← Library

Aderet Eliyahu

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Aderet Eliyahu · 3,540 sections

1. Exodus.33.13.1

   ואדעך. שאכירך בהילוכך וכאן ביקש כל הג' שבקש למטה כמו שאפרש ואמר למען אמצא חן בעיניך ר"ל למען אשר מצאתי חן בעיניך כי הוא בקשה גדולה ביקש כמו בקשת אסתר אם מצאתי חן בעיניך תעשה בגיני וגם בשביל ישראל וז"ש וראה כי עמך הגוי הזה:

2. Exodus.33.14.1

   ויאמר פני ילכו כו'. והשיב ית"ש שאני לא אלך אלא בא"י להנחיל לישראל וז"ש והנחתי לך אבל בדרך לא אעלה כו' רק זאת אעשה שפני ילכו עם המלאך בא"י:

3. Exodus.33.15.1

   ויאמר אליו אם אין פניך כו'. ר"ל אם אין אתה הולך עמנו בדרך אל תעלנו מזה:

4. Exodus.33.16.1

   הלוא בלכתך עמנו ר"ל אתה כנ"ל:

5. Exodus.33.17.1

   ויאמר כו'. גם את כו' שאלך עמכם כו' כמו מקודם החטא ובשבילך כמו שאמרתי כי מצאת כו' ואדעך כו':

6. Exodus.33.18.1

   ויאמר הראני כו' עכשיו ביקש שידע את כבודו כמ"ש בתחלה ואדעך למען ידע בהלוכו עמם את מקום כבודו וכמ"ש אל תמר בו אל תמירני בו:

7. Exodus.33.19.1

   ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך כו' פי' כבודי וכמ"ש על פסוק וכל טוב אדניו בידו דא שמי בקרבו:

8. Exodus.33.19.2

   וקראתי בשם ה' לפניך. בהעברת כבודי על פניך. ואקרא את כבוד העובר בשם המיוחד ותדע שזהו כבודי כי בעבור הכבוד עובר תחלה רוח ורעש כו' ותשמע שאקרא שם המיוחד ותדע שזהו כבודי וכמ"ש למטה ויעבר כו':

9. Exodus.33.19.3

   ויקרא ה'. וחנתי את כו' ורחמתי כו' גם זה קאי על מה שאמר ית"ש וקראתי שאקר' מדת החנינות שאחון בלבדי והרחמים שארחם בלבדי שאין רשות למלאך זה כמ"ש כי לא ישא לפשעכ' ותדע שזהו כבודי ממש ובסימנין אלו תדע כבודי. כי אף שהיה רואה את הכבוד היה מבקש לידע בסימנין את הכבוד החונה בצרותם וכמ"ש מן הדרש אותכ'. והיה מבקש גם לראות וע"ז השי' ית"ש לא תוכל לראות את פני כו'

10. Exodus.33.21.1

    הנה מקום אתי כו' הוא בהר וכמ"ש רז"ל במגילה (י"ט ע"ב):

11. Exodus.33.22.1

    והי' בעבר כבדי ושמתיך כו' ושכתי כפי עליך עד עברי שלא תראני שלא תמות וכמ"ש הרמב"ן שקודם הראי' מתפרק האדם כמ"ש במראה נהפכו כו' ואחר עברי והסרתי את כפי וכו' וכן עשה תיכף:

12. Exodus.34.6.1

    ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' בשם המיוחד ובמדת טובו.

13. Exodus.34.6.2

    אל רחום וחנון שבידו הסליחות והרחמים וכ"ז היה במ' יום האחרוני' וזהו התפלות שעש' כל המ' יו' האלו להשיב שכינתו בתוכנו. כראשוני' שא"ל מעש' המשכן בשביל ושכנתי בתוכם והפסידו ועתה לא שב אחור עד שהשכין השכינה ואמר פ' ויאמר ראה אתה כו' קודם פסל לך שאין מוקדם ומאוחר ולסמוך לפסוק לא אעלה בקרבך ולומר שחזר ונתרצה כמקדם ואח"כ אמר שירד בענן ויעבור על פניו:

14. Exodus.34.8.1

    וימהר משה ויקד ארצה וישתחו ר"ל כששמע כבוד ה' עובר:

15. Exodus.34.9.1

    ויאמר אם נא מצאתי חן כו' כאן דחה את המלאך הנאמר בפ' משפטי' ובקש. הלוא טוב שתלך אתה בקרבנו בעצמך בלא המלאך ושתשרה בקרבנו במקום שריית המלאך כמ"ש כי שמי בקרבו ותשרה בקרבנו ואמר הטעם כי עם קשה כו' וסלחת כו' משא"כ עם המלאך. כי בתחלה לא בקש רק בלכתך עמנו עכשיו בקש בקרבנו כי ידוע כי כבודו שורה בקרב המלאך או ישראל וכאן בקש משה דבר גדול וטוב אשר אין אחריו עוד והבטיח לו ית' גם על זה.

16. Exodus.34.10.1

    ויאמר הנה אנכי כרת כו'. ר"ל הנה אנכי כרת ברית והוא קיום ההבטחה אשר לא תופר כי בכל הדברים החטא מונע משא"כ בקיום הברית וז"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ והוא שריית הענן על המשכן והכבוד שורה עליהם לעין כל והולך לפניהם לעין כל כמ"ש אשר עין בעין נראה אתה וגו' ועננך כו' עד שתמהו כל האומו' עליהם ואמרו מי זאת עולה מן המדבר כתימרו' עשן כו' וכמ"ש בסוף פקודי וכבוד ה' מלא כו' כי ענן ה' על המשכן כו' ואף שהלך הענן לפניהם ביציאתו ממצרים לא היה אלא לשעתו עד הים וגם לא היה לעיני כל ישראל רק לפני הנביאי' שבהם משא"כ כאן וז"ש לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם וזו היא הפלא הגדול וכמ"ש האומות עליהן אין אלו אלא אלהים וכמ"ש משה ונפלינו אני ועמך מכל העם כו' ונפלינו לשון פלא וכן השיב לו ית"ש נגד כל עמך אעשה כו' כמ"ש לעיני כל בית ישראל. אשר לא נבראו בכל כו' וזהו ונפלינו והיה הולך לפניה' במסעיה' וחונה בחנייתם וע"פ משה שאמר קומה ה' שובה ה' וז"ש וראה כל העם כו' אשר אני עושה עמך שהכל בשבילך וברצונך וזה הגדולה והטובה אשר אין אחריה ולא היתה כזאת שנ' אשר עין בעין כו' וע"ז אנחנו מצפים כי עין בעין יראו וכו'. וחזר השי"ת וכרת הברית שכרת בסוף פ' משפטים אחר שהופר הברית כאן וחזר וכרת בראשי המצות שתולה הברית בהן וכמ"ש שהן עדות על יחודו והוציאם ממצרים להיות להם לאלהים.

17. Exodus.35.21.1

    ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה כו' נשאו לבו הוא לקרבה אל המלאכה כמ"ש לקמן ויקרא משה אל בצלאל כו' כל איש אשר נשאו לבו כו' והוא כאן אותן שהביאו מטוה כמ"ש וכל הנשי' אשר נשא לבן אתנה בחכמה כו' וכ"כ הרמב"ן ז"ל:

18. Exodus.36.8.1

    ויעשו כל חכם לב וכו' הנה מלאכ' המשכן חזרה התורה ז' פעמי' בכלל ופרט והוא להורידו מרקיע השביעי אל הארץ ובכל א' הניחה רושם וכמ"ש בדברי הגאונים וכן נגד ז"ס הבנין ושנים האחרונים הן בהקמת המשכן שהן שנים האחרונים מעמידי המשכן וג"פ חזרה התורה בנדבת המשכן שהוא כללי המשכן נגד ג' ראשונות שהן כללי של כ"א מז' התחתונו' שהן אמ"ש וג' מעין המתפשטין בכל שטח הגוף והבינהו:

19. Exodus.39.33.1

    ויביאו את המשכן כו' כללות המשכן הוא כ"ב דברים. ג' וז' וי"ב שהוא כללות העולם גדול וקטן כמ"ש בס"י ואלו הן ג' בגדים בגדי אהרן בגדי בניו. בגדי השרד. ז' כלים. ארון. שלחן. מנורה. מזבח הפנימי. כיור. כנו. מזבח החיצון. והן ז"ס שכוללין הכל ז' היכלות ג"ר וב' הבדלי' בהם פרוכת ומסך בין עולם לעולם. וי"ב של המשכן עצמו ז' וה' ז' משכן. ואהל מכסהו ומכסה התחשים. פרכת. מסך הפתח. קלעים עם המסך. ולמ"ד ב' המכסאות א' חשיב הקלעי' עם המסך לשתי' אבל דעת הראשון יותר נכון כפשוטי המקראות כמ"ש המפרשי' וכמ"ש מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה וחמשה הם כליו קרסים קרשים בריחי' ועמודי' ואדנים ועמודי החצר ושל האהל אחד וכן אדניהם אחד.

20. Leviticus.1.1.1

    ויקרא וידבר הקדים קריאה לדיבור למדך תורה ד"א שלא ידבר לחבירו אא"כ קורהו והוא (ביומא ד' ע"ב) וכן בסנה. וכן בסיני. ומנין לכל הדברות שבתורה ת"ל מאהל מועד כל שמאה"מ הקדים קריאה לדבור ומנין אף לאמירות ולציווים ת"ל דבר וידבר לרבו' כו'. יכול אף להפסקות ת"ל וידבר לדבור ולא להפסקות. ומה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה עיין רש"י ז"ל. ויאמר משה משה שאין ת"ל ויאמר מלמד שכל הקריאות היו משה משה. ויאמר הנני שאין ת"ל ויאמ' ללמד שעל כל קריאה הי' אומר הנני. משה משה לשון חיבה לשון זירוז וכן אברהם אברהם. יעקב יעקב שמואל שמואל. ד"א הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו.

21. Leviticus.1.1.2

    אליו למעט את אהרן. אר"י ב"ב י"ג דברות נאמרו למשה ולאהרן וכנגדן י"ג מעוטין ללמד שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמ' לאהרן ואלו הן לדבר אתו. מדבר אליו. וידבר אליו. ונועדתי לך. ודברתי אתך. אצוה אותך. אשר אועד לך. לדבר אליך שם. ביום צוותו. את אשר יצוה א' במצרים ויהי ביום דבר כו' וא' בסיני ואלה תולדת אהרן ומשה כו' וא' באה"מ ויקרא כו'. ר"י הגלילי או' בג' מקומו' במצרי' בסיני ובאה"מ מיעט את אהרן מכלם. רא"א ונועדתי שמה כו' עתיד אני להתועד להם ולהתקדש בהם אימתי ביום שמיני שנא' וירנו כו' או אינו אלא ליתן להם יעידה לדברות ת"ל ונועדתי לך לך ולא כו' ומנין להוציא אף מן הדברות ת"ל ודברתי אתך ומנין להוציא הזקנים ובני אהרן ואהרן ת"ל לדבר אליך: ומנין להוציא אף משמיעות הקול את ישראל וזקנים ובני אהרן ואהרן ת"ל קול לו. ומנין להוציא אף מה"ש ת"ל קול אליו משה שומע ואין כו':

22. Leviticus.1.1.3

    מאהל מועד. מלמד שהיה הקול נפסק יכול מפני שהי' נמוך ת"ל וישמע את הקול שאין ת"ל הקול. הקול שנאמר קול ה' בכח כו' אלא שהיה נפסק. וכן מקול כנפי הכרובים כו' יכול מפני שהי' הקול נמוך ת"ל כקול שדי בדברו בסיני. אלא שהי' נפסק:

23. Leviticus.1.1.4

    מאהל מועד יכול מכל הבית ת"ל מעל הכפרת יכול מעל הכפרת כלה ת"ל מבין שני הכרובים ראה חיבתן של ישראל הכבוד שנא' בו את השמי' ואת הארץ אני מלא (ירמי' כ"ג כ"ד) כביכול דחק לדבר מבין שני הכרובים ר' דוסא או' כי לא יראני האדם וחי אבל רואים הם במיתתם וכה"א לפניו יכרעו כו' אף חיות הקודש אינן רואות את הכבוד. אר"ש אף מלאכים שחיים חיי עולם אינם רואים את הכבוד:

24. Leviticus.1.1.5

    לאמר מכאן לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד כו'. (יומא ד' ע"ב) ד"א לאמר אמור להם דברי כבושים בשבילכם מדבר עמי. שכל ל"ח שנה שהי' כמנודין לא הי' מדבר עמו שנא' ויהי כאשר תמו כו'. ד"א צא ואמור להם והשבני. ומנין שהי' משה מדבר עמהם שנא' ודבר אל בני ישראל כו' ומנין שהי' משה משיב הדברים ת"ל וישב משה את דברי העם כו' פ' יתרו ר' אלעזר אומר וכו' לצורך עצמו ת"ל אל בני ישרא' בשביל ישר' ולא בשביל עצמו:

25. Leviticus.1.2.1

    דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם. אדם לרבות גרים.

26. Leviticus.1.2.2

    כי יקריב רשות.

27. Leviticus.1.2.3

    מכם. להוציא מומרים וכה"א זבח רשעים תועבה.

28. Leviticus.1.2.4

    קרבן לה'. שיקדים הקדישו להקרבתו שלא יאמר לה' עולה עאכ"ו שאין מזכירין ש"ש לבטלה:

29. Leviticus.1.2.5

    מן הבהמ' ולא חיה ואין לך בבהמ' אלא בקר וצאן.

30. Leviticus.1.2.6

    תקריבו עיין רש"י ז"ל. ד"א מקום שהיחיד מביא משם צבור מביאין:

31. Leviticus.1.3.1

    אם עלה קרבנו מן הבקר ומנין שינהגו בתמורה ת"ל אם. שלמים מניין ת"ל קרבנו יכול לא יהיו כל הפסולין אלו נוהגין אלא בעולת נדבה עולת חובה מניין ת"ל עולה א' עולת כו'.

32. Leviticus.1.3.2

    לפני ה' וסמך. אע"פי שסמך מבחוץ יחזור ויסמוך מבפנים:

33. Leviticus.1.4.1

    ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו. ידו ולא יד שלוחו ולא יד עבדו ולא יד אשתו. ידו על ראש ולא על גב. ידו על ראש ולא על הצוואר וגביים וחזה. ונרצה. רש"א אע"פי שלא סמך מרצה. לו ולא לחבירו לימד על שינוי בעלים כו'.

34. Leviticus.1.4.2

    לכפר. במכפר איזהו מכפר זה הדם. דם הטמא מנין ת"ל ונשא אהרן את עון הקדשים כו' איזהו עון הוא נושא אם פגול נאמר לא יחשב אם נותר נאמר לא ירצה אלא עון טומאה. אין לי אלא דם קומץ ולבונה וקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מנין ת"ל לכל מתנת קדשיהם. של נשים וגרים ועבדים מניין ת"ל הקדשים ריבה הואיל ואין כפרה אלא בדם מת"ל וסמך ונרצה מלמד שאם עשה לסמיכה שירי מצוה כאלו לא כפר וכפר:

35. Leviticus.1.4.3

    עליו. רש"א את שהוא עליו חייב באחריותו ואת שאינו כו':

36. Leviticus.1.5.1

    ושחט את בן הבקר וגו'. וסמך ושחט. במקו' שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה. ומה סמיכה בטהורין אף שחיט' בטהורין ומה שחיטה ביום דכתי' ביום זבחכם אף סמיכ' ביום. ושחט שחיט' כשיר' בזרי' וכו'. או אינו אלא בכהן כמ"ש ואתה ובניך תשמרו את כהנתכ' כו' כשהו' אומ' והקריבו כו' מכאן ואילך מצות כהונה:

37. Leviticus.1.5.2

    ושחט את בן הבקר. שתהא שחיט' לשם בן הבקר מכאן למתעסק פסול.

38. Leviticus.1.5.3

    ושחט. דלא לשוויא גסטרא.

39. Leviticus.1.5.4

    את בן הבק' לפני ה'. ואין השוחט לפני ה':

40. Leviticus.1.5.5

    והקריבו עיין רש"י ז"ל.

41. Leviticus.1.5.6

    את הדם. מניין שאם נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר ת"ל שוב את הדם. יכול אם נשפך מצואר בהמה ת"ל הדם. הדם שנתקבל בכלי:

42. Leviticus.1.5.7

    הדם על המזבח. ולא הזורק. ד"א דם אעפ"י שאין בשר מה אני מקיים ועשית עולתיך הבשר והדם מה הדם בזריק' אף הבשר בזריק' יכול יהא זורק ורובג (פי' אבר על אבר כמין מרבג וגו') ת"ל וערך (פי' שיהא זורק הבשר דרך עריכה) ועיין ק"א:

43. Leviticus.1.5.8

    המזבח סביב. ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח. ואם עבד עבודתו פסולה:

44. Leviticus.1.5.9

    אשר פתח אהל מועד. ולא בזמן פירוקו ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה. ולפי שנא' ונתת את הכיור כו' יכול בין אה"מ ובין המזבח ת"ל המזבח סביב אשר כו' המזבח פאה"מ ולא הכיור היכן היה הכיור נתון בין האולם כו':

45. Leviticus.1.6.1

    והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה. והפשיט ונתח יכול יפשיט אבר אבר וינתח ת"ל העלה מפשיט כלה ואח"כ מנתח: עולת חובה ועולת צאן ושל נשים ושל גרים ועבדים ונכרים ושנשחט שלא לשמה מנין ת"ל העלה כל שהוא עולה טעונה הפשטה. אתה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים. אתה כשירה ולא פסולה שאם עלתה ע"ג המזבח קריבה כמות שהיא:

46. Leviticus.1.7.1

    ונתנו בני אהרן אר"י מנין להצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת ת"ל ונתנו כו'. רש"א שלא תהא אלא בראשו של מזבח:

47. Leviticus.1.7.2

    הכהן. בכיהונו לימד על כה"ג שעבד בבגדי כהן הדיוט שעבודתו פסולה.

48. Leviticus.1.7.3

    ונתנו כו' אש על המזבח אע"פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. אש שירדה בימי משה כו'.

49. Leviticus.1.7.4

    עצים על האש. ולא אש על עצים רש"א לרבות שני גזרי עצים לתמיד של בין הערבים:

50. Leviticus.1.7.5

    וערכו בני אהרן יכול אפי' מאה ת"ל וערך. יכול בכהן א' ת"ל וערכו הא כיצד א' עורך שני אברים וכמה הן אברים עשרה. וא' בקרבים נמצא טלה עולה בששה דר"י. רע"א וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים הרי ששה. את הראש ואת הפדר מלמד שאינם מהנתחים. ד"א שיהא פורש את הפדר על בית השחיטה. ר' חייא אומר שיכול נתחים שהיה בכלל הפשט. ומנין לראש שכבר הותז בשחיטה ת"ל כו' מכאן לשחיטה שהיא מן הצוואר:

51. Leviticus.1.8.1

    על העצים אשר על האש. הנתוכים (ר"ל לשון התכה ויפים לאש) להיות אש וכי כל העצים כו':

52. Leviticus.1.8.2

    אשר על המזבח. מה מזבח משל ציבור אף אש ועצים משל ציבור. ר"א אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש כו':

53. Leviticus.1.9.1

    וקרבו וכרעיו. אפי' נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה. קרבי עולה בקרבי תמורה. יכול אפי' נתערבו בפסולין ת"ל וקרבו כו'.

54. Leviticus.1.9.2

    ירחץ. יכול מה רחיצה בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה ת"ל במים מים כל שהן:

55. Leviticus.1.9.3

    במים. ולא ביין. במים ולא במזג. במים להכשיר את כל המים:

56. Leviticus.1.9.4

    והקטיר. אע"פ שפסול אע"פי שיוצא אע"פ שפיגול. אע"פ שנותר. אע"פי שטמא יכול כשהן למטה ת"ל המזבחה כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה:

57. Leviticus.1.9.5

    את הכל. לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים והצמר שבראשי הכבשים והשער שבזקן תישים יכול אפי' פרשו ת"ל הבשר והדם יכול יתלשו ת"ל את הכל כיצד מחוברין יעלו פרשו אעפ"י שהן בראשו של מזבח ירדו:

58. Leviticus.1.9.6

    עלה. לשם עולה:

59. Leviticus.1.9.7

    אשה. לשם אישים:

60. Leviticus.1.9.8

    ריח. לשם ריח:

61. Leviticus.1.9.9

    ניחוח. לשם נחת רוח:

62. Leviticus.1.9.10

    לה'. לשם מי שאמר והי' העולם:

63. Leviticus.1.10.1

    ואם מן הצאן קרבנו. קרבנו להוציא את הגזול:

64. Leviticus.1.10.2

    מן הכשבים או מן העזים לעלה. לרבות כל המותרות מן הקרבנות שיביא בדמיהן עולה:

65. Leviticus.1.10.3

    תמים. יקריבנו תמים יבקרנו:

66. Leviticus.1.10.4

    ושחט אתו כו'. אותו בצפון ולא עוף בצפון:

67. Leviticus.1.11.1

    על ירך המזבח. ולא באויר:

68. Leviticus.1.11.2

    ושחט על ירך. ולא קבלה על ירך:

69. Leviticus.1.11.3

    על המזבח סביב. ואין סביב בבמה:

70. Leviticus.1.11.4

    בני אהרן. ולא בנות אהרן:

71. Leviticus.1.12.1

    את ראשו ואת פדרו. מלמד שהן קודמין לכל האברים:

72. Leviticus.1.12.2

    וערך הכהן אתם. כסדרם:

73. Leviticus.1.13.1

    והקרב והכרעים כו' במים כו' והקריב הכהן את הכל מכאן שהולכת אברים לכבש בכהן. ובשור לא נאמר והקריב שלא יאמר אדם אביא שור שהוא גדול כו' אלא תורה ומעשים טובים כו' עיין במדרש רבה סוף פ' ב' ובפי' מ"כ:

74. Leviticus.1.13.2

    עלה. אע"פ שלא הפשיט ושלא נתח ושלא סמך יכול אע"פ שלא נשחט בצפון ת"ל עלה הוא אשה ריח ניחח לה' כו':

75. Leviticus.1.14.1

    ואם מן העוף עלה. ולא מן העוף שלמים:

76. Leviticus.1.14.2

    קרבנו. ולא הציבור:

77. Leviticus.1.15.1

    והקריבו. מלמד שהיא באה נדבת שנים:

78. Leviticus.1.15.2

    ומלק והקטיר. מה הקטרה בני אהרן ולא בנות אהרן אף מליקה:

79. Leviticus.1.15.3

    אל המזבח. יכול בין מלמעלה בין מלמטה ת"ל ומלק את ראשו והקטיר המזבח האמור לענין הקטרה הוא האמור לענין מליקה:

80. Leviticus.1.15.4

    ונמצה דמו. דם כולו אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהן:

81. Leviticus.1.15.5

    על קיר המזבח. ולא על קיר הכבש ויסוד והיכל:

82. Leviticus.1.16.1

    והשליך אתה. כשירה ולא פסולה אתה ולא חטאת העוף:

83. Leviticus.1.17.1

    ושסע אתו. כשר ולא פסול ולא עלת בהמה:

84. Leviticus.1.17.2

    בכנפיו. להכשיר את העור:

85. Leviticus.1.17.3

    לא יבדיל. יכול אם הבדיל פסול ת"ל והקטיר יכול אעפ"י שמלק בסכין ת"ל אתו יכול אעפ"י שלא מיצה דם הגוף ת"ל הוא:

86. Leviticus.1.17.4

    על העצים אשר על האש. הראוי להיות אש:

87. Leviticus.2.1.1

    ונפש כי תקריב וגו'. נפש פרט לצבור:

88. Leviticus.2.1.2

    קרבנו. ולא השותפין:

89. Leviticus.2.1.3

    ונפש. לרבות כהן משוח למנחת נדבה:

90. Leviticus.2.1.4

    תקריב. יכול גזירה ת"ל כי ומניין שיחיד מתנדב לבונה ויין ושמן ועצים ת"ל קרבן מנחה ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן:

91. Leviticus.2.1.5

    סלת יהיה. שלא יביא מן החטים הא אם אמר הרי עלי מנחה מן השעורים כו':

92. Leviticus.2.2.1

    והביאה. שלא יביאנה חציה אם אמר הרי עלי מנחה של ב' עשרונים לא יביאנה אלא בכלי א':

93. Leviticus.2.2.2

    בני. ולא בנות אהרן:

94. Leviticus.2.2.3

    הכהנים. אפילו הן ריבואות וכה"א ברוב עם כו':

95. Leviticus.2.2.4

    וקמץ. קומץ א' בין לעשרון א' בין לששים עשרון:

96. Leviticus.2.2.5

    מסלתה. כלו סלת:

97. Leviticus.2.2.6

    ומשמנה. כלו שמן:

98. Leviticus.2.2.7

    מסלתה ומשמנה. שיהא הסולת בלולה בשמן ד"א מסלתה ומשמנה [ובפ' צו נאמר מסלת המנחה ומשמנה] ולא מסלת ושמן חברתה שלא יבא שתי מנחות בכלי א':

99. Leviticus.2.2.8

    על כל לבנתה. איני יודע כמה הרי אני דן מקומץ. על כל לבנתה שתהא שם לבנה בשעת קמיצה:

100. Leviticus.2.2.9

     והקטיר. אעפ"י שאין שירים יכול אף נטמא הקומץ או אבד יאכלו הכהנים השירים ת"ל מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתנת אישים:

← Previous · Next → — showing 301–400 of 3,540

Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318 Licence: Public Domain. Source.