← All works
Alshekh on Torah Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections
Numbers.16.16.1 ויאמר משה וכו' . הנה זה היתרון אעשה לכם בל תאמרו שאינכם בני בית לפניו יתברך . לכן הקדימו אתם תחלה והיו לפני ה' המצאו לפניו יתברך טרם ויבא שם אהרן וזהו אתה והם ואח " כ אהרן למען תעשה אתם בני בית לפניו אולי ישא פניכם והביטו וראו וממנו תראו כי מכיר אני בעצמי כי לא יבחר בי לכהן ליקח מחתה רק אתה והם ואהרן ולא אני . וגם לא תשמשו איש במחתת חבירו לומר נקחה קכ " ה מחתות ואחר כך קכ " ה אנשים יקטירו במחתות הראשונים רק מתחלה איש מחתתו חמשים ומאתים וכו' . והוא פן ימותו קכ " ה ראשונים וישמטו השער מלהקריב ואח " כ יאמרו אולי בין הנשארים הוא אשר בחר ה' :
Numbers.16.17.1 וקחו איש מחתתו וכו' . הנה בצווי באומרו וקחו וכו' מצוה משה מהיום מה שיעשו מחר . ובאומרו מיד ויקחו וכו' נראה כאלו אחר הצווי מיד לקחו ולא היה רק למחרתו וא " כ הל " ל ויהי ממחרת ויקחו וכו' . ואפשר בזה נרמז מאמרם ז " ל כי השמש לא רצה לצאת עד הוציאוהו בהכאת פולסי דנורה ע " כ נסתרה הבאת וביאת יום המחרת מן המקרא .
Numbers.16.17.2 וזה לשון המאמר שמש ירח עמד זבולה מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא עד דמחו בהו לא נפקי ע " כ . וראוי לשית לב למה עלו לזבול וגם אומרו עמד ולא אמר עלו . ומה ראו ולמה נתייחדו לקנאה זאת מזולתם . ובמה לא מיחו בכבודו יתברך ואומרו והאידנא וכו' למה לא נפקי עד דמחו בהו . ולמה נאמר פה .
Numbers.16.17.3 והנה לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז " ל במדרש רבה כי בכל יום ויום שמע וירח עולים לזבול להשתחות כדי לצאת להאיר בעולם ובזה יאמר כי עמד בעלותו זבול ולא יצא מיד כפעם בפעם . והענין כי הנה בזבול שם בית המקדש של מעלה כנודע מאמרם ז " ל ושם מקריבים נשמות ישראל . וגם ארז " ל כי שפע עבודה שלמטה במשכן או מקדש כנגד שלמעלה והעובד למטה כעובד למעלה . והנה הכהן גדול שלמטה הוא כנגד של מעלה נמצא אהרן לעומת מיכאל השר הגדול . וע " כ לא יבצר מהיות תיקון העליון בהיות הכ " ג של מטה נבחר והגון . עוד שנית כי הנה משה ואהרן ידמו לשמש וירח כי כאשר הירח מקבל מן השמש כן אהרן ממשה וכל אשר היה עושה אהרן משה היה העושה בעצם . וע " כ בתלות משה הדבר באומרו בקר ויודע ה' אז השמש הוא הבקר עם הירח הדומה לאהרן עמד בזבול מקום עבודת המכוונת לעבודת אהרן ופוגם שם בהיות הבלתי הגון כהן במזבח של מטה . ע " כ עמדו באומרם שלא נצא אם לא שיתקיים מאמר משה שבבוקר הוא יעשה ה' דין לבן עמרם . ולהיות כי יחס הענין במשה ואהרן הוא שמש ירח . אך המתעכב עתה מלצאת היה השמש כי הירח זמנו בלילה שאחר הענין ע " כ נאמר שמש ירח על יחס הענין ובלא וי " ו מורה על אחדותם וקבלם זה מזה . אך בעמידה לא אמר עמדו כ " א עמד כי השמש היה המתעכב עתה מלצאת . נוסף על כל זה כי למה שלהיות השמש נעלב יצא בגבורתו ואמר לה ה' לירח לכי ומעט את עצמך ע " כ השמש בקש עתה נצא משה הנעלב בגבורתו כמוהו . אמר הקב " ה אפשר כי חשו על כבוד בן עמרם ולא על כבודו ית' . והיא כמ " ש ז " ל כי על ג' דברים חטאו בנבואת משה ובכהונת אהרן ובתורת ה' שאינה מן השמים . או כפשוטו שבני אדם שהיו משתחוים לשמש ולירח ולא חשו ועל כבוד ב " ו חשו . ועתה הרגיש בעל המאמר כי הלא ארז " ל והובא בויקרא רבה פרק ל " א כי בכל יום השמש אינו רוצה לצאת על שמשתחוים לו עד שמורים בו חצים ואיך האשים אותם ה' על שלא מיחו בכבודו והלא מוחים בכל יום . לז " א והאידנא עד דמחו בהו לא נפקי לומר מה שתראה שאינם יוצאים עד דמחו בהו לא היה אלא האידנא אחר המעשה ההוא כי ראו ולקחו מוסר ולא מקודם וז " א והאידנא עד דמחו בהו וכו' :
Numbers.16.18.1 ויקחו וכו' . הנה עשו מאמר משה שקדמו לבא לפני ה' להראות כבני ביתו ית' יותר שיפיקו רצון מה' כמקדים לבית הכנסת ואח " כ ומשה ואהרן . וש " ת למה לא בא תחלה קרח למשה ואהרן לז " א ויקהל עליה' קרח וכו' כי בזה נתעכב להקהיל עליהם את כל העדה :
Numbers.16.20.1 וידבר וכו' . הבדלו מתוך וכו' . הנה אומרו לאמר בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת רק שיבדלו שניהם מכל העדה . אך לזה נעיר כי כדי שלא ילכדו בעונם לא היה צריך יבדלו מהם כאשר לא הוצרך יבדלו בני קרח ולא מתו אך זה כיוון באומרו לאמר והוא על דרך מאמרם ז " ל על פסוק הניחה לי ואכלם שאמר משה וכי תופס הייתי בך וכו' שהבין משה כאב החפץ שיליצו לפניו בעד בנו ויאמרו לפניו בעד בנו ואומר לפני העומדים הניחו לי אל תאחזו בי שאמיתנו והכונה שיאחזו בו וע " כ ויחל משה וכו' . ועל דרך זה פה רצה הקב " ה יבקשו רחמים על ישראל בל יאבדו כל העדה וע " כ אמר הבדלו וכו' ואכלה אותם למען יאמרו משה ואהרן האם לבל נלכד במצודתם הוא אומר שנבדל לא יתכן ומה גם שלא ע " י משחית הבלתי מבחין בין צדיק ורשע הוא עושה כ " א על יד עצמו כאומר ואכלה אותם . ועודי למה מודיענו מה שרוצה לכלותם . איך אין זה רק לשנבקש עליהם רחמים שאם איש אחד חטא לא יהיה קצף על כל העדה . וע " כ ויפלו על פניהם וכו' וזהו אומרו לאמר . ושיעור הכתוב וידבר וכו' . כי כדי לאמר שניהם מה שנוגע אליהם היא תפלה . ומה שאמר הוא ית' הוא הבדלו וכו' ומה שהיה לאמר שיאמרו הם . הוא ויפלו על פניהם :
Numbers.16.20.2 ויאמרו וכו' אמר למה שאתה אל בעל החסד . ועוד כי אינך חלילה כמשחית הבלתי מבחין בין צדיק לרשע כי הנה אתה אלהי הרוחות לכל בשר ואין הראוי לכל אחד נעלם ממך . גם שהרוחות מלובשות בבשר וז " א לכל בשר כענין אשר בידו נפש כל חי . ועוד שלישית כי אם יבטלו המיעוט ברוב לא יתהפך לבטל הרוב במועט ומה גם באיש אחד וזהו האיש אחד יחטא וכו' .
Numbers.16.20.3 או קרוב לזה התנהג בבחינת חסד . ולא תאמר כי על דבר אחדות נפשות ישראל ע " כ לקות המעט ידבק בכלן כי הלא אחר שאתה מייחד רוח לכל בשר איש ואיש והוא כי כל אחד נפרד לבלתי מות אחד בעון זולתו כמה " כ כנפש האב וכנפש הבן לי המה הנפש החוטאת היא תמית וגם להיות על איש אחד כי האיש אחד וכו' שלא יתבטלו כלן בו כמדובר .
Numbers.16.20.4 או יאמר ראוי תתנהג במדת חסד אל . על ב' טענות . אחד כי הנשמה לך כי אתה אלהי הרוחות ועוד כי נחתם לכל בשר ותזכור כי בשר המה מעותדים לחטא ועוד האיש אחד יחטא וכו' :
Numbers.16.23.1 וידבר וכו' דבר וכו' . הנה אומרו דבר אל העדה לאמר הוא מיותר . וגם הלאמר השלישי וידבר אל העדה סורו נא לאמר כי אינם לאמר לזולת . אך יאמר דבר אל העדה כדי לאמר אח " כ בזאת תדעון וכו' וכן וידבר אל העדה סורו נא כדי לאמר אח " כ בזאת וכו' .
Numbers.16.23.2 או יאמר בשום לב אל שנותו את טעמו מאמרו ית' כי הוא אמר לאמר העלו מסביב כו' . ומשה שינה ואמר סורו נא וכו' וכן באומרו ויעלו למה ננקדה היוד בצר " י ולא בפת " ח :
Numbers.16.23.3 אמנם הנה היו ישראל מפותים מקרח ולא במהרה ינתקו ע " כ אמר לו הקב " ה דבר אל העדה דברים כדי לאמר אח " כ העלו כו' כי תקדים פיוס ופירוש הנאמר בהבדלם . אח " כ אמור הצווי וזהו וידבר אל העדה לאמר מה שנצטווה . ומה הקדים לאמר הצווי שהוא העלו וכו' הלא הוא סורו נא וכו' לאמר נא ל' בקשה וזהו להנאתכם כי הם רשעים מן תספו וכו' וחושו על עצמכם . ואם יהיה נא לשון עתה יאמר איני מבקש תעלו שהוא שיעור גדול כ " א הסרה מה וגם נא כלומר עתה עד תראו אשר יבחר ה' על ידי המחתות וגם הוא הנאתכם פן תספו וכו' וכל זה היתה הקדימה כדי לאמר העלו וכו' . וגם זה לא מלבם בעצם כ " א כאלו העלום על כרחם כי בושו ממשה וזהו נקודת הצר " י . וע " כ בא משה עד משכן דתן ואבירם מקום אשר משם יעלו ויתפרדו שיהיה הוא שם במקום שיבושו ממנו ולא השמיע הדבר מרחוק :
Numbers.16.28.1 ויאמר וכו' . הלא כמו זר נחשב איה רחמנות הרב אשר למשה העומד בפרץ תמיד להשיב חימה ועתה לא די שלא בקש רחמים כ " א אדרבא נהפך לאויב וגם כי גם ענוש לצדיק לא טוב . ע " כ אומר כי זאת כוונתו בפסוק זה טרם ידבר משפט לתת התנצלות גדול ורב . הוא משל למיני חלאים המתיילדים בקצוות ידים או רגלים שטבעים להתפשט עד הלב וימות וכי יראנו רופא אומן ימהר יחיש יצו עליו לחתוך היד או הרגל אשר בו הנגע טרם יתפשט יותר . ואם כבר נתפשט עד הארכובה או הזרוע גם אותם יחתוך טרם אל הלב יגיע . ולא לאכזר יחשב כי הן הם רחמים גדולים שע " י חתוך יד או רגל ימלט כל הגוף . כן הדבר הזה כי הנה חולי כפירת במרע " ה בנבואתו והיות תורה מן השמים נזרק בקרח והיה מתחיל להתפשט בישראל כאשר דבק בר " ן אנשים ששאלו על ציצית שכלם תכלת ובית מלא ספרים וכו' והיה הולך ומפתה ומקהיל את כל העדה והנה אם ח " ו היה מתפשט אל כל ישראל היתה כליה בכלם ח " ו והיה העולם חוזר לתהו ובהו . והנה אם קרח נשאר חי לא יבצר מהתפשט נגע צרעת כפירתו בהם . ע " כ אמר משה אין בעולם רחמים גדולים מהכרת את קרח וחביריו כי מיתתם היא חיות כל ישראל והעולם נכריתם מיד טרם יעלה הנגע עד הלב . וזהו מאמרו אל כל ישראל אל יקשה בעיניכם אשר אני בא להכרית את אלו כי היא חיותכם . כי הנה בזאת שאעשה תרויחו כי תדעון שה' שלחני לעשות כו' ככהונת אהרן וכיוצא בכל נבואתו כי בזה תלויה כל האמונה וכל התורה . וכיון שכל זה תרויחו טובה היא מיתתם כי זה חיותכם וקיום העולם . וזאת תהיה כונת המסורה והיא ד' תדעון במקרא . א' ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למען תדעון אשר יפלה כו' . בזאת תדעון כי ה' שלחני כו' . בזאת תדעון כי אל בקרבכם . תדעון שדון . והענין גם שחס הקב " ה על ישראל והצילם אפילו מנביחת כלב למען תדעון אשר יפלה וכו' כי חס על עמו . ועתה אני מכרית אלו אל תתמהו כי בזאת תדעון כי ה' שלחני כו' והיא חייכם כאמור וא " ת שהיה אפשר שבלתי ימותו אלו יעשה הוא ית' דרך יורה כי בחר באהרן כדבר משה ולא ימיתו אלו . לא יבחן בעצם כל שאר נבואות משה שהיא כל התורה . אך בזאת תדעון בעצם כי אל חי בקרבכם בתורה מן השמים ונבואה אמתית ולא שבדה משה מלבו במה שתדעון שדון שנעשה דין בקרח ורעיו משא " כ אם יחיו שלא יבצר הרהור מה בסברתן :
Numbers.16.29.1 אם כמות כו' ואם כו' . ראוי לשים לב איך מתייחס העונש אל נפקותא זאת וגם מה יתן ומה יוסיף שפקודת כל האדם יפקד עליהם . ועוד אומרו אם בריאה יברא לא ימנע או נברא או לא נברא אם נברא איך יאמר יברא ואם לא נברא לישתוק מואם בריאה ויאמר יברא ה' כו' . ואם הוה מסתפק כמ " ש ז " ל אם נברא ואם לאו יברא עתה קשה כי הלא משנה שלימה הוא עשרה דברים נבראו בע " ש בה " ש ואחד מהן היא פי הארץ ומפי מי קבלנו המשנה אם לא מפי משה . ועוד אומרו ופצתה כו' האם מבלי אין מיתות משונות זולות זו שבחר בזו :
Numbers.16.29.2 אמנם הנה מהנראה מרז " ל כי שלשה דברים המה כללו אשמתם זו . ( א ) שכפרו בנבואת משה רבינו ע " ה . ( ב ) בכהונת אהרן . ( ג ) בתורה מן השמים . ע " כ יאמר על נבואת משה אם כמות כל האדם ימותון אלה ע " י שליח ה' על שכפרו בשליחות משה . ולעומת כהונת אהרן שהיא בקרבנותיו וטהרת נגעים כרופא המבקר את החול' ומרפאו מחולאי נפשו ע " כ גם פקודת בקור חולים לא יפקד עליהם ועל שני הדברים אמר לא ה' שלחני לא לנבואותי ולא לכהן את אהרן ועל אומרם שאין תורה מן השמים אלא מן הארץ בהמצאתי כי כמו זר נחשב להם יבא דבר לארץ מן השמים ולא ישיתו לב כי נפשותם הן מן השמים והן בארץ בקרבם ע " כ מדה כנגד מדה נפשותם שהן מן השמים לא יעלו לשמים כ " א ופצתה האדמה את פיה ובלעה כו' וירדו חיים שאולה בגוף ונפש שרוחם שהיא מן השמים תבלענה הארץ . והנה הן אמת כי פי הארץ היה נברא מבין השמשות אך היה אפשר כי לא נברא בכח מספיק לבלוע ומה גם עתה נפשות רוחניות שעל השמים כבודם כי מאין ולאין תוכל הארץ לבלוע נפשות שמעל לשמים כ " א גופים חומריים בלי נפש והיה אפשר תצא נפשם ויבלעו גויותם ולא ירדו חיים ונפשם תעלה אל שורשה ע " כ אמר ואם בריאה עוד יברא ה' במה שיפצתה האדמה וכו' ובלעה כו' באופן שבגוף ונפש ירדו חיים וכו' שגם את הנפש תבלע עודנה בגופם :
Numbers.16.29.3 או יאמר בשום לב אל הברא פי הארץ בין השמשות והוא במה שמבואר אצלנו בפי' המשנה כי כל מה שנברא בין השמשות הוא כח רוחני בארץ למעלה מאיכות העולם הזה פי האתון למעלה מאיכות בעל חי הבלתי מדבר הוא כח רוחני כפי האתון ההוא . וכן פי הארץ אינו חור נעשה בארץ חלול שא " כ לא היה בו כח לשאוף ולבלוע ומה גם כמ " ש ז " ל שהיה בולע אפילו נפה וכברה שהיתה שאולה ביד אשר בקצה מחנה ישראל אך הוא פה חלול אשר בו כח לשאוב ולבלוע כפי האדם השואב ובולע בפיו פנימה כן ברא הוא ית' כח רוחני אשר כח בי לבלוע את הרשע עד שאול כאשר הוא חי . והנה מאז נברא ברא אלהים את הכח ההוא לבלוע את הרשע אלא שלא ניתן לו רשות לבלע ולהשחית עד כה . ונבא אל הענין אמר מרע " ה אם בריאה הוא כבר בל יהיה בכל א' מהמשחיתים הכח ההוא שאינו מבחין בין צדיק לרשע ויבלע גם צדיקים שאצל אלו כ " א יברא ה' בעל הרחמים באופן שפצתה ובלעה רשעים בלבד וזהו הם וכל אשר להם בייחוד . ובזה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' מה שאין כן אם גם צדיקים היו לוקים גם הם כי לא תוכר ההשגחה :
Numbers.16.29.4 או יאמר במ " ש ז " ל כי בדין העליון הנפש מתנצלת לאמר כי לא חטאה רק החומר כי הוא רוחניות וקדושה והגוף מתנצל לאמר כי הנני גוש עפר ומעת יציאת הנפש איננו מתנועע מה עושה הקב " ה אומר הצד השוה שבכם שבשתוף שניכם חטאתם כן אשים נפש בגוף ואדון אתכם כך בגיהנם כמשל החיגר וסומא שומרי הפרדס . ובזה יאמר אם בריאה שהיא האדם וברא ה' פעם שנית אחר שהמות מפריד בין גוף ונפש שחוזר ומחבר' כן עתה לא יפריד לחבר כי אם ופצתה וכו' וירדו חיים שאולה כאשר הם מחוברים עתה ולא שיחזור ויברא אותם ויחברם אחרי כן לדונם בגיהנם . וש " ת אם הם חטאו כל אשר להם מה חטאו לזה אמר וידעתם כי נאצו וכו' את ה' ולא אותי בלבד כי ע " כ מלכותא דרקיע מעין מלכותא דארעא וכאשר הרוגי מלכות ממונם למלכות כן הרוגיו למנאציו הבליע אותם ולא השאיר ממונם ליורשים רק לקח ואיבד ממונם אתם . וזהו וידעתם וכו' כי נאצו את ה' הוא מלכותא דרקיע ע " כ לקו גם כל אשר להם :
Numbers.16.31.1 ויהי כו' . הנה אומרו ותבקע וכו' ותפתח נראה כפול . ואם נדקדק הלשון נראה סותר זא " ז כי בקיעה אינה פה ובאומרו ותפתח נראה שהיה פה סתום ונפתח . אך הנה כתבנו כי פי הארץ אינו חור או בקוע בארץ כי אם כח רוחני ושואב ובולע כפי האדם באדם . וזה מאמרם ז " ל כמו שיש אברים לאדם . כן יש אברים לארץ אדם יש לו ראש והארץ גם כן . וראש עפרות תבל . אדם יש לו פה והארץ יש לה פה ופצתה האדמה את פיה והוא כמפורש אצלינו שהוא כח מיוחד המתייחס לכל אבר כאשר באדם והוא בזה כי כאשר בכח פי האדם לשאוב ולבלוע כן פי הארץ . ונבא אל הענין הנה משה אמר ופצתה האדמה את פיה ובלעה וכו' אפשר יאמר במה נדע כי הנה שם פה לאדמה ואולי לא היה רק שנבקעה הארץ והנמצאים במקום שנבקע נפלו בתוכו . ע " כ מה עשה הוא ית' הבקיע תחלה האדמה אשר תחתיהם ועדיין לא נפלו בבקוע כלל והיו חוצה על הארץ ואח " כ ותפתח הארץ את פיה הוא אותו כח הבולע ותבלע אותם ששאבם ואחזה בם והמשיכם מעל הארץ אותם ואת בתיהם כו' ואת כל הרכוש אשר כל זה לא היה דבר בבקוע כי אם שהכח ההוא המשיכם אל תוכו . וזהו אפשר יאמר ויאבדו מתוך הקהל כי היו חוץ לבקוע אשר שם הקהל וכהרף עין נאבדו מתוכם כי חטפם כח פי הארץ ששאף ובלע אותם :
Numbers.16.31.2 עוד יתכן ע " פ סדר המקרא כי אחר אומרו שאחר הבקיע בלעה אותם פי הארץ אמר הנה עוד ראיה לזה שאם היה שבבקוע נפלו לא היה מפלש לעובי האדמה כי אם שיהיה שיעור מה ובנפלם אל תוכו חוזרת הארץ ונדבקה ונשארים קברים תוך הבקוע מתים בקרב הארץ אך לאלו לא כן קרה למו כי אם וירדו וכו' עד שאול מטה תחת כל מעבה האדמה באופן שותכס עליהם הארץ שכל קרקע העולם היה כמכסה עליהם ולא שדחקו צדדי הבקוע אותם ומתו ונשארו כקבורים בנתים רק שויאבדו מתוך הקהל שלא היה הפרש בהיותם שם מאשר היו טרם הבליעה כי אם שויאבדו מתוך הקהל אך כאשר היו חיים בהיותם בתוך הקהל כן היו אחרי כן חיים מתחת לארץ . ושמא תאמר ומי יאמר שהם חיים אחרי כן ולא נדחקו ומתו תוך הקרקע לז " א וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם והוא כי הנה ארז " ל בגמרא כי רבה בר בר חנא הלך במדבר ההוא והיה שם חד טייעא אמר לו כי שם היה בלועי קרח ושיטה אזנו ושישמע ושמע שהיו אומרים משה אמת ותורתו וכו' וזה יאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו וכו' ואחרי כן וכל ישראל וכו' נסו לקולם אשר שמעו מהם כעובדא דרבה בר בר חנא . כי אמרו פן תבלענו הארץ ולא אמרו פן תבקע הארץ כי אם שתבלעם בלועים כאשר המה שלימים וחיים כי הכירו כי בלועים המה חיים ולא שנפלו תוך חריץ הבקוע ומתו תוך הארץ כי הלא שמעו קולם אחרי כן :
Numbers.17.2.1 אמור אל אלעזר וכו' . ראוי לשום לב למה נתייחד צווי זה אל אלעזר יותר מאל אהרן או אל משה עצמו . ועוד או' את מחתות החטאים האלה וכו' מי לא ידע כי חטאים היו וכן אומרו כי הקריבום שהוא מיותר וידוע . וגם או' ויקדשו הרי נא' באומרו כי קדשו ועוד אומרו כאשר דבר ה' ביד משה לו כי או' לו הוא מיותר . ועוד מה עלה על לב ישראל לומר אתם המיתם את עם ה' ולא בושו ולא לקחו מוסר מאשר עין בעין ראו השגחתו ית' ויכירו כי נאצו האנשים ההם את ה' וישלחם ביד פשעם ואיך ערבו להם לדבר כדבר הרע ההוא ולא יראו אלהים . ועוד למה איחרו התלונה עד יום המחרת ולא ביום מיתתן .
Numbers.17.2.2 אך הנה ראה אלהים כי יוכל איש לדבר הלא כל חמתו ית' היה על כבוד אהרן בחיר ה' על שהרהרו על כהונתו אשר צוה ה' . אך על אלעזר או יתר זרעו לא יקפיד הוא בקרוב איש מבית לוי לכהן כי כל קפידתו ית' לא היתה רק על הנוגע באהרן בלבד . ע " כ צוה לאמר אל אלעזר שהוא מזרע אהרן וירם את המחתות וכו' וירקעום וכו' למען יהיה זכרון לדורות לבלתי נוגע בכהונת זרע אהרן וז " א אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא לומר כי אם זרע אהרן בלבד כי גם זרעו כמוהו . ונבא אל ענין הכתובים . והוא כי הנה גזרה חכמתו ית' גם ששלא לשם שמים הקריבו המחתות לא יבצר מהם קדושה ליעשות צפוי למזבח לזכרון אחר שהקריבום לפני ה' . אך לעומת זה תצא תקלה כי יאמר נא ישראל אם לא שהיו צדיקים לא ציפה ית' את מזבחו במחתותם . לז " א הוא ית' אל תתמה במה שאני מצוה הרם את המחתות וכו' עם היות מחתות שנעשה בם עבירה להנתן צפוי למזבח ה' . כי הלא קדשו על התקרבם לפני ה' . והנה אין ספק כי לא יבצר מהיות פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר אילו מנאצים את ה' היו הר " ן אנשים למה לא נתעב מחתותם מלעשות מהם צפוי למזבח ע " כ יגמרו אומר כי אין זה רק כי לא מזידים היו כי אם מוטעים לתומם חושבים כי הדין עם קרח ומה גם באומרו אחי אבא ארבעה בני עמרם א' מלך וא' כהן גדול למי ראוי הנשיאות לא לי שאני בכור ליצהר השני . וע " כ לא קצף ה' עליהם בעצם ואדרבה צוה לעשות זכרון מחתותם לרקעם על מזבחו ומה גם בשומעם את ה' אומר כי קדשו ע " כ להסיר תועה מלב חושב כי טובים הם לפניו ית' . מיד אמר את מחתות החטאים לו' אל תטעה לו' כי לא רשעים היו כי הלא אדרבא חטאים בנפשותם המה . אלא מה שויעשו אותם כו' לא שיש קדושה בהם כי אם שע " י בחינה שהקריב לפני ה' ע " כ ויקדשו לזה אמרתי כי קדשו לא שבבחינת פעולתם היתה קדושה כלל . ואל תאמר הלא טעו בראות מחתות שנעבדה בהן עבירה נתנים על גבי המזבח לזה אמר שאדרבה הכונה היא בהיפך לאות לבני ישראל . ואז ויקח אלעזר ולא אהרן למען לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן כלומר כ " א אלעזר וכל אשר מזרע אהרן כי לא אהרן בלבד הקפידה כי אם גם על זרעו . ולא שאלו לא נאצו כי מוטעים היו כי לא כן הוא רק כקרח וכעדתו כל הקרב כאלה . ואו' כאשר דבר ה' ביד משה לו כוון לומר מה שויקח אלעזר וכו' . זכרון וכו' הוא לומר כי כאשר דבר ה' ביד משה והזר הקרב יומת הוא אפילו לו לאמר ולא יהי' כקרח וכעדתו בין יהיה בן לוי כקרח או כעדתו שהיו ישראלים ולא עוד כי אם כאשר דבר ה' ביד משה אפי' לו למשה שגם בשבילו כיוון ית' בדברו זה למשה שלא יקרב איש זר אפילו לאיש צדיק ובן לוי ואפילו גדול מאהרן שהוא אפי' משה עצמו לא יקרב כי אם מזרע אהרן . וממנו נשא ק " ו לכל באי עולם וזהו כאשר דבר ה' ביד משה לו בשבילו של משה ממש כי גם הוא זר לפני זרע אהרן וכמ " ש ז " ל שאמר משה הנני לכהונה הנני למלכות כאברהם ואמר לו הקב " ה במקום גדולים אל תעמד . והנה בראות ישראל את אשר פצתה האדמה את פיה ובלעה דתן ותכס על עדת אבירם ואת השריפה אשר שרף ה' בר " ן אנשים הנה אין ספק כי ראו את מעשי ה' כי נורא הוא עושה משפט לאיש כמעשהו וימוגגם ביד עונם . אך ממחרת שקמו וראו רקועי פחים צפוי למזבח ה' ממחתות האנשים אז אמרו בלבם אם מנאצי ה' הר " ן אנשים בזדון וזבח רשעים היו מחתותם קטורת תועבה לא תיעב ה' מחתותם מהנתן ע " ג המזבח אך אין זה כי אם שעם ה' יקראו ומוטעים היו חושבים כי בתם לב עשה קרח ושהדין עמו באופן כי בקלות היו יכולים משה ואהרן להציל ממות נפשם או בתפלה עם שהיה סרחון רביעי או להאריך ענין המחתות עד בלעו קרת דתן ואבירם וישובו הר " ן אנשים מטעותם . נמצאו בגרמת מיתתם כאלו הם המיתם וז " א לאמר אתם המיתם לומר מה שראוי לאמר הוא אתם המיתם את עם ה' כי עמו ית' המה בצד מה ושלא רצה ית' במיתתן כי אפשר לכם להצילם בהיות מוחים בידם ומקרבן לתורה . עם שלא היה ממש ראוי לאנשים כהם לאמר שהם המיתום ע " ד פרתו של ר " א בן עזריה היתה יוצאה כו' ולא שלו היתה אלא של שכנתו ועל שלא מיחה בה שהיה יכול למחות ולא מיחה נקראת פרתו :
Numbers.17.9.1 וידבר וכו' הרמו מתוך וכו' . הנה הרב בעל העקידה ז " ל הקשה ד' דברים . ( א ) למה שינה אהרן ממאמר משה כי משה צוהו שים קטורת ואח " כ ילך והוא הלך ואח " כ ויתן את הקטורת ונאמר ויקח אהרן כאשר דבר משה . ( ב ) אומרו והנה היחל הנגף וכו' מה חידש על מה שאמר לו משה היחל הנגף . וגם או' ויתן את הקטורת ולא אמר וישם כמאמר משה ושים קטורת . ( ג ) למה חזר ואמר והמגפה נעצרה אחר אומרו ותעצר המגפה . ( ד ) מה זו עמידה בין המתים וכו' ומה זו שיבא ששב אל משה . לכן פירש שהקב " ה אמר הרומו ואל תתפלל בעד העם הזה לכן אמר לאהרן קח את המחתה במקום תפלה שלא הורשה להתפלל וגם השעה דחוקה ולא שינה אהרן רק ויקח כאשר דבר משה וירץ וכו' וירא שבמקום עצירת נגף אדרבא והנה החל הנגף כאלו עתה מתחדש יותר והוא כי אין הקטורת הזה מועיל כי אם בשאת ענשה או בתשובה על כן ויתן את הקטורת לזולתו . אחר שאין בו מועיל כעת ואדרבא יזיק ושם לבו לכפר עליהם להיישירם אל החרטה והתשובה . והכפרה היתה מה שנא' ויעמוד בין המתים וכו' וישב וכו' תחלה נתן בהם התעוררות אל החרטה שיתבוננו בין המתים ובין החיים שהחי יתן אל לבו דברים של מיתה והתחילה המגפה להעצר אמנם כששב אהרן וכו' שיעורר אותם להושיבם אל משה אשר משם תצא תורה ומצות . ואחר שהביאם אחר סור מרע גם אל עשה טוב אז והמגפה נעצרה בעצם ע " כ תורף דבריו :
Numbers.17.9.2 ואמר ששוב מצא מדרש לרז " ל וכאלו הוא פירש על המעשה על הדרך שהזכיר מתחלה ועד סוף וז " ל בזוהר בפרשת וירא אליו אמר ר' כרוספדאי האי מאן דאדכר בפומיה בבתי כנסיות ובתי מדרשות עניינא דקורבניא ותקרובתא ויכייו בהו . ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין תובא לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו ומאן יוכח האי פרשתא דכיון דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו מה עליו לעיין בדיניה כיון דחמא נשמתא דצדיקייא כך מה כתיב וימהר אברהם האהלה מה האהלה בית המדרש ומהו אומר מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ונשמתא אתכוונת בהו הה " ד ואל הבקר רץ אברהם ובדין נייחא להו ולא יכלין לאבאשא להו . ר' פנחס פתח קרא דכתיב והנה היחל הנגף בעם וכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכו' וכתיב ותעצר המגפה כתיב הכא מהרי וכתיב התם והולך מהרה מה להלן קרבן לאשתזבא אף כאן קרבן לאשתזבא . א " ר פנחס זמנא חדא הוינא אזלין באורחא וערעית ביה באליהו אמינא ליה לימא לי מר מלה דמעלי לברייתא אמר לי קיים גזר הקב " ה ועלי קמי' כל אלין מלאכיא דממנן לאדכרא חוביה דבר נש דבעידנא דידכרון בני נשא קירבני דמנו משה אתגזר וכרוזא איתעבד בכל חילא דשמיא דאי ייעלין בנוי בארעא בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויימרין ברעות נפשא וליבא עניינא דקטורת בוסמין דיתבטל מיתני מנייהו א " ר יצחק בא וראה מה כתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וכו' ושים קטרת אמר ליה אהרן למה א " ל כי יצא הקצף מלפני ה' וכו' מה כתיב וירץ אל תוך העדה והנה היחל הנגף וכו' וכתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים כו' ותעצר המגפה ולא יכיל מלאכא דמחבלא לשלטאה בהו ( ואתבטל ) מותנא . ר' אחא אזל לכפר טרשא אתא לגבי אושפיזא לחישו עליה כל בני מתא אמרו גברא רבא אתא הכא נזיל לגביה אמרו ליה ( ליחוש ליה מר ) על אובדנא אמר להן מהו . אמרו ליה דאית שבעה יומי דשארי מותנא וכל יומא אתתקיף ולא אתבטל אמר להו נזיל לבי כנשתת ונתבע רחמי קמי קב " ה עד דהוי אזלי אתי ואמרו פלוני ופלוני נטו למות א " ל ר' אחא לית עיטא לקיימ' הכי דשעתא דחיקא אבל תפרישו מנכון מבני מתא בני נשא מאינון דזכאין יתיר עשר' עשרה לד' חולקין ואנא עמכון י' לזויתא חד דמתא לד' זוייתא ותמרו ברעות נפשיכין עניינא דקטורת בוסמין דקב " ה יהיב למשה ועניינא דקירבניא עמיה עבדו כן תלת זמנין ועברו בכל מתא לארבע זוייתא והיו אמרין כן לבתר אמר להו נזיל לאינין דאושיטו לממת אפרישו מנייכון לבתיהון ואמרו כדין וכד תסיימון אמרו אלין פסיקייא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' ויעמוד וכו' וכן עבדו ואתבטל מנייהו שמעו ההוא קלא דקאמר סתרא סתרא קמייתא אוחילו לעילא דהא דינא דשמיא לא אמרי הכא דהא ידעו לבטלי ליה חלש לביה דר' אחא אדמוך שמע דאמרי ליה כדעבדת דא עביד דאזיל ואימא לון דיחזרון בתשובה דחייבין אינון קמאי קם ואחזר לן בתשובא שלמתא וקבילי עלייהו דלא יתבטלין מאורייתא לעולם והחליפי שמא דקרתא וקרי ליה מתא מחסיא עכ " ל המאמר . ועל זה אמר רב הנזכר והדברים אשר עשו עמהם הם עצמם אשר נרמז בכתובים הנה כי כנגד מ " ש . ויעמוד בין המתים כאשר פירשנו אמר קם ואחזור לן בתשובה שלמתא וכנגד מ " ש וישב אהרן אל משה כנזכר אמר קבילו עלייהון דלא יתבטלון מאורייתא הנה שעולה הכל כהוגן וכאלו הוא גנוב אתי עכ " ל :
Numbers.17.9.3 והנה יראה הרואה בארובות שכלו כי לא בידו נמצאת הגניבה כי אדרבא נהפוך הוא מאמרו כי הוא אמר שאהרן בחר ה' לא שוה לו הקטרת ואדרבא היה מזיק יותר על העדר התשובה והנה המאמר צווח זה כמה פעמים שאין מעצור לקטורת מעצור המות על העדר התשובה . א' באו' ברית כרותה וכו' . ב' מאמר אליהו דע " י קטורת בוסמין תתבטל מותנא ושהעביר הוא ית' כרוז בכל חילא דשמיא והרת ברית ואם היה ע " י תשובה מה צורך לכל זה האם ע " י תשובה וקטורת יצטרך לכרות ברית ולהעביר כרוז והלא אין דבר שעומד בפני התשובה . ג' המעשה עצמו שבלי תשובה המגפה נעצרה שאח " כ צוה לו הוא ית' יחזירם בתשובה וגם שבתוך דבריו רמז הרב ז " ל שעון קרח היה גדול כלומר שלכן לא הועיל הקטורת בלי תשובה . הנה גם זה יכזיבנו המאמר עצמו כי הוא אמר שהקטרת לא הועיל לאהרן ואדרבא הזיק והלשון שהביא הוא עצמו מכזיבו על פניו כי הנה ר' יצחק אמר בא וראה מה כתיב ויאמר משה כו' א " ל אהרן למה א " ל כי יצא הקצף מלפני ה' כו' ולא יכיל מלאכא מחבלא לשלטאה ונתבטלה מותנא הנה בפירוש כי הקטורת שעשה אהרן הסיר יכולת המלאך המשחית מלחבל והוא אמר כי אדרבא הזיק . ותימא איך לא חש לקימחיה שאמר כאלו גנוב הוא אתי ומה גם שגם טענתו כי רב עון קרח איננה כי הנה עון קרח חלף הלך וזה עון אחר הוא כמאמר הכתוב ויהיו המתים כו' מלבד המתים על דבר קרח הנה כי אשמתם אלו לא על דבר קרח היה רק על אומרו אתם המיתם כו' שהוא ככתוב למעלה על הר " ן אנשים . ומה גם כאשר כתבנו מהכרח הכתובים לא חמור היה מעון הראשון . וזולת זה כמה מאמרי רז " ל אומרים כי הקטרת מנע המגפה וגם מביאים ראיה מאהרן וכן פשט הכתובים ומי ישמע לדבר הזה שאדרבה הזיק . ועוד שאם הקב " ה לא היה חפץ שיתפללו גם בקטרת לא יבחר ואיך אמר שעל מניעת התפלה בחר משה בקטרת . ועוד שאם ויתן את הקטרת הוא כדבריו הל " ל ויתן את המחתה . ועוד שהל " ל ויעמוד בצר " י המ " ם וכן באו' וישב הל " ל השי " ן בצר " י וכן אומרו ויהיו המתים כו' פסוק מפסיק ללא צורך בין שתי בחינות התשובה . כלל הדברים שאין דרכו מתיישב בכתובים כלל :
Numbers.17.9.4 אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל ספורי מלות המאמר הנזכר ממנו נקח לבא אל כוונת הכתובים . והוא ממאמר רבי כרוספדאי מורה שכח הזכרת קרבן וקטורת ותועלתן היא להתיר כח מלאכים מעשות רע וכן ממאמר אליהו קיים גזר הקב " ה בכל חילא דשמיא כו' מורה שהקטרת בוסמין מועיל להסיר כח חיל שמיא מלחבל . וכן ממאמר רבי יצחק שאמר ולא יכיל מלאכא לחבלא מורה שכח שליחת המלאך מתרפה ע " י הקטרת . יראה מזה כ " א יצוייר יהיה הוא ית' המכה בידו בלי מלאך מחבל לא יועיל קטורת בלי תשובה . רק בשליח שיתרפה כח הרוגז המסור לו . וזה יורה לשון סוף המאמר שאמר לרבי אחא מן השמים אימא לון דיחזרון בתשובה דחייבין אינון קדמאי הנה יורה באצבע כי הקטרת הועיל בפני המלאך . אך קמאי חייבין הם ולא שוה להם הקטרת לפני בלי תשובה . עוד שנית לקח מהמאמר ההוא כי הקטרת יועיל גם לנוטים למות אחר שנגפם המלאך הנוגף בהם כי כן צוה למו לעשות כסדר ההוא אחר כך אצל הנוטים למות . עוד שלישית נשית לב למה העמיד תחילה עשרה לכל זויות מהארבעה ושאחרי כן ילכו אצל הנוטים למות ולא צוה ילכו שמה אליהם תחלה ויעשו הכל בבת א' . אך אין ספק כי ג' חלוקות הן . א' אשר כבר מתו . ב' אשר הוכו במגפה ועודם חיים . ג' אשר נתעתדו להכות ולא הוכו עדיין . והנה המתים חלפו הלכו . אך השתי חלוקות צריכות תיקון . אך בהדרגה שהיא ראשונה הסיר כח הנוגף מלנגוף כאשר לא שלח בהם יד ואח " כ למנוע מות מהמוכים בל ימותו ע " כ תחלת מעשהו היה לסבוב את העיר למנוע המשחית מבא עוד לנגוף ואחרי כן ללכת אל בתי המוכים ונוטים למות להחלימם . ובשלשה הדברים האלה נבא אל ביאור הכתובים בס " ד . הוא כי הנה הוא ית' באהבתו את בני ישראל ומה גם שהעון לא גדל מאד כמפורש למעלה ע " כ וידבר ה' אל משה לאמר . והוא בשום לב אל מלת לאמר כי אינו לאמר לזולת . וטוב טוב יאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן הרומו וכו' כיון שהיה עתיד לכלול שניהם באומרו הרומו וכו' כאומרו למעלה אל משה ואל אהרן הבדלו וכו' ולשתוק ממלת לאמר . אך הוא כי דבר הוא ית' דבר לשיאמר משה תיקון . והוא מה שאמר לאהרן קח את המחתה וכו' . ומה שאמר כדי שיאמר משה התיקון הלא הוא הרומו וכו' כי מה צורך להפרישם היתכן שלא יבחין המשחית לבלתי הכות את משה ואהרן אם לא יופרשו מתוכם . ועוד שאמר הרומו ולא הבדלו כדלעיל . אך הוא כי הבדלה תורה על רעת העדה שהם כמנודים ומצוה ליבדל מהם . אך באומרו הרומו הוא ל' תרומה והפרשה בעלמא כלומר זכותכם מגן בעדם הרומו וכו' ואכלה אותם כדי שיתעוררו לתקן בשמוע כי זכותם מועלת למו . וגם כאב האומר הניחוני ואמית את בני למען יבקשו להצילו . ע " כ אמר משה בלבו הנה אינם כמנודים שאפרוש כי הלא לא אמר הבדלו וגם להתפלל אין פנאי . וגם לא להקטיר קטורת משני טעמים . א' כי אמר ואכלה אותם כי הוא על ידי עצמו ית' וא " כ אין הקטורת מועיל בלי תשובה כאשר למדנו מל' המדרש אם לא בהיות הפקידה ע " י מלאך להתיש כח . שנית כי אמר כרגע ואם רגע שאול יחתו ואין פנאי להקטיר . ע " כ לא פירש מהעם להגין עליהם כ " א נפלו על פניהם כאומרים מותני תחתיהם כענין מאמר ספר הזוהר כי זו כוונת נופלים במוסרים עצמם למות ומה גם כי על כבודם היו לוקים על או' אתם המיתם וכו' ובזה היקלו ברעה וישוב ה' מעשות הרעה אשר דבר ע " י עצמו ית' וגם מלהיות כרגע . ולמה כי משה הרואה מה למעלה באספקלריא המאירה ראה והנה ע " י נפילתם זו לתקנו שני הדברים אז אמר לאהרן קח את המחתה וכו' . ולמה שאהרן לא ראה התיקון כאשר ראה משה על כן אמר לו משה אל תתמה איך אצוך בקטורת אחר שהקב " ה עושה בעצמו ולא שבו עדיין וגם שהות כרגע כי דע איפה כי כה הראני ה' כי הנה יצא הקצף מלפני ה' אחד מהמשחיתים הנקרא קצף יצא מלפני ה' לפעול ולא יעשה בעצמו ית' . ועל השנית אמר אל תחשוב שגם הקצף שיצא לנגוף יעשה כרגע כי לא כן הוא רק לאט למו וז " א היחל הנגף שהחילה ולא כרגע אשר אין בו התחלה וגמר רק החילה לימשך . לכן הולך מהרה כו' כי יש תקוה . אז אמר אהרן מג' דברים שאמר משה האחד אני אעשה ותרי מגו תלתא אמנע מלעשות מה שאמר שאקח את המחתה והאש והצריך אליה כן אעשה וזהו ויקח אהרן כאשר דבר משה שהוא בענין הלקיחה . אך בשנית שאמר והולך מהרה לא אעשה אלא שארוצה ולא הליכה מהרה בלבד כי הדבר נחוץ מאד . ועל הג' שאמר ושים קטורת ואח " כ והולך וכו' מוחלפת השיטה והוא כי ראה אהרן כ " א כה יעשה היה מגדיל המדורה ועוד יוסיפו לחטא ובערה ואין מכבה . והוא כי ארז " ל והביאו רש " י ז " ל כי תלונותם היתה כי הקטורת היה ממית ומכלה את העם וע " י צוות משה יקחו הר " ן אנשים מחתות וכו' המיתם ושע " כ בחר משה בקטורת להראות כי אדרבא בו יחיו וגם יהיה ע " י אהרן שלא יאמרו עוד אתם המיתם כי אדרבא על ידם יחיו וזה יהיו לדעתם צורך שוב אהרן אל משה שלא נעצרה עד שובי אליו להורות כי ע " י שניהם והקטרת יחיו . וע " כ יתכן כי אמר אהרן אם אשים קטורת טרם בוא אליהם יוסיפו לחטא כי בראותם המחתה בידי מלאה קטרת פה אחד יאמרו אכן נודע הדבר מי עשה המגפה הזאת כי אין זה כ " א חרב הקטורת כי מאז היחל הנגף שימת הקטורת במחתה והוא אשר כלנו ואשר דמה לנו ובשלי הצער הזה עלינו כאשר עשה לר " ן אנשים אז ישיבו לכסלת מאמרם אתם המיתם את עם ה' וגם אותנו היום בקטורת הלז . לכן התחכם אז יותר ולא שם קטורת במחתה . למען יראו כי אדרבא טרם תת קטורת היה הנגף ואחרי כן נעצר על ידי הקטורת ואז יחזיקו לי טובה על שומו הקטורת . וזהו שנותו את טעמו באומרו ויתן ולא אמר וישם כלומר כי עתה למתנה תחשב להם כי יהיה הקטורת להם כמתנה טובה הפך דעתם . והנה עשה אהרן ככל אשר עשה רבי אחא ואחשבה כי מאהרן למד שהבין הכתובים כדרכנו . והוא כי לא יבצר מהשלש סוגים הנזכר . המתים שכבר מתו . והנווכים אשר עדן לא מתו והם נוטים למות כי לא היו מתים כרגע . ואשר עדיין לא הוכי . וראשונה דרך כלל נתן את הקטורת לכפר על העם בל ישלוט בם עוד הנוגף לנגוף וכן עשה רבי אחא כי ראשונה בקש על הבריאים בארבע כנפות העיר בל ישלוט בם עוד משחית לנגוף . ואחר כן על הנוטים למות והוא מעשה אהרן שאחר שום קטרת ויכפר על העם בל יכה עוד בם המשחית עמד לתקן את המוכים שעודם חיים וזהו ויעמוד בין המתים וכו' . והוא כי הנה אשר כבר הוכו והם גוססין הם קשים מהחלימם והחיותם יותר מלעכב את השטן מהכות בבריאים . כי אשר כבר הוכה הוא כנמסר לסרדיוט וקשה להשיב . וע " כ אחר שרב אחא סיבב את העיר לתקן דרך כלל בל ישלוט המשחית עוד להכות בבריאים צוה להוסיף ללכת אחרי כן בבתי הנוטים למות כן אהרן עמד בין המתים הם אשר כבר מתו ובין אשר הם חיים עדנה אך מוכים היו וגוססין אשר היו כמתים ממש מסירין ביד המשחית ועמד להפסיק בין אלו לאלו עם היות כי היו כאחדים ממש ולא היה הפסק ביניהם והמתים . הוא עמד והפסיק שהגוססין ישובו מדרך המות ולא ימותו . והוא כי בענין הקטרת ובכוונתו וזה שנותו את טעמו מנגף למגפה כי נגף היא הכאה ומגפה היא המיתה מחמת הנגף . והנה מאז נתן את הקטורת ויכפר לא היה נגף עוד ועדיין היו קצת גוססין קרובים למיתה ואח " כ והמגפה היא המיתה נעצרה גם מהנגפים כמדובר . ובזה יתכנו דברי רז " ל האומרים כי השטן לימד למשה במתן תורה מעשה הקטרת למנוע הנגף ויקשה עלהם שא " כ למה לא רצה כמ " ש ז " ל עד ששב אהרן עמו אל משה שאל " כ היה מסרב . אך הוא כי השטן הודה שמניעתו מלנגוף עוד אך אשר כבר הכה והיו גוססין לקוחים למות על אילו סירב עד שנצטרף זכות משה . כי אמר כי די לו יספיק הקטורת לבטל מלנגוף אך לא לחיות הלקוחים למות . ובזה נשית לב עוד אל שינוי הלשון כי מתחלה הקדים בעצירה למגפה באומרו ותעצר המגפה ואח " כ היפך והקדים והמגפה נעצרה . וגם אומרו ויהיו המתים וכו' למה נאמר קודם שיבת אהרן אל משה . וגם אומרו מלבד המתים על דבר קרח מה צורך לאומרו . אך הנה ע " י שום קטרת ויכפר על העם כשל כח השטן ולא יכיל לנגוף עוד ועדיין נשארו הגוססין ועליהם שם לבו אהרן להחיותם ולא שוה לו בעצם רק לעכבם כי ויעמוד בין המתים ובין החיים כמדובר עמד בזכותו בין שתי הכתות וישארו בהוייתן ולא מתו וזהו ותעצר כי היה העצור ועדיין המגפה תלויה וז " א לשון עצירה שהיא לשון עכבה ועדיין היה אפשר יקטרג השטן וירא אהרן כי הנה ויהיו המתים במגפה כבר כ " ד אלף מלבד המתים על דבר קרח באופן כי רבים היו . ע " כ לא נתרצה אהרן בהצלת אשר לא ניגפו עדיין בלבד על כן וישב אהרן אל משה יעזור לו בזכותו להקים גם את המוכים ויהי כן והמגפה שהיתה תלויה נעצרה והיתה עצורה עולמית :
Numbers.17.16.1 וידבר וכו' דבר וכו' וקח וכו' . אחרי ראותו ית' כי מרקועי פחים שצוה לעשות לאות שלא יקרב איש זר אדרבא הוסיפו לחטא ואמרו אתם המיתם את עם ה' וכו' . על כן ראה ית' לעשות דרך אחרת שבו ישיבו תלונותם והיא ליקח מטה לבית אב ואת שם אהרן על מטה לוי ולהיות כי שלשה בתי אבות להם כי לקהת נתמנה נשיא אלצפן בן עוזיאל ועל דרך זה לגרשון ומררי וא " כ יצטרכו שלשה לשבט לוי לז " א כי מטה אחד לראש בית אבותם עם שאבותם שלשה ולבל יאמרו אולי מטה אהרן היה יותר נוכח הארץ מהשאר ועל כן מטהו יפרח על כן מה עשה נתן את מטה אהרן בתוך מטותם מסובב מהם באופן שלא היה רואה פני האויר והאחרים היו נוכח פני הארון ואהל מועד ולא מטה אהרן :
Numbers.17.23.1 ויהי וכו' . הנה אומרו לבית לוי הוא מיותר . ועוד כי הוצאת פרח היה מספיק ולמה הציץ ציץ ויגמול שקדים . אך רצה הקב " ה להסיר מלב כל שבט לוי מלומר מה למשה ולאהרן עלינו כי הלא גם אנו מבית לוי כמוהו מעשרו של יעקב ע " כ הורה ית' כי הן הם עיקר השבט והוא כי המטה משל אל לוי עצמו והפריחה היא לבית לוי וזהו ויפרח מטה אהרן לבית לוי ומאשר הוציא ציץ ויגמול שקדים שהם מיעוט רבים שנים מורה בדרך השתלשלות זה שהוא כי לוי שהוא משל המטה הוציא את קהת הוא הפרח ויצץ ציץ הוא את עמרם ויגמול שקדים הם משה ואהרן ואין סדר זה בשאר זרע לוי . והנכון בדרך הנזכר בשום לב אל אומרו והשכתי מעלי וכו' כי אין לשון זה צודק רק אם היו עדיין התלונות רועשות עליו ית' יבא לשככם אך כבר עברו . ואם הוא לפלא יתלוננו עוד הל " ל למנוע תלונות בנ " י ולא לשון שיכוך . וגם מלת את מיותרת . אך לבא אל הענין נזכיר מז " ל כי מכל עון נעשה מלאך משחית הקטיגור עומד לפניו ית' להשטין על עושהו והוא מאמר ספר הזוהר במקומות רבים ואמרו כי אינו סר מלעמוד נוכח פני ה' להשטין כ " א ע " י תשובה כי זה הוא מאמר הנביא אל דוד גם ה' העביר חטאתך הוא הקטיגור שנעשה בחטאתך העבירו ית' מלפניו מלקטרג עליך . והוא מאמרנו בביאור הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני שהוא שע " י תשובה יסירו הרוע הנעשה ממעלליהם מנגד עיניו יתברך מלקטרג . ונבא אל הענין והוא כי הנה קרה לישראל בזמן ההוא כענין בימי ר' אחא בכפר טרשא שהבאנו למעלה כי אחר שהמגפ' נעצרה ע " י קריאת פיטום הקטורת אמרו לו מן השמים כי לא יועיל בלי תשובה כי עוד יוסיף העון להשטין עד שהחזירם בתשובה כמפורש למעלה . ועל זה יתכן שהיה אז כי אחר שהמגפה נעצרה ע " י אהרן במחתה ועדיין לא עשו תשובה כי לא סר מלבם כי משה ואהרן גרמו מיתת הר " ן אנשים שלא מאס בם ה' כי על כן ניתנו מחתותם צפוי למזבח ובקלות היה יכול לבקש עליהם רחמים ולפי זה המשחיתים שנבראו בתלונותם באומר אתם המיתם וכו' עודם נגד עיניו ית' להשטין עליהם . ע " כ גזרה חכמתו ית' להחזירם בתשובה והוא בעשות דבר יוסר בו מלבם הרהור טעותם באופן ישובו בתשובה . וע " י כן אותם המשחיתים הצווחים לפניו ית' בהשטנתם אשר נעשו בתלונותם בזה ישתקו וישובו מלזעוק . וזהו אומרו והשכתי מעלי את תלונות שישובו מלזעוק ויצדק אומרו מעלי כמד " א ויבאו בני האלהי' להתיצב על ה' שהיה ראש השנה ובאו ללמד קטיגורא ועל אלה שהם כיוצא בהם אמר והשכתי מעלי וכו' ורבוי האת כי ירבה המשחיתים שבתלונות שהן הם כי מהם נעשים וכן עשה על ידי המטות כמדובר למעלה :
Numbers.19.1.1 וידבר וכו' זאת חקת התורה כו' . הנה יקשה אומרו לאמר ז' פעמים ועוד שהיה ראוי יאמר הצווי ואח " כ יאמר והיתה זאת לכם לחק או לחקת עולם ולא יתחיל בזאת חוקת כאלו אין חק זולתו בתורה . ויתכן כי למה שחוקה זו תאמץ לבב כל שומעה יותר מכל חוקי התורה כי לא בלבד היא בלי טעם כ " א גם סותרים עניניה זה את זה מטמאת את הטהורים ומטהרת הטמאים שע " כ השטן מונה את ישראל כו' . ועל כן קרוב אדם להרהר אחריה . ע " כ אמר הוא ית' אם תקדים אמירת הצווי אל אמור שהיא חוקה לא יבצר מלהרהר בשומעם הצווי . ע " כ טרם תדבר אמור להם זאת חוקת התורה כלומר זאת שאני בא לאמר לכם דעו מתחלה כי חקת התורה היא ואל תהרהרו ואח " כ אמר הצווי . זאת חקת התורה הוא אשר צוה ה' לאמר תחלה ואח " כ צווי ויקחו אליך וכו' .
Numbers.19.1.2 או שיעור התכת הכ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר לישראל זאת חוקת התורה אשר צוה ה' כלומר ואין להרהר כדי לאמר אח " כ ויקחו אליך שהיא המצוה . עוד יתכן יכוון מה שאמרו ז " ל במלת אליך שהוא גם של מידתוך סוד הפרה אדומה אל תגלה סודה כ " א אליך בלבד . וע " ד הפשט יתכן יהיה זה מפורש במלת לאמר . והוא כי היה מקום כי להיות זאת חקה זרה ללבב למען השקיט הרהורה טוב להגיד להם סודה ליישב דעתם לז " א זאת חקת התורה שהוא דבר זר אצל השכל עם כל זה אשר צוה ה' לאמר אינו רק ויקחו אליך וכו' שהוא פשט המעשה אך לא סודה כ " א יהיה לחוק בלי טעם אצלם כמ " ש ז " ל חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין להרהר אחריה :
Numbers.19.1.3 והנה ראוי לשים לב אל כפל מז " ל ובמלות שונות חוקה חקקתי גזירה גזרתי . ולבא אל הענין נזכירה מז " ל מעשה ששאל גוי אחד את ר " י ב " ז ואמר תורתכם היא מעשה כשפים שהטמא מת אתם מביאים אפר וזורקים עליו ואומרים טהור טהור א " ל נכנס רוח תזזית בך וכו' וא " ל תלמידיו לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב א " ל חוקה חקקתי וכו' . והנה ממאמר זה יורה כי לא בלבד על נגדיותו שמטהר את הטמא ומטמא את הטהור הוא תימה כ " א גם על מציאות הטהרה שהוא מה שהוקשה לעכו " ם אמר על זה לתלמידיו חוקה חקקתי כו' . ע " כ יתכן כי שני דברים התמוהים בדבר . א' איך מטהר את הטמא . ב' איך מתהפך לטמא את הטהור על כן הטיבו אשר דברו רז " ל באומרם חוקה חקקתי על הא' גזירה גזרתי על הב' היותר תמוה ע " כ אמר בה לשון גזירה :
Numbers.19.1.4 או יאמר בייתור מלת לאמר ואומר התורה . ועוד התייחדו בזה הדבור אל אהרן ומה גם כי נשתנה דבר זה מהזולת כי הנה בהחדש הזה לכם כו' מייחד הדבור אל אהרן עמו ואומר דברו אל שני הנדברים אך פה אומר אל משה ואל אהרן ואח " כ אינו מצוה לדבר רק אל משה לבדו דבר אל בני ישראל ויקחו אליך כו' . ואם הצטרף גם אהרן הוא על שעתיד לומר ונתתם אותה שיחזור אל שניהם שיתנוה הי' יכול לדבר עם משה ולומר ויקחו אליך ונתתם אותה אתה ואהרן וכו' ולא לייחד הדבור על מה שהוא אינו מדבר :
Numbers.19.1.5 ולבא אל הענין נשית לב להבין מאמר ז " ל והוא כי כשאמר הקב " ה למשה אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא כו' אמר לו משה ואם יטמאו מה תקנתם ולא החזיר לו תשובה נתכרכמו פניו של משה שנאמר ועוז פניו ישונא כו' . וראוי להעיר היכן נרמז שם ששאל משה מה תקנתם וגם למה לא השיב לו אז תשובה עד בואו אל המקום הזה ועוד כי הלא לא היה דבר בתורה שלא קבל משה בסיני והיתכן שטהרת טמאי מתים לא נאמרה לו ומה גם שהיא פרשה א' מהתורה . ועוד שבפי' ארז " ל כי במרה שהיה קודם מתן תורה ניתנו לישראל שבת ודינים ופרה אדומה ואם כן מה זו שאלה ואם יטמאו מה תקנתם . ועוד אומרו נתכרכמו פניו אם הוא שנתקשה על בלתי היות תקנה הל " ל תמה משה וכיוצא בזה אך באו' נתכרכמו פניו נראה כי נגע אל עצמו צער גדול בדבר ואיננו לפי הנראה אך הנה זה יתבאר בהבין מאמר זולתו הלא הוא שאמר ז " ל משל לשפחה שטינף בנה פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח כך תבא הפרה שהוא אמו של עגל ותקנחהו וכו' . כי הנה במאמר ההוא יקשה כי אם היתה פרה מכפרת על עון העגל היה המשל צודק אך לא כן הוא רק לטהר את הטמא מת . אמנם הנה בפרשת אמור כתבנו כי זוהמת נחש המביאה מיתה לאדם בהיותה כרוכה בו כנודע . פסקה בהר סיני והיה לנו חירות ממלאך המות לולא העגל שהחזיר הזוהמא למקומה והיסב המיתה והטומאה כי אשר יטמא הנוגע או מאהיל על מת ממנה היא כי למה שהזוהמא אשר המיתה את המת כרוכה בו היא המתפשט לטמא הנוגע או מאהיל עליו . לכן מי תקנח טינף המדבק בנטמא למת ע " י העגל תבא אמו וכו' . וזהו אומרו טינף פלטין של מלך שהוא האדם העובד את ה' כי היכל ה' הוא כאומרו ושכנתי בתוכם ולא נאמר בתוכו . בנוגעו במת . הוא העגל שהביא הזוהמא וסיבב יטמא הנוגע במת וכו' תבא אמו וכו' . ונבא אל ענייננו והוא כי לא יבצר מהיות פתחון פה לאדם לדבר ולומר כי סיבה ראשונה לזה היה אהרן כי מתחת ידו יצא העגל ההוא המביא מיתה וטומאה והלא יהיה לאהרן לבושת מנפש ועד בשר יגיע לומר כי הוא היסב מיתה וטומאה ולא עוד כי אם גם באומרו ית' התיקון בפרה לא יאות יזכר אהרן בדבר פן תהיה לו למחיתה במזכרת עון . על כן מה עשה הוא ית' שיתפו עם משה ואמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כלומר וידבר ה' ענין שאל משה ואל אהרן יאות לאמר כי כאשר אין על משה בושה על דבר העגל כי על השמים היה ויאות לו לאמר ענין זה כן גם לאהרן יאות לאמר כי לא דבק בידו מאומה מן החרם ההוא ומה גם לרז " ל האומרים כי לא נענש והתאנף בו ה' רק על שעמד והפליג לכל ישראל כל אותו היום לההביל ענין העגל שאמר לו הקב " ה הנה עשיתם מזידים יותר . אך לא על מעשה העגל מצד עצמו . ובזה יובן המאמר הקודם כי בשמוע משה אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא הרגיש משה על כבוד אהרן כי בני אהרן נטמאים במת והוא על מה שנעשה על ידו על כן אמר בלבו הנה לא תהיה החרפה כל כך גדולה אם יהיה תקנה בדבר . אך אם אין תקנה היא חרפה עצומה לאהרן והוא כי חשב שתיקון אפר פרה לטמא מת לא יהיה לזרע אהרן יען על ידו היה בה טומאת מת לעולם ואיך יטהרו ע " י אמו של עגל . ועלה בדעתו שאומרו ית' לבני אהרן שלא יטמאו הוא על כי אין להם תיקון כי מה שנאמרה טהרת אפר פרה הוא לישראלים ולוים . על כן שאל אם יטמאו מה תקנתם ועל כן כאשר שתק הקב " ה נתכרכמו פניו על כבוד אהרן . והנה ה' חשבה לטובה והוא כי אם היה משיב לו פרשת פרה לא היה נראה כי אפילו אהרן היה ראוי שתאמר פרשת פרה על ידו כי היה משיב לו לבדו כי לא היה אז אהרן עמו . לכן המתין עד שקבע הפרשה על שם שניהם כאומרו וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי עתה לא יבוש אהרן בענין זה כי הנה כמוהו כמשה ראויים לאמר על ידם וז " א לאמר . ולהיות הכוונה כך . כשדבר הצווי לישראל לא הוזכר רק משה לבדו כאומרו ויקחו אליך וכו' כי כל עיקר כוונת פסוק ראשון אינו אלא להשוות את שניהם בדבר כי לא ידע בכשופיהם והוא כמו שכתבנו :
Numbers.19.1.6 או שיעור הכתוב וידבר ה' במקום שאל משה ואל אהרן לאמר ולא כאשר שאל משה מה תקנתם כי היה אל משה ולא אל אהרן שלא היה אז אתו . והוכרח לרז " ל לומר כי משה שאל מאז מה תקנתם ושלא השיב לו הקב " ה כי הוקשה להם למה לא נאמרה התקנה במקום שהוזכרה הטומאה ועוד מאשר שיתף כאן את אהרן ואחר כך לא דבר כי אם עם משה לבדו על כן אמרו שאין הכונה רק להפיס דעתו של משה שמשתף עמו את אהרן בדבר זה ועל כן במה שמדבר עם משה משתפו אך לא בדברו עם ישראל וא " כ אין זה ( רק ) על מה שנצטער ונתכרכמו פניו ועל כן הוצרך להפיס דעתו אך בדברו עם ישראל לא דבר הוא שאין ראוי בל יאמרו שהוא היסב שיצטרכו לכך וא " כ אחר שעם ישראל לא יאות שידבר אהרן למה שיתפו עם משה אך אין זה רק ששאל ולא השיב לו ונתכרכמו פניו והוצרך להפיס דעתו :
Numbers.19.1.7 עוד יתכן לתת טעם למה שתק הוא ית' כששאל משה התקנה ויותכו בזה ב' תיבות אומרו התורה ואומרו לאמר והיות פיוס גדול למשה על מה שנתכרכמו פניו על כבוד אהרן . והוא כמאמרם ז " ל פרשת בראשית כי בעלילה בא הקב " ה על אדם הראשון שהרי אלפים שנה קודם לעולם היה כתוב בתורה אדם כי ימות באהל וגם מלאך המות קודם לאדם שנאמר וחשך על פני תהום וא " כ ראוי היה מאז תיקון הטומאה . על כן באומרו ית' אמור אל הכהנים וכו' אם היה אומר שם התיקון היה נראה כי אהרן היסב הטומאה ובעבורו הוצרך התיקון לבני אהרן המוזהרים על הטומאה ע " כ אז שתק ואח " כ קבע הפרשה ולא הזכיר בה טהרת הפרה בל יראה שעל טומאת בני אהרן שהזכי' הוצרך התיקון ע " כ סתם והמתיק בלשונו פיוס גמור למשה ואמר זאת חקת התורה לומר כי הלא אם עתה יבוש אהרן באמור אנכי הסבותי להצטרך תיקון זה שאל " כ לא היו מתים ולא היה צריך טהרה מפרה לז " א זאת חוקת התורה כלומר מצד עצמה אשר צוה ה' לאמר מאז היתה תורה בעולם אלפים שנה קודם לעולם . וז " א התורה ואומרו לאמר כמאמרם ז " ל כי בעלילה בא הקב " ה על אדם הראשון שהרי כתוב בתורה קודם שנברא העולם אדם כי ימות באהל כו' ועל פי דרכו הורה הוא ית' כמה חביבה הטהרה בעיניו כי רצה לזכות בה את כלם . את משה שויקחו אליו . ולאהרן שגם הוא עם משה יתנו אותה אל אלעזר . ואת ישראל שיקחוה אל משה ואל אלעזר שיטפל בה וגם את אשי ישראל שישחוט כי זר שוחט ואלעזר רואה כאומרו לפניו :
Numbers.20.1.1 ויבואו כל עדת וכו' . ראוי לשים לב . ( א ) למה הודיענו שבאו בחדש הראשון מה שלא עשה כן ביתר חניות להזכיר הזמן . ( ב ) הזכירו בשני שמות המדבר ההוא . אחר ששני השמות אחד הם כי מדבר צין היא קדש . ( ג ) או' כל העדה שהוא מיותר וכן אומרו ותקבר שם הוא לבלי צורך כי ודאי ששם תקבר כיון שמתה שם ועוד אומרו ולא היה מים לעדה כי אומרו לעדה הוא מיותר . ( ד ) אומרו ויקהלו על משה ועל אהרן שהוא על שניהם ואיך וירב העם עם משה לבדו : ( ה ) או' ויאמרו לאמר כי מלת לאמר יתירה ובלתי צודקת כי אינה לאמר לזולת . ( ו ) אומרו לפני ה' גם הם פה לפני ה' כאחיהם . ( ז ) אומרו למות שם שהל " ל למות פה . ( ח ) אומרו אנחנו ובעירנו כי אחרי מות עצמם מה יתן ומה יוסיף מות בעירם ( ט ) אומרו ולמה העליתנו כו' והרי נאמר ולמה הבאתם כו' שהוא כפול ובשנוי . ולמה שנה ג " כ כי תחלה אמרו אל המדבר הזה ואח " כ אמרו אל המקום . ( י ) מה לעם כי יבכו על זרע ותאנה וכו' אחר שמים אין לשתות . ( יא ) קשה מאד למה הצמיאם ה' עד קצו בחייהם שאם היה למען יכירו כי בזכות מרים היה להם הבאר כי על כן בסילוקה נסתלק א " כ יהי נא שעה אחת או שתים ואחרי כן ישוב בזכות משה כאשר היה כי ב' הדברים חזרו בזכותו . ( יב ) כי אפילו מעט זמן לא היה ראוי . כי אין חוסר המים שבלעדן כלם מתים כחוסר ענני כבוד כי המה באהליהם גם שיחסרו ענני כבוד בסילוק אהרן כי על כן לא יפלא כי יצעק ועל המים :
Numbers.20.1.2 והנה לבא אל הענין נזכיר ענין מז " ל כי בהיות משה ואהרן ואשר נגע אלהים בלבם מטפלים לקבור את מרים נשאו עיניהם ויראו את כל המון ישראל באים אצלם ויאמר משה כאשר ראם מה ההמון הלז אמר לו אהרן אשריהם ישראל שהם גומלי חסדים בני גומלי חסדים הנה הם באים לגמול חסד עם מרים והשיב משה אם היו באים כסדר תחלה שרי אלפים ואח " כ שרי המאו' וכו' אך בבואם בערבוביא אין זה כי אם על תלונה ורעה יבואו ואז בשומעם את משה וירב העם עם משה והניח ואת אהרן ע " כ ענין מאמרם .
Numbers.20.1.3 והנה גלו לנו כי המון בני ישראל גם לא הלכו לגמול חסד למרים עם משה ואהרן ובזה נבא אל הענין . והוא כי במות מרים היה להם כאיש אחד ללכת לגמול חסד ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן גם כן היה ראוי' לבלתי יהיו כפוי טובה כי מימיה היו שותים כולם . והנה היה אפשר להם לומר כי לא ידעו זכותה השקתה אותם ע " כ מה עשה הוא ית' מיד במותה נסתלק הבאר למען יתנו אל לבם כי ממנה היה להם מים וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים ולא כן עשו על כן נצטערו . ובזה נבא אל ענין הכתובים והוא לומר כי גם לא היה מקום לבעל דין לומר אולי חשבו כי בטבע היה חוסר המים ולא על סילוק מרים כאשר אמרו ולמה הבאתם וכו' כי חשבו כי המדבר הזה היה הגורם . על כן להסיר תועה מלב החושב כי בטבע היה הדבר . בא האלהים ויאמר ויבאו בני ישראל כל העדה כו' והוא כי הנה יקרה לחיל עם ומדינה ההולכי' מעיר אל עיר לצמא למים ויהיה לאחד משני סיבות או להיות בזמן השרב וחום הרב בשלהי קייטא או להיות כי הגיעו לארץ ציה אין בה מים בטבעה . אמר כי בזה לא כן היה כי הנה על הזמן לא היה כי הנה בחדש הראשון הוא חדש ניסן כי אז מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר כי הם סוף ימות הגשם . ולא היה גם לסיבת המקום שהרי וישב העם בקדש כי נתיישבו ונתעכבו שם ימים ולא חסרו להם המים עד כי ותמת שם מרים ותקבר שם ואז על ידי כן ולא היה מים לעדה . נמצא כי לא הזמן ולא המקום גרם כי אם העדר הצדקת :
Numbers.20.1.4 או שעור הכתובי' ע " ד זה לבא אל היתר כל אשר הערנו ולבאר על פיהם הקדמתנו שעל העדר גמילות חסדים עם מרים באה אליה' הצרה ההיא עד יתקנו הלא הוא בשום לב אל שינוי שמות מדבר צין וקדש והוא כי כל תחום המדבר ההוא מהלך יום או יומים או יותר נקרא מדבר צין והוא שמם כמשפט כל המדברות אך בסופו היה ישוב עיר הוא קדש סמוכה לגבול של ישוב מלך אדום כאומרו והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך . והנה ישראל נכנסו במדבר צין יום או יומים עד הגיעם לקדש והי' הבאר הולך עמהם כדרכו במדבר צין עד שישבו בקדש . ונבא אל הענין אמר ויבואו בני ישראל כל העדה כלומר בהיותם כל העדה יחד שלא מת שום אחד באו מדבר צין הוא מדבר שמם ולא חסרו להם מים במדבר ההוא עם היות כי הוא מקום צמאון בטבע אך א " ז רק על כי היה הבאר אתם . וכאשר בחדש הראשון עצמו וישב העם בקדש שהוא יישוב עיר אשר שם בטבע יש מים כי אין בונים עיר כ " א על מים . חסרו המים . אך אין זה כ " א על שוישב העם כלו' מיושבים שם ולא קמו ולא זעו ממקומם עם שותמת שם מרים והיה ראוי לבל ישבו כ " א יקומו וילכו לגמול חסד עמה . ואין להם תואנה כי קברוה במקום רחוק וילאו מלכת עד המקום ההוא כי לא כן הוא כי אם ותקבר שם ועל כן ראוי הוא יחסרו מימיהם שבזכותה . ועל כן לא היה מים לעדה כלומר כי לא במותה יבשו מי בארה כי אם הוא מתה זכותה קיים ובארה מלא מים . אך מישראל נעדרה ולא היה מים לעדה לומר מים היו אך לא לעדה כי לא יבשו מי הבאר כי פי הבאר נסתם מהם והוא הי' מלא . וזה יאמר אח " כ ונתן מימיו כי מימיו אתו כי אם שאינו נותנם עד דברם אל הסלע ונתן מימיו . וזה מאמרם ז " ל נסתלק הבאר ולא אמרו שיבשו מימיו כי אם שנסתלק מהם וז " א ולא היה מים לעדה מים היו אבל לא לעדה ע " ד מז " ל ואין פותר אותם לפרעה פותרים היו אבל לא לפרעה :
Numbers.20.1.5 עוד כיון באומרו לעדה . והוא כי הנה ידענו כי מלת העם משמעו על המון עם אך אומרו העדה כולל הכל . והוא כי הלא יקשה אם על עון אשר לא הטפלו בקבורת מרים היתה זאת להם אם כן למה לקו הרשומים אשר היו מטפלי' בה עם משה ואהרן . לז " א כי הן זה כלל התורה כי הבלתי טובים גורמים לטובים שילקו גם הם כי הנה אשר לא הלכו הנקראי' בשם עם כאומר וישב העם בקדש אך הלקות לא להם לבדם הי' רק לכלם כאחת וזהו ולא היו מים לעדה לטובים עם הבלתי טובי' והוא מאמ' ז " ל בב " ק על פסוק כי תצא אש ומצאה קוצים שהם הרשעים כבר ונאכל גדיש הם צדיקים וכמאמר הנביא זעק והילל בן אדם כי הוא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל
Numbers.20.3.1 ויאמרו לאמר וכו' . הנה השם פניו נגד גדולים וטובים ומה גם במשה ואהרן כי גם אם יהיה לו טענה מכזבת ומכחשת הנחת הגדולי' ההם לא יעצרו כח להעיז פניהם מיד בבת אחת . כי אם יעשו במרמה יתחילו בטענה בלתי מכזבת הנחתם ואחר החילם להעיז לאט להם ימשכו להתפקר גם לעקור כל הנחת גדולי עולם שכנגדם בפניהם . כן קרה לאלו עם משה ואהרן והוא כי הנה הי' לפניהם ב' טענות . א' בהודאת הנחת משה ואהרן כי ה' העלם ממצרים אל המדברו' אך תלונותם היא כי אין כל המדברו' שוים כי זה קשה מהשאר כי באחרים לא חסרו להם בה מים כאשר בזה באופן יאמרו אם ה' צוה להוציאם במדבר' לא צוה על זה כי אם משה ואהרן הביאום . עוד יש טענה עזה כמות והיא לעקור את הכל לומר כי גם העלייה ממצרים אל שום מקום מדבר לא מן ה' היה . והנה זאת האחרונה לא עצרו כח להתחיל בה כי אם היחלו מהראשונה ואמרו ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה כלומר זה בייחוד כי אם צוה ה' ללכת במדבר לא ליבשה כזה שהוא למוות שם וכל זה הוא בהודאת הנחתכם כי מה' הי' העליתנו ממצרים אל מציאות מדיברו' . וכ " ש כי גם זה אנו מכחישים כי ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הזה ולא אמרו המדבר היה כי אם אל המקום שכולל כל מוציאות מדבר שהוא משולל היות מקו' זרע וכו' כי גם מציאות העליה אל המקום שהוא לא מקום זרע ותאנה וכו' שכולל כל המדברו' אתם עשיתם ולא ה' פעל נמצא כי הטענה הראשונ' לא היתה עיקר רק הכנה לומר השנית וז " א ויאמרו לאמר כי אמרו טענה אחת לאמר אחריה השנית . ואמרם אנחנו ובעירנו יאמר הנה שתים הנה גריעותינו בזה . א' כי לו מתנו עם המתים במגפה על אומרם אתם המיתם את עם ה' כי הנה אז לא היתה מיתתנו נקראת מיתה כי אם גויע' כמיתת הצדיקים וז " א ולו גוענו כי גם שחטאנו הלא היתה מיתתנו כפרתנו והיינו מתים כאן וחיים נמצאים שם לפני ה' וזהו בגוע אחינו לפני ה' כי אחר הגויעה לפני ה' כן היינו אנחנו . אך למה הבאתם וכו' שהוא כצנים ופחים שאין בזה מחילת חטא וסליחת עון כי באנו אל המות כבאים מעצמינו לבקש המות באופן לא תהי' גויעה כי אם מיתה וז " א למות ולא כמיתת אחינו כי לא היתה המיתה כי אם כאן אך היו נמצאים לפני ה' באופן שאם תהי' המיתה הוא כאן אך לא שם לפני ה' בג " ע כי אם חיים וקיימים . אך עתה אנחנו אינו למות פה כי אם למות שם לפני ה' הנזכר כי אדרבא נהיה כמתחייבים בנפשנו . ועוד גרעון שני והוא כי בגוע אחינו היינו מתדמים לאנשים השומרים עצמם ולא ימותו כי אם בגזרה אלהית היפך הבהמו' חסירות דעת כי יקרם מקרה יכנסו במדבר צמא בלי מים וימותו בצמא וז " א אחינו כי היינו כהם שהם בני אדם אך עתה אנחנו ובעירנו דומים לבהמה המתה במקרה כי מיתה אחת לנו ובעירנו :
Numbers.20.3.2 או יאמר מי יתן והיה במקום שאדם בזכות בהמה יושיע ה' כמאמרם ז " ל שלפעמי' נותן ה' מטר על פני ארץ בזכו' הבהמות . אך עתה יתהפך שאין צ " ל שלא נחיה בצילם של בהמות כי אם גם הם ימותו בשבילנו . והטעם אמרו בדבריהם באומרם אל המדבר הזה והוא כי במקום זרע ומים אם יעצרו שמים יעשה נס א' בשביל הבהמ' להצמיח מוצא דשא שטבע' להיות מצמחת אבל להוציא מבוע מים במדבר שמם מאד כזה כ " כ לא יעשה בשביל בהמה וז " א אל המדבר הזה וכו' וע " כ אמרו אנחנו ובעירנו :
Numbers.20.3.3 עוד יתכן באומרו ויאמרו לאמר זולת מה שכתבנו . ונבא אל אומרו וירב העם עם משה אחר שויקהלו על שניהם וכן אומרם ולמה הבאתם כו' שהוא על שניהם . אך הנה הן אמת כי על שניהם היתה התלונה אך תחלה מאמרם באומרם ולו גועני' בגוע אחינו נוגע אל משה לבדו אמר וירב העם עם משה ואח " כ חזרו אל מה שנקהלו על שניהם באומרם ולמה הבאתם וכו' . והוא כי כאשר היחל אהרן במחתה בגוע אחיהם ויכפר על העם והתחיל' המגפ' להעצר ארז " ל שמלאך המות הי' ממאן עד שתפס אהרן בו והוליכו אל משה אל פתח אהל מועד ואז הכריחו משה והמגפה נעצרה הנה כי לולא משה לא הספיק אהרן למנוע מיתתם בעצם . וז " א פה כי הנה ויקהלו על משה ועל אהרן שהוא להתלונן על שניהם באומרם למה הבאתם כו' אלא שאחר הקהלם למה שתחלת מאמרם שהוא ולו גועגו נוגע בעצם אל משה הניח ( את אהרן וירב העם עם משה . ואומרם לאמר כלומר לך ראוי לאמר ולו גוענו כי אתה עצרת את השטן לבל נגוע כלנו במגפה כי אהרן לבדו לא הספיק ולמה לא הנחתנו לגוע בגוע אחינו כו' וז " א ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו וכו' ואחר כך חזרו אל צד השוה שבשניהם ואמרו ולמה הבאתם כו' ובזה מתיישב אומרם ולו גוענו כו' כי מי עיכב בידם אך בזה התלנה אל משה שעיכב ואליו ראוי לאמר ולו גוענו כו' כאמור וזהו וירב העם עם משה ויאמרו לאמר כי אל משה יאות לאמר ולו גוענו כו' . ובאומרם למה העליתם כו' כלומר כי לא מאתו ית' היתה עלותם ממצרים אל המדברו' כי הנה לא מקום זרע כו' לומר הראי' כי לא מן ה' היה רק מאתכם כי הלא הוא ית' אמר להעלותנו ממצרים אל ארץ זבת חלב ודבש היא ארץ שנשתבחה בשבעה מינים ולא זה מקום זרע ותאנה וכו' שהם מיני המקום שאמר הוא ית' להביאנו אליו ממצרים . ובאומרם זרע כללו חטה ושעור' ותאנה וגפן ורמון הרי ה' וזית שמן ודבש לא הזכירו פן יאמר להם כי תחת הדבש היה להם מן כצפיחית בדבש והתור' שלא פירשה תמרים כי אם דבש מורה כי מדבשם עשה עיקר וכן באומרו זית שמן נראה כי מהשמן עשה עיקר שהיא להאיר והרי עמוד אש להאיר להם על כן לא הזכירו כ " א החמשה אחרים . ואמר לא מקום ולא אמר אשר אין בו זרע רק ייחס אל המקו' הלא הוא כי הנה ידענו מרז " ל כי היה כל נשיא בהם רושם במשענתו מפי הבאר עד שבטו והמים מהבאר היו נמשכים ומתפשטים וגדלים אילנות מכל פירות וריח טוב שבעולם וכל מיני דשאי' טובים ואיך יאמרו שאין בו זרע כו' על כן אמרו לא מקום זרע כו' לומר כי אינו מטבע המקום רק מהרה בלתי מתמיד וכמאן דליתה דמי והראיה כי מים אין בטבע לשתות ואיך יהי' לאילנות ודשאים :
Numbers.20.3.4 או יאמר לא מקו' זרע כו' ומכל זה החרשנו אך ומים אין לשתות זה אי אפשר לסבול . או יאמר לא מקום זרע כי' לומר אלו היה מקום זרע ותאנה כו' בהעותנו היינו לוקים פעם בחסרון א' ממייני זרע ופעם בחסרון פרי תאנה ופעם מגפן ורמון . אך עתה שלא היה לנו רק מים אנו לוקים בה שמים אין לשתות שהוא מיתה ממש :
Numbers.20.6.1 ויבא משה וכו' . הנה על דברם סרה היו ראוים לשלוט בם יד ה' אך עמדה להם כי ויבא משה ואהרן עד נעלמו מפני הקהל אל פתח כו' ולא נמשכו אחריהם בצעקת תלונתם שנראה כמתרפים מתלונותם ע " כ ויפלו על פניהם לבקש רחמים וגם היותם באחדת באומרו הקהל ונתרצה הקב " ה כי וירא כו' וידבר כו' :
Numbers.20.7.1 וידבר כו' . הנה בפרשה זו רבו הדעות על מה נאשם משה רע " ה על כוונת המקראות והנה הדרך הקרוב להתקבל יותר כי הוא יתב' אמר ודברתם והוא הכה וע " פ הדבר הזה נעיר קצת בכתובים ונבא אל דרך קצרה נאה ומתקבל לפי דעתנו והוא ראשונה נשית לב . ( א ) אל אומרו לאמר כי הוא צווי פועל שיעשה הוא ואינו לאמר לזולת . ( ב ) למה צוה ית' לקחת המטה אחר שהפעולה היא בדבור ולא יראה חלילה כנותן מקום לטעות שהכונה להכות בו . ( ג ) למה הצריכו להקהיל את העדה . ( ד ) למה בחר ה' תהיה פתיחת הבאר ע " י דבור . ( ה ) למה הוצרך יהיו שניהם מדברים ולא יספיק משה לבדו . ( ו ) שהל " ל ויצאו מים ולא לשון נתינה וגם לא יאמר מימיו כ " א מים . ( ז ) אומרו והוצאת להם מים הרי נאמר ונתן מימיו ולא עוד כ " א שתחלה ייחס הדבר אל שניהם ועתה אל משה לבדו . ( ח ) אומרו והשקית את העדה ואת בעירם כי הל " ל וישתו ולת והשקית כאלי משקה בידו . ( ט ) הזכירו בעירם שהוא לבלי צורך וגם הכל מיותר כי בהפתח צור ויזובו מים ודאי שישתו העדה ובעירם . ( י ) אומרו ויקח וכו' כאשר צוהו מי לא ידע שהי' כאשר צוהו . ( יא ) מה ענין אומרו שמעו נא המורים כי הלא מאמרם ז " ל מורים הלכה או לשון שטות שקראם שוטים בלתי מתיישב בענין ובלשון . ( יב ) אומרו המן הסלע הזה נוציא כו' מה זו תמיהה היפלא מה' דבר אי הוא אמר ולא יעשה . ( יג ) אומרו נוציא שתלה במוציאים ולא אמר יצאו מים . ( יד ) אומרו לכם שהוא מיותר . ( טו ) היפלא ממשה האיש הבין מאמרו ית' האומר אליו ודברתם ומה עלה על לבו להכות .
Numbers.20.7.2 אמנם הנה לבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז " ל האומרים כי הוא אחד מהמקומות שהמועט החזיק את המרובה היה פני הסלע במי מריבת קדש תוך ארבע אמות שנאמר ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע .
Numbers.20.7.3 והנה ראוי לשים לב על מה עשה ה' ככה ומה צורך היה בדבר יחזיק ארבע אמות אז את כלם ובזה נבא אל הענין . והיא כי הנה ראה ית' והנה נגעו ישראל בכבוד משה ואהרן כאחת ועוד הוסיפו בכבוד משה לבדו כמ " ש וירב העם עם משה . ולתקן את הכל רצה הקב " ה כי לעומת מה שויקהילו על משה ועל אהרן לאמר להם שהם הסבו צמאונם עתה יקהילום להשקותם וזהו והקהל את העדה וכו' ע " י דבורם שיראו ויבושו כי זכותם בדבורם אדרבא תרוה צמאונם היפך אמרם שעל ידי בואם אל המדבר הזה על פי דבורם היו מתים בצמא . וכנגד מה שהוסיפו לריב בפרטות עם משה אמר כי מתחלה על ידי שניכם ונתן מימיו שהוא השעור שהיה מנהג הבאר ההוא לתת . אך אח " כ תוסיף לדבר אתה לבדך והוצאת להם רבוי מופלג כדי שבבת אחת ישתו העדה ובעירם כאומרו למות שם אנחנו ובעירנו עתה יראו כי אדרבא על ידו ירבו עד כי יחד ישתו הם ובעירם . והנה לזה ראה הוא ית' והנה לא יראו כל ישראל הקידוש השם הזה רק עשרים או שלשים איש אשר לפני הסלע ולא כל אלפי רבבות ישראל שבמחניהם י " ב מיל . ע " כ מה עשה הפליא לעשות הארבע אמות שלפני הסלע יחזיק את כל ישראל למען יראו עיני כל ישראל הנס הגדול ההוא ולא ישאר גם אחד שלא יראה שעל ידי דבור יתן מימיו . לכן עם היות שרצה הקב " ה שעל ידי דבורים יצאו המים ולא על ידי מטה צוה יקח משה את המטה בידו כדי שעל ידי היותם לפני מטה האלהים תחול קדושה במקום להחזיק מועט את המרובה ויהיו כלם תוך ארבע אמות וזה שיעור הכתובים וידבר ה' אל משה לאמר כלומר כדי לאמר לדבר אל הסלע ולא להכות . ואשר אמר קח את המטה לא להכות בו רק להקהיל את העדה . וזהו קח את המטה והקהל את העדה ודברתם וכו' לעיניהם שתהיה ההקהלה באופן שכשודברתם אל הסלע יהיה לעיניהם של כל העדה שיהיו כלם בפני הסלע באופן יהיה עיניהם רואות . ואיך ארבע אמות יחזיק את כלם אם לא על ידי מטה האלהים שמהפך מקום ההוא לרוחניות שיחזיק את כלם מעין עומדים צפופים ומשתחוים רווחים שהוא על היות המקום ברוחני כמפורש אצלנו על פסוק כעיר שחיברה לה יחדו וכו' . וכן היה בלב משה לעשות וזהו ויקח משה את המטה ולא לקחו בכונה להכות בו . רק כאשר צוהו שהוא להקהילם אל פני הסלע בד' אמותיו על ידו . שעל ידי כן ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע שהוא בפניו ממש תוך ארבע אמות כי כוונתו היתה לדבר ולא להכות . אך אחרי כן אמרו וכו' והוא בהזכיר מאמרם ז " ל בפסוק זה והוא כי היו ליצני הדור אומרים משה הי' רועה את צאן יתרו חותנו כמה שנים במדבר והוא בקי במקומות מביעי מים אשר במדבר ויוליך אותנו ויתלה אותו בנס . על כן נתפזרו מעליו ונעשו על כל סלע וסלע כתות וכל כת היתה אומרת אם לא שאתה יודע מבוע ידוע למה תילכנו אל סלע ידוע לדבר לו הוציא לנו מזו שלפנינו וכן כל כת מורה באצבע הוציא מזה או מזה עד שבעל כרחם הקהילם אל פני הסלע ההוא ולא אל סלע אחר . והנה אין ספק כי הליצנות הוא היה עון פלילי כנודע מחומר הליצנות לפניו ית' . ונבא אל הענין והוא כי אחר שהקהילם אל פני הסלע ההוא איש איש ממקומו מהסלע אשר כל אחד היה מראה לו . אמר בלבו הנה הן אמת כי אמר ה' כי בזכות שנינו יצאו מים מן הסלע . אך זה היה טרם יחטאו בעין הליצנות הלז מה שאין כן אח " כ כי הלא שפע הראוי על ידי צדיק מתמעט' כאשר אין הדור ראוי לכך כנודע ממקומות רבים . וע " כ אמר אם מה שהקהלתים הי' מבלי היות כל כת בוחר לו סלע והוא אומר הוציא מזו האמנתי שהיה סיפק בידינו לתת לנו מים בדבורנו . אך אחר היות הליצנות הלז הלא להעדר זכות המקבלים לא יותן להם מים על ידינו . וז " א שמעו נא המורים כלומר עתה שהייתם מורים באצבע זה מורה סלע זה ואומר הוציא מזה וזה אומר מזה . המן הסלע הזה האם יהיה כח בזכותינו עתה שנוציא להיות לכם שחסרתם זכות מים . ע " כ אין צריך רק ע " י מטה האלהים ולא ע " י זכות בן אדם . אמר אם אנסה לדבר ולא יועיל הדבור על חטאם ישימו לאל מלתי ביתר נבואתי ע " כ ויך וכו' . והי' פעמים להורות כי לא כן רצונו יתברך ולא הוציא בהכאה ראשונה רק טיפין טיפין . והנה אם הי' עושה ע " י דבור תהיה מתייחס משה למשקה את העדה ואת בעירם כאומרו והשקית וכו' אך עתה שעשה ע " י המטה הוא אומר ותשת העדה וכו' כי לא הוא המשקה כי אם הם שותים מימיו ית' שע " י מטהו . והנה לפי זה היה נראה שלא היתה עליו תפיסה ואיך האשימו כ " כ הוא ית' . אמנם הוא מאמרו ית' באומרו להקדישני לעיני בני ישראל והוא כי אמר אם לא היה רצוני לעשות נס זה ע " י דבור אף גם עתה שחטאו בדבור ההיא לא הייתי עושה להם נס שיחזיקום ארבע אמות שלפני הסלע . אך אין זה רק כדי שיראו יחד כל הנס ההוא דלא עביד קב " ה ניסא לשקרי . והי' לכם לשים לב על זה וז " א לא האמנתם בי להקדישני לעיני וכו' כלומר בהיות מוכן לעיני כל בני ישראל כי היו כל עיניהם לפני הסלע שהוא על היותם תוך ארבע אמות שיראו הכל . ולא על חנם היו עיני כל בני ישראל בפני הסלע אם לא להראות להם נס זה . ולא אמר לעיני העם או העדה רק בני ישראל לרמוז עוד טענה שנית והוא כ " א הליצנים הנקראי' בשם עם חטאו לא תשא הצדיקים בשם ישראל ואגבן יודו השאר . מכל האמור תקל אשמת משה ואהרן ולולא כי הוא ית' מדקדק עם חסידיו כחוט השערה לא הכביד עליהם . ולהורות על זה סמך ואמר המה מי מריבה כו' והוא כי הרוא' דבר ה' אליהם באומר לא האמנתם בי ומה גם שלא יראה מפורש שרבו בני ישראל בתלונותם את ה' רק תלונה על משה ואהרן יגזור אומר כי מה שמצינו בתור' שקרא ית' את המקום מי מריבה יעלה על רוחו שיהי' על ריבו ית' על משה ואהרן . וע " כ סמך מיד ואמר המה מי מריבה כלומר המי מריבה הנזכר במקום אחר המה היו שהוא המים בעצמו שהיתה המריבה עליהם להנתן להם . כלומר אך לא מה שרב אתם הוא ית' על שלא הקדישוהו בדרך נתינתה כי אין המריבה על מציאות המים ובכן לא נקראו כך על סיבת משה ואהרן כ " א אדרבא על אשר רבו בני ישראל את ה' בהתקוממם על משה ואהרן כאלו רבו את ה' . ושמא תאמר א " כ למה לקו ונענשו הלא הוא כי יקדש בם כי שמו ית' מתקדש כשמדקדק עם חסידיו ואינו נושא להם פנים כענין בקרובי אקדש .
Numbers.20.7.4 או בדרך אחרת אל יעלה על רוחך שמה שנקראי' מי מריב' כמקרא שכתוב תריבהו על מי מריבה שהוא על ריבו ית' עמהם שא " כ יקשה לך שאם על שרב עליהם הקב " ה יקראו מי מריבה איך יאמר תריבהו על מי מריבה שיורה שמה שיריבהו הוא ריב זולת מה שנקראו מי מריבה . ע " כ אמר המה מצד עצמם מי מריבה על אשר רבו בני ישראל . ואמר הכתוב תריבהו על מה שרבו ישראל ואין עליו עון כלל . ויקדש בם כבקודם .
Numbers.20.7.5 והן אמת כי הקושי הרביעי למה הי' רצונו ית' יהיה ע " י דבור הנה עלתה ארוכתו בצד מה עם שאר ההערות . אך עדיין לא שבעה לה נפשנו בזה . והנה רז " ל הרחיבו הקושיא יותר באומרם מה נשתנה רפידים שצוה הקב " ה להכות את הצור במטה ופה ע " י דבור ואומרו כי כשהנער קטון רבו מכה אותו אבל כשהוא גדול בדבור וכו' . ויהיה הענין לכאור' כי ברפידים רפו ידיהם מן התורה וע " כ חסרו להם המים ורצה הקב " ה להורות להם כי היו צריכין הכאה כי עדיין נער ישראל וחדש בתורה ולא יוסרו הבלתי הרפות מהתור' אם לא במכות . ורמז זה להם בצור שעל ידי מכות נתן מים כן המה על ידי מכות יחזיקו בתורה המשולה למים כמקרה הנער עם רבו . והי' זה הקדמה בל יקוצו אם לא יתקנו בראותם יבא עמלק וילחם בם ויזנב בם הנחשלים כי שוטה מכה את ישראל בהרפתו מן התורה הוא עמלק . וזהו שסמך ואמר ויבא עמלק . אך אחרי כן בקדש כבר גדלו וסבלו עול תורה ובדברים לבד סרו וזה הורה להם באומרו ודברתם וכו' ונתן מימיו . ולרז " ל זולת סילוק מרים שעל ידי כן נסתלק הבאר שבזכותם גם היה רפיון מה מהתורה שאם לא כן לא החסיר להם מים . והנה בדרך הזה יש גם טעם מה אל מה ששם קרא את הבאר צור ופה קראה סלע והוא כי הוא לפי מה שהוא הנמשל כי שם משל אל הנער המתחיל ללמוד שעודנו קשה כצור . ופה אל הסלע דק מצור משל אל תלמיד גדול שבדברים ייוסר . אמנם הנה זולת אלו יש ג " כ ספקות ראוי לשים לב אליהם . א' מה היה כי שם פרשת בשלח צוה ית' להכות את הצור בקבוץ זקני ישראל בלבד ופה צוה לדבר בקיבוץ כל ישראל . ועוד מה היה היות הקיבוץ תוך ארבע אמות כקבלת ז " ל בדיוק . ועוד כי אחר שפי הבאר נברא בין השמשות כפי הארץ למה בפי הארץ לא הוצרך לומר משה רק ופצתה האדמה את פיה גם בבאר למה פעם אחת צוה ית' להכותו . הפעם השנית למה עלה בדעתו שצריך הכאה ליפתח מה שפתחו פתוח . ועוד כי ארז " ל ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק א' או הלכה א' והוא מוציא מים מן הסלע ואיך יתכן שעל ידי פרק או הלכה יצאו מים מן הסלע :
Numbers.20.7.6 והנה לבא אל הענין נשית לב מה ענין איכות הבאר הלז כי מי שמע כזאת הלוך ילך באר כרגלי הממלא כי הנה ל " ח מסעות נסע ישראל במדבר ובכל אחד מהם הי' בארה של מרים עמהם נמצא היה הולך למסעיהם ממקום למקום ולא עוד אלא שארז " ל שכל נשיא בהם מי " ב שבטים כל חניה הי' רושם במשענתו על הארץ מפי הבאר עד מקום שבטו והיו המים נמשכים בדרך ההוא כנחל מים עד מקום השבט וכן לכל הי " ב . וכן ארז " ל שהיו הנחלים מתפשטים עד לכת אשה לדבר את חברתה מדגל לדגל בסירות דוגה שנאמר הלכות בציות נהר והי' דשאים ואילנו' ופירות צומחים בו לרוב כמד " א בנאות דשא ירביצנו ואין זה דרך מי באר . ועוד כי ארז " ל כי היה הבאר מעל' אברים של אמוריים מנחל ארנון למעל' ושוטחן לפני מחנה ישראל כי אין זה רק כח מלאך ה' במלאכות ה' . ועוד נשית לב אל מאמרם ז " ל אל פסוקים שנאמרו על הבאר והם . וממדבר מתנה וכו' אמרי מן המדבר ניתנה תורה לישראל ולמה לא בארץ ישראל כדי שלא יאמר השבט שניתנה בחלקו וכו' וכן אמרו וממתנה העוסק במתנת התורה ניחלו אל ועל דרך זה דרשו כל זה על התורה וקשה דקאי בבאר ומדבר בתורה . ועוד על פי דרכנו נשית לב במאמרם ז " ל ע " כ יאמר בספר מלחמות ה' שני ת " ח הלוחמים בדבר הלכה כאויבים נעשים אוהבים בסוף הה " ד בספר שהיא תורה מלחמות ה' את והב בסופה אהבה בסופה ואיך יוצאה זה מאומרו משם נסעו ויחנו מעבר ארנון שהוציא מזה נפקותא זו ע " כ יאמר וכו' . והיכן הוזכר שם דבר הלכה . והנה עוד נשית לב לבא אל הענין והוא כי הנה ידוע כי את המן אכלו לחם רוחני שמלאכי השרת נהנים ממנו וע " כ לא היה נרגש במעים רק נבלע באיברים ואיך יתכן אוכלי לחם רוחני מזון לנפש ישתו מי באר גשמי :
Numbers.20.7.7 אמנם הנה מאז רצה הקב " ה לזכות את ישראל בעולם הזה ובעולם הבא ויתן לנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה ראה והנה היה מקום לדבר ולומר לא ימנע או התורה הוא מן השמים עיקרא נפשיית או מן הארץ . אם היא מן הארץ איך תאושר בה הנפש . ואם היא מן השמים איך יאושר בה גם הגוף . עוד שנית מה שארז " ל בתנחומא פרשת נח כי אמרו ישראל במ " ת שלא היו חפצי' רק תושב " כ ולא תושב " פ כי לא יספיקו לקיים דקדוקיה הרבים ושעל זה הי' מה שכפה עליהם ההר כגיגית כו' . על כן אמרתי כי מה עשה הוא ית' נתן להם את המן בזכות משה לעומת תושב " כ כי רוחניות המן שהוא לחם אבירים מבחינת רוחניי' העליון אשר לתורה שבכתב . ורוחניות הבאר מבחינת שורש רוחניות תורה שבעל פה . והוא כי התורה נקראת לחם ונקראת מים תורה שבכתב הוא הלחם . והתורה שבעל פה היא המים . כאשר יבא . והורה בו כי אם היותו רוחני מאכלו מתדבק בנפש עם כל זה מקיים הגוף . כן התורה עם היותה רוחניות ומתדבקת בנפש תקיים גם הגוף . וזה מאמר הכתוב ויענך וירעיבך כו' למען הודיעך וכו' לומר הנה לבל תאמרו איך דבר רוחני יזון ויקיים החומר ונהפוך כי בר ולחם ומזון הגשמים זנין את החומר ואגבו מתקיימת בו גם הנפש אך לא יתהפך . ע " כ ויענך וירעיבך באופן יעלה על רוחך הי' צריך דבר חומרי בעצם לישב החומר ולא דבר רוחני המתדבק בנפש ועוד יכנע החומר הנכנע ורעב . ואדרבא ויאכילך את המן אשר לא ידעת . להיות רוחני מאד שלא נראה כמוהו . למה כן ולא נתן לחם חטים להסעיד את הלב ולהחזיק הגוף מתאותו ומרעבתנותו . הלא הוא למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו כלומר בלי שם לווי שהוא לחם חטה ושעורה הנקרא לחם סתם בלי לווי כנודע יחיה האדם . כי על כל מוצא פי ה' שהוא דבר רוחני כתורה שראיתם את הקולות בסני יוצאים מפי ה' יחיה האדם גוף ונפש . כי תלמוד מהמן שהוא לחם שמים הדבק בנפש ועל ידה נבלע באיברים ומקיימת כאשר איכותה גם היא בהם . והנה כאשר האכילם את המן רוחני מאיכות קדושה משתלשלת מאיכות רוחנוית שורש תורה שבכתב למעלה . כן השקם ית' מי באר מים רוחניות מאיכות משתלשל מרחניות תורה שבעל פה למעלה . ומה גם לחכמי האמת היודעים מה הוא באר . והודיע' כי כאשר אין המן עם היותו הרוחני ובעל ליחות מה ומקיימת דרך נס עם כל זה לא היו חיים בלי מים . כן בתורה שבכתב לבדה א " א להתקיים כי על כן שבכתב נקראת לחם ושבע " פ מים כי כאשר המים מבשלים ומתקנים המאכל כן בתורה שבכתב בלי תורה שבעל פה לא תסכון לנו . כי שבע " פ היא המפרשת ומבסמת תורה שבכתב . ולמען ישכילו זאת נמנע מהם הבאר בסילוק מרים למען יראו כי בלעדו יצמאו למים ולא הספיק נס הזנת המן גם במקום מים . ובזה לא יפלא לכת אתם הבאר ממסע למסע והמשיך אותה נשיאי ישראל במשענותם מפי הבאר עד מקום כל שבט ושבט ונעשה נחלים רבים ומתרחבים כלומר כל איש יכול למשוך מימיו לעצמו ורבה ופורץ ומתרחב לעוסק בו . וגם מה שאמרו שהיה מעלה דשאים ופירות רבים הוא מעין היגע בתורה שבע " פ שמוליד חדושים אין מספר . וגם מה שהיה הולך ומעלה איברים מנחל ארנון לא יפלא כי כח רוחני חי וקיים הוא . ועל כן היטיבו אשר דברו חז " ל שע " י פרק א' או הלכה אחת יתן מימיו ושזהו אומר ודברתם אל הסלע כי הוא הדבר בעצמו . ועל כן ע " י המטה כמדובר למעלה החזיקו ארבע אמות את כל ישראל והוא כי במקום הבאר שמכח תורה שבע " פ תוך ד' אמות שם הוא ית' כי אין לו להקב " ה בעה " ז אלא ד " א של הלכה . ובאותן ד' אמות ישנו פרק א' או הלכה אחת וע " י כן יתקיים מאמר הכתוב שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אז נדברו וכו' . וזהו ודברתם אל הסלע פרק או הלכה שידברו בין שניהם אז כאשר ע " י עסק התורה למטה ממשיך שפע שורש תורה שעוסקים בה למעלה כן הבאר שהוא מרוחניות קדושת תורה שבע " פ יוציא וימשיך מימיו ע " י שכינה השרויה מלמעלה ביניהם ומתעורר ונפתח באר המים . כי היא בחינת תורה שבע " פ כנודע . והיה חפצו ית' בזה להשריש שורש האמונה בישראל כי עין בעין יראו מעלת תורה שבע " פ ושעל ידה יחיה האדם ושאי אפשר בלתה ושע " י העסק בה שפע עליון מתרבה ונמשך אל האדם . וע " כ הקפיד כל כך הוא ית' ואמר יען לא האמנתם בי וכו' לכן לא תביאו כו' אל הארץ כי איכות ארץ ישראל ואיכות הבאר אחד הנה רמז אל שכינתו ית' וכדרך הזה הטיבו אשר דברו רז " ל באומרם וממדבר מתנה וכו' שדרשו על התורה כי היא הבאר וכן במה שדרשו על פ' בספר מלחמות ה' כו' כאשר יבא בס " ד . וזהו מרגלא בפומייהו דרז " ל בסלוק מרים נסתלק הבאר ולא אמרו נתייבש הבאר אך הוא כי נסתלק רוחניותו למקומו למעלה בעולם העליון . ובזה יובן למבין ענין מאמר חכמי האמת שאלו לא הכה משה את הבאר לא היו מחלוקות ומלחמות ע " ד הלכה :
Numbers.20.7.8 ובזה נבא אל תכונת מאמר הנ " ל וז " ל כשהנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מייסרו כך אמר הקב " ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו והכית בצור אבל עכשו ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק א' כו' ע " כ :
Numbers.20.7.9 והנה על הדרך שכתבנו בו למעלה הערנו כמה הערות אשר יתיישבו על הדרך הזה . בשום לב אל מה שפרשה זו ובפ' שלח לא נאמר והכית בבאר או ודברתם אל הבאר כ " א צור וסלע וגם השינוי כי שם נקרא צור ופה סלע . וע " פ דרכנו נבין מאמר התנא באומרו כי פי הבאר נברא בין השמשות ולא אמרו הבאר . אך הוא כי הנה הבאר בעצמו הוא כח שכינה מאיכות רוחניות תורה שבע " פ כמדובר וע " כ אין מבוא לו להיות לו פה מריק ומוציא בעה " ז השפע הרוחני שלו כ " א למעלה מעולם המלאכים . אך התלבשות כח נאות להריק בעה " ז הוא הפה שנברא בין השמשות :
Numbers.20.7.10 ונבא אל הענין . והוא בהקדמה נודעת כי כל עון ופשע אשר יחטיא איש או אנשים נעשה כח טומאה לפי חומר החטא החזק הוא הרפה . והכח מטמא ההוא אז נעשה מסך מבדיל בין כח המריק השפע ובין מקבלו ונעשה כדלת סוגרת פי הבאר ודומה לו . והנה ברפידים שרפו ידיהם מן התורה מאליהם למה שעדיין לא הורגלו בעול תורה והוא עון גדול כנודע כי על כן נחרב ב " ה כמ " ש ז " ל ויתר הקב " ה על ע " ג ועל ג " ע ועל ש " ד ולא ויתר על ביטול תורה . ועל כן אותו עון נעשה כח קשה כצור החלמיש למראה עינים סותם פי הבאר כי היא קליפה המבדלת בלי ספק בין מימי התורה למבטליה . אך בקדש אחרי סובלם עול תורה כמה שנים ולא נתבטלו מרפיון ידים שרפו ידיהם בכונה רק שעל סילוק מרים שבזכותה היה הבאר להם נסתלק גם הוא . והנה היה רצונו ית' כי בראותם כן שיחזיקו בתורה בעצם כי אז ישובו המים לאיתנם . ואדרבא שמו לבם להתלונן ונתבטלו מהתורה . והנה הביטול תורה ההוא לא היה קשה כראשון כי היו כאנוסים כי אין אדם נתפס על צערו על כן הטומאה והקליפה שנעשה בעון ההוא היתה בלתי קשה משל רפידים . ולכן אם שם נמשל לצור פה נמשל לסלע רפה ממנו . ועל כן אם שם הוצרך הכאת משה להכניע כח הקליפה הנקראת צור הסותמות פי הבאר . פה לא היה צריך רק דבר שהוא לשנות פרק אחד וכו' ומיד נמחה מפני התורה ונפתח הבאר כי הוא הדבר אשר היה להם לעשות בסילוק הבאר ולא היה נסתם כאשר כתבנו . ועל כן לא נמצאו בהכאת הצור רק זקני ישראל הם חכמי הדור אשר לא בטלו הם מן התורה כהמון העם . וזכותם עם זכות משה במטה האלהים ישברו כח הקליפה ההיא . ואל ההמון שרפו ידיהם מן התורה לא קרא . אך לדבר אל הסלע פה קבץ את כלם . כי לא היה להמון עון גדול כמאז לעכב כי כאשר הם רפו ידם מתורה שבע " פ גם היא עזבתם וטוב טוב יבואו כלם ויכירו מעלתה . וגם כי זכותא דרבים עדיף . וע " י כן לא נזכר בהכאת המטה ולא פה בקדש באר רק צור כי אין הכתה בבאר חלילה כי קדוש הוא לאלהיו רק אל הצור הכח הסותם . וגם פה הדבור אל הסלע להתיש כחו מלסתום . ולא אל הבאר כי אין הבאר מעכב כי אם העון היה מבדיל . וזהו המתקת משלם שאמר הקב " ה למשה כשהנער קטן רבו מכה אותו וכו' . כי עון מה שרפו ידיהם מן התורה ברפידים היה כנער קטן שכלו יצ " הר ומתרפא לדעת בעצם מן התורה הגועל בה וצריך להכות ליצרו בעצם להתיש אותו כי כולו יצ " הר . אך כשהגדיל בתורה והוקדש והומם יצרו בה . כשמרפה ממנה אינו מגועל לנפשו רק מחמת צער מה . וע " כ בדבור מתייסר . ומה גם למה שכתב הרמב " ם ז " ל בהלכות גרושין כי בהכות את הבלתי מקיים דברי תורה את יצרו הסמכים וכדבר הזה קרה לישראל כי כח הטומאה שנמשל לצור נעשה על ידי עון מה שרפו ידיהם מן התורה מעין הנער הגועל בה מרצונו כי נער ישראל בימים ההם והיו קצים בעמלה כנער באופן היה הציר הוא העון ממש הסותם פי הבאר קשה ובדברים לא יוסר כי אם בהכאה . אך בקדש כבר גדלו בעול תורה ולא רפו מהתורה כי אם מצער ע " כ לדחות הסלע שהוא העון עצמו הרפ' בדבור מספיק . ועתה הרגיש שאם כן שהסלע הוא העון ולא הבאר נקרא סלע אם כן איך יאמר ודברתם אל הסלע שנראה דמדברים אל הסלע ואומרים לו תן מימיו והאם אל העון נאמר שיתן מימיו . על כן אמר שנה עליו פרק אחד לומר שאינו אומר לו תן מימיך . רק שנה עליו להתישו ונתן מימיו הבחר הידוע :
Numbers.20.7.11 וע " פ דרכנו נבאר מסורה א' והוא המן ג' במס' . המן העץ כו' . המן הסלע כו' . המן הגורן וכו' . ויהיה כי הודיע כי אין כחכמת התורה שהעוסק בה עושה פלא כענין השמע קולו דמצלי ואתי מטרא . מה שאין כן העוסק בחכמה חצונית . והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך וזהו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנה היא חכמו' חצונים עץ הדעת טוב ורע לדון לפי שכל אנושי מה הוא הטוב והרע בחקירות וכויוצא והוא כמ " ש ז " ל אדם הראשון מין היה האם מזה אכלת . לא בחכמה ההיא תכניע עון להמטיר על הארץ כי אז המן הסלע נוציא לכם מים דרך נס לא יהיה כי אין ישועתה למו כי אז ע " י חכמה ההיא אל יושיעך ה' . אבל תדע מאין אושיע המן הגורן שהיא מהסנהדרין העשויים כגורן כמאמר רז " ל עליהם שהיו כגורן ביבנה וכן מן היקב הם המרבים בישיבה לעצור יינה של תורה בקולי קולות שהם חכמי ישראל כענין שברו בלא כסף ובלא מתיר יין וחלב . ונחזור אל הענין והוא כי אחר שעל ידי הכאה נפתח הבאר עדיין עם ישראל תלין משוגתם כי לא הכירו דרכי הבאר ההוא שהיא בארה של מרים ושהוא מאיכות רוחניות תורה שבע " פ רק שעל ידי המטר יצא מים בעלמא ולא נפקחו עיניהם ויכירו דרכיו עד עת בא והעלה אברים מנחל ארנון ועל כן אז שוררו כאומרו אז ישיר ישראל וכו' . ולא עד כה מכמה שנים שהיה אתם כי לא הכירו עניינו עד כה . כי אז הכירו כל עניניו למפרע כאשר יבא ביאורו בס " ד . והוא כי הנה ארז " ל כי בנחל ארנון היו האמוריים במערות צורים שבצד הנחל ולעומתו בעבר הלז שני סלעים דיבק הוא ית' ההרים ונכנסו שני סלעים תוך פתחי המערות ודרכים כדורך בגת . ולא היו ישראל מרגישים עד שמשם בארה שירד הבאר והעלה גולגולת ואיברים ושטחם לעיני כל ישראל ואז שוררו אז ישיר ישראל וכו' עד כה ענין מז " ל . וראוי לשית לב אם ימצא כתוב הענין במקרא . יאפשר בשום לב אל או' ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי כי ארנון גבול מואב כו' מה לנו אם יוצא מגבול האמורי או מגבול מואב ושהוא בין מואב ובין האמורי . אך הנה משז " ל שהיה הנחל רחב ז' מלין ונדבקו מלמעלה ההר שמעבר האמורי שהוא מארץ ישראל עם שבעבר מואב כי שם היו המערות ונעשה שוה מלמעלה . הנה אין ספק שהגיא שהיה כלו מגבול מואב נעשה עתה מגבול שניהם כי עד חציו או קרוב לו נתקרב הר האמורי להכניס שניו אל מערות הר מואב כי גם לאומר שהר מואב בא להקביל פני גברתו היא הר ארץ ישראל לא יבצר שגם הוא נתקרב דבר מה להכניס שיניו . נמצא כי הנחל שהיה כלו גבול מואב עתה קרקע של זה ושל זה עליו היה וזהו ויחנו מעבר ארנון היוצא מגבול האמורי שאינו מגבולו רק יוצא להלאה ועתה נתחדש כי ארנון שהיה גבול מואב כלו נעשה עתה בין מואב ובין האמורי . ואין זה רק שאז נדבקו . והנה אז היכר מעלת הבאר שהעלה האבנים לשמח את ישראל . ואמרה תורה הנה ע " כ שהוא מה שקרה בזה תצא נפקותה הלא היא כי יאמר בספר מלחמות ה' כששני ת " ח לוחמים בהלכה אהבה בסופה . ואיך נלמד זה . הלא הוא כי ואת הנחלים הם נחלי דם המעוכים היו בארנו שהיה עמק ולא היו ישראל רואים כי הלא ואשד ושפך הנחלים היה נוטה לשבת ער ונשען לגבול מואב מה שלא היו ישראל רק בעבר האחר בעבר ארנון היוצא מגבול האמורי . ואיך ידעו ישראל . אלא שמשם בארה נטה האשד הנזכר בתרה שויקח הבאר האברים מהאשד הנזכר להעלות האברים ולשוטחן לפני ישראל לשמחם . והנה היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם וכו' הוא אשר רבו ישראל עלי' ועם כל זה היה לבאר אהבה בסוף עם ישראל כי לשמחם שטח להם שטוח ראשי אויביהם ואבריהם . וא " כ איפה הוא אשר דברתי כי על כן יאמר כששני תלמידי חכמים בספר יש להם מלחמת אהבה בסופה . כי הנה הבאר הוא תורה שבע " פ שהיא ספר מלחמות ה' ועם היות לו מלחמה מישראל אהבה בסופה עמהם באמור . וע " כ ע " י מעשה זה נפקחו עיניהם אז ישיר וכו' ולא מאז ניתן למו כי נפקחו אז עיניהם וידעו מה הוא ואמרו הנה עלי באר ענו לה כלומר לא להכות במטה ראוי רק עלי באר בדבור ענו לה ודברו אליה כי לה יאתה ולא הכאה . כי הנה הבאר הזאת אינה כיתר בארות כי היא אשר חפרוה שרים אברהם ויצחק והוא מ " ש ז " ל בב " ר כי בארות ההם היו ה' חומשי תורה והחפירה היתה הכניסם אל עומק הלמוד שבהם כי ידעו עד ערובי תבשילין . וזאת היא אשר כרוה נדיבי העם ברפידים הם זקני ישראל עם משה וזהו במחוקק והיה במשענותם הוא זכיותיהם כמו שכתבנו למעלה כי הזקנים ההם שקבץ להכות את הצור לא רפו ידיהם מן התורה . והראיה כי קודם מתן תורה לא היו מימיה כ " כ מרובים ע " כ כי עדיין לא ניתנה תורה שהיא היא כמדו' . אך אח " כ וממדבר מתנה לישראל היא תורה . אז על ידי כן הושפע ונתרבה הבאר ונעשה נחלים כמ " ש ז " ל כי היה נעשה י " ב נחלים וזהו וממתנה נחליאל . ומה שבמות מרים לא היה מים לעדה אינו שיבשה המים כי אם במות' שעלתה ונסתלקה השמימה עם נפש מרים והוא מה שכתבנו למעלה על ולא היה מים לעדה כי מים היו אבל לא לעדה כ " א שנסתלק ועלה הבאר . ואיך הכרנו זה הלא הוא כי הנה ובמות הגיא כי ירד אח " כ אל עומק נחלי ארנון שהיא בשדה מואב . וברוח הקדש נבאו על סופה כי אחר שנסתלק מרע " ה ראש הפסגה אז ונשקפה על פני הישימון כמ " ש ז " ל הנשקף ומביט מהישימון יראה כמי כברה בים עבריא והיא בארה של מרים . ועוד נשוב אל פסוקים אלו במקומם בס " ד :
Numbers.20.14.1 וישלח משה וכו' . ראוי לשים לב למה נזכר משה ולא בני ישראל בשליחות זה . ויתכן כי להיות נסיעה זו ושליחות זה דרך למהר כניסת הארץ וה' אמר אל משה על אודות הבאר ע " כ לא תביאו כו' אל הארץ . ע " כ להיות זה אחר הדבר ההוא התרשלו ישראל בל יראו כשמחים בסילוקו למהר ביאה אל הארץ . ע " כ משה המחשיב תועלת ישראל מחייב עצמו מיד וישלח מלאכים לנחוץ הדבר . והנה על דברי השליחות הלז ראוי לשית לב מה צורך אל כל ענין זה . וגם מה ענין את כל התלאה שאם היא כפרש " י על שעבוד מצרים הרי אומר אח " כ וירדו אבותינו מצרימה וכו' וגם מה הנה ב' רבויים יחד את כל התלאה ואם הוא שרבו התגאות למה אמר תלאה לשון יחיד ועוד מה צורך להודיע שישבנו במצרים ימים רבים ואי כיון להודיע צרת שעבודה הוא הדבר האמור באומר וירעו וכו' . וגם אומר וירדו מיותר כי בכלל אומר ונשב במצרי' הוא הירידה . ובאומר ונצעק וכו' גם שנאמר כפרש " י שרמז לו ברכת יעקב נשית לב . מה שינה בפר' בכורים שנאמר שם אלהי אבותינו ופה אינו מזכיר האבות וגם שם נאמר את קולנו ופה אמר וישמע קולני :
Numbers.20.14.2 ועוד שהל " ל ויוציאנו ולא יאמר ששלח מלאך . וגם אומרו והנה אנחנו בקדש למה הודיעו מה שלא נעלם ממנו מכמה זמן שהיו ישראל שם :
Numbers.20.14.3 אמנם הנה חש משה . א' פן יאמר אדום החסרו מקומות לבא בם אל הארץ מכל סביביתיה כי בחרתם לעבור בארצי . אך אין זה רק להקהות את שיני אדום שישראל ינחלו ארץ לא אדום עם היותו נוגע בנחלה . ב' . פן יקים אדום על הירושה כי הלא אח עשו ליעקב כי יאמר אדום אם אתם פרעתם חוב השעבוד ועל כן תרצו הירושה הנה מזלכם גרם כי לא שעבדו רק אתכם ולא אותי . ועוד כי לא פרעתם כל החוב כי מארבע מאות שנה ישבתם רד " ו ולפי הערך תירשו . ואם תאמרו שהוא ית' מחל לכם ק " ץ שנה משעבוד הלא היה בעבור האבות ואם כן גם אבותי המה ומחמתם בא לכם תועלת פריעת חצי החוב בלבד ולכן גם לא תקחו כל הירושה . ג' יאמר אדום הוא ברכת החרב ניתנה לי והנכם באים בגבולי כי גם שהיא העברה לא יבצר מדי עברכם תצרו לי והותר לי לפגוע בכם ע " כ על האחד אמר אתה ידעת את כל התלאה וכו' והוא כי מלת את ומלת כל הם שני רבוים והוא כי באומר את הוא ענין אחד ואומרו כל הוא ענין שני ופירש מה שכיון ברבוי האת באומרו התלאה ומה שכוון ברבוי הכל באומר אשר מצאתנו . והתלאה שהיא פירוש האת הוא על הדבר הראשון שאמרנו שחש משה שיחוש אדום למה בחרו לעבור בארצו ואמר ידעת התלאה למה לומר הלא ממקום אחר היינו נכנסים דרך הנגב והוא לנו תלאת המרגלי' עד כה ולא הצלחנו ועתה אם יארך זמן עד נטה ממך אל מקום אחר אולי יתרחש ג " כ איזה ביטול והנה מתלאה ע " כ עודנו פה נכנס עד דלא תשנה לבו . ועל השרת אמרו אתה ידעת כל התלאה אשר מצאתנו והוא כי הנה עשו ברח מארץ ישראל וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כמו שאמרו ז " ל כי אמר אם אשב בא " י ליירש אותה אפרע חוב גלות מצרים כי היורש את אביו פורע חובו ע " כ וילך אל ארץ אחרת ע " כ בבוא תלאת הגלות לא מצאה רק את בני יעקב . וז " א אתה ידעת את כל שהם שני רבויים ואמר התלאה לשון יחיד אך הוא שריבה שני דברים באומרו את כל . ופירש האחד באומרו התלאה שהיא תלאת המרגלי' שנתעכבו מ' שנה במדבר והוא מה שריבה האת שהיה בבואם דרך הנגב שעל כן יראו מלהאריך זמן עד בקשם דרך אחר ליכנס בי שהוא הענין הראשון . ועל הב' והוא מה שריבה הכל אמר אשר מצאתני והוא צרת גלות מצרים שבבואה לו מצאה את אדום כי הלך עשו אל ארן וברח מארץ ישראל פן תדבקנו הגלות כי הנוחל את אביו פורע חובו באופן שמצאתנו ולא מצאה את עשו כי ברח . הפך יעקב ובניו שאדרבא ירדו מעצמם לפרוע החוב ואם כן לא לאדום לומר כי מזלנו גרם . ושמא תאמר שלא פרענו כל החוב כי אם ר " י מת' שנה ונשב במצרים ימים רבים והוא מאמרם ז " ל על פסוק ויהי בימי' הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו וכו' כי ימים של צער גדול . נקראים רבים והם משנולד מרים כמ " ש ז " ל שהכביד השעבוד יותר מדאי וגחשבו כתשלום הת' שנה . ואין לומר שהיה בזכות האבות והם אבותיך גם הם כי הלא ונצעק אל ה' ולא הזכרנו האבות שהיה אלהי אבותינו יעשה למענם רק אל ה' וישמע קולנו על עצמנו ולא על האבות . והראיה כי וישלח מלאך הוא משה כמ " ש ז " ל ויוציאנו ואם היו בזכות האבות היה עושה בעצמו ית' . ואמר כן להפיס דעתו כי לפי האמת הוא ית' העושה כל כמ " ש ז " ל שאמר לו משה מי אנכי כי אלך אל פרעה היכן הוא אנכי אעלך גם עלה ולמה לא תעשה על ידך והשיב הוא ית' כי אהיה עמך וכו' . ומה שחשב משה שיחשוב אדום הוא מה ששינה לאדום מפני השלום . ועל הג' אמר הנה אנחנו בקדש כו' לומר לו בכוונה באנו פה להצר לך כ " א שכאן נמצינו והנה מוכן הדבר והנה מתלאה לסובב אל מקום אחר . וע " פ דרכו רמז לו כי אם לאדום ברכת החרב גם לישראל ברכת הקול כאומרו ונצעק אל ה' וישמע קולנו :
Numbers.20.15.1 ויאמר אליו אדום כו' . אמר בדברך רמזת כי ברכת הקול קיימת לך נגד המצרים כאו' ונצעק כו' וישמע קולנו כלו' שלא תירא מברכת חרבי שקיימת לי אינה טענה כי הלא אתה בעוברך בי פוטר מים ועל כן לא ישמע קולך וחרבי תאכל בשר . וז " ש לא תעבור בי כי תהיה ראשית מדון פן בחרב אצא לקראתך ולא יסכון קולך לבטל חרבי . והנה באומרו מלת בי הבינו ישראל שהקפידה לא היתה רק בעברו בו ביישוב העם או יישוב שדות וכרמים ע " כ אמרו במסלה נעלה כו' שהוא רחוק מכל מיני יישוב ואין מקום ליהנות רק ממים ומזה אין חשש כי הולך עמנו באר . ואם מימיך נשתה כו' והוא פן תאמר הנה מתלאה האם אשב בבקעה ובהר לקחת מכל איש ואיש שישתה דמי שתייתו לז " א אם נשתה ל' רבים לא תשאל מרבים רק מאחד וזה ונתתי לשון יחיד . וש " ת במה יודע כמה שתו וגם מי ישער שוויים לז " א ונתתי מכרם כלומר מכר כל הבארות לגמרי עם שישא בהם מים וגם לא אמרתי קנייתם רק מכרם שהוא מה שתמכרם אתה ולא שיעור מה שיקנה הקונה וזהו מכרם ולא אתן בעין רעה כפרוע חוב כ " א כנותן שבעין יפה הוא נותן וז " א ונתתי ולא אמר ואשלם . ושמא תאמר אולי לא נתפשר במכר כ " א אתבע סך אחד תמעט מהסך שאשאל ולא אתרצה ויהיה ראשית מדון לז " א רק אין דבר כלומר שאומר אני רק כדי למעט מאשר תשאל אין דבר של רק לומר על מה שתשאל רק לא אתן כ " א פחות כ " א כל תשאל אתן .
Numbers.20.15.2 או יאמר לא הנחתי לך מקום למעט ולומר רק על מאמרי . כי כל עיכוב היזק סולקתי באופן שאין דבר שתוכל לומר בו רק כי במסילה אין יישוב עוד או תבואה וכרם ודומה לנו למעט כלל . וש " ת הלא דרך החיילות העוברים ממקום למקום שמתפרדי' קצתם לחטוף ולחבל כל הבא בידם לז " א ברגלי שהוא בכל הנלוי' אלינו אעבורה באחדות אחד וזהו שלא אמר נעבור לשון רבים ככל שאר הפסוק .
Numbers.20.15.3 או יאמר הנה אמרתי בספק ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם אם יקרה שנשת' רק לפי האמת אין דבר מזה כ " א ברגלי עבורה כי לא נהנה כ " א דריסת הרגל שברגלי אעבורה . וגם אפשר מועט כי לא יחנו בארצו רק ועברו תמיד עד צאת מתחומו . והשיב ואמר הנה על אמרי לא תעבור בי מצאת מקום לומר בי שהוא ביישוב לא תעבור כ " א במסלה ע " כ הנני אומר לא תעבור סתם לכלול גם במסלה ולא בלבד משטימה כבתחלה כ " א ומיד ויצא כו' . ומה שלא שלחו יד ישראל באדום עם היות כי הבא להורגך השכם והורגו הוא כי כל מערכת מלחמתו לא היתה רק לעכב בישראל לעבור בגבולו ולא להצר לישראל על הירוש' וכיוצא בזה על כן ויט ישראל מעליו ולא ערכו אתם מלחמה וזהו ויצא כו' וימאן כו' כי כל מה שויצא כו' לא היה רק למאן כאמור ובזה לא יקשה אומר וימאן אחר אומרו ויצא כו' :
Numbers.20.22.1 ויסעו מקדש כו' . ( א ) הנה אומרו על גבול הוא מיותר והנה במז " ל כי בהתחברם לעשו הוא אדום חסרו הצדיק ההוא ולפ " ז יהיה אומר לאמר שלהיות על גבול ארץ האדום נמשך לאמר יאסף כו' שאל " כ לא היתה האסיפה ההיא ועוד נשיב לפי הפשט . ( ב ) אם דבר עם אהרן גם היא איך יאמר יאסף אהרן שלא לנוכח וכמ " ש אומר קח את אהרן כו' ואפילו למ " ד שבכל מקום שאומר אל משה ואל אהרן הוא אל משה שיאמר לאהרן עדיין כמו זר נחשב בענין זה ומה גם לאומר שאמר הקב " ה למש' בוש אני מלאמר לאהרן שימו' ואיך קראו להודיע . ( ג ) אתא לנחומיה צעורי קא מצער ליה בהזכיר לו שנית כי לא תבא אל הארץ . ( ד ) למעלה אמר לא תביאו ופה אמר לא יבוא שהוא אפילו כיתר העם . ( ה ) אומרו מריתם ולמעלה אמר האמנתם . ( ו ) שמדבר על אהרן ומשתף את משה עמו בזה . ( ז ) אומרו למי מריבה והראוי יאמר במי מריבה :
Numbers.20.22.2 אמנם הנה ידוע מחלוקת רז " ל אם מתו קודם זמן על אותו עון והיותר צודק הוא כי לא היה העונש רק הביאה אל הארץ אך בזמנם מתו ונבא אל הענין . והוא במה שידענו מרז " ל כי בכל מקום שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן הוא אל משה שיאמר לאהרן :
Numbers.20.22.3 עוד ידענו מרז " ל כי אמר הקב " ה למשה אני בוש לומר לאהרן שימות אמור אתה מה עשה משה השכים בבקר כו' . ויהיה ענין על כי אהרן במחתה החיה ממות את כל ישראל . ומצרף לזה כי הלא אין ספק כי לא יחדל אהרן מהתחמץ לבבו בראותו כי סמוך אל עון מי מריבה בזמן ובמקום יתבשר במות ויאמר בלבו האם גדול עוני בשב ואל תעשה מאשמת משה שהוא הכה את הסלע ואני קדמתי למות תחלה . ומה גם כי יעלה על רוחו כי הוא קודם זמנו . ע " כ רצה הוא ית' להפיס דעתו בג' דברים . ( א ) לבלתי אמור לו בעצמו הדבר כ " א ע " י משה . ( ב ) לאמר לו דברים שיבין מתוכן שלא מת קודם זמנו בעונו ולא עוד אלא כאלו מת בבחירתו . ( ג ) שאין במיתתו ולא אחר מותו צער להתכפר בו אשמתו . וזה מאמר הכתוב על הא' ויאמר ה' אל משה כדי שאל אהרן לאמר שיאמר לו משה ולא הוא ית' כהקדמ' רז " ל שכל מקום שנא' אל משה ואל אהרן שהוא אל משה שיאמר לאהרן . והב' והג' אמר במה שיאמר לו ויאסף כלו' שלא היה קודם זמנו מחמת עונש כ " א נאסף שהוא לשון הצודק על אשר השלים זמנו ונאסף . ולא עוד אלא שאדרבא הוא כאלו בבחירתו הוא נאסף וזהו אומרו יאסף אהרן יורה כאלו הוא יאסף בבחירתו . וגם השלישית רמז בלשון זה והוא בשום לב אל משמעות אסיפה אל עמיו מה המה העמים האלה אך הוא בלי ספק מה שכתוב אצלנו למעלה והוא ענין מאמר ספר הזוהר פרשת ויחי על עובדא דר' יצחק כשהגיע זמנו ליפטר שאמרו ז " ל כי מאתו ית' נעשה התעוררת למעלה וכל קרוביו בני גילו ומשפחתו ומחיצתו ביקר שגיא לאיש כמעשהו יוצאים ובאים להקביל פניו וכאשר אין לאיש משפט תוכחות על עון להתעכב עיכוב מה להגיע עד מחוז מחיצתו מיד הוא הולך עמם עד מקום כבודו וששים ושמחים עמו לפני האלהים וע " ז נאמר נאסף אל עמיו כי נאסף אל הבאים להקביל פניו הנקרא עמיו מפאת יחס קרבת ייחסו אליהם וזה יתכן צוה ית' לאמר לו יאסף אהרן אל עמיו כלומר כי לא ירגיש צער כסילו' וגם לא יהיה לו עיכוב מהיות אתם במחיצתם עד ימרק אשמת דבר כי איננו רק אין דבר כ " א כבא ונאסף אל הבאים להקביל פניו בלי יגיע' ובלי איחור ועיכוב נאסף אליהם להיות אתם . ובזה יצדק אומרו לאמר בדרך שני . בשום לב אל אומרו על גבול ארץ אדום שהוא מיותר . אך הוא לאמר מה היה שהוצרך הוא ית' לומר לאהרן כל לשון הפיוס הזה לאמר יאסף כו' . אך אמנם הוא מה שכתבנו שיתחמץ לב אהרן כי יראה סילוקו קרוב בזמן ובמקום אל עון מי מריבה כמו שכתבנו ובזה יאמר היות גבול ארץ אדום שהוא בקדש עיר קצה גבולו זה היה סיבה לאמר יאסף אהרן וכו' שהוא שהוצרך לפייסו כמדובר . הנה כלל הדברים שרצה הקב " ה להורות לאהרן כי לא בעונו מת קודם זמנו וגם במותו בזמנו לא הוצרך להצטער על אותו עון ושמא תאמר אם כן איפה יכופר החטא ההוא לז " א כי לא יבא אל הארץ וכו' לומר מה שלא יבא אל הארץ כ " א שימות בח " ל זה הוא על אשר מריתם וכו' . ולא שיחשב אהרן כנאשם יותר ממשה על קדימת מיתתו כי הלא שניכם שוים בזה וזהו אומרו לשון רבים לכלול את שניהם כאחת . ושמא תאמר הלא אמרת יען לא האמנתם בי על כן לא תביאו שהוא שלא נהיה אנחנו המביאים ראשים על העם אך לפחות נבא כיחידים . לז " א כי לא יבאו כו' הוא על בחינה אחרת שהוא על אשר מריתם את פי וכו' והוא כי הנה על השרשים פירש אומרו מריתם פי ודומה לו מלשון חילוף ושינוי . ובזה יאמר על אשר החלפתם את פי תמורת מי מריבה וזהו הלמ " ד שהחלפתם פי בשביל מי מריבה והוא כ " א היו מדברים אל הסלע ונותן מימיו לא היו מי הבאר נקראים מי מריבה כ " א פי ה' . כי אלו הייתם שונים פרק א' או הלכה א' והיתה שכינה שרויה ביניכם והיתה היא המוציא המים כי גם הבאר הוא ידוע כי השכינה היא הנקראת פי ה' היו מימי הבאר הנפתחים ויוצאים נקראים פי ה' הנפתח . ונמשך עתה אומר ליקרא מי מריבה נמצאו מחליפים פי ה' בשביל מי מריבה שיקרא כן עתה . ומה גם על דרך חכמי האמת האומרים כי אלו לא היו מכים את הסלע היו כל הדורות יודעים כל הלכות התורה בלי מחלוקת ובלי ספק ועתה כלם במחלוקת ומריבות ואין הלכה פסוקה . והיא כי הבאר היא תורה שבע " פ היא שכינה הנקראת פי ה' והחליפו הדבר מבוא הלכותיה ביושר המתייחס אל פי ה' בעד מי מריבה ומחלוקת . ועל כן אמר אלהים שעל כן אפילו בלי שררה לא יבא אל הארץ שגם היא מתייחסת אל הבאר היא שכינה כנודע . שגם ה' החליפה ומנעה מהם בל יבואו שמה ובזה בא על נכון אומר למעלה לא האמנתם וכו' ואז לא תביאו ופה נאמר מריתם ונאמר לא יבא :
Numbers.20.25.1 קח את אהרן וכו' . הנה הל " ל העל את אהרן ואת וכו' הר ההר . אך מכאן ראיה מה שאמרו רז " ל שאמר לו שיפייסנו בדברים ויודיעהו הדבר באופן שלא יצטער וזהו קח את אהרן וכו' והוא קיחה בדברים :
Numbers.20.26.1 והפשט וכו' . אומרו יאסף ומת שם הוא כפל ענין . וגם אומרו שם הוא מיותר . וגם למה צוה ית' ילבש אלעזר הבגדים טרם יאסף אהרן עד אומרם שעל דרך נס הוסר התחתון תחלה :
Numbers.20.26.2 אמנם הנה למה שארז " ל שאלמלא אהרן במחתה היו כל ישראל מתים במגפה נמצא הוא הציל ממות את כל ישראל ואיך ירגיש צער מות ולא יהיה כפנחס או כיוצא בזה . ע " כ צוה ית' שלא יאמר לו משה הדבר רק כלאחר יד ובפיוסים כמ " ש ז " ל שהשכים בבקר ואמר לו שהיה מסופק על דבר אשר כתבנו בפרשת בראשית שנרמז באומרו וכו' . ועוד צוה ית' יקח עמו את אלעזר שיראה איך יש לו ממלא מקומו ולא עוד אלא שילבש בגדי כהונה ועיניו רואות וע " י כן ואהרן יאסף מרצונו בעמוד אלעזר במקומו בהשארותו . ולא עוד כ " א גם ומת שם לא ירגיש מות כי היות בו מיתה אינו אלא שם בהראך נפשו דבקה למעלה באור החיים :
Numbers.20.29.1 ויראו כל העדה כו' . ארז " ל למה את משה בכו ישראל ואת אהרן כל ב " י אלא אהרן הי' משים שלום בין איש לאשתו ע " כ בכו אותו גם הנשים עוד אפשר טעם אחר בדברי הכתוב והוא במאמר רז " ל האומרי' כי חשדו ישראל את משה ואלעזר שהרגוהו עד שבקש משה מן הקב " ה יפתח את פי המערה וראוהו בעיניהם כי מת או למ " ד שהראה ית' את אהרן באויר במטה מעשה שמים . ונבא אל הענין והוא כי הנה ידוע כי אין האדם מתפעל משמע אזן כאשר יתפעל מראיית עין ככתוב אצלנו על פסוק וירא את העגל ומחולות וכו' ועל פסוק וישמעו שלשת רעי איוב וכו' . וכדבר הזה קרה להם כי הנה את משה לא ראוהו מת כי הוא ית' קבר אותו על כן לא התפעלו רק האנשים אך את אהרן ראוהו כל העדה שריבה הכל גם הנשים ע " כ התפעלו גם הן וזהו ויראו כל העדה כי גוע אהרן וע " י מה שראו התפעלו עד גדר שויבכו אותו כל בית ישראל מה שאין כן במשה שלא ראוהו . וגם ראו שגוע כלומר שהיתה גויעה ולא מיתה כי הכירו בכבוד שראו במערה כי לא כמות כל אדם מת רק גוע כצדיקים העצומים וע " כ מררו בבכי ועל כן לא נאמר כי מת כ " א כי גוע כן הכירו את כבודו :
Numbers.21.4.1 ויסעו וכו' . ראוי לשים לב . ( א ) מה נשתנה מסע זה שקצרה נפשם בו מבכל שאר מסעות . ( ב ) אומרו באלהים ובמשה שהשוו עבד לקונו למה השוו אותו פה שלא עשו כן בכל יתר תלונות ( ג ) או' וידברו ולא אמר וילונו . ( ד ) אומרו כי אין לחם ואין מים כי הלא לחם ומים היה להם מן ובאר ולמה בוכים על חסרונם . ולמה נכנסו בשתים ויצאו בלחם לבדו . ( ה ) או' ונפשנו קצה כי הנה ארז " ל שאמרו שהיו יראים פן יבקע כריסם כו' וכשלא נבקע בל " ח שנה לא יבקע עוד . ( ו ) או' הנחשים השרפים אם היו שני מינים הל " ל והשרפים ועוד למה אמרו ויסר מעלינו את הנחש ולא אמרו את השרף ואם אומר השרפים הוא מין נחשים ששורפים והוא פירוש אל מין הנחשים אך שם העצם הוא נחשים למה אחר כך אמר עשה לך שרף ואין זה שמו העצמי . ( ז ) אומרו ויסר מעלינו את הנחש ולא אמר הנחשים . ( ח ) אומרו בעד העם שהוא מיותר . ( ט ) למה הוא ית' צוה יעשה שרף והוא עשה נחש והנה יש אומרו כי שרף היה על מה שדברו נגד משה ונחש על מה שדברו נגדו ית' והנה לפי הנראה שרף הוא יותר קשה ולמה לא יהיה כנגד מה שדברו על ה' . ( י ) איך ההבטה אל השרף יחיה אותם ולמה יושם על נס ונדקדק תוספת ה " א באומר וישימהו על הנס . ( יא ) כי הוא ית' כלל ואמר והיה כל הנשוך שכולל כמ " ש ז " ל אשר נשכו בעל חי אחר ומשה עשה נחש ואומר בו והיה אם נשך הנחש את איש וכו' וחי שמורה שלא היה חי רק אשר נשכו נחש :
Numbers.21.4.2 אמנם הנה בהר ההר כי שם מת אהרן נסתלקו ענני כבוד אשר היו בזכותו ועל כן בנסעם משם וסבבם את ארץ אדום ומה גם שחזרו אחור שבע מסעות והחזירום במכת חרב לטושה ממטה לוי במרוצה בחורב ביום וקרח בלילה כי סרו מעליהם ענני כבוד ע " כ יומם השמש הכם וקרח בלילה ותקצר נפשם וזהו אומרו ויסעו מהר ההר כלומר ממקום סילוק אהרן וענני כבוד והלכו לסבב שהיה על ידי שובם אחור וחזרתם למקומם שהוא לסבוב את ארץ אדום באופן שלא יבצר מחזקי המזג שבעולם מקוצר רוח ע " כ ותקצר נפשם אך המה ראו כי משה לא התפעל כלל וזהו אומרו ותקצר נפש העם כלומר אך לא נפש משה כי היה ניכר בו מקירון פניו כדרכו עד כה על כן אמרו בלבם אין זה משה כי אם בית אלהים מרכבה אליו והיו כאחדים והוא ית' עמו בכל אשר הוא עושה ובעצת שניהם היתה צאתם אל המדבר ע " כ בהתלוננם על ה' ועל משיחו כללו אותם בתיבה אחת לומר למה העליתנו כלומר שניהם הנמצאים כאחד כי במשה האלהים נצב נמצאו שתים רעות כאחת . ( א ) התלונה במציאות . ( ב ) אופן הדבור שהושוו עבד לקונו שכללו את שניהם בתיבה אחת לומר לה' ולמשה העליתנו . ועל כן לא נאמר וילונו כי אם וידבר לומר כי מציאות התלונה קלה מאופן סגנון דבורם וזהו אומרו וידבר העם כי הדבור קשה מהתלונה . ואמרו בלבם הנה אין זה כ " א היה להם לחם חטה היה סועד לבם ומבריא ומחזקם וזהו אומרם כי אין לחם ואין מים כי לחמנו אין לחם ומימינו אין מים כי דברים רוחניים הם זה כזה כמדובר למעלה כי גם בארה של מרים מים רוחניים היו ולכן אינם מחזקים החומר . ושמא תאמר הלא ידעת כי הלחם הלז רוחני זן את הנפש הרוחניות ונמשך חיים אל הגוף גם היא . כאשר הלחם החומרי זן את הגוף ואגבו יכלכל את הנפש . לזה אמר מי יתן והיה כך אך אם כך היה לא היתה החולשה מגעת אל הנפש כי אם היתה בריאה וטובה אך הנה ונפשנו קצה . על כן גזר אומר כי לא רוחני בעצם הוא רק הוא לחם קלקלות כפול וזהו אומרו בלחם הקלוקל מחמת מה שנתלבש ברדתו מן השמים . על כן מה שלחם חומרי מתעכל בקרוב זה שעיקרו רוחני מאד מתאכל לשנים רבות מה שיש בו התלבשות והוא עדיין לא נתעכל ויקשר בקרבו ועל כן היו יראים פן יבקע כרסם כמז " ל . והנה אם המים היו מלובשים כפי ערך הלחם היו מבשלים אותו באצטומכא אך הם רוחניים ואינן מבשלים אותו ויסתכנו וזהו אין לחם ואין מים כלומר ממש כי אם רוחניים . והלחם לא נשאר ברוחניותו בעצם כי הנה ונפשנו קצה אך הוא בלחם הקלוקל . ואין המים הרוחניים מבשלים אותו שאינו מזגו :
Numbers.21.6.1 וישלח וכו' . הנה התלונה היתה מעין נשיכת נחשיו . מה שנאמר בסגנון מכאיב שהשוו עבד לקונו באומרם העליתנו דומה לנשיכת שרף שזולת הנשיכה ג " כ שורף כאש לנשוך ועל כן שלח בהם מין נחשים שיש בנשיכתן הרגש שריפה בעצם :
Numbers.21.7.1 ויבא העם וכו' . אמרו הנה חטאנו לה' ולך ובכלל זה שאנו שבים מהשואה שאין אנו אומרים חטאנו לשניהם כי אם בה' ובך עבור אתה על פשע והתפלל ובודאי כי ויסר וכו' כי ישא קל וחומר ומה אם משה בו " ד עובר על פשע ומתפלל בעדם כ " ש הוא ית' :
Numbers.21.7.2 או יאמר הנה מה שחטאנו הוא כי דברנו בה' ובך ובזה לא נגענו בכבודך כי אדרבא גדולה ומעלה היא לך כי השוינוך לקונך נמצא כי לא חטאנו רק לה' . ועל כן התפלל אל ה' . והנה משה לא על שלא חטאו לו או על שנתנו לו מעלה התפלל רק בעד העם להטיב להם וזהו אומרו ויתפלל משה בעד העם :
Numbers.21.7.3 או יאמר כי אמרו הנה נשוכו רבים ומהם מתו עם רב מישראל ומהם עודם חיים ויש רבים שלא נשוכו אך הנה חבל על שכבר מתו כי מתו בלא וידוי ותשובה . אך אנו הנשארים הננו שבים ומתודים ואומרים חטאנו . ולא וידוי דברים בלי עזיבת החטא הננו מודים ועוזבים כי אנו אומרים התפלל אל ה' ויסר כו' כי נודע כי אתה העבד וסרסור והוא בעל היכולת ממית ומחיה ואינך שוה לו כאשר השוינו עבד לקונו חלילה . וע " כ לא נחוש על הנשוכים שעדיין לא מתו אם ימותו כי הלא ימותו כשרים בוידוי ותשובה . אך מה שתתפלל הוא כי ויסר מעלינו את הנחש שלא ישוך עוד . אך משה רועה נאמן הפליא לעשות ויתפלל בעד העם דרך כלל על הנשוכים שלא ימותו וכן היה שאמר לו הוא ית' עשה לך וכו' והיה כל הנשוך וראה אותו וחי . כי אין צריך לומר שלא ישוך עוד כי אם גם הנשוך נתרפא וכן אומרו והיה אם נשך וכו' וחי :
Numbers.21.7.4 עוד יתכן כוונו באומרם ויסר מעלינו את הנחש כי הנה זולת הנחש היו בעלי חיים רבים נושכים וממיתים כמו שאמרו ז " ל . על כן אמרו אין זה רק שהעון ממית כי הנחש הוא כח יצר הרע המסית נקרא נחש באמת אמרו ויסר מעלינו את הנחש הידוע המסיתנו ואז נתרפא מהכל שנשוב בשלמות . ועל כן נאמר והיה כל הנשוך אפילו מבעל חי אחר יחיה בהסיר העון . ועל זה יאמר אח " כ והיה אם נשך הנחש הוא הקדמוני וחי שנשך אותו בהחטיאו עם שהנשיכה ההרגשית עתה היתה ע " י בעל חי אחר . ורצה ית' יעשה שרף וישמהו על נס . והיה וכו' יהיה כי הנה ידוע כי אין ערוד ממית כי אם החטא ממית וכאשר הנחשים השרפים נשכו את העם לא היו הנחשים הנישכים כ " א המשחית שנברר בעון ההוא הוא שנתלבש בנחשים והוא היה הנושך והממית וע " ז נאמר וישלח ה' בעם את הנחשים שריבה האת את כח המשחית שהלביש בהם . והנה בעלות על לב הנשוך כי הדבר טבעי וזמן משלחת נחשים היה ולא בנס והשגחה לא יתרפא אז מות ימותו על כן צוה ית' יעשה שרף בלי רוח חיים ולבל יטעו בו אמר שישימהו על נס על ב " ד . ( א ) למען ירום ראשו ולבו השמימה . ( ב ) שיתן אל לבו כי בנס והשגחה היה ענין השרף כי ע " כ הושם על נס ויאמר בלבו . בהיות שרף חי נשכנו . וזה שרוח אין בקרבו כי אביט בו ארפא . אין זה כ " א רמז שבהיותי בלתי נושא עיני למרום ומכיר כי הדבר בנס אני נותן רוח חיות וכח בשרף ישכני אך בתת אל לבי כי הדבר בנס ואשא עיני למעלה כי הכל מאתו יוסר חיות השרף מלהצר לי ויהיה דומם . ושכאשר השרף העליון הוא רמז אל משחית הוא דומם אין התחתון נושך שהוא שע " י היות באדם מחשבה זו ישוב אל ה' וירפאהו . ומה שהוא ית' אמר נס ומשה אמר על הנס הוא ית' צוה ישימו אותו על עץ גבוה הנקרא נס וחש משה אולי לא ישיתו לב כי הדבר בנס רק על שם העץ על כן עשה כמ " ש ז " ל שזרקו לאויר ועמד בנם כי בזה ישימו לב וז " א הנס הוא הידוע כמשמעו . והנה משה עשה נחש נחשת וארז " ל לשון נופל על הלשון והנה יראו דברים משוללי טעם וריח שאם להיות נופל על הלשון ישנה מצותו ית' ולא יעשה שרף כ " א נחש . ואפשר כיוונו ז " ל כי חש משה פן יחשיבוהו לאלוה כאשר טעו בדורות שאחריו . על כן עשאו מדבר שהוא כרומז היותו נחשת כלומר חתיכת נחשת ואין בו מועיל מצד עצמו . מלבד כונת הרמז . באופן שבהביט בו הנשוך לא יטעה כי יקל לתת אל לבו כי גם אחר העשותו נחש עודנו נחשת . וזה אפשר כיון הכתוב באומרו והביט אל נחש הנחשת וחי כי בהביט אל נחש הרמז הנזכר וגם יביט היותו נחשת וחי . משא " כ אם היה שרף לא יפול לב אדם מיד לומר כי חתיכת מתכת דומם הוא ואפשר יטעה ולא יחיה ויהיה פקפוק במאמרו ית' שאמר וראה אותו וחי . ועל בחינה זו השנית הקפיד הכתוב ולא כתב וראה כמ " ש למעלה כ " א והביט :
Numbers.21.7.5 עוד יתכן באומרו ית' שרף ומשה עשה נחש והוא כאשר כתבנו כי מציאות נשיכת נחש היתה על שנדמו לנחש שהוא התחיל בלשון הרע . אך על היות בלשון מרירות השואת עבד לקונו שהוא לשון הרע שורף . והנה לא יתכן לומר שכל ישראל חטאו חטא כפול כי לא יבצר היו מהם מתלוננים בלשון בלתי משוים עבד לקונו ואותם נשכם נחש ומה גם לאומרים כי הנחשים השרפים שני מינים היו . והנה ישראל אמרו ויסר מעלינו את הנחש מלת נחש על מי שנשכו נחש וריבה האת על מי שנשכו שרף . ועל כן צוה ית' יעשה שרף ובזה מקל וחומר יחיה אשר נשכו נחש בהביט אל השרף שהוא עון כפול . אך אמר משה אם אעשה שרף אשר נשכו נחש לא יביט בו כי יחשוב שכיון שאינו מינו לא יסכון לו . על כן עשה משה נחש כי בזה והיה אם נשך הנחש כו' והביט כו' וחי משא " כ אם לא יהיה נחש כי לא יביט בו . אך אשר נשכו נחש שורף לא ימיש מהביט כי גם השורף נחש הוא :
Numbers.21.7.6 עוד אפשר באומר בעד העם כי החוטאים היו הבלתי כשרים הנקראים בשם עם כמ " ש וידבר העם וישלח ה' בעם וינשכו את העם וימת עם רב ויבא העם . והיה מקום לומר כי מה שהתפלל משה לא בעדם היה רק לבל יתפשט הדבר גם לאשר בשם ישראל יכנה לז " א ויתפלל משה כו' כי מלת משה מיותרת אך אמר ויתפלל למה שהוא משה שהוא ענו מאד גם בעד העם מצד עצמו . עוד יתכן . בהקדים כי שלשה מינים הם א' נחש ב' שרף כד " א מקום נחש שרף ועקרב הרי כי נחש לחוד ושרף לחוד ומין שלישי הוא מורכב נחש שהוא שרף כד " א הנחשים השרפים . עוד הקדמה ידוע כי הנוגע בכבודו ית' לוקה בנחש יען עשה כנחש הקדמוני שדבר על ה' ית' . ועל כן היו ראוים ינשכם נחש על דברם בה' . ועל דברם על משה רצה יתברך ינשכם שרף כי יותר מחמיר הקב " ה על הכבוד הצדיק מעל כבוד עצמו כמז " ל על פסוק ומקללך אאור כמפורש אצלנו בפרק בן זומא בספר ויקרא . באופן שהיה ראוי יהיו ב' מינים נחשים ושרפים . אך על עון השיתוף שהשוו עבד לקונו נשכום נחשים שהם שרפים כאמור . וע " פ מה שכתבנו שיותר חש ית' על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו שעל כן היה ירבעם מקטיר לע " ג ולא יבשה ידו ובשלחו יד אל הנביא מיד ותיבש ידו כך אמר הוא ית' למשה עשה לך בנוגע לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך יביט למעלה וישכיל כי השרף שנשכו לא היה רק כדומם ההוא לולא מאתו ית' על דרך נס כי חטא ממית ועל כן יושם על נס שככה ישים הנשוך בלבו שעל נס היה וישב מעון שחטא נגד משה שהשרף רמז מה שחטאו לו ובזה וחי כי יכופר לו . אך משה עשה את שלו ויעש נחש נחשת שיביטו כי הנחש אינו כ " א נחשת ולמען יתנו אל לבם ענין הנס העמידו באויר שבנס היה עומד על ידי שם . ויתכן שנרמז ה' באומר וישימהו על הנס שהל " ל וישם על נס נמצא שיותר ד' אותיות של שם במלת וישימהו יה " ו וה' אחרונה במלת הנס . ויהיה הענין מה שידענו כי השם היושר הוא רחמים כד " א " יבא " המלך " והמן " היום ובהיפוך יורה דין כמד " א זה " איננו " שוה " לי ". ובזה יאמר כי ע " י כן יהיה ביושר באומר וישימהו " על " הנס משא " כ כשנושכו שהיה בהיפוך . וזהו והיה אם נשך כי בוהי " ה הם בהיפוך כי היה בהיפוך כאשר נשך וכו' כמלת אם כסף תלוה שהוא ודאי :
Numbers.21.7.7 על כן יאמר וכו' הנה כתבנו למעלה דרך אחד בכל אלו המקראות עוד יתכן כמ " ש ז " ל כי כשנחבאו האמוריים במערות צורים שבצד ההר מזה לצאת על ישראל בעוברם על נחל ארנון ובהגיע ארון התורה שם נזדעזעו ההרים וקרבו שני ההרים שבשני עברי הנחל ונכנסו שיני הסלעים שבצד הר האמורי תוך פתחי המערות שבעבר הלז נדרכו האמוריים ויפרדו ההרים ויצאו נחלי דמם בנחלי ארנון וזהו את הנחלים ארנון . וישראל שעל צד האמורי לא הכירו הנס עד שירד הבאר והעלה איברי המומתים וישטח אותם שטוח על פני כל הארץ וזהו ומשם בארה כו' . ונבא אל הענין אמר כי ע " י מה שקרה בין מואב ובין האמורי ע " י ארון הבאר על כן יאמר כי בספר הוא ספר התורה נעשית מלחמות ה' כי הארץ עשה מלחמה זו שהדביק ההרים למעך האמוריים ז' מילין שהיה המרחק ביניהם . וזה ללמוד כי ע " י עסק בתורה מלחמתם נעשית כאשר היה ביששכר עם דבורה יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו משיחין בתורה נצחו המלחמה . מעין נתינתה שהיה בהרעשת העולם כמ " ש ז " ל כי בראות האומות הרעשת העולם במתן תורה הלכו אצל בלעם ואמרו שמא מבול מביא על העולם אמר להם אינו אלא כי' ה' עוז לעמו יתן שהקב " ה נותן תורה לישראל כו' . והיה סימן כי ע " י תורה מתרעשת הארץ נגד הקמים על מקיימיה . וזהו את והב כו' לומר מה שהוא עושה מלחמות הוא מעין מה שניתנה בסופה ובסערה . וכאשר הרעיש אז עשה עתה כי ואת הנחלים ארנון כי עשה שם נחלי דם . והנה לא היה נודע לישראל מיד כי הנה אשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב אלא שמשם בארה כי הודיע הדבר כמ " ש ז " ל שהעלה האברים כאמור :
Numbers.21.7.8 או יאמר מעין זה כי הנה בא האלהים לפקוח עינים עורת להפיץ ולהדיח דעת ב " י החושב תועה כי תורה שבע " פ אינה הכרחית כ " א תורה שבכתב . והן זאת היתה דעת ישראל במעמד הר סיני כי על כן הוצרך הוא ית' לכפות עליהם ההר כגיגית ולומר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם כי הלא יקשה כי המקדימים נעשה לנשמע איך מאנו לקבל תורה אם לא מאימת מות . ואיך היו בלא קבלתה עד ימי הפורים שקיימו וקבלו . אך הנה בתנחומא פרש' נח האירו עיניינו בזיה כי אמרו כי רצו בתורה שבכתב ולא שבע " ת על רוב דקדוקיה . וברשת זו נפלו שדודים צדוק וביתוס ויאבדו מתוך הקהל . וזה יתכן רמזה תורה פה . והוא במה שכתבנו למעלה כי בארה של מרים היא מעין תורה שבע " פ ומרוחניות ושעל כן ע " י הלכה א' שידבר לפניה יתן מימיה והוא ענין וממדבר מתנה וכו' נדרש על התורה ונאמר על הבאר . ונבא אל הענין אמר כי במה שהארון עושה המלחמה ונחלי הדם כמו שכתבנו למעלה ולא היה מתגלה כי אם על ידי הבאר שהעלה האיברים ונגלה לפני כל ישראל מעשה הארון . על כן יאמר בספר שהיא תורה שבכתב מלחמות ה' שהוא תורה שבע " פ כי אל יעלה על רוחך חלילה שהתורה שבע " פ הוא דבר חוץ מהתורה שבכתב כי דע איפה כי בספר הוא תורה שבכתב נמצא כל תורה שבע " פ שהוא מלחמו' ה' אלא שהוא סתום . שבכתב וע " י מלחמות ה' שהוא משא ומתן של גמרא שלוחמים להוציא האמת מתוך הויכוח כי את והב שהוא מה שיהב שטען מיד ליד הוא שבכתב אין נודע אלא בסופה היא בסוף המלחמות בהגמר מלאכת הויכוח . מה שאין כן בשבכתב לבדה . שאין פירושיה מתגלים אלא ע " י שבע " פ ע " פ המדות שהתורה נדרשת שע " י כך נמצא שהכל בה . והראיה כי הנה ואת הנחלים ארנון כי היה הנחל ארנון א' ונעשה הרבה שע " י הארון היא שבכתב אך לא היה נגלה כי ואשך הנחלים וכו' לגבול מואב ולא ידעו ישראל עד שמשם בארה שירד וגלה מה שעשה הארון וזהו משם בארה כי העלה אברים וכו' הנה כי התורה שבע " פ מגלה ענין שבכתב נמצא כי שבכתב הוא כדברי הספר החתום שאין מבין בלי תורה שבע " פ שהיא פירוש . ושמא תאמר מי יגיד לנו כי הבאר היא מאיכות תורה שבע " פ לזה אמר היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף וכו' והם שתי ראיות . ( א ) למה הוצרך לאסוף את העם כדי לתת להם מים . ( ב ) איך אמר הוא ית' כי מן הסלע יצאו מים הפך טבען ומה גם ע " י דבור אך אין זה רק שהוא באר רוחני מעין תורה שבע " פ . על כן היתה האסיפה אל פני הסלע תוך ד' אמות כנודע מרז " ל והוא כמאמרנו למעלה לעומת ארבע אמות של הלכה ועל כן יפוצו מעיינותיה חוצה . ועל כן אז שוררו ולא מאז ניתן להם הבאר כי לא הכירו ענינו עד כה וזהו אז ישיר כו' . וזה הוא הבאר שחפרוה שרים הם האבות היא התורה כמ " ש ז " ל שהבאר אשר חפרו היו חמשה חומשי תורה כמספרם . והוא תורה שבכתב שהיו חופרים ומעמיקים על פי תורה שבע " פ בכל חומש מהם והיא התורה שממדבר מתנה כאשר דרשו ז " ל עד סוף הפסוקים :
Numbers.21.7.9 עוד יתכן ונמשיך כל הכתובים עד סוף השירה שהוא קשה להולמם בדרך פשטיי . והוא במה שאמרו ז " ל כי אומרו בסופה הוא לומר כי נס זה דומה לשל ים סוף . גם שלא נפרש כדבריהם ננקיט מיהא כי אימר בסופה על נס ים סוף ידבר . והיא שאומר על כן יאמר כלומר יאות ליאמר נס זה בספר מלחמות ה' הוא ספר שמות ששם מלחמות ה' . כי הלא את והב בסופה כלומר אשר יהב ה' בים סוף ידמה אל הנחלים ארנון שנוכל להשוותם את והב בסופה ואת הנחלים ארנון . כלומר זה כזה מה שהורה ית' אהבתו בנסים של ים סוף ידמה אל ענין הנחלים ארנון . ובזה נמשוך יתר הכתובים בהזכיר מז " ל למה לא נזכר משה בשירה זו אלא מפני שלקה על ידו . והנה רז " ל אמרו טעם הדבר על פה ולפי דרכנו ימצא הכתוב בספר . והוא כי אחר אומר שדומה זה אל נס ים סוף ראה והנה נוכל להקשות ולומר א " כ איפה למה לא שוררו עליו משה ובני ישראל בזה כאשר בנס ים סוף . לזה אמר ואשד הנחלים וכו' ולא ידעו ישראל בנס זה כי היו הנחלים לגבול מואב עד שומשם בארה כמ " ש ז " ל שהבאר גלה הנס שהעלה אברים ואם כן יוכרח להזכיר הבאר בשירת הנס . אך הנה הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם וכו' כלומר הוא אשר לקה משה על ידו כאשר אמר ה' למשה וכו' ועל כן לא יאות למשה לשורר בו . לכן אז ישיר ישראל וכו' אבל לא משה ובדרך הזה אומרו היא הבאר לא נאמר לבלי צורך :
Numbers.21.7.10 עוד ארז " ל שאמר הקב " ה כיון שאהובי לא נזכר בה גם אנכי לא אזכר ושעל כן לא נזכר . ואחשוב כי גם זה בכתוב וזהו את השירה הזאת וכו' ואומר ענו לה שהוא לבלי צורך והבנה . אך יאמר הנה מהראוי היה לומר כשירת הים את השירה הזאת לה' . אך כיון שאחר שהיא הבאר וכו' ועל כן אז ישיר ישראל ולא משה אם כן גם השירה הזאת לא נאמר לה' כ " א עלי באר במעלה ענו לה כלומר לה תהיה השירה ולא לה' . ומה נענה לה הלא הוא באר חפרה כי לא באר טבעי הוא ככל בארות מים כי אם אשר חפרוה שרים הם האבות כנזכר למעלה שאמרו ז " ל כי הז' בארות שחפרו הם ז' חומשי תורה כי ספר במדבר הוא ג' כמפורש שם . ואם להם היקל השגחה ומצוא מים היא כי היה זכותם רב וחפרה כחופר בעפר . אך אנו הוצרכו לכרות ככורה בור בסלע וזהו כרוה נדיבי העם הוא בתחלתה ברפידים שאסף זקני ישראל הם נדיבי העם בסיוע מחוקק שהכה צור וזה בצרוף משענותם הן זכיותם . תדע שכן הוא כי אמר שממדבר היתה לנו מתנה היא התורה נעשה הבאר נחליאל נחלים רבים של אל ואין זה רק כי הוא מאיכות תורה שבע " פ המתרחבת תמיד . וגם ראיה כי אמר כל המילוי הזה מנחליאל במות שנסתלקה למעלה ע " ד שיפרשנו בדרך ראשון בסילוק מרים כי בא בזכותה . ומה ששב אחר סילוקה הוא כי אז העלה האברים מן הגיא הוא בזכות אשר בשדה מואב ראש הפסגה הוא בזכות משה הגנוז במקום ההוא שהוא בשדה מואב ראש הפסגה כד " א עלה ראש הפסגה ושא עיניך וכו' . כנודע שבזכות משה שב הבאר . ולא נזכר משה בפי' להיות גם זה משירת הבאר שאינו נזכר בה . ועוד ראיה כי לא באר טבעי הוא כי הלא עד היום עודנו בים טבריה שנשקף שם עצמו על הישימון כמין כברה בים טבריה :
Numbers.21.27.1 על כן יאמרו המושלים וכו' . ארז " ל אלו המושלים ביצרן . בואו חשבון בואו ונחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וכו' . ואם עושה כן תבנה בעוה " ז ותכונן לעוה " ב . עיר סיחון אם משים עצמו כעיר הזה שהולך אחר שיחה נאה מה כתוב בתריה כי אש יצאה מחשבון תצא אש מן המחשבין ותאכל את שאינן מחשבין . להבה מקרית צדיקים הנקראים סיחון פי' אילנות אכלה ער מואב ההולך אחר שיחה נאה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח ע " כ . וראוי לשית לב . כי באומרעל כן נראה שהיא דבר נמשך מהקודם ואיך מפסוקים הקודמים מצא שהמושלים ביצרם יאמרו בואו וכו' . ולמה הניח פשוט הכתוב שבלעם ואביו אררו את חשבון ואמרו לסיחון בואו וכו' כפירש " י . ועוד כי באומר המושלים ביצרן יראה שעובדים מאהבה ולא על שכר ועונש ואיך יאמרו בואו ונחשב וכו' שהוא על שכר עונש . ועוד או' תבנה בעה " ז וכו' וכמה עושים כן ומתייסרים בעה " ז . ועוד איך תצ' אש מן המחשבין לאכול את שאינן מחשבין ועוד אומר להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים כי הלא זה הוא הקודם וגם המה צדיקים . ועוד מה קריה היא זו ולא אמר שתצא מהם כאומר מן המחשבין . ועוד כי תחלה קרא סיחון לרשעים ואח " כ לצדיקים ומה אומר אלו גסי הרוח שהוא לבלי צורך ולא קראם רשעים כדרך רז " ל :
Numbers.21.27.2 והנה מה שהכריח לרז " ל שלא אמרו על ארירת בלעם את חשבון טרם יכבוש אותה סיחון הוא ברור כי מלת שאומרו על כן אינה נפקותא מהקודם . גם הל " ל אמרו המושלים וגם דוחקים אין מספר . על כן אמר דרשא זו והוא כי הלא אמר בסמוך כי מה שלקחו ישראל את חשבון שהיה ממואב ונצטוו אל תצר את מואב הלא הוא כי חשבון עיר סיחון עתה היא ולא ממואב כי הוא נלחם כו' . והנה מה שהוצרך טעם זה הוא על זכות בת לוט שעתידה לצאת רות ממנה . ואיך זכתה לכך ע " י עבירה שעשתה אך הוא כי אמרה בלבה בואו ונחשב הפסד מצוה לשכב את אביה כנגד שכרה לקיים העולם כי הוא חשבה שהי' כדור המבול ולא היו בעולם כי אם הן ואביהן כאומר ואיש אין בארץ לבא עלינו כדרך כל הארץ . וע " כ יאמרו המושלים ביצרן בואו ונחשב וכו' כמעשיהם וזהו אומר ע " כ כו' כי הוא נפקותא מהאמור . וענין המאמר הוא כי יש שני מיני עובדי ה' . וכן בהפכן . והוא כי יש צדיק מושל ביצרו עובד מאהבה ויש עובד על דבר שכר ועונש וכן ברשעים יש רשע וגס רוח חוטא להכעיס ויש לאהבת המועיל בעה " ז . ונבא אל הענין והוא כי הנה המושלים ביצרן הלא המה העובדים מאהבה שלומי אמוני ישראל הן המה המישרים את העם בדרך ישרה לעבוד את ה' . ואמר כמייעץ אותם להודיעם איך יוכיחו את העם להביא' למוטב . והיא כי אם יאמרו לבלתי הולכים בדרך ה' לכו אתנו נעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס ולמשול ביצרנו מאהבה עצומה כמוני לא יסכון למו לעלות שתי הדרגות מאשר לא עבדוהו אל עבוד אלהים במדרגה גדולה כזאת . אך מה שיאות יאמרו המושלים ביצרן אל העם הוא בואו ונחשב הפסד מצוה וכו' כלומר אל תשיתו לב אל מה שתפסידו מהנאתכם בעשותכם מצות ה' וגם לא אל אשר תרויחו במעשה העבירה ישימו נגדה הפסד שיבא לכם בגיהנם . ובזה יועתקו מעלליהם באומרם למה נפסיד הנאה רבה בשביל מועטית וכו' . ומזה יעלה מהדרגה אל הדרגה . וגם עוד יאמרו להם אם תשמעו לעצתי לחשב הפסד מצוה וכו' ויבואו עליכם יסורין כעוני וכיוצא אל יתחמץ לבבכם לומר זו היא שימת עין שעושה ית' עם השבים אליו וימשכו ידיכם מעשות טוב כי אם כה תעשו ותשובו ותהיו צדיקים אל תחישו מהיסורין כי דעו איפה שאין הבטחה לצדיקים בעה " ז כי הכל שמור להם לעה " ב . אך זאת לא יבצר ממך כי הנה תבנה בעה " ז כו' כלומר הלא די לך תבנה בעה " ז כי אבטיחך תשאיר זרע אחריך שלא יכרת זרעך . אך מטובת העה " ז אל תחוש כי אם לא תכונן פה תכונן בעה " ב . אך אם תמשך אחר מראה עיניך מטובות החומר בהמשיך העיר אחר שיחה נאה ולא תחשוב הפסד מצוה וכו' אז תצא אש מן המחשבין וכו' והוא מה שאמרו ז " ל הקב " ה מוכיח ודן את החוטאים ואומר לעשיר למה לא היטבת דרכך כר' אלעזר בן חרסום ואל היפה תואר מיוסף ואל הדל מהלל . וכן בפר " א אמרו שקרה לריש לקיש עם רעיו שהיו רואים אותו בג " ע והמה נכחו נדונים בגיהנם וצועקים הלא עמנו הי' מלסטם ואמר להם זאת לכם על כי לא שבתם כמוהו נמצא יוצאת אש מן המחשבין ואוכלת את הבלתי מחשבים . והנה אלה הם כת צדיקים עובדים על שכר ועונש שהם המחשבים שמהם תצא אש קטגוריא לשאינן מחשבים . וגם יוצאת להבה מקרית הצדיקים גמורים מאהבה שהוא כת שנית של צדיקים ואוכל את הרשעים העושים להכעיס בגסות הרוח שהוא כת שנית של רשעים . והוא מה שאמרו ז " ל כי כל אחד מישראל יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה וכו' . וראוי לדעת למה ילקה כפלים ליטול שני חלקי' בגיהנם אך הוא על שעושים להכעיס כי שתים רעות לו בכל רשעותיו . אחד העבירה בעצמה . ב' היותו מכוון להכעיס . וזהו להבה מקרית צדיקים הוא קרייתם וחלקם שבגיהנם . ומה שלמעלה פי' סיחון כל החוטא ההולך אחר שיחה נאה הוא להיותו סמך אל מלת ער שהוא מעיר בן אתונות . אך בזה אדרבא ידרש לשון חוזק . ועל מה שאמר אש יצאה מחשבון אמר אכלה ער מואב לאשר הוא כעיר ההולך אחר שיחה נאה ועל מה שאמר להבה מקרית סיחון שהוא מהשלומים לאכול את גסי הרוח עושים להכעיס אמר בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח שנוטלים בגיהנם חלקם וחלק הזוכים בהם :
Numbers.22.2.1 וירא בלק בן צפור וכו' . ראוי לשים לב ( א ) למה לא הודיעו תחל' מציאות ושהיה מלך מואב בעת ההיא ואחרי כן יאמר מה ראה ומה עשה . ( ב ) למה לא הזכירו בשם מלך לומר וירא בלק בן צפור מלך מואב וכו' . ( ג ) איך ויגר מואב היא גזירה על ראיית בלק . ( ד ) כפל ויקץ ויגר . ( ה ) שינוי התוארי' תחלה ישראל ואח " כ עם ואח " כ ב " י ואח " כ קהל . ( ו ) למה דברם אל זקני מדין הי' מואב ולא בלק ושלוח אחר בלעם הי' בלק . ולא מואב . ( ז ) אומרו כלאחר יד ובלק כו' מלך כו' כנכנס בין הדבקים . ( ח ) אומר בעת ההיא :
Numbers.22.2.2 אמנם הנה למדוני רז " ל כי בלק לא הומלך על מואב כ " א אחר מפלת סיחון ועוג . אך מתחלה מנסיכי סיחון הי' כמפורש ברז " ל וכאשר הכריח הרב רא " מ ז " ל בביאורו לרש " י ז " ל . באופן כי כאשר עשה ישראל לאמורי במלחמת חשבון ובנותיה שם נמצא ושם הי' בלק עם סיחון הוא מלכו . ונבא אל הענין והוא כי יראת מואב מבנ " י אפשר לאחת משתים . או על היותם עם רב מהם או על היותם בנ " י אשר ה' אתם כי בנו בכורו ישראל ובו יצליחו שלא בדרך טבע . והנה ב' בחינות אלו היו אז בישראל . אמנם בלק כי חכם הי' לא עשה עיקר רק מבחינת ניצוח שלא בטבע על היותם ישראל עם נושע בה' . והוא כי התפעל ממראה עיניו כי ראה נצחון האמורי כמ " ש ז " ל שאילו עיר חשבון מלא יתושים או עיר פרוצה אין חומה וסיחון בה לא יוכלו כל העולם עליה והוכפלו חשבון והיותה עיר סיחון וגם נצוח הנחלים ארנון שהכניס הוא ית' שיני הסלע מהעבר מזה תוך פתחי המערות ומיעכום לא ריבוי עם עושה כל אלה כ " א ישראל באשר ה' אתם . וזהו וירא בלק עין בעין בעוד הי' שמו בלק בן צפור ולא בשם מלך יכונה את כל אשר עשה ישראל לאמורי כי שם היה עם סיחון מלכו ראה כי כל הנעשה היה בבחינת היותם ישראל כי הכל שלא בדרך טבע על כן לא שת לבו אל בחינת ריבוי עם . אך מואב שלא ראו אשר עשה ישראל לאמורי כ " א לשמע אזן ואין אדם מתפעל בשמיעה כבראיה על כן ויגר מואב עד מאד לא מבחינת ישראל רק מפני העם כי רב הוא . אך על בחינת היותם בני ישראל גם שויקץ מואב שהיו כקוצים בעיניהם יראים פן יגיע להם עקיצתם עם כל זה לא היה מאד כ " א ויקץ כו' מפני בחינת היותם בני ישראל . וגם זה לא מפאת עצמם כ " א להיותם בנים לישראל אביהם וזהו אומר למעלה ישראל ופה בני ישראל . ועל שלא חש בלק אל בחינת רבוי עם לא בקש להתחבר עם מדין להיות גם הם עם רב . אך מואב שמזה עשו עיקר על כן בא וידבר אל זקני מדין למען בהתחברם יהיו גם הם רבים כמוהו ועל כן ויאמר מואב כו' ולא בלק . ולמען ירצו מדין ליכנס עמהם אמרו להם הנה אין חתיתם עלינו כאשר עליכם כי הלא מצווים ועומדים הם שלא להתגר בנו מלחמה ואין מיראנו רק שילחכו את סביבותינו לאכול המזונות להרעיבנו ובכלל הסביבות אתם כי מדין בסביבות מואב היו ואף זה לא יבא אלינו בעצת העם כ " א שימשך מחמת ריבוי הקבוץ שלא יוכלו הרודים בעם לעכב ביד כלם וז " א הקהל . אך למדין יהרגו למשחית ואין מעכב ובזה תיקן הא' . אך השנית שהיא להיותם ישראל נוצחים שלא בטבע לא ידעו מואב לתקן . אך ובלק בן צפור אשר חש על בחינה זו שת לבו כי הנה הוא מלך למואב בעת ההיא אשר היותו מלך נתבשר בקטנתו ע " י בלעם כמ " ש ז " ל על כן נתן אל לבו וישלח כו' כי גם בלעם מעשיו שלא בטבע כאשר ניחש לו וגם הפיל את חשבון שהיה למואב ביד סיחון ע " י קללו את מואב וזה וישלח מלאכים כו' הוא ולא מואב :
Numbers.22.2.3 או יאמר ובלק בן צפור כו' . והוא כי גם שחשו מואב גם על בחינת היותם בני ישראל נוצחים שלא בטבע . למה שנכוו בגחלחו כי בהיות חשבון למואב קללם בלעם וכבשה סיחון על כן לא הטפלו לקרא לו . אך בלק עם היות גם היא ממואב בצרה ההיא לא צר לו כי בלק בן צפור אם הוא מלך למואב הוא בעת ההוא אך לא בעת קלל בלעם את מואב כי אז אדרבא אליו היה הנצוח כי בסיך סיחון היה על כן וישלח הוא ולא מואב . וגם השלוחים לא היו המואבים בלבד לשנאתם אותו רק וילכו זקני מואב וזקני מדין :
Numbers.22.2.4 והנה ארז " ל כי הלכו מואב לשאול ממדין באומרם מושיען של אלו במדין נתגדל הודיענו במה כחו ואמרו לו אין כחו אלא בפיו על כן בקשו גם הם את בלעם שכחו בפיו לעמוד נגדו . והנה אין מכל זה בכתוב כלום ולזה נשית לב מה זה שלא סיפר הכתוב דברי מדין כאשר סיפר דברי מואב אליהם . וגם דברי מואב יראו משוללי גזירה וגם למה המשיל ללחיכת השור מלחיכת שאר ב " ח זולתו . ועל פי דרכנו יתיישבו גם הערות אחרות . והוא כי הנה מוראת מואב מישראל היתה מסופקת כי אם ישמרו ישראל מצות ה' לא היה פחד כי נצטוו אל תצר את מואב וכו' . ובזה אפשר היה הפרש בין בלק ומואב כי בלק ראה והכיר כי חשבון שהיתה ממואב לולא לקחה סיחון האמורי ממואב לא לקחוה ישראל על מצות ה' וזהו וירא בלק וכו' את כל אשר עשה ישראל שלא הי' למואב רק לאמורי כי אם לא היתה חשבון לאמורי לא כבשוה כי מצות מלכו של עולם עליהם אל תצר את מואב ועל כן לא פחד הוא כלל כי לא יעברו פיו ית' אך ויגר מואב מפני העם הם המון העם הבלתי צדיקים שלא ישיתו לב אל המצוה ולא יוכלו הכשרים לעכב ביד כל העם כי רב הוא וגם ויקץ מואב מפני הנקראים בני ישראל הם הכשרים ולא אמר ישראל כי אם בני ישראל והוא כי היה כחם בפיהם מירושת ישראל אביהם כי הקול קול יעקב והוא כי קול תפלתם נשמעת לפניו ית' ויתפללו שיתן ה' את מואב בידם ויהיה להם רשות להצר את מואב . וזהו ויקץ מואב מפני בני ישראל . ומי הגיד למואב זה לז " א ויאמר מואב אל מדין עתה וכו' והוא בדקדק מלת עתה ולא אמרו הנה ילחכו והוא מז " ל כי שאלו מואב אל מדין במה כח מושיען של ישראל ואמרו להם אין כחו אלא בפיו . וזה יתכן כי אומר עתה וכו' הוא תשובת מואב שאמרו עתה כלומר עתה שהודעתנו מה ששאלנו אנו גוזרים אומר כי ילחכו הקהל וכו' והוא כי דרך השור חלוק מכל בעלי חיים כי בראותו את ירק השדה מוצא בפיו החוצה את לשונו העשויה כמגרה ומגל וחותכת העשבים ומכניסן בפיו ואוכלן נמצא כי בלשונו קוצר ולוחך כן ילחכו הקהל בלשונם כי הקול קול יעקב כלומר ולא כאשר אמרתם מדין שזה כח מושיען בלבד כי גם שזכות מושיען רב מזכותם הלא זכות הרבים בהתאחדם רב מאד ישמע קולם וז " א הקהל לרמוז אל אחדת קבוצם ולכן לא אמר העם או ישראל . והנה בלק לא היה חושש לכל זה כי דעתו היתה שלא יעברו ישראל מצות קונם אך למה שלבלק בן צפור מלך למואב ולא מימים כי אם בעת ההיא כי הי' רך ומשוח מלך נגרר אחריהם וישלח מלאכים וכו' לתקן חששתם כי גם זה כחו בפיו :
Numbers.22.5.1 וישלח מלאכים וכו' . ( א ) הנה אומרו כל הספור הזה הנה עם יצא וכו' יראה מיותר . ( ב ) באומרו אוכל נכה ולא אמר הכל לשון יחיד או הכל לשון רבים . ( ג ) אומרו הארץ שהוא מיותר . ( ד ) אומרו אשר תברך מבורך כי לא חפץ בברכה ולמה הזכירה והל " ל כי ידעתי את אשר תאור יואר והנה ארז " ל אשר תברך כבר הוא מבורך כי אין כחך לברך מחדש וקשה כי אתא לנחומי צעורי קא מצער ליה . ( ה ) וידברו אליו דברי בלק קשה האם היה עולה על לב ידברו אליו דברי זולתו . ( ו ) אומרו וישבו וכו' אם היו לנים שם ידוע הוא שישבו . ( ז ) מה נעשה בשרי מדין שלא זכרם עוד . ( ח ) אומרו מי האנשים וכו' כי הממנו ית' יפלא כל דבר חלילה וגם אומר עמך הוא מיותר . ( ט ) תשובתו בלק וכו' שלח אלי קשה מאד כי מי שיש בו כח לדבר עמו לא ידע מי האנשים ואיך עלה בדעתו להודיע אל אשר הכל גלו לפניו . ( י ) למה סיפר כל דברי בלק . ( יא ) למה שינה כי בלק אמר הנה עם והוא אמר הנה העם . בלק אמר יצא והוא אמר היוצא . וכן זה אמר כסה וזה ויכס . בלק אמר ארה והוא אמר קבה זה אמר נכה בו וז " א להלחם בו זה אמר ואגרשנו מן הארץ וזה אמר וגרשתיו . ( יב ) או' לא תלך וכו' כי היה די יאמר לא תאור את העם ולא יזכור ההליכה ולא יאמר כי ברוך הוא . אך הנה נתיירא בלק פן תפול חתת אלהים על בלעם בהצרו את ישראל פן יעשה לו כאשר עשה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל ע " כ עשה כמעלים דאגתו כי מישראל היא וז " א הנה עם ולא פירש אי זה עם הוא וגם באומר יצא ממצרים כיוון להקטין ערכם כלומר כי אינו עם רשום כ " א עם סתם וגם הקטין נס ממצרי' שלא נגאל ביד חזקה כ " א יצא ממצרים כיוצא מאליו ולא ביד חזקה . ולשמא יאמר אם בלתי חשוב הוא לא תירא ממנו לז " א הנה כסא וכו' כי רב הוא ולא כן לבו כי לא היה עושה עיקר רק על היותם בני ישראל בני אל חי ולא על ריבוים . ומפני שלא יבצר ממנו כי יבין בלעם כי ישראל המה ויכול להשיב אל תירא כי מצות אלהיהם עליהם לבל הצר למואב ויכול גם כן להשיב הנה העברה בעלמא יעברו עליך ולא באפים ולא במלחמה לז " א והוא יושב ממלי כלומר יושב בקבע נגדי ולא דרך העברה יורה כי המה למלחמה ואם הוא כפרש " י ל' כריתה יאמר מאשר הוא יושב יורה בא להכרית כלומר ולכן אל תירא מאלהיהם כי אדרבא הוא יהפך עליהם לאויב כי עוברים מצותיו . ואיני שואל ממך קבה לי שהוא גדר גדול מארה שקבה הוא שנוקב כד " א ויקח חור וכו' כי אינני מקשה לי לשאול רק ארה ואל נא תמנע באמור שמא לא תצליח ולא תטול שכר השתדלותך כי הלא גם אני איני אומר שודאי נוכל כי אם אולי נוכל ועם כל זה שכרך אתי כאשר כוון באמור לקרוא לו שהוא לו להנאתו כי פירש לו הנאת שכרו . וגם כוון להקל טורחו ומשא עונו באמור נכה והוא כי גדול קסם וידיעת בלק מבלעם משל לא' שבידו סכין ואינו יודע הפרקי' לנתח וחברו יודע הפרקים ואין סכין בידו כן בלעם היה סכין בידיו יודע הרגע שכועס בו הקב " ה ואינו יודע המקומות הראויים ובלק יודע המקומות וע " כ היה מעלהו במות בעל וראש הפסגה . ועל בטחו בידיעתו אמר איני משליך עליך יהבי כי אם ארה וכו' ואח " כ אני אעשה העיקר וזהו אומר אוכל ותצטרף עמי ועל כן אמר נכה לשון רבים אך אני העיקר וזהו אולי אוכל לבדי ואם לאו נכה בין שנינו ואח " כ ואגרשנו אני לבדי . ושמא תאמר כי עם כל מה שאני מיקל בדבר הלא טוב היה המנע מלארר את ישראל מיראת אלהים רק לברך את מואב ומברכתו ינצח את ישראל ולמה תקשה לשאול לארר אותם פן יקצוף האלהי' על קללת בניו לז " א כי ידעתי וכו' לומר כי טוב היה הדרך ההוא . אך בחרתי בזה כי ידעתי כי את אשר תברך ותחול הברכה הוא אשר הוא מבורך מעצמו מה שאין כן במואב שלא תחול בו הברכות אך אשר תאור הוא יואר מחדש על כן בחרתי בזה . והנה זקני מדין העלו קסמים בידם לקסום נגד ישראל אך בשומעם את בלעם שאומר כאשר ידבר ה' אלי אז אמרו ואם אחר אלהי ישראל הוא הולך מה יועילו נגדו קסמים אז פנו וילכו וישבו שרי מואב עם בלעם אך לא שרי מדין . ואמר וידברו אליו וכו' הוא כי הנה מכל אשר הערנו ששינה בלעם בדברו אליו ית' דברי בלק מאשר דבר בלק על ידי שלוחיו היה אפשר לומר אולי השלוחים שינוי בלשונם מאשר נצטוו ולא אמרו לבלעם אלא הלשון עצמו אשר דבר בלעם אל ה' לזה אמר כי לא כן הוא כי אם וידברו אליו דברי בלק באופן כי אם בלעם היה המשנה כאשר נבאר בכוונתו בס " ד . והנה בלעם חשב בלבו אולי יישר בעיני האלהי' לארר אולי עברו מצות ה' ותבא תאותו אל הפועל ע " כ אמר לינו פה וכו' אולי בחלום ידבר בו אמנם כל ישעו וכל חפצו היה לארר אלא שהיה מבקש לעשות בהיתר וזהו וישבו שרי מואב עם בלעם כלומר עמו בלב א' כי כלבם כן לבו ואדרבא הוא עיקר בכונה זו וז " א עם בלעם המה עמו טפלים אליו . ועל כן היה דבר ה' אליו לאמר מי האנשים האלה עמך כלומר מה המה אלה אויבי ישראל שיהיו עמך בלב אחד נגד ישראל . ויאמר בלעם הנה הדין עמהם כי הנה בלק בן צפור מלך מואב כלומר אשר צוית לבלתי הצר ישראל להם שלח אלי והנה ( עוברים ) מצותיך . ומיראתו פן יקצוף האלהים על קול בלק באומר הנה עם יצא וכו' שהיקל כבוד ישראל ובנסיו ית' ומבקש מיתת ישראל עם ה' והטיל עין רעה על רבוים באמור ויכס וכו' על כל אלא בא וישם טלאי על גבי טלאי בדברי בלק לתקן מעט מאשר עות . ותחת אמור בלק הנה עם יצא כעם בזוי שסוי שינה ואמר כי כה אמר בה " א הידיעה העם היוצא כלומר הידוע היכול לצאת הוא ולא זולתו כי עם גדול הוא לה' . ועל אומר הנה כסה כמצר על רבוים שינה ואמר ויכס וכו' שמורה שאינו אלא כמספר המאורע ושלהיותו עם מיוחד מושגח הוא היוצא ולא זולתו ועל כן ויכס וכו' באשר ה' אתו . ויתחכם יותר כי תחת אמירת בלק ארה ששלח לו לאמר לכה קבה והוא כי למה שקבה גדר גדול מארה אמר בלבו אם אמרתי לשון קבה אולי יענה ה' ויאמר לא תקוב ואמצא פתח לומר לא אקוב כי אם אאור בלבד והוא שאלת בלק . אך אם אומר לשון ארה ויענה לי לא תאור אין בית מנוס כי כל שכן שלא אקוב . ולהליץ בעד בלק כאשר היחל סיים ואמר אולי וכו' כי לחשיבותם אפילו גדר קבה ודאי לא ישלוט בו כי אם באולי וזהו אומר העם היוצא המיוחד וכו' קבה לי וכו' אולי אוכל . ותחת דבר בלק נכה בו שמורה רצה להכות בישראל אמר להלחם בו ולא להכות רק וגרשתיו כי אין המלחמה רק להבריחם מעליו כמצות ה' עליהם אל תצר את מואב . וגם כיון להוציא את עצמו מכלל המכים ולא אמר נכה כי אם להלחם ויחזור אל בלק . ולא אמר מן הארץ כמאמר בלק והוא כי הנה ארז " ל ואגרשנו מן הארץ מן העולם בל ירשו ארץ ישראל על כן לא הזכיר רק וגרשתיו שמורה שיגרשם ויבריחם מעליו בלבד כאמור :
Numbers.22.12.1 ויאמר כו' . יתכן כי לחול גדר קבה הגדול צריך ראות עיניו בעם להשליט בעינו הרעה הכח הנוקב ההוא מה שאין כן בגדר ארירה שישליט ברחוק גם כי מצער היא . ובזה יאמר הלא התחכמת לשנות מארה לקבה למצוא פתחון פה לארר אם אומר לא תקוב . הנני מסירך מספק זה ואומר לא תלך עמהם שהוא למקום שתראם שהוא לגדר קבה . וגם מכאן לא תאור וכו' כי ברוך הוא כלומר והשמר מברכתו שהוא אוררך ארור ואליך תשוב . ויהי בבקר הרשיע לעשות ויאמר מאן ה' וכו' והוא כי היה מצדד לפרש באופן ימשוך כוונתו ופירש שאומר לא תלך עמהם הוא כ " א עם נכבדים מהם וז " א מאן ה' לתתי להלוך עמכם שאינו כבודי רק עם גדולים מכם . אך לא האמינו השרים כי ה' חפץ כבודו ע " כ לא אמרו לבלק מאן ה' שילך עמנו רק מאן בלעם שהוא מגאותו ע " כ שלח נכבדים מאלה :
Numbers.22.15.1 ויבאו וכו' . ראוי לשים לב למה שינה כי לראשונים אמר ארה ולאלה אמר קבה וגם אומר כה אמר בלק הן מלות יתירות ולמה אלו הזכירו מה שיכבדהו ויעשה כל אשר יאמר מה שלא הזכירו הראשונים ולא משלחם וגם מה ענין קטנה או גדולה שאמר להם בלעם :
Numbers.22.15.2 אמנם הנה לא שלח בלק הגדולים שבכל שריו כ " א גדולים מהראשונים כאומר ונכבדים מאלה ע " כ אלו השניים חשו פן ישאו כלימתם כראשונים אולי יאמר שלא ילך כ " א בגדולים גם מאלה וישובו בפחי נפש ע " כ גם כי בלק לא הוסיף מאשר אמר לראשונים הוסיפו אלה מלבם שלא ילך כ " א בגדולים וזהו אימר ויוסף עוד בלק שלוח שרים וכו' כי מה שהוסיף לא היה רק שלוח שרים וכו' אך דברי השליחות א' הי' . כ " א שאלו שינו מפני הכבוד כי חרפה הוא להם ישובו אמור עד שלוח נכבדים מהם . ע " כ התנכלו אותו ואמרו כה אמר אל בלק אל תשים פניך אל השלוחים כ " א אל משלחם כי שלוחו של אדם כמותו וזהו כה אמר כו' אל נא תמנע מהלוך אלי כלו' כי אלי עתה הולך ופני אתה נושא . ושמא תאמר כי הלא לדבר גדול כזה גם כי היה בעצמו בא ונותן כל ממון שבעולם הוא ראוי ומה גם לרז " ל שאמרו ששלח לומר לו אלו שכרת חיל כבד היית נותן הון רב וספק נוצחים וכו' ע " כ אמרו הנה הדין עמך אך שתים צריך תעשה . א' . שאינו כבוד מלך יקדים לך הכבוד ואחרי כן אם לא אצליח יהי' לו אשר כיבדך חנם לבושת פנים כ " א עשה תחלה מבוקשו ואח " כ כבוד ושכר הרבה תטול וזהו כי כבד אכבדך כבוד כפול וכל אשר תאמר משכר הרבה אעשה אך בזאת כי תחלה ולכה נא וכו' וזהו אומר נא כלומר עתה לכה בהיותך קודם הכבוד ועושר :
Numbers.22.15.3 שנית כי גם אשר אמרנו שיעשו לך אחרי כן הוא בתנאי שתקוב אך לא בארירה בלבד והוא כי בטח לבם שעל גדר קביה יכבדהו ולא על גדר ארירה ועל פי דרכם נתנו טעם למה עם הראשונים לא שלח לאמר שכבד יכבדוהו וכו' והוא כי עתה ששואל קבה כו' נודר זה אך בתחלה היה ארירה בלבד . ויען וכו' אמר הנה אמרתם שיכבדני וכל אשר אומר מהון ועושר יעשה אך בזאת שיהי' גדר קביה הגדול אך לא בארירה הקטנה והנה מוטעים אתם ותמהני עליכם כי הלא אם יתן לי בלק מלא ביתו וכו' לא אוכל לעשות קטנה שהיא ארה והעולה על רוחכם אעשה הגדולה שהיא קבה וזהו אומר או גדולה כמתמיה על מאמרם שכבוד והון יעשה לו שיעשה הגדולה :
Numbers.22.19.1 ועתה וכו' . מהראוי היה יאמר ואראה ולא אדעה או יאמר ואגיד מה יוסף כו' כי אין בזה צודקת ידיעה . אך אמר הנה כאשר דבר לי נסתפקתי בתשובתו ית' באומרו לא תלך עמהם אם היה מחליט הדבר שלא אלך בשליחות זה כלל או אם חש על כבודי שלא אלך עמהם רק עם נכבדים מהם ולא נודע אלי ביאור הדבר . אך עתה אדעה מה יוסף ה' דבר כי אדע כוונתו כי הרי אתם נכבדים מהם ואם הפירוש הוא לעקור השליחות יפרש ולא יניחני לטעות פעם שנית :
Numbers.22.20.1 ויבא אלהים וכו' . הנה כמו זר נחשב ( א ) כי מה זו שאלה אם לקרא לך כי הוא מפורסם ומה גם לפניו ית' . ועוד כי אין נתינת רשות גדול מזה ואם הפה שהתיר ההליכה אסר הדבור טוב היה לעכב ההליכה . ועוד כי מזה יראה כי אין קפידה בהליכה וא " כ איך ויתר אף ה' כי הולך הוא הרי הוא ית' אמר אליו קום לך אתם . ( ב ) כי מכל מקום שיחרה אפו ית' עושה רושם ולמה חרון האף הזה לא פעל ועשה לו רעה כי אם שויתיצב מלאך כו' וגם הוא לא עשה לו דבר . ( ג ) מה בצע בהעמדת המלאך זה שלש רגלים ושיראה האתון ולא הוא . וטוב טוב היה יתראה אל בלעם ויוכיחנו על פניו . ( ד ) שהניחו המלאך עבור בלעם רצונו ית' על דבר ישראל ודאג אל האתון ונעשה לה אפוטרופיס ותבע עלבונה למה הכית את אתונך . ( ה ) האם בלתי רשאי איש להכות את חמורו בנטותו הדרך ורבוץ תחתיו . ( ו ) כי אם כוונת המלאך בכל זה שיכיר בלעם כי שלא ברצונו היא הליכתו למה יטמון ברמז ולא ברור ימלל חזור בך ולא תלך עמהם . ( ז ) מה המה אלה שלשת מיני פעולו' משונים זה מזה בהתראות המלאך ופעולת האתון כי אין לומר מעשה שהיה כך הי' כי אין דברי התורה ספרי המאורעות . ועוד החנם יושם פה לאתון כי כפי הנראה אין טעם מספיק לנס נגלה כזה . ( ח ) מה זו טענת המלאך למה הכית וכו' הלא אנכי וכו' כי הלא אם יצא לשטן בלעם לא ידע . ( ט ) אומר אולי נטתה מפני מה זה הספק אחר אומר ותט לפני והנה רש " י ז " ל נדחק לפרש שאולי הוא כמו לולא ורחוק הוא . ( י ) באומר חטאתי כי לא ידעתי כי אם לא ידע אין שם חטא . ( יא ) באמור אשובה לי למה אמר לו המלאך לך עם האנשים ואדרבא היה לו להשיבו . ( יב ) קושיא אחרת וגדולה היא הלא היא כי הלא מושכל ראשון הוא לעיני כל יודעי דת ודין כי בחירת האדם בת חורין היא אצלו לכל אשר יחפוץ יטה ואין מכלים שאם לא כן בטלה מדת שכר ועונש ואם כן איפה למה יעשה כה הוא ית' לבלעם הרע הזה להיפך מאמרו מקללה לברכה ולהחזיק יותר הקושיא זו נזכיר מז " ל וז " ל מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מצינו שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו מן התורה שנאמר אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם מן הנביאים שנאמר אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מן הכתובי' דכתיב אם ללצים הוא יליץ כו' ע " כ :
Numbers.22.20.2 הנה כי אדרבא מוליך הוא ית' את האדם בדרך שרוצה בו ואיך אדרבא מתהפך מאמרו . וטרם נבא אל הביאור נשית לב אל דברי המאמר מצד עצמו כי הלא למה צריך ג' ראיות . וגם אחר שיש מן התורה מה צורך אל הנו " כ וגם כי המדקדק ימצא הפרש ניכר בין שלש הראיות . אך הנה הוקשה לרז " ל איך הוא ית' אחר אומר לא תלך עמהם חזר ואמר קום לך אתם . ועוד איך בהליכה נותן רשות בבחירתו ובקללו מהפך מאמרו על כן אמר מן התורה כו' . והוא בהזכיר תחלה מאמרנו על פסוק כי ה' יהי' בכסלך ושמור רגליך מלכד שהוא כי הנה אמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כו' הוקשה לו כי איך יצילנו משואת רשעים אחרי היותם בחיריים ולא ימנעם מאשר יזמו לעשות לז " א כי ה' כו' ולא שימנע בחירתם כ " א שיניחם יעשו לך הלכד עד תומם ואחרי כן ישמור רגלך מליפול בלכד ההוא . ונבא אל הענין והוא כי הנה להשיב על ב' הקושיות הנזכר אמר מן התורה כו' לומר הנה שלשה בחינות המה . אחד בבחירת האדם לעשו' דבר שבפעולה עצמה אין בה לא רע ולא טוב כי עדיין הדבר היולי אפשר שיעשה טובה אחר זאת או רע' כענין הליכת בלעם כי בהליכה בעצמה אין רעה שאפשר שאח " כ יאור או לאו או יברך כאשר היה . ( ב ) לעשות טובה . ( ג ) לעשות רעה בפעולת מעשה רעתו את הצדיק . וגם שבכל אחת הצד השוה שבהן שלא ימנע הבחירה כ " א שבדרך שרוצה בה מוליכין אותו עם כל זה יש הפרש בדבר כי כשהוא בדבר היולי בזה פותחין לו וזהו כי הוא ית' אמר לו לא תלך עמהם לא תאור וכו' והוא רצה ללכת בלבד פתח לו והרשהו לכך אם לקרא וכו' קום לך אתם אך לא יסייע וזהו מן התורה וכו' . אך כשהוא לעשות מצוה מוליכין אותו בסיוע וזהו מלמדך להועיל ובזה מדריכך וכו' שהבא ליטהר מסייעין אותו . וזהו כשהוא לעבור פניו ית' כזה שאמר לו לא תלך ורצה ללכת כי בהליכה אין נזק לישראל אלא אם הי' מקלל כי אז פותחין לו אומר כאמור . אך כשהוא להצר לצדיקים אז מניחם יעשו חפצם וזהו אם ללצים הוא יליץ ולענוים שבאים להרע להם יתן חן להצילם מהלכד כאמור בפסוק כי ה' יהיה בכסלך וכו' ועל כן בענין הקללה הי' ית' מעקם פיו מרעה לטובה ושיעור הכתוב אם ללצים הוא יליץ מתלוצץ עליהם לבלתי בא הרעה אל הפועל כדי שלענוים יתן חן זה הוא ענין המאמר :
Numbers.22.20.3 ועדיין לבא אל כוונת הכתובים ראוי לשית לב . כי הן אמת כי טוב הדבר לקיים שתיהן הבחירה והצלת הצדיק במה שלא יפול בלכד זו טמן לו הרשע . אך להפך את מאמר פיו מקללה לברכה זה הוא דבר גדול כמעכבו גם מעשות הלכד כי לזה צריך טוב טעם גדול ורב ורם . ובזה נבא אל ענין הכתובי' והיתר ההערות הנזכרות . והוא בפרש תחלה הבנת אומר אם לקרא לך באו כו' שהוא אם רצונך ללכת ברוע בחירתך שאין צריכים להכריחך ולהפציר בך כ " א לקרא בלבד קריאה בעלמא עם שאמרתי לך לא תלך עמהם קום לך כו' כי לא אמנע בחירתך בזה אך דע איפה כי מעתה הנני מודיעך כי אך את הדבר כו' אותו תעשה כי אבטל בחירתך ואהפכנה ולא תוכל עשות רק הדבר אשר אדבר אליך . ועדיין על ההיפוך ממש צריך עוד ענין נוסף וזאת כוונת ענין הכתובים :
Numbers.22.20.4 ולבא אל הענין נקדים שתי הקדמות . אחד כי גם שאין הקב " ה מהפך הבחירה לפעמים לאדם ששלש פעמים מתרה בו הוא ית' והוא מחזיק ברשעתו וגם הוא להצר לאיש או לאנשים צדיקים מהפך הוא ית' בחירתו כאשר מצינו בפרעה כי הוא ית' היה מחזיק לבו הפך טבע בחירתו ומכהו על הדבר . אלא שרז " ל אמרו שעד ה' פעמים לא עשה כן הוא ית' ובדבר הזה ג " פ כאשר נבאר בס " ד . הלא הוא כי שם להכותו ואת כל עמו ע " י חזק לבו האריך לו עד ה' פעמים . אך שאר האדם על ג' פעמים ועד ד' לא ישיבנו . עוד הקדמה שנית והוא מז " ל ראויים היו הברכות ליאמר מפי משה והתוכחות מפי בלעם אלא שרצה הקב " ה שמלאך רע יענה בעל כרחו אמן הנה כי מה' יצא הדבר יברך בלעם את ישראל בכל הברכות האלו . ונבא אל הענין והוא כי כאשר סירב בלעם עד כה כי אפילו מה שאמר לו אם לקרוא וכו' קום לך הוא הוראה שלא הי' רצונו רק אם בחירתך רעה שאין משמשין אלו רק לקרא לו ולא יוצרכו להפציר לא אמר לו הוא ית' שלא ילך כי אחר שבחירתו ללכת והוא ית' דעתו שילך לברך לא מנע הבחירה בהליכה . ועם כל זה ויחר אף וכו' והוא כנודע כי האף הוא אחד ממלאכים רעים שהם אף וחימה וקצף ובראות האף כי הרבה לסרב חרה בו להכותו נפש וזהו ויחר אף אלהים כי הולך הוא כלומר הוא מדעת עצמו על כי עודנו עומד בבחירתו הרעה כי הרשות לא הי' רק לבלתי הפך הבחירה בהליכה ומן הטעם הנזכר . והנה להיות כי דעתו ית' שילך לברך לא הניחו ביד האף אך שלח מלאך רחמים כמו שאמרו ז " ל כי מלאך רחמים נתייצב לו לשטן ולמה עשה ככה הוא ית' אך לפי דרכנו הוא כי להעביר מעליו את האף שם במקומו את המלאך כי בראות שמלאך רחמים נצב עליו פירש האף באופן כי להיותו מלאך רחמים לא המיתו ולהיות לו לשטן הוכיחו כאשר יבא :
Numbers.22.20.5 וענין מראת המלאך וכל אשר קרהו עם האתון ופתיחת פיה ודבורה יהי' כי רצה הקב " ה להסיר תועה מלב בלעם פן ידבר סרה נגד משפטו ית' . והוא כי הנה שלשה דברים היה אפשר יהיו ביד בלעם להחזיק ברעתו . א' כי הוא ית' לא ישנה לו בחירתו גם כי בזה כמה פעמים עבר ציוויו ית' הלא יאמר כי לא היו ג' פעמים כי אם שתים האחת אומר לא תלך עמהם והב' אומר אם לקרא וכו' ואפס וכו' וגם בזו השנית יוכל לומר כי אדרבא היה בה צד רשות . שנית יאמר כי הלא טענות לו לנצח כי טוב לקלל את שונאי ישראל . ג' כי הכנת המקום תכריע כעצת בלק כי ויעלהו במות בעל כי שם חלקת עון אשר חטאו ויוקשי וילכדו וכן בראש הפסגה כי העדר שם רבם יעשה רושם וההיקש בזה . על שלש אלה ראה אלהים ויוכח במראה זו . והוא כי הנה האתון בערך המלאך . כבלעם לפניו ית' וגרוע הרבה מהאתון בערך המלאך . והראה לו הוא ית' כי כמקרה האתון עם מלאך קרה לבלעם לפני הקב " ה והוא כי הנה פעם א' נתראה המלאך לפני האתון במקום רחב פנוי לנטות ימין ושמאל ותט האתון ויכה אותה . שנית במקום שגדר מזה וגדר מזה ותלחץ אל הקיר ויסף להכותה . ג' במקום צר ותרבץ ויך וכו' :
Numbers.22.20.6 והנה כדברים האלה קרה לבלעם עמו ית' כי ראשונה ראה כי הוא ית' חרבו שלופה בידו כנגד כל הקמים על ישראל עמו ככל אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל ולעמלק וסיחון ועוג וגם שלא על בלעם שלף חרבו הלא לא יבצר שראה על זולתו . וזה דומה לראיית האתון את המלאך בחרבו שלופה שעם שלא עליה הורה שהי' בה להכות נטתה הדרך עד הוצרך להכותה כן גם בלעם הי' ראוי יטה הדרך מלפניו ית' שחרבו שלופה בידו נגד המיצר לישראל ולא ילך בדרך ההוא באופן כי טוב טעם ודעת היתה לאתון מלפני המלאך מאשר לבלעם לפני ה' וא " כ ענין זה להתראה א' תחשב לבלעם כי מפורסם היה הדבר . וכאשר באתון בהראות לפניה המלאך במקום גדר מזה וגדר מזה נלחצה אל הקיר ויאשימה בלעם כן בהראות הוא ית' אל בלעם וישם לפניו גדר מזה באומר לא תלך עמהם שהוא לקוב כי אין גדר קביה מרחוק כ " א בהיותם לפניו ומביט בם ושמא תאמר לא אלך כ " א אאור ממקומי שם ג " כ גדר מזה שאמר לא תאור את העם וכאשר נרתע' האתון הי' לך להיות נרתעת לאחוריך והרי זו התראה שנית וכאשר האתון כשנלחצ' על הקיר הכית אותה כן כאשר היה לך גדר מזה וגדר מזה נלחצת אל הצד האחד שהוא לא תלך עמהם כי נדחקת ולחצת וצדדת לפרש עמהם לא אלך כ " א עם נכבדים מאלה כן היה ראוי להכות אותך . וכאשר בשלישית שנתראה במקום צר שאין דרך לנטות ולפרש כאשר בפעם השנית כי גלה הוא ית' שלא יניחך בבחירתך והיה לך לרבוץ ולבלתי לכת . ולהעירו על הנמשל תבע עלבונה המלאך למה הכית וכו' ג' רגלים לרמוז כי בכל שלשתן הי' לך לנטות מדרכך זו גם בראשונה כי כך הוא מה שידעת כי הוא ית' עומד בחרב שלופה על הקמים על ישראל מספיק לשתטה מן הדרך כאש' בראו' האתון את המלאך לפניה בחרבו שלפה בידו ותט וכו' ואם כן מעתה אינך כחי מדבר שלא הרגשת זה שלש רגלים כ " א כאתון הזה וכאשר אני פותח את פיה לדבר מה שאינו טבעה כן אשים בפיך מה שאינו מטבעך ורצונך ועל כן ויפתח ה' יכו' כי ג' התראות לך ועל כן אכריחך להפך הקללה לברכה שאך את הדבר וכו' אותו תעשה . אך לא החזירו כי רצה ית' לברך את ישראל על ידו כמדובר . ועל הדבר השני שהיה עולה בדעתו שינצח בטענות כאומר עברו בריתך בבואם להצר את מואב כאשר התחיל לרמוז למעלה וכיוצא בזה הורה לו כי אפי' בתוכחת אתונו לא יכול לעמוד ואיך יעמוד וכו' כמ " ש ז " ל . ועל הג' היו דברי המלאך אליו ותט לפני אולי וכו' לומר היעלה בדעתך שהכנת מקום שהוא כנגד זכות ישראל יספיק למנוע רצונו ית' מלהטיב להם זה ג " כ אינו כי הנה כאשר נטתה האתון מן הדרך האם בהטותה הוסרה מלפני לא כן היה כי אם ותט לפני כי גם בהטותה עדיין לפני היתה ומה גם כי המלאך כשלוחו של עולם אולי תאמר שנטתה מפני לגמרי אי אפשר וזהו אומר בתמיהה אולי נטתה מפני לא כן היה רק תמיד היתה לפני ואם כן איפה קל וחומר לשכינה האם תוכל להטות אל מקום שלא יהיה לפניו ית' להשגיח ברצויים אליו כי אנא תלך מרוחו . ואמר כי עתה גם אותכה וכו' אומר עתה . הוא כי הנה בלעם אמר לאתון לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך והוא כי דרך האתון להכותה במקל ולא בחרב כ " א איש את שונאו וזה מאמרו הנה עד כה לב " ח חשבתיך והכיתיך במקל אך עתה שנעשית ב " ח מדבר בהכעיסך אותי בחרב הרגתיך כדרך איש לאיש וז " א כי עתה . ועל זה השיב המלאך כי עתה גם אותכה לומר הנה נהפוך הוא כי עתה שהודעתיך כי טובה היתה האתון למלאך . ממך לה' ככתוב למעלה עתה הראוי היה שגם אותכה הרגתי ואותה החייתי . והנה ארז " ל כי מאומר גם אותכה מלמד שהרג את האתון מפני כבוד בלעם ובזה יאמר כי עתה וגם אותכה הרגתי כמוה ואותה החייתי אחרי כן ולא אותך כי יותר ראויה להחיות היא ולא אתה מפני כבודה משתחיה אתה ולא היא מפני כבודך כי טובה היא ממך ועל כן אחרי הרגו אותך הייתי מחיה אותה . ולא עשה כן כמו שכתבנו כי רצה הקב " ה לברך את ישראל על ידו כאמור כי ע " כ כאשר חרה האף על בלעם שהוא משחית לחבלי נתייצב המלאך רחמים במקומו לשטן לבל ימיתנו האף . וזה יאמר הנה אנכי בהיותי מלאך רחמים יצאתי לשטן שלא כמדתי יען כי אותו שירד והחריד הדרך לבטלה שלא תלך הוא האף שרצה להרוג אותך לבטל דרכך היה כנגדי כלומר ועל כן השמר לך מלשנות מאשר יצוה לך ה' ועל כן השיב חטאתי כלומר לה' שלא שמתי לבי אל מה שרמז לי ה' ומה שאמרת שבאת במקום מי שהיה חפץ לבטל דרכי למה אחזיק לך טובה על זאת אם רע בעיניך אשובה לי . אז אמר לו לך וכו' ולמה לא תשוב הלא הוא כי ואפס את הדבר וכו' שכונתו ית' שתלך למען תדבר אשר ידבר אליך הוא מה שכתבני שרצה הקב " ה לומר הברכות מפי בלעם כמדובר :
Numbers.22.37.1 ויאמר בלק וכו' . אמר היה לך לבא על ששתי פעמים שלחתי אליך וז " א שלוח שלחתי . שנית שהיה להנאתך וזהו לקרא לך ואם הי' על השלוחים שלא רצית כי אם בנכבדים מב' הכתות למה לא הלכת אלי שלא שמת לבך כי שלוחו של אדם כמותו ואני היית בא ולא היית משים לב אל השלוחים וז " א אלי . ואם על כל זה רצית כבוד למה יהיה הכבוד מוקדם האמנם לא אוכל אח " כ כבדך :
Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source .