Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

Shmini.4
או יובן בס"ד לפרש מ"ש לכך נבחרת דרך הלציי ויובן בס"ד כי עבודת הכהן בב"המק יש בה עבודה שצריך להיות כופף כפיו בה ויש עבודה שצריך להיות פותח בה כפיו והוא כי הקמיצה שהיא היתה עבודה קשה שבב"המק הנה מעשה דידה צריך שיכפוף הכף שלו כדי לקמוץ וכן החפינה של הקטורת ג"כ היא בכפיפה אבל ברכת כהנים שמברך הכהן לישראל שהיא ג"כ מכלל העבודה צריך להיות פותח ופושט את כפיו לברך את ישראל ונמצא שיש עבודה שצריך לכפוף כפיו ויש שצריך לפתוח ולפשוט כפיו והנה תיבת כך היא ב' כפין האחת כ"ף כפופה והב' כ"ף פשוטה ופתוחה רמז להנז"ל ולז"א לכך נבחרת לכ"ך דייקא שרמז לפי דרכו על עבודות שיש לו לעבוד בכהונתו:
Shmini.5
להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע דאחד מסימני טהרה של הבהמה המפורש בתורה הוא שהטהודה צריכה להיות פרסותיה סדוקות אבל הטמאה אין פרסותיה סדוקות ונמצא שהסדק שבפרסותיה של בהמה הוא א' מסימני טהרה והנה ההפרש שיש בין מספר טמא למספד טהור הוא גי' קס"ד אותיות סדק כי טהר כתוב בתורה חסר בלא וא"ו ונמצא שההבדל שיש בין מספר זה למספר זה הוא גי' סד"ק רמז לסימן טהרה שיש בין חיה טהורה הנאכלת לחיה הטמאה אשר לא תאכל ובזה להבדיל בין הטמא ובין הטהור כלומר מה שיש הבדל והפרש בין מספר הטמא למספר הטהור הוא רמז לסימן והפרש שיש בין חיה הנאכלת ובין חיה אשר לא תאכל:
Tazria.1
אשה כי תזדיע וילדה זכר. איתא במדרש אשה כי תזריע הה"ד תן חלק לשבעה וגם לשמונה תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי נדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי מילה אמר הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מולו לח' ימים הוי וביום השמיני ימול בשר ערלתו עכ"ל והדקדוק מבואר דמאי תלייא זה בזה. יובן בס"ד ע"ד שכתב בספר וילקט יוסף משם ספר עמודיה שבעה ז"ל וז"ל טעם שגזרה חכמתו ית' שיהיה דם נדות לאשה הוא כי נודע שאם אירע לאדם היזק בגופו ע"י איזה פרי או מאכל מהראוי הוא שלא יאכל אותו פרי לעולם שלא יבוא לו עוד היזק לגופו. והנה חוה גרמה היזק לאד"הר בעלה שנגזר עליו מיתה והיה מהראוי להפרידה ממנו לגמרי שלא ישאנה כלל שלא תזיקהו עוד אבל דבר זה הוא מהנמנע שיהיה אדם בלא אשה כי לא תוהו בראה לשבת יצרה וגם להיות לו עזר כנגדו לפיכך נתן הקב"ה כביכול תקון וגדר גדול שתהיה האשה נזהרת ולא תגרום היזק לבעלה ושפך נידתה דוגמת היזק שגרמה לו ששפך דמו כדי שתראה זאת תמיד כל היום ותהיה זהירה מלהוסיף פשע ויהיה בטוח בה לב בעלה שלא יבא לו היזק על ידה עכ"ל ע"ש. ונמצא לפ"ז ששמירת ימי נדה הוא בשביל שמירת האדם שלא יצא לו עוד היזק מן האשה כאשר היה בחוה כי ע"י שתהיה מרוחקת מבעלה בזמן נדותה תשים זאת על לבה תמיד ותהיה נזהרת מלהוסיף פשע והנה אם האדם לא ישמור ימי נדה אלא יהיה תמיד מזדווג עם אשתו גם בימי נדותה הנה זה לדעתו הוא שאין יוצא שום היזק מן האשה כדי שיצטרך לעשות לה שמירה בהרחקה זו וא"כ מן הראוי צריך שיבא לו נקבה מאחד דלדעתו אין יוצא מן הנקבה היזק וא"כ זכר ונקבה שוים הם בזה אבל משא"כ אותו ששומר ימי נדה והיינו בשביל טעם האמור לעשות לו שמירה א"כ לדעתו הנקבה יצא ממנה היזק וא"כ יש תועלת גדול בזכר מן הנקבה ולכן מדה כנגד מדה שהקב"ה יתן לו בן זכר ולז"א אם שמרת ימי נדה בשכר זאת אתן לך זכר שאתה מלו לשמונה ימים:
Tazria.2
והנה מה שראוי לדקדק עוד במדרש הנז"ל הוא במה שמסיים ואתה מלו לשמונה ימים שהיה די באומרו אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן כי זה ידוע שהבן מלין אותו לשמונה ימים. ויובן בס"ד דהנה לכאורה יש לחקור דמדברי המדרש משמע שיהיה לו בן זכר לאדם בשביל שמירת הנדה וקשה והלא ביאת זכר ונקבה לעולם הוא דרך טבע והגוים אין שומרים נדה ואפ"ה באים להם בנים זכרים וא"כ מאי רבותיה דמצוה זו של שמירת הנדה דקב"ה תלה ביאת הזכר בה והלא בלא"ה ג"כ מולידין זכרים. והנה יובן בס"ד ליישב זה והוא דידוע דעל כל מצות עשה שיעשה האדם יש להקב"ה לטעון מי הקדימני ואשלם מי עשה מצות סוכה אם לא וכו' מי קיים מצות לולב אם לא וכו' וכן ע"ז הדרך בשאר קיום מצות עשה וממילא גם בקיום מצות המילה יש לו טענה זו מי קיים מצות המילה אם לא נתתי לו בן זכר וכמ"ש חז"ל על זה בגמרא ע"ש. והנה הנפקא מינה בטענה זו הוא שהגם שבאמת אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובודאי שישלם שכר בעד הכל אבל עכ"ז אינו דומה שכר הניתן מצד הדין לשכר הניתן בתורת חסד וצדקה ולכן מאחר שיש לטעון מי הקדימני ואשלם א"כ הגם שבאמת הוא נותן לו שכר עכ"פ מ"מ אין זה כי אם בתורת חסד וצדקה:
Tazria.3
איך שיהיה נמצינו למדין מזה דבמצות המילה שיעשה האדם יש להקב"ה בה טענת מי הקדימני ואשלם והיינו מי קיים מצות מילה אם לא נתתי לו בן ולפ"ז השתא נמצינו למדין בס"ד הטעם שתלה הקב"ה ביאת הזכר בשמירת הנדה והוא כי הש"ית רצה לזכות את ישראל במצוה זו של המילה שהיא יקרת הערך עד להפליא והיינו שרצה שיגיע להם השכר של מצוה זו מצד הדין שלא יהיה בה טענת מי הקדימני ואשלם ולכן מה עשה תלה ביאת הזכר לעולם בשמירת הנדה ואמר בפירוש אם שמרת ימי נדה אני אתן לך בן זכר א"כ השתא מאחר שהאיש ישראלי הוא שמר ימי נדה ובא לו בן זכר א"כ השתא הבן הזה לא נתן אותו הקב"ה לאיש הישראלי הזה בחנם אלא הוא ניתן לו בשכרו בשביל ששמר ימי נדה ושמירה זו היא באה ממנו ומכחו דשמירה זו היא באה מכח הכנעת היצ"הר והכנעת היצר היא מיוחסת לאדם דצדיק ורשע לא קאמר וא"כ הרי הבן הזה שזכה בו מכח שמירה זו הרי הוא שלו לגמרי כי בא בשכרו וא"כ השתא כשיבא למולו אין שייך לטעון בזה מי הקדימני והיינו מי קיים מצות מילה אם לא נתתי לו בן זכר דזה תינח אם הוא נתן לו בן זכר בחנם אבל אם הוא נתן לו בן זכר בשכר שמירת ימי נדה א"כ האדם הוא שגרם בזה שיהיה לו בן זכר והרי הוא שלו לגמרי כי בא בשכרו וא"כ הרי נמצא הוא מקיים המצוה בשלו ואין שייך לטעון בזה מי הקדימני ואשלם וא"כ ממילא השכר של המילה ניתן לאדם מצד הדין ובדין הוא שיטול שכרו משלם כפול ומכופל ונוצר תאנה יאכל פריה ולכן השתא מאחר כי הוא ית' רב חסד ורוצה לזכות את ישראל שיהיה להם שכר מצות המילה מצד הדין לכן הגם שבאמת ביאת הזכר לעולם היא בדרך טבע וגם הגוים מולידים בנים זכרים מ"מ בכוונה מכוונת תלה הקב"ה לידת הזכר בשמירת הנדה כדי שמי שישמור הנדה ויבא לו בן זכר יבא לטעון מזה שהזכר הזה בא לו בשכרו מאחר כי כן אמר הקב"ה בפירוש ואז ממילא יקיים מצות המילה בדבר שהוא שלו לגמרי ולא שייך במצוה זו טענת מי הקדימני:
Tazria.4
והשתא לפי האמור אתי שפיר סיום הדברים שסיים ואמר ומלו לשמונה ימים להורות כי כל הכוונה שאנכי תולה זה בזה הכל הוא בשביל מצות המילה כדי שמזה יהיה לאיש הישראלי בה זכייה יותר שיטול שכרו בה מצד הדין ולא יהיה שייך בזה טענת מי הקדימני:
Tazria.5
או יובן בס"ד לפרש המדרש מה שתלה ביאת הזכר בשמירת הנדה והוא דידוע איש מזריע תחלה יולדת נקבה דכשהוא מזריע תחלה ואח"ך היא א"כ שלו יהיה קר ושלה חם ובדין הוא שיתגבר החם על הקר ומוליד כמוהו ולכן יולדת נקבה אבל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר דכשהיא מזרעת תחל' ואח"ך הוא א"כ שלה קר ושלו חם ובדין הוא שיתגבר החם על הקר ויוליד כמוהו ולכן יולדת זכר כנודע גם ידוע מ"ש דז"ל אבד קטן יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב ובזה אתי שפיר שתלה ביאת הזכר בשמירת הנדה והוא דכשהוא שמר ימי נדה ולא נזדקק לאשתו א"כ הוא הרעיב האבר שלו וכבר אמרו מרעיבו שבע וא"כ בליל טבילה כשיזדקק לאשתו הוא בסוג שבע אבל אשתו שאין אמור בה כלל זה הנה בדרך טבע צריכה להיות רעבה כי זה ימים שלא שמשה עם בעלה וא"כ בהכרח שאז תתגבר עליה התאוה בליל הטבילה בשעת תשמיש יותר מבעלה כי בעלה אותה לילה הא' הוא בסוג שבע מאחר שהרעיבו מקודם וא"כ ממילא בהכרח שתזריע היא תחלה קודם ממנו כי מי שתאותו מרובה יותר הוא יזריע קודם ולכן מאחר שהזריעה היא תחלה והוא אחריה יתגבר שלו על שלה ותוליד כמוהו כי אשה מזרעת תחילה יולדת זכר ולכן שפיר תלה זה בזה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן וכו' דכפי הטבע כן נמי צריך להיות:
Tazria.6
והנה דע לך דהגם שעשינו בס"ד הכרח מתוך דברי חז"ל שכפי הטבע כן צריך להיות אמנם עכ"ז צריך לזה סייעתא דשמייא והוא דהגם דבליל טבילה צריך להיות שהיא תזריע תחלה מ"מ המצא ימצא לפעמים שאע"פי שהיא הזריעה תחלה ואח"ך הוא הזריע מ"מ מרבוי התאוה שלה היא תחזור להזריע פעם שנית אחר שיזריע הוא וא"כ השתא שלו הוי קר לגבי זרע שני דידה ומן הראוי ששלה יתגבר על שלו ותוליד כמותה ועוד ימצא שיהיה חמימות שניהם במדרגה אחת וא"כ צריך סייעתא דשמייא להגביר זה על זה ויש עוד כמה אופנים שונים ונמצא שהכל תלוי בידו ית' ולזה שפיר אמר אני נותן לך בן וכו' דהכל תלוי בסייעתא דשמייא:
Tazria.7
או יובן בס"ד לפרש מה דתלה זה בזה הוא דהנה מצאתי ראיתי בספר הברית ז"ל מאמר י"ג פרק ה' שכתב וז"ל גם כרכום הנקרא זעאפראן הנה הנם השערות הדקות יפות המראה אשר יושבות על מלאת באמצע ראש כל פרח ומראה להם כמשבצות זהב במלואותם הנקב העמוק אשר באמצעיתו ובראש שבולת ימלאו לראשו עטרת פז והגדל מהם במדינת עסטרייך הוא יותר חשוב מכרכום הגדל מעבר לים ד' פעמים ככה ומסגולתו שיהיה מן המחובד דוקא בלילה ולנוגה הירח ודווקא ע"י נערות בתולות קטנות שלא הגיע הוסת וחוק לנערותיה ובהקבץ נערות רבות כאלה בלילות ולפני ירח יכסמו את ראשיהם של הפרחים והוא כרכום טוב ויפה מאד אבל אם ילקטון בלי ירח או בהגיע תור נערה וסתה ותלקט אותם אובד הצבע והנוגע במי הנדה משחית הריח ומאבד הצבע מהם עכ"ל ע"ש:
Tazria.8
הרי לך דבר הפלא ופלא הנרא' בחוש כי דם הנדה כ"כ פועל לרוע בכרכום הנז' וא"כ השתא מזה יש לך קורא נעים ללמוד חיזוק לשמירת הנדה לבל יאמר האדם למה ישתנה דם הנרה היוצא מאותו מקום מדם היוצא משאר איברים של אדם שזה טמא ומטמא וזה טהור הלא גם דם היוצא משאר מקומות הגוף הוא יוצא מתוך חלל האדם ולמה ישתנה זה דם הנדה מזולתו לרעה שיהיה טמא ומטמא דהנך רואה בעינך בחוש הריאות מה שפועל דם הנדה הבא ממקום הערוה בכרכום הנז' משא"כ פעולה זו בשאר דמים היוצאים מן הגוף ומתוך חללו דהראיה הכרכום הנז' אין ריחו נשחת וצבעו מתאבד כי אם כשנוגעת בו הנדה אבל אם אינה נדה ויוצא ממנה דם משאר מקומות שבגוף לא איכפת בזה ואין מזיק כלום וא"כ מעתה אל תתמה בזה שהזהירך הש"ית בדם הנדה שהוא טמא ומטמא ובודאי הגמור שלא עשה הקב"ה טבע זה בכרכום אלא כדי שילמוד האדם ממנו לענין איסור דם נדה ומכאן תשובה ניצחת לאותם הטמאים בנפשותם ובועלי נדות ולא יש אצלם הפרש בין דם היוצא מאותו מקום לשאר דם היוצא מן הגוף באומרם הכל דם אחד ולמה זה טמא וזה טהור כי הלא בזה הכרכום המה יראו ויבושו יחזו ויכלמו:
Tazria.9
והנה נמצא שמן דם נדות יש ללמוד מוסר ודעת לכל מצותיו ית' שאם יראה האדם איזה צווי שהוא זר ורחוק מן השכל ולא מצא בו טעם המתיישב על הלב אל יבא להרהר ולומר מה זה ועל מה זה כי הלא עיניו תחזינה בטבע דם הנדה שהוא דבר פלא זר ורחוק מן השכל ולא נמצא בו טעם כלל כי למה יש הפרש בדם הזה לרעה מכל דמים היוצאים מן הגוף שהוא כ"כ משחית ומזיק לכרכום הנז' ושאר דמים לא ירעו ולא ישחיתו ואפי' אם הם יוצאים כנחל שוטף מן האשה כשהיא נוגעת בכרכום הנז' וא"כ בודאי יש דבר נסתר בזה ולו ית' נגלו כל תעלומות וא"כ אם תמצא במצותיו ית' דבר שהוא בלתי טעם אל תבא להרהר בזה כי יש לך לומר גם בזה ודאי יש טעם נסתר וברוך היודע כבשי דרחמנא למה לך. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב והיה הדם לכם לאות כלומר דם הנדה הוא לכם לאות על כל מצות וחוקים שבתורה שלא תבואו אז להרהר בהם:
Tazria.10
ובזה יובן בס"ד עוד רמז הפסוק כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם והכוונה כי יפלא ממך דבר מדברי התורה שתראהו לפלא ותמוה בעיניך שאינך מוצא באותו צווי טעם ע"פ השכל הנה כדי שלא יבא לבך להרהר ולחטוא אזי תכף תן למשפט בין דם לדם ר"ל שתשפוט ותשקול בדעתך לחקור ולידע ההפרש שיש בין דם לדם והוא בין דם הנדה היוצא מאותו מקום לדם היוצא משאר מקומות שבגוף וכאמור ובזה אז ממילא תתיישב דעתך במצותיו ית' דכמו שאינך יודע למצוא טעם להפרש שיש בין דם לדם ובעל כרחך אתה מוכרח לומר שיש טעם אלא שהוא נסתר ואינו גלוי כי אם לפניו ית' דווקא כן נמי תבא ליישב דעתך בשאר מצות ולומר ובזה יובן בס"ד הטעם שקרא הפסוק למי חטאת של פרה אדומה מי נדה יען כי פרה אדומה היא חוקה שאין לה טעם כי מטהרת הטמאים ומטמאה העוסק בה ולכן קראה מי נדה כדי שלא תבא להרהר אחריה שתזכיר אז לדם הנדה אשר ג"כ יש בו דבר פלא ובע"כ אתה אומר שיש בו טעם אלא שהוא נסתר והא נמי דכוותה:
Tazria.11
מעתה נשוב לפרש המאמר אשר דברנו בו בס"ד והוא כי ידוע מ"ש בברייתא במס' נדרים גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל מצות שבתורה שנא' כי ע"פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ע"כ ע"ש ולכן השתא מאחר כי המילה היא שקולה כנגד כל המצות והנה מדם הנדה יש אות ומופת לכל המצות לבלתי נהרהר אחריהם ח"ו לכן לזה תלה זה בזה דבזכות שמירת הנדה יזכה לבן זכר שמל אותו ומקיים בו מצות המילה שהיא שקולה כנגד כל המצות:
Metzora.1
וצוה הכהן ולקח למטהר שני צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. יובן בס"ד דרך רמז והוא שהאדם העושה מצוה צריך ליזהר שיעשנה בשלימות שלשה אלה שהם מחשבה דבור מעשה שאם הוא נזהר במעשה לעשות המצוה כאשר הוא חייב בה לא יבא להקל בה במחשבה לחשוב מחשבות שאינם לכבוד ורצון הבורא ית' או לדבר בה דברים אסורים אשר לא צוה ה' כי המחשבה הרעה ודבור הרע ההוא פוגם את המעשה ההוא והנה המעשה הוא גלוי ומפורסם וניכר לכל אבל המחשבה והדבור הם קטני הכמות הרבה ואינם ניכרי' בעין ולז"א וצוה הכהן הוא הת"ח המוכיח ומלמד דרכי התשובה ולקח למטהר זה הבעל תשובה שבא לטהר עצמו שתי צפורים חיות טהורות שתי צפורים רמז למחשבה ודבור שיהיו חיות כי כל דבר שיש בו קדושה נקרא חי כי הקדושה היא מסטרא דחיי וצריך נמי שיהיו טהורות שאין בהם נדנוד חטא ובשביל שהם קטני הכמות ואינם ניכרים בחוש לכן רמזם שתיהם יחד אבל המעשה שהוא גלוי ומפורסם רמז בעץ ארז שהוא גבוה הרבה וניכר לעיני הכל יותר משאר אילנות וזהו ולקח למטהר ב' צפורים חיות טהורות רמז למחשבה ודבור ועץ ארז רמז למעשה והכוונה שיהיה לו חיבור שלושה אלה יחד ולא יתפרדו זה מזה ואם תאמר הלא די לנו במה שנשמור חלק המעשה לעשותו כראוי ומה לנו לחוש בחלק המחשבה ודבור שיהיו ג"כ כראוי שאם אנחנו קיימנו המצוה במעשה איך יתכן שיבא זה הדבור הרע שאנחנו מדברים בו או מחשבה רעה קלה הלזו לעשות פגם וחסרון במעשה המצוה ההיא שהיא נראית לעיני הכל בפועל שהיא מצוה שלימה לז"א ושני תולעת כלומר הבט בשינוי התולעת והוא דידוע מ"ש בש"ע סי' פ"ד בדין התולעים שאם לא פירשו ממקום רבייתן מותרי' באכילה אבל אם פירשו מעט נאסרו ע"ש. והנה על זה שמעתי מספרים ששאל מלך אחד לחכם אחד על זאת שאיך יתכן דבר זה בשכל אנושי שזה התולעת אם לא פירש ממקום רבייתו הוא מותר ואם פירש מעט יהיה אסור שאיך יאסר בזה מעט פרישתו שפירש וכאלו מקודם לא היה זה תולע ועכשיו בזה שפירש מכאן לכאן נעשה תולע ואסור והשיב לו החכם אם אתה תמה בזה בשביל שהוא דבר רחוק משכל האנושי אל תתמה על זה דיש דוגמתה בטבע וא"כ תמה על עצמך והביא לו כף קטן וא"ל למלך שירוק בו ורק ואח"ך תכף אמר למלך שיחזיר זה הרוק לתוך פיו ולא קבל המלך שנמאס ממנו אזי אמר החכם למלך והלא בזה הרגע היה הרוק הזה תוך פיך ואיך בזה הרגע שפירש מפיך לתוך הכף אתה מואס בו וחשוב אצלך כמו גרף של רעי וא"כ תמה על עצמך ע"כ שמעתי. איך שיהיה מצינו ראינו בתולע שהוא משתנה מן ההיתר לאיסור בזה המעט פרישות שפירש ממקום רבייתו וכאלו מקודם לא היה תולע ועכשיו נעשה תולע וא"כ גם בזה. שאמרתי לך שמעט דבור רע ומעט מחשבה רעה שיהיו עם המעשה יפגמו ויקלקלו אותה אל תתמה בזה כי כמו זה התולע שפירש מעט ממקום רבייתו נשתנה דינו מהיתר לאיסור כן זה המעשה בזה המעט שפירש ממקום רבייתו ע"י דבור רע או מחשבה רעה נתקלקל ונשתנה מטוב לרע ח"ו ולז"א ושני תולעת שתשים נגד עיניך ולבך שנוי התולעת שהיא משתנית מהיתר לאיסור בדבר מועט וגם עוד אל תתמה שאיך זה הדבור שהוא מעט הכמות פועל לעשות כמה תקונים למעלה ושכמעט כל תקוני הבעל תשובה תלויי' בדבור וכן נמי המחשב' שהיא מעט הכמות לז"א ואזוב שתשים נגד עיניך ולבך האזוב שהוא קטן מכל העשבים וגם שהוא מצוי לכל ובזול הרבה ואפ"ה תמצא שכל הטהרות תלויים בו כמו טהרת פרה אדומה וטהרת המצורע וגם בפסח במצרים כתיב ולקחתם אגודת אזוב וא"כ גם אתה אל תתמה על הדבור כי אמת שהוא קטן הכמות עכ"ז הוא רב האכות שהכל תלוי בו וכן ה"ה נמי במחשבה כי מאן דאיהו זעיר איהו רב:
Metzora.2
או יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מה שיש לרמוז בס"ד בפסוק אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע ויובן בס"ד כי הנה הבעל תשובה צריך לתקן עצמו ע"י שלשה רפואות אלה והם צום קול ממון דהיינו תענית צדקה תורה ולז"א אם אחרת יקח לו כלומר שעשה תשובה וזכה להיות בריה חדשה וכאלו נשמה אחרת באה לו או שבאמת זכה ע"י תשובתו שיבא לו נשמה קדושה הנה צריך להתחזק בשלשה סמי הרפואות האלה והוא שארה רמז לתורה שהוא מזון נפשיי שנא' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שנקראת בשם אכילה ושתיה. כסותה רמז לממון שהוא מכסה את המומין של הבני אדם בין שהם מומי הגוף בין שהם מומי הנפש והוא שאם האדם יש בו כמה עבירות והוא עשיר אין מי שיהרהר אחריו וידבר בעדו וכולם חולקים לו כבוד ומחזיקים אותו לצדיק ואם יכתבו לו כתב יעשו לו בהלצה כמה תוארים הראויים לצדיקים גמורים משא"כ העני אם יעשה מעט עבירות קלות מדקדקים אחריו וחובטים אותו במקלות וזה אין מי שיפתח פיו כנגדו לאמר מדוע ככה עשית אפילו אם יעבור על כמה עבירות ביום אמר וכן ה"ה במומי הגוף שאם יש לעשיר כמה מומין ומכות טריות עכ"ז ואוהבי עשיר רבים והכל יבואו להסתופף בצלו ולהקביל פניו משא"כ העני אם הוא מעט בעל מום סורו טמא קראו למו כטומאת השרץ ורבים יחרפוהו ויתלוצצו עליו והנה כל זה הוא מסיבת הממון ונמצא שהממון הוא טבעו לכסות מומי הבני אדם הרעים גם עוד הוא מכסה חרפת העני שאם זה העני יתנו לו ממון לא תגלה חרפתו ובושתו לעיני העולם וא"כ יש לתאר לממון שם כסות ולז"א וכסותה שהוא רמז לממון שראוי לתארו בשם כיסוי ועונתה לשון עינוי רמז לתענית הוא הצום הנה כל שלשה אלה לא יגרע ממנו אלא יהיה זהיר בהם תמיד כדי שבזה יתמידו בו שרשי העבודה לעבוד את ה' ולא ישוב לכסלה ואם שלש אלה לא יעשה לה לנפש בתמידות ויצאה ממנו חנם יען כי אין כסף מלשון נכספה וגם כלתה כלומר שלא יהיה לו עוד השתוקקות ותאוה לעבוד את ה' וממילא מעט מעט יחזור לסורו הרע כי השלשה אלה הם מתמידים בו ההשתוקקות והתאוה של יראת ה' והם שרשי העבודה:
Metzora.3
ובזה יובן ולקח למטהר ב' צפורים חיות טהורות ב' צפורים רמז לב' דברים הנז"ל שהם צום ממון ורמוזים בר"ת וס"ת צפורים שהוא אותיות צ"מ ונשארו אותיות אמצעיות פר"י ר"ל שהם עושים פרי טוב לאדם בעו"הז ובעו"הב גם לרמוז שאם יראה האדם שהצום מחסד חלבו ודמו והצדקה מחסרת ממונו הנה יביט אל הפרי היוצא מן האילן שהוא בל יצא כי אם אחר העידור והניכוש שיעשו כאילן שיקצצו ממנו הענפים שנתרבו בו גם אחר שיוציא הפירות לא יתקיימו כ"א בלתי שישייר מהם לארץ שיהיה קל המשא ונמצא שהחסרון בזה הוא ריוח ויתרון וכן הוא בתענית וצדקה דמה שנראה לעיניך שהוא חסרון הנה אין זה כי אם יתרון ולכן באו אותיות פר"י בתוך אותיות צום וממון לרמוז לזה איך שיהיה הנה אומרו ב' צפרים חיות טהורות רמז לצום וממון שצריך שיהיו נקיים וברים בלתי התערבות ואמר עץ ארז רמז לקול היא התורה שנק' עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ודימה אותה לארז לרמוז שהיא גבוהה ורמה מן הכל והנה אם אחרי עשותו כל אלה יבא מזה להתגאות לאמר בלבבו מי צדיק כמוני היום ויאות לי הפאר והמעלה להתעלות על כל בני האדם לז"א ושני תולעת שאם ראית שנמשך לך גאוה ממעשיך הטובי' הנז"ל אזי כדי להתגבר על היצר ולהשפיל עצמך תזכור שסופך להיות אצל התולעת בקבר ואמר ושני רמז לשינוי שישתנו תוארו ומראהו בקבר ואם תהיה זהיר לזכור זה תמיד על לכך אזי בטוח שתהיה עניו מאוד ולז"א ואזוב שהוא רמז לענוה וכמ"ש המפרשים ז"ל כי האזוב רמז לענוה על שם שהוא שפל ונמוך הרבה:
Metzora.4
או יובן בס"ד לרמוז ולקח למטהר ב' צפורים וכו' והוא כי ידוע ששורש חולי הנפש הוא בא מן הלשון ע"י הדבור הרע שמדבר בו וידוע שהצרעת היא באה בעון לש"הר וא"כ עיקר טהרת המצורע צריך להיות נזהר בדיבור וכן הוא לכל הבא לטהר עצמו מטומאת היצ"הר וכמ"ש בגמ' דמגילה סמא דכולא משתקותא והנה ידוע שהש"ית ברא ב' חומות ללשון לבלתי ידבר בו דבר איסור והם השפתים והשיניים והנה זה שפרץ ב' חומות אלו וחטא בלשונו ועתה רוצה לחזור בתשובה וליטהר הנה אז צריך ליקח ב' צפרים חיות טהורות רמז לשפתים שהם שתים זו למעלה מזו והם רכים כבשר הצפור ומצפצפים ועץ ארז רמז לחומה הב' והוא של השיניים שהם קשים כעץ והכוונה שיקחם לקדשם שיהיו שומרים במשמרתם ולבלתי יפרוץ בם עוד ואם תאמר הלא ערבך ערבא צריך דהלא הלשון לא יוכל לדבר בלא תנועת השפתים וא"כ למה לא תייחס אותו לשפתים ולא מבעייא שלא הניח להם חומה אלא הם עשויים חומה ושמירה ללשון לז"א ושני תולעת כלומר הבט נא בתולעת אשר תתהווה בתוך התפוח וכיוצא שאינה מתחלת לאכול כ"א מבפנים ואח"ך תצא לחוץ וכן כל פרי שמתליע הנה הוא מתליע מבפנים ואח"ך יתפשט לחוץ וא"כ גם זה העון של לש"הר ושאר דבור אסור לא יתחיל כי אם מן הלשון שהוא בפנים ולא מן השפתים שהם מבחוץ ולכן עיקר השמירה והחומה צריכה להיות ללשון דווקא שאם הוא נקי כולם נקיים וברים:
Metzora.5
ויובן עוד בס"ד לרמוז בזה דהנה הוצרך ליקח למטהר ד' מינים לטהרתו והם צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזוב לרמוז לבירור ניצוצי הקדושה המעורבים בדצ"חם שצריך המטהר שבא לתקן ולטהר נפשו הפנימית להתאזר ולהתעורר ע"י טהרתו ותקון מעשיו לבררם ולהעלותן למעלה לשרשם העליון. או יובן בס"ד לרמוז שהוצרך לד' מינים לרמוז לד' עולמות שהם אבי"ע שיתאזר ע"י טהרתו ותקון מעשיו ליחדם ולכלול אותם יחד וכן נמי שיביט ליחד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה ביחודא שלים:
Metzora.6
או יובן בס"ד לרמוז שמביא ד' מינים רמז לד' כתות שאונם מקבלים פני שכינה והם כת שקרנים ליצנים חנפים מספרי לש"הר וכל חטא ד' כתות אלו הוא בלשון ולכן זה שחטא בלשונו ובא מתוך זה לידי צרעת צריך שיביא לו בטהרתו ד' מינים כדי שמעתה ומעכשיו יהיה זריז ונזכר לשמור עצמו מד' מיני איסורים הנז"ל התלויים בלשון:
Metzora.7
ובזה יובן בס"ד הטעם שאמר רבי יוחנן אסור לישב במזרחו של מצורע תוך ד' אמות ולמה נקט ד' אמות ולא יותר אלא זה רמז לד' מיני איסורים הנז"ל התלויים בלשון והצרעת באה ע"י חטא הלשון ולכן נקט ד' אמות שצריך להתרחק מד' מיני איסורים הנז"ל:
Metzora.8
והנה הלש"הר הוא חמור יותר מג' כתות הנשארים שהם חנפים ושקרנים וליצנים יען כי המספר לש"הר הוא חוטא ומחטיא אחרים אותם המקבלים ממנו הלש הר וידוע כי המחטיא אחרים אין קץ לעונשו וגם עוד שהוא הורג ג' וכמ"ש חז"ל והוא גורם שנאת חנם בעולם אשר בשבילה נחרב ב"המק ומשלח מדנים בין אחים עד שאין יכולים לדוד שנים כאחד. ובזה יובן בס"ד הפסוק תחת שלוש רגזה ארץ השלוש כתות שהם שקרנים ליצנים חנפים אבל תחת ארבע היא כת הרביעית של מספרי לש"הר הקשה מכולם לא תוכל שאת כלומר לא תוכל שאת הבני אדם שע"י הלש"הר לא יוכלו לדור שנים כאחד ולא תוכל שאתם כי הלש"הר גורם שנאה עצומה בין הבריות:
Metzora.9
והנה בגמרא אמרו מאי תקנתיה שלא יספר לש"הר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה וכו' והיא סברת ר' אבא בר חנינא והנה המפרשים ז"ל כתבו כי הרמב"ם ז"ל חילק הדבור לחמשה חלקים. הא' נקרא מצוה בו והוא דבור של תורה ותפלה. הב' נקרא נזהר ממנו והוא של לש"הר ושאר דבור אסור. הג' נקרא נמאס והוא של דברים בטלים ודברי הבאי. הד' נקרא אהוב הוא שבח המדות השכליות. החמישי נקרא מותר והוא דבור של משא ומתן ושאר צרכי הגוף עכ"ד ז"ל:
Metzora.10
ובזה יובן בס"ד לרמוז שומר מצוה לא ידע דבר רע והכוונה על חלק הנקר' מצוה בו שהוא דבור של תורה אם האדם שומר זה החלק הנקרא מצוה והיינו שיעסוק בתורה תמיד אזי לא ידע דבר רע הוא הלש"הר שינצל מלש"הר וכסברת ר' אבא בר חנינא דס"ל מאי תקנתיה שלא יכשל בלש"הר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה וכו':
Metzora.11
והנה האדם צריך לכלול גם חלק הנקרא מותר שהוא של משא ומתן ושאר צרכי הגוף בחלק הנקרא מצוה שהוא של תורה והכוונה שיעשה כל משאו ומתנו ושאר צרכיו כולם בנויים ומיוסדים ע"פ חוקת התור' ומשפטה ושתהיה כל כוונתו ומשאו ומתנו ושאר צרכיו לש"ש בשביל קיום התורה והמצות. ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשו רז"ל מן המותר בפיך והכוונה לרמוז על הנק' מותר שהוא צורך המ"ומ וכיוצא שג"כ צריך לכלול בו תורת ה' שיעשה האדם משאו ומתנו ושאר צרכיו ע"פי הנהגת חוקת התורה וזה מ"ש מן המותר בפיך כלומר שתהיה כלולה נמי מחלק הנקרא מותר שהוא בפיך כי הוא אחד מחמשה חלקים של הדבור שבפה:
Metzora.12
ובזה יובן בס"ד לרמוז באות פ"ה כי אות פ"ה המילוי שלה ה"א שהיא גי' חמשה והכוונה לרמוז שיש בפה חמשה חלקים של דבור:
Metzora.13
והנה הרב עוללות אפרים ז"ל כתב שהדבור הטוב הוא נחלק לחמשה חלקים ע"ד שאמרו רז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ובמקום אחר אמרו רז"ל על הדין ועל האמת ועל השלום והנה בין כולם תמצא חמשה דווקא כי אמת היינו תפלה ע"ד הפסוק קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת ותפלה היינו עבודה ונמצא שנצטוינו על ה' מיני קול. הא' לדבר בתורה כמ"ש למען תהיה תורה ה' בפיך. הב' התפלה והיינו העבודה. וג' ג"ח שעיקרה בדבור וכמ"ש הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בי"א. הד' הוא הדין שאומר בפיו איש פ' חייב איש פ' זכאי וזה תלוי בדבור. הה' הוא השלום לעשות שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וזה תלוי בדבור הפה ע"כ תורף דבריו בקיצור ותמצאו שם באורך ע"ש:
Metzora.14
ונמצא לפ"ז שהעולם עומד על חמשה מיני קול הנז"ל ובזה יובן בס"ד לפרש הקול קול יעקב כלומר ה"א קול צריך שיהיה קול יעקב והכוונה שצריך להיות שלם קול יעקב בחמשה מיני קולות שהעולם עומד עליהם כנז"ל:
Metzora.15
ובזה יובן בס"ד הטעם שהמשמח חתן וכלה זוכה לחמשה קולות יען כי הפ"ור היא לצורך קיום העולם כי לא תוהו בראה לשבת יצרה ולכן המשמח לזה החתן שנשא אשה כדי לקיים מצות פ"ור שהיא ישוב העולם זוכה אז לחמשה קולות כנגד חמשה קולות הנז"ל שעומד העולם עליהם:
Metzora.16
והנה ודאי אם יזכו ישראל לקיים ה' קולות אלו כתקונן ודאי עת רצון לגאולה כי הכל תלוי בזה וכמו שמצינו לרז"ל שאמרו על כל פרט ופרט ממין החמשה קולות הנז"ל שהוא מסוגל לגאולה והוא כי התורה מסוגלת לגאולה וכמ"ש ע"פ בזאת יבא אהרן אל הקדש גם התפלה שהיא בכוונה היא מתקנת העולמות ומעלה הניצוצות כולם וממילא יבא הגואל במהרה בימינו אכי"ר. גם הג"ח היא מקרבת הגאולה וכמפורש בכמה מקומות בדברי רז"ל גם דין אמת לאמתו ג"כ הוא מסוגל לגאולה וכמפורש בגמרא גם השלום נמי כתבו רז"ל בכמה מקומות שהוא מקרב הגאולה וא"כ בכל חמשה קולות הנז"ל מצינו בהם שהם מסוגלים לגאולה וא"כ השתא אם כל ישראל יקיימו כל החמשה קולות הנז"ל כראוי הנה בלי ספק שהגואל בא יבא ברנה קל כנשר ורץ כצבי וגם כי ע"י החמשה קולות אלו תתחבר ה"א אחרונה שמספרה חמשה עם השם הנכבד בסוד תשובה שהוא תשוב ה"א:
Metzora.17
והנה מענין לענין נבא בס"ד לבאר דברי הפסיקתא רבתי והובא בילקוט משלי ע"פ חזית איש מהיר במלאכתו וז"ל מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלים נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלים ואני איני מעלה יצא חוץ לעיר וראה אבן אחת ופתחה וסדקה ואמר להעלותה לירושלים נזדווגו לו חמשה בני אדם א"ל מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים א"ל תן לנו חמשה סלעים ואנחנו מעלים לך את אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים בקש ליתן להם הסלעים ולא מצאם נכנס ללשכת הגזית א"ל שמא מלאכי השרת הם וקראו עליו הפסוק חזית איש מהיר במלאכתו עכ"ל ע"ש. ויובן בס"ד דרך רמז והוא כי ר"ח היה עני כמ"ש וחנינא בני די לו בקב חרובין ראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים כלומר שיש להם ממון ועושים מצות הצדקה ומעלים לירושלים של מעלה כי ע"י מצות הצדקה מיחדים העולמות ומתקנים אותם וראה שהוא לא יש לו מעות לעשות צדקה כמותם לכן בחר לעשות התקונים ע"י יחודים והכוונות בסודות העליונים שמכוין בדעתו כי יש כמה יחודים וכוונות הידועים ליודעי חן שיכולים לתקן בהם העולמות ולהמשיך בהם אורות נשגבים ועליונים ולכן יצא חוץ לעיר כדי לעשות שם התבודדות כי ענין היחודים צריך לו התבודדות ומקום נסתר כדי לטהר המחשבה או שיצא חוץ לעיר הכוונה כי הגוף נקרא עיר כמ"ש עיר קטנה ואנשים בה מעט והנה הגוף מצדו לא יחפוץ כ"כ להביט בדברים העליונים ולעסוק בזה אבל הנפש הוא תכרוחנו לזה ולז"א יצא חוץ לעיר כלומר חוץ משורת הטבע הגוף הנקרא עיר כי הוא נתן דעתו להביט בדברים העליונים לתקנם ע"י כוונת ויחודי השמות הידועים לו באופן שמה שעושים אחרים על ידי מצות הצדקה הוא יעשה אלף פעמים כנגדם ע"י הכוונות ויחודי השמות הידועים לו והנה אחר שהפשיט מחשבתו ושכלו מזה העולם והתחיל להביט בעולם העליון ובמה שצריך לתקנו ראה אבן אחת שצריכה תקון והוא רמז לבחי' המלכות שנקראת אבן כנודע והיא צריכה תקון לתקנה ואז נתעורר ע"י הכוונות הידועים לו ופתחה מלשון פתח הסמדר כלומר שהמשיך לה אורות עליונים מלמעלה לתקנה ולהגדולה או ופתחה מלשון פתוחי חותם שהמשיך אורות מלמעלה וקבעם בה להגדילה ולהעלותה וסדקה רמז לנסירה שתיקנה בסוד הנסירה ואמר להעלותה לירושלים כלומר שאז אמר יחודים וצירופים הראויים לזה כדי להעלותה לירושלים ר"ל להעלות בחי' המלכות למקום בחי' הבינה שנקראת ירושלים של מעלה כנודע. נזדווגו לו חמשה בני אדם רמז ששלחו לו אז מן השמים נשמה א' קדושה מלמעלה בסוד העיבור להתעבר בו לפי שעה כדי לסייעו באיזה מצוה פרטית שעושה גם ידוע שכל נשמה היא כלולה מחמשה חלקים והם הנקראים נרנ"חי ולז"א נזדווגו לו חמשה בני אדם שהוא רמז על הנשמה שבאה לו בשלימות חמשה חלקים נרנח"י שבה וקראם בני אדם הוא על שם כי כל הנשמות היו כלולים באד"הר ולכן קראם בני אדם הוא אד"הר גם כללות הנשמות למעלה הם עומדי' בצורת אדם הנק' אדם העליון ולכן קראם לחמשה חלקים שהם נרנ"חי בני אדם והוא ברוב קדושתו הרגיש בחמשה חלקים הנז' שבאו מחדש לסייעו והצדיק הקדוש כזה יוכל להתפשט ולדבר עם הנשמה וא"ל מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים כלומ' אם תסייעוני בזה התקון שאני עושה א"ל תן לנו חמשה סלעים רמזו לו על כי הוא כל כחו בתיקונים העליונים הוא בפיו וא"כ תן לנו חמשה סלעים רמז לחמשה חלקים הטובים של הדבור שכתבנו בס"ד שעליהם העולם עומד והם של תורה ושל תפלה ושל ג"ח ושל הדין ושל השלום כלומר תן לנו כח מכל חמשה חלקים הטובים האלו ואז אנחנו נסייע אותך בזה שנעלה אבנך לירושלים ומה שקראום סלעים לרמוז בתנאי שיעשה אותם חזקים כסלעים ולא חלשים ורפויים והכוונה שיהיו כתקונן לש"ש ובמחשבה קדושה ובזה אז יהיו חזקים ואבירים לפעול פעולות רמות ונשגבות למעלה או שרמזו לו תן לנו חמשה סלעים רמז לקיום חמשה חומשי תורה שתתן לנו כח מקיום חמשה חומשי תורה שהם כללות כל המצות ואזי אנחנו מעלים אבנך לירושלים שנסייע בזה התיקון והעליה שאתה רוצה לעשות ואמנם הוא ובלבד שתתן אצבעך עמנו כלומר שגם עתה שאנחנו באנו עמך לסייעך אל תתעצל מלעשות עוד יחודים וכוונות אלא צריך שגם מעתה ומעכשיו תכוין ותיחד היחודים הראויים לזה בכל יכולתך וזהו אצבעך מלשון אצבע אלהים היא ר"ל שתתן כל היכולת שלך עמנו ואזי מנך ומינן מסתייעא מלתא לעשות התקון הגדול של עלייה זו נתן אצבעו עמהם כלומר שכן עשה באמת שעשה כפי כל היכולת שלו בזה ואז נמצאו עומדים בירושלם והכוונה שקאי על בחי' המלכות שעשה תקון עלייתה והעלה אותם למקום הבינה שהיא ירושלים של מעלה ומה שאמר עומדים לשון רבים ולא אמר עומדת בירושלים הוא לרמוז על כללות המלכות בשלימות כי המלכות היא ב' בחינות ולכן אמר עומדים לשון רבים לרמוז על ב' הבחינות שבה ששניהם עלו למעלה:
Metzora.18
בקש ליתן להם הסלעים הכוונה כי הנה ידוע שלפעמים שולחים מן השמים נשמה לצדיק אחד שתשאר אצלו אתו עמו בסוד הגלגול עד יום סלוקו מן העולם יען כי אותה הנשמה היא ג"כ צריכה תקון וחסר ממנה איזה מצוה ושולחים אותה לצדיק כדי להשלימה ואמנם יש לפעמים ששולחים לו הנשמה להתעבר בו רק לפי שעה ואותה הנשמה היא אינה חסרה כלום ורק שאם רואים שזה רוצה לעשות מצוה אחת שכבר במצוה זו השתדלה בה נשמת איזה צדיק עליון מכבר הנה לזה שולחים לו אותה נשמה להתעבר בו לסייעו עד שיעשה אותה מצוה ויגמור אותה ואז תחזור אותה הנשמה למקומה למעלה ולא תשאר כי יש עיבור שהוא לפי שעה דווקא כנודע והנה זאת שבאה לו היא אינה צריכ' שום תקון ולא באה להתעבר בו כי אם לטובתו דווקא לסייע את נשמתו באותה מצוה. והנה הצדיק הקדוש ר"ח ב"ד הוא חשב שאלו הנרנח"י שבאו לו עתה מחדש הם באו אצלו באופן שיהיו נשארים אצלו תמיד כדי להשלימם במה שצריכין להשלים ולא יסתלקו ממנו ולכן אח"ך בקש ליתן להם הסלעים כלומר לתת להם חלק מן הסלעים שהם רמוזים לחמשה חלקים פעולות הטובות הנז"ל או מה שהם רמוזים לתורה כנז"ל והכוונה שרצה לתת להם חלק ממעשיו הטובים כרי להשלים חסרונם ולא מצאם שהרגיש אז ברוח קדשו שכבר נסתלקו ממנו ועלו למעלה למקומם העליון ולא נשארו אצלו. נכנס ללשכת הגזית ששם חביריו חכמי הדור להתבונן עמהם על זאת וא"ל שמא מלאכי השרת הם כלומר שהם לא באו לעסוק עמך בתיקון זה לצורך עצמם אלא הם לא באו כי אם לשרת את נשמתך לטובתה לסייעה בתיקון זה ולא בשביל להשלים עצמם כי הם אינם צריכים כלום כי כבר הושלמו ולכן תכף בגמר התקון נסתלקו ועלו למקומם ומה להם לישאר אצלך. או יובן שקראום מלאכי השרת לרמוז כי כבר הם השלימו תקונם הצריך להם מכבר ושוב עוד אינם מצווים במצות התורה כי כבר קיימו כל הצורך וא"כ אז נעשו כמלאכי השרת לענין זה שהמלאכים אין עליהם חיוב עשיית המצות ואלו ג"כ הגם שהיו מצווים מ"מ כבר השלימו הכל ואז נעשו פטורים כמלאכי השרת ולכן אמרו שמא מלאכי השרת הם ולזה לא באו כי אם לפי שעה בשביל טובתך דוקא:
Achrei Mot.1
בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה. איתא במדרש בפר בן בקר זה אברהם על שום ואל הבקר רץ אברהם איל לעולה זה יצחק על שום והנה איל אחד נאחז בסבך ע"כ והקשה הרב זרע ברך ז"ל דלמה באמת לא צוה להביא קרבן נגד יעקב ג"כ והרב ז"ל פי' שם לפי דרכו ע"ש. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב מגלה עמוקות ז"ל אופן ע"ו דמצות עשה שהם דמ"ח מסטרא דאברהם שהוא עולה רמ"ח ומצות לא תעשה מצד יצחק ולכן לוקין על לאוין שבתורה כמנין יצח"ק ואע"פ שהרמב"ם ז"ל נתן סימן ילקו זרי"ם כתב שערי אורה שלוקין כמנין מכה רבה שהם ר"ז לאוין נמצא שיצחק כולל כל לאוין שלוקין עליו שהם כחות הדין עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה ידוע מ"ש רז"ל ע"פ בזאת יבא אהרן אל הקדש דקאי על זכות התורה שנקראת זאת וכמ"ש במדרש ע"ש ובזה יובן בזאת יבא אהרן אל הקודש הוא רמז לזכות התורה שנקראת זאת והנה התורה בכללותה היא מצות עשה ומצות ל"ת ולכן השתא צוה קרא לבא בפר בן בקר זה אברהם רמז למצות עשה שהם מסטרא דאברהם ואיל לעולה זה יצחק רמז למצות לא תעשה שהם מצד יצחק ולכן השתא לזה לא צוה להביא כנגד יעקב דהלא אברהם ויצחק הם כוללים כל התורה שהיא מצות עשה ומצות לא תעשה ותו לא צריך:
Achrei Mot.2
או יובן בס"ד דהנה ידוע שהכהן גדול נכנס ביום הכפורים ב"פ לבית קדשי הקדשים בשביל הקטרת הקטורת א' בשחרית שהוא זמן תפלת אברהם והשני במנחה שהוא זמן תפלת יצחק וכן נמי בכל יום מקטיר על מזבח הזהב שבהיכל ונמצא שבהכנסת הבקר צריך לו זכות אברהם ובשל מנחה צריך לו זכות יצחק משא"כ בלילה שהיא זמן תפלת יעקב ליכא עבודה כלל ולכן לא מביא קרבן כ"א כנגד אברהם ויצחק ולז"א בזאת כלומר בזכות זאת יבא אהרן אל הקודש והיינו בפר בן בקר זה אברהם ואיל לעולה זה יצחק:
Achrei Mot.3
כי ביום הזה יכפר עליכם. יובן בס"ד לרמוז דידוע דיו"הכ הוא בחי' הבינה וע"י מדת הבינה תהיה סליחת העון וידוע שהבינה היא בחי' שם ס"ג והנה יו"ם הז"ה גי' ע"ג רמז לבחינת שם ס"ג עם עשרה אותיותיו שעולה ע"ג ולז"א כי ביו"ם הז"ה רמז לבחי' שם ס"ג יכפר עליכם דייקא:
Kedoshim.1
לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א בש"ה וז"ל גם דע כי אם ימצאו בדוד אחד שתי נשמות משורש אחד בשני אחים או בשני חברים יהיו שניהם שונאים ומקטרגים זה לזה בטבעם לפי שזה חפץ לינק מן השורש ההוא יותר מחבירו והם מקנאי' זה לזה בטבעם בלי ידיעה דאע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי ולכן אם ישיגו לדעת ברוח הקודש כי שניהם משורש אחד אז ודאי שיהיו אוהבים ז"לז ודע שאין זה אלא כששניהם בחיים בעו"הז אבל נשמות הצדיקים שכבר מתו הם חושקים ותאבים מאד לתקן ולהיטיב תקון הנשמות אשר בחיים בע"הז אותם שהם מן השורש שלהם כי אז אין להם מעשה כדי שיקנאו בחיים לומר שהם רוצים להשלים יותר מהם כמש"ה כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה ואדרבה יש להם תועלת גדול במעשים טובים של החיים אשר הם מן שורשם עכ"ל זלה"ה זיע"א. ובזה יובן רמז הפסוק לא תשנא את אחיך בלבבך כלומר אותו אדם שהוא אחיך ממש כלומר שהנשמות שלכם שניהם משורש אחד לא תבא לשנא אותו בעבור שתרצה אתה לעשות מעשים טובים יותר ממנו כדי לינק מן השורש יותר ממנו אלא אדרבה הוכח תוכיח את עמיתך הוכח תוכיח מלשון הזמנה כמו אותה הוכחת לעבדך ליצחק ותרגם אנקלוס יתה זמינתא לעבדך ליצחק וכן כאן הוא אמר הוכח תוכיח את עמיתך כלומר תזמין מצות ומעשים טובים לצורך תקון שורשך את עמיתך יחד בשוה ולא תשא עליו חטא מלשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים כלומר ולא תרצה להניח עליו חסרון שתבקש ותרצה בקנאתך עמו שיהיה הוא חסר ממך שלא יוכל לינק מן השורש כמוך אלא תניחנו לינק בשוה עמך ומה בכך מאחר ששניכם משורש אחד וא"כ מעשיו יועילו לך ומעשיך יועילו לו וא"כ תזמינו תקון מעשיכם שניכם בשוה ולמה תרצה שיהיה הוא חסד ממך. ולפי פי' רש"י ז"ל שפי' בפסוק אותה הוכחת לעבדך ליצחק וז"ל ולשון הוכחת בררת וכו' ג"כ תתפרש הוכח תוכיח לפי האמור שפיר יען שיניקת האדם מן השורש שלו שלמעלה הוא ע"י בירור ניצוצי הקדושה השייכים לשורשו שלמעלה שמברר ע"י מעשיו בעו"הז וזהו הוכח תוכיח כלומר תברר ניצוצי הקדושה השייכים לשורשכם את עמיתך יחד בשוה ולמה תשנאנו ותתקנא בו שתרצה שיהיה הוא חסר ממך. או אפשר לרמוז עמיתך עם האותיות והמלה גי' תקמ"ו כמנין הר"ת של עשר ספירות שהם כח"ב חג"ת נהי"ם שעולים תקמ"ו ולז"א הוכח תוכיח את עמיתך רמז לעשר ספירות שנתברר בהם כי הגם שהבירור הוא בשבע ספירות עכ"ז הנה כל ספירה וספירה היא כלולה מעשר וצריך שיהיה הבירור בשלימות כל העשר הפרטות ופרטי פרטות עד אין תכלית:
Kedoshim.2
ובזה יובן בס"ד על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וה"ב כמנין אהבה בסופה שלבסוף מוכרח שיהיו אוהבים הרבה וכמ"ש רבינו ז"ל:
Kedoshim.3
וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלהיכם. יובן בס"ד בהקדים תחלה מה שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א בש"ה וז"ל הנה בעת שנולד גוף האדם ויוצא לאויר העולם נכנסת בו הנפש שלו ואם יוכשרו מעשיו יזכה ויכנס בו הרוח בתשלום שנת הי"ג שאז נקרא איש גמור כנודע ואם יוכשרו עוד מעשיו מאז ואילך נכנסה בו הנשמה בתשלום שנת העשרים כנזכר בסבא דמשפטים אבל אם לא תקן את הרוח לגמרי אין בו רק נפש לבד וישאר מבלי רוח ונשמה וישארו הרוח והנשמה באתר ידיע להקב"ה ותמן אזדמן דוכתייהו לכל חד וחד מנהון ואמנם אם לא תקן נפשו לגמרי בפעם הראשונה ונפטר מן העולם אז צריך שתחזור הנפש בגלגול עד כמה פעמים עד שתזדכך כל צרכה לגמרי ואז אף על פי שנשלמה אין הרוח שלה נכנס בה כיון שלא נתקן הנפש אלא על ידי גלגול אם לא בדוחק גדול כמו שיתבאר לקמן בעז"ה ולכן צריך שיפטר מן העולם ותחזור הנפש להתגלגל ואז תזכה לרוח שלה ואם יתקן גם הרוח אז צריך שיפטר מן העולם ואחר כך יתגלגל ותבא בו גם הנשמה ע"ד הנז' בענין הרוח ואם לא תקן הרוח צריך שיתגלגלו כמה פעמים הנפש עם הרוח עד שיתוקן הרוח ואז ימות האדם ויחזור ויתגלגל הנפש והרוח וגם הנשמה עד שיתוקנו שלשתם ואז אין לו צורך עוד להתגלגל כלל כי בהיות גם הנשמה נתקנת הרי הוא אדם שלם כנודע וכו':
Kedoshim.4
והנה לפעמים יהיה שהנפש בעת תקון שלה נשלמה ונזדככה בתכלית גדול ואז איננה צריכה לחזור ולהתגלגל עם הרוח בעת תקון הרוח אבל הנפש נשארת למעלה במקום הראוי לה בצרור החיים והרוח לבדו ירד בגלגול לתקן עצמו והנה אינו יכול לבוא יחידי אלא מלובש תוך נפש ולכן הנה הוא מתלבש תוך נפש הגר כנזכר בסבא דמשפטים ומתגלגלים שניהם יחד עד שיתוקן הרוח הזה ואז יפטר מן העולם ויחזור להתגלגל ואז תתחבר עמו הנפש הראשונה שלו ויתגלגלו יחד שניהם כדי לקבל גם את הנשמה שלהם עד שתתוקן הנשמה גם היא ולפעמים ג"כ יבא הרוח לבדו בגלגול עם הנשמה עד שתתקן הנשמה ואז אין לאדם הזה עוד שום גלגול ויתחברו שלשתם יחד למעלה בצרור החיים כדאוי להם ודע כי עם כל זה אותה נפש הגר כיון שנתחברה בעו"הז עם הרוח ההוא לסייעו להטיב מעשיו והיתה מרכבה אליו בעו"הז ועל ידה זכה הרוח ההוא להתקן לכן גם נפש הגר ההיא תעלה עם הנפש העיקרית של הרוח ההוא ויהיו שתיהם במדרגה אחת בעו"הב שכנים יחד ולא תתפרד ממנה עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
Kedoshim.5
ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק וכי יגור אתך גר רמז לנפש הגר הנז"ל אשר נתחברה בעו"הז עם הרוח ההוא והיתה מרכבה אליו שמן הצורך הוא שנפש הגר ההיא תעלה עם הנפש העיקרית של הרוח ויהיו שתיהם יחד במדרגה אחת בעו"הב שכנים יחד וזהו וכי יגור אתכם גר לעתיד היא נפש הגר הנז"ל בארצכם היא עו"הב שנקראת ארץ החיים שהיא ארצכם העיקרי כי כאן מדבר הפסוק כנגד הנפשות הקדושות אשר עיקר ארצם היא עו"הב אבל עו"הז היא אושפיזא דידהון והם באים כמו אורחים בעו"הז להשלים תיקונם וללכת אל ארצם ואל נחלתם. הנה אנכי מצוה אתכם לא תונו אותו כלומ' לא תסירו אותו מכם ותמנעו אותו מלעלות עמכם ויהיה עמכם בעולם הבא במדרגה אחת שכנים יחד וכמו שפי' רש"י ז"ל ע"פ ואם הניא אביה אותה שהוא לשון מניעה והסרה וכן פי' ז"ל גבי למה תניאון את לב בני ישראל שפירושו תסירו ותמנעו וכו' ע"ש וכאן נמי הוי פירוש תונו ג"כ לשון מניעה והסרה והכוונה שתקבלו את נפש הגר לעלות ולדור עמכם ולא תסירו אותו מכם ותמנעוהו מלעלות עמכם אלא כאזרח מכם יהיה לכם בעו"הב הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך שיהיה עולה ויושב כמוך ממש ולא תפרד ממנו יען כי גרים הייתם בארץ מצרים כלומר בארץ מצור שלכם היא עו"הז שהיא ארץ מצור לנר"ן שלגבי דידם חשיבה כמו בית האסורים הנה הייתם גרים שאחרי שעלתה הנפש שנזדככה הנפש בתכלית גדול ונשארה למעלה במקום הראוי לה בצרור החיים הנה בבא הרוח לעו"הז אינו יכול לבא יחידי בלתי שיהיה מלובש תוך נפש הגר וכאמור וא"כ השתא הייתם צריכי' לה מאוד בע"הז כי אחרי שנתלבש בה הרוח א"כ אתם עצמכם הייתם נקראים גרים ממש וזהו כי גרים הייתם בארץ מצרים כאלו אתם עצמכם גרים ממש כי הרוח היה מלובש באותה הנפש של הגר ואחרי שקבלתם כ"כ הנאה ממנה איך אח"ך תרחיקו אותה מעליכם ותהיו כפויי טובה ח"ו:
Kedoshim.6
ובזה יובן בס"ד נמי מה שצוה הש"ית בפ' משפטים וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים והכוונה הוא שבא להזהיר על הגר בעו"הז ונתן טעם חדא כי אתם ידעתם את נפש הגר כמה תהיו צריכים אתם לה לפעמים עד שבעבור זה אפשר לה להיות במעלה אחת ומדרגה אחת כמוכם בעו"הב וא"כ הגם שקטנה היא אפשר שתעלה במעלה גדולה כמוכם וא"כ בעבור זאת ראוי לכבד את הגר בעו"הז ולא תלחצוהו ועוד סיבה אחרת צריכים אתם ליזהר בגר בעו"הז משום דאתם עצמכם גרים הייתם בארץ מצרים תחת יד פרעה וידעתם כמה קשה הוא לגר כשלוחצין אותו:
Kedoshim.7
ובזה יובן בס"ד לפרש מה שרמז מרע"ה ליתרו שהיה גר באומרו והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך שרמז לו על האמור שנפש הגר המתלבשת לפעמים ברוח בעו"הז והולכת עמו ביחד תרויח ריוח גדול בזה לעו"הב שג"כ היא תעלה עם הנפש העיקרית של אותו הרוח במדרגה אחת ויהיו שכנים יחד בעו"הב ולא יתפרדו זה מזה וזהו והיה כי תלך עמנו בעו"הז לעתיד כשיש צורך לזה אז דע לך שכ"כ תרויח ריוח גדול בזה והוא כי והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו בעו"הב במעלה הראויה לנו והטבנו לך ג"כ שתהיה עמנו במדרגה אחת:
Kedoshim.8
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. יובן בס"ד לרמוז כי אותיות היוצאים במבטא הם שב"ה ואותיות שקודם שב"ה הם אותיות אדר גם אותיות שקודם זק"ן הם אותיות צו"ם והנה ידוע שהמן הרשע רצה להשמיד להרוג ולאבד בחדש אדר ואמנם אח"ך רחם הקב"ה על ישראל ונהפך להם החדש מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט ואדרבא נתרומם דגלם וגברה הצלחתם בזה החדש יותר משאר חדשי השנה עד גדר שאמרו רז"ל מאן דאית ליה דינא בהדי גוי לידון עמיה בחו' אדר כי ודאי הישראל גובר עליו והנה תגבורת ישראל היתה שזכו לנס בזכות הצום שהתענו ג' ימים וג' לילות כאשר צותה עליהם אסתר שתקנו בזה ג' עבירות חמורות ע"ז ג"ע ש"ד כנודע ובזה יובן מפני שב"ה ר"ל מאותיות שקודם ש"בה שהם אותיות אדר שהוא רמז לחו' אדר תקום יהיה לכם קימה ועילוי ולא כאשר חשב המן שהחודש הזה אינו טוב לישראל בשביל שנפטר בו מרע"ה אלא אדרבה יהיה לכם קימה בו וכל זה ע"י והדרת פני זקן כלומר אותיות שקודם זק"ן שהם אותיות צו"ם והכוונה שתצומו כדאוי לתקן המעשים:
Kedoshim.9
או יובן בס"ד כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל על מאמרם ז"ל שאמרו ראה הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ופי' ז"ל הטעם בשביל שהמן היה רוצה להתגבר עליהם בעבור חטא מכירת יוסף והשקלים הם בעבור לתקן חטא מכירת יוסף כמ"ש במדרש אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים שקלים וכו' וא"כ לזה הקדים שקליהם לשקליו כדי לטהרם מעון זה וממילא לא יתגבר עליהם עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן מפני שבה רמז לחו' אדר וכנז"ל תקום יהיה לך קימה ותגבורת ולא כאשר חשב המן לאבד הכל ואמנם בתנאי והדרת פני זקן רמז ליוסף שהוא ע"ה בגי' זק"ן והכוונה שתתקן חטא מכירת יוסף:
Kedoshim.10
או יובן בס"ד ע"ד שאמרו בגמרא הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר וזהו מפני שבה הוא אותיות אדר רמז לאילן הנקרא אדר תקום לשון תקומה שבזה יתקיימו נכסיך ואז ע"י שיתקיימו נכסיך ממילא אז תוכל להחזיק ביד הת"ח וזהו והדרת פני זקן הוא הת"ח זקן זה שקנה חכמה:
Kedoshim.11
או יובן בס"ד כי אותיות המילוי של שיבה ביו"ד ככתוב בתורה כזה שי"ן יו"ד בי"ת ה"א כמנין תפ"א רמז לפ' ות"פ חיילותוה גם אותיות המילוי של זק"ן כז"ה זי"ן קו"ף נו"ן גי' ר"ב וז ש מפני שיבה ר"ל מפנימיות של אותיות שיבה שהוא רמז למילוי שהוא פנימי שעולה מנין פ' וחיילותיה תקום יהיה לך התקוממות להנצל מהם והוא יהיה זה ע"י והדרת פני זק"ן ר"ל פנימיות ומילוי אותיות זק"ן שהוא גי' ר"ב רמז לר"ב ניצוצות המחיים את הקלי' בסוד הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים ואם יתבררו וימשכו מהם החיות הר"ב הנז' יתאבדו כולם והאלילים כרות יכרתון וזהו והדרת פני זקן שתהדרם ע"י הבירור שתברר ותמשיך אותם:
Kedoshim.12
והתקדשתם והייתם קדושים אני ה' אלהיכם. יובן בס"ד לפרש כפל הלשון שחזר ואמר והייתם קדושים והוא דידוע מ"ש הרב מקור ברוך ז"ל דף פ"ב שגוי ישמעאלי שאל מהרב הרשב"ש ז"ל וא"ל אמת שעיקר טהרת כל טומאה הוא במים ויען הרב ויאמר אמת א"ל א"כ איך אתם אומרים עלינו שאנחנו טמאים ואתם טהורים הלא אנחנו בכל עת שמתפללים רוחצים ממתנינו ולמטה וידינו עד הכתפיים ורוב הראש ואתם שופכים רביעית מים לבד על אצבעותיכ' האם תחשב טהרתכם נגד טהרתינו. ויען הרב ויאמר מתיירא אני להשיבך שמא תעליל עלי איזה עלילות כי כן דרכיכם וישבע לו כמה מיני שבועות וכרת עמו ברית שלא יקרהו עון בדבר זה כלל. ויען הרב ויאמר הלא צריך אתה לדעת כי אין שום טהרה במים רק לאשר הוא טהור מעיקרו וקרה לו מקרה כי לא טהור אך למי שהוא מעיקרו טמא אפי' יטבול בכל מימות שבעולם אינו נטהר הלא תראה כי התרנגולים כל היום הם מנקרים באשפות ובכל דבר המאוס ובלתי טהור ואעפ"כ הם טהורים וכשרוחצים אותם קצת מיד הם טהורים ואין שום אומה שאוסרים אותם אבל הצפרדעים הם נבראים מן המים וכל ימיהם בתוכם ואינם יוצאים מהם כלל ואעפ"כ הם טמאים ואין שום אומה מתרת אותם והטעם מצד שעיקרם הם טמאים ואין יוצאים מדופי טומאתם בכל מימות שבעולם באותה שעה נהפכו פני הישמעאלי כשולי קדרה ולא יסף עוד לראות פניו עכ"ד ז"ל ע"ש. ונמצא לפ"ז לא שייך טהרה וקדושה כ"א בעם בני ישראל שעיקרם הם קדושים שייך שיתקדשו יותר ע"י מעשה המצות שעושים משא"כ או"הע גם אם יקיימו ז' מצות לא יתקדשו בהם יען כי עיקרם הם טמאים ואיך תחול עליהם הקדושה וכמו הצפרדעים שאע"פ שהם נבראים מן המים וכל ימיהם בתוך המים ואינם יוצאים מהם כלל עכ"ז אין נטהרים בהם כלל וז"ש והתקדשתם דייקא שאתם דווקא שייך בכם קדושה ולא האו"הע יען כי אתם מקודם קדושים שעיקרכם זרע קודש וכאלו כתוב תחת הוא"ו והה"א פתח כי לכן נכתב הס"ת בלתי נקודות והראיה שאתם הייתם קדושים מעיקרא הוא מכח שאני ה' אלהיכם שייחדתי אלהותי עליכם מקודם נתינת התורה שנקרא הקב"ה אלוהי העבדים ואי לא הוו קדושים איך ייחד הקב"ה אלהותו עליהם ולז"א הכתוב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו מלשון ביאה כלומר מראשית ביאתו לעולם הוא קודש שהוא חלק אלוה ממעל:
Emor.1
אמור אל הכהנים בני אהרן. איתא במדרש וז"ל אמר ר"י דסכנין בשם ר"ל מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור ומלכיו דור וחכמיו וכו' והראהו שאול ובניו נופלים בחרב אמר לפניו מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב א"ל הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו שנא' ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן עכ"ל. והדקדוקים מבוארים באן חדא דמה זה אומרו מלך ראשון וכו' ידקר בחרב דממה נפשך אם הוא חייב הנה אם הוא מלך מאי הוי הלא לא תהדר פני גדול כתיב ואם אינו חייב בזה א"כ אפי' אינו מלך ג"כ יש לתבוע דינו וא"כ למאי נפקא מינה שקרא אותו הכא בתביעתו מלך ומאי קא רמז בזה. ועוד צריך להבין התשובה שהשיב לו הקב"ה אמור אל הכהנים וכו' שהם מקטרגים אותו דמשמע שכל זה היה בשביל שקטרגו אותו וק' דאם הוא חייב מן הדין אם הם לא היו מקטרגים עליו מה בכך דוכי השופט כל הארץ לא יעשה משפט חלילה. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב יערת דבש ז"ל בשם המפרשים ז"ל שהקשו למה נענש שאול שהרג לכהנים והלא בדין הרג אותם משום דמרדו במלכות כי אין נשאלין אלא למלך והם עשוהו לדוד מלך ששאלוהו באורים ותומים במבואר במדרש שטען שאול על אחימלך שעשוהו מלך וכו' ותירצו כי כאשר משח שמואל בדבר ה' לדוד למלך ונגיד על ישראל הנה כבר פסקה מלכות שאול כי ניחם ה' על מלכותו כנודע עכ"ל והנה בגמרא דמגילה איתא כשבאה אביגיל להציל את נבל מדוד נטלה דם בחיקה והראתה לו א"ל וכי רואין דם בלילה א"ל וכי דנין דיני נפשות בלילה א"ל מורד במלכות הוא ולא הוה צריך למדייניה ונגמר דיניה וקאי וא"ל עדיין שאול קיים הוא ולא יצא טבעך בעולם א"ל ברוך טעמיך וברוכה את אשר כליתיני היום הזה מבא בדמים וכו' ע"כ ע"ש. והנה לכאורה י"ל דמעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר דהיתכן שלא עלה על דעתו סברא זו דאביגיל שעדיין שאול קיים ולא יצא טבעו בעולם וא"כ איך היה רוצה מקודם לחשוב את נבל מורד במלכות. ואמנם יובן דודאי סברא זו עלתה על לב דוד הע"ה מקודם אלא שלא היה הדבר מוכרע אצלו והיינו דיש לעשות סברא ולומר דנבל הוי מורד במלכות ולא משגחינן במלכות שאול הע"ה יען כבר נמשח דהע"ה ופסקה מלכות שאול כי ניחם ה' על מלכותו וא"כ אף שעדיין שאול קיים מה בכך הלא המלכות של דוד הע"ה וכבר נמשח ואמנם יש סברא לזכות את נבל שלא יהיה נחשב מורד במלכות והוא כסברת אביגיל דהגם דנמשח דוד וניחם ה' על מלכות שאול מ"מ כיון דשאול עודנו קיים ודוד הע"ה עדיין לא יצא טבעו בעולם אין לו עדיין דין מלך בעיני העם ואדרבה לשאול דווקא תחשב המלכות ונמצא שיש סברא לכאן ויש סברא לכאן ואין הדבר מוכרע והנה מאחר שיש סברא לחייב את נבל ויש סברא להפך לזכות את נבל ואין הדבר מוכרע הנה אז אם אזיל דוד בתר סברא שהיא לחייב את נבל והיה הורגו ע"פ זאת הנה אין זה נקרא שלא בדין דמאחר שיש סברא נכונה לחייבו הנה כדין עבד אם היה הורגו דיש על מה שיסמוך וכן אם הוה אזיל דוד בתר סברא שהיא לפטור ולא היה הורגו הנה ג"כ לא הוה חשיב זלזול למלכותו דיש על מה שיסמוך. והנה דהע"ה היה יודע מקודם שיש סברא לחיוב ויש סברא לפיטור ואין הדבר מוכרע אצלו ולכן מקודם היה רוצה למיזל בתר סברת החיוב ולכן בא להרוג את נבל ואמנם אחר שבאה אביגיל והזכירה לפניו סברת הפיטור וראה שהיא סוברת כן בפשיטות הנה אז חשב אם אני איזיל בתר סברת החיוב ואהרוג אותו הנה הגם דיש לי על מה לסמוך עכ"ז אם יש גברא דחשיב דס"ל כסברת אביגיל שהיא סברת הפיטור שיכריע כן בפשיטות בלתי שום ספק וכאשר אני רואה כן באמת גבי אביגיל הנה אז לדעתו יש כאן שפיכות דם נקי דלדעתו אין חיוב מיתה על נבל אבל משא"כ אם איזיל בתר סבר' הפיטור כסברת אביגיל הנה הגם דהמצא ימצא גברא דחשיב דס"ל כסברת החיוב ויכריע כן בפשיטות בלתי שום ספק הנה אם אבא אנכי לעשות כסברת ההפך שהיא לפטור ולא אהרגנו הנה גם לדעת המחייב לא יצא מידי מכשול ותקלה כי הוא שב ואל תעשה ולכן כשראה סברת אביגיל שהיא אומרת כן בפשיטות נתעורר לדעתו חילוק זה ושמע לדבריה ולא הרגו. ובזה יובן בס"ד מ"ש אביגיל לדוד הע"ה אח"ך ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לאדוני ולשפוך דם חנם והכוונה שאם אתה עושה כסברתי הנה גם לדעת הסובר כסברת החיוב אינו יוצא מזה מכשול וכו' כי הוא שב ואל תעשה משא"כ אם תעשה להפך הנה לדעת הסובר כוונתי יצא מזה מכשול וכו' ולכן יפה עשית דהלכת אחד סברתי:
Emor.2
וא"כ השתא לפ"ז מה שניצול נבל ולא נפל בחרב דוד הע"ה הוא משום דדוד הע"ה אזל בתר סברת הפיטור שא"ל אביגיל עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם וא"כ לא החשיב את עצמו למלך ומנע חרבו מנבל אלא הקב"ה הרגו כמיתת כל אדם וימת וא"כ לפי סברא זו שניצול נבל מכחה ולא נהרג בחרב הנה גם שאול הע"ה יש לו לינצל והוא דשפיר חשב לכהנים דין מורד במלכות דאע"ג דנמשח דוד הע"ה מ"מ הוא עדיין קיים ועדיין לא יצא טבעו של דוד בעולם ולא הוה ליה עדיין דין מלך ממש וכסברת אביגיל וא"כ בדין הרג את הכהנים ולמה נענש על שהרג את הכהנים ונפל בחרב. והנה זאת היתה טענת מרע"ה שאמר לפני הקב"ה מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב מלך דייקא דעדיין היה קיים במלכותו כשהרג את הכהנים וא"כ הוא היה המלך באותה שעה אבל דוד הגם שנמשח מאחד דשאול עודנו קיים ועדיין לא יצא טבע דוד בעולם לא הו"ל עדיין דין מלך והשתא לזה קא תמה מרע"ה דלמה סברא זו הנז' אהני לנבל להצילו מן החרב שלא נהרג בחרב דוד ולמה לשאול לא אהני ליה להצילו מן החרב ולזה אמר ידקר בחרב דייקא דהלא לנבל הגם דלא אהני ליה לגמדי דנגפו הש"ית אחרי כן עבור זה אבל עכ"ז אהני ליה שלא נדקר בחרב ואיך לשאול לא אהני ליה לפחות לענין זה שלא יהיה נדקר בחרב. והשיב לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג אותם שהם היו מקטרגים אותו שהרג דייקא כלומר בשלמא דוד הע"ה אזל בתר סברא זו בשביל לפטור להיות שב ואל תעשה ובכל מקום שורת הדין הוא שב ואל תעשה עדיף אבל שאול הע"ה הנה הוא כשאזל בתר סברת הנז"ל הנה עניינו היה בקום עשה ולא שב ואל תעשה כי הוא אזל בתר סברא זו והרג אותם וא"כ איכא הפרש טובא בין ענין דוד עם נבל לענין שאול עם הכהנים דהגם דשניהם אזלו בתר סברא אחת עכ"ז הנה דהע"ה היה ענין שלו שב ואל תעשה שלא הרג את נבל אבל שאול הע"ה היה להפך שהרג אותם ע"פ סברא זו וכן לא יעשה ולכן הם מקטרגים אותו ולז"א אמור אל הכהנים שהרג דייקא שהיה בקום עשה ולכן הם מקטרגים אותו. ויובן בס"ד לרמוז עוד בדקדוק שהם מקטרגים אותו הכוונה הוא לומר מאי קא פרכת לי מדוד דמאחר דיש סברא לכאן וסברא לכאן הנה דוד מטוב רצונו קבל לוותר ואזל בתר סברא שהיא לפטור את נבל ומנע חרבו ממנו אבל הכהנים לא נתרצו למיזל בתר אותה סברא אלא דעתם הוא כסברת ההפך דיש לדוד דין מלך גמור ולכן הם מקטרגים אותו והשתא בשלמא אם לא היו מקטרגים הם עליו היה אפשר שהייתי מתנהג עם שאול ברחמים לסמוך על אותה סברא ולהצילו מן החרב שלא ידקר בחרב אבל מאחר שהם מקטרגים ואין נוחה דעתם בסברא הנז"ל איך אפשר להצילו ולז"א שהם מקטרגים אותו דייקא:
Emor.3
ובזה יובן בס"ד מ"ש דוד לאביגיל כי מנעתני מבוא בדמים והנה דמים תרתי משמע והכוונה לרמוז על דם שאול הע"ה ג"כ שצריך להתחייב מענין הריגת הכהנים דאם הייתי הולך על אותה סברא והורג את נבל א"כ לפי פסק דין שפסקתי על נבל וחייבתי אותו ממילא צריך להתחייב גם שאול על פי פסק זה משא"כ כשהלכתי על פי סברתיך הנה ממילא יצא סיוע לשאול הע"ה להנצל מדינו ע"פ סברא זו:
Emor.4
או יובן בס"ד לפרש ולפי דרכינו זה בס"ד יתיישב שפיר נמי דקדוק אחר שיש לדקדק במדרש הנז"ל והוא באומרו מלך ראשון דמאי בעי במלת ראשון והיה די באומרו מלך שיעמוד על בניך. ויובן בס"ד הכל ותחלה נקדים מ"ש הרב ערבי נחל ז"ל בפ' שלח לך ע"פ ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי שכתב וז"ל כי הנה יש ב' סוגים בדרכי ה' הא' הוא מה שהיחיד צריך להשגיח על כל דרכיו ומעשיו וכמש"ה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. שנית צרכי רבים אשר ככל מקום קיבוץ יהודים שצריכים להתאסף ולעשות מצות ה' אשר נעשים ברבים והנה היצ"הר הוא מתלבש בין ביחיד בין ברבים לבלתי עשות אחת מכל מצות ה' רק יש בכ"א מעלה וחסרון דהיינו דברבים יש חסרון שהיצ"הר מסית מאוד ועובד בכל כחו כי טוב מאוד בעיניו להכשיל רבים ביחד וזהו לפניו מנחה גדולה וטובה ולכן בכל עשיית רבים לש"ש צריך מלחמה גדולה עם היצ"הר ונגד זה יש מעלה שארז"ל רבים מדכרי אהדדי שבין הרבה אנשים יראה וימצא איש או אנשים שיצעקו על חבריהם אבל היצ"הר הוא נלחם מאוד מאוד עד שמטעם זה ארז"ל כשיצאו ישראל ממצרים והיו ישראל עע"ז כמו שנאמר גוי מקרב גוי ולא נאמר מתוך גוי אלא שהיו הכל כגוי אחד שהיו כולם עע"ז וטען שר של מצרים הללו עע"ז והללו עע"ז והשיב לו הקדוש ב"ה שוטה שבעולם שמא אתה דן שוגג כמזיד ועל אונס כרצון ותמהו המפרשים בשלמא שוגג שפיר אבל אונס מאי עבידתיה כי מי אנסם לע"ז אלא הוא הדבר שדכרנו כי מחמת שהיו שם כל ישראל טבועים במצרים והיה מתאוה היצ"הר מאוד להכשילם ולהחטיא' להיות שבזה היה תלוי כל עיקרן של ישראל אם להנצל ממצרים או לא וכאשר היו עוד מעט משתקעין יותר בטומאה שוב לא היו ניצולין כנודע ומחמת זה עשה היצ"הר פעולות גדולות מאוד אשר לא יאומן כי יסופר ועל כזה ארז"ל יצרי' אנסי' ומש"ה קרי להו הקב"ה אונס וכן מהאי טעמא תמיד הקב"ה מיקל עם רבים כמבואר כמה פעמים בש"ס והן אל כביר לא ימאס ואינו מדקדק עם רבים כמו עם יחיד והטעם הוא ג"כ כנ"ל לפי שהקדוש ב"ה דן את רבים כאנוסים לרוב מלחמת היצר הרע עמהם. וגבי יחיד יש להפך מעלה וחסרון שהיצ"הר אינו נלחם עמו כ"כ כמו עם רבים ונגד זה יש חסרון שאין לו מי לאדכורי. והנה מבואר בז"הק אי רישא דעמא זכאה כולהו זכאין ואי איהו חייבא כולהו חייבין כמו שמצינו בכל מלכי יהודה וישראל. ממילא לפ"ז מלך ישראל שתלויים בו כל ישראל יש לו תרתי לריעותא שיצ"הר נלחם עמו כמו עם הרבים להחטיאו מאחר שרבים תלויים בו ולאדכוריה לית ליה כיון דהוא באמת יחיד וא"כ פשיטא ופשיטא שיש לדונו כאונס ועל זה התנצל א"ע דהע"ה על שנכשל איזה פעם ואמר ה' מה רבו צרי ר"ל צרותי הם רבים שיש בי תרתי לריעותא כי רבים קמו עלי ר"ל הרבים כל ישראל אין להם קיום והעמדה רק עלי אם אני אהיה זכאה ממילא יש לי ריעותא של רבים ושל יחיד והבן עכ"ל הרב זלה"ה שם ע"ש:
Emor.5
ונמצא לפ"ז שהרבים והיחיד כל א' יש בו מעלה וחסרון שהיחיד יש בו מעלה שאין היצה"ר נלחם עמו במלחמה גדולה ואינו מתגבר עליו הרבה ויש בו חסרון דאין בו ענין מדכרי אהדדי שאם הוא לא יעזוב דרכו הרע אין מי שיעיר אותו על זה כ"כ והרבים יש בהם מעלה וחסרון להפך מזה שיש בהם מעלה הוא מ"ש רז"ל רבים מדכרי אהדדי שבין הרבה אנשים יראה וימצא איש או אנשים שיצעקו על חבריהם וימנעום מלעשות רע ויעוררו אותם ללכת בדרך הטוב אבל המלך שכל הבני אדם תלויים בו הוא יש בו ריעותא על שניהם שהיצ"הר נלחם עמו במלחמה גדולה כאשר נלחם עם רבים וגם הוא באמת יחיד ולית ליה מי לאדכוריה ולעורר אותו כאשר ימצא זאת ברבים וא"כ ודאי שעל המלך יש להקל החטא ויש לדונו בכל דבר כדין אונס ולבלתי הענישו כ"כ דמה יעשה הבן ולא יחטא:
Emor.6
והנה בזה יובן בס"ד לפרש הפסוק שאמר אדונינו דוד הע"ה בתהלים פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. והוא כי ידוע מ"ש רז"ל על דהע"ה וה' עמו אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא ונמצא דע"י שהיתה שכינתו ית' תמיד עם דוד הע"ה בזה ניצול מן החטא והנה לפי האמור שהמלך יש בו תרתי לריעותא בענין החטא א"כ לפ"ז שפיר יובן הטעם שהשתדל הש"ית להציל את דוד הע"ה מן החטא ע"י השראת שכינה שהיה משרה שכינתו עמו תמיד מה שלא עשה כן לכל אדם ואדם יען כי הוא מלך ויש למלך תרתי לריעותא בענין החטא וע"כ צריך שמירה יותר משאר יחידים או רבים. והנה ידוע שהשכינה נקראת שלום ובזה יובן פדה בשלום נפשי מקרב לי כלומר מאותו הקרב והמלחמה של היצ"הר וגונדא דיליה שעושה עמי הנה פדה הקב"ה את נפשי מהם ע"י השלום היא השכינה שנקראת שלום שהיתה עמי תמיד כדי לשמור אותי מן החטא וזה פדה בשלום נפשי מקרב לי. ומה שעשה זאת הטובה עמי דווקא יותר משאר בני אדם יען כי ברבים היו עמדי כלומר שהיצ"הר וגונדא דיליה היו עמדי להחטיאני ולהלחם עמי מלחמה גדולה במדרגת רבים ולא במדרגת יחיד וא"כ אנכי צריך שמירה יותר משאר בני אדם כי יש כאן תרתי לריעותא שאנכי היחיד נלחמים עמי במדרגת רבים וזהו כי ברבים היו עמדי דייקא כלומר אנכי היחיד ולז"א עוד אח"ך כי רבים לוחמים לי מרום כלומר במדרגת רבים ולכן יום אירא אני אליך אבטח:
Emor.7
והנה מאחר שיש למלך תרתי לריעותא ומזה יש להקל עליו בעונש חטאו כי יש לו בזה דין אנוס הנה השתא נבא להבין הפרש שיש בזה בין דוד הע"ה לשאול הע"ה והוא כי ודאי יש לשאול המלך במלכותו דין זה להקל מעליו עונש חטא מחמת שהוא מלך ואיכא תרתי לריעותא. ואמנם אחר שכבר משח שמואל בדבר ה' לדוד למלך ונגיד על ישראל הנה כבר פסקה מלכות שאול כי ניחם ה' על מלכותו וכאשר כתבנו לעיל בס"ד סברא זו משם המפרשי' ז"ל הנה אז מאותו זמן ואילך אין היצ"הר וגונדא דיליה עושים מלחמה גדולה עם שאול הע"ה כאשר היו עושים עמו מקודם כמו מלך גמור יען כי המה כבר ידעו שקרע ה' את מלכותו וכמ"ש לו שמואל בפירוש קרע ה' את ממלכתך ויתנה לריעך וכו' ואחר שכבר נמשח דוד למלך ונגיד בדבר ה' ונמצא שהרבים תלויים בשמים בדוד דווקא כי הוא נעשה רישא דעמא והגם שלא יצא טבעו עדיין כ"כ בארץ מחמת ששאול עודנו קיים מ"מ העיקר הוא מה שניכר ונודע בשמים ואחר שקרע ה' מלכות שאול ומשח את דוד למלך על ישראל הא ודאי שתכף ומיד נקשרו כל ישראל בשורשם למעלה בדוד הע"ה ונתנו בו כי הוא נעשה הראש והיצ"הר אינו מתקנא ומתפעל כי אם מן השורש ומה שנעשה למעלה כי מה שמחטיא את האדם הכל הוא כדי לפעול ולפגום למעלה ומה לו להשגיח במה שחושבים הבריות למטה דהגע עצמך הנה ארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והכוונה שכל מי שהוא צדיק יותר יצ"הר נלחם עמו וירצה להתגבר עליו יותר והשתא נחזי אנן אם יש ב' בני אדם והם ראובן ושמעון והעולם כולם חושבים ויודעים שראובן גדול הרבה משמעון בצדקות ויראת ה' ובשמים אדרבה הוא להפך ששם חשוב שמעון צדיק יותר מן ראובן הרבה היתכן שהיצ"הר אזיל בתר ידיעת העולם ומכין כלי מלחמה נגד ראובן יותר משמעון זה לא יתכן ובודאי הגמור שהוא ילך בתר מה שחושבים בשמים. וכן הדבר כאן דהא ודאי מאחר דבשמים חשוב דוד הראש כי הוא המלך וכל ישראל נגררים שם אחריו ומה גם דעיקר המלכות היא שלו ולא היתה אצל שאול כ"א בתורת שאלה הא ודאי שמאותו זמן שנקרעה המלכות משאול וניתנה לדוד אז היצ"הר עזב אותה המלחמה הגדולה שהיא במדרגת מלחמת הרבים שהיה עורך אותה נגד שאול והתחיל אז לערוך אותה כנגד דהע"ה שהוא הראש ומלך העיקרי ועם שאול יתנהג כמו גדולי ישראל היחידים או מעט יותר ולא יתאמץ ויתאזר לערוך נגדו מלחמה גדולה הראוייה למלך כי מאז והלאה נמשך לערוך מלחמה וקרב בכל כחו נגד דוד הע"ה וא"כ השתא אם נמצא חטא בשאול הע"ה מאותו זמן ואילך שנקרעה מלכותו ממנו הנה לא יש לו דין אנוס האמור גבי מלך כי אין לו תרתי לריעותא כדי שיקל לו עונשו ואין לו כ"א חדא לריעותא כשאר יחידים ואמנם ודאי אם ימצא חטא בדוד אזי ודאי יש להקל עליו משום דהוא מלך גמור ואיכא בזה תרתי לריעותא ולאו חדא דוקא וכאמור:
Emor.8
ובזה יובן בס"ד לפרש רמז מאמרם ז"ל שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו ר"ל שאול שהוא באחת כלומר שאין לו בחטאו כ"א חדא ריעותא דאיכא גבי יחיד לכן עלתה לו שנחשב לו עון חמור ונענש ממנו ולא נידון כאונס גמור אבל דוד שהוא בשתים כלומר שהוא מלך גמור ובחטאו איכא תרתי ריעותא לכן ולא עלתה לו דיש להקל עליו ולחשבו אנוס גמור:
Emor.9
ובזה יובן בס"ד לפרש המדרש הנז"ל שאמר מרע"ה מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב והכוונה דתרתי טענות טעין בזה חדא שהוא מלך וא"כ לגבי מלך איכא תרתי לריעותא בחטאו ולכן צריך להקל עונשו כי יש ללמד עליו זכות ולחושבו אנוס וכאמור ועוד נמי עשה סניף חיזוק לזה והוא כי הוא ראשון שקודם ממנו לא היה שום מלך על ישראל ואם כן היצר הרע עדיין לא ערך עם אדם יחידי אותה המלחמה הגדולה הראויה להיות למלך ועמו היתה ראשית מלחמתו הגדולה הזאת והנה דרך טבע הוא שאם מלך אחד עושה מלחמה עם שכנגדו בטכסיסי מלחמה חדשה אשר הכין לו בפעם ראשונה אשר יבא להלחם באותו המלחמה יהיה לבו חזק יותר וצריך אותו שכנגדו להתאזר יותר במאוד מאוד להנצל ממנו יען כי הוא עודנו כחמר טב דיתיב על דורדייה אשר ריחו עדיין לא נמר ואמנם אחר שנתנצח אותו המלך באותו הטכסיס של המלחמה החדש אשר הכין ולא הצליח בה הנה הגם שיעיז פניו עוד לחזור ולערוך פעם שנית אותו הטכסיס הגדול שהכין מקודם הא ודאי יהיה מורך גדול בלבבו ולא יבא להלחם באבידות לב כל כך כפעם ראשונה יען שכבר נתנצח בזה שניסה את עצמו בזה ולא הועיל לו ואם כן אינו בטוח בפעם הזאת שודאי ינצח ולכן אין לו כ"כ אבירות לב ואיתרע מזליה ובזה יהיה יותר נקל לנצח אותו פעם שנית מפעם ראשונה. וכן הדבר כאן שאמ' שהוא מלך ראשון א"כ זאת המלחמה הגדולה שהעריך היצ"הר כנגדו ג"כ פעם ראשונה ובודאי שזה קשה בשבילו יותר דעדיין אותו הארס של טכסיס מלחמה זו קשה ורע שלא נחלש עדיין מזולתו והוא הראשון שצריך להחלישו וא"כ השתא מחמת כל זה צריך להקל העונש מעל שאול כי כמעט הוא אנוס גמור בחטאו ולא היה צריך להביא עליו כ"כ עונש גדול שיתדקר בחרב להחשיבו כשאר יחידים ולז"א מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב מלך דייקא ראשון דייקא שיעמוד על בניך דייקא והיינו דקא מפרש למילתיה שהכוונה הוא שכולם תלויים בו. והשיב לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו והכוונה לומר דמכח שהם מקטרגים עליו בעבור שהרגם ממילא יוצא שהוא אין לו דין מלך גמור באותו זמן יען כי הם טוענים דשלא כדין הרגם משום דלא היה לו דין מורד במלכות יען כי דוד כבר משח אותו שמואל לנגיד ומלך על ישראל בדבר ה' וכבר פסקה מלכות שאול כי ניחם ה' על מלכותו וכמ"ש לעיל בשם המפרשים ז"ל וא"כ לפי טענתם אין לשאול דין מלך באותו זמן וא"כ ממילא אין להליץ עוד בעדו ולומר דיצרו תקיף כמדרגת רבים ונקיל בעונשו ומה אעשה אני אם הם טוענים אמת עליו בזה:
Emor.10
או יובן בס"ד לרמוז דקדוק שהם מקטרגים אותו והוא לרמוז כי הנה באמת יש לשאול הע"ה תירוץ אחר בהריגת הכהנים והוא מה שכתבו התוספות ז"ל שהכהנים שהרג היו מזרע עלו שנאמר בו וכל מרבית ביתך ומותו אנשים והם היו כבר אנשים באים בימים והיו עלולים כל שעה למות וא"כ גברא קטילא קטל. ואמנם יש דחייה לזה כי בגמרא אמרו שהיו הכהנים מספקים מים ומזון לגבעונים וידוע מ"ש בגזירת עלי בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בג"ח וא"כ ע"י הג"ח זאת שהיה להם לאו גברי קטילי נינהו ולכן נתחייב עליהם שאול וכמ"ש בכל זאת הרב יערת דבש ז"ל בח"א ע"ש וא"כ השתא לזה רמז לו הקב"ה באומרו שהם דייקא כלומר הם דאית להו רבותא יתירה שרב כחם בג"ח לכן מקטרגים אותו דתו ליכא ללמד עליו זכות ולומר גברי קטילי קטל ולכן שפיר מפורש בקרא אמור אל הכהנים בני אהרן ולא כתיב אל הכהנים סתם והכוונה לומר דקטרוגם אהני להו משום דהם בני אהרן כלומר דהוו עבדי עובדא דאהרן שהיה דרכו לעשות ג"ח עם הבריות וכמ"ש במשנה הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וא"כ הם דהוו עבדי עובדא דאהרן עשו פועל בקטרוגם ולז"א בני אהרן:
Emor.11
ואמנם מה שנראה לכאורה לדקדק בענין זה הוא שמצינו שגם על דוד היה מוטל עון זה דהריגת הכהנים ונעתיק דברי הגמרא דסנהדרין בפ' חלק דף צ"ד ע"א וז"ל וישבי בנוב אשר בילידי הרפא ומשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב אר"י אמר רב איש שבא לו על עסקי נוב א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלושת בניו רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבש"ע מוטב אמסר ביד אויב ואל יכלה זרעי. יומא חד נפק לשכור בזאי אתא שטן וארמי ליה כטבייא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתוה קמטיה אותביה ושדייה תותי בי בדייא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפנייא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בארבעה גרבי דמייא חזינהו כתמי דמא איכא דאמרי אתא יונה אטריף קמיה אמר כנסת ישראל ליונה אמתילא שנא' כנפי יונה נחפה בכסף ש"מ דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושכין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרדיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדיה דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא כי חזיתיה פסקתיה לפלכא שדתיה עלויה סברא למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחא וקטלה כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הווי בי תרין וקטלין לי פתקיה לדוד לעלאי ודץ ליה לרומחיה אמר נפול עלה ונקטל אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמייא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים א"ל מאי בעית הכא א"ל הכי אמר לי הקב"ה והכי אהדרי ליה א"ל אפיך צלותך בר ברך קירא לזבון ואת לא תצטער א"ל אי הכי סייע בהדן הה"ד ויעזור לו אבישי בן צרויה א"ר יהודה א"ר שמעון שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדיף בתרייהו כי מטא קובי אמרי קום ביה כי מטא בי תרי אמרי בתרי גוריין קטלוה לאריא אמרי ליה זיל אשתכח לערפה אמך בקברא כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה וקטלוה היינו דכתיב אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל עכ"ל הש"ס ע"ש ועיין להרב זרע ברך ז"ל מה שפירש בזה דקדוק מלך ראשון והיינו לאפוקי ממלך שני ע"ש:
Emor.12
איך שיהיה הרי מצינו הכא שגם על דוד הע"ה היה עון זה דהריגת הכהנים וא"כ השתא יש להקשות למה שאול נענש בזה ודוד הע"ה לא נענש כמוהו ואם הם לא קטרגו עליו מה בכך גם אם באמת הוא עון למה רצה הש"ית לתלות המשפט בבחירת דוד הע"ה אם ירצה לקבל שימסר ביד אויב או שיכלה ח"ו זרעו הלא ה' הטוב בעיניו יעשה ומעולם לא מצינו דבר זה באדם אחר שישאלוהו מן השמים מה יבחר להביא על עצמו או על זרעו ואם הוא חייב מן השמים יגמרו משפטו:
Emor.13
והנה כדי לישב זה נקדים מאמרם ז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכו' ולכאורה הדברים תמוהים דהלא דוד הע"ה צווח ואמר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וכו' וחטאתי נגדי תמיד לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וכו' ועוד כיוצא בדברים אלו בתהלים ואיך יאמר כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וגדולה מזו איכא למימר דאם נבא לומר שדוד הפליג על עצמו הנה גם הנביא אמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות הרי דלעולם חטא אלא שמחל לו הקב"ה וא"כ השתא אם הדיין אומר על הבע"ד שהוא חייב והבע"ד עצמו ג"כ מודה שהוא חייב איך נבא לומר כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. ובשלמא למ"ד דס"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה ליחיד ניחא דלפ"ז לעולם חטא הוא אלא שעשה בשביל להודות תשובה ליחיד אבל למ"ד דס"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה הוא תימא. והנה מלבד האמור יש לתמוה עוד אם כן תשובה ליחיד לא למדנו מדוד דמאחר דאינו חטא א"כ תשובה נמי ליכא. ואמנם יובן דהנה הרב יהונתן ז"ל ביערת דבש כ' טעם למ"ד לא היה דוד ראוי לאותה מעשה וכו' והוא כי בגמרא אמרו כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב רגלי חסידיו ישמור והנה ענין ב"ש היה אחרי שמלך בירושלים והנה כשמלך בירושלים כבר עברו רוב שנותיו כנודע וא"כ ק' איך חטא בב"ש דמקודם לא נמצא בידו חטא כלל וכיון דעברו רוב ימיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא ראז הקב"ה ישמור אותו אלא ודאי מוכרח לומר דמן השמים גלגלו דבר זה על ידו כדי להורות תשובה ליחיד וא"כ לז"א לא היה דוד ראוי לאותו מעשה והטעם בשביל שכבר עברו רוב ימיו ולא חטא וא"כ בהכרח אתה אומר שלא עשה אלא כדי להורות תשובה ליחיד ומן השמים היה רצון בזה עכ"ד ז"ל ע"ש וא"כ השתא עיקר הזכות שיש לזכות את דוד בענין ב"ש הוא לומר שבא להורות תשובה ליחיד וכוונתו היה לש"ש והנה כל זה הוא אם נניח במונח שדוד לא חטא קודם זה כלל וא"כ מצד ההכרח שיש מההיא דאמרו כיון שעברו רוב ימיו ולא חטא שוב אינו חוטא בעל כרחך אתה אומר שלא היה ראוי לזה אלא עשה כדי להורות תשובה ליחיד ולזכותו אבל אם תסתור כלל זה ותאמר שחטא מקודם א"כ ליכא הכרח לומר בו לא היה ראוי וכו' אלא כדי להורות תשובה וכו' והנה ענין הריגת הכהנים היה כשעדיין לא עברו רוב ימיו והנה אם והנה ארבעה מינים אלו הנז"ל אפשר לרמוז בהם בס"ד רמז מוסר והוא כי לולב הוא אותיות ל"ו ל"ב רמז שהאדם צריך שיהיה תמיד לבו עמו בתפלה ובתורה ובמעשה המצות ולא כאותם שנאמר בהם בפיהם ובשפתם כבדוני ולבו רחק ממני אלא צריך שיהיה תמיד לו לב. אתרוג הוא אותיות א"ת גו"ר כלומר שתהיה תמיד ירא את ה' וכמ"ש אשרי אדם מפחד תמיד. או יובן א"ת גו"ר א"ת רמז לכ"ב אותיות התורה שהם מתחילים באל"ף ומסיימים בתי"ו ר"ל שתהיה ירא תמיד לשמור התורה מאל"ף ועדתי"ו. הדס הוא אותיות ה"ס ד' ר"ל תשתיק את הדין כי הד' רמז לדין ערבה הוא אותיות ע"ר ב"ה ר"ל שתעורר בעבודת ה' ובמדות הטובות בה שאם האדם יביט בערבה ויראה שהגם שהיא שפלה מן הכל ואין בה לא טעם ולא ריח ולא עושה שום פרי אפ"ה הש"ית בחר בה והניחה עם הלולב ואתרוג והדס ואפי' שהיא הפך מכולם שאין בה טבע מטבעם. א"כ הנה מזה ילמוד האדם מוסר לעצמו ולא יתגאה על השפלים ממנו ואפי' שהם עניים ובזויים אלא יתקרב ויתחבר עם כל אדם ויאהב כל בר ישראל כנפשו כמ"ש ואהבת לרעך כמוך וזה הוא כלל גדול ויסוד קיים לכל עבודת הבורא יתברך ומדות הטובות וזהו ע"ר ב"ה ר"ל שתעיר בה:
Emor.14
והנה אם האדם יתעורר להביט בארבעה מינים אלו ולידע על מה הם רמוזים הנה מזה יבא לשוב בתשובה וממילא יתייחד שם הוי"ה ב"ה י"ה בו"ה ואל"ף בכ"ס וישתלם הכסא דכתיב כי יד על כס יה כי הכל תלוי בתשובה וכמ"ש כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. ובזה יובן בס"ד שלושה המה נפלאו ממני רמז לב' אותיות של השם שהם ו"ה ואות האל"ף של כסא נתכסו ממני מסבת עונותי יען כי ארבעה רמז לד' מינים הנז"ל לא ידעתים שלא הבטתי בהם והבנתי הרמז הרמוז בהם כדי שאתעורר בתשובה וממילא היה נתקן ה' והכסא בשלשה אותיות הנז' שיהיו מאירים ומתיחדים יחד ביחודא שלים:
Emor.15
והנה במד' איתא שלשה המה נפלאו ממני פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב עכ"ל. ופי' עט"ר אדוני מור אבי זלה"ה דידוע דמה שצריך בליל פסח ג' דברים אלו והם פסח מצה ומרור וכמ"ש המגיד ר"ג אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח וכו' והיינו משום דכל נסים שהיו ביציאת מצרים הם צריכים להיות כגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר וכמ"ש הפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והנה ידוע שהפסח הוא לשון דלוג שדלג על הקץ וכן יהיה בגאולה אחרונה שידלג על הקץ של אחישנה. והמצה רמז לחידות וכמ"ש רז"ל לא הספיק וכו' עד שנגלה אליהם וכו' וגאלם מיד וכו' וכן יהיה לעתיד שיוציאנו לחירות עולם. והמרור רמז למרירות שהמריר הקב"ה את המצרים בעשר מכות וכן יהיה לעתיד שימרמר את שונאינו וינקום את נקמתנו ולכן צריך להזכירם שהם רמז גם לגאולה אחרונה:
Emor.16
גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שארבעה מינים שבלולב הם רמז לכללות ישראל שיש בהם ד' מינים יש שיש בהם תורה ומצות ויש שיש בהם תורה ולא מצות ויש שיש בהם מצות ולא תורה ויש שאין בהם לא תורה ולא מצות והם כנגד הארבעה מינים שבלולב דיש שיש בהם טעם וריח ויש טעם ולא ריח ויש ריח ולא טעם ויש לא טעם ולא ריח ולכן מחברים הכל ביחד לרמוז שאם ישראל יהיו באחדות אחר אז הטובים יגינו על הרעים ונזכה לגאולה העתידה כמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו ובזה פי' עט"ר זלה"ה שלשה המה הם פסח מצה ומרור נפלאו ממני לשון כסוי כמו לא נפלאת היא ממך כלומר שנתכסה הרמז שלהם שרומז על הגאולה ממני כלומר מסיבתי יען מפני כי וארבעה אלו ארבעה מינים הרמוזים לאחדות לא ידעתים שלא הבטתי ונתעוררתי לידע וללמוד מהם ענין האחדות שנהיה גם אנחנו כד' מינים שיש בינינו באחדות אחד. עוד פירש עט"ר מו"א זלה"ה וארבעה לא ידעתים רמז לשם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני שכל אחד הוא ד' אותיות והנה כתיב ארבע וקרינן ארבעה וידוע כי ארכעה לשון זכר רמז לשם הוי"ה ב"ה וארבע לשון נקבה רמז לשם אד"ני ולז"א לא ידעתים לשון חיבור לחברם יחד עכ"ד זלה"ה דפח"ח:
Emor.17
ובזה יובן בס"ד לרמוז הפסוק שלושה המה מטובי צעד וארבעה מטיבי לכת כלומר שלשה המה רמז לה"ו של השם ואל"ף של הכסא מטיבי צעד שיבואו להתחבר יחד במקומם ואזי וארבעה המה מטיבי לכת רמז לכללות ישראל שיש בהם ארבעה מינים כאמור מטיבי לכת לעלות אל הר ציון אל ארצנו ואל נחלת אבותינו כי אחר שנתייחדו השם והכסא בהכרח שתהיה הגאולה כי אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק וא"כ אחר שנשלמו בהכרח שכבר נמחה שמו של עמלק מלמעלה וא"כ בודאי אז תצמח קרן בית בית ישראל למטה ולז"א וארבעה המה כלומר שבבחינת ארבעה המה ואין שוים כולם כאחד לטובה אפ"ה מטיבי לכת כי אחר שנשתלם השם והכסא ע"י האחדות הגדולה שבהם גם בלתי הראויים מצד מעשיהם יזכו לגאולה ולעלות אל הר ציון:
Emor.18
או יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב גנזי יוסף ז"ל כשהעולם בדמות ה' נמצא שרוח רביעית שהוא הצפון כולו פתוח וזהו מצפון תפתח הרעה ב"מ אבל לעתיד כשיבער רוח הטומאה מן הארץ אזי יהיה שמירה מעולה מד' רוחות ויהיה העולם בדמות ט' שלושה דפנות ורביעית טפח וכמ"ש בזו"הק שלוז לא שליט בה מיתה מפני שנבראת באות ט' א"כ אז לעתיד טוב יהיה שולט בעולם עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן בס"ד הפסוק על שלשה פשעי ישראל ר"ל כשהעולם בשלושה מחיצות לבד שרוח צפון פתוח הוא מחמת פשעי ישראל אבל לעתיד כשיהיה העולם על ארבעה מחיצות אז לא אשיבנו לשון שבי שלא יהיה עוד גלות השביה שיהיה אז שמירה מעולה מד' רוחות. ובזה יובן בס"ד שלושה המה מטיבי צעד כלומר כשהמחיצות של העולם הם שלושה דווקא שהצפון פתוח אזי הטובה תבא מעט מעט וזהו מטיבי צעד לשון פסיעות אבל כשתהיה שלימה בד' מחיצות וזהו וארבעה המה אזי מטיבי לכת שהטובה תלך בדרך ישר בדרך הליכה ולא בדרך פסיעות ראז תהיה השמירה מעולה מד' רוחות:
Emor.19
או יובן בס"ד שלושה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת והוא כי שלושה רמז לשלושה ימים הנוראים והקדושים והם ב' ימים של ר"ה ויום של כפור מטיבי צע"ד ר"ת צדקה עינוי דברים שהם צום קול ממון כי דברים הם קול שהם תורה ותפלה והכוונה אם בשלשה ימים אלה ישראל מטיבי צע"ד שהם צדקה עינוי דברים שהם צום קול ממון או ר"ת צעקה עבודה דברים הנה ע"י התיקון שעושים בשלשה ימים אלו אזי וארבעה המה רמז לחסד שבחסד דאור מקיף וחסד שבחסד שבאור פנימי הנמשכים ביום א' של סוכות מטיבי לכת שימשכו אז להשפיע שפע בישראל ומפני שכל חסד הוא חסד שבחסד לכן קרי להו ארבעה שכל אחד נחשב בשתים:
Emor.20
או יובן בס"ד לרמוז שלושה המה רמז לכללות ישראל שהם ג' מדרגות כהנים לויים וישראלים מטיבי צע"ד שהוא ר"ת כנז"ל אז וארבעה המה רמז לתרין משיחין שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף הגואלים לישראל ואליהו זכור לטוב המבשר על הגאולה מטיבי לכת ללכת ולבא בשביל הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר וקרי להו ארבעה לפי שמשיח בן דוד כלול מדוד הע"ה וכמ"ש חז"ל שהמשיח בחינתו חציו דוד וחציו משיח כנודע וא"כ הרי נעשו ארבעה שמטיבים ללכת לבא לגאול אותנו ואת כל ישראל במהרה בימינו אכ"יר:
Emor.21
או יובן בס"ד שלושה המה מטיבי צעד רמז לג' ימים נוראים וקדושים המסוגלים יותר לתשובה והם ב' ימים של ר"ה ויום כפור מטיבי צעד בתשובה וארבעה המה מטיבי לכת רמז לכללות בעלי תשובה שהם ד' מינים וכאשר כתב הרב עוללות אפרים ז"ל שיש ד' כתות בעלי תשובה והוא האחד הוא השב אל ה' מעצמו מטוב מזגו ובחירתו והוא הבעל תשובה המובחר שבכולם. הב' הוא השב אל השי"ת מאימת מוכיחים כאנשי נינוה שלא שבו אל ה' עד אשר הוכיחם הנביא כנודע. הג' מי שאזנו אטומה משמוע בקול מלחשים עד אשר יסורין באים על אחרים אז יקח מוסר פן ישוה לו גם הוא. הד' הוא מי שבכל אלה לא יוסר עד אשר יסורין באין עליו ממש אז יכנע לבבו הערל כמ"ש במשנה וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו. וכתב עוד הרב ז"ל שכבר משלו רז"ל ד' מדרגות אלו לעבד שברח מרבו כשיצא ממנו מיד נתחרט אמר רעה גדולה אני עושה שאני עוזב אדון נכבד ורחמן כזה ושב מיד לרבו ואומר אדוני נחמתי על מה שעשיתי ורבו מקבלו מיד ומוחל לו ויש עבד שאינו שב מעצמו עד אשר רואין אותו אחרים ואומרים לו רע עשית כי הנחת אדונך שוב אליו עוד והתענה תחת ידו והוא שב ויש עבד שאינו שב עד שרואה עבד אחר שברח ומצאו אותו אנשי אדוניו והלקוהו ובחבלי אדם משכוהו לבית אדוניו והיה מפחד שלא יקרהו כמקרה העבד ההוא מיד שב אל אדוניו ויש עבד שבכל זה לא יכנע עד שמוצאין אותו אנשי אדוניו ומלקין אותו וענו בכבל רגלו והושב בעל כרחו עיין בספר חובת הלבבות ז"ל שער התשובה עכת"ד ז"ל ע"ש. הרי לך ארבעה כתות בבעלי תשובה ובזה יובן וארבעה המה רמז לארבעה כתות הנז' מטיבי לכת אחרי השי"ת שאחרי ה' ילכו כאריה ישאג בשלושה ימים הנז"ל שאין לך בר ישראל שאינו מתעורר בתשובה בשני ימים של ר"ה ויו"כ:
Emor.22
או יובן לרמוז שלשה המה מיטיבי צעד רמז לשלשה ימים קדושים הנז"ל שהם מסוגלים הרבה לתשובה שנטהרים ישראל ומרוצים לפני אבינו שבשמים וזהו מיטיבי צעד וארבעה המה רמז לארבעה עדויות טובות שמעיד ס"מ לפני הקב"ה ביו"הכ מטיבי לכת לישראל וכמ"ש בפרקי ר' אליעזר וז"ל אמר ס"מ לפני הקב"ה יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפו רגל גם ישראל יחפי רגל מה מלאכי השרת אין להם קפיצה גם ישראל עומדים על רגליהם ביום זה מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא גם ישראל נקיים מכל חטא מה מלאכי השרת השלום מתווך ביניהם גם ישראל שלום ביניהם ביו"הכ הקב"ה שומע עדות המקטרגי' ומקבלו עכ"ל ע"ש הרי לך ארבעה עדויות טובות שמעיד על ישראל ובזה יתגברו ישראל כי הקטיגור נעשה סניגור:
Emor.23
או יובן בס"ד לרמוז שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת והוא דידוע שיש שלש בחינות בתיקון הנפש והם. האחד מה שנקרא גלגול סתם והוא למי שמת בסיבת שאר עבירות שבתורה שבא בגלגול כפי ההזדמן והוא בכל גוף שיזדמן. והב' הוא מה שנקרא יבום והוא למי שמת בלא בנים ובא ומתגלגל ע"י אחיו ובא בסוד היבום אשר זה נקרא סוד היבום. והג' הוא הנקרא עיבור והוא שלפעמים תתעבר נפש צדיק באדם אחר להיות עמו לעוזרו ולסייעו כדי להוסיף מצות וקדושה יתיר' וגם זה יהיה נמי לתועלת נפש הצדיק המתעברת בו כי כיון שהיא מסייעתו להוסיף מצות ותיקונים נוטלת חלק בהם וכמו שהאריך בזה רבינו מהרח"ו זלה"ה בש"ה בשם רבינו האר"י זיע"א ע"ש הרי שיש שלשה אופנים בתיקון הנפש הבאה בזה העולם הא' הוא סוד הגלגול הב' הוא סוד היבום הג' הוא סוד העיבור:
Emor.24
והנה נקדים עוד בס"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א בש"ה וז"ל ועתה נבאר את אשר התחלנו בו כי הנה הפסוק אומר פוקד עון אבות וכו' פי' כי עד ג' נפשות מגולגלות וישנות עם נפש אחת חדשה יכולות להתגלגל יחד בגוף אחד מיום שנולד באופן שהם ד' נפשות יחד וזהו ועל רבעים גם ז"ס פעמים שלוש עם גבר כי ג' נפשות מגולגלות יוכלו להתגלגל עם גבר אחד הוא הנפש הזה החדש אבל יותר מזה א"א להתגלגל ביחד אמנם אפשר להיות פחות מחשבון זה כי אפשר להיות שתתגלגל נפש אחת לבדה בגוף אחד או נפש אחת מגולגלת עם נפש אחת חדשה בגוף אחר או שנים מגולגלות עם חדשה אחת או ג' מגולגלות לבדם או ג' מגולגלות עם חדשה אחת אבל יותר מחשבון זה א"א להיות ליכנס בגוף אחד כנז"ל וכו' והנה גם בבחי' עיבור הוא עד"ז כי א"א שיתעבדו באדם ויתגלו בו רק ג' נפשות הבאות לסייע את הנפש עצמו של האדם הזה אשר עמו הם ארבעה אבל לא יותר מזה אבל פחות מזה אפשר להיות וכו' עכ"ל השייך לכאן ע"ש. ובזה יובן בס"ד שלשה המה מטיבי צעד כלומר ג' אופנים המה מטיבי צעד של הנפשות שהם סוד הגלגול סוד היבום סוד העיבור שכל אחד יש בו הפרש גדול מהשאר ואחר שרמז על כללות בחינות אלו אז בא לרמוז מספרם עד כמה אפשר להיות יחד בגוף אחד הן בבחינת הגלגול הכללי הן בבחי' העיבור ולז"א וארבעה המה מטיבי לכת דלא אפשר ללכת בגוף אחד יחד כ"א ארבעה והם ג' נפשות מגולגלות עם חדשה אחת והיינו לאפוקי שיותר מחשבון זה א"א ליכנס בגוף אחד אבל אה"נ פחות מחשבון זה הארבעה יוכל להיות וקרא רמז על קצה האחרון. או אפשר לפרש דכל הפסוק הזה כולו על ענין אחד רומז והוא דקאמר שלשה המה מטיבי צעד רמז על ג' נפשות ישנות שהם יתגלגלו עם נפש אחת חדשה דווקא ואז בין כולם יהיו ארבעה מטיבי לכת בגוף אחד והם השלשה הישנות עם נפש אחת החדשה שבצירוף כולם הם ארבעה ולא אפשר להיות יותר מחשבון זה:
Emor.25
ובזה יובן בס"ד לרמוז ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ר"ל. ונהר רמז להמשכת הנפשות יוצא מעדן ממקום עדון הנשמות להשקות את הגן הוא הגוף שיש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמו הגן הזרוע בו אילנות ודשאים מינים ממינים שונים להשקות מלשון השקה האמור בלשון הש"ס שהוא לשון חיבור ומשם ר"ל ממקום עדון הנשמות למעלה יפרד כח ההמשכ' הנז' לבא בזה העולם והיה לארבעה ראשים ארבעה דייקא דהיינו נפש אחת חדשה עם ג' ישנות מגולגלות עמה אבל יותר מזה החשבון לא אפשר להיות וחשבון זה הוא קצה האחרון עד פה יבא ולא יוסיף:
Emor.26
ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הפסוק וירא יוסף לאפרים בני שלשים והוא כי לאפ"רים גי' גלגו"ל עיבו"ר ע"ה וזהו וירא יוסף אותו האדם שהוסיפו לו על נפשו אחת החדשה עוד נפשות ישנות הן בבחי' הגלגול שהוא תכף בעת יציאתו לעולם והן בבחי' העיבור שיהיה בתשלום שנת הי"ג הנה כל אחד מהם הן הגלגול הן העיבור לא ימצא בו כי אם בני שלשים כלומר ג' נפשות דווקא יתרים על נפשו החדשה העיקרית שלו ולא יותר וזהו וירא יוסף לאפרי"ם רמז לגלגול ועיבור כנז' בני שלשים דווקא:
Behar.1
ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח. יובן בס"ד ע"ד מ"ש רז"ל וז"ל בשעה שאמר הקב"ה לישראל עשו לי משכן שאני משרה שכינתי ביניכם אמרו מ"הש ארץ ישראל נתת להם תורה נתת להם א"ל הקב"ה הרי נתתי להם הדינים עכ"ל ונמצא לפ"ז דמה דזכו בתרתי תורה וא"י הוא מכח הדינים שנתן להם וז"ש ועשיתם את חקתי היא כללות כל התורה שכולה היא בתורת חק שאפי' מצות שיש בהם טעם צריך האדם לקבלם בסוג חק כנודע ואת משפטי אלו הדינים תשמרו ועשיתם אותם הנה אז עי"ז וישבתם על הארץ היא ארץ ישראל לבטח שאין מי שיכול לקטרג עליכם בשבילה מאחר שיש לכם תרתי תורה ודינים ולא תורה דווקא לחוד:
Behar.2
ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שמדרגה האחרונה שבקדושה מכונית בשם ארץ היא הארץ העליונה כנודע והנה כל הבירור שצריך לברר ניצוצי הקדושה הוא בשבילה והנה כל ניצוץ וניצוץ שיתברר הוא נגאל מיד החיצונים הקלי' העושקים אותו אצלם והנה הגם שכל מצוה ומעשה טוב שיעשה האדם בדבר השייך לעו"הב הנה בזה הוא מברר ניצוצי הקדושה וגואל אותם מיד החיצונים הנה מלבד זה יש תועלת לברר ניצוצי הקדושה ע"י דברים גופניים דשייכים לעו"הז כגון אכילה ושתיה ומשא ומתן שאם האדם יאכל וישתה וכוונתו לש"ש וגם שיהיה בהיתר ולא באיסור ויזהר בברכה שתהיה בכוונה אזי הנה באכילה ושתיה שלו מברר ניצוצי הקדושה וגואל אותם מיד הקלי' וכן אם הוא עוסק במשא ומתן באמונה ונזהר מדברים האסורים השייכים למשא ומתן הנה הגם שעסק זה הוא גשמי לצורך עו"הז השפל עכ"ז הוא פועל פעולה גדולה למעלה ומברר בירור גדול מניצוצי הקרושה. ובזה יובן ובכל ארץ אחוזתכם דייקא שהיא עו"הז השפל גאולה תתנו לארץ העליונה לברר ולגאל ניצוצי הקדושה השייכים לארץ העליונה והכוונה דלא מבעייא מה שאתם מבררים ופועלים בענייני עו"הב שהם תורה ומצוה ממש אלא בכל ארץ אחוזתכם הוא ענייני עו"הז השפל גאולה תתנו לארץ ע"י שכל כוונתכם תהיה לש"ש בכל דבר ודבר:
Behar.3
או יובן לרמוז גאלה כתיב בלא וא"ו והיא גי' ט"ל כמנין יה"ו שעולים כחושבן ט"ל במילוי אלפ"ין כנודע והנה האדם צריך לקשר וליחד ה"א אחרונה עם יה"ו להשפיע בה וכידוע מ"ש הרש"בי זיע"א וז"ל שכינתא בגלותא שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל ואיהו יו"ד ה"א וא"ו דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו' ע"ש וידוע שה"א אחרונה מכונית בשם ארץ וז"ש גאלה גי' ט"ל רמז ליה"ו שעולים כחושבן ט"ל תתנו לארץ היא ה"א אחרונה כי שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל גם הנה גאלה היא נקראת בו"או הרי נעשה גי' מ"ה רמז לבחי' שם מ"ה תתנו לארץ העליונה להשפיע בה:
Behar.4
וכי ימוך אחיך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבוד עמך ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד. יובן בס"ד לרמוז בהקדים מ"ש רבינו מה"רחו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א בש"ה וז"ל והנה כל פרטי הנשמות כולם ירדו אל הקליפות חוץ מן החדשות הגמורות וכו' ודע כי כאשר הנשמות יוצאות מעמקי הקלי' כדי לבא בעולם הם צריכים בתחלה להתעבר במלכות כדי ליטהר ולהתנקות מאותם הקלי' והזוהמות שהיו בתוכם בראשונה וכפי גדר הנשמה כך יהיה בה כח וזכות להתעכב שם וכו' גם דע הקדמה אחרת כי הנה כל אלו הנשמות כאשר יוצאות מתוך הקלי' אינם יוצאות אלא ע"י התפלות של ישראל וכו' או ג"כ ע"י איזה יחוד שמיחד האדם איזה צדיק שיהיה או ג"כ ע"י איזה מצוה שיעשה האדם והנה יש נשמות שע"י איזה פגם שיש בתחתונים או מחמת פגם עצמם שחטאו בראשונה בהיותם בעו"הז וע"יז הם יורדות אל הקלי' אזי אם אז נזדמן יציאת ועליית איזה נשמה מתוך הקליפה ולהתעבר במלכות ולהתקן כנז"ל יש יכולת באותה הנשמה שבמלכות לאחוז באותם הנשמות הנפגמות קודם שירדו אל הקלי' ולהעמידם במקומם ולהחזירם עמה למעלה בתוך המלכות וכו' ושם יתוקנו כולם יחד ואח"ך יבואו בעולם וכו' אמנם אי אפשר זה אם לא שיניח קצת רוחא וישדי בגווה פירוש שהנשמה הראשונה שהיא במלכות נותנת כח אחד ממנה באותה נשמה הפגומה והיא מתלבשת בהאי רוחא ועל ידה היא נתקנת וזה הרוח נשאר תמיד עמה קשור עד זמן תחיית המתים ואז הם מתפרשות עכ"ל לשון הטהור זלה"ה:
Behar.5
המורם מכל האמור הוא שאותה הנשמה שהיא מכלל הנשמות שנפלו לקלי' בחטא אד"הר שהגיע זמנה לצאת ולהיות במלכות להתקן שם אזי אם יזדמן איזה נשמה שהיא יורדת אל הקלי' מחמת חטא עצמה או זולתה יכולה אותה הנשמה שהגיע זמנה לעלות לאחוז באותה הנשמה שהיא יורדת ולהחזיר אותה עמה למעלה בתוך המלכות. להתקן שם ואח"ך תבא לעולם ואמנם צריך שאותה הנשמה שהיא במלכות תתן כח ממנה לאותה הנשמה הפגומה ועי"ז נתקנת וזה הרוח נשאר עמה קשור עד תחיית המתים ודבר זה ברור למבין. ואמנם הנה מה שיש להסתפק בזה לכאורה כי אחרי שתבא זאת הנשמה לעו"הז והרוח של אותה הנשמה קשור עמה הנה אם יש חלק לאותו הרוח הקשור עמה במצות ומע"ט שעושה הנשמה בעו"הז דמאחר שהוא קשור עמה הנה גם הוא פועל עמה במצוה ובודאי צריך שיהיה לו חלק ומה גם שאותו הכח הוא המעמיד אותה כי על ידו היא נתקנה ובאה וא"כ בודאי שהסברה מכרחת שצריך שיהיה לו חלק במצות ומע"ט שעושה אותה נשמה וא"כ כשיפרד אותו רוחא ממנה בתחיית המתים לחזור אל אותה הנשמה השייך לה הנה ג"כ צריך ליקח חלקו המגיע לו מתוספת אורות ושבח שהשביח ממעשה המצות ולא שיהיה בגפו יבא בגפו יצא ואם היה נשאר במקומו בנשמה השייכה לו ודאי היה משביח ומרויח בחלק המגיע לו במעשה המצות של אותה נשמה וא"כ איך עתה שנקשר עם הנשמה האחרת כדי לסייעה בתיקון שלה יפסיד וכי בשביל שאני זכר הפסדתי אתמהה. ובודאי הגמור שהגם שרבי' האר"י זלה"ה לא גילה בזה מ"מ הסברא מכרחת שיקח חלק בתוספת אורות ושבח שהשביחה הנשמה ע"י התורה והמצות שעשתה בעו"הז וכשיפרד ממנה בתחיית המתים לשוב אל אחוזתו יקח חלקו המגיע לו עמו ולא יצא בגפו כן יש לקיים דבר זה מסברא האמתית. והנה באמת מצאתי בס"ד הדבר מפורש כן בענין בכיוצא כזה בדברי רבינו מהר"חו זיע"א עצמו בשש"ה הנז' שכתב וז"ל ונחזור לענין כי א"ל מורי ז"ל כי אני מוכרח להשתדל שאלו החברים שלי יתקנו מעשיהם לפי שאני יש לי רוחא בהון ונמשך לי ריוח אם הם יהיו צדיקים אבל הם אין להם רוחא בי ואין להם תועלת במעשי באופן שכל המצות שהם עושים יש לי חלק בהם על ידי ההוא דוחא דילי די בהון עכ"ל ע"ש הרי לך להדייא שהסברא שכתבנו בס"ד היא נכונה ואמתית וברורה ושוב ראיתי לרבינו ז"ל שכתב כן להדייא בפרק י"ג בש"ה ע"ש:
Behar.6
והנה מעתה נבא בס"ד לרמוז כל זה בפסוקים הנז"ל והוא כי באה התורה ללמר מוסר ודעת לאותה הנשמה הפגומה אשר נתנה לה אותה הנשמה רוחא ממנה כדי שתוכל להתתקן ולבא בעולם הזה וזה הרוחא רשריא בגווה ישאר קשור עמה עד תחיית המתים ואז יחזור לאותה נשמה השייך לה דלזה השתא צריכה אותה נשמה הפגומה שאחר שתבא בעו"הז לא תחטא ותקלקל עוד ח"ו יען כי עתה קשור עמה אותו רוחא דשרייא בגווה אותה הנשמה כדי להתתקן בו וא"כ איך תשלם ח"ו רעה תחת טובה לחטוא מחדש לעשות צער ונזק לאותו רוחא הקשור עמה וז"ש הפסוק כלפי אותה נשמה הפגומה וכי ימוך אחיך הוא אותו רוחא דשדיא אותה נשמה בגווך כי אותו הרוח עזב אותה הנשמה השייכה לו שהיתה במעלה רמה שהגיע כבד זמנה לעלות ולהתקן ובא אצל אותה הנשמה הפגומה שבעת שבא לה הרוח היא היתה פגומה ומוכנת לרדת אל הקליפות ולכן לזה הרוח שנקשר עמה קרי ביה כי ימוך ונמכר לך שזה הרוח שנקשר עמה מוכרח להיות קשור עמה עד תחיית המתים ולא יוכל להפרד ולשוב אל הנשמה השייכה לו קודם תחיית המתים וא"כ הוא משועבד לה להיות אתה עמה תמיד כאלו קנאתו בדמים. הנה אנכי מצוה אותך שלא תעבוד בו עבודת עבד והוא כי הנה יש נקרא עבד ויש נקרא משרת וההפרש הוא שהעבד הוא מוכרח לעבוד את רבו כל מלאכה שירצה ממנו ואפי' מלאכה בזויה ומנוולת אבל המשרת אינו כך דהמשרת אין לו בו קנין הגוף ואינו משרת אותו כי אם עבודה המוטלת על המשרת לעשות אבל אינו יכול למשול עליו שישרת אותו גם שירות מנוולת ובזויה כי יאמר לו אדעתא דהכי לא נשכרתי לך משא"כ העבד שגופו קנוי לו הוא מוכרח לעשות לו כאשר ירצה. והנה גם שבאמת הנפש צריכה היא להביט גם בצרכי החומר כי ההבנה והשכל יבא מצד הנפש עכ"ז אינה משועבדת לגוף בזה כי אם להביט בכדי הצורך ובדבר שאין בו איסור אבל לא בדבר איסור ח"ו וא"כ הגם שחייבת לשרת הגוף בזה אינה חייבת כי אם בדבר המוטל עליה שהוא כדי הצורך והקיום ובדבר היתר אבל לא בדבר איסור וכיוצא שהיא שירות בזויה ומנוולת לעשות ככל אשר יתאוה החומר ולז"א לא תעבוד בו עבודת עבד שלא תשמש בנשמה הזאת גם שידות מנוולת ובזויה והם דברים האסורים שהיא כשירות העבד וממילא גם ההוא רוחא יוזק עמה בזה כי הוא כלול וקשור עמה אלא כשכיר כתושב יהיה ר"ל כדוגמת השכיר והתושב שאינו מוכרח לשרת ולעשות שירות בזויה ומנוולת והנה עוד זאת אודיעך שאין רוחא זה קנוי לך להשאר עמך לגמרי אלא עד שנת היובל רמז לזמן תחיית המתים כמו ונתנה הארץ יבולה שיציצו מעיר כעשב הארץ יעבוד עמך שיהיה קשור עמך כאמור ואמנם אז באותו זמן היובל כלומר בתחיית המתים יצא מעמך הוא ובניו עמו כלומר אינו יוצא בגפו אלא לוקח חלק מתוספת אורות והשבח שהשביחה הנשמה מתורה ומצות והם נקראים בניו שיצאו ונעשו ונתהוו ממנו וכאשר הוכחנו לעיל בס"ד שצריך ליקח חלקו העולה לו מכחו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב שיחזור לאותה הנשמה השייכה לו וכאמור. ומה שאנכי מצוך עליו להזהר בו יען כי הנשמות עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כלומר שהוצאתים ממקום הקלי' שהם מצירים שלהם והם חביבים עלי הרבה ולכן עתה אותם הכחות שנמשכו מן הנשמות שעלו מן הקלי' להתקן במלכות ונקשרו עם נפשות הפגומות כדי לתקנם לא טוב שימכרו ממכרת עבד כלומר דוגמת העבד ממש שעובד אפי' עבודה מנוולת ובזויה ולכן אני מזהירך בזה והגם שאנחנו מרמזים בזה בס"ד על הנשמה והפסוק הוא לשון זכר הנה מ"מ לא איכפת אם מדבר על הנשמה בלשון זכר כנודע ובאמת שעיקר הסיפור הוא עם האדם בעל הנשמה ההיא שהמעשה רע או טוב הכל ממנו:
Bechukotai.1
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם. יובן בס"ד שאם האדם יקשר מחשבתו בתורה שאפי' בעת שהוא מהלך בדרך תהיה מחשבתו בתורה אזי יתקדש ויזדכך החומר שלו ולא יתגבר החומר שלו עליו בצרכי עו"הז ורק לעת הצורך והיינו בענין אכילה ושתיה לא תתגבר תאותו עליו כ"א בשבת ויו"ט שמצוה לאכול בהם אבל בחול לא תתגבר תאותו לאכול מעדנים כי החומר שלו יתקדש ויזדכך ולא יתגבר כי אם בדבר מצוה וכן בענין תאות המשגל לא יתגבר כ"א בזמן הצורך מליל שבת לליל שבת שהוא זמן עונה וגם לא יתאוה כי אם לאשתו ולא יתגבר להתאוות לאשה אחרת וכן הוא בכל דבר שיש בו תגבורת החומר והגשמיות לא יתגברו כ"א בשעת הצורך דווקא וכל זה יבא על ידי שהאדם יקשר מחשבתו בתורה ממילא יזדכך החומר שלו ויתקדש. גם ידוע שאם האדם יבא לחשב ולומר תמיד מתי תבא מצוה פ' בידי ואקיימנה אז אפי' אם לא זכה לקיים אותה המצוה בפועל מ"מ מאחר שנתאוה לאותה מצוה ונשתוקק וקוה שתבא לידו ויקיימנה אז הקב"ה מצרפה למעשה ומעלה עליו כאלו קיימה בפועל ובזה יוכל האדם לקיים כל תרי"ג מצות בשלימות והגם שיש בהם מצות שא"א לבא לידו לקיים אותם הנה הוא משלים אותם בזה וז"ש אם בחקתי תלכו ר"ל לא מבעייא שבעת שאתם יושבים שקטים ונחים בביתכם שתקשרו מחשבתכם בתורה אלא אפי' בעת שתלכו בדרך ג"כ אתם מקשרים מחשבתכם בתורה שמהרהרים בדברי תורה וכמ"ש הרב או"הח ז"ל ע"ש וגם עוד אם יש בכם מדה זו והוא כי את מצותי תשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר שהוא לשון ציפוי שכל אחד יהיה מצפה ואומר מתי תבא לידי מצוה פ' ופ' ואקיימנה אז הנה אם יש בכם ב' מדות אלו תרויחו בזה ריוח גדול ופתח במאי דסליק מניח והוא בשכר שאתם מצפים למצות אזי מעלה אני עליכם כאלו ועשיתם אותם בפועל שמחשבה טובה אנכי מצרפה למעשה ובשכר אשר בחקתי תלכו שתקשרו מחשבתכם בתורה תמיד אפי' בהליכה הנה בשביל זה אז ונתתי גשמיכם ר"ל הגשמיות שלכם הוא החומר הנקרא גשמיות בעתם כלומר בזמן הצורך דוקא כאמור בס"ד ולא יתגבר החומר שלכם תמיד להחטיא אתכם אלא יהיה דווקא בזמן הצורך ודבר בעתו מה טוב ואחר שתהיו קדושים כ"כ וראויים אז יתרבה השפע לכם מן השמים והוא ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש וכו' שתתברכו בברכות רבות ונשגבות:
Bechukotai.2
או יובן בס"ד לרמוז אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם והוא בחקתי אותיות ח"י ת"ק רמז ליסוד הנקרא חי וגם מילוי שם שדי שהוא בחי' היסוד הוא גי' ת"ק וזהו ח"י ת"ק תלכו אותיות ת"ל כ"ו כי חמשה גבורות שהם ה' פעמים אלהים הוא גי' ת"ל ושם הוי"ה ב"ה שהוא חסדים הוא גי' כ"ו וזהו תלכו אותיות ת"ל כ"ו רמז לחסדים וגבורות ולז"א אם בחקתי תלכו כלומר בח"י ת"ק רמז ליסוד תמשיכו חסדים וגבורות וזהו ת"ל כ"ו רמז לחסדים וגבורות ואת מצותי תשמרו מצותי גי' תקמ"ו רמז לעשר ספירות שעולה ר"ת שלהם גי' תקמ"ו כי בח"ב חג"ת נהי"ם גי' תקמ"ו ולז"א ואת מצותי רמז לעשר ספירות תשמרו לבלתי תפגמו בהם ח"ו אז בזה ועשיתם אתם ועשיתם לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה את"ם ר"ת 'את 'תפארת 'מלכות בזה יכולים לתקן וליחד בחי' תפארת ובחי' מלכות יחד ביחודא שלים ובתקונא שלים:
Bechukotai.3
ויובן בס"ד לרמוז עוד בזה והוא כי מלכות עם האותיות גי' תק"א ואם תצרף עמה מספר שם הוי"ה ב"ה במילוי אלפין שעולה גי' מ"ה שהוא בחי' תפארת יהיה סך הכל גי' תק"מו כמנין עשר ספירות שעולה ר"ת שלהם גי' תקמ"ו לרמוז שבחי' תפארת ובחי' מלכות הם שלמים ביו"ד ספירות. גם יובן בס"ד לרמוז עוד כי ישראל עולה מספרם תקמ"א כמנין מילוי מ"ה שהוא בחי' תפארת וכמנין מלכות כי מ"ה ומלכות עולים מספרם תקמ"א כמספר ישראל בדקדוק והוא לרמוז כי עיקר מעשה ישראל הוא ליחד בחי' שם מ"ה שהוא תפארת עם בחי' המלכות וכבר נודע מ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ בנים אתם לה' אלהיכם ולפ"ז אתי שפיר הרמז שרמזנו בס"ד במספר ישראל:
Bechukotai.4
ואפשר לרמוז עוד בזה כי הנה שם ישראל כמילואו כזה יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד גי' אלף וע"ה ועם הכולל חמשה אותיות העיקרים וכולל המלה הרי גי' אלף פ"א כמנין תפארת בדקדוק שעולה אלף פ"א לרמוז כאמור ובאמת שמדת תפארת נקרא ישראל וזהו תפארת ישראל ואתי שפיר:
Bechukotai.5
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. יובן בס"ד כי עובדי ע"ז טוענים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן הם משתחוים לשמש ולירח ולכל צבא השמים ואמנם הבל יפצה פיהם דהשכינה שורה בארץ ג"כ גם ידוע שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וא"כ איך חולקים כבוד לעבד בפני רבו והנה מה שהקב"ה השרה שכינתו בישראל בפומבי הנה מזה לא יוכלו להכחיש או"הע בהשראת שכינה למטה וממילא לא יוכלו להכריח את ישראל לעבוד כמותם וז"ש והתהלכתי בתוככם בפומבי ובזה אז והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם ולא תבואו לעבוד ע"ז ולהתערב עם הגוים מכח טענת מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו כי נסתרה טענה זו משום דאין חולקין כבוד לעבד לפני רבו:
Bechukotai.6
או יובן בס"ד והתהלכתי בתוככם כי שם ישראל אותיות אל הוא שם משמותיו של הקב"ה ונשאר ישר הנה אותיות אמצעיות כזה יו"ד שי"ן רי"ש הם גי' כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה ולז"א והתהלכתי בתוככם דייקא:
Bechukotai.7
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. יובן בס"ד כי ידוע שגזרת הגלות אשר בבין הבתרים היה ת' שנה והם עבדו רד"ו שנים דווקא והשאר צריכים להשלים בשעבוד מלכיות וא"כ השתא יציאת מצרים לא היתה חירות לגמרי כי צריכים להשלים השעבוד בשאר מלכיות ורק היתה חירות לגמרי ממצרים דווקא שלא יוכלו לשעבד בהם וז"ש אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ולא היתה הוצאה לחירות גמורה כי אם דווקא מהיות להם עבדים להם דייקא לאפוקי שאר מלכיות שצריכים אתם לעבוד שם להשלים הזמן וזכר דבר זה להודיעם כמה נפלאו חסדיו ית' עמהם שאם בא הזמן ויצאו אין כ"כ רבותא אבל לא נשלם הזמן עדיין והראיה שצריכים להשלים הזמן בשאר מלכיות ואפ"ה הוציאם מתחת ידם כדי שלא יאבדו לגמרי וזה דבר גדול וחסד גדול לפנים משורת הדין:
Bechukotai.8
אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. ויובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש רז"ל הטעם שבחר הקב"ה בישראל ונתן להם התורה וכפה עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו אותה ולא עשה כן לכל גוי היינו משום שהם ענוים ושפלים בעצמם מכל האומות והקב"ה אוהב הענוה הרבה לכן בחר בישראל ומאס באומות עכ"ד ז"ל. והנה מלבד טעם זה יש לומר נמי טעם פשוט להפך והוא דהתורה היא שרביטו של מלך והיא חמדה גנוזה ויקרה רבת המעלות ואין ראוי להשתמש בה כי אם אנשים גדולי הארץ מן המובחרים שבתחתונים ולא אנשים פחותים והנה באותו זמן שנתן הקדוש ב"ה התורה לא היה שום אומה ולשון במעלה הרמה אפי' א' מאלף ממעלת ישראל כי יצאו ממלך קשה וערות הארץ ביד רמה ונקרע הים לפניהם והענן הולך לפניהם יומם ולילה בעמוד אש להאיר להם יומם ולילה ואכילתם לחם מן השמים והיו עשירים טעונים כסף וזהב ממצרים לרוב משתי הביזות ביזת מצרים וביזת הים ונפל פחדם על כל העמים באופן שלא היה נמצא בעולם שום אומה ולשון באחד מאלף ממעלתם והתנשאותם וגם היו מן המובחר שבשוכני ארץ וע"כ כשהגיע זמן נתינת התורה וירידתה לארץ באותו זמן שהם במעלה רמה ראה הש"ית שהם דווקא ראויים להשתמש בכלי חמדה כזו ולכן ניתנה להם. והנה הנפקא מנה בין ב' הטעמים אלו הוא כי לפי טעם זה השני הנה כשישראל בגלות והאו"הע מושלים בהם וסורו טמא קראו למו וחרפה לוקח כל הנקרא בשם עברי אז יאמרו בגוים שמעתה אין להם רשות לישראל לעסוק בתורה ולהשתמש בכלי חמדה יקרה כזו יען כי מה שזכו לקבל אותה הם ולא אחר היינו משום שבאותו זמן היתה המעלה להם דווקא ואמנם אח"ך כשחזרה השררה והממשלה לאו"הע וניטלה המלכות מישראל והם כבושים תחת ידי האו"הע אז אדרבה אין ראויים הם להשתמש בה והאו"הע הם ראויים ח"ו לעסוק בה חלילה דזיל בתר טעמא משא"כ לטעם הא' שכתבנו באמת משם רז"ל דמה שבחר הקב"ה בישראל בשביל שהם ענוים ושפלים א"כ אדרבה יותר ראויים להשתמש בכתר תורה בגלות יען כי מאחר שהם בגלות מוכרח שיהיו ענוים ושפלים יותר מבראשונה וא"כ לפי טעם זה דרז"ל לא אפשר שימצא בשום אופן שיוכלו האו"הע ליקח התורה מישראל שתהיה להם:
Bechukotai.9
והנה הש"ית ברוב חסדו וטובו רצה לעשות הוכחה שהטעם שבחר בישראל ונתן להם התורה הוא כטעם הא' שכתבנו באמת בשם רז"ל דהוא בשביל שהם ענוים ושפלים ולא בשביל הטעם הב' כדי שאז לא יהיה פתחון פה לאו"הע לטעון כנגד ישראל ולומר הטעם כטעם הב' כדי שיבטלו אותם מן התורה ויקחו אותה מהם בגלותם והיינו שהש"ית עזב את כל ההרים הגבוהים ולא נתן התורה כ"א על הר סיני שהוא שפל מכולם וגם בחר דווקא במשה רבע"ה שתנתן התורה על ידו דוקא ולא יצטרפו עוד עמו אנשים גדולים מישראל והקפיד הש"ית הרבה על זה וצוהו בפירוש וא"ל ואיש לא ועלה עמך ומבואר הטעם דמה שהקפיד הש"ית שתנתן דווקא על יד מרע"ה הוא בשביל שהיה עניו מכל האדם והקב"ה אוהב הענוה והשפלות. וא"כ השתא מכח שתים אלה מוכח הוכחה גמורה ברורה ושלימה שהטעם שנתן הקכ"ה התורה לישראל דווקא הוא כטעם הא' שכתבנו בשם רז"ל בשביל שהם ענוים ושפלים מכל האומות והקב"ה אוהב הענו' והשפלות דהראיה שעזב את כל ההרים הגבוהים והרמים ובחד בסיני שהוא שפל מכולם וכן בחד במרע"ה דווקא בשביל שהוא עניו וממילא אותו הטעם הב' שכתבנו נסתר מזה דאדרבא מצינו להפך וא"כ נתחזקה התורה ביד ישראל עד עולם ואפי' כשיהיו בגלות לא יוכלו האומות לטעון כנגדם וליטול אותה מהם וז"ש אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' לתחתונים הנה היא דווקא בינו ובין בני ישראל ואין לשום אומה ולשון שייכות ועסק בה כלל יען כי ניתנה בהר סיני דוקא וגם ביד משה דווקא והטעם בשביל שהם ענוים ושפלים והקב"ה אוהב הענוה והשפלות וא"כ ממילא נמצינו למדין מזה שגם הטעם שניתנה התורה תחלה לישראל דווקא הוא משום שהם ענוים יותר מן האומות ולא כאותו הטעם הכ' שכתבנו וא"כ איך שייך שיהיה פתחון פה לאומות לקחת התור' מישראל אח"ך דאם גלו אדרבא ישראל הם ראויים לה יותר מבראשונה לפי טעם ראשון ובזה יובן הפ' בסוף הפרשה אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני והכוונה אלה המצות אשר צוה ה' את משה הם דווקא אל בני ישראל ולא לאו"הע יען כי הם ניתנו בהר סני דוקא וכאמור:
Bechukotai.10
או יובן בס"ד לפרש והוא דהנה יש לחקור למה נתן הקב"ה התורה לישראל באופן שיהיה הוא ית' נגלה עליהם בקולות וברקים וענן כבד והרעיש כל העולם בזה ודבר הוא ית' עם ישראל פנים בפנים ועוד עשה דברים המבהלים את הרעיון דבר אשר לא ישוער ולא יסופר והיה די שיעלה מרע"ה לבדו לשמים ויקבל התורה מהקב"ה ויצוהו השי"ת את עשרת הדברות עם שאר המצות והוא יבא ויצוה את בני ישראל מפי הקב"ה כל הדברים אשר צוהו ה' ולמה צריך להתגלות הוא ית' עליהם שהוא דבר פלאי פלאות הפך הטבע. ואמנם נתנו טעם לזה והוא כי הש"ית ידע שעתידים לצאת אחר זמן אנשים טמאים ובטומאתם ובכישופם עושים עצמם נביאי השקר ובודים תורה חדשה מלבם הפך תורת מרע"ה והנה אם לא היה הקב"ה נגלה לישראל בכבודו בנתינת התורה ודבר עמהם פנים בפנים אלא היה שולח להם דברים ע"י מרע"ה דווקא מתחלה וע"ס הנה אז היו נביאי השקר וסיעתם מכריחים את ישראל לתעות אחריהם ולבטל תורת מרע"ה ח"ו באומרם מאי חזיתו דסמכיתו על מרע"ה ולא סמכיתו אדידן הלא גם בנו דבר ונתן לנו תורה חדשה זאת הפך אותה התורה וצונו לצוות לכם בה והנה הטמאים הללו גם הם היו מראים לעיני העולם קצת פעולות שקריות ע"י כישוף ושמות הטומאה שיודעים וממילא היו מכריחים את ישראל לתעות אחריהם ולבטל תורת מרע"ה ח"ו כי לא היה להם פתחון פה להשיב להם ואמנם עתה שנתן לנו את התורה ע"י מרע"ה ונגלה עלינו תחלה בקבלתה פנים בפנים ודברו שמענו מתוך האש בלתי אמצעי כלל עד שבכל דבור ודבור מהקב"ה ששמעו ישראל פרחה נשמתם והמה אמרו למרע"ה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות א"כ השתא אם יבאו הטמאים נביאי השקר וסיעתם ויבדו מלבם תורה חדשה בשקר וכזב ויאמרו שכן צוה הש"ית ח"ו הנה לא יוכלו להכריח את ישראל לבטל תורת מרע"ה ולילך אחר תורתם השקרית באמרם מאי חזית וכו' יען כי יאמר נא ישראל טענה אלימתא וחזקה והוא כי אנחנו בית ישראל כשנתן לנו הקב"ה את תורתינו הקדושה הוא ית' נגלה עלינו בכבודו ודבר עמנו פנים בפנים וקולו שמענו מתוך האש הגדולה עד שאנחנו רצינו שידבר עמנו מרע"ה מרוב הפחד שהיה לנו וא"כ אם הוא ח"ו כדברכם שהש"ית חזר ליתן תורה חדשה ח"ו הפך תורת מרע"ה א"כ היה צריך ג"כ שיתגלה עלינו לעיני כל העמים כאשר נתגלה כבר בהר סיני והוא ידבר עמנו וכל הפלאות ופלאי פלאות שעשה מקודם בהר סיני בשעת נתינת התורה היה צריך לעשות גם עתה מחדש ומאחר שאין בידכם לעשות כל זאת אין אנחנו עוזבים התורה שלנו שניתנה לנו ע"י מרע"ה אשר הוחזק אצלינו לנביא אמת ושלוחו של מקום באותו מעמד הגדול והנורא הוא מעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר את כל מעשה ה' אשר עשה הפלא ופלא ועיין להרב יערת דבש ז"ל מ"ש בזה ע"ש והנה כטענה זו יבושו הבוגדים ריקם ויתמלא פניהם קלון ויחפרו ויכלמו ויפלו ממועצותיהם כי אין להם פה להשיב ולא מצח להרים ראש יהיו כמוץ לפני רוח וסערה תפיץ איתם ואם כן השתא בזאת הטענה אפילו אם יבואו כל הרוחות שבעולם אינם מזיזות את ישראל מאמונתם ומתורתם ותמיד יהיו אחוזים ודבוקים בתורת אמת. וז"ש אלא החוקים והמשפטים והתורות אלה דייקא כלומר אלה הם דווקא ולא יתחדש עוד זולתם כאשר ירצו לבדות מלבם נביאי השקר יען אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בינו ובין דייקא כלומר שלא דבר ה' עמהם ע"י אמצעי אלא בינו וביניהם היו הדברים בהר סיני ואח"כ היה ביד משה שהם מרוב פחדם רצו אח"כ שידבר עמהם מרע"ה אבל בתחלה נתגלה עליהם השי"ת בכבודו ואמד הדברים בינו לבינם ממש בלתי אמצעי וא"כ השתא מוכרח שיתמידו החוקים והתורות האלו ולא ישתנו יען שאם בא איזה נביא שקר לשנותם ישיבו כנגדו טענה אלימתא כאמור:
Bechukotai.11
איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה וכו'. הנה בפרשה זו פרשת ערכין מצינו ראינו ארבעה מדרגות בערכי האדם הא' מבן חדש ועד בן חמש שנים ערך הזכר הוא חמשה שקלים הב' מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה ערכו הוא עשרים שקלים הג' מבן עשרים שנה וער בן ששים שנה ערכו הוא חמשים שקלים הד' מבן ששים שנה ומעלה ערכו הוא חמשה עשר שקלים הרי ד' מדרגות יש בערכי האדם כמפורש בתורה והנה מה שנחלק ערך האדם לד' מדרגות דווקא לא פחות ולא יותר הוא כדי שהאדם יביט ויקח מוסר לעצמו בימי חלדו והנה נקדים תחלה מ"ש הרב עוללות אפרים ז"ל במאמר י"ח וי"ט וך' וכ"א שבארבעה תוארים תארו את האדם וביאתו לארץ האפילה זו ומכולם משכיל לברך את ה' בעו"הז על הרעה בשמחה ובטוב לבב כמו שמברך על הטובה בהיות שהרעה היא לטובתו בלי ספק כי טוב ה' לכל והתואר הראשון הוא שבעו"הז הוא דומה לכניסתו לחצר שלפני הטרקלין וכמ"ש חז"ל שעו"הז דומה בפני עו"הב כפרוזדור שלפני הטרקלין ומזה יקח המשכיל לימוד והערה שלא יבקש לעצמו בעו"הז גדולות והצלחות המדומות כי אין מדרך המלך לכבד את הראוי לכבוד בחצר שלפני הטרקלין שיד כל אדם שוה בו כי אם בבואו לפני המלך בחצר גינת ביתן המלך שם הוא חולק מכבודו לאשר יחפוץ כי החצר שלפני הטרקלין שהוא עשוי לרכיבה אין בנוהג שבעולם לכבד שמה הבאים במקום הבלבול והמבוכה והמבקש שם שישימו לפניו מטה ומנודה וכסא ושולחן וצועק ומתרעם על שלא ניתן לו שם ככל אוות נפשו אין לו מקום ללון כ"א על סכלותו שגרמ' זאת לבקש המנורה במקום הבלבול והמבוכה וכמבואר בעקרה פרשת מקץ ביאר היטב כי העו"הז דומה לפרוזדור שאינו עשוי כי אם לצורך הרכיבה לרכוב שמה במרכבת המשנה והתורה והוא עשוי לצורך הכניסה אל עולם המנוחה אשר ינוחו יגיעי כח. והתואר השני הוא מצינו שדימו את עו"הז לקיץ שהוא זמן ההכנה והפעולה בזריעה וחרישה וכמבואר במשלי שלמה לך אל נמלה עצל וכו' תכין בקיץ לחמה וכו' וכל זה הוא הערה למשכילים שהעו"הז אינו כי אם הכנה לעו"הב והחי יתן אל לבו שחמדות עו"הז הווים ונפסדים ויבא למעט בהם בכל היכולת וכו' וגם עוד ילמוד הערה זו מצד היותו בעו"הז שנמשל לקיץ כפועל הזה אשר מסר לו רבו שדה וכרם לעבדו ולשמרו כמ"ש ויניחהו ה' בגן עדן לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות לא תעשה הנך רואה בעיניך ומשם תוכל להבין שמצד שמירות התורה והמצוה האדם בעו"הז כפועל אשר מסר לו רבו שדה וכרם לחרוש ולזרוע בימות הקיץ וראוי שלא לחוש בימי הקיץ על עמלו והיותו יגיע ובלתי נח כ"א בימי החורף נאספו כל מעשיו מן השדה וכך שנו חכמים היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וכן שלמה הע"ה אמר לך אל נמלה עצל אוגר בקיץ לחמו הרי שהמשיל עו"הז המכין לעו"הב כמו הקיץ המכין לחורף וכו' ולהנחה זו מי הוא זה אשר מלאו לבו לאמר יש לו מקום ללון על שאין בידו בעו"הז כפי רצונו בחמדת עו"הז אחרי אשר עדין לא נשלם זמן השכירות. התואר השלישי דימו את עו"הז לשוק כדעת המליץ הגדול שהמשיל עו"הז לשוק ושלמה הע"ה חתם הענין בפסוק וסבבו בשוק הסופדים וסגרו דלתים בשוק וכל זה בינוי אל עו"הז שנמשל כשוק זה וליומא דשוקא שאליו נאספים כל העדרים הרועים רוח והכל לקנות בו חיי שעה וכל באיה לא ישיגו ארחות חיים בפרידתו ומחייתו כי אם להביא לביתם ויטו שכמם לסבול משא וטלטול הדרך ולא יעצור אותו הגשם והשלג וקור וחום יום ולילה לא ישבותו את העם ממעשיהם רק ילכו לסבלותם במקומות הסכנה נתיב לא ירעו ואליו הוא נושא את נפשו וסביר וקביל עליו שלא לחוש גם על אכילתו אם מעט ואם הרבה יאכל לחם צר ומים לחץ ולא יחוש על משכבו בלילות ויקח מאבני השדה וישם מראשותיו מלבד שאר הטרדות והבהלות הנוראות והעצומות שהוא מקבל עליו בעבור חיי שעה ובבואו ליומא דשוקא הוא ממהר לקנות שם עובר לסוחר אצל כל פנה שלא יעבור זמן הקצר ההוא שבהעלותו יסעו גם הסוחרים ולא ימצא לקנות וכו' כך הוא הענין בכל יושבי חלד אשר למחיה באו בעבור חיי שעה שאין האדם מקפיד על אכילתו הטובה היא אם רעה ויתר תענוגיו המעט הם אם רב כי כן גרר האורח הנוטה ללון וכל היום לא ינוח ולא ישקוט כדי למצוא הסחורה אשר בקשה נפשו וא"כ על אחת כמה וכמה וק"ו בן בנו של ק"ו שצריך האדם לסבול בעו"הז כל התלאות הנזכרים בעבור חיי עולם וימהר לחטוף ולקנות עד אשר לא יעברו משך ימי חלדו כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. התואר הרביעי הוא מה שדימו את האדם בעו"הז כשליח אשר למחיה שלחו הש"ית הנה לקנות בעו"הז סמא דחיי לחיות את נפשו ולהשיבה אל מקום חוצבה והפתאים מועלים בשליחותם ועוסקים בדברי' בטלים לאסוף ולכנוס ושוכחי' עיקר השליחות וכמבואר בעקידה ז"ל שהביא משל על זה לבני המדינה ששלחו שליח לארץ רחוקה ונתנו לו צרור כספו בידו צדה לדרך די מחסורו כל ימי עיכובו בארץ ההיא והשליח הסכל ההוא בבואו שמה ראה את הארץ והנה רחבת ידים ומקום סחורה מה עשה הלך וקנה סחורה בזה הממון אשר נתנו לו צדה לדרך והרויח וחזר לקנות והרויח עד אשר היה טרוד בקניית הסחורה ושכח עיקר השליחות אשר בעבורה נשתלח שמה לסוף אסף ממון לרוב ופירש בספינה לימים נטבעה ספינתו בים ושב בבושת פנים לארצו והעלה חרס בידו וזה וזה לא נתקיימה בידו כי עיקר השליחות שכח והממון שקבץ אבד בענין רע ולא היה בידו דבר להשיב אמרים אמת לשולחיו בכן דברו אתו משפטים וישימוהו בשאול תחתית מקום אשר אסירי המלך אסורים שמה. והנמשל מבואר מעצמו שזה האדם אשר שלחו ה' לעו"הז למחיה שלחו ה' הנה לעשות חיל בתורה ומצוה כי זה כל האדם ר"ל כי לבעבור זה לבד שלחו ה' לארץ מאפליה זו ועסק זה יהיה בידו עיקר ואז ידע להשיב לשולחיו דבר כמ"ש שלמה הע"ה להודיעך קשט דברי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך הורה בבירור שאמרי אמת התוריים הם לכדי שתוכל להשיב דבר והשליח צריך גם הוא לפנות דעתו מכל עסק או תענוג גופני כדי שתהיה דעתו פנויה לקיים דבר שולחיו ושלא יעשה כמו שעשה השליח שוגה ופתי הנזכר במשל הנז"ל. וגם עוד צריך האדם לנהוג בעצמו כמנהג הגר הבא לארץ רחוקה שאינו חושש על עלבונו הגם שיבזוהו שמה כמבואר בעקידה בפ' מקץ בתנאי הגרות ע"כ תורף דברי הרב ז"ל שם בשינוי קצת ע"ש באורך וברוחב מה שהרחיב שם לפי דרכו ע"ש:
Bechukotai.12
הנה נמצינו למדין שבארבע תוארים תארו את האדם וביאתו לעו"הז והתואר הא' הוא שיחשוב עצמו שבעו"הז דומה הוא כנכנס לחצר שלפני הטרקלין התואר הב' הוא שיחשוב עצמו כפועל בעו"הז שנמשל לקיץ שהוא זמן ההכנה והפעולה כאמור. התואר הג' הוא שיחשוב עצמו כסוחר הבא ליריד שהוא יום השוק כאמור. התואר הד' הוא שיחשוב עצמו כשליח בעו"הז אשר שלחו רבו לרגל את הארץ ואחר שיעריך את עצמו בשכלו ויחשוב להיות הוא בע"הז בתואר הארבעה תוארים הנז"ל אז יבא לקחת מוסר השכל ולהעיר הערות גדולות להשכיל ולהטיב דרכיו בעו"הז כדי להשיג ארחות חיים ולכן לזה עשתה התורה ד' מדרגות ערכין לאדם כדי שמזה החי יתן אל לבו להעריך עצמו בארבעה תוארים הנז' שיחשוב עצמו כנז"ל:
Bechukotai.13
או יובן בס"ד לפרש מה שחילקה התורה ערך שנות האדם לד' מדרגות הוא כדי שהאדם ישים לב לצפות לארבעה דברים שבהם תלויים החיים של האדם וכמ"ש בילקוט תהלים ע"פ תודיעני ארח חיים אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה מבקש צפה לחכמה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ד"א צפה ליסורין שנא' ודרך חיים תוכחות מוסר. ד"א צפה ליראה שנא' יראת ה' תוסיף ימים. ד"א צפה למצות שנא' שמור מצותי וחיה עכ"ל ע"ש. וכולהו אתנהו ומוכחו מקראי ונמצא שהם ארבעה דברים המסוגלים לחיים ולכן העריכה שני האדם וחייו לד' מדרגות לרמוז לאמור:
Bechukotai.14
או יובן בס"ד שחילקה תורה לד' מדרגות כנגד ארבעה יסודות שהם בנין האדם וקיומו והם אש רוח מים עפר ומכל יסוד נמשך לאדם טבע רע ומדות רעות וכמו שהאריך בזה מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשער קדושה וחילק לכל יסוד מדות רעות הנמשכות ממנו והנה אם האדם יטה לדרך החיים והטוב אדרבה יהיה קונה מדות טובות ויקרות מד' יסודות הנז"ל כנודע וא"כ השתא לזה חולקה התורה ערכו לד' מדרגות כדי שישים לב להעריך בדעתו מה שיוצא ונולד מארבעה יסודות הנז"ל הן לטוב הן להפך ואז בזה ידע את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה ובזה יבין כי מעשה הטוב וההפך הכל תלוי ביד האדם על כל אשר יחפוץ ילך כי הקב"ה ברא טבע האדם וחומרו שקול ואמצעי ותלה הדבר בבחירת האדם על כל אשר יחפוץ יטנו:
Bechukotai.15
והנה עדיין צריכין אנחנו לבאר בס"ד מה שיש לכאורה לתמוה בפרשת ערכין זו והוא שבתחלה נקט מבן עשרים ועד בן ששים ואח"ך מבן חמש ועד בן עשרים ואחד כך מבן חדש עד בן חמש ואחד כך מבן ששים ומעלה והנה ממ"נ אם הפסוק רצה להתחיל מן הגדולים בשנים תחלה ואחר כך על הקטן ממנו בהדרגות אם כן הו"ל למנקט תחלת הכל ערך בן ששים ומעלה ואם הפסוק רצה למנקט הערך הגדול בממון תחלה ולא אזיל בתר סדר השנים א"כ הו"ל למנקט ערך בן ששים שנה ומעלה קודם ערך מבן חודש ועד חמש יען כי בן ששים ומעלה ערכו ט"ו שקלים ומבן חדש ומעלה ערכו חמשה שקלים. ויובן בס"ד לפרש שהפסוק נקט תחלה ערכים שנופל בהם השינוי שאינם מתמידים והם השלושה הראשונים ואח"ך נקט ערך התמידי אשר לא ישתנה לעולם כל זמן שהאדם חי על פני האדמה שערך בן ששים ומעלה אינו משתנה עוד ואפי' אם יחיה אלף שנים ג"כ זה ערכו ולא ישתנה ולכן לא כלל ערך זה עם שאר ערכין. ומה שזכר ערכין המשתנים תחלה וערך שאינו משתנה לבסוף הכל כדי לעורר את האדם שיקח מוסר לעצמו והוא כי חמדות עו"הז שישיג אותם תחלה בעו"הז כולם נופל בהם השינוי שאם האדם נתהוה למאכל חשוב ותבשיל חשוב הנה אם יבא לאכול ממנו תמיד בלתי הפסק ערב ובקר וצהרים יהיה קץ ומואס בו בתכלית ואם לא ישנה סעודותיו ממין זה למין זה לא ימצא נחת רוח וכן אם האדם אוהב קול שירים ושרות אם יתמיד בדבר אחד יהיה קץ בו ונמאס בעוניו ומוכרח הוא לשנות ולהחליף מדבר לדבר וכן הוא במלבושי האדם וכן הוא בכל דבר גופני מתאוות עו"הז שאין האדם הולך בהם בלתי שיעשה בהם שינוי והתחלפות משא"כ חמדות עו"הב הם תמידות ואין בהם שינוי כלל ואדרבא כל מה שהאדם יתמיד בהם יותר יהיה אוהב אותם וכאשר עיניך תחזינה בתורה ומצות ואם האדם יביט בכל זה יראה בעיניו איך ענייני עו"הז כולם הבל וריק ואיך ענייני עו"הב כולם ישרים ונכונים ואז יקח מוסר לעצמו ויבחור להדבק בארחות חיים. ולכן לזה אמרה התורה ערכין שנופל בהם שינוי תחלה שבזה יש רמז לעו"הז שהיא תחלה שנופל בה שינוי והתחלפות אבל ערך מבן ששים ומעלה שאין בו שינוי והתחלפות כתוב לבסוף שבו יש רמז לעו"הב שהיא לבסוף שאין נופל בה שינוי והתחלפות אלא הכל תמידות וקביעות גמורה וצריך האדם להביט בכל זה וליקח מוסר לעצמו ללכת בדרכי ה' ולשמור מצותיו וחוקותיו תמיד כל הימים כדי להשיג אורחות חיים:
Bechukotai.16
והנה אפשר לרמוז עוד בס"ד בזה והוא דהנה ערכין אלו שנופל בהם שינוי והתחלפות שהם רמז לעו"הז הם שלשה הקטן שבהם הוא ערך חמשה שקלים והגדול ממנו הוא ערך עשרים שקלים והגדול ממנו הוא ערך חמשים שקלים והם רמוזים באותיות הכ"ן שהם חמשה ועשרים וחמשים ובא הרמז בזה לרמוז כי כל ענייני עו"הז הם הכנה לעו"הב וכמ"ש למעלה שעולם הזה הוא הכנה לצורך עו"הב ולכן נרמזו אלו השלשה שנופל בהם השינוי בתיבת הכ"ן והנה כפי העדר הכתובים בפסוקים בתחלה ערך החמשים ואח"ך העשרים ואח"ך החמשה הרי יבא בהם הרמז באותיות נכ"ה מלשון נכוי וחסרון לרמוז שכל מה שהאדם יכול לנכות ולחסר מחמדות עו"הז הוא טוב לו בעו"הז ובעו"הב השי"ת יזכנו לעבדו בלב שלם ובנפש חפיצה לאור באור פני מלך חיים אכ"יר:
Bechukotai.17
ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן. יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל כשישראל חוטאין גורמין שיסתלק אותיות אל"י ממיכאל וישאר מ"ך וכמ"ש לעיל בס"ד בהפטרת כי תשא ע"ש וז"ש ואם מך הוא אם נעשה שם מיכאל מך שנשאר בו אותיות מך דווקא הנה הוא מערכך כלומר משום שאין ערכך חשוב בעיניו ית' ע"י העונות שעשית שערך האדם וחשיבותיו הוא תלוי בקיום המצות והעבודה ולז"א מערכך. או יובן בס"ד לרמוז על הויו של השם ואל"ף של הכסא וז"ש ואם מך הוא רמז לאותיות הו"א של השם והכסא אם כביכול הם מך שאינם עולים ומחוברים עם השם והכסא כראוי להם ה"ז מערכך כי השי"ת תלה הדבר במעשה ישראל אשר יעשו וכפי עילוי חשיבותם ומדרגתם בתורה ומצות ועבודת ה' כן יהיה עילוי בדברים שבקדושה למעלה ולז"א מערכך ולכן צריך והעמידו לפני הכהן כלומר והעמיד וא"ו לפני הכהן הוא הקב"ה כביכול והוא"ו רמז לששה דברים שעליהם העולם עומד וכמ"ש רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ועוד אמרו על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום הרי זכרו ששה דברים שהעולם עומד עליהם ולז"א והעמיד וא"ו רמז לששה דברים לפני הכהן הוא הקב"ה כביכול שהמצות שיעשו ישראל הם עומדים כתריס בפני הפורענות והם העומדים לפני הש"ית ומליצים יושר וזכות על ישראל ואז והעריך אותו הכהן שערכם וחשיבותם יהיה על ידו ית' כי חפץ חסד הוא ולא ע"י ב"ד של מעלה:
Bechukotai.18
לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל. יובן בס"ד לרמוז כי הנה הש"ית ברא את האדם ושלח לו בעו"הז ב' אדונים אחד טוב וא' רע והם יצ"הט ויצ"הר ואמנם נתן הבחירה ביד האדם שהוא עצמו יבחור אדון אחד משני אדונים אלו להשתעבד תחת ידו שאם ירצה להשתעבד לאדון טוב הוא היצ"הט הרשות בידו ואם ירצה להשתעבד תחת אדון הרע הוא היצ"הר הרשות בידו והנה בודאי מי שיש לו מוח בקדקודו ודאי יבחור להשתעבד תחת יד אדון הטוב ולמה ירצה להשתעבד תחת יד אדון רע להביא רעה לעצמו ואיך יתכן שיחליף אדון הטוב באדון הרע וישתעבד תחת הרע וכמו שאמר הפסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וכו' החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והכוונה שנתתי לפניך את שתיהם ואמנם אנכי אייעץ אותך שתבחור בחיים שהוא הטוב המוחלט דוקא ולא תחליף הטוב ברע. והנה כללות הבני אדם הם שלשה מדרגות הראשונה הם צדיקים גמורים שבחרו בחיים ושעבדו עצמם ליצ"הט דווקא ולא ליצ"הר. והב' הם הבינונים שהם פוסחים על שתי הסעפים ששעבדו עצמם ליצ"הט וליצ"הר שיש בידם מצות ויש בידם עונות וא"כ הם ממוצעים בין הטוב ובין הרע שאינם טוב גמור ואינם רע גמור. והג' הם רשעים גמורים ששעבדו עצמם ליצה"ר דווקא שהחליפו הטוב ברע ובחרו הרע והנה הבינונים וכ"ש הרשעים גמורים שניהם לא יוכשרו לפניו ית' כי העיקר צריך להיות האדם משועבד תחת הטוב לגמרי ולא ישליט הרע עליו כלל ולזה באה התורה לרמוז לא יבקר בין טוב לרע יבקר מלשון נטישה ועזיבה וכמו שמצינו בתרגום ירושלמי שתרגם תשמטנה ונטשתה תשמטון יתה ותבקרון יתה וכיוצא בזה פי' ז"ל בקורת תהיה פי' הפקר וכן בלשון המשנה הבקר לעניים פי' הפקר וכמ"ש השר"ש ז"ל וז"ש לא יבקר בין טוב לרע כלומר לא יטוש ויעזוב עצמו ונפשו שתהיה בין טוב לרע ר"ל שיהיה ממוצע בין הטוב ובין הרע והיא כמדרגת הבינונים שיהיה דבוק בזה ובזה שאינו נקרא טוב גמור ואינו רע גמור אלא פוסח על שתי הסעפים וזהו בין טוב לרע שיהיה בין יצ"הט ליצ"הר וגם עוד ולא ימירנו ליצה"ט ביצה"ר והוא מדת הרשעים גמורי' שהם משעבדים עצמם ליצה"ר לגמרי ומחליפים הטוב ברע וזהו ולא ימירנו ובא הכתוב ללמד לאדם להתרחק משני מדות אלו של הבינונים ושל הרשעים גמורים ולא זו אף זו קתני והנה אחר שהזהירו בזה אז בא הכתוב ללמדו דעת ויראת ה' שאם ח"ו נכשל ולא די לו שהיה במדרגת הבינונים שהם ממוצעים ומשועבדים תחת יד שניהם אלא הרשיע יותר והיה רשע גמור שהחליף הטוב ברע לגמרי ולז"א ואם המר ר"ל שהרשיע יותר להיות רשע גמור וכבר המיר החליף הטוב ברע הנה העצה היא שישתדל לחזור ולהחליף החליפין זו שעשה שאחר שהמיר הטוב ברע הנה בעתה ישתדל לחזור ולהחליף הרע בטוב וידבק בטוב וז"ש ואם המר אז ימירנו עוד מחדש לאותו החליפין שעשה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה ואפי' שהיה רשע גמור יש לו תקנה לחזור ולתקן מחדש והנה אם ישוב בתשובה כראוי שיחליף הרע בטוב לגמרי ויצא מתחת יד היצ"הר לגמרי וישתעבד תחת יד היצ"הט אזי אני מבטיחו שוהיה הוא ותמורתו יהיה קדש כלומר היצ"הט והיצ"הר יהיו בדרגא חדא שידוע שאם האדם יצא מתחת יד היצ"הר לגמרי ויכניעו בתשובה גמורה שעושה אזי יזכה שגם היצ"הר יהיה כיצ"הט וכמ"ש גבי אברהם אע"ה כי מצאת את את לבבו נאמן לפניך לבו לא נאמר אלא לבבו כלומר ביצ"הט וביצ"הר שהיצ"הר שלו יתהפך להיות הוא עצמו יצר טוב וזהו שאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש שהיצה"ט והיצה"ר יהיו בדרגא חדא שיתוקן הרע ויהיה טוב. ואחר שזכה לכל זאת הנה מעתה צריך עוד שמירה וזהירות גדולה וסיג ופרישות שלא יחזור ויקלקל מעשיו ויתלכלך בעונות כאשר היה מקודם בחטאו וזהו ולא יגאל מלשון נגואלו בדם שהוא לשון טנוף ולכלוך והכוונה לומר שאחר שנטהר ותיקן מעשיו צריך אז ליזהר שלא יגאל ויתלכלך בעונות עוד מחדש:
Bechukotai.19
או יובן בס"ד לרמוז ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש והוא בהקדים הקדמה נפלאה שכתב בספר וילקט יוסף דף קל"ג משם הרב אספקלריא המאירה ז"ל וז"ל אדם נחלק לג"פ י"ה וחוה כשאכלה מעץ הדעת פגמה פיה ונתוספו לכל שלשה פעמים י"ה פ' ונעשה שלשה פעמים פי"ה וזה היה עיקר פגימתה שהביאה שלשה פיפי"ן וצריכה כל פ' ליה ואלו הג' פיפי"ן שקלקלה חוה היינו נגד ג' עונות שעשו כמ"ש רז"ל אד"הר עבר על ע"ז ג"ע ש"ד וכל אחד נתן כח לפ' אחת להגביר בחיצונים ולפיכך נתעוררו ג' פיפי"ן והנה ישראל במצרים תקנו ב' פי"פין ומשה רבינו ע"ה תיקן אחת ונראה שמשה רבינו ע"ה תיקן אותה פ' של ג"ע והיינו דא"ל הקב"ה מיד בגילוי הסנה של נעליך ודרשו בזו"הק שצווי זה קאי על פרישת האשה ולא היה יכול משה להוציא את ישראל ממצרים עד שיתחיל לתקן תחלה פ' של ג"ע כי הב' פיפ"ין אחרים שהם ע"ז וש"ד כבר תקנו ישראל בעבודת פרך דכתיב בפי' בקרא בפרך ושניהם סוף פסוק ולא נזכר עוד תיבה זו בכל המקרא ודרשו חז"ל אל תקרי בפרך אלא בפה רך רמזו לנו הסוד הזה שעשו הפ"ה רך והמתיקו הפי"פין כי לעומת ע"ז עבדו בהם בעבודה קשה וכו' ולעומת ש"ד השליכו כל זכוריהם ליאור ושחטו הילדים אך הפ' הג' שהיא לעומת ג"ע לא הותקנה לפיכך הוצרך משה לתקן בפרישתו מן האשה כנ"ל ולעומת אלו הג' פי"פין שקלקלה חוה הם ג' פיות לגיהנם וכל פתח נתקן לעומת אותו המיועד לו דהיינו לנגד ע"ז הרי אותו הפ"ה גיא בן הנום אשר הוא סמוך לירושלים כמו שדרשו רז"ל ע"פ ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש ודרשו חז"ל באש שרפו בניהם באש והיינו ע"ז ואותו הפה אשר במדבר מקום הפקד הוא כנגד ג"ע שכל הנואף ומנאפת עושים עצמם הפקר כמש"ה ותפשקי את רגליך לכל עובר ואותו הפה אשר בים הוא כנגד ש"ד מאותן ששופכין דמם כמים עכ"ל ע"ש:
Bechukotai.20
ועוד מצאתי בספר הנז"ל בדף קל"ד שכתב ג"כ משם הרב אספקלריא המאירה ז"ל הנז' וז"ל עיין מה שכתבתי באות י"ב שחוה אכלה מעץ הדעת צירפה ג' פיפין לג' י"ה ולזה הסוד היתה פרה אדומה כי בהצטרף ג"פ פ' לג"פ י"ה ג"פ צ"ה והם בגי' פרה ממש ולסוד זה היתה פרה לטהר זוהמת טומאה ראשונה הנז"ל והרי גם צריך ליתן בה ג' מינים עץ ארז ואזוב ושני תולעת עם פרה הרי רפ"ח לתת כח להוציא רפ"ח ניצוצות הקדושה שהטביע אד"הר בחטאו יותר מכל הקליפות שכל עיקר בריאת מעשה בראשית היה כדי לתקן רפ"ח ניצוצין הנז"ל בסוד ורוח אלהים מרחפת כנודע לחכמי האמת וענין הפה שצרפו בחטא' זה היה עיקר הפגם שהפרידו יסוד מן מלכות כנודע והרי יסוד גי' פ' על כן פגמו בפ"ה וגרמו להעלות אותן פיפי"ן א"ף קצ"ף שצ"ף וע"י כן גרמה מיתה לעולם וזש"ה ומוצא אני מר ממות את האשה די"ל אמאי אמר לשון מר הרי בכל מקום שמזכיר בקרא טובה והפכה הרי רעה בא כנגד' שבמלת רע כלול כל צרה שבעולם אבל מר אין מקום לומר כלל אבל סוד הענין הוא שחוה בחטאה הוציאה ג' פיפי"ן מהחיצונים שהם עיקרם מות וזהו קדושת הלשון שאמר ומוצא אני מר ממות ר"ל ג' פיפי"ן אלו שהם בגי' מ"ר הן המוצאת ממות את האשה דהיינו שבאו ע"י אשה היא חוה שהביאתן לעולם עכ"ל ז"ל ע"ש:
Bechukotai.21
והנה הקדמה זו עוד מצאתיה ראיתיה בס"ד בליקוטי שושנים להרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זיע"א זלה"ה וז"ל אדם נחלק לג' חלקים ר"ל ג' פעמים י"ה גי' אדם ואדם במספר ט' ר"ל אב"גד הוז"חט בכללו גי' אדם והנה נחלק לג"פ י"ה וחוה כאשר אכלה מעץ הדעת הוסיפה על כל י"ה פ' ונעשה פי"ה פי"ה פי"ה בסוד גדול שאמרו רז"ל חוה הביאה מר לעולם כי הוסיפה על כל י"ה פ' גי' מ"ר וה"ס גדול ונורא כאשר הוסיפה על כל י"ה פ' ונעשית א' פעמים א' ב' פעמים ב' ג' פעמים ג' ד' פעמים ד' עד ט' פעמים ט' גי' מ"ר ממש התאנה חנטה פגיה תאנה ר"ת תרח אברהם נחור הרן פגיה סוד ג' פי"ה פיה פתחה בחכמה. ונודע כי רבקה תקונה של חוה בסוד ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ס"ת חו"ה לפיכך כתיב בה נקרא לנערה ונשאלה את פיה ואד"הר בא בתיקון יעקב אע"ה והנה אדם נחלק לג' חלקים י"ה מספרם מ"ה וחוה הוסיפה מ"ר על מ"ה וז"ס נפלא בא אחיך במרמה מ"ר מ"ה והנה אדם וחוה גרמו ט"ל קללות בעולם וזה אחיך גי' ט"ל וזהו ויתן לך מט"ל וכו' עכ"ל לשון הטהור ע"ש:
Bechukotai.22
והנה קודם שנבא לרמוז בס"ד הקדמה הנז' בפסוק פרשתינו זאת אשר דברנו בו הנה נבא לרמוז תחלה בס"ד כמה מקראי קדש בהקדמה זו וה' יהיה בעזרתנו תמיד אכי"ר. והוא כי אפשר שלזה הטעם דרשו רז"ל ע"פ כי חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה שהקפידו על מוצא הפה והיינו כי התורה היא סמא דכולא ומביאה חיים לעולם ולכן כדי לתקן הפ"ה הנז"ל שהביאה מות לעולם צריך להוציא התורה בפה שמביא אז חיים לעולם כי יבא דבר שבפה ויתקן את הפ"ה הנז"ל והשתא בזה אתי שפיר פסוק פיה פתחה בחכמה שרמזו הרב מהר"ש ז"ל כנז"ל והוא דהכי קאמר פיה רמז לאותיות פי"ה שעשתה חוה פתחה מלשון פתח הסמדר שהוא לתיקון בחכמה ע"ד מ"ש כי כולם בחכמה עשית וכל זה יהיה ע"י שתורת חסד על לשונה שיבא דבר שבפה ויתקן הפ"ה:

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.