Ba'al Shem Tov

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 1,715 sections

Kuntres Meirat Einayim.75.1
שמעתי כי הרבנית הצדקת מרת אדל בת הבעל שם טוב שהיתה אם הבנים האחים הקדושים הרב בעהמ"ח ספר דגל מחנה אפרים והרב הרבי ר' ברוך ז"ל, היתה לה גם כן בת, ואותה הבת היה לה בן שהיה נקרא בשמו ר' ישראל המת [ר' ישראל דר טוטר], והענין שהיה נקרא כן, מעשה שהיה כך היה.
Kuntres Meirat Einayim.75.2
כי אמו שהיתה בת הצדקת מ' אדל מיד אחר נישואין שלה לא היה לה בנים, ובקשה את זקנה הבעש"ט ז"ל שיבטיח לה בן זכר והבטיח לה, ואחר פטירת הבעל שם טוב נולד לה בן זה, וקראו אותו ישראל על שם זקנו הבעש"ט ז"ל, וכשהיה ילד בן שתי שנים נחלה וימת ר"ל, מה עשתה אמו, הלכה ונשאה הילד המת על ידיה והניחתו על ציון הבעל שם טוב ז"ל, ואמרה בזה הלשון, זיידי, איז דאס דען דאם קינד וואס דו האסט מיר צוגעזאגט, והניחה אותו שם להיות מונח על הציון והיא הלכה לדרכה לביתה, והנה אירע אחר כך שהלכו אנשים באותו יום על ציון הבעל שם טוב, וראו ילד חי יושב על הציון ובוכה, ולא ידעו מי הוא ילד זה, ומהיכן בא לכאן, וכשחזרו להעיר נטלו עמם את הילד, ופרסמו בעיר שמצאו שם ילד זה, עד שנתוודע לאמו, והלכה ולקחה הילד חי ובריא בעזה"י.
Kuntres Meirat Einayim.75.3
ואחר זה נראה לה הבעש"ט ז"ל, ואמר לה למה עשית דבר הזה, ואם היית באה בעצמך על הציון גם כן היה הש"י עוזר לך, ולי גרמת טרחה גדולה, כי כבר נתערבה נשמת הילד עם רבבות אלפים שאר נשמות, והיה לי טורח גדול לחפש נשמה הזאת בין כל שאר הנשמות, להחזיר אותה לתוך הגוף. (במכתב הרב דמעזבוז).
Kuntres Meirat Einayim.76.1
הרב ר' ליבר הגדול, שהיה מ"מ בעיר ברדיטשוב היה רגיל שבא אליו בכל לילה זקנו הרב בעל מגלה עמוקות ז"ל ולמד עמו, ואירע שנשתהה כמה ימים שלא בא אליו, ונצטער מאוד הר"ר ליבר מזה ושלח את בנו הר"ר יחיאל לעיר קראקא על ציון הרב מגלה עמוקות שיתפלל שם על זה, והשיב לו שזה מקרוב נסתלק מן העולם הבעל שם טוב וסגרו לכבודו את הישיבה של מעלה על שלשים יום לכן אין לו פגאי לבוא. (צרור החיים דכ"ב ע"א).
Kuntres Meirat Einayim.77.1
מה שאירע להרב הצדיק מו"ה יוסף מיאמפלא בן הקדוש הרב מוהר"ר מיכל זצ"ל, פעם אחד אינגד ואיתנח ועלה למעלה וטבלו אותו בנהר דינור, והמעשה ארוך ונפלא, ופעם אחת חלה ונטה למות ואינגד ואיתנח, והוא היה דרכו להתפלל מאוד בכוונה ובפרט תפלת ערבית, והיה מקפיד על מי שאינו מתפלל מעריב בכוונה עצומה, וכך אמר עליו אביו הקדוש, יוסף בני יכול להתפלל, ובעת חליו ראה ששוקלין כל זכיותיו, והביאו כל התפלות שהתפלל מקטנותו ועד עתה לא נעדרה אחת מהם, וראה שבא מלאך אחד נורא, ואמר מה זה אלו התפלות, ונפח בם, וברוח שפתיו נתפזרו ולא נשאר אלא אות ה"א אחת שהיתה מאירה באור צח, והוא היה עומד לפני ב"ד של מעלה וידיו מרתתין, ובאותו היום מת אביו הקדוש, כי פתאום בסעודה שלישית נסתלק, בעת הילוכו אנה ואנה בדבקות בפלא בחדר שלו, ואמר בהאי רצון אסתלק משה,כי לערך שתי שנים קודם פטירתו היו צריכין לשמור אותו שלא תצא נשמתו מרוב דבקותו בבוראו, כי היה דרכו לילך אנה ואנה עד שפניו היו בוערות כמראה הלפידים, ופעם אחת אמר הגאון הקדוש מו"ה יוסף מזמיגראד תלמידו, אל אחיו הצדיק מורי וחמי מוהר"ר אברהם מרדכי ראה אחי האיך עקביים של רבינו הקדוש עומדים בגן עדן העליון והיה צריך שמירה יתירה, והיה דרכו לאכול סעודה שלישית בחדרו מיוחד עם איזה מבניו, ואחר כך היה הולך אל בית מדרשו לומר תורה ושירות, עד שגמר הסעודה שם, ובעת הזאת לא היה שום אדם שם, והיה רץ בחדרו אנה ואנה ואמר בהאי רצון איסתליק משה, עד שראתה בתו הצדקת ורצתה ואמרה לאחיה הצדיק ר' יצחק ז"ל ורץ לחדרו לתפסו ולבלבל אותו ולהורידו ונפל על שכמו ואמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ויצאה נשמתו הקדושה, ור' יוסף היה למעלה עד יום ראשון בבוקר, ובעת שהיה עומד לפני הב"ד של מעלה שמע כרוז שילכו הצדיקים לקבל פני הרב ר' מיכל מזלאטשוב שבא לכאן והלכו, ובתוכם הלך מרן הקדוש נר ישראל רוח אפינו הרב ישראל בן אליעזר, רבו, וראה אותו עומד לפני הב"ד, ואמר לו יוסף בני מה לך בכאן, וסיפר לו כל הענין, והלך מרן לפני הב"ר ואמר, מה לכם עם ר' יוסף חביבי שאתם אומרים שאין תפלתו זכה, אני אומר לו שיתפלל בכאן תפלת שחרית, ואתם תראו איך תפלתו הוא בלב שלם ואמת, וקרא אותו ואמר לו התפלל בני כאן לפני יוצר כל, ויושע לך, והתחיל להתפלל, ומתוך גודל כוונת התפלה התחיל למטה הגוף להזיע, ובתפלה הזאת העלה כל התפלות להיותם מאירים ובהירים, ואיתער ונתרפא מחליו, ובאו אליו אמו ואחיותיו ואמר אליהם למה אין אתם מפשיטין הקישוטין מעליכם הרי אבינו נסתלק. (נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות כ"ה).
Kuntres Meirat Einayim.78.1
סיפר מו"ר הגאון הקדוש מבעלז כי פעם אחת ראה בחלום שהוליכו אותו לגן עדן העליון, והראו לו חומות ירושלים שלמעלה החריבות, ועליהם היה מהלך איש אחד מחומה לחומה, ושאל מי הוא זה האיש, והשיבו לו כי הוא ר"י בעל שם טוב, שנשבע שלא ירד משם, עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן. (מכתב מהגאון בעל דעת תורה).
Kuntres Meirat Einayim.79.1
שמעתי אשר אא"ז הרה"ק ה"ר נחום מטשרנובל היה על ציון הבעל שם טוב הקדוש ז"ל בימות החורף והיה אז שלג רב וכפור גדול וחזק, והוא עמד על הציון בפוזמקאות בלא מנעלים, ושאלו אותו על זה, ואמר שהוא מכוון ועומד על הרצועה של ארץ ישראל לכן אינו מרגיש את הקור. (מכתב הרב דמעזבוז).
Kuntres Meirat Einayim.80.1
אמר הרב הקדוש מוהר"ן ז"ל מברסלב בענין קברו של הבעל שם טוב זצ"ל, שטוב מאוד להיות שם על קברו, ואמר כי כתיב (תהילים ל״ז:כ״ט) צדיקים יירשו היינו שצדיקים אמיתיים יורשים ארץ ישראל, שמקום גניזתן הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש,וארץ ישראל הוא תיקון גדול לפגם הברית. (ליקוטי מוהר"ן ח"ב אות ק"ט).
Kuntres Meirat Einayim.81.1
אמר הרה"ק רד"מ ז"ל מטשרטקוב לאחי החסיד ר"צ נ"י שהוא מפחד מאוד מפני הרעם, אמר לו אדומו"ר זי"ע סגולה לזכור את הבעל שם טוב הקדוש בשם אמו שרה, ואת תלמידו הרב הקדוש מוהר"ר פינחס ז"ל מקאריץ בשם אמו שהיתה נקראת שרה רחל שיינדל. (ס' דברי דוד הובא בהגהות למדרש פינחס החדש אות מ"ה).
Kuntres Meirat Einayim.82.1
שמעתי בשם גדולים וצדיקים שבמוצאי שבת קודש מצוה לספר איזה ענין מהתנא האלהיי הר"ר ישראל בעל שם טוב זצוקללה"ה. (שיורי המנחה בס' מנחת שבת לסי' צ"ו סק"ו).
Kuntres Meirat Einayim.83.1
הרה"ק מוהררא"י ז"ל מס"ג כה אמר בפה קדשו, כשמדברים במוצאי שבת קודש מהבעל שם טוב זה הוא מסוגל להנפש, וכשמדברים במוצש"ק מהרבי רבי משה ליב מסאסוב זהו מסוגל לפרנסה, וכשמדברים מן הרב הקדוש מברדיטשוב ז"ל זהו מסוגל להמתקת הדינים, ולא שם קדשו דייקא רק אפילו מזכירין בשם העיר, ברדיטשוב, הוא גם כן מסוגל להמתקת הדינים. (סיפורי צדיקים ע"ט).
Kuntres Meirat Einayim.84.1
קבלה בידינו מפי הצדיקים יסודי עולם נ"ע שטוב להזכיר את הבעל שם טוב הקדוש בכל מוצאי שבת קודש, ולספר משבחיו ומתהלוכותיו, וזהו סגולה להצלחה בכל השבוע בכל הענינים, הן בגוף והן בנפש. (בארות המים בהקדמה).
Kuntres Meirat Einayim.85.1
קודם שעמד רבינו בעל התניא למשפט היו אצלו פעם אחת רבו הרב המגיד זי"ע עם הבעל שם טוב נ"ע מעלמא דקשוט, ורבינו לא הכיר מימיו את הבעל שם טוב, רק מאשר ראהו נכנס קודם להרב המגיד הבין שזהו הבעש"ט וכו', אחר כך ביקש רבינו מהם שיהיו לו לעזר, וטען הלא כל דברי תורה שאני אומר אינני אומר כלל משלי כי אם משלכם, כפי שקבלתי ממורי כפי מה שקיבל הוא ממורו ורבו הבעש"ט ז"ל כו', ואמר לו הבעל שם טוב שיאמר איזה דרוש ואמר רבינו הדרוש מראיהם ומעשיהם [שאחר כך נדפס בס' תורה אור] ואמר הבעש"ט להרב המגיד אמת הדבר שהוא אומר אות באות כפי שקבלת ממני וכו' וברכו אותו והלכו ממנו. (בית רבי פט"ז בהגה ב').
Kuntres Meirat Einayim.86.1
איתא באגרת הקודש של אא"ז ז"ל הנדפס בספר הקדוש של הרב מפולנאי ע"ה ששאל למשיח אימתי אתי מר, והשיב כשיתגלה תורתך ויפוצו מעיינותיך חוצה ע"ש, וזה יש לומר שמרומז בפסוק ובני ישראל יוצאים ביד רמה היינו ובני ישראל יוצאים מן הגלות, ביד רמה, תרגם אונקלוס בריש גלי, בריש ר"ת רבי ישראל בעל שם, גלי, היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעיינותיו אז יפקון מן גלותא והכן. (דגל מחנה אפרים פ' בשלח).
Kuntres Meirat Einayim.87.1
בראשית הוא צירוף א"ת ריב"ש, והוא ראשי תיבות 'אור 'תורת 'רבינו 'יצחק 'בן 'שלמה הוא מרן האר"י ז"ל אשר האיר עיני הגולה באלף הששי בהתגלות דברי רשב"י בסוד עולם התיקון, אשר עין ראתה כל אלה, וגם כן בצירוף הלז יהיה ר"ת 'אור 'תורת 'רבינו 'ישראל 'בעל 'שם שהוא היה מקרוב סמוך לדורותינו ופתח לנו פתחים להבין דברי מרן האר"י ז"ל על סדר העבודה וכו'. (אגרא דכלה בצירופי בראשית אות נ"ו).
Kuntres Meirat Einayim.87.2
סליק הקדמה לספר ובה פ"ז אותיות וסימנה ראשו כתם פ"ז
Bereshit.1.1
בעזרת השם יתברך לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל.
Bereshit.1.2
בראשית. קבלתי מהרב המוכיח שאמר בשם הבעל שם טוב נ"ע, שכשיבוא משיח במהרה בימינו, ידרוש כל התורה מרישא לסיפא על כל הצירופים שבכל תיבה ותיבה, ואחר כך יעשה מכל התורה תיבה אחת ויעלו צירופים לאין מספר וידרוש על כל הצירופים: (תשואות חן פ' תזריע).
Bereshit.2.1
בראשית ברא אלהים וגו'. לתרץ הקושיא שהקשו כל הראשונים ז"ל למה לא ברא הקב"ה את העולם קודם זמן הזה, דהרי פעולה הוא תמיד טובה מהעדר, ולמה נשתנה רצונו ית"ש מלא רוצה לרוצה, בעת שברא, ולא מקודם לזה, הרי הוא ית"ש אינו בעל שינויים, ע"ד דכתיב (מלאכי ג׳:ו׳, פסוק ו') אני ה' לא שניתי:
Bereshit.2.2
והתירוץ על זה, דהוא ית"ש אינו דומה לפועל בשר ודם, כי פועל בשר ודם, החכמה שיש לו עתה לא היה לו מקודם, וחכמתו הוא קנינית, וגם הוא בעל חסרון, ע"ד משל, שמפני שהוא צריך מקום לדור בו, על כן כשקנה חכמה לבנות לו בית אז הוא בונה לעצמו בית, אבל הוא ית"ש חכמתו עצמיית ולא קניינית, וגם אינו בעל חסרון. ולכן זה הרצון שעלה ברצונו לברוא את העולם, לא שנתחדש לו זה הרצון בעת בריאת העולם, אלא שכמו שהוא ית"ש קדמון כן רצונו קדמון, ומקדמת דנא היה מיד רצונו לבראות את העולם בעת הזה שברא אותו ולא קודם לכן, ולכן בעת שנברא העולם נברא ממש בעתו ובזמנו, כמו שהיה ברצונו הקדום לברוא אותו בעת הזה דווקא, ואם כן שפיר לא היה לו שום שינוי רצון כלל:
Bereshit.2.3
והראיה לזה, דהרי העולם שיהיה לעתיד לבא, עולם שכולו שבת, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם (ברכות די"ז ע"א), ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, וודאי מעלתו יותר גדולה מן מעלת העולם שהוא עתה, ופעולה טובה כזו בוודאי גם כן יותר טובה מן ההעדר, ולמה לא הקדימו הקב"ה אלא שכל זה צריך לבוא בעתו ובזמנו דווקא, כמו שדרך השבת לבא דווקא אחר ששת ימי החול, כן הוא בענין בריאת העולם שאף על פי שידע השי"ת שפעולה טובה מהעדר, אף על פי כן התנגד רצונו ית"ש לידיעתו, כי מקדמת דנא, כמו שהיה ידיעתו שהפעולה טובה, כך היה מיד רצונו שלא לעשות הפעולה מיד, עד שיבא העת, ולכן עזב את הידיעה ונמשך אחר הרצון, וקודם הבריאה היה דרך משל עולם שכולו שבת וזהו שאמר הכתוב (קהלת ג׳:י״א) את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם, וזהו סוד עמוק והמשכיל יבין:
Bereshit.2.4
וזהו עצמו פירוש ענין הידיעה והבחירה החפשית שנשארה לאדם, שלא יוקשה איך שייך שכר לצדיק ועונש לרשע, הלא ידע אל ויש דעה בעליון, וצפה והביט עד סוף כל הדורות, וידע מראש שזה יהיה צדיק, ואם כן מוכרח הוא להיות צדיק, ולא יתכן לו שכר, וגם ידע שזה יהיה רשע, ולא יתכן לעונש, כיון שלא היה יכול לשנות ידיעתו יתברך שמו.
Bereshit.2.5
אבל זה אינו כי הגם שיש לו ית"ש ידיעה, מכל מקום הרצון שלו הוא שייטיבו מעשיהם, כי על כן נתן לנו כל התורה והמצוות לעשות רצונו ית"ש, ואם כן הרי הרצון שלו הוא מתנגד להידיעה שמתחלה המחשבה, ולכן יכול האדם להיות נמשך אחר הרצון של השי"ת ולא אחר הידיעה, שהרצון יכריח את הידיעה כיון שאין חפץ להשי"ת בידיעה זו ובמעשה זה, והידיעה היתה שלא לרצון, ואם ירצה האדם ייטיב מעשיו כמו שהוא הרצון של הש"י, ולא יוריד וישלשל לעצמו את הידיעה, כי הידיעה של הרע נבראה לנסיון הצדיקים, כמו שכתוב (בפ' ראה) כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, כי עולם הזה הוא עולם הנסיון, שנשלחה הנשמה להיותה בנסיון בעולם הזה, שאם יעשה החטא יטה אחרי הידיעה, ואם לא יעשה החטא הרי יטה אחרי הרצון והציווי, המתנגד להידיעה, שעל זה נאמר (בפ' ויקרא) אשה ריח ניחוח לה', שהוא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והבן זה היטב: (כתר שם טוב ח"ב די"ג ע"ג).
Bereshit.3.1
בשם האלהיי רבש"ן, בגמרא (מגילה דכ"א ע"ב) בענין עשרה מאמרות, ומשני הגמרא בראשית נמי מאמר הוי, והקשה למה לא כתיב בתורה לשון ויאמר, ותירץ כי בהירות של מאמר הראשון אי אפשר לקבלו: (כתבי קודש דכ"ו ע"א).
Bereshit.4.1
שמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה על גמרא במס' שבת (דל"א ע"א) והיה אמונת עתיך וכו' ואפילו הכי יראת ה' הוא אוצרו, אי איכא יראת ה' אין, אי לא לא, ומביא הגמרא משל לאחד שאמר לחבירו העלה לי כור חטין, אמר עירבת בו קב חומטין אמר לאו, אמר אם כן מוטב שלא העלית, ודקדק הוא ז"ל בזה, הלא אין המשל דומה לנמשל, כי המשל הוא שהחומטין הם הטפל והחטים הם העיקר, והנמשל הוא שהיראה היא עקריית והתורה הוא הטפל ליראה, והרבה להשיב בצחות לשונו, ופומיה ממלל רברבין בסודות הנסתרות פנימיים, ותוכן הדברים כי כשהקב"ה וב"ש ברא עולמו, לא היה העולם יכול להיות קיים כי הכל חזר לשרשו לאין ב"ה, עד שברא ישראל ונתקיים העולם, והשם ישראל מורה על זה, כי הר' הוא החכמה והל' הבינה והא' הדעת, והיש' שבישראל, אותיות הנשארים, הוא הישות של קיום העולם ונעשה יש מאין, וזהו שם ישראל, וזהו קיום העולמות שנעשה יש מאין, ולכן ישראל הם הקיום של כל העולמות והבריאה, כי באם לאו היה הכל חוזר לקדמותו לאין, והישות שבישראל הם מקיימין כל היש של כל העולמות, ודווקא כשאיש הישראלי אין לו בו ישות רק כפי הצורך לקיום העולמות, לאפוקי אם יש בו יותר ח"ו, עד כאן תוכן דבריו הנוראים, ולהבין זה אין הפה יכול לדבר, וכל הדברים יגעים, מפני עומק המושג וקוצר המשיג, כי לפענ"ד כל התורה רומז בזה: (דגל מחנה אפרים ואתחנן בפסוק וצדקה ובפ' וזאת הברכה)
Bereshit.5.1
בראשית ברא אלהים וגו'. דלא היה באפשרי להיות בריאת העולם, שהיה מתפשט עד אין סוף, ונסתכל הקב"ה במעשה הרשעים ונתצמצם האור הרבה, והסתכל במעשה צדיקים ונמשך קו חיים, בסוד מטי ולא מטי, כל זה ידוע ממרן האר"י ואור ישראל מרן הריב"ש טוב: (היכל הברכה ריש פ' בראשית)
Bereshit.6.1
שמעתי מהרב המוכיח ז"ל שאמר בשם הבעל שם טוב נ"ע לפרש ענין הצמצום המוזכר במקובלים, שהענין הוא כשעלה ברצונו ית"ש להיטיב לנבראים, היינו שהתעוררות הרצון היה כשנסתכל הקב"ה במעשה הצדיקים והשתוקק מאוד להיטיב להם, ועל ידי זה עלה בדעתו לברוא העולם, אך לגודל השפעת החסדים היה מתבטל העולם מכל וכל, והוכרח להיות צמצום, היינו שנסתכל הקב"ה במעשה הרשעים המעוררים גבורות בעולם, ועל ידי זה היה אפשר לברוא את העולם: (תשואות חן בפ' חיי ובליקוטים לפ' שלח).
Bereshit.7.1
נודע שהאדם מורכב מחומר וצורה, שהוא הנשמה והגוף, והנה הנשמה תתלהב תמיד לידבק בקונה, רק סיבוב החומר מפסיק הדבקות, ומתאווה גם לחומריים משגל ואכילה, שהוא גם כן צורך גבוה לברר ניצוצין וכיוצא בזה, כי אם לזמנים ידועים יכול לגבור הצורה על החומר לידבק בו יתברך שמו בסוד (יחזקאל א' י"ד) והחיות רצוא ושוב ונקרא קטנות וגדלות, וכמו ששמעתי ממורי בזה סוד הצמצום שהוא מיניה וביה, וסוד ג' רישין ודפח"ח: (ספר תולדות יעקב יוסף פ' יתרו דנ"ד ע"ב.)
Bereshit.8.1
אסתכל קוב"ה באורייתא וברא עלמא (זוה"ק ר"פ תולדות ופ' תרומה דקס"א ע"א וריש ע"ב), המחשבה הוא כמו ספר, שאומר מה שראה בספר, כן אומר מה שרוצה במחשבתו וכמדומה לי שזהו ששמעתי הפירוש אסתכל קוב"ה באורייתא וברא עלמא, שהתורה מחכמה נפיק, ר"ל, מה שראה שמחשבתו כביכול רוצה שיברא, זה הדבר ברא: (לקוטי אמרים ד"ד ע"א, כש"ט ח"ב ד"ב ע"ד, ועי' לקמן בסוף הגה כ"ה.)
Bereshit.9.1
שמעתי מן הרב המנוח מו"ה יעקב יוסף הכהן זללה"ה, ששמע מן אדוני אבי זקיני [הבעל שם טוב] זללה"ה שאמר, לפעמים יש שהעולם עומד במעלות הרוממות, ולפעמים העולם עומד במדרגות תחתונות, ועתה שאני בעולם העולם עומד במדרגות הרוממות, עד כאן לשון הטהור של אא"ז זללה"ה: (דגל מחנה אפרים בלק בפ' כעת יאמר).
Bereshit.10.1
בראשית. ואיתא בזוהר הקדוש (תיקוני זוה"ק תיקון ז') ירא בושת, פי' כמשל אחד שיושב לפני המלך שיש לו בושה גדולה מפניו, עד שאינו מחשב אם המלך אוהב אותו, כדי שיאהבנו, אלא מחשב גדולתו כדי שיבוש ממנו, וזהו בראשית ירא בושת: (כש"ט ח"ב ד"ג ע"ב, ועיין בס' לק"א ד"ב ע"ד ד"ה איתא בזוהר).
Bereshit.11.1
כמו שיש כ"ב אותיות בדיבורי תורה ותפלה, כך יש בכל עניני החומר והגשמיי שבעולם גם כן כ"ב אותיות, שבהם נברא העולם וכל אשר בו, וכמו שאמרו בש"ס דברכות (דנ"ה ע"א) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וכו' רק שהאותיות מלובש בחומר ענייני העולם, בכמה כיסויין ולבושין וקליפות, ובתוך האותיות שורה רוחניות הקב"ה, הרי שכבודו יתברך מלא כל הארץ וכל אשר בה, לית אתר פנוי מיניה, כמבואר בתיקונים (תיקון כ"ו) רק שהוא בהסתרה, וכאשר אנשי הדעת יודעים מזה ההסתרה אינו אצלם הסתרה ושינוי, וזהו שאמר בתיקונים הנ"ל אבל אינון דתליין מהקב"ה לא אישתני מהם וכו': (תולדות יעקב יוסף ר"פ בראשית ד"ח ע"ג.)
Bereshit.12.1
אמר הבעל שם טוב ז"ל שכל העולמות כולם הם לבושים וכסא זה לזה, עד בחינה התחתונה, וכן אפילו האותיות א"ב הם גם כן כסא זה לזה: (חסד לאברהם פ"ב בראשית ענף ב' ועיין לקמן אות כ"ב)
Bereshit.13.1
שמעתי מאדוני אבי זקני זי"ע זללה"ה פירוש הכתוב (דה"י א' כ"ט פסוק י') ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל וגו', שהראה דוד בחוש לעיני כל הקהל שמלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה, ובמה הראה זה לכל במה שאמר לך ה' הגדולה והגבורה וכו' לך ה' הממלכה וכו', ואז ראו הכל ואפילו המון העם כי הקדוש ברוך הוא הוא שורש כל הדברים והוויתם: (דמ"א פ' ראה ד"ה כי ירחיב).
Bereshit.14.1
בכל תנועה נמצא הבורא יתברך שמו, שאי אפשר לעשות שום תנועה ולדבר שום דיבור בלי כח הבורא יתברך שמו וזהו (ישעיהו ו׳:ג׳ פסוק ג') מלא כל הארץ כבודו: (כש"ט ח"ב ד"כ ע"א, לק"א ד"ג ע"ב.)
Bereshit.15.1
מלא כל הארץ כבודו. פירוש כבודו מלשון לבוש, ור"ל שהש"י כביכול מלובש אפילו בכל הגשמיות, וזהו מלא כל הארץ כבודו אפילו בגשמיות, כבוד ה', פי' לבושו: (ליקוטים יקרים די"ז ע"ג).
Bereshit.16.1
שמעתי בשם הבעל שם טוב ז"ל על פסוק (ישעיהו נ״א:י״ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם, היינו כשתדעו שאין אנכי אלא אנכי לבדי ואין זולתי אז וודאי הוא מנחמכם ודפח"ח: (תשואות חן פ' צו).
Bereshit.17.1
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וברש"י אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו וכו', כתיב (תהלים פ"ה י"ב) אמת מארץ תצמח, יסוד הכללי וגם הפרטי הוא שכל אדם מישראל יאמין וידע שיש בעולם, ה' הגדול הגבור והנורא, והוא אחד יחיד ומיוחד, הוא היה מעולם מאין תחלה וראשית, והוא הוה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בזמן העולם מראשית ועד תכלית, והוא יהיה עד עולם עד אין סוף ותכלית, הוא ברא בששת ימי בראשית את העולם בכללות ובפרטי פרטיות, והכל ברא בשביל ישראל עם קדושו שברא אותנו בעולם, שישראל עלה במחשבה תחלה: (זוהר בראשית דכ"ד ע"א). והוציאנו מארץ מצרים וקרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורת אמת, כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ולעבוד עבודתו יתברך שמו באהבה וביראה.
Bereshit.17.2
אמנם צריך כל אדם לדעת, כי עיקר עבדות הש"י הוא לעבדו באמת, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (בהקדמת תיקוני הזוה"ק) אית יראה ואית יראה אית אהבה ואית אהבה יעו"ש, והכלל העולה משם הוא, שצריך האדם בכל עת ורגע, לפשפש ולמשמש בכל מעשיו, אפילו במעשיו הטובים ובהמצוות שעושה, אם לא נמצא בהם ח"ו שום תערובות כוונה לאיזה פנייה אחרת ח"ו, או לכבוד הנאת עצמו, ויראה שלא יהיה כוונת עבודתו רק לשמו הקדוש הנכבד והנורא, וכל עשיותיו יהיו בלתי לה' לבדו באמת ובלבב שלם:
Bereshit.17.3
ואת כל זאת הודיע לנו השי"ת בתורתו הקדושה תיכף ומיד בהתחלת התורה הקדושה, ופתח ואמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ולרבות תולדותיהן, (ברש"י בפ' יהי מאורות), וגם בראשית הוא בשביל ישראל שנקראו ראשית כנודע, (רבתי בחקתי פ' ל"ו) וגם בראשית הוא ר"ת בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל תורה כנודע (כדאיתא בבעל הטורים), וגם בראשי"ת בר"א אלהי"ם הוא ס"ת אמת, הרי שרמוז הכל בפתיחת התורה, שהוא ית"ש ברא הכל, ומה שברא היה בשביל ישראל, וחיבת ישראל הוא בשביל קבלת התורה, וקיום התורה הוא כשמקיימין אותה באמת, שרק כשעושין באמת אזי הוא עבודת הקודש וסלקא לגבוה:
Bereshit.17.4
אמנם צריך כל אחד לידע, שאין אדם זוכה לבא לנקודת האמת כי אם כשיקנה בנפשו בתחלה מדת הענוה והשפלות עד תכליתו, עד קצה האחרון, עד שלא יהיה נחשב בעיני עצמו לכלום, וכמו שאמר מרע"ה ונחנו מה (בפ' בשלח), על כן כל ערום יעשה בדעת, לראות בעין שכלו שבאמת אין בו שום צד במה להשתבח ולהתגאות ח"ו, והגאוה הוא היפך האמת, אבל האמת הוא הענווה והשפלות והגיאות הוא השקר, וכבר מפורסם זה בכל ספרי מוסר, שמראין בחוש הראות לעין כל, שבאמת אין לאדם שום צד שבח במה להתגאות, והחכם עיניו בראשו, ורואה שבאמת כן הוא שאין לו כלום במה להתגאות, אמנם איש בער לא ידע וכסיל לא יבין, לכן לא יזכה כל ימיו לבא למדת האמת, אדרבה הוא מתרחק עצמו מן האמת, ורחוק הוא מהשי"ת שחותמו אמת, ורחוק הוא מן התורה שהוא תורת אמת, ואומר השי"ת (סוטה ד"ה ע"א) אין אני והוא יכולין לדור בדירה אחת, ואמרו עוד (שם בסוטה ד"ד ע"ב) שכל המתגאה כאילו עובד ע"ז שנאמר (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב, בפרט שגאוה הוא שקר כנ"ל ואמר הכתוב (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
Bereshit.17.5
אמנם מי שהוא בעיני עצמו אין ואפס, זהו מתקרב אל הש"י ואל תורתו הקדושה, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו ס״ו:ב׳) ואל זה אביט כו' ונכה רוח, ועוד נאמר (שם בישעיהו נ״ז:ט״ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וזה מרומז ג"כ באמרם אין אני והוא יכולים לדור כו' היינו, אין, מי שהוא אין, אזי אני והוא יכולין לדור בדירה אחת, ואז זוכה לבא לנקודת האמת, וכל עבודתו אמת ופעולתו אמת וסלקא לגבוה:
Bereshit.17.6
וזהו ביאור סיום הפסוק, שמכיון שרמז בתיבת בראשית ברא אלהים, לנקודת האמת, אמר על זה, את השמים, היינו שעבודה שהוא בנקודת האמת סלקא לגבוה אל השמים, אך מהיכן אדם זוכה לבא אל האמת, זהו, ואת הארץ, היינו כאשר נפשו כעפר לכל תהיה ויהיה שפל כארץ, נמצא ששפיר רמז הש"י עיקר יסוד ושורש עבודתו הקדושה בפתיחת התורה:
Bereshit.17.7
וע"ז פירש רש"י ז"ל ומ"ט פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו, היינו שגילה לנו ר' יצחק ברוח קדשו שזהו מכוונת הש"י שפתח את התורה בבראשית, ולא התחיל מיד בציווי המצוות, שהוא כדי להגיד לנו ולהודיע לנו עיקר היסוד ושורש של עבודתו הקדושה כמו שביארנו, וזהו משום כח מעשיו הגיד לעמו, שכל זה הוא בכלל כח מעשיו, ראשית הוא כח מעשיו שהוא אדון יחיד ומיוחד, והוא ברא את העולם כרצונו: וגם הגיד לנו שעיקר כוונת הבריאה הוא בשביל ישראל, וזהו ג"כ ענין כח מעשיו, כי הכח הוא בחינת המחשבה ומעשיו הוא הפעולה, והגיד הוא לשון המשכה, וז"ש כח מעשיו היינו קדימת המחשבה, הגיד לעמו, שהמשיך זה בשביל עמו ישראל שהם עלו במחשבה תחלה: (זוהר בראשית דכ"ד ע"א).
Bereshit.17.8
וגם הגיד לנו הש"י שעיקר בריאת ישראל היה כדי שיקבלו את התורה, והתורה הוא קיום העולם, כמו שאמרו חז"ל (שבת דפ"ח ע"ב) שעל כן נאמר יום הששי בה"א, שכל מעשה בראשית כולם היו תלוים ועומדים עד יום הששי בסיון שקבלו ישראל את התורה, ואז נתחזקו כל יצירת מעשה בראשית, נמצא שהתורה הוא כח של כל העולם ומלואה, שעל ידי התורה יוכל העולם לעמוד בחזקתו, וז"ש משום כח מעשיו היינו הכח מכל מעשיו שהוא התורה, זה הגיד והודיע לנו במה שפתח את התורה בתיבת בראשית וכמו שבארנו:
Bereshit.17.9
וגם הודיע לנו השי"ת שעיקר עבודתו ית"ש הוא כשיהיה בנקודת האמת, ואז יפה כחו בעבודתו בקודש, שעולה למעלה וסלקא לגבוה, וז"ש כח מעשיו, כי המעשים טובים נקראים מעשיו של השי"ת מטעם שהוא ית"ש צוונו עליהם לעשותן ואנו עושין אותן לשמו הקדוש, וגם מטעם שגם השי"ת מקיים כל התורה כנודע, וזהו מעשיו דייקא, וז"ש כח מעשיו היינו הכח מכל מעשים טובים, והיינו האמת, זה הגיד והודיע לנו בפתיחת התורה בראשי"ת בר"א אלהי"ם שהוא ס"ת אמת:
Bereshit.17.10
וגם זאת הודיע לנו השי"ת שקניית האמת אי אפשר כי אם בקדימת קניית הענוה והשפלות שאז יפה כחו לזכות לבוא אל האמת, כי הענוה הוא כחו של האמת, ואם אין ענוה אין כלום, ובחינת האמת נקרא מעשיו כמ"ש פעולתו אמת, וז"ש כח מעשיו היינו הכח מן האמת שנקרא מעשיו. והכח היינו הענוה, זה הגיד והודיע לנו השי"ת בפתיחת התורה בבראשית ברא כו' עד ואת הארץ כנ"ל, נמצא כי כל היסוד ושורש עבודתו הקדושה הנקרא כח מעשיו, כפי שביארנו כל אחד באופן הראוי לו, הכל כאשר לכל הגיד והודיע לנו השי"ת בתורתו במה שפתח בבראשית, והבן:
Bereshit.17.11
וזהו אמת מארץ תצמח, מי שהוא בבחינת ארץ ונפשו כעפר לכל, לאיש כזה נצמח נקודת האמת, ואמר [הבעל שם טוב ז"ל] בלשון אשכנז, הפסוק אומר אמת מארץ תצמח, וקשה ווארים הייבט עס קיינר ניט אויף, כאשר עינינו רואות אם רואה אדם איזה דבר חשוב על הארץ אזי מיד מגביה אותו, רק התירוץ הוא, עס וויל זיך אבער קיינער ניט איין בייגין והבן: (גאולת ישראל, פתגמין קדישין בשם הבעש"ט ז"ל)
Bereshit.18.1
בראשית ברא אלהים וגו'. פירש"י בתחלה עלה במחשבה לבראות במדת הדין וכו', קבלתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה נ"ע, כי שם הוי"ה ברוך הוא, הוא שורש כל החסדים, ושם אלהים הוא שורש כל הדינים ר"ל: (דגל מחנה אפרים פ' לך ופ' תולדות).
Bereshit.19.1
ויאמר אלהים יהי אור וגו'. מאמר הבעל שם טוב שיש ה' אלפין בשירת הים אמר אויב ארדוף אשיג אחלק, וה' אלפין שבחמש פעמים אור, אלפי"ן לשון לימוד, לזה חמשה אלפין שגם הם יאירו, ומאירים בתוכם ומתמתקים: (חסד לאברהם בליקוטי הרר"ב ז"ל)
Bereshit.20.1
שמעתי מאא"ז זללה"ה כי אין לך כל דיבור קטן וגדול שאין בו אלף, פירוש כשאדם רוצה לדבר איזה דיבור דרך משל גא בא או גא בא, ובאל"ף יש חמש אלפין פירוש בכל א' של דיבור יש בו חמשה אלפין והבן: (דגל מחנה אפרים בליקוטים ד"ה כל המשמח, ועיין בהגה י"ח כאן)
Bereshit.21.1
קבלתי מאדוני אבי זקני נ"ע ריב"ש זלה"ה, אלף הוא ה' אלפי"ן וצריך להבין זה היטב כי דבריו הקדושים צריכים לפני ולפנים: (דגל מחנה אפרים פ' לך)
Bereshit.22.1
שמעתי ממורי כי אות א' הוא סוד אלופו של עולם טמיר וגניז בגוויה ואות ב' הוא ב' אלפי"ן, וכן ג' הוא ג' אלפי"ן וכו' עד ת' ארבע מאות אלפי"ן, אם כן שורש אותיות התורה שקרוב יותר אל החיות הרוחניי אור אין סוף הוא אות א', ואחר כך יורד והולך ומתלבש זה בזה, ונתרחק מן החיות, עד אות ת' שהוא מלכות שבמלכות ששם מתלבש בתוך מחשבות רעות וזרות, וצדיקים שלוחי דמטרוניתא אינון, לקשר את עצמן אל האותיות, ולהעלותן במחשבה עד מחשבה עליונה, ואז מעלה מתהום עד רום רקיע את ניצוצי השכינה שהיו בלבושים הנ"ל שנקרא זה לימוד לשמה, לכך זוכה לדברים הרבה (אבות פרק ו') שיש כמה מדרגות בכל אות והוא מזכה להעלותן וזוכה עמהם ודפח"ח: (תוי"י ויצא דכ"ת ע"ג)
Bereshit.23.1
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. בשם האלקיי הרב בעל שם, הוא אמר ויהי (תהלים ל"ג) אמר לשון לבוש, כמו בצע אמרתו (איכה ב׳:י״ז), ואמרו ז"ל (מגילה ד"י ע"ב) כל מקום שנאמר ויהי הוא צער, ור"ל האין סוף רצה להלביש את עצמו כדי שיקבל טובו ובהירותו היה צריך ויהי שהוא צמצום כידוע ליודעי חן: (כתבי קודש דכ"ד ע"ב).
Bereshit.24.1
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. כלומר "ויאמר" הש"י מכח מדת "אלהים" שהוא מדת גבורה המצמצם האור, מחמת זה "יהי אור" המתקיים שיוכל העולם לסבלו: (כש"ט ח"ב בסופו, רמזי תורה פ' בראשית, לק"א).
Bereshit.25.1
ויהי, הוא צמצום, שמעתי ממורי כי בריאת העולם היה על ידי דין שהוא הצמצום, ובכל עולם ועולם היה צמצום שצמצם עצמו אור אין סוף למדרגה זאת כדי שיוכלו לקבל אורו ולהשיג גדולתו כל חד לפי מה שמשער בלביה, והכל אחדות אין סוף, והוא כל יכול להיות במדה וגבול וצמצום, והכל הוא הוא, אחדות אחד, ודיני ויסורי האדם הם גוף אל הנשמה וחיות הרוחניות שמאיר על האדם, הוא אלהותו יתברך שמו אור אין סוף המחיה את הכל, וכשהאדם מקבל היסורין באהבה ובשמחה, נעשה היחוד, והוא מקרב ומקשר ומדבק הכלי והגוף, בחינת צמצום ודין, אלהים, אל הנשמה שהוא השמחה והחיות הרוחניות, ונתבטל הדין ונעשה רחמים, ועצה היעוצה (בפ' ואתתנן) ואהבת את ה' אלהיך, שהוא בחינת דין, לקבלו בשמחה, לקשרו אל הוי"ה שהוא הנשמה: (כל זה מבואר בס' תוי"י פ' עקב דק"פ ע"ג והעתקתי בפ' ואתחנן אות ט"ז).
Bereshit.25.2
וכל ויהי של מעשה בראשית הוא הצמצום, כי הוא אמר ויהי (תהלים לג) שלא תאמר כי ויהי הוא סיפור שכך נעשה, לא כך הפירוש, רק שכך היה האמירה, יהי אור ויהי אור, יהי אור הנשמה וחיות שהוא אין סוף באחדות, ולא יהיה כח לסבול, לכך היה האמירה עוד ויהי אור, על ידי צמצום ודין, כדי שיהיה עמידה וקיום לעולם, הוא צוה ויעמוד, לכך היה אמירה ויהי, כי היסורים והצער והדין הם קיום העולם, וכשמקבלים באהבה, נמתקין ונעשים חסדים טובים, לכך ויהי, כשכבר נתפשט בימים, הוא מורה בבירור על הצער, אבל ויהי סתם הוא עדיין לא נתפשט ויוכל להשתנות, מדין לרחמים מצרה לצהר והבן: (זוהר חי במדרש הנעלם פ' וירא דקי"ט).
Bereshit.26.1
כתיב (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' אלהים, פי' כי שם הוי"ה נקרא שמש, וז"ש שמש ומגן פי' כמו מחיצה המגין בעד אור השמש, הוא הדמיון כמו ה' אלהים, ר"ל כמו שאי אפשר להסתכל בשמש, מגודל אור הבהירות שלו, אם לא על ידי מגן ומסך המבדיל, שהוא המגין בעד אור השמש, שיוכלו חלושי הראות ליהנות מאורו, כך הוא שם הוי"ה ב"ה אורו רב מאוד, מגודל אור בהירותו, לכך הוצרך לצמצמו ולהגבילו בתוך שם אלהים גימטריא הטבע שהוא המגן.
Bereshit.26.2
וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים ד"ח ע"ב) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, שהוא שם אלהים, גימטריא הטבע, שעתה הוא מלובש בתוכו, וצדיקים מתרפאין בה שיקויים בהם (ישעיהו ל׳:כ׳) והיו עיניך רואות את מוריך, ויהיה ההנהגה עמהם למעלה מהטבע ויוכלו לקבל בהירותו ורחמיו הגדולים, אבל לא כן הרשעים אלא מתלהטין כמו"ש הנביא (ישעיה מ, ב) ה' כגבור יצא, כלומר אף על פי שהוא הוי"ה מדת הרחמים, עם כל זה כשיוציא שם הוי"ה מנרתיקה ילבוש נקם כגבור וכו', שיתהפך לרשעים מדת הרחמים למדת הדין כמו שכתוב (בפ' בא) וה' הכה כל בכור, וכתיב (בפ' בראשית) ויאמר ה' אמחה וגו': (כש"ט ח"ב דכ"ד ע"ג).
Bereshit.27.1
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'. ואיתא במדרש (רבתי פ"ג ופי"א) כי טוב לגנזו וגנזו לצדיקים כו', ושמעתי מאדוני אבי זקני נ"ע זלה"ה, היכן נגנז האור ההוא, ואמר שהש"י גנזו בתורה, ולכן משתמשים צדיקים בכל דור ודור באור ההוא היינו על ידי התורה, שיש בה אותו האור, שיכולין להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו כמו שראו עיני ממש כמה מעשיות, מה שכתב לדודי זקיני המנוח ר' גרשון קוטיבר ז"ל לארץ הקדושה איך שראה אותו בשבת בחוץ לארץ, ומה זה עשה בחוץ לארץ, והשיב לו דודי זקני באגרת שבאותו שבת עשה איזה גביר ברית מילה בחוץ לארץ, ושלח אחריו להיות מוהל אצלו, וכהנה וכהנה אשר קצר היריעה מהכיל, אשר הסתכל ממש מסוף העולם ועד סופו, והכל היה על ידי אותו האור שנגנז בתורה וכו': (דגל מחנה אפרים פ' בראשית, תצוה, ועוד)
Bereshit.28.1
שמעתי ממורי קושיא, דכתיב בזוהר (בלק דר"ד ע"א) בכל אות יוכל להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו וכו', וזה אינו בדור זה וכו', ותירץ יש אדם שנקרא עיני העדה וכו' וכאשר הסומא אוחז אור האבוקה וכו' ודפח"ח: (צפנת פענח פ' יתרו ד"ס ע"ב).
Bereshit.29.1
שמעתי ממורי זלה"ה ביאור משנה (אבות פ"ב) עין רואה ואוזן שומעת כו', מצד שהוא עין ראוי לדאות מסוף העולם ועד סופו, ואוזן ראוי לשמוע הכרוזין של מעלה, רק עונותינו מבדילין, מצד שהנשמה בגלות היצר הרע, וג' קליפות של ערלה מסבבין הראייה והשמיעה, וצריך שישבית הקליפות, ואז יוכל לשמוע ולראות, ומורי זלה"ה יוכיח שראה מרחוק ושמע הכרוזין כאשר נתברר לאמתו: (צפנת פענח וארא דכ"ה ע"א, בן פורת יוסף ויחי דפ"ג ע"א)
Bereshit.30.1
שמעתי ממורי זלה"ה כשהיה אחד לומד איזה משנה היה אומר לו מה שיהיה לעתיד בגשמיי, כמעשה שהיה וכו': (בן פורת יוסף דקכ"ב ע"א, זוהר חי ויחי דרכ"ד).
Bereshit.31.1
כתיב (ישעיהו ו׳:ב׳ פסוק ב') שרפים עומדים ממעל לו וגו', פירוש שרפים עומדים הם הצדיקים שבוער בלבם אהבת הבורא, הוא מחמת שממעל לו. ע"ד (אבות פ"ב) דע מה למעלה ממך, שתדע כי האדם חלק אלוהיי ממעל, וכשהוא מדבק מחשבתו למעלה יכול לידע מה שנעשה למעלה, כי כל הדברים הנעשים למעלה עוברים במחשבתו, כמו שאמר רשב"י ע"ה (בזוהר הקדוש ויחי דרכ"ה ע"א) אנא סימנא בעלמא, פי' כל המדות שמעוררים למעל הם מתעוררים למטה בצדיק, וזהו פי' שרפים עומדים ממעל לו: (לקוטים יקרים די"ז סע"ד, הובא בקיצור בכש"ט דט"ז ע"ב, לק"א די"ב ע"ב ד"ה על הר)
Bereshit.32.1
שמעתי בשם רבינו הריב"ש זצוק"ל בענין מה שדרשו רבותינו ז"ל שהקב"ה גנז האור הזה (בראשית רבתי פ"ג ופי"א), והאיך גנזו, אחר שהוא אור גדול שהיה מלא כל העולם ואדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, ואמר הוא ז"ל שגנזו בתורה, שהתורה הוא גדול יותר מאוד כמה אלפים פעמים מן העולם (עירובין דכ"א ע"א), ומי שלומד תורה לשמה זוכה לאור הגנוז הלז ודפח"ח: (חינוך בית יהודא פרק ה'.)
Bereshit.33.1
בשם רבינו הבעל שם טוב זללה"ה, כי בפתיחת הספר יכול הצדיק לפעול כל משאלותיו וכעין נבואה: (שפתי צדיקים פ' בהר.)
Bereshit.34.1
מאמר הבעל שם טוב, כי אור הגנוז עדיין הוא תמים, שלא הגיע לו שום אדם, כי אם מעט מזעיר כמו שנאמר (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה פי' בחינת התורה שנקראת ע"ש השי"ת ולא על שם משה, תמימה, שעדיין לא דרכו בה רבים, ולא באו לזו המדרגה כו': (מאור עינים פ' תקת)
Bereshit.35.1
וירא אלהים את האור כי טוב וגו'. דרשו רז"ל (חגיגה די"ב ע"א) ראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש באור הראשון וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, והקשה הרב הקדוש מוהר"ר דוב בער זלה"ה בשם רבו [הבעל שם טוב ז"ל] היכן גנזו, דהרי חמה ולבנה כוכבים ומזלות גם כן אינם ברקיע הראשון (חגיגה די"ב ע"ב), ואפילו הכי הם נראים דרך זוהר הרקיע, ואע"ג דנר גשמיי אפשר לגנוז האור על ידי שגונז הנר, מפני שהוא אור הנתפס בשלהבת ובנר, אך [באור הראשון לא שייך זה] כמו שאמר בתיקונים (בהקדמה פתח אליהו) על האין סוף לית מחשבה תפיסא בך כלל, ופירש בס' הקנה דאמר לו מט"ט למשה רבינו ע"ה מפני שכל דבר שנתפס בהרהור המחשבה הוא נכלל בשש קצוות, אם כן הוא מוגבל, וכל מוגבל הוא מחובר ומחודש, פי' כי כמו שהאדם הוא בעל מדה כן כל דבר הנתפס במחשבתו הוא מוגבל ובעל מדה, ומוגבל בששה קצוות הוא מחובר, כי על כן אמרו רז"ל (חגיגה דט"ו ע"א, רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"א הלכה י"א) שאין למעלה לא מעלה ולא מטה ימין ושמאל פנים ואחור ולא עודף ולא עיפוי, כי בדבר מוגבל נקרא זה מעלה מפני שנוטה ליסוד אש, וזה מטה מפני שנוטה ליסוד עפר, ימין מיסוד המים ושמאל מיסוד הרוח, ואם כן כל מוגבל הוא מחובר, שהדברים אשר נתחבר מהם קודמים לו בקדימה טבעיית, ומחברו קודם לו בהקדמה זמניית וטבעיית, אם כן צריכים לומר כי האין סוף לית מחשבה תפיסא ביה כלל, דאי לא תימא הכי אם כן תאמר שהוא מחובר ומחודש ואינו קדמון ח"ו, וכן באור הראשון כתב בספר יצירה (פרק ב' משנה ו') וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס, אם כן קשה איך אפשר לגנוז.
Bereshit.35.2
ותירץ דאורה זו תורה, מתחלה רצה ליתן אור נגלה של התורה וסודותיה לעולם, ואחר כך גנזו הקב"ה והיכן גנזו בסיפורי מעשיות של התורה, אבל לצדיקים עתיד לבא אליהם האור, כמ"ש (משלי ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים כו' אז כו', וז"ש וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ר"ל שעתיד לבא לצדיקים האור על ידי שדורשים את הש"י על ידי התורה, וזהו שאמרו (במדרש ויקרא רבתי פי"ג סי' זיי"ן) לעתיד לבא תורה חדשה מאתי תצא וקשה הא לא יחליף האל ולא ימיר דתו, אלא שיפרש הסודות שבה, ושדיבר הכל מן שמות הש"י ומבנין עולמות העליונים: (כש"ט ד"ז ע"ד).
Bereshit.36.1
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. דיש זיי"ן מחשבות ולא יותר וזהו זיי"ן ימי הבנין ובכל אחת יש ערב ובוקר, ערב לשון תערובות שחושב מחשבה חיצונה, ובוקר לשון בקורת שמבקר את הש"י, ואלו הם, אהבת הש"י ואהבת עבירות ויראת הש"י ויראה רעה כגון שנאה, והתפארות שמפאר את הש"י ורעה שמפאר את עצמו, וניצוח, והודיה, ויסוד לשון התקשרות וכל אחד כלול מעשרה, ובכל מחשבה רעה מחיה ח"ו זיי"ן עממין, וזהו פירוש מדרש הנעלם (זוהר לך דפ"ו ע"ב) העולם היה מתמוטט אמר הקב"ה הא אברהם זמן למיפק בעולמות, פי' מדת אהבה, הא ישמעאל זמן למיפק פי' אהבה רעה, ממילא כשחושב באהבה רעה מחיה את ישמעאל ועוד ט' שעמו, הא יצחק, פי' מדת יראה, הא עשו פי' רציחה, וכשחושב ביראה רעה ח"ו מחיה את עשו וט' שעמו.
Bereshit.36.2
אמנם אם חושב באהבה רעה יאמר בלבו מה עשיתי שלקחתי חלק מעולם המחשבה אל מקום הטינופות, ובזה יוכנע ויבא עד לעפר ויביא זאת המחשבה למדת אין, ואחר כך אל עולם האהבה בזכרו אם אני אוהב את הדבר כזה כגון אשה שהוא טפה סרוחה כמה יש לאהוב את הש"י, וכן אם שמע איזה דבר שחוק ועל ידי זה נולד לו שמחה, יחשוב הלא זהו חלק מעולם התענוג, ויראה מאוד שלא יגשם התענוג ההוא, כי אז תתענג על ה' (ישעיהו נ״ח:י״ד) כביכול למעלה מהשם, אלא ישים כל עצמותיו אל התענוג ההוא כי הלא הוא חלק מעולם התענוג, ויבא הוא אל עולם התענוג, והוא יושב כאן ואוכל והוא שם בעולם התענוג, וכשצריך ועשה תענוג לעצמו מביא תענוג של הש"י אל כל העולמות.
Bereshit.36.3
וכן אם רואה דבר כזה שיש לו פחד ממנו, יאמר מה יש לי לירא מפני דבר כזה הלא הוא אדם כמוני, ומכל שכן לפני בהמה וחיה, אלא שהוא ית"ש הנורא מתלבש בדבר זה וכמה יש לי לירא ממנו בעצמו יתברך שמו, וכן בהתפארות אם מפארין אותו או אם בא לו התפארות באמצע התפלה או שמפארין אותו שלומד בכוונה, יחזק בעצמו, ויראה שהוא בושה לפני הש"י, ואם בניצוח ינצח את המדה הזאת או כמו שמבין יחזק בעצמו ניצוח ה', וכן בהודיה, וכן בהתקשרות שלא יהיה מקושר רק להש"י עצמו: (צוואת הריב"ש ד"י ע"א, לק"א די"ח ע"ב ד"ה יחשוב).
Bereshit.37.1
אם בא לאדם במחשבתו התפארות הוא בעולם התפארת. ואם באה במחשבתו אהבה הוא בעולם האהבה, וכן בשאר המדות של שבעת ימי הבנין, ואם הוא חכם להפשיט עצמו מהגשמיות אז הוא מדבק עצמו באותה אהבה עליונה במדות הבורא יתברך שמו, אף על פי שהאהבה הבאה עכשיו במחשבתו הוא מעניני העולם הזה, יכול להפשיט עצמו מזאת הגשמיות לדבק עצמו בשורש אהבה העליונה: (לקוטי אמרים ד"ג ע"ג.)
Bereshit.38.1
כשיש למלך בן במקום מטונף הוא הולך לאותו מקום מחמת אהבת הבן. כדי ליקח אותו משם, כך לפעמים נולד מחשבה באדם מחמת שהעולמות יורדים מלמעלה ובאה לאדם גם כן אותה מחשבה, וכשהוא חכם לידע באיזה ענין הוא המחשבה אם באהבה אם ביראה אם בתפארת, אף על פי שהוא מענייני עולם הזה בתאוות גופניות, הוא יכול להעלות אותה, וידע שאותה המחשבה צריך לתקן בזו השעה, אם באהבה אם ביראה אם בתפארת, שנתקלקלה מחמת השבירה, ועכשיו הוא עת להעלות אותה ולכך ירדה המחשבה מעולמות עליונים ובאה לאדם כדי להעלותה מהשבירה וכו': (לקוטי אמרים ד"ג ע"ד, כש"ט ת"ב ד"ג ע"ג.)
Bereshit.39.1
כלל הדברים שכל מה שרואה ושומע, וכל המקריות שיקרה לאדם, הכל הם באים לעורר אותו, הן דבר אהבה הן דבר יראה והתפארות וניצוח והודיות והתקשרות וממשלות כלליות, הם בשני אופנים, או שבאים לו בתפלה במחשבתו המעשים רעים שעשה כבר, באים הם כנגדו במחשבה שלו כדי לתקנם ולהעלותם, וזהו כמשל מי שרואה במראה, שרואה כנגדו פרצופו, כך באו לו במחשבה המעשים שלו, או שבאים אותיות מהשבירה, ועל זה צריך להשגיח אם הם אותיות מאהבה ויראה או כיוצא משאר מדות, וזהו בתפלה, וגם בכל עת לפעמים מתפחד האדם מדבר מה, או מאיזה בריה, הכל בא לו כדי להעלותה, ולפעמים רואה דבר אהבה או יראה, ועל דרך משל לאדם שמורגל בליצנות מראין לו ליצנותא דעבודה זרה, דהיינו אם רואה פתאום עבו"ז יבין שלא לחנם ראה זאת, או אם שומע ליצנותא, הכל כדי לתקן הליצנות וימתיק בשורשו שיעלהו לשורש אהבה, ולכך כל מה שאסור יש כנגדו היתר (חולין דק"ט ע"ב) והבן, וזהו הכלל שכל מעשיו יהיו בדבקות להשם יתברך, וישגיח על הכל, על כל אשר יראה וישמע, וכל שכן כל אשר יעשה, וזהו שנאמר על שלמה, המלך ע"ה (מלכים א' ה') וידבר על העצים (והאבנים) וכו' שעל כל מה שראה אמר על כולם טעמים שמגיעים לעבודתו יתברך שמו: (ליקוטי אמרים דכ"ת ע"ד).
Bereshit.40.1
שמעתי ממורי זללה"ה כי התענוג שיש לבעל עבירה נמשך מן הניצוצות של מלכים קדמאין שנפלו בשבירה בקליפות נוגה וכו' ודפח"ח: (צפנת פענח פ' תרומה פן ג' ד"צ ע"ב).
Bereshit.41.1
ויהי ערב ויהי בוקר וגו'. במדרש (רבתי פרשה ג) ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים, ויהי בוקר אלו מעשיהן של צריקים כו', ושמעתי ממורי זללה"ה שפירש בזה על פי ביאור משנה (דאבות פרק ה') ארבע מדות בנותני צדקה וכו', והקושיא מפורסמת איך הוא ארבע מדות, דמדה זו לא יתן ולא יתנו אחרים אינו מנותני צדקה, וכן ד' מדות בהולכי לבית המדרש וכו' קשה גם כן כנ"ל, וביאר לי שאלת חלום וכו' וביאר פסוק (תהילים קי״ט:נ״ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, על פי מדרש ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים ויהי בוקר אלו מעשיהם של צדיקים וכו' ושם איתא ואיני יודע באיזה מהם חפץ כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ יותר, והוא תמוה, וכי סלקא דעתך שחפץ במעשה רשעים, וביאר מה שקיבל מרבו כי דוד המלך עליו השלום היה במזל שלא עלו לו מחשבותיו כהוגן, והוא מצד מזל שבתאי המקבל מבינה וכו' לכך היה חושב בדרכיו הגשמיים וממילא היה בהיפוך וכו' וזהו שאמר חשבתי דרכי ואז ואשובה רגלי, ר"ל אשובה להרגיל בו אל עדותיך, והבן, והלבנה שהוא בסוד דוד מלך ישראל חי וקיים (ר"ה דכ"ה ע"א) אין לה אור מעצמה רק מה שמקבלת מן השמש כנודע לחכמי התכונה.
Bereshit.41.2
אמנם יש תועלת, ויתרון לאור מן החושך (קהלת ב׳:י״ג), דהיינו מעלת יתרון האור ניכר מצד החושך, וכן החכם ניכר מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג ניכר מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה, אם כן נעשה זה כסא לזה כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם, וזהו מעלת גזרה שוה, כי ברוחניי אחר שיש לו שיווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזרה שוה גם למיתה החמורה וכן כתב הרמב"ם שגרגר חרדל מצד שהוא עיגולי כדורי שוה לרקיע וכו'.
Bereshit.41.3
אמנם לפי זה יש מקום לטעות לעובדי ע"ז, מאחר שהכל נעשה כסא זה לזה, אם כן באמת הכל נכנס באחדות אחד ח"ו, אפם שזה אינו כי יש הבדלה וכו' כי רק התענוג שנמשך אחר שסר השכחה הוא נכנס באחדות, והשאר יורד למטה בסוד הבדלה וכו', וזהו שכתב המדרש ואיני יודע באיזה מהם חפץ, מאחר שגם מעשה הרשעים הוא כסא למעשה הצדיקים אם כן הכל אחדות אחד, לכך נאמר וירא אלהים את האור כי טוב אלו מעשיהן של צדיקים, כי במעשה הרשעים צריך הבדלה וכו', ובזה מובן כי יש ד' מדות בנותני צדקה, כי זה שאינו נותן נעשה כסא להנותן בדרך הנ"ל ודפח"ח וכו'.
Bereshit.41.4
ונחזור לביאור מורי זללה"ה בפסוק הנ"ל, כי יש מעשה הרשעים, אכילה ושתייה ושמחה ושחוק וכיוצא, ויש מעשה הצדיקים תענית וצום ובכי ומספד וכיוצא, אמנם כשנתגברה חולי המרה שחמה על ידי עצבות וסיגופים וכיוצא, אז צריך לאחוז במדות הרשעים, לאכול ולשתות ולשמוח להסיר החולי הנ"ל, ולפעמים כשרואה שיצר הרע מתגבר בו, ילבש שחורים ועצבות (קדושין ד"מ ע"א) וכל זה צריך לשקול במאזני שכלו, וזהו שאמרו ואיני יודע באיזה מהם חפץ וכנ"ל: (צפנת פענח דק"ד ע"ב, בן פורת יוסף דמ"ו ע"ג)
Bereshit.42.1
הקשה מרן הריב"ש לא הולך ולא עושה מה זה חושב בהולכי בית המדרש, ומתרץ, רע מבחין הטוב, כי אם לא הי הרע לא היה ניכר הטוב, כיתרון האור מן החושך וכו', ולכן גם הרשע והשוטה נקרא מהולכי בית המדרש, כי מהשוטה הזה אתיא תועלתא לחכמה, ואמר מרן שכמעט יש כח לרע לעלות על ידי זה, כי הוא צורך לעולם, אבל משם אורידך נאם ה' אמן: (נוצר חסד פ"ה אות י"ד).
Bereshit.43.1
צריך להבדיל ולהסיר חיצוניות, הקליפה והחושך, שהוא מחשבה זרה, להוציא מתוכה אור הקדושה שהיה גנוז בה, ואחר שעשה הבדלה, אז התענוג והיתרון הנמשך לאור מן החושך נעשה זה כסא לזה, כמו שכתבתי בשם מורי זלה"ה ביאור מדרש ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים וכו' יעו"ש, וזהו שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ר"ל אחר הבדלה נעשה כסא לבוקר, לכך שניהם יחד גם הערב גם הבוקר נקרא יום אחד: (תוי"י בראשית ר"ט ע"א, ופ' אמור דקט"ז ע"ד, והובא בשמו בס' רב ייבי תהלים נ').
Bereshit.44.1
שמעתי ממורי זלה"ה יתרון האור הנמשך מן החושך וכו', ודפח"ח, ויש בכלל זה יתרון האור הנמשך מן חושך של עצמו או מחושך של זולתו, וזהו ביאור הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד כו': (תולדות יעקב יוסף פ' משפטים ד"ע ע"ב, דברים דקע"ו ע"א).
Bereshit.45.1
קבלתי ממודי כשהרע הוא גורם טוב, נעשה כסא אל הטוב והכל טוב גמור, כמעט ביטול הקליפות, מעין העתיד הגם שיש בזה דברים עמוקים לענין מחשבות זרות וכו': (תוי"י פ' בא דמ"ט ע"ב).
Bereshit.46.1
כשאדם בימי קטנות בענין תורתו ועבודתו יתברך ואחד כך כשבא לימי הגדלות שהוא התענוג בתורתו ועבודתו יתברך שמו, נמשך יתרון האור מכח זמן החושך כמו ששמעתי זה ממורי זלה"ה: (צפנת פענח ד"ב ע"ב)
Bereshit.47.1
אמרו רבותינו ז"ל אור זו מעשיהם של צדיקים, פי' כי אדם החכם יכול לאכול דברים טובים ושארי תענוגים ומכל מקום יכול הוא לסגף עצמו עם זה וכן יכול לראות בכל מקום שירצה, ועם כל זה שלא להסתכל חוץ לד' אמות היינו לראות תמיד בשם בן ד' אותיות שיש באותו דבר, בסוד (תהלים ט"ז) שויתי ה' לגדי תמיד, בסוד אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו (אבות פ"ד) דעיקר כל דבר שבעולם הוא הרוחניות שבו, הבא מהשם יתברך, שנותן בו טעם ומקיימו, וכן בדיבור כנ"ל יכול הוא לדבר אפילו דברים בטלים באיזה פעם ולהיות דבוק בהשם יתברך, וכן בתפלה יכול הוא לעבוד עבודת התפלה להשם יתברך, שלא יהיה עבודתו נראה בפני בני אדם כלל, שלא יעשה שום תנועה באברים, רק בפנימיות בנשמתו, יהיה בוער בלבו, וצועק בלחש מחמת התלהבות, בענין שתהא עבודתו שבפנימיות הלב יותר גדול משתהא עבודה נראית באברים החיצוניים: (לקוטים יקרים דט"ו ע"ד).
Bereshit.48.1
ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'. כתיב (תהילים קי״ט:פ״ט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, ופירש הבעל שם טוב זצוקללה"ה כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו', תיבות ואותיות אלו, הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם, כדכתיב (ישעיהו מ׳:ח׳) ודבר אלהינו יקום לעולם, ודבריו חיים וקיימים לעד וכו' כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן, היה כל השמים כאין ואפם ממש, והיה כלא היה כלל, וכמו קודם מאמר יהי רקיע ממש, וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, ואפילו ארץ הלזו הגשמיית בחינת דומם ממש, אילו היו מסתלקים ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית היתה חוזרת לאין ואפם ממש, כמו לפני ששת ימי בראשית ממש, וזהו שכתב האר"י זצוקללה"ה שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר יש בחינת נפש וחיות רוחניות, דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדיבור מעשרה מאמרות, המחיות ומהוות את הדומם להיות יש, מאין ואפם שלפני ששת ימי בראשית, ואף שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה, אף על פי כן נמשך חיות לאבן, על ידי צירופים וחלופי אותיות המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור כמו שכתוב בספר יצירה (פרק ב' משנה ד') עד שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהם צירוף שם אבן, והוא חיותו של האבן, וכן בכל הנבראים שבעולם, השמות שהם נקראים בהם בלשון הקודש, הן הן אותיות הדיבור המשתלשלות ממדרגה למררגה מעשרה מאמרות שבתורה על ידי חילופים ותמורות האותיות ברל"א שערים עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא להחיותו, לפי שאין פרטי הנבראים יכולים לקבל חיותם מעשרה מאמרות עצמן שבתורה, שהחיות הנמשך מהן עצמן, גדול מאוד מבחינת הנבראים הפרטיים, ואין בהם כח לקבל החיות אלא ע"י שיורד החיות ומשתלשל ממדרגה למדרגה פחותה ממנה על ידי חילופים ותמורות האותיות וגמטריאות, שהן חשבון האותיות, עד שיוכלו להתצמצם ולהתלבש, ולהתהוות ממנו נברא פרטי זה, וזה שמו אשר יקראו לו בלשון קודש, הוא כלי, להחיות המצומצם באותיות שם זה שנשתלשל מעשרה מאמרות שבתורה, שיש בהם כח וחיות לברוא יש מאין ולהחיות לעולם, דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד: (ספר התניא בשער הייחוד והאמונה ע"ש).
Bereshit.49.1
מה שאמר הריב"ש ז"ל בפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים, כי האותיות שאמר הקב"ה במעשה בראשית ויהי הוא צוה ויעמוד, המה האותיות שמחיים ומהווים הדבר ההוא לעולם, כמו יהי רקיע, או תדשא הארץ דשא, וכן כולם וזהו לעולם ה' דברך נצב בשמים: (עבודת ישראל בדרוש לשבת תשובה).
Bereshit.50.1
מאמר מרן אלוהיי הבעל שם טוב זללה"ה, לעולם ה' דברך נצב בשמים, שאם אומן עושה כלי אזי הכלי אינו צריך לאומן, אבל מלך עליון דיבור יהי רקיע תמיד נצב בשמים, והוא בהשגחתו ובכח שפעו שמשפיע בכל רגע להחיות העולמות על ידי זה הם חיים וקיימים: (היכל הברכה בראשית ד"ל ע"ב).
Bereshit.51.1
נודע מה שאמר הבעל שם טוב זי"ע ועכ"י על פסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים, כי הנה אומן בשר ודם העושה כלי, על דרך משל הצורף לוקח שברי חתיכות כסף ועושה מהם כלי, הנה וודאי בעת עשיית הכלי הניח בה חכמתו ופעולת מעשה ידיו, וכח הפועל בנפעל להיות הכלי נעשה על ידו, אבל אחר גמר פעולתו בעשיית הכלי על תכונתה, אין בה שום מחשבה ושום פעולה, כי הכלי נשארת על מעמדה בלתי השגחת האומן, כי הוא עשה את הכלי יש מיש, כלי נאה מחתיכת כסף, ועל כן אחר שנגמרה עשייתו אינה צריכה להאומן, כמו שעיקרה היה במציאות קודם שבאה ליד האומן, לא כן באומנתו יתברך שמו, כי הוא בדא כל העולמות יש מאין, וקודם הבריאה לא היה במציאות כלל שום נברא, ונמצא גם אחר בריאתן אם יסתלק חלילה השגחת הבורא מהם, אף על רגע כמימריה, היו כל העולמות כמו שהיו קודם בריאתן והיו לאפם ואין ממש, ועיקר חיותן וקיומן הוא בכח הראשון שהניח בוראינו ברוך הוא וברוך שמו בבריאתן, והמה אותיות התורה אשר בהם ברא את עולמו כמאמר חד'ל ע"ש, דרך משל במאמר יהי רקיע בתוך המים וגו', הנה באותיות הללו נתהוה הרקיע, ועד עתה באותיות הללו הם חיותן וקיומן של השמים ושמי השמים, ואלמלי יצוייר העדר שפע חיות האותיות משמים ברגע אחד, תיכף ומיד יחזרו לכמו שהיו לאין ואפם ממש, והיו כלא היו, וכמו כן בכל העולמות שלמעלה ושלמטה, וזהו שאמר הכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים כלומר דברך אשר דיברת בבריאת השמים להיות אמר ויהי, עד הנה הוא נצב ועומד בשמים להיות על ידו קיום השמים, עד כאן דפח"ח: (באר מים תיים פ' בראשית).
Bereshit.52.1
ויהי מבדיל בין מים למים. כי תכלית בריאת האדם בעולם הזה הוא בעסק לימוד התורה ועשיית המצוות כמו שכתוב בתיקונים תיקון מ' [וכן הוא בתיקון תלתין] ויהי מבדיל בין מים למים הכא רזא לאתעסקא באורייתא דבעל פה ולאפרשא בין איסור והיתר טומאה וטהרה וכו', וזה מן השכינה שנקרא הלכה איסור טמא ופסול וכו', אמנם כל אלו בבחינות ו' קצוות ז"א, שיש ימין ושמאל דהיינו חסדים בימין וגבורות בשמאל, מה שאין כן למעלה בג' ראשונות הכל אחדות אחד, ובזה ביאר מורי זלה"ה ש"ס (עירובין די"ג ע"ב, חגיגה ד"ג ע"ב) אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין היינו בששה קצוות ז"א, אבל למעלה בבינה שנקרא אלהים חיים הכל אחדות אחד, וזהו שאמר אלו ואלו דברי אלהים חיים . (בן פורת יוסף דס"ט ע"ג).
Bereshit.53.1
שמעתי מגדול אחד פירוש הש"ס (עירובין די"ג ע"ב, חגיגה ד"ג ע"ב) אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו ואלו דברי אלהים חיים וכו', שדברי חז"ל הוא שני הפכיים בנושא אחד, כי איך אפשר ששניהם יהיו אמת, אבל הענין, כי ענין ג' קוין שהם חסד ודין ורחמים, הוא מתחיל מן ששת ימי הבנין, מחסד ולמטה, בסוד (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה, והוא בסוד ששה קצוות, שהם כשר ופסול היתד ואיסור טמא וטהור, כי שם יש שני הפכיים, אבל מששה קצוות ולמעלה, הכל מתיחד ביחוד גמור, ואין שם טמא ופסול ואיסור, כנודע והנה בינה שהוא למעלה מששת ימי הבנין, נקרא אלהים חיים, וזהו שאמר אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי בבינה מתייחד יחוד גמור, וכשיורד בששת ימי הבנין, שהוא צריך לדין ורחמים, יצר הרע ויצר טוב עונש ושכר, אז נעשו ההפכיים הנ"ל ודפח"ח: (תוי"י פ' משפטים, דס"ז ע"ד, קדושים ק"ה ע"ג, צפנת פענח דפ"ד ע"ב, קי"ט ע"ג).
Bereshit.54.1
תכלית הלימוד בתורה שבעל פה שהוא דיני איסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול, לפי שיש חסדים וגבורות, ומן החסדים נתפשט הטוב והקדושה שבימין, ומן הגבורות נתפשט היצר הרע בשמאל, ועל ידי חטא נחש נתערב טוב ורע, וצריך ללמוד בששה סדרים ששה קצוות הנ"ל, להפדיד הקליפות שהוא האיסור מן ההיתר והטומאה מן הטהרה ופסול מן הכשר, וכאשר מפריד מן השכינה הטומאה והאיסור, אז יקשט הכל"ה אותיות הלכ"ה בימין, ששם בית הלל, וזהו שיצא בת קול (עירובין די"ג ע"ב) הלכה כבית הלל, ונכללו חסדים וגבורות יחד ביסוד, כמו בדעת שהיו כלולים יחד: (תולדות יעקב יוסף בהעלותך דקנ"א ע"א).
Bereshit.55.1
ויעש אלהים את הית הארץ למינה וגו'. ופרש"י תקנן בצביונן, ובגמרא (חולין ד"ס ע"א) פירש רש"י לצביונם בדמות שבחרו להם ע"ש, והבעל שם טוב זללה"ה הקשה על זה דאם כן למה לא בחרה הארץ להיות בדמות שמים וכו', והוא בס' צפנת פענח פ' יתרו דס"ד ע"א, והעתקתי לקמן פ' האזינו בפסוק אני אמית ואחיה ע"ש באות ד':
Bereshit.56.1
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וגו'. פירוש הפסוק נעשה אדם בצלמנו, למשל אדם שיש לו בן, אף שהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו, עם כל זה הצורה של הבן נחקקת במחשבת האב, אך מי שלא היה לו בן מעולם, לא שייך בו לומר שיהיה נחקק במחשבתו צורת הבן שיהיה לו אחר כך, כי עדיין לא ראה אותו ולא הכיר צודתו, זהו דרך בני אדם, אבל בהשם יתברך שייך לומר אף קודם שנבראו ישראל היה נחקק צורתם במחשבתו יתברך שמו, כי אצלו ית"ש העבר והעתיד אחד, וזהו שאמר נעשה אדם, ר"ל ישראל הנקרא אדם, בצלמנו, פירוש באותו צלם וצורה שהיה נחקק במחשבה, וזהו כדמותנו, ר"ל באותו דמיון שהיה במחשבה קדומה נעשה אדם עתה: (כתר ש"ט ח"ב דכ"ד ע"א, רמזי תורה פ' בראשית).
Bereshit.57.1
ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'. עיקר האדם הוא הצלם דמות אדם שבו, וכדאיתא בזוהר הקדוש (פ' נח דע"א ע"א, וישב דקצ"א ע"א) כשחיה דורסת את האדם בוראי נדמה לה כבהמה, והלך ממנו דמות אדם מחמת העבירות שעשה, ואדם בגימטריא מ"ה, וזהו פירוש מה שאמרו חז"ל (חגיגה ד"ד ע"א) איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, ר"ל צלם אדם גימטריא מה שנותנים לו מעולמות עליונים, ונקרא שוטה אם איבד זה מחמת שטות, כי (סוטה ד"ג ע"א) אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות: (לקוטי אמרים ד"ב ע"ג).
Bereshit.58.1
ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, קבלתי ממורי שיש באדם עשר ספירות כי הוא עולם קטן, וכמו שכתב הראב"ד, כי מה שיש בעולמות עליונים הוא גם כן בשנה ובנפש האדם, וסימנך והר סיני עשן וכו' והיינו כי תיבת עשן הוא ר"ת עולם שנה נפש כידוע] יעו"ש, ומדרגה אחרונה שבאדם כגון צער ועוני ויסורין וכדומה זה נקרא מדת מלכות שהיא אמדה אחרונה כי רגליה יורדות מות, ונצח והוד שבאדם הם עמודי קיימין, שהאדם מאמין אמונת הבורא על אמיתותו, ומדת יסוד הוא כשיש לו תענוג בעבודת השם יתברך יותר מכל התענוגים, כי מבשרי אחזה שאבר המשגל הוא מבחר התענוגים, שהוא אחדות שנתחבר דכר ונוקבא, ומן הגשמיי יבין תענוג הרוחניי כשמדבק את עצמו באחדותו יתברך שמו שהוא שורש כל התענוגים וכו': (תוי"י לך לך די"ט ע"א)
Bereshit.59.1
קבלתי ממורי כי יש עשר ספירות באדם הנקרא עולם קטן, כי המחשבה נקרא אבא, ואחר הצמצום להחליט נקרא אמא וכו', עד והאמונה נקרא תרי ירכי קשוט, ותענוג בעבודת השם יתברך נקרא יסוד צדיק ברית מילה וכו' ודפח"ח: (תוי"י מצורע דצ"ה ע"ב).
Bereshit.60.1
ידוע כי נצח והוד הם תרין פלגי גופא, תרין שוקין, שהם סוד האמונה, תרין סמכי קשוט, כידוע בשם אדוני אבי זקיני זללה"ה : (דמ"א במאמרים לפורים).
Bereshit.61.1
שמעתי ממורי שאדם נקרא צדיק בסוד צדיק יסוד עולם כשיש לו תענוג גדול בעבודת ה', כי מבשרי אחזה אלהי (איוב י״ט:כ״ו), ונצח והוד הוא מצד האמונה בו יתברך וכו' ודפח"ח: (תוי"י סו"פ ואתתנן דקע"ט ע"ב)

Sefer Baal Shem Tov. Lodz, 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001944944 Licence: Public Domain. Source.