← Library

B'Mareh HaBazak Volume IV

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,673 sections

1. 1.1

   בואנוס איירס, ארגנטינה, טבת, ה'תשנ"ו

2. 1.2

   א. עכוב הציבור לצורך אמירת קדושה עם יחיד שהפסידה

3. 1.3

   שאלה

4. 1.4

   ישנו יהודי, גברא רבא התומך ממונית בקהילה ובעל השפעה, המגיע באופן קבוע מאוחר לתפילה, ולפעמים מאוחר מאוד. כל הציבור כבר יצא ופנה מבית הכנסת אחר התפילה. הוא מתחיל להתפלל, ורוצה להרוויח קדושה בציבור. לשם כך, הוא מחזיר חלק מן המתפללים לבית הכנסת, אומר במהירות בקול עד 'האל הקדוש' וממשיך בלחש. האם מותר לעשות כן, או שיש למנוע בעדו?

5. 1.5

   תשובה

6. 1.6

   מותר ליחיד שלא התפלל עדיין, והפסיד אמירת קדושה, להתפלל תפילתו בקול עד הא-ל הקדוש1בעניין אמירת קדושה בציבור כשרק אחד לא ענה עליה - מצינו משנה במס' מגילה (כג ע"ב): "...ואין עוברין לפני התיבה... פחות מעשרה". רש"י עפ"י ביאור הר"ן, מפרש שמדובר בעשרה שהתפללו ביחידות והם רוצים לענות לקדושה. מהו הרכבם של עשרה אלה? לדעת מהרא"י מינץ - כולם לא שמעו קדושה, לדעת תוס' - שבעה או שישה או חמישה מהם, לדעת תלמידי רש"י, וכך פסק מרן בשו"ע (סי' סט סעיף א) - אפילו אחד שהתפלל ולא שמע קדושה, עונים בשבילו לקדושה. וכל שכן שיענו אלה שהתפללו, לזה שלא התפלל כלל. רדב"ז פירש שהמשנה במגילה מדברת אודות חזרת ש"ץ רגילה, כי לדעתו עשרה שהתפללו ביחידות, אין להם לחזור ולהצטרף לקדושה, כיוון שפרח חיובם. ופסקו כמותו בעל "חתם סופר" (חלק או"ח סי' יז), "חיי אדם" (כלל ל סי' ג), ו"משנה ברורה" (ב"באור הלכה" סי' סט). עם זאת כתבו "מגן אברהם", "משנה ברורה" ו"כף החיים" שבענייננו, דהיינו ביחיד שלא התפלל כלל, יתפלל תפילתו בקול עד "הא-ל הקדוש", ולזה יודה גם רדב"ז., והציבור שכבר התפלל, יענה לקדושתו, והוא ימשיך תפילתו בלחש2מה שצריך שישה שלא התפללו או לא שמעו קדושה, הוא דין השייך לחזרת ש"ץ רגילה, אבל בדין יחיד שלא התפלל כלל ומתפלל תפילתו כדין תפילת יחיד, אלא שמתפלל בקול רם עד "הא-ל הקדוש", לכל הדעות אין צריך שישה, כמו שביארנו לעיל.. ומותר לעשות כן בין בתפילת מנחה ובין בתפילת שחרית.

7. 1.7

   בעניין זה אין לחשוש לטירחא דציבורא, אך כמובן שאין לכוף על הציבור לשוב ולהיכנס לבית-הכנסת לשם כך.

8. 2.1

   בריסל, בלגיה, סיון, ה'תשנ"ח

9. 2.2

   ב. תפילת ערבית לפני פלג המנחה במקום שאחר-כך לא יהיה מניין

10. 2.3

    שאלה

11. 2.4

    אנחנו מקיימים מנין בכל יום שחרית וערבית. בימי הקיץ נוצרת כל שנה בעיה חריפה האם מותר להתפלל מנחה ואחריה מעריב לפני פלג המנחה, או שיש להתפלל אך ורק מנחה. רוב המנין בנוי על עובדי הקהילה שמסיימים את עבודתם בשש אחה"צ.

12. 2.5

    תשובה

13. 2.6

    לכל הדעות אסור להתפלל מעריב לפני פלג המנחה, גם במקום שיש חשש, שאם לא יתפללו לפני פלג המנחה, לא יתפללו כלל1וכן כתב "תרומת הדשן" בשו"ת סי' א, שאין בידינו כלל למצא ישוב וטעם להקדים תפילות ערבית ג' או ד' שעות לפני צאת הכוכבים והוא כתב שם שהזמן המוקדם ביותר לתפילה הוא שעה ורבע לפני צאת הכוכבים, וכן פסקו השו"ע וה"משנה ברורה" סי' רלג סק"ג. ומגיה הרמ"א שם: "ומשערינן שעות אלו לפי עניין היום, ואף אם היום ארוך ומשערינן לי"ב שעות והם נקראות שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות משערינן לשעות אלו". כיצד לחשב את שיעור י"ב שעות היום נחלקו הפוסקים. מובא ב"משנה ברורה" שם סק"ד "י"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכובים... וי"א מנץ החמה עד שקיעתה" וכך פסק הגר"א. ניתן דוגמא לדרך החישוב: עלות השחר - 4:00 ניתן דוגמא לדרך החישוב. זריחה - 5:30 ניתן דוגמא לדרך החישוב. שקיעה - 19:48 (נעגל לנוחיות החישוב ל 19:30) ניתן דוגמא לדרך החישוב. צאת הכוכבים - 20:00 לפי הדעה הראשונה, שעה זמנית היא 1/3 1=16:12, דהיינו שעה ועשרים דקות. לפי זה שעה ורבע לפני צאת הכוכבים הכוונה לשעה וארבעים דקות לפני צאת הכוכבים, בשעות זמניות, כלומר 18:20. לפי הדעה השניה, שעה זמנית היא 1/6 1= 14:12, דהיינו שעה ועשר דקות. לפי זה שעה ורבע בשעות זמניות לפני שקיעה הוא בערך שעה וחצי לפני שקיעה, כלומר 18:00. בשעת דחק ניתן לסמוך על השיטה השנייה ולהקדים תפילת ערבית לשעה 18:00.. אחרי פלג המנחה מותר להתפלל ערבית2בטעם המנהג להתפלל תפילת ערבית מוקדמת, יש שאמרו שסומכים על ר' יהודה, שהיה מתפלל אחרי פלג המנחה מפני הדחק, כגון טורח ציבור להתאסף פעם נוספת, גם משום שיש עמי הארץ לא מעטים שאם לא יתפללו בציבור, לא יהיו מתפללים כלל, וכן מובא ב"משנה ברורה" (סי' רלה ס"ק ח). אמנם ב"ערוך השולחן" שם חידש שאין מחלוקת בין ר' יהודה וחכמים לעניין תפילה מוקדמת, דהיינו מכיוון שעיקר תפילת ערבית הוא כנגד הקטרת האברים, והתחלתה של זו מבעוד יום, עד סוף כל הלילה, לכן גם לשיטת רבנן רשאי להתפלל מזמן הקטרה. עיין שם (סי' רלה ס"ק ה), איך הוא מיישב את הקושיות על חידושו הנ"ל. במקום הצורך, כגון כאשר יש טירחא דציבורא לאסוף את הציבור פעם נוספת, או שיש חשש, שאם לא יתפללו אז, יהיו גם כאלה שלא יתפללו כלל. ואם אמנם יתפללו אז ערבית, יש להשתדל להתפלל מנחה לפני פלג המנחה, כדי לא להיכנס לבעיית "תרתי דסתרי"3מובא ב"משנה ברורה" (סי' רלה ס"ק יד) שאם הציבור רוצה להתפלל מעריב אחרי פלג המנחה, שיתפלל מנחה לפני פלג המנחה, כדי שלא יהיה מצב של "תרתי דסתרי".. ובשעת דחק יתפללו גם מנחה וגם ערבית אחר פלג המנחה.

14. 3.1

    אנטוורפן, בלגיה, אלול, ה'תשנ"ח

15. 3.2

    ג. מנהג אמירת "ברוך ה' לעולם"

16. 3.3

    שאלה

17. 3.4

    כשליח מרכזי, פנו אלי מספר שליחי תנועה בבירור ענין אמירת ברכת ה' לעולם אמן ואמן, לפני תפילת ערבית, במסגרת תפילות במחנות ובסניפי התנועה.

18. 3.5

    בקהילות של עדות המזרח, אין אומרים זאת [יוצאי צפון אפריקה וכד'].

19. 3.6

    שאלתי מתייחסת לעקרון של אמירת הברכה, וכן האם יש הבדל למתפללים בנוסחים שונים [אשכנז, ספרד ועדות המזרח].

20. 3.7

    תשובה

21. 3.8

    ברכת "יראו עינינו" נתקנה בימי הקדמונים1רא"ש (ברכות פרק ראשון סי' ה); תוס' (ברכות דף ד ע"ב ד"ה דאמר). וכבר נחלקו ראשונים, אם יש להמשיך את המנהג ולאומרה2טור אורח חיים (סי' רלו) כתב "נתקנה מפני שבימים הראשונים היו בתי כנסיות בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפילת ערבית, ותקנו לומר פסוקים אילו שיש בהם י"ח אזכרות, כנגד י"ח ברכות שיש בתפילת ערבית, ועכשיו שחזרו להתפלל בבתי כנסיות, לא נתבטל מנהג הראשון". גם בזמנם, למרות שסיבת התקנה בוטלה, או לאו3רמב"ן (מובא בתלמידי רבינו יונה ברכות ב ע"ב ד"ה ויש) ורשב"ם (מובא ברשב"א שם ד ע"ב ד"ה מסייע)..

22. 3.9

    מרן ב"שולחן ערוך" לא הכריע בין החולקים ולכן על כל אחד לנהוג לפי מנהג אבותיו:

23. 3.10

    1. שליחים בני ארץ-ישראל לא יאמרו הברכה.

24. 3.11

    2. חניכים ינהגו לפי מנהג אבותם4יפה להסביר לחניכים את משמעות הלכה האומרת שכל אחד צריך לנהוג כמנהג אבותיו ("אל תטוש תורת אמך"). יחד עם זאת צריך להסביר שאין מנהג היחידים גורר אחריו את הרבים..

25. 3.12

    3. במחנה יש לנהוג לפי המצבים המתוארים להלן:

26. 3.13

    א. אם מתפללים בבית-כנסת קבוע - לפי מנהג המקום.

27. 3.14

    ב. כשאין בית-כנסת קבוע, יש לנהוג לפי רוב המתפללים5שו"ת "חתם סופר" (חלק חושן משפט, השמטות, סי' קפח), וכן "פרי חדש" (או"ח סי' תצו, מנהגי איסור אות יט). .

28. 3.15

    ג. אם לא נקבע מנהג, ניתן להנהיג שהחזן ימתין, כדי שמי שנוהג לאומרה, יוכל לאומרה לעצמו6באשר לשאלה אם המיעוט בטל ברוב, עיין שו"ת מהריב"ל, (בסימנים ח, ט, י) וב"פרי חדש" (שם אות כא), שכתבו שיכולים לכוף המיעוט, אם לא שבאו כקהילה, כי אז לא יתבטלו ברוב. אך בתשובת "פאת השולחן" כתב שצריך היחיד להתפלל בצנעה בנוסח שלו, וכן פסק ב"אגרות משה" (או"ח ב סי' כג).. לגבי ענית "אמן" לאחר הברכה לאלה שאינם נוהגים לאומרה, פסק מרן הגר"ש ישראלי, שיכול לענות7נחלקו אחרונים, אם לענות אמן או לאו. דעת "בן איש חי" (פרשת פקודי אות ה, שנה ראשונה) שלא יענה. אבל בשו"ת "פנים מאירות" (סי' נט) התיר, מפני שעניית "אמן" של אותה הברכה אינו הפסק, כי הכל "גאולה אריכתא" הוא. דעת מרן הגר"ש ישראלי: מאחר שעניין הסמכת גאולה לתפילה ממילא לא נשמר, בשל אמירת הקדיש,. ומכיוון האומרים את ברכת "יראו עינינו" שומרים על מנהג שנהגו, ובדין נהגו, ומכיוון שהם מסיימים בברכה, גם אם אין הוא מתפלל עמהם, יענה אמן..

29. 4.1

    ונציה, איטליה, תמוז, ה'תשנ"ח

30. 4.2

    ד. המתנה בחוץ לארץ עד שבת פ' 'בהר בחוקותי' להשוואת הקריאה עם בני ארץ-ישראל

31. 4.3

    שאלה

32. 4.4

    כששביעי של פסח חל בערב-שבת, 'מפסידים' בני חו"ל פרשה אחת. להשלמתה, ממתינים עד ל'בהר בחוקותי'. מדוע לא מתקנים את הבעיה כבר בפרשיות תזריע ומצורע?

33. 4.5

    תשובה

34. 4.6

    כשחל שביעי של פסח בערב-שבת, שאז בני ארץ-ישראל קורין בשבת שאחריו פרשת שמיני, ובני חו"ל קורין בענייני הפסח, מנהג ירושלם1"מזבח אדמה" (סי' תכח), "תקנות ירושלים מנהגי אורח חיים" (סי' תכח). הוא להפריד בין פרשות בהר ובחוקותי כדי להשתוות עם בני חו"ל, ואין מפרידין פרשות תזריע ומצורע לפי שאין רוצים להאריך בנגעים2"תיקון יששכר" (דף לב).. ומפרידים את פרשות בהר ובחוקותי כדי שאלה ואלה יקראו פ' במדבר בשבת קודם שבועות, והטעם הוא "מנו ועצרו", שלעולם תפסיק פ' במדבר בין פ' בחוקותי שיש בה קללות התוכחה, ובין חג השבועות. כל זה מפני ששבועות הוא יום-הדין של פירות האילן, ו"תחל שנה וברכותיה" - שלא ייקראו הקללות סמוך ליום-הדין ויהיה לו לשטן פתחון-פה לקטרג, ח"ו3"לבוש" (אורח חיים סי' תכח)..

35. 5.1

    וינה, אוסטריה, מרחשוון, ה'תשנ"ט

36. 5.2

    ה. קריאת-התורה וההפטרה במנחה ביום צום שנקבע לרפואת חולה

37. 5.3

    שאלה

38. 5.4

    אנו עורכים יום צום ותפילה עבור אחד ממתפללי בית-הכנסת שחלה מאוד ומצבו מסוכן.

39. 5.5

    בתפילת מנחה, נקרא בתורה בפרשת ויחל, שאלתי היא: האם נקרא למפטיר בהפטרה של צום עם ברכות ההפטרה, או שדין זה לא נאמר בצום כזה. כמובן שיש עשרה שצמים.

40. 5.6

    תשובה

41. 5.7

    ראשית יש להבהיר, כי לא כל מצב שבו עשרה מתענים, נקרא "תענית-ציבור"1יסוד העניין בהבנת דברי הרא"ש (תענית פרק א סי' כ) במחלוקתו עם רבנו יואל הלוי ועם ראב"ש, ובהבנת התוספתא (תענית פרק ב הל' ו). דבריו של הרא"ש הם המקור לכוחו של קהל מסוים לקבוע תענית-ציבור על צרתו [ולומר "עננו" כברכה בפני עצמה], והתוספתא היא המקור לכך שלעניין קריאת-התורה יש הבדל עקרוני בין "תענית-ציבור" לבין "תענית יחיד", לרבות "תענית יחיד" שיש בה עשרה מתענים [שהרי גם בתענית-ציבור כשאין עשרה מתענים אין קוראים בתורה!] (יצוין, כי הכוונה לגירסת התוספתא המובאת בראבי"ה (הנזכר ברא"ש שם), ומופיעה לפנינו בדפוס וילנא ב"נוסחאות כ"י". ראה מקורות הגירסאות השונות בתוספתא בעריכת ר"ש ליברמן, עמ' 330, וב"תוספתא כפשוטה" עמ' 1085). וזה לשון התוספתא: "מה בין תענית ציבור לתענית יחיד... תענית ציבור נכנסין לבתי כנסיות וקורין, מה שאין כן בתענית יחיד". מה שלא נתפרש בתוספתא הוא, מהו החילוק בין תענית של עשרה יחידים לבין תענית-ציבור למעשה. חילוק זה תלוי בהבנת דברי רא"ש, וזו שנויה במחלוקת בין "בית-יוסף" (ריש סי' תקסו) ו"לבוש" (שם סע' ד) ולבין ב"ח (שם) באשר לתענית שמטרתה היא לשוב בתשובה. בבסיס המחלוקת דברי רא"ש שכתב בסוף דבריו: "אבל קהל מקבלים עליהם תענית - ודאי רבים מיקרו, ויכולים לקבוע ברכה". וכתב על דבריו ב"ח: "ומשמע לי דמה שכתב הרא"ש בסתם, 'אבל קהל שמקבלים תענית ודאי רבים איקרו' - היינו דווקא שהתענית הוא על גזירה או על צרה שלא תבוא עליהם כגוונא שכתב בתחילת דבריו, דעליו קאי, אבל ללא שום צורך אלא לשוב בתשובה - אין לו דין תענית ציבור כל עיקר, וכמו שהעתיק הב"י בשם הגהת מרדכי". אבל "בית-יוסף" עצמו הבין שרא"ש חולק על הגהת מרדכי ישן שאותה הזכיר ב"ח, שכן הגהת המרדכי מסתיימת במלים: "אבל בין כסא [אולי צ"ל: כסה] לעשור - אין קורין בתורה לפי שכל אחד מתענה לבדו לשוב ולשבור ליבו... דמיקרו יחידים לענין קביעות", ומיד לאחריה כותב "בית יוסף": "ומדברי הרא"ש נראה דלא שנא, שסתם וכתב שקהל המקבלין עליהם רבים איקרו, ויכולין לקבוע ברכה, וכבר כתבתי בסמוך דמשמע דהוא הדין לקרות בתורה. ובדורינו זה ראיתי נוהגין כן, וראיתי חולקין עליהן, ונהרא נהרא ופשטיה". ומתוך הבנתו זו כתב גם מרן בשו"ע (סע' ב): "ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה, יש נוהגים לדונו כתענית ציבור לענין עננו בין גואל לרופא וקריאת ויחל, ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד שאף ש"ץ אינו אומר עננו אלא בשומע תפילה, ואין מוציאין ס"ת". דהיינו - להבנת הב"ח, גם רא"ש דורש שתהיה לקהל סיבה לגזור תענית-ציבור, כגון גזירה או צרה, ואִלו להבנת "בית יוסף", רא"ש סבור שקהל יכול לגזור תענית-ציבור גם ללא סיבה. וביתר פירוש כתב כך "לבוש" (סע' ד), שאחרי שהביא את שתי השיטות מן השו"ע, כתב בסוגריים בהתייחס לשיטה השנייה [- הלא היא שיטתו של הרא"ש -]: "דס"ל שכלל עשרה שמקבלים עליהם, תענית רבים איקרו, ואין חילוק, איזה דבר קיבלו עליהם, וכיוון דרבים איקרו - יש לדונו כתענית ציבור". ואשר לנדון דידן, נראה לומר, שלהבנת "בית יוסף" ו"לבוש" בדברי הרא"ש, שיכולים הקהל לגזור ללא סיבה, ודאי שיכולים לגזור משום צרה של יחיד. ואולי אפילו הב"ח בדעת הרא"ש, והגהת מרדכי יודו לכך, שהרי סוף סוף "כל ישראל ערבין זה בזה", וצרת יחיד [שנגעה אל הציבור כולו] - צרה היא. אלא שהראי"ה קוק בספרו "אורח משפט" (סי' קלח) הבין להיפך, והוא שלהבנת הב"ח ודאי שצרה שאינה של הציבור, אינה סיבה טובה יותר מרצונו של הציבור כולו לשוב בתשובה, וודאי אפוא שגם היא נקראת "ללא סיבה". ואף להבנת "לבוש" יש לומר שרצונו של הציבור לשוב בתשובה סוף סוף עניין ציבורי הוא, אבל "לבוש" יודה שאין לקבוע תענית-ציבור על צרת היחיד. ועל פי שיטות אלה תתבאר ההגדרה החסרה בתוספתא באשר לחילוק בין תענית יחיד לתענית-ציבור: לדעת הגהת מרדכי ישן, וכן הבין הב"ח בדעת רא"ש, תענית ציבור היא תענית של קהל מסוים על צרה שלו, אבל אם אין מדובר בקהל מסוים, או שאין צרה מסוימת שאליה מתייחסת התענית, הרי זו תענית יחיד. לדעת רא"ש על-פי הבנת "לבוש" כפי שפירשו הראי"ה קוק, תענית-ציבור היא כל תענית של עשרה יחידים על עניין ציבורי כלשהו הנוגע להם, אבל אם מדובר בענין פרטי - הרי זו תענית יחיד. ואילו להבנה הפשוטה ב"לבוש" שתענית-ציבור היא כל תענית של עשרה כלשהם, לכאורה תישאר התוספתא קשה, כי מהי לפיה תענית יחיד שיש בה עשרה מתענים? ואמנם, קושיה זו היא שהביאה את הראי"ה קוק לומר (בסוף התשובה הנ"ל) שגם "לבוש" מודה, שדרוש יסוד ציבורי כלשהו [אע"פ שאלמלא דבריו, ניתן היה לומר שלדעת "לבוש" הגדר הוא סיבה משותפת, דהיינו: כל עשרה שיש להם סיבה משותפת להתענות - הרי הם ציבור לעניין זה, ותעניתם - תענית-ציבור היא. ואִלו תענית יחיד היא כאשר כל אחד מתענה מסיבה אחרת, או כגון דנדון דהראי"ה, שהאחד שכר את האחרים והם צמים ,בעצם, רק עבור התשלום ולא בגלל הצרה]. ובדעת הרא"ש ניתן עוד לומר - בהבנת "בית יוסף" ודלא כהבנת "לבוש" - שהרכב המתענים הוא הקובע, וללא קשר לטעם התענית, דהיינו: כל קהל מוגדר שקיבל על עצמו תענית - הרי זו תענית-ציבור, אפילו קבעוה ללא סיבה ציבורית כלשהי, אבל סתם עשרה שקיבלו על עצמם תענית - הרי זו תענית יחיד. כך יישמר, מחד, דיוקו של הראי"ה קוק מלשונו של רא"ש, וזה לשונו (בתחילת התשובה): "מ"מ נראה דגם הרא"ש מודה שזהו דווקא שהקבלה היא על עסקי ציבור, שכן הוא דיוק לשונו שכתב 'אבל קהל שקיבלו עליהם תענית - ודאי רבים מיקרו', ולא אמר 'כל עשרה שקיבלו עליהם תענית רבים מיקרו'", ומאידך לא תתקבל מסקנתו של הראי"ה בדעת רא"ש, שהרי הדיוק מתייחס רק אל הרכב המתענים - דווקא קהל ולא כל עשרה. ומנין לו להראי"ה, שגם הטעם צריך להיות ציבורי? . בנדון דידן, שבו סיבת קביעת התענית היא צרה של יחיד - נפסק להלכה2א. הגהת מרדכי ישן הובא ב"בית יוסף" ריש סי' תקסו: "נראה דתענית יחיד רצה לומר כגון מי שיש לו חולה בתוך ביתו וכיוצא בזה, דלא שייך לקהל ולא למדינה... [משמע מלשונו שהוא מפרש את המושג "תענית יחיד" הנזכר בתוספתא המובאת לעיל הע' 1]. ואע"פ שבהמשך דבריו מציין "בית יוסף" שרא"ש חולק על הגהת מרדכי זו, ומסיים שיש הנוהגים כך ויש הנוהגים כך, וגם בשו"ע הוא חוזר ומביא את שני המנהגים, מכל מקום לא נתבאר בדברי "בית יוסף" בפירוש, שהרא"ש חולק, גם על הרישא, ויתכן שרק על הסיפא חלק, ואלו לרישא - יודה. (וראה הע' 1 באשר להבנות האפשרויות השונות בדברי רא"ש). ואפילו נאמר שרא"ש חולק - להלכה ב"משנה ברורה" (ס"ק יב) על-פי "מגן אברהם" (סק"ד) ו"שערי אפרים": "אכן במקום שאין מנהג - אין לקרות ויחל אף במנחה, וכן הש"ץ לא יאמר עננו רק בשומע תפילה". ואף-על-פי שאפשר לפרש את המילים "דלא שייך לקהל אחד" לא [כ"לוואי מתאר"] בהתייחס לטעם התענית, אלא [כ"לוואי מצמצם"] בהתייחס אל מי שיש לו חולה, דהיינו שגם המרדכי יודה, שכאשר החולה אכן שייך לקהל מסוים, יוכל אותו הקהל לקבוע עבורו תענית-ציבור - מכל מקום נראה שיהיה זה דוחק לפרש כך את דבריו. ב. וכך פסק הראי"ה קוק ב"אורח משפט" הנ"ל. ואף-על-פי שהערנו לעיל הע' 1 על כל ראיותיו [מן התוספתא, מדיוק לשונו של רא"ש ממשמעות דברי הב"ח ומקושייתו על "לבוש" מן התוספתא] ואף-על-פי שיש עוד לתמוה, מדוע לא הזכיר את הבנת "בית יוסף", שהיא בעיקרה כ"לבוש", כנ"ל הע' 1, ואף-על-פי שגם הנחת-היסוד - שמחלתו של יחיד אינה עניין ציבורי - גם היא אינה פשוטה, שהרי "אחד מן החבורה שמת - תדאג כל החבורה" (שבת קו ע"א), וכלום על החבורה להמתין עד שיחול עליה מאמר חז"ל ח"ו, ורק אז להתחיל לדאוג?! מכל מקום, כבר הורה זקן, וכפי שסיים: "למעט בברכות מפני הספק עדיף טפי"., כי תענית כזו אינה "תענית-ציבור" אלא "תענית יחיד", גם אם הציבור מרגיש אחריות וערבות לעניינו של היחיד3ואף-על-פי שהנדון בשאלה ב"אורח משפט" שם הוא באחד ששכר עשרה שיתענו, ועצם קיומה של צרת היחיד לא נגע אל ליבם עד כדי תענית, נראה מוכח מנימוקיו ומלשונו, שלדעתו - לא שנא..

42. 5.8

    לפיכך, אין מוציאים ספר-תורה4מובן שניתן לקרוא בתורה ללא ברכה, כאדם הקורא בתורה, אך יש לבחון היטב, אם אמנם יש למתענים עניין במעשה כזה, כשההלכה אינה מסדירה אותו בצינורות המקובלים., ואין אומרים "עננו" כברכה בפני עצמה5בשו"ע (סע' ב) תלה את שני הדינים - קריאת-התורה ואמירת "עננו" כברכה בפני עצמה - בהגדרת התענית כתענית-ציבור או כתענית יחיד, וזה לשונו: "ויש נוהגין לדונו כתענית יחיד, שאף ש"ץ אינו אומר עננו אלא בשומע תפילה, ואין מוציאין ס"ת". וזאת, על-פי דבריו ב"בית יוסף", בהם חיבר את עניין קריאת-התורה הנזכר בתוספתא (כנ"ל הע' 1) לעניין הוספת ברכה הנזכר ברא"ש (כנ"ל הע' 1): "ונראה דמאחר שהם יכולים לקבוע ברכה - קורין ויחל, דהא הטעם שנתנו אביו ורבו של הראבי"ה [=ר' יואל וראב"ש הנזכרים ברא"ש הנ"ל] שלא יקראו ויחל - הוא משום דכיחידים דמו, ותניא בתוספתא 'אין קורין בתורה בתענית יחיד', וכמ"ש בשמם בפסקי הרא"ש. וכיוון דהרא"ש סבר דכציבור חשיבי לענין לקבוע ברכה - ה"ה דחשיבי כציבור לענין קריאת ויחל, וכן נראה ממ"ש רבינו [=הטור] בסוף סימן זה בשם רב שר שלום...". גם בחזרת הש"ץ.

43. 5.9

    במצבים שבהם ניתן לקבוע "תענית-ציבור" - אין כל הבדל6רמ"א (סי' תקסו סע' א) בסתם על כל תענית-ציבור, ועל המבקש לחלק להביא ראיה. ויתר על כן, הציע "לחם משנה" (הל' תענית פ"א סוף הל' ב) לחלק בדעת רמב"ם ו"בית יוסף" להיפך: שבתעניות הקבועות אין מפטירין, ודווקא באלו שגוזרים על הציבור - מפטירין]. בין קריאת התורה בברכות לקריאת ההפטרה בברכות למנהג האשכנזים, בהיות אלה חלק מסדרי התענית.

44. 5.10

    ואל ייפול לב הציבור בהיסגר בפניהם הדרך לסייע לאחיהם בדרכי תפילת-הציבור הרשמיות, כי "אף-על-פי ששערי תפילה ננעלו - שערי דמעה לא ננעלו"7ברכות (לב ע"ב) [וראה מה שכתב הראי"ה קוק ב"עין אי"ה" שם (הובא גם בהקדמה ל"עולת ראי"ה", "תפילה ותורה", אות ז), באשר לייחס בין התפילה המאוזנת לדימעה המשתפכת]. ויה"ר שתזכו לפתיחת שערי שמים, לחן ולחסד ולרחמים., וד', שומע תפילת כל פה, ישלח לכם רפואה שלימה מן השמים בתוך שאר חולי ישראל השתא בעגלא ובזמן קריב.

45. 6.1

    מקסיקו סיטי, מקסיקו, כסלו, ה'תשנ"ח

46. 6.2

    ו. תקיעת שופר בר"ה בתפילת לחש

47. 6.3

    שאלה

48. 6.4

    נהוג בר"ה לתקוע בשופר בשמונה-עשרה בלחש, שלא כמנהג האשכנזי הפשוט שתוקעים רק בחזרת הש"ץ.

49. 6.5

    צריך לקחת בחשבון שדברים אלה נוהגים כאן לפני הרבה שנים, בכהונתם של רבני הקהילה האשכנזית. כיצד להתייחס לזה?

50. 6.6

    תשובה

51. 6.7

    מקור השוני בין המנהגים בתקיעת שופר של תפילת מוסף, יסודו במחלוקת ראשונים1עיין סיכום השיטות שו"ת "יחוה דעת" (ח"ו סי' לז).. על פי זה שני המנהגים "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

52. 6.8

    ב"משנה ברורה"2סי' תקצב סק"א. מובא שתקיעת שופר בחזרת הש"ץ עדיפה על התקיעה שבעת התפילה בלחש, כי אז אין מבלבלים את המתפללים.

53. 6.9

    שני המנהגים, יסודותם איפוא בהררי קודש ואין לבטל מנהג קיים.

54. 7.1

    פראג, צ'כיה, תשרי, ה'תשנ"ח

55. 7.2

    ז. משמעות שינוי נוסח בהוספה של "וכתוב לחיים טובים" בעשרת ימי תשובה

56. 7.3

    שאלה

57. 7.4

    בנוסח התפילה, בהוספות שמוסיפים בעשי"ת, אנו מוסיפים בברכת ההודאה "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך". והנה ישנו הבדל מעניין בין נוסח אשכנז וספרד, לבין נוסח עדות המזרח, לגבי המקום המדוייק שבו מוסיפים מילים אלו:

58. 7.5

    בנוסח אשכנז וספרד אומרים:

59. 7.6

    "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך. וכל החיים יודוך סלה, ויהללו" וכו'.

60. 7.7

    ואילו בנוסח עדות המזרח הנוסח הוא:

61. 7.8

    "וכל החיים יודוך סלה. וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך. ויהללו ויברכו" וכו'.

62. 7.9

    כלומר, שהמלים "ויהללו ויברכו" וכו', שבכל השנה מתייחס ל'כל החיים', בעשרת ימי תשובה, כבר אינו מתייחס לכל החיים, אלא רק ל"בני בריתך". מהו היסוד לשינוי זה בנוסח עדות המזרח?

63. 7.10

    תשובה

64. 7.11

    אמנם נכון, שלפי הפשט "וכל החיים" מוסב על כל הבריות כולן1סידור "דרך חיים", כוונות פשטיות., ולא רק על הצדיקים הנקראים חיים אפילו במותם, ולהוציא רשעים שנקראים מתים אפילו בחייהם2אמנם ראה בסידור "תפילה למשה", שביאר עפ"י סוד, כי אכן "כל החיים" הם רק אלה המקושרים לעליונים, ורק הם נקראים "בני בריתך"., אך דווקא בעשי"ת ניתן לומר שגם "בני בריתך" פירושו כל הבריות כולן, שכן בספרים הקדושים מובא שבכל מקום שכתוב בתורה "היום" - הכוונה היא לראש-השנה. וכך גם בפס' "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוהיכם", המלה "היום" היא רמז לראש-השנה. ובהמשך שם כתוב "לעברך בברית ה' אלוהיך", משמע שבר"ה כורתים ברית עם ה'. ואולי זוהי כוונת המשנה "כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון", כדרך כורתי ברית שהיו עוברים בין שני חלקים3רש"י בראשית טו, י. , משמע שכל הבריות עוברות בברית זו עם ה' - כל אחד לפי מידת הקשר שיש לו עם הקב"ה ומחוייבותיו שלו. יוצא אפוא שאנו מבקשים בתפילתנו שכל הבריות יכירו במלכות הי"ת בעולמו ויודו לו על כל חסדיו וטובותיו, וכמו כן שיזכו כולם בחיים טובים, מאחר שעוברים בברית ה'.

65. 8.1

    מקסיקו סיטי, מקסיקו, כסלו, ה'תשנ"ח

66. 8.2

    ח. אמירת המזמורים "לדוד ה' אורי וישעי" ו"מכתם לדוד" אחר תפילת מנחה.

67. 8.3

    שאלה

68. 8.4

    בקהילתנו הקהילה האשכנזית נהוג לומר את המזמורים "לדוד ד' אורי וישעי" וכן בבית האבל "מכתם לדוד" לאחר תפילת מנחה ולא אחר ערבית כפי שמופיע בסידורים. האם יש מקור למנהג זה, והאם יש מקום לשנותו.

69. 8.5

    תשובה

70. 8.6

    1. אמירת "לדוד ה' אורי וישעי" - לאחר ערבית:

71. 8.7

    א. באחרונים1עיין "משנה ברורה" (סי' תקפא סק"ב) וב"קיצור שולחן ערוך" (סי' קכח סעיף ב') ועוד. מובא שנוהגים לומר מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" "בוקר וערב", בלא לפרש גדר "ערב".

72. 8.8

    ב. יש שכתבו, שעדיף לומר מזמור זה אחר תפילת מנחה, כדי לא להיכנס לבעיית אמירת תהלים בלילה2עיין ספר "תפילה כהלכתה" (פרק כג הערה א). וניתן להסביר מנהג זה בכך שברוב הקהילות נהגו להתפלל ערבית מיד אחר מנחה, מבעוד יום, ולא היה אפוא מקום לומר מזמור זה אחר מנחה..

73. 8.9

    ג. ואולם, במקומות רבים כבר נהגו לומר את המזמור אחר תפילת ערבית.

74. 8.10

    ד. לאור זאת אין לשנות את המנהג הקיים.

75. 8.11

    2. אמירת "מכתם לדוד" - אחר ערבית:

76. 8.12

    א. מקור אמירת מזמור מט שבתהלים בתפילה שבבית האבל הוא ב"באר הגולה"3סי' שצג, וזה לשונו: "וראיתי פה לק"ק ספרדיים מנהגים אחרים בעניין התפילה וההשכבה ומנהג המנחמים, ואומרים שם בערב - לפני תפילת ערבית, ובבוקר - אחרי התפילה מזמור מט בתהלים וכו'., ושם מפורש שיש לומר מזמור זה לפני תפילת ערבית.

77. 8.13

    ב. במקומות רבים נהגו להסמיך את תפילת ערבית לתפילת מנחה, ועל כן אמרו את המזמור רק אחר תפילת ערבית4עיין ב"גשר החיים" (חלק א פרק כ סע' ג)..

78. 8.14

    ג. אמירת מזמור טז היא תחליף לאמירת מזמור מט בימים שבהם אין אומרים תחנון.

79. 8.15

    ד. על כן אין לבטל את המנהג, ומה גם שכבר נהגו כן קהילות רבות.

80. 9.1

    קוסטה ריקה, קוסטה ריקה, מנחם אב, ה'תשנ"ו

81. 9.2

    ט. שינוי מקום החזן בבית-כנסת עם בעיות אקוסטיקה.

82. 9.3

    שאלה

83. 9.4

    בית הכנסת שלנו סובל מאקוסטיקה גרועה מאד. אין מיזוג אויר והגשמים פה הם נוראיים בתקופה זו. בקושי שומעים את החזן, גם מי שקרוב אליו.

84. 9.5

    נשאלתי על אפשרות של מיקרופון והורדתי את זה מהפרק (אלא אם כן יש שינויים שאני לא יודע - אשמח לשמוע).

85. 9.6

    אפשרות שניה היא - שהחזן לא יתפלל על הבמה אלא ליד ארון הקודש היכן שהרב נותן שיחה - מקום גבוה, ופניו יהיו אל הקהל על מנת שבעזרת נשים למעלה ישמעו אותו וגם הקול יתפזר יותר טוב.

86. 9.7

    אשמח לשמוע מה דעת ההלכה ודעתכם עם מראי מקומות על מנת להיות מוכן לכל טענה שיעלו האנשים.

87. 9.8

    תשובה

88. 9.9

    בבתי כנסת גדולים, כשיש קושי גדול לשמוע את הש"ץ כשמתפלל אצל העמוד בכותל מזרח (לנוהגין כך) יש פוסקים שהתירו לשנות ממנהגם שיעמוד הש"ץ על הבימה באמצע בית הכנסת1שו"ת "אגרות משה" (או"ח חלק ג' עמ' שט). . אע"פ שהבימה גבוהה מג' טפחים אין זה מעכב שהרי כבר מצינו שהתירו לחזן לעמוד במקום גבוה כדי להשמיע לציבור2שו"ע או"ח (סי' צ סע' א).; זאת אף שבגמ'3ברכות (י ע"ב). נזכר שצריך לעמוד במקום נמוך שנאמר "ממעמקים קראתיך ה'". אמנם שהש"ץ יעמוד ופניו אל הקהל לא ראינו ולא שמענו מי שנהג כך ומי שהתיר זאת ובפרט בהלכות אלו משתדלים במשנה זהירות מלשנות המנהג אף בדברים שאין בהם איסור4ע' בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק י' סי' כב) שהביא סיעה של פוסקים בענין, ואוסרים לשנות המנהגים ועיין שם עוד בשם שו"ת "מכתב סופר" (בנו של החת"ס) האוסר מצד "סודות סדרי בית הכנסת" ועוד באזהרת בעל שו"ת "ערוגות הבשם" כלפי הרוצים לשנות, ע"ש.. ונראה שיש בזה היפוך כוונת התפילה, שכל עניינה פנייה לשוכן במרומים, ואל יראה כפונה אל הציבור חס וחלילה. פתרון אפשרי הוא להזיז את הבמה של קריאת התורה לחלק האחורי של בית הכנסת כמו שהיה נהוג בכמה בתי כנסת עתיקים ואז יישמע קולו של החזן בצורה טובה יותר5הצעתו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ וכן הסכים הלכה למעשה הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף. .

89. 9.10

    פתרון נוסף יתכן בעזרת שימוש במסך אקסוטי שאם מציבים אותו לפני החזן, קולו מתפשט בחלל בית הכנסת בצורה יותר טובה.

90. 10.1

    קיטו, אקוודור, סיון, ה'תשנ"ה

91. 10.2

    י. תפילה להצלחת יהודי בעל עבירה.

92. 10.3

    שאלה

93. 10.4

    האם יש מקום להתפלל להצלחת יהודי החי עם גויה, כאשר יש סיכוי גבוה שהוא יסייע לישיבות ולמוסדות יהודיים?

94. 10.5

    תשובה

95. 10.6

    יש מקום להתפלל להצלחת יהודי1עיין שו"ת "מעיל צדקה" (סי' ז) בעניין תפילה למען רשעים שיחזרו בתשובה, עניין השייך לגבי כל אדם מישראל, אפילו התרחק מאד מקיום תורה ומצוות, ואפילו איננו מאמין באלוקות, אם הרהר הרהורי תשובה. בתפילתנו אנו מבקשים שה' יצרף את ההרהורים הללו למעשה. ובנדון דידן שהאיש הזה מראה, שברצונו להישאר קשור לקהילה וברצונו לחזק מוסדות תורה על-ידי מעשה צדקה, בוודאי שיש מקום להתפלל עליו שיחזור בתשובה. אמנם אין מכאן הוכחה שיש מקום להתפלל שיצליח בעסקים, אבל מצאנו שכתב מרן הראי"ה קוק בספרו "עין אי"ה" (מסכת שבת דף 171 פסקה ר"ב בסופה) שתפילה ובקשה כוללות גם שהאדם שלמענו מתפללים, יהיה ראוי במעשיו ובמחשבותיו לאותה הבקשה, ולכן - בצירוף שני המקורות הללו - יש מקום להתפלל להצלחת היהודי הזה. וזה לשון ה"מעיל צדקה": "וגם בספר ש"צ בתפילת יום התענית ראיתי נוסח אחת ויה"ר שתחתור וכו' ואותם קשי עורף החזירם אתה בתשובה בהרהור תשובה שבליבם שישובו בתשובה שלימה כו' ונ"ל כי ספרא דווקנא כתבא להאי נוסח ובכוונה מכוונת האריך להתפלל שע"י הרהור תשובה שבלבם יחזירם השם כי יהי' כאלו פתחו הם בתשובה שמסייעים מן השמים וזהו הנוסח הנ"ל להתפלל על כל הרשעים אף כי יצאו מן הכלל כולו ולא מאמינים שיש אלוקות א"א שלא יהרהרו בתשובה ומחשבתם הקב"ה מצרפה כאילו עשו מעשה התשובה בפיהם ממש דהרי בישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ואף כי למי שיצא מן הכלל אע"פ שחטא ישראל הוא בזה וכן בכמה ריבי' וקידושין... והנה ברות רבה פרשה ג' מקשה בהדי' קושיא זו על הא דאמרינן והשב לב עובדיהם לעבדיך באמת כו' לא נמצא מתפללים על הרשעים, אמר ר"י יבחר כתיב אפילו כל אותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון ונ"ל כוונת ר"י בתירוץ יבחר כתיב כלומר שאין אנו דנים כולם לרשעים שאסור להתפלל עליהם כי הרוב מהם חשודים באונס ברשעתם אחרי שמעשה אבותיהם בידיהם ובעיניהם הגונים מעשיהם ולאותם יש תקוה אפילו שפשטו ידיהם בזבול ועליהם אנו מתפללים כנ"ל ופירוש דברי בעל יפה ענף דחוקים וכן המפורש בגמרא ירושלמי שם וגם יש שם נוסח אחר והדברים ברורים. ובמסכת סוטה ספ"ק ורבים השיב מעון שביקש רחמים על פושעי ישראל דלא מאמינים שיש אלקות שיחזרו בתשובה אולי גם הוא באופן שכתבתי למעלה שיזכו לתשובה שלימה על-ידי זכות הרהורי תשובה שבלבם לכן היתה תפילתו דווקא לפושעי ישראל." החי עם גויה אף-על-פי שזו עבירה חמורה מאוד2עיין רמב"ם (הל' איסורי ביאה פ' י"ב הל' א-ו) "... הנה למדת שהבועל גויה כאילו נתחתן עם עבודה זרה, שנאמר ובעל בת אל נכר, ונקרא מחלל קדש ה' "., ואולם יש להבטיח שברור לו, ולאחרים, שאין בזה משום הסכמה והצדקה למעשיו3כדי שלא תהיה חנופה כלפיו, עיין מסכת סוטה (מא ע"ב, מב ע"ב) ומה שכתב על זה "אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' נא)..

96. 11.1

    ניו-יורק, ארה"ב, כסלו, ה'תשנ"ט

97. 11.2

    יא. הזכרת שמות שני ההורים בזמן אמירת "מי שברך" ובמקרים נוספים.

98. 11.3

    שאלה

99. 11.4

    האם יש איזה סיבה הלכתית לא להשתמש בשם האב והאם (לדוג' יצחק בן אברהם ושרה) ב:

100. 11.5

     1. "מי שברך" אחרי עליה לתורה

Next → — showing 1–100 of 1,673

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 4. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.