← All works

Bartenura on Mishnah Maasrot

Sefaria · Mishnah > Rishonim on Mishnah > Bartenura > Seder Zeraim · 244 sections

1. 1.1.1

   כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל. למעוטי סטיס שקורין בערבי ני״ל, וקוצה שקורין בערבי אלעצפו״ר, שאלו אינן אוכל, אע״פ שהן נאכלים ע״י הדחק. ואינם חייבים במעשרות:

2. 1.1.2

   ונשמר. למעוטי הפקר שאין לו בעלים שישמרוהו:

3. 1.1.3

   וגדוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות. וכל הני ילפינן מקרא, דכתיב (דברים י״ד:כ״ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו׳. את כל תבואת, דומיא דתבואה שהוא אוכל. זרעך, המיוחד לך פרט להפקר שאין לו בעלים מיוחדים. זרעך דבר שזורעים אותו ומצמיח, פרט לכמהין ופטריות שאינן נזרעות:

4. 1.1.4

   כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל. כגון ירקות, שמיד כשהן גדלים ראוין לאכילה, ומשמרין אותו עד שיגדל ויוסיף אוכל:

5. 1.1.5

   חייב קטן וגדול. שהרי ראוין לאכילה בין גדולים בין קטנים:

6. 1.1.6

   וכל שאין תחלתו אוכל. כגון מיני פירות:

7. 1.1.7

   אינו חייב עד שיעשה אוכל. דכתיב (ויקרא כ״ז:ל׳) מזרע הארץ מפרי העץ, עד שיגדל ויעשה פרי:

8. 1.2.1

   מאימתי הפירות חייבים במעשרות. דתחלתן אינו אוכל וצריך ליתן שיעור לכל פרי ופרי מאימתי יגיע זמנו להיות ראוי לאכילה:

9. 1.2.2

   משיבחילו. תחילת בשולם קרוי בוחל, ודוגמא לזו תחילת ימי הנעורים באשה קרוי בוחל. ומפרש בגמרא משילבין ראשיהם זהו התחלת בשולם:

10. 1.2.3

    האבשים. מין ממיני הענבים הרעים כמו ויעש באושים (ישעיה ה):

11. 1.2.4

    משהבאישו. שנתבשלו כל כך עד שהחרצנים שבפנים נראים מבחוץ מתוך הקליפה. ואשכול שיש בו גרגיר א׳ שהגיע לשיעור זה הוי כולו חבור למעשרות:

12. 1.2.5

    והאוג. אילן שפירותיו אדומים, וקורין לו בלע״ז קורניאול״י:

13. 1.2.6

    והתותים. בערבי תו״ת ובלע״ז מורא״ש:

14. 1.2.7

    משימסו. משיתמעך האוכל מתחת ידו. ואם הגיעה אפילו פרידה אחת של רמון לשיעור זה כל הרמון חייב במעשרות:

15. 1.2.8

    משיטילו שאור. משיפתחו כשאור שיש בו סדקים:

16. 1.2.9

    משיטילו גידים. כשמתחילים להתבשל נראים בהם כמין גידים אדומים:

17. 1.2.10

    משיעשו מגורה. משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו מונח במגורה דהיינו אוצר:

18. 1.2.11

    משיעשו קליפה. הקליפה התחתונה הסמוכה לאוכל ואינה נעשית אלא אחר גמר בשול הפרי. ואין הלכה כר׳ יהודה:

19. 1.3.1

    משינקדו. משיהיה בהם נקודות שחורות. כי בגמר בשולם הם מתחילים להשחיר:

20. 1.3.2

    וכל השחורים. כגון ענבי הדס וענבי סנה:

21. 1.3.3

    אגסים. בערבי אג״ס, ובלע״ז פירא״ש:

22. 1.3.4

    קרוסטמלין. תפוחים קטנים הדומים לעפצים שקורין מילין:

23. 1.3.5

    פרישין. קונדוניי״ש בלע״ז, ובערבי ספרג״ל:

24. 1.3.6

    עוזרדין. בערבי זערו״ד, ובלע״ז סורב״ש:

25. 1.3.7

    משיקריחו. פירות הללו בקטנן מכוסים שערות דקות כמין נוצה, וכשיתחילו להתבשל נקרחים מעט מעט, ובגמר בשולם נופל הכל:

26. 1.3.8

    התלתן משיצמח. משהיה נגמר בבשולו עד שאם היו זורעים אותו היה צומח. וסימן לידע מתי הגיע לשיעור זה, נותן אותו לתוך המים וכל פרידה ששוקעת רובה במים בידוע שאם יזרענה תצמיח. ודרשינן לה מדכתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח:

27. 1.3.9

    משיכניסו שליש. שנתגדלו שליש ממה שעתידין להתגדל. אי נמי כשבא לעצרן ולסוחטן מוציא מהן עכשיו שליש ממה שמוציא כשנתבשלו יפה:

28. 1.4.1

    ובירק הקשואים והאבטיחים. הכי קאמר ד׳ מינים הללו בירק, שהן הקשואין והאבטיחים והדלועין והמלפפונות, ובפירות האילן התפוחים והאתרוגים, חייבים בין גדולים בין קטנים, לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל והן נאכלים בין גדולים בין קטנים:

29. 1.4.2

    רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקטנן. דסבירא ליה שאין נאכלים קטנים, ולא הוי תחלתן אוכל. ואין הלכה כרבי שמעון:

30. 1.4.3

    שקדים המרים. נאכלים בקטנן ואין נאכלים בגדלן. ושקדים מתוקים איפכא:

31. 1.5.1

    איזהו גרנן למעשרות. אימתי הוקבעו הפירות למעשר ואסור לאכול מהן עראי, כמו התבואה בגורן. שאף על פי שהגיעו הפירות לעונת המעשרות עדיין מותר לאכול מהן עראי עד שיהא גרנן למעשרות:

32. 1.5.2

    משיפקסו. משינטל פיקס שלהם והוא שער הצומח בהן כשהן קטנים וכשנתבשלו כל צרכן נושר:

33. 1.5.3

    משיעמיד ערימה. שיעשה מהן כרי:

34. 1.5.4

    משישלק. שילוק לאבטיח כמו פיקוס לדלועים:

35. 1.5.5

    מוקצה. לפי שאין עושים ערימה מן האבטיחים אלא שוטחים אותם, ומקום ששוטחים בו הפירות קרוי מוקצה:

36. 1.5.6

    ירק הנאגד. שדרכו למכרו אגודות:

37. 1.5.7

    ואם אינו ממלא את הכלי. כגון שרוצה למלאות שנים או שלשה כלים, אוכל מכל אחד עראי עד שימלא את האחרון:

38. 1.5.8

    כלכלה. המלקט ירק לתוך הכלכלה דהיינו סל:

39. 1.5.9

    משיחפה. את הירק בהוצין או בעלין שדרכן לכסות בו:

40. 1.5.10

    בד״א. שזהו גרנן למעשרות:

41. 1.5.11

    במוליך לשוק. למכור, דלאו בדעתו הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ויהיו הפירות טבולים שהמקח קובע למעשר:

42. 1.5.12

    אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שמגיע לביתו. דבדעתו תלוי הדבר ולא יהיו הפירות טבולים עד שיגיע לביתו, שהטבל אינו חייב במעשר עד שיראה פני הבית, דכתיב (דברים כו) בערתי הקדש מן הבית:

43. 1.6.1

    הפרד. רגילין היו לפרד ברמונים וליבשן, ואותן הגרגרים יבשים קרויין פרד ע״ש שמפרידים אותן כדי שתכנס בהן [החמה] מכל צד:

44. 1.6.2

    משיפקל. כמו משיקלף, כלומר משיסיר מעליהן הקליפות הרעות:

45. 1.6.3

    משימרח. אחר שמנקין התבואה מן המוץ שלה צוברים אותה במקום א׳ בגורן ומיפה פני הכרי ומחליקין אותו, והוא הנקרא מרוח:

46. 1.6.4

    משיכבור. לפי שרגילים לעקור הקטנית עם העפר צריך לכברם בכברה:

47. 1.6.5

    קוטעים. שבלים קטועים שלא נדושו:

48. 1.6.6

    מן הצדדים. צדי הכרי שלא נתמרח:

49. 1.6.7

    וממה שבתוך התבן. שלא נזרה מן המוץ:

50. 1.7.1

    משיקפה. משיסיר החרצנים והזגים שמעלה היין בתוך בור של יין בשעת רתיחתו:

51. 1.7.2

    מן הגת העליונה. שעדיין לא ירד לבור:

52. 1.7.3

    ומן הצינור. העשוי בפי הגת, והיין מקלח מן הצנור לבור. והיין שבגת או שבצנור עדיין לא נגמרה מלאכתו:

53. 1.7.4

    לעוקה. גומא שלפני בית הבד שהשמן יורד לתוכה:

54. 1.7.5

    עקל. כלי עשוי מחבלים שצוברים הזיתים לתוכו כשמכבידים הקורה עליהם:

55. 1.7.6

    ממל. הרכב העליונה שטוחנין בה הזיתים:

56. 1.7.7

    מבין הפצים. שמן היוצא מבין הנסרים:

57. 1.7.8

    חמיטה. היא עוגה דקה, וכשמוציאין אותה מן התנור רגילים להחליק פניה בשמן, וקמ״ל דלא חשיב כמבושל. שהאש קובעת למעשר ואסור לאכול עראי מכל תבואה ופירות וירקות שנתבשלו באור, אבל האי לא חשיב בישול:

58. 1.7.9

    וכן לתמחוי. דכלי שני הוא ואינו מבשל:

59. 1.7.10

    אבל לא יתן. שמן לקדרה ולאילפס כשהן מרתיחים. אע״פ שהעבירן מן האור, ויאכל אכילת עראי, דכל זמן שהיד סולדת בהן חשוב כמבשל וקבע למעשר:

60. 1.7.11

    לכל הוא נותן. לכל אלפסין רותחין ולכל קדרות רותחות הוא נותן, לאחר שהעבירן מן האור, ואינו קובע למעשר:

61. 1.7.12

    חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. שחריפתו של חומץ וציר מסייע לבשל. ואין הלכה כרבי יהודה:

62. 1.8.1

    העגול של דבילה. רגילין להחליק פניו במשקין, והוא גמר מלאכתו למעשר:

63. 1.8.2

    בתאנים ובענבים של טבל. במשקין היוצאים מתאנים וענבים של טבל מחליקים בהם העגול של דבילה ולא חשיבי כיון דאזלי לאבוד:

64. 1.8.3

    ורבי יהודה אוסר. דמשקין חשובין הם ואסורים משום טבל. ואין הלכה כרבי יהודה בכולה מתני׳:

65. 1.8.4

    המחליק בענבים. משפשף הענבים על עגול של דבילה:

66. 1.8.5

    לא הוכשר. העגול לקבל טומאה דלא חשיב משקה זה שיוצא מן הענבים. ובמשקה העומד לצחצח פליגי [בה] תנא קמא ור׳ יהודה אי חשיב משקה אי לא:

67. 1.8.6

    משידוש. מיבשים התאנים ואח״כ דשים אותם במקלות לתוך החבית, או מעגלין אותה בידים לתוך האוצר. ודישת החבית ועגול המגורה הוא גמר מלאכתן:

68. 1.8.7

    לא יאכל מהן עראי. דקא סבר לא עליון צריך לתחתון ולא תחתון צריך לעליון וכבר נגמרה מלאכתן. ורבי יוסי סבר עדיין צריכין זה לזה ולא נגמרה מלאכתן. ואין הלכה כרבי יוסי:

69. 2.1.1

    היה עובר בשוק. עם הארץ החשוד על המעשרות:

70. 2.1.2

    אוכלין ופטורים. דאימור לא ראו פני הבית ולא הוקבעו למעשר. ואע״ג דמכר קובע למעשר האי מתנה יהיב להו ומתנה אינה קובעת:

71. 2.1.3

    מתקנים ודאי. שהנותן לא עישר דסבר הוא שיאכלו בשוק ולא בעי עשורי, וכיון דהכניסום לבית הוקבעו. ודוקא שנתן להם דבר מועט שראוי לאכלו בשוק, אבל אם נתן דבר מרובה, או שהיה המקבל אדם שאין דרכו לאכול בשוק, או הדבר הניתן אינו נאכל כך כמות שהוא, בכל אלו הוי כאומר הכניסו לבתיכם, ואסור לאכול מהם עראי דמסתמא כבר הוקבעו למעשר:

72. 2.1.4

    אין מתקנים אלא דמאי. ונותן תרומת מעשר לכהן, ומעשר ראשון ועני נוטל לעצמו:

73. 2.2.1

    ואמר טלו לכם תאנים. בעל השער או בעל החנות אמר כן:

74. 2.2.2

    ובעל השער ובעל החנות חייבין. דביתו של אדם טובל לו, אבל לא לאחרים:

75. 2.2.3

    ורבי יהודה פוטר. משום דשער וחנות אדם בוש לאכול בתוכו. וחצר הקובעת למעשר היא כל שאין אדם בוש לאכול בתוכה:

76. 2.2.4

    עד שיחזיר פניו. במקום שיושב ומוכר הוא בוש לאכול בלא חזרת פנים אבל במקום שאינו יושב ומוכר אינו בוש, וקיימא לן מקום שהוא בוש פטור מקום שאינו בוש חייב, ואין הלכה כרבי יהודה:

77. 2.3.1

    המעלה פירות מן הגליל. ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודה לא הוקבעו למעשר אפילו לן בדרך, עד שיגיע ליהודה שדעתו למכרם שם:

78. 2.3.2

    וכן בחזרה. אם קודם שהגיע ליהודה נמלך להחזירן לגליל, אוכל מהן עראי בדרך עד שיגיע לגליל:

79. 2.3.3

    עד שהוא מגיע למקום השביתה. למקום שהוא רוצה לנוח שם בשבת, ומיד כשיגיע שם הוקבעו פירותיו למעשר אע״פ שעדיין לא הגיעה שבת. ואין הלכה כר״מ:

80. 2.3.4

    והרוכלין המחזרין בעיירות. למכור בשמים ותמרוקי הנשים ומוליכין עמהם פירות, אוכלים מהן עראי עד שיגיעו למקום הלינה, וכשמגיעים שם הוקבעו הפירות למעשר.

81. 2.3.5

    ר׳ יהודה אומר בית ראשון. שבעיר שהוא לן שם, קובע למעשר ואפילו הוא לן בקצה האחר של העיר, לפי שאדם רוצה לפנות כליו בבית ראשון שהוא פוגע כדי ללון שם. ואין הלכה כרבי יהודה:

82. 2.4.1

    עד שלא נגמרה מלאכתן. שלא הגיע גרנן למעשר. כל פרי ופרי, כפי מה שמפורש לעיל:

83. 2.4.2

    ר׳ אליעזר אוסר לאכול מהן עראי. עד שיפריש כל מעשרותיהן, דתרומה טובלת:

84. 2.4.3

    וחכמים מתירים. דסברי אין תרומה טובלת אלא א״כ תרם מתוך הכלכלה:

85. 2.4.4

    כלכלת תאנים שתרמה. עד שלא הגיע גרנן למעשרות:

86. 2.4.5

    ר׳ שמעון מתיר. אפילו תרם מתוך הכלכלה:

87. 2.4.6

    וחכמים אוסרים. והלכה כחכמים דתרומה קובעת למעשר כשתרם מתוך הכלכלה, ולאחר שתרם אסור לאכול עראי מאותה כלכלה עד שיפריש כל המעשרות:

88. 2.5.1

    עד שיעשר. דמקח טובל:

89. 2.5.2

    ואם צירף. שלקח בעל הגינה ב׳ כאחת ונתן לו חייב. אבל בזמן שהקונה ליקט ואכל מודה רבי מאיר דאוכל אחת אחת:

90. 2.5.3

    אמר רבי יהודה מעשה בגנת ורדין וכו׳ והתם בעל הגינה היה מלקט, שלא היו מניחים ליכנס שם אדם מפני הורדים, ואעפ״כ לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם. והלכה כרבי יהודה:

91. 2.6.1

    שאבור. שאברור ואבחר:

92. 2.6.2

    בורר ואוכל. תולש אחת אחת ואוכל אבל אם תלש וצירף שתים חייב:

93. 2.6.3

    מגרגר. מלקט גרגיר גרגיר ואוכל:

94. 2.6.4

    פורט. בעוד הרמון במחובר פורט ממנו גרגיר גרגיר ואוכל:

95. 2.6.5

    ובאבטיח סופת ואוכל. גרסינן, כלומר חותך חתיכות דקות ואוכל:

96. 2.7.1

    לקצות בתאנים. לעשות קציעות. יש מפרשים לשטחן ליבש, וי״מ לחתכן במקצועות שרגילים לחתוך בהם התאנים:

97. 2.7.2

    ואמר לו ע״מ שאוכל תאנים. ולא היה צריך לתנאי זה דבלאו הכי אוכל בדין תורה דכתיב (דברים כ״ג:כ״ה) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו׳, ובפועל הכתוב מדבר, הלכך לא הוי כמקח ואינו קובע למעשר:

98. 2.7.3

    ע״מ שאוכל אני ובני. אכילת בנו הוי מקח וקובע:

99. 2.7.4

    ולאחר הקציעה. שגמר כבר פעולתו, אינו אוכל בדין תורה ובא לאכול מכח התנאי והוי כמקח:

100. 2.7.5

     האוכל מן התורה פטור. ובפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פז) מפרש אלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש עד שלא נגמרה מלאכתו:

Next → — showing 1–100 of 244

On Your Way. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://mobile.tora.ws/ Licence: Public Domain. Source.