← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 1,691 sections
Single column Two columns
Even HaEzer.142.29.1 ומ " ש דדל אחד אמירתו כמאן דליתיה וכו' פי' דדל כל אחד אמירתו וכו' ונראה דהסופר השמיט תיבת כל : ומ " ש וכן אם שנים אומרים וכו' משנה פלוגתא דר' יהודה ורבנן והלכה כרבנן וכלישנא קמא דבשנים שלוחים דוקא ינתן אבל בשליח אחד לא ינתן דלא כר' יהודה ואעפ " י דשנים מעידים במקומו של שליח על הכתיבה והשליח שהגט יוצא מתחת ידו מעיד על החתימה אפ " ה גזרינן דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בע " א :
Even HaEzer.142.30.1 ומ " ש א' אומר בפ " נ ושנים אומרים בפ " נ וכו' שם במשנה תני בסתמא כשר ובגמרא מפרש בלישנא בתרא דהיא הלכתא דאפי' גט יוצא מתחת ידי עידי חתימה כשר אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממ " ה א " צ שיאמרו בפ " נ ובפ " נ ואצ " ל כשהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה דהשליח נאמן כשנים ונעשו כשנים ע " ז וכשנים ע " ז ודעת רבינו דהא דאסיקנא דאפי' יוצא מתחת ידי עידי חתימה כשר היינו דוקא שיוצא מתחת ידי שניהם דשניהם הביאוהו ונעשו שלוחים וכדמשמע מפירש " י דאם לא היה אלא שליח א' א " כ זה השליח שאומר בפ " נ ולא אמר ג " כ בפ " נ אין בעדותו ממש להכשיר את הגט דאע " ג דהשני שאינו שליח אומר ג " כ בפ " נ וכך אמר בפני ב " ד מ " מ כיון דבשעה שהשליח מוסר הגט ליד האשה אינו אומר לה אלא בפ " נ אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בע " א דלא מוכחא מילתא בשעת מסירה דאיכא עוד אחר דמעיד בפ " נ וכמו שפירש " י הבאתיו בסמוך דהיכא דליכא אלא א' שאומר בפ " נ דאעפ " י שגם השני יודע לקיים כיון שאין שם אלא אחד החמירו חכמים דאתא לאחלופי וכו' ה " נ הכא דאעפ " י דגם השני אומר בפ " נ כיון שאין שם אלא שליח אחד שמוסר לאשה ואומר בפ " נ אתא לאחלופי וכו' וא " כ בע " כ הא דאסיקנא דאפי' גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה כשר אינו אלא היכא ששניהם שלוחים והיינו דקא דייק תלמודא וקאמר אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריך שיאמרו בפני נכתב ובפני נחתם ודלא כפירוש הרמב " ן והר " ן שהובאו בבית יוסף ע " ש מהר " י ומהר " ל חביב ומה שהקשו הם ז " ל דכיון דשניהם אומרים בפנינו נחתם כבר נתקיים הגט ואף על פי שלא יהיה אלא שליח אחד כשר כיון שנתקיים מפי שנים שראו חתימתו וכך הקשה ב " י והאריכו ע " ז ולא העלו ארוכה ליישב זה . נלפע " ד דרבינו מיישב זה בסברא ישרה ואמתית והוא דאע " ג דסוגיא דפ " ק ( סוף דף ד' ודף ה' ) כרבא דהיכא דאיכא עדים דמקיימי ליה לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם היינו דוקא דהשליח אינו אחד מעידי הקיום אלא מוסר גט לאשה וא " ל ה " ז גיטך ששלח ליך בעליך וכו' ואינו אומר כלל בפני נכתב ובפני נחתם דהשתא לא אתא לאחלופי וכו' שהרי אין הגט מתקיים אלא על ידי עדי קיום שהם שנים אבל היכא דהשליח הוא אחד מעדי קיום ואומר בפני נחתם איכא למטעי ולומר דמקיימין בעד אחד דאין מבחין ובודק דאיכא עוד אחד דמכיר חתימות העדים דלא מוכחא מילתא ואתא לאחלופי וכו' כדפי' והשתא ניחא הא דכתב רבינו אבל אם אחד מהאומרים בפני נחתם הוא לבדו שליח לא ינתן עד שיהא שליח אחר עמו דכיון דהוא לבדו שליח ואומר לאשה בשעה שמוסר גט לידה בפ " נ אתא לאחלופי וכו' ואף ע " ג דאיכא עוד אחד שיודע לקיים החתימות לא מוכחא מילתא ופסול עד שיהא שליח אחר עמו דבשני שלוחים ליכא חששא דאחלופי וכו' :
Even HaEzer.143.1.1 המגרש על תנאי וכו' כדפירשתי בה' קידושין ע " ש בסימן ל " ח : ולכשיתקיים התנאי מתקיים הגט למפרע וכו' משנה פרק מי שאחזו ( גיטין דף ע " ד ) כרב הונא דלא כרב יהודה דמפרש דאם נתקרע הגט או אבד צריכה גט שני דלא חל הגט אלא לכשתתן וכבר אזיל ליה גיטא :
Even HaEzer.143.2.1 ומ " ש ומכל מקום לאחר לא תינשא עד שתתן ברייתא שם :
Even HaEzer.143.3.1 ואם נישאת כתב הרמ " ה שיוציא וכו' נראה דאין פי' שיוציא אותה בגט אלא אמרינן ליה שיפרוש ממנה ושלא יבא עליה עוד עד שיתקיים התנאי ותעמוד בבית בעלה אם תקיים וז " ש ואם קיימה התנאי יקיים ולא אמר יחזור וישאנה אלא יקיים משמע דיקיים אותה בביתו שלא גירשה מתחלה ועיין במ " ש לקמן סכ " ב :
Even HaEzer.143.4.1 והרמב " ם כ' שיכולה לינשא מיד וכו' כ " כ רפ " ח ומה שהשיג עליו רבינו מדתניא בהדיא בברייתא דלא תינשא הוא לפי שהיה מפרש דברי הרמב " ם דמדבר בכל תנאי אף באומר על מנת שתתני לי מאתים זוז אבל יש ליישב דמדכתב הרמב " ם סתם דלא מדבר אלא בתנאי שבידה לקיימו באין ספק כגון על מנת שלא תנשאי לפלוני בסמוך סי " ו שאי איפשר לה לינשא לו אלא מדעתה הילכך מותרת לינשא מיד וכתב הרב ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת פי' דכיון דמגורשת למפרע הוא ואינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע גט לידה ועל כן היא נישאת מיד דבטוחה היא שיתקיים התנאי בפועל כיון שבידה לקיים אין כאן איסור כלל ולכתחלה נמי שרי אבל בעל מנת שתתני לי ר' זוז לאחר שלשים יום דאין בידה לקיים פן תפסיד כל אשר לה וכמ " ש התוספות בשם ה " ר אלחנן ריש פרק המגרש בד " ה שר " א מתיר וכ " כ רבינו סי " ט והרשב " א בפרק המגרש ( דף קכ " א ) כתב ט " א דבעל מנת שתתני לי ר' זוז לאו בידה היא דנתינה בע " כ לא שמה נתינה ואפילו התנה בפי' שתתן לו ואפי' בע " כ דילמא אזיל לעלמא ולא מצי' יהיב ליה ועוד האריך מודה בזה הרב רבינו משה בר מיימוני שלא תינשא לכתחלה :
Even HaEzer.143.5.1 ומ " ש רבינו בדברי הרמב " ם ולא חיישינן שמא לא תתן לא נמצא לשון זה בדבריו אלא דרבינו הבין כך דכיון שכתב בסתם אלמא דאף בתנאי דעל מנת שתתן לי ר' זוז קאמר דתינשא לכתחלה וק " ל :
Even HaEzer.143.6.1 ואם לא נתנה לו בחייו וכולי ברייתא שם פליגי בה ת " ק ורשב " ג והלכה כת " ק דעל מנת שתתן לי משמע לי ולא ליורשי וכיון שלא נתנה לו בחייו אינו גט כלל וחולצת או מתייבמת :
Even HaEzer.143.7.1 ומ " ש והרמב " ם כתב חולצת ולא מתייבמת בפ " ח כתב כן אלא שמחלק דדוקא בדלא קבע זמן התם הוא דאין מחזיקין הגט בבטל כדי שתוכל להתייבם כיון דאי איפשר להיות מבוטל בפועל אבל בקבע זמן על מנת שתתני לי ר' זוז מכאן ועד שלשים יום ומת בתוך שלשים יום הואיל ושלמו השלשים יום ולא נתנה אינה מגורשת משמע דאינו גט כלל וחולצת או מתייבמת דהגט מבוטל בפועל הואיל ולא נתנה לו תוך שלשים שקבע לה לקיים התנאי ולא קיימו וכך פירש הרב המגיד לשם גם רבינו בסימן קמ " ד הביא דברי הרמב " ם דחולצת או מתייבמת גבי תנאי דאם לא באתי תוך שלשים יום ובסמוך סעיף ו' הביא רבינו חילוק זה שמחלק הרמב " ם בין קבע לו זמן ללא קבע לו זמן והשיג עליו ואמר ואיני מבין וכו' ותימה על דברי רבינו שכתב כאן תחלה כיצד אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז לאחר ל' יום וכו' דעלין קאי מה שאמר ואם לא נתנה לו בחייו וכו' ושע " ז כתב הרמב " ם חולצת ולא מתייבמת והא ליתא דבקבע לה זמן שתתן לאחר ל' ולא נתנה לזמן שקבע לה גם הרב רבינו משה בר מיימוני מודה דמבוטל הגט וחולצת או מתייבמת כדפי' וכמו שמפורש במ " ש ה " ה ועל דברי ב " י איכא לתמוה טובא שכתב לפרש דברי הרב רבינו משה בר מיימוני דבלא קבע לה זמן אינה ספק מגורשת אלא אינו גט ואפ " ה חולצת ולא מתייבמת ודברים אלו קשים כחומץ לשינים דהא ודאי בע " כ ספק מגורשת היא דאי ודאי אינו גט אמאי לא מתייבמת ותו דהלא מפורש אמר הרב רבינו משה בר מיימוני בהך דלא קבע לה זמן ולא בטל הגט וכו' ורבינו גורס בסמוך ולא בטל התנאי והיא היא ואין ספק דשגגה היא שיצאה מלפני השליט ואיכא למידק דלקמן בסימן קמ " ד הביא רבינו דברי הראב " ד דבקבע זמן ביאתה עד י " ב חדש הוי גט ומותרת לשוק משום דזמנו של שטר מוכיח עליו כאילו אמר בפירוש מעכשיו א " כ לפ " ז גם בתנאי דע " מ שתתן לי מאתים זוז דהכא להראב " ד הוי גט ולמה לא כתב כן רבינו בשמו וכן להרמ " ה דחילק לשם בין תנאי דעל פה לתנאי הכתוב בגט ודאי דה " ה דהכא בתנאי דמאתים זוז יש לחלק ולמה לא כתבו כך וצ " ע :
Even HaEzer.143.8.1 אמר לה ה " ז גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז ולא רצה לקבלם ונתנה לו בע " כ כתב רב האי דהוי גט פסק כלישנא בתרא פרק מ " ש ( דף עה ) מיהו דוקא בפניו אבל שלא בפניו נתינה בע " כ לא הוי נתינה ולא הוי גט לד " ה הכי מוכחא סוגיא דתלמודא מיהו לחומרא בין בפניו בין שלא בפניו הוי ספק מגורשת כהרמב " ם :
Even HaEzer.143.9.1 א " ל על מנת שתתני לי ר' זוז ומחל כו' שם וטעמא משום דלצעורה קא מיכוין והא לא ציערה אבל על מנת שתתן לי איצטליתי ומתרצה בקבלת דמים הוי גט דכיון דיהבה דמי וציערה על גוף האצטלית יכול למחול והא דנקט ואבדה לרבותא נקט הכי דאעפ " י דליתיה לאצטלותא בעיניה אצטלותא דוקא קאמר לרבנן וה " א בגמרא ( דף עה ) ודע דאעפ " י דמדברי רבינו וכן שאר פוסקים משמע דאינו גט כלל דלצעורה מיכוין אבל מפירש " י שם בד " ה דלצעורה משמע דספק מגורשת היא וצ " ע והנוסחא בספרי רבינו כך הוא אע " פ דאילו מחל לה עליה לא הוי גט כלומר אף ע " פ דאילו מחל לה עליה לגמרי בלא דמים לא הוי גט כיון דלא ציערה מ " מ כשנתנה לו דמיה יכול למחול על גוף האצטלית דהא ציערה דיהבה ליה דמיה וכ " כ הרא " ש ומהרש " ל הקשה על דבריו דאמר דלרבנן כי מתרצה הוי גט א " כ פלוגתא דרבנן ורשב " ג באצטלית דלרבנן אצטלית דוקא קאמר ולא הוי גט בקבלת דמים איירי באינו מתרצה אם כן קשה תפשוט מדקי " ל כרבנן דנתינה בעל כרחיך לא הוי נתינה והרשב " א פי' להדיא דאפילו מתרצה בקבלת דמים לא איקיים תנאה ולא הוי גט עכ " ל ונראה לי דאין זה קושיא דאף על גב דנתינה בע " כ הוי נתינה הכא שאני דלצעורה קא מיכוין ואצטלית דוקא קאמר לה ועיין במ " ש הרשב " א בחידושיו ( דף ק " ב ע " א ):
Even HaEzer.143.10.1 על מנת שתתן לי ר' זוז בתוך שלשים יום וכו' משנה שם ( דף עד ):
Even HaEzer.143.11.1 כתב הר " מ כהן אפילו וכו' דעד ל' יום שלימים קאמר פי' והרי לא עברו ל' יום שלימים כיון שנתנה בסוף יום ל' דעדיין יום הוא ושפיר נתקיים התנאי כאילו נתנה תוך ל' ואף על פי כן אם אמר לה בתחלת יום ראשון לחדש כו' איכא לספוקי דאי בעי ל' יום מעת לעת נתקיים התנאי דעדיין לא עברו שלשים יום מעת לעת והוי גט ואי לא בעי שלשים יום מעת לעת אלא כדאמרי אינשי דלא קפדי בההיא ליליא דעבר לה מיומא קמא אם כן לא נתנה המעות אלא לאחר שלשים יום ולא נתקיים התנאי ואינה מגורשת וכיון דמספקא לן הלכך אם חי הוא צריכה גט שני ואם מת חולצת ולא מתייבמת :
Even HaEzer.143.12.1 כתב הרמב " ם מת בתוך ל' כו' תימה דלעיל בס " ג הביא קצת דברי הרמב " ם ונחלק עליו במ " ש חולצת ולא מתייבמת אלא בטל הגט ומתייבמת וכאן הביא עוד קצת דבריו וגם כן נחלק עלי בהשגה זו ולמה עשה מזה ב' חלקים הלא הכל השגה אחת ועיין במה שכתבתי לעיל :
Even HaEzer.143.13.1 התנה עמה שתעשה דברים ולא פירש וכו' משנה וגמרא לשם ( דף עה ) וב " י הביאו ע " ש מבואר טעם מחלוקת הפוסקים וז " ל הרשב " א ( דף קו ע " ד ) ולענין תנאי שבממון שכיוצא בזה אם א " ל בית זה נתון לה במתנה ע " מ שתיזון את בני או תשמש את אבי ולא פירש זמן איכא למימר נמי לרבא כדאית ליה ולרב אשי כדאית ליה ואיכא למימר דלכ " ע כמפרש כל ימי חייו דמי דלא פליג רב אשי אלא לגבי גיטין משום דלצעורה קא מכוין והא ציערה יום אחד או שעה אחת כו' והניחו בצ " ע אבל בתשובת הרא " ש משמע איפכא דלגבי ממון אין כוונתו אלא שעה אחת ע " ש כלל ו' דין י " ז עוד כתב הרשב " א ( ד' ק " ה ע " ג ) דבירושלמי איתא באם התנה עליה ה " ז גיטך ע " מ שתתן שכר הנקה לכ " ע לצעורה קא מכוין ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו ב' שנים דה " ל כאילו התנה ע " מ שתתן ר' זוז כו' :
Even HaEzer.143.14.1 כתב עוד הרמ " ה א " ל ע " מ שתשמשי את אבא ושתניקי את בני יום א' וכו' כליל שבת ויומו כו' ולא קשיא ממ " ש רבינו בסמוך בשם הרא " ש אפילו לא הניקתו אלא שעה אחת קיימה תנאה תנאה דהתם בשאמר סתם ע " מ שתניקי את בני דסתמא משמע אפילו שעה אחת ויום אחד דנקט הכא בגמרא לאו דוקא אבל הרמ " ה דמיירי במפרש דתניקי את בני יום אחד הלכך יום אחד דוקא כליל שבת ויומו כדכתיב קרא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והשתא ניחא הא דקאמר רבא ל " ק כאן בסתם כאן במפרש פי' ברייתא דתנא בה הניקתו יום א' ה " ז גט במפרש יום א' דקשה הא פשיטא כיון דמפרש יום א' ה " ז גט ומאי קמ " ל אבל להרמ " ה ניחא דאתא לאשמועינן דיוקא דוקא יום א' כליל שבת ויומו הוא דהוי גט לאפוקי שעה א' או אפי' מעת לעת אינו גט אבל התוספות לא פי' כן וא " ת הלא בנודר שלא לאכול יום א' הוי יום א' מעת לעת כמ " ש רבינו בי " ד ריש סי' ר " ן וי " ל דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם אבל הכא גבי תנאי הולכים אחר לשון המקרא ומ " ש דבמע " ל דהוי כמת תוך הזמן אינו גט קשה דבסמוך כתב רבינו דר " י פסק כרשב " ג במפרש ב' שנים ומת תוך הזמן הוי גט כיון שהעכבה אינה מצידה וה " נ אעפ " י דאינו כליל שבת ויומו מ " מ העכבה אינה מצידה וצ " ל דהרמ " ה פוסק כחכמים וכהרי " ף והרמב " ם דאינו גט א " נ ס " ל להרמ " ה דהכא ביום אחד אפילו רשב " ג מודה דלצעורה קא מכוין דלמה לן שתניק יום א' ותו לא משא " כ במפרש שתי שנים דלהרווחה קא מכוין ולפיכך אם מת תוך ב' שנים הוי גט כיון שאין העכבה מצידה אבל הרשב " א בחידושיו סוף ( דף ק " ה ) בשם התוספות לא פירש כן ע " ש :
Even HaEzer.143.15.1 ונ " ל שאם א " ל ע " מ שתניק לבני ו' חדשים וכו' אז ודאי לאו לצעורה קא מכוין וכו' משמע דס " ל לרבינו דלכ " ע דינא הכי דאף ע " ג דבמפרש יום א' אם מת תוך הזמן לא הוי גט להרמ " ה דבעינן כליל שבת ויומו שאני התם דלמה לו שתניק יום א' ותו לא אלא לצעורה מכוין אבל הכא מוכח דלהקל בא ולהרווחתה קמכוין ולא לצעורה מדלא התנה שתניק כל צרכו של תינוק אלא פחות ממנו מיהו התוס' בסוף ( דף ע " ה ) בד " ה ברייתא כתבו דבמפרש יום א' סד " א כיון שהיקל עליה כ " כ שלא הצריכה אלא יום א' אף ע " פ דמת ולא הניקתו כלל ליהוי גט קמ " ל דלא עכ " ל ואיפשר דאף ע " ג דאיכא סברא למימר הכי מ " מ לפי האמת איפכא מסתברא דהיכא דמפרש יום אחד ודאי לצעורה קא מכוין דאם לא כן למה לו שתניק יום אחד ותו לא כדפי' ומ " ש אבל אם לא נשאר ו' חדשים וכו' נראה דאפי' לר " י דפסק כרשב " ג במת תוך הזמן דהוי גט כיון שאין העכבה מצידה מודה הכא בלא נשאר ו' חדשים דמוכחא ודאי לצעורה קא מכוין :
Even HaEzer.143.16.1 מת האב או הבן וכו' קאי אדלעיל באומר בסתם על מנת שתניקי את בני ולא פי' כמה דלהרא " ש צריך להניק עד כ " ד חדש כשהוא חי אבל במת אפי' ליום א' הוי גט אבל להרמב " ם דאפי' הוא חי סגי ביום א' לא איצטריך ליה למיתני במת דסגי ביום א' דליכא למימר דבחי בעינן יום א' בדוקא ובמת אפי' בשעה א' הוי גט דהא אפי' בחי נמי לאו דוקא יום א' קאמר אלא אפי' שעה א' סגי כיון דאמר בסתם כדפרישית בסמוך ס " ח וכ " כ הר " ן וב " י מביאו וכ " כ התוס' ( בדף ע " ה ) בד " ה ורמינהו ואם תאמר כיון דלהרא " ש בסתם צריך להניקו עד כ " ד חדש בע " כ דטעמו משום דלצעורה קמכוין וביום א' לא הוי צער א " כ במת כיון דליכא צערא ביום א' נמי נימא הא כיון לצערה ולא ציערה כדלעיל ס " ה גבי על מנת שתתן לי ר' זוז ומחל לה עליהם דאינו גט וי " ל דהתם אמר בפי' ע " מ שתתן לי ר' זוז אבל הכא לא אמר בפי' ע " מ שתניקי את בני שתי שנים אלא סתם אמר ע " מ שתניקי את בני אף ע " ג דסתם נמי כפריש שתי שנים דמי אפ " ה אין דעתו לצעורה בחנם אלא לכשיצטרך להניקו וכיון דמת וא " צ להניקו נתקיים התנאי והוי גט מאחר שאמר בסתם וכ " כ הרשב " א ( דף קו ע " ב ) שכך פר " י וכ " כ התוס' ריש ( דף ע " ו ) בד " ה בשלמא ומ " ש אבל מתו קודם שהתחילה כלל אינו גט כך פירש " י והסכים הרא " ש עמו אבל התוס' בשם ר " י פסקו דהוי גט וכך הסכים הרשב " א ומביאו ב " י :
Even HaEzer.143.17.1 פירש ע " מ שתשמשי או שתניק ב' שנים וכו' נראה דב' שנים דנקט משום דבהנקה הוי שיעורה בסתם ב' שנים ואם מת אחר שהניקה יום א' אם הוי גט ובמפרש ב' שנים ומת בתוך הזמן אינו גט דנתכוין לצעורה כיון דפירש ב' שנים והשתא לפ " ז נמי בע " מ שתשמשי אבא בסתם דכל ימי חייו משמע ואם מת האב לאחר ששמשה יום א' הוי גט מ " מ אם פירש ואמר ע " מ שתשמשי כל ימי חייו אם אביו אינו חפץ בשימושה אינו גט ואף ע " ג דאיכא למימר דלא נתכוין לצעורה שהרי אמר ע " מ שתשמשי כל ימי חייו דמשמע דאמר כך לפי שאביו צריך שישמשו אותו כל ימי חייו אפי' הכי אין לחלק בין זה לזה אלא מסתמא לצעורה נתכוין אלא שלא נתכוין לצערה בחנם אלא לכשיצטרך ואפ " ה כיון דלא היה צריך לפרש ופירש כל ימי חייו אינו גט :
Even HaEzer.143.18.1 ומ " ש קאמר רשב " ג שהוא גט כיון שהעכבה אינה מצידה וכו' איכא להקשות ולעיל בס " ד דנתינה בע " כ להרמב " ם מלהרא " ש הוי ספק מגורשת והא העכבה אינה ממנה ולרשב " ג הוי גט והרא " ש כתב שר " ת ור " י פוסקים בכל מקום כרשב " ג ומביאו ב " י ועוד מ " ש מת האב או הבן ממחולין לך דאפי' לרשב " ג אינה מגורשת ועיין בתוספות ( דף ע " ה ) בד " ה כלל אמר :
Even HaEzer.143.19.1 א " ל לפני שנים כשאמסור לך גיטך וכולי כלומר דלא מסרו לה בפניהם עכשיו דאי מסרו לה איגרשא לה בהאי תנאי ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא ע " מ כן וחזר וא " ל בפני שנים ה " ז גיטך ע " מ שתתני לי ר' זוז ומסרו לה בסתם דלא אמר לה שתתני מאתים זוז תוספת ע " ת הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דבריו הראשון בפירוש בפני אלו לא בטלו וכולי וכמ " ש רש " י ומ " ש רבינו ומסרו לה בפני כולם נראה דאתא לאשמועי' דלא תימא דברייתא לא איירי אלא במסרו לה בפני האחרונים בלבד התם הוא דלא בטלו וכולי אבל במסרו לה בפני כולם דהיינו בפני הראשונים ובפני האחרונים ודאי דביטל דבריו הראשונים מדלא הזכיר תנאי הראשון גם בפני הראשונים בשעה שמסרו לה הגט קמשמע לן דאין צריך לחזור ולהזכירו בפניהם בשעת מסירה דכיון שהזכירו בראשונה ועכשיו לא ביטל דבריו הראשון בפי' אלמא דה " ל כאילו אמר עשי אחד מאלו הדברים באם תרצה וכו' כנ " ל לפרש דברי רבינו ע " פ פירש " י שמסרו לה בשעה שאמר התנאי השני אבל הנכון דפי' דברי רבינו הוא דאף בשעה שאמר תנאי השני לא מסרו לה הגט אלא ג " כ א " ל בפני ב' כשאמסרנו לה ע " ת כך וכך אמסרנו ואחר זמן מסרו לה בסתם בפני ב' כיתי עדים הראשונים והאחרונים התם הוא דאמרינן רצתה משמשתה רצתה נותנת לו מאתים אבל אם התנאי השני היה בשעת מסירה בכל גווני ביטל את הראשון וזה דעת הרמב " ן שלא כדברי רש " י כמ " ש ה " ה בפ " ח וכ " כ הר " ן ומביאו ב " י וזה דעת רבינו גם כן שתנאי השני א " ל בפני עדים אחרים ואחר זמן מסרו לה בסתם בפני כולם ושלא כפי' רש " י ומ " ש וכתב הרמ " ה וה " ה איפכא וכולי נראה דה " ק לא תימא דכיון דאמר תחלה ש' זוז ואח " כ ר' זוז לא הוי ביטול אלא מוסיף הוא ר' על ש' שאמר בתנאי הראשון ואע " ג דלא אמר בפי' ע " מ שתוסיף לי ר' זוז בודאי לתוספת נתכוין דאי לעקור תנאי הראשון הוא בא אין דרך לעקרו ולהפסיד מתנאו הראשון וכאן ודאי מפסיד דש' הוא יותר מר' מה שאין כן כשהתנאי הראשון הוא על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים ותנאי השני ע " מ שתתן לי ר' זוז דאין ידוע אם מפסיד או מרויח ואיכא למימר דלעקור הוא בא אי נמי יברור לו או זה או זה אבל בש' ור' ודאי מפסיד וכ " ש שאין דרך לומר אם תרצה תתן לי ש' זוז אם תרצה תתן לי ר' זוז דפשיטא דתתן לו ר' זוז ולא יותר ואם כן בע " כ דלתוספת נתכוין קמ " ל דלבטל תנאי הראשון נתכוין ואינה צריכה לתת לו אלא ר' זוז ובזה נתיישב מה שהיה קשה לב " י ואמר לא ידענא מאי אתא לאשמועינן וכו' ע " ש :
Even HaEzer.143.20.1 ה " ז גיטך ע " מ שתחזיר לי הנייר מגורשת וכולי ברייתא שם ( דף ע " ה ) ומביאו פ " ב דגיטין ( דף כ' ) ומפרש רב אשי דאע " ג דבתנאי ומעשה בדבר אחד המעשה קיים והתנאי בטל מ " מ הכא כיון דאומר ע " מ כאומר מעכשיו דמי אם כן כשהחזירתה לבסוף דאז נתקיים התנאי אז הוי גט משעה שבא לידה וז " ש רבינו מגורשת ותקיים תנאה כלומר אין הטעם הכא דמגורשת משום דתנאי ומעשה בדבר אחד הוא והתנאי בטל והמעשה קיים אלא מגורשת היא כשתקיים התנאי דתחזירהו לבסוף ותהא מגורשת למפרע משעה שקבלה הגט מידו אבל אם לא תקיים התנאי אינה מגורשת אבל תימה דאם כן סותר רבינו את מסקנתו שכתב בסימן ל " ח כר " ח והרא " ש דאפי' במעכשיו ובע " מ לא הוי תנאי עד שיהא בו כל דיני תנאי ואם כן לפ " ז הכא דהתנאי והמעשה בדבר א' הוא המעשה קיים ואינה צריכה לקיים התנאי היפך מ " ש כאן מגורשת ותקיים תנאה ואעפ " י דאיכא לחלוק בינה לבין שאר דיני תנאים דא " צ לקיים התנאי אפילו בע " מ לתנאי ומעשה בדבר אחד דצריך לקיים התנאי בע " מ ובמעכשיו מטעם שפי' רש " י והתוספות שם בפ' מ " ש ופ' המביא מ " מ מדברי הרא " ש בפ' כשהביא דברי ר " ח ושכן עמא דבר משמע דכל דיני תנאים שוה והכי מוכח ממ " ש הרא " ש פ' י " נ וצ " ע :
Even HaEzer.143.21.1 ה " ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת פירש " י כיון דהנייר שלו לא נתן לה כלום דנמצאו אותיות פורחות באויר עכ " ל .
Even HaEzer.143.22.1 ומ " ש לא שנא וכולי כלומר דאי הוה טעמא משום ספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים היה כשר אם היה אומר ע " מ שהנייר בין שיטה לשיטה שלי כשהיו מעורות ודבוקות זו בזו דהוי ליה ספר אחד אבל השתא דטעמא משום כיון שהנייר שלו לא חשיב שנתן לה כלום דנמצאו אותיות פורחות באויר קא מיבעיא לו בין שיטה לשיטה שלי ואף על פי שהיו מעורות מ " מ לא חשיב נתינה גמורה ואסיקנא בתיקו והויא ספק מגורשת ורשב " א כתב וזה לשונו ראיתי מפרשים דמשום דשייר בגיטא קמיבעיא ליה ומשום כרות גיטא עכ " ל :
Even HaEzer.143.23.1 אמר לה על מנת שתינשא לפלוני וכו' לאחר לא תינשא כל זמן שלא נתקיים התנאי בנישואי פלוני כלומר אבל אם נישאת לפלוני ומת או גירשה כיון שנתקיים התנאי שוב רשאי היא לינשא לאחר ועיין פ' המגרש ( גיטין דף פ " ד ) ומ " ש ואם לא תקיים התנאי הוי בניה ממזרים פירוש דכיון דא " א לה לקיים התנאי כשנישאת לאחר דאיתתא לבי תרי לא חזיא וגם אין בידה לכוף אותו שיגרשנה כדי שתקיים התנאי דאין איש מגרש אלא לרצונו ואפי' היה מגרשה אין בידה לאינסובי לאותו פלוני דשמא לא יחפוץ לישאנה הלכך בניה ממזרים אבל לעיל בתחלת סימן זה באומר ה " ז גיטך על מנת שתתן לי ר' זוז לאחר ל' יום דלכתחלה לא תינשא לאחר כיון דאין בידה לקיימו ואפילו הכי אם ניסת לא תצא שאני התם דאיפשר לקיים התנאי בעודה תחתיו אעפ " י שאין בידה לקיימו כדפי' לשם ע " ש התוס' ועיין בפרק המגרש ריש ( גיטין דף פד ) ובמ " ש לשם התוס' ומ " ש ואם תקיים התנאי שתינשא לאותו פלוני וכו' פי' כגון דשחדא ליה בממון שיגרשה כדי שתינשא לאותו פלוני :
Even HaEzer.143.24.1 כתב הרמ " ה דתצא ולא יחזיר עולמית וכו' דהא לא משכחת דמקיימה תנאה בחיי שני וכו' הקשו התוספות הלא כיון שאינה יכולה לקיים תנאה בודאי שהאשה לא תהא מתרצה לזה שנישאת לו עכשיו להיות אצלו באיסור אשת איש ותלך ממנו ותינשא לזה שהתנה עליו כדי לקיים תנאה בלא גירושין משני ואם כן שפיר משכחת דמקיימה תנאה בחיי השני וי " ל דמ " מ אינה יכולה לקיים תנאה בלא גירושין משני מספק שמא יתקיים תנאה ותינשא גם לשני ע " י שימות בעלה הראשון או יחזור ויגרשנה בעלה גט שני בלא תנאי ע " כ עוד כתבו התוספות היאך אפשר לקיים תנאה הלא אסורה לו לינשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנים במתנה וי " ל דכיון דנישאת לאחר בנתיים לא שייך לומר נשיהם נותנים במתנה ע " כ . ועי " ל דלא אמרו דאסורה משום שמא יאמרו כו' אלא דלכתחלה אסורה וכו' והכא איירי הרמ " ה כשעבר ונשאת לאחר ומ " ש אבל בתר דמקיים תנאה בגט ראשון לא מצי לאהדורה וכו' פי' לפי שא " א שתקיים התנאי שהתנה הראשון בשעה שמסר הגט לידה אלא עד שיגרשנה השני דאם לא יגרשנה ותקיים התנאי א " כ בקיום התנאי חל הגט למפרע והוי א " א של שני ויוצאה ממנו בלא גט ואסורה לבעל התנאי אלא בעל כרחך שגירשה השני וכולי :
Even HaEzer.143.25.1 א " ל ע " מ שלא תינשאי לפ' וכו' בר " פ המגרש הסכימו התוס' בשם ה " ר אלחנן וכ " כ הרא " ש לשם דבע " מ שלא תינשאי לפ' ה " ז גט וכו' וא " ת ומ " ש מהא דמייתי התם ריש ( דף פ " ד ) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאמר רב יהודה אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר איניש ובי " ד פסק כמותו דלא כרב נחמן דמתיר לישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר ואם כן הכא ג " כ ניחוש שמא לא תהא זהיר בתנאה ותינשא לפלוני תירץ הרשב " א לשם ( דף קכ " א סוף ע " א ) דאיסור א " א שאני דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' מזדהרא טפי ולא עברה אתנאה שאינה עשויה לקלקל עצמה ולעשות בניה ממזרים עד כאן לשונו :
Even HaEzer.143.26.1 ואין תקנה להתירה לו וכולי כ " כ הרא " ש בתשובה כלל מ " ה סימן כ " ו ויש להקשות דבכלל מ " ו סימן ב' כתב דאפי' בע " מ ובמעכשיו אם לא יבא עד זמן פלוני יכול לבטל התנאי ומותרת לינשא לאלתר ומביאו רבינו בסוף סימן זה וי " ל דבע " מ שלא תינשאי לפלוני דלצעורה קמכוין אינו יכול לבטל התנאי כי היכי דקאמר בע " מ שתתן לי ר' זוז לזמן פלוני ובטל התנאי תוך זמן ואמר מחולין לך דאינו גט כיון דלצעורה קא מכוין והא לא ציערה ולא אמר הרא " ש דיכול לבטל תוך הזמן אלא היכא דלא מכוין לצעורה כגון שאמר ה " ז גיטך מעכשיו אם לא אבא תוך ב' שנים כמ " ש בסוף סימן זה דאדרבה לטובתה נתכוין התם יכול לבטל תוך הזמן כמבואר לשם בתשובה באורך . ומ " ש ואם נישאת לאחר וגירשה האחר וכו' ג " ז בתשובה כלל מ " ה סימן י " ז :
Even HaEzer.143.27.1 ע " מ שתבעלי וכו' כך כתב הרשב " א דלאו דוקא שתבעלי לו בזנות קאמר אלא כל שנבעלת לו בין בהיתר בין באיסור נתקיים התנאי והא דלא קאמר ע " מ שתינשאי לפלוני לאו למעוטי בעילה בנישואין אלא לרבות לה אפילו בעילת זנות וכו' :
Even HaEzer.143.28.1 ומ " ש ובירוש' קאמר וכו' הקשה הרשב " א ( בדף קכ " ד ע " א ) מ " ש ע " מ שתבעלי לפ' מע " מ שתבעלי לאבא ולאביך דכאן וכאן לכתחלה איסור ערות אשת איש איכא ולא הוי תנאי כיון שתלוי באחרים ולא ישמעו לה לעשות איסור ערוה לכתחלה ואיפשר דהכא כיון שאפשר שימות הבעל ולא תהיה עליו ערוה ואיפשר לקיים התנאי לאחר שימות הלכך ה " ז גט ולא דמי לע " מ שתבעלי לאבא ולאביך דאי איפשר כלל לקיימו וכ " כ רשב " א בדף זה ריש ע " ג בשם התוס' ועי " ל דאף להירושלמי וכו' דלכתחלה הוי איסור ערוה מ " מ לבסוף הוי בעילת היתר ולא דמי לאבא ואביך דבסוף נמי הוי ביאת איסור ומ " ש והרשב " א כתב כיון דקי " ל וכו' נראה דאיירי כשבא עליה דרך נישואין דדרך זנות ודאי דאסור לכתחלה משום איסור פנויה . ואכתי קשה להא דירושלמי הא דלעיל דקאמר לא תינשא לו כדי שלא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה תיפוק לי' דבתחלת ביאה באיסור שעודה א " א ותירץ הרשב " א התם ע " מ שתינשאי לו קאמר וכיון שנכנסה לחופה נתקיים התנאי דחופה עושה נישואין ובחופה ליכא איסורא והלכך צ " ל דאסור ליכנס אפי' לחופה שלא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה וכולי אבל ה " ה פ " ח בדין ה " ז גיטך ע " מ שתנשאי לפלוני כתב דהירוש' דאמר בתחלה אסור לבעול היינו שמא יאמרו נשותיהן נותנים במתנה ואף על פי שבגמרתינו לא נזכר זה אלא בע " מ שתינשאי דעת הירושלמי שה " ה לע " מ שתבעלי עכ " ל לפ " ז ניחא דל " ק מאבא ואביך דבע " מ שתבעלי לאו משום איסור ערות א " א היא דאסור בתחלה אלא איסורא דרבנן גרידא הוא שמא יאמרו וכו' וגם הקושיא השנייה אין לה התחלה לפ " ז ודלא כפי' הרשב " א ורבינו דמשום איסור ערות א " א אמרו בירושלמי דאסור הוא בתחילה :
Even HaEzer.143.29.1 ע " מ שלא תבעלי וכו' שם ( דף פ " ד ) פי' רש " י אבל א " ל ע " מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו וכתב הרא " ש דאף על גב דבדידה תליא דלא תבעל לו מדעתה מ " מ חיישינן שמא תבעל לו באונס ואיהו אתנה בסתם ע " מ שלא תבעל לו כלל בין באונס ובין ברצון ע " כ ורבינו שינה וכתב הוי גט ולא תינשא עד שימות אותו פלוני דהא פשיטא היא דמ " ש רש " י והרא " ש דאינו גט שמא תבעל לו אינו אלא לומר דאינו גט ולא תינשא בחיי אותו פלוני שמא תבעל לו אבל אם מת ודאי הוי גט ותינשא לאחר אף בחיי הבעל דהא נתקיים התנאי דלא תבעל לו כיון שמת וא " ת ומ " ש הא מע " מ שלא תבעל לאבא ולאביך דלא חיישינן שמא תבעל לו כיון שהיא עליו ערוה א " כ בשלא תבעל לפלוני נמי אם תבעל לו איכא איסור א " א דעברה על התנאי והגט בטל וי " ל דחוששין שמא תבעל לו לאחר מיתת המגרש דמותרת לו ואע " ג דלמפרע הגט בטל ועברה על איסור א " א למפרע מ " מ הוא יבא עליה באונס לאחר מיתת המגרש ואינו חושש כיון שלא עבר כלום וכ " כ התוס' ריש ( דף פג ) בד " ה ועמדה ונישאת ע " ש :
Even HaEzer.143.30.1 וצריך שלא יתנה עליה תנאי וכו' פ' המגרש סוף ( גיטין דף פג ) כתב הרמב " ם א " ל ע " מ שלא תינשאי לפלוני וכו' ולא נהירא וכו' כבר הקשו המפרשים על דבריו מסוגיא דר " פ המגרש דמבואר לשם להדיא דה " ז גט כתבו היישוב ע " ז ומביאו בית יוסף ע " ש עוד הקשה הרשב " א ע " ד מעל מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך דהוי גט אף על פי דלעולם אסור לו ויש לומר התם שאני דבלא תנאו אסורה עליהן לעולם עד כאן לשונו :
Even HaEzer.143.31.1 וכתב עוד הרמב " ם על מנת שלא תשתי יין זה וכו' ובתוס' איתא בהדיא בהיפך וכו' נראה דדעת רבינו שאין פי' דברי הרמב " ם במ " ש בע " מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט כמו שפי' הרשב " א בחידושיו ( דף קכג ע " א ) דמיירי בדא " ל שלא תלכי לבית זה של אביך דלעולם אסורה בו אפי' מכרו או שמת וכ " כ הר " ן דאחרים דוחין ומפרשים כך ומביאו ב " י דהא ליתא דמדכתב הרמב " ם שני הלכות אלו סמוכין וגבי יין כתב יין זה וגבי בית אביך לא כתב בית זה של אביך אלא סתם אלמא דלא מיירי בדאמר זה של אביך ולכך על ע " מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין להשיג מטעם התוספתא דבע " מ שלא תעלי על אילן זה ונקצץ דהוי גט דהתם היינו טעמא דמדאמר אילן זה משמע להדיא דאם נקצץ דאין שמו אילן זה חשוב כאילו נתקיים התנאי אבל בבית של אביך לעולם אע " ג דלא אמר זה משמע ודאי דאעפ " י דכשימות האב א " א לה לעבור על תנאה שהרי אינו בית אביה כדאמר בנדרים קונם לביתך שאני נכנס מת או שמכרו ה " ז מותר דאינו שוב בית אביה מכל מקום גבי גט כיון שלא הותרה במה שהיתה אסורה בו על פי תנאו אין זה כריתות וכמ " ש ה " ה והר " ן ואם תאמר למה נקט ונקצץ האילן אפילו לא נקצץ נמי הוי גט כיון דבידה לקיים התנאי שלא תעלה באילן ויש לומר דסבירא ליה דאם לא נקצץ האילן אינו גט חיישינן שמא תעלה בו בשוגג שלא תהיה זכורה דבזה האילן היה התנאי או ע " י אונס תעלה בו כמו בע " מ שתתני לי ר' זוז או ע " מ שלא תבעלי לפלוני לעיל בסעיף ב' ובסעיף י " ט :
Even HaEzer.143.32.1 ומ " ש ונשפך היין וכו' נראה דלרבותא נקט ונשפך היין דל " מ באינו נשפך דלא תינשא דילמא תשתה ממנו ע " י טעות או אונס דיאמרו לפניה שאין זה היין שהתנה עליו שלא תשתי אותו ונמצא שהגט בטל ובניה ממזרים אלא אפילו נשפך נמי אינו גט לפי שא " ז כריתות וכו' וכך הביא הרשב " א בחידושיו לשם דברי הרמב " ם שכתב ונשפך היין אבל בספרינו לא כתב ונשפך היין ועיין בב " י :
Even HaEzer.143.33.1 כתב הרמב " ם כל תנאי שאינו במעכשיו וכו' תימא דהלא הרמב " ם כתב בהלכה כ " ג הרי זה גיטך על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני וכו' אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד עצמו או עד שיבטל התנאי עכ " ל והיינו כרשב " ג בע " מ שתתני לי אצטליתי וכו' לעיל סעיף ד' משמע דבמעכשיו או בע " מ דוקא יכול לבטל התנאי והוי גט למפרע משעה שמסר גיטא לידה וכמ " ש רבינו בסוף סימן זה בשם הרא " ש בתשובה אבל בלא מעכשיו ובלא ע " מ אינו יכול לבטל התנאי אא " כ נטלו ממנה וחזר ונתנו לה וא " ל הרי את מותרת לכל אדם או ה " ז גיטך כמ " ש הרמב " ם לשם בה' י " ז וי " ל דהא דכתב הרמב " ם כאן דבלא מעכשיו ובלא ע " מ יכול לבטל התנאי היינו נמי דוקא בדנטל ממנה וחזר ונתנו לה דאילו במעכשיו או בע " מ אינו יכול לבטל התנאי אפי' בנטלו ממנה וחזר ונתנו לה וכן מ " ש דבלא מעכשיו וע " מ יכול להוסיף על התנאי או להתנות תנאי אחר כ " ז שלא נתקיים התנאי ראשון וכו' היינו נמי דוקא כשנטלו ממנה וחזר ונתנו לה על תנאי אחר או להוסיף על הראשון כנ " ל ליישב לפי נוסחא זו שהביא רבינו דכתוב ברמב " ם יכול הבעל לבטל התנאי וכולי אבל בספרים שבידינו כתב יכול לבטל הגט ובביטול הגט ודאי אפי' לא נטלו ממנה יכול לבטל מיהו מ " ש או להוסיף על התנאי או להתנות תנאי אחר וכו' אי איפשר לפרש אלא בשנטלו ממנה וחזר ונתנו לה וכו' ומ " ש ולכתחלה לא תינשא עד שיתקיים ואם נישאת לא תצא תימה גדולה כיון דאינה מגורשת עד שיתקיים התנאי ובעוד שלא נתקיים היא א " א א " כ אם ניסת פשיטא דתצא וכך תפסו עליו הרמ " ך וה " ה והר " ן הביאם ב " י ואח " כ הביא מ " ש הר " ש בר צמח ליישב דה " ק הרמב " ם דאם נישאת קודם התנאי לא מפקינן לה מיניה אלא א " ל שתקיים תנאה ותעמוד בבית בעלה אם תקיים ואם לא קיימתו ודאי תצא מיד וחזר ואמר ואין דבריו מחוורין דהא כי אינסיבא א " א הואי ובזנות בא עליה ואם נישאת תצא דקי " ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל עכ " ל הרשב " ץ וכ " כ בכ " מ רפ " ח וקושיא זו נלפע " ד ליישב דמ " ש הרמב " ם ואם נישאת לא תצא רצונו לומר שאם נישאת לחוד שנכנסה לחופה ולא נבעלה בחופה ליכא איסורא וקאמר דלא תצא אלא אמרינן לה שתקיים ותעמוד בבית בעלה אם תקיים ואם לא קיימתו ודאי תצא מיד ובזה נחו ושקטו דברי הרמב " ם וע " ל סי " ח הבאתי כיוצא בזה בשם הרשב " א :
Even HaEzer.143.34.1 ומ " ש אבל אמר מעכשיו וכו' ואינו יכול לבטל וכו' פי' הבעל לבדו אינו יכול לבטל הגט שלא מדעת האשה דכשנתקיים התנאי חל הגט למפרע בע " כ של בעל אבל אם בטלוהו שניהם הגט בטל כ " כ הרמב " ן ומביאו ב " י ומ " ש ויש לה להנשא אעפ " י שלא נתקיים התנאי וכו' ואע " פ דבפרק ט' כתב הרמב " ם באומר ה " ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י " ב חדש ומת בתוך י " ב חדש דלא תינשא במקום יבם עד אחר י " ב חדש כשיתקיים התנאי ומביאו רבינו בסימן קמ " ד ופירש ה " ה בפ " ח הלכה כ " ב דהטעם דאף על פי שאי איפשר שיתבטל התנאי דכיון שמת ודאי שלא יבא אפ " ה אין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקווים בפועל ומ " ה פסק הרמב " ם לשם בעל מנת שתתני לי ר' זוז ולא קבע לה זמן ומת קודם שתתן וכו' דלא תינשא לזר עד שתחלוץ דהיינו טעם כיון שאין התנאי מסוים בפועל כמ " ש לעיל בס " ג וא " כ אמאי כתב הרמב " ם הכא דתינשא הלא עדיין לא נתקיים התנאי בפועל י " ל דהכא מיירי בתנאי שא " ל ה " ז גיטך על מנת שתעשה כך וכך ויש בידה לקיימו בפועל הלכך חשוב הוא משהגיע הגט לידה כאילו כבר נתקיים בפועל ושריא לאינסובי דהואיל והוא במעכשיו או בעל מנת ובטוחה היא שיתקיים התנאי בפועל שהרי במעכשיו ובע " מ אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף והיא ודאי תקיים התנאי דכיון שבידה לקיימו לא תקלקל עצמה אם כן ה " ל כאילו כבר נתקיים וכבר כתבתי זה לעיל בס " ב ומ " ש וכן יראה מדברי רב אלפס וכו' כלומר הלא כתב כך בפי' אלא יראה כך מדכתב בכדי שלא יוכל לבטלו דרצונו לומר שיתנה עמה תנאי במעכשיו או בע " מ בשעה שיגיע גט לידה והתנאי יהא תלוי בדידה דיש בידה לקיימו ואז תינשא אע " פ שעדיין לא נתקיים התנאי כיון שלא יוכל לבטלו כדפי' : ונראה דמה שחילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם וכו' יפה חילק תימה הלא חילוק זה מבואר בפ' מי שאחזו ( גיטין בדף ע " ד ) וכמ " ש רבינו ריש סימן זה דאפי' בתנאי דעל מנת שתתני לי ר' זוז דאין בידה לקיימו ה " ל גט למפרע אפילו נשרף או נתקרע וכ " ש בתנאי דיכול לקיימו ואיפשר דאתא לאשמועינן דאפילו יכול לקיימו אינו גט אם נתקרע או נשרף בתנאי דאם ועי " ל דעל מ " ש הרמב " ם אפי' מת הבעל קודם שיתקיים הרי זה מקיימת התנאי אחרי מותו וכו' שזה אינו מפורש בגמרא ואיכא סברא לומר דניחוש שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה קמ " ל דלא חיישינן והוי גט גמור ע " ז אמר רבינו דיפה חילק ומ " ש רבינו אבל מ " ש דבמעכשיו יכולה לינשא מיד אעפ " י שלא נתקיים התנאי נ " ל שאינו תלוי בזה וכו' פי' דכיון דכתב בסתם משמע דהוא תלוי במעכשיו לחוד דיכולה לינשא מיד במעכשיו אפילו אין בידה לקיימו והא ליתא דפשיטא היא דאם אין בידה לקיימו אפילו א " ל מעכשיו והגט חל למפרע אסורה לינשא מיד שמא לא יתקיים התנאי אלא הדבר תלוי גם בתנאי שיש בידה לקיימו דכיון דא " ל מעכשיו וגם יש בידה לקיימו יכולה לינשא מיד אבל ליכא תרתי אלא חדא אסורה לינשא מיד וע " ז השיג דפשוט הוא דדברי הרמב " ם אינן אלא בתנאי שבידה לקיים וכ " כ ה " ה דדבריו אינן אלא בתנאי שהוא בידה ע " ש :
Even HaEzer.143.35.1 כתב הרא " ש בתשובה צ " ו שיכול לבטל התנאי וכו' והא דכתב רבינו לעיל בסעיף י " ז דאינו יכול לבטל התנאי היינו דוקא דהתנאי הוי לצעורה אבל הכא לטובתה הוא התנאי ואפי' היה שלא לטובתה אלא שלא היה לצעורה יכול לבטל התנאי כמ " ש לשם באריכות ובכה " ג כתב ב " ה שיכול לבטלו כ " ז שלא יתקיים דהיינו שלא היה התנאי לצעורה והא דכתב רבי' לעיל סכ " ג בשם הרמב " ם דבמעכשיו או בע " מ אינו יכול לבטל התנאי וכו' מיירי בסתם תנאים שהם לצעורה ואין דברי הרמב " ן סותרין לדברי הרא " ש בתשובה זו ולדברי בעל העיטור דלא כמ " ש ה " ה ומביאו ב " י :
Even HaEzer.144.1.1 כשם שקיום הגט תלוי בתנאי שתולה באשה וכו' נראה דהא דכתב כשם וכולי אתא לאורויי דבהא לחוד הם שוים דבמעכשיו נתקיים התנאי נתקיים הגט למפרע אפי' נתקרע הגט או נשרף אבל לענין אונס אין דיניהם שוים דבתנאי שתולה באשה ולא נתקיים התנאי בזמן שקבע לה אין חילוק בין אונס לאונס דכיון שלא קיימה התנאי אינו גט כלל אבל בתנאי שמתנה עליו איכא לחלק בין אונס דשכיח קצת ללא שכיח כלל עוד יש חילוק ולא כתבו רבינו דבתנאי שתולה באשה ובמעכשיו כשיש בידה לקיימו יכולה להנשא אעפ " י שלא נתקיים התנאי משא " כ בתנאי שמתנה עליו אעפ " י שודאי הוא שיש בידו לקיימו לא תינשא עד שיתקיים דשמא לא יקיימנה במזיד ונמצאת מקולקלה ובניה ממזרים דאינו חושש לקלקולה ולפי שדבר פשוט הוא לא הוצרך לכתבו בפי' . ומ " ש כיצד א " ל ה " ז גיטך מעכשיו אם לא אבא בתוך ל' יום או שאומר ע " מ וכולי כלומר דין ע " מ כדין מעכשיו גם בתנאי שמתנה עליו וכ " כ הרמב " ם בפ " ט :
Even HaEzer.144.2.1 ומ " ש אעפ " י שנאנס ולא יכול לבא כגון שחלה או שעכבו נהר וכו' מפורש בריש כתובות ופסק כלישנא קמא דרבא דאין טענת אונס בגיטין אפילו באונס דשכיח ולא שכיח כגון חולי או מיתה כדרך הארץ וכ " ש אונס דשכיח כגון עכבו נהר דאף ללישנא בתרא לא מצי טעין אנוס אני דכיון דשכיח איבעי ליה לאתנויי ומ " ש רבינו דשכיח קצת גם על עכבו נהר אע " ג דשכיח טפי מחולי לא כתב האי לישנא אלא לאפוקי אכלו ארי או הכישו נחש דלא שכיח כלל דאפי' ללישנא קמא האי אונס מבטל הגט אבל אונס מיתה כדרך כל הארץ אינו מבטל ומ " ה תנן ס " פ מי שאחזו ה " ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י " ב חדש ומת תוך י " ב חדש ה " ז גט ולא חשוב מיתה אונס לבטל הגט והא דלא כתב רבינו אלא אונס חולי ועכבו נהר ולא כתב דמיתה נמי לא חשיב אונס היינו משום דכיון דכתב באכלו ארי או נשכו נחש דלא שכיח כלל הוי אונס ומבטל הגט אלמא להדיא דוקא ארי ונחש אבל מיתה כדרך כל הארץ דשכיח ולא שכיח אינו מבטל הגט ורישא דמתני' בדלא אמר מעכשיו ומת בתוך י " ב חדש דאינו גט לא מטעם דמיתה הוי אונס ומבטל הגט אלא משום דכיון דלא אמר מעכשיו ואין הגט חל אלא לאחר י " ב חדש וכבר מת תוך י " ב חדש אין גט לאחר מיתה ואף על גב דבריש כתובות אסיקנא ללישנא קמא דרבא דאין אונס בגיטין דמשום צנועות ומשום פרוצות הוי גיטא אף על גב דמדאורייתא לא הוי גיטא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש היינו דוקא באונס דחולי ודעכבו נהר דלית לה קלא ואיכא משום צנועות ומשום פרוצות אבל מיתה דאית לה קלא ליכא חששא דצנועות ופרוצות כדכתבו התוספות להדיא ריש כתובות ( דף ג' ) בד " ה וסברה ע " ש :
Even HaEzer.144.3.1 וכן אם אמר הרי זה גיטך ע " מ שאם לא אפיייסך וכו' בס " פ כל הגט ההוא דא " ל אי לא פייסנא לה עד ל' יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא א " ר יוסף מי יהב לה תרקבי דדינרי ולא איפייסא . ופירש " י מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה עכ " ל וז " ש רבינו הרי זה גיטך ע " מ וכו' דדין זה מדבר במעכשיו או בע " מ וכתב עוד רש " י פייסה בדברים והרבה עליה רעים ולא נתרצתה להשלים אתו מי יהיב לה תרקבי דדינרי ולא איפייסא וכיון שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואעפ " י שאין לו לא אמרינן אנוס דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיטא עכ " ל משמע דוקא כשלא עשה כן אבל כשיהיב לה תרקבי דדינרי אע " ג דלא איפייסא לא הוי גיטא דזהו ודאי אונס גמור כיון דקא טרח לפייסה בדבר גדול בתרקבי דדינרי ה " ז קיים תנאו ואע " פ שלא נתפייסה וכך פירשו התוס' וזהו דעת רבינו שאמר אע " פ שהוא אנוס משני צדדין חדא שהרי פייסה בהרבה פיוסים ולא נתרצית ועוד הוא אנוס דאע " פ דאפשר שתתרצה אם היה לו ממון הרבה וקיהיב לה אלא שהוא אנוס שאין לו אפ " ה אין אונס בגיטין והוי גט ומכלל דבריו אלה נשמע דאם היה לו ממון הרבה וקא יהיב לה אע " ג דלא איפייסא לא הוי גיטא דזהו אונס גמור דמבטל גיטא דאי הוה ס " ל לרבינו דביהיב לה ממון הרבה ולא איפייסא נמי הוי גט ל " ל למימר והוא אנוס שאין לו אפי' יש לו נמי הוי גט והו " ל לומר בסתם אע " פ שפייסה בפיוסים הרבה ובדבר גדול ולא נתרצית הוי גט אלמא דוקא בדלית ליה ממון הרבה הוי גט אבל בדאית ליה ויהיב לה ולא איפייסא אנוס הוא ולא הוי גט כמו שכתבו התוס' . ומ " ש ב " י פשוט למ " ד יש אונס בגיטין ט " ס הוא וצ " ל למאן דאמר אין אונס בגיטין :
Even HaEzer.144.4.1 ואם לא אמר מעכשיו וכולי . משנה ס " פ מי שאחזו וקאמר בגמרא דלרבי יוסי דזש " ש מוכיח עליו דמעכשיו קאמר אפי' בלא כתב מעכשיו נמי הוי גט למפרע וזהו דעת הראב " ד אבל דעת הרמב " ם דלא קי " ל כר " י אלא בממון אבל גט דבלא זמן הוא פסול אין הזמן מוכיח ב " י דהא דכתב רבינו וכן דעת התוספות שחולצת כלומר כן דעתם כדעת הרמ " ה במ " ש הוא שחולצת אך במ " ש הוא ז " ל מתייבמת אין כן דעתם דגם בזו ס " ל דחולצת עכ " ל וצ " ל שלא היה כתוב לפני ב " י וי " א שלעולם הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת והיה מובן שמ " ש וכן דעת התוספות שחולצת היינו לומר שכן דעתם כהרמ " ה ועל כן נדחק לפרש כך אבל לספרינו מובן כפשוטו שכן דעת התוס' כי " א שלעולם חולצת ועיין במ " ש בח " מ סי' רנ " ח לפרש דברי הרמ " ה שהביא רבינו לשם בדין זה :
Even HaEzer.144.5.1 ובמעכשיו אם לא אבא וכו' שם בעיא דלא איפשיטא ולחומרא וכתבו התוספות וא " ת ומה יש לחוש הא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו וי " ל דאיכא למיגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין לינשא אבל לאחר י " ב חדש הכל יודעין שנתקיים התנאי עכ " ל ואע " ג דהתוס' גופייהו כתבו דלא חיישינן היכא דמת דילמא סברי לא מת דמיתה קלא אית ליה כמ " ש בסמוך סוף סעיף ב' היינו כדי להחמיר בדלא אמר מעכשיו ומת תוך י " ב חדש דמדאורייתא אינו גט וקאמרינן דאין לנו להקל לתקן ולומר דהוי גט משום דאפקיעו רבנן לקידושין מינייהו משום צנועות דסברי לא מת ומיעגנא ויתבה וכן משום פרוצות דאמרה מת אלא קאמרינן מיתה קלא אית ליה לרוב העולם וליכא למיחש לעיגון בצנועות ולא לאיסורא בפרוצות הילכך ולפיכך אינו גט אבל הכא אדרבא כדי להחמיר חיישינן למיעוטא דלא ידעי דמת ויתמהו על שמתירין לינשא מטעם הגט בעוד שלא נתקיים התנאי ויתירו א " א לעלמא ולפיכך החמירו דלא תינשא . ומ " ש ואם באה לינשא וכו' נראה דרבינו אתא לאורויי דבדין זה איכא לחלק דביש לה בנים ליכא תקנתא להך גזירה דמת אטו לא מת ולא תינשא עד סוף י " ב חדש אבל אם אין לה בנים וזקוקה ליבם איכא תקנתא לינשא תוך י " ב חדש דהיינו שתחלוץ לה יבמה דהכל יודעין כיון שחלצו לה ודאי העידו לפני ב " ד שמת ומותרת לינשא לאחר ממ " נ או מחמת הגט דכיון שמת נתקיים התנאי למפרע כיון דאמר מעכשיו ואפי' אם הגט בטל כגון דלא אמר מעכשיו מ " מ לאחר שחלץ לה מותרת לשוק :
Even HaEzer.144.6.1 כיוצא בו נתן לה גט בלילה וכו' קאי אדלעיל דמחלק בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו וקאמר דה " נ יש לחלק בין אמר ע " מ ללא אמר ע " מ דאם אמר על מנת שיזרח השמש הוי גט למפרע אבל לא אמר ע " מ אינו גט למפרע אלא לכשיתקיים התנאי והא דלא נקט הכא ע " מ שאבא כשיזרח השמש תירץ הר " ן דרבותא קמ " ל אע " פ דתלה בתנאי המתקיים בודאי וסד " א דבודאי מעכשיו גמר ומגרש ואפי' לא אמר ע " מ קמ " ל דלא :
Even HaEzer.144.7.1 ואם א " ל אם יזרח וכו' פי' לדברי הרמב " ם דלעיל גבי אם לא באתי בתוך ל' יום ומת בתוך ל' יום דאינו גט דלא קי " ל כר' יוסי דזש " ש מוכיח עליו ה " נ אינו גט ומתייבמת כיון דלא אמר ע " מ ולדברי הראב " ד דלעיל דקי " ל כר' יוסי ה " נ הוי גט גמור ולדברי הרמ " ה דבכתב התנאי בגט בלא מעכשיו הוי ספק ה " נ הוי ספק ואיכא להקשות דאף להראב " ד דפסק כר " י דזש " ש מוכיח דמהיום קאמר מ " מ אף במהיום כתב רבינו ריש סימן קמ " ה יש להסתפק שמא סוף היום קאמר וי " ל דהכא כיון דהתנאי הוא אם יזרח השמש א " כ מוכח דלאו סוף היום קאמר שיחול הגט אלא מתחילת הלילה כשמסר הגט לידה מיד יחול הגט אם יזרח השמש :
Even HaEzer.144.8.1 אמר לעדים אם לא באתי וכו' כלומר ל " מ באמר תחלה אם לא באתי וכו' אלא אפי' אמר תחלה כתבו דסד " א דה " ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי קמ " ל דל " ש הכי ול " ש הכי ובמשנה בס " פ מי שאחזו פליגי בה חכמים ור " י יוסי והלכה כחכמים ואיכא למידק דבאומר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי וכו' דהוי מעשה קודם לתנאי דהתנאי בטל והמעשה קיים ואם כתבוהו תוך י " ב חדש ונתנוהו לידה ודאי דהוי גט וי " ל דתנאי דהוי ע " י שליח לא מצי השליח לשנותו ואי שני בתנאים לא עבד כלום אפי' אמר המעשה קודם וכן פסק הרשב " א והר " ן :
Even HaEzer.144.9.1 כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי וכו' עד אבל אם אחרו אין בכך כלום טעמו שהרי לא התנה אלא שלא יכתבו הגט אלא כשלא יבא לאחר השבוע אבל אם יבא מקודם לא יכתבו כלל אבל לא קבע זמן לכתיבה דאינו מקפיד אימתי יכתבוהו ואפילו אם יאחרו מלכתבו כמה חדשים ויותר כשר הגט ונותנים לאשתו ומזה הטעם ג " כ התירו בצפת באחד שמסר גט לשליח ליתנו לאשה ע " מ שאם לא יבא מאותו יום עד שתי שנים ולא נתנו עד ששה חדשים לאחר שתי שנים דכשר שהרי לא קבע זמן לנתינתו אלא קבע זמן לביאתו ועיין בב " י אבל בדברי הרמב " ם בסמוך שקבע זמן לכתיבת הגט שאמר כתבו גט ותנו לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה שלאחר השבוע ואם אחרו הזמן שאמר ואח " כ כתבו וכולי הגט פסול :
Even HaEzer.144.10.1 ואם אמר אם לא אבא עד אחר הרגל כו' בסוף פרק מי שאחזו תניא ר' אומר לאחר הרגל ל' יום וקאמרינן דלית הלכתא כוותיה דר' וכתב הרא " ש וכתב ר " ח אפי' לא עברו עליו אלא ט " ו יום דיו ואפשר שהוא מחלק הל' יום כמו ג' ימי השבוע שהן נמנין אחר השבת אע " פ שאינו דומה עכ " ל וסובר רבינו דאף על פי שלא נתברר להרא " ש טעמו של ר " ח וגם רשב " א בחידושיו לשם כתב ע " ש הרמב " ן דאין טעם זה מחוור מ " מ כיון דדבריו דברי קבלה נינהו לא דחינן להו מהלכה והכי נקטינן :
Even HaEzer.144.11.1 א " ל ה " ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך וכו' משנה שם וכר' יוחנן דפניך ממש שלא אראך וקאמר דה " ז גט כשר לכשיתקיים התנאי שלא יהא רואה אותה ל' יום רצופים ולא חיישינן שמא נתייחד עמה אחר שנתן הגט לידה ואע " פ שהיה הולך ובא דאין הגט נפסל משום גט ישן אא " כ דאיכא עדים שנתייחד עמה ודלא כרב הונא דמפרש מאי פניך תשמיש והרי קיים התנאי דל' יום רצופים הוי בלא תשמיש כדקתני הואיל ולא נתייחד עמה ומ " ה ה " ז גט אבל במתנה שלא אראך אינו גט כיון שהיה הולך ובא ועוד כתבו התוס' דלר' יוחנן אם נתייחד עמה לא הוי אלא גט ישן אבל לרב הונא אם נתייחד עמה בטל הגט לגמרי עכ " ל וז " ש רבינו שאעבור מכנגד פניך ל' יום שלא אראך וכו' כלומר לאפוקי ממ " ד מאי פניך תשמיש וגם כתב לא חיישינן שמא נתייחד עמה בינתיים והוי גט ישן וכולי דלרב הונא בטל הגט לגמרי :
Even HaEzer.144.12.1 ומ " ש וראוי להתגרש בו וכו' כלומר ואין צריך גט שני לכתחילה כיון שהאמינה אבל אם לא האמינה חוששין לגט ישן וצריך ליתן לה גט שני לכתחילה כשלא נתקיים התנאי אבל אם כבר נתקיים התנאי א " צ גט שני ותינשא לכתחילה וכמ " ש לקמן בסימן קמ " ח והקשה הר " ן דאע " ג דהאמינה מ " מ אנן ניחוש לגט ישן ותירץ דכל היכא דלא אתא בעל ומערער אנן לא חיישינן וכיון דהימנה תו לא אתא בעל ומערער ועיין במ " ש בסימן קמ " ח . ומ " ש והוא שהאמינה וכו' שם קא פריך תלמודא וליחוש שמא פייס ופי' רש " י כשהיה בא אצלה פייס הקטטה שביניהם ונתייחד עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואמר פייסתי עכ " ל ומשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי וז " ש רבינו והוא שהאמינה תחילה שאף אם יאמר שנתייחד עמה וכו' דהיינו כפי' רש " י ותימה הא יכול לערער ולומר שבתוך ל' יום ראה אותה ולא היו שלשים יום רצופים ובודאי צ " ל שהאמינה גם בזה והו " ל לרבינו לפרש וי " ל דכיון שמסרו הגט לידה על תנאי זה דוקא כשלא יראה את פניה ל' יום רצופים ואם יהא רואה אותה תוך ל' יום אינו גט פשיטא היא דצריך שיהא נודע ומפורסם ע " פ עדים שנתקיים התנאי ואפי' האמינה אינה נאמנת ולא צריך לפרש אלא שעל הייחוד עמה שלא היה התנאי עליו אלא דאנן חיישינן שמא נתייחד עמה א " כ כשאומר נאמנת עלי לומר שלא נתייחד עמה סגי דכיון שהאמינה לא אתי בעל לערער דכסיפא ליה מילתא להוציא לעז לאחר שהאמינה כמ " ש התוס' בפ " ב ( דף י " ח ) ולא תינשא וכו' וקשה הא פשיטא היא דאפי' במעכשיו לא תינשא כ " ש בלא מעכשיו וי " ל דלא אתא רבינו אלא לאורויי דבעינן ל' יום רצופים דלא תימא אפילו הולך ובא והולך ובא ובין הכל מה שלא ראה את פניה הוי ל' יום הגט כשר ושריא לאנסובי לפיכך כתב ולא תנשא עד שיעברו שלשים יום רצופים וכמו שפירש " י דאין התנאי מתקיים עד שיעברו ל' יום רצופים וכדמוכח מדפריך אהא דתנן היה הולך ובא הולך ובא וכולי והא לא עבר ע " ש :
Even HaEzer.144.13.1 וכתב הרמ " ה ודוקא שאמר וכו' כלומר הך סוגיא דתלמודא דמועיל פיוס ויכולין שניהם לבטל התנאי ולכן צריך להאמינה לא מיירי אלא בתנאי דאם בלא מעכשיו ובלא ע " מ אבל א " ל מעכשיו וכו' ומשמע אע " פ דשניהם מבטלים התנאי אינו בטל וכ " כ ב " י ס " ס קמ " ג בשם הרשב " צ . וכתב ב " י שזה דעת הרמב " ם אבל ה " ה פ " ט הלכה ט' כתב ע " ש הרמב " ן דבמעכשיו נמי שניהם יכולין לבטל ושכן הוא דעת הרמב " ם וא " ת למה ליה לתלמודא לומר וליחוש שמא פייס בלאו הכי נמי ניחוש דלמא ביטלו התנאי וי " ל דלא חיישינן שמא ביטל דלא שכיח אם לא דפייסה תחילה ובמגרשה מן הנישואין שכיח הוא דמפייסה ואיכא למידק דמעיקרא כתב רבינו ע " פ פירש " י דהחששא היא משום גט ישן כפירש " י ומדברי הרמ " ה משמע כפי' התוס' דהא במעכשיו ליכא חששא דגט ישן לכ " ע כמ " ש ריש סימן קמ " ח :
Even HaEzer.144.14.1 ומ " ש ולפי מ " ש א " א הרא " ש וכו' נראה דתנאי זה נמי להרא " ש הוי לטובתם שאם יראה פניה תוך ל' שישוב אליה ועיין במ " ש ס " ס קמ " ג :
Even HaEzer.144.15.1 וכתב א " א הרא " ש בתשובה אם כשהתנה תלה ביאתו בעדים וכו' בכלל מ " ה דין י " ב מבואר דטעמו דבהאמינה כיון דליכא אלא משום לעז שיערער הבעל ויאמר פייסתי ובטל הגט או בטל הגט בדיבורו או בא בתוך הזמן וכיון שהאמינה שוב לא יוציא לעז דמיכספא ליה מילתא כמו שפי' ר " י פ " ב וכן לפירש " י נמי יש לפרש דלעז בעלמא קאמר שמא פייס ונתייחד א " כ בנדון זה נמי שתלה ביאתו בעדים ונתן לה גט במעכשיו ליכא למיחש נמי שמא ביטל הגט בדבורו וכולי והילכך אפי' לעז ליכא מיהו לעיל ס " ט כתבתי דבחלה בעדים פשיטא דטפי הם נאמנים מאילו האמינה ע " ש :
Even HaEzer.144.16.1 כתב הרמב " ם דוקא כשהוא עמה במדינה וכו' טעמו דפסק כלישנא קמא דמתני לה אברייתא אבל אמתני' באומר מעכשיו אם לא באתי ולא ראינו שבא לא חיישינן שמא פייס ואפילו לא האמינה אלמא דוקא כשאינו בעיר אבל כשהיא בעיר לד " ה חוששין וכן פי' ה " ה אבל הרא " ש פסק כלישנא בתרא דמתני לה אמתני' דבמעכשיו אם לא באתי צריך להאמינה דאל " כ חיישינן שמא פייס אפי' אינו עמה במדינה וכמ " ש להדיא בפ' מי שאחזו ע " ש :
Even HaEzer.145.1.1 שכיב מרע שאמר וכו' משנה פרק מ " ש ( דף ע " ב ) וכן אם אמר ה " ז גיטך מחולי זה שיש במשמע לכשיפסוק חולי זה וימות פי' דליכא למימר לכשיפסוק חולי זה ויבריא דא " כ הו " ל לומר בסתם הרי זה גיטך והתקבלי גיטך זה דמשמע דמגרשה לגמרי בין ימות בין יחיה וכן זה גיטך אם מתי לאחר מיתה משמע מדלא אמר מהיום אם מתי :
Even HaEzer.145.2.1 וטוב לעשות וכו' שם בתוס' בשם רבינו תם והרמ " ה כתב דמהיום כמעכשיו דמי כ " כ התוס' בשם ה " ר אלחנן ובחידושי הרשב " א ס " פ מ " ש ( דף ק " ט :) כתב בשם הרמב " ן דהקשה עליו דא " כ רב דעביד תקנתא מיומא דנן ולעלם אמאי לא אתקין מעכשיו ולעלם משום ש " מ דמאית ביומיה דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא אלא אותו יום עצמו בכלל מהיום הוא עכ " ל והר " ן תירץ דרב תיקן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זש " ש מוכיח עליו ואי הוה תיקן מעכשיו לא הוה ידעינן דטעמיה משום לאפוקי מדר " י אלא ה " א דתיקן מעכשיו משום האי טעמא דשמא ימות בסוף היום וס " ל כר' יוסי עכ " ל .
Even HaEzer.145.3.1 ומ " ש ודוקא שיש עדים וכו' פי' דאם אין עדים אע " פ דודאי דנמסר כהילכתו ובא הגט לידה בחייו אפ " ה כיון שאינו מוכיח מתוכו שנתן לידה באותו יום בחייו לא הוי גט דבעדי חתימה בעינן דמוכח מתוכו כדלעיל בסימן קנ " ד וצ " ל לפ " ז דהרמ " ה סובר כהרי " ף והרמב " ם דבעדי חתימה לחוד נמי סגי אפי' מסרו בינו לבינה כמ " ש בסימן קל " ג ומש " ה בעינן דמוכח מתוכו אבל לרבינו לשם דתלינן דבודאי נמסר בפני עדים כהילכתו וכתב כאן דברי הרמ " ה ודוקא דיש עדים וכו' צ " ל דס " ל דבש " מ דוקא שמת קודם שיעבור היום התם הוא דחיישינן טפי דלמא כד תקיף עליה עלמא ולא היה שהות לחזור אחר עידי מסירה מסר לה הגט בינו לבינה בלא עידי מסירה והו " ל ספק מגורשת אבל בעלמא דאיכא שהות לחזור אחר עידי מסירה תלינן דנמסר כהילכתו בפני עידי מסירה :
Even HaEzer.145.4.1 אמר מהיום או מעכשיו ולאחר מיתה הוי ספק וכו' משנה שם מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ה " ז גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ופירש " י מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממ " ש מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר הכי ואי משום תנאה הול " ל מהיום אם מתי עכ " ל ודעת רבינו דלאו דוקא במהיום ולאחר מיתה הוי ספק דה " ה במעכשיו ולאחר מיתה נמי הוי ספק וכדמשמע מדתנא מהיום אי מתי מעכשיו אם מתי ה " ז גט דאין לחלק בין מהיום למעכשיו אבל לדעת הרמ " ה מדלא תנא בסיפא נמי מעכשיו ולאחר מיתה גט ואינו גט אלמא דבלא מספקא לן אי תנאה אי חזרה אלא מהיום ולאחר מיתה דכיון דלא אמרו בלשון תנאי איכא למימר דחזרה היא ואע " ג דבמעכשיו ולאחר מיתה נמי לא אמרו בלשון תנאי אפ " ה כיון דאמר מעכשיו דמגרשה מיד באותה שעה שמוסר לידה מסתברא טפי לומר דתנאה הוה ולא חזרה משא " כ באומר מהיום ולאחר מיתה דכיון דלא גמר בדעתיה לגרשה מיד באותה שעה שמסר לידה אלא מאותו יום ואילך חיישינן ג " כ דילמא הא דאמר ולאחר מיתה חזרה היא אבל באומר מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי כיון דאמרו בלשון תנאי אם מתי אין חילוק בין אמר מהיום ובין אמר מעכשיו בודאי תנאה קאמר ודעתו לגרשה מיד בשעה שמוסר הגט לידה ובמהיום נמי מגורשת אפי' במת קודם שיעבור היום :
Even HaEzer.145.5.1 והיכא דאמר מעכשיו וכו' שם סוף ( דף ע " ב ) אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עומד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר רבה ורבא לא סבירא ליה הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה וכתבו התוס' פי' רש " י ור " ח מה מתנת ש " מ בלא שום תנאי חוזר אף גיטו נמי אם עמד חוזר ממילא בלא שום תנאי ומסיק דרבה ורבא לא ס " ל הא דרב הונא כו' פירוש ס " ל דאם נתן גט סתם ועמד אינו חוזר אם לא שהתנה אם מתי כדאתקין שמואל בתנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכן כתב הרא " ש וז " ל אמר רב הונא גט שכיב מרע שמצווה מחמת מיתה כמתנתו וכו' ולית הילכתא כרב הונא דהא אסיקנא רבה ורבא לא ס " ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הילכך אם עמד אינו חוזר אלא היכא עביד כדאתקין שמואל עכ " ל וז " ש רבינו והיכא דאמר מעכשיו וכולי דמקשר דין זה עם מ " ש תחילה בש " מ שאמר זה גיטך מעכשיו אם מתי דמצווה מחמת מיתה דהוי גט לאו דוקא כשמת הוי גט אלא אפי' לא מת נמי הוי גט אא " כ פירש בפירוש שאם יעמוד לא יהא גט דאם לא פי' גזירה שמא יאמרו כיון שאם עמד אינו גט ואם מת אז חל הגט אם כן יש גט לאחר מיתה אבל אם התנה בפירוש ליכא למיגזר ולכך צריך נמי תנאי כפול דאם לא כפל דהתנאי בטל הוה ליה כאילו לא התנה ואיכא למיגזר וצ " ל דרבינו נמשך כאן לדעת הרא " ש דאף במעכשיו בעינן תנאי כפול דלא כהרמב " ם כמ " ש למעלה בסימן ל " ח ודין נתינת גט ש " מ עכשיו בזמן הזה צריך לגרש לגמרי בלי שום תנאי כמו שתיקן ר " י מפרי " ש ומביאו הרב בהגהת ש " ע ועיין במ " ש ע " ז באורך סוף סימן קמ " ח :
Even HaEzer.145.6.1 עמד מחליו וכולי דין זה חוזר אדלעיל באומר ה " ז גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועביד כדשמואל ועמד מחליו דמודה בה רבה ורבא דאם עמד חוזר כיון שהתנה בפירוש אם לא מתי לא יהא גט וכדפי' בסמוך וצריך לאוקמא אליבייהו נמי הא דתנן דאם עמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה " ז גט ואם לאו אינו גט דה " ק אם עמד מחולי זה וניתק לחולי אחר והלך בשוק על משענתו אומדין אותו וכו' אבל הלך בשוק בלא משענת אפי' חזר וחלה ומת מהחולי הראשון בטל הגט מיד כשנרפא לגמרי בנתיים כמו שהתנה לא הלך בשוק וכולי דאעפ " י דחלוקים אלו אוקמוה בגמרא לרב הונא דאמר בש " מ שנתן גט סתם ועמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא היינו דוקא בנתן גט סתם ליתא לדרב הונא אבל בנתן גט ע " ת ופירש אם לא מתי לא יהא גט מודים רבה ורבא דאם עמד חוזר כמו שהתנה והשתא איכא מקום להני חלוקים כדפי' וכמו שפי' ב " י ופשוט הוא :
Even HaEzer.145.7.1 לא עמד מחליו וכולי שם ( דף ע " ג ) ת " ר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו הבית או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה נפל עליו הבית או הכישו נחש ה " ז גט מ " ש רישא ומ " ש סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו ופירש " י ע " י מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא " י והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיחא לא אסיק אדעתיה עכ " ל מבואר מפירושו דתלמודא לא קא מתרץ ומיישב רישא וסיפא אלא קאמר דסיפא משבשתא היא דאף אם אמר לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ג " כ אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה וה " ה נשכו נחש או נפל עליו הבית וכדקאמר תלמודא בתר הכי כיון דקשיא רישא לסיפא לא איתמר בבי מדרשא ומשבשתא היא זיל בתר סברא ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ואינו גט וכ " כ הרא " ש והוא שיטת פירוש רש " י . אבל המרדכי בפרק כל הגט כתב וז " ל ופר " ח דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו תירוצא הוא דנשכו נחש הוי כמו אכלו ארי שהוא בידי שמים ולא קשה רישא לסיפא וכולי עכ " ל כלומר דאינו משבש סיפא דברייתא כמו שהוא לפי' רש " י אלא מתרץ ומיישב רישא וסיפא דברישא אינו גט משום דנשכו נחש הוי כמו אכלו ארי מיתה בידי שמים שלא כדרך כל הארץ ואינו בכלל הלשון שאמר הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה דמשמע מיתה מתוך חולי זה כדרך כל הארץ אבל סיפא שאמר אם לא אעמוד מחולי זה יש במשמע לשון זה גם אם יפול עליו הבית או ישכנו נחש שהרי לא עמד מתוך חולי זה וכך כתב הרא " ש ע " ש ר " ח והשיג עליו והסכים לסברא הראשונה וכן פירש " י דזה וזה אינו גט :
Even HaEzer.146.1.1 כתב הרמב " ם וכולי שהמגרש ע " ת מגרש מיד וכו' כל זה רפ " ט ולאו דוקא מיד דאין הגירושין נגמרין עד שיתקיים התנאי אלא ר " ל דבמעשה זה נגמרין הגירושין מיד מעכשיו לכשיתקיים התנאי דחל ממילא למפרע ומה " ט צריך לכפול תנאו . ומ " ש הניח הגט בצידי ר " ה וכו' פסק כאיכא דאמרי בפרק הכותב ( כתובות דף פ " ו ) דצידי ר " ה לחוד ור " ה לחוד דאע " ג דר " ה לא קניא לבעלים מידי אא " כ מגביהן ואם הניח הגט בר " ה דלאו ברשותה היא דנהוי גירושין חיילי אבל הניחה בצידי ר " ה כאגם דמי דקניא לבעלים כמ " ש בח " מ בסוף סימן צ " ז אלא דאיכא לתמוה דבס " פ האשה שנפלו מסקנא דגבי פרה לא קנה לאחר ל' אלא בדא " ל מעכשיו וכמ " ש בח " ה וכ " כ התוס' בפרק הכותב דגבי גט נמי מיירי בדאמר מעכשיו ורבינו כאן כתב דמגורשת בלא מעכשיו צ " ל דרבינו נמשך אחר הרמב " ם שכתב דין זה גבי גט פ " ט בלא מעכשיו וגבי פרה פ " ב מה' מכירה כתבה באומר מעכשיו וביאר ה " ה טעמו ע " ש :
Even HaEzer.146.2.1 הנותן גט לאשתו בידה וכולי כתב ה " ה פי' שלא אמר לה ה " ז גיטך אלא שנתנו לה וא " ל אם לא תתני וכולי ואעפ " י שמשמעו שאם תתן תהיה מגורשת דמכלל לאו אתה שומע הן כיון שלא הזכיר גירושין בפירוש ולא א " ל הרי את מגורשת או ה " ז גיטך אינה מגורשת ואם א " ל הרי את מגורשת ואם לא תתני ר' זוז לא תהיי מגורשת ה " ז מגורשת אעפ " י שלא נתנה מפני שלא כפל תנאו עכ " ל :
Even HaEzer.146.3.1 ומ " ש מי שנתגרשה על תנאי וקידשה אחר וכו' כ " כ הרמב " ם בספ " ח וה " ה הליץ בעד הרמב " ם שגם הוא ז " ל סובר דכשיש בידה לקיים התנאי דצריכה גט משני וכמ " ש הראב " ד אלא דברי הרמב " ם אינן אלא כשאין בידה לקיים התנאי וב " י מביאו והכי נקטינן כמו שכתב ה " ה וכך פסק בש " ע . ומ " ש הרמב " ם אבל אם נישאת צריכה גט משני טעמו שלא יאמרו אשת איש יוצא בלא גט :
Even HaEzer.147.1.1 המטיל תנאי בגט וכולי משנה וגמרא ר " פ המגרש ופי' מ " ש רבי' המטיל תנאי בגט וכו' לפירש " י היינו כל תנאי שבעולם כגון מתנה עמה שתתן לו ר' זוז וכיוצא בו משאר תנאים ופיסול התנאים שלא לכתוב בגט אינו מן הדין דאם נתקיים התנאי או חוזר ומבטלו בשעת נתינה אין בהם שפוסל בדין זולתי אם כתב בתוכו חוץ מפ' ולפני התורף דכיון דלא נכתב הגט אלא על תנאי זה אין זה כריתות ופסול אפי' נתקיים התנאי או חזר ומחקו בטלו דכיון דבשעת כתיבה שייר ליה זכות בגט שלא תינשא לפלוני מחמתו אין זה כריתות אבל שאר כל הפסולים אינם אלא משום גזירה אטו האי ופסולים אפי' נתקיים התנאי אבל אחר התורף כשר כשאר תנאים אם נתקיים התנאי או חזר ומחקו אבל תנאי דחוץ מפלוני אפילו כתבו אחר התורף פסול אפי' חזר ומחקו גזירה לאחר התורף אטו לפני התורף כרבא דלא כרב ספרא ובאמר כך בעל פה לפני התורף נמי פסול שעל תנאי זה דחוץ כתבו הסופר ואין זה כריתות וכרבא דבחוץ בע " פ ולפני התורף דברי הכל פסול אבל לאחר התורף ובע " פ פליגי והלכה כחכמים דלא גזרינן אטו לפני התורף וכשר אם חזר ובטלו דאם לא בטלו צריך לקיימו אבל ר " י הקשה ע " פ פירש " י דמה שייך לגזור בתנאי דר' זוז וכיוצא בו אטו חוץ כיון שאין שם שיור וכו' ועוד הקשה על פירושו כמה קושיות כמ " ש בתוס' בד " ה כל התנאים סוף ( דף פד ) ולכן פי' דבשאר תנאים ודאי אם נתקיימה אפילו נכתבה בגט קודם התורף נמי כשר דאין שייך כאן לגזור אטו חוץ דפסול אפילו נתקיים כיון דאיכא שיור בגט אבל אם נכתבו שאר תנאים לפני התורף ונמחק אעפ " י שבטלו אין מחיקה מועלת בהם כי היכי דאין מועלת מחיקה בחוץ דגזרינן מחיקה דשאר תנאים לפני התורף אטו מחיקת חוץ דפסול מן הדין ודוקא כשנמחק ובטלם הוא דגזרינן כיון שלא נתקיים התנאי אבל נתקיים אף על פי שנמחק לא שייך למיגזר אטו חוץ דהתם פסול אפילו נתקיים התנאי משום דאין זה כריתות כדפי' וכל זה בלפני התורף אבל בלאחר התורף בשאר תנאים ונמחק כשר אפי' לא נתקיים כיון שמבטלו במה שנמחק ולא גזרינן אטו לפני התורף ונמחק כיון דהיא גופה גזירה כחכמים דלא כרבי אבל אם לא נמחק היה פסול אף לאחר התורף כשלא נתקיים כשנתקיים כשר אפי' בלפני התורף בין נמחק בין לא נמחק כדפירש' ובפי' דברי הרמב " ם האריך בו ה " ה ועיין בב " י :
Even HaEzer.147.2.1 ומ " ש כל המגרש על תנאי וכו' עד או בלא תנאי כלל אינו מדברי הרא " ש בתשובה אלא רבינו הוא שמביא לדבריו וצריך שתדע שכתב ה " ה שמ " ש הרמב " ם ואם היה התנאי על פה ה " ז נוטל הגט ממנה ונותנו לה כו' רצונו לומר שהיה התנאי ע " פ בשעת נתינת הגט לידה דאם לא כן היו דבריו סותרין מ " ש באותו פרק שאף בעל פה בתנאי שמבטל הגט פוסלו כשאמרו לפני התורף ומביאו ב " י :
Even HaEzer.147.3.1 ויותר מזה מחמיר רב אלפס וכו' פי' שהרי אפילו לכתוב התנאי מאחריו קאמר דאינו רשאי כ " ש לאחר התורף בתוכו דפסול ומ " ש שאין למסור הגט ביד השליש היינו כדי שלא יוכל לבטל התנאי הגט בעוד שהוא ביד השליש ומ " ש ואם בא הבעל בתוך הזמן אפילו ריח הגט אין בו קאי אהיכא שקבע זמן לתנאו שאמר ה " ז גיטך מעכשיו אם לא אבא תוך י " ב חדש דאם בא בתוך י " ב חדש אפילו ריח הגט אין בו ושריא לכהונה . וצריך שתדע שמ " ש רבינו לחלק בין שאר תנאים לתנאי חוץ מפלוני בכלל שאר תנאים הוי נמי תנאי דע " מ שלא תינשאי לפלוני דכי היכי דבשאר תנאים אין בהם שיור אף בתנאי זה לא שייר כלום דהלא היא מותרת בגט זה אף לאותו פלוני ואינו אוסרה אלא בלשון תנאי שמתנה עמה שהיא לא תתן דעתה לינשא אליו דאין אשה מתקדשת או נישאת אלא לדעתה והכי מפורש בסוגיא :
Even HaEzer.148.1.1 לא יפטור וכו' ואם נתגרשה בו תינשא לכתחלה פסק כלישנא בתרא בפרק הזורק סוף ( גיטין דף עט ) וכך פסק הרא " ש ומיהו בפרק כל הגט כתבו התוספות ע " ש ר " ת דבגט ישן לא תינשא לכתחלה אלא כשאין שם אלא ייחוד בעלמא אבל היכא דודאי בעל משמע דאינו גט כלל ע " ש ( דף כ " ו ) בד " ה לכשאכנסנה והכי משמע ממ " ש רבינו בסמוך והוא שנתן גט מידו לידה וע " ל ריש סימן קל " ב :
Even HaEzer.148.2.1 ומ " ש והוא שנתן הגט מידו לידה כדפרישית לעיל בסי' קמ " א סמ " א והוא מ " ש הרא " ש בפרק הזורק בשם הרמ " ה דכשנתנו לה הבעל בודאי לא בא עליה דאי בא עליה בין כתיבה לנתינה הוה חייש לפגמא דבריה וכתב לה גיטא אחרינא אבל ע " י שליח לא תינשא לכתחילה דשמא השליח נתנו לה לאחר הייחוד והבעל לא ידע דלכתוב לה גט אחר והכ " מ הלכה ה' פ " ג כתב דאין נראה כן מדברי הרמב " ם מדלא חילק עכ " ל . וה " ה פ " ט הלכה כ " ה האריך בדין זה נתייחד עמה אחר שאמר לעדים לכתוב ולחתום וכו' עיין שם :
Even HaEzer.148.3.1 לפיכך ש " מ וכולי משנה וברייתא בפרק מ " ש סוף ( דף ע " ג ) לפי גירסת הרא " ש דחכמים דברייתא ס " ל דמגורשת ואינה מגורשת והיא כאשתו לכל דבר וחייב גם במזונותיה אלא שהבא עליה הוא באשם תלוי והיינו רבי יוסי דמתני' ולא יתייחד עמה כיון שהיא ספק מגורשת דמספקא לן וכולי דכך כתבו התוספות לשם דפר " ת דבמעכשיו אם מתי נמי הוי ספק מגורשת וכ " כ הרא " ש ושאר מפרשים וכן פירש " י בפרק כל הגט ( גיטין דף כ " ה ) דאילו לפירש " י בפרק מי שאחזו במעכשיו אם מתי ודאי לכי מיית איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור וגם אם היתה מתייחדת עמו לאחר שנתן גט לידה לית לן בה כיון דכבר נתגרשה והיא פנויה ואי לא מיית הרי היא אשתו וז " ש רבינו לפיכך ש " מ שכתב גט לאשתו מעכשיו אם מתי וכולי כלומר דגם במעכשיו אם מתי איכא ספק לאפוקי מפירש " י דליכא ספק אלא באומר מעת שאני בעולם : ומ " ש לא יתייחד עמה אלא בעדים פירוש שיהיו העדים בחדר שמתייחד עמה שם ורואין שלא בא עליה כל שעת הייחוד ולאו דוקא עדים דאפילו עד אחד נמי סגי כמ " ש בסוף סימן זה אבל בשעדים רואין אותו מבחוץ שמתייחד עמה אמרינן הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה וצריכה גט שני מספק אבל ע " א אינו כלום :
Even HaEzer.148.4.1 ומ " ש ואם חל מיד ה " ה ככל אדם המתייחד וכו' כלומר דאם מתייחד גרושתו בפני עדים צריכה גט שני מספק כדפי' ואצ " ל היכא דידעינן שבא עליה בודאי דחיישינן שמא בא עליה לשם קידושין כמ " ש בסימן קמ " ט אבל לא נתייחד אלא בפני ע " א א " צ גט שני אבל משום גט ישן איכא אפי' לא נתייחד עמה אלא בע " א וא " ת אמאי מספקא לן הלא לרבי יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו דמגרשה מעכשיו וי " ל דהכא דאמר אם מתי דמגלה דעתו דאינו מגרשה אלא מפחד מיתה כי היכי דלא תפול קמיה יבם רצונו של אדם זה ודאי לאחר הגירושין בכל מה שיוכל ואעפ " י שאמר בפירוש מהיום מספקא לן שמא לא היה בדעתו אם ימות שיחול הגט מהיום ונעשה כאומר מעת שאני בעולם וה " ק מהיום יחול תנאי זה אם ימות שיחול הגט שעה א' קודם למיתה או שמא מהיום ממש קאמר . וכן באומר בפי' מעכשיו אם מתי איכא למימר דה " ק מעכשיו שאני חי בעולם וסמוך למיתה וכמ " ש הרא " ש בתשובה הביאה רבינו בסוף סימן הקודם וכ " כ בפסקיו פרק מי שאחזו וא " כ זמנו של שטר לא עדיף טפי מהיכא דאומר בפירוש מהיום או מעכשיו דמספקא לן :
Even HaEzer.148.5.1 ואם פירש בפי' וכו' או שנתן לה גט על תנאי וכו' כתב ב " י א " א לפרש דבתנאי דמעכשיו קאמר דכל כה " ג גיטא חייל מיד ומקיימא תנאה ואזלא כדאיתא בפרק מ " ש גבי הרי זה גיטך ע " מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום וכתבו רבי' בסימן קמ " ג אבל בתנאי דאם איפשר לומר דס " ל דכיון דאין הגט חל עד שעת קיום התנאי ליכא למיחש לקידושין כשנתייחד וכו' ותימה דהא בריש סימן זה כתב רבינו דאף בתנאי דמעכשיו אם מתי שעדיין לא נתקיים חיישינן כשנתייחדה עמו שמא בעל לשם קידושין וצריך גט שני מספק אלא נראה דרבינו מחלק בין ש " מ דמגרש במעכשיו או במהיום ותלה תנאו במיתה לבין שאר תנאי במעכשיו או במהיום ולא תלאו במיתה דבלא תלאו במיתה מעכשיו ממש קאמר ואפילו נתקרע או נשרף חל הגט למפרע משעה שהגיע לידה כמ " ש רבינו בסימן קמ " ג על דברי הרמב " ם דיפה חילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם דבמעכשיו חל הגט מיד והויא מגורשת אפי' נשרף וכולי אבל כאן בש " מ שאמר מעכשיו אם מתי קי " ל כר' יוסי דמספקא לן כו' דכיון דתלאו במיתה דבקושי קא מגרשה וקרוב לומר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו והלכך מספקא לן וצריך גט שני מספק וכך מפורש בתשובת מהר " ם שבמרדכי פרק מ " ש המתחלת ידגה לרוב ע " פ הארץ מהר " ר פרץ כתב עוד ב " י ואזדא לטעמיה דס " ל דגם בתנאי דאם וכו' אבל מדברי הרי " ף נראה דטעמו דבמהיום אם מתי אף לרבי יהודה דהוי כאומר מעת שאני בעולם אפ " ה אם נתייחד חוששין לקידושין מיהו מלשון הרמב " ם שאמר שמא בעלה ובטל הגט כמו שיתבאר בהלכות אלו משמע דאין טעמו שמא בעל לשם קידושין אלא ר " ל שבעלה ופייסה בדברים וביטל הגט וכ " כ הרמב " ם פ " ט הלכה כ " ה שמא בעל ולא אמר שמא בעל לשם קידושין אלא ר " ל בעל ופייס וביטל הגט ומ " מ דוקא בשאר תנאים אבל במעכשיו אם מתי אמרו בגמרא דטעמא משום חששא דבעל לשם קידושין צ " ל דס " ל כמו שפירש הרמב " ן דבמהיום אם מתי דהתנאי אינו לא בידה ולא בידו אלא מתקיים בעל כרחן לא מצי לבטל הגט כמ " ש הרשב " א וה " ה משמו אך קשה דאם דעת הרמב " ם משום שמא פייסה וביטל הגט אמאי הצריך שיראו העדים כאחד אפי' לא ראו כאחד חיישינן שמא פייסה וצ " ע : כתב בסמ " ק בה' גירושין ומה " ר יחיאל מפרי " ש היה רגיל להצריך בגט ש " מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספיקא וגמגום אך היה מזקיקם לקבל עליהם חרם של תקנת הקהילות לחזור ולישא אותה מיד כשיעמוד מחליו עכ " ל . ומביאו במרדכי פרק מי שאחזו ונראה מדהאריך וכתב להצריך בגט ש " מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי אלמא דס " ל דאף ע " ג דבשאר גיטין מדינא א " צ להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפירוש דמגרש בלא תנאי דאין לנו לחוש מן הסתם דמגרש ע " ת מ " מ בגט ש " מ שמפייסין אותו שיגרשה כדי שלא תפול לפני יבם ולפי הנהגת שאר מלכיות מגרשין ע " ת כדאתקין שמואל וכדין התלמוד ויהיו העולם סבורין דמגרשה ע " ת ואיכא לעז מכמה ספיקות וגמגומים בלשון התנאים הילכך צריך לדקדק להצריכו שיאמר הבעל בפי' דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום וכ " כ הרא " ש בפ' השולח לגבי ביטול מודעא דהמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעא דכיון דמדעתו מגרשה אינו חשוד לקלקלה בידי שמים עד כאן לשונו אלמא דכל היכא דאינו מגרשה מרצונו דאיכא למיחש טפי למסירת מודעא צריך לדקדק טפי שיבטל מודעות וכן הוא לענין התנאים דבש " מ דאיכא למיחש טפי שהוא מגרשה ע " ת צריך לדקדק הרבה שיאמר בפירוש דמגרשה בלי שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל הוצאת לעז . והרב בהגהת ש " ע כתב בסוף סימן קמ " ה וז " ל ויש אומרים דלכתחלה אין לגרש ע " י תנאי רק יגרש סתם ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זא " ז עכ " ל נראה דא " צ להזקיקו לש " מ שיאמר בפירוש שמגרשה בלא שום תנאי אלא מגרש בסתם וכבר עשה גדול אחד מעשה בזה ע " פ לשון בהגה " ה זו ולפע " ד אינו נכון לכתחלה דלשון הסמ " ק לא משמע הכי אלא לכתחלה צריך לשואלו לש " מ אם מגרש על תנאי וישיב שמגרשה לגמרי בלי שום תנאי שכך נוהגים לשאול לבעל המגרש אפילו איננו ש " מ כמ " ש בסדרי גיטין כ " ש שצריך לשאול כן לש " מ שלא יגיע לשום לעז מיהו בדיעבד ודאי במגרש סתם נמי הגט כשר כיון שלא פירש שום תנאי למה לנו לחוש לתנאי מן הסתם עוד נ " ל פשוט דאף הרב בהגהת ש " ע מודה דצריך לשואלו לש " מ קודם שימסור הגט לידה אם דעתו לגרש ע " ת וישיב שמגרשה לגמרי בלא שום תנאי ומ " ש רק יגרש סתם וכו' על שעת מסירת גט ליד האשה קאמר שיגרש סתם שיאמר ה " ז גיטך וכו' כמו שאר מגרשים ולא יאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט כו' רק יגרש סתם והנה זה לערך כ " ה שנה נעשה מעשה בק " ק ווינא שגדול אחד היה מסדר גט לש " מ והיה מגרש בסתם וקבלו עליהם בחרם ובנתינא משכנות שיחזרו וישאו זא " ז ואחר כך חזרה בה האשה וקם גדול אחד והאריך בפסק שלו ואמר שהקישורים בחרם ובמשכנות חשוב הוא כאילו התנה אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט וחלקו עליו כל הגדולים שבדור ומלבד שכל דבריו נשברים ונסתרים והם היפך האמת כמבואר באורך בתשובה שחיברתי ע " ז עוד הוכחתי על פניו והוא עצמו בעל כרחו צריך להודות שלפי מנהגנו היא מגורשת גמורה בלא תנאי שהרי לפי תקנת ר " י מפרי " ש נוהגים בגט ש " מ לקורעו אחר הנתינה ככל שאר גיטין ולר " ת דגרסינן באומר מעת שאני בעולם ר " ל דבאומר מהיום אם מתי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול וכן פי' ר " ח והרא " ש והרשב " א והר " ן וגם רש " י גופיה פי' כך בפרק כל הגט ( גיטין דף כ " ה ) דלא כמה שפירש " י בפרק מי שאחזו א " כ לפי דבריו של גדול שהקישור של ר " י מפרי " ש שתיקן בגט ש " מ חשוב כאילו גירשה ע " ת נמי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שהרי בקושי הוא מגרשה א " כ לפ " ז היה צריך שלא יקרעו הגט אלא יהא קיים עד סמוך למיתה שאז יחול הגט אלא בע " כ לתקנת הר " י מפרי " ש חל הגט מיד לאחר שמסר לידה ולכן מקרעין אותו וא " ל דדוקא במהיום אם מתי ס " ל לר " ת דאינו חל אלא שעה א' לפני מיתתו אבל במעכשיו חל מיד אף לפי' ר " ת וכמ " ש ממ " ש התוס' בפרק האשה רבה ( יבמות דף צ " ג ) בד " ה קנויה לך וכן בקידושין פרק האומר ( דף ס " ג ) בד " ה כגון דכתב וכיון דאנו נוהגים שהבעל אומר בשעת מסירת הגט ליד האשה ובו תהיי מגורשת ממני מעכשיו וכולי מעכשיו ממש קאמר הא ליתא שהרי במרדכי בתשובת מהר " ם דלעיל לה " ר פרץ מפורש דלר " ת אין חילוק בין מהיום למעכשיו אלא בין תלאו במיתה לבין לא תלאו במיתה וכשתלאו במיתה אינה מגורשת אלא שעה אחת קודם מיתתו אפי' אמר מעכשיו ואם נתקרע קודם מיתתו אינה מגורשת אפי' אמר מעכשיו וכך מוכח מתשובת הרא " ש שהביא רבינו סוף סימן קמ " ז והיא בכלל מ " ו דין א' ולפ " ז בע " כ שהגט ניתן בלא שום תנאי בעולם דאם לא כן לא היה קורעו המסדרו וא " ל דמה שנוהגים לקורעו הוא דקי " ל כהרמב " ם רפ " ח דה " ג וכ " כ רבינו סימן קמ " ג דבאומר מעכשיו אפי' אבד הגט או נשרף אפי' מת הבעל קודם שיתקיים ה " ז מקיימת התנאי אחר מותו וכבר היא מגורשת משהגיע גט לידה והכי משמע ממ " ש המרדכי וז " ל מכאן הצריך מוהר " ם שיהא גיטו של ש " מ קיים עד שעת מיתה כדאמר בפרק מ " ש איכא בינייהו שנקרע הגט או שאבד ומיימוני רפ " ח דה " ג כתב כל היכא דאמר מעכשיו או מהיום ה " ה מגורשת מיד משהגיע גט לידה ומשמע לשם אפי' נשרף קודם מיתת הבעל הא ליתא מכמה טעמים חדא דלמה לנו להקל כהרמב " ם בדוכתא דפליג עליה ר " ת והסכים עמו הרשב " א והרא " ש והר " ן ושאר גדולים דגורסים נעשה כאומר בכ " ף ועוד דמהר " ם ג " כ פסק כר " ת והיה מצריך בגט ש " מ שיהא קיים עד שעת מיתה ואנן ניקום להקל לקורעו זה לא יעלה על הדעת ועוד אומר אני באין ספק דלא ס " ל כהרמב " ם אלא במעכשיו ולא תלאו במיתה התם ודאי במעכשיו ממש קאמר אליבא דכ " ע דאם לא כן למה ליה למימר מעכשיו אבל במעכשיו ותלאו במיתה דצ " ל מעכשיו משום דאין גט לאחר מיתה איכא למימר דמודה לפר " ת דמעת שאני בעולם קאמר וכדכתב מהר " ם חילוק זה להדיא וכדמוכח נמי מדברי רבינו שכתב כאן ובסימן קמ " ג וכדפי' בסמוך ריש ס " ד כי היכי דלא תיקשי דברי רבינו אהדדי ואדברי הרמב " ם גופיה לא קשה הא דאיהו פסק בפ " ט דבש " מ נמי מגורשת משעת קבלת הגט דתופס גי' האלפסי אליבא דחכמים דלא כהרא " ש אבל דברי רבינו קשיין אהדדי וצריך ליישב ולחלק בין תלאו במיתה ללא תלאו במיתה וכשתלאו במיתה אינה מגורשת אלא שעה אחת קודם למיתה וצריך לשמור הגט שלא יקרענו וכיון שאנו נוהגים לקרעו בע " כ דמגרש אותה מיד לגמרי בלי שום תנאי והמערער על זה הוא בכלל מוציא לעז שהחרים עליו ר " ת וכל הגדולים שבדורו :
Even HaEzer.149.1.1 המגרש אשתו וכו' משנה וגמרא ס " פ הזורק כתב א " א הרא " ש בתשובה וכו' לא חשבינן ליה אשת איש ודאי וכו' משמע דוקא משום הן הן עידי ייחוד וכו' לא חשבינן לה א " א ודאי אבל בראוה שנבעלה הויא א " א ודאי וכדלקמן בסימן קנ " ה וע " ש :
Even HaEzer.150.1.1 כתב הרמב " ם כל גט שפסול מד " ת וכו' בפ " י מה " ג ומ " ש וכל שהיא ספק מגורשת וכו' וא " צ לחדש הנישואין ולברך ז' ברכות ולכתוב לה כתובה עד שתתגרש גירושין גמורים משמע אבל צריך לקדש קידושין שניים וכ " כ ה " ה וכ " כ בכ " מ דלא כמ " ש מהרי " ק בסוף שורש קע " א דאינו צריך לחזור ולקדש אלא צריך לחזור ולקדש וכ " כ בית יוסף כאן וע " ל סימן ס " ב ובתשובה הארכתי בס " ד :
Even HaEzer.151.1.1 כתב הסופר השובר וכו' משנה פרק הזורק ( גיטין דף פ ) וכתב הרא " ש פ " ב ( דף ק " א סוף ע " א ) דבפרק האשה רבה מקשה אמאי תצא מזה ומזה מאי ה " ל למיעבד ומשני איבעי לה לאקרויי גיטא וקשה דאי לא קרייה אפי' נתן הבעל הגט לאשה לא הויא מגורשת כדאיתא התם וכדלעיל סי' קל " ה וי " ל התם בדקריוה ובתר הכי עיילוה לבי ידיה ואפקיה ומאחר דעיילוה לבי ידיה איבעי לה למיהדר ואקריוה ומיהו אין אותה קריאה כ " כ חמורה שתיאסר בכך לינשא דלא חיישינן לאחלופי עד דידעינן דמיחלף וכו' עכ " ל :
Even HaEzer.151.2.1 ומ " ש לא ערער הבעל עד אחר שניסת וכו' פסק כרב אדא בר אהבה וכתב הרשב " א בפרק הזורק דלאו דוקא ניסת אלא אפי' נתארסה דהא טעמא הוי דלא כל הימנו מן הראשון לאבד זכות הראויה לשני ופירש " י משיצתה מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה לינשא לשני דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שניסת ולההוא טעמא אפי' נתארסה כן כדאיתא בירושלמי וכו' והקשו התוס' ריש ( דף פ " א ) בד " ה לא כל דמה קנוניא שייך דכיון דנישאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה וי " ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא עכ " ל ולפע " ד הוא דוחק אלא אעפ " י שיודע שאסור להחזירה עושה היא קנוניא כדי שתיאסר על בעלה לפי שהיא שונאה אותו אבל יש לתמוה למה כתב רבינו שאנו תולין שנפל ממנה והוא מצאו ולא כתב דחיישינן לקנוניא כפירש " י וכל המפרשים וכן קשה אדברי הרמב " ם פ " י הלכה י " א שכתב ג " כ כמ " ש רבי' ואיפשר דלא נראה להו שיעשו קנוניא כיון שאסור להחזירה וכמו שהקשו התוס' ולכך פירש דאעפ " כ היא בחזקת גרושה לפי שאנו תולין שנפל ממנה והוא מצאו ואע " ג שהשובר ביד האשה פשיטא דלא תלינן גם כן שנפל מן האיש והיא מצאתו דזה רחוק אלא תלינן דעדיין לא פרע לה כתובתה ומ " ש אינו נאמן לאוסרה דמשמע דחיישינן דמערער כדי לאוסרה על בעלה אלא שאינו נאמן ואף על גב דאסור להחזירה ולא חיישינן לקנוניא היינו דוקא דליחוש שהחליפו השטרות בכוונה כדי לאוסרה ולא חיישינן אבל אם נפל ממילא ומצאו חיישינן שאומר כך לאוסרה על בעלה :
Even HaEzer.152.1.1 הבעל שאומר גירשתי את אשתי וכו' מסקנא דגמרא פרק יש נוחלין סוף ( בבא בתרא דף קל " ד ) לא מיבעיא למפרע שאומר גירשתיה זה ל' יום דאינו נאמן אם יבואו עדים שזינתה תוך ל' ותידון בחנק שהרי אין בידו עכשיו לעשות לה גט שתתגרש בו למפרע מקודם ואין כאן מגו אלא אפי' אמר גירשתי את אשתי ולא נ " מ אלא לפוטרה מכאן ולהבא בין לזנות בין ליפטר מיבם בין לינשא לאחר ואיכא מיגו דאי בעי מגרש לה בפנינו אפ " ה לא אמרינן מיגו דרגלים יש לדבר שלא גירשה דאי גירשה קלא ה " ל למילתא ומיהו מדאמר אביי ואשינוייא ניקום ונסמוך ורבא נמי קאמר לר' נתן בר אמי חוש לה אלמא דספיקא הוא וחיישינן לה וחולצת ולא מתייבמת וה " ה דלא תידון בחנק :
Even HaEzer.152.2.1 ומ " ש או שמא מעיזה פניה כיון שהוא מאמינה נראה דכתב כן דלא תקשה הלא היא לבדה נאמנת לומר גרשתני אעפ " י דהוא מכחישה א " כ כ " ש כשהוא מודה לה שגירשה לז " א אדרבה עכשיו מעיזה כיון שהוא מאמינה אבל אם היה מכחישה אין אשה מעיזה בפני בעלה וקושטא קאמרה :
Even HaEzer.152.3.1 ואם ב' עדים אומרים שנתגרשה וכו' בפ " ב דכתובות ( דף כ " ב ) וכתב ה " ה ע " ש הרשב " א דהיכא דאיכא תרי בהדי תרי התם הוא דאמרינן אם אמת גרשך היום הראה גיטך אבל בדליכא אלא תרי דאמרי היום נתגרשה וא " ל אחוי גיטך ואמרה נאבד או נקרע ה " ז תינשא לכתחלה וכ " כ הרמב " ם פי " ב הלכה ב' ונראה דכדי להציל האשה מחשש לעז כשתאבד הגט ביום נתינה לכך נוטלין הגט מידה מיד וקורעין אותו ועוד כתבו ע " ז טעמים והא דלא תינשא לכתחלה לאחד מעדיה כשאומרת ברי לי שגרשני היינו לומר שאם באת לשאול מורין לה שלא תינשא כיון דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא אבל אם נישאת כבר לא תצא :
Even HaEzer.152.4.1 ומ " ש אבל אם היא אומרת שנתגרשה היום וכו' פי' כיון שאומרת שגירשה היום א " ל הראה גיטך דבשעתא פורתא לא מהימנא לומר אירכס לי ולפיכך אפי' נישאת לאחר ג' חדשים תצא דאילו תוך ג' חדשים אפי' ודאי נתגרשה תצא דקי " ל כל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים כ " כ הרא " ש לשם ( דף קכ " ד סוף ע " א ): ומ " ש שנים אומרים ראינו שנתגרשה וכו' עד שגירשה בצינעא שם ופירש " י ואפ " ה לכתחלה לא תינשא משום לזות שפתים עכ " ל ונראה דמדקאמר בסתם משמע דאין חילוק בין אחד מעדיה דכיון דקי " ל דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא לא מצי למימר ברי לנו שלא נתגרשה דלא ראינו אינה ראיה והלכך אפילו אם נישאת לחד מינייהו נמי לא תצא :
Even HaEzer.152.5.1 אחד אומר נתגרשה וכו' אם היתה בחזקת א " א תצא בכל ענין וא " ת הא פשיטא היא דכשהיא בחזקת א " א דתצא בין שמעיד כך בפני הבעל שנתגרשה ובין שמעיד כך שלא בפני הבעל ואפי' אין שם אלא ע " א שמעיד שגירשה והיא אומרת ג " כ גרשתני אינה נאמנת דכיון דעד מסייעה מעיזה כדלעיל ריש סימן י " ז וכ " ש כשמעיד כך שלא בפני הבעל שאינו נאמן ותצא כיון שהיא בחזקת א " א ולא היה צריך לכותבו ונראה דרבינו אשמועינן דאעפ " י שזה שאומר לא נתגרשה אומר שאינו יודע ג " כ שהיא נשואה לאיש אלא איפשר שהיא פנויה וסד " א כיון שזה מעיד שנתגרשה והיא פנויה וזה ג " כ שמעיד שלא נתגרשה אינו יודע משום נישואין וגירושין ה " ל כאילו ב' עדים מעידין שהיא פנויה קמ " ל כיון דאצל אחרים היא בחזקת א " א תצא דאין כאן אלא ע " א דמעיד שהיא פנויה וזה שמעיד שאינו יודע שיש בה שום גירושין חשוב כמאן דליתיה וכן מ " ש בסמוך ואם לא היתה בחזקת א " א וכו' ואחד אומר מעולם לא היה בה שום ספק גירושין וכו' היינו נמי שאומר איפשר שהוא פנויה לגמרי כי לא שמע שנשואה לאיש ושנתגרשה או לא נתגרשה כי לא היה בה שום ספק גירושין ולפיכך תינשא לכתחלה :
Even HaEzer.152.6.1 ואם אין הכחשה בעדותן כגון שזרק לה גט וכו' פי' דהשתא דתרוייהו מסהדי דזרק לה גיטה וא " ל ה " ז גיטך וכו' באשת איש קמסהדי הלכך אם תינשא תצא :
Even HaEzer.152.7.1 לא היתה בחזקת א " א וכו' משנה שם ( דף כ " ב ) האשה שאמרה א " א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ולאו דוקא שאמרה בלשון זה א " א הייתי וגרושה אני דלה " ר יונה אפי' אמרה אשת איש אני ובתוך כ " ד אמרה גרושה אני ולהרמ " ה תוך כ " ד בעסוקים באותו ענין אמרה גרושה אני נאמנת ולא נקט האי לישנא א " א הייתי אלא משום סיפא דאם יש עדים שהיתה א " א אפי' אמרה א " א הייתי וגרושה אני אינה נאמנת וכו' : ומ " ש ונ " ל שא " צ לא לזה ולא לזה וכו' כיוצא בזה כתבו התוס' לשם בשם ר " י בד " ה מנין להפה דכשלא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אע " פ דליכא מיגו וכתב ב " י ואיפשר דמשם למד רבינו דכל שאינה סותרת דבריה הראשונים אפי' אחר כ " ד נאמנת ונ " ל דשאני התם דדברים האחרונים הם פי' לדבריו הראשונים אבל הכא אינם פי' אלא תוספת איפשר דבעינן שתאמר כן תוך כ " ד עכ " ל מיהו נראה דרבינו קאי על לשון המשנה א " א הייתי דמשמע להדיא דדבריה האחרונים הם באים לפרש דמ " ש א " א הייתי כבר ומה היא עכשיו ופירשה שעכשיו גרושה אני : ומ " ש אבל פסולה לכהונה לעולם פי' זו שמעידין עליה שהיא אשת איש לפלוני דאינה נאמנת לומר גרושה אני מכל מקום חוששין לחומרא דילמא גרושה היא ופסולה לכהונה על פיה לעולם פי' אף לאחר שמת פלוני דשויא נפשה חתיכה דאיסורא ואזלינן נמי לחומרא שאם מת פלוני חולצת ולא מתייבמת דחיישינן שמא גרושה היא ואסורה להתייבם ושמא אינה גרושה וזקוקה ליבם הלכך חולצת ואינה מתייבמת וא " ת הלא בריש סימן זה כתב רבי' דשלא בפניו אינה נאמנת ואינה צריכה גט משני וי " ל דהתם שאני דאם היתה צריכה גט משני היתה נאסרה על בעלה הראשון משום מחזיר גרושתו ולאו כל כמינה לאוסרה עצמה על בעלה כשהבעל מכחישה אבל לפוסלה לכהונה וליבם חוששין לחומרא כיון שהכהן והיבם אינם יכולים להכחישה ולפ " ז כשאמרה גרושה אני שלא בפניו ונתקדשה לאחר ואח " כ מת בעלה מקמי שהחזירה אינה מותר לעלמא עד שתקבל גט מאותו שנתקדשה לו דשויא נפשה חתיכה דאיסורא לגבי כולי עלמא דאינם יכולים להכחישה :
Even HaEzer.152.8.1 כתב בעל העיטור אפי' אם יתקיים בחותמיו אם העדים מערערים עליו פסול הוא עד שיתברר וכו' פי' הא דקיום בחותמיו מהני היינו דוקא היכא שהבעל לבדו מערער אבל בשני עדים מערערין כל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ופסול : ומ " ש ואיני יודע מה בירור יש אחרי הקיום כיון דחשוב כב' כתב ב " י והא פשיטא דלענין טענת מזוייף הדין עם רבי' אבל דברי העיטור יש ליישבם שהם על טענת פקדון ותנאי דבכה " ג קיום אינו מוציאנו מידי ספק עד שתביא עדים שנתנו לה לשם גירושין בלא שום תנאי עכ " ל ואיכא לתמוה דאכתי קשה דמה בירור הוא כשיבאו עדים ויעידו שנתנו לה בלא תנאי כיון דאיכא שנים עדים מערערין ואומרים שהיה שם תנאי תרי כמאה אבל לפע " ד אין מקום למה שהקשה רבינו דהבירור הוא על ידי שיבאו עדים ויפסלו את העדים המערערים בגזלנותא ונמשך שכל עירעורם תנאי ופקדון או מזוייף הכל שקר והגט כשר :
Even HaEzer.152.9.1 שאלה לא " א הרא " ש וכו' ואעפ " י שלא הכריזו עליו וכו' פי' לפי דפסולי עדות דאורייתא אינן צריכין הכרזה מקודם משא " כ פסולי עדות דרבנן צריכין הכרזה כדאיתא בפ' זה בורר ובח " מ סימן ל " ד :
Even HaEzer.152.10.1 ומ " ש ואפי' אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן וכו' קשה מהא דתנן בפ " ב דכתובות ( דף י " ח ) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסי' היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים יש לומר התם הוי טעמא דהכל יודעים שהוא רשע וכיון דאדם קרוב אצל עצמו אין אדם משים עצמו רשע אבל הכא אין אדם משים עצמו רשע בזה אלא שטעו דסבורים הסופר והעדים כיון שא " ל כתבו גט ותנו לאשתי א " צ לומר ג " כ חתמו ואעפ " י דהבעל והאשה מידק דייקי שיהיו הסופר והעדים בקיאין שלא יטעו וכדאמר התם בגמרא פסולי עדות מלוה גופיה מידק דייק ומחתם מ " מ כתב הרא " ש בתשובה שם דשכיח הוא דמתעסקין בטיב גיטין וקידושין אעפ " י שיודעין בהם מעט וגם לפי שלא אבו הבעל והאשה שיהא נעשה הגט בפרסום לכך לקחו להם סופר ועדים מן הבא בידם ותו דאין העד פסול אלא כשהוא רשע דחמס אבל בדבר שבערוה כדהכא אינו פסול : ומ " ש והדיינים שכתבו וכו' עד הרי הגט כשר פי' משום הך חששא לחוד היה הגט כשר אלא דמ " מ פסול כיון שהסופר והעד מעידים שלא ציוה לחתום :
Even HaEzer.153.1.1 המוצא גט אשה בשוק וכו' בפ' אלו מציאות ריש ( בבא מציעא דף כ " ח ) הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה ומוקמינן לה בנקב יש בו בצד אות פלוני ופירש " י הוא אומר סימני הגט ואומר ממני נפל שנמלכתי שלא ליתן והיא אומרת סימנים וממני נפל שנתנו לי וגרשני ינתן לה שהוא נתנו ויודע סימנים אבל היא אם לא נתן לה מהיכא ידעה וכאן כתב רבי' כלשון הגמ' כגון שיש נקב וכו' ובסוף הסימן כתב כמו שפי' הרא " ש דאפילו אינה אומרת שיש נקב וכו' :
Even HaEzer.153.2.1 ומ " ש ואם אינה נותנת בו סימן וכו' פירוש כיון דאינה נותנת סימן א " כ איכא ספק שמא אין זה גט של בעלה אלא של איש אחר ששמו כשמו ושמה כשמה ונפל ממנו ולפיכך לא יתנוהו לא לו כדי שיגרשנו בו מעתה ולא לה שמא תינשא בו וה " א בברייתא ספ " ק דמציעא ( דף י " ח ) מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה ומייתי לה בפרק כל הגט ( גיטין דף כ " ז ) וע " ש בפירש " י כתב פי' אחר ובסמוך יתבאר :
Even HaEzer.153.3.1 ואם הבעל מודה שכתבו וכו' פירוש אינו מודה אלא שכתבו אבל לא גירשה אלא עכשיו רוצה לגרשה ואומר שיתנוהו לה להתגרש בו ותטרוף פירות וכן פירש " י בפרק כל הגט וז " ל מודה שאומר ליתנו לה פי' ליתנו לה לגרשה בו עכשיו דאין לפרש דמודה שגירשה בגט זה כבר דהשתא כיון שלא בא גט זה לידה עכשיו בתורת גירושין אינו נאמן שתטרוף פירות מכאן ולהבא יותר מלמפרע ויחזור לאשה דקתני היינו בעדים ותתגרש בחזרה זו אפילו לא נתגרשה עדיין ולא חיישינן שמא מאחר נפל כיון שנמצא במקום ובשעה שראוי להחזיר כדלעיל בסימן קל " ב . וכ " כ התוס' לשם בד " ה בזמן שהבעל מודה ע " ש :
Even HaEzer.153.4.1 ואם הוא מודה שנתגרשה בו וכו' אפילו אינה אומרת נקב וכו' תימה היכן מצא רבינו דין זה בגמרא ותו דמ " ש מחזירה לה אפי' אינה אומרת נקב יש בו וכו' דאלמא דלפי דאמרה סימנים מחזירה לה ומה ראיה היא סימן זה הלא הבעל טוען שנתן לה גט בידה וגבתה בו כתובתה וכבר היה הגט בידה והכירה בסימנים ונראה לי דרבי' למד דין זה מפירש " י דבהך ברייתא בפ' כל הגט מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה כתב רש " י וז " ל מודה שאומר ליתנו לה לא לזה ולא לזה לבעל לא יחזיר שמא כבר נתנו לה וממנה נפל וכשבא לידו יחזיר אחר עידי מסירה ויעידו שגירש וכשתתבע כתובתה יאמר פרעתיך שהוצאת הגט בב " ד ותנן הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה וחייבוני לפרוע ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה ולאשה לא יחזיר שמא תינשא בו עכ " ל וקשה ליה לרבינו דמה תועלת לאשה דלא יחזיר לבעל הלא גם עתה שאין הגט בידו מצי אמר פרעתיך לפי שהוצאת הגט בב " ד וחייבוני לפרוע ונתנו לי את הגט וממני נפל והמע " ה אלמא בע " כ דלא מצי טעין בעל טענה זו אלא כשהגט ביד הבעל אבל כשנמצא בשוק אינו נאמן בטענה זו אפילו בשבועה אלא כיון דהיא אמרה סימנים דאיכא ראיה דהבעל נתן לה הגט דאל " כ מהיכא ידעה סימניו יהבינן לה לדידה ואמרינן ממנה ודאי נפל דאי כדאמר בעל שחייבוהו לפרוע לה וממנו נפל היה לו לשורפו מיד לאחר הפרעון א " נ ה " ל לכתוב ע " ג הגט גיטא דנן דקרענוה לא משום דגיטא פסולא הוה אלא כי היכי דלא תגבי ביה זימנא אחריתא כדאמר בספ " ק דמציעא ריש ( דף י " ח ) אי נמי מיבעי לה לכתוב שובר אלא ודאי ממנה נפל ומחזירה לה וברייתא דתני בה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה דאלמא דאינו מחזיר לאשה היינו דוקא שאינו מודה שנתן לה הגט אלא אומר נמלכתי שלא ליתן אבל במודה שנתן לה את הגט אלא שבשעה שחייבוהו לפרוע לה כתובה נתנו לו את הגט ונפל ממנו והאשה אומרת שלאחר שנתן לה הגט ממנה נפל ונותנת סימניו האשה נאמנת ומחזירה לאשה : ומ " ש רבינו אח " כ אפילו אינה אומרת נקב יש בצד אות פלווני וכו' הוא מילתא באפי' נפשה וחוזר גם אתחילת הסימן וה " ק דבין כשטוען הבעל נמלכתי שלא ליתן גט וממני נפל כמ " ש בהתחלת הסימן ובין כשטוען שנתן לה הגט וחייבוהו לפרוע לה כתובתה כשהוציאה הגט בב " ד ונתנו לו את הגט וממנו נפל כמו שכתב בסמוך בין בזו ובין בזו האשה נאמנת דממנה נפל כשהיא אומרת סימני הגט אפילו אינה אומרת נקב יש בצד אות פלוני דלא בעינן סימן מובהק דלאו דוקא נקט תלמודא נקב וכו' וכמו שכתב הרא " ש ומביאו ב " י ריש סי' זה :
Even HaEzer.153.5.1 אבל אם אמרה הגט היה ארוך או קצר וכו' אינו סימן להחזירו לה על ידו פי' ודין גט זה הוא כמ " ש בסמוך דאם אינה נותנת בו סימן והבעל מכחישה במה שטוענת לא יתנוהו לא לה ולא לו לגרשה בו עכשיו דכיון דלא היה הגט ביד האשה חיישינן שמא מאחר נפל :
Even HaEzer.154.1.1 אלו שכופין אותו וכו' משנה ס " פ המדיר ( כתובות דף ע " ז ) אלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין וכו' ופירש " י וכולן מפני שאומנתן מסרחת היא ומפרש בגמרא דהאי כפייה הוא בשוטים .
Even HaEzer.154.2.1 ומ " ש והמחתך נחשת מעיקרו פירש " י ממקום מוצאו מן הארץ והיינו כרבב " ח ותניא כוותיה דלא כרב אשי דאמר חשלי דודאי פ' מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא וכתבו התוס' נראה לר " י דיוציא ויתן כתובה קאמר אעפ " י שמגרשה בעל כרחו וכו' :
Even HaEzer.154.3.1 אבל אם התנה עמה וכו' שם במשנה פליגי בה רבי מאיר וחכמים ופסק כחכמים ומפרש רבינו דחכמים לא קיימי אלא היכא דהתנה עמה אבל הרמ " ה מפרש דחכמים קיימי נמי אהיכא דידעה וראתה ולא התנה נמי מקבלת היא בע " כ וכ " כ הר " ן ע " ש הרמב " ם וצ " ל לפ " ז דהא דתנן אם התנה ר " מ הוא דקאמר הכי להשמיענו רבותא דאפי' התנה עמה יכולה שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל אבל לחכמים אפילו לא התנה אלא דידעה וראתה מקבלת היא בע " כ ומתני' דתני כופין להוציא בין שהיו עד שלא נשאו ובין משנשאו למדו היינו דוקא בדלא ידעה בהם כלל ולא אתא לאשמועינן אלא דאעפ " י שלא היו בו אלא דלאחר שנשאו למדו לא אמרינן לאשה דנסתחפה שדך דלגבי אשה ליכא למימר הכי דאין האיש שדה של אשה כמ " ש התוספות לשם :
Even HaEzer.154.4.1 אבל מפני מומין שבו אין כופין וכו' אדלעיל קאי דכופין להוציא אם הוא מוכה שחין וכו' אבל מפני מומין אין כופין וכו' והוא משנה שם ופסק כרב יודא דאפילו נולדו אין כופין כ " ש היו דסברה וקבלה ולרבינו ניחא דלגבי מוכה שחין וכו' אם היו בו אע " ג דסברה וקיבלה יכולה לומר סבורה הייתי שיכולה לקבל ועכשיו אין יכולה לקבל וכופין אותו להוציא אא " כ התנה עמה תחלה אבל מפני מומין אין כופין אבל להרמ " ה דבמוכה שחין וכו' נמי אפילו בסתם נמי אם ידעה בהם אין כופין אותו להוציא אא " כ דלא ידעה בהם כלל אם כן גבי מומין דאין כופין בע " כ דאפי' לא ידעה בהם כלל קאמר דאין כופין וא " כ קשה מאי האי דקאמר כ " ש היו דסברה וקיבלה הלא ליכא למימר דסברה וקיבלה כיון דלא ידעה בהא כלל וי " ל דמ " מ שפיר קאמר כ " ש היו כיון דאפשר דידעה וסברה וקבלה משא " כ בנולדו דלא שייך כלל לומר סברה וקבלה וז " ל התוספות סבורה הייתי שאני יכולה לקבל קצת תימה דא " כ כל אשה תערים ותשאנו כדי שיתן לה כתובה שתאמר איני יכולה לקבל ויגרשנה ושמא במקום שיש חשש ערמה אין לה כתובה עכ " ל ונראה דלא הוצרכו לכך אלא לר " מ דאפילו התנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי וכו' אבל לחכמים דקי " ל כוותייהו דבהתנה עמה ודאי דמקבלה ע " כ ליכא קושיא כלל דכל אשה תערים וכו' דאיהו אפסיד אנפשיה דה " ל להתנות עמה בפי' וכ " ש להרמ " ה דאפילו בסתם נמי אמרינן דאי ידעה בהם סברה וקבלה :
Even HaEzer.154.5.1 אבל נסמו ב' עיניו וכן פי' אעפ " י שהיו בו קודם שנשאו אם לא התנה עמה דאם התנה עמה מתחלה אין כופין אותו לדעת רבינו אפילו נסמו ב' עיניו חוץ ממוכה שחין בלחוד כדלעיל ולהרמ " ה בב' עיניו אפילו בניסת סתם אם ידעה וסברה וקבלה אין כופין אותו :
Even HaEzer.154.6.1 מי ששואלת גט בטענה וכו' בס " פ הבע " י הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה א " ר אמי דברים שבינו לבינה נאמנת וטעמא מאי היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא קיים ליה ביורה כחץ ופירש " י מינה יודע אני שמחמתה הוא שאין לה בנים ולא אתן כתובה כל ש " ז שאינו יורה כחץ אינו מזריע ובסוף אותו הדף מחלק תלמודא דלא כפינן ליה להוציא וליתן כתובה אלא בבאה מחמת טענה בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה אבל ברוצה להבנות בלחוד כיון דאשה לא מיפקדא אפריה ורביה אין שומעין לה לכופו ולגרש ואם רוצה לגרשה אין לה כתובה וכל שאר חילוקי דינים שכתב רבינו מבוארים לשם בתוספות ובאשר " י :
Even HaEzer.154.7.1 ואם טוענת שאין לו גבורת אנשים וכו' דכיון שטוענת טענה שהבעל יודע וכו' כתב כן כדי ליישב דלא דמי לטוענת שאין יורה כחץ דאינה נאמנת תוך י' שנים משום דכיון שבעלה לא ידע בה דמשקרה חיישינן שמא משקרה ומעיזה אבל הכא ידע דמשקרה אינה מעיזה ונאמנת :
Even HaEzer.154.8.1 אשה שטוענת שאין הבעל שוכב עמה וכו' יש לנו לפרש דבריה בענין שלא יסתרו וכו' כלומר דאם היו סותרים לא היינו כופין אותו מספק דשמא טענה הראשונה אמת אבל כיון שאפשר לפרש שאינן סותרין אלא בראשונה נמי כיונה לומר שלא בא עליה כלל כופין אותו וכתב ב " י ואיני יודע למה הוצרך לפרש דבריה ישאלוה והיא בעצמה תפרשה עכ " ל ואין זה קושיא דאם לא היה נראה בעיניו לפרש דברים בענין זה לא היינו מקבלין פירוש זה שהוא שקר . ועוד דכיון שיצאת חוץ לב " ד לא היינו מקבלין פירושה ולפיכך הוצרך לומר דבעיני ב " ד נראה שיש לפרש דבריה שאינן סותרים :
Even HaEzer.154.9.1 שאלה ראובן שהה עם אשתו כ' שנה וכו' כי עשתה לו טובה וכו' וזהו גם כן שאמר בסמוך על טובה שעשתה לו במחילת המזון כלומר שמחלה לו מה שכבר נתחייב לה בעד המזון . ובס " א כתוב במחילת הממון :
Even HaEzer.154.10.1 ומ " ש תשובה אין לגרוע כח הראשונה וכו' פי' אין לגרוע כחה לא לענין פרעון כתובה ולא לענין מזונות ולכן מה שיותיר על כדי חייו יתן חצי לזו וחצי לזו :
Tur Even HaEzer, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .