הע' קטנים הוא העקב השמאלי שברגל של הפרצוף הכולל כל שורש קין ובזה השורש הקטן יש בו תרי"ג ניצוצות שכולם ת"ח וסביבותיהם מתפשטים כל שאר ניצוצות נשמות בני אדם בעלי מצות וסוחרים ועמי הארץ ולאלו אין מספר קבוע בנז' כי אין הכרח רק שכל ניצוצות ע' השרשים קטנים שבשורש אחד הגדול לא יהיו יותר מס' רבוא ניצוצות קטנים עכ"ל לשון הטהור זלה"ה זיע"א ע"ש:

87. Balak.25

    הראת לדעת כי סיבת ההתחלקות הוא ע"י הפגם יתחלקו חילוק יותר פרטי וכל ההפרש שיהיה בהתחלקות הנז' בין רב למעט הוא כפי העונות והפגמים וכמבואר למעלה גם כבר ידעת מן האמור למעלה שסדר ההתחלקות הוא באופן זה והוא כי תחלה היא נשמה אחת אב אחד לכולם והוא אד"הר כולל כולם ואח"כ נכללות בג' אבות אברהם יצחק ויעקב ואח"ך נכללות כולם לי"ב שבטים ואח"ך לע' נפש בלבד ואח"ך לששים רבוא שרשים קטנים והנה אפשר בס"ד לרמוז סימן להתחלקות והוא יגיעת בשר המה אותיות ג' י"ב ע' ת"ר שרשים ושפיר יבואו פשט הדברים כי רבוי ההתחלקות שלהם הוא יגיעת בשר שהעון והפגם גורם לזה:

88. Balak.26

    ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד הפ' בישעיה נשבע ה' בימינו והזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. והכוונה לרמוז שהש"ית מבטיח את ישראל על השפע שלהם שלא יקחו ממנו החיצונים וזהו אם אתן את דגנך עוד וכו' והוא רמז לשפע שהכל יהיה לישראל ולא לאו"הע גם אמר ואם ישתו בני נכר תירושך רמז לניצוצי הנשמות שלא יהיו עוד ביד הקלי' וישתו הוא מלשון ונשתו מים מהים שפי' בעל מצודות ציון ז"ל שהוא ענין העתקה והסרה וכן גיד הנשה ע"ש וז"ש ואם ישתו בני נכר וכו' שהש"ית מבטיח את ישראל שלא יהיו הקלי' עושקים וגונבים ולוקחים את תירושך רמז לניצוצי הנשמות ואמר אשר יגעת בו הוא שכאן רמז על ההתחלקות של הנשמות שרומז עליהם מה שהיו מתחלה ועד סוף והכל רמוז בג' תיבות אלו שאמר אשר יגעת בו שהם אותיות ר"ת ג' י"ב ע' ת"ר אלפום שרשים וניצוצות ומה שנרמזו הנשמות בתירוש שהוא היין יובן בס"ד כי היין כתיב ביה משמח אלהים ואנשים וכן הנפש הוא משמחת אלהים ואנשים גם היין הוא מחכים כמ"ש רז"ל חמרא וריחני פקחין וכן הנפש היא מחכמת לגוף ותוספת החכמה והמדה הוא מכח תוספת הנפש וכל מי שיש לו נפש גבוהה יהיה לו השגה יותר ׃ ובזה יובן בס"ד הפ' הן עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והכוונה לומר שאל תחוש שאם תראה שעם אבותם אברהם יצחק ויעקב עשה למעלה מן הטבע ולא שלט בהם הוראת המזל ומשטרי הכוכבים ועד נאמן על זה מאברהם ושרה שלא היו ראויים להוליד וא"ל הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך הנה אל תחשוב שגם על העם הזה לא תשלוט כח הקסמים ומשטרי הכוכבים יען כי הבט נא וראה ההפרש שיש ביניהם לבין אבותם כי אלו, כל כחם ומעלתם כזה הוא מצד נפשותם הקדושות ומאחר כי זה קרוב משיצאו ממצרים שהיו בה גוי מקרב גוי וטמאו נפשם ח"ו בתוכה א"כ אין להם קדושת הנפש כאבותם כדי שיזכו למעלת אבותם בעניינים כאלה. ועוד שנית כי אבותם היו כללות שלושה דוקא בהתתלקות הנפשות ואמנם עתה בדור הזה כ"כ היה התחלקות רב בנפשות עד שהמה רבים מאוד שכיסו את עין הארץ ודבוי העצום הזה בגותים הוא יורה על התחלקות הנפשות דגם המה נחלקו להתחלקות רב. וכבר ידוע שסיבת ההתחלקות הוא מכח העונות והפגמים וא"כ ראה כמה הפרש יש בין מעלת אבותם למעלתם וא"כ אל תחוש ותירא מהם פן גם המה יזכו להנהגת אבותם ועוד בה שלישי"ה שהוא יושב ממלי והכוונה שגם אבותם לא זכו למעלה הדמה שהיו מתנהגים בה כי אם בישיבתם בארץ ישראל שהיא ארץ קדושה איננה תחת שליטת השרים וזכות קדושת הארץ סייעה אותם לעלות במעלות רמות וכמ"ש להדייא גבי אברהם שא"ל הקב"ה לך לך מארצך וכו' ושם אעשך לגוי גדול וכו' שא"ל כאן בח"ל אין אתה זוכה לבנים אבל שם בארץ אתה זוכה לבנים ונמצא שהארץ גרמה להם כל זאת וע"י כן יצאו מתחת שליטת המזל אבל משא"כ העם הזה הוא יושב ממלי דייקא שעדיין הם בח"ל ולא נכנסו לגבול ארץ ישראל ולכן ועתה לכה ארה לי את העם הזה ועתה דייקא בלתי איחור ועיכוב שבאלו הטעמים שהצגתים לפניך אין לחוש בעצמך ולירא מהם כלל כי ודאי תוכל עליהם ח"ו:

89. Balak.27

    ובזה יובן בס"ד מ"ש פרעה למרע"ה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם ר"ל דאחר שהן רבים הנה זה יורה על התחלקות הנפשות שגם הם רבו בהתחלקות הרבה ואם כן זה עדות על רבוי העונות והפגמים וא"כ והשבתם אותם מסבלותם בתמיה דאדרבה ראויים הם לזה השעבוד לצרוף אותם כצרוף הכסף כדי לתקנם ודע דהגם דבלק ופרעה לא ידעי מ"מ הם מדברים ע"י השר שלהם ומדברים במקומו מה שיש לו לטעון ולדבר ולפעמים מדברים ואינם יודעים מה מדברים וכנודע ׃ ובזה יובן בס"ד לרמוז מאמרם ז"ל מאן דאיהו זעיר איהו דב ומאן דאיהו רב איהו זעיר והוא שיש בזה כוונה עמוקה לדברים הנז''ל שההתחלקות תהיה לחסרון למעלה ואדרבה מאן דאיהו זעיר במספר וכמו האבות שהיו רק שלושה הנה איהו רב במעלה ומאן דאיהו רב במספר שרבה ההתחלקות לס' רבוא הנה איהו זעיר במעלה כי זה הוא מחמת חסרון המעלה ׃ ובזה יובן בס"ד מה שבירך משה רבינו ע"ה את ישראל יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לבם והכוונה הוא לומר יוסף ה' עליכם אלף פעמים ולא תהיה סיבת הרבוי מחמת התחלקות הנפשות למעלה לרוב הפגם ח"ו אלא סיבת הרבוי הוא בשביל כדי לברך אתכם כאשר דבר לכם והוא בשביל קיום ההבטחה לקיים דברו הטוב שהבטיח אתכם בזה ובזה יובן נמי רמז הכתיב ואהבך והרבך וכו' הקדים אהבה בתחלה לומר שהרבוי יהיה בשביל אהבה ולא מסיבה הנז"ל אלא בשביל שאהבך לכן והרבך:

90. Balak.28

    אי נמי הנה עם יצא ממצרים וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שישראל כשהיו במצרים ביררו ניצוצי הקדושה שנתערבו ברע באותם ק"ל שנים שפירש אד"הר מאשתו יהיה מוליד שדין ורוחין וכו' ואותם שהיו מושחתים ומעורבים שם ביררו ותקנו אותם וכמ"ש רבינו האר"י זיע''א זלה"ה. וז"ש הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ כסה לשון כסות ועין הארץ רמז לניצוצי הקדושה ועין לשון חשיבות וכמו שקורא הפ' לגדולי הדור עיני העדה וכאן נמי קורא לניצוצי הקדושה המעורבים הארץ ההיא עין הארץ וזהו הנה כסה את עין הארץ שעשו לניצוצות ההם כסות הקדושה שביררו אותם והעלו אותם למעלה או כסה כפשוטו ר"ל שביררום והעלום וכסו אותם מן החיצונים לבלתי יאחזו ההם גם קראם עין הארץ כי עי"ן גי' ק"ל רמז שאותם הניצוצות הם מן ק"ל שנים שפירש אד"הר מאשתו וא"כ מאחר שכ"כ ביררו ממצרים יש לדאוג ולחשוב פן יבררו גם משאר מקומות אשר ילכו ההם וא"ת ואתה מה אכפת לך אם יבררו משאר מקומות אם לאו ולז"א והוא יושב ממלי יושב דויקא כלומר שיושב בקבע ולא בדרך העברה וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שמלת יושב מורה הקבע ולא בדרך העברה ע"ש וא"כ מאחר שהוא יושב בקבע יש לחוש פן באורך הזמן יבררו ניצוצי הקדושה ממקומות של מואב וישאר בלק ועמו רכים ושפלים מאוד כאשר קרה לפרעה ומצרים אשר ניצלו אותם ישראל ועשאום כמצולה שאין בה דגים:

91. Balak.29

    או יובן בס"ד לפרש כוונת דבריו כך הנה עם יצא ממצרים בשפטים גדולים כידוע ויש לחוש כן יגברו עוד גם על מואב ויעשו ההם שפטים ואל תאמר מאחר שאלו כ"כ הם תקיפים מי יכול ליגע ההם והוא כנוגע בבבת עינו לז"א הנה אפי' שהם רב כחם שכבר הנה כסה את עין הארץ וכאמור לעיל בס"ד שהוא רמז לבירור ניצוצי הקדושה עכ"ז אל תפחד כי עדיין יש לנו תגבורת עליהם כי עדיין לא השלימו תיקונם יען כי והו"א רמז לו"ה של השם ואל"ף של כסא יושב ממלי כתרגומו שרי מלקבלי והכוונה כי מאחר שאני רואה שעדיין לא תקנו את ו"ה של השם ואל"ף של הכסא א"כ זו הוראה שעדיין לא נתקנו ישראל כראוי להם וא"כ יש מקום שתתגבר עליהם כזה ואמר יושב ממלי שהוא כתרגומו שרי מלקבלי הכוונה הוא לומר כי זה לעומת זה עשה האלהים ואם יש פגם הקדושה חלילה כנגד זה יש להם חוזק וכשיתוקן הכל אזי האלילים כרות יכרתון והם יאבדו ויתוקן עולם במלכות שדי אכי"ר:

92. Balak.30

    או יובן בס"ד לפרש מה שרמז לו באומרו והוא יושב ממלי והוא כי אותיות בלק במילואם כזה בי"ת למ"ד קו"ף הנה אותיות המילוי שלו הם גימ' תק"ם וע"ה גימ' תקמ"א כמספר שם ישראל שנגולים תקמ"א ולזה רמז לו והוא יושב ממולי לשון מילוי כלומר שהם רמוזים המילוי שלי ומאחר שהם רמוזים במילוי א"כ זו הוראה וסימן שאוכל עליהם כי בזה נמצא שאותיות הפשוט שלו שהם ב"לק למעלה מהם וא"כ אל תפחד מלקללם:

93. Balak.31

    כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר. יובן הס"ד לפרש הכוונה לומר לו שאל תאמר הלא אם אתה רוצה שאקללם כדי שתתן שכרי אח"ך הנה למה אתרצה לדבריך לקללם כדי ליקח שכר אח"ך הנה יותר טוב שאני אברך אותם ואזי אחר שאברכם אקח מהם שכרי מה שהרויחו מברכתי כי גם המה עשירים גדולים ויש לאל ידם לשלם שכר טוב כפול ומכופל לז"א כי ידעתי את אשר תברך מבורך ר"ל הנה מכח הברכה שאתה מברכם אין לך שום קבלת שכר יען כי הם מבורכים בכל הברכות הצריכים בעו"הז מיצחק אביהם שבירך את יעקב מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וכו' ונמצא שברכה זו כללה כל הברכות והיא שלימה בכל מיני טובות שבעולם אין חסרה כלום וא"כ אם תבא לברכם עתה מחדש אינך יכול לחדש להם ברכה מחודשת כלום יען כי כל מה שתבא לפרוט ולברכם הכל נכלל באותה ברכה של יצחק וזהו אשר תברך ר"ל מין הברכה אשר תברך אותו בה הנה הוא כבר מבורך בה שהכל נכנס בכלל ברכת יצחק וא"כ אין לך חידוש ברכות לחדש להם כדי שבזה יתנו לך שכר אבל משא"כ ואת אשר תאור ר"ל מין קללה אשר תאררם בזה ודאי יואר עתה מחדש כי הם לא היה עליהם עדיין שום קללה מזולתך וא"כ הנה כל מין קללה שתאררם בה אם תתקיים מוכרח אני לשלם לך שכרך ולא אוכל לומר לך אין דבריך עשו פירות אלא דברי פ' יען כי לא נמצא עליהם עדיין שום קללה כלל וא"כ כל מה שתאמר עליהם הוא חידוש ומכחך הא ומוכרח שאשלם לך שכר על זה וא"כ יותר טוב לך שתשמע לעצתי ותקללם:

94. Balak.32

    ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי. י"ל למה הוצרך לומר מלך מואב והלא ידוע שמלך מואב הוא ויובן בס"ד לפרש כי רצה לעשות בזה התנצלות לעצמו כי הוא יודע שהקב"ה אוהב את ישראל הרבה וחשש פן יכעוס הש"ית עליו ויאמר לו איך סלקא דעתך שאתן לך רשות לקלל את ישראל שהם בני בחוני כדי שהנחת את הדבר בספק ואמרת לשלוחים לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר וכו' והיה צריך שתכף השמעך את דבריהם תגרשם מביתך הקלון ובוז על שחשבו לעשות רע לישראל ועל כן ברוב שיטותו רצה להקדים בדבריו טענה ותשובה לזה וא"ל בלק בן צפור שהוא מלך מואב שלח אלי מלך דייקא כי ידוע שלב מלך ביד ה' וא"כ מאחר שהוא מלך ולב מלך ביד ה' חשבתי שיש לך רצון בזה ואתה הנחת על לבו לבקש ממני דבר זה ולכן נסתפקתי בזה והנחתי התשובה תולה עד אור הבוקר לראות מה תגיד לי בזה:

95. Balak.33

    או יובן בס"ד מה שאמר מלך מואב כי ברוב רשעתו רצה להקדים דברים ולומר שאל נא ה' תמנעני מלילך אצלו יען כי הוא מלך ואם לא אשמע אליו יהרגני וא"כ הוי שכיח הזיקא מאחר שהוא מלך והיכא דשכיח היזקא אין לסמוך על הנס וכמו דאיתא גבי שמואל הע"ה כשא"ל הקב"ה לך ומשח לבן ישי א"ל שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ואמרו רז"ל דמאחר שהוא מלך א"כ הוי שכיח היזקא ובמקום דשכיח היזקא אין לסמוך על הנס כנודע ולכן כאן א"ל מלך מואב שלח אלי מלך דייקא וא"כ אל תמנעני מלהלוך אליו:

96. Balak.34

    מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש בס' וילקט יוסף משם הרב חסד שמואל שהביא בשם ספר האמונה והבטחון להרמ"בן ז"ל וז"ל ולפי שהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתידות האמהות שרה רבקה רחל לאה להנשא אל האבות והאותיות של האמהות הם י"ג גי' אח"ד ואותיות של האבות הם י"ב דהיינו אברם יצחק יעקב לכן הוסיף הקב"ה אות ה"א באברהם כדי שיהיו מספר אותיות האבות ג"כ י"ג כמנין אחד נמצא מספר אותיות האבות והאמהות הם כ"ו כמספר שם הוי"ה כ"ה ואח"ך קרא הקב"ה ליעקב בשם ישראל ונתוספו ה' אותיות כדי שיהיה מספר הכל ל"א אותיות כמספר א"ל עכ"ל ע"ש נמצא לפ"ז שיש במספר אותיות האבות ואותיות האמהות רמז לשם הוי"ה ב"ה ורמז לשם א"ל כי תרווייהו אתנהו וכמ"ש הרב ז"ל ונמצא שזה רמז וסימן גדול לישראל שיהיה להם כח משם הוי"ה שהוא רחמים ומשם א"ל שהוא חסד. ובזה יובן מה אקב לא קבה א"ל רמז לשם א"ל שהוא חסד שיש להם השפעה ממנו ומה אזעום לא זעם ה' שהוא שם הוי"ה כ"ה שם רחמים שיש להם השפעה ממנו וא"ת מנין לך שיש להם השפעה וכח משני שמות קדושים אלו לז"א כי מראש צורים הוא אברהם שהוא ראש אל האבות שנק' צורים שנתוספה בו הה"א כדי להשלים בהם מספר אח"ד אראנו. ומגבעות הם האמהות שיש נמי במספרם אח"ד אשורנו כי אביט באבות ובאמהות ואראה שיש בהם רמז לשם הו"יה ב"ה ושם א"ל וא"כ מזה תדע שהוא סימן לישראל שיש להם כח והשפעה מב' שמות ב"ה אלו שהם רחמים וחסד וא"כ איך אוכל לקללם וגם עוד אביט בזה מה שנעשה נמי בהם מספר אח"ד ע"י תוספת הה"א וכן הוא באמהות זה ג"כ מורה אחדות ישראל לומר שהן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וכמ"ש הפסוק ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:

97. Balak.35

    ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הכתוב אל ה' ויאר לנו דהיינו שנשפענו משם הו"יה ב"ה ומשם א"ל וכמ"ש בלעם מה אקב לא קבה אל הוא שם א"ל ומה אזעום לא זעם ה' שם הו"יה ב"ה ובזה יובן בס"ד לרמוז אחד באחד יגשו רמז למספר אותיות של האבות שהם אח"ד ומספר אותיות האמהות שהם אח"ד וזהו אחד באחד יגשו שיצטרף זכותם יחד ואז ורוח זו רוח הטומאה של בלעם לא יבא ביניהם של ישראל להרע להם וכמ"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו שנכנע ופחד מזכות האבות ומזכות האמהות:

98. Balak.36

    או יובן בס"ד לפרש מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וא"ת שאם אין אתה יכול לקללם כפיך כי כבר נצטוית שלא תאור את העם הנה לפחות הבט בהם בעין רעה שלך ישים בהם עין רעה בהבטה בעלמא כי ידוע שבלעם היה לו עין רעה בתכלית שפועלת רע בהבטתה לז"א הנה גם זה לא יועיל יען כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו והכוונה כי ענין בלעם הרשע עם ישראל דומה כמו אדם שהוא צמא הרבה וראה לפניו כוס אחד קטן מלא מים וגם כד אחד גדול מלא מים הנה מרוב השתוקקות שלו אל המים לא לקח הכוס לשתותו אלא לקח הכד הגדול לשתותו וממילא ניזוק ולא הועילו לו המים כי מי שהוא צמא הרבה ושותה בפעם אחת מים הרבה ה"ז ניזוק וכן הוא בבלעם והוא כי דרך הנותן עין רעה הוא שיביט בחשיבות אותו הדבר בעין שכלו ובעין מראיתו ויתבהל מרוב חשיבותו ועי"ז הוא מזיק לאותו דבר בעין רעה וכל מה שהוא מביט ומתבהל יותר הוא מזיק יותר וכן בלעם כך היה רוצה לעשות שיביט בגדולת ישראל ויתבהל מרוב מעלתן ועי"ז ישים עין הרע ואמנם הוא הטפש מרוב קנאתו מישראל כשיבוא להתבודד ולפנות דעתו ולהביט בגדולהן יתחיל להביט מגדולת אע"ה וגדולת האמהות שהיא התחלת גדולת ישראל וא"כ מאחר שמתחיל משם הנה תכף תתבטל כח עין הרע שלו כי שם לא תוכל לשלוט עין רעה שלו וא"כ ממילא גם ישראל יהיו ניצולים ולז"א כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו והוא גדולת האבות והאמהות שמשם אני מתחיל להביט בבלתי מתכוין וא"כ תכף תתבטל העין הרע שלי וכל זה הוא מאתו ית' שלא יניחנו להביט תחלה בגדולת בני ישראל שלפניו אלא יניחנו להביט מתחלת גדולתן והוא של אבות כדי שתתבטל אותה ההזמנה שהיה מזמין עיניו ע"י כישופיו לפעול בהרע וא"ת שאפשר שתביט תחלה באיזה אומה אשר יושבת מצדם של ישראל ותניח עין הרע באותו מקום של אותה האומה הקרובה להם כדי שאז משם תמשך הע"יר ותבא עליהם לז"א הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב שהם אינם מתערבים בגוים כדי שימשך הרע של שאר אומה ג"כ כי הם גוי אחד בארץ ולא יועיל זה כנגדם:

99. Balak.37

    או יובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב סמיכות חכמים ז"ל שהטעם שהקפיד הקב"ה שלא יקראו לאברהם אב"רם והוא כי בי"ה צור עולמים עו"הז נברא בה"א ועו"הב ביו"ד והנה ידוע שעשו כבר לקח עו"הז וגם שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואמנם הצדיקים אוכלים מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לעו"הב ולכן הקפיד על ה"א דאברהם שלא לדלגה כי היא מורה שיש גם לצדיק חלק בעו"הז שנבראת בה"א מכח הפירות שיש לו מן המצות ולא יבואו לומר שאין לצדיק חלק בעו"הז ע"ש. ונמצא לפ"ז דה"א של אברהם מורה שיש לצדיק חלק בעו"הז שנבראת בה"א דאוכל מפירותיו והנה לעיל שלח בלק לבלעם לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני ויובן בס"ד לפרש מה שנתן טע' לדבריו באומרו כי עצום וכו' ויובן כי הא ודאי יש ללבן ובלעם לחשוב שלא יועילו כשופיהם ומעשיהם להרע לישראל יען כי ישראל מצד הקדושה והם כל פעולתם מצד הטומאה ומאחר שישראל הם מרוחקים מן הטומאה הא ודאי שלא תוכל הטומאה להרע להם וכמו שמצינו באותה המטרוניתא שלא יכלה לעשות כישוף לאותם החכמים שהיו בספינה וא"כ איך עלה על דעתם להרע להם בכישופם ואמנם בלק חשב כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא וא"כ ישראל הם אוכלים ושותים וניזונים בעו"הז מחלק האומות ולכן חשב כי מאחר שהם אוכלים מחלקם לכן יהיה להם שליטה עליהם וא"כ בלק שהוא מלך מואב שהם קליפה גדולה שבראש חשב ודאי שיכול עליה' ולכן שלח לבלעם וא"ל לכה נא ארה לי את העם הזה וא"ת איך יועיל מעשינו נגדם מאחר שהם קדושים הרבה ומרוחקים מן הטומאה הא ודאי לא תוכל הטומאה לפעול בהם רעה ולז"א כי עצום הוא ממני ר"ל מה שהוא עצום בעו"הז הכל ממני כי הם מצד עצמם אין להם חלק בעו"הז וא"כ מאחר שהם ניזונים ממנו יש לנו שליטה עליהם. והשתא אתי שפיר תשובת בלעם מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' ואם תבא לחשוב כאשר חשבת שהם ניזונים בעו"הז מן האומות ואין להם חלק מצד עצמם הנה זה אינו יען כי מראש צורים הוא אברהם אע"ה שהוא ראש האבות שנקראו צורים אראנו שבו מצינו שהוסיף לו הקב"ה ה"א להורות כי הצדיקים יש להם חלק בעו"הז מצד הפירות וא"כ הם ניזונים מחלקם שמגיע להם מן הפירות ולא כאשר חשבת וא"כ אין לנו יכולת עליהם:

100. Balak.38

     או יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב נחלת בנימין ז"ל וז"ל הקב"ה הקנה לאברהם שמים וארץ והן הנה האומות הם כפויים תחת מערכות השמים ומעתה בקניית השמים זכה אברהם להיות לו כל האומות לעבדים ושוב א"א להיות להם בישראל קנין הגוף דמה שקנה עבד קנה רבו כי אם שעבוד בעלמא יהיה להם בישראל ולכן הקנה הקב"ה לאברהם שמים וארץ קודם גזרת כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם דמרמז ג"כ על ד' מלכיות וכו' עכ"ל ע"ש. והנה לפי דברי הרב ז"ל נמצא ממילא דהרויחו ישראל עוד בזה שאז לא תשלוט בהם קסמים וניחושים ומשטרי המזלות כי ישראל הם למעלה מכל אלו כי להם יש קנין בשמים מבת ירושת אברהם אע"ה שהקנה לו הקב"ה שמים וארץ ואנחנו בית ישראל בניו באי כחו של אברהם אע"ה וז"ש מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וא"ת הלא אני רוצה שתעשה בכשפיך ולא אבקש שתעשה ברצון השי"ת לז"א כי מראש צורים אראנו והכוונה שאם לא ירצה השי"ת ויהיה הדבר ברצונו הנה לא יועילו הכישופים והקסמים כנגד ישראל יען כי מראש צורים הוא אברהם אע"ה שהקנה לו הקב"ה שמים וארץ אראנו וא"כ מאחר שיש להם קנין בשמים א"כ הם אחיזתם וקנייתם למעלה ממשטרי המזלות ובודאי שלא נוכל להרע להם בהם כי לא יפעלו בהם כלום:

← Previous · Next → — showing 801–900 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.