Adam Min HaAdamah

Sefaria · Jewish Thought · 1,667 sections

The Land._.5.1
מסיפורה של התורה לסיפורם של חז"ל
The Land._.5.2
הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ
The Land._.5.3
פתח דבר: יצירת חז"ל מתוך התורה שבכתב
The Land._.5.4
בשני הפרקים האחרונים של שער זה התבוננו במרחבים השונים בתורה שבכתב, המגלים שתי מערכות שונות של יחסי השש והשבע בתורה. בשער הבא נפגוש את יצירת חז"ל, המתארת בדרכה המיוחדת את החיים בשנת השבע. פרק זה מהווה מעבר מן התורה שבכתב לתורה שבעל-פה, ובו נבקש למצוא את הדרך מעולם התורה לעולמם של חז"ל. מגמתנו בפרק זה לבחון כיצד יכילו חכמים את הפנים השונות שראינו בתורה.
The Land._.5.5
דרישת התורה של חז"ל: תורה שבעל-פה
The Land._.5.6
התורה שבכתב דומה היא לתפילין של ראש, בהן ניתן לגלות את דבר ה' בארבעה בתים נפרדים: טבע ומצווה, א-להות ובעלות. לעומתה, התורה שבעל-פה דומה לתפילין של יד, בית אחד הכולל את כל הפנים השונות למעשה אחד. התורה שבעל-פה הלכה למעשה היא, וזקוקה לדרך סלולה, דרך בה ימומש רצון ה' כאמירה אחת שלמה. את החיבור בין הפנים השונות של התורה יוצרים חז"ל באמצעות דרישת התורה. כך היא דרכם: בכל מקום בו ימצאו פרשיות בעלות פנים שונות, יבקשו לאחד את פרשיות התורה לכלל יצירה אחת. זוהי גישתם בכל פרשיות התורה, וכך יתרחש בסיפור שש השנים ושנת השבע. זוהי דרישה העולה עד תפילין-של-ראש על ארבע בתיהן, ומגלה בהן את אחדות רצון ה', בבחינת "אלו ואלו דברי א-להים חיים", אולם "דבר ה' זו הלכה".
The Land._.5.7
במדרשי ההלכה של פרשיות השביעית, תנועת האיחוד גלויה ומפורשת. פעמים רבות מעמתים חז"ל בין הפרשיות וסוללים דרך לאיחוד ביניהן. אך לא רק במדרשי ההלכה; כל היצירה בתורה שבעל-פה הולכת בדרך זו, בין בגלוי ובין בסתר. על אדנים אלו מונחת ההלכה התנאית במשנה ובתוספתא, הכוללת ברצף אחד דינים הנלמדים משמות וויקרא ללא הפרדה.
The Land._.5.8
חיבור פרשיות שמיטת שמות ושביתת ויקרא מולידה יצירה חדשה. יצירה המאחדת בין עולם הבעלות האנושית לעולם הא-להות והקדושה וממזגת את מחזורי השש והשבע השונים. אין בה אימוץ שני העולמות כמות שהם, אלא המשכת יסודות מעולם אחד אל העולם האחר. 'הילד' שנולד ממזג בקרבו את הפנים השונות; כך נוצרה התורה שבעל-פה, על שלל גווניה ומכמניה.
The Land._.5.9
לאחר שפתחנו את הדרך לתנועת האיחוד של חז"ל, נחזור אל התורה שבכתב ונתהה: האם אכן ניתן ליצור חיבור בין שני העולמות ותנועתם השונה? האם ישנו בסיס לחיבור שכזה, הטמון מלכתחילה בתורה שבכתב?
The Land._.5.10
אחדות המרחבים בתורה
The Land._.5.11
בכל פרקי השער הצגנו את שני המרחבים כעולמות נפרדים בעלי תנועה שונה. אך זוהי הפרדה זמנית, שתכליתה לאפשר הבחנה בפנים השונות. כעת נראה כיצד עולמות אלו סמוכים זה לזה בתורה ובנפש האדם ומהווים רצף התפתחותי אחד במסע החיים, רצף היוצר מבנה של תנועה מהחוץ אל הפנים, ובחזרה.
The Land._.5.12
סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר
The Land._.5.13
ברית הירושה הארצית אצל אברהם אבינו אמנם קודמת לברית ההשראה הא-להית, אך בהמשך חיי האבות מופיעות שתי הבריתות יחדיו, עוקבות ומאזנות האחת את האחרת. בתורת משה התחדד הפער בין העולמות, ואף על פי כן משמות ועד דברים מצויים עולמות אלו בסמיכות ותחת קורת גג אחת המהווה רצף מעגלי, בבחינת 'רצוא ושוב'.
The Land._.5.14
המסע נפתח בברית הר סיני המכילה את פרשת משפטים. זוהי ברית המכוננת את התנועה הבסיסית של בן החורין, ומעצבת את פניה של הבעלות האנושית, המופנית כלפי חוץ. על גבי תנועה בסיסית זו, מתפתח המסע להכרת העולם הפנימי של השראת הקודש. עולם הקודש נפתח בבניית המשכן – הופעת הקודש בתוך המחנה (פרשת תרומה), ומסתיים בהשראת השכינה בארץ ה' (פרשת בחוקותי). במשך כל שנותיו במדבר מתנהל העם בצל הקודש, התנהלות המלוּוה במתחים רבים. בברית ערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ, חוזרת תנועת ה'שוֹב' החוצה. משה חוזר ומבסס את תנועת הבעלות בצורה רחבה, אך הפעם, לאחר המפגש עם יסוד הקודש שבחיים ועם השראת השכינה, חוזרת הבעלות להופיע בצורה מבושמת ומעודנת; מלאת ביטויי שמחה וברכה, שופעת יחסים אוהבים ובעלת תביעות מוסריות גדולות יותר מהאדם.
The Land._.5.15
אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ
The Land._.5.16
התאחדות החוץ והפנים בארץ ישראל: שורש תורה שבעל-פה
The Land._.5.17
פרשיות רבות בתורה שבכתב נפתחות במילים "כי תבואו אל הארץ". פניה ומצוותיה הרבות של הארץ המופיעות בתורה אינן מיושמות במדבר; רק החיים הממשיים בארץ יהפכו אותן ל'הלכה למעשה'. החיים בארץ ישראל מהווים את השורש להופעת תורה שבעל-פה.
The Land._.5.18
נמשיך עם יהושע והזקנים אל הארץ וננסה לדמות בנפשנו כיצד יעצבו הפנים הכפולות את החיים בארץ.
The Land._.5.19
מעתה לא ניתן עוד לצייר את התהליך כמעגל גדול, שבו מתגלה בכל פעם מתגלה מימד אחד, שונה מקודמו. לאחר השלמת המעגל במדבר ובעקבות הכניסה לארץ, קיימת הכלה של כל תחנות המסע, אותן חווינו במשך ארבעים שנות המדבר. החיים בארץ דורשים אחדות. מקדש וכהונה, בעלות אנושית וברכה, דרים יחד בארץ שהיא א-להית ואנושית בעת ובעונה אחת. על אדני המעגל המחזורי של המדבר נבנית ברכת השלום בארץ ישראל, והוויית החיים בארץ נושאת בקרבה את כל המימדים יחד. נשיאת המימדים יחד, מאפשרת יצירת צירופים חדשים בין חיי הבעלות והחיים הא-להיים בארץ, כך שמשני הפנים נוצר פרצוף אחד: 'צד ימין' של קודש ו'צד שמאל' של בעלות. כאן, בחיים הממשיים והשלמים של ארץ ישראל, מונחים השורשים העתיקים של תורה שבעל-פה.
The Land._.5.20
זוהי סגירת מעגל: לאחר תקופת המדבר, בה הבריתות היו שני מסלולים מפוצלים, שבנו אל ארץ ישראל של תקופת האבות, בה הבריתות כרוכות זו בזו.
The Land._.5.21
שש ושבע – רצוא ושוב בארץ ישראל
The Land._.5.22
כאשר החיים הא-להיים והאנושיים ייפגשו יחד בחיי האדם הארץ-ישראלי, ייווצר פער ברמת ההזדהות הטבעית של האדם. באופן טבעי, המימד האנושי קרוב יותר אל האדם, והוא שיהווה את הבסיס של חייו. חווית החיים כהופעה של הקודש, על אף חשיבותה, תופנם ותתקיים כמימד עמוק יותר המלווה את החיים57להמחשה ניתן להסתכל על החיים בארץ כיום. בימי הגלות שלטה התודעה שחיי הקודש הם המרכז, ועל חיי החולין לחסות בצל חיי הקודש. עם השיבה לארץ ישראל, החיים הטבעיים חזרו לתפוס מקום מרכזי בחיי היומיום, ואף זכו לקבל הכרה בערכם העצמי. הקודש לא נדחה, אלא הופנם כיסוד הפנימי של החיים הטבעיים.. הכרה זו תלווה את החיים ברוב הזמן, אך לא בשנת השבע. שנה זו מפסיקה את חיי היצירה והבעלות בארץ, ובכך פורצת בנפש חלון להקשבה עמוקה יותר. בשנה זו הקול הפנימי של חיי ההשראה הא-להית פורץ ועולה ממעמקי האדמה, וחיי הבעלות נעשים טפלים אליו. עם תום שנת השבע, חוזר קול הבעלות לשלוט בחיים הטבעיים, וקול הקודש חוזר למעמדו כקול מלווה. כך מתנהלים החיים בארץ ישראל במקצב של שש ושבע, המדגיש הן את הבעלות האנושית והן את ההשראה הא-להית.
The Land._.5.23
את תנועת המאקרו של שש השנים והשבע בארץ ניתן להשוות לתנועת המיקרו של השבוע: באופן טבעי, בששת ימי המעשה חיי הבעלות הם מרכז החיים, ואילו השבת, על ידי איסור המלאכה, פותחת צוהר בנפשנו לנוכחות הקודש בחיים.
The Land._.5.24
תנועת המיזוג בארץ ממצה מכל מימד שהתגלה במדבר את ההופעה החזקה שלו. בחומשי שמות ודברים, בעלות האדם בשש השנים חזקה ומוחשית, ואילו שנת השבע מהווה ניפוץ קשה ושלילי – שמיטה ונטישה. בחומש ויקרא בעלות האדם בשש השנים חלשה באופן יחסי, אך בשנת השבע מופיעה הבשורה החיובית שהארץ שייכת לה'. במיזוג התנועות בחז"ל מתחברות התנועות החיוביות והחזקות שבכל אחד מן העולמות. שש השנים מתמקדות בבעלות האנושית החזקה, ואילו שנת השבע מתמקדת בנוכחות הא-להית המתגלה לעין כל. מיזוג זה נוצר בתנועה מחזורית, מעין] מעגל של 'רצוא ושוב' הדומה למעגל שראינו בתורה עצמה: שש/בעלות אנושית – שבע/ארץ א-להית, וחוזר חלילה...
The Land._.5.25
קריאת חז"ל את פרשיות השביעית לאור החיים המאוחדים בארץ
The Land._.5.26
עתה, לאחר שציירנו את שורשי החיים העתיקים של מעשה הדרשה, נטעם על קצה המזלג מיצירת חז"ל בשביעית. בדוגמא קטנה ממדרש ההלכה, נראה כיצד החיבור הדרשני שעושים חז"ל בין השמיטה של שמות לשביתה של ויקרא, מאיר מחדש את משמעות תהליך השמיטה והנטישה.
The Land._.5.27
כפי שתיארנו בהרחבה בפרק הקודם, השביעית בתורה מופיעה לנגד עינינו בשני תיאורים שונים מהותית, שלכאורה אין כל שיח ביניהם: בחומש שמות מתמודדת שנת השמיטה עם בעלות האדם כמצב היסודי, והיא מציבה בפני האדם תביעה קשה: לשמוט ולנטוש את אדמתו, ולהותיר את פירותיה למאכל האביונים וחית השדה; ואילו בחומש ויקרא, עיקרה של שנת השבע היא העצמת חוויית שייכות הארץ לה', אשר פירותיה נתונים לכל.
The Land._.5.28
חז"ל מחברים בכוח דרישת התורה את השמיטה והשביתה, ובכך יוצרים שיח בין המרחבים השונים.
The Land._.5.29
"ואכלו אביני עמך"(שמות כג) אין לי אלא עני, עשיר מנין?
The Land._.5.30
תלמוד לומר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה).
The Land._.5.31
אם כן, למה נאמר "אביני עמך"? רובה לעניים. (מכילתא דרשב"י, פרק כג)
The Land._.5.32
חז"ל ממתיקים את 'הדין הקשה' של השמיטה, השולל את בעלות האדם, על ידי החיבור ל'חסד' המתפשט על פני כל הארץ – השביתה בויקרא. ראיית השמיטה כמחוברת ומאוחדת לשביתה, פותחת את השמיטה לקול חדש שייכנס בקרבה. קול א-להי, הבוקע את חוויית הבעלות ופותח את האדם להכיר את פנימיות החיים: הארץ היא א-להית, והאדם אינו בעליה. בזכות השיח החדש בין שני העולמות המתקיים עתה בנפש האדם בארץ, מסוגל הבעלים לחוות בצורה עמוקה את התבטלות הבעלות כלפי ה' – לא כשלילה חיצונית ושוברת, אלא כתהליך פתיחה פנימי של הקשבה לקול העולה מעומק הארץ. בדרך זו, משמש הקול הפנימי של שבת הארץ כעידון התנועה הקשה של השמיטה החיצונית, ולכן גם הבעלים רשאי לאכול מפירות השדה.
The Land._.5.33
מכיוון שבדברי חז"ל מגמת השמיטה אינה נמחקת, חוזרת ועולה השאלה מה תרומת הפרשיה בשמות לסיפור השלם – אם כן למה נאמר "אביני עמך"? לשאלה זו נתנו במדרשי חז"ל תשובות שונות. המדרש שלפנינו מציע שעל אף תנועת החסד כלפי הבעלים, הוא אינו רשאי לקחת את רוב היבול לעצמו. "רובה לעניים" – הצורך בעידון הבעלים עודנו קיים, ולכן עליו לשמוט ולנטוש את שדהו, כך שרוב היבול יילקח על ידי העניים.
The Land._.5.34
זוהי רק טעימה קלה על קצה המזלג ממעשה היצירה של חז"ל. חכמים יצרו סיפור חדש ושלם, הממזג את שמיטות האדם בשביתת הארץ של ה', ומשלב את ההכרה בארץ ה' יחד עם הצורך העדין של תיקון הבעלות.
The Land._.5.35
סוף שהוא התחלה חדשה
The Land._.5.36
בשער הבא – 'פני שביעית נקבלה' – נתאר את סיפורה של השביעית כשיא, העומד לעצמו ומקרין את התגלות ארץ ה' על כל שש שנות הבעלות. המפגש שמתרחש בארץ ישראל, בין שנות הבעלות לשנת הארץ הא-להית, יוצר סיפור חדש. סיפור זה ינוע במתח שבין שנות הקניין והבעלות הפרטית ברוחם של שמות ודברים, ובין שנת השיתוף בארץ החיים של ה', השוללת בעלות אנוכית ורכושנית. בשנה זו, יאיר האור של ויקרא כמרכז.
The Land._.5.37
המתח בין שני העולמות אינו גלוי בתורה שבכתב. בתורה שבכתב כל מערכת עומדת לעצמה, וחיי הקניין בארץ אינם מעומתים עם שייכות הארץ לה'. העימות הסמוי בין שני המופעים שבתורה שבכתב נחשף בחז"ל, ויוצר את המתח בשנת השבע. נקודת המבט של הטבע הא-להי מטילה צל כבד על עולם הבעלות הפרטי ומעמידה אותו באור שלילי וחסר. המתח ילווה אותנו לכל אורכה של שנת השבע. בתחילת השנה תצטייר מערכת שש השנים כנחותה למול שבת הארץ. המתח בין הניגודים יתעדן בהמשכו של המפגש, כאשר תצמח הבעלות המעודנת בתוך עולמה של שנת השבע, בעלות רכה ומלאת כבוד אשר תלווה אותנו לאורך הסיפור.
The Land._.5.38
לסיום, לא נוכל למצות בפרק זה את עומק הסיפור של חז"ל, ולהראות את ההשלכות המופלאות של הקריאה השלמה של פרשיות השביעית בתורה. לשם כך כתבנו את השער הבא בו מספרים אנו את הסיפור השלם של חז"ל לפי תומו, והמשכיל על דבר ימצא טוב. בדרכנו לא נעצור בכל שעל כדי לומר כי הלכה זו שורשה בויקרא והלכה אחרת שורשה בשמות; את התיאור הממזג נעשה בקווים כללים בלבד58ביצירה הממזגת את הפנים השונות למסכת אחת שלמה, יהיה זה מלאכותי, מסורבל ולא מועיל לעצור ולפרק את התנועות בכל פעם מחדש. בפתיחה המשלנו את התהליך ללידת ילד משני הורים שונים. 'יש ילדים זיגזג', אך לא כעירוב חיצוני, אלא כמהות חדשה ממוזגת. כך היא תורה שבעל-פה, הנולדת מהחיבור והמיזוג של 'אב' - תנועת הקודש ו'אם' – תנועת הבעלות. את ההבחנה ניתן לבצע בקווים כלליים בלבד. ניסיון 'לחלק' בחזרה את הילד לאבא ואמא על כל צעד ושעל של חייו, ייצור ילד בעל פיצול אישיות. [יסלף את מהותו האמיתית והשלמה של ה'ילד']. משל אחר לעניין ניתן לתת מיצירת עוגה מסך מרכיבים מסוים. עירוב המרכיבים בעוגה יוצר מהות חדשה של טעם. פירוק העוגה למרכיביה: קמח מלא, שמן זית, ביצים אורגניות, סוכר חום וכדו' אינו אפשרי, ויפספס את הטעם השלם והנפלא של העוגה..
The Land._.5.39
שלמות היצירה תתגלה דווקא בזרימתה השוטפת, כהרמוניה חדשה שנוצרה, וכך נשתדל לספר אותה.
Sheviit.Introduction.1
'פני שביעית נקבלה'
Sheviit.Introduction.2
פתיחה לשער השביעית – 'פני שביעית נקבלה'
Sheviit.Introduction.3
לאחר שהלכנו בשער ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה של הארץ על פניה השונות, הגענו אל ליבת הספר, אל השביעית. נבוא עתה לקבל פני שבת מלכת הארץ. השביעית – השבת שבמחזור השנים – הינה חלק מהחיים בארץ, אך זהו חלק מיוחד במינו. בשער זה נספר את סיפור המפגש שבין האדם העולה ובא מתוך שש השנים, לבין שבת הארץ המלכה. סיפור הנע במעגלי ריחוק וקירוב, ומתרחש על פני השנה כולה. את הסיפור חילקנו לארבע עונות, מחורף ועד סתיו, וכל עונה תפתח לנו שער חדש בלב הספר.
Sheviit.Introduction.4
כשם שהשבת עומדת מול ששת הימים שקדמו לה, כך השנה השביעית, שש השנים הן הרקע לה.
Sheviit.Introduction.5
במשך שש השנים משתמש בעל הקרקע באדמה וביבולה. הוא רואה בה משאב פרטי ומפיק ממנה את צרכיו. העמדה הנפשית הצומחת מכך היא תחושת היותו אדון הארץ. עמדה זו עלולה ליצור יחסים מקולקלים בינו לבין אדמתו, בינו לבין ה' מקור הברכה, ובינו לבין העני והחיה הנותרים מעבר לגדרות שדהו. לשם כך, עוד במחזור שש השנים נדרש האדם למתן את חווית הבעלות שלו על האדמה, ולתת חלק קטן מיבולו לעני ולה'.
Sheviit.Introduction.6
אולם גם אחר כל זאת, נותר האדם בעלים אל מול ה' ואל מול העני. יתרה מזאת, המתן לה' ולעני אין בו כלל כדי לתקן את היחס המנצל כלפי האדמה! יחס זה יוצר קלקול סמוי בנפש הבעלים, הרואה באדמה משאב פרטי. והרי את חלקת השדה הזו הוא כבש מהטבע החופשי של הארץ. ההתמקדות בשדהו הפרטי מסתירה מעיניו את הארץ ומרחביה, ומנתקת אותו מהטבע של ארץ ה' ומן ההקשבה אל עומקה הא-להי.
Sheviit.Introduction.7
שנת השבע מהווה איזון עמוק לשש השנים, ומבקשת לשנות את יחס האדם אל הטבע. שינוי אמיתי של מערכת היחסים משנה את מקומם של שני בני הזוג. זהו שינוי תודעת הבעלות של האדם באופן שורשי כלפי האדמה והטבע, ושינוי בהגדרת השדה: מחלקת קרקע המנוצלת לצרכי האדם, לחלק מהטבע הגדול של ארץ ה', שהאדם חי בו ועימו: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה, ב).
Sheviit.Introduction.8
על מנת ליצור את השינוי העמוק, מעצבת שנת השבע תנועה של ריחוק וקירוב. תנועת הריחוק נחוצה בכדי לשחרר את האדם מתבניות היסוד של שליטה על האדמה, וכך להטמיע בתוכו יחס מחודש ופנימי כלפי אדמתו: יחס של קירוב, המביא למפגש פנימי מקודש, מלא כבוד ונקי מבעלות גסה. נפסע עם עונות השנה, הנושאות כרקע חי את המתרחש בתוכן. נפתח בעונת החורף – זמן של התכנסות פנימה – בו האדם והאדמה מתרחקים זה מזה: האדם נמנע מפעילות יוצרת באדמתו, ומאפשר לה לשבות. אולם הריחוק והכינוס לא יימשכו לנצח; עם בֹא האביב הכוחות פורצים מחדש, מהססים, שולחים ידיים המחפשות דרך להיפגש מחדש. והנה הקיץ הגיע, והלב חוגג משפע השדות. פירות הקיץ בשלים בשדות, וגם האדם בשל לחיות יחד עם פרי האדמה בצורה נקייה ולב טהור. עבר קציר כלה קיץ ורוחות הסתיו מחמיצות את הלב, עלי השביעית נושרים ואיתם הפרי שבשדות כלֵה והולך. זה הזמן לפתוח את חלון הבית ולתת לרוח סתווית נוגה להיכנס פנימה, ולקחת עימה את אוצרות פירות הטבע בחזרה אל השדות.
Sheviit.Introduction.9
לשער 'פני שביעית נקבלה' חמישה פרקים, המחולקים על פי עונות השנה:
Sheviit.Introduction.10
[זה היה סיפור של חורף]
Sheviit.Introduction.11
פרק ראשון – אדם ואדמה בעונת החורף: ריחוק או קירוב?
Sheviit.Introduction.12
בראשיתה של שנת השבע מתרחק האדם מאדמתו: נאסרה עליו הזריעה בשדה והזמירה בכרם. תהליך הריחוק משפיע על שני הצדדים: על זהות האדם כבעלים המאבד את תחושת השליטה על אדמתו, ועל זהות השדה, שמעתה הוא חלק בלתי נפרד מהארץ הגדולה השובתת לה'. במשך החורף מתנקה האדם בחוסר פעילותו מתודעת הבעלות, החוסמת בעדו מלפגוש את האדמה כפי שהיא. במקביל, האדמה השובתת 'ננסרת' מבעליה, הופכת חופשית לעצמה, ומאפשרת לאדם לראות את עוצמת הטבע והצמיחה מחדש. כך, באמצעות שדהו המתרחק ממנו, יתקרב הוא ויתחבר אל תנועת הארץ הגדולה של ה'.
Sheviit.Introduction.13
לפרק הראשון שני חלקים.
Sheviit.Introduction.14
על רקע הנוף החורפי, מצייר החלק הראשון את שתי הקריאות של פסוקי החורף: הקריאה המצומצמת בתורה שבכתב, והקריאה המורחבת של מדרשי חז"ל. שתי הקריאות מתמודדות בדרך שונה עם מקומו של האדם מול שביתת הארץ. הקריאה הפשוטה של התורה שבכתב יוצרת מתח של ריחוק, ה'מנסר' את הבעלים מעבודה בשדה ומונע ממנו להפריע לשביתת הארץ. כינינו תנועה זו בשם 'זוגיות קוטבית'. לעומת מגמת התורה שבכתב, חכמי תורה שבעל-פה קראו את הפסוקים בצורה הפוכה. הם יצרו תנועה של קירוב והזדהות בין האדם לשביתת הארץ, וצירפו אותו להיות חלק מתהליך השביתה. לתנועה זו קראנו 'זוגיות משתפת'. על שתי התנועות – שמאל דוחה וימין מקרבת – נרחיב בחלק א של החורף. במסגרת זו נעמוד על המהפכה ההלכתית של חז"ל, בהפכם את שביתת הארץ להיות מצוות עשה כללית המוטלת על כתפי האדם, ואת האיסורים המפורטים בפסוקים כחלק ממנה.
Sheviit.Introduction.15
החלק השני ממשיך את השתלשלות שתי הקריאות בתורתם של האמוראים. חלק זה הוא עיוני יותר, ובו נראה כיצד, במקביל למגמה שהמשיכה את קריאת חז"ל בפרשיה, עלו קולות חזקים של גדולי האמוראים, השבים בדרכים שונות אל הקריאה המצומצמת בתורה שבכתב. את החלק הזה נחתום בפסקי הרמב"ם, שאחז בשתי התנועות גם יחד.
Sheviit.Introduction.16
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי
Sheviit.Introduction.17
[באביב את תשובי חזרה]
Sheviit.Introduction.18
פרק שני – "עֵת הַזָּמִיר הִגִיעַ": המפגש המחודש בעונת האביב
Sheviit.Introduction.19
האביב נמצא בתווך בין הריחוק של החורף לקירוב של הקיץ, ואכן יש בו המשך של תודעת הריחוק ויש בו מניצני הקירוב. הריחוק: לא רק מן האדמה, גם מהפרי, הנולד מתוך תנועה טבעית וחופשית, מורחק האדם. הפירות כבר אינם בגדר תוצר, אלא פירות הטבע – 'ילדי' שבת הארץ. באביב השנה השביעית, אסור לאדם לקצור את הפרי באופן מסחרי, כדרך הקוצרים בשש השנים. האדם גם מחויב לשמוט ולנטוש את שדהו: להפקיע את בעלותו על הפירות, לא לשמרם ולא לאספם. הקירוב: לעומת התנועה השלילית, הפירות המבכירים באביב מתחילים לבשר על מציאות חדשה: השדות מופקרים ולכל אדם יש רשות כניסה אליהם. ניתן להתחיל ולראות את ההופעה החיובית של השביעית, הפורצת את הגדרות המפרידים בין אדם לסביבתו, פריצה שמאפשרת אפילו לבעלים לקחת מהשדה, ובלבד שייקח מהפירות לצורך אכילה בלבד, מתוך שותפות חברתית.
Sheviit.Introduction.20
על רקע הנוף האביבי, עוסק פרק האביב במפגש המחודש של האדם בשדהו עם יבול שבת הארץ. גם לפרק זה שני חלקים, כאשר כל חלק מתאר את הסיפור מזווית הפוכה.
Sheviit.Introduction.21
חלק א מתאר את הסיפור מויקרא אל שמות. נפתח בסתירה שבין הפסוק המתאר את איסור הקציר והבציר, לבין הפסוק המעניק את יבול שבת הארץ לאכילה. בעקבות חז"ל ננסה לברר מהי דרך הקציר הפרטי החסומה בשנה זו, ומהי הדרך הפתוחה לכל, וכיצד זו האחרונה מכשירה את האדם לאכול מיבול שדהו בצורה נכונה. משם עובר הסיפור אל פסוקי שמות ומצייר, בעקבות חז"ל, את תפקידו הייחודי של הבעלים בחובת השמיטה והנטישה. הסיפור נחתם במחלוקת בית שמאי ובית הלל בשאלת האכילה בטובה: האם מותר לבקש מהבעלים לקחת משדהו ולהחזיק לו טובה על כך. דרך מחלוקת זו נברר כיצד ראו אבות העולם את המתח בין האמת הגדולה של שבת הארץ, לבין המקום האישי של הבעלים השומט.
Sheviit.Introduction.22
וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ
Sheviit.Introduction.23
חלק ב מצייר את הסיפור בצורה הפוכה, משמות אל ויקרא. בחלק זה נעשה מסע ארוך מחז"ל ועד לאחרוני זמננו, במגמת בירור המשמעות של דין ההפקר. האם ההפקר מתרחש מאליו, או שהוא פעולה יוצרת של האדם, ובלשון בעל המנחת חינוך, 'אפקעתא דמלכא' או 'קרקפתא דגברא'. בסיום המסע תעלה בידינו הבנה חדשה ונפלאה של הסיפור. נגלה את עוצמת הבחירה הנתונה בידיו של האדם: האם ימול את עורלת לבבו וכך יאפשר את השראת השכינה בשדהו, או חלילה יאטום אוזניו אל קול הדוד הדופק על שער השדה.
Sheviit.Introduction.24
לקיץ שני פרקים:
Sheviit.Introduction.25
פרק שלישי – עונת הקיץ: פירות שביעית, ופרק רביעי – אוצר בית דין: 'הקיבוץ הגדול'.
Sheviit.Introduction.26
לאחר ניצני הפרי של האביב הגיע זמן הבשלת הפרי בקיץ, וגם האדם עצמו בשל למפגש מחודש עם האדמה. עתה, לאחר תנועת הריחוק של החורף, אשר 'ניסרה' את האדמה מן האדם, ולאחר גישושי האביב, באה תנועת הקירוב המחברת אותם במפגש מחודש: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ו). בקיץ מתגלה מגמת השביעית במלוא עוצמתה: הובלת האדם לחיים מאוחדים עם הטבע הא-להי של שבת הארץ מתוך כבוד ואהבה. פירות שבת הארץ ניתנים לאכלה! ולא לאדנות, ניצול, אחסון, מסחר, הפקת רווחים, השחתה וכיוצא באלה. רק אכילה טהורה, עכשווית ומלאת הנאה פשוטה.
Sheviit.Introduction.27
בפרק השלישי 'עונת הקיץ: פירות השביעית', נשוב בעקבות פרקי המשנה אל עולמו של האדם בשלושה שלבים: השדה, הבית והעיר. מתוך המשניות ומדרשי ההלכה, צומחת בעולם של חז"ל מערכת יחסים מחודשת אל הפרי בשדה, בבית, ואף בין אדם לחברו.
Sheviit.Introduction.28
נחלק את המערכה לשלושה מרחבים מרכזיים, אשר בהם בנו חז"ל באופן הדרגתי את המפגש אדם-פרי. בכל מרחב מתקיים מפגש שונה, ועולות בו שאלות ייחודיות המעניקות פנים חדשות למערכה כולה. במרחב השדה אנו מקבלים לראשונה את הזכות לאכול מפירות השדה. בכדי לממש זכות זו, נרד לשדה ונשאל: אילו פירות נכללים בתואר 'פירות שביעית'? ומתי יהא מותר לנו לאכלם? כחתימה למרחב הזה ויציאה ממנו, נראה כיצד מאפשרים חז"ל לאדם להוציא את פירות השדה לבית ולשוק, מבלי לפגוע במפגש העצמי שלו עם הפירות. לאחר המפגש הראשוני בשדה, נבחן כיצד נבנית מערכת יחסים קבועה ויציבה של כבוד והדדיות בין האדם לפרי בתוך ביתו. את היציאה למרחב העירוני נחלק לשני תחומים: הפירות בשוק, בו נתבונן כיצד ניתן להפיץ את פירות השביעית בשוק העירוני מבלי לפגוע בכבוד הפירות, ונעקוב אחר השינויים הנוצרים בחברה כולה בהשפעתן. על גבי העיסוק במכירת פירות שביעית, נבנה את קומת הקודש, בה נחשוף את מימד העומק של השביעית – 'קדושת פירות שביעית', ונתבונן בעולם הקודש הייחודי הפורץ מתוכם.
Sheviit.Introduction.29
בפרק הרביעי, 'אוצר בית דין: הקיבוץ הגדול', נעלה על נס את אוצר בית הדין שהיה בתקופת הבית, ודרכו נתבונן במשמעות הערכית של השותפות והשוויון בשנת השבע. את ערכי אוצר בית הדין נעמת עם ערכי השוק העירוני של חז"ל, ומתוך השוואה זו נדון ביישומו של אוצר בית הדין בימינו.
Sheviit.Introduction.30
[זה הסתיו עם הענן]
Sheviit.Introduction.31
פרק חמישי: ביעור
Sheviit.Introduction.32
המפגש המחודש שהגיע אל שיאו בקיץ השיב לאדם את הזכות לקחת מן הטבע ולקבל לידיו בעלות רכה על פירות שביעית. עם בֹא הסתיו, סוף השביעית מתקרב והחשש מכרסם בלב, שמא בעלות רכה זו, שנמשכה על פני כל תקופת שלהי הקיץ, פגעה בלב השביעית. הרי ניתקנו את הפרי ממקומו בטבע אל ביתו של האדם, והנה הוא שוב בעלים, ואפילו יכול הוא למכרם בשוק. כיצד נצליח להיפרד משנת שבת הארץ בתחושה שהיינו נאמנים לה עד תוּמה?
Sheviit.Introduction.33
על רקע ההרהורים הנוגים של הסתיו בא הפרק חמישי – 'הביעור'. זוהי יצירתם המופלאה של חז"ל, המתמודדת עם חששות אלו. את הפרק העוסק בדין הביעור נפתח בניסיון להבין כיצד נולד רעיון הביעור, מדוע היה צורך בו ומה שורשיו בתורה בשכתב. משם נעבור להתבונן בחלוקה האקולוגית של הארץ. חז"ל חילקו את הארץ לבתי גידול אקולוגים, שבהתאמה אליהם חי האדם ובהמתו. כאשר כלה הפרי מן השדה והחיה אינה יכולה עוד לאכול ממנו, מחויב גם האדם לכלות את פירות השביעית שבביתו. סוף העונה בטבע הוא שקובע את תום השימוש בפירות בביתו של האדם. חיי ההקשבה לטבע ולחית השדה, מסירים את החיץ בין ביתו לבין השדה, ובין הבהמה שברשותו לבין חית השדה. כך נוצר חיבור בין העולם האנושי לעולם הטבעי של ארץ ה'.
Sheviit.Introduction.34
בסוף הפרק נתעמק במחלוקת התנאים בשאלה מי אוכל אחר הביעור, ונחזור אל המתח שבין שמות לויקרא. לדעות מסוימות, ההתאמה האקולוגית השומרת על מערכת יחסים נקיים מבעלות, כוללת גם את שותפות האדם לגורלו של העני. בנקודת הסיום, כשכלו הפירות בטבע ואין לעני מה ללקט עוד מהשדה, נדרש הבעלים להוציא את כל מה שאגר מפירות שביעית ולחלק לעניים. כך, בנקודת הזמן של הביעור, אוכלים העניים מפירות שביעית ומממשים את אמירת התורה "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות כג, יא).
Sheviit.Introduction.35
מופלא לראות כיצד סיימו חז"ל את סיפור השביעית במצוות הביעור. קשה להעלות על הדעת דרך יפה יותר להיפרד מהעלים האחרונים של שבת הארץ המלכה.
Sheviit.Introduction.36
בסוף השער מצוי נספח – 'הרהורים לימינו', בו נסכם את תקוותנו שלימוד השביעית פתח בנו ובקוראים שער ליחס חדש כלפי אדמת הארץ בכלל וכלפי שנת השבע בפרט.
Sheviit._.6.1
אדם ואדמה בעונת החורף: ריחוק או קירוב?
Sheviit._.6.2
פתיחה
Sheviit._.6.3
חורף של ריחוק
Sheviit._.6.4
שנת השבע נכנסה והטבע כולו מתכונן לבוא החורף הקרב. בשש השנים, כבר מצוי האדם בעונה זו לאחר החרישה המכינה, בעיצומה של מלאכת זריעת השדה, עיניו נשואות השמימה בציפייה לגשם שיבוא ויצמיח את זרעיו הנטמנים באדמה.
Sheviit._.6.5
לא כך בשנת השבע. בעונה זו אוסף האדם את יבול השנה השישית לביתו, ויודע כי בשנה שלפניו לא יוכל לבטוח בעמל כפיו וביצירתו. בשנה זו חוזר שדהו להיות חלק מן הארץ הגדולה, השובתת לה' ממגע ידי האדם בה; מָשל יצאה מעבדותה לבעלות האדם בה, לחירות שייכותה לה'. האדם היוצר יחיה מן הטבע, ככל חית השדה. שפע ה', הבא לאדם בכל שנה ושנה דרך יצירתו, יוענק לו הפעם דרך הטבע של הארץ כולה.
Sheviit._.6.6
"שדך לא תזרע"! האדם מתרחק משדהו. לנגד עיניו נשמטת ממנו אדמתו והופכת לשדה בר, לא חרושה ולא זרועה, עולה ומצמיחה מאליה. לו כבר אין מקום בה, והזיקה בינו לבינה הולכת ומתנתקת.
Sheviit._.6.7
תהליך הריחוק משפיע לא רק על האדמה, אלא גם על זהותו העצמית של האדם כיוצר וכבעלים. בעל השדה הולך ומאבד את תחושת הבעלות והשליטה על שדהו. הוא מצווה לשמוט וליטוש את אדמתו, להשאירה ללא טיפול, כביכול מוזנחת ועזובה – "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כג, יא).
Sheviit._.6.8
אלמלא הייתה זו שנת השבע, היו פסוקי משלי משקפים היטב את היחס לאדם השובת ממלאכה באדמתו – "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד, ל).
Sheviit._.6.9
חורף: שלילה ותו לא?
Sheviit._.6.10
תהליכי שלכת וקיפאון על פני האדמה מדומים לעיתים למוות... אך ברובדי העומק, בתחתיות הארץ, צומחת ועולה מציאות שונה. הריחוק הוא פתח ליצירת התרחשות חדשה.
Sheviit._.6.11
האדמה שננסרה ונפרדה מהאדם, מתנקה ומִטּהרת מבעלות האדם ומיצירתו. החופש ממגע האדם מחזיר לארץ את זהותה העצמית. השדה משתנה והופך ממשאב מנוצל בעולם האדם, לטבע פשוט, חלק מהארץ הגדולה; מעין טבילה מטהרת בטבע החיים המקודש של ארץ ישראל. התעוררות הטבע החופשי של ארץ ישראל חושפת את הזהות הפנימית של הארץ, והיא שבה ועולה לה' יתברך: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה, ב).
Sheviit._.6.12
בן הזוג' – האדם: האם גם הוא עובר תהליך של תיקון?
Sheviit._.6.13
עזיבת השדה מאפשרת לאדם לראות את האדמה בעיניים חדשות. ההימנעות מפעילות במשך חודשי החורף, מנקה את האדם מכל תנועת הבעלות האנוכית והמנצלת, החוסמת בעדו מלפגוש את האדמה כפי שהיא. התנקות זו, פותחת בפני האדם ראייה חדשה של עוצמת הטבע והצמיחה מחדש. דווקא ריחוקו מעבודת האדמה הופך להיות מנוף לחיבור מחדש, דרך שדהו שלו, אל תנועת הארץ הגדולה העולה אל ה'59אם נשתמש במונחיו של בּובּר, יש כאן מעבר מיחסי "אני-לז" ליחסי "אני-אתה". ה'לז' נתפס כאובייקט שימושי בעולמנו, עצם ככל העצמים, חסר פנים, אישיות וקיום עצמי. הנסירה והריחוק מהאדמה, היעדר היכולת ליצור בה, הם שלב בדרך אל מה שמכנה בובר 'דעת הלב' ((to become aware. זוהי חוויה של התעוררות, גילוי מחדש, בה האדם נפתח כלפי המרחב שמחוצה לו. הלז חסר האישיות נגאל מסתמיותו, מהיות כמו הכול, והופך ל'אתה' – יחידאיות מופלאה וחד פעמית, בעלת קיום עצמי מֵעבר לעולמי שלי. למפגש המחודש מתלווה תובנה, שעד כה האדם חי בעיוורון ובאטימות. כדברי בובר: 'חיי אמת הם פגישה'. (מרטין בובר "בסוד שיח", הוצאת מוסד ביאליק, ועיין גם בהקדמה של ש.ה. ברגמן).
Sheviit._.6.14
אם כן, התנועה הראשונית של החורף הינה שלילית: אי עשייה וריחוק.
Sheviit._.6.15
אך בהקשבה עדינה, בתוך אי העשייה, ניתן לשמוע קולות נוספים. חלקם מכוונים כלפי האדם עצמו, וחלקם מכוונים כלפי האדמה וכלפי המפגש המחודש של האדם עימה. בפרק זה, נקשיב לקולות האדם והאדמה, ונציג את ההתרחשות הייחודית להם – יחד ובנפרד – בחורף שנת השבע.
Sheviit._.6.16
חלק א: בין 'זוגיות קוטבית' ל'זוגיות משתפת'
Sheviit._.6.17
פסוקי התורה: שלילת האדם או חיוב האדמה?
Sheviit._.6.18
שמות: "וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי"
Sheviit._.6.19
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
Sheviit._.6.20
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ
Sheviit._.6.21
וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: (שמות כג, י-יא)
Sheviit._.6.22
הביטוי "והשביעית תשמטנה ונטשתה" הוא ציווי מקיף, המורה על עזיבה כללית של הבעלים את אדמתו במשך שנת השבע. נראה כי עיקר מגמתו של ציווי זה מכוונת כלפי שמיטת היבול שצמח בשדה, אך נכללה בו גם שמיטת הקרקע מעבודה בשדה.
Sheviit._.6.23
הקבלה בין הפסוקים מראה שחובת השמיטה מוצגת כניגוד לזריעת הבעלים את שדהו בשש השנים:
Sheviit._.6.24
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ
Sheviit._.6.25
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ

Adam min ha'adamah, Otniel 2008. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002611318/NLI Licence: CC-BY-NC. Source.