B'Mareh HaBazak Volume III
- 67.6
גבאי היושב בתוקף תפקידו על מושב המיוחד לגבאים והוא אבל, אינו צריך לשנות מקומו בשבת1עיין "ציץ אליעזר" (קונטרס אבן יעקב סי' נח) שכתב, שעל אף שהמנהג הוא, שאבל ישנה את מקומו אפילו בשבת, הובא ברמ"א (יו"ד סי' שצג סעיף ד), שהאשכנזים נהגו להחמיר ולחוש בזה לאבילות בפרהסיא, וכדעת השו"ע שם, לכל הפחות במקום ששינוי המקום מורגש בעליל, כגון לגבי רב העיר או אדם חשוב שמקומו קבוע, ובכלל זה גבאי כאשר יימנע מלשבת במקום המיועד לגבאים..
- 68.1
אוקלנד, ניו זילנד, שבט תשנ"ג
- 68.2
סח. קיום טקס הלויה בבית-הכנסת
- 68.3
שאלה:
- 68.4
המנהג בעיר אוקלנד (בניו זילנד) הוא להתחיל את טקס ההלויה בבית הכנסת, בנוכחות ארון המת, במקרה שהנפטר היה רב או נשיא לשעבר של הקהילה.
- 68.5
מנהג זה התרחב למקרים בהם נפטרו אנשים חשובים נוספים, כגון סגן ראש העיר או אישיות חשובה אחרת, בלי קשר לשמירת המצוות של הנפטר.
- 68.6
סיבות המנהג הנ"ל, הינן ע"מ לתת כבוד לנפטר, וכדי להכיל את אנשי הקהילה הרבים, הנוכחים בטקס זה.
- 68.7
שאלתי המתיחסת למנהג, הינה כדלקמן:
- 68.8
האם מנהג זה הוא כשר, ואם כן, האם יש ל עשותו בתנאים כלשהם?
- 68.9
תשובה:
- 68.10
אין להתיר עריכת הספד או חלק מן טקס ההלוויה בתוך בית-הכנסת בשום אופן, ובוודאי שאין להכניס את הארון להיכל1ברייתא במס' מגילה (כח ע"ב) "ואין מספידין בהם" וכו', ומבואר שם בגמרא שהספד של רבים המותר הוא כאשר הנפטר הוא תלמיד-חכם או אשת ת"ח כשרה וצנועה, כך שגם הנפטר היה גדול וגם הציבור המתאסף הוא גדול. וכבר הסביר רמב"ם בשו"ת שלו (סי' קסא) שהספד של רבים הוא "דבר יוצא מן הכלל ובלתי רגיל שבא אליו איש גדול המעלה". וראה בשו"ת "הר צבי" להגרצ"פ פרנק (חיו"ד סי' רסו) המסביר, שכלתו של רפרם הוכנסה לחדר הסמוך לבית-הכנסת, ולא בתוך ההיכל. ועיין "חכמת אדם" (כלל קנה סעיף יח) המתיחס לעניין זה בחומרא רבה. גם הרב ב"צ מ"ח עוזיאל בשו"ת "פסקי עוזיאל בשאלות הזמן" (סי' לד) אסר זאת בתוקף.. המנהג לעשות כן הוא רק באלוף וגאון, היינו אדם גדול הן בתורה הן בחשיבות, וזה אשר מביא גם קהל גדול להלוויה. הטעם שלא להתיר הוא, שאין זה מכבוד בית-הכנסת להכניס בו ארון המת ולהספיד בו, כמבואר בשו"ע, הן בהלכות בית-הכנסת2אורח חיים סי' קנא סעיף א. הן בהלכות אבילות3יורה דעה סי' שדמ סעיפים יט-כ. והדברים מבהירים את כוונתו באו"ח, שאין ההיתר בכל אדם חשוב שנפטר ואשר כל בני העיר באים ללוותו, אלא דווקא כשהוא היה חכם אלוף וגאון., ורק בתלמיד-חכם גדול אשר ציבור גדול מתאסף ללוותו - מותר4אמנם בשו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' יב) מקל בזה יותר, ואולם מתוך ההערה בתחילת הסימן משמע שזה היה בזמן, שהנאצים ימ"ש אסרו התאספות של יהודים מחוץ לבתי-הכנסת.. הצעתנו, שבהגיע צורך כזה (ל"ע), יקיימו את ההספד בחצר בית-הכנסת או באולם הסמוך לו, אם ישנו כזה5ע"פ דברי הרב פרנק והרב עוזיאל הנ"ל., ויה"ר שיבולע המות לנצח וכו'.
- 69.1
קאלי, קולומביה, שבט תשנ"ג
- 69.2
סט. קבורת אשה שיש חשש שהתאבדה
- 69.3
שאלה:
- 69.4
מהו הדין לגבי אשה שנמצאה ע"ג מיטתה הרוגה ע"י יריית אקדח, שנמצא מוטל על הרצפה ליד המיטה. האשה היתה חולה במחלת דכאון והיתה בטיפול פסיכיאטרי בנסיון להתגבר על מצב זה. לפני מספר חדשים, האשה הזכירה בפני חברים את האפשרות לשים קץ לחייה, אבל מאז חל שיפור במצב רוחה ואף אחד לא ראה את הריגתה. בעת המשוער לפטירתה לא היו בני משפחה בבית ונמצאה ע"י עוזרת גויה ללא רוח חיים.
- 69.5
האם הנפטרת בחזקת מאבדת עצמה לדעת, או ככל המתים בענין קבורתה וכו'?
- 69.6
תשובה:
- 69.7
בנדון דידן, מכיוון שלא ראו את מעשה ההריגה1שו"ע יורה דעה (סי' שמה סעיף ב) "איזהו מאבד עצמו לדעת? כגון שאמר, הרי הוא עולה לראש הגג, וראוהו שעלה מיד, דרך כעס, או שהוא מיצר ונפל ומת, הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת. אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך ע"ג סייפו, הרי הוא בחזקת כל המתים ומתעסקים עימו ואין מונעים ממנו דבר"., ודיבורה לשים קץ לחייה לא היה סמוך למיתתה2עיין ש"ך (סי' שמה ס"ק ג) שמביא דברי הב"ח בשם מהרש"ל, שעל דיבור בלא ראיית המעשה לא סמכינן. אמנם דעתו של רמב"ן היא שסמכינן אדיבור בלי ראיית המעשה, אבל במקרה שלנו נראה שגם רמב"ן יודה, שלא לסמוך על הדיבור, מכיוון שהדיבור לא היה סמוך למעשה., הרי היא בחזקת כל המתים, אף כי המימצאים מוכיחים שבוודאי היא זו שביצעה את המעשה3עיין שו"ת "חתם סופר" (חלק יורה דעה סי' שכו) שכתב, שלפי הברייתא במסכת שמחות פרק ב' ניתן להסיק "דלא מבעיא דבדיבורא בלא מעשה לא מיחשב מאבד עצמו לדעת, אלא הוא הדין נמי במעשה גמור, כגון שראינוהו חנוק ותלוי באילן על אותו אופן, שנראה בודאי שתלה את עצמו... הרי זה חזקה שאיבד עצמו בידו, אבל מכל מקום שלא מדעת היה, דתלינן שרוח רעה ביעתתו... עד שנשמע מפיו מתוך יישוב הדעת שהוא עולה מחמת כעס או מיצר... וזולת זה לעולם אנו תולים או שלא איבד את עצמו כלל אי נמי איבד את עצמו, מכל מקום היה שלא מדעת"., ואין מונעים ממנה דבר.
- 70.1
מקסיקו סיטי, מקסיקו, אלול תשנ"ג
- 70.2
ע. פינוי עצמות לארץ-ישראל כדי לאפשר קבורת אחרים במקומם
- 70.3
שאלה:
- 70.4
אני מתכבד לפנות אל כת"ר בדבר שאלה שנשאלתי בענין פינוי עצמות נפטרים שנקברו לפני עשרות שנים וביניהם נפלים וילדים והעברתם לארץ ישראל, ואע"פ שכבר נפסקה הלכה בנדון, נראה לי שיש לשאול דעת תורה בגלל ההשלכות שבנושא.
- 70.5
בית הקברות של אחת הקהילות הולך ומתמלא ויש להניח שבתקופה הקרובה כבר לא יהיה מקום קבורה. לפני כמה שנים, ביחד עם קהילה קונסרבטיבית נקנה בית עלמין חדש, כאשר חלקה אחת מיועדת להם וחלקה שניה מוקדשת לקהילה האורטודוקסית.
- 70.6
בזמן האחרון נשמעת ביקורת לגבי האפשרות שבעתיד הקרוב יצטרכו לקבור את מתי ישראל במקום החדש הואיל ויש להניח שבחלקה הקונסרבטיבית יקברו גם אנשים אשר זהותם היהודית תלויה בספק. יש להדגיש שאין אפשרות לרכוש אדמה לבית קברות אחר. אמנם נעשים מאמצים לקנות בסמוך לבית הקברות הישן קרקע נוספת אך זה יקח כמה שנים.
- 70.7
בימים אלה מספר אנשים משלומי אמוני ישראל, המודעים לדברי הירושלמי במועד קטן פ"ב וכן לפסיקת השו"ע בסימן שס"ג באו והציעו לפנות חלקה ישנה מאוד וכן חלקת ילדים ונפלים ולהעבירם, בכל הכבוד הראוי לארץ-ישראל שכדברי הש"ך א"י היא כפרתם. ובכך לפנות חלקה קטנה שתבטיח המשך הקבורה בבית העלמין הישן עד שיעלה בידי הקהילה לרכוש את הקרקע הסמוכה ובכך למנוע חששות, וזאת תוך התיחסות נאותה ומכובדת כלפי אלה שנקברו באותה חלקה, בהעברתם לארץ-ישראל.
- 70.8
יש לציין שבעלי ההצעה הזאת חוששין שאם יעברו לקבור את מתיהם בבית-הקברות החדש שנרכש ביחד עם הקונסרבטיבים, זה יתפרש כמתן הכשר להם ויגרום שהרבה מאוד אנשים יגידו שאין הבדל בין חלקה זו לזו והמצב יביא מחד להדרדרות ההשפעה של שלומי אמוני ישראל בקרב הקהילה ומאידך להתחזקות הקונסרבטיבים.
- 70.9
תשובה:
- 70.10
אמנם העברת עצמות מת לארץ-ישראל מנוי בהלכה כאחד המקרים שבהם הותר, באופן יוצא דופן, האיסור החמור של פינוי המת מקברו1טור שו"ע יו"ד ריש סי' שסג., אך יש לדעת שאין בכך כדי להצדיק פינוי קברים בדרך תואנה ואמתלאה2ובני"ד, אתמהה: וכי נפלים וילדים, דווקא הם הם הזקוקים לכפרת ארץ-ישראל?!, כאשר המטרה הידועה והמוצהרת היא להכשיר מקום לקבורתם של חדשים (ואף כשאין מטרה ברורה כזו, כל שאין המשתדלים בדבר בני משפחתו של המת, וכדלקמן). די לנו לצטט את דברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל3"אגרות משה" חלק יו"ד ג סי' קנג., דברים שכתב אודות הבקשה לפנות עצמותיו של השר משה מונטיפיורי לארץ, אף ששם ניתן היה לתלות, שהמבקשים רצו באמת ובתמים בטובתו של השר המנוח, וזה לשונו:
- 70.11
"(ד)ליכא איסור (פינוי המת) כשכוונתם לפנותו לא"י, אף שגם זה פשוט וברור, ששייך זה רק לבנים שרוצים בטובת אביהם ואמם, אבל לא לאחרים, אף אם היה אמת שכוונתם הוא לטובת המת, כי מדוע דואגים לטובת מת זה ולא להרבה גאוני עולם וצדיקים וקדושים שבכל המדינות בחו"ל שהם עדיפי... ומניחין אותן להשאר בחו"ל. וכשיפנו קברי השר ואשתו יהיו כמבזין את כל רבותינו מימות עולם וכו'".
- 71.1
וינה, אוסטריה, מנחם אב תשנ"ג
- 71.2
עא. קבורה בקבר שהתפנה ע"פ הדין
- 71.3
שאלה:
- 71.4
קבר שנפנה משם מת כדי לקבור אותו בארץ ישראל, האם מותר לקבור שם בן אדם אחר ובאיזה תנאים?
- 71.5
תשובה:
- 71.6
קבר שנפנה משם מת כדי לקבור אותו בארץ-ישראל, פינוי שהוא מותר על-פי הדין1המפונה כדין, ואין חשש לבעיה הלכית אחרת, ממונית, כגון גזילת רכושו של המת הראשון. כן הביא בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ז סי' מט פרק ח בשם ה"יהודה יעלה"), ועיין ב"גשר החיים" הנ"ל שדן בפן זה בהרחבה., מותר לקבור בו מת אחר2מוסכם הדבר ש"איסור הנאה" מקבר המת אינו כי אם בקבר של בנין (קרי: דברים התלושים שקבעם בקרקע לצורך הקבר). אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר (שו"ע יו"ד סי' שסד סעיף א). ועיין ב"דעת כהן" להגראי"ה קוק שדן בזה לדעת הב"ח אליבא דר' ישעיה באיסור אחר: איסור דרבנן משום כבוד המת הראשון ואף בקבר של קרקע עולם, והעלה שיש חולקים על ב"ח זה. ורוב הפוסקים לא חששו לב"ח בכהאי גוונא [יש שהביאו הב"ח דווקא בקבר של בנין ("גשר החיים" ח"ב פ"ד סעיף ג), ואחרים דחו דברי ר' ישעיה מהלכה ("כתב סופר" חיו"ד סי' קעז)].. ולרווחא דהלכה3אמנם פוסקים שונים כתבו להלכה אופנים שונים להתיר שימוש אף בתלוש, אך כדי לצאת ידי דעת כולם ראוי לנהוג כפי שכתבנו. ולהמחשת קוטביות הדעות בזה נדגים: במקום שהנוהג הוא שמשלמים עבור חלקת קבר: ה"כתב סופר" הנ"ל פסק שרשאים לקבור בקבר, ודווקא לא ישלמו עבורו (החסרון לקרובי המת אינו אסור בגדר הנאה מקבר מפני ש"מצוות לאו ליהנות ניתנו". ודווקא מכירת הקבר אסורה, דהמוכרים נהנים הנאה האסורה, וכפשטות דברי תשובות הרשב"א שהביא שם). ה"שבט סופר" (תשובה קד) פסק דבכהאי גוונא צריך שדווקא ישלמו, וכן פסק ב"דעת כהן" (סי' רב), וכן משמעות לשון ה"נמוקי יוסף" שהביא ב"שבט סופר", דאי לאו הכי יש הנאה לחיים: ליורשי המת השני. ב"גשר החיים" הנ"ל העלה שבין ישלמו ובין לא ישלמו, אין לקבור בקבר שנתפנה (בתלוש) במקום כזה שנהוג לרכוש חלקת קבר. ראוי להנהיג בכל אופן שלא להשתמש בקבורה החדשה בכל דבר תלוש (אף שקבעו בקרקע) ששימש לקבורה הראשונה, כגון לבֵנים, ואם אפשר, אף לא בעפר הכרייה שכיסו בו את המת הראשון4עיין ברמ"א (יו"ד סי' שסד סעיף א) שהביא ב' דעות בזה, אי מקרי "קרקע עולם" או לאו. - לבנים ועפר הנ"ל האסורים בהנאה - ישברם ויפזרם לרוח (שו"ע יו"ד סי' שסג סעיף ה)..
- 71.7
אמנם, בבית-קברות שיש בו "הכנה" של קברים בעוד החיים בחיותם, וקברו בו מת בקבר כזה על דעת לפנותו, מותר להשתמש בקבר זה אחרי כן לצורך מת אחר אף בחלקים התלושים (כגון לבני-הצד) שנקבעו בשלבי ההכנה, אך לא בחלקים שנקבעו לצורך המת לאחר מיתתו (כגון האריחים העליונים)5לגבי קבר בנוי כתב בשו"ע שם: "וכן אם נתנו בו אדעתא לפנותו ולא הזמינו מתחילה, מותר". וה"הכנה" מחיים לא מקרי הזמנה (עיין רש"י סנהדרין מח ע"א ד"ה נפש), ורק הבניין לצורך המת, כגון הנחת הלבנים העליונים, מקרי הזמנה, דאז החלקים הללו שהזמינם, אסורים בהנאה אף שנקבר על דעת לפנותו, כמו שכתוב בשו"ע שם. ועיין עוד ב"פתחי תשובה" (יו"ד סי' שסג ס"ק ו) במה שנראה מחלוקת בהזמנה לזמן, אי נאסר לאחר שצר ביה..
- 72.1
וינה, אוסטריה, אלול תשנ"ג
- 72.2
עב. פינוי מת שנקבר על תנאי
- 72.3
שאלה:
- 72.4
הרבה פעמים נפטרים בוינה אנשים שהם חלק ממשפחות של מהגרים שממשיכים לארצות הברית. האנשים האלה נקברים בוינה לרוב בכוונה מראש שהמשפחה רוצה להעביר את הנפטר אחרי שהמשפחה תגיע לארצות הברית (או מקום אחר בחוץ לארץ). האם ובאיזה תנאים אפשר להתיר להם את העברת הגופה?
- 72.5
עברתי על שו"תים חשובים בנוגע להרב מרדכי בנעט שנפנה וגם בשרידי אש יש תשובה גדולה אבל למעשה המקרה מיוחד כי הם מתכוונים לכתחילה להעביר.
- 72.6
תשובה:
- 72.7
מת שנקבר על דעת לפנותו - מותר לפנותו1שו"ע יו"ד סי' שסג סעיף א..
- 73.1
אתונה, יוון, שבט תשנ"ג
- 73.2
עג. נשים בהלויה ובבית-הקברות
- 73.3
שאלה:
- 73.4
1. מה הסיבה לכך ש"יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחרי המטה" (שו"ע יורה דעה סימן שנ"ט סעיף ב').
- 73.5
2. מה המנהג כיום בארץ-ישראל בענין זה; האם הנשים מלוות את המת עד הקבר יחד עם הגברים ועומדות שם עד סתימת הקבר?
- 73.6
תשובה:
- 73.7
1. מרן כתב בשו"ע שיש למנוע נשים מלהיכנס לבית-הקברות בשעת הלוויה1שו"ע יו"ד סי' שנט סעיף ב, והוא על-פי זוהר לפרשת ויקהל (דף קצו בהוצאת מוסד הרב קוק, הובא ב"בית יוסף" שם): "בשעתא דמיתה אפקי ליה מביתיה לבי קברי, מלאך המות אשתכח ביני נשי... ואית ליה רישו למקטל בני נשא ואסתכל באנפיהו בארחא דאתחזיאו קמיה משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתיהו, ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמניהו... מאי תקנתיה? בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי יהדר בר נש אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפוי. ואי אינון מקדמין יהך לאחורא בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין. ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן ולא יסתכל בהו כלל, אלא יסטי בארחא אחרא". היינו, שישנה סכנה לפגוש את הנשים בשעת הלוויה עד חזרתן לביתן, משום שמלאך המות הולך לפניהן (ואולי הסיבה לכל זה היא שנשים גרמו מיתה לעולם. עיין מס' סנהדרין כ ע"א, תוס' ד"ה נשים). וכעין זה מצאנו בברכות (נא ע"א) "אמר ריב"ל, שלושה דברים סח לי מלאך המות... ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל" (ועיי"ש מה תקנתו של הנפגש)., משום שאם הן עושות כן, הן מביאות ח"ו רעה לעולם2ש"ך שם ס"ק ב על-פי הנ"ל. אכן עיין ב"בית לחם יהודה" (שם) המביא משו"ת "בית יעקב" (סי' עב), שהוכיח מסנהדרין דף כ ע"א (ומרש"י שם), שאין סכנה בהליכת נשים לבית-הקברות. אך עיין "יד שאול" (נדפס בסוף השו"ע) קושיית ה"בית יוסף" מיושבת אליבא דהש"ך, שדוקא בדרך אל בית-הקברות נשים יכולות ללכת, אך בבית-הקברות עצמו יש למונען. ולכאורה ישנה ראיה ל"בית יוסף" מן הגמרא (מועד קטן כג ע"א): "ואמר לאחותה בבית הקברות", אך לפי התוס' (שם ד"ה ואמר) בהסברו הראשון שלאו דוקא בבית-הקברות, והמאירי שמעמיד ביום השבעה, אין ראיה משם. עוד הוסיף ב"בית יעקב" (שם, הובא ב"בית לחם יהודה") שאפשר לומר, שאין סכנה אלא במי שמת על מיטתו ע"י מלאך המות, אבל לא בהרוג (ובכך מיישב ה"בית יוסף" את הסתירה מהגמרא בסנהדרין לזוהר, שבגמרא מדובר באבנר שנהרג). על כל פנים יש לציין שגם מן הגמרא סנהדרין (כ ע"א) רואים, שהדין הוא, שילכו גברים לחוד ונשים לחוד. וכן הזהיר ב"מעבר יבוק", ב"שפתי רננות" (פרק י), ועיין "אוצר דינים לאשה ולבת" לרב יצחק עובדיה (סי' לה סעיף ג).. ואולם ב"דרכי משה" מצאנו שמנהגן של נשים הוא להצטרף אל הלוויה כאחרונות, ולחזור מן הקבורה כראשונות3"דרכי משה" סי' שנט שם. ועיין "יד שאול" הנ"ל שמבאר את המנהג על-פי דברינו הנ"ל, דהיינו למנוע מפגש בין הגברים לנשים.. וב"מעבר יבוק"4ב"שפתי רננות" (פרק י) כתוב: "והועד לפני מפי אדם כשר שכך נתפשט המנהג בכל ארץ הצבי ובבבל ובכל מלכות המזרח, שבתחילה הולכים האנשים, ושם עומדים שמשים ממונים להפריש הנשים שלא יתחילו לצאת עד אחר שעברו כל האנשים. ואחר הקבורה מתעכבים שם הנשים כמו רבע שעה עד שיצאו כל האנשים, ושם מקוננות על הנפטר". מצאנו, כי המנהג בארץ-ישראל, בבבל ובארצות המזרח הוא, שבחזרה מן הקבורה הנשים משתהות בבית-הקברות אחרונות, עד שאחרון הגברים יצא5בייחוד יש להקפיד בחזרה מן הקבורה, משום שזה נזכר גם בגמרא (ברכות נא ע"א), ולא רק בזוהר..
- 73.8
ואכן ראינו שכיום יש מנהג בארץ-ישראל להכריז, שהגברים יוצאים ראשונה מבית-ההלויות להלוויה, ולאחר הקבורה מכריזים שהגברים יוצאים ראשונה לעשות שורה לניחום האבלים, וכן ראוי לעשות6בשו"ת "דברי חכמים" כתב על כך שנשים נכנסות אחר המיטה לבית-הקברות, שאם אין יכולת למחות והדברים יתקבלו, אפשר לומר שיש להן על מה שיסמוכו. ועיין הערה 2..
- 73.9
נזכיר עוד שמנהג החברה קדישא של הפרושים בירושלים הוא, שאין הנשים נכנסות לבית-הקברות עד שיצאו הגברים משם אחר סתימת הגולל.
- 73.10
2. כאן המקום לציין שאף כי בדרך כלל אין מניעה לאשה ללכת לבית-הקברות7עיין מועד קטן דף כג ע"א: "ואמר לאחותה בבית הקברות"., אל לה ללכת שמה בעת נידתה8"חמודי דניאל", הובא ב"פתחי תשובה" ליו"ד (סי' קצה ס"ק יט). עד שתטבול9כן הוא בספר "חיי אדם" (כלל ג סעיף לח) וכן בשו"ת "דודאי השדה" (סי' ז) ובתשובת חתנו, הרב יוסף שוורץ , בשו"ת "פרי השדה" (ח"ד סי' צג אות ב), וכן ב"גשר החיים" (ח"א פרק כט סעיף יג)., ויש מתירים בימי ליבונה10ב"בית ברוך" (לרב בנימין יהושע זילבר ) על ה"חיי אדם" (שם) מובא שיש אומרים, שלצורך גדול מותר בימי ליבונה. ועיין בספר "פני ברוך" (סי' לז, הערה יג) ובשו"ת "יביע אומר" (ח"ד יו"ד סי' לה אות ה).. אבל יש להתיר להן ללכת, אפילו בימי ראייתן, להקמת מצבה, ביום זכרון וכן בימי הסליחות, עד יום-הכיפורים11עיין "פני ברוך" סי' לז סעיף ז..
- 73.11
יש נוהגים שנשים הרות אינן נכנסות לבית-הקברות.
- 73.12
אך הגר"א כתב שכלל לא תלכנה לבית-הקברות (אפילו טהורות), ויש שנהגו כך12הגר"א באגרת לבני ביתו (הנקראת "עלים לתרופה") כתב "ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל, כי שם מתדבקים הקליפות מאוד, וכל שכן בנשים וכל הצרות והעוונות באים מזה". וב"בית ברוך" שם מביא שיש נוסח אחר של אגרת הגר"א שלפיו באופן ארעי, כמו ביום-זכרון, אין חשש. ב"מגן אברהם" (או"ח סי' תקנט ס"ק יד) מביא בשם האר"י שאין לילך על הקברות אלא לצורך הלווית המת, בפרט אם לא תיקן עוון קרי, כי מתדבקים בו החיצונים ח"ו (ויש אפוא לבעל קרי להיזהר לטבול לפני כניסתו לבית-הקברות). וב"יביע אומר" (שם) הביא מן ה"מנחת אלעזר" (ח"א סי' סח) שלהשתטח על קברי צדיקים או ללכת לקברות אביו ואימו לכבודם, אף-על-פי שעובר דרך קברות אחרים, כיון דהוי צורך מצוה, שומר מצוה לא ידע דבר רע..
- 73.13
בכל מקרה, כל פניה לנשים או לאנשים חייבת להיעשות בדרכי נועם בכל מקום, וק"ו בזמן רגיש כהלויה ובמקום רגיש כבית-הקברות.
- 73.14
יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא "בלע המות לנצח ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים".
- 74.1
ברלין, גרמניה, שבט תשנ"ה
- 74.2
עד. ניקיון סביב מצבות לצורך צילום לצורכי מחקר
- 74.3
שאלה:
- 74.4
אני מתגורר בגרמניה, בהיותי צלם במקצועי הופקדה עלי בעבר לעיתים גם המשימה של תעוד צילום של מצבות בבתי עלמין יהודיים עתיקים בגרמניה. העבודה הזאת מיועדת לצורך מחקר ההסטוריה היהודית ובעיקר את המחקר המשפחתי. כיהודי שומר מצות שאלתי את עצמי לא פעם אם העבודה הזאת ובעיקר עבודת ההכנה, מתישבת עם ההלכה, מבחינת כבוד המת. ברצוני להציג לכם שלוש שאלות ואודה לכם אם תוכלו במחילה מכבודכם להשיב לי תשובה.
- 74.5
1. האם עבודות, כגון ניקוי המצבות לצורך תעוד וצילום למטרות הסטוריות וגניאולוגיות (מחקר משפחתי), מותרות או אסורות על פי ההלכה?
- 74.6
הערה:
- 74.7
עבודה זאת כוללת ניקוי המצבה מאזוב ופטריות וכן זיהום סביבתי (אבק פיח) ולעתים אף הסרת צמחיה, לצורך גילוי הכתב, כשלב מקדים לצילום המצבה.
- 74.8
2. האם הסרת אדמה וצמחים לצורך חשיפת הכתוב בתחתית המצבה (כאשר ברור שברבות השנים נערמה האדמה וכסתה את חלקה התחתון של המצבה), מותרת או אסורה?
- 74.9
3. האם עבודות כאלה מפריעות למנוחת המת או פוגעות בכבוד המת?
- 74.10
תשובה:
- 74.11
1. עבודות ניקוי המצבות מעפר שהצטבר על גביהן1משום שאינו עפר מן הקבר אלא עפר שהצטבר ע"י סחף וכד', ואפילו כאשר נתערב העפר, שרי. סנהדרין (מז ע"ב) "קבריה דרב הוי שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא, ואמר שמואל יאות עבדין, קרקע עולם הוא ואינה נאסרת". ומן הראשונים הסבירו דכיון דלרפואה הוא דעבדין, אין כאן קלות ראש, ואם כן כאן, שהוא לצורך יפוי הקברים, שהוא כבודם של המתים, כל שכן שמותר. במשך השנים מותרת ואף מומלצת, שהרי הקברים משתמרים בכך. צחצוח האבן או הבלטת האותיות גם הם מותרים, אפילו אם העבודה מתבצעת לצורך תיעוד הקברות.
- 74.12
2. יש לשמור את העפר בתוך שטח בית-הקברות2מדברי מרדכי (פרק רביעי במס' מגילה) "התירו להשתמש בעפר הקבר עצמו לרפואה וכדומה" משמע, שקרקע בית-הקברות מותר לגמרי, וכן משמע מדברי הרמ"א בסי' שסח סעיף א. ואולם הב"ח שם אוסר אפילו קרקע של בית-הקברות, מדרבנן..
- 74.13
3. גם בזמן העבודות יש לשמור על קדושת המקום3מגילה (כט ע"א) "תנו רבנן, בית הקברות אין נוהגים בהן קלות ראש (לאכול ולשתות שם) ואין קורין ושונים שם. ולא יטייל לקפנדריא (קיצור דרך)". וכן נפסק בשו"ע סי' שסח סעיף א - "ואין מחשבין שם חשבונות"., ובוודאי שאין לדרוך על הקברים ואין לישב על המצבות4קבר בנוי אסור בהנאה ואיסורו מדאורייתא, כמו משמשי ע"ז, כמו שמוכח בסוג' במסכת סנהדרין (מז ע"ב). גם המצבה שניתנה על הקבר וחוברה לו, נאסרה, לדעת ה"ר ישעיה, מובא בטור יו"ד בסי' שסד וברמ"א, ולשיטה זו האיסור מדאורייתא. והרא"ש חולק משום שהמצבה בעיקרה אינה לבניין הקבר אלא לציון מי שנקבר שם..
- 74.14
4. כמובן שאין לחפור תחת המצבה5העפר שנלקח מחפירת הקבר - אסור בהנאה, משום שהוא עפר תלוש שלבסוף חיברו, ונאסר כמו הקבר עצמו, לדעת ה"ר ישעיה (הובא בטור יו"ד סי' שסד) והרמ"א. אמנם הרא"ש חולק שאין זה נקרא תלוש ולבסוף חברו, מכיוון שנתלש על מנת לחברו..
- 75.1
מונטיוודאו, אורוגואי, אדר תשנ"ד
- 75.2
עה. סדרי עדיפות לחברת קבורה המטפלת ביהודים וגויים
- 75.3
שאלה:
- 75.4
יש בעירנו שתי חברות העוסקות בטיפול בנפטר (לקיחתו מבית החולים, הכנסתו לארון, הבאתו לבית הלוויות, לקיחתו לבית הקברות). חברות אלו לא מטפלות בנושא הטהרה המוטל על החברה קדישה המקומית.
- 75.5
אחת החברות העוסקת בנושאים הנ"ל היא בבעלות יהודית, והיא מטפלת ביהודים בלבד, למרות שהעובדים והנושאים את הארון ואת הנפטר אינם יהודים. החברה השניה היא בבעלות של גוי, ומטפלת ביהודים ושאינם יהודים. בחדר הלוויות משנים את סימן ההיכר לפי הצורך. במקרה של גוי שמים מעל המיטה צלב ובמקרה של יהודי מגן דוד וכן במכונית הלוקחת את הארון לבית הקברות.* האם יש עדיפות לחברה של יהודי על פני החברה של הגוי למרות שהעובדים אינם יהודים או שמא אין בכך מעלה יתרה?
- 75.6
* האם יש בעייה בכך שבמקרה של יהודי ושל אינו יהודי משנים מצלב למגן דוד?
- 75.7
תשובה:
- 75.8
1. כאשר ישנה ברירה להתעסק בעסק מסחרי עם חברה של יהודי או עם חברה של גוי, ישנה בדרך כלל עדיפות לחברה שבבעלות יהודי1על הפסוק: "וכי-תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מי עמיתך" (ויקרא כה, יד) דרשו חז"ל (ספרא, בהר, פרשה ג) "מנין כשהוא מוכר, לא תהיה מוכר אלא לעמיתך, ומנין כשהוא קונה, לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך". ועיין בתשובת הרמ"א (סי' י) שפסק כך להלכה אף "בהפסד ממון מועט"; כמו כן יעויין בספר "אהבת חסד" (פרק ה הלכה ו). בגדר "הפסד מועט" כתב מרן הגר"ש ישראלי שמסתברא, שההפרש הוא עד שתות, הינו ששית..
- 75.9
2. אין מניעה להניח מגן דוד על מיטת יהודי נפטר כדי לזהותו כיהודי2כתב ה"כלבו" (הביאו ה"בית יוסף" בסוף סי' שנב) "וטחין ראשו (של המת) בביצים טרופות בקליפתן, וזה הסימן קדושה, לפי שהיה מוליכין אותו חוץ לעיר ליקבר, וכדי שיכירו הקוברין שהוא ישראל, עשו בו סימן זה". מדברים אלה ניתן ללמוד שהיו לוקחים גם מתי ישראל וגם מתי נכרים, אך היה סימן זיהוי לישראל, בדומה למצבכם.. נתינת הצלב על מיטת גוי אסור שתיעשה ע"י יהודי, אך כאמור בשאלתך, אכן אינה נעשית על-ידי יהודי3הצלב הינו סמל של ע"ז, ויש ליהודי להתרחק מסמליות זו, ראה בפסקי הרב יא"ה הרצוג (חלק יו"ד סי' מט) שכתב, שיש להוציא מבית-הכנסת שטיחים, המעוטרים בצורות של צלב..
- 75.10
לגבי שאלתך בעניין עזרת גויים בטהרת המת.
- 75.11
מצד הדין אין איסור להיעזר בגויים בטהרת המת, וכפי שהגמרא אומרת: מת ביום טוב ראשון, יתעסקו בו עממין4מס' ביצה (ו ע"א), ונפסק להלכה בשו"ע או"ח (סי' תקכו סעי א).. ואולם טוב שאמנם לא יגעו בו לא גויים, ולא בעלי קרי, ולא נידה5פרק מעשה המת המיוחס להלל הזקן, נדפס בסוף ספר "סדר ז' באדר" לגרי"מ טולדנו (עמ' 165) והובא ב"גשר החיים" (ח"א עמ' קי). וכן כתוב ב"כל בו" על אבילות (עמ' 87) שגדולי הדור הקפידו, שטהרת המת תהיה דווקא על-ידי יהודים, ומכל שכן שלא יגע עכו"ם במת בשעת טהרה או אחרי טהרה, או בשעה שנושאין אותו, וציין לשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקז) ו"תרומת הדשן" (פסקים וכתבים סי' ה). ועיין "עבודת הגרשוני" (סי' עז), וכה ציוה יעקב אבינו ורבנו הקדוש שלא יגע ערל במיטתו.. ועל כן, אם אין יהודים בעיר המוכנים לעזור בטהרת המת, מותר להיעזר בגויים המבצעים את הוראותיו של האחראי היהודי בטהרה, אך לאחר שיסיימו הגויים ויסלקו את ידיהם, ישליך היהודי מים על כל גופו של הנפטר, כך שסוף טהרתו תהא נעשית על-ידי ישראל6על-פי הרדב"ז הנ"ל בהערה 5..
- 76.1
טריאסט, איטליה, אדר תשנ"ג
- 76.2
עו. מילה לשם גירות לתינוק שאביו יהודי ואמו נכרית ואינה בהליכי גיור
- 76.3
שאלה:
- 76.4
כיצד לנהוג במקרה ואבא יהודי מבקש למול בנו מאמא גויה ונראה שהוא מוכן לחנכו בבית-ספר יהודי. בשו"ע רס"ו סעי' יג קצת משמע שכן מלין אותו שלא בשבת?!
- 76.5
תשובה:
- 76.6
ישראל שנשא גויה, בנו אינו נימול אף בחול1פרישה יו"ד רס"ו ס"ק ל., וכל עוד אין האם הגויה בהליכי גיור, אין למול את הבן אף לשם גירות, כי בגירות כזו ברור שלא יהיה בה חינוך יהודי וקבלת עול מצוות2ועיין עוד בשו"ת "זכר יצחק" (סי' ב) ובשו"ת "שרידי אש" (חלק ב' סי' צה); ודלא כר' צבי הירש קלישר המובא בשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר (סי' רכט) ושו"ת "בית יצחק" (חלק אבן העזר סי' כט) שרצו להתיר למולו כדי לקרבו למצוות, והמציאות מוכיחה שכל עוד שהאם גויה, לא יגיע לקיום מצוות..
- 76.7
וראה בתשובתינו "במראה הבזק" חלק א' עמוד 116 ובהערה 2 שם.
- 77.1
בולוניה, איטליה, כסלו תשנ"ג
- 77.2
עז. קטן שנתגייר ובגדלותו איננו מקפיד על שמירת תורה ומצוות
- 77.3
שאלה:
- 77.4
גר קטן שנתבגר, ולאחר שנתחנך בכמה מצוות, כגון ת"ת, תפילה, ציצית ותפילין עשה בר מצוה וכבר קיבלו אותו הקהל כיהודי לכל דבר, איך להחשיבו כשידוע לנו שאינו שומר שבת וכשרות כראוי? האם יש לו דין של "גר שנתגייר בין העכו"ם" (שבת סח:) שלפי הרמב"ם מדבר בגר קטן (הל' שגגות פ"ז ה"ב ולחם משנה שם)?
- 77.5
תשובה:
- 77.6
קטן שנתגייר בבית-דין על מנת שיתחנך לקיום מצוות, ועל מנת שיתחנך במשפחה ובמוסדות של שומרי מצוות, דיינינן ליה כיהודי לכל דבר1ולא חיישנן שמא ימחה בגדלותו ויהיה גוי למפרע. כך כתב ריטב"א בכתובות (יא ע"א ד"ה גמ'), וכן הוא בחדושי הרשב"א שם (ד"ה ולענין פסק הלכה) וכן ברבנו קרשקש (שם ד"ה ולעניין פסק הלכה) (ונראה שיש שם טעות-סופר וצ"ל שהוא עצמו בגיורו, ע"ש). וכן נפסק ב"חתם סופר" (יו"ד סי' רנג, מובא ב"פתחי תשובה" יו"ד סי' רסח ס"ק ח)., אלא שהוא יכול למחות על גיורו כשיגדל2כתובות דף יא ע"א, ונפסק בשו"ע יו"ד סי' רסח סעיף ז., כל עוד שלא ראינו אותו מתנהג כיהודי3כפשט תוס' ורא"ש בכתובות שם, וכן נפסק בשו"ע שם סעיף ח.. וצריך להודיע לו, קודם שיגדל, שיכול למחות, ואם לא הודיעוהו, צריכים להודיעו בגדלותו4שאם לא יודיעוהו עכשיו, שמא ישמע בגדלותו שהוא גר, ואז ימחה וגירותו תתבטל למפרע ויצאו הרבה קלקולים מכך ("אגרות משה" יו"ד ח"א סי' קסב), וכן כתב ב"מנחת יצחק" (ח"ג סי' צט אות יג). ועיין עוד ב"שבט הלוי" (ח"ה סי' קנ)., ויכול למחות ברגע שיוודע לו5שם וב"ים של שלמה" (כתובות פרק א סי' לה)..
- 77.7
אם הקטן גדל בסביבה של שומרי מצוות והוא אינו שומר תורה ומצוות, הרי זה עצמו מהוה מחאה, שהרי הוא מראה שאינו רוצה להיות יהודי6"תוס' ישנים" בגליון לסוגיא בכתובות יא ע"א. ועיין שו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' קט) שם משמע, שרק מפני שהוי תינוק שנשבה, לא הוי בהתנהגות שלו מחאה. משמע שאם לא הוי תינוק שנשבה, אז הוי בחילול שבת שלו מחאה.. אבל אם לא גדל בסביבה של שומרי תורה, אז אין באי-שמירת מצוות שלו ראיה שאינו רוצה להיות יהודי, והיא אינה מהוה מחאה7"אחיעזר" (ח"ג סי' כח) ושו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' קט). ואע"פ שה"אחיעזר" הנ"ל אינו מחלק, וכותב שבכל אופן אין אי-שמירת מצוות מהוה מחאה, אנו נקבל אותו רק בהסתייגות הנ"ל שאין הסביבה שלו שומרי מצוות. כך פסק מרן הגר"ש ישראלי וכתב שצריך עוד עיון בזה.. ואפשר שאם הסביבה היא סביבה שאין שומרים בה, אלא שומרים על דברים מועטים, כגון הדלקת נרות שבת וקידוש - אז אם רואים גם אותו מתנהג כך, הוי התנהגות כיהודי ואינו יכול עוד למחות אחר-כך8עיין הערה 3 למעלה., שהרי הוא מראה, שרוצה להיות יהודי9מסברה, היינו שהוא חושב, שאין היהדות דורשת יותר מזה, מפני שהוא רואה שכך מתנהגים היהודים שבסביבתו, והוא מקבל בלב שלם את היהדות כמו שהוא רואה אותה. וכל עוד לא הוכח ההיפך, יש להניח שאם היה יודע, שאין קיומם מספק, היה מקבל כפי הראוי. והראיה לזה, שאין צריכים להודיע לגר את כל התורה כולה לפני שהוא מתגייר, אלא מודיעין לו מקצת מצוות, שאין אי-ידיעת המצוות מעכבת הגירות, ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עיכוב הגירות, וכאן - מה שהוא יודע, הוא מקבל. וכן מובא ב"אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' קס) ללמד זכות על קבלת מצוות של גרים שאינם רוצים לשמור את כל התורה אלא להתנהג כיהודים שבסביבתם. ואעפ"י ששם הוי רק לימוד זכות, שאני הכא שלא צריכים קבלת מצוות של הקטן כלל, אלא בית-הדין מקבלים המצוות בשביל הקטן, ונחשב כאלו הקטן עצמו כבר קיבל מצוות, וזה מכוח זכין לאדם שלא בפניו, עיין בריטב"א (שם ד"ה גמ'), וכן ברבנו קרשקש (שם ד"ה אמר רב יוסף), וכן ב"שיטה מקובצת" בשם שיטה ישנה (ודלא כשיטת התוס' המובא ברשב"א ובריטב"א). ואפילו לפי שיטת התוס' בסנהדרין (סח ע"ב ד"ה קטן) שצריכים קבלת מצוות בגר קטן, הרי מבואר להלכה שאין צריכים להודיע לו את המצוות, ולכן משמע שאם מקבל את היהדות כמו שהוא חושב שצריכה להיות, הוי קבלה טובה..
- 77.8
ולכן, בנדון דידן, שהוא שומר שבת, אבל לא כראוי, נראה שאין בזה מחאה, ובפרט בחוץ לארץ. ואדרבה, אפשר שזה נחשב להתנהגות כיהודי, ואינו יכול למחות אחר-כך בכלל.
- 77.9
לעומת זאת, קטן שנתגייר בבית-דין כשר, שלא על מנת לגדלו בדרך תורה ומצוות, יש פקפוק בעצם גירותו, ולכן צריכים שוב לגיירו בגדלותו10עיין "מנחת יצחק" (ח"ג סי' צט סעיף ג ו-ד) שכותב, דלא הוי יהודי כלל, הואיל ולהיות יהודי עבריין אינה זכות לילד, ויותר טוב לו להיות גוי צדיק. וכן משמע ממרן הראי"ה קוק ב"דעת כהן" (סי' קמז וקמח). וכן בשו"ת "מטה לוי" (חלק שני סי' נה) ובשו"ת "זרע יצחק" (סי' ב, מובא בפד"ר כרך א, עמ' 378). אבל ב"בית יצחק" לר' יצחק שמעלקיש (יו"ד ח"ב בהלכות גירות) כתב דהוי זכות, הואיל וסוף סוף נכנס תחת כנפי השכינה, וכן פסק ב"אחיעזר" (ח"ג סי' כח) כמותו. ולכן נראה שמידי ספק לא יצאנו. וכן פסק בפד"ר הנ"ל דהוי ספק בגירות. וכן משמע מ"דברות משה" (ח"ב סי' סד הערה יא). ועיין עוד ב"אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' קנח בסופו ואה"ע ח"ד סי' כו סעיף ג), ויש להאריך. ומה שדייקת מן הרמב"ם בהל' שגגות פ"ז, עיין "דברות משה" הנ"ל. הערה: עיין גם בתשובה שהתפרסמה בשו"ת "במראה הבזק" (חלק א תשו' מג מהדורה ראשונה).
- 78.1
טורינו, איטליה, תמוז תשנ"ג
- 78.2
עח. הלכות גר קטן לכשיגדל ויגיע לגיל מצוות
← Previous · Next → — showing 701–800 of 1,575
B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Part 3. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/FtpUserFiles/Books/shotBemarehH/3.pdf Licence: CC-BY. Source.