← All works

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Eikev.26

   ויובן בס"ד לרמוז כי ר"ת ואכלת ושבעת וברכת הוא ג' ווי"ן גי' ח"י רמז שצריך להתפלל תחלה י"ח ברכות ואח"ך יאכל ולא שיאכל תחלה כי אסור לאכול קודם תפלה ועם ר"ת את ה' אלהיך על גי' מאה רמז שחייב האדם לברך מאה ברכות בכל יום ועם ר"ת כל הפסוק גי' קצ"א ועם כללות י"ב תיבות וכולל הכל גי' צדי"ק רמז שחייב אדם להשלים כל יום מספר צדי"ק והם מאה ברכות תשעים אמנים ד' קדושות עשרה קדישים ויש בפסוק י"ב תיבות רמז לשלימות ההשפעה בי"ב שבטי ישראל גם הפסוק מתחיל בוא"ו ומסיים בכ"ף אותיות כ"ו מספר שם הוי"ה ב"ה לרמוז שהשפעה היא מבחי' שם הויה ב"ה. גם יובן בס"ד כ"ף במילואו מאה ו"ו במילואו גי' י"ב וכאשר יתמלא הו"ו דשם ב"ן הרי סך הכל גי' יב"ק שהוא יחוד גדול שיש בו שפע רב:

2. Eikev.27

   וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי ביניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. יובן בס"ד סמיכות הפסוק ונקדים מ"ש הרב חוצות דמשק ע"פ כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה והוא דאיתא דלכך נחרבה ירושלים שהיו עובדים ע"ז בתוכה ונדונת כעיר הנדחת אכן בגמ' אמרו כי עיר הנדחת לא היה ולא יהיה וכר"א דאמר עיר שיש בה מזוזה אינה נעשית עיר הנדחת ופריך למה נכתב' ומשני דרוש וקבל שכר וז"ש נדחה קראו לך דאומרים דדינא כעיר הנדחת ובאמת ציון היא בהוויתה תהא יען כי היא ציון שמצויינת במזוזה ואינה עיר הנדחת ומפני מה אמרו כן והלא ידוע הוא שעיר שיש בה מזוזה אינה עיר הנדחת לזה אמר דורש אין לה שאין מקבלים לדרוש ועל כרחיך ס"ל דאין קיבול שכר על הדרש ולכן גם כאן אין מקבלים לומר כן עכ"ד ז"ל ע"ש איך שיהיה מצינו שע"י המזוזה לא שייך שתהא ירושלים עיר הנדחת וז"ש וכתבתם על מזוזות ביתך כל זה הוא למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו' היא א"י כימי השמים על הארץ ר"ל כל הימים כי לא אפשר שתהיה עיר הנדחת:

3. Eikev.28

   הפטרת עקב הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד. יובן בס"ד כי הצדקה צריכה שתהיה מיד העשיר אל תוך יד העני כי עי"ז יתיחד השם ב"ה הרמוז בזדוע ואצבעות שניהם והפרוטה כנודע. גם ידוע שהצדקה היא נקראת חק וז"ש הן על כפים דייקא תרתי משמע של העני והעשיר חקותיך הצדקה ובזה חומותיך נגדי תמיד וכמ"ש ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:

4. Eikev.29

   שאי סביב עיניך ודאי כולם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. י"ל דאחר שאמר כעדי תלבשי למה הוצרך לומר ותקשרים ככלה. ויובן בס"ד כי הנה מדרך העולם אשה שיש לה תכשיטין אינה לובשת אותם כי אם בשבת ויו"ט אבל בחול אינה לובשת אותם כלל אבל הכלה ודאי כל עוד שקוראים אותה כלה הנה היא מתקשטת תמיד ואינה מסירה תכשיטיה מעליה כלל כל יום ויום וז"ש כולם ניצוצי הקדושה נקבצו באו לך ואמנם דעי לך שחי אני וכו' כי כולם הניצוצי הקדושה כעדי תלבשי ואינו דומה עדי זה לעדי של אשה שהיא מתקשטת לפרקים אלא זה ידמה לעדי של כלה שהוא תמיד עליה וקשור בה ולז"א ותקשרים ככלה דייקא ר"ל כמו הכלה שתמיד קישוטיה עליה כן אתם כזה כי בטוחי' אתם שלא תחטאו ולא יסתלקו מכם ניצוצי הקדושה כלל:

5. Eikev.30

   כה אמר ה"א הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנותיך על כתף תנשאנה. יובן חצ"ן במלואו כזה חי"ת צד"י נו"ן אותיות אמצעיות הם אות יו"ד רמז לעשר כחות קדושה וזהו והביאו בניך בחצן דייקא ר"ל בתוך אותיות חצן ובנותיך על כתף תנשאנה והוא כי אותיות שקודם אותיות כת"ף המה אותיות יש"ע כי קודם אותיות כתף יש אותיות יש"ע וזהו על כתף ר"ל באותיות שהם על אותיות כת"ף בהם תנשאנה. גם חצ"ן גי' קמ"ח דאם אין קמח אין תורה ובנותיך על כתף גי' ת"ק רמז למילוי שם שד"י שעולה ת"ק והוא מסוגל לפריה ורביה וזהו תנשאנה:

6. Eikev.31

   כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. יובן בס"ד לרמוז כי הנה אדם שיש בו כמה חולאים אין הרופא יכול לרפאת כולם בסם אחד כי לזה צריך סם קר ולזה סם חם גם כל דבר ודבר תלוי בסם פלוני וזה לא יועיל לזה וזה לא יועיל לזה ומוכרח לרפאתם אחד אחד ואמנם רפואת הגאולה היא תצלח לכל חולי ולכל מכה של ישראל ותרפא הכל ברגע אחד ואין לך דבר הצריך תיקון שאינו נתקן ונשלם בה כי הוא סמא דכולא בה וזהו כי נחם ה' ציון בגאולה העתידה הנה בזה נחם כל חרבותיה כל דייקא ר"ל כל חרבן ושממות שלה כי היא סמא דכולא ותצלח לכל וישם מדברה כעדן מדברה מלשון דבר ומנהיג ר"ל הנהגתה תהיה כעדן אשר אין שם שטן ופגע רע וערבתה לשון עירוב רמז לעירוב ניצוצי הקדושה הטוב ברע תהיה מבוררין נקיה ורעננה כגן ה'. ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה והוא כי ידוע כל מקום שיש שמחה לא יבצר מהיות איזה חטא כי היצ"הר אז יתגרה באדם ומחטיאו כי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ולכן מנהג אנשי מעשה להתענות שני וחמישי אחר סוכות ואחר פסח מפני ריבוי שמחת המועד שיש לחוש פן חטא האדם מתוך שמחה ולאו אדעתיה ולכן איוב כשהיה רואה שבניו היו עושים משתה היה מקריב בעדם קרבנות כי חושש אולי חטאו בניו ואמנם לעתיד הגם שיהיו כל הימים ששון ושמחה אין היצ"הר יכול להתגרות באדם להחטיאו אלא בשמחה לא יעשו ישראל כי אם תודה להקב"ה שנותנים לו הודאות על הנסים ועל הפורקן וכו' וגם קול זמרה שמזמרים ומשבחים אותו ית' ולא יצא מזו קלקול ח"ו וז"ש הגם שששון ושמחה ימצא בה דבר הנמצא הרבה עכ"ז לא תמצא בתוך המסובים כי אם תודה וקול זמרה להקב"ה על הנסים ועל הפורקן ועל התשועות גם נקט ששון ושמחה יובן ששון זו מילה וכמ"ש רז"ל ע"פ ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ע"ש ושמחה רמז לנישואין כי בנישואין דוקא מברכים שהשמחה במעונו כי דוקא היא נקראת שמחה והכוונה שארז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום א"כ כל יום ממש יש לכל אחד מישראל ברית מילה וכן אחר שכל כך יש ריבוי בנים הנישואין נמי כל יום הם ולפי דרשת רז"ל שדרשו שמחה זו יו"ט ג"כ אתי שפיר שגם הי"ט שכיח הרבה כי כל ימים שראו בה צרות בגלות יהיו ימים טובים וא"כ כל יום הוא יו"ט:

7. Re'eh.1

   את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. יובן בס"ד דהנה הגם דאמרינן שכר מצות בהאי עלמא ליכא עכ"ז אין לך מצוה שאין בה קרן ופירות דכתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ולכן הגם דהקרן א"א לאכלו בעו"הז עכ"ז מן הפירות אפשר לאכול בעו"הז וכמ"ש התנא אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לו לעו"הב ואמנם כל זה הוא בשאר מצות שנצטווינו ע"י מרע"ה אבל אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום הנה על זה צריך ליתן גם מן הקרן בעו"הז משום דכתיב ביומו תתן שכרו דדוקא השוכר שכיר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו אבל אם שוכרו בעצמו עובד והשתא לב האדם יחשוב שאין מתן שכר בעו"הז כי אם מן מצות אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום אבל שאר מצות שנצטוינו ע"י מרע"ה אין מהם הנאת שכר בעו"הז כלל ועיקר ולזה בא מרע"ה להודיע את ישראל דגם מן מצות שנצטוו על ידו יש להם הנאת שכר וכמ"ש דאם מן הקרן לא יש אכתי יקחו מן הפירות ולז"א את הברכה אל תחשבו שאתם לוקחים אותה בעו"הז מכח אנכי ולא יהיה לך דוקא אלא תהיה לכם ברכה בעו"הז גם מכח אשר תשמעו את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם שגם המצות שאתם מצווים על ידי ג"כ יש ברכה מהם בעו"הז:

8. Re'eh.2

   כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו. הנה לכאורה י"ל דהא ודאי חיוב מצות הצדקה הוא בכל מקום שגם העניים של חו"ל ג"כ חייבים ליתן להם צדקה וא"כ למה תלה הקב"ה מצוה זו שאמר כי יהיה בך אביון וכו' בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך והו"ל לומר סתמא כי יהיה בך אביון מאחר אחיך לא תאמץ את לבבך וכו'. ויובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש הרב נחלת בנימין ז"ל דף צ' ע"ב וז"ל דאיך הוא ית' הוי לוה ברבית לדרש רז"ל ע"פ מלוה ה' חונן דל דחנינת הדל בנתינת הצדקה הוא בתורת הלוואה לו ית' וכדי להוציא דבר זה מלבך שלא תקפוץ את ידך בגלל הדבר הזה אמרה תורה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך פי' הלוואה זו תהיה לעני אשר עמך אבל לא תשימון עליו נשך כי אם עלי ואז הו"ל כרבית הבא ע"י שליח ולא אסרה שליח שרי כסברת ר"ת והגם דהוא יתברך קרא עצמו לוה כמ"ש מלוה ה' חונן דל היינו דמקרי לוה משום דהוא הנותן רבית אבל עיקר ההלוואה הוא לעני אשר עמך עכ"ל ע"ש. והנה מלבד דברי הרב ז"ל שפי' מלוה ה' חונן דל דמקרי לוה משום דהוא נותן הרבית הנה אפשר נמי דכוונת הכתוב לומר דמי שחונן דל הוא כמלוה ה' דכמו שאם הוא מלוה ה' כביכול ודאי לבו בטוח ולא יירא על ממונו שנותן כן מי שחונן דל לבו בטוח בממונו שלא יפסיד ויקבל שכרו כפול ומכופל אבל מן המשך הפסוק משמע כפשוטו דהוא מלוה ה' ממש:

9. Re'eh.3

   והנה ידוע הוא מ"ש חז"ל דהיושב בא"י הוא נשפע על ידו ית' ולא ע"י שליח אבל היושב בח"ל הוא נשפע ע"י שליח משרי מעלה כי בא"י כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו' ודבר זה ידוע ומפורסם בדברי חז"ל וא"כ השתא לפ"ז אפשר לומר דאם כוונת אומרו מלוה ה' חונן דל הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' כביכול ממש א"כ השתא יאמר האומר דבחו"ל מותר ליתן צדקה ואין בזה חשש רבית במה שלוקח בעל הצדקה שכרו כפול ומכופל יען כי בח"ל ההשפעה תהיה ע"י שליח ולא ע"י ית' וא"כ זה הנותן שהוא יושב בח"ל ונשפע שם מותר לו לקבל הטובה הניתנת לו עבור הצדקה כי הו"ל רבית הבא ע"י שליח כי מקבלו משרי מעלה ולא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה וא"כ השתא הגם דתימא הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' ממש כביכול אפ"ה אין בזה חשש רבית מאחר שזה הוא בח"ל אבל משא"כ אם ישראל הם שרויים על אדמתן בא"י דשם ההשפעה מוכרחת להיות ע"י ית' ולא ע"י שליח דכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וכו' א"כ אז אם תפרש הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' ממש א"כ יש מקום לעשיר למנוע ידו מצדקה משום חשש רבית דכל מה שלוקח יותר ממה שנתן ה"ז רבית והיא באה מיד לוה למלוה בלתי אמצעי ונמצא לפ"ז דאם תאמר הדברים בפשוטן יש מניעה לעשיר מליתן צדקה בא"י דוקא אבל לא בח"ל:

10. Re'eh.4

    ובזה יובן הפסוק כי יהיה בך אביון וכו' באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך וכו' ר"ל דבעודך בח"ל אין צריך לציות אותך שלא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי אתה מעצמך תבקש ליתן לו שבזה אתה מרויח שכר רב אבל מה שאני צריך לצוות אותך הוא בזמן היותך בארצך היא ארץ ישראל דשם ההשפעה אינה ע"י שליח וא"כ מכח זה תבא לאמץ את לבבך ולקפוץ את ידך מאחיך האביון כי תחוש לרבית ומ"ש אשר ה' אלהיך נותן לך לא קאי על הארץ דאחר שאמר בארצך ידענא שהיא א"י אשר ה' נתנה לנו אלא אשר ה"א נותן לך קאי על השפע וזהו המשך הכתוב בארצך היא א"י אשר שם ה' אלהיך נותן לך השפע שלא תקבל אותו ע"י שליח כי אם ע"י ית' וא"כ מכח זה לא תבא לאמץ לבבך ולקפוץ את ידך מאחיך אלא פתוח תפתח את ידך לו יען כי אין הדברים כפשוטן כאשר תחשוב שההלוואה היא לו ית' אלא והעבט תעביטנו דייקא כלומ' ההלוואה היא לעני דוקא ולא להש"ית כביכול יען כי הצדקה אשר אתה נותן לעני היא די מחסורו אשר יחסר לו לעני עצמו כי הוא החסד ואתה ממלא חסרונו וא"כ למה יקרא בזה הקב"ה כביכול לוה הא ודאי דלא חשיב לוה בזה כי אם העני בעל החסרון שמקבל ממך המעות ומ"ש מלוה ה' חונן דל אין הדבר כפשוטו אלא כמ"ש הרב ז"ל או כמ"ש בס"ד וא"כ השתא אין כאן חשש רבית דלא אסרה תורה כי אם רבית הבא מיד לוה למלוה ואז תוכל לקבל עבור הצדקה שכר רב:

11. Re'eh.5

    כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש המפרשים ז"ל במה שטענו המלאכים על התורה ורצו שיקחוה הם וא"ל חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וכו' תנה הודך על השמים והק' המפרשים ז"ל בזה דאם רוצים התורה לעצמם למה לא בקשו אותה מהקב"ה מקודם ולא ערערו כי אם עתה כשעלה מרע"ה למרום לקחת אותה ותי' ז"ל בזה כי הם הוו סברי מי שאינו מצווה ועושה עדיף מן מצווה ועושה וכן הסברא נותנת ולכן מתחלה לא בקשו התורה כי רצו שיהיו אינם מצווים ועושים ואמנם אחר שראו שעלה מרע"ה למרום לקחת אותה והקב"ה רוצה ליתנה אמרו יתכן שטעינו בסברתינו ואדרבא המצווה ועושה עדיף לכן ערערו עליה וא"ל הקב"ה למרע"ה החזר להם תשובה וא"ל כלום יצ"הר יש ביניכם דהא ודאי אי ליכא יצ"הר אז מי שאינו מצווה ועושה עדיף יותר וכן הסברא מכרחת אבל במקום דאיכא יצ"הר הוא להפך דמי שהוא מצווה ועושה עדיף יותר כי אז היצ"הר מתגרה בו להחטיאו ומלחמת יצ"הר גדולה ואם מכניע יצרו שכרו גדול אבל אם אינו מצווה היצ"הר אינו מתגרה בו ואין לו שבח כ"כ בקיום המצוה עכ"ד ז"ל:

12. Re'eh.6

    הרי נמצינו למידין דבדבר שיש בו מלחמת היצ"הר מצווה ועושה עדיף אבל במקום דליכא מלחמת היצ"הר שאינו מצווה ועושה עדיף כי כן הסברא נותנת וא"כ השתא נחזי אנן במצות הצרקה הנה לכאורה נראה דהיה יותר טוב שלא יצווה הקב"ה על הצדקה כדי שאז המקיים צדקה יהיה אינו מצווה ועושה דהא הכא בזה גם אם הוא אינו מצווה ג"כ היצ"הר מחטיאו שלא יתן צדקה לעני יען כי היצ"הר חפץ בהשחתת העולם ורוצה שימות האדם ברעב וא"כ בלא"ה היצ"הר אם רואה איזה עשיר שהוא רוצה ליתן צדקה לעני כדי להחיותו יחטיאנו ויאמץ לבבו לבלתי יתן כי אינו רוצה שזה העני יחיה וחפץ הוא שימות ברעב כי כן דרכו להיות יורד ומשטין עולה ומקטרג כדי להזיק הבריות וא"כ השתא במצוה כזו אם לא היה הקב"ה מצווה את האדם בה והיה האדם עושה אותה הנה נמצא ששתי מעלות בידו הא' שאינו מצווה ועושה והב' שיש לו בה מלחמת היצ"הר שהיצ"הר מחטיאו כ"כ בזה וא"כ היה צריך שמצוה זו לא יצוה אותם בה כדי לזכות את ישראל יותר ואמנם באמת זה אינו דזה תינח אם תניח במונח שאם זה העני לא יתן לו העשיר היה נחדל ומת מקרב הארץ ברעב והשתא שפיר תאמר שגם אם אין האדם מצווה בצדקה אפ"ה היצ"הר מתגרה בו למנוע אותו ממנה כדי להמית את העני אבל באמת כלל ידוע הוא שלא נמצא אדם שמת ברעב שאם הבריות לא ירחמו עליו אז הקב"ה יזמין לו פרנסה ממקום אחר באופן שיחיה ולא ימות כי הקב"ה לא עשה את העני עני אלא כדי לזכות בו את העשיר ואם העשיר אינו זוכה בו לא ימות העני כי מי שברא אותו הוא יזמין לו פרנסה ויחיה ולא ימות וא"כ השתא היצה"ר לא היה מתגרה באדם למונעו כי יודע שאין חיות העני תלוי ביד העשיר אלא בידו ית' ואם העשיר לא ירצה להחיותו הקב"ה יזמין לו פרנסתו באופן אחר וא"כ מה ירויח אם ימנע את העשיר מלהחיותו וא"כ השתא נמצא מצוה זו הוי כשאר מצות שאם לא היה האדם מצווה לא היה היצ"הר מתגרה בו ולכן לזה צוה אותנו הקב"ה במצות הצדקה כדי שנהיה מצווים ועושים ואז בזה יש מלחמה גדולה עם היצ"הר וז"ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ כלומר דע לך כלל זה שאין האביון נחדל ומת מקרב הארץ בעבור עניותו כי אין אדם מת ברעב ואם לא היית אתה מחייהו אז הייתי מזמין לו פרנסה באופן אחד ויחיה ולא ימות ולזה לכן אנכי מצוך פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך דאז צריך שתהיה מצווה ועושה כדי שיתגרה בך היצ"הר ויהיה לך זכות גדול כשאתה מכניע אותו משא"כ אם היה האביון נחדל ומת בלתי פרנסתך שאתה מפרנסו לא צריך שאצוה אותך כי אדרבא יותר טוב שלא אצוך כדי שיהיה בידך שתי מעלות כאחד:

13. Re'eh.7

    כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. יובן בס"ד לרמוז אותיות דבר הזה במילואם כזה דל"ת בי"ת רי"ש ה"א זי"ן ה"א יעלה מספרם ע"ה כמספר רחל עקרת הבית עם האותיות רמז לזכות רחל אמנו זיע"א שהיא עקרת הבית כנודע והיא מבכה על בניה גם ראשי תיבות כי בגלל כ"ב רמז לכ"ב אותיות התורה ור"ת הדבר ה' רמז לחמשה אותיות מנצ"פך ור"ת הזה יברכך ה' אלהיך גי' כ"ו רמז לשם הוי"ה ב"ה שם הרחמים שבזכות התורה נתברך ברכות נשגבות משם הוי"ה ב"ה שהוא פועל למעלה מן הטבע:

14. Re'eh.8

    הפטרת ראה וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. יובן בס"ד דידוע דאין לעשות אעבוריה אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא ואמנם כתבו הפוס' ז"ל דאם יש לו בן ת"ח יוכל לתת לו כל ממונו כי במקום תורה וחכמה מותר לאעבוריה אחסנתא וכמ"ש בזה הרב מהר"י אלגאזי ז"ל ע"ש. והנה נמצא לפ"ז שעתה אפשר שיהיה שנאה ומחלוקת בין הבנים והוא דאפשר שיהיה לאדם בן ת"ח ויתן לו כל נכסיו ולא יניח לאחיו כלום דמן הדין יש לו רשות לעשות ואז ממיל' יהיה שנאה וקנאה לבנים זה עם זה אבל לעתיד לא שכיח זה יען כי כולם יהיו לומדים תורה וכולם יהיו חכמים וא"כ כל הבנים שוים הם לענין תורה וחכמה ואז אין לאעבוריה אחסנתא כלל ולמה יהיה שנאה ביניהם וז"ש וכל בניך למודי ה' שיהיו כולם ת"ח וא"כ אז ורב שלום בניך שלא יבואו לידי שנאה ומחלוקת כי כולם אז יקחו בשוה:

15. Re'eh.9

    בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' הוי כל צמא וכו'. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע שכתב הרב מהר"י אזולאי ז"ל בראש דוד דיעקב ועשו חלקו העולמות ואיך זרע יעקב אכל תרי עלמי והא בהאי עלמא לית להו מידי ורבני אשכנז ז"ל תי' כמ"ש התוס' ז"ל בפ' איזהו נשך דף ע' דהגם דרבית הגוי לא שרי אלא לכדי חייו מ"מ האידנא דאו"הע גודא רבא שדיוה אכולא כרכא מסים וארנוניות ואלימי לאפוקי ממון ישראל הכל נקרא כדי חייו ומזה נלמד דכיון דבגלות הזה מחסרים מישראל ממון בארנוניות ומסים וכו' כל מה שיש לישראל נקרא כדי חייהם עכ"ד ז"ל ע"ש והנה לפי תי' הנז' אין להם לישראל לקוץ כ"כ מעושק הגוים אשר יעשקום כיון דזו היא סייעתם והצלתם מטענות עשו ואי לא הוו עבדי להו כן איך היה אפשר שיהיה להם נכסים רבים ואמנם זה תינח אם כל ישעם לישראל הוא מזה התירוץ דוקא אבל באמת הנה נמצא לישראל תירוץ אחר לטענה הנז"ל והוא כי מקרא מלא דבר הכתוב עולם חסד יבנה וכן אמר התנא שהעולם מתקיים על גמילות חסדים והיא היא עמוד הראשון שהיה עומד עליו העולם כי קודם שניתנה תורה ועבודה לא היו בעולם כי אם עמוד ג"ח כנודע והנה ידוע שישראל סימנם ביישנים רחמנים גומלי חסדים ונמצא שהעולם היה חרב בלתי ישראל והם המקיימים אותה ונמצא שכל מה שנהנים ונוטלים מעו"הז אין זה משל עשו אלא הרי הם כמצילים מזוטו של ים ונמצא לפ"ז שגם אם לא יעשקו הגוים את ישראל ולא יהיו תחת ידם אכתי יש טענה מספקת לישראל לזכות בהנאת עו"הז מכח החסד שעושים בעולם:

16. Re'eh.10

    ועוד יש טענה אחרת ג"כ לזה והוא מ"ש הרב יד אבי שלום ז"ל משם הרב נ"ב ז"ל שעשו רצה לשנות החלוקה עם יעקב כשראה שיעקב זוכה בעו"הז ג"כ ובסוף נתרצה לזה בתנאי שיקבל יעקב גרים שיתגיירו מבניו שיזכו גם הם לעו"הב ונמצא ע"י קבלת הגרים רשאים אז זרע יעקב אע"ה ליהנות מעו"הז עכ"ד ז"ל ע"ש:

17. Re'eh.11

    ועוד יש טענה אחרת והוא כי ידוע שהקב"ה ברא הכל וכולם עבדיו ויציר כפיו והמלך יש בידו כח להפקיר ממון אחרים ולהוציא מזה ולתת לזה וכן כאן הגם שעשו זכה כבר בעו"הז והכל שלו עכ"ז הקב"ה יכול להפקיר ממונו לזרע יעקב ומה בכך דכ"ע דיליה היא אבל משל יעקב לא רצה הקב"ה להפקיר לעשו כלום:

18. Re'eh.12

    וגם יש עוד טענה אחרת והוא מ"ש הראשונים ז"ל דישראל זוכים בהנאת עו"הז בכח התורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ונמצא שישראל שהם העוסקים בתורה הם המקיימים העולם ונמצאו כמצילים מזוטו של ים ולא משל עשו אכלי כלום:

19. Re'eh.13

    ובזה יובן בס"ד המשך הפסוקים בצדקה תכונני בכח הצדקה והחסד שאתם עושים בגופכם זע"ז בזה תכונני בעו"הז ואין יכול לטעון עשו עליכם מדין החלוקה כלום וא"כ אז בזה לא תצטרכי עוד לטעם רבני אשכנז ז"ל הנז"ל שהוא משום דהאו"הע עושים מסים ואריוניות אלא השתא דחקי מעושק הגוים שלא יכולו לשלוט בך כי לא תיראי עוד מהם וממחתה כי לא תקרב אליך יען כי יש בידכם טענה מספקת ואינכם צריכים לטענה זו כדי שצריך להיות לכם עושק ומחיתה מהם כי יש לכם תשובה נגד עשו ועוד מלבד טענת הצדקה וחסד הנז"ל שיש לכם הנה עוד לכם טענה אחרת נגד עשו והוא כי הן גור יגור אפס מאותי ר"ל גור יגוד עמכם אותו שהיה תחלתו אפס מאותי והוא הגר ובזה את ניצולת מטענת עשו יען כי מי גר אתך מאלו הגרים הנה הוא עליך יפול בעו"הב וא"כ מה שלוקחים אתם מעשו בעו"הז לוקחים כנגד זה הגרים בעו"הב ואין לעשו עליכם כלום ועוד יש לכם טענה אחרת והוא כי הנה אנכי בראתי חרש וכו' ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל ונמצ' כי הכל בין הטוב ובין הרע הכל אנכי בראתי אותם וכ"ע דילי היא וא"כ הגם שכבר זכה עשו בשלו יכול אני להפקיר מן ממונו לזרע יעקב ואין לעשו דין ודברים עמכם כלל וא"כ השתא כל כלי יוצר עליך לערער בעבור זה לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כי יש בידך כמה טענות להשיב כנגדם וגם זאת ועוד אחרת כי יש לכם טענה מספקת הרבה והוא כי זאת היא התורה הנק' זאת דכתיב וזאת התורה כנודע היא נחלת עבדי ה' דוקא דאם יש אחד מן הגוים עושה ג"ח הנה לא יש מי שעוסק בתורה וא"כ נמצא שזו טענה אלימת' שע"י התורה אתם כמצילים מזוטו של ים וזאת היא צדקתם מאתי שנתתיה להם להצדיק עצמם בה בעו"הז ועל כן מאחר שזו הטענה היא אלימתא יותר מן הכל לכן העצה היעוצה עליכם בית ישראל שהוי כל צמא לכו למים היא התורה שנקראת מים שהיא כמו המים שאוהבי' מקום נמוך כן התור' אוהבת השפלים ושוכנת אצלם ואשר אין לו כסף מלשון נכספה וגם כלתה נפשי ר"ל אין לו השתוקקות בתורה לכו שברו היצ"הר שתשברו כחו ותכניעו אותו כי הוא השאור שבעיסה המעכב בזה ואינו מניח שיהיה לכם השתוקקות לתורה וא"כ לכו שברו אותו ואז ואכולו לחמה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי ואז עי"ז שאתם עוסקים בתורה אז ולכו שברו בעו"הז בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב כי הכל שלכם הוא ואתם כמצילים מזוטו של ים:

20. Re'eh.14

    למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב וכו' הטו אזנכם וכו'. יובן בס"ד כי זה הלחם הגשמי הוא מתעכל אחר שש שעות והולך לו וא"כ מה שנתתם עבורו כסף וקניתם אותו כאלו לא קניתם כלום כי אח"ך איננו וזהו למה תשקלו כסף בלא לחם כי לחם הגופני אינו חשוב לחם ממש וא"ת ואיך אתה אומר בלא לחם והלא לחם קנינו לז"א ויגיעכם בלא לשבעה ר"ל כוונת דברי הוא שיגיעכם שאתם יגיעים עבור לחם הגופני הוא בלא לשבעה כי אינכם יכולים לשבוע ממנו שביעה קיימת מה שאין כן לחם הרוחני הוא לחמה של תורה ומצות הוא קיים לעד לעולמי עולמים כי הוא נצחי ולכן העצה היעוצה הוא שמעו שמוע אלי ואכלו טוב היא התורה שנקראת טוב ואז ותתענג בדשן נפשכם לעו"הב הטו אזנכם ולכו אלי ותחי נפשכם חיות תמידי ואז בשכר זאת ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים כי הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אין אחריה שעבוד ולז"א ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים ובא לציון גואל במהרה בימינו אכ"יר:

21. Shoftim.1

    סמיכות איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. שופטים ושוטרים תתן לך וכו'. יובן דידוע כי הקב"ה שונא גזל בעולה וא"כ אם האדם עושה עושר ולא במשפט ונותן ממנו צדקה אין חפץ בה הש"ית והנה ידוע כי לא ע"ה חסיד ויש כמה דברים שיש בהם גזל גמור והאדם אינו חושש להם מחסרון ידיעה ואמנם איזהו חכם הלומד מכל אדם שאם יש בעיר שופטים ודיינים היודעים לתת הוראה לישראל אזי אפשר האדם ליזהר ע"י שושאל את פי הדיין תמיד על כל דבר ודבר והוא יורנו הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה גם על ידי שיש שופטים ושוטרים ודנים את העם א"כ האדם ישמע מהם הלכה למעשה תמיד ואזי כשיזדמן אותו דבר לידו יוכל ליזהר בו וידע האסור והמותר גם ממילא יהיה לו לב מבין לפחות שיסתפק בענייניו ויבא וישאל איך הדין נוטה ויעשה כמשפט וז"ש איש כמתנת ידו וכו' ואמנם הוא בתנאי ששופטים ושוטרים תתן לך וכו' כדי שעל ידם תהיה ניצול ונזהר מן הגזל:

22. Shoftim.2

    שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. לכאור' הדברי' יתרים וכמ"ש המפרשים ז"ל והיה די באמרו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם וכו'. ולמה אמר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. ויובן בס"ד והוא כי ידוע שאו"הע טוענים לסטים אתם שכבשתם את ארץ כנען והתשובה לא מעצמנו לקחנו מידם אלא הקב"ה ברצונו נתן אותה לנו והקדוש ב"ה כולי עלמא דיליה ויכול ליקח מזה וליתן לזה ואין מעכב ומי יאמר לו מה תעשה וההוכחה לזאת שלא גזלנו אותה מידם הוא כי כשרון מעשינו יעיד עלינו שאין אנחנו גזלנים כי הראיה אנחנו נזהרים וחוששים מן הגזל הרבה שאין מקום שאין בו ב"ד הדנים את העם משפט צדק כי כן מנהגינו לתת ב"ד בכל עיר ובכל פלך כדי שלא יכשלו העם בגזל וזה הוכחה גמורה על כשרון אומה הישראלית שהם שונאים הגזל והחמס וחיישי להו טפי וא"כ דון מינה לענין א"י ודאי מה שלקחנו לא לקחנו בתורת לסטות כי אם בהיתר שהקב"ה נתנה לנו אבל משא"כ אם לא היו ישראל ממנים שופטים ושוטרים ואזי היו גוזלים זה לזה ואין דורש ואין מבקש אזי יאמרו האומות ראו דרכם ומדתם של אלו שאין להם חשש מן הגזל ואם לעצמם גוזלים זה מזה ודאי כנים הם דברינו שאומרים להם לסטים אתם שכבשתם את ארץ כנען כי זו היא מדתם ונמצא שע"י מינוי הדיינים כמצטרך אזי יסכר פי כל דוברי שקר וז"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך בכל דייקא כדי שבזה יהיה ניכר כשרון מעשיכם שאתם מרוחקים מן הגזל והחמס וא"כ מזה יהיה הוכחה אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך רוצה לומר מזה יהיה הוכחה על שעריך אלה שלא בתורת לסטות לקחתם אותם אלא אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ולא באו לידכם בתורת גזל ח"ו:

23. Shoftim.3

    צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ. יובן בס"ד כי המפרשים ז"ל פי' ע"פ נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך והוא שלא תאמר קרא אמר שונא מתנות יחיה וא"כ איך אתן מתנה לעני ואמנע חיותו ממנו לז"א כי בגלל הדבר הזה יברכך ה"א כי יותר ממה שעושה בע"הב עם העני העני עושה עם בע"הב וא"כ לאו מתנה קא יהיב ליה דהא שקיל בזה יתיר ממה דיהיב ליה וליכא בזה משום שונא מתנות יחיה עכ"ד ז"ל:

24. Shoftim.4

    והנה לכאורה יש לחלק בס"ד בזה ולומר דכל זה הוא דוקא בצדקה שמקבל הבע"הב עליה שכר אבל צדקה שאין בע"הב מקבל עליה שכר כגון שהיא מגזל וחמס והקב"ה שונא גזל בעולה ואיך יתן לו שכר עליה וא"כ נמצא שיש בזה משום שונא מתנות יחיה דהבע"הב אינו נהנה מצדקה זו ואינה כי אם מתנה לעני ונמצא שזה העני המקבל צדקה כזאת הוא ניזוק בה מצד חייו וא"כ צריך העני לחפש שיקבל צדקה שהיא בצדק ובמשפט ולא ירצה מן הגזל כלל ובזה יובן צדק צדק תרדוף ר"ל דקאי על העני לומר צדקה שהיא בצדק ובמשפט תרדוף אותה לקבלה אבל לא תרצה לקבל צדקה שהיא עיקרה מן הגזל וחמס וזהו למען תחיה וכו' שאם אתה מקבל צדקה שיש בה איסור גזל וחמס לא תחיה דכתיב שונא מתנות יחיה וזה קרויה מתנה דאין הבע"הב מקבל בה שכר:

25. Shoftim.5

    כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. פי' רש"י ז"ל דברים המצודקים משפטי אמת ע"ש וקשה כיון שהם משפטי אמת ליכא שוחד ואי איכא שוחד ליכא משפטי אמת ויובן בס"ד ע"ד כך עונשו של בדאי אפי' אמר אמת אין מאמינים אותו וא"כ אם זה ראובן נתן שוחד לדיין וזיכה אותו אם אח"כ יבא לפניו לדין פעם אחרת ויתחייב בדינו והדיין ההוא ג"כ חייבו ע"פ האמת והצדק לא יקבל לשמוע לדבריו כי יבא לחושדו ולומר שקיבל שוחד מן הבע"ד שכנגדי וחייבני כמו שלקח ממני שוחד מקדמת דנא באותו הדין וחייב את בעל דיני ונמצא שהגם שזה הדיין בזה הדין הוא שופט אמת מתקלקל משפטו וז"ש כי השוחד יעור עיני חכמים באותו הדין עצמו לחייב את הזכאי ולזכות את החייב וגם עוד נמי קשה ומד כי עתיד הוא גם כן לסלף דברי צדיקים הם דברים המצודקים משפטי אמת שיהיו אח"כ וכמ"ש:

26. Shoftim.6

    והנה רז"ל כתבו שנקרא שוחד מלשון שהוא חד שהמקבל והנותן נעשו כאיש אחד ע"ש ובזה יובן בס"ד הטעם שארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שזה הוא מדה כנגד מדה שאם זה הדיין היה מקבל שוחד מן הבע"ד נמצא שבזה היה נעשה שותף עם זה הנותן באותו הענין שיש לו עם חברו כי כמו שזה הנותן השוחד הוא מרויח בפס"ד של הדיין שפוסק על הבע"ד כן הדיין מרויח באותו הפסק דין שע"י פס"ד זה הוא מקבל מעות של השוחד ואם לא היה נותן פס"ד ומזכה לזה הנותן איך היה הוא מקבל שוחד ולכן זה הדיין שדן דין אמת לאמתו ולא רצה להיות שותף עם זה הבע"ד הנה מדה כנגד מדה הקב"ה יעשה אותו שותף עמו כביכול כי תחת אשר לא רצה להיות שותף עם זה עתה יהיה שותף עם הקב"ה ונמצא שזה הוא מדה כנגד מדה כי כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה:

27. Shoftim.7

    ויובן בס"ד לרמוז בתיבת שחד שהוא אותיות חדש ר"ל שזה הדיין המקבל שוחד הוא מחדש דין והודאה מסברת הראש שלו ומזכהו לזה וזהו שחד חַדש ר"ל אחר שלקחת שחד אזי קום חַדש סברות מדעתך לזכות לזה הנותן:

28. Shoftim.8

    או יובן בס"ד שחד אותיות חָשַד ר"ל שאם הדיין לוקח שחד הגם שלוקח אותו בסתר ואינו יודע זה הבע"ד הב' מ"מ זה בע"ד הב' מזליה חזי ומאליו ומעצמו בא לחשוד את הדיין ולהרהר עליו וזהו שחד ר"ל הגם שלקחת בסתר מ"מ דע לך שבהכרח תבא לידי חשד:

29. Shoftim.9

    או יובן בס"ד לרמוז כי תיבת שחד יש לקרות אותה בשתי תיבות דהיינו אפשר לקרות בה תיבת שח ואפשר לקרות בה תיבת חד יען כי החי"ת היא מונחת באמצע התיבה והיא נקראת עם השי"ן ועם הד"לת וא"כ השתא דרשינן לתרווייהו ונאמר כאלו כתיב ש"ח ח"ד והכוונה שאם זה הדיין לקח שחד לא תמצא שהשני בעלי הדין מדברים לפני הדיין אלא אינו שח לפני הדיין כי אם חד ר"ל אחד מהם דוקא והוא זה שנתן השחד יען כי הדיין אינו מטה אוזן כי אם אליו דוקא וא"כ זה שכנגדו מסתתמים טענותיו ואינו יכול לדבר כלום וכשמדבר זה בע"ד הב' אזי הדיין עושה עצמו כחרש אשר לא ישמע וכשמדבר זה שנתן השוחד אזי הדיין מטה אזנו אליו ופותח פיו לאלם וזהו שח"ד ש"ח ח"ד כי זה השני גם בעת שמספר כאלו אינו מספר כלל יען כי שומע אין לו:

30. Shoftim.10

    כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשערך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שהאדם ע"י החטא פוגם בשמו שנקרא אדם שמסלק האלף ונשאר דם וזה היה הטעם שהביא אד"הר מיתה לעולם כי ע"י חטאו פגם בשם אדם ונשאר דם הביא דם לעולם כנודע גם ע"י החטא שחוטא האדם פוגם בשם אד"ני ומסלק הא"לף וישאר אותיות דין כי הא"לף בא למתק אותיות הדין כנודע והחוטא מגביר מדת הדין ומסלק הא"לף ח"ו ונשאר אותיות דין גם האדם ע"י עונותיו ח"ו נותן כח לסט"א לנגוע בקדושה ח"ו ולינק ממנה חלילה ע"ד מ"ש חז"ל ירדן שנטל מזה ונתן לזה וכו' וכנודע משם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה וז"ש כי יפלא ממך דבר למשפט ר"ל שאם תראה שיש משפט ודין בעולם שהביא הקב"ה צרות ח"ו ויפלא ממך דבר הטעם של זה כי תאמר מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת הנה דע לך שאותיות דם שנשארו מהסתלקות האלף משם אדם היא גרמה להיות הדם בעולם באותו. המשפט כי מדה כנגד מדה וזהו בין דם לדם בין מלשון הבנה ר"ל צריך שתבין שהד"ם הנשארים מאותיות אדם המה גרמו להם המיתה בעולם. גם בין דין לדין ר"ל שתבין עוד שאותיות דין הנשארים משם אדנ"י הם גרמו לדין הזה הקשה שהיה בעולם. גם בין נגע לנגע ר"ל שתבין עוד שהנגע שנגעה הסט"א ח"ו בקדושה ע"י העונות לינק ממנה היא גרמה לנגע ההוא שהיה למטה בתחתונים שנעשה בהם המלקות רצועה בישא מאויבים הצרים אותם וכל העונות נתהוו ונעשו משורש עון של שנאת חנם כי עון זה שורש פורה ראש ולענה לכל העונות והם שגרמו לכל זאת וזהו דברי ריבות בשעריך הוא עון ש"ח שהוא גרם וסיבב לכמה עונות שיהיה בהם פגמים אלו כי השנאת חנם היא כוללת במה עונות מחלוקת ולש"הר וגאוה וכיוצא ולכן העצה היעוצה היא שאין תקנה כי אם בתשובה ומעשים טובים ולכן צריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו כי הוא בית המדרש אשר יושבים בו חכמי ישראל המורים לכל ישראל החוקים והתורות את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון ויורו להם דרך ישרה לעבוד את ה' ולשמור מצותיו וחוקותיו כל הימים כי שם הוא מקום טהרת האדם מטומאת היצ"הר וכמ"ש רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וזהו וקמת ועלית אל המקום וכו' ולכך אמר וקמת ועלית לרמוז שבהליכתך לב"המד יהיה לך קימה ועילוי ובאת אל הכהנים הם הת"ח משרתי ה' העוסקים בתורה שהיא במקום הקרבנות כי זאת התורה לעולה ולמנחה וכו' הלוים שנלוים תמיד עם השכינה ומשתתפים בצערה כביכול ואחוזים ודבוקים בה ואל השופט הוא גדול הדור אשר יהיה בימים ההם ודרשת ענין התשובה ותיקון מעשיך והגידו לך את דבר המשפט ואז ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל:

31. Shoftim.11

    ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים. יובן בס"ד כי הנה לב האדם חוקר למה הקב"ה צוה שניתן לכהן מן הראשית תחלה ולא יהיה כמו מתנות העני שהם לקט שכחה פאה שאינם כי אם באחרונה מן הטפלים כי הפאה האדם יניח בסוף שדהו והשכחה הוא מדבר שנשכח והושלך לאחר הקוצרים והלקט הוא מדבר הנופל ונמצא שכל מתנות העניים הם טפלים משא"כ מתנות כהונה הם מובחרים מן הראשית ואין רשות לבעלים לאכול בלתי שיתנו לכהן מקודם והנה הטעם לזה הוא פשוט כי העני הוא בעצמו טפל לעשיר שהקב"ה החשיב לזה העשיר שנתן לו העושר יותר מן העני וכמ"ש הרב פתח עינים ז"ל על מאמרם ז"ל ר' עקיבא הוה מכבד עשירים רבי הוה מכבד עשירים יען כי העושר הוא שפע קדוש וזה העשיר נעשה כלי מוכן לקבל השפע ההוא ע"כ ראוי לכבדו וכו' ע"ש. ונמצא שהעשיר יש לו יתרון במעלה יותר מן העני ולכן כשיקח העני חלקו מן העשיר והם המתנות עניים יקחם טפילות כי הוא עצמו טפל לעשיר משא"כ הכהן הנה הוא שנעשה כהן נבחר בזה יותר מזה הישראל שנותן המתנות וא"כ הוא נחשב יותר ממנו ולכן כשיקח מתנותיו יקח אותם מובחרים מן הראשית ולז"א ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך תתן לו וא"ת למה ישתנו מתנות אלו ממתנות עניים שאלו טפלים ואלו מובחרים מן הראשית לז"א כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' וכו' ר"ל מה שאני מצוך ליתן לו ראשית הוא בשביל כי אתה טפל אליו והוא חשוב ממך יען כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' וכו' וא"כ מה דמיון יש לו עם העני ולא ראי זה כראי זה:

32. Shoftim.12

    כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי תקרב אל עיר להלחם עליה עיר זו ירושלים להלחם עליה פי' בשבילה על שהיא חרבה ושממה ואתה נלחם עם הקליפות והסט"א בשבילה כדי שתבנה במהרה בימינו אמן הנה צריך תחלת הכל וקראת אליה לשלום שתחל' הכל תעביד השנאת חנם ותתווכו השלום ביניכם יען כי היא חרבה מקודם בעון שנאת חנם וא"כ עתה צריך להעביר השנאת חנם ולהגביר השלום כדי שיבנה במהרה בימינו אכ"יר וזהו והיה אם שלום ביניכם אז תענך השכינ' מן השמים ופתחה לך ואז כל העם הנמצא בה עתה משאר גויי הארץ השולטים בה הנה אז יהיו לך למס ועבדוך:

33. Shoftim.13

    או יובן בס"ד לרמוז עי"ר גי' פ"ר רמז לפ"ר דינים דמנצפ"ך שתלחם עליה כלומר בשבילה עם הקליפות שלא תניחם לינק מהם וקראת אליה לשלום ר"ל שתמשיך אותם ליסוד הנקרא שלום כדי שלא יינקו החיצונים. גם יובן וקראת אליה אותיות א"ל יה בחי' א"ל ובחי' י"ה תמשיך אותם ליסוד הנק' שלום. גם שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני יעלו במספר ההכאה גי' שלום ע"ה כנודע ואז והי"ה אותיות הוי"ה ב"ה אם אותיות אם בצירי רמז לשכינה שלום תענך שגם מן השמים ישדרו לך שלום:

34. Shoftim.14

    הפטרת שופטים אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה. יובן בס"ד לפרש הכל לטובה והכוונה לומר שאין צריך לה מנהל ואין צריכה למחזיק יען כי היא מכל בנים ילדה וגידלה ר"ל מכל מיני בנים כי יש בנים חכמים ויש יראים ויש גבורים ויש ביישנים וכיוצא והנה מכל מינים אלו ילדה וגידלה שכולם שלמים בכל חכמים נבונים עשירים גבורים יראים שלמים ביישנים רחמנים גומלי חסדים וא"כ אין צריך לה עוד לא מנהל ולא מחזיק:

35. Shoftim.15

    קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו. יובן בס"ד כי הצופים ההולכים זה לכאן וזה לכאן כדי לשמוע קול בשודה טובה לבשר לא אפשר שכולם יראו כאחד ויבשרו כאחד וישמחו כאחד אבל כאן בגאולה הכל יראו בשוה וישמעו בשוה וישמחו בשוה וידננו בשוה וזהו קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו יחדיו דייקא:

36. Shoftim.16

    כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. יובן בס"ד כי הנה לאדם יש ב' מיני עינים הא' הוא עין השכל שרואה בשכלו דבר אשר לא שזפתו עינו והב' היא עין העיקרית שרואה בה בחוש הריאות והנה כל הטובות הנשגבות והמעלות הרמות שהבטיחנו הש"ית על לעתיד הגם שאין אנחנו רואים עתה מהם בעין חוש הריאות עכ"ז אנחנו רואים אותם בעין השכל שלנו שמציירים אותם בעין שכלנו ורואים אותם כאלו הם לפנינו ונמצא שעתה אין אנחנו רואים כי אם כעין אחת דוקא שהיא עין השכל אבל לא בעין העיקרי של חוש הריאות ואמנם לעתיד כשתהיה הגאולה במהרה בימינו אכ"יר ויבא הזמן שיהיו הטובות הנשגבות והמעלות הרמות ההם אז מה שאנחנו רואים עתה בעין שכלינו נראה אותם גם בעין הב' העיקרי של חוש הריאות וז"ש כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ר"ל מה שהוא בעין השכל נראה אותו בעין העיקרי ג"כ ונמצא שאנחנו רואים בשתיהם וזהו עין בעין עין השכל בעין הריאות:

37. Shoftim.17

    ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחת מעיניך ודרשו רז"ל בתחילה באחת מעיניך וכשתתייפי בשתי עיניך והכוונה לרמוז לאמור ר"ל עתה בגלות באחד מעיניך היא עין השכל דוקא תביטי ותראי לטובות הנשגבות אבל כשתתייפי הוא בזמן הגאולה שאז ישראל יהיו מוכשרים וצדיקים מאוד אזי יהיה בשתי עיניך עין השכל ועין הריאות יה"ר שיבא הגואל במהרה בימינו ויראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אכ"יר:

38. Ki Teitzei.1

    כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. יובן בס"ד לפרש כי הנה דרך המלחמה יהיה בשני אופנים הא' הוא שילחמו זע"ז מערכה לקראת מערכה והנה באופן זה הגם שינצח הא' את חברו עכ"ז לא יבצר שיהיה נהרג מחיל של אותו הנוצח ג"כ. ואופן הב' שילחמו זה מלמעלה וזה מלמטה דהיינו שהא' עומד בראש ההר והב' עומד בתחתית ההר ונלחמים והנה באופן זה אפשר שזה העומד למעלה שנוצח ואין נהרגים מחיל שלו אפי' אחד כלל כי מאחר שהוא למעלה ואויבו למטה הרי זה הורג ואינו נהרג כלל והוא שולט ואין שולטים בו גם ידוע שעיקר הניצוח הוא שהשר של אותה אומה ג"כ יפול מלמעלה וימסר ביד כמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכו' ואחר שנפל אותו שלמעלה בנקל אז יפול אותו שלמטה ובזה יובן כי תצא למלחמה הנה הקב"ה יעשה עמך כמה טובות הא' שיצליח אותך הרבה עד שלא ימות מכם אחד כאלו אתה עומד במלחמ' על אויביך על דייקא כלומר למעלה ממנו שאתה למעלה והוא למטה וכמו אופן הב' של המלחמה האמור והכוונה שאפי' שאתה יוצא מערכה לקראת מערכה עכ"ז הקב"ה יצליח אותך ג"כ שתהיה כאלו אתה עומד על אויביך באופן שלא יהיה לך נזק כלל ועוד נמי ונתנו ה' אלהיך בידך הנה תיבת ונתנו גם אם תקרא אותה למפרע תהיה נקראת ג"כ ונתנו וא"כ דרשינן לה כפלים ונתנו ונתנו ישר ולמפרע והא' על השר שלמעלה והב' על השר שלמטה דכיון שנמסר שר שלמעלה בידיך גם אותו שלמטה ימסר ושבית שבי"ו אותיות יוש"ב ר"ל כ"כ תהיה מצליח במלחמה שאין צריך לך טורח גדול וחיפוש כדי לשבות את אויביך אלא אפי' אם אתה יושב במקומך אתה שובה אותו וזהו ושבית שביו אותיות יושב ר"ל אפי' אם אתה יושב:

39. Ki Teitzei.2

    כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. יובן בס"ד לרמוז והוא כי ידוע מ"ש בזו"הק כי המקום אשר יתגלה ממנו משיח צדקנו ויבא לגאול אותנו במהרה בימינו שמו קן צפור ע"ש וז"ש כי יקרא קן צפור לפניך ר"ל אם תרצה שתהוה הגאולה בדרך מקרה שתכף יתגלה משיח צדקנו ויבא במהרה בימנו אכי"ר וזהו בדרך מקרה אבל לא ע"י יסורין וחבלי משיח הנה דע לך כי אפשר להיות בשביל כמה דברים המסוגלים לזה הא' הוא בדרך שהדבר תלוי בתשובה הנקראת דרך כמ"ש רז"ל ע"פ יורה חטאים בדרך כי התשובה היא מקרבת הגאולה גם עוד בכל עץ רמז לתורה המסוגלת לגאולה כמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש ודרשו רז"ל בזכות התורה שנקראת זאת וידוע שהתורה נקראת עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ואמר בכל עץ לרמוז בין תורה שבכתב בין תורה שבע"פ ולכן אמר בכל עץ כי הכל תורה אחת היא גם אמר בכל עץ כי גם בתורה שבע"פ יש כמה מיני לימוד וכולם מסוגלים לגאולה. או על הארץ רמז לענוה שהאדם יחשוב עצמו כארץ שהיא עפר לדוש וידוע מ"ש חז"ל שאין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח אפרחים רפ"ח אם ר"ל שהדבר תלוי בבירור רפ"ח ניצוצות שהם בחי' האם היא השכינה כביכול. או ביצים רמז לתיקון הנשמות וכמ"ש רז"ל אין ב"ד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף ופי' רבינו האר"י זיע"א הכוונה נשמות אשר הם באוצר הנקרא גוף ע"ש והאם רובצת וכו' ר"ל אל תקטן בעיניך ב' תיקונים אלה כי דע לך שמה שהאם היא השכינ' רובצת כביכול בגלות הוא לסיבות אלו והוא על האפרוחי' בשביל עירוב הרפ"ח ניצוצות או על הביצים הם הנשמות שלא נתקנו עדיין כולם ודין גרמא נמי שלא תקח האם על הבנים ר"ל לא תקח האם השכינה השפע בשביל הבנים כי אין נשפעים על ידה בגלות כי אם ע"י שליח הוא מט"ט ואמר על הבנים ר"ל בשביל הבנים ולכן צריך שלא תשלח את האם ר"ל תברר ניצוצי הקדושה ותשלח אותם למעלה לעלות מתתא לעילא את האם ר"ל ע"י השכינה כביכול ונקט לשון כפול שלח תשלח רמז על הניצוצות של הרפ"ח ועל הנשמות גם נקט לשון כפול רמז שהבירור יהיה שלם כי כל בירור צריך להיות ב' בירורים הא' בחי' אוכל מתוך פיסולת והב' בחי' אוכל מתוך אוכל ולז"א שלח תשלח בירור אחר בירור ואז עי"ז ואת הבני"ם גי' ק"ב רמז למילוי ע"ב ס"ג מ"ה שעולים ק"ב והם הנקראים ק"ב חרובין תקח לך שלא יהיה יניקה לחיצונים מהם אלא תקח לך לקדושה שאתה תהיה נשפע מהם ואז בזה למען גי' ק"ץ רמז למלך המשיח ייטב לך שלא תראה בו חבלי משיח אלא ייטב לך דמאחר שנתקנו והובררו הכל לא יהיה כח לסט"א כלל ועיקר וממילא לא יהיה עוד יסורין וחבלי משיח. גם ייטב לך אותיות כ"ל רמז ליסוד שיהיה נתקן בחינת היסוד ויתרבה השפע בעולם גם ל"ך גימט' חמשים רמז לחמשים שערי בינה שיתגלו בזמן המשיח לעתיד ואם תבא לטעון ולומר הלא קרא כתיב שמחנו כימות עניתנו והנה עתה לא נשאר משנות העולם כמו שני הגלות שעברו ואיך יתקיים מקרא מלא שמחנו כימות עניתנו שנות וכו' הנה אין לך לחוש על זה כי לעתיד הקב"ה יאריך הימים הנשארים הרבה שכל יום יהיה ארוך כנגד כמה שני' כדי לקיים מאמר הכתוב שמחנו כימות עניתנו ולזה סיים ואמר והארכת ימים ר"ל אין לך לחוש על שנים מועטים הנשארים כי הקב"ה ישלם לך כרצונך והוא כי והארכת ימים דייקא שיהיו הימים ארוכים הרבה גם ירמוז והארכת ימים גי' ק' רמז לתשלום השכינה בעשר ספירות וכל א' כלולה מעשר הרי מאה וזהו והארכת ימים:

40. Ki Teitzei.3

    ובספר החזיונות של רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א אשר הוא בכ"י מצאתי כתוב חלום אחד שחלם רבינו מהרח"ו זלה"ה והוא שייך לפסוק זה וראיתי לכתבו כאן מפני שמזה החלום ידע האדם גדולת וקדושת רבינו מהרח"ו זלה"ה ועוצם נשמתו הקדושה כי רבה היא וכ"כ רבינו ז"להה וז"ל ש' שכ"ו ליל שבת ח' לטבת אמרתי קידוש ואשב על השלחן לאכול והיו עיני זולגות דמעה על כי בעשרה בחשון שעבר נשאתי אשה אשתי חנה וקשרו אותי בכשפים ואמרתי בלבי להש"ית הנה ע"י שאלת חלום החזרתיה כנז"ל ואיך נזדמן לי צרה גדולה כזו ובפרט שיש עון קרי לבטלה כשאני בודק עצמי עמה גם בכיתי על ביטול עסק התורה כמבואר אצלי בקונטריס ענייני נשמתי בסי' ב' ומרוב דאגתי לא אכלתי כלל ואשכב במטתי על פני בוכה עד שנדרתי מתוך הבכיה ואחלום והנה. אני יושב בבית הר"ר ש"ט הלוי ז"ל מתפלל תפלת המנחה הנקראת עת רצון ביום השבת ואחר התפלה והנה עומד זקן אחד בדמות הר' חיים הלוי אשכנזי ז"ל שכני ויקראני בשמי ויאמר לי אתה ר' חיים תרצה לצאת עתה בשדה עמי וללוות שבת מלכתא ביציאתה כדרך שאתה נוהג להקביל פניה בכניסתה ושם אראך דברים נוראים ואומר לו הנני ונלך עד חומת העיר הישן לצד מערבי כנגד הכ"אן במקום שהיה שם בתחלה פתח החומה וארא והנה שם הר גבוה ראשו בשמים ויאמר לי עלה אתי ההרה והיה שם ושם אגיד לך דברי שליחותי אשר שולחתי אליך וכהרף עין ראיתיו נצב על ראש ההר ואני יושב למטה כי לא יכולתי לעלות כלל כי לא היה משופע כי אם זקוף כעין כותל אמרתי לו תמה אני עליך שאני בחור ולא יכולתי לעלות כלל ואתה זקן ועלית כולו כהרף עין ויאמר לי אתה חיים אינך יודע כי בכל יום אני עולה ויורד דרך ההר הזה אלף פעמים לעשות שליחות של מקום ואיך אתה תמה עלי וכשראיתי שבתחלה קראני ר' ולבסוף קראני חיים וגם כשמוע דבריו המבהילים ידעתי כי הוא אליהו זכור לטוב משבט הלוי ודאי ואז זלגו עיני דמעות וחרדתי באימה גדולה ואזי התחננתי אליו בדמעות שליש ואמרתי לו תיקר נא נפשי בעיניך והעלני עמך ואמר לי אל תירא כי על כן שולחתי אליך ויחזק בזרועי ויעלני כהרף עין אל ראש ההר וארא והנה סולם אחד מוצב ארצה על ראש ההר וראשו מגיע השמימה ואין בסולם ההוא רק ג' שליבות ובין שליבה לחברתה כשיעור קומת איש ויאמר לי עד כאן נתנו לי רשות לסייעך מכאן ואילך ראה מה תעשה וילך ויתעלם ממני ואני הייתי בוכה בצרה גדולה והנה אשה חשובה והיא יפה כשמש לנגדי נצבת על ראש הסולם ואחשוב בלבי שהיא אמי ותאמר לי מה לך פה בני חיים בוכה ואני שמעתי דמעתך ובאתי לעזרתך ותפשוט ידה הימנית ותעלני לראש הסולם וארא שם חלון גדול עגול ושלהבת אש גדול יוצאה ממנו רצוא ושוב כמראה הבזק בחוזק גדול והיא לוהטת כל הנמצא שם ואדע בעצמי כי היא להט החרב המתהפכת אשר בפתח ג"ע ואקרא שם במרירות נפש אל האשה ההיא ואמרתי לה אמי אמי עזרני נא מלהט החרב הזה בל ישרפני ותאמר לי אין לך עוזר מזה הלהט כי אם אתה בעצמך ולכן אתן לך עצה מה תעשה הנה שים נא ידך על ראשך ותמצא שם צמר גפן לבן כשלג ותקחנה ותשים אותה בחלון ויסגור ותעבוד מהרה ואעשה כן ואעבור מהרה ותכף כרגע נתעלמה ממני האשה ונלע"ד כי הצמר גפן הוא שנהפכו שערות ראשי השחורות שהם דין ללבנות ע"י איזה זכות בסוד ושער רישיה כעמר נקא ויחזור אליהו להתגלות כבראשונה ויאחזני בימיני ויאמר לי בא עמי אל המקום אשר שלחוני בתחלה להביאך בו ויביאני אל חצר גדול שאין לו שיעור ובתוכו נהרות גדולים מושכים מים חיים להשקות את הגן ועל שפתי הנהרות מזה ומזה אילנות של פירות נחמדים למראה דשנים ורעננים לאין קץ ורובם אילני תפוחים מריחים כריח מר ואהלות ועצי בשמים האילנות גבוהים מאוד וראשי הענפים היוצאים מגוף האילן כפופים למטה עד קרוב לארץ ותחתיהם כעין הוכה ובאותו הגן עופות לאין קץ כרמות אווזים לבנים מתהלכים בגן לארכו ולרחבו ושונים משניות דמסכת שבת כי כן היה אז ליל שבת כנז"ל ומדי הליכתן היו קורין משנה א' פרק א' וזוקפים צוארם ואוכלים תפוחים מן האילן בעצמו ואח"ך שותים מים מן הנהרות וזה מעשיהם תמיד ובאותה שעה הייתי מבין שהם נשמות הצדיקים בעלי משנה אך לא הבנתי למה בצורת אווזים ועופות ולא צורת אנשים ויוליכוני עוד פנימה תוך הגן עד שראיתי בתוך הגן עליה א' גדולה וגבוהה כאלו היא ע"ג גבעה גבוהה ואין תחתיה בית אחר והיתה גבוהה מקרקע הגן כשיעור קומת איש ופתחה בצד מערב וסולם של ג' מדרגות מאבנים מן הקרקע עד פתח העליה ואז נתעלם אליהו זכור לטוב ממני ואעלה אני לבדו בסולם ההוא ואכנס בפתח העליה וארא זיו כבודו ית' על כסא בצד כותל דרומי באמצעו וכו' וצדיקים יושבים שם בקרקע ע"ג מצעות ומרבדים חדשים ויפים עד מאוד ולומדים תורה מהש"ית ואדע בנפשי כי אלו הם הצדיקים הנקראים בני עלייה בצורות בני אדם רואים פני השכינה תמיד ולומדים תורה מהש"ית עצמו משא"כ מעלת בעלי המשנה כי הם בצורות עופות ואווזים שעליהם נאמר הרואה אווז בחלומו יצפה לחכמה ועומדים בחצר ובגן ואינם מקבלים פני שכינה בתמידות כמו בני עלייה ואינם לומדים תורה מפיו ית' והנה כשנכנסתי וראיתי פני שכינה נבהלתי ורעדה אחזתני ואפול על פני ארצה ולא עצרתי כח כלל ויחזק הש"ית בימיני ויאמר לי חיים בני קום לך למה זה אתה נופל על פניך אל תירא ואל תפחד אמרתי לו אדוני לא עצרתי כח והודי נהפך עלי למשחית מרוב אימתך הגדולה ואין בי כח לקום ויאמר לי הנה חזקתיך ואמצתיך עמוד על עומדך ושב לימין הכסא במקום הזה הפנוי מאין יושב בו אמרתי לו ואיך אשב בימין הכסא במקום הזה והנה כבר הוא מוכן לישב בו הרב רבי יוסף קארו ויאמר לי כן היתה מחשבתי בתחלה ואח"ך נתתי לו מקום אחר ונתתי לך מקום זה וכבר הכינותיו לך אמרתי לו הנה זה המקום של שמואל הרמתי ז"ל ויאמר לי זה מקומו אבל משנחרב בית המקדש קבל עליו שלא לישב עוד במקום חזה עד שיבנה ב"המק ומאז הלך לו לירושלים בב"המק החרב ושם עומד תמיד ומתאבל עליו עד עת שיבנה ב"המק ונתתיו לך שתשב בו ואז ישבתי מימין הכסא על מצעות שבקרקע עם שאר הצדיקים אשר שם ויאמר אלי טוב בעיניך זה המקום א"ל ומי לספר גדולת שבח מקום זה אמנם לא ידעתי למה נשתנו בעלי משנה מאלו בני עלייה להיות ביניהם כ"כ שינוי כמו שראיתי בעיני ויאמר לי וכי שכחת מה שאמרו חז"ל כי לעתיד לבא עושה להם כנפים ושטין על פני המים ואמרו זה על כח הנקראים בעלי משנה שהם כדמות עופות בכנפים ושטין על פני המים שבנהר ג"ע כמו שראית בעיניך ואז אמרתי לו אדוני כבר נזכרתי מ"ש בהקדמת ס' התיקונים על פסוק כי יקרא וכו' ואת הבנים תקח לך כי אפרוחים אלו בעלי משנה בנים אלו בעלי קבלה ואלו הם בני עלייה שהם בצורת אנשים חזרתי ואמרתי לו אדוני תיקר נא נפשי בעיניך ותניחני במקום הזה ואל תחזירני לרדת בעולם השפל כי גלוי וידוע לפניך שכוונתי לעשות רצונך ומתיירא אני פן שאור שבעיסה יחטיאני ואאבד זה המקום הקדוש ויאמר לי עדיין בחור אתה ועוד לך זמן להתעסק בתורה ובמצות וצריך אתה לחזור שם להשלים נפשך ובאחרית ימיך תבא למקום הזה ואם ירא אתה לרדת פן תחטא תקע לי כף ימינך והשבע לי שלא תניח עסק התורה מפני עסק אחר כלל וגם אני נשבע לך שאם תעשה כן לא אחליף ולא המיר מקום זה לזולתך בשום אופן וזה יהיה מקומך קיים לעולם אז נשאתי את ידי ונשבעתי לקיים כל הנז' וגם נשבע הוא לקיים כל דבריו הנז' ויאמר לי לך לשלום וזכור ואל תשכח הדברים האלה אז ירדתי משם מן העלייה הנז' אני לבדי ומצאתי עצמי עומד בעולם השפל ועדיין הייתי בחלום ולא ראיתי שום דבר מכל מה שראיתי כשעליתי בראשונה:

41. Ki Teitzei.4

    אחר שלשה חדשים ליל שבת הגדול ואישן והנה חלום וראיתי עצמי מטייל תוך שדה אחת גדולה ואעבור דרך פתח העלייה הנז' ואזכור כי שם עליתי ונשבעתי לאדון הכל כנז"ל אז עליתי באותו סולם ונכנסתי בפתח ואירע לי כל מה שאירע בתחלה שנפלתי על פני וכו' כנז"ל ואחרי קומי ישבתי במקום הנז"ל אז א"ל למה לא שכחת מה שנשבעת לי במקום הזה א"ל כבר עסקתי אבל הוא שלא נתעסקתי בתורתך כראוי אבל עכ"ז הודיעני אם ח"ו נתבטלה שבועתך ויאמר לי אל תירא כי עדיין מקומך קיים ומוכן לך ושבועתינו במקומן הן עומדות ולכן חזור וקיים כראוי וגם אני אקיים את בריתי אתך לתת לך את המקום הזה שנשבעתי לך ויוסף דבר אלי עוד וא"ל חיים בני לך לך אל קהל האשכנזים כי שם מביאים עתה ס"ת אחד ותשורר ותזמר לפניו כמנהגך לכבד הס"ת וקח עמך חמיך ה"ר משה סעדי וא"ל שלא יתרשל במצוה זו כי זה מנהגו גם מעצמו היה מבקש כי זו מצוה רבה ואז נפטרתי מלפניו ונתתי לו שלום והחזיר לי שלום ואלא מפתח העלייה ואמצא את עצמי בעו"הז ועדיין אני בחלומי ואפגע בחמי אשר גם הוא מעצמו היה מבקש עלי ויאמר לי כמה טרחתי לבקשך כדי שנלך יחד לכבד ס"ת אחד א"ל גם אני במקום פלוני באתי לבקשך לדבר הזה ונלך לרחוב העיר של צפת והנה אנשים הרבה מוליכים ס"ת א' מהודר במאוד מאוד במלבושים ותפוחי זהב ומוליכין לפני ס"ת נרות ואבוקות גדולות ונשורר לפניו שירים עד שנכנסו בב"הכ של אשכנזים וכבר הקהל היו מתפללין תפלת היוצר דשבת כי החלום היה ביום שבת כנז"ל ונתפלל עמהם תפלת יוצר של שבת קודש בק"ש ועמידה וחזרת ש"ץ ואח"ך פתחנו אותו הס"ת עצמו ויקראו בו ז' אנשים כמנהג יום שבת בפרשת השבוע ונתפלל תפלת המוספין ואחר גמר התפלה רציתי לצאת מבית הכנסת ויחזיקו בי מורי הר"מ אלשיך ואבא מארי וחמי הנז"ל ויאמרו לי הכן אתה נחפז ללכת והנה אתה עצור כי עתה יעשו פה ברית מילה ואשב שם ויביאו ילד אחד למול ויתנו לי הילר על ברכי ואני הייתי סנדיקוס וימולו אותו ויאמרו לי זה הוא בנך ואח"ך הם בעצמם הביאו שם בב"הכ סעודה גדולה ונאה ונאכל שם כולנו סעודת המילה ואיקץ ואחר זה בשנתיים ימים בא מורי ז"ל האשכנזי לצפת ולמדתי עמו וסמוך לפטירתו א"ל הנה יולד לך בן וכבר אשתך מעוברת ממנו והוא גדול ת"ק מדרגות על מדרגותיך ויש ספק אם יחיה וכו' ונפטר מורי ז"ל וגם הבן הנזכר נפטר אחר שנה וחצי וקראתי שמו יוסף והיה דעתן בתכלית ושבוע א' קודם שנפטר דיבר דברים קרובים לנבואה ואחשוב אני בעצמי פתרון החלום כי מורי ז"ל הוא ס"ת של האשכנים ונתגלגל באותו הבן והיה הבן שמלתי בחלום עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש יה"ר זכותו וזכות תורתו וקדושתו ומעשיו הטובים והישרים יגינו בעדנו ובעד זרענו וזרע זרענו ע"ס כל הדורות ובעד כל קהל ישראל והש"ית ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ויתקננו בעצה טובה מלפניו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפצ' ויאיר עינינו בתורתו וימלא כל משאלות לבנו לטובה אכי"ר:

42. Ki Teitzei.5

    כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך לא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. יובן בס"ד לרמוז שהגוף הוא כמו בית של הנשמה השוכנת בו והעושה תשובה כראוי הנה הוא נעשה בריה חדשה ממש ולז"א כי תבנה בית חדש ר"ל שעשית תשובה שלימה ונעשית בריה חדשה הנה איעצך על זאת עצה נכונה כדי שלא תשוב לסורך הרע והעצה היעוצה הוא שתעשה מעקה לגגך ר"ל שתעשה גדרים וסייגים חדשים יותר ממה שגדרו לך שתקדש עצמך במותר לך כדי שאם תשגה ותעבור מן השורה לא תכשל לעבור על עיקר הדין אשר אתה מחוייב בו כי אם רק על הגדר והסייג שעשית וע"ר לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמ' לא תקרב ועוד אנכי מצוך שלא תשים דמים הם המעות שלך הנקראים דמים בלשון הש"ס בביתך והכוונה שלא תהיה מגמתך דוקא לכנוס ממון ולאצור אותם בביתך אלא צריך שתוציאם ותפזרם לצדקה לצורך עניים ואביונים ותרבה בצדקות פז"ר גדול וזהו ולא תשים דמים בביתך דייקא ואל תחוש לחסרון ממונך שאתה מחסרו בעין במה שנותן לצדקה כי הנה דע לך ונקוט כלל זה בידך והוא כי יפול הנופל ממנו והכוונה הוא לומר אם הקב"ה קצב לך דיוח לכל השנה מאה מנה הנה אם יודע השי"ת שאתה תתן לצדקה חמשים מנה אז יזמין לך ריוח מאה וחמשים מנה ואם יודע שלא תתן צדקה לא יתן לך כי אם מאה מנה דוקא וחמשים יחסרו ממך ונמצא שהחמשים מנה שנתת לצדקה בלא"ה הם חסרים ממך וא"כ יותר טוב לך שתתן אותם לצדקה ותזכה בהם לעו"הב שאם אין אתה נותן אותם לצדקה לא יהיה לך כלום מהם לא בעו"הז ולא בעו"הב וא"כ אם נתת חמשים מנה לצדקה ונשאר בידך מאה מנה אל תחשוב לומר שאם לא הייתי נותן החמשים אלו לצדקה היה נשאר אצלי ריוח מאה וחמשים כי כן הוא שבודאי אלו החמשים היו חסרים ממך והנה יפול הנופל מלשון חסרון כמו כי לא נופל אנכי מכם וז"ש כי יפול הנופל ממנו ר"ל זה החסרון שנחסר ממונך בשביל שנתת לצדקה הנה זה מוכרח שיהיה חסר ממך ואם לא חסרתו ע"י מצוה יהיה נחסר מאליו בלא"ה וא"כ יותר טוב שתתן אותו לצדקה:

43. Ki Teitzei.6

    או יובן לרמוז והוא דידוע מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א והעתקנו דבריו זלה"ה לעיל בס"ד בפ' חוקת והמורם מדבריו הוא שאם האדם לא תיקן את נפשו בפעם הראשונה שבאה הנפש לעו"הז ונפטר מן העולם וחזרה הנפש לבא בעו"הז ע"י גלגול ונתקנה הנה מאחר שתיקון שלה שנתקנה לא נתקנה כי אם ע"י גלגול ולא זכה לתקנה בפעם הראשונה שבאה לעו"הז אלא תקנה אח"ך ע"י גלגול לכן א"א שתזכה לרוח שלה כי אם ע"י שיפטר אותו הגוף שנתגלגלה בו ותעלה הנפש למעלה ויבא הרוח להתתקן ע"י שיתלבש בנפש הגר כי א"א לרוח שיבא בעו"הז בלתי שיתלבש בנפש ולכן מאחר שהנפש שלו כבר נתקנה ונשלמה א"א שתבא עמו להתלבש בה ולכן הוא מתלבש בנפש הגר ואחר שיתוקן גם הוא אז תבא הנפש שלו המתוקנת ותהיה כסא אליו וכן הענין הוא בין הרוח והנשמה:

44. Ki Teitzei.7

    ואמנם אפשר להיות לפעמים שאם זה האדם הוא חכם ומבין והשיג השגה גדולה וידע שכבר הוא תיקן נפשו בשלימות אז יוכל לכוין בפסוק נפשי אוותיך בלילה וכו' שתשאר נפשו דבוקה למעלה בבאר העליון וכאשר יעור בבוקר יכנס בו הרוח לבדו ע"י שיתלבש בנפש הגר והרי זה כאלו נתגלגלה ממש פעם אחרת בגוף אחר ואחר שיתוקן הרוח לגמרי אז יכולה לחזור הנפש ההיא המתוקנת בגוף ההוא כבראשונה כיון ששניהם מתוקנים ותהיה הנפש מרכבה אליו וכן הענין בנשמה וכמ"ש הפסוק אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף ולזה צריך חכמה והשגה גדולה שישיג וידע בזמן אשר השלים נפשו לגמרי כדי שיעשה תכף הכוונה הנז"ל להעלות נפשו לבאר העליון למעלה שתשאר שם ובזה יהיה ניצול מן המיתה וישאר גופו זה חי וקיים עד שיתקן בו הרוח ואחר שיתקן הרוח אזי ג"כ צריך להשיג בזה ולכוין כנז"ל וישאר ג"כ גופו זה חי וקיים עד שיתקן בו הנשמה וכאמור ע"כ תורף המורם מדבריו ז"ל וכמ"ש לעיל בס"ד בפ' חוקת ע"ש:

45. Ki Teitzei.8

    והנה ר"ת של פסוק נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך גי' רנ"ז גם יש בפסוק זה כ"ג אותיות מלבד אותיות הר"ת הנז' א"כ צרף מספר כ"א למספר הנז' סך הכל עולה ר"ף במספר מעק"ה לג"גך עם האותיות וכולל הכל שעולה ר"ף ולז"א כי תבנה בית חדש ר"ל שתקנת כבר הנפש והשלמת אותה וא"כ צריך אתה לבנות בית חדש ר"ל גוף חדש בשביל הרוח הנה יש תקוה שישאר גופך זה קיים ויכא הרוח לשכון בו והוא כי ועשית מע"קה לג"גך רמז לכוונה של הפ' הנז"ל של נפשי אויתך וכו' ודע כי בענין זה ימצא לפעמים שיפול הנופל ממנו כלומר מן הנופל עצמו ממנו ומסיבתו מחמת חסרון ידיעה שלפעמים השלים נפשו ותיקנה כראוי ואין לו ידיעה בזה שלא ידע שכבר השלימה וממילא לא יבא לכוין בפסוק הנז"ל ומוכרח אז שימות כדי שיבא הרוח בגוף החדש וכמ"ש רבינו זלה"ה וז"ל הטעם הנפלא לקצת צדיקים גמורים שמתים בקיצור ימים כי להיות שתיקנו נפשם בתכלית השלימות בשנים מועטות וכיון שאינם יודעים להמשיך כחם ולשלח נפשם בכוונה הנז' הם מתים בקיצור ימים כי אין נפשם צריכה להתעכב בעו"הז אלא ימות כדי שיבא אח"ך הרוח בגוף הב' ויתוקן גם הוא וכו' וז"ס הפסוק ימותו ולא בחכמה כי לפעמים ימותו בני אדם לחסרון חכמה שלא ידעו וכו' עכ"ד זלה"ה והועתק ברוחב לעיל בפ' חוקת בס"ד ע"ש ול"א כי יפול הנופל ממנו דייקא ממנו ומסיבתו מחסרון ידיעה שלו ולכן נזהר ונשמר בזה:

46. Ki Teitzei.9

    ובזה יובן בס"ד פאר תחת אפר והוא כי לפי האמור שמספר ר"ת פ' הנז' שעולה רנ"ז וכ"ג אותיות הנשארים בפ' סך הכל ר"ף וע"ה גי' רפ"א אותיות פאר וע"י הכוונה הנז' ישאר הגוף קיים ויחיה עוד ולא ילך לעפור מקום אפר וזהו פא"ר רמז לכוונה הנז' תהיה תחת אפ"ר:

47. Ki Teitzei.10

    ובזה יובן בס"ד לרמוז תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו רמז על אותם הנאמר עליהם ימותו ולא בחכמה שלא ידעו לכוין הכוונה הנז' והוכרחו למות כדי שיבא הרוח בגוף הב' וזהו תעו במדבר בישימון דרך רמז לבית הקברות שהוא כמדבר שמם יען כי עיר מושב רמז לכוונה הנז' שהיא גי' ר"ף במנין עיר אשר בה יהיה לגוף מושב בעו"הז לא מצאו שלא ידעו והרגישו בעצמם לכוין אותה כוונה. ובזה יובן בס"ד ומושל ברוחו מלוכד עיר ר"ל אותו הגוף שיזכה להיות מושל ברוחו ג"כ שימשיך אליו גם הרוח בלתי שימות הנה זה הוא מלוכד עיר ר"ל שלכד הכוונה הנז' של פ' נפשי אויתיך וכו' הרמוזה בתיבת עיר שהיא גי' ר"ף. ובזה יובן בס"ד כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור ר"ל כי לא לעולם יהיה חסן הגוף כי לא יתקיים לעולם ואם נזר ר"ל אם יבין וישיג הכוונה של פ' הנז"ל שהר"ת שלו יעלו מספר נז"ר הנה אפשר לו להשיג אודך ימים בעו"הז לדור ודור ב' דורות ר"ל דור שיהיה צריך לבא בו הרוח ודור שהיה צריך לבא הנשמה כי הנה גם ע"י כוונה זו א"א לו להשיג יותר משיעור ב' דורות אלו ויותר מזה אין לו כי לא לעולם חסן:

48. Ki Teitzei.11

    והנה הר"ת של תחלת פ' זה נפשי אויתיך בלילה הוא ר"ת אבן ובזה יובן בס"ד לרמוז והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה אב"ן רמז לפסוק הנז"ל שאב"ן ר"ת נפשי אויתיך בלילה ואמר הראשה ר"ל שהיא ר"ת הפ' הנז' וגם היא ר"ת של תחלת הפ' וזהו והוציא את האבן הראשה ר"ל על ידי שיוציא פסוק זה מפיו על מטתו אז תשואות חן חן לה ר"ל לאותה הגוייה של האדם יש לה תשואות חן חן שבכוונה זאת אפשר לה לקבל הרוח ואח"ך גם הנשמה ולכן אמר ב"פ חן חן כנגד הרוח וכנגד הנשמה ואמר לה לשון נקבה כי הגוף נקרא גוייה והגוייה לשון נקבה היא:

49. Ki Teitzei.12

    תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן. יובן בס"ד ע"ד שארז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע וא"כ הצדיק נוטל כל המצות מן הרשע ומשתלם הוא בטוב והנה בא הפ' להזהיר האדם שאם תבא בכרם רעך שזכית ליקח חלק חברך שבג"ע מה שעשה מתורה ומצות שלו הנה אחד שלקחת אותו ממנו צריך אתה ג"כ ליזהר בו שלא תחטא אתה ג"כ אח"ך ותגרום רעה לחלקי הטוב והמצות שלקחת מחברך שתשלוט בהם הסט"א ח"ו שאם יחטא האדם הנה בזה יתן יניקה לסט"א חלילה ונמצא שמאותם המצות וחלקי הטוב שיש לו מחברו ג"כ מוליך ונותן לסט"א ולז"א כי תבא בכרם רעך שזכית ליקח מצותיו וחלקי הטוב שלו הנה אנכי מצוך ואכלת ענבים הם שכר פרי המצות כנפשך שבעך ר"ל שנפשך דוקא תשבע מהם אבל ואל כליך לשון כליון והשחתה רמז לסט"א שכל מגמתם לכלות האדם לא תתן והכוונה שלא תחטא ותגרום שישבו הסט"א מן המצות והטוב שאצלך אלא צריך לשמרם וליזהר בהם הרבה כי אלו באו לך על מי מנוחות אשר לא עמלת בהם שכל זה בא לך בחסדו ית' ואחר אשר בחסדו ית' זכות להם ראוי לשמור אותם ולהזהר בהם הרבה:

50. Ki Teitzei.13

    או יובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל גלגול רב ששת הנה כבר נתבאר לעיל ענין גלגול הכפול והנה זהו ג"כ ענין מ"ש בגמרא על רב ששת שהיה סגי נהור וכשהיה עוסק בתורה היה שמח ואומר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי וכו' ולכאורה דברים אלו הם משוללי הבנה באומרו שלעצמו היה מטיב ולא לזולתו ומי לא ידע בכל אלה גם נדקדק אומרו נפשי גם מה ענין זה אל רב ששת דוקא ולא לזולתו ולהבין זה תחלה נקדים מי היה גלגול רב ששת דע כי בבא בן בוטא החסיד מתלמידי שמאי שכל ימיו היה מקריב אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יו"הך הוא שחזר עתה להתגלגל ברב ששת להשלים איזה תקון שהיה צריך לו עדין ולפי שהורודוס המלך ניקר את עיניו לפיכך גם עתה היה סגי נהור כנודע והנה אותיות בב"א בא"ת ב"ש הם שש"ת ובזה נבא אל הביאור דע כי הנה מי שלא השלים תיקונו בגלגול ראשון מוכרח הוא להתגלגל עוד שנית להשתלם אף אם חסרונו דבר מועט והנה אם בגלגול ראשון השלים נפשו ולא חסר לו כי אם דבר מועט הנה כשחוזר להתגלגל שנית כל שכר התורה והמצות שעשה בגלגול הב' הוא לצורך נפשו הבאה עתה בגוף הב' הזה להשתלם וכאשר יקומו בזמן התחיה תחזור נפשו אל הגוף הראשון שבו עסק בתורה ובמצות רוב הצריך לו ולא בא בגוף הב' הזה אלא בהשאלה ולכן רב ששת שידע בנפשו שהיה בראשונה בגוף בבא בן בוטא אדם גדול בתורה ובחסידות ולא חזר להתגלגל עתה בגוף הב' אלא על דבר מועט שהיה חסד ממנו ולכן היה גופו נעצב על הדבר הזה כי הנה כל עמלו לוקחו הנפש ההיא וסופו ללכת לחזור אל גוף הא' בזמן התחיה באופן כי כל מה שהיה עוסק בתורה ובמצות תועלת נפשו הוא ולא לגופו ולכן הנפש ראויה לשמוח ולא הגוף וזהו חדאי נפשאי ולא אני יען כי לך אני קורא ולך אני שונה לתועלתך ולא לתועלתי עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש. וז"ש כי תבא בכרם ריעך אמר בכרם הכוונה שריעך הוא הבא בעו"הז קודם ממך בזה הנפש שיש לך עתה הנה הוא כבר עשה רוב מצות והצליח במעשיו עד שהיה לו כרם מלא מתורה ומצות וראוי לקוראו כרם גמור ורק שהוא חסר מעט ולכן באה הנפש ההיא פעם ב' אצלך כדי להשלים הכרם והוא כמו ענין בבא בן בוטא שבודאי כבר עשה חבילות רבות של מצות עד שנעשה מהם כרם ורב ששת בא לתקן בכרם ההוא ולא לעשות כרם חדש לז"א כי תבא בכרם ריעך בכרם דייקא שאין רוצים ממך כרם חדש ורק הוא לתקן בכרם ההוא שכבר עשה אותו ריעך להשלים מה שחסר בו קצת הנה דע לך כי ואכלת ענבים כנפשך שבעך והכוונה שאין לך כלום מכל אותם המצות שאתה עושה כי הכל תקחנו הנפש ותלך לגוף הראשון וזהו ואכלת ענבים ר"ל אמת הוא שואכלת ענבים מן הכרם ההוא אבל אין ההנאה והשביעה מגעת לגופך הזה אלא דוקא לנפשך מגעת וזהו כנפשך שבעך כלומר דוקא הנפש תשבע מהם ע"ד שאמר רב ששת לך קראי לך תנאי אבל ואל כליך הוא הגוף שלך שהוא בחי' כלי לא תתן כלום כי מאחר שהנפש לוקחת הכל הנה היא תלך לגוף הראשון בזמן התחיה ונמצא שכל מה שעסקת בתורה ובמצות הוא תועלת נפשך ולא תועלת גופך ומ"ש כנפשך בכ"ף הדמיון ולא אמר נפשך שבעך לרמוז הטעם מה שאין תועלת יוצא לגוף מזה הוא בשביל שזו הנפש איננה נפשו של גוף זה ממש כי עיקרא הוא של גוף הראשון והוא זכה בה ע"י רוב מצות שעשה בה ואמנם על שהיא בעתה יושבת בגוף זה הוא נראית כאלו היא נפשו אבל באמת איננה נפשו העיקרית ורק בדרך השאלה היא בו ולז"א כנפשך שבעך ר"ל להנפש שהיא נראית בנפשך אבל היא איננה נפשך ממש לה יהיה כל שבעך שאתה שבע בעו"הז מתורה ומצות ולכן לז"א ואל כליך שהוא הגוף שלך לא תתן הנפש כלום ומלת לא תתן קאי על הנפש שהיא לא תתן כלום מזה לגוף כי היא איננה שלו ממש ואין לו תועלת ממנה ורק הגוף הראשון הוא יהיה לו תועלת:

51. Ki Teitzei.14

    תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. יובן בס"ד לרמוז כי אחר אותיות שמים יש אותיות תנ"ך כי אחר השי"ן תי"ו ואחר המ"ם נו"ן ואחר היו"ד כ"ף ואין צריך לחשוב המ"ם השניה פעם שנית כי כבר חשבנו אות כמותה והיא המ"ם הראשונה ונמצא כי אחר אותיות שמים יש רמז לאותיות תנ"ך שהם ר"ת תורה נביאים כתובים שהוא כללות כל תורה שבכתב וידוע כי בזכות התורה ימחה שמו של עמלק ולז"א תמחה את זכר עמלק מתחת השמים מתחת דייקא ר"ל מהרמז הרמוז תחת אותיות שמים שהוא אותיות תנ"ך הרומזי' על התורה שבכתב שהיא תורה נביאים כתובים כי בזכות התורה ימחה שמו של עמלק:

52. Ki Teitzei.15

    או יובן בס"ד לרמוז תמחה את זכר עמלק וכו' לא תשכח והוא כי ידוע שס"מ לעתיד יסתלק ממנו אותיות ס"מ וישאר אותיות אל ש"ם קדוש כי הקב"ה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ויתתקן ויהיה מלאך טוב וזהו ענין שחיטת היצ"הר לעתיד וכמ"ש המפרשים ז"ל ועיין מ"ש בס"ד בזה לעיל ע"ש וז"ש תמחה את זכר עמלק ר"ל אם תזכה ע"י מעשיך הטובים למחות את זכר עמלק מתחת השמים אזי הקב"ה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ולא יהיה מציאות הרע בעולם ואז ל"א תשכ"ח ר"ל ל"א הוא אותיות א"ל דוקא תראה כי אותיות ס"מ יסתלקו ויתבטלו ותשכח בלשון הש"ס הוא ר"ל תראה כמו דוק ותשכח וזהו ל"א תש"כח ר"ל שלא תראה כי אם אותיות א"ל שהוא מצד הקדושה אבל אותיות ס"מ יתבטלו ממנו לגמרי כי רוח הטומאה יעביר מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי:

53. Ki Teitzei.16

    או יובן בס"ד לרמוז דהנה בעתה כשאנחנו זוכרים ירושת ארץ ישראל שהנחיל הש"ית לאבותינו הנה אנחנו זוכרים הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה במפלת ל"א מלכים בכיבוש הארץ אבל לעתיד כשימחה זכר עמלק ונירש את א"י מחדש ונכבוש אותה לנו הנה הקב"ה יעשה לנו נסים ונפלאות רבים אשר הם גדולים ועצומים מאותם הנסים שעשה לאבותינו וכמ"ש רז"ל במדרש אמר הקב"ה אראה לבנים מה שלא הראיתי לאבות וכו' ע"ש וא"כ אז לעתיד נשכח אותם הנסים הראשונים ולא נזכור אותם יען כי נזכרה הנסים החדשים הרבים ועצומים מהם ובזה יובן תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ר"ל בזמן שתזכה לזה לעתיד אזי אותו זמן ל"א תשכח ר"ל הנסים של מפלת ל"א מלכים תשכח אותם ולא תספר בהם יען כי יש לך רבים ועצומים מהם לספר בם:

54. Ki Teitzei.17

    או יובן בס"ד לרמוז כי הפסוק אמר בכל צרתם לו צר וקרינן לו בוא"ו וכתיב לא באל"ף והכוונה למדרש לתרוייהו בתחלה בגלות כביכול ל"ו צר בו"או ואח"ך בזמן הגאולה שתהיה במהרה בימינו שאין אחריה שעבוד אז תתבטל הצרה ויהיה לא צר בא"לף ר"ל אין כאן צרה כלל וז"ש תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ואז בזמן ההוא לא תשכח רוצה לומר לא יהיה ל"ו בו"או כי אם לא באל"ף שהכוונה לא צר אין כאן צרה ותשכח ר"ל תראה כמ"ש למעלה מלשון דוק ותשכח. או הכוונה הוא כך כי רש"י ז"ל פירש לפשט הפסוק וז"ל בכל צרתם שהם עליהם לא צר לא היצר להם כפי מעלליהם שהיו ראוין ללקות כי מלאך פניו הוא מיכאל שר הפנים ממשמשי לפניו הושיעם תמיד בשליחותו של מקום עכ"ל ע"ש. והנה כל זה יתגלה לישראל לעתיד כי עתה אין לאדם השגה להכיר ערכו וחסדיו ית' אשר עשה עמו אבל לעתיד יהיה ניכר הכל וא"כ פי' של ל"א בא"לף הנז' לעתיד יתברר ויתראה לעיניכם וזהו לא תשכח יה"ר שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר:

55. Ki Teitzei.18

    הפטרת כי תצא הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי. יובן בס"ד דהנה רז"ל אמרו שהקב"ה קימט את ארץ ישראל וכיוצא ואין זו מדתה כאשר היתה מקודם כנודע והנה ודאי ענין זה הוא סימן לגאולה העתידה להיות במהרה בימינו וגם כי נתארך הגלות אין לנו לחוש לדברי האומות שאומרים עזב ה' את עמו ואת ארצו אלא יש לנו לצפות לגאולה ולא להתייאש ח"ו כי ענין זה הוא סימן שהקב"ה ברצונו לגאול אותנו ולבנות את ירושלים שזה דומה כאדם שיש לו מלבוש שאם ברצונו ללובשו הנה הוא מקפל אותו כדי שלא יתלכלך אבל אם ברצונו לזרות אותו ולהשליכו למה יקפלנו אדרבה יזרקנו כמו שהוא ואינו חושש לו עוד וא"כ זה סימן גדול לגאולה מאחר שהקב"ה קיפל את ארץ ישראל ודאי ברצונו לבנותה לעתיד ולשכון בה ולכן חס עליה שלא יטמאו אותה הגוים וילכלכו אותה במעשיהם הרעים ולזה קימט וצמצם אותה ואם כדברי האומות שאומרים עזב ה' את ארצו ואת עמו למה יקמט אותה ויקפלנה ישליכנה כמו שהיא. והנה מלבד זה סימן אחר יש לנו לגאולה והוא ממ"ש הרמ"ע ז"ל כי ב"המק לא נחרב ולא נמסר ביד נבוכדנצר כי אם נגנז ורק כדי להשביע עיניו של אותו רשע בנו לו השדים צורת ב"המק ושלטה ידיו בו עכת"ד ז"ל ונמצא שגם זה אות אמת שהקב"ה חפץ להשרות שכינתו בישראל כבתחלה דאל"כ למאי נפקא מינה נגנז ולצורך מה גנזו ובזה יסבר פה האומות שאומרים לא ישוב עוד אלהי ישראל אל ישראל עוד. והנה ע"י אותות וסימנים אלו לא תחשכנה עיניהם של ישראל מאורך הגלות כי גם שיראו אורך הגלות תשאר אמונתם חזקה ולא נתייאש מן הגאולה כלל וז"ש הרחיבי מקום אהלך ר"ל כי אנכי קמטתי וכיווצתי אותיך ועתיד אנכי לאמר אליך הרחיבי מקום אהלך שתתרחב מן הקמטים והקיפולים ותחזור כבראשונה וגם עוד ויריעות משכנותיך שהיו לך יטו ר"ל רק נטו ממקומם ונגנזו אבל לא היו בהם איבוד וכליון ח"ו כי לא שלט בהם אותו רשע וא"כ הרי ב' עניינים אלו הם אות ומופת וסימן חזק לגאולה וא"כ אל תחשוכי ר"ל שלא תלכו חשוכים מאורך הגלות כי סופך לאור באור החיים וקומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח:

56. Ki Teitzei.19

    כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. יובן בס"ד ע"ד שאמרו בגמ' עורי צפון ובואי תימן התנערי אומה שמעשיה בצפון ובואי אומה שמעשיה בצפון ובדרום כי או"הע הם בני נח לא הקריבו כי אם עולות שטעונה צפון אבל ישראל הקריבו עולות ושלמים ונמצא מעשיהם בצפון ובררום כי השלמים בררום ע"ש והנה הדרום הוא מימין והצפון הוא משמאל. ובזה יובן כי ימין ושמאל תפרוצי ר"ל שאתם ישראל מעשיכם בצפון ובדרום ובזה וזרעך גוים יירש שאז יאמר התנערי אומה שמעשיה בצפון ובואי אומה שמעשיה בצפון ובדרום:

57. Ki Teitzei.20

    או יובן בס"ד כי ידוע שהרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין ונמצא החכמה מימין והעושר משמאל וז"ש כי ימין ושמאל תפרוצי שיהיה לך חכמה ועושר תורה וגדולה במקום אחר. או יובן בס"ד ע"ד שאמר הפסוק אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ולז"א כי ימין ושמאל תפרוצי ר"ל בברכת הימין וברכת השמאל. או יובן בס"ד כי החסד הוא מימין והגבורה הוא משמאל ובישרה הכתוב כי גם ע"פי מדת הדין ג"כ תקבל ברכה ורוב טובה וזהו כי ימין ושמאל תפרוצי בהסכמת הכל:

58. Ki Teitzei.21

    או יובן בס"ד לפרש כי הנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שהגם שיעקב ועשו חלקו העולמות עם כל זה יעקב אוכל בעולם הזה בשביל התורה דהוי כמציל מזוטו של ים דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולולי התורה היה נחרב העולם וא"כ זרע יעקב שמקיימים העולם בעסק התורה הנה הם זוכים בטובת עו"הז מדי דהוי כמציל מזוטו של ים עכ"ד ז"ל. ובזה יובן כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וא"ת והלא יעקב ועשו חלקו העולמות ואין ליעקב חלק בעו"הז ואיך יזכו בכל זאת לז"א וערים נשמות יושיבו דהנה הם זוכים משום דהוי כמציל מזוטו של ים וז"ש וערים שהיו צריכים להיות נשמות הנה הם מיישבים אותם על ידי עסק התורה וא"כ הם זוכים מן הדין בכל טובת עו"הז:

59. Ki Teitzei.22

    ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה'. יובן בס"ד כי ידוע שגאולות הראשונות שהיו ע"י שליח היה אחריהם שעבוד אבל גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר שתהיה ע"י ית' אין אחריה שעבוד כי מה הוא חי וקיים כך גאולה שתהיה ע"י תהיה קיימת לעד ולז"א ובחסד עולם רחמתיך חסד עולם דייקא כלומר שתהיה גאולה שלימה עד עולם שאין אחריה שעבוד ולא תהיה רק לפי שעה יען אמר גואלך ה' שהוא גואלך וע"י תהיה הגאולה וא"כ בהכרח לומר שאין אחריה שעבוד כלל:

60. Ki Teitzei.23

    כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש אמר מרחמך ה'. יובן בס"ד ע"ד מ"ש בשם המדרש דמה שנבראו ההרים הוא לפי שבשעת הבדלת המים היו המים התחתונים רוצים לשטוף העולם באומדם מדוע אנחנו נהיה דחוקים מהשכינה לכן ידה הקב"ה על אותן המקומות הרים רמים שלא יזוזו ממקומם ובזה פי' הרב חוצות דמשק ז"ל הפ' כל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור וא"ת לפ"ז ישטף העולם ולז"א ונגלה כבוד ה' דוהיה שכינתו ית' בארץ ואז לא יהיו רחוקים מן השכינה ולמה ישטפו העולם עכ"ד ע"ש והנה באמת נראה מזה כי כאשר יהיה דבר זה לעתיד בגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר שההרים ימושו והגבעות תמוטינה הנה נמצא בזה אות ומופת גדול בשביל הגאולה שלא יהיה אחריה שעבוד דהא מצינו כאשר נבנה בית ראשון והיה בו השראת שכינה וכן במשכן שנגלה כבוד ה' לעיני הכל לא נעקרו ההרים ולא זזו ממקומם וק' למה צריכים עוד כי מאחר שהשכינה שורה בארץ א"כ המים לא ישטפו העולם כי אז אינם רחוקים המה וא"כ למה צורך בהרים. והנה על זה יש לתרץ בפשיטות כי גלוי וידוע לפניו ית' שהמשכן וב"המק עתידים ליחרב ואז לא יהיה גילוי שכינה בארץ ומאחר דאין גילוי שכינה א"כ יחזרו המים וישטפו העולם וא"כ צריך אז לברוא הרים מחדש ואין כל חדש תחת השמש ולכן גם בזמן שהוקם המשכן וב"המק לא בטלו ההרים שאם אין צריכים באותו זמן שב"המק קיים צריכים הם אח"ך וא"כ השתא לפ"ז מדחזינן לעתיד בבנין בית ג' שיבנה במהרה בימינו אכ"יר שההרים ימושו והגבעות תמוטינה א"כ זה הוא מופת גדול שאין עוד חרבן ושעבוד ולא תסתלק השכינה מישראל כלל ותו לא צריכי ההרים כלל ועיקר ולזה הם נעקרים ובטלים לגמרי. ובזה יובן כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אז הנה זה אות ומופת גדול יהיה לך שחסדי מאתך לא ימוש כלל וברית שלומי לא תמוט כלל שלא יהיה עוד חרבן ושעבוד כלל אלא תהיה גאולה שלימה לעד לעולם אכי"ר:

61. Ki Tavo.1

    סמיכות מחיית עמלק לוהיה כי תבא אל הארץ. יובן בס"ד כי על ידי מחיית עמלק יהיה יחוד בחי' שם הוי"ה ב"ה ואד"ני כשלימות וידוע כי בחי' שם אד"ני מכונה בשם ארץ וז"ש תמחה את זכר עמלק וכו' ועי"ז והיה אותיות הוי"ה ב"ה כי תבא אל הארץ בחי' שם אד"ני שיתיחדו בחי' שם הוי"ה ב"ה ושם אד"ני גם אמר כי רמז כי לעתיד יהיה ה' אחר ר"ל שם הוי"ה ב"ה יהיה בחי' יהי"ה שעולה גי' שלשים וז"ש והי"ה כ"י ר"ל שם היי"ה ב"ה יהיה מספרו כמנין כי וגם עוד תבא אל הארץ בחי' שם אד"ני שיתייחדו יחד:

62. Ki Tavo.2

    והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שהתורה נקראת ארץ וכמ"ש רז"ל ע"פ ואת הארץ כי נעמה גם קרא כתיב ארוכה מארץ מדה וכו' וז"ש והיה כי תבא אל הארץ היא התורה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה שהיא כמו הנחלה שאין אחריה הפסק כן התורה היא קנויה לישראל ולא תפסק מהם ח"ו הנה אנכי מצוך וירשת שתזכה אתה בעצמך לקנות אותה בתורת ירושה שלא תפסק ממך ומזרעך ע"ס כל הדורות גם וישבה בה ר"ל תתיישב בה בדקדוקיה ובטעמיה ולא תהיה נוהג בה מצות אנשים מלומדה שלא תלמד משפה ולחוץ כי אם בישוב הדעת כדי שתתקיים אצלך ולקחת מראשית כל פרי האדמה הוא הדבור שנקראת ראשית פרי הגוף כי הילד בצאתו מרחם אמו תחלת הכל יעשה תנועת הדבור שיצעק וכמ"ש המפרשים ז"ל וזהו ולקחת מראשית כל פרי האדמה הוא הדבור ושמת בט"נא ר"ת טעמים נקודות אותיות ר"ל כח הדבור ותנועתו תשים אותה בין בטעמים של התורה בין בנקודות התורה בין באותיות התורה שהכל תוציא אותם מפיך בדבור שלך ולא תבלע מהם בלבבך אלא הכל יהיו יוצאים מפורשים וברורים מפיך גם אצוך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות כי הלימוד צריך שיהיה במקום קדוש ואז יפעול האדם יותר וגם אצלו ית' יהיה רצוי יותר:

63. Ki Tavo.3

    ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת. הדקדוק מבואר כי צריך לומר בהפך דתחלה באו אל א"י ואח"כ נבנה ב"המק ויובן בס"ד לפרש על דרך שכתב הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בשם המפרשים ז"ל טעם לב"המק הוא כדי לבטל את לעז או"הע שהיו אומרים לסטים אתם שכבשתם את ארץ ז' עממים ולכן צוה הבורא ית' לבנות לו בית המקדש בתוכה להורות כי ברצונו נתנה לישראל שאם היתה גזולה בידם הא כתיב אני ה' שונא גזל בעולה ואיך משרה שכינתו בתוכו ע"ש וא"כ נמצא שע"י ב"המק נעשה הוכחה שהקב"ה נתן ארץ כנען לנו ולא שישראל לקחוה מדעתם בתורת גזילה ולז"א ויביאנו אל המקום הזה דייקא הוא ב"המק ואז ממנו מוכח הוכחה גדולה כי הוא נתן לנו את הארץ הזאת ולא שלקחנו אותה בגזל כלל ועיקר:

64. Ki Tavo.4

    או יובן בס"ד ע"ד שכתבו במדרש והביאו הרב ז"ל אני אביכם ואתם בני עשו בית לאב שידור אצל הבנים ופי' ז"ל הכוונה הוא לפי שב"המק היה לכפר על עונותינו ועל כן א"ל שאל יחושו גם כי יכשלו במזיד לפי שהש"ית הוא אבינו ואנחנו בניו ולגבי בן חשיב שוגג ואב שמחל על כבודו כבודו מחול וכו' ע"ש. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שלא זכו ישראל בארץ כנען כי אם מדין בנים דאי הם יש להם דין עבדים הא קי"ל הכותב כל נכסיו לעבדו ושייר כל שהוא לא קנה וכאן הוא ית' שייר ירושלים כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים ואם הם להם דין עבדים לא קנו ומוכרח לומר דיש להם דין בנים וכן נמי ראיה מדין המזכה לעובד וכו' כנודע וז"ש ויביאנו אל המקום הזה הוא ב"המק דמוכח ממנו דין בנים ואז מזה מוכח הטעם אשר נתן לנו את הארץ הזאת ואז ליכא לערער כלום:

65. Ki Tavo.5

    והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש רבינו האר"י זיע"א זלה"ה על מ"ש ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנתן נתן ומה שנטל נטל והוא סוד נגה הסמוכה לקדושה וכשישראל עושין מצות ומע"ט לוקחת אז הנשמות שנטמעו בקלי' ונותנת אותם לקדושה ואם עושים עונות וכו' אז ח"ו להפך ולז"א ירדן שנטל מזה וכו' מה שנטל נטל וכו' כי כן יסד המלך מלכו של עולם שהכל תלוי בזכות ישראל כפי זכיות הדור ועיין על זה להרב חיד"א ז"ל בכסא דוד ע"ש וזהו שאמר והיה בעברכם את הירדן ר"ל שרוצים אתם להעביר מה שיש בירדן הוא סוד נגה אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך הוא מקום הקדושה אשר שם אחיזת ישראל וזהו בעברכם את הירדן אל הארץ וגו' שתעבירו ניצוצי הקדושה מכאן לכאן אזי והקמות לך אבנים גדולות רמז לאותיות הקדש שפגמתם בהם והאותיות נקראים אבנים בס' יצירה כמ"ש אבן אחת בונה וכו' ע"ש וזהו והקמות לך אבנים גדולות ר"ל אותיות הקודש שהם גדולות תעשה להם קימה ועילוי בבירור זה שאתה מעביר ניצוצי קדושה שיש בקליפת נגה ונותן אותם במקום הקדושה כאמור. גם ושדת אותם בשי"ד אותיות שר"י שתמשיך לניצוצי הקדושה הארה משם שדי גם שם שד"י הוא בחי' היסוד והכל צריך להביא לבחי' היסוד וזהו ושדת אותם בש"יד. או יוב"ן בס"ד בש"יד ע"ה גי' שט"ו רמז לשט"ו ניצוצין קדישין שהם סוד ז' פעמים אד"ם והכוונה לרמוז שאז נבררים הכל בשלימות בעזה"ו במהרה בימינו אכי"ר:

66. Ki Tavo.6

    או יובן בס"ד לרמוז והקמות לך אבנים גדולות רמז למשיח בן דוד ומשיח בן יוסף שהמשיח נקרא אבן דכתיב משם רועה אבן ישראל וכמ"ש נמי בילקוט דניאל על פ' עד די אתגזרת אבן די לא בידין ע"ש וכאן רמז על ב' משיחין ולכן אמר והקמות לך אבנים גדולות כי על ידי בירור ניצוצי הקדושה אז תעשה בזה קימה והתרוממות לתרין משיחין הגדולים שיבואו במהרה בימינו אכ"יר. גם יובן בס"ד אבנים גי' ק"ג כמנין מילוי ע"ב ס"ג מ"ה שעולים ק"ב הנקראים ק"ב חרובין וע"ה גי' ק"ג שתתקנם ותעשם גדולות. גם יובן בס"ד אב"נים גד"לות גי' תקמ"ו כמנין הר"ת של עשר ספירות שהם כח"ב חג"ת נה"ים ולז"א והקמות לך אב"נים גדלו"ת רמז לעשר ספירות שתעשה להם עילוי וקימה ע"י בירור ניצוצי הקדושה:

67. Ki Tavo.7

    והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וכו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. יובן בס"ד לרמוז תיבת עליון חלק אותה לשתים ותהיה ב' מלות ע"ל יו"ן ורמז בזה שאם ישראל יעשו רצונו ית' יגביר אותם על מלכות יון אשר באו להחריב ב"המק וכאשר הציל באמת את ישראל מידם בזמן בית חשמונאי. ואמר על כל גויי הארץ רמז בזה למלכות אדום שעתידה להתפשט על כל העולם כל ט' חדשים וא"כ היא כוללת כל גויי הארץ ולכן קרא אותם כל גויי הארץ שהקב"ה יצילנו מידם וזהו והיה אם שמוע תשמעו וכו' אז ונתנה ה' אלהיך ע"ל יו"ן היא מלכות יון וגם על כל גויי הארץ היא מלכות אדום שעתידה להתפשט על כל העולם כולו שמכולם יצילנו ה' ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו:

68. Ki Tavo.8

    ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך. יובן בס"ד לפרש כי הנה המצא ימצא לפעמים אדם שיש לו הצלחה מאתו ית' שהיא הצלחה עצמית עד מאוד שכל מה שיעשה הקב"ה יצליח בידו ואפי' אם יעשה משא ומתן שכפי הנהוג הטבעי מוכרח להפסיד בו ודרך משל שמביא' ממקום רחוק לעיר אשר שם הוא מקום מוצאה ועיקרה של סחורה והוא קונה אותה במקום רחוק ביוקר ומוציא עליה הוצאות רבות ומביאה למכור אותה במקום מוצאה ועיקרה שהיא נמכרת שם בזול כי זה כפי השכל מוכרח להפסיד אפ"ה תמצא שהקב"ה יעשה סיבובים וסיבובי סיבובים ומרויח גם בזה ונמצא שהגם שזה הוא בורח מן הריוח והברכה הנה הריוח והברכה הם רודפים אחריו ובאים אליו לרוב ההצלחה שניתנה לו מאתו ית' בשופע גדול עצום ורב וכאן הבטיח את ישראל אם יעשו מצותיו ית' כראוי על אדמת ישראל הנה אז ובאו עליך כל הברכות האלה וכ"כ תהיה מוצלח מאתו ית' שאפי' אם תברח מהם אפ"ה הם ירדפו אחריך והשיגוך יען כי תשמע בקול ה' אלהיך כראוי ולך נאה הצלחה עצמית כזאת:

69. Ki Tavo.9

    ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. יובן בס"ד כי לפעמים יהיה לאדם ב' הפכיים בנושא אחד והוא כי הוא יש לו אוצרות חטים ושעורים למכור ובאותו זמן ממש יש לו זריעה בשדה ג"כ מחטים ושעורים והנה זה האיש אם יבקש מהקב"ה מטר הרבה בשביל הזרע שלו שבשדה שיגדל ויוציא הרבה הנה הוא ידאג על אוצרותיו המונחים בעיר כי ע"י רבוי המטר יתליעו וגם יהיו נמכרים בזול הרבה ואם יבקש שלא יבא מטר כדי שירויח הרבה באוצרותיו שאצר אותם שימכרם אז ביוקר גדול ויכול לקיימם אצלו עד סוף החורף שאז יהיו החטים ביוקר יותר הנה הוא ידאג על הזריעה שלו שיש לו בשדה שתלך לאיבוד אם לא יבא מטר הרבה וא"כ הוי תרתי דסתרן. והנה ברצות ה' דרכי איש וחפץ בהצלחתו הנה השי"ת הוא בעל היכולת ומסבב לו כמה סיבובים שיהיה לו ברכה וריוח גם ממה שיש לו בעיר באוצרותיו וגם ממה שיש לו זרע בשדה שיתברך בשתיהם והגם דהם ב' הפכיים ולז"א ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ר"ל בזה ובזה והגם דעל הרוב הם יהיו ב' הפכיים:

70. Ki Tavo.10

    יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. יובן בס"ד הכוונה לומר שהקב"ה יתן ויחזור ויתן וזהו הגם שיצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך עכ"ז לא ימנע מלברך אותך עוד אלא ג"כ וברכך בארץ עוד הפעם יען כי אשר ה' אלהיך נותן לך ר"ל הברכה הזאת ה' אלהיך נותן לך ושם ה' הוא רחמים אלהיך דין והכוונה לומר שאתה מבורך גם על פי מדת הדין ולכן אחר שיצו ה' אתך את הברכה עוד יברך אותך מצד שם הרחמים שצריך לעשות לך תוספת מצד שם הרחמים:

71. Ki Tavo.11

    או יובן בס"ד לפרש והוא כי ידוע שהטעם שבא"י עושים את היו"ט יום אחד דוקא ובח"ל עושים ב' ימים דמלבד הטעם הפשוט כפי הפשט בשביל מנהג אבותינו בידינו הנה יש לזה טעם כפי הסוד והוא כי כל העולמות למעלה יש בהם בחי' פנימיות ובחי' חיצניות והנה בא"י זכות א"י וקדושתה יסייע את ישראל המיושבים בה לעשות תיקון העולמות הן בפנימיות העולמות הן בחיצוניות העולמות ביום אחד דוקא כי ע"י זכות א"י רב כחם להשלים הכל ביום אחד אבל אנשי ח"ל אין להם כח כאנשי א"י להשלים התיקון ביום א' אלא צריך להם ב' ימים יום בשביל תקון פנימיות ויום בשביל חיצוניות העולמות כנודע ונמצא לפ"ז שאנשי א"י הם מקדימין התקון קודם אנשי ח"ל והם מעלתם כפלים על אנשי ח"ל שאלו צריך להם ב' ימים להשלים ואלו סגי להו ביום א' וא"כ השתא מאחר שמעלת' כפלים שמקדימי' התקון בחצי זמן לאנשי ח"ל לכן מדה כנגד מדה הקדוש ב"ה יברך אותם בכפלים שמלבד הברכה הראויה להם הנה גם יברכם עוד הפעם וז"ש יצו ה' אתך וכו' ר"ל מלבד אשר יצו ה' אתך את הברכה הראויה לך באסמיך ובכל משלח ידך הנה ג"כ וברכך עוד הפעם כפלים יען כי אתה שוכן בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך ומאחר אשר אתה שם ראוי לקבל ברכה פי שנים על שהיית ראוי לקבל בח"ל:

72. Ki Tavo.12

    והנה בא"י עושים יו"ט יום אחר דוקא ודרך משל בפסח עושין יום ראשון של פסח יו"ט ובסופו עושים יום ז' של פסח דוקא יו"ט וכן ביו"ט של סוכות עושים ראשון של סוכות ויום שמיני עצרת יום אחד כבתחלה ויום א' בסוף אבל אנשי ח"ל עושים ב' ימים בתחלה וב' ימים בסוף והנה אם ישראל עושים רצונו של מקום ולא יכשלו ברוח הטומאה הוא היצ"הר המחטיאם הנה ודאי יהיו כל ימיהם שרויין על אדמתם ועושין יום אחד דוקא בתחלה וכן בסוף אבל אם יחטאו יגלו ויהיו צריכים לב' ימים. ובזה יובן בס"ד רמז הפ' אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם ר"ל אימתי אחד באחד יגשו ישראל לפני הקב"ה כלומר יום אחד בתחלת המועד ויום א' בסופו ולא יהיו צריכים לעשות ב' ימים בתחלה וב' ימים בסוף והוא בזמן אשר ורוח רמז לרוח הטומאה המחטיא את האדם לא יבא ביניהם שאז יזכו להיות שרויים על אדמתם:

73. Ki Tavo.13

    ובזה יובן בס"ד לרמוז יציאות השבת שתים שהן ארבע בחוץ ושתים שהן ארבע בפנים והוא כי בסוכות בא"י עושין יום א' בתחלה ויום א' בסוף שהם בין הכל ב' ימים אבל אנשי ח"ל עושין ארבעה ימים שנים בתחלה ושנים בסוף ונמצא שהשתים של א"י נעשו ארבעה בח"ל וכן הענין בפסח שג"כ השתים נעשו ארבעה והנה בסוכות האדם צריך לצאת חוץ מן הבית ולישב בסוכה אבל בפסח האדם יושב בפנים בתוך ביתו גם ידוע שבחי' א"י היא בחי' הנקראת שבת וז"ש יציאות השבת ר"ל יציאות שיצאו מן א"י שהיא בחי' שבת דין גרמא שנעשה שתים שהן ארבע בחוץ ר"ל שתים של א"י שהן ארבע בח"ל בחוץ רמז לסוכות שהאדם ישיבתו בחוץ ושתים שהן ארבע בפנים רמז לחג הפסח שהאדם ישיבתו בפנים והגם שגם בחג השבועות עושין נמי בא"י יום א' ובח"ל ב' ימים לא נרמזו כי אם סוכות ופסח שהם תחלת השנה ואמצע השנה ושניהם שוים לענין זה שהם שתים שהן ארבע:

74. Ki Tavo.14

    והנה ממה ששייך מימי המועדים לכבוד התורה הוא חג השבועות ששמחים בו לכבוד התורה שהוא יום שניתנה בו תורה וכן נמי שמיני עצרת שהוא יום שמחת התורה ובאי עושים חג השבועות יום אחד ושמיני עצרת יום אחד ולזה בקשה התורה ואמרה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ר"ל הגם שבח"ל הם מכבדים אותי יותר שהם שמחים ועושים לכבודי ארבעה ימים ב' ימים שבועות וב' ימים שמחת התורה עכ"ז אני בוחרת יותר שיהיו כל ישראל שרויים על אדמתן והגם שלא יעשו בשבילי כי אם דוקא יום א' בזה ויום א' בזה ולז"א ואהיה אצלו אמון אצלו דייקא ר"ל בא"י שהיא ארצו ית' ואע"פי שבזה אהיה שעשועים לישראל שישמחו לכבודי יום אחד בשבועות ויום אחד בשמחת תורה דוקא אפ"ה בוחרת אני בזה יותר ולא ארצה בח"ל:

75. Ki Tavo.15

    ובזה יובן בס"ד מ"ש אדונינו דוד הע"ה כי טוב יום בחצריך מאלף בחדתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע ר"ל הגם שבח"ל יש שמחה בימים טובים יותר בשביל שהם עושים ב' ימים ובא"י אינם עושים כי אם יום אחד עכ"ז הוא יותר טוב חביב אצלי אותו היום האחד שהוא בחצריך מאלף ימים טובים שאעשה בח"ל יען כי בחדתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע היא ח"ל שהיא ארצות הגוים ואין באיכות שלה קדושה:

76. Ki Tavo.16

    יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. יובן בס"ד ע"ד דמעשה נקדימון בן גוריון כדאיתא בפ"ג דתענית תנו רבנן פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר בסף וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום במנחה שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום לגלג עליו אותו אדון אמר לו כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים נכנס לבית המרחץ בשמחה עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון יצא מבית המקדש כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מום יותר שיש לו בידך אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבש"ע הודע שיש לך אהובים בעולמך מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון אלא שנקדרה חמה בעבורו עכ"ל ע"ש. והנה בא וראה מה שעשה הקב"ה טובה לצדיק הזה שבתחלת היום היה הוא הלוה ואח"ך כאשר בא המטר נעשה הוא המלוה כי אמר לאותו הגמון תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך ונמצא שהוא תובע ממנו וזה היה מחמת כי הקב"ה שלח ברכתו בשופע יותר על מה שצריך לנקדימון בן גוריון וכמ"ש הבריית' וירדו להם גשמים עד שהיו מלאות כל המעינות והותירו. ובזה יובן בס"ד הפסוק שפיר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו כי הש"ית שלח המטר בעתו ממש שהוא בסוף הזמן בעת שחל תביעת אותו הגמון לתבוע את נקדימון ומלבד שהוריד מטר כדי הצורך גם הוריד יותר וכמ"ש וירדו להם גשמים עד שהיו מלאות כל המעינות והותירו וזהו ולברך את כל מעשה ידיך שהיה רבוי ברכה ג"כ ובזה עי"ז נמצא שלאחר שהיית אתה הלוה הנה בעתה נעשית אתה המלוה וזהו והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכמו ההיא עובדא הנז"ל שאח"ך נעשה הוא תובע לאותו הגמון:

77. Ki Tavo.17

    או יובן בס"ד והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה והוא כי יש בני אדם המלוים ברבית לגוים ואמנם יש חילוק רב ביניהם והוא שיש שהם מלוים ברבית לגוים בעלי שדות שזורעים ואין להם קרן כדי לזרוע ובא הישראלי ומלוה להם מעות ברבית כדי לילך זה ולקנות זרע לזרוע וכן כל כיוצא בזה ומרויח ממנו רבית עשרים למאה לשנה ואפשר יותר ויש עוד אנשים ישראלים מעשירי העם שהם מלוים ברבית לשרים גדולים ונכבדים ולפעמים מלוים ג"כ למלכים בעצמם והנה הרבית של אלו הוא למרבה חמשה למאה לשנה והנה אם תמצא אחר מאותם המלוים הקטנים שהם מלוים לגוים ערביים בעלי זריעה וכיוצא הנה אינו ברור שהממון הזה הוא שלו כי איש כזה על פי הרוב הוא הולך ולוה מאחרים לעצמו וחוזר ומלוה לגוים אלו יען כי הגוים הערביי' האלו יצא מהם ריוח עשרים למאה ויותר והוא יכול ללוות על אמונתו בעשרה למאה ומלוה לאלו בעשרים למאה ומרויח ההפרש אבל אותם גדולי העשירים המלוים ברבית למלכים אשר המלך לא יקח מעות ברבית כי אם למרבה חמשה למאה הא ודאי אין מלוים להם כי אם ממעות שלהם אבל לא אפשר לעשות ענין הנז"ל שילוה מאחרים על אמונתו ויהיה הוא מלוה אותם המעות למלכים כי מי זה ירצה ליתן לו בשלשה למאה כדי שהוא יקבל בעדם מן המלכים ארבעה למאה וא"כ אפי' אם יהיה זה גדול בעיני הבריות כמו המלך הלואי שתהיה יציאה כביאה ומה ריוח יש לו בזה. ובזה יובן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' וגם נמי ולברך את כל מעשה ידיך שהוא המשא ומתן שלך שתרויח ותהיה עשיר גדול ואחר שתהיה עשיר גדול הרבה אז והלוית גוים רבים ר"ל תוכל אז להלוות לגוים רבים ר"ל רבים במעלה כמו המלכים ולא לגוים פחותים כערביים אלא לגוים רבים במעלה דהיינו מלכי הארצות ובזה אז בהכרח הוא שאתה תהיה מוחזק לכל העולם שאתה לא תלוה משום אדם דמאחר שרואים אותך העולם שאתה מלוה לגוים רבים במעלה הם מלכי הארצות א"כ לא יבא שום אדם לחשוב עליך שאתה לווה מאחרים וכאמור שאם תהיה מלוה מעותיך לגוים פחותים אפשר לחשוב עליך שאתה לווה מאחרים בפחות ומלוה לאלו ביותר וא"כ לא יהיה לך כבוד ותפארת בהלואותיך ולא יצא לך שם גדול כ"כ משא"כ אם תהיה מלוה למלכים יצא לך שם גדול וכבור ותפארת על הכל ולז"א ואתה לא תלוה ר"ל שבזה תהיה מוחזק אצל הכל שאתה לא אפשר שתלוה משום אדם כלל:

78. Ki Tavo.18

    והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות. יובן בס"ד לפרש ונקדים מ"ש הרב תולדות יוסף ז"ל על פ' בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וז"ל כי כל איש ישראל אחוז באות אחד שבתורה וכן אמרו דורשי רשומות ישר"אל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה כי ששים רבוא ישראלים כנגד ששים רבוא אותיות שבתורה שהן בחי' שרשים גמורים והיותר על ס' רבוא הם ענפים מסתעפים מן השרשים וכולם הם מבחי' אותיות התורה אמנם האותיות עיקר תנועתם הוא ע"פ נקודות כי אות אל"ף לא תוכל לומר בלי תנועת נקודות והנקודה מניע את האות כמו נשמה המניע את הגוף ולכן כל אישי ישראל שהן בחי' אותיות בהכרח יש בהם גם בחי' נקודות והנה בחי' הנקודות הם שלשה מטה ואמצע ומעלה והם בחי' חירק ומלא פום שהוא השורק וחולם שהחירק הוא בחי' מדרגת מטה כי הוא למטה מן האות ומלא פום הוא מדרגה אמצעית כי הוא באמצע האות וחולם הוא מדרגת מעלה שהוא למעלה מן האות כדוגמת עטרה שהיא למעלה בראש המלך ושלש מדרגות אלו יש לישראל שהן בחי' אותיות התורה שבהיותן יורדים בגלות הן בבחי' אותיות במדרגת נקודת חירק שהיא מדרגת מטה שכן הם במדרגה תחתונה ויורדת אך בזמן שב"המק קיים היו בבחינת מדרגת מלא פום שהוא מדרגת אמצע אמנם לעת"ל יהיו במדרגת חולם שהוא מדרגת מעלה כדוגמת עטרת ועל זה אמר הכתוב והיית עטרת תפארת ביד ה' עטרת דייקא שהיא מדרגת מעלה. ועל ענין הנפלא הזה אמר דוד הע"ה שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כלומר שבזמן העתיד יבא משיח וישיב ה' על ידו את שיבת ציון אז נאמר הנה עלינו למדרגת החולם ונתהוו כל אישי ישראל בבחי' חולמים עכ"ל ז"ל ע"ש. ולז"א ונתנך ה' לראש וגו' וזאת אבקש ממך שתזהר בעצמך שלא תחטא ותגלה ואז והיית רק למעלה דייקא ר"ל במדרגת החו"לם שהוא מדרגה של לעת"ל ואמר רק דייקא ר"ל שתמיד תהיה כן ולא תרד ואם לא יכולת להגיע כעת למדרג' זו הנה לפחות תשמר שלא תהיה למטה במדרגת החירק שאם לא זכית כעת להגיע למדרגת החולם השמר שלא תרד למטה לגמרי אלא לפחות תהיה ממוצע כמדרגת השורק שהוא מלא פום וכל זה יהיה ע"י כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך וגו':

79. Ki Tavo.19

    או יובן בס"ד לרמוז ע"ד מה שנמצא בדברי רז"ל מאמרים שונים כי פעמים נזכר בדבריהם פלוני יש לו חלק לעו"הב או הרי הוא בן עו"הב או הרי הוא מזומן לחיי עו"הב ופי' רבינו מהרח"ו ז"להה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה כי אחרי פטירת נשמת הצדיק מן עו"הז אם הוא צדיק גמור הנה יש בהם שלשה כתות כת אחת שבאותה שעה שנפטרין מן העו"הז וגם אחרי פטירתם תמיד עולין בבחי' הרמוזה בה"א הראשונה דשם הוי"ה ב"ה ושם מעוררין יחוד עליון ומתחברים ומתיחדין בחינה הרמוזה ביו"ד דשם הוי"ה ב"ה בבחי' הרמוזה בה"א ראשונה דשם הוי"ה ב"ה וכת זו נקראים בני עו"הב כי בחי' הרמוזה בה"א ראשונה דשם הויה ברוך הוא היא נקראת עו"הב והצדיק הזה שנקרא בן עו"הב הוא לבדו גורם היחוד העליון ההוא. וכת הב' גרועה מזו והוא כי יש צדיק שאינו כדאי הוא לברו לעלות ולעורר יחוד עליון של בחי' הרמוזות בי"ה הנקראים חכמה ובינה ואמנם צריך שיתחבר ויצטרף עם נשמת צדיק אחד עליון ממנו ובאמצעות הצדיק ההוא יעורר היחוד ההוא העליון ועל כיוצא באלו אמרו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעו"הב כי כל ישראל כשרים אע"פ שאינם מן הצדיקים הגמורים יש להם חלק מועט בהצטרפם עם שאר הנשמות לעלות ולעורר יחוד עו"הב העליון ההוא אבל אינם הם לבדם בני עו"הב שאינם כבן בית העולה לבית אביו יחידי בלא שיתוף איש אחד שיעלהו עמו. והבת הג' גדולה משתי כתות הנז' ועל אלו נאמר מזומן לחיי עו"הב והענין הוא כי זה מדבר לעולם הבא העיקרי שאינו אחר פטירת האדם והוא לעתיד לבא שאז כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' שיהיה אז ענין אחר גדול מחודש בבחינות הרמוזות בי"ה דשם הוי"ה ברוך הוא הנז"ל כמו שהיה בעת בריאת העולם וע"י הענין הגדול שיהיה לבחינות י"ה הנז"ל אז יהיה כח להגדיל בחי' אור הלבנה בבחינת אור החמה ולכן לצורך ענין הגדול ההוא שיהיה צריך הצדיק לעלות למעלה למעלה עד בחי' קוצו של יו"ד דשם הוי"ה ב"ה הנקרא כתר כדי לעורר שם יחוד עליון ולהמשיך משם שפע ואורות גדולים הנקראים חיי עו"הב כי האורות הגדולים הנמשכים משם המה נקראים חיי עו"הב ולכן מי שהוא אז כדאי והגון לעלות למעלה בבחי' הנקרא כתר הרמוז בקוצו של יו"ד דשם הוי"ה ב"ה כדי לעורר שם יחוד עליון וכדי להמשיך אורות גדולים הנקראי' חיי עו"הב אז עליו נאמר שהוא מזומן לחיי עו"הב ובזה תבין ענין שמואל הנביא ע"ה שאמר לשאול למה הרגזתני לעלות וארז"ל שנתיירא מיום הדין הגדול לעת"ל ואע"פ שידע שהוא מבני עו"הב עדיין היה מסופק אם היה כדאי להיות מן המזומנים לחיי עו"הב. ועוד יש כת רביעית הם המפורשים במס' סנהדרין פרק חלק וז"ל ואלו שאין להם חלק לעו"הב שלשה מלכים וארבעה הדיוטות וכו' כי אלו אע"פי שיסבלו עונשם אינם אפי' מן הכת הכ' הגרועה שהיא אשר יש להם חלק לעו"הב אחרי פטירתם בסיוע נשמות אחרות כי אלו אינם עולים לבחי' עו"הב כלל כדי לעורר שם יחוד עליון אלא הם נשארים למטה בבחי' ה"א אחרונה דשם הוי"ה ב"ה שהיא בחינת המלכות סופא דכל דרגין ושם יכולים לעורר ולא יותר מזה ע"כ תורף דברי רבינו זלה"ה זיע"א:

80. Ki Tavo.20

    והנה נמצינו למידין כי הכת הגדולה שבכולם הוא הנאמר עליו מזומן לחיי עו"הב וכת הקטנה מזאת הוא הנאמר עליו בן עו"הב וכת הקטנה מזאת הוא הנאמר עליו יש לו חלק לעו"הב הנה אם האדם ישמור לעשות את כל מצות הש"ית כראוי הא ודאי יש בו כח להיות מאותה המדרגה הראשונה הנאמר בה מזומן לחיי עו"הב שאין לך מדה טובה הימנה ומי יתן והיו כל עם ה' ממדרגה זו הראשונה ולזה בא הכתוב להזהיר את האדם לטוב לו כל הימים ולהורות לו הדרך היותר טוב ומועיל ללכת בו ולז"א והיית רק למעלה והוא כי תיבת למע"לה ר"ת להיות מזומן לחיי עו"הב ר"ל הנה אנכי מבקש שתהיה מגיע תמיד למדרגה זו הגדולה של מזומן לחיי עו"הב וזה אפשר להיות לך ע"י כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות ואז ברוך הוא וברוך שמו לא ימנע טוב להולכים בתמים:

81. Ki Tavo.21

    ובזה יובן בס"ד לפרש הפ' אורח חיים למעלה למשכיל כי למעלה הוא ר"ת לצדיק מזומן לחיי עולם הבא ואותו הצדיק יזכה להמשיך אורות החיים וכאמור ובזה יובן בס"ד לפרש מה שביקש דוד הע"ה באומרו ושבתי בבית ה' לאורך ימים והכוונה שביקש שיעלה למעלה בבחי' הרמוז בקוצו של יו"ד ששם הוא אורך ימים כנודע וזהו ושבתי בבית ה' לאורך ימים לאורך דייקא. ובזה יובן בס"ד לפרש הפ' בקהלת מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה והוא כי בה"מה הוא ר"ת ביער הקודש מן הבית כנודע בספרי המפרשים מאותו החלום וא"כ אותו שעבר על רצונו ית' ונאמר בו אין לו חלק לעו"הב הנה הוא נקרא בזמן חטאו בהמה שהוא ר"ת ביער הקודש מן הבית שחילל וביער קדושת הגוף שלו בטמאו בעונותיו שעשה והנה ידוע ששם האדם הוא נאמר על המובחר שבאנושי ובמ"ש רז"ל אתם קרויים אדם ואין או"הע קרויים אדם יען כי מספר אד"ם הוא גימ' מ"ה כמספר שם הוי"ה ב"ה דמילוי אלפין העולה מ"ה ולז"א מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ר"ל מי זה יוכל לידע ולהכיר רוח בני האדם הם הצדיקים גדולים ביותר העולה היא למע"לה ר"ת להיות מזומן לחיי עולם הבא ורוח הבה"מה שהוא מדרגה התחתונה שהוא ר"ת ביער הקודש מן הבית היורדת היא למטה שאין להם חלק לעו"הב אלא הם נשארים למטה במלכות דוקא סופא דכל דרגין והכוונה שאין מי שיוכל להכיר את הבריות ולידע מי הוא הגדול ומי הוא הקטן יען כי קטון וגדול שם הוא והאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב:

82. Ki Tavo.22

    ובזה יובן בס"ד לרמוז ד' כתות הנז"ל בד' רשויות שנתנו חכמים לשבת והם רשות היחיד מקום פטור כרמלית רשות הרבים והוא כי רשות היחיד רמז לבחי' קוצו של יו"ד הנקרא אחד והוא רמז לכת הנאמר בו מזומן לחיי עו"הב שזוכה לעלות שם ומקום פטור רמז לכת הנקרא בן עו"הב שהיא הבינה אשר שם סליחת העון וזהו מקום פטור ר"ל מקום אשר שם הוא הפיטור והסליחה מן החיוב וכרמלית רמז לכת הנקרא יש לו חלק לעו"הב והוא כי ידוע מ"ש רז"ל פי' שם כרמלית תני רבי חייא כרמל רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא כרמלית ע"כ ועיין בירושלמי בריש שבת ע"ש. ואם כן גם הכת הזאת הנקראת כרמלית ר"ל אינה ככת אשר הם בני עו"הב ואינה ככת אשר אין להם חלק לעו"הב אלא בינונית יען כי לבדה אינה יכולה לעלות וצריכה סיוע מאחרים ורשות הרבים רמז לכת הד' הגרועה מן הכל שנאמר בהם אין להם חלק לעו"הב אלא נשארים במדרגה התחתונה למטה במלכות. וידוע דאיתא בזוהר הקדוש כי חג"ת שהם ג' אבות נקראים רבים כי ארז"ל אין רבים פחות משלשה ע"ש וא"כ השתא לפ"ז דשלשה קרואים רבים דאין רבים פחות משלשה א"כ השתא אפשר לרמוז מלת רבים גם על בחי' המלכות שיש בה ג' בחינות והם הנקראים בחי' לאה ובחי' ר"הג ובחי' ר"הק ולכן שייך לרמוז תיבת רבים גם על בחינת המלכות דכל שלשה נקראים רבים דאין רבים פחות משלשה ולכן רשות הרבים רמז לכת הרביעית הגרועה מכולם שרשות שלהם הוא המלכות דוקא שהיא רבים שיש בה ג' בחינות כאמור וכל שלשה נקראים רבים:

83. Ki Tavo.23

    או יובן בס"ד לרמוז ארבע רשויות השבת והוא כי ידוע שבישראל יש ד' כתות יש שיש להם תורה ומצות ויש שיש להם תורה ולא מצות ויש שיש להם מצות ולא תורה ויש שאין להם לא תורה ולא מצות וכדרך שרמזו חז"ל במיני הלולב כנודע והנה רשות היחיד רמז לכת שיש להם תורה ומצות דאלו שלמים במעשיהם דאז עליהם אמר הפסוק ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שיש להם תואר האחרות שנקראים אחד וזהו רשות היחיד. ומקום פטור רמז לכת שיש להם מצות ואין להם תורה דמאחר שאין להם תורה אז ולא עם הארץ חסיד דגם שיעשו עונות דנים את עצמם תמיד לפיטור שאין רואים לעצמם שום חטא ועון מחסרון ידיעה וא"כ הם חושבים עצמם שהם פטורים מן הדין ואין למו מכשול וזהו מקום פטור. וכרמלית רמז לכת שיש להם תורה ואין להם מצות והנה כת אלו מאחר שיש להם תורה יש תקוה שיהיה להם מצות ג"כ אח"ך כי מאחר שיש לאדם תורה אפשר שברוב הימים מתוך שלא לשמה בא לשמה ויקיים מצותיו ית' כראוי והנה ידוע עוד טעם לשם כרמלית שהוא לשון כארמלית והנה רז"ל דרשו היתה כאלמנה ר"ל לא אלמנה ממש אלא כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים וסופו לחזור אליה וכן זה שיש לו תורה ואין לו מעשים נקרא כרמלית ר"ל כארמלית ואינה אלמנה ממש אלא כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים וסופו לחזור כן זה מאחר שיש בידו תורה יש תקוה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ויהיה לו אח"ך מעשים טובים. ורשות הרבים רמז לכת שאין להם לא תורה ולא מעשים טובים והרי הם נדבקו בדרגא דפירודא הנקרא רשות הרבים גם נקראים רשות הרבים כי חלקם בג"ע יהיה לרבים בתורה ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והנה יובן שכן הוא נמי דוגמת הנקודות האמור לעיל שהם מעלה ואמצע וסוף ולזה אמר הכתוב והיית רק למעלה:

84. Ki Tavo.24

    הפטרת כי תבא בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה. יובן בס"ד כי ידוע שיצ"הט בצד הימין של האדם והיצ"הר כצד שמאל של האדם והנה האדם צריך להיות נוטה לצד הימין דוקא ולא שיהיה פוסע על שתי הסעיפים שיהיה נוטה לכאן ולכאן יען שגם הרשע מוכרח שיטה נמי קצת לצד היצ"הט ג"כ וגם זה מעצת היצ"הר יען שכל חיות הסט"א מן מעשה הטוב שיעשה האדם ואם לא יעשה כי אם רע א"כ בקרב הימים יהיה יבש ואין בו לחלוחית טוב כדי לינק ממנו וע"כ הם מניחים אותו לעשות טוב ואח"ך יתגברו עליו וינקו ממנו ולכן תמצא שגם הרשע לפעמים יהיה איזה קצת ימים טוב ואחר כך במעט ימים יחזור לסורו ונמצא שאין לך רשע שאינו נוטה לכאן ולכאן לב' הצדדין ואמנם הצדיק אינו נוטה כי אם לצד אחד של הימין דוקא ולז"א ובנותיך על צד תאמנה שהוא צד היצ"הט דלעתיד יהיו הכל צדיקים:

85. Ki Tavo.25

    או יובן בס"ד ע"ד שפי' המפרשים ז"ל ע"כ מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק והוא כי מאותיות מנצ"פך הוצמח גאולה מכל אות ואות מאות ך' הוצמח גאולה לאברהם אע"ה דכתיב ל"ך ל"ך. מאות מ"ם הוצמח גאולה ליצחק אע"ה דכתיב כי עצמת "ממנו "מאד. מאות "נון הוצמח גאולה ליעקב אע"ה דכתיב הציל"ני נ"א. מאות פ"ה הוצמח גאולה לישראל ביציאת מצרים דכתיב פקד פקדתי מאות הצ"די יצמח גאולה לנו ולכל ישראל היא הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר. והנה הכל כבר נתקיימו ורק אנחנו מצפים על הגאולה העתידה שתהיה מאות הצד"י ולז"א מכ"נף הארץ זמירות שמענו ר"ל שמאותיות מכ"נף כבר זמורות שמענו שצמח מהם גאולה מכבר ואמנם צבי לצדיק שאנחנו מיחלים ומצפים שתצמח ממנו הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכ"יר עכ"ד זלה"ה. ובזה יובן בניך מדחוק יבואו לעתיד ואז ובנותיך על צ"ד רמז לאות הצד"י תאמנה שממנו תצמח הגאולה. ובזה יובן בס"ד הפסוק על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו ר"ל על צד רמז לאות הצד"י שתצמח ממנו הגאולה תנשאו ואז על ברכים רמז לתיקון פגם הירך שיהיה נתקן לעתיד בשלימות תשעשעו יה"ר שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר:

86. Nitzavim.1

    סמיכות הפרשה ושמרתם את כל דברי הברית הזאת למען תשכילו את כל אשר תעשון אתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם. יובן בס"ד דידוע מ"ש חז"ל דישראל נידונים בר"ה ביום אבל או"הע נידונים בלילה והנה צריך טעם לזה למה ישתנו בענין זה אלו מאלו ואמנם הטעם פשוט הוא ונמשול משל למלך ששלח אחד אנשי עיר אחת מעיר ממשלתו לבא אצלו להתראות עמהם ולדבר אתם בסדר הנהגתם וכיוצא והנה העניים שבהם כל אחד לקח לו ארבע וחמש ככרות בידו ונסע את רגליו ללכת אל מקום המלך כי אין להם שום סיבה וצורך כדי שיתעכבו כי החמור שאין עליו משא הנה הוא ירוץ ללכת בראש השיירה אבל העשירים שבהם א"א להם ללכת כמו העניים וצריך לעשות בשבילם צידה לדרך מינים ממינים שונים גם צריכים להזמין דורון חשוב בשביל כבוד המלך כי בני אדם שכמותם אין ראוי להתראות פני המלך ריקם וצריך שבבואם אליו יגשו לפניו מנחה הראויה להתכבד וא"כ צריכים הם להתעכב עד שיכינו את המנחה הראויה לכבוד המלך ובודאי שיתאחרו הרבה מאותם העניים. וכן הדבר הוא כאן כי ישראל בעלי חכמה ומדע ויודעים לעשות רצון הקב"ה ויש להם יכולת להגיש לפניו מנחה אשר ירצה בה והיא התפלה שתקנו חז"ל שהיא מלכיות וזכרונות ושופרות ובפרט כי המה עם יודעי תרועה וע"י התקיעות שתוקעים בזה מתקנים כל העולמות ולכן הש"ית ממתין להם ואין דן אותם כי אם ביום שאז יוכלו להכין בו מנחה הראויה להתכבד כי זה לא שייך כי אם ביום משא"כ או"הע כי הם כבהמות נדמו ואין להם שום מדע בכל זאת א"כ למאי נפקא מינה להמתין ולעכב דינם עד היום ולכן הוא דן אותם תכף בליל ר"ה וז"ש ושמרתם את כל דברי הברית הזאת וכו' למען תשכילו את כל אשר תעשון שיהיה להם שכל ומדע שתדעו איך תרצו את הקב"ה במעשיכם הטובים והנהגתכם הישרה ומאחד כי אתם דוקא המשכילים בכל זאת לכן אתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם היום דיקא ר"ל שדן אתכם ביום ולא בלילה כמו או"הע וכמו שדרשו רז"ל ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב וכו' ודרשו רז"ל על יומא דדינא וכאן נמי פי' נצבים הוא לדין:

87. Nitzavim.2

    או יובן בס"ד לפרש הפ' אתם נצבים היום כולכם והוא כי ידוע מ"ש רז"ל ג' ספרים נפתחים בר"ה של צדוקים ושל בינונים ושל רשעים של צדיקים נכתבים ונחתמים לחיים לאלתר ושל בינונים תלויים ועומדים עד ימים שבין ר"ה לכפור אם יעשו תשובה אז יכתבו לחיים ושל רשעים תלויים עד יו"הכ ונמצא שכתיבתן תהיה ג' מדרגות תחלה ואמצע וסוף והצדיקים תחלה ובינונים באמצע הימים ורשעים סוף הכל והנה אותיות התורה עם מנצפ"ך שהם כפולות הם ז"ך אותיות והאל"ף עומד בראש והמ"ם באמצע והת"יו לבסוף הרי אותיות אמת הם תחלה וראש וסוף כנודע והם רומזים לג' מדרגות הנז"ל ולז"א את"ם נצבים היום כולכם ר"ל במדרגת את"ם אותיות אמ"ת שהם ראש ואמצע וסוף נצבים היום כולכם שהוא יומא דר"ה לפני ה' אלהיכם גם אתם אותיות אמת וידוע שהמשקר הוא מכת שאין מקבלים פני שכינה ולז"א אתם נצבים ר"ל ע"י האמת בזה נצבים לפני ה' אלהיכם:

88. Nitzavim.3

    או יובן בס"ד לרמוז בתיבת היום שהוא ה"א יום רמז לחמשה ימים נוראים שצריך האדם להתעורר בהם בתשובה כי למעלה אז יזכר ויפקד בהם והם ב' ימים של ר"ה ויום כפור והושענא רבא שבו החתימה ושמיני עצרת שבו מסירת הפתקין כנודע ולז"א אתם נצבים ה"א יום לפני ה' אלהיכם:

89. Nitzavim.4

    כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. יובן בס"ד כי הנה הש"ית ברא בכל אדם רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצות וא"כ בזה לא אפשר שיאמר האדם אין אני ראוי לעשות מצוה זו שהיא יקרת הערך ד"מ שיאמר אין אני ראוי להביא בכורים לפניו ית' ומצוה כזו אין הקב"ה רוצה אותה כי אם מן גדולי ישראל כי כבודו ית' בגדולים להביא לפניו בכורים ומי אנכי שאביא מעט פירות לפניו ית' וירצה אותם ממני וכן כיוצא בשאר מצות דהאומר כן תשובתו בצדו שתאמר אליו הנה הקב"ה לא ברא בך אבר חסר מרמ"ח איברים שהם כנגד רמ"ח מצות וא"כ ודאי הקב"ה רוצה ממך לקיים כל הרמ"ח מצות וקטון וגדול שוים לפניו ית' לענין קיום הרמ"ח מצות כי על הכל מוטל החיוב ולז"א כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך נפלאת מלשון חסרון כמו לא נופל אנכי מכם ר"ל אינה חסרה היא ממך שאתה שלם ברמ"ח איברים שהם כנגד רמ"ח מצות ואין לך אבר חסר וא"כ מזה תדע כי לא רחוקה היא ממך שאין לך לחשוב על שום מצוה לומר שאין אתה ראוי לעשותה ולמיעוט מדרגתך רחוקה היא ממך ורק כבודה בגדולים אלא כל הרמ"ח קרובים הם אליך לעשותם כמו שקרובים לגדול שבישראל:

90. Nitzavim.5

    או יובן בס"ד לפרש כי הנה לב האדם יתמה בקרבו ואפשר לו לחשוב ולומר מאחר שהמצוה היא רוחנית ופועלת בעולם הרוחני ותקון המרות ותוספת האורות למעלה איך אפשר שתתקיים ע"י הגוף הנגוף שהוא חומר גס ועכור כי הדבר יפלא לומר שהגוף שהוא חומר גס יפעול בדבר רוחני וקדוש ומה לתבן אצל הבר וא"כ מכח הפלא הזה כמעט שיבא להכריח שאין בעשיית המצות שום פעולה ותיקון למעלה והנה התשובה לזאת כי ההכרח הזה בטל ומבוטל שאם יתפלא על זאת יותר יש לו להתפלאת על עצמו ממש כי הוא גופו חומר עכור ואיך חשבון בקרבו הנפש שהיא רוחנית בתכלית ואיך תתקיים ותשכון בחומר עכור כזה ואיך יהיו ב' הפכיים בנושא אחד וא"כ מאחר שאתה רואה בעיניך מעשה ה' הגדול והנורא הזה שהוא פלא עצום שמקיים הנפש בגוף א"כ אין לך להכחיש בפעולת מעשה המצות כי כך גזרה חכמתו ית' ואין דבר זה שאתה מתפלא בו יותר פלא מהרכבת הנפש בגוף וז"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום אשר יש לך להתפלאת בה פלא עצום כאמור הנה לא נפלאת היא ממך ר"ל לא יש בה פלא ותימה יותר ממך כי בך עצמך בהרכבת הנפש בגוף יש נמי פלא עצום יותר ויותר וא"כ מזה תבא לידע כי לא רחוקה היא מלמעלה לעשות פעולתה שם כאשר אתה חושב בדעתך כי מחשבה כזאת היא מצד היצ"הר כדי להרפותך מקיום המצות:

91. Nitzavim.6

    והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' לא יאבה ה' סלוח לו וכו'. יובן בס"ד כי ידוע שבזמן שעשו ישראל העגל טען מרע"ה לפני הקב"ה לי צוית ולא להם כדי להצילם לפי שעה מן המקטרג וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ ועתה הניחה לי וכו' כידוע וא"כ השתא יש לך אדם בשמעו את דברי האלה הזאת אין לו פחד כי יאמר גם כי יעבור ויחטא לא יבא עליו שום קללה והוא מכח טענת לי צוית וכו' וז"ש והיה בשמעו והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי דייקא ר"ל שלום יהיה מכח טענת לי צוית וכאשר ניצולו ישראל בעגל מכח טענה זו ולכן עתה כי בשרירות לבי אלך מחמת טענה זו הנה לאיש בזה לא יאבה ה' סלוח לו שלא תועיל כנגדו טענת לי צוית:

92. Nitzavim.7

    והרב הגדול רב חיד"א זלה"ה בנחל קדומים פירש ע"ד שכתבו רז"ל דקודם שברא הקב"ה את עולמו היו אותיות התורה במילואן ואל"ף כתובה אף בלתי למ"ד וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים באף והטיל למ"ד ונעשה אל"ף וזה שמע ועל זה סמך שכבר נתבטל האף שהרי הקב"ה הטיל למ"ד ונעשה אל"ף וזה רמז אשר לבבו פונה ר"ת אל"ף כי על זה סמך לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ותסתלק הלמ"ד וישאר א"ף תחול על ראשו ולכן התורה נתנה בעשן שאם ילמדו לא יש עשן אף כי הלימוד הוא למ"ד ותבא בין האל"ף ופ"ה ונעשה אל"ף ואם לימוד לא יש מסתלק למ"ד ויעשן אף וכו' ח"ו עכ"ד ז"ל ע"ש:

93. Nitzavim.8

    ולפי האמור בזה יובן בס"ד רמז הפסוק טובים השנים מן האחד ר"ל השני אותיות שהם אל"ף ופ"ה שהם אותיות א"ף נעשו טובים מן האחד הוא אות הלמ"ד שבא בתוכם ונתבטל האף ואפשר לרמוז הלמ"ד בתיבת אחד כי אח"ד בגי' י"ג ואות הלמ"ד הוא אות הי"ג שבאותיות התורה כי אות הכ"ף הוא ב' אותיות כ"ף כפופה וכ"ף פשוטה וא"כ תמצא שאות הלמ"ד הוא אות הי"ג שהוא גי' אח"ד ולז"א מן האחד וקאי על הלמ"ד ולזה סיים נמי עוד שם הפסוק וחוט המשולש לא במהרה ינתק ר"ל שאחד שנעשה מילוי האות משולש ע"י אות הלמ"ד שהוטל ביניהם הנה זה לא במהרה ינתק ח"ו ולא יסתלק הלמ"ד. ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' שלשה המה מטיבי צעד ר"ל כשנעשה המילוי שלשה אותיות ע"י הלמ"ד הבא בתוכם בזה נתבטל האף ונעשו מטיבי צעד:

94. Nitzavim.9

    ובזה יובן בס"ד לרמוז נורא תהלות עושה פל"א אותיות אלף שביטל האף ע"י הלמ"ד ועשאו אל"ף אותיות פל"א ובזה יובן נמי הפסוק ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פל"א אותיות אל"ף:

95. Nitzavim.10

    ובזה יובן בס"ד לרמוז הפ' כרמי שלי לפני האלף לך שלמה כרמי רמז לבית המדרש ע"ד שאמרו בש"ס באו רבותינו לכרם ביבנה והכוונה שבית המדרש קורין אותו כרם יען כי שם התלמידים יושבים שורות שורות כשורות הכרם והנה ע"י הלימוד של התורה שיהיה בבית המדרש אזי הלמ"ד ישאר מפסיק בין אותיות א"ף ויהיה אל"ף ולהפך יסתלק הלמ"ד ח"ו ותהיה האל"ף חסרה מן הלמ"ד וז"ש כרמי שלו לפני ר"ל כל עוד שכרמי שלי הוא ב"המד לפני שהוא נשאר קיים ועומד שלא בטלה לימוד התורה אזי האל"ף ר"ל אות האל"ף לך שלמה אותיות שלמה בצי"רי תחת הלמ"ד וקמ"ץ תחת המ"ם ר"ל שתהיה שלמה בלמ"ד ולא חסרה:

96. Nitzavim.11

    והיה כי יבואו עליך הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. יובן בס"ד בהקדים מ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' פני דוד בפ' וילך ע"פ ומצאוהו רעות רבות וצרות שכתב משם ספר הרב לב אריה שהביא שם משם גדול אחד שיש בקללות שבמשנה תורה תרע"ו אותיות כמנין רעות וכנגדן הזכיר כ"ו פעמים השם בקללות הנזכרות שג"כ עולה גי' תרע"ו למתק ולהפך הקללות וזהו כוונת הכתוב רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה' ר"ל רבות רעו"ת צדיק זה מרע"ה אמר כמנין רעו"ת אבל מכולם יצילנו ה' כנגדן אמר כ"ו פעמים ה' ובזה פי' הרב לב אריה ז"ל מ"ש על כי אין אלהי בקרבי שנסתלק שם ה' שמהפך הקללות על כן מצאוני הרעות האלה שבאו הקללות תרע"ו כמנין רעו"ת ובזה פי' הרב חיד"א ז"ל הבה לנו עזר"ת מצר שהקללות שהם תרע"ו יהפכו עזר"ת בכח שמו וזהו עזרת מצר במקום רעו"ת יהיה עזר"ת ואעיקרא יש לרמוז שלכך יש בקללות תרע"ו אותיות לומר דאם יש אחדות ביניהם זה הכולל אחד מצטרף עם תרע"ו ונעשה עזר"ת להגין עליהם עכ"ד ז"ל ע"ש:

97. Nitzavim.12

    ונמצא שהקללות הם יקראו קללות ויקראו ברכות שאם ישראל עושים רצונו של מקום אז יקויים בהם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה ה' דייקא כי שם ה' הוא כנגדן ולהפך ישארו קללות ומה גם דידוע דגם הלשון הזה של קללה יתפרש ללשון ברכה ועל דרך תזרע ולא תחצד תפיק ולא תעייל תעייל ולא תפיק וכו' האמור בש"ס ונמצא שקללות האלו הם יקראו קללות ויקראו ברכות כי הם לפעמים כך ולפעמי' כך מצד לצד. ובזה יובן והיה כי יבואו עליך כל הדברים שהם הברכה והקללה אשר נתתי לפניך שנקראים ברכה ונקראים קללה ב' הפכיים בנושא אחר אז והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ר"ל כשתהיה בתוך הגוים אשר הדיחך שהש"ית שם אשר שם תמצא כל המקרים האלו הנה תשיב אל לבבך לנחם עצמך כדי שלא תתייאש מן הרחמים והוא שתאמר גם כי באו עליך כל התוכחות האלה עכ"ז אין פחד מהם פן יעשו כליה ח"ו אלא יש תקוה להנצל מהם יען כי ה' אלהיך שמה ה' אלהיך דייקא ר"ל כי שם הוי"ה ב"ה נזכר שם בקללות כ"ו פעמים והוא עולה תרע"ו כנגד תרע"ו אותיות של הקללות כדי לבטלם וזהו והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ומה תשיב אל לבבך הוא שתאמר כי ה' אלהיך שמה שנזכר שם בתוכחות הנז' לבטלם וא"כ יש תקוה להנצל מהם ע"י מעשיך הטובים ותשובתך אשר תשוב ולכן ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וכו' והנה אפשר לרמוז עוד כי תיבות והקל"לה אש"ר גי' עז"רת בדקדוק לרמוז שקללות אלו אפשר שיתהפכו לעזרת שיהיה במקום רעות עזרת בכח השם הנזכר שם. ולפי האמור שע"י האחדות יתוסף אחד על מספר רע"ות ויהיה כמנין עזר"ת הנה בזה יובן הפסוק וחוטא אחד יאבד טובה הרבה מלשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים ולז"א וחוטא אחד שמחסד מדת האחדות יאבד טובה הרבה כי הרעו"ת הנז' לא יהיו עזר"ת ובזה יובן בס"ד הכל סר יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד ר"ל מאחר שאין עושה טוב לכן אין גם אחד ר"ל שלא ניתוסף מספר אחד על רעות שתהיה עזר"ת:

98. Nitzavim.13

    ובזה יובן לרמוז בתיבת תרו"עה שהיא אותיות תרע"ו ה' ר"ל תרע"ו אותיות שבספר חמישי שהוא ספר משנה תורה והכוונה כי התרועה היא ילולי יליל לעורר לב האדם שיהיה מיילל על עונותיו ויחזור בתשובה ואם האדם עושה כן שיהיה נאנח ומיילל על עונותיו אזי בהתעוררות תשובה נכונה כזאת שהיא בשברון לב בזה ניצול מתרע"ו אותיות שבקללות משנה תורה שהוא ספר חמישי ולכן רמוז זה בתיבת תרו"עה תר"עו ה':

99. Nitzavim.14

    או יובן בס"ד לרמוז בתיבת תרועה כי ידוע שסוד השופר הוא למתק הדינים להפוך מדת הדין למדת רחמים וידוע מ"ש בגמרא דיבמות אמר רבי יצחק למה נמשלו תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה בגורן ממקום למקום כי תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות והנה ידוע בחינת הו"או דשם הוי"ה ב"ה הוא רחמים ובחי' ה"א אחרונה דין וזהו לשון תרועה עת"ר ו"ה ר"ל כמו העת"ר מהפך התבואה וכו' כן השופר מהפך מדת הדין למדת הרחמים ולכן נרמז זה בתרועה שהיא לבסוף וכה נשלם התקון והפעולה:

100. Nitzavim.15

     ואפשר לרמוז בס"ד בענין השופר כי שופר הוא אותיות פר"שו פר"שו פש"רו והוא כי יש סור מרע ועשה טוב והנה בסור מרע צריך לקיים שנים הא' שיפרוש מן העבירות שבידו ולא יחטא עוד והב' שיפרש חטאיו לפני הקב"ה בוידוי פה כי הוידוי צריך מאוד לבעל תשובה וזהו רמז אותיות השופר שהוא פִרשו פַרְשו ר"ל פרשו מן העבירות וגם נמי תפרשו. אותם בוידוי פה לפני הקב"ה ובענין ועשה טוב על זה רמוז אותיות שפרו שהוא ר"ל שפרו מעשיכם שיהיה לכם מעשים נאים ומתוקנים ובזה אז פשרו לשון פשרה כי תועיל התשובה והמעשים טובים שלכם לעשות פשרה ביניכם ובין המקום בשביל החוב שיש לו ית' עליכם בשביל עונותיכם ולכן נרמז כל זה בשופר שהוא התעוררות התשובה:

← Previous · Next → — showing 1101–1200 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.