Avot DeRabbi Natan

Sefaria · Talmud > Bavli > Minor Tractates · 253 sections

17.6
שוב מעשה בריבה אחת שנשבית ונטלה יווני אחד והיתה מתגדלת ובאת בתוך ביתו. בא לו בעל החלום ואמר לו הוצא ריבה זו מתוך ביתך. אמרה לו אשתו אל תוציאנה. שוב בא לו בעל החלום אמר לו אם אין אתה מוציאה הריני הורגך. עמד והוציאה והיה מהלך אחריה. אמר אלך ואראה מה יהא בסופה של ריבה זו. כשהיא הולכת בדרך צמאתה וירדה לשתות מים על המעיין. כיון שהניחה ידה על הכותל יצא עליה נחש ונשכה ומתה והיתה צפה על פני המים. ירד ונטלה והעלה וקברה ובא ואמר לאשתו עם זה שאת רואה לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים:
17.7
וכל מעשיך יהיו לשם שמים לשם תורה שנאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך (משלי ג' ו'):
17.8
רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך שיחה אלא תחנונים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר כי אל רחום וחנון הוא ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה. [ואל תהי רשע בפני עצמך]: רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשוב לאפיקורס ודבר אחד בתורה אל תשתכח ממך דע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל בריתך:
18.1
וכנגדן היה רבי יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים של רבי טרפון של רבי עקיבא ושל רבי אלעזר בן עזריה ושל רבי יוחנן בן נורי ושל רבי יוסי הגלילי. לרבי טרפון קרא לו גל אבנים. ויש אומרים גל של אגוזים כיון שנוטל אדם אחד מהן כלן מתקשקשין ובאין זה על זה. כך היה רבי טרפון דומה בשעה שתלמיד חכם נכנס אצלו ואמר לו שנה לי. מביא לו מקרא ומשנה מדרש הלכות והגדות. כיון שיצא מלפניו היה יוצא מלא ברכה וטוב. לרבי עקיבא קרא לו אוצר בלום. למה רבי עקיבא דומה לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ מצא חטים מניח בה מצא שעורים מניח בה כוסמין מניח בה עדשים מניח בה כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן שעורים בפני עצמן פולין בפני עצמן עדשים בפני עצמן. כך עשה ר' עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות. לרבי אלעזר בן עזריה קרא לו קופה של רוכלים. ולמה היה רבי אלעזר דומה לרוכל שנטל קופתו ונכנס למדינה ובאו בני המדינה ואמרו לו שמן טוב יש עמך. פולייטין יש עמך. אפרסמון יש עמך ומוצאין הכל עמו. כך היה רבי אלעזר בן עזריה בזמן שתלמידי חכמים נכנסו אצלו. שאלו במקרא אומר לו במשנה אומר לו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו באגדות אומר לו. כיון שיצא מלפניו הוא מלא טוב וברכה:
18.2
לעת זקנותו של רבי יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם בני מה חידוש [היה] לכם בבית המדרש. אמרו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים. אמר להם ח"ו שאין דור יתום של חכמים. שבת של מי היתה. אמרו לו שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. אמר להם ובמה היתה ההגדה היום. אמרו בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים ל"א י"ב) אמר להם ומה דרש בה. אמרו לו כך דרש בה אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע טף למה הם באים כדי לתת שכר טוב למביאיהם. אמר להם מרגליות טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני אלמלא לא באתם אלא לשמוע דבר זה די. אמרו לו ועוד דרש בה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות (קהלת י"ב י"א) מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דברי תורה מכוונין את האדם לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מיטלטל אף דברי תורה מיטלטלין. ת"ל וכמסמרות נטועים מה נטועים אינן מתעקרין אף דברי תורה אינן מתעקרין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שנכנסין ויושבין אסופות אסופות אלו אוסרין ואלו מתירין אלו מטמאין ואלו מטהרין אלו פוסלין ואלו מכשירין. שמא (שם שם) יאמר לך אדם אשב ולא אשנה ת"ל נתנו מרועה אחד. אל אחד בראם ופרנס אחד נתנם רבון כל המעשים אמרם. אף אתה עשה אזנך כאפרכסת והכניס בהם דברי אוסרין ודברי מתירים דברי המטמאים ודברי מטהרין דברי פוסלין ודברי מכשירין:
18.3
ולרבן יוחנן בן נורי קרא לו קופה של הלכות. ולרבי יוסי הגלילי מלקט יפה בלא גסות הרוח שאחז בה מדת חכמים מהר סיני והיה משנן בה כל חכמי ישראל:
18.4
איסי בן יהודה היה קורא לחכמים שמות. לר"מ חכם וסופר. לרבי יהודה חכם לכשירצה. לרבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. לרבי יוסי נמוקו עמו. לרבי יוחנן בן נורי קופה של הלכות. לרבי יוסי הגלילי מלקט יפה יפה בלא גסות הרוח. לרבי שמעון בן גמליאל חנות מלא ארגוון טב. לרבי שמעון שונה הרבה ומשכח קימעא. ואחר כך מצאו רבי שמעון לאיסי בן יהודה א"ל מפני מה אתה מפטפט דברי בפני תלמידי חכמים. א"ל וכי אמרתי עליך אלא שאתה שונה הרבה ומשכח קימעא ומה שאתה משכח סובין של משנתך:
19.1
עקביא מהללאל אומר כל הנותן ארבעה דברים אל לבו שוב אינו חוטא מאין הוא בא ולאן הוא הולך ומה עתיד להיות ומי הוא דיינו: מאין הוא ממקום חושך. ולאן הולך למקום חושך ואפילה. ומה עתיד להיות עפר רימה ותולעה. ומי הוא דיינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
19.2
רבי שמעון אומר בא ממקום חשך וחוזר למקום חשך. בא מטיפה סרוחה ממקום שאין העין יכולה לראות. ומה עתיד להיות עפר רימה ותולעה שנאמר אף כי אנוש רימה ובן אדם תולעה (איוב כ"ה ו'). רבי אליעזר בן יעקב אומר רימה בחייו ובן אדם תולעה במותו. איזה רימה בחייו זה כינים. ובן אדם תולעה במותו זה שמרחיש במותו.
19.3
רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שבנה פלטרין גדולים וישב בכולם וביב של בורסקי עוברת בתוכה ונופל על פתחה. כל עובר ושב אומר כמה נאה ומשובח פלטרין זו אלמלא ביב של בורסקי לא היתה עוברת בתוכה. אף כך אדם דומה. ומה אם עכשיו שמוציאים ממעיו מעיין סרוח כך מתגאה על הבריות אם היה מוציא מעין של שמן טוב אפרסמון ופלייטון על אחת כמה וכמה שיתגאה על הבריות:
19.4
כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו וישבו לפניו אמרו לו רבינו למדנו דבר אחד (ממה שלמדתנו). אמר להם אלמד אתכם צאו והזהרו איש בכבוד חבירו ובשעה שאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים להתפלל שמתוך דבר זה תזכו לחיי העולם הבא: אמר רבי אלעזר בן עזריה חמשה דברים למדנו מרבי אליעזר ושמחנו בהן יותר ממה ששמחנו בהן בחייו אלו הן. [כסת] עגולה והכידור והאימום והקמיע והתפלה שנקרעו שאמרת לנו מה הן. אמר להם טמאים הם והזהרו בהן והטבילו אותן כמה שהן שהן הלכות קבועות שנאמרו לו למשה בסיני:
20.1
רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה. הרהורי רעב. הרהורי שטות. הרהורי זנות. הרהורי יצר הרע והרהורי אשה רעה. הרהורי דברים בטלים. הרהורי עול בשר ודם. שכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים (תהלים י"ט ט'). וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו נותנין לו הרהורין הרבה. הרהורי רעב. הרהורי שטות הרהורי זנות. הרהורי יצר הרע. הרהורי אשה רעה. הרהורי דברים בטלים. הרהורי עול בשר ודם. שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבינו והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לב מרוב כל ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל (דברים כ"ח מ"ז ומ"ח): ברעב כיצד בזמן שאדם תואב לאכול פת שעורים ואינו מוצא אומות העולם מבקשין ממנו פת נקייה ובשר שמן: ובצמא כיצד בזמן שאדם מתאוה לשתות טיפה של חומץ טיפה של שכר ואינו מוצא אומות העולם מבקשין ממנו יין משובח שבכל המדינות: ובעירום כיצד בזמן שאדם יבא ללבוש חלוק של צמר או של פשתן ואינו מוצא אומות העולם מבקשין ממנו השיראין והכלך שבכל המדינות: ובחוסר כל בלא נר ובלא סכין ובלא שלחן: דבר אחר בחוסר כל בלא חומץ ובלא מלח. זו היא קללה שמקללין [בה] בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך: הוא היה אומר אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש [בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א' ו'). אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי] אלו בולאות שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם מלך ב"ו: דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שהרג את המצרי שנאמר ויהי בימים הרבים ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי ויטמנהו בחול] (שמות ב' י"ב) מה ת"ל כי אין איש מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת ואמר להם אהרוג את זה. אמרו לו הרוג. וכי בחרב הרגו והלא באמירה הרגו שנאמר הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי (שם שם י"ד) מלמד שהרגו בשם: דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שברח למדין שנאמר וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר [ולכהן מדין שבע בנות וגו'] ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם (שם שם ט"ו ט"ז וי"ז). בא משה וישב עליהם בדין. אמר להם מנהגו של עולם אנשים דולים ונשים משקות כאן נשים דולות ואנשים משקים עיוות הדין יש כאן חייבין בדין חייבין לשעה. ויש אומרים כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו כיון שחזר חזרו המים לאחוריהם. באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם אומות העולם: דבר אחר בני אמי נחרו בי אלו ישראל שעשו העגל. שבתחלה אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כ"ד ז') חזרו ואמרו אלה אלהיך ישראל (שם ל"ב ד'): דבר אחר בני אמי נחרו בי אלו מרגלים שהוציאו דבת הארץ וגרמו להם לישראל שיפלו פגריהם. במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר י"ד כ"ט): שמוני נוטרה את הכרמים. אמר הקב"ה מי גרם לי להטיב לאומות העולם אלא ישראל שכל זמן שאומות העולם שרוים בשלוה ישראל סגופים דחופים ומטולטלים: דבר אחר שמוני נוטרה את הכרמים אלו ישראל שגלו לבבל. עמדו עליהם נביאים שביניהם ואמרו להם הפרישו תרומות ומעשרות. אמרו להם כל עצמינו לא גלינו [מארצינו] אלא בשביל שלא הפרשנו תרומות ומעשרות ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות לכך נאמר שמוני נוטרה את הכרמים:
21.1
רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאים את האדם מן העולם: שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שיעבור עליו זמן קריאת שמע. שכל זמן שאדם ישן עד שיעבור עליו זמן קריאת שמע נמצא בטל מן התורה שנאמר אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ"ו י"ג וי"ד): ויין של צהרים כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לשתות יין בצהרים. שכל זמן שאדם שותה יין בצהרים נמצא בטל מכל התורה כולה שנאמר אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו (קהלת י' ט"ז) ואומר אשריך ארץ שמלכך בן חורין [ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי] (שם שם י"ז) ואיזו אותו עת הוי אומר לעתיד לבא שנאמר אני ה' בעתה אחישנה (ישעי' ס' כ"ב) ואומר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג כ"ג). כך אמר הקב"ה לבלעם [הרשע] כעת ולא בעת [לא] בעת שאתה עומד בתוכה [אלא] כעת שאני עתיד לעשות להם גאולה לישראל: ושיחת הילדים כיצד מלמד שלא יתכוין אדם להיות יושב ושונה בתוך ביתו. שכל זמן שאדם יושב ושונה בתוך ביתו ומשיח עם בניו ועם בני ביתו נמצא בטל מן התורה שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהושע א' ח'): וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לישב עם יושבי קרנות בשוק. שכל זמן שאדם יושב עם יושבי קרנות בשוק נמצא בטל מן התורה שנאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א' א'). רבי מאיר אומר מה ת"ל ובמושב לצים לא ישב אלו תרטיאות וקרקיסאות של גוים שבהם דנין את הנפשות להמית שנאמר שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב (שם כ"ו ה') ואין מרעים אלא רשעים שנאמר כי מרעים יכרתון (שם ל"ז ט') ומה הוא פורענותן לעתיד לבא שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים ועושי רשעה קש (מלאכי ג' י"ט) ואין זדים אלא לצים שנאמר זד יהיר לץ שמו (משלי כ"א כ"ד):
21.2
מעשה ברבי עקיבא שהיה יושב ושונה לתלמידיו ונזכר לו מה שעשה בילדותו אמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות בשוק:
22.1
רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת שנאמר ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קי"א י'): הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת שנאמר נעשה ונשמע: אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי חכם וירא חטא מהו. אמר להם הרי זה אומן וכלי אומנותו בידו. חכם ואין ירא חטא מהו. אמר להם הרי זה אומן ואין כלי אומנותו בידו. ירא חטא ואין חכם מהו. אמר להם אין זה אומן אבל כלי אומנותו בידו: רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה: הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאילן שעומד על המים ענפיו מועטין ושרשיו מרובין אפילו ארבע רוחות העולם באות אין מזיזות אותו ממקומו שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א' ג'). אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה [הרבה] למה הוא דומה לאילן שעומד במדבר ענפיו מרובין ושרשיו מעוטין כשרוח נושבת בו עוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה וגו' (ירמיה י"ז ו'): רבן גמליאל אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והסתלק מן הספיקות ואל תרבה לעשר אומדות:
22.2
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בבין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. לחכמים יפה שתיקה קל וחומר לטפשים:
22.3
לא חכמה מביא דברים ולא דברים מביא חכמה אלא מעשה. כל המרבה דברים מביא חטא שנאמר ברוב דברים לא יחדל פשע (משלי י' י"ט) ואומר גם אויל מחריש חכם יחשב (שם י"ז כ"ח):
23.1
בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי (תהלים קי"ט צ"ט). איזהו עלוב שבעלובים זה שהוא עלוב כמשה רבינו שנאמר והאיש משה עניו מאד (במדבר י"ב ג'). איזהו עשיר שבעשירים זה ששמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהלים קכ"ח א'). איזהו גבור שבגבורים זהו הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי ט"ז ל"ג) וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאלו כבש עיר מלאה גבורים שנאמר עיר גבורים עלה חכם [ויורד עוז מבטחה] (שם כ"א כ"ב) ואין גבורים אלא גבורי תורה שנאמר גבורי כח עושי דברו [לשמוע בקול דברו] (תהלים ק"ג כ'). ויש אומרים זה מלאכי השרת שנאמר מלאכיו גבורי כח (שם שם). ויש אומרים מי שעושה שונאו אוהבו:
23.2
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבירך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען: הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג לכל דבר שנאמר בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם (משלי י"ג י"ג): הוא היה אומר הלמד תורה בילדותו למה הוא דומה לעגלה שכיבשוה כשהיא קטנה שנאמר ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש (הושע י' יא). והלומד תורה בזקנותו דומה לפרה שלא כיבשוה אלא בזקנותה שנאמר כפרה סוררה סרר ישראל (שם ד' ט"ז): הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו דומה לאשה שהיא לשה בחמין. והלומד תורה בזקנותו דומה לאשה שהיא לשה בצונן:
23.3
רבי אליעזר בן יעקב אומר הלומד תורה בילדותו דומה לכתב שנכתב על נייר חדש. הלומד תורה בזקנותו דומה לכתב שנכתב על נייר ישן.
23.4
רבן גמליאל מוסיף עליו הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא בתולה שהיא הוגנת לו הוא הגון לה והיא מתנפלת עליו והוא מתנפל עליה. הלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה לזקן שנשא בתולה היא הוגנת לו והוא אינו הגון לה היא מתנפלת עליו והוא מתרחק ממנה שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים וכתיב בתריה אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער (תהלים קכ"ז ד' וה'). שונה ומשכח דומה לאשה שיולדת בנים וקוברת שנאמר כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם (הושע ט' י"ב) אל תקרי ושכלתים אלא ושכחתים. רבי שמעון בן אלעזר אומר הלומד תורה בילדותו דומה לרופא שהביאו לפניו מכה ויש לו איזמל לחותכה וסמים לרפאותה. הלומד תורה בזקנותו דומה לרופא שהביאו לפניו מכה ויש לו איזמל לחותכה ואין לו סמים לרפאותה. אף כך דברי תורה יהיו מצויינין לך זה מזה ויהיו מצויינין לך זה בצד זה שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך (משלי ז' ג') ואומר קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרותיך (שם ו' כ"א):
24.1
אלישע בן אבויה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאדם שבונה אבנים תחילה ואחר כך לבנים. אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן אין מחין אותן ממקומן.
24.2
ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה לאדם שבונה לבנים תחילה ואחר כך אבנים. אפילו באים מים קימעא מיד הופכין אותן:
24.3
הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לסיד שטוח על גבי אבנים אפילו יורדין עליו כמה גשמים אין מזיזות אותו ממקומו. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לסיד שניטוח על גבי לבנים אפילו יורדין עליו גשמים קימעא מיד נימוק והולך לו:
24.4
הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה [למה הוא] דומה לכוס שיש לו פסיפס. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה [למה הוא] דומה לכוס שאין לו פסיפס. שכיון שנתמלא הכוס נהפך על צידו ונשפך כל מה שבתוכו: הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה [למה הוא] דומה לסוס שיש לו כלונוס. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה [למה הוא] דומה לסוס שאין לו כלונוס כיון שרוכב עליו זורקו בבת ראש: הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין. והלומד תורה בזקנותו אין דברי תורה נבלעין בדמיו ואין יוצאין מפיו מפורשין. וכן מתלא אומר אם בנערותיך לא חפצתם איך תשיגם בזקנותיך:
24.5
הוא היה אומר קשין דברי תורה לקנותה ככלי זהבים ונוחין לאבדם ככלי זכוכית שנאמר לא יערכנה זהב וזכוכית [ותמורתה כלי פז] (איוב כ"ח י"ז). מקיש זהב לזכוכית מה כלי זהב לאחר שנשבר יש לו תקנה וכל כלי זכוכית אין להם תקנה כשנשברו אלא אם כן חזרו לברייתן. ומה אני מקיים ותמורתה כלי פז לומר לך כל העמל בהן ומקיימן פניו מצהיבות כפז. וכל העמל בהם ואין מקיימן פניו משחירות כזכוכית:
24.6
הוא היה אומר יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנה ולשכחה בשתי שנים. כיצד יושב אדם ששה חדשים ואינו חוזר בה נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא. י"ב חודש ואינו חוזר בה נמצא מחליף חכמים זה בזה. י"ח חודש ואינו חוזר בה נמצא משכח ראשי פרקים. כ"ד חודש ואינו חוזר בה נמצא משכח ראשי מסכתותיו. ומתוך שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכמים זה בזה ומשכח ראשי פרקים וראשי מסכתותיו סוף שיושב ודומם. ועליו אמר שלמה על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבנים נהרסה (משלי כ"ד ל' ול"א). וכיון שנפל כותלו של כרם מיד חרב כל הכרם כולו:
24.7
הוא היה אומר כל המעשה את חבירו לעשות דבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עשאה בגופו. [משלו] משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שצד צפור ונתנו לאחד מעבדיו ואמר לו הוי זהיר בצפור זה שאם אתה נזהר בו טוב ואם לאו אני נוטל נשמתך תחתיו. כך אמר הקב"ה לישראל דברי תורה שנתתי לכם אם אתם משמרים אותן טוב ואם לאו אני נוטל נפשכם תחתיה שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דברים ד' ט'). [ואומר] כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם (שם ל"ב מ"ז):
25.1
בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו. כל שרוח חכמים נוחה הימנו בשעת מיתתו סימן יפה לו. שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו. כל שפניו זקופות כלפי מעלה סימן יפה לו. וכל שפניו כבושות כלפי מטה סימן רע לו. נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו. נתן עיניו בכותל סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו. כל שפניו משחירות סימן רע לו: בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה. אמרו לו תלמידיו רבי עמוד הגבוה נר העולם פטיש החזק מפני מה אתה בוכה. אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעולם הזה ואם יאסרני אין איסורו אלא בעולם הזה ואם ימיתני אין מיתתו אלא בעולם הזה. ולא עוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקב"ה שאם יכעוס עלי כעסו בעולם הזה ובעולם הבא שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון ועוד שיש לי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע אם יכריעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן ועליו הכתוב אומר לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (תהלים כ"ב ל'): במשה הוא אומר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו ואומר והסירותי את כפי (שמות ל"ג כ') ואומר ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור (יחזקאל ב' י'). פנים בעולם הזה ואחור לעוה"ב דבר אחר פנים יסורין של צדיקים בעולם הזה ושלוותן של רשעים בעוה"ז. ואחור מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם. וכתוב אליה קינים והגה והי (שם ב' י'). קינים זו פורענותן של רשעים בעוה"ז שנאמר קינה היא וקננוה בנות הגוים תקוננה אותה (שם ל"ב ט"ז). והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור (תהלים צ"ב ד'). והי זה פורענותן של רשעים לעולם הבא שנאמר הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה (יחזקאל ז' כ"ו): הוא היה אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה:
25.2
הוא היה אומר מת מתוך היישוב סימן יפה לו. מתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דבר סחורה סימן רע לו. מתוך דבר מצוה סימן יפה לו. מתוך דבר בטילה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות סימן רע לו. מתוך השחוק סימן יפה לו. מתוך בכיה סימן רע לו. מת בערב שבת סימן יפה לו. במוצאי שבת סימן רע לו. מת בערב יום הכפורים סימן רע לו. במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו:
25.3
כשחלה רבי אליעזר אמרו אותו היום ערב שבת היה ונכנס רבי עקיבא וחביריו לבקרו והיה ישן בתוך חדרו והוא יושב בקינוף והם יושבין בטרקלין שלו. נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין שלו ולא הניחו והיה בוכה. ויצא הורקנוס ואמר לחכמים רבותי דומה לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו בני לא דעתי נטרפה אבל דעתך נטרפה שהנחת הדלקת הנר שנתחייבת עליה מיתה לשמים והיית מתעסק בתפילין שאין אתה מתחייב עליהן אלא משום שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו ברחוק ד' אמות. אמרו לו רבי כסת עגולה והכידור והאימום והקמיע ותפילין שנקרעו מהו מקבלין טומאה. אמר להם מקבלין טומאה והטבילו אותן כמו שהן והזהרו בהן שהן הלכות גדולות שנאמרו למשה בסיני. והיו שואלין לו בטהרות בטומאות במקוואות. אמרו לו רבי מה הוא זה. אמר להם טמא. מה הוא זה. אמר להם טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור. אחר כך אמר רבי אליעזר לחכמים תמה אני על תלמידי הדור שמא יענשו מיתה לשמים. אמרו לו רבי מפני מה. אמר להם מפני שלא באו ושמשו אותי. ואחר כך אמר לעקיבא בן יוסף. עקיבא מפני מה לא באת לפני ושמשת אותי. אמר לו רבי לא נפניתי. אמר לו תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. ויש אומרים לא אמר לו כלום אלא כיון שאמר רבי אליעזר לתלמידיו כך מיד נמס דמו בקרבו. אמר לו רבי עקיבא רבי מיתתי במה. אמר לו עקיבא שלך קשה מכולן. נכנס רבי עקיבא וישב לפניו ואמר לו רבי מעתה שנה לי פתח ושנה לו ש' הלכות בבהרת. באותה שעה הגביה רבי אליעזר שתי זרועותיו והניחן על חזה שלו ואמר אוי לי על שתי זרועותי [שהן כשני] ספרי תורות שנפטרין מן העולם. שאם יהיו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה. ולא חסרתי מרבותי אלא כאדם שטובל אצבעו בים. ולא חסרתי מתלמידי אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת. ועוד שאני שונה ג' מאות הלכות במכשפה לא תחיה. ויש אומרים שלשת אלפים הלכות ולא שאלני אדם בם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף שפעם אחת אמר לי רבי למדני איך נוטעים קישואין ואיך עוקרין אותן. אמרתי דבר אחד נתמלאת כל השדה קישואין. אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד נתכנסו כל הקישואין כולם למקום אחד. אמר לו רבי אליעזר בן עזריה רבי מנעל שעל גבי האימום [מהו]. אמר לו טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור עד שיצתה נשמתו בטהרה. מיד קרע רבי אליעזר בן עזריה [את] בגדיו ובכה ויצא ואמר לחכמים רבותי באו וראו ברבי אליעזר שטהור הוא לעולם הבא לפי שיצתה נשמתו בטהרה. לאחר שבת בא רבי עקיבא ומצאו באריסרטיא שבא מקסרי ללוד מיד קרע את בגדיו ותלש בשערו והיה דמו שותת ונופל לארץ והיה צועק ובוכה ואומר אללי רבי עליך אללי עליך מרי שהנחת כל הדור יתום. פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותן:
25.4
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה [ובורח מן העבירה]: הוא היה אומר אם עשית מצוה אחת ואין אתה דואג (ממנה) מאותה מצוה סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה: הוא היה אומר הפסק מאליך ויהא שכר להפסקך ואל יפסיקוך אחרים ויהא שכר להפסיקם: הוא היה אומר רד ממקומך שתים ושלש מעלות ושב. טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך רד שנאמר כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך (משלי כ"ה ז'):
25.5
שלשה חייהם אינן חיים אלו הן המצפה לשלחן חבירו. והדר בעלייה. וכל שאשתו מושלת עליו. ויש אומרים שיסורין מושלין בגופו: הוא היה אומר נוח למלוך על כל העולם מלישב ולשנות בפני בני אדם העטופים בסדינין:
26.1
רבי עקיבא אומר סייג לכבוד [שלא] לשחוק. סייג לחכמה שתיקה. סייג לנדרים פרישות. סייג לקדושה טהרה. סייג לענוה יראת חטא:
26.2
הוא היה אומר אל תבא לבין הגוים שמא תלמוד ממעשיהם. אל תאכל לחם עם כהן עם הארץ שמא תמעול בקדשים. אל תפרוץ בנדרים שמא תמעול בשבועות. אל תרגיל עצמך לאכול מן הסעודה שמא יהא סופך לאכול מן הקנים. ואל תבא לידי ספק שמא תבא לידי ודאי. ואל תצא חוצה לארץ שמא תעבוד ע"א. שכן דוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים (שמואל א' כ"ו י"ט) וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת אלילים היה. אלא כך אמר דוד כל המניח ארץ ישראל ויוצא חוץ לארץ מעלה עליו הכתוב כאלו עובד עבודת אלילים: הוא היה אומר כל הקבור בשאר ארצות כאלו קבור בבבל. כל הקבור בבבל כאלו קבור בארץ ישראל. כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. לפי שכל ארץ ישראל ראויה למזבח. וכל הקבור תחת המזבח כאלו קבור תחת כסא הכבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה י"ז י"ב):
26.3
הוא היה אומר אין עם הארץ חסיד לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד: הוא היה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שהן מנאפים ולא מפני שהן גוזלין אלא שפוסקים מדברי תורה ועוסקין בדברי שיחה ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקים:
26.4
רבי שמעון בן אליעזר אומר ישראל שבחוץ לארץ עובדים עבודת אלילים בטהרה. הא כיצד נכרי שעשה משתה לבנו שלח וזימן כל היהודים שבעירו אף על פי שהן אוכלין ושותין [משלהן] ושמש שלהן עומד ומשקה עליהן מעלה עליהם [הכתוב] כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו (שמות ל"ד ט"ו): רבי אליעזר המודעי אומר המחלל שבתות והמבזה את המועדות והמיפר את הברית בבשר והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא: רבי עקיבא אומר כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו עובר משום חמשה לאוין משום לא תקום (ויקרא י"ט י"ח) ומשום לא תטור (שם י"ח) ומשום לא תשנא אחיך בלבבך (שם י"ז) ומשום ואהבת לרעך כמוך (שם י"ח) ומשום וחי אחיך עמך (שם כ"ה ל"ו) מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות ונמצא מבטל פריה ורביה מן העולם:
26.5
הוא היה אומר האוכל אוכלין שאינם עולים על גופו עובר משום ג' לאוין שביזה את עצמו וביזה את האוכלין ומברך ברכה שאינה כתיקונה:
26.6
רבי יהודה בן אילעי אומר אדם שמת והניח בן ולא למד תורה מאביו והלך ולמד תורה מאחרים הרי [זה] חנופה מבקש: רבי אליעזר הקפר אומר אל תהא כמשקוף העליון שאין יד בני אדם יכולה ליגע בה. ולא כאיסקופה העליונה שמבלעת פרצופות. ולא כאיסקופה האמצעית שמנגפת הרגלים. אלא הוי כאסקופה תחתונה שהכל דשין בה וסוף כל הבנין נסתר והיא במקומה עומדת:
27.1
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות [וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות] שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (שמואל א' ב' ל'): [דבר אחר] כי מכבדי אכבד. זה פרעה מלך מצרים שנהג כבוד לפני מי שאמר והיה העולם שיצא בראש פמליא שלו. אמרו לו עבדיו מנהג שבעולם כל המלכים אינם יוצאים אלא אחר פמליא שלהם ואתה יוצא בראש פמליא שלך. אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לפיכך נהג בו הקב"ה כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי (שיר השירים א' ט'):
27.2
רבי פפייס אומר כנסת ישראל היתה משבחת על סוס רכב פרעה שנאמר דרכת בים סוסיך (חבקוק ג' ט"ו). רבי יהושע בן קרחה אומר כשבא פרעה לים בא על סוס זכר ונגלה עליו הקב"ה בסוסיה נקבה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה (שיר השירים א' ט'). והלא לא רכב אלא על כרוב שנאמר וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח (תהלים י"ח י"א) אלא נדמה הכרוב לסוסי פרעה כנקבה ונכנסו כולם לים: ובוזי יקלו. זה סנחריב מלך אשור שנאמר ביד מלאכיך חרפת ה' ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו ואבוא מרום קצו יער כרמילו (ישעיה ל"ז כ"ד) לפיכך הקב"ה נהג בו מנהג בזיון ולא נפרע ממנו אלא על ידי מלאך שנאמר ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבוקר והנה כלם פגרים מתים (שם ל"ז ל"ו): רבי ישמעאל אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות: הוא היה אומר לא כל התורה כולה אתה מקבל עליך לגומרה ואי אתה בן חורין לפרוש הימנה אלא כל המרבה ומוסיף מוסיף שכר הרבה רבי אליעזר בן חסמא אומר קנין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות [תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה]: רבי יוחנן בן נורי אומר ההלכות והטהרות והנידות והקינין הן הן גופי תורה: הוא היה אומר סידור של שולחן גדול ועשיית בית דין וקיומיהן מביאין טובה לעולם:
27.3
רבי יוחנן בן דהבאי אומר האומר אין הלכה זאת נראית אין לו חלק לעולם הבא: [רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא]: הוא היה אומר אל תרחק עצמך ממדה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה נוטל מי הים ומטיל ליבשה ים אינו חסר ויבשה אינה מתמלאה. היה מקצר בדעתו אמרו לו ריקה מפני מה אתה מקצר בדעתך בכל יום טול שכרך דינר של זהב:
27.4
רבי אליעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים: מנין שיהא כבוד תלמידו חביב עליו ככבודו ילמדו כל אדם ממשה רבינו שאמר ליהושע בחר לנו אנשים (שמות י"ז ט'). בחר לי לא נאמר אלא בחר לנו מלמד שעשאוהו כמותו. אף על פי שהוא רבו ויהושע תלמידו (עשאו כמותו): ומנין שכבוד חבירו יהא חביב עליו כרבו שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדוני (במדבר י"ב י"א) והלא אחיו קטן ממנו היה אלא עשאו רבו: ומנין שכבוד רבו יהא חביב עליו ככבוד שמים שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם (שם י"א כ"ח) שקלו כנגד שכינה: מפני שבראשונה היו אומרין דגן ביהודה ותבן בגליל ומוץ בעבר הירדן חזרו לומר אין דגן ביהודה [אלא תבן] ואין תבן בגליל אלא מוץ ובעבר הירדן לא זה ולא זה:
28.1
רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה. ואין לך חכמה כחכמה של ארץ ישראל. ואין לך יופי כיופיה של ירושלים. ואין לך עושר כעושרה של רומי. ואין לך גבורה כגבורה של פרס. ואין לך זנות כזנות של ערביים. ואין לך גסות כגסות של עילם. ואין לך חנופה כחנופה של בבל שנאמר ויאמר [אלי] לבנות לה בית בארץ שנער (זכריה ה' י"א). ואין לך כשפים ככשפים של מצרים:
28.2
רבי שמעון בן אלעזר אומר חכם הדר בארץ ישראל ויוצא חוצה לארץ. פגם הדר בה משובח הימנו. ואף על פי שפגם משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות. משלו משל למה הדבר דומה לברזל הנדואי שבא ממדינת הים שאעפ"י שנפחת ממה שהיה הוא משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות:
28.3
רבי שמעון בן גמליאל אומר כל המשים שלום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו משים שלום בישראל על כל אחד ואחד. וכל המטיל קנאה ותחרות בתוך ביתו כאלו מטיל קנאה ותחרות בישראל. לפי שכל אחד ואחד מלך בתוך ביתו שנאמר להיות כל איש שורר בביתו (אסתר א' כ"ב):
28.4
רבי גמליאל אומר בד' דברים מלכות אוכלת במכסאות במרחצאות ותרטייאות וארנוניות שלהן
28.5
הוא היה אומר דברי תורה קשין לקנותן ככלי מילת ונוחין לאבדן ככלי פשתן. דברי שטות ודברי תיפלות נוחין לקנותם וקשין לאבדם כשק. פעמים שאדם לוקח שק מן השוק בסלע ומשתמש בו והולך ד' או חמש שנים: רבי יהודה הנשיא אומר כל המקבל עליו תענוגי העולם הזה מונעין ממנו תענוגי העולם הבא. וכל שאינו מקבל [עליו] תענוגי העוה"ז נותנין לו תענוגי עולם הבא:
28.6
הוא היה אומר צדיקים שרע להם בעולם הזה למה הם דומים לטבח שמתקן סעודה לעצמו ואף [על פי] שמצטער בעצמו אין מתקן לאחרים אלא לעצמו. אבל רשעים שרע להם בעולם הזה למה הם דומים לטבח שהתקין סעודה לאחרים ואף על פי שמצטער בעצמו אין מתקן לעצמו כלום אלא לאחרים:
28.7
הוא היה אומר יהיה סתרך עליך גלוי. ודבר שאי אפשר לשמוע אל תאמר לחבירך:
28.8
הלל אומר אל תפרוש עצמך מן הצבור. ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:
28.9
הוא היה אומר כל המרבה לאכול מרבה להוציא. וכל המרבה בשר מרבה רימה ותולעה. וכל המרבה מעשים טובים משים שלום בגופו: רבי אלעזר בן שמוע אומר שלש מדות בתלמידי חכמים אבן גזית. אבן פינה. אבן פסיפס: אבן גזית כיצד זה תלמיד ששנה מדרש בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו זהו אבן גזית שאין לה אלא פה אחת: אבן פינה כיצד זה תלמיד ששונה מדרש והלכות בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו זהו אבן פינה שאין לה אלא שתי פיות בלבד: אבן פסיפס כיצד זה תלמיד ששונה מדרש והלכות ואגדות ותוספתות כשתלמיד חכם נכנס אצלו שאלו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו בתוספתות אומר לו באגדות אומר לו וזו היא אבן פסיפס שיש לה ארבע פיות מארבע רוחותיה:
28.10
רבי יהודה בן אילעי אומר כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ טפל עושין אותו עיקר בעולם הבא. דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל עושין אותו טפל בעולם הבא. משלו משל למה הדבר דומה לאיסטרטיא שהיא עוברת בין שני דרכים אחת של אור ואחת של שלג אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור ואם מהלך נגד שלג הרי הוא לוקה בצינה. כיצד יעשה ילך בינתיים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה:
29.1
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעת אבלו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תבא לביתו ביום אידו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו: הוא היה אומר יש לך חבירים מקצתן מוכיחין אותך ומקצתן משבחין אותך אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך. מפני שמוכיחך מביאך לחיי העולם הבא והמשבחך מוציאך מן העולם: הוא היה אומר בכל מקום שאדם הולך לבו הולך. עומד לבו עומד. יושב דברים מיושבים כנגדו:
29.2
הוא היה אומר כל השוקד על דברי תורה מוסרין לו שקדנין כנגדו. וכל הבוטל מדברי תורה מוסרין לו בטלנין כנגדו. כגון ארי וזאב ונמר וברדלס ונחש והגייסות והליסטין באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו שנאמר אך יש אלהים שופטים בארץ (תהלים נ"ח י"ב):
29.3
אבא שאול בן ננס אומר ד' מדות בתלמיד חכם. אדם שלמד לעצמו ואינו מלמד לאחרים. לאחרים ואינו מלמד לעצמו. הלמד לעצמו ולאחרים. ואינו למד לא לעצמו ולא לאחרים: הלמד לעצמו ואינו למד לאחרים כיצד שנה אדם סדר אחד שנים ושלשה ולא השנה אותם לאחרים ונתעסק בהן ולא שכחן זה שלמד לעצמו ואינו למד לאחרים: לאחרים ולא למד לעצמו כיצד שנה אדם סדר אחד שנים וג' והשנה אותן לאחרים ולא נתעסק בהם ושכחם זה שלמד לאחרים ולא למד לעצמו: הלמד לעצמו ולאחרים כיצד שנה סדר אחד שנים ושלשה והשנה אותן לאחרים ונתעסק בהן ולא שכחן תפשן ותפשום זהו שלמד לעצמו ולאחרים: אינו למד לא לעצמו ולא לאחרים כיצד שנה אדם סדר אחד ב' וג' פעמים ולא שנאן לאחרים ולא נתעסק בהן ושכחן זהו שלא למד לא לעצמו ולא לאחרים: רבי חנניא בן יעקב אומר הניעור בלילה מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דברי שיחה סימן רע לו: רבי יעקב בן חנניא אומר הניעור בלילה ואינו פותח פיו בדברי תורה ראוי לו ומוטב לו שנהפכה לו שלייתו של אמו על פניו ולא יצא לאויר העולם ולא ראה את העולם:
29.4
רבי אליעזר הקפר אומר כל המכבד [את] חבירו לשום ממון סוף שנפטר ממנו בקלון. וכל הבוזה את חבירו לשום מצוה סוף שנפטר ממנו בכבוד: ומנין שכל המכבד [את] חבירו לשום ממון סוף שנפטר ממנו בקלון שכן מצינו בבלעם הרשע שכבד [את] בלק לשם ממון שנאמר ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב (במדבר כ"ב י"ח) ומנין שנפטר ממנו בקלון שנאמר ועתה ברח לך אל מקומך וגו' והנה מנעך ה' מכבוד (שם כ"ד י"א): ומנין שכל הבוזה את חבירו לשם מצוה סוף שנפטר ממנו בכבוד שכן מצינו במשה רבינו שביזה [את] פרעה לשום מצוה שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר (שמות י"א ח') וכי פרעה [היה] עומד על הגג ומשה [היה] עומד על הארץ. אלא כך אמר משה לפרעה אפילו כל עבדיך שעומדים ומשתחוים לפניך על במה שלך יעמדו ויבקשו ממני איני שומע להם. ומנין שנפטר ממנו בכבוד שנאמר ויקרא למשה ולאהרן לילה [ויאמר קומו צאו מתוך עמי] (שם י"ב ל"א). אמרו לו וכי גנבים אנו שנצא בלילה אלא המתן לנו עד שיביא לנו הקב"ה ז' ענני כבוד ונצא בהם בשמחה ובראש גלוי שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה (במדבר ל"ג ג'):
29.5
על ד' חלוקי כפרה הלך רבי מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ללודקיא לבקרו ואמר לו שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר לו שמעתי ושלשה הן ותשובה על כל אחת ואחת. כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים נאם ה' ארפא משובתיכם (ירמיה ג' כ"ב) וכתוב אחד אומר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם (ויקרא ט"ז ל') וכתוב אחד אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פ"ט ל"ג) וכתוב אחד אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כ"ב י"ד). הא כיצד אם עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד על זה נאמר שובו בנים שובבים. עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה התשובה תולה ויום הכפורים מכפר על זה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין שבשאר ימות השנה מכפרין ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם. אבל מי שמחלל שם שמים אין בו כח לא לתשובה לתלות ולא ליסורין למרק ולא ליום הכפורים לכפר אלא תשובה ויסורין תולה ומיתה ממרקת עמהן ועל זה נאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:
29.6
איסי בן יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים בלא זמנן לא מפני שמנאפין ולא שגוזלין אלא מפני שהן בוזין בעצמן:
29.7
רבי יצחק בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא: הוא היה אומר כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין. כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו. יש בידו זה וזה גבור ומזויין: הוא היה אומר הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחבירו ואל תבוא לבין המחלוקת ואל תשתדל לראותו. שב במקום חבירים והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים:
30.1
רבי נתן בן יוסף אומר כל המבטל דברי תורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים דברי תורה מעוני סופו לקיימה מעושר הוא היה אומר תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאין טובה לעולם:
30.2
רבי מאיר אומר כל העובר עבירה אחת בספק מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בודאי. כיצד אדם חוטא ונודע לו חטאו מביא חטאת בסלע ועשירית האיפה בפונדיון. ספק חטא ספק לא חטא מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים. וכי איזה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה והרי דברים קל וחומר אם מדת פורענות מעוטה העובר עבירה בספק מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בודאי קל וחומר למדת הטוב מרובה: רבי נתן בן יוסף אומר כל העובר עבירה בשוגג מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה במזיד. כיצד שוגג שהרג את הנפש וגולה לעיר מקלטו ומצאו גואל הדם והרגו הרי זה פטור. הרגו במזיד ומצאו גואל הדם והרגו הרי זה הגואל נהרג עליו. וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב ואם מדת פורענות מעוטה העובר עבירה בשוגג מעלין עליו כאלו עשאה במזיד קל וחומר למדת הטוב מרובה:
30.3
רבי עקיבא אומר כל המדבק בעוברי עבירה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהן. וכל המדבק בעושי מצוה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהן. כיצד שנים מעידים באחד ואומרים אדם זה הרג את הנפש ונמצאו זוממין ונגמר דינם ליהרג וכשהן מוציאין אותן לבית הסקילה אחד רץ ובא אחריהן ואומר יודע אני בעדות זו אומרים לו בא והעד עדותך אף הוא נמצא זומם ונגמר דינו ליהרג. כשהן מוציאין אותו לבית הסקילה אומר אוי לי שאלו לו באתי אני כבר לא נגמר דיני ליהרג עכשיו שבאתי עמהן נגמר דיני ליהרג. אומרים לו ריקה אפילו מאה בני אדם באין אחריך ונמצאו זוממין כולן נהרגין. וכי איזהו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב אם מדת פורענות מעוטה המדבק בעוברי עבירה אעפ"י שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות קל וחומר למדת הטוב מרובה:
30.4
רבי שמעון אומר כך עונש של בדאי שאפילו דובר אמת אין שומעין לו. שכן מצינו בבניו של יעקב שכיזבו לאביהן בתחלה האמין להם שנאמר ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים [וגו'] ויכירה ויאמר כתונת בני (בראשית ל"ז ל"א ול"ג) אבל באחרונה אף על פי שדברו אמת לפניו לא האמין להם שנאמר ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו' ויפג לבו כי לא האמין להם [וירא את העגלות וגו'] (שם מ"ה כ"ו וכ"ז). ויש אומרים רוח הקודש שנסתלקה מיעקב אבינו שרתה עליו באותה שעה שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם (שם שם):
31.1
רבי אחאי בן יאשיה אומר הלוקח תבואה מן השוק למה הוא דומה לתינוק שמתה אמו ומחזירין אותו על פתחי מיניקות אחרות ואינו שבע. הלוקח פת מן השוק למה הוא דומה כאלו חפור וקבור. האוכל משלו דומה לתינוק המתגדל על שדי אמו: הוא היה אומר בזמן שאדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו. ואפילו אוכל אדם משל אביו ומשל אמו ומשל בניו אין דעתו מיושבת עליו ואין צריך לומר משל אחרים:
31.2
בעשרה מאמרות נברא העולם וכי מה צריך לבאי עולם בכך אלא ללמדך שכל העושה מצוה אחת וכל המשמר שבת אחד וכל המקיים נפש אחת [מישראל] מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות. וכל העובר עבירה אחת וכל המחלל שבת אחד וכל המאבד נפש אחת [מישראל] מעלה עליו הכתוב כאלו איבד עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות. שכן מצינו בקין שהרג את הבל אחיו שנאמר קול דמי אחיך [צועקים אלי] (בראשית ד' י'). דם אחד שפך דמים רבים נאמר. אלא מלמד שדם בניו ובני בניו וכל תולדותיו עד סוף כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כולם היו עומדין וצועקין לפני הקב"ה. הא למדת שאדם אחד שקול כנגד מעשה בראשית כולו.
31.3
רבי נחמיה אומר מנין שאדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית שנאמר זה ספר תולדות אדם [וגו'] (בראשית ה' א') ולהלן הוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (שם ב' ד') מה להלן בריאה ועשייה אף כאן בריאה ועשייה: מלמד שהראהו הקב"ה כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כאלו הם עומדין ומשחקין לפניו. ויש אומרים לא הראהו אלא צדיקים בלבד שנאמר כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד' ג'). רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו (תהלים קל"ט ט"ז) מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו. דור דור ופרנסיו. דור דור ומנהיגיו. דור דור ונביאיו. דור דור וגבוריו. דור דור ופושעיו. דור דור וחסידיו. בדור פלוני עתיד להיות מלך פלוני. בדור פלוני עתיד להיות חכם פלוני: רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקב"ה ואומרת שירה עם מלאכי השרת שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום [משחקת לפניו] ואומר משחקת בתבל ארצו [ושעשעי את בני אדם] (משלי ח' ל' ול"א): [רבי יוסי הגלילי אומר כל מה שברא הקב"ה בארץ ברא באדם] משלו משל למה הדבר דומה לאחד שנטל את העץ ומבקש לצור צורות הרבה ואין לו מקום לצור ויש לו צער. אבל המצייר בארץ [מצייר] והולך ומבדיל הרבה הרבה. אבל הקדוש ברוך הוא יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בחכמתו ובתבונתו ברא את כל העולם כולו וברא את השמים ואת הארץ עליונים ותחתונים ויצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם זה שערו של אדם. ברא חיה רעה בעולם וברא חיה רעה באדם זה הכנימה של אדם. ברא קורצין בעולם וברא קורצין באדם זה אזניו של אדם. ברא רוח בעולם ברא רוח באדם זה חוטמו של אדם. חמה בעולם חמה באדם זה פדחתו של אדם. מים סרוחים בעולם מים סרוחים באדם זהו מימי חוטמו של אדם. מים מלוחים בעולם מים מלוחים באדם זהו מימי רגליו של אדם. נחלים בעולם נחלים באדם אלו דמעות [של אדם]. חומות בעולם חומות באדם אלו שפתותיו של אדם. דלתות בעולם דלתות באדם זה שיניו של אדם. רקיעים בעולם רקיעים באדם זה לשונו של אדם. מים מתוקים בעולם ומים מתוקים באדם זהו רוקו של אדם. לסתות בעולם לסתות באדם זה לחייו של אדם. מגדלים בעולם מגדלים באדם זה צוארו של אדם. סתידראות בעולם סתידראות באדם זה זרועותיו של אדם. יתדות בעולם יתדות באדם זה אצבעותיו של אדם. מלך בעולם מלך באדם ראשו [של אדם]. אשכולות בעולם אשכולות באדם זה דדיו של אדם. יועצים בעולם יועצים באדם כליותיו [של אדם]. ריחים בעולם ריחים באדם זה קרקבנו של אדם. נימסים בעולם נימסים באדם זה טחולו של אדם. בורות בעולם בורות באדם זה טיבורו של אדם. מים חיים בעולם מים חיים באדם זה דמו של אדם. עצים בעולם עצים באדם זה עצמותיו של אדם. גבעות בעולם גבעות באדם זה עגבותיו של אדם. עלי ומכתשת בעולם עלי ומכתשת באדם זה ארכובותיו של אדם. סוסים בעולם סוסים באדם זה שוקיו של אדם. מלאך המות בעולם מלאך המות באדם זה עקיביו של אדם. הרים ובקעות בעולם הרים ובקעות באדם עומד דומה להר נופל דומה לבקעה. הא למדת שכל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא באדם:
32.1
עשרה דורות מאדם ועד נח וכי מה הוצרך לבאי עולם בכך אלא ללמדך שכל הדורות היו מכעיסין ובאין ולא הביא עליהן מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם. ויש אומרים כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו שנאמר ויהי לשבעת הימים [ומי המבול היו על הארץ] (בראשית ז' י'). מה טיבן של שבעת ימים הללו אלו [שבעת] ימי אבלו של [מתושלח] הצדיק שעיכבו את הפורעניות [מלבא לעולם] לפיכך נאמר ויהי לשבעת הימים: דבר אחר ויהי לשבעת הימים מלמד שקבע להם הקב"ה זמן לאחר מאה ועשרים שנה שמא יעשו תשובה ולא עשו ולכך נאמר ויהי לשבעת הימים: דבר אחר מלמד ששינה עליהם הקב"ה סידורו של עולם והיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח שמא יבינו ויתיראו ויעשו תשובה ולא עשו לכך נאמר ויהי לשבעת הימים: דבר אחר שהעריך להם הקב"ה את שולחנו והראה להם טובו מעין העולם הבא כדי שידקדקו הן בעצמן ויאמרו אוי לנו [על] טובה זו שאבדנו. מפני ששיחתו את דרכן על הארץ שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (שם ו' י"ב):
32.2
רבי אלעזר בן פרטא אומר הרי הוא אומר לא ידון רוחי באדם לעולם (שם שם ג') אמר הקב"ה איני דן אותן עד שאכפול להם שכרן שנאמר יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (איוב כ"א י"ג). רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר לא ידון אמר הקב"ה איני משוה יצר הרע על יצר הטוב אימתי עד שלא נחתם גזר דינם אבל נחתם גזר דינם שניהם שווין בעבירה:
32.3
הוא היה אומר צדיקים נוטל מהם יצר הרע ונותן להם יצר טוב שנאמר לבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט כ"ב). רשעים נוטל מהם יצר טוב ונותן להם יצר הרע שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו (שם ל"ו ב'). בינונים נותן להם זה וזה. את שבא ליצר הרע יצר הרע שופטו. את שבא ליצר טוב יצר טוב שופטו שנאמר כי יעמוד לימין אביון להושיע משפטי נפשו (שם ק"ט ל"א): רבי שמעון בן אלעזר אומר הרי הוא אומר לא ידון רוחי באדם לעולם אמר הקב"ה איני דן אותם עד שאשלם שכר לצדיקים: אימתי בעולם הזה אבל בעולם הבא אמר הכתוב תצא רוחו ישוב לאדמתו (שם קמ"ו ד'): רבי עקיבא אומר הרי הוא אומר לא ידון רוחי באדם לעולם אמר הקב"ה הם לא דנו בעצמן שהן בשר ודם אלא הגיסו את רוחן כלפי מעלה [שנאמר] ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו (איוב כ"א י"ד): רבי מאיר אומר הרי הוא אומר לא ידון אומר הקב"ה אמר הדור ההוא לא ידין ה' אין דיין בעולם נטש המקום את העולם: רבי אומר הרי הוא אומר לא ידון אמר הקב"ה הם לא הושיבו סנהדרין בארץ אני מושיב להם סנהדרין במרום:
33.1
עשרה דורות מנח ועד אברהם וכי מה צורך לבאי עולם בכך אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב"ה עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב"ה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כ"ו ה'). תורה אחת אין כתיב כאן אלא תורות הרבה. מנין לו. אלא מלמד שזימן הקב"ה לאברהם אבינו שתי כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה שנאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט"ז ז'). ולא עוד אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה ואח"כ משפט שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח י"ט). בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו לדין ואמר אחד על חבירו זה חייב לי מנה היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו ואמר להם סדרו דיניכם לפני. וסדרו דינן. כיון שנתחייב אחד לחבירו מנה אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחבירך. ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם והפטרו לשלום. אבל דוד המלך לא עשה כן אלא עושה משפט תחלה ואחר כך צדקה שנאמר ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (שמואל ב' ח' ט"ו). בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך אמר להם סדרו דיניכם. כיון שנתחייב אחד לחבירו מנה היה מוציא מנה משלו ונותן לו ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם והפטרו בשלום:
33.2
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב"ה ובכולן נמצא שלם. אלו הן שנים בלך לך. ב' בשני בניו. ב' בשתי נשיו. אחד עם המלכים. ואחד בין הבתרים. ואחד באור כשדים. ואחד בברית מילה. וכל כך למה כדי כשיבא אברהם אבינו ליטול שכרו שיהיו אומות העולם אומרים יותר מכלנו יותר מכל שוה אברהם ליטול שכרו ועליו הוא אומר לך אכול בשמחה את לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט' ז'): כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולם נמצא שלם. כנגדן עשה הקב"ה נסים לבניו במצרים. כנגדן הביא הקב"ה עשר מכות [על המצרים במצרים]. כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים. כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים: מצרים הרעימו עליהם בקולם אף הקב"ה הרעים עליהם קולו שנאמר ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו (שמואל ב' כ"ב י"ד). מצרים באו עליהם בקשת ובחצים אף הקב"ה בא עליהם בקשת וחצים שנאמר עריה תעור קשתך (חבקוק ג' ט') ואומר וישלח חציו ויפיצם (תהלים י"ח ט"ו). מצרים באו עליהם בחרבות אף הקב"ה בא עליהם בחרבות ורמחים שנאמר וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהם (שמואל ב' כ"ב ט"ו) ואין ברק אלא חרב שנאמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה [למען טבוח טבח הוחדה] למען היה לה ברק מרטה (יחזקאל כ"א י"ד וט"ו). מצרים נתגאו במגן וצנה ואף הקב"ה עשה כמו כן שנאמר החזק מגן וצנה וקומה לעזרתי (תהלים ל"ה ב'). מצרים באו [עליהם] בחנית אף הקב"ה בא עליהם בחנית שנאמר לנוגה ברק חניתך (חבקוק ג' י"א). מצרים באו באבנים ובקלעים והקב"ה נתגאה עליהם באבני אלגביש שנאמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש (תהלים י"ח י"ג): בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה הים נקבים נקבים. נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה נקבים נקבים שנאמר נקבת במטה ראש פרזיו (חבקוק ג' י"ד). אמר להם משה קומו עברו. אמרו לו לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו. [נטל משה את המטה] והכה על הים ונעשה לפניהם בקעה שנאמר בקע הים ויעבירם (תהלים ע"ח י"ג) ונאמר כבהמה בבקעה תרד (ישעיה ס"ג י"ד). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים. [נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם גזרים גזרים] שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו י"ג). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו חמר. נטל משה המטה והכה הים ונעשה טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו) אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו מדבר. נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה מדבר] שנאמר ויוליכם בתהומות כמדבר (תהלים ק"ו ט'). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו פירורים פירורים נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה פירורים פירורים] שנאמר את פוררת בעזך ים (שם ע"ד י"ג). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו סלעים סלעים נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה סלעים סלעים] שנאמר אתה שברת ראשי תנינים על המים (שם שם) [והיכן משברין ראשי תנינים] הוי אומר ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים. אמר להם משה קומו עברו. אמרו לו לא נעבור עד שנעשה לנו יבשה נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה יבשה] שנאמר הפך ים ליבשה (שם ס"ו ו') ואומר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שמות י"ד כ"ט). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומות נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה חומות] שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שם שם). אמר להם משה קומו עברו. אמרו לו לא נעבור עד שנעשה לפנינו נאדות נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה נאדות] שנאמר נצבו כמו נד נזלים (שם ט"ו ח'). ומים שבין הגזרים ירדה אש וליחכתן שנאמר כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך (ישעיה ס"ד א') והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהן שנאמר ויניקהו דבש מסלע (דברים ל"ב י"ג). ויש אומרים היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים לפי שמימי הים מלוחים הן שנאמר נוזלים. ואין נוזלים אלא מתוקים שנאמר באר מים חיים ונוזלים מן לבנון (שיר השירים ד' ט"ו) וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהן השמש ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר אומר תהום כפה עליהם מלמעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר ורבי שמעון אומרין מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים (שמות י"ד כ"ז):
34.1
עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקדוש ברוך הוא במדבר ואלו הן. במדבר. בערבה. מול סוף. בין פארן. ובין תפל. ולבן. וחצירות. ודי זהב (דברים א' א'). במדבר שעשו את העגל שנאמר יעשו עגל בחורב (תהלים ק"ו י"ט). בערבה על המים שנאמר ויצמא שם העם למים (שמות י"ז ג'). וי"א זה פסלו של מיכה. מול סוף על שהמרו על ים סוף. רבי יהודה אומר המרו על הים המרו בתוך הים שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים ק"ו ז'). בין פארן במרגלים [שנאמר] וישלח אותם [משה] ממדבר פארן (במדבר י"ג ג'). ובין תופל אלו דברי תפלות שתפלו על המן. ולבן זה מחלוקותו של קרח. וחצירות על השליו הרי שבעה. ובמקום אחר הוא אומר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה (דברים ט' כ"ב). ודי זהב אמר להם אהרן דייכם חטא זהב שהבאתם לעגל. רבי אליעזר בן יעקב אומר די הוא עון זה שילקו בו ישראל מכאן ועד שיחיו המתים:
34.2
עשרה שמות של שבח נקרא הקדוש ברוך הוא אלו הן. שם אל"ף דל"ת. יו"ד ה"א וא"ו ה"א. אלהי"ם. אלו"ה אלהי"ך. אלהיכ"ם. א"ל. אהי"ה. שד"י. צבאו"ת. אמר רבי יוסי חלוק אני על צבאות שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם (שם כ' ט'):
34.3
עשרה שמות של גנאי נקראת ע"ז אלו הן. שקוצים. גילולים. מסכות. פסילים. אלילים. אשרים. חמנים. עצבים. און. ותרפים:
34.4
שני סמניות אמורות בתורה בפרשה קטנה ואיזו היא פרשה קטנה ויהי בנסוע הארון [ויאמר משה ובנוחה יאמר] (במדבר י' ל"ה ל"ו). רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה פרשה זו שתעקר ממקומה ותכתב במקום אחר: כיוצא בו ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים י"ח ל') וכי בן מנשה היה והלא בן משה היה אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו לפיכך תולין במנשה. כיוצא בו אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד' י"ד) זה אהרן ומשיח ואיני יודע איזה מהן חביב כשהוא אומר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם [על דברתי מלכי צדק] (תהלים ק"י ה') הוי יודע שמלך המשיח חביב יותר מכהן צדק. הרי הוא אומר יכרסמנה חזיר מיער (שם פ' י"ד). יכרסמנה חזיר מיאור כתיב. יכרסמנה חזיר מיער [זו מלכות רומי]. שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום אומות העולם דומות עליהם כחזיר מיער. מה חזיר מיער הורג נפשות ומזיק את הבריות ומלקה בני אדם כך כל זמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום אומות העולם הורגין בהם ומזיקין בהם ומלקין אותן. וכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין אומות העולם מושלין בהן כחזיר של יאור מה חזיר של יאור אינו הורג נפשות ואינו מזיק לבריות כך כל זמן שישראל עושין רצונו אין אומה ולשון הורגין בהן ומזיקין בהן ולא מלקין אותן לכך נכתב חזיר מיאור:
34.5
עשר נקודות בתורה אלו הן. ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית ט"ז ה') נקוד על י' שבבי"ניך מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר. ויש אומרים על המטילין מריבה ביני וביניך. [כיוצא בו] ויאמרו אליו איה שרה (שם י"ח ט') נקוד על אי"ו [שבאליו מלמד] שיודעין בה ומבקרין אחריה. [כיוצא בו ולא ידע] בשכבה ובקו"מה (שם י"ט ל"ג) נקוד על וי"ו שבקומה הראשון מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה של צעירה. כיוצא בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישק"הו (שם ל"ג ד') כולו נקוד מלמד שלא נשקו באמת. רבי שמעון בן אלעזר אומר נשיקה זו של אמת וכולן אינן לאמת. כיוצא בו וילכו אחיו לרעות א"ת צאן אביהם בשכם (שם ל"ז י"ב) נקוד על א"ת מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות. כיוצא בו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהר"ן (במדבר ג' ל"ט) נקוד על אהר"ן למה מלמד שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו או בדרך רחו"קה (שם ט' י') נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ. כיוצא בו ונשים עד נופח אש"ר עד מידבא (שם כ"א ל') נקוד על רי"ש שבאשר למה מלמד שהחריבו האומות ולא החריבו המדינות. [כיוצא בו] ועשרון עשרו"ן (שם כ"ט ט"ו) של יום טוב הראשון של חג הסכות נקוד עשרו"ן בוי"ו למה מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד. כיוצא בו הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנ"ו ולבני"נו (דברים כ"ט כ"ח). נקוד על לנ"ו ולבני"נו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן: אחת עשרה היא כתיב ביו"ד בתורה. הראשון הוא ומלך בלע הי"א צוער (בראשית י"ד ב'). הלא הוא אמר לי אחותי הוא והי"א גם הוא אמרה אחי הוא (שם כ' ה') הוא מוצאת והי"א שלחה אל חמיה לאמר (שם ל"ח כ"ה). וכי ימות מן הבהמה אשר הי"א לכם לאכלה (ויקרא י"א ל"ט). והי"א הפכה שער לבן (שם י"ג י'). ואם יראנה הכהן [וגו'] והי"א כהה (שם שם כ"א). והי"א תראה את ערותו (שם כ' י"ז). את אביה הי"א מחללת (שם כ"א ט'). בקנאות ונסתרה והיא נטמאה [וגו'] והי"א לא נתפשה (במדבר ה' י"ג) או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והי"א לא נטמאה (שם שם י"ד):
34.6
עשר נקודות בתורה אלו הן. ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית ט"ז ה') נקוד על י' שבבי"ניך מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר. ויש אומרים על המטילין מריבה ביני וביניך. [כיוצא בו] ויאמרו אליו איה שרה (שם י"ח ט') נקוד על אי"ו [שבאליו מלמד] שיודעין בה ומבקרין אחריה. [כיוצא בו ולא ידע] בשכבה ובקו"מה (שם י"ט ל"ג) נקוד על וי"ו שבקומה הראשון מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה של צעירה. כיוצא בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישק"הו (שם ל"ג ד') כולו נקוד מלמד שלא נשקו באמת. רבי שמעון בן אלעזר אומר נשיקה זו של אמת וכולן אינן לאמת. כיוצא בו וילכו אחיו לרעות א"ת צאן אביהם בשכם (שם ל"ז י"ב) נקוד על א"ת מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות. כיוצא בו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהר"ן (במדבר ג' ל"ט) נקוד על אהר"ן למה מלמד שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו או בדרך רחו"קה (שם ט' י') נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ. כיוצא בו ונשים עד נופח אש"ר עד מידבא (שם כ"א ל') נקוד על רי"ש שבאשר למה מלמד שהחריבו האומות ולא החריבו המדינות. [כיוצא בו] ועשרון עשרו"ן (שם כ"ט ט"ו) של יום טוב הראשון של חג הסכות נקוד עשרו"ן בוי"ו למה מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד. כיוצא בו הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנ"ו ולבני"נו (דברים כ"ט כ"ח). נקוד על לנ"ו ולבני"נו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן: אחת עשרה היא כתיב ביו"ד בתורה. הראשון הוא ומלך בלע הי"א צוער (בראשית י"ד ב'). הלא הוא אמר לי אחותי הוא והי"א גם הוא אמרה אחי הוא (שם כ' ה') הוא מוצאת והי"א שלחה אל חמיה לאמר (שם ל"ח כ"ה). וכי ימות מן הבהמה אשר הי"א לכם לאכלה (ויקרא י"א ל"ט). והי"א הפכה שער לבן (שם י"ג י'). ואם יראנה הכהן [וגו'] והי"א כהה (שם שם כ"א). והי"א תראה את ערותו (שם כ' י"ז). את אביה הי"א מחללת (שם כ"א ט'). בקנאות ונסתרה והיא נטמאה [וגו'] והי"א לא נתפשה (במדבר ה' י"ג) או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והי"א לא נטמאה (שם שם י"ד):
34.7
עשר מעלות נסתלקה שכינה ממקום למקום מכפורת לכרוב. ומכרוב למפתן הבית. וממפתן הבית לשני כרובים. ומשני כרובים לגג ההיכל. ומגג ההיכל לחומת העזרה. ומחומת העזרה למזבח. וממזבח לעיר. ומעיר להר. ומהר למדבר. מכפורת לכרוב דכתיב וירכב על כרוב ויעף (שמואל ב' כ"ב י"א). מכרוב למפתן דכתיב וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית (יחזקאל י' ד'). ממפתן הבית לשני כרובים דכתיב ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים (שם שם י"ח). מכרובים לגג ההיכל דכתיב טוב לשבת על פינת גג (משלי כ"א ט'). מגג לחומת העזרה דכתיב והנה ה' נצב על חומת אנך (עמוס ז' ז'). ומחומת העזרה למזבח דכתיב ראיתי את ה' נצב על המזבח (שם ט' א'). וממזבח לעיר דכתיב קול ה' לעיר יקרא (מיכה ו' ט'). ומעיר להר דכתיב ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר (יחזקאל י"א כ"ג). ומהר למדבר דכתיב טוב לשבת בארץ מדבר (משלי כ"א י"ט). ואחת שנסתלקה כלפי מעלה דכתיב אלכה ואשובה אל מקומי (הושע ה' ט"ו):
34.8
עשרה שמות נקרא נביא אלו הן. ציר. נאמן. עבד. שליח. חוזה. צופה. רואה. חולם. נביא. איש האלהים:
34.9
עשרה שמות נקרא רוח הקודש אלו הן. משל. מליצה. חידה. דיבור. אמירה. תפארת. ציווי. משא. נבואה. חזיון:
34.10
עשרה שמות נקראת שמחה אלו הן. ששון. שמחה. גילה. רינה. דיצה. צהלה. עליזה. חדוה. תפארת. עליצה:
34.11
עשרה נקראו חיים [אלו הם] וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים (ירמיה י' י'). תורה נקראת חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג' י"ח). ישראל נקראו חיים שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד' ד'). צדיק נקרא חיים שנאמר פרי צדיק עץ חיים (משלי י"א ל'). גן עדן נקרא חיים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קט"ז ט'). עץ נקרא חיים שנאמר ועץ החיים בתוך הגן (בראשית ב' ט'). ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים (יחזקאל כ"ו כ'). גמילות חסדים נקראת חיים שנאמר כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך (תהלים ס"ג ד'). חכם נקרא חיים שנאמר תורת חכם מקור חיים (משלי י"ג י"ד). מים נקראו חיים שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה י"ד ח'):
35.1
עשרה נסים נעשו לאבותינו (במקדש) [בירושלים] לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם. ולא נפגע אדם בירושלים. ולא נכשל אדם בירושלים מעולם. ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם. ולא היתה מפולת בירושלים מעולם. לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מטה שאישן עליה בירושלים. מעולם לא אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים:
35.2
עשרה נסים נעשו לאבותינו (במקדש) [בירושלים] לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם. ולא נפגע אדם בירושלים. ולא נכשל אדם בירושלים מעולם. ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם. ולא היתה מפולת בירושלים מעולם. לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מטה שאישן עליה בירושלים. מעולם לא אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים: [עשרה דברים נאמרו בירושלים] אין ירושלים מטמאה בנגעים. ואין נידונית בעיר הנדחת. ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות וצינורות לר"ה מפני אהל טומאת המת. ואין מלינין בה את המת. ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. ואין עושין בה מקום לגר תושב. ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים. וכשפינו את הקברות מפני מה לא פינום אמרו מחילה היתה שם שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון. ואין נוטעים בה נטיעות. ואין עושין בה גנות ופרדסין חוץ מגנות ורדים שהיו שם מימות נביאים הראשונים. ואין מגדלין בה אווזין ותרנגולין. ואין צ"ל חזירים. אין מקיימין בה אשפתות מפני הטומאה. ואין מקיימין בה סורר ומורה דברי רבי נתן שנאמר ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו (דברים כ"א י"ט) אין זה עירו ואין זה מקומו. אין מוכרין בה בתים אלא מן הקרקעות ולמעלה. ואין הבית צמיתות בה לאחר י"ב חודש. ואין לוקחין בה שכר מטות. רבי יהודה אומר אף לא שכר מטות מוצעות. לא היו לוקחים בה עורות קדשים. מה היו עושים מהם רשב"ג אומר נותנין אותם לבעלי אושפיזין. אכסניין היו שרויין מבפנים ובעלי אושפיזין מבחוץ. אכסניין מערימין ונוטלים כבשי מצרים שעורותיהן יפין בארבע ובחמש סלעים ובהם היו אנשי ירושלים משתכרין:
35.3
כתוב אחד אומר באחד שבטיך (דברים י"ב י"ד). וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם (שם שם ה'). באחד שבטיך זו שבט יהודה ובנימין. מכל שבטיכם זו ירושלים שכל ישראל שותפין בה. מה היה בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין ההיכל והאולם ובית קדשי הקדשים וכראש תור היה יוצא ונכנס והיה חוזר לאחוריו ועליו מזבח בנוי זכה בנימין ונעשה אושפזיכנא לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן (שם ל"ג י"ב).
35.4
אמר יהושע באותו שעה יודע אני שבית הבחירה עתידה לקבע בין תחומו של יהודה לבנימין אלך ואתקן דושנה של יריחו. ומי אכלה כל אותן השנים בני קני חותן משה שנאמר ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א' ט"ז). אמרו כשיגלה הקב"ה את שכינתו עתיד לשלם שכר טוב ליתרו ולבניו. [ומנין] הם מתפרנסין בניו של יתרו מן היצירה שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ (דה"י א' ב' נ"ה) ואומר המה היוצרים יושבי נטעים וגו' (שם שם ד'). בני אדם גדולים היו ובעלי בתים ובעלי שדות וכרמים היו ובשביל מלאכתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה הניחו הכל והלכו. להיכן הלכו. אצל יעבץ ללמוד תורה ונעשו עם למקום. באותה שעה היה יעבץ איש טוב וכשר ואיש אמת וחסיד ויושב ודורש בתורה שנאמר ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני וגו' ויבא אלהים את אשר שאל וגו' (שם שם י'):
35.5
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש מעולם לא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים חוץ מרבי ישמעאל בן קמחית. שיצא להסיח עם הגמון אחד ונתזה צינורא מפיו ונפלה על בגדיו ונכנס אחיו ושמש בכהונה גדולה תחתיו וראתה אותן אמן בו ביום שני כהנים גדולים. ראוה חכמים ואמרו מה זכות היה בידך ואמרה מעולם לא ראו קורות ביתי שער ראשי. מעולם לא נפגע אדם בירושלים. ולא ניזוק אדם ולא נכשל במקדש מעולם. לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם. ולא פיגלו הכהנים בקדשים מעולם. וכשהיו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במיעיהן כדרך שהמזון מתעכל.
35.6
מעולם לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ולחם הפנים.
35.7
כלי חרס שנשבר במקומו נבלעין שבריו. ולא נצחה הרוח בעמוד עשן ובזמן שעמוד עשן יוצא ממזבח העולה היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לרקיע. ובזמן שעמוד הקטורת יוצא ממזבח הזהב היה נכנס כדרכו לבית קדשי קדשים.
35.8
עומדין צפופין ומשתחוין רווחים. בזמן שישראל עולין להשתחוות לאביהן שבשמים כשהן יושבין יושבין דחוקים ואין כל בריה יכולה להושיט אצבעו ביניהם וכשהם משתחוים משתחוים רווחים. נס גדול מכולם אפילו מאה בני אדם נכפפים בבת אחת אין חזן הכנסת מכריז ואומר פנו מקום לאחיכם. נסים נעשו בעזרה שאפילו כל ישראל נכנסים בעזרה עזרה מחזיקתן. נס גדול מכולן כשישראל עומדים בתפלה דחוקים ואין כל בריה יכול להושיט אצבעו ביניהם וכשהן משתחוין נעשה ריוח ביניהם כמלא קומת אדם:
35.9
רשב"ג אומר עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל הגוים וכל הממלכות שנאמר ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' [לירושלים] (ירמיה ג' י"ז). ולהלן הוא אומר יקוו המים [מתחת השמים] (בראשית א' ט') מה קווי האמור להלן לכנס כל מימי בראשית למקום אחד אף קווי האמור כאן לקבץ כל הגוים והממלכות לתוכה שנאמר ונקוו אליה כל הגוים:
36.1
אנשי סדום לא חיין ולא נדונין שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (שם י"ג י"ג). רעים זה עם זה. וחטאים בגילוי עריות. לה' זה חילול השם. מאוד שהיו מתכוונין לעבירות דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר באין הן לדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים (תהלים א' ה') בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. רבי נחמיה אומר אפילו בעדת רשעים אינן באים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם (שם ק"ד ל"ה): קטנים בני רשעה לא חיין ולא נידונים שנאמר כי הנה יום בא בוער כתנור [והיו כל זדים ועושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף] (מלאכי ג' י"ט) דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר באים ועליהם הוא אומר קרי בחיל וכן אמר גודו אילנא וקציצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אינביה (דניאל ד' י"א) ואומר ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ובאסור די פרזל ונחש (שם שם י"ב). נאמר כאן שורש ונאמר להלן שורש מה שרשוהי האמור להלן בגופו של אילן אף שורש האמור כאן בגופו של אדם הכתוב מדבר. אם כן מה אני מקיים אשר לא יעזוב לו שורש וענף שלא תמצא להם זכות שיסמכו עליה. ואחרים אומרים באים הם ועליהם הכתוב אומר זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה (ישעיה מ"ד ה'). זה יאמר לה' אני אלו צדיקים גמורים. וזה יקרא בשם יעקב אלו קטנים בני רשעה. וזה יכתוב ידו לה' אלו רשעים שפירשו מדרכיהם וחזרו בהם ועשו תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו גרי אמת:
36.2
קרח ועדתו לא חיין ולא נידונין שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל (במדבר ט"ז ל"ג) דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר באין הן ועליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (שמואל א' ב' ו') נאמר כאן שאול. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במדבר ט"ז ל"ג). ונאמר להלן שאול. מה שאול האמור להלן מוריד ומעלה אף שאול האמור כאן ירדו ועתידין לעלות. אמר לו רבי אליעזר מה אתה מקיים ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל. אמר לו מתוך הקהל אבדו מן העולם הבא לא אבדו:
36.3
ודור המדבר לא חיין ולא נידונין שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו (שם י"ד ל"ה) ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי (תהלים צ"ה י"א) דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר באין הן ועליהן הוא אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (שם נ' ה'). אמר לו ר"א מה אתה מקיים אשר נשבעתי באפי. אמר לו אלו מרגלים וכל רשעי הדור כולן. אמר לו רבי יהושע ומה אתה מקיים אספו לי חסידי. אמר לו זה משה ואהרן וכל חסידי הדור משבט לוי: משיבין על דבריו רשעים נאמר בהם שם וצדיקים לא נאמר בהם שם. והלא כבר נאמר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (בראשית מ"ט ל"א) ואומר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה (שם נ' ה') ואומר ותמת שם מרים ותקבר שם (במדבר כ' א') ויעל אהרן הכהן וגו' וימת שם (שם ל"ג ל"ח) ואומר וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה' (דברים ל"ד ה'): רבי יוסי הגלילי אומר אינן באין שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואומר וערפו שם את העגלה בנחל (שם כ"א ד'). מה שם האמור להלן בעגלה ערופה שתמות ולא תזוז ממקומה אף שם האמור כאן ימותו ולא יזוזו ממקומן. ואחרים אומרים באין הן ועליהן הוא אומר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו' זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב' א'):
36.4
עשרת השבטים לא חיין ולא נידונין שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה (דברים כ"ט כ"ז). רבי שמעון בן יהודה אומר מה היום הולך ואינו חוזר אף הם אינם חוזרין. רבי עקיבא אומר מה היום מאפיל ומאיר אף אפילה שלהן עתידה להאיר: ר"ג אומר הרי הוא אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם (שם י"א כא) ואומר לא יומתו אבות על בנים (שם כ"ד ט"ז) כל זמן שהאב מאריך ימים הבן מאריך ימים. אין האב מאריך ימים אין הבן מאריך ימים. רבי יוסי הגלילי מסייע לר"א ור"ג מסייע לרבי יהושע:
36.5
שבעה אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן. לבלר. וסופר. וטוב שברופאין. ודיין לעירו. וקוסם. חזן. וטבח:
36.6
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ג' מלכים ירבעם. אחאב. מנשה: ד' הדיוטות בלעם. דואג. ואחיתופל. וגיחזי. רבי יהודה אומר מנשה כבר שב שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו (דה"י ב' ל"ג י"ג). אמרו לו אלו כתיב וישיבהו לירושלים ושתק היינו [אומרים] כדבריך כשהוא אומר למלכותו למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העולם הבא. ר"מ אומר אבשלום אין לו חלק לעולם הבא. רשב"א אומר ירבעם אחאב מנשה בעשא ואחזיה וכל מלכי ישראל שהרשיעו אין להן חלק לעולם הבא: רבי יוחנן בן נורי אומר אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא: הוא היה אומר המנענע קולו בשיר השירים. והלוחש על המכה והרוקק על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך (שמות ט"ו כ"ו) אין לו חלק לעולם הבא. וחכמים אומרים כל תלמיד חכם ששנה ופירש אין לו חלק לעולם הבא שנאמר כי דבר ה' בזה (במדבר ט"ו ל"א) ואומר מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (ירמיה ב' ה'). ר"מ אומר כל שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך לשם אין לו חלק לעוה"ב. ור"ע אומר אף מי שאינו משמש לתלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא:
37.1
שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. למעלה מן הבהמה ברא אדם שבאדם יש בו דיעה ובבהמה אין בה דיעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן:
37.2
ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת: שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה: ג' כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת:

Schechter edition, Recension A, Vienna, 1887. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001063945/NLI Licence: Public Domain. Source.