← Library

Badei HaAron; Sheviit

Sefaria · Responsa · 1,870 sections

1. Preface.1

   התחדשותם של מצוות התלויות בארץ נעוצים עמוק בפעמי הגאולה, ההתעוררות למצוות התלויות בארץ התחילה עם עליית תלמידי הגר"א.1כפי שמתואר בין היתר בספר קול התור בפרק א, ו; פרק ו, ג. בתקופה זאת התחילו להתעורר השאלות הראשונות הנוגעות לשמירת מצוות התלויות בארץ בפועל, שהתחדשו והתבארו לראשונה בספרו של תלמידו ר' ישראל בעל "פאת השלחן". אולם לכדי מעשה הגיעו מצוות אלו רק לאחר שהצליחו יהודים לגאול את אדמות הארץ לאורך זמן.

2. Preface.2

   ההתעוררות המעשית הגדולה של מצוות אלו החלה כשחלוצים דתיים כווננו את אדמת הקודש. בין החלוצים שעוררו את תחיית מצוות התלויות בארץ היה סבי הרב נתן גרדי ז"ל שהקים את כפר חיטים ואחר כך את כפר אברהם. זכיתי לאחרונה למצוא עדות לאהבת מצוות התלויות בארץ של סבי ז"ל מכתבי ידו של אחד מיוצרי ומחדשי ההלכה בהלכות שביעית, הרב משה קלירס זצ"ל רבה של טבריה מחבר הספר תורת הארץ. הספר תורת הארץ הוא אחד מספרי הבירורים הראשונים של מצוות אלו, וכך הוא כותב בהקדמה שנמצאה לאחרונה והודפסה בחלק ב' של הספר:

3. Preface.3

   וראשית התעוררתי לדון ולשאת ולתת בעניינים אלו הלכה למעשה היתה עקב אשר הקיפוני חבילות חבילות של שאלות מבני הגליל כולו, ובמיוחד מיושבי ביאראת חאטון [שמו הערבי של כפר חיטים]2כפר חיטים היתה האדמה הראשונה שנגאלה על ידי קק"ל, הקמת הישוב לווה בעליות ומורדות רבות, כפי שתיאר סבי ז"ל את העליה לקרקע ונטישתה בעבקות הפרעות בספרו "פרקי חיים של חלוץ דתי" חלק ב, עמ' 73-95. שסמוכה ונראית אל עירנו טבריא ת"ו, ששלחו איבעיות חמורות שבדיני כלאיים ושאר מצוות הארץ, על ידי חבריהם ר' נתן נטע גאראדזייסקי [שמו המקורי של סבי ר' נתן גרדי] ור' אייזיק גלאטמאן אלינו, וביחד עם ידידי עוז המרא דאתרא חכם באשי מוהר"ר ועקנין שליט"א ושאר חכמי בית מדרשנו נחתנו לעומקן של סוגיות להעלות דבר ה' זו הלכה בעבודה קשה זו שבמקדש, שכמעט נשתכחה מלב בדורות עברו עקב כך שלא חזון נפרץ היה מי מאחינו שישלח ידו בשלח ובמחרשה.

4. Preface.4

   משחר טל ילדותי עבדתי באדמת הקודש בנחלתו של סבי ר' נתן גרדי בכפר אברהם. וכיסופי ילדות היו לי לשמירת מצוות התלויות בארץ במלואם: לאכול תרומה בטהרה ולעלות לירושלים לאכול מעשר שני ונטע רבעי ולקבל את הביכורים במזבח העולה בעזרה של הבית השלישי. שנת השמיטה הייתה עבורי אופק לקיום מלא של שיבתנו לארץ הקודש אחרי שנות גלות. בהיותי ילד התבוננתי בקיום מצוות ערלה ונטע רבעי בעצי הפרי ובהפרשת תרומות ומעשרות בהכנסת הפרות וראית פני הבית על ידי סבי וסבתי ז"ל.

5. Preface.5

   בשנת השמיטה תש"מ סבי בקש ממני לקצור בחרמש את העשבים בפרדס ההדרים ואני לא רציתי בגלל שנת השמיטה אבל הסכמתי בתנאי שהרב של כפר אברהם הרב ברוך שמעון סלומון זצ"ל יתיר את העבודה. סבי ניגש לרב הכפר והרב סלומון התיר ואני בטלתי את דעתי מפני פסיקתו של המרא דאתרא אבל בגלל חומר השאלה כתבתי מאמר שעסק במלאכות המותרות בשביעית שהתמקד בעיקר בסוגית אוקמי אילנא ואברויי אילנא בשביעית. באותה שנת שמיטה סבי החזיר את נשמתו לבורא עולם בט"ז באייר.

6. Preface.6

   בכל שביעית השתעשעתי ביסודות דיני שביעית, גם עם פוסק הדור הגרשז"א דנתי בנערותי בקרקע חידושי תורתו בספרו על שביעית "מעדני ארץ".

7. Preface.7

   בשביעית תשמ"ז פרסמתי את המאמר על יסודות המלאכות המותרות בשביעית לע"נ של סבי שהודפס בקונטרס לעניני שמיטה שיצא על ידי המכון התורני ליד הישיבה הגבוהה אור עציון והוספתי עוד מאמר שעסק בתוספת שביעית לע"נ סבתי אידה שהייתה שותפה מלאה בתחיית הישוב היהודי ובעבודת האדמה עם סבי בכפר חיטים ובכפר אברהם. סבתי נלב"ע בתוספת שביעית בשדה הלבן של שנת השמיטה ה'תשמ"ז בי' באייר. את החוברת שלחתי לרב סלומון ולרב וולדנברג. הרב וולדנברג בעל הציץ אליעזר זצ"ל קבל ממני את החוברת בערב שבת ובפגישה ביום ראשון אחר השבת אחרי שהרב עבר על החוברת דנתי עם הרב על יסודות דיני שביעית שנידונו בחוברת ועל הדרך והשיטה בפסיקה בהלכות שביעית ובמצוות התלויות בארץ שלא נידונו בכל שנות הגלות הלכה למעשה.

8. Preface.8

   בשנת תשנ"ג כשהוצאתי את ספרי בדי הארון (קובץ שיעורים) המשכתי לעסוק בסוגיות השביעית והדפסתי שוב בעריכה חדשה את שני המאמרים הנ"ל. בערב שנת השמיטה התשס"א למדנו בישיבה הגבוהה בעתניאל סוגיות בעיון בהלכות שביעית ממקורות הסוגיות ועד הלכה למעשה ואחרי שנת השמיטה הוצאנו חוברת גלות שעסקה בסוגיות שביעית גם בחוברת זאת הודפסו לאחר עריכה מחודשת שני המאמרים הנ"ל ונוספו שם שיעורים על יסודות השביעית הנקרא: שבת שבתון יהיה לארץ בו דנתי בגדרי השביעית האם הדין הינו בקרקע או אקרקפתא דגברא שאלות שדנו בהם מרן הרב קוק ושאר גדולי האחרונים. ונוסף גם שיעור שעסק במלאכת מחשבת בשביעית.

9. Preface.9

   * * *

10. Preface.10

    הספר שבסיעתא דשמיא אנו זוכים לגלות נכתב על פני כמה עשרות שנים. בספר הזה אין רק אוסף של מאמרים אלא ישנו דיון ביסודות השביעית ובהסבר פרטי ההלכה לאור היסודות. הספר מתמודד עם הפער הקיים בין עולם מורי ההוראה בדורות האחרונים שלכאורה נטו מפשטות היסודות הן בדיון על התר המכירה והן בדיון במלאכות המותרות בשביעית והן בדיון על קדושת הפרות, הקו המנחה את הספר הוא שקיים הבדל יסודי במהות השביעית לא רק בין שביעית דאורייתא לשביעית מדרבנן אלא בין שביעית בזמן בית המקדש לשביעית אחרי חורבן הבית. היסוד החורז את הספר שחורבן הבית השאיר את השביעית גם אם שביעית דאורייתא רק בדינים על הגברא ללא התפשטות הקדושה לעצם הקרקע שעיקר השביעית הינה על שביתת הארץ כפשטי המקראות. עיקר בניין יסוד זה נעוץ בשיעור העוסק בתוספת שביעית.

11. Preface.11

    הספר נערך ועובד מחדש על די תלמידי היקר הרב אלעזר גולדשטיין שליט"א שבעמל עיוני רב עיבד וערך את התורות ואני מודה לו בהודאה גדולה על החסד הגדול בהפצת התורות. אני מודה לה' שזיכה אותי בתלמידים שמאירים את תורתי בבהירות ובפשטות מתוך שקיעה עיונית עמוקה בעומקה של הלכה.

12. Preface.12

    * * *

13. Preface.13

    חובה עלי להודות לריבונו של עולם ששם חלקי מיושבי בית המדרש וזכיתי ללמוד מרבותי ולהתקשר למסורת תורה שבעל פה ממשה רבנו דרך גדולי ישראל עד ימינו אנו בישיבת נתיב מאיר ממו"ר הרב דוד פוקס שליט"א שנטע בי את החתירה לאמת בלימוד הסוגיה ובעבודת ה' וממו"ר ראש הישיבה הרב אריה בינה זצ"ל שקישר אותי למסורת גדולי ליטא ובישיבת הר עציון בראשותם של הרב אהרון ליכטנשטיין והרב עמיטל זצ"ל שחברו אותי לבית מדרשו הגר"ח מבריסק ולעולם הפסיקה של גדולי הפוסקים. חובתי להודות גם לתלמידי עליהם אמר ר' חנינא בגמ' בתענית (ז ע"א): "הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן". שלושים וארבע שנים אני זוכה להיות שותף באחריות לגילוי דבר ה' בבתי המדרש המתחדשים בארץ הקודש בתחילה בישיבת שבות ישראל בראשות הרב יהושע בן מאיר שליט"א ואח"כ בישיבת אור עציון בראשות הרב חיים דרוקמן שליט"א ועתה למעלה מעשרים שנה אני זוכה להיות שותף בהנהגת בית המדרש לגילוי דבר ה' בעתניאל עם עמיתי הרב בנימין יוסף קלמנזון שליט"א ושאר הרמים היקרים.

14. Preface.14

    אני מודה לאבי מורי שחינך אותי להתבונן בקדושת ארץ ישראל, ובת"ח הגדולים בארץ ישראל, ולאמי מורתי ע"ה שינקה את מסירות הנפש לתורה ועבודה מהוריה, וקשרה אותנו לבנין עם ישראל בארצנו.

15. Preface.15

    אני מודה לאשתי היקרה ולילדי האהובים שהיו שותפים לבנין התורה ונדדו אתי ממקום תורה למקום תורה לבנין התורה בארץ ישראל. "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

16. Preface.16

    אני מודה על העריכה הלשונית הסופית לגיסי הרב בעז אופן שליט"א.

17. Preface.17

    אני מודה ליצחק כהן מנהל הישיבה השותף באופן מלא לקיומה של הישיבה, ועל עמלו הרב בהקמת ההוצאה לאור של הישיבה, ומאחל לו ברכה והצלחה בדרכו החדשה מתוך המשכיות לשותפות בבנין התורה.

18. Preface.18

    אני מודה לתלמידי היקר אריה ליבוביץ ואישתו מרים על השותפות בהוצאת הספר יהי רצון שהקב"ה יברך את ביתן בכל הברכות.

19. Preface.19

    עבד לעם קדוש בעתניאל

20. Preface.20

    שליח בית הוועד

21. Preface.21

    רא"ם הכהן

22. Editor's Introduction.1

    ספר זה ממשיך את שני החלקים הקודמים (שו"ת בדי הארון אורח חיים ופיקוח נפש) ואת שאר ספריו ההלכתיים והמחשבתיים של מו"ר הרב רא"ם.

23. Editor's Introduction.2

    ספרים רבים נכתבו על השביעית במאה השנים האחרונות אולם גם לאחר הכתיבה המרובה עדיין יש צורך בזיקוקה של קדושת השביעית הלכה למעשה. רעיון השביעית, ודמיונה הרב לשבת מעלה ציפיה של קדושה שבשנה זאת תתחדש ותתעלה יחסנו לארץ הקודש. עם זאת, כגודל החלום כך גודל השבר, כאשר יישום הלכות השביעית מתנקז לפתרונות דחוקים, ולתחושה כללית שפסקי ההלכות הם אילוצים המשיאירים את רעיונה הגדול של השביעית ריק. תחושות או עלולות להוליד ריחוק מקדושת הארץ תחת הרצון להתקרב אליה.

24. Editor's Introduction.3

    לדעתי ניתן למצוא בהלכות שבת את האיזון העדין הנדרש בין צרכי החיים לקדושת השבת, המתבטא לדוגמא באתגר כיצד לחמם אוכל לשבת מחד ולשמור על איסור בישול מאידך? אין יפה מציטוטו של הרב זרחיה הלוי, בנוגע להטמנת חמין בשבת להבנת איזון זה (המאור הקטן שבת טז ע"ב): "יש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין, ולהזמין לבשל להטמין, ולענג את השבת ולהשמין, הוא המאמין וזוכה לקץ הימין...". בדומה לאיזון בין "עונג שבת" ל"איסור מלאכה בשבת", גם בשביעית ישנו איזון נדרש בין המצווה לאכול מפרי הארץ ל"איסורי המלאכה". על פוסקי ההלכה מוטלת החובה להצליח לקדש את השביעית כשבת, ולהגדיר בצורה דקה מן הדקה את הלכות שביעית באופן מעשי, תוך יצירת מרחב בהיר של קדושה.

25. Editor's Introduction.4

    במהלך מאה השנים האחרונות במקביל להתפתחות החקלאות וישוב הארץ התחדשו חידושים רבים בנושאי השביעית, זאת במקביל לכינוסים רבים וקיצורים רבים של הלכותיה (החל מספרו של הרב טוקצ'נסקי, וממשיך בספרים רבים נוספים עד ימינו כדוגמת ספריו הבהירים של הרב יוסף צבי רימון). על אף זאת "לא את כנוס הצאן" ויש עוד דרך ארוכה לזקק את יסודות השביעית הלכה למעשה על מנת שנגיע למטרה שהוצבה למעלה.

26. Editor's Introduction.5

    ייחודו של זה ספר זה הוא בהמשך המגמה להפוך את שמירת השביעית מ"חשש שביעית" (כפי שמנוסח לעיתים בכשרות של מוצרי מזון) ל"קדושת שביעית". בספר מתבהרים כמה מיסודות השביעית מתוך עיון הלכתי מעמיק לצד הכרעה הלכתית מעשית.

27. Editor's Introduction.6

    שלוש יסודות מונחים בספר זה המתורגמים גם לתשובות מעשיות: יסוד ראשון הוא ההבדלה בין מצוות השביעית וקדושת הארץ בעת קיומו של המקדש לבין קדושתה בזמן הזה. יסוד זה מתבסס על ביטול תוספת שביעית ומשמעותו, ומניח את יסודות ההיתר להסתייע בנוכרים בענייני שביעית. יסוד שני נוגע לדרכי שמירת השביעית בשדה ובגינה הפרטית, נקודת החידוש שבו היא שההיתרים לעשות מלאכות מסויימות אינם נגזרים מ'קולא' בשעת הדחק אלא מהגדרת יסודותיה של שביתת הארץ – איסור על חידוש לצד שמירת הקיים להנאתו של האדם וחית הארץ. יסוד זה בדומה להטמנת חמין בשבת מהווה את התשתית המעשית של שמירת האיזון בין קדושת הארץ למניעת חורבנה ומצוות ההנאה מפרותיה. יסוד שלישי נוגע בהבנת קדושת אכילת הפירות, כאכילה משולחן גבוה, זאת לצד הצורך להשתמש בהם באופן נורמלי וללא בזיונם, ותוך חיפוש פתרון התואם את המציאות המודרנית להפצתם לכל ישראל.

28. Editor's Introduction.7

    אלעזר גולדשטיין

29. Editor's Introduction.8

    בית ועד לתורה עתניאל, תשע"ה.

30. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.1

    שבת הארץ ושביתת האדם

31. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.2

    אחת משאלות היסוד ביחס לשנת השמיטה היא על מי חל ציווי השביתה: על האדם או על הארץ? הנפקא-מינה המרכזית של שאלה זאת היא היחס לעבודה של גוי בקרקע ישראל, אולם אם נעמיק להתבונן יש לשאלה זאת משמעויות נוספות הנוגעות לאחריות שלנו על כך שהארץ תשבות, ועל היחס העקרוני לשנת השמיטה.

32. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.3

    שאלה זאת הופכת לקריטית במציאות שבה אנחנו חיים כיום, כאשר נדרשים פתרונות מעשיים לחיים בארץ ישראל בשביעית. ההכרעה בשאלה האם החובה לשבות היא על האדם או על הארץ תסייע לנו להכריע האם יש מקום לפתרונות חלופיים לעבודת האדם בשביעית, או שמא כל חלופה שתיעשה לא תפתור את הבעיה כל עוד התוצאה היא הטבת האדמה. לדוגמא, שימוש באוטומציה בשביעית: האם מותר יהיה לתכנת רובוט בשנה השישית לבצע פעולה בשנת השמיטה, או שמא התוצאה של עיבוד השדה בשמיטה היא העיקר ולכן הדבר ייאסר? שאלה דומה היא – האם ניתן להקל בפעולות הנעשות ב'גרמא' בשמיטה?

33. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.4

    כמובן שלשאלה זאת יש משמעות רבה ביחס לחזון העתידי לעומת פתרונות ההווה. אם השביעית האידיאלית כוללת השבתה מוחלטת של הארץ יש להעדיף פתרונות שיסייעו במגמה זאת, אולם אם תכלית השמיטה היא השבתה של פעולות האדם ממילא אין כל חסרון בפתרונות שבהן הארץ ממשיכה להצמיח את יבולה. ייתכן גם כפי שנציע בהמשך שיש פער בין הדרישה ההלכתית במציאות שלפנינו, שבה אין מגמה להשבית את הארץ וכל החיוב אינו אלא מצד האדם, ובין מציאות אחרת שבה תהיה מגמה לקיים את השביעית כשבת הארץ במלא יפעתה (לשאלת החזון העתידי יש גם נ"מ למעשה ביחס לקביעת סדרי העדיפויות בין הפתרונות השונים שקיימים כיום).

34. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.5

    בסוגיה זאת עסקו באופן מפורש רבים מהאחרונים ביחס להיתר מכירה והשכרת קרקע לגוי בשביעית (כפי שנפרט בהמשך) אולם היא כמעט נעלמת במקורות ההלכה בגמרא ובראשונים. על אף זאת לפני שנעיין בדברי האחרונים המפורשים נדון בפסוקי התורה ובדברי חז"ל שנוגעים לעיקרי הסוגיה.

35. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.6

    "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ"

36. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.7

    בתחילת פרשת בהר, התורה מתארת את מצוות השביעית:

37. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.8

    וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל: ויקרא כה, א-ו

38. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.9

    כפי שניתן לראות, בפרשה קצרה זאת חוזרת התורה ארבע פעמים על תיאור השביעית כהויה עצמית של הארץ: "...ושבתה הארץ שבת לה'", "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'...", "...שנת שבתון יהיה לארץ", "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה...". לאור זאת נראה בפשטות שרצון ה' הוא שהארץ תשבות כהויה עצמותית ולא רק מצד השבתת פעולות האדם.

39. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.10

    בהמשך לכך גם הלאוין המובאים בפרשה אינם מתמקדים באדם אלא בארץ. התורה מגדירה את איסורי המלאכה "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור...", ואינה מגדירה 'אל תזרע שדך ואל תזמור כרמך' כמו שהגדירה בשבת בראשית: "לא תעשה כל מלאכה", "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", "אל יצא איש ממקומו ביום השבת". ולכן נראה מפשט הפרשה שאכן בשביעית איסורי האדם נגזרים מהפרת "שבת הארץ", ואילו בשבת האיסורים נגזרים ממלאכת האדם.

40. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.11

    כאמור דיוק זה בפסוקים לא הובא באופן מפורש בחז"ל, ומי שהביא אותו בבהירות הוא המנחת-חינוך1כפי שנראה בהמשך יסודות הבנה זאת נמצאת כבר ברש"י ובתוס' רי"ד שיבוארו בהמשך. וכן כתבו באופן דומה: שו"ת נחפה בכסף (חלק א, יורה דעה ד), שו"ת שמן המר (יורה דעה ד), חכמת שלמה (בבא מציעא צ ע"א), ערוך השלחן העתיד (שמיטה ויובל יט, יט). הבאנו כאן את דברי המנחת חינוך כיוון שהם מנוסחים בצורה הבהירה ביותר, את שאר דברי האחרונים והחולקים עליהם נבאר בהרחבה בהמשך.:

41. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.12

    ...בעשה עובר בכל עבודת קרקע אפילו על ידי אחרים, דכתיב: 'שנת שבתון יהיה לארץ' (שם ה), 'ושבתה הארץ'' (שם ב), מבואר דגזר הכתוב דהארץ תשבות, וכמו שמצווים על שביתת בהמה ושביתת כלים בשבת, כן מוזהרים על שביתת הארץ בשמיטה, והמשכיר לגוי או לישראל השדה, עובר המשכיר משום שביתת שדהו, הכלל כמו שביתת בהמה בשבת כך היא שביתת קרקע בשמיטה. מנחת חינוך, קיב

42. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.13

    כפי שניתן לראות המנחת-חינוך מפרש את הפסוקים בפשטותם ומבאר שיש לזהות בין "שבת הארץ" בשביעית ל"שביתת בהמה" בשבת. בהמשך נרחיב הקבלה זאת ואת הנ"מ בה הוא דן – השכרה ומכירת קרקע לגוי (שנדון בה לקמן מתוך הסוגיה במסכת עבודה זרה).

43. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.14

    כנגד המנחת-חינוך כתב מרן הרב קוק:

44. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.15

    ובספר מנחת-חינוך כתב בפשיטות, שיש משום ביטול מ"ע דשביתת הארץ כשעושה הנכרי עבודת הקרקע, אבל לא הביא שום ראיה לדבריו, כ"א שכן פשוט ליה מפשטא דקרא... אבל לפי מה שכתבנו אין זה מוכרח כלל, די"ל דמקרא נדרש לאחריו, שהוא מסיק הכלל להפרטים בלשון נוכח, דקאי על ישראל דוקא... והנה הוא יושב ודורש בזה כמשה מפי הגבורה, אבל הדברים אינם מוכרעים כלל... שבת ארץ, קונטרס אחרון א, א (עמ' רמא)

45. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.16

    הרב קוק חולק על המנחת-חינוך בפירוש פשטי הפסוקים. מלבד זאת, מקשה הרב קוק על עצם הסמכות לדרוש את הפסוקים "כמשה מפי הגבורה" ללא ראיות מחז"ל לגבי ההלכה למעשה. טענתו של הרב קוק בפשטי הפסוקים מורכבת, ולדעתו כל שביתת הארץ נבחנת דווקא בפעולה של ישראל:

46. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.17

    ונראה שצורת המצוה היא כך: שיש מצוה שתשבת הארץ, כדכתיב: 'ושבתה הארץ', אלא ... אי אפשר שתהיה מתבטלת שביתת הארץ כי אם על ידי ביטול של לא תעשה ד'שדך לא תזרע' וגו', דהיינו כשבר חיובא עובד אותה, וממילא אי אפשר שתהיה נעברת שביתת הארץ רק אם ישראל עובר על זה. שהמצוות עשה בפועל היא אקרקפתא דגברא לשבת מעבודת הארץ, אלא שכשהוא עובר צורת העבירה היא מצד המצוות עשה לא רק מה שהוא עובד את הארץ אלא גם מה שהארץ אינה שובתת. שבת הארץ, קונטרס אחרון, עמ' רמ

47. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.18

    הרב קוק משווה את הצמחת הארץ ע"י גויים להצמחת הארץ מעצמה, שהרי ברור שמותר לארץ להצמיח ללא התערבות אדם.2אולם יתכן וזה שורש המחלוקת לעניין ספיחין שגדלים מאליהם האם נאסרו מדאורייתא או מדרבנן ואין כאן מקום להאריך.

48. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.19

    כאמור לעיל חזרת הפסוקים על ציווי שביתת הארץ מטים לדברי המנחת-חינוך שאין כאן רק ציווי על מלאכת האדם אלא הדגשה יתרה של שביתת הארץ. אולם, על אף הבנת הפסוקים שהצגנו קודם, יש לציין שני סייגים בפשט התורה המסייעים לדעת מרן הרב קוק. אנו מוצאים בפרשה שני ביטויים שיוצרים זיקה בין שביתת הארץ לשביתת האדם (או ישראל כאומה) מעבודת האדמה:

49. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.20

    א. ביטוי ראשון הוא ששבת הארץ מתחילה רק בביאה לארץ: "... כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" כלומר אין קיום ממשי לשמיטה ללא הימצאותם של עם ישראל על הארץ. עקרון זה מתחזק בפרשת התוכחה שבפרשה הבאה (ויקרא כו, מג): "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם..." כלומר, בפשטות, הרחקתם של ישראל מהארץ מרצה את הארץ על אף שנוכרים עובדים אותה.3טענה זאת כתב הרב קוק ביתר פירוט, אולם לענ"ד יש להשיב עליה שהמציאות בגלות איננה מציאות של השבתת הארץ אלא של העדר חילול השביעית, ולכן רק פעולה של יהודי מחללת את השביעית. אולם ייתכן ששמיטה מלאה היא כשעם ישראל יושב בארץ וגם הנוכרים שבה אינם עובדים את הארץ. ביחס לאחריות הציבורית לעבודת נוכרים ראה עוד בהמשך עמ' 33.

50. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.21

    ב. ביטוי שני הוא תיאור התורה את השביתה כניגוד לשנות העבודה: " שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". מהקבלה זאת אפשר לומר שחובת השמיטה היא תולדתה של ששת שנות העבודה, כלומר השמיטה באה כניגוד לעבודת האדם, ממילא נראה מכאן שיש חובה שהאדם ישבות ממלאכה ולא הארץ.

51. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.22

    ואכן לכאורה בפרשת משפטים יש נימה אחרת:

52. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.23

    וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: שמות כג, י-יא

53. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.24

    פשט פרשה זו מורה לכאורה, שכל היחס לשביעית הוא ביחס לפעולות האדם ("תזרע", "ואספת") ואין כלל איזכור לשביתת הארץ.4אמנם, במכילתא מובאת הדרשה "והשביעית תשמטנה בעבודתה, ונטשתה באכילתה", ולכאורה נראה שגם כאן ישנו ציווי על עבודת הארץ, אולם נלע"ד שאין בדרשה זאת הוכחה שהמניע הוא שביתת הארץ ולא שביתת האדם מעבודת הארץ.

54. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.25

    אולם, אם נתבונן היטב נראה כי פרשה זו עוסקת באכילת הפירות ולא באיסורי המלאכה. ולכן נראה שאין ללמוד מפרשה זאת שחובת השמיטה היא על האדם, שהרי אין כאן כל עיסוק באיסורי המלאכה אלא בנטישת היבול לעניים5אמנם הביטוי 'תשמטנה' מתפרש בכמה מקומות כחיוב שמיטה מעבודה, אולם ביחס לפשטי המקורות נראה שיש להסביר את הציווי לשמוט כ"הפקרה", בדרך זאת ניתן להבין את שיטת המבי"ט, והרמב"ם (שו"ת המבי"ט ח"א סימן יא מנחת חינוך מצווה פד, ד"ה ואני מסופק) שההפקעה היא "אפקעתא דמלכא".. מלבד זאת, פרשה זו מתייחסת לפן החברתי בשביעית (בדומה למצוות נוספות שהובאו בפרשת משפטים). על פי זה מובן גם למה מודגש בפרשה זו מקומם של האביונים, בניגוד לאמור בפרשת בהר שם לא מוגבלת האכילה לאביונים ומותרת לכולם. לכן לענ"ד אין לדייק מפרשה זאת מהי צורת העבודה הראויה בשדה.

55. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.26

    להלן נראה בהרחבה את המחלוקת ביחס לעבודת הגוי בשביעית, ובסוף הדברים אציע את הנראה לענ"ד ביחס בין ההלכה לפשטי הפסוקים.

56. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.27

    מכירה והשכרת קרקע לגוי

57. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.28

    כפי שראינו, מפסוקי התורה נראה בפשטות שמצוות השביעית היא חיוב על השבתת הקרקע. ההשלכה הפשוטה לשאלה זאת היא מהי מידת אחריות האדם שלא יעשו מלאכה בקרקע שלו? ומהי האחריות של יהודים על עבודות הנוכרי בשביעית בארץ ישראל? על אף ששאלה זאת נראית מובנת מאליה, חז"ל לא עסקו בה באופן מפורש ולא מצאנו התייחסות מפורשת לשאלה – האם מותר להשכיר או למכור קרקע לגוי בשביעית. עם זאת, המשנה עוסקת בהרחבה בשאלת השכרת קרקע ליהודי החשוד על השביעית, ומסוגיה זאת ננסה ללמוד גם לענייננו.

58. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.29

    לגבי איסור הכשלת "החשוד על השביעית" נחלקו בית שמאי ובית הלל במספר מחלוקות, חלקן קשורות באופן ישיר לסוגייתנו:

59. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.30

    בית שמאי אומרים: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית, וב"ה מתירין מפני שהוא יכול לשחטה. מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע, ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן, ופורט לו מעות אע"פ שהוא יודע שיש לו פועלים. וכולן בפירוש אסורין. משנה, שביעית ה, ח

60. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.31

    כפי שניתן לראות, שיטת בית שמאי כאן (וכן בשאר המחלוקות) היא שאין לתת לישראל החשוד על השביעית חפץ שעלול להכשילו באיסור, ואילו שיטת בית הלל היא שמותר, כל זמן שניתן להשתמש בחפץ גם באופן המותר. כלומר, לשיטת בית הלל רק דבר שבוודאות יוביל לאיסור נחשב לנתינת מכשול לפני עיוור.

61. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.32

    מפשט המשנה נראה שהמחלוקת ביניהם היא מחלוקת בגדרי איסור "לפני עיוור לא תתן מכשול", וכן מוכח מהשוואת המשנה דין זה לדינים נוספים שיש בהם איסור "לפני עיוור" (כגון: טומאת עיסת חלה). בתוספתא מובאת מחלוקת נוספת:

62. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.33

    אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית, אחד זרעים הנאכלין ואחד זרעים שאין נאכלין. בית שמיי אומרים לא ימכר לו שדה בשביעית, ובית הלל מתירין. תוספתא, שביעית ד, ה

63. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.34

    התוספתא מוסיפה למחלוקות בית שמאי ובית הלל שנמנו במשנה מחלוקת נוספת לגבי מכירת שדה לישראל החשוד על השביעית, וגם כאן בית הלל מתירים. בפשטות, גם כאן מדובר רק בסוגיית "לפני עיוור לא תתן מכשול" ואין התייחסות לשביתת הארץ, ואכן לפי גירסת הברייתא בבבלי (עבודה זרה טו ע"ב)6התוספתא מובאת שם בגירסא קצת שונה, ונעסוק בכך בהרחבה בהמשך. מנמקים בית הלל את ההיתר: "מפני שיכול להובירה". על כך יש לשאול – מדוע בית הלל לא דנו בפגיעה בשביתת הקרקע לבד מהכשלת החשוד? הרי אם צודק המנחת-חינוך שאיסורי שביעית חלים על הקרקע ואינם תלויים במעשה האדם, הרי בעל הקרקע עובר בעצמו על איסור במעשהו של החשוד, וממילא לא ייתכן להסתפק בתלייה שמא החשוד לא יעבור על איסורי שביעית, אלא חובה עליו לברר שלא יעשה איסור!

64. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.35

    עם זאת, נראה שאין מכאן ראיה ברורה שחובת השביתה אינה על הקרקע, שהרי בשני המקרים (מכירת קרקע ובהמה בשביעית) עם הקניין מועברת לקונה האחריות לקרקע ומעתה עליו רובצת האחריות שהיא תשבות (וק"ו במכירת פרה, שאיננה החפץ המחויב בשביתה). לכן אלמלא איסור "לפני עיוור" שבהעברת האחריות על שביתת הארץ אף בית שמאי היו מודים שאין בעיה למכור שדה בשביעית.

65. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.36

    עד כה עסקנו ביחס ליהודי, ואכן המשנה לא מתייחסת בפירוש להשכרה או מכירת קרקע לגוי. לכאורה מכלל לאו נלמד הן – שלא אסרו למכור לגוי את הקרקע אפילו כאשר אי אפשר לתלות שהוא "יובירה". מלבד זאת, במשנה נידונה השוואה בין מלאכת גוי בשביעית למלאכת יהודי:

66. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.37

    חוכרין נירין מן הגויים בשביעית, אבל לא מישראל. ומחזיקין ידי גויים בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. משנה, שביעית ד, ג

67. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.38

    המשנה מתירה לחכור שדה חרושה מהגויים בשביעית. המפרשים פירשו את כוונת המשנה לחכירה למוצאי שביעית, כאשר פעולת החרישה נעשתה על ידי הגוי בשביעית עבור ישראל כדי שיוכל לזורעה מייד עם תחילת השנה השמינית. כלומר, אין כל פגם בכך שבעטיו של ישראל יחרוש הגוי את שדהו הפרטי בשביעית. בנוסף, בסיפא של המשנה מובא שכל זמן שהגוי עושה את מלאכתו בשדהו הפרטי מותר אף לישראל לחזק את ידיו. מפשטות המשנה נראה שאין כאן דרישה להגביל או למנוע מהגויים לעשות מלאכה בארץ בשביעית. התלמוד הירושלמי מרחיב אף יותר מכך ומבאר מה הכוונה "מחזיקין ידי גויים בשביעית":

68. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.39

    רבי חייה רבי אימי – חד אמר: חרוש בה טבות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא, וחרנה אמר אישר. מאן דאמר חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתא, מהו "שואלין בשלומן"? – אישר. מאן דאמר אישר, מהו "שואלין בשלומן"? – בשלום ישראל, שלום עליכם... ירושלמי שביעית, פ"ד ה"ג

69. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.40

    הירושלמי מביא מחלוקת בין שני אמוראים בביאור דברי המשנה "מחזיקין ידי הגויים"; האחד סבור שההיתר הוא אף לעודד את הגוי לעבוד בשביעית על מנת שיקנה אותה ממנו לאחר השביעית, ואילו האחר סבור שכל ההיתר הוא רק לשאול בשלומם ולברכם שיצליחו בעבודתם. לדעה הראשונה, מדובר למעשה בהסכם עבודה עם הגוי, שהוא ישביחה בשביעית וישראל יתגמל אותו במוצאי שביעית בכך שיקנה ממנו את הקרקע. כלומר, לדעה זו מותר לישראל ליזום הסכם שימנע את שביתת הקרקע בשביעית, ואף ליהנות מכך במוצאי שביעית.

70. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.41

    ואכן הרב קוק, לשיטתו, דייק מדין זה שאין כל חובה שהארץ תשבות, אלא אך ורק שעם ישראל לא יעבדו בקרקע:

71. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.42

    ואם נאמר שיש איסור לישראל במה שהנכרי עובד, לא מסתבר כלל שיהיה מותר להחזיק ידיו, וק"ו לחכור נירין ממנו, שעי"ז הוא גורם לו להתחזק בעבודתו, וק"ו לפי דברי הירושלמי (פ"ד, ה"ג) שמותר לומר לו: 'חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתא'... שבת הארץ, קונטרס אחרון, עמ' רלז

72. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.43

    אמנם ראיה זו יפה לכאורה רק למ"ד "חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתא", אך למעשה נחלקו הראשונים כמי מהאמוראים נפסקה ההלכה (לדעת הרמב"ם (שמיטה ויובל ח, ח) מותר רק להגיד יישר, ובדעת התוספות (גיטין סב ע"א ד"ה אשרתא) נראה שמותר גם להגיד "חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך"). אולם הרב קוק (שם) מבאר שגם למ"ד "איישר" מוכח שאין חובה שהארץ תשבות, שאם לא כן "הדבר קשה להאמר, שיהי' מותר לחזק ידיו של נכרי, באותה עובדא עצמה שאנחנו עוברים איסור על ידה, ושהי' ראוי לנו לבטלה אם אפשר".

73. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.44

    אולם לענ"ד יש לסייג את ראייתו ואין להוכיח מכאן שאין כל חובה על הקרקע, כיוון שסביר מאוד שיש להבדיל בין חובת ההשבתה של קרקע שבבעלות ישראל, לחובה לדאוג שארץ ישראל בכללותה תשבות ממלאכה (ונרחיב על כך עוד לקראת סוף הפרק). מלבד זאת, ייתכן שיש לבאר את הדברים לאור שיטת הרמב"ם הסובר שחרישה בשביעית אינה אסורה אלא מדרבנן (ראה על כך בהרחבה בהמשך בעמ' 318)7ר' משה קלירס, (תורת הארץ, פרק ו, לד-לה), התמודד עם הקשיים ברמב"ם, וחידש שהחרישה שלגביה נאמרה מצוות עשה: "בחריש ובקציר תשבות" קאי רק על הגברא, ואילו בשאר העבודות האסורות האיסור חל על הארץ. לשיטתו הרמב"ם מודה שהעשה "ושבתה הארץ" האמור בשאר מלאכות מוגדר על הקרקע (שלא כדעתו של הרב קוק וסיעתו). אולם לענ"ד שיטתו מחודשת ואינה פשט הרמב"ם., ולכן ההיתר לעודד את הנוכרי נאמר רק לגביה, אולם בשאר מלאכות (שאינן הכשרת הגידול אלא עצם גידול פרי הארץ) שאיסורן מדאורייתא אסור להחזיק ידי נוכרי בהן.

74. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.45

    לסיכום, במשנה ובסוגיית הירושלמי שעליה לא מצאנו ראיה מפורשת על מי חלה חובת השביעית – על האדם או על הקרקע, וכן האם מותר להשכיר ולמכור את שדהו לגוי בשביעית. אולם מכלל לאו יש קצת ראיה שעיקר חובת השביעית נובעת מפעולה של יהודי בארץ, ואינה חובת השבתת הארץ כשלעצמה.

75. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.46

    "אדם מצווה על שביתת שדהו"

76. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.47

    הסוגיה המרכזית שסביבה נידונה שאלה זו באחרונים היא הסוגיה במסכת עבודה זרה (טו ע"ב). המשנה במסכת עבודה זרה (א, ו) מביאה איסור למכור בהמה גסה לגוי בכל השנה. הטעם שהובא בגמרא (טו ע"א) לאיסור הוא גזרה משום "שכירות, השאלה, ונסיוני", כלומר גזרו חכמים שלא למכור בהמה לגוי משני חששות: האחד שמא ילמדו מכך שמותר גם להשכיר או להשאיל את הבהמה ואז אם יעבוד בה הגוי בשבת יעבור המשכיר (או המשאיל) על איסור תורה של "שביתת בהמתו". והחשש השני הוא שמא לאחר המכירה ירצה המוכר להוכיח (לנסות) את יעילות הבהמה ויקרא לה וידרבנה בקולו ובכך יעבור על איסור מחמר בשבת (אולם חשש זה איננו רלוונטי לסוגייתנו, ולכן נתמקד בחשש הראשון).

77. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.48

    לאחר ביאור דין המשנה ממשיכה הגמרא ומביאה מעשה:

78. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.49

    רב הונא זבין ההיא פרה לעובד כוכבים. אמר ליה רב חסדא: מ"ט עבד מר הכי? אמר ליה: אימור לשחיטה זבנה. ומנא תימרא דאמרינן כי האי גוונא? דתנן: 'בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית, ובית הלל מתירין, מפני שיכול לשוחטה'. בבלי, עבודה זרה טו ע"א-ע"ב

79. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.50

    הגמרא מביאה את מעשהו של רב הונא שמכר בהמה לגוי למרות הגזרה שהובאה במשנה. רב הונא תירץ את המכירה בכך שיש צד לומר שכוונת הגוי לשוחטה לאכילה ולא לאיסור. כראיה לדבריו הוא הביא את דעת בית הלל שהתירו למכור פרה לגוי בשביעית מכיוון שאין ודאות שכוונתו לחרוש בה. וממשיכה הגמרא לדון בהשוואה זאת:

80. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.51

    אמר רבה: מי דמי? התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית, הכא אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת! א"ל אביי: וכל היכא דאדם מצווה אסור? והרי שדה, דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית, ותנן: 'בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם שדה ניר בשביעית, ובית הלל מתירין, מפני שיכול להובירה'.

81. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.52

    רבה מקביל בין איסור "שביתת בהמה" בשבת לחובת שביתת בהמה בשביעית, ומקשה על רב הונא שאי אפשר להשוות בין הדינים הללו, שהרי יש ציווי בתורה להשבית בהמה בשבת מה שאין כן בשביעית. ועונה לו אביי עפ"י התוספתא, שבית הלל התירו אף מכירת שדה לגוי בשביעית אף ש"אדם מצווה על שביתת שדהו".

82. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.53

    רב אשי אינו מקבל את חילוקו של רבה בין חובת שביתת הבהמה בשבת לשביתת הבהמה בשביעית שאינה מצווה, וסבור שהדבר תלוי רק בוודאות או באי-הוודאות שהגוי יעשה בדבר עבירה :

83. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.54

    מתקיף לה רב אשי: וכל היכא דאין אדם מצווה שרי? והרי כלים, דאין אדם מצווה על שביתת כלים בשביעית, ותנן: 'אלו הן כלים שאין אדם רשאי למוכרן בשביעית: המחרישה וכל כליה, העול והמזרה והדקר'! אלא אמר רב אשי: כל היכא דאיכא למיתלא תלינן ואע"ג דמצווה, וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן אע"ג דאינו מצווה.

84. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.55

    חשוב להדגיש שדברי רב אשי אינם דוחים את הסברא שעומדת מאחרי דברי אביי, שניתן להשוות בין שביתת בהמה בשבת לשביתת שדהו בשביעית.

85. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.56

    הגמרא כאן אמנם עוסקת בשביעית, אולם מדובר על הדינים שראינו במשנה, כלומר במכירת שדה לישראל חשוד על השביעית, ולכן לא ניתן להוכיח ממנה באופן מיידי ביחס לגוי, אולם יש לחקור לעומק מה כוונת דברי אביי "מצווה על שביתת שדהו": מהי אותה מצווה ומה היא כוללת? רש"י על אתר מבאר:

86. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.57

    אדם מצווה על שביתת שדהו - שנת שבתון יהיה לארץ. רש"י, עבודה זרה טו ע"ב

87. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.58

    כלומר לפי רש"י יש ללמוד מציווי התורה "שנת שבתון יהיה לארץ" שאדם מצווה על שביתת ארצו, ונראה שכוונת דבריו שכן הדין גם אם יהודי אחר עובד בה. לאור זאת נראה מדברי אביי שחובת השביתה על הקרקע איננה רק על האדם אלא גם על הארץ: "שהרי אדם מצווה על שביתת שדהו", שהרי אביי מקביל בין ציווי שביתת שדהו לשביתת בהמה.

88. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.59

    לסיכום, בסוגיה זאת אנו רואים הקבלה מסוימת בין דין שביתת בהמה בשבת, לדין שביתת שדה בשביעית. עם זאת לא מבורר בסוגיה עד כמה יש להרחיב את הדברים: האם יש לדמות לגמרי את הדינים או שמא הדמיון הוא מצומצם לסוגיית "לפני עיוור לא תתן מכשול" וממילא אין ללמוד מכאן על רמת המחויבות למניעת העבודה בקרקע? כמו כן אם נאמר שדין שביתת שדה בשביעית כדין שביתת בהמה בשבת יש לשאול האם האיסור הוא דווקא כשהיהודי גורם לעבודת הקרקע, או עצם העבודה שעובדים בקרקע שלו אסורה גם אם הוא לא גרם לכך? בנוסף לא מבורר בסוגיה האם האיסור הוא דווקא ביחס ליהודי אחר (כפי שעסקה המשנה) או אולי אפילו ביחס לגוי?

89. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.60

    חיוב בעל הקרקע למנוע מישראל אחר לעשות מלאכה בשדהו

90. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.61

    עד כה ראינו שבמשניות אין התייחסות מפורשת לכך שישנה חובה על האדם לדאוג לשביתת ארצו, אולם מדברי אביי נראה שהאדם מחויב לדאוג שהארץ תשבות.

91. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.62

    התוספות התקשו ממהלך הסוגיה בעבודה זרה: מה הקשר בין איסור מכירת פרה שנובעת מגזרה משום שכירות וכו' ובין דין מכירת שדהו בשביעית, הרי לא שייך לגזור איסור מכירה בשביעית מחשש שמא ישכיר או ישאיל את שדהו בשביעית (כמו שלא גזרו בשבת שלא למכור את שדהו שמא ישאיל או ישכיר אותו בשבת). ומתרצים התוספות:

92. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.63

    ...לכך נראה לפרש התם 'אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית' פירוש: לפי שאין האיסור תלוי בגוף הבהמה אלא בגוף הקרקע, ואפילו השאיל פרתו לעובד כוכבים לחרוש בה בשביעית אין שום איסור שביעית על הבהמה, דאין כאן גנאי, ויש להתיר למכור לישראל חשוד מטעם תלייה, דאימר לשחיטה זבנה. אבל גבי שבת שהאיסור תלוי בגוף הבהמה, ואיכא איסור לבעלים אם יחרוש בו העובד כוכבים, לפיכך אין להתיר למכרה מטעם תלייה דשחיטה. ופריך 'והרי שדה' דאדם מצווה על שביתת שדהו, וכשהוא ביד ישראל אחר יש בו איסור דאורייתא אם זרע בו הישראל, ותלינן להיתרא. תוספות, עבודה זרה טו ע"ב, ד"ה מי דמי

93. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.64

    כלומר, לדעת התוספות הדימוי בין "שביתת בהמה" בשבת לשביתת השדה בשביעית איננו דמיון מלא, שהרי ביחס לאיסור מכירה מעיקר הדין בשניהם מותר למכור (אלמלא גזרו שלא לעשות כן בשבת). אלא ההשוואה בין הדינים היא רק לגבי השאלה האם ניתן לתלות "בדבר מגונה", כלומר בכך שהמכירה גורמת להפקעת החובה שהייתה על המוכר.

94. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.65

    מדברי התוספות מדויק לכאורה שחובת ההשבתה קיימת ביחס לשדה הפרטי, כלומר כל אדם אחראי לשדותיו גם אם הוא עצמו לא זה שעושה בהם את המלאכה. אולם יש לשים לב שהתוספות מדגישים שהאחריות הינה דווקא כאשר ישראל אחר עובד בשדהו (כפי שעוסקת המשנה).

95. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.66

    כלומר, על פי דברי התוספות אין כאן הקבלה מלאה בין דין שביתת בהמה לשביתת שדהו, אלא רק הקבלה בדיני תלייה, שניתן לתלות גם במקום שהגזרה היא על גוף הדבר האסור. בסוף הדברים מודגש שהחובה על בעל השדה למנוע עבודה בשדהו קיימת דווקא כאשר יהודי אחר עובד בשדה. מדברי התוספות מוכח בפשטות כדברי מרן הרב קוק, שהחובה להשבית את הארץ היא דווקא מעבודה של יהודי, ואין חובה מפורשת להשבתת עבודת נוכרי מהארץ.

96. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.67

    מלבד זאת, הגרש"ז אוירבך מבאר שכוונת אביי ב"אדם מצווה על שביתת שדהו" אין משמעה שיש חובת עשה על בעל השדה שהקרקע תשבות, אלא זהו חלק מהגדרת ה"מכשול" – שכאשר המכשול שניתן לפני העיוור (היהודי החשוד) הוא גוף הדבר שעליו נצטווה, יש להחמיר יותר מאשר כאשר הוא כלי שיכול להוביל לאיסור:

97. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.68

    ומה שכתבו "וכשהוא ביד ישראל אחר יש בו איסור דאורייתא אם זרע בו הישראל" הייינו כדאמרן דחוץ ממה שהזורע עובר אחיובא דרמיא אקרקפתא דגברא הרי הוא עובר גם בעשה דשבת הארץ ונמצא שהעבירה נעשית שפיר בגוף המכר... מעדני ארץ, יג , ז

98. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.69

    כלומר, לדעת הגרש"ז אוירבך אין בדברי התוספות התייחסות לאיסור שקיים על בעל השדה (מעבר לאיסור "לפני עיוור לא תתן מכשול"), אלא הדיון הוא מהו עוצמתו של ה"מכשול" שעומד בפני היהודי שעובד בשדה, ולכן יש להבדיל בין מקרה שהמכשול הוא בגוף הקרקע ובין מקרה שהמכשול אינו נוגע בגוף הקרקע (כמו בבהמה).

99. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.70

    לעומת זאת בדברי תוספות רבינו אלחנן אי אפשר לדייק את הדיוק שהובא בסוף דברי התוספות. זאת כיוון שאין הוא מגביל את האיסור ליהודי בלבד, וכך לשונו:

100. Halakhic Foundations of Shmita in Contemporary Times.1.71

     ...והשתא פריך שפיר והרי שדה וכו', דאע"ג דאם יהיה ברשות ישראל זה כשאחר חורש בה בשביעית הוה עליו איסורא דאורייתא, ולא החמירו חכמים משום גנאי זה שלא להתיר למכור על ידי תלויה. תוספות רבנו אלחנן, ע"ז טו ע"ב, ד"ה מי דמי

Next → — showing 1–100 of 1,870

Responsa Badei HaAron, Otniel, 2015. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003632030/NLI Licence: CC-BY-NC. Source.