← All works

Bartenura on Mishnah Makhshirin

Sefaria · Mishnah > Rishonim on Mishnah > Bartenura > Seder Tahorot · 263 sections

1. 3.7.1

   אם הפך השקים. לצד אחר, כדי שישורו במים משני צדדין, אז הוכשרו:

2. 3.7.2

   אם עמד והדיח. אם עמד במים להדיח רגלי בהמתו, אז מכשירים מים העולין ברגליהם אם נפלו על הפירות:

3. 3.7.3

   באדם ובבהמה טמאה. מכשירין המים העולים ברגליהן בין הדיח בין לא הדיח. ואין הלכה כרבי יהודה:

4. 3.8.1

   המוריד את הגלגלים. אופן מרכבותיו, מתרגמינן גלגלי רתיכיהון:

5. 3.8.2

   בשעת הקדים. בשעת החום רוח הקדים נושב. ודרך כלי עץ שהם מתבקעים מפני החום, ומורידין אותן למים והבקעים מתחברים. והיינו שיחוצו, כמו שיאוצו, כלומר כדי שיהדקו וידחקו הבקעים זה בזה:

6. 3.8.3

   הרי זה בכי יותן. המים הנתלים בהם מכשירין הזרעים לקבל טומאה, משום דניחא ליה שיהיו אותם המים נתלים בכלי להדק הבקעים:

7. 3.8.4

   בשעת היחף. שהבהמה יגעה ועיפה מטורח הדרך, וכן בשעה שהיא דשה בתבואה, המים שהיא מעלה ברגליה לעולם מכשירים הזרעים לקבל טומאה, לפי שהם לרצון, שהמים יפים לה לצננה ולקררה. פירוש אחר, בשעת היחף והדיש, בשעת הקציר רוצה הוא שהבהמה תרחוץ רגליה בשביל שיהיו נקיות לדוש התבואה:

8. 4.1.1

   השוחה לשתות. בפיו ובשפמו הרי הן בכי יותן. היינו טעמא, לפי שאין המים נכנסים לפיו אלא א״כ נוגעים בשפמו תחילה, הלכך אחשבינהו:

9. 4.1.2

   הממלא בחבית המים העולים אחריה, הרי הן בכי יותן. דאי אפשר שיכנס עד שיגעו לאחוריה. אבל הניחה תחת הצנור, אין שלאחריה בכי יותן, דאפשר לקילוח שירד לתוכה ולא יגע לאחוריה:

10. 4.1.3

    מכונן על צוארה. מסובב כמין טבעת מקיף לצואר החבית. מכונן לשון הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳.):

11. 4.1.4

    נתנה לחבית

12. 4.1.5

    תחת הצנור לקבל המים:

13. 4.1.6

    אינן בכי יותן. המים שלאחריה ושבחבל. דלא ניחא ליה אלא שיפלו המים לתוכה בלבד:

14. 4.2.1

    אפילו אב הטומאה. אפילו היה האדם הזה אב הטומאה ונטמאו המשקין שירדו עליו, ואנן אמרינן לעיל דמשקין טמאים מטמאים לרצון ושלא לרצון, אפילו הכי אינן מכשירין, כיון שירידת הגשמים עליו היתה שלא לרצון:

15. 4.2.2

    ואם ניער. כמו המנער טליתו [שבת קמ״ז]. שניער גופו להסיר הגשמים מעליו:

16. 4.2.3

    בכי יותן. המים הנופלים ממנו מכשירין הן:

17. 4.2.4

    להקר. לקרר עצמו:

18. 4.2.5

    או לידוח. לרחוץ גופו, כגון שהיה מלוכלך בטיט או בצואה:

19. 4.2.6

    בטמא. אם היה האדם טמא:

20. 4.2.7

    טמאים. המים. ואם נפלו על הפירות, הכשירום וטמאום כאחת:

21. 4.2.8

    ובטהור בכי יותן. ומכשירין:

22. 4.4.1

    חבית שירד הדלף לתוכה. שלא לרצון, ובתוכה פירות ואינו רוצה שיוכשרו לקבל טומאה:

23. 4.4.2

    ישבר. שאם מערה, הרי מעביר המים מזה לזה לרצון ונמצאו הפירות מוכשרין:

24. 4.4.3

    ומודים. בית שמאי לבית הלל:

25. 4.4.4

    שהוא מושיט את ידו והן טהורין. כלומר לא הוכשרו בכך:

26. 4.5.1

    הנתזין. ממנה לחוץ:

27. 4.5.2

    והצפין. למעלה ויצאו לחוץ. כולהו אינן בכי יותן, לפי שהן שלא לרצון, וכן המים שבתוכה:

28. 4.5.3

    נטלה לשפכן. שלא שפכן במקומן, אלא נטל העריבה לשפוך המים במקום אחר, הרי הן בכי יותן, דלרצון הן הואיל ולא שפכן מיד שם במקומן:

29. 4.5.4

    ובית הלל אומרים. כיון שלא הניחן שם אלא נטלה לשפכן, אינן בכי יותן:

30. 4.5.5

    הניחה. אם הניח את העריבה מתחילה כדי שירד הדלף לתוכה:

31. 4.5.6

    אלו ואלו. בית שמאי ובית הלל מודים שאף על פי שנטלה אח״כ ושפכה, הרי הן בכי יותן, הואיל וכבר חישב עליהן:

32. 4.5.7

    מים העולים בידיו. שמכבס בהן, ניחא ליה:

33. 4.5.8

    ברגליו. לא ניחא ליה:

34. 4.5.9

    אא״כ נטנפו רגליו. הוו בכי יותן. מידי דהוה אממלא בחבית דלעיל, דמים העולים אחריה בכי יותן, כדפרישנא לעיל, לפי שאי אפשר למים ליכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה:

35. 4.6.1

    והם טהורין. אע״פ שפשט אדם טמא את ידו ונטל. לפי שלא הוכשרו במים שבמקוה, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ד-ל״ה) בכל כלי יטמא, מה כלי מיוחד שהוא תלוש ומכשיר, אף כל שהוא תלוש מכשיר, לאפוקי מים שבבורות שיחין ומערות שאינן תלושים מן הקרקע שאינן מכשירים כל זמן שלא נתלשו:

36. 4.6.2

    העלם מן המים. הוכשרו התורמסין לקבל טומאה במים התלושים:

37. 4.6.3

    הנוגעים בקופה טמאים. שהקופה נעשית ראשון כשנגע בה אדם טמא, והתורמוסים הנוגעים בקופה הוו שני:

38. 4.6.4

    ושאר כל התורמוסים. שאין נוגעים בקופה:

39. 4.6.5

    טהורים. דאין שני עושה שלישי בחולין:

40. 4.6.6

    נדה מדיחתו והוא טהור. דלא הוכשר לקבל טומאה במים שמחוברים במערה:

41. 4.7.1

    ידיו טהורות. דלא בעינן כוונה לחולין. אבל אם היו פירות מעשר וכל שכן של תרומה, ידיו טמאות כשהיו, עד שיכוין להטביל ידיו:

42. 4.7.2

    והפירות טהורים. ולא הוכשרו, דלא אחשבה להך נפילה:

43. 4.7.3

    ואם בשביל שיודחו ידיו. נתכוין ליטול את הפירות מן המים, הפירות הרי הן בכי יותן ומוכשרים לקבל טומאה מכאן ולהבא דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן, והוי ליה משקה שסופו לרצון, דאע"פ שאין תחילתו לרצון הרי זה בכי יותן:

44. 4.8.1

    ופשט אב הטומאה את ידיו לתוכה טמאה. דכלי חרס מקבל טומאה מאב הטומאה הנוגע בתוכו, ולא עלתה לו טבילה, ואע״פ שהוא בתוך המקוה, לפי שהמים שבתוכו חוצצים בינו ובין מי המקוה:

45. 4.8.2

    מגע טומאות טהורה. אם לא היה אב הטומאה שנגע בה, אלא ראשון לטומאה והוא הנקרא מגע טומאות, כלומר הנוגע באבות הטומאה, אז טהורה הקדירה, לפי שאין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, ונמצא שלא נטמאת הקדירה אלא מחמת משקים טמאים שבתוכה שנטמאו וחוזרים ומטמאים אותה, ומשום הכי אינה מטמאה, שהרי הושקו המים שבתוכה במי מקוה ונטהרו. אבל שאר משקים כגון יין שמן וחלב, אין המקוה מטהר אותם, דלא סלקא להו השקה, הלכך חוזרים ומטמאים את הקדירה, דרבנן גזרו על המשקים שיהיו מטמאין כלים, גזירה משום משקה זב וזבה:

46. 4.9.1

    הממלא בקילון. כשהמים מכונסים במקום אחד ומבקשים להביאן אל שדה אחר, עושים להן דרך שיבואו בו אותן המים, ושם אותו דרך שאותן המים נמשכים בו נקרא קילון, ועד שלשה ימים אין אותו קילון מתנגב מן המים שהמשיכו לתוכו, ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן, שהרי הן לרצון:

47. 4.9.2

    רבי עקיבא אומר אם נגבו מיד. ר׳ עקיבא לא פליג אתנא קמא. דסתם קילון אינו מתנגב עד שלשה ימים, ותנא קמא בסתם איירי. והכי מוכח בהדיא בתוספתא, דמודה ר׳ עקיבא בסתם שהוא שלשה ימים:

48. 4.10.1

    שנפלו עליהם משקים. טמאים:

49. 4.10.2

    אם רבו. מי גשמים על המשקים ההם, בטלום וטיהרום:

50. 4.10.3

    הוציאן כדי שירדו עליהם גשמים. דאחשבינהו לגשמים:

51. 4.10.4

    אע״פ שרבו טמאין. דנטמאו הגשמים עצמן:

52. 4.10.5

    בלעו משקין טמאים. כגון שהעצים נגובים מבחוץ ובתוכן משקין בלועין, אע״פ שהוציאן כדי שירדו עליהן גשמים דאחשבינהו לגשמים, אפילו הכי טהורין, דלא נגעו במשקין טמאין, שהרי בלעו:

53. 4.10.6

    לא יסיקם אלא בידים טהורות. שלא יטמאו הידים את מי הגשמים שהוחשבו ויחזרו ויטמאו את התנור, דמשקה מטמא כלי. אבל בידים טהורות, יכול להסיקם בתנור, והתנור טהור, ולא אמרינן דסוף משקה טמא הבלוע לצאת מחמת ההיסק, דבעצים שהאש שולטת בהן ונאחז בהן האור כלין המשקים לתוכן, ואין יוצאים לחוץ כשמסיקן בתנור:

54. 4.10.7

    אם היו לחין. עצים הללו שבלעו משקין טמאין, ומחמת לחותן יצאו משקין עצמן מהן, ואם אותן משקים פלטו משקה הטמא הבלוע, ורבו משקין שמעצמן על משקה הבלוע:

55. 4.10.8

    טהורין. שביטלו אותן. ואין הלכה כר׳ שמעון:

56. 5.1.1

    מי שטבל בנהר. ומים שעליו מכשירין, שהרי לרצון הן:

57. 5.1.2

    והיה לפניו נהר אחר, ועבר בו. ומים שעליו מן הנהר השני אינן לרצון ואינן מכשירין:

58. 5.1.3

    טיהרו. מי הנהר השני, מים שהעלן עמו מן הטבילה, ואין מכשירין לא אלו ולא אלו:

59. 5.1.4

    דחיו. דחהו:

60. 5.1.5

    לשכרו. שהיה חברו שיכור ומתוך שכרותו דחהו והפילו בנהר:

61. 5.1.6

    וכן לבהמתו. שהפיל את הבהמה בשכרותו בנהר, והיו עליו מי טבילה, ועל הבהמה מים לרצון:

62. 5.1.7

    טיהרו שניים. שהיו על ידי שכרות ולא לרצון:

63. 5.1.8

    את הראשונים. שהיו לרצון:

64. 5.1.9

    ואם כמשחק. דחה את חברו בנהר או את הבהמה, גם השניים בכי יותן, דכולהו לרצון נינהו:

65. 5.2.1

    הנתזין. שלא בכונה:

66. 5.2.2

    העושה ציפור במים. שמעלה על פני המים רתיחות כמין אבעבועות:

67. 5.2.3

    הנתזין. בעשיית אבעבועות:

68. 5.2.4

    ואת שבה. דהיינו מי אבעבועות עצמן. ואית דגרסי, העושה צנור במים. כמו שעושים הנערים כמין צנור של קנה או של עץ חלול, לנתז ממנו המים בצחוק:

69. 5.2.5

    ואת שבה. המים הנשארים בצנור:

70. 5.3.1

    ובללן שינוגבו. בלל כל הפירות במים, שכשיהיו המים מפוזרים בכל הפירות, יתנגבו יותר מהרה:

71. 5.3.2

    וחכמים אומרים אינן בכי יותן. והלכה כחכמים:

72. 5.4.1

    לעמקו בכי יותן ולרחבו אינו בכי יותן. כשאדם מודד עמקו של בור בקנה, ניכר רושם המים בקנה עד כמה הן מגיעים, ומתוך כך יודע עומקו, לפיכך רוצה הוא במשקה שברושם. אבל לרחבו אינו רוצה במשקה שברושם. והלכה כרבי עקיבא, שחזר רבי טרפון להיות שונה כדבריו:

73. 5.5.1

    לידע כמה מים יש בו. רוצה במשקה שברושם, כדאמרן, לפיכך הוי בכי יותן. אבל לידע אם יש בו מים, אין צריך רושם של משקה:

74. 5.5.2

    ושבאבן. כלומר, שבאבן נמי טהורים, שאין מכשירים:

75. 5.6.1

    החובט על השלח. מכה בעור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים:

76. 5.6.2

    השלח. העור כמות שהוא כשמפשיטים אותו מן הבהמה [בראשית ל״ז] נקרא שלח. תרגום ויפשיטו, ואשלחו:

77. 5.6.3

    שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה. מתכוין שיצאו המים עם הלכלוך שנתחבר בהן, לפיכך מכשיר מה שנתז ממנו ואפילו שהוא בתוך המים. ואין הלכה כר׳ יוסי:

78. 5.7.1

    העקל. מקום בשולי הספינה שמתקבצים שם המים הנכנסים בסדקים של ספינה:

79. 5.7.2

    אם ניער. להסיר המים שעליהן. כמו המנער טליתו:

80. 5.7.3

    לצרפה. לבדקה אם המים נכנסים לתוכה אם לאו. פירוש אחר, לחזקה ולחסמה. לפי שכשהיא ביבשה, נבקעת מאליה, ומכניסים אותה בים כדי שתשרה במים ויסתמו בקועיה וסדקיה:

81. 5.7.4

    מסמר לגשמים לצרפו. לחזקו ולחסמו, כשיבואו עליו מים לאחר שנתלבן באש:

82. 5.7.5

    אוד. עץ שמקצתו אכלה האש:

83. 5.8.1

    קסיא של שלחנות. כיסוי שמכסין על השולחן שלא יפול על המזון שעליו מים או דבר של טנוף ולכלוך:

84. 5.8.2

    והשיפא של לבנים. מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסים על הלבנים להגן מן הגשמים. והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינן בכי יותן:

85. 5.8.3

    אבל אם ניער. שמתכוין להדיחם, הרי זה בכי יותן:

86. 5.9.1

    כל הניצוק טהור אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שבעליון טהור, דניצוק אינו חיבור. חוץ מהני דחשיב, מפני שסולדים לאחוריהם, כשהקילוח נפסק, חוזר הנשאר למעלה:

87. 5.9.2

    מדבש הזיפים. אית דמפרשי דבש טוב וחשוב, שמתוך חשיבותו מזייפין אותו ומערבין בו פסולת. ואית דאמרי, על שם מקומו שבא מזיף. כמו בבוא הזיפים ויאמרו לשאול (תהילים נ״ד:ב׳):

88. 5.9.3

    והצפחת. מאכל עשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכולים להציקו. ודומה לו כצפיחית בדבש [שמות ט״ז]:

89. 5.9.4

    המקפה. תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי, קרוי מקפה:

90. 5.9.5

    של גריסין. פולים טחונות וגרוסות בריחים:

91. 5.9.6

    ושל פולים. שלימות שאינן גרוסות בריחים:

92. 5.9.7

    מפני שהיא סולדת לאחוריה. כשהקילוח נפסק, חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו במשקין טמאין שבכלי התחתון ונמשך למעלה למשקין שבכלי העליון הטהור, ומטמא כל מה שבכלי העליון:

93. 5.10.1

    המערה מחם לחם. הכי נמי איירי שמשקין שבכלי עליון שמערה ממנו, טהורים. ושבכלי תחתון שמערה לתוכו, הן טמאין:

94. 5.10.2

    מצונן לחם טמא. שתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן ומטמאו, שהענן העולה מן החם כמשקה הוא חשוב:

95. 5.10.3

    וכוחו של תחתון יפה. שחומו גדול משל עליון. ואין הלכה כר׳ שמעון, שכיון שהעליון חם, אע״פ שהתחתון יותר חם ממנו, אין פעולתו של תחתון ניכרת בעליון ואינו מטמאו:

96. 5.11.1

    ומגיסה בקדירה. מהפכת בכף שבידה לתבשיל שבקדירה:

97. 5.11.2

    אם הזיעו ידיה. מהבל הקדירה, נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקה שבקדירה:

98. 5.11.3

    היו ידיה טמאות. אם הזיעו ידיה, נטמאת הזיעה מחמת ידיה, ונטמאת הקדירה, לפי שההבל מחבר בין הזיעה שבידיה למשקין שבקדירה:

99. 5.11.4

    ר׳ יוסי אומר אם נטפו. אין הקדירה טמאה אא״כ נטפו טיפין מן הזיעה שבידיה לתוך הקדירה. ואין הלכה כר׳ יוסי:

100. 5.11.5

     היין שבכף טהור. ואינו מכשיר, דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך הכלי. וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר, כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך:

← Previous · Next → — showing 101–200 of 263

On Your Way. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://mobile.tora.ws/ Licence: Public Domain. Source.