← Library

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)

Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh · 1,282 sections

1. Beshalach.8

   ובני ישראל יוצאים ביד רמה. יובן בס"ד לרמוז י"ד רמ"ה ע"ה גי' ר"ס כמנין יו"ד הוי"ות שעולים גי' ר"ס וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ וירא ה' כי ס"ר לראות ע"ש ולז"א יוצאים בי"ד רמ"ה ר"ל שנמשך להם כח בשלימות משם הוי"ה ב"ה.

2. Beshalach.9

   כי טוב לנו עבוד את מצרים. יובן בס"ד דקדוק תיבת לנו שלא אמרו כי טוב עבוד את מצרים ויובן כי ידוע שקושי השעבוד היה פ"ו שנים דוקא כמנין שנות מרים והנה לנ"ו גי' פ"ו והכוונה לומר לא מבעייא שאר הימים שלא היה בהם קושי השעבוד טובים הם אצלינו אלא גם בפ"ו שנים שהם גי' לנ"ו טובים מזה הזמן שהם מתים במדבר וזהו כי טוב לנ"ו וכו':

3. Beshalach.10

   ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. הנה בילקוט איתא א"ל הקב"ה משה בני נתונים הם בצרה והים סוער ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי יש שעה לקצר ויש שעה להאריך ע"כ. ואפשר לרמוז זה בפסוק באומרו מה תצעק אלי שתיבת מה לשון מיעוט ע"ד דכתוב ביני ובינך מה הוא ונחנו מה ולז"א מה תצעק כלומר מעט תצעק ולא הרבה.

4. Beshalach.11

   וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד. יובן בס"ד מ"ש עט"ר אדוני הרב מור אבי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו דף ק"ו ע"א משם רבינו האר"י זיע"א דע"י עונות התחתונים גורמים שיינקו החיצונים משם אלהים ובגלות מצרים בשביל עונות הדור ההוא גרמו שפרעה ומצרים ינקו מאותיות מ"י של אלהים ולז"א הכתוב למען שתי אותותי אלה בקרבו הם אותיות מ"י שיש לו שפע מהם ובשביל זה נקראת מצרים ארץ חם שבכל אות ואות משם אלהים יש כ"ד צירופים וכו' ע"ש ובזה פירש עט"ר אבא מרי ז"ל שם רמז הפסוק מ"ש פרעה מי ומי ההולכים וכו' ע"ש עוד בזה וינעם לך ובזה יובן בס"ד הפסוק וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים שהם פרעה ומצרים הרוכבים בהם כל זה עשה ה' למחות שמם ולאבדם לגמרי כדי לבטל יניקתם שיונקים מאותיות ים דשם אלהים שיש בהם מ"ח צירופים כי כל אות יש בה כ"ד צירופים כנודע וז"ש לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים חי"ל גי' מ"ח ר"ל בשביל כל מ"ח צירופים המתגבר בהם פרעה הבאים מצרים אחריהם של צירופים לינק בהם בי"ם כלומר ביו"ד ומ"ם של שם אלהים ולכן עתה באיבוד מצרים לא נשאר מהצירופי' ביד פרעה ומצרים עד אחד כי הכל לקחו מהם או דקאמר לא נשאר בהם עד אחד על פרעה ומצרים.

5. Beshalach.12

   ובזה יובן בס"ד מרכבות פרעה וחילו ירה בים כלומר ירה אותם בשביל הי"ם הם אותיות ים דאלהים כדי שלא יינקו מהם.

6. Beshalach.13

   ובזה יובן בס"ד באלהים נעשה חי"ל שנתקן המ"ח צירופים דאותיות מ"י שעולים גי' חי"ל ובזה יבוס צרינו שלא ישאר בהם כח יניקה משם ובזה ישמיד אותם ובזה יובן בס"ד ימק ה' רוממה ימין ה' עושה חי"ל ר"ל ימין ה' רוממה על המצרים להציל את ישראל מידם ולטובעם בים סוף בשביל שימין ה' עושה חי"ל שתיקן תחלה המ"ח צירופים להמשיכם מהם כדי שלא יינקו מהם כי גם שישראל עושים התיקון הכל הוא בעזרת הבורא ית' והוא העיקר בכל ותיבת עושה מלשון ובן הבקר אשר עשה שהוא לשון תקון.

7. Beshalach.14

   והנה כל אות ואות משם אלהים יש בו כ"ד צירופים וכל צירוף הוא חמשה אותיות א"כ באותיות אלה דשם אלהים יש בהם ע"ב צירופים הרי יש בהם ש"ס אותיות כמנין שלל ובזה יובן בס"ד אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל כלומר באיזה כח אררוף אשיג את ישראל ע"י שאחלק של"ל רמז לאותיות אל"ה שיש בהם ש"ס אותיות כמספר של"ל וכוונתו להפריד אותיות אל"ה מן אותיות מ"י כדי לינק אז מאותיות מ"י ולז"א אחלק של"ל ואמנם קב"ה פסקיה לחייותיה דאויב שלא הניח להם יניקה כלל ובזה איבדם לגמרי:

8. Beshalach.15

   ובזה יובן בס"ד הטעם שדן אותם הקב"ה למצרים בים והוא כנגד אותיות מ"י שהיו יונקים מהם לכן מכתם האחרונה שהיתה קשה מכולם היתה בים:

9. Beshalach.16

   ובזה יובן בס"ד לרמוז בשם מצרים שהוא אותיות צר"ם י"ם צרם מלשון הצורם אוזן הבכור ככתוב במשנה י"ם רמז לאותיות י"ם דאלהים שהפרידו הי"ם לינק מהם ח"ו ולכן אח"ך הקב"ה הטביעם בין מצרי הים שנחלקו המים והיו גדר מזה וגדר מזה והם באו בתוך המצר שלהם ובזה יובן נמי בשם מצרים שהוא אותיות מצ"ר י"ם:

10. Beshalach.17

    והנה המ"ח צירופים שהיו פרעה ומצרים יונקים מהם יש בהם ר"מ אותיות כי כל צירוף הוא חמשה אותיות. ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק ובני ישראל יוצאים ביד רמ"ה אותיות ר"ם ה' ר"ל בכח ר"מ אותיות ששרשם חמשה אותיות שהמשיכו אותם מפרעה ומצרים בזה הכח יצאו ממצרים.

11. Beshalach.18

    ובזה יובן בס"ד המלצת דברי חז"ל שאמרו שקושי הגלות של מצרים היה כשני מרים עשו דוגמא לשני מרים כי רמזו לדרכם התגברות מצרים שהיה להם מכח ר"מ אותיות השייכים לאותיות מ"י דאלהים ורמוז בשם מרים שהוא אותיות מ"ר י"ם. ובזה יובן בס"ד לרמוז בפסוק רמה בים ר"ל ר"מ אותיות ששרשם חמשה יש באותיות י"ם ולז"א רמה בים ויתפרש לכאן ולכאן והיינו שהטעם שסוס ורוכבו רמה בים הוא בשביל דמ"ה בי"ם ר"ל בשביל ר"מ אותיות שיש בי"ם דאלהים כדי לבטל אז מהם יניקת פרעה ומצרים:

12. Beshalach.19

    עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. יובן בס"ד דידוע דמרע"ה טען בענין העגל לי צוית ולא להם והנה באמת הגם שבזה ניצולו ישראל קצת מעונש העגל אבל עכ"ז זאת הטענה קשה היא מאוד דלפ"ז א"כ התורה אינה שייכה לישראל ולא ניתנה כ"א למרע"ה והוא לבדו זכה בה ואיך אפשר זאת לישראל ואמנם באמת הוא שטענה זו של לי צוית אינה כ"א לפי שעה להצילם ממדת הדין הקשה אשר היתה מתוחה על שונאיהם של ישראל לכלותם ולפי שעה טען בזאת ואמנם לא היתה טענה באמת והראיה שאחר שעבר זעם ונשתככה החימה עשה מרע"ה דין למטה והרג אותם העובדים הוא ושבט לוי ועד עתה ישראל נפרע מהם מעון העגל כי אין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל ואם אותה טענה של לי צוית היתה טענה קיימת אם כן למה נענשו כ"כ אלא ודאי שזה לא היה כ"א להושיעם לפי שעה ממד"ה שלא תכלה הכל ברגע ח"ו והועילה טענה זו לשכך חימה ולהפרע מהם מעט מעט ולעולם הדבר ידוע שהתורה ניתנה לישראל שהם ומרע"ה זכו בה כאחד ובזה יובן בס"ד עזי וזמרת יה וכנודע דקאי על התורה שנקראת עוז דכתיב ה' עוז לעמו יתן וא"ת איך אתם אומרים עזי כלומר עוז שלי שמיחסים התורה לכם והלא עתיד מרע"ה לטעון לי צוית ולא להם ואם כן התורה לא שייכא לכם כדי שתאמרו עזי שהוא ר"ל עוז שלי שאיננה שלכם לז"א ויהי לי לישועה ר"ל טענה של לי צוית שטען מרע"ה איננה טענה קיימת באמת אלא היתה רק לישועה כדי להושיענו לפי שעה ממד"ה שלא תכלה הכל ח"ו ולא שזו טענה קיימת באמת כי התורה היא שלנו ואנחנו המקבלים ולנו צוה כאחד והנה הגם שעדיין לא ניתנה תורה הנה ידוע כל דברי השירה הזאת באו בפיהם בדרך נבואה ורוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם:

13. Beshalach.20

    ה' איש מלחמה ה' שמו. יובן בס"ד דידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א דלעתיד יהיה שם הוי"ה בחינת יהיה כדכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שהוא"ו יתעלה להיות במררגת היו"ד כנודע והנה עתה בגליות אלו שישראל לא השלימו התיקון כראוי ולא ביררו כל ניצוצי הקדושה בשלימות לכן תמיד צריך שהש"ית ילחם מלחמות ישראל וכמ"ש הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו אבל לעתיד שישתלם התיקון כראוי ויתבררו כל נ"ק ואז האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי אם כן אין עוד אויב לישראל ואין צר ומסטין ופגע רע כלל ועיקר ולכן אין צורך עוד למלחמה מאחר דאין שטן ואין פגע רע וכל זה יהיה בתשלום התיקון הראוי להיות ואז כשיהיה זה ממילא אז יתעלה שם הוי"ה ב"ה במדרגת יהיה ובזה יובן ה' איש מלחמה ר"ל כל זמן שהש"ית הוא איש מלחמה שצריך לעשות מלחמה בעד ישראל להצילם מאויביהם למעלה ולמטה אז אותו זמן דוקא ה' שמו ולא יהיה נקרא בשם יהיה משא"כ אחר התיקון השלם והגמור אז נקרא בשם יהי"ה:

14. Beshalach.21

    הפטרת בשלח אנכי לה' אנכי אשירה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב חוצות דמשק ז"ל על פסוק אפס כי לא תהיה תפארתך וכו' דאיתא בגמרא כתיב כל חפציך לא ישוו בה דמשמע חפצי שמים מותר לבטל תורה בעבורם וכתיב וכל חפצים לא ישוו דמשמע אפי' חפצי שמים ומשני כאן במצוה שאפשר לעשות' ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשות' ע"י אחרים והנה דבורה היתה מרבצת תורה בבתי מדרשות וא"כ אם תלך היא ודאי לא תהיה תפארתו של ברק בזה ההליכה דאחר שביטלה תורה והלכה א"כ מוכרח חשיב דבר זה א"א לעשותו ע"י אחרים כ"א על ידה ולכן א"ל אפס לא תהיה תפארתך וכו' ע"ש. ובזה יובן אנכי לה' כלומר אנכי כל מהותי הוא לה' כי הקדשתי עצמי לשמים להרביץ תורה בישראל וא"כ בהליכתי זאת יהיה ביטול תורה ועל כן מוכרח שאנכי אשירה כרי להראות לעולם שאנכי העיקר בהליכה שלא היה אפשר לעשות כ"א על ידי דאז לא יבואו להתפלאת עלי איך בטלתי התורה והלכתי עם ברק דהוי דבר זה א"א לעשותו ע"י אחרים וחפצי שמים שא"א לעשות ע"י אחרים צריך לבטל תורה בעבורם כי הליכה זו חפצי שמים היא ללחום מלחמת ה' משא"כ אם עיקר השירה יאמר ברק אז יחשבו העולם שהוא היה העיקר בהליכה זו וא"כ יחשבו שדבר זה היה אפשר לעשותו ע"י אחרים ויתפלאו עלי איך הלכתי עמו ובטלתי מעסק התורה ולכן מוכרח שאנכי אשירה.

15. Beshalach.22

    עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל. יובן בס"ד ע"ד שפי' הרב חוצות דמשק ז"ל בפסוק והיא יושבת תחת תומר דבורה וכו' ויעלו אליה בני ישראל למשפט ופרש"י ז"ל תחת תומר וכו' שהיתה עשירה וכו' והוא כי ידוע דאיתא בגמרא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם הריין דומה למלך שאין צריך לשום אדם יעמיד ארץ ואם ככהן שצריך לחזור על הגרנות לתרומה יהרסנה ובזה פירש והיא יושבת תחת תומר דבורה שהיתה עשירה וכו' ואינה צריכה לשום אדם ולכן ויעלו אליה בני ישראל למשפט עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן עד שקמתי דבורה ר"ל עד שהעשרתי אותה ועשיתי לה התקוממות והתנשאות על הכל שאינה צריכה לשום אדם אזי אותו זמן שקמתי אם בישראל שנעשית אז אם בישראל לשפוט אותם ומוכיחת' כדרך האם השופטת ומייסרת את בניה להדריכם בדרכי היושר וכמאמר הכתוב אל תטוש תורת אמך:

16. Beshalach.23

    המתנדבים בעם ברכו ה'. יובן בס"ד דידוע מ"ש המפרשים ז"ל דמה זכות יש לאדם בצדקה שנותן והלא הממון הוא של הקב"ה ולא שלו ועוד נמי הלא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואיך תחול הצדקה. אמנ' תירצו דכבר ידוע קושית ר' לוי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ל"ת כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ונמצא לפ"ז דע"י הברכה יהיה הממון של האדם ונמצא כשנותן צדקה משלו נותן ולזה אמר המתנדבים בעם אתם המתנדבים צדקה בעם ברכו ה' שתזהרו לברך את ה' כדי שיהיה הממון שלכם ולא הוי כמקדיש דבר שאינו שלו:

17. Beshalach.24

    עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינועם. יובן בס"ד ע"ד שכתב הגאון חיד"א ז"ל בנחל שורק ע"פ ותשר דבורה וכו' בוום ההוא לאמר שכל האומר שירה על הנס זוכה שנעשה לו נס אחר ע"ש. ובזה יובן עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר וא"כ כיון שאומרים שירה על הנס הזה מוכרח שיעשה לנו הקב"ה נס אחר ג"כ לעתיד וא"כ קום ברק ושבה שביך מחדש מכח הנס שיהיה מחדש כלומר הזמן עצמך לשבות עוד שבי אחר מן האויב פעם שנית.

18. Beshalach.25

    אז ירד שריד לאדירים עם ה' ירד לי בגבורים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שכל הגאולות היה אחריה שעבוד בשביל שהיו ע"י אדם אבל גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אכי"ר תהיה ע"י יתברך ולכן היא גאולה שלימה שאין אחריה שעבוד והנה לפ"ז כל השלטנות והממשלה שמשלו ושלטו ישראל באו"הע אינה חשובה ממשלה ושלטון מאחר שלא נתקיימו וכל שעתיד להתבטל כמאן דליתיה דמי אבל הממשלה והשלטון שימשלו לעתיד זאת תקרא ממשלה באמת כי היא קיימת לעד ובזה יובן אז ירד שריד ירד מלשון וירד מים עד ים שהוא לשון ממשלה שריד קאי על ישראל וז"ש אז ירד שריד אלו ישראל לאדירים עם אלו או"הע ר"ל אימתי נקר' ירד שתהיה חשובה ממשלתם ממשלה באמת הוא בזמן שה' ירד לי בגבורים ר"ל שהתשועה תהיה ע"י ית' ולא ע"י שליח ואז באותו זמן חשיבה ממשלת ישראל ממשלה:

19. Beshalach.26

    ושרי ביששכר עם דבורה ויששכר בן ברק בעמק שולח ברגליו. יובן בס"ד ונקדים תחלה מאמרם ז"ל בתנא דבי אליהו שבעלה של דבורה עה הארץ היה אמרה לו בא ואעשה לך פתילות ולך לב"ה שבשילה ויהיה חלקך בין הכשרים שלהם ותבא לחיי עו"הב והיתה עושה פתילות והוא היה מוליך לב"המק וג' שמות יש לו ברק ומיכאל ולפידות ברק על שפניו דומה לברק מיכאל על שהוא ממיך את עצמו ד"א על שם מלאך ולפידות על שם שהיתה אשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה א"ל הקב"ה דבורה את נתכוונת להרבות אורי גם אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים מי זיכה לו ללפידות שיהיה חלקו עם הכשרים ויבא לחיי עו"הב הוי אומר דבורה אשתו עליה הכתוב אומר חכמות נשים בנתה ביתה עכ"ד. וכתב הרב חוצות דמשק ז"ל דהלא עם הארץ מטמא ואיך שלחה עמו פתילות למקדש ואמנם היא שלחה עמו ברגל וידוע דעם הארץ אינו מטמא ברגל יען שברגל כל ישראל יש להם דין חבר ע"ש. והנה ידוע שמעלת התורה והחכמה היא מתייחסת ליששכר וכמ"ש הפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים כי הוא עוסק בתורה וזבולון עוסק בפרקמטייא וחולקים זה עם זה ובזה יובן בס"ד ושרי ביששכר עם דבורה ר"ל הנה השררה של יששכר והיא מעלת החכמה היא עם דבורה שגם היא היתה חכמה ונביאה והיתה מרבצת תורה בישראל ולז"א עם דבורה דייקא כלומר עמה דוקא היתה החכמה ולא עם בעלה כי בעלה עם הארץ היה ואמנם הנה תראה שויששכר כן ברק ר"ל שתראה לפעמים שברק היה חשוב כיששכר והוא ממה שהיתה שילחת עמו פתילות לבית המקדש והוא המשכן שבשילה וא"כ בזה החזקתו כדין חבר יען שעם הארץ מטמא ואין לשלוח עמו הנה אל תתמה על הדבר הזה לומר מאחר שהוא עם הארץ איך היתה מחזקת אותו כדין יששכר שהוא ת"ח יען כי הנה בעמק ר"ל במשכן שולח ברגליו מלשון שלוש רגלים ר"ל דוקא ברגל היתה שולחת עמו דבימי הרגל כל ישראל יש להם דין חבר ואפי' עם הארץ וכמפורש במשנה אבל בשאר ימות השנה לא היתה שולחת עמו פתילות והנה מה שקרא למשכן שבשילה עמק הוא מלשון העמיקו סרה הכתוב בישעיה שהוא לשון רבוי וכמ"ש בס' השרש כי כמו שהעמק הוא רב מאדם מהגיע אליו כן כל דבר הרבוי יקרא עמק ע"ש וא"כ גם אנחנו נאמר בעמק רמז על משכן שילה כי כמו שהעמק הוא רב מהאד' מהגיע אליו כן המשכן שהוא מקום קדוש המיוחד להשראת שכינה הוא רב מהאדם שאין כל אדם יזכה להראות שם תמיד ובפרט כי למקום הכהנים אין רשות ליכנס אדם אחר כי הזר הקרב יומת וגם למקום הארון גם הכהן אין לו רשות ליכנס כי אם מכפור לכפור א"כ זה המקום הוא רב מהגיע אליו כי קדוש ונורא הוא. גם דמהו לעמק ע"ד מש"ה ממעמקים קראתיך ה' ושם בב"המק מתקבלים התפלות.

20. Yitro.1

    כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל ע"פ ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כי העושים לו נס בזכות אחרים לא יזכה לראות בנס שלו אבל אם הוא בזכותו יזכה לראות הנס שלו בעין ובזה פי' ז"ל ה' לי בעוזרי דייקא כלומ' בזכותי ואזי ואני אראה בשונאי שאזכה לראות בנס שלי שהוא אבדון של השונאים עכ"ד ז"ל והנה כאן גבי מרע"ה כשתפסו אותו להרגו מענין המצרי באו להכותו בחרב ונעשה לו נס שנעשה צוארו קשה כשיש ולא ניזוק ושוב עשה לו הקב"ה עוד נס ג"כ שברח מידם. והנה יש לחקור דלמה לא עשה לו הקב"ה נס שמתחלה יברח ולא יתפסו אותו כלל והנס האחרון היה צריך לעשותו מתחלה ולמה היה הדבר שיתפסוהו תחלה ויכוהו בחרב ויעשה לו נס פלילי שיהיה צוארו כשיש ולא יזוק ואח"כ יעשה לו נס שברח מידם והיה די בנס אחד דוקא ובודאי שכל מה שיש למעט בנסים שהם הפך הטבע הוא טוב וזה הנס שנהפך בשרו לשיש הוא נס פלילי הפך הטבע ואמנם כפי האמור אתי שפיר דהנה מרע"ה היה לו זכות רב וניצול בזכותו ולא בזכות אחרים ולכן כדי שיראה הנס בעיניו הניח השי"ת שיתפסוהו עבדי פרעה ויבואו להרגו ויהפך בשרו לשיש ולא יזוק ואין לך נס הנראה לעין יותר מזה כי זה דבר הניכר בעין שהחרב היא על צוארו ואינו ניזוק ולא כמו הבריחה דליכא דבר מעשה נסים הנראה בעין ורק הוא שיהיה נעלם מהם כדי שיברח וז"ש כי אלהי אבי בעזרי דייקא כלומר שהעזרה והנס הוא בזכותי ולא בזכות אחרים וע"ד שפי' ז"ל בפסוק ה' לי בעוזרי וכאמור והראיה שהנס הוא בזכותי הוא ממה שהצילני מחרב פרעה מחרב דייקא ולא אמר ויצילני מפרעה דמשמע שהצילו שברח מאת פרעה אלא הצילני מן החרב ממש שהיתה החרב על צוארו וניצול ממנה ולמה עשה הקב"ה באופן זה שיתפסהו פרעה ויכהו בחרב ויהיה ניצול אלא ודאי כרי שיראה הנס שלו בעין וא"כ ממה שראיתי הנס שלי בעין על כן יש להכריח מזה שהנס היה בזכותי ולא בזכות אחרים.

21. Yitro.2

    איתא בילקוט בפרשה זאת ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע א"ל מקבלים אתם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תרצח א"ל הוא ירושה שהוריש לנו אבינו ועל חרבך תחיה נגלה על בני עמון ומואב א"ל מקבלים אתם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תנאף א"ל והרי כולם בני מנאפים הם שנאמר ותהרין בנות לוט מאביהן נגלה על בני ישמעאל א"ל מקבלים אתם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תגנוב א"ל זו ברכה שנתן לנו אבינו שנאמר והוא יהיה פרא אדם וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כולם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע עכ"ל הילקוט ע"ש. ועוד איתא במדרש ר' ישמעאל בן אלעזר אומר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהם על אחת כמה וכמה בכל מצות שבתורה משל למלך שמינה לו ב' אפוטרופוסים א' ממונה על אוצר של כסף ואחד ממונה על אוצר של תבן נחשד זה שהיה ממונה על אוצרות תבן והיה מתיירא ומתרעם על שלא מינו אותו על אוצרות של כסף וזהב א"ל ריקה אם על אוצר של תבן נחשדת איך יאמינו אותך על אוצר של זהב והלא דברים ק"ו בשבע מצות לא יכלו לעמוד איך יוכלו לעמוד במצות שבתורה עכ"ל ע"ש.

22. Yitro.3

    והנה בדברי ב' מדרשים אלו אפשר לפרש בס"ד הפסוק בישעיה על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחולי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זורו ולא חובשו ולא רככה בשמן והנה ידוע מ"ש רש"י ז"ל ע"פ והם תוכו לרגליך מתמצעים ומתכנסים תחת צלך ע"ש וזה נאמר על מעמד הר סיני שבאו לקבל התורה. ובזה יובן בס"ד שאומר הנביא לאו"הע על מה תוכו וכו' והנה לעיל מינה אמר קרא הוי גוי חוטא וכו' זרע מרעים וכו' ושפיר יש לפרש זו על או"הע ואמר עוד לאו"הע על מה תוכו פי' בשלמא ישראל שפיר נתקיים בהם הפסוק והם תוכו לרגליך כי ראויים הם לכך מכל צר ואופן לקבל התורה ולהיות תחת צלו ית' אבל אתם מה יש לכם מן השבח ומן הכשרון כדי שתהיו ראויים לקבל התורה ולהיות תחת צלו ית' דודאי הוא שאם היה נותן הקב"ה לכם את התורה שיש בה תריג מצות הייתם מוסיפין עוד סרה לעבור על הכל וכמו הק"ו שעשה המדרש השתא ומה בשבע מצות לא יכלו לעמוד בתרי"ג מצות לא כ"ש ואם כן ודאי הייתם מוסיפין סרה תוספת על חטאתכם גם זאת. ועוד מטעם אחר התורה היא רחוקה מכם ולא שייכא לכם יען כי כל ראש לחולי כלומר שתביטו בראשים שלכם ותראו שעשו ברכתו היתה על חרבך תחיה ששופך דמים וישמעאל ברכתו היתה והוא יהיה פרא אדם שמלסטס את הבריות ועמון ומואב באו מן הניאוף ואם כן איך הייתם ראויים לקבל התורה הסותרת לזאת וזהו כל ראש לחולי הוא חולי הנפש שהוא דבר נגדי למצות התורה ואם תאמרו ולמה תלעיג עלינו בראשים שלנו כי לא מידם היתה זאת אלא מן השמים סבבו להם כי עשו בא יעקב ונטל ברכתו וממילא ברכו אביו ועל חרבך תחיה כי לא נשאר לו מה לברכו וישמעאל כך ברכו אביו במאמרו ית' שא"ל והוא יהיה פרא אדם ומה יעשה ישמעאל אם כך נתנו לו מן השמים וכן עמון ומואב כך נסתבב הדבר שהיה בניאוף ומה יעשו הם לז"א וכל לבב דוי הנה מה שנתגלגלו ברכות אלו להם זה היה מסיבת לבם הרע שהיו מתאוים לאלו הדברים הרעים וגמירי בדרך שאדם רוצה לילך בו מוליכים אותו ולכן נתגלגלו עליהם ברכות אלו ואם היה לבם נקי לא היו באים לידי מדה זו ולא היה מסתבב הדבר הזה להם והראיה לזה שעתה אנחנו רואים אתכם כ"כ אתם רשעים גמורים מכף רגל ועד ראש ר"ל מן הקטן שבכם עד הגדול שבכם אין בו מתם שלא יש בכם אדם טוב אלא כולכם רעים וחטאים שכולכם הייתם לישראל פצע וחבורה ומכה טריה שהורגים וטורפים ודורסים וחומסים שלא מן הדין לא זרו ולא חבשו כלומר לא נמצא בכם אנשים שהיו רעים בתחלתם וטובים בסופם ששבו ממעשיהם הרעים אלא מי שהוא רע גם שיזקין לא ישוב ממנה ונמצא שזאת היא עדות ברורה על רוע לבבכם שסורכם רע והכל הוא מצדכם ולא מחמת ברכות שנתברכתם בהם או דקאי לא זרו ולא חבשו על המכות עצמם שכ"כ היו קשים עד שלא יועילו בהם תחבושת ומזור:

23. Yitro.4

    אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עברים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שלא היה אפשר לישראל לקבל התורה בלתי שעבוד מצרים תחלה שע"י שהיו במצרים שהיא כור הברזל ונצטרפו כצרוף את הכסף ונזדככו מטומאת הנחש ולכן בזה היו ראויים לקבל התורה כי מה שנשאר בהם קצת מזוהמת הנחש פסקה מהם בעמידת הר סיני כי למעט הנשאר בהם די לו בזה וממילא היו טהורים זכים וברים כמלאכי השרת ובזה נעשו ראויים לקבל התורה ולשמוע דברים מפי הגבורה בעמוד אש וקולות וברקים וענן כבד מה שאין העין יכולה לראות ואין האוזן יכולה לשמוע והנה לכאורה י"ל מאחר דישראל שהם שורש טהור וזרע קדש בני אברהם יצחק ויעקב לא היו ראויים לכל זה בלתי שעבוד מצרים כמה שנים בחומר ובלבנים אם כן איך היה אפשר שיקבלו האומות התורה ואיך שייך שיהיו ראויים לזה שהם סורם רע זרע מרעים בנים משחיתים ואם כן למאי נפקא מינה שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון וא"ל אם מקבלים אתם את התורה. ויובן לתרץ זה דהנה ודאי אין האומות ראויים לקבל התורה והקב"ה ידע שהם מעצמם יראו פחיתותם ולא ירצו לקבלה ואמנם מה שעשה זאת האל ית' והחזידה עליהם קודם שנתנה לישראל הכל עשה לטובת ישראל והוא כי הנה דע דמה שארז"ל שהחזירה על כל אומה ולשון אין הכוונה על אומות הדרים למטה אלא הכוונה על השרים של האומות וכל אומה דיבר עם השר שלה כי השר הוא כולל כל האומה שלו והוא מדבר במקומם והנה ידוע ששר מצרים היה כולל כל השבעים שרים של או"הע והנה ישראל היו עבדים במצרים ואם כן כאילו היו עבדים לכל או"הע ויצאו לחירות לקבל התורה והנה אם היה הקב"ה נותן התורה לישראל ולא יחזירה על כל אומה ולשון כדי לגלות בזה מצפוני לבם הנה אחר שהיו רואים הכבוד והטובות שנעשה לישראל בזכות התורה שהיה להם אזי היו מבקשים גם הם את התורה ליקח אותה מישראל ואם יאמרו להם ישראל אם אתם הייתם חפצים בתורה למה לא באתם לקבלה במעמד הר סיני עמנו הנה ישיבו להם מאחר שאתם הייתם עבדים במצרים א"כ עבדים אתם לנו ג"כ כי שר מצרים היה כולל כל שרי האומות וכן נמי במצרים היו נמצאים מכל השבעים אומות וכמ"ש הרב מהר"י אלגאזי ז"ל ע"פ יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב שגאולת מצרים היתה מיד כל שרי האומות ע"ש ואם כן מאחר שהייתם עבדים לנו אפי' לא היינו עמכם במעמד הר סיני ובקבלת הלוחות הנה חשבנו מה שקנה עבד קנה רבו וזכינו אנחנו בקבלתכם ולכן עשה זאת השי"ת להחזירה על כל אומה ולשון כדי שיאמרו תחלה בפיהם שאין רצונם בתורה ויודו על עצמם שאינה שייכא להם וכמו שהודו בזה בני עשו וישמעאל ועמון ומואב וכמ"ש המדרש לעיל ואז אח"כ יבושו ויכלמו לדבר כדברים האלה נגד ישראל ואז ממילא יהיו מגורשים לגמרי מנחלת ה' שפיהם ענה בם כזאת תחלת כל דבר ובזה יובן בס"ד אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלומר אנכי ה' הנורא והנכבד במה זכית שאהיה אלהיך שאכנה אלהותי עליך בקבלת התורה והמצות הוא משום אשר הוצאתיך מארץ מצרים אשר היא כור הברזל ונצרפתם בה כצרוף את הכסף ונזדככתם שם מאד וא"כ אם אנחנו בית ישראל זרע קודש לא היינו ראויים לזה בלתי שעבוד מצרים וא"ת א"כ איך היה אפשר בעולם שתתן התורה לשאר אומות אשר הם שורש מר ולענה הטמאים בנפשותם ולמה הוצרכת להחזיר את התורה על כל אומה ולשון לזה סיים ואמר מבית עבדים כלומר בשביל שהוצאתי אתכם מבית עבדים שהייתם שם עבדים להם וא"כ כדי שלא יהיה להם פתחון פה עליכם לבקש התורה מכם באומרם כל מה שקנה עבד קנה רבו לכן החזרתיה עליהם כדי לגלות קלונם תחלה שהם בעצמם יודו ויאמרו שאין להם שייכות בתורה ולא יחפצו בה ואז יבושו ויכלמו מעתה לדבר נגדכם בדברים האלה.

24. Yitro.5

    כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וכו'. יובן בס"ד והנה תחלה נקדים מאמרם ז"ל בברכות אמר מרע"ה לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה צדיק ורע לו צדיק וטוב לו רשע ורע לו רשע וטוב לו והשיב לו הקב"ה משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע עכ"ל והנה המאמר הזה כבר נתחבטו בו המפרשים ז"ל והנה גם אנכי אבאר בס"ד מה שחנני הש"ית ברוב רחמיו וברוב חסדיו והיא דהנה תחלה נחקור במאמרם ז"ל שמה שמצינו שהקב"ה משלם טובה לרשע בעו"הז כדי שיאכל עולמו בחייו וילך חייב גמור לגיהנם כמו שאמר הפסוק ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר וכו' והנה בזה יש לחקור בס"ד דבשלמא אם העושה מצוה יש לו מן הדין שכר עליה א"כ להכי בהכרח שיתן לו הקב"ה שכר בעו"הז בשביל איזה מצוה שיש לו כדי שלא יהיה לו חלק בשכר עו"הב אבל מאחר שכבר נודע הוא דמצד הדין אין לשום אדם שכר על עשיית המצות חדא שיאמר הקב"ה מי הקדימני ואשלם והוא טענה אמתית ועוד יש טענה אחרת שכולנו עבדיו ית' כי הוא בראנו ומטובו אנחנו חיים וקיימים והעבד צריך לעבוד את רבו ככל אשר יגזור עליו ואינו יכול לתבוע שכר עבודה וא"כ לפ"ז מה שנותן הקב"ה שכר לעושי מצוה הכל הוא בתורת חסד וצדקה ולא מן הדין דמן הדין אין להם כלום וא"כ השתא בשלמא עם אדם שהוא צדיק יש לעשות חסד גדול כזה לפרוע לו שכר מצות אבל לאדם שהוא רשע גמור ורק יש לו קצת מצות היה צריך שיתנהג עמו במדת הדין ולא ישלם לו לא בעו"הז ולא בעו"הב ולמה כתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו דוכי הוא יש לו מצד הדין כדי שיוכרח לשלם לו בעו"הז וא"כ מן הראוי אין צריך להיות רשע וטוב לו בעו"הז בשום אופן ואמנם אפשר לפרש חקירה זו בס"ד והוא כי הנה יצחק אע"ה היה רוצה לברך את עשו בטובת עו"הז שיהיה לו טובה וברכה בעו"הז והיה רוצה לברך את יעקב אע"ה בטובת עו"הב מפני שידע שעשו רשע ואין לו חלק בעו"הב ולכן יברכו שיהיה לו לפחות טובה בעו"הז דוקא שהוא זמן מועט אבל יעקב שידע בו שהוא צדיק וראוי לעו"הב רצה לברכו בטובת עו"הב לו ולזרעו אחריו והנה יעקב אע"ה ברוב חכמתו בא ונטל הברכה של עשו שהוא של עו"הז וברכו אביו ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וכו' יעבדוך עמים וכו' כל זה הוא טובת עו"הז ואחר שלקח ברכה זו ממילא זכה בברכת עו"הב ג"כ כי טובת עו"הב תהיה מכח קייום התורה והמצות והתורה לא קבלוה כ"א זרע יעקב והם דוקא מקיימים מצותיו ית' ונמצא דאז ממילא זכה בשניהם ע"ס כל הדורות ולפ"ז שצריך שיהיה לכל בר ישראל טובה בעו"הז מכח הברכה של יצחק אע"ה וטובה בעו"הב מכח מעשה המצות שיעשה בעו"הז והנה כמו שהכרם לא יפלט מן הקוצים כן בישראל ימצא בני אדם רשעים והנה אלו הרשעים ודאי טובה בעו"הב לא שייך להם יען כי טובת עו"הב תלויה בקיום התורה והמצות שאם יש לו מעשים טובים יזכה לזה ואם לאו לא יזכה וא"כ הרשע גמור איבד טובת עו"הב שיהיה לו מצד המעשים טובים בעו"הב אבל טובת עו"הז שיש לו מכח הברכה שברך יצחק אע"ה את יעקב וזרעו אחריו זה ודאי לא איבד אותה מכח מעשיו הרעים כי זה אין תלוי במעשים של האדם אם טוב ואם רע דברכה זו היה רוצה יצחק אע"ה לברך את עשו ביודעו ומכירו שהוא רשע וזרעו זרע מרעים מבנות הגוים עובדי עבודה זרה כי יצחק אע"ה ידע ברו"הק מרשעת זרע עשו וכנודע מאמר' ז"ל וא"כ ידע בו ובזרעו שהם רשעים ואפ"ה רצה לברכו ואם כן השתא ודאי כשברך את יעקב אע"ה בחושבו שהוא עשו לא ברך אותו אדעתא שהוא צדיק כי לא ידע שהוא יעקב אלא חשב שהוא עשו וברכו וא"כ ודאי ברכה זו של טובת עו"הז לא נאמרה על תנאי ואינה תלויה בצדקות וא"כ אחר שזכה בה יעקב אע"ה וזרעו א"כ השתא אם היה אחד מישראל רשע יש לו מצד הדין טובה בעו"הז מכח הברכה של יצחק אבינו ע"ה והנה זה הוי מצד הדין דהנה כתיב בהו בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך וא"כ אחר שכבר ברך יצחק את יעקב וזרעו א"כ אז יוכלו לתבוע זה מצד הדין ולא מצד החסד:

25. Yitro.6

    הרי הוכחנו בס"ד דיש לכל איש מזרע ישראל לקבל טובה בעו"הז מן הדין מכח הברכה של יצחק אע"ה וגם יש לו לקבל עוד טובה מצד החסד מכח מעשה המצות וקיום התורה וזו הטובה יש לו לקבלה גם בעולם הזה גם בעו"הב שמאחר שהקב"ה ברוב חסדו רוצה לפרוע שכר של המצות א"כ יפרע בב' עולמות עו"הז ועו"הב כי מדתו ית' רחבה וחפץ חסד ומרבה להטיב ואמנם ודאי מי שהוא צדיק גמור אינו רוצה שיהיה לו שום הנאה בעו"הז השפל ורוצה שהקב"ה יפרע לו כל שכרו שעלה לו מקיום התורה והמצות בעו"הב דוקא ולא בעו"הז ומלבד שכר המצות אלא גם הטובה שצריך לקבל בעה"ז מצד הדין מכח הברכה שברך יצחק אע"ה את יעקב אע"ה ג"כ רוצה לשמור אותה לו לעו"הב ואינו רוצה ליהנות ממנה בעו"הז ורק רוצה בעו"הז כדי ספוקו ההכרחי והנה מאחר שהטובה הצריכה להיות בעו"הז מכח הכרכה היא מן הדין והצדיק אינו לוקח ממנה כלום בעו"הב כי אם כשילך לג"ע לכן הנה הש"ית שחפץ להטיב אינו מקפח שכר כל בריה והוא יחשוב כמה שנים חי זה הצדיק בעו"הז ד"מ שמונים שנה אם כן אז נמצא שהטובה של זה הצדיק נתעכבה אצל הקב"ה בחנם שמונים שנה וא"כ השתא אז הקב"ה יפסוק לו ריוח בשביל עיכוב הטובה שנתעכבה אצלו ג"כ סך ידוע כפי הזמן שנתעכבה והנה מאחר שהקב"ה אינו רוצה שכ"כ שיהיה לצדיק רוב טובה בעולם כדי שלא יטרידנו היצ"הר ויבטלנו ממעשים הטובים ובפרט בתחלת ביאת האדם לעו"הז שהוא גלגול ראשון שעדין לא היה לו כח ועזר מגלגול שלפניו לכן יפסוק לו הריוח של עיכוב הטובה באופן שלא יזכה בו כ"א בסוף הזמן שהוא אחרי ימיו כשילך לג"ע והנה אין זה חשיב רבית דלא שייך רבית לגבי הקב"ה חדא מכח שהקב"ה הכל שלו הקרן והרבית ועוד דאנחנו כולנו עבדים להש"ית מתחלה וע"ס וא"כ העבד לגבי רבו לא שייך ביניהם רבית דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואם כן בין בתחלה בין בסוף הממון קרוי על שם רבו:

26. Yitro.7

    והנה הגם שעשינו במונח שהצדיק אינו רוצה ליהנות בעו"הז מן הטובה הנה אפשר לעשות סברא אחרת ולומר דוקא מן הקרן אינו רוצה ליהנות בעו"הז כי אם רוצה לשומרו לעו"הב אבל מן הריוח שיעלה לו מן הקרן הנזכר הנה זה הריוח ירצה לאוכלו בעולם הזה כי כולי האי לא עביד דמעיקרא הקרן עצמו יש לאוכלו מן הדין בעו"הז שהוא בשביל הברכה של יצחק אע"ה ולכן די לו שיניח הקרן עצמו לעו"הב אבל שיניח גם הריוח שעולה לו מזה הקרן לעולם הבא הנה בזאת לא ירצה ומיהו אמנם הגם שהוא רוצה לאכול את הריוח של קרן השייך מן הברכה בעו"הז עכ"ז לא יכול לאוכלו כי הקב"ה כשפסק לו ריוח פסק לו ליתנו לו אחר ימיו וא"כ חיוב הריוח לא יחול כ"א אחר ימיו ולא מקודם ואם כן איך יוכל לאכול מזה הריוח בעו"הז:

27. Yitro.8

    ואמנם כל זה הוא בפעם ראשונה שבא לעולם אבל אם אחר שנפטר והלך לג"ע הוצרך לחזור לבא בגלגול שני לעו"הז בשביל שחסר לו איזה מצוה שלא השלימה הנה בזה הגלגול יראה הצדיק טובה בעו"הז והיא מן הריוח של הקרן השייך מן הברכה שכבר זכה בפטירתו מעו"הז מימיו הראשוני' חל פרעון של הריוח וזכה בו וכבר הנחנו במונח קיים שהריוח שיעלה מן הקרן הנזכר רוצה הצדיק לאוכלו בעו"הז ולא איכפת לו כזה להניח גם זה בשביל עו"הב וכאמור וא"כ השתא בגלגול זה יש לו להשיג טובה בעו"הז בשביל הריוח שכבר חל זמנו וזכה בו ונמצא שהצדיק לא יהיה לו טובה מכח הברכה בפעם ראשונה אבל בגלגול שני מוכרח שיהיה לו טובה מכח הברבה והוא מה שיעלה לו מן הריוח של הקרן ובודאי שלכל אחד יפסוק לו הקב"ה ריוח כפי הקרן שלו וכפי בחינתו ומעלתו:

28. Yitro.9

    והנה כל המונח הזה שעשינו בס"ד הוא דוקא בצדיק אבל הרשע הוא להפך והוא כי הנה אדם רשע שבא לעולם ביאה ראשונה והיה רשע גמור הנה הקב"ה נותן לו טובה בעו"הז בשביל ירושת הברכה שברך יצחק אע"ה דזה יש לו ליקח מן הדין והגם שהוא רשע וכאמור והנה בשביל זה הקב"ה משלם לרשע טובה בעו"הז ועל זה נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כי זה יש לרשע מצד הדין וא"כ השתא שפיר נתרצא חקירתנו בס"ד כי זה הרשע לא ירצה שתהיה הטובה שמורה לו לעו"הב כלל ורוצה הכל בעו"הז ובדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וא"כ לזה האדם שהיה רשע גמור בביאתו ראשונה לעו"הז לא יש לו ריוח כלל מן הקרן כי כבר הוא אוכל מן הקרן עצמו וא"כ השתא כשימות ואח"ך יבא בגלגול לעו"הז פעם שנית הנה בין אם נעשה בגלגול ב' צדיק ותיקן מעשיו בין אם נעשה רשע כמו שהיה בביאתו ראשונה על כל אופן שיהיה מוכרח אז שיהיה רע לו בעו"הז שאין לו טובה שייטיב לו דאם מצד ברכת יצחק אע"ה ככר אכל אותה בפעם ראשונה ולא יקחנה בכפליים וכבר נתקיימה בו וריוח ג"כ לא יש לו ממנה כי כבר אכל הקרן עצמו ומהיכן יהיה לו ריוח ואם ירצה שכר בשביל איזה מצוה שיש לו הנה ממ"נ אם הוא עתה בגלגול ב' רשע אם כן לא יתן לו הקב"ה שכר מצוה כי כבר אמרנו דשכר מצוה הבא מן מעשה המצוה הוא בתורת חסד ואיננו מצד הדין וא"כ הקב"ה לא ירצה לעשות חסד עם זה הרשע ואיך יתבע שכר ממנו ית' ואם הוא עתה בגלגול ב' צדיק ותיקן מעשיו הראשונים הנה הקב"ה יעשה עמו חסד לפרוע לו שכר בשביל מצותיו אבל לא יעשה עמו החסד בעו"הז כי אם ישמרם לו לעו"הב מב' טעמים חדא שרוצה שיהיה לו צער בעו"הז כדי שיתכפר לו על העבר ועוד כדי שימצא בעו"הב שכר הרבה ויוכל לישב עם הצדיקים ולא יבוש משא"כ אם היה מטיב לו בעו"הז היה נפחת שכרו בעו"הב והקב"ה רוצה לזכות את ישראל וחפץ בטובת השבים ואם כן מאחר שזה האדם היה בביאה ראשונה רשע מוכרח שיהיה לו רעה בגלגול ב' בין אם הוא בגלגול ב' צדיק בין אם הוא רשע וכאמור:

29. Yitro.10

    משא"כ אם היה צדיק בביאה ראשונה השתא כשיתגלגל גלגול ב' בשביל תשלום מעשיו מוכרח שיהיה לו טובה בגלגול ב' בין אם נשאר צדיק בגלגול ב' בין אם ח"ו נתקלקל ונעשה רשע שאם היה ג"כ צדיק יש לו טובה שעולה לו מן הריוח הנז' ואם ח"ו נתקלקל ונעשה רשע הנה אז יש לו בלא"ה מכח הקרן עצמו ג"כ שלא אכלו בביאה ראשונה והנה ודאי אם נשאר צדיק גם בגלגול ב' ואח"ך נפטר וחזר בגלגול שלישי ג"כ שלא הספיק לו גלגול ב' הנה ג"כ מוכרח לקבל טובה גם בגלגול ג' כי השתא יש לו ריוח מן הקרן השייך מן הברכה בשביל הימים ושנים שחיה בעו"הז בגלגול כ' ולא אכל מן הקרן כלום כי אם מן הריוח יען כי הקב"ה יפסוק לו ריוח בשביל השנים של גלגול ב' דמאי שנא וא"כ זה הריוח ג"כ יאכל אותו בגלגול שלישי וישאר הקרן קיים וכן עז"הד עד שיגמור כל גלגוליו ואז כשישאר בג"ע סוף כל סוף יש לו לאכול הקרן וגם הריוח של גלגול האחרון ונמצא שהצדיק אינו אוכל בעו"הז כ"א מן הריוח ולא מן הקרן כלל אבל הרשע יאכל מן הקרן ולכן השתא שפיר תמצא שהגם שיש צדיק וטוב לו ורשע וטוב לו מ"מ לא שכיח ריבוי טובה אצל הצדיק כמו דשכיח ריבוי טובה אצל הרשע ובזההדבר מובן משום דהצדיק הוא אוכל מן הריוח דוקא אבל הרשע אוכל הקרן עצמו ג"כ ולכן הגם שטוב לו לצדיק לא יהיה כ"כ רב כטוב שיש לרשע ואמנם ודאי נמצא ג"כ לפעמים שהצדיק יש לו טובה גדולה עד אין חקר הנה זה יהיה בחסדו ית' שפסק לו ריוח גדול בשביל הקדן שלו בשביל איזה טעם כמוס אתו ית' כי כבד אמרנו שנתינת הריוח יהיה לפי בחי' האדם ומעלתו ושורשו ולפי איזה סיבה יטעם הכמוס אתו יתברך:

30. Yitro.11

    והנה כדי לפרש בס"ד המאמר נקדים עוד דברי המפרשים ז"ל שכתבו שביאה ראשונה נקרא אב וגלגול ב' נקרא בן לביאה ראשונה והשתא בזה יובן בס"ד תשובת הקב"ה למרע"ה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק ר"ל שהיה צדיק בביאה ראשונה לעולם ועתה צדיק ג"כ בגלגול ב' כי גלגול ב' נקרא בן לגלגול ראשון ולז"א צדיק בן צדיק ומאחר שהיה בביאה ראשונה צדיק ג"כ מוכרח שיהיה לו טובה בגלגול ב' מן הריוח ורשע וטוב לו רשע בן צדיק כלומר שהיה צדיק בביאה ראשונה ורק עתה בגלגול ב' נתקלקל ונעשה רשע ואם כן זה עדיין לא אכל הקרן השייך לו מכח הברכה ועתה צריך לאכלו ולכן טוב לו וצדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע ר"ל שהיה בגלגול ראשון רשע ואם כן כבד אכל מה ששייך לו מכח הברכה ולכן הגם שעתה הוא צדיק רע לו כי אין לו מה להטיב לו ואם בשביל שכר מצות זה שמור לעו"הב ורשע ורע לו רשע בן רשע דג"כ זה כבר אכל מה ששייך לו מן הברכה מגלגול ראשון וא"כ מה שייך להטיב לו עתה ובזה אתי שפיר ונכון בעזרת האל ית':

31. Yitro.12

    והשתא בזה יובן הפ' בס"ד לא תשתחוה וכו' כי אנכי ה"א אל קנא שאנקום ממך על מעשיך הרעים ואם תאמר איך שייך שיהיה רעה לרשע בעו"הז מאחר שמוכרח שיקבל טובה בעו"הז מכח הברכה של יצחק אע"ה וא"כ לא שייך להרע לו בעו"הז על מעשיו לז"א פוקד עון אבות על בנים שאפי' לא יעשה לו רעה בגלגול ראשון הנה ישמור לו זה לגלגול כ' שאין לו אז להשיג טובה בגלגול ב' כי כבד אבלה בגלגול דאשון וז"ש פוקד עון אבות הם ביאות ראשונות של בני אדם לעו"הז על בנים הם הגלגולים שיתגלגלו פעם שנית וא"כ אנה תברח ותמלט ולכן הזהר והשמר לקיים מצותיו ית' כדי שתקבל טובה בכל מכל כל.

32. Yitro.13

    והנה דע דודאי דתשובה זאת שהשיב הקב"ה את מרע"ה היא תשובה כללית אבל ודאי יש עוד בזה חילוקים ואופנים לאין חקר כי יש לפעמים שהקב"ה נותן טובה לאדם הצדיק אפי' בביאה ראשונה בשביל איזה טעם וסיבה הכמוס אתו ית' וגם לפעמים הקב"ה משלם לרשע שכר מצות בהאי עלמא ואינו מתנהג עמו כפי הדין כאמור אלא גם עמו מתנהג בצד החסד וג"כ יש לזה סיבה וטעם הכמוס אתו ית' ועוד יש כמה וכמה אופנים שונים בזה ומי יכול להשיג דבר זה בדעתו ולחקור בעניינים כאלה שהם מפלאות תמים דעים ובמכוסה ממך אל תחקור וברוך היודע האומד ועושה הגוזר והמקיים כי כל מדותיו מדה כנגד מדה שוקל בפלס משפט המשגיח על הכל ויודע תעלומות לב וסוקר הכל בסקירה אחת מה רבו מעשיך ה'. והנה ממוצא דבר שמענה ודע לך כי אוי לו לרשע החוטא לפני המקום ברוך הוא והקב"ה גומל עמו חסד הן מצד שפורע לו שכר מצות הן מפני שרוצה הקב"ה להצמיח איזה טובה ולהמציא איזה סיבה מכח הטובה הנשפעת לזה הרשע הנה עכ"פ הוא עצמו מקבל טובה מאתו יתברך ובטוכה הזאת עושה רשעה הנה אוי לו אוי לנפשו כי כמה וכמה יש לו ללקות אלף אלפי כפליים על עונש חטאתו אשר חטא בשביל זה התגמול אשר הוא משלם רעה תחת טובה ולכך נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כי בזה התשלום הטוב שמשלם לו הקב"ה תחת דעתו הנה זה מאבדו לגמרי כי עונו נעשה כפול ומכופל ה' יצילנו מכל דבר רע וינחנו במעגלי צדק למען שמו ויזכנו לעשות תשובה שלימה לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר:

33. Yitro.14

    והנה עוד נרחיב לדבר בס"ד לתת טעם למ"ש בס"ד לעיל שהצדיק רוצה שישמור לו הקב"ה לעו"הב הטוב שעולה לו מן הברכה של יצחק אע"ה ולא ירצה ליהנות בעו"הז כי אם מן הריוח הנה מלבד כי ידוע הוא שכן הוא מדת הצדיקים שכל חפצם ורצונם ותשוקתם הוא בעולם שכולו ארוך וזה העולם כלא חשיב בעיניהם וכנודע זה מכמה מקומות בדברי חז"ל הנה מלבד זה יש לנו בס"ד לעשות טעם מספיק לדברינו אלה והוא כי כבר הצענו שהשכר שיתן הקדוש ב"ה לאדם בשביל קיום המצות הוא בתורת חסד ונדבה מכח מי הקדימני ואשלם ומכח שאנחנו עבדים וכאמור ולכן רוצה הצדיק שיהיה לו בעולם הנצחי טוב שהוא בא לו ג"כ ע"פ הדין ולא בתורת נדבה ולכן הגם שהקב"ה משלם לו בשכיל שכר מצותיו עכ"ז רוצה שגם הטוב שעולה לו בשביל הברכה יקבלנו בעו"הב שזה הוא ע"פ הדין והמשפט. והנה הגם שכתכו המפרשים ז"ל ששכר השמחה של המצות הוא ג"כ ע"פ הדין עכ"ז הצדיק אינו בטוח בעצמו בזה כמו שבטוח בזה ולכן רוצה לשמור לו הקרן של הברכה לעו"הב ורק מן הריוח יאכל בעולם הזה וגם עוד רוצה בזה מפני שהצדיק יודע כי לא יבצר שיבא עוד בגלגול ב' וג' בשביל תשלום המצות כי א"א שיקיים האדם כל תרי"ג מצות בביאה אחת לעו"הז ולכן רוצה בביאה ראשונה שהקרן יהיה שמור לו כדי שאז ממילא יהיה לו מה לאכול בביאה שניה מן הריוח של ביאה ראשונה וביאה ג' מן הריוח של ביאה שניה וכן עזה"ד וסוף כל סוף הוא לוקח לעו"הב קרן וריוח של ביאה אחרונה משא"כ אם היה אוכל הקרן בביאה ראשונה הנה היה כבר נשלם הכל בביאה ראשונה ומהיכן היה אוכל בביאה שניה ושלישית ושאר גלגולים אם יהיה לו עוד וגם ג"כ ממילא לא היה נשאר לו כלום לעו"הב משא"כ עתה שהוא מרויח בכל פעם ואח"כ יקח בעו"הב הקרן שלם והריוח של גלגול אחרון.

34. Yitro.15

    ונמצא לפ"ז שכל זה הריוח בא לו מכח שקבל לצער עצמו בביאה ראשונה להסתפק במועט ההכרחי ולא ליהנות מכח הברכה כלום וזה גרם לו עושר רב שיהיה לו טובה בכל גלגול וגלגול וגם אח"ך לעו"הב קרן שלם וריוח ובזה יובן בס"ד הפסוק יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב ר"ל יש מתעשר בביאה ראשונה בעו"הז שרוצה לאכול חוקו שיעלה לו מכח הברכה של יצחק אע"ה וממילא ואין כל בשאר גלגולים ובעו"הב שלא יקבל עוד טובה מכח זאת לא בשאר גלגולים ולא בעו"הב. ויש מתרושש ר"ל בביאה ראשונה בעו"הז הוא מתרושש ואינו רוצה לאכול חוקו השייך לו מכח הברכה אלא הוא מסתפק במועט ההכרחי הנהוג וממילא והון רב שירויח מזה ריוח גדול שאז יהיה לו הון רב שיאכל ריוח מזה בכל הגלגולים וגם לעו"הב.

35. Yitro.16

    ובזה יובן עוד בס"ד רמז הפסוק והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד ר"ל אם היה ראשיתך היא ביאה ראשונה שתבא לעו"הז מצער שתסתפק במועט ההכרחי ולא תרצה לאכול חוק השייך לך מכח הברכה אז מובטח לך שאחריתך ישגא מאד ר"ל שתשיג טובה בכל הגלגולים שתבא אחרי זאת וגם לעו"הב ולזה נאמר ואחריתך כולל הכל.

36. Yitro.17

    והנה כגון דא צריך לאודועי שכל המונח שהנחנו בזה בס"ד הוא בדרך כללי אשר צריך להיות ע"פי חוק השכל והמשפט ואמנם ודאי יש צדיקים שאפי' בביאה ראשונה ישיגו טובה גדולה ואין זה מכח הברכה אלא בא להם מזכות אבותם אשר כבר היו בג"ע. גם אפשר לפעמים שישיגו טובה מאתו ית' בתורת חסד בשביל איזה סיבה ידועה לו ית' שירצה להצמיח וכמ"ש לעיל כי כל זה הוא מפלאות תמים דעי' והוא רחוק משכל האנושי עמוק עמוק מי ימצאנו והנה לפ"ז אם יש לאחד זכות אבות שכבר הם בתכלית השלימות ויושבים בג"ע. א"כ בזה יזכה להשיג טובה בכל הגלגולים וגם בביאה ראשונה כי בביאה ראשונה יש להשיג מזכות אבותיו ובזה יובן בס"ד הולך בתומו צדיק ר"ל אם הולך לג"ע בתומו ר"ל שלם ותמים שלא נשאר עליו לעבוד עוד א"כ אשרי בניו אחריו כי אז בניו אם יהיו גם המה צדיקים יוכלו להשיג טובה בכל הגלגולים וגם בביאה ראשונה.

37. Yitro.18

    ודע עוד דגם מה שאמרו רז"ל אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעו"הז והקרן קיימת לו לעו"הב ואלו הם כיבוד א"וא וגמילות חסדים וכו' הנה גם דבר זה דברו בהם רז"ל דרך כללי שאלו המצות ככה משפטם וסגולתם אבל באמת תמצא לפעמים שגם מי שיש בידו ממצות אלו ג"כ אינו מוצא קורת רוח וטובה בעו"הז ואל תתמה על הדבר לומר איה הפירות של אלו המצות שצריך לאכלם בעו"הז והלא הוא עני וכל ימיו מכאובים והוא כי אה"נ שמן הראוי יש לו לאכול פירות בעו"הז באלו המצות ומה שלא רצה הקב"ה ליתנם לו בעו"הז ושמר אותם לו לעו"הב יש בזה טעם כמוס אתו ית' שכן צריך לעשות לאדם הזה וזאת היא טובתו לשמור לו גם הפירות לעו"הב והגם שמן הראוי הוא שחוק ומשפט וסגולת מצות אלו לאכול מפירותיהם בעו"הז הנה העיכוב הוא מסיבת זה האדם ולא מסיבת המצות וזה יהיה נמי לפעמים כדוגמת הרופא שנותן סמים מרים לחולה לרפאותו שהגם שהחולה מצטער מן הסמים ומרירותם עכ"ז הוא מקבל טובה גדולה מזאת שהוא מתרפא ונעשה בריא אולם ומי שמדקדק אחר מדותיו של הקב"ה בזה עליו נאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ויש הרבה דברים פרטיים ופרטי פרטיים עד אין חקר בעניינים כאלו והחכם עיניו בראשו ידע ויבין שכל דבר ודבר הוא בהשגחה נפלאה וכל מאי דעבדין משמייא לטב:

38. Yitro.19

    איך שיהיה המור' מכל האמור הוא ששכר עו"הב הוא בשני סוגים הא' הוא בתורת חסד והוא שכר המצות אשר יש לטעון בהם מי הקדימני ואשלם וגם יש לטעון נמי שכולנו עבדים להקב"ה וכאמור לעיל. והב' הוא בתורת אמת ע"פ החק והמשפט והוא מה שצריך האדם לקבל בעו"הז מכח הברכות שברך יצחק אע"ה ונשמר לו לעו"הב והנה בזה יובן בס"ד האמור בהש"ית ורב חסד ואמת ר"ל שהוא מרבה לאדם השכר שהוא בתורת חסד והשכר שהוא בתורת אמת שעל זה ועל זה נותן לאדם בשבילם ריוח יתרון על הקרן כדי להרבות שכרו.

39. Yitro.20

    והנה לפי דברי המפרשים ז"ל שכתבו שהגם שבשביל עיקר עשיית המצוה אין לו לאדם לקבל שכר מן הדין אבל בשביל השמחה שיש לו בעשיית המצוה הוא מקבל שכר מן הדין משום כי אין העבד מחוייב לעבוד את רבו בשמחה וגם נמי ליכא בזה טענת מי הקדימני כי דבר זה הוא מן הלב עכ"ד ז"ל. הנה בזה ג"כ יש לפרש חסד ואמת על המצוה שיש בה תשלום שכר שהוא בתורת חסד והוא מה שמשלם לו שכר בשביל עיקר עשיית המצוה עצמה וגם נמי יש בה תשלום שכר בתורת אמת והוא מה שמשלם לו שכר בשביל השמחה שהיה לו במצוה ההיא ולז"א ורב חסד ואמת שבין שכר זה ובין שכר זה הקב"ה מרבה אותו לאדם בתכלית הרבוי בשופע גדול כי הש"ית חנון ורחום הוא וחפץ להטיב וכמאמר הכתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו:

40. Yitro.21

    ובזה יובן בס"ד הפסוק בקהלת וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו והנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם לביאת הנשמה לעו"הז הוא בשביל שקודם ביאתה היתה נהנית מתורת החסד והנדבה ואין לה דבר משלה ומאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולכן אין יכולה לראות פני שכינה היטב ולזה באה לעו"הז לסגל מצות ומע"ט כדי שאז תהנה משלה אשר נותן לה הקב"ה בשכרה ובזה תוכל לראות פני שכינה לפי השגתה ולא תבוש כלל. והנה לפי האמור שהשכר של עשיית המצות ג"כ הוא בתורת חסד ואינו מן הדין כי יש לטעון מי הקדימני וגם טענת עבדים ואם כן הגם שנותן לה שכרה גם כן לא חשיב משלה כי אין לה כלום מן הדין כ"א בתורת חסד ונדבה ואם כן עיקר המצוה לא תועיל לענין זה של הראייה ואמנם לפי דברי המפרשים ז"ל שכתבו שמצד השמחה יש לה לקבל שכר מן הדין אתי שפיר כי למצוה יש ב' מיני שכר א' מצד הדין בשביל השמחה וא' מצד החסד בשביל עיקר המצוה ואם כן השתא לפ"ז שיותר טוב לנשמה מצוה אחת בשמחה מכמה מצות שהם בעצבון כי עיקר המכוון של ביאתה לעו"הז לא יהיה כי אם מצד השמחה. ובזה יובן בס"ד הפסוק וראיתי כי אין טוב לנפש יותר מאשר ישמח האדם במעשיו הם המצות ומע"ט כלומד ראיתי בשכלי שאין לה טובה גדולה מזו כי אצלה העיקר היא השמחה ואם כן היא טובה בשבילה יותר מן המעשה עצמה יען כי הוא חלקו כי השכר של השמחה הוא ראוי להיות נקרא חלקו של האדם כי הוא שלו מן הדין לא כן שכר המצוה שבא לו בתורת חסד אין ראוי ליקרא חלקו ורק זה ראוי ליקרא חלקו ולכן עיקר הטובה של האדם הוא מזה יען כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ר"ל מה שיהיה לאדם אחריו בעו"הב שהיא אחר ימיו שיחיה בעו"הז שאז יהיה לו מעלה גדולה לישב במחנה שכינה אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה מי זה פועל טוב מן פעולות הטובות שעשה יראנו בזיו השכינה ר"ל ינחנו להיות רואה פני שכינה ולא יבוש משום מאן דאכיל דלאו דיליה וכו' יען כי כל פועל טוב שעושה אין לאדם תשלומין שכר ממנו כ"א מצד החסד והרחמים משא"כ חלק השמחה שיהיה לו בפעולות הטובות ודאי הוא יוכל לתת לו כח שתסתכל נשמתו בפני שכינה ולא תבוש יען כי מצד זה בא לה שכר אמתי על פי הדין ומשלו הוא נהנה ואם כן השמחה היא הגורמת הראיה:

41. Yitro.22

    ונמצא לפ"ז שיש ב' סוגים בבני אדם עושי מצוה יש שעושים מצוה בשמחה ובזה מקבלי' תרי גווני שכר א' בתורת חסד בשביל המצוה עצמה וא' בתורת אמת בשביל השמחה של המצוה ההיא ויש שאין עושים המצוה בשמחה כ"כ ואלו לא יקבלו שכר כי אם בתורת חסד וממילא אז לא יזכו לראות פני שכינה כראוי כי אין להם מצד הדין ואית בהו משום מאן דאכיל דלאו דיליה וכו' ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק חסד ואמת יקדמו פניך כלומר אותם שזוכים שיהיה להם מן המצוה תרי גווני שכר שהוא חסד ואמת אלו דוקא הם יקדמו פניך דייקא שזוכים לראות פני שכינה.

42. Yitro.23

    והנה בגמרא בפ"ק דתענית איתא לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנא' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ופרש"י ז"ל שם שישרים עדיפי מצדיקים והרש"בא ז"ל פי' להפך ע"ש ואמנם כתב הרש"בא ז"ל שם וז"ל אם תרצה אמור שזה על הייעורים הגשמיים בעו"הז ואם תרצה אמור על הייעורים נפשיים בעולם הנשמות עכ"ד ז"ל ע"ש והנה איך שיהיה הנה מצינו שייחס הפסוק השמחה לישרים והיינו לומר שהישרים יהיה להם שמחה בעו"הז ואז כל המצות יעשו בשמחה גדולה וממילא הנה הם זוכים לתענוג עו"הב בשלימות כפי המכוון של ביאתם לעו"הז שיוכלו אז להסתכל בפני שכינה. והשתא בזה יובן בס"ד הפסוק שייחס מראה הפנים לישרים דכתיב ישבו ישרים את פניך דייקא וכן נמי ישר יחזו פנימו ובזה יובן נמי יראו ישרים וישמחו ר"ל יראו ישרים בפני שכינה יען כי וישמחו הם בעשיית המצות:

43. Yitro.24

    ועושה חסד לאלפים. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב מקור ברוך ז"ל ע"פ ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש והענין שבעוד הגלות אזי היצ"הר שהוא ס"מ כלול מטו"ר אבל לעת"ל דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ יוסר הרע שבו שהוא ס"מ וישאר אל וזו היא שחיטתו וז"ש ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל הכוונה שיעביר מכל ישראל מ"ס שיוסר מהם היצה"ר לעת"ל ולפי כשיוסר אותיות מ"ס מס"מ ישאר בו א"ל שהוא קדושה לז"א ויהי המס שלשים שהוא מספר אות למ"ד אלף שהוא אותיות אָלֶף ממש ששניהם אותיות א"ל עכ"ד זלה"ה ע"ש. והנה נקדים עוד מ"ש המפרשים ז"ל בענין שחיטת היצ"הר שהוא נחש הקדמוני שלעתיד יהיה טוב והיינו שה"נון של נח"ש ישבר אותה שיעשה ממנה מ"י כי מספרם שוה בשוה וא"כ כשיהיה נ"ון דנחש מי אזי יהיה בו אותיות משי"ח והיינו שיהיה טוב כי יעביר הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי עכ"ד ז"ל. ונמצא שהחסד הגמור והשלם שיעשה עמנו יתברך לעתיד הוא שיסלק אותיות מ"ס שהם מצד הטומאה וישאר אותיות א"ל דוקא וגם שישבר הנ"ון ויעשה אותו מ"י. ובזה יובן בס"ד הרמז ועושה חסד לאלפים בתיבת לאלפים רמוז כל האמור והוא כי הלמ"ד של לאלפים הוא רמז ללמ"ד של א"ל ונשאר אותיות אל"ף שהוא רמז לאלף של א"ל ואותיות מ"י שהוא רמז לשבירת הנ"ון של הנחש שיהיה אותיות מ"י ולז"א ועושה חסד לאלפים שחסדו ית' השלם שיעשה עמנו לעתיד הוא באותיות אלו הרמוזים בתיבת לאל"פום.

44. Yitro.25

    והנה עוד יש לתת טעם בס"ד לרמז האמור בס"ד כי למה אותיות הלמ"ד ואותיות מ"י לא רמזם במילואותם ואות האל"ף רמזו מלא והוא לרמוז בס"ד עוד לפי דרכו כי זה יהיה בזכות לימוד התורה ולזה רמז אל"ף מלא מלשון אאלפך חכמה גם רמז בזה הברכה של לעת"ל דכתיב הקטון יהיה לאלף וגו':

45. Yitro.26

    ובזה יובן כס"ד רמז הפסוק הנאמר על דוד המלך ע"ה אשר לבו כלב הארי המס ימס והכוונה לומר שדוד המלך ע"ה שהוא המשיח ברוב צדקתו וקדושתו המס כלומר אותיות המ"ס דס"מ ימיס אותה וימחנה ולא ישאר אז כי אם אותיות א"ל וזה יתפרש גם על זמן הקודם שלרוב צדקתו וקדושתו הכניע את היצ"הר ושחטו ועשאו טוב וכמ"ש חז"ל ע"פ ולבי חלל בקרבי דקאי על היצ"הר שעשאו חלל שהכניעו ועשאו טוב ויצ"הר הוא עצמו ס"מ ולז"א המ"ס ימס וגם יש לפרש זה על לעתיד כי דוד הע"ה הוא עצמו משיח כי המשיח צדקנו הוא כלול מדוד הע"ה והוא יהיה נלחם מלחמת ה' לעתיד להכרית החוחים והקוצים ולתקן עולם במלכות שדי והיתה לה' המלוכה במהרה בימינו אכי"ר.

46. Yitro.27

    או יובן בס"ד לרמוז ועושה חסד לאלפים והוא כי ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שאד"הר פגם בא"לף דאמת שהפריד האלף ונשאר אותיות מת וגם הפריד אלף דאדם ונשאר אותיות דם ובזה הביא מיתה לעולם ח"ו ואמנם אנחנו מקוים להש"ית שיעזרנו על דבד כבוד שמו ויחזירנו בתשובה שלימה וברוב חסדו ית' יחזיר העטרה ליושנה שיתחבר אות האל"ף דאדם ואות האלף דאמת ויהיו בשלימות גמורה ואז יבולע המות לנצח ויהיה אז חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות. ובזה יובן בס"ד ועושה חסד לאלפים שהקב"ה יעשה חסד לעתיד במהרה בימינו אכי"ר עם האלפים ר"ל עם ב' אלפי"ן דאמת ודאדם לחבר אותם באמת ואדם ואז יתוקן הכל וניפוש חיי סגי ומסגי ונהיה חיים וקיימים לעד לעולם כיר"א:

47. Yitro.28

    או יובן בס"ד לרמוז כי ידוע ששם הוי"ה ב"ה יתמלא בארבעה מילואים מילוי ע"ב ומילוי ס"ג ומילוי מ"ה ומילוי ב"ן וכנגד זה יש ד' בחינות במספר אחדים עשרות מאות אלפים והנה שם ב"ן הוא בחינת האחדים ושם מ"ה הוא בחינת העשרות ושם ס"ג בחי' המאות ושם ע"ב בחי' האלפים והנה ידוע שחסד רמז לשם ע"כ שהוא חסדים גמורים ולכן תמצא נמי שחס"ד הוא גי' ע"ב וז"ש ועושה חס"ד רמז לשם ע"ב לאלפים ששם ע"ב הוא בחינת האלפים:

48. Yitro.29

    או יובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א שאותיות די"ן דשם אדנ"י הם בחי' הדין בקריאתם ואמנם הם נמתקים ע"י אות האלף המחובר עמהם ואז יהיה שם אדני בשלימות והנה חמשה פעמים די"ן הם גי' ש"ך והם סוד ש"ך דינים ואמנם ע"י שיתחברו עמהם חמשה אלפין אזי יהיו שכ"ה שיתמתקו וזהו ענין רמז הרמוז בתיבת נער ובתיבת נערה דכתיב נער וקרינן נערה כי נע"ר גי' ש'. ך רמז לבחי' הדין בלתי ממותק אבל נערה גי' שכ"ה רמז לבחי' הדין הממותק שנתמתק עכ"ד זלה"ה. ובזה יובן בס"ד ועושה חס"ד לאלפים ר"ל החסד יהיה ע"י חיבור אותיות האלפין שיתחברו עם אותיות דין ויהיה שם אדני בשלימות ויהיה אז הדין חסד שיתמתקו הדינים ויהיו חסדים ואמר ועושה רמז לשם אדני שהוא בחי' עולם העשייה.

49. Yitro.30

    והנה אגב אורחין אפשר לפרש בס"ד מאמר זו"הק בפ' בא ע"פ כי יהיה נערה בתולה וז"ל נער כתיב מ"ט משום דכל זמן דלא קבילת דכר אתקרי נער מדקבילת דכר אתקרי נערה עכ"ל ע"ש וכבר נודע שפי' רבינו האר"י זיע"א שכוונת הזו"הק על האמור שנער הוא בלתי חשבון האלפין ונערה הוא בחיבור האלפי"ן ולכן אפשר לפרש בס"ד כי ידוע שכל דבר שבקדושה יש בו בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות והארה השלימה צריך שתהיה כפליים בחיצוניות ובפנימיות וא"כ השת' יש לנו לחשוב מספר האלף כפליים דחיצוניות ודפנימיות והנה האל"ף במילואו עולה מספרו קי"א וע"ה גי' קי"ב וב"פ קי"ב גי' דכ"ר ובזה יובן בס"ד דברי הזו"הק דכל זמן דלא קבילת דכר רמז לאלף בשלימות החיצוניות ופנימיות שעולה גי' דכ"ר אתקרי נער מדקבילת דכר ר"ל נמשך לה הא"לף להתחבר עם אותיות דין ויהיה אזי שם אדני בשלימות אזי אתקרי נערה והה"יב ובזה יובן בס"ד אשרי תמימי דר"ך וכו' שמשלימים הא"לף שעולה דר"ך כאמור:

50. Yitro.31

    הפטרת יתרו ועוד בה עשיריה. יובן בס"ד לרמוז על בחינת ה"א אחרונה שתשתלם בעשר ספירות וז"ש ועוד בה"א עשיריה שתהיה שלימה בעשר ספירות:

51. Yitro.32

    או יובן בס"ד לרמוז כי היוד ראשונה של עשיריה אינה יוצאה במבטא וא"כ קרי בה עש"ר י"ה כי ידוע שבחינת ה"א אחרונה נשפעת מן י"ה וידוע שכל דבר שבקדושה כלול מעשר וז"ש ועוד בה"א עש"ר יה שתהיה נשפעת מן י"ה בשלימות העשרה:

52. Yitro.33

    או יובן בס"ד שאומר הנביא לישראל אל יצר לכם על עושר והצלחת אומת בני עשו שאתם רואים שכל הנאות עו"הז להם ניתנו כי הנה אני מודיע שעוד בה עשיריה לשון עושר כלומר שמלבד שאתם רואים אצלם עתה הנה עוד יהיה להם אבל באמת דעו נא שאין לכם להצטער מזאת יען שלעתיד כל העושר שלהם יהיה למלך המשיח שהוא יצא ערב בעד ישראל כדאיתא בילקוט שקבל על עצמו להיות ערב בעד ישראל לקבל עליו צער ויסורין לכפרת עונות בית ישראל כדי להקל מעל בית ישראל אורך גלותם המר והנמהר ולז"א ושבה כל סגולת העושר של האומות והיתה לבע"ר אותיות לער"ב הוא מלך המשיח שהוא הערב הגדול של ישראל. גם עוד רמז במלת לבער כי ידוע שדוד הע"ה הוא עצמו משיח כי המשיח כלול בו וידוע מ"ש הרב מהר"ש מאיסטרופולי זיע"א בדן ידין ע"פ ערב עבדך לטוב כי דוד הע"ה יעלה מספרו ער"ב כזה ד' דדוד הכפל של ד' הוא ח' והנה ח' פעמים ח' גי' ס"ד וכן ו' דדוד הכפל שלו הוא י"ב והנה י"ב פעמים י"ב גי' קמ"ד וכן ד' אחרונה דדוד גם כן הכפל שלו הוא ח' והנה ח' פעמים ח' גי' ס"ד סך הכל מספר ער"ב עכ"ד זלה"ה ע"ש ומפני שדוד הע"ה והמשיח צדקנו שיבא במהרה בימינו ענין אחד הם לז"א ושבה והיתה לבער ואז אחר שיקח טובם ועשרם וסגולתם המשיח צדקנו אז ישארו ערומים ויבשום כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם שבימי החורף לא ישאר בהם כי אם העץ כן יהיו האומות ערומים ויבשים ואז זרע קדש אלו ישראל יהיו מצבתה של העולם כי אין ניכר זולתם בעולם שהם יהיו העיקר. או יובן בס"ד זרע קודש בוא"ו כאשר יוצא במבטא הוא גי' תרפ"ז כמספר ד' מילואים דהו"יה כ"ה שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים רל"ב וכמספר ג' מילואים דשם אה"יה דיו"דין וההי"ן ואלפי"ן שעולים גי' תנ"ה סך הכל גי' תרפ"ז ולז"א זרע קודש רמז למילואים הנז' מצבתה קרי ביה מצבת ה"א רמז לה"א אחרונה שתהיה נשפעת מהארת שמות המילואים אלו:

53. Mishpatim.1

    ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. יובן בס"ד סמיכות פרשה זו אל פרשה הקודמת דאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו והוא בהקדים מה ששמעתי מפרשים דרך הלציי ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי והוא כי מי שמשכח עצמו בחכמת התורה בדרך הנגלה והפשט אם הוא אינו בר הכי לא יוכל לשבח עצמו כי יבואו בני אדם לנסותו שיאמרו לו אם הוא כדבריך שאתה חכם תבוא ותלמוד עמנו ונראה חריפותך וכן אם הוא גבור גם כן יאמרו לו הראנו גבורתך וכן הוא בשבח העושר ולכן אם הוא אינו בר הכי לא יוכל להלל עצמו כי תגלה חרפתו אבל מי שמהלל עצמו שהוא יודע בחכמת הסוד שהם דברים העומדים ברומו של עולם להכיר ולידע בשמים ממעל הנה זה יוכל לשבח עצמו ולא יחוש פן יבוש ותגלה חרפתו אח"כ יען שחלק הסוד לאו כל מוחא סביל ואין כל העולם מקובלים ואם יאמר שהוא מקובל גדול אין מי שיאמר לו הראנו חכמתך בזה ואפי' אם יאמרו לו הוא ישיב כבוד אלהים הסתר דבר כי הם דברים נעלמים מאוד ואין לגלותם וא"כ מי יוכל לברר זאת אם שקר בפיו או אמת וז"ש אל יתהלל חכם וכו' כי בכל הנז"ל יש לחוש פן ירצו לנסותו ותגלה חרפתו שלא יהיה כאשר שבח את עצמו אבל זאת יתהלל המתהלל ר"ל יוכל להתהלל שיאמר שהוא השכל וידוע אותי כלומר שמשביח עצמו בחכמת הסוד שהוא דברים העומדים ברומו של עולם כי זאת אין מי שיברר אותה ע"כ שמעתי והוא דרך הלציי. והנה ידוע כי התורה היא דוגמת המזבח כי זאת התורה לעולה למנחה ודרשו רז"ל כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריכ עולה ובפ' מנחה כאלו הקריב מנחה וכו' ונמצא שבזמן שאין ב"המק התורה במקום המזבח שמקריבים בו קרבנות והנה ודאי שאין טוב שהאדם יתגאה וישביח ויגדיל עצמו בשביל התורה שיש לו ואדרבה צריך שיהיה עניו ביותר והנה בתורה יש ב' חלקים חלק הפשט וחלק הסוד וז"ש ולא תעלה במעלות על מזבחי היא התורה שתהלל ותשביח ותגדיל עצמך בה ובאיזה חלק אני נצרכתי לצוות אותך שלא תתגאה בו הוא חלק אשר לא תגלה ערותך עליו ר"ל הוא חלק הסוד שאם תתגאה ותשביח עצמך בו לא תגלה ערותך עליו כלומר שלא תגלה חרפתך כי לא יבאו לנסותך בזה ואין הדבר מתברר וא"כ יצה"ר יבא לפתות אותך בזה שתהיה משביח עצמך בזה ולכן הוצרכתי לצוות אותך אבל ואלה המשפטים שהם חלק הפשט והנגלה אשר תשים לפניהם כלומר אם תהלל ותשביח עצמך בזה צריך שתשים לפניהם חכמתך וחריפותך וא"כ אין צריך לצוותך על זאת שאתה מאליך לא תבא להתהלל בזה כי תחוש פן יבדקו אותך ולא ימצאוך כאשר שכחת בפיך ולכן כל הצווי שאני צריך לצוות אותך הוא על חלק הסוד:

54. Mishpatim.2

    וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו. יובן בס"ד דרך רמז דהנה בעושה רשעה מחודשת יש ב' סוגים והוא יש שעושה עון מחודש דלא דשו ביה אינשי ורק עושהו בסתר שלא יכירו בו וזה רק קלקל בעצמו ולא נמשך הקלקול גם לזולתו שלא למדו אחרי' ממנו לעשות כמעשהו כי לא הכירו בו בזה. ויש שנמשך קלקול לזולתו שפרסם זה העון לעיני הכל ורבים אשר לא היה להם ידיעה לעשות עון זה הנה עתה למדו ממנו לעשות אותו גם הם וזה נקרא חוטא ומחטיא ובקלקול אנשים זולתו גם כן יתחייב כי הוא שגרם להם. ואפילו שהוא לא השלים העון בעצמו ורק התחיל בו מ"מ כיון שהוא פתח הפתח לתת מכשול לשאר בני אדם יתחייב בכל אשר יקלקלו וזה דומה לגנב שנחבא בבית בע"הב ביום כדי לגנוב בלילה ולצאת וכן היה שבלילה גנב חפצים ופתח הדלת והלך לו ובני הבית ישנים שאם ביציאתו סגד הדלת אחריו הנה זה לא עשה קלקול כי אם הוא עצמו מה שגנב בעצמו אבל כשיצא בלילה ולא סגר הדלת אחריו אלא הניח הדלת פתוח וממילא שאר גנבי' שעברו על הפתח ומצאו הפתח פתוח ונכנסו וגנבו עוד חפצים מן הבית הנה זה צריך להתחייב עפ"י השכל גם בחפצים שגנבו הגנבים כי הוא הגורם בזה שפתח להם הפתח כדי ליכנס לגנוב ואפי' אם הוא יצא בלילה ולא לקח וגנב כלום ורק שלא סגר הדלת אחריו ג"כ יתחייב בגניבת הגנבים בי הוא נתן לפניהם המכשול הזה וכן הוא הדין באיש העושה עון ולמדו ממנו לעשות כמוהו. ובזה יובן בס"ד דרך רמז וכי יפתח איש בור רוצה לומר שאם אדם אחד פתח פתח לעשות עון הן במרמת המאזנים ומשקלות הן בשאר המרמות המו"מ וכיוצא ואפי' שהוא לא השלים הדבר ורק פתח פתח למעשה הרעה ולא הספיק לגמור הרעה. או כי יכרה איש בור שהספיק לגמור הרעה ולא יכסנו מעיני הבריות אלא פרסם הדבר הרע הזה בפרהסיא הנה בין זה ובין זה כיון דמכח זאת שלא כסה רעתו גרם מכשול לשאר בני אדם שלמדו ממנו ודין גרמא שנפל שמה בזה העון שהוא בור שחת אשר כרה ויחפרהו שור רמז לאדם שעושה במזיד להכעיס או חמור רמז לעושה בשביל הנאתו וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל וז"ל ב' בחינות יש או שור מזיד אוכל ברצון ומשחית נפשו כשור שכוונתו להזיק או חמור נפתה כחמור על הנאתו וכו' ע"ש ולז"א ונפל שמה שור הוא אחד שעשה אותו עון במזיד להכעיס כדי להזיק או חמור אחד שעשה אותו עון בשביל הנאתו ולא להכעיס הנה חטא אנשים אלו שלמדו ממנו צריך בעל הבור זה המחדש העון הזה שלמדו ממנו הוא ישלם להקדוש ברוך הוא בשביל הקלקול שגרם לאנשים האלו והיינו ששניהם חייבים בזה הם חייבים בשביל שלמדו הרע מזה והוא חייב בשביל שגרם להם לחטוא בזה שנתן לפניהם מכשול זה. ואל תחשוב כיון שהוא לא היה כי אם גרמא בנזיקין אין הקב"ה נפרע ממנו כי אם מן הפחות שלו אלא דע שעונשו קשה וצריך כסף ישיב לבעליו כלומר שיפרע ממנו מן הטוב הטוב שיש לו מעידית ולא מזבורית כי הוא העיקר בזה דלא עכברא גנב אלא חורא גנב ואפי' שהמת יהיה לו ר"ל אפי' שזה האדם שחידש עון זה כבר מת ובטל מזה העולם אפ"ה יענישו אותו על קלקול דורות הבאים אשר יקלקלו בעון זה שחידש זה בעולם ולז"א והמת יהיה לו ר"ל אפי' שכבר היה לו מיתה ואיננו בזה העולם אפ"ה נפרעין ממנו אם יקלקלו עוד דורות הבאים אחריו יען כי הכל היה ממנו:

55. Mishpatim.3

    ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון. יובן בס"ד דרך רמז כי הני גוים רשיעי יש בהם שמתחלה ימתיקו סוד ביניהם ויתיעצו על איש הישראלי לאכול כספו ע"י שיקריבו אותו אצלם ויהיה להם כבן בית מכניס ומוציא ומוליך ומביא וכל אשר יצטרכו לקנות חפצים או מעות בעין יקחו ממנו ומראים לו ריוח לפי שעה שיתרצו עמו לחשוב עליהם רבית שלשים למאה ויותר גם אין מדקדקים עמו בחשבון ומבטיחים אותו לפרוע בפעם אחת הסך הגדול שיעלה לו עליהם ואח"ך כשרואים שהיהודי לוחץ אותם על המעות וכלתה אליהם הרעה אז ימתיקו סוד ביניהם ויתיעצו להרגו ולשפוך דמו חנם והוא שיביאו אותו לבדו בערמה לביתם והורגים אותו ואח"ך מחתכים אותו לחתיכות ומניחים אותו בתוך הסיס"כאנה שלהם ומוציאים אותו מן פתח העיר כדרך כל אדם שיצא מן העיר עם כלי תשמישו כדי שלא ירגישו בהם שומרו הפתח ואחר שיוצאים מן העיר וירחיקו קצת אזי באישון לילה ואפילה ישליכו חתיכות גווייתו עם אבנים כבדים אל תוך הנהר או יניחו אותו כאחד הפחתים אשר כמדבר ויכסום בעפר ולא יהיה ניכר מזה כלום. ויש שמתחברים עם הישראלי ומראים לו אהבה עזה ואחר שידעו שלבו נאמן בהם אזי באים אצלו וא"ל הבא מעות בידך ונלך לבית פ' ונקנה דבר פ' שהוא שוה סך גדול ונקח אותו בזול הרבה פחות מרביע שוויו וזה האיש יאמין להם והוא כשה לטבח יובל שנכנס עמהם לאותו בית ומעותיו עמו והם לוקחים ממונו ואח"ך הורגים אותו וג"כ יחתכו אותו ויעשו בו כאמור וכאשר קרה בעו"הר דברים כאלו רח"ל בעיר בגדאד כמה פעמים לתפ"ץ ה' ישמרנו ויצילנו מכל דבר רע וישמרנו עם כל אחינו עמו בית ישראל אכי"ר. והא ודאי מכאן תוכחת מגולה לאנשים שעוברים על דברי חז"ל שאמרו אסור לאדם שיתייחד עם הגוי וחז"ל הם אמת ודבריהם אמת ומי זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לעבור על דבריהם ואם יראה האדם שכמה אנשים מתיחדים עם הגוים הרבה פעמים ויוצאים בשלום אל יבטח לבו בזה כי המצודה הפרוסה בתוך הים הרבה דגים עוברים עליה ואינם ניצודים אבל עכ"ז סוף כל סוף המצודה מוציאה דגים בתוכה ואם כן איך האדם לא יחוש לעצמו בזה אפי' מספק כל דהו ה' ברחמיו ינחנו במעגלי צדק למען שמו וישמרנו ויצילנו לעד אכי"ר.

56. Mishpatim.4

    והנה נמצא לפ"ז שיש גוים רשעים שתחלה חולקים ביניהם הממון של האיש הישראלי ואח"ך הורגים אותו ומחלקים גווייתו לחלקים כדי שיוכלו להסתירו בתוך כלי תשמישם ולהוציאו מפתח העיר או כדי להוליכו ממקום למקום ומבית לבית להצניעו במקומות אשר לא יבואו על דעתם של גואלי הדם לחפשם ואם לא יחלקו אותו לחלקים לא יוכלו לשאת אותו בדרך לפני עוברים ושבים וז"ש ומכרו את השור החי וחצו את כספו כלומר ומכרו תחלה ביניהם זה לזה את השור החי הוא הישראלי בעודנו חי וחצו את כספו ביניהם ואחר שמושכים הממון ממנו לא די להם שהורגים אותו דוקא אלא גם את המת ר"ל לאחר שהמיתו אותו יחצון הגווייה שלו לחלקים כדי להוליכם ממקום למקום ה' ינקום דמם מיד האומות והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שרי אכי"ר:

57. Mishpatim.5

    או יובן בס"ד דרך רמז והוא דידוע מ"ש בשרש ע"פ בכור שורו הדר לו שעל רוב גדולתו קראו שור ע"ש ואם כן אפשר לפרש תיבת שור על ניצוצי הקדושה שלרוב גדולתם קראם שור וגם שור לשון שורה שהם בחי' קווים ולכן שפיר קראם שור וידוע שצריך לברר כל ניצוצי הקדושה שנפלו ממקומם העליון ולהעלותם למקומם וליישבם שם וגם לעשות מחיצה מכח מעשה המצות להמשיך אור עליון להיות להם אור מקיף ומחיצה לבלתי יינקו עוד החיצונים מהם ומן השפע הנשפע בהם והנה כשיתוקן כל זה בשלימות גמורה אזי ודאי האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ויקויים הפסוק ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז גם ס"מ יסתלק ממנו ס"מ שהם מצד הטומאה וישאר בו אותיות אל שהיא מצד הקדושה כנודע מספרי המפרשים ז"ל ועיין מ"ש לעיל בס"ד בפ' יתרו ע"ש. ובזה יובן ומכרו את השור החי ומכרו כלומר ויישבו כתרגום בארץ מכורותם בארע תותבתהון את השור החי הם ניצוצי הקדושה שהם מדרגא דחיי כי הניצוצות הקדושה כשהם מעורבים ברע אינם מיושבים אלא הם מגולגלים ומטולטלים כי אין זה מקום מושבם אבל כשיעלו לשרשן העליון לקדושה הוא מקום ישובם האמתי ולז"א ומכרו את השור החי שיעלו אותם ויישבו אותם במקומם העליון וחצו את כספו שימשיכו להם אור מקיף להיות מחיצה כנגד השפע הנשפע בתוכם מלמעלה תמיד לבלתי יינקו ממנו החיצונים וזהו וחצו את כספו מלשון מחיצה ואז אם יעשו ישראל כל זאת בשלימות גמורה אזי בטוחים שגם את המת הוא ס"מ שהוא דרגא דמותא יחצון יחלקו אותו לחצאין שיתבטל הרע שבו שהוא ס"מ וישאר אותיות א"ל שהוא קדושה דוקא כי יתקיים אז ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי אכי"ר.

58. Mishpatim.6

    כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. הנה ראיתי להרב כלי יקר ז"ל שנתן טעם לזה כי הגונב ממון ישלם כפל דוקא ולמה כאן ישלם בשביל השור חמשה בקר ובשביל השה ארבע צאן ופי' שם הטעם שלשור משלם חמשה יען כי כתיב וגם דמו הנה נדרש דמו ודם זרעיותיו כי השור הזכר והשה הזכר היו ראויין להוליד ומצינו בתורה שיעקב אע"ה שלח לעשו פרות ארבעים ופרים עשרה נמצא כל פר ראוי להוליד ארבעה פרות על כן יתן ארבעה בקר תחת השור ואחת בשביל העיקרי הרי חמשה צריך לשלם תחת השור גם מצינו ששלח רחלים מאתים ואלים עשרים נמצא שהשה אחר ראוי להוליד עשרה כי צריך לו עשרה נקבות א"כ היה צריך שישלם תחת השה י"א צאן עשרה בשביל זרעיותיו ואחד בשביל העיקרי ואמנם התורה חסה עליו בעבור בזיונו שנשא השה על כתפו וחסרה ממנו שבעה צאן בעבור הבזיון כי גדול כבוד הבריות עד שדוחה שבעה צאן ויש לזה רמז בפסוק אל יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' ונמצא ישלם שבעתים וגו' עכ"ד ז"ל ע"ש:

59. Mishpatim.7

    והנה בזה יובן בס"ד לפרש רמז הפסוק תבא לפניך אנקת אסיר כגודל זרועך הותר בני תמותה והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' ואנחנו עמך יצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך כי לפי דברי הרב זלה"ה מן הדין צריך שישלם תחת השה אחד עשר ואמנם בשביל בזיונו שנשא השה על כתפו חסה התורה עליו וחסרה לו שבעה ונשאר עליו לשלם ארבעה דוקא והנה ידוע שישראל נקראו שה דכתיב שה פזורה ישראל והנה או"הע כמו נבוכדנצר וזולתו באו לתוך א"י שהיא ארצו ית' ולקחו השה הוא ישראל שהם שלו יתברך והגלום לבבל והנה אפי' אם תניח במונח שהם דין שה ממש יש להם עכ"ז הם עכ"פ צריכים לשלם בעבור כל איש ישראלי שלקחו אותו ושחטו והרגו אותו י"א פעמים כנגדו כי תחת השה צריך לשלם י"א פעמים מן הדין והגם שהתורה חסרה ממנו שבעה הנה כל זה הוא בשביל בזיונו שנשא השה על כתפו אבל או"הע הם לא נשאו את ישראל על כתפם ולקחום מירושלים אלא הוליכו אותם ערומים יחפים אסורים בשלשלאות של ברזל והיו לחורב בים ולקרח בלילה וא"כ מה הבזיון שנתבזו או"הע בהם כדי שיחסר להם השבעה ולכן ודאי גם השבעה שחסרה התורה מגונב השה צריך להפרע מהם והנה גם עוד מלבד זה צריך להכביד עליהם כי הם ל"מ שלא היה להם בזיון אלא גם כן נתגאו ונתכבדו בעיניהם כאשר הטיחו דברים כלפי מעלה ואמרו אי אלהימו צור חסיו בו והקב"ה האריך אפו להם וא"כ בזה המעשה ניתוסף להם כבוד וא"כ איך שייך לחסר להם השבעה כדין גונב השה שאינו משלם כי אם ארבעה:

60. Mishpatim.8

    ובזה יובן תבא לפניך אנקת אסיר הם ישראל שהיו אסורים בגלותם כגודל זרועך הותר בני תמותה והנה הגם שישראל נקראו שה עכ"ז אם תרצה לדונם כשה ממש הא ודאי שלא תחסר מהם השבעה כאשר חסרה התורה לגונב השה יען כי גונב השה חסרה לו תורה בשביל בזיונו אבל אלו מלבד שלא נתבזו אלא ג"כ נתכבדו בעיניהם והוא שתראה חרפתם אשר חרפוך ה' וא"כ איך שייך שתוותר להם השבעה וז"ש והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם כלומר גם השבעתים תשיב אל חיקם להפרע מהם בשביל השבעתים יען שתראה חרפתם אשר חרפוך ה' והנה כל זה אנכי אומר על מונח שתדין אותם כדין השה אבל באמת הגם שישראל נקראו שה הנה עכ"ז אנחנו עמך כלומר עמך דייקא ואין אנחנו צאן ממש וא"כ איך תדין את ישראל כדין השה שצריך לשלם אחד עשר דוקא דהא ודאי צריך לדון לשלם יותר ויותר. ועוד אפי' אם תחשוב אותם כצאן ממש הנה גם כן איך אפשר לחשוב אותם כדין שה של בעלים שהם בשר ודם שדינו לשלם תחת השה שלו י"א צאן והלא אם אנחנו צאן הנה אנחנו צאן מרעיתך דייקא צאנך שאתה אדון הכל והא ודאי אינו דומה הגונב מן המלך לגונב מן ההדיוט ועוד הנה בשה חשבו דם זרעיותיו של ביאה אחת דוקא אבל הנה אנחנו נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך וא"כ צא וחשוב בהריגתם את היהודי כמה הפסידו בזה שאם היה קיים תמיד מוציא פירות בעבודת שמים וקיום המצות כי תולדותיהם של צדיקים הם מצות ומעשים טובים:

61. Mishpatim.9

    וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שטעם שמקבלים גרים הוא בשביל שישראל הם נעשים קדושים ע"י קיום התורה והמצות כי לכן אנחנו מברכים ואומרים אשר קדשנו במצותיו ולכן מאחר שהם קדושים צריכים תוספת כי צריך להוסיף מחול על הקודש ולכן צריך שיקבלו הגרים כי הם תוספת מחול על הקודש שכל דבר שבקדושה צריך לו תוספת עכ"ד ז"ל. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם ליציאת מצרים קודם הזמן הוא שהש"ית ברוב רחמיו קידש את ישראל בליל פסח בשני מצות הם פסח ומילה שצוה אותם לעשות כי ע"י קיום המצות יתקדשו ישראל ואחר שנתקדשו פקע השעבוד מעליהם כי קי"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד עכ"ד ז"ל. ובזה יובן וגר לא תונה ולא תלחצנו וא"ת א"כ שאני אתחייב בעדו אם אונה אותו ואם אלחצנו א"כ יותר טוב שלא אקבל אותו מעיקרא להתגייר ולמה אקבל לגייר אותו כדי שאח"ך צריך ליזהר בו ואפשר נמי שאתחייב עליו לאו לזה אמר הנה מוכרח אתה לקבל אותו יען כי מתחלה גרים הייתם בארץ מצרים וקשה איך יצאתם משם קודם הזמן אלא ודאי שע"י המצות נעשיתם קדושים והקדש מפקיע מידי שעבוד וא"כ מאחר שדין הקדש יש לכם וקדושים אתם א"כ בעל כרחך צריך לקבל גרים כדי להוסיף מחול על הקודש.

62. Mishpatim.10

    כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו והיה אפשר לומר אם תענה אותו כי יצעק אלי אשמע צעקתו. ויובן בס"ד כי הנה ימצא לפעמים שיבא יתום קטן או אלמנה לפני הדיין לתבוע ממון אביו מיד אחדים והדיין הוא יעשה לו עינוי הדין ולא יוציא משפטו מהר אלא יניחנו מתמרמר בלך ושוב עד שיוציא ממון אביו. ואמנם כשיוציא הדיין הממון והיתום עודנו קטן ודאי לא ימסרנו בידו אלא צריך שיעמיד לו אפוטרופוס שישא ויתן קרוב לשכר ורחוק להפסד בממון ההוא עד שיגדל היתום והנה מאי דביני ביני עד שימצא היתום הזה וקרוביו אפוטרופוס נאמן הנה המעות ישארו בב"ד ולפעמים זה הדיין יצטרך למעות ויקח מהם לצרכו וכשימצאו אפוטרופוס נאמן ויביאוהו היתום וקרוביו בב"ד למסור הממון בידו הנה זה הדיין כבר לקח המעות לצרכו ואז ג"כ יענה אותו עינוי ב' שיהיה זה היתום הולך ובא עד שיוציא מעותיו מן הדיין למסור אותם לאפוטרופוס ונמצא שזה לקה בתרתי עינויים ענוי הא' עד שהוציא לו ממון אביו מאחרים ועינוי הב' עד שיצאו המעות מכיס הדיין ההוא וא"כ אז זה היתום יצעק להש"ית ב' צעקות בראשונה ובשנייה והקב"ה ישמע צעקתו ג"כ בתחלה ובסוף וז"ש אם ענה תענה אותו כלומר ב' עינויים דע לך שאם צעוק יצעק אלי בתחלה ובסוף גם אנכי שמוע אשמע ב' שמיעות בתחלה ובסוף:

63. Mishpatim.11

    ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים. הנה רש"י ז"ל פירש יעור פקחים אפי' חכם וכו' סוף וכו' ויכהה מאור עיניו ויסלף כתרגומו ומקלקל דברי צדיקים דברי' המצודקי' משפטי אמת וכן תרגומו פתגמין תריצין ישרים עכ"ד והנה לפ"ז מאחר דיעור קאי על לעתיד א"כ הו"ל לומר כי השוחד יסלף דברי צדיקים ויעור פקחים כי יסלף תחלה ויעור לבסוף. ויובן בס"ד כי הנה ימצא לפעמים שיש דיין אחד מוחזק לגדול ורב בעיני העם ויבואו לפניו לדין ראובן ושמעון והוא לקח שוחד מראובן וזיכהו וחייב את שמעון ולפי האמת צריך שיהיה להפך שמעון זכאי וראובן חייב והנה המצא ימצא שאיש אחד שמו לוי שמע המעשה היטב ושמע פסק דין של הדיין שחייב את שמעון וזיכה את ראובן וזה יבא לחשוב שכן הוא הדין באמת ומהיכן יודע שזה הדיין לקח שוחד ופסק הדין להפך והנה אפשר שיזדמן אחר זמן כמו אותו מעשה שנפל בין ראובן ושמעון כן תהיה עם אותו האיש לוי עם יהודה חבירו ויבואו לדין לפני דיין אחר שהוא כשר ויר"ש והנה לפי אותו פסק שפסק דיין הראשון בין ראובן ושמעון שזכה את ראובן וחייב את שמעון הנה צריך עתה שלוי יצא זכאי ויהודה יצא חייב ואמנם הדיין הזה הב' שהוא כשר פסק הדין לאמתו וחייב את לוי וזכה את יהודה הנה השתא לוי שיודע פסק הדין של הדיין הא' יבא עת' להרהר אחר הדיין הב' ואפ' שיתריס כנגדו שיבא לחשוב ששקר היה משפטו של זה הדיין יען כי הוא יודע הלכה למעשה מדיין הראשון שהיא דומה בדומה למעשה הזה ממש שזכה את ראובן וגם הוא צריך שיצא זכאי והוא אינו יודע שהדיין הא' עיקם הדין וחייב את הזכאי וזכה את החייב ודיין הב' צדיק בדינו ופסק על האמת והצדק וכן יקרה זה לפעמים עם שמעון עצמו שיהיה לו עוד כמעשה הזה עם איש אחר ויבא אצל דיין אחד וצריך לצאת זכאי כפי פסק הא' וא"כ השתא השוחד הזה שקיבל זה הדיין ופסק הדין להפך גרם לעוור עיני הפקח הזה הוא לוי השומע פסק הדין שהוא פקח ויודע לשמור המעשה והפסק בלבו ויודע לדמות מעשה למעשה שאם אינו פקח בזה לא יבא להרהר אחר דיין הב' כי יאמר אולי מעשה ראובן ושמעון יש בה הפרש קצת למעשה דידן ולכן נשתנה פסק הדין אבל מאחר שהוא פקח ויודע לשמור בלבו דברים כהווייתן א"כ אם באמת יזדמן שיהיה לו מעשה דומה בדומה לאותו מעשה לא יבא לתלות שיש שינוי בזה וא"כ אחר שעיור את עין הפקח הזה שהבין שהדין הוא כך באמת שראובן זכאי ושמעון חייב אזי בזה יהיה דין גרמא שיסלף דברי צדיקים כתרגומו יקלקל פתגמין תריצין כלומר דברים המצודקים של הדיין הב' יקלקל אותם שיבא לחשוב זה לוי על דיין הב' שעשה ופסק דינו להפך או שקיבל שוחד מכנגדו ח"ו. ולזה אמר תחלה יעור פקחים הם בני אדם פקחין ששומעין הדין ויכולים להבין ולשמור הדברים בלבם כהווייתן ואח"ך יהיה זה גרמא לסלף דברי צדיקים הוא דברי דיין השני שפסק על האמת והצדק.

64. Mishpatim.12

    וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל משם הרב יד אבי שלום ז"ל הא דישראל נהנין מעו"הז שהוא בחלקו של עשו הוא משום שישראל פרעו חוב גזרת בין הבתרים לבדם מה שהיה מוטל גם על עשו וקי"ל כרב דס"ל אחין שחלקו ובא ב"ח של אביהם וגבה מאח הב' חוזר וגובה מאח הראשון לכן ניתן לנו ירושת עשו ליהנות מחלק עשו עכ'"ד ז"ל. והנה לפ"ז הטעם יש פה לומר דהגרים אין להם ליהנות בעולם הזה דהא הם יצאו מחלק עשו והם לא נשתעבדו במצרים כי אבותיהם היו גוים ועכשיו שנתגיירו אלו וא"כ מאיזה כח יהנו בעו"הז אבל באמת יש טעם אחר להנאת ישראל בעו"הז וג"כ הביאו אותו בשם הרב הנז"ל והוא כי המוכר ב' בתים לב' בני אדם צריך החיצון ליתן דרך לפנימי לעבוד דרך ביתו לר"הר כמו כן צריך ליתן לנו דרך מבוא לעו"הב וזה א"א אם לא ע"י הנאת עו"הז וכו' כדי שנזכה על ידן לעו"הב עכ"ד ז"ל. והנה בענין הגרים מצינו שהקב"ה צוה והזהיר עליהן בפרשה אחת ב"פ מה שלא נמצא כן בשאר מצות דהא הכא בפרשה זו צוה למעלה וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים וכאן נמי חזר ואמר וגר לא תלחץ וגו' וא"כ השתא מזה מוכח שיש טענה לצער הגר בלא"ה מצד הסברא והדין ולכן הוצרך לצוות עליו ב"פ ולפי האמור אתי שפיר בס"ד כי הנה לפי טעם הראשון של הרב יד אבי שלום שישראל נהנין מעו"הז בשביל שעבדו במצרים א"כ אין לגר שום הנאה בעו"הז וא"כ אם אדם יונה אותו וילחצנו בעו"הז לאו איסורא עבד כי הגר אין לו לישב במנוחה בעו"הז וטוב לו שיצטער ולא יהנה כלום מן עו"הז אבל באמת לפי טעם הב' יש לגר ליהנות מעו"הז ולכן השתא שפיר הוצרך קרא לצוות עליו ב"פ דכיון דאם נתפוס טעם הא' עיקר יהיה הוכחה שמותר לצעדו לכן צווך ב"פ על זה להודות כי העיקר הוא טעם הב' וגם הגר יש לו כח ליהנות בעו"הז וכאמור. ובזה יובן בס"ד הפסוק וגר לא תלחץ ואתם ידעתם וכו' וא"ת למה כ"כ אני מזהירך על מצוה זו יותר שבפרשה אחת אני מזהירך ב"פ לז"א כי גרים הייתם בארץ מצרים וא"כ מזה תבא לעשות טעם להנאת ישראל בעו"הז מכח השעבוד וא"כ ממילא מזה תבואו להכריח שמותר לצער הגרים לכן הוצרכתי להזהירך פעם ושתים על זאת שאין הדין כן ואסור לך לצערו כלל:

65. Mishpatim.13

    והנה באמת גם לפי טעם הראשון יש לומר דיש נמי לגרים הנאה בעו"הז כי ידוע שבחינת הגר ושרשו הוא בשכינה שנקראת צדק ולכן נקרא גר צדק וכמ"ש הרב א"ד ז"ל מרבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א וז"ל ועל דרך אמת ישראל הם בת"ת עמוסים מני בטן בנים לה' שם הו"יה שבת"ת אך גר הוא תחת כנפי השכינה הנקראת צדק וכו' ע"ש והנה ידוע שבגלות מצרים כתבו חז"ל השכינה כביכול השלימה המנין וא"כ השתא אפי' לפי טעם הראשון שיש להם ליהנות בעו"הז מכח השלמת החוב של מצרים והגרים לא היו בשעבוד מצרים מ"מ יש גם להם חלק בזה מצד אחיזת נשמתם שאחוזים בשכינה וכביכול השכינה השלימה המנין וא"כ מצד השלמת המנין שהשלימה השכינה יש להם ליהנות בעו"הז ובזה יובן בס"ד וגר לא תלחץ וא"ת והלא אין לו חלק בפרעון החוב של שעבוד מצרים וא"כ למה לא אלחצנו בעו"הז דאין לו מן הדין ליהנות בה לז"א ואתם ידעתם את נפש הגר היכן היא אחוזה כלומר הגם שמצד עצמו אין לו אבל מ"מ מצד נפשו שהיא אחוזה בשכינה יש לו חלק יען כי גרים הייתם בארץ מצרים ואיך יצאתם קודם הזמן הוא בשביל שהשכינה כביכול השלימה המנין.

66. Mishpatim.14

    והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. יובן בס"ד כי ידוע שהתפלה צריך שתהיה בשמחה ואם האדם יתפלל בשמחה אזי תתקבל תפלתו ברצון וידוע שכל והיה הוא לשון שמחה וז"ש והיה כי יצעק אלי והיה לשון שמחה ר"ל שאם מתפלל בשמחה אזי ושמעתי כי חנון אני שתפלתו מתקבלת.

67. Mishpatim.15

    ובזה יובן בס"ד הטעם שארז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים כי הנה ידוע מ"ש מרן הקדוש זלה"ה בש"ע משנכנס אדר מרבים בשמחה ומאחר שכל מצוה שהיא בשמחה היא מתקבלת יותר ולכך יותר נכון לעשות מצוה זו בחדש הזה שישראל מרבין בשמחה ולכן באחד באדר משמיעין על השקלים.

68. Mishpatim.16

    או יובן בס"ד הטעם שבאחד באדר משמיעין על השקלים והוא כי ניסן הוא מסוגל לגאולה וכמ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והנה זמן ב"ד שלשים יום.

69. Mishpatim.17

    או יובן בס"ד הטעם שמשמיעין על השקלים באדד דוקא ולא בחדש הקודם ממנו והוא דידוע מ"ש בגמרא דביצה דף ט"ו אר"י משום ר"א בר"ש הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר שנא' אדיר במרום ה' א"נ אדרא כשמיה כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימא לדדי דרי ע"ש והשתא גם חדש זה שמו מוכיח עליו על הקוים דנקרא אדר שמשמעותו על הקיום כמ"ש בגמרא על יטע בהן אדר ור"מ בדיק בשמא ולכן השקלים שהם פדיון נפש האדם משמיעין עליהם באחד באדר כדי שתהיה ההפרשה בחדש אדר דוקא ואז תעמוד מצוה זו לעושיה לדרי דרין.

70. Mishpatim.18

    ובזה יובן בס"ד מ"ש רז"ל דהפורים לא תתבטל לעת"ל כשאר ימים טובים כנודע כי הפורים הוא בחדש הנקרא אדר דקיים לדרי דרי וגם הפורים שבו קיים לעד לעולם:

71. Mishpatim.19

    ואפשר לפרש בס"ד דרך רמז דברי רז"ל שאמרו באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים והוא כי ידוע מ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל וא"כ כיון שחדש ניסן מסוגל לגאולה צריך שישראל יעשו תשובה קודם כדי שיהיו ראויים לגאולה וא"כ כמו שקודם חדש תשרי יש חדש אלול שצריך להרבות סליחות ותחנונים להתעורר בתשובה כי זמן ב"ד שלשים יום לכן השתא גם קודם חדש ניסן בשלשים יום שהוא באחד באדר צריך לעורר העם בתשובה וז"ש משמיעין על השקלים כלומר קונהו מאשר חטא על הנפש וכמה מצות יש בידו וכמה עונות חמורות עשה וקלקל בנפשו בעו"הר כדי שאז יכיר מיעוט ערכו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ומ"ש על הכלאים יובן כי על הרוב יהיה אחד באדר אחר סדר משפטים שהוא היום השובבים שאז העולם תקנו תקון הקרי של שז"ל שנפלו לבורות נשברים ונתערבו ולכן אז בגומרם התיקון אז משמיעין על הכלאים שהם כלאי זרעים שלא יתערבו והכוונה על זרע האדם שלא יחזור ויקלקל זרעו ח"ו לערב הטוב ברע חלילה. או יובן בס"ד משמיעין על השקלים גי' ת"ף כמנין פ' לשבר כחה היא וכל גונדא דילה והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.

72. Mishpatim.20

    והנה מה שנותנים מחצית השקל ולא שקל שלם אפשר לתת טעם בס"ד והוא כי הצדקה הוא תיקון שם הו"יה ב"ה כי לכן אמרו חז"ל שצריך לכוין בנתי' הצדקה ליחד שם הו"יה ב"ה כי הפרוטה היא יו"ד וחמשה אצבעות העשיר היא ה"א והזרוע הוא וא"ו וחמשה אצבעות העני היא ה"א אחרונה הרי רמז לשם הוי"ה ב"ה ע"ש. ונמצא שהצדקה היא תיקון הו"וה ב"ה והנה ידוע שעיקר התיקון בחצי השם שהוא ו"ה כי יד על כס י"ה ואם כן מה שנחסר הוא החצי דוקא ולכן השתא לזה נותנים מחצית השקל דוקא להורות על זאת כי התיקון העיקרי הוא בשביל החצי דוקא.

73. Mishpatim.21

    ובזה יובן בס"ד הפסוק מחצית השקל תרומה לה' כלומר מה שנותנים מחית השקל ולא שקל שלם שהוא תרומה לה' כלומר לצורך ותיקון שם הו"יה ב"ה ועיקר התיקון הוא בחצי השם דוקא ולכן נותנים מחצית השקל.

74. Mishpatim.22

    ובזה יובן הטעם שכתבו חז"ל משנכנס אדר מרבים בשמחה בשביל שבאחד באדר משמיעין על השקלים שהם תיקון חצי השם שהוא ו"ה שיתחברו עם י"ה ויהיה השם שלם והנה ידוע שאותיות ו"ה מורים על השמחה וכמ"ש במדרש כששרף בן בטיח אוצרות ירושלם אתו ואמרו ליה לדיב"ז אמר ווי אמרו לבן בטיח חביבך אמר ווי שלח ואייתי יתיה א"ל מאי אמרת א"ל ו"ה אמרית לשון שמחה בין ווי לו"ה ניצול ריב"ז ע"ש הרי דמלת ו"ה הוא לשון שמחה ולכן השתא שבחדש אדר מתקנים אותיות ו"ה כל ישראל כאחד ע"י מצות השקלים לכן משנכנס אדר מרבים בשמחה כי אז יתעוררו אותיות ו"ה שהם לשון שמחה. גם עוד מלבד טעם השקלים שהם תיקון השם הנה עוד כי בחדש אדר נמחה שמו של המן שהוא זרע עמלק הרשע וידוע שבכל שנה יהיה בחדש זה מחיית עמלק ביטול צד מה מן הקליפה וכמ"ש רבינו חיד"א ז"ל בדרשותיו ע"ש ובודאי כשיהיה מחיית עמלק אפי' מעט עכ"ז יהיה עילוי לאותיות ו"ה דהשם כי דבר זה תלוי בזה דידוע מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק ולכן השתא כיון שבחדש זה יהיה עילוי לו"ה משום מחיית עמלק לכן מרבים בשמחה כי אותיות ו"ה מורים על השמחה:

75. Mishpatim.23

    ובזה יובן בס"ד הטעם שבשנת העיבור מעברים חדש אדר דוקא דמלבד שיש לזה טעם הכרחי ברברי חז"ל. עכ"ז נוכל לומר דרך דרש והוא כי בחדש הזה יש מפלה לעמלק ולאו"הע כי ידוע מ"ש חז"ל מאן דאית ליה דינא בהדי גוי יתבענו בחדש הזה כי הגוי ריע מזליה בחדש זה וא"כ השתא אם ישראל יעשו תשובה ותיקון בחדש הזה ודאי תהיה מסוגלת מעשיהם כח' הזה יותר משאר זמנים כי החדש הזה ישראל גוברים וכמו שנמחה שמו של המן זרע עמלק בחדש הזה כן אנחנו בטוחי' שימחה שמו של עמלק לגמרי ויהיה אז השם שלם והכסא שלם וא"כ לכן מעברים חדש זה שיתארך זמן ממשלת ישראל יותר ואולי בצירוף הששים יום יעשו ישראל תשובה שלימה ויהיו מסוגלים לגאולה ואם לא עשו בראשון יעשו באחרון באופן שיש להם הרחבת זמן יותר ולכן מה מאוד צריך ליזהר ולהשמר בחדש הזה מדברים אסורים והגם שחייב אדם לשמוח בפורים עכ"ז יהיו כל מעשיו לש"ש וירבה בצדקות כפי יכלתו והש"ית ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו מעתה ועד עולם אכי"ר:

76. Mishpatim.24

    והנה לכאורה י"ל בדברי חז"ל שכתבו משנכנס אדר מרבים בשמחה דהול"ל משהגיע אדר מרבים בשמחה ולמה תפשו לשון נכנס דלהיכן נכנס. ויובן בס"ד דרך הלציי דהנה המולד של ר"ח לפעמים יהיה קודם ר"ח והנה מעת המולד תתחיל הארה של ר"ח כי יש מפקפקים הרבה שלא להתענות משעת המולד א"כ השתא השמחה של חדש אדר ג"כ צריך להתחיל משע' המולד ד"מ שנה זו שנה מבורכת ברכ"ת ה' היה ר"ח ליל ו' והמולד היה ביום חמישי שעה ח' א"כ נמצא שחדש אדר נכנס בתחום שבט שעדיין לא הגיע זמנו כי ר"ח הוא מתחלת הלילה ולז"א משנכנס אדר מרבים בשמחה נכנס דייקא שאין צריך עד שיגיע ממש אלא אפי' משעה שנכנס בחדש הקודם שהוא עת המולד ג"כ צריך להרבות בשמחה כי התחילה ההארה מאותו העת וכאילו הגיע ר"ח ממש:

77. Terumah.1

    ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. הנה כבר נודע מה שדקדקו המפרשים ז"ל בזה למה תחלה אמר תרומה ואח"ך קראה תרומתי והיה ג"כ אפשר לומר תקחו את התרומה גם מלבד זאת הלשון נמי כפול ויובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש הרב מהר"י מדובנא ז"ל בפי' שיר השירים ע"פ והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים דלכאורה קשה על מה עשה ה' ככה לחלק את קדושת המשכן לשתי מדרגות זו למעלה מזו הקצור קצרה יד ה' לעשותו כולו קדש קדשים וגם מלת לכם הוא בלתי מובן כי הוא אך למותר ואמנם ידוע שכל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות המתנדב הוא מבין ועיקר חשיבות הנדבה לפניו ית' הוא רק נדבת הלב וזריזות המתנדב וידוע שבהתנדב עם רב בזה א"א שיהיו כולם שוים לטובה מגישי מנחה בצדקה כי יש אשר יתנדב בשמחה ובישרות לבב ובזריזות ויש נוכל נודב בעצלתים ולבו בל עמו וה' הבוחן לבבות ומישרים ירצה הבחין בין נדבה המעולה ובין הבלתי מעולה לבל יתערבו על ידי עושי המלאכה רק שיעשה מהמעולה חלק נבחר לקדש הקדשים ומהבלתי מעולה החלק הפחות דהיינו קדש וזהו והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וכו' כלומר הבדל חלקי המשכן ע"י הפרוכת מידכם היתה זאת לכם יען לא היה לבב כולכם שלם וכו' עכ"ד ז"ל ע"ש ונמצא לפ"ז שנדבת המשכן לא היתה שוה במעלתה והוא כי חלק המובחר שבה אשר הביאוהו בלב שלם מנדבת לבם זה היה לחלק המובחר שבקדושה לצורך קדש הקדשים שהוא מקום מיוחד לזיו שכינתו יתברך אשר לא יוכל ליכנס בו אפי' כהן גדול כי אם מכפור לכפור שהוא מקום מקודש יותר המיוחד לזיו שכינתו ית' וחלק הנדבה הגרוע מזה מצד נדבת הלב היה לחלק התחתון מקדושה הנז"ל והוא לשאר צורך המקדש והנה גם בשאר המשכן מלבד קדש הקדשים הנה ג"כ איננו במעלה שוה בקדושה וג"כ יש בו מעלות מעלות בקדושתו זה למעלה מזה והנה גם זה היה כפי מדרגות ומעלות הנדבה שהביאו כי איננה שוה בנדבת הלב ובזה יובן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה סתם לצורך המשכן ואמנם מאת כל איש חשוב וצדיק אשר ידבנו לבו דייקא שיש לו לב טהור שש ושמח בנדבתו הנה מזה תקחו את תרומתי דייקא כלומר תרומה המיוחדת לי שהיא לצורך בית קדשי הקדשים המיוחד לזיו כבודו יתברך.

78. Terumah.2

    וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. הנה לכאורה תיבת מאתם אך למותר והיה די באמרו וזאת התרומה אשר תקחו זהב וכסף וכו' גם עוד י"ל נמי בתיבת וזאת כאשר דקדק הרב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ויובן בס"ד והנה תחלה יש לחקור למה צוה הש"ית להביא ט"ו מינים אלו לצורך המשכן והיה צריך שיצוה לעשות כל המשכן מזהב שהוא המובחר שבכל או יצוה לעשותו מזהב וכסף דוקא ולמה צוה שיביאו נחשת ג"כ ועוד שאר מינים שהם בזול. ויובן בס"ד טעם לזה והוא ע"ד שכתבנו למעלה כי נדבת עם רב בזה א"א שיהיו כולם שוים לטובה מגישי מנחה כצדקה כי יש אשר יתנדב בשמחה ובטוב לבב ובזריזות ויש ח"ו נוכל נודב בעצלתים ולבו בל עמו והנה ה' ירצה שתהיה הנדבה בשמחה ובטוב לבב באהבה וברצון ובזריזות גדולה וגם רוצה שלכל ישראל יהיה חלק במשכן ויזכו בזה והנה אם יצוה שיעשו הכל מזהב דוקא הגם שודאי היו ישראל עושים מאמרו ית' ואע"פי שצריך הרבה לזה עכ"ז אפשר שלא היו כולם מתנדבים ואם היו הכל מתנדבים היה נמצא בהם הרבה שלא היו מביאים הנדבה באהבה ורצון לבב וזריזות גדולה ולכן צוה שתהיה הנדבה מכמה מינים שיש בתוכם מינים שהם בזול כנחשת וכיוצא הנה השתא ודאי הכל יביאו לצורך המשכן כי מי שצרה עינו ח"ו להביא כסף וזהב יביא נחשת וכיוצא שהוא דבר בזול גם עוד אם יש מביא זהב וכסף בלתי שמחת הלב וזריזות הנה כשיביא זה משאר מינים שהם בזול כנחשת וכיוצא יביאם בשמחת לבו ואהבת נפשו בזריזות גדולה וא"כ אז אפשר שהכל יהיה להם חלק בנדבת הרצון והשמחה ואם יש שלא היה להם חלק ברצון בנדבת הזהב וכסף עכ"פ יש להם חלק ברצון בנדבת הנחשת וכיוצא וכדי לזכות את ישראל צוה שיהיה מכמה מינים ובזה יובן וזאת התרומה דייקא שאתה רואה שאנכי מצווה בה על כמה מינים שהם בזול בשביל שאנכי רוצה שתקחו מאתם ר"ל מכל ישראל מכללות הכל ולא ממקום מיוחד ידוע לכן אני מצוה על זהב וכסף ונחשת ועורות אלים וכו' ועצי שטים וכו' כדי לזכותם מאחר שאין נדבת לבם שוה אבל בלא"ה היה אפשר לצוות לעשות הכל מזהב דוקא או מכסף וזהב דוקא ולקחת הכל מאיש פרטי נדיב לב או מקצת אנשים פרטיים אשר אנכי יודע טוהר לבם שיתנו גם המובחר שבידם בשמחה ובטוב לבב:

79. Terumah.3

    שמן למאור בשמים לשמן השמחה ולקטורת הסמים. יובן בס"ד דרך רמז והנה נקדים תחלה מ"ש הרב יחזקאל לנדא ז"ל בספר הצלח במס' ברכות על מ"ש תלמידיו לר"א רבינו למדנו ארחות חיים ונזכה בהם לחיי עו"הב ודקדק הרב ז"ל דתיבת בהם מיותר ומה היה חסר באם אמרו ונזכה לחיי עו"הב ופי' הרב ז"ל וז"ל אבל הכוונה בזה דהא פשיטא דארחות חיים הם דרך מפולש לחיי עוה"ב ופשיטא שהעושה מצוה זוכה לעו"הב אבל יש הפרש יש שאינו זוכה לעו"הב כי אם אחרי מותו אבל יש מתקיים בו עולמך תראה בחייך והוא כי עיקר עו"הב הוא ההשגה שנזכה להשיג את בוראנו ולהתדבק בו וכמאמר חז"ל עו"הב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וכו' והזוכה בעו"הז לעשות המצוה באהבה גמורה ובחשק נפלא הנה הוא מתדבק בשכינה וזה מדרגה יותר גבוה וכו' וזוכה זה בעו"הז מה ששאר צדיקים זוכים לעו"הב ואולי זה כיון הפסוק ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והנה צאת השמש בגבורה הוא לעו"הב וכו' ואמר ואוהביו זוכים בעו"הז מה שזוכים שאר הצדיקים כצאת השמש בגבורתו דהיינו בעו"הב וכו' והנה הדרך והאורח ההולך למחוז אינו המחוז עצמו כי דרך זה מהלך עד יבא להמחוז וכשיבא להמחוז שוב אינו נקרא המקום ההוא אורח וכך אורחות חיים הוא הדרך המפולש ללכת לחיי עו"הב אבל עו"הב עצמו הוא החיים האמתיים בעצמו ואינו נקרא אורחות חיים רק חיים נקרא וקיום התורה והמצות המה נקראים אורחות חיים אבל אכתי כיון שעשייתן בעו"הז כי היום לעשותם ולכן אינם נקראים חיים רק ארחות חיים וזה להמון בני אדם אבל השרידים אשר דבר ה' קורא אליהם ועשייתם המצות באהבה גמורה וכו' הם טועמים בעו"הז מעין חיי עו"הב בדביקותם בבוראם שזה עיקר חיי עו"הב וכו' והנה תלמידי ר"א הגדול רצו לזכות למדרגה הגבוהה הזאת ולכן שאלו לרבם ילמדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עו"הב בהם דייקא בארחות הללו עצמם דהיינו קודם שנגיע אל מחוז חפצינו וכו' כי בעודנו מהלכים בארחות הללו בעשיית המצות בעו"הז בארחות הללו עצמם נזכה לחיי עו"הב שנזכה לעשות באהבה ודביקות שנזכה בעשיית המצות עצמם שזה יהיה אצלנו חיי עו"הב ממש עכ"ל הרב זלה"ה ע"ש:

80. Terumah.4

    והנה נמצינו למדין מכל האמור שיש צדיקים גדולים שיזכו ע"י המצות שלהם לתענוג רוחני שהוא מעין עו"הב והנה על זה נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום תיבת היום דייקא כלומר גם בעו"הז תזכו למדרגות החיים שהיא עו"הב שנקראת חיים כמ"ש הרב ז"ל וכל זה ע"י הדבקות שלכם בהש"ית במעשה המצות והנה ודאי לא אפשר לזכות לזה כי אם גדול כר' חנינא בן דוסא שהיה די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש שמאס בחיי עו"הז ופושט מחשבתו ורצונו ממנה שאז יוכל להדבק בבוראו דביקות נפלא ויזכה אז ממילא לתענוג הרוחני שהוא מעין עו"הב שיתקיים בו מאמר עולמך תראה בחייך:

81. Terumah.5

    הנה נבאר בס"ד טעם להמצות שנקראים בשם שמן וכמו שמצינו לרז"ל שדרשו תיבת שמן על המצות בפסוק שמן תורק שמך והרבה כזאת מצינו שכינו למצות בשם שמן והוא דהנה השמן הנאתו לאדם הוא בג' אופנים. הראשון הוא מה שניתן ממנו תוך הנר ומדליקו להאיר בו וזו ההנאה שנהנה האדם מן השמן שהוא למאור היא הנאה רוחנית שהיא לחוש הריאות דוקא שהוא דבר רוחני. והנאה הב' שיש מן השמן הוא מה שסך בו האדם ומושח בו גופו לתענוג ורפואה וזו ההנאה היא הנאה גשמית לחזק גופו ואיבריו. והנאה הג' שיש מן השמן הוא מה שמבשל האדם ממנו ואוכל דרך אכילה וזו הנאה היא גשמית יותר מהנאה הב' שהוא דבר היורד לתוך חדרי בטנו והנאה ממשית בעין ואיך יטעם לאכול. והשתא אתי שפיר מה שכינו למצות בשם שמן כי הנאות המצות גם המה יחלקו לשלשה כמו הנאת השמן והוא כי יש שאדם עושה המצוה ורוצה ליהנות בה בעו"הז הנאה רוחנית שירצה שיהיה לי מכחה תענוג רוחני מעין עו"הב שיתקיים בו עולמך תראה בחייך וכמו ששאלו תלמידי ר"א הגדול למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עו"הב וכמו שפי' הרב ז"ל וזה ההנאה תדמה להנאת השמן שהיא למאור דוקא שההנאה שלו היא רוחנית יצדיק זה לא יצפה לשום הנאה גשמית שיהיה לו בעו"הז בשכר המצוה כי מואס הוא בטובת עו"הז לגמרי ואמנם יש עוד צדיק שירצה שיהיה לו טובה בעו"הז ויזכה נמי לעו"הב והוא שירצה שהקב"ה יתן לו הקרן של המצות בעו"הב ומן הפירות יתן לו בעו"הז באופן שהוא רוצה ליהנות מן המצות הנאה גשמית בעו"הז ואמנם לא ירצה הנאה שלימה שיתן לו הכל בעו"הז אלא רק הפירות יאכל בעו"הז והקרן ישאר קיים לעו"הב ואז יהיה אכיל תרי עלמי עו"הז ועו"הב הנה זה ידמה הנאתו לשמן שהוא לסיכה ומשיחה שהוא מושח את בשרו בדבר מועט לתענוג קצת וגם זה ג"כ כוונתו לש"ש שרוצה להשיג טובה בעו"הז כדי שאז יוכל להוכיח את אנשי עירו ושער מקומו ולהנהיגם בדרך הישרה ולנאותם במסלול הטוב והנכון כי הנה אינו דומה תוכחת וגזירת מי שהוא עשיר ואינו נצרך למי שהוא עני וכמ"ש שלמה הע"ה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים אבל ואוהבי עשיר רבים המה וכולם יהיו סרים למשמעתו ואם כן זה הצדיק שירצה להיות לו ממצותיו קצת הנאה גשמית בעו"הז גם כן כוונתו לש"ש בשביל שרוצה לזכות אחרים ולהנאות אותם במעשה הטוב בהנהגתו הישרה ורוצה שיהיה לו שם כדי שיהיו דבריו נשמעים. והנה יש שהוא כל חפצו ורצונו בעו"הז ואם יעשה מצוה יעשנה ע"מ לקבל פרס שלה בעו"הז ואינו משים לב על עו"הב אם ישאר לו כלום אם לאו ורק רוצה להשיג טובה על טובה בעו"הז וזה מאות' שאינם שמחים בחלקם ואם יש לו מנה רוצה מאתים ותמיד אין חצי תאותו בידו כי עיניו לא תשבענה ותמיד צועק הב הב אוהב כסף לא ישבע כסף והוא כעכברא דשכיב אדינרי. הנה האדם שרוצה הנאה שלימה וקבול שכר מן מצותיו בעו"הז ידמה הנאתו להנאת השמן הנאכל כולו כמו שהוא ויורד חדרי בטן שהיא הנאה שלימה וממשית וזה ודאי הוא דעת נפסד ולא יפה עושה ואין זה הדרך ישכון אור לנפשו שירצה לקבל הנאה גשמית דוקא מהמצוה שהיא רוחנית וכן לא יעשה:

82. Terumah.6

    איך שיהיה הנה נמצא שיש ממעשה המצות ג' מדרגות הנאות כנגד ג' מדרגות הנאות שיש מן השמן וההנאה המובחרת מכולם היא הנאה הרוחנית שהיא דוגמת הנאת השמן שהוא למאור. ובזה יובן בס"ד שמן למאור כלומר הנה באה תורתנו הקדושה לתת עצה נכונה לאדם שלא יצפה מן המצות שנקראו שמן כי אם כהנאת השמן שהוא למאור שהנאתו היא רוחנית וכן האדם יצפה הנאה מן המצות הנאה רוחנית דהיינו שיתקיי' בו עולמך תרא' בחייך שיזכה להתענג הנאה רוחנית מעיי עו"הב וזה הדרך הוא המובחר מן הכל ואמנם אם תרצה להיות כמו בשמים כלומר שתרצה להיות ריחך נודף כבשמים והיינו שיצא לך שם אצל הבריות ויהיו דבריך נשמעים להם ויהנו ממך בענייני העבודה כאדם שהוא מריח מן הבשמים גם בעמדו ברחוק הנה אפשר לצפות הנאה גשמית ממעשה המצות כמי הנאת השמן שהוא למשחה כלומר צריך שתדמה הנאתך כהנאת השמן שהוא למשחה שהאדם מושח וסך בו את בשרו שהוא הנאה מועטת ולא הנאה שלימה וגמורה אכול ושבוע ודשן כמו הנאת השמן שהוא לאכילה שנאכל כמו שהוא והוא אכילה ושביעה שיש בה ממש והכוונה שלא תבקש בעו"הז טובה שלימה שתאכל כל המצות שלך בעו"הז רווחא וקרנא אלא תבקש לך כדי משיחה דוקא שהוא דבר מועט מה שיעלה מן הפירות ואל הקרן אל תשלח ידיך והנה אם כה תעשה אז אתה בטוח שמצותיך יעשו פירות למעלה לקשר המדות ולייחד ייחודים נשגבים והוא כי אנחנו כל מגמתינו במעשה המצות כדי ליחד בחי' שם מ"ה ובחי' שם ב"ן ביחודא שלים וידוע כי יחוד שם מ"ה וב"ן יהיה ע"י הארת שם ס"ג המאיר בהם ואם כן השתא תוכל לקשר וליחד ג' בחינות אלו יחד והנה שם ס"ג ומ"ה וב"ן עולים גי' ק"ס במנין הסמים עם האותיות שעולה ק"ס רמז ליחוד הנז' והנה קשר בלשון תרגום קטר וז"ש ולקטורת הסמים כלומר אם כה תתנהג במעשה המצות כאשר צויתיך אזי ודאי יעשו מצותיך פירות למעלה ותזכה לגרום במעשיך לקטורת הסמ"ים ר"ל קישור ג' שמות הנז' שהם ס"ג מ"ה ב"ן. או יובן בס"ד הסמים בלתי חשבון הכולל תעלה גי' קנ"ה כמנין נק"ה רמז למזל נקה הממשיך שפע שתקשר אותו עם המידות העליונות להמשיך בהם שפע קדוש ומשם ימשך שפע לנו ולכל ישראל אכ"יר:

83. Terumah.7

    ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב. יובן בס"ד דרך רמז שהאדם צריך ללמוד תורה שיהיה גופו כדוגמת הארון שמונח בו לוחות התורה וכן הת"ח נמי התורה מונחת בקרבו ושם חרושה על לוח לבו ונמצא הגוף הוא כמו הארון שבתוכו לוחות התורה. והנה אמרו רז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם כי הת"ח צריך לילך מחיל אל חיל כדי ללמוד תורה וז"ש ועשו ארון ר"ל שיעשו גופם כמו ארון שיהיה גופם כלי שרת לתורה שהתורה תהיה שמורה ומונחת בקרבם וזה יהיה ע"י שיהיו עצי שטים מלשון שטו העם ולקטו כלומר שיהיו שטים ונדים מחיל אל חיל כדי ללמוד תורה אמתים וחצי ארכו הנה האמתים וחצי המה ט"ו טפח כי כל אמה היא ששה טפחים והנה ידוע מ"ש רז"ל בן ט"ו לתלמור והכוונה שכל מה שיתרשל האדם לא יתרשל יותר מזה וכשהוא בן ט"ו שנה הוא זמנו ללמוד בתלמוד שצריך סברא ושכל ישר וז"ש אמתים וחצי שהם ט"ו טפחים ארכו שאורך הזמן הוא ט"ו שנים ויותר מזה אל יתרשל אלא צריך שילמוד ואמה וחצי קומתו הנה רמוז בזה שאם כה יעשה וילמוד יהיה נדבק בדרגא דחיי ונקרא איש חי כי התורה נותנת חיים לעושיה וכמ"ש הפסוק כי מוצאי מצא חיים וכאלה רבות והנה אמה וחצי ואמה וחצי המה ח"י טפחים לרמוז לזה שאז נקרא חי. וצפית אותו זהב טהור הנה עתה מדבר ברמז לעשיר וא"ל מאחר שזה יושב ולומד אם כן עליך לפרנסו ולהספיק בידו לתת לו כל צרכו וז"ש וצפית אותו זהב טהור ואמר טהור הכוונה שלא תתן לו מעות רעים שאין החנווני מקבל אותם כ"א בדוחק וצריך זה הת"ח לטרוח בהם עד שיוציאם בהוצאותיו אלא תתן לו זהב טהור מטבע נקי ובר שיוכל להוציאו במהרה מבית ומחוץ תצפנו כלומר שיהיה פיך ולבך שוין בזאת ההספקה שאתה מתנדב לו:

84. Terumah.8

    או יובן בס"ד מבית ומחוץ רמז שמלבד שאתה תתן לו מעות לצורך סיפוקו אלא ג"כ צריך אתה לפייסו בדברים כדי שלא יבוש לז"א מבית ומחוץ שהדברים האדם מוציאם מלבו שהוא מבית והממון שנותן הוא מונח בחוץ ולא מוציאו מתוכו וקרבו ואחר שתראה שזה מתפרנס מכיסך ומממונך אל תתגאה עליו ותבזהו בעיניך שתחשיבנו לך לעבד אלא חייב אתה לנהוג בו דין ת"ח וצריך שתכבדהו יותר ויותר ולז"א ועשית לו זר זהב סביב כלומר תעשה לו עטרה וכתר לכבד אותו.

85. Terumah.9

    ועשית מנורת זהב טהור וגו'. יובן בס"ד מנורה רמז לחידושי התורה שבעל פה שמחדש האדם והם מאירים לנפשו בעו"הז ובעו"הב גם הם מאירים לנפש אביו ואמו בעו"הב כנודע מזו"הק ולזא ועשית אתה מעצמך מנורת זהב היא חידושי התורה שהם בכלל תורה שבע"פ שנקראת זהב כנודע שכסף רמז לתורה שבכתב שהיא חסדים והזהב רמז לתורה שבע"פ שהיא גבורות וצריך שתהיה טהורה ונקיה מכל צד ולז"א זהב טהור מקשה תעשה המנורה ר"ל שהתורה שבע"פ שאתה מחדש צריך שתהיה שוה עם תורה שבכתב שלא יצא סתירה מתורה שבכתב עליה ולזא מקשה לשון היקש ודמיון ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו הנה כאן יש חמשה מינים לרמוז לה' חלקים אופנים שיש בתורה והם פשט רמז דרש סוד שסימנם פרד"ס ועוד יש לימוד אופן אחר והוא הפלפול שנתנו הקדוש ב"ה במתנה למרע"ה ומרע"ה נתנו לישראל הרי חמשה כנגד חמשה מינים אלו ולז"א ירכה וקנה וגו' ממנה יהיו והכוונה שכל חידוש שתחדש בכל לימוד ולימוד שתלמוד אל תבדה דברים מלבך אלא צריך שיהיה לו שורש ורמז מתורה שבכתב כי כל ההל"מ וכיוצא הכל רמוזים בתורה ואין לך דבר אמתי שאינו רמוז בתורה ולזא ממנה יהיו. וששה קנים יוצאים מצדיה רמז שהתורה שבע"פ הכללות שלה הוא ששה סדרי משנה שלשה קני מנורה מצדה הראשון ושלשה קני מטרה מצדה השני והוא כי ששה סדרי משנה ג' מהם שהם מועד נשים נזיקין רובם שייכים גם בזמן שאין ב"המק קיים וג' מהם שהם זרעים קדשים טהרות רובם שייכים בזמן שב"המק חיים וא"כ מה שלומדים אותם עתה הוא נקרא הלכתא למשיחא וגם עוד הששה סדרים הם כנגד ימי השבוע ששלשה ימים הראשונים הם תשלום שבוע שעבר ושלשה האחרונים הם התחלת שבוע הבא ונמצא לפז' שהם חלוקים שלשה משלשה ולז"א שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני. שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח וגו' והוא דידוע דדיני התורה יש בהם ד' בחינות בפסק ההלכה והוא כי יש דין שתאמר בו בשר או פסול כמו בדין סוכה ולולב ושופר וביוצא ויש דין שתאמר בו אסור או מותר כמו דיני איסור והיתר וכיוצא ויש דין שתאמר בו טמא או טהור כמו דין טומאה וטהרה ויש דין שתאמר בו חייב או זכאי כמו דיני ממונות וכיוצא והנה אם נדקדק בזה יותר נוכל לחשב הארבעה אופנים אלו בשלשה כי ענין טמא וטהור על הרוב יהיה בענין אכילה ועל זה אפשר שיפול נמי לשון אסור ומותר כי על הטמא אפשר לומר אסור ועל הטהור אפשר לומר מותר הרי אופן טמא וטהור יהיה נכנס באסור ומותר וא"כ עיקר החלוקות הם שלשה שהם אסור ומותר כשר ופסול חייב וזכאי שלא יפלו זה על זה והם חלוקות גמורות. והנה אם תעמיק בתורה שבע"פ תמצאנה כלולה מכל דבר דהיינו שבהלכה אחת יהיה כלול בה כמה מיני הלכות ולזה סדר זרעים לבדו גם כן כללו בו כמה הלכות שיפול עליהם לשונות אלו אסור ומותר חייב וזכאי כשר ופסול ולז"א שלשה גביעים הם הג' אופנים חלוקים שכתבנו משוקדים בקנה האחד הוא סדר א' מסדרי משנה כן לששת הקנים ששה סדרים היוצאים מן המנורה תורה שבע"פ. ובמנורה ארבעה גביעים כלומר במנורה היא תושבע"פ יש בה ארבע מדות שדורשי' אותה בהם והוא מ"ש ר' ישמעאל בברייתא בי"ג מדות התורה נדרשת מק"ו מגזרה שוה מבנין אב וכתוב אחד מבנין אב וב' כתובים מכלל ופרט וכו' והנה התנא קא חשיב י"ג משום דחשיב בפרטות ואמנם אם תבא לחשוב דרך כללי תחשוב לבנין אב וכתוב אחד ובנין אב וב' כתובים כחדא יען דשני האופנים הם בנין אב אלא שזה כתוב אחד וזה ב' כתובים וכן הכלל ופרט הגם שיש בו שינויים בסדר ההתהפכות אבל עכ"ז הוא ענין כלל ופרט וא"כ בדרך כללי לא' יחשבו השתא ק"ו וג"ש ובנין אב וכלל ופרט הם ד' מדות שהתורה נדרשת בהם ולזה רמז ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה והנה נשאר עוד בברייתא אופנים שאין נכללים בזה והם שני כתובים המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ועוד יש דבר הלמד מעניינו ודבר הלמר מסופו ולזה רמז וכפתור תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת שני הקנים לרמוז על ב' כתובים המכחישין זא"ז ויבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם שהכתוב הג' המכריע ביניהם הרי הוא ככפתור תחת שני הקנים כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה שבכולם יש לדרוש במדות אלו וכנגד מדת דבר הלמד מעניינו ודבר הלמר מסופו אמר כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו ממנה דייקא שהוא למד מעניינו ומסופו דהוי מניה וביה וכולם צריכים להיות מקשה אחת כלומר שלא יהיה סתירה וקושיא מזה על זה וגם צריכים להיות זהב טהור שתהיה שמעתתא טהורה ונקייה מוסכמת אליבא דהלכתא ע"פי האמת והצדק אין בהם נפתל ועקש כלל והכל יהיו דברי אלהים חיים כפתור ופרח:

86. Terumah.10

    ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה. יובן בס"ד דרך רמז שצריך לתקן השכינה כביכול שבעה ספירות דידה שהם חג"ת נהי"ם ולזא ועשית לשון תקון את נרותיה שבעה הם ז' ספירות הנז' והעלה את נרותיה כלומר שאח"ך צריך לעשות עילוי לז' ספירות אלו להמשיך להם עוד ג' ספירות להשלימם לעשרה ובזה אז והאיר על עבר פניה כלומר שבחינת הוא"ו דשם הו"יה ב"ה יאיר על עבר פני ה"א אחרונה ולז"א והאיר וכו' כלומר וא"ו האיר על עבר פני ה"א:

87. Terumah.11

    או יובן בס"ד לרמוז והעלה את נרותיה שבעה רמז על התורה שקורין בה ביום ש"ק שבעה עולים ויותר מזה הסך לא יש כי ביו"ט קורין חמשה דוקא וכן בשאר קריאות הוא חסר מזה הסך. או יובן בס"ד רמז על ימים שקורין בהם בס"ת והם שבעה הא' יום ש"ק הב' ביו"ט הג' כר"ח הד' בח"ה הה' ביום ב' בשבת הו' ביום ה' בשבת הז' ביום תענית צבור אבל פורים וחנוכה אין לחשבם עם אלו כי ימים אלו אחר בית ראשון נתקנו ולא היו מקודם הרי מנין ימי הקריאה הם שבעה:

88. Terumah.12

    או יובן בס"ד לרמוז דקאי על הנשמה והוא דידוע דהנשמה באה לעו"הז משום שהיא היתה נהנית למעלה בתורת חסד ונדבה והנה מאן דאכיל לאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולזה באה לעו"הז כדי לסגל מצות ומע"ט ואז תעלה למעלה ליהנות בשכר מצותיה ולא תבוש לדאות זיו שכינה. ובזה יובן ועשית את נרותיה שבעה כלומר בשבעה עשיריות שלך שהם שבעים שנה זמן הקצוב בסתם לכל אדם צריך לתקן את נרותיה של הנשמה שלך ואל תאמר אלך בשרירות לבי בבחרותי ואח"ך אתקן צרכי הנפש בימי הזקנה אלא צריך בכל שבעה עשיריות שלך תשתדל לתקן צורך נשמתך לעשות המצות שנתחייבת בהם לעשותם מדאורייתא ומדרבנן ואם תשתדל אתה בזה אז והעלה את נרותיה הוא המלאך הקדוש הממונה על זאת להעלות המצות לפני הקב"ה ולהליץ טוב בעד הנשמה וזהו והעלה את נרותיה ואז והאיר הקב"ה על עבר פניה של הנשמה ולא יבושו פניה מלהביט אל האלהים כי בשכרה אוכלת ונהנית מזיו השכינה:

89. Terumah.13

    איתא במדרש תנחומא וז"ל א"ל הקב"ה למשה עשה לי משכן שאהיה מדבד עמך בתוכו ולא עוד אלא שאני מתאוה לשכון אצל בני כיון ששמעו מ"הש כך התחילו אומרים רבש"ע למה אתה מניח לעליונים ויורד לתחתונים ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הורך על השמים כך הוא שבחך שתהא בשמים א"ל הקב"ה חייכם כך אני עושה כמו שאמרתם לי עכ"ל. ולשון המדרש תמוה דהם קטרגו על המשכן שלא ידור בו יתברך והקב"ה השיב להם כך אני עושה כמו שאמרתם לי ואם כן איך עשו המשכן ושכן בו ית' ועוד והלא טענה זו טענו כיוצא בה בנתינת התורה ולא עלתה בידם ואיך חזרו וטענו בזאת הטענה. ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע כי עיקר השראת שכינה הוא באדם הצדיק וכמ"ש הפסוק היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה שהצדיקים המה מרכבה לשכינה ועליהם השראת שכינה וכן מצינו לרז"ל שאמרו האבות הן הן המרכבה והנה האדם הצדיק יש לו נפש גבוהה אצולה מתחת כסא הכבוד חלק אלוה ממעל והשכינה שורה על נפש האדם ונמצא שהשראת שכינה היא ג"כ על העליונים ולא על התחתונים כי הנפשות שעליהם השראת שכינה הם עליונים אצולים מן השמים ולא מן הארץ וא"כ אם יש השראת שכינה על הצדיקים אין זו תמיהה כי השראתה ג"כ חשיבה על השמים כי הנפשות הם מן השמים והם גבוהים הרבה יותר מן המלאכים אבל כשצוה הש"ית לעשות המשכן מכסף וזהב ונחושת וכיוצא להשראת שכינה יש כאן מקום לתמוה דאיך עזב הש"ית את נפשות הצדיקים שהם עליונים ורוחניים ובחר במשכן שהוא עשוי מכסף וזהב ונחושת וכיוצא שהם דברים גשמיים בתכלית החומר והגשמות שהם מן הדומם ביסוד העפר. והנה אפשר זו היתה תמיהת מ"הש וטענתם כי הם חשבו שהקב"ה עזב השראת שכינתו מנפשות הצדיקים ורוצה לשכון במשכן דוקא ולז"א רבש"ע למה אתה מניח לעליונים. הם הנפשות של הצדיקים שהם עליונים ויורד לתחתוני' הם מינים הגשמיים שיעשו מהם המשכן שהם כסף וכו' להשרות שכינתך עליהם כך הוא שבחך שתהא בשמים כלומר שתשרה שכינתך על דברים רוחניים שהם מן השמים דכיון ששרתה שכינה עליהם כאלו היא שורה בשמים כי אין הפרש שגם המה רוחניים וקדושים וקשורים כשורשן למעלה משא"כ מינים הגשמיים אלו שהם כסף וזהב הם מעין הארץ ותכלית החומר. ולזה השיב להם הקב"ה חייכם שכך אני עושה כמו שאמרתם לי שאשרה שכינתי בעליונים הם נשמות הצדיקים שאין הדבר כמו שחשבתם שרצוני שאסתלק שכינתי מן הצדיקים ואשרה במשכן אלא גם כשיעשו המשכן ג"כ עיקר השראת שכינה תהיה על הצדיקים וכמו שפירש רבינו מהר"ם אלשיך זל ע"פ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לא אמר בתוכו כ"א בתוכם דקאי על נפשות הצדיקי' כי אין הוא ית' עושה עיקר מהעצי' והאכנים כ"א מהאנשים צדיקים אשד נפשותיהם משכנות לאביר יעקב וכאשר המה ראויים להשרות שכינה בנשמתם ישתלשל ויתפשט אל מקדש ה' להיות גם בו השראת שכינה ע"ש בד"ק באורך וברוחב מה שהאריך בזה ונמצא שעיקר השראת השכינה הוא על הצדיקים אפי' בזמן שב"המק קיים:

90. Terumah.14

    והנה בילקוט הביא מדרש הנז' וסיים בו במאמר הקב"ה אלא שתהלתי מלאה הארץ ע"ש ובודאי הגירסא הנכונה היא גירסא שהבאנו מן התנחומא כי שם ביתו ולפי גרסת הילקוט נמי שפיר אתי הסיום חייכם כך אני עושה כמו שאמרתם אלא תהלתי מלאה הארץ כלו' לא כמו שחשבתם שרצוני לסלק שכינתי מן הצדיקים אלא כך אני עושה שעיקר השראת שכינתי תהיה על הצדיקים אלא שרצוני הוא להיות תהלתי מלאה הארץ ג"כ והוא שמקדושת הצדיקים שהם שוכני ארץ ישתלשל ויתפשט שפע קדושה גם על דברים שהם גשמיים מן הארץ שאז בהשתלשלות זו יזדככו ויהיו גם הם ראויים להשראת שכינה:

91. Terumah.15

    הפטרת תרומה ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש. פי' הרב מקור ברוך ז"ל דרך רמז דידוע כי ס"מ חציו קליפה ס"מ וחציו קדושה אותיות א"ל וידוע שלעת"ל יוסר הרע שבו שהוא ס"מ וישאר א"ל וזו היא שחיטתו שאז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ובזה פי' הרב ז"ל שם רמז הפסוק ויעל המלך שלמה הוא הקב"ה מלך שהשלום שלו מ"ס היא הקליפה מכל ישראל שיעביר רוח הטומאה מן הארץ ולא תשלוט עליהם עוד הקליפה שיעשה הכל טוב וזהו וזהי המס שלשים הוא אות למ"ד שמספרו שלשים אלף רמז לאות האל"ף הרי אותיות אל ובזה נעשה איש כלומר כולו טוב עכ"ד ז"ל בשינוי קצת ע"ש:

92. Terumah.16

    ובזה יובן הפסוק בהפטרה הזאת ואדנירם על המס חלק תיבת ואדנירם ותהיה ואד"ני ר"ם רמז לבחי' שם אר"ני שתהיה רם על המ"ס היא הקליפה והכוונה שתתגבר הקדושה על הקליפה ותגבה ולא יהיה לה יניקה ממנה:

93. Terumah.17

    והנה ביטול הקליפה הוא בכח התורה שנקראת אש וכמ"ש הפסוק והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום וידוע שיש ג' קליפות נחש שרף עקרב והם ר"ת עש"ן לרמוז שיאבדו וילכו כמו העשן שאין בו ממש וכלה ואבד מאליו. ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק כהנדוף עש"ן היא הקליפה הרמוזה בעש"ן שהוא ר"ת נחש שרף עקרב תנדוף כהמס ואותיות כ"ה שמוש כלומר תנדוף כהמס כמו אותיות מס שהם הקליפה וכולם יהיו כדונג מפני אש היא התורה שנק' אש שנא' הלא כה דברי כאש כן יאבדו רשעים ורוחות הטומאה שלמטה מפני אלהים כי באיבוד שורשן שהוא ס"מ ממילא יאבדו כל המסתעפים ממנו ויתקיים אז ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי:

94. Terumah.18

    ושכנתי בתוך בני ישראל. יובן בס"ד דהנה תוך כל אות ואות מאותיות ישראל כזה יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד יש מספר צ"ו כמנין א"ל אד"ני וכמנין צ"ו אותיות שיש בכ"ד צירופי אד"ני ובזה יובן ושכנתי קרי ביה ושכינתי היא בתוך בני ישראל שהארתה רמוזה שם:

95. Terumah.19

    או יובן בס"ד שאמצע תיבת בני הוא נו"ן ואמצע תיבת ישראל הוא רי"ש הרי אותיות נ"ר רמז ליחוד נ"ר שהוא יחוד ג' הוו"יות ב"ה עם אהיה אד"ני אלהים שעולים נ"ר והוא הארה גדולה וצריך שישראל יסגלו מצות ומע"ט שיהיה יחוד זה תדירי ובזה יובן ושכינתי בתוך בני ישראל רמז ליחוד נ"ר הנז' ובזה תהיו מובטחים שלא אעזוב את עמי ישראל:

96. Terumah.20

    או יובן בס"ד כי תוך רמז למחשבה שהיא בתוכו של אדם והנה אין העיקר לטהר הדיבור והמעשה דוקא לפני הקב"ה אלא העיקר שיטה גם המחשבה לפני הקדוש ב"ה שתמיד יביט במחשבתו לעבודתו ית' ויקיים בעצמו מאמר דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד וכל זה הוא בטהרת המחשבה שיצייר צורת אותיות שם הוי"ה במחשבתו ובזה יזכה שכל מעשיו יהיו לש"ש ואם כל ישראל יתמידו בטהרת המחשבה הזאת אזי ודאי נהיה כולנו כאחד ראויים לגאולה ויבא הגואל ב"ב אכי"ר בלתי איחור ועיכוב ובזה יובן בס"ר ושכנתי בתוך בני ישראל בתוך דייקא שהוא טהרת המחשבה כאמור ואם יתמידו ישראל בזה אזי תהיו בטוחים שלא אעזוב את עמי ישראל יהא רעוא שיבא הגואל במהרה בימינו אכי"ר:

97. Tetzaveh.1

    ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. איתא במסרה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואתה תדבר אל כל חכמי לב ואתה תצוה את בני ישראל ויובן בס"ד לפרש קישור הכתובים והוא דיש לתת טעם שלא היה מרע"ה כה"ג הגם דבאמת הכהונה היא ראויה לו והוא מפני שמוכרח להיות כל הצוויים שצוה הש"ית על ידו כי הוא נבחר לנביא יותר מכל ישראל ואין קודם ממנו במעלה הזאת וא"כ כשיצוה הש"ית על הבגדים של כהן גדול שיהיו בתכלית ההידור ואבני שוהם ואבני מילואים וכמ"ש הפסוק לכבוד ולתפארת הנה מוכרח שיצווה את ישראל בזה ג"כ על ידו והשתא יאמרו ליצני הדור כי הש"ית לא צוה שיעשו הבגדים בדמים יקרים כ"כ ורק הוא הוסיף בזה ח"ו ולכבוד עצמו הוא דורש וכן נמי כשיצוה את ישראל על ידו שיתנו המעשר והתרומה לכהן ג"כ יאמרו ליצני הדור להנאת עצמו הוא דורש ולכן השתא שנעשה אהרן כה"ג ולא הניח לעצמו כלום אין מקום לליצני הדוד לדבר כלום והנה הגם שהוא לוי וג"כ יש לו מן המעשר עכ"ז אין בזה מקום לליצני הדור לדבר יען כי השבט שלו כולו לויים וכולם לוקחים משא"כ אם יהיה כה"ג היה הוא לבדו לוקח ובניו ג"כ עמו כחדא חשיבי ועוד עתה שהוא לוי יכול הוא למנוע עצמו מליקח מעשר כלל כי אפשר שיתנו לאחרים אבל אם היה כהן מוכרח ליקח או הוא או בניו וכן נמי אם היה מצוה על אכילת קדשים של הקרבנות ששייכים לכהן דוקא גם על הפדיון דאדם ובהמה ושאר מתנות כהונה ג"כ היו אומרים להנאת עצמו הוא דורש משא"כ עתה שהוא נשאר לוי ואין לו בכל זאת כלום אין להם פה לדבר בעדו ח"ו. ובזה יובן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך שיהוה כ"ג וא"ת ולמה אמנע אנכי מהשירות הקדושה הזאת והיה צריך שאני אהיה כ"ג לז"א מפני שמוכרח הוא שאתה תדבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים יקרים ומפוארים בשביל הכהן גדול וגם מוכרח נמי שאתה תצוה את בני ישראל כל הצוויים השייכי' להם לצורך כ"ג שהם הפרשת תרומות ומעשרות ופדיון ושאר מתנות כהונה וא"כ השתא כיון שמוכרח הדבר שאתה דוקא תדבר ותצוה השתא לכן לא עשיתי אותך כ"ג ונתתי הכהונה לאהרן כדי להצילך מחשד ליצני הדור שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש:

98. Tetzaveh.2

    ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זיע"א על מדרש הנעלם וז"ל כד ישראל חייבין אתקיים בהון ובפשעכם שולחה אמכם ואשתאר אמחץ דא הוא אמחץ ראש אויבכם וכד אתהדרו ישראל בתיובתא אתהדר אמכם לאתרהא בשעתא דא אשתלימו שמונה בגדים דלביש כהנא רבא ביומא דכפורי ע"כ לשון המדרש הנעלם. ופירש הרב זלה"ה דכמו שיש כהן גדול למטה כן יש בחינת כ"ג למעלה והנה הבגדים שמשמש בהם כ"ג הם שמונה אבנט מצנפת כתונת מכנסים אפוד מעיל חשן ציץ אבל כהן הדיוט משמש בד' בגדים דוקא וא"כ כמו שיש שמונה בגדים לכ"ג למטה כמו כן יש בחינת ח' בגדים הנז' ברוחניות ואורות בבחינת הכ"ג שיש למעלה והנה כשישראל חוטאים ח"ו אז יחסרו בחי' ד' בגדים למעלה והם ר"ת אמכ"ם אבנט מצנפת כתונת מכנסים וישאר רק ד' בגדים היתרים שהם ר"ת אמח"ץ והם אפוד מעיל חשן ציץ והכוונה שע"י החטא עושים גרעון וכמו שכהן הדיוט גרוע מכ"ג למטה שהכ"ג משמש בשמונה וכהן הדיוט בארבעה כן הבחינה שלמעלה הרמוזה לזה לא ישאר בה כ"א ארבעה והגם שאפוד ומעיל וחשן וציץ הנשארים אינם של כהן הדיוט מכל מקום נשתוה הבחינה לכהן הדיוט בענין שלא ישאר כי אם ד' והמדרש הנז' הכי פירושו כד ישראל חייבין אתקיים בהון ובפשעכם שולחה אמכם ר"ל מכח פשעכם אנכי שולח ומסיר ד' בגדים הרמוזים במלת אמכ"ם ונשארים ד' בגדים הנרמזים בר"ת אמח"ץ ומרמז בזה שהקב"ה מוחץ ראש שונאי ישראל מחץ ראש על ארץ רבה וכד יחזרון בתיובתא אז יתחזר אמכם לאתרהא פי' כאשר יחזרו בתשובה אזי הד' בגדים המרומזים במלת אמכ"ם יחזרו למקומם וארמון על משפטו ישב אז בשעתא דא אשתלימו ח' בגדים דלביש כהנא רבא ביומא דכפורא דבשעה שישראל יהיו זכאים וצדיקים ממילא יחזרו ד' בגדים המרומזים במלת אמכ"ם ויתחברו עם ד' בגדים המרומזי' במלת אמח"ץ ותהיה אז הבחינה בשלימות גמורה ע"כ מהות דברי הרב זלה"ה בקיצור קצת ע"ש. ונמצא לפ"ז שכמו שיש ח' בגדים למטה כן יש למעלה ובזה יובן ואתה תדבר וגו' ועשו את בגדי אהרן שהם לקדשו ולכהנו ר"ל שאותם הבגדים ממש שהם לקדשו ולכהנו לאהרן תעשו אותם לי דייקא שבמעשיהם שעושים למטה יכוונו לפעול ברוחניות למעלה גם כן וכמ"ש הפסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו שהעושים למטה המה פועלים כיוצא בזה ממש למעלה ברוחניות ועיין היטב בדברי הרב הנז"ל בליקוטי שושנים בהקדמה הנז"ל דשמונה בגדים שכתבנו וינעם לך דקדוק תיבת לי היטב היטב:

99. Tetzaveh.3

    והנה ידוע שהאבנט מכפר על הרהור הלב מצנפת על הגאוה כתונת על ש"ד מכנסים על גילוי עריות וד' אלו הם ר"ת אמכ"ם וד' שהם ר"ת אמח"ץ הנה האפוד על ע"ז מעיל על ל"הר חשן על הדינין ציץ על עזות פנים והשתא אפשר לתת טעם על מה שמשלח ד' בגדים שהם ר"ת אמכ"ם דוקא יען כי עונות אלו הן רבים עתה ולכן גרמו שבריבויים נסתלקו בגדים שהם לכפרתן והוא שהרהור הלב הוא שכיח הרבה בכל דבר ודבר בעו"הר וגם הגאוה נמי שכיחא יותר ועוד שז"ל שהוא ענין ש"ד וגם הזנות שהוא ענין גילוי עריות והנה הל"הר נמי שכיח יותר ומה שנשאר המעיל שהוא על ל"הר זה היה בחסדי הש"ית משום דל"הר שכיח בכל אדם וכמ"ש בגמרא רובם בגזל וכולם בל"הר ומקשי ל"הר ס"ד אלא אימא באבק ל"הר הרי אמרו כולם באבק ל"הר ואם בזמן הגמרא אמרו כולם באבק ל"הר בדור יתום כזה מה נענה ומה נאמר ה' הטוב יכפר בעדנו איך שיהיה הנה בעון ל"הר אין נקי והשתא בחסדי הש"ית היה זה שישאר מעיל שהוא מכפר על ל"הר כדי שיגין ולא יהיה קטרוג כללי ח"ו:

100. Tetzaveh.4

     ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ר"ל שלשה המה כללות ישראל שהם ג' מדרגות כהנים לויים ישראלים מטיבי צעד בתשובה ומע"ט לעבוד את ה' בזריזות באהבה ויראה ואז וארבעה המה ד' בגדים שהם ר"ת אמכ"ם שנשתלחו מטיבי לכת שיחזרו לבא מהר להתחבר עם ארבעה בגדים הנשארים לתשלום שמונה בגדים:

← Previous · Next → — showing 401–500 of 1,282

Aderet Eliyahu, Livorno 1864. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933731&context=L&lang=iw_IL Licence: Public Domain. Source.