Adam Min HaAdamah

Sefaria · Jewish Thought · 1,667 sections

The Land._.2.63
במקום אחר מביאים חז"ל סיפור המציג מתח דומה:
The Land._.2.64
וירשת אותם וישבת - מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה: "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים". אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל. (ספרי דברים, פיסקא פ)
The Land._.2.65
הסיפור על צמד החכמים, חוזר ומציג ביתר שאת את המתח שהזכרנו מקודם. אל מול לימוד התורה, מעמידים חז"ל את ישיבת הארץ. לימוד תורה הוא הערך העליון אצל חז"ל, אחד הדברים שבעבורם רשאי האדם לעזוב את הארץ18ירושלמי נזיר, פרק ז הלכה א: "ויוצא לחוץ לארץ לדיני ממונות... וללמוד תורה ולשאת אשה"; ועיין גם בבבלי עבודה זרה, יג עמוד א.. אף על פי כן, "זכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם, וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם", שכן ישיבת הארץ שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, והם מעדיפים לחזור לארץ – "חזרו ובאו להם לארץ ישראל".
The Land._.2.66
ייתכן שלא לחינם כתבו כאן חז"ל "שקולה ישיבת הארץ כנגד כל המצוות", ולא "מצוות ישיבת הארץ", שכן אין זו מצווה במובן הרגיל, אלא עניין כללי ומיוחד, קדם-מצוותי, היונק מימי האבות ושקול כנגד כל המצוות כולן.
The Land._.2.67
מה דורשת הישיבה בארץ מן האדם?
The Land._.2.68
מתוך פרשנות חז"ל לדבר ה' הקורא ליצחק לשכון בארץ, ניתן לראות את שתי הפנים של המגורים בארץ בימי האבות:
The Land._.2.69
וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ וגו' –
The Land._.2.70
עשה שכונה שלארץ, הוי זרוע, הוי נצוב.
The Land._.2.71
דבר אחר: שכון בארץ – שכן את השכינה בארץ. (בראשית רבה, פרשה סד)
The Land._.2.72
בפירוש הראשון, משמעות המגורים בארץ היא פיתוח החיים הפשוטים. זריעת יצחק בארץ, על אף היותה מעשה טבעי, מהווה מימוש לרצון ה' בחיי האבות בארץ. חיים פשוטים אלו 'מחזירים' אותנו אל אדם הראשון, העובד את האדמה, מצמיחהּ ומפתחהּ, ובכך חי את חייו עם ה'.
The Land._.2.73
בפירוש השני, הקריאה להישאר בארץ משמעותה הופעת השכינה בארץ. יצחק נקרא לחיות חיים מתוקנים וקדושים, כך שיעוררו את ההשראה הא-להית השורה בארץ.
The Land._.2.74
מבטם של חז"ל – תורת האבות ממשיכה בארץ וחיה לדורות:
The Land._.2.75
הפנים האגדתיות של הארץ שמציירים חז"ל, מגלות את אופייה הגנוז. האבות חיו בארץ כנען, בה שרתה עליהם השכינה, ובה היה להם ה' לא-להים. את הנוכחות הא-להית ביטאו האבות לא בקיום המצוות התלויות בארץ, אלא בעצם החיים בה, כחיים א-להיים מלאי השראה. ניתן לומר כי האבות ממשיכים את דרך אדם הראשון. חייו של אדם בגן העדן היו בעלי נוכחות א-להית טבעית, ללא מצוות. חיי האבות בארץ לא נגנזו עם מות האבות, אלא הם ממשיכים ומאירים גם על בני בניהם החיים בארץ. זהו מבט חדש ומלא משמעות על החיים בארץ, אשר יונק מהמציאות הקדומה של האבות ואדם הראשון, ומשפיע לדורות על ישיבת הארץ. באמצעות חז"ל, דרך החיים של הטבע הא-להי ממשיכה לפעום בארץ ומעצבת את חיי עם ישראל בארצו.
The Land._.2.76
השאלה שנותר לנו להתבונן בה נוגעת ליחס שבין תורת המצוות של משה לתורת החיים הטבעיים של האבות ששבה והופיעה בדברי חז"ל.
The Land._.2.77
ד. חיי האבות ותורת משה
The Land._.2.78
בעקבות מבטם של חז"ל על הארץ, נפתחות העיניים להתבונן בתורת משה בדרך מלאה יותר. הקריאה שהוצגה בפתיחת הפרק, ראתה את תורת המצוות כמחליפה את תורת החיים הטבעיים של האבות. ראייה שכזו מרוקנת את המשמעות של החיים הטבעיים בארץ, ומחליפה אותה בחיי קיום מצוות, שאינם מוגבלים לארץ. עתה, ניתן לקרוא את תורת המצוות כבאה על גבי תורת האבות, המוסיפה לחיות בארץ. זהו נדבך מצוותי שמצטרף אל עולם שלם של חיי טבע עם א-להים בארץ ישראל.
The Land._.2.79
רק בחוץ לארץ עמדה תורת משה כתורת מצוות מרוחקת מחיי טבע א-להיים. זוהי הסיבה להשתרשות הקריאה של תורת משה כמנותקת מתורת האבות. עם השיבה לארץ ישראל, ניתנת בידינו האפשרות לקריאה מלאה של התורה, בצורה המאגדת יחד טבע ומצווה; תורת האבות עם תורת הבנים יחד.
The Land._.2.80
כדי להמחיש את מערכת היחסים שבין הטבע לרצון בחיים הא-להים, נדָמה אותה לתהליך מסויים בהתפתחותו של האדם, המתחלקת לשלוש תקופות: א. התקופה הטבעית ב. התקופה ההכרתית בעלת הרצון המודע ג. החיבור מחדש לטבע.
The Land._.2.81
התקופה הטבעית: חיי אדם הראשון והאבות משקפים את התקופה הטבעית של החיים לפני ה'. עם התקלקלות החיים הטבעיים בחטא האדם וצאצאיו, נפגמה טבעיות החיים, הן באדם והן באדמה. על מנת לשוב ולחדש את החיים הטבעיים בצורה נכונה, היה צורך בהכוונה א-להית של האבות: לשכון בארץ ישראל, שעדיין משמרת את החיים הא-להיים הטבעיים, ולקיים את מצוות המילה, המסירה את העורלה מהטבע האנושי הפגום. זוהי הכְוונה עדינה בלבד, המתבססת על טבעיות החיים כעיקר, ורק תוחמת אותם מפני קלקולים אפשריים. אותם כוחות חיים טבעיים קדושים שהתגלו באבות, הם אשר עומדים לבנים לדורות, כפוטנציאל הטבעי של העם.
The Land._.2.82
תקופת הדעת והמצווה: ביציאת מצרים ומתן תורה מתחילה תקופת התגלות חדשה – התגלות הרצון והדעת של ה'. לא עוד התגלות טבעית – משה מוריד את התורה מן השמים ומעניק לעם הדרכה שמימית המכוונת את כל חייהם. יחד עם התורה מן השמים, מוריד משה את המן והשליו המזינים את עם ישראל במדבר. בארץ לא זרועה, חווה העם תקופה ארוכה של חיים ניסיים המנותקים מחיי הטבע. בתקופה זו נכרתת ברית הבחירה של העם עם ה', ברית שמבוססת על מצוות וחוקי ה' המפורטים. המצוות כמגלות את רצון ה', פתחו את האדם לקשר עם ה' כהופעה שמעל לטבע, רצון בין א-להים לאדם שאינו מוגבל במקום. כך מתפתחת קומת המודעות של העם אל רצון ה', ונוצרת מוכנות להתמסרות לחיים בברית רצון הדדית.
The Land._.2.83
השיבה אל הטבע: גם אל הארץ הטבעית שב העם מתוך ברית הרצון, המדריכה את כל צדדי החיים בארץ, ומתנה את המציאות בארץ בקיום המצוות. אלא שהארץ אינה רק מרחב לקיום המצוות. עולם שלם של נוכחות טבעית א-להית קיים בתוך הארץ, וממתין לעם שיחזור ויתעורר אליו, וימשיך את חיי האבות ותורתם בארץ. המפגש של הבנים עם הארץ מעיר מחדש את חיי האבות, בעלי הטבע הא-להי, הכמוסים בעם19"בזיכוך הרוח, כל פגם מוסרי אפילו רחוק ודק מאד מורגש הוא על ידי הבטאה פנימית של מוסר כליות, וכל עילוי מוסרי מתגלה מעלתו על ידי הארה רוחנית, רוממות נשמה וחדות קודש. בתכונה העליונה, מתרשמת התורה כולה וענפיה כולם בהאספקלריא הנשמתית. זאת היא מדתו של אברהם אבינו, שקיים את התורה כולה עד שלא נתנה. המביט אל צור חוצב, יכול על כל פנים בנקל לפי הערך להגיע למדה זו, שבסיועה של התורה תחול עליו הופעת אורו של אברהם אבינו. ואז לאמר, הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי" (שמונה קבצים; קובץ ח, לא).. הרצון הא-להי הפרטני נפגש עם מרחב הטבע הא-להי של הארץ ויוצר חיים משותפים. בחיים משותפים אלו, היחס בין הרצון לבין הטבע הא-להי הוא של איחוד ולא של ניגוד, כחיבור הרמוני של זכר ונקבה. במפגש המחודש עם הטבע, חוזר העם ומתעורר לשוב אל שורשיו הטבעיים, שקדמו לתקופת הנתק הארוכה. הטבע האבוד קיים היה בספר בראשית, אלא שעתה זקוק הוא להכוונת הרצון. קומה על גבי קומה של טבע ורצון, נוצרות ביחסי העם עם ה' והארץ. הקומות מאירות זו על זו: הטבע הכללי מואר וממוקד על ידי הרצון, ונפתח יחד עמו אל מעבר לקיים בטבע, ואילו הרצון המצומצם והפרטני מתמלא בחיוניות וחוויה א-להית על ידי הטבע.
The Land._.2.84
החלום כבר נמצא בתורת משה, שהתפלל והפיל תחינותיו לפני ה' להיכנס אל הארץ. תורת משה ניתנה מתוך הכיסופים לחיות את חוקי החיים בארץ, כמצווֹת החיות בטבע ומעוררות את החיים. השיבה אל הארץ מעניקה אפשרות לקריאה עמוקה של חוקי התורה ולראייתם כבני זוגם של החיים הטבעיים המקודשים. קריאה זו טמונה אמנם בכל התורה, אך רק השיבה אל הארץ יכלה לעורר אותה באוזננו.
The Land._.2.85
ולמה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה (בראשית רבה פרשה ה, ח).
The Land._.2.86
המצוות התלויות בארץ: חיבור טבע עם רצון
The Land._.2.87
היכולת להקשיב בצורה עמוקה יותר לחיים הטבעיים הנפגשים עם חיי המצווה, מאירה באור חדש את הפסוקים העוסקים בארץ ובלִבתם, 'מצוות התלויות בארץ'. הקריאה אל האדם "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" (ויקרא כה, ג), אינה אמירה סתמית של תיאור מציאות, אלא חלק מהחיים הטבעיים עם א-להים בארץ. מעבר לכך, המצוות התלויות בארץ הן כולן מפגש בו הטבע והרצון מתאחדים לכדי תנועה אחת שלמה ומשלימה.
The Land._.2.88
תובנות אלו, בהן סיימנו את פרקנו, יהיו פתח למבט ארץ ישראלי חדש-ישן על המצוות התלויות בארץ, המופיעות בתורה ובחז"ל. מנקודת מבט זו נעסוק, לאורך הספר כולו, במשמעות החיים בארץ ובמצוות התלויות בה, מתוך הקשבה לחיים הטבעיים העומדים ברקע.
The Land._.2.89
האבות משפיעים הם את הצד הטבעי שבכנסת ישראל, ומשה רבנו את הצד הלמודי. והם ממוזגים זה בזה ומשפיעים זה על זה. ולעתיד לבא יתחבר לגמרי משה עם האבות, ויגלה במשיח בצורה כלולה מכל, ולמעלה ראש ינשא הצד הטבעי שבכנסת ישראל, "מחשבתם של ישראל קודמת לכל", ויתראה לעין כל שהוא שורש כל התורה כולה, וכפי תגבורת הצד הטבעי שבאומה יתגדל העונג של חייה, והקדושה תהי' מדושנת נחת ועונג לאין קץ ותכלית, מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים אורות, אורות ישראל ד, ט
The Land._.3.1
"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" – אופי החיים בארץ*פרק זה מבוסס על מאמרו המקיף של הרב יואל בן נון: 'הארץ וארץ כנען בתורה', מגדים יז (עמ' 9-46).
The Land._.3.2
פתיחה
The Land._.3.3
בפרקים הקודמים עמדנו על סגולותיה המיוחדות של הארץ. בפרק 'גן ה' וארץ ה'' עסקנו באופייה הגשמי והרוחני של ארץ ישראל מתוך ההשוואה לחיי גן עדן, ואילו בפרק 'החיים בארץ ישראל: מצווה וטבע' הצגנו את השפעת הארץ על היושבים בה, בתחום המצוות התלויות בארץ, ובעיקר בטבע הארצישראלי המתואר בספרות האגדה של חז"ל.
The Land._.3.4
בפרק זה נספר את סיפור החיים בארץ, כפי שהוא בתורה שבכתב. סיפור החיים בארץ נפתח בחיי האבות והוא ממשיך ומתפתח בתורת משה. דרך שתי ההבטחות שניתנו לאברהם – ברית בין הבתרים וברית המילה – נחשוף את השורשים ששולח אברהם בארץ, שורשים אשר מהם יעלה גזע החיים של האבות בארץ. חשיפה זו היא משמעותית, שכן כבר בשתי ההבטחות הללו מתגלות פנים שונות לחיי האבות בארץ עם ה'. שונוּת זו נמשכת בשני כיוונים גם בחיי הבנים, כשתי הוויות חיים המתפשטות בתורת משה. כיוון אחד של החיים בארץ עולה מתוך חומשי שמות ודברים, והכיוון האחר עולה מתוך חומשי ויקרא ובמדבר. כל כיוון הוא מעין ענף היוצר עולם שלם של חיים ועליו סובב הסיפור המשותף של האדם, הארץ וה'. בהמשך הפרק נעמיק את הקריאה בחומשים ונצייר את ציור החיים של כל ענף.
The Land._.3.5
פרק זה הוא יחידה ראשונה מן השתיים העוסקות בחיי עם ישראל בארץ, על פי התורה שבכתב. הפרק יפרוש את חוויית החיים בארץ בשני ענפיהם של חיים אלה, ויאפשר התבוננות רחבה בתנועה המתחוללת בארץ במעגל שש השנים והשנה השביעית, בה נעסוק בפרק הבא.
The Land._.3.6
א. ארץ האבות
The Land._.3.7
בפרק 'גן ה' וארץ ה'' נסקרו יחסי אדם-אדמה-א-להים מגן עדן ועד לאחר המבול: החלום ושברו. עשרים דורות של כשלונות ואכזבות חולפים, עד אשר ה' בוחר באברהם ומטפח מערכת יחסים מחודשת עמו. תם הניתוק והפירוד בין מעשי האדם לתנובת האדמה; אין זו עוד האדמה שקוללה בעטיו, אלא הארץ המובטחת לזרעו של אברהם. המסעות אותם עורך אברהם בדרכו אל הארץ ובנתיביה, ההבטחות אשר מבטיח לו ה', הבריתות אשר נכרתות בינו לבין ה', כל אלה מעידים על זיקה עמוקה לארץ. לימים, ישוב זרע אברהם ארצה כעם שלם ויעמיק את הקשר בינו ובין הארץ. בפרק זה נלווה את הבטחת ה' לתת את הארץ לאבות, ונשים לבנו להיבטים השונים [למשמעויות השונות] שבנתינה זו.
The Land._.3.8
בין "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" לבין "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם"
The Land._.3.9
ארץ ישראל הובטחה לאבות מספר פעמים במהלך ספר בראשית: לאברהם, "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (בראשית יג, טו); ליצחק, "וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" (שם כו, ד); וליעקב, "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (שם לה, יב). אולם, ההבטחות הברורות בדבר ירושת הארץ עומדות פעמים רבות בניגוד מציאותי לחיי האבות בפועל.
The Land._.3.10
אברהם אמנם נלחם בארבעת המלכים ורודף אותם עד דן20הרב בן-נון במאמרו הנ"ל מקביל באופן מרשים את רדיפת אברהם אחרי המלכים לכיבוש עבר הירדן המזרחי על ידי עם ישראל., יצחק חופר בארות וזורע מאה שערים, ואף יעקב מתמודד עם עמי הארץ, אך שלושתם אינם יושבי הארץ21יעקב אף פוחד מתגובת יושבי הארץ בעקבות מעשה שמעון ולוי: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (בראשית לד, ל). מושג הגרות – "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם", "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" ועוד, חוזר אצל האבות כולם, והוא מבטא את התחושה בה מצויים האבות.
The Land._.3.11
ההבטחות לאבות מהוות בסיס והקדמה לחיי עם ישראל בארץ – "...הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כו, ג) – אולם האבות עצמם לא זכו להתנחל ולהתיישב בה. האבות, אשר בכח זכותם יבוא העם אל הארץ, חיים את חייהם הפרטיים כגרים ותושבים בארץ כנען. הפער העצום בין העתיד המבטיח להווה העראי, בא לידי ביטוי בבריתות הנכרתות בין ה' ואברהם.
The Land._.3.12
שתי הבריתות של אברהם
The Land._.3.13
שתי הבריתות אשר כורת ה' עם אברהם – ברית בין הבתרים וברית המילה – מציגות שני פנים ביחס לארץ המובטחת.
The Land._.3.14
ברית בין הבתרים:
The Land._.3.15
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
The Land._.3.17
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (בראשית טו, ז,יח)
The Land._.3.18
ברית המילה:
The Land._.3.19
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: (בראשית יז, ז-ח)
The Land._.3.20
ברית בין הבתרים נפתחת בשאלת אברהם: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?". כתשובה, ה' כורת ברית עם אברהם, ובין הבתרים מספר לו על העתיד הקשה הצפוי לבניו, אשר צופן בחובו גם את זכותם לרשת את הארץ22הברית בין הבתרים מופיעה לאחר הצלת אברהם את יושבי סדום ועמורה מידי ארבעת המלכים. לאחר שאברהם השיב למלך סדום כי לא יקבל ממנו מחוט ועד שרוך נעל, ה' זיכה אותו בירושת הארץ לו ולזרעו.. הברית היא במידת מה חד-צדדית: אברהם אינו נדרש לעשות דבר בעבור ירושת הארץ וכך גם זרעו. גבולות הארץ על פי ברית זו הינם רחבים ביותר, מנהר מצרים ועד נהר פרת.
The Land._.3.21
לעומת זאת, בברית המילה ה' אינו מתמקד בברכת ריבוי הזרע23בתחילת הפרק מבטיח הקב"ה לאברהם שתי הבטחות: האחת, כריתת הברית והאחרת, היות אברהם לאב המון גויים (פסוק ב). שתי ההבטחות מקבלות ביטויים שונים במהלך הפרק: היות אברהם לאב המון גויים קשורה להוספת האות 'ה' לשמו של אברהם (ה-ו), והברית מתבטאת בנתינת הארץ לו ולזרעו לאחוזת עולם (ז-יד). ברכת השפע והמון הגויים תחול על שני בניו – יצחק וישמעאל (כ), בעוד שברית המילה ונפקותה תונחל רק לזרע יצחק (יט,כא)., כי אם בעצם הברית בין אברהם וזרעו לקב"ה. הברית היא דו-צדדית – אברהם וזרעו ימולו עצמם, וה' ייתן להם את הארץ לאחוזה ויהיה להם לא-להים. גבולות הארץ מצטמצמים כאן לארץ כנען בלבד24עיון בפרשיות הבאות מגלה כי ארץ כנען היא עבר הירדן המערבי בלבד: חטא המרגלים – במדבר יג; בקשת שניים וחצי השבטים – במדבר לב-לד; ערי המקלט – במדבר לה. וכן בסיפור על נחלת שניים וחצי השבטים ומעשה המזבח – יהושע כב., אשר תהיה אחוזה לישראל, ובה יהיה ה' לא-להים.
The Land._.3.22
ההבדלים בין הבריתות מעידים על שתי מהויות שונות בחיי אברהם בארץ. בתחילת ברית בין הבתרים אנו מתוודעים לחוסר הוודאות בו שרוי אברהם בנוגע לעתיד חייו בארץ: "מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי... הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" (בראשית טו, ב-ג); ובהמשך – "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (ח). כתגובה, כורת הקב"ה עם אברהם ברית בה מובטחות לזרעו הבעלות על הארץ וירושה המתרחבת מן הנהר ועד לנהר. ערפלי הספק מתפוגגים באמצעות הבטחה מלאה, ללא תנאים. אולם, ירושת הארץ לא תתקיים בימי אברהם, אלא רק לאחר שישלם עוון האמורי.
The Land._.3.23
ברית בין הבתרים החלה במילים המרגיעות "אַל תִּירָא אַבְרָם", המעידות על החשש שהיה שרוי בו. לעומתה, ברית המילה נפתחת בבקשה "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים", ביטוי לקשר העמוק וההדדי בין הקב"ה לאברהם. קשר זו יתפתח למצוות ברית המילה, המבטאת את היות ה' לא-להים לאברהם ולזרעו. הקשר עם א-להים בארץ, המבטיח את העתיד, עת יירשו הבנים את הארץ, מתקיים למעשה כבר בהווה, בחיי אברהם. הקשר ההדדי בין הקב"ה לאברהם ולזרעו מתבטא גם באופן הישיבה בארץ: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (שם, יז, ח). הבטחת הארץ בברית זו אינה הבטחת ירושת הארץ ובעלות עליה, כי אם היאחזות בה – חיי גרות בארץ25מושגי המגורים והאחוזה מבטאים ישיבת אדם בארץ לא לו, ישיבה שאינה קבועה: "גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר... ".. הירושה, לעומת זאת, מבטאת שלטון מבוסס בארץ, כיבוש מוחלט וריבונות. בהמשך יורחב הפער בין המושגים.. גם לבניו של אברהם הארץ ניתנת כארץ ה', לאחוזה בלבד. חיי גרות יוצרים בהכרח הכרה מתמדת בנותן הארץ, ובהיות ה' לא-להים.
The Land._.3.24
משמעות הברית הכפולה
The Land._.3.25
השוני שבין שתי הבריתות נובע מהיותן נוגעות במישורים שונים. ברית בן הבתרים אינה מתמקדת במערכת היחסים הפנימיים שבין אברהם לקב"ה, כי אם בהבטחת מקומו של אברהם בארץ. אברהם זקן וערירי, ואין לו ממשיך מזרעו אשר יירש אותו ואת הארץ שהובטחה לו. לכן מובטחת לו ירושת הארץ, יצירת מקום משלו, בו זרעו יהיה בעליו לדורי דורות.
The Land._.3.26
ברית המילה היא ברית כלפי פנים, כלפי מערכת היחסים שבין ה' לאברהם. אברהם מתהלך לפני ה', ובזכות ברית המילה, ה' יהיה לאברהם ולזרעו לא-להים. ההתהלכות לפני ה' אינה תלויה בבעלות; אדרבא, יש בה מחוויית הביטול לפני ה', ולכן יכולה היא להתקיים כבר עכשיו, כשאברהם עודו גר ותושב בארץ. גם לדורות אחריו, הארץ אינה אלא אחוזת עולם לאברהם ולזרעו, מקום בו אוחזים ללא בעלות, כיוון שהבעלות המלאה על הארץ היא לה' בלבד.
The Land._.3.27
ב. הארץ בתורת משה
The Land._.3.28
הבריתות בחומשי התורה
The Land._.3.29
לאחר מעמד הר-סיני, מתפתחת כל אחת מהבריתות בין ה' ואברהם לכדי יצירת עולם שלם. שתי הבריתות הנפרדות מופיעות לסירוגין על פני התורה כולה: ברית בין הבתרים מתרחבת לבריתות המצויות בחומש שמות: ברית יציאת מצרים (פרקים כא-כד) וברית נקרת הצור (פרק לד), ולברית ערבות-מואב, המרכיבה את חומש דברים. ברית המילה מתרחבת לחומשי ויקרא ובמדבר26אמנם ישנם מופעים המשותפים לשתי הבריתות, ולא בכדי, אולם כוונתנו כעת להציג את החלוקה הכללית בלבד, וליוצאים מן הכלל ראוי להתייחס באכסניה אחרת..
The Land._.3.30
נדגים בקצרה כיצד כל ברית משתקפת על פני חומשי התורה:
The Land._.3.31
שמות ודברים
The Land._.3.32
ויקרא ובמדבר
The Land._.3.33
הארץ – מן הנהר עד הנהר – ירושה
The Land._.3.34
ארץ כנען – להיות לכם לא-להים – אחוזה
The Land._.3.35
וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ: (שמות כג, לא)
The Land._.3.36
פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם: (דברים א, ז-ח)
The Land._.3.37
כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת... וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם: כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם: ... כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ: (דברים יא, כב-לא)
The Land._.3.38
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: (ויקרא יד, לד)
The Land._.3.39
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: (שם כה, כג)
The Land._.3.40
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: (שם שם, לח)
The Land._.3.41
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ: (במדבר לד, ב)
The Land._.3.42
טבלה זו מדגישה את הקשר ההדוק בין שתי הגישות המתגלות בבריתות אברהם להבטחות השונות של ה' לעם בספרים השונים, על פי המאפיינים שהובאו לעיל. מעבר לכך, ניתן לראות כי הביטויים הרווחים בברית בין הבתרים, הם גם אלה אשר מלווים את ברית הר סיני בשמות וברית ערבות מואב בדברים. כמו כן, הביטויים הרווחים בברית המילה, ישובו ויופיעו לכל אורכם של חומשי ויקרא ובמדבר.
The Land._.3.43
בכדי להמחיש זאת, נציין מספר נתונים מספריים:
The Land._.3.44
השורש י.ר.ש, המופיע בברית בן הבתרים ביחס לירושת עם ישראל את ארצו, מופיע כ-80 פעמים בחומש דברים, לעומת שתי הופעות בלבד בחומש ויקרא ו-6 הופעות בחומש במדבר27גם בבריתות שבחומש שמות המושג מופיע, אמנם פעמיים בלבד, אולם אלה הן ההתייחסויות היחידות לאופן החיים בארץ בחומש זה. מאידך גיסא, בחומש במדבר אמנם קיימות הופעות נוספות של השורש י.ר.ש, אולם בהן מדובר בירושת עבר הירדן המזרחי, אשר אינו חלק מארץ כנען, או בירושה פרטית שאינה נוגעת לירושת העם את הארץ..
The Land._.3.45
הביטוי 'ארץ כנען' שהוזכר בברית המילה מופיע 8 פעמים בויקרא ובבמדבר, לעומת פעמיים בלבד בבריתות שבשמות ובדברים. במקום 'ארץ כנען', המושג הרווח בחומשים אלה הוא 'הארץ', אשר גבולותיה הם מן הנהר עד הנהר.
The Land._.3.46
המושג 'אחוזה', המופיע בברית המילה, מופיע 32 פעמים בויקרא ובבמדבר, לעומת פעם אחת בלבד בחומש דברים, ואינו מופיע כלל בשמות. כך גם הביטוי 'להיות לכם לא-להים', המופיע בברית המילה, מופיע בויקרא ובמדבר בלבד (3 הופעות).
The Land._.3.47
"כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה" – הארץ בשמות ובדברים
The Land._.3.48
ה' מבטיח לאברהם את נתינת הארץ לזרעו לירושה. ההבטחה כוללת ארץ עצומה, מן הנהר עד הנהר, אשר אותה יכבוש ויירש עָם ה' השומע לקולו. הבטחה זו נזכרת פעמים רבות בשאר חומשי התורה, והופעותיה מתרכזות בעיקר בתיאורי הבריתות בחומשי שמות ודברים.
The Land._.3.49
שלושת הפרמטרים אותם הדגשנו יוצרים מעמד ברור לארץ:
The Land._.3.50
א. מעמד העם על ארצו – ירושה. הארץ ניתנת לעם, והעם יורש אותה במלחמות עם יושבי הארץ ומתנחל בה. לאחר מלחמתו ביושביה, הארץ שייכת לעם והופכת לרכושו. הארץ מעניקה לאדם בסיס להתיישבות ולהתפתחות, צמיחה וגדילה.
The Land._.3.51
ב. גבולות הארץ – מן הנהר עד הנהר. גבולות הארץ אינם מצטמצמים דווקא לארץ כנען. אין כביכול ייחוד לארץ כנען בפני עצמה. הארץ רחבה ביותר, ועוד ניתן להרחיבה לכל מקום בו תדרוך כף רגל העם. הגבול תלוי בהיקף ההתפשטות של ירושת העם.
The Land._.3.52
ג. יחסי ה' וישראל – החיים בארץ. על ידי קיום המצוות ושמירת הברית, יזכה העם להתרחבות בארץ, לשפע יבולים ולברכה מאת ה'.
The Land._.3.53
"אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ" – הארץ בויקרא ובבמדבר
The Land._.3.54
תחושתו הבסיסית של אברהם בארץ, בדומה לתחושת האבות כולם, היא של גרות ועראיות: בבקשו את מערת המכפלה מאת בני חת, הוא פותח באמירה "גר ותושב אנכי עמכם"; יעקב יושב ב"ארץ מגורי אביו"; וכו'. האבות מחוברים וקשורים לה' ולהבטחתו להיות להם לא-להים. תודעה זו ממשיכה ומתעצבת גם בחומשי ויקרא ובמדבר.
The Land._.3.55
נבחן את שלושת הפרמטרים עליהם עמדנו גם בשמות ובדברים:
The Land._.3.56
א. גבולות הארץ – ארץ כנען. אל מול ארץ הירושה, מן הנהר עד הנהר, ארץ כנען היא ארץ קטנה: יש לה גבולות קבועים, אותם לא ניתן לשנות או להרחיב. בשונה מארץ הירושה, ארץ האחוזה מתחלקת לנחלות שבטיות ומשפחתיות. נחלות אלה עוברות בירושה מדור לדור, ללא יכולת שינוי.
The Land._.3.57
ב. מעמד העם בארצו – גרות וארעיות. ארץ כנען ניתנת לישראל לאחוזה. ההיאחזות בארץ שונה מירושתה. בעוד ש'ירושה' משמעותה מתנה גמורה, 'אחוזה' מותירה את הארץ בזיקה מתמדת אל נותן האחוזה. העם אינו אדוני הארץ, אלא גר ותושב – "כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג).
The Land._.3.58
ג. יחסי ה' וישראל. "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (שם כו, יב). הישיבה בארץ ה' ותחושת הגרות בה, נועדו לבנות באדם הכרה מתמדת בנוכחות ה' בארץ. בארץ זו שורה שכינה, ועל עם ישראל לפתוח עצמו לנוכחות זו. ברית המילה, כמצווה נקודתית שניתנה לאברהם, חוזר ומופיע כעיקרון מנחה על פני חומשים אלה – התקדשות ושמירה מפני טומאה, בכדי לאפשר את התהלכות ה' בתוך העם ובתוך הארץ.
The Land._.3.59
אם כן, ההבדל בין הבריתות בבראשית ממשיך על פני שאר חומשי התורה. אין זה הבדל מקומי ומקרי שהתגלה רק אצל אברהם, אלא שוני עמוק ושיטתי, המתווה שתי דרכים לחיי העם בארץ. מתוך הכרה זו נצא לבקש אחר הביטוי הרחב של שני פנים אלו בחומשים השונים, במכלול היחסים שבין ה' לעמו. הרחבה שכזו תאפשר הבנה נכוחה של ההיבטים השונים של החיים בארץ.
The Land._.3.60
ג. "לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" – שמות ודברים
The Land._.3.61
מבוא
The Land._.3.62
בחלק הקודם עמדנו על שלושה אפיונים מרכזיים ביחסי ארץ-אדם-ה', כפי שהם מופיעים בשמות – בברית הר סיני ובנקרת הצור, ובדברים – בברית ערבות מואב:
The Land._.3.63
א. מעמד העם על ארצו – ירושה
The Land._.3.64
ב. גבולות הארץ – מן הנהר עד הנהר
The Land._.3.65
ג. יחסי ה' וישראל – חיי ברכה ושפע בארץ
The Land._.3.66
שורשם של אפיונים אלה מצויים כאמור, בברית בין הבתרים. בחלק זה נתבונן באפיונים אלה כפי שבאים לידי ביטוי בחומשי שמות ודברים, ונראה כיצד מתוכם נבנית מערכת היחסים השלמה שבין ה', העם והארץ28כאן המקום להעיר שעל אף הדמיון בין הבריתות, ברית ערבות מואב מהווה פיתוח משוכלל ורחב של ברית הר סיני. בדברינו נתייחס לשתיהן יחד, ובמקום הצורך נעיר על ההבדלים הקיימים..
The Land._.3.67
"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ" – ארץ ירושה
The Land._.3.68
כפי שראינו, ביסודה של ברית בין הבתרים עומד עתידו של אברהם הלוט בערפל הקיומי. . הבטחת ה' לאברהם בתחילת הפרק, "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו, א), מעידה על התודעה הקשה בה נמצא אברהם.
The Land._.3.69
בברית עצמה מובטח לאברהם כי זרעו יירש את הארץ. זוהי מתנה גמורה שניתנה לאברהם, המאפשרת לזרעו בטחון ויציבות אל מול עמי הסביבה, ומרחב בו יוכלו הדורות הבאים להמשיך ולהתקיים.
The Land._.3.70
המתנה הניתנת ללא תנאי לאברהם, הופכת בדור הבנים למותנית בקיום מצוות: "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ... וְהוֹרִישׁ ה’ אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם" (דברים יא, כב-כג). הירושה אמנם תלויה בקיום המצוות29ראה בפרק הקודם, 'החיים בארץ ישראל: מצווה וטבע'., אך מטרתה דומה – קיום והמשכיות בארץ: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם" (דברים ד, א).
The Land._.3.71
הבעלות על הארץ כבבואה לחיים המתקיימים בה
The Land._.3.72
אם כן, משמעות ירושת הארץ היא הבטחת קיום עם ישראל בארצו30המושג 'נחלה', המבטא קיום על הארץ, מופיע כמה וכמה פעמים בחומש דברים ביחס לירושת כלל העם: "לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה... וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (שם ד, כ-כא); "לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה" (שם ד, לח); "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (שם כ, טז); "וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (שם כד, ד ועוד). לעומת זאת, המונח 'נחלה' בויקרא ובבמדבר מתייחס רק אל הפרט, בעוד שבתיאור היחס בין הארץ ובין כלל העם משמש המושג הרווח 'ארץ אחוזה'. בכך דומה השימוש במונח 'נחלה' לשימוש במונח 'ירושה': בעוד שבויקרא ובבמדבר מתייחסים מונחים אלה בעיקר אל היחיד, הרי בדברים הם מכוונים אל העם כולו. ניתן לראות בכך דוגמא נוספת להבדל בין שמות ודברים ובין ויקרא ובמדבר: בין חיבור העם לארץ לשם התנחלות וקבלת חבל ארץ בו יקיים העם כולו את חייו, ובין ארץ שהיא ארץ אחוזה לכלל ולפרט, אלא שהפרט גם זוכה לנחול את אחוזתו ולהורישה לבניו.. ירושת הארץ מאפשרת לאדם הפרטי לקבל נחלה משלו, בה הוא יכול להתמקם ולהתבסס. אופן חיים זה על האדמה, יוצר בהכרח גם את תודעת החיים על פני האדמה. תחושת הבעלות של אדם החי כבעלים על אדמתו, יוצרת גם את תודעתו ביחס למרחב כולו, כאדון וכשליט על הסביבה כולה. בנקודה זו אף עולים חששות רבים מפני ניצול שלילי של מקום זה. האדם עלול ליפול לגאווה עצמית היוצרת שתלטנות ועריצות כלפי הסובבים אותו, ומרחיקה מקשר עם הקב"ה אשר נתן מקום לבעלות זו. זו הסיבה שבמקביל לתפיסת הארץ כארץ בעלות, מוצאים אנו בבריתות הר סיני וערבות מואב את שפת הבעלות המשמשת לתיאור אופי התנהלות החיים בכללם.
The Land._.3.73
כדוגמא לכך נביא את ברית הר סיני. ברית זו עוסקת בכל מצוותיה במקומו של האדם כבעלים, ומציירת את הבעלות הנכונה והמתוקנת. הברית פותחת בדיני עבד עברי, המגבילים ומצמצמים ביותר את העבדות האנושית עד לשש שנים בלבד. מכאן עוברת הפרשה לעסוק בדינים שבין אדם לחברו המהווים את מרכז הכובד של פרשת משפטים. דינים אלה עוסקים בסוגיות הקניין ויכולות הפעילות של הבעלים הניזוק בעולם. על האדם כאדון לתת דין וחשבון על מעשיו ולפצות את הנפגע. הפרשייה ממשיכה ומזהירה את האדם-הבעלים מפני ניצול לרעה של מעמדו, תוך ניצול ורמיסת החלשים וחסרי היכולת שבחברה. הפרשה מסתיימת במספר מצוות הפותחות את האדם להכרה בקב"ה כאדון האמיתי, וממילא לידיעת מקומו החלקי של הבעלים.
The Land._.3.74
רובה של הפרשה עוסק, אפוא, בתיקונה ובאיזונה של חוויית הבעלות והאדנות של האדם. האדם זכאי לרְכוש ולאדנות, ובאחריותו לשמור על רכוש ובעלות הזולת. על עוצמתו של מקום הבעלות בברית זו, תעיד תדירות הופעתם בפרשה: מושג האדנות מופיע 8 פעמים בפרשה, מושג הבעלות 13 פעמים ומושג העבדות 9 פעמים. השוואה לשאר התורה מגלה כי מספר ההופעות גדול בהרבה מן הממוצע (לדוגמא, בחומש ויקרא כולו מופיעה הבעלות פעם אחת, והאדנות אינה מופיעה כלל).

Adam min ha'adamah, Otniel 2008. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002611318/NLI Licence: CC-BY-NC. Source.