Bartenura on Mishnah Maasrot

Sefaria · Mishnah > Rishonim on Mishnah > Bartenura > Seder Zeraim · 244 sections

2.8.1
בלבסים. מין ממיני התאנים הרעים:
2.8.2
בבנות שבע. מין של תאנים לבנים וטובים:
2.8.3
לא יאכל בבנות שבע. דכתיב (דברים כג) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים, מה תלמוד לומר ואכלת ענבים וכי לא ידענו שאין בכרם אלא ענבים, מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים:
2.8.4
אבל מונע את עצמו. פועל רשאי להיות מונע את עצמו שלא לאכול בשעה שעושה ברעות עד שמגיע ליפות, ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול ברעות:
2.8.5
זה לאכול וזה לאכול. אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:
2.8.6
זה לקצות וזה לקצות. אכול אתה בקציעות שלי השטוחות ליבש או החתוכות במקצועות ואני אוכל בקציעות שלך:
2.8.7
זה לאכול וזה לקצות. אכול אתה בתאנים הלחים שלי ואני אוכל בקציעות שלך, בכל אלו הוי מקח וקובע למעשרות:
2.8.8
המחליף לאכול חייב, לקצות פטור. דאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, הלכך קציעות הללו שלא נגמרה מלאכתן אין המקח קובע בהן. והלכה כר״י:
3.1.1
המעביר תאנים. דרך חצרו, להוליכם למקום שעושים הקציעות:
3.1.2
אוכלין ופטורין. דחצר אינה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו, אבל הוא אסור לאכול אלא במקום שעושים הקציעות, משום דבמקומו ניכר שלא נגמרה מלאכתו ושלא במקומו אינו ניכר. ובניו מותרין אפילו במקום שאין עושין בו הקציעות, שאין תלוי בהם לימלך וכיון שדעת אביהן לעשות מהן קציעות מותרין, אבל הוא שבידו לימלך אינו מותר אלא במקום שעושים הקציעות:
3.1.3
אבל אם יש להם עליו מזונות. שקצץ להן, דאינן אוכלין מן התורה, כיון שאינו גמר מלאכה דלא שכרן אלא להעבירן עד מקום שעושים הקציעות:
3.1.4
הרי אלו לא יאכלו. דהוי מקח, ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו:
3.2.1
המוציא פועליו לשדה. למלאכה אחרת ולא ללקוט פירות, דהשתא אין אוכלין מן התורה:
3.2.2
אוכלין ופטורין. אם נתן להם, דמתנה אינה כמכר:
3.2.3
ואם יש להן עליו מזונות. שקצץ להן:
3.2.4
אוכלין אחת אחת וכו׳ דלא הוי קבע:
3.2.5
ולא מן המוקצה. כרי של תאנים:
3.3.1
לעשות בזיתים. לעדור ולקשקש תחת הזיתים, ולא ללקט, דהשתא אינו אוכל מן התורה:
3.3.2
ואם צירף. שנים ביחד חייב דהוי קבע:
3.3.3
לנכש בבצלים. לתלוש העשבים הרעים הגדלים בתוך הבצלים:
3.3.4
מקרסם. מחתך, ודומה לו יכרסמנה חזיר מיער (תהילים פ׳:י״ד):
3.4.1
ואפילו בצד שדה קציעות. דמוכחא מלתא דמהך שדה נפול, אפילו הכי מותרות משום גזל דמסתמא נתיאשו הבעלים מהן:
3.4.2
ופטורות מן המעשר. כדין הפקר:
3.4.3
ובזיתים ובחרובים חייבין. לפי שאין הבעלים מתיאשים מהן, שמראיתו מוכיח עליו שמאילן זה נפל. אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידוע מאיזה אילן היא:
3.4.4
אם דרסו רוב אדם. אם רוב אנשי אותה העיר דרסו כבר הגרוגרות שלהן בשדותיהן, אית לן למימר זו מן הדרוסות הן וכבר נגמרה מלאכתן, וחייב לעשר:
3.4.5
פלחי דבילה. אחר שנדרסו בעגול מחלקים העגול לכמה פלחין, ויש בפלח הרבה דבלות דבוקות זו בזו:
3.4.6
עד שלא כנסן לראש הגג. לעשות מהן ערימה, שהוא גרנן של חרובין למעשר כדתנן בפרק קמא:
3.4.7
מוריד מהן לבהמה. אבל הוא לא יאכל, שאין אוכלים על המוקצה אלא במקומן, כלומר הפירות ששוטחין אותם ליבש שלא נגמרה מלאכתן אין אוכלים מהן אלא במקומן, דשלא במקומן אינו ניכר שלא נגמרה מלאכתן, ומיהו כשמאכיל מהן לבהמה אפילו שלא במקומן, מתוך שאין החרובין מאכל בהמה מידע ידיע דלא נגמרה מלאכתן ולא יבשו כל צרכן:
3.4.8
מפני שהוא מחזיר את המותר. למקום ששוטחן שם ליבש, וכל היכא דמותרו חוזר לא טביל:
3.5.1
איזו היא חצר שחייבת במעשר. שקובעת למעשר כמו בית:
3.5.2
חצר צורית. שכן בצור היו מושיבין שומר בפתח החצר:
3.5.3
כל שאחד פותח ואחד נועל. כגון שיש בחצר שני בתים לשני בני אדם, וכשאחד מהן פותח פתח החצר בא השני ונועל, וכשאחד נועל השני מוחה בידו ופותח, נמצאת חצר שאינה משתמרת:
3.5.4
ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה. ואף על פי שאינו בוש לאכול בתוכה:
3.5.5
והחיצונה פטורה. כיון שיש לפנימית דריסת הרגל עליה אינה משתמרת. וקיימא לן הלכה כדברי כולן להחמיר:
3.6.1
אף על פי שהן של חצר החייבת. והעלה הפירות לגג דרך חצר, אף על פי כן לא טבלי, הואיל ובשעה שהכניסן לחצר היה בדעתו להעלותן ולאכלן בגג. והני מילי כשיש בגג ארבע אמות על ארבע אמות, אבל אם אין בגג ארבע אמות על ארבע אמות בטל לגבי חצר:
3.6.2
בית שער. אצל פתח החצר:
3.6.3
אכסדרה. מוקפת משלש מחיצות ומקורה למעלה:
3.6.4
מרפסת. מקום לפני העליות, ויוצאים מן העליות למרפסת ומן המרפסת יורדים בסולם לחצר:
3.7.1
הצריפים. אין להם גג, אלא הקורות למעלה נוגעות זו בזו והולכים ומתרחבים למטה:
3.7.2
והבורגנים. כמין שובכים, עשויין בשדות לאצור בהן פירות:
3.7.3
והאלקטיות. סוכות שעושים בימות החמה לצל. תרגום קיץ קייטא:
3.7.4
סכת גינוסר. ים כנרת מתרגמינן גינוסר, והוא מקום בארץ הגליל שפירותיו מרובים וטובים, ויושביו עושים סכות ודרים שם כל זמן הפירות:
3.7.5
אף על פי שיש שם רחים ותרנגולים. לא הוי קבע:
3.7.6
סוכת היוצרים. רגילים לעשות שתי סכות זו לפנים מזו בפנימית מצניע קדרותיו ודר שם, ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר קדרותיו:
3.7.7
כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים. וסוכה פנימית אין היוצר דר בה בימות הגשמים, הלכך פטורה, ואין הלכה כרבי יוסי:
3.7.8
רבי יהודה מחייב. רבי יהודה לטעמיה, דסבר סוכה דירת קבע בעינן וחייבת במזוזה. ואין הלכה כרבי יהודה:
3.8.1
תאנה שהיא עומדת בחצר. אילן של תאנה שהוא עומד בחצר, וחצר קובעת למעשר:
3.8.2
ואם צירף. שתים חייב:
3.8.3
רבי שמעון אומר אחת בימינו. אפי׳ שלש כהאי גוונא לא הוי צירוף ושרי. ואין הלכה כרבי שמעון:
3.8.4
עלה לראשה. לראש התאנה:
3.8.5
ממלא חיקו ואוכל. שם ובלבד שלא יוריד לחצר:
3.9.1
נוטל את האשכול. אוכל כדרכו ואין צריך לגרגר, וכן ברמון אין צריך לפרט, וכן באבטיח אין צריך לספות, דהיינו לחתוך חתיכות דקות:
3.9.2
רבי עקיבא אומר וכו׳ והלכה כר״ע:
3.9.3
כוסבר. כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע״ז קוליינדר״ו:
3.9.4
מקרסם. מחתך:
3.9.5
סיאה. בערבי פודנ״ג, ובלע״ז פוליי״ו:
3.9.6
אזוב. בערבי זעת״ר:
3.9.7
והקורנית. בערבי חש״א, ובלע״ז שדריא״ה:
3.9.8
אם היו נשמרים חייבין. דאין חייב במעשר אלא אוכל ונשמר:
3.10.1
אוכל כדרכו. מן הנוף העומד בגנה:
3.10.2
אוכל אחת אחת. מן הנוף הנוטה לחצר:
3.10.3
ואם צירף. שנים חייב:
3.10.4
הכל הולך אחר העיקר. דשדינן נופו בתר עיקרו, שהוא מקום יניקת האילן:
3.10.5
ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. אף הנוף הנוטה חוץ לחומה אם לא גאלו בתוך השנה נחלט לצמיתות כאילו היה בתוך החומה, הואיל ועיקר האילן בתוך החומה הוא:
3.10.6
ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. אף אחר הנוף קאמר, שאם עיקרו בפנים בתוך תחום ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כי היכי דבעיקרו לא מצי גואל הדם קטיל ליה לרוצח בנופו נמי לא מצי קטיל ליה דשדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדי עיקרו בתר נופו לחומרא. וכן בירושלים הלך אחר הנוף לענין מעשר שני, היינו נמי לחומרא, דעיקרו בחוץ ונופו לפנים, כי היכי דבנופו לא מצי פריק, דאין מעשר טהור נפדה בתוך ירושלים בעיקרו נמי לא מצי פריק ליה, ואי עיקרו בפנים ונופו לחוץ, כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה, שהרי הוא חוץ לירושלים ה״נ במקום עיקרו אע״פ שהוא בפנים לא מצי אכיל ליה בלא פדיה:
4.1.1
הכובש. ירקות או זיתים בחומץ או ביין, וכן השולק או המולח, אף בשדה חייב. שהאור והמלח והמקח והתרומה והשבת והחצר המשתמרת, כ״א מאלו קובע למעשר:
4.1.2
המכמן באדמה. המטמין פירות תחת הקרקע כדרך שרגילין להטמין פירות שאין מבושלים כל צרכן כדי שיתבשלו:
4.1.3
והמטבל. פירות במלח או בציר או בחומץ ואוכל, פטור, ואינו קובע למעשר כמו הכובש או המולח, אלא אוכל מהן אכילת עראי ופטור מן המעשר:
4.1.4
הפוצע זיתים. ממעך וכותש אותם כדי שיצא השרף, דהיינו המרירות שלהן:
4.1.5
הסוחט זיתים על בשרו. לסוך גופו:
4.1.6
לתוך ידו חייב. דמה שנתן לתוך ידו נחשב כאילו נתן לתוך בור קטן דהיינו החפירה שהיין והשמן יורדים בה:
4.1.7
המקפה לתבשיל. השולה פסולת שמעלה היין בעת רתיחתו נקרא מקפה, ואם אחר שנתן יין בתבשיל הסיר מעליו החרצנים והזגים הצפין למעלה, קפוי עראי הוא זה ואינו קובע למעשר כשאר מקפה יין בעלמא. ובתבשיל צונן איירי, דאי בתבשיל רותח הא אמרינן שהאור קובעת למעשר, ובלא הקפאה היה נקבע למעשר מחמת האור:
4.1.8
לקדרה. רקנית, קודם שנתן לתוכה התבשיל נתן בתוכה יין והקפהו הוה ליה כמקפה בבור קטן וחייב:
4.2.1
תינוקות שטמנו תאנים. בשדה, דאי בבית, בלא שבת בית קובעת. ונקט תינוקות, לאשמועינן דיש להם מחשבה הניכרת מתוך מעשיהם:
4.2.2
לא יאכלו למוצ״ש. דכיון שקבעתן שבת למעשר אסורים לעולם עד שיתעשרו:
4.2.3
כלכלת שבת. כלכלה מלאה פירות שיחדה לשבת:
4.2.4
וב״ה מחייבין. במעשר מיד אפילו קודם השבת, דכיון שיחדה לשבת הוקבעה מיד:
4.2.5
לשלוח לחבירו. נטבל מיד ולא יאכל עראי עד שיעשר. ואפי׳ לא שלחה, לפי שכיון שיחדה לשלחה הוא מקפיד עליה כמו בכלכלת שבת. ואין הלכה כר״י:
4.3.1
המעטן. מקום שצוברין שם הזיתים כדי שיתרככו ויהיו ראויות להוציא שמנן:
4.3.2
טובל אחד אחד במלח. שאין קובע אלא במלח וצירוף שתים, הלכך אם מלח ונתן לפניו חייב:
4.3.3
מן המעטן הטהור חייב. וכגון שהאדם הנוטלן טמא, שא״א לו להחזיר את המותר שכבר נטמאו כל אותן שנטל בידו:
4.3.4
מן הטמא פטור. שכיון שהמעטן כולו טמא [והאדם] הנוטלן טמא הרי הוא מחזיר את הנותר:
4.4.1
שותין על הגת. וכגון שהכניס שם ראשו ורובו, דליכא למגזר שמא יביא הכלי אליו וישתה חוץ לגת, דחוץ לגת הוי קבע ואסור לשתות:
4.4.2
בין על החמין. בין שמזג היין בחמין, בין שמזגו בצונן:
4.4.3
ר״א ב״ר צדוק מחייב. דגזר שמא יוציא מן היין חוץ לגת:
4.4.4
על החמין חייב. שהוא קובע, לפי שאינו יכול להחזיר המותר שיקלקל היין שבגת, אבל מזג בצונן פטור שיכול להחזיר המותר. והלכה כחכמים:
4.5.1
המקלף. מסיר קליפתן:
4.5.2
מקלף אחת אחת. שעורה אחת. ודוקא כשאינו סמוך לגורן אבל אם היה סמוך לגורן אפילו קילף יותר פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר:
4.5.3
המולל מלילות. המהבהב שבולין באור וממעכן בידו להסיר הפסולת:
4.5.4
מנפה. להפריח המוץ:
4.5.5
מיד ליד. מנערן מידו אחת לידו האחרת:
4.5.6
ירקה פטור. שהזרע עיקר וירקה לא חשיב אא״כ כוון לירק:
4.5.7
מתעשרת זרע וירק. חייב לעשר בין אכל הזרע בין אכל העלין ירק כמות שהן:
4.5.8
השבת. כך שמה בערבי, ובלע״ז אניט״ו.
4.5.9
וזירים. זמורות, ואפילו זרעה סתם מתעשרת זרע וירק וזירים, לפי שהשבת עושה זמורות ארוכות. אבל הכוסבר אינה מתעשרת זירים אא״כ זרעה תחלה לזירים:
4.5.10
אינו מתעשר זרע וירק. אם זרע סתם ולא פירש:
4.5.11
השחלים. בערבי חב אל שאר, ובלע״ז קרישון:
4.5.12
הגרגיר. כך שמו בערבי, ובלע״ז אירוג״א. והלכה כחכמים:
4.6.1
התמרות של תלתן. יש מפרשים לולבי תלתן, כעין שיש לגפנים, והן נאכלים. וי״מ כשמתחיל הגבעול לצמוח נראה במקום צמיחתו כמין גרגיר עב ונקרא תמרה כדאמרינן [סוכה לג] גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה. ובתלתן וחרדל ופול הלבן חשובין אוכל:
4.6.2
הצלף בלע״ז קאפר״י:

On Your Way. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://mobile.tora.ws/ Licence: Public Domain. Source.