Arvei Nachal

הנה כי כן משפטי הרשעים קודם בואם לגיהנם מרים וקשים אלף פעמים יותר מגיהנם, והוא בידי אכזרים והשגחה סרה מעליו שם, וסובל כך זמן ארוך עד הגיע זמן שיכנס לגיהנם ושם יצא משפטו כמה זמן יהיה בגיהנם. ובהגיע הזמן נותנים לו הממונים מקום וידים לברוח, והוא בורח משם ובהתחילו לברוח אימת מות נופלת עליו פן ירדפו הממונים אחריו, ורואה הגיהנם לפניו ונס לשם בחושבו ששום בריה לא ירדוף אחריו לשם, והוא ממש כענין המשל שאמרנו שיפלא עליו להיכן הוא בורח למקום צרה וצוקה ואין הדבר ברי שינצל, וכמשארז"ל בפרק אין דורשין (חגיגה ט"ו:) שאל נימוס הגרדי את ר' מאיר כל עמר דנחית ליורה סליק או לא א"ל כל דהוי נקי אגב אמיה סליק כו'. אך התירוץ הוא עם האמור, כי יסוריו מרים לו מגיהנם וכשרואה הגיהנם לפניו הוא בורח לשם כאלו היה בית מושב עיר חומה, ואומר אל לבו אם ינצל משם טוב ואם ח"ו ישאר שם בוחר הוא בזה מיסוריו הראשונים. וז"ש התנא אל יבטיחך יצרך לעשות הדבר קל בעיניך, כי ידוע תדע שיסוריך יהיו כ"כ מרים לך עד שהגיהנם יהיה לך בית מנוס נגד יסורים הראשונים וכאמור. הנה כי כן הם משפטי יסורי הגיהנם והקודמים לו.

עוד ישים האדם אל לבו שיש עוד יסורים היותר קשים מזה רח"ל, כי יש עבירות שאי אפשר שימורק ע"י גיהנם, כמארז"ל (יומא פ"ו.) בד' חלוקי כפרה. והוצרך להיות מגולגל. ובענין הגלגול הקשו המפרשים שיש סתירה, כי הפסוק אומר (איוב לג, כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר דהיינו שאין מגולגל רק ג' פעמים, ובמקום אחר מצינו שיוכל להתגלגל אפילו אלף פעמים. והתירוץ הוא, כי הרשע יתגלגל בדומם שהוא כל כדור הארץ ואבנים וכיוצא, ושם נקרא הנפש ההיא אבידה כדבר האבוד כמו מי שאובד מרגלית יקרה תוך הר מלא חול, שאף שנודע שהמרגלית מונחת באותו הר מ"מ הוא דבר אבוד כי אי אפשר למוצאה תוך ריבוי חול ההוא. ויוכל להיות שיגולגל אלף פעמים מדומם לדומם אחר, ואח"כ מתתקן מעט ויוצא מהדומם ומגולגל בצומח, וכאשר נעקר הצומח מהקרקע או יבול עלהו מרגיש הנפש ההוא טעם מיתה ויכול גם שם להתגלגל אלף פעמים מצומח לצומח אחר, ובכל אחד טועם ומרגיש טעם מיתה.

אחר כך מתגלגל בחי ויכול להתגלגל תחלה בבהמות וחיות טמאות, ואח"כ בטהורות עד שמתגלגל לצאן שהוא החשוב יותר בבהמות טהורות, כי ישראל נמשלו לצאן וכמש"ה (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואז הוא קרוב לתיקון כשיבוא בגלגול אדם, רק תחלה יגולגל ע"פ הרוב בעבד ושפחה וכדומה קודם שיבוא לנפש ישראל, וכשמגולגל באדם אם מתקן מעשיו טוב, ואם הרשיע יתגלגל עוד בדומם צומח חי מדבר כנ"ל. באופן כי מש"ה פעמים שלש דקדק לומר עם גבר דהיינו שיגולגל ג' פעמים באדם, אבל בין כל גלגול וגלגול יגולגל בדומם צומח חי מדבר אלפים פעמים וכאמור. וכל זה בשלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו דברים חמורים שנתחייב בגלגולים מרים ממות הכל מתוקן בתשובה, ולא עוד אלא שלוקח שכר כפלים כי הזדונות נעשו כזכיות (יומא פ"ו:), ולא עוד אלא שהקב"ה מקרבו וקוראו רעהו כביכול נגד מה שמתחלה היה נקרא רשע. וזהו שרומז הכתוב בפרשת משפטים (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור כו' קאי על הנשמה שנותן הקב"ה לאדם ונקראת בחינת כסף או כלים, ואמר על זה שם על כל דבר פשע, ר"ל על כל מיני עבירות חמורות על שור על חמור כו', ר"ל בין שנתחייב להתגלגל בשור או אפילו בחמור או שנתחייב גלגול בשה דהיינו צאן, או בשלמה הוא בחיה צומח, או אפילו על כל אבדה שנתחייב גלגול בדומם, יש על זה תיקון אשר יאמר כי הוא זה, ר"ל שיעשה תשובה וצריך להתוודות ולפרט כל חטא וחטא, ואז עד האלהים יבא דבר שניהם, ר"ל דברי הוידוי שהתוודה על כל עבירה ועבירה, ואז אשר מתחלה ירשיעון אלהים, ר"ל שהיה נקרא רשע ע"י מעשיו, ואח"כ לא די שאינו נקרא רשע ואין לו עונש אלא גם ישלם שנים, ר"ל ששכרו בכפלים שהזדונות נעשו כזכיות וגם שהוא לרעהו וכאמור. הנה לכל זה זוכה הבעל תשובה. אבל כשלא שב ח"ו אז מוכרח להתגלגל כ"כ פעמים כאמור.

וזה סוד האבות שהיו רועי צאן תדיר ובבית רשעים, כמו יעקב אבינו ע"ה בבית לבן, ומשה רבינו ע"ה בבית יתרו בהיותו כהן מדין, והענין, כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם (בבא מציעא פ"ד.) דהיינו כח תיקונו. ובאיכותו של אדם הראשון היו תלוים כל ניצוצי קודש שיעור קומה דקדושה שהם נפשות כלל ישראל שהם ס' רבוא נפשות קדושות, ובחטא אדם הראשון נפלו ממנו ניצוצי קודש לעמקי הקליפות ושוב היה תיקונם עולה אחת לאחת במדריגת דומם צומח חי מדבר ממדריגה למדרגה כמו שנתבאר תחלה, ובהיותם במדריגת חי קרובים לתקון לבא לגלגול צאן, באו בצאן לבן שהיה אז שורש החיצונים והנפשות היו אז עדיין מסורים בידם, והיה יעקב אבינו ע"ה רועה אותן כדי להמשיך הצאן תחת רשותו, והתחכם בזה בתחבולות הצגת המקלות עקודים נקודים וברודים וכדומה, ומאז עלו אח"כ למדריגת אדם והיה תיקונם אחת לאחת.

ולכן איתא במדרש פרשת וישלח (בראשית רבה עג) כי מתחלה היה שבעים צאן ללבן ויליף לה בגזירה שוה דכתיב כי מעט אשר היה לך לפני ונאמר להלן במתי מעט, ואח"כ נעשו ששים רבוא עדרו צאן, כי תחלה נכללו במדריגת שבעים נפש שירדו עם יעקב למצרים והם השורש הכולל לכולם, ואח"כ אלו ע' נפש נתפשטו לכמה ניצוצים עד שעלו ס' ריבוא נפש שיצאו ממצרים, וממילא כי האי גוונא נמי הוי באלו הצאן שהיה בהם נפשות אלו, היו תחלה ע' ואח"כ ס' ריבוא, ועיין בנזר הקודש שם.

ובזה אני מבאר משה"כ (בראשית לב, ג) וישלח יעקב מלאכים כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. דמלבד דקשה מה ענין מציאות חן ע"י דברים אלו, עוד קשה אומרו צאן, והוה ליה למימר וצאן כמו וחמור ועבד כו'. ויתכן כי ידוע ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז, ז), ר"ל כי הס"א כאשר יש בתוכה הניצוצי קדושה אז הם בכח הניצוצות קדושות מתגברים על האדם ח"ו, אבל בהתגבר האדם ומוציא מהם הניצוצות קדושות הם נכנעים תחתיו ודורשים שלומו, וכאשר מצינו בתנאים שהיו החיצונים משרתים להם וכדומה. וז"ש יעקב אבינו ע"ה לעשו, ידוע תדע כי מה שאחר עד עתה בבית לבן הוא כי ויהי לי (ר"ל ע"י) שור וחמור אותן הניצוצות קדושות העשוקים שהיו בשור וחמור רחוקי התיקון נעשו אצלי צאן, ומיד שנעשו צאן שוב נעשו עבד ושפחה, כי באו לבחינת אדם ויצאו מתחת יד הסט"א, ואשלחה להגיד זאת לך כי הוצאתי כבר הניצוצות קדושות, ועי"ז אמצא חן בעיניך, כי עי"ז גם אויביו ישלים וכאמור, וכן היה בסוף, ולפעמים ע"י קרבן יוכל להיות שיעלה הגלגול מבחינת צאן לבחינת אדם ישראלי בלא שיהיה תחלה בעבד ושפחה.

ובזה אני מבאר דברי משה רבינו ע"ה במצרים (שמות יב, כא) משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, ר"ל משכו הניצוצות קדושות מהצאן לכם למשפחותיכם תיכף בלי שיהיה תחלה בבחינת עבד, והיינו ע"י ושחטו הפסח וכאמור. הנה נתבאר קצת ענין הגלגול והוא חמור יותר מהגיהנם, וכמ"ש האר"י ז"ל אילו היו יודעים בני אדם צער הגלגול כו', כי אפילו הגלגול הקרוב לתיקון שהוא במדרגת צאן הוא מר יותר מהגיהנם, כי כאשר הנשמה תתגלגל באדם אינה זוכרת כלל מה היה בראשונה, אבל כשהנשמה בגלגול דומם צומח חי זוכרת מי היא ושהיה תחלה אדם המהלך בקומה זקופה, ושעכשיו היא מהלכת על ארבע ונהפך לצורת בהמה, וזה מר לה מאד יותר מהגיהנם יעוי"ש. ובזה כתבתי בפרשת ויקרא לבאר פסוק (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב כו', והמאמר ברז"ל (חולין ה.) להביא בני אדם שדומין לבהמה יעוי"ש.

הנה כאשר יזכור האדם זאת תמיד לנגד עיניו לא יחטא, ועוד יותר דבר מר מזה, כי כאשר מוכרח האדם לבא בגלגול א"כ ח"ו הגופים הראשונים שלא תיקנו את הנשמה נאבדים, והארכתי בענין זה בפרשת שלח בדרוש המדבר במעלות ענוה שהראשונים נתמרמרו ע"ז, ואמנם אין לאדם לחקור הרבה בזה וע"ז נאמר (דברים כט, כח) הנסתרות לה' אלהינו, ואין לו להאדם רק לעשות מצות ה' ולא לחקור בזה, ואם יבא לחוש פן יצטרך להתגלגל וח"ו יאבד גופו, אדרבה ע"י חשש זה ישתדל לקיים כל התורה לבל יצטרך להתגלגל, אבל אין לו לאדם לחקור בזה רק אנו סומכין עליו ית"ש שרוצה לבלתי ידח ממנו נדח, ויעשה כל טצדקי שלא יאבדו הגופים הראשונים.

אכן מי שירצה לחקור קצת באיזה אופן יעמדו גופים הראשונים בתחייה, יוכל לומר בדרך זה, כי כשם שאדם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז, כ), כן בהיפוך מן הנמנע שימצא רשע שלא יעשה כמה מצות, וכמשאז"ל (עירובין י"ט.) פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, ואם כן הגופים הראשונים אף שלא תיקנו הנשמה והוצרכה להתגלגל, מ"מ לא יתכן שלא תיקנו כמה ניצוצות ממנה, ולכן הגוף האחרון שמתקן כל הנשמה ואי אפשר לו שלא יפגום וכאמור, יארע הדבר שהוא פוגם באותן הניצוצות קדושות אשר תיקנו הגופים הראשונים, וממילא אלו הניצוצות קדושות הם הפקר בלי בעלים, כי הגוף הראשון אף שהוא תיקן אותם הניצוצות קדושות המעטין, מ"מ כיון שפגם כל הנשמה איך שייך לו אותן הניצוצות קדושות המעטין, והגוף האחרון שיתיקן כל הנשמה מ"מ אין לו זכות באותן הניצוצות קדושות עבור שהוא פגם בהן, ולכן אלו הניצוצות קדושות אין להם בעלים, והם של הקב"ה לעשות בהן מה שירצה, וכיון שהם שייכים לו יתברך עושה זאת מצד חסדו ונותנן להגוף הראשון בתורת חסד, וע"י הניצוצות קדושות אלו עומדין בתחייה, והם אנשים פחותי הערך כי אין להם רק ניצוצות קדושות מעטים, ועכ"פ עומדים בתחייה.

הרי לקושיא זו יש שני תירוצים. תירוץ אחד, הנסתרות לה' אלהינו. תירוץ ב', ע"י שהגוף האחרון פוגם וכאמור. וזה יתכן לביאור הירושלמי הנ"ל ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, אמר תשלם לשון עתיד, כי קאי על עת התחייה ואמר שאז אף שישלם לאיש כמעשהו, היינו שיתן לגוף הראשון אותן הניצוצות קדושות שתיקן במעשיו, מ"מ אינו רק בתורת חסד, כי לא זכה בהן, וז"ש אי לית ליה מן דליה, ר"ל מעשים דליה לית ליה כי לא זכה בהם הוא, יהיב ליה מן דליה, ר"ל הקב"ה נותן לו אלו הניצוצות קדושות השייכים לו שגם הגוף האחרון לא זכה בהם וכאמור והבן.

והנה ידוע כי ס' ריבוא אותיות בתורה, והם שיעור קומה דקדושה ס' ריבוא נשמות ישראל כאשר יבואר אם ירצה השם בפרשת וילך בפסוק כי לא דבר רק הוא מכם ע"ש באורך. והנה ידוע כי כאשר יתבררו ויצאו מתוך הס"א כל הניצוצות קדושות שהם כללות נשמת ישראל, אז תהיה הגאולה במהרה, ויקויים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג, ב), ואם כן עדיין בשום פעם לא נגמרו יציאת כל הניצוצות קדושות מתוך הס"א כמובן, ואם כן אין רוחניות התורה בשלימות כי הלא רוחניות התורה הם שיעור קומה של הקדושה שהם ס' ריבוא נשמות, וזהו סוד גלות התורה שנמסרו רזין לחיצונים שעדיין הניצוצות קדושות תוך הס"א, ועדיין יש גלגולים בדומם וצומח אפילו בחי, כיון שאינם בקומה זקופה כראוי למדרגת אדם, אם כן אותן הנשמות קדושות שהם הניצוצות קדושות הם בשביה ובצרה גדולה ואין התורה בשלימות.

ובזה אני מבין מה שארז"ל (גיטין ס.) תורה מגילה מגילה ניתנה שלא כתב משה רבינו ע"ה כל התורה בפעם אחת, כי בכל מ' שנה כל מה שהוציא ניצוצי קדושה שהם אותיות התורה אז כתב אותה הפרשה אשר מצרופי האותיות ההם. אכן מובן מזה כי לבסוף בעת שהשלים וכתב כל התורה ע"כ אז כבר נשלם לצאת כל שיעור קומה דקדושה, לכן נשלמו ס' ריבוא אותיות התורה, ולכן נאמר מנין בני ישראל בתורה שהיו ששים רבוא, להורות על זה שהיה מספר בני ישראל ס' ריבוא כמספר אותיות התורה לפי שנגמרו כולם לצאת מהס"א.

ואף שהיו שם איזה פרטים יתרים מן ס' ריבוא שהיה ג' אלפים ועוד יותר על ס' ריבוא, היינו כי ידוע התנהגות כלל ישראל המחולקים לפרטי האנשים, כהתנהגות גוף האדם המחולק לאברים, שידוע שכל אבר יש לו מין חיות בפני עצמו, וכל מיני החיותים ההם נכללים בראש ומוח, לא שיש בראש מין חיות אחר מחדש מה שאינו באברים, אלא שבו כלולים חיות כל האברים, כי האברים אין בהם כח לשאוב החיות ממקום החיים אלא באמצעות המוח, לכן כל מה שיש בגוף יש בראש, רק שבגוף הם בפרט דהיינו כל מין חיות באבר מהתיחס לו, ובראש נכללים כולם כאחד בכלל, וכדומה לזה התנהגות כללות ישראל, כי כל איש פרטי הוא חיות בפני עצמו והוא אות אחד מהתורה, והצדיקים הגדולים שבדור אשר באמצעותם נשפע החיות ממקור החיים לכל הפרטיים הם בחינת הראשים, וארז"ל שהוא לא פחות מן ל"ו צדיקים, ידוע היה להם ברוח הקודש שזהו מספר הפחות מה שצריך שיהיו בחינת ראשים אל הדור, אבל יכולים להיות יותר, והיו אז אלו הג' אלפים ופרוטרוט היתרים על ס' ריבוא הם היו הצדיקים הגדולים בחינת ראשי הדור, שאינם חיות ענין מחודש אלא הם הכוללין, כי כל איש פרטי דבוק רק באות אחד מהתורה, ואלו הם הדבוקים בכל התורה כולה.

ועכ"פ מובן מה שאמרנו, כי בראותנו שנגמרה התורה כולה על כרחך אז הוא שהוציא משה רבינו ע"ה כל שיעור הקומה בשלימות, וזהו אומרם ז"ל כל העדה עדה השלימה, שהיה כל העדה שהם כל השיעור קומה דקדושה הכל בשלימות, ובקומה זקופה במדרגת אדם לא היה חסר אפילו ניצוץ אחד שיהי תוך הס"א, או שיהיה מגולגל בדומם וצומח, ואפילו בחי שאינו הולך בקומה זקופה, אלא כל השיעור קומה היה נכלל באלו הס' ריבוא וכולם בקומת זקופה, ומסתמא אילו היו נכנסין כך לארץ ישראל ולא היו פוגמים, היה מתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כמו שיהיה לעתיד, רק שפגמו בבואם לארץ ישראל קודם שנתישבו בה, וחזרו הניצוצות קדושות ליפול מעט מעט, אבל עכ"פ אז כשהשלים משה רבינו ע"ה את התורה היה הכל בשלימות.

ובזה יש לי להבין מה שהיה תמוה אצלי מקדם במה שמצינו בשלמה המלך ע"ה שמלך על החיצונים והחיות והעופות, ומדוע בדורו של משה רבינו ע"ה לא מצינו רק כל נשיא משל על שבטו ומשה רבינו ע"ה משל על כולם, ולא מצינו שמשלו על אומות העולם (זולתי אותן שצוה ה' להומם ולאבדם) ולא על חיות ובהמות וכדומה, והרי ארז"ל (ראש השנה כ"א:) ביקש שלמה להיות כמשה יצאה בת קול כו', ויותר תימא כי אפילו ברשעים מצינו דוגמא זו, כי בנבוכדנצר כתיב וגם את חיות השדה נתתני לו לעבדו, וארז"ל (שבת ק"נ.) שרכב על ארי וקשר בו תנין ומדוע היה זאת.

ויתכן כי כאשר חטאו ישראל ונגזר עליהם להיותם משועבדים תחת יד נבוכדנצר וכדומה, לכן כיון שבחטאם נפלו הניצוצות קדושות שהם נשמות ישראל בדומם צומח חי בכל פינות העולם, לכן ממילא היה ממשלתו על כל העכו"ם וגם על חיות ובהמות, עבור שהיה בהם גלגולי נשמות, וכן בימי שלמה ע"ה כבר היו כמה נשמות קדושות בדומם צומח חי לכן במושלו על ישראל משל על כולם, משא"כ בדור השלם ההוא שהיה כל השיעור קומה דקדושה בבחינת אדם בקומה זקופה, לכן לא היה ממשלתם רק על ישראל לבדם והבן ונכון.

עוד אני מבין בזה מה שכפי הנראה מהכתובים ודברי רז"ל היו כל הדור ההוא כולם בשוה בבחינת נבואה וכמעט כולם במדרגה אחת (חוץ הערב רב), וכמאמרם ז"ל (מכילתא בשלח ב') ראתה שפחה כו' וכן מצינו ברכות נ. אפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה. וזה כי הרב פרי מגדים בפתיחה לאורח חיים חשב כמה מיני בני אדם הנחלקים בענין חיובם במצות, כמו נשים ועבדים וקטנים וגרים וכו' יעוי"ש באורך, והטעם כי לפי שכל נשמה מהס' ריבוא נשמות אינם בשלימות, והרבה ניצוצות קדושות מהם תוך הס"א או בגלגול דומם צומח חי, לכן לא ישתוו כל האישים, כי נשמה אשר רובה מתוקן בא ונתגלגל או נתעבר באדם מישראל ולכן חייב בכל המצות זולת מה שאי אפשר לקיים בזמן הזה, זה מורה על חסרון שיש בה שאינה מתוקנת לגמרי, כי נשמה אשר היא בשלימותה בהכרח שתקיים כל התורה, והנשמה אשר חסירה עוד יותר תבא בגוף פחות הערך, כגון בנשים ועבדים או גרים או קטנים ודומיהן, וכפי ערך פחיתות הנשמה כך תפחת חיובה במצות, שהרי אנו רואין בני נח לרוב פחיתותן אינם חייבין רק בז' מצות, וכאשר ביארנו בפרשת בראשית בפסוק ויצו ה' אלהים על האדם ע"ש, ונמשך מזה כי בדור ההוא שהיה כל שיעור קומה דקדושה בשלימות, היו הנשים ועבדים וקטנים וגרים שוים, וכולם היו במדרגה גדולה, הנה כי כן היה גדול מעלת הדור ההוא, שלא היה אפילו ניצוץ אחד תוך הס"א או בדומם צומח חי וכאמור.

איברא, דלכאורה אף שזו היה מעלה גדולה מ"מ לכאורה נמשך מזה חסרון. והוא עם מה שאמרנו תחלה התיקון של גופים הראשונים, ע"י שהגוף האחרין פגם כמה ניצוצות של נשמתו, ונותנים אותם הניצוצות קדושות לגופים הראשונים, וממילא כיון שאותו הדור תיקנו כל הניצוצות קדושות, אם כן לא נשאר כלום לאותן הגופים שהיו בראשונה לשיוכלו לעמוד לתחיה. איברא, דמ"מ כיון שאח"כ פגמו שוב גם גופים הקודמים יעמדו לתחייה. שנית, דאפילו אם לא היו פוגמים מכל מקום יש תיקון ע"פ תירוץ הראשון דהנסתרות לה' אלהינו כמו שביארנו לעיל, ואמנם משה רבינו ע"ה בקש מישראל שיעמדו באותה מדרגה עד שיתישבו בארץ ישראל שלא יפגמו כלום, ומ"מ יהיה תיקון לגופים הראשונים ע"פ הנסתרות לה' אלהינו, והיה חושש פן אחר פטירתו בבואם לארץ ישראל כשירצו לחטא, יורו היתר לעצמם שעושים זאת כדי שיהיה תיקון לגופים הראשונים, שיאצל ניצוצות קדושות מנשמותיהם אל הגופים ההם, ולזה הזהירם שאין זה היתר כלל, כי בלאו הכי יהיה תיקון גם לראשונים ע"פ תירוץ הראשון וכאמור.

ובזה יתבאר כל המשך הפרשה. אמר דעו לכם כי עתה שהשלמתי כל התורה הנכם עכשיו במעלה העליונה, כי אתם כולכם, ר"ל כל שיעור קומה דקדושה שהם ס' ריבוא נשמות כולכם נצבים בקומה זקופה כמשפירש"י ז"ל (במדבר טז, כז) גבי דתן ואבירם יצאו נצבים בקומה זקופה, אין מכם אפילו ניצוץ שיהיה מגולגל, אפילו בחי, רק כולכם באתם לבחינת אדם, ולכן מנינכם ס' ריבוא נגד כל אותיות התורה, ולכן לכם ניתנה עכשיו תורה שלימה לעדה השלימה ותכנסו היום בברית, וראיה יהיה לכם על זאת שאין אפילו ניצוץ אחד בגלגול שהרי ראשיכם היא רק לשבטיכם ואין ממשלה לראשיכם על חיות ובהמות ואומות וכמש"ל. וכי תימא מהיכן נלקחו ג' אלפים ופרוטרוט היתרים על ס' ריבוא מאחר שאין בתורה רק ס' ריבוא אותיות, לזה אמר תדעו כי זקניכם ושוטריכם אינם בחינה מחודשת, רק שם כללות של כל איש ישראל וכמש"ל. ואמר עוד כי לטעם זה שאתם במעלה זו שאמרתי לכם טפכם נשיכם כו' כולם במדרגה רמה וכמש"ל, וכל זה הוא לעברך היום בברית כו', ר"ל שנשלם היום כל התורה בשלימות וכאמור.

אכן פן תאמרו שממעלה גדולה יומשך רעה לגופים הראשונים שלא יעמדו בתחיה ח"ו, ולכן הנני מודיעכם שאף שאתם במעלה זו, מ"מ ולא אתכם לבדכם כו' ואת אשר איננו פה שאף גופים הראשונים יעמדו, ואם תקשו למה הוצרכתי להודיעכם זאת שגופים הראשונים יעמדו, וכי מה איכפת לכם בגופים ראשונים, הנה אגיד לכם טעם הדבר מה שהוצרכתי להודיעכם, והוא כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים כו' ולכן יש חשש פן יש בכם שורש פורה הנוטה למעשיהם, רק שע"י אלות הברית ודאי יפרוש עצמו מלחטוא, וחוששני פן אפילו בשומעו את דברי האלה הזאת אעפ"כ יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי שלא ישיגהו עונש בחטאו, כי בשרירות לבי אלך לכוונה טובה למען ספות לשון ספות ביאורו כאדם שנותן משלו לזולתו, מלשון מי קא ספו לך מאליה (פסחים ג:) ודומיהן הרוה את הצמאה, שיוחלק מגוף השבע היינו האחרון שתיקון הנשמה יוחלק ממנו לגוף הצמא, הוא הגוף הראשון, ויורה היתר לעצמו לחטוא לכוונה זו. לכן הנני מודיעכם כי אין זה היתר ולא יאבה ה' סלוח לו כי בלא זה יעמדו הגופים הראשונים בתחיה, ואם כי יפלא מכם באיזה אופן יהיה זאת. אני אומר לכם הנסתרות לה' אלהינו ואין לכם לחקור זאת, והנגלות הוא רק לעשות את כל דברי התורה, 'כל' דייקא, לקיים כל התורה לתקן כל נשמתו בשלמיות.

כי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה. ופירש"י שאף דורות העתידים לבא קבלו התורה, וכן הוא בזוהר לך לך הובא בשל"ה מאמר ב' מעשרה מאמרות, שכל הדורות היו בקבלת התורה ומה שלא ראו אותם כל ישראל כמו אדם הראשון שהראה לו הקב"ה כל הדורות (עבודה זרה ה.) היינו לפי שהיו חפצים לראות בדברים יותר עליונים, כי ראו והשיגו במתן תורה אורים גדולים וענינים והשגות נוראות ונפלאות לכן לא שמו כלל לבבם ועיניהם לאלו. ובזה יש לרמוז פסוקי תהלים (ח', ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, פירוש אף הדורות שעדיין לא באו בעולם היו בקבלת התורה, וקראם עוללים ויונקים להיותם עדיין לא יצאו לפועל המעשה ומציאותם עדיין מעוטה, ואמר שאף הם היו שם ומה שלא ראו אותם ישראל הוא מטעם כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך, דהיינו אורות העליונים ראינו אז, וא"כ מה אנוש כי תזכרנו ותפקדנו לנו שנראהו, עבור זאת לא שמנו לבנו להם כלל ולא ראינום.

עוד יש לפרש פסוקים אלו, כי איתא (שבת פ"ח:) שהמלאכים רצו שיתן ה' התורה להם כי המה מצרנים שהם בשמים וקרובים יותר לעילתם ית"ש, אמנם מה שלא זכו בדינם בזה הוא כי ישראל הם יותר מצרנים מצד נשמותיהם החצובות מתחת כסא הכבוד ונשמותיהם חלק אלוה ממעל. ובזה יש לכוון מה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, פירוש בטענת כסא כבודי תוכל להחזיר להם תשובה וכאמור, ולזה אמר כי אראה שמיך כו' קשה מה אנוש כו' למה תזכרהו ותפקדהו הלא הוא גוף עכור, וצ"ל ותחסרהו מעט מאלהים היינו שנאצל מהש"י והוא כנר בפני האבוקה כדברי רז"ל (פסחים ח.) והוא כחלק נגד הכל והיינו מעט מאלהים, ולשון ותחסרהו הוא לשון מושאל ור"ל שנאצל מאלהים, ולכן כבוד והדר זה תעטרהו שנתת להם התורה אשר על ידה תמשילהו במעשי ידיך, ר"ל במה שאתה רוצה לעשות המשלת את האדם כמשארז"ל (מועד קטן ט"ז:) צדיק מושל ביראת אלהים שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל, הרי שאתה המשלתו על מעשי ידיך וגם כל שתה תחת רגליו שכאשר מקיים התורה כל המציאיות נכנעים לו ונשמעים אליו, צונה ואלפים כו' הכל תחת ממשלתו, וגם עובר ארחות ימים שיכול למשול על הימים לחלקם ולהפיצם לעבור בתוכם כמשה רבינו ע"ה ור' פנחס בן יאיר.

ויתכן שרומז לר' פנחס בן יאיר, ולזה אמר עובר לשון יחיד ואורחות לשון רבים לרמוז למ"ש רז"ל שם בריש חולין (ז:) אעובדא דר' פנחס בן יאיר כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוא דאלו התם חדא זמנא והכא תלתא זימני, ור"ל שנס הזה היה יותר גדול, דהתם היה זכות הרבים כלל ישראל, ואלו ר' פנחס בן יאיר היה לבדו, ועוד ששם נחלק פעם אחת וכאן ג' פעמים והיינו עובר ארחות וק"ל.

ותראו את שקוציהם כו' כסף וזהב אשר עמהם. עמ"ש רש"י ז"ל שזה בדרך ליצנותא דע"ג שיראים פן יגנבו מהם, ואפשר עוד כי אה"כ (דברים יג, ד) גבי נביא שקר שיפתה לע"ג שלא תשמעו אליו כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, ר"ל שית"ש הוא מרגיל אתכם בדרכי העבודה כדי שתתחזק בלבכם תכונת האהבה ויהיה לכם שכר על זה שלא תהיו נפתים אחר הנביא ההוא, בעבור התועלת המדומה שאתם רואים בעבודת עבודת גלולים, וההצלחה הבאה על ידם בעושר ונכסים, שזה הדבר המפתה את האדם לעבודת גלולים כמו שאומרים העולם שבכל עבירה תלוי כיס של כסף, וברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ומצליחן (ברכות נ"ז:) שאם לא כן היתה מתבטלת הבחירה ולא היה שכר טוב כ"כ הרבה לצדיקים הסובלים עול יראותו בכור עוני. וראיתי בס' תולדות יעקב יוסף בדרך הלצה ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך, כי מלך סדום רמז להיצר הרע, ואומר לאברם שרמז לצדיק תן לי הנפש, ר"ל שיפקיר לו נשמתו בהמשך לרצונו ועי"ז והרכוש קח לך וש"י. ולז"א גם כאן כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ותראו את שקוציהם, ירצה, שעם היות שראיתם השקוצים והגלולים עץ ואבן להם ראיתם רבוי הכסף והזהב אשר עמהם, ולזה חוששני פן יתפתה מכם איש או אשה לחמדת הצלחה ההיא. (עקרים מאמר ד פרק ג).

ואמר הדור האחרון כו'. ידוע (איכה רבה ד, טו) ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים כדי שיתקיימו ישראל. ואמנם אנו רואין שגם נהרגו מעם ה' לרבבות, וכבר צווח אסף על זה באמרו (תהילים עט, ב) אלהים באו גוים בנחלתך כו' וגם נתנו נבלת עבדיך מאכל כו' ואיך יתכן שמאת ה' היתה זאת, דאם כן למה זאת היה לו לשפוך חמתו על עצים ואבנים, אלא כי היינו חרפה לשכנינו ולעג לסביבותינו, ר"ל שאע"פ שאמרו הם שבמעשיהם שעשו הם מקיימין גזירותיך לא כן הוא, אלא שהיינו חרפה להם וכל אשר מצאה ידם לעשות עשו מבלי אשר ישימו ללבבם אם מאתך יצאה הגזרה. ובראותנו שאתה שותק להם על כרחך צריך לומר כמו שארז"ל (יומא ס"ט:) הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שרואה ושותק, אם כן ממה נפשך אם אתה מראה נוראותיך במה שאתה שותק למזעימיך, א"כ עד מה ה' תאנף להעניש על חטאת עמך, ואם אתה מעניש א"כ שפוך חמתך על הגוים כו' כי אכל את יעקב וגם את נוהו השמו, ועבדי תרתי דסתרי, ואין להם תירוץ לומר שקיימו את גזירותיך.