Alshekh on Torah

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 4,038 sections

Genesis.13.9.2
ולענין המשך הכתובים. ואשר הפסיק בין ענין הארץ באו' ושמתי את זרעך כו'. וגם כפל או' אשר אם יוכל איש למנות וכו' כי הלא בכלל או' כעפר הארץ. הוא שלא ימנה. והנה רז"ל (שם) בברכת העפר הזה אמרו ב' הפכים. א' מה עפר ממלא כל העולם כך זרעך כו' ומה עפר דייש לכל באי עולם כך זרעך דייש למלכיות. ומה עפר אינו כלה כך זרעך כו'. ויתכן כי הכל בכ' ענין היותם דייש הוא באו' ושמתי את זרעך כעפר הארץ שיהיו דייש ושלא יכלו. והיותם ריבוי נא' באו' אשר אם יוכל איש וכו'. ונבא אל הענין. בשום לב כי אתא לנחומי צעורי קמצער ליה שיהיו דייש כו'. וגם שירמוז ב' הפכים. והוא שאפשר רצה הקב"ה מעתה להורות לו ענין המלכיות כסדרן בענין הארץ והוא כי עתידים בניו לנחול את הארץ. ואם יזכו יתמידו בה. ואם לאו יהיו דיש לגליות בחרבן א' וב'. ואח"כ יחזרו בזמן האחרון. שאז ירשוה עם אברהם אביהם וז"א שא נא עיניך כו' שיהיה נחלת יהושע. וזה ימשך לעולם אם יזכו. וז"א עד עולם. אך זה הוא על אפשרות הבחירה. אך הנה מה שאני צופה ומביט. הוא כי תאבד ותעזב מהם. כי הנה ושמתי את זרעך כעפר הארץ. דייש למלכיות בבל ומדי. שהם סמוכים בחרבן א' ובכלל הדבר הוא שלא יכלו ביניהם כעפר שמבלה את הכל. ואחרי כן תחזור עטרה ליושנה בבית ג'. ואז אשר אם יוכל איש למנות כו' והוא הרבוי העצום אשר לא ימד ולא יספר. ואז יהיה ירושת הארץ ולא בלבד ירושת זרעו כ"א גם הוא עמהם ועל זה נאמר לו קום התהלך בארץ כו' כי לך אתננה. שיחזק בה מעתה לקנותה גם לעצמו לעתיד לבא וז"א כי לך אתננה. ואחר הודיע אלהים אותו ענין הגלות שיהיה דייש לעולם. ושלעתיד תחזור עטרה ליושנה ולא יאבדו בגליות. רצה הקב"ה להורות לו מעתה כי כן יהיה כי הלא עין בעין יראה כי הוא ואליעזר יפילו ד' מלכים גדולים ועצומים. הנמשלים לד' מלכיות העתידים עורר לוית זרעו. כאשר יבא בס"ד ממאמרם ז"ל (שם פ' מ"ב) ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל. אריוך מלך אלסר זו מדי כו'. למען ע"י כן יהיה נכון לבו בטוח. כי גם לזרעו יציל ה' מידם וירומם לרשת ארץ. וזהו שסמך ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כו':
Genesis.14.1.1
ויהי בימי אמרפל וכו'. ראוי לשית לב כי באומרו עשו מלחמה וכו' נראה שמתחלה התעוררו ארבע מלכים אלה אל החמשה. ואחר כך הוא נהפך באומרו ויצא מלך סדום וכו' ויערכו אתם מלחמה. ועוד למה הפסיק בנתיים בענין כדרלעומר ואשר הכו את רפאים כו' והעמלקי כו' ומהראוי היה שאחר או' עשו מלחמה כו' יספר כל הנעשה בה. שהוא ועמק השדים בארות וכו' ולא יאמר כל מה שמענין כדרלעומר והלאה עד ועמק השדים כי אין צורך הוא לענין אברם. ועוד שביא' כדרלעומר והמלכים אשר אתו נראה שהיה על מרד החמשה מלכים הנזכר שמרדו בו. וא"כ במקום אומרו ויכו את רפאים כו'. היל"ל ויכוי את מלך סדום כו'. ועוד אומרו וישובו אל עין משפט. כי לא נאמר עד כה שבאו שם. שיאמר עתה ששבו שמה. והנה לבא אל הענין נעיר הערה. וגדול היא אלי הלא היא מה עלה על לב אברם להתאפק לרדוף אחרי ד' מלכים גדולי עולם אשר הניסו והכו חמשה מלכים. ומה גם עתה לאומרים כי את אלעזר לבדו לקח עמו. שעולה מספר שמו שמונה עשר ושלש מאות. ואיך ערב אל לבו לרדוף אחר מלכים גדולים הוא ונערו. והלא אין לאדם לשים עצמו בסכנה. כמשז"ל שמא אין עושים לו נס ואם עושים מנכים לו מזכיותיו. ואין לך מסתכן גדול מזה. והאיש הירא ורך הלבב מהמצרים הרואים את אשתו. וצוה לה לאמר אחותי היא פן יהרגהו על דבר אשתו. איך יתגבר עתה לרדוף אחרי ד' מלכים העצומים האלה. ועוד נשית לב אל מאמרם ז"ל באמר' אמרפל מלך שנער זה בבל שנאמר כו'. אריוך מלך אלסר זה מדי. כדרלעומר מלך עילם זה יון. ותדעל מלך גוים זה אדום. ע"כ. הנה דרך כלל הלא כמו זר נחשב עניינם פה. ומה גם אומרו זה אדום שעדיין אדום לא היה ולא נברא. ועוד נשים לב אל אומרו ויבא הפליט זה מיכאל כו'. למה נתייחד הוא אל שליחות זה ולמה נקרא פליט כי גם שאמרו שפלטו אל מן המלאכים שהפילו הוא ית' לארץ. למה נרמז ענין זה פה:
Genesis.14.1.2
אמנם הנה כתבנו למעלה כי רצה הקב"ה טרם בא גלות מצרים וד' גליות. להקל עול גלות מצרים מעל עמו. ולבשרם מעתה יצאו ברכוש גדול ממצרים ושלא יאבדו שם ולא בד' גליות כ"א דוגמת כולם יראו מעתה ויבטחו על העתיד. והוא במה שכתבנו למעלה. כי כנגד כל מה שאירע לישראל במצרים. אירע שם לאברהם ושרה. וה' הצילם ויצאו ברכוש גדול. ויקל עול הגלות ההוא על ידם כמפורש למעלה. וכן על ארבע גליות העתידות שירך לב שומעם. איך יתקיימו ישראל בתוכם ולא יאבדו כמו שכתבנו בסמוך. ע"כ מעתה הביא דוגמתם ויפילם תחת יד אברהם יחד כלם. לרמוז מעתה כי ככה יהיו לעתיד. כד"א יקים אלהא שמיא מלכו די לעלמיא לא תתחבל והרקת כו'. שהם הארבע גליות שהצלם במיני תכונתו היה משל אליהם. וזה כיוונו ז"ל באומר' אמרפל מלך שנער זה בבל כו' שהם ד' גליות. ששרי הארבעה העתידים. הן הם שרים של אלו. כי ע"כ אמר ותדעל מלך גוים זה אדום כו'. כי הלא יקשה כי עדין לא הולידו יצחק. ואיך היה תדעל מלך על אומתו. אך הוא שהיה מלכותו תחת שריו. והוא נלמד מגזרה שוה מאומרו ב' גוים בבטנך וע"כ להעיר את אברהם ולהחזיקו. גזר יבא מיכאל כי הוא אשר יעמוד לישראל בימים ההם. כד"א ואין אחר מתחזק עמי כ"א מיכאל שרכם והוא הפליט מהמלאכים המנגדים על בריאת העולם אשר אברהם מקיימו. וז"א הפליט לו' שממנו יראה כי כאשר פלט ה' את מיכאל מהמנגדים ההם. כן יציל את אברם מהמלכים. והוא כי מיכאל הוא מבחינות חסד לאברהם כי הוא מלאך החסד העוזר את גומלי חסד כאברהם. וזה אחשוב היא כוונת הנביא באומרו מי העיר ממזרח וכו' ירדפם כו' מי פעל כו'. והוא שמקשה קושייתנו ואו' מי העיר ממזרח לו' מי העיר את אשר ממזרח. הוא אברם שיערב אל לבו לרדוף ד' מלכים גדולים הלא הוא כי הנה צדק יקראהו לרגלו. הוא כי ב' מדות טובות היו לאברם. א' מדת צדקה שהיה מפזר ונותן. ב' מדת חסד שזולת מציאות הצדקה היה עושה בגופו מהלך ברגליו ממקום למקום שהוא חסד עם הצדקה שהיא העיקר כמז"ל קצרו לפי חסד. לפי חסד שבצדקה. וב' מדות אלו הן של כתות המליצים ליברא העולם. כמשז"ל (שם פ"ג) חסד או' יברא שכולו מלא חסדים. אמת או' אל יברא שכולו מלא שקרים צדק או' יברא שכולו מלא צדקות. שלום אומר אל יברא שכולו מלא קטטות. והענין כי רצה הקב"ה לגלות כי מה שעשה אברם במלכים ההם. והנה ידוע כי צדיק הוא הנותן כח לעשות חיל לישראל בימים ההם. כמד"א בצדק תכונני וכו'. והיה צדק אזור מתניו. אמר הנה צדק העתיד להגביר את ישראל. הוא יקראהו אל המתייחס לרגלו. והוא כי ארבע רגלי המרכבה הן מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. והנה מיכאל הוא רגל א' שמבחינת החסד לאברהם. וגבריאל רגל המתייחס ליצחק. והג' וד' ליעקב ודוד:
Genesis.14.1.3
ונבא אל הענין אמר כי צדק שעשה אברהם. יקראהו למי שהוא רגלו של אברהם הוא מיכאל. רגל החסד שבמרכבה המתייחסת לאברהם בגמילות חסדו. שיבא לעורר את אברהם ולהחזיקו לרדוף אחרי המלכים ההם. והצדק ההוא הוא גם אשר יתן לפניו גוים ומלכים ירד. מעין אשר יעשה למלך משיחנו. שאליו גוים ידרשו. וירד מים עד ים ע"י צדק אזור מתניו. ולמה הוצרך מלאך כדי שהוא יתן כעפר חרבו. שיזרוק אברם קומץ עפר על איש אחד. וכל אנשים שעמו מתאבקים כי בהכות אברהם את איש היו רבים מוכים. וכן כקש נדף. מהרוח שמגיע הקש אל כל קבוץ אנשים הנמצאים. כן חץ קשתו היה מגיע אל קבוץ רב. וזה איו כח באיש לעשותו. אך לא תייחס חץ קשתו אל אברם. כ"א כקש נדף מהרוח אשר עשה ה' כך היה קשתו נדף מרוח אלהים שמצד החסד הוא מיכאל. כמד"א עושה מלאכיו רוחות. ושיעור הכתוב כי צדק של אברהם יקראהו לרגלו היא למיכאל כמדובר. ולמה קראו כדי שיתן מיכאל כעפר חרבו כקש נדף ממנו קשתו. ואם יאמר איש מה יועיל צדק על עשות אברם צדקות. אם ינגדהו שלום ע"י לעשותו קטטות עם ד' מלכים. ומה גם לרז"ל (שם פ' מ"ד) האומרים שהיה אברם או' אוי לי שמא בתוכם היו צדיקים. עד שאמר לו הקב"ה אל תירא אברם כי כלן היו קוצים. וזה יאמר פה אולי יעבור מדות שלום שמא היו בהם טובים. וארז"ל כי כשבא הקב"ה לברא אדם. צדק אומר יברא. שלום או' אל יברא באומרו שהאדם מלא קטטות. לזה אומר ירדפם כו' לומר אם כאשר ירדפם היה לכונת קטטות. שהוא עבור שלום אורח ברגליו לא יבא. שלא היה חוזר שלום כי קטרוג השלום. אך אדרבה היתה כונתו לעשות שלום בעולם. בהעביר גלולים מן הארץ ומי פעל ועשה כל הנצחון הזה שלא בדרך טבע שיפיל אברם ד' מלכים. מי שהיא קורא הדורות מראש מבריאת העולם להבטיחו על העתיד. וענין קורא הדורות כו' היא מאמרם ז"ל בב"ר (שם פ' ח) בנשמות של צדיקים נמלך שהוא כמפורש אצלנו שם. כי למה שהבחירה חפשית. יחוייב יחרב העולם על דורות המכעיסים ובאין. ע"כ נמלך בנשמות הצדיקים אשר מאז ייחד הנאותים לכל דור ודור לקיימן עד סופן. ועי"כ בראו כי לא יתבטל. וזהו קורא הדורות העתידים מראש שקראן לימלך בהם שיש כמספר יהי"ה בכל דור ודור. ולהבטיח בל יתעתד העולם ליאבד בארבע גליות פן יאבדו בם ישראל. ואם אין ישראל אין עולם. ע"כ אני ה' ראשון שהשלטתי וכליתי לד' מלכיות ביד אברהם. ובזה תבטחו שואת אחרונים שבדורות אחרונים אני הוא. כאשר עשיתי באברם כן אעשה לכלות הד' גליות בידי ישראל. והוא כל מה שכתבנו כי כל כוונתו יתב' היתה למען החזיק לב האבות וישראל. כי ככה יתן ה' את הד' גליות ביד ישראל וע"כ נתן בלב אברם ע"י מלאכיו להתעורר ולרדוף אחריהם. עוד יתכן דרך ב'. ובו יתישבו כל ההערות שהערנו בכתובים. והוא במה שאז"ל במדרש (שם פ' מ"ב) כי כונתם היתה לבא על אברם כי הוא יצא להציל את לוט בן אחיו. ויקומו עליו ויהרגוהו כאשר היה לולא ה' היה לו. וראוי לשים לב מה להם אצל אברם. ועוד למה ילכו בעקיפין ולא יכלו עדיו להורגו:
Genesis.14.1.4
אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל (שם) באומרם עין משפט היא קדש. לא מצינו מקום ששמו עין משפט. אלא עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש ע"כ:
Genesis.14.1.5
וראוי לדעת מהו עין שעשתה מדת הדין בעולם. אך הוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל בפרקי ר' אליעזר (פרק כ"ד) כי בהיות כל בני עולם בונים מגדל בדור הפלגה עבר אברם בן תרח וראה אותם בונים והיה נמרוד מלך עליהם. ואמר אברם מה אתם עושים. העל ה' אתם מורדים לא תצליחו. אמרו לנמרוד והשיב ואמר אברם פרדה עקרה שאינו מוליד. מיד עמד אברם ויקללם בשם ה'. מיד וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל ונתפלגו. ועל פי דרכנו נשית לב אל תשובת נמרוד. כי מה השיב על תוכחות אברם באומרו שהיה פרדה עקרה. אך במקום אחר מבואר אצלינו כי תשובת נמרוד היתה. באומרו כי אברם עקר למה שנמרוד וכל בוני המגדל היתה כוונתם להגביר כח החצונים בעולם. ואברהם היה מקריא שמו של הקב"ה בעולם ומוריד שכינה למטה שהיא מבטל מחשבותם אשר יזמו לעשות. ועל כן נטמן אברם בארץ כמה שנים מיום הולדו כי מאז בקש נמרוד להורגו שהוא כי השיג בחכמתו שהוא יהפך כל עניינו. ובהיות אברם בן מ"א שנה ועבר והביט במגדל אמר שלא יצליחו. כי הוא יבטל מחשבותם בהדבקו בה' ותורתו. ועשותו נפשות רבות. ולזה השיב ואמר אברם פרדה עקרה. והוא כמאמר פרקי ר"א כי כל אשר גיירו אברם ושרה לא עמדו בניהם אחריהם באמונתו כ"א הם לבדם. וע"כ אמר אין אמונת אברם נמשכת אחר דור זה לכל הנפש שעושה. והוא אינו מוליד שימשך זרעו אחריו באמונתו ויבטל מחשבותינו. כי לא יהיה ענין אברם רק בחייו בלבד. אז קללם בשם ה' וירד ה' בבית דינו לעשות משפט בעולם. הנה שהעיר אברם מדת הדין שאם לא היה הוא מעורר. היה עדין הוא ית' מאריך להם על אחדותם. וזה היה בלב נמרוד הוא אמרפל לנקום מן אברם. וזהו וישובו אל עין משפט. כי עין של אברהם שהביט בבוני המגדל ועשתה מדת הדין בעולם ע"ז קללו אתם בשם ה' בהביט בם. בקשו אמרפל הוא נמרוד וחבריו לסמותה. וש"ת איך יוצדק אומרו וישובו כאלו פעם אחרת באו עליו. לזה אמר היא קדש שקידש כו' והואכי נמרוד הוא אמרפל שהפילו לכבשן האש שהתחיל להתנקם ממנו ולא שוה לו. עתה שבו הוא וסיעתו להכותו בחרב אנוש. לו' שאם נצול מהאש הדומם. לא ינצל מידי אדם בעל בחירה. וזהו היא קדש שקדש שמו ית' באש. או שיעור הענין למה בקשו לסמות עין שעשתה כו' והוא אינו מוליד. כי על זה היה מתנחם נמרוד. לז"א כי היא קדש שקידש כו'. והיה ירא פן עי"כ ידבקו יחד כל העולם באמונתו. ותתבטל כוונת נמרוד כי לא היה עוד מתחזק עמו. הנה לפנינו טעם משטימת אמרפל הוא נמרוד על אברם. ומדוקדק בפסוק כי על כן וישובו ויבואו כו'. ומעתה ראוי לדעת למה עשו בערמה לבלתי לכת מתחלה הלוך ונסוע עדיו אך הוא כי אינו כבוד מלך וכ"ש ארבע מלכים ללכת אחר איש א'. שנית שאם היו הולכים באופן שיורגש שאליו יבאו. לא יבצר מאברם מלקבץ אתו כל רבים עמים מסביבותיו כי גדול שמו בגוים כמשז"ל על פסוק עמק שוה כו'. על כן התנכלו להראות כי על זולתו הם באים ואפי' על סדום לא באו דרך ישרה. עם היות כוונת אמרפל לבא לקחת משם את לוט למען יצא אברם להצילו ויהרג כלאחר יד טרם היות פנאי לאברם לקבץ עמים רבים:
Genesis.14.1.6
ובזה נבא אל ביאור הכתובים והתכתם. והוא בשום לב אל אומרו ויהי בימי. מה צרה היתה שם. וגם או' בימי אמרפל כו' כי אחר שכל הענין נמשך אחר ענין כדרלעומר שבא על המלכים המורדים בו עם המלכים אשר אתו. ומזה נמשך ענין לוט ואברם. א"כ הל"ל מתחלה ויהי בימי כדרלעומר. אך הנה אמר וי"הי כיהיה ווי על שבאו להרוג את אברם המקיים העולם. שהעיקר בזה הוא אמרפל הוא נמרוד שונאו. ע"כ אמר ויהי בימי אמרפל כו'. והענין ר"ל יאמר איש כי הוי היה מתייחס אל כדרלעומר. כי על ידו נתגלגל הדבר. ע"כ הקדים. ואמר ויהי בימי אמרפל כו' לומר כי הוי אל אמרפל יתייחס אויבו של אברם. כי גם שתראה שע"י כדרלעומר נתגלגל ענין סדום. וגם תראה כי אדרבה מלך סדום וחביריו המה יצאו לעשות מלחמה נגד ד' מלכים. נהפוך הוא כי הנה אמרפל בראש ואחריו הג' מלכים. הם אשר עשו מלחמה את מלך סדום ומלך עמורה כו'. כי לכך באו אלא שעשו בערמה כי יובן כי כל ישעם וכל חפץ על סדום לשבות את לוט. לשיצא אחריו אברם ויהרגהו. כי גם שתראה סדר הענין הפך זה. הנה דע לך כי כל אלה חברו אל עמק השדים כו'. כי מה שחברו כל ד' מלכים אלה לא היה רק לבא אל עמק השדים שלפני סדום. שהוא למען יצא מלך סדום וחבריו אליהם. שאל"כ מי נתן את אמרפל הגדול. מכל מלכי הזמן. וגם אריוך הגדול מכדרלעומר. יצאו אחריו לריב ריבו כי הנה י"ב שנה עבדו את כדרלעומר וכו' ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו. ומי נתן גדולים ממנו יהיו נגררים אחריו. והראיה כי לא הלכו מיד אתו אל המורדים בו כ"א ויכו את רפאים כו' להורות כי לא לנקום נקמת כדרלעומר באו. אך כל ישעם וכל חפץ היה. כי וישובו אל עין משפט כו' הוא אברם כמדובר. כי להשיגו כוונו. וע"כ את כל סביבותיו של סדום הכו את העמלקי וגם את האמורי היושב כו' למען יצאו מלך סדום כו' אל עמק השדים הסמוך להם. באו' כי טוב לצאת חמשה מלכים יחד. ולא שיבאו הד' אל כל אחד בפני עצמו. וזהו ויערכו מלחמה את כדרלעומר כו' והיה נראה כי הה' הם הבאים על הד' כנראה כי ויערכו כו'. אך לא כן הוא לפי האמת. כ"א ארבעה מלכים את החמשה. כי מתחלה כל ישעם וכל חפץ ארבעה היה לבא עליהם אלא שעשו בערמה כלאחר יד לבא על סדום בל יובן כי ע"כ באו מתחלה לבל ירגישו תחבולתם על אברם. ועל הג' מלכים לא רצו להורות כי כל ישעם וכל חפץ לריב ריבו של כדרלעומר כי אינו לפי כבודם כי הם גדולים ממנו. והורו כוונת באומרו ויקחו כו'. והוא בשום לב אל אומרו ויקחו ב' פעמים. ויקחו את כל רכושם כו' ויקחו את לוט כו' ולא נאמר הכל בבת אחת. וגם אומרו וילכו ב' פעמים. ועוד אומרו והוא יושב בסדום שהוא מיותר. אך למה שכל חפצם לא היה בעצם אל סדום ועמורה כו'. רק על מה שיתגלגל מענין צאת אברם אחר לוט. ע"כ לא נכנסו תוך הערים לשלול שללם ולשבית שביים. כ"א ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם שהוא כל מה שהיה במחניהם חוצה בעמק השדים וילכו. ואח"כ בראות שעדין לא עשו כוונתם כי לא נלקח לוט. ע"כ חזרו ויקחו את לוט למה שהוא בן אחי אברם כלומר כי לכך לקחוהו על היותו בן אחי אברם שהוא שיצא להצילו ויהרגוהו. והראיה כי הנה והוא יושב בסדום. ולא היה עם החיל שחוץ לעיר. ועם כל זה נכנסו לקחת אותו ואת כל רכושו ולא את זולתו ורכוש זולתו. כי מהשאר לא לקחו כ"א את הנמצא חוץ לעיר רכושם ואכלם. אך זה יורה כי כל כוונתם לא היתה רק על דבר היותו בן אחי אברם. וע"כ בבא הפליט שהוא עוג כמ"ש ז"ל שאמר עוג אברם קוניון (פי' קנאי) הוא ושמע שנבשבה אחיו לוט ויצא ויהרגוהו. ולכן כשמוע אברם כי נשבה אחיו כלומר כי לא נשבע כ"א אחיו. שיורה כי אליו כוונו ואם לא יצא אליהם. לא יבצר מהם מדלוק אחריו. ע"כ וירק כו' וירדוף אחריהם. או שיעור הענין וישמע והבין אברם כי מה שנשבה היה להיותו אחיו לשיצא להצילו. וע"כ יצא כי גם לא יצא לא יניחוהו:
Genesis.14.16.1
וישב את כל הרכוש כו'. הנה היה הדעת נוטה כי מה שהציל את כל הרכוש. הוא כי בראותם את אברם. העם הנס נהפך אל הרודפי' בעזרת אברם והצילו את כל הרכוש וגם את לוט אמר כי לא היה בו כי אם אברם לבד הציל את כל הרכוש. ואחר הכל הציל את העם. באופן כי היו העם מהנצולים אחר הרכוש ולא מהמצילים אותו:
Genesis.14.17.1
ויצא מלך כו'. הנה מהראוי יסמוך אחר פסוק זה ויאמר מלך סדום. ולא יפסיק בנתים בענין מלכי צדק. אך יאמר ראו נא מה בין מלך סדום למלך שלם כי מלך סדומה למה שהוא מרעים וחטאים לא יצא לקראת אברם להקביל פניו בבאו להכות את אויביו. כי אם עתה אחרי שובו מהכות את כדרלעומר כו'. וגם עתה לא נתעורר כ"א אל עמק שוה כו'. שהוא כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' מ"ג) שהושוו כל האומות ועשו לו בימה והמליכוהו עליהם. וזהו אל עמק שוה הוא עמק המלך. ואמר כי שם יצאו מלך סדום במקום שראה כל האומות מקבילים פניו ומנשאים אותו נוסף גם הוא כתוספת עליהם. עם שהוא בלבד אשר קבל טובה בפרטות. וגם אז בידים רקניות. אך מלכי צדק למה שהוא מלך שלם הוציא לחם ויין עם שהוא כהן לאל עליון. ואדרבה מהראוי שהכל יביאו לו דורון. או יאמר והוא כהן כי מה שלא האכילו בשר היה על היותו כהן לאל עליון מקריב קרבנות ולא יראה כמאכילו מבשר הזבח אשר לא כדת. וכענין הממונים על לחם הפנים. שלא היה בביתם פת נקיה ומפטמי הקטורת שלא היה מתבשמים בביתם. בל יחשדום שנהנים מהקדש. כן מלכי צדק לא הוציא רק לחם ויין ולא בשר. כי בלחם ויין לא היה חשד. כי בימים ההם לא היו נסכי יין ולחמי מנחות או לחם הפנים. כמו שארז"ל (שם) כי בזכות לחם ויין שנתן לפניו בישרו על שתי הלחם ונסכים לעתיד. עוד רמז כי במה שהיא מלך הוציא לחם ויין. ובמה שהוא כהן לאל עליון ויברכהו וכו':
Genesis.14.19.1
ויברכהו כו'. הנה ארז"ל בב"ר (שם פ' י"ט) כי ע"י שבעה שחטאו נסתלקה שכינה עד רקיע שביעי כאשר מנאום פ' בראשית. כי הא' סילקה מהארץ לרקיע ראשון והשני לשני. עד שהשביעי סילקה לשביעי. וכשנולד אברם ע"י זכותו הורידה לששי יצחק לחמישי יעקב לרביעי כו'. ונבא אל הביאור. והוא כי הנה ידענו כי העולם על צד החסד נברא והיה מתקיים. ואמר ברוך אברם לאל הוא בעל החסד. שבמדת חסד אל ברא העולם והיה כבודו מלא כל הארץ. וגרמו העונות להסתלק עד השביעי. עם שנברא במדת אל שהוא חסד. ועוד מעט היה מסתלק גם משם ונאבד העולם. ובכן ברוך אתה שעם היותו מסולק עד השביעי שהוא עליון. הספיק זכותך שעם כל זה לא נמנע מלברכך. והטעם שזכה אברם להיות ברוך. הוא להיות קונה בזכותו שמים וארץ. כי מתחלה היה עולם בתורת חסד חנם. ועוד מעט היה מסתלק גם משם והיה העולם אבד שמים וארץ. ואברם קנאם בדמי מעשיו הטובים כאלו שמים וארץ שלו. כי הוא מקיימם בלא תורת חסד חנם. ומדה כנגד מדה עשה עמך כי ברוך אל עליון שעם היותו עליון ברקיע שביעי. לא משם משפיע עליך כ"א גם בא עדיך למטה לארץ להושיעך. וזהו אשר מגן צריך בידך. והוא כי דרכו ית' שיפקוד על צבא המרום במרום. שממכון שבתו מכניע את השר תחלה ואח"כ ואת מלכי האדמה על האדמה. אך לא עשה כן להכניע את שרי המלכים במרום ואח"כ לומר לך השמד כ"א גם את שרי מלכי האדמה מגן ומסר למטה בידך נמצא כי עם בהיותו רחוק עוררת רחמים עד רקיע העליון. וגם הוא ית' היה עמך גם בארץ מתחת. או יאמר מעין האמור. והוא במ"ש למעלה כי נמרוד המולך בדור הפלגה. שבנו מגדל להשליט החצונים בעולם. ולסלק הקדושה עד נסתלקה שכינה עד רקיע שביעי. יבא אברהם ע"י הקריאה שמו ית' בכל העולם. חזר וקנה העולם בזכותו. וזהו ברוך אברם לאל עליון שנסתלק למעלה. ומה שיבורך הוא להיותו קונא שמים וארץ. שהיו ביד החצונים וקנאם הוא. והוא כי עם היות אמרפל הוא נמרוד צר לאברהם כי הפילו לכבשן האש. לא כיון אברם לינקם ממנו רק לקנות שמים וארץ שהיו אבודים על ידו. שהיה גבור ציד צד את הבריות ומקרבן לע"ג. כי עודנו מחזיק בטומאתו שלדור הפלגה כי מלכם היה. וברוך אל עליון שלא מסרם ביד אברם על הנוגע אל כבוד עצמו שהיה ממשיך העולם לע"ג ומאבד עולמו ית'. רק על כבוד אברם שחש יותר על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו. וזהו אשר עם היותו עליון מסתלק עד רקיע שביעי ע"י נמרוד. ועכ"ז אשר מגן צריך להיותם צריך כי נמרוד וסייעתו הפילוהו לכבשן האש ובאו עתה להרגו. ולבל נאמר כי על שקבל מתנת מעשר ממנו ברכו. אמר כי הלא אדרבה אחר שברכו ויתן לו מעשר מכל. או יחזור אומרו קונה אליו ית' ואומר ברוך אברם. שבהיותו בארץ הקנה אל עליון שמים וארץ. שהי' העולם אבד בדורות שהיו מכעיסין ובאים. ושיעור הכ' ברוך אברם לאל עליון. שעל ידו היה אל עליון קונה שמים וארץ כי נעשו קנין קיים. וכאשר אברם מארץ הקנה העולם לאל עליון. גם ברוך אל שעם היות עליון משם מגן צריך בידיך בארץ. עוד כיון ברוך אברם ולא על גבורתו שנצח ארבע מלכים גדולים. כ"א זכותו שע"י אל עליון קונה שמים וארץ. אך הגבורה והניצוח לא עשאו אברם כי ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך כי הוא עשה ולא אתה:
Genesis.14.21.1
ויאמר מלך כו'. הנה למעלה כתבנו טעם א' אל מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו. כ"א הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו. אך בראותו שנתן לו מעשר מכל. אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כ"א להחזירו. לא היה נותן ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום כו' תן כו' והרכוש קח לך. ועדיין אפשר ג"כ שבתחלה לא חשב שהיה הענין רק להציל את לוט אך לא היו צריו. אך באומרו מגן צריך. שיורה על היותם צריו ג"כ כיון. וא"כ יאכל שלל צריו ע"כ אמר תן כו' והרכוש קח לך:
Genesis.14.22.1
ויאמר אברם כו'. הנה וי"ו של ואם אקח יתירה. ואם הוא שגם לא יקח מאשר לו בביתו. אין צריך לאומרו כי אם הרכוש שלקח בחרבו ובקשתו לא יקח ק"ו מהון ביתו. אך לזה נשית לב אל אומרו תן לי הנפש ולא אמר תן לי האנשים. אך הנה ארז"ל (שם פ' ל"ט) שגייר אברם את הבנים ושהם גזרו ערלות אבותיהם. ובזה יאמר תן לי הנפש אשר עשית וגיירת מעמי. כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן. וזהו תן לי כאלו שלו היו כבר כי קנאם כאלו ילדם והרכוש קח לך. כי לא קמתם כנפש בעצם. ועל שתיהן השיב על הנפש הרימותי ידי כו' מחוט ועד שרוך מהם אתן שאמרתי תן לי. ובכלל השבועה ואם אקח מכל אשר לך היא הרכוש. לא על שאינו שלי כי הלא הצלתי לעצמי. רק על חילול ה' שלא תאמר אתה החושב שלא זכיתי בו תאמר אני העשרתי את אברם. ואמר בלעדי כלומר מופרש ממני הוא הרכוש כדי לתתו לך שלא אכלתי ממני מפני קדוש ה'. וז"א בלעדי רק כו' מיעוט במלת רק המעשר שנתן לכהן והוא על כי מן הדין של אברהם היה:
Genesis.15.1.1
אחר הדברים כו'. הנה ברז"ל (שם פ' מ"ד) ג' דעות א' שהיה אברם מהרהר שמא בתוך המומחים היה אדם כשר ויענש עליו. על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא כו' ויש דעת אחרת שהוא שהיה אברם ירא פן יקומו עליו גואלי הדם. אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא אברם וכו' ויש דעת אחרת שהיה מהרהר שמא אכל זכותו בנצחון ההוא. אמר לו הקב"ה אל תירא וכו' ויתכן כי מעמד ג' הדעות כיונה תורה. ועל הא' אמר אל תירא אברם. ועל הב' אמר אנכי מגן לך. ועל הג' אמר שכרך הרבה מאד והנה ראוי לשום לב אל אומרו לאמר. שהיא מלה מיותרת:
Genesis.15.1.2
אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל בב"ר (שם פ' מ"ד) עשר לשונות הן של נבואה ואין קשה מכולן אלא דבור. כד"א דבר האיש וכו' וחזון כד"א חזות קשה הוגד לי. ובשתיהן התנבא אברם. וראוי לשים לב מה יתרונו של אברהם שהתנבא בלשונות קושי. אך יהיה ללמד סיבתו של אברהם אבינו שאפי' כחות הדין הסכימו בטובתו זאת. אל תירא אברהם כו'. ובזה יאמר לאמר. לומר אחר הדברים האלה זכה אברהם. שבשני כחות של קושי זכה לאמר שדבר ומחזה שהם קושי שימשו לאמר בחינת אמירה שהוא לשון חיבה שהוא אל תירא אברם וכו':
Genesis.15.2.1
ויאמר אברם כו'. ראוי לשים לב אל אומרו שני תוארים אלו אדנ"י ולא ענה סתם אל הדובר בו מבלי הזכיר תוארים. ועוד היתכן יאמר מעשה לעושהו מה תתן לי. ועוד או' ואנכי הולך ערירי והאם שכח מאמרו ית' אליו ואעשך לגוי גדול ואיך ילך ערירי. או היה מסתפק בהבטחה ההיא חלילה. ועוד או' ובן משק ביתי למה קראו בן משק ביתי. ולמה הזכיר שם עירו ושמו. ועוד אומרו שנית ויאמר אברם הן לי כו' כי אחר שאברהם עודנו מדבר למה נאמרה ויאמר פעם שנית בתוך דבריו. ועוד הן לי וכו' כי בכלל אומרו אנכי הולך ערירי הוא. וגם אומרו והנה בן ביתי יורש אותי. הנה בכלל אומרו ובן משק ביתי הוא כו' היה שהוא יורשו וגם למה שינה תוארו מבן משק לבן בית ומה ענין לשון או' הן לי לא נתת זרע ולא אמר הן אין לי זרע שהיה יותר כבוד כלפי מעלה. ועוד או' בן ביתי יורש אותי שנראה עושה עיקר מהירושה ואין עיקר הבנים לכך. ועוד או' והנה דבר ה'. והל"ל ויאמר אליו ה' ולא והנה דבר. וגם למה כפל ואומר כי אם אשר יצא כו'. או מתחלה יקצר ויאמר אשר יצא ממעיך הוא יורישך. ועוד או' ויוצא אותו החוצה למה הוציאו שאם הוא כפשוטו שהוציאוהו מתוך אהלו החוצה שיראה הכוכבי' הלא מבלי שיראה אברם הכוכבים. היה יכול לומר זרעך יהיו ככוכבים. ולמה הצריכו להביט בהם. ושלא יוכל לספור אותם ולומר אח"כ כך יהיה זרעך והנה רז"ל (שם) אמרו ויוצא אותו החוצה. וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא שהעמידולמעלה מכיפת הרקיע ואמר לו עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכב'. ואין הבט אלא מלמעלה למטה. והנה ראוי לדעת מה ראו לומר כי מחוץ לעולם הוציאו. והניחו הפשט שהוציאו מתוך האהל לראות הכוכבים לומר לו הבט וספור כו'. ואם הוא על לשון הבטה שהיא מלמעלה למטה באומרו אין הבט כו'. והלא גם זה קשה כי הלא לא כן הוא כי אדרבה מצינו הבטה מלמטה למעלה. כד"א והביט אל נחש הנחשת כו' והיה הנחש על נס. וכן פסוק והביטו אחרי משה. וארז"ל שהיו מביטין על צוארו. וע"פ דרכנו נשים לב אל מאמרם ז"ל (שם) כה יהי' זרעך. אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כמנין יהי"ה. והלא אין נזכר בכתוב כ"א רבוי והיכן נזכרו הצדיקים. ועוד אומרו והאמין בה'. האם יש להחזיק טובה לאברהם שהאמין בה'. ולא עוד אלא שאומר ויחשבה לו צדקה. ואם הוא שאברהם חשבה צדקה לה'. גם זה פשוט כי מי הקדימו וישלם:
Genesis.15.2.2
אמנם הנה ידוע כי השם המתייחס אל העה"ז. הוא שם אדנות היא שכינה השורה בעה"ז. אך שם ההויה ומה גם בנקידות אלהים הוא המתייחס אל העה"ב. ונבא אל הענין אמר אברם הנה הן ב' בחינות. א' המתייחס אל עה"ז והיא אדנ"י. והשנית אל העה"ב וזה יהו"ה בנקודת אלהים. והנה מאמרך זה שכרך הרבה מאד. לא ידעתי אם על טובת העה"ז הוא. או על של העה"ב אם הוא של העה"ב מה תתן לי ואנכי הולך מהעולם ערירי ואין אושר שלם שם להולך ערירי מהע"ז. וש"ת כי הלא המניח בעה"ז תלמוד הגון עולה לו במקום בן. ואליעזר ארז"ל (יומא כ"ח) שהיה דולה ומשקה מתורתו לאחרים זה איננו שוה לי כי אשר הוא בן משק ביתי שמשקה מתורתי לבית מדרשו אינו עולה לי. והטעם כי הוא דמשק כו'. והענין שני טעמים א' באומרו דמשק. וא' באו' אליעזר והוא כי הנה בזה הובדלו זרע אבותינו מעמי הארצות כי זרע האבותיהם ישראל אפי' בהיותם בח"ל הם מתייחסים אחר א"י ככתוב אצלנו על פ' (תהלים פ"ז) אזכיר רהב ובבל כו' שישראל תמיד יאמר אליהם זה יולד בציון. וכן כתבנו על לך לך מארצך כו' שאמר לו הקב"ה לאברהם שורש נפשך בא"י. לך לעצמך ולשורשך משא"כ זרע א"ה שאפי בהיותם בא"י מתייחסים אחר ח"ל. כי נפשותם מהחיצונים שכנגד ח"ל. הנה זה יאמר הנה הוא דמשק. שגם שהוא עמי בא"י מתייחס אחר דמשק כי שורש נפשם לא ממה שלמעלה כנגד א"י שהוא אחדות הקדש. וא"כ איך אתייחס להניח ממלא מקומי. ואינו משורש נפשי רק מהחצונים. ועוד טענה שנית והיא כי אלו היתה תורתו וכשרותו נמשכת ממנו לזרעו אחריו החרשתי. אך אינו רק אליעזר. כלומר הוא לבדו ולא לזרעו אתו. והוא במה שידענו מרבותינו ז"ל בפרקי ר"א (פרק כ"ד) כי כל הנפש אשר עשו בחרן לא נמשך לזרעם אחריהם כלל. רק הם בעצמם בלבד ובכלל דבריו נתן טעם אל אומרו הולך ערירי. ולא זכר מאמרו ית' ואעשך לגוי גדול כי אמר אולי על התלמיד יתקיים. אלא שלא נתקררה דעתו בזה על היותו דמשק אליעזר כמדובר. והנה זה הוא אם אומר שכרך הרבה מאוד הוא על טוב עה"ב. ואם הוא על טוב העה"ז. על זה אמר הן לי כו' ולהיות הפרש בין אמירה זו אל הקודמת. עשה ממנה אמירה בפני עצמה. וע"כ נאמר בה ויאמר פעם שנית. כי זה על טוב העה"ב. וזה ענ טוב עה"ז שהוא על דבר היות לו מי שיירש ממונו. ולהיות עושה עיקר מענין עה"ב בו התחיל ועל דבר עה"ז אמרו באחרונה ובפני עצמה. כי לא ישתוה אל הקודם ולמעלה. שעל טוב העה"ב ידבר. קרא את עבדו בן משק שהוא כי חש פן להיותו תלמיד משקה מתורתו מהנה לו לעה"ב. ופה שידבר על טוב העה"ז שיהיה מי שיירש ממנו אמר בן ביתי. וענין הכתוב אם על הטובה זה גם זה אין לי. כי הן לי לא נתת זרע בשום פנים אפי' שיהיה לי נחת רוח ליורשני גם שליותר מזה אין ראוי. והיחל. באומרו הן לי. לומר אל נא תשת עלי חטאת. שאיני מפרש הבטחתך באמור ואעשך לגוי גדול על בן ביתי. כי הלא הן לי כלומר להיות לי. שהמזל מחייבני שלא אוליד ואינך שודד מזל בשביל יחיד. וגם מסייע לזה כי לא נתת עד כה. ואם היה דעתך לתת לי לא איחרת הטובה. וגם יתכן כיון באו' הן. כי ידוע מרז"ל שהן ב' אותיות שאין להם בן זוג. כלומר כאותיות הן יש לי כאלו אין לי בת זוג שאין לי הולדה מפאת כוכב מולדתי. וגם מתנה מאתך נגדו לא נתת זרע עד כה. והנה כו' והוא כי מלת הנה תורה על דבר מזומן כבר. כלו' אל תאמר כי יש זמן עדיין. כי הרי כדבר מוכן כבר הוא שבין ביתי יורש אותי. כלומר כי קרוב סילוקי:
Genesis.15.4.1
והנה דבר ה' כו'. הנה כתבנו כי אברהם עשה עיקר מהנוגע אל עה"ב ובו היחל אלא שכלאחר יד עשה אמירה אחרת אל בחינת העה"ז. והלא יקשה כי הלא כ"ש שהוא יתב' מבחינת העה"ב היה לו לעשות עיקר. ולא שכל תשובתו תהיה לא ירשך זה כו' כאלו ירושת הנכסים הוא עיקר. לז"א והנה כו' ולא אמר ויאמר ה' כו'. לומר כי הוא יתברך בא להשיב אל מאי דסליק מיניה. ואח"כ אל השניה. ואח"כ אל הראשונה. וז"א והנה דבר ה' שאמרה תורה. לא על עשותו ית' עיקר מטוב העה"ז אמר לא ירשך זה כו'. כי אינו אלא שהתחיל לדבר על מה שהוא סמוך. וז"א והנה כלומר מזומנת תשובה אל והנה הסמוך וגם הוא יתב' לא היה מחשיב ענין ירושת הממון להשיב עליה אם לא שהזכיר אברם. וזה אומרו אליו לאמר. שלהיות אליו לאמר הזכירו ה' להשיב על דברו. לא שהוא יתב' מחשיב ענין זה. ואמר לא ירשך זה הוא אליעזר הנזכר. ולא יהיה על לבך כי לא יהיה זה. אך יהיה לוט כמאמר רועיו. כ"א אשר יצא ממעיך כו'. או יאמר והנה דבר כו' כמשז"ל (ב"ר פ' מ"ד) שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע ויאמר הבט כו'. והוא במה שידענו כי טבע לשון הנה הוא על דבר שמזמינים וממציאים אותו מיד כעת והענין כי הנה ראינו שדבר עמו י' תיבות לא ירשך זה כו'. עודנו אברהם על הארץ מתחת. ואחר כך הוציאו החוצה למעלה מכיפת הרקיע כמשז"ל. וחזר לדבר עמו ואמר הבט נא וכו'. ולמה לא העלהו מיד. וגם את הכל ידבר לו שם מאומר לא ירשך זה כו' הבט נא כו' כיון שהכל ענין אחד. ולא ידבר חציו על הארץ וחציו על השמים. לזה אמר מה שתראה כי והנה דבר ה' אליו מיד. ולא המתין לדבר גם זה עד הוציא אותו החוצה. הלא הוא להיות לאמר לא ירשך זה כו' להורות כ"א לא היה הדבר רק על דבר הירושה לא היה צריך להוציאו למעלה מכיפת הרקיע ולדרוך כוכבא. כי כאין הוא לפניו דבר זה. אך היה למען הוציא ממנו צדיקים ככוכבים כאשר יבא בביאור הכתוב בס"ד. וז"א מה שוהנה דבר ה'. שהוא מזומן מיד טרם העלות אותו השימימה. הוא כדי לאמר לו לא יירשך זה. אך ויוצא אותו כו' הוא לומר הבט. שהוא כי זיככו ונתנו עליון על כל העולמו' לאמר לו גדולת בניו קדישי עליונין. שהוא דבר טפל אל מציאות ירושה כאשר יבא בס"ד. והוא בא' משני דרכים. א' כי אחר שהשיב על מה דסליק מניה בא להשיב על אומרו הן לי וכו' שהוא כי חשב שהיה תחת המזל. ושלא היה הוא יתב' שודד אותו בשביל יחיד. שע"כ איחר מלתת לו עד כה זרע. לכן ויוצא אותו החוצה. שהוא כמאמר ז"ל שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו דרוך כוכבא. והוא כי הנה הוקשה לרבותינו ז"ל כי הלא כלל בידינו כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה כי על כן הוקשה מפסוק ישובו רשעים לשאולה. שיש ה"א בסוף התיבה ולמ"ד בראשה. ואמר כי הוא להפליג הדבר עד אמבטי התחתונה שבשאול. ועד"ז יהיה שהוקשה להם באו' החוצה. כי יש ה"א בסוף תיבה ובראשה והנה ה"א הידיעה שבראשה היא תורה יותר סיום חצוניות מלמ"ד שבראש תיבה. ע"כ הקשו ואמרו וכי מחוץ לעולם הוציאו ולא מתוך האהל בלבד. שנאמר בה"א בראש התיבה עם היות ה"א בסופה. כי זה יורה על הפלגת החציוניות אלא ודאי כי כן הוא שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו עד דסנדלך ברגלך. מלובש בחומר דרוך כוכבא שלא ישלוט כוכב מזלך למשול בך ואמר אין הבט אלא מלמעלה למטה. הוא כי הנה רוב מדרשי הגדה כנודע לבקי בהם. הם דרך ג"ש. והוא כי בחכמתם דברו בדיוק. כי לא אמרו אין הבטה אלא מלמעלה למטה כי זה לא כן הוא. כי כמה מצינו שהוא בהפך כנזכר למעלה. אך אומרו אין הבט. והוא שדעתם ללמוד מפסוק הבט משמים וראה שהוא מלמעלה למטה. שהוא הבט כלשון זה ממש. ועל מה שאמרת ואנכי הולך ערירי וספור הכוכבים כו'. וש"ת למה אני מאריך הדבר. או שמא תראה שלא אמהר הזרע. אל תחוש כי הלא ע"כ העליתיך למעלה מכיפת הרקיע. ולא אמרתי לך מלמטה שתמשול על המזל. אך היה למען הודיעך חיבתך לפני. והזרע אשר אני חפץ להוציא ממך כי הלא כה יהיה זרעך. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל באלה הדברים רבה (פ"א) שאמר למה נמשלו הצדיקים לכוכבים באומרו ומצדיקי הרבים ככוכבים כו' אלא שחמה ולבנה יש להם בושה. שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה. אבל כוכבים אין להם בושה לעולם:
Genesis.15.4.2
ונבא אל הענין אמר אם יתמהמה אל תחוש כי הלא כה. כלומר ככוכבים שאין להם בושה לעולם יהיה זרעך. וע"כ צריך שיצאו בעת זקנה ובטהרה גדולה. כמ"ש ז"ל בב"ר (פ' מ"ו) שלא הוליד אברם את יצחק עד שביטל יצרו וביטלה תאותו. ונצרר דמו ונקשר דמו:
Genesis.15.4.3
או יהיה שבישרו ואמר הנה העלתיך לדרוך על המזל ולא אמרתי לך על הארץ מתחת הוא להודיעך כי כה יהיה זרעך. שאיכותן למעלה מכיפת הרקיע שולטים על המזל. ובין לדרך זה או לקודם הטיבו אשר דברו רז"ל באומר' שבכל דור יש שלשים כמנין יהי"ה צדיקים כאברהם. כי על זה ידבר הכתוב לבשרו שיהיה צדיקים. אלא שהוקשה למו כי הלא לא כל זרע אברהם הם כך. על כן אומרו שהוא כמנין יהיה. עוד ראו שאם נפרש הכתוב. שכה יהיה חוזר אל הריבוי שלא יוכלו לספור אותם. היל"ל אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך מאי ויאמר לו בתוך דבריו. אך הוא על זולת הריבוי. אמירה בפני עצמה שהוא על הכשרון. ובזה יצדק אומרו והאמין בה' כו'. והוא כי מה שהבטיחו שלא יחסרו הצדיקים מזרעו. ומה גם לרז"ל שהוא בכל דור. הלא כמו זר תחשב הבטחה זו. כי הלא זה תלוי בבחירה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וא"כ איך תצדיק הבטחה זו. אלא שעם כל זה האמין בה' כי הוא ית' ידע איך יקיים הבטחתו עם היות שלא כמדתו ית'. וע"כ ויחשבה לו הוא יתב' צדקה שהאמין ולא חש אל ניגוד הבחירה. ואם יחזור אל אברהם יאמר ויחשבה אברהם לו יתב' צדקה כי לא לפי שורת הדין הוא להבטיח בכך. מטעם חפשיות הבחירה. אם לא שיעשה כך מפני קיום זרעו בתורת צדקה. או שיעור הכתוב על דרך זה. כי אחר שחש אברם על נגוד המזל. תחלה היה לו ית' להוציאו החוצה. ולומר לו ידרוך כוכבו ואח"כ יאמר לו לא ירשך זה. לזה אמר והנה דבר ה' אליו. כלומר מה שתראה דבר ה' אליו. לאמר אח"כ מה שאחר דבר זה. שהוא הבט כו' אלא שהיחל במאי דסליק מיניה. ואחר כך אל מה שאמר הן לי כו'. או יכוין באומר והנה ולא אמר ויאמר ה'. ענין מאמר רז"ל (שם פ' מ"ה) למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. ובזה יאמר כי חפץ היה יתב' לבשר לו שיוציא ממעיו מי שירשנו ושיהיו ככוכבי' אלא שהיה מתאוה שיתפלל על הדבר תחלה. ע"כ כאשר התפלל ואמר הן לי לא נתת זרע כו' מיד בשרו. וזהו והנה דבר וכו'. והנה ע"י האמור מיד דבר ה' שהיה מתאוה לבא. בא אל אברם לאמר כו':
Genesis.15.7.1
ויאמר אליו כו'. ראוי לשים לב. כי הלא עם שלא היה נותן לו את הארץ. היתה הטבה הוציאו אותו מאור כשדים. ולמה תולה הדבר בנחלת הארץ. ועוד מה זו שאלה מאברהם במה אדע כו' וכי זו היא האמנתו בו יתב' ששואל במה אדע כו'. והנה יש מרז"ל (ב"ר פ' מ"ד) אומרים שעל כן גלו בניו למצרים. והוא קשה מאד כי לא קצף עליו ה' כ"א השיבו בנחת קחה לי כו' ועוד איך בקחתו עגלה כו' הודיע אליו כי ירשנה. ואם על שכרת עמו ברית. גם בזולת מקום זה כרת עמו ברית על הארץ. ועוד כי הלא מבלי בתר הבעלי חיים הללו היה יכול לכרות ברית. ולמה הוצרך כל זה. ועוד את הצפור שלא בתר למה לקחה. ועוד למה הודיענו שירד העיט על הפגרים. ושנשב בהם אברם. ועוד אומרו ויהי השמש לבא למה הודיענו הזמן. ועוד אומרו והנה חשכה כו'. כי הנה אמרו רז"ל (שם) שהם ארבע גליות שהראה לו. אימה זו בבל כמד"א ואמתני ותקיפא כו'. חשיכה זו מדי שהחשיך פניהם של ישראל בצומות. גדולה זו יון שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. נופלת עליו זו אדום. ואמרו ז"ל שאמר לו הקב"ה שיבחר לבניו גליות או גיהנם שהוא תנור עשן כו'. ולפ"ז קשה למה הפסיק בין הד' מלכיות לתנור עשן בגלית מצרים באומרו ידוע תדע וכו'. ועוד מהו כפל אומרו ידוע תדע. עוד איך יאמר שימי העבדות והענוי ארבע מאות שנה. ולא היו רק ר"י. ועוד החילו בל' יחיד גר יהיה זרעך. וצאתו בל' רבים ועבדים כו'. ועוד אומרו ואחרי כן יצאו ורכוש גדול. אם הוא שינצלו את מצרים ואמר זה לנחמת השעבוד. היתכן שבשביל ריוח מעות ישתעבדו ד' מאות שנה. והאם יסבול איש עבדות וענוי. כדי שיתנו לו מעות באחרונה. והלא טוב הוא החירות מכל ענוי בהון. ועוד כי ההון לקחו בני שלשים היוצאים ממצרים. ובמה ינוחמו דור א' ודור ב' אשר נשתעבדו ולא נהנו. ועד האם יחסר כסף וזהב לו יתב'. שיגלה את בנו בכורו ישראל על בצע כסף. ולא עוד אלא שיקראנו רכוש גדול כעושה עיקר מזהב וכסף. והמה הבל לפניו ית'. ועוד למה הודיעו פה שיבא אל אבותיו ועוד אומרו ויהי השמש באה כו' למה הידיענו שהשמש באה ועלטה היה. כשראה תנור עשן כו'. ועוד אומרו ביום ההוא כרת כו' כי אומרו ביום ההוא. הוא מיותר:
Genesis.15.7.2
אמנם הנה רצה הוא יתב' להחזיק לבו בירושת הארץ כי זאת היתה הפעם הראשונה. כי ענין זה קודם למאמר הכתוב למעלה ויעבור אברם בארץ וכו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וכו'. כי אז היה בן ע"ה שנה. ובמראה זו של בין הבתרים היה בן ע"ו כי מאז עד שנולד יצחק היו שלשים שנה. שע"כ נאמר ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה כו'. והוא כי הנה ידענו מרז"ל (ב"ר פ' מ"ד) (עיין פרקי דר"א פ' כ"ו) כי כשהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש הוא אור כשדים. בא מיכאל ואמר אני אצילנו. וכן גבריאל ולא הניחם הוא יתב' עד שהציל הוא ית' בעצמו. ובזה יאמר אני ה' אשר הוצאתיך. אני בעצמי ולא מלאך. ולמה עשיתי לך כך. למה שרצוני לתת לך את הארץ הזאת שאין עליה שום מלאך זולת הקב"ה. ושיעור הכתוב אני ה' אשר הוצאתיך בעצמי. לכן תבטח שאתן לך ארץ המיוחדת לי. או יאמר כי רצה הקב"ה להראות את אברהם. איך בתחיית המתים ישוב אברהם ויירש את הארץ. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל (שם פ' מ"ה) על פסוק ואנכי עפר ואפר. שהוא אלו הרגני נמרוד לא הייתי עפר. אלו שרפני אמרפל לא הייתי אפר. הנה שהשוה את זו עם זו. ובזה יאמר הלא את עצמך נדרתי לתת את הארץ. שהוא אחר התחייה. אל תתמה על התחייה מהעפר כי גדולה היא מניעתי מן האש שלא ישרפך. ממניעתי מן העפר שאל יכלך. והנה אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים כאלו מהיותך אפר החייתיך. ובזה תבטח לתת לך את הארץ הזאת. לך בעצמה. מי שקיימך מהיותך אפר שלא בטבע. יקימך מהיות עפר. וזה אומר לתת לך שהוא לו לעצמו ואין זה רק אחר התחייה. וע"ז השיב ואמר במה אדע כי אירשנה. לו' הנה עם כשתתן אות לזרעי נמשך קיומה עד אחר התחייה מובטח אהיה בזה. אך במה אדע שביני וביני לא יאבדו ברום בחירתם באורך הזמן. ומה גם בין הגוים. באופן שתפסק מציאותם מהעולם. ומה גם בגליו' שנרמזו לו בענין המלכים כמדובר למעלה ויבטל ענין התחייה גם לי גם להם ולא אירשנה. ע"כ אמר לו אל תירא כי קחה לי עגלה וכו'. והוא מאמרם ז"ל (שם) וז"ל עגלה משולשת זו בבל שמעמדת שלשה. נבוכדנצר. אויל מרודך. ובלשאצר. ועז משולש זו מדי שמעמדת שלשה. כורש ודריוש ואחשורוש. ואיל משולש זו יון כו'. ותור וגוזל זו הרביעי והראה לו הוא ית' שכל הארבע גליות יתבתרו. ואת הצפור לא בתר כי לא יכלו. כמאמרם ז"ל חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים. ושמא תאמר הלא טוב היה לבטל הגליות ולא נצטרך תפלה ובקשה לינצל מהם. לזה אמר וירד העיט וכו' והוא מאמרם ז"ל וירד העיט וכו' הוא דוד. על הפגרים הם הגליות. וישב אותם אברם. ופירושו כי רצה דוד לכלות כל העו"ג. והשיבו אברהם שהוא במה שבירר לבניו את הגליות. במקום גיהנם. וע"כ מנע ה' את דוד מלבא בדמי'. ויתכן הוא מאמר דוד באומר ארדוף אויבי ואש גם וכי' כמפורש אצלנו במקומו. וזהו יהיה ענין הכתוב וירד העיט הוא דוד. על הפגרים מליפול ביד העיט הוא דוד. והוא כי ויהי השמש לבא וכו' כי שם לפניו הוא יתב' את הגליות. הם אימה וכו'. ואת גיהנם הוא תנור וכו' ובחר אברם הגליות ע"י כן הוה סיבה שלא נתנם השם ביד דוד. שאם יכלם איך ישתעבדו את ישראל. נמצא בזה כאלו ימנעו בידים. והענין כי הנה יש שני זמנים. אחד טרם זמן העתיד. שהוא זמן הדין הגדול המתייחס לנשף וערב יום. ועד הזמן ההוא. הוא בעוד יום. והנה אשרי מי שטרם יחשך היום ברוגז הדין. הוא נקי מפשעיו. ואין זה רק ע"י גלות. ואם אין גלות. נשארו אשמותם צרורות בשמלותם על שכמם. עד הדין ההוא לידון בגיהנם העתיד. וזהו מאמר הכתוב ויהי השמש לבא. רמז אל טרם יחשיך קודם סוף היום של דין הגדול. אז ותרדמה של נבואה נפלה על אברם. והנה אימה וכו' שהם ארבע גליות. שיברור שזה טוב להם. טרם יחשך ויצטרכו לדון בגיהנם העתיד. שהוא אחר בא השמש. ובהזכירו ביאת השמש. נרמז כי אז גיהנם הנקרא חשך. כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' י"ד) על חשך מצרים. ועיקר גיהנם הוא תנור עשן כו'. כדי שיברור ויהי כן ע"י מה שהפיס דעתו באומרו ידוע וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד. ואמר אחרי כן כי על ידי הבירור נמשך כי הגיהנם שהעביר לפניו ע"י מה שבירר את הגלות ישלוט במשעבדים. וזהו שרמז באומרו ויהי השמש באה ועלטה היה. רמז כי אז בזמן ההוא שכבר בא השמש ועלטת הדין באה אז והנה תנור עשן. הוא גיהנם העתיד אשר עבר לפניו. יהיה בין הגזרים האלה הם האומות. ולא על ישראל כי בירר לבניו השעבוד. ומה שהפסיק באומר ידוע תדע כו'. בין הוראות הגליות להוראת גיהנם. הלא הוא כי זה דרכו ית' לבלתי החליט הרע העתיד על דבר חפשיות הבחירה. כי אפשר יבחרו בטוב ויתבטל הרעה. ואלו לא יזכור רק ענין הצרה העתידה. יהיו מוכרחים במעשיהם. כי גם שאין הידיעה מכרחת. הדבור מכריח כמפורש אצלנו. ע"כ א"ל הוא ית' הנני שם לפניך ארבעה גליות כו' שתבחר בם. וא"ל הנה גם שעבוד זה אינו מחוייב. כי אפשר יהיה להם חירות משעבודיהם בטוב בחירתם. והוא כי הנה כתוב אצלנו בטעם גלות מצרים. כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לתת להם התורה. אשר על ידה יהיו לכם חירות מהגליות אשר לינתן לישראל לא היה אפשר. אם לא שתפסק זוהמתן כאשר הארכנו במקומו. שעי"כ זכו ישראל להנבא פנים בפנים בהקיץ. לשמוע מפיו ית' תורה בסיני. והנה זוהמת נחש לא היה כח ליפסק אם לא באלף דור. כמשז"ל (ב"ר פ"א) דבר צוה לאלף דור זה תורה. אלא שהוא ית' חשב מחשבות. להתם חלאת הזוהמא ההיא בכ"ו דורות ע"י אופן לידת יצחק וגירותו וגירות יעקב. ואח"כ בכור הברזל במצרים. כמצרף כסף בתוך הכור עד הגו סגים מככף כמפורש פרשת תולדות וכן היה. כי נכנעת ותמרק הזוהמא. וכאשר נטהר והיה כסף צרוף יצא ממצרי' ואשר היה סיגי הזוהמה פירשו ומתו בימי החשך. ולא יצאו רק א' מה' או למ"ד מנ' או מחמש מאות או מחמשת אלפים. והיוצאים קנו מעלה גדולה וריווח עצום. כי הותכה זוהמתן עד גדר שבמעט ימים שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן לגמרי. ויוכלו לשמוע מפיו ית' תורה ככתוב אצלנו פרשת שמות. ואמרנו שהוא טעם לגלות מצרים:
Genesis.15.7.3
ונבא אל הענין. והוא כי בהראותו ית' את אברם ארבע גליות. ראה והנה לא יבצר מהתחמץ לב אברם בהחליט גזרת הגליות ומי יודע אם יבחרו בטוב ולמה יגלו. ע"כ אמר לו ידוע תדע כו' לומר כאשר אני מודיעך ענין הגליות. ג"כ תדע כי אפשר שלא יגלו כי הנה תדע ג"כ כי גר יהיה כו'. והוא כי בעוד שזרעך מועטין נזכרין בלשון יחיד שהוא בימי יצחק. ורוב ימי יעקב גר יהיה שיהיה לו גרות. אך לא שעבוד כ"א גרות בארץ לא להם. שהוא בא"י שעדיין איננה להם אך בהגיעם לכלל ריבוי. אז ועבדום וענו אותם שהוא אז במצרים. ובין הגרות והשעבוד הוא ד' מאות שנה. וגם את הגוי כו' ילקו כי דן אנכי. וטעם שאשעבדם הלא הוא כי הנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וריוח גדול שהוא סילוק זוהמת הנחש ע"י השעבוד. שיוכנו בו לקבל תורה ויהיה להם חרות על הלוחות חירות מגליות באופן כי ענין הגליות היא בספק. אך מה שהוא בודאי שלא תאונה רעה הוא בימיך. כי ואתה תבא אל אבותיך בשלום כו'. וגם אל תירא שמא יאבדו בתוך כור הברזל במצרים. כי הנה ודור רביעי ישובו הנה כו'. ומה שאמרתי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והוא בא"י. הוא כי לא שלם עון האמרי עד הנה וע"כ לא לבניך היא עד דור ד'. ולמאמרם ז"ל (ע"ש ברש"י) שאמרו תבא אל אבותיך בשלום נתבשר שיעשה תרח תשובה. תקבר בשיבה טובה שיעשה ישמעאל תשובה. יאמר מה שאמרתי שיגלו ד' מאות שנה. לא יעלה על רוחך כי מה שגר יהיה זרעך הוא כי לא יהיה זרע כשר. כי הלא אצ"ל מה שיקרא לך זרע. כ"א אפי' תרח שהנחתו עע"ג יעשה תשובה וכן ישמעאל. ומה שדור רביעי ישובו הנה בסוף הד' מאות שנה ולא ירשו ארץ מעתה. הוא כי לא שלם עון האמרי עד הנה. אך אין העיכוב מזרעך. וע"פ דרכו רמז באו' ישובו. עם היות שדור רביעי לא היו בא"י מעולם. אך רמז לו איכות קדושת זרעו. כי שורש נפשותם מארץ חיים. שלעומת א"י נמצאו אפי' הנולדים חוצה לה בבואם אליה כשבים אל מקום שממנה יצאו. וכמפורש אצלנו על פסוק (תהלים פ"ז) איש ואיש יולד שם וכענין האמור על פסוק לך לך מארצך כו'. כמ"ש ז"ל (נדרים ל"ב) כי בעון שאמר אברם במה אדע כו' גלו למצרים. ויהיה ענין הכתובים. כי זולת הגלות הנזכר גם בעון ידוע שאמרת במה אדע. תדע גלות אחד והוא כי גר כו' כמפורש למעלה. ואל תצר על מה שמשתעבדים בשבילך. כי ע"פ דרכם קוני' שיצאו ברכוש גדול שהוא פיסוק הזוהמא כדלעיל ועוד ארחם שעודך חי לא יהיה גרות ליצחק. כ"א ואתה תבא אל אבותיך כו' עם שהיה ע"ה שנה בימי יצחק. ועכ"ז מלידתו ימנו הת' שנה כי הלא ודור רביעי ישובו הנה. ואם היו נמנים מדור השבטים או מבניהם. שמהם היחל השעבוד לא ישובו דור רביעי. כי עוד ק"ץ שנה וגם קודם היו שבים אם לא כי לא שלם עון האמורי עד הנה. או יאמר אל תצטער על גלותם שאודיעך לא על הצרה ולא על שמא יאבדו שם ולא יזכו לרשת הארץ כי כאשר ידוע הגלות תדע הריוח. ופי' מה שאמרתי ידוע הוא כי גר כו' ומה שאמרתי תדע הוא כי ואחרי כן כו' שיוכנו לקבל תורה כמדובר למעלה. ואל תירא פן יאבדו שם ולא ירשו ארץ כי ודור רביעי ישובו הנה בודאי. וכהתימו ענין גלות מצרים נמשך אל מה שהראה לו ארבע גליות. סיים ענין כוונתו להראות לו גיהנם לאמר לו שיבחר כאשר ייטב לבניו. כאומר ויהי השמש לבא כו' וגמר באומר אשר עבר כו'. לומר כי בחר בשעבוד. שאשר עבר התנור עשן. היה בין הגזרים הם הגליות. ולא בישראל ומה שלא אמר עשן תנור כי אם תנור עשן פה הורה ענין כלו בעשן כלו. כי תנורם שכלים בו הוא עשן ולא אש ואחר שכלים כעשן התנור נותן בהם כח וחיות וחוזרים וכלים בלפיד אש וזהו כלו כעשן כלו:
Genesis.15.18.1
ביום ההוא כרת כו'. הנה בתחלת הענין אמר אני ה' אשר הוצאתיך כו' לתת לך כו'. שהוא לתת לאברהם עצמו הארץ לרשתה. והנה כאשר פירש ירושת הארץ. א"ל ואתה תבא אל אבותיך כו' ואחר סילוקך דור רביעי ישובו הנה כו' נמצא כי ברית מתנת הארץ הוא אמר בואו אל אבותיו בדור רביעי וא"כ איך אמר מתחלה שעל אברהם עצמו יוריש את הארץ. לז"א מה שביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. אינו מה שדור ד' יבאו וירשו ארץ כ"א לאמר לזרעך כו' את הקני כו' שהם הארצות י' עממין אשר אין הדבר ההוא מתקיים עד עבור הד' גליות הנזכרים. שהוא אחר התחייה לאברהם עצמו. והוא מוכרח כי א' מהעשרה היא ארץ אדום כנודע. אך מה שדור רביעי ישובו הנה. אינו מה שכרת ברית עתה. כ"א הברית שבימים אחרים שהם ארצות ז' עממין. או יאמר ידוע תדע כו' והוא כמאמרם בס' הזוהר על פסוק ויוציאך בפניו. כי כשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים הביא את אברהם והעמידו שם. שיראה איך הכה את מצרים והוציא את ישראל ברכוש גדול ואמר עוד בס' הזוהר (בשמות דף ח') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראך לא נאמר אלא אראנו שהוא כי כאשר העמיד את אברהם ביצאת מצרים. כן יעמידנו בגאולה העתידה ויראנו נפלאות. ובזה יאמר הנה אמר במה אדע כי אירשנה. אולי יתקלקלו או יכלו בניו בגליות ולא יזכו אל התכלית לרשת ארץ עם אברהם אביהם. והשיב לו הוא ית' כי יתחברו. ואת הצפור הוא ישראל לא בתר. כי החצים כלים והם אינם כלים. אמר הלא תאמר כי זו היא הבטחה א עדין שאלת במה תדע ב וקומה עומדת. ע"כ אמר ידוע תדע כי הנה מאשר ידוע ביצ"מ. תבטח שג"כ תדע לעתיד. וזהו ידוע תדע ופי' מה שאמרתי ידוע. הוא כי גר יהיה כו' ואח"כ יצאו כי שם תהיה. ומזה תדע לעתיד כי גם אז כימי צאתם ממצרים יראוך נפלאות. וש"ת גם על מה שקודם גאולת מצרים אני דואג. פן יאבדו בגילולי מצרים. ואיזה דבר יהיה לסימן מעתה. כי הנה ואתה תבא אל אבותיך בשלום שהוא כמשז"ל (ב"ר פ' ל"ח) שבישרו שיעשה תרח תשובה. תקבר בשיבה טובה שיעשה ישמעאל תשובה כלומר וממה שתראה בעיניך בחייך תקח סימן לבניך שגם הם יעשו תשובה. והוא מאמרם ז"ל (ב"ר פ' מ"ב) ברית כרותה לישראל שיעשו תשובה באחרית הימים. וש"ת כי אילו אינן בגלות. אך ישראל בגלות אפשר ילמדו ממעשיהם ויאבדו. לז"א סימן אחר עוד. שהוא ודור רביעי שהיא אחר גלות מצרים. ישובו הנה שיזכו לשוב אל מקום אביהם לרשת ארץ ולא יעכבם מה שהתערבו בגילולי מצרים וכן גם לעתיד גם שיתערבו בגליות ישובו הנה. וש"ת הלא טוב היה יהיה לי סימן מעתה. שאראה בעיני איך לי ולזרעי אתה נותן את הארץ. ולא עד דור רביעי. לז"א כי לא שלם עון האמורי עד הנה. אז קבל אברהם ובירר את הגליות וזהו ויהי השמש באה כו' כמפורש למעלה כי הנה תנור עשן כו'. הוא גיהנם אשר עבר יהיה בין הגזרים האלה ולא בישראל. וביום ההוא שבטח לב אברם והאמין בו ית'. אז גם הוא ית' עשה את שלו ויכרות עמו ברית. שהוא על מה שבאחרית הימים יתן את הקני כו' שהם ארץ עשרה עממין. שיירש אז אברהם עם בניו:
Genesis.16.1.1
ושרי אשת אברם וכו'. הנה אומרו אשת אברם הוא מיותר כי מי לא ידע שאשתו היא. ועוד אומרה עצרני הלא עקרה היתה. ואיך תאמר עצרני שמורה כי ראויה היא אלא שעצרה מלדת. וגם מלת נא מיותרת. אך הנה כתבנו למעלה מאמרם ז"ל (ב"ר פ' מ"ד) שאמר לו הקדוש ב"ה עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכבא. שהוא מושל על המזל. ולא המזל בו. ומעתה יכול להוליד אלא שמה שמאחר הוא למה שהזרע שהוא יתברך חפץ להוציא ממני הוא קדוש ואינו יוצא רק כמשז"ל (שם פ' מ"ו) קנמון אני מעמיד כו' כשבוטל יצרו. כשבוטלת תאותו כמפורש אצלנו פ' תולדות ופ' שמות וזה כתבנו שכיון באו' כה יהיה זרעך שלא יקוץ אם יתמהמה כי זרעו יהיו צדיקים באו' ברוב הימים. וכן כתבנו במקומות הנזכרים כי למען יצא יצחק מטיפה קדושה. הוצרך להטיל הזוהמא בהגר שיצא ישמעאל מזוהמא. וישאר הזרע יותר נקי לשרה להוליד את יצחק אחר המולו. ובזה נבא אל הענין. אמר ושרי למה שהיא אשת אברם בת זוגו ע"כ לא ילדה לו. כי הזרע העתיד לצאת לו ממנה לא עתה הוא. אך איננה נמנע ההולדה כי כבר נותן המזל תחתיו. ולה שפחה מצרית ראויה להטיל בה הזוהמא כעת ותאמר שרי הנה עד כה נחשבתי לעקרה. אך הנה נא שבישר ה' בזרע ודאי הוסר עקרותי. אלא שעצרני בלבד עד תזקין יותר ותתך זוהמתך. ע"כ בא נא כעת אל שפחתי. והטל בה הזוהמא אולי אבנה ממנה מעתה ולא תצטרך להאריך בזקנה להתיכה:
Genesis.16.5.1
ותאמר שרי וכו'. ראוי לשום לב אם הגר חטאה מה פשע אברהם בדבר שתמסור דין עליו. והנה ארז"ל (שם פ' מ"ה) כי מסירת הדין היה אילו אמרת הנה אנו הולכים ערירים. פקדני ה' גם אני אך לא שאלת כ"א על עצמך ונתנו לך. והנה א"כ למה תלה במה שהיתה קלה בעיניה הלא תלונה זו גם שלא תקל בעיניה ישנה. ועוד כי לפ"ז מה תקן באומרו הנה שפחתך בידך וכו'. ועוד מה בצע לשרה בהבריח אותה. ועוד מה שאלת המלאך אי מזה באת וכו'. האם יפלא מהמלאך מאין באה וגם היא מה חידשה לו באומרה מפני שרי כו' כי הלא היא הכירה כי מלאך ה' הוא כמ"ש ז"ל. ועוד כי הנה פרש"י והוא מרז"ל (שם) כי בכל אמירה היה מלאך בפני עצמו. ולפ"ז יקשה כי הלא מלאך הראשון לא צוה לה ולא חידש לה כלום כ"א ששאל אי מזה באת וכו' והשיבה לו היא מפני שרי וכו'. ומלאך אחר אמר לה שובי וכו'. ועוד למה המלאך השלישי אמר לה מרבוי הזרע והרביעי אמר לה מההריון והלידה ונהפוך הוא כי הלידה היא תחלה. ועוד למה היו ד' מלאכים וא' היה מספיק כי הכל ענין שליחות אחד. ועוד אומרו ותקרא שם ה' הדובר אליה וכו' והלא מלאכים היו הדוברים אליה ולא ה'. ועוד אומר אתה אל ראי כו' שיראו דברים משוללי הבנה:
Genesis.16.5.2
אמנם הנה לכאורה אפשר לומר כי חששה שרי פן מה שהוקלה בעיניה היה כי אברהם אמר לה כי בולדה יקרא לו זרע. וע"כ אמרה הנה אנכי נתתי שפחתי. שהיתה שלי שפחת מלוג כמשז"ל (שם) נכנעת לי ואיך כאשר ותרא כי הרתה ואקל בעיניה. כלומר ואין זה כ"א שהבינה ממך כי זרעה נכון לפניך וא"כ אין לי תקוה. ע"כ חמסי עליך וישפוט ה' כו' כי לא התפללת עלי והיה מתקיים זרעך בי. אז השיב הנה שפחתך וכו' כי עדיין שפחתך היא ולא בשפחה יקרא לי זרע. ואם תעיז פניה לא ממני הוא ועשי לה הטוב והביאה למוטב. או יהיה כי אמרה הנה נתתי שפחתי בחיקך שבזכות זה אבנה ממנה. ואקל בעיניה ומכנסת בי קנאה ותחרות ואיך ע"י עון זה תמשך לי זכות לבנות ממנה. ע"כ חמסי וכו' שלא התפללת עלי ולא הייתי בא ליבנות על ידי תת אותה לך ואקל בעיניה ויקרני עון. ע"כ השיב לה אל תקנא ותרעסי ותחטא כ"א עשי לה הטוב וכו' לייסר אותה כגברת את שפחתה:
Genesis.16.5.3
והנה על זכות אברם רצם הקב"ה להמציא לה ד' מלאכי המרכבה ושכינה עמהם. ולהיות' אשה ושפחה לא זכתה מדבר עמה השכינה מיד רק תעלה בהדרגה ראשונה תראה המלאך הקטן מד' רגלי המרכבה. ואחריו אשר למעלה הימנו עד הרביעי הוא הגדול שבהם. ואחר שהוכנה להשיג קו לקו. תדבר בה השכינה ע"י הכנת ארבעתן בהדרגה. וע"כ הוצרכו לדבר עמה ד' מלאכים שע"י דבור ממה כל אחד היתה קונה הכנה אל הקדושה והוא כי הארבעה מלאכים הם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. וידוע כי הקטן הוא מבחינת הדין הרפה היא אוריאל ורפאל בחינת רחמים וגבריאל בחינת גבורת הדין ומיכאל מבחינת החסד כנודע. והקטן היחל ויאמר לה הגר שפחת שרי כלומר הנה את שפחה והיא שרה וגבירה לה אי מזה באת מאיזה יחס באת שתגדלי עליה. ואנה תלכי שתקני שלימות יותר מבהיותך שפחה נכנעת לה. והן אלה דברי דין ורוגז מעין בחינתו אז הודת ואמרה הדין עמך כי מודה אני כי היא גברתי ולא תקל עוד בעיני הנה המלאך היה כלה ענינו והביאה למוטב שתכיר ערכה ואחר שהוכנה קצת ע"י הקטן בא רפאל שמבחינת רחמים. ואמר לה שובי אל גבירתך והתעני והיי תחת ידה כי תרממך ומזה עלתה אל המלאך גבריאל שלמעלה הימנו ואמר לה הרבה ארבה וכו' שהרבוי הוא מבחינתו כנודע ואח"כ עלתה אל דבר אליה המלאך מיכאל ובישרה על ההריון והלידה. וששמע ה' את עניה שהכל על צד החסד וגם הוא נתייחס לבשורה זו כי הוא אשר בא לבשר את שרה על הריונה כעת חיה ולשרה בן. ואח"כ דברה בה שכינה ותאמר לה והוא יהיה פרא אדם כו'. אז ותקרא את שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי כו'. והוא כי עד כה דברו בה ארבעה מלאכים א' לא' והיתה רואה את כל מלאך הדובר אליה ואח"כ עתה שמעה והוא יהיה פרא אדם כו'. ולא ראתה את הדובר בה אז אמרה היה אינך מלאך כ"א אתה אל ראי שהוא רואה ואינו נראה. כי אמרה הגם הלום שהוא אשר היא הלום שהוא לפני עתה הוא מיכאל שדבר לי באחרונה. שהוא הגדול בהם זכיתי לראותי אחרי רואי את הקטנים ממנו. ואם גם זה הוא מלאך למה לא ראיתי אחרי רואי הגדול אך אינו כ"א שאתה אל ולא מלאך. או יאמר אתה אל ראי ולא מלאך כי הלא אין ספק שהשכינה פה כי הלא ארבע מלאכי המרכבה הנם פה כי הנה שלשה מלאכים נתוספו לדבר בי אמר הראשון ולמה הראשון לא דבר הכל אך אין זה רק שאראה ארבע מלאכי המרכבה ושאעל' בהדרגה למען אדע כי השכינה מעליהם פה. ושהיתה ההדרגה לשידבר בי השכינה אחרי כן. וזה אומרה כי הגם נוסף על הראשון כי כן טבע לשון גם לרבות ולהוסיף על הקודם וכן אחר הלום ממנו והלאה וגם עוד אחד ראיתי שהם שלשה אחרי רואי את הראשון ולמה הראיתי ארבעתן ולא הספיק האחד כ"א אחרי רואי את האחד ראיתי עוד שלשה. אם לא שאתה אל ראי שאדע כי אתה פה ושעל ידי הדרגתן זכיתי לשמוע מפיך עם שלא ראיתיך כי אתה אל ראי רואה ואינך נראה:
Genesis.17.1.1
ויהי אברם בן תשעים כו'. הנה ראוי לשום לב מה ענין התייחס שמו ית' זה פה אצל הצווי הלזה. וכן או' התהלך לפני במצוה זו מבזולתה. וכן או' והיה תמים במצוה זו מבזולתה וגם ענין נתינת הברית בינו ית' ובינו שיראה משולל הבנה. וכן מה צורך הזכירו מה שייטיב לו ע"י המצוה שנראה שהוא על מנת לקבל פרס:
Genesis.17.1.2
והנה טרם נבא אל ענין הכתובים. נעלה זכרון חקירות אשר שמו לב אליהן השואלים ודורשים בענין המילה. (א) באמרם איך יתכן יוצר הכל אשר לו נתכנו עלילות משוללות שום דופי חלילה רק מעשה ידיו להתפאר וכמאמרם ז"ל במדרש רבה ראה והביטה מה טובו מעשה האלהים. כי הלא אם יעשה לו אדם בית ויתן ביב בפתחו הלא יגונה והקב"ה יצר את האדם וישם החוטם שהוא ביב שופכים על הפתח הוא הפה והוא הודו הוא הדרו. והנה ממוצא דבר הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור כי הן האדם היה מעשה ידיו והיתכן עשאו במום שיצא אחריו אנוש רמה וימלא חסרון מתפארת אדם אשר ברא אלהים בהחסור בשר מבשרו אשר בראו בו. (ב) שאול ישאלו מה היה לאברהם אשר לא עזב מלקיים מכל תורה שבכתב ושבעל פה אפי' ערובי תבשילין. ואנה עזב את המצוה הגדולה הזאת. אשר הפליא בה הוא ית' הפלא ופלא כי על כל התורה לא כרת רק ג' בריתות. ועל ברית מילה שלש עשרה. הלא תהיה ערובי תבשילין בפניה כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא:
Genesis.17.1.3
והנה על ענין הראשון הסתעפו ממנו אל דרושים לכל חפציהם בענין תועלות המילה. אם לתקן המדות או דבר זולתו והן אמת כי פי חכמת האמת הקושיא איננה. כי הלא כאשר עשה אלהים אדם שלם משולל ערלה בראו כפי דרכנו אך אחרי כן ע"י קלקול הצנורות וערבוב הנשמות. גרם בל יבא דבר משולל זוהמא וגם הנפש לא תמלא לבא. מבלי אחיזה מה בחצוניות על כן לא יבצר מציאת הוראת דבקות החצוניות עד יתקן האדם בעצמו. זולתי אשר נקבו בשמות שנלדו מהולים. שלא עבר כח החצוניות לשלוט בהם לפי בחינתם כנודע ליודעים חן. ועל כן לא שתו לב לרז"ל אל קושיא זו כי ידעו האמת ולא נמצאת קושיא זו כ"א בפי חכמי הטבע כענין מאמר טורנוסרופוס לר' עקיבא איזהו מעשים נאים מעשה הקב"ה או של בני אדם כו'. וכן כללות האומות לאברהם כי באומרו ית' לאברהם שימול. השיב לו עד שלא מלתי היו כל האומות באים אצלי תאמר משמלתי כו'. שהוא כמפורש אצלנו לפנים שלהיות הדבר זה בעיניהם להחסיר מאשר ברא אלהים לעשות את האדם שלם. ואם לא כן היה מום באדם. ע"כ ירחקו מאברם כי זר מעשהו בעיניהם וכן היתה שאלת המין לר' הושעיא אם חביבא היא המילה מפני מה לא ניתנה לאדם הראשון שהוא הענין בעצמו. לומר כי למה שאין הגוים מקבלים באמור להם כי אדם נולד מהול. כי לא יעלה על לבם שגם בנבראים היה שינוי ע"כ שאל אם חביבה היא המילה שעל כן תוכל להשיב איזו תשובה שרצה ה' לעשות אחר כן. למה לא ניתנה לאדם הראשון אלא ודאי כי מעולם לא היה ומצוה זו אין לה שחר. והנה הרמב"ם בקש טוב טעם לפי הפשט. ואמר כי לא מום בבריאה יחשב חלילה. שיחשב המל למעביר מום כ"א לעושה תיקון להתכשר במדות ע"י התיש כח המביא לכל המותרות והכנו' רעות ודוחה דעת האומר שהוא מום נמצאו ג' דעות בדבר:
Genesis.17.1.4
הא' אשר כתבנו על דרך הסוד מה שאין דרך לפרסם הדרך ההיא. (ב) לפי הפשט דעת הרמב"ם. (ג) הדעת אשר דחה ההוא היות מום קבוע באדם והנה שלש אלה שם נמצאו ושם היו במאמרם ז"ל בב"ר (פ' י"א) וז"א פלוסופוס אחד שאל לר' הושעיא אם חביבה היא המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון. אמר לו מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח פאת זקנו. אמר לו מפני שגדל עמו בשטות אמר ליה א"כ יקטע את ידיו. וישבר את רגליו ויקטע את ראשו שגדלו עמו בשטות. אמר לו ולאלין מלייא אתינא אתמהא א"ל להוציאך חלק אי אפשר. אלא החרדל צריך למתוק התורמוסין צריכין למתוק החטים צריכין ליטחן אפילו אדם צריך תיקון ע"כ. והנה זה המאמר כלו מקשה לכן אחשוב כי היה דעתו שהמחסר קצת מבריאה שברא ה'. מורה שמעשה ה' פגום חלילה ואדם מתקן פגימתו והלא כמו זר נחשב. ולהכריח דעתו זאת אמר אם חביבה הי המילה לפניו ית' ואינה הוראה פגימה במה שברא למה החסיר זה מאדם מעשה ידיו לבדו והניחו פגום כי אמור לו שנולד מהול לא יאמין. והנה רצה ר' הושעיא לומר לו כדעת הרמב"ם ז"ל. כי אין המילה הוראות היות מתחלה בריאה פגומה לכן שאל לו דבר שישוב. מה שהוא יהיה ג"כ טעם אל שאלתו. והוא או' מפני מה כו' לומר מדבריך נראה כי המחסיר מאשר ברא ה' מורא שנברא מאתו ית' פגום. וא"כ הוא למה יגלח ראשו אשר שער הראש נברא בו משא"כ הזקן יהיה זה כשיאמר לו זה הוא תקון בעלמא ולא היה השער פגימה בבריאה. ואם כה יאמר. ישיב לו ר' הושעיא ויאמר מילה ג"כ הוא תיקון אך הוא לבל ישיב לו כך אמר לו מפני שגדלו עמו בשטות שהוא כי שער הראש גדל בזמן שאין לאדם דעת משא"כ בזקן שגדל כשיש לו דעת. ור' הושעיא דחה אותו שא"כ גם את ידיו ואת רגליו כו'. ובראות הע"ג שיצא מן הענין אמר ולאילן מלייא אתינן שהוא חוץ מן הענין שבאנו אליו. אז גלה דעתו מה שהי' רוצה לומר אליו באומרו החרדל כו'. והיחל ואמר להוציאך חוק אי אפשר לומר הנה יש סוד בדבר שהוא הענין הראשון שכתבנו. אלא שאינך ראוי לקבלו. אך מה שתוכל לקבל שלא להוציאה חלק הוא הדרך הב' שהוא החרדל כו'. והיא כי שלשת המה הדברים הממשיכים את האדם לעשות שלא כרצון קונו. (א) המשכו אחר חריפות שכלו בחקירות לקנות דעות נפסדות. (ב) המשכו אחר רוע טבעו וחומרו בתאוות גופניות. (ג) המשכו אחר גאה וגאון ודרך רע. וג' אלה הן במשנת עקביא בן מהללאל ולכן צריך תיקון והכל נתקן ע"י הסרת הערלה שמתיש ראש הגויה. ונכנע החומר מהתגאות ומתמעטת התאוה גופניות וע"י כן לא יפנה חקירות שכלו. כי ההכנעה מבטלת המחשיב עצמו למשיג הכל לפי שכלו. נמצא כי אין זה רק תיקון והוא מאמר הרמב"ם ז"ל בדעתו שאין המילה הסרת פגם ומום שבאדם רק לתקון. נמצא כי דעת הפלוסוף הוא מה שדחה הרמב"ם שהוא מום ודעתו כר' הושעיא. ותקון שלשת הדברים האלה כיון במשליו על החריפות. במשל החרדל שאין בו רוע טבע רק חריפות וממתקין אותו. ועל השניה הוא משל התורמוסין שטבעם מר כטבע האדם אל התאות. ועל הג' משל הריטים שע"י טחינה והכנעה נתקן ליאכל כן האדם צריך תיקין. ולהיות צורך ענין שלשתן באדם הוצרך הסרת בשר מבשרו. נמצאו שלשת הדעות שהזכרנו נזכרים במאמר ההוא הדרך הנסתר באו' להוציאך חלק חי אפשר. והשנית בשלשת משליו באמרו החרדל כו' והוא דעת הרמב"ם. והג' אשר דחה הרמב"ם היא דעת הפלסוף. והנה אפשר שגם דעת הרמב"ם יתפרש בכתוב באומרו אני אל שדי כו'. לומר אל יקשה בעיניך לומר הלא טוב טוב הי' לבלתי הניח את הערלה להתפשט ולצאת באדם. מלהניחה ולצוות עליה להעבירה בל יראה כי היה מום במעשהו ית' כי הלא אני אל שדי שאמרתי לעולמי די. כמשז"ל שעדיין היו שמים נמתחים והולכים עד שאמרתי להם די כלומר שג"כ הייתי יכול לו' בבריאת האדם די. ולבלתי הניח לערלה שתתפשט ותצא לעולם אך רציתי לזכותך תעשה תקון וזכות על ידך כי תהיה אתה מתהלך ע"י מעשיו לפני. ולא לפני כח טומאת הערלה כאשר קודם המילה. משא"כ מאליך היית משולל ערלה וגם יהיה תמים בכל רמ"ח איבריך. ומה גם בראש הגויה כי שם היה הפגם כי רצוני תתקן ע"י עצמך. והטעם כי במה שתתהלך לפני ע"י עצמך תזכה ואתנה בריתי ביני ובינך. כי את מלאך הנעשה על יד מצות המילה אתן למתווך ביני ובינך. משא"כ אם מאלך היית משולל ערלה כי לא היית זוכה לכך כי לא עושה מצוה ובורא מלאך. וגם ע"י מה שתהיה תמים ע"י מעשה אשר תעשה. לקדש ראש הגויה מטומאה לטהרה תזכה כי וארבה אותך כו':
Genesis.17.1.5
והנה בכלל מאמרני דברנו דופי על הסברה הג' לומר. כי הערלה היא מום באדם. והלא נגד עינינו מאמרם ז"ל בב"ר (פ' מ"ו) א"ר יודן א"ל הקב"ה לאברהם. מה תאנה זו אין בה פסולת אלא עוקצה כך אין בך פסולת אלא הערלה העבר אותה ובטל המום. ע"כ הנה לא היה לרז"ל לזרה. לקרא את שם הערלה מום:
Genesis.17.1.6
אמנם לבא אל תוכן כוונתם. נשית לב אל נושאם משל הערלה אל עוקץ התאנה ומה גם כי מבלי משל היה יכול לומר כונתו. לומר אין בך מום אלא הערלה העבר וכו'. אמנם אין ספק כי לא עלה על לב רבי יודן כי יתייחס מום בבריאתו ית'. אך דעתו הוא כדעת הרמב"ם ז"ל שהיה לתקון המדות אלא שהוקשה לו כי הלא מי לנו גדול מאברהם שלם ומתוקן בכל מדה טובה. ומה גם לרז"ל האומרים כי כשנמול כבר ביטלה יצרו. ובוטלה תאותו ונצרר דמו ונקשר דמו. אלא כדי שיצא יצחק מטפת קדושה קנמון אני מעמיד בעולם. וא"כ איפה מה צורך לו לימול לתקן מדותיו באופן שבצוותו ית' אותו לימול. יורה כי לא שלם הוא עדין וצריך למתק מרורות יצרו וטבעו שע"כ א"ר יודן שאמר לו הקב"ה התאנה הזאת כו'. לומר כי הנה יש פירות שתוכן לאכל והקליפה קשה ונזרקת. ויש פרי שברה נאכל והגרעינן קשה בתוכו ואינו נאכל משא"כ התאנ' שתוכה וברה נאכל ואין בה פסול' אלא עוקצה בלבד כך אמר לו הקב"ה לאברהם. הנה אין בך רוע מדות לא בפנים כרוע סברות ודומיהן ולא בחוץ כהרגל מדות רעות. עם שהלב טוב כ"א כולך יפה רעיתי מבית ומבחוץ ואינך צריך להתיש אברך לתקן מדותיך. כי אין בך אלא מותר הבשר בלבד. כמום בעלמא כעוקץ התאנה כי הערלה לא שדיא תוכלא בכולך. נמצא כי לא לרבות על תיקון המדות בא כי אם למעט ולומר כי גם גדר זה לא היה באברהם כ"א פחות המינו כמעביר עוקץ תאנה בעלמא. ועל בחינה זו בלבד קראה מום. וע"פ הדברים האלה כי לא היה לאברהם צורך במצוה זו לתקן עצמו רק לקבל שכר. אפשר לפרש הכתוב בדרך שני. הוא כי הלא יתחמץ לבב אברהם בשמעו את דברי המצוה הזאת באמת באמור מריה דאברהם. לא ימנע או אני בלתי טהור וצריך לתקן. או אינו רק העברת עור בעלמא עם היותו בלתי צריך ליתקן. כ"א לקבל שכר בעלמא אם אמרתי כי עדיין איני מתוקן לא כן אנכי עמך. אך אין הענין רק לקבל שכר מה לו' שאמר ונעשה רצונו. ולמה לא תדחה מצוה זו מלפני עמוד המקיים עולם הוא גמילות חסדים שלא יבאו עוד כל עמים אצלי. ואתבטל מג"ח שהוא עמוד יחידי שהיה אז מקיים העולם כמו שיבא בס"ד בסמוך מאמרם ז"ל (שם). שע"כ הי' מסרב מלמול. ע"כ לבעבור ישב לבבו בא האלהים בפתח דבריו ואמר אני אל שדי כו' והוא כמאמרם ז"ל. שהוא אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה לשלם שכר טוב לכל. וע"כ הזהר ואל תהי מהצריכים סעד לתומכם. כ"א התהלך לפני והיה תמים מלהרהר כלל. ולא עוד כ"א שהלא יהיו לך שני שלמיות שאין כמותן בעולם. האחד כי תחת היות מסך טומאת הערלה מפסקת ביני וביניך. עתה מצות הברות הוא מלאך הנעשה בה הנקרא ברית על שמה על דרך מה שאז"ל במדבר רבה (פ' י"ח) שמלאך נזירות שמשון נקרא פליא. על שם כי יפליא לנדור נדר נזיר תהי' ביני וביניך. שנית שיה' זרעך קדוש מאד. שאינו דומה זרע היוצא מתוך הערלה ליוצא מהמילה וזהו וארבה אותך במאד מאד. והוא כי בבריאה נאמר והנה טוב מאד. ושם ביארנו במקומו שהכוונה לומר כי גם שיש בנבראים. טוב ורע. והיה קשה אף אל קיום העולם פן יטו אל צד הרע. אין לחוש כי וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי הטוב הוא מאד אך לא הרע. כי החלק הטוב הוא הרוב כי הוא מאד. ובזה ע"י מצוה זו תזכה שארבה אותך במאד הידוע. שהוא והנה טוב מאד כי בבחינת המאד יהי' עוד מאד. שהוא הכל מבחינת הקדושה היא עם בני ישראל. ועל החקירה הב' אשר יחקרן מלין לדבר ולו' מה זה הי' אברהם אשר קיים אפי' ערובי תבשילין מבלי יצוה ית'. ואת ברית אלהיו שכח חלילה עד צוהו ית' והיא בן ק' שנה:
Genesis.17.1.7
והנה אפשר להשיב כי אף לזאת פקחו עיניהם רז"ל במאמרם בב"ר סוף פ' מ"ו וז"ל אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי תאמר משמלתי אינם באים אצלו אמר לו הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים אצלך. עכשו אני בא בכבודי ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרי ע"כ. והלא כמו זר נחשב יסרב על מצות קונו ית'. ומה גם בטענת ערלים העוברים ושבים נגד מצותו ית' ועוד מה הטיב הוא ית' שיגלה עליו. וכי האם בלעדי זה לא יתקיים מצותו ית':
Genesis.17.1.8
אמנם הנה כוונת אברהם. שאחר שגמילות חסדים מקיים העולם כמו שאמרו בשמות רבה. כי על שלשה עמודים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. עד שלא ניתנה תורה הי' מתקיים בעמוד אחד הוא גמילות חסדים. משניתנה תורה הי' עומד על שנים והי' העולם רותת. עד שהוקם המשכן והיתה עבודה ע"כ:
Genesis.17.1.9
ובזה יאמר הנה. ע"י עשותו מצוה זו ימנעו עוברים ושבים מלבא אצלי. והוא כי לזר יחשבו מצוה זו. כי מי יסיר מאשר ברא אלהים באדם. ולא לשלמות יחשבוהו כ"א לחסרון. ובהמנעם מלבא יתבטל גמילות מסדים. ואיך יתקיים העולם ודעתו שימול זרעו ולא הוא. ע"כ אמר לו הוא יתברך הנה אינו דומה קיימך העולם על ידי ערלים עודך ערל כאשר על ידי מילה. והוא כי באחד מב' דרכים יתקיים העולם. או על יד שפע מאתו ית' הנשפע מלמעלה למטה. ב' על יד השראת שכינה בארץ. ולמעלה מזה בהיות צדיק בארץ. כדאי להיות מרכבה אל השכינה כי אז אין קצה לקדוש' ושפע טובה הבא לעולם. וזה מאמרו ית' הנה מה שאתה בזכותך מקיים העולם ע"י גמילות חסדים לערלים. אינו בשלמות כי שכינה למעלה. אך ע"י שתמול אין צריך לומר שתשר' שכינה פה כ"א שאני בא בכבודי. הוא במלאכי מרכבתי. ומניחם מלהיות מרכבה אלי ונגלה עליך ממש שממך אעשה מרכבה ולא עליהם. והוא מה שכתוב אצלינו על וירא אליו ה' והנה שלשה אנשים שהם מלאכי המרכבה נצבים עליו לפניו לאכול לחם. אז וישא עיניו וירא כי השכינה על עצמו ולא עליהם. ואז אמר אל נא תעבור מהיות על עבדך ממש וזה כוונו באמור נגלה עליך. עוד רמז באו' בכבודי מעין הקודם כי בהעדר המילה גורע זכותו התפשטות שפע מאתו ית' לארץ. אך עתה הוא בואו ית' בכבודו ממש להגלות עליו. הנה ע"פ מאמרם ז"ל הלזה כל איש יבין לאשורו. כי לו יונח ידע אברהם מצות ברית מילה וחין ערכה לא משך ידו הימנה מפני תקון העולם. בל ימנעו לבא אליו כל רבים עמים ויתבטל ממנו מצות גמילות חסדים ותתבטל העולם:
Genesis.17.1.10
אמנם הנה בלעדי זה ברור מללו רז"ל בב"ר (פ' מ"ד) על פסוק לכל זמן כו' כי זמן הי' לו לאברהם שניתנה לו מילה כו' והאריכו בדבר לומר שלא הי' לו אפשר לימול קודם לידת ישמעאל. כדי שיצא יצחק מטפה קדושה. שהוא כמפורש אצלנו במקומו כי הלא ידוע שעד עמוד ישראל על הר סיני לא פסק זוהמת הנחש. וכתוב אצלנו כי ע"כ להתחיל התכתם. הוצרך אברהם לקחת את הגר להטיל בה עיקר בחינת הזוהמא. ובזה הוסיפו רז"ל (שם) לומר. כי גם מטעם זה לא נמול אברהם קודם לידת ישמעאל. והוא כי רצה הקב"ה יטיל אברהם בחינת הזוהמא בהגר ע"כ הוכרח יהי' אז ערל. כי הערלה תמשך לו בחינת הזוהמא כדי שכשיבא להוליד את יצחק יהי' מטפה קדושה כדי שקדושת המילה תמשוך אליה בחינת הקדוש. וגם לימול אחר לידת ישמעאל לא נצטוה כאשר סיימו שם באומרם אמר הקב"ה קנמון אני מעמיד בעולם עד שבוטל יצרו וכו'. והנה דעת רז"ל למען הוציא את יצחק קדוש מן הבטן. עיכבו ית' המילה ולידת יצחק אל זמן ביטול יצרו שיצא כמעט בלי הולדה מכח יצה"ר. וכן יראה עוד מאמרם ז"ל בב"ר (פ' מ"ט) וז"ל כתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. איזהו סוד ה' זו מילה. שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור עד שעמד אברהם ונתנה לו. שנא' ואתנה בריתי ביני ובינך אמר לו הקב"ה אם תמול תטול סוד ה' מה סוד ה'. ס' ששים ו' ששה ד' ארבעה הרי שבעים. שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ומעמיד אני מהם שבעים זקנים. שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומעמיד אני מהם משה שהיא הוגה בתורה בע' לשון שנא' הואיל משה באר כו'. בזכות מי בזכות המילה שנא' סוד ה' ליריאיו א"ל הקב"ה לאברהם דיו לעבד שיהיה כרבו. אמר לפניו ומי ימול אותי אמר אתה בעצמך מיד נטל אברהם סכין כו' עכ"ל:
Genesis.17.1.11
וראוי לשים לב מי הגיד לו שאומר סוד ה' הוא מילה. שאדרבה מאומרו ובריתו להודיעם נראה כי או' סוד ה' הוא דבר אחר ולא הברית. ועוד או' איזהו סוד וכו' שלא גלה וכו' נראה כי ע"כ קורא אותה סוד על שלא גלה אותה עשרים דור. ואח"כ אומר מה סוד ה' וכו' שנראה שלא קראה סוד רק על רמזו מספר שבעים. וגם איך נלמד זה מואתנה בריתי כו'. ועוד אומר אם תמול תטול סוד ה' נראה שסוד קורא אל השכר ובתחלה אמר שהוא המיל' בעצמה. ועוד או' שלשת מספרי ע' אלה מה ייחס להם אצל המילה. ואם כל מספר שבעים יצדק בה יכלול גם ע' סנהדרין וזולת עניינים שמספרים ע'. ועוד למה חוזר ואומר בזכות מי בזכות המיל' והוא האמור וגם איך למד זה מפ' סוד ה' כו'. ועוד אומרו א"ל הקב"ה לאברהם כו' הנה עד פה הי' ית' המדבר. ולמה חזר ואמר אמר לו הקב"ה וגם אומרו לאברהם הוא מיותר כי מי לא ידע כי לאברהם אמר. ועוד או' דיו לעבד כו' הוא משולל הבנה כי במה ידמה לרבו. וגם האם יותר מרבו היה מבקש אברהם שיאמר לו דיו כו'. ועוד מה זו שאלה ומי ימול אותי היחסר לו מוהל והנה אתו ענר אשכול וממרא ודומיה'. ועוד למה א"ל הוא ית' אתה בעצמך. ולמה יחוייב יהי' הוא ולא אחר:
Genesis.17.1.12
אמנם הנה מאמר זה הובא בב"ר (שם) על פ' כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' ושמרו דרך ה' כו' ויהי' שהוקשה להם אחר שברית מילה שקולה ככל התורה כלה וגדולה יותר. שעל התורה נכרתו עליה שלש' בריתות ועל המילה י"ג בריתות. ולמה כאשר הוזכר פה דרך ה' שהוא גמילית חסדים כמו שאז"ל שהוא צדקה ומשפט למה לא הזכרה המיל' שבה תלוי כל היהדו'. ובכלל הדבר הוא הקושי הגדול שהזכרנו כי אחר שאברהם קיים אפי' ערובי תבשילין מעצמו. למה לא קיים ברית מילה עד שלא נצטווה אחר צ"ט שנה. ע"כ הביא פ' סוד ה' וכו'. והוא כי הוקשה להם בפ' כי יותר היה צודק יאמר ברית ה' ליריאיו וסודו להודיעם. כי בסוד תצדק הודע' ובברית נתינה. ועוד הוקשה לן הקושיא הנזכר. למה לא קיים מצוה מילה כל ימיו יהיו כיתר מצות עד צ"ט שנה. ע"כ פי' כי אומרו סוד ה' הוא מציאות המילה כי לא גלה אותה מאדם וכו'. כי אדם וחנוך ומתושלח ונח ושם. לא נתגלה להם מצוה זו בפרט עד שעמד אברהם. ולא מאז הכיר את בוראו אל עד עת שנתנה לו. וזהו סוד ה' היה שמור ליראיו הוא אברהם שנא' בו כי ירא אלהים אתה. ולא מיד אלא עד עת בא זמנו להודיעם. שהוא בן צ"ט שנה שאז הודיעם ולא מקודם. והוא מ"ש רז"ל בב"ר (פ' מ"ו) שם למעלה מאמר זה. כי לא היה זמן הנתן מילה לאברהם עד שהי' ראוי להוליד את יצחק. שהוא משנקשר דמו משנצרר דמו משבוטל יצר משבוטלה תאותו. ואז ימול כדי שיצא יצחק מטפה קדושה. והוא לומר שאם היה מגלה לו מתחלה. היה נמול מעצמו כאשר קיים כל המצות. ולא היה יוצא יצחק מטפה קדוש' קנמון בעולם כמפורש היטב במאמר ההוא. כי ע"כ לא נמול טרם יוליד את ישמעאל שהוא מה שכתבנו שם. כדי שע"י הערלה יטיל בהגר טיפה מבחינת עיקר זוהמת נחש. וההפך ביצחק שטיפתו תבא בסמוך למילה אחר בטול יצרו של אביו שהוא עד שנת צ"ט. והביא ראיה מפ' ואתנה בריתי שיורה שעד כה לא ניתנה לו כלל. ועתה הוקשה לו אומרו ובריתו. שמורה שהוא דבר אחר ולא העוד האמור. שא"ש היל"ל והסוד להודיעם. או בבאו להודיעם. ולא יאמרו בריתי שהוא שם אחר שיורה על דבר זולת הסוד. ועוד למה אפקה למילה בל' סוד. ע"כ אמר שא"ל הקב"ה אם תטול תטול כו' באופן שבאומר סוד ה' כולל ב' דברים (א) המילה עצמה שלא גלה אותה וכו'. (ב) מדאפקיה בל' סוד רמז השכר. אך אומרו ובריתו הוא על מציאות המילה בלבד. וע"כ נשתנה תוארה. וענין שלש' רמזו השבעים האלה היא כי הלא תחת שלש יתחמץ לבב אברהם במצוה זו על התורה ועל הנבואה ועל הפריה ורביה. שנאמר לו ככוכבי השמים לרוב. והוא כי עיקר ישראל הם על התורה והנבואה כי בהן נפלינו מכל גויי הארץ. כי בהם לבדם הוא הדבקות עמו ית' ולשתיהן זכו כא' במתן תורה. וגם רבוי הזרע הוא הדבר הראשון שנתברך אברהם ואעשך לגוי גדול וגם אחרי כן הבט נא השמימה וכו'. והנה שלש אלה מתמעטים על יד תישות כח. כי התורה מתשת כחו של אדם והנבואה אחת מתנאי' היא הגבורה כי קדושת השראת' מתשת החומר וגם הפריה ורביה ג"כ צריכה חיזוק. והלא ע"י הברית מילה מתישין כח ראש הגויה. ואיככה יוכל קבל מאהב' מצוה המבטלת רבוי שלשה דברים כאלה. ע"כ רמז הוא ית' נהפך הוא. כי אדרב' בזכות' יתרבו. כי הנה על רבוי הזרע בשבעים נפש ירדו כו'. וע"כ לא הביא מן התורה כל הנפש הבאה מצרימה שבעים. כי אם מפסוק זה שאומר ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב. כי היו אותם השבעים. כמביעים לפרות ולרבות שיותר. ועל הנבואה הביא מאספה לי שבעים איש. שעם היותם זקנים ומדוכאים ממצרים לא נמנע הנבואה מהם. ועל התורה הביא ממשה. שהוגה בשבעים ל' ולא הותש כחו. ולמד מאומר. הואיל משה כו' הוא בג"ש. נאמר כאן באר ונאמר להלן באר היטב. מה להלן שבעים ל' אף כאן שבעים ל'. ולהלן נלמד מאומר היטב. שהוא במספר מרובע ה"א ה' ה"א ויו"ד עם החמשה הרי עשרים. ה"א ויו"ד וטי"ת עם העשרים מ"ד וכל התיבה עם המ"ד הרי שבעים. ועדיין צריך טעם מי יאמר לי ששלשת הדברים האלה הם בזכות המילה. ושיכלול באומרו סוד ה' שלש אלה לא פחות ולא יותר ממספרי שבעים. לז"א ושלשתן בזכות מי. בזכות המילה שנאמר סוד ה' ליראיו. והוא בג"ש כי בריבוי עם ונבואה ותורה נאמר בהם סוד. כי ברבוי עם כד"א בסוד ישרים ועדה. וגם בס' רבוא ישראל אומרים ברוך חכם הרזים. ובנבואה נאמר כ"א גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ותורה כד"א ואת ישרים סודו. והנה על כל הטעמי' האלה הי' מקום יאמר לו אברהם הנה כל הדברים האלה הם לזרעי. וא"כ ימולו בני ולא אני. ומה גם למ"ש ז"ל בב"ר (שם) שאמר לו אברהם להקב"ה עד שלא מלתי היו בני אדם באים אצלי. תאמר משמלתי שיבאו אצלי. שהי' מחזר לבלתי עשות הוא מצוה זו הוא בעצמו כאשר ביארנו דעתו במאמר ההוא בס"ד. וא"כ אומרו יתברך אם תמול תטול כו' איננו שוה לו. לז"א אמר לו הקב"ה לאברהם דיו כו'. לומר גם שמה שאמר לו אם תמול תטול סוד ה' הוא בזרעו. הנה ג"כ אמר לו הקב"ה לאברהם כלו' דבר הנוגע לאברהם עצמו. ומה אמר לו דיו לעבד שיהיה כרבו. והוא כי הנה שם שדי רמוז במהול. כי טרם ימול יש לו שי' ודל"ת. ובהמולו מגלה היו"ד ונשלם השם הקדוש. ובזה ידמה לו יתב' על מלאכתו ששמו בקרבו. על שעולה שם מטטרון כמנין שם שדי. וכ"ש שבנמול שנרשם השם בבשרו. שיאמר עליו שדומה לרבו כלומר גם בלא היה לך כ"א זה די. לבלתי תדחה הדבר לזרעך. וז"א לאברהם ולא אמר כמ"ש למעל' אמר לו הקב"ה אם תמול כו' ולא נאמר לאברהם. אך הוא כי פה כיון על הנוגע אל אברהם עצמו כמדובר. וכשמוע אברהם כך אמר א"כ עי"כ אדמה לך ויהי' כרושם בי וכותב שם של קדושה. מי ימול אותי שיהי' ראוי לכך. ע"כ אמר לו אתה בעצמך. כי אין בדורך ראוי לכך זולתך. ועל פי הדברים האלה יתכן לבאר הכתוב. שאמר לו יתברך תדמה אלי בשני שמותי אלה. כי אני אל שדי עושה חסד כי חסד אל. ובזה אתה דומה לי גומל חסדים תמיד. וגם אני שדי. ובזה אינך דומה לי כי מסויימים בך שי"ן ודל"ת ולא יו"ד. שאדרבה הוא הפך קדושת שדי. ע"כ התהלך לפני במצוה זו והיה תמי' ושלם בשני שמותי אלה. שם אל כי אתה גומל חסדים טובים. וע"י מצוה זו שיש לך שי"ן ודל"ת. ותעשה יו"ד להשלים השם. נמצאת תמים כמה שאני אל שדי. ובזה ואתנה בריתי כו'. והוא כי תואר אל חפץ חסד להרבות אותך. אך שם שדי מעכב על חסרון זה השם ממך כי פגמו הוא בברית שממנו הזרע יוצא. אך בהמולך כי תעשה בך שם שדי. אז אצ"ל שלא יעכב שם שדי משם אל לעשות חסד רבוי זרעך. כ"א אדרבה ואתנה בריתי ביני ובינך והברית עצמו יעזור שארבה אותך במאד מאד. או יאמר הנה אני אל שדי שהוצרכתי לומר לעולמי די. למה שלפי גדולתי שאני בלתי בעל תכלית. כן מעשי יאות יהי' כן. בלתי בעלי תכלית. ועכ"ז שאין כל העולם כלו כדאי לאלוהתי כמות שהוא בעל גבול. עכ"ז למעשה ידי אכסוף להשרות שכינתי בך. כי עד כה אין לך נחת רוח בהשרות שכינתי עליך. כי מיד אתה נופל. אך רצוני שאצ"ל שלא תפול. אלא שתהי' מתהלך עוד לפני שאני שורה עליך שאז אתה לפני משא"כ בהיותך ערל. כי טרם ימול לא היה יכול להתנועע עודנו לפניו יתברך בהשרות שכינתו עליו בהנבאו כי היה נופל. אך אחר נמולו אצ"ל שלא הי' נופל. כ"א גם הי' מתהלך אנה ואנה והשכינ' על ראשו. כאשר נכתוב בס"ד שהוצרך לבקש מלפניו יתב' בהתהלכו לבקש סעוד' המלאכים ולהכין אותה שלא יעבור מעליו באו' אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. ולא עוד אלא שאברהם הולך עמם לשלחם סדומה. וה' לא סר מעליו עודנו הולך. כאומרו ואברהם עודנו עומד לפני ה'. והוא תיקון סופרים כאלו יאמר וה' עודנו כו'. ואין זה לו רק ע"י המילה. וזה יאמר לו הוא יתב' מה שאני מבקש הוא הגיעך לגדר תהי' לפני מתהלך. כי עודך לפני שאני שורה עליך תהי' מתהלך ולא נופל. כי כוסף אני תהי' מרכבה אלי. כי עודך לפני תהי מתהלך. כאשר הי' לו כמדובר:
Genesis.17.1.13
והנה זה הוא על הנוגע אלי. כי לנחת רוח לפני תהי' מתהלך לפני. וגם על הנוגע אל עצמך. בל יהי' פגם באבריך כ"א והיה תמים. וגם לא בלבד ישולל אותו אבר ממום. פ"א גם קדושתו ע"י המצוה תהויך ביני וביניך. ולא בלבד כסוי קדושה יהי' עליך. כ"א יבורכו היוצאים ממך. וזהו וארבה אותך כו':
Genesis.17.3.1
ויפול אברם כו' ז'. ראוי לשים לב מה שהיה שהתחיל בלשון ויאמר. שהוא ל' חיבה. וסיים בלשון וידבר שהוא ל' קושי'. ועוד כי הלא כל דבריו ברכות וייעודים טובים. ואיזה קושי יש בדבר שיצדק בו לשון וידבר. וגם נדקדק אומרו לאמר. שאינו לאמר לזולת. ועוד כי אחר שעודנו ערל. למה לא יאמר ויפול. כשהתחיל לדבר אתו אני אל שדי כו':
Genesis.17.3.2
אמנם לזה נשים לב אל אומרו אני. בפסוק שלמעלה. ובזה אך תחלה דברה עמו מדת רחמים. שהיא כנודע ממוזג מחסד ודין והבטיחתו הבטחות. ואח"כ מדת הדין היא שכינוה הבטיחתו גם היא והחילה מדת רחמים. וזה ויאמר ה' אני אל שדי שמידתי מזוגה מחסד ודין. שהוא אל שדי. התהלך לפני והיה תמים שיהיו שני תוארים אלה ע"י מצוה זו כמפו' למעלה ובזה ואתנה בריתי בשמי ביני וביניך כו'. ואח"כ דבר אתו אלהים. ואמר הנה שם ה' דבר לך והבטיחך. אני מוסיף ואומר הנה לומר לך ואתנה בריתי כמאמר השם הגדול אין צריך. כי אני הנה בריתי אתך כי שכינה תמיד היתה דבקה בו. ובכן מה שאני מוסיף. הוא לומר והיית כו'. ולהיות הדבור הראשון ממד"ר לא נפל אך כאשר בא לדבר אתו אלהים נפל וזהו ויפול כו' וידבר כו'. וגם יש קושי בהמשך דבריו כמו שיבא לפנים. שהוא שאם לא ימולו לא יכנסו לארץ ולא יהיה להם לאלוה ולפטרון. וז"א לשון וידבר. או יהיה טעם אחר. למה שלא נאמר למעלה ויפול. וידוקדק אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. והוא כי הורה לו הוא ית' מעלת המילה כי אצ"ל אחר העשייתה. כ"א אפילו בציות אותה לו. תגין עליו מליפול. כי באו' לו התהלך לפני והיה תמים בהסרת הערלה ואתנה בריתי היא המילה. בכל זה שהוא ציווי המילה. ושלא תעכב אל רבוי הזרע לא נפל. אך כשנעתק לדבר מה שירויח בה שיהיה אב המון גוים. ושלא יקרא אברם. ושיפרה אותו ושיתן לו את הארץ ולזרעו אחריו. לדברים האלה הוצרך ליפול כדרכו. וז"א ויפול אברם על פניו. ולמה נפל עתה מה שלא היה בקודם. הלא הוא כי היה למה שוידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי כו'. שכדי לאמר דברים אלו שאינן ציווי המילה הוא שנפל. אך לא בעיקר ציוויה. ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אומרו וידבר אתו. עם היות כי גם עד כה אתו היה מדבר:
Genesis.17.5.1
ולא יקרא עוד כו'. הנה רז"ל בב"ר (פ' מ"ו) הקשו שלא היה ראוי ליקרא אלא אבהם. רמז לאב המון גוים. ותירצו שנשארה הרי"ש להשלים נוטריקון של רמ"ח. אך אין מזה בכתוב כלום ויתכן בהעיר כי או' והפרתי כו' הל"ל למעלה באו' וארבה כו'. אך הוא שהכתוב עצמו נותן טעם לדבר שאמר לא יקרא כו' כי אב המון כו':
Genesis.17.5.2
ושמא תאמר א"כ איפה תתחלף הר' בה' ואקרא אבהם לא כן הוא כי הלא והפריתי כו' ונתתיך לגוים ומלכים וע"כ צריך רמז הר'. כי הנה תיבת גוים ותיבת מלכים מספר' עולה קצ"ט. ועם כללות התיבת ר'. על כן לרמוז זה נשארה הר' ולא הפסיקה בין ה"א למ"ם למען ידרש דרשת אב המון עם אב. והר' אל גוים ומלכים שבקרב ההמון:
Genesis.17.5.3
או בדרך אחרת. והיא כי דרך רז"ל לדרוש מספר מרובע. כאומרם באר היטב שנכתבה בע' לשון. כמספר היטב. ה' ה"י הי"ט היט"ב עולה ע' כמפורש למעלה במאמר סוד ה'. ונבא אל הענין והוא כי באומרו כי אב המון גוים נתתיך. הוא ב' דברים. (א) היות אב המון. (ב) שם הנותן. נמצא שצריך לרמוז היות אב המון וגם ששם אלהים נתנו לאב המון. כי הוא האומר נתתיך כי שם אלהים הוא הדובר. ואומר והיה שמך אברהם. אבהם על כי אב המון גוים. והר' להיות כי אני שם אלהים נתתיך. שאני במספר הנזכר עולה ר':
Genesis.17.7.1
והקימותי את בריתי כו'. ראוי לשית לב (א) באומר להיות לך לאלהים. היתכן כי עד המולו לא היה ה' לאלהים לאברהם. ואם הוא שיכונה עליו לאלהים בחייו. לא כן היה כי לא נקרא אלהיו עד אחר מותו. (ב) אומר ונתתי כו' את ארץ מגוריך. מי הכניס ענין הארץ פה. (ג) למה חזר ואמר והייתי להם לאלהים. (ד) כי למעלה תלה היותו לאלהים בברית מילה ופה בארץ. (ה) כי למעלה תלה האלהות באברהם. באו' להיות לך לאלהים ולזרעך. ופה אמר לאלהים. ולא הזכיר את אברהם עם היות שהזכירו בתחלת הפ'. (ו) או' ואתה את בריתי וכו' שהרי זה כבר נאמר למעלה. (ז) אומר ואת בריתי כו' ביני וביניכם כי גם זה כבר נאמר למעל' והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך:
Genesis.17.7.2
אמנם הנה כל אלה אחשוב הוקשו לר' יודן בב"ר וז"ל (שם) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך. רבי יודן אומר חמש. אם מקבלים בניך אלהותי אני אהיה להם לאלוה ולפטרון. ואם לאו לא אהיה להם לאלוה ולפטרון. אם נכנסים בניך לארץ הם מקבלים אלהותי. ואם לאו אינה מקבלים. אם מקיימים בניך את המילה הם נכנסים לארץ. ואם לאו אין נכנסים לארץ. אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ ואם לאו אינם נכנסים ע"כ. והוא כי הנה ראוי לשית על מאמרו א' אומרו חמש ואינו מונה רק ד'. ועוד כי מניינא ל"ל. ועוד מהו כפל או' אלוה ופטרון. ועוד למה כופל ואומר ואם לאו אהיה כו' והלא מכלל הן אתה שומע לאו. ועוד למה תלה קבלת אלהותו ית' בנחלת הארץ ולא בדבר אחר וגם אינה תלויה בבחירתם. ועוד למה לא קיצר ואמר אם נכנסים בניך לארץ אהיה להם לאלהי ופטרון. ועוד אם הכניסם לארץ תלויה במילה ובשבת ליערבינהו וליתנינהו. ולא יאמר כל א' בפני עצמה. וגם למה נתייחדו דברים אלו מכל יתר מצות אל הכניסה לארץ. ועוד כי שבת אינה בכתוב:
Genesis.17.7.3
אמנם אומר. כי הנה מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא והוא כי דרך המלך המולך על הארץ. כי עיר ממלכתו אשר הוא יושב בה תתנהג על ידו. אך שאר העיירות יפקד המלך פקידים ושרים. להיות כל איש שר ושופט מנהיג אנשי עירו. באופן כי דרך כלל המלך ההוא. מלך כל הארץ ליושבי עירו וליושבי כל יתר עיירות יקרא אך לא יקרא מנהיג. זולת על הדרים אתו בעיר ממלכתו כן מלכותא דרקיעא. עם שדרך כלל אלהי כל הארץ יקרא. אך לא ייחד ההנהגה על ידו כ"א לשוכני א"י. כי שם בחר ה' לשבתו כנודע והוא מאמר הכ' (דברים י״א:י״ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד כו'. וזה ענין אומר לאלהי ופטרון. שיקרא יתברך אלהיו וגם יהיה לפטרון ולהנהיגו. ולא יתנהו ביד שר ומושל וז"א אם מקבלים בניך אלהותי אהיה להם לאלוה ופטרון. ואם לאו אל תהיה השלילה שלא אהיה להם לא זה ולא זה. כ"א ואם לאו לא אהיה להם לאלוה ולפטרון כלומר כ"א לאלוה בלבד. אך לא ג"כ לפטרון להנהיג ע"י עצמי. וזהו שחזר ואמר ואם לאו כו'. ובדבר זה נתישבו כל קושיות הכתובים. כי באו כסדרן והלכתן ו. אומרים אמור כל אמריו. והוא בהקדמה שהניח באומרו דבי יודן אומר חמש. לומר הנה כל רואה הכתובים לא ימצא רק ברית מילה ונחלת הארץ. והם שנים. ועם קבלת האלהות באומרו להיות לך לאלהים ימצא שלשה ועדיין כל קושיות הכתובים במקומם. והנה לתרץ קצת קושיותיו היה מקום לומר. כי מה שאומר אחר כך זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם הוא ענין שבת כד"א ביני ובין בנ"י. אך נמצאו ד' דברים ועדין רוב הקושיות במקומם. ע"כ א"ר יודן הנה ה' דברים הם. והוא שמוסיף על הד' שהזכרנו היותו פטרון נמצאו ה'. אלוה ופטרון הרי כאן ב' והארץ וברית מילה ושבת הרי ה'. וזה ענין הכתובים והקימותי את בריתי ביני וביניך דהיינו פטרון. שלא יכנס שר בנתים והיינו אלוה ופטרון. שבכלל ר' מנה. ומה גם כי היות לאלוה אין צריך לומר. כי גם עד כה היה. ומה שאהיה להם לאלוה ופטרון הוא אם מקבלים בניך אלהותי וזהו ביני ובינך כו' להיות לך לאלהים. שמה שאהיה גם לפטרון היא אם מקבלים אלהותי ופי' מה היא קבלת האלהות הכניסם לארץ וזהו ונתתי כו' את ארץ מגוריך וזו היא קבלות האלהות שאמרתי. וזהו שסיים ואמר והייתי להם לאלהים. שהוא שתקבלו אלהותי. כי הדר בסוריא דומה כישראל שאין לו אלוה. ואם מקיימים את המילה הם נכנסים לארץ. וזהו ואתה את בריתי תשמור. לו' מה שאמרתי שיכנסו לארץ. הוא בתנאי שאתה את ברתי תשמור היא ברית מילה. שאם לאו אין נכנסין. וגם אם מקיימים את השבת הם נכנסים. היינו שסמך ואמר זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם לומר מה שאמרתי מהכניסם לארץ. הוא בתנאי כי וזאת בריתי אשר תשמרו. היא אות שהיא ביני וביניכם היא שבת. כד"א ביני ובין בנ"י כו':
Genesis.17.7.4
ובזה נתישבו כל הקושיות הכתובים ואו' ב' פעמים היותו ית' לאלהים. שהוא על קבלת ישראל אלהותו ית'. וכונת הענין שאו' היא יתברך אם מקבלים בניך אלהותי אהיה להם לאלוה ולמנהיג ואם לאו לאלוה בלבד. ומה שאמרתי מקבלים אלהותי אינו כמשמעו כי הפנה הא' אינה נכנסת בתנאי אם נכנסים לארץ. ולמה קראתי לזאת קבלת אלהותי ולמה על ידה אהיה לאלהים וגם לפטרון. הלא הוא על כי צריך לה ברית מילה ושבת. וע"י ברית מילה הוא קבלת האלהות. שע"י כן אהיה להם לאלוה. וע"י קבלת שבת שהיא ביני ובין בנ"י. ע"י כן גם אהיה לפטרון שלא יכנס שר בינו ית' לבין בנ"י. וכמו שאז"ל באלה הדברים רבה (פ"א) כי נכנס בין המלך והמלכה. נמצא שע"י כניסה לארץ שהיה ע"י ב' דברים אלו. תקרא קבלת האלהות לזכות. להיות לנו לאלוה ולפטרון:
Genesis.17.9.1
ויאמר כו'. אומרו אתה פעם ב' הוא מיותר אך יאמר במה שאתה נמול שממך ימשך גם לכל זרעך. כל מי שימול אחריך כאלו אתה נמול עמו. כי גם כל זכותם תלוי בך. או יאמר נמשך אל מה שאחר זה. בשום לב אל ייתורי ל' שבפסוקים. ואל אומרו ל' רבים. ואח"כ ל' יחיד זרעיך אחריך יהיה. עמה שידענו מרז"ל (ב"ר פ' ל"ט) כי כל הנפש שגייר אברהם לא נמשך לזרעם. בזה יאמר הלא צויתי על המילה. דע כי לא תדמה אל שאר גרים. כי הנה אתה את בריתי תשמור. וכמו שאתה תשמור כך זרעיך אחריך בלבד ישמרו לדורותם. אך לא אשר לא מזרעך המה. וז"א אתה פעם שנית. להשוות זרעו לו. ואם תהיה אומה כישמעאל ודומה להם שישמרו הברית. לא ידמו למילתך אשר יקרא לך בו זרע. כי דע כי זאת בריתי אשר תשמרו דרך כלל ביני וביניכם. עם מה שבין זרעך אחריך שהוא מיעקב אין צד שוה בין הכל. אלא המול כל זכר שהוא מציאת המילה. אבל. אינו דומה. כי מולי האומות אין נקראים מולים וזהו ומלתם את בשר ערלתכם זרעך אחריך הנזכרים כי אתם תקראו נמולים. והטעם כי למה שקדשתם לה' ע"י המילה. תהיה קשר אמיץ ביני וביניכם כי תתגלה אות י'. ויושלם שם שדי בקרבך קדוש. משא"כ לבלתי קדושים כי בכם תתהוה הויית אות מאותיות שמו היא משדי וזהו והיה לאות ברית הוא אות י' ביני וביניכם. שבזה יצדק מה שאמרתי שיהיה ביני וביניכם:
Genesis.17.15.1
ויאמר כו' לא תקרא כו'. אמר לא תקרא שמה שרי שיורה שהיא שרה לך. או לאנשי מקומה שהיתה מגיירת הנשים כי שרה סתם תקרא שמה. ולא אמר והיה שמה שרה לו' כי מאז נקראת אברהם הי' שלה נחלקה חציה לאברהם נשאר שרה שמה. וראה חשיבותה להיות שרה לכל בלעדי זכותך. כי הלא עם היות שמסרתי הברכות בידיך כמשז"ל על והיה ברכה עכ"ז וברכתי אותה בעצמי. ולא הנחתי לך שתברך איתה וגם נתתי ממנה מי שיקרא לך בן. משא"כ הגר בישמעאל שישמעאל נקרא בנה כמפו' בפ' גרש האמה כו' כי וברכתיה עוד. והוא כי לך אמרתי ונתתיך לגוים דרך מתנה. אך היא והיתה לגוים והיתה כמאליה וגם לך אמרתי ומלכים ממך יצאו ובה אני מוסיף כי מלכי עמים הם שלמה ומשיח. מלכים המושלים בכל העמים דרך כלל ממנה יהיו לך:
Genesis.17.17.1
ויפול אברהם כו'. ראוי לשית לב. (א) אם הוא לשון שחוק היתכן ישחק למאמרו ית'. ואם הוא ל' שמחה איך הוא שמח ומסתפק. (ב) איך יתכן נאמין באברהם יסתפק במאמרו ית'. ההוא אמר וגם נתתי ממנה לך בן ולא יעשה ואחרי דברו יתברך מה זו תמיהה הלבן מאה שנים יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. (ג) כי הלמ"ד של הלבן מיותרת והל"ל הבן ק' שנה. (ד) או' יולד והל"ל יוליד. (ה) או' לו ישמעאל יחיה כו' שיראה כאו' הלואי ישמעאל יחיה ובלי יצחק. והלא אם הוא יתרצה בזה לבדו שרה לא תתרצה כי מה לה בטובת ישמעאל. ועוד מי שנותן לו הוא יתברך מתנה גדולה האם יאמר זו הקטנה תספיק לי וא"א בגדולה שנתת לי ואם הוא שאומר אולי מה שאמרת שתתן לי בן הוא שישמעאל יחיה לפניך. לא יתכן כי הלא על שרה אמר וגם נתתי ממנה לך בן. (ו) או' יחיה לפניך מה הם החיים אשר שאל ממנו. ית' וגם או' לפניך האם יש חי שלא בפניו ית'. (ז) או' ויאמר אלהים אבל שרה כו' מה בא לשלול במלת אבל. (ח) שהרי נאמר לו למעלה וגם נתתי ממנה לך בן. (ט) למה הזכיר לו מעתה את שמו. באמור לו וקראת את שמו יצחק. ואם הוא על אשר נפל על פניו ויצחק הנה פירשו ז"ל ברבה פ' וירא (פ' נ"ג) מה שנקרא יצחק הוא. י על י' הדברות צ על שרה שהיתה בת צ' בלדתה אותו. ח על ח' ימי המילה. ק על שאברהם בן ק'. שנה הולידו. ושם כתבנו כי הכריחו לרז"ל לומר כך הפסוקים הנאמרים שם. כאשר יבא לפנים בס"ד במקומו. (י) מה צורך לו' והקמותי את בריתי אתו כי אחר שהוא בן לאברהם ושרה ודאי שברית אברהם יתקיים בו. (יא) אומרו ולישמעאל שמעתיך כי אומרו שמעתיך היא מלה מיותרת. כי מי לא ידע ששמע אם על שהיה בלבו בלבד שמע והשיב על הדבר. מה גם עתה מה שדבר בפיו. (יב) אומרו הנה ברכתי אותו ל' עבר ושאר הברכות ל' עתיד. (יג) כי אין זו שאלת אברהם רק שיחיה לפניו ית'. ואיך יאמר שמעתיך ואומר עניינים אחרים. (יד) או' ואת בריתי אקים את יצחק כי הרי נאמר למעלה והקמותי את בריתי אתו. (טו) למה סיים לו זמן ואמר למועד הזאת וכו':
Genesis.17.17.2
אמנם הנה אברהם בשומעו צחק ושמח בלבו ואמר הלא עת רצון היא זאת לי כי האם לזולתי היה נעשה לו הנס וההטבה הזאת. וזהו הלבן ק' שנה יולד כי היא ה"א התימה. כלו' הלמי שהוא בן ק' שנה יולד לו בן. כלומר ודאי שלא יהי' כן לזולתי. וכן ואם שרה אלו היתה נשואה לזולתי. הבת צ' שנה תלד. באופן כי למעני עושה כן הוא ית'. וא"כ אמר כי זו עת רצון היא לי. אשאל על ישמעאל שהוא רשע. כי מת היה מצד החצונים חשוב כמת שיחיה לפניו ית'. שהוא בעוה"ב המתייחס אל היות לפניו ית' כי יהיה עמו להחזירו בתשובה שלמה. שיקרא חי שחיותו בעוה"ב וכן היה לו כמשז"ל תקבר בשיבה טובה. בישרו שיעשה ישמעאל תשובה. או שיעור הכ' מעין זה. שאומר אברהם הנה ישמעאל אינו מצד הקדושה. וצריך יעשנו יתברך בריה חדשה. להביא אל הקדושה שיהיו חייו לעה"ב כישראל. ולשאלה זו לא מצא אל לבו קודם לעת ההיא כי יקשה לשאול. אך עתה באמור אליו יתברך וברכתי אותה. שהוא כפ ש"י מרז"ל שיחזירנה לנערותה וגם ינתן לו ממנה בן אז שחק ושמח ואמר הלמי שהוא בן ק' שנה זולתי יולד לו ולד. כלומר ואין זה כ"א שהוא ית' מחזקני ומשנה אותי לטובה. ואם שרה הבת צ' שנה תלד הלא ודאי כ"א שהוא ית' עושה אותה בריה חדשה כבת ך' שנה כי מחזירה לנערותה. למען תת לי ממנה בן וא"כ איפה לא יהיה כמו זר נחשב שיביא את ישמעאל אל הקדושה שישנהו לטוב ויבאהו אל הקדושה שיחיה לפניו בעה"ב. ע"כ אז ערב אל לבו ויאמר לו ישמעאל. יחיה לפניך. ואז השיב לו הוא ית' ואמר לו הנה שאלתך זו כוללת ב' דברים. א' בישמעאל עצמו שיעשה תשובה שנית שגם בו יקרא לך זרע. להקים את בריתי גם עמו אבל זו השנית א"א כי הלא שרה אשתך שהיא בת זוגך ונשמתה קדושה כמוך. היא היולדת לך בן. כלו' שיקרא לך בן מיוחס אחריך שיקרא זרעך כלו' אך לא בן שפחה מצרית שמסטרא דשמאלא. והראיה כי הלא וקראת את שמו יצחק שהוא כי לצאת ממך מי שיקרא זרעך שהוא שיצדק בו שם זה. והוא מאמרם ז"ל בב"ר פ' וירא (שם) למה נקרא יצחק י' כנגד י' הדברות. צ ששרה היתה בת צ' שנה. ח' שנמול לשמנה. ק' שהיה אברהם בן ק' שנה. וזהו שרה אשתך וכו' וקראת את שמו יצחק. שהיו"ד היא על עשרת הדברות שכדי שיקבל עשרת הדברות צריך שתלד אותו שרה והוא בת תשעים שנה וזה י' וצ' וגם צריך יהיה נמול לשמונה שהוא עולה תמימה צריך שתהיה אתה בן ק' שנה וזהו הח' והק' כמפורש פ' וירא בס"ד. כלומר וזה אי אפשר בישמעאל וז"א אבל שרה לשלול את הגר שילדה לישמעאל וזה משמעות אבל כלומר לא כדברך אבל משרה בלבד וע"כ את בן שהוא ממך ומשרה אקים את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו. שהוא הדבר השני שכיוונת בשאלתך באמור לו ישמעאל יחיה לפניך אך ולישמעאל כלומר מצד עצמו שהוא הדבר הראשון שיחיה וישוב אל ה'. הנה לזה כבר שמעתיך שאחיה אותו שאחזירהו בתשובה ויחיה לפני לעה"ב כאשר כתבנו. שהוא מה שבא אל הפועל ובישרו ית' בדבר באומרו תקבר בשיבה טובה וגם אטיב לזרעו ברבוי כי והרבתי אותי כו'. וגם במעלה כי שנים עשר נשיאים יוליד וכו'. אך לא להקים בריתי אתו כ"א ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה. ולא אשר ילדה הגר המצרית כי ע"כ קראתיו יצחק כי הוצרך זכות היות שרה בת תשעים שנה ואחרי בן ק' למועד הזאת הוא למועד חג הפסח בשנה האחרת ולא קודם. כי אז אתה משלי' הק' שנה כד"א ואברהם בן ק' שנה בהולד לו את יצתק בנו ושרה בת צ' שנה כו'. ואמר למועד וכו' כי במועד הפסח היה כמשז"ל כי באומרם המלאכים כעת חיה הלכו לסדום ואכלו בבית לוט מצות. כמאמרם ז"ל (ב"מ דף פ"ו) כי פסח היה. או שיעור הכתובים אבל שרה דוקא יולדת מה שיהיה לך בן. אבל לא הגר המצרית והטעם כי ג' שותפים באדם אביו ואמו והקב"ה. אך זה היה לך עם שרה שאני עמכם. אך לא עם הגר וז"א אבל להיותו לפני יהיה מה ששרה אשתך יולדת לך בן. כי ע"י שניכם אני הג' וז"א וקראת את שמו יצחק כלו' כי מקריאת השם יתגלה לך הטעם. והוא כי בשם יש חבור שלשתנו והוא מה שארז"ל בב"ר פרשת וירא כי בצדי"ק רמוזה שרה ובקו"ף אברהם. שהיא היתה בת תשעים שנה והוא בן ק'. נקוט מהא ב' אותיות אלו והשנים הנותרות הם ח"י שירמוז בו חי העולמים עם שניהם נמצאו רמוזים יחד בשם יצחק העשותו ע"י ג' שותפין שבאדם. מה שאין כן אם היה באברהם עם הגר כי אין בה הכנה להיות השותף השלישי הוא ית' להיות בישמעאל הדמות עם יצחק. ולכן ליצחק בלבד אני או' והקימותי את בריתי אתו לברית עולם כו'. והנה עד כה ביצחק קיימתי. ענין טרם יקראו ואני אענה כי לא בקשתם עליו לא קראתם ועניתי. אך ולישמעאל לא כן כי אם עד שמעתי השאלה מפיך על כי אינו כדאי וזהו ולישמעאל שמעתיך ועכ"ז לא איחרתי לגזור הטובה כ"א מיד שדברת הנה ברכתי אותי כו' והשאר כדלעיל:
Genesis.18.1.1
וירא אליו ה' באלוני ממרא כו'. ראוי לשית לב אל אומר אליו ואת שמו לא הזכיר כי להיות פרשה פתוחה אין לסמוך אל הנזכר בקוד'. ועוד מה צורך לדעת היכן היה יושב ושהיה כחום היום. ועוד או' וירא שני פעמים. ועוד למה רץ לקראתם והם נצבים עליו. ועוד אם היה בלבו שהיו ערביים למה חרד עליהם את כל החרדה ההיא וישתחו ארצה ועוד כאשר רץ לקראתם וישתחו למה לא דבר להם כלום. ועוד אמר אל נא תעבור והל"ל אל נא תלך או אל נא תעלה. וגם אם שם זה הוא קדש שהוא הפירוש היותר צודק למה לא נאמר קודם לאומר וירץ לקראתם שהוצרך רש"י ז"ל לומר שנכתב הפך הסדר:
Genesis.18.1.2
אמנם בא להורת במה מעלות טובות מקנה המצוה בעוביה. כי תקדשנו ותזככנו עד יהיה כבריה חדשה. כנוסח ברכותינו אשר קדשנו במצותיו. כי ע"י מצותיו מתחדשים האברים העושים אותם. וע"כ הם רמ"ח מ"ע לעומת רמ"ח איברים ושס"ה מצות ל"ת כנגד שס"ה גידים. וכמאמרנו על פסוק (קהלת י"ב) את האלהים ירא ואת מצותיו שמור. שהוא את האלהים ירא מלעבור מצות ל"ת. ואת מצותיו שמור לקיים מ"ע כי זהו כללות כל האדם בין איברי' וגידים ליקדש. גם רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת. היא כללות כל האדם שהוא רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמספרן. וזהו ענין מאמר תורתנו פה באו' וירא אליו ה'. לומר ראה והביטה המעלות אשר קנה אברהם ע"י המילה הנזכר כי הנה נתקדש איכותו על מה שהיה מתחלה בכמה דברים. א' כי וירא עליו ה'. והוא ענין מאמרם ז"ל על מה שמצינו פעם מזמור לדוד ופעם לדוד מזמור. ואמרו ע"ד פירושם על פסוק צדק לבבתי וילבישני. יש אדם נאה ללבושו ויש שלבושו נאה לו כו'. כך אמר איוב אני נאה לצדקה להתלבש בה והיא נאה להתלבש בי. כך לא בלבד המזמור נאה לדוד כ"א גם דוד נאה אל המזמור וע"כ נאמר ג"כ לדוד מזמור. עד"ז יאמר שקנה אברהם ע"י המילה. כי הנה עד שלא נמול אברהם לא נאמר רק ויאמר ה' אל אברם וירא ה' אל אברם היה דבר ה' אל אברם. כי ה' שנזכר תחלה הוא נאה אל אברם להתפאר ולהתנאות בו אברם אך לא היה הוא נאה לה' בעצם להתפאר כי ערל היה. כי ע"כ לא היה יכול לסבול השראת קדושת נבואה מבלי יפול. אך עתה שנימול אינו אמר וירא ה' אליו כ"א אליו ה'. כי הוא נאה לה' ע"ד לדוד מזמור. וז"א אליו כלומר אל הנימול הנזכר ולא אמר אל אברהם. בל יראה שה"א שניתוספה בו ליקרא אברהם גרמה לו. ע"כ לא הזכיר אברהם כי אם אליו שהוא אל הנמול הנזכר בסמוך. כי המילה עשתה זאת שנתקדשו כל אבריו לגמרי משא"כ אם היה נקרא אברהם ועודנו ערל. ועוד שנית. והיא כי והיא יושב פתח האהל משא"כ בתחלה שהיה נופל ולא יושב. ועוד שלישית והוא פתח האהל כי דרך הנביא להתבודד במקום שאין אנשים להשיג הנבואה. אך עתה ע"י זכות המצוה נראה אליו ה' פתח האהל מקום שנכנסים ויוצאים ואי אפשר להתבודד שם עוד רביעית והיא כחום היום והוא כי אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך צער. והנה אברהם היה מצטער הרבה שהיה מכה בו שרב ושמש ומה גם למ"ש ז"ל (ב"ר פ' מ"ח) שהוציא הקב"ה חמה מנרתקה ואין צער גדול מזה ועכ"ז לא נמנעה מנונו נבואה ויכול לסובלה עם היות כי המילה מתשת כח כל הגוף אף אין זה כ"א זכות המילה היא שעמד' לו כמדובר. וע"פ דרכנו נשית לב אל אומרם ז"ל שהקב"ה הוציא חמה מנרתקה. ומהם אמרו שנקב נקב מגיהנם והרתיח העולם. מהיכן יצא להם וגם אם הוא מפני שהחום יפה למכה למה היה מגהינם או חמה מנרתקה שהוא הגיהנם שלעתיד לבא המלהט הרשעים. כמ"ש ז"ל על פסוק הנה יום בא בוער כתנור והיה כו' וליהט אותם היום הבא. שהוא כי הקב"ה יוציא חמה מנרתקה ותלהט'. אך הנה הוקשה למו אומרו כחום היום. ולא אמר בחום היום ע"כ אמר שהוא כמו חום אותו היום הידוע. שאמר הנביא הנה יום בא לה' ולהט אותם היום הבא. ולמה עשה כן הוא ית' לאברהם אוהבו ומה גם לאו' שבא לבקרו. אך יתכן שהטעימו הקב"ה מעין העתיד והוא כי ארז"ל כי חמה מנרתקה שהוא גהינם העתיד היא תלהט רשעים ותרפא הצדיקים. וזהו הנה יום בא וכו' ולהט אותם היום הבא והיא תרפא הצדיקים. וזהו שסמוך וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכו'. ויתכן כי כן עשה הוא יתברך באברהם. שאותו היום הוציא חמה מנרתקה שמלהט רשעים היא מרפא וכו' ושיעור הכ' לפי זה והוא יושב פתח האהל בשובה ונתח. יען היה לו כחום אותו היום שמה ששורף את הרשעים ומרפא הצדיקים: עוד אמרו (שם) אמר ר' לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גהינם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה. ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם. מעביר את הערלה מעל גבי תנוקות שמחו עד שלא מלו ונתנה עליהן ומורידן לגיהנם כו'. והלא יקשה היכן נזכר בכתוב שיושב על פתח גהינם ולמה נרמז פה. וגם מה ענין מלת התינוקות ההם אצל זה. וגם מי מנה אלו ואלו שיהיו כל כך תנוקות בלא מלו כמכפר החוטאים ולא יותר מדאי:
Genesis.18.1.3
אך הוא מה שכתבנו כי הוקשה לו כ"ף של כחום. ע"כ פי' והלא יושב פתח האהל. ולמה הי' פתח האהל. הלא הוא כמו חום היום הוא היום הבא שהוא גהינם שלעתיד לבא. כי אז יושב בפתח גהינם להציל בניו מעתה עשה דוגמתו והוא שהתורה אומרת כי זה שהי' יושב פתח האהל. היה כמו מה שיהי' בחום גהינם העתיד. ולא יבצר כי זכות מעשהו עתה הוא מה שיועיל לו אז שיהי' מצטער פתח האהל בחולי שמחמת מילה. כי ע"י כן זוכה להציל כל בניו הנמולי' מגהינם. והנה במסכת עירובין מביא ענין זה שאברהם אינו מניח מהול כו'. ומסיים בה מעביר ערלת תינוקות כו'. ואפשר כי לא ייחדו בב"ר העון ההוא כ"א חטאו יותר מדאי. לכלול כל מטמאי מילתם בעריות ולא שבו. שבשר קודש יעברו מעליהם וזהו מעביר כו' שמביאן ה' ית' בגלגול ואינן מגיעין למילה כאלו חוזרת הערלה ראשונה למקומה ומבטל בה המילה. שמטמאה כשהי' לו. נמצא כי הן הם התנוקות אשר טמאו המילה בראשונה:
Genesis.18.2.1
וישא עיניו וירא כו'. לבא אל הענין נשית לב אל מאמרם ז"ל בב"ר סוף פ' הקודמת. וז"ל (פ' מ"ז) אמר אברהם עד שלא מלתי היו עוברים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אינם באים אצלי א"ל הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים אצלך. עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' כו' ע"כ:
Genesis.18.2.2
והנה ראוי להעיר מה ראה על ככה אברהם לטעון נגד מאמרו ית' מי שלא פצה את פיו באמור אליו ה' קח נא את בנך את יחידך כו' לאמר לו הלא אתה אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע. איך בציווי זה בקש טענה ליפטר. וגם מה לו ולעוברים ושבים ערביים ערלים נגד צווי ית' ועוד תשובתו ית' עכשיו אני בכבודי בא כו'. האם לו יונח שלא היה בא ונגלה עליו. היה הדין עם אברהם לעבור ציוויו ית'. וגם נשים לב אל אומרו בכבודי כי מי לא ידע כי בכבודו בא. וגם איך למד זה מאומרו וירא כו' שאומר הה"ד וירא כו'. אך לזה נקדים כי הנה ידענו כי על שלשה דברים העולם עומד על התורה כו' וארז"ל בשמות רבה (פ"א) כי משנברא העולם עד מתן תורה היה העולם עומד על עמוד א' שהוא גמילות חסדים הוא של אברהם והוא כמ"ש ז"ל שהיה כמריש שבאמצע הקורה. שסובל קורות שמכאן ומכאן. כך הדורות שלפניו ושל אחריו היו סמוכים עליו:
Genesis.18.2.3
ונבא אל הענין והוא כי בעל המאמר הוקשה לו אומרו וירא אליו ולא אמר אל אברהם. ע"כ אמר כי עברו דברים בין אברהם ובינו ית'. כי אברהם בענותנותו היה חש יותר על קיום העולם מהנוגע אל עצמו. ע"כ על אומרו ית' קח נא את בנך כו' לא דבר מאומה. אך על ענין המילה להיותה דבר זר בעיני ההמוץ באומרם היתכן ברא אלהים אדם שיחשוב לבעל מום. עד החסיר מאשר ברא יאלהים לשיהיה שלם. והיא תמיהת טורנוסרופום מעשה הקב"ה נאים או מעשה בני אדם נאים כו'. ע"כ אמר אברהם הנה אין העולם מתקיים אלא ע"י גמילות חסדים שאני עושה והנה ע"י מצוה זו יתבטל. וכי תאמר משמלתי יהי' באי' וא"כ איך אעשה הגמילות חסדים. ולמה לא תדחה מצוה א' מפני מה שמקיים העולם אז השיב לו הוא ית' ואמר שעד שלא מלתה כו'. לומר הנה גדול יהיה כחך ע"י המילה לקיים העולם מעתה כי הלא עד כה היו ערלים אשר השכינה רחוק מהם כנודע. ועם כל זה על ידם שהיית גומל להם חסד הי' העולם מתקיים. כי גם שלא היתה שכינה שורה בעולם. לא יבצר שזכות הגמילות חסדים היה משפיע שפע לקיימו. כ"ש עכשיו שע"י המילה תשרה עליך שכינה שתהי' ממש מרכבה אליה. ולא עוד אלא שיבחר בך מבמלאכי מרכבתו שיניח אותם ויעשה מרכבה ממך. נמצא יהי' זה העולם כעולם המלאכים. ואיך לא יתקיים העולם אז יותר. וז"א אני בכבודי בא כלו' בד' מחנות מרכבתי בא ומניח אותם ונגלה עליך. כלומר עליך ממש כי אעשה מרכבה ממך כמפירש כל מאמר זה נמעלה בפ' ציווי המילה. וכן הי' כי בא במלאכי מרכבתו ונתרא' עליו ממש. ואת מלאכי מרכבתו הלביש כאנשים. ויציבם לפני אברהם שיגמול להם חסדי וע"כ היטיב אשר דבר אל נא תעבור מעל עבדיך שהוא מהיותו ית' עליו ממש כאשר יבא בס"ד. ואמר הה"ד וירא אליו ה' כו' והוא לו' כי בזה יתיישב אומרו אליו. שהוא אל הנימול שהענין הי' בזכות המילה כמדו' למעל'. וגם בזה יתיישב שלא מצינו דבר אליו דבר אך אין זה כ"א להודיע מציאות המראה. שהיתה ביתר שאת על הקודמת להניח מרכבת מלאכיו לעשות מרכבה ממנו:
Genesis.18.2.4
ובזה נבא אל ענין הכתובים אמר הנה עוד קנה מעלה חמישית והיא כי ע"י מילה זכה כי בא הוא ית' במרכבת מלאכיו. והניחם ועשה מרכב' מאברהם. וזהו וישא עיניו וירא כי נשא עיניו למעלה מעצמי. וירא בשכינה על ראשו שעשה מרכב' ממנו. והנה שלשה אנשים נצבים עליו כלומר שלא ראה אותם באים מרחוק ומתקרבים עד גשתם אליו. כדרכן שלבני אדם כ"א והנה כו' נצבים עליו כי אחר שוישא עיניו למעלה וירא בשכינה וכשבא מיד להביט למטה. והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא היותם נצבים לפניו כהרף עין. והוא כי הוא ית' בעשותו מרכבה מאברהם הוריד מלאכי מרכבתו מיכאל גבריאל רפאל. והציבם לפניו. מלובשים כאנשים למען זכות את אברהם להסעידם. הנה אברהם בשתי ראיות אלו שראה ראה עצמו במבוכה גדולה. והיא כי הלא אמרו רז"ל (ב"ר מ"ח) שפתח אהלו היה לפני אורח הדרך. ובראותו כי לא ראה אותם באים בדרך ומתקרבים כי אם נצבים לפניו כנופלים מן השמים כאשר הי'. וע"כ לא יבצר מלעלות על לב אברהם אולי מלאכים הם. ומה גם לרז"ל (שם) שאמרו כי אמר וסעדו לבכם ולא לבבכם כד"א ולחם לבב אנוש יסעד. על שהמלאכים אין להם אלא לב א' באופן שלא יבצר לפחות מלהסתפק אם מלאכים המה. או בני אדם קלי המרוץ מאד שעל ספק זה לא אמר לבבכם ומה שהי' נדון בקרבו אולי מלאכים היו. כי ע"כ לא ראם באים בדרך. כ"א נצבים לפניו כרגע והיו בדמות אנשים מלובשים גשמיות. הוא כי האלהים עשה למען יקיים בהם מצות גמילות חסדים שיתן לפניהם ויאכלו. או אפשר כי אנשים הם קלי מרוץ כי טרם ירגיש אותם מרחוק ראם נצבים עליו. ע"כ אמר הנה שתי מעלות טובות זכיתי עתה א' היותי מרכבה אל השכינה. שנית מצות גמילות חסדים אם אטפל במצות ג"ח אולי השכינה תסתלק מעלי. ואם אמרתי לפניו ית' שאל נא יעבור ויעזוב אותי. אולי אצטרך להאריך בתפלה ובין כך ובין כך יסתלקו האנשים כי גם אם הם אנשים. כאשר קלו מנשרים לבא יקלו להסתלק ואוי לי אם או' להם תחלה המתינו לי עד דברי בו ית'. כי כן לא יעשה להתחיל לדבר בם טרם אדבר עמו ית' כי הוא מיעוט דרך ארץ. ע"כ לתקן את הכל עשה בחכמה ולא דבר אתם דבר. רק רמז להם שהי' חפץ לדבר בם כדי שיתעכבו. וע"כ וירץ לקראתם עם היותו קרוב מפתח האהל למען יבינו כי חושק לדבר בם וזה הוא אם אנשים הם. ואם הם מלאכים ע"כ וישתחו ארצה ועי"כ בטח לבו שימתינו לו ולא יסעו בעוד ידבר עמו ית'. כי המה יכירו כי חפצו בם ולא ישקוט עד ידבר אתם. ואז דבר אתו ית' ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך על מלאכי מרכבותך והוא שאם מלאכי' הם. יסתלקו להיות מרכבה אל השכינה וימנע ממנו מצות ג"ח. וגם היות מרכב' אל השכינה. ואם אנשים הם לבל יחסר ממנו היותו מרכבה אל השכינה בעוד שתתעסק בגמילות חסדים. ומה גם לרז"ל שאמרו כי ע"י ג"ח זה זכו בניו במדבר ובארץ ולעתיד. למתנות גדולות עד מאד:
Genesis.18.4.1
יוקח נא מעט כו'. ראוי לשים לב למה לא אמר אקח כי אם יוקח ע"י שליח. ומה גם לרז"ל (שם) שאמרו כי כאשר עשה. כן שלם לו אלהים. כי המים שאמר ע"י שליח ניתן לבניו ע"י משה והלחם שהי' על ידו. גם ה' נתן על ידו. כאו' הנני ממטיר לכם לחם כו' ואם כן איפה על אברהם יפלא. למה גם מימיו לא נתן ע"י עצמו. כי לא יבצר ממנו הפרש העושה המצוה בידו לעושה על יד שלוחו. וגם או' תחת העץ ולמה לא באהל. ועוד אומרו אחר תעבורו כמיצר על התעכבם. וכן לא יעשה. וגם אומרו כי על כן עברתם. היאמר בעל הבית לאורח שלאכול מלחמו בא. וגם אורח אם יאמר לבעל הבית כן תעשה כאשר דברת והאכילני. כי ע"כ אמר בב"ר (שם) שאמרו כדין תעביד לבר דכר דיתייליד לך:
Genesis.18.4.2
אמנם הנה ארז"ל (שם) כי חשש אברם פן היו ערביים העובדים לאבק רגליהם. שע"כ צוה לרחוץ רגליהם. וע"כ להיות גם זה בכלל ספקותיו. אפשר כי שירות הנעשה עודם בע"ג על רגליהם. לא רצה עשוהו על יד עצמו. אך מה שהוא אחר הטהרם מע"ג. עשה על ידו. ולהתכת הכתובים יאמר כי הנה תחת אחד מארבעה סיבות ימנעו אורחים מהתארח אצל בעל הבית. (א) לבל הטריח את הבעל הבית בשירותם. (ב) על טורח בני הבית לפנות כלי הבית ומטלטליו ממקום למקום. (ג) לבלתי הפסידו ממון. (ד) להיותם נחפזים ללכת לדרכם. ע"כ על הא' אמר יוקח נא כו' ע"י שליח. כלומר כי הרבה שלוחים יש לי לשרת. כי רק בעיקר אכילתם אעשה בעצמי בפת לחם. ועל השנית אמר והשענו תחת העץ שאין שם דבר לפנות. ועל השלישית אמר ואקחה פת לחם וכו' שאין בזה הוצאה רבה. ועל הרביעית אמר אחר תעבורו שהוא אחר סמוך. מה שלא אמרתי רק דבר מועט. הוא כי ע"כ עברתם על עבדכם. ולא על פיזור רב רק לזכותני במצוה. ויאמרו אל תהיה אומר מעט ועשה הרבה. כדרך הצדיקים כמוך. פן נהיה עליך לטורח רק תעשה מועט כאשר דברת. ולא הרבה כאשר עם לבבך:
Genesis.18.6.1
וימהר אברהם כו'. הורנו שתי הדרכות טובות אשר יעשה אותו האדם בעשותו כל מצוה. (א) הזריזות. (ב) שכל מה שיכול לעשות בכבודו בעצמו יעשה. ולא יניח למשרתיו עושי רצונו:
Genesis.18.6.2
וזהו שעל הא' אמר וימהר אברהם. וגם בדברו אליה לא אמר לושי כו' במהרה. כ"א טרם גלותו הצווי אמר מהרי. לומר כי קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות והמהירות. אח"כ אמר הציווי. ועל השנית אמר לושי כו' והוא בשום לב אל אומרו לושי. כי האם ללמד הסדר עשיות הפת בא אברהם. כי מי לא ידע שע"י לישה יעשה העוגות. אך כיון אל תאמרי הנה שפחתי הגר וחברותיה הן יעזרוני. ותהיה א' לשה וא' מקטפת ועושה העוגות. ע"כ אמר אליה אוחזי במצוה ע"י עצמך כי את לושי. וגם עשי העוגות. ולמ"ד כי פסח היה שע"כ לוט מצות אפה ויאכלו. אפשר כיון לושי ומיד עשה עוגות. ואל תאחרי בין לישה ועשיית העוגות:
Genesis.18.7.1
ואל הבקר רץ כו'. הנה ארז"ל (ב"מ דף פ"ו) כי ג' בהמות שחט. בן בקר. וגם רך. וגם טוב. להאכילם ג' לשונות בחרדל. וראוי לדעת למה ג' בהמות ולא היו ג' נתחים טובים מאחת או משתים. ועוד שא"כ מאי לעשות אותו. אותם מיבעי ליה. וכן אומר ובן הבקר אשר עשה. כי אם ג' היו הל"ל ובן הבקר רך וטוב אשר עשה. ועוד או' ויקח חמאה כו' ובן הבקר כו' כי מי שקיים אפי' ערובי תבשילין יתן לפני האורחים בשר וחלב. אך הנה יקרה יזמן איש שנים או שלשה אורחים ויאכילם וישקם היטב. אך כל כוונתו על הגדול שבהם. ואגבו יאכלו כל השאר. ואם הם שווי הערך. יעשה בשביל כל א' וא'. כדבר הזה אמר אברהם הנה בעיני יקר' נפש כל א' מהם ולא שכל החרדה הזאת היתה בשביל האחד. ואגבו אעשה לשאר וע"כ שחט שלש בהמות. בהמה אחד לכבוד כל א' וא'. ואם יעשה שלשה נתחי בשר. ויתן לפני כל א' במה יודע איפה כי ג' בהמות שחט. א' אל כל א'. אם לא היו ג' לשונות. כי הלא אין ג' לשונות בפחות מג' בהמות. כי אינן כנתח. שימצאו ב' או ג' דומים זה לזה בבהמה אחד או בשתים. והנה להיותו זקן. וגם לזכות את ישמעאל בנו מה עשה עמד ויחלק הלשונות. הא' לקח לבשל הוא והב' נתן לנער ישמעאל לחנכו במצות וזהו ויקח בן בקר אך רך וטוב ויתן שניהם אל הנער לעשות אותם. אך להיות אברהם זריז במצות יותר. ע"כ וימהר הוא לעשות אותו מיד. הוא את בן הבקר הא' ובראותו כי הנער לא עשה עדיין את הרך וטוב. ולא מיהר כמוהו. והוא כי עשה ורצה לתת לפניהם מהרה. ע"כ לא המתין עד שיעשה אותם הנער. ואז אמר אם אחתוך הלשון לג' חלקים אינו כבוד. ומה גם שרצה להורות שלכל א' נותן מנה א' לבדו. ולא יראה שלא החשיב רק את הא'. ואגבו זימן את השאר. וגם בימים ראשונים כל אורח היה ניתן לפניו מנתו בפני עצמו. ע"כ מה עשה לקח חמאה לתת לפני הא'. וחלב לשני. ובן הבקר לשלישי אשר עשה. כי אשר נתן לעשות הנער לא עשאו עדין. כי הוא מיהר לעשות את שלו. כאומר וימהר לעשות אותו. ולהיות שהיה מסתפק אם היו מלאכים כמ"ש. עם שהיה זקן וחולה ומצטער להיות בעמידה עכ"ז לראות אם יאכלו או אם הסתלק המאכל מלפניהם. ע"כ לא סר מלעמוד עליהם. והם בראותם כי והוא עומד עליהם כלומר הוא הידוע שהוא זקן וחולה. ותחת העץ חוץ מאהלו. ע"כ בושו ממנו ויאכלו. ולא סלקו המאכל מאליו. או נדקדק הוי"ו של והוא. והענין מ"ש שהיתה שכינה עליו כי עשה מרכבה ממנו. וז"א והוא כלומר לא הוא בלבד. כ"א והוא נוסף על זולתו. וז"א והוא כו' כלומר עם השכינה הנזכר לעיל. וע"כ בושו והכלמו ויאכלו. או יאמר דרוש אחר הכתוב אצלנו בשערים על מאמרם ז"ל שכשעלה משה למרום ורצו לפגוע בו מה"ש. א"ל הקב"ה אי אתם בושים ממנו. אמש ירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו כו' שכתבנו. שכיון הוא ית' להורות למלאכים כי היו צריכין כלם לגמילות חסדים של אברהם. שע"י חסדו מתקיים גם עולם המלאכים. וע"כ רצה ית' כי שם יאכלו להורות כי נהנים הם מג"ח. כי גדול הוא מהם ומקיימם. וזה הורה יתב' בהניח אותם ועשות מרכבה ממנו. כי בזה נכנעו הם ויאכלו ולא עשו כמלאך את גדעון. וזה יאמר והוא עומד עליהם. שהיא מרכבה אל השכינה והם למטה. זהו והוא עומד עליהם במעלה. ואיך הוא עליהם. הוא כי הם תחת העץ ולא תחת השכינה כמוהו. וע"כ ויאכלו מפתו כצריכים אליו:
Genesis.18.9.1
ויאמרו אליו. כי הנה שאלתם איה שרה נראה לבלי צורך וגם מיעט דרך ארץ לשאול האורחים איה האשה. וגם למה יחסו הבשורה אל שרה ולא אל אברהם. ועוד כי גם ה' בישרו ששרה תלד. באו' וגם נתתי ממנה לך בן וגו' ומה צורך בשורה זו עתה. ועוד היפלא מהמלאכים שהיתה באהל שישאלו איה שרה. עד שהוצרכו רז"ל (יבמות דף ע"ז) לומר לחבבה על בעלה. או לתת לה כוס של ברכה:
Genesis.18.9.2
ועוד למה כפל באו' שוב אשוב וגם מה ענין או' והוא אחריו. ומה צורך הודעה זו:
Genesis.18.9.3
אמנם הנה ארז"ל כי למה לא הובא לפניהם לחם מפני ששרה פירסה נדה כשהיתה לשה ונטמאת העיסה. והנה לא יבצר תצר לה מדאגה מדבר אשר לא זכתה להעשות מצוה זו ממעשה ידיה. אולי לא הגונה היא. ע"כ להורות כי נהפוך הוא כי אדרבה. פקד אותה ה' מאז התחילה במצוה. והיה הדם ההוא לאות כי החזירה יתב' לנערותה לתת לה הריון. וע"כ שאלו איה שרה אשתך. כלומר הלא אכלנו מאשר עשית ולא מאשר עשתה היא אל תהרהר אחריה. כי הלא אדרבה היא הזוכה ואליה הבשורה כי ראויה היא. כי הלא איה שרה אשתך. והוא כדי שיענה ויאמר הנה באהל. כלומר צנועה בירכתי ביתה. לענות אחריו ולומר שוב אשוב וגו' והנה בן לשרה כי בזכות צניעותה ראויה לבנים כמשז"ל על פ' (תהילים קכ״ח:ג׳) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. אימתי אשתך כגפן פוריה כשהי' בירכתי ביתך. ויאמר שוב אשוב אליך הנה בזה היחל לגלות כי מלאך ממלאכי המרכבה הוא. בכפל אומרו שוב אשוב. והוא כי הנה הבאים אז אל אברהם. היו שכינה ושלשה מלאכים. ועל השכינה אמר שוב. ועל ידה אשוב כי אין שכינה בלי מלאכי המרכבה כי בלידת יצחק אין ספק תבא השכינה שמה כענין בלידת מרע"ה ותרא אותו כי טוב הוא. שנתמלא הבית אורה מזיו השכינה. וכן היה כי הוא ית' אמר אליו למועד אשוב אליך וגו' ושרה שומעת פתח האוהל. וש"ת איה צניעותה בירכתי ביתה אם היא בפתח לפני האורחים. לז"א והוא אחריו כי אברהם הוא אחריו של המלאך הדובר בו. נמצא אברהם מפסיק בין אחורי המלאך ובין הפתח ששרה שם. שאל"כ היתה פנימה:
Genesis.18.11.1
ואברהם ושרה זקנים וגו'. אמר כי הצד שוה שבהם. כי אברהם ושרה זקנים באים בימים. אך מה שחדל להיות לשרה אורח כנשים. כלו' אורח טבעי כנשים אך אורח שלא כנשים שהוא דרך נס אחר תשעים שנה לא חדל ממנה. כי חזרה לנערותה ופירסה נדה אחרי זקנתה הפך הנשים. ועל כן ותצחק שרה בקרבה וגם שלא דברה הנה. היה לאמר הנה ממני אין עיכוב כי הנה אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה. כי פרסתי נדה וחזרתי לנערותי אך העיכוב אינו אלא כי ואדוני זקן:
Genesis.18.11.2
וזה אפשר כוונו רז"ל בב"ר (פ' מ"ח) באומר בתר דסיבית תהי לי עדונין. גם שאין לשונם ברור. ובזה יתיישב מאמרם ז"ל באומרם מכאן שמותר לשנות מפני השלום שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר ואני זקנתי. ואם כפשוטו של מקרא אינו משנה מאמרה. כ"א שהיה אמרה על שניהם והקב"ה לא אמר כ"א חצי מאמרה. אך במה שאמרנו שאחרי בלותי היתה לי עדנה אינו בתמיה. רק שהיא חזרה לנערותיה יצדק מאמרם ז"ל כמדובר. והשיב יתברך ואמר למה זה. כלומר למה היה זה המבשר האם חנם שלחתיו כי צחקה שרה וגם שלא דברה בפיה. הנה כוונת הצחוק היתה לאמר האף כי אמנם ודאי היא שאלד. עכ"ז את מה כי אני זקנתי:
Genesis.18.14.1
היפלא מה' דבר וגו'. אמר הנה אינו מן התימה שצחקה שרה כמספקת כי אולי חשבה כי האורח לא דבר נכונה. ומה גם אם היה בדעתה שהיו ערביים. וגם אם עלה בדעתה כי מלאך ה' צבאות הוא. מסתפקה אם מה' יצא הדבר. או מעצמו או דרך ברכה. ע"כ הנה עתה אני ה' אומר היפלא ויתכסה מה' דבר בתמיהה. כלומר ממלאך אינו ודאי שלא יתכסה. והנה עתה אני עצמי אומר למועד אשוב וגו' ולשרה בן. עתה שפי המדבר אין להסתפק:
Genesis.18.15.1
ותכחש שרה וגו'. ראוי לשים לב למה כחשה מאמר ה'. ועוד אומרו כי יראה. שנהפוך הוא כי ע"כ היה לה להודות פן יקצוף ה' על קולה. אך היא ראתה שינוי כי היא צחקה באו' ואדוני זקן. והוא א"ל שצחקה לאמר ואני זקנתי. והנה הצחוק היה אמת אך לא מטעם זה. והיא לא ידעה שמותר לשנות. ע"כ אמרה אולי נאמר לו מאתו ית' ואדוני זקן והוא משנה עד אודה במציאות הצחוק ואח"כ יריב אתי על שתליתי בו העכוב על כן הכחישה הצחוק כלו שהוא מאומדן דעתו היה אומר ומעיד הוא ית' כי לא מבלתי האמנה בנבואתו כיחשה. רק כי יראה פן יתקוטט עמה אם תודה בצחוק באמור לה'. כי גם הטעם שהוא על כי ואדוני זקן הוא אמת. אז הבין אברהם בחכמתו כי לא על חנם כיחשה כי אם אולי הוא שינה מפני השלום. אך טעמה לא היה רק עליו שהוא זקן. ע"כ ויאמר לא כי צחקת לומר הנה הטעם אפשר היה כאשר אמרתי או הפכו. אולי היה שינוי מפני השלום. אך הצחוק בלבד בעצמו אמת הוא ואל תכחשי. אז שתקה והודה:
Genesis.18.16.1
ויקומו משם האנשים וגו'. יאמר כי אמר שהאכילם והשקם רצה לזכות בעצמו למצות לויה וילך לשלחם שהוא ללותם כמאמר המתרגם. והנה או' האנשים יראה מיותר. וכן באו' וישקיפו הל"ל וילכו סדומה. אך הנה סיפרה תורה כי עשו באופן שיזכה אברהם במצות לויה. והוא כי הנה הראות כאנשים לא היו רק למען יאכילם אברהם. אך אחרי אכלם היו יכולים לשוב אל רוחניותן. וברגע ימצאו בסדום ואפי' בדמות אנשים. כי שלישו של עולם הוא המלאך. ובפסיע' א' ימצא בסדום. ואמר כי ויקומו משם האנשים שהוא כדרך אנשים ההולכים הלוך ונסוע. וגם וישקיפו משם על פני סדום. ולא קפצו כרגע בלי השקפה. הי' על כי ואברהם הולך עמם לשלחם. בלא הי' הלוכם יותר מהלוך אברהם כדי לשלחם שהוא למען קיים מצות לויה ואלו קפצו כמו רגע לא היה מקיים המצוה:
Genesis.18.17.1
וה' אמר המכסה אני וגו'. ראוי לשית לב מה זו תמיהה המכסה אני מאברהם וגו' היתכן שלא היה עושה הוא יתב' דבר שלא יודיע תחלה לאברהם. ומה זו תמיהה. ועוד או' ואברהם בלתי צודק. כי מה יתן ומה יוסיף אל הענין מה שיהי' לגוי גדול וגו'. ושנברכו בו וגו' וגם אומרו כי ידעתיו וגו'. שהוא נתינת טעם ויראה בלתי צודק. וכן אומרו למען הביא וגו' היל"ל למען הביא על בניו. כי איך יאמר שיצוה את בניו ושמרו אחריו דרך ה' למען הביא אל אברהם וגו'. אך יאמר במה שידענו. כי וה' הוא ובית דינו. והענין נמשך אחר הקודם. והוא כי הנה וישקיפו שהיא השקפה לרעה. שהביטו בהתלבשות הבטת רוגז. והנה אברהם הולך עמם לשלחם וירא השקפתם לרעה. וחש הוא יתב' פן בראות אברהם מיד את סדום הפוכה כמו רגע. וגפרית ואש מן השמים. הלא יהרהר בלבו לומר מה זה האכזריות חמה. היתכן לא היה נ' צדיקים או יותר במקום ההוא. אך אין זה כ"א רשות שנתן הוא ית' למלאכים להשחית. ולא הבחינו בין צדיק לרשע וכלו הכל. או לפחות יחשב כי ע"פ מדת הדין לבדה בלי שתוף רחמים. נעשה הכליה ההוא ויגדל הכאב מאד. כי הוא היה הולך ללוות את ההולכים לעשות שלא כרצונו. ע"כ בא הוא יתב' ואמר הנה וישקיפו. השקפה לרעה על פני סדום. שמורה כי משחיתים הם. ויחשוב כי ע"כ לא הבחינו בין צדיק לרשע ואברהם הולך עמם ורואה הענין. וגם הוא הולך לשלחם ללוות את עושי הפך רצונו. ע"כ וה' הוא ובית דינו באחדות א' אמר המכסה אני מאברהם כי לא מאת המשחיתי' הוא הענין. כ"א אשר אני הוא הנזכר. שהוא וה' עושה בעצמו ולא המשחיתים. וגם לא מדה"ד לבדה. כ"א בשתוף מדת רחמים העושה. וש"ת יעשה הוא יתב' משפט צדקו ולא יחוש אל המהרהר. לז"א הנה מכמה טעמים אין לכסות ממנו. (א) כי ואברהם היו יהי' לגוי גדול ועצום. וע"כ יפקפק בבטחון שיאמר איך תבא ברכה ואעשך לגוי גדול לידי גמר. אם ככה הוא יתב' מתנהג להניח הדבר אל המשחיתים. או את מדת הדין בלי שתוף רחמים. והלא לא יבצר מזרעו אשמת דבר. ויתעתדו לכליה חלילה. וש"ת עם בניו לא יתנהג כך רק עם גויי הארץ זולתם. לז"א עוד יש טעם. (ב) כי הלא אמרתי לו ונברכו בו כל גוי הארץ. ועתה לא די שלא נברכו. כ"א גם כלו מן העולם. ועוד (ג) והוא כי ידעתיו וגו' לעשות צדקה ומשפט. והוא כי הנה צווי אליו הוא את בניו שיצוה ושמרו דרך ה' לעשות וגו'. שיאמר להם דרך ה' שהדרך שהוא יתברך עושה יעשו הם. ומה הוא עושה צדקה ומשפט אף אתם כן. והנה בעיני אברהם אין צ"ל צדקה. כ"א אפי' משפט לא היה בענין סדום. כאומר השופט כל הארץ לא יעשה משפט. וא"כ איך יאמר אברהם יעשו דרך שעושה ה' שהוא צדקה ומשפט. ולדעתו אפי' משפט אינו עושה חלילה. וזהו כי ידעתיו וגו' דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ע"כ אודיענו האמת. ועוד כי הצדקה ומשפט שיעשו בניו לא בלבד נוגעים אל בניו. כ"א גם אל עצמו ולמה אכסה ממנו כי ע"י עשות ישראל צדקה ומשפט. ימשכו ויתקיימו הדורות עד לעתיד שתתקיים מתנת הארץ לאברהם ולזרעו משא"כ אם ח"ו יהיה הפסק בקיום הדורות על העדר צדקה ומשפט. שלא יתקיים המעותד לעתיד לאברהם ובראות כי אין זה דרך ה' חלילה לא יעשו הם צדקה ומשפט. וימנע טוב גם מאברהם עצמו. וזהו למען הביא ה' על אברהם וגו'. והוא כי עליו ממש דבר לך ולזרעך אתן. ומתי יתקיים. אומר לך הלא הוא לע"ל כנודע. שאז יתקיימו עשרה עממים את הקיני והקניזי וגו'. וכל האושר שלעתיד לבא הוא בצדקה ומשפט שיקדימו כד"א (ישעיה א') ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכמשז"ל על וארשתיך לי וגו' או יאמר כי ידעתיו וגו'. והוא ש"ת איך אני אומר המכסה וגו' ואברהם וגו'. והלא אדרבה בר עונש הוא אברהם שהיה קרוב אל סדום וידע כי המה רעים וחטאים ולא השיבם לה' ית' כדרכו את כל עמים רבים. לז"א לא יאשם על זה. כי מה שידעתיו ואהבתיו בעצם. אינו על מה שהיה מגייר גוים כי אם למען אשר יצוה את בניו וגו'. והוא משז"ל בפ' ר"א (פרק כ"ד) כי כל הנפש אשר עשה אברהם מכל הגוים לא נמשך אל זרעם אחריהם כלל כ"א הם עצמם בלבד. אך לא כן זרעו כ"א נמשך עד עולם. וזה יאמר כי ידעתיו וגו'. אינו אלא על שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו. משא"כ הנפש אשר עשה שלא היה אל זרעם אחריהם וע"כ לא יאשם על מה שלא עשה בסדום. ולא שאין לו זכות על מה שגייר כל הנפש אשר עשה בחרן. אלא שאשר יצוה את בניו הוא גדול מספיק למען הביא וגו' משא"כ הנפש אשר עשה כי איננו גדול כזה:
Genesis.18.20.1
ויאמר ה' זעקת וגו'. אמר מה שראית השקפה לרעה. אל תתמה אל החפץ. כי הנה זעקת סדום ועמורה כי רבה. ולפעמים יקרה לא היה כ"כ חטאת החוטאים כצעקת שצועקים עליהם. אך בזה נהפוך היא כ"א הזעקה רבה. והחטאת כבדה מאד על הזעקה:
Genesis.18.21.1
ארדה נא וגו'. אמר הנה עוד אעשה למענך כי בלי השקפת מדת הדין ארדה נא אל עומק הדין ולא בחינת מדה"ד. כי אם הכצעקתה הבאה אלי. כלו' אם הצעקה המגעת אלי מדת רחמים הוא ה' הדובר בך. בלתי מספקת לשאעשה משפט כ"א הבאה אל מדה"ד. לא אביט אליה כ"א אל הבאה אלי. ואם עשו שיעור שתהא כדאי לבא אלי אעשה כלה אך אם לא עשו רק הבאה אל מדה"ד. להיות ראוי תעשה המדה ההיא דין. אדעה וארחם. עוד יאמר כי היו שני מיני זעקות. יש צועקים על הרעה שעושים להם. ויש על שלא הטיבו להם כענין יד עני ואביון לא החזיקה וכיוצא. אמר הכצעקתה הבאה אלי לעשות משפט עשו שהיא צעקה על מעשה שעשו. אעשה כלה. ואם לא אלא שאין שיעור להיות באה אלי לכלותם אלא בצירוף העדר טובה בלי מעשה. אדעה וארחם. עוד יאמר לא אעלה בחשבון מה שצועקים עליהם אשר לא מבני עירם המה העוברים ושבים עם שרב היה כנודע מרז"ל (פ' ס"ט) כ"א הכצעקתה (של) עצמה עשו כו'. עוד כיון כמ"ש ז"ל רעים וחטאים וכו' יודעים את קונם ומכוונים למרוד. כי הכוונה קשה מהמעשה. אמר שעכ"ז לא אעלה בחשבון. וזהו הכצעקתה כו' עשו ועכ"ז לא זכו בדינם:
Genesis.18.22.1
ויפנו משם כו' . הורה גדול בטחון אברהם בקונו. וגודל חשקו לזכות את הבריות שאף אחרי לכת המלאכים לסדום להשחיתם בגזירתו יתברך. לא השיב ידו מתפלה רק עודנו עומד לפני ה' לבקש רחמים. וכמ"ש המתרגם משמש בצלו כו':
Genesis.18.23.1
ויגש אברהם וכו'. ראוי לשים לב שטרם יאמר האף תספה. היה ראוי יאמר אולי יש חמשים כו'. ועוד למה בפסוק השני חוזר ואו' האף תספה. ועוד כי בא' נאמר צדיק עם רשע. ובשני האף תספה סתם. ועוד שנכנס בעיר ויצא במקום ואחר כך אמר אשר בקרבה ולא אמר בקרבו. ויחזור אל המקום דסמיך. ועוד שאומר אח"כ חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע. כי מהראוי יאמר חלילה לך שלא תשא למקום למען הצדיקים אשר בקרבה. ועוד למה כופל ואומר והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועוד שיראה כמו זר או' השופט כל הארץ וגו':
Genesis.18.23.2
אמנם הנה אפשר יש צדיקים. אך לא יגיעו לכלל י' לכל עיר וזהו היותר קרוב. גם אפשר שיגיעו לסכום נ' י' לכל כרך ואולי י' אפשר יהיה תוך כל כרך י'. או נ' בכרך א' מכלן. כגון בסדום לוט וכל הנלוים אליו. ולעומת בחינות אלו אפשר כונתו יתברך. אחד מאלה. או להמית צדיק עם רשע יחד או לבלתי המית הצדיקים אך לא יצילו את יושבי עירם. כ"א המה בצדקתם יצילו נפשם. או אפשר שגם את זולתם יצילו. ואשר נראה לי ראוי כעת הוא שאם יש פחות מי' יצילו את עצמם. ואם יש י' לכל כרך יצילו את כל ה' הכרכים. גם שלא יהיו הנ' מחולקים י' בכל כרך כ"א חמשים בעיר א'. וזה היחלו האף תספה צדיק עם רשע שהוא בבחינ' היותר קרובה שיש פחות מחמשים. כלומר האם לא יצילו הצדיקים את נפשם. כלומר ראוי הוא יצילו את נפשם בצדקתם ולא תמות אלו עם אלו. וזהו אם יונח שאין נ' צדיקים שהוא היותר קרוב. אך אולי יש נ' צדיקים שיבואו עשרה לכל עיר. אצ"ל אם יהיו עשרה בכל עיר כ"א אפי' יהיו החמשים בתוך העיר האחת לבדה. והוא חשב על סדום שהיה לוט וביתו וכל הנלוים אליו. וז"א העיר בה"א הידיעה האף תספה. ולא אמר צדיק עם רשע שאינו חוזר אלא אל זולת צדיקים. או את הד' העיירות הנותרות ולא תשא למקום. לומר לחמשה הכרכים שנכללים בשם מקום ולא את העיר שבה החמשים בלבד. ולז"א ולא תשאל מקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה של עיר הא'. וז"א בקרבה ולא בקרבו כי אינו חוזר אל המקום הכולל את כולן כ"א שישא את כולן בשביל הנ' שבעיר א'. ועל החלוקה הא' שאמר האף תספה צדיק עם רשע שהוא בהיות פחות מנ' אמר חליל' לך מעשות כדבר הזה להמית. צדיק עם רשע כ"א שיצילו נפשם. והנה על חלוקה זו היה אפשר לאמר לו. כיון שלא מיחו ברשעים גם המה חייבים. והוא כקטרוג מדת הדין בעת החרבן על שלא מיחו עד שנגזר וממקדשי. ממקודשי תחלו ע"כ להשיב על זה אמר גם אם תחייבם על שלא מיחו. אין ראוי תהיה לקותם שוה אלא שאם הרשעים יתחייבו מיתה יתחייבו צדיקים יסורין. וזהו והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועל הב' אולי יש חמשים שאם היותם בעיר א' יצילו את כל המקום. אל תאמר כי כל כרך אתה דן בפני עצמו באופן שלא יצילו רק את העיר שנמצאו בה. הלא השופט להיותו שופט לא יעשה משפט. כלו' אם היה המשפט לא' ממלכי הארץ או לשרי מעלה שלא יעצרו כח נשפוט כל הארץ כא'. לא יפלא ישקיף אל כל כרך בפני עצמו. ולא ימחול אל עיר א' על חמשים צדיקים שבחברתה כי ישפטו כל א' בפני עצמו. אך השופט כל הארץ שלפעמים דן את כל העולם כא' לא יעשה פה משפט. והוא כי להיות שופע כל הארץ יחד מצרף זכיות כל העולם. ולפעמים בעיר א' הרבה זכיות או בהפך. ואינו שופט כל עיר בפני עצמו. להיות הזכיות בשוה בכל עיר ועיר. כן תעשה אתה כי כל החמשה כרכים כאחת יחשבו כי אדון הכל אתה. וע"י כך הוא היות החמשים בעיר א' כבהיותן מוחלקים. כי תדונם חמשתן יחד. או יאמר על דרך המתרגם שאומר הברגז תשצי. וכן יראה בב"ר. והוא כי יקרא אף אל מדה"ד. ואמר הנה האף הוא מדת הרוגז. תספה צדיק עם רשע של שהצדיק לא מיחה כענין בחרבן. אך לא כן מדתך שם ה' של מדת רחמים הדובר בי. וכל שכן כי אולי יש חמשים צדיקים כו'. כי הנה האף תספה מטעם הנזכר שתכריע את מדת הרחמים. אדרב' ראוי שמדת הרחמים תכריע את מדת הדין למחול על כולן בזכותם. וז"א כמתמיה ולא תשא שם הרחמים הדובר בי. ותכריע את מדת האף ומה שאני מייחס האסיפה והכליון אל האף. הוא כי חלילה לך שם הרחמים לעשות כדבר הזה וש"ת כי אין מספיקים לכל כ"א אחר הרוב. שאם יש אלף רשעים יהיו אלף וא' צדיקים. זה לא יתכן כ"א כן צדיק ורשע שוים לפניך להכריע הכף. ואין צדיק אחד מכריע כנגד רשעים רבים. ולא יאות כי יהיה כצדיק כרשע בגדר אחד. חלילה לך כי הלא מרובה מדה טובה. ועשרה צדיקים יצילו את כל יושבי עירם וכל זה מבחינת הרחמים וכ"ש שאפי' היה נעשה ע"י מ"ה השופט כל הארץ לא יעשה משפט. כי אינו חלילה כמשחית שכשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע. כי אתה שופט כל הארץ שודאי יעשה משפט לבלתי המית צדיק עם רשע. ולישא למקום בחמשים הצדיקים אשר בקרבה. עוד יתכן במה שכתבנו בפ' נח כי בעשותו ית' פקידת העון ע"י אף או חימה. אינו מבחין בין צדיק לרשע וכמאמר ז"ל כיון שניתן רשות כו' אך בהעשות על ידו ית' מבחין. ובזה יאמר הנה אפשר תהיה פקידה זו ע"י האף שהוא משחית. או על ידך. והנה מדת האף היא שתספה צדיק עם רשע כיון שניתן רשות כו'. ולא עוד אלא שאולי יש חמשים וכו' מדת האף הוא שתספה ולא תשא כו'. אך מדתך לא כן הוא. כי חלילה לבלתי הבחין וזהו חלילה לך וגו'. ולא זו בלבד כ"א גם בהיות הצדיק ראוי ליענש על שלא מיחה אינך מדמה פקידה של זה לזה. וע"כ מה שאשאלה ממך לא תניח המשפט ביד משחית כ"א על ידך. וזהו השופט כל הארץ לזכות או לחייב. לא יעשה הוא בעצמו המשפט באופן שיבחין אפי' יהיה במדת הדין:
Genesis.18.26.1
ויאמר ה' וגו'. הסכים עמו שאמר שאם יהיו חמשים צדיקים. עם שיהיו כלם תוך עיר א'. ישא לכל המקום הכולל ה' כרכים וזהו אם אמצא בסדום שהוא עיר אחת נ' צדיקים וכו' ונשאתי לכל המקום. עם שבארבעתן אין גם א'. וסיים סדום על כי היא העיר שאפשר ימצאון שם יותר משאר עיירות כי שם לוט. ואמר אצ"ל שלא אשחיתם כ"א ונשאתי לאשמותם ולא ישאר חוב עליהם:
Genesis.18.27.1
ויען אברהם וגו'. אמר אברהם עד כה דברתי עם השם הגדול והנה נא הואלתי לדבר אל אדני הוא שם אדנות. והוא כי בוש לסרב לפני השם הגדול ומה גם בהיותו הולך וחסור בחשבון ואנכי וגו':
Genesis.18.28.1
אולי יחסרון וגו'. הנה אברהם אמר את כל העיר. והקב"ה השיב לא אשחית סתם וגם הל"ל המקום ולא העיר. אך אברהם אמר אולי יחסרון וגו' ועל החסרון איני או' שתשא ותמחול להם כ"א שלא תשחית ואף לא אל כל הכרכים. כ"א אל העיר והוא כי במ"ה יש כדי כפרה לד' כרכים וחצי. אמר תשחית בה' את כל העיר החמישית כולה ולא יצילו החמשה את חציה. והשיב הוא ית' לא אשחית סתם כלו' לא אעשה השחתה לגמרי אפי' את חציה. כי איזה חצי אשחית ואיזה אשאיר כי אם אייסר את כולם:
Genesis.18.29.1
ויוסף וכו'. הנה למעלה אמר לא אשחית ובמנין המ' והשלשים אמר לא אעשה ובארבעים ובעשרים ובעשרה אמר בעבור משא"כ בל' והנה בענין ירידת המנין פרש"י ז"ל כי תחלה אמר חמשים על ה' כרכים. ואח"כ מ' על הד' ושלשים על ג' עד עשרה לאחת. ויתכן דרך אחרת בשום לב אל מה שהערנו באופן אחר ושתהיה תוספת חנינה בכל חלוקה. ולא חמשים לחמשה ולא מ' לד' שעניינים שוה לפי הערך. והוא כי בפעמים הראשונות בקש על הכל ואח"כ על קצתם. והוא כי עד ל' שהיו י' לכל אחד מהשלשה שהם רוב החמשה. בקש יתבטלו השתים ברוב להנצל גם הם אך בך' או בי' שהם כנגד המיעוט. בקש יספיקו הך' לב' וי' לא' ולא אחר הרוב שהיו רעים וחטאים שלא יתבטלו ברוב. ע"כ לא אמר בעבור הל'. ובזה יתבאר אשר הערנו. והוא תחלה נאמר לא אשחית אם אמצא שם מ' וחמשה אמר לשון השחתה על כי אברהם אמר התשחית בחמשה את כל העיר שלא ישחית את כל העיר החמישית. והשיב לא אשחית סתם לא אשחית כל העיר כ"א יסורין. אך באמור אליו אברהם אולי ימצאין שם מ' ולא הזכיר השחתה. אם היה משיב לו הוא ית' לא אשחית היה נראה שלא יעשה גדר השחתה שהוא כליון כ"א מעט ע"כ אמר לא אעשה כלומר שום עשיה. וזהו בעבור המ' כי הלא יש י' לכל א' מהד'. וע"כ החמישית תבטל ברוב גדול א' בין ד' בעבור זכות הד'. אך על השלשים גם שאמר לא אעשה שלא יעשה כלל כי עדיין יש מציאות רוב. עכ"ז אינם בעצם בעבור הל' רק ברחמנותו ית'. אך בך' אמר לא אשחית כלומר לא אשחית הכל כי השתים אשאיר וההטב' היא שלא יתבטלו השתים ברוב כי מרובה מדה טובה והנה להיות שלא יצילו רק השתים. יצדק אומרו בעבור הך' כי אל הב' מספיק זכותם ועד"ז אמר בי' לא אשחית. וגם אומרו בעבור העשרה:
Genesis.18.33.1
וילך ה' כאשר וגו'. יאמר שכ"כ היה חשק אברהם לעמוד בפרץ להצדיקם. שעל שוילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ולא נתעכב אחרי דבורו. ע"כ ואברהם שב למקומו שאם היה מתעכב עוד מעט היה אברהם שב כפעם בפעם להתחנן. אך בראותו שהלך כהתימו לדבר ולא נתעכב כלל אז שב למקומו. וגם המלאכים עד ראותם שאברהם שב למקומו לא באו סדומה. וזהו שסמוך שב למקומו ויבאו כו' כי חשו פן יתעשת האלהים למו:
Genesis.19.1.1
ויבאו וכו'. ראוי להעיר מה היה שלמעלה קראם אנשים ויקומו משם האנשים. ופה קראם מלאכים ואם הוא שעתה באו שלא בדמות אנשים איך אכלו בבית לוט וגם אחרי כן קוראם אנשים. וגם למה יודיע כי לוט יושב בשער סדום. ועוד איך ערב אל לבו לוט לאמר להם סורו נא כו' ולא חש פן יהרגוהו אנשי המקום על הכניסו אורחים. ועוד באומר הנה נא אדוני. כי מלת הנה מיותרת וגם למה אמר הגשה בל הסרה. ועוד באומר ורחצו אחר הלינה. הפך אשר עשה אברהם שצוה על הרחיצה תחלה:
Genesis.19.1.2
אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את לוט במצות הכנסת אורחים למען הצילו. אך ראה ית' כ"א יבאו אליו בדמות אנשים והוא יושב בשער המשפט מקום שיש אנשים אילי הארץ. עם המון עם נדונים הלא יסתכן לוט או יקומו עליו ולא יעשה המצוה. ע"כ ויבאו שני המלאכים כלומר בדמות מלאכים. והטעם מפני שלוט יושב בשער סדום מקום המשפט מקום רואים שלא יראו אותם כ"א לוט לבדו וזהו וירא לוט. לומר לוט ראה אך לא הם. והוא כמשז"ל (ב"ר פ' מ"ה) כי כל בני בית אברהם היו מכירים במלאכים שע"כ הגר הכירתם. ודרשו על זה פסוק צופיה הליכות ביתה. ורצה לזכות בג"ח כי למד מאברהם. ויאמר בלבו אם אדבר במקומי בשער הזקנים בפניהם הלא ישמעו שאני מזמינ' ויחרדו. ע"כ קם מאתם וירץ לקראתם עד רחק מהם. עד מקום שלא ישמע קולו בדברו אתם. ואז וישתחו ארצה ויאמר הנה נא אדני. כלומר הנה נא אתם רוחניים מתייחסים אל השכינה הוא שם אדנ"י אך כדי לזכות בג"ח סורו נא ממציאות זה. והיו לאנשים אל בית עבדכם לזכותני. וזהו ולינו ואח"כ בקר השכם ורחצו רגליכם הוא הפשטת מלבוש גשמות אשר התלבשתם הנמשל לרגל כנודע. ואז והשכמתם והלכתם שלא ירגישו. או יאמר אם הייתם אנשים ממש לא הייתי יכול עשות מצות ג"ח. כי גם שבהיותי בבית היה אפשר להחביא אתכם אך בלכתכם בדרך עד ביתי הייתי צריך אני או שלוחי ללכת אתכם לראותכם ביתי לחנותכם אך הנה נא אתם אדני מתייחסי' לרוחניי' דומים לשם שכינה. ע"כ לא תצטרכו לא למורה מקום ולא להוליך אתכם בדרך כ"א סורו נא וגו' כי בהסרה בלבד שתסורו מפה. הנכם אל בית עבדכם ולא תשנו. ולינו ואחר כך ורחצו רגליכם מההתלבשות הגשמיות והשכמתם והלכתם לדרככם. הוא לדרך המיוחד לכם היא הרוחניות. ויאמרו לא כי ברחוב נלין שלא ירגישו בך ועשו כמאמרו שבלי הליכה ומנהיג ומורה ביתו הלכו אל ביתו. וזהו ויסורו ועודם אליו סמוכים לו ויבאו אל ביתו. כי כמו רגע נמצאו בתוך ביתו ובעוד עשותו גמילות חסדים לא הורגש עד אחר שעשה להם משתה ומצות אפה ויאכלו גם לא אחר האוכל מיד כ"א טרם ישכבו שהוא אחר ברכת המזון וששהו אחרי אכלם עד טרם ישכבו וגו'. וראוי לשים לב למה נסבו על הבית ולא נכנסו תוך הבית וגם למה אמרו לו שיוציאם ולא נכנסו הם להוציאם. אך לזה נדקדק אומר איה האנשים שהוא מיותר ולבלי צורך. אך הנה המה ידעו כי אורחים שם. או כמשז"ל (שם פ"ג) ע"י אשתו שהלכה מבית לבית לשאול מלח לאורחים שע"כ נעשתה נציב מלח. וזהו ומצות אפה ל' מצות ומריבה או שהיו שומעים קול אנשים מדברים תוך הבית והיו נגשים אל הפתח שעדיין היה פתוח כי לא נסגר עד שיצא עליהם לוט והדלת סגר אחריו. ובעוד הפתח פתוח הביטו משם ולא היו רואים אדם כי המלאכים לא היו מתראים להם וע"כ תחלה נסבו על הבית. לבל יהי למו בית מנוס מסביב ויקראו אותו בפתח כי לא היו רואים אותם ואמרו לו איה האנשים כי אינם נראים לנו. לכן אתה הרואה אותם הוציאם אלינו. ואל תירא מלהוציאם פן נמיתך על הכניסך אורחים כמשפטנו. כי הנה אין עליך אשמת דבר כי לא קראתם אתה כ"א הם באו אליך מעצמ' וז"א אשר באו אליך הלילה ובחושך הלילה לא הרגשת:
Genesis.19.7.1
ויאמר כו'. אמר לא יבצר או דעתכם להרע אותי במוצאכם אותי על שאספתים הביתה או להנאתכם או לקנוס אותם על הסכמת העיר לבל יאכל וישתה שם אורח. אם הוא להרע לי אל נא אחי תרעו לב' סבות. א' להיותה עתה שמניתם אותי לשר ושופט וגם להיותכם אחי בבחינת האהבה אל תרעו. ואם הוא להנאתכם הנה נא לי וגו' ואם הוא על דבר ההסכמה. הלא לא יאשמו כי ע"כ לא לאכול ולא לשתות באו. רק להיות בצל קורתי בלבד באו:
Genesis.19.9.1
ויאמרו גש וגו'. הנה גש הוא הפך הלאה ועוד וישפוט שפוט כי הלא לא משפט עשה לוט במאמרו. אך יאמר גש אם תעשה מאמרנו או הלאה אם לא תעשה. כי לא נרצך עוד ומה גם להיות דיין עלינו. וש"ת כי הלא דיין אתה עלינו. וכך עושים לשר ושופט זה אינו כלום כי הוא האחד בא לגור וכבר שפט שפוט. ודי לך אשר שפטת היום פעם ושתים אחר היותך גר. עתה שאנו מעבירים אותך מהדיינות נרע לך מהם ויפצרו תחלה באיש דרך חשיבות בבחינת היותי מתייחס לאיש שהוא חשוב ואח"כ בלוט בלי בחינת חשיבות וזהו באיש בלוט:
Genesis.19.10.1
וישלחו כו'. הנה אחר שלוחם יד בלוט ויביאו את לוט וכו' ואחר שהדלת סגרו מבפנים הכו את האנשים שהיו חוצה בסנורים. שאפילו בפתח פתוח נלאו למצא הפתח. וז"א הפתח ולא אמרו הדלת וזהו שאח"כ או' ויצא לוט כו' הנה שגם שהפתח פתוח לא היו נכנסים. אם באנו לשים לב איך בהיותם פתח הבית נלאו למצא הפתח. וגם כי מאומרו וילאו יראה כי אחר הלאות מצאוה. וגם או' הפתח בפת"ח הה"א שהוא הפתח הידוע. ועוד כי אחר שהוכו בסנורים למה בקשו הפתח. אדרבה היה להם לברוח פן ימיתום. אך אפשר יאמר כי בהיותם סומים בחרו לברוח וילאו למצוא הפתח הגדול היותר מסויים הוא פתח החצר להמלט על נפשם:
Genesis.19.12.1
ויאמרו האנשים כו'. ראוי לשים לב על אומרו ובניך ובנים לא היו לו. וכן או' חתן והיו שנים ועוד כי הלא לא יבצר מהם כי חתניו לא היה ראוים לינצל ולמה אמר עוד מי לך פה חתן. אך המה ידעו את אשר יקרה לו עם בנותיו שיוליד ב' בנים מהן. וזהו שאמרו לו עוד מי לך פה כלומר אל תחוש אל מי שילך חוץ מהבית. כי הלא עוד מי לך פה הוא ולא בחוץ. כלומר כי אין לך זולת אלה כי חתניך שבחוץ לא לך יהיו כי היו כלא היו כי הנה במה שיש לך פה הוא חתן ובניך ובנותיך כלומר כי חתן שלם בעצם הוא פה וגם בניך ובנותיך. והוא כי הוא עצמו ובנותיו ממנו ומהן יש חתן כי הוא חתן לעצמו. ובנים הן עמון ומואב ובנותיך הן השתי בנות. כי הוא בעל בנותיו והבנים בניו והבנות בנותיו. ועם כל זה כל אשר לך בעיר הוצא מן המקום. אולי יועיל למו כלומר כי הוא יראה כי אין בה מועיל. ואז יצא וידבר אל חתניו כו' ויהי הדבר כ"כ להם כמו זר שאפילו לא חשבו כ"א שהיה הוא מצחק ולא מלבו:
Genesis.19.15.1
וכמו השחר וכו'. הורה הוא ית' איך נהפך למו הרחמים. כי אחר עלות השחר שהוא עת רחמים היתה להם פקודתם. וראוי לשים לב אל או' תחלה פן תספה בעון העיר. ואח"כ אומר פן תספה ולא אמר בעון העיריי. ועוד כי אחר שביאת המלאך היתה בשבילו למה מפחידו ואומר ההרה המלט ופן תספה. ומה גם לרש"י ז"ל שאומר ההרה הוא שילך אל אברהם. עוד אומרו ויחזיקו האנשים בידו וביד שתי בנותיו ולא הוציאו רק אותו לבדו שאומר ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר. ועוד שאח"כ או ויהי כהוציאם אותם יורה כי יחד הוציאום. ועוד אומר פה בחמלת ה' עליו ולא מקודם יאמרו לו קום קח אשתך וגו'. ועוד למה הפחיד אותו ולא את הנשים שאומר המלט על נפשך וגו' פן תספה. ועוד למה לא הזהירו טרם הוציאו רק כהוציאם החוצה. ועוד אומרו החוצה בה' בסוף תיבה וה' בראשה. ועוד כי אחר שהשנים היו המחזיקים בידם למה אח"כ אומר ויאמר המלט ולא נאמר ויאמרו. ועוד אומר ויאמר אליהם אל נא אדני בלתי מובן. ועוד אומר הנה נא מצא עבדך חן וגו' ותגדל חסדך וגו'. כי הלא זה הדבר הוא ית' העושה ולא מלאך. כי אין בידו להציל מבלעדי ה'. ועוד או' הנה נשאתי פניך וגו' כי אין זה צודק רק לה'. ועוד כי או' ויאמר אליהם והאמירה היא כמדבר עם א' בלבד ועוד או' ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה איזה רעה תדבקנו שם שלא תדבק בו בעיר. ועוד כי אחר שביאת המלאך מיכאל לא היתה רק להצילו מה היתה יראתו הגדולה הזאת:
Genesis.19.15.2
אמנם הן אמת כי מיכאל מצד החסד בת להציל את לוט כמו שגבריאל מצד הדין הלך להפך את סדום ומתחלה גם גבריאל הסכים להיות ידו עם מיכאל בהצלה. ויחד האיצו עליו ויאמרו קום קח וגו' פן תספה בעון העיר. גם שאין בך עון אך מיד חטא כי ויתמהמה בקוטן אמנה. ועכ"ז ויחזיקו גם אותו שמצד הדין ולא מלבו כ"א בחמלת ה' מדה"ר עליו. שראה כי ה' חפץ להצילו. ויוציאוהו מחוץ לעיר עם היותו בלתי כדאי. וקרה להם כר' חנינא בן דוסא שאומרו במד' חזית שרצה להוליך אבן גדולה לירושלים וביקש פועלים וזימן לו הקב"ה ה' מלאכים בדמות פועלים והשכירם. וא"ל תן ידך בידינו ונשאו אותו ואת האבן כהרף עין לירושלים שהכונה אצלי שע"י תת ידו תועיל זכותו גם לישא את האבן כרגע. ועד"ז יהיה כי עון לוט מה שלא היה לנשים. לא היה נושא היא כהרף עין טרם נחיצות הרוגז. ע"כ עשו כמלאכי ר' חנינא שאחזו ביד לוט וביד אשתו ובנותיו העתידות להוציא מלכות בית דוד מהן לצדקתן. ואגבן נישא גם לוט. וזהו ויחזקו האנשים בידו וגו'. ויוציאוהו גם הוא מחוץ לעיר. שאם לא כן הוא לא היה זוכה וזהו ויחזיקו כו' ויוציאוהו וגו' ואחר צאתם חוץ לעיר ובא להוציאם הרחק מן העיר דרך כל הככר אשר בחר בו לוט. שנא' וירא את כל ככר הירדן נזכר לו עון מה שעליו בא להתחבר עם אנשי סדום. ונתוסף גם היא עם הראשון ע"כ כהוציא אותם החוצה שהוא רחוק הרבה. כי ע"כ יש ה"א בסוף תיבה שהיא במקום למ"ד בראשה. וגם ה' בראשה שהוא להורות הפלגה. כמשז"ל על לשאולה שיש ה"א בסוף ולמ"ד בראשה. שהוא לומר אל אמבטי התחתונה שבשאול. כך החוצה הוא הרבה ממקום הככר שע"י חטא לוט. וידוע שמקום שאדם חוטא בו שם שורה כח טומאה שנעשה בעון. וע"כ הרף ממנו המלאך גבריאל ובראות כך מיכאל שבא להצילו אז ויאמר המלט ולא מצד נפש הנשים. רק על נפשך שאתה חטאת אל תביט אחריך מקום שהתמהמהת ואל תעמוד בכל הככר מקום שע"י חטאת. רק דרך העבר ההרה המלט כפי' רש"י שילך בנחיצות עד מקום אברהם שיעמיד לך זכותו פן תספה ע"י ב' עונות אלו אז ויאמר לוט אליהם אל נא. אמר לא עתה עת לדבר אליהם כ"א אל אדני שאליו השלטון ואליו אמר הנה נא מצא עבדך חן וגו' להחיות את נפשי. בפרט כי אני חטאתי לך ואנכי לא אוכל להמלט ההרה כעצת המלאך פן בעברי דרך הככר גם שלא אעמוד בו. פן תדבקני ותאחז בי הרעה הוא טומאת אשמתי שע"י הככר בעברי ומתי. או שאם אלך עד אברהם אסתכן כי יערוך ית' מעשי עם מעשיו ותדבקני הרע שעשיתי ומתי. וטוב לי כי הנה נא העיר קרובה טרם עבור הככר. והיא מצער שאין בה כ"כ עונות כשאר שהיה חדשה מהם. אמלטה נא שמה כי טוב לי בה כי הלא מצער היא ממני כי בערכה אני גדול בזכות. וכשאערך עמה אזכה שותחי נפשי משא"כ עם אברהם ובזה אינו מיותר אומר פעם שנית שהיא מצער. אז ויאמר אליו ה' הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי וגו'. כי לומר שהם דברי המלאך קשה שאינו בידו ואחשב' שהוא כמו שאז"ל (ב"ר פ' ס"ג) על פ' ויאמר ה' לה שני גוים וגו'. שהוא ע"י שם בן נח. שלא דבר לה רק שם בשם ה'. כך אומר פה ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו' הם דברי ה' ע"י המלאך. ובזה לא יקשה סוף הפ' כי לא אוכל וגו' שהם דברי המלאך לכן טוב לומר שגם ראש הכתוב כך אלא שהוא מפיו יתברך:
Genesis.19.24.1
וה' המטיר וגו'. הנה או' מאת ה' מיותר וגם הל"ל מאתו כי כבר נזכר ה'. אך הנה אמרו רז"ל (סנהדרין דף ק"ד) כי אין דבר רע יוצא מלמעלה. אלא מתחלה יצא מטר ואח"כ נעשה גפרית ואש. ויתכן לפי זה יאמר וה' המטיר שהוא מטר ממש ואח"כ נעשה גפרית ואש. ופי' מה שאמרתי המטיר שהוא מטר ממש. הוא בצאת מאת ה' ומה שנרא' גפרית ואש. הוא מן השמים ולמטה. או יתכן מה שלא אמר מאתו כ"א מאת ה'. לומר אל יעלה על רוחך כי מה שוה' הוא ובית דינו גזרו הי' בהכרעת הב"ד. אך לא כן הי' על פי נתינת שם הרחמים. כי דע איפה כי גם היה מאת ה'. כי ארורים הרשעים שמהפכין מד"ר למה"ד. ולהורות כן אמר מן השמים להורות כי לא נהפך לגפרית ואש באויר למטה מיסוד האש כי אם גם מן השמים בצאת המטר מן השמים מסוף גבולה להורות כי יד ה' עליהם חזקה. או יאמר כמ"ש ז"ל פ' אין דורשין (חגיגה דף י"ב) כי מכון הוא רקיע ששם אוצרות שלג וברד וקיטור וסערה וגו'. ובגמרא הקשו הרי בארץ הם שנאמר הללו את ה' השמים וגו'. ומשני דוד התפלל והורידן לארץ. הנה כי בתחלה היו בשמים מקום מלאכי השרת. כי מכון למעלה ממעון אשר גם שם כתות מלאכים. ונבא אל הענין אמר וה' המטיר וגו'. וש"ת א"כ מה עשו המלאכים שאתמרו וישלחנו ה' לשחתה לז"א מאת ה' כלומר הגזרה היתה מאתו ית'. אך הפועל היה מן השמים. הוא מן הרקיע הששי. וזה היה ע"י המלאכים:
Genesis.19.25.1
ויהפוך וגו'. ראוי להעיר כי הלא יושבי הערים היחלה בהם הפורענות ע"י גפרית ואש. ואיך מזכיר' אחר הפיכת הערים והככר. ועוד אם הערים נהפכו מפני יושביהן. הככר וצמח האדמה מה חטאו. אך הנה רצה הקב"ה יהי' כל טובה כעיר הנדחת. בל יהנו מכלם שום הנאה כל יושבי תבל. והנה ארבעה המה חלקי מציאותה. (א) הדומם. (ב) הצומח. (ג) הבעלי חיים. (ד) בני האדם. אמר כי כלם לקו לבל יתהנו עוד מה'. הדומם ויהפוך את הערים האל. והצומח ובעלי חיים אשר שנים אלה הויית' בככר כי כלה משקה. כי הוא מחיה הבעלי חיים. עליהם אמר ואת כל הככר. ועל בני האדם אמר ואת כל יושבי הערים. וע"כ הוזכרו בני האדם אחר הערים והככר להזכיר הארבע הדרגות כסדרן. ועדיין הי' אפשר. לומר שלא יקפיד הוא ית' בצומח. שלא תהי' מהם הנאה לבריות אלא במה שנעשה על ידן ככרמים וזתים וגנות ופרדסים שזרעו ונטעו בידם אך צמח האדמה שצמחה מאליה לא יקפיד. ע"כ אמר שגם צמח האדמה הפך ה' ממקום שהיה בו. שגם לא יהנו ממה שצמח בחייהם:
Genesis.19.26.1
ותבט אשתו וגו'. יתכן שאומרו מאחריו ולא אמר מאחריה שהוא כמד"א וראית את אחורי. והוא כי אמר וה' המטיר הוא וב"ד ויהפוך וגו'. כי הפיכת הערים היתה ע"י ית'. וע"כ הוזהר אל תבע אחריך ותבט אשתו מאחריו שהוא אל בחינת אחוריים שלא הביטה אלא מקצת אחוריים במאוחר מהן. וזו מאחריו של ה' הנזכר ותהי נציב מלח. והוא כי ג' דברים היו בסדום. גפרית ומלח ואש שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת ה' את סדום וגו'. אלא שלא הוזכר בפ' וה' המטיר וגו' אלא גפרית ואש ולא מלח. לפי שלא הזכיר רק מה שהי' מן השמים. ועל כבוד לוט לא שלטו באשתו גפרית ואש רק מלח ולא נשרפה:
Genesis.19.27.1
וישבם וגו'. ראוי לשים לב למה הודיענו שהשכים אל המקום ההוא. ואם הכונה לומר כי משם ראה והנה עלה קיטור הארץ. הוא ענין בלי גיזרה כי מה יצא לנו מאשר ראה קיטור הארץ. ושהיה מן המקום אשר עמד שם. ועוד אומרו ויהי בשחת וגו' מה חידש לנו עתה אחרי אשר סיפר כל ההצלה בכל פרטותיו. ועוד כי מתחלת הענין כששלח מלאך להצילו הי' ראוי לאומרו. ועוד אומרו בהפוך כו' מי לא ידע בכל אלה. ולבא אל הענין נזכיר מז"ל (ברכות דף ו') כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהי' בעזרו. שנא' וישכם אברהם אל המקום אשר עמד שם וגו'. הנה למדנו מדבריהם כי השכמה זו היתה להתפלל. גם נשים לב אל או' את פני ה'. כי ידוע כי פני ה' חילה שם. וכן באו' ויהי בשחת אלהים ויזכור אלהים וגו'. מה ענין הזכירו שמו ית' זה פעמים בתואר אלהים. אך יתכן כי בראות אברהם כי מה שהתפלל על סדום הי' אל בחינת שם הרחמים. והנה בתפלתו כלל שני דברים. (א) להציל את הערים. (ב) שגם אם יעשה בהם משפט לא ילקו הצדיקים אגב הרוב. כאומרו חלילה לך להמית צדיק עם רשע. והנה על הא' לא הודה לו הוא ית'. על כי לא נמצאו עשרה צדיקים. אך הב' הודה לו ובכלל הדבר הוא שינצל לוט. ובבקר השכם שב להתפלל על לוט והטעם שהוצרך לכך הוא כי המקום אשר עמד שם הוא את פנו ה' הוא מדת רחמים. וחש פן בבא רוגז אל הפועל תקטרג מדה"ד עד שלא מיחה. וישקף וירא כי הנה עלה קיטור הארץ וכו'. ולא ידע כי מדה"ד הסכימה כי מאז שלח מלאך בזכות אברהם. וזהו ויהי בשחת אלהים הוא מדה"ד את ערי הככר אשר ממנה הי' ירא אברהם הי' לו לישועה מאז כי ויזכור אלהים מדה"ד את אברהם ולא הביט אל לוט מצד עצמו. עד היות ראוי ליספות על דבר כי ויאהל עד סדום. עם היות כי ואנשי סדום רעים וחטאים. וזהו בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. כי לא לקה בכלל הערים. עם היות ראוי על שישבו בהן עם רעים וחטאים. או יהי' כי באמור אברהם אולי ימצאון שם עשרה הי' על סדום כי חשב שלוט עם בני ביתו יהי' י' צדיקים ובאומר ית' לא אשחית בעבור העשרה. נסתפק אם הי' כך שיהיו בסדום עשרה ותנצל אם לאו ובהשקיף על פני סדום וראה קיטור וגו' אמר אם כן לא היו בסדום עשרה אז התפלל על לוט. ושיעור הכתוב וישכם וגו' להתפלל. ולמה הוצרך לכך. הלא הוא כי השקיף על פני סדום וגו' וירא והנה עלה וגו'. ע"כ היתה התפלה על בל יספה בכלל העיר. ולא ידע כי כבר מאז שהי' בשחת אלהים וגו' וישלח וגו' בזכות אברהם. והוצרך זה להיות בהפוך את הערים שישב בהן לוט כי לא הי' עשרה צדיקים בעירו. הוצרכה תפלה בל יבטל ברוב:
Genesis.19.30.1
ויעל לוט וגו'. קשה שהל"ל וישבו במערה. וידוע שהן הוא ושתי בנותיו. אך אפשר בא להורות שתתנהג בצניעות. כי כשהיו במקום מפורסם היו יחד שתי בנותיו עמו. אך כאשר היו במערה מקום ייחוד. פירש מהן וישב הוא וכו'. כלומר הוא בפני עצמו. ושתי בנותיו לצד אחר. שלא יהי' ייחוד גמור. עם היות שהבנות בנותיו ולא הי' צריך דבר:
Genesis.19.31.1
ותאמר הבכירה וגו'. אומר אבינו זקן אין לו ענין. שאם הוא שאינו ראוי להוליד. א"כ איך אמרה ונחיה מאבינו זרע. אך אמרה. אם אומר איש אין בארץ לבא וכו' ולא אומר אבינו זקן. הלא תענה אחותי אולי לא ירצה להשתכר. ובאיזה טענה נאמר לו שישתכר. ע"כ אמרה ב' דברים. (א) אבינו זקן. (ב) ואיש אין בארץ וכו'. מה שאמרתי אבינו זקן וכו'. לכן לכה נשקה כו' שלא יהי' לו כמו זר בעיניו שנרבה להשקותו יין. כי נאמר שלהחזיקו כי זקן הוא אנו עושות. ומה גם אחר צער וטלטול. ועל מה שאמרתי ואיש אין בארץ וכו' אמרה ונשכבה עמו ולא לחיבת משגל. כי לא נתמיד רק ונחיה מאבינו זרע מציאות זרע. ודי לנו ולא יוסיף עוד לדעתנו. או יאמר אל תאמרי אולי לא נתעבר ונעשה נבלה לכלתי הועיל. לזה אמרה ואיש אין בארץ כו' וע"י עשותנו על כוונה זו על קיום העולם. ודאי נצליח ונחיה מאבינו זרע:
Genesis.19.31.2
והנה לפי מה שנראה שחשבו שלא היו בני אדם זולת הן ואביהן בעולם. ראוי נשית לב למה עשו בערמה ולא אמרו לאביהן נחיה ממך זרע. כי אין זולתך לקיים העולם ע"י והוא יעשה. אך אפשר שאם כה יאמרו יקח אחת מהן ולא תעשה המצוה על יד השנית. וז"א לכה נלקח וגו' וע"י כן ונחיה. כלומר שנינו מאבינו זרע ולא אחת בלבד. ולמשז"ל (ב"ר פ' נ"א) כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה אלא שהוציאו עדותן לחוץ. שהוא אצלי שהוציאו בידן דם בתוליהן הנקרא עדות שלא נטמאו. בזה יאמר ונחיה וגו'. נעשה באופן שנחיה מאבינו זרע. שהוא ע"י הסרת בתולים תחלה:
Genesis.19.33.1
ותשקן וכו'. אומר בל לה הוא. ובצעיר' נא' בליל' ההוא. גם לזה נשים לב אל אומר ותשקין חסר ה"א בסוף התיבה בא' ובשני'. ויהיו כי ב' נשמות היו עתידות לצאת מבין החצונים ע"י ב' העיבורים. כאז"ל (שם) על ונחיה מאבינו זרע. ע"כ בלילה הראשונה בהעלם ב' ההי"ן נרמזו ב' נשמות שהיו נעלמות. כי ה"א רמז אל הנקבה לחכמי האמת. אך בלילה השנית שכבר נתעברה הא'. והיכן גלוי ה"א לא חסרו כ"א ה"א של ותשקן ולא של ההוא. עוד יתכן כי בבכיר' שיצאה ממנה רות. נאמר הוא ברמזה תורה עליה. כי הוא עולה י"ב כמו רות במספר קטן. ובצעירה נאמר ההוא. שעולה עם הארבע אותיות כ"א. כנעמה במספר קטן. וכן בתולדות הבכירה קרא' בן היוצא ממנה מואב שעולה במספר קטן עם התיבה י"ד כמספר דוד היוצא מרות. והצעיר' קראה את הבן היוצא ממנה בן עמי. שעולה במספר קטן עם האותיות כ"ד. כמספר רחבעם היוצא מנעמה עם התיבה. אך התורה לא קראתו רק עמון. שבלי אותיות השם רק עם כללות התיבה עולה כמספר רחבעם. וגם שבו נרמז אמו עם תיבת נעמה:

Torat Moshe, Warsaw, 1875. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220 Licence: Public Domain. Source.