← Library

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Vayechi.26

   או יובן בס"ד ושלמה רמז למלך המשיח שיבא במהרה בימינו אכ"יר כבר ישב על כסא דוד אביו שהוא ימלוך לעתיד עלינו והנה כבר ישב והוזמן לזה ואין צריך כי אם שיצא הדבר לפועל ויראו עינינו שיבא אצלינו וישמח לבנו וזהו ותכון מלכותו מאד צריך לה התכוננות. גם מאד רמז לענוה מאד גי' מ"ה שהענוה נקראת מה ע"ד ונחנו מה וידוע שע"י זכות הענוה יבא הגואל בב"א וז"ש ותכון מלכותו מא"ד ר"ל בשביל זכות הענוה יה"ר יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל משיח צדקנו אכי"ר:

2. Shemot.1

   ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד. הנה איתא במדרש שכל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד וגם איכא מ"ד עוד במדרש שילדו ששים בכרס אחד ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים ע"ש במדרש. והנה לכאורה נמצא שבין מ"ד ששה בכרס א' ובין מ"ד ששים בכרס אחד יש הפרש גדול ביניהם ואיך הפליג המ"ד השני כ"כ והנה למ"ד ששה בכרס אחד ראיתי להרב דבק טוב ז"ל שהביא טעם לזה משום דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה והם היו עוברים בששה ימי השבוע ובשבת לא היה להם עבודה ולכן ילדו ששה בכרס אחד כנגד ששה ימים של עבודה כמ"ש כאשר יענו אותו כן ירבה דייקא עכ"ד ע"ש ונמצא דלסברת המ"ד ששה בכרס אחד יש לזה טעם כנגד ימי העבודה אבל למ"ד ששים בכרס אחד מנין לו הפלגה זו. ויובן בס"ד לפרש דרך דרש והלצה והוא דהנה קרא אמר ובני ישראל פרו מה בא להשמיענו דמהיכא תיתי שלא יהיו פרים ובא לומר פרו אלא ודאי דהפסוק משמיענו בזה דבר חידוש והיינו שפרו שלא כדרך הטבע וא"כ נוקים דא לחידוש דפרו כמ"ד שאמר כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד כי לא יש חכם שאמר חסר מזה המנין וגם שזה המנין יש לו טעם וסמך ובודאי שלא ילדו פחות מזה יען כי הכל היו עובדים בששת ימי השבוע כי לכן דייק המד' ואמר כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד וא"כ זה המ"ד ששים בכרס אחד יוקים לחידוש דפרו בששה בכרס אחד כי לא אפשר לחסר מזה לפי הטעם האמור והנה אחד תיבת פרו אמר קרא וישרצו וידוע הוא דו"או להוסיף ומה בא להוסיף ואפשר לומר שבא להוסיף ב"פ על פרו או אפשר ג"פ או ד"פ ואמנם הכלל ידוע דתפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ונאמר שבא להוסיף כפל אחד דוקא וא"כ מאחר שתיבת ופרו מוקמינן לה בששה בכרס אחד השתא וא"ו דוישרצו בא להוסיף כפל אחד והיינו שנים עשר בכרס אחד והכוונה הוא לומר דיש מהם נשים שילדו י"ב בכרס אחד ונמצא לפי זה תיבה וישרצו יש לאוקומה בי"ב ואח"כ אמ' קרא וירבו בוא"ו להוסיף על תיבת וישרצו וג"כ תאמר תפסת מועט תפסת ולא תרבה כי אם כפל אחד על וישרצו וא"כ מאחר דתיבת וישרצו אוקמת לה בי"ב השתא תיבת וירבו בא להוסיף כפל אחר דוקא והוא כ"ד ובא לאשמועי' עוד דיש מהם עוד נשים שילדו כ"ד בכרס אחד ונמצא לפ"ז תיבת וירבו יש לאוקומה בכ"ד ואח"כ אמר קרא ויעצמו בו"או להוסיף על תיבת וירבו וג"כ תאמר תפסת מועט תפסת ולא תרבה כי אם כפל אחר על וירבו וא"כ השתא מאחר דתיבת וירבו אוקמת לה בכ"ד אז תיבת ויעצמו בא להוסיף כפל אחר דוקא והוא מ"ח ובא לאשמועינן עוד דיש מהם עוד נשים שהיו יולדים מ"ח בכרס אחד ונמצא לפ"ז תיבת ויעצמו יש לאוקומה במ"ח ואח"כ אמר קרא במאד דג"כ בא לרבות בתיבת מאד על מספר המ"ח והשתא יש לספוקי באיזה רבוי בא לרבות אם ברבוי הששה או ברבוי הי"ב או ברבוי הכ"ד או ברבוי המ"ח וג"כ תאמר כזה תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ותאמר שבא לרבות ברבוי הששה על מספר המ"ה והיינו שיהיה מספר נ"ד שאין לומר שבא לרבות כפל על מ"ח כי לא יש וא"ו להוסיף אלא נאמר בא לרבות על מספר המ"ח ששה דוקא והיינו לומר שיש מהם נשים שהיו יולדות נ"ד ככרס אחד ונמצא דעד כאן אשמועינן נ"ד בכרס אחד ואח"כ שאמר קרא עוד מאד פעם שנית וג"כ תאמר כנז"ל שבא לרבות עוד ששה הרי ששים לומר שהיה מהם נשים שהיו יולדות ששים בכרס אחד ולכן ס"ל לזה המ"ד במדרש שהיו יולדות ששים בכרס אחד ע"כ ותו לא:

3. Shemot.2

   והנה ראיתי בס"ד דוגמא לזה בגמרא דסנהדרין דף כ"א ע"א דבעי הגמרא אהא דתנן במתניתין בדין המלך לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה הנה י"ח מנ"ל דכתיב וילדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה ורביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית וכהנה שית דהוו להו תמני סרי מתקיף לה רבינא אימא כהנה תרתי סרי וכהנה עשרים וארבע תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר מארבעים ושמונה ותנא דידן מאי טעמיה אמר רב כהנא מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא שית אף כהנה בתרא שית ע"כ הרמ"ה ז"ל וז"ל מתקיף לה רבינא אימא כהנה הא תריסר כדאמרן וכהנה בתרא לאו אשית קמייתא בלחוד קאי אלא אכולהו תריסר קאי דהוו ליה כולהו כ"ד תניא נמי הכי כדאתקפתיה דרבינא וכו' ולמאן דדריש ווין הא ארבעים ושמונה דוא"ו וכהנה בתרא מרבי תריסר והוו להו בהדי הנך כ"ד וכתיב כהנה בתרא אכולהו קאי דהוה להו מ"ח וכו' עכ"ד ע"ש:

4. Shemot.3

   הרי נמצינו למדין מהכא דהוא"ו בא להוסיף כפל על מה שרמוז לפניו וא"כ לפ"ז יפה עולה הדרש שכתבנו בס"ד דכל וא"ו בא להוסיף כפל על שלפניו ולכן תיבת מאד שהיא לשון רבוי דליכא בה וא"ו לא ידעינן באיזה רבוי בא לרבות ומשום דתפסת מועט תפסת יש לאוקומה ברבוי המועט הרמוז פה והוא רבוי של פרו שהוא לומר ששה בכרס אחד וכן נמי הוא הדין במאד השניה ועולה שפיר:

5. Shemot.4

   והנה מדברי הגמרא הנז' עוד למדתי בס"ד לפרש בדרך אחרת והוא דתיבת פרו נוקים לה באחד ובא וא"ו דוישרצו להוסיף הרי שנים ותיבת ישרצו אחד הרי שלושה ובא הוא"ו דוירבו להוסיף שלושה הרי סך הכל ששה ותיבת ירבו אחד הרי שבעה ובא הוא"ו דויעצמו להוסיף שבעה הרי ארבעה עשר ותיבת יעצמו אחד הרי סך הכל חמשה עשר והנה אח"ך כתיב במאד מאד ותיבת מאד היא לשון רבוי כלומ' רבוי עצום וא"כ אפשר לאוקומה שבאו לרבות כנגד כל הרבוי הנזכר לפניה שהוא חמשה עשר יען שיותר מזה הסך עדיין לא מצינו א"כ נעשה סך הכל שלושים ומ"ש אח"ך מאד פעם שנית הרי באה לרבות עוד שלושים יען כי כבר יש לנו קודם ממנה רבוי זה וא"כ נוקים לה על רבוי היותר רב דכן משמע רבוי המאד שהוא על דבר שיותר רב ועצום וא"כ מאחד שיש לנו רבוי שלושים לפניה הרי היא ג"כ באה לרבות שלושים הרי סך הכל ששים ולכן ס"ל ששים בכרס אחד:

6. Shemot.5

   או אפשר לפרש בס"ד בדרך אחר והנה ראיתי שם במדרש רבה דיש עוד מ"ד דס"ל שילדו שנים עשר בכרס אחד ומפיק לה התם משום דכתיב פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד מאד שנים ותמלא הארץ אותם הרי י"ב עכ"ד המדרש והנה השתא לפי דברי המדרש דדריש פרו שנים הנה אפשר לומר דגם המד' דס"ל שילדו ששים בכרס אחד ג"כ דריש תיבת פרו שנים ישרצו שנים וכו' ואמנם זה המדרש הוא דריש נמי הווי"ן להוסיף בדרשת הש"ס דדריש וי"ו דוכהנה ומפיק מנה מ"ח וכאמור לעיל ולפ"ז הכא הכי דריש לה פרו שנים ובא הוא"ו דוישרצו להוסיף שנים הרי ארבעה ותיבת ישרצו שנים הרי ששה ובא הוא"ו דוירבו להוסיף ששה הרי י"ב ותיבת ירבו שנים הרי ארבעה עשר ובא הוא"ו דויעצמו להוסיף ארבעה עשר הרי כ"ח ותיבת יעצמו שנים הרי שלושים ואח"ך אמר במאד מאד הכוונה חד רבוי ואמנם בא להורות על רבוי שהוא מרבה ביותר וזהו במאד מאד ר"ל רבוי הרב וזהו במאד שהוא מאד כדי שלא תטעה לחשוב שבא לרבות כנגד רבוי שהוא יותר קטן שברכויים לכן כתב במאד מאד כלומר ברבוי שהוא רב ואיזה רבוי שהוא רב זהו רבוי האחרון שמרבה שלושים ואם כן תיבת במאד מאד באה לרבות שלושים הרי נעשה סך הכל ששים ולכן ס"ל שהיו יולדות ששים בכרס אחד:

7. Shemot.6

   ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. יובן בס"ד דהנה ידוע שגזירת השעבוד היתה ארבע מאות שנה וישראל יצאו ברד"ו קודם הזמן ונתנו טעם לזה חדא משום דרבוי אכלוסין השלים המנין ועוד אמרו דקושי השעבוד השלים המנין והנה פרעה ידע באצטגנינות שלו שאם ישראל יעבדו במצרים זמן הקצוב יאבדו ח"ו ולא שייך שיצאו לעולם וכמ"ש רז"ל שאם היו שוהין רגע אחד היו נטמעים בשער החמשים ולא היו יוצאים לעולם והנה גם הוא ראה שמעלת ישראל נשגבה מאוד ורבה ולא אפשר שהקב"ה ימסרם לגמרי ביד מצרים ולכן הכריח בדעתו שודאי הקב"ה יעשה להם סיבה להצלתם שיוכלו לצאת קודם הזמן וחשב שהקב"ה ירבה אותם רבוי שלא כפי הטבע ואז בזה אפשר שיצאו קודם הזמן משום דרבוי אוכלוסין יהיה משלים המנין ולכן דן בדעתו שיותר טוב לעשות להם קושי השעבוד דאז יהיה קושי השעבוד משלים המנין דכשיראה הקב"ה שעושים להם קושי השעבוד שיש בזה להשלים המנין אז לא ירבה אותם עוד שלא כדרך הטבע דמאחר שיש להם הצלה בזה לא יעשה להם נס שלא כדרך הטבע וממילא יהיה זה למצרים חצי נחמה שהגם שאין עובדים אצלם ת' שנה שלמים עכ"פ הם עושים להם קושי השעבוד משא"כ אם היתה השלמת הזמן מכח הרבוי היתה זאת למצרים לשכים בעיניהם ולצנינים בצדם שרואים את ישראל פרים ורבים שלא כדרך הטבע וגם זה הרבוי יהיה להצלחתם להשלים הזמן שאז יהיה להם טובה בכפלים הרבוי וגם שיצאו הודם זמנם תרתי לטיבותא ואמנם הנה הש"ית לא כן יחשוב כאשר חשבו הם שבראותו קושי השעבוד יבטל מהם נס הרבוי אלא הש"ית עשה גם רצונו להיטיב לישראל ברבוי הבנים ואז בזה הפסידו המצריים יותר דאם לא היו עושים להם קושי השעבוד הנה רבוי הבנים לבדו לא היה בו יכולת מספיק לחסר מן הזמן ק"ץ שנים כאשר היה באמת ועכ"פ היו צריכים לעבוד יותר מר"דו אכל עתה שעשו להם קושי השעבוד ניכה להם סך מה וממילא מכח זה ומכח זה עלה להם בחשבון הניכוי ק"ץ שנים ויצאו בר"דו והנה אפשר לדמות ענין זה להמשל שכתבו רז"ל באחד שנשא ב' נשים אחת ילדה וא' זקנה והיה בזקנו שערות שחורות ושערות לבנות והיתה הילדה מקטעת לו הלבנות והזקנה מקטעת לו השחורות ונמצא שיצא קרח מכאן ומכאן ולא נשאר לו כלום וכן פרעה היה הרבוי מנכה מצד א' והקושי השעבוד מנכה מצד אחר וממילא יצא קרח מכאן ומכאן. ובזה יובן בס"ד ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו שראה שהם יולדים ורבים הפך הטבע ששה בכרס אחד ויותר ומזה הבין שהקב"ה עשה להם זאת כדי להצילם קודם הזמן הקצוב שאז יהיה רבוי אכלוסין משלים המנין וא"כ דא עקא שיהיה לישראל טובה כפולה ומכופלת שירויחו גם הרבוי גם הניכוי של הזמן ולכן הבה נתחכמה לו ליתן עצה על זאת דמאחר שמוכרח שיהיה להם דבר שיהיה מכחו ניכוי הזמן א"כ צריך לחפש לעשות להם דבר שיהיה להם ממנו ניכוי הזמן ואמנם יהיה להם בו צער שעכ"פ תהיה בזה למצרים חצי נחמה וזהו פן ירבה ר"ל פן ירבה עוד יותר מזה ואז תהיה הצלתם מכח הרבוי שינכה להם מהזמן מצד הרבוי ועוד יש חששה מן הרבוי שאם תקרא מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ קודם הזמן שצריך להיות גם על פי חשבון הניכוי מצד הרבוי דהיינו שאם מצד הרבוי צריך לנכות להם מן הזמן חמשים שנה הם יצאו בחזקה קודם מאה שנה מחמת שתקרא מלחמה ויתוספו גם הם על השונאים ואז יגבר מזלם וילחמו בהם ויעלו ממצרים יען דע"י שרואים עצמם שהם רבים אז יעלה על לבם להלחם במצרים ולעלות מתחת ידם גם בלתי בא הזמן שצריכים לצאת דמכח הרבוי שהם רבים וגם רואים שהאויב נלחם עם מצרים מבחוץ אז יהיה להם תגבורת לב להלחם גם הם עם מצרים ולעלות מתחת ידם ולכן נתייעצו כולם בשפה אחת לשים עליהם שרי מסים כדי לענותם בסבלותם שאז כשיראה הקב"ה קושי השעבוד שעושים להם אז ימנע מהם הרבוי דכל עוד שאפשר להצילם כדרך הטבע לא יעשה להם הקב"ה נס שלא כדרך הטבע שיהיו פרים ורבים ששה בכרס אחד שלא כדרך הטבע ואמנם הקב"ה לא כן חשב אלא וכאשרי ענו אותו כן ירבה ברבוי הבנים וכן יפרוץ מלשון פירצה ר"ל שכנגד העינוי והרבוי כן יפרוץ ויחסר מן הזמן שעושה פרצות גדולות בזמן הקצוב להם לנכות ממנו כפי חשבון שצריך לנכות מכח קושי השעבוד ורבוי הבנים ולכן ויקוצו מפני בני ישראל שראו שהופרה עצתם ולא הועילה להם:

8. Shemot.7

   או יובן בס"ד הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה וכו' דידוע מ"ש רב יעקב אלגאזי ז"ל ע"פ בא אחיך במרמה ויקח ברכתך והוא דאע"ג דקי"ל שאין להעביר הירושה אפי' מברא בישא לברא טבא עכ"ז במקום תורה וחכמה שאני דהיינו אם הבן האחד הוא חכם והב' ע"ה יש רשות לאב להעביר הירושה מהבן שהוא ע"ה וליתנה לבן שהוא ת"ח ע"ש בדבריו ז"ל. והנה המצריים כשראו שישראל הם גוי עם חכם ונבון ועוסקים בתורת ה' אשר מסרו להם האבות זיע"א הנה הם פחדו פן יתגברו ישראל עליהם וילחמו בהם ויגרשו אותם מעיר מצרים וישבו הם לבדם במצרים במקומם ועיין פירש"י ז"ל ע"פ ועלה מן הארץ כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה ע"ש ונמצא שהם יראים פן יגרשום ישראל מן הארץ והם יירשוה והנה הגם שהם יודעים שישראל לא יכולים לעשות שום דבר בלתי עזר אלהי ואם כן בודאי הקב"ה לא יעזרם בזה יען כי אעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא אין להעביר וכבר הקב"ה חילה כל הארצות לשבעים שרים וארץ מצרים נתנה למצריים ואיך עתה יעזור לישראל ליקח נחלת אחרים ואפי' שישראל הם ברא טבא עכ"ז אין נכון לעשות כן ואמנם פרעה ועמו בהאי פחדא הוו יתבי דהם ראו שישראל היו עם נבון וחכם ועוסקים בתורה שמסרו להם האבות וא"כ עתה יש לחוש לזה דבמקום תורה וחכמה יש להעביר הירושה ולתת אותה להבן שהוא חכם וא"כ וראי הקב"ה יעזרם במעשיהם ויצליח אותם לגרש את פרעה ועמו ולירש מקומם וארצם ולכן הם רוצים לעשות אופן שיהיו המצרים חכמים יותר מישראל ח"ו וזה איך אפשר להיות שהמצריים לא אפשר להם להשיג חכמת התורה שהיא החכמה האמתית והיא חכמת ישראל דוקא לכן נתייעצו שישימו שרי מסים לענות את ישראל כרי שבזה אז ישראל ישכחו חכמת התורה שהיה להם מרוב קושי העבודה והטרדא כי חכמת התורה שמעתתא בעייא צלותא כיומא דאסתנא ואז ממילא חכמת מצרים שיש להם במילי דעלמ' תהיה נעדפת על ישראל וממילא אז המצריים יקראו חכמים יותר מהם ואם כן אז אין להם לחוש שהקב"ה יעזרם בזה לגרש את המצריים משום אעבורי אחסנתא וכו'. ובזה יובן בס"ד ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ר"ל הם חכמים יותר ממנו וכמ"ש רז"ל ע"פ רבתי עם רבתי בדעות וכן אמרו ע"פ רבים קמים עלי רבים בתורה ע"ש וכן כאן רב ועצום ר"ל רבים בחכמה ובתורה ולכן הבה עצה שנתחכמה לו ר"ל שאנחנו נתחכם יותר מהם וזהו נתחכמה לו כלומר שנהיה אנחנו חכמים עליהם ולא להפך שאם נניח הדבר כמו שהוא יש חששה פן ירבה עוד בחכמה והלואי שישארו בחכמה זאת שיש להם אלא יש לחוש פן יתרבו בחכמה יותר ואז כשיקרא את מצרים מלחמה עם מלך אחר אז אותו זמן יהיה לישראל תגבורת לב יותר ואם הם ישנים יתעוררו משנתם וימלאם לבם לערוך עם מצרים מלחמה גם הם וזהו ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ והיינו כפי' ב' שהביא רש"י ז"ל כאלו כתוב ועלינו מן הארץ שישראל הם ירשו את ארץ מצרים ויגרשו את פרעה ועמו ממנה ולכן נתייעצו לעשות עליו שרי מסים וכו' כדי למעט חכמתם וזהו וישימו עליו שרי מסים למען ענותו וכו' ואמנם הקב"ה לא כן חשב אלא כאשר יענו אותו כן ירבה בחכמה וכן יפרוץ ולכן ויקוצו מפני בני ישראל שראו שהם עומדים בהצלחה הפך עצתם:

9. Shemot.8

   או יובן בס"ד לפרש דקדוק של תיבת ממנו והכוונה שיש שהוא נקרא צדיק מצד גדולת מעשיו מצד עצמו ויש שנחשב צדיק לערך רשעת חבירו היושב עמו והנה המצריים דנו בדעתם כי חשיבות ישראל לפני הקב"ה לא מצד ערך רשעת מצרים אלא מצד עצמם שהם בשרים באמת לפני הקב"ה ולכן נתייעצו לעשות עליהם שרי מסים לטרדם בעבודה בחומר ובלבנים כדי לבטל מהם עבודת שמים וכשרון מעשיהם ואז לא יהיו ראויים לפני הקב"ה כדי שיושיעם בעת מלחמה. ובזה יובן בס"ד הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ר"ל מצד ישראל עצמם ותיבת ממנו קאי על ישראל כלומר מניה וביה ולא בערך רשעת מצרים ולכן הבה נתחכמה לו פן ירבה עוד בבשרון מעשיו ואז אם תקראנה מלחמה ויהיה להם תגבורת לב יותר ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ובהכרח אז ועלה מן הארץ כלומר ועלינו מן הארץ וכמ"ש רש"י ז"ל ע"ש שודאי אז הקב"ה יעזרם לרוב כשרותם לפניו ולכן וישימו עליו שרי מסים למען ענותו ואז יבטלו מהם עבודת שמים. או יובן בס"ד לפרש דקדוק תיבת ממנו שפרעה באצטנגינות שלו הרגיש שהשפעת ישראל היא ממקום עליון ממ"נו ר"ת מתרין מזלין נוצר ונקה שהוא שפע מקום עליון ולכן רצה לענותם בעבורה קשה כדי למעט מהם עבודת שמים הממשיכים בה שפע ממקום עליון:

10. Shemot.9

    ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. הנה רז"ל דרשו תיבת בפרך בפה רך יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל שהקב"ה ריחם על ישראל ולא שעבדם במצרים כי אם מספר ביצחק שעולה רד"ו והנה שם יצחק כתוב נמי בשי"ן שמאלית וכמ"ש ושבועתו לישחק וא"כ תחשוב בישחק בשי"ן שמאלית עולה גי' ת"ך והנה מצרים היו חושבים לשעבדם כמנין בישחק בשי"ן שמאלית ולא ביצחק בצד"י והנה הפרש הקריאה של ביצחק בין צד"י לש"ין שמאלית הוא במוצא התיבה שישחק בש"ין שמאלית יהיה המוצא שלה מן הפה רפה אבל יצחק בצ"רי המוצא שלה יותר בחוזק שהצ"די יצא בתיבה חזק יותר מש"ין שמאלית. ובזה יובן ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בפה רך כלומר רצו לשעבדם בפה רך ר"ל כמנין בישחק ולא כמנין ביצחק:

11. Shemot.10

    ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועת ויאמר בילדכן את העבריות וגו'. הנה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דקדק בזה בי אומרו ויאמר פעם שנית הוא מיותר יען כי הלא בפסוק הראשון שאמר ויאמר מלך וגו' לא הוזכר שאמר להם דבר ודוק' מזכיר בו שמותן וע"ש בדבריו ז"ל מה שפירש בזה והנה אפשר לפרש בס"ד בדרך אחד מעין דרך הרב ז"ל והוא כי רז"ל כתבו שהמילדות היו יוכבד ומרים והאחת נקראת שפרה על שם שהיתה משפרת את הולד והב' פרעה שהיתה פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה וכמ"ש רש"י ז"ל והנה מעתה בא וראה צדקניות אלו כמה היו רחמניות על הולר אשר קראום בשמות חדשים על צד רחמנותם על הילדים והנה פרעה בשמעו שמות המילדות שנקראו שפרה ופועה מכח רחמנותן על הילדים לזה הוצרך לצוות להם צווי הרע הזה שיהרגו את הזכרים הוא בעצמו ולא צוה אותם ע"י א' ממשרתיו כי הא ודאי יש לפרעה שרים הרבה ובפרט שר המשנה שלו שהוא מצווה לשר המשנה והוא עושה מאמר המלך כדרך המלכי' אבל לא שהכל יעש' בעצמו ולא היה צריך שהוא בעצמו יאמר למילדות הצווי הזה אלא הוא היה צ"ל למשנהו ומשנהו יקראם למילדות ויצוום בי הא ודאי שאין מדרך נימוסי המלכות שהמלך בעצמו ידבר עם המילדות וגם עוד שנימוס המלכות שאפי' אם המלך ירצה לדבר עם אדם גדול לא ידבר כי אם ע"י תורגמן וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך שרצה לדבר עמו בלתי מתורגמן הפך נימוס המלכות ע"ש. אמנם מאחר שראה פרעה שכ"כ הם דחמניות על הילדים שקראום בשמות אלו לכן אמר הנה אלו שכ"כ רחמניות קשה הדבר לפתותן בזה שיהרגו הילדים ובודאי לא ישמעו ולכן יותר טוב שאנכי בעצמי אדבר עמהם על זה ולא ע"י השרים וגם שאדבר עמהם שלא ע"י תורגמן כי אולי בראותם כל הכבוד הזה שאני עושה להן יתפתו לקיים הצווי הזה ויהרגו הילדים וז"ש ויאמר מלך מצרים למילדות ר"ל הנה הפסוק בא להודיענו פה שלא היה הצווי למילדות מפי שר המשנה או משאר שרים אלא הצווי היה מפי מלך מצרים עצמו שדבר עמהם פה לפה ולא ע"י תורגמן וזהו ויאמר מלך מצרים הוא עצמו אמר למילדות והטעם שהוצרך לזה להקטין גדולתו ולדבר עם המילדות יען כי שם האחת שפרה ושם השנית פועה שאלו המילדות כ"כ היו רחמניות על הילדים שהאחת נקראת שפרה שמשפרת וכו' והב' פועה שפועה וכו' ואם כן היו ידועות ומוחזקות שהן רחמניות ולכך חשש פרעה פן לא יקיימו גזרת הצווי הרע הזה לכן רצה להחניף להן לפתותן בכבוד הזה שעשה להן שדיבר הוא עצמו עמהן כדי שאז יתפתו ויקיימו הצווי וחזר הכתוב לומר אז האמירה שלו שא"ל וזהו ויאמר בילדכן את העבריות וכו' והנה כל מגמת הפסוק בזה להודיעך רוב צדקת המילרות שאפי' שראו כל הכבוד הזה שעשה להן עכ"ז הם לא נתפתו בזה לשמוע דבריו ולזה רמז הכתוב ג"כ עוד ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים דלכאורה תיבת אליהן יתירה והיה די לומר כאשר דבר מלך מצרים ואמנם כפי האמור אתי שפיר שאפי' שראו שאליהן דייקא דבר מלך מצרים עכ"ז לא נתפתו בזה:

12. Shemot.11

    והנה אפשר לתת טעם לגזירת פרעה שצוה למילדות להרוג הזכרים ולהחיות הנקבות דלכאורה היה צריך לצוות להפך שיהרגו הנקבות ויחיו הזכרים או שהיה מצוום על הכל ביחד וכן בגזירת השלכת היאור נמי היה לו לצוות שישליכו הכל דהנה כשיש נקבות בעולם ג"כ יתקיים הפ"ור דזכר אחר יקח מאה נקבות ויולידו כולם אבל נקבה אחת לא תקח כ"א זכר אחד. ויובן הטעם בס"ד כי הוא רצה שיהיה תמיד מחלוקת וקטטה ביניהם כי הוא ידע שהצלחת ישראל תהיה ע"י השלום שביניהם והמחלוקת תעשה להפך ח"ו ולכן רצה שיהיה נקבות הרבה וזכרים מועטים כדי שיהיה זכר אחד לוקח כמה נשים ואז ממילא יהיה רבוי קטטות ומחלוקת ביניהם כי הצרות תמיד יעשו מחלוקת שמתקנאות זו מזו ואם ב' צרות לא יוכלו לעמוד באהבה כאחד כ"ש אם יהיו ארבעה וחמשה או יותר ויותר ואז ממילא תתרבה המחלוקת והקנאה ביניהם ובזה יתגבר עליהם ח"ו גם כיון בזה להחניף לנקבות כדי לפתותם לזנות עמהם כדי שבזה נמי יתגבר עליהם ולא יצאו מאתו לעולם:

13. Shemot.12

    ובזה ניחא מה שיש לדקדק על פרעה איך נכנס בדעתו לצוות למילדות על זאת והלא כשיהרגו כל הזכרים לא יביאום עוד להולידם ואמנם בזה אתי שפיר כי הוא לא רצה שיהרגו כל הזכרים אלא מהם יהרגו ומהם יחיו באופן שיהיו הזכרים מועטים והנקבות הרבה:

14. Shemot.13

    או יובן בס"ד לתרץ ב' דקדוקים אלו דחדא מתרצא חברתא והוא כי הוא לא צוה על הנקבות ג"כ כי חשש פן אז בראות ישראל שכל הילד שמיילדים אותו המילדות הוא נחנק אם כן אז לא יביאום ואפי' שיניחו עצמם שילדו בלא מילדת יקבלו זה מרוב רחמנותם על בניהם אבל אחד שרואים שהנקבות יוצאים חיים הנה האשה היולדת תקבל להביא המילדות האלו כי אצלה יהיה ספק ספיקא שמא היא אין לה זכר כי אם נקבה ואת"ל זכר שמא יצא חי ולא ימות ביד המילדות משא"כ אם היו גם הנקבות מתים תחת ידם אז לא היו מביאים אותם ואפי' שישימו עצמם בסכנה לילד בלא מילדת לא יחושו על עצמם לרוב רחמנותם על בניהם ובנותיהם ולכן צוה שיחיו הבת. והנה תירוץ זה לא אפשר לתרץ על מה שגזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא אפשר לתרץ על זה כי אם כתירוץ ראשון ומיהו גם על גזירת היאור אפשר לתרץ בס"ד כי הוא חשש פן יסתירו את הכל מעיני מצרים ולא ימצאו מה להשליך ביאור ולכן צוה שהבת יחיון כדי שאז ישראל לא יסתירו הזכרים אלא ילבישום מלבושי הנקבות כדי שיחשבום נקבות ואז המצריים יוכלו לתופשם כי יוכלו להרגיש מפרצוף הפנים בין זכר לנקבה ויקחום: וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאד. הנה דקדק בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שמה שוירב העם ויעצמו מאד הנה הוא הטבה אל העם ואיך אמר וייטב במילדות ע"ש בד"ק מה שפי' בזה. ואפשר לפרש בזה בם"ד שהנה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דקדק עוד דקדוק אחד במה שהשיבו המילדות תשובה לפרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וילרו דאיך נכנסו דברי' אלה באזני פרעה שכל הנשים העבריות יוכלו לילד בלא מילדת ואם אפשר להיות זה במקצת הנשים אבל לא בכולם וא"כ למאי נפקא מינה קוראים לשפרה ופועה מילדות מאחר כי אין צריכים אליהם. והנה יובן בס"ד לומר כי בזה הנס הפלילי שעשה הקב"ה עם ישראל להרבותם שלא כדרך הטבע שיהיו יולדות ששה בכרס אחד וגם מתעברות ויולדות תמיד בלי הפסק א"כ מזה יצא הוכחה למילדות להכניס דבריהם באזני פרעה שיאמרו לו כמו שאתה רואה שהקב"ה עשה להם נס מחדש אשר לא נשמע לעולמים שיהיו בני אדם כ"כ פרים ורבים כן הקב"ה עשה להם נס מחדש שתוכל היולד' לילד בלא מילדת וברגע כממריה תפלוט הולד מבטנה ואין צריכה למעשה המילדת והנה ודאי זה הנס כלא חשיב לגבי הנס של הרבוי יען שהנס של הרבוי הוא נראה בחוש לכל שהוא נגד הטבע שלא נשמע לעולמים אבל הנס שתלד היולדת בלא מילדת הוא אינו כ"כ דחוק מן הטבע וגם לפעמים יהיה זה דרך מקרה שתלד היולדת ברגע כממריה קודם שיקראו המילדת ורק שהקב"ה עשה שהכל ילדו כך ברגע כממריה בלתי קרוא המילדת ואם כן מכח נס הרבוי בזה נכנסו דבריהם באזניו ולזה אחר שאמר הפסוק תשובת המילדות לפרעה אמר וייטב אלהים למילדות שנכנסו דבריהם באזניו ולא הרגם יען כי וירב העם ויעצמו מאד שהוא דבר הפך הטבע וא"כ מכח זה יכלו להסביר תשובתם באזניו:

15. Shemot.14

    ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו. הנה לכאורה תיבת ותאמר יתו"ר נפי"ש ויובן בס"ד לפרש כי היא חששה פן יתוודע הדבר אח"ך שזה הילד הוא מן ילדי העברים וא"כ בזה תתחייב הריגה למלך כי אביה גזר שכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והיא איך מצאה בן מילדי העברים ולא דיה שלא השליכה אותו ליאור אלא שגדלתו אצלה ואם כן חשיבה כמורדת במלכות וע"פי המשפט חייבת הריגה דמה יש הפרש לענין גזרת מלך בינה לבין אחרי' ולכן עשתה בחכמה שלא אמרה לפני העולם המעשה כמות שהיתה שראתה אותו בתוך התיבה ולקחה אותו אלא אמרה שהיא ראתה אותו טבוע במים ומשכה אותו מתוך המים בעודנו חי קצת וא"כ בזה לא עברה על גזרת המלך שהמלך צוה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא אמר תמיתוהו וזה כבר נתקיים בו גזרת המלך שהושלך כבר ביאור והיא משכה אותו מן המים ואין צריכה להמיתו בידים כי אביה לא גזר הבן הילוד תמיתוהו אלא גזר היאורה תשליכוהו וזה בבר הושלך ליאוד ונתקיימה בו הגזרה ואינה חייבת להשליכו פעם שנייה וז"ש ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה וא"ת איך הביאתו לביתה ולא חששה בת פרעה פן ישמע הדבר אח"ך ותתחייב הריגה שעברה על גזרת מלך לז"א ותאמר לפני העולם כי מן המים משיתהו מן המים דייקא ר"ל שהיא לא אמרה מעיקר' המעשה כאשר היה שלקחה אותו מן התיבה שעדיין לא הושלך ליאור אלא אמרה מן המים משיתהו שכבר השליכו אותו המצריים ליאוד ונתקיים בו גזרת מלך ובאותו הרגע שהושלך היא מצאתו ומשכה אותו בעודנו חי מן המים ואם כן לא עברה על גזרת אביה:

16. Shemot.15

    ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. יובן בס"ד כי ידוע דמשה רבינו ע"ה היה גלגול הבל והוא היה גלגול שלישי כי כן משה ר"ת משה שת הבל וזה המצרי היה גלגול קין ולכן הרגו מר"עה לנקום ממנו נקמת דמו עכ"ד המפרשים ז"ל. ובזה יובן ויפן כה וכה ר"ל שהביט בגלגול הקודם של הכל וגם בגלגולים שאחריו וירא כי אין איש כי הביט בגלגול הקודם ומצא שקין הרג להבל והביט עוד בגלגולי הבל שאחריו לראות אם עתיד לצאת אחד גדול כמו מר"עה כדי להניח דבר זה עליו שהוא ינקום נקמת הבל וידא כי אין איש חשוב כמותו ולכן אמר הדבר מוטל עלי שאני צריך לנקום הנקמה מזה ולכן ויך את המצרי שהוא קין:

17. Shemot.16

    ואיתא בילקוט במה הרגו רבי יצחק אמר באגרוף כר"א ולהכות באגרוף רשע רבי לוי אמר במסתרים של ישראל הה"ד והיה מספר בני ישראל כחול הים עכ"ד. ויובן בס"ד ע"ר שכתב הרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זיע"א בליקוטי שושנים משם רבינו האר"י זיע"א שיש ג' אלפים ור"ף מלאכי חבלה ממונים להכות הרשעים בגיהנם ולטהר אותם וסימן לדבר להכות כאגרוף רשע באגרף חסר כתיב ר"ת ג' אלפים ר"ף ועל ידם נלקו המצריים וז"ס נפלא כאשר תחשוב מספר המכות דם צפרדע כנים וכו' יעלו כמנין ג' אלפים ר"ף שבהם לקו המצריים וכו' עכ"ד ע"ש. ובזה יובן בס"ד דברי הילקוט במה הרגו רבי יצחק אמד באגרוף כד"א להכות באגרוף רשע והכוונה על האמור שעירר עליו ג' אלפים ור"ף מלאכי חבלה והרגו שבהם לקו המצריים ג"כ ע"י מר"עה. או יובן בס"ד אגר"ף חסר כמ"ש בפסוק עולה גי' רפ"ד ועם האותיות גי' רפ"ח כמנין רפ"ח ניצוצין והכוונה בכח שבירר מר"עה מן הרפ"ח ניצוצין בזה נתגבר עליו והרגו וזהו באגרף הרגו ר"ל בכח וזכות זה:

18. Shemot.17

    ומה שאמר רבי לוי במסתרים של ישראל יובן בס"ד כי שם ישראל במילואו כזה יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד הנה אותיות המילוי שהם הנסתר של השם יעלו גי' תקל"ד והנה ידוע מ"ש הרב הקדוש הנז"ל זיע"א בספר הבהיר דן ידין בסופו כי קליפה הנק' תוק"ל נתבטלה בסוד המקום שמשם יבא משיח צדקנו בכ"א בסוד קן צפור גי' תוק"ל וכדאיתא בזהר שמות דף ג' דההוא אתר אתקרי קן צפור ויתער בארעא דגליל ע"ש ועיין זוהר חדש פ' בלק וכו' ודע כי קן צפור מספרו תוק ל וקן צפור מבטל לקליפה זו הנקראת תוק"ל והוא בא"ת ב"ש כפר"א ואז נתהפך קליפה זו ונעשה פ"ך בסור הקב"ה מרפא מגוף המכה וכו' עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה קן צפור עולה תקכ"ו והרב זלה"ה חשיב לה תקל"ו ואולי שחשב תיבת צפור ביו"ד כאשר יוצאה בפה כי החירק הוא במקום יו"ד ולפעמי' יחשב כך בגימטריאות כנודע והנה מרע"ה מרוב קדושתו הרגו בסייף שלו עצמו ע"ד וממכותיך ארפאך שבזאת הקליפה הרגו וזהו במסתרים של ישראל שעולה המילוי שהוא הנסתר תקל"ד וע"ה וכולל הכולל גימט' תוק"ל והנה זה נרמז במילוי להורות כי ישראל מתגברים על קליפה זו ומכניעים אותה גם נרמז באותיות הנסתר המקום אשר משם יבא משיחנו בב"א כי הוא המבטל לקליפ' זו והוא כי קן צפור בלא יוד גי' תקכ"ו ועם האותיות והמלות גימט' תקל"ד כמנין אותיות הנסתר שבשם ישראל וזהו במסתרים של ישראל הרגו שלקח כח ועזר ממקום הנק' קן צפור הרמוז באותיות הנסתר שבשם ישראל וגם המקום הזה הוא בעצמו נסתר ואז הרג את המצרי.

19. Shemot.18

    או יובן בס"ד במסתרים של ישראל והוא כי מסתרים גי' תש"ן כמספר ב"פ שע"ה נהורין כי ידוע שיש כ"פ שע"ה נהורין והכוונה שהמשיך כח משע"ה נהורין ובזה נתגבר על המצרי והרגו וזהו במסתרים של ישראל:

20. Shemot.19

    ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי. יובן בס"ד לפרש ע"ד המעשה דאיתא בילקוט וז"ל ויהי בשנה השלישית ללידת משה ופרעה יושב על כסאו והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו והנער יושב בחיקה וכל שרי המלוכה יושבים אצלו ויהי הם יושבים על השלחן ויושט הנער את ידו ויקח העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו ויבהל המלך והשרים על זה ויתמהו תמיהה גדולה ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר זכור נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלהים בקרבם ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים מה עשה אברהם אשר התיש את חיל נמרוד מלך כשרים ואת אבימלך מלך גרר וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען ובמצרים ירד גם הוא ויאמר אל אשתו אחותי היא למען הכשיל את מצרים ואת מלכה גם יצחק מה עשה לפלשתים אשר גר בגרר ויעצם כחו מכל פלשתים גם את מלכה רצה להכשיל באמרו אחותי היא ויעקב הלך בעקבה ויקח מיד אחיו בן אמו את בכורתו ואת ברכתו וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו ויקח את בנותיו ואת מקנהו ואת כל אשר לו ויברח וישב בארצה כנען ומכרו בניו את יוסף וירד מצרימה וינתן בבית הכלא שתים עשרה שנים עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות ויוציאהו מבית הכלא ויגדלהו על כל ארץ מצרים על פותר חלומותיו לו ויהי בהרעיב אלהים את הארץ וישלח ויבא את אביו ואת אחיו מצרים ויכלכלם בלא מחיר ואותנו קנה לעבדים ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו וישלח אלהים מלאך ממלאכי קדושיו ושמו גבריאל ונדמה כאחד מהם ויען המלאך ויאמר אם על המלך טוב יביאו אבן שוהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד והיה אם ישלח ידו אל השוהם דע כי בחכמה עשה זאת ותהרגהו ואם על הגחלת ישים ידו דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר המלאך ויביאו לו את השוהם ואת הגחלת ויקח המלאך ידו אל הגחלת ותדבק הגחלת באצבעו וישאה אל פיו ותבער את שפתיו ושפת לשונו ונעשה כבד פה וכבד לשון וכו' עכ"ד ע"ש. והנה כאן בא מרע"ה לומר לפני הקב"ה כי אין מן הדרך לילך האדם במקום סכנה והיזקא דשכיח יען כי מרע"ה היה כבד פה וכבד לשון מכח אותה הגחלת אשר שם על פיו וא"כ אם איזה אדם ירגיש בו ויגיד עליו שהוא הוא אותו הנער שלקח העטרה מראש המלך וניסוהו בגחלת ואבן שוהם ונעשה כבד פה וכבד לשון וזה הסימן שלו שכן הוא עתה וא"כ פרעה תכף יאמין בזה ואז בודאי יהרגהו כי מעשיו אלו שבא להוציא את ישראל ממצרים מורים על מעשיו הראשונים שלקח העטרה מראש המלך שנראה שכן יעשה ויצליח עתה לעשות כן באמת כאשר עשה מקודם ואז פרעה יחוש לעצמו ותגבר בחירתו עליו להרוג אותו וא"כ הוי שכיח היזקא ויותר טוב שילך אדם אחר כדי שלא יהיה ממנו מזכרת לאותו הדבר ולא יכנס במקום סכנה ולסמוך על הנס וז"ש לא איש דברים אנכי וכו' יען כי כבד פה וכבד לשון אנכי וא"כ מכח זה יבא פרעה להרגיש בי שאנכי הוא שנטלתי העטרה מראשו מקודם ויבא לחוש לעצמו לעשות כדברי בלעם הרשע ולכן יותר טוב שילך אהרן אחי או זולתו והשיב לו הקב"ה מי שם פה וכו' וא"כ בעת שתדבר אני אהיה עם פיך ולא אניח שתדבר בכבדות לשון אלא תהיה מדבר כאחד הבריאים:

21. Shemot.20

    או יובן בס"ד שרמז בדבריו על הלויה שצריכה בפה כי הלוי הוא משורר בפה ולכן א"ל הנה מבת שליחות זה נראה שאתה רוצה ליתן לי הלוייה ולאהרן הכהונה יען כי בשליחות זה נראה שאתה רוצה לעשות אותי מלך על ישראל וא"א ליטול כהונה ומלכות וא"כ מוכרח שתתן לי הלוייה דוקא ואמנם אני רואה שלא איש דברים אנכי להיות לוי לשורר בפה כי כבד פה וכבד לשון אנכי ואם כן יותר טוב ליתן לי הכהונה ואהרן ישאר לוי ויקח לו המלכות ולכן צריך הוא שילך אל פרעה כי הוא העיקר והשיב לו הקב"ה מי שם פה לאדם וא"כ אתה טול גדולה זו וכשתהיה לוי ותרצה לשורר אנכי אהיה עם פיך.

22. Shemot.21

    הפטרת שמות בן אדם הודע את ירושלם וגו'. יובן בס"ד לפרש כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שהטעם שנברא אד"הד עפר מן האדמה ולא היתה בריאתו רוחנית כמו המלאכים והוא משום שאם היה כמלאכים אזי כשיחטא אין לו תקנה עולמית ואינו מתכפר לו בתשובה ובאשר היה בנפילים שהיו מלאכים והורידם הקב"ה לארץ וחטאו ולא נעשה להם תקנה יען כי מאחר שבריאתו רוחנית רחוק הוא מן החטא ולכן אם יחטא עונו גדול מאד ואין לו תקנה בתשובה שהתשובה היא מתקבלת על צד החסד אבל ע"י שנברא עפר מן האדמה שיש לו הדבקות בחומר מעיקר בריאתו א"כ אם יחטא יש להקל עליו בטענת חומרו גרם לו ואם יעשה תשובה יהיה לו תקנה וא"כ בריאת האדם מן העפר היא היתה מכח סיבת עונותיו שידע הקב"ה שסופו לחטוא וחס עליו ובראו מן העפר כדי להקל עליו. עוד כתבו המפרשים ז"ל הטעם שעשה הקב"ה את הבריות האישים שיהיו נולדים מאב ואם ולא ברא הקב"ה כל האדם כמו אד"הר שהיה יציר כפיו ובראו עפר מן האדמה כן הי"ל לעשות כל הבריות ולמה עשה שיהיו הכל באים מכח אבותם וכתבו הטעם שגם זה לצורך תיקון העולם שהנה הקב"ה ידע שהבריות עתידים לחטוא הרבה ואם היה בוראם כמו אד"הר שהיה יציר כפיו של הקב"ה לא היה אפשר שיאריך להם כ"כ אלא היה עושה להם כמו אד"הר שתכף בעבירה ראשונה קלה כעס עליו וגירשו מג"ע דהגם שהיו נבראים עפר מן האדמה אבל עכ"ז יש להכביד עליהם יותר מפני שהם יצירי כפיו של הקב"ה ולכן עשה שיהיו הכל באים מאב ואם כדי שאז יתרבה בהם חומר הגס יותר ואז אם יעשו עונות הרבה אפשר להאריך להם כי יש להמליץ בעדם שחומרם הגס גרם להם מאחר שעיקר יסודם הוא עפר מן האדמה וגם המה באו מכח אב ואם זרע אנשים מטיפה סרוחה וא"כ מה יעשה הבן ולא יחטא ויש להקל עליהם שאז גם אם יאריכו ברשעתם מ"מ יתקיימו בעולם ואם יעשו אח"ך תשובה יתכפר להם על הכל. ובזה יובן בס"ד בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה ואחר שתגיד לה את תועבותיה אשר עשתה אז ואמרת אליה מכורותיך ומולדותיך מארץ הכנעני ר"ל שתאמר לה שאלו התועבות שליכי הם גרמו שהיה מכורותיך פי' מגורותיך כפי' רש"י ז"ל ורד"ק ז"ל ומולדותיך מארץ הכנעני היא ארץ החמרית הזאת שהיא תקרא ארץ כנען כי בה שליטת היצ"הר הנקרא כנען ע"ד שאמרו ע"פ כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב והוא היצ"הר ור"ל שהעונות גרמו שהיה היסוד והמולד שלכם מגוש עפר היא ארץ החמרית ולא הייתם כמלאכים הנבראים מלמעלה מרוחניות ולא מגשמיות וגם זה דין גרמא שאביך האמורי ואמך חתית ר"ל גם אלו התועבות גרמו שנעשה לך אב ואם ולא נבראת כאד"הר בלא אב ואם. או הכוונה כך מאחר שמכורותיך פי' מגורותיך ומולדותיך מארץ הכנעני פי' שהמושב שלך בארץ החמרית הזאת ששולט בה היצ"הר שהוא כנעני לכן דין גרמא שאביך האמורי ואמך חתית ר"ל זה גרם שהיה לך אב ואם ולא נבראו הכל כאד"הר בלא אב ואם כדי להקל עליכם בזה:

23. Shemot.22

    ומולדותיך ביום הולדת אותך. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בגמרא דעירובין אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל גם אמרו שם אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא שלטה בישראל אומה ולשון ע"ש וידוע מ"ש המפרשים ז"ל דמכח שניתנה תורה לישראל ביום ולא בלילה לבן שלט בהם עי"הר ח"ו ונעשה סיבה שנשתברו לוחות הראשונות. ובזה שמעתי מעט"ר הרב אדוני מור אבי זלה"ה שהיה מפרש בזה מאמר רב יוסף בגמרא שהיה אומר לולי ההוא יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא והיינו משום דידוע דרב יוסף היה סיני שהיה בעל זכירה ובקי בברייתות וא"כ לולי ההוא יומא דייקא שגרם להם השכחה שניתנה התורה ביום ולא בלילה כמה יוסף כמותו הוה בשוקא שאז לא היה לו פאר וחשיבות בזכירה שבו כי הכל היו בעלי זכירה כמותו עכ"ד ז"ל דפח"ח ועיין בדברים אחדים מ"ש בדברי רב יוסף הנז' בביוצא בזה שפירש א"א זלה"ה ע"ש:

24. Shemot.23

    איך שיהיה נמצינו למידין דמשום שניתנה תורה כיום זה גרם להם שהיה סיבה שנשתברו הלוחות וממילא נעשה להם שכחה וגם ששלטו בהם האומות וידוע שבשעת קבלת התורה היו ישראל אותה שעה כקטן שנולד דמי והימים הראשונים יפלו וכאלו עתה נולדו מחדש וכמ"ש הפסוק אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. ובזה יובן בס"ד ומולדותיך ביום הולדת אותך ר"ל כאלו כתוב פתח תחת הבי"ת של ביום והכוונה שמולרותיך היא קבלת התורה היה ביום וזהו ביום הולדת אותך הלידה שלך היתה ביום ולא בלילה ולכן מאחר שהיה ביום ולא בלילה אז דין גרמא שלא כורת שרך לשון שררה כלומר השרים שליכי הם שרי האומות שהיו שולטים עליך קודם קבלת התורה לא נכרתו לגמרי ונתבטלה שליטתם ממך אלא נשאר להם שררה עוד עליך ששלטו בך אח"ך בגלות כי ע"י שהיתה ביום גרם שנשברו הלוחות וממילא שלטו בוך. וגם עוד דין גרמא שבמים לא רוחצת למשעי לשון החלקה והוא שע"י השכחה אז הלומד הלכה יתקשה בכל דבור ודבור ובכל ענין וענין ודומה ההלכה כמו סכין שיש בה פגימות הרבה שהמוליך את הצפורן עליה הולך הצפורן מעט ומרגיש ועומד במקום הפגימה וכעז"ה משא"כ אם היה הסכין חלקה ואין בה שום פגם אז הצפורן רץ והולך ישר בלתי עכבה מאחר שאין לו במה לעמוד ולכן הלכה שהיא ברורה כנתינתה מהר סיני דומה לדבר שהוא חלק הרבה ואין בו פגם ומקום עמידה שיעמוד בו ציפורן ההולך עליו מפני שהאדם זוכר הדבר כנתינתו מהר סיני ואזי יתהלך למישרים ואין כאן קושייא כלל משא"כ השכחה שהיא גורמת שהאדם יתקשה בכל דבור ודבור כי אינו זוכר הענין כמו שהוא וצריך להבינו היטב דבר מתוך דבר ולכן זה יביא את האדם לידי סברות נבוכות ודעות משונות זה אומר בכה וזה אומר בכה וז"ש ובמים היא התורה שנקראת מים המטהרת את הנפש מכל לכלוך לא רוחצת למשעי ר"ל לא רוחצת באופן שהוא למשעי כלומר חלק בלתי קושיות ומבוכות יען כי המלח לא המלחת שלא נתקיימה בך כח הזכירה שהיא מקיימת ומשמרת את התורה כמלח המקיים ומשמר את הבשר ולכן מאחר שלא נתקיימה בך הזכירה הדומה למלח לכן גרמה השכחה שלא יהיה עסק התורה באופן החלקה ר"ל שתהיה הלכה ברורה כנתינתה מהר סיני אלא נעשה בה הויות דאביי ורבא וצריך נגר ובר נגר דיפרקינא וגם דין גרמא שהחתל לא חותלת והוא בתרגומו ובאיסורין לא אתאסר ר"ל שהשכחה גרמה שלפעמים החכם יטעה בדיני התורה ואוסר את המותר ומתיר את האסור וזהו ובאיסורין לא אתאסר ר"ל בדבר שהוא אסור באמת מן הדין לא אסר בו כלום אלא אסר בדבר שהוא מותר מן הדין וכדרך שאומרים בוידוי יום כפור מה שהתרת אסרתי ומה שאסרת התרתי וכל זה גרם השכחה ואם היה כח הזכירה העיקרית מיוסד באדם לא היה שום טעות כלל לשום אדם.

25. Shemot.24

    לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחומלה עליך. יובן בס"ד לעשות לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה ור"ל לא חסה עליך עין היא עין השכל שלך לעשות לך פי' לתקן לך אחת מן העוותים האלה שנמשכו מזה דהא ודאי הגם דאיכא שכחה עכ"ז המעשים הצדיקים שיעשה האדם תגבר על השכחה ויהיה לאדם כח זכירה גם יהיה לו לב פתוח לכוין על האמת ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא וכמ"ש וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ואם כן אם האדם יביט בעין שכלו על עניינים אלו יוכל לעשות לו תקנה בשבילם וזהו לא חסה עליך עין היא עין השכל לתקן לך אחת מאלה ובפרט שכל זה הוא לחומלה עליך שאין אני מבקש ממך בזה לטובתי ח"ו שהנה אם יחטא האדם מה יפעל בהית חלילה ואם יצדק מה יתן לו וכמאמר הכתוב אם חכמת חכמת לך ואם לצת לבדך תשא וא"כ אין אני מוכיחך בזה בשביל טובתי ח"ו אלא אנכי מוכיחך ומבקש ממך דבר שהוא לחומלה עליך ולטובתך אנכי מכוין גם אמר לא חסה עליך עין ולא אמר לא חסה עין לעשות לך וכו' יובן בס"ד כי הנה תראה כמה אנשים רחמנים ביותר שאם יראה אחד ילד נער בוכה יכמרו רחמיו עליו ואינו יכול לשמוע קולו מרוב רחמנות וא"כ בא וראה אם זה הרחמני הוא איש רשע ובעל עבירות היתכן שיש שוטה במוהו דמאחר שהוא בר ישראל ודאי יאמין בתורה ובדברי חכמים ז"ל שאמרו מעונש העבירות שיעשו לאדם בגיהנם ובכף הקלע ובכמה גלגולים קשים ומרים וא"כ אם זה האיש רחמני איך ירחם על זולתו בשביל מעט בכיה ולא ירחם על עצמו פן פתע פתאום יבא אידו ויעשו בו מ"ח משפטים קשים ומרים ומכות אכזריות אשר לא ישוער ולא יסופר והנה לזה אמרו רז"ל שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שיטות ר"ל שיטות באותו הענין שעשה וז"ש לא חסה עליך עין ר"ל הגם שעין שלך חסה על אחרים אפי' בראותה נער בוכה אבל באמת עליך לא חסה ואזלא בתר איפכא שחסה על אחרים ולא חסה על עצמה ולכן מאחר שעין השכל שליך לא חסה עליך להורות לך הדרך אשר תעשין בעבודת הבורא יתברך דין גרמא שותשלכי אל פני השדה היא עו"הז החומרית הדומה לשדה כמו השדה שיש בה מיני זרעים מיני בשמים מיני מרקחת מיני אילנות צל נאה רוח טוב נהרות טובים וישיבה טובה אשר האדם ימשך לבו אליהן ויענג החומר שלו מרוב טובה ומנוחה כן עו"הז הוא מלא מכל תענוגי האדם וחמדת הזמן אשר יתאווה אליהן החומר הגס וזהו ותושלכי אל פני השדה היא עו"הז החומרית בגועל נפשך לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולעשות מה שלבך חפץ ואת עבודת הבורא ית' השלכת אחרי גויך וזאת התחלת תגבורת החומר שהיה בך היא ביום הולדת אותך וכמ"ש רז"ל שהיצה"ר בא לאדם משעת לידה דכתיב לפתח חטאת רובץ ר"ל מאותו יום הלידה התחיל להתפשט בך כח החומר הוא היצ"הר ואם היה לך עין שכל להביט בחשבון הקב"ה ודאי היית מכנעת אותו ומגברת בך כח היצ"הט לעבוד עבודת הבורא יתברך באמת ובאמונה:

26. Shemot.25

    ואעבור עליך ואראך מתבוססת ברמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. יובן בס"ד דהנה בראותי שהיצ"הר מתגבר ביך ומפתה אותך לכמה עבירות קלות וחמורות בחרתי לעשות לך קצת תרופה לעבירה אשר תתפתי בה יותר משאר עבירות והיא עבירת הגזל והגנבה והחמס אשר ממנה ימשך כמה איסורין כמו שקר ולש"הר ושבועות שוא ועוד כמה תולדות איסורים חמורים וגם היא לב האדם מתאווה לה יותר כי יפתנו היצ"הר בה בנקל ובפרט בדורות אלו אשר אזלא פרוטה מן הכיס והנה רז"ל אמרו בשלשה דברים האדם ניכר בכוסו בכיסו בכעסו הנה בדורות האלו כמעט המבחן של ביסו הוא יותר מכולם שלפעמים תמצא אדם אחד שנזהר בעבודת השם ואם יהיה לו צד מקום לאכול מעות מאדם אחד הנה הוא אוכל וחדי כל אשר תמצא ידו הכל כאשר לכל על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו ולא יאמר אשייר פאה בקערה לבעל המעות ולא כדרך האריס שנוטל למחצה לשליש ולרביע אלא כאדם האוכל משלו וכן רז"ל אמרו רובם בגזל ומיעוטם בעריות ואם על דורותם אמרו רובם בגזל כלומר בחשש גזל מה נענה בדור יתום כזה הש"ית יעזרנו על דבר כבוד שמו ויתקננו בעצה טובה מלפניו לעשות רצונו בלבב שלם אכיר. והנה לכן ראה הש"ית כי הרבה נכשלים בגזל ואם לא גזל גמור לא יבצר מחשש גזל לכן צוה הש"ית והזהיר הרבה במצות הצדקה גם רז"ל האריכו במעלתה ובחיובה הרבה כדי שתהיה היא תרופה למכאוב זה והכוונה כי הגם שאם אדם חטא בגזל גמור צריך להשיב הגזלה אשר גזל ואין תקנה בלא"ה ואם לא ידע למי גזל יעשה צרכי רבים אבל מי שהוא נכשל בחשש גזל או בגזל גמור ולא הרגיש בו כלל ועיקר הנה תועיל לו הצדקה שעושה לכפר עליו בשביל השוגג ומי הוא זה אשר ימלט מחשש גזל בשגגה ובפרט מי שיש לו עסק משא ומתן ולכן תועיל הצדקה לשוגג וכמו שראיתי באמת להרב רבינו חיד"א זלה"ה בכף אחת סי' י"א בכוונות שצריך לכוין האדם בנתינה הצדקה והאחת מהם היא שיכוין שאם חייב איזה סך לאיזה אדם שאינו יודע בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים מאיזה צד ואופן שתועיל צדקה זו לתקן אשר עוות עכ"ד ז"ל ע"ש. ואם כן מאחר שהגזל הרוב נכשלים בו ובפרט לשוגג של הגזל לכן מאוד הזהיר הש"ית על הצדקה כמה פעמים בתנ"ך וגם רז"ל הרבו לספר בשבחה ובחייובה על האדם עד גדר שאמרו שאפי' עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה והנה ידוע שהמעות נקראים דמים בלשון הגמ' וז"ש ואעבור עליך ואראך והנה מתבוסתת בדמיך ר"ל שזאת הטומאה של הדמים היא יותר דבקה ביך הרבה ומעט מן המעט אשר ניצולים ממנה ולכן צויתי אותך ואומר לך בדמיך הם דמים של צדקה חיי כי ע"י שתתני מעות לצדקה בזה תחיי שזאת תהיה תיקון על העיוות כי הוא מין במינו דמ"ים בדמ"ים נגעו והוא תיקון מקביל לעון וכפל הלשון ואמר ב"פ בדמייך חיי יוכן לרמוז כי עיקר מצות הצדקה הוא שהאדם יתן ויחזור ויתן דהיינו שאם אחד עני בקש ממנו דבר אחד ונתן לו כשיצטרך אליו לבקש ממנו פעם שנית לא יהיה עליו כמשא כבר ויגער בו אלא צריך ליתן לו פעם שנייה ושלישית בלב טוב ושמח כמו פעם ראשונה ולזה צריך תגבורת גדול על היצ"הר ולכן כפל ואמר בדמיך חיי ב"פ לומר כי אין נסיון הלב במצות הצדקה כשיתן פעם ראשונה אלא העיקר הוא כשיתן ויחזור ויתן:

27. Shemot.26

    גם יובן בס"ד בדמיך חיי גימ' ק"ב רמז למילוי ע"ב ס"ג מ"ה שעולים ק"ב ונקראים ק"ב חרובין שצריכים מיתוק ותיקון וע"י הצדקה יתמתקו ויתקנו והנה ב"פ בדמיך חיי גי' ד"ר יובן בס"ד לרמוז על מ'"ש המפרשים ז"ל ע"פ וקוץ ודרדד תצמיח לך שהעובד ע"ז פוגם בדל"ת דאחד שבפסוק שמע ישראל שעושהו רי"ש ח"ו ופוגם ברי"ש דלא תשתחוה לאל אחר שעושהו דל"ת ח"ו וא"כ מהפך ח"ו הדל"ת לרי"ש ורי"ש לדל"ת וזהו דרדר שאד"הר ג"כ פגם בקצת מזה ע"ש והנה ידוע שהצדקה היא תקון לעון ע"ז ג"כ דעוברי ע"ז טוענים אם אין הקב"ה חפץ בע"ז למה אינו מבטלה ואמנם התשובה לזה כי מעשה ידי אדם עדיף והקב"ה רוצה שהאדם יבטלה והראיה שמעשה ידי אדם עדיף הוא מן הצדקה וכמ"ש אותו המין אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן והשיבו לו מעשה ידי אדם עדיף שרצה הקב"ה לזכות בהם העשירים ואם כן הנותן צדקה הוא ס"ל מעשה ידי אדם עדיף. ובזה מתקן אותיות ד"ר לעשות אותם כמצטרך להניח בפסוק שמע ישראל דל"ת ובפסוק לא תשתחוה לאל אחר ריש ולכן ב"פ בדמיך חיי שהוא רמז לצדקה יעלה גי' ד"ר רמז לתיקון ב' אותיות הנז':

28. Shemot.27

    רבבה כצמח השדה נתתיך. יובן בס"ד שאם תאמרי הלא יותר טוב שאתן לך עתה במזומן את כל הטובות הנשגבות אשר הבטחתיך עליהם לימות המשיח ואז אם יהיו הטובות האלו לך ודאי לא יהיה לך ג"כ חמדה בממון וגם תהיי נקיה משאר עבירות שאז אין כח ליצ"הר לפתותיך לעשות איסור הנה לזה אמר רבבה כצמח השדה נתתיך כי כמו צמח השדה והם חטים ושאר זרעים הנזרעים בשדות לא אפשר שיצמחו בלתי שיחרוש האדם את השרה ויקלקל מראיתה שיעשנה גוש עפר כן הטובות הנשגבות אשר הבטחתיך עליהם לימות המשיח א"א לצמוח ולהיות כי אם בלתי שיכניעו ישראל את חמרם הגס ויכתתו עצמם בעבודת ה' ועסק תורתו ואז תצמחנה הטובות הנשגבות אשר הבטיחנו הש"ית וזהו רבבה כצמח השדה נתתיך שצריך לקלקל תחלה הקרקע על מנת לתקן כן האדם צריך לכתת גופו בתורה בעבודת הבורא ית' כדי שיהיה ראוי לקבל הטובות הנשגבות ואימתי יבא הזמן שתרבי ותגדלי בטובות הנשגבות והגדולה אשר הבטחתיך בה לעתיד הוא בזמן שתבואי בעדי עדיים הם המצות ועסק העבודה אשר הם התכשיטין והעדי של ישראל ואם ישראל לא יקשטו עצמם תחלה בתורה ובמצות איך יזכו לגדולה והטובה שהבטיח בה הבורא ית' לימות המשיח והא בהא תלייא ואמר בעדי עדיים ולא אמר בעדיים והוא כי יש מצות דאורייתא ויש מצות דרבנן שהם גדרים וסייגים משמרת למשמרת והנה עוקר עבודת ישראל שישמרו גם הגדרים וסייגים דרבנן וזהו מעלתן והנה מצות דאורייתא הם נקראים עדיים אבל מצות דרבנן שהם גדרים וסייגים לשל תורה המה נקראים עדי עדיים כלומר עדי של עדיים הם מצות דאורייתא וז"ש צריך שתבואי בעדי עדיים שתקיימי גם מצות דרבנן והנה הקב"ה הבטיחנו לעתיד לבא בשני סוגי טובות הא' רוחנית מה שמגיע לנפש והב' גופנית מה שמגיע לגוף והנה מה שמגיע לנפש שלעתיד יתפשטו חמשים שערי בינה ותתרבה החכמה בישראל ולא לימא חד לחד אליף לי חכמתא כי יקויים הפסוק כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וזאת הטובה היא הרוחנית השייכה לנפש. ועוד הבטיחנו בטובה הגופנית השייכה לגוף והיא עושר וכבוד ומנוחה והשקט ושלוה שלום ואריכות ימים וממשלה ומלכות והנה השדיים רמז למוח וללב המקבלים טובה הרוחנית והיא טובת החכמה והשכל אשר משכנם שם והשערות רמז לטובה הגופנית כי היא אך למותר כמו השערות שהם למותר והראיה שהאדם יגלחם תמיד וז"ש אימתי ותרבי ותגדלי פי' ותרבי בשכל ע"ד שאמרו רבתי בגוים רבתי בדעות והיא טובה רוחנית ותגדלי בטובת הגופנית הוא בזמן שתבואי בעדי עדיים הם מצות דאורייתא ודרבנן כאמור שאיך יתבן ששדים שלך הם המוח והלב המקבלים בתוכם טובה הרוחנית והיא החכמה והשכל נכונו לקבל הטובה ושערך רמז לטובה הגופנית צמח ואת ערום ועריה בתמיהה פי' שאת ערום ועריה מן המצות והא ודאי דהא בהא תליא וא"כ צריך לקשט עצמך בתורה ומצות תחלה ואח"ך תהיי ראוייה לקבל כל זה שהבטחתיך.

29. Shemot.28

    ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים וכו'. יובן בס"ד דאם תאמרי אלי א"כ איך היינו ראויים לפניך בשעת מתן תורה שתתן לנו תורה תמימה חמדה גנוזה אשד מלאכי השרת נתאוו לה והרעשת אותו היום כל העולם בשבילנו פנים בפנים דברת עמנו מאחר שעדיין לא תקננו עצמנו כראוי לז"א ואעבוד עליך ואראך הנה דעי לך כי אנכי לא דנתי אותך שם כי אם באשר הוא שם ואותו העת הייתם ראויים לכל כבוד שבעולם ובפרט לדברי רז"ל שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתן וז"ש ואעבור וכו' והנה עתך עת דודים ר"ל אותו העת היה עת דודים כלומר באותו זמן ובאותו העת היה עתך עת דודים ראויה לזה והנה הגם שידעתי שסופך לחטוא הרבה עה"ז לא דנתיך ע"ש הסוף אלא ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך של לעתיד וטובה כפולה עשיתי עמך שאשבע לך על כל הטובות של לעתיד ולמה צריך שבועה דמי ביקש ממני שבועה כדי שאשבע לו אלא משום דאנכי ידעתי שסופכם לחטוא ולכן כדי שלא תקטרג מדת הדין ותאמר שלא ליתן להם עוד הטובות ותבטלם לגמרי ח"ו לכן ואשבע לך כדי שתהיה הבטחה אמתית שיש עליה שבועה שאז לא אפשר לבטל לכל והנה ידוע שכל מקום שאומר לי הוא דבר קיים לעד לעולם ולעולמי עולמים וז"ש כאן ע"י ואשבע לך ואבא בברית על כן ותהיי לי פי' במדרגת לי שהוא על דבר קיים.

30. Shemot.29

    וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך ואסוכך בשמן. יובן בס"ד דעתה התחיל לומר לה המעלות שעשה לה על הר סיני בקבלת התורה שהיה מדבר בזה והוא כי תחלה הש"ית נתן לנו תורה שבכתב ואח"ך הודיענו עוד תורה שבע"פ שהיא פירוש לתורה שבכתב והנה תורה שבכתב יש לדמותה למים כי התורה נקראת מים שנא' הוי כל צמא לכו למים וג"כ נקרא שמן כמ"ש רז"ל ע"פ לריח שמניך טובים כנז' בילקוט ע"ש. והנה לתורה שככתב יש לקרות אותה מים כי כמו שהמים הכל צריכים אליו ולא אפשר להם בלעדו כן תורה שככתב כל בר ישראל צריך ללמוד אותה ולא אפשר בלעדה אכל תורה שבע"פ יש הרבה שאינם לומדים אותה כלל ורק יודעים ללמוד בתנ"ך וא"כ יש לדמות תורה שבע"פ לשמן כי יש בני אדם סכים בשמן ויש שאינם סכים כלל וכן יש בני אדם אוכלים שמן ויש שאינם אוכלים כלל ולז"א הנה בתחלה עמדתיך על הר סיני ונתתי לך תורה שבכתב וזהו וארחצך במים היא תורה שבכתב הנרמזת למים והתורה היא המרחצת ומזככת נפשו של אדם ובזה ואשטוף דמיך מעליך כמ"ש רז"ל שבקבלת התורה פסקה זוהמת הנחש מהם ובזה ואשטוף דמיך היא זוהמת הנחש מעליך ואחר שנתתי לך תורה שבכתב נתתי לך תורה שבע"פ וזהו ואסוכך בשמן לתורה שבע"פ וכאמור:

31. Shemot.30

    ואלבישך רקמה. יובן בס"ד רמז לענוה כי ידוע מ"ש רז"ל מה שנבחרו ישראל מכל האומות בשביל שהם ענוים ושפלים וז"ש רקמה אותיות ר"ק מ"ה כי רק לשון מיעוט רמז לענוה וכן מה ג"כ רמז לענוה ע"ד ונחנו מה וז"ש ואלבישך רקמה אותיות ר"ת מ"ה רמז לענוה וסמך זה למים ושמן שהם רמז לתורה לרמוז כי ע"י התורה זכה האדם לענוה ע"ד שאמר התנא באבות על מעלת התורה ומלבשתו ענוה ויראה וכו' שהתורה מלבשת את האדם הענוה ולז"א ואלבישך ר"ק מ"ה והנה תיבת רקמה אותיות ר"ק קודמות לאותיות מ"ה רמז שאם האדם יראה עצמו שהוא רק מלשון והבור רק ר"ל שהוא חסר מכל המעלות ואין בו לא חכמה ולא עושר אזי יוכל להתחזק במדת הענוה ויוכל אז לחשוב עצמו במדרגת מה אכל אם הוא רואה עצמו שהוא חכם וחריף ודעתן ובעל עושר ונכסים רבים איך יוכל להתחזק במדת הענוה ולחשוב עצמו במדריגת מה כי היצ"הר יפתהו להתגאות ויאמר לו לך נאה ויאה להתגאות על הכל כי מעלתך רבה עליהם בחכמה ועושר וכיוצא אבל אם יתחזק לראות עצמו שהוא חסר ורק מכל דבר שאם יש לו עושר יחשוב שהוא כפקדון אצלו ואינו בטוח כו ומי יודע מה יהיה בסופו כי לא תדע מה ילד. יום וכן אם הוא חכם ובעל שכל יחשוב שכל זה הוא בעזר אלהי ואם הקב"ה יעזבהו רגע כממריה לא ימצא אתו מאומה ויהיה כגוי אובד עצות ואין בהם תבונה ומי לנו גדול בחכמה כשלמה מלך ישראל אשר נכתב בו ויחכם מכל האדם ועכ"ז כתיב ביה ונשיו הטו את לבבו וגם ידוע מה שעשה לו אשמדאי והיה נוטל מקלו ותרמילו ומחזר ממקום למקום וצועק אני קוהלת בן דוד ולית מאן דישגח ביה עד אשר השקיף עליו הקב"ה בחמלתו והחזירו למלכותו ככתוב בגמר' איך שיהיה הנה נמצינו למידין שאם האדם יראה עצמו שהוא רק מכל המעלות אזי יוכל לחשוב עצמו במדריגת מה וזהו ר"ק מ"ה:

32. Shemot.31

    ואנעלך תחש. יובן בס"ד הנה הבטיחה בזה שיקיים בה מאמר הפסוק ואתה על במותימו תדרוך שיהיו כל האומות כעפר לדוש תחת רגליהם של ישראל והנה אנקלוס ז"ל תרגם ויהבית מסן דיקר ברגליכון ר"ל או"הע שהם היו יקרים בעו"הז אניחם כעפר לדוש תחת רגליכם והכוונה שלא יהיה להם עוד התנשאות ראש עליכם אלא יהיו נכנעים ונשפלים לפניכם לקיים מה שנא' ואתה על במותימו תדרוך.

33. Shemot.32

    ואחבישך בשש ואכסך משי. יובן בס"ד ואחבשך כשש רמז למדת היסוד הנמשך ממנו שפע לישראל והוא ששי כידוע והנה ידוע שהיסוד הוא נקודת שורק שהיא אותיות קושר שהוא המחבר הכל כאחד והנה אחבשך פי' בעל מ"צ ז"ל שהוא ענין חגורת האזור כמו ויחבוש את חמורו ור"ל קשר אזורו ע"כ ע"ש. ומה שאמר ואכסך משי רמז לשם ה' הנקרא על ישראל וכמ"ש הפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וז"ש ואכסך מן האומות לבלתי יזיקוך בכח מש"י בהפוך אתוון שמ"י רמז לשם ה' הנקרא על ישראל ובזה הם ניצולים מן האומות שיראים ליגע בהם.

34. Shemot.33

    ואעדך עדי. יובן בס"ד כי ישראל סימנם רחמנים גומלי חסדים וזה התואר של רחמנות וחסד נשתבח הבורא ית' כי הוא ית' מדתו רחום וחנון ורב חסד והנה ישראל ממדת קונם יש בהם שגם המה נקראו רחמנים וגומלי חסדים וכמ"ש דז"ל תהיה דומה אליו ית' מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום מה הוא חנון וכו' ע"ש ולז"א ואעדך עדי ר"ל התואר והקישוט שלי כביכול קישטתיך בו שגם אתכם עשיתי שתהיו נקראים רחמנים וגומלי חסדים וזהו ואעדך עדי דייקא כלומר העדי שהוא שלי:

35. Shemot.34

    ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך. יובן בס"ד כי התפלין הוא אות לישראל שהם עמו ית' גוי אחד בארץ ולז"א ואתנה צמידים על ידיך רמז לתפלין של יד שלובשים אותו תחלה ורביד על גרונך רמז לתפלין של ראש שיורדים הרצועות שלו על הגרון מכאן ומכאן.

36. Shemot.35

    ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך. יובן בס"ד נז"ם גי' צ"ז כמספר שם מ"ה ושם ב"ן שעולים גי' נז"ם והם בחי' שם הוי"ה ב"ה ושם אדנ"י וב' שמות אלו הם יהיו מגינים עליך ומצילים אותך מן האף והחימה כי מלאכי חבלה המקטרגים נקראים אף וז"ש ואתנה נזם רמז לב' שמות ב"ה הנז' על אפך שיכניעו את המקטרג הנקרא אף וזהו על אפך וכל זה תזכי על ידי שתשימי עגילים על אזניך ר"ל שתזהרי מדברים אסורים אפי' בשמיעה וכמ"ש שלא תכשלי לדבר את בעצמך כי לכן נבראת האליה של האוזן רכה כדי שהאדם יזהר בעצמו מדברים אסורים אפי' מצד השמיעה לבד ואז תכף יכוף האליה לתוכה ואם נזהר מן השמיעה בטוח הוא שלא יכשל לדבר הוא בעצמו אבל אם לא נזהר בשמיעה יכשילנו היצהר לדבר הוא בעצמו לז"א ועגילים על אזניך רמז למניעת השמע מדברים אסורים יכוף האליה של האוזן שהיא עגולה על אזניך ובזה אז תזכי למעלה נשגבה שהשכינה תהיה שורה עליך וז"ש ועטרת תפארת רמז לשכינה בראשך שתהיי את מרכבה לשכינה וכמ"ש הכתוב ושמחת עולם על ראשם:

37. Shemot.36

    ותעדי זהב וכסף. יובן בס"ד כי הזהב רמז לגבורות וכסף רמז לחסדים ואמר זהב וכסף רמז למיתוק הגבורות בחסדים וזש ותעדי זהב וכסף שתמתיקי הגבורות בחסדים וגם יבא לך שפע ממותק גבורות וחסדים כי כל שפע צריך שיהיה כלול מחסדים וגבורות כנודע:

38. Shemot.37

    או יובן בס"ד ע"ד שראיתי להרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זיע"א בליקוטי שושנים שהביא מכתבי האר"י זיע"א וז"ל ישראל בעשייתם העגל גרמו להתעורר הקלי' בוש"ש בסוד הכתוב וירא העם כי בושש משה וקליפות טלב"יו כי במצרים היו בגלות ב"ט של שם ב"טי"ו של שם הוי"ה ש' של שדי וישראל שהם חשבו לעשות עגל ולולא חסדי ה' עלינו שעורר בשמות קדושים כס"ה בפ"ז לא יצאנו משם לעולם כי עקר כל שרי או"הע למעלה עכ"ל ופי' הרב הקדוש הנז"ל זיע"א שצירוף של שמות הקלי' ב"ו ש"ש ט"ל בי"ו הוא שבט"יו כו"של ושני שמות כס"ה בפ"ז צירוף אותיות כס"ף וזה"ב וז"ס נפלא ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל והענין פלא גדול ואסור לגלות יותר עכ"ד זלה"ה זיעא ע"ש ונמצינו למידין מדבריו ז"ל שההצלה היתה ע"י התעוררות ב' שמות קדושים כס"ה בפ"ז שהם אותיות כס"ף זה"ב. ובזה יובן בס"ד ותעדי זהב וכסף רמז לב' שמות קדושים הנז' ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הפ' במשלי מכסף וזהב חן טוב ר"ל מכ"סף וז"הב הם ב' שמות הנז' היה חן טוב לישראל שניצולו כנז':

39. Shemot.38

    ומלבושך שש ומשי ורקמה סולת ודבש ושמן אכלת ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה. יובן בס"ד כי הנה כאן זכר ששה מינים ג' מהם שהם שש משי רקמה הם מיני מלבוש וג' מהם שהם סולת ודבש ושמן הם מיני מאכל ויובן לרמוז על ששה סדרי משנה והוא כי ג' סדרים מהם שהם זרעים קדשים טהרות הם רובם לא שייכי לענין מעשה בגלות המר כי כולם שייכי' בזמן שב"המק קיים וא"כ מה שלומדים בהם בגלות המר הכל הוא הלכתא למשיחא דרוש וקבל שכר אבל אין יוצא כלום במזומן לענין מעשה אבל ג' סדרים שהם מועד נשים נזיקין רובם שייכי גם בזמן הגלות המר וצריך ללמוד אותם לענין מעשה ג"כ לדעת איך יעשה ישראל בקיום המצות. והנה מ"ש שש משי ורקמה שהם ג' מיני מלבושים שהם הנאה חיצונית לגוף ולא הנאה הנכנסת לתוך הגוף הנה הם רמז לג' סדרים הנז' שהם זרעים קדשים טהרות אשר רובם לא שייכי בזמן הגלות ולימודם הוא הלכתא למשיחא ואינו במזומן ומ"ש סולת דבש שמן הם רמז לג' סדרים שהם מועד נשים נזיקין שהם שייכי גם בזמן הזה לענין מעשה ולימודם הוא הנאה עצמית ופנימית שהם שייכי לענין מעשה לדעת איך יעשה האדם בקיום התורה והמצות. והנה ידוע כי בזכות לימוד המשנה יבא הגואל במהרה בימינו אכ"יר וכמ"ש רז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם יתנו לשון מתניתין רמז ללימוד המשנה הנקראת מתניתין וידוע כי מן עסק התורה יעשה אדם מלבוש רוחני והוא הנקרא חלוקא דרבנן וז"ש ומלבושך שש ומשי ורקמה סולת ודבש ושמן אכלת כל זה הוא רמז לששה סדרי משנה ובזה אז ותיפי במאד מאד לפני הקב"ה ואז ותצלחי למלוכה היא הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר שאז ימלכו ישראל על האומות כי זכות עסק המשנה יהיה מקרב מלכות ישראל כי הוא מסוגל לגאולה וכמ"ש ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם:

40. Shemot.39

    או יובן בס"ד לרמוז בפ' ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה כי ידוע מ"ש חז"ל שבזכות הענוה תהיה הגאולה בב"א כי אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח וכמ"ש הפ' כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל והנה מידת הענוה צריך האדם לתפש' עד קצה האחרון והוא מ"ש התנא באבות מאד מאד הוי שפל רוח והכוונה לתפוס הקצה האחרון כי בכל דבר הממוצע הוא טוב אבל בענוה צריך לתפוס הקצה האחרון ולכן אמר מאד מאד הוי שפל רוח ובזה יובן ותיפי במאד מאד ר"ל כמאמר התנא מאד מאד הוי שפל רוח ואז בזה ותצלחי למלוכה שתזכי לגאולה בב"א. גם יובן מא"ד ר"ת אברהם משה דוד שהם היו ענוים ביותר אברהם אע"ה אמר ואנכי עפר ואפר משה רבינו ע"ה אמר ונחנו מה דוד הע"ה אמר ואנכי תולעת ולא איש והאדם יקח מוסר מהם שהיו גדולים במעלה רמה וכ"כ היו ענוים בקצה האחרון וזה ותיפי במאד מאד ר"ל בהמאד של מא"ד הם ג' צדיקים הנז"ל זיע"א והיינו שתאחזי מעלת הענוה שלהם ובזה ותצלחי למלוכה באמור.

41. Shemot.40

    או יובן בס"ד מא"ד מא"ד ע"ה גי' צ"א כמנין שם הו"יה ב"ה ושם אד"ני שכל מגמתינו בתורה ובמצות הוא ליחד שם הו"יה ושם אד"ני שהוא יחוד קוב"ה ושבינתיה ואם נעשה היחוד כראוי ונתקן בשלימות גמורה ודאי נזכה לגאולה בעז"הו וז"ש ותיפי במא"ד מא"ד לתקן וליחד ב' שמות ב"ה אזי ותצלחי למלוכה היא מלכות ישראל שיקחו המלכות בידם וישלטו הם על עשו ובא לציון גואל בעגלא ובזמן קריב ויבנה בית המקדש במהרה בימינו אכ"יר:

42. Vaera.1

    וידבר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שהטעם שהיה מרע"ה ערל שפתים בשביל שיוסף הע"ה מסר להם סימן לגאולה וא"ל פקד יפקד והיינו שא"ל מי שיאמר לכם פקידה כפולה הוא הגואל האמתי וכן נמי מרע"ה ג"כ א"ל פקידה כפולה מהקב"ה והוא פקד פקדתי אתכם וכו' ואמנם יש לחוש פן יהרהרו אחר מרע"ה ויאמרו שהוא שמע וידע מצוואת יוסף הע"ה שהגואל האמתי צריך לומר פקידה כפולה ולכן א"ל פקידה כפולה ולא שהש"ית שלחו עתה ח"ו לזה עשה הקב"ה סיבה למרע"ה שיהיה ערל שפתים כדי שאז כפי הטבע לא יוכל להוציא אות הפ"א בטוב כי אותיות בומ"ף הם מוצאות השפתים והוא היה ערל שפתים וא"כ כפי הטבע לא יוכל להוציא הפ"א בטוב וכשיראו ישראל שא"ל פקידה כפולה והוא פסוק פקוד פקדתי אתכם וגו' ויוציא מפיו אות הפ"א בטוב כשאר האדם שהוא דבר נגד הטבע ידעו אז ויאמינו שהש"ית שלחו ושם בפיו הדברים אלו והוא הגואל האמתי שגם יוסף הע"ה בצוותו אותם צוואה זו הגם שידע שדבר זה נשמע לכל ישראל עכ"ז ידע שמוכרח אז שיהיה עם הגואל אות ומופת להוציא חששא של ההכזבה ח"ו עכ"ד ז"ל. נמצינו למדין לפ"ז כי מרע"ה בכוונה מכוונת נעשה ערל שפתים כדי שיאמינו ישראל בו שהוא הגואל האמתי ולא יבואו לחושדו ששמע הסימן הזה ובא לכזב בהם ח"ו והנה כשראה וידע שהוא לא נעשה ערל שפתים כי אם בשביל שיאמינו ישראל בדבריו לכן כשראה שהגם שיש לו מופת גדול כזה ג"כ לא שמעו אליו ישראל ולא נכנסו דבריו באזניהם לכן צר לו שנמצא שנעשה אז ערל שפתים על מגן ולא הועיל דבר זה בשבילם וכל צרתו הוא בשביל ישראל שידע שישראל אינם נגאלים כי אם בזכות האמונה כמ"ש חז"ל ומאחר שלא שמעו אליו א"כ באיזה זכות נגאלים לז"א הן בני ישראל לא שמעו אלי דאין להם אמונה ח"ו וא"כ איך ישמעני פרעה ר"ל איזה זכות גורם שישמעני פרעה מאחר דאין להם אמונה והראיה שצריך להם להיות מאמינים דהראיה שאני ערל שפתים ולמה נעשיתי כך מוכרח שהוא בשביל שיהיה להם אמונה וא"כ נמצא שנעשיתי ער"ש על מגן ולא הועיל ענין זה לישראל שיהיו מאמינים. או יובן הכוונה הוא לומר ק"ו שישראל לא שמעו ואיך ישמע פרעה וא"ת פרעה בע"כ ישמע ויאמין מאחר שיראה בעיניו האותות ומופתים אשר תעשה לפניו במטה ויאמין לדבריך לז"א אם האותות יועילו להאמין בדברי הנה גם לישראל היה להם אות גדול שהיה להם להאמין בדברי מכחו והוא שאני ערל שפתים ואיך אפשר להוציא אות הפ"א כתקונה ואחר שראו בעיניהם נס הפך הטבע שאמרתי להם פקידה כפולה והוצאתי אות הפ"א כתקונה כשאר אדם א"כ מזה צריכים ג"כ להכיר שאנכי הגואל האמתי ובודאי שיגאלו בשליחותי זאת והנה עכ"ז ג"כ לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה שהוא רע בליעל ואפי' שאעשה לפניו אותות:

43. Vaera.2

    או יובן בס"ד בע"ד שכתבו המפרשים ז"ל כי ישראל כשעושים רצונו של מקום נקראים ישראל וכשחוטאים ח"ו אז מסתלק משם ישראל אותיות א"לי וישאר אותיות ר"ש רמז לרישות ודלות ח"ו שרשים ודלים מן המצות ח"ו וכשיעשו תשובה חוזרים אותיות הנז' ומחברים אותם יחד ויהיה שם ישראל שלם ובזה פירשנו בס"ד כמה פסוקים לקמן בהפטרת כי תשא ע"ש בס"ד:

44. Vaera.3

    והנה ידוע שישראל היו במצרים גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז גם אלו וכו'. ובזה יובן בס"ד הן בני ישראל לא שמעו אלי שמעו מלשון וישמע שאול את העם שהוא לשון חיבור ואסיפה ור"ל שעדיין לא חזרו בתשובה וחיברו אותיות א"לי עם אותיות ר"ש שיהיו נקראים ישראל ישראל וא"כ מאחר שעדיין הם מלוכלכים בטומאת מצרים איזה זכות יהיה גורם להם שישמעני פרעה ועוד שאני ערל שפתים ואיני יכול להטעים הדברים באזני פרעה כדי שישמע אלי ויוציאם:

45. Vaera.4

    הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. איתא במסרה הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם במראות הצובאות והוצאתי את צבאותי ולא תצא אלהים בצבאותינו. ויובן בס"ד קישור הדברים והוא דידוע מ"ש רז"ל בשכר נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים וזכות הנשים שבראותן שבעליהן בעמלם ויגיעם בחומר ובלבנים נמנעים היו מלהזקק להן וייראו אז הנשים פן יאבד ח"ו זרע ישראל שלא יהיה פריה ורביה בישראל ח"ו לכן היו יוצאות השדה ומרחיצות אותם במים שהיו מביאין מהנהר והיה הקב"ה מזמין להם דגים תוך המים והיו שופתות ב' קדרות א' לרחוץ אותם וא' לבשל הדגים להאכילם ואח"ך כדי להביאם לידי תאוה של תשמיש היו מסתכלות במראות ומיפות עצמן לפניהם ומדברים עם בעליהן בשיחה נאה שגם הם יהיו מסתכלים במראה ומדברים עמהם דברי געגועין עד שיהיו מביאים אותם לידי תאוה והיו נזקקין להם וע"י כן נמשך זרע ישראל שהיו פרין ורבין וגם דין גרמא שלא שלטו בהם גוים ח"ו ועוד כתבו חז"ל שבזכות זה רצה הקב"ה שמאותם מראות הצובאות יעשו כיור וכנו לרחצה לעבודה כנגד מה שהיו מרחיצות אותם שג"כ היתה כוונתם לקדש עצמם בל יטמאום מצרים ובחרו בבן זוגם הקדוש ולכן היה כיור וכנו רמז לזכר ונקבה שופע ומושפע וכאשר האריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' כי תשא ע"ש. עוד ידוע דאחד מן הטעמים שכתבו חז"ל על ירידת ישראל למצרים ערות הארץ הוא בשביל לברר ניצוצי הקדושה שהם רפ"ח ניצוצות ובררו שם ר"ב ניצוצות ונשאר מן רפ"ח פ"ו ואם היו נבררים הכל גם הפ"ו היתה אז גאולת מצרים גאולה שלימה ולא היה עוד אחריה שעבוד כי אז היה הזמן כזמן שיהיה בגאולה העתידה להיות בב"א. ובזה יובן בס"ד דברי המסרה הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם וא"ת באיזה זכות יצאו והלא היו גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז וכו' ותי' במראות הצובאות ר"ל בזכות הנשים שהיו עושים במראות הצובאות לעורר בהם תאוה לבעליהן כדי להזקק להם ולהרבות את זרע ישראל ולקדש עצמם לבלתי הטמא עם המצריים זכות זה אהני להו להוציאם ממצרים וא"ת אעיקרא דדינא פירכא כי יש לשאול מעיקרא למה הוצרכו לבא במקום טמא כזה שהוא ערות האדץ כדי שיצטרכו לכל זה לז"א והוצאתי את צבאותי הם ניצוצי הקדושה שהם צבאותיו ית' ולכן הוכרחו לירד למצרים שהיא ערות הארץ כדי לברר הניצוצות. או הכוונה שיש לשאול למה כ"כ הועילה זכות התעוררות של הפ"ור לז"א והוצאתי את צבאותי הם ניצוצי הקדושה שע"י פ"ור שיעשו ישראל מתבררים הניצוצות ומתתקני' וא"ת מאחר שהם ביררו במצרים ניצוצי הקדושה א"כ למה לא היתה גאולתם גאולה שלימה שאין אחריה שעבוד לז"א ולא תצא אלהים בצבאותינו ר"ל אותם הפ"ו נשארו מן רכ"ח הנז' ולא יצאו עם הר"ב ניצוצות כי שם אלהים גי' פ"ו רמז לפ"ו ניצוצות הנשארים שלא יצאו בצבאותינו הם הר"ב ניצוצות שביררנו ממצרים:

46. Vaera.5

    וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב מטה אהרן ז"ל ע"פ ועברתי בארץ מצרים ודרשו רז"ל אני ולא מלאך אני ה' אני הוא ולא אחר והוא ע"ד שאמרו בגמרא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והקשו בגמרא והכתיב וה' הולך לפניהם יומם ותירצו שאני הקב"ה דכ"ע דילה ובזה פי' הרב ז"ל ועברתי בארץ מצרים וכו' אני ולא מלאך א"כ מכח זה תדינו שאני ה' אני הוא ולא אחר והכוונה כי מזה מוכח שהקב"ה כ"ע דיליה ואין עוד מלבדו דא"לכ איך היה מוחל על כבודו כביכול לעבור בארץ מצרים ולהכותם בשביל טובת ישראל להוציאם מתוכם. ובזה יובן בס"ד וידעו מצרים כי אני ה' שאין עוד זולתי וכ"ע דילי הוא מכח בנטותי את ידי דייקא על מצרים ולא ע"י שליח והוצאתי את בני ישראל מתוכם ואיך אפשר למחול בזה והלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אלא מוכרח להכריח מזה שאין עוד זולתי וכ"ע דילי הוא ולכן אפשר לעשות בידי. ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל במקום שמצינו גדולתו של הקב"ה שם מצינו ענותנותו. ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם. יובן בס"ד ע"ד. שכתב הרב גנזי יוסף ז"ל ע"פ הן בני ישראל לא שמעו אלי ואני ערל שפתים שמרע"ה לא היה יכול להדגיש אותיות בומ"ף וכשהיה אומר בני ישראל היה נשמע ממנו עיני ישראל ובזה דינא תבע מרע"ה כי מזה יבא פרעה לטעות לבלתי שלח כ"א הגדולים הנקראים עיני ישראל וכו' עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שפרעה לא סירב כי אם על העם הם ערב רב שנקראים העם סתם ולא על ישראל והנה כשחשב מרע"ה שפרעה הבין ממנו עיני ישראל ורואה נמי שהוא אינו מסרב כי אם בעם אבל לא על ישראל השתא ודאי מרע"ה יכא להכריח מזה שמחשבתו שחשב על פרעה אמת היא שפרעה הבין ממנו עיני ישראל ולכן לא סירב בישראל שהם הגדולים כי אם בערב רב וא"כ טענתו שטען לפני הקב"ה איך אלך אל פרעה ואני ערל שפתים היא טענה חזקה ולזה בא הש"ית תחלת כל דבר להודיעו שלא כן הוא והיינו שאם תראה שפרעה אינו מסרב כ"א בעם ולא בישראל אל תבא לטעות מזה להכריח מזה כסברתך שחשבת שפרעה הבין ממך עיני ישראל ולכן אינו מסרב כ"א בעם אלא לעולם הוא הבין ממך בני ישראל דברים כהוייתן ולא עיני ישראל ואמנם מה שמסרב הוא מחמת כובד לבו שהכבדתי אותו וז"ש ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה ובשכיל זה מאן לשלח העם הם ערב רב שנקראים העם סתם והכוונה שמה שמאן לשלח את העם הם ע"ר הוא משום שכבד לבו ולא תחשוב כסברתך שטעה כדבריך והראיה לזה שתלך עתה אל פרעה הנה הוא יוצא וכו' ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדוני והכוונה שלא תאמר לו שלח את בני ישראל אלא תאמר לו שלח את עמי כי בזה אין לחוש לטעות כאמור ואפ"ה תראה שעודנו מחזיק ברשעתו לבלתי שלח את הכל:

47. Vaera.6

    כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם וגו'. יובן בס"ד ותחלה נקדים דברי המדרש שכתב למה לקו בדם לפי שפרעה ומצרים עובדים ליאור. אמר הקב"ה אכה את אלוה תחלה גם כתבו המפרשים ז"ל הטעם שנהפך לדם מפני שמזל מצרים הוא טלה גי' ד"ם עכ"ד. והנה בענין אותות המטה של אהרן מפורש בקרא שבלעה מטה אהרן את מטותם של החרטומים ונמצא שבזאת המטה יש כח של מצרים גם כן שבלוע בה וז"ש כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' ר"ל שמזאת המכה תדע ותבין כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והאלילים כרות יכרתון והוא מושל בכל ומשדד כל המערכות וכל אשר חפץ עשה ואין מי יאמר לו מה תעשה יען כי תראה בזאת המכה כמה דברים אשר מורה בהם השפלה והכנעה לכחות מצרים והאלוה שלה והוא תחלה וראש הנה אנכי מכה במטה אשר בידי ר"ל זאת המטה הידועה אשר בידי אשר בלעה כל המטות של החרטומים וא"כ כל הכחות שלכם הם בתוכה ובזאת המטה עצמה אנכי מכה וזה שבח גדול לנו והכנעה גדול' לכם שבחרבכ' אנחנו הורגים אתכם ועור זאת יתירה שהמכה אשר אנכי מכה הוא על המים אשר ביאור שהוא אלוה שלכם לו אנכי מלקה תחלה ואין לך הכנעה גדולה מזו ועוד זאת היתה יתירה שהמכה אשר אני מכה את היאור איני עוש' המכה באופן שייבשו המים אשר בו או בדרך אחרת אלא המכה היא שיהיו נהפכים לדם וזהו ונהפכו לדם ואין לך הכנעה והשפלה גדולה מזו שבמספר המזל שלכם שהוא טלה תהיה המכה שהיא ד"ם כמספר טל"ה ואיך לא יצילכם המזל שלכם ואם אחר מעשה שאכה את היאור תבא להכחיש ולומר שמה שנהפך היאור לדם לא ממני היה זה אלא אדרבה היאור שהוא אלוה שלכם הפך עצמו למראה דם להורות לכם סימן שרצונו שתהרגו את שונאיהם של ישראל ותשתו את דמם וגם להורות שתתמלא מצדים מדמן של שונאיהם של ישראל הנה מעתה תחלת הכל אדחה דברי הכלים אלו והוא דחדא דהנה אחר ההכאה תמצא שהדגה אשר ביאור מתה ואם זה הענין של הדם יראתכם עשתה זאת להורות לכם כאמור למה עשתה שתמות הדגה אשר ביאור כי כזה מה יש הוראה וסימן וא"ת גם זה הוראה על ישראל ח"ו שנמשלו לדגים וגם שהם עתה פרים ורבים כדגים הנה עור אביא הוכחה אחרת לבטל דברי הבל שלכם והוא כי תמצא אחר ההכאה שבאש היאור ואם כל זה היאור עצמו עשה זאת להורות לכם סימן כאמור למה קבל להתבזות בזיון גדול כזה להסריח את עצמו שיבאש ולא יכלו לגשת אליו ועוד הוכחה אחרת לבטל דבריכם והוא שתמצא ג"כ שנלאו מצרים לשתות מים מן היאור מצרים דייקא אבל ישראל יכלו לשתות כי בידם יהיה מים ולא דם ואם כדבריכם היה צריך הדבר להפך שישראל יצטערו וילאו לשתות והמצרים יוכלו לשתות ולא יצטערו כלל ומאחר שהיה הדבר כן הנה מכל זה מוכח שמכה זאת מהקב"ה היתה להכות את אלוה של מצרים ולבזותו ולצער את מצרים שלא יוכלו לשתות מים.

48. Vaera.7

    או יובן בס"ד בזאת תדע כי אני ה' וכו'. כי ידוע שעובדי ע"ז טוענים אם הקב"ה אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה והתירוץ הוא מעשה ידי אדם עדיף והקב"ה רוצה שהאדם יבטל אותה ויקבל שכר על זה והנה פרעה ומצרים אשר עובדים לנילוס הוא היאור שלהם ג"כ יש להם טענה זו שאם זו הע"ז אין בה ממש למה אינו מבטלה הקב"ה והנה מן מכה זו אשר הכה ה' את היאור ע"י מרע"ה ולא הכהו הוא ית' שלא ע"י שליח מזה מוכח דמה שאין הקב"ה מבטלה ע"ז משום דרוצה שהאדם יבטל אותה דמעשה ידי אדם עדיף כדי שיקבל שכר על זה וא"כ מכח מכה זו צריך אז פרעה להודות בהקב"ה ולא יעבוד שום ע"ז כי מצרים היה להם כמה ע"ז ולאו דוקא נילוס לבדו וז"ש בזאת המכה תדע כי אני ה' ולא אחר ואין לעבוד לזולתי אלא אני השליט על הכל ואדון הכל ובראתי הכל. ופירש זה הענין מרע"ה מה שאמר הש"ית בזאת תדע כי אני הוא מפני שתראה שהנה אנכי דייקא מכה במטה אשר בידי שהיה הדבר על ידי ולא עשה הקב"ה וא"כ מזה תבין שמעשה ידי אדם עדיף ועל כן אין לך לעבוד שום ע"ז כלל ועיקר:

49. Vaera.8

    הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים. הנה לכאורה יש לחקור למה הביא הקב"ה עליו מכה זו בראשונה ובשלמא מכת הדם היתה על היאור שאמר הקב"ה אלקה את אלוה שלהם תחלה אבל מכות הנשארות דשייכים להם דוקא למה הביא תחלת הכל צפרדעים כי הנה מן הצורך להביא הקל הקל תחלה והנה בצפרדעי' מצינו שקרא פרעה למשה ואהרן להסיר המכה מעליו ונתן דבור שישלח את העם ואם כן נראה שזו המכה היתה קשה לו הרבה ובכנים לא מצינו שביקש מהם להסירה מעליו וא"כ היה צריך להביא עליו הקל תחלה שהוא הכנים ואח"כ הצפרדע. ויובן בס"ד ע"ד דאיתא במדרש ויט אהרן את ידו למה הביא עליהם צפרדעים מפני שהיו משעבדים בישראל וא"ל הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך הביא עליהם צפרדעים עכ"ד. והנה ראיתי להרב הגדול חיד"א זלה"ה בנחל קדומים ע"פ המתקדשים והמטהרים אל הגנות וכו' אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו נאום ה' שפי' ע"ד מאמרם ז"ל דשאל רבי נהוראי לאליהו ז"ל מפני מה ברא הקב"ה שרצים א"ל לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאים אז הקב"ה מביט בהם ואומר ומה אלו שאין בהם צורך אני מקיימם אלו שיש בהם צורך עאכ"וכ ובזה פירש שם הפסוק הנז' אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו דעל אלו שאוכלי שקצים ורמשים אין לעשות ק"ו הנז' ולקיימם בעולם דכיון דאוכלים אותם א"כ לדידהו הוי נבראו לצורך ע"כ ע"ש. והנה השתא גבי פרעה היה אפשר לו לטעון דמן הראוי להאריך לו ולקיימו בעולם הגם שחטא להקב"ה ולישראל עמו דיש ליקח ק"ו מן שקצים ורמשים וכנז' ואמנם אפי' אם היה אפשר לעשות הק"ו הנז' בעדו עכ"ז מאחר שהוא ומצרים אוכלים שקצים ורמשים א"כ לא שייך לגבי דידיה הק"ו הנז' דכיון שאוכלים שקצים ורמשים אם כן לדידהו לצורך נבראו וא"כ צריך שיחדיו יסופו ובדין באים עליו המכות אחת על אחת ואין להאריך לו הרבה בין מכה למכה ולקיימו עוד בעולם ולכן תחילת כל המכות הביא עליו מכת הצפרדעים שהם מיני שקצים ורמשים להורות לו על אכילתם שהיו אוכלים שקצים ורמשים וא"כ בדין הוא מביא עליו המכות בזה אחר זה ואין להאריך לו כי לגבי דידיה אין לעשות ק"ו הנז':

50. Vaera.9

    ושמתי פדות בין עמי ובין עמך. יובן בס"ד דהנה הפרש המספר שיש בין תיבת עמי לתיבת עמך הוא עשרה רמז לעשר מכות שעל ידם היתה הגאולה שע"י שהכהו עשר מכות בזה נכנעו עשר כחות טומאה שלו ונגאלו ישראל ממצרים וז"ש ושמתי פדות בהפרש שיש בין עמי ובין עמך שהוא עשר בזה אשים הפדות של ישראל ומה שעשה הרמז באופן זה לרמוז עוד שאני רוצה לעשות מעמך עמי ר"ל ישראל שהם עתה עמך ע"י עשר מכות שאביאם עליך אעשם עמי. או ערב רב שהם עמך אני רוצה לעשותם עמי כי הפרש בין עמך לעמי הוא עשר שע"י עשר מכות יהיה זה.

51. Vaera.10

    או יובן בס"ד כי ידוע שגאולת ישראל ממצרים היתה ע"י שם אהי"ה כנודע בדברי האר"י זיע"א ע"ש והנה שם אהי"ה במילוי יוד"ין עולה גי' קס"א והנה אם תחשוב מספר שם ישראל שהם עמו ית' ומספר מצרים שהם שמו של פרעה יהיה ביניהם הפרש מספר קס"א כי שם ישראל עולה תקמ"א ושם מצרים גי' ש"ף נמצא שיש הפרש בין זה לזה מספר קס"א כמנין אהיה במילוי יוד"ין ובזה יובן בס"ד ושמתי פדות לישראל בשם שהוא בין עמי ובין עמך כלומר מה שרמוז בהפרש המספר שיש בין עמי ובין עמך.

52. Vaera.11

    ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים. הנה רש"י זל פי' טרם לא תיראון עדיין לא תיראון ע"ש. ולכאורה צריך להבין מהיכן ידע מרע"ה שלא דיבר באמת ורוצה לחזור אח"ך מדבריו ואם בשביל שראה במכת הצפרדעים שאמר שרוצה לשלחם ואח"כ חזר בו הנה במכה זו יש הפרש גדול דכאן נכנע הרבה שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וכו' ולא מצינו שנכנע פרעה במכה כמו זאת הפעם א"כ יתכן שעתה יקיים דברו ולא יחזור בו ומהיכן נגלה למרע"ה שרוצה לחזור בו ואם נאמר שנגלה לו בנבואה א"כ במכת הצפרדעים ג"כ היה נגלה לו שרוצה לחזור בו ולמה לא א"ל שם ג"כ כדברים האלה בעת שיצא להעתיר בעדו. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכ' הרב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק ועתה שלח העז כי רצונו ית' להשאיר סוסים בשביל מכת הים ע"ש ואם כן השתא אפשר שמזה הבין מרע"ה שפרעה יחזור אח"ך להקשות לבו שידע מזה הצווי שיש על פרעה מכה אחרת ואם הוא שב באמת ואמר חטאתי הפעם ולא יבעוט אח"ך למה תבא עליו מכה אחרת אלא ודאי שסופו לבעוט עוד ולכן שפיר א"ל כאן ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים כלומ' עדיין לא תיראון באמת שסופכם לחזור ולבעוט ולכן א"ל כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' וכו' ולא בשביל שאני חושב שיהיה הצלה גמורה עתה בזאת הפעם אלא אני פורש כפי לבטל המכה למען תדע כי לה' הארץ:

53. Vaera.12

    הפטרת וארא ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. יובן בס"ד כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל כי בזמן שישראל אין עושין רצונו של מקום אזי גורמים שדל"ת של אחד שכתוב על ישראל ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ יהיה ח"ו ריש ויהיה נקרא גוי אחר בארץ שנעשו לגוי אחר וכשעושין תשובה אזי יחזור להיות דל"ת ויקרא גוי אחד בארץ שהם עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ובזה יובן ביום ההוא שאסלח לכל עונות ישראל ואתקנם ואצרפם כצרוף את הזהב אזי אצמיח קרן לבית ישראל ר"ל אותו הקרן של הדל"ת שנמחק ריבועו והיה רי"ש כי הפרש שבין הדל"ת והרי"ש הוא בקרן זוית של האות שאז אצמיח אותו שיהיה האות מרובע שיהיה דל"ת ולא רי"ש:

54. Vaera.13

    או יובן בס"ד ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל דידוע מ"ש בגמרא מלכותא דקטלא אחד משיתא בעלמא לא מחייבא שנא' האלף לך שלמה וכו' ע"ש ולפ"ז מה שהרגו יותר מן שיתא בעלמא זהו שלא כדין ובודאי צריך שהקב"ה ישלם אותם לישראל והנה הקב"ה בא להבטיח את ישראל שגם על האלף שהוא חד משיתא דכתיב האלף לך שלמה שעל זה לא מחייבא מלכותא דקטלא יתהון עכ"ז ג"כ ישלם אותם לישראל וב"ש על היותר מן האלף דמעיקרא הרגום במרד ובמעל דודאי ישלם אותם לישראל והנה ן' דאותיות מנצ"פך הוא נחשב בשבע מאות כנודע. ובזה יובן בס"ד ביום ההוא אצמיח קר"ן שהוא גימ' אלף שהן' נחשב בשבע מאות והכוונה שגם האלף דלא מחייבי בהו האומות דכתיב האלף לך שלמה אפ"ה אנכי משלם אותו וכ"ש על היותר:

55. Vaera.14

    או יובן בס"ד כי קרן גי' אלף כאמור רמז לעולם האצילות שהיא בחינת האלפים שישפיע הקב"ה לנו שפע משם תמיד. או יובן כי קר"ן גי' אלף כאמור רמז לאות האלף שגם במילואה נקרא אל"ף וידוע שאד"הר פגם באל"ף דאמת ובאל"ף דאדם כנודע ולכן לעתיד שאז יהיה חירות ממלאך המות ויהיה התיקון בשלימות מכל דבר ודבר ולכן הבטיח לישראל ביום ההוא אצמיח קר"ן רמז לאות הא"לף לבית ישראל שיתחבר אות הא"לף עם אותיות דם ויהיה אדם וכן הוא באמת שיהיה הכל בשלימות התיקון והמעלה:

56. Vaera.15

    או יובן בס"ד קרן רמז לקרן הצפון הפתוח כי לכן כתיב מצפון תפתח הרעה ולכן לעתיד שהרע יתבטל לז"א ביום ההוא אצמיח קרן של הצפון לבית ישראל שעשה לו מחיצה להיות שמירה לעולם:

57. Vaera.16

    ולך אתן פתחון פה בתוכם. יובן בס"ד כי ידוע שהנבואה על הרוב צריך לה התבודדות שישב הנביא לבדו במקום שאין שם בני אדם ואזי ע"י התבודדותו תעלה עליו הנבואה כנודע ואמנם הקב"ה הבטיח את יחזקאל הע"ה שלך אתן פתחון פה להתנבאות אפי' כשאתה בתוכם בלא התבודדות:

58. Vaera.17

    או יובן בס"ד בי הנה יחזקאל הע"ה נתנבא על בית שלישי והנה באורך הגלות הזה המר והנמהר ילעגו האומות על זאת כי יאמרו איה הוא הבית אשר תבנו ואמנם כשיבנה בית שלישי במהרה בימינו אכי"ר אזי אותו היום יהיה שמחה וששון ליחזקאל הע"ה שנתקיימה נבואתו וז"ש ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ואז ולך אתן פתחון פה בתוכם שידעו הכל שנבואתך אמת וצדק:

59. Vaera.18

    או יובן בס"ד לרמוז אתן פתחון פה בתוכם ע"ד שכתוב בתיקונים מענין אדני שפתי תפתח שיש מלאך הממונה על התפלה ושמו פתחו"ן ומאריך בזה בתיקוני הזוהר ע"ש ובזה יובן בס"ד ולך כלומר לך לעזרתך אתן פתחו"ן הוא מלאך ששמו פתחו"ן פה בתוכם פה כלומר מליץ ע"ד והוא יהיה לך לפה שיהיה מליץ טוב בתוכם:

60. Vaera.19

    או יובן בס"ד ל"ך גי' חמשים רמז לחמשים שערי בינה וידוע כי לעתיד תתפשט חמשים שערי בינה לישראל ויהיו הכל חכמים גדולים ולא לימא חד לחד אליף לי חכמתא כנודע כי יתקיים בנו מאמר הכתוב כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וז"ש ולך רמז לחמשים שערי בינה אתן פתחון פה בתוכם שע"י התפשטות חמשים שערי בינה הכל יהיה להם פתחון פה לדבר בסודות התורה יה"ר שיבא הגיאל במהרה בימינו אכי"ר.

61. Bo.1

    למען שתי אותותי אלא בקרבו. יובן בס"ד דהנה ידוע שהטעם שהרבה הקב"ה אותות ומופתים במצרים והיה אפשר שיביא עליהם מכה אחת קשה עד שיוציאו את ישראל בע"כ ולמה היה הקב"ה מביא עליו מכה ואח"ך מכביד את לבו כדי להביא עליו מכה אחרת והוא משום דיציאת מצרים היא סימן לגאולה העתידה להיות בב"א והנה קרא כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שכל האותות ומופתים שעשה הקב"ה ביציאת מצרים תהיה לעתיד ולכן הרבה הקב"ה אותות ומופתים ביציאת מצרים כדי שגם לעתיד יעשה כן והנה גאולת מצרים היתה מיד פרעה ועמו וגאולה העתידה תהיה מיד עשו הוא אדום כי הגלות הזה הוא גלות אדום הוא עשו והנה יובן כי מילוי פרעה כזה פ"ה רי"ש ע"ין ה"א מספר המילוי יעלה כמנין עשו ונמצא שעשו הוא רמוז בקרבו של פרעה כלומר באותיות המילוי שלו ובזה יובן בס"ד בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' וא"ת למה תכביד לבו כדי שתביא עליו מכות יותר די לו באחת ולא תכביד את לבו ואז מוכרח שיוציאם לז"א למען שתי אותותי אלה בקרבו ר"ל מה שאני מכביד לבו כדי להביא עליו מכות יותר לא בשביל זאת נתכוונתי אלא כל כוונתי כדי לעשות אותותי אלה בקרבו כלומר בעשו שהוא רמוז בקרבו באותיות המילוי שלו שכל מה שאנכי עושה בגאולה זו כן אעשה בגאולה אחרונה שאגאלם מיד עשו ולכן אנכי מרבה אותותי בזאת הגאולה כדי שגם בעשו אעשה כן וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

62. Bo.2

    את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם. יובן בס"ד כפל הלשון והוא דהנה מכות מצרים היה בהם תרי גווני פלאות והוא הפלא הא' מגוף המכה עצמה שהיתה מכה גדולה ועצומה אשר כמוה לא היתה וכמוה לא תהיה. והפלא הב' מענין שליטת המכה שלא שלטה כי אם במצריים ולא בישראל שזה דבר המנגד הטבע כמו מכת הדם שישראל שותים מים והמצריים דם ואפי' כשישתו בכלי אחד הישראל בא בפיו מים והמצרי דם וכן במכת הערוב לא בא כ"א בבתי מצרים אבל במקום ישראל לא בא וכמ"ש והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ וזה ג"כ דבר פלא נגד הטבע שאיך יבא כ"כ ערוב למצרים שמלאו הבתים והחצרות ולישראל לא בא אחד וכן במכת הדבר ג"כ נאמר והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד וגם זה דבר פלא שאחר שהיתה המכה במקום ההוא למה שלטה במצרים ולא שלטה בישראל ונמצא לפ"ז שבמכות מצרים יש בהם ב' פלאות הא' בגוף המכה עצמה שהיתה רבה מאד והאחר שליטת המכה אשר שלטה במצרים ולא בישראל ובזה יובן את אשר התעללתי במצרים מדבר בגוף המכות עצמם אשר היו מבהילים הרעיון אשר לא היו ולא יהיו כזאת לרוב עצמותם ועוד תספר מהפלא הב' והוא את אותותי אשר שמתי בם בם דייקא ר"ל שלא שלטה כי אם בם ולא בישראל והוא דבר פלא שאחר שבאה המכה במקום ההוא צריך שתשלוט בכל ואיך לא שלטה כי אם במצריים:

63. Bo.3

    או יובן בס"ד את אשר התעללתי במצרים והוא דהנה במכת הדם נראה שהיו המצריים יותר ללעג וקלס והוא כי מכת הדם היתה ביאור שהוא אלוה שלהם שהיו עובדים אותו ובמכה זו נבאש היאור והסריח ואין להם לעג וקלס יותר מזה כי האלוה שלהם אשר נשענים עליו ועובדים אותו הסריח ועוד היו הם עצמם לשחוק בעיני ישראל כי רוצים לשתות מים ואינם יכולים לשתות כי הכל דם וישראל שותים מים בששון ואם יבא המצרי לשתות עם ישראל בקערה אחת בפעם אחת הנה יראה בעיניו שהישראל שותה מים והוא שותה דם ואין לעג וקלס ושחוק יותר מזה עד שהוכרחו לקנות מים מישראל בדמים וכמ"ש רז"ל שממכת הדם העשירו ישראל והנה תיבת מצרים היא אותיות מי"ם צ"ר ובזה יובן את אשר התעללתי במצרים תיבת במצרים היא אותיות במי"ם צ"ר רמז למכת הדם שהיתה מים צר למצרים שהיו בזה לשחוק בעיני הכל הן מצד האלוה שלהם שהסריח הן מצד עצמם שהיו נלאים לשתות ונתגלית חרפתם לעין ישראל עד שהוכרחו לקנות מהם בדמים המים שלוקחי' ישראל מן היאור שהוא אלוה שלהם ואין לעג וקלס ושחוק יותר מזה וזהו את אשר התעללתי במצרים והוא רמז למכה ראשונה לבדה שהיא מכת הדם ועוד את אותותי הם שאר מכות שהביא על מצרים:

64. Bo.4

    והנה הרב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל פירש כפל הלשון והוא כי יש לשים לב תחת מה נתן ה' הצלה לקצת מקנה מצרים מיד הערוב ולא כלו את הכל וכן במכת הדבר עד שנשאר ג"כ מה שהכה הברד וגם במכת הברד נמי למה ריחם ה' עליהם לאמר שלח העז את מקנך ולא הניחם באופן יכלה אותם הברד ועוד עשותו ית' פלאי פלאות לחטה ולכוסמת שלא יוכו והלא טוב היה לבלתי השאיר להם הברד כלום. ואמנם הוא כי הוא ית' משחק על הרשע ומנהלו כמרחם עליו והוא לרעתו לתת בו כח ודרך לקבל כדי רשעתו במספר ובמשקל והוא כי הנה גזרה חכמתו ית' להביא על המצריים במצרים עשר מכות והנה אם היה הערוב מכלה כל המקנה כמה יחול הדבר ואם הדבר מכלה הכל הנשאר במה תחול מכת הברד ואם לא היה מתרה הוא ית' שלח העז את מקנך וכו' איך היתה מתקיימת מכת הים שמרכבות פרעה וחילו ירה בים והוא מאמרם ז"ל שכל מרכבות פרעה שירה בים היו מהירא ה' שהניס וכו' כי טוב שבגוים הרוג ואם לא היה עושה פלאי פלאות לתשאיר החטה והכוסמת במה תחול מכת הארבה אך מה שהיה הוא ית' כמטיב ומרחם עליהם לרעתם. היה סיבת חוזק לבם בראותם כי היתה הרוחה והוא כי היה הוא ית' כמשחק בם מראה להם הרווחה והוא לתת מקום לחול אותותיו וזה אשר התעללתי צחקתי במצרים כדי שע"י כן ואת אותותי אשר שמתי בם כי לא היה מקום לשום אותם בם אלא בדרך הזו ואילו ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים שהרחמים יהיה להם לדין ורוגז בבוא עליהם הטובה לא היו מתייאשים מן הפורענות ולא היו מחזיקים לבם בראותם כי היתה הרווחה כי אותה ההרווחה אפשר תביא עליהם רעה שהרחמים הוא דין לפעמים וכן הופכו כי העמים ההם היו אטומים להשכיל האמת משא"כ ישראל שמהבא עליהם ישכילו וזהו וידעתם כי אני ה' וידעתם ישראל כי אני ה' בעל הרחמים ולא תתייאשו מן הפורענות בבוא עליכם טובה ורווחה וגם לא תבעטו ברעה להיותכם צדיקים כי הדין הוא לרחמים כי ב' המדות אחת הנה וזהו וידעתם כי אני ה' שהוא עיקר שכל הכשרון תלוי בו עכ"ל הרב ז"ל ע"ש.

65. Bo.5

    המורם מכל האמור שבזה השחוק ששחק בהם שלא היתה המכה מכלה הכל והיתה הרווחה להם הנה בזה היה משגיא לגוים ומאבדם כי מחמת זה שחושבים שהרווחה הזאת היא טובה להם עי"ז היו מחזיקים לבם ומכח זה היה מביא עליהם עוד מכות אחרות עד תשלום עשר מכות והנה נמצא שזה השחוק ששחק בהם הועיל לב' דברים הא' שמכח זה היה מתחזק לבם ולא היו רוצים לשלח את ישראל ואם כן מכח זה אז היו ראויים ללקות עוד משא"כ אם היו מתוודים ושבים ומשלחים את ישראל איך היה אפשר ללקותם עוד והב' שהועיל השחוק הזה שעי"ז מצאו המכות מקום לחול כי אם היה הערוב מכלה כל המקנה מה היה עושה הדבר מה היה עושה הברד ובמה היתה מתקיימת מכת הים שמרכבות פרעה וחילו ירה בים:

66. Bo.6

    והנה באמת שהעשר מכות היו צריכים להיות כולם ולא סגי בלאו הכי יען כי רצה השי"ת לפרוע מהם מדה כנגד מדה כמו שעשו לישראל כן פרע מהם וכמ"ש המפרשים ז"ל:

67. Bo.7

    והרב ערבי נחל ז"ל כתב דמבואר בזו"הק שכאשר השי"ת שולח איזה הריסה ועונש אל האדם הריסה זו בנין הוא כי השי"ת עושה זאת למען ישים האדם על לבו לשוב מחטאיו טרם יבואו ימי הרעה עליו בהתמלא סאתו ח"ו ואילו לא שלח השי"ת עליו יסורין עד עת בוא יום הרעה אליו פתאום כשיתמלא הסאה אז לא יהיה לו פנאי לעשות תשובה ולהנצל מרעתו משא"כ כשהשם יתברך שולח מעט יסורין עליו הוא שב אל ה' וירחמהו ולא יבא רעה עליו נמצא הריסה זו בנין הוא ואולם האדם אשר יש בירו חטא כמו שעשו דואג ואחיתופל דהיינו שרוצה לעשות רעה לאדם ע"י שמדבר עליו טוב וכמ"ש דוד הע"ה וישימו עלי רעה תחת טובה ר"ל תחת הטובה שהם מדברים עלי נמצא תחתיה רעה ונמצא שגוף העשיה הוא טוב והנמשך ממנה הוארע ולפי שמדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה לכן כשישלח עליו עונש יהיה העונש ג"כ כך דהיינו שהש"ית ישפיע עליו טובה כזו שיתהווה ממנה רעה כי כאשר עשה כן יעשה לו וכו' כי בתחלה יהיה הדבר ההוא טוב ופתאום נעשה הדבר רע וא"כ הריסה זו אינה בנין עכ"ל הרב ז"ל ע"ש.

68. Bo.8

    והשתא בצירוף דברי רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ובצירוף דברי הרב ערבי נחל ז"ל יש לנו לומר בס"ד דהקב"ה שפיר עשה עם המצריים השחוק הזה שנראה להם לפי שעה שהוא טובה ואמנם היה להפך שאותה הרווחה שהיו מרויחים בכל מכה היתה מביאה עליהם רעה כי ע"י כך היתה באה מכה אחרת ונמצא שהרחמים היה להם לדין ורוגז והיה זה להם מדה כנגד מדה שגם הם עשו כן לישראל בתחלת עבודתם בם וכמ"ש רז"ל ע"פ ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך ודרשו רז"ל בתחלה בפה רך ואח"כ בפרך כי כבר נודע מ"ש במדרש שפרעה א"ל בואו עשו עמי בטובה והם היו עוסקים אותו היום לפי תומם והמצריים כותבים סכום הלבנים והעסק אשר עשו כל אחד ואחד אותו היום ואח"כ העבידום בע"כ ורצו מהם לעסוק כפי אותו החשבון הכתוב עליהם והנה נמצא זה הפה הרך שדיבר עמהם הוא תחתיה תעמוד הבהרת כדי להצמיח ממנו רעה להם אח"כ שהם לפי תומם בשמעם רכות לשונו עסקו בכל כחם יותר מכדי יכולתם והוא אח"ך רצה מהם אותו העסק כל יום ויום ולכן גם הקב"ה פרע לו דבר שיהיה נראה להם תחלה טוב ואח"ך יצמח ממנו רע שהמכות הולכות ובאות עליהם בזה אחר זה:

69. Bo.9

    והנה בזה יובן בס"ד לפרש מאמר דוד הע"ה דוברי שלום עם רעיהם ודעה בלבבם תן להם כפעלם וגו' כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם כי לא יבינו אל פעולת ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם. ולפי האמור יובן שפיר דוברי שלום עם רעיהם כמו המצריים האלו שתחלה היו בפה רך שא"ל עשו עמי בטובה וכיוצא בזה וזהו דוברי שלום עם רעיהם ואמנם באמת היה רעה בלבם כדי לידע מזה כמה סכום לבנים ושאר עסקים יוכל לעשות כל א' וא' כדי לבקש ממנו לפי חשבון זה כל יום ויום בעל כרחו שלא בטובתו ולכן גם אתה תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם שתעשה מדה כנגד מדה כמו שהם עשו דבר שגוף הענין אין נראה בו רעה אלא עשו כן כדי שימשך ממנו רעה כן אתה תעשה עמהם דבר שנראה לכאורה שהוא טובה ואמנם נמשך ממנו רעה וזהו תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם דהיינו שיהיה להם מדה כנגד מדה וכאמור והוא השחוק ששחק על המצריים במכות ששלח להם שלא היתה המכה מכלה הכל אלא עושה להם הרווחה שמשארת להם איזה דבר כדי שיתחזק לכם מכח זה יותר וממילא יביא עליהם מכה אחרת וגם אז תמצא המכה מקום לחול עליו ונמצא שע"י השחוק הזה גרם שיבואו עליהם כל העשר מכות ועי"ז השב גמולם להם וכמו שכתבו המפרשים ז"ל שהעשר מכות היו כולם לצורך כדי להשיב גמולם של מצרים כמו שהיו מצערי' את ישראל והוא שמכת הדם היתה בשביל נדה הצפרדעים בשביל פ"ור וכן ע"ז הדרך בשאר מכות ולז"א השב גמולם להם כי עי"ז היה אפשר להביא עליהם כל יו"ד מכות כדי להשיב גמולם להם ונמצא שבזה השחוק שתעשה להם בזה תשיב גמולם להם שיבואו כל העשר מכות. ואמר הטעם מפני שעי"ז השחוק שתעשה עמהם כרוע מעלליהם שנראה טובה והוא רעה הנה מכח זה לא יבינו אל פעולת ה' ואל מעשה ידיו שיחשבו שדבר זה הוא רוחה להם וטובה בשבילם ולא ידעו כי ה' בעל הרחמים הוא עצמו בעל הדין ואם כן ממילא היה מתחזק לבם והיו אז ראויים עוד למכה אחרת שבזה תוכל להשיב להם גמולם שהוא תשלום כל העשר המכות כי אז לא יבינו אל פעולת ה' ואל מעשה ידיו כי כזה השחוק שעשה עמהם היה משגיא לגוים ומאבדם ולכן בזה העונש שעשה להם יהרסם ולא יבנם הוא הריסה בלא בנין ואין זה כשאר הריסות שהם לפעמים בנין. גם מ"ש כי לא ידעו פעולת ה' דייקא והוא ע"ד שכתב הרב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שעיקר עליון וגדול באמונה הוא שידע האדם שה' בעל הרחמים הוא עצמו בעל הדין ואלו ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים שהרחמים יהיה להם לדין ורוגז בבוא עליהם טובה לא היו מתייאשים מן הפורענות ולא היו מחזיקים לבם בראותם כי היתה הרווחה כי אותה הרווחה אפשר תביא עליהם רעה וכו' ולז"א פעולת ה' דייקא:

70. Bo.10

    ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים. יובן בס"ד שכוונתם לומר לו הנה האיש משה רב כחו שיוכל להביא מכה אחת גדולה שבע"כ תוציאם ואמנם הוא רוצה שיעשה בך נקמות מינים ממינים שונים ולכן תמצא שבעת שתרצה ממנו להסיר מעליך המכה הוא מסיר אותה ואע"פ שיראה שלא עמדת בדבורך אפ"ה הוא עושה רצונך וכל זה אין כוונתו לטובתך אלא הוא רוצה שיהיה לך הדווחה כדי שיחזק לבך ואזי ילכוד אותך בזה שיביא עליך עוד מכה אחרת כדי להרבות בך אותות ומופתים וסוף כל סוף יביא עליך מכה קשה ולא יסיר אותה עד שיוציא כל ישראל וכל כוונתו בזה כדי שיצא טבעו בעולם ואם ילך על ארצות שאר מלכיות לא יצטרך לעשות מלחמה כי יאמר להם ראו מה עשיתי בפרעה ומצרים כ"וכ הבאתי עליהם וא"כ נמצא שבזה ההתחזקות שאתה מקשה ומחזק לבך אתה מפסיד מב' הצדדין הא' שאתה לוקה יותר והב' שתהיה בזה למשל ושנינה לפני כל המלכים שתמיד יעשו היקש ממך להם וזהו עד מתי יהיה זה לנו למוקש מלשון היקש ר"ל משל ודמיון כי זה כוונתו לעשות דמיון והיקש בנו לשאר מלכי ארץ שלח את האנשים תכף ויעבדו את ה':

71. Bo.11

    או יובן בס"ד לפרש תיבת לנו דלכאורה נראה כשפת יתר ויובן בס"ד דכוונתם לומר דהנה עיקר צער המכה אינו קשה כי אם להם יען דהמלך יש לו כמה משרתים ובתים גבוהים ועליות מרווחים ואינו יוצא אנה ואנה ומאכלו יבא לפניו וכשתהיה המכה לא תפעול בו כשאר עמא דארעא שמוכרחים לסבב ברחובות ובשווקים ולילך אנה ואנה ויהיו הולכים ומוכים במכה השולטת. ודרך משל במכת הכנים הגם שבכולם היה כנים עכ"ז אינו דומה פרעה לעבדיו כי פרעה יש לו כמה מלבושים להחליף כל שעה וכל רגע ויש לו כמה משרתים שיבואו לנקות אותו ויש לו כמה מרחצאות לרחוץ כל שעה משא"כ עמא דארעא. וכן במכת הצפרדעים שעלו ובאו בחדרי משכבם ועל מטותם הנה ג"כ יש לו כמה משרתים שיעמדו לפניו וחרבותם בידם להבריחם כל שעה וכל רגע והגם שלא יכלו עליהם באמת עכ"ז הצלה פורתא מיהא הוי לא כן שאר עמא דארעא אשר כל אחד צריך ללחום לבדו עמהם בשבילו ואם אחד יש לו בית ארבע אמות על ארבע אמות ונכנסו בו אלף צפרדעים ומלאו אותו מה יעשה זה האיש היושב בו ואיך יגרשם מאחר שיהיו אלף נכנסים ואלף יוצאים והמקום צר אנה יברח ואנה ישב. וכן במכת הכנים מה יעשה אדם שיש לו בית קטן שאין בו כי אם דירה תחתונה ולא דירה עליונה ועפר הארץ כולו כנים הא יקיצו את רוחו ואנה יברח מהם לא כן פרעה שיושב במגדל גדול הבנוי מעצים הבנוי עלייה ע"ג עלייה גבוה מעפר הארץ הרבה והגם שלא יוכל להמלט מהם עכ"ז יש לו הפרש גדול מהם וכן במכת הערוב שביתו גבוה וחזק בדלתיים ובריח שיוכל לסגור ביתו ולישב בו במצור ולא יכנס שם ערוב ואם בע"כ יכנסו יש לו אנשי חיל להלחם בהם ולגרשם מעליו בחרבותם וכן במכת ברד הוא יש לו עליות מרווחים ובתים חזקים בבנין חזק אשר לא יפלו מרוב הקולות ואם יקר לו יש לו לעשות תקנה לעצמו לחמם גופו וגם הוא יכבד בביתו ולא יצא אנה ואנה משא"כ שאר עמא דארעא באופן שכל המכות שבאו עליהם אינו דומה צער הנוגע אל פרעה למה שנוגע לעבדיו וז"ש עד מתי יהיה זה לנו למוקש תיבת לנו דייקא כלומר שאין זה המוקש כ"א לנו שהם לבדם נכווים בו ולא אתה בי מה שמגיע אל פרעה הוא כלא חשיב לגבי מה שמגיע להם:

72. Bo.12

    או יובן בס"ד לפרש המשכת הדברים עם אומרם הטרם תדע בי אבדה מצרים שלא אמרו הלא תדע אלא הטרם שמשמעותו קודם ויובן בס"ד ע"ד דאיתא בילקוט פרשת שמות וז"ל בשנת מאה ושלשים לרדת ישראל מצרימה ופרעה חלם והנה יושב על כסא ממלכתו וישא עיניו וירא זקן א' עומד כנגדו ובידו מאזנים ממאזני הסוחרים ויקח האיש הזקן את המאזנים ויתלם לפני פרעה ויקח כל זקני מצרים שריה וגדוליה ויאסרם ויתלם יחד בכף מאזנים הא' ואח"כ לקח טלה אחד ויתנהו בכף מאזנים השנית והכריע הטלה את כולם ויתמה פרעה על החזיון הנורא ההוא מדוע יכריע הטלה את כולם וייקץ פרעה והנה חלום וישבם בבקר ויקרא לכל עבדיו ויספר להם את החלום וייראו האנשים יראה גדולה ויען סריס אחד מסריסי המלך אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח למצרים באחרית הימים כי ילד יולד לישראל ויחריב כל ארץ מצרים ואם על המלך טוב יצא דבר מלכות ויכתב בדתי מצרים אשר כל זכר הילוד בעברים יהרג למען תחדל הרעה הזאת מארץ מצרים ויעש המלך כן עכ"ל ע"ש. והנה לפי דברי הילקוט הנה פרעה ראה חלום על אבדון מצרים וירע מזה שתאבד מצרים כי ראה כבר שהזקן לקח כל זקני מצרים וגדוליה ואסרם והכריע הטלה אותם וכמו שפתר הסריס את החלים ואם כן השתא בכח טענה זאת באו עבדי פרעה להכריח את פרעה לשלח את האנשים ואל יקוה בהתחזקות לבו שאפשר שיהיה לו תקוה לעכבם בידו ומצרים תשאר קיימת כי החלום יעיד על זה להפך וא"כ אם עתה ישלחם לא יפסיד בזה אלא אדרבה מרויח שתהיה לו נפש מצרים לשלל שיהיו ניצולים מגזרה שעתידה לבא עליהם שיהיה להם בה אבדון לגמרי כפתרון החלום וז"ש עד מתי וגו' שלח את האנשים וגו' וא"ת איך אוכל לעזוב מידי ריוח גדול כזה לפטור כ"כ רבוא עבדים ולהוציאם לחירות לז"א הטרם כלומד מקודם מזה כמה שנים ממרא' החלום תרע כי אבדה מצרים שכבר אבדה וא"כ עתה אם תשלחם יש תקוה שתרויח את מצרים שלא תאבד כי ממראה החלום נראה שכבר אבדה שכבר נגזרה עליה הגזירה:

73. Bo.13

    או יובן בס"ד כוונת דבריהם כך שהנה בחלום ההוא לא ראה פרעה שגם אותו אסר עמהם והניחו בכף מאזנים אלא לקח כל זקני מצרים ושריה וגדוליה ורק עשה הדבר הזה לפניו וא"כ מכח זה החלום מתקשה לב פרעה יותר לבלתי שלח את ישראל כי ידע שעל גופו לא יגיע רעת מות וכן היה באמת לפי מדרש חז"ל שאמרו שפרעה היה מלך בנינוה שקיימו הקב"ה בעולם כדי שיכיר אותותיו יתברך ונמצא שהוא לא מת עם שריו גם בטביעת הים וז"ש עד מתי יהיה זה לנו למוקש תיבת לנו דייקא כלומר הרעה עליהם דוקא ולא עליך ואם תאמר הלא גם הוא לוקה במכות עמהם ואם הם סופם למות מרוב המכות האלו גם הוא ימות עמהם לז"א הטרם תדע כי אבדה מצרים פי' מקודם מזמן מראה החלום הנה תדע אתה כי אבדה מצרים דייקא כלומר מצריים דוקא סופם לאבד אבל אתה לא תהיה נכלל עמהם כי לא נראה בחלום שגם המלך נאסר עמהם והכריע הטלה אותם וא"כ אתה מצד עצמך אין לחוש כ"כ ועיקר החששה היא בשבילם דוקא:

74. Bo.14

    לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההולכים. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בילקוט ראובני משם הרב עמק המלך ז"ל כי אל"ה משם אלהים עולים ויורדים בנשמה של היהודי ושאר אותיות שהם י"ם עולים ויורדים בגוף וכן באו"הע יש שם זה של י"ם חקוק בגופם ובנשמתם אמנם הוא באותיות להפך כי תחת י"ם יש להם מ"י עכ"ד ע"ש ובזה יובן מ"ש פרעה לכו עבדו וכו' ואמנם זאת השאלה אנכי אשאל מכם שתודיעו לי מענין מ"י ומ"י רמז לאותיית מ"י הנז"ל ואמר ב"פ מ"י ומ"י האחד כנגד הגוף והא' כנגד הנשמה והכוונה שחשש פרעה פן כהליכתם ימשכו ממנו ומעמו אותיות הנז' ואז יהיו פגרים מתים כי אלו הם חיותם ולז"א מ"י ומ"י ההולכים בלשון תימה ר"ל אם הולכים מגופם ומנשמתם אם לאו:

75. Bo.15

    והנה לפי הקדמה הנז"ל שאותיות אל"ה עולים ויורדים בנשמה של היהודי. בזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש הכתוב מי חכם וישמור אלה לרמוז לאותיות אל"ה הנז' לשמור אותם אצלו לבלתי יסתלקו ממנו ח"ו:

76. Bo.16

    ובזה יובן בס"ד מ"ש עשו ליעקב אע"ה מי אלה לך שרמז לו לפי דרכו על הנז"ל שאצל היהודי יש אותיות מי ואותיות אלה ג"כ ולא כן או"הע לא יש להם כי אם אותיות מ"י ועשו שהיה עושה מעשה כנען ג"כ היה כמותם ולז"א לו ליעקב מי אלה לך וניבא ולא ידע מה ניבא:

77. Bo.17

    ובזה יובן בס"ד לרמוז מה שכתוב בפסוק בפ' בראשית אלהים מתהלך בגן הנה בתיבות אלו רמוז ענין זה כי גן ר"ת גוף נשמה והנה אל"ה דאלהים היא בנשמה וי"ם דאלהים בגוף הרי בשניהם יש אותיות שם אלהים בשלימות וז"ש אלהים ר"ל אותיות שם אלהים מתהלך בג"ן ר"ת "בתוך "גוף "נשמה.

78. Bo.18

    ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. יובן בס"ד כי הנה אור המאיר בארץ הוא מאור השמש ואחר שהיה חשך אפלה בארץ מצרים עד גדר וימש חושך א"כ נעשה החושך כמו ענן עב מבדיל בין אור השמש לבין הארץ וא"כ מהיכן יאור לישראל ומוכרח שנתהווה להם אור חדש במושבותם ולז"א ולכל בני ישראל היה אור במושבותם היה דייקא ד"ל נתהווה אור מחדש במושבותם:

79. Bo.19

    ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות. יובן בס"ד לרמוז כי הנה לכל אדם יש לו חיות חיצוני וחיות פנימי ע"ד אור מקיף ואור פנימי והנה חסידים הראשונים אשר היו ממיתים את האדם ע"י הראיה ע"ד שאמרו בגמרא נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות הנה ע"י הראיה שרואה ומביט בו מושך ממנו כל כוחות הקדושה המחייה אותו כי לא שייך שום בריה לחיות בלתי כח הקדושה המושפע בו וכידוע ממאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם וע"י הראיה שרואה אותו ממשיך ממנו הקדושה וממילא תפסק חיותו וימות והנה פרעה ידע שמרע"ה היה מושך ממנו מניצוצי הקדושה שמחייה אותו כי ודאי פרעה הרשע שהיה מלך יש בו כוחות הרבה כי לפי ניצוצי הקדושה שיש בו כן גדולתו שהיה מלך והיה כלול משבעים אומות כנודע מדברי הרב מהר"ש ז"ל בילקוט שושנים ע"ש ולכן בא לבקש ממרע"ה שלפחות יעשה זאת הטובה עמו שלא ימשיך ממנו כי אם מן כוחות המקיפים עליו ולא מן כוחות הפנימיים שבו ג"כ שאם ימשיך גם הפנימיים א"כ לא ישאר לו חיות כלל ותמות הנפש הבהמית שבו תכף ומיד כי לא ישאר לה חיות שתתקיים בו וז"ש ויאמר לו פרעה לך מעלי תיבת מעלי דייקא כלומר מן המקיפים שהם עלי וגם זה השמר לך ר"ל תשמור אותם לך בשבילך דוקא ולא תתן מהם כח לישראל ג"כ אבל אל תוסף ראות פני ר"ל אל תוסיף למשוך גם הפנימיים ולכן אמר ראות פני כי הוא ידע שההמשכה תהיה ע"י הראיה ולז"א אל תוסף ראות פני ר"ל להמשיך גם הפנימיות על ידי הראיה יען כי ביום ראותך פני להמשיך הפנימיות תמות הנפש שלי ותיבת תמות קאי על נפשו של פרעה כי לא ישאר לה במה לחיות שהמקיפים והפנימיים נמשכו ממנה ואיך אפשר לעשות זה והלא הקב"ה כבר אמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ ונמצא שהקב"ה אין רצונו שימות פרעה לגמרי כי רוצה שיתקיים כדי שיראה כחו וגבורתו ית' וא"כ איך שייך לגרום לו מיתה ולזה א"ל השמר לך פן תעשה זאת למשוך גם הפנימיים וכאמור.

80. Bo.20

    או יובן בס"ד לפרש והנה לכאורה י"ל מה ראה הכסיל והבער הזה פרעה מלך מצרים לדבר כדברים האלה למרע"ה דאם נכנס בדעתו שיועילו הדברים האלה להצילו ממכות אחרות מפני שאחר שא"ל כן למרע"ה לא יבא עוד אצלו להתרות בו על מכות אחרות וממילא יהיה ניצול לגמרי א"כ למה לא עשה כן מקודם שהיה ג"כ כועס עליו וא"ל שלא יבא אצלו ולא יראה פניו ולמה בא זה הדעת אצלו אחר שעברו עליו תשעה מכות. ואם גם הוא ידע שמאלו הדברים לא יעלה לנפשו מזור והמכות יבואו עליו בע"כ למה דיבר כדברים האלה עם מרע"ה והלא אדרב' יש לו להחניף לו יען כי בראותו שהמכה קשה עליו וצועק ומבקש ממרע"ה שיתפלל עליו להסיר המכה ממנו הנה כי מרע"ה היה הולך תכף ומסיר המכה וא"כ השתא אחר שידבר עמו כדברים האלה ודאי שאם תבא עליו מכה אחרת ויבקש ממרע"ה להסירה מעליו לא יקבל מרע"ה להסירה וא"כ באלו הדברים הפסיד הרבה ולא הרויח כלום. גם עוד י"ל בדברי פרעה שא"ל למרע"ה במכת הארבה ויסר מעלי רק את המות הזה תיבת רק קשה להבין דמשמע שיודע שיש עליו מכה אחרת ורק המות הזה יסיר מעליו ומהיכן ידע הלא אדרב' לפי דבריו שאמר חטאתי לה' אלהיכם ולכם הנה מזה נראה שהוא נתרצה לשלוח אותם אחר שהודה שחטא להם וא"כ מהיכא תיתי שיבא עליו מות אחר שאמר רק. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שהקשו המפרשים ז"ל דאיך לקה פרעה ביו"ד מכות והלא אין זה ראוי להשתלש דאיתא בגמרא דמכות אין אומדין אותו אלא במלקות הראוי להשתלש יען שהמלקות שאמרה תורה הוא ט"ל מלקייות ואין מספר זה נחלק לחצי ולא לרביע רק לשלש כל חלק הוא י"ג ולכן כשאומדין אותו אין אומדין אותו אלא במספר הראוי להשתלש דכתיב כדי רשעתו במספר רשעה אחת מלפניו ושתי רשעייות מלאחריו וא"כ איך לקה פרעה ביו"ד מכות והלא מספר העשרה אין ראוי להשתלש ותירצו המפרשים ז"ל דמשה ואהרן לא הלקו אותו כ"א בתשע מכות אבל מכה העשירית לקה בה על ידו ית' וא"כ זה אינה מן המנין והתשע שלקה ע"י משה ואהרן הם ראויים להשתלש כל חלק שלשה עכ"ד ז"ל. ועיין בזה להרב מקור ברוך ז"ל שהאריך בזה בפ' בשלח ע"ש והנה אפשר שפרעה ידע באצטגנינות שלו או ע"י השר שלו שיותר מעשר מכות אינו לוקה יען כי לעשרה מכות יש טעם או בשביל שהם כנגד עשר נסיונות או בשביל עד עשרה בדמיו או בשביל היו"ד של קין אבל יותר מעשר ליכא. ואמנם חשב שמפני שאין מלקין כי אם מלקות הראויות להשתלש והעשר אין משתלשים לכן אמר בדעתו ודאי לא יהיה נלקה עשרה מכות ממש אלא ילקה ט' מכות שהם מספר הסמוך לעשר כי מס' הסמוך לעשר ג"כ נק' עשר ע"ד שאמרו בפ' ארבעים יכנו לא יוסיף שהוא מספר הסמוך לארבעים והיינו ט"ל ואפ"ה קרי ליה קרא ארבעים וכאן נמי חשב שלא ילקה כי אם מספר הסמוך לעשר שהוא תשעה מכות דוקא שהם ראויים להשתלש ולכן א"ל עבדיו אחר מכת הברד הטרם תדע כי אבדה מצרים פי' ממכה של הטרם הקודמת והיא מכת הברד שהיתה מכה שביעית ממנה תדע כי אבדה מצרים כי מאחר שבאה מכה שביעית א"כ מוכרח שיבאו אחריה עוד שני מכות כי מספר השבעה אינו ראוי להשתלש ואחד שהכה מכה שביעית מוכרח בדעתו הוא להביא עוד שני מכות להשלים מספר התשעה שיהיו דאויים להשתלש וא"כ מזה תדע שאבדה מצרים כי אין בכחה לסבול עוד ב' מכות אחרות ואם כן מוכרח אתה לשלוח את האנשים מהר קודם שיבואו המכות אולי נוכל להנצל מהם ולכן נמי אחר שבאה מבת הארבה א"ל פרעה למשה שא נא חטאתי וכו' ויסר מעלי רק את המות הזה ר"ל שיודע אני שרצונכם להביא עוד מכה אחרת בהכרח כדי להשלים מספר שיהיה ראוי להשתלש ואמנם זאת אבקש שרק את המות הזה הוא מכת הברד שכבר עשתה שליחותה יסיר אותה. והנה אחר שכבר הוכה במכה תשיעית היא מכת החשך שנשלם מספר הראוי להשתלש ואם יוסיף עוד מכה אחרת יהיה אין ראוי להשתלש ויותר מעשר לא אפשר להביא עליו לכן חשב פרעה שכבר ניצול מן המכות ואין לו פחד עוד ממרע"ה שכבר הולקה מספר הסמוך לעשר ולא יוכל להלקותו יותר לכן עתה התחיל לדבר גבוהה גבוהה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות כו חשב שמעתה ומעכשיו אין לו פחד ממרע"ה יען שכבר נגמרו המכות ולא יוכל להכותו עוד ואמנם פרעה איש בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת שלא ידע שלעולם ילקה אותו עשר מכות ממש ובשביל ענין השילוש תהיה מכה העשירית על ידו ית' ולא ע"י מרע"ה ואם כן אין זו נכנסת במנין התשעה ומה שהלקהו מרע"ה בדין הלקהו ולכן אז באותו מעמד בעודנו עומד לפני פרעה א"ל הקב"ה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אביא דייקא אנכי אביא המכה ולא אתה וא"כ ליכא לחוש לענין השילוש.

81. Bo.21

    ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו'. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עברי פרעה ובעיני העם. יובן בס"ד לפרש קישור הפסוקים כאחד והנה ידוע מ"ש הרב ערבי נחל ז"ל דהרבה מהמפרשים ס"ל דהאי דינא דסנהדרין שפתחו כולם לחובה צריך לפוטרו לא נאמר רק בדיני אדם אבל לא בדיני שמים וכתב עוד הרב ז"ל שם משם הרב פרשת דרכים ז"ל על פסוק משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כי יש כמה דברים שמקילין בד"ש ומחמירין בד"א ויש להפך אבל המשפט שדן הקב"ה בעצמו הוא נוהג קולות שניהם והיינו צדקו יחדיו עכ"ד ע"ש. והנה כל התשע מכות שבאו על מצרים באו על ממונם דוקא והגם שלא יבצר שמתו מן המצריים זה היה דרך אגב אבל עצם המכה לא נשתלחה כי אם על ממונם ויש מהם על גופם בשביל צער בעלמא כמו מכת הכנים אבל לא היה בזה גזירת מות ורק מכת בכורות היתה גזירת מות על המצריים וכבר הקשו המפרשים ז"ל איך הביא עליהם מכה זו והא אין אדם מת ומשלם ואמנם אין דבר זה שייך עתה לדרושנו ואמנם מה שיש לחקור בזה הוא דאיך נגזר עליו גזידת מות במכה זו והלא ידוע הוא דינא דסנהדרין פתחו כולם לחובה פוטרין אותו והשתא ודאי על פרעה לא היה צד זכות כדי להליץ עליו ובודאי ב"ד של מעלה פתחו כולם לחובה עליו וא"כ היה צריך לפוטרו וכמו שנרגש בזה הרב ערבי נחל ז"ל וכתב וז"ל ונודע מ"ש בזו"הק על מ"ש רז"ל על פסוק כחצות הלילה אני יוצא וכו' אני ולא שליח כי עונש פרעה לא היה יכול להיות ע"י שליח או ע"י מלאך ושרף כי להם היה פחד ליכנס במקום טמא במצרים זולתי הש"ית בעצמו עשה זאת ולפ"ז שוב אין לפרעה לירא כלל כיון שדין זה מוכרח לעשותו הש"ית בעצמו וא"כ נוהג גם הקולא של דיני אדם וכיון שאין עליו שום מליץ מחמת שאין לו שום זכות יפטרוהו עכ"ד ז"ל לפרש הפסוקים ע"ש. והנה לכאורה אפשר להמציא עליו צד זכות והוא שנאמר כי לכן רצה הש"ית שישאלו ישראל ממצרים כלי כסף וכלי זהב כדי שיהיה זה צד זכות למצרים על שקבלו להשאיל את ישראל כלי כסף וזהב ובפרט שהוא בזמן אשר הם לוקים ומוכים בשבילם אשר מן הצורך לשנאותם ולא לעשות להם טובה כזאת וא"כ כשישפוט הקב"ה את פרעה ועמו למעלה אזי יאמר מליץ אחד עליו זכות זה ג"כ ואמנם ודאי החובה תהיה רבה עליו ויצא חייב וממילא ליכא פתחו כולם לחובה כי ימצא עליו מליץ זכות ואם גם זה הזכות יש לדחות קצת כי הנה מה שקבלו המצריים להשאילם ממונם לא מחמת טוב לבם אלא מחמת החן שנתן להם הק"בה לישראל ולולי החן שנתן להם הקב"ה לא היה אפשר בעולם שישאילום הנה עכ"ז יש לעשות להם זכות אחר שיהיה סניף לזה והוא כי תראה שמרע"ה הגם שהיה עושה כל יום נקמה במצרים ומביא עליהם מכות עכ"ז היו מכבדים אותו עבדי פרעה ושאר עמא דמצרים לא היו נוטרים לו איבה לשנוא אותו ובלתי יכבדוהו ח"ו והנה גם זה יהיה סניף עם אותו הזכות וימליצו עליו זכיות אלו למעלה וממילא לא יפטרוהו ויתחייב בדינו מכח רוב החובה שיש עליו. ובזה יובן בס"ד ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אביא דייקא שמוכרח הדבר להיות על ידי ולא ע"י מלאך ושרף וא"כ מאחר שיהיה המשפט מות שלהם על ידי אזי אנכי צריך לנהוג כפי הקולות של דיני אדם שאם פתחו כולם לחובה צריך לפוטרו ובודאי על פרעה ועמו יפתחו כולם לחובה כי אין להם צד זכות ולולי היה אפשר לעשות דבר זה ע"י מלאך או שרף לא איכפת כ"כ כי בב"ד של מעלה ליכא האי דינא דסנהדרין שפתחו כולם לחובה זכאי אבל מאחר שצריך להיות הדבר על ידי א"כ צריך אנכי לנהוג כקולא של ב"ד של מטה וצריך לפוטרם מאחר שאין עליהם מליץ זכות לכן זאת תעשה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת דעותה כלי כסף ובלי זהב כדי שיהיה על פרעה ומצרים מליץ זכות בשביל השאלת ממונם לישראל ואתא קרא לומר עוד שהגם שבזה ג"כ לא נכון להמליץ זכות עליהם יען שהם לא השאילום מטוב לבם אלא בשביל שויתן ה' את חן העם בעיני מצרים וא"כ נתנו מכח החן שנתן להם הקב"ה ולולי זה לא היו נותנים הנה עכ"ז יש סניף אחר עם זכות זה והוא שהאיש משה גדול בעיני עבדי פרעה ובעיני העם של מצרים והכוונה שהאיש משה שהוא עושה בהם משפטי נקמות לא היו נוטרים לו איבה בלבבם לבלתי כבד אותו אלא הוא ג"כ גדול ורב מאוד בתכלית בעיניהם שעושים לו כבוד ביותר. ובזה אתי שפיר תיבת גם דלכאורה אין לו מובן דמי לנו גדול ממשה כדי שיאמר עליו תיבת גם ואמנם לפי האמור אתי שפיר דתיבת גם לא קאי על מרע"ה אלא קאי על הזכות כלומר גם יש עוד צד זכות שיהיה סניף לזה והוא שהאיש משה גדול וכו'.

82. Bo.22

    למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. יובן בס"ד כי ידוע שהטעם שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו ולא ידעתי את ה' הוא משום שבגלות מצריה היה בחינת שם הו"יה ב"ה נעלם בבחינת שם אהי"ה ולכן אמר פרעה מי ה' לא ידעתי את ה' והנה כבר כתבנו בס"ד בפרשה הקודמת שהפרש שיש בין מספר שם ישראל למספר שם מצרים הוא מספר קס"א כי מספר קס"א יש יתרון בשם ישראל והוא כמנין אהי"ה במילוי יודין שעולה קס"א ולז"א למען תדעון למפרע כי יפלא ה' בין מצרים ובין ישראל יפלא מלשון במופלא ממך אל תדרוש שנעלם בבחינת אה"יה הרמוז במספר ההפרש שבין מספר מצרים למספר ישראל ולא כמו שחשבתם בביטול ההשגחה ח"ו כי עתה יתוודע זה לכם.

83. Bo.23

    וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים. הנה לכאורה י"ל והא איכא ביזת הים שהיתה רבה מביזת מצרים וא"כ איך קאמר מעתה וינצלו את מצרים ויובן בס"ד דהנה ידוע מ"ש רז"ל מה שהיה בבתים נטלו במצרים ומה שהיה בבתי תשוראות נטלו על הים והנה אם לא היה הקב"ה נותן להם חן במצרים והשאילום כל מה שהיה להם בבתים אזי כשהיו המצריים באים על הים לא היו מוציאי' עושרם מבתי תשוראות ומביאי' אותו אלא היו מביאים מה שהיו אצלם בבתים אבל ע"י שנתן הקב"ה חן ישראל בעיני מצרים וישאילום כל מה שהיה להם בבתים אז ממילא בעת שבאו המצריים על הים הוצרכו ליקח מה שהיה להם בבתי תשוראות וכשטבעו בים לקחו כל זה ישראל ואם כן ממילא בזה ניצלו את מצרים שלא נשאר בה עושר אבל אם לא היה זה לא היו מנצלים אותה כי היה נשאר בה ממון שהוא בבתי תשוראות וז"ש וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום ולכן מכח זה וינצלו את מצרים ואין הכוונה שבעת שהשאילום ניצלו את מצרים אלא הכוונה שמכח זה אז נעשה סוף כל סוף שניצלו את מצרים ולולי זה לא היו יכולים לנצל את מצרים וכאמור:

84. Bo.24

    והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך. יובן בס"ד ע"ד שכתב הגאון חיד"א זלה"ה במדבר קדמות דתפלין של יד מציל משפיכות דמים ושל ראש מציל מן הגאוה ע"ש. והנה ידוע מ"ש רז"ל כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ע"ש. והשתא יובן שפיר מה שסמך תפלין של ראש שהוא לזכרון בין עיניך למ"ש למען תהיה תורת ה' בפיך ר"ל תניח זכרון בין עיניך הוא תפלין של ראש שמציל מן הגאוה למען תהיה תורת ה' בפיך שלא תסתלק חכמתך ממך בשביל הגאוה אלא תמיד תהיה תורת ה' בפיך כי חכמתך משתמרת אצלך. גם מ"ש תורת ה' יובן שבא לרמוז שתהיה זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכת' והיינו שתכוין לאמיתה של תורה כי מי שהוא עניו זוכה לכוין על האמת ולז"א למען תהיה תורת ה' דייקא היא אמיתה של תורה בפיך:

85. Bo.25

    ושמרת את החוקה הזאת למוערה מימים ימימה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב עיד דוד ז"ל אופן רפ"א מה דאיתא בגלי רזיא וז"ל תדע שהשבת יוצא מן השביעית של ששת ימי המעשה בזה האופן כל יום הוא כ"ד שעות כשתוציא מן כ"ד שעות ג' שביעיות הן ג' שעות מהם קדש כי כל שביעי הוא קדש ונשארים ג' שעות חול מן כ"ד שעות ותוציא השביעית מן ג' שעות שהוא תס"ב חלקים כי השעה היא תתר"ף חלקים ועיין בשל"ה ז"ל סוגר החשבון שמגיע מכל יום ד' שעות קדש וששה פעמי' ד' הם כ"ד שעות הרי כ"ד שעות של שבת יוצאין מתוך ששת ימי המעשה וכתב עוד בס' גלייא רזייא מאחר שבכל יום נחסר ד' שעות משעות החול והם בקדושת השבת וכדי שלא יוכל המקטרג לקטרג על ישראל ששומרים שבת ונוטלים מששת ימי החול הקדושה לכן צוה ה' לישראל שיניחו תפלין דאית בהון כ"א אזכרות וכ"א הוא שם אה"יה שעולה כ"א והנה כ"א פעמים כ"א עולה אמת לשמור לבני ישראל הנקראים אמת עכ"ל ע"ש. וסיים הרב עיר דוד ז"ל וז"ל הרי שעיקר הנחת תפלין הוא שלא יתקנאו המקטרגים בישראל בשביל יום השבת שנוטלין מששת ימי המעשה עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן בס"ד ושמרת את החוקה הזאת היא מצות התפלין דקאי עלה בשביל למועדה מימים ימימה כלומר בשביל שאתה מייעד ומקשט מן הימים של חול ימימה הם ימות השבתות שימים של השבתות הם לקוחי' ויוצאי' מימי החול ואמר למוערה מלשון עדי וקישוט כי בזה שאתה מוציא מימות החול שעות של קדש הנה זה הוא עדי וקישוט לימות החול גם הוא עדי וקישוט לישראל שמתקדשים בקדושת השבת. או יובן למועדה מלשון בית הועד שהוא לשון אסיפה וקיבוץ ולז"א למועדה מימים ימימה ר"ל בשביל שאתה מקבץ ומאסף מן הימים של החול ימימה הם השבתות ולכן כדי שלא יתקנאו בך המקטרגים צריך לשמור את החוקה הזאת היא התפלין:

86. Bo.26

    ובזה יובן בס"ד לפרש מדרש פליאה וז"ל אין מניחין תפלין אלא בשבת והוא תמוה וכפי האמור שעיקר הנחת התפלין בשביל שלא יתקנאו המקטרגים מכח השבת יובן שפיר דאין מניחין תפלין אלא בשבת כלומר בשביל השבת כדי שלא יתקנאו המקטרגים בשביל השבת לכן מניחים תפלין להשמר מזה.

87. Bo.27

    ובשם הגאון ר' עקיבא אגר ז"ל שמעתי שפי' מדרש הנז"ל בשב"ת ר"ת במקום שער בשר תפוח כי דין התפלין הוא של הראש צריך להניחו במקום שער ושל יד צריך להניחו במקום בשר תפוח ודפח"ח:

88. Bo.28

    הפטרת בא ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשי' כי בזמן שישראל עושי' רצונו של מקום הם רדוגמת הסגו"ל ולז"א הכתוב והייתם לו סגולה מכל העמים כי הסגו"ל יש בו ג' נקודות שהם אז שלימים בג' בחינות שהם מחשבה דיבור ומעשה וכשאין עושין רצונו של מקום הם דוגמת הצר"י שהוא ב' נקידות ולז"א עמו אנכי בצרה אל תקרי בצרה אלא בצרי ר"ל כשהם דוגמת הצר"י אזי הם בצרה. ובזה יובן בס"ד ביום ההוא הידוע שיתוקן הכל ויעשו ישראל תשובה שלימה אזי יהיה ישראל שלישיה ר"ל משולשים דוגמת הסגו"ל שהוא ג' נקודות ולא דוגמת הצר"י שהוא ב' נקודות שיהיו אז שלימים במחשבה דיבור ומעשה ובזה אז למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ דכשישראל עושין רצונו של מקום אין שר האומות יכול ליקח שפע מלמעלה בשביל האומות אלא יהיו האומות ניזונים מתחת יד ישראל מן הפיסולת שלהם ואין בא להם מלמעלה כלום משא"כ אם ח"ו אין ישראל עושים רצונו של מקום אזי השר לוקח השפע מלמעלה ומכח רבוי העונות ח"ו לוקח העיקר ומניח הפיסולת לישראל. והנה ביום ההוא אשר יתוקן הכל ויהיו כל ישראל צדיקי' שהוא במדרגת השילוש דוגמת הסגו"ל אזי אין כח לשר ליקח שפע מלמעלה כלל ועיקר אלא למצרים ולאשור יהיה ברכה בקרב הארץ ר"ל ניזונים מלמטה מתחת יד ישראל ומן הפיסולת שלהם ולא מלמעלה ולזה אמר בקרב הארץ דייקא.

89. Bo.29

    או יובן בס"ד דהנה ידוע מ"ש רז"ל ע"פ אדם אתם שאתם קרויים אדם ואין או"הע קרויים אדם ואפשר לתת טעם מה שלא קראו לאו"הע בשם אדם כי אם ישראל והוא כמ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב אספקלריא המאירה ז"ל דשם אדם נחלק לג' פעמים י"ה כי ג' פעמים י"ה גי' אדם והאריך הרב ז"ל בזה ע"ש. ואם כן השתא לא שייך לקרות בשם זה לאו"הע כי שם זה מכוון כנגד שמות הקדש והנה ידוע שבחטא אד"הר נפגם שם אדם כי נפרד הא"לף ונשאר דם ואם כן השתא אין מכוון הרמז בשלימות כי יחסר המספר אבל לעתיד כי יתוקן הכל ולא ישאר פגם א"כ השתא ישתלם שם זה להיות מכוון כנגד שלשה פ' י"ה באין חסרון כלל ועיקר ובזה יובן ביום ההוא שיבוקש עון ישראל ואיננו ויתקנו הכל אז יהיה ישראל שלישיה כלומר שלש י"ה שיהיו נקראים בשם אדם בשלימות שהוא מכוון כנגד ג"פ י"ה.

90. Bo.30

    או יובן בס"ד לרמוז יהיה ישראל שלישיה ע"ד שפירש רבינו האר"י זיע"א ע"פ ושמתי כד"כד שמשותיך והוא כי החסד יתחלק לג' חלקים כל שליש הוא כ"ד כי חס"ד גי' ע"ב וכל שליש יעלה כ"ד לוקחת בחינת ה"א אחרונה מן בחי' הוא"ו דשם הוי"ה ב"ה ב' שלישים שהם ב"פ כ"ד וישאר אצל הו"או שליש אחד שהוא כ"ד ולז"א ושמתי כד"כד שמשותיך הנה הבטחה זו היא לבחי' ה"א אחרונה עכת"ד ז"ל. והנה ידוע דבחי' הוא"ו דשם הוי"ה ב"ה נקרא ישראל ובזה יובן בס"ד ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה ר"ל בעל שליש אחד.

91. Bo.31

    או יובן בס"ד לרמוז יהיה ישראל שלישיה כי ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א כי לעתיד יהיה שם הוי"ה ב"ה בבחי' יה"יה בסוד ביום ההוא יה"יה ה' אחד ושמו אחד שהוא ו יהיה בבחינת יו ד והנה שם י"ה במילוי הה"ין כזה יו"ד ה"ה עולה גי' שלשים ושליש של מספר השלשים הוא עשרה כמנין יו"ד פשוטה שהיא גי' עשרה ובזה יובן בס"ד ביום ההוא יהיה ישראל הוא בחי' הו"או דשם הו"יה ב"ה הנקרא ישראל שליש י"ה כלומר שליש מספר שם י"ה שעולה שלשים והשליש שלו הוא עשרה והכוונה שיהיה בבחינת יו"ד שהיא שליש של מספר שם י"ה כי ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד יהא רעוא שתגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה בימינו אכי"ר:

92. Bo.32

    והנה ראיתי שפי' רבינו האר"י זיע"א בפ' סלו לרכב בערבות ביה שמו דהול"ל י"ה שמו מאי ביה ופי' הענין הוא כי כל השם כלול ביה וזהו ביה שמו כי י"ה במילואו הוא יו"ד ה"א גימט' כ"ו שהוא הו"יה הרי כי ביה הוא שם הו"יה ובזה פי' ז"ל נמי כוונת הפסוק כי ביה ה' צור עולמים כלומר בי"ה הוא שם הוי"ה ב"ה עכ"ד ז"ל. והנה לעתיד שאז יהיה שם הו"יה ב"ה בחינת יה"יה א"כ אז יהיה מספרו שלשים וא"כ לא אפשר לרמוז אותו בשם י"ה דמילוי אלפי"ן אלא יש לרמוז בי"ה דמילוי ההי"ן כאשר רמזנו בס"ד והוא כי יו"ד ה"ה גי' שלשים ואז יהיה סוד הפסוק של בי"ה שמו הוא בשם י"ה במילוי ההי"ן ולא דאלפי"ן:

93. Bo.33

    הרי נמצינו למידין ששני אותיות ו"ה הם כלולים בי"ה ה"א ובזה יובן בס"ד לרמוז יציאות השבת שתים שהן ארבע בחוץ ושתים שהן ארבע בפנים והכוונה כי ידוע שה"א אחרונה נקראת שבת וצריך להוציאה מן מדרגה התחתונה שעומדת בו ולעלותה לבחינת י"ה והנה ידוע כל דבר שבקדושה יש בו ב' בחינות בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות וכן באותיות שמות הקדש והנה לפי האמור לעיל שבשם י"ה כלולים ג"כ ו"ה אם כן השתא אפשר לרמוז שתים שהן ארבע על אותיות י"ה שהם ב' אותיות ואמנם באמת הם ארבעה שלמים כי גם אותיות ו"ה רמוזים וכלולים בהם וז"ש יציאות השבת היא ה"א אחרונה שתצא למדרגת י"ה שהם שתים שהן ארבע בחוץ ר"ל בבחי' החיצוניות ושתים שהן ארבע בפנים ר"ל בבחי' הפנימיות. או יובן יציאות כמו הוצאה רמז לשפע וסיפוק ה"א אחרונה שבא לה ע"י יה.

94. Beshalach.1

    וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שסברת ר"ע הוא שבמצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות כי כל מכה ומכה היתה של חמש מכות והנה ע"י המכות שבאו על המצריים במצרים יצאו ישראל ממצרים ולז"א וחמשים ר"ל מכח החמשים מכות שהביא על המצרים עלו בני ישראל מארץ מצרים ורמז עוד הפסוק לפי דרכו בתוספת הוא"ו כי להברת ר"ע שלקו במצרים נו"ן ועל הים ר"ן הרי סך הכל שלש מאות והנה ששה פעמים חמשים הוא גימ' שלש מאות ולז"א וחמשים וא"ו חמשים ר"ל ו' פעמים חמשים מכות שהיה במצרים ובים שמכחם עלו בני ישראל וכו':

95. Beshalach.2

    והנה ידוע שפרעה נצטרע והיה שוחט ק"ן ילדים בבקר וק"ן בערב ורוחץ בדמם והנה לזה שפיר לקה ש' מכות כנגד ש' ילדים ששוחט כל יום ויום והנה כתיב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה ודרשו רז"ל וימת מלך מצרים שנצטרע והיה שוחט ק"ן ילדים וכו' ונמצא ששחיטת ש' ילדים שהיה שוחט היא גרמה יציאת מצרים קודם הזמן שעלתה שועתם אל האלהים ופקדם לטובה ולזה אמר וחמשים וא"ו חמשים שהוא רמז לשלש מאות ילדים המה העלו את בני ישראל ממצרים:

96. Beshalach.3

    או יובן בס"ד כי הנה וש טעם אחר ליציאתם קודם הזמן והוא ע"ד שכתב הרב שמחת הרגל ז"ל דף ע' ע"ב כי המצריים חייבים לישראל כזה מאחר שיוסף הצדיק ע"ה אשר על ידו ניצולו ממות נפשם להחיותם ברעב ראה והתקין מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחוק כי ארבע ידות בתבואה יהיה להם והחמישית לפרעה וזו תקנה אשר נתפשטה בעבדי פרעה אשר במצרים וא"כ ישראל היה להם לעבוד לפרעה חמישית היום וד' חומשין יהיה להם לכל צרכם וכמו שהזכיר ענין זה הרב מהר"ש פרימו ז"ל שם לדרכו עכ"ל הרב ז"ל שם ע"ש. והנה לפ"ז מכח דין החומש שעשה יוסף הצדיק ע"ה לחוק על מצרים א"כ בזה נמצא שהם שעבדו בהם ד' חומשין כיום שלא בדין ולכן כנגד זה ניכה להם ממספר הגלות ואפשר כי לזה היה קושי השעבוד פ"ו שנה דוקא כי הם צריכין לעבוד ת"ל שנים כמנין חמשה פעמים אלהים ולכן כנגד ד' חומשים ששעבדו אותם שלא כדין ניכה ד' פעמים פ"ו ולא נשאר עליהם כ"א פ"ו אחד דוקא ולזה לא היה קושי השעבוד כי אם פ"ו שנים דוקא ובזה יובן וחמושים ר"ל בכח דין החומש ששם יוסף לחוק על אדמת מצרים לפרעה מכח זה עלו בני ישראל מארץ מצרים.

97. Beshalach.4

    ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם. איתא בילקוט לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש ועכשיו ויהפך לכב פרעה ועבריו אמרו לו אלו לקינו ולא שלחנו כדאי הוא או לא לקינו ושלחנו כדאי הוא או אלו לקינו ושלחנו ולא נטלו את ממוננו כדאי הוא אלא לקינו ושלחנו ונטלו את ממוננו תני רבי ישמעאל מלה"ד למלך שאמר לעבדו הבא לי דג מן השוק הלך והביא לו דג מבאיש א"ל חייך מן תלתא לא פלטה לך או סריות אתה אוכל או מאה בורדלין אתה לוקה או ממון אתה נותן אמר אני אוכל סריות לא הספיק לאכול עד שנקטה נפשו עליו ואמר אני לוקה לא הספיק לאכול חמשים עד שאמר אני פורע ממון נמצא אוכל סריות ולוקה ומשלם ממון כך אמר הקב"ה לפרעה רשע חייך קטפרס )ופי' מכות( אתה לוקה אלו עשר מכות וממון אתה נותן וינצלו את מצרים וישראל אתה משלח לכך נאמר ויהי בשלח פרעה את העם עכ"ל:

98. Beshalach.5

    ואפשר בס"ד לפרש דהנה מתחלה עשו סברא זו שיהיה או מלקות או שילוח אבל תרתי לא אפשר להיות ואח"כ עשו סברא שגם בשתים אלו ג"כ אפשר אבל אל השלשה לא אפשר שיהיה מלקות ושילוח וממון וצריך להבין טעם לזה וראיתי להרב שמחת הרגל ז"ל שכתב שיציאת מצרים שהיתה קודם הזמן מטעם שהמצריים עשו בישראל חגרים וסומים וכמה מומין וישראל יש להם דין עבד עברי וחייבים ד' דברים בושת צער ריפוי נזק וישראל צריכין לישב ת"ל שנה כמנין חמשה אלהים וקושי השעבוד לא היה כי אם פ"ו שנים דוקא כשני מרים שהוא חומש אחד דוקא וד' חומשים נגרעו כנגד ד' דברים הנז"ל עכ"ד ז"ל. גם עוד כתב הרב ז"ל שם טעם לסברת ר"א דס"ל כל מכה ומכה היתה כלולה מד' מכות הוא בשביל ד' דברים הנז"ל שחייבים המצריים לישראל בושת צער ריפוי נזק והשתא לפ"ז הטעם ניכוי הזמן הוא בשביל חיוב ד' דברים הנז"ל וגם טעם שכל מכה היתה כלולה מד' מכות הוא בשביל ארבעה דברים הנז"ל לכן תמהו המצרים על משפטם כי הם ידעו שהם חייבים ד' דברים הנז"ל לישראל וא"כ אם תנכה הזמן בשביל ד' דברים הנז"ל א"כ למה לקו בכל מכה ד' מכות ואם לקו בכל מכה ד' מכות בשביל ד' דברים הנז"ל אם כן למה יצאו קודם תשלום הזמן וניכו ד' פעמים פ"ו שצריכים לעבוד עוד וחיוב ד' דברים או תחשוב אותה לכאן או תחשוב אותה לכאן ולמה תחשבנה בכפלים ולכן אמרו תחלה אלו לקינו ולא שלחנו כדאי הוא שזה היה בשביל חיוב ד' דברים הנז"ל וכן אלו לא לקינו ושלחנו כדאי הוא שהשלוח קודם הזמן הוא בשביל ד' דברים הנז"ל אבל תרתי למה:

99. Beshalach.6

    ושוב חזרו לעשות סברא שאפילו אם תניח במונח ששני רעות אלו ג"כ כדאי להם ותאמר לעולם המלקות שהיה כל מכה מד' מכות הוא בשביל ד' דברים הנז"ל אבל הניכוי של הזמן היה מטעם שאמרו חז"ל שקושי השעבוד השלים המנין דהגם שהם צריכים לישב ת"ל שנים כמנין חמשה אלהים מ"מ אין צריכים לעשות להה בת"ל שנים אלו קושי השעבוד כ"כ ולכן קושי השעבוד העצום שעשו להם בפ"ו שנים דוקא הוא הועיל לתשלום כל החוב שעליהם ואם כן שתים רעות של מצריים הלקוי והשילוח אינ' תרתי דסתרן ובדין נינהו הנה עכ"ז ממילא אז הוי נטילת הרכוש שלא כדין והוא דידוע דטעם לנטילת הרכוש כתב הרב ז"ל שם בשמחת הרגל משום להראות לעולם שישראל יש להם דין בנים שהם חשובים בנו בכורו יתברך וא"כ האומות עבדים להם ומה שקנה עבד קנה רבו ולכן נטלו ממונם כדי להורות על זה ע"ש. והנה ידוע שאם אמרת קושי השעבוד השלים המנין מוכרח אתה לומר שיש לישראל דין בנים דמשל למלך שכעס על עבדו ובא אחר והכהו וציערו המלך שמח אבל אם האכילהו והשקהו המלך כועס ואמנם מלך שכעס על בנו הוא להפך דאם בא אחר והאכילהו והשקהו המלך שמח אבל אם הכהו וציערו המלך כועס וא"כ אם ישראל יש להם דין עבדים אדרבה טוב עשו המצריים שהקשו שעבודם וא"כ איך שייך לומר שינכה להם מחמת זה מן הזמן אבל מאחר שישראל יש להם דין בנים אם כן לא עשו כשורה המצריים במה שהקשו שעבודם ולכן שפיר איכא לומר שקושי השעבוד השלים המנין. ונמצא לפ"ז דאם אמרת קושי השעבוד השלים המנין שפיר איכא ללמוד מזה שישראל יש להם דין בנים ולא כמו האו"הע שיש להם דין עבדים וא"כ השתא למאי אצטריך נטילת הרכוש כדי להוכיח זאת והא יש להוכיח זה בלא"ה מכח יציאתם קודם הזמן ולכן תמהו המצריים על השלשה הבאים כאחד מלקות ושילוח וממון דלדעתם הוא סתרי אהדדי.

100. Beshalach.7

     ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כלו. יובן בס"ד שידוע מ"ש רז"ל שפרעה היה מחלק חיילותיו על ק"ך ק"ך והוא כנגד ק"ך צירופי אלהים שהם דינים ורצה להיות לו יניקה מזה וכמ"ש הרב מג"ע ז"ל אופן קפ"ד ע"ש והנה תיבת ושלשם כתיב חסר וא"כ קרי ביה ושלש מ"ם שהוא גי' ק"ך כי שלש פעמים ארבעים גי' ק"ך ולז"א ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלש מ"ם על כולו שרצה להגביר בו כח הדינים שהם ק"ך צירופי אלהים ולא עלה הדבר בידו:

← Previous · Next → — showing 301–400 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.