← Library

Ba'alei HaNefesh

Sefaria · Halakhah > Rishonim · 340 sections

1. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.5

   הנה כבר שמענו כי ימי החודש קובעים לה וסת כימי השואת הפלגה ומ"מ צריך שיהא זה הוסת בלי הפסק ואם יהי' ביניהם הפסק צריך שיהא שוה שאילו ראתה הראשונה בראש ניסן והשני' בראש אייר והשלישית בראש תמוז אע"פ שכולם בריש ירחא היו אינו וסת לפי שאין הפסקתן שוה. ואילו הפסיקה בין אחת ואחת ר"ח א' הנה הוסת נקבע. כגון שראתה בראש ניסן ובראש סיון ובראש אב ה"ז קבוע בהפסקות שוות וזה נקרא וסת הסרוג מפני שהיא מסרגת ומפסקת בין ראיות והרי הוא כענין ששנינו בברייתא דניזקין ראה שור ונגח שור ולא נגח שור נגח שור ולא נגח כו' נעשה מועד לסירוגין לשוורים. ולפנינו נפ' את דינו בע"ה.

2. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.6

   והצד השני המשוה את הוסת הוא שיעור ההפלגה ואע"פ שאינה תוספת סדור ימי החודש כגון מך' יום לך' יום ואע"פ שזה בתחלת החודש וזה בסופו. ולמדנו זה ממשנתנו. היתה למודה להיות רואה מט"ו לט"ו ושנתה ליום ך' וכו' וא"ת בט"ו לחדש קאמר הא אתמר עלה אמר שמואל לא שנו אלא מט"ו לט"ו לטבילה שזה ך"ב לראייתה אלמא בהפלגה קא מיירי וש"מ דבהפלגה היא קובעת וסת שלא על סדר ימי החודש.

3. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.7

   הצד השלישי היוצא משרש השנים שזכרנו והוא דילוג השוה בימי החודש כגון שראתה יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחדש זה ויום י"ז בחדש זה וכן בדילוג המתקרב כגון שראתה יום ט"ו בחדש זה ויום י"ד בחדש זה וי"ג בחדש זה משפט אחד להם. וכן בדלוג היוצא משרש הפלגה כגון שראתה ב' ראיות בהפלגת ל' יום והג' בהפלגת כ"ט יום והרביעית בהפלגת כ"ח יום. וכן אם הרחיקה הפלגותיה מל' יום לל"א יום ולל"ב וכן כולן. כל אלה מסימן הדלוג והם הוסתות הנקבעות על משפטם כמו שפי' בגמרא. כי כשקבעה וסת בדלוג הותרו הראשונים ואינה חוששת אלא בדלוג יום א' לפניה על המשפט שקבעה אותו. כגון שראתה יום ט"ו בזה וט"ז בזה וי"ח בזה [צ"ל וי"ז בזה] עד כאן היתה חוששת מן הא' על הב' ומן הב' על הג' על הד' אבל מן ד' ואילך שוב אינה חוששת על מה שעבר. ולפנינו נדבר עוד ע"ז הענין.

4. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.8

   הנה כתבנו ג' הוסתות שהם תלוים בימים.

5. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.9

   ואחר שבארנו כי ימי החודש קובעים וסת בלא השואת הפלגה. והפלגה בלא ימי החודש. יש לנו לידע לכמה חששות היא חוששת בתחלת וסתה.

6. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.10

   כי הכלל הזה בידינו שכל הענינים שהוסת נקבע בהן גם בתחלה היא חוששת להן חוץ מן הדילוג שאינה חוששת לו עד שתקבעו ולמדנו את זה ממשנתינו שהרי שנינו היתה למודה מיום חמשה עשר לחמשה עשר ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורין הרי זה שינוי להפלגה וחוששת לו בפעם אחת והשינוי הוא כתחלת הוסת. וכן מצינו בברייתא והיא שכתבנו למעלה היתה למודה לראות יום עשרים ושנתה ליום שלשים זה וזה אסורין. הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום ל' הגיע יום ל' וראתה יום עשרים ולא ראתה יום ל' ולא ראתה יום עשרים וראתה הותר יום ל' ונאסר יום כ' שאורח בזמנו בא. הנה זאת הברייתא מדברת בוסת הקבוע לימי החדש מכ' יום בחדש לכ' יום בחדש ושנתה ליום ל' בחדש וחוששת ליום השינוי אלמא לימי החדש נמי חושש תחלה הוסת.

7. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.11

   אבל לוסת הדילוג אינה חוששת עד שתקבענו ודבר זה מן הדעת הכרענו אותו כי כל וסת הנקבע במקומו. והשלישי או הרביעי קובע את הראשון במקומו ואוסר אותו. יש מן הדין לחוש עליו בתחלתו דאמרינן תחלתו כסופו לחוש עליו אבל וסת שסופו מתיר את תחלתו כגון וסת הדלוג שבסופו הותרו כל הראשונים היאך יהיה סופו קל מתחלתו ולמה תחוש בראשונה לשניה שהשלישית תתירנה ואיך תחוש בשניה לשלישית שברביעית תתירנה ולכן אני אומר כי וסת הדילוג אינה חוששת לו בתחלה על העתיד עד שתקבע:

8. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.12

   ועתה נחזור לפרש איך היא חוששת בתחלת וסתות הימים לשתי חששות כגון שראתה בר"ח ניסן הרי היא חוששת לראש אייר הואיל והוא ראוי לקבעו בג"פ ואם ראתה בראש אייר חוששת גם לראש סיון ואם לא ראתה בראש סיון נעקר וסת ראש חדש כדקיימא לן שהוסת שלא נקבע אלא פעם אחת ופעמים נעקר בפעם אחת ואע"פ שנעקר מראש חדש הרי היא חוששת למחרתו לשני בסיוון לפי שהראיות שראתה בראש ניסן ובראש אייר לא נדע אם קביעתן בראשי חדשים וכבר נעקרו בשלישי או שמא בהפלגת ל"א קביעתן ועדין לא נעקרו כי ב' בסיון הוא ל"א לריש אייר מפני שניסן היה מלא ואייר חסר. הנה ב' חששות אלו חוששת עד שלא נקבע הוסת ואלו משנקבע אינה חוששת כי אם לאחד. שאם קבעה בימי החדש ג"פ אינה חוששת עוד להפלגות. ואם קבעה בהפלגות אינה חוששת בראיותיה לימי החודש ודבר פשוט הוא זה מן המשנה ומן הברייתא. ודע כי ההפלגה אינה ראויה לחוש עליה עד שתראה ראייה ב' לפי שאין ההפלגה ידועה עד ראיי' ב'.

9. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.13

   עוד נאמר שאם לא הפסיקה לר"ח אייר עד שראתה בך' בניסן מדין הגמרא אינה חוששת עוד לר"ח אייר. מה טעם מפני שהוא בתוך י"א יום של ראיית ך' בניסן ואינו ראוי להצטרף עוד עם ר"ח ניסן לקביעות ראשי חדשים ואע"פ שזה ר"ח וזה ר"ח לפי שזה בא בתחלת נדה וזה בתוך י"א יום לזיבה אע"פ שאינה ראוי לקביעת וסת לחוש מיהת חוששת כאשר אמרנו למעלה בחושי הוסתות. אינו כן שלא אמרנו חוששת בתיך י"א אא"כ אירע לה טומאה בימי זיבתה והיא חוששת מאותו יום לאותו יום אבל זאת עדיין לא אירע לה טומאה בימי זיבה כדי שתחוש אליה. הנה בררנו שאינה חוששת לר"ח אייר אבל היא חוששת להפלגת ך' כמו שהפליגה עכשיו. נמצא היא חוששת לט' באייר שהיא הפלגת ך' יום לראיית ך' בניסן. (ראתה בך' באייר חוששת עד לך"א בו) [צ"ל ראתה בט' באייר חוששת לכ"ח בו] ואם ראתה כבר קבעה לה וסת בהפלגת ך' יום בג' הפלגות הללו והראשונה אינה מן המנין כמו שנפרש לפנינו.

10. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.14

    ואם ראתה מקודם בראש לראיית חדש אייר שהוא יום י"ב נדה של ך' בניסן אותה הראייה אינה לא סותרת ולא עולה אלא שהיא חוששת אליה ליום ך' באייר שהוא י"ב לראיית נדה שראתה בט' בו והוא כענין ראיית ר"ח אייר שהיתה ביום י"ב לראיית נדה שראתה בך' בניסן. וכן משפטה לעולם שחוששת מך' לך' מפני וסת וחוששת כמו כן ליום י"ב לנדתה אע"פ שהוא בתוך י"א יום עד שתעקור אותו פעם אחת אבל יום העשרים צריכה לעקרו ג"פ.

11. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.15

    עוד נפרש לה פרט א'. אם ראתה בראש ניסן וראתה עוד בעשרה בו הראייה הזאת הב' אינה ראויה לקביעת וסת ואינה לא סותרת ולא עולה ולא נעשית ראש וזנב לא לימי החדש ולא להפלגה אלא הרי היא חוששת לראש אייר שהוא ראוי לקביעות וסת וראוי לצרוף. ואם ראתה בראש אייר חוששת ג"כ לי' בו כעין שראתה בי' בניסן כאשר אמרנו למעלה. דראיית י"א אע"פ שאינה קובעת וסת לחוש חוששת ואפי' בפעם אחת וחוששת עוד לראש סיון. ואם ראתה בו הרי הוסת נקבע מר"ח לר"ח וחוששת כמו כן לעשר בו כמו שבארנו. ואותה הראיה נעקרת בפעם אחת. ובין ותדע שאם לא ראתה בר"ח סיון חוששת למחרתו שהוא יום ל"א לר"ח אייר כאשר אמרתי למעלה שהיא חוששת בתחלת הוסת לימים ולהפלגה ואם לא ראתה לא בר"ח סיון ולא למחרתו כבר נעקר הוסת מימי ר"ח ניסן ומימי הפלגה ואינה חוששת עוד לי' בסיון ואע"פ שלא עקרו עדיין. והטעם לפי שלא היה חשש העשירי מפני מעלת גופו אלא למעלת ראיית נדה שהיתה חוששת לעשירי לראיה. ואם הראיה אין כאן. עשירי לה אין כאן. ואילו היה העשירי הזה ראוי לוסת היה תופס את יומו וחוששת אליו בפ"ע ועכשיו שבא בימי זיבה אינו אלא זנב הראשון ואם הראשון אין באן זנב אין כאן.

12. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.16

    הנה כתבתי לך הדרך לקביעת הוסתות ולחושיו ולכל הראיות הנוספות בין הוסת ולחושיהן ומאלה תוכל לדעת ולעמוד על שער הוסתות ועל כל הנוספות עליהן בקביעתן ובחושיהן ובדרך קביעתם בן דרך עקירתן. ידוע שאינה עקירה עד שהגיע יום הוסת ולא תראה בו תחשוב אותו לווסת אחר ונראה אם תקבע זו וסת בתוך וסת תחוש אבל אם תוסיף ראיות בין הוסתות אין זו עקירה אלא אם ראוים הם לקביעת וסת תדוש לשניהם וצריכה ג' פעמים לעקרם ובבדיקה. והריני פורט לך באיזה ענין תקבע האשה וסת בתוך וסת בגין שקבעה לה וסת ג' פעמים מריש ירחא לריש ירחא וברביעית ראתה עשרין בירחא וריש ירחא וכן בחמישית וכן בששית הרי אשה זו קבעה לה לשני וסתות בריש ירחא ובעשרין בירחא וא"ת והלא ריש ירחא רביעי בתוך י"א לראיית עשרים אין בכך כלום שהרי קבעתן מתחלה ונהי דלכתחלה אינה קובעת וסת בתוך י"א יום אבל אם נקבע מתחלה כבר נקבע ואינו נעקר עד שיעקר ממנה ג' פעמים.

13. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.17

    ועוד יש ענין אחר שהיא קובעת וסת בתוך וסת כגון שראתה ט"ו בחדש זה וט"ז בחדש זה וט"ז בחדש זה וט"ו בחדש זה כשתשלש בבל אחד ואחד קבעה לה ב' וסתות כל חדש וחדש כראוי לו. ודע והבן כי אלו הוסתות שזכרנו עתה הרי היא חוששת בחדש הב' ליום ט"ו. [בחדש הג' ליום ט"ז] וכן בחדש הד' ליום ט"ו בחמישי הוקבע וסת לט"ז. נמצאו אלו שני וסתות נקבעים מב' חדשים לב' חדשים ומקביעות ואילך אינה חוששת ליום ט"ו אלא מב' חדשים לב' חדשים וכן אם תעקר ראיית ט"ו מחדש הראוי לה לא תחוש באותו ליום (ו) [ט"ו] עד החדש האחר הראוי לו וכל אחד מן החדשים הללו צריכין ג' חדשים לעקרם.

14. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.18

    עוד אתה צריך לדעת כי הדין הזה שזכרנו אינו אלא כשהיא רואה יום אחד בחדש ט"ו בזה לבד ויום ט"ז בזה לבד. אבל אם היא רואה ב' ימים או ג' רצופין בשעת וסתה אעפ"י שהיא מתחלת בחדש זה בט"ו ובזה מאחרת לט"ז ובזה מתחלת בט"ו ובזה בט"ז כבר קבעה לה וסת לט"ז בג' חדשים אבל לט"ו לא קבעה עד ה' חדשים לפי שהוסת נקבע בג' פעמים בין כולו בין מקצתו שכבר אמרנו כי תוך ימי נדה ראויים הם לקביעת וסת מפני ספק שופעת או מדלפת ושאינה מדקדקת על עצמה בין מפסקת לשאינה מפסקת כאשר אמרנו למעלה וכן בעקרתו בג"פ הוא נעקר בין בכולו בין במקצתו כל מה שיעקר ממנו ג"פ הרי הוא נעקר ובין שהיא מרחקת את וסתה ובין שהיא מקרבת אותו כיון שעבר עליה זמן הוסת בלא ראיה אעפ"י שנכנסה לה בימי ספירתה והיא אסורה באותו יום לבעלה כיון שעתה רואה בו עקירה היא.

15. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.19

    ועוד תבין ותדע כי האשה שקבעה וסת בענין א' כגון בהפלגה מכ' יום לכ' יום ושנתה פעם אחת לכ"ה שאמרו במשנתינו שהיא חוששת לשניהם כשהיא חוששת לוסת הראשון דהיינו הפלגת כ' מונה כ' יום מיום השנוי ואילך דהיינו מכ"ה ששנתה בו. וכשהיא חוששת עוד לכ"ה אם ראתה ביום כ' שחששה בו הרי היא מונה כ"ה יום מכ' ואילך. ואלו לא ראתה ביום כ' היתה חוששת לסוף ה' ימים מאותו יום כ' שהוא כ"ה ליום ששנתה בו תחלה והיינו פלוגתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דפליגי עלה דהא מילתא בסוף פ' בנות כותיים וקאי רב הונא בריה דרב יהושע בהאי סברא דלעולם מראייה בתרייתא מנינן וקי"ל כוותיה:

16. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.20

    הנה פרשנו פרטות וכללות אשר מהן תוכל ליקח דרך לכל הוסתות הסדורים התלויים בימים.

17. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.21

    אך יש לנו לדבר עוד על וסת הדלוג שנחלקו בו רב ושמואל רב אמר בג' פעמים הוקבע והראשונה מן המנין. ושמואל אמר כיון שהראשונה לא ראתה בדילוג אינו מן המנין עד שתשלש בדילוג. איכא מ"ד הלכתא כותיה דרב דקי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באסורי הילכך אם ראתה ט"ו יום בחדש זה וט"ז בחדש זה וי"ז בחדש זה כבר קבעה לה וסת בדילוג ואינה חוששת בחדש ד' אלא מי"ח ואילך וכל הראשונים הותרו וכן בחדש ה' אינה חוששת אלא לי"ט וכן כולן ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דתלינן להעדה דשור המועד בקביעת וסתות ואמרינן בבבא קמא נגח יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחדש זה ויום י"ז בחדש זה פלוגתא דרב ושמואל וכו'. וקי"ל הלכתא כשמואל בדיני הילכך מספקא לן הא מילתא ובנגיחות עבדינן כשמואל לקולא לנתבע דאי לא נגח בחדש רביעי כי מטי חדש חמישי אפי' נגח בי"ט תו לא משלם כלל נזק שלם דאכתי לא אייעד תלתא זימני בדילוג כשמואל הילכך מעקר בחד זימנא ואי הוה חשבינן ליה מועד כרב בעינן שיחזור בו ג"פ בדלוג כדתנן הרי הוא מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול לשבתות משלם נזק שלם ולימות החול משלם חצי נזק מאימתי הוא תם משיחזור בו ג' ימי שבתות. וגבי ראיות נמי נקטינן חומרי דרב וחומרי דשמואל חומרי דרב דחוששת ליום י"ח ובעינן עקירת תלתא זימנא וחומרי דשמואל שחוששת ברביעי לי"ז דאלו לדעת רב אינה חוששת אלא לי"ח.

18. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.22

    והא דפליגי רב ושמואל בדלוג דרב סבר קמייתא ממנינא ושמואל סבר קמייתא לאו ממנינא דוקא בדילוג לחוד אבל בשאר וסתות לא פליגי מידי דאי וסתות דיומי נינהו כגון מריש ירחא לריש ירחא וכיוצא בו דכולי עלמא קמייתא ממנינא היא. ואי וסתות דהפלגה נינהו דכ"ע קמייתא לאו ממניינא היא דהפלגה לא ידיע מידי עד שתי ראיות. ובין שתי הראיות נעשות הפלגה אחת והשניה בראיה שלישית והשלישית בראיה רביעית הילכך קמייתא לא ממינינא היא ובעינן שתשלש בהפלגות. ועד כאן לא פליגי רב ושמואל אלא בקביעת ימי החדש בדלוג דרב מדמי ליה לקביעת ימי החדש הסדור. ושמואל מדמי ליה לקביעת ההפלגה מאי טעמא כיון דדלוג האחרון עוקר את הראשון וכשקבעה הוסת הותרו הראשונים כולן הילכך לא דמי לקביעות ימי החדש הסדור אלא לקביעת הפלגה דמי וקמייתא לאו ממניינא.

19. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.23

    ואם תאמר הא דתניא גבי נגיחות ראה שור נגח שור לא נגח ושור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין לשורים אלמא קמייתא ממניינא הוא לא קשיא מידי דהתם לא הפלגה היא ושניה אינה צריכה לראשונה אלא שכל אחת ואחת לקבוע עם שתים חברותיה אבל הפלגה אינה נראית עד הראיה השניה וב' הראיות בונות ההפלגה הילכך אינן נחשבות אלא הפלגה אחת. ובעינן שתשלש בהפלגות:

20. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.24

    הנה פירשנו דין הדלוג לאשה שאינה רואה אלא יום א' בלבד בט"ו בחדש וט"ז בזה כו'. אבל באשה שהיא רואה ד' ימים רצופים או ה' ימים בשעת הוסת והראשונים התחילה אותם בט"ו בחדש זה והשניה התחילה אותם בט"ז בחודש זה והשלישי התחילה אותם בי"ז בחדש זה. נמצאת אשה זו כבר שילשה בראיות הסדורות בי"ז בחודש ובי"ח בחדש ולכ"ע בראיות הסדורות בימי החדש שאינן על ידי דילוג בג' פעמים הוקבע:

21. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.25

    עתה אנו שואלים על זה איך נאמר מן הרביעי ואילך לשמואל או מן השלישי ואילך לדעת רב שהותרו הראשונים כלם ואינה חוששת אלא מי"ח ואילך והלא י"ז וי"ח כבר הוקבעו ויש מי שאומר כי כגון זה חוששת לכל הימים ששילשה בהן בסדור וחוששת לדלוג לאסור את האחרון של וסת ויש מי שאומר כיון דמן הדין אינה קובעת בתוך ימי נדתה אלא מספק שופעת או מדלפת הוסת נקבע בבל ימי העונה באשר אמרנו עתה בזה כיון דחזינן לה דקא קבעה בדלוג אמרינן איגלאי מלתא דהנך יומי בתראי דוסת טפלה הוו לקמאי הילכך בכי האי גוונא נמי אמרינן הותרו הראשונים ואינה חוששת ברביעי אלא מי"ח ואילך והותר י"ז ובחמישי חוששת לי"ט והותר י"ח וכן כולן ומסתבר כוותי':

22. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.26

    הנה כבר בררנו כל דיני הוסתות וחושיהן לקבוע ולשאינו קבוע. וכתבנו זמני הוסתות ואיך הם נקבעים. וכל אלה לוסת הימים.

23. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.27

    נשאר לנו לפרש וסתות שהן בגופה. ונאמר כי הוסתות שהן מגופה אין להן זמן קבוע לא לימים ולא להפלגה ולא לשום צד שוה ואע"פ שהוא נקבע בג' פעמים בכל זמן חוץ מימי עוברה וימי מניקתה ומקום חרדה ואחד עשר יום שבין נדה לנדה שדמיהן מסולקין אלא שהיא חוששת להם עד שיעקרו פעם אחת ואפי' בלא בדיקה. וכבר פרשנו דיני חושיהם כי כמו שאין וסתם תלוי ביום כך אין חושיהם חושי יום אלא חושי השעה בלבד. והוא שהיתה הראי' נבלעת בתוך ימי הוסת. אבל אם היתה הראי' נמשכת לאחר הוסת הרי זו מותרת לפני הוסת ואסורה לאחר הוסת עד סוף היום וצריכה בדיקה לטהר את היום ולהתירה לבעלה אחר העונה כאשר כתבנו למעלה.

24. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.28

    ומה שאמר שמואל בגמרא הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד למה שלא מנו חכמים ג' לית הלכתא כותיה דאליבא דר' קאמר ליה וקיימא לן כרשב"ג בוסתות דבעי תלתא זימני בין לוסתות דגופא בין לוסתות דיומי כסתמא דמתניתין דתנן אלו הן וסתות מפהקת ומעטשת חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה ושופעת וכמין צמרמורית אוחזת אות' וכן כיוצא בהן כל שתקבענו ג' פעמים ה"ז וסת. שופעת פרשוה בגמרא שופעת דם טמא מתוך דם טהור. צמרמורית כעין אשתא צמירתא וכן כיוצא בהן לאתויי ראשה כבד עליה ואיבריה כבדין עליה ורותת וגיסה גיסה. פי' חוששת בכסלה פי' אחר רוצה להקיא מעין אכילה גסה.

25. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.29

    ועוד יש לה וסתות אחרות שהן מגופה אלא שהן תלויין במעשה ובימים כגון אכלה שום וראתה אכלה בצל וראתה כססה פלפלין וראתה קפצה וראתה וכן אם אכלה כל דבר חורפא וראתה כיון שקבעה לה ג' פעמים הרי זו וסת מיהו הנך כיון דמחמת אונסא קא אתו לא קבעה לה לא בימים לחודייהו ולא בקפיצות ואכילות לחודייהו דתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים לא קבעה לה וסת. ואמרינן בגמרא לא קבעה וסת לא לימים לחודייהו ולא לקפיצות אלא לימים ולקפיצות לא לימים לחודייהו שאם קפצה בריש ירחא וחזאי וקפצה בריש ירחא וחזאי לא קבעה לה וסת לריש ירחא בלחוד ואפי' קדמה וקפצה בעשרין וט' ולא חזאי דסד"א אגלאי מילתא דיומי קא גרים ולא קפיצות אפ"ה לא קבעה לה וסת לימים לחודייהו ולא קפיצות לחודייהו שאם קפצה בריש ירחא דניסן וחזאי וקפצה בריש ירחא דסיון וחזאי וקפצה בריש ירחא דתמוז וחזאי אע"ג דכולהו ראיות בריש ירחא נינהו לא קבעה וסת לא לקפיצות ולא לימים אבל אם קפצה בג' ר"ח רצופות וראתה קבעה לה לימים וקפיצות דכל ריש ירחא דתקפוץ מוחזקת בטומאה עד שתקפוץ ג' ר"ח רצופים ותמצא טהור'. כאשר אמרנו למעלה שאין הוסת נעקר אלא כעין שהוא נקבע וכמו שפרשנו הדין לקפיצות כך הוא לאכילות כי כל ראיה שאינה באה אלא ע"י מעשה הרי היא כקפיצה וכמשפט קביעתן כך היא עקירתן שתאכל ג' פעמים באותן הזמנים שהיתה למודה לראות ותבדק ולא תראה אבל אם לא אכלה ולא ראתה אפי' כמה חדשים אין זו עקירה.

26. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.30

    ואלו וסתות הנקבעים ע"י קפיצות ואכילות במו שהן נקבעים בג' פעמים כך היא חוששת להן בתחלת קבועתן. שאם קפצה וראתה בריש ירחא דניסן וקפצה וראתה בריש ירחא דאייר חוששת לקפיצה ומקפיצתה ואילך חוששת כל היום. ואם לא בדקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לה שכבר נעקר בפעם אחת.

27. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.31

    נמצאו שני דינין בחושי הוסתות שהן מגופה כי יש שהיא מותרת לפני וסתה ולאחר וסתה ויש שהיא מותרת לפני וסתה ואסורה לאחר וסתה (כי) [אם] אותה הראיה כולה נבלעת בתוך הוסת מותרת לפני הוסת ולאחר הוסת אם לא ראתה בתוך הוסת ואותה שהיא לאחר הוסת או שהרגילה להתחיל מתוך הוסת ונמשכת לאחר הוסת מותרת לפני הוסת ואסורה לאחר הוסת.

28. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.32

    ושאר הוסתות שהן תלויים בימים כבר אמרנו שהיא חוששת אליהם בכל אותה עונה וכך היא דינה שאם היתה למודה כל ימיה לראות ביום אינה חוששת אלא ביום ואם היתה למודה לראות בלילה אינה חוששת אלא בלילה. ואם ראתה ג' פעמים ביום והרביעית בלילה או ג' פעמים בלילה והרביעית ביום חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני השש השנוי שהוא אחרון. ואם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר או שראתה הראשונה ביום והג' אחרונות בלילה או הראשונות בלילה והג' אחרונות ביום או ג' ביום זה וג' בזה חוששת לאחרונה בלבד.

29. Sha'ar Tikkun HaVesatot.3.33

    וכל זה הענין שאמרנו אינו אלא לעונה הראשונה אבל שאר ימי הוסתות אין בהם הפרש בין עונת היום לעונת הלילה. ובכולן היא אסורה לפי שאין האשה בודקת תוך ימי נדתה בימים שהיא רגילה לראות ואינה מבחנת בין עונת היום לעונת הלילה ואם בדקה הכל לפי מה שבדקה.

30. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.1

    הנה כתבנו חושי הוסתות וזמני קביעתן ועניני קביעתן כפי שכלנו והשגת ידינו. ומצאנו מכללם י' וסתות ודיניהם ז'.

31. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.2

    הוסת הא' הוא בימי החדש.

32. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.3

    והב' היא בהפלגה.

33. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.4

    והג' הקבוע בדלוג.

34. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.5

    והרביעי הקבועה בסרוג.

35. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.6

    והה' הקבוע בשעות ואינו קבוע בימים.

36. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.7

    והו' וסתות דגופה שלא על ידי אונס בימים הקבועים.

37. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.8

    והשביעי וסתות דגופה שלא על ידי אונס בימים שאינן קבועים

38. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.9

    והט' וסת דגופא ע"י אונס בימים שאינם קבועים.

39. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.10

    כל אלה בימים הראוין לקביעתן ויש עוד עשירי שאינו בזמן קביעות ואעפ"כ חושש' לו והיא הוסת הנקבע בשעת סלוק דמיה כגון ימי עוברה וימי מניקתה וימי י"א שבין נדה לנדה וזמן החרדה והוסת עשתי עשר הוא שאין לו שום קביעות שלא ראתה בו אלא פעם אחת או פעמים ודומה לאלו לענין חששא.

40. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.11

    וכל אלה הוסתות נחלקים לשבעה דינין. כי הוסת שנקבע לימי החדש נעקרים בימי החדש והוסתות שנקבעו בהפלגות עקירתן בהפלגות והוסתות שנקבעו בדלוג או בסרוג עקירתן בדילוג או בסירוג וכל אלה אין נעקרין אלא בג"פ כמו שנקבעו בג' וכל אלה חוששת לכל יום הוסת בין שיש להם שעה קבועה לוסת בין שאין להם. וכל אלה צריכה בדיקה או בשעת הוסת או לאחר הוסת. הנה לכל אלה דין אחד בענין הזה. והדין הב' שיש הפרש בין הוסתות האלה בתחילת קביעתן. כי הוסתות שהתחילה בהם בימי החדש או בהפלגה חוששת להם בפעם או בפעמים לכל היום אבל בוסת הדלוג או בוסת הסרוג אינה חוששת עד שתקבענו. עוד יש ביניהן דין שלישי כי וסת הדלוג אינה חוששת לו כלל לא יום ולא יומים עד שתקבענו ג' פעמים. אבל הסרוג חוששת לו מחדש לחדש ולא יותר מפני שהשני עקירה לראשון. ודין הרביעי הוסת שהיא קבוע לשעות ואינה קבוע לימים שאינה חוששת אלא לשעתו והוא נעקר בשעה אחת ואפי' בלא בדיקה. והדין החמישי הוסת שאינו קבוע לא לימים ולא לשעות חוששת לבל אותה עונה. והוא נעקר ביום אחד ואפי' בלא בדיקה. והדין הויו הוסת הנקבע על ידי האונס שאינה קבוע אלא בימים ובמעשה אבל לא בימים בלבד ולא במעשה לבד ואינה חוששת לפני המעשה וצריכה ג"פ לעקרו ובבדיקה ודין השביעי וסתות דגופה שלא ע"י אונס כגון מפהקת וחברותיה שהוא נקבע בכל עת ואע"פ שאין לה ימים מיוחדים ובזה שני דינין האחד שהיה חוששת לשעתו בלבד ומותרת לפני הוסת ולאחר הוסת והוא כגון שהראיה כולה נבלעת בתוך הוסת והשני אם הראיה לאחר הוסת או שמתחלת מתוך הוסת ונמשכת לאחר הוסת ה"ז מותרת לפני הוסת וחוששת לאחר הוסת עד סוף העונה.

41. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.12

    הרי אלו י"א וסתות וכולן על ז' הדינין הללו נחלקים. כי הוסת שנקבע בימים שאינם ראוים לקביעות הוסת הרי הן כוסת שאינו קבוע ואע"פ שקבעתו כמה פעמים.

42. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.13

    נשאר לנו לפרש עוד עונה אחרת שאינה לא מוסת קבוע ולא מוסת שאינו קבוע לא מוסת הגוף ולא מוסת האונסין ואסורה לשמש עונה אחת והיא אותה שאמרו בפ' ערבי פסחים א"ר משום יוסף איש הוצל אשה היושבת על דם טוהר אסורה לשמש וכמה עונה. ופירש בעל ההלכות כיון דנפקא מימי טהרתה לימי טומאתה היא לה כשעת וסתה. והטעם הזה קשה לי מאד מכמה ענינים. האחד כי האשה הזאת כבר יש לה וסת קבוע ליום אחד. ועוד אם אותה האשה רגילה לראות ביום מפני מה אסורה בלילה ואפי' אין לה וסת קבוע כלל מאיזה טעם אסורה והלא ימי עוברה וימי מניקתה דמיה מסולקין. והשתא י"א יום שבין נדה לנדה אמרו שהיא מותרת לשמש ואפילו לרבי מאיר דאמר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש בי"א יום מודה. ועוד אמרו שאינו צריכה בדיקה לא בי"א ולא בימי עוברה ומניקה ואפי' דגיע עת וסת בימי עוברה לא בעיא בדיקה והיכי אמרינן הכא דבלא וסת ובלא שום ראיה אסורה ועוד ברייתא דטועה הויא תיובתא דתניא הרי שיצאה מלאה ובאת ריקנית והבי' לפנינו ג' שבועים טהורים וי' שבועים אחד טמא ואחד טהור משמשת אור לל"ה ומטבילים אותה צ"ה טבילות וכו'. ואמאי היא משמשת כלל והא כל יומא ויומא מספקינן ליה בסוף לידה ותחלת לידה. אלא טעמא דמילתא מתוך שהוא רגיל בה בימי טוהר ואינו נמנע ממנה עם דמי' שמא יהא רגיל בה בימי טומאתה ואע"פ שתראה ולא יזהר לחשב את ימיה ויבא לידי איסור חמור. ולפיכך גזרו עליה ואע"פ שלא תראה ואינו יום הוסת שיתרחק ממנה עונה אחת בתחלת ימי טומאתה כדי שיהא לו היכר עד שכבר נכנסה בימי טומאתה ויפרוש ממנה בימי נדתה כראוי ומפני כך לא אסרוה בברייתא דטועה מלשמש בלילה הראוי לה. לפי שהאשה כבר נהגה אסור גדול בעצמה ואפי' בימים שלא ראתה כלל הלכך אין כאן גזרה. וזה הטעם יש נוכח. ולפי זה הטעם אותה עונה אין לנו עכשיו שהרי אין לנו דם טוהר כלל וימי טוהר וימי טומאה אחת הם. ולזה שומעין שאמר כהלכה.

43. Sha'ar Tikkun HaVesatot.4.14

    תהלה לאל מרומם על כל ברכה:

44. Sha'ar HaKetamim.1.1

    ראיתי לפרש בו הכתמים שהאשה צריכה לחוש להן והכתמים שאין האשה צריכה לחוש להן. ואותם שהיא צריכה לחוש באיזה מקום צריכה ובאיזה מקום אינה צריכה והמקום שהיא צריכה לחוש אם יש לה במה לתלות אם תתלה אותן אם לאו. ואותן שהיא תולה בכמה דברים תתלה ובאיזה שיעור היא תולה לפי שאין שיעוריהן שוין כמו שאנו עתידים לפרש.

45. Sha'ar HaKetamim.1.2

    והריני נזקק לפרש תחלה לאותן שאומרים שאין הכתמים נוהגים בזמן הזה. ונותנין טעם לדבריהם כי הכתמים מדרבנן הם כמו ששנינו דם יהיה זובה בבשרה ולא הרואה כתם וכן מעת לעת שבנדה דרבנן וכשם שמעת לעת אינו אלא לטהרות כך אין הכתמים אלא לטהרות וכשהיא מטמא את בועלה אינו אלא לטהרות כמו שאמר ר' עקיבא במעת לעת שבנדה שמטמאה את בועלה לטהרות ועושה משכבות ומושבות לטמא טהרות אבל לבעלה אין בה איסור זהו טעם המתירים והבל הוא בידו שהרי אמרו בברייתא לא אמרו כתמים להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה כלומר לעשות סייג לתורה אלמא לענין איסור נדה נאמרו. ועוד שהרי אמרו חכמים בכתמים פעמים שהם מביאין לידי זיבה כלומר לידי קרבן כיצד לבשה ג' חלוקים הבדוקים לה וכו' הן הן הכתמים המביאין לידו זיבה ואקשינן השתא ג' חלוקין דלאו מגופה חזיא חיישי ב' ימים וחלוק א' מיבעי מהו דתימא כל כהאי גוונא מביאה קרבן מיהו מתיא ונאכל קמ"ל שאינה נאכל. הא קרבן מיהו מתיא. ש"מ דלענין איסור נאמר ולא לענין טהרות בלבד דאי לטמא טהרות בלבד קרבן מאי עבידתי' ואפי' בג' חלוקים ועוד שהרי אחז"ל בפרק הרואה כתם לדברי אין קץ לדברי חברי אין סוף לדברי אין קץ שאין לך אשה שנתירה לבעלה שאין לך מטה ומטה שאין עליה כמה טיפי דמים מדקאמר שטהורה לבעלה ש"מ דלענין איסור בעלה קאמרינן דאי לטהרות לימא שאין לך אשה שהיא טהורה ואין אנו צריכין להרבות דברים על זה שהרי הוחזקו בנות ישראל שנוהגות איסור בכתמים. וקיימא לן מנהגא מילתא היא כדרבי זירא דאמר בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים והלכה פסוקה היא. והוא הדין לכתמים שנהנו בהן איסור.

46. Sha'ar HaKetamim.1.3

    ועתה נפרש תחלה הכתמים שאינה צריכה לחוש להם כלל כי הם מעטים.

47. Sha'ar HaKetamim.1.4

    והם אותם הכתמים שאין בהן מראה אדמימות אלא שהם ירוקים או לבנים הרי אלו אין חוששין להם לכל דבר.

48. Sha'ar HaKetamim.1.5

    ואחריהם הכתמים שמצאה אותם בחלוק שאינו בדוק לה כגון שמצאה אותן בחלוק שלקחה מן השוק ולבשתו עד שלא בדקה אותו ואינה יודעת ממי לקחתו. אע"פ שהכתם כגריס אינה חוששת לו כלל שלא חשו חכמים לכתמים אא"כ מצאה אותם במקום הבדוק כדאיתא בגמרא הרי ב' כתמים הללו אינה חוששת להן לכל דבר ואע"פ שאינה יכולה לתלות בצבעים ולא בכתמים אחרים:

49. Sha'ar HaKetamim.2.1

    עתה נפרש הכתמים שיש להן לחוש אבל אין כל המקומות שווין

50. Sha'ar HaKetamim.2.2

    והכתמים שנמצאו בחלוקה מן החגור ולמעלה. והחגור הזה הוא הסינר שהיא חוגרת על ירכותיה לצניעות והכתמי' שנמצאו ממנה למעלה אינה חוששת להן אע"פ שאין לה במה לתלות לפי שאין מכוונים במקום הראיה ונאמר בודאי עברה בשוק של טבחים ואינה זוכרת או שמא מאכולת נתמעך בה ואע"פ שהוא יותר מגריס. שאין תולין כן בכתם אחר כמו שאנו עתידים לפרש. אבל כאן תולין:

51. Sha'ar HaKetamim.2.3

    הנה יש מקום בחלוק שאינה חוששת בו כאשר פרשנו ויש מקום שהיא חוששת בו והוא למטה מן החגור. וה"ה בחגור עצמו. וכן אם היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שתמצא בו כתם טמאה מפני שהוא נשמט לכאן ולכאן. וכן בפליון. פי' מעפרות שמכסה את ראשה בלילה וכן אם נמצא על בית היד של חלוק אם הוא מגיע כנגד בית התורפה בשום פנים טמאה דאמרי' אימר שחתה ונגעה שם וכמו שאמרו בחלוק כך אנו אומרים בבשרה שאם מצאה אותם למעלה מבית התורפה טהורה. ועוד יש בבשרה למטה מבית התורפה מקום שאינה חוששת בו כגון שמצאה אותה על שוקה ועל פרסותיה מבחוץ מה שאין כן בחלוק דכל למטה מן החגור טמאה מפני שבגדים חוזרין הן בין שקיה. ראתה על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה על עקבה ועל ראש גודלה טמאה שכל אלה מכוונים הם נגד בית התורפה. והא דאמרינן על בשרה למעלה מבית התורפה טהורה ואע"פ שאין לה במה לתלות דוקא שלא נזדקרה אבל אם ידעה בודאי שנזדקרה כגדי המזדקר בבת אחת והגביהה רגליה למעלה מראשה אפי' מחגור ולמעלה טמאה בין מלפניה בין מלאחריה אם אין לה במה לתלות משא"כ בחלוק דאע"פ שנזדקרה טהורה דאי מגופה אתא מבשרה נמי איבעי ליה לאשתכוחי.

52. Sha'ar HaKetamim.2.4

    ועוד יש מקום אחר שיש בו לחלק והוא מטה שהיו שלש נשים ישנות עליה ונמצא דם תחת אחת מהן אם היו משולבות זו בזו כעין שליבות הסולם שנכנסין בזרועותיו כולן טמאות לפי שאין ידוע מקומה של כל אחת ואחת ואם היו ישנות כדרכן ועלו שלשתן דרך מרגלות המטה כל אחת ואחת עלתה דרך מקומה ונמצא דם תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה שתי' החיצונות טמאות והפנימות טהורות תחת האמצעית כולן טמאות ואם עלו שלשתן דרך החיצונה אם נמצא דם תחת החיצונה כולן טמאות שמא דרך עברתן נפלה מהן דם ואם בדקה אחת מהן כשיעור וסת של מציאה ומצאה טמא היא טמאה וכולן טהורות ואם מצאה טהור היא טהורה והשאר טמאות בדקו שתים ומצאו טהור הן טהורות והשלישית טמאה שלשתם ומצאו טהור כולן טמאות זה הדין כולו במטה. אבל אם ישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם שוה למטה לענין אחד ואינו שוה לו לענין אחר הענין שהוא שוה למטה הוא לענין בדיקה שאם בדקה אחת מהן ומצאה טמא או טהור דינו כמטה אבל לענין שתים פנימיות או שתים חיצונות נראה שיש הפרש בין מטה לספסל כי המטה שהיו ישנות עליה אפשר שנשמטה האמצעית למקום הפנימי או למקום החיצונה וכן לכל דבר שהיא נודדת ממקומו כגון נשים שטוחנות ברחים שנתפרש בגמרא אבל ספסל שישבו עליו כשהם נעורות אין להן לחוש להשמטה שאפשר לכל אחת ואחת שתדע את מקומה וא"ת ברי שלא באתי בכאן טהורה אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמרא לענין אמבטי גם דין החלוק מופלג משני אלו שאם לבשו שלשתן חלוק א' ונמצא עליו דם כולן טמאות ואם בדקה האחרונה שהיא לבשתו בשיעור וסת של מציאה ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות. ואם מצאה טמא היא טמאה ושתים הראשונות טהורות ודוקא שבדקה כשהי' לבשתה דומים למטה וספסל שעד שהן עליו הן בודקות אבל לאחר שפשטה אותו אע"פ שבדקה עצמה בשיעור וסת של מציאה אינו כלום וכולן טמאות. וכן הדין למטה וספסל שמצאו ובדקו עד שהן עליו או שנמצאו ובדקו לאלתר שעמדו מעליו אבל יש הפרש בין חלוק למטה וספסל כי החלוק האחרונה יכולה לטהר או לטמא את הראשונות אבל הראשונות אין יכולות לטהר את עצמן ולא את האחרונה מפני שכבר פשטו אותו והמציאה והבדיקה אינו בשיעור וסת אבל מטה וספסל שלשתן שוות. וכל מה שהפלגנו בין חלוק וספסל למטה דוקא בספסל גדול ומטה רחבה שיכולות ג' נשים לישב עליהן בבת אחת אבל ספסל קטן ומטה קטנה שאין מחזיקות אלא אשה אחת אי נמי אפי' הן גדולים וכל אחת ואחת ישבה אחר חבירתה ובמקום חברתה שאחר שעמדה האחרונה מצאה עליה דם דינם שוה לחלוק שאינו ראוי להשתמש כי אם זה אחר זה. וזו היא משנתינו ג' נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם כולן טמאות קתני ספסל דומיא דחלוק שנשתמשו בו זו אחר זו והאחרונה נשתמשה במקום הראשונה ולפיכך כולן טמאות ודינם שוה לכל דבר ובין בספסל ובין בחלוק לא ימצא זה הענין כולו אלא בג' נשים או אפי' בשתים אבל באשה אחת אפילו בדקה עצמה בשיעור וסת של מציאה ומצאה טהור טמאה לפי שאין לה במה לתלות הכתם:

53. Sha'ar HaKetamim.2.5

    הנה פרשנו כל המקומות שיש בהם לחלוק לאיזה צריכה לחוש ולאיזה אינה צריכה לחוש והמקומות שאמרנו שאינה צריכה לחוש אע"פ שאין לה (אם יש לה) במה לתלות. והמקומות שהיא צריכה לחוש אם יש לה במה לתלות תולה כמו שנפרש לפנינו.

54. Sha'ar HaKetamim.2.6

    ובכל אלו שאמרנו שהיא חוששת לכתמיהן בין מטה בין ספסל בין חלוק דוקא שהן בדוקין אף ע"פ שבדקה בקרקע עולם וישבה עליו ומצאה עליו דם ואין לה במה לתלות במאכולת דהיינו יותר מגריס טמאה כדאמרינן לקמן דאין הלכה כרבי נחמיה דאמר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים מההיא אתתא דהוה משתיא במשתיתא ואשתכח דם תותא במשתיתא וכו' וג' נשים שלבשו חלוק א' ונמצא עליו דם שאמרנו כלן טמאות. אם נתעסקה אחת מהן בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמיה:

55. Sha'ar HaKetamim.3.1

    עתה נפרש באותן המקומות שהיא צריכה לחוש להם אם יש לה במה לתלות אם תולה אם לאו ובאיזה שיעור היא תולה.

56. Sha'ar HaKetamim.3.2

    ונאמר תחלה המקומות שאינה תולה ואע"פ שהיא יכולה לתלות.

57. Sha'ar HaKetamim.3.3

    ולא נמצאו מהם כי אם שנים והן בעד שהי' בודקת בו את עצמה ואם בדקה בו בלילה ולמחר מצאה עליו דם. ויש בענין הזה ג' דינין חלוקים זה מזה. האחד אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם בין שהכתם עגול בין שהוא משוך טמאה בכל שהוא ואין תולין כאן במאכולת. והשני אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר מצאה עליו דם משוך טמאה בכל שהוא עגול טהור עד שיהא כגריס ועוד כשאר כתמים וכן הדין אם טחתו על ירכה ומצאה דם על העד. והשלישי אם בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ואפי' בקופסא צריכה כגריס ועוד בין עגול בין משוך. ויש מי שאומר שאם בדקה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו בקופסא אע"פ שיש עליו כגריס ועוד טהורה לגמרי. מאי טעמא משום דפלוגתא דרבי יוסי ורבי היא רבי מטמא ור' יוסי מטהר ואמר רב זירא כשטמא רבי כרבי מאיר כשטהר רבי יוסי לעצמו טהר דתנן האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה דברי ר"מ ור' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה וכיון דר' יוסי דהכי כר' יוסי דהתם. והתם קי"ל כר' יוסי הלכך בהא נמי הלכה כר' יוסי ולא היא אע"ג דבההיא הלכה כרבי יוסי. בהא הלכה כרבי משום דקאי רבי חייא בשיטתיה דמטמא לה משום כתם. ושקלינן וטרינן בגמרא אליבא דר' חייא אלמא הלכתא כותיה וטעמא דמילתא משום דלא דמי עד לחלוק דאלו חלוק שאינו בדוק לה כתמה טהור אבל עד כיון שבדקה בו ידים מוכיחות נינהו מיהו צריכא כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת שמא נתמעך עליו מכל מקום לגבי אשה שעושה צרכיה ונמצא דם על המים קיימא לן כר' יוסי דאמר טהורה:

58. Sha'ar HaKetamim.3.4

    הנה פירשנו המקומות שאין תולין בהן כלל והם השנים שאמרנו משוך טמא בכל שהו:

59. Sha'ar HaKetamim.3.5

    עתה נפרש המקומות שהיא תולה אם יש לה במה לתלות ובמה היא תולה ובאיזה שיעור היא תולה.

60. Sha'ar HaKetamim.3.6

    המקומות שהיא תולה את כתמיהן אין להם פרט כי בכולן היא תולה חוץ מן השנים שאמרנו בעד שהן טמאין במה שהן.

61. Sha'ar HaKetamim.3.7

    וכן הדברים שהיא תולה בהן גם כן אין להם פרט אלא מה שמנו חכמים במשנה בכלל ופרט. ומהם נלמוד כל הדברים שהרי שנינו במשנתינו ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות. שחטה בהמה חיה ועוף ונתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקין בהן וכן הדין אפילו עברה ביניהן. כדתניא עברה בשוק של טבחים ספק נתז עליה ספק לא נתז עליה תולה ספק עברה ספק לא עברה אינה תולה.

62. Sha'ar HaKetamim.3.8

    נחזור למשנתינו הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. ועד כמה היא תולה בה. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואע"פ שלא הרגה וקיימ"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס ורישא דקתני הרגה אין לא הרגה לא ר' שמעון בן גמליאל קתני לה ולית הלכתא כותיה.

63. Sha'ar HaKetamim.3.9

    ותולה בבנה ובבעלה. פירוש במכת בנה ובמכת בעלה. ואם יש לה מכה ויכולה להתגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה. ומעשה באשה אחת שבאה לפני ר' עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה יש ביך אמרה לו הן וחיתה אמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר' עקיבא והא דאמרינן יש בה מכה תולה במכתה דוקא דאיתא למכתה בדוכתא דאפשר דנגע למקום הכתם בין שוחה בין מוטה בין עומדת. אי נמי דמתרמי ונטף לההוא דוכתא בהנך כולהו תלינן במכה אבל אי איתא לכתם מגבו ומכה על כתפה או מאחוריה דלא ליתרמו אהדדי לא בנגיעה ולא בנטיפה בהא ודאי לא תלינן דתניא יש בה מכה בצוארה מקום שיכולה לתלות תולה על כתפה אינה תולה ואין אומרים נטלתו בידה והביאתו לשם. מסתברא היכא דאשתכח כתם בשיפולה מאחוריה ומכה איתא מקמא דתליא בה דאפשר אדיתבא הך דבתרא אתא לה מקמא ונטפה בהו מההיא מכה.

64. Sha'ar HaKetamim.3.10

    ואם היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שהוא תולה היא במכתה וכן במכת בנה ובבעלה בכ"מ שהוא היא תולה מפני שזה דומה לפושטתו ומתכסה בו בלילה שהוא חוזר.

65. Sha'ar HaKetamim.3.11

    נחזור לסדרנו דתניא בברייתא מעשה ותלה ר' מאיר בקלור ורבי תלה בשרף של שקמה. עוד למדנו מפרק שני כי מימי תלתן ומימי בשר צלי מראה דמים הן. ומכלל משנתינו נלמד שתולין הכתם האדום בכל מיני אדמימות שנתעסקה בהן. והכתם השחור בכל מיני שחרות שנתעסקה בהן ואין צריכה לדמות כתם חלוקה לכתם שנשתמשה בו אם דומה לו אם לאו אלא תולה כל אדום באדום מן הסתם וכל שחור בשחור מן הסתם אלא א"כ נתברר לה שאין אודם הצבע דומה לאודם הכתם שאלו נתברר לה כן אינה תולה מפני שהיא כאדום ושחור. ותניא נתעסקה באדום אין תולה בו שחור במועט אין בו את המרובה ואם יעלה על לב איש לומר שתהא צריכה לדמות הכתם בצבע ולא תתלה בו אלא א"כ דומה לו ושמא יטעה אותו מה שראה בפ' שני כאשר פירשו על האדום בדם המכה שהוא כדם אצבע קטנה שנגפה של איש בחור בן עשרים שלא נשא אשה והקשה עליו ממשנתינו זו ששנינו ותולה בבנה ובבעלה בשלמא בנה משכחת לה אלא בעלה הרי נשא אשה ושני ליה כשנכנסה לחופה ולא נבעלה. ועוד פי' עליה כדם מאכולת של ראש והקשו עליו ממה ששנינו או שהרגה מאכולת הרי זו תולה בה, מאי לאו דכולי גופה וכו':

66. Sha'ar HaKetamim.3.12

    נראה לו מכאן שאין תולין כתם באצבע אלא אם כן ידמה לו ודאי כן הוא הדבר אך לא כמו שהסובר הזה סובר בדעתו אלא (שאין) תולין מן הסתם עד שיתברר לה שאין הדמיון דומה לכתם. וקושיא כך היתה כי המשנה אמרה שהיא תולה כל כתמים במכת בעלה. ואפי' אדום שבאדומים ועל זה הקשינו היאך אפשר לתלות במכת בעלה והלא דבר ברור הוא לך שאינו דומה לכתמים והרי הוא כאדום ושחור. וכן הקשו ממאכולת ולא מן סתם מאכולת כדברי רבי חנינא בן אנטיגנוס אלא מאותה שהרגה מאכולת. ואם נזדמן לה כתם אדום והיא לא הרגה אלא מאכולת של גוף היאך יכולה לתלות בו והלא דבר ברור הוא שאינו דומה לו. וע"ז הדרך הולכת אותה שמועה. אבל מי שאינה יודעת בדמיוני פניה או שהלך הצבע מכנגד פניה ואינה יכולה לדמות תולה כל כתמיה מן הסתם כל מיני אדום באדום וכל מיני שחור בשחור. הלא תראה באותה אשה שבאה לפני ר"ע וא"ל רבי ראיתי כתם ואמר לה שמא מכה יש ביך והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם וטהרה ר"ע. והרי אשה זו לא הביאה לפניו הכתם שלא אמרה לו ראיתי את הכתם זה. וכשאמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם ואמרה לו הן מיד טהרה ולא אמר לה הוציאי דם מן המכה ונראה אם דומה לו. ש"מ שתולין מן הסתם כאשר אמרנו אא"כ הדמיון מכחיש את הכתם האדום והשחור וכמועט את המרובה.

67. Sha'ar HaKetamim.3.13

    ויש מין א' שהוא תולה בין אדום ושחור והוא שחיטת תרנגולת או שעברה בצד העסוקים בו שהיא תולה בו כמה מינין ואפי' שחור באדום משום דאיכא ביה כמה מיני דמא.

68. Sha'ar HaKetamim.3.14

    עוד יש בו מין אחד שתולה בו כמה מינין ואפי' שחור באדום והוא מה שאמר רבי הי' עליה מן אחד תולה בו כמה מינין כגון שנתז עליה מצבע א' ולא בדקה חלוקה אחר אותה ההתזה. ולאחר מיכן מצאה לו כתם אחד שאינו דומה לאותו צבע שנתז עליו הרי היא תולה בו מאי טעמא דאמרינן מתוך שלא נזהרה בלכלוך הכתם הזה לא נזהרה בשאר לכלוכין והרי חלוקה של זאת אבד חזקתו שהי' חזקתו בדוק.

69. Sha'ar HaKetamim.3.15

    וכן עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים אלא א"כ אמרה בריא לי שלא נגע בי חזיר.

70. Sha'ar HaKetamim.3.16

    תנא לבשה ג' חלוקים הבדוקים לה ומצאה עליהם כתם אם יכולה לתלות תולת אפי' בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה אפי' בעליון כיצד עברה בשוק של טבחים תולה אפי' בתחתון לא עברה בשוק של טבחים אינה תולה אפי' בעליון. פי' אם עברה בשוק של טבחים אפי' לא מצאה הכתם אלא בתחתון תולה דאמרינן שמא נקפל העליון למעלה ונפל הדם על התחתון ואם לא עברה אפי' לא מצאה אלא בעליון אינה תולה דאמרינן שמא נקפל התחתון למעלה ונפל הדם על העליון.

71. Sha'ar HaKetamim.3.17

    וכל אלו שאמרנו שתולין בהם אין להם שיעור אלא לפי מה שהוא המין שנתעסקה בו בסלע או בשני סלעים אבל אם נתעסקה במועט ודאי אין תולה בה המרובה ואם אינה יודעת שיעור המין שנתעסקה בו תולה בו אפי' שעור מרובה דספק כתמים להקל.

72. Sha'ar HaKetamim.3.18

    וכן מה שאמרנו למעלה הי' עליה מין אחר תולה בו כמה מינין הרי היא תולה בו שיעור מרובה לפי שאינה תולה בגוף אותו המין אלא שאנו עושין אותו חלוק כמו שאינו בדוק הילכך תולה בו כמה מינים.

73. Sha'ar HaKetamim.3.19

    ולא אמרו כגריס ועוד אלא לענין מאכולת דקים להו לרבנן דסתם מאכולת אי אפשר לו במקום א' יותר מגריס ואפי' כמה גריסין בחלוק אחד תולין הואיל ואין יותר מגריס במקום אחד והיינו טפין טפין דתניא בברייתא. כתם ארוך מצטרף פירוש ליותר מגריס. טפין טפין אין מצטרפין ואיבעיא לן בגמרא אם מצאה על בשרה כתם שהוא כשיר מהו פירוש כשרשרת כשורה מהו פירוש כעין ב' גריסין, טפין טפין מהו. לרוחב ירכה מהו. ולא איפשיטו. ואיכא מאן דאמר לקולא דספיקא דרבנן היא. ואיכא מאן דאמר בהא אזלינן לחומרא כפשטה דברייתא דקתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא ואמרי' ספק טמא ספק טהור לאיתויי מאי לאו לאיתויי הני ואע"ג דדחינן לא לאיתויי דעביד כרצועה פשטא דמתניתין לאיתויי כולהו ואע"ג דבחלוק אמרי' טפין מפין אין מצטרפין אבל על ירכה מצטרפין ומסתברא כותיה דעל כרחך שאני ירכה מחלוקה דהא בהדיא תניא גבי חלוק טפין מפין אין מצטרפין ולא מייתי ראיה מינה לירכה אלמא שאני לן בין ירכה לחלוקה.

74. Sha'ar HaKetamim.3.20

    והא דאמרי' כגריס תולה כגריס ועוד אינה תולה ה"מ שלא נמצא מאכולת רצופה באותו ועוד אבל אם נמצא מאכולת רצופה באותו ועוד תולה אפילו ביותר מכגריס דפלוגתא דרבי חנינא ור' ינאי הוא ובשל סופרים הלך אחר המיקל.

75. Sha'ar HaKetamim.3.21

    ואם נתעסקה בגריס אינה תולה יותר מכגריס דפשטה דברייתא דקתני במועט אינה תולה את המרובה. ובגריס של פול שאמרו תולין כיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם הילכך משערין בשל פול שיזדמן לנו ואפי' הוא גדול שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל.

76. Sha'ar HaKetamim.3.22

    עוד יש מקומות אחרים שתולה בהן כמה שיעורין וכמה מינין כדתנן השאילה חלוקה לעכו"ם או לנדה הרי זו תולה בה. ומפרשינן בגמ' לעכו"ם הרואה פי' שכבר הגיע זמנה לראות וראתה ואע"פ שאינה נדה באותה שעה דאם כן היינו נדה אלא שכבר ראתה ולפי שאינה בודקת את עצמה ואינה יודעת יום שהיא רואה בו ויום שהיא פוסקת בו הילכך תולה בה. תניא תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה דברי רשב"ג ולפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות ומודים שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין וקיימ"ל כרשב"ג.

77. Sha'ar HaKetamim.3.23

    ונ"ל אע"ג דהאידנא ליכא דם טוהר לא בבתולה ולא ביולדת נהי דלגבי נפשה אחמירו בה מספיקא אבל לאצולי על חברתה מספק כתמים שלא יהו שתיהן מקולקלות אדינייהו מוקמינן להו וחברתה תולה בה והיא מקולקלת וחברתה מתוקנת. ואם השאילה חלוקה ליושבת על הכתם אינה תולה בו ושתיהן מקולקלות לפי שאין תולין כתם בכתם.

78. Sha'ar HaKetamim.3.24

    ונראה לי בעוברת שהשאילה חלוקה לשאינה עוברה מניקה לשאינה מניקה זקנה לשאינה זקנה שהיא תולה בו מאי טעמא הנך דמיהן מסולקין והנך אין דמיהן מסולקין וילפינא להא מילתא מהא דתנן ג' נשים שהיו ישנות במטה אחת וכו'. ותולות זו בזו וזו בזו. ומפרש בברייתא כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה כו' והא נמי להא דמיין דכל הני כתמים נינהו.

79. Sha'ar HaKetamim.3.25

    וכשם שהיא תולה כתמה בחברתה נדה כך היא תולה בעצמה נדה שאם לבשה חלוקה בימי נדתה ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה הרי זו תולה בנדתה והוה לי' כחלוק שאינו בדוק לה ואע"פ שבדקתו מתחלה.

80. Sha'ar HaKetamim.3.26

    ואם כבסה אותו אחר נדתה ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה ואח"כ מצאה עליו כתם מימר קא אמרינן דאין חזקתו מתכבס וכיון דאין חזקתו מתכבס הוה לי' חלוק שאינו בדוק לה דאיכא למיתלי טעמא דלמא בימי נדתה הוה ביה האי כתם ולא נתכבס יפה מיהו כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כדר' דאמר אינו דומה כתם שלפני הכבוס לכתם שלאחר הכבוס שזה מקדיר וזה מגליד הילכך בדקינן לכתם אם הוא מקדיר שמראהו דק ועובר בבגד בידוע שלפני הכבוס הוא וטהור ואם הוא מגליד שגלדו עבה על פני הבגד בידוע שלאחר הכבוס הוא וטמא' היא.

81. Sha'ar HaKetamim.3.27

    והרואה כתם טמא שאינה יכולה לתלות צריכה הפסק טהרה ותשב עליו ז"נ וצריכה בדיקה כאשר נכתב בשער הספירה והבדיקה.

82. Sha'ar HaKetamim.3.28

    ונראה לי אע"פ שהחמרנו על הכתם ועשינו אותו כראי' לענין ז"נ לכל דבר אעפ"כ לא נחמיר עליו לחוש ליום מציאת הכתם כמו שהיא חוששת ליום ראיה. ועוד אני אומר שאין הכתמים קובעים וסת ולא עוקרים וסת חוץ מכתמי העד הבדוק לה שהן מטמאין בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר:

83. Sha'ar HaKetamim.4.1

    הנה כתבנו דיני הכתמים לכל תוצאיהם ולבל מחלקותם. ונמצאו בכללן תשעה דינין מחולקין.

84. Sha'ar HaKetamim.4.2

    הדין הא' הוא הכתם שהוא ממין טהור כגון ירוק ולבן שהן טהורין בכל מקום.

85. Sha'ar HaKetamim.4.3

    והדין הב' הוא הכתם שהוא ממין טמא אלא שהשאילתו לנדה או שלבשתו בימי טומאתה היא טהורה וחלוקה טמא ואם השאילתו לסופרת שבעה שלא טבלה היא טהורה וחברתה מקולקלת.

86. Sha'ar HaKetamim.4.4

    והדין הג' הכתם הנמצא בחלוק הבדוק לה שיש בו מקים טמא ומקים טהור כגון למעלה מן החגור ולמטה מן החגור והמקום הטהור טהור לגמרי אע"פ שאין לה במה לתלות.

87. Sha'ar HaKetamim.4.5

    והדין הד' בכתם הנמצא במקום הטמא אם יש לה במה לתלות תולה ואפי' שיעור מרובה מ"מ אינו תולה אלא מעין אותו המין.

88. Sha'ar HaKetamim.4.6

    והדין הה' אע"פ שאין לה במה לתלות תולה כגריס במאכולת ואינה תולה בו אלא כתם אדום.

89. Sha'ar HaKetamim.4.7

    והדין הו' שיש מקום שאין חוששין לכתמי' בין מרובה בין במועט בין שחור בין אדום כגון עיר שיש בה חזירים וחלוק שאינו בדוק לה.

90. Sha'ar HaKetamim.4.8

    והדין הז' שיש כתם שאין לה במה לתלות והיא תולה בו יותר מכגריס כגון שנמצא מאכולת רצופה באותו כגריס ועוד.

91. Sha'ar HaKetamim.4.9

    והדין הח' הכתם הנמצא בעד הבדוק לה שבדקה בו בלילה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם בין עגול בין משוך טמא במשהו.

92. Sha'ar HaKetamim.4.10

    והדין הט' אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר מצאה עליו דם עגול טהור עד שיהא בו כגריס ועוד משוך טמא בכל שהו.

93. Sha'ar HaKetamim.4.11

    ע"כ השגתי בדיני הכתמים בין הטמאים ובין הטהורים:

94. Sha'ar HaKetamim.4.12

    נשלם שער הכתמים תהלה לעושה פלאים עצומים.

95. Sha'ar HaSefirah VeHabedikah.1.1

    ראיתי בו לפרש דיני ספירת שבעה לזבה. ואחר נפרש דיני הבדיקה שהאשה צריכה לבדוק את עצמה לפני הספירה ובתוך הספירה ובאיזה ענין היא הבדיקה.

96. Sha'ar HaSefirah VeHabedikah.1.2

    ונפרש תחלה דיני הנדה דאורייתא ודין הזבה ואע"פ שאין לנו עתה נדה דאורייתא לפי שכל הנשים בזמן הזה ספירתן כספירת הזבה וטבילתן כטבילת נדה ולכך אני מזכיר הנדה מדברי תורה.

97. Sha'ar HaSefirah VeHabedikah.1.3

    מעיקרא כד הוו בקיאי דבנן בחזותא דדמא והויין נשי בקיאות בין ימי נדה לימי זיבה כד חזאי אתתא חד יומא דמא או אפי' חדא שעתא מייתי לה קמי רבנן ומחוי להו ואי הוו מחמשה מיני דמים טמאים יתבא שבעה יומי ואפי' חזיא בכולהו אי פסקה בשביעי סמוך לשקיעת חחמה טבלה לאורתא נגהי תמניא ושריא לבעלה. מאי טעמא דלגבי נדה לא כתיבא הפסקת הדם כדכתיבא בפרשת זבה. ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. ותניא אם טהרה מזובה לכשתפסוק ובנדה כתיב ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה שבעת ימים תהי' בנדתה. ודרשינן בסיפרא שתהא כנדתה כל שבעה כלומר כל ז' של ימים שלא תטבול ביום השביעי עד ליל ח'. ותניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילת' בלילה.

98. Sha'ar HaSefirah VeHabedikah.1.4

    וכי שלמי שבעת ימים בנדה אי חזיא תו חד יומא או תרי יומי שומרת א' לא' וא' לשנים ואי לא חזיא ביום שלישי טובלת ביום ומותרת לבעלה בלילה ואי חזיא בשלישי הויא זבה גמורה ובעיא למיתב בתרייהו ז"נ ואי חזיא בהנהו שבעה יומי אפי' טפתא דדמא מחמשא דמים טמאין סתרא לכולהו ובעיא למיתב ז' יומי בלא הפסקה ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני דאי חזיא בגווייהו תלתא יומין רצופין הויא זבה גמורה ובעיא ספירת ז"נ והדר מתחלת תחלת נדה. ואי לא חזיא בהו אלא תרין יומי בסוף יום י"א יום כדחזיא בשלישי דהוה י"ב לסוף נדה ההוא יומא תחלת נדה ויתבה עליה ז' יומי כדין הנדה בין דחזיא בהו בין דלא חזיא בהו. בתר ז' יומי בעיא למיתב חד יומא בלא ראיה כדי שיהא ספורה ליום עשירי שראתה בתוך י"א ואפי' לי"א יום נמי בעיא שימור כי האי גוונא. ואם לא ספרה ושמשה ביום ח' לתחלת נדה קראוהו נרגרן ואי חלף עלה חד יומא בלא ראיה מתוך שבעת ימי נדה עולה לה לספירת העשירי ותו לא צריכה מידי. וכד טבלה טבלה במי מקוה ולא בעיא מים חיים דלא כתיבי מים חיים אלא גבי זב ותניא בתוספתא מגלה אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים והזבה אינה טעונה ביאת מים חיים.

99. Sha'ar HaSefirah VeHabedikah.1.5

    הדין הוא דינא דאורייתא לנדה ולזבה אבל מכמה שני דאימעיט ליבא ואשתבוש נשי אתקין רבי בשדות שאם ראתה יום א' תשב ששה והוא. שלשה, תשב שבעה נקיים מאי טעמא דחייש רבי דילמא מחלפי להו לבנות הכפרים ימי זיבה בימי נדה ואי שרינן להו בשלשת ימי ראיה להשלים עליהם ושיהיה השלישי מהם מהשבון השבעה שמא יעשו כן בתוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה ואתיא לידי איסורא דאורייתא ומשום הכי אתקין להו רבי כל תלתא דחזו דמא תשב עליהם ז"נ ובתקנתא דרבי ליבא למיחש למידי לשום איסור ואפי' הכי בתר ההוא תקנתא אחמירו בנות ישראל על עצמן וגזרו יום אחד אטו ג' דכי היכי דבעו לג' ימים ז"נ הכי נמי ליום אחד בעינן ז"נ וכן הדין לטפה דם כחרדל והשתא שווינהו לכולהו נשי דחזיאן זבות גמורות לספירת נקיים. אבל טבילתן מיהא בטבילת הנדה ואינן טובלות אלא בלילה וכמו שאנו עתידים לפרש בשער הטבילה.

100. Sha'ar HaSefirah VeHabedikah.2.1

     וכיון דכולהו נשי האידנא ספק זבות משוינן להו איצטרכינן לפרושי דין ספירת הז' היאך הוא.

← Previous · Next → — showing 101–200 of 340

Vilna, 1911. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010887420205171/NLI Licence: Public Domain. Source.