← All works

Arvei Nachal

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 3,393 sections

1. Noach.3.36

   והנה, כל אלה הג' בחינות אשר באלהים שבמלכות רומזים לעבודת האדם לבוראו ית"ש שיש בו ג' בחינות, בחינה א' יראת העונש דהוא רומז תחתיים לזבל, וכמ"ש בזוה"ק (תקו"ז תקון לג, דף ע"ז.) דיראת העונש היא שפחה בישא רציעה לאלקאה, כי העונש מצד הס"א, אח"כ בראות האדם ומשיג בשכלו שאין ראוי לעבדו עבור יראת עונש הוא יוצא מזה אל מדריגה יותר גבוה שראוי לעבוד למלך מלכי המלכים עבור שכן ראוי להיות ועובדו בתענוג שמרגיש תענוג בעבודתו לא כבראשונה שהיתה העבודה עליו למשא ועשאו רק מיראה ועתה עובדו מצד התענוג שרואה ומרגיש בעבודה, והוא הבחינה ט"ו אלהים שביסוד שהוא מקום התענוג. ואכן גם זה עדיין אינו עיקר כי עושה העבודה מצד הרגשת התענוג ודומה קצת כאהבת הערב, אלא עיקר העבודה לעזוב גם תענוג שלו ויהיה העבודה בלתי לה' לבדו, והוא בחינת אלהים שברישא דנוקבא, ובאלו ג' מיני העבודה היתה עבודת נח ולכן בה נסתר מהמים הזידונים ולכן היתה התיבה שלשים אמה קומתה.

2. Noach.3.37

   איברא, אם תרצה להקשות מאחר שהגיע עבודתו עד רישא דנוקבא אשר שם שלשים אמה דהיינו ל' מעלות למה הוצרד לעשות תחתיים שנים ושלישים לא היו לו לעשות רק בחינה העליונה לבד מאחר שהגיע בגובה עבודתו עד לשם. התירוץ לזה כי כל אלה עדיין אין העבודה צורך גבוה ואינה רק בבחינת הנוקבא והיא עדיין עבודה קטנה ואז אי אפשר לאדם לעמוד תמיד במקום א' דהיינו במדריגה א' ולהיות כל ימיו בחד קטירא איתקטר, אלא אף שבשעת התורה והתפלה עושה בלתי לה' לבדו מ"מ אח"כ נופל מזה, ולכן ביום האחר כשרוצה לעשות עבודתו צריך להתחיל מחדש תחלתו ביראת עונש ולצאת משם למדריגת התענוג ואח"כ לה' לבדו, ולכן הוצרך לעשות התיבה בכל הג' בחינות ביחד תחתיים שנים ושלישים.

3. Noach.3.38

   והנה, ידוע מ"ש בספרים מענין בא אתה וכל ביתך אל התיבה, כי תיבה פירושו מלה, וירמוז כי האדם בעת תפלתו או תורתו רוצים המים הזידונים לגבור עליו דהיינו מחשבות זרות ופניות וכדומה, ותיקונו לשום כל מחשבתו תוך התיבות והמלות של התורה והתפלה ובזה נסתר תוך התיבות והדיבורים מפני המים הזידונים, וזהו ממש כענין תיבת נח והוא בחינת שם אלהים שבמלכות אשר בו נסתר נח ממי המבול כי גם הדבור הוא בחינת אלהים שבמלוי, ואמנם עדיין אין בעבודה זו צורך גבוה כל כך כי אין הוא עושה טובה להדיבורים והתיבות שהם בחינת מלוי רק הדיבורים עושים לו טובה שנסתר בתוכם מפני המים הזידונים. אבל מי שהגיע בעבודתו ויראתו ומעשיו עד למעלה מבחינת המלוי, הוא אין צריך להסתיר עצמו תוך הדיבורים כי כבר הוא נמלט מהמים הזידונים ואין הדיבורים עושים לו טובה אדרבה הוא עושה טובה להדיבורים שהם בחינת המלוי ומעלם למעלה, וזה הכוונה המבואר שם עליית המלכות ע"י התפלה וכן שאר המדות. והענין ע"י שהוא כבר הגיע במעשיו עד למעלה ממקום הדיבור ממילא בדברו הדיבורים ההם ומחשבתו למעלה מהדיבורים לא שנסתר בתוכם ממילא מעלה בחינת דיבור עד למעלה.

4. Noach.3.39

   וזהו החילוק שבין נח לאברהם אבינו ע"ה, כי מצד ראותנו אופן הצלת נח שנסתר בתיבה אף שהרבה ריוח והצלה לפני המקום מזה אנו יודעין שכפי עבודתו כך היה הצלתו ולא היה עבודתו אלא ע"י שנסתר בהתיבות לפי שלא היה עבודתו רק עד בחינת רישא דנוקבא שהוא ל' אמה קומתו והיה הצלתו שנסתר בתיבה שהוא בחינת דיבור דהיינו אלהים שבמלכות ממילא בעבודתו התיבות עשו לו טובה ועזרוהו לינצל ממים הזידונים דהיינו מחשבות זרות וכדומה, משא"כ אברהם אבינו ע"ה היתה עבודתו במדריגות גבוהות מזה שלא עשו לו הדיבורים טובה לעזרו אדרבה הוא עזר להדיבורים. וזהו נח היה צריך סעד לתמכו ואברהם אבינו ע"ה לא הוצרך לזה. והבן ודו"ק היטב והאלהים ישימנו מאנשי עבודתו כי"ר.

5. Noach.3.40

   והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה כו'. פירש"י ז"ל ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו כו'. והוא בבראשית רבה (לא', יב), שהוקשה להם כיון שהצלת נח עשה ה' ע"פ הטבע שיעשה תיבה ויכנס בה מפני מי המבול א"כ אין צריך בזה לברית לכן פירשו כך. ויש לומר עוד שאף שנכנס לתיבה מכל מקום לא ניצולו אלא בדרך נס הגמור ועשיית התיבה היה כדפירש"י לעיל כדי שיראוהו בני דורו מתעסק בה אולי ישובו או לשאר טעמים כמוסים לו ית"ש, אבל הצלתם בנס היה, וזה לפי מ"ש רש"י לקמן בפסוק ויום ולילה לא ישבותו שלא שימשו המזלות כל יב' חודש, והוא מדברי רז"ל (בראשית רבה לד, יא), ור"ל שלא התנועעו הגלגלים כלל ולא כמ"ש הרא"ם שם שהתנועעו רק שלא האירו ועי"ז הקשה כמה קושיות והשאיר בצ"ע ע"ש, ופשוט אצלי כמ"ש וכן ראיתי למפרשים אחרונים ז"ל. וידוע מהטבעיים שאם ינוחו הגלגלים מתנועתם ימותו כל הבעלי חיים, כי הגלגלים פועלים בזה העולם, ובאמת מאחר שנחו הגלגלים לא היה צורך להביא מבול עליהם דבלאו הכי היו מתים, אלא שהיה זה מדה כנגד מדה ברותחין קלקלו וברותחין נדונו וגם לטשטש ג' טפחים של מחרישה לסבות אחרות ידועות לו ית"ש, אבל עכ"פ אותן שהיו בתיבה חיו בדרך נס ואתי שפיר והקימותי את בריתי.

6. Noach.3.41

   אך מי יתן ואדע טעמא דמלתא למה לא שימשו המזלות כיון דבלאו הכי מתו, הרי קשה בעיניו ית"ש לשנות מטבע הבריאה אם לא לעת הצורך להעניש או להשכיר, א"כ מכיון שהביא המבול שהוא מדה כנגד מדה וכאמור שוב לא הוצרך שלא ישמשו המזלות כיון דבלא זה מתו מפני מי המבול ובתרי מיתות למה קטלינהו.

7. Noach.3.42

   ויש לומר שגם זה היה מדה כנגד מדה כי אמרו החוקרים עיין בדברי הרב בעל העיקרים פ' ל"א מאמר ב' כי העולם נחלק לג' חלקים, זה העולם, ועולם הגלגלים, ועולם המלאכים, והאדם שהוא עולם קטן יש בו ג"כ ג' חלקים אלו, כי נפש הזנה אשר בכבד נגד זה העולם שיש בו הוויה והפסד, וכן בכבד נפסל המאכל מצורתו ונעשה דם, ונפש החיוני שבלב נגד עולם הגלגלים, כי כמו שאם ינוח הגלגל מתנועתו רגע יפסדו הבעלי חיים במנהג הטבע כך אם ינוח הלב מתנועתו (ע"ש באורך), וידוע כי חיות העולמות ניתן לבני אדם שאם ייטיבו מעשיהם ייטיבו בעולמות וכן להיפך, ותנועת הגלגלים שהם לצורך העולם בא מתנועת הלב כי ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה (ירושלמי ברכות א, ה) והוזהרנו ולא תתורו אחרי לבבכם, ובהיות האדם מתנועע לבו ממהותו ומשבר תאות לבו ומחשבתו לעבודתו וכן אפילו הרשעים לבם מתנועע תמיד כמשרז"ל (מנדרים ט:) כי הם מלאים חרטות ונגד זה התנועה לשם ה' יהיה מדה כנגד מדה תנועת הגלגלים דהא הלב הוא כנגד הגלגל וכאמור. וא"כ בדור המבול שהעיד הכתוב בפרשה הקודמת כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אומרו רק שהוא לכאורה מיותר, אלא להודיע שנשתנו אלו מכל הרשעים שבעולם אשר מלאים חרטה ולבם מתנועע וכאמור, ואלו לא היו רק רע באין מחשבה אחרת, ולכן מדה כנגד מדה נחו הגלגלים והיה גרם ההפסד בשני חלקי העולם, כי נגד רבה רעת האדם בארץ דהיינו במעשה נגד זה בא המבול והפסיד כל אשר בארץ ברותחין קלקלו כו', ונגד שלא הניאו לבם הרע אפילו להתחרט לכן נחו הגלגלים מתנועתם.

8. Noach.3.43

   ובזה מובן מה שאמר הכתוב לקמן וירא ה' כו' לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי עוד כל ימי הארץ כו'. ותמהו המפרשים הרי גבי הבאת המבול כתיב ג"כ הטעם ההוא וירא ה' כי רבה רעת האדם כו' וכל יצר כו' וכאן לענין שלא יביא מבול כתוב ג"כ טעם זה, ואיך יספיק טעם א' לדבר והיפוכו. ולדברינו יובן כי לעיל על הבאת המבול כבר פירשנו שנתן הפסוק טעם על ב' המיתות שהביא עליהם, כי נגד רבה רעת האדם בארץ במעשה בא עליהם המבול שהוא הפסד עולם התחתון, ונגד שכל היום היה לבם רק רע שלא היה להם תנועת לב להתחרט נגד זה נתבטל תנועת הגלגל והוי כאלו נתחייבו דור המבול שני מיתות על שני עניני עבירות, ואמנם אחר שהריח ה' את ריח הניחוח בא ולימד עליהם זכות מצד אחר על שאין ראוי להביא עליהם עוד כזאת, והוא כי ארז"ל (יבמות ל"ב.) מי שנתחייב ב' מיתות נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו, וזה כי מעשה האחרון שעשה נמשך מהראשון כי עבירה הראשונה מחייבי מיתות בית דין דנעשה גברא קטילא ולא היה לו שוב שום שמירה לכן אין להענישו כלל על מעשה האחרונה, וכן הוא בתחלואי הגוף כי אם נתחדשו באדם חלאים רבים לא ישתדל הרופא לרפאות רק החולי אשר סיבב כל החלאים האלה כי בהתבטל הסיבה יתבטל המסובב ויתרפאו כל יתר החלאים מעצמם.

9. Noach.3.44

   ולז"א לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, ר"ל אין ראוי שיתבטל זה העולם התחתון בעבור רעת האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו פירש"י משננער לצאת ממעי אמו, וא"כ זיקה הראשונה הבאה עליו הוא רעת הלב וזה ממשיך עשיית פעולות הרעות וא"כ אין להענישו רק על מחשבות לבו שהוא רק רע, והרי הלב הוא נגד הגלגל ואין ענין לענוש ולקלל את האדמה ולכן ולא אוסיף להכות כל חי כאשר עשיתי תחלה כי זה העולם התחתון אינו ענין כלל אל הלב. וכי תימא א"כ ינוחו הגלגלים עכ"פ כיון שהלב הוא נגד הגלגל, לז"א דהא ליתא, דמכיון שהקדמנו שאין לענוש את הארץ כלל והרי הארץ מעמדה וקיומה מתנועת הגלגל, א"כ עוד כל ימי הארץ, ר"ל כל עוד שהארץ עומדת בהכרח צריך שיהיה זרע וקציר ולילה ויום לא ישבותו שלא ינוחו הגלגלים וק"ל.

10. Noach.4.1

    תקסב

11. Noach.4.2

    מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה כו'. פירש"י ז"ל הטהורה העתידה להיות טהורה לישראל ללמדנו שלמד נח תורה. הקשו המפרשים והרי מאליהן באו אל התיבה ואיך מוכח שלמד נח תורה. ונלע"ד לבאר בדרך פנימי, בהקדם לבאר משא"ה ונח מצא חן בעיני ה', להבין מה הלשון אומרו מצא חן בעיני ה', ויובן עם המבואר בכוונת וראיתם אותו האמור גבי ציצית, כי תכלת עולם חשוך אין שם בחינת ראיה בסוד עולמתא שפירא דלית לה עיינין וצריך להמשיך לשם בחינת עינים מן שם מ"ה כי שם מ"ה, בריבועו עולה ק"ל משם נמשך הראות לעיני האדם, אשר כל דבר יש לו שורש מלמעלה וזהו השורש שלו ששם זה בגימטריא ק"ל כמנין עין.

12. Noach.4.3

    ולהסביר קצת, כי כל השמות וכל הקדושות הכל ניתן בנשמת האדם לעבוד בהם להש"י, ונודע (זהר ח"ב כ"ט:) כי תכלת היינו רחל והוא באדם יראת שמים, שמן קדושה זו הניתן בתוכו יש לו שכל וכח לירא מאת ה' ואין בזה עדיין בחינת ראיה לילך באור ולא בחשך כי אף שירא מלפני הש"י מ"מ עדיין אינו יודע מה לעשות ומה שלא יעשה, ועוד כי אף שיש לו יראה מלפני הש"י מלעבור על דבריו מ"מ היצר הרע מורה לו היתר על כל דבר ואל כל אשר ימשיכנו הרצון והתאוה שלו לשם יומשך יראתו עמו כי מורה לו היתר דוקא על פי יראת שמים שראוי הדבר להיות היפך האמת, וצריך לזה עזר מהש"י להמשיך למדת יראה אותיות ראיה בחינת עינים שילך באור ה' וזה משם מ"ה, וידוע שהוא בחינת יעקב ששם הוא סוד התורה וע"י עסק התורה יודע האסור והמותר וכשלומד לשמה שוב לא יוכל היצר הרע להורות לו היתר היפך האמת ולמשוך יראתו לשם אל אשר יחפוץ יטנו כי בכח שם מ"ה נשפע עינים וראיה למדה זו של יראת שמים בקרבו והולך אור באין חשך ומכיר האמת עד לעצמו לא כפי תאותו וחפצו.

13. Noach.4.4

    והוא מאמר התנא (אבות ו, א) כל העוסק בתורה לשמה נותנין לו חיקור דין, היינו שיוכל לחקור האמת לאמתו בלי טעות לאסוקי כל מילתא אליבא דהלכתא, וכמו שפירשתי בחדושי לחולין על דרך זה מאמר רז"ל ריש פרק אלי טרפות (חולין מ"ד:) איזהו תלמיד חכם זה הרואה טריפה לעצמו ע"ש. ולזה ירמוז ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ויגל את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, י) ר"ל כשנמשך מיעקב בחינת ראיה לרחל אז נדחה היצר הרע שלא יוכל לפתותו בהוראות היתרים וכאמור, והוא ג"כ מש"ה ראה והתקין צורת הלבנה, כי רחל נקראת לבנה כנודע, ואמר כי תיקון שלה הוא ע"י שנמשך עליה בחינת ראיה והבן. ולז"א הכתוב הנה עין ה' אל יראיו (תהילים לג, יח) ר"ל היראים שאין להם בחינת ראיה עדיין הם צריכין להמשיך בחינת עין ה' ומשם מצד זה הוא מושגח ג"כ מהש"י בכל עניניו.

14. Noach.4.5

    והנה, מבואר בסידור האריז"ל בתיבה ותננו היום לחן, כי ענין החן ומציאותו הוא מן ריבוע שם מ"ה האמור אשר הוא בחינת עין והמילוי שלו עולה בגימטריא ח"ן, נמצא פנימיות העין הוא מציאות החן, וזש"ה ונח מצא חן בעיני ה', ר"ל שמצד מעשיו הטובים הגיע לשורש מדת החן שהמשיך משם חן על עצמו, וביאר הפסוק היכן הוא מציאות שורש החן ואמר שהוא בעיני ה' וכאמור שוב מצאתי כעין זה בליקוטי תורה ע"ש. וכבר נתבאר ששם מציאות התורה, ולכן אמר הכתוב (משלי ה, יט) שהתורה היא אילת אהבים ויעלת חן, כי העוסק בתורה לשמה ששם הוא בחינת עין נמצא ממשיך משם ג"כ בחינת החן, ולז"א אילת אהבים כי אהבים הוא ג"כ בגימטריא חן, (ולז"א תענית כ"ד.) כל כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה כי מציאות החן אינו רק בעינים ומאחר שנמצא חן בעיניה דיה, והנה עיין בח"ל ובתומר דבורה איך ממשיך האדם על עצמו קדושה מכל המדות, ומבואר שם שיכול האדם להמשיך על עצמו קדושה ממדת יעקב ע"י עסק התורה לשמה, נמצא בראותנו שנח מצא חן בעיני ה' על כרחנו לומר שלמד תורה.

15. Noach.4.6

    אכן יש עוד מדה אשר על ידה ימשיך האדם על עצמו קדושת מדת יעקב, והוא, כי במדה זו נמצא מדת תמימות כמש"ה (בראשית כה, כז) ויעקב איש תם, לכן אף מי שאינו בר הכי שילמוד תורה אם יש לו מדת תמימות ממשיך על עצמו קדושת מדה זו. ובזה יש לומר כוונת הפסוק דקאמר ונח מצא חן וביאר הפסוק עצמו איך בא למדת החן וקאמר אלה תולדות כו' צדיק תמים היה תמים דוקא.

16. Noach.4.7

    אמנם מהו מהות מדת תמימות יש ללמוד מדברי המדרש (שיר השירים רבה ז', ח) גבי חנניה מישאל ועזריה ששאלו את יחזקאל איך יעשו נגד נבוכדנצר שצוה להשתחות לצלם ואמר להם חבי כמעט רגע היינו שילכו בהחבא ואמרו לו שרוצים דוקא לקדש השם והלך יחזקאל לימלך בגבורה ושאל מתקיים אתה עליהם או לא ואמר איני מתקיים עליהם ואמרו לו חנניה מישאל ועזריה בין מתקיים בין אינו מתקיים אנו נמסור עצמנו על קדושת השם ואח"כ אמר הש"י ליחזקאל שיתקיים עליהם רק לא יגיד להם כדי שיעשו בתמימות ע"ש, ור"ל כי אם ידעו שרצון הש"י שימסרו עצמם ובודאי יצילם א"כ אין כאן תמימות, משא"כ כשעלה בדעתם שאינם מחויבים כלל מאת הש"י למסור נפשם אלא יצניעו את עצמם ואפילו הכי עשו לכבוד הש"י יותר מהחיוב וזהו נקרא תמימות שאינו עושה לשום שכר רק לכבוד הש"י לא לשום כוונה אחרת.

17. Noach.4.8

    והנה, איתא במדרש (בראשית רבה כח, ט) אף נח לא היה כדאי לינצל אלא שמצא חן, ונוכל לומר שניצל ע"ש העתיד שראה הקב"ה שעתיד להקריב קרבן בצאתו מהתיבה אשר הקרבן ההוא עלה לריח ניחוח להש"י, והנה איתא במדרש (שמות רבה נ, ב) תן לחכם ויחכם עוד שע"י שאמר לו הקב"ה מן הבהמה הטהורה תקח שבעה הבין שרצה הקב"ה שיקריב ממנו קרבן, ופירשו המפרשים דמאחר שמאליהן באו א"כ למאי נפקא מינה הוצרך הש"י להודיע שאלו טהורות ואלו טמאות, בשלמא אם היה הוא הבוחר שפיר הוצרך להודיעו שמטהורות יקח זי"ן ומטמאות ב' אבל כיון דמאליהן באו לא הוצרך להודיעו זאת, אלא על כרחך שיבין שיקריב ממנו קרבן וא"כ מאחר שנמלט נח בזכות הקרבן אבל זולת זה לא היה כדאי א"כ הרי אין בזה תמימות דהא נצטוה בפירוש מאת ה' על מעשה הקרבן, אלא על כרחך מצד מציאות החן מוכח שלמד תורה והומשך קדושה מאותה המדה ע"י עסק התורה, וז"ש רש"י הטהורה העתידה להיות טהורה ומה שאמר לו הש"י זאת היינו כדי להקריב קרבן מזה למדנו שלמד נח תורה, וז"ש רש"י תיכף אח"כ שבעה שבעה כדי שיקריב קרבן ונמשך לדלעיל והבן.

18. Noach.4.9

    וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כו'. יבואר עם מ"ש בס' דן ידין (מאמר ב') כי שם הוי"ה ב"ה הוא רחמים ושם אדנ"י הוא דין ואם הוי"ה גובר והוא למעלה ושם אדנ"י מכוסה מהוי"ה אז משפיע שם הוי"ה באדנ"י ועולה מספר ש"ף ונקרא ש"ף בריכות של שלום, כי שלום עם האותיות גימטריא ש"ף ואז העולם מתנהג ברחמים ואם ח"ו בהיפוך שם הוי"ה מכוסה מאדנ"י אז העולם מתנהג בדין ע"ש באורך. וז"ש (בראשית רבה לג, ג) צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים ורשעים מהפכים כו' שהכל תלוי בהיפוך איזה מדה גובר להיות למעלה, וכאמור.

19. Noach.4.10

    וז"ש כביכול וירד ה' לראות כו' ר"ל בבוא ית"ש להשגיח במעשיהם ושיקבלו עונשם על מעשה ההוא רצה בלי שיהיה רחמים בדינם אלא יקבלו עונשם בדין הגמור כפי מה שגרמו כדרך הרשעים שמהפכים כו' וכאמור וכביכול שם אדנ"י למעלה והיינו וירד ה', וזהו ג"כ בפסוק וירא ויאמר ה' זעקת סדום כו' ארדה נא רומז ג"כ לזה והבן וה' יכפר. וזה מרומז ג"כ במגילת קינות (איכה ב, א) איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל, כי נודע ששם הוי"ה ב"ה מדתו נקרא תפארת ישראל ויהיה פסוק זה כאמור בלשון שאלה איכה יעיב באפו מדת הדין שהוא שם אדנ"י את בת ציון ואיך לא הגין עליהם מדת הרחמים וע"ז השיב השליך כו' שהיה אדנ"י למעלה ע"י שגרמו כך במעשיהם כנ"ל. וזה מרומז ג"כ בפסוק (ישעיהו ד׳:א׳) ביום ההוא יסיר אדנ"י את תפארת כו' והבן.

20. Noach.4.11

    וזה ירמוז דוד המלך ע"ה שאמר (שמואל ב כ״ב:י״ט' - תהילים י״ח:י״ט') יקדמוני ביום אידי ויהי ה' למשען לי כי נודע ששם אדנ"י הוא מדתו של דוד המלך ע"ה וכאשר היה צריך לרחמים ביקש שיהיה שם הוי"ה ב"ה קודם למדתו למעלה וכאמור, והיינו שכאשר יקדמוני ביום אידי אז ויהי ה' למשען לי, וזהו ג"כ אומרו (תהילים נט, יא) אלהי חסדי יקדמני, וע"ז רמז ג"כ באומרו (ישעיה ה, טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה, ר"ל כאשר בעת המשפט כביכול יגבה שם הוי"ה ב"ה אז ית"ש נקדש בצדקה שאז במשפט ההוא צדקה עושה לנו, וע"ז רמז הנביא (מיכה א׳:ג׳) באומרו כי הנה הוי"ה יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ ירצה לפי שעד אותו העת היו מתנהגים במדת הרחמים שהיה שם הוי"ה למעלה וע"ז הודיעם שרצונו ית"ש לעשות בהם דין שיהיה בהיפוך, ואמר עוד מיכה (בפ' ו') במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום כו' יובן עם האמור כי הצדיקים במעזשה המשפט והצדקה שעושים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים כי גורמים שיהיה שם הוי"ה ב"ה למעלה ומשפט וצדקה הם הם המועילים לזה אבל הקרבנות לבדם אינם מועילים ביום אף ה'.

21. Noach.4.12

    ובזה יבואר כי מיכה היה רוצה מאד לבטל מה שאמר לעיל (בפ' א') כי הנה ה' יוצא כו' וכמו שנתבאר וביקש עכשיו ואמר במה אקדם ה' שיהיה הוי"ה למעלה ואכף לאלהי היינו מדת הדין שם אדנ"י שהוא עכשיו מרום, במה אכף ר"ל שיהיה מדה זו כפוף תחת מדת הרחמים ושיתנהג העולם במדת הרחמים האקדמנו למדת הרחמים בעולות כו' הירצה כו' אלא הגיד לד אדם מה טוב כו' כי אם עשות משפט ואהבת חסד כו' שאז תגרום שמדת הדין יהיה מוצנע וכפוף למדת הרחמים ויתנהג העולם במדת הרחמים.

22. Noach.4.13

    עוד רמז ע"ז דוד המלך ע"ה בסי' מ"ז כי ה' עליון כשהוי"ה ב"ה עליון אז הוא נורא מלך גדול כו', כי מתקדש שמו ע"י אשר ידבר עמים תחתינו כו', כי אז מדת הדין מתגוללת עלינו ושמו הגדול מתקדש ומתגדל במהרה ואמר ג"כ בסי' מ' צדקתך לא כסיתי, ירצה לא גרמתי ח"ו במעשי שמדתי שהוא אדנ"י יכסה את מדת צדקתך מדת הרחמים לכן אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני, ואמר ג"כ משוד עניים מאנקת אביונים כו' עתה אקום יאמר ה', אקום דייקא כדי לרחם עליהם ולזכות במשפט, ולגבי משפט העובדי כוכבים אמר בסי' פ"ב קומה אלהים שפטה הארץ כו', ואמר הנשא שופט הארץ, כדי להשיב גמול על גאים, היינו על עובדי כוכבים כמאמרם ז"ל (חולין פ"ט.) נתתי גדולה כו' ולה' הישועה כדי על עמך ברכתך סלה.

23. Noach.4.14

    גם בכמה מקומות שאמר דוד המלך ע"ה אל תסתר פניך ממני רומז שהוי"ה ב"ה מדת הרחמים שהוא אור פני מלך חיים לא יהיה נסתר ומכוסה ממדתו של דוד שהוא אדנ"י, וזהו אל תסתר פניך ממני אלא יהיה להיפוך כמו שביקש אחסה בסתר כנפיך סלה שמדתו שם אדנ"י יהיה מכוסה ומוסתר בסתר הוי"ה ב"ה שישכון מדת הרחמים למעלה משם אדנ"י שהוא מדתו, וא"כ למה ה' תזנח נפשי ע"י כי תסתיר פניך ממני שממדתי אתה מסתיר אור פניך לא כאשר אני מבקש והבן. עוד אמר מענין זה בסי' צ"א יושב בסתר עליון ר"ל שם הוי"ה ב"ה שהוא יושב בסתר בעת שנראה דין בעולם והוא נסתר עתה במהרה יהיה עליון ונגלה כבוד ה' ואח"כ אומר אומר לה' מכסי ומצודתי, פירוש אני מבקש שמדת הרחמים יהיה לי למחסה ואז גם אלהי אבטח בו ר"ל גם מדת הדין יתהפך עלי לרחמים ויצילני מפח יקוש כו', והטעם, כי הלא בעת אשר אתה שם ה' מחסי אז בודאי עליון שמת מעונך ואז נתהפך ממדת הדין לרחמים רבים אמן וה' הטוב יכפר. חסלת פרשת נח ת"ל

24. Lech Lecha.1.1

    ויאמר ה' אל אברם לך לך כו'. הדקדוקים מבוארים. וצריך להבין, דהנה, הנשמה בצאתה לבוא לזה העולם טהורה היא זכה וברורה, זולת שלבושי העולם הזה המלבישים אותה הם מעכירים אותה (וזה כדי שיהיה בחירה), והלבושים הם ג', זה גס ועכור מזה. בראשונה, התאוה והרהור של אביו בעת שהזריעו כאומרו (תהילים נא, ז) הן בעון חוללתי, ובמשיכת הטיפה מהמוח נמשך הנשמה ממקורה ומתלבשת וזה לבוש א'. לבוש ב', גס מזה הוא, בבוא הטפה לרחם ומתחלת להתגלם ולצמוח וליזון ממאכלי האשה ודמיה, וכ"ז לבוש לנשמה והוא גס מהראשון כאומרו (תהילים נא, ז) ובחטא יחמתני אמי. וקרא לראשון עון ולשני חטא אף שהשני גס יותר הוא ע"ד (ישעיהו ה, יח) מושכי העון בחבלי השוא וכעבותות העגלה חטאה. לבוש הג' הוא, כשהאדם בא לזה העולם והיצר הרע מתלבש בו והגוף של אדם מתגדל יום יום ומתרבה בו הארציות והגשמיות הרבה מאד, וזהו לבוש גס ועב יותר הרבה והרבה מהראשונים.

25. Lech Lecha.1.2

    נמצא ג' לבושים אלה היינו, מאביו ומאמו, ומעצמו, וכל אחד גס מחבירו, ואלו הלבושים מבטלים אותה מעבודתה ורצונה הישר והטוב להטות איש לבחירה, ורצונו של הש"י שיבחר האדם בטוב ויתפשט הג' מיני לבושים הללו עד שתהא מחשבתו זכה. והוא ענין התפשטות הגשמיות, וזה צריך להיות כסדרן בתחלה יחליש ויפשיט לבוש וארציות של עצמו וישבר תאוותיו שהורגל בהן מצד עצמו, ואח"כ יפשיט מעצמו גם מה שבא לו מאמו, ואח"כ גם מה שבא לו מאביו, ואז הוי התפשטות הגשמיות גמורה ועובד את ה' למעלה מהטבע כרצון הנשמה בלי מונע. משא"כ מי שהוא עדיין לבוש בא' מאלו ג' לבושות אזי אף שעובד את הש"י אין עבודתו אלא תוך הטבע, וכבר כתבנו במ"א כי העובד את ה' בטבע גם הש"י מתנהג עמו כך אף שמיטיב לו הוא הכל מצד הטבע ואין יכול צדיק כזה לגרום שינוי טבע, אבל מי שעובד להש"י למעלה מהטבע גם הש"י מתנהג עמו כך ולצדיק כזה טבעי עולם משתנים כענין אומר לשמש דום וכדומה.

26. Lech Lecha.1.3

    וזה מאמר הקב"ה לאברהם רומז אל הנשמה כמ"ש בזהר הקדוש (זהר ח"א קל"ה.), וגם הפשוטו אל אברהם אבינו ע"ה אמר כך לך לך ר"ל שילך לעצמו היינו דרכי נשמתו שהוא עיקר האדם שתתפשט מג' אלה ותלך מהם, ויהיה כסדר הזה, תחלה תתפשט מארצך היינו מארציות של עצמך, ואח"כ ממולדתך היינו מלבוש שמצד האם, ואח"כ מבית אביך אל הארץ אשר אראך הוא ארץ החיים. וירצה, שג' ארציות אלה לא יהיו לו ויתפשט מהם אל הארציות, אשר אראך, ר"ל שאפילו הארציות יהיה דק מהדק וכענין שאמרו בזוהר (זהר ח"ג רל"ט:) דחבריא ניזונין ממזונא דאורייתא. וע"ז ארז"ל (ראש השנה ט"ז:) כאן אי אתה זוכה לבנים, ר"ל שלפי טבע ומזל של אברהם אבינו ע"ה היה שלא יוליד והוצרך שינוי טבע לשיוליד, לכן אמר לו כאן אי אתה זוכה לבנים, ר"ל כל זמן שאתה מלובש בהן או אפילו בא' מהלבושים אלו נקרא העבודה בטבע ואי אפשר שיומשך לך שינוי טבע. ועוד שאודיע טבעך בעולם, דקשה אטו איכפת ליה לאברהם אבינו שיהיה לו שם, ותו מאי טבעך. ועם האמור יובן, כי לעיל בפרשת בראשית בפסוק הראשון כתבנו ביאור דברי דוד המלך ע"ה (שמ"ב ו', כב) ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני כו', והעולה משם שהאדם אינו רשאי להראות כל מדריגתו בפני בני אדם ע"ש.

27. Lech Lecha.1.4

    והנה, כל עבודת ה' אשר מצד הטבע איש את רעהו ילמדו ולאחיו יאמר חזק שזהו דבר שיוכל האדם להשכיל לרעהו, אבל עבודת ה' אשר למעלה מהטבע זהו רוח הקודש וזה לא יושכל איש מאת רעהו כי אם מעצמו בהופיע עליו רוח ממרום. והנה אברהם אבינו ע"ה היה משתוקק כל ימיו להחזיר בני אדם לעבודת הש"י והיה מגייר אנשים כענין שאה"כ (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן והיה מוכיח ומלמד לאנשים כל ימיו עבודת ה', ולזה היה תשוקתו לעולם, ואפילו הכי לא היה יכול למלאות כל תשוקתו כל זמן שהיה עבודתו עדיין בטבע שאז היה צריך להסתיר מדריגתו ולא היה יכול להשכיל וללמד לאנשים כל אשר בלבבו, ולזה אמר לו עתה שכשתהיה עבודתך למעלה מהטבע שאודיע טבעך בעולם, ר"ל שכל עבודה שבטבעו יוכל להודיע ולהשכיל לכל באי עולם, ואם העבודה אשר למעלה מהטבע יסתיר הרי בלאו הכי דבר זה אי אפשר ללמד וכאומר והבן היטב.

28. Lech Lecha.1.5

    ואעשך לגוי גדול ואברכך כו'. אחז"ל זהו שאומרים אלהי אברהם כו'. יובן ג"כ עם האמור, והוא, כי להיות ידוע שאין הקב"ה מייחד שמו על החי משום אל תאמין בעצמך. וכל זה בהיותו עדיין מלובש אפילו מעט תוך א' מג' לבושים הללו אז יוכל להיות פעם שיגבור עליו לבוש ההוא, אבל בהיותו מופשט כבר אז אין חשש ויוכל הקב"ה ליחד שמו עליו עודנו בחיים חיותו. ואמר עוד שלא די שיזכה בעצמו למדריגה זו, אלא שעי"ז ימשוך גם לבנו רוח טהרה וקדושה עד שיהיה בנו ג"כ במדריגה זו שלא יהיה מלובש כלל בגשמיות וכן בן בנו. ואמר והיה ברכה ואחז"ל יכול יהיו חותמין בכולם תלמוד לומר והיה ברכה, ר"ל שאין אומרים הברכה רק עליך.

29. Lech Lecha.1.6

    ואפשר לומר להבין זאת עם האמור כי מברכין מגן אברהם לפי שהוא היה הראשון שהתחיל להתקרב לה' מתוך עובדי עבודת כוכבים ופסילים והיה צריך סיוע ברוחניות וגשמיות, אף דפירש"י בפרשת נח דאברהם אבינו לא היה צריך סעד מ"מ היינו אח"כ אבל מתחלה מסתברא שודאי הקב"ה עזרו הרבה לכן מברכין אנו ע"ז להשם יתברך, אבל יצחק ויעקב שכבר הומשך עליהם רוח טהרה וקדושה לכן בך חותמין והבן.

30. Lech Lecha.2.1

    תקסג

31. Lech Lecha.2.2

    ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך גו' ואעשך וגו' וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן כו'. יש לדקדק בתיבת לך, ופירש"י ז"ל ידוע. ב' תחלה ויאמר ואח"כ כתב כאשר דבר אליו ה', שינה מאמירה לדיבור, ועי' באור החיים ודרכנו יהיה קרוב לדרכו. ג' דבר אליו, תיבת אליו מיותר. ד' למאי נפקא מינה אמר וילך אתו לוט, גם למאי נפקא מינה הודיע שהיה אברהם אז בן ע"ה שנה, מה נפקא מינה בכ"ז. ה' קשה טובא כי זה א' מן הנסיונות שעזב ארץ מולדתו ואומר לאביו ולאמו לא ידעתים, ובאמת אם יאמר ה' בכבודו ובעצמו לקל שבקלים לעשות כזאת ודאי אחרי דברו לא ישנה ומה יחשב לנסיון. וביותר כי ה' צוה אליו כל הברכות הללו ותלאן ביציאתו מבית אביו מדוע לא ישמע אל ה' ומי פתי יסור מדברי ה' בזה.

32. Lech Lecha.2.3

    אמת שכתב באור החיים שזה עיקר הרבותא שאע"פ שכל הברכות תלויין בהליכה זו, מ"מ הוא לא הלך בשביל זה ולא עשה כלל רושם בלבבו ולא הלך רק לקיים מצות ה', ובאמת זה נסיון גדול וניכר אהבתו אל ה' כאש בוערת עד שנתבטל כל רצונו וטובתו נגד קיום רצון הש"י. אלא דהדבר קשה עד מאד, כי כל המפרשים הקשו על עניני נסיונות אשר ינסה ה' לאדם הרי ה' יודע מחשבות ועתידות ובוחן לבות וכליות ומה צריך לנסיון, ותירצו כי כאשר רוצה ה' להטיב לאדם רוצה להראות לבאי עולם רוב צדקות האדם ההוא בכדי שיתרצו כולם וידעו כי האיש ההוא כדאי לטובה ההוא, וא"כ מאחר שזה הנסיון אינו ניכר כלום רק שיודע מחשבתו שלא הלך רק לקיום רצונו אבל עיני בשר לא ראו זאת א"כ מה צורך לנסיון זה.

33. Lech Lecha.2.4

    ולישב כ"ז נבאר ג"כ פסוק בשמואל ב' (שמ"ב כג, ג) נאום הגבר הוקם על כו' אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. ודרשו רז"ל (מועד קטן ט"ז:) אמר הקב"ה אני מושל באדם ומי מושל בי צדיק אני גוזר וצדיק מבטל. ויש לדקדק בכפל הלשון במלות שונות, אמר אלהי ישראל לשון אמירה ולא כתיב תיבת לי, ואח"כ אמר לשון דיבר ותיבת לי. והענין כי באמת ישיבת ארץ ישראל היא מצוה רבה וצורך גבוה ובפרט לצדיק כאברהם אבינו ע"ה, וכל כך גדול מעלות ישיבת ארץ ישראל עד שלרוב שפע שגורם לעולמות עליונים נמשך ג"כ מעט אל האדם היושב שם רב טוב בכל הברכות הללו אשר דבר ה' על אברהם אבינו ע"ה, ורצה ה' שיקיים אברהם אבינו מצוה זו, ורצה ג"כ לנסותו, ואם יאמר ה' אליו בציווי שילך לארץ ישראל אין כאן נסיון כי מי לא ישמע לדבר ה', ולכן לא אמר ה' אליו רק דרך עצה כלום הנני חפץ בטובתך וכאן אי אתה זוכה לבנים, לזאת עצתי אמונה שתלך לארץ ישראל ושם יומשכו אליך כל הברכות.

34. Lech Lecha.2.5

    אכן תלה ה' ברכות הללו דוקא אם לא ילך אתו שום אדם מבית אביו לשם וכמ"ש באור החיים דבשביל זה כל זמן שהיה עמו לוט לא נתקיימו ההבטחות ע"ש אלא שלוט דחף את עצמו אצלו ולא היה יכול לגרשו ע"ש. אכן אברהם אבינו ע"ה הבין מתוקף הברכות הנמשכות בארץ ישראל ודאי בעולמות העליונים ריבוי השפע כהנה וכהנה, נמצא ודאי רצון ה' שאעשה זאת, לכן אף כשהלך לוט עמו שאז נתיאש לבו מהברכות אעפ"כ הלך לרצון ה' דאלו לא הלך רק מחמת עצת ה' אשר יעץ עליו לברכו שם א"כ כל זמן שהיה לוט עמו לא היה הולך, א"כ מובן שלא הלך רק להיותו מבין כי יש בזה רצון ה' יתב"ש.

35. Lech Lecha.2.6

    והנה יש חילוק בין לשון אמירה ובין לשון דיבור, כי המצוה אשר יצוה ה' נקרא בלשון דיבור כלשון עשרת הדברים שפירושו עשרה ציווים, משא"כ לשון אמירה אינו לשון ציווי, ועוד יש חילוק כי לשון דיבר אינו אלא באומר לאחרים כמו וידבר אליו ודומיהן, אבל לשון אמירה מתיחס באדם א' בינו לבין עצמו כמו ויאמר ה' אל לבו, ויאמר בלבו, ולכן ציווי לא יכונה רק בלשון דיבור ולא בלשון אמירה, כי אמירה פירושו שאומר לעצמו אלא שהאחר שומע ממילא, ואין זה ציווי וק"ל.

36. Lech Lecha.2.7

    והנה בפרשת שלח לך פירש"י ז"ל לך לדעתך אני איני מצוה אותך אם תרצה שלח ע"ש. וזש"ה ויאמר ה' אל אברם, ר"ל שהיה אמירה לא ציווי אלא עצה לך לך לדעתך אני איני מצוה אותך אלא מיעצך להנאתך אם תרצה לך לך מארצך ושם תזכה לכל הברכות ובאופן שלא יהא אתך שום אדם מבית אביך. וילך אברם כאשר דבר אליו ה', ר"ל שאברם לא שם לבו לעצה זו, אלא הלך כאילו לא היה עצה באמירה רק כאילו היה דבור וכאלו היה אליו דהיינו ציווי בלשון דבור אשר ידבר לאחר וכמ"ש, ולבל יאמר מנא לן זאת ואיך ניכר מחשבתו דלמא לא הלך רק בשביל הברכות כעצת ה' אשר יעצו, לז"א וילך אתו לוט דאי הלך רק עבור ברכותיו ודאי היה נמנע מלכת עד שידחה את לוט מעמו כי מה בצע בהליכתו עם לוט, ומזה ניכר כי לא הלך רק עבור שהכיר והבין שיש בזה רצון ה' לכן מיהר לקיים מצות ה' תיכף, ולבל תאמר כי הלך לטעם אחר בכדי שיוציא ניצוצות קדושות משם שתהא נוחה ליכבש לבניו כמ"ש המפרשים על משארז"ל (חולין צ"א:) קיפל ה' כל ארץ ישראל והניחה תחתיו שתהא נוחה ליכבש לבניו, שהכוונה לומר שעי"ז נמצא שהיה יעקב אבינו ברגע זו בכל ארץ ישראל והוציא משם הניצוצות ועי"ז הארץ נכבשה לפני בניו וא"כ שמא לתועלת זה הלך אברהם אבינו ע"ה, לז"א ואברם בן ע"ה שנה, כי ידוע שהיו ישראל בשיעבוד במצרים דוקא כי היו שם הרבה ניצוצות קדושות והיו צריכין להיות דוקא שם כדי שיוציאום. והקשו המפרשים דעכשיו בגלות הזה צריכין לבער כל רוח הטומאה ולהוציא ניצוצות קדושות מכל כדור הארץ והרי יש מדינות שאין א' מישראל בא לשם, ותירצו דדוקא קודם מתן תורה לא היה אפשר להוציא ניצוצות קדושות רק מהמקום אשר היה שם דוקא וע"י שיעבוד דוקא משא"כ ע"י עסק התורה יכולין להוציא ניצוצות קדושות מן כל העולם כי התורה הוא ציור כל העולם וכמו שהבאתי במ"א ע"פ אשר יכה את קרית ספר ע"ש.

37. Lech Lecha.2.8

    וידוע משאז"ל (סנהדרין צ"ז.) שית אלפא שני הוי עלמא ב' אלפים תהו בלא תורה ב' אלפים תורה ב' אלפים ימות המשיח, וע"ש בגמרא וברש"י החשבון דבעת שנעשה אברהם אבינו ע"ה בן ע"ה שנים אז התחילו בני אדם תורה, ולזה תרגם אונקלוס אשר עשו בחרן דשעבידו לאורייתא, לז"א ואברם כו' ועסק בתורה למד ולימד ואז כבר היה זמן תורה א"כ לא היה צריך בשביל זה לילך לארץ ישראל ומזה ניכר שלא היו מעשיו בלתי לה' לבדו. ובזה מיושב קושיות רש"י ז"ל, אל הארץ אשר אראך, למה לא גילה לו מיד כו', ויש לומר כי ה' רצה שילך לארץ ישראל ושיהיה ג"כ נסיון וכמו שכתבתי לעיל, וידוע דגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה, כי אין כח במעשה ההוא לפעול בעליונים אם לא ע"י שבא הציווי מפי ה' עליה, וא"כ חש ה' שממה נפשך אם יאמר לו בציווי אין כאן נסיון ואם בלי ציווי אין כאן מצוה כל כך. לזה לא גילה לו עתה הארץ והוא פירש מבית אביו נגמר מיד הנסיון עד שלא היה בלי ציווי, ואחר גמר הנסיון אז הראה לו הארץ בצווי לומר לך לארץ פלוני וק"ל.

38. Lech Lecha.2.9

    והנה, ענין שהקב"ה גוזר וצדיק מבטל, לכאורה הוא דבר מתנגד לשכל. והענין, כי דבר זה נעשה ע"י הוצאות ניצוצות הקדושות מתוך הקליפות, כי באמת אין ה' חפץ להרע, רק להיטיב, ומאין יומשך לפעמים שיגזור ה' גזירה. רק זה נמשך מצד שחפץ ה' להיטיב להם, והם ע"י מעשיהם נמשכו לקליפות ואי אפשר להיטיב להם עד בוא עליהם הרע תחלה, וזה הרע ודאי ענין קליפיי, כי אין בקדושה רק טוב, וכל קליפיי בהכרח יהיה בו ניצוצות קדושות המחייהו, ואותו ניצוץ הוא הטובה העתידה לבוא עליהם ברצון ה' שזה הרצון הטוב נגנז באותו הקליפיי אי אפשר לו לפעול הטוב ההוא עד שיתבטל הרע תחלה ע"י גזירה ההוא והבן היטב.

39. Lech Lecha.2.10

    ולזה, כאשר יבא הצדיק ובכח מעשיו יוציא הניצוצות הקדושות ההוא מהקליפה דהיינו שגורם שיוכל הטוב ההוא לבוא עליהם בלי גזירה, ממילא יצא הניצוץ הקדוש ההוא מאותו הקליפיי ונתבטל, כי אין לו מי שיחייהו עוד, והבן היטב כי הוא ענין דק. אמנם בשום אופן לא יהיה כח לצדיק לפעול איזה דבר טוב אם לא תהיה עבודתו לה' בענין זה ואז ה' מתנהג עמו מדה כנגד מדה.

40. Lech Lecha.2.11

    ויובן זאת עם אומרם ז"ל (אבות ב, ד) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, ולא אמר שיבטל רצונו כמ"ש ברישא כדי שיעשה רצונך כרצונו, הענין הוא עם מה שכתבתי לעיל, כי העובד את ה' בבחינה זו שביארנו באברהם אבינו ע"ה כי אם שהש"י לא ציוה עליו רק אמר לו בדרך עצה בעלמא וגילה לו כל הברכות הנמשכים מעשיה זו, נמצא מצד השכל רצון האדם רב בדבר לרוב הברכות, ורצון ה' שיש במעשה אינו רק מעט, לפי המובן שלא אמר לו ה' בציווי רק בעצה, ועצת ה' היא תקום אצל אברהם אבינו ע"ה שהרצון המועט ההוא ביטל כל רצון עצמו עד שרצונו העצמי נתבטל לגמרי ולא עשה עסק ההוא רק לקיים רצון ה'. ונגד זה מדה במדה בעת שיגזור ה' גזירה שהרצון בזה להטיבם באחריתם נמצא רצונו של הקב"ה בזה הוא ג"כ רצון ישראל שרוצים ג"כ בודאי בההטבה ההיא, אלא שהם ירצו רק בהטובה וה' בוחן ורואה שיש רצון אחרים היינו הקליפות המושלים על הטוב ההוא והניצוץ ההוא הגנוז בתוכו ולצד זה הוכרח לגזור וכאמור, ועושה ה' מדה כנגד מדה ונתבטל הרצון ההוא נגד רצון הצדיק ויוציא עי"ז הניצוץ קדוש ההוא ונתבטל הגזירה וכאמור והבן היטב.

41. Lech Lecha.2.12

    וזהו בטל רצונך מפני רצונו, היינו, שהרצון עצמך יתבטל בעסק המעשה ההוא נגד הרצון ה' שיש בדבר זה, וכענין שעשה אברהם אבינו ע"ה, כדי שיתבטל רצון אחרים כו' לא אמרו רצונו כי באמת אין זה רצון עצמיי של ה' כי אין חפץ רק להיטיב באחרית, אלא נקרא רצון אחרים דהיינו הרע המושל על הטוב ההוא, ויש בזה גם רצון ה' בשביל הטובה העתידה, ואותה הטובה הוא ג"כ רצון הצדיקים ונתבטל אותו רצון אחרים נגד רצון הצדיק ובזה יוציא הניצוצות הקדושות ויתפרדו כל פועלי און והבן.

42. Lech Lecha.2.13

    וז"ש דוד המלך ע"ה נאום הגבר הוקם על, שהוקם למעלה והגדילו ה', ואמר הטעם, כי מה שהוא בבחינת אמר אלהי ישראל שהיא רק אמירה בעלמא ורצון מועט מה' היה אצלי בבחינת לי דבר צור ישראל כאלו היה הדיבור הנדבר לי שהוא ציווי, וזהו הבחינה שהיה באברהם אבינו ע"ה כאשר דיבר אליו, ועי"ז צדיק מושל ביראת כו' שאם יש גזירה הוא מבטלה כאמור והבן.

43. Lech Lecha.3.1

    תקסח

44. Lech Lecha.3.2

    ואת הנפש אשר עשו בחרן. פירש"י אברהם היה מגייר אנשים כו'. ויש לדקדק דתיבת בחרן מיותר, ומאי נפקא מינה באיזה עיר היו מגיירין. ותו, דמסתמא בכל מקום שהיו הולכין היו מגיירין ואיך אמר בחרן. ונראה לי לרמז דהנה ארז"ל (פסחים פ"ז:) לא נתפזרו ישראל בין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ כאדם שזורע כור להוציא ממנה כמה כורין. ולהבין ענין שיתוספו גרים, הנה נודע כי שורש נשמת ישראל בקדושה שורש כל מדות טובות ומעלות קדושות, ולז"א (יבמות ע"ט:) שלשה סימנים יש באומה זו ביישנים כו', כי נשמותיהם הוא שורש הקדושה והטהרה, אבל נשמת העו"ג הוא בהיפך שורש הטומאה ומדות רעות קנאה תאוה כבוד נקימה נטירה כעס גאוה ודומיהן, אלו חיותן ממקורן שהם מדות הטובות ואלו חיותן ממקורן שהוא ההיפך.

45. Lech Lecha.3.3

    ואמנם, כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית, שהן ראשית ההשגחה וההשפעה אשר בהם הש"י משגיח ומשפיע תמיד, לפי שחיותן הוא שורש הקדושה והטוב אשר בזה חפץ הש"י. אבל בעכו"ם אי אפשר לו שישגיח (מבלעדי אמצעי) כמש"ה (חבקוק א, ג) טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל, ולכן אין ההשגחה על עכו"ם אלא באמצעות ישראל, ולכן ישראל נקראים ראשית שהן ראשית ההשגחה, ואמנם איך ענין ההשגחה על עכו"ם באמצעות ישראל.

46. Lech Lecha.3.4

    הענין כך הוא, כי מעת חטא אדם הראשון נתערב טוב ברע. ואמנם, בישראל הטוב הוא רובו ככולו, והרע בטל במיעוטו, ובעכו"ם להיפך. נמצא אף שישראל הם שורש מדות הטובות לא ימלט שימצא באיש הישראלי ג"כ מעט מכח המדות הרעות ע"י העירוב טוב ורע, ואף על פי כן אין זה מעכב ההשגחה כיון שהרע בטל ואינו ניכר כלל. ולכן, עכו"ם המה קשורין בישראל ומקבלין חיות מהם מאותן מדות רעות אשר מעורב בישראל. ואין כל אומה מהעו"ג טומאתה שוה, כי יש אומה שחיותה ממדה רעה זו, ויש מזו, כמו מרציחה וניאוף וכדומה כידוע, ומקבלת כל אחת חיותה דרך ישראל ע"י מעט אותה מדה רעה שיש בישראל. ודבר זה תלוי בישראל שאם המה ממעטין המדות רעות והעבירות מביניהם, תתמעט כחות העכו"ם כי נשאר חיותם מעט, ואם ח"ו יש ביניהם מדות רעות הרבה, נתרבה כח העכו"ם עד שמשתעבדין בישראל באופן שחיות העו"ג ביד ישראל, ובעבור זה פעמים משועבדים ישראל לאומה זו ולפעמים לאחרת, כי כפי אותה העבירה ומדה רעה שנתרבה בישראל תתרבה כח אותה אומה אשר חיותם מאותה מדה רעה, ואותה אומה תשתעבד בישראל. ובגאולה העתידה שאנו מצפים אין הדבר תלוי אלא בתשובה. ור"ל, שיבערו ישראל מהם כל מדות רעות באופן שיכלו רעות העכו"ם ואז יפלו כל העובדי כוכבים לפנינו וינתקו כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש.

47. Lech Lecha.3.5

    ומכ"ז יובן, שאם ישראל מבערין מביניהם איזה מדה רעה, וכאמרם ז"ל (עבודה זרה מ"ה:) העוקר עבודת גלילים צריך לשרש אחריה, כי כל מדה רעה נקרא ע"ג, וכשארז"ל (שבת ק"ה:) איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה יצר הרע. וצריך לשרש אחרי מדה רעה ההיא לעקרה מכל וכל מלבו, ואזי אם כל ישראל יעשו ככה אזי תתמעט האומה אשר חיותה מאותה מדה רעה ותכלה לגמרי. ואם ישתייר מהמדה ההיא בישראל מעט או רב אזי כערכם יהיה רבוי האומה ההיא או מיעוטה, כי כפי ערך שהכניעו מדה רעה זו ביניהם כך יש בידיהם כח להכניע ולרדוף אחר אומה ההיא. אכן, אם מבערין ביניהם מדה רעה ההיא ולא עד תכליתה לסבת חסרון ידיעה, דהיינו שבאמת הם מחפשין לשרש אחריה ועדיין לא השיגו הדבר ההוא עד תכליתו, אז יש כח בקצת האומה ההיא להסתר מפני ישראל שלא יבערום, והבן.

48. Lech Lecha.3.6

    ורואה אני כל ההקדמה הזו מבואר בפסוקי עקב וזה תוארם. ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלהיהם כי מוקש הוא לך וכי תאמר בלבבך כו' עד סוף הענין. ולא אאריך בדקדוקים, ויבואר עם האמור, כי בהתמעט המדות רעות בישראל שהם חיות העכו"ם, אז יתמעטו העכו"ם. והכל תלוי בישראל, וכמו שכתבתי לעיל אין הדבר תלוי אלא בתשובה. ואמנם זהו על הגאולה העתידה, אבל בגאולת מצרים לא היה הדבר כן לפי שהיו ישראל משוקעים כבר במ"ט שערי טומאה לא היה באפשרי שיטהרו לבם כלל עד שעי"ז יאבד מצרים, לכן הוכרח שיהיה בהיפוך שהש"י היה המתחיל שהוא הכה והרג את מצרים, ועי"ז נעקר מלב ישראל המדה ההיא, כי גם באבוד האומה הוא סבה שיתמעט המדה רעה שלא מצאה עוד מנוח ומרכבה לשתתחזק.

49. Lech Lecha.3.7

    אלא שהשי"ת אין עושה כן בשום פעם, כי נתן הכל ביד ישראל שיהיה הדבר תלוי בבחירתם, ריבוי העכו"ם ומיעוטם. רק אז במצרים הוכרח שיהיה ההיפוך, ומן אז והלאה היינו בעת מלחמה אשר היה להם במלכי כנען וכיבוש וחילוק היה הדבר ממוצע לא כגאולת מצרים ולא כגאולה האחרונה שהכל תלוי בישראל בתשובה, אלא היה הדבר ממוצע שהיה מצד ישראל שנתעוררו ועזרם הש"י אף יותר מהתעוררותם.

50. Lech Lecha.3.8

    ואמר, ואכלת את כל העמים כו' לא תחוס עינך כו', היינו מצות לא תחיה כל נשמה, והטעם, כי אחר שתתגברו עליהם ע"י עקירות המדות רעות מביניכם אז תשיירו אותם ולא תכלום, אזי בהמשך הזמן יהיו הם סבה לשיתעוררו המדות רעות אלו אליכם. ולז"א ולא תחוס כו', מהטעם, ולא תעבוד את אלהיהם היינו אותן חיות העכו"ם, אותן המדות רעות שהן חיותן ואלהותם כמאמרם ז"ל (שבת ק"ה:) איזהו אל זר שבגופו של אדם כו' שיש חשש שע"י שיהיו עוד בעולם אולי ברוב ימים יתעוררו המדות רעות אליך כי מוקש הוא לך, ר"ל שכשם שריבוים ומיעוטם תלוי בריבוי ומיעוט שיור הרע בלבבכם, כן להיפוך, הוא מוקש לך שכל זמן שישנו על פני האדמה יכול עי"ז להתרבות הרע בלבבכם, משא"כ כשתכלהו מעל פני האדמה שוב אין חשש.

51. Lech Lecha.3.9

    ואמר, כי תאמר וגו' רבים הגוים האלה ממני, ר"ל הנני רואה שהגוים האלה רבים הם מאד וכולם הם ממני שמאתי חיותם, וזה אני מבין כי רב מאד מדות הרעות בקרבי, וא"כ איכה אוכל להורישם כי עבודה רבה היא לשרש כ"כ מדות רעות הרבה מקרבי וצריך משך זמן הרבה, וא"כ בעוד שאשרש רעה א' מביני טרם אתחיל לשרש הרע האחר בתוך כך תקום עלי האומה האחרת אשר לא התחלתי לשרשה והכוני, ועוד שצריך לזה השכלה גדולה לשרש אחריהם, לז"א לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה כו' המסות הגדולות כו' והיד החזקה, ר"ל בל תאמר שעתה עזב ה' כל המשא עליך שיהיה הכל תלוי בך, לא כך הוא, כי באמת כבד עליך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך רק ממוצע יהיה ותזכור כמו שעשה ה' לפרעה שהיה ביד חזקה שהיה צריך יד חזקה, והטעם, אשר הוציאך ה' אלהיך, ר"ל שהיה הוא המוציא ולא היה הדבר מאתך כלל, כן עכשיו יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם דייקא, ר"ל מה שאתה ירא מאותן העמים אשר לא תתחיל עדיין לשרש מדה רעה השייכת להם באומרך שבעוד שאתה עוסק לשרש מדה אחרת יאספו אלו עליך, הנני מבטיחך שכאשר תתעסק אתה בשלך לשרש רעה אחת שאז אינך ירא מאותה אומה המתיחסת להרע מצד בחירתך הטוב, רק שאתה ירא מהשאר, הנה מאותם שאתה ירא יעזרך ה' כדרך שעזרך במצרים שהיית צריך לעזרתו לגמרי שלא היה יכולת בידך לעשות כלל וכאמור, כן עכשיו כיון שתוכל לעשות את שלך ותעשה, ובהמותר שלא תוכל לעשות הוא יעזרך.

52. Lech Lecha.3.10

    והחשש השני שאתה חושש שצריך לזה השכלה רבה לשרש אחר כל הרעות האלה ולא ימלט שלא ישאר הרבה מהרע ביני, כי יצר לב האדם רע מנעוריו וחורש לו במגוריו ועושה דרך איש ישר בעיניו בל אמצאנו לבערו ולשרשו ואז תוכל אותה האומה להסתר ולהמלט מנגדי, הנה גם בזה לא תירא, מאחר שתעשה אשר תוכל אזי באותו דבר אשר לא יהיה ביכולתך שיסתר מנגדך יעזרך הש"י כדרך שעזרך במצרים.

53. Lech Lecha.3.11

    לז"א וגם את הצרעה כו' עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך, כי ברע הנסתר שלא שרשת אחריו יעשה לך הש"י כבמצרים שישלח בם הצרה ויאבדו, ועי"ז ישורש אותו הרע מבינך, ואז לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא, בקרבך דייקא, ר"ל כי כאשר תשים יראת ה' בלבבך אין לך לירא מריבוי המדות רעות שבלבבך, כי הוא גדול ונורא, ומעט יראתו תדחה כל הרע מלבך, כי מעט מהאמת דוחה הרבה מהשקר כאשר מעט מהאור ידחה הרבה מהחשך.

54. Lech Lecha.3.12

    ואמר, ונשל ה' אלהיך את הגוים האלה מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה, הוא על דרך שאמרו (ברכות ל"ה:) אדם חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה כי טוב תורה עם דרך ארץ שאם יפנה עצמו מכל וכל הרי לא תהו בראה ויומשך ג"כ ביטול התורה כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. לז"א שגירוש העכו"ם שבא ע"י גירוש מדות רעות מקרבם ורבים ממדות הטובות בהם דבר זה צריך להיות מעט מעט, בהדרגה. אבל, לא תוכל כלותו מהר, ר"ל אינך רשאי כמו ולא יכלו בני ישראל להורישם גבי יבוסי שארז"ל (ספרי פ' ראה יב, יז) יכולים היו אלא שלא היו רשאין לכלותם מהר ותרצה לפנות עצמך לגמרי מעסקי העולם עד קצה האחרון וישורשו כל המדות רעות מקרבך בזמן מועט ויכלו כולם, כי גם בזה לא בחר ה', דא"כ ישאר הארץ שממה ורבה עליך חית השדה, לכן בהדרגה תעשה.

55. Lech Lecha.3.13

    ואמר עוד לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם שיש לדקדק דתיבת עד הוא ברוב קצבת זמן, ואח"כ משמע דעד השמידך אותם לא יתיצב ואח"כ יתיצב, ירצה מה שאתה חושש מאחר שיהיה בהדרגה א"כ בהיותך עסוק לשרש רע א' אזי בתוך כך יאספו עליך העכו"ם בעלי רעות האחרות, לז"א שיעזרך ה' שלא יתיצב איש מהם להלחם אתך עד השמידך אותם, ר"ל עד אחר שכבר הסירות הרע המיוחד לו מקרבך אזי יבא להלחם אתך ויפול בידך ובתחלה לא ילחם כלל.

56. Lech Lecha.3.14

    ואמר, פסילי אלהיהם תשרפון באש, לימדם ע"ד האמור שהפסיל הוא אלהיהם וחיותם ישרפון באש יראת ה', ועי"ז יכניעו האויבים. ואמר, לא תחמוד כסף וזהב עליהם כו', ירצה, כי לפעמים או על פי הרוב עשה ה' אשר על כל המדות רעות והרשעות יונח עליהם עשירות זהב וכסף לרוב, ר"ל שאנו רואין בני אדם עושים עושר ולא במשפט, שע"י רשעתם מאספין ממון רב, וה' עשה ככה דאם לא כן בטלה הבחירה כי מי פתי יסור לעשות רע, לכן מונח על כל רע ורע כיס של זהובים וכל הרע הגדול מחבירו עושרו יותר גדול, וכמ"ש בס' תולדות יעקב יוסף בפסוק ויאמר מלך סדום, היינו היצר הרע, אל אברם היינו האדם, תן לי הנפש, ר"ל תן נשמתך לי ובידך ר"ל שתהיה רשע, והרכוש קח לך עי"ז ע"ש. ולז"א כאן פסילי אלהיהם תשרוף ולא תחמוד מה שתראה כסף וזהב עליהם ולקחת לך, לא תעשה כן, כי תועבת ה' אלהיך, ור"ל באומרו ולקחת לך, פירוש אפילו תאמר אקח לי הממון ואח"כ אשליך הרע ההוא מעלי, לז"א פן תוקש בו, ר"ל ע"י הכסף והזהב ההוא תוקש, כי גם העושר ההוא הבאה ע"י הרע הוא ג"כ תועבת ה' אלהיך לכן הרחיקהו מעליך. כן נראה לי בשיעור הפסוקים.

57. Lech Lecha.3.15

    היוצא מזה שבהשרש מדה רעה מישראל תתבטל האומה המתיחסת לאותה מדה. אמנם מצינו דבר מעולה מזה. והוא, דכתב בחובת הלבבות שער עבודת אלהים פ"י שכל מדות רעות הנמצאות בעולם לא לחנם בראם הש"י אלא צריכים לפרקים להשתמש בהם לעבודת ה' רק לא ח"ו להנאתו, וע"ש שחישב שם כל מדות רעות אשר לפעמים ישתמש בהם לעבודת ה' יעוי"ש. והרי זה מדה טובה מהאמור, כי במה שמשרש אחר המדה תתבטל האומה והמדה מהעולם והוא טוב ג"כ, אבל זה טוב יותר שכאשר האיש הישראלי משתמש במדה רעה לעבוד ה'.

58. Lech Lecha.3.16

    והנה ישראל היו מעט בין ע' אומות גדולות, לא ימלט שבכל איש הישראלי דבוקים וחיים ממנו אישי העכו"ם למאות ואלפים כל א' כערכו ומקבלים חיותם מאתו דרך מעט הרע ההוא אשר בקרבו. הנה כאשר זה עושה הרע לשם ה' וזה הרע הוא חיות אותן העכו"ם וזה הפך הרע לטוב והביאהו לשם ה' הרי נתהפך נשמת העכו"ם האלה בקרבם מרע לטוב מטומאה לקדושה ובהכרח יתגיירו אלה. נמצא זה טוב מהאמור, שהרבה גבול הקדושה ונתוספו גרים. וכיוצא בזה מצינו (זהר ח"א כ"ז:) כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה והוא גרוע מכל הרעות ואמר בזוה"ק (זוהר ח"ב דף קפ"ב:) רוגזא דרבנן טוב איהו שהוא ליקרא דקב"ה, נמצא הכועס לשם ה' נתוספו ע"י זה גרים הרבה וכאמור, מאחר שהוא שורש כל מדות רעות והוא רוב חיות העכו"ם, ובהביאו הכעס לגבול הקדושה גורם רבוי גרים.

59. Lech Lecha.3.17

    וזה נרמז בפסוק זה ואת הנפש אשר עשו בחרן כי למעלה גבי וימת תרח בחרן דרז"ל עד אברהם חרון אף כו' דרשו בחרן לשון כעס, ונוכל לרמוז גם כאן, שע"י כעס עשו גרים לרוב כי אז לא היה יהודי רק אברהם וממנו חיות כל העולם, וכשהוא כעס לשם שמים נעשו גרים לרבבות, והודיע לנו הכתוב גודל צדקותם, ושעלהו לא יבול, שאפילו כעס שלהם אשר גבי אינשי דעלמא היא מדה גרוע מהכל וכעכו"ם יחשב, הנה אצלם רב טוב נמשך מזה. וכן בעושה תשובה על רעותיו שמהחובות נעשו זכיות, הרי שמהרע ההוא שהוא חיות בקרב העכו"ם עושה זכות וטובה והמה מתגיירים בהכרח, ולכן ארז"ל (פסחים פ"ז:) שנתפזרו ישראל כדי שיתוספו עליהם גרים, והוא ע"י זה כי בהתערבם בגוים ילמדו מעשיהם ומדותם ומ"מ זרוק חוטרא לאוירא כו' (בראשית רבה נג, טו) ולבסוף ישוב ואז נתוספו גרים והבן. והנה אם כן עכו"ם המתגייר ראוי שלא נחשוב לו טובה ע"ז כי אין זה בא מצד עצמו אלא ע"י מעשה ישראל נעשה הוא גר. ואמנם אף על פי כן צוה הש"י להטיב לו, כי הרי גם במצרים לא היה ביד ישראל להיטיב דרכם שיתהפכו לטוב וכמו שכתבתי לעיל שהקב"ה עשה זאת שע"י שכילה את מצרים נתבער הרע מקרבם לכן גם הם יחמלו על הגרים.

60. Lech Lecha.3.18

    ואחשוב כי זה רמז הפסוק בפ' משפטים וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים, פירש"י ז"ל מום שבך אל תאמר לחברך. וירמוז לדברינו אלה, בל תאמר מה טובה אחזיק לו על שנתגייר כי לא מידו ומטובו עשה זאת כי אם מאתי נהיה לו הדבר הזה, לז"א, כי הלא גם אתם בחינת גרים הייתם בארץ מצרים שלא היה טובכם בידכם רק הש"י עזרכם לטובה. ומיושב מה דקשה דמשמע דמצות אהבת הגר לא נתהווה רק מטעם היותם גרים במצרים וקודם שהיו במצרים לא היה מצוה זאת, הרי התורה ומצותיה נצחיים קודמים לעולם, בשלמא בכל מצות התורה כתוב אשר הוצאתיך אין זה אלא להיות טעם על שלבעבור זה אתם מחוייבים לקבל מצותי אבל אינו טעם על עצמית המצוה כי עצמית המצוה נצחית וקדושה, אבל בהא קשיא. ולהנ"ל אתי שפיר שאינו טעם כלל על המצות אלא הורה להם שאף שטובו בא מכם מ"מ תחזיקו לו טובה כמו שטובכם במצרים לא בא אלא מאתי ואפילו הכי בחרתי בכם וזהו כמו שפירשתי בדרוש א' פרשת נצבים ע"פ הוא עשנו ולו אנחנו ע"ש באריכות.

61. Lech Lecha.3.19

    ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כו'. הנה, תחלה אמר הש"י לאברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך כו' כמו שכתבתי לעיל שהוא להתפשט מכל לבושי הגשמיות ויהיה למעלה מהטבע שע"י זה יזכה לבנים כי ישנה הקב"ה את הטבע עבורו ע"ש. ואם אמנם הוא מעלה גדולה כשיעמוד האדם למעלה מהטבע, מ"מ מצד א' יש בו חסרון. והוא עם מה שפירשתי פסוקי וילך הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה כו' ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני כו' ואנכי הסתר אסתיר כו', ויש לדקדק מה הלא על כי כו' דמשמע שהוא לשון קושיא וע"ז תירץ ואנכי הסתר כו' ואין נודע מהו הקושיא ומהו התירוץ, ובמקומו כתבנו בזה עיי"ש.

62. Lech Lecha.3.20

    ויש לבאר עם מה שאה"כ (חבקוק א, ג) שהוא טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל, שיש לדקדק, למה כפל הענין במלות שונות דמתחלה אמר לשון ראיה ואח"כ לשון הבטה, וביארתי על פי מה שכתב בס' תולדות יעקב יוסף סוף פרשה זו על פסוק (תהילים לד, יד) נצור לשונך מרע כו' סור מרע ועשה טוב, וביאר על פי דברי הבעש"ט שאמר כי האיש אשר הוא נקי לגמרי ולא פגם כלל מעולם אפילו כל דהו אי אפשר לו לראות רע בשום אדם או שישמע מרע שעשה שום אדם, כי לא יזמין לו השי"ת לראות רע או לשמוע שום רע, ולכן כשרואה האדם איזה איש שעושה רע או שמספרים לפניו מאיזה איש שעשה רע ידוע ידע בבירור שיש בו שמץ מנהו מאותו הדבר אף אם הוא צדיק מ"מ יש בו קצת מהקצת מאותו הענין והזמין לו הש"י ראיה זו או שמיעה זו בכדי שישים אל לבו לשוב ולתקן הפגם ההוא ואז עי"ז ישוב גם האיש ההוא העושה רע כי הוא תלוי בו ולסבה זו הזמין לו הש"י הראיה או השמיעה ההיא. ולפ"ז אין לאדם לדבר לשון הרע על חבירו אף שראוהו עושה עבירה או ששמע מאיש מהימן שעשה עבירה, דהא מדראה או שמע הדבר ההוא מסתמא גם בו יש מקצת מאותו הדבר ומוטל עליו לתקן אצלו הדבר ההוא ועי"ז יתוקן גם האיש העושה הרע. וזש"ה (תהילים לד, יד) נצור לשונך מרע, ר"ל שאל תגנה ותדבר מהעושה רע רק מוטל עליך להיות סר מרע, ר"ל שתתקן אצלך הרע ההוא, ועי"ז ועשה טוב, ר"ל תגרום שגם האיש ההוא יהיה טוב וישוב מרעתו עכ"ד.

63. Lech Lecha.3.21

    והנה לפ"ז הש"י שהוא תכלית הטוב אין אצלו שום רע ח"ו כמשה"כ (תהילים ה, ה) לא יגורך רע אי אפשר שיראה רע באדם, והרי זה ק"ו מבשר ודם אשר אמרנו שאם אין בו שמץ רע אי אפשר להזדמן שיראה ברע מכל שכן בהש"י. וכבר נודע שהבטה הוא מלמעלה למטה וכמ"ש רש"י ז"ל בפרשה זו גבי הבט נא השמימה, וראיה הוא בסמוך לו. וזשה"כ שלפי שהשי"ת הוא טהור עינים מראות ברע, ר"ל שאינו רואה רע בסמוך דהיינו אצלו לפי שהוא תכלית הטוב ית"ש, לכן והביט אל עמל לא תוכל, ר"ל אי אפשר שיראה ברע שעושה האדם והבן.

64. Lech Lecha.3.22

    נמצא לפ"ז שכל זמן שיש השגחת הש"י על האדם אי אפשר לו שיחטא, דהא הביט אל עמל לא תוכל, לכן מוכרח על כרחך כשרואין שאדם עושה איזה עבירה על כרחך סרה מאתו תחלה ההשגחה דאם לא כן לא היה מתחיל לחטוא כלל. לפ"ז יקשה איך אפשר שיעשה אדם איזה חטא הא כל זמן שלא חטא לא נסתלק ההשגחה מאתו וכל זמן שיש עליו ההשגחה לא יחטא וא"כ בטלה הבחירה.

65. Lech Lecha.3.23

    ובתירוץ קושיא זו אומר אני, כיון שתשובה הוא א' ממצות עשה, ופירשו המפרשים דמהאי טעמא דוקא האומר אחטא ואשוב ב' פעמים אין מספיקין כו' אבל פעם אחת מוכרח האדם שיחטא כדי שיעשה תשובה, נמצא דפעם הראשון שחוטא האדם איננו רע בהחלט דהא ע"י זה יקיים מצות תשובה, וממילא יוכל חטא הראשון להעשות אף בהיות עדיין ההשגחה עליו כי אף שהש"י טהור עינים מראות ברע מ"מ החטא הראשון אינו רע כאמור, וכאשר אינו עושה תשובה מיד על החטא הראשון אז תסתלק ההשגחה עבור אותו החטא על אשר לא שב עליו ואז יוכל לחטוא עוד. וזהו שארז"ל (אבות ד, ב) עבירה גוררת עבירה וק"ל. וזה שאה"כ וקם העם הזה וזנה כו' והסתרתי פני כו', ר"ל שיהיה סילוק ההשגחה ועי"ז ומצאוהו צרות רבות, ר"ל שע"י סילוק ההשגחה יכשלו בעבירות הרבה ועי"ז יהיה להם צרות. ואמר ביום ההוא הלא על כי אין כו', ר"ל שיקשו על מדות הש"י ויאמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ר"ל ע"י סילוק ההשגחה נכשלתי ברעות האלו דאלו היה ההשגחה לא היה אפשר לי לבא לידי חטא, וא"כ קשה מדוע היה סילוק ההשגחה קודם החטא. ועז"א התירוץ ואנכי הסתיר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה דייקא, ר"ל שהסתרת פנים בא ע"י החטא אשר כבר עשה בראשונה ולא שב עליו והבן כי נכון הוא.

66. Lech Lecha.3.24

    היוצא מזה, כי האדם אשר יש בו שמץ מרע ועי"ז מזמין לו השי"ת שרואה או שומע ברע ומתקן אצלו הדבר ההוא ועי"ז מתקן גם את האיש העושה הרע בפועל, משא"כ האיש אשר נתפשט מכל גשמיות עולם הזה אז אין בו שמץ רע ואין לו חיבור כלל עם עושי רע אז אינו יכול לתקנם. הוא הדבר אשר אמרנו שמצד א' יש בו חסרון בצדיק אשר יצא מהטבע לגמרי, דהיינו שאין בכחו להחזיר הרשעים למוטב, ואמנם הצדיק ההוא אשר יצא מהטבע ודאי לא יפסוד שלא להיות בכלל מזכה לחייבים, ולכן צריך להיות לו ירידה לצורך עליה, והיינו, שצריך בכוונה לפרקים לירד ממדריגתו ולהתערב בעניני העולם הזה בכדי שעי"ז יהיה לו שייכות אצל הרשעים ויוכל להעלותם, ואם אמנם הדבר מסוכן לירד למקום התאוות וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, מ"מ כבר הובטח מהש"י כמאמרם ז"ל (יומא פ"ז.) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וק"ל. ולכן אחר שכבר נתפשט אברהם אבינו ע"ה מכל הגשמיות כשאמר לו השי"ת לך לך כו' הוצרך אח"כ לירד מחמת שרצה לגייר ולתקן את דורו, וכאשר ירד ברוחניי הוצרך לירד בגשמיי, וזה סוד ירידת מצרים שירד אברהם אבינו ע"ה, והוא מענין עולם שנה נפש, שכאשר ירד למצרים נעשה ירידה גם בנפש שירד למקום התאוות, ועי"ז בא לו קצת הרגש מעניני עולם הזה, ועי"ז היה יכול לגייר גרים.

67. Lech Lecha.3.25

    והנה אמר הכתוב (שמות לד, לד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כו'. הענין, כי כאשר אין באדם שום הרגש מעניני עולם הזה אין שום אדם חומד מכל אשר לו, כי חמדה היא קליפיית, וכאשר האדם כבר יצא מהטבע אי אפשר לחמדה לשלוט על אשר לו, משא"כ בהיותו מרגיש חמדת עולם הזה דאז יוכל הרואהו לחמוד את שלו. וזה שאה"כ ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, ר"ל שאחר שכבר אמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה לך לך ויצא מהטבע הוצרך אחר כך להיות לו ירידה לצורך עליה וסיבב השי"ת שיהיה רעב בארץ ושירד למצרים ואז בא קצת להרגש מעניני העולם הזה ואמר לשרה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, ר"ל שעד עתה לא היה לי הרגשה כלל מזה, ולכן לא חמד איש את יפייך, משא"כ עתה הנה נא ידעתי, ר"ל שיש לי קצת הרגשה מזה, ולכן יש חשש והיה כי יראו אותך המצרים כו' לכן אמרי נא אחותי את והבן היטב.

68. Lech Lecha.4.1

    תקסד

69. Lech Lecha.4.2

    וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן. (במדרש בראשית רבה מג, ב) וירק מלמד שהוריקו פנים לפניו, והוא תמוה וע"ש במפרשים. עוד במדרש חניכיו מלמד שקראן כולן אברהם, דרש חניכיו מלשון כל שום וחניכא דאית לי (גיטין ל"ד:) והוא ג"כ תמוה. ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק. פירש"י ז"ל לא מצינו מקום ששמו חובה אלא דן קורא חובה כו', וא"כ תמוה דבשני פסוקים זה אחר זה סיפר מעשה א', עוד קשה מה ענין חלוקת לילה, ובמדרש (שם) ר' יונתן אומר הלילה נחלק מאליו, ורבנן אמרו יוצרו חלקו, אמר הקב"ה לאברהם אתה פועל עמי בחצי הלילה חייך שאני פועל עם בניך בחצי הלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור כו'. וקשה דר' יונתן ורבנן פליגי אם מאליו נחלק אם יוצרו חלקו, וא"כ תיבת הלילה שהזכיר ר' יונתן הוא מיותר וכדחזינן דבדברי רבנן לא הוזכר תיבת הלילה כיון דאלילה דקרא קאי ואינהו לא פליגי רק אי מעצמו נחלק או לא. עוד קשה, אתה פועל עמי, מהו לשון עמי, בשלמא אני פועל עם בניך אתי שפיר, שיעשה להם טובות ונסים, אבל עמי מהו, וכי לה' פעל כל זאת אדרבה ה' עשה לו נס. עוד קשה, אתה פועל עמי כו' חייך כו' אטו בשביל שעשה לו ה' נס יבטיח לו שכר על זה, אדרבה, הא חזינן (בראשית רבה מד, ד) שאברהם אבינו ע"ה היה מתירא שנתקבל כל שכרו ע"י נס הזה רק שהבטיחו ה' כי שכרו הרבה מאד, אבל איך יגיע לו שכר ע"ז הדבר עצמו. גם דרשו חז"ל (בראשית רבה מג, ג) שנחלק הלילה חציו לאברהם אבינו ע"ה וחציו למצרים, צריך לדקדק מה תלי הא בהא. עוד קשה בפסוק גופיה תיבת עליהם על מי קאי, דלכאורה קאי עליהם על אברהם ועבדיו, וא"כ אין שייכות אח"כ ללשון הוא ועבדיו. עוד קשה, ויכם וירדפם, אחר שהרגם אחר מי רדף.

70. Lech Lecha.4.3

    עוד במדרש (שם) ויכם וירדפם מי רודף הרוגים, אלא רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו והוא תמוה וע"ש במפרשים. תו קשה לאיזה ענין הוצרך הכתוב להזכיר אשר משמאל לדמשק, ומאי נפקא מינה בהא. וביותר קשה לפירש"י ז"ל דהיינו דן, למה בקרא קמא לא יהיב סימנא אשר משמאל לדמשק. עוד יש לתמוה על מאמרם ז"ל הובא בבעל הטורים על פסוק שמורים לכל בני ישראל לדורותם דחצי לילה נעשה נס במצרים וחצי ב' שמור לעתיד לבוא, והוא תמוה דהא כבר נתחלקה חצי לאברהם וחצי למצרים. אחר הדברים האלה כו' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד ארז"ל (בראשית רבה מד, ד) שהיה מתירא שמא נתקבל שכרו מחמת שהרג המלכים כו'. ויש לתמוה, למה בכל הנסים שנעשו לו כל ימיו לא נתירא רק מחמת נס זה. ופשוטו הוא, על שנכנס מעצמו במקום סכנה שע"ז ארז"ל (שבת ל"ב. ) אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, משא"כ באור כשדים וכמוהו שלא מעצמו נכנס בו. אלא דבאמת יש לתמוה על אברהם אבינו ע"ה, מאי קסבר ליכנס מעצמו לסכנה. עוד קשה אומרם שנתירא שנתקבל שכרו וה' הבטיח לו כי שכרו הרבה. ועוד קשה וכי אברהם אבינו ע"ה היה עובד על מנת לקבל פרס ח"ו. ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. יש לתמוה מאי וגם על היפוך הדבר, והכי הוה ליה למימר אך את הגוי אשר כו', גם תיבת את מיותר, גם לשון דן הוה ליה למימר אדון, ותו אחר שהזכיר היותם עבדים ומעונים לאיזה ענין הוצרך תו להזכיר היותם גרים הלא בכלל מאתים מנה.

71. Lech Lecha.4.4

    ובדרך פשוטו פירשתי פסוק זה דידוע תדע עם מה שהקשו המפרשים בהא דקי"ל (שיר השירים רבה ח', יב) אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שנפרע תחלה מהשר שלה ומפילו, ולמה במצרים ענשם ה' בכל המכות והשר שלהן עדיין היה קיים כמשאה"כ גבי ים סוף ויראו והנה מצרים נוסע אחריהם ופירשו ז"ל (שמות רבה כא, ה) שר של מצרים. ותירצו, כי הטעם שנפרע תחלה מהשר כך הוא, כי הנופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא מר לו מאד, משא"כ כשנופל מעט מעט אינו מרגיש כל כך כי נעשה לו קצת הרגל, ולזאת רחמי ה' בענשו לרשעים אינו מענישם רק שיפלו מעט מעט עד כלותם, וכל אומה בהיות השר שלה קיים האומה ההיא במלואה וטובה כי לצורך זה נברא השר להשפיע תמיד טובת אומתו ואם יענישם ה' בהיות השר קיים יהיה העונש ההוא עונש פתאומי מאיגרא רמא כו', לכן מפיל השר תחלה ואז נתמעט כח האומה כל רגע ורגע כי נשארה בלי משגיח ומשפיע כלל ואז אין כליונם ועונשם נרגש אצלה כל כך. ולדעתי הוא ג"כ האמור, ואנכי הסתר אסתיר כו', הוא מדבר טובה לישראל כי ישראל אין להם שר רק הם מושגחים מאת הש"י לבדו בכל רגע ולזה ישראל חזקים מאד בכל טוב בעשותם רצונו של מקום יותר מכל אומה ולשון, ולכן הבטיחם שאפילו אם ירשיעו ח"ו לא יענישם פתאום בהיות עדיין אור השגחתו עליהם אלא הסתר אסתיר פני, ר"ל מעט מעט יתרבה ההסתרה ויוכלו לסבול וק"ל.

72. Lech Lecha.4.5

    ואמנם מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה. והנה ישראל בבואם למצרים כולם קדושי ה' והיו מושגחים בתוקף ההשגחה ומלומדים בנסים וגם לא גזר ה' עליהם רק שיהיו גרים ולא עבדים בקישוי השיעבוד, ופתאום נתחכם עליהם פרעה ואמר הבה נתחכמה לו, וכמאמרם שעשה בחכמה לבטלם מקריאת שמע ועבודה, בכדי שיוכל להתגבר עליהם ולהעבידם בפרך ועשאם כשרים הולכים כעבדים פתאום, לכן גם ה' ענש למצרים מדה כנגד מדה והכה אותם בהיותם בתוקפם והשר שלהם עדיין קיים בכדי שירגישו יותר בעונשם כמחט בבשר החי כמו שעשו לישראל. ובזה פירשנו במ"א וישמע יתרו כו' ע"ש.

73. Lech Lecha.4.6

    ובזה נבין משאה"כ (משלי טז, יח) לפני שבר גאון ולפני כבוד ענוה, וכתבנו במ"א כי התורה היא ציור כל העולמות וממנה נתהוו, לכן הנהגת העולם ככל הנהגות ומדות שהתורה מתנהגת ונדרשת בהם, ומצינו אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, כך לפעמים ברצות ה' להעניש לרשע ומדת הרחמים אין מניח כי רחמיו מרובים לזאת מגביהו בריבוי אחר ריבוי ועשה מדת הרחמים פעולתו ושוב נשבר אח"כ והיינו לפני שבר גאון בתורת ריבוי אחר ריבוי. וכן לפני כבוד ענוה, כי ברצות ה' להגביה לאדם ומדת הדין יש לה מקום לקטרג עליו ה' ממעטו במיעוט אחר מיעוט ועשה מדת הרחמים פעולתו, ושוב מגביהו אח"כ. והרשע בעת גאונו סובר שהוא טובה לו ואינו יודע כי בנפשו הוא וזו הטובה בעצמה היא עונשו ודינו כי זה הכנה לפורענות הרשע ההוא, וכן המיעוט אחר מיעוט להצדיק והוא סובר שזה ענשו ובאמת זה טובתו.

74. Lech Lecha.4.7

    ודומה לזה פירש הרמב"ם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהילים קיט, קכו) שמבטלין אותו כו' כידוע, ועל דרך זה הוא ביאור הפסוק (תהילים לז, יב) זומם רשע לצדיק וחורק עליו שניו ה' ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו, והוא תמוה, וכי השי"ת צריך לראות שבא יומו הלא בכחו להגויעו בלא עתו. ובמ"א כתבנו מזה. ועם האמור יבואר, כי כאשר רצה ה' להעניש לרשע ומדת הרחמים מעכב ורוצה עוד להגביה להצדיק ומדת דין מעכב, אז ה' מזמנם לפונדק א', וזה הרשע ברוב גאונו מיצר להצדיק וזה ירא ונכנע ממנו והקב"ה חס על כבוד הצדיקים יותר מעל כבודו כידוע, ממילא נתבטל מדת הרחמים מהרשע ומדת הדין מהצדיק, זה נשבר, וזה נגבה לרום המעלות. נמצא אותה הרעה שעשה להצדיק, הוא עצמו היה דינו ועונשו של הרשע וכאמור.

75. Lech Lecha.4.8

    וענין זה היה במצרים שרצה ה' להגביה לישראל ולשבר את מצרים, והיה קצת דין על ישראל בעבור במה אדע וקצת רחמים על מצרים כי לא שלם עונם ולא נתמלא סאתם וזימנם ה' ביחד כאמור, ומצרים עבודתם שעבדו בישראל הוא עצמו דינם ועונשם של מצרים. ולז"א וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולא אמר אדון אנכי, כי בעבודה זו עצמה בזה דנם כאמור, וזה עצמו היה טובת ישראל. וז"ש זומם רשע לצדיק כו', אל יהי זה תימה בעיניך מדוע רואה ה' ושותק, כי ה' ישחק לו, ר"ל הש"י בעצמו עשה שחוק זה להרשע וללצים הוא יליץ כי ראה ה' שעי"ז יבא יומו של הרשע מה שמתחלה היה מדת הרחמים מעכב וק"ל.

76. Lech Lecha.4.9

    הרי נתבאר כי כמו שבמדות התורה יש ב' מיני מיעוטים, לפעמים ברצות התורה למעט איזה דבר כתוב בו מיעוט, ולפעמים התורה ממעטו ע"י ריבוי אחר רבוי. וכן כשרצתה התורה לרבות איזה דבר לפעמים כתוב בו ריבוי, ולפעמים כתוב מיעוט אחר מיעוט שבא לרבות. כך מתנהג העולם, כי ברצות ה' להגביה לאיש צדיק לפעמים מגביהו תיכף ברבוי וכגון שאין מה למדת הדין לקטרג עליו, ולפעמים בהיות איזה מקום קטרוג עליו הוצרך להגביהו ע"י מיעוט אחר מיעוט שבא לרבות וכאמור. וכן להיפך, בעונשו לרשעים יש ב' מינים וכאמור, ועונש פרעה היה בדרך ריבוי אחר ריבוי ונענש בעודו בתקפו וחוזקו שהשר היה עדיין קיים והיה לו זה כמדתו שמדד לישראל וכמש"ל. לז"א ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כו', ר"ל אני איני גוזר עליהם רק גירות, אבל הסוף יהיה שיוסיפו מעצמם ועבדום וענו אותם, ולכן וגם את הגוי דייקא, ר"ל שיהיה עונשם בריבוי אחר ריבוי כי אתין וגמין ריבוין. וביאר לו, כי זה עצמו אשר יעבודו בהם בזה עצמו דן אנכי וכמש"ל שזה עצמו היה עונשם כי באמצעות העבודה הוציא הניצוצות מהם, וזהו ואחר כך יצאו ברכוש גדול שהם הניצוצות וכאמור, כך פירשתי קרוב לפשוטו.

77. Lech Lecha.4.10

    אולם להסביר דברים אלו עצמן בדרך פנימית ויתבארו כל הפסוקים שהתחלנו. הנה ודאי לא הלך אברהם אבינו ע"ה במקרה נגד המלכים החזקים ממנו במעט עם, אלא כאשר מתחלה ידע שכבר הפילם משורשם וכהרוגים הם, וכענין דוד המלך ע"ה שהלך לגלית שאמר (שמ"א יז, לד) רועה הייתי כו' ובא הארי כו', וגם באומרו לגלית (שם) ואני באתי אליך בשם כו', באותו פסוק עצמו כיוון כונות וצריפים אשר מהם נעשה גלית כל בשרו בשר נרקב ובלוי ואז זרק אליו החלוקי אבנים ונטבעו במצחו. וכך עשה אברהם אבינו ע"ה ברוב כחו ועוצם חסידותו וידיעתו לענוש הרשעים, וכאשר ידע בבירור שכבר כלה שורשם אז רדף אחריהם. וזהו שאמרו במדרש רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו וכמש"ל, ובודאי זה הוא דבר ברור.

78. Lech Lecha.4.11

    ואמנם בענין לענוש הרשעים ולהפילם מצאנו שתי בחינות. א' הוא המבואר בכתבי אריז"ל (לקוטי תורה תהילים צא, ח) שהצדיק ברוב כחו מכוון בכוונותיו להמשיך מלמעלה כל כחות ומדות הדינים והגבורות דרך מדת המלכות אשר שם הוא מדת הדין גם כן אדני דינא דמלכותא וממשיך כל זה על הרשע ההוא, ונופל מאליו. וענין זה העונש הוא מין עונש הראשון שכתבנו, שנתמעט הרשע במיעוט לבד לא בריבוי אחר ריבוי וכל מיעוט הוא מצד הגבורות והריבוי הוא מצד החסדים, וע"ז ארז"ל (משלי יז, כו) גם ענוש לצדיק לא טוב, כי מאחר שממשיך מדת הדין דרך המלכות ושם הכל במשפט דינא דמלכותא שע"ז מורים אותיות דן מאדנ"י, אזי בהגיע הגבורות לשם דנים את הצדיק ההוא אם ראוי הוא להעניש הרשע ההוא, וכאשר יש עליו איזה קטרוג אז תשש כחו ואין הפעולה נגמרת.

79. Lech Lecha.4.12

    אך יש מין ב', והוא כמאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני ח"ב, רמ"א) בסנחרב שנפתחו אזנם ושמעו שירת המלאכים ולא יכלו לסבול ונתבטלו. וזה ענין ריבוי אחר ריבוי, ופעולה זו ודאי נגמרת כיון שאין ממשיך מדת הדין אדרבה ממשיך התפשטות רב. זהו כללות הדברים, ונבאר קצת בפרטות מה שלעיל דקדקתי מבואר כל זה בפסוקים אלו, כי מתחלה עשה אברהם אבינו ע"ה פעולה הראשונה, וכיון שהגיע מדת הדין לדן מאדני אז דנו הדבר ותשש כחו, וכאשר היה למעלה כך היה למטה, שלא רדפם רק עד דן ושם תשש כחו ומקום ההוא שמו מורה על מקורו שנקרא דן.

80. Lech Lecha.4.13

    וזהו אומרם וירק את חניכיו כו'. הענין הוא, ידוע כי הקדים מדת הרחמים ושתפו למדת הדין, ר"ל כי בהשתלשלות המדריגות הגבורה נשתלשל מחסד ולכן יש בו קצת המתקה כי כח השורש בפרי. ולז"א בבראשית רבה (בראשית רבה סג, ג) יצחק נקרא אברהם, וביארו המפרשים שכיון שהגבורה נשתלשל יש בו כח החסד ועי"ז יכול העולם להתקיים. וכן מדת הדין של המלכות ארז"ל (בבא בתרא ט"ז:) בת היה לאברהם כידוע כי כל מדת הדין נשתלשל מהחסד ולכן כינויה בשם בת של אברהם כי למעלה ממדת החסד אין שם שום דין, ולכן כל כחות הדין לכולם בשם יקרא ילידי ביתו של אברהם, וידוע כי יש חיוור סומק וירוק, היינו, דין וחסד ותערובות משניהם הוא בחינת ירוק.

81. Lech Lecha.4.14

    והנה אברהם אבינו ע"ה היה איש חסד, וכאשר רצה להמשיך כחות הדינים על הרשעים ההם ע"כ היו כוונותיו לרבות ההשפעה במדתו וממנו נשתלשלו כחות הדינים על הרשעים ההם, ממילא היה עכ"פ כח החסדים בהם. ולכן דרשו במדרש חניכיו מלשון שום וחניכא, שנקראו אברהם כיון ששלשול הדינים מכחו ומדתו, ומשום הכי נמי דריש וירק שהוריקו וכמש"ל וקראן ילידי ביתו לטעם האמור. וידוע, כי חסד גימטריא ע"ב וממנו נמשך גבורה גימטריא רי"ו והוא צירוף ויעבור ועולה רפ"ח ובהמשך הדינים ונצטרפו למדת הדין של המלכות והמלכות נקנית בשלשים מעלות וכמ"ש האריז"ל ע"פ שיר למעלות שמרמז על ל' מעלות שבמלכות ועולה הכל שי"ח.

82. Lech Lecha.4.15

    וזש"ה מה שעשה אברהם אבינו ע"ה בכחו בראשונה לענוש אותן הרשעים בהמשיך עליהם מדת הדין וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות כאמור, אכן וירדוף עד דן וכמש"ל שבהגיעו לשם נתבטל הפעולה ובראותו כי לא יכול להם להענישם בדרך זה תפס לעצמו להענישם בדרך הב' שהוא מענין ריבוי אחר ריבוי וכמו שהיה בסנחרב שמורים הפסוקים שלא היו אז כדאי לנס זה וכמש"ה (מל"ב כ', ו) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני כו' לכן היה תשועת ישראל בדרך זה כך עשה אברהם אבינו ע"ה בראותו שתשש כחו בדרך הראשון. וענין דרך זה השני כך הוא, הנה ידוע מדת מלכות הוא לילה, וידוע כי בכינוי לילה יש קצת מיתוק להדין. והענין הוא ידוע, שיש שם קדוש לל"ה והוא מע"ב שמות ועולה ס"ה גימטריא אדני והוא מדת הדין בלי מיתוק, ולכן פסוק להודיע לבני האדם גבורותיו יוצא שם זה בר"ת כמ"ש האריז"ל.

83. Lech Lecha.4.16

    ואמנם ידוע, כי אבא יסד ברתא (תקו"ז תק' ס"ט, ק"ה:), וכמ"ש (תהילים קיא, י') ראשית חכמה יראת ה', כי אבא ואימא היינו שכל ומחשבה היות הם ראשים לכל הדיבורים והמעשים שהשכל משפיע במחשבה ומחשב מה ידבר ומה יעשה, לכן כמו שהאב קודם בטבע להבן, כן השכל והמחשבה קודמים בטבע לדיבור ומעשה, ולפי שהשכל משפיע למחשבה לכן נקראו השכל והמחשבה אבא ואימא, והמעשה שהוא בה' אחרונה יכונה בשם בת כידוע, והדיבור שהוא בוא"ו יכונה בשם בן, וצריך האדם להעלות ה' האחרונה עד חכמה שהוא כולו רחמים ובזה נמתק מדת הדין של ה' אחרונה. וענין העלאה זו, כי ודאי אחר שהשפיע השכל במחשבה ובכח זה עלה במחשבה לפניו לעשות איזה מצוה או עסק התורה ואז יוכל לעשות הדבר ההוא בלי צירוף השכל אל המעשה ההוא, לא הותר לו לעשות כן, אלא יעשה המעשה בהשכל גם בעת המעשה ואז מקשר עולם המעשה שהוא המלכות שבה מדת היראה אל החכמה, והיינו ראשית חכמה יראת ה' שמקושרין. וזה אבא יסד ברתא. ובזה נתקשר מדת הדין שהוא לל"ה העולה ס"ה בחכמה אשר בו שם י"ה והוא רחמים פשוטים ונעשה שילוב ב' שמות אלו ונעשה צירוף לילה דהיינו ל' מן שם העולה ס"ה, ויו"ד מן י"ה, ואח"כ עוד ל' ואח"כ ה' מתיבת לילה כולל ב' ההי"ן ולכן בכינוי זה נמתק מדת לילה.

84. Lech Lecha.4.17

    ואמנם ידוע כי עולם התיקון הוא שנעשה מסכים לבל ילך ההשפעה מעולם העליון בריבוי גדול לעולם שלמטה ממנו עד שלא יוכל לסבול, אלא נשפע ויורד בהדרגה. אכן כאשר האור ההוא העליון מכה בכח אזי נשפע בריבוי ולפעמים עי"ז לא יוכל המקבל ההוא לסבול ואז יתרבו האורות בחשבון הנקרא הכאה, ודרך משל שארז"ל (רמב"ם הל' תשובה ד', א) מכ"ד דברים המעכבים את התשובה א' מהם הוא בעל מחשבות הרבה שאין מחשבותיו מתקיימים כלום ע"י ריבויין. והענין הוא, כי שכל הוא י' מהוי"ה, ומשפיע במחשבה שהוא ה' מהוי"ה, וכאשר משפיע שכל במחשבה בהדרגה אזי מחשבותיו בהדרגה בהשכל, אבל כאשר מכה השכל במחשבה בכח אזי נעשה ריבוי האורות בבחינת הכאה כי יו"ד פעמים ה' עולה חמשים ועי"ז מחשבותיו מרובים וכולם מתבטלים.

85. Lech Lecha.4.18

    וכך הוא הענין בצירוף לילה שאמרנו שמשפיע שם י"ה בשם לל"ה אם השפע בהדרגה נעשה מיתוק וכאמור, אבל כאשר מכה ומשפיע בכח אזי הוא ריבוי האורות מאד, והוא, י' פעמים ס"ה עולה תר"ן, ה' פעמים ס"ה עולה שכ"ה, היא תתקע"ה. וידוע כי אור המכה אזי בכח ההכאה חוזר האור ומכה ג"כ, נמצא נעשה ב' פעמים תתקע"ה, ובאמת למעלה הם אורות גדולים וכאשר נשפע למטה אי אפשר לסובלו. וזה ענין העונש שהוא בדרך ריבוי אחר ריבוי דהיינו שמשפיעין עליו אורות מרובין עד שלא יוכל לסבול, ודאי לא יהיה זה בהשפעת חסדים כי חסדים אינם עונשים אלא הוא בדרך זה, כי בחינה הראשונה מהעונש הוא שממשיכים כל הדינים דרך המלכות, ובחינה זו הב' הוא שמשיכים אל המלכות ההמתקה משם י"ה אל מדת לילה שהוא המלכות בכח ובהכאה, וכאשר נמשך זאת על הרשעים אין בכחם לסבול ומתבטלים. ובבחינה זו הב' שוב לא יהיה תשש כחו ע"י איזה קטרוג, כי אדרבה ההמתקה מרובה וכמש"ל.

86. Lech Lecha.4.19

    וזש"ה כי אחר שע"י פעולה הראשונה רדף עד דן ושם תשש כחו ועשה הפעולה השנית. ונודע, כי כל פעולה רוחנית צריכה לימשך על מה שכנגדה בגשמי, לזה עשה פעולתו בלילה הנשפעת ממדת לילה, ואמר ויחלק עליהם לילה, ר"ל שהיו כוונותיו לזה שחלק עליהם צירוף של לילה ואז היו ב' שמות שם י"ה ושם לל"ה, כי בהיותו משולב אזי ה' של תיבת לילה כולל ב' ההי"ן של ב' השמות מה שאין כן בהתחלקם.

87. Lech Lecha.4.20

    ולזה אמר ר' יונתן במדת הלילה נחלק מאליו, ודקדקנו לעיל דתיבת הלילה מיותר, אלא הורה לנו לישב שאף דבפסוק כתיב תיבת לילה היינו לפי שקודם שנחלק אין בו רק ה' אחת, משא"כ בהתחלקו אזי יש תיבת הלילה בב' ההי"ן. וזהו ויחלק עליהם לילה היינו שכיון כונה הנזכר לחלק על המלכים ההם שילוב לילה, ואמר הוא ועבדיו, כי היו כולם צדיקים אלא שהוא שקול נגד כלם (וכענין שדרשו רז"ל יומא י"ז:) לאהרן ולבניו מחצה לאהרן מחצה לבניו, והיינו שהוא שקול ככולן לכן הוא היה בכחו לבדו לעשות כוונה והמשכה זו שיגיע עי"ז כליון לרשעים ההם, ועבדיו בצירוף כולם עשו ג"כ כוונה זו שחלקו שילוב לילה ואח"כ ויכם ר"ל המשיך ההשפעה בכח בחשבון הכאה וכבר אמרנו שבכל הכאה נעשה ב' הכאות העולה ב' פעמים תתקע"ה. ממילא כיון שהוא בעצמו עשה זאת וגם עבדיו זאת עשו נתהווה ד' פעמים תתקע"ה והמשיכו כל הכחות ההם במדת לילה ונמשך ללילה הגשמית לענוש הרשעים ההם בריבוי אחר ריבוי ונעשה באותו לילה כחות הללו כלם לבטל העכו"ם ולעשות תשועה לישראל בלילה ההוא והיה בחצי הראשונה ב' פעמים תתקע"ה וכן בחצי השניה. והיה יכול אברהם אבינו ע"ה לרודפם כל הלילה, אלא שרצה ה' שלא יפעול אברהם אבינו ע"ה בכח אותן הכוונות וההמשכות שהמשיך רק בחצי לילה הראשונה, אבל הכחות אשר בחצי השניה יהיו נשמר לתשועת ישראל במצרים ושם היה העונש ג"כ בדרך זה שהוא ריבוי אחר ריבוי כמש"ה בחצות הלילה אני יוצא תוך מצרים, שנגלה קדושתו ית' במצרים ולא יכלו לסבול, וזה היה הכל בכח הכוונות וההמשכות האלו שהמשיך אברהם אבינו ע"ה אל תוך אותו הלילה. וזש"ה ויהי בחצי הלילה, ר"ל שנחלק שילוב של תיבת הלילה וה' הכה כל בכור כו' רמז ג"כ להכאת האורות וכאמור.

88. Lech Lecha.4.21

    ותראה בזה דבר פלא, כי בחצי לילה הראשונה שהיה בכחה ב' הכאות כמש"ל לב' פעמים תתקע"ה העולה אלף תתק"ן כחות להעניש אותן המלכים ונעשה מהם צירוף וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק, ותיבות אלו עולים אלף תתכ"א, ובכח צירופים ותיבות אלו רדפם עד לשם, ונשאר עוד קכ"ט כחות אשר היה יכול עוד לרדפם עד לשם ושב מהם, הרי שלא רדפם והכם עד חצי לילה ממש, אלא איזה שעה קודם חצות הלילה, ואותן קכ"ט כחות עם כל הכחות של חצי לילה ב' נשאר שמורים וכמש"ל.

89. Lech Lecha.4.22

    ובמצרים נאמר ויהי בחצי הלילה, שפירושו ג"כ שנחלק תיבת הלילה וכמש"ל, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, וששה תיבות אלו עולים כמנין הכאה א', כי הכאה הב' נשאר שמורים לתשועת ישראל לעתיד, כי לעיל הוקשה לנו מה נשאר לעתיד אחר שכבר היה חצי לילה לאברהם אבינו ע"ה וחצי לילה למצרים ונתיישב עתה וק"ל, אלא שהם עולים אלף י"ג והכחות מהכאה א' הוא תתקע"ה ונחסר ל"ח כחות ונשלמו מאותן קכ"ט כחות שנשארו מחצי לילה הראשונה של אברהם אבינו ע"ה. והוקשה לרז"ל, שא"כ עדיין נשאר צ"א כחות מחצי לילה הראשונה שלא פעל כלום, לזה דרשו עוד פעם וה' הכה כל בכור, וה' הוא ובית דינו שידוע שמרמז להויה אדני העולה צ"א, הרי נשלם המנין במכוון.

90. Lech Lecha.4.23

    נמצא א"כ ששב אברהם אבינו ע"ה מהכות המלכים קודם חצי הלילה מעט, והותחל א"כ מכות מצרים ג"כ קודם חצי הלילה מעט, והוא פלא שמיושב בזה מה שהקשו ז"ל (ברכות ג:) על מ"ש משה רבינו ע"ה כה אמר ה' כחצות הלילה אילימא דאמר קב"ה כחצות מי איכא ספיקא קמיה, ורש"י ז"ל כ' בחומש שלפי פשוטו אין כחצות פירושו מלשון חצי לילה אלא כהתחלק לילה ע"ש, והוא מתוק מאד עם דברינו כי באמת תיבת כחצות רומז לשני הפירושים גם יחד כי הכוונה כהתחלק הלילה ר"ל צירוף הלילה ופירושו ג"כ לא בחצות ממש אלא מעט קודם חצות וכאמור.

91. Lech Lecha.4.24

    יצא מזה, שבחצי לילה ראשונה פעל אברהם אבינו ע"ה בשני הכאות פחות קכ"ט כחות, ובמצרים התחיל הפעולה מעט קודם חצות ופעל בהכאה א' בצירוף קכ"ט כחות שנשארו. ולזה צעקו מצרים על העם למהר לשלחם כי אמרו כלנו מתים אף שלא הגיד להם משה רבינו ע"ה רק ומת כל בכור אלא שראו שהיה הפעולה בהכאה הא' ומתו כל הבכורים וחששו פן יפעול עוד בהכאה הב' וימותו כולם לכן גרשו את ישראל מארצם כי ידעו שבצאתם משם לא יעשה ה' להם מאומה כי הש"י הניח הכל ביד צדיקי ישראל ובהם ועל ידיהם עושה הכל כענין שאמר ית"ש למשה רבינו ע"ה אם אין אתה גואלם כי כח הגאולה לא היה ביד צדיק אחר רק ביד משרע"ה. וכן היה, כי כאשר גרשום נשאר פעולת הכאה ב' לעתיד. ובזה מבואר המדרש (בראשית רבה מג, ג) אמר הקב"ה לאברהם אתה פועל עמי בחצי הלילה, ר"ל אתה פועל פעולות "עמי" דייקא, עם שמותי הקדושים, בכח התחלקות שילוב הלילה, חייך שאני פועל עם בניך, ר"ל בכח וביד בניך אפעול ג"כ בחצי הלילה הב', ר"ל בכח התחלקות שילוב הלילה שעשית ונשאר שמור חצי הב' למצרים וכאמור ודוק היטב.

92. Lech Lecha.4.25

    ואמנם ביאור צרופים האלה וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק הוא ענין פלא, תיבת וצירופים המורים על מהות הכחות הנעשים מהכאות ההם, כי כתבנו שזה בחינת עונש לרשעים הנעשה בריבוי אחר ריבוי. והנה ענין המיעוט הוא מצד הדינים, וכמ"ש בעץ חיים כי אכין ורקין מיעוטין, כי אך ורק בגימטריא שכ"א דינים, ואתין וגמין ריבוין, כי את גם בגימטריא מקדש העולה תמ"ד המורה על קדושה של מעלה המכונה בשם לאה ובה רמוז תיבת אנכי ולוקחין ד' אלפין במילואן, ולזה רמוז ד' רבתי דאחד המרמז על ד' אלפין ד' פעמים אלף עולה תמ"ד ושם סוד התפילין ד' פרשיות, ושם ריבוי האורות, ולכן אתין וגמין ריבוין.

93. Lech Lecha.4.26

    אמנם להבין איך ריבוי אחר ריבוי ממעט יותר ממיעוט, וכמש"ל בריש דברינו כי העונש שהוא בבחינת ריבוי אחר ריבוי הוא יותר מעונש שהוא בבחינת מיעוט. זה יובן, כי את זה לעומת זה. ונגד מקדש יש קליפה נקראת דמשק אותיות מקדש, וידוע כי הקליפות נתהוו מפסולת צד שמאל, כי נאחזים בדינים והם אחוריים אל הקדושה. ולכן זהו לאות כי את לבד או גם לבד הוא רבוי מצד הקדושה בחינת מקדש כאמור, אבל כאשר תראה ריבוי אחר ריבוי מורה על שהוא מבחינת אחוריים אשר את גם הוא גימטריא דמשק שהוא לעומת מקדש ורצועה יוצאת משם לארץ ישראל, והוא סוד רצועות דתפילין. ולכן ריבוי אחר ריבוי הוא ממעט יותר מן מיעוט, כי אך ורק מיעוטין הן מבחינת דינים וכאמור. משא"כ ריבוי אחר ריבוי הוא מיעוט מצד הס"א אחוריים דקדושה הנאחזים בשמאל והיינו קליפות דמשק.

94. Lech Lecha.4.27

    וזש"ה כי עבור שבעשות אברהם אבינו ע"ה פעולת העונש הראשון שהוא בדרך מיעוט לא יכול כי תשש כחו בהגיעו לדן, לכן עשה פעולה הב' שהוא מצד ריבוי אחר ריבוי ויחלק עליהם שילוב הלילה וכמש"ל. ויכם, שעשה הכאות דהיינו רבוי האורות ולכן צירופי התיבות המתהוים מאותן הכחות להעניש הרשעים ההם היה וירדפם עד חובה חובה בגימטריא אך שהיא מיעוט ונקרא חובה כענין מים אחרונים חובה שפירשו חובה היינו הס"א ר"ל שעשה להם מיעוט באופן אשר משמאל לדמשק, ר"ל שעשה להם חובה שהוא בגימטריא אך אלא שנעשה ממנו תיבת חובה לא תיבת אך, כי תיבת אך הוא מצד דינים דקדושה, וזה ג"כ גימטריא אך אלא שהוא מיעוט יותר שהוא מצד ס"א הנקראת חובה. ולז"א וירדפם עד חובה, ר"ל שעשה להם מיעוט מצד הס"א אשר נתהווה משמאל הנעשה ע"י ריבוי אחר ריבוי שהוא את גם השייך לדמשק לא למקדש, והבן כי הוא פלא.

95. Lech Lecha.4.28

    ולזה אמר הכתוב אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברהם כו', כי אותו הפעם נתירא עבור שהשיג אז שיש ריבוי אחר ריבוי שהוא מיעוט מצד דמשק לא מצד מקדש הרמוז בתיבת אנכי, לזה עלה מורא בלבו כדרך הצדיקים שמתיראין תמיד וירא שמא רב טוב שיש לו והתשועות והנסים הם ח"ו ריבוי אחר ריבוי כענין זה שהשיג אז, ואמר לו אל תירא כי רבוי שלך הוא מצד הקדושה של מקדש הרמוז באנכי. ולז"א כי ע"י שאנכי מגן לך, עי"ז שכרך הרבה מאד, מצד ריבוי שבקדושה ולא מצד ריבוי אחר ריבוי.

96. Lech Lecha.4.29

    ולזה ג"כ באותו הפעם הבטיחו ה' ע"י התשועה שיהיה לישראל במצרים, ע"י אותן פעולות עצמן שעשה, ומשלו נתן לו. ואמר לו, ידוע תדע כמש"ל בריש דברינו שאיני גוזר רק גירות והם מעצמם יוסיפו ויעבידו בהם, ולכן אמדוד להם כמדתם וגם את (היינו ריבוי אחר ריבוי שהוא גימטריא דמש"ק) הגוי אשר יעבודו דן אנכי, דייקא, ותשועה זו באה מכחו של אברהם אבינו ע"ה וכאמור שנשאר חצי הב' למצרים. והבטיחו עוד, ואחרי כן (כל מקום שנאמר אחרי מופלג) היינו לעתיד לבוא ישאר ג"כ מפעולתך שמורים ויצאו ברכוש גדול בקדושה יתירה ורב טוב לבית ישראל בגאולה המקווה במהרה בימינו סלה, והבן בכ"ז היטב כי כל אלה הם דברי פלא בע"ה, ואם שגיתי ה' הטוב יכפר ויזכו כולנו לראות משיח צדקנו אמן.

97. Lech Lecha.4.30

    ויש רמז נפלא עוד בזה, כי תיבת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול עולה תתקע"ג, וכמו שביארנו שכח הכאה א' נשאר לעתיד, והכאה א' עולה תתקע"ה, וחסר עוד שנים, נוכל לומר שהוא שני כוללים מתיבת רכוש גדול שזה עיקר המכוון בפסוקים אלו וההבטחה שיהיה להם רכוש גדול והבן. ובענין זה שכתבנו יש לפרש פסוק איוב (איוב ב, י) שאמר לאשתו כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל כו', והדקדוק מבואר, דלשון גם את הטוב אינו מובן. ויבואר עם דברינו כי הצדיק איוב על עצמו את הדין להיות שרב טוב השפעתו היה שלא כטבע וכמשארז"ל (ויקרא רבה יז, ד) שהטעימו מעין עולם הבא, ולכן היה איוב ירא מעונש בראותו רב טובו היה בדרך ריבוי אחר ריבוי אינו אלא למעט, ולכן אמר גם את הטוב דייקא, ר"ל איך יתכן שנקבל הטוב בדרך ריבוי אחר ריבוי דהיינו גם את הטוב והרע לא נקבל ולכן צדקו דיניו מאחר שקיבל הטוב בריבוי גדול וק"ל.

98. Lech Lecha.4.31

    ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל לעליו קונה שמים וארץ. ויש לדקדק דלא מצינו בכל המקרא תואר זה להש"י שהוא קונה שמים וארץ רק כאן, וכן אח"כ הרימותי ידי כו'. ויבואר, בהקדם מה שפירשתי פסוק (ישעיה נה, ז) יעזוב רשע דרכו כו' ולא דרכיכם כו' כי גבהו שמים מעל הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם. והוא על פי מה שראיתי בספר אחד לבאר משארז"ל (שבת נ"ה) כשאמר הקב"ה (יחזקאל ט', ד',) והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמר לו הללו צדיקים גמורים כו'. וקשה, מה שאלה מדת הדין מה נשתנו, מה נשתנו? הא שמעה מפי הקב"ה הנאנחים על כל התועבות וע"כ הם צדיקים. ועוד יש לדקדק מה שדייק בתשובתו הללו צדיקים גמורים, דתיבת גמורים הוא מיותר.

99. Lech Lecha.4.32

    וביאר עם משארז"ל (ברכות ז:) על קושיא צדיק ורע לו רשע וטוב לו ב' תירוצים, א' דתלוי בצדיק בן רשע אז רע לו, ורשע בן צדיק טוב לו. ותירוץ ב', צדיק גמור טוב לו, ושאינו גמור רע לו, וכן רשע גמור רע לו ושאינו גמור טוב לו. ולכן כששמעה מדת הדין שהקב"ה צוה לכתוב תי"ו תחיה על כל הצדיקים ותי"ו תמות על כל הרשעים, ובודאי בין הצדיקים היו ג"כ בני רשעים, ובין הרשעים היו ג"כ בני צדיקים, לכן הקשה מה נשתנו. והשיב הש"י לפי שאלו צדיקים גמורים, דייקא, ולכן אף שהם בני רשעים טוב להם ואלו רשעים גמורים כו' וק"ל.

100. Lech Lecha.4.33

     והנה יש עוד תירוץ ג', הוא מה שהשיב הש"י למשה רבינו ע"ה כשאמר לו הודיעני נא את דרכיך (שמות לג, יג) דהיינו מפני מה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, ובאה התשובה וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי, ר"ל שאין ביכולת אדם לחקור ולהבין דרכי הש"י כי מאד עמקו מחשבותיו ית"ש. וראיתי בספר אחד ביאר עפ"ז פסוק באיוב (איוב יא, ז) כשבאו עליו היסורין והתרעם על מדותיו של הש"י כיון שהוא צדיק מדוע רע לו, א"ל חביריו החקר אלוה תמצא גבהי שמים מה תפעל עמוקה משאול מה תדע. ופירש כי ארז"ל במדרש (בראשית רבה ב, ב) והארץ היתה תהו ובהו משל למלך שקנה ב' שפחות באוני א', על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל א' גזר טרודין, ישבה לה נטרדת תוהא ובוהא אמרה שתינו באוני א' קנה כו', כך ישבה לה הארץ אמרה העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תהו ובהו.

← Previous · Next → — showing 301–400 of 3,393

Arvei Nachal, Jerusalem, 1991. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL01 Licence: Public Domain. Source.