Avot DeRabbi Natan

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 253 sections

37.3
ששה דברים נאמרו בשדים ג' כבני אדם וג' כמלאכי השרת: ג' כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם: ג' כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. ויש אומרים אף הופכין פניהן לכל דמות שירצו ורואין ואינם נראין:
37.4
שבעה פרושים הם. פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה:
37.5
שבעה דברים רובן קשה ומיעוטן יפה. יין. מלאכה. ושינה. ועושר. ודרך ארץ. ומים חמין. והקזת דם:
37.6
בשבעה דברים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלו הן. בדיעה. בבינה. ובגבורה. בחסד. וברחמים. בדין ובגערה:
37.7
כענין שברא הקב"ה את עולמו כך ברא שלשה אבות וארבע אמהות. [שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב. וארבע אמהות שרה רבקה ורחל ולאה]:
37.8
שבעה מדות משמשות לפני כסא הכבוד אלו הן. חכמה. צדק ומשפט. חסד. ורחמים. אמת. ושלום. שנאמר וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' (הושע ב' כ"א כ"ב). ר"מ אומר מה ת"ל וידעת את ה' אלא מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום:
37.9
ז' מדורות הן אלו הן. מדור עליון. ומדור תחתון. ואויר העולם. וד' עליונים: ר"מ אומר שבע רקיעין הן. אלו הן. וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות: כנגדן קרא לארץ ז' שמות אלו הן. ארץ. אדמה. ארקא. חרבה. יבשה. תבל. חלד. למה נקרא שמה תבל על שם שהיא מתובלת בכל. דבר אחר שדרכה להכניס ואין דרכה להוציא: ז' מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חבירו. בניו נאים משל חבירו. שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו. שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור. בחכמתו. ובדעתו. ובקומתו. שנאמר יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם (משלי י"ב כ"ו):
37.10
שבעה מדות דרש הלל הזקן לפני בני בתירה אלו הן. קל וחומר. וגזירה שוה. בנין אב מכתוב אחד. ובנין אב משני כתובים. מכלל ופרט מפרט וכלל. כיוצא בו במקום אחר. דבר הלמד מענינו. אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני בני בתירא:
37.11
שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ואינו מתבייש ומודה על האמת. וכנגדו נאמר בגולם בחלופין:
37.12
חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם (שמות ד' ל') וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן. הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה. אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר. לכך נאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה: ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן שנאמר וידבר אהרן וגו' הן היום הקריבו את חטאתם ועולתם וגו' (ויקרא י' י"ט) אלא ששתק עד שיסיים משה את דברו ולא אמר לו קצר דבריך ואח"כ אמר אל משה הן היום הקריבו ואוננים אנחנו. ויש אומרים משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ"ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר וישמע משה וייטב בעיניו (שם שם כ') ובעיני הגבורה: (כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן (שם שם ט"ז). מכאן אמרו כשאדם עושה משתה לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב"ה. ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאלו היו לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא): כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב"ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם (בראשית י"ח כ"ו) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאלו היו מצוין בסדום ג' או ה' צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב"ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח"כ השיבו שנאמר וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (שם שם ל"ג) כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנאמר ואברהם שב למקומו (שם שם):
37.13
ואינו נבהל להשיב זה אליהו בן ברכאל הבוזי שנאמר אמרתי ימים ידברו (איוב ל"ב ז') מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב. עמד היו עומדין. ישב היו יושבין. אכל היו אוכלין. שתה היו שותין. עד שנטל מהם רשות [וקלל את יומו] שנאמר ואחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו וגו' ויאמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר (שם א' ב' וג'). יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומנין שלא ענו בערבוביא שנאמר ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהו בן ברכאל הבוזי ויאמר. סדרן הכתוב אחד אחד. אלא להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב: שואל כענין זה יהודה שאמר אנכי אערבנו (בראשית מ"ג ט'): שואל שלא כענין זה ראובן שנאמר ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית (שם מ"ב ל"ז): ואומר על ראשון ראשון זה יעקב. ויש אומרים זו שרה. ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן: ומודה על האמת זה משה שנאמר ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו (דברים י"ח י"ז). וכן הקב"ה הודה על האמת שנאמר כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ"ז ז'):
38.1
שבעה מיני פורעניות באות לעולם על שבעה גופי עבירות. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה. מקצתן תורמין ומקצתן אינן תורמין רעב של מהומה באה. מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין חלה רעב של כלייה בא. גמרו שלא לעשר עצרו [את] השמים מלהוריד טל ומטר ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין: רבי יאשיה אומר בעון חלה אין הברכה נכנסת בפירות ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין: בעון תרומות ומעשרות נעצרו השמים מלהוריד טל ומטר והעם נמסרות למלכות:
38.2
דבר בא לעולם בעון לקט שכחה ופאה ומעשר עני: מעשה באשה אחת שהיתה יושבת בשכונת של בעל השדה ויצאו שני בניה ללקט ולא הניחן בעל השדה. אמן היתה אומרת מתי יבואו בני מן השדה שמא אמצא בידם כלום לאכול והם היו אומרים מתי נלך אל אמנו שמא נמצא בידה כלום לאכול. היא לא מצאה בידם כלום והם לא מצאו בידה כלום לאכול והניחו ראשיהם בין ברכי אמם ומתו שלשתן ביום אחד. אמר להן הקב"ה אין אתם גובין מהן אלא נפשות. חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם. וכן הוא אומר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כ"ב כ"ב וכ"ג):
38.3
חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה: וכשתפשו את רשב"ג ואת רבי ישמעאל ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי ע"א וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד. א"ל אמור. א"ל שמא כשהיית מסיב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו. אמר לו השמים אם עשיתי כן אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח כשהיו העניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. א"ל שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר [לו] אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם הפילו גורלות. והפילו ונפל הפור על רשב"ג. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו ר"י בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק פה קדוש פה נאמן פה קדוש פה נאמן פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר עליך הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. ועליהם אמר הכתוב וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב [והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים] (שמות כ"ב כ"ג): ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב אני יודע שהנשים נעשו אלמנות. אלא אלמנות ולא אלמנות שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא. כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר והיו נשיכם אלמנות אני יודע שהבנים יתומים. אלא יתומים שאינן יתומים שיהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא יהיו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן:
38.4
גלות בא לעולם על ע"א ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ: על ע"א שנאמר והשמדתי את במותיכם (ויקרא כ"ו ל') אמר [להם] הקב"ה [לישראל] הואיל ואתם רוצים בע"א אף אני מגלה אתכם במקום שיש שם ע"א לכך נאמר והשמדתי את במותיכם: על שמיטת הארץ מנין. שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה (שם שם ל"ד) אמר להן הקב"ה לישראל הואיל ואי אתם משמטים את הארץ היא תשמט אתכם. מספר ירחים שאין אתם משמטים אותה היא תשמט מאליה. לכך נאמר אז תשבות הארץ והרצת את שבתותיה כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה: על גילוי עריות כיצד. א"ר ישמעאל ברבי יוסי כל זמן שישראל פרוצים בעריות שכינה מסתלקת מביניהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחוריך (דברים כ"ג ט"ו):
39.1
חמשה אין להם סליחה. המרבה לשוב. ומרבה לחטוא. והחוטא בדור זכאי. וחוטא על מנת לשוב. וכל מי שיש בידו חלול השם: בעונו אין ספק לאדם לידע מה דמות למעלה. ואלמלא כן היו מוסרין לו מפתחות ויודע במה נבראו שמים וארץ: הוא היה אומר הכל צפוי והכל גלוי והכל לפי דעתו של אדם: הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים והחנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והדיין יושב והגבאין מחזירין ונפרעין מן האדם תמיד בכל יום בין מדעתו ובין שלא מדעתו: תשובת רשעים מעכבת וגזר דינם מחותם. ושלות רשעים סופה רעה. והרשות קוברת את בעליה. תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. תשובה מכפרת עד יום המיתה. ויום המיתה בתשובה: משלמין לרשעים ומקיפין לצדיקים. משלמין לרשעים כבני אדם שעשו את התורה בעין יפה ולא נמצא בהם דבר רע מעולם. ומקיפין לצדיקים כבני אדם שעשו את התורה בעין רעה ולא נמצא בהם דבר טוב. נותנין לאלו ולאלו קמעה והשאר מונח להם מרובה: הוא היה אומר הכל יוצא והולך ערום והלואי שתהא יציאה כביאה: רבי מאיר אומר חביב אדם שנברא בצלם אלהים שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט' ו'): חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם (דברים י"ד א'): חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד' ב'): רבי אליעזר בר צדוק אומר למה הצדיקים דומים בעולם הזה. לאילן שעומד במקום טהרה וסוכה יוצא ממנו למקום טמא. מה הם אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהיה כולו טהור כדרכו. למה רשעים דומים בעולם הזה. לאילן שעומד במקום טמא וסוכה יוצא ממנו למקום טהור. מה הן אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהא האילן כולו כדרכו טמא:
39.2
ששה שמות נקרא האריה ארי. כפיר. לביא. ליש. שחל. שחץ:
39.3
ששה שמות נקרא נחש שרף. תנין. צפעוני אפעה. עכשוב:
39.4
ששה שמות נקרא שלמה ידידיה. קהלת. בן יקה. אגור. למואל:
40.1
ארבעה דברים אדם עושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת [לו] לעולם הבא. אלו הן. כבוד אב ואם. וגמילות חסדים. והבאת שלום בין אדם לחבירו. ותלמוד תורה כנגד כולם: ארבעה דברים אדם העושה אותן נפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. [אלו הן]. ע"א וגילוי עריות. ושפיכות דמים. ולשון הרע יותר מכולם:
40.2
זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג' י'). עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם שם י"א). ויש אומרים יש להם לעבירות פירות שנאמר ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו (משלי א' ל"א):
40.3
כל המזכה את הרבים אין מגלגלין עבירה על ידו שלא יהיו תלמידיו נוחלין העולם הבא והוא יורד לשאול שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול (תהלים ט"ז י'). וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה כדי שלא יהיו תלמידיו יורדים לשאול והוא נוחל את העולם הבא שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס (משלי כ"ח י"ז):
40.4
האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר. אחטא ויום המיתה ממרק אין יום המיתה ממרק.
40.5
רבי אליעזר ברבי יוסי אומר החוטא ושב והולך לתומו אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו. והאומר אחטא ואשוב מוחלין לו עד שלש פעמים ולא יותר:
40.6
ארבע מדות באדם האומר שלי שלך ושלך שלי זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך חסיד. שלך שלי ושלי שלי רשע: ארבע מדות בתלמידים הרוצה שילמוד וילמדו אחרים עין טובה. ילמוד ולא ילמדו אחרים עין רעה. ילמדו אחרים והוא לא ילמוד זו מדת בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. לא ילמוד ולא ילמדו אחרים הרי זה רשע גמור: ארבע מדות בהולכי לבית המדרש מתקרב ויושב יש לו חלק. מתקרב ויושב אין לו חלק. מתרחק ויושב יש לו חלק. מתרחק ויושב אין לו חלק:
40.7
שואל ומשיב יש לו חלק. [שואל ומשיב אין לו חלק. יושב ושותק יש לו חלק] יושב ושותק אין לו חלק: מתקרב ויושב בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. מתקרב ויושב בשביל שיאמרו איש פלוני מתקרב ויושב לפני חכם אין לו חלק. מתרחק ויושב בשביל שינהוג כבוד במי שהוא גדול [ממנו] יש לו חלק. מתרחק ויושב בשביל שיאמרו איש פלוני אין צריך לחכם זה אין לו חלק: שואל ומשיב בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. שואל ומשיב בשביל שיאמרו איש פלוני שואל ומשיב לפני חכמים אין לו חלק. יושב ושותק בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. יושב ושותק בשביל שיאמרו איש פלוני יושב ושותק לפני חכמים זה אין לו חלק:
40.8
ארבע מדות ביושבים לפני חכמים יש דומה לספוג. ויש דומה לנפה. יש דומה למשפך. ויש דומה למשמרת: דומה לספוג כיצד. זה תלמיד ותיק שיושב לפני חכמים ולמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כשם שספוג סופג את הכל כך הוא סופג את הכל. [דומה] לנפה כיצד. תלמיד פיקח שיושב לפני תלמידי חכמים ושמע מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כשם שנפה מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת כך הוא מוציא את הרע וקולט את היפה. [דומה] למשפך כיצד. זה תלמיד טיפש שיושב לפני ת"ח שמע מקרא ומשנה [מדרש] הלכות ואגדות כשם שהמשפך מטיל מכאן ויוצא מכאן כך הוא כל דבר ודבר שמטילין באזניו נכנסים מכאן ויוצאין מכאן ראשון ראשון נשמט והולך לו. [דומה] למשמרת כיצד. זה תלמיד רשע שיושב לפני חכם ושמע מקרא משנה מדרש הלכות ואגדות כשם שהמשמרת מוציאה היין וקולטת השמרים כך הוא מוציא את היפה וקולט את הרע. רבי אליעזר בן יעקב קורא אותן קרן נקוב קיטועה. קיטועה כיצד. זה תינוק שנותנין לו מרגליות וחוזרין ונותנין לו פת זורק את המרגליות ונוטל את הפת חוזרין ונותנין לו כלי חרס זורק את הפת ונוטל את הכלי חרס [הרי] לא נמצא בידו כי אם כלי חרס בלבד:
40.9
לענין התלמידים דרש רבן גמליאל הזקן ארבעה דברים דג טמא דג טהור דג מן הירדן דג מן הים הגדול: דג טמא כיצד. בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דיעה. דג טהור כיצד. זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דיעה. דג מן הירדן כיצד. זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ואין בו דעת להשיב. דג מן הים הגדול כיצד. זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ויש בו דעת להשיב:
40.10
ארבע מדות הם יש רואה ונראה. נראה ואינו רואה. רואה ואינו נראה. אינו רואה ואינו נראה: רואה ונראה כגון הזאב והארי והנמר והדוב והברדלס והנחש והליסטין והגייסות [הרי] אלו רואין ונראין. נראה ואינו רואה כגון הסייף והקשת והרומח והסכין ומקל וקינוקנות [הרי אלו] נראין ואינן רואין. רואה ואינו נראה זו מכת רוח רע. אינו נראה ולא רואה זו מכת חולי מעיים:
40.11
ארבעה חכמים הם הרואה רבי יוחנן בן נורי בחלום יצפה ליראת חטא. רבי אלעזר בן עזריה יצפה לגדולה ולעשירות. רבי ישמעאל יצפה לחכמה. רבי עקיבא ידאג מן הפורעניות:
40.12
שלשה תלמידי חכמים הם הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות. בן זומא יצפה לחכמה. אלישע בן אבויה ידאג מן הפורעניות:
40.13
ג' נביאים הם הרואה ספר מלכים בחלום יצפה לגדולה ולעשירות. ישעיה יצפה לנחמה. ירמיה ידאג מן הפורעניות:
40.14
שלשה כתובים הם הרואה ספר תהלים בחלום יצפה לענוה. משלי יצפה לחכמה. איוב ידאג מן הפורעניות:
40.15
מיתה לרשעים נאה להם ונאה לעולם. לצדיקים רע להם ורע לעולם. [שינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם. לצדיקים רע להם ורע לעולם]. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם. לצדיקים טוב להם וטוב לעולם: אל יעמוד אדם ערום כנגד בית קדשי הקדשים:
40.16
הנכנס לבית הכסא לא יחזיר פניו לא למזרח ולא למערב אלא לצדדין. ולא יפרע עצמו מעומד אלא מיושב. ולא יקנח אדם עצמו בימין אלא בשמאל. ומפני מה אמרו לא יקנח אדם עצמו בימין אלא בשמאל. רבי אליעזר אומר מפני שמראין בה דברי תורה רבי יהושע אומר מפני שאוכל ושותה בה:
40.17
כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. אי זה אהבה שהיא תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויונתן: כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. אי זו מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו קרח ועדתו: כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. אי זו כנסיה שהיא לשם שמים כגון כנסת ישראל לפני הר סיני. ושאינה לשם שמים כגון כנסיה של דור הפלגה:
41.1
רבי שמעון אומר ג' כתרים הם אלו הן. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד אפילו נותן כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם (במדבר כ"ה י"ג). כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל"ז כ"ה). אבל כתר תורה אינו כן. עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נ"ה א'): הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטלה. מעשה ברבי שמעון בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעים ואומר גידופין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. אמר לו הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר [לו] יפה עשה לך הקב"ה שהנחת דברי תורה והיית מתעסק בדברים בטלים: מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר א"ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערין כמותך. א"ל ומה אעשה. לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע רבי שמעון שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו. אמר לו נעניתי לך מחול לי. אמר לו איני מוחל לך עד [שתלך] לאומן שעשאני ותאמר כמה מכוער כלי זה שעשית. רץ אחריו שלשה מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמר לו שלום עליך רבי. אמר להם למי אתם קוראים רבי. אמרו לו למי שמטייל אחריך. אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו חס ושלום ומה עשה לך. אמר להם כך וכך עשה לי. אמרו לו אף על פי כן מחול לו. אמר להם הריני מוחל ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. אותו היום נכנס רבי שמעון לבית המדרש הגדול שלו ודרש. לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז. מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבת בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו. ומה סופו של קנה זה זכה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסככין ממנו בתים והשאר משליכין אותו לאור. מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז:
41.2
שלשה דברים נאמרו בבני אדם. הנותן צדקה תבא עליו ברכה. והמלוה טוב ממנו. הנותן למחצה ולמותר זהו למעלה מכולן:
41.3
שלש מדות בתלמיד חכם. שואל ומשיב חכם. שואל ואינו משיב למטה הימנו. אינו שואל ואינו משיב זהו למטה מכולם:
41.4
שלש זיעות הן יפות לגוף. זיעת חולה. זיעת מרחץ. זיעת מלאכה. זיעת חולי מרפא. זיעת מרחץ אין לך כיוצא בו:
41.5
שש דמעות הן. שלש יפות ושלש רעות. של בכי ושל עשן ושל בית הכסא רעות. של סם ושל שחוק ושל פירות יפות:
41.6
שלשה דברים [נאמרו] בכלי זכוכית אינו בולע ואינו פולט ומראה כל מה שבתוכו. במקום חם חם במקום צונן צונן:
41.7
ארבעה דברים קשה להם תשמיש המטה. הבא מן הדרך. והעומד מלפני הספר. והעומד מן החולי. והיוצא מבית האסורין:
41.8
כל המקבל עליו ארבעה דברים מקבלין אותו להיות חבר. אינו הולך לבית הקברות. ואינו מגדל בהמה דקה. ואינו נותן תרומה ומעשר לכהן עם הארץ. ואינו עושה טהרות אצל עם הארץ ואוכל חולין בטהרה:
41.9
כסף מצרים חזר למקומה שנאמר וינצלו את מצרים (שמות י"ב ל"ו). ואומר וילקט יוסף את כל הכסף (בראשית מ"ז י"ד). ואומר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים וגו' ויקח את אוצרות בית ה' וגו' (דברי הימים ב' י"ב ב' וט'). כתב שמים חזרה למקומה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים (משלי כ"ג ה'):
41.10
רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים:
41.11
הוא היה אומר הוי אוהב את השמים ירא מן השמים חרד ושש מכל המצות. ואם עשית לחברך רעה קימעא יהא בעיניך הרבה. ואם עשית לחברך טובה הרבה יהא בעיניך מעט. ואם עשה לך חברך טובה קימעא תהא בעיניך הרבה. אם עשה לך חברך רעה הרבה תהא בעיניך קימעא: ספוג וקנקנה זפותה אלו תלמידי חכמים. משפך ושפופרת אלו הרשעים: הוי כנוד שאין בו פתח להכניס את הרוח. הוי למוד לקבל את הצער. והוי מוחל על עלבונך:
41.12
חמשה דברים העשויין וגנוזין. אלו הן. אהל מועד וכלים שבו. ארון ושברי לוחות [שבו]. צנצנת המן. וצלוחית של שמן המשחה. והמטה. ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה. ובגדי כהונה ובגדי כהן משיח. אבל מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחין ברומי:
41.13
מעשה ברבי טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו צוה עליה והכניסה בתוך ביתו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה:
41.14
אלו שהותנו חכמים שאין להם חלק לעולם הבא חמשה מלכים וששה מבקשי גדולה קין וקרח ובלעם ואחיתופל ודואג וגחזי:
41.15
רבי יוסי אומר צדיקים גמורים אין מצרפין אותם. רשעים גמורים אין מצרפין אותם. את מי הן מצרפין בינונים. אנא ה' מלטה נפשי (תהלים קט"ז ד') מדינה של גיהנם. בית שמאי אומרים יורדין לתוכה ונצרפין בה ומבצבצין ועולין הימנה שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב (זכריה י"ג ט'). בית הלל אומרים אין רואים אותה כל עיקר שנאמר כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך (תהילים ס"ג ד'). ואומר וחוסה עליהם כרוב חסדך (נחמיה י"ג כ"ב) כדי שינצלו מדינה של גיהנם:
41.16
כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ"ג ז') ואומר ה' ימלוך לעולם ועד (שמות ט"ו י"ח):
41.17
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מ"ב כ"א):

Schechter edition, Recension A, Vienna, 1887. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001063945/NLI Licence: Public Domain. Source.