← All works

Bartenura on Mishnah Maaser Sheni

Sefaria · Mishnah > Rishonim on Mishnah > Bartenura > Seder Zeraim · 272 sections

1. 1.1.1

   מעשר שני אין מוכרין אותו. אפילו להוליכו לירושלים לפי שהוא קדש. וסתם מתניתין כר״מ דאמר מעשר [שני] ממון גבוה הוא:

2. 1.1.2

   ואין מחליפין אותו. לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן, שמן ותן לי יין:

3. 1.1.3

   ואין שוקלין כנגדו. סלע של חולין כנגד סלע של מעשר שני, משום בזוי מצוה:

4. 1.1.4

   ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים. לעיל איירי חוץ לירושלים, והכא קמשמע לן דאפילו בירושלים שקונין בדמיו מאכל ומשתה אינו רשאי להחליף:

5. 1.1.5

   וכן שאר כל הפירות. אפילו אותן פירות דמעשר דידהו לא הוי אלא מדרבנן:

6. 1.1.6

   אבל נותנים זה לזה מתנת חנם. כגון שמזמינו לאכול עמו על שולחנו. ודברי הכל היא, אבל לתת לו במתנה ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור:

7. 1.2.1

   אין מוכרין אותו. דגמרינן גאולה גאולה מחרמים, נאמר במעשר (ויקרא כ״ז:כ״ח) לא יגאל, ונאמר בחרמים (שם) לא ימכר ולא יגאל, מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו:

8. 1.2.2

   תמים חי. והוא הדין נמי שחוט, שנאמר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תמים ולא בעל מום. אלא תמים, חלבו ודמו קרבין על גבי המזבח והבשר אוכלין אותו הבעלים בירושלים. ובעל מום אוכלים אותו הבעלים בכל מקום. ואיידי דבעי למתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי, תני נמי רישא תמים חי:

9. 1.2.3

   ואין מקדשין בו את האשה. דהוי כמכר:

10. 1.2.4

    הבכור מוכרין אותו תמים חי. משום דבבכור כתיב (במדבר יח) לא תפדה אבל נמכר הוא:

11. 1.2.5

    ומקדשין בו את האשה. דממונו של כהן הוא ומותר למוכרו:

12. 1.2.6

    אסימון. מטבע שאין עליו צורה, ואין מחללין עליו מעשר שני דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך, כסף שיש עליו צורה:

13. 1.2.7

    ולא על המטבע שאינו יוצא. דכתיב (שם) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, פרט לכסף שאינו יוצא, שאינו יכול לקנות ממנו מה שהוא רוצה:

14. 1.2.8

    ולא על המעות שאינן ברשותו. כגון שנפל כיסו לים הגדול אינו יכול לפדות מעשר שני על מעות שבתוכו, שהוא צריך לשכור מי ששט על פני המים להוציאו:

15. 1.3.1

    הלוקח בהמה לזבחי שלמים. ממעות מעשר שני, שכך הוא עיקר מצות מעות מעשר שני לקנות מהם שלמים, דילפינן שם שם לגזרה שוה מהר עיבל:

16. 1.3.2

    וחיה. שאינה ראויה להקרבה, וקנאה ממעות מעשר שני לאכול אותה בשר תאוה, כלומר חולין:

17. 1.3.3

    יצא העור לחולין. וא״צ לאכול דמיו בירושלים:

18. 1.3.4

    יצא הקנקן לחולין. ואין צריך למכרו ולאכול דמיו בקדושת מעשר בירושלים. והני מילי כשהמוכר והקונה הדיוטים ואין נותנים עיניהם אלא בבשר לאכול וביין לשתות אבל אם אחד מהם אומן לעבד עורות, או יוצר חרס דעכשיו ודאי נותן עיניו בעורות או בקנקנין, נעשה כקונה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ולא יצאו לחולין:

19. 1.3.5

    התמד. פסולת של ענבים שנתן עליהם מים:

20. 1.3.6

    אינו נלקח בכסף מעשר. דחשיב כמו מים, ואנן בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע:

21. 1.3.7

    נלקח בכסף מעשר. דכיון שהחמיץ חשיב אוכל, והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:

22. 1.4.1

    הלוקח חיה לזבחי שלמים. ואין קרבן בא מן החיה, דכתיב (ויקרא א׳:ב׳) מן הבקר ומן הצאן:

23. 1.4.2

    ובהמה לבשר תאוה. חכמים גזרו שלא יקנו בהמה ממעות מעשר שני אלא שלמים, לפי שבראשונה היה מותר ליקח בהמה לבשר תאוה, כיון שראו שהיו הכל לוקחים בהמה לבשר תאוה ומבריחים אותה מעל גבי המזבח חזרו ואמרו לא יקחו:

24. 1.4.3

    אין העור יוצא לחולין. כלומר אינו בתורת זו שיצא העור לחולין, אלא לא קנה מעשר לא החיה ולא הבהמה, דנעשה כקונה שור לחרישה בדמי מעשר, דלא קנה מעשר:

25. 1.4.4

    לא יצא הקנקן לחולין. כיון שנהגו למכור היין בלא הקנקן:

26. 1.4.5

    לא יצאו דמי הכלי לחולין. לפי שדרך למכרן בלא הכלי:

27. 1.5.1

    הלוקח מים ומלח וכו׳ מים ומלח אין נקנים בכסף מעשר שני, דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר, פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך, חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע, דבקר וצאן גדלים מן הצמחים שהם גדולי קרקע, ותלוש, ודבר המתקיים עד שמוליכן לירושלים, אף כל דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע ותלוש, ודבר המתקיים, יצאו מים ומלח שאע״פ שהן אוכל אינן גדולי קרקע, יצאו פירות המחוברים לקרקע, שאינן תלושים, יצאו פירות הנרקבים קודם שיגיעו לירושלים שאינן דבר המתקיים, שכל אלו אין נקחים בכסף מעשר:

28. 1.5.2

    לא קנה מעשר. ולא חלה קדושת מעשר על הדבר הקנוי ולא יצאו המעות לחולין:

29. 1.5.3

    הלוקח פירות שוגג. שלא היה יודע שמכסף מעשר הוא קונה:

30. 1.5.4

    יחזרו דמים למקומן. המוכר לוקח פירותיו ומחזיר הדמים, משום דהוי כמקח טעות, שאם היה יודע הלוקח שהם דמי מעשר לא היה לוקח בהם פירות הללו, משום טורח הדרך, וכיון דשוגג הוא בטל מקח:

31. 1.5.5

    מזיד. שידע שכסף מעשר הוא:

32. 1.5.6

    יעלו ויאכלו במקום. אשר יבחר ה׳, כלומר בירושלים:

33. 1.5.7

    ואם אין מקדש ירקבו. שהדבר הקנוי בכסף מעשר אינו נפדה טהור בריחוק מקום, כדתנן לקמן בפרק ג׳:

34. 1.6.1

    תקבר ע״י עורה. עם עורה, לפי שגם עורה אסור:

35. 1.7.1

    אין לוקחין עבדים וקרקעות. לפי שאינן אוכל, ורחמנא אמר (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן ואכלת שם:

36. 1.7.2

    יאכל כנגדן. כנגד מעות מעשר שני שהוציא בדברים הללו, יוציא משלו ויקנה דבר שהוא אוכל ויאכל בקדושת מעשר בירושלים. והכא מיירי כשברח המוכר ומשום הכי לא תנא יחזרו דמים למקומן. אי נמי מתניתין איירי במזיד, אבל שוגג יחזרו דמים למקומן:

37. 1.7.3

    קיני זבים וקיני זבות. שתי תורים או שני בני יונה שחייבין הזבים והזבות להביא. וקיימא לן דכל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין, שאין אדם פורע חובו במעות מעשר שני:

38. 2.1.1

    מעשר שני נתן לאכילה ולשתיה. דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר ואכלת שם, ושתיה בכלל אכילה. וסיכה כשתיה דכתיב (תהילים ק״ט:י״ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

39. 2.1.2

    לאכול דבר שדרכו לאכול. שאם קנה בכסף מעשר פת ונתעפשה, יין והקרים, תבשיל ונבאש, אין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כדי שלא יפסדו מעות של מעשר שני. אי נמי בקש לאכול תרדין לחין חיין או לכוס חטין חיות, אין שומעין לו, כיון שאין דרכן לאכלן כך:

40. 2.1.3

    אין מפטמין את השמן. לשים בתוכו עקרין וראשי בשמים, משום דבלעי השמן ואזיל לאבוד, שהשרשים אינן נאכלין:

41. 2.1.4

    ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם. משום דבעינן דבר השוה לכל אדם, וזה אינו אלא למפונקים ולמעונגים:

42. 2.1.5

    אבל מפטם הוא את היין. לעשותו ינומולין וכיוצא בהן:

43. 2.1.6

    נפל. לתוך יין של מע״ש כשהוא חוץ לירושלים דבש ותבלין והשביח, חולקין את השבח לפי חשבון, כגון אם היין שוה ב׳ סלעים ודבש ותבלין שוין סלע והשביחו ועמדו על ד׳ סלעים, פודה את היין בב׳ סלעים ושני שליש. סלע:

44. 2.1.7

    קפלוטות. כרתי פורו״ש בלע״ז:

45. 2.1.8

    השבח לשני. ופודה את הפת בשויו, ואין חולקין השבח לעצים של חולין, אלא כל השבח למעשר שני, לפי שאין שבח עצים ניכר בפת:

46. 2.1.9

    כל ששבחו ניכר. ששבח החולין ניכר במעשר שני, שהוסיפו החולין על המעשר במדה ובמשקל, אבל אם לא הוסיפו אלא בטעם אע״פ שנתעלה בדמים מחמת הטעם, אין זה שבחו ניכר:

47. 2.2.1

    רבי שמעון אומר אין סכין. קסבר לא ניתן שמן של מעשר שני לסיכה אלא לאכילה בלבד:

48. 2.2.2

    אם הקל בתרומה. שאתה מודה דמותרת בסיכה, כדתנן בפרק שמיני דשביעית וכן בתרומה וכן במעשר שני, ולא קא מפלגת בתרומה:

49. 2.2.3

    שהקל בכרשינין ובתלתן. של תרומה יותר מבמעשר שני, כדבעינן למימר לקמן, הלכך דין הוא נמי שנקל בסיכה גבי תרומה. ואין הלכה כר׳ שמעון:

50. 2.3.1

    תאכל צמחונים. כשהן ירקות לחין, ולא יניחם עד שיגדלו ולא יהיו ראויות לאכילה. אבל בתרומה תאכל בין צמחונין בין יבישים:

51. 2.3.2

    בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה. אע״ג דתלתן לאו אוכל גמור הוא, ואין תרומה נוהגת בו אלא לפי שנאכל לקצת בני אדם, הילכך נאכל בטומאה, מכל מקום לבית שמאי צריך שיהיו כל מעשיה בטהרה ובנטילת ידים, כדין כל שאר אוכלים של תרומה שהנוגע בהם צריך נטילת ידים תחלה, וטעמא כדי שידעו שהם תרומה ולא יאכלו לזרים:

52. 2.3.3

    חוץ מחפיפתה. שבלא נטילת ידים יכולים לחוף בהן ראשן. וכך היה דרכן לחוף ראשן בתלתן:

53. 2.3.4

    כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. במים, שצריך לשרותן בטהרה. שאם שורה אותן בלא נטילת ידים שרייתן מכשירתן לקבל טומאה, והוא מטמאן מיד בידיו. ואסרו זה בלבד משום היכר כדי שידעו שהיא תרומה:

54. 2.4.1

    כרשיני. בלשון ערבי כרסנ״א, ואינם מאכל אדם אלא מדוחק בשנות רעבון:

55. 2.4.2

    ונכנסים לירושלים ויוצאים. אע״ג דבשאר פירות קיימא לן דמעשר שני הנכנס לירושלים אין יכולין להוציאו משם, בכרשינין הקילו:

56. 2.4.3

    יתחלקו לעיסות. ואינו כשאר מעשר שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים, אבל כרשינים לפי שאינן מאכל אדם אין פודין אותן, דסבר רבי טרפון אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, הלכך יתחלקו לעיסות טהורות של מעשר שני וישימו בכל עיסה ועיסה מן הכרשינים הללו שנטמאו פחות פחות מכביצה, דאוכל פחות מכביצה אינו לא מיטמא מאחרים, ולא מטמא אחרים, וככה יאכלו אותן:

57. 2.4.4

    וחכמים אומרים יפדו. כשאר מעשר שני. והלכה כחכמים:

58. 2.4.5

    שורין. במים ושפין על הבשר, בטהרה, בנטילת ידים, שסתם ידים שניות ופוסלות את התרומה:

59. 2.4.6

    ומאכילין. לבהמה:

60. 2.4.7

    יאכלו צריד. לשון יובש, כמו צריד של מנחות [פסחים כ] שהוא מקום של המנחה שלא הגיע שם שמן. כלומר יאכלו יבשים שלא יהא עליהם משקה בשעת אכילה, כדי שלא יהיה ניכר שהוכשרו לקבל טומאה:

61. 2.4.8

    כל מעשיהם בטומאה. ואפילו השרייה. ואין הלכה כרבי עקיבא:

62. 2.5.1

    מה שליקט ליקט למעשר. כל מה שמלקט הכל למעשר עד שישלים דמי מעשר. ויתנה ויאמר, אם כל מה שלקטתי הם מעות מעשר מוטב, ואם לאו אותם של מעשר שנשארו יהיו מחוללין על אלו:

63. 2.5.2

    ואם בלל וחפן. ואם לא ליקט אותן אחד אחד מכאן ומכאן, אלא שהיו בלולין ומעורבים ולקח אותם מלא חפניו:

64. 2.5.3

    לפי חשבון. שאם לזה מנה ולזה מאתים, נותן לזה של מנה שליש ולזה של מאתים שני שלישים:

65. 2.6.1

    שנתערבו. ורוצה להוציא של חולין חוץ לירושלים:

66. 2.6.2

    מביא בסלע מעות. של נחשת שיש עליהם צורה, ששוין סלע של כסף:

67. 2.6.3

    ובורר את היפה שבהן. שבשני הסלעים, ומחלל אלו המעות עליה, והסלע השני והמעות נשארים חולין:

68. 2.6.4

    מדוחק. כשהוא דחוק ואינו יכול לעשות בדרך אחרת:

69. 2.6.5

    ולא שיתקיים כן. שישאר המעות של נחושת מעשר, אלא חוזר ומחללם על הכסף. ואי קשיא ולמה מביא בסלע מעות, יקח אחד משני סלעים שנתערבו ויאמר אם זו היא של מעשר מוטב ואם לאו הרי השני שהיא של מעשר מחוללת עליה. אי שריית ליה ליקח אחת מהן ולהתנות, חיישינן דלמא אתי למשקל חד מינייהו בלא תנאי:

70. 2.7.1

    לא יעשה אדם סלעיו דינרי זהב. סלעים של כסף שיש לו ממעשר שני לא יעשה אותם דינרי זהב, שמא ישהה עליותיו עד שיחליף סלעיו ויתבטל מלעלות לרגל. וב״ה סברי לא גזרינן:

71. 2.8.1

    הפורט סלע ממעות מעשר שני. מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני, ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך:

72. 2.8.2

    ב״ש אומרים בכל הסלע מעות. אם בא לפורטן יכול לפרוט כולן ולתת בשביל כל הסלע:

73. 2.8.3

    וב״ה אומרים. לא יפרוט אלא חציין, שהפרוטות יוצאות בירושלים וכשיבא שם יהיה צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט יוקירו הפרוטות ונמצא מעשר שני נפסד. לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת, ולכשיכלו יפרוט בכסף שבידו מעט מעט:

74. 2.8.4

    שקל. הוא חצי סלע:

75. 2.8.5

    אין מחללין כסף ופירות על כסף. מי שיש לו חצי דינר כסף של מעשר ופירות של מעשר שוין חצי דינר, לא יצרפם יחד לחללם על דינר:

76. 2.8.6

    וחכמים מתירין. בכי האי גונא ע״י צירוף פירות, כיון שאין לו אלא חצי דינר כסף. אבל לחלל דינר כסף ופירות שוין דינר על חצי סלע שהוא שני דינרין מודים חכמים שאין מחללים. והלכה כחכמים:

77. 2.9.1

    הפורט סלע של מעשר שני בירושלים. שהיה מחליף סלע שבידו ונוטל פרוטות להוציאן לצרכי סעודת מעשר:

78. 2.9.2

    ב״ש אומרים. אם בא להחליף כל הסלעים שבידו במעות, יחליף:

79. 2.9.3

    ובית הלל אומרים לא יחליף אלא חציין. שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן, ויפקידם בעיר עד רגל אחר, והפרוטות מתעפשות, ואם יחזור ויחליפם בסלעים נמצא שולחני משתכר שני פעמים ומעשר שני נפסד:

80. 2.9.4

    הדנין לפני חכמים. שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי:

81. 2.9.5

    בשלשה דינרין כסף ובדינר מעות. הסלע הוא ד׳ דינרים, וכשבא להחליף הסלע לא יקח אלא בדינר א׳ פרוטות ושלשה דינרים יהיו כסף:

82. 2.9.6

    רביעית כסף ברביעית מעות. בדינר רביעי של כסף לא יקח אלא ברביעיתו מעות של נחשת, וג׳ חלקים כסף. שנמצא לוקח מעות אחד מששה עשר בסלע בלבד:

83. 2.9.7

    ארבעה אספרי כסף. הדינר ה׳ אספרי, ומטבע הוא בארץ יון ועד היום קורין לו אספרי. נמצא הסלע עשרים אספרי. וכשהוא מחלל הדינר יחללנו על ד׳ אספרי כסף ואספר א׳ נחשת. נמצא לוקח נחשת א׳ מעשרים בסלע בלבד:

84. 2.9.8

    יניחנה בחנות ויאכל כנגדה. לא יחלל כלל על פרוטות שמא ישכח ויעשה אותן חולין, אלא יניח הסלע אצל החנוני ויאכל כנגדה עד שתכלה. ואין הלכה אלא כדברי ב״ה בלבד:

85. 2.10.1

    מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים. ורוצה שישתו יחד מכד אחד, והטמאים אסורים ביין הקנוי בדמי מעשר:

86. 2.10.2

    מניח את הסלע ואומר. מה שישתו הטהורים מן היין, לכשישתו תהא סלע זו מחוללת עליו מעכשיו. נמצא מה ששתו טהורים היה מעשר ומה ששתו טמאים היה חולין. ואינו חולין ומעשר שני מעורבים זה בזה, שאין היין קדוש בקדושת מעשר, אלא לכשישתו חוזר היין ששתו בלבד להיות מעשר למפרע:

87. 3.1.1

    לא יאמר. לחלק. שתטול חלק בהם. לפי שעליו מוטל להביא מעשרו לירושלים, ונמצא פורע חובו ממעשר שני:

88. 3.1.2

    העלם שנאכלם ונשתם. דנראה דמזמינו לאכול עמו, וזה מותר:

89. 3.1.3

    אבל נותנים זה לזה מתנת חנם. מפורש לעיל בריש פרק קמא:

90. 3.2.1

    מפני שהוא ממעט באכילתו. דתרומה אסורה לטבול יום ולזרים:

91. 3.2.2

    ורבי שמעון מתיר. דסבר מותר להביא קדשים לבית הפסול:

92. 3.2.3

    מה אם היקל בזבחי שלמים. שקונים שלמים בכסף מעשר שני ואע״פ שממעט באכילתו שיכולין לבא לידי פגול ונותר וטמא, לא נקל בתרומה לקנותה בכסף מעשר שני שאין בה דין פגול ונותר ולא דין טמא, שלא כל הדברים המטמאין את הקדש מטמאין את התרומה ואין הלכה כרבי שמעון:

93. 3.3.1

    מי שהיו לו מעות. של מעשר שני, וצריך לקנות מהם דברים של חולין שלא לאכילה ושתיה וסיכה:

94. 3.3.2

    ולחבירו פירות. של חולין ורוצה לעשות עמו טובה שיתחללו מעות מעשר חבירו על פירותיו:

95. 3.3.3

    אוכל פירותיו בטהרה. שחלה קדושת מעשר על הפירות, וצריך לאכלן בטהרה:

96. 3.3.4

    ולא יאמר כן לעם הארץ. שהוא חשוד לאכול פירות מעשר בטומאה:

97. 3.3.5

    אלא בדמאי. כגון אם היו אותן מעות מעשר שני של דמאי, אז מותר לומר כן אפילו לעם הארץ, דשמא המעות אינן מעשר:

98. 3.4.1

    ומעות במדינה. ומעות של מעשר שני חוץ לירושלים וצריך להן. קמ״ל שא״צ שיהיו הפירות והמעות במקום אחד. ועוד אשמועינן במתניתין דאע״ג דפירות מעשר אין יכולין ליפדות בירושלים, מעות מעשר מתחללין הן בירושלים:

99. 3.5.1

    מעות. של מעשר שני:

100. 3.5.2

     נכנסות לירושלים ויוצאות. שאין המחיצות קולטות מעות כדרך שקולטות פירות:

Next → — showing 1–100 of 272

On Your Way. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://mobile.tora.ws/ Licence: Public Domain. Source.