← Library

Aderet Eliyahu

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Aderet Eliyahu · 3,540 sections

1. Genesis.2.4.3

   בהבראם. ביאורו כי לא נזכר אצל תולדות הארץ בריאה. אפס עשי' ויצירה. עשי' שנאמר ויעש. יצירה כמשרז"ל כל מקום שנא' ויהי אינו אלא לשון יצירה. והודיע לנו בזה שהם אצלינו ג"כ בריאה. ביום עשות. ביאורו שכולן נבראו ביום הראשון ואצל התולדות הי' הבריאה ביום הראשון והיצירה והעשי' בשאר ימי המעשה. ה' אלקים כאן הזכיר שם הוי"ה ב"ה. מפני ששם אלהים מורה על ההשגחה כאשר ביארנו. ושם הוי"ה ב"ה מורה על שם שהוא נותן חיות לכל ואינו שורה אלא על עולם מלא כמשה"כ והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כ״ג:י״ג) פי' באחד שאינו שורה אפס כשהעולם אחד באחדות. וכן שמע ישראל כו' שיהיו ישראל מיחדים עצמם ומחברים עצמם במחשבה. ה' מורה על קדמותו קודם בריא' העולם. אלהינו. מורה על זמן הווה. כמשה"כ אני ראשון ואני אחרון הוא מורה על עבר ועתיד. ומבלעדי אין אלהים מורה על הווה וכן אזמרה לאלהי בעודי (תלים קמ"ו) הוא על זמן הווה. וה' השני מורה על זמן העתיד. אחד הוא שורה כשהעולם אחד ושלם אז מיחד את שמו עליו: והקדים ארץ לשמים שתולדת הארץ מבואר ותולדת השמים באו ברמז:

2. Genesis.2.5.1

   וכל שיח השדה. הפסוק הזה הוא קשי ההתכה כי הזכיר בפ' ראשונה ותוצא הארץ דשא עשב כו' עץ עשה פרי. שנית התחיל בארץ וסיים באדמה. ויתכן שהאילנות והעשבים הנזכרים כאן אינן שהוציא הארץ אבל הן הנזכרי' בקללת האדם וקוץ ודרדר תצמיח לך. ושיעור הכתוב כך וכל שיח השדה פי' אילני סרק הגדלים ביערות ונקראים שיח ע"ש שמשיחין זה עם זה כמ"ש מפני מה קולן נשמע כו'. (עיין במדרש רבה פרשה י"ג) השדה פי' יער כמו עשו איש שדה ההולך ביערות לצוד ציד וכן ולכל חית השדה הם הגדלים ביערים כמ"ש בו תרמוש כל חיתו יער (תלים ק"ד) וכן וחית השדה השלמה לך (איוב ה׳:כ״ג) וכן עשב השדה ביאורו עשבים הגדלים מעצמם שאינם מזריעים זרע כי לא המטיר היא בתחילת הסיפור עד שיבוא לחטא האדם וקללתו קוץ ודרדר. וכן אלה תולדות יעקב ולא נזכר יחס תולדותם עד שספר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה כו' וענין זכירתו עד שבאו למצרים ושם גמר הענין ואלה שמות בני ישראל בפ' ויגש:

3. Genesis.2.5.2

   וההבדל בין מלת ארץ לאדמה היא בכונת המדבר כאשר יחפוץ לרמוז על אדמת עפר אם לעבוד אותו או על פירות יאמר אדמה. וכאשר ירצה לדבר על מדתה יאמר ארץ או כלל העולם או א"י בפרטות לכן ארז"ל על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה שכוונתו על פירות הצומחין מן האדמה שנזרע ונעבד חוץ מן הפת שעל הפת או' המוציא מפני שבשבעת המינים מיוחדת להם א"י לכן מברכין אחריה' ברכת על הארץ. ואנו מתפללין משיב הרוח ותן טל ומטר כונתינו על א"י לכן תקנו על הפת לומר מן הארץ המורה על א"י ששאר ארצות שותי' תמצית א"י לכן כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ. על כלל הארץ. ואדם אין לעבוד את העבודה על פרט האדמה שעובד בה והבן:

4. Genesis.2.6.1

   ואד יעלה מן הארץ בב"ר פליגי ר' יוחנן ור"ל. ר"י אמר אין עננים אלא מלמעלה שנא' וארו עם ענני שמיא. ור"ל אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ ובפר"א אמר בזמן שישראל אין עושין רצונו של מקו' ממים התחתונים הם שותים. והטעם מפני שישראל מחברים שמים וארץ במעשיהם הנאותים אז יורידו הגשמי' מלמעלה ואם לא נעצרים מלמעלה וז"ש ואדם אין לעבוד את האדמה כמו לעבדה ולשמרה. ולכן ואד יעלה מן הארץ מפני שלא היו זכות מעשים להוריד הגשמים מלמעלה אז אד עלה מן הארץ שענני' שתו מן מים התחתוני' ואמר מן הארץ מפני שהאידים. עולים מן תערובת הארץ ויסודותיה. והשקה את כל פני האדמה הפרטית הנצרך לעבדה. אד הוא ענן ולפי שכל צרה ר"ל נמשל לענן וחשך לכן נקרא אד. יעלה לשון הוה להורות שענינו תמיד כך הוא:

5. Genesis.2.7.1

   וייצר בשני יודין דרז"ל שני יצרין יצ"ט ויצ"ר. (ברכות ס"א ע"א) והוא מרומז ג"כ בפסוק להנחיל אוהבי יש ודרז"ל עתיד הקב"ה כו' ש"י עולמות. ענינו שהאדם קונם אותם בשני יצרים שלו ש' עולמות בשבירות יצ"ר ועשרה עולמות בשמעו אל יצה"ט והם מרומזי' בתיב' ש"י ימין ושמאל. ייצר עולה ש"י. עפר מן האדמה. ביאורו עפר הוא עפר תיחוח. האדמה הוא אדמת סלע הקשה. ולפי שיצר אותו בשר ועצמות והוא עיקר בנין האדם כי הגידין הם לחבור האיברים והעור לסככו ולכן יצר הבשר מן עפר תחוח והעצמות מן הקשה. וכה"א ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו (דניאל י״ב:ב׳) לפי שיחיה איתם ויבנה תחילה עצמותם ואח"כ הבשר לכן אמר אדמת עפר וכן אמר אך עצמי ובשרי אתה (ראשית כ"ט) לפי שהאב (נדה ל"א ע"א) מזריע הלובן שממנו העצמות ואמו מזרעת האודם שממנו הבשר. ולבן היה עם יעקב ממשפחה אחת מאמו שהיה אחי אמו ומאביו ממשפחת נחור. לכן אמר עצמי ובשרי אתה:

6. Genesis.2.7.2

   ויפח באפיו נשמת חיי' ויהי האדם לנפש חיה. ביאורו כאשר נפח בו הש"י את נשמת חיי' ויהי האדם לנפש חיה אז נתהוה בו נפש הצומחת ורוח החיוני בפעם אחת כי חלקי הכחות באדם המה חמשה. הגוף. נפש הצומחת. רוח החיוני. נשמה. וחיה היא המחיה את כולם אבל יחידה אינה באדם. אפס בימות המשיח תשרה באדם וכן במעמד הר סיני ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד ומה שחלקו הראשונים לג' נפשות לא שיש בו ג' דברי' נפרדי' אלא המתפשטות ממנה לכבד נקרא נפש ומה שמתפשטות בלב נקרא רוח. ומה שעל המוח המשכלת נקרא נשמה. ואנקלוס תרגו' לנפש חיה לרוח ממללא כוונתו כי חמש כחות אלו כלולי' בשלש אלה מחשבה דבור מעשה המחשבה באה מפאת הנשמה הפנימית. והמעשה מגוף והנפש והדיבור מרוח החיוני המוליך את הקול ותרגו' על נפש מלת ממללא ועל מלת חיה רוח. כי א"א לכתוב ממללא רוח רוח נשמת חיי' הוא רוח אלהי' חיי' ורוח אדם שבקרבו הוא רוח מרוח ובהשיגו להתדבק ברוח אלהי' שנוצר ממנו הוא השגת רוח הקודש כמ"ש בס"י:

7. Genesis.2.8.1

   ויטע גן בעדן. עדן הוא מקו' דשן ושמן שבכל הארץ ויטע גן במקצת עדן וכפי קבל' חז"ל (פסחי' צ"ד ע"א) א' מששי' בעדן. מקדם פי' למזרח העדן והוא בדרומית מערבית של העול' וישם שם את האד' אשר יצר. כאשר נגמר צורתו על מתכונתו ואע"פ שכבר נעשה הגן ביו' ג' וכן האדם ביום ו' שם נאמר בדרך כלל וכאן הודיע בדרך פרט וכן הוא בכל התור' בתחל' נאמ' סתם ואח"כ פיר' בכלל ואח"כ בדרך פרט:

8. Genesis.2.9.1

   ויצמח כל עץ נחמד ההבדל בין מלת טוב לנחמד. הוא כי טוב נאמר בהסכמה על תענוג הגופני. וחמדה נאמר על עונג הרוחני וכן בקניני המדומות להשיג עושר וכבוד ויקר וחמדה הוא ששה ידות וטוב הוא חלק אחד כמו ששת ימי המעשה האדם רודף אחר קניני' המדומה הון יקר למצוא. ושבת הוא יו' העונג להתענג באכילה ושתיה וצוה לנו הש"י ב"ה להתענג באכיל' ושתיה והוא קודש כמו שהיה אכיל' הקרבנו' לכן מלת נחמ"ד עולה במספר ששה פעמי' מלת טו"ב:

9. Genesis.2.9.2

   ועץ החיי' בתוך הגן באמצע הגן. ועץ הדעת נמשך אחר מלת ויצמח או שהעץ הדעת עומד אצל עץ החיי'. הדעת טוב ורע כי ידיעת הטוב ורע הוא רע מאד כי מה שאדם תם יותר הוא יותר מעולה כמשא"הכ אשרי תמימי דרך וכן נח יעקב ואיו' נתעלו במדות תמימות' כי לולא דביקות האדם בדברי החומרי' היה נפשו דבקה בעניני ה' ולא היה בוחר בדברי' ערבי' ומתוקי' לפי שעה. כי כל הנעשה לבעל התאוה אחר רוב השתדלות בענין רע. נעשה לתמימי דרך בענין טוב בלי עמל ואון אבל העליונים שאינ' חומרי' אין מזיק להם ידיעת טו"ר לכן צוה שלא יאכל ממנו: וכאן הוא פרטת של גן עדן ובמאמר לא טוב היות האדם הוא סיפור פרטי של יצירת האדם:

10. Genesis.2.10.1

    ונהר. הנהר יוצא מעדן למזרח ומשם יסובב אל הפאות והצדדין ומשם יפרד. ביאורו כאשר יוצא מגן מתחיל הפירוד. והיה לארבעה ראשים. מפני שיש לו הרבה פיצולים אפס ארבעה הם גדולים והמה ראשים בערך זולתם:

11. Genesis.2.11.1

    פישון כמו פשו ורבו. הוא ההולך במזרח. ארץ החוילה אשר שם הזהב. ביאורו מפני שנמצא בתורה ב' מקומות הנקרא חוילה א' מבני כוש. סבא וחוילה כי שמות הנכרים הנזכרים בתורה יש מדינות הנקראים על שמם. וא' מבני שם ואת אופיר ואת חוילה לכן ציין כאן אשר שם הזהב והוא הנזכר אצל אופיר ואמר עוד סימן אחד ששם הזהב הטוב משבעה זהבים (יומא מ"ד ע"ב) א' הנקרא זהב טוב שאין בו סיגים ולא נחסר בכור כלל. ואמר הבדולח בה"א מפני שנזכר בתורה ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳) וכן אבן השהם בה"א מפני שנזכר בתורה אצל אבני האפוד. כאשר ביארנו במלת יום הששי השביעי והנהר הרביעי הוא פרת. כי שלשה הנזכרים הם הנמשכים לצדי ופאות העולם. אפס נהר הרביעי הוא בעצמו הנמשך מעדן והוא נקרא פרת. ולכן כל הנהרות כאין נגדו כשרז"ל (בכורות נ"ה ע"ב) הנודר מן פרת אסור בכל הנהרות. וכן פרת סהדא רבא:

12. Genesis.2.11.2

    וז"ל בליקוטין ח"ג דף קמ"א ד' נהרות. הראשון בחסד לכן שם הבדולח שהו' לבן ואדמומית מעורב ונכלל בו שבו להט החרב המתהפכת. וכן זהב הארץ ההיא טוב את האור כי טוב ונגנז ביסוד לכן שם אבן השהם של יוסף. וכולל ג"כ כולם באבני האפוד. והשני גיחון ששם הולך על גחון וכן כוש נולד מחם והשלישי חידקל. חד וקל מורכב מב' צדדין והוא כמו הרוח שהוא חד וקל והיא קדמת שהוא מזרח ובב' נהרות הראשונים אמר סובב לפי שזרועות העולם מחבקין לארץ וסובבין אותה אבל משך הת"ת הולד אליה בחוט השדרה ויסודו והנהר הרביעי הוא פרת שבקרב האשה פרה ורבה הזרע שמזריע בה והיא מ"נ שלה שמתברכת במ"ד והזכר מטיל ג' טיפין כידוע והיא טפה אחת הכוללת והן ד' אותיו' הוי"ה ב"ה חגת"ם כידוע ומ"ש כל הנותן מטתו בין צפון לדרום בין שני נהרות הראשונים כנ"ל וכמ"ש ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים שארץ ושמים בין ה' אלהים עכ"ל הזהב:

13. Genesis.2.15.1

    לעבדה ולשמרה: לעבדה הוא עבודת האדמה וההשקאה והשמירה שלא יעלה בה פריץ חיות. וכן חלקי המצות הם שנים עשה ול"ת. עשה הם בגדר העבודה. ול"ת בגדר השמירה ואדם הראשון ע"ה זכה להשקות את הגן כמבואר בזה"ק ע"ש:

14. Genesis.2.16.1

    ויצו כו' על האדם. פי' לתועלת האדם. לאמר פי' שיאמ' לאשתו. ורז"ל דרשו (סנהד' נ"ו ע"ב) בזה הפסוק שנצטוה על שבע מצות. וא' מהם גזל אף שלא הי' זולתו. אפס נצטו' שלא יאכל מפירו' המוכן לזולתו.

15. Genesis.2.16.2

    מכל עץ הגן אכל תאכל. אכל הוא מקור כמו זכור וכן אי אפשר לו לאכול בתמידות אבל יחשוב לאכול כאשר ירעב. והי' הציווי שיאכל מכל עץ הגן ולא רשו'. ולכן אחר החטא אמר אדם ואוכל. כוונתו שהש"י שאל לו ב' דברים. א' מפני מה אכל מעץ הדעת ב' מפני מה לא אכל משאר אילנו' ובא התשובה ואוכל עוד מהם זאת אקיים. ומעץ הדעת טוב ורע פי' כשאכל ממנו נתערב רע בטוב יחד גם בעסק המצוה עוסק שלא לשמה. ובאכילה ובמשגל הכל לתאות היצר. ביום אכלך ממנו מות תמות. כמשה"כ (תהלים ל"ד י"ג י"ד) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. כי עץ הדעת טוב ורע הוא המרמה מכוסה שנאה. סם המות מכוסה בנפת שפתי חלקות. א"א מי האיש החפץ חיים ישמור שפתיו מדבר מרמה. ומי שאוהב ימים לראות טוב יצור לשונו מרע יראה טוב כל ימיו. שיצור לשונו מדבר רע על האדם כי היא שקולה נגד שלש עבירות (ערוכין ט"ו ע"ב) ע"ז ג"ע וש"ד. ומרמה היא שמראה עצמו טוב לזולתו ולוכדו ברשתו. וזה הטוב הוא קשה מאיש רע בפועל שא"א לשמור מבעל מרמה וזה עץ הדעת טוב ורע שיודע באכלו ממנו שני דרכים אלו איך לראות לזולתו טוב ובלבו ישים ארבו. או לעשות רע בפועל. כי ביום אכלך ממנו מות תמות אין זה עונש האכילה כי מצינו שנענש יותר תשע קללות ועוד עיקר הקללה שאמר כאן לא הזכיר לו אלא אגב. אפס הודיע אותו טבע האילן הזאת. וכן כל המצות נצטוינו לטוב לנו כל הימים. ממנו פי' אפי' מקצתו. עזר כנגדו. ביאור שהיו דו פרצופי' והי' חוה מאחריו ולא הי' לו לתועלת לסייעו אותו לכן אמר אעשה לו שיהי' כנגדו לפניו שיפרד אותה ממנו וישמש לפניו. האדם יעבוד את ה' והיא תשתדל אופן קיומו במזון ובמלבושיו:

16. Genesis.2.19.1

    ויצר ה' וכו' לא חשב בהמות שלא היו בכלל ביאה. מפני שהם אצלו בישוב אבל בקריאת שמות חשב ג"כ בהמות כי גם להם קרא שמות:

17. Genesis.2.19.2

    אל האדם לראות מה יקרא לו. ביאורו שהאדם יראה ויתבונן איך לקרוא אותם. כפי תכונתם כמשרז"ל (מדרש רבה פ' י"ז) לך נאה לקרות שור ולך נאה חמור. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ביאור ושמו הוא לפי נפש חיה שלהם קרא שמם ולא לפי חומרם. ואמר הוא שמו כמשה"כ מונה מספר לכוכבי' לכלם שמות יקרא פי' שמות לפי עבודת' והנהגתם. שנתקיימו שמם בעבודת' חמור בכליבה ושור לעול ולרדי'.

18. Genesis.2.20.1

    ויקרא כו' לכל הבהמה ולעוף השמים. מלת כל מושך אחר עמו כל עוף השמים ג"כ. ולפי שהפסיק בין בהמה לחיה בעופות לכן חזר ואמר ולכל חית השדה וכן הוא הכלל בכל התורה:

19. Genesis.2.20.2

    ולאדם לא מצא עזר כנגדו. רז"ל דרשו (יבמות ס"ג ע"א ועיין בגליון הגמרא) מלמד שבא על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו כו'. פי' מלת שבא כמו בא לו אצל פרו ר"ל שבחן וראה בשכלו שמכל המינ' אין לו בן זוגו. ולמדו רז"ל זה ממלת מצא משמע שטרח וחקר ולא מצא:

20. Genesis.2.21.1

    אחת מצלעותיו. פי' שהיה לו מאחוריו ב' מיני צלעות של עצמות:

21. Genesis.2.23.1

    עצם מעצמי ובשר מבשרי כבר ביארנו לזאת יקרא אשה כי מאי' לוקח' זאת. לפי שבא אות נוספת במלת אשה לכן בא הדגש בשין. מור' על כפול והוא מורה על התפעלות דבר מדבר. ועוד כי יסודן של אדם ואשתו אש. ובה האש מתגבר ולכן הוא בדגש וה"א בסופ' סי' נקיבה. ואצלו אין בו דגש לכן בא בחירק גדול:

22. Genesis.2.23.2

    וההבדל בין אישות לבעל הוא כי אישות נאמר על מעשה אישות לכן הראשונים לא קראו לאשתו אשתו (שבת קי"ח ע"ב) (גיטין נ"ב ע"א) כ"א ביתו שזה לשון מגונה ובעל נאמר על שהו' אדוניה. כמו ולא ישמרנו בעליו. ולכן אמר והי' ביום ההו' תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי (הושע ב') כי חביבות ואהבת ודביקות הקב"ה יהי' ביום ההוא גלוי כל כך בישראל עד שיקרא לו שם אישי כמ"ש אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי. ע"כ יעזב כו' ודבק באשתו. מורה על ענין בעלות ולא על מעשה אישות רק שכל ימיו יהי' טורח ועמל על פרנסתה ולא על פרנסת אב ואם. והיו לבשר אחד פי' לענין קרבות המשפחה. כמו. כי אחינו בשרינו הוא. אל כל שאר בשר שקרובי אשתו פסולים עליו כקרובי עצמו:

23. Genesis.2.25.1

    ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו. ביאורו כי עד הנה היו בגוף אחד זה לפני' וזה לאחור ואמ' גם אחרי כן שהיו שני גופי' נבדלי' וערומי' ולא יתבוששו מחוש התשמי' כמו מכל אברי האד' מפני שלא היו יודעים הרע:

24. Genesis.3.1.1

    ערום. הוא חכם לעשות דבר בערמימות וחכם להשכיל נקרא חכם גם שמצינו תחבולות שונות בחית הארץ ובעוף השמים כאשר האריכו מחקרים בספריהם. אפס אלהים חנן אותם תחבולות אלו בטבע' בעת יצירת' בלי ערמימות. אבל הויותו של נחש הי' שיוכל להתחכם בעצמו בערמימות והתחכמות בעצות משונות וז"ש מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ביצירתם וטבעם. ויאמר אל האשה. גלה לנו התורה כל טענות היצר המה שנים למשפחותם בתחלה הוא בא אל האדם בטענה זו. שאי אפשר בשום אופן לאדם לקיים מצוות הש"י כי הוא דבר שאין יוכל לעמוד בו. וז"ש אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. אולי הי' כונת הבורא שלא תאכל מאומה והוא דבר שא"א לעמוד בו. ולשון אף כי כו' כמו וכי אמר כו' ושלא תבין חוה שדעתו על עץ הדעת אמר כן. ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל. א"כ הוא דבר שאפש' לעמוד בו:

25. Genesis.3.3.1

    ולא תגעו בו הוסיף לה אדם הראשון סייג לדבר כן אמרו באבות דר"נ פ"א. והוא לתוספת זהירות ותלתה באמירת אלהים. לומר שרצון השם הוא כן כי אמירה הוא רצון. ואמרה פן תמותון כן אמר לה אדם כי הי' ספק בדעתו אם בא הציווי גם עלי' מפני שהיתה בו בגוף אחד. או בעבור שנתייחד הדבור אליו לא בא הציווי עלי':

26. Genesis.3.4.1

    לא מות תמותון. פי' כי אין בטבעו להמית רק שרצון הבורא לצוות לכם למנוע מכם ידיעת טו"ר ולכן הפחיד אתכם. וזאת היא טענה השני' של היצה"ר להטעות את האדם מדרך השכל בפירוש התורה ולהראות לו היתירים ולגלות פנים שלא כהלכה וז"ש לא כמו שאתה סובר שכוונת הש"י במה שאמר מות תמות. פי' מית' גופנית אלא מית' רוחני' שתגבר השכל על הגוף:

27. Genesis.3.5.1

    והיית' כאלהי' ככל המלאכי' יודעי טו"ר בעצ' ולא בחקירות הזמן ועמל הגוף. וכוונתו הי' שתצרכו להעמל. וז"ש ונפקחו עיניכם:

28. Genesis.3.5.2

    כי יודע אלהו' וגו' יודעי טוב ורע. בעבור שיודע אלהים כי תיכף ביום אכלכ' ממנו ונפקחו עיניכם ולא תצטרכו להעמל ולידע הדבר מהנסיון הזמן רב:

29. Genesis.3.6.1

    ותרא האשה מפני שכל טובת העולם נחלקים לשלשה אלו. טוב ערב מועיל והסי' טעמו וראו כי טוב. כי מהש"י יגיע לנו כל שלשה אלו. ואחר ששמעה האשה דברי הנחש התחילה לעיין בדבר וז"ש ותרא כי טוב העץ למאכל בעצם הטוב זולת הערב והמועיל. וכי תאוה הוא לעיני'. הוא הערב אשר יתאו' האדם בכל אות נפשו לא כן אל המועיל או אל הטוב. ונחמד העץ להשכיל הוא המועיל כי החמדה הוא אל דבר רוחני או אל ההשכלה אשר יגיע ממנו הכבוד. ותאכל היא בראשונה וכיון שראתה שלא מתה מיד אז האמינ' אל דברי הנחש שכוונ' מות תמות הוא אל הגברת שכל על הגוף. ותתן גם לאישה עמה ויאכל. פי'. אחר שאכלה לבדה אכלה עמו ג"כ. ולכן נתקלל' עמו בקללתו וגם בקללות מיוחדת א' על אכילת' לבדה וא' על אכלה עמו:

30. Genesis.3.7.1

    ותפקחנה קודם שאכלו מעץ הדעת הלכו לתומתן ולא חשבו על הרע שיוכל להיות. וכיון שאכלו ותפקחנה כו' להשגיח בעינ' פקיח' על כל דבר ולדאוג על כל רע אשר יוכל להיות אז נודע להם כי ערומים הם הוא ידיעת פחיתות מה שאל הדמיון ואל ההרהורים רעים:

31. Genesis.3.8.1

    לרוח היום. פי' שהקול הולך עם הרוח כמו שכתו' אצל אליהו והנה רוח גדולה וכן ביחזקאל ואראה והנה רוח כו' ע"ש. וקודם החטא זכו לגילוי השכינ' פנים אל פנים אפס אחר החטא לא שמעו רק בת קול וזהו קול ה' אלהים מתהלך בגן בפני עצמו. לרוח היום כי רוח היום הביא להם הקול וזהו בת קול:

32. Genesis.3.8.2

    ויתחבא כו'. כי ידעו והבינו שחטאו נגדו:

33. Genesis.3.9.1

    ויקרא. הקריאה היתה כ"א להכניס עמו בדברים. ויאמר לו איכה. פי' התבונן בעצמך איך נפלת ממעלתך. איה מדרגתך:

34. Genesis.3.10.1

    ואירא כי עירום אנכי ואחבא. מדוע לא אמר ואבוש כי עירום אנכי. והוא מפני שראה כי אבד גילוי השכינה. וז"ש את קולך שמעתי בגן ולא פנים אל פנים כבראשונה לכן ואירא כי עירום אנכי הבנתי הפחיתות של העירום כי מתחילה לא ידעתי רק הטוב. ועכשיו שהשכלתי את הרע ואחבא:

35. Genesis.3.11.1

    ויאמר שאל ממנו ב' שאלות. א' מי הגיד לך כי ערום אתה ביאורו וכי היתה הבריאה חסירה. וזה הוא רק מצד הדמיון והרהור הרע שנית איך מלאת את לבך לעבור על מצותי וז"ש המן העץ. הוא ה' התמיה:

36. Genesis.3.12.1

    ויאמר האדם השיב ב' תשובות על השאלה השני'. ועל שאלה הראשונ' שתק והודה כי זאת בא לו מן הדמיון. תשוב' הראשונה מדוע עברתי על מצותיך הוא כיון שראיתי אחר הצווי הבאת לי אשה חשבתי כי שמעה ממך שהתרת את הציווי. שנית צווית לי שלא אוכל ממנו שלא אתלוש הפרי ממנו בידי. אפס היא נתנה לי מן העץ וחשבתי שמותר לאכול על ידה כמ"ש ומעץ הדע' טוב ורע לא תאכל ממנו. ממנו מיותר וחשבתי שכוונתך הוא שלא נשחית את העץ לכן אמר כי ביום אכלך ממנו דוקא. ד"א היא נתנה לי מן העץ ולא ידעתי איזה עץ הוא לכן ואוכל:

37. Genesis.3.13.1

    מה זאת עשית. ולא הוצרך לפרוט לה כי שמעה דברי אדם:

38. Genesis.3.13.2

    ותאמר האשה הנחש השיאני ואוכל. לשון הסתה בא בשמות שונות ולשון השיאני היא הטעאה שבא אל האדם שהמסית מנשא את האדם בחניפותו עד שמאמין לכל דבריו. וזאת תשובתה שהנחש החניף אותי עד שמשך את לבבי ונפשי אליו באמרו כי הוא יועץ אותי לטובתי כי יודע אלהי' כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים וגו' ואינו חפץ בטובתכ' אכן גדול הבנתכם ואין חסר לכם כי אם לאכל ממנו. לכן ואכל:

39. Genesis.3.14.1

    ויאמר ה' אלהים. פי' בפמליא של מעלה אמרו כן. כי עשית זאת ביאורו עד כה הגיע ערמימותיך להחניף כל כך את האדם עד שמלאת את לבך לדבר עלי סרה שאינני חפץ בטובת האדם לכן ארור אתה מכל הבהמה. פי' ותחסר מכל בהמה ומכל חית כו' כי לפי רוע לבבך גם אם תשוה לבהמות וחיות תחרב העולם כולו לכן על גחונך תלך שאם תלך כשא' כל החיות תטעה את העולם ומלואה וגם עפר תאכל כל ימי חייך. כי גדלה תאותו וקנאתו עד שלא הי' משאיר שום מאכל בני אדם לכן קללו שלא יהנה משום מאכל אדם עד שיטעם טעם עפר בכל מאכל שיאכל:

40. Genesis.3.14.2

    ולפי שלא הזכיר רק האכילה לכן ישלוט במשקות הגלוים:

41. Genesis.3.15.1

    ואיבה אשית. אולי ברוב הזמן תשוב לפתות את האשה או את זרעה. לכן אשית איבה בטבע שניהם שיברחו זה מזה בראותם יחד. אפס ידעתי רוע טבעך שתוכל להסתיר שנאתך בחובך כדי לפתות אותו לרעה. לכן נתתי בטבע האדם מיד שיראה אותך מרחוק ירוץ עליך לישוף ראשך. ואתה על גחונך תלך ותנועתך מאוחר לכן תשופנו עקב ולא ללחום עמו ותוכרח לברוח מפניו ואין הנחש ממית כ"א החטא בעונש הבא בסוף וזהו עקב:

42. Genesis.3.16.1

    אל האשה אמר. באופן אחר. שלא הכביד עונשה בבת אחת כמו עונש הנחש. אלא הרב' ארב' עצבונך והרונך. מעט מעט ברוב הזמן. עצבונך היא צמצום כמו אמות עוצבות ואמות שוחקות. ביאורו שקודם החטא היתה הרה ויולדת יחדיו:

43. Genesis.3.16.2

    בכל יום (וכן יהא לימות המשיח שבת למ"ד ע"ב) ועכשיו יצמצם רחמה שלא תהא יולדת בכל יום כתרנגולת. וכן הרונה ישתהא יותר:

44. Genesis.3.16.3

    בעצב תלדי בנים שלא תהא יולדת ברווח.

45. Genesis.3.16.4

    ואל אישך תשוקתך אין תשוק' האש' אלא לבעל' ולא לשו' דבר ההשכל'. היפך כוונתה כי נחמד העץ להשכיל:

46. Genesis.3.16.5

    והוא ימשול בך. היפך כוונתה שנתנה לו מן העץ שיהא הוא כרוך אחריה אפס הוא ימשול בך:

47. Genesis.3.17.1

    ולאדם אמר. באופן אחר וגילה לו העונש בערך החטא. מפני שסרת מן הדרך אני אמרתי אכילת עץ הדעת רעה היא מאד ושמעת בקול אשתך שאמרה כי טוב הוא בלי טעם האמנת לה יותר ממני לעבור על מצותי והוא מפני שכרוך אתה אחריה בעבור רוב העונג ולא תחסר לך כל. כי טבע הפירות והתבואות היו למלאות חסרון הליחות השרשו שנתכו בכל עת מחום הטבעי. לכן תקנתך להיות ארורה האדמה בעבורך שלא תוציא הפירות ברוב טעם הליחות. ולא תמלא חסרונך בכל. שנית בעצבון בדוחק והוא היגיעה ולא בריוח תאכלנה כל ימי חייך. ולא תפנה מדעתך להיות כרוך אחר התאוה. ארורה האדמה ולא אמר ארור אתה מן האדמה כמ"ש אצל קין לפי שע"י כך נמחה זרע קין לגמרי וזה לא רצה הקב"ה שיתקלל מין האדם ח"ו:

48. Genesis.3.18.1

    וקוץ ודרדר יש בזה ב' קללות א' שתצמח הארץ קוץ ודרדר ליסרך בשוטים ועקרבים להכניע רוע בחירתך אם לא תשוב מדרכך הרעה אביא עליך צר ואויב ותנום אל היערות להמלט על נפשך ב' ואכלת שמה את עשב השדה להחיות נפשך אז תכנע לבבך הערל כמו שיהי' לעת קץ הימין. עוד תקנה אחרת תיקן לנו להסיר מכשול הבא מתאוה הרעה שלא נוכל ליזהר עוד ממותרות האכילה והשתיה והוא מקור לכל נגע ומחלה תיקן לנו בזעת אפך תאכל לחם שיצא המותרות. עד שובך בעצמך בלי שום ליחות המותרות. אל האדמה כי ממנה לקחת במעט ליחות הטבעי ולא בחלב הכסלים והבטן.

49. Genesis.3.19.1

    כי עפר אתה ואל עפר תשוב עם הבשר והדם והחלב וכולם ישובו לעפר: מוטב שיחסרו המותרות קודם שובו אל האדמה. ועד שובך כו' זה אינו קללה אלא זה בחיוב כי עפר אתה ואין בך עתה התגברות השכלי שיהי' החומר זך ונקי. ולכן חנוך ואליהו שלא נמשכו אחר החומר כלל לא חזרו לעפר ואלו הי' זה קללה לא נמלטו אלו. והתוספת קללה אצלו על המיתה לפי שלא האמין בה' והאמין לאשתו יותר:

50. Genesis.3.20.1

    ויקרא האדם שם הראשון קראה אשה כי מאיש לוקחה זאת. להיות לו לעזר במושכלות לו ושניהם שווין לכן נקראו שניהם בשם אחד איש ואשה. ואחר החטא אין תשוקתה למושכלות כ"א לאשה לתאוות כמבואר רוצה אשה בקב ותפלות כו' (כתובות ס"ב ע"ב סוטה כ"א ע"ב). ונשאר העזר רק לבנים לקיום המין לכן קרא אותה בשם אחר חוה כי היא היתה אחר החטא רק אם כל חי והוא קיום המין:

51. Genesis.3.21.1

    ויעש ה' אלהים כו' עשה להם צידה לדרך שחפץ לשלחם מג"ע שלא יתבוששו עשה להם מדה כמדתם. ואמר כתנות לפי שכתונת הנאמר בכ"מ הוא של כתנא הוא פשתן לכן נקרא כתנות. ועשה של עור לא מפני הקור כי נתגרשו לארץ הקדם שאין שם קור. רק מפני שלא הביא עדיין בכורים מפשתן עד שהביא קין. וילבישם להורות להם סדר הלבשה כמו שקבלו רז"ל (יומא דף ה') ויאמר ה' אלהים הן האדם הי' כאחד ממנו הוא כל העליוני'. ועתה פן ישלח ידו כל מקום שנאמר הן הוא ק"ו וביאורו אין ספק שישלח ידו לאכול מעץ החיים הן מאי דלא הוי הוי. שנברא לדעת רק טוב ולא לידע דרך הרע כלל נתגלגל הדבר והוה והי' כאחד ממנו כמעט בריאה חדשה אפס אינו חדש מוחלט. כי כאשר אמר נעשה אדם בצלמנו פי' בצלם כל הברואים ונברא בכח שיוכל להשיג בחינת כל הברואים ואח"כ נברא בצלם אלהים הוא צלם הנבחר המיוחס אל אלהים כח כל הכחות תעשה הכל בכלל. ועתה פן ישלח ידו הוא לשון בתמי' אלא בוודאי ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וכבר נגזר עליו לטובתו שלא יחי' לעולם כי אין טוב לאדם כי אם להתעכל החומר כשרז"ל טוב מאד זה המות:

52. Genesis.3.23.1

    וישלחהו ה' אלהים. כי מראש הניחו בגן עדן לעבדה ולשמרה ביאורו לעבדה להשקות אותה ולשמרה שלא יעלה בתוכה פריץ חיות כמבואר למעלה ועתה לא שמר אותה עד שבא פריץ חיות והוא הנחש אל האשה ולכן העביר אותו מאומנתו וישלחהו מג"ע ולא שיהא יושב בטל כ"א לעבוד את האדמה אשר לקח משם לשרשו הראשון:

53. Genesis.3.24.1

    ויגרש את האדם. אחר ששלחהו מג"ע לא רצה לילך לעבוד את האדמה אשר לוקח משם ויגרש אותו אל מקום אשר לוקח משם. מקדם. שמשם שולח האדם ושם שכן כמ"ש למטה וישב בארץ נוד קדמת עדן. הכרובים הם צורת אדם וכל הגוף של אדם רק עם כנפים ותחת הכנפים ידי אדם ופנים של תינוקת ולכן נקראו החיות של יחזקאל כרוב וכן במקדש. ואת להט החרב. פי' בידם חרב ויש לה להט כי היא מראה מלוטשת והיא ברק החרב והברק מתהפך בכל רגע כפי ניצוצי החמה ונטיתה לכל רוח העולם כפי הילוך החמה והיא שורפת מאד:

54. Genesis.3.24.2

    ועיקר הכרוב הוא צורת שור לכן כל הנמשכים מצורת שור הם כרובים והן הנזכרים כאן וכן כ"א הן בצורה הזאת לשמור את דרך עץ החיים אעפ"י ששמירתן כולל כל ג"ע מ"מ עיקר תכליתן אל דרך עץ החיים.

55. Genesis.4.1.1

    והאדם ידע. והאדם בה"א הידיעה לפי שאדם כולל כל המין אמר האדם על אדם הפרטי ששמו אדם. לא הקים דבר ה' כאש' צוה לעבוד מיד את האדמה. אפס ידע קודם את אשתו כדי שיהי' לו בנים לעזור אותו בעבודתה:

56. Genesis.4.1.2

    ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש. לשון קנין נופל על דבר שנעשה ונתיחד להקונה שאין לזולתו חלק בו כמו הר זה קנתה ימינו שהר זה נתיח' לה' לבדו ומעולם לא זזה שכינה. וכן מלאה הארץ קניניך פי' שכל הארץ מיוחדים לו בעצם שיוכל לשנותם לכל שירצה. וזה שאמרה חוה קניתי לי איש בקנין את ה' שיוכל לעבוד עם בעלי את ה' וכן ה' קנני ראשית דרכו הש"י עשה את התורה לעצם שתהי' ראשי' דרכו מי שרוצה להשיג דרך ה' היא ראשי' דרכו גם. אחריתו כי סוף המעש' במחשבה תחילה:

57. Genesis.4.2.1

    ותוסף ללדת. אמר עלי' ותוסף ללדת. ולא על אדם לפי שאדם ידע את אשתו רק פעם אחת לקיום המין והיא אמרה להוסיף ללדת את אחיו שיה' עזר לקין אחיו בעבודת האדמה. את הבל. את הוא עצם כמו את השמים כמו שביארנו בפסוק ראשון. שנברא היפך כוונתה שיהי' טפל ועזר לאחיו. אפס נברא עצם מיוחד לעצמו ולא הסכים לעזור לו אלא נפרד ממנו:

58. Genesis.4.2.2

    ויהי הבל רועה צאן. וקין נשאר לבדו עובד אדמתו. ולא תקשה לך מאמר ותלד את קין כי קין לא עזר ג"כ לאביו כפי כוונתו רק נפרד ממנו לעבוד את אדמתו לכן אמר אנל הבל ויהי הויה אחרת נהי'. וקין הי' הוויתו כפי כוונתם ומחשבת' לעבוד את האדמה אפס לא עזר את אביו:

59. Genesis.4.3.1

    ויהי מקץ ימים. סיפר הכתוב כי קין לא קיים מצות הבכורים בעונתן אפס מקץ ימים של עבודתו בשדה הביא מפרי האדמה ולא מפרי העץ. וקבלו רז"ל שהי' פשתן הגרוע שבמיני האדמה. ופשתן עץ הוא לכן חשבהו לעץ אפס לא הי' בו פרי ונקרא פרי האדמה שהיא עצמה פרי האדמה ומזה למדו רז"ל שהי' פשתן:

60. Genesis.4.4.1

    והבל הביא. והבל גם שהי' פטור ממצות ביכורים שלא הי' לו חלק בארץ ולא יוכל לקרות אדמתך. מכל מקום הביא מבכורת צאנו ומחלביהן.

61. Genesis.4.4.2

    וישע ה' אל הבל כי מתחלה לא היו מעשיו רצוים לפני ה' כיון שנפרד מאחיו שלא לעבוד את האדמה. ואח"כ נתרצה וישע ה' פניו אליו ואל מנחתו שיהיו הדורות מקריבים לפניו ג"כ מבכורות הצאן ומחלביהן.

62. Genesis.4.5.1

    ואל קין לא נתרצה בעבור שלא הביא בכורים. וגם הביא מפרי האדמה הגרוע ולא מפרי העץ. ויחר לקין מאד כי לא הבין חטאתו.

63. Genesis.4.5.2

    ויפלו פניו. פי' הדר פניו כ"ש בתרגום וזהו על בושתו מאחיו. ד"א פנים נאמר במקומות רבות על הכוונה כמו מגמת פניהם. וכן ונשאתם פנים בתורה (מלאכי ב' ט') וכן בדברי רז"ל ע' פנים לתורה פי' שבעים כוונות שונות. וכן מפני הנאמר בלשון בעבור ביאורו בעבור כוונת ענין ההוא וכן ביאור ויפלו פניו שנפלו כוונותיו הראשונים שחשב שיהי' רצוי מאוד להבורא לפי מחשבתו וכוונתו:

64. Genesis.4.6.1

    למה חרה לך. מלת למה ביאורו לשוא בלי טעם והוא תרגום של אין ואפס וז"ש למה בלי טעם חרה לך כי אתה היית בעוכרך כי לא הבאת הבכורים. שנית ולמ' נפלו פניך גם זאת בלי טעם אם לא קבלתי בפעם הזאת נפלת מכוונתך לאמר לית דין ולית דיין ולית משגיח ח"ו הלא אם תטיב שאת. הלא טובך בידך ובכחך אם תטיב מעשיך זאת תתנשא יותר ממדריגת הבל כי במקום (ברכות ל"ד ע"ב) שבעלי תשובה עומדים צדיקי' גמורי' אין כו' ואקבל קרבנך. ואם לא תטיב שאת. אל תחשוב שלא תתנשא עוד לבד ותשאר במדרגותיך אפס לפתח חטאת רובץ פי' לפתח הבית שם רובץ החטאת כיון שפתחת הדלת אז החטאת רובץ כארי' מי יקימנו אפס הוא רובץ במנוחה כל זמן שאדם עוסק בעבודתו ית"ש. רק ואליך תשוקתו כל מגמותיו הוא רק ללכוד את האדם במצודתו בשעה שהוא פוסק מהעבודה ואתה תמשול בו ואתה יש בכחך למשול בו כעבד לעבוד את ה' בכל לבבך בשני יצריך כי זה תכלית כוונתו.

65. Genesis.4.7.1

    לפתח חטאת רובץ בפתח הבית רובץ החטאת לכן צוה הקב"ה לקבוע מזוזה בשמאל יציאתו מפתח הבית. וכן ארז"ל הלואי שתהא יציאתו כביאתו וכן ארז"ל כיון שיצא התינוק לאויר העולם כו' רמזו על זה הענין:

66. Genesis.4.8.1

    ויאמר קין אל הבל כו' לא פי' הכתוב מאמר קין. וסמך על מארז"ל כל מקום שנאמר אמירה הוא לשון רכה. ביאורו הערים קין וטמן שנאתו בחובו שלא ישמור עצמו ממנו וכל מאמריו הי' בלשון רכה והיה קורא אותו תמיד הבל אחי בלשון חיבה. וסיפר לו והתפאר לפניו מה שאמר לו הקב"ה אם תיטיב שאת שיקבלו ואמר לו זה מפני הקנאה והבושה ואעפ"כ לא סרה הקנאה מלבו רק שלא משל בו היצ"הר עד צאתו לחוץ ולזה אמר ויהי בהיותם בשדה ולא שמר עצמו ממנו והיו רחוקים מאביהם ומאמם. ויקם קין אל הבל אחיו כאחים בלי ראות ולא נזהר ממנו ויהרגהו:

67. Genesis.4.9.1

    ויאמר ה' אל קין אי הבל כו' שאל לו ב' דברים. א' אי הבל. אם תאמר לא ידעתי. הלא אחיך הוא ואיך לא תשגיח עליו לידע אנה הוא הלא כריע כאח דברת עמו עד הנה וז"ש אחיך והשיב על ראשון ראשון. על אי הבל. השיב לא ידעתי. ועל אחיך. השיב האומנם שנכון להשגיח עליו אפס השומר אחי אנכי לחייב על אבידתו כשומר שכיר:

68. Genesis.4.10.1

    ויאמר מה עשית כו' ביאורו ויאמר אליו מה עשית להסתיר עצה לרמות אותי בפיך שמת שלום ובלבך טמנת ארבו הלא קול דמי אחיך מה שקראת אותו תמיד בלשון חיבה אחי ורעי כדי לשום דמי מלחמה בשלום ודימית שתסתיר ממני עצה:

69. Genesis.4.10.2

    הלא המה צועקים אלי מן האדמה ביאורו כי אמת מארץ תצמח אם יסתר איש במסתרים בארץ ואנכי לא אראנו. כי אתה עשית בסתר לקרות אותו אחי בלשון רכה ונמוכה ואני שמעתי אותו הקול בלשון צעקה כפי כונת לבך וכעסך שהיה בדעתך להרוג:

70. Genesis.4.11.1

    ועתה ארור אתה מן האדמה כו'. ביאור ועתה תראה ברע אשר תמצא אחר שהרגת אותו וגרמת לך קללה לעולם שארור אתה מן האדמה פי' מן האדמה שקברת בה להסתיר ממני. ממנה תהיה מקולל:

71. Genesis.4.11.2

    אשר פצתה כו' למדת אותה דרך חניפה כי הדם הוא יחניף את הארץ. כמו שכסתה בסתר על דמי אחיך. כן תכוסה טובתה מעיניך ותבא מארה בפירותיה זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף וגו':

72. Genesis.4.12.1

    כי תעבוד את האדמה כו'. כנגד מה שאמר לא ידעתי כחש לו ככה תכחיש הארץ כנגדך ולא תוסיף עוד לתת כחה לך מעצמה ותאמר אין לי כח לתת טעם בפירות כמ"ש תאנה וגפן לא יתנו חילם ועץ השדה לא יתן פריו כחש מעשה זית. וכנגד מה שהעיז פניו ואמר השומר אחי אנכי לילך אחריו ולשמור מצעדי רגליו שלא יאבד מן הארץ לכן נע ונד תהיה בארץ נע פי' שתהיה מתנענע תמיד ולא יהיה לך מנוחה ונד שיהי' רחוק ממקום מולדתו כמו נדה מבעלה:

73. Genesis.4.13.1

    ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. אם היה ביאור של עון רק מזיד נראה שלא בדעת דיבר כיון שחטא במזיד לכן הוא גדול מנשוא. ונראה שר' אמי אמר (בשבת דף נ"ה ע"א) אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון והקשה המהרש"א ז"ל בח"א למה יבוא על חטא שהוא שוגג מיתה ועל עון שהוא מזיד לא יבא רק יסורין והניח בצ"ע. ונראה כך כיון שעבר אדם רצון בוראו ית"ש יש בו חטא ועון. מה שחטא מכוונתו ית"ש נק' חטא. ומה שגרם רעה לעצמו נקרא עון כמו וישר העויתי (איוב ל"ג כ"ז) שבעצמו העוה וכן ואנכי העויתי (ש"ב כ"ד ט"ז) ובזה אשר העוה מביא על עצמו יסורי' כמו בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פ"ט ל"ב) וכן וימכו בעונם (שם ק"ו מ"ו) ולכן נקרא עון מזיד שברעות נפשו מביא על עצמו יסורין וז"ש אין מיתה בלא חטא שחטא נגד הש"י ואין יסורין בלא עון שהעוה דרכו להביא על עצמו יסורין. וז"ש קין גדול הוא עוני עותותי והיסורין שהבאתי על עצמי קשה מנשוא ולסבול אותם ואנכי לא ידעתי קודם שגלית לי אותם. וכן אביגיל אמר (שמואל א כ״ה:י׳) בי אדוני העון וצריך לתת לב איך הגידה שקר לכחש כל עבדי דוד ולמה סיפר הכתוב שקר. רק היה דרך בקשה העון הוא העונש תעשה בי ולא בבני ביתי. וכן אמר קין גדול עוני הוא העונש ואיך אשא עונש גדול כזה וז"ש גדול עוני מנשוא. הן גרשת אותי כו'. התחיל לשום ולהאמין בהשגחה הבורא כמשרז"ל גנבא על פום מחתרתא רחמנא קרי' ואמר שקללת שהאדמה לא תוסף תת כחה לי ובזה גרשת אותי מעל פני האדמה שבחרתי בעסקים. אם היה עוד השגחתך נטוי' עלי לא הייתי דואג מאומה. מי שאמר לארץ שתוציא פירותיה הוא יאמר לשמים לזון אותי. אפס כל דאגתי הוא שמפניך אסתר מה שאמרת נע ונד תהיה בארץ ואין מציל ומחסה עלי מי שיחפוץ יוכל לנוע ולנוד אותי ממקומי. וכיון שהאדם אין לו מקו' מיוחד אז כל מוצאי אפי' ברי' פחותה מאד יכול להרוג אותי ואין מי שיתבע דמי. ומה שאמר פני האדמה הוא כי האדמ' הוא בצורת האדם בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכל עניני האדם. ושפע הנשפע לה וחיותה הוא בדמיון הנשמה. ונשמה עיקרה במוח ולב ומשם מתפשטת לכל המקומות. והמקבל תחלה באדם הוא הפנים. וכן הוא בארץ. המקומות הראשונים הוא ג"ע וא"י והם כפנים באדם וז"ש מעל פני האדמה:

74. Genesis.4.15.1

    ויאמר לו ה' כו'. אחר שחזרת והודית בהשגחתי לכן כל הורג קין שבעתים יוקם פי' עפ"י פשוט ינקום ממנו שני פעמים שבעה ומלת כל יובן על שני פנים. אפי' גבור עז או כל שהוא ברי' פחותה. וכל הראשון שבפ' הוא מאופן הראשון גם שימצא גבור בארץ ויבחר לילך נגד רצוני להרוג קין שבעתים יוקם בכל מיני נקמות מכל שבע' המזלו' עוד גבר חסדו עליו ששם לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו שהיה ירא ואמר והי' כל מוצאי יהרגני כיון שהו' נע ונד יוכל להרגו אפי' ברי' פחות' כנמלה. והשי' לו הש"ית ושם לו אות לבלתי הכו' אותו שום הכא' כל מוצאו. וע"פ דרש שבעתי' יוקם ז' פעמי' וזהו אזהר' למין האד' אבל לשאר בע"ח עש' לו אות:

75. Genesis.4.16.1

    ויצא קין כו' (מ"ר פ' כ"ב) דרש ר' חמא בשם ר' חיננ' בר"י אמר יצא שמח דכתי' הנה הו' יוצ' לקראתך וראך ושמח בלבו שהבטיח לו לבלתי הכו' אותו כל מוצאו. וישב בארץ נוד קדמת עדן פי' נגד עדן כמו על דבר אשר לא קדמו אתכ' בלח' ומי'. פי' שלא הביאו לקראתכ' לנגדיכ' והארץ המכוונ' נגד עדן היא א"י ונקרא' א"י נוד ע"ש שעתידין ישראל לנוד ממנ' כמו שתרג' אונקלו' גלי ומטלטל:

76. Genesis.4.17.1

    וידע קין כו' הודיע לנו התור' שם העיר אשר בנה לידע היכן ארץ נוד שישב בה ומצאנו ראינו שם העיר חנוך בארץ ישראל בחלק אשר סמוך לים הגדול ויושבי הארץ הטובה ההי' העידו שיש להם בקבל' איש מפי איש ששם העי' ההי' חנוך לא נשכח מהם גם אחר המבול:

77. Genesis.4.18.1

    ויולד לחנוך את עירד. במדר' אריב"ל כל השמו' הללו לשון מרדו' הן:

78. Genesis.4.18.2

    עירד עורדן אני מן העול' מחויאל מוחן אני מן העולם. מתושאל מתישן אני מן העול'. פי' בכל דור נגזר עליה' יותר מפני שהרשיעו יות' בימי עירד נגזר עליה' רק שירדו מגדולת' וישארו בחייה'. ובימי מחויאל הרשיעו יותר נגזר עליה' שימחו מן העול' אפס העול' תשאר על מקומה. ובימי מתושאל הרשיעו עוד יות' אז נגז' עליהם שגם העול' יחרב כמו שהית' בימי המבול שהאדמ' נתקלקל' ג' טפחי' וזהו מתישן אני מן העולם הישנה ונעשה בימי נח עולם חדש כשרז"ל על נח שראה עולם חדש:

79. Genesis.4.19.1

    ויקח לו למך כו'. פירש קצת מדרכיהם כי המה היו משקין לאחת כוס של עיקרי' והוא לקח שתיהן לפרי' ורביה לפיכך זכה ונשאר ממנו אחר המבול כי בתו נעמה אחות תובל קין היתה אשת נח לפי קבלת (מ"ר פ' כ"ג) רז"ל. ונשאר ממנו ענף שהולידו את שלשה בני נח. שם האחת עדה אצלו היתה ראשונה במעלה לפי שהיא לפרי' ורבי' לא כן הרשעים שבדורו שהיתה סורה וגלמודה אצליהם. ושם השנית צלה היושבת תמיד בצלו וקירב את הראשונה יותר מפני שהיתה נפשה עגומה ולכן זכתה והולידה קודם צלה:

80. Genesis.4.20.1

    ותלד עדה. קודם כי פתח ה' את רחמה והולידה קודם צלה עוד זכתה שבנה הי' רבן של כל יושבי אהלי ה' וכן היושבי מקנה היו ג"כ פרושים במדברות ומתבודדים לעבודתו יתברך שמו והוא הי' רבן. ופי' אבי ראשון. ונכתב כל זה לידע האיך נתפשטו האומנות בעולם. וכן סיפר לקמן מדור הפלגה לידע האיך נתחלקו האומות לקצות הארץ להוציא מדעת האפיקורסים שאומרים העולם קדמון ח"ו. וכן כתבו ענין קשת שהיא אות לברית עולם לא כמו שנשתבשו היוונים והפירושים הנמשכי' אחריה':

81. Genesis.4.22.1

    ואחות תובל קין נעמה. היא היתה ידועה בימי משה רבינו וישראל וכן כתב ואחות לוטן תמנע שהיתה מפורסמת. ודע שכל אלו נמחו ונעשו שדים והמה ידועים ואין רצוני להאריך ולכן נכתבים כאן:

82. Genesis.4.23.1

    כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי: פצע הוא מכת חרב וחבורה הוא מכת אבן. ויצרו של אדם מתגבר עליו בשני אלו בתאוה וכעס. בילדותו הולך אחר תאות לבו והיא נקרא אז לב האבן שקשה כאבן לפרוש ממנו ובימי העמידה מתגבר עליו בתאות לבו ורב כעס ומכאובים ואז נקרא ברזל שמתפעל בקל לחמם מאש הגאוה והכעס וזהו כוונ' רז"ל אם פגע בך מנוול זה (סוכה דף נ"ב) משכהו לבה"מ אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ פי' אם אבן הוא שנמשך בתאוה נימוח במי התורה שנא' אבנים שחקו מים (איוב כ"ב) ואם ברזל הוא שקל הוא לכעוס מתפוצץ ע"י אש התורה שנא' הלא כה דברי כאש נאום ה' וכן מאמר למך הוא משל על יצה"ר איש הרגתי לפצעי במכת חרב של ברזל היינו כעס וילד לחבורתי מכת אבן היא התאוה בילדותו של אדם:

83. Genesis.4.24.1

    כי שבעתים יקם קין מה למך לא ידע דבר ה' רק ע"י מעשה שנעשה נקמה בהורג קין ולכן נכתב כל זה להודיע צדקת ה' ע"ש שמקיים דבורו וכן נכתבים כמה ענינים בתורה לכונה זו:

84. Genesis.4.25.1

    וידע אדם עוד זה הי' קודם רק שכתב כל מעשה קין ובניו ואח"כ התחיל לסדר תולדת שת ובניו וזה ענין אין מוקדם ומאוחר בתורה שהתור' מסדר כל ענין בפ"ע. כי שת לי אלהים בהשגחה גלויה:

85. Genesis.4.26.1

    אז הוחל לקרוא בשם ה'. ביאורו כל האמצעיים נקראו בשם אלקים אבל שם ה' לא יאמר כי אם על בורא ית"ש שבידו וברשותו להרע ולהטיב. והם קראו את אמצעים בשם ה' וזה ע"ז:

86. Genesis.5.1.1

    זה ספר. פי' כל הספר בראשית לחשוב תולדת אדם עד בני ישראל שהיו נקראים ע"ש אביהם ישראל. בדמות וגו' כאן אמר עשה לכך נאמר בדמות ולמעלה אמר ברא לכך נאמר בצלם. ויולד בדמותו כצלמו. אעפ"י שכל מין האד' הם בצלם מ"מ בעצם לא נבראו בצלם רק אדם ושת ולכן יצא בת קול (ב"ב נ"ח ע"א) לרב"ב ואמר אם בדמו' דיוקני וכו' ומאנוש ואילך לא נולדו עוד בדמותו ובצלמו רק כקוף בפני אדם ולכן נק' כל האדם אחריו אנשים ל"ר על שמו וכן כשרוצים לגנות האדם קורין אותו אנוש מה אנוש כי תזכרנו כו':

87. Genesis.5.5.1

    ויהיו כל ימי אדם אשר חי כו' וימת. הודיע התורה לנו אריכות שנותיהם כל זמן שהיתה רוח בקרבם היינו קודם המבול. וימת להודי' שה' קיים דבורו. שכל אלו כולם מתו לבד חנוך. ועו' הודיע שלא מתו במבול:

88. Genesis.5.24.1

    ויחי שת כו' עד פסוק כ"ד ויתהלך חנוך כו'. הודיע שהולידו קודם רק שלא חשב הדורות כי אם נח:

89. Genesis.5.24.2

    כי לקח אותו כו' ביאורו שנעל' מבני אדם ולא ידע ממנו רק ה' וז"ש כי לקח כו':

90. Genesis.5.29.1

    לאמר זה ינחמנו. כשראו שינוי בארץ קראו אותו כן שקריאת שמותם לא היו ביום לידתם רק לשם המעשה בימיהם. מן האדמה שנתקללה בימי קין:

91. Genesis.5.31.1

    ויהי כל ימי למך. מחמת שלא האריך ימים כמו אבותיו כתב ויהי ולא ויהיו. מפני שלא חי כל שנותיו וכן בחנוך. כל ימי למך נתקצר שנותיו שלא ימח במבול ויצער נח או יצטרך לבוא לתיבה ללא צורך ואם ימות תיכף קודם המבול יאמרו שהוא צדיק וע"י נתעכב המבול כמו מתושלח ע"כ מת קודם לכן ה' שנים כפירש"י בפ' ויהי כי זקן יצחק ע"ש:

92. Genesis.5.32.1

    ויהי נח כו' ולא אמר ויחי לפי שבכלם תולה פרטות חייהן בבניו ובו תולה במבול:

93. Genesis.6.4.1

    בני האלהים הגבורים כמו הררי אל והן בני השופטים:

94. Genesis.6.4.2

    מעולם. כי חשב שלא נשאר ממין האדם כלום וכן מדברים כל הפסוקים עד ונח מצא חן כו' ולכן אמר והיו ימיו פי' ימיו של מין האדם. בשגם. פי' שגם הוא נהפך אל החומר:

95. Genesis.6.4.3

    הנפילים נקראו נפילים מחמת גובהן. וגם אחרי כן. כמו סיחון ועוג שנשתיירו ממבול. אנשי השם. כל שניכר בעולם בין מחמת עצמו בין מצד מעשיו או מצד יחוסו נקרא אנשי שם:

96. Genesis.6.5.1

    וירא ה' שנתגל' לו הש' ויאמ' לזרע'. הוא הבטח' הנשמ' לחזור בתחי' ויירש אז את הארץ שאז נקר' יצח' לבני ליצח' וכמ"ש בפ' חיי שר' ע"ש. ויבן שם מזב' הו' מזב' שמקריבין עליו נשמתין והו' מזב' ההרו' דאליהו:

97. Genesis.12.8.1

    ויעתק מש' ההר' שנוס' ממדרג' למדרג' והו' מי יעל' בה' ה' מי יגור באהל' כו' ועיין בז"ח מ"ס ע"ג. מקדם לבית אל כו' כמו שלמטה בבה"מ דרגין דרגין קודם נכנסין להר הבית במזרח ואח"כ לשאר מדרגות. כן למעלה כידוע וכמ"ש צ"ד ע"ב בקדמיתא דצריך כו' ע"ש וז"ש מקדם כו'. ויט אהלה שם כמ"ש מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך. בית אל מים והעי מקדם כמ"ש למטה שעי הוא דרגין דלתתא והן חוץ להר הבית כידוע סביב רשעים יתהלכון וחופפת לה והיא עומד בהר:

98. Genesis.12.8.2

    בית אל מים והעי מקדם. שהן מלכי קדם אשר מלכו לפני מלך כו' מהררי קדם ינחני כו'. ויבן שם מזבח כמה מזבחות בנה שבכל עולם שעליה' מקריבין אותם כידוע והוא בונה אות' בעוה"ז כידוע ויקר' שם בשם ה' דווקא שם כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר כו' וכמ"ש יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' כו':

99. Genesis.12.9.1

    ויסע אברם כמ"ש כמו שהם מלמטה כך הכל למעלה בכל הכללים ופרטים וכשהולכין להר הבית באין ומקיפין דרך ימין לדרום והו' סוד הייחוד של ק"ש ותפלה כמ"ש בפ' במדבר ובא לו לקרן דרומית כו':

100. Genesis.18.1.1

     וירא אליו ה' וכו'. והוא יושב פתח האהל הה"ד כו' ר"ל כשמגיע הצדיק לפתח האהל אז יוצאין לקראתו ג' אבהן שהיא פתח עינים ג' אבהן שבג' גוונא עינא והיא נקשרת עמהם רגל רביעי ולכן אמר אשר לא נשא לשוא נפשי ר"ל נפש דדוד וז"ש כחום היום וזרח' לכם יראי שמי שהיראה היא הפתח כמ"ש בפ' בראשית ז' ע"ב וי"א ע"ב ע"ש ועיין בזוהר כאן וישא עיניו וירא כו' ומבואר כל מה שכתבתי ע"ש. ד"א כו' ור"ל באלוני תוקפא הוא יום הדין החזק מאד כמ"ש (צפני' א' י"ד) יום ה' הגדול כו' מר צרח שם גבור ור"ל והוא יושב פת' האהל בבי' הבליע' כמו שמפרש והולך שהיא פתח הגוף שנקרא אהל כידוע. ואז נשמת כו' ר"ל זהו וירא וירץ כו'. וישתחו ארצה לקראת השכינה ארץ החיים. ארצה לארץ:

← Previous · Next → — showing 101–200 of 3,540

Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318 Licence: Public Domain. Source.