← Library

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Chayei Sara.4

   או יובן בס"ד דהנה הקב"ה הבטיח את אברהם אבינו ע"ה בריש פ' לך לך ואברכך ואגדלה שמך וגו' ופי' רבי' מוהר"ם אלשיך ז"ל שהבטיחו שיברכהו הוא ית' בעצמו ולא שיתברך ע"י שליח ולכן אמר לו ואברכך דייקא שאני אברך אותך ולא ע"י שליח ע"ש והנה אפשר לרמוז בס"ד דבר זה בשם אברהם שהקב"ה הוסיף לו ה"א וקראו אברהם ונעשה מספר שמו רמ"ח במנין ה' ברך בדקדוק ר"ל שהש"ית הוא הוא המברך אותו כאשר הבטיחו ואברכך. ובזה יובן בס"ד קישור הדברים ואברכך אני בעצמי ולכן ואגדלה שמך שאקרא אותך אברהם שאז יהיה לך מספר רמ"ח לרמוז על הבטחה זו ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק וה' ברך את אברהם שמספר אברהם עולה גי' ה' ברך.

2. Chayei Sara.5

   ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין. יובן בס"ד דרך רמז הנה היצ"הט אומר לנשמה שימי על לבך בת מי את כי הלא את חלק אלוה ממעל בתו של הקב"ה כביכול ולכן הגידי נא לי הגידי לשון המשכה מלשון נהר די נור נגיד ונפיק וזהו הגידי נא לי תמשיכי אותי לך לעזרתיך:

3. Chayei Sara.6

   או יובן נ"א ל"י גי' הוי"ה אדנ"י והכוונה תמשיכי ב' שמות הוי"ה אדנ"י ותייחדי אותם בתורה ותפלה ועי"ז היש בית אביך הי"ש רמז לשט"ו ניצוצי הקדושה כמנין הי"ש שהם מספר ז' פעמים אד"ם שצריך להעלותם למעלה במקומם וז"ש הי"ש רמז לשט"ו ניצוצות בית אביך אזי יתבררו ויהיו בית אביך שבשמים אוצר ה' יבא ואז ממילא ע"י כן יהיה מקום לנו ללין הוא בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר ותאמר אליו הנשמה בת בתואל אנכי ר"ל גם אנכי ידעתי שבתו של אל אנכי וצריכה אני לתקן כל זאת בן מלכה רמז למ"ש רז"ל כל ישראל בני מלכים הם וזהו בן מלכה קרי ביה מלכה המ"ם בפת"ח לשון מלכות אשר ילדה לנחור רמז לרפ"ח ניצוצין כי הוא"ו של לנחור אינו יוצא במבטא ונמצא כי תיבת לנחו"ר עולה גימט' רפ"ח בדקדוק וזה בן מלכה אשר ילדה לנחור:

4. Chayei Sara.7

   ולרבקה אח ושמו לבן וגו'. יובן בס"ד דרך רמז ולרבקה היא הנפש אח ושמו לבן הוא היצ"הר שהוא ערמן ומעשהו כמעשה לבן שנאמר בו ארמי אובד אבי והוא לפתח חטאת רובץ ולכן קראו אח גם קראו אח שהוא מקודם בא בתורת אחוה ועושה עצמו כאלו הוא חס על האדם כדרך האח המרחם על אחיו ואז הוא נותן לו עצות נכזבות הנראים טובים לעינים. וירץ לבן אל האיש הוא הגוף החוצה ר"ל שהריצו והוציאו החוצה כלומר חוץ מן השורה וסייג חכמים וכל זה מסיבת אל העין שמראה לו לפי ראות עיניו כי עצתו היא טובה וכמ"ש רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ וכי תאוה הוא לעינים כי תאות החטא הוא לעינים ולא לאחר זמן ולכן א"ל היצ"הר לאדם איך תוכל להניח הנראה לעין בעד אשר לא תראינה עיניך כי הלא נגד עיניך נכון בידך נופת צופים אכול ושתה והתענג ביום טובה ואל אשר יהיה אחרי מותך אל תשית לבך ואין לך רק מה שבעיניך תביט וכאשר האריך הרחיב עוד בזה רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל בפירוש משלי ע"ש. ולז"א וירץ לבן אל האיש החוצה שהוציאו חוץ מן הכלל וסייג חכמים אל העין בשביל ראות העין שלו שמראה לו דבר שהוא תאוה לעינים שהיצ"הר פורע לאלתר דבר הנראה לעין:

5. Chayei Sara.8

   בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים. יובן בס"ד דקדוק תיבת ואנכי דלכאורה יתו"ר נפ"ש הוא. ויובן בס"ד כי הנה דרך האורח אשר נוטה ללון בבית בע"הב כשילך לדרכו אזי יתן דבר מה למשרת של הבע"הב כי לא יבצר שודאי זה טרח בשבילו לפנות לו מקום וכיוצא והנה לבן היה צר עין וידע שבודאי כשילך אליעזר לדרכו יתן איזה דבר מתנה למשרת שלהם כדרך העולם ואמנם הוא עינו רעה ואינו רוצה שיהנה שום אדם מאליעזר אלא הוא והכל רוצה ליקח לעצמו על כן תכף ומיד קודם שנכנס לביתו עשה לו הקדמה שאל תחשוב שהמשרת טרח בשבילך אלא כל הטורח היה עלי שאפי' פינוי הבית בידי עשיתי וזהו ואנכי פניתי הבית אנכי דייקא שאני לבדי פניתי הבית ולא המשרת וא"כ כל מה שיש לך ליתן צריך ליתן לי ולא לזולתי:

6. Chayei Sara.9

   או יובן בס"ד דרמז לו שאנכי בנו של הבע"הב בידי פניתי הבית ואפי' המקום שהוא לגמלים וא"כ אחד כל הכבוד הגדול הזה שעשיתי לך צריך אתה להזמין לי ג"כ מנה הראויה להתכבד:

7. Chayei Sara.10

   או יובן בס"ד דרך רמז בא ברוך ה' רמז שהקב"ה אומר לכל איש ישראל בא ברוך ה' ר"ל אתה שהיית מקודם ברוך ה' שהיית צדיק ואחר כך עשית עונות ונתרחקת ממני הנה עתה בא והתקרב אצלי למה תעמוד בחוץ ר"ל למה גרמת בעונותיך לעמוד בחוץ בחו"ל שע"י עונותיכם גליתם מארץ ישראל ונתרחקתם ממני כי הלא תראה כמה וכמה אתם חביבים עלי כי גם שחטאתם לפני והכעסתם אותי עכ"ז לא רציתי לכלות אתכם אלא שפכתי חמתי על העצים והאבנים הוא הב"המק שהחרבתי ופניתי הדרו ממנו וזהו ואנכי פניתי הבית הוא ב"המק שפניתי אותו מכל כלי העבודה שהיה בו והוא ע"ד פנה הודה פנה הדרה והמקום הוא הקרקע של ב"המק שנשאר ג"כ נעשה לגמלים הם או"הע שהוא בידם ועשו אותו בעו"הר לבית תפלתם וזהו ומקום ר"ל המקום עצמו ג"כ נשאר לגמלים הם או"הע וכל זה בשביל אהבתכם שפכתי חמתי על עצים ואבנים כדי שלא לכלות אתכם ואם כן כמה וכמה צריך להתעורר בתשובה שלימה ולהתקרב אצלי כדי שגם אנכי אחזיר עטרה ליושנה ואבנה בית שלישי שהוא קיים לעד לעולם אכי"ר:

8. Chayei Sara.11

   או יובן בס"ד והנה לכאורה י"ל דהול"ל למה עמדת בחוץ ומאי קא"ל תעמוד דהא ודאי אחר שיצא לקראתו להביאו אצלו לא יעמוד עוד בחוץ ויובן בס"ד דלבן היה רשע גנב בעל ערמה ותחבולה וכשראה כל הממון אצל אליעזר נתן עיניו בו לגנוב ממונו ואמנם רצה לגנוב קודם שיכניס אליעזר הממון לביתו כי אחר שיכניס הממון לביתו בשלימות א"כ המחסור יהיה עליו ואיך יגנוב ממנו ולכן רצה לבן שיכנס אליעזר תכף לבית ואח"כ המשרתים יכניסו הממון והוא יהיה עומד עליהם להכניס כדי שבין הביניים יגנוב בעודנו הממון בחוץ ואמנם אליעזר ידע את לבן שהוא רע בלייעל ולא רצה ליכנס עד שיכניסו כל ממונו בשלימות לפניו כדי שאם אח"ך יחסר ממונו דבר לא יוכל לבן לומר אולי כעת שהכנישו החפצים בעודם בחוץ עבר גנב וגנב זה ולא הרגישו בו המשרתים והנה לבן הבין בדעת אליעזר שרוצה לעמוד בחוץ עד שיכניסו תחלה כל הממון לפניו ולכן א"ל למה תעמוד בחוץ עד שיכניסו הממון תחלה הלא אנכי פניתי הבית ומקום לגמלים וא"כ אחר שעשיתי שירות פחותה כזאת כ"ש שאעשה לך שירות זו להיות עומד ושומר את הנכסים עד שיכניסו אותם לבית והשתא שפיר יפול לשון למה תעמוד:

9. Chayei Sara.12

   ויאמר עבד אברהם אנכי. יובן בס"ד שבא להגדיל שבח אברהם אע"ה ולומר איש כאברהם להיותו אהוב ונחמד לשמים ולבריות אין צריך לקנות עבדים במעות אלא כל אדם יתרצה להיות לו עבד עולם ולהקנות לו גופו בחנם מאליו ומעצמו וז"ש עבד אברהם אנכי ר"ת אנא נפשאי כתבית יהבית ר"ל אפי' עבד פקח וטוב כמוני אין צריך אברהם לקנות במעות אלא אנא נפשאי כתבית יהבית לאברהם להיות לו לעבד כי מי יזכה להסתופף בצלו וכמ"ש גבי תמנע שהיתה פילגש לאליפז בן עשו שהיא היתה בת מלכים שאמרה מוטב תהיה פילגש לזרעו של אברהם ולא גברת באומה אחרת ונמצא שהם מעצמם באים ומקנים גופם לעבדים ולשפחות לזרעו של אברהם אע"ה וכ"ש לאברהם אע"ה בעצמו:

10. Chayei Sara.13

    וה' ברך את אדוני מאד ויגדל וכו'. יובן בס"ד כי הנה יש אדם שמקודם לא היה לו מעות ועשרות אלא מחמת שהיה פקח ודעתן גדול מינוהו אנשי העיר נשיא עליהם וממילא נתעשר והיה לו נכסים וכמו שאמדו אם אין לו גדלהו משל אחיו ונמצא שהגדולה שכאה לו היא גרמא לו את כל העושר שאחר שנתגדל מוכרח יהיה עשיר ויש שהענין הוא להפך והוא שמתחלה היה לו עשרות גדולה ומרוב עשרותו באה לו הגדולה שקבלוהו אנשי העיר שר ונשיא עליהם משום דהשררה והנשיאות ראויה להיות לבעל עושר ונכסים ואין ראוי להיות דוגמת למדני ואני רבך שהם העשירוהו והוא ימשול עליהם ונמצא שזה העשרות שלו היא גרמא לו הגדולה והנה ידוע הוא לכל שאברהם הוא נשיא בארץ כנען וכמ"ש נשיא אלהים אתה בתוכנו שמינוהו נשיא ושר עליהם ובא אליעזר להפליג שבח אברהם שאל תחשבון שהעושר שלו באה לו מכח הגדולה שלו דאחר שמינוהו נשיא ושר ממילא בא לו העושר הזה דלא כן הוא אלא אדרבא להפך שהעושר שלו גרם לו הגדולה וז"ש וה' ברך את אדוני מתחלה שהיה עשיר גדול ואח"ך ויגדל שהעושר גרם לו שנתגדל שהיה נשיא ושר בארץ ולא להפך באופן שכל עשרו הוא מאתו ית' ולא מכח אנשי ארץ כנען:

11. Chayei Sara.14

    ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב הנה רבקה וכו'. לכאורה י"ל למה רע או טוב דבשלמא רע לא יוכלו לומר בשביל שמן ה' יצא הדבר ואיך יהיו חולקים אבל טוב למה לא יוכלו לומר ועוד למה א"ל הנה רבקה לפניך קח ולך שמורה דבריהם שאינם רוצים הם ליתנה לו אלא שהוא מעצמו יקחנה וילך ודבר תימא הוא דלמה ירצו בכך הלא אדרבא צריכים הם בעצמם לשלוח אותה עמו בתופים ובמחולות ולא שיקחנה מעצמו וילך וכדי בזיון וקצף להם בזה ואין זה כבוד להם. ועוד באמרם ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'. למה חזרו ואמרו כאשר דבר ה' והלא כבר אמרו תחלה מה' יצא הדבד. ויובן בס"ד דהנה איתא בילקוט וז"ל מפני מה מת בתואל שהוא היה מלך בארם נהרים וכל בתולה שתנשא בועל אותה לילה ראשונה ואח"ך חוזרת לבעלה ונתקבצו כל השרים ואמרו אם הוא עושה לבתו כשם שעושה לבנותינו מוטב ואם לאו נהרוג אותו ואת בתו לפיכך מת כדי שינצל אליעזר ורבקה עכ"ד ע"ש. והנה השתא לפ"ז הא ודאי שפיר היתה כוונתם שלא להכניס עצמם בדבר זה שאם הם בעצמם ישלחוה עמו וגם שהסכימו על הנישואין ג"כ כפיהם אזי צריך שגם הוא יעשה לבתו בעת שהוא משלחה כדרך שעושה לבנות העיר ואם לא יעשה יהרגו אותו ואת רבקה אבל אם הוא לא יתרצה להדיא בפירוש על הנישואין אלא אליעזר יקחנה מעצמו בדבר ה' אז יש לו תקוה להנצל מאנשי העיר כי ישיב להם שהוא אין לו רצון בנישואין הזה כדי שיעשה עמה כדרכו ואליעזר בעל כרחו לקח אותה מעצמו בדבר ה' ולכן א"ל הנה רבקה לפניך קח ולך מעצמך ואנחנו לא נטפל עמך בזה וכאילו אנחנו נכרים וזרים בדבר הזה. גם עוד בכאן לא תעשה שום קידושין אלא אחר שתקח ותלך אז ותהי אשה לבן אדוניך שיקדשנה הוא בעצמו ובכאן לא תעשה כדי שיהיה הענין כאשר דבר ה' ולא כאשר דברנו אנחנו כי אין אנחנו מסכימים לא כך ולא כך ולכן א"ל לא נוכל דבר אליך רע או טוב שרע לא יוכלו לומר בשביל שמן ה' יצא הדבר וגם טוב לא יוכלו לומר בשביל פחד אנשי העיר כדי שאז יאמרו לאנשי העיר אין זה חשוב נישואין מאחר שאנחנו לא הסכמנו בזה ולא שלחנו אותה בידינו אלא הוא מעצמו בא ולקח אות' והנה הקב"ה ידע דטענות אלו לא היו מספיקין לאנשי העיר והיו מקיימין דבר הם שהיו הורגים אותו ואת רבקה לכן המית את בתואל כדי שתנצל רבקה דאז אין להם פתחון פה לאנשי העיר בעת שתלך רבקה מאתם דמי יבעול מאחר שכבר מת בתואל וממילא ניצולה רבקה:

12. Chayei Sara.15

    ובזה יובן בס"ד ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה' וק' למה הוצרך לזכור כאן עבד אברהם ולא אמר כאשר שמע אליעזר את דבריהם ובזה אתי שפיר דאליעזר היה עבד ופסול לקידושין שאין יכול להיות שליח לקדשה והוא בהאי פחדא הוה יתיב פן יאמרו לו קדשנה כאן ואחר כך תלך פן אח"ך לא תיטב בעיני יצחק וישלחנה לנפשה אבל אחד שקדשת אותה לא אפשר לשלחה ובע"כ יקח אותה דאין אחר מעשה כלום ובאמת הוא אינו יכול לקדשה בשביל שהוא עבד אבל אחר שראה שהם מעצמם לא רוצים לקדשה בכאן אז שבח להקב"ה כי לא יהיה דבר זה לפח ומוקש לעכב הענין ולז"א ויהי כאשר שמע עבד אבדהם את דבריה' וישתחו ארצה לה' הזכיר כאן עבד אברהם לרמוז לזה בשביל שהוא עבד אברהם ואינו יכול לקדש וחשש פן בשביל זה יתעכב הענין וכשרא' שדבר זה בטל מעצמו מכחם אז שמח וישתחו לה' ובזה יובן הטעם שהקדים תחלה ואמר עבד אברהם אנכי כדי שלא יאמרו לו לקדש ובזה אתי שפיר דבריו האחרונים אח"ך שא"ל שלחוני לאדוני שאחר שראה שכבר מת בתואל א"כ עתה אין להם פחד אם ישלחו אותו ואת רבקה להדיא ולכן א"ל עתה שלחוני לאדוני דליכא פחד בדבר כלל וגם לא פחד פן יאמרו לו קדש אותה כאן כי אחר שמת אביה הרי היא ברשותה וידע שהיא לא תבקש כזאת:

13. Chayei Sara.16

    הפטרת חיי שרה והמלך דוד זקן בא בימים וכו'. יובן בס"ד דרך דמז כי ידוע שדוד המלך ע"ה הוא המשיח שיבא במהרה בימינו אכ"יר והנה ירמוז על ימי הגלות הזה המר והנמהר אשר כלו כל הקצים ועדיין לא בא. וזהו והמלך דוד הוא משיח צדקנו שיבא במהרה בימינו זקן ר"ל זה כמה שנים משנולד וכמה שנים משבא זמנו לבא ולא בא ונעשה כמו בחינת זקן וידוע מ"ש רז"ל ששה אלפים שנה הוי עלמא ב' אלפים תוהו ב' אלפים תורה ב' אלפים ימות המשיח והכוונה שבשני אלפים האחרונים שהם אלף החמישי ואלף הששי אפשר שיבא המשיח וכל עת וזמן שבשני אלפים אלו הוא זמנו אלא שהדבר תלוי בישראל אם ישראל היו עושים תשובה כראו יהיה אפשר שיבא תכף כשהתחיל אלף החמישי והנה עתה בעו"הר נכנס אלף הששי ג"כ ועבר רוב האלף ולא בא וז"ש בא בימים ר"ל בשני אלפים שיומו של הק"בה אלף והכוונה כבר עבר אלף החמישי כולו ונכנס מאלף הששי ולא בא ויכסוהו בבגדים ר"ל והסיבה שכסוהו להיות נגנז ונטמן בג"ע ולא בא ונתגלה לעיני הכל הוא בבגדים ר"ל בסיבת העונות וזהו בבגדים מלשון בגדה יהודה ולכן ולא יחם לו כביכול להק"בה שאינו לובש קנאה וחימה על או"הע וגואל אותנו כי העונות הם המעכבים הגאולה ח"ו. ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך מלכו של עולם נערה בתולה רמז לשכינה כביכול שהיא עמנו בגלות וצריכים אנחנו להיות כל מגמתינו ובקשתינו בשביל כבוד השכינה דאתתרכת לבר מהיכלא ואז ועמדה לפני המלך בהיכל מלכו של עולם ותהי למלך מלכו של עולם סוכנת שיהיה ייחוד קבה"ו ושכבה בחיקך ושכבה מלשון ירידה ושפיכה כמו ותעל שכבת הטל והכוונה שהשפע אז יורד וישפך בחיקך רמז לירושלים ובה"מק שהם עומדים בחיק העולם שאז עיקר השפע יהיה לישראל דוקא ולא לאו"הע ובזה אז וחם לאדוני המלך מלכו של עולם ע"ד ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני שיתמלא הק"בה חימה על או"הע ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אכ"יר או יובן בס"ד וחם לאדוני המלך רמז שימשך לשכינה ב' שלישי החסד שהם גי' מ"ח וכמו שכתבו המפרשים ז"ל משם רבינו האר"י זיע"א ע"פ ושמתי כד"כד שמשותיך ע"ש וזהו וחם גי' מ"ח אורות שהם ב' שלישי החסד לאדוני המלך השכינה כביכול:

14. Toldot.1

    אלה תולדות יצחק בן אברהם וגו'. יובן בס"ד כי יעקב מלא בוא"ו גימט' קפ"ח ועם האותיות גי' קצ"ג ועשו גי' שע"ו ועם האותיות גי' שע"ט סך הכל גימ' תקע"ב כמנין אותיות אברהם הוא הוליד ליצחק עם האותיות והכולל שעולים ג"כ גימט' תקע"ב בדקדוק וזה רמז בשמותם שאברהם הוליד את יצחק ולא אבימלך ח"ו וז"ש אלה תולדות יצחק בן אברהם יש בהם רמז צפון שאברהם הוליד את יצחק ולא אבימלך ח"ו. ובזה יובן כוונת רש"י ז"ל אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה והכוונה שהגם שיעקב יש לו שם אחר והוא ישראל וא"כ לא יעלה על זה רמז האמור עכ"ז שפיר יכון הדרש יען שבפרשה זו לא נזכר עדיין שם ישראל כי אם שם יעקב דוקא וזהו שאמ' יעקב ועשו האמורים בפרשה:

15. Toldot.2

    ובזה יובן המדרש אלה תולדות יצחק בן אברהם הה"ד עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם ר"ל עטרת זקנים הוא אברהם תהיה מן בני בנים ששמם מעיד שאברהם הוליד את יצחק ויובן בס"ד סיום הפסוק ג"כ ותפארת בנים אבותם והוא שג"כ במספר שמותם יש רמז שהם בני יצחק ורבקה כי יעקב בלא וא"ו גי' קפ"ב ועשו גי' שע"ו סך הכל גי' תקנ"ח וע"ה גי' תקנ"ט כמנין אותיות יצח"ק א"ב רבק"ה א"ם וזהו ותפארת בנים מן שמות אבותם כי שמות אבותם יש בהם רמז על הבנים:

16. Toldot.3

    ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי וגו'. הדקדוק מבואר ויובן בס"ד דהנה היא נתעכבה כמה שנים ולא בא לה הריון והנה בזה העיכוב יש ספק אם היתה העכבה מסיבתה או מסיבת יצחק כי לפעמים ימצא העיכוב מן האשה שהיא עקרה ולפעמים מן האיש שהוא עצמו עקר והאשה טובה והנה כאן שנתעכבה כמה שנים ולא בא לה הריון מסתמ' היה א' מהם עקר או סבה אחרת שאינו ראוי להוליד ואח"ך כשהרתה ודאי עשה הקב"ה עם אחד מהם נס ונעשה ראוי להוליד ואמנם לא נודע עדיין אם ממנה היתה העכבה והקב"ה עשה את הנס עמה או מן יצחק היתה העכבה ועמו נעשה הנס והנה כשהתרוצצו הבנים בקרבה הבינה והכריחה בדעתה שהעכבה לא היתה ממנה והוא שענין רציצת הבנים פי' רז"ל הכוונה כשהיתה הולכת על בתי ע"ז היה בעשו מפרכס לצאת וכשהיתה הולכת על בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת וא"כ השתא מזה יש להבין שיש בבטנה שנים אחד צדיק ואחד רשע והשתא מוכרח להם שהרשע בא מצידה בשביל שהיתה בת רשעים והצדיק בא מצד יצחק שהיה צדיק בן צדיק וא"כ השתא אם העכבה היתה ממנה שהיא עצמה היתה עקרה והקב"ה עשה לה נס ובא לה הריון א"כ איך אפשר שיצא מצידה אחד רשע והלא הקב"ה לא עביד ניסא לשקרי ומאחר שעשה לה נס איך יצא מצדה רשע אלא ודאי שהיא לא היה ממנה שום עכבה כלל אלא היא היתה ראויה להריון ולהוליד והעכבה היתה מכח יצחק שהוא היה עקר וא"כ הנס נעשה אתו עמו דוקא שנעשה לו נס שיהיה ראוי להוליד ומצדו כבר יצא צדיק וא"כ השתא אחר שהכריחה מכח רציצת הבנים שהעכב' מיצחק ולא ממנה התחיל' להתרעם על צערה שהיתה מצטערת ומתאוה ומתפללת על ההריון שהיתה חושבת שהעכבה ממנה והיתה מצטערת תמיד ומתפללת על עצמה שיבא לה הריון ומאחר שהעכבה ממנו א"כ היא מה לה להתטפל ולדאוג בזה הלא יצחק עצמו צריך הוא להתאזר ולהתפלל על עצמו שיהיה ראוי להוליד וזהו שפירש רש"י ז"ל וז"ל א"כ למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון והכוונה למה זה אנכי הייתי מקודם מתאווה ומתפללת על הריון מאחר שאין מצדי שום עכבה והוא לבדו צריך להתפלל על עצמו שיהיה ראוי להוליד ותלך לדרוש את ה' לראות אם כנים הדברים אלו שהכריחה בדעתה אם לאו ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגו' והכוונה לא כמו שחשבת שהעכבה היתה מיצחק ולא ממך אלא לעולם ממך היתה העכבה שאת היית עקרה ומה שיש אצלך אחד רשע אין בזה משום לא עביד קב"ה ניסא לשקרי דזה מוכרח להיות דאלו הם שני גוים ושני לאומים הם וצריך עשו לבא לצורך תקון יעקב שיהיה עשו שואב כל הזוהמא כולה ויעקב יצא מלובן זך ונקי וזהו ולאם מלאם יאמץ וכן צריך להיות ולו נגלו כל תעלומות וזהו מפלאות תמים דעים:

17. Toldot.4

    או יובן בס"ד דרך רמז ויתרוצצו הבנים בקרבה ויתרוצצו לשון רציצה הבנים גימט' ק"ב רמז לק"ב חרובין שהם ג' מילויי עס"מ שהם דין וצריכים תקון ומיתוק ותאמר אם כן שעדיין צריך להם מיתוק ותיקון למה זה אנכי באתי לעולם הלא לא באתי כי אם לתקן ואז ותלך לדרוש את ה' לעשות אופן התקון השייך לשרש נפשה:

18. Toldot.5

    ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. הנה רש"י ז"ל פירש הקב"ה קראו ד"א אביו קראו והנה י"ל למה עשו קראו אותו כל העולם דכתיב ויקראו שמו עשו וליעקב לא קראו אותו כל העולם אלא אביו דכתיב ויקרא שמו יעקב. ויובן בס"ד כוונת ויקרא שמו יעקב חוץ מפי' רש"י ז"ל והוא דהנה עשו קראו אותו כן מפני שראו שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה ולכן קראו אותו הכל עשו כלומר עשוי ונגמר בשערו ויעקב צריך ג"כ לקוראו כן מפני שהיתה ידו אוחזת בעקב עשו ואמנם ההפרש בין עשו ליעקב כי עשו הסיבה שנקרא מכחה עשו לא באה לו בבחירתו שהוא עשאו אלא בריאתו היתה כך שנגמר בשערו מבטן אמו אבל יעקב אע"ה הסיבה שנקרא מכחה יעקב הוא עשאה בבחירתו שאחז בעקב עשו ולא שהיה דרך בריאתו כן ונמצא הגם שיעקב אע"ה הכל קראוהו יעקב מכח אחיזת העקב מ"מ ראוי לומר כאלו הוא עצמו קרא את שמו כן מאחר שהוא עשה הסיבה אשר ממנה נקרא כן משא"כ עשו דדרך ברייתו היתה כך שהיה עשוי ונגמר בשערו ולכן השתא הגם שגם יעקב נמי הכל קראוהו כן עכ"ז כתיב ויקרא שמו יעקב הכוונה דקאי על עצמו כאלו הוא הוא שקרא את עצמו יעקב בשביל שאחיזת העקב היתה ממנו:

19. Toldot.6

    והנה יש לתת טעם בס"ד למה קראהו יעקב ולא עקב כי על שם אחיזת העקב היה צריך לקוראו עקב ולמה הוסיפו לו יו"ד. ויובן בס"ד שהם רצו לעשות זכר ורמז שלם בזה והוא לרמוז נמי שידו היתה אוחזת בעקב. ולכן הוסיפו לו יו"ד שהיו"ד במילואה היא אותיות תיבת ידו וקראו יעקב והוי רמז ידו עקב:

20. Toldot.7

    ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וכו'. לכאורה י"ל איך היה יצחק הצדיק אוהב את הרשע הוא עשו ובודאי כל רז לא אניס ליה. ויובן בס"ד שמן הדרך הוא אם אדם רשע הוא בעל עבירות ואינו רוצה לפרסם רשעתו לפניך מחמת הבושה יותר טוב הוא שגם אתה תעשה עצמך כאלו אינך יודע ברשעתו שבזה אז יש תקוה שלפחות כל זמן שהוא יושב לפניך לא יעשה דבר רע מאחר שהוא מתבייש ממך וכן יש תקוה נמי עוד שאם תספר לו בדברים רבים דרכי מוסר תוכל להחזירו למוטב מחמת הבושה אבל אם אתה מפרסם הדבר שאתה מכיר בו אז הבושה שיש בינך ובינו ג"כ תלך ומו"מ לא ישמע לקול מורים ויעשה בגלוי גם לפניך ובן היה גבי עשו שהיה ערמן ולפני יצחק אע"ה היה עושה עצמו חסיד כיצד מעשרין המלח והתבן ולפי האמת אין לה דין מעשר ומוכרח יצחק אע"ה כשראה שיש לו בושה ממנו אמר יש תקוה שאח"ך יחזור בתשובה ע"י דיברו עמו ולפחות הצלה פורתא הוי שלא יעשה רע בפני אביו כ"א בסתר ולזה אהב אותו כדי להורות שהוא חושבו לצדיק ובזה ישמר לעשות רע בפני אביו וז"ש ויאהב יצחק את עשו אל תחשוב שהיא לגמרי אהבה פנימית מלב ונפש אלא כל זה מפני שראה כי ציד בפיו שהיה ערמן ואינו רוצה שיכיר אביו ברשעתו לכן אהבו לפי שעה לפנים שאמר אולי יש תקוה ממנו שישוב בתשובה מחמת הבושה:

21. Toldot.8

    ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. יובן בס"ד אם הקב"ה רוצה לשלוח לאדם ריוח אלף זהובים אם ישלחם לו בפעם אחת ישמח שמחה אחת אבל אם ישלחם לו בשנים ושלשה פעמי' כל פעם שירויח ישמח גם מאחר שתבא לו בהדרגות לא תהו ביה אינשי כ"כ וכאן אמר ויגדל האיש ואל תחשוב שבאה לו בתכיפה אחת אלא וילך הלוך וגדל בהדרגות עד כי גדל מאד ותחלה ויהי לו מקנה צאן ואח"כ מקנה בקר ואח"ך ועבודה רבה מכל מין ומין ולכן היתה סיבה שויקנאו אותו פלשתים שאם היו רואים שבאה לו הצלחתו בפעם א' לא היו מתקנאים כי היו מתנחמים בדעתם ואומרים כמו שפעם אחת הרויח כ"כ ממון כן אפשר שבפעם אחת יפסיד אבל אחר שראו שבאו לו בהדרגות שבכל פעם שעוסק מרויח א"כ זה הוראה שמזלו תמיד הוא מצליח ולכן נתקנאו בו:

22. Toldot.9

    או יובן בס"ד דרך רמז ויגדל האי"ש גימ' שט"ו ניצוצין ע"ה שהם ז"פ אד"ם שצריך בירור ותיקון וכל ניצוץ וניצוץ מהם וילך הלוך וגדל עד כי גדל מא"ד אותיות אד"ם שנתגדל להיות בחי' אד"ם שלם או מא"ד ד"ת "אדם "דוד "משיח ששלשה אלה הם כלולים זה בזה ובתיקון ניצוצי הקדושה יגדלו גם הם ויבא משיח צדקנו לגאלנו במהרה בימינו אכי"ר וזהו עד כי גדל מא"ד אדם דוד משיח:

23. Toldot.10

    ויאמר אבימלך ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. יובן בס"ד ממנו אותיות ממו"ן וזהו כי עצמת ממו"ן מאד. או יובן בס"ד ממנ"ו ר"ת "מתרין "מזלין "נוצר "ונקה שהשפע בא משם ויובן עוד כי לכן הטעם שהעושר נקרא ממון ר"ת כנז' שהשפע בא משם:

24. Toldot.11

    ויחפרו עבדי יצחק בנחל וגו' ויריבו רועי גרר וגו'. הנה לכאורה י"ל למה בבאר הראשון והשני רבו ובבאר השלישי לא רבו עליה. עוד י"ל למה בבאר הא' והב' כתיב ויחפרו לשון רבים ובבאר הג' כתיב ויחפור לשון יחיד ויובן בס"ד דהנה באר הא' והב' חפרו אותו בתוך הנחל דכן כתיב ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים וא"כ מאחר שהחפירה היתה בנחל אם כן יש טענה לרועי גרר שיהיה להם שותפות בבאר הזה מאחר דחפירת הנחל היא שלהם שהם חפרו הנחל ולולי חפירתם בנחל היו צריכים עבדי יצחק לחפור יותר אבל עתה שחפרו הבאר בתוך הנחל אהני להו חפירת הנחל שלא לחפור הרבה ותכף יצאו המים וא"כ הוי כאלו חפרו הבאר בשותפות והרי הוא של שניהם ולכן רבו עליה לאמר לנו המים ר"ל גם לנו יש חלק במים ולמה תקחו הכל לכם ולא תניחו אותנו לשלוט בו גם אנחנו והנה עבדי יצחק כשראו ככה חפרו עוד באר אחרת בתוך הנחל ולא חפרו במקום אחר כדי להקל עליהם הטרחא שלא יהיו צריכים לחפור הרבה מה שאין כן בנחל שבלא"ה המקום ההוא חפור ונמוך ובחפירה מועטת שיחפרו בתוכו יצאו המים ואמנם לא חששו מרועי גרר שגם עתה יריבו עמם כאשר עשו בתחלה יען כי גם לפי טענתם שדין הבאר החפור בנחל צריך שיהיה בשותפות הנה מ"מ כבר הנה בעתה יש ב' בארות והשתא יש בהם דין חלוקה ורועי יצחק יקחו באר אחד לצרכם ורועי גרר יקחו באר אחד לצרכם כי רועי יצחק רוצים שיהיה באר אחד לצרכם ולא יתערבו עמהם רועי גרר ועתה בפעם שנית כבר נעשה ב' בארות וכל אחד יקח אחד והנה אחר שחפרו באר הב' רבו ג"כ עליה כי רועי גרר אלמים היו ולא רצו לחלוק אלא רוצים שיהיה להם שליטה בשני הבארות ותשאר שני הבארות בשותפות עם רועי יצחק ולא שכל אחד יברור באר לעצמו ואין איש זר אתו אלא רוצים שיהיו ב' הבארות תחת ידם ורועי יצחק לא יחפצו בזה כי הם אינם רוצים להתערב ולהתחבר עם רועי גרר ורוצים שיהיו מופרשים מהם ולכן הוכרח יצחק אע"ה להתחכם אז ולהתעתק מאותו הנחל ולחפור באר במקום גבוה שלא היה בו חפירה מעולם כדי שלא יהיה להם עוד פתחון פה לרועי גרר לטעון בו דין שותפות ולכן עתה בפעם ג' לא רבו עליה כי לא נשאר להם פתחון פה לטעון בו דין שותפות ולכן השתא ניחא דבבאר הג' כתיב ויעתק משם ויחפור באר אחרת אבל בבאר השני לא כתיב ויעתק משם אלא כתיב ויחפרו באר אחרת סתם והיינו טעמא משום דבאר השני חפרו אותו ג"כ בנחל ולא נעתקו מן הנחל אבל בבאר הג' כתיב ויעתק משם ר"ל שנעתקו מן הנחל שהוא מקום חפור וחפרו במקום אחר שלא היה בו חפירה מעולם. וגם השתא בזה ניחא שבבאר הראשון כתיב ויחפרו וכן בבאר השני כתיב ויחפרו אבל בבאר הג' בתיב ויחפור לשון יחיד לרמוז דבבאר הזה לא יש בו שום חפירה מזולתו אלא כל החפירה של יצחק היתה משא"כ בבארות הראשונים שהיתה בהם ג"כ חפירת אנשי גרר והוא חפירת הנחל ודוק כי נכון הוא בעזה"י:

25. Toldot.12

    ויריבו רועי גרר לאמר לנו המים. לכאורה י"ל כי תיבת לאמר אין לה מובן כי אינו לאמר לזולת והול"ל ויריבו רועי גרר ויאמרו לנו המים ומאי תיבת לאמר. ויובן בס"ד דהנה רועי גדד תחלה היו אוהבים עם רועי יצחק ואמנם הם היו צרי עין וכשראו שחפרו ויצא באר מים חיים צרה עיניהם בזה ורוצים ליקח הבאר להם והנה דרך האוהבים שלא להקפיד זע"ז וכ"ש כי הכא שהם חפרו ומצאו הבאר ואיך אפשר לרועי גרר להקפיד עליהם בזה שלא להניחם לרועי יצחק להשקות מן הבאר ולעכב הכל לצרכם כי בזה יהיה זילותא ובזיון להם שיהיו נראים כצרי עין לכן התחכמו לעשות תחלה מריבה עמהם בשביל דבר אחר כדי שאח"ך אם יקפידו עליהם ולא יניחום להשקות מן הבאר כי יאמרו להם לנו המים אין נראים צרי עין כי דרך העולם אחר שנעשו שונאים זה לזה להקפיד אפילו על דבר כל דהוא ואינו נראה בזה צר עין כי הכל יודעים שמחמת המריבה שביניהם הוא עושה כן עמו להכעיס ומקפיד עמו אפי' בדבר כל דהוא כדי לנקום ולנטור ממנו ולא מחמת צרות עין וגם כאן מאחר שכבר עשו מריבה זע"ז א"כ הגם שההקפדה על מים בעלמא היא נראית כצרות עין מ"מ במקום קטטה ומריבה אינה נחשבת כך ואז יוכלו למונעם בלתי להשקות מן הבאר ולא יבישו ובאמת שהם לא עשו זה אלא מחמת צרות עין וז"ש וידיבו רועי גרר עם רועי יצחק שעשו עמהם מריבה לפנים והכוונה שעשו איזה המצאה כדי שיבואו לידי מריבה בשביל איזה דבר ולא שבאמת יש להם לעשות עמהם מריבה אלא לא עשו מריבה אלא בשביל כדי לאמר אח"כ לנו המים וכדי שלא יהיו נראים כצרי עין לכן עשו תחלה מריבה עמהם ואז אם יאמרו אחר כך לנו המים וימנעום מלהשקות מן הבאר לא יהיה נראה לעיני העולם כצרות עין אלא בשביל להכעיס להם.

26. Toldot.13

    ויהי כי זקן יצחק וגו'. יובן בס"ד דרך רמז כי זקן יצחק הוא רמז לגוף ותכהין עיניו מראות ר"ל מה שטבע העין לראות בחמדת העולם ותאוות התענוגים הנה עתה כשהזקין כהו עיניו מראות בכל אלה כי טבע הזקן להיות מואס בכל מראה החמדה של עו"הז ויקרא את עשו בנו הגדול רמז ללשון שכל המעשים תלויים בו אשר שייכים לשמים ממעל ואשר שייכים לארץ מתחת וכל התיקוני' נגמרים ונעשים בו והוא בנו הגדול שהבנין שלו הוא על ידו וכמ"ש מות וחיים ביד לשון. ויאמר אליו בני ר"ל אתה הוא הבנין והקיום שלי ויאמר לו הנני לעשות רצונך ואנכי מוכן ומזומן לעבודתך. ויאמר הטעם הוא זקף גדול לרמוז שצריך לו זקיפה גדולה לע"הב והכוונה שצריך עוד כמה מצות ומע"ט שיהיה לו בהם זקיפה גדולה לעו"הב. הנה נא זקנתי ר"ל אף על פי שאתה רואה אותי זקן הנה נא זקנתי כלומר בענייני עו"הז שהיא נא עתה נראה זקנתי אבל בענייני עו"הב עדיין אנכי קטן שלא עשיתי כמצטרך וזהו נא דייקא ר"ל בעו"הז שהיא נא. ועתה הטעם קדמא וידוע שהתשובה נקראת עתה לרמוז שקודם כל תיקון ועשיית מצוה צריך תשובה שאיך טובל ושרץ בידו ולכן הטעם של ועתה הוא טעם קדמא ר"ל קודם הכל תעשה תשובה ואחר שתעש' אז שא נא כליך רמז לאורות הנקראי' שבירת הכלים וכמ"ש לעיל בהפטרת וירא בס"ד ע"ש וזהו שא נא כליך שתתקנם ותנשא ותעלה אותם. תליך ר"ל שאתה תלוי בהם כי תכלית ביאת הנשמה לע"הז ובריאת האדם כדי לתקן שבירת הכלים. או תליך שאתה תלוי בהם כלומר שהם שורשך קשתך ר"ל כי הם הכלי זיין והקשת שלך שבהם אתה מורה חצים וחרבות לשבר כח הסט"א ובהם תהרוג הקליפות ע"י התיקון. וצא השדה וצודה לי ציד כלומר שתברר ניצוצי הקדושה מן הקליפות בסוד מחצדי חקלא כי תרגום שדה חקל. או ירמוז בס"ד וצ"א רמז לשם הו"יה ב"ה ושם אדנ"י שהם גי' צ"א השד"ה ע"ה גי' שט"ו רמז לשט"ו ניצוצין קדישין כאשר כתבנו לעיל והכוונה שתחבר שט"ו ניצוצין קדישין עם שם הו"יה ב"ה ושם אד"ני שהם גימט' צ"א וזהו וצ"א השדה. ועשה לי מטעמים לעו"הב כאשר אהבתי מהתקוני' והבירורים האלו והביאה לי ואוכלה לעו"הב. ואמר והביאה לי הכוונה שלא יחטא אח"ך ואז יהיה יגיעו לאחרים ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו' אלא יתמיד בצדקו ואז יהיה יגיעו לו לעצמו וזהו והביאה לי ואוכלה לי דייקא. בעבור תברבך נפשי שאם הגוף והאברים עובדים הש"ית באמת וכתמים אזי הנפש משבחת ומברכת אותם ואינה חפצה להפרד מהם וכמו שמצינו בנפש מרע"ה שלא רצתה לצאת מגופו של מרע"ה. ורבקה רמז לנפש שומעת בדבר יצחק הוא הגוף את עשו בנו הוא הלשון וכאמור ואז וילך עשו הלשון לצוד ציד ניצוצי הקדושה ע"י עסק התורה והתפלות והברכות להביא לקדושה כי הרוצ' ליטהר מסייעין אותו ומובטח הוא שיעשה:

27. Toldot.14

    וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים וגו' והביאה לי ואוכלה וגו'. דקדק רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בתיבת לי לכאורה שפת יתר צודה ליעשה לי הביאה לי והיה די לומ' וצודה ציד ועשה מטעמים והביאה ואוכלה ולמה דקדק לומר בכל דבר תיבת לי והרב ז"ל פי' לפי דרכו ע"ש. ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב שתי ידות ז"ל בפ' זו דעשו נולד במאדים ולכך נאמר ויצא הראשון אדמוני. עוד הביא שם מדברי הש"ס דהנולד במאדים גנבא הוא ולא אכיל מדיליה ולא שתי מדיליה ע"ש והנה כאן פחד יצחק אע"ה שמא יביא לו מן הגזל והגם שצוהו בפירוש שלא יביא מן הגזל עכ"ז בהכרח יהיה נכשל להביא מן הגזל כי כן הוראת הכוכב שלו שיהיה גנב ולא אכיל מדיליה ולא שתי מדיליה ולכן התחכם יצחק אע"ה לצוותו שלא יעשה הצידה כי אם לו לשמו וגם שלא יהנה עשו מאותה אכילה דהיינו שלא יבשל הרבה לצרכו ולצורך אביו אלא שהכל יהיה לאביו והוא לא יאכל כלום מצידה זו כדי שאז לא יהיה נשפט במעשה זאת כפי הוראת הכובב שלו שיהיה נכשל בגזל כדי שיהיה אכיל ושתי דלאו דיליה אלא הכל יהיה על שם יצחק אע"ה ובודאי יזדמן לו בהיתר ולא באיסור ולכן דקדק לומר וצודה לי ציד לי לשמי וגם אתה אחד כך לא תהנה מזה אלא ועשה לי מטעמים לי דייקא ולא תעשה גם לעצמך גם והביאה לי דייקא ואוכלה אני לבדי ולא אתה ג"כ עמי כדי שיהיה הכל לצרכי ולא יהיה לך התערבות בזה ואז יש תקוה שתוכל למצוא כל זה בהיתר ולא מן הגזל כפי הוראת הכוכב שלך:

28. Toldot.15

    בשמוע עשו את דברי אביו וגו' ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי. לכאורה יל דאיך עשו שהוא גברא אלמא ורע בליעל תכף ומיד יודה בברכה של יעקב ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי דמדברים אלו מוכח שהודה בברכה של יעקב אלא שרוצה שגם לו יברך ומה גם דעשה עצמו בזה טפל ליעקב דכן משמע לשון גם שא"ל ברכני גם אני והלא היה לו תחלת הכל לטעון טענה אלימתא שיעקב לקח הברכות במרמה ולא זכה בהם והיה צריך לחזור בהם יצחק ח"ו ולעשות בו משפט ח"ו על הרמאות ושיחזור ויברך באותם הברכות לו דוקא ואיך תכף הודה ולא טען כלום ואדרבה עשה עצמו טפל ואמר גם אני ויובן בס"ד טעם לזה והנה תחלה נקדים דברי המדרש והביאו הדב פני דוד ז"ל וז"ל כיון שהזכיר לו בשר בכה אמר אני שנתן לי עדשים לקח בכורתי אתה שהאכילך בשר לא כ"ש עכ"ל ע"ש. והנה לכאורה דברי עשו אלו צריך הבנה דמדבריו נשמע שחושד את אביו שידע בו שהוא יעקב וברכו מכח ששחדו בבשר שהביא לו דכן משמיעים דבריו שא"ל אתה שהאכילך בשר לא כ"ש שתתן לו הברכות ואי לאו הכי כוונתו מאי כ"ש הוא דקאמר ליה ואיך יתכן לומד זאת שחשד את אביו שידע בו שהוא יעקב וברך אותו ולא עמד בדבורו שהבטיח לעשו בשביל בשר שהביא לו ומה גם דהרי גם עשו הוא הלך להביא לו בשר. ואמנם יובן בס"ד שעשו ראה מה שעשה לו יעקב אע"ה בעת שקנה ממנו הבכורה שעשה המכר חזק ואמיץ ככל דרכי ההקנאות ובשבוע' ג"כ כדי לצאת ידי חובת כל הסברות ושיהיה המכר קיים ואמיץ כפי הדין אליבא דכ"ע ומזה הבין והכריח בדעתו שיעקב אע"ה כ"כ ממונו חביב עליו דמשום כדי שלא להפסיד העדשים על חנם עשה המכירה חזקה כפי הדין ככל דרכי ההקנאות כדי שאח"ך לא יוכל עשו לטעון ולערער על מכירת הבכורה ואז לא תהיה אכילת העדשים שהאכילו על חנם כי עשו מרוב שהבכורה היתה בזויה אצלו כדכתיב ויבז עשו את הבכורה לכן לא נכנס בדעתו שהחיזוקים שעשה יעקב בשביל יקר הבכורה כדי להחזיק בה אלא חשב שיעקב מצד עצמו אין לו כ"כ חפץ בבכורה ורק בשביל כדי שלא להפסיד עדשים בחנם עשה זאת. והנה עתה כשהבין שיעקב בא במרמה ולקח הברכות לא נצטער מזה כ"כ כי אמר ודאי יש לו טענה גדולה לטעון על יעקב ולחזור וליקח ממנו הברכות מאחר שיצחק ברכו בטעות ח"ו שבא במרמה וחשב שהוא עשו ובודאי שלא קנה הברכות ואמנם כיון ששמע שהביא יעקב ליצחק בשר התחיל לצעוק ולבכות כי אמר ודאי כבר נד ולד יען כי אני יודע ביעקב שממונו חביב עליו ולא שדי זוזי בכדי יען שאני רואה בעת שנתן לי עדשים לא קבל ליתן בחנם אלא עשה במה חיזוקים בדרכי הקנאות ולקח הבכורה כפי הדין במעט עדשים ואם על מעט עדשים כ"כ הקפיד שלא יפסידם בחנם ועשה לזה כמה חיזוקים עד שלקח הבכורה כפי הדין אתה שהאכילך בשר שהוא שוה ממון יותר מן העדשים לא כ"ש שעשה כמה מיני חיזוקים כפי הדין באופן שלא אוכל לערער עליו אח"ך כי הוא ת"ח ומי יודע מה עשה המצאות וחיזוקים כדי לקיים הברכות בידו כפי הדין ולבטל טענתי כי ודאי לא נעלם מעיני יעקב שיש לי אח"ך טענה כזאת עליו ואיך יקבל להפסיד בשר על חנם ובודאי עשה חיזוקי' ועניינים המועילים לפום דינא כדי לבטל מעליו אח"ך כל מיני ערעור ולכך בכה שידע בזה שודאי לא נשאר בידו טענה על יעקב שודאי יעקב עשה הענין חזק בפי הדין בקשר אמיץ ולכן השתא אחד שבכה תכף ומיד אמר ברכני גם אני אבי שהודה בברכות של יעקב כי אמר מה לי לערער ואח"ך יבא יעקב ויסתור ערעורו בכמה חבילות של סברות וטענות המועילים לפום דינא ומי יבא אחרי המלך ובפרט שיעקב חכם ועשו עם הארץ ולכן אמר עשו בדעתו יותר טוב הוא להודות בברכת יעקב ולבקש ברכה אחרת לעצמי ולא עת לעסוק עתה בטענות ותביעות עם יעקב ואח"ך יצא קרח מכאן ומכאן ולכן תכף הודה ואמר ברכני גם אני אבי:

29. Toldot.16

    את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. לכאורה י"ל תיבת עתה שפת יתר הוא והו"לל והנה לקח ברכתי ומה בא לדייק בתיבת עתה. ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשה זו וז"ל נעיר עוד על שאלת רבים מגדולי המפרשים ע"ה מה ראה יצחק אע"ה לבחוד את עשו לברך אותו בטובות נשגבות כאלה מטל השמים ומשמני הארץ הלא גם אם נחליט שלא היה מחזיק אותו לאיש רשע עכ"ז וכי לא ידע כי אחיו הקטן טוב ממנו וא"כ מדוע משך עצמו מלברך את יעקב איש תם בברכות וטובות העולם. ואחשוב בהתרת הספק הזה ע"ד עשיר גדול שהיה לו כמה ענייני מסחר ואמר כל אות הרבה והיה לו ג"כ בית אכסניא מוכרה מאכלות ומשקים ולא היה עוד בעיר ההיא בית אכסניא זולתו ע"פ משפט שר העיר והיו לו שני בנים אחד חכם וישר והשני זולל וסובא מבזבז נכסיו ויהי ביום הנחילו את בניו את אשר לו נתן לבנו השכור כל נכסיו ולבנו הב' לא נתן בלתי בית משתה היין אשר לו. וישאלוהו על עילת הדבר וענה ואמר הלא ידעתם כי מטבע האב לחוס על בנו גם כי נבל בן מביש להיות עצם מעצמיו ובשר מבשרו על כן יעצתי בחכמה להשביע אותו על כל פנים על זמן מועט בהון עושרי וסגולתי אמנם ידעתי גם ידעתי כי לא לו יהיו כי לקץ הימים יהיה הכל ביד בני החכם והנבון כי זה יתן בכוס עינו ולבו שם כל הימים כדרכו מאז וזאת לא ימצא בלתי ביד בני המשכיל וכל אשר לו יתן בעד משתהו לא כן אם אתן כל הוני ורכושי לבני החכם ולו אתן את בית היין מה ממנו ישיג כל ימי צבאו כי מעודו לא יחפוץ ולא יבקר אחר ממסך הוא הדבר והוא הענין ביעקב ועשו שעליהם נאמר ולאום מלאום יאמץ ר"ל כח ועוצם האחד הוא מסבת דלות הב' ורפיונו היינו כי כשיהיה האחד דאוי לאבד סגולת טובותיו ע"פ דעת מעשיו יקחם ית"ש ויתנם לאחיו הטוב ממנו ולכן עלה על לב יצחק אע"ה לברך את עשו ברוב ההון ולתת כל טוב העולם בידו ואת יעקב יברך בכאשר תריד והכוונה כשיחטא עשו יקח יעקב ברכתו ממנו וקרוב הדבר כי עשו יחטא ואשם כל שעה להיות כל המעשים הרעים נמשכים לרגלו וכרוכים בעקבו ומדי עברו יאציל מברכתו ליעקב עד כי לזמן קרוב יהיה כל טוב עשו ביד יעקב ואך בזאת ימלא רצון שניהם איש איש כברכתו הנאותה אליו לא כן אם בהפך עכ"ד הרב ז"ל שם ע"ש דפח"ח. ונמצא לפי טעם המשל והנמשל הנז' הנה הגם שיעקב אע"ה לו נאות הברכות עכ"ז צריך שתחלה יהנה מהם עשו ואח"כ כשיחטא עשו ויאשם עד שתתמלא סאתו אזי יקחם יעקב וז"ש עשו את בכורתי כבר לקח והנה עתה לקח ברכתי עתה דייקא דהגם שגם אנכי ידעתי כי הברכות ראויות אליו ולא אלי עכ"ז לא בא הזמן והעת שיקחם הוא ועכ"פ צריכים להיות אתי תחלה ליהנות בהם זמן מה עד אשר יבא העת שבהכרח יקחם מאתי וזהו והנה עתה דייקא שעדיין לא בא לידי כלום לקח הכל:

30. Toldot.17

    הן גביר שמתיו לך וגו' ודגן ותירוש סמכתיו וגו'. לכאורה צריך להבין פירוש אומרו סמכתיו דמשמע סמך בעלמא ולא בא הכל מכחו ובענין הגביר אמר הן גביר שמתיו לך משמע דהכל מכחו היה שהוא שמו גביר ע"י ברכתו גם עוד שארית הפסוקים צריכים הבנה וקישור זה בזה. ויובן בס"ד דהנה מן הראוי הוא שיעקב אע"ה יזכה בכל ההבטחות והברכות שברך הקב"ה את אברהם אע"ה בנתינת הארץ ובעושר ובבנים מאחר דאברהם אע"ה ניצול מכבשן האש בזכות יעקב דכתיב ויעקב אשר פדה את אברהם וא"כ מאחר דניצול בזכותו ראוי הוא שיקח כל הברכות לעצמו והוי כאלו נתברך יעקב מהקב"ה ולפ"ז יעקב אע"ה לא היה נצרך לברכת יצחק אע"ה לברכו בעושר ונכסים ונתינת הארץ כי הוא יש לו לזכות בכל זאת מכח אברהם אע"ה עצמו ורק תהני ליה הברכה של יצחק אע"ה בזה לחזק ולאמץ הברכה בידו כדי שמדת יצחק שהיא גבורה ודינא תקיפא ג"כ תסכים בזה ולא יצא עליו ערעור ואמנם בענין הברכה שברכו שיהיה גביר לאחיו וישתחוה לו הנה כח זה בא לו מברכת יצחק דוקא ולולי ברכת יצחק שברכו בזה לא היה לו כח זה להיות גביר על אחיו הגדול. ובזה יובן בס"ד דברי יצחק אע"ה ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך אני מכחי היה זה ע"י ברכתי וגם ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים אני הנותן מכח ברכתי היתה זאת ואמנם בענין הדגן והתירוש שברכתיו מטל השמים ומשמני הארץ ברכה זו לא באה לו מכחי אלא כבר הוא יש לו לזכות בהם מכח אברהם אע"ה עצמו שהוא בעל הברבות העיקרי ורק אני בברכתי סמכתיו בזה שחיזקתי אותם בידו ולא אנכי הנותן ממש וא"ב ולך איפה מה אעשה בני דמאחר שברכתיו שיהיה גביר וכל אחיו יהיו לו לעבדים א"כ אתה נעשית עבד לו. וכל מה שאברך אותך ממילא הוא יזכה בו דכל מה שקנה עבד קנה רבו והנה עשו לא נכנסו הדברים האלו בדעתו על בוריין וחשב שאביו רוצה לדחותו בקש כדי שלא לברכו וחשב שאם ירצה יצחק לברכו אפ' לו לברכו ולכן חזר ואמר אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי ומאחר שחשב שאביו אפ' לו לברכו אלא שרוצה לדחותו בדברים אמר מה זה היה לו להיות נהפך לו לאכזר אחר אותה אהבה שאהבו ואמר בדעתו אין זה כי אם עונותיו ילכדונו את הרשע ויתכן שעל רוב עונותיו שעשה נעשה עליו קטרוג בשמים ונהפך לב יצחק עליו כאכזר לכן אז וישא עשו קולו ויבך שאמר בדעתו כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו ולכן בכה אולי יהיה עת רצון לשוב לב יצחק לרחם עליו ולכדכו והנה כשראה יצחק אע"ה שדבריו לא נכנסו באוזן עשו וחשב שאפשר לו לברכו ואינו מברכו לכן מה עשה קם וא"ל דברים דמשתמעי לתרי אנפי דהיינו שנראים לעיני עשו שהם ברכות ואמנם האמת הוא שאין בהם ברכה לעשו כלל והוא דא"ל הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועשו יבין מזה שברכו שיהיה לו משמני הארץ ומטל השמים ואמנם באמת שזה אינו דלא א"ל יתן לך האלהים משמני הארץ ומטל השמים וכמו שברך את יעקב אע"ה אלא א"ל משמני הארץ יהיה מושבך והכוונה שיעקב אע"ה שהוא בעל הקרקע והזריעה ישב בתוך העיר בביתו ובחומותיו ועשו ובניו שהם עבדים לו ישבו בתוך שדות וכרמים אשר שם הוא משמני הארץ שהארץ ההיא מוציאה פירות וצריכה לטל השמים ועשיו ובניו שם יהיה מושבם כדי לעבוד שם עבודת הקרקע לחרוש ולזרוע לקצור ולנטוע ולשמור הפירות והזרעים כדרך האריסים היושבים כל ימיהם בתוך השדות וכרמים לעבור עבודתם והם יביאו את הכל מוכן ומזומן לבעלי השדה וכרם וכן עשו וזרעו כך יהיו עסוקים כל ימיהם במלאכת יעקב אע"ה ושם יהיה מושבם ויעקב אע"ה וזרעו יושבים שקטים ושאננים בעיר דלתיים ובריח בביתם ובחומותם בחצריהם ובטירותם ומלאכתם נעשית ע"י אחרים וזאת כוונת יצחק אע"ה משמני הארץ יהיה מושבך המושב שלך יהיה שם אבל לא שלך יהיה וכן הוא ומטל השמים מעל שג"כ מושבך יהיה שם ופירש הדברים יותר ונתן טעם לזה מה שצריך להיות מושבו שם בשביל שאתה על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד ולכן צריך אתה לישב שם לשמור הפירות והזרעים לאחיך בכח חרבך ואמנם והיה כאשר תריד אז ופרקת עולו מעל צוארך והוא כתרגומו שתרגם אנקלוס ויהא כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צוארך ועשו הרגיש קצת בברכה זאת שהיא איננה ברכה כלל וכאלו לא ברכו ולכן אז וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ר"ל על ברכה זו שברך יצחק את עשו וא"ל משמני הארץ יהיה מושבך וגו' ואז ויאמר עשו בלבו וגו'. ובזה ההמשך אשר פירשנו בס"ד הפסוקים הנה בזה יתורץ עוד כמה דקדוקים אשר יש לכאור' לדקדק בפסוקים אלו והוא דמאחר שיש ליצחק במה שיברך לעשו משמני הארץ וכו' למה לא ברך אותו מתחלה בזה ולמה א"ל ולכה איפה מה אעשה בני והלא אפשר לו לברכו כאשר ברכו לבסוף ובודאי שלא היה נעלם מעיני יצחק אע"ה בתחלה מה שעשה לבסוף ועוד למה אמר הפסוק ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך וגו' ולא נזכר בזה לשון ברכה והול"ל ויברך יצחק את עשו הנה משמני הארץ יהיה וגו'. גם עוד י"ל במ"ש הפסוק אח"כ וישטום עשו את יעקב על הברכה וגו' דאם הכוונה על הברכה שברך יצחק את יעקב למה השמיענו הפסוק דבר זה פה והו"ל לכתוב זה קודם כששמע עשו דברי אביו ויצעק צעקה גדולה וגו' והו"ל לומר וישטום עשו את יעקב ואמנם כפי האמור בס"ד הכל יתורץ ממילא דבאמת ברכה זו של יצחק שברך את עשו היא אינה ברכה כלל ופירוש הדברים כמו שכתבנו בס"ד ולכן א"ל תחלה ולכה איפה מה אעשה בני ואמנם לבסוף כשרא' שעודנו עשו מבקש ממנו ברכה א"ל דברים אלו כדי להפיס דעתו לפי שעה שיבין שהם ברכה ולכן לא כתיב ויברך יצחק את עשו אלא ויען יצחק ויאמר אליו וגו' ר"ל אין זה כי אם אמירת דברים בעלמא ולא ברכה והנה עשו הגם שודאי שנא את יעקב בשביל הברכה שלקח ממנו מ"מ כל עוד שיש תקוה לעשו שגם לו יברך אותו אביו לא היה לו שנאה בלבו עם יעקב בגדר שירצה להרגו ואמנם אחר שראה עשו הברכה שברך אותו יצחק והרגיש לבסוף בה שהיא אינה ברכה כלל א"כ הוא נעשה עבד ליעקב ולא הרויח שום ברכה מאביו לכן אז וישטום עשו וכו' עד גדר שאמר עשו בלבו יקרבו וכו' ואהרגה את יעקב וגו':

31. Toldot.18

    ובזה יובן בס"ד עוד רמז בדברי יצחק אע"ה שאמר ראה ריח בני כריח שדה "אשר "ברכו "יי ר"ת אב"י לרמוז שהברכה יש לו לזכות בה מכח אברהם אשר בזכותו ניצול מכבשן האש דכתיב ויעקב אשר פדה את אברהם:

32. Toldot.19

    הפטרת תולדות בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא יובן בס"ד ע"ד דאיתא במדרש רבה פ' צו ושם כתוב המעשה בלשון תרגום ואנחנו נעתיקנה בלשון המקר' והוא דרבי מאיר היה יושב ודורש בלילי שבת בבית המדרש והיה שם אשה אחת יושבת ושומעת דרש מפי ר"מ זיע"א ונתעכבה בבית המדרש עד שסיים ר"מ הדרש שלו והלכה לביתה וראתה שכבר הנרות כבו שעבר זמן הרבה מן הלילה ולא באה לביתה א"ל בעלה היכן היית א"ל הייתי יושבת ושומעת דרשה מן הדרשן א"ל כן וכן שהוא לשון שבועה שלא תכנס לבית עד שתלך ותרוק בפניו של הדרשן ואותו האיש היה רשע ורצה לצערה שידע שא"א לה לעשות כן והיא הלכה וישבה חוץ לביתה במקום אחר ג' שבתות כי אינה יכול' ליכנס לביתו מאחר שנשבע שלא יכניסנ' עד שתלך ותרוק וכו' כיון שעברו ב' וג' שבתות א"ל השכנות שלה עד עתה אתם בכעס זע"ז קומי עמנו ואנחנו נלך עמך אצל הדרשן ונעשה לך איזה תקנה כיון שבאו אצל ר"מ צפה ר"מ ברו"הק את כל המאורע וידע ברו"הק בשביל מה באו אצלו ואזי כשבאו אצלו א"ל ר"מ כלום יש בכם אשה שיודעת ללחוש על העין שהמנהג היה להם שמי שיש לו כאב העין לפעמים אומרים לחש על עינו ומתרפא ומנהגם היה שזה הלוחש ירוק ז' פעמי' על העין בעת שלוחש ולכן עשה עצמו ר"מ כמי שעיניו כואבים ורוצה אשה שתעשה לו לחש על עינו ואזי אמרו השכנות לאותה האשה הנה עתה שהוא רוצה שילחשו על עיניו תקומי ותלחשי וממילא תקיימי דברי בעליך שהלוחש מוכרח שירוק כיון שבאה אותה האשה לפני ר"מ לעשות לו כך נתייראה ממנו מפני הבושה שהיתה בושה ממנו א"ל רבי אין אנכי חכמה ובקיאה ללחוש על העין א"ל ר"מ אפי' שאין את יודעת ללחוש עכ"ז את תרוקי בעיני ז' פעמים וממילא תתרפא עיני ואז עשתה האשה כן ורקתה בעיניו ז' פעמים. אח"כ א"ל תלכי ותאמרי לבעליך את אמרת פעם אחת ואני עשיתי שבע פעמים א"ל תלמידיו רבי כך מבזים את התור' לא הוה לך למימר לחד מינן למלחש לך א"ל לא דיו למאיר להיות שוה לקונו דתני ר' ישמעאל גדול השלום ששם הגדול הנכתב בחדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו ע"כ תורף המעשה אשר כתוב במדרש הנז'. ונמצא לפ"ז שאפי' שר"מ היה חכם וחייבים הכל בכיבוד תורתו אפ"ה זלזל בכבודו ח"ו בשביל שלקח ק"ו מן השם הקדוש הנכבד הנכתב בקדושה שאמר הקב"ה ימחה על המים בשביל שלום איש ואשתו וכ"ש הוא שצריך לזלזל בכבודו בשביל שלום איש ואשתו ובזה יובן בריתי היתה אתו רמז לת"ח שהתורה היא שוכנת אצלו והיא אצלו החיים והשלום כמ"ש כי מוצאי מצא חיים וכתיב כי חיים הם למוצאיהם וגם היא שלום לו ולכל העולם כי ע"י התורה שיש בעולם אין אדם יכול להזיק או לגזול את חבירו וכמ"ש הפ' דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וזהו בריתי היא התורה היתה אתו אצל הת"ח והיא החיים והשלום. ואתנם לו מורא וייראני שנתתי את הכני אדם לו מורא ר"ל שחייבים הכל לירא מן הת"ח כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואפילו שנתתים לו מורא שהכל יראים ממנו עכ"ז הוא לא זחה דעתו עליו אלא וייראני שנכנע לפני לעשות מצותי כל הימים ומפני שמי נחת הוא השם הנכתב בקדושה שאמרה תורה ימחה על המים בשביל השלום לכן נחת הוא שגם הוא נכנע והשפיל עצמו להדבות שלום בעולם:

33. Toldot.20

    תורת אמת היתה בפיהו וגו'. איתא בילקוט תורת אמת היתה בפיהו שלא טימא את הטהור ולא טהר את הטמא ועולה לא נמצא בשפתיו לא אסר את המותר ולא התיר את האסור הנה לבאור' חלוקה אחת מיותרת שעיקר השבח הוא שלא טיהר את הטמא וכן באידך העיקר הוא שלא התיר את האסור אכל מה שלא אסר את המותר אין זה כ"כ מן השבח דאפי' היה אוסר את המותר לא היה זה לו לעון דיש לעשות כן לפעמים לספיקא דאוריית' שהוא לחומרא וא"כ למאי אצטריך לומר ב' חלוקות ויובן בס"ד לפרש ע"ד דאיתא במשנה דתרומות פ"ו משנה א' האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל אחד השותה ואחד הסך אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה ישלם חומשה וחומש חומשה ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקני' והם נעשים תרומה והתשלומין תרומה וכו' ע"ש. נמצא דמי שטעה ואכל תרומה בשוגג צריך לשלם הקרן והחומש מחולין שהם מתוקנים ר"ל שהפרישו מהם תרומות ומעשרות ואותם החולין שישלם הם נעשים תרומה ממש ואסורים לזרים ואם חזר ואכלם ג"כ חייב לשלם ולפ"ז אם אחד הורה דין על תרומה שהיא חולין ומותרת באכילה ואכלה ואח"כ נודע לו שטעה בהוראתו ונמצא שאכל תרומה שחייב לשלם מחולין מתוקנים וכשישלם אותם החולין אזי יהיו תרומה ממש ואסורה לזרים הנה זה נמצא זה גרם לאסור את המותר מכח שמתחלה טעה להתיר את האסור והכוונה כי ע"י שטעה להתיר את האסור שהתיר התרומה שהיא אסורה לזרים הנה דין גרמא שאח"כ אסר את המותר כלומר הוצרך אז לאסור את החולין המתוקנים שהם היו מותרים להביאם תשלומין ולעשותם תרומה לאוסרן לזרים ונמצא שמי שטועה להתיר את האסור הוא גורם ממילא לאסור את המותר בעל כרחו שלא בטובתו וכמו האי גוונא וא"כ מי שנזהר בזה שלא להתיר את האסור ממילא לא יבא לידי מדה זו לאסור את המותר וכן גבי ההיא חלוקה דטהר את הטמא שעל ידי שטהר את הטמא א"כ זה הטמא הלך ונגע בטהרות בחשבו שהוא טהור כהוראת החכם ובאמת שהוא טמא והטהרות שנגע בהם נטמאו ונמצא ממילא שטמא את הטהור ולכן הוצרך לומר בכל דבר ב' חלוקות והכל חדא איהו והיינו שלא טמא את הטהור מפני שהוא נזהר ולא טהר את הטמא ולכן לא בא לידי מכשול זה וכן באידך ג"כ הב' חלוקות המה אחד והוא שלא אסר את המותר מפני שהוא נזהר בהודאתו ולא התיר את האסור והכוונה שלא התיר את התרומה כדי שיצטרך אח"ך לעשות החולין תרומה. ובזה יובן רמז הפסוק משימים מר למתוק ומתוק למר והכוונה שע"י שמשימים מר היא התרומה שהיא מר לזרים למתוק ר"ל להתירה לזרים כחולין שהוא מתוק להם ולכן יהיו נצרכים אח"ך לשים מתוק הוא החולין למר שיהיה לו דין תרומה.

34. Vayetzei.1

    והנה ה' נצב עליו. יובן בס"ד הנה אם תחלק מספר שם יע"קב ז' ז' יעלה כ"ו פעמים ז' כי כ"ו פעמים שבעה גי' קפ"ב נמצא מספר השביעיות הם כמספר שם הו"יה ב"ה שעולה כ"ו וז"ש והנה ה' נצב עליו דייקא:

35. Vayetzei.2

    והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו'. יובן קישור הפסוקים דידוע מה שהקשו המפרשים ז"ל איך שכר מצות בהאי עלמא ליכא והא כתיב ביומו תתן שכרו ואדרבא צריך לשלם בעו"הז ותירצו דהמצות נצטוו ישראל ע"י שליח הוא מר"עה וק"יל השוכר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו לא השליח ולא המשלח ואמנם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולזה צריך לשלם בעו"הז משום ביומו תתן שכרו דדיבור זה מפי הגבורה שמענו עכ"ד ז"ל. ובזה יובן והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' ונברכו וכו' וא"ת ואיך יתכן זה והלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומהיכן יבאו הטובות האלו לז"א והנה אנכי עמך ר"ל דיבור אנכי של עשרת הדברות הוא יהיה עמך בעו"הז לקבל שכר בו כי על דיבור אנכי צריך לשלם בעו"הז משום ביומו תתן שכרו ואינו שייך בו מאמר שכר מצות בהאי עלמא ליכא והגם שעדיין לא ניתנה תורה עכ"ז כבד ידוע שכל הבטחות ודיבורים שהבטיח הק"בה לאבותינו הקדושים הכל הוא על לעתיד מה שירצה להיטיב לישראל זרעם אחריהם: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי לכאורה תיבת ואנכי שפת יתר הוא והיה אפשר לומר אכן יש ה' במקום הזה ולא ידעתי. ויובן בס"ד דהנה הק"בה הבטיחו וא"ל והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והנה יעקב אבינו ע"ה נסתפק בזה שא"ל והנה אנכי עמך אם הכוונה הוא שהבטיחו שיהיה הוא תמיד מרכבה לשכינה וזהו אנכי עמך ממש או אם הכוונה הוא שא"ל אנכי עמך כלומר אנכי בעזדתך בדרך לשון בני אדם שאומר לחבירו אנכי עמך ר"ל בעזרתך והנה יעקב אע"ה ודאי יש לו שמחה גדולה אם ידע הפירוש בפי' הא' דהיינו שיהיה הוא מדכבה לשכינה דזהו מעלה גדולה וממילא אז הקב"ה יהיה בעזדתו תמיד והנה יעקב אע"ה במראה הסולם במקום ההוא ראה גילוי שכינה וראה שהוא נעשה שם מרכבה לשכינה וכמ"ש הפסוק והנה ה' נצב עליו שנעשה יעקב אבינו ע"ה מרכבה לשכינה ועכ"ז אין לו להכריח מכח זה שהכוונה של אנכי עמך כפי' הראשון דמה שנעשה במקום הזה מרכבה לשכינה אין כ"כ חידוש משום דהמקום הזה הוא מקום המקדש ובלא"ה יש גילוי והשראת שכינה שם תמיד ואין הוכחה שנעשה הדבר בשבילו אבל אם היה גילוי זה הנורא במקום אחד שאין דרך להיות שם גילוי שכינה הא ודאי שבראותו שנעשה שם גילוי זה הנורא השראת שכינה ומראה הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו יש לו להכריח מזה פירוש אנכי עמך כפי' הא' דמוכח מזה שכל הגילוי הנורא הזה נעשה בשבילו וז"ש אכן יש ה' במקום הזה ר"ל בלא"ה מן הנהוג הוא שיש ה' במקום הזה שתמיד יש בו השראת השכינה וא"כ המראה הגדול שראיתי אין זה חידוש כל כך במקום הזה ולכן ואנכי ר"ל הבטחת דבור אנכי עמך שאמר לי הקב"ה לא ידעתי הפירוש והכוונה שלו אם הכוונה שמבטיחני שאהיה תמיד מרכבה לשכינה וזהו אנכי עמך ממש או אם הכוונה אנכי עמך בעזרתך אבל ודאי אם היה המראה הזה שראיתי במקום אחר שאין דרך להיות בו כן הרי היה נמצא ברור שהכל היה בשבילי ובודאי יש לי להכריח מכח גדולה זו שהראה לי השי"ת והשרה שכינתו עלי בגילוי גדול שאז הפירוש של אנכי עמך הוא שאהיה אנכי מרכבה לשכינה:

36. Vayetzei.3

    ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה. יובן בס"ד הנה כל אך הוא לשון מיעוט ורמז לו שמאחר שאין לו ממון להתפרנס בו נמצא הוא מחסר ממונו של לבן וזהו אך עצמי ובשרי. או יובן בס"ד שרצה לרמוז שהוא אין לאל ידו להכין סעודה בביתו בשופע כדי שאם יבא אורח לאכול יש לו מה לאכול אלא הוא מכין סעודה לעצמו כדי סיפוקו במדה במשקל במשורה ונמצא כיון שבא הוא לאכול עמו מוכרח שיתן לו חצי סעודתו לאכול והוא מוכרח לאכול חצי המאכל שראוי לו לאכול בכל יום ונמצא שבביאתו לביתו הרי מכחיש וממעט העצם והבשר שלו ממש מאחר שאינו אוכל כדי שבעו וז"ש אך עצמי ובשרי אתה אך לשון מיעוט שהוא אוכל וממעט מן הבשר שלו ממש:

37. Vayetzei.4

    ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. יובן בס"ד ע"ד מ"ש הרב בגדי אהרן ז"ל משם הרב עשרה מאמרות ז"ל בעבור שהיה יעקב תיקון פגם אד"הר שפגם בערוה והפריד השם הוצרך יעקב לתקן בלקיחת שתי אחיות ברחל תיקן שם של י"ה ובלאה תקן שם של ו"ה ונתקן שם הו"יה ב"ה והנה אם היה נושא את רחל בראשונה ולאה באחרונ' היה מתקן השם כסדר משא"כ כשנשא את לאה בראשונה תקן השם למפרע ו"ה קודם י"ה ובזה פי' הרב בגדי אהרן ז"ל תרעומת יעקב על לבן שנתן לו את לאה תחלה שגרם אז לתקן השם למפרע ע"ש בדבריו ז"ל. ובזה יובן בס"ד שפיר תשובת לבן ליעקב אע"ה לא יעשה כן במקומנו וכו' ונקדים תחלה מ"ש המפרשים ז"ל על המדרש שכתוב שאל אותו הגמון לר"ג מי תופס מלכות אחרינו הביא נייר חלק נטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו והקשו המפרשים ז"ל למה הוצרך להביא נייר ולכתוב פסוק זה ולא אמר לו בע"פ ופי' ז"ל משום דהערלים הם מתחילין כתיבתן מהשמאל ולכן כתב לו בנייר ולא א"ל ע"פ כדי שזה ההגמון יקרא הפסוק למפרע כסדר בתיבתן וקריאתן ויקרא הפסוק כך עשו בעקב אוחזת ידו שאז פירושו שלעתיד יהיה עשו אוחז בעקב של יעקב להיות כפוף תחתיו עכ"ד המפרשים ז"ל ונמצא לפ"ז דהערלים הם כתיבתן וקריאתן מן השמאל והנה לבן שהיה רשע שורש נחש צפעוני משורש עשו ודוגמתו לכן כשנתרעם יעקב אע"ה עליו במה שהקדים לו את לאה תחלה שאז נעשה תיקון השם למפרע ו"ה קודם י"ה לכן השיב לו לא יעשה בן במקומנו לתת הצעירה ר"ל במקום הסט"א שלו שהם לפי מדרגתם אז תהיה כתיבתן וקריאתן למפרע וא"כ לגבי דידהו חשיב ו"ה קודם י"ה וא"כ לדידהו חשיב התיקון כסדר ואדרכה לא יעשה כן לתת הצעירה לפני הבכירה דאז לדידהו אם יתן לו הצעירה לפני הבכירה הוי התיקון שלא כסדר וזהו במקומנו דייקא שורש וסט"א כי שם מקומו וביתו של לבן:

38. Vayetzei.5

    ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק והנה ה' נצב עליו שהוא צריך לתקן שם הו"יה ב"ה וזהו נצב כלומר נתקן ה' עליו ר"ל על ידו:

39. Vayetzei.6

    ובזה יובן בס"ד מ"ש יעקב אע"ה ללבן הבה את אשתי ואבואה אליה הנה תיבת אליה היא אותיות א"ל י"ה והכוונה תתן לי אשתי המיוחדת לי היא רחל ובזה אז ואבואה לתקן אל י"ה שברחל הוא תיקון שם י"ה:

40. Vayetzei.7

    או יובן בס"ד לא יעשה כן במקומנו וכו' כי ידוע שכל אות מאותיות שם הו"יה ב"ה הוא רמז לבחינת אור נשגב וכל אור מלביש לאור הגדול ממנו דהיינו בחינת ה"א ראשונה מלבשת לבחי' היו"ד ובחי' הו"או מלבשת לבחי' הה"א ראשונה ובחי' ה"א אחרונה מלבשת לבחי' הו"או כולם אורות נשגבים ומלבישים זה לזה והנה הגם שמצד מעלה היו"ד קודם ה"א ראשונה וה"א ראשונה קודם הו"או אבל מצד התחתונים הוא נראה להפך שה"א אחרונה נראית קודם הוא"ו והו"או קודם ה"א ראשונה וכן ע"ז הדרך ולכן אחר שנתרעם יעקב על לבן שגרם לו לתקן השם שלא כסדר השיב לו לא יעשה כן במקומנו ר"ל הגם שמצד המעלה שם י"ה קודם ו"ה אבל מצד התחתונים הוא להפך וא"כ אדרבה לא יעשה כן במקומנו מצד התחתונים לתת הצעירה לפני הבכירה שתתקן י"ה קודם ו"ה ויפה עשיתי שנתתי לך לאה תחלה:

41. Vayetzei.8

    ובזה יובן בס"ד והנה בבוקר והנה היא לאה כתיב הו"א בו"או וקרינן היא ורמז בכתיב התיקון שעשה יעקב אע"ה בנישואי לאה שתיקן את ו"ה מן השם וזהו הו"א דאלף רמז לאחדות והוא התיקון ואותיות ו"ה רמז לאותיות ו"ה של השם שתיקן אותם בנישואי לאה:

42. Vayetzei.9

    הבה את אשתי וגו' ואבואה אליה. יובן בס"ד ע"ד מ"ש רז"ל איש ואשה שזכו שם י"ה ביניהם וזהו הבה את אשתי בת זוגי ואז ואבואה אליה אותיות אל י"ה שאזכה להיות בינינו שם י"ה.

43. Vayetzei.10

    ויהי בבוקר והנה היא לאה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב חומת אנך ז"ל משם הרב מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל הטעם שאהב יעקב את רחל שראה שהיתה נאותה לו כי שם יעקב ורחל במאזנים ישאו יחד כי יתחלקו ז' ז' במספרם לא כן לאה לזה אהב את רחל עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה לפי דברי הרב ז"ל תינח אם תחשוב יעקב בלא וא"ו אבל לעתיד שיהיה יעקב מלא בו"או כמ"ש וזכרתי את בריתי יעקוב והיינו שיקח הו"או מן עשו וישאר עשו עש ואז עש יאכלם וכמו שהאריך בזה הרב מג"ע ז"ל ועוד שאר מפרשים ז"ל א"כ השתא יעקוב מלא בו"או הוא גי' קפ"ח ואם תחלק המספר על ז' ז' ישאר ששה והשתא אדרבה יותר ישתווה שם מספר לאה כי מספר לאה אם תחלקנו ז' ז' ישאר אחד והשתא אם תצרף עמה מספר יעקב ביחד ותחלקם ז' ז' לא ישאר כלום והשתא אדרבה ישתווה יעקב עם שם לאה מרחל. והנה ידוע שמלת בוקר רמז על הגאולה. והנה כתיב הוא לאה וז"ש ויהי בבוקר בזמן הגאולה שאז יתמלא יעקב בו"או אז והנה הוא לאה כתיב הו"א ר"ל שיהיה התחברותו יותר עם לאה שישתווה עמה יותר מרחל:

44. Vayetzei.11

    ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק עתה הפעם ילוה אישי אלי וכו' והוא דהנה אפשר לרמוז בס"ד בי הבן הראשון שהוא ראובן רמז לבית ראשון וזה ראו בן רמז לשכינה כביכול שהיא מילוי ב"ן דשם הו"יה ב"ה ובבית ראשון היה נגלה בו כבוד השכינה יותר משא"כ בית שני שחסר ממנו חמשה דברים הנוראים. ושמעון רמז לבית שני שהיה בו שליטת מלכי פרס כי לכן היה יורד אש על המזבח כדמות כלב וזהו שמעון שם עון ולוי רמז לבית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר כי לוי רמז לחיבור ולווי ישראל עם השכינה שתמיד יהיו מחוברים יחד ולבן אמרה גבי ראובן כי עתה יאהבני אישי שישראל שבאותו הדור היו אהובים לפני הקב"ה יותר ובפרט כי שלמה הע"ה שבנה בית ראשון אהב אותו הקב"ה כמ"ש הפסוק גבי שלמה וה' אהבו וגם ישראל שבאותו הדור היה להם אהבה עם שאר אומות כי ה' הניח להם מסביב אין שטן ואין פגע רע ולכן אמרה כי עתה יאהבני אישי וגבי שמעון שהוא רמז לבית שני אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי שבבנין בית שני היו ישראל שנואים אצל האו"הע שכל יום היו כותבים עליהם שטנה למלכי פרס והיו מבטלים אותם מן הבנין וגם אותם שהיו בגולה היו שנואים בעיני האומות והיה חרפת אדם לוקח כל הנק' כשם יהודי ולכן אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה וגבי לוי שהוא רמז לבית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר אמרה עתה ילוה אישי אלי שידוע הוא שבית שלישי הוא קיים לעד לעולם ולא יחרב ואין אחריו שעבוד אלא תתקיים המלוכה ביד ישראל ויהיו ישראל תמיד אוכלים על שלחן אבינו שבשמים ולכן אמרה ילוה אישי כביכול הקב"ה אלי. והנה לפי האמור שלעתיד אז יהיה יעקוב מלא בוא"ו ויתחבר עם מספר לאה יותר מרחל לכן אמרה עתה הפעם שהוא רמז לגאולה בזמן בית שלישי ילוה אישי אלי ר"ל יתחבר ויתצרף מספר אישי יעקב אלי ולא עם רחל.

45. Vayetzei.12

    או יובן בס"ד עתה הפעם ילוה אישי אלי והוא ע"ד מ"ש במדרש ע"פ הפעם אודה את ה' משל לכהן שהיה עומד בגורן נתן לו א' כור של מעשר ולא החזיק לו טובה בא אחד ונתן לו קומץ של חולין והחזיק לו טובה א"ל אדוני הכהן אני נתתי לך כור של חטים ולא החזקת לי טובה וזה לא נתן לך אלא קומץ אחת והחזקת לו טובה א"ל אתה מחלקי נתת לי אבל זה משלו נתן לי כך לפי שהיו האמהות סבורות שזו מעמדת ג' וזו מעמדת ג' וכיון שילדה לאה בן רביעי אמרה הפעם אודה את ה' ע"כ ע"ש ונמצא לפ"ז שלאה היתה בטוחה שתוליד ג' בנים ואין לה בזה שום ספק ואין צריכה להתפלל על זאת אבל על יותר משלושה לא היתה בטוחה בדעתה ולכן השתא אחר שילדה את לוי שהוא שלישי אמרה עתה הפעם אם ארצה לבקש בן רביעי צריך לזה שילוה אישי אלי בתפלה כי לזה צריך כח גדול וזכות רב שהוא חוץ מן המכוון ולכן צריך לצרף עמי תפלת בעלי ג"כ כדי שאזכה לבן רביעי.

46. Vayetzei.13

    ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה לכאורה י"ל תיבת עלי מיותרת והו"לל נקבה שכרך ואתנה ויובן בס"ד כי לבן מרוב רמאותו רצה מיעקב שיקצוץ שכרו חלף עבודתו על גוף לבן עצמו דהיינו שלבן יהיה גופו קנוי ומשועבד ליעקב סך כ"וכ שנים חלף עבודת יעקב שעבדו תחלה ואחר שיתרצו ביניהם בסך כ"וכ שנים אזי לבן יפדה עצמו מיעקב במעות שיתן לו מעות כנגד השנים שצריך לעבוד אותו ולא רצה לבן שמתחלה יתפשר עמו במעות מפני שחשש פן יעקב יתבע ממנו מעות הדבה חלף עבודתו ולכן רצה שיקצוץ שכרו תחלה על גוף לבן עצמו כדי שלבן לא יהיה חייב ליעקב מעות כי אם עבודת גופו שמחוייב לעבוד את יעקב ולעשות לו כל צרכו ואזי כשיבא אח"ך לפדות את עצמו במעות או בצאן יתרצה יעקב ממנו בסך מועט שאם יתבע הרבה יאמר לו לבן מה יש לך עלי לא עבודת הגוף אני אעבוד אותך ולא אפדה את עצמי ובודאי יעקב לא ירויח כלום בזה כי מה יעשה בעבודת הרמאי הזה וא"כ בעל כרחו אז יתפשר עמו בסך מה וז"ש נקבה שכדך עלי דייקא ר"ל על גופי ולא על ממוני וא"ת מה אעשה בעבודת גופך ומי דר עם נחש בכפיפה אחת לז"א ואתנה ר"ל אחד שנקצוץ השכר על עבודת הגוף ודאי אנכי לא ארצה להיות עבד לך אלא ואתנה ממון בשביל זאת ואפדה את עצמי. והשיב לו יעקב אתה ידעת את אשר עבדתיך ואשר היה מקנך אתי ר"ל דברים אלו שאמרת שאתפשר עמך חלף עבודתי בעבודת גופך אלו הם דברי שיטות מאחר שכל השנים האלו אנכי הייתי עובד אותך וכל המקנה שלך היה אתי וא"כ אתה אפי' לצורך עצמך לא שעבדת גופך ואם תשתעבד לי אין זה כי אם דברי מדמה ותחבולה ואחר שהבין לבן שיעקב הבין התחבולה שלו ואינו רוצה בזה האופן אז א"ל מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי וכו':

47. Vayetzei.14

    ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים. יובן בס"ד דרך רמז כתרגומו ודעץ שהוא לשון תחיבה ונעיצה וכמוה בלשון הש"ס דצה ושלפה דץ ביה מידי וכיוצא בזה את המקלות אותיות המלקות רמז לסט"א המלקה את הרשעים ב"מ אשר פצל כתרגומו דיקליף שהם הקליפות ברהטים בשקתות המים רמז לישראל הרהוטים לשתות מימי התורה הנקראת מים וזהו ויצג את המקלות אשר פצל דהיינו שהק"בה נעץ ודעץ הסט"א ע"י זכות ישראל הרהוטים לשתות מימי התורה וזהו ברהטים בשקתות המים ולא מבעייא שזכות העוסקים בתורה ממש יתיש כח הסט"א וישקעם בתהומא רבא אלא גם זכות אשר יבואו לשמוע תורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויתלהבו ממנה ג"כ בזה יותש כח הס"טא וזהו אשר תבאנה הצאן לשתות אלו הת"ח העוסקים והלומדים תורה באמת לנוכח הצאן אלו עמא דארעא שאינם יודעים ללמוד כי אם לשמוע דוקא ורק אלו עמא דארעא יחמנה ר"ל יהיה להם התלהבות בתורה והרהורי תשובה בבואן הלומדים לשתות ר"ל ללמוד תורה לפניהם שגם אלו שאינם יודעים ללמוד כי אם לשמוע דוקא ג"כ יש זכות תורה בידם ומתישים כח הס"טא יה"ר שהאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.

48. Vayetzei.15

    וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה לכאורה הלשון כפול. ויובן בס"ד כי הם כל צערם ויגונם הוא שאמרו בדעתם אם יעקב היה מתחלתו בקי ברמאות כמו אביהם לבן הנה עתה כשעשה עליו הרמאות והצליח בה לא יש להם צער כ"כ בזה יען כי כזאת ובזאת תאכל החרב בין הרמאים פעם זה גובר ברמאותו פעם זה גובר אבל מאחר שיעקב הוא היה איש תם ואין לו ידיעה כ"כ ברמאות וחשבו בדעתם שכל הרמאות שעשה עם לבן ממנו עצמו למד כל זה ולכן מאוד חרה להם על זאת דזה נדמה להם כאחד שלקח החרב מיד אדם אחר והרג אותו באותו החרב עצמו שהוא שלו וכן הם חשבו שלמד רמאות מן לכן ובזה לקח ממונו וז"ש לקח יעקב את כל אשר לאבינו ואם היה זה מצד עוצם כחו וגבורתו החרשנו כי כזאת וכזאת תאכל החרב אבל המכה העצומה הוא שמאשר לאבינו ר"ל מן הרמאות אשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ממנו לקח ועליו מכר ובחרבו הכהו:

49. Vayetzei.16

    ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלהים להרע עמדי. יובן בס"ד שיעקב אע"ה ע"י מעשיו הטובים ועסק התורה שעשה בבית לבן בזה המשיך מלבן כל הטוב שלו ונתן לו כל חלקי הרע שהיה לו ואז נעשה יעקב אע"ה שלם בכל הטוב ולבן שלם ברע והנה ידוע שכל דבר הוא כלול מעשר ספירות וזה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיש י"ס דקדושה כן יש י"ס דטומאה וז"ש ואביכן התל בי הת"ל אותיות תל"ה ר"ל נתלה בי דהיינו שהטוב שהיה בו נתלה בי שהמשכתיו אלי ולכן א"ל ואביכן וכו' ולא א"ל ולבן התל בי או והוא התל בי דג"כ משמע על לבן מאחר דבו היה מדבר אלא א"ל ואביכן התל כי לרמוז להם על חלק הטוב שבו שהוא אביהן העיקרי שהמה באו מחלק הטוב שבו וזהו ואביכן הוא חלק הטוב תלה בי ר"ל נתלה בי שהמשכתיו אלי ולא בחנם בא אלי אלא עשיתי עמו חליפין שנתתי לו הרע ולקחתי הטוב וזהו והחליף את משכורתי והכ"ף באי"ק בכ"ר יתחלף בבי"ת ותהיה אז אותיות משבו"רתי בבי"ת ולא בכ"ף והוא לשון שברון רמז לרע המשבר גופו של אדם וז"ש והחליף את משכורתי שלקח הרע ונתן לי הטוב וזה וזה היה בשלימות כל הבחינות שהם י"ס וזהו עשרת מונים שאנכי לקחתי כל חלקי הטוב הכלולים מי"ס וכן הוא לקח הרע הכלול כנז' כי זה לעומת זה עשה האלהים וזהו עשרת מונים באופן שאנכי נעשית זך ובר טוב גמור ובזה ולא נתנו אלהים להרע עמדי ר"ל לחלק הרע לא נתנו אלהים עמדי אלא השליכו אל לבן וזהו להרע ר"ל לחלק הרע והלמ"ד והה"א הם אותיות השמוש שסילק הרע ממני ולקחתי את כל הטוב:

50. Vayetzei.17

    מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב. יובן בס"ד כי הנה דרך השבאים הוא בשני סוגים הא' שזה הגנב השבאי יבא וישבה נערה בסתר ויברח בדרך עקיפין ולא בדרך המלך גם עוד יכסה את השבויה בדרך כדי שלא יראוה אצלו ויכירוה וילכו להגיד לאביה ולאמה. והסוג הב' שזה השבאי הוא גבר תקיף גבור מלחמה ויבא בחרבו הקשה וישבה הנערה וילך לו ואמנם זה לא ילך כי אם בדרך המלך בגלוי וביד רמה כדי להתפאר בפני העולם והנה כאן אמר לכן ליעקב הנה אתה עשית תרתי דסתרן דמצד א' אני רואה בך שאתה מתפחד ממני ורמיתני והלכת בסתר וא"כ מצד זה יחוייב שתוליך את בנותי בסתר ולהקיף הדרך בעקיפין כדי שלא יראוך בני אדם ויבאו להגיד לי. ומצד השני אני רואה שאתה נהגת את בניתי כשבויות חרב דייקא ר"ל כאותם שהם נשבו ע"י חרב המלחמה שמן הדרך הוא להוליכם בריש גלי לפני הכל בלתי שום פחד וא"כ הוי תרתי דסתרן דאם אתה מסוג זה למה פחדת ממני מקודם והוצרכת לגנוב את לבבי:

51. Vayetzei.18

    אי נמי ותגנוב את לבבי וגו'. יובן בס"ד כי הנה יעקב אע"ה עשה בחכמה שלא ירגיש לבן והוא דאם היה הולך כדרך נסתר ועקיפין אפשר שבעת הילוכו בדרך עם נשיו ובניו וכל מקנהו יראוהו עובדי דרכים וילכו ויגידו ללבן כי ברח יעקב ואמנם יעקב אע"ה עשה בחכמה לילך בדרך המלך בריש גלי כדי שהרואה אותו לא יבוא לחשוב בדעתו כי בורח הוא שהבורח לא ילך בדרך המלך בריש גלי וממילא כל הרואה הגם שימצא את לבן לא יאמר לו כלום שיחשוב בודאי לבן ידע בו ומרצונו הלך וא"כ דין גרמא שהיה יכול לברוח ולא הרגיש לבן עד יום שלישי שכבר נתפשט הדבר מאליו וז"ש ותגנוב את לבבי במה יכולת לעשות כן ולהסתיר הענין על ידי שותנהג את בנותי כשבויות חרב ר"ל כמו השובה אותם בחרבו הקשה שהוא מוליכם בדרך המלך בריש גלי כדי שיראום הכל ויתפאר בזה וזה גרם שיכולת להסתיר ממני שהרואה אותם לא יסיק אדעתיה שברחת אלא חושב שברצוני וידיעתי היה וממילא אין איש גולה את אזני עד יום השלישי שנתפשט הדבר מעצמו ואתה כבר הלכת דרך שבעת ימים:

52. Vayetzei.19

    ותגנוב אותי ולא הגדת לי. יובן בס"ד שידוע מ"ש המפרשים ז"ל שהצדיק המוכיח לרשע ואינו מקבל ממנו תוכחה אזי בזה יברור כל הטוב מן הרשע והוא יתן לו חלק הרע שבו וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ע"ש. והנה כאן לבן הרגיש בעצמו שנברר ממנו כל הטוב שהיה בו וניתוסף בו חלקי הרע וידע שהטוב שלו לקחו יעקב ואמנם הוא חשב דלא אפשר לברר הטוב מן הרשע כי אם ע"י תוכחה שיוכיח אותו ולא ישמע לו ולא ידע שבלא"ה גם כן גבר קדוש כיעקב אע"ה יכול לברר וימשוך הטוב מן הרשע גם בלתי שיוכיחנו ואפילו בראייה בעלמא שיראנו ימשיך הטוב ממנו ע"ד שאמרו גבי נתן עיניו בו וכו' וכ"ש ע"י כוונת ועשיית המצות ועסק התורה ולכן קא מתמה לבן ואמר ליעקב ותגנוב אותי דייקא שללבן בעצמו גנב דהיינו שלקח כל הטוב ממנו ולא הגדת לי שום תוכחה ואיך יכולת לברר הטוב גם בלתי שום תוכחה:

53. Vayetzei.20

    ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך. לכאורה הלשון כפול הלוך הלכת ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב כסא דוד ז"ל ע"פ דרך גבר בעלמה כי רחל ולאה היו תרין טפין דזרק אד"הר והיו בלבן שהוא הנחש ובא יעקב לאפוקינהו מלבן וכמ"ש בזו"הק פ' בהר עכ"ד ע"ש והשתא שפיר יובן הכפל הלוך הלכת רמז לתרין טפין שהם רחל ולאה שהוציאם ממנו וזהו כפל הלוך הלכת רחל ולאה יען כי נכסוף נכספת לכית אביך הוא אד"הר ע"ד שאמר הפסוק אביך הראשון חטא וזהו נכסוף נכספת לבית אביך הוא אד"הד לתקנו ולמה גנבת את אלהי דבשלמא אותם הם שלך ושל בית אביך ולקחת אותם אבל לאלוה שלי למה לקחת כי מה שייך לך זה:

54. Vayetzei.21

    או יובן בס"ד כפל הלשון שרמז לו על ניצוצי הקדושה שבירר ממנו שאל יתפאר בזה שבירר אותם ממנו כי הם בלא"ה סופם לילך ממנו כי איך ישכון ניצוץ קדוש בתוך גרף של רעי ח"ו ובודאי סופ' לילך ממנו ואם לא היה בא הוא למשוך אותם ממנו היו באים זולתו כי בודאי הקב"ה לא יניחם אצלו לגמרי וא"כ כאלו גברא קטילא קטל וקמחא טחינא טחן וז"ש ועתה הלוך הלכת ר"ל דבר שהוא בלא"ה הלוך דהיינו שסופו לילך ממנו אותו הולכת ממנו:

55. Vayetzei.22

    מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי. יובן בס"ד כפל הלשון שאמר מה פשעי ומה חטאתי והוא דהנה לבן תחלה א"ל מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג וגו' למה נחבאת לברוח וגו' דמשמע דעשה עמו כל זה במזיד ובסוף דבריו א"ל עתה הסכלת עשו דמשמע שעשה בשוגג ואמנם משמעות דבריו תחלה לומר שעשה עמו במרד ובמעל וגנב את לבבו ואפי' אם תאמר שלפי תומך עשית עכ"ז סכלות הוא. והנה עתה כשבא יעקב אע"ה להחזיר לו תשובה א"ל מה פשעי ומה חטאתי ר"ל מה פשעי שעשיתי עמך במזיד ומה חטאתי שעשיתי עמך בשוגג הלא אנכי לא עשיתי עמך דבר רע לא במזיד ולא בשוגג:

56. Vayetzei.23

    כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. לכאורה י"ל דהוא בדבריו לא חשדו בשום כלי כדי שישיב לו כן והא רק חשדו בתרפים כי א"ל למה גנבת את אלוהי. ויובן בס"ד ע"ד מ"ש רבי' מוהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת תולדות על פסוק ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו והיינו שהקב"ה עשה לו נס שלא היה יצחק ממשש בעצם רק בנגיעת ידיו בקלות ולכן אמר וימושהו ולא אמר וימששהו מגזרת ממשש בצהרים עכ"ד ע"ש ונמצא שהשי"ן יתירה להורות על מישוש בחוזק בעצם הדבר והנה לבן כשבא לחפש את התרפים בין כליו של יעקב כשהיה תופס כלי בגדים ושל עור וכן כרים וכסתות היה ממשש בחוזק וזה עדות שחשדו ליעקב ח"ו שגנב ממנו איזה דברים קטנים כגון כפות קטנים וכלים קטנים כמו טבעות וכיוצא ולכן ממשש בחוזק אולי ירגיש בכלי א' שהוא מונח וגנוז שם ויוציאנו לראותו ואם הוא לא היה מבקש כי אם התרפים למה הוצרך לעשות כן דהתרפים אינם קטני הכמות הרבה שיהיו נסתרים שם וז"ש כי מששת את כל כלי מששת דייקא שהוא מישוש בחוזק שבזה הוכחת על עצמך שחשדתנו בכלי הבית ג"כ הגידה לי מה מצאת מכל כלי ביתך:

57. Vayetzei.24

    הפטרת ויצא וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. יובן בס"ד כי אנחנו כל מגמתינו בתכלית התיקון הוא שיתוקן בחי' שם אד"ני ויהיה במעלת בחינת שם הו"יה ב"ה ע"ד ב' מלכים בכתר אחד וז"ש וישר אל מלאך וישר לשון שורה מלאך גי' שם הויה ב"ה ושם אדני שיהיו שוים במעלה בשורה אחת ובזה ויוכל. גם צריך להגביר בתיקון מעשינו בכיה ותחנה כדי שיתקבלו ברצון לפני ה' שכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה וזהו בכה ויתחנן לו להקדוש ב"ה. או יובן בס"ד שצריך האדם לכוין בכל תפלותיו ובקשותיו בעבור כבודו יתברך וחילול שמו כביכול ולאקמא שכינתא מעפרא ולא בעבור טובת האדם. וזהו בכה ויתחנן לו דייקא כביכול בשביל הקב"ה ואזי בזכות זאת בית אל הוא בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר שהוא מעשה שמים ימצאנו ושם ידבר עמנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי אז יקויים בנו מקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך יהי רצון שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל משיח צדקנו במהרה בימינו אכי"ר:

58. Vayishlach.1

    ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב. לכאורה תיבת מרוב מיותרת ויובן בס"ד דהנה החול מניעת ספירתו אשר לא יספרוהו הבני אדם הוא משני סיבות האהד הוא מכח הריבוי שלו שהוא רב וילאה האדם לספור אותו והב' מכח פחיתותו שאפי' אם היה באפשרי לספור אותו ג"כ לא היה שום אדם סופר אותו כי מי יבא לתפוס עפר בידו ולספור אותו שהוא דבר פחות הרבה ולולי צורך הבנין מי היה תופסו בידו והנה כאן דמה זרעו לחול הים אשר לא יספר ואל תחשוב שיהיו דוגמת החול ממש שיהיו רקים ופחותים הרבה אשר מניעת הספירה תהיה בהם משני סיבות מחמת הריבוי ומחמת הפחיתות כמו דרך הנמצא בחול הים אלא הם לא ידמו לחול כי אם לענין הריבוי דוקא שיהיו רבים כמוהו ולא פחותים אלא יקרים וחביבים בעיני הכל ואם היה באפשרי לספור אותם היו חפצים הכל לספור אותם לז"א כחול הים אשר לא יספר מרוב ר"ל הם ידמו לענין מניעת המספר שהיא מכח הריבוי ולא למניעת המספר מכח הפחיתות וזהו מרוב דייקא:

59. Vayishlach.2

    או יובן בס"ד לפרש דקדוק תיבת מרוב והוא דידוע מ"ש רז"ל כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל ויש לזה טעם בדברי רבינו האר"י ז"ל דבח"ל לא אפשר להיות כי אם מדרגת רב ובא"י יש מעלה יותר להיות מדרגת רבי בתוספת יו"ד ואין לנו עסק בנסתרות איך שיהיה נמצינו למדין דבא"י יש מעלה יותר להיות מדרגת רבי ולא רב והנה כאן הבטיחו הק"בה ליעקב אע"ה שאם ישראל יעשו רצונו יתברך לא ישלטו בהם שום אומה ולשון ולא יגלו מעל אדמתם אלא כולם יהיו יושבים לבטח בארץ ישראל דאז שם לא יספרו אותם במדרגת רב אלא במדרגת רבי וז"ש ולא יספר מרב כי תיבת מרוב כתיב חסר בלא וא"ו מרב כתיב גם אמר יספר אפשר נמי שהוא לשון הארה מלשון ספיר:

60. Vayishlach.3

    ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו. יובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו והמלאכים השיבו באנו אל אחיך אל עשו והכוונה דהוא חשב שאע"פ שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שבודאי יזכור האחוה שלו ולא יהרגנו ולכן אמר אל עשו אחיו ר"ל אע"פ שהוא עשו עכ"ז אחיו והמלאכי' השיבו לו לא כן הוא אלא אדרבה מה שראוי לומר הוא באנו אל אחיך אל עשו שאע"פי שהוא אחיך עכ"ז לא יזכור האחוה אלא הוא עודנו עשו הרשע ולא כמו שחשבת להפך ע"ש ועיין ברש"י ז"ל ע"פ באנו אל אחיך אל עשו ע"ש. והנה בזה יש לתרץ מה שיש לכאורה להתפלאות על יעקב אע"ה איך שלח לו בכלל המנחה עזים מאתים ולא חש פן בראותו העזים יזכור המרמה שעשה ליקח הברכות ע"י שלבש עורות גדי העזים על ידו ובזה אז וידא אביו כי היו ידיו שעירות כידי עשו אחיו ויברכהו והוא מה לו להזכיר את עונו אשר חטא לו ואמנם כפי האמור שיעקב אע"ה חשב שעתה ודאי יזכור האחוה ולא ישלם לו רעה וכמ"ש וישלח וגו' אל עשו אחיו לכן לא חש כ"כ לזה שאמר אפי' אם יזכור ודאי יתנהג עמו באחוה ובזה יובן ויקח מן הבא בידו ר"ל גם מאותו המין אשר בא בידו שלבשם מקודם בשעת נטילת הברכות שהם עזים ג"כ לקח מנחה יען שלדעתו הוא אל עשו אחיו ר"ל שאע"פי שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שיתנהג עמו באחוה ולהכי לא חש כ"כ לזה:

61. Vayishlach.4

    עזים מאתים ותיישים עשרים וכו'. יובן בס"ד דרך רמז והוא דידוע הוא כי כל מגמתינו בתיקון ומעשה המצות הוא שיהיה בבחי' הו"או דשם הו"יה ב"ה י"ס דקדושה בשלימות וגם שכל ספירה וספירה מי"ס אלו תהיה שלימה ג"כ בי"ס דקדושה ויהיו מאה וכן נמי רצוננו הוא בתיקון ה"א אחרונה שתהיה ג"כ שלימה בי"ס דקדושה וכל ספירה וספירה מי"ס אלו תהיה שלימה ג"כ בי"ס דקדושה ויהיו מאה כי עיקר צורך התיקון הוא בבחי' הו"או ה"א דשם הו"יה ב"ה כנודע והנה שלימות זאת תהיה בתמידות בזמן ביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר שאז יהיה התיקון שלם ותתמיד השלימות הזאת ולא יהיה שום פגם וחסרון והנה כשרצה יעקב אע"ה לשלוח המנחה לעשו רצה לרמוז בה המעלה הרמה והנשגבה אשר תהיה לעתיד אחר התיקון ולכן שלח לו עזים מאתים ותישים עשרים כל תיש יש לו עשרה עזים ונמצא לכל עשרה תישים מאה עזים רמז להנז"ל שיהיה שלימות י"ס וכל ספירה יש בה י"ס הרי מאה ושלח מאתים ועשרים לרמוז על ב' בחינות של הו"או וה"א שבכל בחינה צריך שיהיה שלימות הנז' ושלח עוד רחלים מאתים ואלים עשרים ג"כ לרמוז על דרך הנז"ל כי ידוע כי כל בחי' יש בה חיצוניות ופנימיות וצריך שיהיה כפול בחיצוניות ובפנימיות כי לכן אנחנו עושים בח"ל ב' ימים טובים הא' לתקן בחיצוניות והאחר לתקן בפנימיות ורק בא"י עושים יום אחד כי מרוב קדושת א"י ומעלתה יוכלו ישראל השוכנים בתוכה לגמור תיקון שתיהם בפעם א' משא"כ בח"ל צריך לכל אחד יום אחד ולכן תמצא כל דין שנוהג ביו"ט ראשון נוהג ביו"ט ב' ובפרט בפסח יען שכל מה שצריך לעשות בחיצוניות צריך לעשות בפנימיות ולכן השתא אתי שפיר שעשה הרמז כפול בעזים וברחלים לרמוז על שלימות התיקון בחיצוניות ובפנימיות שהכל יהיו בשלימות הנז':

62. Vayishlach.5

    ומה ששלח עוד גמלים מניקות ובניהם שלושים פרות ארבעים ופרים עשרה אתונות עשרים ועיירים עשרה. יובן בס"ד שרמז בזה ג"כ מעלה שתהיה לעתיד והוא ע"ד דאיתא במס' בבא בתרא פרק ה' דף ע"ד ע"פ ושעריך לאבני אקדח כי הא דיתיב ר' יוחנן וקא דריש עתיד הק"בה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהם עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעת' דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקקים בהם עשר ברום עשרים אמר להו הני למאן אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל ר' דרוש לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי וכו' ע"ש איך שיהיה נמצינו למידין דהקב"ה יביא אבנים טובות שהם שלושים על שלושים וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידם לעתיד לבא בשערי ירושלים וזה שרמז לו יעקב אע"ה בשלחו גמלים מניקות ובניהם שלושים שרמז לו על מספר השלשים הנז' ומה ששלח אתונות עשרים ועיירים עשרה רמז לו על החקיקה של הנז' שחוקק בהם עשר ברום עשרים ולכן שלח לו עשרים ועשרה וגם מה ששלח לו פרות ארבעים ופרים עשרה רמז לו במספר הארבעים והעשרה ע"ד מ"ש חז"ל שלעתיד יחלוק הקב"ה הנון של הנחש ויעשנו מ"י דהיינו שיתחלק המספר ויהיה בו אותיות מ"י ואז יהיה אותיות משי"ח ויהיה טוב וכמ"ש בס"ד בזה במקומות אחרים ע"ש. ולכן רמז לו במספר הארבעים ועשרה גם על לעתיד שהאלילים כרות יכרתון וישבר כח הנחש ויהיה הנו"ן ארבעים ועשרה שהם אותיות מ"י ויהיה אז אותיות משי"ח.

63. Vayishlach.6

    ואפשר לרמוז בס"ד עוד בזה בסדר המנחה אשר שלח כי בודאי כסדר הכתוב בפסוקים כן שלחם בזה אחר זה כל עדר לבדו כמ"ש ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו והנה כפי סדר הפסוק נמצא ששלח עדר ראשון עזים ותיישים שהם מין טהור ועדר הב' רחלים ואלים שהם ג"כ מין טהור ועדר הג' גמלים ובניהם שהם מין טמא ועדר הד' פרות ופרים שהם מין טהור ועדר החמישי אתונות ועיירים שהם מין טמא ואח"ך ויצו את עבדיו לאמר לעשו גם עבדך יעקב אחרינו. ואפשר לרמוז בס"ד כי עדר הטהור רמז לישראל ועדר הטמא רמז לאו"הע והנה עדר א' ועדר ב' שלח מין טהור רמז לממשלת ישראל בזמן המשכן שבנה מרע"ה ובזמן בית המקדש שבנה שלמה הע"ה ועדר הג' שלח מין טמא לרמוז לממשלת האו"הע אח"ך שהחריבו בית ראשון והגלו את ישראל ועדר הד' היה מין טהור רמז לתגבורת ישראל על או"הע וממשלתם בזמן בית שני ועדר הה' טמא רמז לממשלת או"הע שהחריבו בית שני והגלו את ישראל ואנחנו בטוחים ומצפים שיבנה בית שלישי במהרה בימינו אכי"ר שהוא בזכות יעקב אע"ה כי בית א' היה בזכות אברהם ובית ב' בזכות יצחק ובית ג' בזכות יעקב כנודע ולכן צוה אותם שיאמרו לעשו גם עבדך יעקב אחרינו ר"ל אל תחשוב שתתמיד ממשלת האו"הע אלא בנה יבנה לנו השי"ת בית נאמן בזכות יעקב שהוא יהיה קיים לעד ולעולמי עולמים.

64. Vayishlach.7

    ואפשר לרמוז עוד בס"ד במספר הבהמות אשר שלח לו והוא כי הנה שלח לו עזים מאתים ותיישים עשרים תניח לכל זכר נקבה אחת להיות לו בת זוג נמצא נשארו ק"ף עזים נפרדים שאין להם זוג וכן הוא ברחלים מאתים ואלים עשרים שג"כ נשאר ק"ף רחלים נפרדים וב"פ ק"ף הרי ש"ס נפרדים ובגמלים לא היה נפרדים לפי מדרש אגדה שהביא רש"י ז"ל שפירשו ובניהם ובנאיהם זכר כנגד נקבה ע"ש ובפרות היה שלשים נפרדים כי שלח לו ארבעים נקבות ועשרה זכרים הנח זכר כנגד נקבה נמצא שנשאר שלשים נקבות נפרדים הרי סך הכל ש"ץ נקבות נפרדים וגם במה ששלח לו אתונות עשרים ועיירים עשרה יש בזה ג"כ עשרה נקבות נפרדים ויובן בס"ד שרמז לו בזה על ת' כחות של עשו כמ"ש המפרשים שיש לו ת' כחות בסוד והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו ולכן כתיב ביה והיה בית עשו לק"ש גי' ת' שיתחלקו ויהיו קש ויהיו נדלקים ואובדין וכמו שסיים הפסוק ובית יוסף להבה ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו ועיין בספר הבהיר מדרש אליהו לעט"ר אבא מרי זלה"ה דף קי"ו ע"ב ע"פ והתוית תיו על מצחות האנשים ע"ש והשתא אתי שפיר בס"ד כי לכן שלח לו ת' נקבות נפרדים לרמוז לו על ת' כוחות שלו שיהיו נפרדים וגם נתן הרמז כנקבות לרמוז שתש כחם כנקבה ואז האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי:

65. Vayishlach.8

    לא אשלחך כי אם ברכתני. יובן בס"ד לרמוז ר"ת כי אם ברכתני הוא כאב שרמז לו שיברך אותו כמו הברכה של אביו שברך אותו ויתן לך וכו' כדי שיהיו הברכות חזקות אצלו.

66. Vayishlach.9

    ויזרח לו השמש. יובן בס"ד דרך דמז שמ"ש גי' ב"פ ש"ך שיש ב"פ ש"ך דינים כנודע וצריכים מיתוק ויעקב אע"ה ע"י מעשיו הטובים וכוונותיו העצומים מיתקם והאירו בו וזהו ויזרח לו השמ"ש.

67. Vayishlach.10

    או יובן דרך רמז ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שיעקב אע"ה יש בעיקר בחינתו שש ספירות והם חג"ת נה"י שהם נקראים שש קצוות ע"ש גם ידוע שבכל ספירה יש בחי' שם מ"ה כי יש עשרה מ"ה כנגד י"ס וא"כ כנגד שש קצוות הנז' יש שש פעמים שם מ"ה המאירים ליעקב אע"ה ובזה יובן ויזרח לו השמש תיבת השמ"ש היא אותיות ש"ש מ"ה שהאירו לו.

68. Vayishlach.11

    או יובן בס"ד לרמוז תיבת השמש היא אותיות שש"ה מ' והנה ששה פעמים מ' הוא גי' ר"ם כמספר שם הויה כ"ה ו"פ שעולה בגי' ר"ם וכמ"ש הר' מג"ע ז"ל ע"ש וזהו ויזרח לו השמש רמז לשם הוי"ה ב"ה שהאיר לו:

69. Vayishlach.12

    והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים וגו'. הנה רז"ל אמרו שהשתחוה לשכינה ולא לעשו ויובן בס"ד לרמוז זה כתיבת לפניהם תחלק את התיבה ותהיה לפני מ"ה רמז לשכינה שנקראת מ"ה ע"ד שפי' רבינו האר"י זיע"א ע"פ מה אשיב לה' כנודע וז"ש והוא יעקב עבד לפני מ"ה לפני השכינה שהיתה כנגדו ואז וישתחו ארצה שבע פעמים לשכינה:

70. Vayishlach.13

    וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדי' ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. יובן בס"ד מ"י אל"ה אותיות אלהים והנה יצחק אע"ה ברכו בשם אלהים ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' וא"ל עשו מי אלה לך אותיות אלהים לך ר"ל שאנכי רואה שברכת אלהים שברכך ויתן לך אלהים וכו' היא לך שנתקיימו בך הברכות והשיב לו יעקב הכל בא לי בדרך חנינה ולא מכח הברכות ואפי' הילדים אשר אתה רואה הם אשר חנן אלהים את עבדך בדרך חנינה ולא בכח הברכות ודוק.

71. Vayishlach.14

    והנה המפרשים ז"ל רמזו באומרו מי אלה לך אלה אותיות לא"ה שא"ל מי לאה לך ר"ל כיצד לקחת את לאה ועברת על איסור ב' אחיות והשיב לו יעקב הילדים אשר חנן וכו' ר"ל בהיתר לקחתי אותה והראיה מכח הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ממנה ואם היה באיסור לא היה הק"בה מזכהו לילדים כי הם סימן לנישואין שהיה בהיתר עכ"ד המפרשים ז"ל והנה לפי דבריהם ז"ל צריך טעם מה לו לעשו להוכיח ליעקב על איסור ב' אחיות והלא עשו רשע היה ואינו מודה בכל זה ומאי נפקא לו בזה אם עבר ח"ו אם לאו. ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב זכות הרבים ז"ל פי' על מדרש פליאה שכתוב במדרש וז"ל לעתיד לבא הולך עשו אצל יעקב לג"ע וא"ל או אני ואתה בג"ע או אני ואתה בגיהנם והק"בה גורר אותו ומוציאו משם ופי' הרב ז"ל מפי השמועה ע"ד שדרשו רז"ל ע"פ ופערה פיה לבלי חק ח"א למי שלא שמר אפי' חק אחד וח"א למי ששייר אפי' חק אחד והנה עשו קיים מצוה אחת והיא מצות כיבוד אב ואם ויעקב ביטל מצוה זו בהיותו אצל לבן ולכן בא עשו בכח ממה נפשך אם הדין הוא כמ"ד למי שלא שמר אפי' חק אחד א"כ אני ואתה בג"ע שעשו שמר חק אחד של כיבוד אב ואם ואם הדין כמ"ד למי ששייר אפי' חק אחד א"כ א"ו בגיהנם כי לדעתו יעקב שייר חק אחד שלא שמר אותו והוא של כיבוד אב ואם ובאמת הבל יפצה פיו של עשו כי יעקב אע"ה קיים כיבוד אב ואם בהיותו אצלם ובעת שהלך אצל לכן ברשותם הלך וזהו כבודם כי רצונם בכך ולכן הק"בה גוררו ומוציאו משם ע"ש. והשתא בזה אתי שפיר טעם ששאל עשו את יעקב מי לאה לך על איסור ב' אחיות יען כי עשו רצה לתפוס על יעקב עון אחר ח"ו כדי שבזה יציל עצמו לעתיד בכח ממה נפשך וכאמור והנה עשו גם הוא ידע שזו התפיסה שתפס עליו בענין כיבוד אב ואם היא רעועה שיש להשיב עליה כאמור ולכן ביקש למצוא עילה אחרת יותר טובה ממנה והיא איסור ב' אחיות ולכן שאל לו על זאת לראות אם יש לו תירוץ על זאת וא"ל מי לאה לך והשיב לו יעקב שבהיתר לקחתי אותה והראיה היא מן הילדים אשר חנן אלהים את עבדך וכשראה עשו שאין עליו תפיסה בזה לכן לע"תל בא בכח טענת כיבוד אב ואם וגם בזה לא יכול לו וכאמור.

72. Vayishlach.15

    ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצוא חן בעיני אדוני. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בס"ד לעיל בפ' לך לך בהקדמה שהבאתי בס"ד מהרב ערבי נחל ז"ל שפי' ז"ל ע"פ נפש חיה הוא שמו שהכוונה הוא שכל הנמצאים הן מהטוב הן מהפכו שמם הוא חיותם שאותיות שמו הם צינורות המשפיעים החיות להם מלמעלה וכו' ע"ש הדברים באורך. והנה קרא כתיב וישם את השפחות ואת ילדיהן וכו' והוא עבר לפניהם ואפשר לרמוז בס"ד כוונתו בזה כדי להמשיך לו חן בעיני עשו בצירוף זכות הבנים והאמהות אשר הניח אחריו והוא דהבנים היו יוסף ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבלון דן נפתלי גד אשר הנה אותיות שמותם שהמה צינורות השפע כאמור הם מ"ד אותיות וגם בלאה ורחל ובלהה וזלפה יש י"ד אותיות הרי סך הכל הבנים והנשים יש בהם ח"ן אותיות וכבר כתבנו שאותיות השמות הם צינורות השפע המשפיעים חיות מלמעלה ולכן אסף וקבץ יעקב אע"ה את כולם אחריו ביחד כדי לצרף זכותן עמו ולהמשיך לו חן שיהיה לו בעיני עשו שלא יהרגנו ויהרגם ולכן לא הסתיר יעקב קצתם או חציים והעביר את הכל לפני עשו כדי שע"י התחברותם במקום ההוא יחד יצטרפו אותיות שמותם וימשך לו חן שהוא כמספר אותיות שמותם ובזה יובן שאחר שנגשו הבנים והנשים לפני עשו א"ל עשו ליעקב מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ר"ל דקאי על המחנה הזה של הבנים והנשים ר"ל למה לך שקבצת הכל ביחד להגישם לפני והשיב לו יעקב למצוא חן בעיני אדוני למצוא חן דייקא שע"י התחברותם יחד יתחברו אז ח"ן אותיות שבהם להמשיך לי חן כמספרם:

73. Vayishlach.16

    והנה אפשר לרמוז בס"ד עוד בזה בסדר התחלקות שחילקם שהניח השפחות וילדיהן ראשונה ולאה וילדיה אחרונים ורחל ויוסף אחרונים והוא כי זלפה גד ואשר יש בהם ט' אותיות כמספר אמ"ת במ"ק וזה כדי לעורר בזכותם כח מדתו שהיא מדת אמת דכתיב תתן אמת ליעקב ובזה יכניע את שר עשו למעלה גם עוד הנה בלהה דן נפתלי יש בהם י"א אותיות כמנין ו"ה דשם הוי"ה ב"ה והניחם יחד כדי לעורר אז בזכותם כח מאותיות ו"ה דשם הוי"ה ב"ה כי יעקב אחוז בוא"ו דשם הוי"ה ב"ה וה"א אחרונה כלולה בו לכן צריך לעורר כח מן ו"ה כדי להכניע את שר עשו למעלה. גם עוד הנה לאה ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבלון יש בהם ל"א אותיות הניחם יחד כדי לעורר כזכותם כח מבחי' שם אל שהוא חסד דכתיב חסד אל כל היום וגם יעקב נקרא אל דכתיב ויקרא לו אל אלוהי ישראל ובזה יכניע את שר עשו. והנה עוד גם יש ברחל ויוסף ז' אותיות והניחם יחד כדי לעורר בזכותן כח משבעה ספירות והם חג"ת נהי"ם שהם כנגד ז' ימי הבנין ובזה אז יכניע את שר עשו ובצירוף כולם יעורר לו חן כאמור בס"ד כדי שלא תתגבר הבחירה של עשו כי האדם בחירי ויש לו לירא מן הבחירה וכמו שמצינו גבי שמואל שאמר להקב"ה איך אלך ושמע שאול וגו' והיינו משום שהאדם בחירי וצריך נס גדול לבטל הבחירה.

74. Vayishlach.17

    ואפשר לרמוז עוד בס"ד בזה הנה מצינו שאותיות לאה ורחל ובלה"ה וזלפה והבנים כולם הם ח"ן אותיות והשתא כשנולד בנימין שיש בשמו ששה אותיות וכאשר כתוב באפוד הרי נעשה סך הכל ס"ד אותיות צרף עמהם אותיות שם יעקב אע"ה שבו ד' אותיות הרי סך הכל ס"ח אותיות כמנין חיים לרמוז שיעקב אע"ה מטתו שלימה והוא ובניו ונשיו כולם צדיקים גמורים ונפשם צרורה בצרור החיים ודבוקים ואחוזים כאילנא דחיי זכותם יגן בעדינו תמיד אכי"ר:

75. Vayishlach.18

    ויאמר עשו יש לי רב וגו'. ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו שהוא רמז על מים אחרונים שהם חלק הסט"א וזהו מן הבא בידו הם מים אחרונים מנחה לעשו אחיו שהוא הסט"א עכ"ד ז"ל והנה מענין מים אחרונים תדע ותבין כמה רוצה הסט"א לינק מן הקדושה שאפי' במים מועטים אלו תקבל ותקח. ועל דרך זה וכיוצא בזה אמרו רז"ל על או"הע שהם שורש הסט"א שבהמתן של ישראל חשובין עליהן יותר מנשותיהן והנה כאן ראה יעקב שהוא מביא כ"כ מנחה לעשו ועשו עושה געגועין בזה ואינו רוצה ליקח באומרו יש לי רב וכו' ולכן א"ל יעקב אל נא אל תאמר כן ואין זה אלא געגועין של הבל דהלא אם נ"א ר"ת נטילה אחרונה רמז למים אחרונים שהם דבר מועט תתרצה בזה ואדרבה בהם מצאתי חן בעיניך שתקבלם במציאות חן ולא עוד אלא ששם איני צריך לומר לך קח אלא אתה מעצמך ולקחת מנחתי מידי דייקא ואיך עתה שלחתי לך כל המנחה ועושה עצמך שאינך חפץ במתנות שלי.

76. Vayishlach.19

    קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלהים וגו'. יובן בס"ד לפרש ותחלה נקדים מאמרם ז"ל בשבת פ' כ"ד אמר רב המנונא ש"מ אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא וכמה אמר רב מרי משח אודניה וחוטרא אבתריה ע"ש. ואפ' לרמוז מאמרם ז"ל דרך רמז על מים אחרונים שהם חלק הסט"א שהם נקראי' כלבי דחציפי והנה ידוע שמים אחרוני' צריך להנטיל דבר מועט ולא ישפוך הרבה מים. גם ידוע מ"ש רז"ל שצריך שיהיה תכף למים אחרונים ברכת המזון ולא יפסיק בנתים וז"ש אורח ארעא למשדא אומצא רמז למים אחרונים לכלבא לסט"א וכמה השיעור שיתן מים אחרונים על ידו אמר רב מרי משח אודניה ר"ל דבר מועט וכל מה שאפשר למעט ימעט ואמנם צריך חוטרא אבתריה כי היכי דלא ליתי למסרך והכוונה שצריך לברך ברכת המזון תכף וזהו חוטרא אבתריה רמז לברכת המזון שמעלה שלה גדול' ונשגבה והיא תכה על קדקודם של החיצוני' כדי דלא ליתי למסרך שרואה שנתנו לו ויבא ליקח דבר שאינו שלו ח"ו.

77. Vayishlach.20

    והשתא בזה יובן בס"ד רמז הפסוק קח נא את ברכתי נ"א ר"ת 'נטילה 'אחרונה הם מים אחרונים תקח אותם את ברכתי ר"ל סמוך לברכתי כדי שיהיה חוטר' אבתרך להכות על קדקודך שלא תקח יותר ממה ששייך לך ח"ו:

78. Vayishlach.21

    ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. יובן בס"ד דלכאורה י"ל מאחר שכבר אמר ונלכה ביחד למה חזר ואמר ואלכה לנגדך. ויובן בס"ד והוא דידוע דהקב"ה קרא ליעקב אל דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל ודרשו רז"ל מי קרא ליעקב אל הוא אלהי ישראל ע"ש. והשתא ודאי יש השפעה ליעקב משם אל שהוא חסד יותר מאחר דהוא עצמו נקרא בשם אל. גם ידוע מ"ש הרב מג"ע ע"פ כה אמר עבדך יעקב שרמז לו על קריאת שמע שיש כה כ"ה אתוון דיחודא והיא מסוגלת להכרית הסט"א ולהבריחה ולכן אמר כה תאמרון וגו' כה אמר עבדך יעקב שכבר קריתי ק"ש שיש בה כ"ה אתוון דיחודא ובזה אני מובטח שאנצל ממך ואכניע אותך ע"ש והביאו הרב זרע ברך ז"ל ע"ש. ובזה יובן בס"ד ויאמר עשו נסעה ונלכה ביחד לשבת יחדיו כמשפט האחים וא"ת והא אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת ואתה נחש עקלתון לעשוק אהב ומה לי לשבת אתך לז"א הנה אין לך לפחד ממני כי רכים הם אשר אתך ורב כחך והוא כי ואלכה לנגדך תחלק התיבה ותהיה אל כה ר"ל שם אל שנקראת עליו שהוא חסד דכתיב חסד אל כל היום וכ"ה אתוון דיחודא שיש לך לקרות תמיד הם לנגדך להיות בעזרתך ע"ד והלך לפניך צדקך וא"כ איש אשר אלה לו ממי יש לו לפחד.

79. Vayishlach.22

    ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות. יובן בס"ד עיקר התיבה היא סוכה שהיא כ"ו ה"ס חיבור שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני וזהו נסע סכותה שחיבר שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני ובזה ויבן לו בית לעתיד הוא בית שלישי שיבנה במהרה בימינו ובזכות יעקב אע"ה ולמקנ"הו ע"ה גי' רל"ב רמז לד' מילואים שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים רל"ב עשה סכות להגן עלינו ועל כל ישראל אכי"ר:

80. Vayishlach.23

    ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור וגו'. יובן בס"ד דרך רמז השדה ע"ה גי' שט"ו רמז לשט"ו ניצוצין וזהו ויקן את חלקת השדה רמז להנז' אשר נטה שם אהלו ועליו לתקן מיד בני חמור רמז לחיצונים וע"י זה שתיקן ניצוצות הנז' במאה קשיטה ר"ל שקישט את בחינת ה"א אחרונה דשם הו"יה ב"ה בעשר ספירות וכל ספירה כלולה מעשר הרי מאה וכמ"ש למעלה בס"ד וזהו במאה רמז לשלימות יו"ד ספירות קשיטה הוא אותיות קשט ה"א לשון קישוט:

81. Vayishlach.24

    לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך וגו'. יובן כס"ד לרמוז בשם זה שקראו ישראל שהנה הוסיף לו בזה ג"פ על מספר שם יעקב והוא שכנגד היו"ד דשם יעקב נתן לו אות למ"ד דשם ישראל והוא ג"פ כנגד היו"ד גם כנגד העי"ן דיעקב נתן לו אות רי"ש ויו"ד דישראל שהם ג"פ כנגד העין גם כנגד הקו"ף דיעקב נתן לו אות השין דשם ישראל שהוא ג"פ כנגד הקו"ף נשאר ביעקב אות בי"ת והיה צריך ליתן לו כנגדה אות וא"ו ונתן לו תחת הוא"ו אל"ף שהוא רמז לאחדות גם נתן לו זה כדי שיתחבר האל"ף עם הבי"ת ויהיה אותיות א"ב לרמוז כי עד יעקב נקראים אבות אבל מן יעקב ואילך אין נקראים אבות וכמ"ש רז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה ולכן תמצא שתיבת אב גי' שלשה לרמוז שאין קורין אבות אלא לשלשה.

82. Vayishlach.25

    ובזה אפשר לרמוז כס"ד רמז הפסוק בישעיה ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה והוא כי מה שהוסיף לו על כל אות ג"פ כנגדו לרמוז כי ישראל כשעושים רצונו של מקום הם דוגמת הסגול ע"ד שפי' ז"ל ע"פ והייתם לי סגולה וגו' גם ידוע כשעושים רצונו של מקום נקראי' בשם ישראל ולהפך נקראים בשם יעקב ולכן אמר ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה ר"ל יהיה שם ישראל שהוא שלישיה כלומר משולש כאמור ולא שם יעקב כי הכל בזמן ההוא יהיו עושים רצונו של מקום:

83. Vayishlach.26

    והנה אפשר לרמוז עוד בס"ד בזה והוא שאם נסיר אותיות א"ב משם יעקב וישראל שהם רמז למ"ש בס"ד ותצרף אותיות הנשארים יחד יעלה מספרם סך הכל גימ' תש"ך כמנין י' פעמים חסד שהוא מילוי ע"ב שהוא חסד שכל דבר שבקדושה כלול מעשר כידוע ואותיות א"ב הנשארים ג"כ יש בהם רמז לזה כידוע מ"ש המפ' ז"ל ששם ע"ב נקרא אב ולרמוז על השפעת ישראל מהחסדים העצומים והגדולים:

84. Vayishlach.27

    ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' והוא כי לפי רמז שכתבנו בס"ד ששם יעקב וישראל יש בהם רמז למילוי ע"ב בשלימותא שהוא חסד ולכן לא נתבטל שם יעקב לגמרי אלא נקרא זה וזה כדי שיהיה בהם רמז לאמד וז"ש למה תאמר יעקב ותדבר ישראל ר"ל זה וזה ולא תבטל שם יעקב לגמרי לז"א נסתרה דרכי מה' ר"ל אם אבטל שם יעקב לגמרי אם כן נסתר הרמז הרמוז בשם הו"יה ב"ה במילוי יודי"ן שהוא גי' ע"ב שעולה תש"ך כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ולכן מוכרח שישאר שם יעקב ונאמר זה וזה:

85. Vayishlach.28

    גם יובן בס"ד לרמוז דמאותיות שם ישראל ויעקב יהיה מהם אותיות יש"ע אל"י קר"ב גם יהיה אותיות אשר"ק על"י י"ב והוא ע"ד שאמר הפסוק אשרקה להם ואקבצם שהקב"ה יקבץ כל שבטי יה שם י"ב שבטים:

86. Vayishlach.29

    הפטרת וישלח ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בני ישראל את מורשיהם. יובן בס"ד כי ידוע שישראל הם נגאלים מן הגלות על ידי שהם מתקדשים במעשה המצות כמ"ש אשר קדשנו במצותיו וצונו וקי"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד וזש ובהר ציון תהיה פליטה ע"י והיה קדש ר"ל שישראל יהיו קדש שמתקדשים במעשה המצות ועי"ז אז וירשו בית ישראל את מורשיהם בביאת הגואל בב"א:

87. Vayishlach.30

    או יובן בס"ד ע"ד שאמרו רז"ל שהגאולה תהיה בזכות התורה וידוע מ"ש רז"ל ע"פ אוהב ה' שערי ציון דקאי על בתי כנסיות ובתי מדרשות שערים המצויינים בהלכה וז"ש ובהר ציון רמז לבתי מדרשות שהם שערים המצויינים בהלכה תהיה פליטה כלומר בזכותם תהיה פליטה לישראל:

88. Vayishlach.31

    ובזה יובן בס"ד ועלו מושיעים אלו הת"ח העוסקים בתורה בהר ציון רמז לבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם שערים המצוייני' בהלכה לשפוט את הר עשו כי ע"י עסק התורה יכריתו את עשו וגונדא דיליה כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ואז והיתה לה' המלוכה כי יצליחו ישראל במעשיה' והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ב"ב אכי"ר:

89. Vayeshev.1

    והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה. יובן בס"ד דרך רמז תיבת אלמים היא אותיות אל מים שם אל הוא חסד דכתיב חסד אל כל היום גם מים רמז לחסדים כי הם שורש החסדים השדה רמז לשכינה כביכול שנקראת חקל ותרגום של שדה חקל וז"ש והנה אנחנו מאלמים א"ל מי"ם בתוך השדה שממשיכים וקושרים ומחזיקים החסדים בשכינה:

90. Vayeshev.2

    ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו. יובן בס"ד כפל הלשון מלך תמשול והוא כי לפעמים רוב החלומות היא דרך משל ודמיון שמראים לו דבר ורומזים לו בו על ענין אחר ולא העיקר הוא אותו דבר שרואה אותו עצמו כמו הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה הרואה תמר יצפה כך הרואה שאוכל דבר פלוני משמעותו כך וכאשר תראה בפרק הרואה כמה פירושים לחלומות שחלמו אביי ורבא ופירש אותם בר הדיא ונתקיימו כדבריו ונמצא שרוב החלומות הם דרך משל ודמיון וז"ש המלך תמלך עלינו בתמיהה ר"ל אם אתה חושב שפירוש החלום שראית דהיינו מאלמים וגו' וישתחוו אלמותינו לאלומתך הכוונה כי הוא להודיעך שתמלוך עלינו זה אינו אלא אם החלום הוא אמת אפשר שמשול תמשול בנו שעשו לך בחלום משל ודמיון בנו שרצו לרמוז לך על איזה ענין והראו לך זה דרך משל ודמיון על אותו הענין כמשפט רוב החלומות ולא שהדברים כפשוטן שאנחנו בעצמנו נשתחוה לך וכמו שמצינו באמת שפירוש החלום לא כן הוא וכמו שפירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שפירוש החלום היה על ענין הרעב שהיה במצרים שכולם אצרו חטים ונתקלקלו ומה שאצר יוסף הצדיק נתקיימו והוצרכו הכל לקנות ממנו ולכן אמר והנה תסובינה אלמותיכ' לשון סובין ואין הכוונה בזה החלום על השתחויה ומלוכה באמת וענין המלוכה וההשתחויה היה בחלום הב' ע"ש בנועם דבריו ז"ל.

91. Vayeshev.3

    ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. הנה הדקדוק שדקדקו המפרשים ז"ל כאן הוא מבואר כי שינוי גדול יש בחלום הב' מן הראשון דבחלום ראשון כתיב שנאה ויוסיפו עוד שנוא אותו ובחלום ב' כתיב ויקנאו בו אחיו ולא נזכר שנאה. גם עוד צריך לקשר הדברים יחד ויקנאו וגו' ואביו שמר וגו' ויובן בס"ד כי הנה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל הקשה ע"פ ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו וגו' שאם אביו אהבו מה פשע יוסף על זה שישנאו אותו ולכאורה הוא דקדוק עצום ואמנם רבינו ז"ל בצוף דבש אמרי נועם לשונו הטהור תירץ על זה והוא שהנה יוסף הגם שהביא דבתם רעה עכ"ז לא שנאוהו ואמנם כשראו שאותו אהב אביהם מכל אחיו חששו פן קבל אביהם דבתם רעה וגעל בהם והוא לבדו היה צדיק בעיניו ולכן שנאוהו כי מר להם היותם חוטאים בעיני ישראל אביהם ומה שלא שמו לבם לדון את אביהם לכף זכות ולחשוב שעל כי בן זקונים הוא לו אהבו כדרך העולם ולא על קבלת הדבה ולעולם הם צדיקים בעיני אביהם והוא שאמרו אם הענין הוא בשביל שהוא בן זקונים הלא בנימין הוא יותר בן זקונים ממנו ולמה אהב אותו יותר מבנימין ג"כ ולכן הכריחו מזה שהאהבה היתה בשביל קבלת הדבה שהאמין לדבריו וחשב שהוא לבדו צדיק והם אינם כשרים בעיניו ח"ו ולכן היה קשה להם אהבתו שאהבו אביו ושנאוהו מכחה עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה השתא בחלום הראשון עדיין הם במחשבה זאת לחשוב שאהבת אביו בשביל קבלת הדבה ולכן בסיפור החלום הוסיפו שנאה על שנאתם ואמר ויוסיפו עוד שנא אותו אבל בחלום הב' נתברר להם באהבת אביהם שלא היתה מצד קבלת הדבה והוא כי הנה בחלום הב' סיפר לאביו שאחד עשר כוכבים משתחוים לו ונמצא שאחיו הם בדמיון כוכבים והנה זה החלום יורה שהם צדיקים דדוקא הצדיקים נמשלים לכוכבים כנודע דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד וא"כ החלום הב' יורה שהם צדיקים והנה עיניהם ראתה שאביו האמין לזה החלום והיה ממתין ומצפה מתי יבא וכמ"ש הפסוק ואביו שמר את הדבר ותרגם אונקלוס ואבוהי נטר ית פתגמא וחכמים גדולים שכמותם ודאי לא נעלם מהם כל זה והבינו שדברי אביהם אליו שא"ל מה החלום הזה וכו' הכל הוא לעיני הרואים ולכן אחרי אשר ידעו והבינו שאביהם האמין לחלום ועכ"ז הוא עדיין באהבתו עמו כבראשונה א"כ מוכרח לומר שסיבת אהבתו אותו לא בשביל קבלת הדבה דלעולם הם צדיקים גמורים בעיני אביהם ומה שאהבו יותר הוא מכח סיבה אחרת או מאת ה' היה לו כל כך חן בעיניו לאהוב אותו יותר בלתי טעם וסיבה וא"כ השתא מה להם לשונאו מכח האהבה דהוא מה פשע בזה האהבה שאוהב אותו אביו. ואמנם השתא יש להם לקנאות ממנו קנאה דייקא ולא שנאה שהשנאה שהיתה כבר נתבטלה ולכן בחלום הב' אמר ויקנאו בו אחיו ר"ל שעתה בטלה השנאה והיה קנאה ביניהם יען כי ראו שאביו שמר את הדבר וא"כ מוכח מזה שאביו האמין לחלום הזה ומן החלום מוכח להדיא שהם צדיקים גמורים מאחר שנדמו לו ככוכבים ואם היתה סיבת האהבה בשביל קבלת הדבה למה נשארה עד עכשיו אלא ודאי שסיבתה לא היתה כן ויוסף לא פשע באהבה זו וא"כ למה ישנאוהו ורק נתקנאו ממנו אבל אם לא היה אביו שומר את הדבר לא היה מוכח שהאמין לחלום ואפשר היה להם לומר יתכן שלא האמין לחלום ולא חש לו וא"כ ממילא ליכא להכריח הכרח האמור בס"ד אבל מכח שהבינו בו ששמר את הדבר והאמין בחלום מכח זה יש להכריח כאמור:

92. Vayeshev.4

    או יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש רז"ל בש"ס חלמא טבא חדותיה מסתייה ולכן השתא אתי שפיר דבחלום ראשון ראו אותו ששמח הרבה לכן לא חשו בדעתם כי ימלוך עליהם באמת כמו שראה בחלום כדי שיתקנאו ממנו יען כי חשבו דחלמא טבא חדוותיה מסתייה ובזה השמחה ששמח בחלומו די לו ולא יתקיים החלום באמת ולכן אמר שם שנאה דוקא ולא קנאה ואמנם בחלום הב' שראו שגער בו אביו וא"ל הבא נבא והודיע לו באלו הדברים שאין חלומו אמת מאחר דאי אפשר להתקיים ענין אמו א"כ בזה החלום לא היה לו שמחה דתברא בצדה שגער בו אביו וא"ל כן והם שהיו חכמים הבינו שגערת אביו בו היה למראה עינים ואין זה סתירה של הבא נבא דזה יתקיים בבלהה וכמו שהיה כן באמת לכן אז אמדו ודאי דחלום זה יתקיים דליכא למימר בזה חלמא טבא חדוותיה מסתייה דהלכה שמחתו מזה מכח גערת אביו והסתירה שעשה לו בחלום ולכן השתא יש לקנאת בו דיש להם לחוש לקיום החלום ונמצא לפ"ז שכזאת הגערה שגער בו אביו בזה עשה קיום ושמירה לדבר החלום שלא תהיה אז חדוותיה מסתייה וילך החלום לאיבוד ובזה יובן ויקנאו בו אחיו שכאן היה להם קנאה ממנו יען כי אביו שמר את הדבר לשון שמירה ששמר את דבר החלום שלא יתבטל מכח השמחה וא"כ יש להם לחוש שיתקיים החלום:

93. Vayeshev.5

    או יובן בס"ד ע"ד שכתבו רז"ל עוד חלמא בישא עציבותיה מסתייה ולכן השתא אתי שפיר דבחלום א' שחלם שהם ישתחוו לו הנה זה לגבי דידם הוא חלמא בישא ועציבותיה מסתייה שודאי הם נעצבו בשמעם החלום ההוא ונצטערו ממנו ומדבריו וזה מסתייה ולא יתקיים בהם החלום ואם מוכרח להתקיים אזי יתקיים באחרים שימשול על אחרים וישתחוו לו ולכן לא קנאו בו ורק שנאוהו אבל בחלום הב' שראה השמש והירח משתחוים לו שהוא על אביו גם כן ואביו לא נעצב מזה אלא אדרבה נטיר ית פתגמא שרצה בקיום החלום א"כ השתא אפילו אם תניח במונח דלגבי דידהו לא יתקיים החלום דהם נעצבו ועצבותייהו מסתייה אבל לגבי אביו מוכרח שיתקיים החלום שיהיה במעלה רמה שאביו ישתחוה לו והשתא אחר שאביו עצמו משתחוה לו אם כן מוכרחים הם להשתחוות משורת דרך ארץ ואפי' בלתי החלום כי איך יהיה כבודם יותר מאביהם ומשראו באביהם שהוא משתחוה מוכרחי' הם ג"כ להשתחוות בשביל כבוד אביהם ולכן קנאו בו שחשו עתה פן יוכרחו להשתחוות לו וז"ש ויקנאו בו אחיו ר"ל שעתה ניתוסף להם קנאה יען כי ראו שאביו שמר את הדבר וכתרגומו נטיר ית פתגמא ואם כן לגבי אביו ליכא בטול לחלום משום עצבותיה מסתייה כי לא נעצב בזה וא"כ השתא מוכרח להתקיים בהם ג"כ השתחוייה משורת דרך ארץ גם בלתי החלום:

94. Vayeshev.6

    ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח. יובן בס"ד דדך רמז כי שם הויה ב"ה גי' כ"ו ושם יוסף גי' קנ"ו סך הכל יחד גימ' קפ"ב כמספר ב' שמות הקדושים המסוגלים לפרנסה שם פא"י ושם סא"ל כנז' בסידור בפ' פותח את ידיך ושניהם יעלו גימ' קפ"ב והנה יוסף הצדיק ע"ה ע"י שנדבק בהשי"ת לכן נשפע מב' שמות הקדושים הנז' העולים כמספר הו"יה ב"ה ויוסף ונעשה לו הצלחה כי פרנסה והצלחה הכל אחד וזה תלוי בזה דלכל פרנסה צריך הצלחה וז"ש ויהי ה' את יוסף דייקא ועי"ז ויהי איש מצליח שנשפע כנגד זה משני שמות הקדושים הנז'.

95. Vayeshev.7

    או יובן בס"ד ויהי איש מצליח כי הנה ידוע שיש לכל איש ישראלי צלם אלהים והחוטא מעביר אותו הצלם ממנו ולכן רשעים בחייהם קרויים מתים והנה יוסף הצדיק היה תמיד צלם אלהים חי על פניו ולכן א"ל יעקב אע"ה ליוסף הע"ה אחרי ראותי את פניך כי עודך חי וכן ראה פניך לא פללתי וגו' שהכל קאי על הצלם כנודע ובזה יובן בתיבת מצליח שהוא אותיות צל"ם ח"י וז"ש ויהי ה' את יוסף לכל חי יחטא ובזה ויהי איש מצליח צל"ם ח"י שצלם שלו נשאר חי וקיים בו.

96. Vayeshev.8

    וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בזו"הק לפרש דקדוק מצליח בידו שהכוונה הוא דאפי' מה דהוה בידיה והוה תבע ליה מאריה כגוונא אחרא הוה מתהפך בידיה לההוא גוונא דרעותא דמאריה הוה רעי ביה ע"ש.

97. Vayeshev.9

    והנה לכאורה יש לחקור בס"ד דאמאי עשה ככה שיהיה נס פלילי נגד הטבע שיתהפך דבר שבידו לדבר אחר הלא היה יותר נקל שהקב"ה יהפך רצון של רבו להיות רוצה כמו שרואה בידו ואמנם יש לתרץ לזה בס"ד והוא כי ידוע מ"ש רז"ל שהעושים לו נס בזכותו יראה הנס בעיניו אבל אם עושים לו בזכות אחרים לא יראה בעיניו ובזה פי' המפרשים ז"ל כוונת ה' לי בעוזרי לי דייקא שעושה בשבילי והראייה שאני אראה בשונאי שרואה הנס בעין עכ"ד. והשתא גם הכא אתי שפיר שאם היה הקב"ה מהפך רצון רבו למה שיש ביד יוסף לא היה יוסף הצדיק ע"ה רואה הנס בעיניו ומאחר דיוסף הע"ה נפיש זכותיה ובזכותו עשה לו הקב"ה את כל הכבוד הזה הא ודאי צריך שיהיה רואה בעיניו הנס שלו ולכן הקב"ה עשה הנס באופן זה שיתהפך החפץ שבידו לחפץ אחר כדי שיהיה רואה הנס בעיניו.

98. Vayeshev.10

    ובזה יובן בס"ד הפסוק וירא אדוניו כי ה' אתו תיבת אתו דייקא כלומר שמתנהג עמו בזכותו ולא בזכות אבותיו יען שראה שכל מה שהוא עושה ה' מצליח בידו דייקא כפי' הזו"הק שהחפץ יתהפך לדבר אחר כרצון רבו ולא עשה ה' שרצון רבו יתהפך למה שהביא בידו אלא ודאי שהקב"ה עושה לו הכל בזכותו ולכן עשה ה' ככה שההצלחה תהיה בידו ממש כדי שיהיה רואה הנס בעיניו.

99. Vayeshev.11

    או יובן בס"ד כי ידוע ששם אלהים פועל כפי הטבע אבל שם הו"יה ב"ה פועל הפך מן הטבע והנה האו"הע אין נשפעי' כי אם משם אלהים אבל לא משם הו"יה ב"ה כידוע והנה כאן אדוני יוסף שראה הצלחתו הפך הטבע וכמ"ש בזו"הק על פסוק מצליח בידו שהדבר שבידו מתהפך כאשר רוצה רבו וכאמור לכן הבין מזה כי הוא שפע משם הו"יה ב"ה שפועל למעלה מן הטבע ולא משם אלהים ובזה יובן בס"ד וירא אדוניו כי ה' אתו ה' דייקא ולא שם אלהים יען כי ראה שכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וכדפירש הזו"הק דקדוק תיבת בידו שיתהפך החפץ שבידו וכו' וזהו הפך הטבע ובודאי שנשפע משם הו"יה ב"ה.

100. Vayeshev.12

     ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. יובן בס"ד לפרש שבאה עליו בהדרגות ותחלה עשתה לו רמזים בעיניה להיות קורצת בעיניה ולרמוז לו בזה לשכב עמה אבל לא תבעה בפה ואח"כ כשראתה שלא הועילה זאת עמו לכן אז תבעה בפה ואמרה לו שכבה עמי וז"ש ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ר"ל תחלה נשאה עיניה דוקא להיות מרמזת לו בעיניה על ענין זה ואחר כך כשראתה שלא הועילה עמי בזה התחילה לתבוע בפה ותאמר שכבה עמי:

← Previous · Next → — showing 101–200 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.