← All works

Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations

Sefaria · Halakhah > Mishneh Torah > Commentary > Avodat HaMelekh > Sefer Madda · 306 sections

1. 12.11.1

   כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרוט על בשרו וימלא מקום השריטה כחול או דיו וכו'. מבואר בדעת רבנו דבעינן שריטה קודם ואח"כ כתיבה. ואלו רש"י במשנה כתב להיפך דכותב קודם ואח"כ שורט, ועי' ב"ח וש"ך שכתבו דאין נפק"מ אם עשה כך או כך ולבד שישרוט ויכתוב. אבל המהרש"ל בבאוריו לסמ"ג כתב דדוקא בשרט ואח"כ כתב וכן הוא מבואר בר"ן למתניתין ועי' רע"ב בפי' המשנה. ופסק רבנו כת"ק ואע"ג דבתוספתא איתמר ואינו חייב עד שיקעקע בדיו בכחול לעכו"ם וסתם כר' שמעון קי"ל כמתניתין וכמ"ש ביבמות מ"ב ב' ועיין רא"ש סוף פ"ג דפסחים ובפי"ז דשבת הגר"א ז"ל.

2. 12.11.2

   בד"א בכותב אבל זה שכתבו בבשרו וקעקעו בו אינו חייב אלא א"כ סייע וכו'. עי' כ"מ, והוא בתוספתא דמכות פ"ג הכותב כתיבת קעקע בבשר של חבירו שניהם חייבין בד"א בזמן ששניהן מזידין אבל אם היו שוגגין פטורין אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב ועל כרחך במסייע כמ"ש בגמ' כ' ב' מאן דאכיל תמרי וכו' הגר"א ז"ל וכבר הרגישו בזה הרבה.

3. 12.12.1

   השורט שריטה אחת על המת לוקה וכו' אחד כהן ואחד ישראל. עי' כ"מ מ"ש אחד כהן וכו' בפ"ק בקדושין יליף לה בג"ש ע"כ. ואינו מובן דהתם יליף ג"ש לענין קרחה ולא לענין שריטה. אבל באמת נמצאת ג"ש זו בתורת כהנים פרשת אמור אין לי אלא כהנים שריבה הכתוב בהם מצוות יתירות ישראל מנין ת"ל שרטת נאמר כאן שרטת ונאמר להלן ושרט לנפש מה כאן חייב על כל שריטה ושריטה וכו', ובאמת בש"ס דילן במכות יליף לחייב על כל שריטה ושריטה ת"ל ושרט ועי' פירש"י שם ב' פירושים ואפשר ג"כ לומר דכוונו לדרשת התורת כהנים הנ"ל ועי' ביראים שהקשה באמת למה לן ב' דרשות ע"ז, ועי' אחרונים הקשו ג"כ קושיא זו ולא ראו את היראים. אבל בכל זאת דברי רבנו צ"ע. דלקמן גבי קרחה כתב לה רבינו שפיר, שהרי כתב אחד ישראל ואחד כהן שקרח על המת אינו לוקה אלא אחת, והוא משום דלא נימא דכהן לוקה שתים כמ"ש הכ"מ ועי' מ"ש שם על זה אבל הכא למה כתב רבנו כלל דאחד כהן ואחד ישראל שהרי לא כתב אינו לוקה אלא אחת. וכי ס"ד דכהן לא ילקה ולומר דרבנו קאי אדלקמיה אחד כהן ואחד ישראל שרט שריטה אחת וכו' או חמש שריטות וכו' והוא כדרשת התורת כהנים והחידוש דגם ישראל לוקה חמש. אין זה מדויק בדברי רבנו ואין זה לשונו.

4. 12.13.1

   אלא שעל מת וכו' לעכו"ם בכלי חייב מלקות בידו פטור. הוסיף רבנו חייב מלקות, והוא דלא כפרש"י והתוס' ז"ל דחייב מיתה בין שהוא דרך עבודתה בין שלא כדרך עבודתה עיי"ש היטב וכן פי' הריטב"א ז"ל. ורבנו מפרש דלא היה זה עבודת כוכבים אלא חוק העכו"ם וחיוב מלקות מלאו דלא תתגודדו ודוקא בכלי שזה היה חוקם, ועי' כ"מ מ"ש בזה, ובאמת הוא מבואר כן בנמוק"י למכות עיי"ש היטב ופשוט [בכת"י הגאון המחבר זצ"ל נרשם על ה' י"ג "צריך ברור עוד פעם"] .

5. 12.14.1

   ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות וכו'. תפסו כלם על רבנו דפסק כאביי דאפילו ב' בתי דינים אית בהו לא תתגודדו ואלו לרבא דוקא בבי"ד אחד בעיר אחת פלג מורין כן ופלג מורין כן עי' כ"מ ועי' רדב"ז בלשונותיו ודבריו קשים להולמם בדברי רבנו ועי' מרכבת המשנה ח"ב דעתו דס"ל לרבנו בביאור הסוגיא דבאמת בהוראת דין ליכא לא תתגודדו כלל ועיקר האיסור דלא תתגודדו הוא רק במנהגים ורבינו העתיק באמת בלשונו זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר. והנה באמת לענין מנהגא הרי ליכא פלוגתא כלל דהרי להדיא שנינו מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין אלא דבהוראות ס"ל לריש לקיש דטעמו דלא תתגודדו הוא משום ב' תורות, ולפי"ז איכא גם בהוראות לאו דלא תתגודדו ור' יוחנן פליג ע"ז. וקושית הגמ' היא דלמה לא נימא גם לא תתגודדו בהוראות ועל זה משני אביי דבאמת גם לר"י איכא לאו דלא תתגודדו גם בהוראות בשתי בתי דינין בעיר אחת, ורבא פליג וס"ל דגם בב' בתי דינים בעיר אחת ליכא בהוראה לא תתגודדו, ורק בבי"ד אחד פלג מורין כן ופלג מורין כן. והנה באמת בבי"ד אחד ופלג מורין כן ופלג מורין כן הרי עדיין ליכא הכרעת ההוראה, והרי במקום דליכא הכרעת הדין תניא בע"ז ז' היו שנים אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל אמר רב יוסף הלכה כריב"ק, א"כ לריב"ק לא משכחת כלל להך דינא דרבא בבי"ד אחד פלג מורין כן כל אחד כדעתו כיון שלא הכריעו בהוראתם ולא נתברר להיכן הדין נוטה, ואפשר רק לת"ק דתלוי במי שגדול בחכמה יש מציאות לדין זה שכל אחד יסבור שזה גדול בחכמה, ואפשר לשיטת הסוברים דגם ריב"ק לא אמר היכא דאיכא גדול בחכמה וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' רנ"ג, אבל לפי מה שפסק רבנו בפ"א דממרים ה"ה דלעולם הלך בשל תורה אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המקיל ואפילו בדאיכא גדול בחכמה כיון שלא הוכרע הדין ע"פ הרוב, א"כ לא משכחת לה דינא דרבא, לא תתגודדו בבי"ד אחד פלג מורין כן ופלג מורין כן שהרי אפילו אם ירצה האחד להחמיר על עצמו אינו רשאי כדגרסינן בירושלמי דתרומות דכשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור וכן הוא גם בירושלמי פ' משוח מלחמה וא"כ לא היה לרבנו להביא כלל דינא, דלא תתגודדו בהוראות דבשתי בתי דינין ליכא לא תתגודדו אפילו בעיר אחת כדס"ל לרבא ובבי"ד אחד לא משכחת לה והביא רק במנהגים, דאין ב' בתי דינים רשאים לנהוג מנהגים שונים בעיר אחת, ועדיין אני נבוך בכל זה ה' יאיר עיני (עי' היטב במדרש תנאים עמ' 27).

6. 12.15.1

   אחד ישראל ואחד כהן ששרט על המת אינו לוקה אלא אחת. ט"ס וצ"ל אחד ישראל ואחד כהן שקרח על המת וכן הוא מבואר בדפוס קונשטנדינא, ובדפוס וינציא וכן הוא במעשה רוקח וכן הוא גם בדפוס של"ד של הב"י ופשוט ועי' כ"מ מ"ש בזה, ודברי רבנו מבוארים בדבריו ז"ל במקומו בספר המצוות בל"ת קע"א, וכן האריך בלא תעשה דלא יהיה לכהנים וכו' חלק ונחלה עיי"ש וגם בלא זה משום דבא להשלים כמ"ש רבנו, הרי שיטת רבנו בכל מקום שאין רבוי הלאוין גורם לרבוי המלקות והדברים ארוכים.

← Previous — showing 301–306 of 306

Friedberg Edition. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://fjms.genizah.org Licence: Public Domain. Source.