← All works

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Bechukotai.23

   ובזה יובן בס"ד לרמוז רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם כלומר ע"י שרוממות אל היא התורה שהיא רוממותו של הקב"ה בגרונם ר"ל שעוסקים בתורה אזי וחרב פיפיות בידם כלומר אותו החרב והכח של החיצונים שיש להם מן הפי"פין הנז' שבא מכחם מות לעולם אזי יהיה בידם ר"ל ביד ישראל שע"י התורה יכנעו החיצונים וכחם יהיה מסור ביד ישראל שהם נכנעים תחת יד ישראל:

2. Bechukotai.24

   ובזה יובן עוד בס"ד מה שדרשו רז"ל על בית קדשי הקדשים פסוק בנוי לתלפיות ואמרו תל שכל פיות פונים בו ובזה אתי שפיר שכוון דבריהם בא לרמוז להפי"פין הנז' וזהו שכל פיות הם הג' פיפי"ן הנז' פונים בו שלא יהיה מהם תגבורת לחיצונים אלא פונים בו כי קדושת בית קדשי הקדשים אשר שם הוא השראת השכינה הוא מסיר הכח מן החיצונים שיש להם מן הפי"פין הנז':

3. Bechukotai.25

   ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד מ"ש אגג מלך עמלק כשהביאוהו לפני שמואל הנביא להרגו אמר אכן סר מר המות ר"ל אותו הכח שהיה לו מן הג' פי"פין שהם גי' מ"ר שהביאו מות לעולם וע"ר שכתב הרב ז"ל ע"פ מר ממות את האשה כנז"ל הנה אותו הכח סר ממנו כעת כי עתה נתגבר עליו שמואל להרגו ולשפוך דמו ומזליה חזי להוציא דברים אלו מפיו:

4. Bechukotai.26

   ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד בזה הנה לשלום מר לי מר כלומר מה שתראה עתה בעולם הזה שיש לשלום מר הוא משום כי לי מ"ר רמז לג' פיפ"ין הנז' שעולים מ"ר שגרמה בזה חוה להביא מות לעולם. ובזה יובן בס"ד עוד לרמוז בזה הפ' כנען בידו מאזני מרמה כלומר כנען הוא השטן הוא היצ"הר בידו מאזני מרמה שהם אותיות מ"ר מ"ה שצירפה חוה הג' פיפי"ן שהם גי' מ"ר עם ג"פ י"ה שהם גי' מ"ה וזהו מ"ר מ"ה ולכן הוא שולט בעולם:

5. Bechukotai.27

   והנה ידוע שבכל תיקון שיעשו ישראל גורמים לעשות את הקטיגור סגיגור והרע יהיה טוב ואם כן השתא ודאי כשיתקנו ישראל מעשיהם בשלימות והאלילים כרות יכרתון אז אלו הג' פיפי"ן שהם גי' מ"ר שבא מהם נזק לעולם אדרבה יתוקנו ויהיה מהם טובה לעולם ואזי מאותיות מ"ר יהיה אותיות ר"ם שהמ"ר יהיה ר"ם ר"ל יצא מהם התרוממות וגדולה לישראל. ובזה יובן בס"ד לרמוז ומתן בסתר יכפה אף מלשון כופה עליו כלי וידוע שהצדקה היא מכרתת הקליפות ופועלת תקון גדול למעלה ולז"א רז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה וז"ש ומתן בסתר היא הצדקה שצריכה להיות בסתר אזי יכפה אף מלשון כופה עליו כלי שזה המ"ר שהוא אף יהפוך אותו ויהיה מן מר ר"ם שהוא אתוואן להפך שאז הקטיגור יהיה סגיגור והרע יהיה טוב ובזה אפשר לרמוז בשם רשעים שהוא אותיות ר"ם יש"ע כלומר שיהיה מן ר"ם הנז' ישע לישראל ודבר זה נרמז בהם עצמם להקהות את שניהם. ובזה יובן בס"ד לרמוז וקול התור נשמע בארצנו התר כתיב כי ההפרש בין אותיות מ"ר לאותיות ר"ם הוא במ"ם זו פתוחה וזו סתומה וידוע כי מ"ם סתומה מספרה ת"ר וז"ש וקול הת"ר רמז למ"ם סתומה נשמע בארצנו שלא נאמר עוד מ"ר במ"ם פתוחה אלא נהפוך לר"ם במ"ם סתומה שהוא רמז להתרוממות וגדולת ישראל. ובזה יובן בס"ד הטעם שהמ"ם של למרבה המשרה סתומה לרמוז לזה ולכן מסיים קרא על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה והנה ההפרש בין מ"ם סתומה למ"ם פתוחה הוא מספר תק"ס והוא כמנין ב"פ מנצפ"ך שהם ב"פ פ"ר דינים שהם אותיות כפולות והם דינים וצריכים תקון למתקם ולתקנם וכשיתמתקו ויתתקנו היטב היטב בשלימות אזי יתוסף כח בישראל שיהפכו אותיות מ"ר לאותיות ר"ם שההפרש שביניהם הוא ג"כ מספר תק"ס כמנין ב"פ פ"ר שעולים תק"ס:

6. Bechukotai.28

   והשתא נשוב לרמוז בס"ד פסוק פרשתינו בזה שאמר ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש והכוונה לרמוז שאם זכה להיות צדיק וגרם במעשיו שהמ"ר הנז' ימירנו יחליף אותו והכוונה שיעשה מן המ"ר הנז' ר"ם שיתקן הפגם למעלה בשלימות ואז ממילא יתחלף המ"ר ויהיה ר"ם שהרע יהיה טוב ואז והיה הוא העושה ותמורתו הנז"ל שהחליף יהיה קדש יתעלו ויהיו בקדושה העליונה למעלה ואז ע"י תקון זה בטוח הוא שלא יגאל לשין לכלוך וטינוף כלומר שלא יחזור הקלקול עוד יען כי זה הוא שלימות התיקון ואם נתקן זה עוד לא יהיה קלקול כלל:

7. Bechukotai.29

   והנה לפי דברי הרב ז"ל הנז"ל שמרע"ה תיקון פ' אחת מן הג' פי"פין הנז' הנה בזה אפשר לרמוז בס"ד מה שרצה הפסוק להודיענו שניו של מרע"ה בהיותו בן שמונים שנה וכמ"ש הפסוק ומשה בן שמונים שנה בעומדו לפני פרעה ולפי האמור אתי שפיר כי רצה לפי דרכו להודיענו מה שתיקן מרע"ה פ' אחת שמספרה שמונים. ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד מה שהיה מרע"ה כבד פה לרמוז כי הוא תיקן הפ"ה הנז' ובזה יובן בס"ד הטעם נמי שזכה שיאמר עליו הקב"ה בלשון הזה פה אל פה אדבר בו כי הוא תיקן הפ"ה וספר אספקלריא המאירה אינו מצוי אצלינו לראות אם הרב ז"ל פירש הרמז הזה שרמזתי בס"ד על מרע"ה יען כי ספר וילקט יוסף העתיק הקדמה הנז"ל משם הרב אספקלריא המאירה בפ' שמות ובפ' קרח ועל כן אפשר שגם הרב ז"ל רמז בדבריו מה שרמזנו בס"ד על מרע"ה בענין הפה:

8. Bechukotai.30

   ואפשר לרמוז עוד בהקדמה הנז"ל בס"ד והוא כי לזה כתיב בשיר השירים כולך יפה רעיתי והיינו כי ע"י התיקון שיעשו ישראל אז עושים את פי"ה הנז' אותיות יפ"ה ולכן קראה יפ"ה וא"ל כולך יפה רעיתי אימתי הוא בזמן שמום הוא הפגם והעונות אין בך אזי אותו זמן יהיה מן פי"ה יפ"ה. ואפשר לרמוז עוד בס"ד כי לזה נשתבח דוד הע"ה שהוא גלגול אד"הר ובא לתקנו שנאמר עליו והוא אדמוני עם יפה עינים כי אדמוני יש בה אותיות אדם לרמוז שהוא תיקון אד"הר יפ"ה עינים לרמוז שעשה מן פי"ה יפ"ה שכל צדיק וצדיק צריך לתקן מה שנונע לו מן התיקון והוא תיקון מה שמגיע לו יה"ר שיתוקנו כל העולמות וכל שמות הקדושים מהר במהרה בימינו אכי"ר ויתוקן עולם במלכות שדי ובא לציון גואל ותגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה בימינו אכ"יר:

9. Bamidbar.1

   מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה. יובן בס"ד לרמוז קשר הפסוקים ונקדים בס"ד מ"ש הרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זיע"א זלה"ה בספרו הבהיר דן ידין במאמר יו"ד דף ל"ז וז"ל פי' מ"ש רז"ל בפרק ע"פ שיתן הגודל בנחיר ימין וכן בשמאל ידוע כי נחיר גי' מספר רס"ח וכן נחיר ב' גי' רס"ח הנה רס"ח נחסר ממנו מ"ג להשלים למנין שיא שהוא סוד שי"א נימין קדישין וכיצד יהיה ב"פ שי"א יעשה כך נחיר שהוא רס"ח ישים בו גודל שמספרו מ"ג רס"ח ומ"ג גימ' שי"א כן יעשה בנחיר ימין וכן יעשה בנחיר שמאל והנה ב"פ שי"א גי' תרכ"ב והסוד כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה כשהוא בדרך אינו צריך שתירא מן עין הרע וז"ש שהתקנה בנחיר שיש בו שי"א נימין קדישין וכו' עכ"ד זלה"ה ע"ש. וכתב שם הרב המפרש קרן הצבי ז"ל וז"ל פי' שבגמרא אמרו שיש תקון לעין הרע שלא תשלוט בו יתן הגודל בנחיר ימין וכן כשמאל באופן שיוכל לראות בעצמו את נחיריו ואמר בסודו שיש בכל נחיר האחד שי"א נימין קדישין והנה לא רמיזא השי"א בנחיר אלא א"כ יתן הגודל בו שאז נשלם השי"א בו וכו' ע"ש:

10. Bamidbar.2

    והנה באמת בגמ' דפסחים בפ' ערבי פסחים דף ק"י ע"א הוזכרה סגולה זו בשביל הזוגות ואולי קבלה היא ביד רבינו בעל הקרנים ז"ל ורבינו מהר"ש ז"ל שהיא סגולה להציל מעי"הר ויתכן שענין הזוגות הוא ג"כ עי"הר וא"כ הכל אחד. איך שיהיה הרי מצינו תקון לעי"הר שלא תשלוט הוא שיתן הגורל בנחיר ימין להשלים למספר שי"א להמשיך שפע משי"א נימין קדישין שבימין וכן יתן נמי הגודל הב' בנחיר שמאל להשלים מספר שי"א להמשיך שפע מש"יא נימין קרישין להנצל מעי"הר. ובזה יובן בס"ד מה שרמז הש"ית למשה ואהרן ואמר מבן עשרים שנה וכו' תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן וא"ת ואיך תפקדם והלא יש לחוש לעי"הר שלא תשלוט ח"ו לז"א ואתכם יהיו איש איש כלומר אתכם יהיו בעזרתכם אי"ש אי"ש הוא סוד שי"א שי"א נימין קדישין שרמז לו על הסגולה הנז' שהיא שי"א נימין ושי"א משמאל להציל אותם מעי"הר. ובזה יובן בס"ד מה שאמר בפ' שלח לך אי"ש אחד אי"ש אחד לשון כפול לרמוז על שי"א ושי"א הנז' שימשיכו אותם לשלחם עמהם אולי לא תזיק הסט"א שהיא עינא בישא להחטיאם:

11. Bamidbar.3

    ובזה יובן בס"ד לרמוז ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון כלומר איש ואיש שהם אותיות שי"א ושי"א רמז לסוד שי"א ושי"א הנז"ל יולד בה כמו כי לא תדע מה ילד יום והכוונה שיתהווה בה השפעה הנז' ואז הוא יכוננה עליון שלא ישלוט בה עי"הר כלל:

12. Bamidbar.4

    והנה שי"א ושי"א גי' תרכ"ב ובזה יובן בס"ד לרמוז ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה והיינו שאם אדם יהיה לו עושר בלתי שמור מעי"הר אזי אם תשלוט בו עי"הר ויאבד ממנו הנה נמצא שהעושר הזה שבא לו הוסיף לו יגון על יגונו ועצבון על עצבונו שאחר שאבד ממנו מכח עי"הר א"כ אם לא היה בא לו מעיקרא לגמרי היה יותר טוב כי עתה שבא לו ואבד ממנו הוא מצטער יותר אבל משא"כ אם שולח הש"ית לאדם השפעה מן השיא ושי"א הנז' שהם סוד תרכ"ב שבזה יהיה נשמר מעי"הר ולא יאבד עשרו הנה זה העושר אינו מוסיף לו עצבון ויגון כי הוא יתקיים בידו ולז"א ברכ"ת ה' רמז לסוד תרכ"ב הנז' הנשפעת לאדם היא תעשיר אותו ולא העושר והממון שמרויח האדם הוא מעשיר אותו אלא העיקר הוא השומר ששומר העושר וזהו ברכ"ת ה' דייקא היא תעשיר יען כי על ידי השפעה זו של תרכ"ב אזי לא יוסיף עצב עמה כלומ' בהשפעת הממון והעושר שבא לו לא יוסיף בה עצב כי יתקיים עשרו וממונו אצלו:

13. Bamidbar.5

    ובזה יובן בס"ד הפסוק והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם ברי"תי גי' תר"כב רמז לסוד תר"כב הנז' והכוונה ר"ל שעי"הר לא תשלוט בכם והגם שאתם רבים יען כי והקימותי את ברי"תי הוא סוד תר"כב הנז' המצלת מעי"הר אתכם. ובזה יובן בס"ד מ"ש הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה ואתנה ברי"תי ביני וביניך וארבה אותך במאד מאד:

14. Bamidbar.6

    איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע דעל הדגלים היו כתובים אותיות שמות אבותינו הקדושים זיע"א כזה הסדר והוא דעל דגל יהודה היה כתוב א"יי אותיות ראשונות של האבות זיע"א ועל דגל ראובן היה כתוב בצ"ע אותיות שניות ועל דגל אפרים היה כתוב רח"ק אותיות שלישיות ועל דגל מחנה דן שהוא מאסף כל המחנות היה כתוב אותיות הנשארים והם המ"קב וכמ"ש חז"ל בזה ע"ש. והנה יש לתת טעם שנכתבו אותיות האבות על הדגלים מלבד דיש לתת כמה טעמים לזה הנה אפשר נמי לתת טעם. והוא דאותיות האבות הנז"ל הם י"ג אותיות כמספר אחד לרמוז שכל ישראל צריכים לתפוס מדת האחדות ולהיות כולם כאיש אחד ובזה יתרומם דגלם וקרנם למעלה כי כשישראל הם באחדות אחד אזי אפי' אם הם חוטאין לא יגלם הש"ית מעל שולחנו וימסרם ביד אויב וכמ"ש הפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו אבל כשהם בפירוד תכף נענשים וגולים מעל שולחנו של מקום ויהיו נעשים גרים בארץ אויביהם ולכן בית שני נחרב בעון שנאת חנם שהיא מכת הפירוד ונמצא שעיקר הגבהת דגלם וקרנם למעלה הוא ע"י האחדות וז"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל כלומר מה שצויתי להיות איש על דגלו באותות לבית אבותם שיכתבו על הדגלים אותיות האבות וזהו באותות לבית אבותם הוא להורות להם שכן יחנו בני ישראל שצריכים בני ישראל להיות חונים ויושבים זה עם זה באחדות ולכן צויתי שיכתבו אותיות האבות שהם רומזים אל האחדות שהם י"ג אותיות כמנין אחד ואז בזה ע"י שהם באחדות אחד אז אפי' שהם מנגד כלומר שהם נעשו נגדיים ואינם הולכים בדרך הישרה אשר צוה הש"ית כראוי להם אלא הם הולכים מנגד לדרך הטוב והישר אזי אפ"ה לא אענשם כ"כ באופן שיהיו גולים מעל שולחני אלא סביב לאהל מועד יחנו הוא המשכן ובה"מק שיבנה אח"ך כלומר שתמיד יהיו על שולחנו של מקום ולא יהיו גולים מארצם כי חבור עצבים אפרים הנח לו שהקב"ה יאריך אפו להם יותר מדאי עד שישובו בתשובה ולא יגלם:

15. Bamidbar.7

    או יובן בס"ד לפרש דהשבטים שהיו כתובים על האפוד היה מצורף עמהם שמות האבות זיע"א שבכל אבן צריך להיות ששה אותיות חוץ מבנימין שלא היה צריך כלום וזה סדרן: ראובן א' אדם שמעון ב' פטדה לוי רהם ברקת יהודה י' נפך יששכר צ' ספיר זבולן ח' יהלם דן קיעק לשם נפתלי ב' שבו גד שבטי ואחלמה אשר ישר תרשיש יוסף ו"ן שהם בנימין ישפה הרי לך שכל השבטים היו חסרים מן ששה אותיות והוצרכו למלאת חסרונם באותיות האבות ורק בנימין היה שלם בששה אותיות והוא לבדו דר באבן האחת ולא הוצרך לאותיות אחרות כלל ומה שזכה לזה הוא בשביל שלא השתחוה לעשו ולכן היה שמו שלם. והנה בזה אפשר לתת טעם בס"ד מה שנבחר בנימין להיות השראת השכינה בחלקו כי הבה"מק ובית קדשי הקרשים ששם הארון והשראת שכינה הכל היה בחלקו של בנימין וכמ"ש בגמרא וא"כ השתא יש לחקור למה זכה הוא לזה יותר משאר שבטים ובשלמא שבט ראובן ושבט גד הם לקחו חלקם מעבר הירדן והלאה ולא היה להם חלק בארץ כנען אבל שאר שבטים שלקחו חלקם בארץ כנען וכל הארצות נתקדשו כאחת למה זכה חלק בנימין יותר מכל החלקים שתהיה בו השראת השכינה. ולפי האמור אתי שפיר דהנה מצינו שהקב"ה אוהב את היחיד וכמ"ש גבי אברהם בשעה שהפילו נמרוד לכבשן בא המלאך להצילו ואמר הקב"ה אנכי מציל אותו כי הוא יחיד בעולמו ואני יחיד בעולמי ונאה ליחיד להציל את היחיד וכן נמי הש"ית בחר בישראל בשביל שהם גוי אחד בארץ ולכן כשיש פירוד ביניהם אז מואס בהם ח"ו וא"כ השתא מאחר שבנימין היה יחיד לבדו דר באכן שעל האפוד אבל אחיו מצורף עמהם משמות האבות כי גם אשר ויוסף מצורף עמהם אותיות ישרון שהם שם יעקב אע"ה שנקרא ישרון וכמ"ש קראת אותו ישראל וישרון וא"כ השתא בנימין בערך אחיו הוא יקרא יחיד וא"כ השתא לזה בחר הש"ית להשרות שכינתו אצלו כי נאה ליחיד לדור אצל היחיד והוא ע"ד הנאמר גבי אברהם אע"ה נאה ליחיד להציל את היחיד וכן נמי כאן הוא נאה ליחיד לדור אצל היחיד ולכן היה בה"מק ובק"הק בנוי בחלקו ששם הוא נאה לחיות השראת שכינתו ית'. והנה ענין האפוד הוא דבר גדול ונורא ומעלה גדולה נוראה ועצומה לשבטים הכתובים בו כי הוא יש בו ע"ב אותיות כנגד ע"ב אותיות של השם הגדול ויש נמי בזה רמז על העולם שנברא ביום דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וששת הימים שנברא בהם העולם יש בהם ע"ב שעות כמנין ע"ב אותיות שיש באפוד לרמוז בזה שהעולם מתקיים בזכות השבטים שיש בהם ע"ב אותיות וכמו שהאריך בזה רבינו בחיי ז"ל ועיין נמי להרב הש"ך ז"ל על התורה ע"ש. וא"כ קדושת ומעלת השבטים ניכרת מאבני האפוד אשר שמותם חקוקים בו וא"כ באבני האפוד יתרומם רגלם וקרנם וז"ש איש על דגלו הוא אבני האפוד ע"ד שאמר הכתוב ובשם אלהינו נדגל שהוא הפעל מן הדגל ולכן נמי קרי להו לאבני האפוד לגבי כל אחד ואחד דגלו שבהם תלוי הרמת דגלם וקרנם וזהו מאחר שאיש על דגלו הוא אבן האפוד באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל הם השבטים שהם בני ישראל ממש כלומר שהם אינם שלמים מצד עצמם לבדם אלא צריכים להשתלם באותיות בית אבותם לכן צריך שמנגד סביב לאהל מועד יחנו והוא בק"ק ששם הוא אהל השכינה שמאהלת עלינו ולז"א סביב דייקא ולא שיהיה אהל השכינה אצלם אלא הם יהיו סביב לה וא"כ ממילא דון מינה שבנימין שהוא אינו צריך לאותיות האבות והוא לבדו דר אז יהיה אהל מועד של השכינה שם בחלקו ממש ושאר אחיו יהיו סביב לו:

16. Bamidbar.8

    והנה אפשר לרמוז בס"ד בענין הדגלים והוא כי דגל א' הוא דגל מחנה יהודה שכתוב עליו אותיות אי"י משם אבותינו הקדושים זיע"א והנה מספר יהודה ומספר א"יי גי' נ"א וע"ה ב"ן רמז למדת המלכות שהיא בחי' מילוי שם ב"ן ודגל הב' של ראובן שכתוב עליו בצ"ע שעולה גי' סך הכל אלף וע"א כי הנ"ון דמנצפך נחשב בשבע מאות וע"ה האותיות וכולל המילות שעולים עשרה הרי אלף פ"א כמנין תפארת בדקדוק. הרי שבשני דגלים נרמזו בחי' תפארת ומלכות לרמוז על כי ישראל הם כלולים מבחינת תפארת ומלכות כנודע מפירוש בנים אתם לה' אלהיכם וכמ"ש לעיל בפ' בחקותי בס"ד. ודגל השלישי שהוא דגל אפרים שכתוב עליו רח"ק הרי סך הכל תר"לט וע"ה גי' תר"ם כמנין תמ"ר רמז לדמיון ישראל שנדמו בצדקתם לתמר דכתיב צדיק כתמר יפרח גם רמז של בירור ב"פ ש"ך ניצוצים שהם גי' תמר ומוטלים על ישראל לבררם ולתקנם. ודגל הד' דגל דן הכתוב עליו המ"קב שעולה סך הכל ר"א רמז למאתים עלמין דכסופין שיש למי שמוסר עצמו על קידוש ה' וכנז' במדרש הנעלם ודן מסר עצמו על קידוש ה' בכיבוש הארץ שהלכו חלוצים בראש הכל לפני בני ישראל עד שכבשו ארץ כנען ובשביל שכל דבר שבקדושה יש בו תוספת לכן נרמז בהם מספר ר"א:

17. Bamidbar.9

    ואפשר לרמוז עוד כי דגל מחנה יהודה כתוב עליו אי"י והחונים עליו הם יששכר וזבולון הרי יש בין כולם ח"י אותיות אי"י יהו"דה יש"שכר זבו"לן רמז זה בדגל הא' כי ישראל הם מדרגא דחיי דכתיב בהו ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכן דוד הע"ה שהוא מיהודה ראש הדגלים הוא חי וקיים. ודגל הב' של ראובן כתוב עליו בצ"ע והחונים עליו שמעון וגד הרי סך הכל ט"ו אותיות בצ"ע ראו"בן שמ"עון ג"ד רמז למ"ש רז"ל איש ואשה שזכו שם יה ביניהם וידוע שישראל עם הקב"ה הם דוגמת אשה ובעלה וא"כ שם י"ה הוא משמר את ישראל ונרמז זה בדגל ראובן לרמוז כי הוא לא חטא ממש בענין בלהה ולא פגם בשם י"ה חלילה שהוא בין האיש והאשה כי ידוע מ"ש רז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה ולכן נרמז שם י"ה שהוא בין איש לאשה בדגלו להורות כי הוא נקי בזה. ודגל הג' של אפרים וכתוב עליו דח"ק והחונים עליו מנשה ובנימין והם סך הכל ח"י אותיות דח"ק אפר"ים מנ"שה ובני"מין כי שם בנימין הכתוב באפוד הוא מלא ששה אותיות הרי ח"י והוא כי רוב הדגל הזה הוא מיוסף שיש בו ב' שבטים אפרים ומנשה והוא צדיק יסוד שנקרא ח"י. גם להורות שאם יזכו ישראל לעשות מע"ט כראוי אז יוכלו להתפלל על משיח בן יוסף שהוא משבט אפרים שיעמד חי ולא יהרג ע"י ארמילוס הרשע ולכן נרמזה אותיות ח"י בדגל הזה. ודגל הד' שהוא דגל דן שהוא מאסף לכל המחנות כתוב עליו המקב והחונים עליו אשר ונפתלי הרי סך הכל י"ד אותיות המק"ב ד"ן אש"ר נפת"לי לרמוז על שם מ"ב שהוא נמי מאסף לכל המחנות שע"י יהיה בירור ניצוצי הקדושה וע"י ינצחו ישראל את אויביהם והוא בחי' הי"ד כנודע ולכן נרמז זה בדגל דן שהוא המאסף לכל המחנות וגם שהוא חלוץ לפני ישראל לכבוש את הארץ:

18. Bamidbar.10

    הפטרת במדבר וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. יובן בס"ד ידוע כי ג' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה עולים ק"ב והם נקראים ק"ב חרו"בין כלומר שהם צריכין בירור ותקון ובזה יובן וארשתיך לי באמו"נה גי' ק"ב ע"ה ר"ל ע"י בירור והעלאת הק"ב הנז' ובזה וידעת את ה' וידעת רמז ליחוד:

19. Bamidbar.11

    או יובן בס"ד ע"ד מ"ש בגמ' דמכות פ"ג תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני וכו' בא דוד והעמידן על י"א דכתיב מזמור לדוד ה' מי יגור וכו' בא ישעיה והעמידן על ששה שנא' הולך צדקות וכו' בא מיכה והעמידן על ג' שנא' הגיד לך אדם מה טוב וכו' חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנא' כה אמר ה' שמדו משפט וכו' בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחיה ע"כ ע"ש. ונמצא שעיקר היא האמונה ואם ישראל יש להם מדת האמונה בשלימות הם מרוצים בזה לפניו ית' ולז"א וארשתיך לי באמונה אפי' במצות האמונה לבדה ובזה וידעת את ה' כמה רב חסד הוא ומרבה להטיב:

20. Nasso.1

    נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם לבית אבותם. יובן בס"ד לרמוז על ניצוצי הקדושה שנתגרשו ממקומם ונפלו שצריך לבררם ולהעלותם למעלה לשרשן העליון וזהו נשא את ראש בני גרשון הם ניצוצי הקדושה למשפחותם לבית אבותם דייקא:

21. Nasso.2

    דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יובן בס"ד לפרש דקדוק אמור להם והוא שאפשר לכהנים להתרעם בראותם שהם מברכים לישראל ולהם אין חוזרים ישראל ומברכים אותם לכן בא לרמוז להם שהברכה זו שמברכים את ישראל היא שייכא גם להם יען כי חלק הכהן הוא אצל ישראל ואם איש הישראלי יזרע שדהו ויברכהו ה' שימצא מאה שערים הנה ממילא גם הכהן מרויח שלוקח תרומה ומעשר יותר שאם תוציא הקרקע מאה כור המעשר שלה הוא עשרה ואם תוציא אלף כור המעשר שלה הוא מאה וא"כ כל מה שיתברך הישראלי יותר גם הכהן מרויח יותר ולז"א כה תברכו את בני ישראל ולא תחושו על שאין מי שיברך אתכם יען כי זה האמור כלומר האמירה הזאת שהם אומרים בברכתם היא להם כלומר דשייכא גם להם שאם הישראלי יתברך גם הכהן מרויח בזה. או יובן בס"ד לרמוז כה תברכו את בני ישראל כלומר השכינה שנקראת כה הנה אתם מברכים את ישראל יען כי בברכת ישראל וטובתם יהיה ממילא עילוי לשכינה יותר כי אז יוכלו לעשות רצונו של מקום בכל הצורך ובישוב הדעת ולכן בזאת הברכה אמור להם אמור לשון שבח מלשון את ה' האמרת היום כלומר הוא שבח גדול לכהנים שכ"כ מגיעים בברכתם:

22. Nasso.3

    והנה יובן בס"ד לרמוז כי ברכת כהנים יש בה י"ג יודי"ן כמנין אחד רמז לאחדות שישראל גוי אחד בארץ וגם יש בה ט' וו"ין וששה הה"ין הרי סך הכל יש בה כ"ח אותיות מאותיות שם הוי"ה ב"ה כמנין כח כי מזה יהיה כח וגבורה לישראל ולזה נושאין הכהנים ב' ידיהם כי ב"פ י"ד גי' כ"ח גם יש בה ט"ו תיבות כמנין שם יה רמז איש ואשה שזכו שם יה ביניהם והכהנים בברכת' משימים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים וידוע שיש לישראל עם הקב"ה כביכול דין אשה ובעלה ושאר תיבות הפרשה הזאת הם כ"ו תיבות כמנין שם הוי"ה ב"ה לרמוז שע"י ברכת הכהנים שבפ' זו יתייחד שם הוי"ה ב"ה:

23. Nasso.4

    ואפשר לרמוז עוד בס"ד בזה כי פסוק ראשון הוא ט"ו אותיות פסוק ב' הוא ך' פסוק ג' הוא כ"ה הרי פסוק ב' יתר על א' חמשה ופסוק ג' יתר על א' עשרה לרמוז כי חמשה חלקי הלובן שמזריע האב וחמשה חלקי האודם שמזרעת האם ועשרה חלקים רוחניים שנותן הקב"ה באדם כולם יתברכו ולכן בא הרמז בחמשה ועשרה והמפרשים ז"ל פירשו שט"ו תיבות שיש בברכת כהנים כנגדם יש י"ד פרקים באצבעות היד כי ד' אצבעות יש בהם י"ד פרקים כל אחת יש בהם ג' פרקים והגורל יש בו שתים הרי י"ד א"כ נשאר עוד אחד לתשלום מספר של תיבות ברכת כהנים זה ישתלם בכוס של ברכה דברכת המזון שאוחז האדם הכוס בידו ומברך. ובזה פירשו רבני אשכנז ז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום והוא כי בברכת כהנים יש ט"ו תיבות והי"ד תיבות מהם הם כנגד י"ד פרקים שבאצבעות ונשאר תיבת הט"ו והיא תיבת שלום שאין לה רמז באצבעות וכנגדה הוא הכוס של ברכה שהוא להשלים כנגד תיבת שלום שהיא תיבת ט"ו וזהו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל הוא כוס ב"המז אלא השלום כלומר בשביל תיבת שלום שבברכת כהנים להשלים כנגדה עכ"ד:

24. Nasso.5

    והנה נמצא לפי דבריהם ז"ל שכוס של ברכת המזון הוא כנגד תיבת שלום להשלים היד כנגדה והנה ידוע שבסעודה שעושה הקדוש ברוך הוא לצדיקים לעת"ל נותנים כוס ברכה לאברהם לברך ואינו רוצה וכן כולם עד שנותנים לדוד ואומר אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ונמצא שלעת"ל שדוד הע"ה הוא המברך על הכוס הנה נמצא שדוד הע"ה היא ידו שלימ' יותר שהוא לבדו אוחז הכוס בידו להשלים תיבת שלום. ובזה יובן בס"ד ודוד מנגן ביד כלומר מנגן ושמח ביד שלו על שהיא שלימה יותר. ובזה יובן בס"ד מ"ש דוד הע"ה אחת שאלתי מאת ה' כלומר אותה האחת החסרה מן היד שאלתי מאת ה' שאהיה אנכי משלים אותה בידי ואימתי אותה אבקש הוא בעת שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה' וכו' הוא בעת הסעודה שעושה הקב"ה לצדיקים לעת"ל בג"ע:

25. Nasso.6

    ובזה יובן בס"ד לפרש מאמרם ז"ל שארז"ל כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלי מצרים והוא כי נחלה בלי מצרים גי' תקט"ו ועם האותיות גי' תקכ"ז כמנין שלום במילואו כזה שי"ן למ"ד וא"ו מ"ם שעולה תקכ"ו וע"ה גי' תקכ"ז ולפי האמור שהכוס של ברכה הוא כנגד השלום לכן אמרו כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלי מצדים דייקא שיהיה נשפע מן השלום כמדתו שעולה כמספר נחלה בלי מצרים:

26. Nasso.7

    יאר ה' פניו אליך ויחנך. איתא במדרש ויחנך שנא ר' חייא הגדול יחנה ה' אצלך. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שצריך האדם ללמור בד' חלקי התורה שהם פרד"ס ובזה יזכה לקבל שפע והארה מד' אותיות שם הוי"ה ב"ה בשלימות וז"ש יאר ה' פניו אליך בתורה ולא שתלמוד חלק הפשט דווקא אלא ויחנך יחנה ה' אצלך כלומר כל חלקי התורה וגם הסוד דאז יחנה ה' שם הוי"ה ב"ה בשלימות אצלך:

27. Nasso.8

    עוד במדרש יאר ה' פניו אליך מאור תורה ויחנך להוציאך משעבוד מלכיות כמה דתימה חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז ד"א ויחנך לגאל אותך כמה דתימה ה' חננו לך קוינו ישא ה' פניו אליך בעו"הז. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הגאון חיד"א זלה"ה דעשו ירצה לשעבד את ישראל משום את לרבות אחיך הגדול והוא היה בכור וצריך יעקב לכבדו ואמנם כשישראל עוסקין בתורה אין פתחון פה לעשו לטעון טענה זו כלל יען כי אז יעקב יתבע ממנו ג"כ לכבודו משום את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וגם יש לו לקיים רבוי האת וידוע כשהאח הקטן הוא ת"ח חייב אחיו הגדול לכבדו כי הגם דיש לאחיו הגדול כבוד מכח האת לרבות אחיך הגדול עכ"ז עשה דכבוד תורה עדיף ואזלי' בתר האת של הת"ח. גם ידוע שבזכות התורה תהיה הגאולה וכמ"ש רז"ל ע"פ בזאת יבא אהרן אל הקדש כי בזכות התורה שנקראת זאת יבא אהרן אל הקדש:

28. Nasso.9

    גם ידוע דעשו ויעקב חלקו העולמות ואין ליעקב כלום בעו"הז ואמנם מה שאוכלין ושותין ישראל בעו"הז הוא משום דהעולם אינו מתקיים כי אם על התורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וא"כ ישראל שהם עוסקים בתורה ומקיימים העולם הוי כמציל מזוטו של ים ואין אוכלין משל עשו כלום וז"ש יאר ה' פניו אליך מאור תורה הנה ע"י זה תרויח כמה טובות נשגבות הא' ויחונך להוציאך משעבוד מלכיות כי ע"י שיש לך תורה ואתה ת"ח א"כ לא יוכל עשו לשעבדך בטענת את לרבות אחיך הגדול כי אדרבא אתה יש לך כח יותר ממנו מן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח והוא חייב לכבדך א"כ כ"ש שלא יוכל לשעבד בך וזהו ויחונך להוציאך משעבוד מלכיות של עשו הוא אדום. ועוד טובה הב' והוא ד"א ויחונך לגאל אותך וכאמור שבזכות התורה תהיה הגאולה ועוד טובה הג' הוא שישא ה' פניו אליך בעו"הז לתת לך עושר ונכסים רבים והגם שאין עולם זה שלך כ"א של עשו יען כי ע"י התורה הנה אתה חשיב כמציל מזוטו של ים ואז אם תהיה עשיר ודשן ושמן בעו"הז שאינו שלך אין אתה גוזל את עשו בזה:

29. Nasso.10

    ישא ה' פניו אליך. איתא במדרש ישא ה' פניו אליך בדברים שבינו לבינך ע"כ ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל דהגם דקי"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא מ"מ שכר מצות דבור אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום יש לנו לקבלו בעו"הז יען כי בשלמא שאר מצות צונו השי"ת לעשות' ע"י שליח הוא מרע"ה ולא שמענו מפיו ית' וקי"ל השוכר שכיר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכר לא המשלח ולא השליח אבל משא"כ דבור אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום הנה יש בזה משום ביומו תתן שכרו וצריך שיתן הקב"ה שכר זאת בעו"הז עכ"ד ז"ל. וז"ש ישא ה' פניו אליך וא"ת באיזה כח יהיה נושא לך פנים יותר משאר האומות דאם בשביל זכות קיום המצות שאתה מקיים והלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואיך תוכל ליהנות מהם בעו"הז לז"א במדרש בדברים שבינו לבינך כלומר הוא בזכות אותם דברים שהיו בינו לבינך דייקא והם דבור אנכי ודבור לא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום ולא ע"י אמצעי בנתיים לאפוקי שאר מצות שהיו ע"י מרע"ה ולא היו דבריו ית' בינו לבינינו ממש אלא היה הוא ית' מדבר עם מרע"ה ומרע"ה מדבר עם ישראל ועיין לעיל בפ' כי תשא מה שכתבנו בס"ד בענין בישוב חקירה אחת שיישבנו בס"ד שכל המצות מוכרח שיהיה מצורף בהם קבלת אלהותו ית' שהיא מדבור אנכי ולא יהיה לך וא"כ בזה אתי שפיר הכוונה מה שהשיב הקב"ה למ"הש שהם דקדקו עד כזית ועד כביצה ואיך לא אשא להם פנים דהגם דשכר מצות בהאי עלמא ליכא מ"מ הכוונה הוא ג"כ קאי על מצות קבלת אלהותו המחוברת עמה ובפרט במצות הברכה מוכרח שיש בה קבלת אלהותו ית' להדייא שמברך ואומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו' וא"כ השכר הזה נמשך להם ממצות קבלת אלהותו ית' המצורפת עם מצות הברכה ולא מעיקר המצוה עצמה:

30. Nasso.11

    הפטרת נשא ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו ה'. אפשר לרמוז בס"ד מה שקראתו שמשון ע"ד שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א כש"ה וז"ל גם בענין שמשון א"ל מורי זלה"ה כי ז"ס פסוק וישלח ה' את ירובעל ואת בדן וכו' ואמרו רז"ל בדן זה שמשון דאתי מדן והענין הוא כי שמשון הוא גלגול נדב בן אהרן הכהן ולכן נקרא בד"ן שהם אותיות נד"ב בהיפוך ולפי שנדב מת ולא רצה לקחת אשה שהיו אומרים אין בבנות ישראל הגונה לנו כמ"ש רז"ל לכן נענש שמשון בהיותו טוחן בבית האסורים עם נשי הפלשתים האסורות ויען בני אהרן נכנסו שתויי יין לכן היה שמשון נזיר מן הבטן לתקן המעוות עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש. ובזה אפשר לרמוז מה שנקרא שמשון כי שמשון גי' תי"קן נד"ב הכ"הן בדקדוק גם אותיות שמשון הוא שמ"ש נ"ו כי נדב גי' נ"ו:

31. Nasso.12

    ובזה יובן בס"ד לפרש מה שהתפלל שמשון בבית האסורים ויאמר אדני ה' זכרני נא וחזקני נא שהכוונה זכרני נא מה שהלכתי לפניך ביושר לבב בגלגול א' שהיה נדב צדיק גדול וכמ"ש מרע"ה לאהרן הע"ה עכשיו ידעתי שהם גדולים ממני וממך וא"כ וחזקני נא:

32. Beha'alotcha.1

    בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. יובן בס"ד לרמוז כי אותיות המילוי של אותיות המנורה כזה מ"ם נו"ן ו"ו רי"ש ה"ה הם גי' זי"ת רמז שצריך להיות אורה משמן זית דוקא ולז"א אל מול פני המנורה רמז למספר המילוי שהם בפנימיות האותיות של המנורה יאירו שבעת הנרות שיהיה אורם מאיר מזית:

33. Beha'alotcha.2

    ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים. יובן בס"ד לפרש כי הא ודאי שאחר שנכנסו ישראל במדבר ודאי לא היה נעלם מגדולי ישראל שצריכים להתעכב במדבר ימים רבים עד אשר יבררו כל הבירורים הצריכים להתברר מהמקומות כי הא ודאי הבינו שלא על חנם הכניסם הקב"ה במדבר הגדול הזה אשר לא עבד בו איש ולא ישב אדם שם והוא מקום נחש שרף ועקרב וגם הם מוכרחים לנסוע מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב כידוע וגם עוד שגם איש אשר לא נוססה בקרבו רוח ה' להבין ולהביט בכל זאת הנה גם לא יבצר שיחשוב בדעתו הטעם הפשוט והנגלה שבהכרח צריכים להתעכב במדבר עד אשר יגדלו האילנות אשר קצצו אנשי כנען כי בצאת ישראל ממצרים פחדו כל אנשי כנען פן יבואו ישראל לקחת את ארצם כי ידעו שלארץ כנען הם רצונם לבא ולכן קצצו כל אילנות הטובות שיש להם וטמנו כל ממונם תחת הקרקע כדי שבעת שיבאו ישראל לא ימצאו כלום והנה הש"ית אמר להביא את ישראל לארץ זבת חלב ודבש ארץ טובה ורחבה וגם אמר שתהיה נמי בתים מלאים כל טוב ולכן כדי לקיים גזרתו ית' צריכים להתעכב במדבר ימים רבים עד שיתייאשו אנשי כנען ויהיה בטוח לבם שלא יבואו לארצם ואז יוציאו המטמונות שטמנו להיות בתים מלאים כל טוב כבראשונה וגם האילנות טובות שקצצו יצמחו ויצאו כבתחלה ואז יבואו בית ישראל פתע פתאום לנחול את הארץ ברוב טובה וימצאו בתים מלאים כל טוב וא"כ מלבד טעמים האמורים הנסתרים הנה יש נמי טעם פשוט ונגלה לעכבת ישראל במדבר וזה הטעם יוכל ליפול בלב כל איש הישראלי:

34. Beha'alotcha.3

    וא"כ השתא נחזי אנן גבי יתרו שבא אצל משה רבינו ע"ה וישראל למדבר אשר חונים שם וישב עמהם ואח"כ רצה לחזור לארצו ולא נתעכב לשבת עמהם הנה בזה הוא נותן מקום לחשוד אותו ולומר כי לא בא בשביל אהבת הש"ית לקבל יהדות מלב ונפש אלא כל כוונתו הוא בשביל הנאה שראה שישראל יצאו ממצרים ללכת אל ארץ כנען לרשת אותה ומרוב חשקו בטובת הארץ אשר אין כמוה כי חברון שהיא פיסולת של א"י היא חשובה כמה פעמים יותר על צוען וצוען היא מעולה יותר ממצרים ומצרים היא מעולה מכל הארצות שנא' כגן ה' כארץ מצרים ולכן אחר ששמע שיצאו ממצרים ללכת ארצה כנען לרשת אותה אמר קרב לגבי דיהנא ואידהן כי בודאי אם יבא אצלם להיות כאחד מהם יתנו לו חלק בראש לכבוד חתנו מרע"ה ולכן בא להתגייר ולהיות כאחד מהם. ואמנם אחר שבא אצלם וישב עמהם והבין כי צריכים הם להתעכב ימים רבים במדבר הזה ואין הולכים תכף לרשת את ארץ כנען לכן רצה לחזור אל ארצו כי לא ראה הנאה במזומן ולא רצה לעזוב הודאי ולישב לצפות כמה שנים על השמא. וא"כ בזה החזרה שרוצה לחזור מן המדבר אל ארצו הוא נותן מקום לעולם לחשדו בכך שיאמרו כל זה שבא להתגייר הוא חזות עינים כדי שיקחוהו עמהם לארצם ויתנו לו חלק עמהם ואחר שראה שאין דבר במזומן חזר בו. והגם שבאמת אין זו כוונתו מ"מ הוא נותן מקום לחשדו בכך וז"ש מרע"ה אל נא תעזוב אותנו יען כי על כן ידעת חנותנו במדבר כלומר שיאמרו אז העולם שבישיבה זו שישבת עמנו הנה בתוך זאת ידעת חנותינו במדבר ר"ל שידעת והבנת שצריכים להיות ישיבתנו וחנייתנו כעת במדבר וא"כ יבואו לחושדך בזה לומר שמה שהיית לנו מכבר כלומר מה שנתגיירת והיית לנו בכלל ישראל הכל הוא לעינים כלומר למראה עינים היה זה בשביל הנאתך ולא שבחרת ביהדות מלב ונפש אלא כל זה עשית לפני מראית העין כדי שנביא אותך עמנו לא"י וניתן לך חלק בה ונמצא שבעזיבה שאתה עוזב אותנו אתה נותן מקום לחושדך בכך ולכן עצתי עליך שאל נא תעזוב אותנו:

35. Beha'alotcha.4

    או יובן בס"ד אל נא תעזוב אותנו וגו' והוא דידוע מ"ש רש"י ז"ל בפ' בא ע"פ וגם צדה לא עשו להם דע"י שיצאו ישראל למדבר והאמינו בהקב"ה זכו להקרא קדש כדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחדי במדבר בארץ לא זרועה מה כתיב בתריה קדש ישראל לה' והם דברי חז"ל במדרש ע"ש. ונמצא דע"י שהלכו ישראל במדבר זכו שנעשו קדש. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם לקבלת הגרים הוא משום שישראל נקראו קדש וקי"ל כל דבר שבקדושה צריך תוספת עכ"ד ז"ל והש"תא הכא אחר שאמר יתרו אל ארצי ואל מולדתי אלך א"ל מרע"ה הנה בבקשה ממך אל נא תעזוב אותנו לגמרי ותדבק בארצך ומילדתך יען כי על כן ידעת חנותינו במדבר דייקא שמכח חנייתנו במדבר הנה מזה זכינו להיות קדש ומאחר שאנחנו קדש צריכין שיתוספו עלינו גרים כי כל דבר שבקדושה צריך תוספת וא"כ אז צריך שתהיה נדבק בנו ובזה אז והיית לנו לעינים כי אנחנו צריכים לך ובהכרח שנכבדך וכמ"ש רש"י ז"ל שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו וא"ת גם כי אלך אל ארצי הנה ג"כ תופס אנכי דת היהדות ואיני נדבק באנשי ארצי ומולדתי לז"א לו הנה עכ"פ אם תלך עמנו ממש בזה תקבל טובה הרבה והוא כי והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך:

36. Beha'alotcha.5

    והיה כי תלך עמנו והיה הטובה הוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך. יובן בס"ד דידוע מ"ש המפרשים ז"ל דהלא יעקב ועשו חלקו העולמות ואין ליעקב שום הנאה בעו"הז וא"כ השתא כמו שיעקב נהנה בעו"הז שהוא חלק עשו גם עשו צריך שיהנה בעו"הב שהיא חלק יעקב ותירצו דמה שצריך ליהנות עשו בעו"הב כנגד זה כבר אוכלים אותו הגרים בעו"הב שהם באו ממנו ונתוספו על ישראל וקבלו אותם ויש להם חלק לעו"הב וא"כ תו אין לעשו שום שייכות בעו"הב כלל עכ"ד ז"ל. ונמצא לפי"ז דע"י קבלת הגרים שמקבלים ישראל הנה בזה ניצולו מטענת עשו בעו"הב ולא יוכל ליקח חלק עמהם כלל וז"ש והיה כי תלך עמנו והיה הוא לשון שמחה כלומר שמחה גרולה יהיה לנו אם תלך ותתחבר עמנו יען כי אתה גר צדק ועל ידך אז והיה הטוב ההוא הידוע והוא טוב עו"הב שהוא טוב מוחלט אשר יטיב ה' שם בלתי אמצעי אלא הוא בידו יתברך הנה אז יהיה עמנו דייקא ולא יהיה שייך ממנו לעשו כלל יען כי והטבנו לך שאתה גר וא"כ מה שצריך לאכול בעו"הב כבר אוכלים אותו הגרים:

37. Beha'alotcha.6

    ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. יובן בס"ד לרמוז אלפי מלשון אאלפך חכמה והוא רמז ללימוד התודה שלומדים ישראל וידוע שע"י עסק התורה יתיחד שם ה' ב"ה ויתחברו י"ה בו"ה וז"ש שובה ה' להתחבר כאז י"ה בו"ה והוא על ידי רבבות אלפי ישראל ר"ל ריבוי לימוד ישראל בתורה. או יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתבו חז"ל שבחטא אד"הר נפגם אל"ף דאדם ונשאר דם ואל"ף דאמת ונשאר מת עכ"ד ז"ל ולז"א שובה ה' רבבות אלפי ישראל ר"ל אותם הב' אלפין של ישראל שהם רבבותם והתנשאותם תשיב אותם להתחבר יחד באמת ואדם ויהיה אז חירות ממ"המ ובלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה וגו':

38. Beha'alotcha.7

    זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכו' ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. יובן בס"ד קישור הפסוקים והוא דידוע מ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל משם חכמי אשכנז ז"ל דהטעם שאכלו ישראל המן שהוא לחם מן השמים והוא משום שנא' כי לי בני ישראל עבדים וכתוב בעבד עברי כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה ולכן אכלו לחם מן השמים שהוא דבר רוחני עכ"ד ז"ל. גם ידוע דמה שיצאו ממצרים קודם הזמן הוא משום דקושי השעבוד השלים המנין וידוע דלא שייך לומר קושי השעבוד השלים המנין אלא אם ישראל הם בחי' בנים אבל אם הם דין עבדים לא שייך לומר קושי השעבוד השלים המנין דמשל למלך שכעס על עבדו וכו' וכמ"ש לעיל בס"ד בפ' בשלח ע"ש:

39. Beha'alotcha.8

    והנה ידוע שמה שאמר אח"ך הפ' בפרשה זו ותבכו לפניו ותאמרו למה זה יצאנו ממצרים הכוונה הוא במה שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם שכוונת אמירתם זו היא לומר למה זה יצאנו ממצרים שתוהים על היציאה אשר הוציאם ה' ממצרים וכמ"ש רבי' מוהר"ם אלשיך ז"ל בפרשה זו ע"ש:

40. Beha'alotcha.9

    ובזה יובן קישור הפסוקים שאחר שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים שהכוונה הוא שתוהים על היציאה שהוציאם ממצרים אז התחילו להזכיר טענה אחת דמוכח ממנה שהם שלא כדין יצאי שיצאו קודם הזמן ועל כן הם תוהים על היציאה ואמרו דעתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו וק' למה אוכלים דוקא מן אלא מוכרח כדי לקיים מצות כי טוב לו עמך האמוד גבי עבד עבדי וא"כ מזה מוכח שהם בבחי' עבדים וא"כ ודאי שלא כדין יצאו דאז אין לומר קושי השעבוד השלים המנין דזה לא שייך כ"א כשהם בבחי' בנים וכאמור:

41. Beha'alotcha.10

    או יובן בס"ד ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי וכו' והוא דידוע דהמן נקרא גד שהיה מגיד לישראל וכמ"ש רז"ל כשם שהנביא מגיד לישראל מה שבחורין ובסדקין כך המן מגיד להם הא כיצד. שנים באים לדין לפני מרע"ה זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי א"ל מרע"ה דינו לבקר משפט למחר אם נמצא עומדו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו ואם נמצא בבית שני בידוע שזה מכרו לו וכן איש ואשה שבאו לפני מרע"ה לדין הוא אומר היא סרחה עליו והיא אומרת הוא סרח עלי א"ל מרע"ה דינו לבקר משפט למחר אם נמצאת עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצאת עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו ונמצא שהיו מוכרחים להזהר מגזל ומזנות וכיוצא בזה יען שתכף ומיד המן מגיד עליהם ומכלימם וז"ש ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי כלומר אין אנחנו יכולים לעשות דבר אוסור כמו גזל וזנות וכיוצא שהוא בלתי מותר לעשות וזהו אין כל בלתי ר"ל אין יכולים לעשות כל דבר שהוא בלתי יען כי אל המן עינינו שאנחנו רואים במן שהוא תכף ומיד מגיד לישראל וא"כ אין אנחנו יכולים לעשות כל דבר אשר תאוה נפשנו שהוא בלתי מותר לעשותו כי נפחד מן המן:

42. Beha'alotcha.11

    ובילקוט איתא והביא זה רש"י ז"ל זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכי יש בענין שהיו מצרים נותנים להם דגים חנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם אם תבן לא היו נותנים להם חנם דגים היו נותנים להם חנם מה אני אומר חנם חנם מן המצות עכ"ל וצריך להבין מ"ש חנם מן המצות מה כוונתם בזה. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב עיד דוד ז"ל שהטעם שאמר מרע"ה הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם הוא כי בשר תאוה נאסר להם במדבר ואין יכולים לשחוט ולאכול כ"א כשיקריבו שלמים דוקא ואותו הדור לא היו יכולים להקריב שלמים שכל הנולדים במדבר לא היו נימולים כי לא היה רוח צפונית מנשב א"כ אין רשאים לאכול בשר ולזה אמר מרע"ה הצאן ובקר ישחט להם איך ומצא להם והלא אסורים לאכול בשר עכת"ד ז"ל ע"ש. וז"ש וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר וא"ת והלא אתם אסורים לאכול בשר כי אם ע"י שתקריבו שלמים וזה לא אפשר שאינכם נימולים לז"א זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ובדרשת חז"ל חנם בלי מצות והכוונה שאין אנחנו מבקשים בשר בהמה וחיה שהם ראויים להקרב על המזבח ולהיות בהם מצות הקרבה אלא אנחנו מבקשים לפחות בשר דגים שהיינו אוכלים במצרים אשר המה חנם בלא מצות כלומר לא שייך בהו מצות הקרבה שאינם ראויים להקרב לא עולה ולא שלמים ולא חטאת ואשם ולז"א מצות לשון רבים דדוקא בשר בהמה אשר יקרב על המזבח כנז"ל אסור לאכלו בלתי הקרבה שיקריב ממנו שלמים ויאכלו הבעלים חלקם אבל בשר דגים שהוא חנם בלא מצות הקרבה דלא ראוי ליקרב ע"ג המזבח הרי זה לא נאסר:

43. Beha'alotcha.12

    או יובן בס"ד לפרש אומרם ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו והוא דידוע שהם היו מתפללים על המן ואומרים שהוא מחליש כחם וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בזה ע"ש וא"כ השתא כוונת דבריהם כך הוא דרצונם לומר שהמן מחליש גופם עד שמעט מעט יהיו חולים ממנו ואפי' המן זה אינם יכולים לאכלו ורק לראותו בלבד וז"ש זכרנו את הדגה וכו' את הקשואים וכו' שכל כך היו לנו מאכלים רבים ואמנם ועתה שאבדו אלו המאכלים ממנו וניתן לנו מן דוקא הנה אנחנו רואים בעין שכלנו שמעט מעט יום אחר יום תהיה נפשנו יבשה שיהיה להם חלישות כח הרבה שיהיו חולים ואז אין כל כלומר לא מן ולא שאר מאכלים שמרוב חלישותם וחלייתם תפסק תאותם וגם המן הזה אינם יכולים לאכלו וזהו אין כל אפי' מן ירק יהיה אל המן עינינו דוקא כלומר שנראה אותו ראייה בעלמא אבל לא נוכל לאכול ממנו:

44. Beha'alotcha.13

    ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. איתא בילקוט וז"ל אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אם לא אתן להם הורגים אותי ואם אדבר כנגדם אתה הורגני מכאן ומכאן הרוג אני בבקשה ממך הרוג את ההרוג שנא' הרגני נא הרוג מיד חרה אף הקדוש ב"ה ואמר למשה תן בשר לבני א"ל רבש"ע מאין לי בשר א"ל צפרדעים לא היה לך במצרים כנים לא היה לך במצרים כ"כ היית עשיר א"ל רבש"ע משלך היה לי א"ל במצרים היה לי וכאן לא היה לי היד ה' תקצר עכ"ל והנה י"ל למה לא זכר לו הקב"ה כ"א מכת הצפרדע והכנים והן אמת שהם מכות ראשונות ולהכי נקטוהו אבל עכ"פ יותר טוב היה לתפוס ארבה שהם ראויים לאכילה כמו בשר וכן הערוב שהוא נמי מין בהמה וחיה והוא ממש כמו ששואלים הם. ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שהטעם שהביא הקב"ה צפרדעים על מצרים כתבו חז"ל הכל בשביל שביטלו אותם מפריה ורביה ולכן מדה כנגד מדה שלח להם הצפרדעים כדי לסרסם וגם מכת הכנים כתבו חז"ל שהביא להם ג"כ בשביל ביטול פריה ורביה שרצו לבטל את ישראל ולכן הביא להם מכת הכנים שאינם פרים ורבים וכנז' במפרשים ז"ל גם ידוע עוד מ"ש המפרשים ז"ל שתפלו על המן ואמרו שהוא ממעט הזרע וממילא תתמעט הפריה ורביה שלהם שאין להם תאות המשגל לשמש ולכן התודה העידה לסתור דבריהם ואמרה והמן כזרע גד הוא והכוונה שאדרבא הוא מרבה הזרע עכ"ד ז"ל וא"כ השתא מאחר שהם היו אומרים שהקב"ה שלח להם דבר שהוא ממעט הפריה ורביה לכן כשהזכיר למרע"ה המכות של מצרים הזכיר לו ב' מכות צפרדעים וכנים כדי לרמוז לו שיוכיח לישראל בשני מכות אלו שהביא הקב"ה על מצרי' בשביל ביטול פריה ורביה שבטלום ואם כ"כ הקב"ה חס על פריה ורביה שלהם שמפני שרצו לבטלם ממנה הביא עליהם כ"כ מכות א"כ כ"ש וכ"ש הוא שלא ישלח להם דבר שהוא ממעט הפ"ור שלהם ואיך תפלו על המן ואמרו שהוא ממעט הפ"ור:

45. Beha'alotcha.14

    האנכי הריתי את כל העם הזה האנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. יובן בס"ד לפרש דהכוונה לומר שמצד הדין אין אנכי מחוייב לשאת את עולם הכבד עלי כי לא בני הם ואמנם עכ"ז הייתי מקבל עלי כל זה בשמחה אם הייתי שומע דבור בשורה ממך שתאמר בפירוש שא אותם כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו דהגם שבזה אתה מטיל עלי עול כבר הייתי מקבל בשמחה יען כי הייתי מבושר מכניסת הארץ שאתה אומר בפירוש לשאתם על האדמה אכל מה שצר לי הוא שאתה גוזר עלי שאשא את עולם ואין אתה מבשר אותי בתוך הדברים על ביאת ארץ ישראל שאז הייתי מתנחם מן העול הכבד והיה נחשב אצלי לששון ולשמחה וז"ש האנכי הריתי את כל העם הזה האנכי ילדתיהו והלואי הוא כי תאמר אלי בז"הל שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו שאז הגם שאתה מכביד יותד העול עלי שהוא כמדרגת האומן את היונק עכ"פ הייתי מתנחם בזה ושש ושמח כי בזה נמצא שזכיתי להתבשר מביאתי לארץ ישראל:

46. Beha'alotcha.15

    הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא. והדקדוק מבואר כי איך היה אדון הנביאים נראה כמסתפק בדבריו ית'. ויובן בס"ד לפרש דלעולם הוא האמין וידע שודאי הקב"ה ימציא להם צאן ובקר לשחוט כדי צורך כולם ואפי' שהם שש מאות אלף רגלי ואוכלים חודש ימים ואמנם כוונת מרע"ה בזה הוא לומר דמאחר שהם רבים מאוד ורוצים לאכול כדי חודש ימים א"כ השתא אם תשלח צאן ובקר כדי ספוק כולם בשלימות א"כ יהיה מזה צער גדול כי מרבוי הדם והרפש של הצאן שהם רבים כדי סיפוק כולם ימאס המקום אשר יושבים שם בתכלית המאיסות ויהיה מזוהם הרבה עד שיקוץ האדם ממנו וכן אם הבשר הזה שתשלח להם הוא בשר דגים שתמציא להם דגים רבים בים כדי צרכם וילכו ויאספו מן הים ויאכלו הנה ג"כ זה טרחא גדולה עד מאוד לאסוף כ"כ רבוי דגים מן הים לצורך ת"ר אלף כדי אכילת חודש ימים ולכן אנכי מבקש שאם תשלח צאן ובקר לא תשלח בתחלה צאן ובקר הרבה כדי סיפוק כולם בשלימות אלא תשלח מעט אשר לא יספיק לכולם ואמנם אחר השחיטה תשלח ברכה בבשר באופן שיספיק לכולם אבל מקודם שישחטו את הצאן יהיו מועטים כדי שלא יספיקו לכולם כדי שבזה תתמעט הזוהמא והמאיסות שיהיה מן הדם והרפש כי לא ימצא דם ורפש הרבה וכן אם אתה שולח להם דגים ג"כ תעשה להם באופן זה שלא יאספו להם כ"א מעט שאינו כדי סיפוקם ואמנם אחר שיאספו אותם ויהיו אצלם מזומנים בביתם אזי תשלח ברכה באותם הדגים שכבר אספו שיהיו מספיקים להם כדי שאז תתמעט טרחתם וז"ש שש מאות אלף רגלי וכו' ומאחר שכ"כ הם רבים א"כ צריך להכין להם צאן ובקר ג"כ הרבה מאוד מאוד ולכן זאת אבקש והוא שאם תרצה לשלוח צאן ובקר אזי יהיה באופן זה שלא תשלח מתחלה כדי סיפוקם אלא אחר שישחט להם אזי אח"ך ומצא להם כלומר אחר שישחטו אות' ויוציאו זוהמת' אח"ך תשלח ברכה בבשר שיהיה מספיק להם וזהו ומצא להם וכן אם את כל דגי הים תרצה לתת להם ג"כ אבקש אחר שיאסף להם אח"ך אז ומצא להם אבל לא בעת שיאספו להם לא תהיה האסיפה כדי סיפוקם כדי שאז תתמעט הטרחא. והשיב לו הש"ית היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי וכו' והכוונה שאנכי אוכל לעשות דבר שמתחלתו יהיה מספיק להם ואפ"ה הם לא יטרחו בו ולא יהיה ממנו זוהמא ומאיסות כלל וכמו שהיה באמת שנתן להם השליו שאין בו זוהמא ומאיסות וגם לא טרחו בו לאספו מן הים אלא רוח נסע מאת ה' ויגוז שלוים מן הים ויטוש על המחנה וכו':

47. Beha'alotcha.16

    או יובן בס"ד לפרש דהנה ידוע דעיקר האכילה שאוכל האדם הוא צריך לכוין בה באכילתו את הניצוץ הטוב המגולגל באותה אכילה ולהעלותו והנה מרע"ה חשב שרוצה הש"ית לאסוף להם כל הצאן והבקר שבעולם ע"י איזה סיבה שתהיה ויקחו אותם ישראל וישחטו אותם וכפי הרבוי שלהם שהם ת"ר אלף וגם שצריך שיאכלו כולם חדש ימים אזי ודאי צריך לאסוף להם כל הצאן ובקר שבעולם וגם אם זה הבשר הוא בשר דגים צריך ג"כ שכל דגי הים יאספו להם והנה הגם שמרע"ה ידע שבודאי הקב"ה יכול לעשות זאת שיאסוף להם כל הצאן או כל הדגים ואמנם הוא היה צר לו על הניצוצות המגולגלים בצאן ובקר ההם או בדגים ההם דמאחר שאוכלים הכל בבת אחת בתוך חדש ימים א"כ איך שייך שיהיה להם כח לברר ולהעלות כל כך ניצוצות רבים מאד אשר מגולגלים בכל הצאן ובקר ההם במעט זמן זה כי כבר נודע הוא שהבירור והתיקון צריך שיהיה בהדרגות ברבוי זמן כי אין כ"כ כח גדול בתחתונים לברר הכל במעט זמן בפעם אחת כי לזו צריך תגבורת גדולה על הסט"א כי איך תקבל שיפשיטוה ערומה בפתע פתאום ורק זה אפשר להיות בהדרגות מעט מעט עד שתקיא הכל וכמו שהוא באמת כן עתה שברבוי הזמן מעט מעט מתמעטת הסט"א ומתבררים הניצוצות וא"כ חשש מרע"ה פן לא יהיה בירור גמור ע"י אכילתם ובזה יהיה צער לניצוצות יותר שאם האדם אוכל אכילה אחת ולא היה לו כח לברר הניצוץ שבה הנה בזה גורם צער גדול לניצוץ המגולגל באותה אכילה ולכן מרע"ה צר לו על הניצוצות המגולגלים בבשר והוא פן לא יוכלו לברר הכל וגורמים להם צער וז"ש שש מאות אלף וכו' ומאחר שכ"כ הם רבים א"כ ודאי צריך לשחוט בשבילם כל צאן ובקר שבעולם ולזה קא תמה מרע"ה הצאן ובקר ישחט להם היתכן הוא שמצא להם בתמיה וקאי על הניצוץ המגולגל באכילה ההיא שאוכלים דהיתכן שימצא להם כלומ' שיוכלו לבררו ולקחת אותו ולהעלותו למקומו וגם אם הבשר שתתן להם הוא בשר דגים הנה אם את כל דגי הים יאסף להם היתכן הוא שימצא להם אותו הניצוץ המגולגל באכילה של כל אחד מהם גם עוד אפשר לומר שמלבד זה עוד צר לו למרע"ה ודאג על הניצוצות מטעם אחר והוא שמאחר שהם אוכלים הבשר בשביל תאות החומר שנתגברה עליהם א"כ חשש פן לא יוכלו להתגבר על הסט"א ולברר הניצוצות ולכן דאג ואמר להם בתמיה וקאי על הניצוץ שבכל אכילה ואכילה של אחד מהם והשיב לו הקב"ה אפי' אם יהיה הדבר כאשר הבנת שהבשר שארצה ליתן להם הוא שאביא להם כל צאן ובקר שבעולם או כל דגי הים הנה עכ"ז אפ"ה למה אתה תמה ודואג בעבור הניצוצות דוכי היד ה' תקצר רמז לו על שם מ"ב שהוא בחי' היד כנודע שכחו הוא לברר ולהעלות את הניצוצות והכוונה שאם הם קצרה ידם ולא יוכלו להעלות הניצוצות עכ"ז היד ה' הוא שם מ"ב שנקרא יד ה' תקצר ח"ו כי הלא אפשר שאגביר להם שם מ"ב יותר לסייעם ויוסיף כחם לברר ולהעלות הניצוצות על ידו וא"כ למה כ"כ אתה תמיה ודואג בעבור הניצוצות. ואמנם עתה תראה היקרך דברי אם לא כלומר אם יהיה דברי שאמרתי שאתן להם בשר דרך מקרה או אם לא ור"ל לא כאשר הבנת שאקבץ להם כל הצאן והבקר ומצינו אח"ך שרוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים וכו' שהוא דרך מקרה ודבר דלא שכיח:

48. Beha'alotcha.17

    ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' וגו'. י"ל לכאורה תיבת אך יתירה היא והי"ל לומר הרק במשה דבר ה' ויובן בס"ד לפרש ותחילה נקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל ונבאר יתרון שיש לקין על הבל אחיו יתרון גדול מאוד ואל תתמה כי מספר הזוהר נראה שקין רשע גמור והבל צדיק גמור כי דע שבהכרח הוא שהבכור יהיה לו יתרון על הפשוט וכמ"ש בס' התיקונים סי' ס"ט על פסוק אם תטיב שאת ולא עוד אלא שמצינו שנתייחד לו הדבור והיה נביא כמש"ה ויאמר ה' לקין וכו' ולא עוד אלא שהיה בנו בכורו של אד"הר יציר כפיו של הקב"ה ואם אדם יציד כפיו חטא עד להפליא כמ"ש רז"ל בסנהדרין אין לתמוה ממה שחטא קין שהיה ילוד אשה האמנם כללו של דבר כי קין והבל כל אחד מהם כלול מטוב ורע טוב מסטרא דאדם ורע מסטרא דזוהמת הנחש שהטיל בחוה אלא שלפי שקין הוא בגבורה נאחז בו הרע יותר מהבל שהיה מן החסד. ונחזור לעניינינו כי קין מצד הגבורות והבל מצד החסדים וכבר הודעתיך שהגבורות וכו' הנה הם נתגלו זמן רב קודם שנתגלו החסדים ועוד כי הגבורות תמיד הם מגולות ולכן מי שהוא מזו הבחינה השנית של קין כנז"ל יכול לעלות ממדרגה אל מדרגה ומגבורות אל גבורות עד וכו' ויינק משם השפע שלו משא"כ בהבל שהוא מן החסדים שנתאחרו מלהתגלות ולא עוד אלא שהם סתומים תמיד ואין להם כ"כ גילוי וזהו הטעם מ"ש במדרש רבה פ' חוקת א"ר חנינא וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא דברים שלא נגלו למרע"ה נגלו לר' עקיבא גם זה מ"ש באותיות דר"ע כי אמר משה להש"ית על ר' עקיבא יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה על ידי וכו' והיה מרע"ה נרתע כיון שראה מזלו של ר' עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וכו' וקרוב לזה נזכר במס' שבת פרק רבי עקיבא והטעם הוא לפי שהיה ר' עקיבא יוכל להשיג יותר ממנו לסיבה הנז"ל כי הוא מן קין ומרע"ה מן הבל גם זהו מ"ש במס' שבת פרק ר' עקיבא שבשעה שעלה מרע"ה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו ומי מעכב על ידך א"ל צדיק אחד שעתיד לעמוד ועקיבא בן יוסף שמו וכו' והענין כי מי שהוא משורש הבל אין בו יכולת להשיג רק עד כתרי אותיות שהם התגין ולא יותר וז"ש שמצאו שהיה קושר כתרים לאותיות אבל מי שהוא משורש קין מבחינתו השנית כנז"ל יש יכולת בידו להשיג אפי' עד הטעמים או יותר למעלה ג"כ האמנם אח"ך מרע"ה השיג הכל על ידי מעשיו העצומים עכ"ל לשון הטהור והקדוש זיע"א ע"ש:

49. Beha'alotcha.18

    נמצינו למדין מדברי רבינו זלה"ה שמה שהפליגו רז"ל בהשגת ר' עקיבא יותר הוא מצד בחינתו שהוא יכול להשיג מצד בחינתו יותר ממה שיכול מרע"ה להשיג מצד בחינתו כי מרע"ה לא יכול להשיג מצד בחינתו כי אם רק עד כתרי אותיות שהם התגין ולא יותר אך ר' עקיבא היה יכול להשיג מצד בחינתו יותר ומה שהשיג מרע"ה יותר ויותר עד שהשיג הכל הנה כל זה זכה מצד מעשיו העצומים ולא מצד בחינתו ולכן באמת אחר שזכה מרע"ה להשיג הכל מצד מעשיו הטובים והעצומים הא ודאי דמי לנו גדול ממשה ובודאי שהוא מעולה על הכל. ובזה שפיר נתיישבו דברי חז"ל כי איך כ"כ הם מפליגים את השגת ר' עקיבא על מרע"ה שלב האדם יתפלא בזה מאחד דידוע הוא דמי לנו גדול ממשה רבן של כל ישראל ואמנם בדברי רבינו זלה"ה נתיישבה שפיר היטב היטב כי בודאי הגמור שאין לנו גדול ממשה יען כי הוא כבר השיג הכל ע"י מעשיו העצומים והם לא דברו כ"א ההשגה שצריכה להיות מצד הבחינה והשורש שלו ודברים אלו דברי אלהים חיים המשמחים את הלב והמיישבים דעתו של אדם במאוד מאוד הש"ית ברחמיו יראנו מתורתו נפלאות אכ"יר:

50. Beha'alotcha.19

    ובזה יובן בס"ד לרמוז בפסוק ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' אך ר"ת כתרי אותיות שהם התגין וכמ"ש רבינו ז"ל והכוונה שהם ידעו שמרע"ה לא ישיג מצד בחינתו ושרשו כ"א עד כתרי אותיות ולא יותר בבחי' טעמים ונקודות ג"כ ולכן לא גדלה ח"ו מעלתו כ"כ בעיניהם ולכן אמרו הרק א"ך כלומר רק כתרי אותיות שהם התגין דבר ה' במשה כלומר עד כאן יכול להשיג וא"כ למה כ"כ תגדל מעלתו עלינו כי הלא השגה זו גם בנו דבר ה' ואין גדולה השגה זו כ"כ עד להפליא ובאמת שהם שגו בזה כי הגם שמרע"ה לא יכול להשיג מצד בחינתו ושרשו כ"א עד כתרי אותיות שהם התגין אבל לא הנקודות והטעמים שהם בחינה גבוהה ודמה למעלה מזה מ"מ הוא עליו השלום השיג את הכל עד למעלה למעלה מכח מעשיו הטובים ולכן השיב להם הש"ית על זה ואמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא בכל ביתי דייקא כלומר לא כאשר חשבתם שיש השגה נעלמה ממנו אלא בכל ביתי נאמן הוא ר"ל שהשיג הכל וידע בכל והתחיל אז לרמוז להם על השגתו בטעמים ונקודות שבחינתם גבוהה למעלה מכתרי אותיות שהם התגין ואמר להם פה אל פה אדבר בו לרמוז לזה והוא דידוע שיש אותיות ולמעלה מהם בחי' התגין שהם נקראים כתרי אותיות ובחינה למעלה מזה הוא בחי' הנקודות ובחי' למעלה מזאת הוא בחי' הטעמים וסימנם טנ"תא שהם ר"ת טעמים נקודות תגין אותיות והנה ב' הבחי' שהם האותיות והתגין הם כתובים בס"ת אבל ב' בחינות שהם טעמים ונקודות אינם כתובים בס"ת לרוב גבהם והעלמם וצריך השליח צבור לחברם ולהוציאם בפיו שיקרא האותיות כפי הנקודות הצריכים להם וכפו הטעמום הצריכים להם ונמצא ששני הבחינות הגבוהות אלו הם בפה דוקא ולא בכתב ולז"א פה אל פה אדבר בו לרמוז שגם הבחינות שהם תלויים בפה דוקא גם אלו אדבר בו שהוא השיג כולם ע"י מעשיו העצומים וכ"כ השיג השגה גדולה שהוא כאלו רואה הדבר במראה ממש אבל לא יהיה בחירות כי לרוב קדושת מעשיו העצומים השיג השגה גמורה ושלימה ולזה פירש עוד ואמר ותמונת ה' יביט ג"כ לרמוז לזה כי ידוע שטנ"תא הנז"ל הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה האותיות הם בחי' ה"א אחרונה והתגין בחי' הוא"ו והנקודות הם בחי' ה"א ראשונה והטעמים הם בחי' היו"ד וזהו ותמונת ה' דייקא יביט כלומר כל בחינות שהם כנגד שם הוי"ה ב"ה וא"כ מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה בעבדי דייקא כלומר אע"פי ששגיתם מ"מ מאחר שהוא עבדי צריך שיעלה על לבכם שיוכל להשיג את הכל מכח מעשיו העצומים דמאחר שהוא עבדי ודאי יכול הוא לעשות מעשים עצומים בעבודתי עד להפליא שיזכה מכחם לכל דבר עליון וזהו בעבדי במשה כלומר מאחר שהוא עבדי אפי' שהוא משה הידוע שהוא גלגול הבל עכ"ז יכול הוא להשיג השגה גדולה ורמה מכח מעשיו העצומים שעושה בעבודתי וברור ונכון:

51. Beha'alotcha.20

    ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד מ"ש מרע"ה להקב"ה ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני והוא ח"ן ע"ה גי' ט"ן שהם ר"ת של טעמים נקודות והכוונה שגם בחינות גבוהות אלו שאיני יכול להשיגם מצד בחינתי גם כן הבטחתני שאשיגם ע"י מעשי ובזה אתי שפיר תיבת וגם:

52. Beha'alotcha.21

    והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. יובן בס"ד לרמוז באומרו על האדמה כלומר אפי' אותם שהם שפלים בעצמם בלא"ה שאין להם בתים גבוהים ועליות מרווחים אלא הם דלים ועניים שישיבתם וחנייתם הוא על האדמה ממש שאלו מצד טבעם צריכים להיות ענוים ושפלים הנה אפי' לגבי דידם נמי חשיב מרע"ה עניו מאד:

53. Beha'alotcha.22

    פה אל פה אדבר בו. הקשה הרב שתי ידות ז"ל דהו"לל פה אל אוזן אדבר בו כי הוא שומע הדברים באוזן ולא בפה ע"ש ויובן בס"ד לפרש והוא ע"ד מ"ש הרב אהל יעקב ז"ל בפ' יתרו וז"ל והוא הדבר שחילקו ז"ל בילקוט הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנא' בו זה הדבר והוא כי כל הנביאים היו דומים בעניינם ממש אל השליח המוליך ומביא מעות מאחד אל הב' אשר המעות שקבל מהאחד הוציא על סחורתו ואח"ך בבואו אל הב' נותן לו מכיסו כמספר הסך שקבל כן היה ענין הנביאים שהיו מקבלים הדברים מפי הקב"ה ואח"ך בבואם אל ישראל להגיד להם דברי ה' היו מוציאים דברים מפיהם ככל הדברים אשד דבר אליהם הקב"ה אבל הדבור היה שלהם לא כן נבואת מרע"ה שהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו נמצא הדבור עצמו מאת הקב"ה ולכך היה מתנבא בלשון זה הדבר שהוראתו שהוא הדבור עצמו מה שהקב"ה מדבר ממש כשולח מעות לבנו ע"י שליח ורוצה שישיג בנו המטבעות ההם בעצמן הוא צורר אותם באמתחתו וחותם אות' בחותמו כך היה הקב"ה מוסר דבריו לפניו של משה והיו טמונים ונצורים אצלו עד בואו לדבר אל ישראל ואז היה הקב"ה מדבר מתוך גרונו לישראל והיה משה מחזיק הדברים כאלו נתונים בכלי עד שימסור אותם לישראל ומעולם לא נתחלף אצלו הדבור ממאמר אל מאמר כי שמעו ישראל ג"כ מפי הקדוש ב"ה על ידי מעבר גרונו של משה וכו' עכ"ד ע"ש. והשתא אתי שפיר מאמר הכתוב פה אל פה דייקא ולא אמר אל אוזן כי היה הקב"ה מוסר דבריו לפיו של משה להיות שם טמונים ונצורים אצלו עד בואו לדבר עם בני ישראל ואז היו שומעי' ישראל הדברים מפי הקב"ה ע"י מעבר גרונו של משה משא"כ שאר נביאים היתה נבואתם מפה אל אוזן כי אז כשידברו עם ישראל ככל אשר דבר ה' היה עצם הדבור משלהם:

54. Beha'alotcha.23

    הפטרת בהעלותך רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם וגו'. יובן בס"ד קישור הפסוקים והוא דידוע שעובדי השמש והירח וכל צבא השמים הם טוענים שמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן הם משתחוים לשמש וכו' אבל באמת הבל יפצה פיהם דאדרבה אסור לחלוק כבוד לעבר לפני רבו כי כבודו יתברך מלא עולם כי מלא כל הארץ כבודו ואיך חולקין כבוד לעבד לפני רבו והנה עתה הם מכחישים בהשראת שכינתו ית' בארץ ואמנם לעתיד שהש"ית משרה שכינתו בישראל בגלוי הנה אז לא יוכלו להכחיש בזה ובעל כרחם מוכרחים לעזוב עבודתם ולבא להדבק בו ית' לבד וז"ש רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. ובזה ע"י שאשרה שכינתי בתוכך לעיני כל העמים אז ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא וגו' כי אז אין יכולים לטעון מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו:

55. Beha'alotcha.24

    והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע מ"ש בגמ' למה תלייא כרעיה דה"א משום בעל תשובה וליעול באידך לא מסתייעא מלתא ע"ש. גם ידוע שהיצהר נקרא אבן כמ"ש והסירותי את לב האבן מבשרכם וכמ"ש הרב נאות יעקב ז"ל ובזה יובן והוציא את האבן הוא היצ"הר שיוציא אותו מבעל תשובה ע"י הראשה אותיות רא"ש ה"ה כלומר ע"י שיעול בראש הה"א הוא פתח הקטן ולא בעקב הה"א שהוא פתח הגדול ובזה אז תשואות חן חן לה חן חן דייקא כלומר דאם יעשה כן אז מסתייעא מלתא משא"כ אם יעול מפתח הגדול דלא מסתייעא:

56. Beha'alotcha.25

    או יובן בס"ד לרמוז והוא דידוע שמיום שחרב ב"המק דיו לעולם שישתמש בחצי השם אבל כשיבא הגואל במהרה בימינו אזי השפעה מאותיות השם כולו בשלימות וידוע מ"ש המפרשים ז"ל על פסוק כי חלק ה' עמו והוא כי שם הוי"ה ב"ה יתמלא בד' מילואים שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם גי' רל"ב וחצי מספר רל"ב הוא קי"ו כמנין עמ"ו וז"ש כי חלק ה' כל חצי מספר ה' הוא גי' עמ"ו עכ"ד ז"ל וא"כ לעתיד גם חצי הב' שהוא קי"ו יחזור להשפיע בנו והנה ידוע שהמשיח נקרא אבן וכמ"ש הרב נאות יעקב ז"ל ע"ש. ובזה יובן והוציא את האבן הראשה הוא המשיח שיצא להתגלות ואז תשואות ח"ן ח"ן גי' קי"ו רמז לחצי השם הב' שאינו משפיע בעולם ג"כ יהיה לה שיהיה אז השפעה שלימה מן השם גם מחצי השני:

57. Sh'lach.1

    אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יובן בס"ד לפרש קישור הדברים והוא דידוע מ"ש רבי' האר"י זיע"א שרצה הקב"ה לגלגל בי"ב נשיאים אלו נשמת י"ב שבטים כדי להגין עליהם שלא יחטאו ואפ"ה לא הועיל עכ"ד ז"ל. והנה בזה אפשר לתת טעם למה שקרא מרע"ה להושע בן נון יהושע והוא כי ראה ששמות השבטים הם מ"ט אותיות כאשר כתובים באפוד ושמות הנשיאים אלו שהולכים לרגל את הארץ הם מ"ח אותיות ולכן קרא להושע בן נון יהושע שהוסיף לו אות אחת כדי שיהיו אותיותיהם שוות לאותיות השבטים ואז יהיה להם כח ועזר מן השבטים בשלימות כי כבר ידעת שאותיות השם של אדם הם צנורות השפע שלו כי כל דבר שמו הוא חיותו וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל ע"פ נפש חיה הוא שמו והבאנו לעיל בפ' לך לך ע"ש:

58. Sh'lach.2

    ובזה יובן הפסוק אלה שמות האנשים וגו'. והכוונה שאחר שזכר הפ' שמות האנשים אז אמר אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ אלה כאשר כתובים לפניך שהם חסרים אות ממספר אותיות השבטים ולכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע שהוסיף לו אות אחת בשמו כדי להשלים המנין ובזה אפשר לרמוז בס"ד מ"ש וישאוהו במוט בשנים לרמוז הפ' לפי דרכו על שנים מהם שהם יהושע וכלב לאלו דוקא הועיל זכות השבטים להגן עליהם שלא חטאו וזהו וישאוהו במוט אותיות המבטא הם מ"ט רמז לשבטים כנז"ל בשנים הם יהושע וכלב:

59. Sh'lach.3

    ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וגו'. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל דאיך נתן הקב"ה את ארץ כנען לישראל והלא אעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא לא. ותירץ הרב ז"ל דאמרו חז"ל במקום תורה וחכמה שאני שאם א' מן האחין הוא ת"ח שרי לאעבורי אחסנתא מאחיו וליתן לו והנה ישראל ע"י התורה נקראו עם נבון וחכם וא"כ מאחר דיש להם חכמת התורה שפיר לקחו את א"י דליכא בזה חשש אעבורי אחסנתא וכו' דבמקום תורה וחכמה שאני ובזה יובן ויאמר אליהם עלו זה בנגב רמז לחכמה כי ידוע שהחכמה מתייחסת לדרום וכמ"ש חז"ל הרוצה להחכים ידרים והכוונה שיהיה לכם חכמת התורה ואז ובזה ועליתם את ההר של א"י כדי שתוכלו לקחת אותה בלי פקפוק ולכן השתא מאחר שאתם זוכים בה בלתי פקפוק ונדנוד אז הנה בעתה וראיתם את הארץ מה היא שתעלו לרגל אותה ולא תפחדו כי ארצכם היא וזוכים אתם בה אליבא דכ"ע:

60. Sh'lach.4

    או יובן בס"ד לרמוז זה על עת"ל והוא על דרך שאמרו בגמ' דזבחים עורי צפון ובואי תימן התנערי אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום כי או"הע הם בני נח לא הקריבו כי אם עולות שטעונה צפון אבל ישראל הקריבו עולות ושלמים ונמצא מעשיהם בצפון ובדרום כי השלמים בדרום ע"ש. ונמצא שישראל זוכים לעת"ל בהר ציון הוא הר המוריה בשביל שיש להם יתרון על האו"הע בשלמים שהם בדרום ג"כ ואו"הע לא יש להם מעשה דרום כלל וז"ש עלו זה בנגב הוא הדרום ועלו מלשון הקרבה ועי"ז תזכו ועליתם אל ההר הוא הר ציון הר המוריה שתזכו בו כי אז יאמרו בשמים עורי צפון וגו' התנערי אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום והנה הגם שפירשנו בס"ד פ' זה על לעת"ל הנה גם כן יש לפרש אותו על העבר בכניסת ישראל לארץ שג"כ זכו מכח זה והכל אחד:

61. Sh'lach.5

    אפס כי עז העם היושב בארץ. יובן בס"ד לפרש כוונת לשון אפס והוא כי יש אומה שהיא רעה ביותר כמו הישמעאלים יושבי מדברות שהם דרכם לשלול את כל אדם אשר ימצאו ואצלם דבר זה הוא בהיתר גמור לשלול שלל ולבוז בז ולא סגי בלא"ה ואם כן הם רעים וחטאים מאוד בזה ואמנם יש בהם צד חשיבות מצד אחר והוא שהם מקבלים אורחים בביתם הרבה ואפי' אם אין לאחד מהם כי אם כבשה אחת אפ"ה שוחט אותה בשביל האודח גם האדם שנכנס תחת צל קורתם ונפל בביתם אזי מוסרים נפשם עליו וגם אפי' אם הוא אויב שלהם הרבה לא יזיקו לו עוד ואדרבה עושים לו כבוד ומאכילים ומשקים אותו נמצא לפי זה כי הגם שימצא אומה עזה וקשה בעולם וכמו אלו הישמעאלים עכ"ז לא יבצר שימצא בהם עוד צד חשיבות מצד אחר ואינ' רעים בהחלט מכל צד ופנה כי כן הוא צריך להיות בגזירת הבורא יתברך בשביל קיום העולם וכאן המרגלים שרצו להבהילם מפחד אנשי כנען וכן א"ל אפס כי עז העם היושב בארץ דהיינו שאל תחשבו שהם עזים מצד ונוחים מצד כמו הישמעאלים דלא כן הוא אלא אפס כי עז העם כלומר לית בהו צד טיבותא כלל כי דוקא העזות נמצאת בהם אבל לא נמצא בהם צד רחמנות כלל ועיקר. ועוד זאת יתירה שהערים שיושבים בהם בצורות גדולות מאוד ולא שייך שימסרו בידכם וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לעמוד כנגדם ולהלחם בם יען שמי שנמסר בידם בודאי הוא שלא ירחמו עליו וגם הם לא שכיח שיהיו נמסרים בידכם:

62. Sh'lach.6

    או יובן בס"ד לפרש דקדוק אומרם העם היושב בארץ והוא לומר דהנה מן הדרך כי העשיר יענה עזות שיטיח דברים וידבר קשות לאותו אדם שכנגדו כאשר ידבר מי שהוא גבור ואיש מלחמה יען כי יבטח בעשרו והממון שלו יתן לו אבידות לב לדבר עזות אבל אותם שהם מדלת העם העניים והאביונים אינם עזים וקשים כ"כ מצד הטבע ורק מי שהוא יודע בעצמו שהוא בעל גבורה גדולה וידיו רב לו לנקום נקם כאשר יחפוץ אזי גם הוא ידבר עזות. והנה העשירים יושבים בבתים וארמונים גדולים ומגדלים גבוהים אבל דלת העם שהם עניים יושבים על פני הארץ ממש בבתי חומר ולבנים וזה הסימן שבין העשיר לעני ולז"א אפס כי עז העם היושב בארץ כלומר על אותם העשירים היושבים במגדלים ועליות מרווחים אין אנחנו מתפלאים כ"כ על עזותם כי בהנך יש לתלות ולומר אולי אין עזותם זאת מכח גבורתם כי אם יתכן שכל זה הוא מחמת עושרם וטבע העשיר שיענה עזות ואפשר להיות שהם חלושים המזג הרבה אבל הפלא הוא כי עז העם היושב בארץ דייקא כלומר אותם הדלים והפחותים שאין להם יכולת לקנות בתים ולישב בהם כי אם הם יושבים על פני הארץ ממש מרוב עניותם ודלותם ואפ"ה הם עזים מאד שודאי עזות של אלו מורה שהיא באה מרוב גבורתם כי רבה היא עד שאפי' שהם פחותים ודלים הרבה שהם מושלכים כבהמות על פני הארץ ואפ"ה הם עזים וידברו עזות נגד הבא כנגדם וא"כ מזאת תבחנו כמה גבורים גדולים יש שם ולכן מי הוא זה ואיזה הוא אשר יוכל לערוך מלחמה כנגדם. ואם תאמרו שמא דרך אותו המקום לבחור להם לשבת על פני הארץ בבתי חומר ולבנים כאשר הוא מנהג וטבע הישמעאלים שאע"פ שהם עשירים עכ"ז אינם בונים בתים גבוהים ועליות מרווחים והם יושבים ג"כ על פני הארץ בתוך אהלים או תוך בתי חומר ולבנים וא"כ אין מזה הכרח שעזותם מרוב גבורתם ושמא כל זה הוא מרוב עושרם וגאותם לז"א לא כן הוא כי שם אצלם ממש מצאנו הערים שהם בצורות גדולות מאד ונמצא שטבע אנשי אותו המקום אינו כטבע הישמעאלים שמואסים בבניינים אלא אדרבא טבעם ודרכם לבנות בנין מבצר גבוה וגדול מאד ולכן בודאי שאלו האנשים היושבים על פני הארץ כל זה הוא מרוב עניים ודלותם ואם כל הפלא שראינו בהם הוא דווקא בגבורתם כי רבה היא היה גם זה חצי נחמה אבל הנה מלבד מה שנתפלינו מצד גבורתם כי חזקה היא למאד הנה עוד יש להתפלאת בהם מצד הרבוי שלהם כי הם רבים כחול הים והוא הא כי גם ילדי הענק ראינו שם ועוד כי עמלק הידוע יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי בהר והכנעני לא נשאר לו מקום לשבת והוכרח להיות יושב על הים ועל יד הירדן שהוא על אם הדרך באופן שלא נשאר שם מקום ארבע אמות פנוי בלא אנשים וא"כ אפי' אם יהיו אלו נמלים ולא בני אדם ג"כ א"א לעמוד כנגדם כי רבים המה ומה גם שהם עזים וגבורים וגם עוד שהם כמה מיני אומות וא"כ יש לכל אחד שינוי טבע והנהגה וטכסיס לחוד בפני עצמו ולזה כיונו המרגלים לפרוש שמות העממין היושבים שם כדי לתת מורך בלב השומעין ולומר כי לא על אומה אחת אתם באים ללחום כי על כמה אומות ובודאי שהם שונים בטכסיסם והנהגתם זה מזה ואיך תוכלו לעמוד כנגד כולם. ומ"ש והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהד ולא אמרו יושבים בהר לרמוז שהם באהבה יושבים כאיש אחד וא"כ איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק וזה דבר קשה מאוד להלחם בהם:

63. Sh'lach.7

    עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. יובן בס"ד לפרש כי דרך המלחמה כאשר האויב הוא בהר וזה הלוחם הוא בעמק שצריך לעלות וללחום עמו הנה דבר זה קשה מאוד לזה הלוחם התחתון כי איך יגבר על העליון שעומד גבוה ממנו ומסתמא עלאה גובר והנה כאן רוב האויב הוא בהר וכמ"ש והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והם שלשה עממין וישראל צריכים לעלות אליהם להלחם בהם וכמ"ש ועליתם את ההר וא"כ נראה שהוא דבר קשה מאוד להם ולזה א"ל רבותא יתירה שאפי' שאנחנו עלה נעלה שאנחנו תחתונים וצריכים לעלות עליהם עכ"ז אל תפחדו כי בודאי הוא שוירשנו אותה בלי ספק יען כי יכול נוכל לה מלמעלה שיפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו':

64. Sh'lach.8

    או יובן בס"ד לרמוז כי כל כח הסט"א הוא מסיבת ערוב הטוב ברע שאז ינקו מן הטוב ההוא אבל אם ישראל מבררים ומעלים את ניצוצי הטוב המעורבים ברע אז ודאי יחלש כח הסט"א וממילא גם כח האומות יחלש כי הא בהא תלייא ולז"א עלה נעלה ע"י מעשינו הטובים את ניצוצי קדושה וחלקי הטוב המעורבי' ברע ואז ודאי וירשנו אותה ממילא יען כי על ידי הבירור שאנחנו עושים בלי ספק הוא שיכול נוכל לה ומה שכפל הלשון לומר עלה נעלה והוא כי ידוע שכל בירור שיהיה צריך שיהיה ב' מדרגות הא' לברר אוכל מתוך פיסולת ואחר כך יבררו אוכל מתוך אוכל ולז"א על הבירור עלה נעלה ב' עליות ומה שכפלו נמי ואמרו יכול נוכל לה הוא לרמוז מאחר כי יכול תחלה על הרע שהוא שורשם לברר ממנו חלקי הטוב אז ודאי נוכל לה לאותה אומה שתחת חלק אותו הרע שבררנו ממנו הטוב:

65. Sh'lach.9

    או יובן בס"ד לרמוז עלה במילואה כזה עי"ן למ"ד ה"א גי' ר"י כמנין עשרה פעמים אהיה שעולים גי' ר"י וידוע שגאולת מצרים היתה ע"י שם אה"יה כי לכן עבדו שם רד"ו שנים כמנין עשרה אה"יה וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ורמזו להם כי בודאי יהיה להם כח מבחינת שם אה"יה כאשר היה להם בגאולת מצרים וזהו על"ה רמז להנז' נעלה ובזה וירשנו אותה כי בזה בודאי הוא שיכול נוכל לה:

66. Sh'lach.10

    או יובן על"ה גי' ק"ה כמנין שם הו"יה במילוי ההי"ן שעולה ק"ד וע"ה הוא ק"ה כי כל ה"א נחשבת כשלשה ווי"ן כנודע וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א על פסוק ולקדקד נזיר אחיו וידוע שמילוי ההי"ן הוא בחינת השכינה וזהו על"ה רמז לשכינה כנז' נעלה כלומר נעשה לה עילוי וירשנו אותה לארץ ישראל שהיא בחינתה ובלי ספק אז הוא שיכול נוכל לה. או יובן בס"ד עלה נעלה וירשנו אותה כלומר עלה נו"ן על ה"א ואז וירשנו אותה כי בכח זה יכול נוכל לה ונו"ן רמז לבחי' חמשים שערי בינה וה"א רמז לבחי' ה"א אחרונה:

67. Sh'lach.11

    הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. י"ל למה חזרו ואמרו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש והלא כבר עשו הקדמה בתחלה ואמרו טובה הארץ מאד מאד. ועוד דהול"ל זאת מקודם טובה הארץ מאד מאד והיא זבת חלב ודבש. ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שאין רבוי אחר רבוי אלא למעט וכאן אמרו טובה הארץ מאד מאד והוי רבוי אחר רבוי ולכן א"ל שאל תחשבו שרבוי יתר הוא ובא למעט אלא מה שכפלנו הרבוי הוא הא' על הנוגע לנפש והב' על הנוגע לגוף דמה שנוגע לנפש הוא דאם אנחנו נכנסים לא"י אנחנו בטוחים בזה שאנחנו מוכשרים וצדיקים לפניו ית' על שחפץ בנו לקיים עמנו הבטחת הארץ וזהו אם חפץ בנו ה' הנה זה ניכר לנו אם הביא אותנו אל הארץ ונתנה לנו וזה הרבוי שמצד הנפש שתשמח הנפש בזה והרבוי שמצד הגוף הוא שבאמת היא ארץ זבת חלב ודבש שהגוף יתענג וישמח בה הרבה ולכן אמרנו ב"פ מאד ואין כאן רבוי יתר כדי שיבא למעט:

68. Sh'lach.12

    ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שמן המצות שיעשה האדם יתהווה אורות נשגבות ויהיה עטרה על הראש ע"ד ועטרותיהם בראשיהם והנה הצדיק שעושה תשובה מאהבה עושה אז העונות זכיות ואז יהיו ג"כ עטרה על ראשו וז"ש ועשו להם ציצית רמז לעטרת הראש ע"ד ויקחני בציצת ראשי. על כנפי בגדיהם כנפי מלשון קיבוץ ואסיפה כמו כנוף ואתו כ"ע. בגדיהם הם העונות מלשון בגדה יהודה ר"ל שיעשו אורות עטרות מן העונות אחר שיתהפכו לזכיות מכח תשובה שעושין שהזדונות יהיו זכיות:

69. Sh'lach.13

    או יובן בס"ד לרמוז שהאדם יקח מוסר לעצמו ויביט שבעו"הז הוא לובש כמה מיני מלבושים זה על זה וגם שהם ביוקר הרבה מן משי ורקמה וכל יום מחליף אותם וסופו בקבר לובש מלבוש אחד ובזול וזה ישאר אצלו לדורי דורות שלא יחליפנו ומזה האדם ילמוד מוסר שלא ירדוף אחר המותרות הרבה הרבה ויכנע יצרו ויבקש מזור לנפשו שהיא העיקר ולא יעשה צרכי הגוף עיקר וצרכי הנפש טפלה וז"ש ועשו להם ציצית לשון הבטה מלשון מציץ מן החרכים ר"ל שיעשו הבטה להביט על כנפי בגדיהם כלומר סוף ואחרית הבגדים שלהם מה יהיו ומה ערכם ומה חשיבותם ואיך יתנהגו בהן והוא רמז על בגד הקבר שהוא סוף ואחרית הבגדים של האדם וכנפי רמז לסוף ואחרית כמו שהכנף הוא סוף ואחרית הבגד וכן נאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וזהו כאן על כנפי בגדיהם כלומר סוף ואחרית של הבגדים מה יהיו. ונתנו על ציצית הכנף ר"ל שיתנו על הבטה זו של הסוף שצוויתים עליה עוד הבטה אחרת להביט עוד שסוף האדם להיות בקבר פתיל תכלת כלומר שדי תכלא בכוליה שתאכלנו התולעת פתיל לשון חיבור. והכוונה שאחר שיביט על הבגדים שהם מלבושי הגוף אח"ך יביט על כמות הגוף מה יהיה בו והנה אם אתם נזהרים להביט בכל זאת בחיי חיותכם אזי ודאי יהיה לכם הכנעה גדולה וממילא תוכלו להתגבר על היצ"הר בענין טהרת המחשבה שתוכלו אז לטהר מחשבתכם לבלתי תביטו בעו"הז על חמדות הזמן ותאות החומר כ"א תביטו אז על עבודתו ית' ויחוד שמו וזהו אם תעשו זאת אז תזכו בעו"הז שתקיימו בעצמכם מה שאמר הפ' שויתי ה' לנגדי תמיד שהכונה הוא שישים לנגדו במחשבתו דבר הנוגע להש"ית תמיד וזהו והיה לכם לציצית והיה אותיות הוי"ה ב"ה שיהיה לכם אז לציצית ג"כ לשון הבטה שתביטו במחשבתכם בו ובדבר השייך לו דווקא. או יובן והיה לכ"ם ע"ה גי' צ"א כמנין שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני לציצית כלומר לעטרה וכאמור שאם תעשו כן תזכו למעלה זו או ע"ד האמור והי"ה אותיות הוי"ה ב"ה לכם לציצית ר"ל לעטרה שיהיה כתר ועטרה בראשיכם ע"ד ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם ואז ואח"ך כשתבואו לעו"הב בתוך מחנה צדיקים אז וראיתם אותו לו ית' כביכול וכמ"ש רז"ל מורים באצבע ואומרים זה ה' קוינו לו וכנז' בסוף תענית ע"ש. גם עוד תרויחו מהבטה זאת שיכנע היצ"הר ולא יחטיא אתכם להעביד אתכם על מצותיו ית' אלא אדרבא וזכרתם את כל מצות ה' גם יהיה יכולת בכם אז ועשיתם אתם אותיות אמת שהם כ"א פעמים אהיה שעולים אמ"ת והם אורות מקיפים ששומרים את ישראל שתמשיכו אותם. או יובן את"ם ר"ת את תפארת מלכות ועשיתם לשון תיקון כמו ובן הבקר אשר עשה. או יובן בס"ד לרמוז וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ע"ד שאמרו רז"ל ע"פ זאת התורה לעולה שכל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכו' וז"ש ע"י וזכרתם את כל מצות ה' שתזכרו אותם בפה אז מעלה אני עליכם כאלו ועשיתם אותם שתחשב לכם כאלו עשיתם בפועל. או יובן בס"ד והי"ה לכ"ם גי' קי"ו כמנין חצי השם שעולה רל"ב ע"ד כי חלק ה' עמ"ו וכנז' לעיל בפ' בהעלותך בסוף ההפטרה בס"ד ע"ש וידוע שדיו לעולם להשתמש בחצי השם וזהו והי"ה לכ"ם רמז לחצי השם לציצית:

70. Sh'lach.14

    והנה אפשר לרמוז בס"ד בענין החוטין של הציצית והוא כי בכל כנף יש ח' חוטין וה' קשרים הרי גי' אח"ד כנודע והנה האדם צריך לתפוס בברוך שאמר ב' כנפות הציצית שלפניו. ובזה יובן בס"ד לרמוז אחד באחד יגשו רמז לב' כנפות שכל כנף יש בו רמז אח"ד וכאמור וזהו אחד באחד יגשו בשעת אמירת ברוך שאמר ואז ורוח הוא רוח הטומאה רמז לסט"א דכתיב בה ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ לא יבא ביניהם של ישראל:

71. Sh'lach.15

    ובמה שמניח ב' כנפות למעלה וב' כנפות למטה יובן בס"ד שבשני כנפות יש ב"פ אחד וב"פ אחד גימט' כ"ו מספר שם הוי"ה ב"ה לרמוז כי צריך ליחד אותו ית' למעלה ומטה וגם כל כנף בעצמו הוא שמונה חוטין רמז לז' רקיעים והארץ והם ד' כנפות רמז לד' כנפות העולם שצריך ליחד הש"ית בשבעה רקיעים ובארץ ובד' כנפות העולם. גם שבכל כנף יש רמז מספר אחד והם ד' כנפות לרמוז שבזכות האחדות שיהיה בישראל אזי יקבץ ה' נדחי ישראל מד' כנפות הארץ ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר:

72. Sh'lach.16

    הפטרת שלח לך והיא עלתה עליהם על הגג. יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל עוד דע כי רחב הזונה היתה נשמה קדושה מאוד ולא לחנם נשאה יהושע בן נון וכמו שנודע ממה שאמרו רז"ל ששרתה עליה נבואה כשאמרה ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרודפים גם בזוהר על פסוק ונתתם לי אות אמת הפליגו לדבר בחכמתה שנתכוונה בשאלתה זאת והענין כי רחב באה מן שורש קין כנז"ל ולכן שאלה מהם ונתתם לי אות אמת הוא האות שנאמר בו וישם ה' לקין אות שאמרו רז"ל הוא אות וא"ו של ההוי"ה שהוא בתפארת הנקרא אמת והענין הוא כי כל נפשות הגרים הם מן המלכות בסוד גר צדק והיא שאלה מהם שיעלו אותה עד תפארת הנקרא אמת אשר משם נשמות בני ישראל וכו' ואח"ך נתגלגלה בזכר והוא חבר הקני ורחב נהפכה לחבר וגם הוא משורש קין כמבואר לעיל ואח"ך נתגלגל חבר הקני בחנה אם שמואל ולפי שקשרה תקות השני שהם נצח והוד כנז"ל לכן ילדה שמואל שנתנבא מנצח והוד וזהו מה שרמזה חנה הנביאה בשירה שלה רחב פי על אויבי גם אמדה כי אשה קשת רוח אנכי ר"ל כי בהיותה תחלה בגלגול רחב הזונה היתה קשת רוח מסטרא דמסאבא ואמנם יעל אשת חבר זכתה גם היא ונתגלגלה בזכר והוא עלי הכהן היפוך יעל ששימש באוהל שילה כנודע שהיה אוהל ולא בית וזהו מ"ש מנשים באוהל תבורך כי יעל נתברכה יותר משאר נשים וזהו תבורך מנשים יעל וביאר מה ענין ברכה זו אשר לה על שאר הנשים ואמר מנשים באהל תבורך כי מהיותה תחלה ממדרגת נשים נהפכה לזכר ושימש בכהונה באוהל שילה הנז"ל עכ"ל לשון קדוש זלה"א זיע"א וכתב הרב מהר"ש ויטאל ז"ל שם וז"ל אמ"ש נלע"ד כי להיות חבר הקני נתגלגל בחנה אם שמואל ולכן היתה חנה עקרה להיותה גלגול איש כנודע לנו ולא נפקדה עד שהתפלל עליה עלי הכהן שהיה גלגול אשה והיא יעל אשת חבר ומסטרא דילה נפקדה חנה וזה אצלי כפתור ופרח עכ"ל זלה"ה ע"ש:

73. Sh'lach.17

    המורם מכל האמור שרחב שהיתה גיורת וידעה שנפשות הגרים הם במלכות לכן שאלה מהם שיעלו אותה עד מדת התפארת הנקרא אמת שהוא בחי' הוא"ו דשם הוי"ה ב"ה ולכן אמרה להם ונתתם לי אות אמת שהוא הוא"ו שכוונתה שיעלו אותה עד התפארת שהוא וא"ו. ובזה יובן והיא עלתה עליהם כלומר מה שעלתה עליהם הוא על הגג ר"ל לבקש מהם שיעלו אותה לבחי' הוא"ו שהוא גי' ג"ג. והנה במה שכתב רבינו זיע"א שרחב נתגלגלה בחבר ואח"ך נתגלגל חבר בחנה וילדה אז שמואל וכאמור הנה נמצא שרחב נתקנה ונתעלית בשני גלגולים גלגול חבר וגלגול חנה ובזה אפשר לרמוז בס"ד בפ' והיא עלתה עליהם על הגג כי תיבות עליהם על הגג עם האותיות ועם המלות יעלו מספר רע"ט כמספר חבר חנה עם האותיות שג"כ יעלו מספר רע"ט ולז"א והיא עלתה ר"ל נעשה לה עילוי ותיקון ע"י עלי"הם ע"ל הג"ג שהם מספר חב"ר חנ"ה כאמור שבהם נתגלגלה ונתקנה. ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הפ' כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת די"ל מאחר דקאמר שהיתה בקיר החומה א"כ למה אמר ובחומה היא יושבת ואמנם אפשר כי בא לרמוז בתיבת ובחומה על הגלגולים שלה שעתידה להתגלגל אח"ך בחבר וחנה והוא כי חב"ר וחנ"ה במ"ק יעלו ע"ה גי' ל"א כמנין ובחומה במ"ק שג"כ עולה ל"א כי הגם דכתיב ובחומה חסר בלא וא"ו עכ"ז קרינן בו"או כמו בחומה הראשונה דכתיב מלא בוא"ו ולז"א ובחו"מה רמז לחב"ר וחנ"ה היא יושבת לעתיד שצריכה להתגלגל בהם. ואפשר לרמוז עוד בס"ד מ"ש כי ביתה בקיר החומה כי בקי"ר החו"מה ע"ה האותיות גי' שכי"נה וידוע שהגרים שורשם בשכינה כנודע וכמ"ש רבינו האר"י זלה"ה זיע"א וזהו כי ביתה בקי"ר החו"מה רמז לשכינה כי שם אחיזת הגרים ובחומה היא יושבת רמז להאמור בס"ד:

74. Sh'lach.18

    ובזה יובן בס"ד לרמוז מה שהתפללה חנה להקב"ה ונתת לאמתך זרע אנשים והכוונה כי היא מזלא חזי שהיא גלגול איש וא"כ השתא הבן היוצא ממנה אינו נחשב יוצא מאיש ואשה ממש אלא הוא כאלו יוצא משני אנשים כי בעלה אלקנה הוא איש והיא איננה אשה ממש אלא היא גלגול איש וא"כ הבן היוצא ממנה קרוי זרע אנשים כלומר זרע היוצא משני אנשים ולא מאיש ואשה כנהוג שבעולם. ובזה יובן מ"ש אל עלי אל הנער הזה התפללתי מלשון חיבור והוא ע"ד מ"ש רבינו זלה"ה זיע"א לפי שקשרה את תקות השני שהם נצח והוד לכך ילדה את שמואל שנתנבא מנצח והוד וכנז"ל ולז"א אל הנער הזה כלומר בשביל הנער הזה התפללתי בגלגול ראשון דרחב שחברתי וקשרתי תקות השני ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש רחב ונתתם לי אות אמת כי חנ"ה ושמוא"ל ע"ה גי' אמ"ת ורצתה שיסייעו אותה בזה. ובזה יובן בס"ד מ"ש חנה לפני הקב"ה אם ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך דלשון ראה תראה כפול ורז"ל דרשו אם ראה מוטב ואם לאו וכו' ע"ש. ולפי האמור אתי שפיר כפל הלשון דרצתה לעורר זכותה בהיותה בגלגול ראשון הנקרא רחב שנשאה יהושע ובודאי שסיגלה מצות ומע"ט הרבה וגם לעורר זכותה של גלגול ב' הנקרא חבר הקני שג"כ סיגל מצות ומע"ט הרבה בלי ספק וגם שיזכור מה שסיגלה בגלגול שלישי הזה שהיא עומדת בו ולז"א אם ראה תראה בעוני אמתך ב' ראיות א' על גלגול ראשון של רחב וא' על גלגול ב' של חבר הקני וזכרתני ולא תשכח את אמתך מה שהוא בגלגול הזה ואז בזכות סיגול כל השלשת גלגולים אלו ונתתה לאמתך זרע אנשים וכו':

75. Korach.1

    קרח וכו'. איתא בגמרא דסנהדרין ויקח קרח אמר ר"ל שלקח מקח רע לעצמו עכ"ל ע"ש. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב רבינו שמשון מאסטרופולי זיע"א בליקוטי שושנים וז"ל איתא בפליאה דר"נ קארו תת"ן חדרים יש בגיהנם כמנין תכל"ת ובאלו החדרים צריך לילך אפי' צדיק גמור לתקן ולהעלות נשמות של רשעים כמבואר בזהר בכ"מ והנה כאשר בא נשמת הצדיק לתת"ן חדרי' אינה צריכה לפחוד מן המזיקין כי תק"ף חדרים אינם תוקפא דדינא ממילא הנשארים ר"ע וכשמם כן הם שהם רע ובאם היו הצדיקים הולכים שם בלא שמידה אזי היה יכול להיות שהיו ניזוקין מגרדיני נימוסין טהורין ואזי הולך מלאך אחד ושמו יהושע ובידו שעוה וכותב על מצחו השם הנקרא אתה ואז אפילו הולכים באלו ר"ע חדרים אין שטן ואין פגע רע. ולדעתי ז"ס גילה לנו דוד הע"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע רזא רמלתא גיא צלמות גימט' תק"ף ר"ל גם כי אלך בגיא צלמות בתק"ף חדרים מן תת"ן שהם אינם תוקפא דדינא ממילא הנשארים ר"ע מ"מ לא אירא ר"ע מאותן ר"ע חדרים כי אתה עמדי ר"ל השם של אתה עמדי שכתוב על מצח הצדיק ומי כותבו אהא מפרש עמדי שבטך ומשענתך המה ר"ת שע"וה ולמפרע ר"ת דהיינו עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני ר"ת יהושע שהוא כותבם והענין פלא שהכל מרומז בקרא והאל יכפר בעדי עכ"ל זלה"ה ע"ש. המורם מכל האמור שהתת"ן חדרים שיש בגיהנם יש בהם ר"ע חדרים שהם קשים הרבה כשמם כן הוא והנה קרח שהיה תחלתו טוב ואח"ך סרח וחטא שנידון אז בכוליה גיהנם ולהיות שם כל ימיו וכמ"ש רז"ל ע"פ בן לוי שנעשה לויה בגיהנם וכו' לכן אתי שפיר כוונת רמז דבריהם ז"ל שאמרו שלקח מקח רע לעצמו כלומר גם הר"ע חדרים שהם קשים ומרים ביותר לקחם לעצמו דייקא שיהיה הוא נידון בהם ולא בשביל לתקן ולהעלות נשמות של רשעים כאשר היתה ראויה לו כן בעודו צדיק קודם שסרח וכאמור אלא לקחם לצורך עצמו ממש:

76. Korach.2

    או יובן בס"ד לפרש דקדוק מאמרם ז"ל שלקח מקח רע לעצמו והוא דידוע שכל אדם העושה עון נדבק בו חלק רע מאותו העון כי אותו העון שעשה הוא עצמו חלק רע ונדבק בו ומטמא אותו וכמ"ש ותהי עונותם על עצמותם כי העון שהוא רע גמור בהחלט נדבק באדם ואמנם הנה זה הרע שהוא העון עצמו אפשר ליפרד ולהסתלק ממנו והוא ע"ד שכתבו חז"ל שמי שמספר לש"הר על חבירו לוקח כל עונות חבירו ונותן לו כל זכיותיו כנודע ונמצא לפ"ז אם זה האדם ספרו עליו לש"הר יש לו תקנה שיפרד ממנו הרע שהוא העון עצמו שעשה כי יקחהו אז אותו בעל הלש"הר ואמנם נראה ודאי דאם זה האדם הוא בעל מחלוקת הנה זה הרע הנדבק בו מן העון לא אפשר שיפרד ממנו ע"י לש"הר שיספר אדם אחר עליו ויקחהו ממנו יען כי אמרו רז"ל מותר לספר לש"הר על בעל מחלוקת וא"כ אם המצא ימצא אדם אחד שיספר עליו לש"הר לא יחשוב ה' לו עון כי מותר הוא לספר לש"הר על בעל המחלוקת וא"כ זה בעל המחלוקת אין לו תקוה שיפרד ממנו הרע ויהיה לזולתו ע"פ האמור אלא הרע שנדבק בו ע"י העון שעשה יהיה לו לעצמו ולא יסוב לזולתו ואין לו תקוה כי אם ע"י שהוא עצמו יתקן המעוות ויטהר עצמו מטומאתו אבל לא שייך שיסוב הרע ממנו ויהיה לזולתו. והנה כאן אצל קרח שתכלית עונו העיקרי הוא עון המחלוקת א"כ השתא הרע שלקח ע"י עונו ודאי יהיה לו לעצמו דוקא ולא אפשר שיסוב ממנו ויהיה לזולתו כי מה שאפשר להיות זאת הוא ע"י סיפור לש"הר וכאן לא שייך זה כי אדרבה מותר לספר לש"הר על בעלי המחלוקת ולזה דקדק ר"ל בלשונו לומר שלקח מקח רע לעצמו תיבת לעצמו דייקא כאמור:

77. Korach.3

    והנה רז"ל אמרו במדרש קרח אפיקורוס היה שפקר בתודה והנה אפשר בס"ד לרמוז זה בשם קרח במילואו כזה קו"ף רי"ש חי"ת שיהיה מזה ממש אותיות פוק"ר ישחי"ת שע"י שנעשה פוקר ואפיקורוס בזה השחית נפשו. גם אפשר להיות מאותיות שמו הנז' אותיות שִקֵר וְיָחִית והנה ארז"ל עוד מה ראה קרח לחלוק על משה פרה אדומה ראה ע"ש. והשתא אפשר לרמוז בס"ד עוד באותיות שמו הנז"ל שיהיה מזה אותיות יפרי"ש חוק"ת רמז לענין פרה אדומה שהיא חוקה דכתיב זאת חוקת התורה וזהו יפרי"ש חוק"ת כלומר יפריש עצמו לחלוק עם משה בשביל חוקת היא פרה אדומה דכתיב בה זאת חוקת וכו':

78. Korach.4

    והנה רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א כתב בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א ע"פ כי שבעתים יקם קין וז"ל גם דע כי ר"ת יקם יתרו קרח מצרי כי גם קרח היה משורש גלגול נשמת קין ולכן נתקנא במשה שהוא הבל כנודע ואמנם מצאנו שלשתם היו בדורו של משה וא"כ איך שלשתם יחד נתגלגלו בדור אחד אבל הענין הוא כי קין היה בו נר"ן ושלשתם נתגלגלו באלו כי הנפש שהיא יותר גרועה להיותה נאחזת בזוהמת הנחש כנז"ל בפ' ויהי מקץ ימים לכן נתגלגלה במצרי שהיה עכ"ום כי הרע גובר על הטוב בבחי' נפש כי שם תכלית אחיזת הקליפות ולכן משה שהיה הבל רצה לתקן את נפש קין אחיו הטוב המעורב ברע של המצרי ולכן לא הרגו בחרב כ"א בשם המפורש כנודע והכוונה היתה לבררו מן הרע ולהעלותו אל הקדושה ע"י שם בן מ"ב שאין דבר מתברר ועולה למעלה אלא בכח שם בן מ"ב כנז' בפ' עקב במצות נטילת ידים של המזון ובאנא בכח שבקרבנות תפלת שחרית ובקבלת שבת ע"ש. ורוחו של קין נתגלגלה בקרח ראש שבט לוי כנז' בזוהר כי הרוח לא נתגלגל בעכ"ום ועכ"ז נתקנא במשה ונתקוטט עמו ונשמתו של קין נתגלגלה ביתרו חותן משה ולכן לקח משה את צפורה בתו כי אז נשלם תיקון קין וכנז' בתיקונים תיקון ס"ט דכד חזת חוה גלגוליה דקין ביתרו כדין אמרה קניתי איש את ה' דאז אתתקן ונמצא כי ר"ת יקם קין הם כסדרן מלמעלה למטה יתרו נשמה קרח רוח מצרי נפש ובש"ח שער הגלגול נתבאר דרוש זה היטב כי הרע שבנפש קין נתגלגל במצרי והטוב שבה בקינן ומהללאל וכו' כנז' בס"ד פ' תרומה והרוח הרע שבקין נתגלגל בקרח בסוד ויקח קרח מקח רע לעצמו והטוב שבו נתגלגל בשמואל הנביא בן בנו של קרח והנשמה של קין נתגלגלה ביתרו ושם נתבאר כל הגלגולים הללו באורך עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א. נמצינו למדין שרוח קין מצד הרע נתגלגל בקרח ובזה אפשר לרמוז בס"ד עוד בשם קרח כי קר"ח גי' צ"ר רו"ח לרמוז שאין כל רוח קין נתגלגלה בו כי אם צד ממנה והוא צד הרע כי בכל נר"ן יש צד טוב וצד רע ובקרח נתגלגל צד אחד שברוח דוקא והוא צד הרע אבל צד הטוב שברוח נתגלגל בשמואל הע"ה וכמ"ש רבינו זלה"ה:

79. Korach.5

    והנה כדי לברר יותר הדברים נעתיק בס"ד עוד דברי מהרח"ו זלה"ה זיע"א שכתב בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה במ"א וז"ל דע כי נפש הבל היתה כלולה מכמה נפשות ומכמה ניצוצות והיו מעורבות טוב ורע ושאר ניצוצות הרעות שבו היו ש"ח ניצוצות ומספר ניצוצות הטובות שבו היו ל"ז ניצוצות בלבד כמספר שמו של הב"ל הנקרא על שם ניצוציו הטובים אבל מרע"ה נתקן לגמרי והיה כולו טוב כמו שביארנו על פסוק ותרא אותו כי טוב הוא והנה הב"ל וש"ח הם גי' משה לרמוז כי כל שמ"ה ניצוצות שבו היו טובות והנה אותם ש"ח ניצוצות רעות שבהבל הם היו בבחי' עיקריות של נפש קרח שהוא בגי' ש"ח ואח"ך נתגברה בו ג"כ בחי' הרע שברוחו של קין בבחי' עיבור לבד ואז נאבד מן העולם כי הוסיף רעה על רעתו וז"ס ויקח קרח ולא ביאר מה לקח והוא לקוחו הרע של קין מצד הרע וזהו רמזו רז"ל בדבריהם שלקח מקח רע לעצמו והענין הוא בראותו שעתה נתעבר בו רוחו של קין מצד הרע אמר הנה עד עתה הייתי מצד הרע של משה והבל והייתי משועבד לו ועתה שיש בי רוחו של קין איני משועבד לו ורצה לצאת מתחת ידי רשותו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א. ונמצא לפ"ז שע"י שנתעבר בו הרוח של קין בזה נתן אל לבו לחלוק על מרע"ה ובזה יובן בס"ד לפרש מ"ש מרע"ה אל אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף דלמה קראו עתה להקב"ה אלהי הרוחות מה שלא מצינו כן במקום אחר וגם מה דקדק לומר בתיבת אחד והיה די באומרו האיש יחטא וכו'. ואמנם כפי האמור דהרוח של קין שנתעברה בקרח גרמה זו ולכן הזכיר עתה הרוחות וקראו אל אלהי הרוחות שהוא גזר על רוח קין להתעבר בקרח ולז"א לכל בשר דייקא דהיינו בין לטוב בין לרע כי הכל הוא בהשגחתו ית' ולכן אמר האיש אחר יחטא כי רוח במ"ק גי' אח"ד עם ג' אותיות ומה דאפקיה ברמז לשון אחר לרמוז על קין שהיה אחד בעולם שקודם ממנו עדיין לא נולד אדם מאב ואם כי הוא היה הבכור וא"כ הגם שהיה אד"הר וחוה בעולם עכ"ז שפיר יצדק עליו לשון אחד כי אד"הר היה יציר כפיו של הקב"ה וחוה ננסרה ממנו ובמין התולדה מאב ואב לא היה רק קין ואח"כ נולד הבל דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל ולכן אמר האיש אחד יחטא לרמוז על רוח קין שנתעברה בו שהיא גרמה לכל זאת וא"כ על כל העדה תקצוף בתמיהה:

80. Korach.6

    איך שיהיה הנה לפי האמור הרוח של קין היה מצד רע ומצד טוב וקרח לקח צד הרע ושמואל הע"ה לקח צד הטוב ובזה יובן בס"ד לפרש מ"ש רש"י ז"ל ויקח קרח לקח עצמו לצד אחד ע"ש אמר לצד אחד דייקא כלומר שלא לקח הרוח כמות שהוא אלא צד ממנו דוקא לקח והוא צד הרע:

81. Korach.7

    או יובן בס"ד לפרש מ"ש רש"י ז"ל שלקח עצמו לצד אחד והוא כי הנה העולם יש בו מזרח מערב צפון דרום והמערב הוא פנים והמזרח הוא אחור וכפי סדר עמידת האדם תחשב המערב פנים והמזרח אחור ודרום וצפון הם הצדדים שהם ימין ושמאל והנה ידוע מ"ש רז"ל הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין ונמצא החכמה מן הדרום והעושר מן הצפון והנה ידוע שצד הצפון פתוח ואין בו מחיצה ולכן מי שרודף אחר העושר דוקא ועוזב החכמה מוכרח שיפול כי העושר הוא מן הצפון שהוא בלתי מחיצה וגם הבא ממנו אין בו סמיכה אבל מי שרודף תחלה אחר החכמה שהיא מן הדרום שיש בו סמיכה אזי גם אם יבקש העושר ג"כ לא יפול כי יש לו על מה לסמוך והיינו כי החכמה שבו לא תניחנו לטעות בעושרו ולאבד עולמו בזה ח"ו והנה קרח רדף אחרי הממון והעושר ונפל בזה שנתגאה בעושרו וסיבב עליו נפילה גדולה כזו ואם היה תופס צד החכמה ג"כ לא היה בא לכלל טעות זה וז"ש שלקח עצמו לצד אחד של העולם שהוא צד העושר ולא תפס הב' צדדין ביחד כדי שאז החכמה תסמכנו ותמנענו מדרך הרע אשר ובא לו מכח העושר ולכן נפל בזה לבאר שחת:

82. Korach.8

    או יובן בס"ד לפרש ע"ד דאיתא בגמרא דשבת פרק י"ב דף ק"ד נון כפופה נון פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט וכו' צדיק כפופה וצדיק פשוטה צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו מכאן שניתנה תורה במנוד ראש ופי' רש"י ז"ל גבי נאמן כפוף וז"ל אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעו"הב עכ"ל ע"ש א"כ השתא לפ"ז צד"י כפופה וצרי' פשוטה שהוא להורות שצריך להיות הצדיק כפוף ועניו בעו"הז כדי שיהיה פשוט וזקוף לעו"הב כי לא בא הכתוב בזה כ"א להוסיף לך כפיפה על כפיפתו והמשמעות הוא אחד והנה קרח שרדף אחר השררה והגדולה ורצה להיות זקוף לא למד מוסר לעצמו כ"א מצדי' אחת הפשוטה שמורה להיות הצדיק פשוט אבל לא למד מן צד"י הכפופה שמורה שצריך להיות הצדיק כפוף ועניו שאם היה כן לא היה חולק על מרע"ה בעבור השררה והכבוד ולזה רמזו ז"ל לקח לעצמו לצ"ד אחר צ"ד דייקא רמז לאות הצד"י ר"ל לא הלך כי אם אחר צד"י אחד הפשוט ולא אחר צד"י הכפוף ע"ש:

83. Korach.9

    או יובן בס"ד לפרש כי הנה קרח ראה שהר"ת של יחוס מרע"ה עד לוי הוא עולה גי' ר"ם כי ר"ת משה עמרם קהת לוי גימ' ר"ם וחשב שלכן לקח לעצמו השררה והמלכות כי יש ביחוסו רמז על זאת שצריך להיות ר"ם על הכל ולכן בא להתקנאות בו ולחלוק עליו כי ראה שגם ביחוס עצמו עד לוי יש רמז זה והוא כי ר"ת קרח יצהר קהת לוי גי' ר"ם וא"כ מאי חזית שמשה יטול השררה והמלכות והוא לא יטול והלא גם בו יש רמז זה שצריך להיות רם על הכל. ובזה אתי שפיר דברי הכתוב ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי כלומר לקח טענה עמו שהוא קרח בן יצהר בן קהת בן לוי שיש בר"ת רמז להיות רם על הכל כמו שיש רמז זה במרע"ה. ואמנם באמת זה אינו ואין בו רמז שוה למרע"ה בזה והוא דאם תצרף הס"ת הנז' עם ר"ת הנז' יפול הרמז של קרח ויתעלה הרמז של מרע"ה והוא דס"ת של קרח יצהר קהת לוי הוא תרי"ח צרף עם זה מספר הר"ת יהיה סך הכל גימ' תתנ"ח שהוא אותיות תְנָתֵח שירמוז בזה שאם ירצה קרח לעלות במעלות עליך צריך שתנתח אותו מעליך ותשליכנו לארץ והכוונה שלא תניחהו להשתרר עליכם גם עוד תת"נח הנז' הם אותיות נח"תת שהוא לשון מחיתה וא"כ אם תצרף הב' צדדין של שמו ושם אבותיו עד לוי אדרבא יהיה הרמז שבהם לגריעותא אבל משא"כ מרע"ה שגם אם תצרף הב' צדדין של שמו ושם אבותיו יחד דהיינו שתחשוב הר"ת והס"ת ביחד ג"כ יש בו הרמז לטיבותא והוא ס"ת של משה עמרם קה"ת לוי הוא גי' תנ"ה ואם תחברם עם מספר הר"ת שהם ר"ם יהיה סך הכל גי' תר"צה ויבא הרמז בזה שבמרע"ה תרצה בו להשתרר עליך וא"כ השתא בא וראה כמה הפרש איכא בין הרמז הרומז במרע"ה שהוא אותיות תר"צה לבין הרמז הרומז בקרח שהוא אותיות תְנָתֵח וגם שהוא אותיות נחתת והנה קרח לא לקח עצמו להביט בשני הצדדין של שמו ושם אבותיו כדי שיהיה ניכר קלונו אלא לקח עצמו לצד אחד דוקא והוא הר"ת לבדו ולכן בא לחלוק עם מרע"ה כי לדעתו הוא שוה אליו וז"ש ז"ל לקח עצמו לצד אחד דייקא והנה לכאורה אם תדקדק בזה יותר תמצא שגם במספר הרמוז גבי קרח יש רמז לשררת מרע"ה ואהרן הע"ה הפך ערעורו וטענתו והוא כי מספר תת"נח ע"ה עולה במספר תיבות אלו ממש בדקדוק והוא מש"ה יה"י מל"ך אה"רן רה"י כה"ן גד"ול דוק ותשכח שהוא בדקדוק גמור וא"כ השתא הבל יפצה פיו שבא לחלוק ולערער על שדרת מרע"ה ומינוי אהרן הע"ה דאם תביט בשני הצדדין של שמו ושם אבותיו אדרבה יש רמז לגדולת מרע"ה ואהרן הע"ה:

84. Korach.10

    או יובן בס"ד לפרש ע"ד שפי' רבינו מה"רם אל"שיך ז"ל ע"פ בן יצהר בן קהת בן לוי שקרח לקח ראיה מן לוי שהיה שלישי ועכ"ז נבחר וא"כ ב"ש שהוא בן השני שצריך להיות נבחר עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה לכאורה כי הגם שיש צד זכות לקרח מלוי כמ"ש הרב ז"ל ואמנם הנה זיל לאידך גיסא דיש נמי צד חובה להפך והוא מדמצינו שלוי שהוא שלישי נבחר יותר מן הראשון והב' א"כ אין כ"כ תימה על אלצפן שהוא בן הג' שנבחר יותר מן הב' דכ"ש הוא מלוי שנבחר גם מן הא' והנה נמצא שיש להוכיח מלוי ב' צדדין צד אחר זכות וכמ"ש רבינו מה"רם אל"שיך ז"ל וצד א' חובה וכאמור וקרח לא הביט כ"א צד אחד של זכות ולא הביט בצד הב' של חובה ולז"א לקח עצמו לצד אחד:

85. Korach.11

    או יובן בס"ד ע"ד מ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב שם שמואל ז"ל וז"ל עין הוא מנין ק"ל ואם יגביה יותר עין הוא מנין קל"א שהוא כמנין ס"מ לכן חכם עיניו בראשו שאינו מגביה עיניו להיות בחלק ס"מ אבל כסיל עיניו בקצה הארץ כי קצה הארץ הוא אות אל"ף ואז נעשה מנין קל"א שהוא ס"מ עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן מ"ש ז"ל לקח עצמו לצד אחד כלומ' שנעשה מן הכסילים שעיניהם בקצה הארץ וקצה הארץ הוא אלף במספר אחד וכמ"ש הרב ז"ל וזהו לצד אחד כלומר לצד הארץ שמספרו אחד ואז נעשה אצלו מנין קל"א שהוא ס"מ ובזה נטרד מן העולם ולז"א מרע"ה האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף נקט מלת אחד לרמוז שהוא איש שלקח לו יתרון האחד להיות לו הק"ל מספר קל"א כמנין ס"מ ולכן חטא ובזה יובן בס"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל שיהיה הטמא הוא הרשע טהור וצדיק וזהו טהור מטמא ע"י לא אחד כלומר שלא יהיה לו יתרון האחד הנז' על מספר ק"ל:

86. Korach.12

    ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. יובן בס"ד לפרש ונקדים לפרש בס"ד תחלה מאמרם ז"ל שאמרו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דלכאורה מצרפה צריך הבנה והו"ל לומר חושב אותה כמעשה ומה הוא ענין הצירוף בזה ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שכל מצוה ומצוה צריך להיות בה תרתי מחשבה קדושה ומעשה ואפי' מצות שאין בהם מעשה כ"א דבור דוקא כמו ספירת העומר וכיוצא עכ"פ צריך להיות בהם ג"כ מחשבה קדושה ויש מצות דשייך בהו השלשה מחשבה דבור ומעשה ועל כל אופן שיהיה אין לך מצוה שאינה צריכה מחשבה יען כי המחשבה היא דוגמת הנשמה והמעשה הוא דוגמת הגוף וכמ"ש חז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלי נשמה וא"כ כמו שאין קיום לגוף בלתי נשמה כן אין קיום למעשה המצוה בלתי שיהיה בה נמי מחשבה קדושה לש"ש וכן ראוי להיות ע"פ השכל ג"כ יען כי המחשבה היא רוחנית והיא כנגד הנשמה שהיא רוחנית אבל המעשה הוא ממשי והוא כנגד הגוף שהוא ממשיי והנה האדם לא יבצר ממנו שיעשה מצוה אחת שהמעשה שלה היא טובה שעושה מעשה טוב בפועל כגון שנותן צדקה לעני וכיוצא ואמנם המחשבה שלה היתה רעה שלא כיון במעשה ההוא כוונה קדושה לש"ש אלא שכוין בה פניות זרות ורעות ע"פ עצת היצ"הר וא"כ זאת המצוה היא נמצאת כגוף בלי נשמה והיא חסרה הרבה שאין בה כ"א כח גוף ולא כח נשמה ואמנם עוד ימצא באותו אדם עצמו שלפעמים מחשב לעשות אותה מצוה עצמה לש"ש ואמנם לא היה ספק בידו לעשות ולא עשאה בפועל ורק בא במחשבתו ונמצא שיש לו כעין אותה מצוה עצמה מחשבה קדוש' שהיא הנשמה אלא שאין בה מעשה שהוא הגוף הנה אז השי"ת ברוב רחמיו וברוב חסדיו מצרף אותה המחשבה עם אותו המעשה ואז אותו הגוף שהיה חסר בלתי נשמה נעשה שלם בנשמה זו הבאה לתוכו ולז"א חז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מצרפה דייקא דהיינו מחשבה טובה גרידא הוא מצרפה עם מעשה גרידא ואזי יהיו נשלמים שתיהם שיתחברו גוף ונשמה יחד ויהיה מהם פרצוף שלם כי הש"ית חפץ חסד ומרבה להטיב ולא ידח ממנו נדח:

87. Korach.13

    ואמנם לכאורה יש לחקור דאיך יהיה דבר זה גבי הצדיק דהצדיק מסתמא יש לו מחשבות טובות הרבה שתמיד מחשב לעשות מצוה פ' ומצוה פ' ומקוה למצות תמיד בלי הפסק ובודאי שלא אפשר לו לקיים כל מחשבותיו בפועל לעשותם ממש וא"כ יהיה לו מחשבות טובות הרבה שצריך לצרפם למעשה וכאמור והנה צדיק כזה ודאי לא יש לו כ"כ מצות שעשה אותם בלתי מחשבה קדושה שחשב בהם פניות זרות כי ודאי הצדיק כל מצותיו מכוין בהם לש"ש במחשבה קדושה והם שלמים בבחי' הנפש ובבחי' הגוף ואם המצא ימצא איזה מצוה שאינה שלימה מצד המחשבה הם מעט מזער וא"כ השתא צדיק כזה שיש לו כמה אלפים מחשבות טובות שצריך לצרפם למעשה איך אפשר להמציא לו כ"כ מעשה גרידא כנגד המחשבה גרידא שיש לו וא"כ לפ"ז ישארו כמעט כל מחשבותיו בלתי צירוף ובודאי זה חסרון גדול דכמו שהגוף צריך הרבה לנשמה כן הנשמה צריכה לגוף כי איך ישב המלך בלתי בית מושב ואיך ילך המלך ערום בלא מלבוש וכן הגוף הוא כמו בית מושב וכמו מלבוש לנשמה וא"כ גם היא צריכה אליו ואיך אפשר למצוא זה ומיהו אמנם אפשר ליישב זאת בס"ד ע"ד מאמרם ז"ל שאמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו' והכוונה שהצדיק נוטל חלק הרשע שיש לו בג"ע מן המצות שעשה הרשע בעו"הז. גם עוד אמרו רז"ל שהמספר לש"הר על חבירו לוקח ממנו כל מצותיו כנודע והנה הרשע ודאי רוב המצות שעושה הגם שהמעשה היא טובה עכ"ז המחשבה היא רעה שמכוין בה פניות זרות ורעות ואינו מחשב בה לש"ש וא"כ השתא זה הצדיק שנוטל המצות של הרשע נמצא שיש לו לצדיק בזה הרבה מצות שהם חסרים מן המחשבה שאין בהם כ"א בחי' גוף ולא בחי' נשמה וא"כ השתא מאחר שהם שלו וזכה בהם אזי הקב"ה מצרף המחשבה שלו עם אותם המעשים טובים של הרשע ואז יהיה אצל הצדיק מצוה שלימה בבחי' נשמה ובחי' גוף קשורים ואחוזים זה בזה יחד:

88. Korach.14

    והנה השתא יש לחקור בס"ד אם המצא ימצא שיש בדור אחד צדיקים ורשעים ודרך משל יש לצדיקים שבדור ההוא מחשבות טובות יחידות שאין בהם מעשה מאה אלפים לזה אלף לזה חמשה לזה עשרה וסך הכל מאה אלף ויש לרשעים מעשים טובים יחידות שאין בהם מחשבה טובה חמשים אלף הנה אם באנו לומר זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע איך תתחלק חמשים אלף הנז' בין כל הצדיקים כולם כי כל אחד רוצה להשלים מחשבות טובות שלו היחידות ורז"ל אמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכל אחד יטעון אני זכיתי א"כ לפחות תתנו לי כנגד מחשבות טובות יחידות שיש לי כדי להשלימם דוקא ולא יותר ואם היו המחשבות כנגד המעשים שוה בשוה אין בזה מקום שאלה כי ודאי שיחלקו אותם וכל אחד יקח בפי מה שצריך לו כדי שיהיו נשלמים הכל ובודאי לא ירצה אחד ליקח מעשים טובים יחידות של הרשע יותר ממה שצריך לו כנגד המחשבות יחידות שלו כי מאחר שצירף כל המחשבות שיש לו א"כ מה יעשה במעשה יחידית שהיא גוף בלי נשמה כי מהיכן יביא נשמה לתת בתוכה וא"כ כל אחד לא יבקש מחלק הרשע כ"א כדי צורכו ומאחר שהמחשבות הם כנגד המעשים שוה בשוה בזה ישבות דין וקלון וכולם ישתוו בזה ואיש על מקומו יבא בשלום. ואמנם מה שיש מקום טענה הוא כשאין המעשים משלימים המחשבות כי רבות עליהן וא"כ כל אחד יתבע כדי צורכו ואין מספיקין המעשי' לכולם הנה איך לידיינו דייני בהא והנה באמת הגם שענינים כאלה הם תלויים בפלס בורא עולם והוא היודע ועד איך לעשות ביניהם ומה אנחנו ומה חיינו להכריע בזה ואמנם תורה היא וללמוד אנכי צריך ואין אנחנו מחדשים סברא מדעתנו אלא מתורתנו הקדושה אנחנו באים ללמוד לענין זה ונבין דבר מתוך דבר בעז"הו והוא דידוע מ"ש רז"ל במי שצוה בצוואתו שיתנו מנה ליוסף בן שמעון ואח"ך נמצא בעיר ב' בני אדם ששמם יוסף בן שמעון זה אומר עליו צוה לתת לו מנה וזה אומר עליו צוה לתת לו מנה דהדין הוא דאם אחד מן השנים אלו הוא קרובו לזה שצוה אז יתנו לזה שהוא קרובו ואם לאו אזי יהיה בזה שודא דדייני ואם כן השתא הכא גם כן אפשר לומר בכהאי גוונא והיינו שכל צדיק שהוא קרוב לשורש אותו רשע בעל המעשים יש לו זכות במעשיו יותר משאר צדיקים וא"כ ד"מ אם יש צדיק שצריך לו עשרה אלפים מעשים טובים ויש רשעים שיש להם שהם קרובים לשורשו יותר משאר צדיקים ויש להם הרבה מעשים טובים יותר מעשרה אלפים הנה הוא צריך ליקח כדי צורכו בשלימות והשאר שאינו צריך לו יקחו שאר צדיקים ואפשר לזה כוונו רז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נקטו חבירו דייקא ר"ל קרוב לשורשו ולא אמרו זכה נוטל חלקו וחלק הרשע בג"ע לרמוז לאמור:

89. Korach.15

    והשתא נחזי אנן בדורו של מרע"ה אם היה רשעים ויש להם מעשים טובים יחידות ויש הרבה צדיקים שיש להם הרבה מחשבות טובות יחידות ובודאי שבדור קדוש כזה הגם שאפשר שימצא בו רשעים עכ"ז הצדיקים שבו רבים הם ובודאי לא יספיקו מעשים טובים יחידות של רשעים כנגד מחשבות טובות יחידות של הצדיקים וא"כ השתא איך יתחלקו ביניהם הצדיקים את חלק הרשעים בזה. והנה לפי האמור לעיל בס"ד הנה תחלת הכל צריך ליקח מרע"ה כל המעשים הצריכים לו להשלים המחשבות טובות יחידות שיש לו והמותר שלו יקחו אותו כל הקרוב קרוב ומוכרח שמרע"ה יקח כדי צורכו בשלימות יען כי לא ימצא קרוב ממנו עם כל הדור ההוא כי ידוע שכל נשמות אותו הדור היו כלולים במרע"ה ולכן הוא דוקא הוציאם ממצרים ומסר עצמו למיתה בשבילם ולכן קראם הקב"ה למרע"ה עמך ולכן אמר משה רבי' ע"ה העם אשר אנכי בקרבו דייקא וכנודע כל זה מדברי רבינו האר"י זיע"א ונמצא שלא היה אחד קרוב לכל איש פרטי שבדור ההוא כמו מרע"ה שהיה לו קורבה עצומה עם כל אחד ואחד וא"כ השתא צריך שיקח הוא כדי כל צורכו והשאר יתחלק כפי הקרבות שיש לכל צדיק פרטי עם רשע פרטי וא"כ השתא לפ"ז אם תניח במונח שמרע"ה ושאר צדיקים שבדורו הם שוים עמו בקיום המצות ולא קיים הוא מצות יותר מהם עכ"ז הא ודאי שמצד זה יש לו יתרון עליהם בקיום המצות כי הוא יש לו מצות רבים מאוד מאוד מצירוף המחשבות טובות יחידות עם מעשים טובים יחידות כי הוא לא אפשר שנשאר לו שום מחשבה טובה בלתי צירוף מעשה כי הוא המוקדם לכל משא"כ שאר צדיקים שכל אחד צריך ליקח מרשע הקרוב לו וגם ממה שנותר ממרע"ה א"כ לא אפשר שלא היה לשום צדיק כדי סיפוק כל צורכו אפי' לשליש ולרביע. גם עוד דכפי הסברא נראה שאהרן הע"ה יקח גם כן יותר משאר צדיקים מצד קרובתו למרע"ה ואמנם כל זה האמור הוא תינח באם המצא ימצא באותו הדור רשעים אבל אם באמת לא נמצא אצלם שום רשע כלל ועיקר א"כ השתא אם שאר העדה גם הם קיימו מצות בפועל בשוה עם מרע"ה אז אין יתרון למרע"ה בשביל צירוף המחשבות על העדה והנה ידוע שאם השכינה שורה על האדם אז ברור הוא שלא יבא לידי חטא וכמ"ש גבי דוד הע"ה וה' עמו אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא. ובזה יובן ויאמרו אליהם רב לכם וכמ"ש רש"י ז"ל הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה וא"ת הלא גם אם אנחנו מקיימים המצות בשוה עמכם עכ"ז יש לנו יתרון וחשיבות ומעלה בקיום המצות יותר מכל הצדיקים והגדולים שבדור יען כי אנחנו כל המחשבות יחידות שיש לנו שלמים הם אתנו מצד צירוף המעשים יותר מן הכל כי מרע"ה אין קרוב יותר ממנו עם כל אנשים שבדור ההוא וגם אהרן הוא קרוב עם הכל יותר מן השאר מכח שהוא קרוב למרע"ה והו"ל קרוב דקרוב וא"כ ודאי אנחנו נקח כדי צרכינו בשלימות והמותר יתחלק בין שאר צדיקים כל אחד כפי מה שיעלה לו מצד קורבתו לז"א כי כל העדה כולם קדושים דזה תינח אם המצא ימצא בדור הזה רשעים אבל באמת הוא כל העדה כולם קדושים כולם דייקא הכל כאשר לכל ואין בהם אפי' אחד רשע והראיה שכולם קדושים ואין בהם חטא כלל הוא כי ובתוכם ה' וזו הראיה שאין באים לידי חטא וע"ד שאמרו שכינה עמו ובא לידי חטא וא"כ השתא מאחר שכולם קדושים וכולם שמעו בסיני א"כ הם מקיימים המצות בשוה עמכם ולכן ומדוע תתנשאו על קהל ה' ליקח לכם גדולה ושררה יותר מדאי ומה היתרון שלכם על שאר צדיקים שבדור:

90. Korach.16

    או יובן בס"ד לפרש דהנה ידוע דהגם שמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו עכ"ז אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו ולז"א רב לכם שלקחתם לעצמכם גדולה ורבנות להשתרר ולהתגדל על הכל וא"ת ואתם מה לכם כי תצעקו וכי הכבוד הזה אתם נותנים לנו הלא העדה הם נותנים לנו כל הכבוד הזה שקבלו שררותינו עליהם והם מכבדים אותנו ורצונם בהכי ומה לכם כי תתעברו על ריב לא לכם לז"א כי כל העדה כלם קדושים ומזה יתחייב שבתוכם ה' שהשכינה שורה עליהם וא"כ השתא מאחר שהשכינה שורה למטה בישראל ומדוע תתנשאו על קהל ה' והלא אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו מאחר כי בתוכם ה' והשתא כל קנאתינו הוא בשביל קנאת ה' לכבודו יתברך:

91. Korach.17

    ובזה יובן מ"ש רז"ל שאמר שכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך דמאי רצונו בזה שזכה בפרטות דבור זה של אנכי ה' אלהיך ויובן דידוע דעובדי ע"ז טוענים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ואמנם הבל יפצה פיהם כי אדרבא אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו והוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וא"כ לז"א כולם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך שהוא הצווי שלא יעבדו ע"ז וא"כ אתם שרוצים שיחלקו לכם כבוד והגם שהשכינה שורה בישראל א"כ ס"ל ח"ו דמותר לחלוק כבוד לעבד לפני דבו וא"כ בזה אתם נותנים יד ח"ו שיעברו על דבור זה של אנכי וכו' כי יאמרו אז מותר לעבוד ע"ז משום דאדרבא מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו:

92. Korach.18

    כי תשתרר עלינו גם השתרר. יובן כי הנה דרך המושל אשר יבא להיות מושל מעצמו ואין לו ירושת שררה מזולתו הנה כשירצה מעמו שיניחו אותו מושל ושר עליהם צריך שיתנהג עמהם בענוה יתירה וידבר עמהם בדברים רכים מאר ויראה להם שהוא רוצה להיות במינוי שררה זו לעבד עולם לצאת ולבא וללחום מלחמתם ולתקן להם כל מחסורם וצורכם ולהשתדל בטובתם כדי שבזה יתפתו וייתרצו לקבלו עליהם לשר ומושל יען כי זו היא התחלת שררה שלו ואם לא יהיה ברצונם לא יקבלוהו עליהם ותכף ומיד יבעטו בו וכאן א"ל הנה אתה לא היית עלינו שר ומושל מקודם ואין לך כח ירושה בזה מזולתך א"כ עתה שאתה מבקש שתהיה עלינו שר ומושל איך תבא לבקש זאת בדרך שררה וממשלה כי הלא אדרבה צריך אתה להתנהג עתה עמנו בהכנעה ובדברים רכים כדי שנהיה נמשכים אחריך ונקבל שררותך וזהו כי תשתרר עלינו מחדש גם השתרר ר"ל שתעשה זאת ג"כ בדרך שררה כי הלא תחלת השררה לא צריך להתנהג בדרך שררה ורק אחר שתחזיק בה אזי תשתרר כאשר תרצה אבל לא מתחלה שעדיין לא החזקת בה כראוי:

93. Korach.19

    אף לא אל ארץ זבת חלב הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר וכו'. יובן בס"ד כי הנה דרך הבא להיות שר ומושל מעצמו על עם אחד ואין לו כח שררה מאבותיו כדי שבעל כרחם ישימו אותו שר עליהם אלא הוא בא למלוך מעצמו הנה אפשר להיות זה מב' סיבות הא' שזה האדם הוא היטיב טובות מרובות לאותו העם ורבים מהם אוכלי שולחנו ויש מהם שנוטלים ממנו פרס וגם שהוא תמיד מחלק לכולם מתנות וכולם הם מקבלים הנאה גדולה א"כ אז משורת דרך ארץ והנימוס שהוא ראוי לו להשתרר עליהם כי עבר לוה לאיש מלוה וכ"ש אם מקבל מתנת חנם ג"כ וא"כ מצד הטבע מאליו ומעצמו יש לו להשתרר עליהם ואין מי שיבא לצפצף כנגדו ולערער עליו כי איך יהיו כפויי טובה אליו ומעצמם הם יהיו לו לעבדים. והסיבה הב' הוא שזה האדם הוא גבור גדול אשר ידיו רב לו להיות עורר חניתו על אלף חלל בפעם א' וכל רואיו תאחזמו רעדה ממנו ואז כל העם אשר הוא יושב בקרבו מאליהם ומעצמם יכנעו תחת ידו כי יפול פחדו עליהם וייראו פן יניף חרבו עליהם להשמיד ולאבד ולכן ברוב עוצם תקפו וגבורתו מתנשא לאמר אני אמלוך ומשתרר עליהם ביד רמה. והנה כאן באו לומר המעט כי העליתנו וגו' כי תשתרר עלינו גם השתרר ר"ל כי הדרך הבא להשתרר מעצמו בלתי כח ירושה מאבותיו הוא על ב' סבות או על רוב הנאותיו וטובותיו אשר הטיב לעם או על עוצם גבורתו אשר היא גוברת על כולם וחוששים על נפשם פן יכה אותם מבת הרג ואבדן והנה אתה אין אחד משתים אלה אצלך והוא דאם מסיבת הנאה וטובה הנה אנחנו לא קבלנו עדיין ממך שום הנאה וטובה וזהו לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם ולז"א לשון אף והוא לומר דאפילו זאת שהיא מוחזקת בידינו מאבותינו ואם היית מביא אותנו אליה ומחלק אותה לנו ולא משלך אתה נותן אפ"ה עדיין לא מצאנו מזה כלום וא"כ נמצא שאנחנו לא קבלנו עדיין ממך שום צד הנאה טובה ואם כן מה לך להשתרר עלינו מסיבת הנאה טובה ואם מסיבת פחד גבורתך שהיא רבה עלינו הנה גם זה אינו שאפי' אם תהיה גבור גדול ותקיף חזק היתכן שעיני האנשים ההם הם כללות כל ששים רבוא ישראל תנקר ובודאי שלא תועיל גבורתך כנגד כל רבוי האנשים ההם כי רבים המה וא"כ אין להם לירא ולפחד ממך כלל כדי שתבא אז למשול עליהם בחזקה ולהשתרר עליהם וא"כ לזה לא נעלה להודות לך כי אנחנו וכל ישראל רוצים למרוד בך:

94. Korach.20

    הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע. י"ל תיבת כרגע לכאורה יתר ומה בא להשמיענו בזה. ויובן בס"ד בהקדים מ"ש הרב מהרי"מ ז"ל משם הגאון רבינו יהונתן ז"ל בספרו קשת יהונתן על מ"ש בגמדא דתענית דף כ"א בסורא הוה דברתא בשביבותיה דרב לא הוה דברתא סבר מניה משום זכותא דרב אתחזי להו בחלמא רב נפישי ליה זכותיה טובא אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וחצינא וכו' והקשו המפרשים ז"ל מה יבצר או מה יגרע כח רב ע"ה אם תחשוב ונאמר כי הצלתם היתה בזכותו ומה גם כ"ש הוא כי בכלל מאתים מנה והשיב בזה הגאון רבינו יהונתן ז"ל ואמר כי הצלת הרשעים בזכות הצדיקים איננו אך מדאגה כי כשיתן הוא ית' המשחית לבא לנגוף ברשעים יפגע גם בצדיק עמהם להיותו בלתי מבחין בין טוב לרע אשר על כן באם הצדיק הוא שלם בצדקתו והוא תמים עם אלהים אשר גם אם יפול מצדו המין רשעים רבים לא יאונה אליו כל רע כי רב חילו לבלתי תת המשחית לפגוע בו אז לא ינצלו הרשעים עבורו ומעתה לפי מה שחשבו כי משום זכותיה דרב לא היה הדבר בשביבותיה הנה בזאת הקטינו צדקת רב ע"ה על כן אתחזי להו בחלמא רב נפיש זכותיה טובא כלומר הוא היה יכול להנצל גם אם היה הדבר בשביבותיה אלא משום ההוא דשייל מרא וחצינא עכ"ד ודפח"ח ע"ש:

95. Korach.21

    והוא הענין כאן דקאמר להו הקב"ה למשה ואהרן הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם. הנה בזה יהיה נראה כאלו קטנה היא ח"ו מעלת הצדיקים האדירים הללו שרוצה מהם שיבדלו מתוך העדה כדי לכלותם דנראה שהוא לסיבת פן יהיו הם נכוים בגחלתם שהמשחית הבא לכלות לא יבחין ובאמת שהצדיק השלם בצדקתו גם אם יפול מצדו המון רשעים רבים לא יאונה אליו כל רע כי רב חילו לבלתי תת המשחית לפגוע בו וא"כ למה יהיו נצרכים משה ואהרן להבדיל עצמם מן העדה ולהתרחק מהם הלא אפשר שישלח הקב"ה המשחית לכלות שונאי ישראל גם אם יהיו נשארים משה ואהרן וכל אשר להם בתוכם וא"כ השתא מזה יהיה נראה כאלו קטנה היא מעלתם ח"ו לזה דקדק ית' ואמר ואכלה אותם כרגע והכוונה שמה שרוצה אני מכם שתבדלו מתוך העדה לא בעבור משום שלא תהיו נכוים גם אתם בגחלתם כי אתם גדולים מאוד ואין לכם פחד מן המשחית המכלה וגם אם יבא אצליכם לא יוכל לגעת בכם ובכל אשר לכם. ואמנם רצוני הוא בזו בשביל כדי שתהיה הכליה כרגע והכוונה הוא כי כשירצה הקב"ה לכלות שונאי ישראל הוא מכלה ע"י המשחיתים המיועדים לזאת והנה אם ישארו משה ואהרן בתוך הערה הנה לרוב קדושתם כי רבה היא מאד הנה בראות אותם המשחית הבא לכלות יחלש כחו כי הסט"א כשתראה רבוי קדושה ביותר יהיה להם הכנעה גדולה וא"כ זה המשחית בלי ספק שיחלש כחו כנגדם מרוב קדושתם וא"כ לא יוכל למהר לעשות מעשהו ברגע אחד דהיינו שיעשה כליה גדולה עד שברגע אחד הוא מכלה הכל אלא צריך להאריך הרבה במעשיו כי כחו חלש ולא יהיה לו כ"כ תגבורת לעשות הכל ברגע כי אינו דומה גבור קטן שהוא חלש מעט המכה את האדם לגבור הגדול כי הגבור הגדול הנה תכף ימות האדם בהכאתו ופעם אחת ולא ישנה לו אבל גבור הקטן שהוא חלש מעט שצריך להכות הרבה עד שיהיה בהכאתו שיעור כדי להמית ואפי' שהכה הרבה עד שהיה בה שיעור כדי להמית עכ"ז אין כ"כ כח בהכאותיו שימות האדם תכף אלא יאריך ב' ג' ימים בחליו ואחר כך ימות וכן הדבר בזה ולכן רצה שיבדלו מתוך העדה כדי שאז יכלה אותם ע"י המשחית המכלה ברגע אחד ולא יאריך להם:

96. Korach.22

    האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. לכאורה י"ל תיבת אחד שפת יתר הוא והול"ל האיש יחטא ועל כל העדה תקצוף ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שישראל יש להם מעלה גדולה ורמה על האו"הע כי הם נקראים גוי אחר בארץ משא"כ או"הע אין בהם אחדות כלל כ"א פירוד וגבי עשו שהיו ששה קראם הפ' נפשות וגבי ישראל שהיו שבעים וקראם הפ' נפש דכתיב בשבעים נפש ולכן מאחר שיש להם אחדות הנה הם ערבים זה לזה דאם אחד יחטא גורם רעה לכל ואם יזכה גורם טובה לכל יען כי כולם כגוף אחד חשיבי והנה כל זה הוא אם זה האדם הוא בכלל ישראל ויש לו אחדות עמהם אבל אם הוא זה בעל מחלוקת שאוהב הפירוד ותופס מדת האומות שבהם הפירוד א"כ אינו מן הסברא שתהיה דעתו נמשכת לכל כי זה הוא מופרד ואינו חפץ באחדות כדי שיגרמו מעשיו על פי משפט שיתחייב מן האחדות וא"כ גבי קרח שבחר בפירוד והמחלוקת א"כ אין מן הסברא מחייבת לדון במעשיו הרעים בישראל על פי האחדות כי זה אוהב הפירוד ואזל בתר האומות וממילא גם מהם הופרד והוחלק ולמה יהיו נכוים השאר בגחלתו וז"ש האיש אחד יחטא כתמיהה כלומר וכי אם זה האיש שחוטא הוא בעל אחדות כדי שיגרום חטאו רעה לכל ואז ועל כל העדה תקצוף וזהו האיש אחד דייקא ר"ל אם הוא בעל האחדות הלא אדרבה מעשיו הם מעשה פירוד ונמצא שזה אזיל בתר חוק האומות שבהם הפירוד ונמצא שזה אין לו התדבקות עם העדה כשאר ישראל גמור וא"כ למה יהיה הקצף על כולם:

97. Korach.23

    ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי אם כמות כל אדם וגו' ואם בריאה וגו'. לכאורה י"ל שתיבת כי לא מלבי שפת יתר הוא ועוד מאי אתא למעוטי בתיבת בזאת והיה אפשר לומר עתה תדעון וכו'. ויובן בס"ד לפרש בהקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א וז"ל כתיב ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה לכאורה קשה כי הרי כתיב ולא ישא גוי אל גוי חרב וכו' וכתיב לא ירעו ולא ישחיתו וכו' וכתיב בלע המות לנצח וכו' וא"כ איך צוונו שלעת"ל נוסיף עוד שלוש ערי מקלט אחרות כנראה שאז יתרבו הרצחנים אבל צריך שתדע כי כשחטא הבל נתחייב מיתה הוא וכל זרעיותיו כנז' בס"ה קול דמי אחיך צועקים אלי ולכן נהרג ע"י קין אחיו ולא היה בהזדמן כנודע בסוד והאלהים אנה לידו שמגלגלים חובה ע"י חייב אבל הדבר מוכרח וכמ"ש רז"ל על דאטפת אטפוך והטעם הוא כי הבל חטא במחשבה וכו' שהיא א"י מן אד"ני כנז' שם בתיקונים והוא סוד שם אהי"ה לכן נתחייב מיתה הוא וזרעיותיו וע"י הריגה זו יתעלה הבל בחמשים שערי בינה כי נתקנו בהריגתו כי בהם חטא. והנה כאשר משה שהוא הבל הרג את המצרי שהוא קין היה בשוגג כי הוא חשב שהדין עמו על אשר הרג את הבל ולכן הרגו בשם המפורש כדי לתקנו ע"י שם בן מ"ב שהוא המעלה הנשמות כנז' אצלינו בקבלת שבת במזמור הבו לה' בני אלים ואמנם חטא בזה כנז' בר"מ בס"ה בפ' משפטים ונתחייב משה גלות ולכן משה נזדרז להכין ערי מקלט בעבר הירדן כנז' בפ' ואתחנן אז יבדיל משה שלוש ערים כמ"ש רז"ל והטעם הוא כי בהפרשתם כבר נתכפר גלותו וזהו לנוס שמה רוצח שמ"ה אותיות מש"ה שרצח את רעהו קין בבלי דעת וזה נרמז בפסוק מכה איש ומת וכו' כמבואר שם בפ' משפטים בשער הפסוקים וכמש"ה ושמתי לך מקום לך ממש דהיינו למרע"ה עצמו כמו שהתחיל והאלהים אנה לידו דרך נסתר. ונחזור לענין ראשון כי אין זרעו של הבל נתקן אלא ע"י הריגה וז"ס מ"ש רז"ל קין ראש לרצחנים הבל ראש לנהרגים כי הם מוכרחים ליהרג וכל הנהרגים אז רובם מזרעו של הבל וכבר נודע כי בלעם מקליפת הבל והיה ניצוץ קדושה אחד של הבל מעורב בו ולכן נהרג גם הוא וכמש"ה ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ונהרג ע"י פינחס שהיה משורש קין ועי"ז נתקן ונתגלגל בנבל הכרמלי כמבואר אצלינו ולרמוז כי ע"י הריגה זו זכה לעלות אל הבינה אשר בה חטא הבל ולכן נקרא נבל באותיות הבל שהם אותיות שוות אלא שאות ה' של הבל נעשית נו"ן דנבל בסוד ה' דבינה שהם נו"ן שערי בינה גם ז"ס אבנר בן נר שנהרג כי גם הוא מזרעו של הבל וע"י הדיגתו נתעלה בבינה ע"ד הנז' בבלעם שנתעלה בנבל וזש"ה הכמות נבל ימות אבנר ועד"ז הוא כל זרעיותיו של הבל הנהרגים ועד כי ב' קצין הם לביאת המשיח ואם זכו אחישנה לא זכו בעתה. והנה אם הקץ הוא בעתו ודאי שיתוקנו כל זרעו של הבל אבל אם הקץ הוא אחישנה עדיין לא נתקנו זרעו של הבל והתקון להם הוא זה שיהרגו אחר ביאת המשיח אך לא במזיד כי הרי אז לא ישא גוי אל גוי חרב אלא יהיה בשוגג וע"י כן יתרבו הרצחנים בשוגג ובפרט כי צריך למהר תקון זרעיותיו במהירות גדול ולכן צריך שלעת"ל תוסיף עוד שלוש ערים וזש"ה אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ויספת לך עוד שלוש ערים כלומר אם הרחבת את גבולך בביאת המשיח תהיה ע"י זכות כי תשמור את כל המצוה הזאת ועי"כ יוקדם הקץ ואז מוכרח אתה להוסיף עוד שלוש ערים למהר תיקון זרעיותיו של הבל אבל דע לך כי לא ישפך דם נקי ר"ל שלא יהיו במזיד רק בשוגג כנז' כי הרי כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

98. Korach.24

    ונמצינו למדין מן האמור שמרע"ה שגג בהריגת המצרי ולא היה צריך מן הדין להרגו כדי לנקום ממנו נקמת הבל בגלגול ראשון ואדרבא נתחייב בעבור זה גלות ונתקן הדבר בהפרשתו ערי מקלט וכמבואר למעלה והנה ידוע מ"ש בס"ד למעלה בתחילת הפרשה בשם רבינו האר"י זיע"א שהנפש של קין נתגלגלה במצרי והרוח של קין נתעברה בקרח וכו' ע"ש וא"כ השתא שכבר השיג מרע"ה השגה גדולה אחרי שהרג את המצרי וידע שהריגתו היתה בטעות ולא היה ראוי לעשות כן לכן עתה שבא לגזור על קרח מיתה ולהאבידו מתוך הקהל רצה לברר הענין להדייא שלא יחשבו שג"כ זאת עשה כדרך שעשה עם המצרי בראותו שהיה מכה איש עברי מאחיו ונקם ממנו נקמת גלגול ראשון שהרג קין את הבל ואותו המצרי היה גלגול נפש קין וכאן גבי קרח שהיה רוח קין ג"כ כל כוונתו בזה הוא כדי לנקום ממנו נקמת גלגול ראשון ורצה לעשות הנקמה בנפשו וברוחו של קין והם המצרי וקרח וא"כ ממילא לא יקחו ראיה מנקמה זאת שתהיה בקרח ולומר שמה שנעשה כ"כ נקמה גדולה בקרח הוא בעבור כי דבר סרה על מרע"ה שהכחיש בנבואתו ובזה נאץ את המקום ב"ה וז"ש בזאת תדע כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה והוא קאי על הנקמות שעשה בקרח ועדתו ואין הדברים כפשוטן דקאי על הכהונה ועל הנשיאות אלא הכוונה הוא על הנקמות שעשה בקרח ועדתו וזהו את כל המעשים האלה אשר אני רוצה לעשות בגזירת פי כי ה' שלחני לעשות אותם ולא יש כוונה אחרת מלבי כאשר היה בנקמת המצרי שהגם ששם לפי הנגלה לעין שאנכי הרגתי המצרי על שראיתיו שהיה מכה איש עברי מאחיו וראיתי מה שעשה לו בבית ומה שעשה לו בשדה ואמנם בלבי היה עיקר הדבר כדי לנקום ממנו נקמת גלגול ראשון מה שהרג קין את הבל הנה עכ"ז כאן לא יש בלבי שום דבר וסיבה לנקום מקרח בעבור הנז"ל אלא כל מה שאני עושה וגוזר עליו הוא שה' שלחני לעשות והנה המופת לזה הוא שאם תראו שכמות כל אדם ימותון אלה והיינו שתצא נפשם בסיבת דבר מה וישארו פגרים מתים לעיני הכל או אם פקודת כל האדם יפקד עליהם רמז בזה לאות' שהם נהרגים בשם המפורש וכמו שהרג הוא את המצרי בשם המפורש ופקודה הוא לשון זכירה שזוכר בפיו עליו את שם המפורש ובזה הורג אותו הנה אז מזאת שפיר יש לכם לומר כי לא ה' שלחני לעשות בו נקמה אלא מלבי היה כדי לנקום ממנו נקמת הבל. ואמנם אם תראו שבריאה יברא ה' מחדש שהוא דבר הפך הטבע שצריך בריאה פרטית לזה והוא שופצתה האדמה את פיה ובלעה. אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה אז בזה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' בהכחשתם בנבואתי ועל כן קרא להם הנקמה הרעה הזאת ובעבור זה ה' שלחני לעשות להם ואין שום סיבה לנקמה זו מלבי כלום יען כי תראו בזה המופת כמה הוכחות חדא שזו צריכה בריאה פרטית לזה הענין ולכן אמר אם בריאה יברא ה' כלומר אם לא בראה מקודם צריך שיברא אותה מחדש ואם זאת מלבי היתה בעבור הנקמה של הבל איך הקב"ה ירצה לשמוע ממני ולברוא בריאה מחדש כדי לנקום בה מקרח בעבור שהרג קין את הבל והלא על מה שהרגתי את המצרי לא היה הדין עמי בזה וצריך אני לתקן השוגג ההוא שעשיתי וכ"ש הוא שאין ראוי לנקום ממנו נקמה פעם שנית עבור הנז' וא"כ איך ישמע אלי לברוא בריאה מחדש לזה ובשלמא המצרי הרגתי אותו בשם המפורש וזה אפשר לעשות ואפי' שאינו מן הראוי לעשות כי בהזכיר האדם את שם המפורש דומה כחרב פיפיות שאם יבא האדם בבחירתו להכות בו מוכרח שיהרוג בלתי ספק אבל ענין זה שהוא תלוי בו ית' שצריך לזה בריאה פרטית איך ישמע אלי לסייעני בנקמה זאת מאחר שאין ראוי לעשות כן וא"כ מזה שאתם רואים שהנקמה היא בדרך שצריך בריאה פרטית עד שאם לא ברא זאת הבריאה מקודם צריך להיות בורא אותה מחדש א"כ מזה תדעו שאין זאת המעשה היא מלבי וכמו שהיה גבי מצרי אלא היא מהקב"ה שהוא ית' שלחני לעשות את זאת על כי נאצו האנשים האלה את ה' וזו ההוכחה האחת שתהיה לכם מן המופת הזה. ועוד הוכחה יש בזה והוא שוירדו חיים שאולה והכוונה הוא שלא תהיה הנקמה באופן כזה והוא שתפתח הארץ את פיה ותבלעם ואחד שתבלעם ויכנסו בין סדקי הארץ במקום שנפתחה אז כשיחזרו הסדקים להדבק זה בזה תכף יהיו נחנקים ותצא נפשם בעודם בין סדקי האדץ תכף ומיד אלא יהיה בהם נקמה יתירה והוא שהגם שיהיו נכבשים בין סדקי הארץ כשיחזרו הסדקים לידבק זה בזה תכף הנה הם לא ימותו בזה אלא תשאר נפשם בם כדי לחיות חיי צער והוא באופן שירדו חיים שאולה ולא מתים וזו היא הנקמה הב' וא"כ נמצא גם מזאת הנקמה יש הוכחה שאין זאת בעבור הריגת קין את הבל אלא היא בעבור מה שחטאו עתה בהכחשתם בנבואתי והוא דאם בשביל הריגת קין להבל הנה למה צריך שירדו חיים שאולה אדרבא צריך שימותו תכף בהדבק הסדקים ז"בז דכל דבר נקמה צריך להיות מדה כנגד מדה וא"כ כמו שקין כשהרג את הבל על פני הארץ ובלעה הארץ דמו היה דם מת ולא דם חי כן עתה כשירצה משה שהוא הבל לנקום ממנו בגזירה זו צריך שתבלענו הארץ מת ולא חי וא"כ לפחות שיהיה הדבר באופן זה שתכף בדבוק הסדקים זע"ז ימותו וירדו מתים לשאול כאשר ירד דמו של הבל בתוך הארץ ונבלע בה שהיה אחרי הריגתו וא"כ מוכרח הדבר לומר שאין זה עבור אותו ענין אלא הוא בעבור הכחשתם בנבואתי שבזה נאצו את ה' ולכן באו לידי נקמה דעה כזאת שאין כמוה. וגם עוד יש נקמה אחרת שהארץ תבלע אותם וכל אשר להם נשיהם ובניהם ועבדיהם ובהמתם וכל ממונם ואם זה היה בעבור הריגת קין את הבל למה צריך לכל זאת והלא כל דבר נקמה צריך להיות מדה כנגד מדה וקין כשהרג את הבל לא הרג את תאומתו וגם לא הרג והשמיד את צאנו וגם לא איבד את ממונו וכאן למה צריך לכל זאת וגם אנכי בעת שהרגתי את המצרי לא הרגתי כי אם אותו לבדו ולא נגעתי באשתו ובניו וממונו ואם היה עבור אותה נקמה למה אעשה כל זאת בקרח אלא וראי שכל זה הוא מאתו יתברך. וזהו המשך הכתוב ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם וזו היא הוכחה א' שהוא בריאה וכאמור וגם זאת כל אשר להם וזו היא הוכחה ב' וכאמור וגם וירדו חייב שאלה וזו היא הוכחה ג' וכאמור הנה מכל זאת תדעו שנאצו האנשים האלה בהכחשתם בנבואתי את ה' ועל זאת לקו כ"כ נקמות בזה ולא תבואו לחשוב שמלבי עשיתי כל זאת כדי לנקום נקמת הבל שהרגו קין וכמו שעשיתי עם המצרי ולכן אמר בתחלת דבריו בזאת תדעון זאת מכלל דאיכא אחריתי והכוונה שבא לאפוקי מנקמת המצרי שהגם שלפי הנגלה היתה בעבור שראיתיו מכה איש עברי עכ"ז בלבי היה העיקר בשביל לנקום ממנו נקמת הבל אבל כאן אין בלבי עבור זאת כלום כי כבר נודע לי שהריגת המצרי היתה בטעות ואין לי מן הדין לנקום מקין על שהרג את הבל א"כ איך אוסיף עתה לעשות מעשה כזאת:

99. Korach.25

    והנה לפי דברי רבינו זלה"ה זיע"א שהעתקנו בס"ד כי אין זרעו של הבל נתקן אלא ע"י הריגה וכל הנהרגים אז רובם מזרעו של הבל ובלעם שנהרג בחרב ע"י פינחס היה מקליפת הבל והיה ניצוץ קדושה אחד של הבל מעורב בו ולכן נהרג גם הוא ועי"ז נתקן ונתגלגל בנבל הכרמלי וזכה ע"י הריגה זו לעלות אל הבינה וכו' וגם עוד גילה לנו רבינו ז"ל סוד אבנר בן נר שנהרג כי גם הוא מזרעו של הבל וע"י הריגתו נתעלה בבינה ע"ד הנז' בבלעם שנתעלה בנבל וכמ"ש רבינו ז"ל למעלה ע"ש. הנה בזה אפשר לרמוז בס"ד רמז הכתוב בקהלת יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם במעשה הרשעים ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל והכוונה לומר כי יש תקון שמתתקן בו ע"י כוונות ויחודים שעושים זרעו הצדיקים כדי לתקנו כי כל אחד שהוא גלגול הבל צריך לעשות כוונות ויחודים השייכים לשרשו כנודע ואמנם פעולת תקון זה הוא נראה בשמים ממעל דוקא כי כל זה הוא נעשה במחשבת האדם ואין נראה לעין האדם שאם האדם מכוין כוונות נשגבות ומיחד יחודים הנה אין זה ניכר כ"א דוקא בשמים שעי"ז הוא מעלה שורשו בתכלית העילוי הצריך לו והנה כל זה הוא מה שנעשה ע"י כוונות ויחודים או ע"י מצות ומע"ט ואמנם יש תקון של הבל שנעשה ע"י הריגה שיהיו נהרגים זרעו על הארץ וכאמור לעיל וא"כ זאת הפעולה היא נעשית וניכרת על הארץ ממש כי תכף כשתהיה פעולה זו על הארץ שיהרג האדם שהוא משורשו הנה ממילא תכף נתקן הבל במה שחטא ונמצא שאותו התיקון אשר נעשה ע"י כוונות ויחודים הנה אין התיקון הזה נעשה להבל כי אחר שיהיה פעולה מן הכוונות והיחודים למעלה בשמים בשמות ובספירות קדושה שיתעלו וממילא אז יהיה נתקן הבל בזה אבל אם הכוונות והיחודים לא יועילו כלום למעלה גם הוא לא נתקן וכן הדבר ממה שיהיה נמי ע"י המצות ומע"ט שאין התקון יהיה כי אם אחר שתתגלה הפעולה למעלה בשמים אבל התקון שיהיה ע"י הריגה הנה הוא נעשה בארץ ממש ע"י שיהיו נהרגים שם וממילא יתתקן. והנה התקון הנעשה על השמים הוא ידוע כי זה יהיה מכל מעשה הטוב שיעשה האדם הן בכוונות הן ביחודים הן בעסק התורה הן בקיום המצות ואמנם בא שלמה הע"ה ברוח קדשו להשמיענו תיקון הב' אשר יהיה על הארץ ממש והוא תיקון שיהיה בהריגה ובזה יובן הפ' יש הבל אשר נעשה על הארץ כלומר יש ענין בהֵבל אשר נעשה כלומר אשר נתקן מלשון ובן הבקר אשר עשה על הארץ דייקא והוא תיקון שיהיה ע"י הריגה אשר זה יהיה על הארץ ממש שנהרגים שם והדר קרא לפרש הענין היטב היטב אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעי' רמז בזה על אבנר בן נר שגם הוא נהרג לתיקון הנז' וקינן עליו דוד הע"ה הכמות נבל ימות אבנר שאמר הכמות נבל דייקא וכמ"ש רבינו זלה"ה למעלה וזהו אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים דייקא ואמר עוד ויש רשעי' שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים הנה רמז בזה על בלעם שע"י שנעשה בו תיקון הנז' של הריגה שנהרג זכה לעלות אל הבינה אשר בה חטא הבל וכמ"ש רבינו זלה"ה למעלה וזהו שמגיע להם כמעשה הצדיקים שגם הוא זכה לעלות לבינה כאשר נאמר באבנר שזכה לעלות בהריגתו לבינה אמרתי שגם זה הבל קרי ביה הֵבל בצירי תחת הה"א לרמוז אל נבל והכוונה שגם זה שתראה צדיקים שמגיע להם כך והם אבנר וכיוצא ורשעים שמגיע להם כך והם בלעם וכיוצא כל ענין זה הוא מסיבת הבל שהם משרשו ובאו לתקן חטאו וזהו אמרתי שגם זה הבל ר"ל שהם תקון הבל והדברים ברורים:

100. Korach.26

     וכגון דא צריך למודעי שמ"ש רבינו זלה"ה על בלעם שע"י הריגתו זכה לעלות לבינה הכוונה הוא על אותו נצוץ הקדוש שהיה מעורב בו אבל בלעם עצמו ועיקרו הוא היה קליפה רעה והוא היה הרע שבהבל וכמ"ש רבינו ז"ל בפירוש למעלה וז"ל כי בלעם מקליפת הבל והיה ניצוץ קדושה אחד של הבל מעורב בו ע"ש וא"כ השתא מ"ש נתקן ועלה וכו' הכל הוא על אותו הניצוץ הקדוש של הבל המעורב בו ואחר שנתקן ועלה הניצוץ נשאר בלעם כולו רע כי ניצוץ הקדוש שבו נתקן ונתעלה וכו' והדברים פשוטים וברורים:

← Previous · Next → — showing 701–800 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.