← All works

Arakhin

Sefaria · Talmud > Bavli > Seder Kodashim · 1,183 sections

1. 34.17

   וכי תימא הכי נמי והא תניא היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פתוח ונסתמא שפוי ונשתטה הרי זה פסול אבל היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו

2. 35.1

   ואחר כך מתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא ואחר כך נתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר

3. 35.2

   שאני התם דאמר קרא או ראה אם לא יגיד בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא והא איכא ואלא והוא למה לי

4. 35.3

   לכדתניא ראה סיאה של בני אדם עומדין ועידיו ביניהן ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין תלמוד לומר והוא עד והרי לא ייחד עידיו

5. 35.4

   יכול אפילו אמר כל מי תלמוד לומר והוא עד והרי ייחד עידיו

6. 35.5

   אבל בקרבנות אינו כן וכו׳ אביו מת והניח לו ריבוא עשיר הוא אמר רבי אבהו אימא מניח לו ריבוא

7. 35.6

   פשיטא כשהיה אביו גוסס מהו דתימא רוב גוססין למיתה קא משמע לן

8. 35.7

   ספינתו בים ובאה לו בריבואות עשיר הוא אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים והאיכא שכירות שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף

9. 35.8

   ותיפוק ליה משום ספינה הא מני רבי אליעזר היא דתנן רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו וחמר נותן לו חמורו

10. 35.9

    מתני׳ השנים בנידר כיצד ילד שהעריך זקן נותן ערך זקן וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד הערכין בנערך כיצד איש שהעריך האשה נותן ערך אשה ואשה שהעריכה איש נותנת ערך איש

11. 35.10

    והערך בזמן הערך כיצד העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש פחות מבן עשרים ונעשה יתר על בן עשרים נותן בזמן הערך

12. 35.11

    גמ׳ תנו רבנן אתה הקשית דמים לערכין מרגלית לקלים ולידון בכבודו

13. 35.12

    יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה תלמוד לומר כערכך כן יקום אינו נותן אלא בזמן הערך

14. 35.13

    מתני׳ יום שלשים כלמטה הימנה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהם שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדים בכולן משנת ששים מה שנת ששים כלמטה הימנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה

15. 35.14

    הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל

16. 35.15

    תלמוד לומר שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה משנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו בין להקל ובין להחמיר רבי אליעזר אומר עד שיהו יתירות על השנים חדש ויום אחד

17. 35.16

    גמ׳ מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן שנה שנה יתירי כתיבי

18. 35.17

    לימא מתניתין דלא כרבי דאי רבי האמר עד ועד בכלל

19. 35.18

    דתניא מיום הראשן ועד יום השבעי יכול ראשון ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל

20. 36.1

    כענין שנאמר מראשו ועד רגליו ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל

21. 36.2

    תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב רבי אומר אינו צריך ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל

22. 36.3

    אפילו תימא רבי שקולי משקלי קראי מכדי כתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים תו מבן חמש ועד בן עשרים למה לי הילכך אישתקלו להו

23. 36.4

    אמר מר ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל מנלן איבעית אימא שאני סימנים דגופו מסימנים דראשו איבעית אימא לכל מראה עיני הכהן

24. 36.5

    רבי אליעזר אומר עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד תניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן חדש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן מבן חודש ויום אחד

25. 36.6

    ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא אם כן גזירה שוה מאי אהני

26. 36.7

    תנו רבנן שנה האמורה בקדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשדה אחוזה ושש שנים שבעבד עברי וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת

27. 36.8

    שנה האמורה בקדשים מנלן אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם

28. 36.9

    שנה האמורה בבתי ערי חומה דכתיב עד תם שנת ממכרו ממכרו שלו ולא שנה למנין עולם

29. 36.10

    שתי שנים שבשדה אחוזה דכתיב במספר שני תבואת ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים

30. 36.11

    שש שבעבד עברי דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית זימנין דבשביעית נמי יעבוד

31. 36.12

    ושבבן ושבבת כולן מעת לעת למאי הילכתא אמר רב גידל אמר רב לערכין רב יוסף אמר לפרקין דיוצא דופן

32. 36.13

    אמר ליה אביי לרב יוסף מי פלגיתו אמר ליה לא אנא אמרי חדא והוא אמר חדא הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך פליגי מאן דאמר לערכין לא אמר ליוצא דופן והאמר רב הילכתא בכולה פירקא מעת לעת

33. 36.14

    ואלא למאן דאמר לערכין מאי טעמא לא אמר ליוצא דופן דומיא דהנך מה הנך דכתיבא אף הנך דכתיבא

34. 36.15

    ואידך אי סלקא דעתך דכתיבא האי שבבן ושבבת

35. 37.1

    שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה

36. 37.2

    ומאי שנא נקבה דכי מיזקנא קיימא אתילתא ומאי שנא זכר דלא קאי אתילתא אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא

37. 37.3

    הדרן עלך השג יד

38. 37.4

    מתני׳ האומר משקלי עלי נותן משקלו אם כסף כסף ואם זהב זהב מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב

39. 37.5

    משקל ידי עלי רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא אמר רבי יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול

40. 37.6

    גמ׳ מאי אם כסף כסף אם זהב זהב אמר רב יהודה פירש כסף כסף פירש זהב זהב פשיטא הא קא משמע לן טעמא דפירש הא לא פירש פטר נפשיה בכל דהו

41. 37.7

    כרחבה דאמר רחבה באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא פשיטא לא צריכא דאיכא דתקל ואיכא דכייל מהו דתימא כיון דכולהו לא תקלי לא קא משמע לן

42. 37.8

    אמר רב פפא באתרא דתקלי שמכי פטר נפשיה אפילו בשמכי פשיטא לא צריכא דבתר דשקלי שדו תרי תלתא מהו דתימא בטיל תורת משקל קא משמע לן

43. 37.9

    מעשה באמה של ירמטיא וכו׳ מעשה לסתור

44. 37.10

    חסורי מחסרא והכי קתני ואם אדם חשוב הוא אף על גב דלא פריש לפי כבודו אמרינן ומעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב

45. 37.11

    אמר רב יהודה האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף מיתיבי קומתי עלי מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף

46. 37.12

    הוא דאמר כרבי עקיבא דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא הדות אף על פי שכתב עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא

47. 37.13

    וחכמים אומרים אינו צריך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי הכא נמי כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי

48. 37.14

    איבעיא להו עומדי מהו

49. 38.1

    רוחבו מהו ישיבתו מהו עוביו מהו היקיפו מהו תיקו

50. 38.2

    משקל ידי עלי וכו׳ תנו רבנן משקל ידי ומשקל רגלי עלי רבי יהודה אומר מביא חבית וממלא מים ומכניס ביד עד האציל וברגל עד הארכובה

51. 38.3

    ושוקל בשר חמור גידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אשר בשר חמורים בשרם

52. 38.4

    אמר לו רבי יוסי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר גידים כנגד גידים עצמות כנגד עצמות אמר לו רבי יהודה אומדין אמר לו רבי יוסי עד שאומדין ימודו את היד ורבי יהודה כמה דאפשר עבדינן

53. 38.5

    ביד עד האציל ורמינהו קידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק

54. 38.6

    דאורייתא עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ודאורייתא עד הפרק והא גבי תפילין דכתיב ידך ותנא דבי מנשה ידך זו קיבורית

55. 38.7

    דאורייתא קיבורית כולה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וקידוש ידים ורגלים במקדש הילכתא גמירי לה

56. 38.8

    ברגל עד הארכובה ורמינהו רגלים פרט לבעלי קבין

57. 38.9

    בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ודאורייתא פרט לבעלי קבין

58. 38.10

    והא גבי חליצה דכתיב רגלו ותנא חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה

59. 38.11

    שאני התם דאמר קרא מעל רגלו אי הכי למעלה מהארכובה נמי מעל ולא מעל דמעל

60. 38.12

    אמר רב פפא שמע מינה האי איסתוירא עד ארעא נחית דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק הוה ליה איסתוירא מעל ושקא מעל דמעל רב אשי אמר אפילו תימא מיפסק פסיק כל דבהדי כרעא ככרעא דמי

61. 38.13

    מתני׳ דמי ידי עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד ובלא יד זה חומר בנדרים מבערכין

62. 38.14

    גמ׳ היכי שיימינן ליה אמר רבא אומדין אותו אומד של נזקין

63. 38.15

    אמר ליה אביי מי דמי התם גברא זילא הוא הכא גברא שביח הוא

64. 38.16

    אמר אביי אומדין כמה אדם רוצה ליתן בעבד העושה מלאכה בידו אחת לעושה בשתי ידיו ידו אחת מאי ניהו ואידך פסיקא היינו הך אלא ידו מוכתבת לרבו ראשון

65. 38.17

    בעי רבא אמדוהו אומד של נזקין ואמר דמי עלי מהו מי אמר הא אמדוהו חדא זימנא או דילמא שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא

66. 38.18

    אם תמצא לומר שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא אמר דמי עלי ואמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי אמדוהו בי עשרה או דילמא שבח ביני וביני

67. 38.19

    אמר דמי עלי ולא אמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי

68. 39.1

    בחד זימנא אמדינן ליה או דלמא כיון דבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה

69. 39.2

    ואם תמצא לומר כיון דבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה אמר שני דמי עלי בבת אחת מהו הכא ודאי בבת אחת נדר בבת אחת אמדינן ליה או דלמא כיון דקאמר שני כזה אחר זה דמי

70. 39.3

    אם תימצי לומר כיון דקאמר שני כזה אחר זה דמי אמדוהו מאליו מהו מי אמרינן הא אמיד מאליו וקאי או דלמא בעינן כוונה לאומדנא

71. 39.4

    פשוט מיהא חדא דתנן דמי עלי ומת לא יתנו יורשין שאין דמים למתים

72. 39.5

    ואי סלקא דעתך אמדוהו מאליו הוי אומדנא הא אמיד וקאי מי איכא גברא דלא שוי ארבעה זוזי

73. 39.6

    אמדוהו מאליו נחית לאומדנא דמי עלי לא נחית לאומדנא

74. 39.7

    מתני׳ חומר בערכין מבנדרים כיצד האומר ערכי עלי ומת יתנו היורשים דמי עלי ומת לא יתנו היורשים שאין דמים למתים

75. 39.8

    ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום ערך ראשי וערך כבידי עלי נותן ערך כולו זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו

76. 39.9

    חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו ערך חציי עלי נותן ערך כולו חצי דמי עלי נותן חצי דמיו דמי חציי עלי נותן דמי כולו זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן דמי כולו

77. 39.10

    האומר ערכו של פלוני עלי מת הנודר והנידר יתנו היורשין דמיו של פלוני עלי ומת הנודר יתנו היורשין מת הנידר לא יתנו היורשין שאין דמים למתים

78. 39.11

    גמ׳ תנו רבנן חומר בנדרים מבערכין שהנדרים חלין על בהמה חיה ועוף ואין נדונים בהשג יד מה שאין כן בערכין

79. 39.12

    חומר בערכין מבנדרים כיצד אמר ערכי עלי ומת יתנו יורשין דמי עלי ומת לא יתנו יורשין שאין דמים למתים

80. 39.13

    אמר ערכי עלי ומת יתנו יורשין שמע מינה מלוה על פה גובה מן היורשין שאני הכא דמלוה כתובה בתורה היא

81. 39.14

    שמע מינה מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא הכא במאי עסקינן כשעמד בדין

82. 39.15

    דכוותה גבי דמי עלי שעמד בדין אמאי לא יתנו יורשין דמי עלי מחוסר אומדנא ערכי עלי לא מחוסר ולא כלום

83. 39.16

    ערך ידי ורגלי עלי וכו׳ אמר רב גידל אמר רב ונותן דמיה

84. 39.17

    והא לא אמר כלום קתני לא אמר כלום לרבנן ונותן דמיה לרבי מאיר

85. 39.18

    הא אמרה חדא זימנא דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו

86. 39.19

    מהו דתימא התם הוא דאדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים אבל הכא מיטעא קטעי דסבר כי היכי דאיכא ערך ראשי וערך כבידי איכא נמי ערך ידי וערך רגלי אבל דמי לא קאמר קא משמע לן

87. 39.20

    ערך ראשי וערך כבידי נותן ערך כולו מאי טעמא נפשת קאמר רחמנא

88. 39.21

    זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו כו׳ לאתויי מן הארכובה ולמעלה

89. 39.22

    חצי ערכי עלי נותן כו׳ תנו רבנן חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו רבי יוסי ברבי יהודה אומר לוקה ונותן ערך שלם

90. 39.23

    לוקה אמאי אמר רב פפא לוקה בערך שלם מאי טעמא גזירה חצי ערכי אטו ערך חציו וערך חציו הוי דבר שהנשמה תלויה בו

91. 39.24

    חצי דמי עלי נותן כו׳ דמי חציי עלי נותן דמי כולו מאי טעמא

92. 39.25

    נדר בערכך נפשת כתיב

93. 39.26

    זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו לאתויי מן הארכובה ולמעלה

94. 39.27

    תנו רבנן המעריך חצי ערך כלי רבי מאיר אומר נותן דמיו וחכמים אומרים לא אמר כלום רבא חלש עול לגביה אביי ורבנן ויתבי וקאמרי בשלמא רבי מאיר קסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה לא שנא כולו ולא שנא חציו

95. 39.28

    אלא רבנן מאי קסברי אי אדם מוציא דבריו לבטלה אפילו כולו נמי ואי אין אדם מוציא דבריו לבטלה אפילו חציו נמי

96. 39.29

    אמר להו רבא ואביי רבנן דהכא כרבי מאיר סברי לה וסברי לה כרבי שמעון סברי לה כרבי מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה

97. 39.30

    וסברי לה כרבי שמעון דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים כוליה אורחיה לאיתנדובי פלגיה לאו אורחיה לאיתנדובי

98. 39.31

    האומר ערכו של פלוני עלי׳ ומת הנודר כו׳ מאי ניהו שעמד בדין

99. 39.32

    היינו הך סיפא איצטריך ליה דמיו של פלוני עליו ומת הנודר יתנו היורשים

100. 40.1

     מהו דתימא כיון דלא אמדוהו לא אישתעבוד נכסי קא משמע לן כיון דעמד בדין אישתעבודי אישתעבוד נכסי ואומדנא גלויי מילתא בעלמא הוא

← Previous · Next → — showing 601–700 of 1,183

William Davidson Edition - Aramaic. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://korenpub.co.il/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1 Licence: CC-BY-NC. Source.