Abarbanel on Torah

Sefaria · Tanakh > Rishonim on Tanakh > Abarbanel · 3,512 sections

Genesis._.37.1.5
השאלה הד' איך אמר הכתוב שיוסף היה רועה את אחיו בצאן. והלא הכתוב אמר אחר זה הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם ואז שלחו והוא ממה שיורה שאותה הליכה היתה בפעם ראשונה שהלך אל אחיו בצאן ולזה תעה בלכתו כי לא נסה ללכת באלה ואז היה נמכר ואיך היה אם כן רועה את אחיו בצאן:
Genesis._.37.1.6
השאלה הה' באמרו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם והיא כי לא ימלט מהיות הדבר והשמועה ההיא שהביא אמתית או בלתי אמתית ואם היתה אמתית כפרש"י למה קראה דבה כי הנה בלשוננו לא נאמר דבה כי אם על הכוזבת ואם אמתית היתה איך ארז"ל שנענש על זה והלא ראוי שיקבל עליו שכר בגלותו אזן אביה' שייסרם וירחיקם מהעביר. ואם היתה הדבה כוזבת איך אמר ויבא יוסף היה ראוי שיאמר ויוצא יוסף כי הוא היה מוציא הדבה מעצמו ויקשה גם כן איך יעקב היה אוהב אותו בהיותו מלשין כוזב ומוציא דבה הוא כסיל והיה לו ליסרו עליו גם שהיה יעקב עובר על היותו מקבל לשון הרע:
Genesis._.37.1.7
השאלה הו' באמרו וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. כי למה זה אהבו יעקב מכל בניו האם מפני שנולד לזקנתו וזהו פי' בן זקונים כדברי רש"י והראב"ע הנם כל בניו נולדו בזקנתו אחרי שהיה בן ע' שנה ויות'. וגם בנים רבים אחרים נולדו לו בזקנתו קרובים לשנות יוסף כיששכר וזבולון כמו שהקשה הרמ"בן שבנימין נולד אחריו ועוד כי ענין אמרו הוא לו כי הן שיהיה בן זקונים נולד בזקנתו או שיהיה בר חכים כדברי אונקלוס הוא היה בעצמו בן לא ביחס אליו כי אינו תואר צרופיי לאחד כאב או בן אדון או עבד שהוא אם היה בן נולד לזקנתו אצל הכל היה כן לא לבד אצל אביו ואם היה חכם בעצמו היה כן לא אל אביו בלבד כל שכן שהאהבה האמתית והראויה כל שכן לשלם כיעקב אבינו לא תהיה כי אם מפני המעלה והחכמה לא להיותו נולד לעת זקנתו ולכן היה ראוי שיאמר כי בן חכם הוא לו לא בן זקונים כי אין ספק שהיה יוסף בן חכם ולכן הושפעו עליו העתידות בחלום והבין בפתרון החלומות וכן ארז"ל שמסר לו אביו כל חכמתו ולמה לא זכר זה בסבת אהבתו אותו:
Genesis._.37.1.8
השאלה הז' באמרו ועשה לו כתונת פסים כי איך יתכן שכל הגדולה שגדלו אביו באהבתו אותו היה שעשה לו מלבוש נאה וזה ממה שיאות לתינוקות לא לבחורים הנחמדים והמשכילים בכל חכמה ואיך קנאו בו אחיו על זה עד שלמדו מזה חז"ל דרך ארץ שלא יטיל אדם קנאה בין האחי' ואמנם שבשביל הלבוש הזה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים. והנה אחיו היו רועים כל הצאן והמקנה הרב אשר לאביהם וכל מה ששלל להם בשכם והכרח הוא שיהי' מהם עושר רב לעשות להם גם רכב גם פרשי' כ"ש כתונת פסים אם ירצו:
Genesis._.37.1.9
השאלה הח' למה יעקב הטיל קנאה בין הבנים בהיותו אוהב את יוסף מכל בניו ועשה לו כתונת פסים ויעקב חכם היה ורואה את הנולד ואיך לא ראה שיקנאו בו אחיו וימשך מזה ביניהם ריב ומדון ושנאה הלא תראה כמה כחה של שנאת האחים ממה שעבר בינו ובין עשו אחיו ואיך לא ירא מזה:
Genesis._.37.1.10
השאלה הט' למה שנאו אחיו את יוסף האם מפני שאותו אהב אביהם מכל בניו ומה לו לעשות עוד ויוסף היה מתפעל ונאהב ויעקב היה האוהב. והיה ראוי שישנאו את אביהם על אהבתו אותו בבחירתו יותר מדאי לא את יוסף הנאהב. ועוד שאי יפול בזה ענין השנאה יותר היה ראוי שיקנאו כי השנאה היא על הנזק שיעשה לחבירו ברצונו אבל הקנאה שיקנא בגדול ממנו באיזה מעלה או כבוד כל שכן שזה דבר טבעי שבהיות לאדם בנים יאהב לאחד מהם יותר מהאחרים אם מפני היותו צעיר לימים או חכמה או מעלה שיראה בו יותר מבאחיו ואיך יהיה אפשר שיהיו לו י"ב בנים ויאהב את כלם בשוה מבלי חלוף זה אי אפשר ולמה אם כן ישנאו את יוסף על זה והיה ראוי שישתדלו להשתלם יותר ממנו לא לשנא אותו ואם מפני חלומותיו הנה לא היו בידיו חלומותיו לחלום כרצונו אף כי העקר בידינו דברי חלומות אינן מעלין ולא מורידין כי שוא ידברו:
Genesis._.37.1.11
השאלה הי' למה זכר ששנאוהו אחיו על האהבה שאהבו אביו ועל החלום הראשון שחלם ועל פתרונו וזכר בזה ג' פעמים לשון שנאה ולא זכר ששנאוהו תחת היותו מביא דבתם רעה אל אביהם שהיא היתה סבה יותר מספקת לשנאה כי יכלימם אביהם על דבריו כי אין ספק שייסרם אביהם על הדבה ושידעו שיוסף הוא הביא הדבה ההיא וגם על החלום השני לא זכר ששנאוהו אלא ויקנאו בו אחיו ומה ענין ולא יכלו דברו לשלום שדברו אינו דבר עמו:
Genesis._.37.1.12
השאלה הי"א איך יוסף בהיותו חכם ונבון היה מספר חלומותיו לאחיו לדעתו שהיו שונאים אותו ולא יכלו דברו לשלום האם לא ידע שיוסיפו עוד שנא אותו בשמעם שאפים ארצה ישתחוו לו ואין סכל כאיש אשר בפיו ובשפתיו יקנה אויבים את נפשו כל שכן את אחיו ובעלי בריתו:
Genesis._.37.1.13
השאלה הי"ב בכפל הדברים שבאו בחלומות כי הנה בחלום הראשון אמר ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו. וכאשר ספרו אליהם נאמר שנית ויוסיפו עוד שנא אותו והוא כפל מבואר. גם בחלום השני נאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו וגומר ואחר כך אמר ויספר אל אביו ואל אחיו ולמה זכר אחיו שני פעמים.
Genesis._.37.1.14
השאלה הי"ג במאמר יעקב הלא אחיך רועים בשכם לכה וגומר כי מה היום מימים ששלח יעקב לבקרם ואיך לא ירא מהם שיזיקו ליוסף כי אין ספק שהיה יודע בשנאתם אותו ויוסף עצמו איך לא ירא ללכת אצלם והוא רואה שלא יכלו דברו לשלום. ומה האות היותר גדול על שנאתם אותו ולמה יזכיר הכתוב מה שהיה תועה בשדה ומה ששאלו האיש מה תבקש ומה שהשיבו ומה התועלת בידיעת הפרטים ההם:
Genesis._.37.1.15
השאלה הי"ד אחרי שעלה רוח רעה באנשים האלה להרוג את יוסף אחיהם מיראתם שמלוך ימלוך עליהם או לסבה אחרת איך נסכלה עצתם ונבערה חכמתם לבקש תחבולות וערמומיות להמיתו וכמ"ש ויתנכלו אותו להמיתו היה להם להמיתו בסתר ולקברו ואיך שלחוהו למצרים והשאירו לו שם ושארית בזה היה מקום להתקיים חלומותיו כמו שהיה ולא עוד אלא שנראו קלי הדעת שבתחלה אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו באחת הבורות ותוך כדי דבור קבלו טענת ראובן אל תשפכו דם ועוד מעט קבלו טענת יהודה לכו ונמכרנו לישמעאלים:
Genesis._.37.1.16
השאלה הט"ו מה היתה כוונת ראובן אצל אחיו באמרו אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור וגומר כי מ"מ לא היה יוצא בזה משפיכות דמו ומה ההבדל בין שפיכתו בידים או בגרום שישפך כיון שבסוף היו רצחנים ואיך אמר באזני אחיו הילד איננו ואני אנה אני בא שבזה היה מגלה שהיה דעתו בראשונה להצילו ולהביאו אל אביו:
Genesis._.37.1.17
השאלה הט"ז בדברי יעקב ואבלותו כי הוא אמר כתונת בני והוא מאמר קצר שהיה לו לומר כתונת בני זאת כיון שהיה משיב על מה ששאלוהו הכר נא הכתונת בנך היא אם לא. ועוד למה אמר חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף ויקשה כפל טרוף טורף אחרי אומרו חיה רעה אכלתהו:
Genesis._.37.1.18
השאלה הי"ז באמרו ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגומר ויקשה זה ראשונה לפי שאין דרך המתנחמים שיהיו בנים ובנות כי הם מכלל האבלים והמתנחמים אבל ראוי שיהיו אוהבים ורעים מחוץ. ושנית כי למה קמו כלם לנחמו הקטנים עם הגדולים ויבואו האנשים על הנשים והיה די שיבואו בניו הגדולים לנחמו לא הקטנים ולא הבנות כלותיו ושלישית מה ענין אמרו כי ארד אל בני אבל שאולה ולמה היה צערו של יעקב גדול ועצום כל הימים אשר נדח ממנו נדחו יוסף ולמה היה אבלו גדול ג"כ והוא יותר מדאי מתקשה בו כמ"ש וימאן להתנחם וכי דבר נפלא הוא להפקד אחד מבני אדם וכל שכן להיות אב י"ב בנים למה יפליג הפלגה עצומה כזאת על אחד מהם במותו ומי האיש אשר לא יצדיק עליו מלכות שמים על הרעה בבואה. ולא עוד אלא לסבב יעקב הסתלק ממנו רוח הקדש כל הזמן ההוא עד ששמע שיוסף עודנו חי כדבריהם ז"ל על זה אמר כפי המתרגם ותחי רוח יעקב אביהם. וקשה עוד מזה מה שהסכים בזה דעת עליון ולא דבר ולא הוכיח ליעקב עליו ולא הודיעו אמתת הענין. וגם חז"ל הפליגו לומר שכללו אחי יוסף את הקדוש ברוך הוא עמהם כביכול וכסה עליהם ודעת המדרש שהוא זר מאוד כשיובן כפשוטו שבמות אחד מבניו בחייו לא יהיה מבני העולם הבא. ורביעית מה ענין ויבך אותו אביו כי אחרי שאמר וימאן להתנחם בידוע שבכה ולמה אמר אביו הלא ידענו שהוא היה הבלתי מתנחם:
Genesis._.37.1.19
השאלה הי"ח אחרי שפרשה התורה האכזריות והפשע הגדול הזה שעשו בני יעקב איך לא פרסמה העונש שקבלו עליו ולא עוד אלא שארז"ל שהוא יתברך סייע על ידם וישלח מלאך להכין לו הדרך ללכת שם כדי שיגיע לידם. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלו כלם:
Genesis._.37.1.20
וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגומר עד ויעקב אהב את יוסף. הפסוקים הראשונים האלה נראה לי לפרשם על אחד משני פנים. הראשון ראוי שיקדם לו ביאור שתי מלות שהם בתחלת הפסוק והם וישב ומגורי והנה ביאר הרב המורה שלשון ישיבה יאמר כפי הנחתו הראשונה על ההתמדה והמנוחה בענין מה כמו שהביא וראמה וישבה תחתיה. מושיבי עקרת הבית וזולתם. ואמנם מגורי מלבד מה שיורה על לשון גרות והוא הביאה מארץ אחרת. הנה יורה גם כן על לשון פחד ומגור. כמו לא תגורו מפני איש. ואשר יגורתי יבא לי. מכל מגורותי הצילני מגור מסביב. ומגורתם אביא להם. ורבים ככה. וג"כ הוא לשון תגר וקטטה. אל תתגר בם. למה תתגרה ברעה. ומתגרת ידיך אני כליתי. ומזה מי גר אתך עליך יפול כל יום יגורו מלחמות יגורהו בחרמו. ויהיה לפי זה כי הפסוק הזה שנתישב יעקב ונשתקע בהתמדה בארץ מגורי אביו ר"ל פחד יצחק אביו בין יעקב ועשו וקטטתם וכאלו יעקב נתדמה באלו המגורות לאביו יצחק כי כמו שאביו יצחק בזקנתו סבל עמל עשו ויעקב ומשטמתם. כן יעקב סבל קטטת ומשטמת בניו. וכמו שיצחק היה סבת קטטת בניו באהבתו את האחד יותר מן האחר. ככה יעקב היה סבה במריבת בניו במה שאהב את יוסף. וכמו שיצחק סבל פרידת יעקב ממנו עשרים שנה בבית לבן ושתים שנים בדרכים כמו שביארתי. כן יעקב סבל פרידת יוסף ממנו כ"ב שנה. וכמו שיעקב עם היות שהלך מבית אביו עני ודל וכמ"ש כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועבד שם את לבן הנה במקום שהלך שם בורח ומגורש ועבד נתעשר ונתגדל ככה יוסף במצרים שגורש שם ונמכר לעבד נתגדל ונתעשר. וכמו שיצחק קודם מותו ראה את עשו ואת יעקב באהבה ובהסכמה כן יעקב קודם מותו ראה את יוסף ואת אחיו בהסכמה ובאהבה רבה. וכמו שיצחק מת בשיבה טובה וקברוהו בניו יחד. כן יעקב מת בשיבה טובה וקברוהו בניו יחד. וכבר ארז"ל בבראשית רבה קצת מהדמוים האלה זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקשים להרגו וזה אחיו מבקש להרגו אבל אין דבריהם דברי כי הם רצו לעשות דמוי מיעקב ליוסף ואני דמיתי יעקב ליצחק אביו גם הוכחתי זה מפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואין זה ענינם. ולכן אומר שבעבור שנתדמה לאביו ליצחק בכל הדברים האלה וזולתם אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כי נתישב ונשתקע בכל הפחד והקטטות שראה יעקב בבניו עם היות בארץ טובה וזהו בארץ כנען ועל זה אמר מיד אלה תולדות יעקב יוסף ר"ל המגורות שהיו לאביו שמה אלא עצמם היו תולדות יעקב ר"ל קורותיו הבאות עליו כי נתדמה לאביו בכל המאורעות ההם ואחרי שאמר זה בכלל ספר איך היה כל זה בפרט והוא אמרו יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'. ויצא מזה שלא אמר תולדות יעקב על כל מה שנזכר בפסוק אלא על הקורות אותו שנתדמו למגורות אביו ולכן נתיחסו אל יעקב. ומה שהקשה הרמב"ן שאין האדם מוליד קורותיו אינה קושיא כי הנה הדבר ייוחס אם אל הפועל אותו כאמרנו זה הבית לפלוני ר"ל שהוא פעל אותה או אל מי שהיה לו קנין אע"פ שלא בנאה והנה המקרים נתיחסו אל יעקב לא מפני שהולידם אלא למה שהוא האיש שהשיגוהו וקרו לו. וזהו הפן הראשון מהפירוש לאלו הפסוקי'. והפן השני הוא שבא הכתוב הזה להגיד שיעקב בהיותו חוצה לארץ ובדרכים עד בא אל בית אביו השתדל תמיד בקנין הטובות הזמניות הגופניות ולהרבות במקנהו כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה אבל מיד שבא אל בית אביו בארץ כנען להיותו מקום מוכן לעבוד את י"י משני צדדים אם מצד ששם גר אביו אברהם ואביו יצחק ואם מצד הארץ עצמה שהיא ארץ כנען הארץ הקדושה אשר בחר י"י בה ולא רצה להשתדל עוד בקניני העולם ולהרבות מקנהו רק להתישב שמה ולהתבודד בחכמתו כמעשה אביו. ובניו שהיו בחורים להוטים אחרי הקנינים לרתיחת טבעם אותם מנה לרעות הצאן כאשר היה הוא עושה קודם לזה ועל זה אמר הכתוב וישב יעקב רצה לומר שנתישב ולא רצה לצאת עוד מעירו לרעות את הצאן כאשר בראשונה ושעשה זה שמה להיותו מגורי אביו כי שם גר ודר דירתו בתוכו. וכן אברהם שבזקנתם נתפרשו מעסק הממונות והקנינים ונבדלו לעבוד את אלדיהם ולהכין עצמם לנבואה ולשפע האלדים וגם כן להיות זה בארץ כנען ארץ אשר י"י דורש אות' ושעל זה היה נדרו ושבתי בשלו' אל בית אבי והיה י"י לי לאלדים כלומר שכאשר ישוב לבית אביו לא יתעסק עוד בעניני העולם כי אם בעבודת אלהיו ועל זה אמר למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק כי לא אמר זה להודיע שהיה המקום ההוא חברון כי ידוע היה אלא להודיענו שבא שם לזאת הסבה ר"ל להתבודד שמה ולעזוב עניני העולם כאשר עשו אבותיו בזקנתם ואין ספק שהיה חברון בלתי ראוי לדירתו כפי מה שיאותו למרעה צאנו כי היא ארץ סלעים ואין מרעה לצאן אשר להם ולזה הוכרחו בניו ללכת לרעות את הצאן בשכם הרחק מחברון אבל יעקב בחר המקום ההוא כפי הנאות להתבודדותו וישובו ולא חשש לצאנו ולכן בחר בכלל בארץ כנען לא בחרן ולא בדרכים ובחר בפרט בחברון להיותו ארץ מגורי אביו כמו שביארתי ובא אם כן הכתוב הזה לספר במעלת יעקב שעם היות טבע בני אדם כל עוד יגדל עשרם ילכו אחריו כמ"ש אוהב כסף לא ישבע כסף הנה יעקב לא היה כן כי עזב הנהגת קנינו והבלי העולם והתישב בארץ מגורי אביו בארץ כנען שהם ב' הסבות אשר זכרתי לדעת את י"י. ולפי שמטבע השלם שישתדל להשלים זולתו כפי האפשר וכ"ש יוצאי חלציו אלא שלא יפעל הפועל אלא בהכנת המתפעל לזה אמר אלה תולדות יעקב יוסף ותולדות נאמר על הגדול והלמוד בדעוה ובחכמה וכמו שביאר הרב המורה בשתוף שם ילד שכל מי שלמד אדם והכינו נאמר שילדו ולכן נקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים כי אתרי שהבן יקרא תולדות האב להיותו מהוה גופו יותר ראו שיקרא התלמיד בן להיותו מהו' גופו ר"ל מוציא' מן הכח אל הפועל ועל זה אחז"ל אלה תולדו' אהרן ומשה שלא הזכיר רק תולדות אהרן אלא שקראם תולדות משה לפי שלמד' תורה ולפי זה יאמר שעם היות ליעקב בנים רבים לבד יוסף היה דומה אליו בשלמות שכלו ודעתו. וזה לבד היה מלמדו ומוליד בו דעות וחכמה ומוסר מבין שאר בניו כי הוא היה עמו תמיד וכמ"ש חז"ל שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו ולכן נמצא בו השפע הנבואיי ורוח אלהין קדישין והיה א"כ יוסף בלבד תולדות יעקב כי בו בלבד היו גדוליו ולמודו. כי עם היות בניו כלם שלמים וכן רבים הנה ביוסף נראה עוד גדולו וחכמתו ושלמותו. והותרו בכל מה שפירשתי בכל אחד מהפנים האלה ב' השאלות הראשונות הא' והב'. וספר הכתוב משלמות יוסף בשכלו ומדותיו באמרו יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן ר"ל שהוא היה כ"כ נבון ומשכיל בכל דבר שגם בהנהגת הצאן והצריך אליהם היה הוא הרועה מדריך ומנהיג ומלמד את אחיו כי לא נאמר כאן היה רועה להיותו רועה צאן כי גם שאר אחיו לא היו רועי צאן בעצמם אבל היו מנהיגים את הרועים אשר תחת ידיהם ויוסף עם היותו קטון השני' בן י"ז שנה היה מטוב שכלו ובזכות הבנתו שהוא היה רועה כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בעניני הצאן כי אע"פ שהוא לא היה הולך עם הצאן היה מבין ויודע בדברים הצריכים אליהם יותר מכל אחיו ויהיה רועה מלשון מנהיג ומלמד ומדריך כמו רועה ישראל האזינה אני ארעה את צאני גם ספר משלמות מדותיו שלא היה מתגאה בשכלו בדעתו כי הוא היה נער ר"ל משרת את בני בלהה ואת בני זלפה שהם הפחותים מכל אחיו כי לא די שהיה משרת את הגדולים בני לאה הגברת אבל גם אצל בני השפחות היה משתדל ומשרת ולא היה מזלזל בכבודם ולא היו בעיניו כבני שפחות אלא כאלו היו נשי אביו כן היה מכבדם ומשרת אותם והיה אם כן בדעתו מנהיג את הגדולים מדריכם ומיעצם במה שיעשו ובהשתדלותו משרת גם את הפחותים שבהם והתבאר אם כן מזה כמה מעלות טובות היו ביוסף התבונה וההשתדלו' והענו' והשפלות וכלם באמת נמשכות משלמות השכל ולכן היתה הגאוה משיג עצמי לחסרי הדעת כי הנה היודע מהות האדם ותכליתו וערכו במציאו' וחסרונו במעשיו לא יתגאה והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הג' והד'. ואמנם אמרו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם בא להגיד גם כן משלמות מדותיו של יוסף שהיה חפץ שיהיו אחיו שלמי' במדותיהם ולכן לא היה מספר לאביו הוא מדה מגונה שראה בהם כי זה לא יקרא דבה רעה ולא ג"כ היה משקר בהם חלילה ולזה אמר ויוצא יוסף דבה ראה אבל אמר ויב' להגיד כי בעבור שהו' היה עם אביו בעיר כשהי' שומע מפי אנשי העיר בשוקים וברחובות שהיו אומרים גנות ממעשיהם אותה דבה כמו ששמעה היה הוא מביא אל אביו ולא היה מאמת שכן היה אלא שכן שמע מפי אנשי העיר והתבונן אמרו אל אביהם כי אלו היה מספר אותה בשוק היה בכלל מספר לשון הרע אמנם יוסף לא היה מביאה כי אם אל אביהם מהצד שהוא אביהם כדי שייסרם וידריכם וירחיקם מהחטא לזה אמר אל אביהם וימחה הגנות מהם ולא יהיה פוצה פה ומצפצף נגדם בכל הארץ ולא לתכלית אחר להראו' עצמו בפני אביו צדיק ואחיו רעים וחטאים אבל חז"ל יחסו בזה ליוסף אשמה לפי שהיה מביא לאביו הדבה ההיא ואולי שלא היתה אמת ולכן אמרו שלקה עליה. וכנוי דבתם חוזר אל כל האחים כי מה שהיה שומע היה מבני לאה או מבני השפחות היה מגיד ויצא מזה שהיתה ליוסף אהבה עם אחיו ולזה היה משתדל בתקנתם ע"י אביו ולא כמנהג הפחותים המקנאי' ברשע חבריהם למען ישובחו הם ולמדנו עוד שהיה אוהב השלמות ומואס החסרון מהמעשים. וכבר כתב הרב המורה כמה יש בזה מהמעלה כמו שמצינו במשה שאמר למה תכה רעך. וכן ויקם משה ויושיען כי היה שונא החמס והרשע בטבעו. ולהיות יוסף שלם בשכלו ובמדותיו ובענותנותו בהשתדלותו באהבתו לאחיו בהכנעתו אצל אביו היה תולדו' יעקב יוסף כי נתדמה אל אביו בשלמותו ונראו בו גדולי אביו ותולדותיו ולמודו בו והותרה השאלה הה':
Genesis._.37.3.1
ויעקב אהב את יוסף וגו' עד וילכו אחיו לרעות. בא הכתוב הזה להודיע שהיתה אהבת יעקב ליוסף מפני חכמתו ושלמותו לא מפני שהוא בנו. לפי שאהבה אשר היא מהאב לבנים היא מפאת הדמיון ולכן תמצא בב"ח שאין להם שכל. ואם היתה אהבת יעקב אל יוסף מהצד שהוא בנו היה ראוי שיאהב את שאר בניו יותר ממנו כי האהבה היא כפי הדבר האהוב' ולכן בהכרח לאהוב י"א בני' מלאהוב בן אחד לבדו. אבל הוא ע"ה אהב את יוסף מכל בניו וזה מורה שהית' אהבתו אותו אהבה אמתית אהבה שהיא תלויה בדבר שלמו' חכמה והשכל והיא אהבת הטוב במה שהוא טוב. ואמרו כי בן זקונים הוא לו ענינו שבעבור שלמעלה שבח הכתוב את יוסף שהיה משתדל זריז ומהיר במלאכתו משרת את בני בלהה ואת בני זלפה כדרך הנערי' והיה אפשר שיחשב לו זה בטבע יצירתו ומזגו ולא מפאת שכלו לבחירת המעלה אשר היא כפי הבחירה והשכל לכן העיד הכתוב שלא היה כן כי לא היה יוסף בכל המקומו' ובכל הזמנים נער מהיר וזריז במעשיו כי הוא היה פועל ההפכים כפי המקומות ר"ל בהיותו עם אחיו הבחורים היה נער ובהיותו אצל אביו הזקן היה בן זקונים הוא לו בשובה ונחת ומתינות כמנהג הזקנים וזה טעם כי בן זקונים הוא לו ר"ל עם בני בלהה ובני זלפה היה נער ובערכו וישיבתו אצל אביו היה בן זקונים ולפי שהיו פעולותיו משוערות כפי הזמן והמקומות נראה שהיה חכם בכל מעשיו ולכן אהב אותו אביו מכל בניו. ואם לזה כיון אונקלוס במה שתרגם ארי בר חכים הוא ליה שמצא בו אביו טעם זקנים לא טעם נערים שבנינם סתירה לרתיחת טבעם ומעוט התבוננותם בדרכי השכל היטיב לראות בפי' הפסוק הזה באמת. והכלל שלא היה יוסף לבניי עצל כבד הפעלות גם לא היה אדומיי מהיר המעשים בלתי מיושב כי השקט לא יוכל אבל היה שלם השכל פועל בבחירה כפי התבונ' פעם המהירות ופעם ההתישבות וכן בשאר המדות ולכן אהבו אביו אהבת המעלה והטוב ועשה לו כתונת פסים כי למה שהכיר בו היותו גדול הערך מאחיו רצה שיהיה כן מלבושו בערך אל מלבושי אחיו בגדי קדש לכבוד ולתפארת וכבר הזהירו חז"ל על מלבושי החכמים שיהיו נקיים וטובים. ואמרו תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו חייב מיתה. ואמרו אסור לתלמיד חכם לילך במנעלים מטולאים וזולת זה הרבה. ולזה רצה יעקב אבינו שיהיה לסימן ואות לבוש מעלתו בגדי משי לא זולתו מהאחים כי היו המלבושים בימים ההם נערכים כפי מעלת האיש וכמו שהיה במצרים שאין עבד לובש בגדי שרים ולכן הלביש פרעה ליוסף בגדי שש והנה א"כ כתונת פסים היא לאות שלמותו והותרו בזה השאלה הו' והז' והח'. ואמנם אמרו ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם וגו' ראוי לתת טעם בשנאתם את יוסף בעבור שאהבו אביהם. והנראה לי בו הוא אחד מב' טעמים הא' הוא שהם בראותם שהיה אביהם אוהב ליוסף מלי"א בנים אחרים שהיו לו נתנו לב לחשוב למה מצא יוסף חן בעיני אביו יותר מכלם והם לא היו משערים מעלתו וחשיבותו כי לא ישער הפחות מעלת החשוב לעולם ולכן חשבו שהיה מכבד את יוסף בעבור שהיה מלשין אותם ומביא דבתם רעה אליו אין ספק שהיה יעקב מיסר לבניו על דבתם רעה ושלא יאמר אליהם מי המגיד אותו כל זה כי לא נכון לאב להטיל שנאה בין האחים אבל הם בראותם שאותו אהב אביהם מכל בניו חשבו מחשבות שבעבור היותו מגיד לאביו את כל מעשיהם בבית ובשדה היה עושה לו את כל הכבוד הזה וזה ממנהג הזקנים הכלואים בבית ואינם רואים מה נעשה בעיר יאהבו מאד לשמוע חדשות ויכבדו מאד את המגידים אותם אליהם כ"ש בהגיד לו ענינו ביתו ובניו כי לזה בעצמו היו המלשינים תמיד אהובים לשרים ולגדולים. וכן בני יעקב לזה בעצמו שחשבו על יוסף שנאוהו לא שהיתה שנאת' אותו בעבור שאהבו אביו אלא בעבור הסבה אשר בגללה אהבו אביו. והנה הכתוב גלה אמתת הדבר באמרו ויעקב אהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו אמנם אחיו שלא שערו בשלמותו והיותו בן זקונים כאשר ראו כי אותו אהב אביהם חשבו שהיה מפני המלשינות ולכן וישנאו אותו והיה משנאתם אותו כ"כ עד שכאשר היה יוסף נותן להם שלום לא יכלו לשמוע דברו ולהשיב על שלומו וזהו ונא יכלו דברו לשלום כאלו אמר להשיב לו על שלומו שהיה מקדים להם תמיד זהו הטעם הא'. אמנם הטעם הב' בזה הוא שבני יעקב חשבו בראותם שאת יוסף אהב אביהם מכל בניו עלה בלבם כי הוא היה עקר הבית ויורש עצר ולו משפט הבכורה כי הוא הבן הבכור לאהובה. ושהיו כלם בערכו כבני הפלגשים וחשבו כי כמו שאברהם עשה עקר כל בניו מיצחק ויצחק עשה יעקב עקר הבית ויורש הברכות ונחלת הארץ ועשו נדחה אל הר שעיר. ככה בבית יעקב אביהם אחד יהיה היורש הברכות ונחלת הארץ הקדושה והוא יהיה יוסף והמה ידחו מעליו ושלזה אהבו אביהם מכל בניו וגם לזה עשה לו כתונת פסים כשר וגדול הבית ומסר לו כל מה שלמד משם ועבר ולכן וישנאו אותו וישטמוהו בעלי חצים כמו שהשטים עשו ליעקב על כדומה לזה והותרה בזה השאלה הט'. האמנם יגיד הכתוב שלא היתה השנאה כלה פעם הראשונה כי הנה בתחלה שנאו אותו בלבד שלא יכלו דברו לשלום כמו שפירשתי אבל כאשר ספר להם החלומות המורים על הממשלה והמלכות עליהם אז נתחזק אצלם המחשבה ההיא ויוסיפו עוד שנא אותו. ולזה ספר שיוסף עם היותו רואה שהיו אחיו שונאים אותו לא היה שונא אותם והיו מקדים לתת להם שלום ואף על פי שהם לא היו משיבים לו על שלומו הוא היה מתחבר אליהם ומספר להם חלומותיו וזהו אמרו ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ואין פירושו שהגיד אמתת החלום להם אלא שהגיד שחלם חלום והיה רוצה שיפתרוהו לו וזה כמנהג האוהבים שיספרו חלומותיהם לאוהביהם ולכן אמר להם אח"ז ויאמר להם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי כי בתחלה הגיד להם שחלם ועתה יספר להם ענין החלום שראה. ובעבור שהם היו שונאים אותו ולא יכלו דברו לשלום וראו שעכ"פ היה פוצר לדבר עמהם ורוצה להגיד להם חלומו לכן היו שונאים אותו עוד על השנאה שהיו שונאים אותו וזהו אמרו קודם ספור החלום ויוסיפו עוד שנא אותו כי כאשר אמר להם שחלם נראה להם שהוא היה פוצר לדבר עמהם בדרך חנופה ושקרו' ולכן הוסיפו בשנאתו כי היה הדרך הנאות לחנפי' המשקרים להתרחק מהם מדב' קטנה או גדולה וכמ"ש שלמה בפה חנף ישחי' רעהו ובדעת צדיקים יחלצו האמנם יוסף שהיה נקי המחשבו' וטהור ממה שחשבו עליו לא היה חושש לדבר מזה ולכן חלה פניהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו' הראהו בחלומו שע"י אלומות תבואה ישתעבדו לו ויבואו להשתחוות לו. וכמה מהענינים כלל זה החלום. ראשונה באמרו והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו' שתהיה מעלתו ע"י אלומות. ושנית שלא תהיה מעלתו מאתם בשיקימוהו עליהם שוטר ומושל אלא שהוא מעצמו מבלתי מעלה יעלה לגדולה כמ"ש והנה קמה אלומתי. ושלישית שיתמיד במלכותו זמן רב כי שמונים שנה מלך במצרים מה שלא נשמע באדם שתתמיד בו הממשלה כ"כ מהימים. ועל זה אמר וגם נצבה שקמה מעצמה ולא נפלה אבל נצבה בעמדה זמן רב. ורביעית שהם ישתדלו ויסבבו סבות ודרכי' רבות להסיר ממנו מעלתו או לסבב שלא יעלה אל?ה ולא יעלה בידיהם וזהו והנה תסובנ' אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי ר"ל אתם תעשו סבובי' והשתדליו' למנוע מעלתי כדי שלא תשתחוו אלי ולא תצליחו בהם כי לסוף סוף ותשתחוינה. והה' גלה בזה שהם בפעם הראשונים וגם בשנית לא השתחוו לו כי לא הכירוהו אבל השתחוו לאלומתו ר"ל לצורך התבואה שהיתה בידו כי בעבורה באו לפניו והשתחוו לא במה שהוא יוסף אלא בבחינת שלמותו וזהו ותשתחוינה לאלומתי. כי החלום הא' הזה נתיחד בלבד למה שקרה לו עם אחיו קודם ההכרה והנה אחיו הבינו בכללות פתרון החלום ולכן השיבוהו המלוך תמלוך עלינו ר"ל במה שחלמת והנה קמה אלומתי וגם נצבה מורה שמלוך תמלוך עלינו כי לשון קומה יאמר על המלכות כמו ויקם מלך חדש על מצרים הקים בני עבדו. ובמה שאמרת והנה תסובנה וגו' מורה שמשול תמשול בנו בחזקה התחשוב שיהי' זה אמת אם משול תמשול בנו. אחרי שאמרת והנה תסובינה אלומותיכם יורה שבחזקה ובעל כרחינו תמשול בנו וכן כתב רש"י המשול תמשול בנו בחזקה. והמפרשים פירשו שמלוך תמלוך עלינו ברצוננו שנמליך אותך עלינו. אם משול תמשול בנו על כרחנו. האמנם ראוי שהחלום יהיה מורה על גדולה ונתחזק' אז מחשבתם שהיה רצון אביו להחזיקו בביתו ובירושת הארץ ולכן שנאו אותו על חלומותיו כמו שישנא האדם למלאך המות לפי שייראו מלפניו שימיתוהו. ועל דבריו שהם הדב' שהית' סבה בהתחל' השנא' ואפשר לומר שחשדוהו שהוא מעצמו היה ממציא החלום ההוא כדי להכעיסם ולזה אמר ועל דבריו. או שהיה מוסיף בו דברים ומפני זה היו קוראין לו בעל החלומות שהוא היה עושה אותם כרצונו והוא היותר נכון בעיני. וספר הכתוב שחלם יוסף חלום אחר שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לו והנה זה היה רומז השמש ליעקב והירח לביתו והכוכבים לאחיו. ואמר משתחוים לי לפי שהחלום הראשון הורה שילכו אחיו קודם שיכירוהו להשתעבד אליו על ענין התבואה וכמ"ש ותשתחוין לאלימתי. והחלום השני הנה גלה שעוד ילכו אחרי שיכירו אותו להשתחוות לו לא לאלומתו כי אם לו במה שהוא יוסף אחיהם והיה זה כשהלכו עם אביו וביתו וזכר הכתוב שראשונה ספר זה החלום השני לאחיו בלבד והם לא ענוהו דבר אולי שלא הבינו ענינו או שחששו שהחלומות הולכי' אחר הפה ונתחרטו ממה שפתרו לו החלום הראשון אם מלוך תמלוך עלינו אם משול תמשו' בנו ולכן לא רצו לפתור החלום השני הזה אמנם החלום השני ספר אותו לאביו מה שלא עשה בראשון לפי שראה בו דברים נוגעים לאביו כמו שכתב והנה השמש והירח וגו' שהיה השמש רומז לאביו ולזה ספר אותו לו ואביו הבין לענינו וגער בו פן ישנאוהו אחיו באמרו הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה כלומר והלא דמיון כוזב והחלומות שוא ידברו ואם לא איפה איה אמך שהיה כבר מתה. וא"כ מה החלום הזה שתגידנו אין זה אלא גובה לב ונערות שהיית חושב בגאות בהקיץ ולכך רעיונך על משכבך סליקו בשינה. ואפשר עוד לפרש הבא נבא וגו' שעשה יעקב ג' מונעים במה שיורה חלומו. הא' מצדו שאיך יכנע הוא לבנו וזה אמר הבא נבא אני. והמניעה השנית מצד אמו שאיך תבא להשתחוות לו והיא כבר מתה. והג' מא' אחיו שהם שונאים אותו ואיך יבואו להשתחוו' לו וזהו אני אמך ואחיך להשתחות לך ארצה ועכ"ז אביו שמר את הדבר בלבו כי חשב בלבו כי האלדים הרא' לו את אשר הוא עושה אבל אחיו בהשנות החלום פעמים כבר יצאו מגדר השנא' שלא חשדוהו בהיותו חוטא בדב' ולא בדבר אחר ונפל חשש בלבם שאולי מאת האלדים היא ולכן ויקנאו בו אחיו כי הקנא' זולת השנאה כמו שביארתי. והנה כיון יוסף בספרי החלומות ההם לאחיו אם להורות להם אהבתו שהיה מדבר עמהם כל אשר בלבו. וגם להודיע שאם היה אביו מכבדו לא היה להיותו מלשין ומוסר ומוציא דבה אלא שמתת אלדים היא מן השמים הבדילוהו למעלה וכבוד וחשב שבזה יכבדוהו הם גם כן ויאהבוהו ולא היה הדבר כן אלא בהפך שמאותו חשש נכלו אותו להמיתו וכמו שיתבאר. הנה הותרו עם מה שפירשתי השאלה הי' הי"א והי"ב:
Genesis._.37.12.1
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם וגו'. עד ויקרע יעקב שמלותיו. ספר הכתוב שאחי יוסף בשנאתם אותו הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם בחשבם שבהתרחקם לא ילך רכיל בינותם להביא לאביהם דבתם ולא יראו במה שיעשו אביהם אליו מהיתרון והכבוד גם שאולי הוא ילך שמה יום אחד ואז ישיבו לו עמלו בראשו וכמה שעשו. ואולי שמפני זה הלכו לרעות בשכם עיר הדמים כדי שיחשוב אביו אם יוסף ילך שם ויהרגוהו שמאויביהם אשר היו סביבותיהם הרגוהו ולכן ספר שישראל באהבתו את יוסף אמר לו בדרך שמחה והתול הלא אחיך רועים בשכם ואתה יושב בבית ארזים איני רוצה בזה לך ואשלחך אליהם ותרעה שם את הצאן כמוהם כי כלכם בני ולמה יהיה לך זה היתרון עליהם והוא בענותנותו השיבו הנני ר"ל אנכי אעשה כדבריך ואז כשראה אביו את תשובתו בענוה ומוסר אמר איני חפץ שאתה בני תשב שמה עם הצאן אלא שעת' תלך שמה לראות את שלו' אחיך ואת שלו' הצאן אולי שמפני היותם בשכם יבואו מהסביבות עליהם ויזיקום אבל מיד השיבני דבר ותשוב לעמוד לפני ולא תשאר עמהם וגם לאהבתו אותו לווהו מחברון עד עמק העיר וישלחהו מעמק חברון ללכת לשכם ובעבור שהיה יוסף נבון וחכם מבין דבר מתוך דבר וסימנא מילתא היא זכר הכתו' מה שקר' לו בדרך שמצא אותו איש אחד ויוסף היה תועה בשדה כמבקש אותם וישאלהו האיש לאמר מה תבקש כי נראה לו כמבקש דבר מה האמנם הנה תחת שאלתו עומק כי הוא שאל ממנו מה תבקש ר"ל התדע שתבקש טובה לעצמך או אולי תבקש רעה ויוסף לקח הדברים כפשוטים כדי שלא ימנע ממה שצוהו אביו ואמר את אחי אנכי מבקש כי חשב בו מתוך שאלתו שהיה מכיר בו ומק"ו יכיר את אחיו הגידה נא לי איפה הם רועים כי א"א שלא ראית את עדריהם בדרך אשר באת בו אבל האיש השיבו נסעו מזה כי אני שמעתי רועים אומרים נלכה דותיינה ודאי הם אחיך אשר תבקש וגם במאמר הזה רמז לו האיש בעבור שהוא אמר את אחי אנכי מבקש שנסעו מהיותם אחיו והיה לבבם למרעה ומה הוא אם כן מבקש ולפי שהיה כ"כ מהסימן בדבריו ארז"ל שהיה גבריאל שאמר לו מה שהיה עתיד לבא עליו ברמיזות ויוסף חכם היה ואין ספק שראה את הרמוז בדבריו אבל עכ"ז לא שב אחור דרכו פן יעבור על מצות אביו גם שהקב"ה היה מדריך אותו להגיע לתכלית הגזרה מחכמתו ולכן לא חשש מן הסימנים ההם. הנה א"כ שלח יעקב את יוסף לראות את שלום הצאן ומפני שהלכו לשכם ויצא משכם שמה ולא נתן אל לבו שיעשו רעה ליוסף כי ידע שהוא לא הרע עמהם לעולם ולמה יזיקוהו ויוסף לא נמנע מלהלוך כדי לקיים מצות אביו והותרה השאלה הי"ג. וזכר הכתוב שכאשר ראו אחי יוסף אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו רוצה לומר שבקשו ביניהם נכלים וערמומיות להסירו מן העולם ולסלק דעתו מעליהם כי כלם הסכימו להסיר מעליהם אדנות וממשלת הנער ההוא. אמנם היו מחולפים באיזה אופן יסירוהו מעליהם כי מהם אמרו שיהרגוהו בהחלט ועל זה אמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא רוצה לומר העושה החלומות מעצמו כחפצו הנה הוא בא ועתה לכו ונהרגהו וגומר ואז נראה איך יתקיימו חלומותיו כי היה דעתם של אלו שהחלומות שהיה מספר יוסף לא חלם אותם מעולם אבל שהוא מזדונו וגובה לבבו ממציא אותם החלומות ואז"ל שהיו אלו האומרים ועתה לכו ונהרגהו שמעון ולוי ויש להם טענה כי הנה ראובן ויהודה לא היתה שנאתם שלימה ובני השפחות היו קטנים ופחותים אצלם והוא היה שגור אצלם לא יעצרו כח לומר דבר בזה. כשאר אם כן שהיו שמעון ולוי כי מפני שבאותו שכם הרגו החללים רצו להרוג שם גם את זה. ואמנם לענין אביהם אמרו שישליכוהו באחת הבורות ויאמרו חיה רעה אכלתהו ואביו יאמין לזה ובפרט בראותו את כתונת הפסים כי יאמר אלו הרגוהו לסטים היו נוטלים הכתונת ועוזבים את נבלת גופו אבל מאחר שנמצאה הכתונת ולא הגוף חיה רעה אכלתהו. אמנם ראובן היה מדעת אחר כי הוא אמר אליהם אולי שהחלומות מאת האלדים ואיך תבטלו רצונו וגזרתי למה אתם עוברים את פי י"י והיא לא תצלח ולכן לא נכנו נפש ולפי שאחיו לא היו מקבלים עצתו לשיפטר בלא כלום הוצרך לדבר אליהם שנית והוא אמרו ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם רוצה לומר אל תשפכו אותו בידים כי דבר רע הוא לשפוך דם נקי. ואם הוא נקי מזה אשר חשבתם עליו מהחלומות אבל השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו רצה לומר שלא תשליכו עליו אבנים להרגו והיה דעתו אצלם בזה שבזה תראה אמתת הדבר כי אם בדרך נס היו חלמותיו הוא יסירהו משם בדרך נס בכחו הגדול ואם לא שם ימות בנפש מרה והיה אם כן כפי זה הדרך נסיון גדול בזה האמנם העידה התורה עליו שהיתה כונתו להצילו מידם להשיבו אל אביו כי מאשר חטא לאביו בחללו את יצועי אביו חשב שבזה יתקן את אשר עוותו. והנה אחיו קבלו ממנה העצה היעוצה הזאת להיותה כפי הנסיון ולכן בבא יוסף אליהם הפשיטו ממנו את כתנתו והוא כתונת הפסים שהיה עליו. והמפרשים פירשו את כתנתו את החלוק הסמוך לעור. ושכתונת הפסים היא אשר עליו והשליכו אותו בבור ערום ואינו נכון שאם כן היה ראוי שיאמר ויפשיטו את יוסף את כתונת הפסים אשר עליו ואת כתנתו כי אין ספק שראשונה יפשיטוהו כתונת הפסים שהיה למעלה קודם שיפשיטו ממנו החלוק אלא שלא הפשיטוהו לבד כתנתו המיוחדת למעלה והיא כתונת הפסים אשר עליו וישליכו אותו הבורה שהיה רק ואין בו מים כי אם היו שם מים היה נטבע ומת ומה הנסיון אשר ישאר. וספר מאכזריותם שישבו לאכול לחם התשעה אחים לא ראובן כי הוא לא היה שם במכירתו ובהיותם אוכלים ראו ארחת ישמעאלים באה מגלעד כי מצד משאם הכירו שהם ישמעאלים ומצד הדרך שבאים בו ידעו שבאים מגלעד כי כן היה מנהגם להביא באותו דרך נכאת וצרי ולוט משם למצרים וכן חשבו יהודה ואחיו שאמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים אבל כאשר נתקרבו אצלם הוסיפו עוד ידיעה והכרה בהם כי מלבד שהיו כבר יודעים שהם בכלל ישמעאלים הכירו בבואם שהיו בפרט מדנים שהם מכלל הישמעאלים ומחוז מדין ולכן נקראו כאן ישמעאלים ונקראו גם כן מדינים כי שני שמות היו להם בכלל ישמעאלים ובפרט מדינים וכן כתב הראב"ע שהמדנים נקראים ישמעאלים וזה יותר נכון ממה שפירש הרמב"ן שהיו הסוחרים מדינים והגמלים היו של ישמעאלים. והיו דברי יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו. רצה לומר הנה אחרי שהשלכנו את יוסף בבור הרי הוא כמת כי הנה י"י עושה ארובות בשמים איך יוציאוהו משם ואין שם הכנה להתברר הנסיון כדברי ראובן וידוע שהאדם ההורג את האדם לא יהיה כי אם לאחד מג' סבות אם לקחת ממנו כסף או זהב או דבר שבידו. ואם לשנאתו אותו אם הוא אויבו. או להתפאר עליו שגבר עליו והרגו. והנה בהריגת יוסף אין לנו אחד משלש אלה. אם לממון מה בצע מה ממון כפרש"י נרויח בהריגתו ואם לאיבה ונקמה ממנו הוא אחינו כי אחינו בשרינו הוא והרי הוא כאלו נקח הנקמה מעצמינו ומבשרנו. ואם להתפאר בהריגתו גם זה לא יחול כאן כי אנחנו בהכרח נכסה את דמו רוצה לומר מפני אבינו וא"כ מה תועלת בהריגה הזאת מוטב שנמכרנו לישמעאלים ולא להרגו בידינו ולא בבור אשר השלכנוהו כי אחינו בשרנו הוא והיתה כוונת מאמרו שאם מי"י יצא הדבר כאשר חלם שם ינוח לו ריוח והצלה יעמוד לו באשר ילך ואם החלומות השוא ידברו תתהפך ממשלתו ומלכותי לשפלות ועבדות עולם שהוא תכלית ההרחקה כאלו אמר וי"י הטוב בעיניו יעשה ואנחנו לא נעבור על דברו ולא נחטא לאבינו בהריגת בנו וישמעו אחיו וקבלו עצתו וימשכוהו מן הבור ומכרוהו להוריד מצרימה. ולפי שלא היתה כוונתם כמכירה כי אם להרחיקו מבית אביו לא לחמדת הכסף שנטלו ממנו לכן מכרו אותו בעשרים כסף שהיה דבר מועט כמו שכתב רש"י. וכאשר חזר ראובן מן המקום אשר הלך שם ולא מצא את יוסף בבור חרד חרדה גדולה כי חשב אם שאכלוהו שם חיות רעות תנין ובנות יענה או שחשדם שהם עצמם העלוהו והרגוהו ולכן קרע את בגדיו ואמר הילד איננו ואני אנה אני בא. ופירוש זה הוא כך אצלי הילד הזה עם היותו נקי מעון איננו שהרגתם אותו ואני אנה אני בא. שגם כן היום או מחר אם אשב בחברתכם יעלה בדעתכם ותהרגו אותי ולמה אני בא לשבת עם אנשים רצחנים. ואין ספק שהודיעוהו אמתת הדבר שמכרוהו לישמעאלים להורידו מצרימה אבל לא נתקררה דעתו של ראובן שהיה בדעת להשיבו אל אביו והותרו עם מה שפירש' בזה השאלות הי"ד והט"ו האמנם כאשר ראו שנעשה הדבר נתיעצו לענין אביהם ולכן שחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדמו וישלחו את הכתונת ר"ל שבחרבותם עשו בה חתיכות כדמות שיני חיות מלשון בשלח יעבורו והביאוה אל אביו כי הנה באו כלם עמה כמתאבלים על מציאותה ולכן שאלו ממנו הכתונת בנך היא אם לא. והזקן הכירה ואמר כתונת בני זו בלי ספק ואחרי שמצאתם את כתנתו ולא מצאתם את גופו אין ספק שחיה רעה אכלתהו והיא אכלה בשרו ועצמותיו ועזבה כתנתו. ואמנם התפלא הזקן איך לא מצאו ממנו עצם ולא דבר מכל גופו כלל ועל זה היה אומר עם היות שחיה רעה אכלתהו איך אפשר שטרוף טורף יוסף. כאלו כלו בבת אחת נטרף ראשו על כרעיו ועל קרבו שלא נשאר ממנו דבר. ומאשר לא אמר הכתוב כתונת בני זו אלא כתונת בני בלבד נראה לי לפרש הכתוב הזה שיעקב היה מדבר כנגד הכתונת ואומר כתונת אין ספק שהיו בנרצח הזה שתי בחינות בחינה מצד שהוא בני ובחינה מצד שהוא יוסף כפי שלמותו וחכמתו ומדותיו. ולכן עם היות שבבני חיה רעה אכלתהו כי לא הספיק זכותי לשמרו ולכן מצד שהוח בני אכלתהו חיה רעה הנה הוא מן הצד שהו' יוסף ר"ל יוסף בשלמו' השכל והמעלה. אך יתכן שטרוף טורף יוסף ושלא נדבקה בו ההשגח' האלדית זה בלי ספק שאין ראוי להאמינו והותרה בזה השאלה הי"ו:
Genesis._.37.34.1
ויקרע יעקב שמלותיו וגומר. עד ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו. עם היות שיעקב שתי בחינות היו לצערו ואבלו וזה מצד שהוא בנו שהאב בטבע יצטער על מות בנו. ואם מצד שלמותו בעצמו זכר הכתוב שלא קרע שמלותיו ושם שק ואפר במתניו והתאבל ימים רבים אלא מאשר הוא בנו להיות כנגד הטבע שימות הבן הקטן בחיי אביו הזקן ולזה התאבל על בנו במה שהוא בנו ימים רבים. וחז"ל אמרו שהיו כ"ב שנים שעברו משנעדר ממנו עד שראה אותו וכבר ארז"ל שהקובר בניו בחייו מוחלים לו על כל עונותיו וזה לפי שנשתנה עליו המנהג הטבעים ודי בזה עונש לכל עון ולכן התאבל יעקב על בנו ימים רבים כי מצד שהיה בנו עשה זה לא במה שהוא יוסף כי לא יתאבל הקטון על הגדול כי זהו האופן מן האבל הגדול ולפי שהוא היה מתאבל עליו אומר אוי לי בני איה בני כדרך המתאבלים והמתרעמים. לכן קמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו כי לקחו בזה סימן רע לעצמם מהאוי והאבוי שהיה צועק על בנו ופחדו פן יגיע אליהם גם כן הרעה בראותם שהיה הוא מתאבל ומתרעם על בנו כאלו לא היה לו בן אחר ומי שיש לו בנים רבים אין ראוי שיתאבל על אחד מהם בהפלגה שכבר אז"ל כל המתקשה על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה על זה קמו כל בניו וכל בנותיו שהם בתו וכלותיו שנקראו בנות כמו שאמרו בב"ר (ב"ר פ"ד) לנחמו בפחד' פן תגיע אליהם הרעה מהיותו מתקשה יותר מדאי על זה וימאן להתנחם רוצה לומר שלא נתן אל לבו לשמוע טענות הנחמה ונתן טעם לזה להיות דעתו כנגד המנהג הטבעי שדרכו של עולם שירד הבן על אביו אבל על קברו אבל לא שירד האב על בנו אבל לקברו וז"ש ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה רוצה לומר האם ראוי כי ארד אני הזקן אבל על בני הנער שאולה שהוא רמז לקברו זה באמת מכת אלדי' וכנגד הטבע הוא שהאב יתאבל על הבן. ואחר שהשלי' להתאבל עליו במה שהוא בנו התאבל עוד כפי הבחינה השנית והיא מפאת שלמותו ומעלתו על זה אמר ויבך אותו אביו רוצה לומר מצד שהיה בנו קרע שמלותיו ושם שק ואפר במתניו אבל מצד שהוא בעצמו מי שהיה בכה אותו אביו. וחז"ל דרשו הפסוק הזה על יצחק אביו של יעקב שבכה עליו רוצה לומר על יעקב מפני צרתו כי נגעה עד נפשו ואפשר לפרש עוד וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה באופן אחר והוא כי מלת כי במקום הזה משמש בלשון דלמא שהוא אחד מד' לשונות שתפורש מלת כי בכתוב כמו שזכרו חז"ל (שם) והביאם רש"י. ולפי שכל בניו וכל בנותיו היו מנחמים את יעקב על זה היה הוא משיבם איכה אתנחם מאבלי האם ארד על בני אבל שאולה כלומר הנה האב מתנחם על בנו כשירד על קברו אבל ויבכה שמה וימלא נפשו ויתנחם אבל אני שלא אדע קבורת בני ולא אוכל ללכת אבל על קברו שהוא השאול איך אפשר שאתנחם. וי"א שמצד יראת שמים לא קבל ההתנחמות מהם יען ראה שבעונו מת. ואם יתאפק מצערו ויסיר אותו מלבו יוסיף השם להכותו מכה רבה ולכן מאן להתנחם לפי שרצה לרדת באבלות כמו זה שאולה ולא יצטרך לחדש עליו אבל אחר בטרם ימות וזה אינו קריאת תגר אבל היה כוונה רצויה ומדה חשובה והעושה בהפך זה פורע מוסר והוא כפורע שטרו ואינו קורעו ועליו אמר (איוב ט' כו) איוב אם אמרי אשכחה שיתי אעזבה פני ואבליגה. יגורתי כל עצבותי ידעתי כי לא תנקני ופירושו מבואר. וזכר הכתוב שלענין נחמה היו לו רבים מנחמים אבל לענין הבכיה אביו לבדו בכה אותו כי אחיו ונשיהם לא היו עוזרים בבכיה וזהו ויבך אותו אביו. ואמנם בהפלגת אבלות יעקב הוא מקום תימה רב אבל אמתת הענין הזה הוא כי הנה הקדוש ברוך הוא התקין בנין האבות והשבטים דוגמת העולם העליון השמימיי והיה אברהם בעולם השפל בערך הגלגל העליון המקיף והראשון לכל הגלגלים כי כמו שהוא מתנועע תנועה חזקה ממזרח למערב ומניעו הסבה הראשונה יתברך כפי הדעת האמתי. כן אברהם הניעו האל יתברך במה שצוה לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך ונאמר לו התהלך לפני והיה תמים. ועל זה אמר הנביא על אברהם (ישעי' מ"א ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וכמו שהגלגל העליון מוליך כל שאר הגלגלים בתנועותו עם היותם מתנועעים מעצמם אל צד אחר. כן אברהם העיר והניע כל בני עולם והוליכם בתנועתו הקדושה עם היותם מתנועעים מעצמם ומעבודותיהם ואמונותיהם בתנועות האחרות משובשות וכמו שנמצא למעלה שכל נבדל בסבתו נמצא גלגל אחר אשר בו אפודת הי"ב מזלות הסובבים כל העולם כן מיצחק אבינו נולד יעקב שבו היו י"ב שבטים שמהם נבנה בית ישראל וכן ראה יוסף השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לו לפי שהיו הי"ב שבטים כנגד הי"ב מזלות שבשמים וכמו שנשלם הכדור השמשיי עם גלגלי שאר כוכבי לכת שלשה מהם למעלה מגלגל חמה שלשה למטה ממנו ש"צם חנ"כל כן נשלמה האומה הזאת ע"י שבעה אנשים מצויינים אחרי יעקב אבינו והם לוי וקהת עמרם ומשה ואהרן דוד ושלמה. והיה משה השמש באמצעיתם כשמש בין שאר הכוכבים. והיו נביאיהם וחכמיהם ככוכבים אשר בגלגל המזלות שזוהרים ואורם הוא כפי שלמותם וכמו שאמר (דניא' י"ב ג') והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ומרע"ה גם כן תארם והמשילם כן באמרו (דברים א' י') והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. ולמעלת מלכות בית דוד וכבודו וזוהרו אמר המשורר וכסאו כשמש נגדי. ובעבור שהיו הי"ב שבטי יה נערכים לי"ב מזלות סדר המלך שלמה להטיל פרנסת בית מלכותו חודש אחד לשבט באופן שכל השבטים יתפרנסו בשנה אחת כמו שהשמש סובב כל המזלות בשנה אחת ועל זה אמר ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו חדש בשנה וכבר ביארתי שעל זאת הכוונה נאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגומר ויאמר לו כה יהיה זרעך. והנביא ישעיה אמר מסכים לזה כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. וירמיה אמר נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגומר אם ימושו החקים האלה מלפני נאם י"י וגם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים. וכל זה מורה שהיתה מהחכמה האלדית לבנות את בית י"י על צורת העולם השמימיי עד שיהיה ענין קריאתו יתברך בשם אלדי ישראל כקריאתו בשם אלדי השמים ולכן ארז"ל האבות הן הן המרכב' ויצא מזה כי כמו שלא יצוייר שלמות המציאות בכללו רק במציאות וקיים הנמצאים העליונים שהם עקרי העולם והתחלותיהם ככה לא היה אפשר שימצא הטוב והשלמות באומה הזאת אם לא בהיות ההתחלות הכוללו' הראשונות בה על תלם ועל קיום מציאותם ובהמצא בהם כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם כנגד שלשת חלקי הנמשך הנמצא שהם הנבדל השכלי והמתנועע השמימיי והשפל ההווה נפסד ובהעדר אחת מההתחלות הכוללות ההם אי אפשר שישלם ויעמוד הבנין. הנה התבאר מזה שהיות בני יעקב י"ב היה דבר הכרחי כדי שיהיו נערכים לי"ב מזלות ושלמות מספרם היה דברי עקרה במציאות האומה וכנגדם היו י"ב אבנים בחושן ונאמר (שמות כ"ח כ"ט) ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני י"י תמיד. ובאליהו נאמר (מלכים י"ח ל"א) ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר י"י אליו ישראל יהיה שמך שגלה בזה שלא היה נופל בו שם ישראל כי אם בהיות בניו י"ב וזה טעם החרדה הגדולה שחרדו כל ישראל בפלגש בגבעה ויבכו בכי גדול ויאמרו למה י"י אלדי ישראל היתה כזאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד. ומפני זה היה צער יעקב כל כך גדול בהפקד יוסף מתוך בניו מאנה הנחם נפשו לפי שבהבטל אחד מבניו יתקעקע כל הבנין ותפסד צורת המספר הנערך ההוא כאלו תאמר שבהפקד האחד מהעשרה יפסד העשרה מעקרו לפי שהצורה העשירית אי אפשר שתפול בנשארים ולזה כוונו חכמים זכרונם לברכה באמרם סימן זה היה מסור בידו של יעקב שאם לא ימות אחד מבניו בחייו שלא יירש גיהנם רוצה לומר שתהיה מציאותו באומה שלם ונכבד ומפני זה נסתלקה ממנו הנבואה כל אותם שנים ועשרים שנה שלא ידע מיוסף וכאשר אמרו לו עוד יוסף בני חי נאמר ותחי רוח יעקב אביהם. התבאר מזה התר השאלה הי"ז. והנה סמך הכתוב לזה והמדנים מכרו אותו אל מצרים להגיד שיעקב היה בוכה עליו כאלו יוסף מת ובטל מן העולם והוא לא היה כן כי המדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים רצה לומר גדול על כל ההורגים האנשים במצות המלך שהיה אדם גדול וכמו שכתב הרמב"ן והיה יוסף יושב בביתו ושאנן ושקט ומשם נמשך לו שבתו בבית הסוהר עם שר המשקים ושר האופים שמהם באה מעלתו אצל פרעה כמו שיתבאר. והנה נשאר עתה לבאר התר השאלה הי"ח האחרונה והוא אם היה שפרסמה התורה פשע בני יעקב בזה איך לא פרסמה גם כן העונש שקבלו עליו. וכבר חשבו אנשים חכמים שהיה כל המעשה הכרחי גזר מלפניו יתברך שירד יעקב ובניו מצרימה ולכן לא חטאו בני יעקב במה שעשו ולא היו אם כן ראוים לעונש עליו ויסתייעו בדעת הזה ממה שאז"ל וישלחהו (בראשית ל"ז ה') מעמק חברון והלא חברון בהר שנאמר ויעלו בנגב וגומר אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר כי גר יהיה זרעך. ואמרם גם כן ז"ל ראוי היה יעקב אבינו לירד במצרים בשלשלאות של ברזל וכו' ומאמרים אחרים מורים על זאת הכוונה אלא שכאשר יובן הדעת הזה בזה האופן מבלי התבוננו' אח' יהיה בלי ספק סותר פנת הבחירה אנושית לגמרי. ולכן מה שראוי שיאמר בזה כפי העיון הטוב הוא שהתכלית הכולל כפי הגזר' האלדית הוא הכרחי אמנם הדברים החלקיים המביאים אליו הם אפשריים בחריים באמת כי היה אפשר שימשך אותו תכלית הגזור לפניו יתברך באופנים רבים מתחלפים ולא ישיג ההכרח לאחד מהם כאלו תאמר שירידת יעקב ובניו מצרים לגור שם היה אפשר שימשך באופנים מתחלפים כלם אפשריים בחק הפועלים אותם ולכן היה מה שעשו אחי יוסף נגדו דברים אפשריים לא מוכרחיים בעצם ומה שארז"ל באותם המאמרים אשר זכרתי הוא בבחינת התכלית ולכן זכרו בו וישלחהו מעמק חברון גזרת בין הבתרים בלבד וכן זכרו אצל ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל הרעב שהביאם שמה בלבד לא שאר המעשים שהיו באחי יוסף. ומה שנאמין אנחנו באפשרות והבחירה הוא במעשים הפרטיים ושני הדברים אמת ולכן אומר אני שבני יעקב במה שעשו כנגד יוסף אחיהם חטאו ופשעו ונדונו עליו ואפשר לומר שנענשו בגלות מצרים באותו חטא כמו שביארתי במעמד בין הבתרים אצל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגומר. אבל בפרשת מקץ אזכור בזה התר שני מספיק מאד ואוכיח ששם פרסמה ענשם כמו שבכאן פרסמה חטאם והותרה השאלה הי"ח:
Genesis._.38.1.1
ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וגומר עד ויוסף הורד מצרימה. וראיתי לשאול בפרשה הזאת גם כן שאלות:
Genesis._.38.1.2
השאלה הא' באמרו וירד יהודה מאת אחיו והוא שאנה ירד והנה הכתוב לא פירש אנה ירד לגור שם והירידה תגזור תמיד גבול מה שאליו אשר ירד שמה כמו ויוסף הורד מצרים אל תרד מצרים וכן כלם וכאן נזכר שירד יהודה מאת אחיו ולא ביאר אנה ירד וגם אמר וירא שם יהודה בת איש כנעני ולא ידענו אנה ראה אותה ואנה לקחה ובאי זה מקום קרה כל הסיפור הזה:
Genesis._.38.1.3
השאלה הב' למה לא זכר שם אשת יהודה כמו שזכר שם אביה שהיה שוע ושם רעהו שהי' חירה וגם שם כלתו נזכר בכתוב ושמה תמר אמנם אשת יהודה לא נזכר' שמה לא בנשואיה ולא במיתתה אלא בת שוע:
Genesis._.38.1.4
השאלה הג' למה זה בבן השלישי הנולד ליהודה שלה נזכר שם המקום אשר נולד בו כמו שאמר והיה בכזיב בלדתה אותו ובשאר הבנים ער ואונן לא זכר הכתוב שם המקום שנולדו שם:
Genesis._.38.1.5
השאלה הד' מה היה חטאת ער ורשעתו שלא זכר הכתוב שבעבורו נתחייב מיתה ואמר בלבד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני י"י וימיתהו י"י מבלי שיבאר באיזה דבר היה רע בעיני ה'. אמנם באונן ביאר הכתוב חטאו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ורש"י (בראשית ל"ח ז') פירש רע בעיני י"י כרעתו של אונן ונשארה אם כן השאלה ולמה לא פרשו הכתוב בער כמו שפרשו באונן:
Genesis._.38.1.6
השאלה הה' למה אמר יהודה לאונן והקם זרע לאחיך והוא גם הוא בו אומ' הכתוב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ומהיכן ידע זה אונן ואם שחת ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו איך לא יקימהו לעצמו ורש"י כתב הבן יקרא על שם המת ואם לא היה בזה מניעה אחרת לא היה משחית ארצה כי הרבה אנשים יקראו לבניהם על שם אחיהם:
Genesis._.38.1.7
השאלה הו' במה שאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו כי למה שלחה מביתו אם היתה עתידה להנשא לשלה ומוטב שתשב בביתו ותקוה עד שיגדל ועוד איך היה הגדול תקנה לשלא ימות כאחיו והנה ער ואונן גדולים היו ועם כל זה מתו ומי המונע שיהיה כן שלה אחרי שיגדל ולכן היה לו לפוטרה ולדחות לגמרי ולא יתן לה את שלה שיגדל פן ימות:
Genesis._.38.1.8
השאלה הז' למה עשתה תמר הדב' הזה להבעל לחמיה האם מפני שראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה היה לה להנשא לאדם אחר ומי הכריח את יהודה שיתן לה ג' בנים זה אחר זה:
Genesis._.38.1.9
השאלה הח' במאמר יהודה הוציאוה ותשרף כי מי שמו שר ושופט בדבר הזה שצוה במהירות מבלי שמוע טענתה הוציאוה ותשרף ואף שנאמר שהיה אז שופט כל הארץ לא היה לו לשפוט בזה כי אין קרוב נעשה דיין כ"ש לעצמו:
Genesis._.38.1.10
השאלה הט' במאמר יהודה צדקה ממני כי הנה הוא לא דבר כלל וגם היא לא עשתה שום טענה ואיך צדקה היא אם כן יותר ממנו בדבריה כמו שפי' רש"י אם היה שלא דברה כלל גם שהרב חלק הכתוב בהיותו מחובר מאמר צדקה בדבריה ממני היא מעוברת. ואולי עם היות שיהוד' שכב עמה היתה הוא מעוברת קודם לכן מאדם אחר ואיך צדקה א"כ בערבון או שלא היה ראוי לה להבעל לבעל הערבון ולא צדקה אם כן במעשיה. ומה שכתב הרמב"ן שהיתה תמר צדקת ויהודה חוטא בשלא נתן לה את שלה בנו הנה זה אינו צדק לתמר כי עם היות שיהודה עשה לה עול היא לא צדקה בשכבה עמו ושלא מדעתו גם שלא היה יהודה מחוייב לתת לה את שלה אבל היה ראוי שיחוש פן ימות גם הוא כאחיו:
Genesis._.38.1.11
השאלה הי' באמרו כי על כן לא נתתיה לשלה בני שהוצרכו המפרשים לפרשו כמו על אשר לא נתתיה. ולפי' רש"י יקשה מלת כי שאחרי שפירש צדקה בדבריה איך יהיה כי על כן לא נתתיה וגו': והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרו השאלות כלם:
Genesis._.38.1.12
ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו' עד ויוסף הורד מצרים. כתב הרא"בע שהספור הזה היה קודם מכיר' יוסף ונכתב פה להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו למעשה אחיו ולזה נמשך הרלב"ג ויש להם טענה על זה מאשר מצאנו כשירד יעקב למצרים היו ב' בנים לפרץ והנה אונן א"א שישא אשה ושחת ארצה אם לא שהיה לפחות בן י"ב שנה וירבו הימים וגדל שלה כאשר הרתה תמר והולידה פרץ והוא לא יהיה בהולידו את בניו פחות מי"ב ואיך יהיה כל זה בכ"ב שנה שעברו משנמכר יוסף עד רדת יעקב מצרימה. אין כן דעת שאר המפרשים שאחרי מכירת יוסף קרה כל הספור הזה אולי יאמרו שירד יהודה מאת אחיו אחרי המכירה וראה שם בת איש כנעני ולקחה והוליד בניו. ונראים הדברים לפי שלא נפרד יהודה מחברת אחיו כי אם מפני מכירת יוסף שנעשתה בעצתו ולהצילו מהמות ואין ספק שהיה ראוי לחבר אחרי מכירת יוסף ויוסף הורד מצרימה אלא שראתה התורה להפסיק עם ספור יהודה לסבות. ראשונה להגיד שב' התחלות היו למלכי ישראל ומלכי יהודה כי יוסף היה התחלה למלכי ישראל בשני בניו אפרים ומנשה שילדה לו המצרית ולכן היה מלכותם בלתי אמתי וישר. ויהודה היה התחלה למלכי יהודה שהיו ושיהיו בימות מלך המשיח משני בניו שילדה לו תמר כי היא היתה הגונה לצאת ממנה מלכים קדושים מפאת שלמותה ואם מפאת היותה בתו של שם כדבריהם ז"ל לכן היה מלכות מאת י"י קודש ומתמיד לעד. ושנית להודיע צדקת יהודה שנפרד מאת אחיו בעבור מה שראה מאכזריותם על יוסף להרגו עד שעם כמה מחוזק ההשתדלו' הצילו מיד' במכירתו למרי' וג"כ שלא יוכל לראות ברעה אשר מצא את אביו ואבלו וצערו ועם היות שנפרד מהם הנה לא עזב את אביו מלעבדו כי תמי' היה יהודה בן עובד את אביו עד שהיה בימי הרעב הולך עם אחיו לשבור שבר במצרים לבית הזקן כמו שיראה מן הספורים שיבואו בפרשת ויהי מקץ כי עם היותו נבדל מאחיו הנה תמיד היה חוזר על בית אביו לעשות צרכיו ולעבדו בכל לבבו. וסבה שלישית ראתה התורה לספר ענין יהודה מפני שיכירו וידעו כל בני אדם שהיתה השגחת הש"י על בני יעקב וזרעו עד שלא מת אחד מכל בני בניהם עם היות דבר טבעי שימותו רבים מהילדי' בינקות' ומהנערים והבחורים בנערות' ובחרותם ג"כ אבל אלה היה חונה מלאך י"י סביבותיהם ויחלצם באופן שלא נעדר מהם איש ואותם שני בני יהודה אשר מתו לא היתה מיתתם בעונש עון מה שעשו נגד יוסף אלא להיותם ער ואונן בעצמם רעי' וחטאים לי"י. ובהשגחת הש"י על יהודה במקום שני בניו שמתו נתן לו שני בנים תאומים יחד צדיקים ולכך נזכרה מית' ער ואונן בהרבה מקומות להעיר על זה. וכבר יורה על היות ירידת יהודה מאחיו קרוב לזמן מכירת יוסף אמרו אחרי והמדנים מכרו אותו וגו'. ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ולא היתה הירידה ההיא מקומית ממקום עליון למקום תחתון אלא שעזב חברתם בעניני הצאן ונתחבר עם איש עדולמי ושמו חירה מפני שחברתו עמו היתה ירידת מעלה בערך החברה שהיה לו עם אחיו לכן אמר וירד יהודה מאת אחיו ר"ל ירד מהתחבר עם אחיו ויט עד איש עדולמי להתחבר עמו. והותרה בזה השאלה הא'. וזכר הכתוב אח"ז נשואי יהודה שראה שם בת איש כנעני ופירושו מזרע הכנענים ולכן היו בניה רעים וחטאים. או שהיה כנעני סוחר כדברי המתרגם האמנם העיד הכתוב שהיה שוע ר"ל נדיב לב ואולי שלזה בחר יהודה להתחתן עמו שנתן לו נכסים הרבה ואחשוב ששם האשה היתה בת שוע ע"ד בת שבע בת נדיב ולכן לא ביאר הכתוב שמה לפי שכבר נודע אל מאמרו שהיתה בת שוע. וע"כ אמר אח"כ ותמת בת שוע אשת יהודה כי כן שמה והותרה השאלה הב'. והנה ילדה בת שוע שלשה בנים ליהודה והיה התעוררו' אלדים לשנקראו שמות על ענינ' וסופם עם היות שלא כיוונו כן בעת שקראום כן. ולפי שהיה המנהג אצלם כאשר ג"כ הוא בנו היום שהבן הנולד לו ראשונה אביו יניח לו השם והשני אמו תניח לו שמו והשלישי האב יקראהו בשם לכן אמר והיה בכזיב בלדתה אותו ואמר על הראשון ויקרא את שמו ער שיהודה קראו והיתה כוונתו שיהיה ער ומהיר ומשתדל במעשיו לא כבד ונרדם מלשון עוררה גבורתך אבל רוח הקדש הביאו לקראו כן לפי שהיה ערירי גבר לא יצלח בימיו ועל כן בשני אמר ותקרא את שמו אונן ר"ל שאמו קראתו מלשון און ורוח הקודש אומר' כי תקרא שמו אונן כי נפשו עליו תתאונן ותתאבל. ואמנם הבן הג' היה ראוי כפי זה הדרך שאביו יקרא את שמו ולא ה ה כן כי קראה היא שמו שלה וזה היה מפני כי יהודה היה בכזיב בלדתה ולכן להעדרו משם קראה אמו את שמו ואין ספק שקראתו שלה מלשו' שלום או שהיה אביו בכזיב כי שלו וכזב הכל אחד בענינ' אבל רוח הקדש אומרת שלה וכזב יהיה ענינו שעליו יכזב יהודה את תמ' באמרו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה ולזה נזכר בזה הבן שם המקום והותרה בזה השאלה הג'. וחז"ל דרשו שמותם בענין אחר ער שהוער מן העולם. אונן שהבי' אנינות לעולם. שלה פסיקה. וזכר הכתוב שהיה ער רע בעיני י"י כאלו החליפו שמו מער אל רע והנה היה חטאו שלא רצה שתמר אשתו תהר ותלד אולי כדי שלא ישחית יפיה ויחשך הדרה היה מונע ממנה פרי בטן וכמ"ש חז"ל ולהיות המעשה הזה סותר ומנגד לכוונה האלדית שהיא להרבות זרע יעקב על פני האדמה כדי שבזמן מועט יזכו לירש את הארץ לכן המיתו השם. וכבר זכרו חז"ל שמדין בני נח המבטל פריה ורביה חייב שהרי הם מצווים על פריה ורביה כו' ולזה אמ' ויהי ער רע בעיני י"י וימיתהו י"י כי מאשר הוא י"י בעל הרחמים כל זרע אברהם היה חפץ להרבו' זרעו ולכן המית את ער המנגד רצונו בו והותרה השאלה הד'. והנה בימים הקדמונים היתה מצוו' יבום נוהג בבני נח לכוונה מבוארת בדברי רז"ל ולכן צוה יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך שאותו יתיחס אליו שהיה אחיו לא בנו על דרך האמת וכן חשבו אונן באמרו כי לא לו יהיה הזרע לפי שיהיה הנולד אחיו לא בנו ועם זה נשתבש אונן שלא חלה מצות פריה ורביה על היבם כיון שהזרע אינו לעצמו כי לא יקר' על שמו אלא הוא להקים זרע לאחיו ושלא היה מצוה לפרות ולרבות לזולת ומפחדו שלא ימות גם הוא כאחיו אם לא ישכב אותה היה שוכב אותה ושחת ארצה בחשבו שזרעו היה משחית ולא יחש' לו לעון ולפי שגם זה סות' ומנגד לכוונה האלהית היה ג"כ ענשו שהמיתו השם כאחיו והותר' השאלה הה'. והנה חשב יהודה שבניו אלו מתו בעונם ושהיה עונם מסובב מנערותם וקוצר דעת' לכן אמר לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני ר"ל אם תשבי בביתי לא אוכל לשמור את הנער שלה מעמך וישכב אותך בנערותו ואולי יבא למות גם הוא כאחיו שהיו נערים כשלקחוה פחות מי"ב שנים על כן שבי אלמנה בית אביך ותפרדי ממנו בעוד שהוא נער עד יגדל שלה בני לא שיהיה בן י"ב שנים ויום אחד רק שיגדל ויבא בימים ויקנה דעת ויראת שמים לבלתי יחטא וזהו כי אמר פן ימות גם הוא ר"ל אם יזדווג לה בנערותו כאשר עשו אחיו והותר' השאלה הו'. וספר הכתוב כמה מהמדות נזדמנו בשכיבת יהודה עם תמר כלתו כאלו מן השמים סבבו הדבר ההוא ראשונה שרבו הימים ר"ל גדל שלה ולא ניתן לתמר כאשר אמר וכפי מ"ש הרמב"ן לא היה אז שלה בן עשרה שנה אבל בעיניה היה גדול ולכן מהרה לעשות הדבר הזה לפי שחשבה שלא היה רצונו בהחלט לתתו לה לפי שהיה במחשבתו שהיו בניו מתים מפאת רוע טבעה ומזלה ושהיתה קטלנית בטבעה כי בתרי זמני הויא חזקה ושלכן לא היתה ראויה להנשא לאיש אחר. שנית ותמת בת שוע אשת יהודה ונעצר יהודה מאשה ימים רבים ובסיבת זה הרבה בו הזרע וגברה התאוה בו מה שלא היה עוש' בחיי אשתו. שלישית וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו לכן ביום טובה ושמחה ביום הגזה התעורר לבו ותאותו לזה מה שלא היה עושה בימי אבלו ולכן כאשר הוגד לתמר שחמיה עולה תמנתה לגוז צאנו רצה לומר שמח וטוב לב כמו שעושים למעשה ההוא התנכרה כשהסירה בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ר"ל ותתכסה מלשון מעולפת ספירים והיה זה כדי שלא יכירה. ותשב בפתח עינים מקום קרוב לעיר כדי להראות לפניו שם ביום שמחת לבו אולי תשא חן וחסד לפניו ויצוה אותה ללכת עמהם לצאן. ושם מתוך השמחה יתאוה אותה לאשה אבל הענין נמשך באופן אחר שראה אותה יהודה ויחשבה לזונה והיה זה לפי שכסתה פניה ולכן לא הכירה וחז"ל דרשו לפי שבהיותה בביתו של יהודה כסתה תמיד פניה ולכן לא הכירה עתה ושאלה לבא אליה והיא בשמעה את דבריו שנשתנה הענין למה שלא עלה על לבה בראשונה השיבתו מה תתן לי כדי לקבוע בלבו מה שחשבה לזונה ולא יתן לב להכיר וכדי שידור לה דבר כי לכל הזונות יתנו נדר והיא לא תתפייס לדבר שיתן לה מיד באופן שתקח ממנו ערבון על מה שידור לתת לה כל זה כדי לעשות מה שעשתה אחר כך ולכן שאלה ממנו החותם והמטה והפתילים שהחותם הוא הטבעת שבידו שבה יחתום והפתילים הוא הסודר שבידו לנקות את פיו שיש בקצהו פתילים. והמטה הוא שבט המלכו'. ואין ספק שהיתה מצות היבום ביניהם מוטלת על הקרוב מהמשפחה וכראות תמר ששלה לא נתנה לו לאשה חשבה מחשבה לקיים זרע עכ"פ מאותו אדם כשר ונכבד ואם הבן לא רצה לקיימו שיקיימהו אביו כי הוא הקרוב במשפחה וכ"ש בהיות אשתו כבר מתה יוכל להנשא למי שירצה הנה אם כן לתכלית היבום ולשם שמים נתכוונה בפועל הזה והדברים שיכוונו עושיהם לעשות לשם שמים אף שיהיו מגונים כפי הפרסום יקראו משובחים ויש עליהם שכר רב ממנו יתברך לכן שובח מעשה תמר זה ומעשה רות עם בועז כפי הכוונה הטובה שנעשו והותרה בזה השאלה הז'. ואמנם יהודה לא נאסר עליו המעשה ההוא לפי שבני נח הותרה להם המופקרת ולמות אשתו היה צריך מפאת טבעו לעשות כן וכבר זכר הרב המורה בפ"מג ח"ט כמה היה מעש' יהודה כפי מנהג בני נח הגון ונאות כפי המעלה. וזכר הכתוב כי כמשלש חדשים שהעובר היה במעי אמו שלם היצירה נודע הדבר ליהודה שאמרו לו זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה וגו'. רוצה לומר הלא ידעת שזנתה תמר כלתך כי להיותה שומרת יבם בשכב איש אותה יאמר שזנתה ולא די שזנתה אלא שגם היא מפרסמת זנוניה כאלו אינה מתבישת מהם וזהו וגם הנה הרה לזנוני' כלומר והיא מתפארת בהריונה ויהודה אמר הוציאוה ותשרף והיה הענין בזה שמנהגם בימים ההם כאשר מנהגם אצל קצת העמי' שהאשה שתזנה תחת בעלה יהיה עושה בה כרצונו וימסרוה בידו אם ירצה להמיתה תמות ואם לפוטרה תפטר. ולכן בהיות תמר זקוקה ליבם היתה כאשת איש לכל דבר ועל יהודה היה לו לתת לה העונש כרצונו ועל זה אמר הוציאוה ותשרף כי אף שלא יהיה נגיד ומצוה לאומים מהיותו יבם היה יכול על זה. וחז"ל אמרו שלהיות תמר בת מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון דן אותה לשרפה שכן כתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף והותר השאלה הח'. והנה תמר לא אמרה טענו' לפטור עצמה אבל שלחה לומר לו לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ר"ל אני חייבת מיתה ג"כ הנואף חייב בה כי דין אחד לנואף ולנואפת ולכן אודיעך מי הוא הנואף כדי שתמיתהו ג"כ. ואמנם מאמר צדקה ממני נראה לפרשו באחד משני דרכים. הא' שיהודה אמר כבר יחשוב שאני חטאתי במה שבעלתי את כלתי ושתמר חטאה במה שנבעלה לחמיה ובדרך הונא' ואין הדבר כן כי אני צדקתי במה שעשיתי כיון שלא הכרתי אותה והיא ג"כ צדקה לפי שנתכוונה לשם יבום ולקיים זרע ממני אבל בלי ספק היא צדקה ממני כי היא עשתה מה שעשתה בדעת ויראת שמי' ואני עשיתי מה שאני עשיתי מוכרח מתאותי ובלי דעת שהיא כלתי. וראוי היה שתעשה זה בצדק ובתבונה ככה כי על כן להיותה יותר צדקת וחכמה ממני לא נתתיה לשלה בני כי הוא נער ובער והיא אשה חכמה שידע' להצטדק ממני. זהו הדרך הראשון. והשני שיהוד' חשב כי בחטאה של תמר או ברוע מזלה מתו ער ואונן ולכן לא נתן לה את שלה. ועתה כשראה שהיא נתעברה מיהודה עצמו התברר לו שבניו בחטאם מתו ושהיא למה שידעה זה רצתה בצדקתה להתעבר מזרע ההוא הנכבד ולזה אמר יהודה הנה תמר צדקה במחשבתה יותר ממני שהיא חשבה שבני מתו בעונם ואני חשבתי שהיו מתים בגלל' כי ע"כ לא נתתי ר"ל כי מפני מה שהיה מחשבתי בזה לא נתתיה לשלה בני כי חשבתי שהיא היתה הגורמת שלא תהר ושימותו אנשיה בשכבה עמה וכן אני היום חי והיא מעובר' ממני א"כ צדקה במחשבת' ודעתה ממני ר"ל במחשבתי שע"כ שחשבתי אני מה שחשבתי לא נתתיה לשלה בני ויחזור לפי זה מאמר כי ע"כ למה שנכלל במלת ממני כמו שביארתי והותרו בזה השאלה הט' והי'. והנה אמרו חז"ל ולא יסף עוד לדעתה לא שבח את יהודה בזה כי בידוע הוא שאחרי דעתו שהיא כלתו לא יוסיף עוד לדעתה אבל בא הכתוב להודיע כי גם בזה היתה מהשגחת הש"י שעם היות שהתאומי' נולדו משתי ביאות ולא מביאה אחת הנה אז עם היות שלא יסף עוד לדעתה בעת לדתה נמצאו תאומים בבטנה כי שניהם נתהוו מאותה ביאה לבדה שבא יהודה אליה והיה זה מפאת ההשגחה להקים שם לשני אנשים המתים אע"פ שזיקת יבם אחד אמרה תורה ולא זיקת שני יבמים הנה להיות היבם אב שניהם היה כן. וספרה התורה כמה נדבקה ההשגחה בלידת פרץ בהיות בכור פטר רחם אמו שממנו יצא מלכות דוד וממנו יצא מלך המשיח שנפתחו שתי השליות יחד ששם היו התאומים והוא פלא כמ"ש הראב"ע. ועוד שבהיות שזרח נתן יד לצאת ראשונה והמילדת קשרה על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה הנה חזר לאחור ויהי כמשיב ידו לפנים והנה יצא אחיו כפורץ גדר לצאת ראשונה ולכן נקרא פרץ ובזה נשלם ספור תולדות יהודה ראשית המלכים מלכי יהודה. ואחר זה יחזור הכתוב לספור יוסף:
Genesis._.39.1.1
ויוסף הורד מצרים וגו' עד סוף הסדר. ויש בפרשיות האלו גם כן שאלות והם אלו:
Genesis._.39.1.2
השאלה הא' ויהי י"י את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי וזכר בפסוק מלת ויהי ג' פעמי' והוא כפל מבואר והיה לו לומר ויהי י"י את יוסף ויצלח בבית אדניו המצרי:
Genesis._.39.1.3
השאלה הב' במה שזכר שהפקיד אדוניו כל אשר לו בידו כי ראשונה אמר ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו ואח"כ חזר לומר ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה והוא כפל מבואר:
Genesis._.39.1.4
השאלה הג' למה אשת אדוניו פרסמה הדבר ההוא והנה בזה פגמה את עצמ' וטוב היה לה לשתוק מפני כבודה גם כי לכל זמן ואולי כי בפעם אחרת תפתהו ותוכל לו ולכל אשר תחפוץ תטנו האם סכלה עשות:
Genesis._.39.1.5
השאלה הד' באמרו חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים ואח"כ אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופי' כי למה לא קראם בראשונ' סריסי' ולא שר המשקי' ולא שר האופי' כשספר חטאם ולענין הקצף קראם סריסים ושרים:
Genesis._.39.1.6
השאלה הה' באמרו ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד והוא שאתה שתראה שפעמי' יקרא הכתוב חלומותיהם חלום אחד כמ"ש ויחלמו חלום שניהם ואמר חלום חלמנו ופותר אין אותו ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא ופעם יאמר שהיו חלומות מתחלפים כמ"ש איש חלומו ובספור חלומותיהם היו מתחלפים:
Genesis._.39.1.7
השאלה הו' באמרו איש כפתרון חלומו האם נאמר שכל אחד מהם חלם חלומו וחלם ג"כ פתרון חלומו של חבירו כדברי רש"י והנה אם היה הדב' כן למה היו מצטערין ופות' אין אותו כי כל א' יספר לחבירו:
Genesis._.39.1.8
השאלה הז' למה חזר לומ' המשקה והאופה אשר למלך מצרי' אשר אסורים בבית הסוה'. ובידוע שבהם ידב'. וכבר זכרו הכתו' שהם היו האסורי' שם והם היו החולמי' ואליה' יאמר הכתוב מדוע פניכם רעים:
Genesis._.39.1.9
השאלה הח' למה אמר וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו וכבר זכר הכתוב שעליה' היה הספור ולמה זה חזר להזכירם ראוי שיאמר בלבד וישאל אותם. והרמב"ן השיב על זה כי בא להודיענו חוזק לבו ובטחונו בחכמתו כי לא פחד מלשאול פני שרים גדולים ולפתור להם חלומותיהם בין לטוב בין לרע ואינו נכון כי הוא היה שואל בזה לבד מדוע פניכם רעים ועדין לא ידע שחלמו ולא היה בשאלה הזאת סכנה:
Genesis._.39.1.10
השאלה הט' מי הגיד ליוסף ששלש' השריגים שלש' ימים הם וכן שלש' הסלים ומה ראה לפתור האח' לחיים והכבוד והאח' לתלו' על העץ בהיו' חלומותיהם שוים ומתדמי' מאד זה לזה כמו שיתבאר כי א"א שידע זה כי אם בדרכים מתיחסים ונאותים לפתרון:
Genesis._.39.1.11
השאלה הי' בכפל הדברים שאמר יוסף כי אם זכרתני אתך וחזר ואמר והזכרתני אל פרעה וגו' ומה ענין וגם פה לא עשיתי מאומה ומה יורה מלת וגם כפי פשט הכתובים. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:
Genesis._.39.1.12
ויוסף הורד מצרימה וגו' עד ויהי אחר הדברים האלה. ספר הכתוב שהיה מהשגחת השם אל יוסף שהישמעאלים אשר קנאוהו לא הביאו בארחות' ולא הוליכוהו בארץ מרחקים גם לא מכרוהו לטחון אחרי הריחי' או באומנות פחות ונבזה רב העמל והיגיעה אבל מכרוהו במצרים עיר ואם לבני אדם לפוטיפר שהיה סריס פרעה שר מגדולי סריסיו.
Genesis._.39.1.13
ובענין הסריסי' יש דעות לחז"ל מהם אמרו שהיו סריסים ממש נעדרי המשגל ומהם אמרו שהם שרי' והוא היותר נראה בעיני.
Genesis._.39.1.14
וזכר שהיה שר הטבחים ממונה על הריגת בני אדם ועל מאסרם ולכן היה בית הסוהר מתחת ידו ובביתו ושר בית הסוהר ממונה תחתיו.
Genesis._.39.2.1
והנה יוסף עם היותו עבד מושלים תמיד היתה יראת אלדים לנגד עיניו ובכל מעשיו שוה י"י לנגדו תמיד ועל זה אמר ויהי י"י את יוסף שהיה תמיד לנגד עיניו ובשכר זה היה איש מצליח בכל אשר יעשה.
Genesis._.39.2.2
והיותר נכון בעיני שזכר הכתוב שלשה חסדים גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יוסף שמה. הראשון כי עם היותו עבד ורוחו עצב היה השפע האלדי תמיד עמו באופן שבשמעו חלום היה פותר אותו כפי מה שעתיד להיות ולא היה אפשר שיהיה זה בתבונה ודעת פשוטה ובכח משער בלבד כי מה שיהיה זה פעמים יגיד האמת ופעמים לא יגידוהו אלא שרוח אלדים מדבר בו ומלתו על לשונו ומפני כן לא היה נופל דבר מדבריו ארצה. גם היה רואה תמיד חלומות צודקים להישרתו ועל זה אמר ויהי י"י את יוסף. והשני הוא שהיה מצליח בכל עניניו המעשיים ועל זה נאמר ויהי איש מצליח שבכל אשר יפנה יצליח. והג' שעם היות דרך השרים כשיקנו עבד להניחו בעבודתם בשדה וכל שכן המצריים את העבריים שהם שנואים להם להיותם אוכלי בשר הנה השם היטב עמו בבית אדוניו להניחו בביתו במצרים אשר שם ינוח לו ולא שלחו השדה לעמול שמה. ועל זה אמר ויהי בבית אדוניו המצרי. ולהיותם חסדים נבדלים אמר בכל אחד מהם ויהי והותרה בזה השאלה הא'.
Genesis._.39.5.1
וכאשר ראה אדוניו כי י"י אתו ר"ל שהיה בו דעת עליון ויראת שמים וכאלו יועצו בעניניו וראה כל כך החסד הגדול שכל מה שהוא עושה י"י מצליח בידו מצא יוסף חן בעיניו.
Genesis._.39.5.2
ואפשר עוד לפרש וירא אדוניו כי י"י אתו וכל אשר הוא עושה י"י מצליח בידו שפעמים הסוחרים ירויחו ויצליחו בסחורתם אבל יהיה זה מתוך המרמות שיעשו כמו שאמרו כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב אבל יוסף לא היה כן כי היה י"י אתו ולנגד עיניו תמיד לא יעשה עולה ולא ימצא בפיו לשון תרמית ועכ"ז י"י מצליח בידו. וע"כ העלהו אדוניו למדרגה כי עד עתה היה משרת בבית אדוניו לא ביתה כי לא בא החדרה לפני אדניו לשרתו ועתה הגדיל עבודתו בשלשה דברים. הא' שהיה משרת את פני אדוניו ר"ל מלבישו ומאכילו וזהו וישרת אותו והב' שהפקידו על כל הבית שהוא הפקיד ומצוה לכל עבדי הבית לעשות כל אחד העבודה הראויה לו לעבוד. והשלישי שכל אשר לו נתן בידו כי עשאו שומר אוצרותיו ועשרו.
Genesis._.39.5.3
והיה מהשגחת השם שמאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך י"י את בית המצרי בגלל יוסף ולא די שברך עניני הבית שהיו ביד יוסף אבל גם היתה ברכת י"י בכל אשר יש לו בבית ובשדה אע"פ שלא היה ביד יוסף להיות פקיד כולל.
Genesis._.39.6.1
וכן זכר שעשה את פוטיפר דבר אחר והוא שעזב כל אשר לו ביד יוסף רוצה לומר מבלי כתיבה ומבלי שום חשבון וזהו ולא ידע אתו מאומה כי הנה למעלה אמר ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו בדרך האוצרות אמנם היה יודע אדוניו מה בבית והיה נותן לו חשבון מימים ימימה אבל אחרי שראה הצלחתו וישרו לא ידע אתו מאומה שלא היה שואל ממנו חשבון כמנהג המפקידים וזה טעם ויעזוב.
Genesis._.39.6.2
ואמרו כי אם הלחם אשר הוא אוכל ענינו שכל עשרו ונכסיו עזב בידו מבלי חשבון זולת הלחם אשר אדוניו אוכל כי זה לא היה ביד יוסף בהיותו עברי ולא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם וכמו שכתב הראב"ע ואין כפל א"כ בפסוקים והותרה השאלה הב'.
Genesis._.39.6.3
ואחרי ששבח הכתוב ליוסף באשר י"י אתו והיותו מצליח שעל כן נשא חן בעיני אדוניו בא לשבחו עוד בהיותו יפה תאר ויפה מראה שבעבורו מצא חן בעיני אשתו.
Genesis._.39.7.1
ולפי שפעמי' רבות מעלת האיש והיות הכל מביטים אליו מביא אהבת הנשים אותו לכן אמר כאן ויהי אחר הדברים האלה כי מאשר נעשה שר ופקיד על בית אדוניו והוא יפה תאר ויפה מראה חשבה גברתו בו.
Genesis._.39.7.2
ואמר ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף להגיד שהיא כמתחננת אליו מאהבתה אותו ונשא' אליו עיניה ע"ד אליך נשאתי את עיני ואמרה לו שכבה עמי כאלו אמרה לו אחרי שאתה מושל בכל הבית משול ג"כ בי.
Genesis._.39.8.1
וימאן יוסף ויאמר אל אשת אדוניו וגומר ראשונה אמר שמאן בלבו בלבו להיותו עון פלילי להזדוג במרד ובמעל לאשת אדוניו וכ"ש להוליד בנים לע"א. ומלבד זה שמאן בלבו אמר אליה טענותיו להתנצל ממנה.
Genesis._.39.8.2
הן אדוני וגומר רצה בזה שהאדם אשר יחטא לא יהיה אלא למלא נפשו אם בדבר המועיל ואם בכבוד ואם בערב ואני אין לי בפועל הזה דבר מאל'. אם במועיל כי הנה אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. ואם בכבוד איננו גדול בבית הזה ממני ר"ל בבית המלך אפשר שיהיה הוא גדול ממני אבל בבי' הזה איננו גדול ממני. ואם בערב ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך וגם זה באשר את אשתו באותה בחינה מהאישות ולא בדבר אחר ואם לא נשאר לו כי אם אותך לענין האישות איך אעשה הרעה הגדולה הזאת לעשקו ממנו כי אהיה בוגד וגנב ממה שהופקד אצלי ואף שהוא לא ידע דבר זה ולא אקרא חוטא נגדו אין ספק שהחטא לאלדים יודע הנסתרות וזהו וחטאתי לאלדי'.
Genesis._.39.10.1
ואמנם אמרו ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה ענינו אצלי שבפעם הראשונה שמע יוסף דבריה וענה אותה להיותה אשת אדוניו אבל אחר כך פחד אולי ההתמדה תסיתהו כי התמידות יש לו רושם גדול בשנוי והתפעלות ולכן משם והלאה שהיתה מדברת אליו יום יום כזה אחז"ל שי"ב חדשי' היו לא היה שומע דבריה פן יתפתה והיא הגברת יושבת כמנהג הגבירות במצע שש ומשי על הארץ והשרים כשיבואו לדבר עמהן ישכבו עליהן על אותם המצעות ושם ידברו עמהן והנה היא היתה אומר' ליוסף שישכב על המצע ההיא אצלה לשתדבר עמה והוא לא רצה להתקרב אצלה וזהו אמרו ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה וכאשר ראה שהיא לא היתה מקבלת התנצלותו בחר לאטום אזנו ולא ישמע עוד אל דבריה וכ"ש שלא יקרב אליה במקום ישיבתה.
Genesis._.39.12.1
ולכן כשהציקה אותה חוזק האהבה והוא לא היה כבר שומע דבריה תפשתהו בבגדו כי חשבה כי אחרי שהעיזה פניה להחזיק בו יבוש מלבזות אותה ולומר לה איני רוצה אותך. והוא לפחדו שמא יתפתה בדבריה ומעשיה ברח מפניה ויצא החוצה ולא המתין לקחת בגדו מידה כדי שלא תחזיק בו ונשקה לו וזהו וינס. גם לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול מפני שהיתה גברתו והסירה אותו מעליו כי היה בגד יתעטף בו כמעיל וצניף כמו שכתב הרמב"ן.
Genesis._.39.13.1
והיא בראותה שעזב בגדו בידה וינס ערום החוצה וכן לא יעשה חשבה בודאי כי אם יבא אדוניו ישאלהו מה זאת שבהכרח ישיבו להתנצל עצמו על צאתו ערום לחוץ כשיספר לו אמתת הענין ותגלה רעתה בקהל וזה טעם ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה כי אם לא נס החוצה או לא עזב בגדו בידה לא היתה חושדת אותו שיתגלה הדבר כמו שלא גלהו עד עתה אבל לפי שנס החוצה ערו' מבלי לבוש מי שיראהו בכך וכ"ש אדוניו יתעורר לשאול ממנו מה זאת והוא בהכרח ישיב בספור המאורע ולזה הערימה היא מפני הבושה שלא ימצאוה אנשי הבית ופרסמה הדבר באמר' ראו הביא לנו איש עברי ר"ל ראו אתם מה עשה לי בעלי הביא לנו איש עברי משנואי נפשות המצריי' והפקידו על ביתו והוא בראותו זה מלאו לבו לצחק בי על דרך מפנק מנוער עבדו וגו'. והותרה בזה השאלה הג'.
Genesis._.39.19.1
ואין ספק שאדוניו של יוסף למה שראה שי"י אתו לא האמין לדברי אשתו שאם היה מאמין היה ראוי שיהרגהו אבל עכ"פ הנה התפעל מזה ושמו בבית הסוהר שאם לא היה עושה זה היה לבוז בהיות אשתו אומר' כן ואם היה מחריש היה נותן לה לב לזנו' תחתיו. וז"א ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו כי לא התפעל מהמעשה לפי שלא האמינו ולא ג"כ מהבגד שנמצא בידה כי אין ספק ששאל את יוסף ושהוא ספר לו האמת אלא שהתורה קצרה בזה להיותו מבואר מכח המסופר. לכן לא אמר ויחר אפו על יוסף אלא ויחר אפו בלבד כי חרה אפו במה שדברה אשתו ומה לעשות לה ואשתו אומרת כך היה הדבר ולכן חשב לשומו בבית הסוהר שהי' הסוהר מתחת ידו ובביתו לשבת שם עד יעבור זעם.
Genesis._.39.20.1
האמנם לא נתנו ביד עבדי השוטרי' לשיוליכוהו בחרפה ובוז בבית הסוהר כמנהג אלא אדוניו בעצמו לקחו בידו והוליכו שם מאשר יקר בעיניו וזהו ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר. גם לא שם אותו במקום אשר האנשים הפחותים אסורים במצות שופטי העיר אלא במקום אשר אסירי המלך אסורים לפי שהיו בבית הסוהר חדרי' ועליות מחולפי' זה מזה והוש' יוסף בחדר ההוא אשר בו אסירי המלך השרים הנאסרים במצותו אסורים.
Genesis._.39.20.2
ואמרו ויהי שם בבי' הסוהר ענינו ששמו שמה כי זה יהיה ענשו לשבת שם ימים כרצונו ולא עונש אחר.
Genesis._.39.21.1
ואמר ויהי י"י את יוסף ויט אליו חסד לפי שעם אדוניו שהיה שר וגדול אמר וימצא חן בעיניו. ואמנם עם שר בית הסוהר שהיה אכזרי ולא יחמול ולא ירחם כי כן יאות לאומנותו שכל היום ישתתף עם אנשים רעים וחטאים ויחס למעשה נס חנו בעיניו ולזה אמר ויהי י"י את יוסף ויט אליו חסד כי זה היה דרך נס כפי רוע טבעו עד שנתן שר בית הטבחים את כל האסורי' ביד יוסף כי הוא היה פקיד על שמירתם בצאתם ובבוא' ולפי שהאסורים הדלים מהם בבית הסוהר יעשו אומנות' כדי להרויח דבר. והיה מהסכנה בבא אנשים מחוץ לקנות מהם מעשה ידיהם פן ינכלו לברוח לכן היו עושים הם כל משאם ומתנם ביד יוסף וזהו וכל אשר הם עושים הוא היה עושה כי היו עושים הכל על ידו. ורש"י כתב שהכל נעשה במצותו ורשותו ואין ספק שהיה בזה ליוסף ריוח מה לכן אמר אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה שלא היה משגיח אם יקבל ריוח בזה אם לאו.
Genesis._.39.21.2
וזכר שהיה כל זה משר בית הסוהר עם היותו חוץ מטבעו לשתי סבות הא' באשר י"י אתו שהו' היה נותן חנו לפניו והב' שכל אשר הוא עושה י"י מצליח ומפני הצלחתו היה חנו לפניו תמיד:
Genesis._.40.1.1
ויהי אחר הדברים האלה חטאו וגו' עד סוף הסדר. עיינתי בפסוק הראשון מהפרשה הזאת שאמר חטאו משקה מלך מצרי' והאופה לאדוניהם ולא אמר כאן שר המשקים ולא שר האופים אלא משקה ואופה. אמנם בפסוק הב' אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים הנה שקרא' כאן סריסים ושרים ולא בפסוק הראשון ולכן חשבתי שהיו בבית פרעה ובחצר מלכותו כמו שהוא גם היום בבתי שרי מלכי' שהמלך עושה א' משריו שר המשקים ואחד שר האופים וכל אחד מהם הוא ממונה על אותו אומנות והוא בעצמו בימים ידועים מהחגים יעבדו את אדוניהם בידיהם לכבוד ולתפארת. אמנ' בשאר ימות השנה כלם לא יעבדו אותו השרים בידיהם אבל יש להם אנשים שיעבדו במקומם ואותם האנשים הם מניחים אותם מתחת ידיהם וישתדלו לבקשם שיהיו אנשי חיל יראי אלדים לפי שאם הם יחטאו באומנותיהם יחייבו את ראש השר שהניחו שמה למלך כי המלך נתן האומנו' עליו בטח לבו ואם הוא מניח במקומו איש בליעל ויבקש לשלוח יד במלך לא יענש המלך אל החוטא בלבד כי אם אל השר אשר הניחו במקומו ולזה ספר הכתוב שחטאו משקה מלך מצרים והאופה ר"ל שהמשקה הקטון שהיה נותן אותו יום הכוס בידו והאופה הקטון שהיה נותן המאכל לפניו אותו יום חטאו למלך אם בחשבם לתת לו סם המות או בזולת זה ממה שיקרא חטא למלכות והנה פרעה לא קצף עליהם כי הם מאפס ותהו נחשבו לו אבל קצף על השרים שהניחו אותם במקומם לעבוד וזהו ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים שהיו משקים רבים תחת ידו ועל שר האופים שהיו האופים תחת ידו ומפני שהיו שרים ונכבדים לא נתנו אותם בבית האסורים הפחותים אלא שמום במשמר ר"ל במקום שיהיו נשמרים שמה שלא יברחו וזה בבית שר הטבחים ובחדר מבית הסוהר שהוא היה אדון בית הסוהר וקרה ששמו אותם באותו חדר שהיה יוסף אסור שם ולכן הפקיד שר הטבחים אותו וצוה שישרת אותם במשמר ההוא והיה שמה ימים ואז"ל (רש"י בראשית מ"ד) שהיו שם י"ב חדש ותמיד היה יוסף משרת אותם כאשר יאות לכבודם כי שרים גדולים היו והותרה בזה השאלה הד'. והנה אמר ויחלמו חלום שניהם שפעמים יקראם חלום אחד ולפעמים יקראם שני חלומות מתחלפים לפי שהם חשבו שהיה ענין אחד שוה בחלומותיהם ושיהיה הפתרון אחד בשניהם אם לטוב ואם לרע כיון שנתדמו שניהם בהיות האחד שלשה שריגים והאחר שלשה סלי חורי וגם שני החלומות היו משוטטים בענין פרעה אם האחד שאמר וכוס פרעה בידי ובאחר אמר ובסל העליון מכל מאכל פרעה ומפני זה כפי מחשבתם אמרו ויחלמו חלו' שניהם ר"ל ששניהם חלמו חלום אחד בענינו ופתרונו עם היות המשלי' באותם החלומות משונים והנה אמר איש כפתרון חלומו המשק' והאופה להגיד שהיה החלום מתיחס לענין החולם כי הנה המשק' חלם בענין היין וכוס פרעה בידו. והאופה חלם במעשה האופה מאכל פרעה הנה א"כ היה החלו' כפתרון חלומו ר"ל כנמשל המכוון בו ומזה תבין שלא אמר המשק' והאופ' אשר למלך מצרי' אשר אסורים בבית הסוהר להודיע שמותיה' ועניניהם אלא להגיד שהיה החלום מתיחס לפתרונו ולענין הנמשל בו. וזכר הנמשל והפתרון אשר בא באותו חלום באמרו המשקה והאופ' כלומ' שהיה חלום המשקה מתיחס למשקה וחלום האופה מתיחס לאופה וגם היה מורה החלום שהיה משקה וכן האופה למלך מצרי' וג"כ היה מורה אותו חלום על מה היו שניה' אסורים בבית הסוהר לפי שבחלום היה נזכר אומנות המשקה וכן אומנות האופה והיה נזכר בכל אח' מהם ענין פרעה שהוא המורה שהיה שופט עניניה' באשר הם אסורי'. הנה א"כ בא הנה מאמר המשקה והאופה אשר למלך מצרי' אשר אסורים וגו' לא לתאר עניניהם אלא להודיע שכל זה נרמז בחלומותיהם וכל זה יהיה בזכרון פתרון והותרו בזה השאלות הו' והז'. וספר הכתוב שבא אליה' יוסף בבקר לפי שיוסף היה משרת אותם וענין שרות את האסורים בהיותם שרים ידוע שלא יהיה רק בשיכין מאכלם ויציע מטתם וילבישם וינעיל' ולכן בא אליהם יוסף בבקר כמנהג העבדים הנאמני' שיבואו בבקר בבקר לאדוניהם במטה להכין להם המלבושים ולתת מים לרחוץ ידיהם ופניה' והנה ראה אותם זועפים וחשב בלבו אולי שהיה זה בהיות מטתם בלתי מוצעת כראוי כי אלו היו האנשים האלה הדיוטים לא היה מתפעל מזה אבל בהיותם סריסי פרעה היה מן הראוי להשגיח בשרותם על כן שאל מאתם מדוע פניכם רעים היום ר"ל שלהיותם סריסי פרעה והוא היה ממונה לשרתם במשמר ההוא הוצרך לשאול להם כן והותרה השאלה הח'. ואמר מלת היום כלומר עם היותו מן הדין שלהיותכם אסורים יהיה לכם לב רע ופנים נזעמים הנה לפי שראיתי שנוי ליום הזה על שאר הימים שהייתם אסורים לכן אשאל מדוע פניכם רעים היום ר"ל הזה בפרט יותר משאר הימים. והם השיבו חלום חלמנו ופותר אין אותו ר"ל אין פנינו רעי' בשבילך ולא בשביל שרותך כי טוב הוא אלא מפני שחלום חלמנו שהיה דעתם שהיה חלום אחד ולהיותנו במשמר ופותר אין אותו שאם היינו חוץ מכאן היינו מבקשים פתרון מחרטומי מצרים ופותריהם. ויוסף השיבם הלא לאלהים פתרונים רוצה לומר טעות היא בידכם לחשוב שישלם פתרון החלומות במלאכה וחכמה ואין הדבר כן. כי יוכל משל אחד לרמוז על נמשלים רבי' ולכן רחוק הוא שהפותר יפתור אמת תמיד ומבלי ערוב דברים כוזבים דעו כי הלא לאלהים פתרונים ר"ל לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא בהיות רוח אלהים נוססה בו כי בכח רוח הקדש יגידו הנעלם לא מצד כחו המשער בלבד ולכן ספרו נא לי אולי יקרה י"י לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לכם כיון שרוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם והנה ספר שר המשקים ראשונה חלומו כי הוא היה היותר נכבד וגדול מהם ולכן נזכר הוא בכתוב ראשונה. והנה יוסף שער בחלומו ראשונה דברים האחד אמרו והנה גפן לפני כאלו הוא היה נשפט ונדון על היין שפשע עליו. והשני ובגפן שלשה שריגים ואין ספק שעל הפרט הזה היו פניו זועפים לפי שחשב שזה מורה שיעבור משפטו באחד מג' פנים מהעונש. אם שיהרגו פרעה ואם כאשר לא יהרגהו שיגרשהו מביתו ומכל אשר לו וישליכהו אל ארץ אחרת עני ודל לעולם. ואם כאשר בחמל' השם עליו ינצל מכל זה שלפחו' יסירהו מכבודו ומאומנותו ולא יעבוד עוד לפני המלך. ושעל שלשה מיני העונשים האלה היו מורים שלשת השריגים. והג' שראה שהיא כפורחת עלתה נצה וגו' ונדמה לו שזה מורה על המהירות הגדול שיהיה בדין הזה כיון שנדמה לו שהיא כפורחת שבפתע עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים. והד' שראה הוא שהיה כוס פרעה בידו ואשחט אח הענבים וגומר ולא ידע אם היה מורה זה על העבר שהיה עושה כן או על העתיד. אמנם יוסף אמר לו ששלשת השריגים אינם מורים על שלשת מיני העונשים כמו שחשב אלא על שלשת ימים שבהם יגמור דינו שהיו מורי' על מהירות גמר הדין ולכן לא פתר דבר במה שאמר והיא כפורחת לפי שזה היה מורה על המהירות כיון שכבר ביאר בעוד שלשת ימים לא היה צריך לדבר עוד במהירות ואם תשאל כמו ששאל הראב"ע מי הגיד ליוסף שהיו שלשת ימים ולא שלש חדשים או שנים. אני אשיבך מילין שרוח הקודש היה מישר את יוסף במה שפתר לא כחו המשער בלבד כמו שזכרתי והודיעו שכבר ינצל מכל שלשת מיני העונשים שחשב וכנגד הראשון שהיה ירא שמא יכרות פרעה את ראשו אמר לו ישא פרעה את ראשך וישא הוא מלשון ישא י"י פניו אליך ר"ל יכפר וישא העונש מראשך שלא תמות. או יהיה ישא פרעה את ראשך שיכבד אותו וישא את ראשו למעלה וכבוד ולפי שזה לא היה מורה על המיתה לא אמר את ראשך מעליך כאשר אמר לשר האופים. וכנגד הב' אמר והשיבך על כנך רוצה לומר לא תהיה מגורש מביתך ומארצך אבל בהפך שישיבך על כנך והוא ביתך ונכסיך וכנגד השלישית אמר ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו. ובזה ביאר לו שזה נרמז במה שאמר והנה גפן לפני וכמ"ש ואשחט את הענבים רוצה לומר שישוב להיות משקה למלך ומתעסק ביינו הנה אם כן במה שראה שהיה נותן הכוס ביד פרעה בא יוסף לפתור לו פתרון טוב שישוב לאומנתו. כשהיה וכמתחזק עוד יוסף בפתרונו אמר כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה וגו'. ולפי שאמרתי לך שני יעודים. הא' שתשוב לביתך ונכסיך והב' שתשוב לאומנותך לפני פרעה ותשא חן וחסד לפניו אתן לך ראיה על שניהם. אם לראשון כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך רוצה לומר לא לפני המלך. אלא כי אם ייטב לך מביתך וממונך יהיה לך כל כך מהטוב שתוכל לעשות עמי חסד כלומר מביתך ומאשר לך ואם כנגד השני אמר הראיה שתשוב בחן המלך כבתחלה כי אם תזכרני אל פרעה תוכל להוציאני מן הבית הזה ואין לך שתאמר שלא יוכל המלך להוציאני מכאן להיותי עבד פוטיפר או מפני החטא שחטאתי לו כי גונב גונבתי מארץ העברים ולא הייתי עבד נתפש במלחמה בין האויבים והארץ העברים ומצרים אוהבים הם ואיני א"כ עבד מלחמה כי אם גנוב ולזה איני משועבד כפי הדין וגם פה ר"ל בבית פוטיפר לא עשיתי מאומה מהרע לששמו אותי בבור כי כל מה שאמרה אשתו כזב הוא ומפני זה יוכל המלך כפי הדין להוציאני מכאן אם אתה תזכירני לרוממותו וזכר הכתוב ששר האופים כאשר ראה שטוב פתר יוסף את חלום שר המשקים הגיד גם הוא חלומו והכתוב הזה יורה ששר האופים היה כואב בקרבו והיה ירא לספר חלומו בפחדו שיהיה פתרונו רע ומר עליו אם לא שראה שיוסף טוב פתר לשר המשקים והיתה מחשבתו שחלום שניהם אחד היה ולכן אמר לו אף אני בחלומי שרצה להשוות חלומו לשר המשקים אבל יוסף למה שראה בחלומו שפרעה לא היה אוכל מהמאכל אשר על ראשו ולא היה נותן אותו המאכל בידו כשר המשקי' ושעוף השמים היה אוכל אותו מעל ראשו גזר אומר בפתרונו שהשתוות מספר החלו' עם השריגים היה להורות ג"כ על שלש' ימים שבהם יגמר דינו ע"פ פרע' ולכן נזכ' בחלומו ג"כ פרעה אבל יהי' לרעתו כי ישא פרעה את ראשו מעליו ויתלה אותו על העץ והנ' ראה ענין התלי' בעץ במ"ש שיאכל העוף את בשרו מעליו כי זהו מה שיפול בתלוי והעיד הכתוב שכאשר פתר להם כן היה כי הנה ביום הג' לחלום שהיה יום הולדת את פרעה עשה משתה לכל עבדיו ומנה פרעה את השרים שישרתו לו על שלחנו בסעודה והוצרכו לעבוד ביום ההוא שר המשקים ושר האופים בעצמם מפני כבוד המשתה והשמחה ותולדת המלך ויבוקש הדבר וימצא שהיה שר המשקים נקי מעון כי המשקה שהיה במקומו לא מצאו לו עון אשר חטא ולכן החזיר אותו לאומנתו על משקהו ונתן את הכוס באותו משתה על כף פרעה. ואת שר האופים לפי שנמצא בו וביושב במקומו פשע המרדה והבגידה צוה לתלותו כאשר פתר להם יוסף ושם שר האופים אחר במקומו כי היה המשתה ביום תקופת שנת המלך ולכן היה עושה אז סעודה לכל אוהביו ונותן להם מתנות כדברי הראב"ע. ואין ספק שהיה יוסף יכול לפתור החלומות ההם כפי הכח המשער והאומד באופן אחר ואיך צדקו דבריו ואיך היה כ"כ מתחזק בדעתו שכן יהיה בהיות הענין מחומר האפשר אם לא שיהיה פותר אותם כפי השפע האלהי הנשפע עליו ובכח רוח הקדש שיהיה חל עליו היה מדריך פיו ולשונו להגיד עתידות ההם בפרטיותם וכבר יתבאר זה עוד היטב אצל חלומות פרעה. ואמנם אמרו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כתב רש"י שלא זכר אותו באותו יום שיצא וישכחהו אחר כך ולכך הוצרך להיות עוד אסור שתי שנים וכמו שנאמר אשרי הגבר אשר שם י"י מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב רהבים אלו הם המצריים הנקראים רהב שנאמר אזכיר רהב ובבל ליודעי. והרמב"ן פירש כי אם זכרתני אתך אם תזכרני באשר ייטב לך שתוציאני מכאן סמוך או אם תזכרני להיות אתך באשר ייטב לך והזכרתני אל פרעה שתשאל ממנו שיתן אותי לך לעבודתך ואינו נכון במלות הכתוב ויותר נכון לפרש כי אם זכרתני אתך בעשות סימן ורושם באחד הדברים באשר ייטב לך לעשותו ולשומו אות זיכרון בחותמך ובלבושך אז תוכל לעשות עמדי חסד שתזכרני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכחות הטבעיות אשר אין אדם שליט עליו. ואם ישכח מה יש לו לעשות ולזה יש לו להעזר בתחבולה להיות לו לזכרון ואמר הכתוב שלא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו להגיד שלא שם לו הסימן כמו שבקש ממנו ולכן שכח אותו ולא דבר עליו אל פרעה וכתב הראב"ע לא זכר בפה וישכחהו בלב. ואם כונתו שלא זכרו בפיו אל פרעה היה ראוי שיאמר ולא הזכיר כמו שאמר והזכרתני אל פרעה אבל פירושו היותר מתישב אצלי שהוא חוזר לשתי הבחינות שאמר לו יוסף כי אם זכרתני וזכרתני אל פרעה לכן אמר שלא זכרו לעשות עמו חסד ולתת לו כלום מביתו. וישכחהו מלדבר עליו אל פרעה. והותרו א"כ השאלה הט' והי'. ופה נשלם פירוש הסדר הזה והתהלה לאל על כל יכול אמן סלה:
Genesis._.41.1.1
בעבור שמסדר הפרשיות לא עשה הבדל בסדר הזה לתהקשרו' הספור אמרתי להקל פירוש הזה לחלק זה הסדר לג' חלקים. האחד בספור חלום פרעה ומה שפתר לו יוסף ואיך העלה אותו לגדולה ומה שעשה בשבע שנות השבע במצרים תחלתו ויהי מקץ עד ותחלנה שבע שני הרעב לבא. ואחר כך בספור שני הרעב וביאת אחי יוסף לפניו לשבור אוכל ומה שקר' לו עמהם תחלתו ותחלנה שבע שני הרעב עד ויקחו האנשים את המנחה. וחלק השלישי במה שקרה לאחי יוסף עמו כשהביאו את בנימן תחלתו ויקחו האנשים את המנחה וגו' עד סוף הסדר. והנני מתחיל בחלק הראשון ואעיר על הספקות והשאלות אשר יפלו בו כדרכי. ומפני שעקר הספור הזה הוא בחלומות ופתרוני' ראיתי להעיר בזה הדרוש ראשונה שאלות כוללות ואחר כך בפסוקים שאלות פרטיות:
Genesis._.41.1.2
השאלה הא' אם החלומות כלם הם משפע העליון והודעתו אם לא. ואם תאמר שהחלומות כלם שיחלמו בני אדם הפועל בהם הוא השכל הפועל או הגרמים השמימיי' המשפיעים על הכת המדמה בלבד כמו שביארו החוקרים הנה יפלו על זה ספקות. מהם מה שיורה עליו הנסיון בכל יום שיחלום אדם פעמים רבות חלומות שאין להם ענין כלל והם מהרכבות הדמיון מהיותו מתהפך בתחבולותיו פעם מפני המזג כי בהתגבר האדומה יחלום כאלו ישליכוהו בגו אתון נורא יקידתא ובהתגבר עליו הלבנה יחלום שנפל במים אדירים וכדומה לזה עד שבעבורו יקחו הרופאים פעמים אותות בחלאים מפאת החלומות. ופעמים שממה שיתעסק האדם ביום יחלום בלילה וכמו שאמז"ל בפרק הרואה (ברכות כה) אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו. אמר רבא תדע לך לא מחזי לאיניש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא. אמר ליה קיסר לרבי יהושע אמריתו דחכמיתו טובא אמור לי מה דחזינא בחילמאי. אמר ליה חזית דאתו פרסאי ושבו לך ורעו בך שקצי בחוטרא דדהבא הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא. וכן אמר (שם נו) שמואל לשבור מלכא מה יחלום והרהר בו כל היום וחלם כן בלילה וכל זה מורה שהחלומות אינם משפע עליון כי אם מהרכבות הדמיון עצמו כפי הליחות והמחשבות עד שמפני זה אמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברי' ששם החלום שם נרדף לכסיל. ואמר כי ברוב חלומות והבלים ודברי' הרבה. וישעיהו אמר כי כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל הגוים. (ירמיהו כ״ג:כ״ח) וירמיה אמר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר וגו' ואמר אל תשמעו אל חלומותיכם וזכריה אמר (זכריה י' ד') כי התרפי' דברו און וחלומות השוא ידברו הבל ינאמון. והפסוקים האלו כלם מורים כי החלומות הבל המה ודבר שאין בו ממש וכן בדברי חז"ל דברי חלומות אינן מעלין ואינן מורידין ובפרק הרוא' אמרו שכל החלומות הולכים אחר הפה. ואם היו משפע עליון איך יהפך אותם פה הפותר כרצונו אלא שהחלומות עצמם אין בהם דבר אמת ואם אמרנו הצד המנגד ר"ל שהחלומות השוא ידברו וששקר המה ודברים דמיוניי' כוזבי' ג"כ יפלו על זה ספקות. מהם הנסיון שעינינו הרואות בכל יום אנשים יחלמו דברי' עתידין ויצאו כלם לפועל ויתקיימו ומפני זה כתב הפלוסוף בחוש והמוחש שהיה דעת הקדמונים שהנבואה תבא מהאל והחלומות מהמלאכים והקסם מהשדי' והנה התורה העידה שבאה הודעה אלדית לאבימלך בחלום הלילה על דבר שרה וכן ללבן על דבר יעקב. והשוה הכתוב ענין החלומות לנבואה באמרה (דברים י"ג א') כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום. וגדעון עשה לנצחון מלחמתו אות בחלום אשר שמע שהי' מספר אדם לחברו במחנה האויבים וכן נתקיים החלום ההוא. וענין שאול שאמר שלא ענהו השם בחלומות גם באורים גם בנביאים ואליהוא שאמר כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה בחלום בחזיון לילה וגו' ויואל אמר מיעד טוב זקניכם חלומות יחלומון וזה ממה שיורה שהחלומות הם מהשפע העליון וההודעה האלדית וכמו שנראה מחלומות שר המשקים ושר האופים ומחלום פרעה ומחלומות נבוכדנצר שכלם נתקיימו להיותם הודעות אלדיות וכמאמר יוסף את אשר האלדים עושה הראה את פרעה. ודניאל אמר לנבוכדנצר (דניאל ב׳:כ״ח) ברם אית אלהא בשמיא גלי רזין והודע למלכא מה די להוי באחרית יומיא. ומפני זה אחז"ל שהחלום אחד מששים בנבואה. ובבראשית רבה אמרו שנובלת הנבואה חלום שהורו בזה שהיו החלומות השפע ממין הנבואה עם היות שיתחלפו בפחות ויתר וכמו שכתב הרב המורה בפ"לו ח"ב. ולהיות דעתם זה הרבו החכמה בפתרונם ובמה שיורו וכמו שבא באותו פרק הרואה (ברכות נ"ו). אמרו הרואה באר בחלום יצפה שלום הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה אין מראין דלועין אלא למי שהוא ירא שמים בכל כחו. וכן דרשו על מה שיורו דברים אחרים הרבה. ומה ישכי' ויאמר החולם אותם והוא ביאור ארוך מאד אבל יורה בכלל היות החלומות הודעה אלדית על העתיד הנה א"כ יש לנו בדרוש הזה מערכה מול מערכה מהספקות מהנסיון כפי דברי הפלוסוף ודברי חז"ל:
Genesis._.41.1.3
השאלה הב' כשנודה שיש בחלומות הודעה אלדית מי הוא הפועל אותה באמת האם הוא השכל הפועל שישפע על הכח המדמה וכמו שהוא דעת אבוחמ"ד ונמשך אחריו הרב המורה באותו פרק הנזכר למעלה או אם יודע זה באמצעות הגרמים השמימיי' שהם הפועלים הקרובים בזאת ההודעה והוא דעת הרלב"ג פמ"ב ממלחמותיו. ואם אמרנו שהשכל הפועל להיותו מקנה המושכלות באדם ומשגיח בשמירתו הנה המשפיע בחלומות ההודעה שבהם מצד הסדור הכולל אשר בו ושבזה תבדל הנבואה מהחלום ר"ל שהנבואה יחול שפע הנבדל עם השכל ההיולאני והכח המדמה יחד אבל בחלום יחול על הכח הדמיוני בלבד וכדברי הרב בפל"ח ח"ב. הנה כשנניח זה יתחייבו עליו ספקות עצומים. מהם שאיך יודיע השכל הנבדל הדבר הפרטי במה שהוא פרטי עם היות שאין אצלו כי אם הסידור הכולל. ומהם שאיך יודיע הנבדל מתי יהיה הדבר לכמה ימים או חדשים או שנים כמו שנראה בחלומות בהיות שהנבדל אינו נופל תחת הזמן ואין בסדר הכולל הנמצא אצלו הגבלה זמנית ואיך יתן אותה אם כן. ומהם שאיך יודיע השכל הנבדל הדברי' המקריים שיראם האדם בחלומו כי הנה מהצד שהם מקריים אין להם סדור ולא הגבלה ואמרנו שתהיה הודעה מוגבלת בדברים המקריים הוא מאמר סותר נפשו לפי שמה שהו' בקרי ובהזדמן אין לו סבות יסודר מהם וידוע שרוב מה שיוד' בחלומו' הם הדברי' הפרטיים והדברים המתחדשים על צד הקרי וההזדמן בהגבל' זמנית. והנה אב"ר להתיר הספקות האלה כתב אם לענין הפרטיים שכמו שהשכל הנבדל יתן הצורות כוללות ויקבלם החומר קבול פרטי כן הענין בזה רוצה לומר שהוא יתן בחלומות הסדור הכולל אבל הדמיון יקבלהו פרטי. ולענין הדברים המקריים החליט המאמר שלא יתכן שתהיה זאת ההודעה שבחלום ובנבואה בדברים שהם בקרי ובהזדמן ומשם לקח רבי משה הנרבוני מה שכתב שבכח המשער וע"צ האומד אמר שמואל לשאול שנמצאו האתונות לאביו כי הדברים ההם להיותם מקריים לא יודעו נבואה אבל הדברים האלה אין להם מקום ולא טענה לפי שהמציאות הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע החומר אשר ימצא לו מקרי' נתיחד בהם איש איש כפי המזג הפרטי ובהיות הענין כן הנה יהיה מציאות אלו המקרים אשר היה בהם האיש פרטי מהמזג המיוחד ואול' בזאת ההודעה שבחלו' מי יתן ואדע ממי נתחדשו בכח הדמיוני אלו המשיגים והמקרי' הפרטיים האם תהיה למדמה השגה לא יקנה אותה לא מהחוש ולא מהשכל. ועוד שאלו הדברים אשר תהיה בהם זאת ההודעה הם בעינם משיגו לזה האיש וכמהו זה האיש ואם היה הציור בהם בכח הדמיוני מעצמותו היתה ההודעה הזאת מגעת מזולת סבה פועלת וזה שקר. ואמנם מה שאמר בענין המקרים שלא תתכן בהם זאת ההודעה הנה החוש מעיד על הפך זה וכל א' ממנו עד בדבר ואין ראוי שנכחיש המוחש בהחלט מספקותיו. ולמה שהעיז פניו הנרבוני לומר שבכח המשער הגיד שמואל לשאול נמצאו האתונות מי יתן איפה ואשאלהו ומה יאמר במה שנזכר שם בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתונות וגו' וחלפת משם והלאה ובאת עד אילון תבור ומצאוך שם ג' אנשים עולים אל האלדים בית אל א' נושא ג' גדיים ואחד נושא שלשת ככרות לחם ואחד נושא נבל יין ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם. אחר כן תבא אל גבעת האלדים אשר שם נציבי פלשתים ויהי כבואך שם העיר ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והמה מתנבאי' וצלחה עליך רוח י"י והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר והיה כי תבאנה האותות האלה לך וגו' ואמר שם ויבואו כל האותות האלה ביום ההוא. האם אפשר שבכח המשער היה מגיד כל הפרטים האלה שמואל הנביא זה מכת הנמנע בלי ספק אלא שהגיעוהו בנבואה וכן יגיעו דברים ממין זה בחלום. הנה אם כן מצד הפרטיו' והזמן והקרי וההזדמן אין ראוי שנאמר שהשכל הפועל הוא פועל ההודעה הזאת בחלומות כפי הסדור הכולל אשר בו. ואין ג"כ שנאמרו שהפועל הקרוב בהודעה הזאת הם הגרמי' השמימיי' שעם היות שיודיעו הדברי' הפרטיים העתידי' להיות לאיש כפי המצב שנולד בו שמפני זה יהיו פעולותיו ומחשבותיו מסודרות מהם עדין יקשה איך יודיעו הדברים הנופלים במקרה גמור ובדרך הזדמן וכבר השתדל הרלב"ג לבאר איך ידעו הגרמים השמימיים הדברים המקריים שהוא מצד שהם כלים משתתפי' בשמירת האדם והנהגתו עד שמחשבותיו ופעולותיו מסודרות מהם והם יורו שיהיה האיש ההוא מוצלח וטוב המזל ויתחדשו לו מקרים טובים ולאיש אחר יהיה בהפך זה כפי המצב שהיו הגרמים השמימיים כשנולד זה הפרטי. אבל מאמרו בזה בלתי מספיק לפי שעם היות שהמערכה השמימיית תורה על זה האיש שיקרו לו מקרי' טובי' ומצליחי' או בהפך אין ספק שלא תורה על פרטיות המקרי' ההם כאלו תאמר שישתדל האיש ההוא לחפור חפירה למצא מי' וימצא זהב וכסף ונחושת כי פרטיות המקרים א"א שתקיף ולא תורה עליה' המערכה בשו' צד ואלה הם רוב דברי' שיודעו בחלומות. ואלו היו הדברי' המקריי' בפרטיות' מסודרי' ומוגבלי' מהמערכה לא ימצא כאן אם כן דבר אפשרי מצד עצמו אבל יהיה כל הדברים אשר אצלינו מחוייבים לגמרי. ואיך נכחיש טבע האפשר או טבע החלומות והנה כל אדם עד לעצמו שיחלום דברים פרטיים בשמותם וזמניהם וגם שכפי דעת הפלוסוף כמו שנתבאר לא יחלום אדם חלומות כוללים לעמים ומלכיות וארצות אחרות כי אם פרטיים מגיעים לחולם או לקרוביו אוהביו ועמו. וגם יאמר שלא יחלום אדם דבר לזמן רחוק ושנים רבות כי אם לזמן קרוב. וכבר כתב הרלב"ג עצמו שהסגלה העצמית בחלומו' היא שיהיו כלם בדברי' העתידי' להיות תכף וכל זה ממה שיוכיח שאין המודיע בהם הגרמים השמימיי' ולא ג"כ השכל הפועל בכלל ובהחלט:
Genesis._.41.1.4
השאלה הג' בפתרון החלומות בכלל והיא אם ייוחס פתרון החלומו' אל הכח המשער והאומד בלבד כמו שחשבו הפלוסופי' אם הוא מדרכי הנבואה ומין ממיניה או אם ע"ד הקרי וההזדמן בלבד. ואם אמרנו שהוא בכח המשער בלב' שהפותר יחשוב מה שהיה אפשר שתהיה נפש החולם משערת אותו כאשר נעתק הדמיון ממנו ושיהי' זה כמו שיחשוב בדב' אחר ויעתק בדמיונו אל זולתו עוד ממנו אל זולתו עד שישכח מה שהיה חושב בראשונה שהנה יהיה דרכו בזכירתו אל ההתכה כשיעיין בדמיון אחרון ויזכור הסבה שחייבוהו וכן מזה לזה עד שיגיע אל הדמיון הראשון ושכן הוא ענין הפות' הנה כשנניחנו כן יקשה על זה מאד קיו' דברי הפותר כי הנה בהיותו על זה הדרך יתחייב שעל המעט יתקיימו דבריו וכבר הודה זה הפלוסוף: וכתב אבו"חמד בטבעיות וז"ל ובעבור שהיו ההעתקו' הדמיוניו' בלתי נתלו' במין מיוחד נרחבו אופני הבחינה והפתרון והיתה מתחלפת בענינים והאישים והמלאכות ופרקי השנה ובריאות הישן וחליו ולא יודע זה אלא במין מהסברא ולכן יגבר בו השבוש עכ"ל ואיך לא כי הנה הרכבו' המדמה כמעט שהם בב"ת ואיך יוכל הפות' לשער הדמיון כשנעתק לדמיון אחר בתוך השינה אם ע"צ הקרי וכב' כתב ב"ר במ"ב מחוש ומוחש שמתנאי הפותר שיהיה יודע בחקויים אשר יכללו האומות והחקים שיחדו לכל אומה כי האומות ותחלפו בזה כפי טבעם והרגל ואמונתם ואם הדבר כן איך ידע דניאל לפתור חלום הצלם אשר חלם נבוכדנצר ממלכיו' האדמ' האם היה יודע כל חקיה' ומנהגיה' וטבעיהם של פרס ושל יון ושל רומי ושל המלכות החמישי' שנכלל כל זה בחלום הצלם. וכן ר' ישמעאל שזכרו בפרק הרואה (ברכות נ"ו) שא"ל בן דמה שנשרו לו שני לחייו ופתר לו שני גדולי רומי יעצו עליך רעה ומתו. וההוא שא"ל שהיה משקה שמן זית לזתי' ופתר לו אמו בעל אמ"ל דחטיף ליה כוכבא אמ' ליה בר ישראל גנבת וכאלה רבים מהפתרוני' שנזכרו שם שפתר ר' ישמעאל שא"א שיגיע הכח המשער עליהם. וכן רבינו הקדוש (ברכות נ"ו) שהגיד לו בר קפרא שהחלום שנשר חוטמו ואמר לו חרון אף נסתלק ממך אמר ראיתי שני ידי שנחתכו ופתר לו לא תצטרך למעשה ידיך. אמר ראיתי שני רגלי שנקטעו ופתר לו על סוס אתה רוכב. אמר ליה חזית דאמרינן לי באדר מיתת וניסן לא חזית ופתר לו באדרתא מיתת ולא אתית לידי נסיון. האם יעלה על לב שבהשערה ואומד ע"ד ההתכה היו כופלים אותם השלמים בדברים הנפלאים האלה מן הפתרונים והיו כלם מתקיימים. והנה המראות והמשלים ההם היה אפשר שיורה ג"כ על ענינים אחרים ומי הביאם להחזיק בפתרון אשר עשו מזולתו. ואם היו הפתרונים מהכח המשער איך אמר יוסף הלא לאלהי' פתרוני' אלדים יענה את שלו' פרעה ודניאל יחס פתרונו גם כן אל האלדים. ואיך יאמרו חז"ל הרואה זה יורה על זה ואולי שנעתק מענין אחר ולא יורה עליו. וקשה מזה מה שהעיד רבי בנאה שהיו בירושלים כ"ד פותרי חלומות (ברכות נ"ה) והלך אצל כלם על חלום אחד ומה שאמר לא זה לא אמר לו זה וכלם נתקיימו. ואם היו כלם פותרי' כפי הכח המשער והתחלפה השערת' זה מזה איך נתקיימו כלם. ויותר זר מזה מה שאמרו שם שבר הדיא הוה מפשר חלמי ומאן דיהב ליה אגרא מפשר ליה לטב ולמאן דלא יהב ליה מפשר לגריעותא. ושאביי ורבא חלמו שניהם חלו' אחד ואביי נתן לו שכר ופתר לו לטב ונתקיי' ורבא שלא נתן לו כלל פתר לו לרעה אותו חלום עצמו ונתקיים עד שמפני זה אמרו שהחלומות הולכים אחר הפה והיה ראוי שיהיה בהפך שהפתרון ילך אחר החלו' כיון שרוח י"י נוססה בו. הנה מכל הצדדים האלה יראה שאין פתרון החלומות נתלה בכח המשער. ואם נאמר שרוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם ושהפתרון הוא מין ממיני הנבואה הנה נצטרך להודו' שיוסף ודניאל ורבי ישמעאל ורבינו הקדוש ובר הדיא וכל הכ"ד פותרי חלומות שהיו בירושלים היו כל עם י"י נביאים והוא בהפך שרשי חז"ל ודבריהם. ועוד שאם בדרך נבואה ידעו הפותרים אותם העתידות מה להם עם החלומות והיה להם להגיד נבואותיהם כנביאים לא כפותרים וכמאמר ירמיה הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת כ"ש שהפותרים לא יתבטלו חושיהם בעת שיפתרו החלומות כנביאים בעת נבואותיה' ואלו היה הפתרון כפי הנבוא' המגע' אל הפותר לא היה חז"ל מחליטן מאמריה' מי שיחלום כך מורה על כך כי הנה ידיעתו תהיה בנבואה לא לזולת. ואם אמרנו שהפתרון הוא כפי הרצון וחפץ הפותר לומ' מה שירצ' למי שירצ' כבר הדיא שיציאתו לפעל הוא במקרה וע"צ ההזדמן יקשה מאד היאך יהיו מתקיימי' הפתרוני' ההם כלם כי הנה מה שבמקרה לא יתמיד וידוע שיוסף ודניאל וכן אותם חכמי משנה בפתרוניהם לא נפל מכל דבריהם ארצה הוא המוכיח שאין זה במקרה ובהזדמן.
Genesis._.41.1.5
השאלה הד' בפתרונים שפתר יוסף בפרט שעליהם נסמך לחכ' ונבון וכי רוח אלהין קדישין ביה והיא כי הנה ירא' שקל שבקלי' וריק שבריקים היה פותר אותם חלומות כמו שפתר אותם יוסף וביאור זה כי הנה שר המשקים ושר האופים ידע יוסף מאסרם על מה היה וראה שהם חלמו חלומות מתיחסים לעניניהם אם שר המשקי' בענין היין שהיה נותן לפרעה ושר האופים מהמאכל שיאכל פרעה ומאשר ראה ששר המשקים חלם ויתן את הכוס על כף פרעה שעד שישוב לאומנותו ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו והיה א"כ הפתרון הוא עצמו החלום ומה החכמ' אשר בזה. ואמנם שר האופי' שלא ראה שהיה לוקח פרעה מאכלו מסליו אבל בהפך שהיה רואה שהיה אוכל אותם העוף מהסל מעל ראשו פתר לו שיהי' תלוי ויאכל עוף השמי' בשרו כי כן יקרה לנתלים לא לנקברים תחת הארץ. הרי לך שהחלומות האלה לא היה בהם לא השער ולא פתרון כי הם היו מבוארי' בעצמם. ואמנ' ענין שלש' ימים שהגביל כבר הורה על המהירות בחלום שר המשקים אמרו והוא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה שנעשה כל זה בפתע ולכן שפט שלשת השריגי' שלשת ימים הם. ומשם התחייב שיהיו כן בשר האופי' שלשת הסלים מורים עליו וקרוב הוא שהיה יודע יוסף שלשלשת ימים יעשה פרעה משתה יום הולדת אותו שהיה זה דבר מפורסם ושבהכרח אז ידין אותם אם לטוב ואם לרע. ומה א"כ החכמה שבאה בפתרון החלומות האלה שהוצרך לומר הלא לאלדים פתרונים. ואמנם חלום פרעה מבואר מענינו שלא היה צריך אל פתרון. לפי שבידוע שהפרו' היפות והבריאות מורה על שיש עשב הרבה בארץ ויאכלו ויתעדנו בו והוא השבע. והרעות מורות בהפך על הרעב. וכן השבלים הטובות מורות על רבוי המים בארץ ועדן הפרות ודשנותם והוא השבע. והרעות מורות בהפך על הרעב. ומפני שלתבואה יצטרך החריש והקציר היה הכל חלום א' מהפרות לחרישה ומהשבלים לקצירה. ומפני שהיה מספר הפרות והשבלי' שבעה שבעה מורה בהכרח שיהיו שני שבע שבעה ושני הרעב שבעה גם כן ומה החכמה ורוח הקודש שנמצא בפתרון זה והנה כל עובד אדהה יפתור אותו כן. ומי לא ידע בכל אלה שהפרות הטובות והשבלים הטובות מורים על השבע והרעות מורים על הרעב. ואיך נואלו שרי צוען חכמי ויועצי פרעה מהבין הדבר הפשוט ומה ראה פרעה מפני הפתרון המבואר הזה בעצמו לעשות ליוסף יקר וגדולה ולקראו נבון וחכם וכי רוח אלדין קדישין ביה:
Genesis._.41.1.6
השאלה הה' בדברי שר המשקים לפרעה. אם באמרו את חטאי אני מזכיר היום והוא לא נאסר כי אם על חטא אחד לא על רבים ואם ויתן אותי במשמר אותי ואת שר האופים שזכר מלת אותי שתי פעמים. ואם באמרו ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא והם היו ב' חלומות לא חלום אחד. ואם באמרו איש כפתרון חלומו חלמנו. וכן איש כחלומו פתר. ואם אמר זה להגיד שצדק בפתרונו הרי כתוב אחר זה ויהי כאשר פתר לנו כן היה ומה ענין אמרו אם כן איש כפתרון חלומו איש כחלומו פתר:
Genesis._.41.1.7
השאלה הו' אם היה חלום פרעה אחד כאשר אמר לו יוסף מדוע נחלק לשני חלקים בפרות ובשבילם עם יקיצה בנתיים כמו שאמרה תורה ויישן ויחלום ויישן ויחלום. וכן הקפיד הוא עצמו על זה בספור חלומו כמו שאמר ומראיהן רע כאשר בתחילה ואיקץ.
Genesis._.41.1.8
השאלה הז' למה התחיל יוסף לומר חלום פרעה אחד הוא את אשר האלדים עושה הגיד לפרעה והיה ראוי שיתחיל בעקר החלום הנה שבע שנים באות וגומר וקמו וגומר ואחר כך יאמר חלום פרעה אחד הוא ועל השנות החלום וגומר. ומה ענין את אשר האלדים עושה וגומר כי זהו ענין כל החלומות הצודקים שהנבדל יודיע לאדם לתכלית השגחתו ושמירתו הדברים שיהיו ולמה כפל זה המאמר את אשר האלדים עושה הגיד את אשר האלדים עושה הראה ושניהם כח אחד:
Genesis._.41.1.9
השאלה הח' בעצת יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו כי הוא בעצה הזאת נדרש ללא שאלו וכמו שכתב הרמב"ן הליועץ למלך נתנוהו ודעתו הוא שהיה זה מכלל הפתרון אבל זה לא יתכן שאם כן היה אומר זה בתוך דברי הפתרון כשהיה אומר ונשכח כל השבע בידוע שכבר השלים הפתרון בנותנו טעם על השנות החלום. ועוד שאם היה זה מכלל הפתרון לא היה אומר בלשון בקשה או עצה אלא בלשון ספור כשא' הפתרון. ועוד שאם היה מכלל הפתרון איך אמר וייטב הדבר בעיני פרע' והנה לא יאמר זה אלא על עצה ולא על הפתרון:
Genesis._.41.1.10
השאלה הט' בדברי העצה שאמר ירא פרעה איש נבון וחכם וגומ' יעשה פרעה ויפקד פקידים כי המאמר הזה סותר נפשו לפי שאם יעשה כל זה פרעה בעצמו הוא יפקד פקידים והבר יהיה תחת ידו מה צורך אל האיש הנבון וחכם ואם האיש הנבון וחכם יעשה כל זה מהו שיעשה פרעה. ועוד כי איך אמר וחמש היה לו לומר וחמשו שחוזר אל הפקידים שזכר ויותר קשה מזה כלו שלא נזכר בכל זה ספור שהפקיד פקידים לא פרעה ולא יוסף:
Genesis._.41.1.11
השאלה הי' מה ראה פרעה שאמר לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו. ושאמר לו אין נבון וחכם כמוך ושעשאו אדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים טרם ידע אם יצדקו דבריו ויצא הדבר לפועל כאשר פתר אם לא כי הנה שר המשקים לא עשה דבר כאשר פתר לו חלומו לטובה ואולי לא יהיה הדבר כמו שפתר אותו לפרעה ולמה א"כ גדלו קודם שינס' הדבר ונתן לו אשה מטובי הארץ:
Genesis._.41.1.12
השאלה הי"א בדברי פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו והיא כי מה טעם ומה צורך שיהיה רוח אלדים בו והם לא היו צריכים אלא לאיש נבון וחכם. ועוד כי הנה האלדים מודיע אותו את כל זאת היה ראיה שיש בו רוח אלדים אבל לא שהוא נבון וחכם כיון שלא ידע זה מעצמו בדרך חכמה ותבונה אלא בדרך נבואה ומה ענין אמרו אחר כך אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך ואם היה יודע זה בדרך חכמה היה לו לומר אחרי שידעת את כל זה אין נבון וחכם כמוך לא אחרי הודיע אלדים:
Genesis._.41.1.13
השאלה הי"ב בדברים שדבר פרעה אל יוסף וזה שאתה תמצא לו בזה שלש' מאמרי' האחד ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלדים והב' ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרי'. והשלישית ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך וגו' ויקשה למה באו בזה שלש אמירות ולא נאמר באמירה אחת. ומה ענין ראה נתתי אותך האם היה זה דבר נעלם שיצטרך אל העיון שבעבורו אמר לו ראה.
Genesis._.41.1.14
השאלה הי"ג במה שאמר ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים כי מהו הנרצ' בזה המאמר האם הוא כדברי המתרגם וכנשו דיירי ארעא זה בלתי נכון לפי שהיה ראוי שיאמר תחלה שבאו שני השבע ואחר זה יאמר שקבצו אנשי הארץ לקמצים כי בלתי הגון שיזכור קבוץ התבואה קודם שיזכו' מציאות' ועוד כי איך אמר אחר זה ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים והלא כבר קובץ והיה לו לומר ויקבוץ את כל האוכל הזה:
Genesis._.41.1.15
השאלה הי"ד באומרו וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב כי למה יחס תולדות בני יוסף לקודם בא שנת הרעב ודרך הדרש ידוע. אבל לבאר הדבר על פשוטו באנו גם שהי' ראוי שיכת' הפסוק הזה למעלה סמוך לאמרו ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע לא אחרי שזכר שצבר יוסף את בר שני השבע וששם אותו בערים. והנני מבאר ענין החלומות והפתרונים בכלל ובפרט ביוסף כאשר ישים האלדים בפי. ואפרש הפסוקים באופן יותרו הספקות האלו כלם:
Genesis._.41.1.16
ואומר שהחלומות אין ראוי שנחשוב שהם ממין אחד ומפועל אחד אבל נאמר שהם ממין או מסוג נבדלים ומתחלפים בעצמם כי הנה יש מין מהחלומות שהם כלם דמיוניים ומפועל הכח המדמה שהוא מעצמו מרכיב הרכבות ומדמה דמויים ובמין הזה אין בו שפע מחוץ כלל ומאלה הם החלומו' הבאים מהמזונו' והיינות ופרקי השנה ומזגי החולמים ובריאותם או חליים כמו שזכרתי הם כלם חלומו' שאין בהם ממש כחלומות שחולמי' הב"ח בעת שינתם ומזה המין מהחלומו' (קהלת ?ה"ב) אמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים כי ברוב חלומות והבלים וכן ישעיהו אמר כי כאש' יחלו' החול'. וירמיה אל תשמעו אל חלומותי וגו' כי כלם ודומיה' על החלומות הדמיונים שאין בהם שפע כלל ידברו ולכן אמר זכריה כי התרפים דברו און וחלומות השוא ידברו והתבונן כי לא אמר והחלומו' שוא ידברו כגזור על החלומות בכלל שהם שקר וכזב אלא שחלומות השוא והם הדמיונים היו מדברי' ומספרים אותם ובאמרו וחלומו' שוא הבדיל' מחלומות הצדק ועל החלומות הדמיוני' הרקים ההם אחז"ל (בראשית רבה פ"ט) שדברי חלומו' לא מעלין ולא מורידין וראוי שיאמרו גם כן שהולכים אחר הפה עם היות בזה המאמר כוונה אחרת באמת תתבאר אחר זה. ויש מין אחר שונים מהחלומות שהם צודקים והפועל בהם הם הגרמים השמימיים כי בהיות הנפש בשינה פנוי מעסקי החושים בהסתלק ממנה המונע שהוא המחשב' במה שהביאו החושים אליה הוכנה להתדבק בעצמים העליונים ויוטבעו בנפש מה שבאותם העצמים השמימיים מצורות הדברים כ"ש מה שנתיחס לתשוקת הנפש ושוטטות מחשבתה ותהי' הטבעת אותה הצור' מהם בנפש האדם באותו דבקו' בהטבעת צורה ממראה אחת למראה אחרת תקבל אותה בהסתלק המסך מבין שתיהן. שכל מה שתהיה באחת משתי מראות יגיע באחרת בשוה והחלומות אשר כאלה שהם מפועל הגרמי' השמימיים והודעתם אינם מהדברי' המקריים כי אם מהדברי' העתידין לבא כפי מה שסודרו מהגרמי' השמימיים על האדם כפי מצבם בעת מולדתו וגם על עם ועם כפי מזלם. והחלומות כאלה ימצא הצדק בהם כפי מה שתגזור המערכ' העליונה. ולהיות החלומות צודקים נזכרו בתורה ובדברי הנביאי' ונשען גדעון על מה ששמע מהחלום שהיה מספר האיש לרעהו במחנה אויביו אם היה מזה המין החלום ההוא. והתרעם שאול במה שלא ענהו השם בחלומות וגם אפשר שעל זה אמר אליהוא כי באחת ידבר אל בחלום חזיון לילה וגו' כי הנה הגרמים השמימיים לשמירת האדם והנהגתו ישפיעו ההודעות האלה בחלומות. ואחשוב שעל זה המין ארז"ל שהחלום אחד מששים לנבואה ושהיה נובלת הנבואה חלום לפי שההודעה המגעת מהגרמים השמימיים בחלום יש לה ערך מעט עם הנבואה כאלו היא בטילה בששי' ולהיותה הודעה בלתי נשלמת בערך הנבואה האלדית קראוה נובלת הנבואה. ויש הנה מין שלישי מהחלומו' והם המגיעים לאדם מפאת ההשגתה האלדית ע"י שכל נבדל יהיה השכל הפועל אם מציאתו כאשר אמרו הפלוסופים או שכל אחר ולכן יודעו במין הזה מן החלומות והדברים המקריים מקרה גמור והדברים הפרטיים ובהגבלת זמן לפי שהידיעה האלדית מקפת בפרטים וההשגחה תהיה כפי הידיעה והדברים שהם מקריים אצלינו כפי עצמם הן לטוב הן לרע הם נמשכים מהשגחתו יתברך כי בערכנו המקבלים הם דברים מקריים מפני שבאו אלינו בלי כוונה אבל בערך הפועל אותם הם דברים מושגים ע"ד שכר לעבדיו או עונש לעוברי רצונו ומזה המין מהחלומות הצודקים אמרה התורה ויבא אלדים אל אבימלך בחלום הלילה וכן ללבן על השגחתו יתברך על אברהם ושרה ועל יעקב השפיע אל אבימלך ועל לבן בחלומותיהם מה שהשפיע. ואחשוב שהחלום ששמע גדעון מזה המין היה שהשפיע השם יתברך על האיש הזה שיחלום כך וגם על הפותר שיפתר לו כך כדי להיישיר את גדעון בהצלחת מלחמתו. וגם מה שאמר שאול שלא ענהו השם בחלומות לא באורים ולא בנביאים היה מזה המין שכלם היו השפעות נבואיות אלהית ובפירוש אמרו בפרק הרואה (ברכו' נ"ד) רבה רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. רוצה לומר שמה שכתוב בחלום אדבר בו הוא החלום המושגח שהוא ע"י מלאך ושחלומות השוא הם מפועל הכח המדמה הרכבותיו וכזביו והוא אשר כינה רבה בשם שד. ולא תחשוב שהחלומות הצודקים האלה אם המושפעי' מהגרמים השמימיים ואם המושפעים מההשגחה האלדית יהיו כלם קב ונקי שלא יתערב בהם דבר ממותרי הדמיון כי עכ"פ כשהמדמה יגשים השפע הנשפע עליו אין המלט משיתערבו בו דברים דמיוניים שאינם מכלל השפע כבר זכרו (שם) חז"ל זה במקום הנזכר אמרו לא חלמא טבא מתקיים כולה ולא חלמא בישא מתקיי' כולה אמר ר' שמעון בן יוחאי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים אמר ר' ברכיה חלום אע"פ שמקצתו מתקיים כלו אינו מתקיים. הנה התבאר מזה שאין החלומות כלם ממין אחד ולא מפועל א' אבל שיש מהם חלומות השוא שקורא הפלוסוף חלומות משובשים שהפועל בהם הוא הכח המדמ' בלבד ולא יחול בהם שפע כלל מחוץ. ושיש מהחלומות הצודקים מין אחד שהפועל בהם הם הגרמים השמימיים לפי שהמערכה השמימיית אשר חחייב באיש אחד טוב או רע כפי מצב מולדתו היא אשר תשפיע בחולם החלום הודעה מדרכת ומיישרת לשתתקיים הגזרה השמימיי' ההיא והפועל הזה לא יודיע דברים מקריים כי אם המסודרים ומוגבלים מפאת המערכה. ושיש גם כן מין שלישי מהחלומות שהפועל והמודיע בהם הוא ההשגחה האלהית כי בהיותו יתברך יודע דרכי בני אדם בפרטיותם ומשגיח בהם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו יהיה מהשגחתו להודיע מה שיעשה אם לעבדיו הנביאים בנבואה ואם למטה מהם בחלומות צודקים ובמין הזה מהחלומות יודעו הדברים הפרטיים והדברים המקריים מקרה גמור בהגבלה זמנית בימים ובשנים כפי ידיעתו המקפת על כל זאת והיה תכלית ההודעה הזאת ההשגחיית לישר בני אדם לשיקבלו מתת אלדים ויכירו וידעו מה הם הדברים המושגחים ממנו יתברך על צד השכר או העונש ועל המין הזה אמר באמת אליהוא כי באחת ידבר אל וגו' בחלום בחזיון לילה אז יגלה אזן אנשים וגו' להסיר אדם מעשה וגו' יחשוך נפשו מני שחת וגו' והנה נמצאו החלומות הצודקים אשר מפאת המערכה שמימיית או ההשגחה האלדית בנערים ובפתאים יותר מבחכמים לפי שהדמיון בנערים ובפתאים בלתי טרוד ולכן יקבל השפע ההוא מבלי ערבות והרכבת הצורות אשר יעשה הכח המדמה באנשים המשכילים לטרדתם כל היום בדברים שיתעסקו בהם. ואם יקשה בעיניך ליחס השפע המגיע בחלומות הצודקים לגרמים השמימיי' מפני פרטיותם אמור מעתה שהחלומות הם שני מינים בלבד מין החלומות השוא המשובשים שהפועל בהם הוא מכח המדמה בלבד. ומין החלומות הצודקים שהפועל בהם הוא ההשגחה האלדית וזהו דעת ארסט"ו במ"ב מחוש ומוחש שהחלומות הצודקים הם מהשכל והכוזבים הם משבוש הכח המדמה והרכבות ולכן נתיחסו חלומו' יוסף וחלומות פרעה הצודקי' לאל ית' באמרו אשר האלדים עושה הראה את פרעה. וכן דניאל יחס חלומו' נבוכדנצר לאלוה ית' כמ"ש ברם אית אלהא בשמיא גלי רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די ליהוי וחלומות הסריסי' וחלום פרעה מורי' על היו' ההודעה ההיא כלה השגחיי' מאתו יתברך מכוונ' לעניני יוסף והצלחתו ורדת אבותינו מצרים. ומפני זה יחסו חז"ל כל דברי החלומות להשגחת השם יתברך (שם) ואמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע. ופר"שי שאין מראין לאדם טוב חלו' טוב כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו. ולאדם רע אין מראין לו חלו' רע כדי שיאכל עולמו בחייו ע"כ. וכן אמרו באותו פרק אם יחלום חלום רע ישכים יאמר פסוק כך וסדרו תפלת הטבת החלום הכל מיוסד על הדעת האמיתי הזה שהחלומות הצודקים הם מהשגחת השם יתברך וכמה מאמריה' ז"ל נמצא מסכימים לזה. וכי תאמר בלבבך במה יבדלו חלומות השוא המשובשים מהחלומות הצודקים המושפעים אצל החולם אותם אני אשיבך מלין שכבר ימצאו על זה שני אותות עצמיים האחד הוא שהחלום הצודק יבא מסודר ונכון כי להיותו מושפע עם היות שהכח המדמה יגשים השפע ההוא ויחקהו במשלים ודמיונים אחרים אין ספק שיבא תמיד בסדר נכון ומוכן יורה על מה שיורה אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סדור מבולבלים עם ערוב דברי זרים ממנו וכמאמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין והאות הב' הוא שהחולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים כי כמו שהחלוס הנבואיי יעשה רושם והפעלות עצום בנפש הנביא וכמ"ש ותהי בלבי כאש בוערת וגו' מה שלא יעשה כ"כ רושם החלום הצודק הבלתי נבואיי. וכמו שביאר הרב המורה במה שכתב פמ"ה ח"ב שהנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. ככה בחלומות הבלתי נבואיי יעשה החלום הצודק מהם רושם והתפעלות בנפש החולם אותו מה שלא יעשה בו החלו' הדמיוני המשובש כי שוא תהיה תמורתו וכבר זכר זה ג"כ הפלוסוף בחוש ומוחש. ולכן התפעלו אבימלך ולבן ממה שחלמו מעניני אברהם ויעקב והכירו בעצמם שהיה דבר מושפע מאת האלדים ומפני זה נאמר בחלומות פרעה כשחלם ענין הפרות ויקץ קודם ענין השבלים להודיע שהתפעל כל כך מאותו חלום של הפרות להוראתו על חוזק השפע המגיע בו שהקיץ ונפסק' שינתו מאותו התפעלות והרגש גדול שהרגיש וכן בנבוכדנצר נאמר ותתפעם רוחו כי ההתפעמות הוא הוראה גדולה באמתת החלום וזהו אמרו שם ג"כ ושנתו נהייתה עליו כלומר נשברה ונפסקה ממנו מלשון נהייתי ונחלתי ואין כן בחלומות השוא כי הנה החולם בשכרותו ורוב מאכליו לא יתן לב לדבר במה שיחלו'. הנה הותרו בזה לדעתי שתי השאלות הראשונות מענין החלומות בעצמם ומי הוא המשפיע ההודעה בהם:
Genesis._.41.1.17
ואמנם הפתרונים אחשוב אני שענין הפותר בכלל הוא כענין הרופא מרפא התחלואי' כי כמו שהרופא ירפא אותם בהיותם נעלמים ממנו בגוף האדם באמצעות האותו' אשר יראה מהדפק והשתן ושאר הדברי' כן הפותר יפתור ויגיד מה שראתה נפש החולם בשפע שהושפע עליה שהו' דבר נעלם ממנו באמצעו' האותות אשר יראה וישמע מספור חלומו. והנה הרופא אב"ס כתב בספרו בכוחליי' שירפא בשתי הקדמות אחת מושכלת כוללת כאלו תאמר מטבע היסודו' והליחות והמזגי' ומיני החליים ואחת מוחשת פרטית ממזג החולה וטבעו ושניו ומלאכתו ארצו וביתו ומהפרק שבו חלה. וכפי רוב החכמה שיקנה הרופא בהתלמדות וכח השערתו בעניני החולה פרטיים שהוא האומד הרפואיי שבהקדמה המוחשת הפרטית תהיה הצלחת הרופא ברפואתו. אך אמנ' להיו' יסוד המלאכה ההיא ידיעת החליים ואמתתם מפאת האותות והיו האותות משותפי' כמו שהתבאר מספריה' היה מהטעות והשגיאה הרבה עד שרבים חללים הפילה והרופא הסכל חבירו של מלאך המות כמו שאמרו הראשונים. וכן נאמר אנחנו בענין הפתרון שהנה יושלם בב' דברי' ג"כ. הא' בחכמה והוא שידע הפותר המשלים הנראים בחלומות ועל מי יורו בכלל והרכבות הדמיון ואופני העתקותיו. והחכמה הזאת היתה מקובלת ביד האבות הראשונים הלא תראה כאשר ספר יוסף לאחיו החלום אשר חלם מהאלומות השיבוהו המלוך תמלוך עלינו להיות מפורסם אליהם שקימת אלומתו תורה על המלכות והממשלה וכאלו גזרו שם אלומה מלשון כל מאן דאלים גבר. ולכך אמרו התחשוב להיות אלם וגובר עלינו. וכאשר ספר אל אביו ולאחיו חלום השמש והירח וי"א כוכבי' גער בו אביו ואמר לו מה החלו' הזה אשר חלמת הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה כי מיד שפט הזקן שהשמש היה רמז לאביו להיות השמש אב ומוליד בהוית וכמאמר הפלוסוף האדם יולידהו האדם והשמש. ושהיה הירח רמז לאמו כי היא לקבלת האור מהשמש והולכ' נכחו תדמה לנקבה אצל בעלה ולכן עובדי ע"א היו קורין לשמש בעל ולירח אשרה. הנה כל הפתרונים האלה היו כפי החכמה הכוללת וע"ד זה אמרו בפרק הרואה מי שיחלום כך מורה על כך וכמה מהחכמה זכרו שם בזה. והתנאי הב' ההכרחי בפתרון הוא אומד וההשערה בענין החולם דומה להקדמה הפרטית המוחשת שברפואה כי לא כל החלומות ראוי שיפתרו בשוה אצל כל אנשים כי הלסטם מזויין שחלם שנתלה על הדקל לא יהיה פתרונו כצורבה מרבנן שחלם כן כי כל אחד פתרונו עמו כפי מעשהו ומלאכתו זה פתרונו לצליבא וזה למעלה ושררה וכבר זכרו בסוף יומא ומפני זה פתר רבינו הקדוש לבר קפרא כל חלומותיו לטוב מנשירת חוטמו ושנחתכו ידיו ונקטעו רגליו ושימות באדר. וזה כי בעבור שהיה ירא אלדים וסר מרע שער שהקב"ה לא יעשה עמו רק טוב וביאור אמרו שם כל המשקים יפים לחלום חוץ מן היין יש שותה וטוב לו ויש שותה ורע לו תלמיד חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו. שר"ל שהיין אין ראוי שיפתרו אותו כפי עצמו אלא בצירוף אל הנושא החלום אותו. והנה ההשערה הזאת תתחלף באנשים בפחות יותר חלוף רב כבר זכר זה הרב המורה בפ"לח ח"ב באמרו דע כי לכל בני אדם כח גבורה בהכרח ולולי זה לא יתנועע האדם במחשבתו לדחות מה שיזיקוהו ויתחלף הכח הזה בחוזק וחולשה כשאר הכחות הטבעיות עד שאתה תמצא מן האנשים מי שיתגבר על האריה ומהם מי שיברח מהעכבר ותמצא מי שיתגבר על המחנה וילחם עמו ותמצא אחר שתצעק אשה עליו וירעד ויפחד וא"א מהיות שם לזה הכנה מזגי' בעקר היצירה וכו'. וכן תמצא הכח המשער בכל האנשים ויתחלף במעט וברוב וכל שכן בעניני אשר לאדם בהם השגחה גדולה ומחשבתו משוטטת בהם וכו' שביאר הרב בזה שההשערה ההיא היא כח והכנה באדם מתחלת יצירתו בגבורה עד שימצא איש יגיד עתידות גדולות בכחו המשער ואיש אחר פחות ממנו וכן בחלופים רבים. וזה באמת מה שאמר רבי בנאה שהיו ארבעה ועשרים פותרי חלומות בירושלים ושהלך אצל כלם לפתור חלום אחד ושמה שפתר לו זה לא פתר לו זה ונתקיימו כלם כי הנה כבר היה אפשר זה לפי שכבר היו בחלום הוראות רבות וישיג הפותר האחד הוראה אחת מהנה ויחשוב שיהיה הנשאר מאותו החלום עצמו כלו לבטלה ממותרי הדמיון והפותר האחר ישער בו הוראה אחרת ויחשוב השאר כלו לבטלה ובזה הדרך היו כל הכ"ד פותרים מתחלפים בהוראותיהם וכלם מתקיימו' וכפי מה שהתחלפו בהשערותיהן. ואולם מה שאמרו שם שכל החלומות הולכים אחר הפה אין הכוונה שכפי מה שידבר הפותר לרצונו יתקיים במציאותו אלא שכאשר הפותר יפתור החולם החלום כפי אמתתו והצודק שבו אז החולם יתן אל לבו אותו פתרון וידע ויכיר בקיומו אמנם שאר ההוראות שבאותו חלום שלא נפתרו עם היות שיתקיימו בהכרח הנה לא ירגיש ולא יכיר בהם החולם לפי שלא קדמה לו ידיעה בפתרונם ומזה הצד ר"ל מהכרת הקיום והיציאה לפועל הולכים החלומות אחר הפה לא שהפה יהפוך אותם כפי הרצון. ולכן אמרו שם אמר ר' אליעזר מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה שנ' ויהי כאשר פתר לנו כן היה אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמא שנאמ' איש כחלומו פתר ואמנם בר הדיא דהוה מפשר חלמא ומאן דיהיב ליה אגרא היה פותר אותו לטוב ולמי שלא היה נותן לו שכר היה פותר אותו לרע הנה ענינו של רוב בקיאותו בחכמה ההיא היה מכיר בחלומות ההוא ענינים מתחלפי' וכאשר היו נותנים לו שכר היה מבשר לו הטובה שבהוראותיו והי' מסתיר ושותק מההוראה הרעה שהיה בחלום ההוא. ולמי שלא היה נותן לו שכר עושה בהפך והיה זו תחבולה להגדיל שכרו ועל זה היה מעשהו זר עם אביי ורבא מצורף שהכיר מרבא שהיה רע המזל וכמו שהוא אמר בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. ולהיותו קשה יום היה פותר חלומותיו כפי ענינו. וגם זה מכח ההשערה הוא ומה שכעס רבא על בר הדיא כשמצא ספרו שכתוב בו כל החלומות הולכים אחר הפה היה לפי שכבר היה יכול לפתור לו מצדדים אחרים בלתי מבהילים ולזרזו על הרעות העתידות לבא כאדם שהיה לבו דואג עליו והוא לא היה עושה כן כי היה מגיד כל הרעות ההנה כאויב ומתנקם מפני שלא יהיב ליה אגרא. והיה דעת בר הדיא שקללת חכם אפי' בחנם היא באה וכ"ש שלא היתה כוונתו אלא לצער בלבד לרבא וכמו שנזכר שם. הנה התבאר שחכמת הפתרון במלאכת הרפואה שתשלם בחכמה כוללת ובהשערה פרטית. האמנם ראוי שנדע שחכמת הפתרון וכח ההשערה בו לא יספיקו לפתור החלום כלו על פי אמתתו וזה מפנים ד'. הא' כפי מה שביארתי למעלה אין המלט משיבואו בחלום הצודק דברים רבים ממותרי הכח המדמה ושמושיו כי כמו שא"א לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים ויבא מעורב האמת עם השקר והנה הפותר לו בחכמה דאית ביה ולא בהשערתו יוכל להבדיל התבן מן הבר. ומה הוא חלק החלום שמורה על השפעה שנשפע בו ומהו שאין הוראה בו כלל. ומפני זה פעמים יחשוב הפותר בדברים מהחלום שאין להם ענין ולא הוראה כלל בהודעה ושהם מכלל התבן ואין הדבר כן ויקצר בעבור זה פתרונו מאמתת ההודעה שנשפעה בחלום ההוא. ופעמים הפותר יבקש ענין לכל פרטי החלום גם למה שאין לו ענין והוראה ע"ד האמת כי הוא ממותרי הדמיון ויבא עם זה לנטות מן הענין המכוון בהוראת החלום ההוא בכלל ולפרש הדברים הדמיוניים שאין בהם שפע ממין הדברים המושפעים וכבר זכר הרב המורה כיוצא בזה בהקדמת ספרו אצל צואתו שנקח מהמשלים הענין הכולל ולא נחוש לפרטים שבהם והב' שגם בדברי החלום שהם כפי האמת משלים מורים על ענינים מושפעים יקשה מאד על הפותר השגתם לפי שכמו שכתב הרב המורה במקום הנזכר פעמים יבואו משנים מתחלפים במין וגם בסוגו והושם הענין המכוון בראש המשל או באמצעיתו או בסופו. ופעמים יהיה ענין אחר מפוזר במשלי' מרוחקי' ויותר עמוק מזה היות המשל האח' בעצמו משל לענינים רבים ישוה ראש המשל ענין אחד וישוה אחריתו ענין אחר. ופעם יהיה כלם משל לשני ענינים. ובהיות הענין כן במה ישיג איפה הפותר ואיך יספיק כחו המשער לדעת ענין המשל ההוא ועל מה יורה. הג' שכבר יבואו בחלומות דברי' כפי השפע הנשפע בהם שישמרם המדמה כמו שקבלם מבלי העתקה ולא משל כלל ודברים אחרים שהם משל ואיך יוכל הפותר להבדיל בין המשל והנמשל מחוייב הוא שיתעה בזה פעמים רבות מפני שאת המשל במקו' הנמשל או שאת הנמשול במקו' המשל. והד' שהנה השערת הפותר לא תפול אלא בעניני החולם קרוביו ואוהביו שבהם תשוטט מחשבתו וגם זה לזמן קרוב או תכף כדברי הרלב"ג ומפני זה חשב הפלוסוף שלא יודעו בחלומות רק מה שהוא מיוחד לחולם בגופו וקרוביו בזמנו ומקומות ועמו כחלומות הסריסים לא שאר הדברים הרחוקים ממנו במקום ובמדרגה או זמן והכתובים מעידים שאין הדבר כן שכבר יבואו בחלומות ענינים כוללי' לארצות רבות ולשנים רחוקות כמו שראינו בחלום פרעה וכמו שיתבאר וכן בחלם הצלם שראה נבוכדנצר בו ענין הד' מלכיות שימליכו בכל הכפה תחת ישובי הארץ וכן המלכות החמישית העתיד' להיות והיה זה לשנים רחוקות יותר מג' אלפי' שנה ואיך יוכל הפותר בחכמתו והשערתו לפתור מה די ליהוי אחרי אלפי' שנים בכל העולם. הנה א"כ פתרון החלומו' כפי המנהג הטבע עם היות שישלם בידיעת חכמת הפתרונים והרכבות הדמיונות ובכח המשער של הפותר ועניני החולם בפרטים כמו שביארתי. ועם היות שפעמים בקצת החלומות יגיד הפותר בדרך הטבעי קצת מהוראותיהם אין ספק שרחוק וקרוב לנמנע היא שיספיק בחכמתו והשערתו להשיג מהחלו' אמתת השפע כלו כפי מה שנשפע עליו מאת י"י מן השמים. ולכן כשמצאנו בעדות י"י נאמנה שנמצאו פותרי חלומות יגידו ענינים אמתיים בשלמות רב בפתרונים כאלו תאמר יוסף הצדיק ודניאל ורבי ישמעאל ורבינו הקדוש ודומיה' כפי מה שהעידו רז"ל בענינם אין ראוי שנחשוב שהיה פתרונ' כפי ההשער' ותחבולות הרמאין כי הנה הגדותיהן מורי' על כחם אבל היה ענינם באמת רוח הקדש שהיה מלוה אותם ומאיר עיני שכלם לראות ולהשיג אמתיות ההן כי הרוח ההוא כאשר ילוה אל פותר ישימהו להבין בחלומות מהו הדבר המושפע שבהם הצריך לפתרון ומה הם הדמיונות שבו שאין להם ענין בהודעה ובאותו רוח ישיג הפותר מאיזה מין מהמשלים החלום ההוא ועל מה יורה ואם הענין המכוין הוא בראשו או באמצעיתו או בסופו והרוח ההוא יבין הפותר מהו מדברי החלום משל ומהו נמשל וגם כן אם החלום ההוא ענין פרטי מגיע לעצ' החולם קרוביו וארצו ועצמו לזמן קרוב או תכף או אם הוא כולל למלכיות ולארצות אחרות ולזמנים רחוקים. כי כמו שההודעה הצודקת המגעת בחלום היא מאת י"י כפי ידיעתו המקפ' כן פתרונה כשתגיע ממנו יהיה בשלמות גדול ותמיד פעם אחר פעם מבלי טעות ושגיאה כלל. ומפני זה אמר יוסף לסריסי' הלא לאלדים פתרונים ולפרעה אלדים יענה את שלום פרעה לפי שהיו הפתרונים כמו החלומות רוצה לומר שהיו כלם כפי השפע האלדי שהגיע לזה לחלום חלומו ולזה לפותר אותו פתרון לא שהיה בכח המשער' ובתחבולות הפותרים ולפי שהכיר זה פרעה בפתרוני יוסף אמר הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו. וכן דניאל יחס פתרונו לאל יתברך שהי' מגלה רזים לפי שהיה פתרונו ברוח הקדש. וגם נבוכדנצר הודה לו בזה ולהיות ירושלם מקום הנבואה והשפע האלדים וארון ברית י"י או מקום מושבו בתוכם לכן היו נמצאי' שמה פותרי חלומו' רבים וצודקים בפתרונם ולהיות פתרון שני הקדושים האלה בפרט יוסף ודניאל במדרגה עליונה מרוח הקודש לא בכח המשער ורוח טבעי דרשו חז"ל יהב חכמתא לחכימין זה יוסף הצדיק שנאמר אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. ומנדעא לידעי בינה זה דניאל שנאמר באדין לדניאל בחזוי ליליא רזא גלא והרוח הקודש אשר חל עליה' בילדותם אינה נבואה גמורה שתצטרך בבטול החושים בהגעתה לכן לא נמנו הם בכלל הנביאים אבל הוא שפע אלדי יחול כמו כן על הראוי אליו ישימהו לדבר דברי חכמה ולהשיג אמתיות הדברים מפי ספרים ומפי חולמים וכמ"ש הרב המורה בפ' מ"ה ח"ב ועל כיוצ' בזה אמר דוד ע"ה רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני ובדניאל כתיב והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלדים מדע והשכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלומות כי יחס הכל לאל יתברך להיותו ממנו למעלה מהמנהג הטבעי. וכמו שבהכנס האדם בבית אפל בחשך ילך לא יוכל לראות ולהשיג מה בבית כי אם מעט מזער בהצצתו ומשמוש ידיו אבל בזרוח עליו השמש יראה את כל אשר בבית וכל דבר לא יכחד ממנו כן פותר החלומות כשיעיין בהם כפי כחו המשער לא יראה וישיג מהם כי אם מעט בהשערתו וירבה בדבריו הטעו' והשגיא' אבל כשעליו יזרח י"י ורוחו אז יראה אמתת הדברים מבלי עמל ומבלי טעות כלל. הלא כתבתי לך דעתי באמתת הפתרונים כפי המנהג הטבעי ושמלאכתן מתיחסת למלאכת הרפואה ומכמה צדדי' יפול בהם הטעות והשגיאה ושהפותר אשר רוח אלדים דבר בו ידבר דברי אמת כאיש אשר עמד בסוד י"י וזהו אצלי התר השאלה השלישי:
Genesis._.41.1.18
ואמנם פתרוני יוסף הנה תדע מעלתם בשלמות ההשגה ומדרגותם ברוח הקודש ממה שאומר כבר ביארתי שהחלום הצודק הוא שפע מגיע מנפש הגלגל או מהשכל הנבדל מפאת ההשערה האלדית על נפש האדם בעת השינה שלא יעכבוה המוחשים והעסקי' הגשמיים מדבקותה והנה הנפש באותו שפע תקבל הדברים כפי אמתתם מבלי ערוב כזב ולא המשל כלל אבל הכח המדמה בונה עולמו' ומחריבן בדמיונותיו וכ"ש בעת השינה. לא ישמור הדברי' המושפעים ההם על טבעם וזכותם אבל ימהר לחקותם ולהמשיל' בדברים אחרי' דומים להם כמו אם ראה שהאויב יבא עליו יחקה הדמיון נחש או אריה רודף אותו והדומה לזה וישאר החלום ההוא סתום וחתום ויצטרך אל הפותר ובחכמתו והשערתו כמו שביארתי הוא שידע טבע החקויי' ההם ר"ל מאיזה דבר יעתק המדמה עם שיחקה אותו לכך ויצטר' מפני זה שידע הפותר עניני האיש החולם חלום קרוביו ואוהביו וארצו וזולת זה עד שיוכל לעמוד ממנו על הרמוז בחלום. והנה כאשר שמע יוסף חלום שר המשקים מהגפן והכוס והיין הבין ברוח הקודש אשר בו שלא היו הדברים ההם חקוי' והמשלי' דמיוניי' אבל היה החלום עצמו השפע שהגיע לנפשו באותו חלום ר"ל שישוב להיות משקה המלך כראשונ' לכן כמו ששר המשקי' חלם ואתן את הכוס על כף פרעה כן פתר לו יוסף ונתת את הכוס על כף פרעה להודיע שלא היה החלום דבר מחוקק בדמיון אלא מהות השפע עצמו שנשפע על נפשו בשינה ושלא היה בו דבר מן המשל הדמיוני אלא בשלש השריגים שהיו מורים על שלשת ימים וזהו הפלא הגדול שידע יוסף שהיה ענין החלום ההוא כפשוטו ושלא היה מחוקי המדמה כטבע שאר החלומות כלם וכן בחלום שר האופים היה אפשר קרוב שיפתור ואכל העוף וגו' על פרעה שאכל ממאכל סליו כי הנה הנביא ראה את נבוכדנצר בצורת נשר הגדול גדול הכנפי'. ובאיוב על האנשים הגדולים ובני רשף יגביהו עוף. ואם היה מפרש יוסף ואכל העוף על פרעה היה חלום שר האופים שוה בשוה כחלום שר המשקים זה נותן את הכוס על כף פרעה כפי עבודתו ואומנתו וזה נותן לו מכל מאכל פרעה ואוכל מסליו וכבר יורה על היות חלומותיהם שוים ושנאסרו יחדו במשמר אחד ובלילה אחד ועל מטה אחת חלמו אבל יוסף הבדיל ביניהם הבדל רב בשפרש חלומותיהם כפשוטם ולכן ואתן את הכוס על כף פרעה פתר אותו כפשוטו ויצא מזה שישוב לכבודו ופי' ג"כ והעוף אוכל אות' וגו' ככשוטו על עוף השמי' ויצא לו מזה שיהיה נדון לצליבא שאז עוף השמים יאכל את בשר ראשו ואלו היה יוסף נוהג מנהג הפותרים שיפתרו כל החלומות על זולת הדברי' ההם להיותם חקוים דמיוניים היה מבקש חקוי לכוס פרעה ולענבים ולשאר הדברים ולא היה א"כ פותר האמת באותם החלומות כפי מה שהיה הדבר ויצא לפועל. ומפני זה כאשר שבח שר המשקים ענין יוסף לפרעה אמר ויפתר לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר ר"ל שלא עשה המשל ודמוי כלל בחלומותינו כמנהג שאר הפותרי' אבל לכל איש ממנו פתר כחלומו ר"ל כפי פשוטי הדברי' שחלם כן פתר ופרש אותו מבלי שיפרש דבר על דרך המשל. וכן עשה בחלו' פרעה כי הנה החרטומי' שהם היו אצל' חכמי הטבע יודעי' ומשיגי' בטבעי הדברי' קיימו וקבלו עליה' בחלומות פרעה ג' הקדמות. האחת שהיו החלומות שנים והיתה טענת' לפי שחל' אותם בשתי עתות מובדלות זו מזו עם יקיצה בנתים ובחקוי' מתחלפי' זה מזה. והב' שהיו החלומות מגיעי' לפרעה לעצמו ופרטיותו ולזמן קרוב לא לכללות ארצות ולא לשני' רבות לפי שהיה דעת' כדעת הפלוסופי' שהדברים שיודעו בחלומות הם דברים פרטיי' מתיחסים תמיד לחולם לקרוביו או עמו. והג' שהיו הפרות והשבלי' שראה פרעה משל וחקוי לדברים אחרים כי להיותם מפועל המדמה חשבו היותם חקוי' והמשלים לדברי' אחרי' בהכרח ומפני זה היו פותרי' שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר בענין הפרו' ובענין השבלי' שבע אפרכיות אתה כובש ז' אפריות ימרדו בך כדז"ל ובפתרון זה היו עושים מהם שני חלומו' ושהיו הדברי' מגיעי' לפרעה בפרט ושהפרות והשבלי' היו חקוי' ומשלי' לדברים אחרים. אבל יוסף ברוח הקודש הבין שהיה האמת בהפך כל זה שהנה חלו' פרעה אחד הוא עם היות שהקיץ בנתי'. מפני שנפעם רוחו מחוזק השפע המגיע אליו ממנו נפסק חלומו וכן הבין שהי' החלו' ההוא הודע' אלדי' לא לפרע' בעצמו בפרט כי אם להשגח' על כל ארץ מצרי' וגם על כל הארצות אשר סביבותיהם שלא יכרתו ברעב ושלא היה החלום ההוא לזמן קרוב ותכף אלא עד סוף י"ד שנה וכן ראה שלא היו הפרו' והשבלי' משל וחקוי לדבר אחר כדברי החרטומי' אבל שהיו כפשוט' שהפרות הטובות והשבלים הטובות מורי' על השבע כי ברבוי הגשמי' יעלה כל עשב ויהיו הפרו' בריאו' וטובו' וברבות התבואה יהיו השבלים טובים. והפרות הרעו' והשבלים הרעים היו מורים על הרעב ועל חסרון המים בארץ וחסרון העשבי' והעדר התבואות והיו הדברי' האלה כפשוט' ולא היו המשלי' וחקוי' לדברים אחרי' וזה היה באמת תכלית החכמ' מורה על שלמות הרוח האלדי' וכבר הורה עליו ג"כ מה שהבין ופי' שהיו שנות השבע בלבד בארץ מצרים וכמ"ש הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים. אמנם הרעב בלבד אמר לא יהיה באר' מצרים כי אם בשאר ארצות הסמוכות אליה וכמ"ש וכלה הרעב את האר' ואמר ויהי רעב בכל הארצות ולא ידע זה מכח החלום אלא מרוח הקודש אשר בו וכמו שיתבאר אחר זה ובמ"ב מחוש ומוחש כתב ארסט"ו שהחלומות שחלם מלך מצרים ושנשאל מהם יוסף והודיעו מהרעב ויעצו שיטמנו החטה בשני השבע בשבליה' כדי שלא תפסד ותשאר עד שנת הרעב וגם זהו היה מפתרון השבלים הנה התבא' מזה כלו שלמות יוסף בפתרוניו ושהיו ברו' הקודש באמת לא כפי הכח המשער והותר במה שביארתי בזה השאלה הד':
Genesis._.41.1.19
ויהי מקץ וגו' עד ויאמ' פרעה אל יוסף חלום חלמתי. ספר הכתוב שמקץ וסוף שנתים ימים שהם שתי שנים אחרי שיצא שר המשקים מבית הסוהר ולא זכר את יוסף וישכחהו קרה מקרה שפרעה והוא שם התואר לכל מלכי מצרים היו נקראים כן חלם פרעה שנראה לו שהיה עומד על היאור כי בעבור שארץ מצרים תשתה מן היאור וממנו יבא השבע או הרעב כפי עלות נילוס להשקות את הארץ או העדר עלייתו לכן ראה בחלומו הפרות עולות מן היאור והנה ראה אותם יפות מראה ובריאות בשר כי יפוי הגהה ומראה הגוף שהוא המוחש המושג ראשונה לחוש הראות מורה על הבריאות וטיב המזג והעדון ולכן סמך ליפות מראה בריאות בשר וראה אות' שתרעינה באחו שהוא שם העשב הגדול סמוך למים כמ"ש היגאה גמא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים. וראה ג"כ שבע פרו' אחרות עולות אחריהן מבלי הפסק מן היאור שגם לסב' היאור להיותי בלתי עולה להשקות את הארץ היו בהפך הראשונות רעו' המרא' והגהה שזה מורה על העדר הלחות ודקות הבשר ותעמודנה אצל הפרו' הראשונות על שפת היאור להגיד שימשכו הרעו' אחרי הטובו' מבלי הפסק וכל זה בסבת היאור ושהפרות הרעות תאכלנה את הפרות הטובות והתגעש פרעה כ"כ מאותו מראה עד שבסב' התגעשותו הקיץ משנתו אבל חזר ויישן מיד ויחלום שנית כי כפי החקויים קראו חלום שני. וראה שבע שבלי' עולות בקנה אחת בריאות וטובות ר"ל שהיו רצופות כל אות' השבעה בריאותם וטובתם בלי הפסק וכן שבע שבלים רקות מבלי מלוי שדופות קדים רוח קדים שנקרא כן מפני שבא ממזרח ויפסיד התבואה היו צומחות אחריהן ותבלענה אותם השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות שראה ראשונה ואז יקיץ פרעה שלא ראה מאותו חלום עוד. האמנם אמר והנה חלום להגיד שהיה החלום כ"כ מסודר שהיה נראה לו בחלומו כאלו היה הדבר בהקיץ אבל כאשר הקיץ פרעה אז הכיר והרגיש בעצמו שהיה חלום מה שראה. והנה אמר ויהי בבקר ותפעם רוחו לא להגיד שחשב בחלומו כל הלילה עד הבקר אולי ישתלש חלומו כאשר נשנה וכאשר לא חלם עוד בבקר אז ותתפעם רוחו כי הנה התפעמות הרוח הוא קרוב שיהיה סמוך ליקיצה אבל פי' ויהי בבקר אצלו הוא סמוך לויקץ פרעה ר"ל ויקץ פרעה והנה חלום ויהי זה בבקר ואז ותפעם רוחו כי נתבהל מהחלום מאד והתחברו א"כ בחלום ג' תנאים מורים על אמותו. הא' סדורו הנפלא. והב' שהיה בבקר אחרי התכת האידים העולים מהאצטומכא אל המוח שאז החלום יותר צודק במ"ש הפלוסוף בחוש והמוחש. וכן אמרו בפרק הרואה שלש חלומות מתקיימים חלום של שחרית וכו'. והג' התפעלות החולם ותפעם רוחו כאלו הרגיש בחוזק השפע הנשפע עליו בחלום ולכן שלח פרעה ויקרא את כל חרטומי מצרים והם היודעי' בדברים הטבעיים ואת כל חכמיה ר"ל היודעי' באצטגנינות השמים ובפתרון חלומות ויספר פרעה בעצמו להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה והפסוק הזה מורה שלא היו פותרים אותם לפניו כלל. אבל חז"ל דרשו שלא היה דעתו מתישב על פתרונם. והדבר הזה קשה כי למה לא יתישב על לבו פתרונם ונתישב בלבו פתרון יוסף ופרעה לא היה יודע חכמת הפתרון ובמה יודע איפה שלא היו פותרים אותו כראוי ושפתרון יוסף היה אמיתי אבל זה מקום באורו הוא אחר זה במאמר הנמצא כזה וגו' ואתה תראה שהכתוב פעם קורא החלומות האלה בלשון רבים כמ"ש ויחלום שנית ואומר ואין פותר אותם לפרעה ופעם קורא שניהם חלום אחד כמ"ש ויקץ פרעה והנה חלום ויספר פרעה להם את תלומו ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי. בחלומי הנני עומד וגו' וארא בחלומי וגו' לכן אשוב שפרעה הרגיש בעצמו שהי' הכל חלום אחד ולכן היה מכנה אותו תמיד בלשון יחיד אמנם הפותרים חשבו שיהיו שני חלומות כמו שחלם אותו בשתי שעות ובשתי חקויים ויקיצה בנתים ושהוא היה טועה במחשבתו שהם אחד. וכאשר ראה שר המשקים שהיה קרוב למלך מה שקרה לו ולשר האופים עמו בפתרון חלומותיהם ראה להזכיר את יוסף לפרעה כדי שישלח בעדו לפתו' את חלומו ולכן אמר לו את חטאי אני מזכיר היום ואמר חטאו בלשון רבי' לפי שהיו שנים החטא שחטא שבעבורו קצף המלך עליו וישם אותו במשמר והא' שחטא כנגד יוסף בשלא זכרו וישכחהו. ומפני שהו' היה רוצה לשבח את יוסף בפתרון החלומות שחלם לו ולשר האופי' הסיר בדבריו הספקות שהיה אפשר שיפלו על זה ואמר אם תחשוב אדוני המלך שהנער ההוא פתר את חלומי לטובה וחלום שר האופים לרעה בתחבולה מפני שידע שלא היה בי עון אשר חטא וששר האופים חייב ראשו למלך אין הדבר כן כי פרעה קצף על עבדיו כלומר קצף על שנינו ביחד ולא ידע הנער מי משלנו הנקי ומי הפושע. גם אין ראוי שתחשוב שחלוף מקומות במשמר שהיינו בהם מביא את הנער ההוא לפתור חלומי לטובה ולשר האופים לרעה כאלו תאמר שהייתי אני בחדר אחד למעלה ולשר האופים בתוך הבו' אין הדבר כן כי שנינו אנחנו היינו במקום אחד במשמר וזה אומרו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים ר"ל שהורג ושוחט האנשים במצות המלך אותי ואת שר האופים באופן שוה ובמקום אחד ולזה אמר אותי שני פעמים. גם אין ראוי שתחשוב שידע הנער דרכי הפתרון מצד הכוכבים שידע שמי שיחלום בהיות הלבנה עם שבתי יראה כך וכך ומי שיחלום בהיותה בצדק יהיה כך עד שמזה יאמרו הפותרים מצד הככבי' החולם שיראה בכך ימים מהחדש יהיה כך. כי הנה אנחנו חלמנו בלילה אחד אני והוא ר"ל שנינו אנחנו חלמנו חלום שהיה נראה בענינם לפי התדמותם וקורבתם שהיו חלום אחד ועם כל זה הגיע מחכמתו להבדיל ביניה' זה לחיי' וזה למות גם אין ראוי שתחשוב שהביאו לאותם הפתרונים כח השערתו ותחבולותיו שהלך לשאול ולדע' מן ענינינו ואז פתר לנו אין הדבר כן כי הוא היה שם אתנו אינו יוצא חוצה והוא נער אינו יודע בהשערות גם הוא עברי מעבר הנהר ואינו יודע מעניני הארץ הזאת גם הוא עבד לשר הטבחים ואיך ידע העבד עניני השרים אשר בשער המלך ועכ"ז ונספר לו לא לתכלית הפתרון כי לא חשבנוהו לכך אלא שבעבור שלא היה אתנו אדם אחר ספרנו לו כמו שיספר האדם לעבדו מעשיו בשלא יהיה לו איש אחר לדבר עמו ועכ"ז פתר לנו את חלומותינו לא בדרך המשל ונמשל כמנהג הפותרים אבל איש כחלומו פתר שהיה הפתרון כפשט החלום כי אני הייתי חולם שאתן את הכוס על כף פרעה והוא פתר כן ונתת את הכוס על כף פרעה וכן לשר האופים שחלם והעוף אוכל אותם מהסל מעל ראשו פתר לו הדברים כפשוטם ואכל העוף את בשרך מעליך וזהו איש כחלומו פתר שהיה פלא גדול כפי טבע החלומות וחקויי המדמה בהם וכבר חשבנו שהיו דבריו הבל מעשה תעתועים ולא הי' כן כי כאשר פתר לנו כן היה. ויוסף הנזכר. אותי השיב על כני בפתרונו שאמר שאשוב על כני. ואותו שר האופים תלה בפתרונו אשר פתר לו שהיה תלוי על עץ. ומאשר שר המשקים לא שבחו לפרעה בהגבלת שלשת הימים שעשה יוסף בפתרונו נראה שחשש אולי יאמר המלך אין זה מן הפלא. כי אולי היה יודע שבשלשת הימים אעשה משתה יום מולדתי ואז היה מחוייב שאדון עניניכם ולכן לא זכר לו דבר מזה שר המשקים. והנה פרעה התפעל מספור שר המשקים ומהם היה לסבה להביא את יוסף לגדולה ולכן שלח מיד לקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור שהיה אסור שמה ויגלח מפני כבוד המלכות ויחלף שמלותיו אולי שנתנם לו שר המשקים או שנתנו לו מבית המלך והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה החמישית:
Genesis._.41.1.20
ועתה ראה מפעלות אלדים וכי הוא עושה גדולות עד אין חקר פועל הרעות והטוב כמו שאמר אני אמית ואחיה וגו' כי הנה תמצא שבסדר וישב שעבר ספר הכתוב עשרה דברים מהצער שבאו על יוסף ובסדר הזה ספר עשרה דברים שבאו לו מההצלחה כנגדם. הראשון ששם כתוב שיוסף היה שנוי ונתעב מאחיו וכאן כתוב שהיה אוהב מן הזרים פרעה וכל מצרים. הב' שם כתוב ששנאוהו על עניני החלומות וכאן כתיב שאהבוהו על עניני החלומות. הג' שם כתיב ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו וכאן וילבש אותו בגדי שש וישם רביד זהב על צוארו. הד' שם כתיב שהשליכוהו לבור ערום וכאן וישלח פרעה ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו. הה' שם כתוב שיוסף היה נמכר וכאן כתיב שהיה מוכר שנ' וכל העם באו מצרים לשבור אל יוסף. הו' שם כתיב שהלך יוסף אל אחיו ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו וכאן כתיב שהלכו אליו אחיו ובטרם יקרבו אליו ויתנכר אליהם. הז' שם כתיב שנתפרד מאחיו וכאן כתיב שנתחברו אחיו עמו. הח' שם כתיב ויוסף הורד מצרימה בירידה ובשפלות. וכאן ונתון אותו על כל ארץ מצרים. הט' שם כתיב ששאלתו אשת אדוניו שכבה עמי ולא רצה. וכאן שנשא את אסנת בת פוטיפרע לאשה. הי' שם כתיב שלא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. וכאן שזכרו ושבחו אל פרעה. הנה אם כן עשרת הדברים האלה שנזכרו בסדר הזה היו תנחומות לצרות יוסף ותוגותיו והוא המוכיח שמפי עליון תצא הרעות והטוב שהרע ההוא שקרה ליוסף היה הכנה ואמצעי לכל הטוב והמעלה שקנה במצרים:
Genesis._.41.15.1
ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי וגו' עד ועתה ירא פרעה. אמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי לפי שהיה דעתו תמיד שכל מה שראה היה חלום אחד ואמר ופותר אין אותו אם לדעתו ואם בהחלט שלא נתנו לו לפתור כלל. ואמר ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו ענינו אצלי שתשמע חלום לפתור אותו כפשוטו מבלי עשות בו משל ונמשל שהוא היה הדבר המבהיל שספר ממנו שר המשקים ולזה לא אמר תשמע לפתור חלום אלא תשמע חלום לפתור אותו כלומר לפתור אותו כמות שהוא על פשוטו. ויוסף השיבו בלעדי אלדים יענה את שלום פרעה ר"ל שאין ראוי שיקרא הוא הפותר כי אם הש"י וכמ"ש לסריסים הלא לאלדים פתרונים ועשה כל זה טענה מאשר הוא נעשה על ידי פועלים רבים ואפשר שיעשה מבלי קצתם הנה הקצת ההיא הוא כלי לא פועל כי מפועל שהוא אחד מד' סבות ראוי שיהיה יחסו אל המסובב יחס הכרחי ואם לא יהיה כן לא יהיה סבה באמתו' וזהו שאמר בלעדי ר"ל הש"י מבלעדי יוכל לענות את שלום פרעה ולכן הוא השומע החלום לפתור אותו לא אני כי אני בזה כלי וזה ענין הכלי שאפשר שיפעל הפועל בלתו וא"א שיוחס הפועל אל הכלי אלא למניע הכלי שלא יאמר החרב הרג את האדם. כי אם שמניע החרב הרגו וכמאמר הנביא היתפאר הגרזן על החוצב בו והשמיט התולדה להיותה מבוארת בעצמה עם זכרון ההקדמ' וזה טעם ויען יוסף כי היה זה ממנו טענה על מה שא"ל תשמע חלום לפתור אותו. והנה ספר פרעה חלומו ליוסף ושינה דברים מועטים אם בהוסיפו מלת דלות ואם בשנותו ממרא' לתאר ואם מה שהוסיף לבאר ותבאנה אל קרבינה ולא נודע כי באו אל קרבינה כי הענין קרוב. וקצר הכתוב במקום א' והאריך במקו' א' כפי צורך הענין. והנה יוסף כששמע החלום הבין ברוח הקדש אשר בו הדברים אשר בהם נשתבשו החרטומים שהם שלשת ההקדמות שזכרתי למעלה והודיע לפרעה שהענין בכלם הוא בהפך מה שחשבו כי הם חשבו שהיו שני חלומות א' מהפרות וא' מהשבלים ויוסף אמר שאין הדבר כן אלא שהחלום פרעה א' הוא מהפרות ומהשבלים ביחד שהיו הפרות סימן לחרישה והשבלים סימן לקצירה כמו שכתב הרמב"ן. ואמנם היקיצה שהיתה בנתים היתה סבתה התפעמות רוחו מחוזק השפע הנשפע עליו ומאותה רעדה הקיץ ומהיות זה יסוד טעות החרטומים ושפרעה היה מקפיד בענין היקיצה לכן התחיל יוסף פתרונו בבטול ההקדמה הזאת באמרו חלום פרעה אחד הוא. וההקדמה הב' שקבלו החרטומים הוא שהיו הפרות והשבלים משל לדברי' אחרי' וכי היו מחקויי הדמיון ומהמשל בחלום וגם זאת הודיע יוסף שהיה טעות בידם שלא ראה פרעה בחלומות דמויים ולא חקויים אלא השפע שהשפיע הקב"ה בחלומו והוא מה שראה מבלי משל וחידה ועל זה אמר את אשר האלדים עושה הגיד לפרעה ר"ל הגיד לו הדבר כפשוטו כאשר הוא עושה אותו מהשבע והרעב אשר יזכור לא המשלו. וההקדמה הג' שקבלו החרטומים הוא שהיה חלום פרעה מיוחד ומתיחס ונוגע אליו בפרט ושהיה לזמן קרוב או תכף ויוסף הודיעו שאין הדבר כן כי הוא מורה על השבע והרעב הכולל את כל ארץ מצרים ולשאר ארצות ואינו דבר מיוחד לפרעה וגם הוא דבר לשני' רבות י"ד שני' שבע שנים מהשבע ושבע שנים מהרעב וזה אמרו שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה וביאר שאין שני השבע שבעה ושבעה כי חלום אחד הוא ויורו אם כן הפרות הטובות והשבלים הטובות על שבע שנים מהשבע בלבד. וכן שבע הפרות ושבע השבלים הרקות כאלו אין בהם גרעינים מורים על שבע שני רעב. ואמנם אמרו אחר זה הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה את אשר האלדים עושה הראה את פרעה ענינו שלא היה חלומו מגיע מיוחד ומתיחס לעצמו בפרט מכח התבודדותו כחלומות של נבוכדנצר שמפני ששוטטה מחשבתו במה שיהיה לזרעו מהמלכות והממשל' אשר הוא קנה בימיו רעיוניו על משכבו סליקו וראה הצלם ולא היה כן חלום פרעה אבל מבלי התבודדותו ולא שוטטות מחשבתו הגיד אליו האלדים מה שרצה לעשות בעולמו והיה זה א"כ ענין כולל למלכיות ולארצות ולא פרטי לך. והנה רצה הקב"ה להראותו ולהגידו לך להיותך מלך תוכל לתקן הרע הנרמז בו וזהו הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלדים עושה הראה את פרעה וביאר מהו אשר הראה אותו והוא ששבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים וגו' כי השם הודיע לו הרעב העתיד לבא כדי שיתקנהו והראה לו שני השבע להודיעו שבזה יתקן הרעב וכבר זכרתי שיוסף ביאר לפרעה שהשבע יהיה בלבד בארץ מצרים לא בשאר הארצות ובעבור שתמיד במצרים היה שובע מפני נילוס שהיה עולה ומשקה את הארץ הודיעו שבשבע יהיו שני חדושי' הא' שיהיה שבע גדול רוצה לומר יות' מהנהוג. והב' שיהי' בכל ארץ מצרים לא בלבד במקומות הסמוכים לנילוס שהוא עולה ומשקה אותם ואמר וקמו שבע שני רעב אחריהם להגיד שיקומו שבע שנים אחרים רצופים אחריהם מבלי הפסק שבכלם יהיה רעב בכל הארצות ולכן לא אמר ברעב בארץ מצרים כמו שאמר בשבע לפי שבשבע יהיה פרטי שם אבל הרעב יהיה כולל כל הארצות. וכבר חשב הרמב"ן שראה יוסף זה מספורי החלום שאמר שהפרות הטובות עמדו באחו ולא הלכו משם אבל הרעות אחרי שאכלו הטובות לא אמר שעמדו שם כי הלכו ארץ ולא ידע פרעה אנה הלכו. ואינו נכון בעיני כי אם כה יאמר הרב בפרות מה יאמר בשבלים אשר הם מורי' בעצם על השבע ועל הרעב להיות' מורי' על הקציר גם לדעת הרב. ועוד שהנה שם על שפת היאור אכלו הפרות הרעות את הטובות וזה רמז ששנות הרעב יאכלו שם את שנות השבע אלא שהאמת בזה הוא מה שכתבתי למעלה שיוסף ידע זה מכח רוח הקד' אשר בו כמו שידע דניאל את חלום הצלם ופתרונו. ואמר ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ להגיד שלא ישאר בארץ מצרים רושם מהשבע ר"ל בגופה ועצמותה כי תשאר הארץ עיפה מבלי מים ולכן יחוייב שיכלה הרעב את הארץ. ואמנם אמרו אחר זה ולא יודע השבע באר' מפני הרעב ההוא אחרי כן יראה שהוא כפל ומותר אבל ענינו אצלי שגם אחרי עבור הרעב תשאר האר' חסרה כל כך שלא תשוב בנקלה לאיתנה הראשון באופן שגם שירדו גשמים לא תראה בהם הברכה שהיתה נראית בזמן השבע וסבת זה כי כבד הרעב מאד ויעשה שנוי באר' לא יסור בקלות וגם אחרי ביאת המים וזה טעם אמרו אחרי כן כי הוא שב אל אמרו מפני הרעב ההוא ולא יתכן שישוב אל השבע כי יהיה כפל אחרי שאמר ונשכח כל השבע כמו שביארתי שמזה יודע שאין השכחה שזכר הכתוב כאן מיוחסת אל בני אדם כי למה יהיה נשכח הדבר הזה מפיהם אבל השכחה היא בעצמות הארץ בגופה שתתיבש כל כך שסשכח ממנ' כל לחות ויהיה לפי זה אמרו ולא יודע השבע באר' ככשוטו ר"ל שלא יהיה השבע נכר בעצמות האר' וגופה אחרי עבור זמן הרעב וזהו באמת הדקדוק אמתי בפסוקי' האלה. ולפי שיוכל פרעה להקשות אם היה החלו' אחד למה נשנה בלילה אחד ולא ראה יחד הפרות והשבלים מבלי יקיצה ביניהם לכן אמר יוסף שהיה זה להודיע כי היה הדבר מזומן ונכון וממהר האלדים לעשותו וכן פי' הרמב"ן שפירש ועל השנות החלום אל פרעה פעמים בלילה אחד שממהר האלדים לעשותו ולפי דעתו זה ראוי שנאמר שהיה די בשבלים כי הם מודיעים הרעב באמת וכפי מה שפירשתי בפסוקים האלה הותרו השאלה הו' והז':
Genesis._.41.33.1
ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו וגו' עד ויאמר פרעה אל יוסף ראה. בעבור שאמר יוסף לפרעה את אשר האלדים עושה הראה את פרעה שהיה תכלית מה שהודיעו בחלומו מהרעב כדי שיתקנהו ולא תכלה ארצו ועמו מפני זלעפות רעב והודיעו עוד שממהר אלדים לעשותו לכן הודיעו ועתה ירא פרעה ר"ל עתה שידעת כל זה עתה מבלי עכוב עוד בזאת העתה ראוי שתקיים עצת אלדים בתקון הדבר הגדול ולא תשליכהו אחרי גווך ולכן ראה ובחר לך איש נבון וחכם ר"ל נבון במעלו' המדותיות וחכם בשכליות כי היו שני התנאי' ההם צריכין בענין הזה אם התבוא' להיות החק הזה מהחומש יקבוץ התבואה שיזכור דבר חדש במצרים וירבו עליו הקטטות ויצטרך עליו מפני זה אדם נבון לדעת פשר דבר ולנהל את עם המצרים בדבר הזה בחכמה חן ושכל טוב ותצטרך ג"כ התבונה בקנות התבואה בשני השבע בזול שלא יתיקר השער ובמכירתה גם כן בשני הרעב ובתת למצרים באופן ראוי לחם לפי הטף והשאר למכור לשא' הארצות ויאסוף הון עתק למלך. והיה ג"כ שיהיה חכם יודע בטבעי הדברים כדי שתתקיים התבואה במצרים שהיא ארץ לחה כ"כ מהשני' בערבו עמה דברים המקיימים אותה כמו שזכרו בב"ר. ואמר לו שהאיש החכם הנבון ההוא ישיתהו על ארץ מצרים ר"ל לשר כי לא יתכן שיתן האומנות הזה כי אם לאדם גדול שיהיה ממונה על כל הארץ ויהיה ידו כיד המלך. ואמנם אמרו עוד יעשה פרעה ויפקד פקידים וגומר אפשר לפרשו בא' מב' פנים. הפן הא' שאמ' יוסף וא"ת איך תעשה לתקן את הרעב הזה כיון שאין למלך חטה באוצרותיו הנה זה תוכל לעשותו בזה האופן שיעשה המלך מה שזכרתי שישית האיש נבון וחכם על כל ארץ מצרים והוא יפקד פקידים וחמש ר"ל שהאיש החכם ונבון ישים מס על כל הארץ שיתנו עובדי אדמה בשני השבע מכל התבואה החמישית לפרעה וזהו וחמש את ארץ מצרי' ר"ל שיחמש האיש חכם ונבון את כל התבואה ומלבד החומש ההוא עוד שיקבצו אותם הפקידים את כל אוכל השנים הטובות הבאות האלה והנה זה כשיקנו אותו ממעות המלך כדברי הרמב"ן כי להיות שבע גדול בארץ מצרים תהיה התבואה בזול מאד ובפרט במקומו' שנולדה שם. ואמרו ויקבצו את כל אוכל ענינו כל הנמכר בשער שיקנו הכל לא שיקבצו כל התבואה מבעליה ולא ישאר להם מה לאכול ואחר שדבר מהחומש ושיקנו למלך אמר שלא ישאוה כלה מעיר אל עיר כי תהיה בזה הוצאה רבה בטעינ' וההבאה וגם יחרה אף העם עליו בהשארו מבלי בר אבל יצברו הפקידים ההם קצת אותה תבואה בערים שיקנו אותה שמה ותהיה תחת יד פרעה רוצה לומר באוצרותיו ורשותו שלא תגע בו יד אדם מהעיר ובזה יתפייס העם לפי שיהי' אוכל בערים למכרו שם בעת הצורך לצרכם והשאר כלו יהיה בשמיר' והוא אמרו אוכל בערי' ושמרו רוצה לומר מקצת האוכל ההוא יהיה בערים והשאר יהיה בשמירה והשמירה תהיה בעיר מצרים כמו שיתבאר וביד אותם הפקידים בשם המלך. האמנם צריך אזהרה רבה בפקידים שלא יכנסו ידם בתבואה כי מי ומי יהיה נאמן בהיות הבר בידו בשני הרעב ועליהם נאמר והיה האוכל לפקדון לארץ. והבן אמרו לפקדון שענינו שיהיה הבר המקובץ ההוא בתור' פקדון כי כמו שהפקדון אין ביד הנפקד לשלוח יד בו כן יהיה אסור לפקידים ההם לשלוח יד בתבואה הזאת שהיא אצלם בתורת פקדון וזה טעם הלמ"ד לפקדון שלא אמר שיהיה האוכל פקדון בארץ ביד אנשיה אלא ביד הפקידים שהוא יהיה בידם לפקדון לצורך הארץ בשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים כי לתועלתה בעצם וראשונה ראוי לעשות זה ובשניות לכל שאר הארצות ועליו אמר עוד ולא תכרת הארץ ברעב הארץ בכלל שכולל לשאר הארצות זהו הפן הא' בפירוש הפסוקים האלה. והפן השני הוא שאמר יוסף לפרעה הדבר הזה הוא כ"כ גדול השעור והצורך שאין ראוי למנו' עליו אלא או איש חכם ונבון שיהיה ממונה על כל הארץ שיתחברו בו התבונה והגדולה או שיעשה זה פרעה בעצמו וזהו יעשה פרעה כלומר יעשה זה פרעה בעצמו כי הוא נבון וחכם ומלך ולך נאה הדבר הזה ולכך החניף למלך ואמר ליה הן אמת שאם תעשה זה מעצמך צריך שתפקיד פקידים בכל ארץ מצרים ויהיו אז בהכרח גנבים רבי' בדבר. ויצטרך שמעלתך יחמש ר"ל לקחת החומש בארץ מצרים כלה לפי שעקר האמונה הוא בחומש שיוכל לומר הפקיד כך קבלתי מחומש פלוני או כך אבל בקנית החטה מצד המעות שיקבל לקנותה לא יוכל לגנוב ולזה אמר וחמש כנגד פרעה ולענין קניית התבואה אמר שהפקידים יצברו הבר אבל יצברו אותו וישימוהו בצבורי' תחת יד פרעה כי אין ראוי שיהיה תחת יד הפקידים וכאשר יהיה תחת ידיך אז יהיה בנאמנו' לארץ ולא תכרת הארץ ברעב. וכפי זה לא היו צריכים הפקידי' אלא כשיעשה פרעה הדבר הזה בעצמו שלגדולתו לא יוכל ללכת פה ופה אבל בהיות על המלאכה הזאת איש נבון וחכם לא היה צריך לפקידים וכן בספור המעשה הכל מיוחס ליוסף לא לפקידים ויקבוץ את כל אוכל וגו'. ויצבור יוסף בר ויתן אוכל בערים וזהו הפירוש היותר נכון אצלי. הנה התבאר שהעצה הזאת כלה היתה למאמר הקודם מהפקדון ומכח רוח הקדש שבו אמר יוסף כל זה כי הנה הנביא לא יוכל לכבוש נבואתו ויתאמץ לומר מה שראה והמתחייב ממנו וכמו שאמר ירמיה בלבי כאש בוערת עוצר בעצמותי וכלכל לא אוכל ובכלל שהתחברו לו בזה שלש סבות האחת להיות מטבע רוח הקדש כאשר יחול בלב האדם שיגידהו ולא יוכל לכבשו וכמו שכתב הרב המורה בפרק הנזכר ובפרט בהיותו לתועלת הכללות. והשני שבזה היה מהאמת מה שאמר את אשר האלדים עושה הראה את פרעה. והג' שבזה היה מאמת ענין הפתרון והותרו במה שפירשתי בזה השאלות הח' והט'. והנה זכר הכתוב שייטב בעיני פרעה. וכבר שאלתי מאין ידע פרעה שהיה פתרון יוסף אמיתי ושלא היו אמתיים פתרוני החרטומים וכמו שאמר אין פותר אותם לפרעה שלא היו מתישבים על לבו. אבל אמתת זה הוא כי החולם חלום צודק יראה הענין כמו שהוא מושפע עליו מההשגחה האלהית או מנפש הגלגל אלא שהכח המדמה יגשים אותו השפע ויחקה אותו בחקויים והמשלים ולכן כשהפותר אומר לחולם הנכון והאמת מיד יזכור החולם וירגיש בנפשו שזהו מה שראה כי זה בעצמו טבע השוכח איזה דבר וכל שכן כשלא יעבור עליו זמן רב שכאשר יזכור לו אדם אחר אותו הדבר מיד יזכור בעצמו שהוא מה ששכח ולזה לא נתישב בלב פרעה פתרון החרטומים וייטב הדבר שפתר יוסף בעיניו. ומפני זה אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו כי הגיד להם פרעה כי זהו מה שראה באמת כמו שעשה נבוכדנצר כאשר הגיד לו דניאל את החלום אם היה כבר נשכח ממנו. ולכן לא יפעם האדם על חלום שחלם זולתו אף על פי שיתאוה לדעת פתרונו אמנם על חלום עצמו כבר יפעם האדם וענין ההתפעמות שיעמוד מחשב ונבהל לא יוכל לדבר מלשון נפעמתי ולא אדבר. כי כן הוא דרך מי שירצה להזדכר דבר מה שחשב שיעמוד להתבודד עליו ולזה נאמר בנבוכדנצר ותתפעם רוחו לדעת את החלום כי החלום כבר ידעו ושכחו ונשאר נפעם ומחשב כדי שיבא לזכרו וכן הוא הענין בכאן. ולמה שראה פרעה שיוסף הבין וידע אמתת השפע כמו שנשפע עליו ושנפל עליו לא כדרך הפותרים ידע בודאי כי רוח אלדים בו וכאשר עלה בדעתו בהשגחת השם לעשות ליוסף שר וגדול על כל ארץ מצרים חשש שמא יטיל קנאה בזה בין עבדיו וישנאו את פרעה עליו ולכן השתדל להתוכח עמהם כדי שיודו בפיהם מעלת יוסף מצורף שהיה מדרך המוסר שיהיה נמלך עמהם בדבר הגדול הזה וכמ"ש רז"ל אין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכים בצבור שנאמר ראה קרא י"י בשם בצלאל ולכן אמר לעבדיו הנמצא כזה איש ר"ל האם נמצא כשנבקש אותו בכל מצרים עיר מלאה כשופים ובכל העולם איש שיהיה בו רוח אלדים כזה ואין ספק שעבדיו חשבו שיעשה הדבר בעצמו ויפקד פקידים ושיהיו המה הפקידים ויקבלו בזה תועלת רב ולכך הודו בהיות רוח אלדים בו כי זה מה ששאל פרעה מהם לא אם היה יוסף חכם ונבון כי לא שאל מהם דבר מזה ולא עלה על דעתם שיעשה פרעה את יוסף ממונה על כל זה כי היה עברי שנוי אליהם והיותו נכון וחכם ועדין לא נתנסה והיו במצרים כמה חכמים ונבונים ומהיות בו רוח אלדים לפתור חלומות לא יתחייב שיתן לו הנהג' המלכות. וכאשר עבדיו הודו שהיה בו רוח אלדים מיד הוציא מדבריהם התולדה ואמר כנגד יוסף אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך ר"ל כיון שהכל מודים שחכמתך הוא נבואיי מרוח הקדש שהודיע אלדים אותך את כל את אם כן מבואר הוא שאין נבון וחכם כמוך שאין הנבואה שורה אלא על חכם בשכליות ועל נבון במעלת המדות כי השלמיות הם באים בהדרגה ולא יגיע האדם אל השלמות היותר גדול אלא אחר השלמיות שאינם כ"כ גדולים והיא המדרגה הנבואיית היא היותר גדול' מן המדרגה המדעיית המגעת בדרך חקירה ומפני זה אתה תהיה על ביתי וגומר רוצה לומר הנה ההנהגות כמו שמזכר המדיני הם ג' הנהגת האדם עצמו כפי התבונה והנהגת הבית והנהגת המדינה או המלכות ולכן כיון שאתה חכם ונבון ושלם בהנהגת עצמך אתה תהיה על ביתי שאתה תדע להנהיג הבית כראוי ועל פיך ישק ויתנהג כל עמי שתדע בהנהגת המדינה והמלכות ויתקבצו בו א"כ כל שלשת ההנהגות יחדיו. ולמעלת בית המלך אמר אתה תהיה על ביתי שבעצמך תשגיח בעניני ביתי ולא תצום לזולתך לעשותם אמנם בענין המלכות שלא תוכל לעשות הכל בעצמך על פיך ישק כל עמי שבמאמרך ובצוויך יתנהג המלכות כלו ולא ישאר לי עליך רק שם מלך בלבד וזהו רק הכסא אגדל ממך שהוא הרמז לשם המלך שזה בלבד לא יהיה לך. והותרו עם מה שפירשתי השאלות הי' והי"א:
Genesis._.41.41.1
ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך וגו' עד ותחלינה שבע שני הרעב שלש' דבורים או אמירות אמר פרעה אל יוסף בזה הדבר. האחד אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אתה תהיה על ביתי וגו' שענינו כמו שפירשתי אע"פ שאתה לא יעצתני רק בדבר התבוא' הנה אני ממנה אותך על ביתי ועל הנהגת המלכות והמאמר הב' הוא על ענין השבע והרעב שנרמוז בחלומו ושעליו יעצהו ועל זה אמר ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים שהרצון בו בענין התבואה לחמש ולקבץ ולמכור בעת הראוי ולעשות כל מה שצריך אליו וזהו על כל ארץ מצרים שענין השבע והרעב היה כולל לכל הארץ לאסוף התבואה ולצבור אותה כאלו אמר לפי שיעצת לי שאבחר איש נבון וחכם לעשות זה שאעשה אותו בעצמי ראה מה שאגזור על זה והוא שאיני רוצה לעשות זה בעצמי כמו שאמרת ולא להפקד פקידים אבל אתה החכ' והנבון בכח אלדים נתתי אותך על כל ארץ מצרים לעשותו ולזה הענין הוצרך לתת לו את טבעתו אשר בה יחתמו כל הכתבי' שנכתבו בשם המלך כדי שהוא יצא לכתוב כרצונו ויחתו' בה. וצוה להלבישו בגדי שש אשר הם בגדים מיוחסים לשרים וישם רביד הזהב על צוארו ר"ל שפרעה בעצמו נתן בידיו רביד הזהב על צוארו של יוסף שהיה זה מורה על גדולתו כמנהג היום בפרשים אשר יקים המלך וירכב אותו במצותו במרכבת המשנה ר"ל במרכבת המיוחדת לאיש אשר הוא שני למלך כי היה למלך מרכבה מיוחדת לו למשנ' שהוא שני למלך בגדולה ומעלה ובה צוה שירכבו את יוסף והמרכב' ענינה ידוע שהיא מושב עשוי על ד' סוסים. ומאשר אמר הכתוב במרכב' המשנה אשר לו ולא אמר במרכבת משנהו נראה לפרש שהיו למלך שתי מרכבות מיוחדות לעצמו והוא ירכב באח' מהם והמשנה ירכב בשנית. ולזה אמר במרכבת המשנה אשר לו. ואמנם אמרו ויקראו לפניו אברך ענינו כי להיות ההשתחוא' בהכרע' הברך מיוחדת למלך מורה על מעלת אדנותו על כל הארץ היה מפני זה אסור להשתחוות בהשפלת הברך רק למלך אם לא במצותו וכן היה המנה' בזמן אחשורוש כמ"ש כי כן צוה לו המלך והיתה הקריאה והכרוז אברך ונתון אותו רוצה לומר שכל אדם ישתחוה לו בהכרעת הברך ושהמלך היה נותן אותו למנהיג נגיד ומצוה על כל ארץ מצרים. ואברך הוא מקור מבנין הפעול וכן ונתון אותו גם כן מקור. שהוא רשות לכל אדם להשתחוות לו בברך וכן שהיה גותן לו ממשלה על כל ארץ מצרים ולכן לא יערער אדם בענינו. והנה עשה פרעה כל זה ההשתדלות כדי שיתקיים ממשלת יוסף בידו ולא יערערו עליו להיותו עברי שנוי אצלם ולפי שאולי יוסף ירא ויפחד מהמצרים שיקנאו בו על ממשלתו ומנויו בבית ובשדה כמו ויקנאו בו אחיו על דבר פחות מזה אלף אלפי אלפים הוצרך פרעה לדבר בו אמירה שלישית. והיא ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך רוצה לומר אל תירא ואל תחת משרי המלכות ומעם הארץ כי אני פרעה ויצא דבר מלכות מלפני שבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו כלומר לא לעשות שום דבר ולא ללכת בשום מקום ברגלו מזולת רשותך ומצותך בכל ארץ מצרים. הנה התבאר למה באו שלשת האמירות האלו מפרעה ליוסף והותרה השאלה הי"ב. ולפי שהיה קשה על המצרים שיהיה עברי מושל עליהם הערים פרעה בשנות שמו ולקראו צפנת פענח שר"ל מגלה התעלומות בלשון מצרי. ולא הספיק לו זה אלא שנתן לו לאשה את אסנת בת פוטיפרע שהיה שר וגדול במצרים כדי שיהיו לו קרובים מצד אשתו שיעזרוהו כי זה בלי ספק יהיה חוזק למעלתו וזהו שסמך לזה ויצא יוסף על ארץ מצרים כי מצד הקשר שנקשר עם השר ההוא יצא על ארץ מצרים מפרסם גדולתו והנהגתו כי קרוביו וקרובי קרוביו קרבו אליו וינשאו אותו. והנה ספר הכתוב הקושי שהי' בממשלת יוסף שהי' יוסף בן שלושי' שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים כי לחיותו מלך מצרים לא היה ראוי שירא' לפניו נער עברי כי נער היה כפי שנות הדור ההוא ועכ"ז עזרו אלדים ויתן חנו לפניו. ועוד שהיו מקנאים שרי מצרים ובהיותו לפני פרעה לא היה אדם יכול לדבר כנגדו אבל בצאתו מלפניו ללכת בכל הארץ היתה לו סכנה עצומה אבל בחמלת י"י עליו יצא מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים רחוק ממושב המלך כדי להתגבר ולהתחזק בממשלתו וגדולתו שניתנה לו גם שלא בפני פרעה ולא ערער אדם עליו כי מה' היתה לו וזה טעם ויצא מלפני פרעה. ואמנם אמרו ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים ענינו אצלי כמו ועשת את התבואה לשלש השנים שעשה ארץ מצרים תבוא' מופלגת בשבע שני השבע שהיתה התבואה יוצאת לקמצים לא לשבלי' וזה נאמר בהפלגה ובזה ראו כל עמי הארץ כי נתקיימו דברי יוסף שאמר לפרעה שבע גדול כי האר' עשתה תבואה רבה בהפלגה כאלו היתה לקמצים שלא על המנהג הטבעי ואז קבץ יוסף את כל האוכל רוצה לומר כל האוכל שהיה נמכר בשער וזה מלבד החומש כי נסמך הכתוב על מה שכבר זכר. וזכר מחכמתו שלא הניח אותו בשדה בחפירות כפי המנהג ברוב הארצות כדי שלא יגנבוהו משם אבל הניחו בערים ועם זה התנהג ביושר ולא עוות דין עיר ועיר כי אוכל כל עיר נתן בתוכה ולא בעיר אחרת והבן אמרו אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכ' שהכוונה בו שאוכל שדה העיר אשר סביבותיה רוצה לומר הקרוב לעיר הוא אשר נתן בתוכ' להיות נשמר שמה לאוכל העיר בזמן הרעב אבל האוכל שהי' רחוק מן העיר לא היה נותן בתוכה כי היה מוליך אותו למצרים לאוצרות המלך כי שם לבד היה מוכר יוסף הבר לארצות הנכריות שלא היו ממצרים וכמו שנראה מהספור ששם היה משביר הבר לנכרים ושם באו אחיו לשבו' אוכל וזכר הכתוב שהיה הבר והאוכל אשר קבץ יוסף אם מהחומש ואם מהקניה כל שכן שבתחלה התחילו לכתוב כדי שיהיה הכל במספר אבל בהתרבותו חדל לספור לפי שלא היה נקבץ במספר ונשאר א"כ כלו לאמונתו מבלי חשבון כלל והותרה בזה השאלה הי"ג. והנה זכר הכתוב לידת בני יוסף ושמותם וטעם אותם השמות להגיד שהיה משלמותו כ"כ שעם היותו שר ואדון בכל מצרים והיותו עסוק בקבוץ התבואה ועניניה הנה ביום שמחת לבו בלדתם היה מעלה את זכרון בית אביו ותאות ארצו על ראש שמחתו ולכן קרא לבן הראשון מנשה ואמר כי נשני ושכחני אלדים את כל עמלי שהיה בעבדותי אבל גם מבית אבי כשנפרדתי ממנו והרי אני נשכח משם וכאלו נתן הודאה על הטובה שנשהו אלדים את כל עמלו ועל כל הרעה באמרו ואת כל בית אבי. והבן השני קרא אפרים כי הפרני אלדים בארץ עניי שהיה קורא מצרים עם כל מעלתו שמה ארץ עניו להיותו נפרד מאביו ומהארץ הקדושה ולזה נזכר כאן הספור הזה אחרי ספור התבואה להגיד שלא נשכח מבית אביו ומארץ מולדתו עם כל הגדולה והגבורה והתפארת שהיה לו ועושר התבואה אשר בידו. והותרה בזה השאלה הי"ד:
Genesis._.41.54.1
ותחלינה שבע שני הרעב וגו' עד ויקחו האנשי' את המנחה. ויש בפסוקים אלו ג"כ שאלות:
Genesis._.41.54.2
השאלה הא' באמרו ותחלינה שבע שני הרעב וגו' ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם וגומר כי הנה היה זה בשנה הראשונה או בתחלת השנ' השנית לרעב ואיך היו כבר המצרים צועקים אל פרעה ללחם ואמר להם לכו אל יוסף וגומר ואיך לא הספיקו שבע שני השבע יותר מזה:
Genesis._.41.54.3
השאלה הב' באמרו וירא יעקב כי יש שבר במצרים והוא אמרו הנה שמעתי כי יש שבר במצרים ומה החדוש הזה והנה מצרים היתה גדולה ורבת התבואה מאד תמיד כ"ש באותם השנים שהיה שם שבע גדול ובידוע שיהיה שם שבר אם מעט ואם הרבה ומה היא השמועה אשר שמע יעקב אבינו ומה ענין למה תתראו שהקשו המפרשים בפירושו:
Genesis._.41.54.4
השאלה הג' למה ירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר במצרים ונתן הכתוב טענה למה לא הלך בנימין עמהם והיה די שילכו שנים או שלש' מהם לשבור אוכל לכל בני ביתם ומדוע הלכו כלם יחד כי הנה מה שיעשו כל העשרה בקניי' הבר יעשו שנים מהם:
Genesis._.41.54.5
השאלה הד' למה התנכר יוסף לאחיו ודבר אתם קשות והלא היה זה לו עון פלילי בהיותו נוקם ונוטר כנחש והם אם חשבו עליו רעה אלדים חשבה לטובה ומה לו להנקם אחרי עשרים שנה. והמפרשים חשבו שהיה עושה זה כדי שיתקיימו חלומותיו ויבאו עוד להשתחוות לפניו כל אחיו הי"א כמו שחלם י"א כוכבים משתחווים לי. ואינו נכון כי לא היתה הכונה בחלומו שישתחוו לו בכריעה והשתחויה גמורה אבל שיגבר עליהם מאד והראיה שהנה לו השתחוה לו אביו. ועוד כי בהיות יוסף הוא השליט על הארץ היו משתחוים לו אף שיכירוהו ואיך אם כן העטופים ברעב וחוץ מארצם בדרך רחוקה ובניהם ונשיהם וטפם מוחלים להם כל שכן אביו הזקן שבע רוגז ומלא דאגות איך לא חמל עליו והרבה צער על צערו במאסר שמעון:
Genesis._.41.54.6
השאלה הה' באמרו ויכירם ויתנכר אליהם וחזר שנית לומר ויכ' יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. וכתב הרמב"ן כי בתחילה הכירם לא בשלמות וכששאלם מאין באתם והשיבו מארץ כנען אז נתברר לו שהם אחיו ואינו נכון כי אם בתחילה היה מסופק שהם אחיו למה התנכר עליהם מספק כל שכן שאמרם שהיו מארץ כנען לא היה האות גדול כי אפשר שיהיו אנשים אחרים דומים להם מארץ כנען ואלו אמרו מחברון היה זה אות יותר גדול לענין ההכרה לא מארץ כנען בכלל:
Genesis._.41.54.7
השאלה הו' באמרו ויזכור יוסף את החלומות וגומר ויאמר אליהם מרגלים אתם כי מה ענין החלומות אצל מאמר מרגלים אתם שיראה שבסבת מה שזכר מהחלומות אמר להם כן ומה ענין אמרו אשר חלם להם כי החלומות לא היו בעצם וראשונה להם כי אם לו. והרמב"ן כתב שזכר את החלומות וראה שלא נתקיימו עדין והשתדל בקיומם כי ידע כי עכ"פ יתקיימו וכבר כתבתי שלא היה קיומם בהשתחואה הגשמית כל שכן שאף שיכירוהו יתקיימו בהכנעם והשתחוותם לו מפני גדולתו. ועוד שקיום החלומות היה מוטל על הקב"ה לא על יוסף החולם:
Genesis._.41.54.8
השאלה הז' איך אמר אליהם מרגלים אתם מבלי טענה כלל שיהיה בה הראות כי הנה השליט בכל הארץ לא יעשה עול מפורסם פן ישנאוהו אנשי הארץ עליו ויחשבוהו למעול וחומץ. ואם עשאו בדרך עלילה ובתואנה היה מבקש לצערם מה ראה שבחר בעלילה הזאת מזולתה. והרמב"ן כתב כי אמר להם לא באו אלי אנשים מארץ כנען לשבור אוכל. וזה לא יתכן שהרי הכתוב אומר וילקוט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען. ואין לומר שהם היו הראשונים שבאו שהכתוב אומר ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים ואין הכוונה אלא בתוך הבאים מארץ כנען והנה כפי דרך חז"ל (בראשית רבה פרשת צ"ו) שנכנסו בי' פתחים יהיה הכל מיושב אבל הכתוב לא זכרו בהיותו עקר עצמו בהבנת הספור הזה:
Genesis._.41.54.9
השאלה הח' כי ירא' חלוף גדול בדברי יוסף ובדברי אחיו בזה לפי שהוא אמר בראשונה מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם שהם שני ענינים נבדלים והם השיבו בצד אחד בלבד לא היו עבדיך מרגלים ומערות הארץ לא דברו כלל. והוא חזר וטען עליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ולא אמר מרגלים אתם אחר כך חזר ואמר הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם ולא הזכיר ערות הארץ ואם מרגלים וראות ערות הארץ הם דבר אחד יהיה א"כ כפל מבואר בדברי יוסף מרגלים אתם את ערות הארץ וגומר:
Genesis._.41.54.10
השאלה הט' איך ביארו שלא היו מרגלים מהיותם בני איש אחד אדרבה כי האחים נועדו יותר בנקלה לעשות רע כי יבטחו זה בזה שלא יגלה את סודו ומה ענין אמרו עוד כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים אחרי שכבר אמרו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל וגומר:
Genesis._.41.54.11
השאלה הי' במה שחזר יוסף על דבריהם לא כי ערות הארץ באתם לראות כי הוא לא עשה בזה טענה גם לא השיב על טענתם שהיו בני איש אחד וכנים אבל אמר כמעקש לא כי ערות הארץ באתם לראות והם מה חדשו במה שחזרו לומר שני' שנים עשר עבדיך אחים אנחנו כי הנה לא חדשו בזה אלא אמרם והנה הקטון את אבינו ומה האמות אשר בזה לשאינם מרגלים יותר ממה שהיה להם במה שאמרו ראשונה כלנו בני איש אחד נחנו:

Torah Commentary of Yitzchak Abarbanel, Warsaw 1862. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001088711 Licence: Public Domain. Source.