Adam Min HaAdamah
- Sheviit._.8.99
"לְכַה דוֹדִי נֵצֵא הַשָֹּדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים": סיכום מרחב השדה
- Sheviit._.8.100
מרחב השדה כבר מאחורינו, אך בטרם נמשיך בדרכנו נביט רגע לאחור על הנתיב בו פסענו:
- Sheviit._.8.101
בתחילת דרכנו המתנו להבשלת הפירות על העצים, מתוך כבוד לתהליך אותו עובר הצומח, ומתוך רצון לחיבור האדם עם הפרי בעיתוי הנכון, בו הפרי באמת ראוי להיקטף. בהבשיל הפרי, עברנו לברר מה נכלל תחת השם 'פירות שביעית': אכילת האדם והבהמה כילדים שותפים לאמא-אדמה, הנהנים מטוּבהּ במידה שווה; וצירוף עולם הצבע למעגל 'פירות שביעית', כביטוי נוסף של אכילת הפרי. בהמשך עמדנו על אופי המפגש, המכוון לשימושו העצמי של האדם ולא למטרות רווח נלוות, ופתחנו פתח להוצאת הפירות משימושו האישי של האדם אל החברה כולה.
- Sheviit._.8.102
"אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'... וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ...". בנקודה זו ניעצר לרגע או שניים, נקטוף פרי בשל ועסיסי, נביט ביצירת הטבע הנפלאה בגווניה ובצורתה, נתבשם מניחוח הבשלוּת והמלאוּת ונברך על הטוב לו זכינו. החוויה הופכת מוחשית יותר ועוברת למישור הטעם, לשד הפרי הנספג בגופנו, אך הפעם החיבור נובע ממקום אחר. זהו חיבור של אהבה והערכה, כבוד ושמחה, פשטות וטהרה. הנה אנו יושבים בנחת בצל האילנות ונהנים מן הרוח הנושבת בינות לעלים. אם שפר עלינו גורלנו, נצא אל הפרדס, ואם לא איתרע מזלנו לגור בחיק הטבע, נמתין עד אשר יגיעו פירות השביעית אל הבית והשוק. בכך אנו נקראים להמשך המסע בדרך ההתפשטות של פירות השביעית בארץ.
- Sheviit._.8.103
ב. מרחב הבית
- Sheviit._.8.104
"הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ": מבוא
- Sheviit._.8.105
לאחר הפגישה-חצי פגישה בשדה, בה בעיקר נזהרנו שלא לפגוע, אנו מגיעים לשלב המרכזי בחיבור עם פירות השדה. לאחר כל ההרחקות, כל ההגבלות, הולך וקרב סוף-סוף הרגע לו חיכינו כל השנה, רגע סגירת המעגל במפגש האדם עם האדמה – החיבור עם הפרי עצמו. האדם והפרי שבים אל 'גן העדן', אל מפגש מוחשי בין השניים, בו האסיף התועלתני של שש השנים מתעלה לחיבור של אכילה. ברגע זה אנו תוהים, מה יהיה טיב הקשר ביניהם? אלו תכנים יכיל המפגש המחודש? האם הוא ישיב אותם אל הניצול והבעלות, אל ה'אש אוכלתן' של שש השנים, או שתפרח כאן ברית חדשה של כבוד והערכה, של 'שכינה ביניהם', כראוי לשנת השבע?
- Sheviit._.8.106
"חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ": חיבור שלילי אל פירות שביעית
- Sheviit._.8.107
במרחב השדה עסקנו בהבדלים שבין פתיחת פרק ז לפתיחת פרק ח, ביחס למאכל אדם ומאכל בהמה. ראינו כי בפרק ח מדגישה המשנה את עליונות מאכל האדם על פני מאכל הבהמה. עליונות מאכל האדם מתבטא באיסור לעשות ממנו מלוגמא, בעוד שממאכל בהמה מותר.
- Sheviit._.8.108
מדרש ההלכה שלהלן מרחיב ומפרט השימושים האסורים בפירות שביעית:
- Sheviit._.8.109
"לאכול" – ולא לעשות ממנה זלחין (=זילוף מים ריחניים הנעשים מפירות שביעית ברחבי החדר לעשית ריח טוב117השווה תוספתא שבת טז, ג: "אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין, אבל ממלא חבית מים ושופך ושונה ואינו חושש", וכן תוספתא תרומות ט, טו.),
- Sheviit._.8.110
ולא לעשות ממנה מלוגמא (=תחבושת),
- Sheviit._.8.111
ולא לעשות ממנה איספלנית (=תרופה),
- Sheviit._.8.112
ולא לעשות ממנה אפיקטפיזים (=דבר הגורם להקאה118"אפיקטויזין – להקיא, והוא בנוטריקון: אפיק טפי זין, מזון האוכל יותר מדאי מוציא ומקיא" (רש"י סוכה, דף מ עמוד ב).). (תורת כוהנים שם, יב)
- Sheviit._.8.113
אין די בייעוד הפירות לאדם ולא לבהמה, אלא דרוש שיהיה זה חיבור מכובד וראוי. המשותף להגבלות ב'תורת כוהנים' הוא, שהשימוש בפירות יוצר חיבור בזוי של האדם עם הפרי, לקיחת הפירות למקומות המלוכלכים ולחולאים שבמציאות. זהו הצד האפל של היחסים הביתיים; חיבור פסול אל פירות השביעית אותו מנסים חז"ל למנוע.
- Sheviit._.8.114
פירות השביעית נלקחו מן השדה אל הבית, בכדי להתעלות יחד עם האדם לרמת חיים משמעותית יותר119לאור דברינו עד כה, נראה כי בשדה אין מגבלת המלוגמא חלה, ורק בבית, בו הפרי מתעלה אל הפיתוח המיטבי, אסור להשתמש בו שימוש נחות. אולם ייתכן והמלוגמא נאסרה בכל המרחבים מצד היותה שימוש חולני. שאלה זו נשאלה בירושלמי (פרק ד הלכה ז), האם מותר לעשות מפגי השדה מלוגמא? ונשארה תלויה.. שימוש בהם לרפואה ולניקיון, מחזיר אותם ואת האדם חזרה לשש השנים. בשש השנים האדם, האדמה והצומח, נזקקים לתרופות וחיזוקים על מנת לתפקד כראוי (בתרבות שלנו: ויטמינים וזריקות, דשנים וריסוסים). פירות שביעית, המתיימרים להיות חפים מחולאי שש השנים, מבטאים יותר מכל את התום והפשטות של שנת השבע, אשר אינה נזקקת ואינה מיועדת לתרופות ולתיקונים. פירות שביעית מחזירים אותנו למציאות שלימה ומתוקנת, לטבע בטהרתו הרוחנית והחומרית, ללא מחלות או קלקולים.
- Sheviit._.8.115
שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ!
- Sheviit._.8.116
... והאדם חוזר אל טבעו הרענן, עד אשר לא יצטרך לרפואות למחלות, שהן באות ברובן על ידי הריסת המשקל של החיים, בהתרחקם מטהרת הטבע הרוחני והחומרי, "לאכלה ולא למלוגמא, ולא לרפואה, ולא לעשות ממנה אפיקטוזין".
- Sheviit._.8.117
רוח קדושה ואצילות שפוך על פני כל, "שנת שבתון יהיה לארץ - שבת לה'". (הראי"ה קוק, הקדמה לשבת הארץ, עמוד ח)
- Sheviit._.8.118
"מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם": כל המיוחד למאכל אדם
- Sheviit._.8.119
פרק ח פותח, כאמור, בעליונותו של מאכל המיוחד לאדם על פני זה שמיוחד לבהמה. המשך המשנה חושף רובד נוסף ביתרון האדם:
- Sheviit._.8.120
וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה –
- Sheviit._.8.121
חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה – נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה,
- Sheviit._.8.122
חשב עליו לעצים – הרי הוא כעצים , כגון הסיאה והאזוב והקורנית. (משנת שביעית ח, א)
- Sheviit._.8.123
סיאה, אזוב וקורנית, הם צמחים שבדרך כלל אינם מיוחדים למאכל אדם או בהמה. אולם, בכוחו של האדם לקבוע את מידת שייכותם או אי-שייכותם של צמחים אלה למרחב השביעית. אם יחשוב אותם למאכל אדם ובהמה הרי הם כמאכל אדם ובהמה, ואם יחשוב אותם לסתם עצים – הרי הם כעצים. מעבר לייחודיותו של מאכל האדם במרחב הבית, במרחב זה נחשף גם יתרונו של האדם עצמו. במרחב השדה לא היה כל הבדל בין מאכל האדם לבין מאכל הבהמה, וממילא גם לא בין האדם עצמו לבין הבהמה, שכן שניהם אוכלים בשווה מתבואת הארץ. במרחב הבית, בו נחשפה ההפרדה בין מאכל האדם למאכל הבהמה, נחשף גם יתרונו של האדם בכוח חשיבתו והבחנתו.
- Sheviit._.8.124
"וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו": הרחבת מעגל האכילה בעולם חז"ל
- Sheviit._.8.125
בשלב השדה נוכחנו כי חז"ל הגדירו גם את מין הצבע כאחד מגידולי ארץ ש"יש להם שביעית ולדמיהן שביעית". הרחבה בכיוון אחר אנו מוצאים גם בפרק ח:
- Sheviit._.8.126
שביעית ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה –
- Sheviit._.8.127
לאכול דבר שדרכו לאכול ולסוך דבר שדרכו לסוך.
- Sheviit._.8.128
לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן. וכן בתרומה ובמעשר שני.
- Sheviit._.8.129
קל מהם שביעית, שנתנה להדלקת הנר. ( שביעית ח, ב)
- Sheviit._.8.130
לאור הרחבת מיני הצבעים בפרק הקודם, מעוררת משנה זו מספר תמיהות: להיכן נעלמו הצבעים שהיו כה משמעותיים בפרק הקודם? האם שביעית לא ניתנה לאכילה, שתייה וצביעה120כפי שמצינו למשל במדרש ההלכה: "תהיה – אף להדלקת הנר, אף לצבוע בה צבע" (תורת כוהנים בהר א, י)? וכן להיפך: מדוע לא נזכרו בפרק הקודם שתייה, סיכה והדלקת הנר המוזכרים כאן? מדוע לא מצינו משפט כגון: "כל שהוא מאכל אדם... וממין הצובעים, וממיני הסיכות וממיני הדלקות – יש לו שביעית ולדמיו שביעית"?
- Sheviit._.8.131
ראינו כי הצביעה אמנם אינה מאכל, אך היא מבטאת הרחבה למיני פירות הארץ שהאדם בא עימם במגע. על כן החליטו חז"ל להכניסה לתוך מעגל השביעית הרחב, כשקולה לאכילת האדם.
- Sheviit._.8.132
פרק זה פותח במאכל האדם, בקיום האנושי בבית. אשר על כן, הנושא המרכזי הוא התפתחות מושג האכילה עצמו. לאור זאת, השתייה, הסיכה וכן הדלקת הנר, לא מורחבים מצד היותם חלק מפירות הארץ אשר יש להם שביעית, אלא מצד היותם סוגים שונים של אכילה.
- Sheviit._.8.133
ביחס לסיכה אנחנו מוצאים:
- Sheviit._.8.134
מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר "וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו". (משנת שבת, ט, ד)121ראה עוד תוספתא תרומות ט, י; משנה מעשר שני ב, א.
- Sheviit._.8.135
וכן ביחס להדלקת הנר אנחנו מוצאים:
- Sheviit._.8.136
אך אשר יאכל לכל נפש – לרבות הדלקת הנר. (פסיקתא זוטרתא שמות יב, ד"ה וביום הראשון)122וכן "אך את אשר יאכל לכל נפש" – ריבה הדלקת הנר שהיא הכשר אכילה... ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד" (מדרש שכל טוב, שמות יב, ד"ה וביום)
- Sheviit._.8.137
אם כן, מושג האכילה עליו דיברה התורה, מורחב אצל חז"ל גם לאכילות והנאות חושיות מסוג שונה: אכילת הגוף בסיכה, ואכילת העיניים בנר123"ולחם בבקר לשבוע"- מלמד שאין שביעה אלא במראית העין, וכן קהלת אמר "טוב מראה עינים מהלך נפש" וכן אמרו רז"ל: לא יאכל אדם תבשילו אלא לאור הנר, כדי שישבע. הסומין אוכלין ולא שביעין, ומי שאוכלין בלילי שבתות בלא הנר בחשך ידמו, כי אין אוכלין לשבוע נפשם... לפיכך אמרו רז"ל הדלקת נר בשבת מצוה, שיתענג בשבת במאכל ובמשתה" (פסיקתא זוטרתא, שמות טז ד"ה ויאמר משה). ניתן ללכת בכיוון נוסף ולהבין את הרחבת שימושי האכילה לנר, עקב השימוש בו כאמצעי להבערת אש לצורך הבישול והכנת האוכל; כך או כך, ההרחבה נובעת מחשיבותו לאכילה..
- Sheviit._.8.138
לאור הבחנה זו, מובהרות תמיהותינו:
- Sheviit._.8.139
צבעים המופקים מפירות הארץ הרחיבו את מעגל השביעית במרחב השדה, היות שגם הם חלק ממתנת הארץ שניתנה לכל. אך מכיוון שאין הם נחשבים מאכל, לא הובאו מיני הצבעים בפרק ח העוסק בעליונות האכילה האנושית וביחסיה הפנימיים124במובן הזה, דומה הצבע למאכל בהמה, ששניהם נכללים בהגדרת המשנה דלעיל – "וכל שאינו מיוחד למאכל אדם – עושים ממנו מלוגמא לאדם"; קרי, כלפי הצבע אין חלים דיני כבוד השייכים במאכל אדם בלבד..
- Sheviit._.8.140
מהבחנה זו מובן גם מדוע רק בפרק ח הורחבו השתייה, הסיכה והדלקת הנר. מצד מעגל השביעית הגדול, הם אינם עומדים לעצמם, שהרי אין פירות המיוחדים אך ורק לשתייה, לסיכה או להדלקת הנר125באחרונים מובא דיון ביחס לפשתן ולכותנה, שהם פירות השביעית המיוחדים לנר ולשימושים נוספים.. כוחם של אלה נובע רק מצד היותם נכללים באכילה.
- Sheviit._.8.141
לאור זאת, נבחן את מחלוקת ר' יוסי וחכמים המובאת בתוספתא:
- Sheviit._.8.142
פירות שביעית אין לוקחין בהן מים ומלח. ר' יוסה אומר: לוקחין בהן מים ומלח,
- Sheviit._.8.143
פירות שביעית, אין נותנין אותן לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה. ר' יוסה אומר: נותנין אותן לתוך הכבוסה. (תוספתא שביעית ו, כה)
- Sheviit._.8.144
שורש מחלוקת כפולה זו בין חכמים לר' יוסי, נעוץ בשאלה עד כמה רחב מושג האכילה עליו דיברנו. לדעת חכמים שימוש בפירות שביעית לצורך לקיחת מים ומלח או נתינה מהם לתוך המשרה והכביסה, אינם שימושים מכובדים דיים, ועל כן אינם ראויים להיכלל בתוך מושגי האכילה. ר' יוסי, לעומת זאת, רואה בלקיחת מלח ומים ובנתינה למשרה וכביסה, הרחבה ראויה ונכונה למושגי האכילה של השנה השביעית, היות וניתן לראות בהם דרך מסוימת של אכילת הנפש126כך מבין הירושלמי (שביעית, פרק ח הלכה ה) את דעת ר' יוסי: "תני: מעיין של בני העיר – הן ואחרים, קודמין הן לאחרים. אחרים ובהמתן – אחרים קודמין לבהמתן, כביסתן וחיי אחרים – כביסתן קודמת לחיי אחרים. אמר ר' יוחנן: מאן תנא כביסה חיי נפש? - ר' יוסי, דתני: אין נותנין מהן לא למשרה ולא לכביסה, ור' יוסי מתיר בכביסה"..
- Sheviit._.8.145
"וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ": סיכום מרחב הבית
- Sheviit._.8.146
לאחר השיטוט במרחב השדה נכנסנו פנימה, אל תוך הבית. במרחב זה גילינו שפע רב של רבדים עמוקים הטמון בפירות השביעית שבמרחב הביתי. גילויים אלה נחשפים על ידי האדם היוצר ומעשירים את עולם האכילה של המרחב האנושי. עושר זה בא לידי ביטוי לא רק באכילה פיזית המהנה את חוש הטעם, אלא במגוון של חוויות המופקות מן הפירות, ומתאימות למהות השביעית: חוש הראייה במאור וחוש המישוש בסיכה. באלה יוצר האדם יחס נכון ושלם אל הפרי, ובכך מתקיים חיבור שלם של "לאכלה".
- Sheviit._.8.147
שדרוג זה מלמד כי נתינה לבהמה מפירות הראויים לאדם תתפרש כהפסדם, שכן רוח האדם היא העולה אל על ומרוממת עמה את כל אשר חובר אליה. עליונות האדם היא גם זו שאוסרת כל שימוש נחות ומבזה בפירות השביעית. האיסור לבזות את הפירות מותח קו ברור בין ההנאה והחיבור המתוקן אל הפירות דרך חושי האדם, ובין השחתתה של מתנת הארץ על ידי שימושים לא ראויים, כשטיפת רצפה ומיני תרופות.
- Sheviit._.8.148
ויתרנו על המפגש הפשוט בשדה לטובת המפגש העמוק בבית. הנה אנו מרגישים בבית, בטוחים ביכולותינו, מכירים בחולשותינו ונזהרים מהן, יוצרים את החיבור אל הפרי ומפתחים אותו עד לדרגתו העליונה. חכמים יצרו מהלך חיים של חיבור עמוק ומכובד עם פירות השביעית, תוך זהירות משימושים נמוכים ולא מכובדים; מהלך חיים בו האדם נדרש לחיות בביתו בפשטות ובכבוד כלפי הצומח, מבלי לוותר על הנאות החיים המופקות ממנו. מרחב הבית מבטא, יותר מכל, את היחסים העדינים הדרושים למערכת זו. אם יישמרו יחסים אלה, יהוו הם בסיס מוצק לשיבה אל הוויית חיים שלמה וטהורה. מערכת יחסים נכונה בתוך הבית, מכינה אותנו ליציאה החוצה, אל החברה העירונית כולה, עם תקווה להארה רחבה יותר של פירות השביעית בארץ.
- Sheviit._.8.149
"הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה": המעבר אל מרחב העירוני
- Sheviit._.8.150
לפני שנפתח את עיוננו ביחס אל פירות השביעית במרחב העירוני, נעיין בקצרה ביסודותיה הקדומים של העיר עצמה.
- Sheviit._.8.151
הניכור ביחסו של אדם הראשון אל הבורא ואל עצמו, בעקבות אכילתו מ'עץ הדעת', הוליד ניכור וניתוק גם בינו ובין האדמה והטבע: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ". תהליך הניכור נמשך והעמיק אצל בנו קין, איש האדמה, כאשר הקנאה הובילה אותו להריגת הבל אחיו. שאלת ה"אַיֶּכָּה?" שהופנתה אל אדם הראשון, הפכה ל"אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?" אצל קין. במעשה הרצח, האדם התנתק לא רק מעצמו, אלא גם מהסובב אותו. בשל כך הוא נידון לנדודים מתמשכים, ארור מן האדם ומן האדמה גם יחד:
- Sheviit._.8.152
וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ:
- Sheviit._.8.153
כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ
- Sheviit._.8.154
נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ: (בראשית ד, יא-יב)
- Sheviit._.8.155
קין נענש. ארור הוא מן האדמה, ועליו לצאת לגלוּת. מעתה יהיה תלוש ומנוכר מאדם ואדמה, נסתר ומרוחק מא-להים:
- Sheviit._.8.156
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא:
- Sheviit._.8.157
הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר
- Sheviit._.8.158
וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי...
- Sheviit._.8.159
וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ: (שם, יג-יז)
- Sheviit._.8.160
בעקבות הנידוי מהאדם ומהארץ בונה קין את העיר הראשונה, בה יוכל להמשיך להתקיים בבדידות אותה הביא על עצמו, מוגן מפני סכנת המוות המרחפת מעל ראשו127ניתן להשוות את הקמת עירו של קין לחובת הגלות של רוצח בשגגה, שאף הוא זקוק להגנה, ועל כן גולה לעיר מקלט בה הוא נידון לניכור וניתוק חברתי..
- Sheviit._.8.161
העיר היא ביסודה מקום המסמל את התרחקותו של האדם מן הטבע – אדמה, אדם והבורא ומנציח את תלישותו של האדם מן האדם, את ניכורו מן הסובב ואת הסתתרותו מא-להים. בעוברנו למרחב זה, מרחיבים אנו את מוקדי ההתמודדות. אם בשדה ובבית פעלנו לתיקון חטאו של האדם הראשון בגן עדן על ידי תיקון יחסי אדם-אדמה, הרי שבמובן מסוים תיקוני מרחב השוק פועלים במישור עמוק יותר: תיקון חטאו של קין, יחסי אדם-אדם.
- Sheviit._.8.162
בחלק זה נראה כיצד, באמצעות פירות שביעית, הופכים חז"ל דווקא את העיר, אשר יסודה בחטא הריחוק של אדם מאחיו ומן האדמה, למקום של חיבור עמוק ומחודש ביניהם. בהמשך נראה עוד, כי דווקא העיר היא זו שפותחת ומאפשרת את חשיפת מימד הקודש הגנוז של השביעית כולה.
- Sheviit._.8.163
ג. המרחב העירוני: שוק פירות שביעית
- Sheviit._.8.164
"אָקוּמָה נָא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בָּשְוָקִים וּבָרְחֹבוֹת": מבוא
- Sheviit._.8.165
בני האדם ופירות השביעית עברו יחד מסע ארוך. למן הפגישה הראשונה בשדה ועד כניסתם הביתה, התאפיינו היחסים ביניהם בכבוד וביחסים הרמוניים. בין החקלאי לפרי נבנה קשר קסום ונפלא, כ"גן עדן מקדם". אולם חז"ל, כאמור, אינם מסתפקים בכך. בשׂורת השביעית חזקה ורחבה מכדי להסתגר בתחומיו של הציבור החקלאי. הפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" נאמר לכולם; כולם זכאים ליהנות ולקחת חלק ב'שבת הארץ'. בפרק האביב עסקנו בפתיחת שערי השדה ובאיסור ההשתלטות של בעל השדה על התבואה. גם במרחב השדה נגענו באיסור סחורה, שתכליתו למנוע השתלטות של בעל השדה על כל התבואה כולה. כעת, ממשיכים חז"ל מגמה זו, כאשר בעדינות ובזהירות הם מרחיבים את מעגל האוכלים אל עבר החברה העירונית, לה אין נגישות לשדות ולפירות.
- Sheviit._.8.166
ברם, הכניסה אל המרחב העירוני מלווה בחששות כבדים. עצם החיבור אל הטבע יוצר הבדל משמעותי בין אנשי הכפר לתושבי העיר. החברה הכפרית מחוברת אל הטבע, אנשיה עובדים בשדה ונפגשים עם הפרי באופן בלתי אמצעי. בחברה העירונית, לעומת זאת, השפה שונה לחלוטין. הכלכלה החופשית וערך הכסף הם אלה שמכתיבים את המציאות. זהו 'ג'ונגל אנושי' בו 'החזק שורד' וגורף את הונו על חשבון שאר בני האדם, ופוגע בוודאי גם בפירות השביעית. מנקודת מבטם של המוכר והקונה, פירות השביעית הינם תוצר אנונימי ותו לא; כפונקצית מסחר, אין הפירות שונים מכל מוצר אחר – בגד, כלי עבודה וכיו"ב.
- Sheviit._.8.167
הבדל זה מתעצם בשנת השבע. בעוד החקלאי עובר את כל התהליך הארוך והמשמעותי עם האדמה ופירותיה בשנה זו, הרי אנשי העיר אינם חווים את תהליכי החורף (נסירה) והאביב של השביעית. הצטרפות מאוחרת לתהליך כה מורכב, על בסיס פערי שפה עמוקים בין העיר והטבע, דורשת מחז"ל התמודדות לא פשוטה. כיצד ינחילו רבותינו נתינת מקום ראוי ומכובד למתנת הטבע?
- Sheviit._.8.168
בשאונו של בְּלִיל הקולות העירוני, המבקש כסף מהיר וקל, נחשוש ביותר מאיבוד קולו של פרי החופש. הפרי מוכנס לארגז, מובל במשאית, מוערם על הדוכן; בהמולת המסחר ובקצבו של הכסף, מועם זוהרו של הפרי; ומה נותר ממנו לבד מאמצעי לעשיית הון. קולם של פירות השביעית הקורא לאדם להתחבר לאדמה ולטבע, בפשטות ובכבוד, בסבלנות ובהערכה, הולך ונגוז בתוך המהומה הגדולה.
- Sheviit._.8.169
ההתמודדות עם בעיות אלו פותחת אותנו לבעיה נוספת של המרחב העירוני: היחסים שבין אדם לאדם. הפוטנציאל הרחב להיעכרות היחסים בין אנשי העיר בשש השנים, אינו מסתכם רק ביחס הנצלני כלפי הטבע; הוא כולל גם את היחסים שבין אדם לרעהו. התחרות הקשה, הדחף ההישגי ויצר ההצלחה גורמים לָרוֹב לרמיסת העומדים בדרך אל יעדים אלו. מעקבנו אחר הופעת הפירות בעיר יופנה, אפוא, גם ליחסי אדם-אדם, כחלק מיחסי אדם-טבע.
- Sheviit._.8.170
ציור זה צובע את המרחב העירוני בצבעים קודרים למדי; אך במבט עמוק נראה כי דווקא נוקשותו ומורכבותו של המרחב העירוני מעידות על הפוטנציאל הגלום בו. השפה האנושית, העלולה לדרדר את האדם לתהומות עמוקים, מסוגלת אף לנשא את חייו לערכים עליונים, ערכים הבאים לידי ביטוי, בין היתר, במערכת יחסים הומאנית כלפי בני האדם, אשר אינה אפשרית בכפר: בתי החולים, המעונות למוגבלים ומפגרים, בתי האבות ובתי התמחוי. תיקון 'פנים בפנים' ברובד האדם, אפשרי אפוא באופן נרחב דווקא בעיר.
- Sheviit._.8.171
"אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם": בין סחורה למכירה
- Sheviit._.8.172
כפי שראינו, במרחב השדה חל איסור גורף על מסחר בפירות שביעית. ברם, הצורך בהוצאת הפירות מהמרחב החקלאי-אישי אל המרחב המסחרי-כללי, מוביל את חז"ל ליצור מערכת מכירה מתוקנת ההולמת את ערכי השביעית. הוצאת הפירות נעשתה כאמור על ידי ניתוק בין שלב המפגש עם הפרי בשדה לבין מכירתו (אב-בן, לעצמו-והותיר); כעת, מתמודדים חז"ל עם אופן המכירה עצמה ואופייה.
- Sheviit._.8.173
האיסור המוחלט "אין עושים סחורה בפירות שביעית" מתברר כ'אמצעי הגנה', ההופך למחסום פנימי, אשר בקיצוניותו עלול לגזור גזירת אובדן וכליה על פירות השביעית. ללא מערכת השינוע אל יושבי העיר, יוותרו פירות אלה ברובם להירקב בשדות. הפתח להתמודדות עם הבעיה טמון באיסור עצמו.
- Sheviit._.8.174
עיון במושג 'סחורה בפירות שביעית' מגלה, כי איסור הסחורה אינו שולל באופן מוחלט תנועת פירות מן השדה החוצה. 'סוחרי שביעית' הוא שם תואר שלילי מאוד בספרות התנאית, הבוררת מילותיה בקפידה רבה. סוחרי שביעית הינם טיפוסים מפוקפקים, המבינים את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בפירות השביעית: לא צריך לשלם בעדם, אך ניתן למכרם. הכנסות ללא הוצאות. בטיפוסים אלו נלחמת המשנה ואף פוסלתם לעדות128משנת סנהדרין ג, ג. הפסילה לעדות מעידה כי מדובר באנשים אשר עיסוקם מבוסס על שקר ומרמה, ועל כן אינם נאמנים לעדות אמת. יצוין כי העבירה הפוסלת מן העדות אינה חמורה בקנה מידה הלכתי (כחילול שבת או עריות), אלא מבטאת חיי שקר. סחורה בפירות שביעית אמנם אינה עיקר השביעית, אך השלכותיה על המערכת עלולות להיות קריטיות.. מנגד, מכירה המשנה באפשרות שמערכת השינוע של הפירות אל תושבי העיר תהיה עדינה יותר. למערכת זו נקרא מכירה. הבנה זו מתווה לנו דרך עדינה יותר של מקח וממכר בפירות; בדרך זו, הסחורה והמכירה מבטאות תנועות נפשיות שונות לחלוטין בהוצאת הפירות אל השוק129אם נשים לב לאיסור סחורה, נמצא כי הוא מתייחס לשתי מערכות: האחת במרחב השדה, המדגישה את הלקיחה הטהורה מהשדה, והאחרת במרחב העירוני, המדגישה את מערכת היחסים האנושית, בה מותרת המכירה אבל הסחירה למטרות רווח וניצול אסורה. את קיומן של שתי המערכות ניתן לראות בשיטת בעלי התוס' בסוכה לט עמוד א ד"ה ליתיב, ובר"ש משאנץ משנה שביעית (ז, ג). בדיון במרחב השדה הצגנו את דברי הר"ש לגבי איסור ליקוט מהשדה למטרת מכירה בשוק. בהמשך דבריו שם מעיר הר"ש: "...ואפשר שהקונה מחבירו בזול כדי למכור ביוקר אסור דהינו סחורה, אלא דמתניתין לא איירי בהכי". ניסוח ברור להבדל בין סחורה למכירה מובא בשם ר' יצחק בתוס ד"ה נמצא פורע חובו מפירות שביעית, עבודה זרה, סב עמוד א..
- Sheviit._.8.175
"בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא": לא במידה, לא במשקל ולא במניין
- Sheviit._.8.176
חז"ל אינם מסתפקים במעבר תודעתי מסחורה למכירה, אלא יוצרים שינוי מעשי באופן מכירת הפירות:
- Sheviit._.8.177
אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין... (משנת שביעית ח, ג)
- Sheviit._.8.178
המכירה אותה התירו חז"ל אינה זו המוּכּרת לנו משש השנים. בשנת השבע מכירת הפירות נעשית באומדן, באופן לא מדויק. מהי כוונת חז"ל במהלך של שינוי מהותי שכזה באופן המכירה?
- Sheviit._.8.179
הגבלת השימוש במידה, במשקל ובמניין, מערערת את יסוד העסק באשר הוא. ערך הכסף בעסקאות שש השנים נובע בעיקר מהיותו מדויק ומכוון; הכול ניתן לקנייה ולמכירה על פי כסף, כל דבר (כולל האדם עצמו130"בנזק כיצד... רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק, ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה..." (משנת בבא קמא ח, א)) מאבד את עצמיותו והופך לפונקציה כספית.
- Sheviit._.8.180
אך מהו בעצם הכסף? לכסף אין כל עצמיות, הוא רק "ערך מוחלט" שעל פיו נמדד כל דבר בסולם-היחסיות. תאנים, דגים, עבדים וגרביים – ההבדל הוא רק בסכום, לא במהות. עולם הערכים המדויקים שולל מן הדברים את עצמיותם.
- Sheviit._.8.181
מהלך השביעית עד עתה בנה מעמד של כבוד וערך לפירות בפני עצמם. מכירתם בשוק במידה, משקל ומניין, תשלול את עצמיותם וייחודם כפירות שביעית, תעמיד אותם כנתונים תחת שלטון האדם131שלב הפגישה ('פנים בפנים') מותנה בקיום שביתת הארץ ('נסירה') אשר מולידה עמידה עצמית לאדמה ולפריה. במרחב העירוני בו לא באה לידי ביטוי עמידתה העצמית של האדמה. היכולת לקיים מפגש אמיתי, מציאות של 'פנים בפנים' עם האדמה קשה יותר. ותעבירם למציאות שש השנים. חז"ל מוציאים את פירות שביעית ממשחק הכסף, תוך ערעור על עצם קיום 'סולם ערכים' מדויק בשביעית. כסף אשר הוא 'בערך', למעשה אינו כסף132נראה שזו גם מגמת משנה ו בפרק ח, העוסקת בעיבוד לא מקצועי של פירות שביעית. נראה כי אף כאן המגמה היא הוצאת הפרי מן המרחב המסחרי וההמוני, נטול היחס האישי והקרוב. במגמת חז"ל, כל נגיעה בפירות שביעית הופכת ביתית ומשפחתית..
- Sheviit._.8.182
נשאל: מה יעשו היצואן, היבואן, הסיטונאי, המוכר והקונה? כיצד ניתן לנהל שוק על ידי אומדן?
- Sheviit._.8.183
הדרך היחידה היא דרך ארוכה שהיא קצרה, דרך האמון. האדם מחויב לסמוך על רעהו, דווקא משום שאין דרך מדויקת לוודא שהכל נוהגים ביושר. אין מחירים לפי משקל, אין תוויות מחיר; האחד ישלם יותר והאחר ישלם פחות, האחד יגבה יותר והשני פחות – הכול ייאלצו להסתדר ולהשיב את האמון אחד בשני. חברה המוותרת על גבולותיו המדוייקים של הכסף, חייבת להתעלות למציאות של חסד: להביט זה בזה בעין טובה, להעניק ללא חשש מהפסד אישי.
- Sheviit._.8.184
שינוי אופן המכירה מוביל, בסופו של דבר, לא רק לשמירה על ערכם העצמי של פירות השביעית, כי אם גם לתיקון חברתי עמוק. אופן המכירה הגמיש מוליד בהכרח יחסי אמון והדדיות חברתית133ייתכן ושתי המשמעויות הללו של איסור המכירה במידה, כלולות בדברי הירושלמי למשנה. הירושלמי (פרק ח הלכה ג) שואל על המשנה: "למה? כדי שימכרו בזול. וישקלו בליטרא וימכרו בזול, אם אמר את כן אף הוא אינו נוהג בהן בקדושה." [=למה אסור למכור במידה ובמשקל? כדי שימכרו בזול וישקלו את הפירות ולאחר מכן יורידו במחיר? אם יעשו כך האנשים לא ינהגו קדושה בפירות!] הראשונים (ראה ר"ש, רא"ש, ור' עובדיה ברטנורא למשנה) נקטו בשני הטעמים, הן המכירה בזול והן השמירה על קדושת הפירות. בהתאם לדרכנו נאמר שהטעם הראשון של המכירה בזול מכוון לתיקון החברה, והטעם השני מכוון כלפי הפרי שינהגו בו כבוד ויחס מקודש.. השביעית שפתחה את החקלאי להקשבה עמוקה לאדמה, פותחת כעת את בן הכרך להקשבה ומתן מקום לאדם שמולו, ויחסי האני-לז של שש השנים הופכים, באמצעות פירות השביעית, ליחסי אני-אתה מתוקנים134כפי שראינו על פני שער השביעית כולו, ובפרק האביב במיוחד, התיקון החברתי אינו עיקרון חיצוני לשביעית, אלא הוא מעוגן בפסוקים וברוח השביעית כולה, המכוונת לשוויון ולשיתוף הכל מתבואת הארץ. ברוח זו הולך הרמב"ם בהסברו את חובת המכירה באומד: "כשמוכרין פירות שביעית אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין, כדי שלא יהיה כסוחר פירות בשביעית, אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה להודיע שהוא הפקר" (הלכות שמיטה ויובל פרק ו, הלכה ג). הרמב"ם מדגיש כי על אף ההיתר למכור במרחב העירוני, בכל זאת יש לעשות זאת באומד ('אכסרה'). הרצון לשמר את הרוח הפנימית של פירות שביעית, כפירות הפקר השייכים לכל, הוא המכתיב את דיני המכירה באופן הזה..
- Sheviit._.8.185
לכאורה, כאן ניתן היה לסיים את התמודדותנו עם המרחב העירוני. על אף החששות הכבדים, הפירות מפסיקים להתגלגל בסמטאות העיר, מוכנסים בבטחה לבית הצרכן העירוני, וכל שנותר לנו הוא לקוות כי בן העיר ידע לנהוג בהם בכבוד הראוי135בהמשך הפרק, ממשיכה המשנה ומפרטת מה מותר ומה אסור לעשות בפירות אלה בכדי להישמר מהפסד הפרי.. בנוסף, על ידי שינוי אופן מכירת הפירות עידנו חז"ל את עולם הכספים ובנו מערכת יחסים מתוקנת של מוכר-קונה.
- Sheviit._.8.186
ברם, חז"ל אינם חותמים בכך את עולם השביעית. הם בונים שלב אחד נוסף ופותחים בפנינו את עולם הקודש של השביעית136תהליך זה של חשיפת רובד הקודש בידי חז"ל, במקום בו התורה מדברת בשפת חול, חוזר על עצמו במקומות נוספים: לקיחת אישה ההופכת לקידושי אישה; ארץ ה' ההופכת לארץ הקודש; וקרובים דברי אלה להיות כדברי אלה: "תנא, ג' בתולות הן: בתולת אדם (=אישה), בתולת קרקע (=ארץ), בתולת שקמה (=שביעית)" (בבלי נדה, ח עמוד ב)..
- Sheviit._.8.187
ד. קומת הקודש
- Sheviit._.8.188
"לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו": הקדושה שבטבע
- Sheviit._.8.189
בעיוננו בשש השנים ראינו את היחס אל הקודש, המעדן את חיי הבעלות הפעילים בארץ. האדם נדרש להפריש תרומות לכהן ומעשרות ללוי, לעלות לבית המקדש שלוש פעמים בשנה ולאכול שם מעשר שני. עליו להפריש חלה מכל עיסה אותה הוא מכין, ולהעלות את פירות העץ אל הקודש בשנה הרביעית, לאחר שלוש שנות המתנה. בשנים אלו, שעיקר תכליתן הוא איסוף והתעצמות כלכלית, מעדנות מצוות השדה את עוצמות הבעלות של האדם, ומכוונות אותו אל הקודש.
- Sheviit._.8.190
לעומת זאת, בשיטוטנו במרחבי השביעית עד כה, לא נתקלנו במושג 'קודש' ביחס לשביעית ופירותיה. שנה זו הינה נטולת כל מימד של התעלות ומגמתיות. מתנועה בה האדם במרכז והוא המעלה את הארץ אל בית המקדש, אנו נפתחים בשנת השבע להקשבת עומק המגלה כי הקדושה כבר נוכחת בתוך המציאות, ואינה מהווה עולם נפרד עליון כבשש השנים. בחומש ויקרא חוזרת ומופיעה שכינת הקב"ה בתוך העם, שכינה המתגלה בארץ במלוא עוצמתה בשנה השביעית. הקב"ה נוכח בתוך המציאות, המלך בשדה; אין חיי חולין, אין הפרשת חול מקודש; יתר על כן, תנועה שכזו נאסרת:
- Sheviit._.8.191
לאכלה - ולא להביא ממנה מנחות, ולא להביא נסכים ממנה. (תורת כוהנים בהר פרשה א, ו)
- Sheviit._.8.192
הפער בין עולם הקודש לשביעית מתגלה בדברי התורת כוהנים137עיקרון זה מופיע באופן דומה אף במשנת שביעית ח,ח: "...אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית ואם הביא יאכל כנגדן", ובתוספתא שביעית ז, ו.. עיקרון ה'לאכלה', אשר פיתחנו בשדה ובבית, עומד כאן בניגוד גמור ל'אכילת גבוה' של עולם הקודש.
- Sheviit._.8.193
השביעית אינה חלק ממימוש התנועה אל הקודש, אלא מעין צוהר למציאות חיי קדושה בעלת נוכחות עצמית במשך שנה שלימה. מושג הקודש נעדר מפסוקי השביעית, כיוון שאופייה של קדושה זו שונה בתכלית מעולם הקודש של שש השנים. קדושת הפירות נטועה עמוק בשורשי המציאות, וניתן לכנותה 'קדושת הטבע'. קדושה החבויה באדמה ובעצים, ומתגלה לבסוף באכילת פירות השביעית. קדושה זו עדינה ביותר, הדורשת הקשבה דקה בכדי להיקשר אליה באמת. בהיעדרה, האדם עלול ליפול לחומריות בהמית, ואף גרוע מכך138עבודה-זרה מושתתת על העוצמות הטבעיות של המציאות מצידן הנמוך והגס ביותר, ומתווה דרכיה בעזרת ניכור וריחוק קשים. השביעית מבטאת את ההיפך הגמור: חזרה אל 'העולם הטבעי' מעמדת כבוד והערכה לכל הסובב, הרמוניה תחת פירוד, ואהבה תמימה תחת תאווה מתפרצת..
- Sheviit._.8.194
כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום, ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי חולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה.
- Sheviit._.8.195
ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבאו מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול, שיגלה ויראה הודו והדרו לעת המאושרה, אשר "לא יהיה עוד אור יקרות וקפאון, והיה לעת ערב יהיה אור".
- Sheviit._.8.196
לפני אורו של משיח שיגלה במהרה בימינו, יתעורר כח הקודש שבחול, שיעורר בראשית התעוררותו את החול, והכל ידברו "בלישנא דאיניש ולא בלישנא דקודשא בריך הוא", ועל זה נאמר, "גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי". (הרב קוק אורות התחייה, פיסקה מו139וכן ב'שמונה קבצים' קובץ ד פיסקה סב, בשינויים קלים.)
- Sheviit._.8.197
בפסקה זו, מתאר הרב קוק מציאות עתידנית, ימות המשיח, אשר זרעיה טמונים במגמות השביעית. שפת הקודש של השביעית אינה שפת הקודש הרגילה; זוהי קדושה המצויה בתוך החול, הגלומה בכל המציאות ובכל לשון. באור זה מואר עיסוקנו לאורך כל השנה, שהיה בלישנא דאיניש, כהתעוררות הקודש שבחול. מתוך עיסוק בפירות שביעית קוראים חז"ל לקדושת הטבע בשמה המלא – 'קדושת פירות שביעית'.
- Sheviit._.8.198
"אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא": מסע בעקבות קדושת פירות שביעית ודמיהן
← Previous · Next → — showing 1101–1200 of 1,667
Adam min ha'adamah, Otniel 2008. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002611318/NLI Licence: CC-BY-NC. Source.