← Library

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Vayeshev.13

   וימאן ויאמר הן אדוני וגו'. יובן בס"ד לפרש דהנה לכאורה יפלא על דבריו שנתן לה טעם בשביל שמסר אדוניו הכל בידו וכו' ואיך יעשה לו ככה ויהיה כפוי טובה דמשמע מדבריו שאם לא היה דבר זה נוגע לרבו או אם יהיה ברצון רבו כך היה מקבל ח"ו לעשות מעשה כזאת חלילה וחס ואיך יתכן זה וא"כ למה השיב לה דברים כאלו ואמנם ודאי שהוא מתחלה לא השיב לה בך אלא הוא מיאן בדבריה בשביל חומר העון ואמנם אחר אשר ראה כי אין מועיל זה לנגדה ועדיין היא מתאמצת לתובעו בפה לכן הוכרח להשיב לה דברי טעם אלו לשכך דעתה ולז"א הפסוק וימאן ויאמר וכו' שהכוונה הוא שאל תחשוב שתחלת הכל השיב לה דברים כאלו אלא תחלה הוא מיאן דוקא על כל צד שיהיה בשביל חומר האיסור ואחר שראה שעדין עומדת כמורדה לתובעו ויאמר וכו' שא"ל דברים לשכך את דעתה:

2. Vayeshev.14

   ותתפשהו בבגדו לאמר שככה עמי. לכאורה תיבת לאמר יתור נפיש ויובן בס"ד לפרש שהיא לא דברה אותו היום תכף עמו שישכב עמה כדרכה כי היתה מפחדת פן תכף בשמעו דברים אלו ממנה יברח החוצה ולא תוכל לתופסו ולכן הוכרחה להיות תחלה תופסת אותו בבגדו בלתי שתדבר עמו קודם ואחר שכבר תפסה אותו בבגדו אז תבעתו בפה ותאמר שכבה עמי ולכן הוצרכה תפיסת הבגד מעיקרא וז"ש ותתפשהו בבגדו בשביל כדי לאמר לו שכבה עמי שאם לא היתה תופשת בגדו מקודם לא היתה א"ל שכבה עמי כי ידעה שתכף מתחלת דבריה יברח ומה תועיל לה זה אבל אחר שתפשה בבגדו בטחה שאז תוכל לדבר עמו ולא יברח וזהו דקדוק תיבת לאמר שהכוונה עשתה כן בשביל לאמר כן.

3. Vayeshev.15

   ותקרא לאנשי ביתה לאמר הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול. הנה גם כאן לכאורה תיבת לאמר יתו"ר נפ"ש. ויובן בס"ד שכוונת אמריה להם שאל תחשבו שדבר זה נוגע לי דווקא אלא הנה זה נוגע גם לכם וגם אתם צריכים להתרעם על זאת יען כי ודאי סופו לתבוע אתכם ח"ו דמאחר שמלאו לבו לגשת אלי לשכב עמי כ"ש שגם אצלכם יעשה כה ולז"א ותקרא לאנשי ביתה לאמר הביא לנו וכו' לצחק בנו ר"ל מה שראוי לאמר הוא הביא לנו וכו' לצחק בנו לשון רבים ולא בי דוקא אלא גם לכם שדבר זה נוגע לכם ג"כ יען בי כ"כ מלאו לבו לעשות שבא אלי אני הגברת לשכב עמי ולא ניצולתי כגערה ובדברים רבים אלא הוצרכתי שאקרא בקול גדול ובזה אז יכולתי להנצל ממנו שהוא בשמעו שהרימותי קולי ואקרא אזי פחד ויעזוב בגדו בידי וינס ויצא החוצה.

4. Vayeshev.16

   ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים והיה שם בבית הסוהר ויהי ה' את יוסף וגו'. יובן בס"ד דרך רמז הצדיק נקרא יוסף על שם שהוא הולך ומוסיף בעבודת ה' וגם הולך ומוסיף במעלתו עד שאמרו רז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתן מתוספת עליה' והנה עיקר השם הוא על הנפש שכל העבודה והיראה הוא ממנה והנה הקב"ה שלח את הנפש של הצדיק לזה העולם כאלו הוא בית האסורים נחשב לה ומה שהוצרכה לבא הכל בשביל כדי לברר ניצוצי הקדושה המעורבים ברע ביד הקלי' גם כדי לברר המעורב בדצח"ם גם ידוע שיש בחינת ש"ם ניצוצות שצריך לבררם והם רפ"ח וב"ן סך הכל ש"ם ניצוצות שצריך לבררם ובזה יובן ויקח אדוני יוסף אותו רמז להקב"ה הוא אדון הצדיק ויתנהו אל בית הסוהר ששלח הנשמה לעו"הז כי הוא בית האסורים יחשב לה והוא מקום אשר אסירי המלך מלכו של עולם והם ניצוצי הקדושה אסורים ופירש הענין יותר ואמר ויהי שם בבית הסוהר ר"ל ניצוצי הקדושה שאנכי מדבר עליהם הם ש"ם ניצוצות וזהו ויהי ש"ם ניצוצות בבית הסוהר והנה הבא ליטהר מסייעין אותו ואז הקב"ה יסייע את הצדיק בעבודתו עד גדר שיכניע לו את היצ"הר הוא השטן ומכניעו עד שעושה אותו כיצ"הט לו ע"ד שאמרו רז"ל ע"פ כי מצאת את לבבו נאמן לפניך לבו לא נאמר אלא לבבו שהיצ"הר ג"כ הכניעו להיות כיצ"הט שיסייעהו לעשות עבודת הבורא יתברך וז"ש ויהי ה' את יוסף עם הצדיק שהוא הולך ומוסיף בעבודת ה' ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר הוא שטן הוא יצ"הר אשר הוא מושל בעו"הז ובידו אסורים והכוונה שיצ"הר גם כן נכנע ונעשה לו כיצ"הט לסייעו בעבודתו יתברך ואז ויתן שר בית הסוהר הוא שטן הוא יצ"הר ביד יוסף הוא הצדיק את כל האסירים אשר בבית הסוהר פי' שנתן לו כל ניצוצי הקדושה השייכים לו שהיו אסורים בבית הסוהר כי מלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה ר"ל את כל אשר עושים החיצונים הם גונדא דיצ"הר לגנוב ניצוצי הקדושה לבלעם חנם הוא היה עושה להפך כנגדם לברר מהם ניצוצי הקדושה ולהוציא בלעם מפיהם כי זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שפירש רבינו האר"י זיע"א על מאמרם ז"ל שאמרו ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן והביאו הרב כסא דוד ז"ל ע"ש ולז"א וכל אשר הם עושים שם הוא היה עושה להפך כנגדם להוציא בלעם מפיהם. ומה שהצליח בזה להיות היצ"הר וגונדא דיליה נכנעים תחת ידו הוא מפני שאין שר בית הסוהר הוא השטן היצ"הר רואה את כל מאומה בידו ר"ל שאין רואה בידו עון כדי שיקטרג עליו בו ויתגבר עליו ובעל כרחו יהיה נכנע תחת ידו וזה שלא מצא עון בידו ג"כ הוא בעזרתו ית' וזהו כאשר ה' אתו והוא ע"ד שאמרו רז"ל גבי דוד הע"ה וה' עמו אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא וז"ש באשר ה' אתו ששכינה עמו ואיך יבא לידי חטא ולכן דין גרמא שאשר הוא עושה בתיקונים ויחודים עושה מלשון ובן הבקר אשר עשה שהוא לשון תיקון ה' מצליח שמצליח התיקון בידו:

5. Vayeshev.17

   הפטרת וישב רק אתכם ידעתי וכו'. יובן בס"ד לפרש המשך הפסוקים שהש"ית בא להוכיח את ישראל השוכנים בגלות המר ע"י הנביא ותחלה אמר לו שאל יתרעמו בדעתם בראותם כי אנכי מדקדק עמהם ומענישם על מעשיהם הרעים ואו"הע גם שירבו לפשוע יותר ויותר הם שקטים ושאננים על כן אמר תחלה רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה שהק"בה לא גילה סוד תורתו וגדולתו ורוממותו כי אם לישראל גם לא השרה שכינתו כי אם עליהם והם חבלו וגורלו על כן מן הראוי לדקדק עליהם יותר ולכן ואפקוד עליכם וכו' והן עתה בא אז לדבר עמהם דברים המשככים את האוזן והמתקבלים על הלב כדי לאמץ את רוחם בקרכם באורך גלותם המר והנמהר והגיד להם שורש מכתם האנושה והורה להם הדרך אשר ישכון אור לנפשם לחבוש מכתם ולרפאתם רפואה שלימה רפואה חלוטה לעד לעולם. ואלה הדברים אשר דבר בראשית מאמר הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו והכוונה הלא אתם בית ישראל מצפים בגלות לביאת משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שיבואו יחד ולא יהרג משיח בן יוסף והנה זה איך אפשר להיות בלתי שיהיו ישראל מקושטים בתורה ובמצות ומעשים טובים כדי לעורר עליהם אז מליצי יושר למעלה על זאת מאחר שהכל תלוי במעשה ישראל אשר יעשו הן לטוב הן להפכו ח"ו. וז"ש הילכו שנים יחדיו הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לגאול אתכם בלתי אם נועדו ישראל תחלה בתמיהה ונועדו מלשון עידי וקישוט ר"ל שצריך תחלה שיהיו ישראל מקושטים בתורה ומצות כדי שיזכו לזאת. או יובן הילכו שנים יחדיו קאי על משיח בן דוד האמתי ואליהו הנביא המבשר ועל דרך האמור בס"ד:

6. Vayeshev.18

   הישאג אריה ביער וטרף אין לו. יובן בס"ד דרמז על ב"המק הנקרא יער דכתיב בית יער הלבנון ואריה רמז לישראל אשר מאריות גברו וידוע שיש רפ"ח ניצוצות שצריך לבררם וכשיתגברו הכל אזי יתוקן העולם ותהיה גאולה שלימיה ויבנה בית שלישי במהרה בימינו אכיר. והנה בעתה בגלות המר בעו"הר בית המקדש מסור ביד הגוים והמה מדקדים בהיכלו וקול נתנו בבית ה' כיום מועד ובא הנביא לומר אתם בית ישראל אשר צועקים בגלות על חרבן הבית ותבקשו בנין בית שלישי איך אפשר להיות זה בלתי שיתבררו תחלה הרפ"ח ניצוצים ולז"א הישאג אריה ביער וטרף אין לו ר"ל הישאג אריה ישראל ביער כלומר בשביל היער הוא ב"המק הנקר' בית יער הלבנון וטר"ף הם רפ"ח ניצוצים אשר הם ע"ה גי' טר"ף אין לו בתמיהה והא ודאי שצריך תחלה שתבררו הרפ"ח ניצוצים שהם ע"ה רפ"ט בסוד פרו"טה רפ"ט ו"ה ואחר כך תבקשו מהקב"ה בנין בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר:

7. Vayeshev.19

   היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד. יובן בס"ד הכונה לומ' דמה שתליתי בנין ב"המ בענין בירור הרפ"ח ניצוצין היינו משום דהא בהא תליא דאיך יתכן שיבואו זרים ארורים לב"המק מקום משכן כבודו יתברך אם לא היה להם כח מניצוצי הקדושה אשר עשקו וגנבו הקלי' ח"ו כי הם כל כחם בזה ולולי ניצוצי הקדושה אשר לכדו בידם היו כלים ואובדים ומה שנתגברו וקול נתנו בבית ה' כיום מועד הוא מכח ניצוצי הקדושה אשר אתם ולכן אמרתי לכם הישאג וגו' וטרף אין לו כי תחלה צריכי' אתם ליקח כלי זיין שבידם ולפסוק חיותם כדי שאז תבנו בית חדש ותשבו בטח לעולם ועד וז"ש היתן כפיר קולו הוא עשי הרשע הכופר בהקב"ה ר"ל היתכן שהיו יכולים זרע עשו ליתן קולם ממעונתו של הקב"ה הוא ב"המק וכמ"ש הפסוק קול נתנו בבית ה' כיום מועד בלתי אם לכד השר שלהם ניצוצי הקדושה בתמיהה ונמצא שכל כחם הוא מניצוצי הקדושה אשר אתם ולכן אני אומר לכם בית ישראל שצריך שתבררו תחלה את ניצוצי הקדושה:

8. Vayeshev.20

   התפול צפור על פה הארץ ומוקש אין לה. יובן בס"ד לומר כי בלתי האמור הנה עדיפא מינה אומר לכם בית ישראל התפול צפור וגו' והוא כי הנה דבר ידוע הוא שהנשמה היא חלק אלוה ממעל והיתה עומדת למעלה בשמים בהשקט ובטח נהנית מזיו השכינ' ולמה באה לעול' השפל הזה בתוך המצודה הקשה והלואי שתהיה יציאה כביאה ואמנם הדבר ידוע שביאתה לזה העולם הכרח גדול להשלים חסרונה והם רפ"ח ניצוצין שנפלו ממדרגתם והם שייכים לכל נשמות בית ישראל ומוכרחת אז הנשמה לבא לעו"הז לסגל תורה ומצות כדי שאז ע"י עסק התורה והמצות תעורר שורש עליון ותברר הניצוצות השייכים לשרשה מן הרפ"ח הנז"ל ואם לא היה לה מחסור זה קודם ביאתה ודאי לא היתה באה לעולם השפל הזה להיות ניצודת במצודה קשה כזאת וא"כ מאחר שתכלית ביאת נשמת הישראלי לעו"הז הכל בשביל בירור הרפ"ח ניצוצין הא ודאי יפה אמרתי לכם הישאג וכו' שתליתי בנין הבית שהוא גמר תיקון האמיתי בבירור הרפ"ח וז"ש התפול צפור וכו' ר"ל מלבד דברי אשר דברתי לכם לאמר היתן כפיר קולו וכו' הנה עוד אומר לכם בית ישראל ואוכיח במישור לעיניכם והוא התפול צפור היא הנשמהעל פח הארץ היא המצודה הקשה של עו"הז ארץ החומרית ומוקש אין לה מתחלה קודם ביאתה בתמיהה שאם לא היה לה מוקש מקודם לא היתה באה לעולם השפל הזה והמוקש שלה הוא נפילת הרפ"ח שנפלו ממדרגתם יצריכה היא לבררם ולתקנם ונמצא שיפה אמרתי שהדבר תלוי בבירור ניצוצי הקדושה.

9. Vayeshev.21

   היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד. יובן בס"ד לפרש הנה השתא בא לומר שאם תאמרו בית ישראל מאחר שהדבר תלוי בבירור ניצוצי הקדושה להוציאם מן הקליפות ולתקנם א"כ תקותינו נכזבה ח"ו דמי יודע אם יש בידינו כח להוציא בלעם מפיהם. לזה בא הנביא לנחמם ולחזקם במעשיהם כי ודאי יש ויש בידכם כח עצמי להיות מחצדי חקלא ולשבר כח הס"טא להוציא בולעם מפיהם ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה והוא כי דיבור ישראל אשר יצא מפיהם בתורה ותפלה וברכות עושה רושם גדול למעלה ומעורר שורש עליון והוא חרב פיפיות להכרית החוחים והקוצים ולשכר כח הס"טא והנה ידוע שישראל נקראים חיים כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום כי המה מדרגא דחיי אבל או"הע נקראים מתים כי הם מסטרא דמותא ולכן מאחר שישראל הם חיים מסטרא דחיי גם דבריהם אשד יצא מפיהם בענייני העבודה הם חיים וקיימים וחזקים לעשות רושם גדול למעלה משא"כ או"הע אשר הם חשובים כפגרים מתים ופיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר ובהבל באו ובחושך הולכים אזי גם דבריהם מהבל ימעטו והיו כלא היו ולז"א היעלה פח מן האדמה פ"ח ר"ת פ"ה חי"ים רמז לפה ישראל אשר יעלה ממנו דיבור תורה ותפלה וברכות ולכד לא ילכוד ניצוצי הקדושה מיד הקליפות בתמיהה שבודאי דיבורם יעשה פירות ללכוד ניצוצי הקדושה מן החיצונים ולהוציא בולעם מפיהם בכח עליון וא"כ חזקו ואמצו בית ישראל שבודאי דבורכם הכול יוכל והצל יציל באין ספק:

10. Vayeshev.22

    אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. יובן בס"ד שבא הנביא עוד להחריד את ישראל בתשובה ואמר אם יתקע וכו' והכוונה שאנחנו בית ישראל מצפים לקול שופר הגדול אשר עליו אמר הכתוב ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים והוא אשר יהיה בגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר. והנה אמר הנביא איך תזכו לזה החרדה הטובה אם לא תהיו מקודם אתם עצמכם חרדים על מעשיכם לשוב בתשובה שלימה וז"ש אם יתקע שופר בעיר הוא שופר גדול שלעתיד ועם אלו ישראל לא יחרדו בתשובה בתמיהה שצריך תחלה להיות חרדים הם על מעשיהם בתשובה ואז הק"בה כנגד זה יחריד העולם לטובתם ויתקע כשופר גדול הנועד להם:

11. Vayeshev.23

    אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה. יובן בס"ד שבא הנביא עתה לנחמם על ריבוי הצרות ואורך הגלות המר הזה שהגם שיראו תוקף גלות וצרות ידעו נאמנה שהכל הוא לטובתם שרצה הק"בה לתקנם ולזכותם מהר אל הטוב העצמי אשר הבטיח לנו ע"י עבדיו הנביאים וכמ"ש הפסוק כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלהיך מייסרך כי כמו כוונת האב המייסר את הבן ומכהו בשביל לתקנו שיהיה מוכשר לקבל הטובות הראויים אליו כן הק"בה מייסר את ישראל כדי לתקנם ולהכשירם לקבל הטובות הנשגבות הנועדות להם. ואם יראה האדם דבר שהוא רעה אין זה רעה בהחלט אלא הוא סיבה ועילה לצמיחת קרן הטוב העתיד לבא והסוף יוכיח על התחלה וכמ"ש הנביא בישעיה ואמרת כיום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד וכו' והנה ידוע שמלת עשה תתפרש לשון תיקון כמו ובן הבקר אשר עשה כלומר אשר תיקן וכן לא עשה את שפמו וז"ש אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה כלומר לא תיקן בתמיהה שבודאי שהרעה היא תיקון ולא קלקול שבזה תיקן הק"בה כמה עניינים לישראל שיהיו מוכשרים לקבל הטוב.

12. Vayeshev.24

    כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. יובן בס"ד שבא הנביא עתה בסוף דבריו ליתן לישראל סימן על הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר והוא כי ידוע שדור אשר יבא בו משיח צדקנו יתפשט לימוד הסודות הרבה כי לימוד הסוד הוא מסוגל יותר לקרב הגאולה ולכן תמצא כי מזמן רבינו האר"י זיע"א התחיל להתפשט לימוד הקבלה כי ימים אלו קרובים לגאולה וכל יום ויום ראוי לבא משיח צדקנו ורק העונות הם המונעים ה' הטוב יכפר בעדנו ובעד כל בית ישראל אכי"ר ולכן מאוד הפליגו חכמי המוסר ז"ל בלימוד זו"הק כי הגם שאין כל אדם יודע סודן של דברים עכ"ז הדיבור היוצא מפיו עושה רושם למעלה כל אחד כפי מדרגתו ומעלתו וז"ש כי לא יעשה אדני ה' דבר רמז לענין הגאולה כי אם גלה סודו הוא לימוד הסוד אל עבדיו הנביאים הם חכמי הדור שהמה במקום נביאים וכמ"ש חכם עדיף מנביא ורוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם יה"ר שיבא הגואל במהרה בימינו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר:

13. Miketz.1

    הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. פירש"י ז"ל אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו ובלשון זה כבר דשו ביה רבים ואפשר לפרש בס"ד ע"ד דאיתא בגמרא גבי לוי בר סיסי ששלחו רבינו הקדוש ז"ל להיות רב ודיין בעיר אחת ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה בכבוד גדול וכל מה ששאלו ממנו לא ידע להשיב כלל וכשבא לפני רבינו הקדוש ידע להשיב על הכל וא"ל רבינו הקדוש למה לא ידעת להשיב להם בעת ששאלוך א"ל שעשו לו בימה גדולה והושיבוהו בכבוד גדול וזחה דעתו עליו ושכח תלמודו ע"ש נמצא שמי שהוא חכם ורוצים להעלותו לגדולה מן הקצה אל הקצה על הרוב תזוח דעתו עליו ולא תשאר בו חכמתו כבראשונה. והנה כאן גבי יוסף שהיה חבוש בבור ובפתע פתאום נתבקש לפני המלך שנצטרך אליו המלך לפרש לו חלום הא ודאי צריך שתזוח דעתו עליו ולא תשאר בו חכמתו כאשר היתה אתו ולז"א הנמצא כזה ופי' רש"י ז"ל אם נלך וכו' הכוונה שאפי' אם תניחו במונח שיש באשר הוא שם איש חכם כמותו במדרגה אחת אבל עכ"ז אם נלך ונבקשנו לאותו החכם דהיינו שנהיה אנחנו צריכים אליו לבקש אותו עכ"ז הנמצא כמוהו דהא ודאי כשיראה שאנחנו מבקשים אותו וצריכים אליו תזוח דעתו ואותה החכמה שהיה לו לא תשאר אצלו וא"כ אם תניחו במונח שהנה בעתה באשר הוא שם יש דוגמתו בחכמה עכ"ז אם נלך ונבקשנו לא ימצא כמותו כי ודאי יחסר מחמת שתזוח דעתו עליו:

14. Miketz.2

    ואפשר לפרש עוד בס"ד טעם על מה שנקוד על תיבת איש זקף גדול והוא דידוע שחוק מצרים הוא שעבד לא ירים ראש ואם כן איך אפשר שימלוך יוסף עליהם להיות שליט על הארץ מאחר שהיה עבד לשר הטבחים ואמנם באמת זה אינו דגבר כיוסף הכל יעידון יגידון עליו שאין נכנס בסוג עבדים ואיש כזה לא ימכר לעבד ומה שהיה בתורת עבד הכל היה בגניבה שגנבוהו ואנסוהו להיות עבד וז"ש הנמצא בזה וא"ת למאי נפקא מינה מאחר דהעיקר חסד ממנו שהוא עבד ואין זקיפה לעבד במצרים דחוק מצרים הוא עבד לא ירים ראשו לז"א איש בטעם זקף גדול ר"ל זהו בכלל איש ואינו בכלל עבד וא"כ הזקיפה היא למי שהוא גדול ולא למי שהוא קטון שתחשבהו לעבד והראיה אשר רוח אלהים בו שיש לו נבואה אלהית ואם היה זה מעיקרו עבד איך תשרה עליו נבואה דמלבד שהנבואה אינה שורה כי אם על אנשים מיוחסים הנה זאת ועוד אחרת שהנבואה צריכ' התבודדות והעבד הוא מושלל מדרך ההתבודדות ומי יניחנו להתבודד וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על דברי שר המשקים שאמר לפרעה ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ע"ש ואם כן איך שייך להכניסו בסוג עבד והשתא הזקיפה שאנחנו זוקפים אינה זקיפה כי אם לגדול שהוא גדול בסוג אנשים ולא קטון בסוג עבדים ולכן הטעם של תיבת איש הוא זקף גדול:

15. Miketz.3

    ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום וגו'. י"ל דלכאורה תיבת אני מיותרת והיה די לומר ושמעתי עליך לאמד וכו' ויובן בס"ד דהנה פרעה אותה שעה היה מסוכן בעצמו ממראה החלום והיה רוצה לשמוע פתרון החלום מפי יוסף מהר רגע אחד קודם כדי שאז תנוח דעתו ורוחו וכמ"ש רז"ל ששר המשקים לא הגיד לפרעה על יוסף עד שראה נפשו יוצאה וא"כ בא וראה כמה גדל צער פרעה וכמה הוא רוצה לשמוע הפתרון מהר חיש. ואמנם שיער בדעתו שודאי יוסף לא יקבל לפרש החלום מהר ותחלה יתנהג בדרכי הענוה שיאמר שהוא אינו יודע לפרש חלומות כדרך העולם שהיודעי' באמת אומרי' על עצמם שאינם יודעים ואחרי ההפצרות יגידו נועם אמריהם וא"כ חשש פרעה שישיב לו יוסף מה אנכי שאדע לפרש חלום למלך מה שלא ידעו לפרש כל חרטומי מצרים וחכמיה ומי שאמר עלי ושבח אותי שאני יודע לפרש חלומות טעה בדמיונו ולא כאשר חשב עלי וא"כ מה דביני וביני יהיה עיכוב זמן מה להשיב על דבריו ולהפציר בו ופרעה רוצה שישמע תכף החלום לפרש אותו. ולכן תחלת דבריו הקדים וא"ל ואני שמעתי עליך וגו' תיבת ואני דייקא ר"ל שמן הדרך שלא ישבחו שום אדם למלך בלתי בדבר שהוא ברור אצלם שיש באותו אדם אבל אם בספק ובדרך השערה חשבו כן לא אפשר להזכיר עליו אותו שבח לפני המלך שיחושו פן יבדקנו המלך ולא ימצא בו כאשר אמרו ויהיה חרפה וכלמה להם לפני המלך וא"כ אם האדם ישבח את חבירו בדבר אחד אם אין זה ברור אצלו לא יספר וישבח לפני המלך ורק אפשר לשבחו לפני שאר העם וז"ש ואני שמעתי וגו' אני המלך שמעתי וא"כ בודאי מה ששמעתי הוא ברור בודאי בלי ספק שאתה מפרש חלומות וא"כ לא עת וזמן הוא עתה להתנהג בדרכי הענוה ולומר על עצמך שאינך יודע אלא הטה אזנך מהר ושמע את החלום לפתור אותו:

16. Miketz.4

    ויאמר פרעה וכו' אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי וכו'. לכאורה תיבת כל מיותרת והיה די לומר אחרי הודיע אלהים אותך את זאת. ויובן בס"ד כי הנה על מה שאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו וכו' דקדק בזה רבינו מה"רם אלשיך ז"ל דוכי היועץ למלך נתנוהו ורק ישמע חלום לפתור אותו ומי הכניסו לומר ירא פרעה ועוד כי לצבור אוכל אין צורך רק לאיש משתדל ולא נבון וחכם ועוד מה צורך יושת על ארץ מצרים ודי לו יושת להיות אוצר אוכל. ופי' הרב ז"ל שגם זה הוא בכלל פתרון החלום שראה פרעה שהיה עומד על שפת היאור ומן היאור עולות וכו'. וגם אשר ראה שבע שבולים עולות בקנה אחד והוא שיפקיד פרעה איש אחד תחתיו אשר הוא יקבוץ כל האוכל תחת ידו וזה האיש לא ישתרר עליו בלתי פרעה לבדו ולכן ראה פרעה שהוא עומד על היאור כי היאור הוא אותו האיש אשר יצבור בר תחת ידו ומאותו היאור שתחת יד פרעה עולות שבע וכו' שממנו יהיו העולם נשפעים והוא יהיה המשביר לעם הארץ ולכן צריך שלא ישתרר עליו בלתי פרעה כי פרעה ראה שדוקא הוא עצמו לבד עומד על היאור אשר ממנו יוצאות שבע שני השבע וגם אשר השבע שבולים עולות כקנה אחד הפתרון הוא כי האיש ההוא צריך שיהיה נכון וחכם כי הקנה רומז על זה וכמ"ש רז"ל הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה ובינה כד"א קנה חכמה קנה בינה עכ"ד ז"להע"ש. והנה השתא פרעה בא להכריח ב' הכרחיות מזה והוא ממה שלא נחה רוח חכמה לפרש חלום כזה כי אם על יוסף מזה מוכח שאין נבון וחכם כמוהו ועוד הכריח שהפקידות הזאת צריך שתהיה על יוסף והוא דהנה יוסף מלבד שידע לפתור עיקר החלום והוא שיש ז' שנים שבע וז' שנים רעב הנה מלבד זה ידע לפתור שאר דקדוקי' ותוספת עניינים שיש בחלום והוא מה שראה שהוא לבדו עומד על שפת היאור וגם שראה שהפרות עולות מן היאור וגם שראה השבע שבלים עולות בקנה אחד ויוסף פתר אותם שצריך שיפקד המלך פקיד שיהיה שליט על הכל ולא ישתרר עליו שום אדם חוץ מן המלך וגם שיהיה נבון וחכם וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. והנה אמר פרעה בשלמא עיקר פתרון החלום שהוא על שבע ורעב זה צורך גדול להודיע אותו אלהים את יוסף כי לולי יפתר מהיכן היו יודעי' לאצור חטים בשבע בשביל שני הרעב אבל הפתרון של הפקידות הנז' זה אפילו אם לא היה יוסף פותר אותם עכ"ז היה הדבר נעשה מאליו כי אחר אשר ידע פרעה שיש ז' שבע וז' רעב אז ודאי יניח שר אחד מגדולי השרים שלו להיות פקיד על זה לאסוף תבואות בשבע שני השבע בשביל שני הרעב והגם שאין צריך לזה איש נבון וחכם כ"כ אבל עכ"ז מסתמ' היה מניח איש נבון וחכם הגדול שבשריו מאחר שיש לו אנשים גדולים מהיכא תיתי שיניח איש גרוע ודאי יניח מן המובחר ובפרט בדבר כזה שכל העולם יהיו צריכים אליו וא"כ לאיזה צורך גילה האלהים ליוסף גם הפתרון הזה של הפקידות ובודאי לא נגלה לו זה כי אם להורות מן השמים שצריך שיהיה יוסף עצמו הוא הפקיד והשליט על זה שאז יהיה על דרך מאן דקרי אגרתא איהו ליהוי פרוונקא וז"ש פרעה ליוסף אחרי אשר הודיע אלהים אותך דייקא שדוקא לך הודיע ולא לחכמי מצרים וגם זאת היתרה יתירה שהוא את כל זאת כל דייקא ר"ל כל זאת העניינים שפתרת בחלום מענין הפקידות ג"כ א"כ מזה יש להכריח ב' הכרחיות והוא ממה שהודיע אלהים אותך דוקא יש להוכיח שאין נבון וחכם כמוך בכל חכמי מצרים ולכן עליך דוקא נחה רוח חכמה גדולה כזאת וכמ"ש הפסוק יהיב חכמתא לחכימין וממה שידעת את כל זאת והוא גם פתרון הפקידות ג"כ הנה מזה יש להכריח שאתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי דודאי הורה לנו האלהים בזה דמאן דקרי אגרתא איהו ליהוי פרוונקא והיינו שאתה תהיה השליט על זה.

17. Miketz.5

    ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. הדקדוק מבואר מאי קא מחדש לו בזה שא"ל אני פרעה וכי לא ידע יוסף שהוא פרעה ויובן בס"ד שפרעה מסר כל השלטנות ביד יוסף ורק פרעה יהיה גדול על יוסף בישיבה שכסאו יהיה עומד למעלה ממנו אבל בענין הממשלה פרעה לא יעשה מאומה כי אם יוסף הוא השליט על הארץ וז"ש אני פרעה ובלעדיך תיבת פרעה דבוקה עם ובלעדיך ר"ל אני וכל איש בלעדיך לא ירים איש מאתנו את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים כי הממשלה והשלטון יהיה בידיך ואתה הוא המוציא והמביא:

18. Miketz.6

    או יובן בס"ד פרעה מלשון פרעון שא"ל אני בעל פרעון שפורע טובה שלימה למי שעשה לי טובה וז"ש אני פרעה ר"ל בעל פרעון בדיק בשמיה יען כי ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים וא"כ ראה נא כמה פרעתיך טובה על הטובה של פתרון החלום שפתרת לי:

19. Miketz.7

    ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים. י"ל מאי חידוש השמיענו הפסוק שיצא מלפני פרעה דפשיטא הוא שיצא מלפניו ויעבור וכו' ואיך אפשר שיעבור בארץ מצרים בלתי שיצא מלפניו ויובן בס"ד דהנה בא הפסוק להשמיענו חכמת יוסף אשר נתן אלהים בקרבו כי ודאי מי שהוא רוצה להיות שליט על כל הארץ ובפרט בארץ מצרים צריך שיתלמד תחלה התכסיס של הממשלה ודרכי המשפט ונימוס העיר ולפחות צריך לו ב' וג' חדשים עד שיהיה ראוי ובקי בכל זאת ואמנם יוסף הצדיק מרוב החכמה אשר נתן אלהים בקרבו הכל השיג והבין מדעתו בלתי שישב תחלה ללמוד בזה ותכף כשיצא מלפני פרעה עבר בכל ארץ מצרים למשול בממשלתו ולעמוד על משמרתו ולא ישב תחלה ב' וג' חדשים עם חכמי מצרים ללמוד מהם הטכסיס והנהגת הממשלה וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה ותכף ויעבור בכל ארץ מצרים לעשות ממשלתו:

20. Miketz.8

    או יובן בס"ד שהנה מן הדרך והנימוס כשיבא איש לפני המלך כשיצא מאתו לא יהפוך אחוריו אל המלך אלא יניח פניו נגד המלך ויצא דרך פניו בשביל כבוד והנה בא הפסוק להגיד שבח יוסף שהגם שהיה נער ולא ישב עדיין לפני מלכים עכ"ז ידע מדעתו לעשות כבוד מלכות לצאת מאתו דרך כבוד וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה ששם יציאתו כנגד פניו של פרעה מלפני דייקא:

21. Miketz.9

    או יובן בס"ד דהנה לכאורה הדבר יפלא בשכל האנושי איך כל כך נתגבר יוסף על מצרים שהיתה כוללת כל הסט"א והיא ערות הארץ והוא שלט על כולם ואין פוצה פה ומצפצף ואמנם הדבר ידוע כי כל כח הסט"א הוא מכח ניצוצי הקדושה אשר בידם וכשיצאו מהם ניצוצי הקדושה יחלש כחם והיו כלא היו והנה יוסף הצדיק לרוב קדושתו בעמדו לפני פרעה בירר והוציא ממנו ניצוצי הקדושה כדרך שמצינו בגדולי ישראל שהיו מושכים ניצוצי הקדושה ע"י הסתכלות בפנים ועל דרך זה היה ענין שאמרו רז"ל נתן עיניו בו ועשה אותו גל של עצמות וכן מ"ש כל מקום שנתנו בו חכמים עיניהם וכו' וכיוצא בזה וא"כ אחר שבירר והוציא ניצוצי הקדושה מפניו של פרעה שהוא שורש טומאת מצרים שכולם מסתעפים ממנו לכן בזה נתגבר עליהם בפתע פתאום ושלט בכולם ואין פוצה פה ומצפצף וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה ר"ל שהוציא יוסף ניצוצי הקדושה מצד הפנים שלו ובזה נחלשה הסט"א ובזה הכח היה יכול לעבור בכל ארץ מצרים ואין פוצה פה ומצפצף:

22. Miketz.10

    או יובן בס"ד דהנה ידוע שזה לעומת זה עשה האלהים וכנגד הקדושה יש גם כן בטומאה והנה כדי להתגבר על פרעה צריך שיהיה לו כח מצד הקדושה שכנגד פרעה ולכן כתבו חז"ל הטעם שהיתה גאולת מצרים ע"י מר"עה דווקא שהוא היה כנגד פרעה כי זה לעומת זה עשה האלהים והשתא גבי יוסף שנתגבר במעלה על פרעה שעשאו גדול ממנו כי בענייני הממשלה והשלטון הוא יותר גדול כי פרעה לא יוכל לעשות שום דבר כלתי רשות יוסף הדבר יפלא איך אפשר שתודה הס"טא ותכנע לקדושה מאליה ולכן אפשר לומר בס"ד דהמשיך הק"בה ליוסף כח אלהי מהקדושה העליונה שהיא למעלה מן המדרגה אשר כנגד פרעה ובזה בע"כ יודה לו ויכנע אליו וז"ש ויצא יוסף מלפני פרעה לפני פירוש קודם ר"ל ע"י מעשיו וצדקתו הוציא כח מן הקדושה ממדרגה שהיא לפני מדרגת פרעה ובזה נתגבר ויעבור בכל ארץ מצרים למשול בכל:

23. Miketz.11

    או יובן בס"ד ע"ד מ"ש הרב ערבי נחל ז"ל והבאנו דבריו לעיל בס"ד בפ' לך לך. והוא שכל הנמצאים שמם הוא חיותם שאותיות שמם הם צינורות המשפיעי' החיות להם מלמעלה וז"ש הכתוב נפש חיה הוא שמו ואמנם מה שלפעמים ניתוסף כח וכו' זה נמשך מאותיות המילוי כי גוף אותיות שמו הוא לבדו חיות הדבר בצמצום וכו' ורק שלפעמים לכל אות מן השם ימשך אותיות המילוי אז ניתוסף בו כח ואם יומשך גם מילוי המילוי ניתוסף עוד יותר וכעז"הד ובהעדר קצת מהמילואים יתמעט כחו וכו' עש"ב. והנה מה שנתגבר יוסף הצדיק כ"כ על פרעה שהוא מצד הטומאה ולקח השלטנות ממנו עד שהוא מאליו המליכו על ארץ מצרים ונתמעט כח פרעה כי מעתה לא יוכל פרעה למשול בארץ מצרים כי אם הכל יהיה על גזרת פי יוסף וכמ"ש רבינו מה"רם אלשיך ז"ל ע"פ אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו וכו' שהכוונה שא"ל שהנה מעתה אין אנכי מכנה את עצמי בתואר שררה ובתואר מלך לומר אני פרעה מלך מצרים כי אם אני פרעה נקרא בשמי כאחד העם אך השררה לך תהיה כי ובלעדיך לא ירים וכו' עכ"ד ע"ש. נמצא לפ"ז שיוסף לקח השררה מפרעה ונתמעט כח פרעה וגדולתו ולפי דברי הרב ערבי נחל ז"ל מוכרח לומד שיוסף הצדיק ע"י זכות מעשיו הוציא אותיות מאותיות המילוי שבשם פרעה ולכן בהעדר קצת מהמילואים שלו נתמעט כחו. ובזה יובן בס"ד ויצא יוסף מלפני פרעה מלפני הוא מלשון לפני ולפנים והוא רמז לאותיות המילואים שהם לפני ולפנים בשם וזהו ויצא יוסף מלפני פרעה שהוציא ממנו קצת מאותיות המילואים ובזה נתמעט כח פרעה ולקח ממנו השררה ואז ויעבור בכל ארץ מצרים למשול בהם ולכבוש אותם תחת ידו וגזרתו:

24. Miketz.12

    ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. לכאורה י"ל והא כבר אמר בפסוק הקודם וירא יוסף את אחיו ויכירם וגו' ולמה חזר וכפל הדברים פה והיה אפשר לכתוב בפסוק הקודם וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו ויתנכר אליהם וגו'. ויובן בס"ד ע"ד מ"ש רז"ל ע"פ ויאמר את אחי אנכי מבקש ר"ל שאנכי מבקש האחוה שלהם והשיב לו האיש נסעו מזה פירש רש"י ז"ל הסיעו עצמם מן האחוה וכו' ע"ש. והנה כאן היה אפשר לשכל אנושי לחשוב שעל כן דבר אתם קשות וציערם והעליל עליהם כמדגלים את הארץ הוא שנטר להם איבה וכמדתם וכפרי מעלליהם השיב להם וכמו שהם בנפלו בידם נסעו עצמם מן האחוה ועשו בו משפטי נקמות ומכרו אותו ולא הכירו באחוה שלהם כי אחיהם בשרם הוא לכן גם הוא לא הכיר האחוה עתה והתנהג עמהם כאיש זר וציערם בזה. והנה לזה באה תורתנו הקדושה להסיר תועה מלב שוגה ומפתי שאל תחשוב שיוסף עתה הסיע עצמו מן האחוה כאשר נסעו הם מקודם אלא ויכר יוסף את אחיו ר"ל הכיר באחוה שלהם והגם שהם לא הכירוהו מקודם בנפלו בידם וזהו ויכר יוסף את אחיו ואפי' שהם לא הכירוהו מקודם וכל מה שעשה עמהם אינו כי אם לטובתם כדי להקל עליהם מעט מאשמת חטאתם:

25. Miketz.13

    ובזה אתי שפיר בס"ד דקדוק ויתנכר אליהם דלכאורה תיבת אליהם שפת יתר והיה די לומר ויתנכר וידבר אתם קשות וגו' ואמנם בזה אתי שפיר כי הוא לא עשה ככה כי אם לטובתם ולא בשביל להעלות חמה ולנקום נקם וז"ש ויתנכר אליהם בשבילם לטובתם ולהנאתם ולא בשביל לנקום נקמתו ולכן וידבר אתם קשות:

26. Miketz.14

    ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. יובן בס"ד ע"ד שכ' רז"ל שתפס אותם בשוק של זונות כי הם תכף בתחלת ביאתם הלכו לשוק של זונות כדי לחפש על יוסף כי אמרו יפה הרבה ומסתמא הוא נמצא אצל הזונות ח"ו ולכן הלכו תכף לשם והוא תפסם משם והנה הדרך הוא שאם המרגל פקח הוא וירצה לדעת מצפוני לב השרים יוכל לידע זאת מן הזונות כי הזונות מצויים אצלם השרים והגדולים של העיר תמיד והם מגלים סודם להם וכמו שמצינו במרגלים אשר שלח יהושע הלכו תחלת הכל בית אשה זונה ושמה רחב בשביל להבין ממנה לב המלכים והשרים אשר המה מצויים אצלה ומגלים לה לבם וא"כ השתא א"ל מאחר שתחלת ביאתכם לעיר נכנסתם אצל הזונות זה גילוי מלתא על החשד של המרגלים כי דרך המרגלים להמצא כאן יותר כדי שידעו לב גדולי העיר וז"ש ויאמר אליהם מרגלים אתם ויש הוכחה לזה כי הראיה שלראות את ערות הארץ באתם הם הזונות שהם ערות הארץ ולכן השתא כשחזר וא"ל כן פעם שנית א"ל שנים עשר עבדיך וגו' והנה הקטון את אבינו היום והאחד איננו והכוונה שלזה הלכנו לשם כדי לבקש עליו כי אמרנו שם ימצא:

27. Miketz.15

    ויאמרו אליו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל. לכאורה י"ל כי אות הוא"ו של תיבת ועבדיך הוא יתר והוה סגי לומד לא אדוני עבדיך באו לשבור אוכל ויובן בס"ד שא' מהטעמים שהוצרך יוסף לבא למצרים קודם הכל הוא בעבור כדי שיתן שבע גדול בארץ מצרים שלא ע"י השר כי אם ע"י השכינה באמצעות יוסף ואז נמצא שיעקב והבאים מצרימה בשבע שני הרעב מתפרנסים מתחת ידי השכינה באמצעות יוסף ולא מתחת ידי השר וכמו שהאריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ופי' ז"ל בזה מאמר יוסף אל אביו לומר רדה אלי כלומר אלי ולא אל כח מצרים וכלכלתי אותך כלומר בהשתלשלותי מהשכינה ולא ע"י השר שהיה יוסף במצרים כיאור המושך מים ממוצאו להשקות את הגן כן יוסף היה ממשיך שפע מהשכינה אשר אתו להוציא לחם רב ולקיימו מה שלא היה כח רב כמותו ע"י השר השורר על הארץ ע"ש בדברי הרב ז"ל ונמצא לפ"ז כי אחד מהטעמים הוא שביאת יוסף למצרים היתה בשביל האוכל שיתקיים על ידו והנה השבטים ג"כ היתה תחלת ביאתם בשביל אוכל נפשם וכמ"ש הפסוק וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו' וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים והנה הם כשדברו עמו עתה יצא מפיהם דבר אמת והוי כמו ניבא ולא ידע מה ניבא וזה כוונת דבריהם לפי אמתות הענין ויאמרו לו ר"ל לא כמו שאמרת שאנחנו מרגלים אלא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל ותהיה תיבת אדוני דבוקה אל תיבת ועבדיך לכן הוצרך הוא"ו והכוונה הוא לומר שאתה ואנחנו באנו כולנו לכאן לשבור אוכל הכל בשביל האוכל וביאתנו היא בשוה:

28. Miketz.16

    זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. יובן בס"ד ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ הנחש השיאני והיינו שבחטא שהחטיא הנחש לאדם וחוה גרם פגם בשני דלת"ין בדל"ת דשם שדי ונשאר ש"י ובדל"ת דשם אדני ונשאר אנ"י וזהו שרמזה חוה הנחש השיאני אותיות ש"י אנ"י שנעשה פגם בדל"ת דשדי ונשאר ש"י ובדל"ת דאדני ונשאר אנ"י עכ"ד ז"ל וז"ש זאת היא השכינה שנקראת זאת כמ"ש בזו"הק עשו ר"ל תקנו מלשון וכן הבקר אשר עשה ואז וחיו יען כי את האלהים היא השכינה שנקראת אלהים אני ירא מלת ירא תתפרש מלשון ראייה ר"ל אני רואה אותיות אנ"י דוקא שנפגם הדל"ת ונשאר אותיות אנ"י וז"ש את האלהים היא השכינה שהיא בחינת שם אד"ני אני ירא אותיות אנ"י אנכי רואה שצריך לתקן לה שם אד"ני שתתקנו הדל"ת ותחברו אותו עם אותיות אני ויהיה אז אד"ני בשלימות:

29. Miketz.17

    ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. יובן בס"ד דרך רמז ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל כי גלות יון היה בעון מכירת יוסף ע"ש. והנה ידוע שהיונים גזרו על ישראל ג' גזרות שלא ישמרו שבת ולא ר"ח ולא מילה ולזה רמז להם בזה שאסף אותם אל משמר שלשת ימים כנגד ג' גזירות הנ"ל שיגזרו על היהודים:

30. Miketz.18

    ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו זאת רמז לג' מצות הנז'. הזי"ן רמז לשבת שהוא יום השביעי. האל"ף רמז לר"ח שהוא יום הראשון בחדש. התי"ו רמז למילה כי באי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת תתחלף התי"ו במ"ם והמ"ם היא מילה. גם עוד י"ל כי כתבו המפרשים ז"ל משם רבי' האר"י ז"ל שענין המילה הוא לגלות החסדים להמשיכם והנה התי"ו בא"ת ב"ש תתחלף באל"ף ואל"ף בא"ל ב"ם יתחלף בלמ"ד הרי התי"ו יש בה רמז לאל"ף ולמ"ד שהם אותיות אל שהוא חסד כמ"ש חסד אל כל היום הרי רמז להם בתיבת זאת אל שלשה מצות הנז' שישמרו אותם ובזה יכניעו את היונים וזהו זאת עשו וחיו:

31. Miketz.19

    וכן היה באמת שע"י ששמרו ישראל ג' מצות אלו ומסרו עצמם עליהם לכן נתגברו עליהם וניצולו מהם ובזה יובן בס"ד טעם בעת שמדליקין הנרות לומר על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות שעשית וכו' שנזכיר ג' תוארים אלו נסים גבורות תשועות וסימנם גת"ן והם כפי נסחת הל"ו תיבות שהביא הכלבו ז"ל ועיין בטור וב"י ז"ל כי ג' תוארים אלו הם כנגד ג' מצות הנז' שניצולו ישראל בזכותם:

32. Miketz.20

    ואמנם אגב אורחין צריך להבין הנוסח שנאמר בשעת הדלקה הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמך וכו' דמאי תליא זה בזה כדי ליתן טעם ולומר כדי להודות וכו' ויובן בס"ד ע"ד מ"ש הרב שמנה לחמו דהטעם שאין נהנין מנרות חנוכה משום דאיתא בגמרא שאין ליהנות ממעשה נסים ובזה הפי' הרב ז"ל שם הטעם שאומרים תחלה הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים וכו' ומסיים הנרות הללו קדש וכו' ר"ל בשביל כי הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים וכו' ולכן הנרות הללו קדש הם שאין ליהנות ממעשה נסים עכ"ד ז"ל ע"ש ובזה יובן נתינת טעם של כדי וכו' דהנה ודאי צריך לתת טעם למה אין נהנין ממעשה נסים והוא בשביל כדי שאז בזה יזכירו את הנס יותר וכמו הכא בנרות חנוכה שאם מותר להשתמש לאורה לא היה זוכר את הנס בראיית הנרות כל רגע כי זה נעשה אצלו כאילו הדליקה לצורך תאותו וכדרך שעושה לפעמים בחול אבל מאחר שאסור לו להשתמש בה בזה יהיה זכרון הנס יותר כל רגע ולז"א הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם וכו' וא"ת אעיקרא דדינא פירכא למה אסור ליהנות ממעשה נסים לזה נתן טעם וסיים ואמר כדי להודות לשמך על נסיך וכו' ר"ל מה שאין ליהנות ממעשה נסים היא המנורה הוא בשביל כדי להודות וכו' שאז יזכירו הנס כל רגע ויודו הש"ית משא"כ אם היה יכול להשתמש בה לא היה ניכר הנס.

33. Miketz.21

    והנה ידוע הוא מ"ש משם רבינו האר"י זיע"א שענין כוונת ברכות הדלקת נר חנוכה הם סובבים על יחוד אחד עליון ושלם הנקרא נר שהוא יחוד הו"יה אה"יה יחוד הו"יה אד"ני יחוד הו"יה אלהים ובברכה הא' שהיא להדליק נר חנוכה נרמזו שלשתם שהם עולים בגי' נ"ר עכת"ד ז"ל. והנה אפשר בס"ד לרמוז במנין הנרות לג' יחודים הנז' והוא כי ליל א' וליל ב' מדליקין ג' נרות וליל ג' וליל ד' מדליקין ז' נרות תכה שלשה על שבעה ותאמר ג"פ שבעה יעלו גי' כ"א כמנין אה"יה שמספרו כ"א גם ליל ב' וליל ג' וליל ד' מדליקין תשעה נרות רמז לשם אלהים ושם אד"ני שיש בהם תשעה אותיות גם ליל ה' וליל ו' מדליקין י"א נרות רמז לו"ה של שם הו"יה ב"ה וליל ז' וליל ח' מדליקין ט"ו נרות רמז לי"ה של שם הו"יה ב"ה הרי שם הו"יה בשלימות הרי יש למצוא רמז לשמות היחוד הנז' במספר הנרות שמדליקין:

34. Miketz.22

    או אפשר לרמוז בס"ד במספר הנרות והוא שידוע שמספר התשעה הוא קיים יסוד מיוסד שלא ימוט שכל מה שתוסיף עליו כפל יחזור למספר תשעה כי לכן חותמו של הק"בה אמת יען כי אמ"ת במ"ק ט' וכן ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ג"כ כל א' עולה במ"ק ט' ולכן אומרים ב"ן ולא נ"ב וכאשר כתוב דבר זה בספרי המפרשים ז"ל ברוחב ע"ש והנה כאן במספר הנרות אפשר לרמוז בכולם מספר תשעה והוא שאם תחבר מספר הראש בסוף להיות נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן והוא אם תחבר מספר ליל ח' עם ליל א' הוא תשעה נרות וכן ליל ז' עם ליל ב' הוא תשעה נרות וכן ליל ו' עם ליל ג' הוא ט' נרות וכן ליל ה' עם ליל ד' הוא ט' נרות הרי כל זוג הוא מספר תשעה שהוא מספר קיים ואמתי כי הוא זכר לנס הש"ית שהוא קיים ואמתי:

35. Miketz.23

    או אפשר לרמוז בס"ד במספר הנרות והוא כי ליל א' וליל ב' מדליקין ג' נרות רמז שצריך להניח הנרות למעלה משלשה טפחים וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע גם ליל ג' וליל ד' מדליקין ז' נרות רמז לסברת הרב טור ברקת ז"ל והביאו הרב מחזיק ברכה ז"ל שמצוה להניחה למעלה מז' טפחים שצריך שיהיה ממנה עד הקרקע ז' טפחים גם בליל ה' ובליל ו' מדליקין י"א נרות רמז שצריך לכתחלה להניחה למטה מעשרה טפחים דהיינו בתוך העשרה טפחים ולא בטפח הי"א שהוא למעלה מיו"ד דאז דוקא בדיעבד היא כשרה גם מה שמדליקים בליל ז' ובליל ח' רמז למ"ש מו"רם ז"ל בהגהה כיון דהמשכן נגמר בכ"ה בכסליו א"כ הוי קצת יום טוב ואין לחוש כ"כ בסעודות שעושים בחנוכה וידוע שחנוכת המשכן היתה ז' ימים וכנז' במגילת תענית ועיין להרב דברים אחדים ז"ל דף קס"ז ע"א ועיין להרב אליה רבה ז"ל בה' חנוכה אבל חנוכה העיקרי של ימי בית חשמונאי היתה ח' ימים ולכן בהדלקת ליל ז' רמז לחנוכת המשכן ובהדלקת ליל ח' רמז לחנוכה העיקרי שהיא ח' ימים:

36. Miketz.24

    ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר"ל בסעודה שתעשה בימי חנוכה צריך שתתן חלק בכוונתך בסעודה זו לשבעה ר"ל בשביל כבוד חנוכת המשכן שהיא ז' ימים וגם לשמונה הם שמונה ימי חנוכה של זמן בית חשמונאי ולז"א וגם שהיא טפילה לגבי חנוכת המשכן לענין זה של סעודה:

37. Miketz.25

    והנה גם בהלכות חנוכה אפשר לרמוז בהם בס"ד על מצותיו יתברך כי המצוה נקראת נר דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ורז"ל אמרו שאסור ליהנות מנרות חנוכה ורק ישתמש לנר הנוסף רמז למ"ש שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואמנם אמרו רז"ל אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בע"הז והקרן קיימת לו לעו"הב שהפירות שהם תוספת יש ליהנות מהם בעו"הז:

38. Miketz.26

    ומה שאמרו רז"ל ששיעורם עד שתכלה רגל מן השוק ואח"ך מותר ליהנות מהן אפשר לרמוז בס"ד כי זה העולם השפל דומה לשוק כי כמו השוק ימצא האדם בו כל תאות לבו ומבוקשו כי יש בו מינים ממינים שונים ויוכל האדם למצוא חפצי לבו וחמדתו כן העו"הז כל מה שיתאוה לב האדם לעשות יוכל למצוא בו ואין מונעו והכל מצוי ומזומן לפניו וכמ"ש התנא באבות החנות פתוחה והחנוני מקיף וכו' והנה המצות זמנם הוא בעו"הז אבל בעו"הב נעשה אדם חפשי מן המצות וכן דוקא בעו"הז ליכא שכר מצות אבל בעו"הב איכא וז"ש שיעורם למצות עד שתכלה רגל מן השוק ר"ל עד שיפטר האדם מבית עולמו הדומה לשוק ואז אח"ך יכול ליהנות ג"כ בשכר מצותיו:

39. Miketz.27

    גם אמרו רז"ל שצריך להטחה למעלה משלשה אפשר לרמוז בס"ד כי כבר ידוע שצריך האדם להשפיע ע"י מצותיו שפע רב בד' עולמות שהם אבי"ע ועולם העליון הוא עולם האצילות שהוא למעלה משלשה עולמות שהם בריאה יצירה עשייה ומי שיש בידו כח לפעול פעולות וליחד יחודים בעשיית המצות גם בעולם האצילות שיעלה כח המצוה ער שם מה נעים גורלו וז"ש צריך שיניחנה למעלה משלשה ר"ל שיעלה עד עולם האצילות שהוא למעלה משלשה עולמות שהם בי"ע:

40. Miketz.28

    או יובן בס"ד כי הנה ידוע שיש לאדם בעו"הז ג' זמנים זא"ז והם זמן העלייה וזמן העמידה וזמן הירידה ואח"ך אז יפטר מעו"הז ויזכה לזמן הנצחי שהוא חיי עוה"ב והוא זמן נצחי קיים לעד והנה כבר אמרנו שהמצות אין להשתמש בשכרן בעו"הז אלא יצניעם לעו"הב שהוא זמן הנצחי ולז"א שצריך להניחם למעלה משלשה ר"ל שיצניעם לזמן הנצחי שהוא למעלה משלשה זמנים של עו"הז כנז"ל:

41. Miketz.29

    גם אמרו רז"ל שמצוה להניחם למטה מעשרה אפשר לדמוז בס"ד שהנה האדם צריך לקיים המצות שהם חובת הגוף כמו ציצית ותפלין וסוכה ולולב וכיוצא מן ממונו הנשאר בירו אחרי הפרשת המעשר דהיינו שאם יש לו עשרה גרוש יוציא מהם תחלה המעשר שהוא א' מעשרה לצדקה ומן התשעה הנשארים בידו יקח מהם הוצאות לצורך המצות הנז"ל אבל לא יעשה מצות הנז"ל וכיוצא בהם מן מעות המעשר עצמם כי המעשר צריך שיהיה לצדקה ומצות אלו שהם חובת הגוף יקיימם מן התשעה הנשארים בידו וכן לא יאמר האדם אני אוציא מן אלו העשרה גרוש לצורך מצות אלו הנז"ל וכיוצא בהם ואח"ך הנשאר בידי אוציא ממנו מעשר לצדקה אלא צריך שיוציא תחלה מן אותם העשרה גרוש שהרויח גרוש אחד בשביל המעשר ומן התשעה הנשארים בידו יקח מהם לצורך מצות הנז"ל וז"ש מצוה להניחם למטה מעשרה ר"ל שיעשה המצות מן התשעה הנשארים בידו וזהו למטה מעשרה אבל לא להוציאם מכללות העשרה שיש לו:

42. Miketz.30

    גם אמרו רז"ל אם הניחה למעלה מעשרים פסולה אפשר לרמוז בס"ד כי ידוע שב"ד של מטה מענישים מן י"ג שנים וב"ד של מעלה עד עשרים שנה וא"כ אם האדם לא תיקן מעשיו לטהר נשמתו עד שעברו העשרים אז מכיון שהגיעו העשרים ועבדו נעשית נשמתו פסולה אליבא דכ"ע בין בב"ד של מטה בין בב"ד של מעלה וידוע דהנשמה ג"כ קרויה נד כמ"ש נר ה' נשמת אדם:

43. Miketz.31

    גם יובן בס"ד כי ידוע שמדת התורה הנרמזת בנבואת זכריה בן עדו כמ"ש בעירובין עד שבא זכריה בן עדו ופירשה מגלה עפה ארכה עשרים ורחבה עשר וכי פשטת הוייא עשרים על עשרים ולכן הנרות שיש בהם אור הרומז לתורה דכתיב ותורה אור ארז"ל מדתה עד עשרים:

44. Miketz.32

    גם אמרו רז"ל נר שיש לו ב' פיות עולה לו בשביל שנים. יובן בס"ד כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ואין בזה משום ביומו תתן שכרו כי המצות נצטוו ישראל ע"י שליח הוא מר"עה וק"יל השוכר שכיר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו לא המשלח ולא השליח אבל ב' דבורים של אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום הק"בה ישלם שכרם בע"הז ג"כ משום ביומו תתן שכרו. והנה אנכי ולא יהיה לך הגם שהם ב' דבורים עכ"ז מצוה אחת חשיבי יען כי דבור אנכי ה' אלהיך יש בו קבלת אלהותו ית' ודבור לא יהיה לך אלהים אחרים יש בו צווי שלא יעבוד ע"ז והנה אם האדם קבל אלהותו ית' ועבר על לא יהיה לך אלהים אחרים והיינו ששתף ש"ש וד"א ח"ו הנה אפי' דבור ראשון לא קיים וכן אם לא קבל עליו אלהותו ית' וגם לא עבד ע"ז כלל ג"כ לא קיים זה מדבורו י"ת כלום ונמצא ששני דבורים אלו צדיכי אהדדי וכמצוה אחת חשיבי ובאמת שהם נחשבו לב' דבורים מכלל עשרת דברות ובזה יובן בס"ד נר שיש לו ב' פיות ר"ל מצוה אחת שהיא ב' דבורים דהיינו שנחשבת לב' דבורים הנה זאת דוקא היא עולה לו בשביל שנים ר"ל עו"הז ועו"הב כי הקב"ה ישלם שכרם בעו"הז בשביל ביומו תתן שכרו ויחזור ויתן ג"כ עליהם שכר מחדש בעו"הב כי שכר שנתן בעו"הז עליהם אינו חשוב לפניו ית' כלום כי השכר צריך שיהיה נצחי כמו המצוה שהיא נצחית ואין נצחות בעו"הז ונמצא שהעיקר הוא בעו"הב ואמנם משום לקיים מצות ביומו תתן שכרו הנה הוא נותן בעו"הז ג"כ ונמצא שמצוה זו מהנייא בשני עולמות עו"הז ועו"הב וז"ש עולה לו בשביל שנים:

45. Miketz.33

    והנה הנס של חנוכה היה בשמן ששרתה בו הברכה והספיק לשמונה ימים כנודע ולכן אפשר לרמוז בס"ד ר"ת בשמן והוא דהנה ידוע דמה שזכו ישראל שבאותו הדור שהצילם הק"בה מהאויבים שלהם ונתגברו עליהם והרגום הוא בשביל שמסרו עצמם על קידוש השם ולכן הק"בה הצילם ולא עזבם ובזה יובן בס"ד לרמוז בתיבת שמן "שלמים "מסרו "נפשם ר"ת שמ"ן "שמרם "מלך "נאמן ר"ת שמ"ן ר"ל בשביל שמסרו נפשם לכן גם הק"בה לא עזבם ושמרם שהוא מלך נאמן. והנה ידוע שהאויבים גזרו עליהם לבטל מהם ג' מצות והם שבת ראש חדש מילה והם לא שמעום ושמרו המצות כראוי והנה כנגד זה הק"בה שלם להם שנקמו משלשה אויבים שלהם והם אנטיוכוס מלך יון ומשנהו נקנור שבא תחלה על ירושלים ומשנהו בגריס שבא אח"ך והנה נקנור ובגריס נהרגו ע"י ישראל אבל נקמה של אנטיוכוס היתה שברח מעיר ממלכתו וכל מקום שהיה הולך היו מצחקים ומלעיגים עליו וקוראים אותו הבורח והיה ללעג וקלס והיה אצלו חרפה זו מר ממות. ובזה אפשר לרמוז בס"ד בתיבת שמן למפרע "נצרו "מצות "שלשה ר"ת שמ"ן וכנגד זה הק"בה שלם להם שנקמו משלשה אויבים שלהם וזהו "נקמו "מאויביהם "שלשה ר"ת שמ"ן. ויש ג"כ לרמוז אופן הנקמה שלהם והוא "שני "משחיתים "נהרגו ר"ת שמ"ן והם בגריס ונקנור שהיו גבורים משחיתים. נ"ס "מלך "שלהם ר"ת שמ"ן והוא אנטיוכוס שברח. וגם אפשר לרמוז עוד בס"ד בתיבת שמ"ן על נרות החנוכה ויובן בס"ד "שמונה "נרות "מדליקין ר"ת שמן גם "מניח "שמש "נוסף ר"ת שמ"ן גם "שמאל "נכנס "מניחם ר"ת שמ"ן כי ידוע שצריך להניח נרות חנוכה בשמאל הנכנס כדי שתהיה המזוזה בימין ונרות חנוכה בשמאל. גם נרמוז בס"ד למ"ש רז"ל כי כל זמן שיעור מצותן אסור ליהנות מהם וזהו "שיעור "מצותן "נאסרים ר"ת שמ"ן גם ידוע שמצוה מן המובחר להדליק בשמן זית וזהו "שמן "מזית "נבחר ר"ת שמן:

46. Miketz.34

    גם אפשר לרמוז בס"ד ר"ת בתיבת חנוכה ויובן בס"ד ח' "נרות "ועם "כולם "השמש ר"ת חנו"כה שצריך להדליק בה שמונה נרות ועם כולם יניח עוד נר אחד נוסף והוא הנקרא שמש גם יובן בס"ד "חוצה "נדלקים "וזמנם "כל "הלילה ר"ת חנו"כה והוא כי ידוע שעיקר הדלקת הנרות תיקנו להדליקם בחוץ בר"ה כדי שיראו אותם בל העובדים ושבים גם ידוע שאם לא הדליק אחר שקיעת החמה יש לו זמן להדליק כל הלילה וזהו חוצה נדלקין וזמנם כל הלילה ר"ת חנו"כה. גם יובן בס"ד "חשמונאים "נתגברו והרגו "כל "האויבים ר"ת חנו"כה כי בית חשמונאי הם נתגברו אותו זמן ויצאו להלחם באויביהם. גם יובן בס"ד "נס "כהנים "וגם "חנוכת "המזבח ר"ת חנו"כה שידוע שיש לשמוח בחנוכה בשביל ב' דברים האחד הוא נס הכהנים הם בית חשמונאי שעזרם הקב"ה והרגו כל האויבים והב' הוא בשביל חנוכת המזבח שהיתה באותם הימים וכמ"ש מו"רם ז"ל בהג"ה ע"ש וזהו "נס "כהנים "וגם "חנוכת "המזבח ר"ת חנו"כה:

47. Miketz.35

    והנה ראיתי להרב דברים אחדים ז"ל שכתב שהרב צבי ז"ל א"ל בחלום שישית לב לשיחת חכמים שאמרו בגמ' מאי חנוכה ולא אמרו מאי טעמ' נעביד חנוכה אלא שאלו על תיבת חנוכה ע"ש וא"כ לפי דבריו ז"ל מה טוב ומה נעים מאוד להעמיק להרחיב הרמז בתיבת חנוכה בעזה"ו:

48. Miketz.36

    והנה בגמרא אמרו מאי חנוכה חנ"ו בכ"ה ויובן בס"ד לרמוז בדבריהם ז"ל ר"ל תניח אותיות חנ"ו כאותיות כ"ה דהיינו תצרף כל אות מן חנ"ו באותיות כ"ה ותעשה מהם תיבה אחת ויהיה אז בזה תיבות חכ"ה נכ"ה הכ"ו ר"ל ע"י שתחכה להקב"ה אזי בזה נכה הכו ר"ל תכה אותם האויבים שכבר הכו הם מקדם והכוונה לומר שאפילו שכבר הם הכו ונתגברו עכ"ז תוכל להורידם ולהשפילם ולהכות אותם וזהו חכה ר"ל אם תחכה להקב"ה אזי קום הכה אותם שהכו אתכם מקודם כי הקב"ה יושיע אותם המחכים אליו ית'. גם יובן בס"ד חכ"ה גימ' ל"ב נתיבות ע"ה נכ"ה גימט' חס"ד עם כולל האותיות הכ"ו גי' א"ל דכתיב חסד אל כל היום:

49. Miketz.37

    או יובן בס"ד חנ"ו בכ"ה רמז לכ"ה אתוון דיחוד' דשמע ישראל שהם מסוגלים להכניע האויבי' ולהכריתם וכמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וקאי על כ"ה אתוון דשמע ישראל כנודע והנה ודאי כשנתגברו ישראל על האויבים גם כן נתגברו בזה וזה חנ"ו בכ"ה חנו אותיות נח"ו ר"ל נחו ושקטו בכ"ה בכח כ"ה אתוון דיחודא גם נרמז בכ"ה ב' כ"ה רמז לק"ש דשחרית וק"ש דערבית:

50. Miketz.38

    גם יובן בס"ד חנ"ו בכ"ה רמז לחצי השם כי ידוע הוא מ"ש רז"ל שבגלות דיו לעולם שישתמש בחצי השם והנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ כי חלק ה' עמו והוא כי שם הו"יה ב"ה יתמלא בד' מילואים והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ומספרם רל"ב וחצ"י רל"ב גי' קי"ו וזהו כי חלק ה' עמו ר"ל חצי מספר שם ה' הוא גי' עמ"ו שהוא קי"ו עכ"ד ז"ל. והנה בזמן תגבורת ישראל בימי החשמונאים ודאי אם היתה ההשפעה בשלימות היה צריך שתהיה ההצלה שלימה והגאולה שלימה לגמרי ולא לפי שעה כאשר היה בזמן בית חשמונאי דוקא ועדיין היה להם פחד מן מלכי יון ואמנם מפני שעדיין לא נעשה התיקון בשלימות ולא היתה השפעתם כי אם מחצי השם לכן גם ההצלה לא היתה בשלימות כאשר תהיה לעתיד במהרה בימינו א"כיר. ובזה יובן בס"ד חנו ככה כי כ"ף ה"י גי' קט"ו וע"ה גי' קי"ו רמז לחצי השם וזהו חנו בכ"ה רמז לחצי השם דוקא כאמור:

51. Miketz.39

    והנה בגלות שדיו לעולם שישתמש בחצי השם יען כי אין השם שלם כי יד על בס יה הנה אנחנו מצפים ומקוים שיהיה השם בשלימות ורוצים שנשפע גם מן החצי הנשאר שהוא קי"ו ובזה יובן בס"ד מ"ש הפסוק בהפטרה רני ושמחי בת ציון כי הנני בא וכו' הנ"ני ע"ה גי' קי"ו רמז לקי"ו הנשארים אביאנה לחברם יחד שיהיה מספר רל"ב בשלימות.

52. Miketz.40

    ובזה יובן בס"ד סיום ההפטרה דהוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה כי ידוע שישראל נקראו אבן כמ"ש הפסוק משם רועה אבן ישראל וידוע שישראל עלו במחשבה תחלה להבראות וז"ש והוציא את האבן הראשה אלו ישראל שנקראו אבן והם עלו במחשבה תחלה כשיוציאם מן הגלות המר הזה לחירות להיות להם גאולת עולם אזי תשואות ח"ן ח"ן גי' קי"ו רמז לחצי השני שהוא מספר קי"ו שיתחברו י"ה בו"ה ויהיה השם שלם והכסא שלם ותהיה השפעה שלימה לישראל מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן יה"ר שיבוא הגואל ויתוקן עולם במלכות שדי במהרה בימינו אבי"ר:

53. Vayigash.1

    במדרש תנחומא איתא אמר יהודה ליוסף מה נאמר לאבא א"ל אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי א"ל יהודה דין שקר אתה דן אותנו א"ל אין לך דין שקר כמכירת אחיכם א"ל יהודה נורא דשכם דליק בלבי א"ל יוסף נודא דתמר כלתך אנא מטפי א"ל יהודה רתח אנא ולית מהימין לי א"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר א"ל יהודה עכשיו אני יוצא ואצבע שווקים שבמצרים בדם א"ל יוסף צבעים הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף. כיון שהסכימה דעתם להחריב מצרים אמר יוסף בלבו מוטב אתוודע להם וכו' ע"ב ע"ש. ולכאורה צריך להבין כוונת הדברים האלו שביניהם ומה מרמזי אהדדי ויובן בס"ד לפרש והנה תחלה נציע בס"ד הצעה אחת והוא אחד שהיה לו ערוגה אחת זרועה מיני בשמים ומרקחת יקרי הערך גנזי מלכים ויש לו בור אחד מלא מים סמוך לה ויש לו חבל אחד ודלי אחד שממלא בו מים ומושך כחבל ומשקה הזרעים האלו ושמח בהם עד למאוד והנה היום ונגנב ממנו הדלי ונצטער הרבה כי במה יקבץ המים להשקות הזרעים כדו שיגדלו ויעשו פרו ואם היה גנוב ממנו החבל דוקא והיה נשאר אצלו הדלי לא היה לו להצטער כ"כ בי עדיין אפשר לו להשקות הזרעים כדלי ההוא ע"י שיורד הוא עצמו לבור וימלא בדלי ויצא ובאמת הגם שהדבר קשה עליו מאד וטרחא רבא וצריך עיכוב זמן הרבה עכ"ז אפשר למלאת חפצו ע"י הדחק בלא חבל באופן שאם היה הולך החבל לבדו עדיין הדלי יכול לעשות מעשהו אבל אחר שנגנב הדלי והלך לו א"כ החבל לא יועיל כלום כי במה יניח המים להשקות בהם הזרעים והשתא אם גם החבל ילך לו אין לו להצטער על החבל כ"כ יען כי אחר שהלך הדלי אין מועיל לו החבל כלום ואדרבא כל עוד שהחבל מונח לפניו יהיה לו מזכרת צער של הדלי ועגמת נפש ואם ילך מלפניו אפשר שברוב הימים ישכח זה הענין ולא יצטער ונמצא לפ"ז שיש הפרש באבידת החבל בין הלך ונגנב קודם גניבת הדלי לבין אם נגנב אח"ך דאם נגנב והלך לו בעוד הדלי קיים יש לו להצטער מזה כי בעוד הדלי קיים החבל יועיל לו למשוך בו המים בדלי בנחת ולא בצער במהירות ולא באיחור אבל אם החבל הלך ממנו אחר שהלך הדלי אזי על הליכת החבל אין לו להצטער כ"כ דגם אם היה נשאר אצלו מה היה מועיל לו ואדרבה כל עוד שרואהו לפניו יהיה לו מזכרת צער ודאבון נפש בשביל הדלי והנה יוסף היה בחינת היסוד וא"כ יש לדמותו לדלי כי כמו שהדלי מעשיו הוא להיות המים נאספים ומקוכצים ושמורים בתוכו כן היסוד יתקבצו בו ניצוצי הקדושה ואורות עליונים להיות נשמרים בו ובנימין יש לדמותו לחבל כי החבל מעשהו למשוך ולהעלות ממקום שפל למקום גבוה וכן בנימין הוא בחינתו למשוך ולהעלות ניצוצי הקדושה למעלה ליסוד וז"ש מא נאמר לאבא היודע ערך בנימין ומעלתו ויבא לחשוב שגם הוא נהרג והלך לו והשיב לו יוסף וא"ל הלך החבל הוא בנימין אחר הדלי הוא יוסף ר"ל למה תצטער כ"כ על בנימין מאחר שהלך אחר שהלך יוסף ואם היה עדיין יוסף קיים יש לך להצטער הרבה על בנימין אבל אחר שיוסף שהוא העיקר הלך למה תצטער הרבה על בנימין אדרבה כל עוד שבנימין לפניך יהיה לך צער ודאבון נפש שתזכור את אחיו כל רגע אבל עתה שהלך בנימין אפשר שתשכח על שניהם.

54. Vayigash.2

    או יובן בס"ד לפרש דהנה איתא במדרש שא"ל יהודה ליוסף בנימוסיות שלנו כתוב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו ישלם וכו' ע"ש. והנה יש תשובה לדברי יהודה והוא כי ידוע מ"ש בבן סורר ומורה שחייב מיתה משום דנידון על שם סופו שהגם שעתה הוא אוכל ושותה מכיסו וממונו אבל מיכרח שסופו ללסטס הבריות ולהרוג אותם וליקח ממונם ולכן יהרג שנידון על שם סופו כידוע והנה ידוע הוא דאם עני גנב איזה דבר יש להקל עליו ולומר כמ"ש במשלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלאת נפשו כי ירעב שמאחר שהוא עני מכח רעבון נפשו גנב ולולי עניותו לא היה גונב כלל אבל אם תמצא אחד עשיר שגנב איזה דבד מזה תדע כי סורו רע שהגניבה היא אצלו בטבע והרגל ואינו גונב משום סיבה וא"כ איש כזה גם כי יהיה לו ממון רב לא יעזוב מדתו אלא תמיד יגנוב מאשר חמצא ידו ומעוות לא יוכל לתקון וכמו זנב הכלב אשר לא אפשר ליישרה כן האיש הזה שהוא עשיר וגנב וא"כ הגם שמן הנימוס הוא שהגנב שנים ישלם וזה העשיר שגנב יש לו לשלם עכ"ז השכל יחייב על האיש הזה לכבוש אותו לעבד עולם כי זה שהוא עשיר וגנב נמצא שאצלו הגנבה בטבע וגם כי יזקין לא יעזוב מדה זו וא"כ יש לדונו על שם סופו שאם היום גנב חפץ שיש לו לשלם כנגדו שנים מחר יגנוב חפץ יקר שאין לו לשלם כנגדו או מחר יעני ואין לו לשלם אפי' על דבר קטן וא"כ השכל יחייב שיש לרון האיש הזה על שם סופו ולכבוש אותו לעבד כי אחר שנכבש לעבד לא יוכל לגנוב כי העולם נשמרים ממנו וגם הוא מצד עצמו יעזוב מדתו כי אחד שהוא עבד לא ידויח כלום בגניבתו כי כל מה שקנה עבד קנה רבו ואם ימצא אצלו סך מה תכף יקחנו רבו ממנו ואין אדם חוטא ולא לו וא"כ איש כזה שהוכיח על עצמו שהגניבה היא אצלו בטבע והרגל צריך לדונו על שם סופו והגם שעתה יש לו לשלם עכ"ז אין לפוטרו בכך אלא צריך לכובשו לעבד עולם ובזה יובן בס"ד דבדי יהודה מה נאמר לאבא ר"ל הגם שאנחנו נספר לו הענין שגנב הגביע ותפסוהו לעבד הנה דברים אלו לא ישככו אזניו כי יאמר לנו שמן נימוס המשפט הוא שהגנב ישלם שנים ורק אם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו ישלם שנים ולמה יתפסוהו לעבד וא"כ מה בידי טעם מספיק להשיב לו וא"ל יוסף א"ל הלך החבל אחר הדלי והכוונה שעתה באשר הוא יש לו לשלם שנים עכ"ז האיש הזה שהוא עשיר יש לדונו על שם סופו והיינו שהראש ילך אחר הסוף שאם עתה יש לו לשלם מחר כשיעשה פעם אחרת יתכן שאין לו לשלם וא"כ יותר טוב לתופסו מעתה וכמו דין בן סורר ומורה ח"ו מאחר שהוכיח על עצמו שהדבר אצלו בטבע ובודאי שלא יעזוב מדתו וז"ש הלך החבל אחד הדלי דהיינו שראשיתו נידון אחר סופו והשיב לו יהודה דין שקר אתה דן אותנו ר"ל דין זה שאתה דן את האדם על שם סופו הוא דין שקר שאין דנין את האדם כי אם באשר הוא שם וכמו שמצינו בישמעאל שנידון באשר הוא שם וכמ"ש כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם והשיב לו יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם דהנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שיוסף דנו אותו השבטים על שם סופו שידעו שיצא ממנו ירבעם שרוצה להחטיא את ישראל בע"ז ולכן רצו להרגו ולבסוף מכרוהו למצרים אשר שם עבד לא ירים ראש וז"ש אין לך דין שקר וכו' ר"ל אם כדבדיך שאין דנין את האדם על שם סופו א"כ אין לך דין שקר כמכירת אחיכם שדנתם אותו על שם סופו א"ל יהודא נורא דשכם דליק כי ד"ל אותו האש והכעס שבער בלבנו בענין שכם אשר לא השארנו מהם משתין בקיר מנער ועד זקן אותו האש והחרון והכעס מתלהב בלבי לעשות ככה ביום הזה במצרים בלתי השאיר מהם עד אחד והשיב לו יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי ר"ל אמת שעתה בוער בך אש להבה להרוג הכל אבל אח"ך מעצמך תכבה האש כי תודה על האמת שהאמת אתי ואין אנכי עושה עמכם לפנים משורת הדין וזה האש שבער בך יהיה כמו אותו האש שגזרת על תמר כלתך להשרף בו וכמ"ש הפסוק ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף שחשבת שבאמת היא זנתה והרה לזנונים ואח"ך כששלחה הסימנים הודית מעצמך ואמרת צדקה ממני וכבית האש שהיתה צריכה להשרף בו כן זה האש שלך אנא מטפי יתיה בהצדקת דברי ומשפטי שתודה אתה מעצמך לדברי וא"ל יהודה רתח אני ולית מהימין לי ר"ל אפי' אם הוא כדבריך שאתה צדיק במשפטיך ששפטת ואח"ך מוכרח אני להודות לך עכ"ז רתח אני דכשהאדם הוא בכעס אינו מבחין בין האמת להופכו וא"כ יש לך לחוש שמתוך הכעס אעשה כלה ואם אח"ך אדע שהאמת אתך אין אחר מעשה כלום וא"כ הגם שאתה יודע שצדקת במשפטיך עכ"ז יש לך לחוש ממני פן מתוך הכעס אעשה מה שלבי חפץ וא"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר ר"ל אנכי מוכרח לעשות משפט צדק וכמ"ש לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים וא"כ רתחא דידך דייקא שאתה בשר ודם אנא מתבר אבל אם אני חושש לך מה אשיב לה' והשיב לו יהודה עכשיו אני יוצא ואצבע שווקים שבמצרים בדם עכשיו דייקא הנני עושה מחשבת לבי עתה בזה הרגע כי אדם בחירי אנכי ובעל בחירה ואעשה מה שלבי חפץ כדי להציל את הנער וא"ל יוסף צבעים אתם וכו' ר"ל יפה אמרת שתצבע שווקים שבמצרים בדם כי אתם אין לאל ידכם לעשות פעולה ממש כי אם כדי צביעה דוקא כי צבעים דוקא הייתם מימוכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף כדי שיחשוב שנהרג באמת ויתייאש מלבקש עליו וכן אתם רוצים להפחידני בצביעה זו כדי שאפחד ואמסור לכם הילד. וכל הדברים האלו שדיבר עמהם יוסף פעם קשות פעם רכות כדי להאריך הענין עמהם לראות איך יפול דבר ואמנם כשראה שהסכימה דעתם להרוג את מצרים וידע שאחיו גזמי ועבדי כי גבורים הם אזי אמר יוסף בלבו מוטב שאתוודע להם:

55. Vayigash.3

    ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. יובן בס"ד מפניו מלשון לפני ולפנים רמז על המילוי של שם יוסף שהוא הפנימיות של השם והנה שם יוסף מלא כזה יו"ד וי"ו סמ"ך פ"ה הוא גי' צ"א חיבור שם הו"יה ואד"ני ורמז שם הו"יה ב"ה קודם שם אדני כי שם הו"יה נרמז במילוי היו"ד והו"יו שמספרם כ"ו ושם אד"ני נרמז באות הס"מך והפ"ה הרי רמז שם הו"יה ב"ה קודם והוא רמז לחיבור עליון הנשגב שיהיה שם הו"יה ב"ה למעלה משם אד"ני שהוא מעלה גדולה תגבורת רחמים על הדין ולא להפך והנה יוסף הוא צדיק יסוד עולם וחתום במדת היסוד וכביר מצאה ידו לחבר שם הו"יה ושם אדני יותר מאחיו כי זה שייך יותר למדתו ולכן נרמז דבר זה בשמו והם ברוח קדשם הביטו בכל זאת באותה שעה ונבהלו ממנו עד גדר שלא יכלו לדבר לפניו ולענות אותו וז"ש ולא יכלו אתיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ר"ל מפנימיות שמו שרמוז בו למעלה גדולה המיחד אותם וכל זה מאת ה' היה להביט אותו הרגע בגדולתו כדי שיפחדו ולא יזיקו אותו אותה שעה שהיו בושים ממנו:

56. Vayigash.4

    או יובן בס"ד לפרש כי נבהלו מפניו והוא כי אותיות המילוי המה גי' צ"א כמנין מל"אך וידוע מ"ש רז"ל שהיו מלאכים עומדים שם לראות איך מנגחים שור ואריה זע"ז גם אמרו שבקשו להרגו ובא מלאך ודחפם והחזירם וא"כ כשראו בעיניהם המלאך שבא להצילו ידעו שהוא צדיק ולכן נבהלו ממנו ולא יכלו לענות אותו דבר וז"ש ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו רמז למלאך הרמוז בפנימיות השם שלו.

57. Vayigash.5

    או יובן בס"ד לפרש כי הנה אותיות שלפני אותיות שם יוסף ר"ל לצד פנים הם אותיות כ"ז ע"צ שהם יהיו אותיות ע"ץ ז"ך שידוע שהצדיק נקרא עץ וכמ"ש ע"פ היש בה עץ אם אין יזהו עץ זך שהוא צדיק גמור זך ונקי וטהור ושמו מעיד עליו בזה ולא כאשר חשבו הם מקודם עליו ורצו להרגו וז"ש כי נבהלו מפניו ר"ל מאותיות שהם לפני אותיות שמו המעידים עליו ומאת ה' היתה זאת להביט בזה אותה שעה כדי שלא יזיקוהו. או יובן בס"ד לרמוז כי אותיות הנז' המה יעלו מספר קפ"ז וע"ה גי' קפ"ח כמנין יעקב מלא בו"או שעולה גי' קפ"ח וז"ש כי נבהלו מפניו שראו ששמו קשור ומחובר עם מספר שם יעקב וזה רמז שהוא צדיק בן צדיק ונפשו קשורה בנפש יעקב ולא כאשר חשבו הם בתחלה כשמכרוהו:

58. Vayigash.6

    ובמדרש רבה איתא משם אבא כהן ברדלא וז"ל אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה בלעם חכם של הגוים לא היה יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו הה"ד ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא. יוסף קטן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הק"בה ויוכיח לכל א' וא' לפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה עכ"ל ע"ש. והנה צריך להבין דברי המדרש שאמר לכשיבא הק"בה ויוכיח לכל א' וא' לפי מה שהוא מה בא להורות כזה והוה סגי באומרו ויוכיח לכל א' וא' שנא' אוכיחך ואערכה לעיניך. ויובן בס"ד להורות דלא מבעיא מה שצריך להוכיחו על עבירות חמורות שחטא להק"בה אלא אפי' על חטא כל דהו ר"ל על קלקול כל דהו שקלקל במעשיו וז"ש לפי מה שהוא ע"ד חמץ דינו כמה שהוא כלומר דבר מועט על אחת כמה וכמה דאפי' על דבר קטון מי יכול לעמוד בתוכחתו:

59. Vayigash.7

    או יובן בס"ד כי הנה ידוע דעונות האדם כתובים על מצחו וכמ"ש הכתוב ותהי עונותם על ענמותם ולז"א לפי מה שהוה ר"ל אינו צריך להביא לו עדים או לפתוח לפניו פנקס חשבון עונותיו אלא יוכיחנו לפי מה שהוא ר"ל לפי מה שרשום במצחו שהוא מעיד בעצמו.

60. Vayigash.8

    או יובן בס"ד שיוכיחנו ויאמר לו אם לא למדת בספרים ולא ישבת עם אנשים יראים כדי שילמדוך למה לא למדת מוסר מעצמך וידעת ממך והשבות אל לבבך והוא שאתה הוא רואה עצמך שאתה בשד ודם ולכך נקראת אד"ם שהוא ר"ת אפר דם מרה ובאת מטפה סרוחה והולך למקום רמה ותולעה ואז וידעת ממך והשבות אל לבבך איש אשר אלה לו איך ימלאנו לבו לעבור על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ולהתגאות על הבריות ולרדוף אחרי חמדת עו"הז וישכח צור מחוללו אשר עשה ועושה תמיד לו טובות כפולות ומכופלות כל רגע ורגע ובכל נשימה ונשימה וז"ש ויוכיח לכל אחד וא' לפי מה שהוא ר"ל לפי מה שהוא ערכו ועניינו והרכבתו ותחלתו וסופו שהיה צריך להביט בכל זה ולא הביט:

61. Vayigash.9

    או יובן בס"ד שהנה אם הקב"ה ידין את האדם כפי בני האדם הגדולים ממנו בשנים ולפי הבני אדם הקטנים ממנו בשנים ודאי תגדל אשמתו יותר והיינו שיביא לו ראיה מן הגדול ממנו בשנים ויאמר לו דאה זה גדול ממך בשנים ואפ"ה לא עשה כ"כ עונות כמותך ואתה איך עשית כל כך עונות במעט שנים אלו וכן יביא לו ראיה מן הקטון ממנו בשנים ויאמר לו ראה זה שקטון ממך כשנים ואפ"ה עשה מנות הרבה יותר ממך ואיך אתה יש לך כ"כ שנים ולא עשית כ"כ מנות וא"כ מזה תגדל אשמתו והנה לא מבעייא אם ירצה הש"ית לעשות חשבון כזה עם האדם ולדון אותו בערך זה שלא יוכל לקום במשפט אלא אפי' אם יבא להוכיחנו לפי מה שהוא ר"ל מה שהוא לבדו ולא בצירוף ערך אחרים הקטנים ממנו והגדולים ממנו איך יכול לעמוד בתוכחתו.

62. Vayigash.10

    או יובן בס"ד לפי מה שהוא ר"ל כפי מה שהיתה מעלתו בעולם העליון מקודם כי כל ישראל נשמתם היא חלק אלוה ממעל וקדושה ונשגבה מאד וא"כ כמה צריך ליזהר בה בעו"הז השפל ואם הוא יקלקלנה צריך לחשוב עמו כפי ערכה שהיתה מקודם וז"ש לפי מה שהוא מעלתו בעולם העליון.

63. Vayigash.11

    ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. לכאורה י"ל דהנה מלשון אל תעצבו משמע כאדם שמצטער על דבד אחד ונעצב עליו ומלשון אל יחר בעיניכם משמע כאדם שכעס וחרה אפו בשביל דבר אחד וב' לשונות אלו לא יכונו כאחד דהנעצב לא יחרה אפו. גם י"ל דלכאורה תיבת הנה שפת יתר והיה די לומר כי מכרתם אותי ומאי הנה דקאמד. ויובן בס"ד לפרש דהנה בעתה שעדיין לא דברו עמו כלום וכמ"ש ולא יכלו אחיו לענות אותו וכו' הנה יש להסתפק בהם בשני ספיקות הא' שאפשר לומר דכשידעו שהוא יוסף וא"ל אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה זכרו את צרתו אשר הצרו לו מקודם בעת מכירתו ונעצבו על הדבר ההוא שאיך יצאה תקלה זו מתחת ידם כי עתה כשראו אותו עדיין עומד בקדושתו ידעו ערכו וקדושתו כי רבה היא ולא כאשר חשבו מקודם וכמ"ש רבינו מה"רם אלשיך ז"ל ע"פ כי נבהלו מפניו והיינו שהכירו בפרצוף פנים שלו שהוא איש קדוש וטהור ולא חטא במצרים שהיא ערות הארץ ע"ש ומזה ידעו קדושתו וערכו הרב ולכן נעצבו על המעשה ההיא אשר יצאה מתחת ידם לשלוח ידם בקדוש ה' ואמנם אפשר לשכל אנושי להסתפק בהם ספק ב' להפך שאדדבה עתה שהכירו בו שהוא יוסף אחיהם הנה חרה להם על המכירה שמכרוהו שאיך הסכימה דעתם בזה עם יהודה למכרו ולא להרגו כאשר רצו בתחלה שאם היו הורגים אותו היו ניצולים ממנו לגמרי לא כן עתה שמכרוהו נתבצבץ ועלה עליהם למעלה למעלה ולא אהני מעשייהו כלום ונמצא שהשכל יחייב בהם ב' ספיקות אלו. והנה בא יוסף הע"ה לדבר על לבם והוא דאם הדבר הוא כספק השני שחרה להם על המכירה ונתנחמו על מעשיהם שלא הרגוהו הנה בא לומר להם שטועים הם בזה דהנה המכירה שמכרו אותו היא דומה בדומה למה שרצו להרוג אותו כי כמו שאם היו הורגים אותו ודאי לא היה אפשר שוב להיות מלך ומושל כן במכירה שמכרוהו שוב לא אפשר להיות לו ממשלה ומלכות יען כי הם מכרוהו למצרים ושם עבד לא ירים ראש ובאמת שכן פי' רבינו מה"רם אלשיך ז"ל בפ' וישב כוונת יהודה שיעץ עליהם לכו ונמכרנו לישמעאלים שא"ל יהודה אחר שנסיתם אותו בכלבים ובבור של נחשים ועקרבים לא נשאר עתה מהדיבות כי אם אשר הוציא עלינו דיבה שהיינו קוראים את בני השפחות עבדים וגם עוד קנאת החלומות שתפחדו פן יעלה לגדולה ומשול ימשול בנו ועל כן אני אתקן על הראשונה לכו ונמכרנו לעבד תחת דיבת העבדות ועל השנית יהיה לישמעאלים למה שהולכים להוריד מצרימה כי שם אין פחד גדולתו אליכם כי הלא יחייב מזל מצרים כי אין עבד עולה לגדולה שם ולא ישדד הוא ית' הוברי השמים בשביל יחיד עכ"ד ז"ל ע"ש. ונמצא בשכל עשו מה שעשו למוכרו למצרים דוקא אשר שם עבד לא ירים ראש וא"כ לענין הממשלה אין הפרש בין המכירה שהיתה למצרים לבין ההריגה אם היו הורגים אותו לגמרי דגם במכירה זו לא אפשר עוד להיות לו ממשלה וא"כ אתם לא שגיתם בדעתכם בזה המעשה אשר עשיתם כי עשיתם דבר אמיץ וחזק ואמנם מה שעם כל זה הייתי אדון ומושל הנה זה נראה בחוש שאינו כפיהטבעאלא הוא נס אלהישלא כפי הטבע אשר עשה עמי השי"ת המשדד המערכות וא"כ השתא אין לכם להתחרט על המכירה ולומר אילו היינו הורגים אותו היתה יותר טוב שבודאי שאם הייתם רוצים להרוג אותי ג"כ היה הקב"ה עושה עמי נס גדול שלא כפי הטבע והייתי ניצול או שהייתי פורח באויר באותו הרגע או שהיה משים בשרי כאבני שיש כמו שיעשה השי"ת כן למרע"ה באמת לעתיד להצילו מפרעה או שהיה מחיה אותי אח"ך כי מצינו ששליח של הקב"ה החיה מתים קודם זמן התחייה והוא אליהו הנביא זכור לטוב ואלישע הנביא ע"ה ויחזקאל הע"ה וגם עמי היה עושה חסד זה מאחר שגם עתה במכירתכם אותי למצרים ג"כ עשה עמי נס פלילי לשדד מערכות מצרים בשבילי אשר דבר זה קשה למאוד כנודע ואם כן אין לכם לחרות אפיכם על המכירה שהסכמתם למכור אותי ולא להרוג דמאחר שהמכירה היתה למצרים אין כה הפרש מן ההריגה שגם לזה צריך נס גדול יותר מהצלת ההריגה מאחר שצריך בזה שידוד המערכות ובפרט מערכות מצרים אשר היה מזלם ראש לכל המזלות ולא אפשר להכניעו בלתי הקב"ה לבדו כי הוא דוקא יכול להכניעו וכמו שמצינו ביציאת מצרים שאמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וגו' וכנודע. ואם הדבר הוא כספק הראשון שאתם נעצבים על המעשה שיצאה מתחת ידיכם ועל מה שצערתם אותי הנה אל תעצבו על זאת כי הצער נהפך לשמחה ואלהים חשבה לטובה והוא בי למחיה שלחני אלהים וז"ש ועתה אל תעצבו כאמור בספק הא' וגם אל יחר בעיניכם כאמור בספק הב' ופירש על דסליק מניה על אחרון ראשון והוא מה שאמרתי אל יחר בעיניכם הוא הטעם מפני שאתם מכרתם אותי הנה דייקא במצרים שמזלם מחייב עבד לא ירים ראש וא"כ לענין החששה של הממשלה אין בזה הפרש מן הריגה ממש כי לא מכרתם אותי למקום אחר שאפשר שהעבד שם יגדל ויהיה לו ממשלה ומלכות אלא אתם מכרתם אותי היה למצרים וכאמור וא"כ מה היה בידכם לעשות יותר מזה כי אין בזה הפרש מן הריגה ממש ומה שאמרתי אל תעצבו הוא מפני כי למחיה שלחני אלהים לפניכם והגם שאתם חשבתם לרעה אלהים חשבה לטובה באופן שלא יצא קלקול מתחת ידכם ולמה תעצבו:

64. Vayigash.12

    מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף. יובן בס"ד ע"ד מה שכתבו המפרשים ז"ל שאמירה ודבור רמז ליחוד כי היחוד יתכנה בשם אמירה ודבור גם ידוע שהשכינה נקראת כה ובזה יובן ואמרתם אליו בה אמר בנך יוסף ר"ל השכינה שנקראת כה אמר אותה בנך יוסף רמז ליחוד. ובזה יובן בס"ד עוד מה שסיים ואמר שמני אלהים לאדון וכו' לאד"ון גי' צ"א כמספר חיבור שם הוי"ה ואד"ני כי יוסף בחינתו יסוד שהוא חיבור שם הוי"ה ואד"ני. ובזה יובן בס"ד כי פי המדבר אליכם תיבת אלכם גי' צ"א חיבור שם הוי"ה ב"ה ואד"ני המדבר רמז ליחוד:

65. Vayigash.13

    רדה אלי אל תעמד. יובן בס"ד כי הנה יוסף הע"ה היה בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה ונמצא שבתשלום ז' שנים של רעב צריך שיהיה בן מ"ד שנים והנה יוסף הע"ה לא היה רוצה להבביד הירידה למצרים על יעקב א"עה ורוצה להבהילה בעיניו באופן שלא ישאר שם לגמרי אלא ישב דוקא עד תום שנות הרעב שאז יהיה יוסף אותו זמן בן מ"ד שנים וז"ש רדה אלי אל תעמד חסר כתיב בלא וא"ו וא"כ קרי ביה אל בסגול תעמד אותיות ע"ת מ"ד ר"ל תשב אצלי אל עת מ"ד שנים שאז אותו זמן יהיה נשלם הרעב:

66. Vayigash.14

    ועינכם אל תחוס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. יובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש בס"ד לעיל בהפטרת פ' וירא כי יש אורות שנקראים כלים והמה ענין שבירת הכלים הנז' בדברי האר"י זיע"א שצריך לתקנם ע"ש והנה ידוע שהרפ"ח ניצוצות שביררו ישראל מהם במצרים ר"ב ניצוצות עד שעשאוה כמצולה הם שייכים לשבירת הכלים הנז' שתיקנו אותם בהם והנה ידוע שחיות הסט"א הוא מניצוצות הקדושה והם הטוב שלה וכשיתבררו ממנה ניצוצי הקדושה יבוש תיבש הסט"א כנודע והנה כאן פרעה ניבא ולא ידע מה ניבא ואמר ועינכם אל תחוס על כליכם הם האורות שנקראים כלים שתחוס עינכם עליהם בשביל שנשברו וצריכים תיקון כי אנכי מבשר אתכם שבקרוב תתקנו בהם תיקון גדול והוא כי טוב כל ארץ מצרים הם הר"ב ניצוצות לכם הוא שתבררו אותם ובזה תתקנו אס הכלים תיקון גדול הגם שישאר לכם עוד צורך תיקון עכ"ז דבר גדול מזומן לכם בקרוב שהוא ביציאת מצרים אחר רד"ו שנים ויובן בס"ד עוד כי לזה נרמז ג"כ בר"ת כי טוב כל ארץ מצרים לכם מספר ק"ך רמז לק"ך צירופי אלהים שהם בחינת הדין שנתקנים ומתמתקים והעניינים שייכים זה לזה:

67. Vayigash.15

    ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכו'. יובן בס"ד לפרש תיבת עוד דרך רמז כי עו"ד גי' יסו"ד וידוע שיוסף הע"ה בחינת היסוד וזהו עוד יוסף חי שהוא עודנו בצדקתו ויונק חיות מן בחינת היסוד וזהו עוד יוסף חי שהוא חי ויונק מן היסוד ע"ד שאמרו במשנה רואין מהיכן ירק זה חי ר"ל יונק:

68. Vayigash.16

    ובזה יובן בס"ד ג"ב דברי יעקב אע"ה שאמר רב עוד יוסף בני חי ר"ל דבנות ומעלה היא לי בשמעי עו"ד היסוד יוסף בני חי.

69. Vayigash.17

    או יובן בס"ד לפרש דברי יעקב אע"ה דאמר רב עוד יוסף בני חי ע"ד שכ' המפרשים ז"ל משם רבינו האר"י זיע"א על מאמרם ז"ל שאמרו כל רב מבבל וכל רבי מא"י והוא כי ההשפעה של חו"ל היא בחינת המילויים דוקא והוא שאחוריים של שם מ"ה דמילוי אלפי"ן פשוטים הם ע"ב ומילואם הם ק"ל ושניהם גי' ר"ב וזהו סוד הפסוק הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים שהיא חו"ל ולז"א כל רב מבבל שהוא חו"ל אבל בא"י הוא רבי בתוספת יו"ד שהם עשרה אותיות דמילוי השם בעצמו המתייחדים עם ע"ב ק"ל ונעשה רב"י עכ"ד ז"ל נמצא שבח"ל הוא בחי' רב וכאשר רמזו ז"ל בפסוק הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים ולכן השתא אתי שפיר מה שאמר יעקב על יוסף שהיה במצרים רב עוד יוסף בני חי רב דייקא לרמוז להנז"ל:

70. Vayigash.18

    או יובן בס"ד רב עוד יוסף בני חי לרמוז לרפ"ח ניצוצי הקדושה שהיה משתדל יוסף הע"ה שהוא בחינת היסוד לברר מהם וזהו רב עוד עם האותיות וכולל הכל גי' רפ"ח וז"ש ר"ב עו"ד רמז לרפ"ח ניצוצין יוסף בני חי הוא עושה לה חיות שמברר אותם:

71. Vayigash.19

    ויסע ישראל וכל אשר לו וכו' ויזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. הנה דקדוקים מבוארים בכתוב וכאשר דקדק רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל חדא למה אמר אלוהי אביו יצחק ולא כתב גם אברהם ג"כ ועוד למה כפל שמו יעקב יעקב ועוד מה נתן טעם אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם שאם הוא ירא מכח גזירת שעבוד מצרים מה יועילו לו גוי גדול מאחר שמוכרחי' להשתעבד שם ואדרבה הלא זו היא בשורה למצרים שיהיו להם עבדים הרבה גם באומרו אעלך גם עלה לשון כפול. ויובן בס"ד לפרש דהנה על המרמה שעשה יעקב ונטל הברכות דעשו ודאי אין להרהר עליו בזה שהסוף הוכיח על התחלה שהיתה לו מאת ה' ולא גנובות הם אתו והראיה שאפי' השר של עשו הודה לו בהם ואמנם מה שיש לשאול בזה הוא מה שאמר יעקב אע"ה ליצחק אע"ה אנכי עשו בכורך איך יוציא שקר ח"ו וכתיב תתן אמת ליעקב. והנה המפרשים ז"ל תירצו בזה כמה תירוצים והאחד מן הטעמים הוא שהצדיקים שמם כפול מטעם ידוע והנה ב"פ יעקב מלא בוא"ו גי' עשו ולכן שפיר אמר אנכי עשו רהחשבון שמו עולה כך עכ"ד ז"ל והנה יעקב אע"ה לא היה לו פחד מעיקר נטילת הברכות שנטל מעשו דעל זה כבר הודה לו שרו של עשו בעצמו בהאבקו עמו אבל עדיין היה חושש פן יש עליו צד אשמה לשמים במה שאמר אנכי עשו שאמר שקר ח"ו והוא מדתו אמת ולגבי דידיה דבר גדול הוא זה ובשביל שהיה בא למצרים שהוא מקום סכנה ח"ו היה ירא ובפרט לאיש קדוש כיעקב אע"ה לכן תחלה הקריב זבחים לאלוהי אביו יצחק שיהיה לו כפרה על מה שאמר אנכי עשו ליצחק אביו והנה כדי שלא יהיה לו פחד וחשש מזה נגלה אליו האלהים וא"ל יעקב יעקב וכפל שמו לרמוז לו שאין עליך שום אשמה בדבריך שהוצאת מפיך כי אתה אמת ודברך אמת יען שאתה שמך כפול וב"פ יעקב גי' עשו ויפה אמרת אנכי עשו שהחשבון הוא שוה ולכן הטעם דפסיק טעמא בין יעקב ליעקב שהפסק הוא כמו וא"ו לרמוז כי שם יעקב מלא בו"או שאז יעלה ב"פ יעקב גי' עשו ולכן אמר תחלה ויאמר אלהים לישראל ולא אמר ויאמר אלהים ליעקב לרמוז שהוא ישר אל ולא ידבר כזב ח"ו אל תירא מרדה מצרימה כי תחשוב שצריכים ישראל להשתעבד ת' שנים כי אעשה כמה טעמים להשלים המנין והוא כי לגוי גדול אשימך שם וריבוי אוכלוסין משלים המנין ועוד אנכי היא השכינה שנקראת אנכי ארד עמך מצרימה ואזי יהיה לך טעם שני לצאת קודם הזמן בשכיל שהשכינה השלימה המנין וא"כ אזי תהיה בטוח מעתה שאנכי אעלך גם עלה ולא תחוש פן יטמעו ח"ו אלא אעלם קודם הזמן ואמר גם עלם לשון כפול רמז ג"כ לניצוצי הקדושה שיוכלו לברר ולהעלות הכל עמהם ולא ישאירו בה שום ניצוץ כדי שלא יצטרכו לחזור בשבילם וזהו גם עלה לניצוצות הקדושה:

72. Vayigash.20

    הפטרת ויגש והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם. יובן בס"ד קישור הדבדים דידוע דע"י גילוי שכינה יהיה חרדה וידוע דחרדה מסלקת הדמים וידוע דכל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים וא"כ יש לחוש שמן גילוי שכינ' לא יהיה רבוי ח"ו ולזה הבטיחם הקב"ה והרביתי אותם ונתתי את מקדשי וכו' שיהיה גילוי שכינה ויהיה רבוי בנים:

73. Vayigash.21

    ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם וכו'. יובן בס"ד קישור הפסוקים ע"ד שפי' רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהכוונה שהשכינה שורה על הצדיקים ואל תחשבו כשיהיה המשכן מסלק הקב"ה שכינתו מעל הצדיקים ושודה במשכן דוקא אלא גם כי ועשו לי מקדש להשראת שכינה אפ"ה ושכנתי בתוכם ג"כ עכ"ד ז"ל ע"ש. וז"ש ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם ואל תחשכו שאז אסלק שכינתי מעליהם אלא ג"כ והיה משכני עליהם כי היכל ה' המה:

74. Vayigash.22

    והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם. יובן בס"ד כי ידוע שעובדי כוכבים ומזלות טוענים שמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ואמנם הבל יפצה פיהם שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ואין חולקים כבוד לעבד בפני רבו ובזה יובן והיה משכני עליהם כי בזה יהיה ניכר בחוש הראות שכבודו ית' מלא עולם והוא בשמים ובארץ ואז מזה לא יבואו לעבוד השמש והירח וצבא השמים כיתר הגוים מטענת מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן והייתי אני לבדי להם לאלהים והמה יהיו לי לבדי לעם כי אין לחלוק כבוד לעבד בפני רבו:

75. Vayigash.23

    וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם. יובן בס"ד כי ידוע שהדבר הנעשה על ידו ית' יהיה קיים לעד כי הש"ית חי וקיים ולכן גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר שתהיה אז ע"י יתברך אין אחריה שעבוד וז"ש וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל אני דייקא ר"ל אני ולא שליח ובמה יתוודע להם זה הוא ע"י בהיות מקדשי בתוכם לעולם כי בראותם את מקדשי הוא בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר הוא בתוכם לעולם שקיים לעד אז בזה ידעו ממילא שגאולתם וקדושתם האחרונה היתה על ידי יה"ר שהקב"ה יגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אכ"יר:

76. Vayechi.1

    המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק. י"ל דמה הכוונה שאמר ויקרא כהם וכו' דאם לענין יחוס הלא כולנו נתייחסנו על אברהם יצחק ויעקב כדרך הבנים שמתייחסים על שם אבותם ומהיכא תיתי שלא יהיו מתייחסים הם כדי שיצטרך יעקב אע"ה לברכם בזה ואם הכוונה הוא שיהיו נקראים הם עצמם בשמות אברהם יצחק ויעקב חדא מאי נפקא מינה בזה ועוד הרי לא מצינו שנקראו כן ועוד איך שייך זה שיהיו נקראים בשלשה שמות כאחד ויובן בס"ד דהנה ידוע כשישראל עושים רצונו של מקום נקראים בשם ישראל שהוא שם חשיבות ישר אל וכשאין עושים רצונו של מקום נקראים בשם יעקב והנה ידוע מ"ש במדרש רבה בפ' תולדות אברהם נקרא ישראל יצחק נקרא ישראל יעקב נקרא ישראל ומביא ראיות על כל אלה מהפסוקים ונמצא ששם ישראל שנקרא בו יעקב ג"כ נקראו בו אברהם ויצחק והנה יעקב מברך אותם כאן שיהיו תמיד במעלה רמה שיהיו תמיד נקראים בשם ישראל שהוא שם החשיבות וז"ש ויקרא בהם שמי אשר הוא שם אבותי אברהם ויצחק ג"כ ואיזה שם שנק' בו אברהם יצחק ויעקב בשוה הוי שם ישראל לאפוקי שם יעקב שלא נקרא בו כי אם יעקב לבדו:

77. Vayechi.2

    יהודה אתה יודוך אחיך. איתא בגמ' מי גרם לראובן שיודה יהודה בשביל שהתחלת להודות בא ראובן והודה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב זרע ברך ז"ל משם המדרש דבשמים השביעי חביב שנא' סולו לרוכב בערבות בארץ הז' חביב שנא' והוא ישפוט תבל בצדק. במלכים הז' חביב שנא' דוד השביעי ולכן המלכות היתה מיהודה כי אם תחשוב אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה הרי הוא השביעי ולכך נבחר יהודה והנה אם תחשוב את ראובן חוטא א"כ אין למנותו עם השבטים ח"ו וא"כ אז יהודה לא יהיה שביעי כי אם ששי וא"כ אין לו ליקח המלכות אבל מאחר שראובן עשה תשובה והרי הוא כשאר אחיו א"כ הוא בכלל המנין ואז יהודה הוא השביעי עכת"ד ע"ב. ונמצא שמה שהודה ראובן על עונו ועשה תשובה בזה היה צמיחת קרן ליהודה שעי"ז יצא ממנו המלכות וא"כ גם זכות יהודה סייע בזה שיודה ראובן כדי שיתכפר לו וממילא יהיה נחשב בכלל אחיו ויהיה אז יהודה השביעי וז"ש מי גרם לראובן שיודה זכות מי גרם לראובן שיודה הוא יהודה זכותו גרם לזה וזהו בשביל שהודית במעשה תמר והצלת אותה משריפה זה הזכות גרם לך שבא ראובן והודה ואז ממילא היית אתה השביעי ולקחת המלכות:

78. Vayechi.3

    והנה מן אברהם עד יהודה היה יהורה השביעי כזה אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה וכאמור ומן בנו של יהודה עד דוד היה דוד השביעי כזה פרץ נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד וכמ"ש הפסוק דוד השביעי והנה יהודה היה מלך על כל אחיו ואח"כ לא נראית המלכות בזרעו כי אם עד דוד הע"ה שמלך על כל ישראל ובזה יובן בס"ד הפסוק מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן ר"ל מזוינו לשון זיו ואורה הוא המלכות מלאים מפיקים מזן אל זן ר"ל מיהודה השביעי אל דוד השביעי כי תיבת זן רמז לאות זי"ן שמספרו שבעה וזהו מפיקים מז"ן אל זן:

79. Vayechi.4

    והנה יובן בס"ד כי הלא תמצא בנביאים בענין מלכי ב"ד אשר מלכו אחר דוד שלא נכתב ויעש הישר בעיני ה' כ"א בשבעה מלכים אלו והם אסא דכתיב ויעש אסא הישר בעיני ה' בדוד אביו מלכים א' ט"ו וכן יהושפט דכתיב וילך בכל דרך אסא אביו לא סר ממנו לעשות הישר בעיני ה' מלכים א' כ"ב וכן יהואש דכתיב ויעש יהואש הישר בעיני ה' מלכים ב' י"ב וכן אמציה דכתיב ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' י"ד וכן עזריה דכתיב ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' ט"ו וכן יותם ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' ט"ו וכן חזקיהו דבתיב ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו הרי הם שבעה וחזקיה הוא אחרון למלכים שנכתב בהם ויעש הישר בעיני ה' ונמצא שהוא שביעי בזה ובזה אפשר לומר דלכן בקש הקב"ה לעשותו משיח וכמוהו לא היה משום דאחריו לא קם כמוהו ליכתב בו ויעש הישר בעיני ה' ולכן אחרון אחדון חביב מאוד:

80. Vayechi.5

    והנה יובן בס"ד עוד דמי שכתוב בו שעשה הישר בעיני ה' כדוד המלך הם שנים דוקא הא' אסא הע"ה דכתיב ביה ויעש אסא הישר בעיני ה' כדוד אביו והב' חזקיהו הע"ה דכתיב ביה ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו ונמצא שב' מלכים אלו אסא וחזקיהו הם דוקא נדמו במעשיהם כדוד הע"ה ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש דוד הע"ה בתהלים כאח לי התהלכתי א"ח ר"ת אסא חזקיהו ר"ל כמו אסא חזקיהו התהלכתי במעשי לעשות הישר בעיני ה' ולרוב ענותנותו הוא תלה עצמו בהם הגם שהתורה תלתה אותם בו אפ"ה הוא תלה עצמו בהם כדרך שהקטן נתלה בגדול:

81. Vayechi.6

    ובזה יובן הס"ד הפסוק עוד שם בתהלים אחלי יכונו דרבי לשמור חוקיך ד"ל א"ח ר"ת אסא חזקיהו לי ר"ל ידמו במעשיהם לי ולכן אנכי מחלה שיכונו דרכי לשמור חוקיך כדו שגם הם יעשו כמותי וכל מה שאני עושה יותר זרוז במצותיו ית' לעשות הישר בעיני ה' גם הם ירויחו בזה לעשות כאשר אנכי עושה ונמצא שהכל הולך אחר המעמיד.

82. Vayechi.7

    או יובן בס"ד אחלי אותיות א"ח לי רמז לתשעה ספירות שהם גי' א"ח וידוע שדוד הע"ה הוא בחי' מלכות וע"י מעשיו הטובים ממשיך התשעה ספירות למדת מלכות לקשרם יחד וז"ש א"ח לי ובזה יכונו דרכי. או יובן בס"ד א"ח ר"ת אור חכמה וז"ש א"ח לי ובזה יכונו דרכי ליחד הדודים למעלה.

83. Vayechi.8

    ובזה יובן בס"ד מ"ש שהע"ה במשלי טוב שכן קרוב מאח דחוק כי הנה שלמה הע"ה יש לו סיוע זכות אביו דוד הע"ה וגם יש לו סיוע זכות אסא וחזקיהו שהם עתודים לצאת מזרעו שגם הם נשגבים במעלה שעשו הישר כדוד הע"ה ואמנם ודאי שהגם שהם שנים ודוד אחד עכ"ז ודאי יסתייע שלמה הע"ה מזכות דוד המע"ה יותר חדא דהגם שהם נדמו מעשיהם לדוד הע"ה עכ"ז מי לנו גדול מדוד המע"ה בדיחא דמלכא ונעים זמירות ישראל אשר מפיו אנחנו חיים ועוד דדוד המלך ע"ה קרוב לשלמה הע"ה יותר מהם דהוא אביו ממש והם מזרע של זרעו וחזקיהו יותר רחוק מאסא וז"ש טוב שכן קרוב הוא דוד הע"ה מאח רחוק הם אסא וחזקיהו והגם שהפסוק דימה מעשיהם לדוד הע"ה והם שנים והוא אחד עכ"ז טוב שכן קרוב:

84. Vayechi.9

    ידך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אמך. יובן בס"ד כי הנה נצוח המלכים במלחמה יהיה על שני סוגים הא' שיערכו המלכים מלחמה מערכה לקראת מערכה ויגבר אחד מהם על חבירו וינצח אותו. והסוג הב' הוא שיצאו המלכים להלחם זע"ז ואמנם טרם שיבואו להלחם מערכה לקראת מערכה הנה בראות אחד מהם מרחוק את תוקף אבירות המלך היוצא כנגדו וכשמוע קול נהמת סוסיו ועוצם חיילותיו תאחזהו פחד ורעדה ולא יתקרב לערוך אתו מלחמה אלא ינוס תכף ואז כשיראה המלך האדיר את אויביו כי נסו הוא ירדוף אחריהם להשיגם להכותם עד חרמה ואז המכה תהיה מאחור בעורף האויבים ולא מצד פנים כי אין נלחמים מערכה לקראת מערכה כדי שתהיה פנים כנגד פנים והנה ההפרש שיש בשני הניצוחים האלה הא' כי הנוצח כמו הניצוח. הב' יהיה לו שם גדול והכל יודו בו שהוא גבור בעל מלחמה משא"כ הנוצח כניצוח הא' שאין לפארו כ"כ בזה ועור שהנוצח כניצוח הא' הנה לא יבצר שיכה המלך הנלחם בו מן החיל שלו ג"כ דמאחר שהם נלחמים מערכה לקראת מערכה הנה גם מן המלך הנוצח יפול ארצה בתוך המלחמה וא"כ כשישוב המלך הנוצח לשלום לעירו לא הכל יבואו אליו להשתחוות לו ולברכו על הניצוח שהיה לו במלחמתו כי אותם שהם קרובים למתי מלחמתו הם יתאבלו על קרוביהם ולא עת ששון ושמחה להם לבא אל המלך ואמנם אותו הנוצח כניצוח הב' הנה זה לא ימות שום אדם מחילו יען כי האויב נס והם רודפים אחריו ומכים מאחור על העורף ולא מערכה לקראת מערכה כדי שגם האויב יכה וא"כ חיל המלך הנוצח הם דוקא מכים ולא מוכים וא"כ כולם אפשר שיבואו לשלום עם המלך ואז אחר כך כשיחזורו הם והמלך לשלום יבואו כל אנשי העיר להשתחוות למלך ולברך בשמו על הניצוח שהיה לו במלחמה וז"ש יהודה אתה יודוך אחיך שהכל יודו בך שאין גבור כמותך יען כי תהיה ידך בעורף אויביך שמרוב תוקף הצלחתך במלחמה לא אפשר שילחמו אתך מערכה לקראת מערכה שאז תהיה המלחמה פנים כנגד פנים אלא תכף כשיראוך האויבים תפול עליהם אימתה ופחד וינוסו ואז כשתרדפם תהיה המלחמה בעורף האויב מצד אחור ולא מצר פנים ובזה תרויח שישתחוו לך בני אמך שהכל יבואו להשתחוות לך שאין חסרון בחיל שלך כלל והשמחה שוה לכל:

85. Vayechi.10

    זבולן לחוף ימים ישכון. יובן בס"ד כי יש שני מיני ימים הא' הוא ים התלמוד והוא תלמוד בבלי שהוא הים הגדול והב' הוא ים כפשוטו שעוסקים בו בפרקמטיא ובו אניות סוחר וזבולון היה עשיר ועוסק בפרקמטיא ומחזיק ביד יששכר שהיו עוסקי' בתורה כמ"ש ומבני יששבר יודעי בינה לעתים והנה המחזיק יש לו חלק בתלמוד שעוסק הת"ח כי בצל החכמה בצל הכסף וכמ"ש חז"ל שיאמרו בעו"הב לעשיר המחזיק ביד ת"ח טול שכר מסכתא פ' ומסכתא פ' והוא א"ל מעולם לא למדתי מסכתא זו והם א"ל אמת שלא למדת אבל החזקת ביד ת"ח פ' שלמד מסכתא זו וא"כ בא וטול חלקך כאלו למדת וכמו שהאריכו המפ' ז"ל בזה הרבה הלא בספרתם וז"ש זבולון שהוא היה מחזיק ביד ת"ח לחוף ימים ישכון ימים תרי משמע דקאי על ב' ימים ים התלמוד וים הפשטי וזה ימים אותיות י"ם י"ם שזוכה לתורה ולעושר.

86. Vayechi.11

    דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יובן בס"ד דידוע דס"ל לר"ש בהוריות שאם הורו בית דין באיסור תורה ועשו כל הקהל או רובו על פיהם וידעו שטעו אזי ב"ד מביאין קרבן פר ושעיר וכל שבט ושבט מביא פר ושעיר ע"ש. ונמצא לסברת ר"ש ב"ד שקולין כשבט אחד שלם שהם לבדם מביאין ג"כ פר ושעיר ובזה יובן דן ידין עמו ר"ל שהקב"ה דן אותו הב"ד שידין עמו כאחד שבטי ישראל דלסברת ר"ש ב"ד מביאים קרבן כמו שבט שלם ונמצא שדין הב"ד שהם דנים את עמו ישראל הוא כאחד מן השבטים בשוה דאלו מביאין פר ושעיר והשבט מביא ג"כ פר ושעיר:

87. Vayechi.12

    או יובן בס"ד דידוע דבר"ה הקב"ה בעצמו לבדו דן את ישראל ולא ב"ד שלמעלה אבל או"הע דנים אותם ב"ד של מעלה ג"כ והנה יש לדקדק וכי משוא פנים יש בדבר ח"ו ולמה הקב"ה לא דן את הכל לבדו ואמנם הוא דישראל יש להם אחדות דכתיב בישראל שבעים נפש ולא אמר נפשות וכעשו כתיב שש נפשות דאמר נפשות לשון רבים והגם דאלו שבעים ואלו ששה וכן כתיב בששים רבוא ישראל ויחן שם ישראל נגד ההר ולא כתיב ויחנו לשון רבים וכן אנכי ה' אלהיך לשון יחיד וכאלה רבות משום דישראל יש להם אחדות וכולם כאיש אחד חשיבי והנה הקב"ה הוא יחיד ומיוחד ולכן מן הראוי שהוא ית' שהוא יחיד דן אתה יחיד אלו ישראל שהם חשיבי כאחד משא"כ או"הע דהם מפורדים אין ראויים שידון אותם הוא ית' לבדו אלא נידונים ע"י ב"ד של מעלה ג"כ ולכן הם נענשים יותר בדינם כי יש הפרש גדול בדין שדן אותו הוא ית' בעצמו מן הדין שדנים ב"ד של מעלה וכמ"ש דוד הע"ה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים ובזה יובן בס"ד דן ידין עמו ר"ל הקב"ה ידין את עמו דוקא וא"ת וכי משוא פנים יש בדבר ולמה עושה הפרש בזה בין ישראל לאו"הע ולז"א כאחד שבטי ישראל ר"ל בשביל שכל שבטי ישראל כאחד חשיבי ולכן נאה ליחיד לדון אתה יחיד משא"כ או"הע דהם מפורדים ואין להם אחדות:

88. Vayechi.13

    גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. יובן בס"ד ע"ד מה שכתבו המפרשים ז"ל ע"פ הנחש השיאני שאד"הר פגם בשני דל"תין דשם שד"י ושם אד"ני ונשאר בהם ש"י אנ"י וזהו אותיות השיאני עכ"ד ז"ל והנה גד רמז לב' שמות אלו כי שם שדי הוא ג' אותיות ושם אד"ני הוא ארבעה אותיות וזהו ג"ד גם ידוע שבע"והר שאין השם שלם ואין הכסא שלם כי יד על כס יה והם אותיות הו"א וז"ש גד רמז לשם שדי ושם אדני גדוד אלו ישראל שהם גדודיו יתברך יגודנו לשון אגד וחיבור שהם ע"י מעשיהם הטובים מחברים הד"לתין בהם ומיחדים אותם והו"א אותיות השם והכסא יגוד יתחברו עקב ר"ל אחרית התיקון כולו כי בהתחברותם יתוקן הכל:

89. Vayechi.14

    או יובן גד רמז למדת המלכות שהיא שביעית כמנין ג"ד. או יובן בס"ד גד רמז לד' יוד"ין שיש בהו"יה דע"ב וג' יוד"ין שיש בהו"יה דס"ג וזהו ג"ד רמז להנז"ל גדוד אלו ישראל יגודנו לשון אגד וחיבור:

90. Vayechi.15

    ובזה יובן בס"ד תן חלק לשבעה רמז לשבעה יוד"ין הנז"ל וגם לשמונה רמז לשני דלתין דשם שדי ושם אדני לתקנם. או יובן תן חלק לשבעה רמז לאותיות השם והכסא שבין כולם הם שבעה אותיות וגם לשמונה רמז לכ' דל"תין הנז"ל. או יובן בס"ד תן חלק לשבעה רמז לשם שדי ושם אדני וגם לשמונה רמז לשם הו"יה ב"ה ושם אהיה שהם שמונה להשפיע מזה לזה:

91. Vayechi.16

    מאשר שמנה לחמו. יובן בס"ד לרמוז שמנה אותיות שמונה רמז לחיבור שם הו"יה ב"ה ושם אד"ני שהם ח' אותיות שנשפע מהם כי שם השילוב של שם הו"יה ב"ה ואדני יועיל לפרנסה.

92. Vayechi.17

    נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. נפתלי לשון חיבור אילה אותיות א"י ל"ה רמז לי"א סמני הקטורת שצריך לבררם עתה ע"י עסק התורה וזהו י"א לה לשכינה שלוחה ע"י הנותן אמרי שפר הוא העוסק בתורה.

93. Vayechi.18

    או יובן בס"ד נפתלי גי' תק"ע כמנין ב"פ מנצפ"ך שהם אותיות כפולות עם כללות עשרה אותיות השורש אילה אותיות א"ל י"ה רמז שצריך למתק הגבורות ולהעלותם למעלה וזהו נפתלי רמז למנצפ"ך שהם גבורות אילה שלוחה צריך לשלחם ולהעלותם אל י"ה ע"י הנותן אמרי שפר הוא העוסק בתורה:

94. Vayechi.19

    גם יובן בס"ד לרמוז הנותן אמרי שפר ר"ת אש"ה שהת"ח נקרא אשה גם רמז לקרבן שנאמר בו אשה ריח ניחוח לה' וע"י התורה כאלו מקריב קרבנות כמ"ש זאת התורה לעולה למנחה לחטאת וכו' כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכו' גם ס"ת הנותן אמרי שפר גי' ס"ר כמנין יו"ד פעמים שם הוי"ה ב"ה שכל דבר שבקדושה כלול מעשר וע"י עסק התורה יתיחד שם הוי"ה ב"ה. גם יובן בס"ד לרמוז אמרי שפר ר"ת אש כי התורה נקראת אש שנאמר הלא כה דברי כאש וס"ת ר"י כמנין עשרה פעמים אהי"ה שכל דבר שבקדושה כלול מעשר ואמצעי תיבות הם אותיות מ"ר ואות פ"ה רמז למ"ש רז"ל ע"פ שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר כל תלמיד הלומד תורה לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה וזהו מ"ר פ"ה:

95. Vayechi.20

    או יובן בס"ד לפרש סמיכות הפסוקים מאשר שמנה לחמו וכו' נפתלי אילה שלוחה. ויובן בס"ד ותחלה נקדים מאמרם ז"ל אורח טוב מהו אומר כל מה שעשה בע"הב בשבילי עשה והקשו התוס' ז"ל והא כתיב מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו ע"ש בדבריהם ז"ל ותירץ הגאון מהר"ם שיף ז"ל דכוונתם ז"ל שהאורח כשיספר טובת הבע"הב שעשה עמו יאמר לפני השומעים שדוקא לו שהוא אהוב הרבה של הבע"הב עשה לו הכבוד הזה אבל לא יעשה כזאת לכל אדם כי אם דוקא לו עשה שיש לו אהבה עמו וא"כ אז השומעים לא יקפצו על בעל הבית לאכול אתו כי אין ראיה מזה האורח שהוא אהוב שלו בתכלית שידעו שלא יעשה כן לכל אדם ולז"א אורח טוב אומר כל מה שעשה בע"הב בשבילי עשה בשבילי דווקא אבל אדם אחר לא היה עושה בשבילו בך עכ"ד ז"ל. נמצא שהאורח צריך הוא לספר בטובת בע"הב כדי שלא יהיה כפוי טובה אבל צריך ליזהר שידבר דברים טובים שלא יצא מהם היזק לבע"הב דהיינו שיאמר בשבילי דווקא וכנז"ל ובזה יובן בס"ד מאשר שמנה לחמו שהיה עשיר והוא יתן מעדני מלך לפני האורחים. נפתלי אילה שלוחה זה האורח שהוא אילה שלוחה שהולך ממקום למקום וצריך לספר בטובת הבע"הב הנה צריך ליתן דברים טובים שלא יצא מהם היזק לבעל הבית וזהו הנותן אמרו שפר ר"ל אמרים ודברים טובים להבע"הב:

96. Vayechi.21

    והנה לעיקר קו' התוס' ז"ל אפשר לתרץ בס"ד קרוב לתירוץ הגאון מהר"ם שיף זל והוא דכוונת האורח לומר שזה הבע"הב כשיבוא אורח אצלו אין בידו ספוק כ"כ להכין בשביל בני ביתו וגם בשביל האורח אלא כל מה שעשה הוא בשבילי דוקא אבל בשבילו במדומה שלא עשה כלום באופן שאנכי אכלתי סעודתו ממש ולז"א כל מה שעשה וטרח בע"הב הכל היה בשבילי דוקא אבל בשבילו לא עשה כלום ואם בן השומעים לא יקפצו על אדם כזה להתארח אצלו הרבה:

97. Vayechi.22

    ובזה יובן בס"ד לפרש כוונת הפסוק טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל ר"ל בע"הב שהוא טוב עין יבורך שהאורח צריך לברכו בפני העולם וא"ת יצא מזה היזק לבע"הב דכתיב מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו לזא הנה ככה יאמר עליו שהוא נתן מלחמו לדל מלחמו דייקא ר"ל מה שצריך הוא לאכול הביא לפני האורח שהיה דל באותה שעה ולכן אז לא יהיה ניזוק בע"הב וטוב עין הוא יבורך.

98. Vayechi.23

    הפטרת ויחי אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב יערת דבש ז"ל שיש ראיה לדוד הע"ה שלא חטא בבת שבע והוא כי דוד חי ע' שנה דוקא וא"כ נמצא שבעת שנעשה ענין ב"ש כבר עברו רוב שנותיו והנה ידוע מ"ש רז"ל כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב רגלי חסידיו ישמור ואם ענין ב"ש הוא חטא איך חטא אלא ודאי שאינו חטא כלל וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה עכ"ד ז"ל. והנה ודאי שאם היה דוד הע"ה חי הרבה יותר משבעים שנה לא יהיה לו ראיה והוכחה מזה אבל מאחר שלא חי כי אם ע' שנה נמצא למפרע שבעת שנעשה ענין ב"ש כבר עברו רוב שנותיו וא"כ ודאי שלא חטא. ובזה יובן בס"ד אנכי הולך בדרך כל הארץ שהוא זמן השבעים שהוא זמן הסתם של הכל דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה וא"כ מאחר שלא בא לגבורות שהם שמונים אלא כדרך כל הארץ שהוא שבעים נמצא מזה מוכח שלא חטא בב"ש יען כי נמצא הענין של ב"ש היה שאחר שעברו רוב השנים ולכן השתא וחזקת והיית לאיש שלא יוכלו להרהר אחריך שבאת באיסור כי אתה בנה של ב"ש דמזה מוכח שב"ש כדין וכשורה לקחתי אותה והרי היא מותרת לי כדת משה וישראל:

99. Vayechi.24

    או יובן בס"ד ע"ד שאמרו בגמרא שאם נתחייב אדם חנק טובע בנהר ואם נתחייב סקילה נופל מן הגג וכן ע"ז הדרך שאר מיתות ב"ד ע"ש והנה אם ח"ו דוד הע"ה חטא בב"ש שהוא איסור א"א היה צריך שהקב"ה ישלם לו בזה העולם שיקרה לו מיתה כנגד חיוב א"א ח"ו כדי שאז לא ישאר עליו שום חטא לעו"הב כי צדיק שכמותו צריך לשלם בשביל עונו בעו"הז ומאחר שהוא נפטר כדרך כל הארץ ולא היה לו מיתה משונה מזה מוכח שאין עליו שום חטא ועון בב"ש כלל וז"ש אנכי הולך בדרך כל הארץ ולא ח"ו משונה וא"כ מזה וחזקת והיית לאיש שיש מכאן ראיה עצומה לענין ב"ש שלא חטאתי ח"ו באיסור א"א אלא היא מותרת לי ואין עוד פה להרהר אחריך כלל אלא וחזקת והיית לאיש.

100. Vayechi.25

     ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. יובן בס"ד שעל דוד הע"ה היו שונאיו מהרהרים שאין ראוי ח"ו להיות מלך יען כי בא מרות המואביה ואמנם אחר שישב בנו על כסאו בטלו כל הרהורים כי אחר שזכה להיות גם בנו מלך הא מאת ה' היתה לו המלוכה גם מאחר שהקב"ה נתן כ"כ חכמה וגדולה לשלמה המלך ע"ה אשר לא קם כמותו עוד בדרך הטבע הא ודאי לא עביד הקב"ה ניסא לשקרי ח"ו ובודאי ראוי והגון לזה כי עי"ז ההרהור שהיו מהרהרים מצד ענין ב"ש נתבטל כי שלמה הע"ה בנה של ב"ש וז"ש ושלמה ישב על כסא דוד ונקוד הטעם על שלמה ועל ישב זקף גדול והכוונה מאחר שהיה לו זקיפה גדולה שהיה מלך בכיפה ויחכם מכל האדם וישב על כסא דוד אביו א"כ מכח זה ותכון מלכותו מאד שנתחזקה המלכות בידו מאד הן מצד רנון ענין רות המואביה הן מצד רנון ענין ב"ש שכל המהרהרים אחריו הבל יפצה פיהם והוא ראוי והגון למלוכה ומה' היתה לו.

← Previous · Next → — showing 201–300 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.