Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

Title Page.1
אנכי אל ה' אקרא. ממנו יבא לי עזרה. לאור באור התורה. כי היא באר מים חיים: יה חוקיך למדני. בדרך אמת נחני. ובתורתך האר עיני. כי המוצאה מצא חיים: חכמה ודעת חנני. ומבינתך הבינני. ובצדקתך חייני. כי עמך מקור חיים: בזכות ויצבור בר. אבין דבר מתוך דבר. ותלמוד הנקי ובר. בו אדעה ארחות חיים: אמצני בתורתך. האצל עלי מחכמתך. ואבינה בעזרתך. כל תורתך תורת חיים: מלא משאלות לבי. אתה צורי ומשגבי. אז תאיר רוחי בקרבי. באור פני מלך חיים: חזקני במצותיך. ברכני מברכותיך. ותתן לי בחמלתך. עושר וכבוד וחיים: רצה אל חי מחדש חדשים. לזאת מחברת הדרושים. והיא על חמשה חומשים. את כל הכתוב לחיים. ראה צורי כי הכל לך. וממך הבאתי לך. כי אני ושלי שלך. צור השם נפשנו בחיים: ממני יצאו הדברים. אנכי אחד מן הנערים. וצעיר שבצעירים. אני הצעיר יוסף חיים: בן לאדוני רבי אב'הו. הוא הרב רבי אליהו. בן איש אלהים קדוש הוא. הרב רבינו משה חיים: ברוך אלהינו שבראנו לכבודו. ברוך הוא וברוך שם כבודו. ומברכתו יברך לי אני עבדו. לאורך ימים ושנות חיים:
Introduction.1
גַּם בְּלִי מַעֲשֶׂה צוּר בְּך אֶחֱסֶה וְגַם לֹא אֲנַסֶּה אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי:
Introduction.2
אֶזְכְּרָה גָּדְלְךָ וַאֲצַפֶּה לְךָ בְּתוֹך עַם קְהָלְךָ אֲזַמֵּר בְּנִיבִי:
Introduction.3
לָךְ אֲיַחֵל אָנִי חִישׁ בְּנֵה מָעֳנִי רְאֵה נָא בְעוֹנִי וְתַבִּיט בְּעוֹלְבִי:
Introduction.4
צוּר בְּנֵה עִיר צְבִי חַלְּצָה מִשְּׁבִי מְחֵה נָא לְחוֹבִי וְאֶשְׂמַח בְּטוּבִי:
Introduction.5
במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום אשר גמלני כל טוב ברוב רחמיו וברוב חסדיו. מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. כי גבר עלי חסדו מעת היותי על האדמה. הטוב כי לא כלו רחמיו המרחם כי לא תמו חסדיו. לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעושר והכבוד מלפניך והחכמה והמדע ממך. ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. ואתה מושל בכל. ועתה מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי הגומל לחייבים טובות שגמלתני כל טוב. כי לך נאה ה' אלהי ואלהי אבותי שיר ושבחה. הלל וזמרה. עוז וממשלה נצח גדולה גבורה תהלה ותפארת קדושה ומלכות:
Introduction.6
והנה אחרי הודאתי זאת אשירה ואזמרה בשפה ברורה ואענה ואומר ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך ה' אלהי ישראל אשר בחר בנו מכל העמים. והנחיל לנו את תורתו תורת אמת על הר סיני ביד משה. ושם נמצאנו ושם היינו כולנו כאחד לקבל תורה תמימה. אמירה כתיבה יהיבה נעימה. אשרי אדם מצא חכמה. וזכי לנפשיה זכייא דאורייתא. נהירו דחכמתא. כי כל איש ישראל קבלה נשמתו מהר סיני כיד ה' הטובה עליו. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ממנו תורה יוצאה. יפוצו מעינותיו חוצה. זוכה ומזכה אחרים. מאיר לארץ ולדרים:
Introduction.7
ואנכי העבד. אחר אשר זיכני השית. להיות ממלא מקום אבותי הקדושים זי"עא בבית מקדש מעט אשר שם יקהלו קהלת יעקב עם אלהי אברהם מידי שבת בשבתו לדרוש להם על פי מפרשי התורה. מקראי קדש אשר יקראו אותם ביום השבת ביום השבת דבר בעתו מה טוב. תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן. הנה גם אנכי בעניי עזרני ה' להביא מן החדש ממה שחנני ה' והאיר עיני לפרש מן המקראות הן בדרך דרש הן בדרך רמז כפי השגתי אשר נתן לי הבורא יתברך ברוב רחמיו וברוב חסדיו. כי אין מדרש בלא חידוש:
Introduction.8
והנה רחש לבי בקרבי. ודבר בי לאמר הקרב נא את המנחה החדשה. וכתוב זאת זכרון בספר למען יעמדו ימים רבים כל הכתוב לחיים. ויהיו למשמרת לדורות עולם. ואחשבה לדעת. אם גם אוציא אותם לעיני כל חי ואקבעם בדפוס למען ילמד בהם כל איש ישראל אשר אמצא חן בעיניו. או אם יהיו כמוסים עמדי חתומים באוצרותי. ואחרי אשר נשאתי ונתתי בלבי על הדבר הזה. נראה לדעתי טעם אחד אשר מכח הטעם ההוא גמרתי בלבי לקבץ חדושי אשר חדשתי בס"ד בדרך דרש ורמז על חמשה חומשי תורה. ולעשות אותם חיבור אחד בפני עצמו ולקבעם בדפוס. ובטחתי בחסדי ה' שיעלו לרצון לפניו. ואל יעכב לזה שום חטא ועון כלל ועיקר:
Introduction.9
ומעתה הנני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי ובכל נפשי בלב שלם ובנפש חפצה. שכל כוונתי בחיבור הזה. וגם בכל חיבורים קדושים אשר יזכני הש"ית לחבר ברוב רחמיו וחסדיו הכל הוא ליקב"הו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם הוי"ה ב"ה י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל. וכל מחשבה והרהור ודבור אשר אינם ברצונו יתברך הכל בטלים ומבוטלים כי הם מצד היצ"הר והכל הבל. באופן שכל רצוני בחיבור זה ושאר חיבורים שאעשה בס"ד וגם בכל מצוה שאעשה בס"ד הוא כדי לעשות נחת רוח לפניו ית' בלי שום פנייה כלל ועיקר:
Introduction.10
ואחרי אשר הודעתי נאמנה לעיני כל ישראל מודעא רבא חזקה וברורה שרירא וקיימת הזאת. הנה עדיין צריכין למוד'עי. שאם כה יאמר השומע מלי. מי שמך לאיש ואתה תולעת ולא איש לעשות לך שם כשם הגדולים אשר בארץ. המה הגבורים אנשי השם מפרשי התורה. ולוחמים במלחמתה של תורה. הנה זאת אשיב כי גם אנכי בעצמי ידעתי מיעוט ערכי. כי בער אני ולא אדע. ומה אני ומה כחי. זאת ועוד כי גם מן המעשים אני שולל וערום. ואמנם צדקת ה' היא כסותי ובו אחסה ואתלונן. וחסדו הגדול הוא יהיה לי למגן וצנה. ואז יאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. והנה אנכי ידעתי גם ידעתי שזכות אבותי ראה ה' וזיכני לכל הכבוד הזה. ובעבור כבודם אז גם לעיני בני עמי אנכי אכבדה. וזכותם עמד לי לשרת את העדה. וללמוד תורה וללמדה. ולכן בחרתי לקרות לחיבור הזה בשם אדרת אליהו על שם עט"ר אדוני אבי זיע"א וגם כי תיבות אדרת אליהו ע"ה והאותיות וכולל התיבות המה גי' ר"ב אליה"ו מש"ה חיי"ם. גם יעלו ר"ב מש"ה ב"ן חיי"ם הרי רמוז בזה שם אדוני אבי זיע"א ושם אדוני מור זקני זיע"א. יהא רעוא שתהיה נשמתם צרורה בצרור החיים בג"ע העליון. וישישו וישמחו לחזות בנועם ה' במחנה שכינה ביר"א. ובה' בטחתי שיהיו לרצון אמרי פי. והגיון לבי. הטוב כי לא כלו רחמיו המרחם כי לא תמו חסדיו. הוא כדחמיו וחסדיו יעזרני על דבר כבוד שמו תמיד מעתה ועד עולם. ויאיר עיני במאור תורתו. ויראני נפלאות מתורתו. ויתן בלבי בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו באהבה. ויזכני לחדש חידושים רבים ואמתיים בפרד"ס תורתו הקדושה. ואהיה זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואחדש חידושי הלכות וישובים אמתיים לאמתה של תורה. ויזכני לחבר חיבורים אמתיים. גדולים ונכבדים. אשר רבים ישתו בצמא את דבריהם. וישתעשעו במאמריהם. ואל החיבור הזה הראשון התפללתי שיתן ה' חינו בעיני בל ישראל. וילמדו בו רבים מקטון ועד גדול. מנער ועד זקן. מעתה ועד עולם. ויכנסו הדברים ברוב אהבה וחיבה. ושמחה רבה. בלב הקורא והשומע לעבודתו יתברך. ואחרי כל אלה הדברים אערוך תפלה אל מול נורא עלילה ה' חושה שלח בן ישי ייתי ונחמיניה והקם לך סוכת דוד הנופלת ותבנה לך בית נאמן בית קדשנו ותפארתנו במהרה בימינו. ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. יראו עיננו וישמח לבנו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר:
Introduction.11
כ"ד הקטן המצפה לתשועת ה' והבוטח ברוב רחמיו וחסדיו להאיר עיני במאור תורתו תורת חיים והוא
Introduction.12
יוסף חיים בכמהר"ר אליהו בכמהר"ר משה חיים ס"ט
Bereshit.1
בראשית ברא וכו'. דרשו רז"ל תיבת בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ברא הקב"ה שמים וארץ והנה אפשר לרמוז בס"ד בתיבת בראשית התורה וישראל והוא כי בראשית גי' שב"ע ישר"אל שהתור' היא שבעה ספרים כי פ' ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפנו עצמו הרי רמוזים התורה וישראל בתיבת בראשית שדרשו חז"ל על תרווייהו גם בראשית גי' ש"ב תור"ה כי בראשית הוא אותיות ש"ב תרי"א וכו' וכנז' בתקונים ותי"רא גי' תור"ה וש",ב ר"ל שבע בלשון הש"ס מלשון הני שב שמעתתא כדאיתא בש"ס והיינו נמי לפי שהתורה היא ז' ספרים ודוק:
Bereshit.2
ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אפשר לרמוז בס"ד כי מספר החשך יותר ממספר האור לרמוז ששני הגליות של ישראל הם היו יותר משני החירות שלהם שהיו יושבים על אדמתם וההפרש היותר הוא קכ"א כמנין ק"ך צירופי אלהים עם הכולל לרמוז כי אריכות הגלות הוא בשביל למתק ק"ך צירופי אלהים ובזה יובן רמז הכתוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויבדל דייקא ר"ל שההפרש שבין האור ובין החשך הוא שם אלהים שיש בו ק"ך צירופים ועם הכולל גי' קכ"א:
Bereshit.3
והנה בפ' זו כתיב אור ויום ובקר שהם רמז לשני החירות וכתיב חשך לילה ערב שהם רמז לשני הגליות ומספרם יתר על אור יום בקר מספר ר"י כמנין עשרה פעמים אהי"ה שעולים ר"י שכל דבר שבקדושה כלול מעשר לרמוז כי שם אהיה הוא מגין עלינו בשני הגליות ולזה אמר הקב"ה למרע"ה אמור להם אהיה אשר אהיה ודרשו רז"ל אהיה עמהם בצרה זו אהיה עמהם בצרה אחרת והיינו כי שם אהיה מגין עלינו:
Bereshit.4
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אפשר לרמוז בס"ד שידוע שכל מעשה אשר יעשה ישראל הכל הוא לברר ניצוצי הקדושה שמעורבים הטוב ברע וצריך לחפש ולברר הטוב להוציאי מן הרע המעורב בו ע"י מעשה המצות וכשיבורר ויתוקן הכל אז יהיו כל הימים כיומא חדא אריכתא בשלימות ומעלה אחת יען כי לא יש חסרון ופגם ח"ו כדי שיהיה הפרש בין יום זה ליום אחר ובזה יובן ויהו ערב לשון עירוב ניצוצי הקדושה הטוב ברע ואח"ך ויהי בקר מלשון לא יבקר בין טוב לרע שיתבררו הכל ובזה אז יהיה יום אחד שכל הימים יהיו כיומא חדא אריכתא במעלה ושלימות אחת:
Bereshit.5
לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. אפשר לרמוז בס"ד כי היצ"הט נקרא לב והיצ"הר נקרא ג"כ לב ע"ד לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו שהיצ"הט בימין והיצ"הר בשמאל ולכן נאמר בכל לבבך בשני יצריך יצ"הט ויצ"הר. ואמנם האדם צריך שיהיה לו לב אחר והיינו שיכניע את היצ"הר ע"י עסק התורה ויכלול אותו עם יצ"הט ויהיה הכל טוב לב אחד דוקא ולא שישתמש בשני לבבות דהיינו ביצ"הט וביצ"הר והנה דו בלשון יון הוא שנים ע"ד טב למיתב טן דו כידוע וז"ש לא טוב היות האדם לבדו ר"ל ל"ב ד"ו דהיינו ב' לבבות יצ"הט ויצ"הר. אעשה לו עזר היא התורה כנגדו של היצ"הר כדי שיכניע אותו ע"י עסק התורה ויכלול אותו עם היצ"הט ויהיה לו לב אחר דוקא וע"ד מ"ש רז"ל בראתי יצ"הר בראתי לו תורה תבלין או עזר קאי על האשה שמצלת האדם מן החטא ובזה יכניע היצ"הר ויעשנו טוב:
Bereshit.6
ואיתא במדרש וז"ל אעשה לו עזר כנגדו אם זכה עזר ואם לאו כנגדו א"ר יהושע בר נחמיא אם זכה כאשתו של ר' חנינא בר חכינאי ואם לאו כאשתו של ר"י הגלילי רבי יוסי הוה ליה אנתתא בישא והוות ברתא דאחתיה והות בזיה ליה קדם תלמידוי אמרין תלמידוי שבקא להדא אינתת בישא דליתא מייקרך אמר להון פורנא רב עלי לית בידי מה אשבוק לה. אחר זמן הוון יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה דמן חקלין א"ל משגח רבי ואנן סלקין בביתא א"ל אין סליק. כי סליק אמבת לאפיה ונפקת לה. צפה בההוא קדירה. אמר לה אית בההיא קדירה כלום. א"ל אית פרפריין. אזל גליתה ואשכחן פרגיין. ידע רבי אלעזר בן עזריה מה הוא שמע. יתבון להון אכלון. א"ל רבי לא אמרת אלא פרפריין. והא אשכחנן בגווה פרגיין. אמר נו מעשה נסים הן מן דחסלין א"ל רבי שבוקא ההוא אנתתא מנך. דלית היא עבדא ליקרתך. א"ל פורנא רב עלי ולית לי מה אשבוק לה. א"ל אנן יהבין לה פורנא ושבקית מינך. עבדון ליה כן פסק לה פורנא. ושבקיתא מניה ואסבון יתיה אתתא אחרא טבא מינה. גרמון חובין לההיא אתתא ואזלת ואתנסבת לסנטרין דקרתא. לבתר יומין אתון יסורין עליה ואיתעוור והוות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא. כיון דהות מטיא בשקקיה דרבי יוסי הגלילי הות קיימא לה וחזרה לאחורה מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא. אמר לה למה את לא מובלת ליה לשכונותיה דר' יוסי הגלילי דאנא שמע דההוא עביד מצוה. אמרת ליה משבקתיה אנא. ולית בי דליחמי סבר אפיה. אחר זמן אתון קרון בשכונתיה דר' יוסי ארגיש בה יום קדמון ויום תניין ושרי מחי לה ואזל קלהון והוון מתבזין בכל קרתא אודיק ר' יוסי לקולהון וחמהון מתבזין בגו שוקא. א"ל למה את מחי לה א"ל כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מיניה. כיון דשמע ר' יוסי כן נסבהון ויהב יתהון בחדא ביתא מן דידיה. והוה מפרנס יתהון כל ימי חייהון. על שם ומבשרך אל תתעלם עכ"ל: ועובדא דאשתו דרבי חנינא בן חכינאי. רבי חנינא בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשלהי הלוליה דרשב"י אמ' ליה איעכב לי עד דאתי בהדך לא אעכבא ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתיה אשתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתיך ותא נזיל אמר שמע מינה האי רביתא דידן אזל בהדה הוה יתיבא דביתהו קא נהלא קמחא דל עינא חזיתיה סוי לבה פרח רוחה אמר לפניו רבש"ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה: והנה לכאורה י"ל דמאי הוסיף רבי יהושע בר נחמיה על ת"ק בזה דהא ת"ק נמי דקא מפרש זכה עזר לא זכה כנגדו ג"כ משמעות דבריו כהאי גוונא או אשה טובה או אשה רעה והוא מאי הוסיף בדמיון הזה ועוד בשלמא הדמיון העזר שדימה לאשתו של ר"ח הוא דמיון טוב דבודאי אשה כזאת לא תמצא כ"כ שתמתין לבעלה שנים עשר שנים בשמחה וטוב לבב וכמו שהמעשה תעיד עליה כי נעשה לה נס פלילי שחייתה מן המיתה אשר הוא נגד הטבע ולא שכיח ובודאי שהקב"ה ראה טוהר לבבה בהליכת בעלה ללמוד תורה שהיה הדבר ברצון נפשה ושמחת לבבה ולכן עשה לה נס עצום ונורא כזה כי גם ר"ח תלה הבקשה בה שאמר רבש"ע ענייה זו לשוא שמרה. ואמנם מה שדימה הכנגדו לאשתו של ר"י הגלילי לא ידענו למה דימה לזאת והלא יש כמה נשים שהיו קשות ורעות לבעליהן יותר ויותר ממנה וכדאיתא כמה מעשיות כזאת בש"ס ומדרשים:
Bereshit.7
ויובן בס"ד לפרש דלפי ת"ק דמפרש זכה עזר לא זכה כנגדו יש להקשות דהא ידוע הוא דהאשה מתגרשת כעל כרחה דקרא כתיב ומצא בה ערות דבר ושלחה מביתו ולסברת ב"ש אפי' הקדיחה תבשילו וא"כ אם לא זכה ונזדמנה לו אשה שהיא כנגדו מאי איכפת ליה בזאת הא תכף יוכל לגרשה לכן בא ר"י בר נחמיה לפרש זכה כאשתו של ר"ח לא זכה כאשתו של ר"י הגלילי והנה כי ר"י הגלילי שהיתה אשתו מצערתו ג"כ היה יכול לגרשה תכיף ואמנם הסיבה שהיתה מונעתו מלגרשה הוא בשביל שהיתה כתובתה מרובה ובשביל זאת הוכרח לסבול אותה ולא לגרשה והיא גם היא ג"כ מכח זאת אינה מתפחדת ממנו ומצערתו בשביל שיודעת שאין בכחו לגרשה ומוכרח לסובלה אבל אם היתה כתובתה מועטת מעיקרא לא היתה מצערתו שהיתה מתפחדת ממנו שהוא בידו לגרשה תכף כי האשה מתגרשת בעל כרחה ונמצא שהכתובה המרובה היא גרמה לזה והנה מה שהיתה כתובתה מרובה הוא מכח שהביאה לו נדונייא ונכסים מבית אביה הרבה וזה מתחילה היתה לו לעזר ולהועיל שלקח מעות הרבה ואמנם באמת זה העזר שהיה לו ממנה הוא גרם שתהיה כנגדו ולולי זה לא היתה יכולה להיות כנגדו כי היתה מפחדת שבידו לגרשה וא"כ השתא הכוונה של הדרשה לא זכה כנגדו היינו באופן זה שהקב"ה יזמין לו אשה כאשתו של ר"י הגלילי שתביא לו מעות הרבה וממילא תהיה כתובתה מרובה ואז תהיה כנגדו ותצער אותו ולא יכול לגרשה וזה כוונת הכתוב עזר כנגדו ר"ל אזמין לו אשה שיהיה לו עזר ממנה שתביא לו נכסים הרבה וממילא אז תהיה כנגדו ואין לו תקנה שלא יכול לגרשה מחמת כתובתה ואם זכה אז תהיה עזר כמו מדרגת הכנגדו וזהו כנגדו ר"ל כמו המדרגה שצריכה להיות כנגדו כן תהיה לו להפך עזר מן הקצה אל הקצה ולזה דימה לאשתו של ר"ח שהוא ציער אותה הרבה שפירש ממנה י"ב שנים וא"כ היתה צריכה להיות מכח זה כנגדו והיא אדרב' היתה לו עזר להפך מן הקצה אל הקצה ולכן לא אמר כאשתו של ר' עקיבא ששהא יותר דשם היא היתה רוצה בכך ונשאת עמו על תנאי אבל זה כאן שהוא שרצה לילך ללמוד ועכ"ז היא קבלה מטוב רצונה ואפי' שנתעכב י"ב שנה לא חששה בזה:
Bereshit.8
האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. הנה לכאורה י"ל דתיבת היא נראית כשפת יתר והיה די כאומרו האשה אשר נתת עמדי נתנה לי מן העץ ואוכל ומאי אתא למעוטי בתיבת היא ואפשר לפרש בס"ד ע"ד דאיתא במדרש וז"ל ותקח מפריו ותאכל א"ר איבו סחטה ענבים ונתנה לו ר' שמלאי אומר בישוב הדעת באה עליו אמרה לו מה את סבור שהיא מתה וחוה אחרת נברא לך אין כל חדש תחת השמש או שמא היא מתה ואת יושב הטלס )פירוש פנוי( לא תוהו בראה לשבת יצרה עכ"ל ע"ש. ונמצא לכ"ז אם היה הקב"ה נותן לאד"הר ב' נשים לא היתה יכולה לתופסו בדברים אלו דמאחר דיש לו שתים אם תמות היא יתקיים העולם בשנית ולא היה לה פתחון פה אז לפתותו אבל מאחר שלא נתן לו כי אם אחת לכן באה עליו בדברים האלו ונתפתה לדבריה כי ראה דבריה נכוחים ולכן זאת טענת אד"הר לפני הקב"ה האשה אשר נתת עמדי היא ר"ל בשביל שהיא לבדה אצלי ולא יש לי אחרת לכן דין גרמא שבכח דבריה וטענתה נתנה לי מן העץ ואוכל אבל משא"כ אם היה לי עוד אשה אחרת לא היתה לה פתחון פה לפתות אותי וא"כ כביכול אתה גרמת בזה:
Bereshit.9
היא נתנה לי מן העץ. איתא במדרש אמר ר' אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל עכ"ל והדבר תמוה איך יתריס כ"כ אד"הר לפני הקב"ה שיאמר אכלתי ואוכל ויובן בס"ד ע"ד מ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב דרכי נועם ז"ל שאד"הר כשאכל עץ הדעת היתה כוונתו לטובה דרצה לקיים פ"ור וזה א"א להתקיים כי אם ע"י תאוה ועץ הדעת הוא הגורם לתאוה עכ"ד ע"ש. והנה ידוע דהתשמיש מכונה בשם אכילה ע"ד כי אם הלחם אשר הוא אוכל ובזה יובן אכלתי ואוכל ר"ל אכלתי מעץ הדעת בשביל ואוכל ר"ל תשמיש דעץ הדעת הוא הגורם לתאוה וכוונתי לטובה לקיים פריה ורביה:
Bereshit.10
ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. י"ל על אומרו כן ישלח ידו הוא מיותר דהו"ל למימר ועתה פן יאכל מעץ החיים וחי לעולם ויובן בס"ד בהקדים מ"ש כספר וילקט יוסף משם הרב תפארת הגרשוני ז"ל שהביא משם הרב עשרה מאמרות ז"ל שאד"הר כשאכל מעץ הדעת ט"ור הזרועות שלו לא היו באותה עצה דלא כתיבה לקיחה באדם אלא אכילה בלבד ולא יותר כי לא רצו הזרועות להתפשט ולא הידים להפתח והאצבעות ליגע באותו פרי ולז"א אין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים ידי דייקא וזהו הטעם שהכהנים כשמברכים את ישראל היו נושאים כפיהם כי הידים הם מסוגלים ומזומנין לברכה כי הם לא חטאו כאמור שהידים זכאים ויבא זכאי עכ"ד ע"ש. והנה לפי"ז אפשר לומר דדווקא באכילת עץ הדעת לא נתקלו הידים שלו משום דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים ידי דייקא אבל אחד שכבר חטא בעץ הדעת ויצא מכלל צדיק השתא ליתיה להאי כללא ואם היה חוטא פעם שנייה יש לחוש שיבוא תקלה על הידים שלו ג"כ והנה ידוע מ"ש הרב מגלה צפונות ז"ל דף ט"ז ע"ג דהקשו המפרשים ז"ל למה לא צווהו שלא יאכל מעץ החיים כאשר צוהו שלא יאכל מעץ הדעת ותירץ הרב ז"ל דבמדדש איתא שעץ החיים היה מלובש בתוך עץ הדעת וא"כ כיון שהזהירו על עץ הדעת הנה עץ החיים ככלל הצווי אלא כשאכל אכל מעץ הדעת שהוא הלבוש מצד חוץ ולא מע"הח שהוא הפנימיות ולכן אחר שחטא אמד פן ישלח ידו לפנים ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם עכ"ד ע"ש ונמצא לפ"ז דגם באכילת עץ החיים יש איסור כמו עץ הדעת דשניהם היו בכלל הצווי. ובזה אתי שפיר הפסוק בס"ד ועתה שכבר חטא והשתא ליתא להאי כללא דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים השתא יש לחוש כן ישלח ידו דייקא דבשלמא מקודם שעדיין לא חטא נמלטה ידו מן האיסור שלא קבלה להפתח אבל עתה שחטא השתא יש לחוש גם על ידו וזה דבר קשה מאוד דאז יהיו פגומים כל איבריו ולא ישאר אצלו אבר טוב:
Bereshit.11
ובזה יובן בס"ד עוד ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ידינו דייקא שלא חטאו וכזה אז כוננה עלינו:
Bereshit.12
ובזה יובן בס"ד ודוד מנגן ביד כי דוד הע"ה הוא גלגול אד"הד ובא לתקן הפגם שלו ולכן אמד מנגן כיד כי ידיו לא חטאו. וכזה יובן בס"ד יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי כי הידים לא חטאו:
Bereshit.13
א"י הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השומר וגו'. יובן בס"ד בהקדים מ"ש בתיקונים באומרו אי הבל אחיך שרמז לו שפגם והפריד א"י מן אד"ני ח"ו בהרגו את הכל וזהו א"י הכל אחיך ע"ש. גם ידוע מ"ש הפסוק בכל צרתם לא צר כתיב לא כאל"ף וקרינן לו בוא"ו והנה הכתיב שהוא לא באל"ף פי' רש"י ז"ל וז"ל בכל צרתם שהביא עליהם לא צר לא היצר להם כפי מעלליהם שהיו ראויים ללקות עכ"ד ע"ש. והנה מה שקרינן לו בוא"ו הכוונה שישראל לרוב קדושתם ומעלתם מעשיהם עושים רושם גדול למעלה הן לטוב הן להפך ח"ו שאם הם שרויים על אדמתן ועושים מצותיו יתברך כראוי בזה מוסיפים כח למעלה בשכינה כביכול ע"ד באלהים נעשה חיל ואם הם גולים ואינם יכולים לקיים המצות כראוי אז עושים רושם להפך ח"ו למעלה כביכול וזהו בכל צרתם שאז אינם יכולים לקיים המצות אזי כביכול לו צר שבזה יש היזק למעלה ח"ו וזהו ענין השכינה בגלות מאחר שהם גולים ואינם יכולים לקיים המצות א"כ כביכול כאלו שכינה ג"כ גלתה עמהם וא"כ השתא מזה דקרינן לו בוא"ו שפיר מוכח כי החוטא הוא פוגם למעלה בשמות הקדושים דהא מוכח מזה דהתחתונים עושים במעשיהם רושם למעלה דהא בצרתם לו צר כביכול וא"כ אם יעשה האדם רע ודאי יפגום למעלה וליכא למימר השתא מה האדם ומה כחו לגרום פגם למעלה והנה קין טען כי הוא לא ידע שהאדם כ"כ יש לו כח לעשות רושם למעלה במעשיו שעשה למטה ולכן לא סלקא דעתיה שיהיה פוגם למעלה בהריגתו להבל וטען כי הוא לא אזל כי אם בתר הכתיב דכתיב לא באל"ף דהכוונה דאין הקב"ה מיצר לאדם כפי מעלליו שראוי ללקות ומכח זה נלכד בפיתוי היצ"הר והרג את הבל שחשב שהק"בה לא יפרע לו רעה כמעשיו דכתיב לא צר באל"ף והכוונה כמו שפירש רש"י ז"ל וזהו הוא עיקר אצלו ואמנם הוא לא אזל בתר הקרי דקרינן לו בוא"ו דמשמע מזה שהאדם רב כחו לעשות במעשיו רושם למעלה דמזה היה לומד שבעון זה יפגום ג"כ למעלה. ובזה אתי שפיר שא"ל הקב"ה אי הכל אחיך ר"ל שחטאך גרם פגם למעלה בשם אד"ני שהפרדת א"י מן אד"ני ח"ו והשיב קין ויאמר לא ידעתי לא דיוקא ר"ל לא באל"ף ידעתי ולא לו בוא"ו דאנא אזלית בתר הכתיב ולא בתר הקרי שהוא לו בוא"ו:
Bereshit.14
ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה יובן בס"ד דידוע דהקטורת היא י"א סמנים והם מסוגלים להריק שפע לישראל ולכן אמרו רז"ל לא שנה אדם בה בשביל שהיתה מעשרת וידוע דהשכינה נקראת את והשפע יבא על ידה וז"ש וא"ד גי' י"א רמז לקטורת שהיא י"א סמנים יעלה מן הארץ שמקטירים הקטורת ויעלה העשן למעלה ובזה והשקה את היא השכינה כביכול שנקראת את היא תשקה ותשפיע כל פני האדמה ואמר פני האדמה לרמוז שהשפע הוא יהיה לישראל שהם הגדולים שבתחתונים והגדולים נקראים פנים לשון חשיבות:
Bereshit.15
הפטרה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר יובן בס"ד דידוע דהשכינה נקראת צדק. וידוע דכל בטחונינו בגאולה הוא בעבור השכינה כי אין אנחנו בטוחים שנהיה ראויים ליגאל מצד מעשינו ואמנם בזאת אנחנו בטוחים מאחר שהשכינה כביכול עמנו בגלות א"כ ודאי הקב"ה יחפוץ ליגאל אותנו בעבור כבוד השכינה הגם שאנחנו בלתי ראויים ח"ו גם ידוע שבזכות עסק התורה תהיה הגאולה ולכן בדור שבן דוד בא יתפשט לימוד התורה יותר ובזה יובן מה שמבשר הנביא לישראל ומנחם אותם על אורך גלותם שאל תתייאשו מן הגאולה שאם אתם בלתי ראויים עכ"ז הנה ה' חפץ לגאול אתכם למען צדקו היא השכינה ועוד זאת אחרת יעשה תקנה המסוגלת לזה והוא כי יגדיל תורה בישראל ויאדיר ובזה תהיו מסוגלים לגאולה.
Noach.1
אלה תולדות נח נח. יובן בס"ד כי האדם שהוא נח במדותיו ודיבורו עם הבריות הנה בזה יהיה לו חן בעיני הבריות הרבה שהכל יהיו אוהבים אותו ונמצא שהתולדה והפרי הנמשך מן הנח הוא החן וז"ש אלה תולדות נח ר"ל מי שהוא טבעו נח עם הבריות. נ"ח אותיות ח"ן שיהיה לו חן וחסד בעיני הבריות:
Noach.2
קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם. יובן בס"ד לפרש תיבת מפניהם ע"ד דאיתא במדרש רבה איזהו חמס ואיזהו גזל אמר ר' חנינא חמס אינו שוה פרוטה גזל ששוה פרוטה וכך היו אנשי דור המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תרמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציאן ממנו בדין א"ל הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה גם אני אעשה עמכם שלא כשורה וכו' ע"ש. והנה לכאורה י"ל דאם דור המבול היו נזהרים מן גזל גמור ששוה פרוטה והיו עושים מעשים כאלו כדי שלא יתחייבו בדין א"כ איך דנו דינם בב"ד של מעלה וחייבו אותם והא קי"ל אין ב"ד נזקקין בפחות משוה פרוטה ועוד דר"זל אמ' לא נחתם דינם אלא על הגזל שהוא שו"פ ונמצא דהיו נכשלים בגזל וא"כ למאי נפקא מינה היו נזהרים ליקח מבעל הקופה פחות משו"פ מאחר דלא איכפת להו. ויובן בס"ד ליישב זה והוא דלעולם היו גוזלים הרבה ואמנם כשהיו לוקחים בפני בעל הממון לא היו לוקחים שוה פרוטה כדי שלא יריב עמהם ויביאם לדין אלא היו נזהרים ולוקחים פחות משוה פרוטה הנקרא חמס ולא גזל אבל שלא בפניו היו לוקחים הרבה וא"כ השתא שפיר דנו אותם על הגזל שבידם שהוא הרבה ובזה אתי שפיר דקדוק הפסוק קץ כל בשר בא לפני וא"ת והא מעשיהם של דוד המבול היה שאם אחד הוציא קופה מליאה תרמוסים כל אחד לוקח ממנו פחות משוה פרוטה שהוא חמס ולא גזל שהב"ד אין נזקקין לו לז"א כי מלאה הארץ חמס זה דוקא מפניהם של בעלי הממון ור"ל אל תחשוב שהם עושים חמס שהוא פחות משוה פרוטה בשביל שהם נזהרים בגזל שהוא שוה פרוטה אלא דע כי מה שמלאה הארץ חמס הוא מפניהם של בעלי הממון דדוקא בעת שהיו לוקחים ממונם מפניהם שהיו רואים אותם היו נזהרים שלא לעשות גזל כי אם חמס דוקא שלוקחים פחות משוה פרוטה אבל כשלוקחים ממונו שלא בפניו היו לוקחים הרבה כל מה שיובלו ליקח וא"ב שפיד דנו דינם למעלה:
Noach.3
או יובן בס"ד דקדוק מפניהם ע"ד דאיתא במדרש רבה חמס זה גילוי עריות שנא' חמסי ושארי על בני ע"ש וידוע מ"ש רז"ל סימן לעבירה הדרוקן ור"ל שיהיה לו הדרוקן פנים ובזה יובן כי מלאה הארץ חמס זה גילוי עריות והסימן המעיד על זה היה מפניהם דייקא שהיה להם הדרוקן פנים וסימן לעבירה הדרוקן:
Noach.4
או יובן בס"ד דידוע מ"ש רז"ל בשר רמז על עון ערוה כמ"ש בשבועות אין בשרו אלא קרובו שנא' ומבשרך אל תתעלם ע"ש וידוע מ"ש הרב הון רב ז"ל דכוונת דור המבול שהיו לוקחים פחות משוה פרוטה כדי שלא יזדקקו להם בדין דאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה ואמנם הקב"ה דן אותם תחלה על עון עריות ואח"ך דן אותם על הגזל משום דהדין הוא דאם נזקקו לשוה פרוטה גומרים אפי' בפחות משוה פרוטה ואפי' שזו היא מתביעה אחרת לא איכפא ע"ש. ובזה יובן קץ כל בשר וכו'. ר"ל תחלה קץ כל בשר רמז לעון ערוה בא לפני יען כי מה שמלאה הארץ הוא דוקא חמס ר"ל שדוקא החמס שהוא פחות משוה פרוטה הרשיעו הרבה ומלאה הארץ ממנו וא"כ לא אפשר לדונם תחלה על חמס דאין נזקקין לפחות משוה פרוטה ולכן תחלה בא לפני לדונם על עון ערוה והגם שמסתמא היה ביניהם גזל מ"מ אפשר שלא היה הרבה כמו החמס שנאמר עליו מלאה הארץ וגם נמי לא היה ריבוי כמו עון הערוה שהיה ביניהם ולכן רצה הקב"ה לחייבם בדין עשה תחלה דינם בעון ערוה וגמר אותו בעון חמס שהיה רב מאד שמלאה הארץ ממנו:
Noach.5
או יובן בס"ד דקדוק אומרו בא לפני והוא דאפשר ליישב החקירה הנז' דבאמת הגם שהיה ביניהם חמס והחמס אינו שוה פרוטה וקי"ל אין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוט' מ"מ הא ודאי דמחשבתם היה ליקח הרבה אלא דבעידן מעשה היו נזהרים ליקח פחות מש"פ כדי להמלט מבי דינא אבל בדעת' ומחשבתם ליקח הרבה אם המצא בידם שלא יהיו מכירים בהם הבעלי דבר והנה הגוים מחשבה רעה מצטרפת להם למעשה וכאלו עשו. ולהכי שפיר דן אותם על החמס ואפי' שאינו שוה פרוטה כי תחלת דינם לא היה על מעשה דידהו כי אם על המחשבה שהיתה על הרבה ונגמר דינם גם על מעשה דידהו שהיתה פחות משוה פרוטה והנה לפ"ז ודאי צ"ל שלא דנו את דינם בב"ד של מעלה שהב"ד של מעלה אינם יודעים המחשבה ומוכרח לומר שהקב"ה דן את דינם שהוא יודע המחשבות. ובזה יובן בס"ד קץ כל בשר בא לפני דייקא ולא לפני הב"ד של מעלה יען כי מלאה הארץ חמס מפניהם חמס דייקא שאינו שוה פרוטה ולא אפשר להיות תחלת דינם על זה ומוכרח שיהיה דינם לפני שאני אדון אותם על המחשבה שהיתה על הרבה ממון:
Noach.6
או יובן בס"ד דידוע מה דקי"ל בסנהדרין כולם פתחו לחובה זכאי והנה לפ"ז מוכרח לומ' דדין דור המבול דן אותו הקב"ה ולא לפני ב"ד של מעלה דהנה ודאי דור המבול שהרשיעו הרבה עד למאוד אין מי שילמד עליהם זכות ואם היה בא דינם לפני ב"ד של מעלה ודאי היו פותחים כולם לחובה וממילא היו יוצאים זכאים דפתחו כולם לחובה זכאי דענין ב"ד של מעלה כמו ענין דסנהדרין ושייך בהו האי דינא דכולם פתחו וכו' וכמו דאיתא במפרשים ז"ל וא"כ מוכרח להיות דינם לפני הקב"ה שהוא יתברך דן אותם ולא שייך בזה האי דינא דהוא ית' דן יחידי או יחייב או יזכה אותם. ובזה יובן בס"ד קץ כל בשר בא לפני דייקא ולא לפני הב"ד של מעלה יען כי מלאה הארץ חמס מפניהם וא"כ לא אפשר ששום אחד יליץ טוב בעדם למעלה ואם היה בא דינם לפני הב"ד היה חוטא נשכר שפתחו כולם לחובה זכאי ולכן בא דינם לפני שאנכי אשפוט אותם כמעלליהם.
Noach.7
או יובן בס"ד דקדוק תיבת מפניהם ע"ד שפי' הרב מהר"י בן נעים ז"ל והביאו הרב חיד"א זלה"ה בחומת אנך ע"פ הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו והוא ע"ד מעשה שהיה דפילוסוף גדול ראה פרצופו חכם בחכמת השרטוט ואמר שהכיר בשרטוט שיש לו מדות רעות כגון קנאה תאוה וכיוצא והפילוסיף אמר שהאמת אתו שהמדות וטבע שלו קשה ומכוער אבל הש"ית חונן הדעת ובשכלו גובר על טבעו ומדותיו וז"ש הכרת פניהם ענתה בם דפרצופם מעיד על רוע מעלליהם וחטאתם כסדום ולא תימא דמכל מקום שכלם גובר על תכונתם לז"א לא כחדו מעשיהם ופרצופם שוים ולא כחדו לפרצופם אלא שקולים הם לרעה עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה גבי דור המבול הרשיעו יותר ואם פרצוף פניהם מעיד על מדות רעות הם תפסו מדות רעות והרשיעו יותר ממה שרשום בפרצוף פניהם ולא היו שקולים מעשיהם עם פרצופם אלא הם הוסיפו סרה יותר על מה שרשום בפניהם והנה ידוע מ"ם השימוש בראש התיבה תבא במקום יותר ע"ד מ"ש רעותה הטובה ממנה ובזה יובן כי מלאה הארץ חמס מפניהם ר"ל יותר מפניהם שהרשיעו והוסיפו סרה ותפסו מדות רעות יותר מן הרשום בפניהם:
Noach.8
ויסגור ה' בעדו. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב מג"ע ז"ל בפ' זו שהתיבה היתה ארכה ש' ורחבה נו"ן וקומתה למ"ד סך הכל ש"ף כמספר שם הוי"ה ב"ה ושם אדנ"י בהכאה כזה יו"ד פ' א' ה' פ' ד' ו' פ' נ' ה' פ' יו"ד סך הכל גי' ש"ף וע"ה וד' אותיות גי' שכינה ע"ש ויסגור ה' בעדו ר"ל נתחבר שם הויה ב"ה ושם אדנ"י בהכאה הנז':
Noach.9
ובזה יובן בס"ד המדרש ששמעתי שיש מדרש וז"ל ואף תיבתו של נח במדת הרחמים ומדת הדין נעשית צא ולמד ממדותיה והוא תמוה ולפי"ז אתי שפיר שמדותיה הנז' הם רומזים לשם הוי"ה ב"ה ושם אדנ"י וידוע ששם הוי"ה ב"ה רחמים ואדנ"י הוא בחי' דין.
Noach.10
או יובן ויסגו' ה' בעדו דידוע דשם י"ה לבדו הוא בחי' דין והשם בשלימות כשיתחברו י"ה ו"ה הוא רחמים וזהו ויסגור ה' ר"ל נסגר ונתחבר שם ה' י"ה בו"ה בעדו ר"ל בשבילו כדי שיהיה לו רחמים וינצל.
Noach.11
וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים. הנה חז"ל נתנו טעם ויצא יצוא ושוב שהיה הולך ומקיף סביבות התיבה ולא היה רוצה לילך ממנה מפני שהיה חושדו לנח פן יבא על בת זוגו עיין בדבריהם ז"ל והנה אפשר לתת טעם בס"ד שהיה מקיף סביבות התיבה ולא רצה לילך ממנה והוא ע"ד דאיתא במדרש שאמר הקב"ה לנח בעת שנכנס לתיבה בשביל הבהמות והעופות שכל מי שהזכר הולך אחר הנקבה תקח אותו לתיבה וכל מי שהנקבה הולכת אחר הזכר הנח לו כי דור המבול שינו סדר העולם שדרך העולם הוא שהזכר הולך אחר הנקבה והם שינו דרכם כמ"ש רז"ל ע"פ נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו וסדר העולם אינו כן אלא מים העליונים שהם מים זכרים יורדים תחלה לארץ אצל מים נקבות שהם מי תהום כמה דכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך אלא משום שהם שינו דרכם להוליך הנקבה אחר הזכר כמו כן נידונו תחלה נבקעו כל מעיינות תהום רבה ואח"ך וארובות השמים נפתחו ע"ש בדבריהם ז"ל ובזה השתא יובן בס"ד שפיר הטעם שלא היה רוצה העורב להתרחק מן התיבה אלא הולך ושב בצר התיבה כי הוא ראה שניצול תחלה בשביל שהיה מן אותם שהלכו הזכרים אחר הנקבות וא"כ השתא חשש שאם הוא ילך ויתרחק מן התיבה לנוח במקום אחר השתא אחר שיצאו הכל מן התיבה אז בת זוגו נמי תצא ותצטרך לחפש אחריו ויהיה אז הנקבה הולכת אחר הזכר והוא רצה שתהיה יציאה כביאה כמו שבאו אל התיבה באופן זה שהזכר הולך אחר הנקבה כן תהיה יציאתם מן התיבה ולכן היה הולך ושוב אל צדדי התיבה כדי שתכף כשתצא זוגתו מן התיבה לעוף באויר תכף אז הוא יעוף אחריה ותהיה יציאה כביאה שהזכר הולך אחר הנקבה:
Noach.12
יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו. יובן בס"ד דרך רמז יפת רמז לצדיק שמייפה מעשיו לפני הקב"ה והקב"ה ג"כ מייפה אותו שנותן לו כח ועזר לעבוד עבודת שמים וידוע שהשכינה נקראת אלהי גם ידוע שיש ש"ם ניצוצות שהם רפ"ח וב"ן שצריך לבררם ולהעלותם למקומם העליון וזהו וישכן באהלי אותיות באלהי ש"ם ר"ל שישכן הש"ם ניצוצות בשכינ'. גם וישכן באהלי שם קאי נמי על הצדיק שזוכה לישב במחנה שכינה שנקראת שם ע"ד שכתבו המקובלים ע"פ ויעש דוד שם ובזה שיעשו התיקון בשלימות ויתבררו הכל אזי ויהי כנען זה היצ"הר שהוא ס"מ שנאמר בו כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב יהיה אז עבד למו לישראל. גם רמז בתיבת למו הקץ הכתוב בדניאל שהוא למועד מועדים וחצי והוא הקץ האמיתי ותיבת למו ר"ת למועד מועדים וחצי וכמ"ש רבינו בחיי ז"ל ע"פ וחש עתידות למו וזהו ויהי כנען ס"מ עבד למו למועד מועדים וחצי שבאותו זמן יהיה ועבד ממש בלתי ספק שתכנע הסט"א והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי יה"ר שיבא הגואל במהרה בימינו אכי"ר:
Lech Lecha.1
ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. י"ל כי כבר אמר ואברכך ולמה חזר ואמר והיה ברכה ויובן בס"ד דידוע דאין הברכה שורה בדבר דתהו ביה אינשי כי הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין ולכן אדם שהוא אינו מפורסם וידוע בין הבריות גם שיהיה לו כמה בתים וקרקעות ונכסים לא תהו ביה אינשי ולכן הברכה שורה אצלו יותר כי אינו נחשב בפני העולם לכלום ולכן אין עי"הר שולטת בו מה שאין כן אדם שהוא מפורסם בין הבריות ויש לו שם גדול כשם הגדולים שעל מעט נכסים אשר לו תהו ביה אינשי יותר ולז"א ואברכך בממון שיהיה לך נכסים הרבה ואח"ך ואגדלה שמך שיהיה לך שם גדול כשם הגדולים וא"ת זה מזיק לברכה דאחר שיהיה לו שם גדול אז תהו ביה אינשי ואין הברכה שורה בדבר דתהו ביה אינשי לז"א והיה ברבה שהגם שאגדל' שמך ותהו בך אינשי עכ"ז הנני מצוה את הברכה עוד אצלך שעדיין תשרה בך הברכה ולא תלך ממך וזהו הפך מן הנהוג שבעולם.
Lech Lecha.2
או יובן בס"ד ואגדלה שמך והיה ברכה ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל כי אברהם יצחק יעקב יש בשמם י"ג אותיות כמספר אח"ד וכן שרה רבקה רחל לאה יש ג"כ י"ג אותיות כמנין אח"ד הרי סך הכל גי' כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה שהיו נשפעים משם הוי"ה ב"ה והנה זה תינח כשקרא הקב"ה לאברם אברהם אבל אם לא היה מוסיף לו הה"א היה נחסר וז"ש ואגדלה שמך שאוסיף לך ה"א אז בזה והיה ברכה והיה אותיות הוי"ה ב"ה ר"ל שאז יהיה המספר כמנין שם הוי"ה ב"ה בשלימות ותקבל אז ברבה שלימה משם וזהו והיה ברכה כלומר שתקבל ברכה משם הוי"ה ב"ה.
Lech Lecha.3
או יובן בס"ד ע"ד מ"ש בס' נפש יוסף משם הרב אספקלריא המאירה ז"ל בפ' זו שאברהם במילואו עולה כמספר פסוק שמע ישראל וכו' ולזה הטעם לא רצה הקב"ה שיקראו את אברהם אברם כי בזה יהיה נחסר ע"ש והנה פסוק שמע ישראל הוא כ"ה אתוון ונקראים כ"ה אתוון דיחודא ובודאי שהוא מעלה גדולה לאברהם אבינו ע"ה ששמו יהיה כמנין כ"ה אתוון דיחודא שבזה יבא לו שפע וכח ואומץ מכ"ה אתוון דיחודא המסוגלים לכל דבר ובפרט להכרית המשטינים והמזיקים וכנודע מסוד פסוק שמע ישראל שאומרים על המטה ובזה יובן בס"ד ואגדלה שמך שאוסיף לך ה"א אז והיה ברכה אותיות ר"ב כ"ה ר"ל שאז ע"י תוספת הה"א יעלה מספר שמך כמספר כ"ה אתוון דיחודא ותהיה רב וחזק מן כ"ה אתוון דיחודא וזהו ברכה אותיות ר"ב כ"ה.
Lech Lecha.4
אי נמי יובן בס"ד ואברכך ואגדלה שמך ע"ד שכתב הר' ערבי נחל ז"ל פ' בראשית וז"ל שכל הנמצאים הן מהטוב הן מהפכו שמם הוא חיותם שאותיות שמו הם צנורות המשפיעים החיות להם מלמעלה וזה שאמר הכתוב נפש חיה הוא שמו ואמנם מה שלפעמים ניתוסף כח באיזה מציאות ולפעמים נגרע זה נמשך מאותיות המילוי כי גוף אותיות שמו הוא לכדי חיות הדבר בצמצום ואילו יפגם אות אחד יתבטל הדבר ההוא ממציאותו רק לפעמים שנמשך לכל אות מהשם אותיות המילוי אזי נתוסף בו כח ואם יומשך גם מילוי המילוי ניתוסף עוד יותר ובהעדר כל המילוי אין בו רק חיותו בצמצום ובזה פי' ז"ל מאמרם ז"ל שהעולם היה מתפשט עד בלי גבול עד שאמר לעולמו די וכו' והוא ג"כ כענין זה כי האותיות של השם ד"מ הארץ שיש ג' אותיות בשמה היה כל אות מקבל לתוכו המילוי והמילויים היו מקבלים מילוי המילוי וכן יכול להיות עד בלי גבול ושיעור וסוף ובכח זה הארץ היתה יכולה להתפשט בלי סוף לכן אמר הש"ית די וכו' ע"ש באורך וברוחב. והנה לפ"ד ז"כ כאן גבי אברהם שהקב"ה רוצה לברכו בעושר רב וסגי ג"כ צריך להגדיל אותיות שמו שיהיה בהם מילוי ומילוי המילוי עד אין חקר ובזה ממילא יתרבה השפע והברכה לו עד אין חקר ובזה יובן ואגדלה שמך ר"ל שאמלאהו במילוי ומילוי המילוי עד אין חקר ובזה ממילא והיה ברכה שכ"כ יושפע ברכה עד שתהיה נחשב אתה בעצמך ברכה:
Lech Lecha.5
ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. יובן בס"ד קישור הענין למה בשביל שא"ל לזרעך אתן את הארץ הזאת בנה מזבח להקריב עליו קרבנות ויובן דידוע דהקשו המפרשים ז"ל איך זיכה הקב"ה את הארץ לישראל מזמן אברהם אע"ה והלא קי"ל המזכה לעובר לא קנה וזרע אברהם עדיין לא היה בעולם ואיך זכו בארץ ותירצו ז"ל דאע"ג דקי"ל המזכה לעובר לא קנה אם הוא בנו קנה דבן שאני וישראל הם בניו יתברך ואע"ג דלא באו לעולם שפיר זיכה להם הארץ ע"י אברהם אע"ה. וידוע מ"ש המפרשים ז"ל דמן המזבח שמקריבים עליו קרבנות איכא הוכחה דיש לישראל דין בנים או מטעם דהוי כמו שוחד ובבן לא שייך שוחד או מטעם מחילה ואב שמחל על כבודו כבודו מחול ובזה יובן קישור הענין ויאמר לזרעך אתן את הארץ ואחר ששמע שא"ל לזרעך אתן ועדיין לא בא זרעו לעולם וא"כ הוי מזכה לעובר דלא קנה כי אם דוקא היכא דהוי בנו לכן תכף ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו כדי להוכיח ממנו שיש ליש' דין בנים וקנו הארץ שאז אם אחד יערער תהיה תשובתו בצדו:
Lech Lecha.6
ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה. יובן בס"ד ע"ד מ"ש גורי האר"י זיע"א על מאמרם ז"ל על החכמים שהולכים ממקום למקום הוו שקלי ואזלי שהכוונה שהחכמים ההולכים במדברות הנה הם הולכים ומלקטים ניצוצי הקדושה מן המקומות ההם ע"י עסק תורתם ולכן נאמר עליהם הוו שקלי ואזלי ר"ל שקלי ניצוצות קדושה ואזלי ע"ש והנה ודאי גבר בגוברין כאברהם אע"ה ודאי היה מברר הרבה ניצוצות מן המקומות אשר תדרוך כף רגלו בהם וידוע דניצוצי הקדושה אשר נתערבו בדצח"ם שהם צריך לבררם המה כאו שם בתורת גניבה שנגנבו ממקום הקדושה וז"ש ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה אותיות הגנבה בהיפוך אתוון הוא הולך וממילא נוסע עמו הנגבה הם ניצוצי הקדושה שנגנבו וירדו במקום שאינו ראוי להם ומעלה אותם למקום הקדושה למעלה:
Lech Lecha.7
ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר וגו' הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. יובן בס"ד קישור הדברים והוא כי הרואה אשה יפה עד למאוד בתכלית היופי ישפוט בשכלו עליה ב' סוגים הא' אפשר להיות שזו היא מצד עצמה אין בה כל זה היופי הנראה בה אלא ע"י שהיא קישטה עצמה בצבעונין ובתכשיטי הנשים לכן היא נראית יפה עד מאוד אבל מצד עצמה אם לא היתה מקשטת עצמה כמנהג הנשים לא היתה נראית יפה כל כך. והסוג הב' הוא שאפשר להיות שכל זה היופי העצום הנראה בה הוא מצד עצמה והיא אינה מקשטת עצמה כלל. והנה דבר זה אין לו מבחן בהיות האשה בתוך ביתה בעירה ובשער מקומה כי מי יודע מה שהאשה עושה בתוך ביתה בהסתר ואמנם המבחן יהיה אם זו האשה תלך בדרך מעיר לעיר שבודאי אם דרכה לקשט עצמה בצבעונין ובתמרוקי הנשים לא תעשה כן בדדך. גם אם היא קישטה עצמה בצאתה מן ביתה ללכת מן העיר ג"כ אחר שתלך ב' וג' ימים בדרך לא ישאר שום רושם בפניה ובכל מקום שבה מאותם הצבעונין והתכשיטין שעשתה. וא"כ השתא אם גם אחר שהלכה בדרך ב' וג' ימים וכ"ש יותר ועדיין היופי וההידור שלה עליה כמו שהוא א"כ זה מבחן עצום שהיופי שלה הוא מצד עצמה והיא אין דרכה לעשות כתכשיטי הנשים כי אינה צריכה לכך. ואם נראה הפרש ביופי שלה א"כ מזה ניכר שהידור היופי שלה בא ע"י שהיא מקשטת עצמה ועל זה נאמר בשעת המחקר יקל האדם או יקר. גם עוד בזה יבחן היופי שלה יותר והוא כי טבע הדרך להחליש הידור היופי ולהשחיר מעט הפנים ואם גם בזאת עמד יופיה בה ולא ניכר בה הפרש הנה זה הוכחה על עוצם היופי שבה שהוא דב למאוד. והנה שרה אמנו שהיתה יפה עד מאוד יוכל השכל לעשות ביופיה ספק משני סוגים הנז' ואמנם כאשר יצאו מן העיר ללכת מצרימה וכבר עבר כל הדרך והקריבו לבא מצרים והביט בה אברהם אע"ה וראה עוצם יפיה כי רב הוא מאוד ולא נשתנית כלל הנה בזה הכיר כי כל היופי שלה היא מצד עצמה ולא מכח צבעונין ושאר קישוטין שאם היה כסיוע זה לא היה נשאר רושם מכל זה וז"ש ויהי כאשר הקריב שכבר היה להם זמן גדול בדרך שהתחילו להתקרב למצרים ואפ"ה עודנה שרה אמנו עליה השלום יפה כלבנה ברה כחמה לכן א"ל הנה נא ידעתי נא דייקא ר"ל עתה הוא שידעתי כי אשה יפת מראה את דייקא כלומד את מצד עצמיך יפה ולא מחמת מיני קישוטין וצכעונין שעושים הנשים ובזה יובן ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד דתיבת היא לכאורה מיותרת והול"ל כי יפה מאד ובזה אתי שפיר ר"ל היא מצד עצמה ולא מצד קישוטין.
Lech Lecha.8
ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד ויראו אותה שרי פרעה וכו'. י"ל הלא שרי פרעה בכלל המצריים הם והכי הו"ל לומר ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד ויהללו אותה אל פרעה ותוקח וכו' ויובן בס"ד כי הנה רש"י ז"ל פי' הללוה ביניהם הגונה זו למלך והנה לכאורה י"ל למה פי' רש"י ז"ל הללוה ביניהם ולא פירש הללוה לפני פרעה ויבואו הדברים כפשוטן יותר דקרא אמר ויהללוה אל פרעה ולמה פי' ביניהם ויובן בס"ד דהם כל אחד עשה תחבולה ולא ידע שגם הכ' ג"כ עושה תחבולה זו עצמה וכן כולם והוא דכל א' נפל בדעתו אם אני אומר שאני אקח אותה הלא שאר השרים כל אחד יאמר ג"כ שהוא ירצנה ומאי חזית והלא כולם הם שרים ושוים במעלה ולכן כל א' נתן עצה בדעתו שיהלל אותה לפני חביריו ויאמר ראויה זו למלך א"כ חביריו כשישמעו דכר זה יתייאשו ממנה כי מה להם לדבר בדבר השייך למלך ואחר שיתייאשו לפי שעה ממנה תכף הוא יביאנ' לביתו וימהרנ' לו לאשה וא"כ ההלול הזה היה ביניהם דוקא כי הם מסתמא אינם אנשים כשרים לכבד את מלכם ולעזוב אשה כזאת לכבודו באמרם זו ראוייה למלך כי כל אחד רואה חייו קודמין לחיי המלך ורוצה בטובת עצמו ולא אמר ראויה למלך אלא בשביל תחבולה כדי ליקחנה לעצמו וא"כ לפ"ז מוכרח שהדברים האלו היו ביניהם ולכן פי' רש"י הללוה ביניהם. ואמנם אם תחבולה זו היתה נופלת בדעת אחד מהם דוקא היה לוקחה בלי ספק אבל מאחר שכולם בא בדעתם תחבולה זו לכן ממילא נתפרסם הענין וממילא ותוקח האשה בית פרעה ולכן השתא שפיר פרט הכתוב ואמר ויראו אותה שרי פרעה שהכוונה שבשביל שראו אותה כל השרים ממילא נמשך בלבם לעשות תחבולה זו והיינו שויהללו אותה אל פרעה שהללוה ביניהם ראויה זו למלך וממילא אז ותוקח האשה בית פרעה:
Lech Lecha.9
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו'. לכאורה י"ל שצ"ל ויתן לו צאן ובקר וכו' גם י"ל דאיך קבל אברהם ליקח מתנות והא שונא מתנות יחיה וכמו שדרשו המפרשים ז"ל ע"פ למען ייטב לי בעבורך שהכוונה הוא שייטב לי בעבורך ר"ל שיתנו לי מתנות ואני לא אקבלם ואז ממילא וחיתה נפשי בגללך דיתקיים אז בי ושונא מתנות יחיה וזהו וחיתה נפשי וכו' עיין בדבריהם ז"ל וא"כ השתא איך אח"ך קבל מתנות מן פרעה דקרא כתיב ולאברם היטיב בעבורה וכו'. ואפשר לומר בס"ד דלעולם אברהם אע"ה לא קבל מתנות בעין מן פרעה ואמנם ההטבה שהיטיב לו פרעה הוא שלא לקח פרעה את ממונו כי הא ודאי איש כאברהם שהוא עברי ואינו עובד עבודה זרה ואינו מתערב עם גויי הארץ ובא גר לארץ נכריה היא ארץ מצרים שהם רשעים רעים וחטאים ושונאים גמורים יותר משאר אומות כי עליהם נאמר לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים וא"כ אברהם אבינו ע"ה אשר בא לשם עם רכושו וצאנו וכל מקנהו הא ודאי אם תמלט נפשו מידם מ"מ ממונו לא ימלט מידם ובודאי שיגנבו ויגזלו ממנו כל רכושו ומקנהו אשר הביא מארץ כנען ובפרט שהוא איש גר ואם היה יהיה שאברהם נכנס למצרים עם כל רכושו ומקנהו ויצא לשלום ולא חסר דבר הא ודאי דבר פלא הוא ובודאי שטובה גדולה היא אצלו. והוא ע"ד אותו המשל שמביא בספר בן סירא לאותו אריה שעמד עצם בגרונו ובא אותו העוף שיש לו חוטם ארוך והכניס ראשו לתוך פיו של אריה ומשך העצם ואח"ך ביקש מן האריה שכר טרחו שהצילו מן המיתה וא"ל האריה די לך הטובה הזאת שבאת לתוך הפה שלי ולא בלעתיך בבליעת רוקי ומי שמע כזאת ומי ראה כאלה שעוף כמותך יכנס בפה האריה ויצא בשלום ע"ש. וכן הדבר הזאת שיצא אברהם לשלום עם כל רכושו ממצרים אין לך טובה גדולה מזו וז"ש ולאברם היטיב בעבורה ומה ההטבה שלו אל תחשוב שנתן לו דבר בעין אלא ויהי לו צאן ובקר וכו' ר"ל שפרעה היטיב לו בזה שהשאיר לו מה שהיה אצלו שגם בעודנו בתוך מצרים היה לו צאן ובקר וכו' שלולי זה בלי ספק לא היה באפשר שיהיה לו בארץ מצרים כל המקנה כי תכף בעת שבא היו גוזלים ממנו הכל קמא קמא וזאת הטובה שעשה לו שנשאר לו מה שהיה לו:
Lech Lecha.10
ויהי לו צאן ובקר וכו' ועבדים ושפחות וכו'. לכאורה י"ל למה הפסיק הפסוק בין חמורים לגמלים ואתונות בעבדים ושפחות כי חמורים וגמלים ואתונות מין אחד הם ויובן בס"ד דלפי פשט הפסוק שפרעה נתן לו כל זה אפשר לומד שהפסוק נקט כסדר נתינת פרעה שנתן לו תחלה צאן וכקר ואח"כ חמורים ואח"ך עבדים ושפחות ואח"ך גמלים ואתונות ואמנם צריך לזה טעם למה עשה פרעה כן ויובן בס"ד דהנה דרך הטבע הוא שאם האדם עשה איזה נחת רוח לעשיר אחד ומצפה ממנו מתנה בשביל זה וקראו העשיר ונתן לו אלף גרוש והלך לו המקבל ואח"ך קרא אותו והוסיף לו עוד מאה גרוש הנה זאת המאה ישמח בה יותר מן האלף יען כי זאת באה לו בהיסח הדעת שנתייאש ממנה מאחר שכבר נתן לו אלף חשב שלא יתן עוד כלום וקודם שנתן לו האלף אפ' זה לחשוב בדעתו שיתן לו שני אלפים אבל אחד שכבר נתן תו אין לו לחשוב בדעתו שיקבל עוד וא"כ כפי הטבע צריך שישמח זה במאה יותר מן האלף כי כל דבר הבא בהיסח הדעת ישמח בו האדם הרבה. והנה לפי פשט הפסוק שפרעה נתן לו זה אפשר שפרעה רצה לשמח את אברהם במתנתו יותר ע"י שיקבלם בהיסח הדעת כי הנה בלקחו את שרה ידע שודאי צריך ליתן לו פרעה מתנה והנה מן הדרך הוא שצריך לשלוח מקודם עבדים ושפחות שהם יקרים יותר כי הם מין חי מדבר ואח"ך ישלח לו מין בהמה טמאה שהם יקרים בדמים יותר מן בהמה טהורה והוא מה עשה שלח לו מקודם צאן וכקר כדי שבזה אז יבין אברהם שלא ישלח לו עוד לא עבדים ושפחות ולא מין בהמה טמאה שאם בדעתו לשלוח מאלו היה שולח מאלו בראשונה וממילא מתייאש מאלו המינים ואח"ך מה עשה שלח לו חמורים שהם בהמה טמאה והנה כשהביאו לו החמורים באו לו בהיסח הדעת וא"כ מן הטבע צריך לשמוח בהם הרבה אבל אם היה עושה להפך שהיה שולח לו החמורים תחלה ואח"ך צאן ובקר אזי הצאן והבקר לא נחשבים אצלו בהיסח הדעת כי זה אפשר לחשוב בדעתו גם בעת ששלח לו החמורים שישלח אח"ך צאן ובקר ג"כ ויאמר בדעתו ששלח תחלה החמורים שהם יקרים יותר ואח"כ ישלח צאן ובקר ג"כ ומן הדרך הוא לשלוח כל מין ומין בפני עצמו ולא הכל בבת אחת וא"כ מאחר שיש לו נחשוב בדעתו שאפשר שישלח לו מאלו אין חשיבי לגבי דידיה היסח הדעת אבל כששלח מקודם הצאן ובקר יתייאש מן החמורים ומן העבדים כי יאמר אם רצונו לשלוח לי מאלו היה שולח מאלו בראשונה כי כל דבר יקר שולחים בראשונה והנה אחר ששלח לו החמורים הנה השתא יש לו מקום לחשוב שאפשר שישלח לו אתונות וגמלים ג"כ שהם ג"כ בכלל בהמה טמאה ויתרץ בדעתו מה שלא שלח לי אלו קודם הצאן ובקר אפשר שירצה להקדים לי מין בהמה טהורה קודם וא"כ אחר שראה שכבר שלח לו חמורים עתה יש לו לחשוב בדעתו שאפשר שישלח לו מיני אתונות וגמלים ג"כ וכל יום ישלח לו מין אחד וא"כ השתא אם היה שולח לו אחר החמורים אתונות וגמלים לא חשיב שבא לו בהיסח הדעת אבל עבדים ושפחות ודאי אין לו לחשוב שישלח לו דיאמר אם רצונו לשלוח מאלו היה שולח קודם הכל דאלו מין חי מדבר הם ובשלמא על החמורים יש לומר מה שלא שלח לו מקודם הצאן ובקר בשביל שרצה להקדים מין בהמה טהורה קודם שהוא מין הנאכל לאברהם אבל עבדים ושפחות שהם בני אדם ודאי יש להם דין קדימה על הכל והשתא כששלח עבדים ושפחות אחר החמורים זה חשיב באו לו בהיסח הדעת ובודאי ישמח בהם יותר והנה אחר ששלח לו העבדים ושפחות השתא ודאי נתייאש מן אתונות וגמלים כי בראותו ששלח לו העבדים ושפחות אחר החמורים השתא מוכרח לתרץ בדעתו ולומר אולי זה המאוחר אצלו עדיף ואחרון אחרון חביב ולכן שלח קודם הצאן ובקר ואח"ך חמורים שהם יקרים יותר ואח"ך עבדים ושפחות שהם יקרים יותר דאצלו אחרון אחרון חביב ולכן היקר מאחר אותו וא"כ השתא ודאי דלא ישלח עוד ממין בהמה טמאה דעל זה לא נשאר שום טעם לומר גם לא שייך לחשוב שהם עדיפי יותר מעבדים ושפחות דודאי גמור הוא שעבדים ושפחות הם יקרים בערך איכותם ושומתן יותר מאתונות וגמלים ולמה אחרניהו ובודאי שלא ישלח עוד והשתא כשישלח לו האתונות והגמלים אזי תהיה לו בהיסח הדעת שכבר נתייאש מהם ולא חשב עליהם וא"כ יהיה לו בזה שמחה יותר כמשפט כל דבר הבא לאדם בהיסח הדעת ואפ' שכל מחשבות אלו עלו במחשבת פרעה ולכן שלח כסדר הזה וכל יום שלח לו מין א' והפסוק תפס כסדר הנתינה תחלה צאן ובקר ואח"ך עבדים ושפחות ואח"כ אתונות וגמלים:
Lech Lecha.11
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. יובן בס"ד דהנה תיבת כבד קאי על גוף אברהם ולכאורה אין לו מובן דוכי הוא היה נושא על גופו המקנה שיאמר ואברם כבד. ויובן בס"ד דהנה מצינו ראינו שאברהם אע"ה היה זריז גדול במצות הבורא יתברך ובכל דרכי העבודה והנה בא הפסוק להגדיל שבח אברהם שהכוונה לומר אל תחשבו שאברהם אע"ה היה זריז כן גם בענייני עו"הז מצד שטבעו היה זריז אלא ואברם הידוע שהוא זריז גדול היה כבד מאד במקנה בכסף ובזהב שהם קנייני העו"הז ולא זריז כי אם בעבודת ה'.
Lech Lecha.12
או יובן דרך רמז ואברם כבד מאד ר"ל שהיה נושא עליו כמה ניצוצי קדושה וזהו במקנה רמז לניצוצי הקדושה שקנאם ע"י מעשיו בכסף ובזהב רמז לחסדים וגבורות שהיה לו מיתוק חסדים וגבורות:
Lech Lecha.13
ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו וכו'. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וכו'. יובן בס"ד קישור הפסוקים שהכוונה לומר שאם היה רכושם מעט שיוכלו לשבת יחדיו במקום אחד ביחד ממש ומקניהם קרוב לפניהם לא היו יכולים הרועים לעשות מריבה כי תכף היו באים אברהם ולוט והיו רואים מי הוא מהם העושה עול ועושים בו משפט והשאר ישמעו וייראו אבל מאחר שהיה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו וממילא גם מרעה מקניהם צריך להתרחק כי רוב מקנה כאלו צריכים מקום גדול ולא יכלו לרעותם בסמוך להם ולכן מזה דין גרמא כי היה ריב בין רועי מקנה אברם וכו' כי אין רואה אותם כדי להוכיח אותם מפעם ראשונה ולהשקיט הריב מכאן ולהבא וז"ש ולא נשא וגו' כי היה רכושם רב ולא יכלו וכו' ודין גרמא ויהי ריב וכו':
Lech Lecha.14
ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך וכו' כי אנשים אחים אנחנו. יובן בס"ד כי הנה דרך המריבים זה עם זה שאין רוצה אחד שיתגלו ענייניו וסודותיו לפני בעל ריבו והנה ראובן ושמעון שהם רחוקים זה מזה ואין להם קורבה זע"ז אם היה ביניהם שנאה ומריבה גם אם לא ניכרת לפני הבריות עכ"ז לא יפחד פן איש אחד היודע בעניינו וסודו אשר לא ידע בשמעון שהוא בעל ריב שלו ילך לפי תומו ויספר סודו לפניו דהנה בלא"ה אין מן הראוי לספר האדם סוד אחד לפני זולתו גם שאינו יודע בהם שיש להם מריבה ושנאה זע"ז מאחר שהם רחוקים זה מזה ובודאי קפדי אהדדי אבל אם ראובן ושמעון הם אחים וקרובים זה עם זה אם היה ביניהם מריבה יותר טוב לפרסם מריבתם לפני העולם כדי שידעו הכל שהם מריבים זע"ז ואזי לא יכשל שום אדם להיות מסיח לפי תומו סוד זה לפני בעל ריבו דמאחר שהם אחים וקרובים דרך העולם לספר ענין זה לפני זה שיודעים דאחי לא קפדי אהדדי והנה אברהם ולוט היו כמו אחים וזה שאמר אברהם ללוט אם רצונך לעשות מריבה יותר טוב שתעשנה בגלוי ולא בסתר כדי שידעו הכל בזה יען כי אנשים אחים אנחנו וא"כ מזה יצא מכשולות הרבה אם יהיו העולם לפי תומם שיספרו ענייניך לפני ותשמע אתה ותקפיד וכן להפך וז"ש אל נא תהי מריבה ביני וביניך דייקא ר"ל בסתר ולא בגלוי גם בין רועי ובין רועיך בסתר דוקא יען כי אנשים אחים אנחנו וכאמור:
Lech Lecha.15
או יובן בס"ד דרך רמז בין רועי וכו'. כי רועי מקנה אברם רמז לנר"ן של האדם שהם רועי המצות ורועי מקנה לוט הם האברים של הגוף שהם חומריים האוהבים החומר ורודפים אחר תאות החמד' ועצת היצ"הר וזה הריב שביניהם שנר"ן רוצים בענייני עו"הב והאיברים רוצים לעסוק בענייני עו"הז וכל זה גרם בשביל שהכנעני הוא היצ"הר הנאמר עליו כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב והפריזי הם כחות היצ"הר המפוזרים להחטיא הבני אדם אז יושב בארץ ר"ל שהם יושבים בארץ לפתות הבני אדם ולהחטיאם. ויאמר אברם אל לוט ירמוז בס"ד ויאמר אברם הוא הצדיק שהוא אב רם או כפשוטו קאי על אברהם עצמו אל לוט הוא היצ"הר לשון לטותא אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי הם הנר"ן ובין רועיך הם איברים החומריים כי אנשים אחים אנחנו והכוונה כי הצדיק הוא מכניע את היצ"הר ועושהו יצ"הט ומבקש שתמיד יהיה מתנהג עמו בדרך הטוב ולא יחזור להחטיאו ויהיה אז מריבה ביניהם והוא ע"ד האמור באברהם אע"ה ומצאת את לבבו נאמן לפניך לבו לא נאמר אלא לבבו שהיצ"הר ג"כ עשה אותו יצ"הט ולזה אמרו רז"ל בכל לבבך בשני יצריך יצ"הט ויצ"הר וזהו כי אנשים אחים אנחנו שכבר נעשה שלום בינינו וגם אתה מסכים עמי לעצת הטוב. וא"ת איך אפשר לך להיות תמיד נכנע ומסכים לצד הטוב והלא הק"בה הניח מלאכתך לעניינים אלו להחטיא הבני אדם וכמו המשל שהביא בזו"הק על השפחה ע"ש ואיך אפשר להסכים עם היצ"הט לז"א אם אתה מופקר לזו מן השמים לא ציוך עלי בפרטות הנה אתה יכול לעשות שליחותך ומלאכתך עם שאר הבני אדם וזהו הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי ולך אצל זולתי:
Lech Lecha.16
או יובן בס"ד הפרד נא מעלי רמז לנ"א יום שיש מן ר"ח אלול עד הו"ר שהם ימים נוראים וקדושים ימי סליחה וכפרה והם סימן ועזר לכל ימי השנה שאם האדם יזהר וישמר באלו הימים מכל חטא בטוח הוא שיתגבר על יצרו כל ימי השנה כולה ולא ילכד ברשת היצ"הר ואם באלו הימים לא ישמר כראוי אזי ילכד ברשת היצ"הר וקרוב הוא לחטוא הרבה בכל השנה כי אלו הימים דוגמת הלב והמוח שבאדם שאם נזוקו הוא היזק כל הגוף ואם הם בריאים אזי יהיה כל הגוף בריא וז"ש הפרד נ"א מעלי שלפחות תפרד ממני נ"א ימים הנז' ולא תחטיאני ומה שאנכי שואל על נ"א ימים דוקא יען שהימים אלו הם עיקר ימי השנה שאם הימין ר"ל שאם אלך לצד הטוב שהוא בימין אזי ואשמאילה אותך שאכניע אותך ואניחך בשמאל נכנע ולא שתהיה מיומן בימין ואם אשמאילה ח"ו לחטוא באלו הימים אזי ואימינה אותך שיש חשש פן תתגבר בימות השנה כי נ"א ימים אלו הם המבחן:
Lech Lecha.17
או יובן בס"ד הפרד נ"א מעלי רמז למלכות אדום או רמז לשרשי העונות שהם אדום כי נ"א גי' אד"ום וזהו הפרד נ"א ג"י אד"ום מעלי:
Lech Lecha.18
או יובן נ"א ר"ת נפילת אפים כי על ידי נפילת אפים יתפרדו ויכנעו הקליפות:
Lech Lecha.19
או יובן נא רמז לירדן המפסיק בין א"י לח"ל והוא חמשים אמה וכמ"ש במדרש אמר משה רבינו ע"ה הלא אין מפסיק ביני ובין א"י רק חבל של חמשים אמה שהוא הירדן וזהו ר"ת נ"א נ' אמ"ה והוא המפריד בין גבול ישראל לגבול האומות גם הירדן נכרתו מימיו ועמדו נד אחד והיינו נ"א ר"ת נד אחד וז"ש הפרד דייקא:
Lech Lecha.20
עשו מלחמה את ברע מלך סדום ואת ברשע מלך עמורה וגו'. יובן בס"ד כי הרשעים שמם מורה על רעתם כי מלך סדום נקרא ברע ומלך עמורה נקרא ברשע והוא כי סדום ועמורה היו רעים וחטאים מאוד והנה ודאי רשעת אנשי העיר תתייחס לראש שלהם והוא מלכם מאחר שבידו להוכיחם ולהפרישם א"כ גם רעתם שעושים תתקרא על שמו ותתייחס אליו וכאילו הוא העושה מאחר שבידו להפרישם וא"כ מלכי סדום ועמורה כל אחד יש בידו שתים רעות אחד הרע שעושה בעצמו והב' הרע שעושים אנשי עירו כי הוא ג"כ איש רע ובליעל דאם רישא דעמא מתוקן כולי עלמא מתוקן ולכן השתא שפיר נקרא מלך סדום ברע אותיות ב' ר"ע ר"ל שני רע יש לו אחד שלו ואחד של אנשי עירו המתייחס אליו והוא ג"כ יתחייב בו וכן מלך עמורה נקרא ברשע אותיות ב' רשע ר"ל שני רשעיות יש לו רשעותו ורשעת אנשי עירו:
Lech Lecha.21
ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון וגו'. הנה רז"ל אמרו שהוכיחו אברהם אע"ה למלכי צדק וא"ל כלום מקדימין ברכת עבד לברכת רבו גם אמרו כי לזה נענש מלכי צדק שהוא שם וניטלה הכהונה ממנו וניתנה לאברהם ולכן כתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן. והנה לכאורה יש לדעת כי איך ישגג בזה מלכי צדק להקדים ברכת עבד לקונו ויטעה בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן לא יטעו בו. ויובן בס"ד להמליץ טוב בעד מלכי צדק דהנה כוונת מלכי צדק בדברים אלו שאמר לא היתה בשביל ברכה כי אם סיפור דברים להוכיח צדקותו של אברהם ולומר שהוא ראוי לברכה יותר מזולתו והכוונה הוא לומר שיש הפרש בין הברכה הבאה לאברהם לבין הברכה הבאה לזולתו שאם הקב"ה ישלח הברכה לאברהם אז מזה יצא פעולה טובה שאברהם יברך להקב"ה ויודה לו על כל הטובה והברכה שנתן לו גם העולם אחד הרואה ואחד השומע יברך ויודה להקב"ה כי הכל יודעים שהברכה באה לו מהקב"ה ולא יתלו הטובה בעוצם ידו וכחו וגבורתו מאחר שהוא עצמו מודה ומשבח אבל אם הקב"ה ישלח ברכה לזולת אברהם אין יוצא מכח זה שיברך אותו האדם להקב"ה כי אותו האדם ודאי יהיה כפוי טובה ולא יודה שהקדוש ב"ה שלח לו אלא או תולה הטובה בעוצם כחו ובינתו או ילך ויודה בזה לע"ז שלו יען כי אותו הדור דוקא אברהם הוא שהכיר את בוראו ומודה בו אבל כל יתר הגוים היו עובדים ע"ז וכופרי' בטובת הש"ית וא"כ מן הראוי שדוקא אבדהם יהיה מבורך באותו הדור וכל הברכות יהיו אליו ומן התמצית יזונו שאר הגוים ועל דרך שאמר הקב"ה לאברהם ונברכו בך כל משפחות האדמה וזה כוונת מלכי צדק ויאמר הנה מן הראוי הוא שיהיה ברוך אברם דוקא לאל עליון ולא יתברך שום אדם זולתו מן האומות יען כי ע"י זה שיתברך אברהם הנה ממילא ברוך אל עליון וגו' שמזה יצא פעולה טובה שיתברך אל עליון אבל אם יתר הגוים יתברכו יהיו כפויי טובה ולא יברכו ה' ואם כן השתא לא היתה כוונת מלכי צדק בדברים אלו בשביל ברכה כדי שיזהר שלא להקדים ברכת עבד לרבו אלא דברים אלו הם כדי להפליג ההפרש שיש בין ברכת אברהם לזולתו כדי לעורר מליצי יושר וזכות על אברהם אבינו ע"ה שיהיה הוא דוקא ראוי לברכה ואמנם הגם שכוונתו היתה לכך עכ"ז נענש וניטלה הכהונה ממנו יען כי דברים אלו שאמר הם מורים שאמרם בשביל ברכה ונראה שהוא מקדים ברבת עבד לרבו והיה לו ליזהר ולפרש הדברים יותר שתהיה נראית כוונת דבריו יותר:
Lech Lecha.22
ובזה יובן דקדוק הפסוק ויברכהו ויאמר וגו'. ר"ל אל תחשוב שדברים אלו בשביל ברכה אלא ויברכהו כבר ואחר שברכו ויאמר וגו' שאמר דברים אלו:
Lech Lecha.23
או יובן שכוונת דבריו שאמר ברוך אברם היתה לברכה אבל מה שאמר וברוך אל עליון הכוונה כמו שאמרנו בס"ד ר"ל שממילא אז וברוך אל עליון ולא היתה כוונתו בזה בשביל ברכה כדי שיקדים אלא לומר שמכח זה ממילא ברוך אל עליון שאברהם והעולם יברכו להקב"ה על זאת והשתא אתי שפיר דקדוק ויברכהו ר"ל הנה כוונת מלכי צדק עתה הוא לברך את אברהם דוקא ולא היתה כוונתו עתה בזה לברך את הקדוש ב"ה גם בן כדי שתתמה עליו איך הקדים ברכת עבד לרבו אלא ויברכהו דוקא לאברהם:
Lech Lecha.24
תן לי הנפש והרכוש קח לך. הקשה הרב אור החיים ז"ל וז"ל צריך לדעת לאיזה ענין הוא א"ל והרכוש קח לך הלא לקוח אצלו ולא היה לו לומ' אלא דבר שהוא שואל ממנו שיתן לו בתורת מתנה כי מאמרו קח לך מגיד כי צריך הוא להסכים שיקחנו וזה מנגד לאומרו תן לי הנפש עכ"ד ע"ש. ויובן בס"ד כי הנה ודאי הרכוש שלקח אברהם מאנשי המלחמה ודאי הוא לו וממונו הוא מן הדין וגם הנפשות אשר הציל ג"כ המה לו לעבדים וקנאם לו והנה ודאי נשאר ממון בסדום של אלו הנפשות שלא לקחום במלחמה או ממון בעין וטמון בבתיהם כדרך העולם או שדות וקרקעות שאינם נגזלים והנה הגם שרכוש זה עדיין לא בא ליד אברהם עכ"ז יש לו לאברהם לזכות בו מדין כל מה שקנה עבד קנה רבו שאלו הנפשות כולם עבדים אליו וא"כ השתא אם יתן את הנפשות האלו למלך סדום במתנ' אזי ממילא זכה מלך סדום בהם וברכושם אשר להם בסדום כי כל מה שקנה עבד קנה רבו ואברהם עדיין לא בא לידו אותו הרכוש שבסדום כדי שיזכה בו קודם שיתן הנפשות למלך סדום והשתא בא מלך סדום לומר תן לי הנפש שהם שלך וצריך אתה ליתן אותם לי במתנה ואל תחשוב אחר שאקחם ויהיו עבדים לי אזי אקח גם הרכוש שלהם שיש להם עתה בסדום אלא והרכוש שבסדום קח לך ושפיר יבא על זה לשון קח לך ואין הכוונה על הרכוש אשר הציל מן המלחמה כי זה ודאי שלו הוא וגם ברשותו הוא ולא צריכא למימר:
Lech Lecha.25
אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. יובן בס"ד ע"ד שכתבו חז"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא והקשו ז"ל דאיך יתכן זה והלא כתיב ביומו תתן שכרו ותירצו ז"ל דהמצות קבלנו אותם ע"י שליח הוא מרע"ה וק"יל השוכר שכיר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו לא בע"הב ולא השליח דזה בשביל שאינו שלו וזה שלא שכרו כפיו ואמנם כתבו ז"ל דשכר מצות קבלת אלהותו יתברך זה צריך לקבל בהאי עלמא משום דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום עכ"ד ז"ל. וז"ש אל תירא אברם איך יהיו ניזונים זרעך בזה העולם מאחר דשכר מצות בהאי עלמא ליכא דאנכי רמז לדיבור אנכי ה' אלהיך הוא מגן לך דמכח זה יהיה להם שכר כהאי עלמא וניזונים ממנו ואל תדאג איך יספיק להם שכר דיבור זה דוקא לז"א שכרך הרבה מאד שאנכי אתן להם שכר הרבה בשביל דיבור זה:
Lech Lecha.26
או יובן אנכי מגן לך ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל דיש לטענת עובדי ע"ז שטוענים אחרי רבים להטות סתירה מדיבור אנכי ה' אלהיך שאמר הקב"ה בלשון יחיד דבזה אז ישראל חשיבי הרבים וכמ"ש הרב עיר דוד ז"ל אות שפ"א ע"ש וזהו אנכי מגן לך שדיבור אנכי יהיה מגן לישראל להצילם מטענת אחרי רבים להטות:
Lech Lecha.27
ובזה יובן בס"ד הרבית הגוי הוא עשו שכתוב בו נפשות לא הגדלת השמחה לא באלף שבזה לא גדלה שמחתו יען כי ממילא נסתרה טענתו שטוען אחרי רבים להטות:
Lech Lecha.28
ובזה יובן בס"ד ירבו עצבותם אחר מהרו בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא את שמותם על שפתי והכוונה שע"י שאלו האומות ירבו עצבותם שעובדים אלהות הרבה וכו'. עי"ז בל אסיך נסכיהם וכו' שאינם יכולים להכריחני לעבוד ע"ז מטענת אחרי רבים להטות:
Lech Lecha.29
ויאמר אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וכו' . יובן בס"ד כי אברהם אע"ה כששמע מן הקב"ה שא"ל שכרך הרבה מאד הוא דאג מזה מאחר שאין לו בנים מה הנאה יש לו מריבוי הנכסים ולכן רוצה מהקב"ה שיתן לו מעט שכר בזה העולם כדי קיום עצמו כל ימי חייו וז"ש אדני ה' מה תתן לי ר"ל מה שהוא דבד מועט כי כל דבר מועט נקרא מה וזהו מה כלומר דבר מועט תתן לי ולא הרבה יען כי אנכי הולך ערירי ח"ו ומה לי בנכסים רבים ולזה אמר אדני ה' דידוע דשם אדנ"י הוא דין ושם הוי"ה הוא רחמים ואברהם רצה שהקב"ה יתנהג עמו בע"הז בשם אדנ"י שהוא דין ויתן לו מעט שכר אבל אח"ך בעו"הב יתנהג עמו בשם ה' שהוא רחמים ולכן אמר אדני ה' והקדים שם אדני לשם ה' כסדר שרוצה.
Lech Lecha.30
ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע. יובן בס"ד כי הנה האדם אינו לוקח אשה כי אם לבנים ואם לקח אשה ואין לו בנים הרי הוא כאלו פנוי ואין לו בת זוג וידוע מ"ש המפרשים ז"ל שלכל אותיות התורה יש להם זוג כזה א"ט ב"ח ג"ז ד"ו י"צ כ"פ ל"ע מ"ס ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם. אבל אות הה"א ואות הנ"ון כפופה לא יש להם זוג שלא יתחברו עם אות אחרת וסימנם ה"ן ובזה יובן הן לי ר"ל דוגמת אותיות הן יש לי שכמו אותיות ה"ן אין להם זוג כן אנכי מפני שלא נתת לי זרע והנה בן ביתי וכו' וא"כ הגם שיש לי אשה כאלו אינה שאין אדם לוקח אשה אלא לבנים:
Lech Lecha.31
היוצא ממעיך הוא יירשך. יובן בס"ד שרמז בתיבת ממעיך על יעקב אע"ה כי הוא היורש העיקרי כי ביצחק ולא כל יצחק והוא כי ממעיך ע"הכ וכולל דכולל גימט' יעק"ב. גם יובן מילוי של אותיות מע"ך חסר בלא יו"ד עולה גימ' ק"ף וע"הכ וכולל דכולל גימט' יעק"ב ולז"א היוצא ממע"ך היוצא דיקא רמז למספר המילוי ואם נבא לחשוב מעי"ך ביו"ד יעלה גי' ק"ץ כמנין יעקב מלא בוא"ו עם הכולל:
Lech Lecha.32
ויאמר לו כה יהיה זרעך. יובן בס"ד שרמז על יצחק כי תיבת לו כה במילוי כזה למ"ד וי"ו כ"ף ה"י גי' רי"א וע"ה גי' רי"ב כמנין יצחק עם האותיות שעולה רי"ב וז"א ל"ו כ"ה גי' יצחק יהיה זרעך לאפוקי ישמעאל שלא יירשיך גם עולה גי' אר"י לרמוז על יצחק שהיה גבורה גבור כארי:
Lech Lecha.33
ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת . יובן בס"ד דידוע דע"י י"א סמני הקטורת נכנעים החיצונים וז"ש ויאמר הגר רמז לפ' שפחת שרי שהיא שפחה של כ"י אי מזה באת ר"ל א"י רמז לי"א סמני הקטורת מזה רמז לישראל שהם כללות י"ב שבטים כמנין ז"ה באת וא"כ ואנה תלכי שלא יש לך כח עוד לשוט בארץ ולהתהלך בה או א"י רמז לא"לף ויו"ד של שם אדני שנתחברו באותיות ד"ן ונעשה שם אד"ני שלם וא"כ ואנה תלכי שלא נשאר לך כח. ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת שהודית ואמרה שבודאי יש לה לברוח מפני שרי היא כנסת ישראל וכמ"ש הרב הגדול חיד"א זלה"ה משם רבינו האר"י זיע"א דמכריזין בשמים מי רוצה לראות כבודו של מלך ובורח עשו ע"ש ואמר מפני דייקא:
Lech Lecha.34
או ירמוז בס"ד מפני שרי גברתי וכו' דידוע דהחיצונים אין להם יניקה כי אם מן הגבורות אבל אחר שנתקנים הגבורות ומתמתקים גם מהם אין להם יניקה ובטל חיותם וזהו שהודית ואמרה אפי' מפני שרי גברתי ר"ל כשהיא בחינת גבורות ג"כ אנכי בורחת שלא תוכל לינק מהם מאחר שנתקנו ונתמתקו. גם ירמוז בס"ד גברתי גימט' רפ"ט ושכ"ה ע"ה רמז לרפ"ט ניצוצות ושכ"ה ניצוצות שלא יהיה לה יניקה מהם. גם ירמוז בס"ד אותיות שקודם אותיות שרי גברתי גי' תשכ"א כמנין יו"ד פ' ע"ב עם הכולל:
Lech Lecha.35
אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. יובן ע"ד דאיתא בגמרא דסנהדרין דף ט"ל א"ל ההוא מין מלכא לר' תנחום תא ליהוי כולן לעמא חד אמר לחיי אנן דמהלינן לא מצינן ליהוי כוותייכו אתון מהליתו והוו כוותן א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר שדיוה לביבר ולא אכלוה א"ל ההוא צדוקי האי דלא אכלוה משום דלא כפון הוא שדיוה לדידיה ואכלוה ע"ש. ונמצא לפ"ז מכח המילה שאנחנו נימולים מוכרחים הם להיות נגררים אחרינו כי מי שהוא נימול א"א להיות נגרר בתר ערלים כי א"א שיהיה לו ערלה ויהיה שוה כמותם אבל מי שאינו נימול אפשר שימול ויסיר ערלתו ויהיה שוה עם ישראל. ובזה יובן הנה בריתי אתך ר"ל ע"י ששבריתי הוא ברית המילה אתך וא"כ השתא בהכרח והיית לאב המון גוים שאתה תהיה האב והם יהיו נגררים אחריך מאחר שנימולת ואתה א"א להיות שוה כמותם והם אפשר שיהיו שוים כמותך וא"כ הם נגררים אחריך ולא אתה נגרר אחריהם:
Lech Lecha.36
והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. יובן בס"ד הטעם שניתוסף לו ה"א ונקרא אברהם והוא דידוע כי אברהם אע"ה היה גלגול אד"הר וכמ"ש הרב מגלה צפונות ז"ל ע"ש. ואם כן באותו גלגול היה נקרא שמו אדם והנה בגלגול ב' זה היה צריך לקראו גר משום כי הוא היה ראש הגרים וא"כ צרף מספר ג"ר למספר אדם יעלה גימ' רמ"ח כמנין אברהם בה"א ולכן קראו הקב"ה אברהם ובזה יובן דקדוק הפסוק כי אב המון גוים רמז לאד"הר נתתיך.
Lech Lecha.37
לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. יובן בס"ד לרמוז כי מספר שרה עולה גי' ישח"ק ל"ה ב"ן בדקדוק והנה מצינו שיצחק כתוב בתורה בשי"ן במקום הצד"י כמ"ש ושבועתו לישחק ובזה אתי שפיר סמיכות הכתוב כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן:
Lech Lecha.38
הפטרה ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי. יובן בס"ד ע"ד שהקשו המפרשים ז"ל למה גבי אברהם לא רצה הקב"ה שיקראוהו אברם וגבי יעקב לא הקפיד והקב"ה ג"כ קראו יעקב גם אחר שקראו ישראל ותירצו דשם אברם קראו תרח בעודו בגיותו אבל שם יעקב קראו יצחק שהוא קדוש לאלוהיו ולכן לא בחר הקב"ה שיקראוהו אברם כלל וז"ש ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך וא"ת ולמה אנכי קורא יעקב ולא היה כמו אברם לז"א זרע אברהם אוהבי בשלמא יעקב הוא זרע אברהם אוהבי ושמו קראוהו אברהם ויצחק הצדיקים אבל משא"כ אברהם שהוא זרע תרח ואביו קראו אברם כשהיה בגיותו:
Lech Lecha.39
אשר החזקתיך מקצות הארץ וכו'. יובן בס"ד דידוע דחקרו המפרשים ז"ל למה ברא הקב"ה את האדם עפר מן האדמה וממנו נמשכו כל תולדותיו מן העפר והיה יותר טוב לברוא אותם מלמעלה דוגמת המלאכים ולהורידם אח"ך למטה ותירצו דידוע לפני הקב"ה שהאדם ההולך בארץ החומרית הזאת מוכרח שיחטא ואם היה נברא כמלאכים ויורד למטה אזי בשביל עון אחד שעושה תכף היה נענש ונאבד מן העולם וכמו שהיה הדבר בנפילים שירדו מן השמים שלא האריך להם הקב"ה וטרדם מן העולם אבל עתה שנברא מן העפר הנה לא יענש מהרה ויעשה לו הקב"ה אריכות אפים עד שישוב בתשובה וממילא אפשר לקיים התורה ולעבוד עבודת ה' יען כי ע"י שנברא מן העפר יש להמליץ עליו טוב ולומר כי בריאתו מן העפר היא גרמה לו לחטוא ואין להכביד עליו כ"כ משא"כ אם היתה בריאתו זכה וברה מלמעלה אין שום צד המלצה טובה להליץ בעדו והיה נענש תכף ואיך אפשר לקיים עבודת הש"ית וז"ש אשר החזקתיך מקצות הארץ וכו' ר"ל אם תראה שבראתיך מן העפר אין זה אלא לטובתך והוא בשביל ואומר לך עבדי אתה שצריך אתה לעבוד אותי ואם לא בראתיך מן העפר הייתי מואס בך תכף ולא אקבלך בתשובה אבל ע"י שבראתיך מן הארץ ע"יז בחרתיך ולא מאסתיך. ומה שאמ' ומאציליה קראתיך אפשר כי בזה רמז עוד ענין אחד כי הטעם שלא נבראו כולם כמו אד"הר ולא היה פ"ור וכתבו המפרשים ז"ל שהוא ג"כ כדי להקל על האדם יותר ולז"א ומאציליה קראתיך ר"ל מן הנאצלים ממנה ר"ל מאיש ואשה:
Lech Lecha.40
אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך. יובן בס"ד דידוע דיש טענ' לישראל לפוטרם מן הדין והוא כי חיוב החוטא בשביל שפשע בפקדון הוא הנפש המופקדת אתו שחטא ועשה בה כמה חבורות ופצעים שפגם אותה וחייב להחזיר הפקדון שלם ואמנם ידוע גבי דין פשיעה דאם בעליו עמו לא ישלם והנה הקב"ה תמיד עם ישראל דכל מקום שגלו לא זזה שכינה מתוכם וא"כ פטורים לשלם ואמנם זאת הטענה לא תהיה כי אם בדור שכולו חייב שבא זמן הקץ והם דור שכולו חייב ואיך אפשר לגאלם ולסתום פי המקטרג לולי שיטען טענה זו לפי שעה לגאלם וא"כ זה הדבר הוא נחמה לישראל באורך גלותם שלא יתייאשו מן הגאולה גם בראותם שהדור כולו חייב ח"ו. גם ידוע דיש נחמה אחרת לישראל והוא דודאי הקב"ה יגאלם והנה הקב"ה ייחד אלהותו על ישראל ולקחם לגורלו וחבלו וא"כ כמו שהקב"ה חי וקיים לעד כן ישראל שכינה הקב"ה אלהותו יתברך עליהם לא אפשר שיהיו אבודים בגלות וכמ"ש המפרשים ז"ל וז"ש אל תירא מאורך הגלות ותתייאש ח"ו מן הגאולה יען כי עמך אני ואם יבא הזמן והדור כולו חייב אזי אגאל אתכם בכח טענה זו דאם בעליו עמו לא ישלם. אל תשתע באורך הגלות שימס לבבך יען כי אנכי אלהיך וא"כ א"א שתהיו אבודים ח"ו לגמרי גם עוד כבר גאלתי אתכם משלשה מלכיות וא"כ בודאי גם ממלכות הרביעית שהיא אדום אגאל אתכם וז"ש אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך ג"פ וא"כ זה סימן שגם מן הרביעית אגאל אתכם. או אמצתיך רמז למשכן שעשו ישראל במדבר עזרתיך רמז לבית ראשון שבנה שלמה הע"ה תמכתיך רמז לבית שני וא"כ בודאי שיבנה בית שלישי ג"כ דלאו על חנם היו כל אלה ובודאו שיש לישראל אחרית טוב גמור ושלם ברבות הטובה על הארץ הטובה.
Lech Lecha.41
אל תיראי תולעת יעקב וגו' אני עזרתיך וגו'. יובן כי כל הגאולות שהיו ע"י שליח הוה אחריה שעבוד אבל גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אין אחריה שעבוד שהיא על ידו יתברך וזהו אל תיראי וגו' שתחשבי שגאולה זו ג"כ כשאר גאולות אלא אני עזרתיך נאום ה' וגואלך אביר יעקב יה"ר שתהיה הגאולה במהרה בימינו אכיר:
Lech Lecha.42
האומר לך אל תירא אני עזרתיך. יובן בס"ד שמלך ב"ו אם יאמר לאדם בדיבור בפיו אל תירא אין זה מועיל אם לא שיעשה לו מעשה שיניח לו שומרים שישמרוהו או מעשה אחר אבל הדיבור מה יועיל אם זה ילך לבדו אבל הקב"ה אם אמר לאדם אל תירא די לאדם הדיבור הזה ואין צריך עוד מעשה כי דיבור דידיה הוא מעשה וז"ש האומר לך אל תירא באמירה בעלמא זאת חשוב עזרתיך ואינך צריך לשום דבר עוד:
Vayera.1
וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל. הנה תיבת וירא שפת יתר הוא ויובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל שהוא ראה שברגע אחד עד שנשא עיניו למעלה והחזירם למטה ראה שכבר נצבו עליו ותמה על המראה דאיך לא ראה אותם מקודם באים לפניו ואמר או בני אדם קל המרוץ אלו או שהם מלאכים ע"ש והנה לפ"ז אפשר שמאחר שראה אותם שכ"כ קלים הם שברגע אחד קטן נעשו לפניו חשש פן ג"כ ברגע אחד קטן כדי עצימת ופתיחת עין יהיו מסתלקים לפניו ולא ידע לאיזה צד הלכו ואיך הלכו לכן מה עשה בעת שרץ לקראתם פתח עיניו ולא עצם אלא נשאר מביט בהם כדי שאם ילכו ברגע ידע איך הלכו ולאיזה צד הלכו וז"ש וירא וירץ לקראתם ר"ל וירא בהם וירץ לקראתם ולא הסיר עיניו מהם.
Vayera.2
ותכחש שרה לאמר לא צחקתי וכו'. הקו' ידועה דאיך שרה אמנו תכחש בזה. ויובן בס"ד דהנה קרא כתיב ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה וכו' ולא אמר ותאמר אחרי וכו' אלא לאמר והכוונה שהיא לא אמרה דברים אלו בפיה אלא מכח שצחקה בקרבה הנה ראוי לומר מן הצחוק הזה שלה דברים אלו ור"ל שמכח הצחוק שלה נראה שכך היא רוצה לאמר וכן נמי דבריו יתברך שאמר לאברהם למה זה צחקה שרה לאמר הכוונה הוא שמכח שצחקה ראוי לאמר כך ובזה אתי שפיר השינוי מן ואדוני זקן לואני זקנתי דהכל הוא במשמעות דאפשר לפרש משמעות הצחוק כך וכך וא"כ הגם שעיקר המשמעות הוא כמו שאמרה התורה תחלה ואדוני זקן עכ"ז אם אמר הקב"ה ואני זקנתי אין זה חשיב שינוי דאה"נ ג"כ ראוי להבין משמעות הצחוק כך איך שיהיה לפ"ז אמירה לא אמרה כלום כי אם דוקא צחקה. והנה ידוע מ"ש רז"ל גבי יעקב שאמר אנכי עשו בכורך דאיך ישקר ח"ו ותירצו דפליג דבוריה אנכי מה שאני אבל עשו הוא בכורך וא"כ השתא אברהם אע"ה כשאמר לו הקב"ה למה זה צחקה שרה לאמר וכו' חשב שצחקה וגם אמרה בפיה דברים אלו ולא הבין תיבת לאמר שהכוונה ראוי לאמר כן מן הצחוק ולכן כשהוכיחה ודאי הוכיחה איך צחקת ואמרת כך והיא השיבה לו לא צחקתי כדי שיבין אברהם ממנה דלא מיבעייא אמירה שלא אמרתי אלא אפי' צחוק לא צחקתי אבל היא כוונתה בדברים אלו דפליג דיבורה לא צחקתי ד"ל מה שאמרת שאמרתי כ"וכ לא ר"ל לא אמרתי אבל בשביל הצחוק אני מודה שצחקתי ולמה עשתה כן בשביל שיראה מן אברהם ואברהם אע"ה שהיה חכם גדול הבין הענין יען כי ידע שנבואתו אמת וגם ידע ששרה לא תשקר ואז דן בדעתו כמו שהיה שבאמת היא לא אמרה כלום ומשמעות לאמר ר"ל ראוי לאמר וא"כ משמעות תשובתה כך דתיבת לא קאי על האמירה אבל על הצחוק מודה ולכן א"ל לא כי צחקת ר"ל אפי' שלא כי דהיינו לא היה הענין כמו שהוכחתי אותך אבל עכ"פ צחקת שבזה אין שום ספק:
Vayera.3
או יובן בס"ד כי הנה קרא כתיב ותצחק שרה בקרבה וא"כ הצחוק שלה לא היה לעיני השמש כי אם בקרבה ולא הכיר בזה כי אם הקב"ה שהוא יודע הלבבות אבל אחרים לא ראו אצלה שום צחוק והנה אם תיבת לו בוא"ו ג"כ במבטא תצא בשוה כמו תיבת לא באלף ולא יש הפרש בקריאתן כלל והנה הקב"ה לא אמר למה זה צחקה שרה בקרבה לאמר אלא א"ל צחקה סתם וא"כ מן הסתם אברהם הכין שצחקה כדרך צחוק העולם הנראה באדם והוכיחה על זה והיא השיבה לא צחקתי ר"ל כי כיוונה באמירת הלא לו בוא"ו ולא לא באל"ף ורצונה לומר דהיינו דוקא לו לגבי הקב"ה שהוא היודע הלבבות חשיב צחקתי אבל לאחרים הרואים לעינים לא חשיב צחקתי כי לא ניכר הצחוק שלי בפנים והיא עשתה כן כדי שיבין אברהם אע"ה דברים כפשוטן שהוא לא באלף כי יראה ממנו ואברהם אע"ה שהיה חכם גדול הבין הענין כי הוא ידע ששרה לא תשקר ח"ו והקב"ה ככה א"ל שצחקה והביהן הענין שהצחוק היה בקרבה ותיבת לא שאמרה היא אדרבה פירושה שמודית שצחקה ולז"א לא ר"ל תיבת לא שאמרת ידעתי פירושה שאדרבה רצוניך לומר בזה כי צחקת:
Vayera.4
זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי. כבדה מאד. יובן בס"ד כפל הלשון והוא כי הצועק במרה מן האדם הנוגש יתחלק לב' סוגים סוג הא' הנה תראה שזה שמעון צועק במר נפשו וקובל ומתרעם על ראובן שגנב וגזל ממנו ועשה עמו מעשים אשר לא יעשו ואם תבא לידע מה היא הגזלה שצועק בשבילה תראה שהיא מעט סך ממון ואמנם הצעקה העיקרית לא בשביל זאת שאם זו לבדה היתה לא איכפת לו בזה ולא היה צועק אלא המכה היא שבכל יום עושה עמו כדבר הזה והנה ריבוי הגזלות אם תצרפם יעלו לחשבון גדול. והסוג השני שצועק ג"כ במר נפשו ואם תבא לידע מהות הגזלה תמצא אותה עולה לחשבון גדול ואמנם לא עשה עמו רעה אחרת בלתי זאת לבדה ונמצא זה צועק על אותה גזלה עצמה וזה צועק על צירוף כמה פעמים. והנה הקשה שבכולם הוא מי שגוזלים וחומסים אותו בכל יום וכל פעם גוזלים ממנו הרבה הנה ודאי זה יצעק בקול מר ומכתו מכת אכזרי וזה חוץ מן הנהוג שמי שדרכו לגזול כל יום צריך להתנהג ברחמנות מעט כדרך המשרת שהוא גנב ומשרת אצל רבו ודרך אגב גונב תמיד כל יום מן החטים ואורז ושמן וכיוצא מדברים הנמצאים בבית דאין הדרך לגנוב כל פעם כי אם דבר מועט ולא הרבה אלא שבצירוף הכל יהיה לו הרבה. והנה כאן בסדום היו חומסים וגוזלים ככל יום ובכל פעם גוזלים הרבה כל מה שימצאו וכן ע"ז הדרך בשאר רעות אשר היו עושים שהיה אצלם תרתי לריעותא גוזלים בתמידות והגזלה עצמה היא דבר מרובה וכן בשאר עבירות וז"ש צעקת סדום ועמורה כי רבה ר"ל רבה בריבוי מנין שהיו תמיד צועקים בל שעה ושעה ואל תחשוב כי על דבר מועט היתה הצעקה ומה שבאו לצעוק הוא על ריבוי ההתמדה לז"א לא כן הוא אלא וחטאתם ר"ל כל חטאת וחטאת עצמה שצועקים בשבילה כבדה מאד שהיה אצלם תרתי לריעותא ולכן צריך לשפוט אותם על זאת:
Vayera.5
ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי וכו'. על כן לא נתתיך לנגוע אליה יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל למה בפרעה תכף ומיד וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ובאבימלך לא היה כן ותירצו כי פרעה שטוף בזמה וגלי קמיה שמייא שלא היה מתאפק והיה עושה רצונו ח"ו ולכן תכף ומיד וינגע ה' את פרעה אבל אבימלך לא היה שטוף בזמה כ"כ ואין צורך לעשות לו כך עכ"ד ז"ל. ובזה יובן גם אנכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת ולכן ואחשוך אותך מחטוא לי דייקא ר"ל אפי' במחשבה שאין מכיר בה כי אם הקב"ה והראייה שעל כן לא נתתיך לנגוע אליה לנגוע לשון נגעים לא הבאתי עליך נגעים מסיבתה וזהו אליה כלומר בשבילה:
Vayera.6
או יובן בדרך רמז אלי"ה ר"ל אל י"ה ידוע שאיש ואשה שזכו שם י"ה ביניהם ואם ח"ו אבימלך היה נוגע בשרה היה נוגע ופוגם ח"ו בי"ה שבין איש לאשתו:
Vayera.7
ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך וכו'. הנה הלשון יתר לכאורה. ויובן בס"ד כוונת הפסוק שאבימלך אמר לאברהם מה עשית לנו והשיב לו אברהם ומה חטאתי לך שאנכי לא נגעתי בשום אדם כי אם דוקא אמרתי אחותי היא והשיב לו אבימלך הנה בזה הדיבור ששינתה הענין ואמרת אחותי היא הנה בזה המעשים המכוערים אשר לא יעשו שאין לו לאדם לעשותם עשית בדבריך אלו הוכחה כאלו הם עמדי יען שהשומע זאת אומר למה אמר אחותי היא בשביל כדי שלא יהרגוהו ויקחוה ממנו ואין לך מעשים אשר לא יעשו כמו זאת:
Vayera.8
ויאמר אבימלך לאברהם מה ראית כי עשית וכו'. ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וכו'. יובן בס"ד כי מה שחשב פן יהרגוהו ויעברו על ש"ד ולא חשש פן יקחו אשתו גם בעודנו חי הנה רבותינו ז"ל כתבו הטעם בשביל שש"ד עוברים בפעם אחת אבל בא"א עוברים על כל ביאה וביאה ולכן בוחרים בדרך הזה יותר ויובן טעם אחר בס"ד לזה כי הש"ד יכולים לעשות בסתר שיבואו באישון לילה ואפילה ויהרגוהו בסתר ולמחר יקחו את אשתו ואין מי לשפוט אותם על זאת אבל אם יקחו אשתו בעודנו חי יראים לעשות כן דזה דבר פרהסייא ויראים מן המלך או שמתביישים מן הבריות לכן מסתמא בוחרים בש"ד וז"ש מה ראית כי עשית את הדבר הזה שחששת בשביל ש"ד ולא חשבת שיעברו על א"א והשיב לו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה שאני רואה שדוקא יראת אלהים היודע הנסתרות אין להם אבל יראת ב"ו יש להם הן מחמת העונש הן מחמת הבושה ולכן הכרעתי הדבר פן והרגוני על דבר אשתי שבודאי יבחרו בהריגה יותר מא"א שהוא דבר ידוע ומפורסם.
Vayera.9
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים ניסה את אברהם וכו' ויאמר קח נא וכו'. הדקדוק מפורסם מה יש סמיכות לדברים אלו עם דלעיל גם תיבת נא לכאורה מיותרת ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב עיר דוד ז"ל שלולי השבועה שנשבע אברהם אע"ה שלא יגע בזרעו וזרע זרעו היו ליצני הדור מאמתים דבריהם שאמרו מאבימלך נתעברה שרה מכח נסיון העקדה שיאמרו אם היה בנו באמת לא היה לו לב לשוחטו ואמנם מאחר שנשבע לו אזי אדרבה היתה ראיה להפך שאם מאבימלך נתעברה ח"ו איך היה אברהם אע"ה שוחטו ועובר על שבועתו וז"ש ויהי אחר הדברים האלה דייקא עניין הברית והשבועה של אבימלך באותו זמן א"ל הק"בה קח נא וכו' וזהו נא דייקא:
Vayera.10
ובזה יובן המדרש אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש והכוונה הראשונות של שרה אמנו בהיותה בבית אבימלך שעשה לה הק"בה כמה נסים ונפלאות ולא יאמרו דח"ו עביד ניסא לשקרי כי העקדה היא סותמת הפה של ליצני הדור ואין להם פתחון פה לדבר:
Vayera.11
או יובן בס"ד קח נא את בנך נ"א ע"ה גי' ב"ן רמז לשכינה שהוא בחי' מילוי שם ב"ן ורמז ללוות עמו השכינה בדרך לשמרו.
Vayera.12
או יובן בס"ד קח נא את בנך נ"א במילוי כזה נו"ן אל"ף גי' גבו"רה ע"ה וידוע שיצחק בחי' גבורה ואברהם אע"ה בחי' חסד וע"י העקדה שעקד אותו הכניע מדת הדין ומיתק את הגבורה בחסדים וזהו קח נ"א שתכוף את הגבורה ותמתקה בחסדים את בנך ר"ל שהיא את בנך וכו'.
Vayera.13
הפטרת וירא ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו'. יובן בס"ד דרך רמז ואשה אחת מנשי בני הנביאים רמז לנפש שהיא חלק אלוה ממעל צעקה אל אלישע הוא היצ"הט שהוא מושיע של האדם עבדך אישי הוא הגוף שבעו"הז הבחירה מסורה ביד הגוף לעשות כרצונו הן לטוב הן לרע וא"כ הרי הגוף דוגמת האיש והנפש דוגמת האשה שהיא צריכה להטות אליו והוא ימשול בה גם היא צריכה אל פרי מעשיו כמו האשה הצריכה לאיש וזהו עבדך אישי הוא הגוף מת ר"ל הרשיע שנעשה רשע שבחייהם קרויים מתים כי כל היורד ממדרגה שלו קרוי ביה מיתה וכמ"ש באדרא קדישא והכוונה שקלקל מעשיו ונעשה רשע ואתה ידעת כי עבדך הוא הגוף היה ירא את ה' ר"ל לא מעיקרו היה רשע אלא מקודם היה ירא את ה' והנה בעתה שסרח והרשיע על כן והנושה הוא היצ"הר שהוא מתאוה תמיד לישא וליקח מן האדם ניצוצי קדושה וזהו והנושה הוא היצ"הר בא לקחת את שני ילדי הם שני אברים שהם העין והלב לו לעבדים כי ידוע מ"ש רז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה הם כי העין רואה והלב חומד וממילא כל האברים יעשו רעתם וא"כ היצ"הר תחלה כובש תחת ידו ב' אברים אלו לעבדים לעשות לו עבודתו שהם יהיו סרסורים בינו לבין הגוף לעשות רע. ויאמר אליה אלישע הוא היצ"הט מה אעשה לך אחר שכבר נטמא הגוף וצריך תחלה התעוררות ממנו. ואמנם עתה הגידי לי מה יש לך בבית ר"ל מה יש לך מצות ומעשים טובים בבית הוא אוצר עו"הב שהוא הבית העיקרי כי שם ביתו של האדם העיקרי ותאמר הנפש אין לשפחתך כל בבית ר"ל לא יש לה כל המצות שצריכים אליה לעשות כי עדיין לא עשה הגוף מצות ה' בשלימות והסריח ורק יש לה מעט מצות וזהו כי אם אסוך שמן שהמצות קרויים שמן כמ"ש חז"ל ע"פ ושמן על ראשך אל יחסר ויאמר היצ"הט מאחר שיש לך מעט מצות יש תקוה להתגבר על הי"צהר ולעשות התקון ולכן העצה הוא שתתאזרי תחלה לעשות תקון שבירת הכלים כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל משם המקובלים כי יש אורות הנקראים כלים וכאשר נאצלו למעלה נמשך להם אורות עליונים להיות בתוכם ולא יכלו אלו האורות לסבול אורות העליונים שהם גבוהים עליהם במעלה ונשברו אותם האורות שנקראים כלים ונפלו ממקומם הראוי להם ואנחנו בית ישראל כל מגמתנו בעשיית המצות לתקן שבירת הכלים הנז' דהיינו להעלות אותם האורות הנקראים כלים למקומם הראוי להם ולהמשיך להם אורות העליונים הגבוהים להיות בתוכם להחיותם והבורא יתברך עשה כל זה כדי לזכות את ישראל שיעשו תקון ויקבלו שכר בעו"הב באמת וצדק. והוא כמו מלך אחד שראה אדם בעל אומנות והוא יושב ובטל וניזון בתורת צדקה שאין לו מה לעשות כדי שיתפרנס מיגיע כפיו והנה הוא מתבייש מפרנסת הצדקה קם המלך ועשה המצאה אחת שיגרום ממנה שבירת איזה כלי מהכלים שלו כדי שאז יקרא לאותו האומן ויאמר לו לך ועסוק במלאכה ותתקן כלים אלו ואני אתן שכרך ואז עתה תתפרנס מיגיע כפיך ולא תבוש וכן הוא הדכר הזה והנמשל מוכן מעצמו שאז ע"י שישראל עושים תיקונים אלו ניזונים אז הנשמות שלהם בלתי כיסופא כלל עכ"ד ז"ל. וז"ש לכי שאלי לך כלים מן החוץ דמז לאותם הכלים שנשברו ונפלו חוץ למקומם לתקן אותם ולאו דוקא אותם השייכים לך אלא גם אותם שהם קרובים אל שרשך וזהו מאת כל שכניך ג"כ כלים ריקים ר"ל איזה כלים תתקני הם אותם הכלים שהם ריקים שנתרוקנו מן האור העליון הגבוה ולא יכלו לסבול אותו ואני מצוך עוד שאל תמעיטי ר"ל כל מה שאת יכולה לתקן תתקיני ולא תמעיטי בתקון הנז' ואמנם הנה זאת צריך לך לדעת כי אי אפשר לעשות שום תקין בלתי שתטהרי עצמך מן מעשה הרע כי איך אפשר לאדם לטבול ושרץ בידו וקרא כתיב סור מרע ועשה טוב ר"ל תחלה תסור מרע ואח"ך ועשה טוב התקון הצריך לך. ומיהו אי אפשר לאדם לסור מרע כי אם שיביט תחלה מאיזה דבר בא הוא למעשה הרע שאין היצ"הר מפתה לאדם תחלה תכף ומיד לבוא על אשת איש או לעשות עבירה גדולה אחרת כי אם כשיחתור תחלה חור אחד ליכנס בו אצל האדם וממנו יבוא להתגבר עליו לאט לאט והיינו דיש לפעמים שיפתנו תחלה לילך עם חבירים רשעים ואחר שיתמיד בזה ממילא לאט לאט ילמדנו לעשות כמעשיהם עד שיעבור אפי' על איסור א"א ויש שיבוא לפתותו בדרך אחרת ותחבולה אחרת הכל לפי הענין ולפי טבע האדם ומזגו וסדר הלוכו בזה העולם וא"כ זה השב בתשובה צריך תחלה לסגור אותו הדלת שנכנס ממנו היצ"הר אליו שאם רשעותו התחילה מכח שנתחברעם רשעים צריך לעזוב אותם ולקבל עליו בלתי ילך בארבע אמות שלהם ולא יאמר אני אשוב בתשובה ולא אעשה שום דבר רע והגם שאני הולך עמהם אני נזהר ונשמר לבלתי עשות כמעשיהם דמאחר שיצ"הר לא נכנס אליו תחלת כי אם בזה הדלת והחתירה שחפר לו ודאי יחזור ויתגבר עליו מכח זה. ואם תחלה בלתי מלומד עתה כבר נתלמד וידע היציאה והביאה ובנקל יחזיר אותו לסורו הרע וכן ע"ז הדרך ככל דרכי היצ"הר ותחבולותיו וחתירותיו אשר חתר להכשיל את האדם בהן וז"ש ובאת וסגרת הדלת שנכנס בו היצ"הר ר"ל אותו הדבר הראשון שגרם לך לעשות מעשה הרע בעדך ובעד בניך הם האיברים לבלתי יכשלו בו עוד ואז אח"כ ויצקת על כל הכלים האלה שהוא התקון הצריך להם שצריך לחזור ולהמשיך להם אותם אורות עליונים להיות בתוכם להחיותם והמלא תסיעי ר"ל כלי שכבר נתקן ונעשה מלא מאור העליון תסיעי אותו למעלה למקומו ולשרשו הראוי אליו. ותלך מאתו ר"ל כשהלכה לעשות התקון ג"כ הוא בעזרתו וזהו מאתו בעזרת היצ"הט ולא לבדה ובתחלה ותסגור הדלת בעדה ובעד בניה האיברים כאשר ציוה לה שקיימה סור מרע ואח"ך התחילה בתקון הכלים הנז' הם האיברים מגישים אליה ניצוצי הקדושה והיא מוצקת למעלה. או יובן הם האיברים מגישים אליה ניצוצי הקדושה והיא השכינה שנקראת היא מוצקת למעלה:
Vayera.14
ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה. הוא הפה אשר רוב התקון על ידו כי הכל צריך בפה שיעסוק בתורה ותפלה וברכות הגישה אלי ע"י עסק התורה ותפלה שלך עוד כלי לתקן ויאמר אליה אין עוד כלי כי כל הכלים שהם שייכים אל שרשינו כבר תקננו אותם התקון הצריך להם ואז ויעמוד השמן מלשון עמד טעמו בו ר"ל המצות שיש לגוף לא יתקלקלו עוד אלא יעמוד טעמם בם ולא יקחום אחרים ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע אלא יעמדו קיימים לבעלים שלהם כי ע"י התקון העצום שיעשה האדם לא יוכל עוד היצר הרע להחטיאו ולהעבירו על מצות הש"ית ויפתנו לקלקל מעשיו אלא אדרבה היצ"הר יהיה נכנע אליו ובע"כ יהיה לו כיצ"הט ע"ד האמור באברהם אע"ה כי מצאת את לבבו נאמן לפניך לבו לא נאמר אלא לבבו ביצ"הט וביצ"הר וכן כל האדם המתגבר לעשות תקון לעצמו הראוי לו אז היצ"הר יהיה נכנע אליו ובטוח שלא יחטא עוד:
Vayera.15
ותבוא ותגד לאיש. ר"ל אותם ניצוצות הקדושה שתקנה אותם המשיכה אותם למעלה ותגד לשון המשכה מלשון נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי. לאיש האלהים הוא הבורא ית' הנקרא איש כמ"ש ה' איש מלחמה ה' שמו והוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ויאמר אליה לנשמה לכי מכרי את השמן מכדי מלשון ארץ מכורתם ותרגם בתרגום בארע תותבתהון שהוא לשון יישוב והכוונה שהמצות שלך שנקראים שמן תיישבי אותם באוצר ה' לקחת שכרם בעו"הב ולא תהני מהם בעו"הז אלא תצניעי אותם לעו"הב ושלמי את נשייך הם שאר מצות עשה שעדיין לא קיימה אותם וצריך לשלם אותם כי הם חוב עליה לקיים רמ"ח מצות עשה ואת ובניך שהם האברים תחיי בעו"הז בנותר ר"ל לא במצות העיקרים עצמם שהן הקרן תאכלי שכרם בעו"הז אלא הקרן תשמרי אותו לעו"הב ואת ובניך תחיי בנותר הפירות וכמ"ש אוכל מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לו לעו"הב. או יובן ע"ד שהקשו המפרשי' על מאמרם ז"ל שאמרו הנותן סלע לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור והלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא. גם אמר התנא אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס ותירצו דזה איירי באותו שנותן יותר מכדי חיובו ר"ל שאחר שכבר קיים מצות המעשר כראוי לו הרי הוא נותן ע"מ שיחיה בנו דיוכל ליהנות בעו"הז מזאת וז"ש ואת ובניך תחיי בעו"הז בנותר ר"ל באותו היתרון והתוספת שתעשי יותר מכדי החיוב אבל החיוב העיקרי הוא שמור לעו"הב. השי"ת יזכנו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר. והנה ודאי אם כל ישראל יתעוררו בדברים אלו ויעשו התקון הנז' הראוי להם ודאי תכף ומיד יבא הגואל מושיע לישראל במהרה בימינו אכי"ר ולזה סמך הכתוב ויהי היום ויעבור אלישע ר"ל אם הכל יתעוררו לעשות כן אז ויהי היום אותו היום עצמו ויעבור אלישע רמז למשיח צדקנו מושיעם של ישראל יה"ר שיבוא הגואל במהרה בימינו אכי"ר:
Chayei Sara.1
ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא. לכאור' תיבת ביני ובינך יתו"ר נפיש הוא ויובן בס"ד דהנה כתבו חז"ל דעפרון היה רע עין ולכך בקש ת' שקל במנין רע עין עב"ד ז"ל והנה אפשר לפרש בס"ד דחשש עפרון פן אברהם אע"ה ירגיש כי ת' שקל גי' רע עין ובזה ישיב לו כמדתו שגם הוא לא ישקול שקלים גדולים שהם קנטדין אלא שקלים קטנים ואע"גב דעפרון לא חזי מזליה חזי ולכן החכים דבריו לעשות טעם לארבע מאות שקלים והוא כי אותיות האמצעיים אשר בשם אברהם ובשם עפרון הם ב' רישין כי באמצע שם אברהם ממש יש אות רי"ש ובאמצע שם עפרון ממש יש ג"כ אות רי"ש ומספרם סך הכל ארבע מאות ורצה בזה ליתן טעם למה שלוקח ממנו ארבע מאות שהם כנגד אותיות התוך של שמותם שהם שוים להורות בזה כי גם לכותם שהם בתוך גופם שוים ואוהבים זה לזה ולכן רוצה ארבע מאות דוקא. ובזה יובן בס"ד ארץ ארבע מאות שקל כסף שהם כנגד מספר אותיות אשר יש ביני וביניך ר"ל בין אותיות שמי ובין אותיות שמך מה היא.
Chayei Sara.2
ובזה יובן בס"ד המדרש וז"ל וישקול אברהם לעפרון את הכסף וכו'. הה"ד נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו שחסרתו התורה וא"ו ע"כ. והנה יש לדקדק דמה יחוש עפרון בחסרון זה ומה איכפת לו אם יכתב שמו בוא"ו או בלא וא"ו וכפי האמור אתי שפיר דאם יכתב בלא וא"ו א"כ נפל הרמז שלו שעשה כנגד אותיות אמצעיים דאם יכתב עפרן בלא וא"ו אזי אותיות הפ"ה והר"יש יהיו אמצעים ואין אות הר"יש נקרא אמצעי יותר מן הפ"ה משא"כ אם הוא בו"או אזי אות הר"יש הוא אמצעי גמור וא"כ נפל הרמז שלו שאמר ביני ובינך ואין זה כי אם להיותו רע עין בקש ת' כסף כמנין ר"ע ע"ין וזהו נבהל להון איש רע עין. ולא ידע כי חסר יבואנו גם עוד דהשתא שנכתב עפרן בלא וא"ו אז יבא אברהם לומד שבקש כמנין שמו שעפרן בלא וא"ו גי' ת':
Chayei Sara.3
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. יובן בס"ד דהנה יש אדם שלא בא בימים עדיין ואמנם נראה זקן גמור בשביל רבוי הצרות שבאו עליו נעשה זקן ולא בשביל שחי שנים הרבה ויש שכל ימיו היו בטובה ונעשה זקן בטבע העולם שחי שנים הרבה ובא בימים ולכן נעשה זקן ובזה יובן ואברהם זקן ר"ל מה שנעשה זקן אל תחשוב שמרבוי הצרות נעשה זקן אלא נעשה זקן בשביל שבא בימים והוא בדרך טבע העולם יען כי וה' ברך את אברהם בכל ומהיכן יהיה לו צרות וא"כ בודאי הוא שהזקנה באה לו כדרך הטבע בשביל שבא בימים ולא שקפצה עליו זקנה מחמת הצרות.

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.