Aderet Eliyahu
- Genesis.18.3.1
ויאמר אדני אם נא מצאתי כו'. כמ"ש אם הוא זוכה אז אין שכינה מסתלקת מאצלו עד שמוליכתו למקומו כמ"ש צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו מה יפו פעמיך בנעלי' כו' ואם ח"ו רשע הוא אע"ג שמוכרח לראות השכינה בין צדיק בין רשע מ"מ השכינה מסתלקת תיכף ואז מצער אותו המ"ה מאד ויוצאה כפיטורי כו' (ברכות ח' ע"א) אבל בצדיק כשהשכינה לפניו יוצאה בנשיקה וז"ש הצדיק אל נא תעבר מעל עבדך ולכן נאמר כאן שם אדני שהו' השכינה כידוע:
- Genesis.18.4.1
יקח נא מעט מים כו'. ורחצו רגליכם כו'. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם כו'. רמז על הקרבנות ונ"ל מים הנאמר כאן הוא ניסוך המים. לחם אלו המנחות ואמר פת לחם שאף הבשר נק' לחם. לחם אשה כו' וכן פתות אותה פתים וז"ש יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם שהן יורדין לשיתין. ואמרז"ל (סוכה מ"ט ע"א) השיתין מששת ימי בראשית נבראו שנא' חמוקי ירכיך כמו חלאים כו' וידוע ששם השיתין שוקיו עמודי שש והן אפיקי מים כמ"ש בתזה"ח (דף פ"ג ע"ג) ובכמה מקומות שהן נחלי מים:
- Genesis.18.4.2
והשענו תחת העץ. הוא עץ החיים למחזיקים ועליהן סומכין ג' אבות כמ"ש בתז"ח (דף צ' ע"ב) אברהם רחימא תמיך על דא. יצחק כו' ואלו ג' אנשים הן האבות כו' שהן תחת השכינה וכן אלו הג' מלאכים שאמרו בגמ' ואלו הג' המבקרי' מעשיו הכל בדרגא דג' אבהן כידוע והן ג' גווני הקשת שעליהן נאמר וירא והנה כו' גוונין דמתחזיין ועיין בפ' בראשית דף י"ח ובפ' וארא ע"ש והן דרגין דתמכין ע"י המחזיקין התורה כידוע וכ"ז ה"ה בתורה במקום הקרבנות מים כל צמא לכו למים וכן לחם לכו לחמו בלחמי וכן עץ כנ"ל:
- Genesis.18.5.1
וסעדו לבכם אמרז"ל לבבכם אין כתיב כאן כו' בלא יצה"ר שהתורה תבלין ליצה"ר אם פגע בך כו' וז"ש כאן האי דלא אעסק בקרבנות כו':
- Genesis.18.6.1
וימהר אברה' האהלה. בית המדרש. אל שרה אל הגוף שהנשמה מעוררת את הגוף בליל' שנ' (ישעי' כ"ו ט') נפשי אויתיך כו' מהרי שלש סאים זהו המנחות שהיא באה סלת מנופה מאיפה וזהו שלש סאים קמח ומזה תקח ותסלת סלת. לושי ועשי עוגות שכל המנחות באות מצה וענין שלש סאים שאמרו בגמ' העומר היה בא כו' ואמר בגמ' מ"ט (מנחות ע"ו ע"ב) כיון דמחדש אתו ומשעורים כו' שתי הלחם שתי עשרוני' כו' אע"ג דמחדש כו' לחם הפנים עשרי' ו"ד כיון דמחיטין אתו ומישן כו' וא"כ ה"ה למנחות שהן באין מחיטין ומישן כמו שתי הלחם שאין מביאין קודם לשתי הלחם ה"ה נמי כשהן באין ג' עשרוני' מג' סאין כמו לחם הפנים של בקר ג' עשרוני' וכאן ואל הבקר כו': וכן מנחת נסכים:
- Genesis.18.7.1
ויקח בן בקר רך וטוב. מובחר לקרבן כמ"ש במלאכי א' ובגמ' (ב"מ פ"ו ע"ב) ויתן אל הנער. שקודם מ"ת היה עבודה בבכורות דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כו' ואף הכהנים נקראו נערים. וימהר לעשות אתו. כהנים זריזין הן:
- Genesis.18.8.1
ויקח חמאה וחלב הוא התורה כדדרשו רז"ל (ברכות ס"ג ע"ב) כי מיץ חלב יוצא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה כו' וכמ"ש לעולם יעסקו בתורה ואני מוחל להם בשבילה יותר כו'.
- Genesis.18.8.2
ויאכלו. כי ידוע שהמלאכי' הנראין לבני אדם ומתגלים במראה הם האשים והם הנהנין מקרבנות כמ"ש בר"מ בפ' פנחס ע"ש וכמשה"כ את קרבני לחמי לאשי והן אוכלי הקרבנות ממש דרגא דושט האוכל את המאכיל ועיין בר"מ פ' פנחס דף רל"ה ע"ב ושט כו' אשים איננו כו' ורזא דא אשי ה' ונחלתו יאכלון:
- Genesis.18.9.1
ויאמרו אליו איה שרה אשתך ששואלין לנשמה על הגוף כמ"ש (ברכות ח' ע"א) במערבא כי נסיב אתתא אמר מצא או מוצא פו' הנה כשהנשמה באה למקום מעלתה שואלין לה על הגוף האיך מצא לגוף טהור או לא ויאמר הנה באהל היא תמיד באהל בבה"מ כנ"ל:
- Genesis.18.10.1
ויאמ' שוב אשוב אליך כעת חיה לעת התחיה כמו שמפרש והולך והנה בן לשרה אשתך זו הנשמה שחוזרת לה כמו שמפרש והולך. ושרה שומעת פתח האהל. שכל ר"ח ושבת נפש הגוף מתייחד עם הנשמה כמשה"כ סוף ישעי' מדי חדש בחדשו כו' יבא כל בשר שהוא הגוף להשתחות לפניו והשתחויה הוא על פתח האהל ושם הוא משכן הגוף פתח עינים וידוע למשכיל כמ"ש מפתח האהל וישתחו ארצה. והוא אחריו. אמרז"ל המלאך אחריו אח' אברה' כמ"ש מחיצ' הצדי' לפנים ממלאכי השרת שנא' כעת יאמר כו' (פ' בלק):
- Genesis.18.14.1
למועד מהו למועד. כמ"ש למועד מועדים כו' (דניאל י"ב ז') אשוב אליך כמ"ש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר כו' (הוש' י"א ט') מלמ' שיתחד' כו' ולק' יתפר' יותר בביאור בעז"ה מהו והבן:
- Genesis.18.14.2
ואותו היו' עתיד כו' ר"ל שלכן נקרא הבן יצחק ע"ש הצחוק צחוק עשה לי אלקים כמ"ש לקמן וזהו הסעודה של לויתן ויעש משתה גדול ביום הגמל את יצחק כמ"ש וזה התמהון של שרה על התחיה ומפו' בזכרי' (ח' ג') שבתי אל ציון והוא אשוב אליך כי יפלא כו' ונאמר שם פסוק ה' משחקים ברחובותיה ואמרה האף אמנ' אלד כו' היפלא מה' דבר וכן מפורש בישעי' (ס"ו ח') היוחל ארץ ביום אחד אם יולד כו' האני אשביר ולא אוליד כו'. כעת חיה כל הכתוב לחיים בירושלים שהן אינן חוזרין לעפרן:
- Genesis.18.16.1
ויקומו משם האנשים שאלו ג' מלאכים א' הולך לבשר את שרה ושנים הולכין לסדום לדון את הרשעים בגיהנם שהוא יום הדין הגדול והנורא לפני התחי' כמ"ש הנה אנכי שולח לכם כו' (סוף מלאכי) וכמ"ש (ר"ה ט"ז ע"ב) שלש ספרים נפתחים כו' אלה לחיי עולם ואלה כו' וכשאלו הג' מלאכי' הולכין לעה"ז ובאין לבשר את הגוף הנשמה מלוה אותם כמ"ש לקמן וזהו ואברהם הלך כו':
- Genesis.18.18.1
ואברהם היו יהיה כו'. לגוי גדול ועצום כמ"ש (ישעיה ס' כ"ב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. ונברכו בו כו' כמ"ש והתברכו בו כל גוים:
- Genesis.18.19.1
כי ידעתיו כמ"ש כי יודע ה' דרך צדיקים. למען אשר כו' כמ"ש למען תספרו לדור אחרון (תהלים מ"ח י"ד) בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם (תהלים ע"ח ו'). למען הביא כו'. כל מ"ש (עיין בברכות ל"ד ע"ב ובסנהדרין צ"ט ע"א' ע"י הנביאים ובפ' בחוקותי כו':
- Genesis.18.28.1
אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה כו' הנה ידוע שחמשי' הן חמש' כ"א י' מאמרו' ואמרו בעשר' מאמרות נברא והלא במאמר אחד אלא ליתן שכר טוב כו' לפרע כו' והענין ליתן שכר להם שמקיימין את כל העשרה מאמרות והרשעי' פוגמין בכל עשרה ויש שאינן מקיימין כל העשרה כ"א כפי כחו וכמ"ש אפי' שייר חוק אחד כו' אפי' קיים חוק א' ולכן נברא בעשרה כמ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה כו' וידוע שרוב החטאים הן במאמר עשירי ונפש כי תחטא וז"ש אולי יחסרון כו' והן ה' פרצופים:
- Genesis.36.31.1
ענין ג' ושם עירו אצל שלשה מלכים משמונה מלכי' כי ה' בחי' נקרא ה' כמ"ש לקמן והן ג' בג' אבהן וד' רגל רביעי דוד וה' כלת משה וג' אבהן נכללין כא' כידוע וכלת משה הוא הראשונה אצל בלעם בן בעור סוד הדעת ושם תוקף גבורות חשך וזהו דנקבה כמ"ש בא"ר דין הבה שכל הדינים מתקטרין שם ע"ש בא"ר וזהו אשה הכושית שלא רצה ליקח אותה שהיתה דינין מרובין כושית הוא גוון אוכם חשך והוא לקח תורה שבע"פ כלתו שהיא ממעיני הישועה ופי' מאשה ששמש ברוחא כמ"ש בזוה' כי זה הוא בחי' הדעת ולכן ותדב' מרים ואהרן במשה על אדות הכשות אשר לקח והוא סוד הדעת ואמרו הרק אך במשה דבר וכו' והיתה תשובת הש"י פה אל פה אדבר בו כו' שהוא בחי' הדעת דגנוז בפומא קול ודבור כידוע והשני אצל הדד בחי' ת"ת והשלישי אצל הדר מלך השמיני והיא בחי' דוד וז"ש פעו חושבן ציון עיר דוד ואח"כ נתקן בבחי' אשה וזהו ושם אשתו כו' וידוע שסוד אשה הוא בחי' נוקבא שבאצילות והם נשים של האבות ושם עיר הוא בבריאה בחי' נוק' שבדוד עיר דוד ושם כלול מג' בחי' הנ"ל והן תהו ובהו וחשך תהו שם שד"י בחי' האחרונה בהו בו יישובא בעלה עד"א בחי' האבות חשך בחי' הדעת כנ"ל והן ג' אמ"ש בדעת ז' כפולות בעד"א י"ב פשוטות ימא דקיימא על י"ב בקר ויצק עליהם שלג ונעשית עפר וזו בחי' אשתו שלקחו אבות וזהו ע"י מלך הדר ששם אדם זו"נ כמ"ש בא"ר ע"ש. וזהו מהיטב"אל בחי' אברהם ומשם ניתוסף לו ה' בחי' העשרה בת מטרד בחי' יצחק כמ"ש בא"ר דינין דטרדא לכלא בת מי זהב יעקב כמ"ש ושם מי זהב דינא ורחמי והוא יעקב יושב אהלים שכלול מחו"ג כידוע וכן כולל כל ה' בחי' ומלך הדר הוא בחי' החסדים אוירא דכיא שנכלל בעד"א ת"ת יעקב כמ"ש בז"ח פ' תשא דף ל"ו ע"ב ומנ"ל דאקרי יעקב הדר דכתיב וימלוך תחתיו הדר ואוקמוה באדרא קדישא ע"ש:
- Genesis.41.1.1
לשון רש"י כתרגומו מסוף וכל וכו'. ר"ל ששני שרשים הם נל"ה וכפולי' ונל"ה מורה על גבול הכמות כמו מקצ' בחובר' מקצה השמי' כו' אבל כפולים מורה על גבול הזמן. ועוד דבנל"ה מורה על התחלתו וסופו אבל בכפולים על סוף לבדו:
- Genesis.41.25.1
ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר כו' עד פסוק ל"ג ועתה ירא פרעה כו' נראה שכ"ז הוא למותר ומיד שאמר שיהיה רעב אמר הוא הדבר אשר דברתי כו' ואמר ועתה ירא פרעה כו' הליועץ למלך נתנוך אלא לפי שכל הפותרים אמרו הכל שמגיע אליו. שבע בנות כו' דאין מראין לאדם רק המגיע אליו אבל הוא הגיד לו דאינו כך את אשר האלקי' עשה כו' בקרב הארץ הגיד כו' והוא. שיהיה רעב וא"ת שאינו מגיע אליו לכן אמר שתועלת החלום הוא כי ירא פרעה כו' וז"ש הוא הדבר כו' ועוד שבחלום נראה שהרעות אכלו את הטובות לכך אמר והיה האוכל לפקדון כו' ולא כו'. וענין הפרות והשבלים על חוזק הרעב שאין חריש בפרות ואין קציר בשבלים ואמר מן היאר שכל שובעם הכל מן היאר:
- Genesis.41.38.1
הנמצא כזה. לשון רש"י ז"ל הנשכח כדין אם נלך כו' לפי שמלת נמצא יש לו ב' פירושים לכך מבאר רש"י הפי' מן התרגום כדרכו דאל"כ הל"ל האשתכח כדין:
- Genesis.42.9.1
ויזכר יוסף את החלומות כו' עד פסוק י"ג. לכאורה מאי קמ"ל בזה וכן הקשה בזוהר וכן תשובתם לא אדני כו' כלנו כו' וא"כ א"ל עוד פ"א לא כי ערו' כו' והשיבו פ"א י"ב כו' והו' השי' הו' אש' דברתי כו' הכל תמו'. אבל הענין כי הסבה שא"ל מרגלים אתם א"ל מחמת שבאו עשרה יחד כלם גבורי' בעלי קומה ואם לשבר אוכל היאך אתרמו יחד והשיבו לא אדני כו' ותשובה לקושייתך כלנו בני איש כו' ולכך אנו שוי' בגבור' וביופי וקומ' ונתוועדנו יחד וא"ל לא כי כו' שזהו שקר שאחד יוליד עשר' כלם גבורים כו' והשיבו אל תתמה ע"ז ששני' עשר היינו כו' והמופת ע"ז שהקטן עוד בבי' אבינו כצורתינו וגבורותינו. ולכך א"ל בזאת תבחנו כו' וכוונתו ח"ו לא לצערם וכ"ש לצער אביו על חנם אלא שידע שעי"כ יתקיימו החלומות כסדר ולא רצה לעבור על רצון השי"ת והחלום הראשון היה קמה אלמתי כו' והנ' כו' והשיבו לו המל' תמלו' כו' אם משול תמשול כו' ור"ל א' המלוכ' וב' שיפלו בידו בדרך האסור שכך היה החלום קמה אלומתי על המלוכה והנה תסובינה כו' הוא על הממשלה ואח"כ החלום השני כו' והנה כאן נתקיים המלוכה ואח"כ ויאסר אתם במשמר הרי הממשלה. אבל עדיין בבנימין לא נתקיים לכך הכריחם להביא את בנימין. ולקח שמעון למשכון ויאסור אותו לעיניהם שיחוסו על שמעון וימהרו להביא את בנימין כדי שאח"כ יוכל להודיע לאביו תיכף וכשהביאו אותו והשתחוו' לפניו ואח"כ בדבר הגביע לקח אותו לעבד ולכך אמר הוא יהיה לי עבד ואתם עלו כו' ואח"כ התודע להם ובאו עם אביו אז נתקיים החלום השני. ולכך הקדימה התורה ויזכור יוסף את החלומות להודיע שכל מה שעשה לא עשה אלא מרוב צדקתו שיקויימו החלומות שלא להכחיש רצון וגזירת עליון וזהו כלל התורה:
- Genesis.48.14.1
וישלח ישראל כו'. שכל את ידיו בחכמ' כי ידע שמנש' הבכו' וע"כ יוס' ישי' ידו לימינו וז"ש כי כו':
- Genesis.48.22.1
ואני נתתי לך שכ'. פשו' שז' שכם ממ':
- Genesis.49.1.1
ויקר' יעקב כו' באחרי' הימי' עיין מ"ש למט':
- Genesis.49.3.1
ראובן בכורי כו' וראשי' אוני כמ"ש כי הו' ראשי' אונו והו' כחי כפירש"י ז"ל:
- Genesis.49.3.2
יתר שא' ויתר עז. הי' לך יתר התנשאות ויתר עז.
- Genesis.49.4.1
פחז כמים אל תותר. ר"ל נתרוקן ממך ולא נותר מהם כלום כמים הממהרים ללכת ממקום שנשפך ולא נותר בהם כלום כי השמן שנשפך נשאר דבוק ויין שנשפך נשאר ריחו וקאי פחז על השאת ועל העז וכן אל תותר שהיא לא נשארה ולא אמר שיטול ממנו השאת והעז אלא היתר על אחיו.
- Genesis.49.4.2
יצועי עלה פי' היצוע שעלה על המטה חללת והוא כינוי על האשה (עירובין קו"ף ע"ב) שהיא נעשה כר לבעלה וכן משכבי אביך:
- Genesis.49.5.1
אחים באותו אומנות שמפרש והולך:
- Genesis.49.6.1
אל תבא ר"ל לא באה שלא בידיעתי עשו וכן אל תחד ג"כ לא אחדה עמהם כבודי שלא הסכימה דעתי לדעתם והכל על שכם:
- Genesis.49.6.2
כי באפם כו' ואמר איש ושור על האנשים ועל המקנה ועיין רמב"ן:
- Genesis.49.9.1
גור אריה יהודה מטרף בני עלית. כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו מטרף בני כו' כמו אריה מטרפו כמ"ש כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו ישעי' ל"א ד':
- Exodus.1.7.1
ובני ישראל כו'. פרו שכ"א הוליד ולא היה בהן עקר ועקרה.
- Exodus.1.7.2
וישרצו הרבה בכרס א' דוגמת שרצים.
- Exodus.1.7.3
וירבו שהולידו הרבה פעמים
- Exodus.1.7.4
ויעצמו שהיו לגוי עצום שלא מתו מהן בקטנותן.
- Exodus.1.7.5
במאד מאד. קאי על הכל שפרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד:
- Exodus.6.6.1
לכן אמר כו' והוצאתי אתכם כו' זו שעבוד לבנים וכל עבודתם בפרך.
- Exodus.6.6.2
והצלתי אתכם כו' שלא תהיו עוד עבדים למצרים.
- Exodus.6.6.3
וגאלתי אתכם כו' הוא יציאתם ממצרים.
- Exodus.6.7.1
ולקחתי כו' והייתי כו' הוא מתן תורה כמ"ש ואתם תהיו לי לעם כו' וז"ש כאן וידעתם כי אני כו'
- Exodus.6.8.1
והבאתי אתכם כו' הוא ביאתן לארץ
- Exodus.6.8.2
ונתתי כו' הוא ירושה וישיבה שם:
- Exodus.21.3.1
אם בגפו יבא בגפו כו' בגפו בחילוף פ' בבית וכן עבשו פרודות (יואל א׳:י״ז) בקרת (פ' קדשים) והרבה כיוצא וכ"כ ג"כ הרמב"ן ומביא הרבה שם:
- Exodus.21.6.1
אל הדלת כו' שהם בשער ועיין רשב"ם.
- Exodus.21.6.2
או אל המזוזה. פשטא דקרא גם המזוזה כשרה אבל הלכה עוקרת את המקרא וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה והן מגדולת תורתינו שבע"פ שהיא הל"מ והיא מתהפכת כחומר חותם חוץ המצות שבאו במנצפ"ך שהם מישרים וכמ"ש (מכות כ"ב ע"ב) כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת כו' ואתו רבנן כו' וכן בפיגול ורוב התורה ע"כ צריך שידע פשוטו של תורה שידע החותם וכן במרצע. ואמרו דה"ה לכ"ד כמ"ש ר"י כו' (קדושין כ"א ע"ב):
- Exodus.21.6.3
לעלם. משמע לעולם ממש. רק שבפ' היובל אמרה תורה שהיא מוציאה כל הנמכר לעולם וביארה תורה פ' היובל בפ' מיוחדת על הכל.
- Exodus.21.7.1
לאמה. היא הפלגש שאין אדם רשאי למכור לשפחה ולא ליקח רק להיות לפלגש וז"ש לא תצא כו' ר"ל בשש ויובל וש"ד וכמ"ש חומר בשפחה שאינה יוצאה:
- Exodus.21.8.1
יעדה פשיטא כו' מ"ד כו' (קדושין י"ח ע"א) ואמר אם רעה ר"ל שלא נשאה חן בעיניו.
- Exodus.21.8.2
לו יעדה הוא הקרי ור"ל שלקחה ליעדה לו ועכשיו אינו רוצה בה. ופשטא דקרא בזימון בעלמא בלא קדושין כי יעידה הוא זימון אבל חז"ל אמרו שהיעידה הוא קדושין וזהו המחלוקת בין הפוסקים אם פלגש בקדושין או בלא קדושין והיא היא הפלגש וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ג"כ אלא שאסר פילגש אחר בלתי דרך זה ולפי דברי רז"ל היינו ע"כ פילגש בקדושין וזהו הרמז בכתוב לא יעדה. באלף ר"ל שלא קדשה עדיין לכך ויצאה חנם כו'. והפדה פועל יוצא. ופשטא דקרא שיקח האב הפדיון מאחר שימכרנה לאחר לפלגש וז"ש לעם נכרי כו'.
- Exodus.21.8.3
בבגדו. שבגד בה כמו (מלאכי ב' יו"ד) מדוע נבגד והבגידה שלא לקחה לפלגש:
- Exodus.21.11.1
ויצאה חנם כו' פשטא דקרא שתצא מיד לגמרי ואמר אין כסף שלא תימא שכותבת שט"ח על הדמים כמ"ש בחצי עבד וכיוצא בו:
- Exodus.21.14.1
מעם מזבחי. שהמזבח מציל במומתים שלא ע"פ דין תורה כמו בהוראת שעה או בהורג שלא בעדים שמכניסין לכיפה וכן במומתים ע"פ חק המלכות כמו שהרג דוד גר העמלקי ושני שרי גדוד ושלמה שהרג ליואב ושמעי וזה שברח יואב למזבח ולכן אח"כ דייניה שלמה בב"ד כמ"ש חז"ל והטעם שאמר יואב פה אמות (סנהדרין מ"ח ע"ב) כמשרז"ל שרצה להיות מהרוגי ב"ד ונכסיו ליורשין ולא רצה לצאת וז"ש עשה כאשר דבר וכו' ולכן היה צריך שלמה לכל הטענות שאמרו בגמ' בשביל להתחייב בדין ב"ד ואף שאמרו (מכות י"ב ע"א) ב' טעיות כו' כבר פי' הראשונים:
- Exodus.21.20.1
בשבט דוקא כדרך האדון וזה טעם יום כו' וכ"כ המפרשים:
- Exodus.21.22.1
אסון הוא כלל לכל מכה בגוף וזה שחשש יעקב פן יקראנו וכו' וז"ש ואם אסון יהיה כו' והיא כלל ופרט נפש כו' עין כו' בפ' ראשון נפש ובשני ראשי אברים ובשלישי מכות והלכה עוקרת את המקרא:
- Exodus.21.22.2
כאשר ישית עליו וכו' הרי אמר ונתן בפללים אלא ללמד שבבעל הדבר תלוי להתפשר ולומר שדמי ולדות לבעל:
- Exodus.21.26.1
לחפשי ישלחנו הוא קנס על הכותו מכה גדולה כמ"ש חז"ל:
- Exodus.21.28.1
ובעל השור נקי ממ"ש למטה וגם כו' אם כפר כו':
- Exodus.21.29.1
יומת ג"כ הלכה עוקרת את המקרא:
- Exodus.21.30.1
יושת בב"ד וסמך המקרא על מה שכתב למעלה בוולדות:
- Exodus.21.31.1
או בן יגח. פרט כאן אשה ובן ובת משום הכופר שאין הניזק חי וברא כרעא דאבוה קמל"ן שגם בהם ליורשיהם וכמ"ש מה איש נזקיו כו' (ב"ק מ"ב ע"ב):
- Exodus.21.34.1
והמת יהיה לו. פשטא דקרא למזיק וכן כתבו המפרשים:
- Exodus.22.1.1
אין לו דמים ר"ל חיים כלל ואמר כאן בלשון הזה לומר שרשות ביד כל אדם להמיתו וא"צ ב"ד:
- Exodus.22.2.1
אם זרחה כו' כפשטיה שביום אין דין מחתרת:
- Exodus.22.3.1
בידו כו' חיים. שלא טבחו ולא מכרו:
- Exodus.22.5.1
ומצאה קצים. לא בעד הקוצים ישלם אלא רבותא הוא שאעפ"י שאינה ראוי' האש בלתי הקוצים להדליק מ"מ חייב. ואמר גדיש כו' כדרך לא זא"ז פי גדיש טרח בקצירתו ועמורו ואף קמה בזריעתו וניכושו ואף שדה שלא נזרע כלל כמ"ש ירקות שדה ובכמה מקומות וכמ"ש בפ' בראשית:
- Exodus.22.7.1
אם לא שלח כו' ליקח ולגנוב לעצמו:
- Exodus.22.8.1
דבר פשע. ר"ל כל דבר שנפשע מרשות הבעלים ואין בידו עכשיו בין בשמירה בין באבדה. אשר יאמר כי הוא זה ר"ל יאמ' האומר שימצא בידו ויראו אותו לב"ד.
- Exodus.22.8.2
אשר ירשיען אלהים. אשר כמו אם:
- Exodus.22.10.1
ולקח בעליו ר"ל המתה או הנשבר היפך נזקי שור ובור שמשלם והמת וכו':
- Exodus.22.12.1
יבאהו עד הטרפה. ר"ל קצת מאיברי הנטרפת יביאהו לעד. כי בשבורה ומתה י"ל כי הוא בפשיעתו שהכה אותה או הפילה אבל בטריפת חיה נתברר שהוא באונס. ונק' עד כ"ד שמתברר ע"י כמשרז"ל משמשת בשני עדים עד הבדוק וכיוצא:
- Exodus.22.14.1
אם בעליו כו' שה"ל לשמור בהמתו בעצמו. ואמר אם שכיר הוא כו' שהוא שכיר לשואל וס"ד שאין לו רשות לשמור בהמתו ואמר הכתוב בא בשכרו ששמירת הבהמה בא ג"כ בשכרו וה"ל לשמור:
- Exodus.22.15.1
מהר ימהרנה. שיתן לה מהר וישאנה כי שאר ב"א לא יתנו מהר שנפגמה ולכן אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת כדרך שנותנין לשאר הבתולות בנדונייתן ובאה ההלכה ע"ז שהוא חמשים כסף:
- Exodus.22.17.1
מכשפה לא תחי'. בל"ת כדברי הרמב"ן:
- Exodus.22.19.1
זבח לאלקי' פי' למלאכי' וכמ"ש בלמ"ד ידועה וז"ש בלתי לה' לבדו אע"פ שהן משרתי עליון ושמו בקרבם:
- Exodus.22.20.1
כי גרים הייתם כו' וידעתם צער הגר וכמ"ש ואתם ידעתם את נפש כו' וכן הזהירה התורה על אלמנה ויתום כי צרתם מרובה וכמשרז"ל ולא תחת יתום ואלמנה. (שבת י"א ע"א):
- Exodus.22.24.1
לא תהי' לו כנשה כמ"ש ועבד לוה כו'. (משלי כ"ב ז'):
- Exodus.22.25.1
עד בא השמש. פשטא דקרא גם בכאן בכסות לילה ולהחזיר לו קודם הזמן שיצטרך שלא יצטער וכמ"ש במה ישכב כו':
- Exodus.22.27.1
אלקים כו' כמ"ש גם במדעך כו' (קהלת יו"ד כ'):
- Exodus.22.28.1
מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי עיין רשב"ם וכן פירשו כל המפרשים:
- Exodus.22.30.1
ואנשי קדש תהיון לי. מיוחדין לי לפיכך ובשר בשדה כו' לא תאכלו:
- Exodus.23.2.1
על רב לנטת כו' עיין רשב"ם וז"ש לנטות כו' להטות:
- Exodus.23.19.1
לא תבשל גדי. דבר הכתוב בהוה וכמ"ש בל"ב מדות:
- Exodus.25.5.1
סוד האדם. עולם קטן פנימאה דלגו נר"ן סוד האדם הוא צלם אלקים ועיקרו נ"ר כי הנשמה חופפת והן זו"נ וזהו בצלמו בצלם אלקים ועל נ"ר לבושא דקיק סוד בבגדו בה ונק' אלוה סוד יריעות עזים היא הבשר עורות אלים מאדמים ועורות תחשים הן העור ושני עורות יש באדם כמו בברית. ערלה ופריעה ועור תחש הוא חיצון בסוד הערלה שניתנה לאברהם אבינו בסוד התחש ממשפחת א"א כמ"ש בפ' תרומה וכנגדן בעולם השמים הן ג"כ שנים השמים ושמי השמים והן מתחלקין לשבעה וכן העורות והעור החיצון נחלק לשנים נגד רקיע וילון והיא הקרום דקיק שעל העור הוא הוילון ובעור החיצון הכוכבים סוד השרטוטין והכרת הפרצוף שהן ברקיע שבו חמה כו' ועור הפנימי נחלק לה' והבשר הוא י"א יריעות עזים סוד י"א סמני הקטרת י"א ארורים כנודע והרקיעין סוככין עליהם וסוד יריעות של המשכן תכלת וארגמן ותולעת שני ושש. הן סוד רקיעין דלגו שחופפיו על סטר' דקדושה כמו הרקיעין שחופפין על הס"א והוא סוד החשמל שחופף על החיו' סוד מלבוש שמנינן שוה והוא מלבושם כידוע. סוד הפרכת הוא הפרגוד שבין החיות לשכינה והוא הרקיע שע"ג החיות ולפנים מהפרכת אבן שתיה הוא אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא כמראה אדם כו' דמות כבוד ה' השכינה ותרין רביין קביעין תחותיה סוד הכרובים והיכל ק"ק הוא בית ק"ק והחיות הן בהיכל הרצון ובין אלו ההיכלות פרגוד הרקיע הצ"ל ויסוד דנוק' שהוא ק"ק בתוכו מקום שמקבל בתוכו הזרע והוא הארון ובתוכו יסוד דדכורא הלוחות הברית והן שנים כנגד ב' צינורות שבתוכו ולכן מימין מ"ע ומשמאל ל"ת. העצמות הן הקרשים והן שרפים עומדים. האיברים הן שבעה כלים דמשכנא ברזא דז' היכלות ב' פרגודים שבאדם בין ג' עורות שבאדם חב"ג הן פרכת ומסך וכן הפרגוד בכלל ובין בתי גואי לבתי בראי ובתי בראי הן נר"ן למשכנא בחצר א"מ ועליהן קלעי' סובבין לבתי בראי ועיין בע"ו רכ"ב וכן ביחזקאל נפתחו השמים הן העורות ואמר השמים ה' שמים ה' עורות של הפנימי ואח"כ ואראה והנה רוח סערה כו' הבשר ומתוכה כעין החשמל לבושא דקיק ובתוכן החיות וע"ג הרקיע וע"ג אבן ספיר כו', ועליו כמראה אדם כו' ועיין ברי"ג שיש רקיעין בסטר' דקודשא ויש בס"א ויש רקיעין תתאין והן ב' חופאין על משכנא וברקיעין תתאין שני חופאין נגד ב' רקיעין הנ"ל דקודשא ושל ס"א וע"ש כל הרקיעים:
- Exodus.25.5.2
והאיברים הפנימים מוח הוא הארון וכל כליה וידוע שבמוח סוד הכפרת והכרובים קנה וושט הן עזרה ושלחן ו' קנה הן ו' טבעות קנה השביעית היא טבעת העליונה שמקפת הכל ווש' לאכילה וקנה לתורה ולב הוא המזבח הפנימי ששם ריח הקטרת ומזבח החיצון הוא הכבד שהוא לאכילה והן האיברי' האמצעים ומוח לב כבד שבתוכם הנר"נ והם אשה ריח ניחוח לה'. ב' כליות הן כיור וכנו ובין ג' לג' פרוכת פרוס. יותרת וקרום של מוח מסך ופרכת שהן ג' עולמות ג'. שמות כלל הכל:
- Exodus.26.6.1
והיה המשכן אחד. יפה דיבר ראב"ע שאחד הוא דבר כולל דברי' באחדו' וכן שמע ישראל כו' כמ"ש שימליכהו בשמי' ובארץ וכו' והוא השם המיוח' בתוכ' וז"ש ר"א הנ"ל שהשם הוא פעם עצם ר"ל במקומו ופעם שם התאר ה' אלקים ה' צבאות שהוא מעמידם והן ד' עולמות הידועי' א' עצם וג' תאר ה' אלקים א' ה' צבאות ב' צבאות מעלה ומטה כמ"ש כל צבאיו וכתיב כל צבאות ה' ולכן השם בשנים נו"ה מעלה ומטה והן ד' אבי"ע והן נגד ד' נהי"ם שהן שורש אבי"ע יסוד שם העצם גוף וברית חד והוא למעלה מנו"ה כידוע צבאות בנו"ה ואלקים במלכות:
- Exodus.28.30.1
את האורים ואת התומים. הם שם המפורש הידוע והיה כולל האפוד והחשן וכן הם שמות השבטי' כי ידוע כי מ"ב הוא בשבתו והוא נ' בהכולל והיא ה' העליונה שהיא הניתוספת מי שמגיע לדרגא דדכורא ה' של אברהם וכן כאן ה' של יוסף לכן אסתלק לדכורא ובחשן ידוע מספרם אלא שהיו להיפוך מספר החשן באפוד ואפוד בחשן רוחא במי' ומיא ברוחא ונק' אורים שהיה בכחם להאיר האותיות עד שבולטית והיא האור של יום הראשון והשני' התומי' שהיו בכחם מצטרפות האותיו' (והוא ביומא ע"ג ע"ב) ולמ"ד בולטות היו מצטרפו' ברוחו של כה"ג כמו תורה שבע"פ וזהו תומים שמשלים את התיבה וידוע כי בכחה נשלמת הכל וכן כל השמות כמו שם ע"ב שהן באותיות כ"א לבדו ב"ג דרגין ונעשית בתיבות שלימות ע"ב תיבות ובה נעשה הכל אחד והוא המים קו המדה שביום השני והן מנהיגי השמש והירח שהשמש ממונה על האור והירח על המים כידוע ובהן נברא ונתקיים העולם שהן חי"ג ובאמת הן מנהיגי המזלות והשמש והירח להפכן לכ"ד לכן לא כאלה חלק יעקב כו' (ירמי' י' י"ו) ועשית מזבח מקטר כו'. לא הוזכר בעשיית כלי המשכן והזהיר תחלה המשכן וכליו והבגדים וקריבת אהרן למזבח ואח"כ אמר עשיית התמיד ואמר בזה אשכון בתוככם ואח"כ הזכיר עשיית מזבח הקטרת וכסף הכפרים יורה שזה לא היה מעכב להשראת השכינה רק אלו היה לכפרת ישראל וכן אמר בכסף הכפורי' לכפר על נפשתיכם.
- Exodus.30.12.1
כי תשא את כו'. הוא מצוה לדורות בכל עת שימנה אותם וכמ"ש בשאול ודוד וכ"כ הרמב"ן. אבל עכשיו לא נצטווה למנות כלל עד חומש הפקודים ואין המצוה לדורות שיתנו מחצית השקל במניינם שהרי שאול פקד בבזק ובטלאים וגם לא שיתנו על האדנים שהרי כבר נבנה המשכן וגם שאמר זה יתנו כו' ולא נצטווה למנות אבל הציווי לדורות נסתיים בפסוק ראשון. וזה יתנו הוא ציווי עכשיו על עבודת המשכן בלא מנין וע"ז בא הציווי לא ירבה ולא ימעיט וזה שלא מנו אותה בתרי"ג מצות וע"ז אמר תרומת ה' ונתת אתו על עבדת כו' והשקלים לקרבנות לא נכתבו בתורה והיא הל"מ ומרומז במ"ש חז"ל:
- Exodus.30.21.1
ורחצו ידיהם כו' כפי' רש"י דקאי על המזבח לאזהרה ולעונש:
- Exodus.30.23.1
מחציתו חמשים ומאתים דרך הפשוט מחציתו של מר דרור וכן דרך הכתוב אבל בקנה בשם לא אמר מחציתו שהוזכר אחר קנמון אבל הל"מ ידוע ומרומז במלת מחציתו שבאה לחצאין והכל הל"מ:
- Exodus.30.25.1
ועשית אתו שמן כו'. עיין רמב"ן:
- Exodus.30.29.1
כל הנגע בהם כו'. כמ"ש כל הראוי להם קדוש קדושת הגוף ליפסל כו' אבל דרך הפשט משמע אף חולין גמורין וכמ"ש ולא יקדשו את העם בבגדיהם (יחזקאל מ"ד י"ט) וכתיב הן ישא איש בשר קדש ע"ד הפשט קדש ממש וכן אל תגע בי כי קדשתיך (ישעיה ס"ה ה') אבל חז"ל אמרו רקיק כו' וחתיכה כו' אשר יגע בבשרה כו' עד שיבלע כו' ואפשר דוקא שם ושפיר אמרו הכהנים לא (חגי ב' י"ב) וחז"ל דרשו על שרץ אבל ע"ד הפשוט כנ"ל. אבל כאן אפשר אף לדינא כ"ה ומ"ש ראוי דוקא היינו ליקדש קדושת הגוף שהרי נאמר בכולן כל הנגע כו' אאהל מועד ומנורה כו' ועל כלי שרת:
- Exodus.30.30.1
וקדשת אתם לכהן לי. כל הנ"ל יהיו קדש במשיחתן לקדש אחרים ועיקר משיחתן כדברי רז"ל לקדש הראוי וכל הנגע כו' אבל אהרן ובניו לא כן אלא לכהן:
- Exodus.30.31.1
זה לי כו'. לאשר אצוה למשחו כה"ג או מלך משיח ה'.
- Exodus.30.32.1
על בשר אדם כו' הוא כלל אף לכהנים המשוחים שלא לצורך ואמר על זר לאפוקי המשוחים בעת משיחתן:
- Exodus.30.34.1
קח לך סמים. כל שפורט והולך שהן ארבעה ואמר עוד סמים ואח"כ לבונה לפרש איזה נטף ושחלת וחלבנה שישנן שאינן סמים וכמ"ש וקנמן בשם וקנה בשם וכן מר דרור אבל קדה לא פירש שהוא ידוע וכן כאן לבנה זכה ואין סמים בקטרת רק אלו הד'. אבל השאר בשמים הן כי בשמים הן שמבשמים את המאכל. וסמים אינן באים במאכל אלא לרפואה או לתועלת דבר אחר וזהו לשון סם וכ"כ הרמב"ן ובאין ז' בשמים בהן הלמ"מ ומפורשת בש"ה ומר דרור בא לעיל י"ב בוסמין כידוע בעת הדרור והתורה גילתה בתרומה ויקהל ובשמים לשמן כו'. ואעפ"כ נקרא קטרת הסמים שהבשמי' בטלים בהן שהסמים הן הפ' מנה והבשמים מבשמין אותן אבל בורית ויין אינן באין בה כלל אלא שפין ושורין ומלח בא כמו על כל הקרבנות:
- Exodus.31.8.1
ואת המנורה הטהורה. בשביל הזהב הטהור:
- Exodus.31.10.1
ואת בגדי שרד. ודאי הוא כפי' רש"י ז"ל והמפרשים. ומה שדרשו רז"ל בגמ' על בגדי כהונ' (יומ' ע"ב ע"א) לשון בגדי דרשו דלא שייך בגדי כ"א בלבושי אד' וז"ש מאי בגדי כו' לרמז על בגדי כהונה כדרך מדרשם ולא פי' כאן ומפרש והולך בפ' במדבר ואמרה התורה כאן בגדי השרד כפי' א"ע והרמב"ן ז"ל שיעשו מכל מין בגדים כרצונם ואח"כ בעת נסיעתם פירש מה לעשות מכל מין ומין:
- Exodus.33.7.1
ומשה יקח את האהל כו' זה היה תיכף אחר המעשה וכדברי פרקי דר"א שהיה מ' יום אמצעי' במחנה וכן בתנא דבי אליהו חלק ב' פ"ד מ' יום האמצעים נטל משה כו' ושם מבואר מ' יום האחרונים שעלה משה שנייה להר סיני כו'. וכן מוכיחין פשטי המקראות. ודלא כרמב"ן והרא"ש שתמהו על פרקי ר"א. ומ"ש בפ' עקב ואתנפל לפני ה' כראשונים ארבעים יום כו' לחם כו' זו היתה במ' יום האחרונים ומ"ש כאן ויאמר משה כו' ראה אתה כו'. הכל היה אחר עלותו להר וביה"כ נתרצה לו ויעבור על פניו והבטיח לו כל ההבטחות. ומ' יום הראשונים למד פי' המשכן והבגדים עד וינפש. אבל במ' יום האחרונים לא עשה אלא התנפל עליהם וע"כ ניתקן אלו המ' יום לתחנונים וביה"כ נתרצה השי"ת להם. והנה כתיב ואיש לא יעלה עמך כו' גם הצאן כו' מכלל שהיה רשות להם ע"כ שלא היה שכינה בהר. וכן כתיב וירד ה' בענן שלא היה מקודם אלא באהלו של משה כמ"ש והיה כבא משה האהלה כו' וכן כתיב בסוף הפרשה ויהי שם עם כו' על אלו המ' יום בלבד ויותר נ"ל שטעות בסדר עולם ואין לזוז מדברי פר"א:
- Exodus.33.12.1
ויאמר משה כו' לא הודעתני כו'. כי אמר ית"ש ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי כו' ר"ל שבא"י יבא המלאך לגרש הכנענים אבל בדרך לא אעלה בקרבך כי עם כו' פן אכלך בדרך. אמר מרע"ה איך אעלה ומי ילך עמדי בדרך בוודאי צריך להנהגתך בדרך. ובפ' משפטי' אמר הנה אנכי שלח כו' לשמרך בדרך ולהביאך. ואתה אמרת ידעתיך בשם. הוא השגחה פרטית עלי בכל עת בלבד וזו היא מדרגה גדולה. וגם מצאת חן בעיני כו' ע"כ תעשה בגיני שתודיעני וכמו שמפרש והולך ועתה אם נא מצאתי חן בעינך הודיעני נא את דרכיך ר"ל רצוני שתודיעני הלוכך שתלך לארץ עם המלאך כי המלאך שמו ית' בקרבו וכמ"ש בפ' משפטים.
← Previous · Next → — showing 201–300 of 3,540
Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318 Licence: Public Domain. Source.