← All works

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Masei.5

   ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים. יובן בס"ד לפרש קישור הפסוקים והוא דאיתא במדרש רבה וז"ל לכך אמר הקב"ה למשה כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים כמה נסים עשיתי להם וכו' ע"ש והנה בזה יש להעיר דבשלמא נסים שעשה לישראל במדבר ניחא אבל מה שעשה במצרים מהיכן מוכח שעשה בשביל ישראל ודילמא עשה בעבור כבוד שמו על שכפר פרעה ואמר מי ה' וכו' ולפ"ז למה מנה מסע רעמסס להודיע נס יציאתם שהיה ביד רמה ואמנם ודאי יש הוכחה גדולה על זאת שגם הנסים שעשה במצרים הוא בעבור ישראל והוא כמ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בנאות יעקב כי לכך נאמר והכתי כל בכור בארץ מצרים וכו' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים כי מכת בכורות היתה בעבור שהיו הורגים שלש מאות ילדים בכל יום וכו' ותחלה תבע הקב"ה עלבון ישראל שהכה בכורי מצרים ואח"ך עשה באלוהיהם שפטים ונמצא שהחמיר בכבודינו יותר מכבודו וזה בנין אב לעיקרן של שפטים כי לא עשה רק בעבוד כבודם של ישראל כי ה' נלחם להם ונא לו עכת"ד ע"ש. ובזה יובן ויכתוב משה וכו' והיינו כמ"ש כמדרש כדי שיודיעם מזה הנסים שעשה להם הש"ית והתחיל למנות תחלה מסע הראשון והנס הגדול שבו שיצאו ישראל ביד רמה דייקא ר"ל באותות ומופתים ואמנם על זה יש להשיב כי מנין שעשה נסי יציאת מצרים בעבור כבוד ישראל ושמא עשה בשביל שכפר פרעה ואמר מי ה' וכו' ובשביל שיכירו העולם שאין אלוה מבלעדו לז"א ומצרים מקברים וכו' כלומר מוכרח אתה לומר שהכל עשה בעבור ישראל דהראיה ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור שכבר הכה כל בכור והתחילו לקבר אות' ואח"ך ובאלהיהם עשה ה' שפטים ונמצא שתבע עלבון ישראל קודם והחמיר בכבודם וא"כ שפיר מוכח דכל נסי יציאת מצרים עיקרן היה בעבור ישראל וכמ"ש הרב ז"ל כי זה בנין אב לעיקרן של שפטים שהכל היה בעבור ישראל וא"כ שפיר נמנה מסע זה עם שאר מסעות המדבר:

2. Masei.6

   ויסעו מסכת ויחנו באתם. יובן בס"ד לרמוז אתם בלא יו"ד כתיב והיא אותיות אמת רמז לכ"א פעמים אהי"ה שהם אורות המקיפים וידוע שיום הוש"ר אותו היום הוא יום נסיעתם מן הסוכה והנה אותו היום ימשכו אורות המקיפים בשלימות ע"י ההקפות שעושים וזהו ויסעו מסכות ויחנו באת"ם:

3. Masei.7

   ויסעו מתחת ויחנו בתרח. יובן בס"ד לרמוז והוא שאם ישראל עושים רצונו של מקום אז הם עליונים וגבוהים וכמ"ש הפ' והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וכו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ וכו' והיית רק למעלה ולא תהיה למטה וכשאין עושין רצונו של מקום כתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה כנז' בפ' כי תבא. גם ידוע שיש בחי' רפ"ח ניצוצין שצריכים בירור ותקון וגם יש בחי' ש"ך ניצוצין שצריכים תקון ומיתוק והנה רפ"ח וש"ך מספר תר"ח ובזה ויסעו ישראל מתחת ר"ל שיהיו עושין רצונו של מקום ואז יסעו מן מדריגה התחתונה הנה אז ויחנו בתר"ח שיוכלו אז לתקן וליקח להם הרפ"ח וש"ך שהם גי' תר"ח שיהיו להם דוקא ולא יהיה יניקה לחיצונים מהם ואמנם גם בגלותם הם מתקנים מעט מן הרפ"ח וש"ך הנז' והגם שלא יוכלו לתקן הכל בבת אחת ולז"א ויסעו מתר"ח כלומר שלא יוכלו לקבץ הכל בפעם אחת עכ"ז הנה בגלותם הם מסיעים ניצוצות מן רפ"ח וש"ך הנז' וזהו ויסעו ניצוצות מתר"ח ויחנו במתקה לשון מיתוק שימתקום ויתקנום:

4. Masei.8

   והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שישראל ביררו במצרים ר"ב ניצוצות מן הרפ"ח ניצוצות ונשאר פ"ו גם ידוע שישראל יש להם דין רבים לגבי עשו יען כי אומת עשו עובדים לאלוהות הרבה ונמצא שהם חלוקים זה מזה הרבה וא"כ הם חשיבי מועטים לגבי ישראל וכמ"ש אותו האמורא לההוא מין והובא בדברי רז"ל ע"ש. וז"ש והתנחלתם את הארץ בגורל ואזי אחר שתשבו בא"י במנוחה ואהבה ואחוה אז זכות א"י תסייע לבם שגם אותם הפ"ו הנשארים תבררו אותם ותוסיפו אותם על הפ"ו שיש לכם וזהו לר"ב הם הר"ב ניצוצות שביררתם כבר במצרים תרבו את נחלתו שישתלמו לרפ"ח וממילא אז ולמעט זה עשו תמעיט את נחלתו שכל כחם הוא מניצוצות הקדושה ואחר שנתבררו הכל אזי יהיו כלים ונאבדים ואז גם את חלק עשו תירשו לכם:

5. Masei.9

   או יובן בס"ד לרמוז לרב רמז לבחי' שם הוי"ה שיתמלא בארבעה מילואים והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים מספר רל"ב וזהו לר"ב אותיות רל"ב רמז לשם הוי"ה ב"ה שמספרו רל"ב תרבו את נחלתו היא בחי' המלכות שתתקנו אותה ותרבו ותעלו אותה בתכלית המעלה והרוממות ואז ממילא ולמעט היא הסט"א שהם מעט ורעים שהם הולכים ומתמעטים תמעיטו את נחלתו שע"י התקון השלם אז האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שרי ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר:

6. Masei.10

   או יובן בס"ד לרמוז לרב רמז ע"ד מ"ש הרב רבינו האר"י זיע"א על מאמרם ז"ל כל רב מבבל וכל דבי מא"י שבח"ל דוקא ע"ב ק"ל ובא"י יש תוספת עשרה וז"ש והתנחלתם את הארץ וכו' ואז אחר שתגיעו לשם לרב תרבו את נחלתו שיהיה מן בחי' רב בחי' רבי ולז"א תרבו:

7. Masei.11

   הפטרת מסעי כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש הרב משנת חכמים ז"ל בהקדמתו דף ד' ע"ב וז"ל ועוד תמצא ותראה כי שם אלהים עם שם ישראל משלימים זה לזה באופן זה אל הים יש אל אשר לזה אמר יהושוע והכריתו שמנו וכו' ומה תעשה לשמך הגדול א"כ הואיל וקרא כתיב ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום הרי זה עד היום וכו' ע"ש הרי מכאן תדע רמז דבקות ישראל בהקב"ה ומזה תדע מעלת ישראל כמה חביבים הם לפניו ית' וזה שכתב הרב ז"ל הוא כעין יר אה אה בה שכתוב בזו"הק וגם כאן אם תכתוב שם אלהים ושם ישראל כנז"ל יהיו נקראים של זה בזה ושל זה בזה להורות שישראל קשורים ודבוקים בו ית' והנה כשנחלקה מלכות רחבעם ומלך ירבעם על עשרת השבטים והם עזבו את הש"ית ונטו אחרי ירבעם ועבדו ע"ז והנה ידוע כשישראל עושין רצונו של מקום ראוי לקראם בשם ישראל דוקא שהוא ישר אל ואם הם אינם עושים רצונו של מקום אז ראוי לקראם בשם עם ועיין לרבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשיות הקודמות מה שפירש הפרש בין אומרו העם לבין אומרו ישראל ע"ש והנה לפ"ז אותם עשרת השבטים שהלכו אחרי ירבעם בן נבט ועבדו ע"ז ראוי לקוראם עם רב להורות כי רבים מאותו החלק שהלכו אחרי רחבעם שהם ב' שבטים יהודה ובנימין והנה השתא לפ"ז אם תכתוב ירבעם ותכתוב תחתיו עם רב כזה ירב עם עם רב הנה גם כן משלימים זה לזה כעין הנז"ל והשתא בא וראה כמה חסרון מגיע לחוטא דכשישראל עושין רצונו של מקום דאז דבקים בה' אלהים הנה כדי שיהיו נקראים של זה בזה ושל זה בזה צריך להניח תחלה שם ישראל ואח"ך שם אלהים כי סדר הקריאה צריכה להיות מלמעלה למטה והרב ז"ל שכתב לעיל תחלה שם אלהים ואח"ך שם ישראל הוא דרך כבוד כלפי מעלה ולאו אורח ארעא למכתב שם ישראל והמבין יבין עצמו ונמצא שהדבקות והתקשרות שם ישראל עם שם אלהים הוא באופן שצריך לכתוב שם ישראל תחלה ואח"ך שם אלהים כדי שתהיה הקריאה מלמעלה למטה וא"כ בא וראה כמה גדול ערך אשר בשם ישראל יכונה ואמנם אותם שעבדו ע"ז אשר יצאו מכלל שם זה ונקראו בשם עם רב כאמור והלכו אחרי ירבעם הנה אז נעשה התקשרותם עם ירבעם לאחור כי צריך לכתוב שם ירבעם למעלה ושם עם רב אחריו למטה ואז יהיו נקראים של זה בזה משא"כ להפך לא יהיו נקראים וא"כ כמה הפסידו שמלבד שהדבקותם היתה עם ירבעם הנה ג"כ הם תחתונים ולא עליונים. ובזה יובן בס"ד מה מצאו אבותיכם שעבדו ע"ז בי עול כי רחקו מעלי עלי דייקא ר"ל שאופן התדבקות והתקשרות שמם עמי היה בסדר עליון ובמעלה רמה ששם ישראל צריך להיות למעלה משם אלהים והנה לולי היתה התדבקותם ברע ג"כ באופן זה היה להם בזה חצי נחמה ואמנם המה הלכו אחרי ההבל אחרי דייקא שהתקשרות שם עם רב עם שם ירבעם צריך להיות למטה והוא למעלה ונמצא שהם הלכו אחרי ההבל וגם בעיקר הענין שדבקו ברע בזה יהבלו המה:

8. Masei.12

   או יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש רבינו חיד"א ז"ל בראש דוד דיש סברא שגם בנתגרשה שני פעמים לא תנשא ולאו דוקא נתאלמנה וישראל אינם רוצים לשוב דס"ל דהם כמו שנתגרשה ב"פ דשוב לא תנשא אבל זה אינו דגם לסברא זו דוקא בנתגרשה מב' אנשים אבל לא בבעל אחד ע"ש וז"ש מה מצאו אכותיכם בי עול כי דחקו מעלי וילכו אחדי ההבל פי' אם טענתם משום דנתגרשה ב"פ לא תנשא אין העול בי חלילה כי אם בהם הוא העול והיה צריך שאני אמאס בהם ולא שהם יברחו ממני ועוד מעיקרא דדינא ויהבלו בזאת הטענה כי זה לא נאמר כי אם בנתגרשה מב' אנשים ולא מאיש אחד ועוד גם אם יהיה במונח דאפי' באיש אחד מיירי הנה ולא אמרו איה המעלה אותנו וכו' דהוא ית' משדד המערכות כאשר שידד מקודם וא"כ אם הם מזלייהו לא הוי טוב הקב"ה ישדד המערכות ויהיה טוב ולמה להם לברוח:

9. Masei.13

   או יובן בס"ד לפרש אומרו וילכו אחרי ההבל ויהבלו ונקדים מ"ש הרב מהרי' אזולאי זלה"ה בח"א בשם הרב מה"רב ז"ל ע"פ איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא והוא כמ"ש דנאמן אדם במגו אבל מגו במקום עדים לא אמרינן וז"ש איך תאמרי לא נטמאתי במגו שהיית אומר אחרי הבעלים לא הלכתי והשתא אמרת לא נטמאתי דאי דרכך בגיא דשם מפורסם דהלכת ואין את נאמנת דאין כאן מגו ואינך נאמנת כמ"ש לא נטמאת עכ"ד ז"ל ע"ש ונמצא לפ"ז דלפי סברתם יש להם טענת מגו ואמנם לפ"וד טענתם נסתרת משום דמגו במקום עדים אינו כלום. והנה יובן בס"ד כי אחרי אותיות הבל יש אותיות מגו כי אחד הלמ"ד מ"ם ואחר הב"ית גי"מל ואחר הה"א וא"ו הרי אותיות מגו. ובזה יובן מה מצאו וכו' וילכו אחרי ההבל ר"ל אחרי אותיות הבל שהוא אותיות מגו ר"ל שיש להם לדעתם טענת מגו שלא נטמאו ואמנם באמת ויהבלו בטענה זו כי מגו במקום עדים הוא:

10. Masei.14

    או יובן בס"ד לפ' כי רחקו מעלי כי ידוע שישראל כשחוטאין מסתלק משמם אותיות א"לי וישאר ר"ש וזהו מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי שע"י חטאם נסתלק שם אל מהם גם הע"ין יתחלף בא"לף באותיות אח"הע ואז עלי הוא אותיות א"לי:

11. Masei.15

    הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי אשר לא יועילו הלכו. יובן בס"ד לפרש ע"ד מה שאמרו בפסיקתא שאלו לחכמה חוטא מה ענשו א"ל הנפש החוטאת היא תמות שאלו לנבואה חוטא מה ענשו א"ל חטאים תרדף רעה שאלו לתורה חוטא מה ענשו א"ל יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה א"ל יעשה תשובה ויתכפר עכ"ל והנה מאחר שהקב"ה אמר יעשה תשובה נמצא דהכל תלוי בתשובה וא"כ גם אם יעשה כמ"ש תורה ויביא קרבן עכ"ז בלא תשובה לא מהני וז"ש הכהנים לא אמרו איה ה' ר"ל הכהנים בעת שמביאים להם הקרבן להקריבו והם רואים שזה בעל הקרבן אינו עושה תשובה לא אמרו לו איה ה' ר"ל איה דבר ה' אשר אמר יעשה תשובה ומאי מהני לך הקרבן בלא תשובה אלא הם שמחים בזה הקרבן כדי לאכול הבשר ואינם חוששים אם מזה יהיה לו כפרה אם לאו ואם הם תופשי התורה דוקא ר"ל שהתורה אמרה סתם יביא קרבן ויתכפר ולא זכרה תשובה ג"כ הנה גם לרעתם זה הנה הם לא ידעוני שאם הולכים אחר גזירת התורה צריך שילכו ג"כ אחר כל גזירותיה והלכותיה והנה באמת הם לא ידעוני ואינם מקיימים מצות התורה והרועים אלו הת"ח שהם חכמים וצריכים לחוש לדברי החכמה שאמרה נפש החוטאת וכו' הנה הם פשעו בי והכוונה שהחכמה החמירה גם בשוגגין שאמרה הנפש החוטאת וחטא שוגג הוא והם לא די להם השגגות שבידם אלא ג"כ פשעו בי והפשע הוא יותר ממזיד והנביאים שצריכים לחוש לדברי הנבואה ג"כ לא חשו והלכו ונבאו בבעל ואם הנבואה אמרה חטאים תרדף רעה והכוונה שהרעה תרדוף אותם הם קלקלו יותר שלא הוצרכה הרעה לרדוף אותם אלא הם מעצמם רצו אחריה וזהו ואחרי אשר לא יועילו הלכו:

12. Masei.16

    או יובן בס"ד לרמוז הכהנים לא אמרו איה ה' והוא כי שם הוי"ה ב"ה יתמלא ביו"דין בה"הין באל"פין וא"יה ר"ת אל"פין יו"דין ה"הין ואמרו מלשון שבח כמו את ה' האמרת היום וה' האמירך וכו' או אמרו רמז ליחוד וז"ש הכהנים לא אמרו איה ה' שלא גרמו יחוד ה' בכל בחי' המילואים:

13. Masei.17

    העבד ישראל אם יליד בית הוא מרוע היה לבז עליו ישאנו כפירים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה וכו'. יובן בס"ד דידוע דהחובל בעבד כנעני פטור אבל ישראל גם בהיותם בבחי' עבדים יש להם דין עבד עברי ולא עבד כנעני ולזה תמה הנביא העבד ישראל ר"ל גם אם נאמר שהוא בחי' עבד עכ"ז היתכן לומר עליו שהוא יליד בית ר"ל עבד כנעני וזהו אם יליד בית הוא בתמיה ובודאי שהוא עבד עברי א"כ מדוע היה לבז ועוד דבכל התורה איתא אין אדם לוקה ומשלם והוא איך לוקה ושלם כי עליו ישאנו כפירים ג"כ עליו דייקא כלומר על עצמו וגופו ולמה קרה לו כך והנה הלא זאת התימה תעשה לך בשביל עזבך את ה' אלהיך וכו' שגם חטאיך היה מן התימה ולכן המקרה שקרה לך הוא תמוה:

14. Masei.18

    ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. יובן בס"ד והוא כי הש"ית נתן לאדם דעת ושכל כדי לעסוק בו בתורה ולהבין ולהשכיל הדרך אשר יעבוד בו את ה' וגם נתן באדם טבע זריזות וחמדה ותאוה וכיוצא הכל הוא בשביל צורך התורה והעבודה והנה החוטא לא די לו שאינו עוסק בכל זאת בתורה ובעבודה אלא עוסק בהם בצרכי החומר ובצורך התורה יתנהג להפך ד"מ אם יבא ללמוד לא ישים לב להבין כי יאמר שאין לו שכל להבין אבל בענייני המסחר ושאר צרכי החומר תמצא כל הנהגתו בשכל ובדעת גדול הרבה וממציא כמה המצאות ואמתלות וערמות ותחבולות כדי להרוויח ממון וכשיבא ללמוד תורה או לשמוע דברי תורה תמצאנו קשה ההבנה אבן דומם וכן עוד בענין העבודה והתפלה ושאר מצות תמצאנו עצל גדול שכל ענייני העבודה עושה אותם בעצלות גדולה מאוד וצרכי המשא ומתן וכיוצא תמצאנו זריז גדול שאם ילך על רגליו מן הבוקר עד הערב לא ירגיש בטורח וכן אם יבא ללמוד בלילה איזה דפים של זוהר תכף תחטפנו השינה ואם יבא לכתוב חשבונותיו ישב עד אור הבוקר ולא ירגיש ואם יראה אדם שהוא לומד או עושה מצוה אחת אין לו תאוה וחמדה וקנאה להתאוות ולהתקנאת ממנו משא"כ בענין המ"ומ ושאר קניני עו"הז והמלבושים הוא מתקנא מכל דהו ויש הרבה דברים כוצא בזה יכלה הזמן והמה לא יכלו שבדברים השייכים להש"ית הוא חסר מכל דבר ובדברים השייכים לחומר הוא מלא וגדוש מכל דבר הצריך לו וז"ש ואנכי נטעתיך שורק כלומר כמו השורק שנטעתי בך טבעיים ועניינים טובים כדי שיהיה הגוף כולו זרע אמת ר"ל להתעסק בהם בצד הטוב להשלים עצמכם ואיך נהפכת לי תיבת לי דייקא ר"ל אם מה שנהפכת היה בכל הצדדין בין במה שנוגע לי בין במה שנוגע לחומר היה עכ"פ חצי נחמה בשבילך אבל הנה אנכי רואה שלא נהפכת כי אם לי דבמה ששייך לחומר מתנהג בשכל גדול וכן בכל דבר הצורך לזה והלואי שנהפכת הפיכה ממוצעת אלא היית סורי הגפן נכריה שהוא הפיכה נכרית חוצ מן הגדר הרבה בתכלית:

15. Masei.19

    הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל כי עתה כנוי לתשובה כמ"ש ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה גם ידוע שהטעם שמועלת התשובה לישראל הוא משום דלישראל יש להם דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל או"הע שיש להם דין עבדים לא מהני להו תשובה כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וז"ש הלא מעתה היא התשובה ר"ל מכח התשובה קראת לי אבי אתה שיש לך דין בנים:

16. Devarim.1

    בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב. יובן בס"ד לרמוז בעבר הירדן רמז להשלכת העונות בסוד ותשליך במצולות ים כל חטאתם וזהו בעבר הירדן ר"ל שתעביר העונות ותשליכם לירדן ע"י במדבר לשון דבור רמז לדבור תורה ותפלה וגם עוד בערבה ר"ל שיהיה האדם מעורב עם הבריות ולא יתגאה עליהם דזה כלל גדול הוא בעבודה ואין לך דבר טוב לאדם כמו השתוף שמשתתף עם הצבור ואיך האדם יכול להשפיל גאותו ולהתערב עם הבריות ולהשתוות עמהם הוא ע"י מול סוף ר"ל שישים למולו הסוף שלו שאם האדם יביט על הסוף לא יתגאה והוא כי יביט שאז יהיו הכל שוים בקבר העני והעשיר החכם והטפש שאין שום אחד לוקח עמו לקבר יותר מחבירו וכולם מלבוש אחד להם וא"כ אם בימים הארוכים של הקבר הכל עומדים בשוה איך יבא להתגאות בימים הקצרים של עו"הז והגם שהוא רואה באמת שיש לו יתרון על זולתו מ"מ למאי נ"מ הלא סוף על סוף שוים הם וא"כ ע"י שישים למולו הסוף שלו אזי בזה יתערב עם הבריות ולא תזוח דעתו עליו. גם עוד צריך הוא להביט בהפרש אשר יוצא בין הטוב ובין הרע שיעריך זה כנגד זה ויראה הנולד מזה ומזה וזהו כן פארן לשון פאר לצד הטוב ובין תופל רמז לצד הרע שיביט ויעריך דברים המפרישים בין זה לזה שאם יבחין בין הטוב לרע לא יחטא ואז ידע את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה. גם עוד צריך להיות לבן ר"ל לא יהיה צבוע שמדבר אחד בפה ואחד בלב אלא יהיה דוגמת הלבן שהוא נקי ואמיתי ואין מורכב בו שינוי כצבועים וזהו ולבן וגם עוד צריך שיחשוב עצמו כמו חציר השדה שהוא הירק שאם לא ישקוהו מים יתייבש וכן האדם אם לא ישתה תמיד מן מימי התורה שנקראת מים אז יבוש יבש וזהו וחצרות וגם עוד צריך נמי שלא יהיה לו רדיפה אחר הממון כ"כ וזהו ודי זהב ר"ל יאמר די אפי' לזהב שהוא חשוב ביותר כי יהיה שמח בחלקו ולא יהיה כאותו שיש לו מנה ורוצה מאתים ועד שמת אין חצי תאותו בידו דאז כל ימיו אין לו פנאי לעבודת ה' אלא צריך שיהיה עשיר ושמח בחלקו:

17. Devarim.2

    ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. יובן בס"ד לפרש כי ידוע שישראל נמשלו לכוכבים לשני עניינים הראשון בשביל רבויים כמ"ש הקב"ה לאברהם אע"ה הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך ופשוטו של מקרא הוא לומר שהם יהיו רבים עד אין מספר כמו הכוכבים שהם רבים עד אין מספר. הב' מצינו במדרש רז"ל שאמרו למה נמשלו ישראל לכוכבים לומר לך מה כוכבים שולטים מסוף העולם ועד סופו כך ישראל שולטים מסוף העולם ועד סופו ע"ש ונמצא לפ"ז כי לשני דמיונות נדמו ישראל לכוכבים הא' בשביל רבויים והב' בשביל ששולטים מסוף העולם ועד סופו והנה דמיון הרבוי הוא תלוי בידו ית' שצריך הוא ית' להרבותם הרבה עד שיהיו רבים כדמיון הכוכבים וזה אינו תלוי ביד ישראל. ואמנם דמיון הב' של השליטה הוא תלוי בידם כי ע"י תקון מעשיהם הטובים ומצות שעושים בזה הם יכולים לשלוט מסוף העולם ועד סופו כי אז בזה יזכו להטובות הנשגבות שהבטיחם הש"ית לעת"ל וגם בזה יכניעו כל שרי או"הע למעלה ואין זה תלוי כי אם במעשים טובים דוקא והנה הדמיון של הריבוי מצינו שנתקיים שהרבה הקב"ה את ישראל רבוי עצום למעלה מן הטבע עד שאין לספור אותם ושפיר היו דוגמת הכוכבים לענין זה. ואמנם דמיון הב' של השליטה מסוף העולם ועד סופו עדיין לא נתקיים כי אפי' בזמן מרע"ה שהיתה יד ישראל תקיפא הרבה אפ"ה צוה אותם ה' לבלתי ירשו את אדום ועמון ומואב שהם ג' ראשי האומות ואמנם לעתיד אחר שישלימו ישראל תקונם כראוי אז יזכו לרשת הכל וגם על האומות הנז' ישלטו ויירשום וכמ"ש לעיל בס"ד בפ' מטות ע"ש. ונמצא שכל עוד שלא ירשו שלשה האומות הנז' ושלטו בהם עדיין לא נתקיים בהם דמיון של השליטה מסוף העולם ועד סופו. ובזה יובן ה' אלהיכם הרבה אתכם כלומר מה שמוטל עליו לעשות כבר עשהו אבל אתם עדיין לא עשיתם מה שמוטל עליכם והוא כי והנכם היום דייקא ככוכבי השמים ר"ל הדמיון שדומים אתם היום הזה לכובבי השמים אינו כי אם לרוב ר"ל לענין הריבוי דוקא אתם דומים לכוכבי השמים אבל לענין השליטה מסוף העולם ועד סופו עדיין לא נתקיים זה כי תלוי במעשיכם שעדיין לא נשלם התיקון כראוי לכם כדי שתזכו לזה ג"כ:

18. Devarim.3

    ויברך אתכם כאשר דבר לכם. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש הרב אפיקי יהודה ז"ל ע"פ וכל העם רואים את הקולות שאמר רואים ולא אמר שומעים ופי' הרב ז"ל כי הנה מה שמרגיש האוזן את דפיקת השפתים של איזה מדבר או קשקוש פעמון העומד הרחק מהאדם השומע הסיבה הוא בזה מפני שדפיקת השפתים או שאר גושים המוגשים זה לזה דא לדא נקשן יגיעו את האויר אשר אצלם וזה האויר יגיע את האויר אשר אצלו וזאת התנועה הולכת ונעתקת ממקום למקום עד כי תבא לפנים מן האוזן בחלל העצם האבניי שהוא חלול ומלא אויר וזה האויר החיצון המתנועע הנכנס שם דופק על על דוק מתוח שם שטוח כעין התוף ומן הנדנוד מרגיש השומע הדפיקה והניקוש הם ושנוייהם וכל העניינים התלויים בהם:

19. Devarim.4

    ואמנם התחלפות הרגשת השמיעה וההאזנה יבא מהתחלפות החומר המניע האויר בדפיקתו החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב או משנוי הנטיה באופני הדפיקה וביאור הדבר דפיקת הנחשת קלל מדגיש השומע ממנו צלצול חד וחריף וקול מחצצים בין משאבים יוליד אל האוזן הדגשה עבה וגסה וע"ד זה יתחלף הדגשת האוזן מהכרת בעלי החיים כל אחד לפי מה שהוא עד שהשומע זאת ההברה מכיר ממנה מציאת החי המשמיע אותה מי הוא זה ואי זה הוא שור או חמור גם בלא ראות זולת מהרגשת הברת קולו ומחתוך כלי הפה שלו וכן בעל ההברה המיוחד הנרמז לא כל הברותיו שוים אבל ישתנו לערך נטיית כלי הדבור ד"מ אם ישיק המדבר שפתיו זו לזו על אופן הידוע מרעיד מזה את האויר עדי מרגיש השומע מזה הברת הבי"ת וכאשר יחזק כח הדופק בהם או ירפה ירגיש ממנה השומע הפ"ה או המ"ם וכן בלי ספק נמצאים דפיקות רבות מתחלפות גם באשר בעלי החיים אשר אינם מסוג המדברים באופן שיומשך מאיזה דפיקה המיוחדת לו הברת הבי"ת ומדפיקה אחרת שלו הברת הפ"ה והקרוב לה וכן לכל א' וא' על ההיקש הנז':

20. Devarim.5

    והנה יש חקירה אחת ששאלו ודרשו אותה החוקרים והוא אחר שאנחנו מוצאים את השלהבת שהוא העדר המשוש ומורגש הריאות נראה מזה כי חוש הריאות מרגיש יותר ממה שירגיש חוש המישוש וא"כ קשה למה האויר הוא נעדר הריאות והוא מורגש המישוש ואמנם הענין הוא כי ידוע שסיבת הראות הוא מפני שהדבר המובט ונראה נרשם בבת עין אשר היא כמראה המלוטשת וא"כ מזה נדע כי אותה המניעה הנוהגת במראה המלוטשת לבלתי יתראה לאדם הדבר המובט בה היא היא הנוהגת בבת עין ג"כ שאיננה משגת הרגשתה בהיותה על זה האופן מהמניעה והוא כי כמו שלא יראה ויביט הדבר הנרשם במראה זולת אם הוא עומד מרחוק מן המראה אבל אם יתקרב על המראה עצמה אז יבטל הדבר את התמונה המצויירת לעומתו כיצד היותם מקורבים מאד כמו כן הדבר המובט בבת עין אם יתקרב על הבת עין עצמו ולא יהיה מרחק כלל בין דבר המובט ובין המביט אז לא יתראה והנה אחר שידוע נאמנה שאין בעולם מקום ריק מן האויר ושהאויר הוא מונח על העין הרואה השתא זה הוא הסיבה שהאויר הוא נמנע הראות:

21. Devarim.6

    ואז בזה תשכיל מן מוצא הדברים ותדע שאלו היה במציאות איזה מקום ריקות מן האויר והיה אדם עומד בריקות ההוא ע"ד הנס היה מרגיש אז בחוש הריאות את האויר העומד נגדו ונוסף לזה כי היה מרגיש ג"כ בחוש הראות את התנועות ההוות באויר אשר יתהוו מתנועת איזה גשם המתנועע בו ואחר שהצענו במה שקדם כי התחלפות אשר היה מאיזה גשמיים יוליד התחלפות הנתיבות ושנוי המסלולים תוך האויר עד שיצמח מזה התחלפות הרגשות השמיעה אז נאמר כמו שחוש השמע מרגיש בהתחלפות נתיבות האויר עד שיכיר כוונת המדבר משנוי ההברות אשר הוא שומע כמו כן אם ירגיש האדם בחוש הראות התחלפות הנתיבות אשר תוך האויר ירגיש אז בחוש הראות את כוונת המדבר המהווה את הנתיבות האלה בנענוע כלי מבטאו כמו שישיג האדם כוונת הכותב אשר כתב דבריו על המכתב או על הגליון מהתחלפות התמונות שבאותיות הרשומות על הנייר:

22. Devarim.7

    והנה הטבעיים הסכימו כי האויר בורח מן האש והשתא לז"א האש שירדה עם השי"ת על הר סיני הבריחה והניסא את האויר אשר סביבות המקום הלז א"כ מבואר כי האומה הישראלית אשר היה חונה שם הר האלהים עמדה במקום אשר היה שם ריק מן האויר והגם שעל דרך הטבע לא אפשר שיחיה הנברא בלתי שיקיף אותו האויר באמת מעמר הר סיני היה בזה ע"ד הנס עדי יחיו הנפשות אשר לא תחיינה ואחר שיהיה הדבר כן שישראל עמדו במקומם במקום הפנוי מהאויר והכתוב מעיד מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ועיין רש"י פ' יתרו אז היו ישראל מרגישים בחוש ראייתם את חלופי התנועות אשר נתהוו באוירם מחלופי ההברות של הדבור והגם שהנחנו שהאש הבריחה את האויר אשר סביבותיה לא ימלט משיהיה גבול לשליטת חום האש למעלה גם מן הצדדין וא"כ במקום אשר כלה שליטת האש שם החל האויר לעמוד על עמדו ממקומו לא מש וא"כ אז היה מרחק מוגבל בין ישראל ובין האויר וכבר נתבאר שבאופן זה אז האויר מורגש הראות אל האדם שעומד כנגדו וגם הנתיבות אשר יתהוו בתוך האויר יורגשו לו אז ולזה בעת אשר דבר הש"ית אל כל עמו מן השמים אשר שם היה האויר שוכן לשבטיו ואין בו כושל אחר שהאש לא היה זולת על הארץ היו אז מרגישים ומשיגים תנועות הדבור והתחלפות הברתו בחוש הראות וזהו מ"ש הש"ית אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם תורף דברי הש"ית בזה כי בעת דבר עם ישראל מן השמים ראו את דבריו ולא ששמעו וזהו שאמרו במררש חזית הה"ד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבד עמך:

23. Devarim.8

    ולזה אמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. כפל הלשון ראיה בפסוק זה לבאר שאין רואים וכו' על צד השאלה ומליצה אבל האמת שנשתנו אז סדרי בראשית וראו את הנשמע ולזה שינה עליו הכתוב לעכב ולומר כי ממה שראו את הקולות וינועו אז אחזתם רעדה ויעמדו מרחוק להנצל מן המות במה שיעמדו רחוק מן האש כי אז יקיף אותם האויר הטבעיי כמנהגו של עולם גם עוד תשכיל מזה כי סיבת ראות הקולות היא עצמה סיבת מניעת השמע כי עיקר הסיבה שנתחדשה בזה להיותם רואים את הנשמע הוא ריקות האויר סביבותיהם ומבואר למעל' כי זולת האויר אין שיסבב הרגשת איזה דפיקה אל האוזן והמופת המוחש לזה אם יוציאו את האויר מאיזה בית או כלי ע"י המה"שין הנק' בלשון אשכנז לופ"ט פומ"פף או גם אם יהיה בתוך הבית הזה או הכלי פעמון המקשקש ודופק בכח גדול וביד חזקה עכ"ז לא נשמע קולו אל העומדים אצלו ומובן מאשר לפנינו כי ישראל ראו את הדבור יוצא לא ששמעו. וזהו טענת ישראל אל מרע"ה באמרם דבר אתה עמנו ונשמעה ולא אמרו ונחיה והכוונה בזה הוא כי בדבר אלהים עמנו אנחנו רואים את הקולות ולא שומעים וראיה של דבר הנשמע מחייבת סכנה של מות שהרי א"א שיתראו הקולות זולת בהעדר האויר סביבות הרואה והאויר הוא סיבת החיים לכך אנחנו מבקשים דבר אתה עמנו ואז נשמע הקולות כמנהגו של עולם ולא נראה כי אז לא יהיה סכנת מות ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות כי דבורו ית' מחייב המות ולכן דבר אתה עמנו ע"כ תורף דבריו ז"ל בקיצור ע"ש:

24. Devarim.9

    והנה המורם מכל האמור כשדיבר הש"ית עם ישראל הנה מצד הטבע צריכים למות מכח זאת יען כי עי"ז האויר ברח ונתגרש מן המקום ההוא ונשאר מקום עומדם פנוי וריק מן האויר וא"כ היה צריך שימותו תכף כי א"א לאדם לחיות בלתי האויר ואמנם הם היו חיים באותה שעה בדרך נס הפך הטבע כי נשארו חיים וקיימים על מוצא פי ה' בטל של תחייה שהזיל עליהם וא"כ נמצא שדבורו ית' אליהם הגם שמצד הטבע גורם להם מיתה עכ"ז עשה הקב"ה עמהם נס הפך הטבע ומנהגו של עולם ונשארו חיים וקיימים והנה הברכה הגדולה שתהיה לאדם מן השמים הנה אם יביט בה האדם יראה שמצר הטבע היה צריך שתגרום רעה ח"ו לאדם והוא שאם הקב"ה ברך את אדם שהוא עני ונעשה עשיר או אפי' העשיר עצמו שברכו והרויח ריוח גדול סך עצום וכן מי שלא היה לו בנים וברכו הקב"ה בבנים הרבה וכן כיוצא בזה הנה הגם שהברכה מתקיימת באדם והיא טובה לאדם הרבה עכ"ז קרוב הדבר שיהיה לו מזה עין הרע מן הבריות דתהו ביה אינשי וכל דבר דתהו ביה אינשי יהיה בזה עי"הר ב"מ וא"כ אפשר שמזה ימות או יחלה וכיוצא וכמ"ש בגמרא תתקצ"ט מתים מעי"הר וא' מיתת עצמם וא"כ ראה כמה פועלת וא"כ השתא אמת שזה הרויח הרבה ממון בפעם אחת עכ"ז אם שלטה בו עי"הר ומת או חלה הנה זו רעה אצלו ומה בצע בריוח הזה ונמצא דהברכה שתבא לאדם הנה מצד הטבע צריך שיהיה ממנה היזק המוכרח להיות כאשר תהו ביה אינשי וממילא יזוק האדם ואמנם הנה הקב"ה ברחמיו כששולח ברכה לאדם להרויח ממון הרבה או כיוצא בזה מוכרח שיעשה הקב"ה עמו נס גדול הפך הטבע שיתקיים האדם הנז' באותה ברכה בדרך נס שלא יהיה ניזוק כלל והגם דתהו ביה אינשי לא תשלוט בו עי"הר כלל ועיקר וזה החסד לישראל ע"ד אותו החסד שעשה הקב"ה עמהם בדברו אתם. ובזה יובן הפסוק יוסף ה' וכו' ויברך אתכם כאשר דבר לכם ר"ל הברכה יהיה קייומה בדרך נסיי כמו ענין הדבור שדבר לכם בהר סיני שהיה בדרך נס כן יעשה כאן שהגם שמדרך הטבע מוכרח שיהיה לכם היזק מפני שיהיו תוהים בה אינשי ומזה ימשך עי"הר עכ"ז אל תחושו כי הקב"ה יתנהג בברכתכם בדרך נסיי באופן שלא תשלוט בכם עי"הר כלל ולז"א הפ' ברכת ה' היא תעשיר אבל לא יוסיף עצב עמה ר"ל לא ימשך מזה עי"הר מחמת דתהו אינשי ואז יהיה מזה עוצב אלא לא יוסיף עוצב בה שיתנהג הקב"ה עם האדם בדרך נס:

25. Devarim.10

    ובזה יובן בס"ד רמז הפ' במשלי אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם והכוונה הוא שכמו אותם הדברים שראו בעיניהם ברור הדבר שהם אמתיים ומהש"ית יצאו כן אותם הדברים ששמעו באזניהם ממרע"ה הם אמתיים ומה' יצא הדבר ע"י משה נאמן ביתו וזהו אוזן שומעת רמז לדברי מרע"ה שבהם ליכא כי אם שמיעה דוקא ועין רואה רמז לדברים ששמעו בסיני ממנו ית' שבהם יתייחס לשון ראיה כי המה ראו אז הנתיבות והמסלולים שנתהוו באויר מדבריו ית' הנה ה' עשה גם שניהם ביחד ואין הפרש כי כולם דברי אלהים חיים:

26. Devarim.11

    ודע כי מה שהחליט הרב ז"ל לומר שישראל לא שמעו את הדבור שיצא מפי הש"ית כי אם ראו דוקא את הקולות אשר נאמרו מפי הגבורה הנה לא יתיישב בזה פשט הפסוק שאמר וידבר ה' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים וכן השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי וכן מן השמים השמיעך את קולו וכו' ודבריו שמעת מתוך האש וכן אם יוספין אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו וכו' ועוד יש במקרא כיוצא בזה שאומר לשון שמיעה וקשה הדבר להוציא הפ' מפשוטו ולומר שזכר שמיעה לשון מושאל ובודאי שהיה נמי שמיעה ממש ואפשר לומר דתרווייהו הוו ראיה ושמיעה והגם שלפי דברי הרב ז"ל לא אפשר להיות תרווייהו כאחד דאי איכא ראיה ליכא שמיעה ואי איכא שמיעה ליכא ראיה מ"מ אפשר לומר שגם זאת היתה בדרך נס והוא הפך הטבע ששמעה אזנם ג"כ כי רצה הש"ית שיראו בעיניהם וישמעו באזניהם ומה שזכר הפ' הרבה פעמים לשון שמיעה הוא משום דלפ"ז איכא נס גדול פרטי בשמיעה דמאחר שהם עומדים במקום פנוי מן האויר לא אפשר לשמוע מצד הטבע משא"כ בעיקר הראיה ליכא נס דקרוב לטבע שיראו את הקולות מאחר שהם עומדי' במקום פנוי מן האויר ורק הנס היה במעמדם במקום ההוא שהוא פנוי מן האויר שהוא דבר פלא איך יחיה האדם בלתי האויר ולכן זכר הפ' הרבה פעמים לשון שמיעה כי השמיעה עצמה היה נס פרטי שהוא הפך הטבע והנה על איזה אופן שיהיה הנה ודאי היה נס הפך הטבע בדברו ית' אתם וא"כ גם אם יסתרו ח"ו דברי הרב ז"ל מ"מ הרמז שכתבנו בס"ד בפסוקים הנז"ל לא יזוז ממקומו בעז"הו:

27. Devarim.12

    ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם וגו'. אפשר לרמוז בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל דע כי אע"פ שתמצא כתוב אצלינו במקומות רבים כי פלוני נתגלגל בפ' ואח"ך בפ' וכו' ואל תטעה לומר שהנשמה הראשונה עצמה היא המתגלגלת תמיד אבל הענין הוא כי הנה כמה שרשים לאין קץ נתחלקו שמות בני אדם ובשורש כל אחד מהם יש כמה ניצוצות נשמות לאין קץ ובכל גלגול וגלגול נתקנים קצת ניצוצות מהם ואותם ניצוצות שלא נתקנו חוזרות להתגלגל ולהתתקן ואותם שכבר נתקנו אינם מתגלגלין אמנם עולין ועומדין במדרגה הראויה להם. ובזה תבין מה שהודעתיך בענין נדב ואביהוא שכמה פעמים נתגלגלו וכמו שנתבאר בפסוק ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כי נדב ואביהוא היו תחלה באליהו זכור לטוב ואח"ך הוו באלישע מלבד כמה גלגולים אחרים והענין הוא כי נדב ואביהוא שורש נשמה אחת להם ותלויים בהם ניצוצות נשמות פרטיות לאין קן ובכל גלגול היו נתקנים כמה ניצוצות וחלקים מן השורש ההוא ואותם ניצוצות אשר עדין לא נתקנו הם היו אשר ביקש אלישע ליקח מאליהו כי אותם שנתקנו עלו במדרגה הראויה להם ולהיות כי אלישע היה מעורב מב' בחינות כי אע"פ שעיקר ניצוץ נשמתו משורש יוסף הצדיק כמבואר אצלינו עכ"ז היה בו עירוב מן שורש נדב ואביהוא שהם מבחי' קין וכמו שהודענוך שנקרא אלישע לרמוז על קין דכתיב ביה ואל מנחתו לא שע"ה מפני חטאו וכאלישע נתקן חטאו של קין ונקרא אלישע שהקב"ה שע"ה לו וקבלו ואותיות לא שע"ה נהפכו ונעשו א"ל שע"ה ובעבור כי היה לו אותו נצוץ של קין בתחלה לכן רצה שגם אלו הניצוצות של נדב ואביהוא שיתחברו עמו כמ"ש ויהי נא פי שנים ברוחך וכו' וזכה להם מחמת אותו נצוץ של קין שהיה בו בתחלה כנז' ומזה תבין לכל הגלגולים שבעולם כי אין הראשונים ממש אותם המתגלגלים אלא בחי' ניצוצות שלהם שלא נתקנו בתחלה עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש. ובזה יובן יוסף ה' עליכם ככם תיבת ככם דייקא ר"ל אותם הניצוצות שהם ככם כלומר השייכים לכם הנה בעתה יוסף אותם עליכם שכולם יבואו בגלגול זה ואפי' שהם אין דרכם לבא בפעם אחת כי צריך להם לפחות אלף פעמים ביאות לעו"הז עכ"ז אם תטיבו מעשיכם תהיו ראויים לברכה שיוסף אותם ה' עליכם בגלגול זה אותם הניצוצות שהם ככם שיבואו כולם בפעם א':

28. Devarim.13

    ובזה יובן בס"ד לפרש הפ' בקהלת מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דור הולך ודור בא וכו' והוא דהנה אם תבא לטעות ולחשוב שהנשמה הראשונה עצמה היא המתגלגלת תמיד בזה ובזה כמה פעמים הנה לפ"ז יצא לך קו' גדולה והוא דא"כ הנה אח"ך ממה נפשך הגופים שנתגלגלה בהם פעמים רבות לריק יהיה כל יגיעם יען כי אתתא לבי תרי לא חזייא וכ"ש להרבה וא"כ סוף כל סוף בתחיית המתים גוף אחד דוקא יזכה ליקח אותה הנשמה ושאר הגופים שטרחו הם ג"כ בה לתקנה לא יהיה להם ממנה כלום ואיך יתכן להיות זה כי הלא הקב"ה אין מקפח שכר כל בריה ואיך יהיה זה הגוף טורח בשביל זולתו ויבשל ויאפה בשביל אחרים והוא לא יטעום כלום ואמנם כפי דברי רבינו זיע"א שאותם הניצוצות שלא נתקנו הם שחוזרים להתגלגל ואותם שנתקנו אינם מתגלגלים אלא עולין ועומדין במדרגה הראויה להם א"כ בזה אתי שפיר דהנה לפ"ז אז הגופים כל אחד יקח חלק שתיקן כי כמה שרשים לאין קץ נתחלקו נשמות בני אדם וכל א' יקח מה שתיקן מן השרשים הנז' וז"ש מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ר"ל אם תבא להתקשות ולשאל ולומ' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש בעה"ז ולתקן נשמות המגולגלות כי ממה נפשך סוף כל סוף אתתא לבי תרי לא חזייא וגוף אחד מן הגופים הוא יקח אותה בזמן התחייה הנה דע לך שאין הענין בגלגולים כפשוטו שהנשמה הראשונה עצמה היא המתגלגלת אלא דור הולך ודור בא והוא מלשון האמור בש"ס בקדושין דף ל"ו ובע"ז דף נ"א א"ל רבי אלעזר לר' יאשיה דדריה ופירש הערוך ז"ל פירוש בן גילו וכאן נמי פי' כן או מלשון דרי דרי האמור בש"ס שהוא לשון שורות שורות וזהו דור הולך ודור בא כלומר נשמות אלו נתקנים הולכים ובאים ניצוצות חדשים אשר לא נתקנו ואם תשאל על אותם שנתקנו להיכן הולכים לז"א והארץ היא ארץ העליונה לעולם עומדת ושם עולים ויושבים ולז"א עוד אח"ך אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה והכוונה נמי לומר שאין הנשמה הראשונה עצמה היא המתגלגלת תמיד אלא היא חלקים רבים שנחלקים ומתגלגלים זה לחוד וזה לחוד:

29. Devarim.14

    הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. יובן בס"ד לפרש דהנה יש שהוא ת"ח רשום וגדול בחכמה ותבונה ובדעת ואמנם אינו ידוע ומפורסם לעולם שאין הבריות מכירים אותו שהוא חכם גדול ויש שהוא ת"ח וידוע ומפורסם לכל שהוא חכם גדול והנה לענין למנות דיין ודאי צריך למנות אותו שהוא חכם גדול ומפורסם וידוע לכל שהוא חכם גדול אבל לא אותו שהוא חכם גדול ואינו ידוע ומפורסם יען כי הנה טבע העשיר יענה עזות ולא ישמע לקול שופט ודיין ולקבל עליו דינו ואמנם אם אותו הדיין הוא ידוע ומפורסם בחכמתו ודאי לא יעיז כנגדו ולא יסרב במשפטו ואז דברי הדיין ההוא נשמעים גם אצל עשירי עם משא"כ אם הדיין אינו ידוע ומפורסם לא יחושו עשירי עם לדבריו ולא יקבלו הודאתו ולז"א הבו לכם אנשים חכמי' ונבונים ואמנם בתנאי שיהיו ידועים לשבטיכם ר"ל שיהיו ידועים אצל שבטיכם שהם חכמים ונבונים אבל אם אינם ידועים ומפורסמים לא דאוי למנותם במינוי זה יען כי צריך שאשימם בראשיכם ר"ל למנותם שופטים גם על הראשים שלכם שהם העשירים והנכבדים ואם לא יהיו ידועים ומפורסמים בחכמתם לכל לא יהיו דבריהם נשמעים אצל הראשים שהם העשירים והנכבדים ולא יקבלו עליהם משפטם והודאתם. ומ"ש הבו לכם הוא ע"ד שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ שופטים ושוטרים תתן לך שהכוונה שתחלה צריך לקבלם על עצמך שאם יחייב אותך בדין אל יקשה בעיניך לומר אני מניתיו דיין ואיך יהיה מחייב אותי ע"ש וכאן נמי א"ל הבו לכם דייקא:

30. Devarim.15

    ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וכו'. י"ל כי תחלה אמר הבו לכם אנשים חכמים וכו' שרצה שהם יבררו אותם והוא ישים אותם ממונים ואיך כאן אמר ואקח את ראשי שבטיכם דמשמע שהוא ביררם דקיחה זו ר"ל בירור דאל"כ מה צורך לקחתם ורש"י ז"ל פי' לקחתי אותם בדברים וכו' איך שיהיה מפשטי דקרא משמע שהוא ביררם ולמה חזר בו ממה שא"ל תחלה שהם יבררו הדיינים ויובן בס"ד לפרש דהנה תחלה א"ל איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים חכמים וכו' ונמצא שפירש להם הטעם שרוצה למנות עליהם דיינים הוא בשביל שהיו טרחנים וסרבנים והנה מן הראוי היה צריך שישיבו לו אם בשביל זאת אתה רוצה למנות דיינים הרבה הנה מעתה ומעכשיו אנחנו לא נטריח ונסרב כלל ולמה צורך במינוי הדיינים ואמנם הם לא השיבו אותו כן אלא א"ל טוב הדבר אשר דברת לעשות לכן אז נחשדו בזה הענין וכמ"ש רש"י ז"ל ע"פ ותענו אותי וכו' חלטתם הדבר להנאתכם היה לכם להשיב דבינו משה ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך לא ממך שנצטערת עליה אלא ידעתי מחשבותיכם הייתם אומרים עכשיו יתמנו עלינו דיינים הרבה אם אין מכירינו אנחנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים ע"כ ע"ש. הרי שנחשדו בזה ולכן אחד ששמע תשובתם שאמרו טוב הדבר לא רצה שהם יבררו הדיינים כדי שלא יהיה להם קירוב רעת עמהם וישא להם פנים בשביל שהם ביררו אותו להיות דיין ולזה אחר אשר אמ' ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר וכו' מזה חששתי מכם ואין אתם נאמנים אצלי לברר הדיינים אלא ביררתי אני בעצמי וזהו ואקח את ראשי שבטיכם על ידי היה הבירור והלקיחה ולא על ידכם ולכן דין גרמא שלא מצאתי כי אם חכמים אבל נבונים לא מצאתי יען שאם היה הבירור ע"י ישראל היו מוצאים לדעתם אנשים גדולים שיהיו נחשבים נבונים אבל מרע"ה שהיה רבן של כל ישראל והוא אבי החכמה והתבונה א"כ לרוב חכמתו ובינתו לא יהיה נראה בעיניו אנשים נבונים כי בעיניו נחשבים הכל בסוג חכמים אבל לא יגיעו לסוג נבונים וזהו בשביל ואקח את ראשי שבטיכם שהבירור היה על ידי ולא על ידכם לכן לא מצאתי כי אם אנשים חכמים ולא נבונים משא"כ אם היה הבירור על ידכם היה נמצא לדעתכם אנשים נבונים ג"כ:

31. Devarim.16

    ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק. יובן בס"ד לפרש ע"ד שפירשו המפרשים ז"ל ע"פ צדק ילין בה ועתה מרצחים שהכוונה הוא שהנה משורת הדין הוא שאם הסנהדרין גמרו דין אחד לטובה צריך שיגמרו אותו בו ביום ולא יעכבו גמר דינו ליום הב' אבל אם הדין הוא נגמר אצלם לרעה לא יגמרו אותו בו ביום אלא יעכבו אותו ליום הב' שמא יצא עליו צד זכות ולא יהרג והנה הנביא הוכיח אותם שהם היו עושים להפך כשרואי' את המשפט של זה האיש הנידון שצריך להיות צדק כלומר שיצא הנידון מצודק בדין ולא יתחייב אז ילין בה שאינם גומרים דינו בו ביום ויפטרוהו אלא מאחרים דינו עד מחר כי אומרים אולי יצא עליו צד חייוב ויתחייב. ואימתי אומרים עתה כלומר שאומרים עתה נגמור דינו ולא נאחר אותו עד למחר זה הוא כשהם מרצחים כשרואים שיוצא דינו ליהרג לכן הם חוששים שאם יאחרו דינו למחר יצא לו איזה צד זכות ויפטר ולכן ממהרים לגמור דינו בו ביום ולהרגו עכ"ד זלה"ה. וז"ש ואצוה את שופטיכם והוא שצוויתים לבל יאחרו הדין ליום מחר אלא יגמרו אותו תכף כשבא לפניהם וזהו בעת ההיא לאמר ר"ל בעת ההיא שבא לידון לפניהם אז הוא לאמר הגמר דין שלו וזה אימתי תעשו הוא אם אחר ששמוע בין אחיכם הם העדים הנה רואים אתם שכפי העולה מן העדות הוא צריך להיות המשפט של זה הנידון צדק כלומר זכאי ומוצדק בדינו אזי על זה אנכי מצוה אתכם שבעת ההיא צריך לאמר הגמר דין שלו ולפוטרו לשלום ולא תאחרו אותו אבל אם המשפט יוצא לחובה ולא לצדקה אדרבא יותר טוב שתאחרו אותו ולא תאמרו גזירת משפטו תכף ומיד:

32. Devarim.17

    לא תכירו פנים במשפט וכו'. יובן בס"ד לפרש כי הנה יש דיין דלא חשיד שילמד טענות בפירוש לבע"ד לטעון לזכותו אלא חשיד הוא דבעת שיבא הבע"ד לטעון לפניו והוא אוהבו אז כשרואה הדיין איזה טענה שהיא טובה אז יצהבו פניו של הדיין באותה הטענה כדי שמזה יבין הבע"ד שזו הטענה יש בה תועלת לפו"ד ואז יאחזנה הבע"ד בין שיניו ויתאמץ לחזקה יותר ויותר וכשיטעון איזה טענה שהיא שאינה טובה בשבילו ואדרבה יצא לו ממנה היזק לפו"ד אז הדיין כובש פניו בקרקע ומראה תנועות בפנים שלו שמזה יבין הבע"ד שזו הטענה אינה טובה בשבילו ואז יחזור הבע"ד מיד לבטל ולהחליף את דבריו ולא יזכור עוד כדברים האלה בטענותיו ונמצא שזה הדיין הגם שלא אמר בפיו כלום לזה הבע"ד שהוא אוהבו עכ"ז הוא עשה מעשה בתנועת הפנים כמו הדבור בלתי הפרש כלל והאיסור הוא שוה כזה והוי כמו שאמר בפיו להבע"ד ולז"א לא תכירו פנים במשפט כלומר מכח הפנים שלכם תעשו הדבר לבע"ד במשפט שידע ויכיר מכח הפנים איך יעלה משפטו בטענה זו ובטענה זו ואז ידע איך לטעון כדי שיצא זכאי:

33. Devarim.18

    כקטון כגרול תשמעון לא תגורו מפני איש. יובן בס"ד לפרש שאם תמצא איזה דיין שהוא מפחד מן איזה עשיר בענין הדין והוא שמפחד לפסוק הדין לאמתו כשהוא הפך רצון העשיר הנה זה יהיה על הרוב שאותו הדיין מקודם נשא פנים לאותו עשיר באיזה דין שעבר או שנשא פנים לאדם אחר ויודע זה הדיין שזה העשיר מכיר באותו ענין ויודע בו שנשא פנים ועשה שלא כדין ולכן עתה כשרואה הדיין שאם יפסוק הדין לאמתו יהיה הפך רצון העשיר הוא מפחד לפסוק הדין לאמתו יען כי אז העשיר יענה עזות כנגדו ויחרף אותו על משוא פנים שעשה מקודם ולכן מאחר שיש מכשלה תחת יד הדיין והיא גלויה אצל אותו העשיר בעל כרחו הוא כופה על האמת פלסתר כדי לעשות רצון העשיר כי ירא ממנו אבל אם זה הדיין הוא אמתי כל ימיו ומעולם לא עשה עול במשפט ולא החניף לשום אדם ודאי אין לו לירא משום אדם ולא יחוש להעשירים ואדרבא הוא יהיה מוראו עליהם כי העשירים לא יוכלו להטיל מורא על הדיינים אם לא שהדיינים החניפו להם מקודם ועשו להם לפנים משורת הדין ולכן אח"ך הם נכנעים להם ויראים מהם שאם לא יעשו כרצונם יחרפום ויבזום כי סהדי שקרי אגרייהו זילי ומחמת זה המצא ימצא באיזה מקומות שיהיה לפעמים המשפט תלוי ביד עשירי עם שהגם שירצו הדיינים להוציא הדין לאמתו תאחזמו רעדה מן עשירי עם אשר לא ירצו בזה הפסק דין וממילא כופין על האמת פלסתר ואין דודש ואין מבקש על מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים שהוא ברחמיו יתקננו בעצה טובה מלפניו ויחזירנו בתשובה שלימה וישלח לנו גואל משיח בן דוד אשר לא למראה עיניו ישפוט וגו' כי אם והריחו ביראת ה'. איך שיהיה הנה הכלל העולה הוא שאם הדיין יזהר כל ימיו ולא יצא עול מתחת ידו כי לא ישא פנים לשום אדם הנה בטוח הוא שלא ירא ויפחד משום עשיר ואלם ואפי' יהיה איזה עשיר גברא אלמא עז כנמר אשר לא ישמע לקול מורים אם הדיין הוא אמתי בעל כרחו ישמע לו והש"ית יהיה בעזר הדיין לשים מוראו על הכל ויהיו דבריו נשמעים באין פוצה פה ומצפצף וז"ש להם מרע"ה להדיינים אל תאמרו אתה מנית אותנו דיינים ואנחנו מה נעשה לעשירי עם אשר העשיר יענה עזות ואנחנו יראים מהם פן יחבטונו במקלות ולא ישמעו לנו וז"א להם הנה אם את הדבר הזה תעשו שוב אין לכם לירא והוא שאם אתם תזהרו כל ימיכם לבלתי תחניפו להעשירים אלא כקטון כגדול תשמעון שיהיה אצלכם העני והעשיר בשווי אחד אזי מובטחים אתם שלא תגורו מפני איש כי לא יפול מורא העשיר על הדיין אם לא שהדיין החניף לו מקודם בשביל הנאתו ואם לא יראה העשיר שהדיין יש לו מורא ממנו ודאי הוא עצמו ירא לסרב כנגדו ואין לו פתחון פה עליו ובעל כרחו נכפף אליו וא"כ הכלל הוא שהדיין צריך לשמור עצמו מקודם:

34. Devarim.19

    הפטרת דברים שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר בנים גדלתי ורוממתי וכו'. יובן בס"ד באומרו בי ה' דבר והוא דהנה בסי' וא"ו כשאמר ישעיה ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב נענש על זה ובא המלאך ונתן הגחלת על פיו וגם זה לא הספיק לו לגמרי אלא כתבו רז"ל כשרצה מנשה להרגו נבלע בתוך הארז וצוה שינסרו הארז ונסרו משפתיו וכל זה על שאמר על ישראל עם טמא שפתים והנה מה שאמר כך ונענש בגחלת זה היה בתחלת נבואתו כדמוכח קראי שם דאחר שהניח על פיו הגחלת וא"ל וסר עונך וכו' שמע קול אדני אומר את מי אשלח ומי ילך וכו' ואיתא במדרש רז"ל וז"ל את מי אשלח שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי וכו' שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוסא וכו' ואמר הנני שלחני א"ל הקב"ה ישעיה בני טרחנים הם סרבנים הם אם אתה מקבל להתבזות לך וא"ל ע"מ כן וכו' ע"ש נמצא דזה היה בתחלת נבואתו על ישראל והנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שהטעם שנענש כ"כ ישעיה על מ"ש עם טמא שפתים והלא כמה דברים קשים יותר מזה דיבר על ישראל ותירצו כי כל מה שדיבר על ישראל היה מפי הקב"ה שנתנבא הוא בנבואה אבל מ"ש עם טמא שפתים זה היה מדברי עצמו שהיה מדבר עליהם לפני הקב"ה ולכן נענש על זה כי הוא מעצמו צריך לדבר טוב על ישראל עכ"ד ז"ל והנה אחר שהוכחנו מענין הגחלת שהיה בתחלת נבואתו השתא בזה אתי שפיר הפ' בהפטרת פ' זו שאמר שמעו שמים וכו' כי ה' דבר והוא כי הוא ראה שעל שאמר מקודם עם טמא שפתים נענש כ"כ א"כ איך יבא לומר עתה הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים וכו' מכף רגל ועד ראש וכו' שהם דברים קשים ומרים יותר מאותם הדבדים שנענש עליהם מקודם כי אז כשמוע השמים והמלאכים דברים אלו יבואו להרגו לכן אז מרוב פחדו תחלת הכל פתח ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר ר"ל אין בדברים אלו שאנכי מדבר בהם דברי עצמי כאשר דברתי מקודם אלא דעו נא כי ה' דבר כל הדברים האלה ולא ממני יצאו ואז התחיל לדבר דברי נבואתו בלתי שום פחד ורעדה:

35. Devarim.20

    כספך היה לסיגים סבאך מהול במים שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם. יובן בס"ד לפרש ר"ל אל תתמהי ותתרעמי על שכספך היה לסיגים שנתנו לך מעות רעים שהם נחושת תחת שצריכים ליתן כסף כי הנה מדה כנגד מדה עשו לך וכרעתך שלמו לך יען כי את ג"כ מה שמכרת להם היה במרמה והוא כי סבאך שמכרת להם הוא מהול במים ולכן תייסרך רעתך ואם היית את מתנהגת באמת ויושר גם אתך היו מתנהגים ביושר:

36. Devarim.21

    או יובן כספך היה לסיגים ר"ל בעת שקנית את אלו כמו חלב וכיוצא כדי למכור לא נתת בהם מעות טובים אלא רמית בהם את המוכרים ונתת להם נחושת במקום כסף ולא די לך מרעה זו כי לא שבעת בזה אלא גם אחר קנותך החלב וכיוצא לא מכרתי אותו כמו שהוא אלא סבאך שאת מוכרת מהול במים ושתים רעות עשית בקנייה ובמכירה:

37. Devarim.22

    והנה מי שעושה מעשים כאלו לרמות את הבריות במרמה כזאת לתת מטבע נחושת במקום כסף וכן בשאר מרמות כיוצא בזה הנה הדרך הוא לקבול עליו אצל השופט כדי לקנסו ולמונעו מזאת ואמנם אצליך זה לא יועיל יען כי שריך המה עצמם סוררים וחברי גנבים שזה הגונב דעת הבריות במרמות כאלו ומרויח ממון אינו לוקח הכל לעצמו אלא הוא שותף בריוח עם השופט כדי שאם יקבלו עליו לא יריעו ולא ישחיתו לו ולז"א שריך הם השופטים שצריך לקבול אצלם הם עצמם סוררים וחברי גנבים וא"כ ניחא להו בזה ואפי' אם אינו חבר ממש לזה הגנב עכ"ז הוא כולו אוהב שוחד וא"כ כל מי שירצה לגנוב דעת הבריות ולרמותם בעניינים כאלו הוא עושה ולא יפחד מאחר שיודע שהשופט אוהב שוחד א"כ לבו בטוח עליו שאם יקבלו עליו אצלו לא ירע לו יען כי הוא תכף ומיד ילעיטנו כהלעטת הגמל שיביא לו מנה הראויה להתכבד וסותם את פיו ואמר כולו אוהב שוחד והוא כי דרך מקבלי שוחד לעשות בענין אותו שפושט לו את היד וא"ל משמט אני וכן המקבל שוחד כשיביאו לו שוחד הוא אומר למה צריך זה ופושט ידיו ומקבלו ונמצא שהגם שבלבו הוא רוצה ופושט ידו ומקבלו עכ"ז בפיו יאמר שאינו צריך לזה אבל אלו כ"כ נטמעו בקבלת השוחד שאפי' בפיהם אינם אומרים לא צריך אלא תובעים השוחד בפה וזהו כולו אוהב שוחד כולו דייקא ר"ל לא יש בהם שום אבר שיהיה נמנע מזה אלא כולם מסכימים ורוצים בזה וא"כ הגנב הוא עושה מעשיו ובטוח לבו שלא יקראנו דבר רע מן השופט כי יבטח שירצנו בשוחד תכף. והנה לפעמים נמי אינו לוקח השופט שוחד כעין במזומן אלא רודף שלמונים שמסייע לגנב בזמן שקובלים עליו אצלו כדי שישלם לו הגנב בפעם אחרת שגם הוא יסייעו בגניבות אחרות שעושה השופט על ידו וזהו ורודף שלמונים שהם גומלים זה את זה וכ"כ הם ידועים לכל במעשיהם הרעים עד כי מחמת זה נמשך כי המה יתום לא ישפוטו ר"ל לא משכחת לה שיבא לפניהם דין יתום כדי שישפוטו יען כי מאחר שהם ידועים שהם גנבים ונותנים עיניהם בממון אחרים הנה אם יש ליתום מירושת אביו איזה חוב או תביעה אצל אחרים לא ירצה לקבול עליהם ולקרב משפטן לפני השופטים האלו וגם קרוביו לא יניחו אותו לקבול אצלם יען כי הם יודעים שאחר שיוציאו השופטים הממון מן הבע"ד לא ימסרוהו ביד היתום אלא יעכבו אותו בידם כי יאמרו ב"ד המה אביהם של יתומים ואומרים שישאר הממון על ידם לריוח היום עד כי יגדל היתום ויהיה בו ידיעה לעשות מ"ומ לעצמו ומאי דביני ביני הם אוכלים הכל ולא יתנו אח"ך כלום. וזה דומה כמו אחד שיש לו מאה זוז ובא גנב וגנב ממנו שמונים והלך זה אצל בעלי הגורל והמכשפים כדי להגיד לו שם הגנב ויקבול עליו ולקחו הם ממנו את שארית הפליטה ולא הרויח מהם כלום ונמצא שיותר טוב שהיה יושב במקומו ולא יהיה הולך אצלם וכן כאן היתום וקרוביו לא ירצו לקרב תביעות היתום לפני השופט פן יאכל הכל ויותר טוב להתפשר עם הבע"ד בינם לבין עצמה ולהתרצות ביניהם אפי' בסך מה ולא להביאם לפני השופטים וא"כ לא משכחת שישפטו דין היתום כי לא ירצו היתומים וקרוביהן לקרב משפטן לפניהם וגם עוד שגם ריב אלמנה שיהיה לה עם היתומים לא יבא אליהן שלא תרצה האלמנה לקבול לפניהם כי תפחד פן יפתוה לתבוע כתובתה מן היתומים ואחר שתתבע כתובתה ותקח אותה יפתוה לעכב המעות בידם כי יאמרו לה היא אשה אלמנה מה תוכל לעשות במעות יותר טוב שישארו אצלינו ואנחנו ניתן אותם לריוח היום ומאי דביני ביני באורך הזמן יאכלו הכל ממנה וא"כ גם ריב אלמנה לא יבא אליהם כי תפחד האלמנה להביאם לפניהם פן בעל כרחה שלא בטובתה תמסור בידם מעותיה ויאכלו את הכל והנה השתא אם אבא ליפרע מכם כפי מעשיכם צריך לכלות הכל ח"ו ואמנם הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי שאשים חמתי על הגוים אשר מהם למדתם מעשים רעים אלו וכמ"ש ואתן אדם תחתיך שתחזור הכליה על עובדי ע"ז והגם שאשיבה ידי עליך עכ"ז לא אכלה אותך אלא ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל כדיליך שלא אכלה כי אם הרעים שבכם ואז אתקן המעוות שלכם והוא כי ואשיבה שופטיך כבראשונה שיהיו שופטים את העם משפט צדק וכ"כ תהיו נאמנים ומתרחקים מן הגזל עד שכל העולם ישבחו אתכם כזה והוא כי אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה:

38. Devarim.23

    ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. הנה לכאורה מכאן נראה כי עיקר המצוה המסוגלת לגאולה היא מצות הצדקה והנה לכאורה יש לחקור כי הלא בגמרא אמרו בא חבקוק והעמידן על אחת שאמר וצדיק באמונתו יחיה וא"כ היה יותר נראה לומר ושביה באמונה כי היא גם היא אחת היא ועיקרית יותר. ואמנם יובן כי צדקה ואמונה חדא היא והוא בהקדים מ"ש באהל יעקב ז"ל בפ' נשא ע"פי ובחנוני נא בזאת דמדוע בחר הש"ית דוקא לנסות אותו בנתינת המעשרות ולא במצוה אחרת ופי' הענין ע"פ משל לסוחר בא אל עיר עם עגלה סחורות של מלבושים ובאו הקונים לקנות מידו זה עשרים חתיכות וזה שלשים חתיכות והם שואלים אותו על מדות כל חתיכה השיב ואמר כל החתיכות שוות כל אחת מחזקת ששים אמה והקונה הלא לא יאמין ויחפוץ למדוד הסחורות למען ידע האמת אתו אם לא אכן לסתור כל העגלה עם כל הסחורות ולמדוד אותם היא מלאכה גדולה ורבה ואין דרך התגרים כך אבל זה דרכם לבחור חתיכה אחת מן הסחורות ויוציאו אותה וימדדו אותה וממנה יעמדו על כולם אמנם איזה היא החתיכה אשר יבחור הקונה למדוד הלא ודאי דרך הקונה לבחור אותה חתיכה הנראית לעין דקה וקלה מכולם ואז אחר שימדוד אותה וימצא בה מדתה לא יהיה עוד בלבו ספק על כל החתיכות כך הקב"ה כביכול בא לבני ישראל עם סחורות רבות שש מאות ושלש עשרה חתיכות ואמר להם שהם מסוגלות מאד לכל הטוב ולכל הצלחה וברכה והאדם במה שהוא ב"ו לא יערב לו עסק כ"א אחרי בחנו אותו לעמור על פעולתו ועל תכלית סגולתו אכן לנסות כל התורה הלא יש בה שש מאות ושלשה עשר סחורות וראוי לבחור אחת מהן לבחון אותה לעמוד על כולן ואיזה היא האחת אשר ראוי לבחון לנסיון לעמוד על ידה על ההבחנה בכולם נדיב נדיבות יעץ במצות המעשר כי לפי הנראה אל העין הלא הנותן יהיה נגרע על ידה מערכו ונפחת ממה שהיה לו ואחר אשר יבחנו במצות מעשר והצדקה וימצאו ברכה אז יהיה להם הכחנה אמתית על כל המצות וזהו ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים עכ"ל ע"ש:

39. Devarim.24

    ונמצא לפ"ז שאם האדם ירצה לקיים המצות בלתי עד ההבחנה ונסיון שאינו רוצה לנסות את הש"ית בשום פנים הנה צריך לזה אמונה שיהיה לו אמונה בהקב"ה ואמנם במצות הצדקה האמונה צריכה יותר שאם ירצה ליתן צדקה בלתי עד הבחנה הנה מוכרח שיהיה לו אמונה גדולה וחזקה בהקב"ה יען כי במצוה כזו הנה לפי הנראה לעין הוא שהנותן צדקה יהיה חסר ונגרע על ידה מערכו והרי הוא נפחת בעין ממה שהיה וא"כ אם הוא נותן צדקה ובוטח בהקב"ה שיפרע על כל פרוטה תרקבא דדינרי הנה אין לך אמונה בהקב"ה גדולה מזו והיא היא עיקר האמונה שאמר עליה הנביא וצדיק באמונתו יחיה שודאי הנביא דבר על אמונה שהיא חזקה ביותר וזו היא והגם שאחת דבר אלהים הנה שתים זו שמענו שמע כלומר הבן והיא מצות הצדקה דיש בה תרתי עיקר המצוה שהיא הצדקה והאמונה החזקה שיש בה והשתא לזה אמר הנביא ושביה בצדקה כי היא היא האמונה שאמר הנביא וצדיק באמונתו יחיה:

40. Vaetchanan.1

    ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. הנה יובן בס"ד והוא כי ידוע שהצדיק מושל יראת אלהים וכמ"ש רז"ל ע"פ כי ראיתי בבניו לי מלך כביכול עלי מלך והנה כאן מרע"ה התפלל כמה תפלות כדי שיכנס לארץ והקב"ה לו נגלו כל תעלומות שיש סיבה והכרח גדול שלא יכנס לארץ וא"כ השתא כשהוא מתפלל היה קשה הדבר למעלה מאוד כי צדיק מושל יראת אלהים וצריך שיתקיימו דבריו ויהיה רצונו ואם יעשה רצונו ויכנס לארץ לא אפשר להיות כן מכמה הכרחיות מכח דור המדבר ועוד טעמים כיוצא בזה על כן בהכרח היה הדבד שהקב"ה יבקש ממרע"ה שלא יתפלל עוד לפניו בדבר הזה וז"ש ויאמר ה' אלי רב לך כביכול גם לגבי דידי דין רב לך שצריך לקיים גזרתך כי צדיק מושל יראת אלהים וזהו אלי רב לך ועל כן בבקשה ממך שאל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שאין רצוני שתבקש ואבטל בקשתך כי בהכרח שתשוב ריקם וקשה עלי הדבר לעשון כן:

41. Vaetchanan.2

    או יובן ויאמר ה' אלי רב לך ע"ד מ"ש רז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י ופי' רבינו האר"י זיע"א כי חו"ל ההשפעה ע"ב ק"ל גי' ר"ב כמ"ש הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים אבל בא"י עם העשרה תהיה רב"י ע"ש וזהו רב לך ר"ל חו"ל שהיא במדרגת רב דוקא לך אבל לא א"י שהיא במדרגת רב"י כי לא אפשר שתכנס לא"י ולכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:

42. Vaetchanan.3

    וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. י"ל למה ליה למימר כי הוא יעבור לפני העם הזה והיה די באומרו וחזקהו ואמצהו כי הוא ינחיל את העם הזה את הארץ וכו' ויובן בס"ד לפרש והוא כי הנה דרך הרועה לילך אחרי הצאן אבל המלך דרכו לעבוד ולילך לפני העם ולא אחריהם דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם והנה צריך לתת טעם למה הרועה צריך לילך אחד הצאן והמלך להפך והנראה בזה בדרך פשוט כי הרועה הוא מחוייב בשמירת הצאן כי בעל הצאן מידו יבקש הגנובה והאבודה והנזק שיהיה להם וכמ"ש יעקב אע"ה אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וכו' ועל כן מוכרח הוא לילך אחריהם כדי שיביט ויראה בהם וישים עין השגחתו עליהם לבלתי יזוקו ולבלתי יגנבו כי כל המקדים שיבואו עליהם מידו יבוקשו משא"כ המלך הנה הוא אינו מחוייב לשמור את העם אלא אדרבא הם מחוייבים לשמור את ראשו מכל צר ואויב וכמו שהוכח דוד הע"ה לאבנר בן נר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת את אדונך המלך כי בא וכו' לא טוב הדבר הזה אשר עשית חי ה' כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדוניכם על משיח ה' וכו' ואמנם המלך עליו דוקא להנהיגם ולהדריכם ולהורות להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו והנה מרע"ה היה עניינו עם ישראל דוגמת הרועה שצריך הוא לשמור את הצאן ובעל הצאן מידו יבקש את צאנו וכן היה מרע"ה נוהג עם ישראל שהוא שומר אותם מכל דברים המזיקים להם בעו"הז ובעו"הב ולכן כשחטאו א"ל הקב"ה לך רד מגדולתך כי שחת עמך ומרע"ה מסר עצמו למיתה בשבילם וג"כ נקבר במדבר כדי להביא עמו את מתי מדבר והיה מטפל בכל צרכם ולכן נקרא רעייא מהימנא שהוא רועה נאמן לישראל אבל יהושע היה עניינו כמו שופט ומלך שהוא עובר לפני העם והם צריכים לילך אחריו כדי לשומרו מצר ואויב והוא איננו חייב בנזקי הצאן ובשמירתן ממקרים המעותדים לבא בעולם ורק עליו להדריכם ולהנחיל אותם את הארץ ולהציל עשוק מיד עושקו ואיננו כרועה אשר יעבור אחרי הצאן שיהיה להם למגן וצינה אלא כמו המלך אשר עובר לפניהם דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם והטעם הוא כי גדלה מעלת מרע"ה ממעלת יהושע כי יהושע אין בו יכולת להתנהג עם ישראל כאשר התנהג מרע"ה לקבל הכל על עצמו ולכן צריך לו חזוק ואומץ ממרע"ה לתת מכחו אליו וז"ש וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו ומה שצריך חזוק הוא יען כי הוא יעבור לפני העם הזה ר"ל אין לו כח גדול כמותך להתנהג עם ישראל כדוגמת הרועה ההולך אחרי הצאן כדי לשים עין השגחתו עליהם בכל דבר אלא הוא יעבור לפני העם הזה ר"ל דוגמת המלך ושופט שאינו מקבל על עצמו אחריותם ורק הוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה וכל כיוצא בזה ויותר מזה אינו מקבל על עצמו כי אין כחו גדול כמותך ולכן צריך לו חיזוק ואומץ ממך לתת מכחך והודך עליו ויובן בס"ד לרמוז עוד באומרו וצו את יהושע רמז שיהושע שהוא כפני לבנה ימשיך לו הארה מא"ל אד"ני שהם גי' צ"ו וז"ש וצו את יהושע צ"ו דייקא:

43. Vaetchanan.4

    לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו. יובן בס"ד כי האדם יש בו רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצות עשה והנה אם יבא אדם להוסיף מצוה אחת בתורה ולומר שהם רמ"ט מצות עשה הנה בזה נותן גרעון באיבריו שנמצא לפ"ז הוא חסר אבר וז"ש לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם כדי שלא תגרעו ממנו ותגרעו קאי על עצמם ר"ל שלא תהיו אתם נגרעים ממנו. או המשך הפסוק כך הוא כלומר הנה אתם רואים שאתם בעצמכם לא תוסיפו על הדבר ר"ל אין לכם תוספת על רמ"ח מצות שכמו שיש רמ"ח מצות כן יש לכם רמ"ח איברים וכמו שיש שס"ה עשין כן יש לכם שס"ה גידין וא"כ זו הוראה גדולה לכם שצריך שלא תגרעו ממנו כי על כל אחד ואחד חובה מוטלת לקיים תרי"ג מצות בשלימות כמו שהוא שלם בתרי"ג שהם רמ"ח איברים ושס"ה גידים:

44. Vaetchanan.5

    ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. יובן בס"ד לרמוז כי אתם אותיות אמת רמז לאורות המקיפים שהם כ"א פ' אהי"ה והם גי' אמת ולז"א ע"י את"ם הדבקים בה' אלהיכם על ידם אתם חיים כולכם היום שמשפיעים בכם ושומרים אתכם:

45. Vaetchanan.6

    ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ וכו'. יובן בס"ד ע"ד שפי' הר' אהל יעקב ז"ל על מאמרם ז"ל בילקוט אמר הקב"ה לרשעי' אני אמרתי יהי כן ואתם אמרתם לא כן אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן חייכם לא כן ופי' ז"ל כי האמנם פעולת הצדיקים ידוע אשרם וטובם בעליל לארץ כי הכל ילמדו לעשות ממעשיהם הטובים וזוכים ומעשים לא כן הרשעים במעשיהם הרעים עכ"ז אם תתבונן מעט תמצא פעולה טובה גם במעל הרשעים והוא כי אחרי אשר עונותיו ילכדוהו את הרשע וילכד במזורי הרשת במכמורי המשפט הלא יפול אימתה ופחד על האנשים כולם ויהיה מורא שמים עליהם וכאשר כלל שלמה הע"ה ואמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ר"ל מיום רעה אשר לרשע ג"כ יסובב פעולה טובה למענהו ית' וכמאמר הנביא ע"ה כי באשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל כי ע"י מיתת הרשע ומפלתו יהיה נצמח תועלת המוסר לרבים ונמצא שגם מן הרשע יצא פעולה טובה ואמנם ההבדל בשם הפעולה הטובה היוצאת מן הצדיק לפעולה היוצאת מן הרשע הוא כי הפעולה אשר תהיה מסיבת מעשה הצדיקים ורוב אושרם וטוב הצלחתם נקראה בשם כן ר"ל פועלים בהזולת שיעשה כן כמו שעשו הם אבל פעולה הנצמחת ממעשה הרשעים וממנת כוסם זה אשר יקראו לה לא כן לאמר הבדלו מעשות כמעשים ההם וכזה פי' דברי הילקוט הנז"ל ע"ש:

46. Vaetchanan.7

    והשתא נמצא שהפעולה אשר תהיה ממעשה הצדיקים היא נקראת בשם כן והפעולה אשר תהיה ממעשה הרשעים היא נקראת בשם לא כן והנה מן הנכון הוא שיהיה האדם צדיק שישמור כל המצות כדי שיפעול פעולה הנקראת כן ולא להפך. ובזה יובן הפ' ראה למרתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ שכל כוונתי בלימוד שלמדתי אתכם כדי שתהיו צדיקים לפניו ית' ואז תהיו פעולים פעולת כן ולא תעברו על דבריו ית' ותהיו פועלים פעולת לא כן ולכן אני מזהיר אתכם עתה מחדש ושמרתם ועשיתם שתקיימו המצות בפועל בשלימות כדי שתהיו צדיקים ותצליחו כמעשיכם עד שכל השומע את שמעכם הטוב יאמר כן אעשה כאשר המה עושים:

47. Vaetchanan.8

    ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. י"ל לכאורה מלת רק שפת יתר הוא והו"ל לומר ואמרו עם חכם ונבון ועוד אע"פי שבאמת ישראל הם חכמים הרבה עכ"ז איך ירצו האומות להודות בשבח חכמתם ומאי נפקא להו בדברים אלו שאומרים עליהם שהם חכמים ונבונים. ויובן בס"ד לפרש בהקרים מ"ש בגמרא דחגיגה א"ר אבהו אר"א ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנררא שנולדה מן האש הסך מדמה אין האור שולטת בו ת"ח שגופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאום ה' עאכ"ו ע"ש. והנה ידוע דמירוק עונות ישראל הוא ע"י חדא מתרתי או גיהנם או שעבוד מלכיות וכמ"ש במדרש שאמר הקב"ה לאברהם אע"ה דיש גיהנם ויש שעבוד מלכיות ברור לבניך אחד מהם או זה או זה והנה השתא לפי דברי הגמרא שהת"ח לא אפשר לשלוט בהם אש גיהנם ק"ו מסלמנדרא א"כ השתא אם כל ישראל יהיו עוסקים בתורה ויהיו ת"ח כמו דור מרע"ה שהיו כלם חכמים וכן מצינו בדור חזקיהו המלך ע"ה שישבו ובדקו ולא מצאו תינוק ותינוקת שאין יודעים בהלכות טומאה וטהרה כי בימיו היו נועצים חרב בב"המד והיו אומרים כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב א"כ השתא אם יחטא אותו הדור ח"ו לא אפשר למידן להו למרק עוונותם ע"י גיהנם והגם כי ירצו הם בגיהנם לא אפשר לדון אותם בה דאין זה כבוד לתורה משום הק"ו דסלמנדרא וא"כ מוכרח להיות למרק עונותם ע"י שעבוד מלכיות והנה לפ"ז אם יראו או"הע שישראל לומדים בתורה ואין בידם כ"א לימוד התורה דוקא ואין מקיימים אותה במעשה הנה אז שמחים בזה וירצו לשבחם בחכמה לומר שהם חכמים מפני שבזה ירויחו הם שישתעבדו תחת ידם וא"כ מה שמודים בישראל שהם חכמים לא בשביל כבוד ישראל אלא בשביל הנאתם שמזה יצא להם הנאה ולכבוד עצמם הם דודשים דמאחר שהם חכמים לא יתמרקו עונותם בגיהנם ומוכרח שיהיה להם שעבוד מלכיות וז"ש מרע"ה ראה למדתי אתכם וכו' והנה אנכי מיעץ אתכם שלא דוקא תעסקו בתורה בדרך לימוד בעלמא אלא צריך שתקיימו אותה בפועל וז"ש ושמרתם ועשיתם יען כי התורה מצד עצמה היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון. את החוקים האלה כי ע"י התורה שיש לכם ניכרת חכמתכם וכינתכם לעיני העמים וא"כ הנה אם לא תקיימו אותה גם במעשה ותהיו צדיקים אז ואמרו העמים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה רק דייקא כלומר שאינו כי אם חכם ונבון אבל אינו צדיק וא"כ בזה הם ישמחו כי מעתה ידעו שיש להם שליטה עליכם דמאחר שאתם עם חכם ונבון ואינכם צדיקים במעשים א"כ למרק עוונותיכם ע"י גיהנם א"א דאין זה כבוד לתורה מכח הק"ו ומוכרח אז שהאומות ישלטו בכם למרק עונותיכם וא"כ השתא אז כל מה שיעשו בכם יסורים לא יחושו מן הדין כלל:

48. Vaetchanan.9

    והנה דברי הגמרא הנז"ל צריך להבין דאם הת"ח אין אור גיהנם שולטת בהם א"כ איך יתמרקו עונותם. גם עוד צריך להבין דברי הגמרא שם דאמר רש"בל פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון דכתיב כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שביך מלאים מצות כרמון עא"כו. ופי' מהרש"א ז"ל שמדברי התוס' ז"ל נראה דה"ק שלא היה העובי יותר מדינר זהב ואעפ"כ לא נשרף העץ שתחתיו שהזהב הדק מגין עליו וכדמיון זה פושעי ישראל שגם הם מלאים מצות כדכתיב כפלח הרמון ואלו המצות שהם כדמיון הזהב כמ"ש הנחמדים מזהב הם מגינין עליהם מאש של גיהנם שלא ישלוט בהם עכ"ל ע"ש. והנה גם בדברי הגמרא זו צריך להבין דא"כ לא משכחת לה בר ישראל שיורד לגיהנם יען כי אין לך בר ישראל שאין לו קצת מצות והם צריכות להגין עליו מאש גיהנם ק"ו מן הזהב שהוא מועט ומגין על העץ ואפי' בפושעי ישראל בגופן ג"כ לא יבצר שיש להם קצת מצות ואיך ירדו לגיהנם ואם יש איזה רשע מפורסם אשר כל ימיו הרשיע ואין לו שום מצוה זה הוא מעט מן המעט וא"כ על מה היא כל החרדה הזאת שיחרד האדם מגיהנם הלא לבו בטוח במצות שאין יורד לגיהנם:

49. Vaetchanan.10

    ואמנם יתבאר כל זה בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהר"חו זיע"א זלה"ה משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל ועור נבאר טעם ההפרש וכו' שיש בין צדיק לרשע ויובן במ"ש חז"ל על אלישע אמרו לא מדיין נדייניה משום דעסק בתורה וכו' כי הצדיק העוסק בתורה ובפרט אם יהיה מן הקדמונים אין דנין אותו בגיהנם והנה מוכרח הוא שיתמרקו עונותיו כדי שיכנס בג"ע ולכן אין לו תקנה אחרת אלא בגלגול כי על כל עון ועון אשר לו שלא נתכפרו לו ע"י יסורין בחיים וגם לא נכנס בגיהנם לקבל עונשו עליהם צריך גלגול אחר לכל עון מהם לתקנו ולכן הוא מתגלגל גלגולים רבים לכפר ולתקן עונותיו משא"כ ברשע שנכנס בגיהנם ומתמרקין עונותיו שם כולם ביחד ואין לו צורך לחזור בכמה גלגולים ויש בזה מקום שאלה כי כפי הנראה לכאורה שיותר טוב הוא שיכנס לגיהנם ומתמרקים עונותיו תכף ולא לחזור בכמה גלגולים והנל"עד חיים לתרץ זה הוא כי הקב"ה צופה ומביט כי הרשע הזה אם יחזור בגלגול יוסיף על חטאתו פשע וחטאה כי ירבה בעונות על הזכיות ולכן בראותו שכבר השלים אותם המצות המועטות המוכרחות לו כפי שורש נפשו ואז יפה וטוב לו שיסתלק מן העולם ומסלקו מן העו"הז ומורידו לגיהנם ומתמרקין עונותיו ונשארים זכיותיו שלמים מבלי חסרון כי חפץ חסד הוא אמנם הצדיק שעונותיו מועטים מזכיותיו הם מתמרקין על ידי יסורין שסובל בגלגולים ונשארים לו זכיותיו המרובים הנוספים לו בכל גלגול עד אין קץ ושכרו נפלא ע"ד מ"ש רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו' עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

50. Vaetchanan.11

    והשתא בזה אתי שפיר כל מה שהערנו בזה והוא כי הת"ח אשר אין גיהנם שולטת בהם מתמרקין עונותיהם ע"י גלגולים וכמ"ש רבינו זלה"ה. וגם הערה הב' נתרצה שפיר דהנה דהגם דלא יבצר שיש לרשע קצת מצות שצריכים להגין עליו מכח הק"ו הנז' מ"מ אם זה הרשע ינצל מדין גיהנם ויתמרקו עונותיו ע"י גלגול הוא יוסיף על חטאתו פשע ויתקלקל יותר ויותר והנה ודאי שעל רשע כזה לא אפשר לעשות הק"ו הנז' דהק"ו הוא כמו שהזהב מגין כן המצות צריכות להגין עליו ומאחר שמכח זה שהוא נצול מדין גיהנם ויחזור בגלגול יתקלקל יותר א"כ נמצא למפרע אין זו הגנה אלא אדרבא היזק עצום הוא לו והק"ו אומר שצריכות המצות להגין ולא להזיק א"כ באיש כזה ודאי לא יפול בו הק"ו הנז' דלאיש כזה אש גיהנם הוי לטובתו ואם תצילנו מאש גיהנם אתה מזיק לו ואין מגין עליו כזה והשתא אתי שפיר דבהכרח יורדים הרשעים לגיהנם ואפי' שיש להם הרבה מצות כי כל אלו היורדים לגיהנם הקב"ה צופה ומביט בהם ורואה שאם יצילם מדין גיהנם ויחזרו בגלגול יהיה להם היזק גדול וא"כ אלו לא שייך בהו הק"ו הנז' ואין הכי נמי אם יש אדם שאין מזיק לו הגלגול ודאי יש לעשות לו הק"ו הנז' ולהצילו מדין גיהנם ויהיה חוזר בגלגול ובזה אתי שפיר בע"זהו ולפ"ז מ"ש הגמרא פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהם זה איירי בבני אדם דאפשר להו לבא בגלגול ויתתקנו ולא יש לחוש בהן שיתקלקלו כי בודאי שכיח למצוא כן בבני אדם שיש להם זכות אבות אשר תסייעם להתגבר על הסט"א בחזרתם בגלגול או שיצא מהם בנים צדיקים ואז ברא מזכה אבא שזכותו יסייע לאביו כשיחזור בגלגול שיתתקן ויש עוד עניינים רבים בכיוצא בזה שיועילו לרשע בחזרתו בגלגול להתתקן ולא להתקלקל וברשעים כאלו משתעי רש"בל באמרו פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהם דבאלו שאין בהם חשש הקלקול בגלגול אז שייך בהו שפיר הק"ו דמזבח הזהב דאז לדידהו ההצלה שיהיו ניצולים מגיהנם הוי הגנה מאחר שאין מתקלקלים בגלגול ורק מתתקנים ומרויחים מצות יותר:

51. Vaetchanan.12

    ודע כי יש לנו לומר. בס"ד שבודאי יש הפרש רב בין הק"ו דסלמנדרא לבין הק"ו דמזבח הזהב כי הק"ו דמזבח הזהב לא שייך לדון אותו כי אם גבי בני אדם אשר אם יחזרו בגלגול יתתקנו ולא יתקלקלו כלל דאז חשיב ההצלה מאש גיהנם הגנה אבל בני אדם אשר אם יחזרו בגלגול יתקלקלו יותר א"כ ההצלה מאש גיהנם אין זו הגנה לגבי דידהו ואדרבא אם תביאם לגיהנם בזה אתה מגין עליהם וא"כ איך שייך למעבד בהו הק"ו הנז' יען כי הזהב אשר מגין על העץ לבלתי ישרף אין זה מצד הטבע כי רק הוא הגנה בדרך נס בעבור מעלת קדושתו אבל מצד הטבע לא אפשר שיגין עליו כ"כ ולכן השתא אם תבא לעשות הק"ו הזה גבי בני אדם אשר יתקלקלו בגלגול אז איכא למפרך ולומר מה לי מזבח הזהב שאם לא יהיה הגנה על העץ יהיה נשרף וכלה לגמרי להכי עשה בו הקב"ה הגנה כדרך נס שיגין עליו הזהב אפי' שהוא כעובי דינר שלא ישרף משא"כ זה האיש שאדרבא אם לא ישרף בגיהנם הוא כלה ואבד לגמרי ונמצא דק"ו של מזבח הזהב לא אפשר לדון אותו כי אם גבי בני אדם שבחזרתם בגלגול אין בהם חשש שיתקלקלו כלל אבל משא"כ הק"ו של סלמנדרא הנה הגם שיש איזה ת"ח שיש בו חשש שאם יחזור בגלגול יתקלקל יותר ויותר טוב בשבילו לירד לגיהנם ולהתתקן בה עכ"ז לא אפשר להורידו לגיהנם יען כי הק"ו דסלמנדרא לא אפשר לעשות לו פרכא כלל מפני שהדם של סלמנדרא שהוא מגין מן האש אין זה בדרך נס כי אם מצד הטבע המוטבע בו מתחלת הבריאה ובהכרח שיגין מצד טבע עצמו ולא שהקב"ה עושה בו הגנה זו בדרך נס בעבור קדושתו כאשר עשה במזבח הזהב וא"כ גם התורה שהיא עצמה אש צריך שיהיה בה כח הגנה זו בערך הגנה טבעית ולא בערך הגנה נסיית וההגנה הטבעית היא שוה בכל ולא אפשר לשנותה כי הטבע לא ישתנה והוא שוה בכל כי הדם של סלמנדרא הוא מציל מן האש בין אם תהיה הצלה זו לטובה של הניצול בין אם תהיה לרעה כי יש דברים שהם עומדים לשריפה כמו עצים לבשל בהם וכן יש דברים שישביחו באש כשישלוט בהם ויש להפך ונמצא שלפעמים תהיה ההצלה שיהיו ניצולים החפצים ע"י דם הסלמנררא לטובה ולפעמים אינו לטובה ואמנם עכ"פ הוא מציל בהכרח בלתי הפרש יען כי הצלתו היא מצד הטבע וא"כ השתא אם תבא לומר גבי אש התורה שעל זה תגין ועל זה לא תגין נמצאת אתה מחלל כבודה שבזה נמצא אין אתה חושבה כאש וקרא אמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וא"כ בהכרח הוא שתגין על הכל ותציל את הכל מאש גיהנם ולפי"ז נמצא דיש הפרש גדול בין הק"ו דמזבח הזהב לק"ו דסלמנדרא:

52. Vaetchanan.13

    והנה בזה ניחא לן בס"ד עוד הערה אחרת שיש להעיר בענין אלישע אחר שאמרו בגמרא כי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן לדיינוה משום דעסק בתורה ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא א"ר מאיר מוטב דלידיינוה וליתי לעלמא דאתי וכו' כי נח נפשיה דר"מ סליק קוטרא מקבריה דאחר וכו' ע"ש. והנה יש להעיד דבשלמא מ"ש לא מידן לדייניה משום דעסק בתור' ניחא אבל מ"ש ולא לעלמא דאתי ליתי אמאי והלא יש תקנה לבא לעלמא דאתי ע"י שיתמרקו עונותיו על ידי גלגולים רבים שיתגלגל ואמנם בזה אתי שפיר כי אפשר שעל רוב חטאו שחטא ונטמע כ"כ אזי גם אם יחזור בגלגול יתעורר עליו חטאו ויתגבר עליו היצ"הר ויחזור לקלקולו ונמצא שהוא מקלקל ביותר ובשלמא הרשע אם רואה הקב"ה שכך יהיה לו ידין אותו בגיהנם יען כי הק"ו הנז"ל שיש ממזבח הזהב תו לא שייך אצלו אבל מי שהוא ת"ח כאחר הנה לא צריך לו הק"ו של מזבח הזהב כי הוא יש לו ק"ו אחד מסלמנדרא שטבעה הוא שלא ישלוט בה האש וא"כ הוא שעסק בתורה שנעשה גופו אש צריך שלא ישלוט בו האש ג"כ בטבע ואין אנחנו באים לדון בק"ו דסלמנדרא מטעם הגנה נסיית כ"א מצד הטבע שאין אש אוכלת אש וא"כ לפ"ז לא שייך לסתור הק"ו דסלמנדרא דאז אין זה כבוד לתורה ולכן אמרו לא מידן וכו' ולא לעלמא דאתי ליתי כי אין לו תקנה בגלגול כי יתקלקל יותר. ואמנם ר"מ אמר ודאי באיש כזה שהוא נאבד לגמרי מכח הק"ו ודאי אין לעשות הק"ו הנז' בשבילו ויותר טוב דלא צייתינן להק"ו וליתי לגיהנם כדי שבזה ליתי לעלמא דאתי דאם עבדינן הק"ו הרי הוא נאבד לגמרי כי על זה וכיוצא נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך ולכן זכות ר"מ הגין שיעשו לפנים מש"הד ולא יחושו בשמים להק"ו דסלמנדרא ויביאו את אלישע לגיהנם ולכן כי נח נפשיה דר"מ סליק קוטרא מקבריה דאחר להודות כי לכבודו עשו זאת דכן כתיב בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך כי המקטרגים ודאי לא ירצו להורידו לגיהנם כי יודעים שבזה הוא מתתקן והם רוצים ושמחים בהשחתת הנפש ואינם רוצים שיתקן ולכן לולי זכות ר"מ שהכניע המקטרגים היה נשאר אלישע אחר אבוד ביניהם. והנה בגמרא אמרו עוד שאמר רבי יוחנן גבירתא למקליה לרביה בנורא חד הוה ביננא ולא מצי לאצלוייה אי נקיטנא ליה בידי מאן מרמי ליה מנאי וכו' כי נח נפשיה דרבי יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר ע"ש והנה לכאורה יש להעיר גם בזה דמאי תמה ר' יוחנן על ר"מ והלא ר"מ רצה לזכות את אחר כדי שיהיה נטהר ויהיה ראוי לשבת עם הצדיקים בג"ע ואם יבא להכניסו בג"ע בעוד חלאת עונותיו בו הגם שנניח במונח שאין מי שיעבב בידו מלהכניסו עכ"ז מאחר שעודנו לא טהור יהיה לו בזיון גדול לפני הצדיקים בג"ע כי כולם יתרחקו ממנו וא"כ ודאי יותר טוב שירד לגיהנם ויכנס לג"ע בטהרה כסף צרוף מזוקק שבעתים ויתיב וחדי עם הצדיקים בפנים צוהבות ועוד דגם בזה שאמר להכניסו לג"ע בעוצם כחו איך יתכן זה שאחר שחטא כ"כ איך יזכה לג"ע בלתי קבלת עונש כלל כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט והלא כל האומר הקב"ה ותרן וכו' וכתיב אשר לא ישא פנים וכו' ומצינו שאדרבא הקב"ה מדקדק עם הצדיקים יותר וא"כ איך יתכן שאיש אחד יחטא ויכנס לג"ע בלתי קבלת שום משפט כי אין חוטא נשכר וא"כ איך היה יכול ר"י להכניסו לג"ע בלתי שיעשו לו שום עונש והוא דבר שאינו מתקבל ע"פ השכל. ואמנם כפי האמור אתי שפיר והוא דאפשר שאין כוונת ר' יוחנן לומר שיכניס אותו לג"ע בעוד חטאו עליו אלא כוונתו הוא שהיה לו לר"מ לבקש מהקב"ה שיחזיר אותו בגלגולים עד שיהיה נתקן והגם שמה שלא רצו מן השמים להחזירו בגלגול כדי שלא יתקלקל יותר וכמ"ש למעלה בס"ד הנה לזה יש תקנה שישלח ר"מ ניצוצות מנשמתו בסוד העיבור עם נפש אלישע כדי לסייעו בעבודת ה' בסוד העיבור ולבלתי תניח לסט"א לקלקל אותו בגלגולים שיתגלגל ובודאי ר"מ דנפיש זכותיה טובא אם ישלח ניצוצות ממנו עם אלישע לעזור אותו בסוד העיבור לא תוכל אז הסט"א להחטיא את אלישע ולקלקלו יותר ואז יוכל להתתקן ע"י גלגולים בסייוע ר"מ וא"כ למה ביקש שידונו אותו בגיהנם ואין זו רבותא כ"כ והיה לו לבקש שיגלגלוהו ויקבל עליו לסייעו בכל גלגול וגלגול בסוד העיבור עד שיתוקן לגמרי וזה הוא כוונת דברי ר' יוחנן שאמר אי נקיטנ' ליה בידי מאן מרמי ליה מנאי כלומר אם לא תתגלגל נפשו לבדה בעו"הז אלא נקיטנא ליה בידי ר"ל שאנכי אהיה עמו בכל גלגול שאשלח אתו עמו ניצוצות ממני בסוד העיבור לשמרו בכל גלגול וגלגול מאן הוא מן הס"טא שיכול למרמיה ליה מנאי ר"ל מי אז יכול להתגבר עליו לקלקלו עד שישליך אותו ממני כי ידוע שאם נפש הצדיק תהיה בסוד עיבור עם נפש אדם אחר ויקלקל אותו אדם מעשיו הנה נפש הצדיק שהיא אצלו בסוד העיבור תכף תסתלק ותעזוב אותו ואמנם הוא אומר מעיקרא לא יוכלו להחטיאו כרי שישליכו אותו ממני כי מאחר שאני עמו אסייעו סייוע עצום ולא יחטא כלל ורק יתקן דוקא וזאת היתה תרעומת רבי יוחנן על ר"מ דהו"ל למעבד כן וממילא היה נתקן ובא לעלמא דאתי נקי ובר מלא וגדוש תורה ומצות:

53. Vaetchanan.14

    איך שיהיה נמצינו למדין בזה שהת"ח מירוק חטאיו לא יהיה בגיהנם כי אם ע"י גלגולים והנה היצ"הר הוא שמח בזה שהוא רוצה שיחזור האדם בגלגול יותר מאם ידונו אותו בגיהנם שאם ידונו אותו בגיהנם א"כ שוב אינו יכול להחטיאו כי על מה שחטא מקודם הוא נתקן בגיהנם ונכנס לג"ע אבל אם יחזור בגלגולים רבים הנה הוא משתדל לעשות פעולתו בכל גלגול וגלגול להחטיאו כי לכך נברא להחטיא האדם וא"כ הוא משתוקק תמיד להחטיא והשתא בזה אתי שפיר הטעם שאמרו רז"ל שהיצ"הר מתגרה בת"ח ורוצה להחטיאם יותר משאר אנשים והוא כי הוא יודע שהת"ח אם יחטא לא ידונו אותו בגיהנם ומוכרח הוא לחזור בגלגול וא"כ הוא מרויח בזה שיש לו המשך זמן רב לעסוק במלאכתו עמו להחטיאו אבל שאר אנשים אינו יודע סופם אם הקב"ה יחזירם בגלגול או אם יגזור שידונו אותם בגיהנם:

54. Vaetchanan.15

    ונמצא שהתורה היא גורמת גלגול לאדם ובזה יובן בס"ד רמז הפ' תורת ה' תמימה משיבת נפש ר"ל שהיא תשיב את הנפש בגלגול ולא תניח שידונו אותה בגיהנם:

55. Vaetchanan.16

    ובזה יובן בס"ד המסרה הלוך וגדל הלוך ושוב הלוך וחסור הלוך ונסוע והוא כי מי שרואה הקב"ה ומביט בו שאם יבא בגלגול יהיה הלוך וגדל שיוסיף מצות ומע"ט ויתתקן אז גוזר עליו הלוך ושוב שישוב ווחזור בע"הז בגלגול ואם רואה ומביט בו שהוא הלוך וחסור כלומר שאם יבא בגלגול יהי הלוך וחסור שיתקלקל יותר אז כשיפטר מן עו"הז אין משיבו בגלגול אלא יהיה הלוך ונסוע לגיהנם למרק שם חטאוו וכמ"ש רבינו זלה"ה:

56. Vaetchanan.17

    רק השמר לך ושמור את נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון. ויובן בס"ד דהנה ידוע כי שורש העבודה היא מדת הענוה ושורש העונות היא מדת הגאוה ואם האדם יתפוס מדת הענוה בטוח הוא בעבודת ה' שיוכל לעשות כראוי ואם יתגאה מוכרח שיכשל ויחטא והנה האדם ילמוד מדת הענוה ממה שמצינו שהקב"ה עזב הרים הגבוהים ובחר בהר סיני שהיה שפל מן הכל ואם הקב"ה בחר בשפלים כ"ש האדם צריך נמי שיבחר השפלות והענוה וגם עוד ילמוד ממה שנתן הקב"ה התורה ע"י מרע"ה ולא נתן אותה ע"י האבות והוא משום שמרע"ה היה עניו מאד שתפס מדת הענוה בקצה האחרון שלה שהגם שאברהם אע"ה אמר ואנכי עפר ואפר עכ"ז הנה גם בעפר ואפר יש בו קצת חשיבות ולפעמים קונה אותו האדם בדמים אבל מרע"ה אמר ונחנו מה שהוא לא כלום והיא קצה האחרון ולכן נבחר יותר מן הכל שתנתן התורה על ידו וז"ש רק השמר לך רק רמז לענוה כי רק הוא לשון מיעוט וזהו רק רמז למדת הענוה השמר לך שתהיה עניו כל ימיך וכדי שתשרש בך הענוה יותר הנה אנכי מצוך שתשמור את נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' כי מהם תלמוד מדת הענוה והם הא' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב שהוא הר סיני שאותו היום ראית בעיניך שעזב הקב"ה הרים הגבוהים הגדולים ונגלה בהר חורב הוא ה"ס שהוא שפל מן הכל וא"כ מזה תבא לקחת מוסר לעצמך וגם עוד תלמוד מוסר באמור ה' אלי הקהל לי את העם וכו' אלי דייקא ר"ל שבחר בי ליתן התורה על ידי והכל בשביל הענוה ולכן זכור תזכור את הדברים האלה ותלמד בהם מוסר לעצמך:

57. Vaetchanan.18

    כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם וכו' ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל וכו'. יובן בס"ד לפרש בהקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"א בש"ה וז"ל ונבאר עתה ההפרש שיש בענין הגלגול בין צדיק לרשע ובזה יובן חילוק הנמצא בפסוקים ובדברי רז"ל כי פעמים מצינו שאין הגלגול נוהג אלא עד ג' גלגולים בסוד פעם שלוש עם גבר ובסוד על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ובסוד פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ומצינו בתיקונים תקון ס"ט שהצדיק מתגלגל עד אלף דרין וכיוצא בזה ואמנם הפסוק עצמו תירץ זה כי ענין ד' דורות הוא לרשע דוקא כמ"ש פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי אבל למי עושה חסד לגלגלם לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. וביאור הענין הוא דע כי כאשר נפש האדם אחר שבא מחדש בפעם ראשונה וחטא ופגם בה הנה אח"ך מתגלגלת בגוף אחר להתקן וזה נקרא גלגול ראשון ואם לא נתקנה אז חוזרת להתגלגל שנית ואם לא נתקנה אז חוזרת בגלגול ומשם ואילך אין לה עוד תקנה בגלגול ואז נאמר בה ונכרתה הנפש ההיא מעמיה לגמרי. אמנם אין זה רק כאשר לא נתקנה כלל שום תקון בשום פעם מאלו אבל אם באיזה פעם מאלו השלשה התחילה להתתקן קצת אינה נכרתת אמנם יכולה לחזור ולהתתקן אפי' עד אלף דור אם יצטרך ולכן הראשון שלא תקן כלל נקרא רשע והאחרון שתיקן קצת נקרא צדיק וכל מה שמתגלגל הולך ומשלים תקונו ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שאין זה נוהג אלא בנפש לפי שהיא מן העשיה הטבועה בעמקי הקליפות ולכן לא נזכר בתורה כרת אלא בנפש כי נכרתת מן הקדושה ונטבעה בקלי' אבל ברוח ונשמה שהם מיצירה ובריאה שאין שם כ"כ תגבורת אחיזת הקלי' ודאי הוא שיתוקנו כולם אלא שיש שנתקנים מהרה ויש באורך זמן אחד כמה גלגולים עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

58. Vaetchanan.19

    ונמצא לפ"ז שנפש הרשע אשר הוא עושה רע כל ימיו ואינו עושה טוב לא אפשר שתבא נפשו בעו"הז כי אם ביאה ראשונה ואח"ך ג' גלגולים גלגול ראשון גלגול ב' גלגול ג' שהם ד' ביאות ואחר שבכל ביאותיו הללו הרשיע ולא תיקן כלום אז תאבד נפשו לגמרי והנה ידוע כי כל גלגול יקרא בן לגלגול שקודם ממנו ובזה יובן בס"ד כי תוליד בנים שהוא מספר כלפי גלגול ראשון שביאתו לעו"הז היא ביאה שניה וא"ל כי תוליד בנים ר"ל שתבא בגלגול ב' ובני בנים בגלגול ג' ונושנתם בארץ כלומר שביאה זו שאנכי מדבר עמכם בה ואומר כי תוליד בנים וכו' איננה ביאה ראשונה שבאה הנפש מחדש לזה העולם אלא היא ביאה שניה שתקרא גלגול ראשון וזהו ונושנתם בארץ ונושנתם מלשון שנית ושניה ר"ל זו הביאה שאנכי מדבר בה היא ביאה שהיא גלגול ראשון שביאה שניה תקרא גלגול ראשון כאמור ועליה אמרתי כי תוליד בנים ובני בנים ונמצא שבאתם לעו"הז ד' פעמים שהוא ביאה ראשונה וגלגול ראשון וגלגול ב' וגלגול ג' ובכל ביאות אלו לא תקנתם כלום אלא והשחתם וכו' ועשיתם הרע וכו' הנה אז העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאברון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה והוא רמז לארץ העליונה שנכרתת הנפש ב"מ וכמ"ש רבינו זלה"ה ולפי דברי רבינו מהרח"ו זלה"ה שכתב שכל זה הוא בנפש אבל לא ברוח ונשמה השתא נמי בזה יובן שפיר הפ' לעיל שאמ' ונשמרתם מאד לנפשותיכם שבשביל הנפש שהיא מעשיה צריך שמירה מאד:

59. Vaetchanan.20

    ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. יובן בס"ד לרמוז שאם יבקשו ישראל בגלות בעבור כבוד שמו ית' ולא בעבור צערם ודוחקם אזי הם נגאלים גם שהמה בלתי ראויים ואמנם העיקר צריך להיות הבקשה מלב ונפש ולא שבפיהם יאמרו שהם רוצים בעבור כבודו ית' ולבם לא כן יחשוב והכל מן השפה ולחוץ אלא העיקר שתהיה הבקשה בעבור כבוד שמו ית' מלב ונפש כי בעבור כבוד שמו ית' אין שמים לב על צערם כלל וז"ש ובקשתם משם את ה' אלהיך ר"ל אם תבקשו משם הגאולה בעבור הנוגע לה' אלהיך אז הנני מבטיחך כי ומצאת את המבוקש שלך שודאי הקב"ה יגאל אתכם גם שתהיו בלתי ראויים ואמנם בתנאי כי תדרשנו בכל לבבך וככל נפשך שיהיה הדבר מלב ונפש:

60. Vaetchanan.21

    השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש וכו'. יובן לפרש שבא לומר ראה כמה גדלך ונשאך השי"ת כי בא וראה השמע עם קול אלהים וכו' וא"ת שאנכי ראוי לכל המעלה הזאת ולא על חנם עשה לי כן השי"ת יען כי הקב"ה החזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה ואנחנו קבלנוה ולז"א הנה אין לך בזה יתרון ואחזוקי טובא כ"כ על שקבלת את התורה אתה ולא הם יען כי אשאלך או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך וא"כ נמצא שאתה לבדך הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וא"כ אם כל האומות לא רצו לקבלה ואתה נתרצית אין זה כ"כ פלא כי הם לא ידעו ולא הכירו גדולתו של הקב"ה כאשר ראיתם וידעתם אתם יען כי עמכם לברכם עשה כל הנסים ונפלאות ולא עשה כן לכל גוי וא"כ מה שזכיתם לכל המעלה הזאת הוא בחסדו ית':

61. Vaetchanan.22

    ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ וגו'. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל דע כי כללות כל הנשמות הם ס' רבוא ולא יותר והנה התורה היא שורש נשמות ישראל כי ממנה חוצבו ובה נשרשו ולכן יש בתורה ששים רבוא פירושים וכולם כפי הפשט וס' רבוא ברמז וכן בדרש וכן בסוד ונמצא כי כל פירוש מן הששים רבוא פירושים נתהווה ממנו נשמה אחת של ישראל ולעתיד לבא כל א' וא' ישיג לדעת כל התורה כפי אותו הפירוש המכוון עם שורש נשמתו אשר ע"י הפירוש ההוא נברא ונתהווה כנז' וכן בג"ע אחר פטירת האדם ישיג כל זה וכל בכל לילה כאשר האדם ישן ומפקיד נפשו ויוצאה ממנו ועולה למעלה הנה מי שזוכה לעלות למעלה מלמדים לו שם אותו פירוש שבו תלוי שורש נשמתו ואמנם הכל כפי מעשיו ביום ההוא כך באותו לילה ילמדוהו פסוק או פרשה פלונית כי אז מאיר בו יותר הפסוק ההוא משאר הימים ובלילה האחרת יאיר בנשמתו פסוק אחר כפי מעשיו של אותו היום וכולם ע"ד אותו הפירוש אשר תלויה בו שורש נשמתו כנז' ומורי ז"ל בכל ערב וערב היה מסתכל בתלמידיו העומדים לפניו ורואה בהם איזה פסוק מאיר יותר באיש ההוא במצחו מצד הארת נשמתו המאירה שם והיה מבאר לו קצת מן הפירוש של הפסוק ההוא כפי פירוש השייך אל נשמתו כנז' וקודם שהיה ישן האיש ההוא היה מכוין אל הפירוש ההוא שביאר לו קצתו והיה קורא בפיו הפסוק ההוא כדי שכאשר תעלה נפשו למעלה בפקדון בשינתו ילמדוהו עוד תשלומו ועי"כ הנפש מזדככת ועולה למעלה מדרגות גדולות לאין קץ ויתגלו לו דברים אחרים גם אם החומר לא ירגיש בהם כשיוקץ וכבר נתבאר כי ששים רבוא פירושים יש לתורה כפי הפשט וכנגדם באגדה וכנגדם בקבלה וכו' הרמוזים בפרדס לפי שאין נשמה מישראל שאינה כלולה מד' בחינות אלו. ואמנם יש נשמה שמשיגה ב' מיני פירושים ויש יותר ויותר והנה נשמת מרע"ה היתה משגת כל ששים רבוא פירושים שבתורה וכמ"ש שידע אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וטעם הדבר הוא לפי שנשמתו היתה כוללת כל ס' רבוא נשמות ישראל ולכן גם שאר חכמי ישראל ישיגו כ"כ פירושים בתורה כפי בחינת הנשמות הנכללות בו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א:

62. Vaetchanan.23

    ונמצא לפ"ז שבתורה יש ששים רבוא פירושים וכולם השיג אותם מרע"ה ובזה יובן רמז הפ' ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים והוא כי מספר כ"ל המצ"וה והח"קים והמש"פטים עולה גי' תתנ"ה ועם המלות גי' תתנ"ט כמספר ששי"ם רבו"א בדקדוק שעולה תתנ"ט לרמוז לו שנתן לו השגה בכל הששים רבוא פירושים שיש בתורה:

63. Vaetchanan.24

    ובזה יובן בס"ד וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני והוא כי ס"ר ר"ת ס' רבוא רמז שהביט שסופו לזכות להשגה גדולה ולכן הוא ראוי לקרוא לו ואז ויקרא אליו אלהים וכו' ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הפ' מי כהחכם ומי יודע פשר דבר פש"ר ר"ת ששים רבוא פירושים ובזה יובן בס"ד ובני רשף יגביהו עוף רש"ף ר"ת ששים רבוא פירושים יגביהו עוף ורז"ל פירשו עוף על התורה. ובזה יובן הטעם מה שנק' ספר תורה כי ספ"ר ר"ת ס' רבוא פירושים ולז"א על כן יאמר בספ"ר מלחמות ה' וכו' והוא על התורה:

64. Vaetchanan.25

    והנה לפי האמור ששים רבוא פירושים יש בפשט וכן ברמז וכן בדרש וכן בסוד נמצא שבתורה שהיא בארבעה חלוקות אלו יש בין הכל ד' פעמים ס' רבוא ובזה אפשר לרמוז בר"ת פרד"ס כי פרד"ס שהוא ר"ת פשט רמז דרש סוד הנה הוא נמי ר"ת ארבעה פעמים ס' רבוא ולז"א שלחיך פרד"ס רמונים:

65. Vaetchanan.26

    ויצונו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה וצרקה תהיה לנו כי נשמור וכו'. יובן בס"ד ע"ד שכתבנו לעיל בס"ד בהפטרת דברים ע"פ ושביה בצדקה כי מצות הצדקה היא נסיון גדול לכל המצות דמאחר שרואה האדם שהוא נותן צדקה ומתברך א"כ זה מופת גדול שכל המצות הם טובים לאדם ואין צריך לנסות בהם דהשתא ומה הצדקה שלפי ריאות העין הוא מחסר מממונו אפ"ה הוא רואה ממנה טובה וברכה גדולה כ"ש שאר מצות ועמ"ש לעיל בס"ד וז"ש ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וכו' לטוב לנו כל הימים וכו' לטוב לנו דייקא ואין צריך לזה נסיון יען כי וצדקה היא עצמה תהיה לנו לאות ומופת על כל המצות או וצדקה היא השכינה תהיה לנו דוקא שלא יהיה יניקה ח"ו לחיצונים כלל:

66. Vaetchanan.27

    הפטרת ואתחנן נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. הנה הרב שער המלך ז"ל פי' כפל הלשון וז"ל לפי כשהיינו עושין רצונו של מקום והב"המק קיים הקב"ה רחום וחנון לא היה כלל חרון אף בעולם רק בשעת החרבן נאמר אשר הוגה ה' ביום חרון אפו והקלקול היה גדול כך מאתנו אשר נאמר אצל השי"ת כביכול חרון אפו ונחלקו תיבות רחום וחנון דהיינו ח"ר מן רחום נתחברו עם ו"ן מן חנון ונעשה חרו"ן נשארו אותיות נ"ח מן חנון ואותיות מ"ו מן רחום לזה נרמז נחמו נחמ"ו דייקא ר"ל בזה תנחמו שיחזרו אותיות נ"ח מ"ו למקומם דתחברו ו"מ לר"ח שהיא רחום ויתחברו ח"ן לו"ן שהיא חנון ויסיר החרון אף מן העולם עכ"ל ע"ש. ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הפ' היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח ר"ל אותיות מנ"וח שהוא אותיות מ"ו נ"ח שנחלקו מן רח"ום וחנ"ון ונשאר אותיות חר"ון ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש נעמי לרות הלא אבקש לך מנ"וח אשר ייטב לך כי רות היא בחי' מלכות וממנה יצאה מלכות ב"ד ורמזה לה הלא אבקש לך מנ"וח אותיות מ"ו נ"ח רמז להאמור אשר ייטב לך שיתחברו עם ר"ח ונ"ו ויהיה רח"ום וחנ"ון ובזה יובן בס"ד לפרש נמי רמז הפסוק מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה תיבת ונחם היא אותיות נ"ח מ"ו שישיב אותם להתחבר עם אותיות ר"ח ואותיות נ"ו ויהיה אז רח"ום וחנ"ון ובזה והשאיר אחריו ברכה:

67. Vaetchanan.28

    ובמדרש איתא חטאו בבפלים ולקו בכפלים ומתנחמים בכפלים חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלים לקו בכפלים דכתיב כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ומתנחמים בכפלים דכתיב נחמו נחמו עמי:

68. Vaetchanan.29

    ויובן בס"ד לפרש חטאו בכפלים רמז שפגמו בשם הוי"ה ב"ה וש"ם אד"ני שצריך לחברם יחד וזהו בכפלים שהם פגמו בזה ולקו בכפלים רמז למ"ש לעיל משם הרב שער המלך ז"ל שנתחברו אותיות ר"ת מן רחום עם אותיות ו"ן מן חנון ונעשה מהם חר"ון וזהו בכפלים שנכפלו האותיות יחד ונעשה חר"ון ומתנחמים בכפלים שחזרו האותיות ונכפלו לטובה ונעשה מהם רחום וחנ"ון וכאמור:

69. Vaetchanan.30

    או יובן בס"ד חטאו בכפלים רמז לעשר הדברות שנכתבו ב"פ בתורה בספר שמות ובס' דברים שהוא משנה תורה וזהו חטאו בכפלים שעברו על עשרת הדברות וכמ"ש רז"ל במדרש לא גלו ישראל עד שחטאו בעשרת הדברות ולקו בכפלים רמז שא"י נכפלה ונתכווצא ויתנחמו בכפלים רמז לגאולה העתידה להיות במהרה בימינו שתהיה מאות הצ"די של אותיות מנצ"פך שהם אותיות כפולות כי ידוע שמכל אותיות מנצ"פך צמח גאולה ורק נשאר אות הצ"רי שממנו תצמח הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר וזהו ומתנחמים בכפלים באות הצ"די שהוא מאותיות כפולות:

70. Vaetchanan.31

    או יובן בס"ד לרמוז חטאו בכפלים רמז שחטאו במחשבה ובדבור או במחשבה ומעשה ולקו בכפלים שלקו בגופם ובממונם ויתנחמו בכפלים שהקב"ה ישלם לישראל טובה בעו"הז ובעו"הב:

71. Vaetchanan.32

    או יובן בס"ד לרמוז חטאו בכפלים ע"ד שארז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זה את זה וידוע מ"ש בגמרא דשבת על פ' והאנשים אשר עליהם התי"ו לא תגעו ולבסוף אחר הקטרוג כתיב וממקדשי תחלו והיינו על שלא הוכיחו זה את זה והנה צווי התוכחה כתוב בתורה בלשון כפול הוכח תוכיח את עמיתך ודרשו רז"ל מזה אפי' תלמיד לרב ואפי' עד ק"פ ועד הכאה ועד קללה וא"כ כמעט אין איש נקי מזה העון ואין טענה להתנצל בו וז"ש חטאו בכפלים ר"ל בשביל עון התוכחה שכתוב בתורה בלשון כפלים הוכיח תוכיח את עמיתך ודרשו רז"ל שהוא לרבות אפי' תלמיד לרב ואפי' עד הכאה וכו' וא"כ אין לשום אחד מהם התנצלות בזה ולכן לקו בכפלים ר"ל שגם הצדיקים נתחייבו בזה והנה בהעדר הצדיקי' יש ב' מלקיות הא' הוא העדר הטובה שהיה בא לעולם בזכות הצדיקים כשהם קיימים בעולם והב' הוא ביאת הרעה שהיתה נעדרת מקודם בזכות הצדיקים כשהם קיימים בעולם כי עתה במיתתם נעדרה הטובה ובאה הרעה ב"מ וא"כ הוא מלקות כפול ולכן אמר לקו בכפלים ויתנחמו בכפלים רמז לבית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכ"יר שהוא כפול על בית ראשון והוא דידוע מ"ש המפרשים ז"ל שאברהם אע"ה קראו הר שהוא ע"ה גי' ר"ו כמנין ב"פ אמונה ע"ה כי אמונה ע"ה גי' ק"ג וב"פ ק"ג גי' ר"ו ויצחק אע"ה הוסיף עוד ק"ג כמנין אמונה ע"ה וקראו שדה כי ג"פ ק"ג גי' שד"ה ויעקב אע"ה הוסיף עוד ק"ג כמנין אמונה וקראו בית כי ד"פ ק"ג גי' בי"ת עכ"ד ז"ל ונמצא של יעקב אע"ה הוא כפלים על של אברהם אע"ה וידוע שבית ראשון היה בזכות אברהם ונחרב ובית ב' בזכות יצחק וג"כ נחרב ובית ג' בזכות יעקב אע"ח שהיתה מטתו שלימה והוא קיים לעד ולכן יעקב אע"ח קראו בית שהוא ישוב קיים לעד ועיין בדברי רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' ויצא מ"ש ממדרשם ז"ל ע"ש וז"ש ויתנחמו בכפלים שהוא בית שלישי שנקרא בית שהוא בכפלים על בית ראשון שקראו אברהם הר שהוא ע"ה ר"ו כמנין ב"פ ק"ג כאמור. או יתנחמו בכפלים ר"ל שיתנחמו על בית א' בבנין בית ב' ויתנחמו על בית ב' בבנין בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכ"יר:

72. Vaetchanan.33

    הנה אדני ה' בחזק יבא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו. יובן בס"ד לרמוז חזק ע"ה גי' קי"ו כמנין חצי מספר ר"לב רמז לחצי השם ע"ד שפי' רבינו האר"י זיע"א כי חלק ה' עמ"ו ולעתיד גם החצי הב' יתחבר וזהו אדני ה' בחז"ק יבא ואמר אדני ה' רמז ליחוד קב"ה ושבינתיה וז"רעו גי' רפ"ט רמז לרפ"ח ניצוצות ע"ה בסוד פרו"טה רפ"ט ו"ה משלה לו שנבררים ונתקנים ועולים למעלה הנה שכרו אתו שכרו גי' תקכ"ו כמנין ק"ן צפו"ר שעולה תקכ"ו וידוע שהמקום שיתגלה ממנו משיחנו לבא להושיע ולגאול אותנו נקרא קן צפור וכנז' בזו"הק כלומר הוא מזומן ומוכן אתו לגלות ממנו משיחנו ואז ופעולתו של המשיח תהיה לפניו. או וזרעו הוא המשיח משלה לו הנה שכ"רו רמז לחנז' אתו ופעולתו ופעולת וא"ו לפניו כי יתברך בששה ברכות והוא ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' גם יובן ופעולתו לפניו דכתיב ביה והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזנו יוכיח והחוטם הוא בפנים ולז"א ופעולתו שפועל בחוקי האלהים ומשפטיו הוא לפניו כי מן הריח יודע פ' חייב פ' זכאי גם אמר וזרעו משלה לו מש"לה גי' שע"ה רמז לש"עה נהורין. ובזה אז כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים וכו' יה"ר שיבא לציון גואל בעגלה ובזמן קריב במהרה בימינו אכ"יר:

73. Vaetchanan.34

    קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו. יובן בס"ד לרמוז קול קורא במדבר בדברי מוסר ותוכחת לעם בית ישראל פנו דרך ה' לשוב בתשובה שידוע ששאלו לחכמה ושאלו לנבואה ושאלו לתורה ושאלו להקב"ה ואמר הקב"ה יעשה תשובה ויתכפר וזהו פנו עצמכם ותטהרו מעונותיכם ע"י דרך ה' וכמ"ש הפ' יורה חטאים בדרך ועי"ז ישרו בערבה לשון עירוב רמז לנוגה שהיא מעורבת טוב ורע וזהו ישרו בערבה היא נוגה מסלה לאלהינו שע"י מעשיכ' הטובים תגרמו שיתברר מן נוגה כל הקרושה ותעלה למעלה למקום עליון:

74. Vaetchanan.35

    על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח וכו' הרימי אל תידאי. יובן בס"ד כי ידוע שכל דבר שנברא קודם בריאת העולם אינו נוהג בו דין תורה ולכן הר המוריה לא נאסר משום ע"ז ומטעם זה מהני לישראל התשובה כי ישראל עלו במחשבה להבראות קודם בריאת העולם ולכן הגם שמן הדין אין התשובה מועלת מטעם דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול עכ"ז לישראל מועלת וכמ"ש המפרשים ז"ל בזה ונמצא שיש ראיה מן הר המוריה לישראל שמועלת התשובה ולז"א על הר גבוה עלי לך וכו' כדי שיהיה לך ראיה ברורה משם לקבלת התשובה כי הגאולה תלויה בתשובה ולכן מאחר שאת עומדת שם הרימי בכח וכו' הרימי אל תראי מדברי האומות שאומרים מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וא"נ איך שייך שישוב עוד אלהי ישראל אל האומה הזאת שכמו ההר הגבוה במעלה שהוא הר המוריה לא נהג בו דין תורה משום דהיה קודם בריאת העולם כן אומה ישראלית אין נוהג בה דין תורה לענין זה וכבורו מחול:

75. Vaetchanan.36

    ובזה יובן בס"ד הפסוק למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך ואם תאמר הלא הם חטאו ופשעו בי ואיך אפשר למחול להם כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול הנה זה אינו דהרי הר ציון זה שכנת בו כלומר הר ציון זה שעבדו אותו העממים ע"ז הלא שכנת בו ולא נאסר משום ע"ז ומוכרח לומר הטעם דכל דבר שהוא נברא קורם בריאת העולם אין נוהג בו דין תורה וכן נמי בישראל שהם נמי עלו במחשבה להברא קודם אין נוהג בהם דין תורה כשיש הכרח לזה וכמו הכא וא"כ שפיר אפשר שתמחול להם ותשרה שכינתך עליהם ומלכות בית דוד תחזירנה למקומה במהרה בימינו אכ"יר:

76. Eikev.1

    ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך. י"ל דאיך משוה פרי הבטן שהם הבנים עם פרי האדמה דכליל להו בחדא מחתא פרי בטנך ופרי אדמתך ולא אמר פרי אדמתך בלא וא"ו ועוד י"ל דאחר שאמר פרי אדמתך למה פרט ואמר דגנך תירשך ויצהרך והנה במדרש ז"ל אמרו למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה אמר הקב"ה מה פרי אדמתך סיגים אף פרי בטנך סיגים ד"א מה פרי אדמתך אין בהן וכו' אף פרי בטנך וכו' ד"א מה פרי אדמתך צריכין וכו' ד"א א"ר יהודה ב"ס למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה שוהיו וכו' ע"ש. הרי שרז"ל במדרש דרשו משמעות הפסוק לומר שפרי בטנך יהיה כפרי אדמתך וגם שרז"ל דרשוהו יפה הנה מלבד דבריהם ז"ל יובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל דע כי מדת הגלגול נוהגת באנשים ולא בנשים הנקבות וז"ס דור הולך ודור בא והנה הם האנשים המתגלגלים אבל הארץ שהם הנשים הנקראים ארץ כנודע לעולם עומדת ואינם באות בגלגול עוד יש טעם אחר והוא כי האנשים לפי שמקיימים מצות עסק בתלמוד תורה אינם יכולים ליכנס בגיהנם כי אין אור של גוהנם שולטת בהם וכמ"ש גבי אלישע בן אבויה לא מידן לידייניה משום דעסק באורייתא ולא לעלמא דאתי ניתי כיון דחטא ולכן מוכרחים הם להתגלגל למרק עונותיהם תמורת גיהנם אבל הנשים שאינם עוסקות בתורה יכולות ליכנס לגיהנם למרק עונותיהם ואינם צריכות להתגלגל. האמנם אע"פי שאינם מתגלגלות הנה הם באות לפעמים בסוד העיבור עם ניצוצי נשמות חדשות נקבות בנשים. גם דע כי אפשר שאחר שבאה בסוד העיבור באיזה אשה אם האשה ההיא תתעבר ותהר ותלד בת נקבה אפשר שאותה שבאה בסוד העיבור תתגלגל עתה בבחינת גלגול גמור בבתה הנולדת לה עתה:

77. Eikev.2

    גם דע כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה לסיבת איזה עון כגון משכב זכור וכיוצא והנה הנקבה הזו שהיא גלגול נשמת הזכר אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר לפי שאין לה בחי' מ"נ להעלות ולקבל טיפת מ"ד והנה האשה הזו צריכה זכות גדול לשתוכל להתעבד ולהוליד ואין לה מציאות אחר זולתי שתתעבר בה איזה נשמת אשה נקבה אחרת בסוד העיבור ובכן בכח שיתופה עמה תוכל להעלות מ"נ ולקבל הריון ותלד אמנם אי אפשר לה ללדת בנים זכרים לשתי סיבות הא' לפי שהכתוב אומר אשה כי תזריע וילדה זכר אבל כאן האשה היא זכר כבעלה ואינה יכולה ללדת זכרים אלא נקבות. הסיבה הב' היא לפי שכיון שאותה נשמת הנקבה שנכנסה בה לא נכנסה רק בסוד העיבור לבד כדי לסייעה שתתעבר ותלד ולכן כיון שהאשה הזו יולדת אין הנשמה ההיא צריכה עוד להשאר שם בסוד העיבור ללא צורך ואז בעת שיולדת נכנסה בה הנשמה ההיא של סוד העיבור ואז הוולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר ואז היא שם בבחי' גלגול ממש ולא עיבור כבתחלה ונמצא שכל אשה שנשמתה נשמת זכר כנ"ל א"א שתלד זכר אלא נקבה ואותה הנקבה אשר תלד היא היא אותה הנשמה של נקבה שנכנסה בה בסוד העיבור לסייעה כנז':

78. Eikev.3

    ואמנם לפעמים ע"י זכות גדול ונפלא אפשר שבעת שנולד הוולד ההוא תסתלק משם אותה נשמה הנקבה שהיתה בה בסוד העיבור ותלד לה ויכנס בולד ההוא נשמת זכר ויהיה זכר ואח"כ א"א לאשה הנז' לחזור ללדת פעם אחרת זולתי אם תחזור אותה הנשמה הנקבה להתעבר בה באשה ההיא כבראשונה ולכן אם הוולד הראשון היה נקבה תצטרך למות עתה זאת הבת הנקבה ואולי הנשמה ההיא תחזור להתעבר באשה הנז' כבראשונה ותתעבר ותהר ותלד בת נקבה שנשמתה היא מזאת הנקב' המתעברת בה בסוד העיבור כנז' ועד"ז הולכת בעיבור ובגלגול פעמים רבות והיא היא וכה משפטה תמיד אמנם אם ילדה זכר אז אין הוולד ההוא צריך למות עתה כי אותה הנשמה הנקבה שנתעברה בה בסוד העיבור בתחלה והלכה בעת שילדה כנז' היא צריכה לחזור שנית להתעבר בה בסוד עיבור ותהר מן בת ותלד נקבה וגם לזה צריך זכות גדול:

79. Eikev.4

    גם אפשר לפעמים אע"פי שילדה בתחלה נקבה אינה צריכה הבת ההיא למות עתה לפי שאפשר שתבא נשמת נקבה אחרת ותתעבר באשה הנז' בסוד העיבור ותהר ותלד בת והנשמה ההיא תתגלגל בה בגלגול ממש כנז' ועד"ז בכל הריון והריון שתהר האשה הזאת אפשר להתחלף בה כל בחי' הנז' ואמנם לזו המציאות האחרון צריך ג"כ זכות גדול ונס גדול לפי שיש לנו הקדמה בסוד העיבור שאין שום נשמה נכנסת בגוף האיש או האשה בסוד העיבור בחיים אלא א"כ יש ביניהם קורבה גדולה ז"לז ולכן האשה הזו ששרשה נשמת זכר הצריכה לעיבור נשמת הנקבה הנה כדי שתמצא נשמת נקבה בכל תנאיה שתצטרך להתעבר מפאת עצמה וגם שתהיה קרובה אליה או דומה אליה צריך פעם ופעמים כנ"ל ומכ"ש למצוא נשמות רבות של נקבות בתנאים הנזכרים וגם שיבואו בה בסוד העיבור כל אחד ואחד בזמן אחד צריך זכיות רבים ונסים גדולים עכ"ל לשון הטהור ע"ש:

80. Eikev.5

    נמצינו למדין מדברי רבינו זיע"א שכל אשה שנשמתה זכר א"א שתלד זכר אלא נקבה ואותה הנקבה אשר תלד היא היא אותה הנשמה של נקבה שנכנסה בה בסוד העיבור לסייעה וכללו של דבר אם אין לה זכות כ"כ לא תלד בתחלה כי אם נקבה ואז אותה הנשמה תתגלגל באותה הנקבה ולא תהר עוד אותה האשה כלל עד שתמות אותה הנקבה כדי שתחזור ותתעבר באותה האשה ותהר ותלד בת ותחזור ותתגלגל בה ועד"ז הולכה בעיבור ובגלגול פעמים רבות והיא היא ואם יש לה זכות גדול הרבה הרבה אזי אפשר שתבא אותה הנשמה בעיבור אצל האשה תמיד ואמנם בכל פעם שתהר היא לא תתגלגל בוולד אלא יכנס בוולד נשמת זכר ויהיה זכר או שתבא נשמת נקבה אחרת ותתעבר באותה האשה ואזי גם שאותה הנשמה תתגלגל בוולד ויהיה נקבה תוכל אותה האשה לקבל הריון עוד וכן ע"ז הדרך בכל פעם באופן שאפשר לה לאותה אשה להיות הרה תמיד כדרך כל הארץ ופעם יזדמן נשמת זכר ויצא הוולד זכר ופעם יזדמן נשמה נקבה ויצא נקבה:

81. Eikev.6

    והנה פרי האדמה יש בו הפרש מפרי העץ שאם תטע באדמה איזה זרע אדמה ויצמח ויצא הנה א"א לצמוח אחד במקומו בלתי שתקצור אותו ותבא לזרוע זרע מחדש כי הזרע בקצירתו לא יניח שורש בארץ שיחזור ויוציא פרי ואמנם זרע פרי העץ לא כן הוא שאם האדם יזרע זרע פרי העץ הנה האילן היוצא מן הזרע ההוא כל שנה יוציא פירות ואין צריך לנטוע זרע מחדש והנה כזאת הוא ההפרש בפרי הבטן של האשה שהאשה שהיא יכולה לקבל הריון בכל פעם ולהוליד בנים ובנות כדרך כל הארץ הנה היא דומה לאילן שבכל שנה הוא מוציא פירות ואמנם האשה שהיא כמו אותה שכתב רבינו ז"ל למעלה שנשמתה היא נשמה זכר וכדי שתקבל הריון עיברו בה נשמת נקבה שאז כשתלד תסתלק ממנה אותה נשמה ותתגלגל בוולד ותחזור אותה האשה לעקרותה ולא תהר עוד עד שתמות אותה הנקבה ותחזור אותה הנשמה ותתעבר וכן עד"ז ככל פעם ופעם הנה פרי בטנה של זאת ידמה לפרי האדמה שאם תזרע באדמה זרע אדמה יצא פרי ולא תוכל אותה אדמה להוציא עוד אם לא תקצור הפרי שלה שכבר צמח וגדל ותחזור ותזרע אותו בה ואמנם אעפ"י שמצד הראוי היא תדמה לזה עכ"ז אפשר שיהיה ע"י זכות גדול ונפלא שאפי' שהיה באופן זה עכ"ז יהיה לה כדרך כל הארץ ויהיה פרי בטנה כמו פרי האילן האמור בס"ד ולזה בא הכתוב לבשר את הישראלי וברך פרי בטנך אפי' אם הוא מצד טבעו כפרי אדמתך ר"ל שאיננו כפרי האילן וכאמור אלא הוא כפרי האדמה וכאמור ואפ"ה הקב"ה יברך אותו ויעשהו כפרי האילן והדר קרא ופירש הדברים יותר ואמר דגנך ותירשך ויצהרך ר"ל הענין הוא שאם פרי בטנך הוא כמו דגנך שהיא פרי האדמה שאינו מניח שורש בארץ וצריך כל פעם לזורעו מחדש עכ"ז יהיה דוגמת תירשך ויצהרך שהם פרי העץ שהאילן קיים וכל שנה מוציא פירות מחדש ונקט תרתי תירשך ויצהרך לרמוז על הזכרים ועל הנקבות ר"ל שתביא אז זכרים ונקבות כדרך כל הארץ כי הקב"ה יעשה לך הנס שהוא פלאי פלאות שתוכל להוליד זכרים ונקבות וכאמור והתירוש והיצהר זה דרכו בשתיקה וזה דרכו בקולות וכנודע וכן הוא בזכר ונקבה והגם דקרא כתיב פרי בטנך לאו על האיש דוקא קאמר אלא קאי אתרווייהו דאיש ואשתו חד גופא הם ולכן אמר פרי בטנך לשון יחיד:

82. Eikev.7

    ובזה יובן בס"ד לפרש מאמרם ז"ל ע"פ אעשה לו עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו והכוונה שאם האדם צריך לו כף וקערה ואין לו ידיעה לעשות כי אם הכף לבדו ולא הקערה והלך ובקש מחבירו שיבא לעזרו לעשות לו הקערה הנה אם זה חבירו עשה לו הקערה הוא נקרא עזר שעזרו בזה להשלים חסרונו אבל אם הלך ועשה לו ג"כ כף כאשר עשה הוא בעצמו הנה לא יצא לו עזר מזה האיש כי מה יעשה בכף הזה מאחר שהוא ג"כ עשה כמוהו והיה צריך לעשות לו דבר שאין הוא יכול לעשות כמוהו להשלים חסרונו כי ב' כפות בלתי קערה לא יועילו וב' קערות בלתי כף ג"כ לא יועילו וכן הדבר הזה דהוולד צריך להיות מזרע זכר ומזרע נקבה וזה לבדו לא יועיל וזה לבדו לא יועיל וא"כ אם האשה היא נשמתה נשמת זכר א"כ היא ג"כ מזרעת כמו בעלה בלתי הפרש ומה צריך בה מאחר דיש לו משלו וצריכה היא להזריע זרע אשר לא יוכל להזריע בעלה כמוהו דאז מניה ומינה מסתייעא מלתא ויצא הוולד דאז היא נקראת לו עזר בזה וז"ש זכה עזר שהקב"ה יזמין לו אשה כשאר הנשים שנשמתה נשמת נקבה ואז תהיה לו עזר שעושה מה שאין בידו לעשות לא זכה כנגדו ר"ל יזמין לו אשה שהיא כנגדו וכמוהו ממש שאינה יכולה לעשות שלה יהיה בטבע הזכר ממש וזהו כנגדו דייקא שהיא כמדתו וכצלמו:

83. Eikev.8

    ובזה יובן בס"ד מ"ש בגמרא במערבא אמרי מצא או מוצא ר"ל אם זכה לאשה שלימה שיש לה נשמת נקבה וזהו כבר מצא או אם לקח אשה שיש לה נשמת זכר שזו עדיין באשר הוא שם אינה נחשבת לאשה ממש כי זכר היא אלא שאפשר לה להיות אח"ז כמו אשה שתקבל הריון ע"י שתתעבר בה נשמת נקבה ונמצא שבאשר הוא שם הנה עדיין זה לא מצא אשה אלא הוא מוצא ר"ל עתיד הוא למצוא:

84. Eikev.9

    ובזה יובן תיבת נקבה שהוא נוטריקון נקי בה ע"ד פ' יצא נקי מנכסיו והכוונה כי הנקבה שכיח לפעמים שיצא נקי בה ר"ל שלא אפשר שתקבל אמה הריון עוד אחרי לדתה אותה יען כי הנשמה המעוברת באמה תתגלגל בה ותחזור האם ותהיה עקרה משא"כ אם תלד זכר היא קרובה לשכר יותר כי אותה הנשמה שהיתה מעוברת בה עודנה בעולם שלא נתגלגלה ואפשר שתחזור אצלה והוולד ישאר קיים בעולם משא"כ אם יהיה הוולד נקבה:

85. Eikev.10

    ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל תזרע ולא תחצד והדבר לפי פשוטו ק' דכיון דקאי על הבנים שלא ימותו מה שייך לשון לא תחצד וכי הוא חוצד אותם והול"ל תזרע ולא יֵחָצֵד. ובזה אתי שפיר ור"ל שאם הוא יהיה לו אשה כאשה הנז"ל וכדי לקבל הריון עיברו בה נשמה נקבה שהקב"ה יעשה לכם נס הפלילי שיכניס בוולד נשמת זכר או שימציא לכם נשמת נקבה אחרת באופן שלא תצטרך אשתך להריון שני ע"י שתמות הנקבה שילדה דאז איש אשר אלה לו והוא מבקש מהקב"ה הריון בשביל אשתו והקב"ה שומע תפלתו באופן שימית את הנקבה שילדה אשתו הנה זה חוצד זרעו בידו ב"מ ולכן בקשו עליו שלא יצטרך לזה וכל זה כתבנו בס"ד דרך דרש ע"פ האמור ואמנם באמת דקדוק הנז"ל אפשר ליישבו כפשוטו דר"ל שלא יחטא וימותו בעונו ואז נמצא הוא החוצד ב"מ וע"ז בקשו רחמים:

86. Eikev.11

    ולפי האמור בדברי רבינו זלה"ה שאשה כנז"ל מן הראוי שתלד נקבה דוקא ואמנם לפעמים ע"י זכות ונס גדול ונפלא תלד זכר ובזה תרויח שלא יצטרך למות הזכר כדי שתקבל הריון מחדש וכאמור הנה בזה נמי יובן בס"ד רמז הפ' זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' זכר אותיות זָכַר לנפלאותיו ר"ל לפעמים יקרה שהקב"ה יעשה זָכַר לנפלאותיו ר"ל בדרך פלאי פלאות וכאמור והוא תוכל בנקל לקבל הריון שני ולא יזוק הוולד כלל שישאר חי:

87. Eikev.12

    ולכן נמי בברכת צדיקים כתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. ר"ל דוגמת פרי העץ ולא כפרי האדמה ואז כל אשר יעשה יצליח בו:

88. Eikev.13

    ודע דמ"ש רבינו זלה"ה וז"ל ואז הוולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר וכן מ"ש נמי ויכנס בוולד ההוא נשמת זכר ויהיה זכר אין הכוונה דממש בעת הלידה יהיה זכר או נקבה דהא ודאי יצירת הוולד היא אחר מ' יום וניכר אז אם הוא זכר או נקבה אלא כל זה יהיה בזמן שקבלה ההריון ונקלט הזרע ולא נפסד דהא ההמשכה של הנשמה לכל ולד שיהיה היא משעת תשמיש דלכן רז"ל החמירו בקדושת התשמיש וא"כ משעת תשמיש שגזר הקב"ה על הטיפה להיות נקלטת היטב ותתעבר האשה ממנה אז כפי הנשמה שנותנים לוולד כן יהיה מצוייר זכר או נקבה וגם לדרשת רז"ל אשה מזרעת תחלה וכו' נמי אתי שפיר דאם הקב"ה ירצה ליתן לוולד נשמת זכר עושה סיבובים שמועילים להוליד זכר כגון מזרעת תחלה וכיוצא:

89. Eikev.14

    לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. י"ל דהלא כבר אמר ואהבך והרבך וברך פרי בטנך וא"כ מאחר שהבטיחו ברבוי הבנים הרי שמענו ממילא דלא יהיה עקר ועקרה דא"כ איך תתקיים ברכת הריבוי בכל אחד ואחד דלשון יחיד קאמר ואהבך והרבך ואם נאמר דברכת והרבך לא משמע מינה שלא יהיה בהם עקר ועקרה אלא שמע מינה שאפי' אם יהיה בהם עקר ועקרה עכ"ז מובטחים הם שיולידו ויתרבו והגם שכפי הטבע עתה אינו מוליד הקב"ה יתנהג עמם שלא כדרך טבע ולכן חזר וברכם עוד תוספת ברכה זו ולומר שהגם שהעקר ועקרה מוכרח שילרו מכח הברכה הנז"ל עכ"ז אני מבטיח אתכם שמעיקרא לא יהיה בכם עקר ועקרה כלל הנה גם בזה לא תתיישב הקו' דמאחר שהאדם בטוח הוא שמוליד ומתרבה על כל אופן שיהיה א"כ מה הפרש יש לו כן אם הוא עקר ואפ"ה מוליד ובין אם הוא אינו עקר ומוליד ועוד יש לדקדק דהלא מצינו שאמותינו היו עקרות בכוונה מכוונת בשביל שהקדוש ב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים ועושה אותם עקרות כדי שיתפללו וא"כ אם הצדקניות נעשו עקרות אין זה קללה כי אם אדרבה טוב להם שהקב"ה רוצה בתפילתן ולכן אדרבה צריך שיהיו עקרות ואח"ך יפקדם הקב"ה וילדו ע"י תפלתם ולמה ימנע דבר זה הקב"ה מהם ומבטיחם שלא יהיו עקרות והנה מחמת שפי' עקר אינו מוליד והוא דרש"י ז"ל קשיא ליה כקו' זו ולכן פי' עקר אינו מוליד פי' דוקא עקר שאינו מוליד לגמרי לא יהיה בכם אבל עקר שסופו להוליד כמו האמהות שהיו עקרות ואח"ך ילדו זה יהיה בכם כי הקב"ה יעשה זאת לכתחלה לצדיקים כדי שיתפללו לפניו עכ"ד ז"ל. והנה לכאורה לשון עקר סתמא משמע ומנין לפרש חילוק זה בפסוק דלא איירי כי אם בהכי ויובן בס"ד לפרש דהנה מאחר שכל הברכות אלו איירי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכולם צדיקים הנה הגם שהבטיח אותם בריבוי הבנים עכ"ז ודאי הקב"ה יניח קצת צדקניות מהם שיהיו עקרות כדי שיתפללו לפניו הרבה ויפקדם בהריון כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכאמור באמהות ואז ג"כ תתקיים הבטחת הריבוי אצל. כל אחד ואחד כי העקרות בודאי שיפקדם ע"י התפלות אבל לא ירצה הש"ית לסלק העקרות לגמרי שלא יהיה שום עקר ועקרה כי רוצה בריבוי תפלות של צדיקים ואמנם דע שכל דבר שעושה הקב"ה עם האדם הפך הטבע הנה הדבר ההוא יקרא נס וידוע מ"ש רז"ל שאם עושין נס לאדם מנכין לו מזכיותיו והשתא אם האדם הוא עקר והוליד ודאי זה הפך הטבע וחשיב נס ולא יבצר מלנכות לו מעט מזכיותיו אבל אם הוא אינו עקר והוליד הגם שנעשה לו ריבוי בנים אין זה הפך הטבע ואינו נחשב כלל נס כדי שיתנכה מזכיותיו:

90. Eikev.15

    והנה השתא לפ"ז יש לתמוה דאם נאמר שמי שהוא צדיק גדול לרוב אהבת הקב"ה שאוהב אותו ומתאוה לתפלתו עושה אותו עקר כדי שירבה בתפלה לפניו ית' וכמו שאמרו רז"ל גבי האמהות זיע"א שנעשו עקרות בשביל שהקב"ה מתאוה לתפלתן א"כ השתא נמצא שהצדיק מפסיד בזה דהשתא הלידה שלו שיוליד אח"ך תחשב לנס מאחר שתחלתו נעשה עקר והדבר מוכרח שאם עושין לו נס מנכין מזכיותיו וא"כ לא יבצר מלהיות לו נכוי זכות והדבר יפלא בשביל שהוא זכר הפסיד דבשביל שהוא צדיק גדול והקב"ה אוהב תפלתו יעשה לו הקב"ה דבר אחר שיפסיד מזכיותיו. אמנם דע שבאמת הוא מרויח בזה והשבח יתר על ההוצאה באלף אלפי פעמים והוא כי ידוע שהצדיק ע"י תפלותיו הוא מברר ניצוצי הקדושה הרבה כי לזה אסרו רז"ל שאלת צרכיו בשבת יען כי בשבת אין בירור וכו' כנודע ולכן ארז"ל שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים יען כי ע"י תפלתן הם מרבים בבירורים וא"כ השתא מי שהוא צדיק גדול ולרוב אהבת הש"ית עמו עשה אותו או את אשתו עקרה כדי שירבה בתפלות לפניו ואח"ך וצריך לנכות מזכיותיו כי בכל נס מוכרח לנכות מזכיותיו של אדם עכ"ז הצדיק הוא מרויח הרבה שאם מצד הנס מנכין לו אחד הוא כבר הרויח מצד ריבוי התפלות שהתפלל אלף אלפים מכח בירורי הניצוצות הקדושות באופן שבזה השבח הוא רב על ההוצאה אלף אלפים והנכוי אינו נחשב כלום לגבי הריוח שהרויח והיתרון שנעשה לו ע"י בירור התפלות:

91. Eikev.16

    ואמנם דע כי הא ודאי יש בכאן חילוק אחר לחלק בזה בס"ד והוא שלזה אינו צריך שיהיה כי אם האשה לבדה עקרה או האיש לבדו עקר אבל לא צריך שיהיו שניהם עקרות כי מאחר שהסיבה שיהיה להם עקרות הוא בשביל שירבו בתפלה א"כ השתא אם האיש לבדו עקר ג"כ האיש והאשה מרבים בתפלה כמו אם הם שתיהם עקרות כי בזה אינם מולידים ובזה אינם מולידים וכן נמי אם האשה לבדה עקרה ג"כ הם מרבים בתפלה והגם שהאיש אפשר לו שישא אשה אחרת עם כל זה ודאי איש צריק שיש לו אשה צדקת לא ירצה לישא אשה אחרת על אשת נעוריו תכף ומיד אלא הוא מתפלל תמיד לפני הקדוש ברוך הוא ומצפה אליו ית' שיפקוד את אשתו בהריון וא"כ ודאי הם יתפללו אל השי"ת ולא ינוחו ולא ישקוטו בזה כמו אם היו שתיהם עקרות וא"כ השתא נמצא הריוח שלהם הוא שוה דכמו שמרויחים אם היו שניהם עקדות כן הם מרויחים אם היה אחד מהם דוקא עקר יען כי כמו שמרבים בתפלה בזה כן מרבים בזה אבל ההפסד שלהם אינו שוה בזה ובזה והוא כי הנכוי שצריך לנכות בעבור הנס ודאי יש לנכות כששניהם עקרות יותר ממה שראוי לנכות אם היה אחד מהם דוקא עקר יען כי הנכוי יהיה לגודל הנס ואם שניהם עקרות ונפקדו להוליד הרי נעשה נס באיש ונס באשה כי שניהם לא היו ראויים כפי הטבע להוליד אבל אם א' מהם דוקא עקר אין כאן כי אם נס אחד וא"כ נמצא שבנכוי הזכיות יהיה כששניהם עקרות כפליים על אם יהיה אחד מהם לבדו עקר אבל הריוח הוא שוה בזה ובזה כאחד וכאמור וא"כ השתא ודאי אם יזדמן בצדיקים שהאיש ואשתו שניהם עקרות אין זה טוב בשבילם ואין זה סימן כ"כ לגודל אהבתו ית' עמהם שאם היו ראויים לפניו יתברך היה צריך שיעשה אחד מהם דוקא עקר וגם בזה יש להרהר ולומר שאולי הם עקרות לאו דוקא לסיבה זו שהקב"ה רוצה בתפילתם כי אם לסיבה אחרת דא"כ תסגי בחד מנהון ולכן השתא לזה תמצא שאבותינו הקדושים זיע"א לא היו ג"כ הם עקורים ורק האמהות זיע"א דוקא כי לפי טעם האמור תסגי בחד:

92. Eikev.17

    והשתא בזה יובן בס"ד שפיר הפסוק לא יהיה בך עקר ועקרה אינו אומר לא יהיה בך עקר ותו לא דאדרבא איש ואשתו שהם צדיקים הם מרויחים אם יהיה אחד מהם עקר ואח"ך יפקדם הקב"ה להוליד וכאמור אבל הברכה שמברך את בית ישראל הוא שלא יהיה בך עקר ועקרה כלומר שלא יזדווגו העקר והעקרה ביחד שיהיה האיש עקר ואשתו נמי עקרה וזהו עקר ועקרה בחדא מחתא אלא שהעקר יתחבר ויזדווג עם אשה טובה והעקרה תזדווג עם איש טוב כדי שאז בזה ירויחו הרבה ויוציאו מעט והשבח רב מאד ולזה שפיר פרט את ענין זה לחוד כי אין זה נכנס בכלל ואהבך והרבך:

93. Eikev.18

    או יובן בס"ד מה שברכם בזה שלא יהיה עקר ועקרה בזווג אחד אלא העקר יזדווג עם אשה טובה ועקרה עם איש טוב הנה הטעם הוא שאם האיש עקר ואשתו ג"כ עקרה א"כ סיבה המונעת מלהוליד היא משניהם ונמצא שהוא אין לו פתחין פה לדבר כנגדה והיא ג"כ אין לה פתחון פה לדבר כנגדו ולא יבושו זה מזה אבל אם היא עקרה והוא אינו עקר א"כ הוא תמיד מתלונן עליה לומר לכי ובקשי תרופה לעצמיך כי האיש אינו לוקח אשה כי אם לבנים ועד מתי אהיה יושב ומצפה הלא אנכי אשא אשה אחרת וכיוצא בדברים אלו בכל יום וא"כ היא ממילא נשבר לבה בקרבה תמיד ותהיה תמיד בוכה ומבכה לפני הקב"ה ולא תמצא מנוח לנפשה הן על ידי תפלות הן ע"י קמיעים לבקש לה תרופה ותמיד עיניה נשואות לשמים לבקש רחמים מאביר יעקב והנה הש"ית לא כלו רחמיו וקרוב הוא לנשברי לב וכמ"ש לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ובודאי הקב"ה יענה אותה וכמו שמצינו בחנה שכעסתה צרתה גם כעס וארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו כי כוונה להכעיסה כדי שיהיה נשבר לבה בקרבה ותרבה בתפלות ובתחנונים ובכיה רבה וכן היה שהועילה תפלתה ומרת נפשה ופקדה הש"ית בהריון וכן נמי אם היה האיש עקר ואשתו עקרה הלא יומם ולילה תציקהו אשתו לאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי קום ובקש תרופה לעצמך אולי יחנן הש"ית ויתן לנו בנים ואזי האיש נשבר לבו בקרבו ומאליו ומעצמו בוש מאשתו ותלונתה עליו ואז יתחנן אל הש"ית במר נפשו וגם הוא לא ישקוט ולא ינוח לבקש תרופה אל מכתו וירבה בתפלות וכיוצא ואלהינו מרחם כי קרוב הוא לנשברי לב ויפקדם אז אין להם פתחון פה זה על זה כלל ואין להם שום תלונה זה על זה ואין לבם נשבר כ"כ ואם הוא עצל גם היא תהיה עצלה וכן להפך ואפשר שלפעמים יעשו יאוש בעצמם וישארו כך כל ימיהם ורחוק הדבר שיהיה להם תרופה בנקל וא"כ לזה בירך אותם מכלל הברכות שלא יהיה עקר ועקרה בזווג אחד אלא העקר יזדווג עם אשה טובה והעקרה עם איש טוב שבזה קרובה תרופהם לבא:

94. Eikev.19

    כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים המסות הגדולות וכו'. י"ל לכאורה תיבת תזכור ותיבת את שפת יתר הוא והו"ל לומר זכור אשר עשה ה' וכו'. ויובן בס"ד לפרש דידוע מ"ש הרב שם הגדולים ז"ל בפ"ג דאבות משם הרב דרוש שמואל דישראל משועבדים תחת עשו לכבדו לקיים ואת אמך לרבות אחיך הגדול משא"כ כשעוסקין בתורה אז מחמת התורה ישראל חשובין יותר אז דרשינן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואין חייבים לכבדו עכ"ד ע"ש. והנה טענה זו דואת אמך לרבות אחיך הגדול אפשר לעלות גם בדעת ישמעאל לטעון כי הוא ג"כ יחשוב עצמו כמו יצחק ח"ו ויטעון שכל זרע יצחק חייבים לכבדו מכח לרבות אחיך הגדול וכמו שמצינו באמת בדרז"ל שבאו בני ישמעאל לדון עם ישראל בשביל הארץ שעשו עצמם לזרע ממש ויש להם ירושה כמו יצחק ונטפל להם גביהא בן פסיסא והחזיר להם תשובה וכנודע מדברי רז"ל ואמנם התשובה שנשיב לעשו בזה נוכל גם כן להשיב את ישמעאל והוא דאנן בעלי תורה יש לנו כח מן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואין אנחנו חייבים לכבדם:

95. Eikev.20

    והנה ודאי כל זה הוא לדעתם אבל באמת אין אנחנו צריכים לכל זה ויש לנו תירוץ מספיק לדחות טענתם שרוצים לשעבד בנו מכח את לרבות אחיך הגדול והוא כי ישמעאל הוא בן האמה ואינו קרוי זרע גם עשו נמי בהדיא אמר רחמנא כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק דעשו לא חשיב זרע וא"כ כיון דלא חשיבי זרע ממילא אין להם דין אחוה כדי שיטענו לרבות אחיך הגדול ונמצא שבלא"ה יש לנו טענה מספקת והנה הראיה לטענה זו שהם אינם קרואים זרע היא מוכחת מכח המכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים והיד החזקה אשר עשה הקב"ה לעיני בני ישראל והוא כי ידוע שהטעם שהוצרך לעשות מכות למצרים ולהוציא את ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא מפני שישראל יצאו קודם זמנם ולכן השר של מצרים מלא לבו לסרב אבל אם היו יוצאים בזמנם לא היה צריך ליד חזקה כלל ותכף כשהיה בא מרע"ה בדבר ה' להוציא את ישראל היה משלחם והשתא שפיר מוכח מכאן דושמעאל ועשו אינם חשובי' זרע ואין להם דין אחוה דהלא בגזירת בין הבתרים נא' לאברהם כי גד יהיה זרעך ואם ישמעאל קרוי זרע ויש לו דין אחוה עם יצחק א"כ הרי עליו לשלם החצי ויצחק אע"ה החצי וישראל שהם זרע יצחק עבדו רד"ו יותר מן החצי ונמצא שהם פרעו חלק יצחק כולו שלהם ושל עשו ולא נשאר עליהם חוב כלל וא"כ למה סירב ביציאתם והוצרך לזה יד חזקה ואותות ומופתים וכן נמי אפי' אם תניח במונח שישמעאל אינו קרוי זרע והכל מוטל על יצחק הנה אם עשו קרוי זרע ויש לו דין אחוה עם יעקב הנה ג"כ הם פרעו יותר מהחצי שעבדו רד"ו שנים ולמה היה צריך לאותות ומופתים אלא ודאי שישמעאל ועשו שניהם אינם קרויים זרע ואין להם דין אחוה כלל ועיקר ולכן עליהם מוטל הכל. ובזה יובן בס"ד כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני והם ישמעאל ועשו ואמר האלה כלומר אלה הם הידועים בעולם ר"ל רבים במעלה וגדולה שכל אחד יש לו טענה לטעון את לרבות אחיך הגדול ומחוייבים לכבדם ולהיות משועבדים תחת ידם וא"כ איכה אוכל להורישם שלא די שלא אכבדם אלא אורישם ג"כ ואזלזל בהם הנה אתה לא תירא מהם זכור תזכור ב' זכירות כלומר שיש לך ב' טענות שתזכרם כנגדם הא' הוא שתזכור את ר"ל שגם אתה יש לך טענה ומעלה מכח האת דכתיב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וא"כ אינך מחוייב לכבדם כלל. והב' שתזכור אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולמצרים המסות הגדולות וכו' והאותות והמופתים והיד החזקה וקשה אם בזמנם יצאו למה הוצרך לכל זה ומוכרח לומר דיצאו שלא בזמנם וא"כ ממילא מוכח דעשו וישמעאל אינם חשובים זרע ואין להם דין אחוה וא"כ לא שייך בהם דין זה וזהו זכור תזכור את אשר עשה ה' וכו' ר"ל טענת האת וטענת אשר עשה ה' אלהיך לפרעה וכו' ובזה תסתור טענתם שטוענים לרבות אחיך הגדול ואינו מחוייב לכבדם כלל:

96. Eikev.21

    או יובן בס"ד כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וכו' והוא כי ידוע שכל חיות האומות וגדולתם הוא מכח ניצוצי הקדושה שטורפים החיצונים בעונות ישראל והניצוצות הם כולם ניצוצי נשמות ישראל והנה ידוע שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולז"א כי תאמר בלבבך מה שרבים הגוים האלה הוא ממני ר"ל מה שנעשו רבים במעלה הבל הוא ממני ומכחי והוא ע"י ששבו החיצונים ניצוצי נשמות ישראל אצלם וא"כ איכה אוכל להורישם והלא נמצא שהדבר נוגע לי ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים לז"א לא תירא מהם יען כי זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולמצרים וכו' דגם שם היו ישראל גוי מקרב גוי והיו נטמעים ביניהם ואפ"ה השי"ת ברוב רחמיו קנא קנאת עמו ומשך אותם והעלם מבור הברזל ממצרים ובכל אלהי מצרים עשה שפטים ונמצא שהגם שהיו חבושים תחת ידם אפ"ה הקב"ה הצילם מתחת ידם וא"כ גם עתה יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם וא"כ עשה אתה מה שמוטל עליך בעבודת שמים ואז הקב"ה ילחם מלחמותיך ויפדך מהם כמ"ש ה' ילחם לכם ואתם תחרישון:

97. Eikev.22

    ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. יובן בס"ד לפרש דהנה דרך בעלי בתים לקנות חטים בקיץ בזמן הקציר לאוצר כדי לאכול מהם כל השנה כולה עד קציר שיבא ולא יצטרכו לקנות מן השוק וזה יהיה מב' סיבות הא' כי אח"ך בזמן החורף חוששים פן לא ימצא להם לקנות חטים טובים כרצונם ועוד חוששים כי בודאי בזמן החורף יתייקרו החטים ולכן הם קופצים לקנות בזמן הזול והנה כל זה בשאר ארצות אשר אין בהם שפע טובה הרבה אבל לא כארץ ישראל אשר יש בה שפע טובה עד אין תכלית וכל החטים שמוציאה כולם טובים ושמנים ואין הפרש בין קרקע זו לקרקע זו וסדנא דארעא חד הוא יען כי אין שמנותה מצד עצמה כי אם ברוב טוב הנמשך לה מלמעלה וא"כ לכל מקומותיה יבא בשוה והכל מוציאים חטים טובים באין הפרש בין זה לזה גם עוד לרוב שופע ברכה שלה הנה היא מוציאה חטים לרוב כחול הים ובכל שנה מוציאה כדי סיפוק עשר שנים ויותר וא"כ ארץ כזו אשר החטים נמצאים בה כחול הים וכולם טובים בהשואה אחת היתכן שהבע"הב היושב בתוכה יקח חטים לאצור אותם הא ודאי שלא יקח כי אם מדי שבת בשבתו ולמה לו לקנות הרבה ולאצור אותם כי מה יש לחוש לזה ומה הפרש יש לו בזה ובזה יובן בס"ד ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם מסכנות מלשון ויבן ערי מסכנות לפרעה שהוא לשון אוצרות ר"ל אינך אוכל לחם ע"י שאתה אוצר חטים באוצרות אלא אתה קונה מן השוק תמיד שבת בשבתו יען כי לא תחסר כל בה כי אותו האוצר חושש פן בחורף יחסרו החטים מן השוק ולא ימצאו כי רבוי החטים יחסר וממילא יתייקרו החטים אבל בארץ כזו לא תחסר כל בה כי חטים הטובים שכיחי הרבה וגם כל מה שקונים חטים ואוכלים מהם אינו ניכר בהם חסרון כדי שיתייקרו כי מחמת רבויים אינו ניכר חסרון בהם ותמיד נמצאים תלי תלים:

98. Eikev.23

    או יובן בס"ד לא תחסר כל בה ר"ל שהחטים הנקנים מן השוק לא יבצר מלהיותם נחסרים קודם הטחינה ע"י שינקום מן עפר וצרורות וגם תערובת מינים אחרים וקש ותבן שבהם אבל חטים של א"י לרוב זולם ומציאותם המוכר ינקם מכל דבר המעורב בהם וימכרם נקיים וברים באופן שהקונה לא יצטרך להוציא מהם שום פסולת כלל וא"כ אם סאה לקח סאה טוחן שאינו צריך להוציא מהם פסולת וזהו לא תחסר כל בה. או יובן לפרש דקאי על אחר הטחינה שלרוב חשיבותם אינו יוצא מן הקמח סובין כלל ולא יחסר הקמח ע"י נפה וכברה ומה שמניח כנפה יוצא כולו בלתי סובין וזהו לא תחסר כל בה:

99. Eikev.24

    או יובן בס"ד לא תחסר כל בה קאי על הארץ עצמה והוא כי האדם הבא לארץ נכריה ושואל על פירות הארץ אם ימצא פרי פ' ואם ימצא פרי פ' וא"כ צריך הוא לשאול בפרטות על כל אחד ואחד והם ישיבו לו ג"כ בפרטות זה נמצא וזה לא נמצא אבל הבא בארץ ישראל אם ישאל על הפירות לא יניחו אותו לשאול בפרטות ולהשיב בפרטות מאחר שאין שום פרי שבעולם חסר ממנה א"כ הם משיבים לו הכל נמצא בה ולמה תשאל וזהו לא תחסר כל בה ר"ל תשובת הכל שהם משיבים לו לא תחסר בשום זמן מן הזמנים כי בכל זמן שישאל האדם על פירותיה יוכלו להשיב לו יש בה כל משא"כ בשאר מקומות מאחר שיש איזה פרי שהוא חסר ממנה לא אפשר להשיב כן אלא צריך לפרש:

100. Eikev.25

     ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. יובן בס"ד והוא די"ל הלא טעם שהאדם צריך לברך על האכילה הוא מפני כי לה' הארץ ומלואה והאוכל בלא ברכה כאלו מעל ולכן הוא מברך כדי שע"י הברכה הזאת הוא קונה לעצמו המאכל ההוא וזוכה בו ומשלו אוכל וא"כ השתא י"ל למה צריך לברך ברכת המזון וכן ברכה מעין ג' והלא כבר ברכנו ברכה ראשונה על המאכל וקנינו אותו לעצמנו ולמה צריך ברכה אחרונה. ואפשר לתרץ כי ברכה אחרונה אנחנו מברכים כדי לזכות גם בארץ והוא כי בברכה ראשונה זכינו בפרי ההוא שהוציאה הארץ ובברכה אחרונ' אנחנו זוכים גם בארץ שהוציאה הפרי ההוא שע"י שאנחנו מברכים בכל אכילה הנה בזה אנחנו קונים הארץ מאתו ית' שגם הארץ אז תהיה שלנו ובזה יובן ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וא"ת והלא כבר ברכתי ברכה ראשונה וקניתי המאכל ההוא ולמה צריך ברכה עוד לז"א על הארץ הטובה אשר נתן לך ר"ל הנה ברכה זו ברכת הודאה על הארץ עצמה משא"כ ברכה ראשונה היתה ברכת הודאה על הפרי עצמו ובזה יובן הטעם שאנחנו אומרים קודם ברכת המזון מימרא דרבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכו' ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה דק' למה אינם אומרים אותה קודם המוציא והיינו קודם שיטול ידיו כדי שלא יהיה הפסק ובזה ניחא דמשום דע"י ברכת המזון אנחנו קונים הארץ עצמה ולכן נתקנה כאן:

← Previous · Next → — showing 1001–1100 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.