Alshekh on Torah

ויאמר בלעם וכו'. הנה אומרו הנה באתי אליך עתה יראה מיותר. אך יאמר הלא נתרעמת על באתי כאלו בבאתי תלוי הדבר כי אני אין ברשותי לעשות אחרי בואי ולא כן הוא כי הלא הנה באתי אליך עתה מה הועלתי בזה היכול אוכל דבר מאומה וכו':

או יאמר הנה אמרת לי שהיה לי לבא או על ששלחת פעמים או להנאתי או להיות ביאתי אליך בלי שית לב אל כבוד השלוחים או מפני מה שתכבדני לעתיד. הנה מה שבאתי הוא אליך למה שהוא אליך בלי שית לב אל הנאה או כבוד כי גם השלוחים אינן כדאים לי. והראיה כי לא להנאה וכבוד עשיתי שתכבדני כי הלא היכול אוכל כו' ואחר שלא אוכל בטלה הנאה וכבוד:

ויאמר וכו' בנה לי בזה וכו'. ראוי לשים לב מה הנה שבע מזבחות האלה והעלות פר ואיל במזבח (ולא) משאר מינים. והיות שנים ולא אחד בכל מזבח. והנה ארז"ל שהוא כנגד שבעה שבנו מזבחות אדם נח אברהם יצחק יעקב משה ואהרן ועדיין צריך לידע מה יתן ומה יוסיף הקריבו כנגד כל המקריבים. ויתכן כי הנה אדם הקריב להמשיך שפע עליון על כל זרעו כי זה כל האדם וכן נח להמשיך גם על כל היוצאים מנהו והוא גם הוא על כל העולם אך מאברהם והלאה הקריבו להוריד השפע על עם בני ישראל בלבד. והנה בלעם רצה שיתהפך שפע כל השבעה אל מואב והוא באשר נקדים כי הנה הפר זכר אל האומות כי על כן היו שבעים פרי החג לעומת שבעים אומות ועליהם נאמר סבבוני פרים וכו' ועל כן בהקריב אדם הראשון על כללות האומות הקריב פר ואברהם שהתחיל להקריב בעד ישראל הקריב איל שהוא מן הצאן שישראל נקראו צאן וע"כ צוה לבנות ז' מזבחות כנגד שבעה שנכלל בהם המקריבים בעד האומות וישראל ובכל אחד מהן פר ואיל לייחד שתי מיני המשכות השפע ולהביאן על מואב לקנות כח אלהי על כל השאר:

ויאמר וכו'. התיצב וכו'. הלא כמו זר נחשב כי בלי הכנות אלו היה ה' נקרה אליו ומה גם עתה אחר כל זאת ואיך על כולי האי יאמר עדיין אולי יקרה כו'. וגם אומרו לקראתי ולא אמר אלי כד"א ויקר אלהים אל בלעם. גם מה ענין אומרו וילך שפי בין למתרגם שהלך יחידי בין לרז"ל שהלך חגר מה צורך הודעה זו. אך אמנם הנה טרם הכינו ההכנות האלה היה נקרה אלהים לי אך עתה על ידי הכנו' קרבנות אלו נזכה פי אולי יקרה ה' הגדול בעל הרחמים לקראתי ולא מדת אלהים וגם לא יהיה מה שקרה לשון קרי וטומאה כי אם לשון הקבלה לקראתי כמו שבא לקראת חברו להקביל פניו שפוגעים זה בזה ומזה יהי' נגזר מה שיקרה שיהיה מקביל פני ובא לקראתי. ולבל יאמר בלק כמאמר שלוחיו שעל אומרו מאן ה' לתתי להלוך וכו' כי לא האמינו לדבריו שהיה ה' מדבר עמו והיה ירא פן יאמר בלק מה לך עם ה' אלהי ישראל ואתה מצד הטומאה ואיכה תאמר יקרה ה' לקראתי לז"א ודבר מה יראני לומר לא יבצר שע"י הכנות אלו ודבר מה יראני מראות מה ואז והגדתי לך מציאות דבר מה שיראני למען ע"י מה שאגיד לך מהמראה תכיר כי מה' קדוש ישראל באמת הוא ועוד הוסיף הכנה אחרת והוא וילך שפי יחידי להתבודד להשיג גדר נבואה בשם ה' שהזכיר. ולא שוה לו לשיקרה ה' לקראתי כ"א ויקר אלהים וכו' וגם מדה זו לא לקראתו רק אל בלעם באופן שאומר ויקר הוא מלשון טומאה. ועל זה אמר את שבעת המזבחות ערכתי ולא אמר בניתי כי כיון על עריכת הכוונה כמדובר למעלה כלומר ולמה אחר הכנה זו לא נקרה ה' לקראתי כי אם ויקר אלהים ולא שוה לו וגם מה שיחשב שיראהו דבר מה להגיד לבלק שיכיר כי עם ה' הוא מדבר גם זה לא הועיל כ"א אדרבא אפילו אמירה לא דבר לו מה שיהי' או שיגיד לבלק כי אם וישם דבר בפיו כי היה כח מופקד בפיו ואמר לו לך אל בלק ולא תדבר אתה עמו כ"א כה שהיא מדה הנקראת כה תדבר ולא אתה:

או יהיה מה שהלך יחידי כי דרך נביאי ישראל כי שכינה עמהם ומבקשים יתרון אך זה לא היה רק יחידי משכינה והיה מבקש יתרון יקרה ה' לקראתו שהיא השם הגדול.

או על דרך זה כי הנה היה חסר שכינה עליו וגם העשות רצונו בשני דברים: (א) שיקרה ה' בעל הרחמים וגם שדבר מה יראהו מעשה שאלתו. ואם היה רצוי לפניו ית' מעשה שעשה המזבחות וערך הקרבנות לפחות היה לו לקנות השראת שם אלהים ויקוה אחר כך אל האחרות כ"א וילך שפי יחידי מהכל ומה שהשיג אח"כ הוא אלהים ולא השראת שכינה חלילה כ"א ויקר שהוא דבר בהשתלשלות קרי וטומאה. ולדעת רז"ל שהלך חגר מאשר לחצה האתון רגלו אל הקיר ואמר ראו נא רשעתו כי לא שב מרעתו על ידי מה שנעשה חגר על לכתו עם האנשים כי אם עודנו מחזיק בטומאתו והולך הוא:

וישא משלו וכו'. הנה אומרו מן ארם וכו'. יראה שפת יתר. ועוד אומרו זעמה שלא נזכר למעלה רק ארה או קבה ולא עוד אלא שהכניסה בין שניהם. ועוד כמו שאמר מה אקוב ומה אזעום למה לא אמר ומה אאר. ועל שני הכתובי' שאחריו אין צורך להעיר כי הם משוללי הבנה. והנה רז"ל אמרו שנינו נעשינו כפוי' טובה כי אתה לא היית בעולם כי אם ע"י אברהם שהוא מארם והציל את לוט ואני לא באתי לעולם אלמלא יעקב שבזכותו היו בנים ללבן שאני בא מהם. ויתכן יאמר הנה זכות ישראל רב מאד כי ה' אלהיה' אתם. ומאין מצא מקו' לנחותני בדרך הרע הזה אך הוא כי לא הביט אל אבותיהם הנקראים הרים כנודע וכמ"ש בב"ר על אשא עיני אל ההרים כ"א מן ארם שהם באים מארמים בלתי כשרים כ"א עובדי ע"ג כי לא ישית לב אל האבות ואמהות כ"א אל הררי קדם הקודמים להם תרח ונחור אבות האבות והאמהות. ואף עם כל זה לא לגדר קבה כ"א לגדר ארה שהוא גדר קל הימנו כשאלת בלק לשלוחיו. ואף גם זה לא לכשרים כ"א לנקראים בשם יעקב אך לנקראים בשם ישראל לא לבד ארירה כ"א ולכה זועמה ישראל שהוא קלה מגדר ארירה ואלו הב' הם הנכנסים בטבע חלוקה. אך גדר קבה לא עלה על לב כי מה אקוב לא קבה אל כ"א זעומה כי אל זועם בכל יום שלא עשה רק גדר זעימה שהוא הרגע שהיה יודע הוא וע"כ גם בלק לא שאל קבה כ"א ארה כמאמרו לשליחים ראשנים כי השניים הוסיפי מלבם לאמר קבה ככתוב למעלה אלא שחשב שע"י המזבחות והקרבנות והכנת המקום יעלה מדרגה אחת מזעימת לארירה. ואין צריך לומר שלא יועיל לארה כי אם גם מה שהוא גדר זעימה שהוא מעין מה שזועם בכל יום אי אפשר כי מה אזעום ולא זעם ה' כלל והוא מה שאמרו ז"ל כי בכל אותם הימים לא זעם הרגע כדרכו לזעם בכל יום.

או יאמר במה שאמר כי איך אל שהוא חסד זועם שהוא דין אך הוא כי מדת חסד הוא לזעום בכל יום שהוא מעט מעט יום יום ולא הרבה כאחת ע"י האריך זמן ובזה יאמר ומה אזעום ולא זעם ה' בכל יום כ"א אל שהוא מדת חסד אל שלמעלה ממדת רחמים ועל כן אחר שהזעימה היא בבחינת חסד איך תתהפך להם לרעה אם לא ע"י עון גדול שעשו ולא ע"י מה שעתידין לעשות בבמות בעל. ועוד כי זה שהביט אל הררי קדם הם הקודמים לאבות טעה בחשבונו. כי הנה אין ישראל נקראים בני תרח אביו ולא בני אבות האמהות הרן ובתואל ולבן. כי הנה מראש צורים הוא אברהם כד"א צור חוצבתם וכו' ומשם אראנו את ישראל ולא מקודם וכמ"ש ז"ל ממשל המרגליות שבחול שכובר בכברה עד שמוצא המרגליות ומשליך החול כן אברהם בין כל הקודמים לו וגם ארז"ל אלה תולדות השמים בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם כי ממנו מתחיל העולם. וכן אבות והאמהות לו יחשובו כי ומגבעות מהן עצמן והלאה אשורנו לא לאבותיהם שהם מארם ולא אמר מראש גבעות כ"א ומגבעות מהן עצמן והלאה כי אינן נמשכות זו מזו כאבות. ועוד כי אין אומה זו כיתר אומות שתוכל לאררם כי חלק ה' המה כי הלא עם זה היא כאותיות מלת הן שאין להם זוג כנודע כי אל"ף וט"ית עולים יו"ד וכן בי"ת וח"ית וגי"מל וגם זי"ן ודל"ית עם וא"ו אך ה"א אין לה זוג כן הנ"ון למנין קו"ף יו"ד עם צדי"ק וכ"ף עם פ"א ול"מד עם עי"ין ומ"ם עם סמ"ך נשאר הנ"ון בלי זוג כן עם בני ישראל כי כאשר אין ה"א ונ"ון מתחברות עם הסמוכות להן כן ישראל עם שכניהם לבדד ישכון כי כל הגוים בשכון יחד שני' שלשה עמי' לא יחשב שום אחד מהם להיותו לבדד כי יחשב למלוה עם אחרים כי מציאותם ודעתם מעורבת אך ישראל בשכנו עם אומות זולתו ליושב לבדד יחשב כי לא יתאחדו לא בנפש ולא בעירוב דעת וזהו לבדד ישכון כי יקרא לבדד בהיות בשכינה עם אחרים ולא עוד כ"א ובגוים לא יתחשב כ"א יאמרו כמה אומו' בעולם יאמרו ע' אומו' וישראל ולא יאמרו אחד ושבעים כי לא יתייחד אתם בחשבון ואין זה רק שכל אומה ע"ג עליהם שר והם שבעים שרים אך ישראל הוא יתברך מלכם ואיך יבואו עם ה' במספר עם אומות השרים וגם בהיות כמה אנשים בעמים מתחלפים וישראלים ביניהם כי יאמרו כך וכך נכרים כך וכך ישראלים שם ולא יצרפום למספר אחד כאשר יצרפו יתר אומות במנין אחד והנה אין כל זה להם אלא להיות חלק אלוה ממעל ואיך תחול ארירה או זעמה בהם חלילה. ועוד איך יעלה על לב לזעום את יעקב או את ישראל אשר ברכם ה' כעפר כ"א יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה ואם בארירה או זעומה יפלו הלא הנותרים יפול בהם מנין וה' ברכם שלא ימנו והנה היה אפשר לומר כי ב"פ היתה ברכת העפר א' באברהם ושם נאמר אשר אם יוכל איש למנות כו' וא' ביעקב ושם לא נאמר כן ויעלה על דעתך כי ברכת אברהם שזרעו לא ימנה יתקיים בישמעאל ולא ביעקב אך ברכת עפר של יעקב יוכל איש למנות כי לא כן הוא כי הלא מי מנה עפר יעקב אותה ברכת העפר כלו' ברכת יעקב שלא נא' בו אשר אם יוכל איש למנות מי מנה אותה:

או שיעור הענין מה שנאמר באברהם שלא ימנה היא עצמה ברכת עפר יעקב כי גם מה שנאמר לאברהם על יעקב נא' כי ביצחק ולא כל יצחק יקרא לך זרע וזה ומי מנה שהוא ברכת עפר שנא' באברהם שנא' בו שלא ימנה מי שמנה אותו הוא עפר יעקב כי עליו נאמ' והוא ברכה עצמה שביעקב וזהו כשנקרא יעקב שנתברך בעפר כ"ש כשנקרא ישראל כי אז הוסיפו לו ברכה אני אל שדי פרה ורבה כו' כי על תוספת ברכה ההיא אפילו לרובע שלו אין מספר ואיך תחול ארירה במבורך כל כך ושמא תאמר הלא חלה זעימה בהם ובמדבר תמו ומתו כל הדור ההוא הנה אין מיתתם ארירה ואיכות ח"ו כי מי יתן ותמות נפשי מות ישרים הוא דור המדבר כמ"ש ז"ל שעליהם נאמר דור ישרים יבורך וכן בתנחומא אומר שלא נתן הקב"ה את התורה עד בא דור ישרים הוא דור המדבר כי מי יתן יהא חלקי עמהם כי חלקם בחיים כי דור דעה קדושים היו ומיתתם כפרתם ואם שאמרתי מיתת דור המדבר שתמות נפשי מות גופם כי גם חומר הצדיק יש לו מנוחה בקבר עכ"ז יותר מזה אני תאב ומי יתן והיה לי שלא אדמה לדור ישרים הנזכר גם היא בשם יעקב ובשם ישראל שהיא שלא אמות כלל כ"א ותהי אחריתי היא אחרית ולא מות כי יחיה כמוהו הוא יעקב וישרים האמורים בפסוק שהוא יעקב אבינו כי יעקב אבינו לא מת:

או יאמר ע"ד הקודם והוא כי למה שחש בלעם פן ז' זכיות יעמדו לישראל שהוא של שלשה אבות וארבע אמהות על כן צוה לערוך ז' מזבחות לרצות את ה' כנגדם ויעל פר ואיל להפך זכות ושפע האומות הנמשלים לפרים כדלעיל ושפע הבא על ישראל המשולים לאיל יתהפך הכל אל בלק ועדיין לבל יתחזק כח זכורם כי לה' המה על כן אמר כי השיאו לנחותו בדרך רעה זו כי נתן אל לבו אל אבות והאמהות הנא המה מארם כמ"ש ז"ל על רבקה מפדן ארם אביה רמאי ובני עירה רמאים וכן רחל ולאה מארם וכן שרה בת הרן אשר לא בחר בה' רק כאשר ינצח (אברהם) כמ"ש ז"ל בב"ר וגם הוא מאמרם וזהו מן ארם ינחנו וכו' וגם מצד האבות נשא עיניו אל הררי קדם אבות אברהם ויצחק שהיו עובדי גלולים לכה ארה וכו' מה אקוב וכו' כקודם. ומה שפנית אל אבות אברהם טעית כי מראש צורים אראנו את ישראל ולא מאבות אברהם ואת האמהות מגבעות הן אמהות אשורינו כי מהן מתחיל האומו' ולא מאבותן הן עם לבדד כו' כדלעיל:

ובמסרה ג' לבדד. א' במקרא זה. ב' שכני לבדד בתרי עשר. ג' כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני. ויהיה כי אמר כי ישראל יקראו עומדים לבדד בעולם בהיותם בשכונה ושמא תאמר הלא טוב לנו נהיה לבדד בעצם ויעדרו מן העולם ולא שנהיה לבדד בתוכם וזהו שכני לבדד בחיר"ק הנו"ן שהוא לשון יחיד אין זה עתה פן ירבה עלינו חית השדה כ"א כאשר אתה ה' לבדד בהיותנו לבדד לבטח תושיבני כי יגור זאב עם כבש:

והנה ארז"ל שאמר לו בלעם אלו אמרת לקלל את ישמעאל או עשו היה אפשר אך אמרת לכה ארה לי יעקב כו' א"א. ובזה יתכן להמשיך הכתובים ע"פ דרכם שנשא משלו ואמר מן ארם כו' לומר אבל על כל התלאה הזאת לבלתי הועיל כי מן ארם ארץ רחוקה ינחני עד כה בלק ולא מתחלת גבולו כ"א מהררי קדם ומי יתן והיה לארר את ישמעאל או עשו כ"א לכה ארה לי יעקב אם לא כשרים המה הנקראים בשם יעקב. ואם כשרים שבשם ישראל יכנהו לכה זועמה ישראל כי אמר בלק ארירה לא על הנקראים ישראל. ומה שאמרת לכה ארה לי יעקב כו' לומר שאלו אמרת לי על ישמעאל ועשו הייתי עושה והלא תאמר גם אלה בני אברהם ויצחק והמה כיעקב לא כן היא כי הנה מראש צורים הוא אברהם אראנו את יעקב לא את ישמעאל ועשו כד"א כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק דהיינו יעקב הנה שאין ישמעאל ועשו לקרא בני אברהם ויצחק וכן ומגבעות הן האמהות אשורנו את יעקב כי אצ"ל שרה שלא ילדה את ישמעאל כ"א שפחתה כ"א אפילו רבקה לא היתה אוהבת כ"א את יעקב גם רחל ולאה שלא היה להן חלק רע בזרע יעקב. וש"ת הלא גם ישמעאל הוא חשוב כי הנה בקש אברהם רחמים עליו ואמר לו ישמעאל יחיו לפניך וא"ל הקב"ה ולישמעאל שמעתיך והפרתי אותו וכו' וכן היה לו שנאמר על פני כל אחיו ישכון וכן עשו השוה אותו הכתוב ליעקב באומר שני גוים בבטנך. לז"א על דבר ישמעאל שנתברך על פני כל אחיו ישכון וכתוב א' אומר על פני כל אחיו נפל אלא בחיי אברהם ישכון אחרי מות אברהם נפל. ונבא אל הענין אמר אין ישמעאל דומה ליעקב כי ישמעאל בהיותו עם אביו ישכון ובהסתלקו נפל אך יעקב כ"כ רב איכותו שאפי' בהיותו לבדד בלי חברת אבותיו ישכון ולא יאמר בו נפל. וגם אשר תראה שהשוה הכתוב את יעקב ועשו באומר שני גוים בבטנך דע לך כי הנה ובגוים לא יתחשב להתאחד בחשבון. והוא מאמר הנביא הנה קטון נתתיך בגוים בזוי אתה מאד לומר עם שנולדת קודם הנה קטון שמכרת הבכורה ואע"פ שנתתיך בגוים שהוכלל במלת גוים לא שהם שוים בערך יעקב ליחשב עמו כי בזוי את מאד וישראל לא כן כ"א גוי אחד בארץ וזהו ובגוים לא יתחשב. וגם שם הורה הכתוב כי לא ישתוו כ"א רב יעבוד צעיר. או על מא' רז"ל שעל כי מלת גוים ביו"ד במקום וא"ו אמרו שני גאים רבי ואגטונינוס וכו' כי בזה היה השווי ולא בגדר איכות שתי האומות. וגם זה עם זה הוא עם אנטונינוס כי גר צדק היה וזה יאמר ובגוים שהוא באומר שני גוים בבטנך לא יתחשב כי חשבון אומר שני אינו על יעקב ועשו כ"א אל אנטונינוס גר צדק ורבי. ועוד טענה שאין מקום לשלוט עין וארירה ביעקב כי אין חלוף ברכה שורה אלא בדבר המנוי אך נשמרו מעין כי מי מנה עפר יעקב שתשרה בו ארורה כ"א נתנו שקליהם לא נמנה עפרם וגופם. וראה עוד חשיבותם לפניו ית' כי מהיותם זרע ישראל טיפת זרע במעי אמם כוללם במספר עם הנולדים וזהו ומספר את רובע ישראל ויפורש רובע כפירוש רז"ל מלשון רביעה כמ"ש ז"ל שעל כן נמנו שבעים נפש וכן ארז"ל על שבט לוי למוד הוא אותו השבט לימנות במעי אמן וכו'. וגם שחלה זעימה בדור המדבר ושם מתו מי יתן אמות כמיתתם כי גם שכעת אינן באים לעולם הבא אחריתם טוב כי ע"י משה יבואו לעוה"ב וזהו ותהי אחריתי כמוהו:

ובמסרה תמות שלשה במקרא. א' תמות נפשי מות ישרים. ב' תמות בנוער נפשם. ג' תמות נפשי עם פלשתים. ואפשר אם היא על בלעם יאמר כי מי שחמד מות ישרים יורה כשרות ואיך תמות בנוער נפשו אך הוא כי אחרי כן בעצת בנות מואב נעשה כאומר תמות נפשי מות פלשתים כי כאשר פלשתים יצאו משתי אומות שהיו מחליפים נשותיהם ויצאו משם פלשתים כמ"ש ז"ל על פסוק את פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים וכן רצה בלעם שמישראל עם בנות מואב יעשו זמה כזו:

או יאמר ענין המסרה. מה שהקב"ה מוציא בנוער את הצדיק מן העולם לא מדעתו של צדיק כ"א על שעתיד להתקלקל ולא ימות חייב וזהו תמות נפשי מות ישרים שאין מתים בכרת ואם מתים בנוער נפשם של ישרים הלא הוא טרם יקלקל ויאמר עליו תמות נפשי עם פלשתים:

ויאמר וכו'. אל תאמר כי במה שברכת את ישראל אין לי הפסד כי הנה אוכל לומר מה עשיתי לי כי הלא אויבי המה וברכתיך החזקתם עלי. ושמא תאמר למה בהחילי שתקת עד גמרי לז"א לקוב וכו' לקחתיך כלומר בדמים שנדרתי לך כמ"ש ז"ל על אומר לקרא לי ועל כן חשבתי היות מתחיל בשבח ומסיים בגנאי שתארר בסוף והנה ראיתי כי ברכת ולא לכוונת ארה בסוף כ"א גם ברך באחרונה. והשיב לו איני מתחיל בכוונת אל מה שאסיים כ"א תמיד אני שומר ומצפה מה שישית בפי וזהו אשר ישית וכו' אותו אשמור לדבר ויהיה אשמור מלשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר:

ויאמר כו'. התיצב וכו'. הנה למעלה אמר שע"י המזבחות אולי יקרה ה' שהוא שלא יקרה אלהים כ"א ה' ולא שוה לו. ואפשר נתן אל לבו כי אולי על שנתרחק ממקום המזבחות היה לו העזר מעט והורה על ההרחק באומר ואלכה אך עתה אמר התיצב כה ואנכי אקרה כה שהוא בקרוב כאלו שם אני. עוד אפשר רמז בדג"ש הכ"ף מה שלא אמר כן למעלה כ"א וכה תדבר בלי דגש הכ"ף אך יאמר לבלק שיכוין למלאת שפע מלת כה ע"י עריכת הקרבנות שהוא השכינה הנקראת כה וזהו רמז הדגש כבטן המלאה וזהו התיצב כה ועל ידי כן אנכי אקרה כה שאקרה בהיות אתי כה מלא כלומר שאחר שהשכינה במלוי אתי מה שאקרה אחרי כן לא יהיה כ"א משם ההויה ישתבח לעד וזהו שלא אמר אקרה מכה כ"א ואקרה כה כמה שאקרה מהזולת הוא השם הגדול כי הנה כבר עמי כה היא השכינה מהמראות הקודמות. או יאמר בתחלה שנאמר ויקר אלהים היה כי שם אלהים שהוא שכינה היה מדבר עמו ע"י כח חצוני שהוא נקרא קרי עתה ע"י המלוי המקרה שלי לא יהיה שיבא לקראתי אלא כה היא השכינה ולא אקרה נוכח זולתו ויהיה אומר אז מלשון לקראת וכן זכה שויקר ה' אך לא מטעמו כ"א על שהיחל לדבר טוב על ישראל וגם זה ע"י השתלשלות עד כח הטומאה וז"א ויקר ולא אמר ויקרא כ"א ויקר שהוא לשון קרי:

משלו וכו'. ראוי לשית לב למה בפעם הראשונה לא אמר קום בלק וכו' כאשר יאמר עתה. אך הנה למעלה נאמר ויקר אלהים אל בלעם וגם מדרגה זו בהשתלשלות קרי וטומאה אך עתה נאמר ויקר ה' הוא שם הגדול וגם בלק על זה אמר עתה מה דבר ה' מה שלא אמר למעלה. ע"כ אמר לו קום בלק על עמדך ולא מיושב כי עתה דבר ה' כמאמרך ולא אלהים כבראשונה כי מהשם הגדול המה. ולא תביט אל היותך מלך כי לפניו ית' אינך אלא בלק כי מלכותך לאפס ותוהו נחשב לפני מלכו של עולם וגם כי פי המדבר אליך אל תפן אל אומרם כ"א אל הדברים מצד עצמן כי מאתו ית' המה זהו האזינה עדי וכו':

או יאמר מצד היותם דברי ה' קום בלק עם היותך מלך וחכם כ"א לא היה מאתו כ"א עדי ודברי אם לא היית מלך רק בנו צפור ראוי תאזין עדי נמצאת יתר עתה להיותם דברי ה' כי תצטרך לקום עם היותך מלך וזהו קום וכו' האזינה כו' ולא אמר בן צפור לרמוז מה שאמרו ז"ל שהיה מנה בן פרס ויהיה לפי דרכנו לומר כי גם אם לא הי' דברי ה' כ"א דברי עצמו היה ראוי להטות עצמו כי לא בן גדולים הוא כ"א בנו צפור. ואם נשים לב אל אומר שמיעה והאזנה וגם אומר עדי ולא יאמר דברי יהיה כאשר ידענו מרז"ל כי שמיעה היא מרחוק והאזנה מקרוב על שמעו שמים והאזיני ארץ. ובזה יאמר קום בלק ושמע וזה בגדר שמיעה כי רחוק ממנו ית' אתה ואם יש בחינת האזנה הוא על היות דבר ה' משתלשלת מאתו ית' עדי כי מי אתה הר הגדול כי אתה בנו צפור בן לגרוע ממך וזהו הוציאו בלשון עדי:

לא איש אל ויכזב וכו'. ראוי לשים לב אל איזה דבר הוא אומר שלא יכזב ושלא יתנחם. ועוד כפלו כמה פעמים ענין ראש הכתוב וענין סופו. ועוד אומר הנה ברך לקחתי כי לא ברך לקח כ"א בעל כרחו ולא עוד אלא שאומר וברך ולא אשיבנה שיורה כי חפצו לברך את ישראל והוא לא כן ידמה וכן בכל הכתובים קושיות אין מספר ומשוללי הבנה פשטיות:

אמנם הנה ארז"ל כי מה שהוליכו ראש הפסגה והוא על כי שם יאסף מרע"ה מושיען של ישראל והעולה על רוחם כי בסלוקו של מוציאם ממצרים נסתלק זכות כניסת לארץ כי הן זה מאמר בלק כמו שאמרו ז"ל באומר ואגרשנו מן הארץ לגרשם מן העולם בל יבואו וירשו א"י. וע"כ יתכן בא ויאמר משומו אל פיו לא איש וכו' לומר לא ימנע או מתחלה כשנדר להם הוא ית' ארץ ישראל היה בדעתו שלא ליתנה כי לא נעלם ממנו אשר תבקש ממנו עתה בעריכת המזבחות כי יודע העתיד הוא. או כי מאז גמר בדעתו ליתנה ועתה ע"י מעשיך יתנחם. אם הוא החלוקה הראשונה לא איש אל ויכזב. ואם הב' ובן אדם ויתנחם. ושמא תאמר הלא מצינו וינחם ה' על הרעה לזה אמר ההוא אמר וכו' והיא תשובת ירמיה אל חנניה הנביא שהיה מתנבא שלום באמור אם כדברך לא יעדר הטוב כי הנה ית' חוזר מהרע ולא מהטוב וכמ"ש ז"ל שאפילו על תנאי אינו חוזר. וזה אומר פה בתמיה ההוא אמר שהוא אמירה של חיבה וטובה כטבע לשון אמירה ולא יעשה כלומר זה אי אפשר. אך ודבר שהוא ענין של קושי אז ולא יקימנה כי ניחם על הרעה באופן כי מתנת הארץ שהוא טובה לא ישוב ממנה. והראיה ממני כי מבשרי אחזה כי הנה ברך לקחתי שבראותו כונתו ית' לברך את ישראל לקחתי לעצמי לברך ברכה א' להפיק רצונו אולי אחרי כן יניחני בבחירתי להפך הדבר ולא אוכל כ"א וברך יותר ולא אוכל להשיבה וזהו וברך ולא אשיבנה. ואין זה רק כי ה' ידבר טוב על ישראל ולא ישיב ומה גם עתה מה שדבר בפירוש. והנכון יאמר כנודע מרז"ל כי עתידי' היו הברכות ליאמר מפי מרע"ה ותוכחות מפי בלעם אלא אמר הקב"ה שאין ראוי יכניע הרשע ההוא את בניו כי אם אדרבא יהיו הברכות על ידו כי מלאך רע יענה אמן בעל כרחו וכו'. בזה יאמר ראה נא חשקו ית' לברך את ישראל ממני תראה כי הנה ברך לקחתי מזולתי הוא משה כי אליו יאותו באופן שגנובות הן אתי חוץ מטבעי באופן שהיה קל להפך הברכה ועם כל זה וברך ולא אשיבנה ולא אוכל לשוב מהם כל כך ה' חפץ לברכם. ושמא תאמר כי תנאי היו דבריו במתנת הארץ אם יהיו צדיקים כאומר לזרעך אחריך אך כשחטאו ישראל במדבר עונות קשים נתבטלה הגזרה והמתנה. כי לא כן הוא כי הנה החוטאים במדבר לא צדיקי' היו הנקראי' בשם ישראל כ"א הערב רב בעגל ואשר נמשכו אחריהם מהירודים הנקראים בשם יעקב וכן האספסוף והנקראים עם כי גם במרגלים עשרה המה אשר המסו את לבבם ועל כן לא היה כעסו ית' עצמיי. וז"א לא הביט ולא הסתכל און שעשו הנקראים יעקב יען כי לא ראה עמל בישראל הם השלמים וכשרים הנקראים ישראל ועמל הוא עון כמ"ש הוגעתני בעונותיך. ושמא תאמר הלא הרעים בקולו לאמר ואכלם אינו כלום כי גם ברעם קולו היו חיים וחסד בלבו כמו שאמרו ז"ל באומר הניחה לי ויחר אפי כו' שאמר משה וכי תופס הייתי בך אלא כדי שיתפוס ויחזיק בתפלה כאב על בנו שאומר לאשר לפניו אל תעכבו בידי הניחוני שאמיתהו ומכוין שיאחזו בו ויחלו פניו לבלתי המית אותו וזה יאמר ה' אלהיו של ישראל עמו לרחמו ותרועת והגזמ' מלך בלבד הוא שהיה בו ולא לפעול הכליה חלילה. ועוד ראיה אל חיבתו ית' עליהם כי הנה אל מוציא' ממצרים וכו' והוא בשום לב אל מז"ל בגמרא תועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים כי הלא כמו זר נחשב מי נתן בזה מלאכים ושדים אך יאמר כי הנה היה יכול הוא ית' להוציא ישראל ממצרים ע"י מלאך או שרף שימות את המצריים כאשר בימי חזקיה את סנחרב וחילו או באחד מכחות הטומאה השדים ודומיהם אך הוא כי רצה הקב"ה באהבת ה' את עמו בנו בכורו להוציאם ע"י עצמו כאומר ועברתי וכו' אני ולא מלאך וכו' וזהו אל כלומר בעצמו מוציאם ממצרים עם היות כי כתועפות ראם שהם מלאכי השרת ושדים לו ית' שהיה יכול להוציאם על ידם ולא עשה כן כ"א הוא ית' הוציאם בעצמו: