Arakhin

Sefaria · Talmud > Bavli > Seder Kodashim · 1,183 sections

8.12
דבר אחר בערכך ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך דמי אברים והא אפיקתיה לערך סתם קרי ביה ערך בערכך
8.13
יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלויה בו תלמוד לומר נפשת נפשת ולא את המת
8.14
והא אפיקתיה קרי ביה נפש נפשת
8.15
אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס תלמוד לומר והעמיד והעריך
8.16
אי הכי מת נמי תיפוק לי מוהעמיד והעריך הכי נמי ואלא נפש נפשת למה לי כדבעינן למימר קמן
8.17
דבר אחר נפשת אין לי אלא אחד שהעריך אחד אחד שהעריך מאה מנין תלמוד לומר נפשת
8.18
דבר אחר נפשת אין לי אלא איש שהעריך בין איש בין אשה אשה שהעריכה איש ואשה שהעריכה אשה מנין תלמוד לומר נפשת
8.19
דבר אחר נפשת להביא מנוול ומוכה שחין והא אפיקתיה להנך
8.20
הנך לא צריכי קרא מאי טעמא כי שקול הוא ויבואו כולם כי איצטריך קרא למנוול ומוכה שחין הוא דאצטריך
8.21
והיה ערכך לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים דמים למה לי קרא לא יהא אלא דמי דיקלא אילו אמר דמי דיקלא מי לא יהיב
8.22
אמר רבא לומר שנידון בכבודו
8.23
סלקא דעתך אמינא נדר בערכך כתיב כל שישנו בערכין נידון בכבודו וכל שאינו בערכין אינו נידון בכבודו
8.24
אמר ליה אביי ודלא איתיה בערכין מי נידון בכבודו והתניא ראש עבד זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ראש עבד מכור לך משמנין ביניהם ראש חמור זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ראש חמור מכור לך משמנין ביניהם
8.25
ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה של פרה ולא עוד אלא אפילו ראש פרה הקדש אין להקדש אלא ראשה ואמר רב פפא דהא מזדבן רישא דתורא בבי טבחא
8.26
והא חמור ופרה ליתנהו בערכין ואין נידון בכבודו וליטעמיך תיקשי לך עבד דאיתיה בערכין ואין נידון בכבודו
8.27
אלא לא קשיא הא בקדשי מזבח הא בקדשי בדק הבית
8.28
במאי אוקימתה בקדשי מזבח אימא סיפא ולא עוד אלא אפילו אמר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה אמאי תפשוט קדושה בכולה מי לא תניא האומר
9.1
רגלה של זו עולה יכול תהא כולה עולה תלמוד לומר כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש ממנו קודש ולא כולה קודש
9.2
יכול תצא לחולין תלמוד לומר יהיה בהוייתה תהא הא כיצד תמכר לצורכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר שבה דברי רבי מאיר
9.3
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה תלמוד לומר כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש לרבות את כולה
9.4
ואפילו למאן דאמר אין כולה עולה הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אבל דבר שהנשמה תלויה בו קדשה כולה
9.5
אלא לא קשיא הא בקדושת הגוף הא בקדושת דמים
9.6
והא מר הוא דאמר מקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף
9.7
לא קשיא הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר
9.8
חד אבר נמי איבעויי איבעיא לן דבעי רבה הקדיש אבר לדמיו מהו
9.9
כי איבעי לן בתם הכא בבעל מום דומיא דחמור
9.10
בעל מום נמי איבעויי איבעיא לן דבעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח מהו כי אבעיא לן מקמי דאשמעה להא מתניתא השתא דשמעה הא מתניתא לא מיבעיא לן
9.11
גופא בעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח מהו נידון בכבודו או אינו נידון בכבודו
9.12
לא אשכחן בדמים דאינו נידון בכבודו או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דנידון בכבודו תיקו
9.13
בעי רבא ערכי עלי לגבי מזבח מהו נידון בהשג יד או אין נידון בהשג יד
9.14
לא אשכחן בערכין דאין נידון בהשג יד או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו תיקו
9.15
בעי רב אשי הקדיש שדה אחוזה לגבי מזבח מהו מי אמרינן לא אשכחן שדה אחוזה דמיפרקא אלא בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו תיקו
9.16
מתני׳ פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך
9.17
גמ׳ תנו רבנן המעריך פחות מבן חדש רבי מאיר אומר נותן דמיו וחכמים אומרים לא אמר כלום
9.18
במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה יודע שאין ערכין לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ורבנן סברי אדם מוציא דבריו לבטלה
9.19
כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי נותן דמים כרבי מאיר פשיטא דכרבי מאיר אתיא
9.20
מהו דתימא אפילו כרבנן התם הוא דטעי סבר כי היכי דאיכא ערכין לבן חודש איכא נמי לפחות מבן חודש
9.21
אבל הכא דליכא למיטעי ודאי אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים קמשמע לן
10.1
ולרבי מאיר למאי איצטריך
10.2
מהו דתימא טעמא דרבי מאיר התם דגזר פחות מבן חודש אטו בן חודש אבל הכא דליכא למיגזר אימא לא קא משמע לן טעמא דרבי מאיר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה לא שנא הכא ולא שנא הכא
10.3
כמאן אזלא הא דאמר רבה בר יוסף אמר רב ואמרי לה אמר רב ייבא בר יוסי אמר רב המקדיש בהמת חבירו נותן דמיה כמאן כרבי מאיר
10.4
הא אמרה רב חדא זימנא דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי נותן דמיו מהו דתימא התם הוא דיודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים
10.5
אבל בהמה דבת מיקדש היא איכא למימר דהכי קאמר אי אמינא לה למרה מזבין לה ניהלי תיקדוש לה מהשתא ואקרבה אבל דמי לא קאמר קא משמע לן
10.6
אמר רב אשי והוא דאמר עלי אבל אמר הרי זו לא
10.7
מתני׳ נכרי רבי מאיר אומר נערך אבל לא מעריך רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך וזה וזה מודים שנודרין ונידרין
10.8
גמ׳ תנו רבנן בני ישראל מעריכין ואין הגוים מעריכין
10.9
יכול לא יהו נערכין תלמוד לומר איש דברי רבי מאיר
10.10
אמר רבי מאיר וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט מפני מה אני אומר נערך ולא מעריך
10.11
מפני שריבה הכתוב בנערכין יותר מבמעריכין שהרי חרש שוטה וקטן נערך אבל לא מעריכין
10.12
רבי יהודה אומר בני ישראל נערכין ואין הגוים נערכין יכול לא יהו מעריכין תלמוד לומר איש
10.13
אמר רבי יהודה וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט מפני מה אני אומר נכרי מעריך ולא נערך מפני שריבה הכתוב במעריכין יותר מבנערכין שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין
10.14
אמר רבא הלכתיה דרבי מאיר מסתברא טעמיה לא מסתברא טעמא דרבי יהודה מסתברא הלכתיה לא מסתברא
10.15
הלכתיה דרבי מאיר מסתברא דכתיב לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו טעמיה לא מסתברא דקא מייתי ליה מחרש שוטה וקטן שאני חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו
10.16
טעמא דרבי יהודה מסתברא דקא מייתי ליה מטומטום ואנדרוגינוס דאף על גב דבני דעה נינהו מעטינהו רחמנא הלכתיה לא מסתברא דכתיב לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו
10.17
ורבי יהודה האי לא לכם ולנו מאי עביד ליה אמר רב חסדא אמר אבימי וערכו נגנז
10.18
אלא מעתה לא ימעלו בו דתנן חמש חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח לא נהנין ולא מועלין
10.19
אלמה תניא גבי קדשי גוים במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן
10.20
אלא אמר רבא משום רפיון ידים הוא דכתיב ויהי עם הארץ מרפין ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות
11.1
תנא חדא גוי שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו ותניא אידך אין מקבלין
11.2
אמר רבי אילא אמר רבי יוחנן לא קשיא הא בתחילה הא בסוף
11.3
דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן בתחילה אפילו מים ומלח אין מקבלין מהם בסוף דבר המסויים אין מקבלין דבר שאינו מסויים מקבלין היכי דמי דבר המסויים אמר רב יוסף כגון אמה כליא עורב
11.4
מתיב רב יוסף ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך וגו׳ אמר ליה אביי שאני מלכותא דלא הדרא ביה דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר ביה
11.5
אמר רב יהודה אמר רב גוי שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אי בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים
11.6
מיתיבי גוי שהתנדב קורה ושם כתוב עליה בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים
11.7
טעמא דשם כתוב עליה דבעיא גניזה הא אין שם כתוב עליה לא בעיא גניזה
11.8
הוא הדין דאף על גב דאין שם כתוב עליה נמי בעיא גניזה והא קא משמע לן דאף על גב דשם כתוב עליה יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לאו קדוש
11.9
דתנן היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז
11.10
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה סבור מינה לעצמו אין לאחר לא איתמר אמר רב אמי אמר רבי יוחנן בין לעצמו בין לאחר
11.11
אמר רבי זעירא לא שנו אלא דאמר עלי אבל אמר הרי זו בעינא בעי למיתבה
11.12
מתקיף לה רבא אדרבה איפכא מיסתברא אמר זו משתמש בה כי היכי דליחייב באחריותה אבל אמר עלי לא אלא לא שנא
11.13
תניא כוותיה דרבא נדר צדקה ואין הקדש צדקה מאי קאמר לא נדר ולא הקדש צדקה
11.14
אלא לאו הכי קאמר צדקה הרי היא בבל תאחר ואינה כהקדש דאילו הקדש אסור לאשתמושי ביה ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה
11.15
אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר בין אמר עלי בין אמר הרי זו
11.16
תנו רבנן סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה
12.1
איני והא רבי ינאי יזיף ופרע שאני רבי ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשי ומייתי להו
12.2
תנו רבנן ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה
12.3
מדאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן גוי שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה משנשתקע שם בעליה מותר לשנותה
12.4
למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי
12.5
אלא לדבר מצוה וטעמא דגוי הוא דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי
12.6
שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה שנייה רחבא ואיקפד רבא איכא דאמרי שנייה רבא ואיקפד רחבא ואיכא דאמרי שנייה חזני דפומבדיתא ואיקפד רחבא ואיקפד רבה
12.7
מאן דשנייה סבר דלא שכיח ומאן דאיקפד סבר זמנין דמקרי ואתי
12.8
מתני׳ הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך רבי חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין רבי יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב
12.9
גמ׳ בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא אלא לא נערך אמאי לא
12.10
דתניא מנין היוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום תלמוד לומר כל חרם לא יפדה יכול אפילו קודם שנגמר דינו תלמוד לומר מן האדם ולא כל האדם
12.11
ולרבי חנינא בן עקביא דאמר נערך מפני שדמיו קצובין האי כל חרם מאי עביד ליה
12.12
לכדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם שנאמר אם כפר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר כל חרם לא יפדה
12.13
אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מנין תלמוד לומר כל חרם
12.14
רבי יוסי אומר נודר ומעריך כו׳ ותנא קמא מי קאמר דלא
12.15
אלא בנודר ומעריך ומקדיש כולי עלמא לא פליגי כי פליגי באם הזיק תנא קמא סבר אם הזיק אינו חייב בתשלומין ורבי יוסי סבר אם הזיק חייב בתשלומין
12.16
במאי קמיפלגי אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה אינו גובה מן היורשין ורבי יוסי סבר מלוה על פה גובה מן היורשין
12.17
רבא אמר דכולי עלמא מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה כתובה בתורה קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה כתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ורבי יוסי סבר ככתובה בשטר דמיא
12.18
ואיכא דמתני לה אהא היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזרת עמידת בית דין
13.1
מכלל דתנא קמא סבר ניתן לחזרת עמידת בית דין
13.2
אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה גובה מן היורשין ורבי שמעון בן אלעזר סבר אינו גובה מן היורשין
13.3
רבה אמר דכולי עלמא מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר קמיפלגי תנא קמא סבר ככתובה בשטר דמיא ורבי שמעון בן אלעזר סבר לאו ככתובה בשטר דמיא
13.4
מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם דמי שור לבעליו
13.5
אמר רבי אילא אמר רב כשעמד בדין והא הרגו קתני אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טריפה
13.6
והאמר רב נחמן תני חגא מת וקברו והילכתא דייתבי דייני אפומא דבירא
13.7
תנו רבנן היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו חטא באותה שעה אין נזקקין לו מאי טעמא אמר רב יוסף מפני שאין מענין את דינו
13.8
אמר ליה אביי אי הכי אפילו רישא נמי כגון שהיה זבחו זבוח באותה שעה

William Davidson Edition - Aramaic. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://korenpub.co.il/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1 Licence: CC-BY-NC. Source.