← All works

Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Orach Chayim

Sefaria · Halakhah > Shulchan Arukh > Commentary > Ba'er Hetev · 5,485 sections

1. 79.10

   הרכה. והני מסתמן ריחן רע. ולכן אפילו יזדמן פעם א' שאין מריחין אסור דה"ל כצואת אדם. מ"א:

2. 79.11

   בא לו. אפילו יש להם ריח כל שאין הריח בא לו שרי ומ"ש בסעיף ד' ואם יש בהם ריח רע דינם כצואת אדם לאו למימרא דצריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח אלא ר"ל דצריך להרחיק עד מקום שיכלה הריח. עמ"א:

3. 79.12

   אדומה. שקורין ענגלי"ש האן. ב"ח. ובתשב"ץ פי' של ארץ אדום שמאכילין אותן שעורים. עמ"א:

4. 79.13

   אסור. דאפשר לצאת לחוץ ולקרוא. עמ"א:

5. 80.1

   מלהפיח וכו'. כל זה דוקא כשאירע לו מקרה זה בלתי טהור בשביל שום מאכל שהזיק לו וכיוצא באופן שלערב בודאי יוכל להתפלל בגוף נקי אבל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה יתפלל וכשיבוא לו ההפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל אם לא שהה כדי לגמור את כולה. פר"ח. וע"ל סי' ע"ח ס"ק ב' מש"ש לענין מי רגלים. (ועיין בתשו' רמ"א סי' צ"ח ובס' אליהו רבה מה שהקשה עליו):

6. 80.2

   לק"ש. אבל טלית יוכל ללבוש ולברך קודם שיתחיל דהא מותר לכנוס לבה"כ עם ציצית. ט"ז דלא כב"ח ע"ש:

7. 81.1

   לאכול. מלשון זה משמע אפילו הוא אינו יכול לאכול כגון שחלש בטבעו מ"מ כיון שאחרים שגדולים בשנים כמותו יכולים לאכול צריך להרחיק. וצ"ע דלא מצינו זה בשום פוסק לכן נ"ל דה"ק אם אחר כיוצא בו יוכל לאכול מסתמא גם הוא יכול לאכול. מ"א ע"ש. וב"ח כתב דבקטן א"צ להרחיק אי ידעינן דצואה זו אינה בא מדגן כגון שלא אכל כמה ימים דגן ואם ידעינן שלא אכל כזית דגן מעולם אפילו בן כמה שנים אין צריך להרחיק ע"ש. וט"ז חולק עליו ע"ש. ועיין בפר"ח ובספר שדה יהושע בפ' מי שמתו:

8. 81.2

   דגן. כל ה' מינים קרוים דגן וצואתו מסרחת. גם במאכל שעושים לתינוק שקורין פפ"א משערין כפי מה שיכול גדול לאכול פרס. מג"א. ושיעור פרס עי' סי' תרי"ב. ושיעור כזית עי' סי' תפ"ו. וביורה דעה סי' רס"ה סעי' ח' בה"ג משמע דטוב וישר להרחיק מצואת קטן אפי' בן ח' ימים ע"ש. כתב רש"ל אין נכון לקרות ק"ש אצל התינוק דסתם תינוק מטפח באשפה עכ"ל. ומג"א כ' ול"נ מטעם אחר שאין מקנחין עצמם וצואה בפי טבעת אפי' הוא מכוסה אסור עכ"ל במחילה טעה בזה כי צואה בפי טבעת דוקא לאותו אדם אסור ולאדם אחר הוי כצואה מכוסה. באר היטב אשר לפני:

9. 81.3

   שיזרקנה. וה"ה שיחזיר פניו אם אינו עומד בתפלת י"ח. עיין מ"א:

10. 81.4

    ד' אמות. ממקום שכלה הריח:

11. 82.1

    תתפרך. אבל אם תשבר לשנים לא מהני כ"מ. ובזמן הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן צ"ע אי שרי לקרות כנגדה אי בתר השתא אזלינן או שיש לאסור דעדיין שם צואה עליה כיון שיכולה לחזור לקדמותה בזמן החום. עיין מ"א ובבאר היטב אשר לפני כתב ונ"ל ראיה לאיסור ממשנה ב' פרק ג' דטהרות ע"ש ודו"ק עכ"ל. ואני עיינתי שם ודקדקתי ולא אוכל להבין כוונתו שיהא משם ראיה לאיסור לדין זה. ואדרבא יותר להתיר כמ"ש המ"א ע"ש:

12. 82.2

    להטפיח. פי' שאם מניח ידו עליהם מעלה לחות בה שאם יתננה על דבר אחר מקבל ממנה לחות ואם אינן לחים כל כך מותר:

13. 83.1

    מחיצות. אפי' אין גבוה עשרה. ב"י. וב"ח פסק דבעי דוקא מחיצות גבוהות י'. והאחרונים חלקו על הב"י והקשו עליו והעלה המ"א דאין להקל אפילו יש לו מחיצות גבוהות י'. והמיקל יראה עכ"פ שיהיו גבוהות י'. ואם מגיע לו ריח רע נ"ל דאסור לכ"ע עיין סי' ע"ט סעיף ב' וכ"כ הל"ח דמחיצות בה"כ אין מועילות לריח. ודברי ל"ח אלו נראה דאישתמיט מהמחבר עולת תמיד ע"ש. וכך העלה הט"ז דאין להקל בשביל המחיצות וסיים הט"ז ונראה דחומרא בה"כ זה הוא דוקא במחיצות שאינם נעשים אלא בשביל בה"כ כגון שעשה בחצר חדר מיוחד לזה אבל בנה בה"כ במחיצה של בית שהסמיכה לאותו מחיצה. אע"פ שאותו מחיצה הוא מחיצה של ב"ה ממש אין על אותו מחיצה דין בה"כ לענין זה ומותר לקרות אפילו בסמוך כיון שאין המחיצה מיוחדת לבה"כ לבד. ומש"ה כל שיש בה"כ בחצירו חדר מיוחד אין לקרות ק"ש או להתפלל בחצר כל שהבית הכסא לפניו כמלא עיניו כדין צואה והיינו בה"כ שאין בו חפירה אלא הצואה מונחת על הקרקע כאותן שהיו בימי חכמי התלמוד ע"פ השדה עכ"ל ע"ש:

14. 83.2

    בתוכו. פי' בתוך המחיצות אם יש לו עמ"ש ס"ק שלפני זה. אבל במרחץ חדש מותר אפי' בו דבה"כ מאיס טפי ולהרהר בו ד"ת נראה לי דמותר ובכ"מ פ"ג מהלכות ק"ש כתב דאסור וראייתו מדאמר בכ"מ מותר להרהר חוץ מבה"כ ומבה"מ ומדנקט סתם משמע אפילו בחדש אסור להרהר דומיא דק"ש ותפלה ע"ש ואין ראיה גדולה היא אלי דהא דומיא דמרחץ קתני ובמרחץ ע"כ בישן איירי ודו"ק ועיין עטרת זקנים:

15. 83.3

    בהם. נראה דמ"מ אין לזה דין בה"כ לענין הרחקה מכנגדו כדלעיל דהא במי רגלים אין איסור מן התורה אלא כנגד הקילוח לבד. ט"ז:

16. 83.4

    נקוב. ז"ל ב"י כ' המרדכי ס"פ מי שמתו אמר רפרם עומד אדם כנגד בה"כ ברחוק ד"א וקורא. נשאלתי על בני אדם שיש להם ספסל נקוב בחדרם ונפנים עליו אם מותר לקרות ק"ש והתרתי להם והבאתי ראיה מכאן דכיון שאין צואה על הנקב וגם אין הגרף תחת הנקב ועוד שהנקב תדיר מכוסה בדף עכ"ל המרדכי וכ' הב"י נראה מדבריו דספסל נקוב זה דין בה"כ יש לו ולפ"ז צריך להרחיק ממנו ד"א עכ"ל הב"י. וכתב הט"ז מ"ש הב"י ד"א זהו לאחריו אבל לפניו לא מועיל וצריך להרחיק מלא עיניו. וכך העלה המ"א דספסל נקוב דין בה"כ ישן שאין בו צואה יש לה וצריך להרחיק מלפניו מלא עיניו וע"כ יש ליזהר באותן בתים שיש בתוכם כסאות קטנים נקבים לצורך הילדים שבבית שיהיו מכוסים בשעת ק"ש וד"ת אעפ"י שאין בהם צואה או שיוציאם מהחדר שהתפלל שם. ט"ז. ובבאר היטב אשר לפני כ' בזה"ל ונ"ל להקל ממה שכתב בס"ד ודו"ק עכ"ל. וכוונתו שרוצה לדמות דין זה לדין בה"כ שהוא בחפירה בסעיף ד'. ולא אוכל להבין. ולדעתי רחוק זה מזה כרחוק מזרח ממערב וק"ל. צואה במים לא נתבטל אא"כ במים עכורים הגהת הרי"ף ע"ל סי' ע"ו ס"ק ח'. והמ"א הביאו שם בס"ק ט'. ובבאר היטב אשר לפני כתב זאת בשם מצאתי. ונעלם ממנו אז דברי המ"א בסי' ע"ו ע"ש:

17. 84.1

    ובישן. אעפ"י שעכשיו אין שם אדם. ש"ס וב"י. וע"ל סי' מ"ה ס"ק ג' שכתבתי שם בשם המ"א דבמקוה מותר כשאין שם אדם ע"ש. וט"ז כ' כאן דהך בית הטבילה יש לו ממש דין בית האמצעי של המרחץ ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה רק ברכת הטבילה היא הכרחית ששייכת לטבילה אבל במים מותר בכל ברכות כמ"ש לענין ק"ש בסי' ע"ד דמותר בעכורים או בצלולים אם אין לבו בתוך המים ועיין יד אהרן ופר"ח סי' פ"ה. (ועיין בס' אליהו רבה פילפול ארוך מזה):

18. 84.2

    אסור. דשלום שמו של הקב"ה. וה"ה במבואות המטונפות אסור בשאלת שלום. ואדם ששמו שלום הט"ז מתיר להזכיר שמו בבית המרחץ ובבית הכסא דאין מתכוין אלא על אותו אדם. וב"ח ומ"א ס"ל דאסור. אבל בלשון לע"ז שרי לקרותו. ופר"ח בסי' זה חולק על הב"ח וס"ל דשם שלום אסור לקרותו אפילו בלשון לע"ז ע"ש אבל מי ששמו שמשון מותר ע"ש בסי' פ"ה. אם שאל לו אדם דבר הלכה אסור לומר לו אין משיבין במרחץ. ובבית האמצעי שרי לומר כך. הרוצה לשתות בבית המרחץ יברך בחוץ ע"מ לשתות בפנים:

19. 85.1

    אסור. לכן יחשוב שם חשבונות שלא יבא לידי הרהור. ס"ח מ"א. ובשבת יחשוב בבנינים וציורים של"ה. וע"ל סי' ס"ב ס"ק ג' בדין להרהר בברכה על מטתו:

20. 85.2

    בלה"ק. ומדת חסידות להחמיר. ס"ח מ"א:

21. 85.3

    נאמן. הראב"ד אוסר ברחום. וכ' הב"ח ויש להחמיר וכ"פ הפר"ח. מיהו בלשון לע"ז לכ"ע שרי. ודוקא שלום או רחום וחנון הוא דמותר להזכירן בלשון לע"ז. אבל שאר שמות שאינן נמחקין אסור להזכירן אפילו בלשון לע"ז. וכן שאר דברים של לשה"ק אסור לאומרן בלשון חול עטרת זקנים ע"ת. וע"ל סי' פ"ד ס"ק ב' מש"ש בשם הפר"ח:

22. 85.4

    נמחקים. ל"ד דהא איכא שלום דאסור להזכיר שם כמ"ש סי' פ"ד:

23. 85.5

    האסור. וה"ה אם נכנס בלבו הרהור עבירה מותר להרהר שם בד"ת דהוי לאפרושי מאיסורא. ס"ח מ"א (כתב ב"י מי שתלמודו שגור בפיו בבית הכסא או מרחץ והרהר לאונסו מותר. ופירש הפרישה כיון דאונס הוא בהרהורו יכול אפילו לבטא בשפתיו וכן משמע בזבחים דף ק"ב ע"ב):

24. 85.6

    קודש. כההיא דאמר ליה רבי מאיר אין סכין בשבת והיה די שיאמר לו אל תסוך או איני רוצה שתסוך ואף על פי כן א"ל בלשון הוראה. כ"מ. כתב הר"ן אפילו בלא אפרושי מאיסורא שרי לומר לחבירו עשה לי כך וכך אף על גב דממילא הוי הוראה דהא א"ל טול בכלי שני ותן אף על גב דילפינן מינה דהפשירו לא זהו בישולו. מ"א:

25. 87.1

    מים. כיון דמיוחדין לכך ה"ל כב"ה ואסורים אפילו אין בהם ריח רע. הרא"ש והרמב"ם. וכתב המ"א ונ"ל דאם הכלי מיוחד גם כן לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין אם אין בו צואה ולא ריח רע מותר וה"ה אם מיוחד להשתין ובכל פעם שמשתין נותן לתוכו רביעית מים שרי עכ"ל והיד אהרן חולק עליו וכתב כיון דטעמא הוי כמ"ש הב"י הא דרביעית מים מהני למי רגלים היינו במים צלולים דמתערבין במים ומתבטלים אבל מה שבלוע לתוך הכלי אינו מתערב במים כדי שיתבטל אם כן ה"ה הכא שאי אפשר שבעוד שהוא משתין שאינו בולע הכלי איזה דבר מועט אם כן לא מהני הטלת מים אחר הבליעה ועיין ט"ז ובע"ת:

26. 87.2

    זכוכית. דלא בלע. וכ' הט"ז נראה דלמאי דכתב רמ"א סי' תנ"א די"א לא מהני אפילו הגעלה לכלי זכוכית ה"ה שיש להחמיר כאן דחד טעמא הוא ע"ש והיד אהרן חולק עליו דאין להחמיר כאן וע"ש:

27. 87.3

    מצופה. היינו מה שקורין גליזורט:

28. 87.4

    יפה. ובלבד שלא יהא בה ריח ובתוס' ס"פ מי שמתו כתב להתיר אם נתן בהם מים:

29. 87.5

    ויש אוסרין. כיון שהוא בלוע בתוכו ברו כתוכו אבל של מתכות אפי' אינה רחוצה מהני כפיה דאין איסורו אלא מתוכו. מ"א:

30. 87.6

    כלי. כתב הב"ח מטה גבוה י' והמחיצות מגיעות לארון והגרף אחורי מטה מיקרי מחיצה ושרי לקרות עכ"ל וכ' מ"א ונ"ל דוקא כשהמטה חוצצת מכותל לכותל אבל בלא"ה לא חשיבה מחיצה עיין שם. הניחם תחת המטה ומחיצות המטה מגיעים עד פחות מג' סמוך לארץ שרי. ב"י ל"ח ב"ח. ועיין סי' תק"ב סס"א אי אמרינן לבוד בכלים אבל הכא כ"ע מודו דכסתום דמי ומהאי טעמא נראה לי דה"ה אם כסה עליו כלי ויש קצת אויר בין הכלי לקרקע כגון שבולט קצת מצד א' אמרינן לבוד אבל אם הכלי פתוח למעלה אפילו פחות משלשה אסור דבעינן שיהא מכוסה. מ"א:

31. 88.1

    המנהג. ואף הנוהג טבילה זו דוקא בריא או חולה ששימש מטתו. אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור. ב"י רמב"ם. וכן אם ראה מים חלוקים לא גזר עזרא. ומ' סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו. מ"א ופר"ח. והטור סימן רמ"א כתב ויש חסידים ואנשי מעשה שמחמירין על עצמן וטובלין וחומרא יתירא הוא דל"ד טבילה אלא רחיצה בט' קבין עיין שם ומבואר בב"י שדין ט' קבין הוא אפילו במים שאובים ואפילו מג' או ד' כלים ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי אחד עד שיתחיל השני אבל מד' ולמעלה אין מצטרפין כלל והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכן בין אם הם בכלי או בקרקע וכן יש לנהוג באותם שנוהגים להטהר בער"ה ועי"כ ע"י ט' קבין. ט"ז. ושיעור ט' קבין הוא ט"ז קווארט פולי"ש. עיין סי' תר"ז ס"ד. והרמב"ם כ' שמימיו לא ביטל טבילה זו:

32. 88.2

    נדה. כתב רי"ו יש טועין לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לב"ה עד שעבר מ' לזכר ופ' לנקבה. ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם. ע"ת:

33. 88.3

    השם. וברכת המזון תשמע מאחרים ואי ליכא אחר תברך בה"מ בעצמה בלחש וכ"ש קידוש דהוא מדאורייתא ובבנימין זאב סימן קנ"ג כ' שלא נהגו רק שלא ליכנס לב"ה ולא לראות ספר תורה וגם כשמתפללין אינה עומדות בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן עיקר. מ"א:

34. 88.4

    נוראים. ומיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג. מעגלי צדק. וכתב מ"א ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרים ג"כ להתפלל וה"ה אם משיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אע"פ שהיא נדה עכ"ל ועיין תשובת באר עשק סי' ל"ו:

35. 89.1

    החמה. כ' רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל וכתב המ"א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ:

36. 89.2

    ע"ה. היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ"א מ"ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ"א ודלא כמנחת כהן ע"ש שהביא כמה ראיות לדבריו):

37. 89.3

    היום. ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע"ג דכתבתי בסי' א' ס"ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי"ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב"ה לילה כיום יאיר עמ"א סי' רל"ג ס"ק ד' ועיין סי' קכ"ד ס"ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום:

38. 89.4

    להתפלל. והב"ח חולק ע"ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע"ש וכן פסק הט"ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע"ש וכ"כ השכנה"ג ופר"ח ומ"א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א"כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב"ח וט"ז. מיהו אם עבר במזיד נ"ל לפסוק כש"ע):

39. 89.5

    תפלה. היינו מע"ה:

40. 89.6

    שלום. מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח"כ יכול לעשות צרכיו הלק"ט ח"ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע"ש:

41. 89.7

    עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור. מ"א:

42. 89.8

    לחוש. פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל"ח ב"ח מ"א וט"ז ופר"ח:

43. 89.9

    טב. ולא יתן לו שלום אע"פ שרגיל ליתן לו שלום. מ"א:

44. 89.10

    י"ח. ואם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך. מ"א ע"ש ועיין ט"ז:

45. 89.11

    מותר. דלא שייך בהו גאוה. ועם צוק"ר אסור. ובמקום דצריך רפואה מותר לשתות מים וצוק"ר קודם שיתפלל הרדב"ז ח"ד סי' רל"ח ולאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבה"כ בפרט בשבתות וי"ט שלפעמים מתעכבין עד חצות יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואח"כ ילך לבה"כ ויכוין לבו עם הציבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקא"וי או הגיקול"טי בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה כי ודאי ע"ז נאמר ואותי השלכת אחר גויך. לקט הקמח. וכ"כ הפר"ח דקאו"י יכול לשתות ובפרט במצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאו"י אבל קאו"י עם צו"קר או כל מיני תרגומא כדי שלא לשתות הקאו"י אליבא ריקנא אסור ע"ש ומהרח"ו ז"ל כתב דאפילו קם בחצות הלילה אסור למיטעם מידי עד אחר התפלה כמ"ש בזוהר. ושמעתי שאחד מן הגדולים התיר שתיית הקאו"י דדוקא מידי דמרבה דם אסור. יד אהרן:

46. 89.12

    בשבת. ואחר תפלת מוסף אסור כיון שהגיע זמן קידוש. רש"ל:

47. 89.13

    מותר. אפילו דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע"פ שאינו חולה שרי. מ"א:

48. 89.14

    וישתה. הא דאמר אם רצה משמע שאינו מחויב. הטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא"ה אין מכוונים כ"כ ומ"מ אם רצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר עמ"א:

49. 89.15

    להפסיק. אם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק. מ"א. ועיין בס"ק י"א דכתבתי בשם מהרח"ו שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום אחר התפלה. ובבאר היטב אשר לפני כתב לחלק בין אכילה לשתיה דאכילה אסור ובשתיה מותר:

50. 89.16

    תפלה. עיין ב"ח. וכן הוא במהרש"ל ומהרש"א ע"ש. וע"ת לא דק ע"ש:

51. 89.17

    לאחרים. כ"כ מהר"י. ומיהו בתוס' משמע דלא ס"ל האי סברא לחלק בכך דא"כ לא הוי ראיה מההיא דרב משי ידיה ומתני לן פרקן וכו' דלמא שאני התם שלמד לאחרים וק"ל. והרוקח כתב ת"ח שביטל תפלה בשביל לימודו אפילו למד כל היום ולאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אותו יום:

52. 89.18

    ק"ש. ואם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו. מ"א:

53. 89.19

    לתפלה. ונוהגין כהרשב"א דמסמיך גאולה לתפלה עדיף לכן אין נזהרין בזה ומתפללין גם כן בדרך עיין מ"א:

54. 90.1

    ג'. והב"ח מתיר גם בכסא וספסל אם אינן גבוהים ג' וכ"כ הט"ז ע"ש. ובמהרי"ל ה' תפלה משמע כדעת הש"ע וכ"כ הלבוש סי' צ"ח וכן פסק בס' אליהו רבה ועכשיו נהגו שהש"ץ עומד עמוק משאר בה"כ משום ממעמקים קראתיך עיין הלק"ט ח"ב סי' קכ"ב. וביד אהרן:

55. 90.2

    י"ב חלונות. וא"צ שיהיו כולם לצד מזרח אלא צריך שיהיו פתוחות לכל צד ג' עיין ט"ז ס"ק ג':

56. 90.3

    בשדה. ופשוט דעוברי דרכים מתפללין בשדה. מ"א:

57. 90.4

    בה"כ. עיין בתשובת יד אליהו סי' ז' שהעלה דנ"ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי בית הכנסת לא שייך אלא דוקא שהצבור מתפללים תפלת י"ח והוא ג"כ מתפלל י"ח ע"ש:

58. 90.5

    הקהל. כלומר דמיירי במתפלל באותו צד שהפתח פתוח שם דהיינו בצד מערב לפיכך אם מחזיר פניו כלפי בה"כ נמצא שמתפלל לאותו צד שהציבור מתפללין. וע"כ לא נקרא רשע אבל אם מחזיר פניו מבה"כ נמצא מתפלל הפך מהציבור שמתפללין בבה"כ נקרא רשע שנראה כשתי רשויות ח"ו. ולפי פירוש זה אם עומד אחורי בה"כ בצד מזרח והפך מבה"כ ומתפלל לצד מזרח כמו שהצבור מתפללין ג"כ אינו נקרא רשע. (ועיין בס' אליהו רבה בזה):

59. 90.6

    בהפך. הוא דעת ר"י הובא בתוס' שם דמפרש אחורי בה"כ היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כלפי רוח מזרח ונמצא מתפלל לרוח שכל הציבור מתפללין אפ"ה נקרא רשע. וכי מהדר אפי' לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כותל מזרחי אעפ"י דעומד בחוץ ונמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל נגד רוח מזרח לית לן בה כיון שכל הקהל כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל. ופניו ג"כ כלפי אותו כותל אין לחוש:

60. 90.7

    שניהם. שלא יתפלל אלא במערב ויחזיר פניו לבה"כ:

61. 90.8

    להחמיר כו'. אעפ"י שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאינו מתפלל בהפך לית לן בה. תר"י ב"י:

62. 90.9

    לבה"כ. וה"ה בעזרה וכ"כ השכנה"ג ראיתי קהלות רבות עזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחית שבבה"כ ונראה דס"ל דעזרה הוי כמו בית שהתיר הרמב"ם להתפלל לצד המזרח אע"פ שאחוריו כלפי בה"כ עכ"ל ועיין בל"ח אות פ"ג:

63. 90.10

    אחר. עיין בהר"ן פרק במה מדליקין. ודרשות ראנ"ח פרשת וישב ופרשת מצורע. ותשובותיו ח"ב סי' ע' ובתשובת חכם צבי סי' צ"א:

64. 90.11

    הציבור. אע״פ שיוכל להתפלל בביתו ביו״ד מ״מ ברוב עם הדרת מלך. מ״א. אפילו איכא בצבור הרבה חוטאים לא ימנע מלהתפלל עם הציבור כנה״ג ע״ת. מי שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול להתפלל בעשרה והתחנן לפני השר ולא אבה רק יום אחד ולא יותר. איזה יום יבחר לו פסק הרדב״ז ח״ד סי' י״ג שלא יחמיץ המצוה ותיכף יתפלל בעשרה ע״ש. וחכם צבי בתשובתו סי' ק״ו הקשה עליו מפרק התכלת (מנחות דף מ״ט) דקמבעיא לן ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ואי כסברת הרדב״ז אף אי תדיר עדיף מוספין קדמו מטעם דאין מעבירין על המצות ע״ש ובלקט הקמח דף י״א מיישב דיש חילוק בין יחיד לצבור דאין ציבור מתים אך ביחיד שהוי מצוה לא משהינן ע״ש. והמחבר יד אהרן מתרץ דבשלמא דההוא דתדיר ומקודש אי אקריב תדיר שוב אינו יכול להקריב מקודש וכן להיפוך מש״ה מספקא לן מי נדחה מפני מי. אבל הכא אינו מפסיד המצוה לגמרי אלא דאם ימתין ליום כפור עושה המצוה בשלימות מש״ה אין מעבירין ע״ש. ועיין תשובת יד אליהו סי' מ״ב. מי שהולך בשבת וי״ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב ציבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית. ויש זמן אח״כ לילך לבה״כ. יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה״כ דברוב עם הדרת מלך. ול״ד לנדון הרדב״ז דהתם זמן גדול ביניהם ויש חששות וסבות. אבל ביומא חדא לית לן בה יד אליהו סי' מ״ב:

65. 90.12

    אנוס. פירוש שתש כוחו אע"פ שאינו חולה מ"א. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הציבור יבא לידי הפסד ממון פסק בתשוב' יד אליהו סי' ז' דאין מחויב על פי הדין ויכול להתפלל ביחיד בביתו או בבה"כ כשאין שם ציבור. ואפשר דמשום מניעת ריוח מחויב קצת על פי הדין להתפלל עם הציבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו ע"ש. אם רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב"ז ח"א סי' פ"ז ובתשובת חות יאיר סי' (קי"ב) [קט"ו] ובתשו' עבודת הגרשוני סי' קכ"ג ובתשובת מהר"ם רוטנבורג סי' א' ב':

66. 90.13

    מתפללים. ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י'. מ"א. משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין ועיין תוס' שם:

67. 90.14

    בישובים. נ"ל בימות הקיץ שהציבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמ"ש סי' פ"ט לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה ובערבית צריך להמתין עד צאת הכוכבים. מ"א:

68. 90.15

    תפלתו. אפילו רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת ריב"ש מ"א. ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הציבור ובבה"כ אף זה אסור ואם הוא חולה או אנוס אף בבה"כ שרי. ב"ח דלא כב"י. מג"א ע"ש:

69. 90.16

    עוברת. משמע דאז אפי' בבהכ"נ שרי וכ"מ לשון תר"י: אבל הב"ח פסק דוקא שהזמן קצר כ"כ בעוד שיהלוך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע"ש:

70. 90.17

    בעירו. ואם יש ב' בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש ב"מ דף (ק"ו) [ק"ז]:

71. 90.18

    רע. אפילו אין שם מנין עשרה דסתמא קתני. מט"מ שכנה"ג ע"ש:

72. 90.19

    לרוץ. עד פתח בה"כ ובבה"כ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה. ע"ת של"ה מ"א:

73. 90.20

    לרוץ. אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי שיחזור מהרה. הכותב בע"י וכ"כ המ"א ושכנה"ג דלא כל"ח. וכתב של"ה דהיוצא מב"ה לבה"מ ירוץ. מג"א:

74. 90.21

    לרוק. ודוקא שלא בשעת תפלת י"ח אלא כגון ק"ש וברכותיה אבל בתפלת י"ח אסור לרוק כדלקמן סי' צ"ז ס"ב ב"ח ע"ת ט"ז. וכתב בס"ח הרוצה שלא ירוק תדיר בבה"כ ילעוס קודם כניסתו שורש שקורין לקרי"ץ אבל בעי"כ ובעט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע רוק בולע המתיקות. מ"א:

75. 90.22

    הראשונים. דוקא שיתפלל שם עמהם האר"י ז"ל לא היה מן היו"ד הראשונים ע"ל סי' כ"ה ס"ק ב' ובזוהר נשא איתא שיתאספו י' יחדיו ויבואו לבה"כ. מ"א:

76. 90.23

    להמתין. דוקא אם נכנסו בשוה אבל אם נכנס יחידי בשעה שלא יכול לסיים עמהם תפלתו אין חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא שאינו מפחד אם נשאר יחידי. ב"ח. מיהו מדת חסידות הוא להמתין גם בכה"ג וכך כתב המרדכי בשם ר"י שהיה ממתין גם בכה"ג. ובבאר היטב אשר לפני קיצר במקום שהיה לו להאריך עיין שם:

77. 90.24

    לילך שם. אם יוכל לבא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמו שכתב בסעיף שאח"ז ובאה"ט אשר לפני העתיק דברים אלו חוץ למקומו ע"ש ועמ"א מה שהקשה על הר"ן ועיין בתשובת יד אליהו סי' ז':

78. 90.25

    לתפלתו. גם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית:

79. 90.26

    קבוע. ותוך ד' אמות חשיב מקום אחד דא"א לצמצם. מ"א:

80. 90.27

    שני פתחים. מכבדין בפתח בה"כ שיכנוס הגדול תחילה הואיל וראוי למזוזה. ש"ס ברכות:

81. 90.28

    ותיבה. כתב ב"י וה"ה מטה דידן העשוי לשכיבה מיקרי קבוע והב"ח חולק וס"ל דלא מיקרי קבוע דלפעמים נוטלין ומעמידה במקום אחר והוכיח כן מתוס' ע"ש והמ"א סותר הוכחתו ע"ש והפר"ח הסכים עם הב"ח דלא כמ"א ע"ש. ועיין ט"ז שהקשה על הב"י למה לא משני כפשוטו כדעת המקשן ומיירי במטה העשוי לשכיבה ע"ש וכ"כ בפר"ח ע"ש. ולא הבנתי דא"כ מה היה מתפאר כל ימי הייתי מצטער ר"ל הייתי זהיר ונזהר וכו' מהו זה זהירות הלא יותר טוב היה אם היה מתפלל אצל הכותל וק"ל:

82. 90.29

    ורחבו ד'. וצ"ע דנהגו להתפלל לפני השטענד"ר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד' מ"א ע"ש. וט"ז כתב כל הדברים שהם לצורך התפלה בבה"כ אין שייך חציצה וע"כ נהגו שיש לכל אחד שטענד"ר אע"פ שגבוהים י' ורחבים ד' ומטעם זה נ"ל דשלחן בבית לא חשיב נמי הפסק וחציצה לתפלה דהשלחן הוי צורך התפלה שמניח הספר עליו ומ"מ נראה דאף במידי דחציצה בינו לבין הכותל אם א"א בקלות להתפלל בע"א כגון לפעמים שמתפללין ביו"ד באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפלה בשביל זה ולילך בחדר אחר להתפלל דאין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום: ומ"מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ. כדי שלא יבא לידי ביטול כוונה עכ"ל ט"ז:

83. 90.30

    מצויר. ומטעם זה אסור לצייר ציורים בכותל בה"כ נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. מ"א. אסור להתפלל כנגד המראה אפי' אם עיניו סתומות. הרדב"ז ח"א סי' (ק"ו) [ק"ז] כפי מה שפי' השכנה"ג ע"ש:

84. 90.31

    תפלות. ואפילו בביתו אסור ט"ז ע"ש:

85. 90.32

    מותר. לפני רבו. ב"ח ד"מ ש"ך בי"ד סימן רמ"ב מ"א ע"ת ודלא כב"י:

86. 90.33

    רבו. אבל לפני רבו אסור. ד"מ ב"י ש"ך שם מ"א:

87. 91.1

    לאזור. דוקא מי שרגיל לחגור כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור. ב"י רי"ו:

88. 91.2

    מכנסים. וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקים בין לבו לערוה. עי' ר"ס ע"ד מ"א:

89. 91.3

    הראש. ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגילוי הראש היינו מדת חסידות. ב"י רי"ו. וע"ל סי' ב' וס"ק ד' וס"ק ו' מש"ש:

90. 91.4

    כיסוי. הטעם דהראש והיד חד גוף אינון דאין הגוף יכול לכסות את עצמו. וכתב הב"ח מיהו נוהגים להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי ע"ש:

91. 91.5

    באפונדתו כו'. ומהרמ"מ סי' ל"ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בבה"כ ע"ש. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן דגנאי הוא לעמוד לפני גדולים בבתי שוקיים של פשתן ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בתי ידים שקורין הענטשיך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני. ב"ח. מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות חמין מאוד שעומדים שם ג"כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו בגדיו קצרים. שכנה"ג ע"ש:

92. 92.1

    ולהתפלל. דוקא לגדולים אבל לקטנים אין צריך לחזור. מ"א ממשמעות הגמ'. וכן כתב הלק"ט ח"ב סי' ע"ט ע"ש:

93. 92.2

    יתפלל. ואפילו אם רואה שיעבור זמן תפלה אם ינקה עצמו מתחלה אפ"ה אסור לכתחלה ביכול לעמוד עד פרסה. ב"ח ע"ש. ומ"א מקיל ביכול לעמוד עד פרסה אם יעבור זמן התפלה ע"ש. וע"ת כתב בשם הב"ח להיפוך ע"ש. ולא דק:

94. 92.3

    כן. ומ"א כתב ונ"ל דיש לסמוך על הרשב"א ובצבור אף ת"ה מודה דשרי דגדול כבוד הבריות ואף ביחיד יש לסמוך ארשב"א דשרי ע"ש:

95. 92.4

    במים. ואין הניגוב מעכב כמו שמעכב בנטילה לאכול. ברכת אברהם:

96. 92.5

    פרסה. אם לא יצטרך לילך יחידי ל"ח. ושיעור פרסה הוא שעה וחומש עיין ט"ז וכתב ב"ח כיון דא"צ לחזור אחר מים לק"ש לכ"ע השתא כיון דצריך להסמיך גאולה לתפלה אין לחזור אחר מים גם לתפלת שחרית והכי נקטינן דלא כש"ע עכ"ל. וע"ת חולק עליו וכתב דהא אפשר להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו ע"ש:

97. 92.6

    מיל. ומיל בכלל. ע"ת. ופר"ח כתב דוקא פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר ע"ש:

98. 92.7

    התפלה. ט"ז הקשה עליו דלדעת הרי"ף צריך להמתין על המים אפי' אם יעבור זמן התפלה ע"ש. והיד אהרן מיישבו ע"ש:

99. 92.8

    בצרור. לא שנא אם הם מלוכלכים ל"ש שהסיח דעתו. טור. ועיין מ"א:

100. 92.9

     בתורה. דלכ"ע די בנקיון בעלמא אע"פ שיש לו מים. מ"א:

← Previous · Next → — showing 701–800 of 5,485

Torat Emet 357. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads Licence: Public Domain. Source.