← All works
Aderet Eliyahu Sefaria · Tanakh > Acharonim on Tanakh > Aderet Eliyahu · 3,540 sections
Deuteronomy.21.22.5 על עץ . תלוש ומשוקע בקרקע ולא מחובר . והומת ותלית . לא כדרך שהגוים עושין תולין ואח״כ ממיתין אלא והומת ותלית :
Deuteronomy.21.23.1 Deuteronomy.21.23.2 כי קבור תקברנו ביום ההוא . מ״ע :
Deuteronomy.21.23.3 קבור תקברני . לרבות כל המתים לקבורה :
Deuteronomy.21.23.4 ביום ההוא . יכול אפי' לכבודו ת״ל על העץ מה שאינו לכבוד :
Deuteronomy.21.23.5 כי קללת אלהים תלוי . אלהים הוא להפליג הדבר כמו הררי אל שלהבת יה וכן כאן פירושו בזיון גדול מופלג מאוד והוא בזיון התליה כי קללה הוא לשון בזיון בכל מקום :
Deuteronomy.21.23.6 ולא תטמא את אדמתך . הוא בהמ״ק ששם מזבח האדמה ולכן נאמר אדמתך שמשם נברא אדם הראשון ממקום המזבח :
Deuteronomy.21.23.7 אשר ה' אלהיך נתן לך . זה כלל הארץ :
Deuteronomy.21.23.8 Deuteronomy.26.1.1 והיה כי תבוא . והיה מיד שתבוא אתה חייב במצות בכורי' :
Deuteronomy.26.1.2 נתן לך . אבל לא הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים או הנוטע כו' . וירשתה וישבת . נאמר כאן ובפ' מלך ופליגי בה שני תנאי דבי ר' ישמעאל חד אמר כל ביאה אינה אלא בירושה וישיבה ואינו חייב אלא בארץ . וחד אמר שהם שני כתובים הבאים כאחד ואינן מלמדין :
Deuteronomy.26.1.3 Deuteronomy.26.2.1 ולקחת מראשית . ולהלן נאמר ועתה הנה הבאתי את ראשית . ולא נאמר מראשי' . לפי שאמרו שבכורים אין להם שיעור . ובתוספתא אמרו ששיעור בכורים אחד מששים . והוא מפני שהדין של בכורים אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה וכו' קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים . ור״ש אומר שלשה מדות בבכורים . בכורים ותוספת בכורים וכו' . בכורים עצמן אין להם שיעור . כי ראשונה שבכרה קושרו בגמי ותוספת בכורים כיון שרואה שביכר עוד קושרו עוד ושיעורן עד אחד מששים מפירותיו וז״א מראשית קאי על ביכורים עצמן ולא כל ראשית . ועתה הנה הבאתי את ראשית הוא כל הראשית והוא תוספת הביכורים . ורז״ל אמרו מראשית ולא כל ראשית . ועדיין איני יודע איזה חייב ולמדו ג״ש ארץ ארץ . נאמר כאן מארצך . ולהלן אומר ארץ חטה וגו' . פרי האדמה . פרי אתה מביא ולא יין ושמן . דרכן והביא מניין שכשר . ת״ל אשר תביא [ פי' שאמר פרי משמע דווקא פרי ולא יין . ואח״כ אמר אשר תביא משמע מה שתביא ]:
Deuteronomy.26.2.2 מארצך . ולא כל ארץ . פרט שבגג ושבספינה ושבעציץ ושבחורבה . ארצך . כל זמן שמצויין בארץ . פרט לאחר חנוכה שאינו מביא . יכול יהא קורא עד החנוכה . ת״ל ושמחת עד זמן שמחה עד החג מביא וקורא וכו' :
Deuteronomy.26.2.3 נתן לך . ולא אריסין וחכירות וסקריקון וגזלנין :
Deuteronomy.26.2.4 Deuteronomy.26.2.5 והלכת אל המקום וגו' . זה שילה ובית עולמים :
Deuteronomy.26.2.6 אל המקום אשר יבחר . מלמד שחייב באחריותן עד שיביא לבהמ״ק . שנאמר ראשית בכורי וגו' תביא בית ה' אלהיך :
Deuteronomy.26.3.1 ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם . וכי תעלה על דעתך וכו' :
Deuteronomy.26.3.2 כי באתי אל הארץ . שאינך כפוי טובה . אשר נשבע ה' לאבתינו . פרט לגרים :
Deuteronomy.26.3.3 Deuteronomy.26.4.1 ולקח הכהן הטנא מידך . שהכל ניתן לכהן :
Deuteronomy.26.4.2 מידך . הגוזלות שבידם לכהנים :
Deuteronomy.26.4.3 והניחו . רבי יהודה אומר והנחתו זו תנופה . אתה אומר זו תנופה או אינו אלא הנחה ממש . כשהוא אומר והניחו הרי הנחה . הא מה אני מקיים והנחתו זו תנופה ( ובעלי תוספות הביאו סוכה מ״ז ע״ב ) שבספרי אמרו שצריכי' שתי תנופות . והרבו לפלפל בזה והוא דחוק מאד ודחקו שם הרבה אבל ט״ס הוא שצ״ל בספרי שתי הנחות ובגמ' צ״ל ר״י אמר והניחו זו תנופה וכו' כשהוא אומר והנחתו וכו' והספרי סבר שצריך שתי הנחות וכראב״י שתנופה למד מידך . ושני פעמים כתיב הנחה . ראשונה כתיב והניחו ואח״כ כתיב והנחתו לשתי הנחות . ובספרי שלנו כתיב הנפה וצ״ל הנחה . וגמרא שלנו סבר שקריאה אינו מעכב אבל הנחה מעכב . כי שתי פעמים כתיב הנחה לעכב :
Deuteronomy.26.4.4 לפני מזבח ה' אלהיך . מכאן שאם אין מזבח אין בכורים :
Deuteronomy.26.5.1 וענית . ולהלן הוא אומר וענו הלוים מה להלן בלה״ק אף כאן בלה״ק :
Deuteronomy.26.5.2 וענית ואמרת . עניה ע״י אחרים מכאן מי שאין יודע לקרות מקרין אותו :
Deuteronomy.26.5.3 ארמי אבד אבי . מעלין עליו כאלו איבד שבגוים מצרפין מחשבה למעשה :
Deuteronomy.26.5.4 Deuteronomy.26.5.5 ויגר שם . מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור יכול באוכלוסין הרבה ת״ל במתי מעט :
Deuteronomy.26.9.1 ויבאנו אל המקום הזה . זה בהמ״ק או אינו אלא ארץ . כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הרי ארץ אמור . והקדים בהמ״ק מלמד שלא זכו לארץ אלא בשביל בהמ״ק :
Deuteronomy.26.9.2 ארץ זבת חלב ודבש . מכאן אמר ר״י הגלילי פרט לעבר הירדן . וכן הוא אמר למעל' אשר ה' אלהיך נתן לך פרט לעבר הירדן שבחרו מעצמם :
Deuteronomy.26.10.1 Deuteronomy.26.10.2 Deuteronomy.26.10.3 אשר נתתה לי . פרט לאפוטרופוס ושליח ואשה ועבד וכו' :
Deuteronomy.26.10.4 והנחתו . זו הנחה ממש . והיא מעכבת כדלעיל :
Deuteronomy.26.10.5 והשתחוית . זה כלל כל היוצא מבהמ״ק צריך השתחואה :
Deuteronomy.26.11.1 ושמחת וגו' . כמ״ש שמחתי ושמחתי בו . ושמחת זה שלמי' נא״כ ושמחת ונאמר להלן וזבחת שלמים וגו' מה להלן זבחי שלמים אף כאן וכו' :
Deuteronomy.26.11.2 בכל הטוב . זה שירה שנאמר מטיב נגן מלמד שטעונין קרבן ושירה וכו' :
Deuteronomy.26.11.3 לך וגו' ולביתך . מלמד שמביא אדם בכורים מנכסי אשתו לפי שבכל מקום קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכאן רבתה תורה ולביתך :
Deuteronomy.26.11.4 אתה והלוי וגו' . חביב חביב קודם :
Deuteronomy.26.11.5 אשר בקרבך . זה גר תושב שנאמר עמך ישב בקרבך כי הוא אינו גר אבל הוא יושב בקרבך :
Deuteronomy.29.9.1 אתם נצבים . הוא כנגד נפש ורוח :
Deuteronomy.29.9.2 היום כלכם . הוא נגד ב' צלמין :
Deuteronomy.29.9.3 לפני ה' אלהיכ' . כנגד ג' חלקי הנשמה . נשמה חיה יחידה :
Deuteronomy.29.9.4 ראשיכם . כי הם חמשה מנהיגי ישראל . כמו שביארתי בישעי' :
Deuteronomy.29.10.1 טפכם נשיכם וגו' . הם חמשה הסרים למשמעת' של החמשה מנהיגים :
Deuteronomy.29.11.1 לעברך וגו' ובאלתו . כמו בסוטה היה שבועה ואלה . כמ״ש והשביע הכהן בשבועת האלה . כן הי' עם ישראל כריתות ברית . ואלה היא התוכחה :
Deuteronomy.29.11.2 כרת עמך היום . בכל יום ויום :
Deuteronomy.29.14.1 כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום . ולא נאמר תיבת עמד אצל אשר איננו פה מפני שהי' שם כל הנשמות אבל לא נראו עומדים :
Deuteronomy.29.16.1 ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם . שקוציהם הוא שיקוץ בני עמון . גלליהם הוא ע״ז של מואב והוא בעל פעור . עץ ואבן . הוא ע״ז של עשו וישמעאל . כסף וזהב . הוא ע״ז של סיחון ועוג :
Deuteronomy.29.16.2 אשר עמהם . כמ״ש ( חבקוק ב׳ : י״ט ) הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו . וביאורו ע״ד ק״ו הן הנה האלילים של כסף וזהב אשר הוא תפוש בביתו . ורואה בכל עת שכל רוח אין בקרבו והוא נחשב בעיניו לאלוה כ״ש של עץ ושל אבן דומם . וכן אמר כאן כסף וזהב אשר עמהם בביתם בכל עת :
Deuteronomy.29.17.1 פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה . השרש שיצמח ממנו פירות רעות :
Deuteronomy.29.17.2 ראש ולענה . כמ״ש רז״ל פסל מיכה עבר עם ישראל בים והלא היה כמה מאות שנה ביניהם . אלא השורש שצמח ממנה האיש מיכה שעבד הפסל . הוא שעבר עמהם וכמו שנסתלק השכינה בעת שראה יעקב את אפרים שעתיד לפרוח ממנו ירבעם בן נבט וכן אמרו ( סנהדרין דף פ״ב ע״ב ) הוא זמרי בן סלוא הוא שלמיאל בן צורי שדי הוא שאול בן הכנענית . וח״ו שזמרי יהיה נשמה אחד עם שלמיאל הצדיק בחיר ישראל והוא ע״ד גנאי לו ולמשפחתו ולשבטו . והיה החטא פורח מן השורש מן שאול בן הכנענית . וזהו שרש פרה ראש ולענה :
Deuteronomy.29.18.1 והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמ' שלום יהיה לי כי בשררו' לבי אלך . ביאורו מפני שרז״ל אמרו ( סוף מגיל' ) בתוכח' הראשונ' אין רשאי להפסיק . מפני שבלשון רבים נא' . ובתוכח' השניה רשאי להפסיק מפני שבלשון יחיד לאמר . פי' שבלשון רבים נאמר וקאי על כל יחיד ויחיד . והשניה בלשון יחיד נאמר והוא על כלל ישראל כאחד . וזהו אומרו והיה בשמעו את דברי האלה הזאת השניה . הנאמר בלשון יחיד על כלל ישראל . והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי הלא אני יחיד ולא נאמר רק על כלל ישראל . לכן נאמר והבדילו ה' לרעה כיון שפירש עצמו מכלל ישראל :
Deuteronomy.29.18.2 למען ספות הרוה את הצמאה . פי' הרמב״ן ז״ל כי יש דברים אשר האדם הישר זר בעיניו והוא רוה ממנה ואינו תאב אחריהם כמו משכב זכור ודומיהם . וכאשר ילך אדם אחרי שרירות לבבו הרע . אז יצמא ג״כ אל הדברים אשר היה רוה מהם ויספה חטא על עון לצמוא אחרי ה' ג״כ :
Deuteronomy.29.19.1 לא יאבה ה' סלח לו ואין מספיקין בידו לעשו' תשובה :
Deuteronomy.29.19.2 כי אז יעשן וגו' . חשב כאן חמשה אף וקנאה כו' . והם כנגד חמשה חומשי תורה :
Deuteronomy.29.19.3 יעשן אף ה' וקנאתו . הוא כנגד ספר בראשית וכנגד דור המבול והפלגה . ומחה ה' את שמו מתחת וגו' כנגד ספר שמות . ששם נאמר וביום פקדי ופקדתי וכן נאמר בפ' שמות כי אל קנא הוא :
Deuteronomy.29.20.1 ככל אלות הברית הכתובה בספר התור' הזה . הם האלות הנאמרי' בספר ויקרא . והבדילו לרעה הוא כנגד ספר במדבר שהבדיל קרח וכל עדתו לרעה וכמ״ש בב״ר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך זה ספר במדבר שהבדיל וכו' . הכתובה בספר הזה . הוא דברים ספר מ״ת :
Deuteronomy.29.21.1 וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלאיה . כבר ביארנו שמכה שהיא באבר מיוחד יסורים גדולים לאדם . וחולי הוא חמימות הגוף בלי יסורין אבל מתפשט בכל הגוף וכן מכות הארץ הם פרטי קללות שדפון וירקון במקומות יחידות . ותחלואי ארץ הוא בכלל הארץ שלא תוסף תת כוחה בעבור חלישותה ותחלואיה :
Deuteronomy.29.22.1 גפרית ומלח וגו' . נאמ' בה חמשה קללו' כנגד חמש' חומשי תור' :
Deuteronomy.29.23.1 על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת . הוא כנגד וראו את מכות הארץ :
Deuteronomy.29.23.2 מה חרי האף הגדול . הוא נגד ואת תחלואיה כי חמת מלך מלאכי מות . מלך ב״ו חמתו גורם שעבדיו הורגים וממיתים אבל בהקב״ה נאמר תשלח חרנך יאכלמו כקש . החרון עצמו הוא השליח הפוגע באויביו . לכן נאמר מה חרי וגו' :
Deuteronomy.29.25.1 וילכו ויעבדו וגו' וישתחוו וגו' אשר לא ידעום ולא חלק להם . חשב חמשה דברים כי שתי דברות הראשונות כולל כל התורה . ובהם נאמרו חמשה מצות . אנכי א' . לא יהיה לך . בו ד' מצות . לא יהיה לך . לא תעשה לך פסל . לא תשתחוה להם . ולא תעבדם וכנגד זה אמר חמשה קללות :
Deuteronomy.29.28.1 הנסתרת לה' אלהינו . ארז״ל עד שעברו את הירדן לא נענשו על הנסתרות :
Deuteronomy.32.1.1 האזינו השמים וגו' . יש להעיר הרבה . א' אצל השמים אמר האזינו ואצל ארץ ותשמע . ב' בשמים אמר לשון רבים ובארץ אמר לשון יחיד . ג' בשמים אמר לשון ציווי ובארץ לשון נסתר . ד' אצל שמים אמר ג' תיבות ואצל ארץ ד' תיבות . ה' אצל ארץ הזכיר פי . ו' ההבדל של דיבור ואמירה . ז' אצל הדיבור אמר לשון יחיד ואדברה ואצל אמירה לשון רבים אמרי . ח' אצל שמים אמר י״ז אותיות ואצל הארץ אמר ט״ו אותיות . ט' מדוע אמר ואדברה בה' אחרונה . י' מדוע ישעי' אמר בהיפוך שמעו שמים וגו' . ודע כי הזמנת העדות נצרכים ב' פעמים א' בראשונה בשעת יעודן והתראתן . ב' בשעת העמדה בדין . משה רע״ה יחד את העדות טרם כניסתן לארץ . וישעו' קרא אל העדות בשעת העמדתן בדין . והם אמרו נעשה ונשמע כי נגד המצות המיוחדים לגוף אמרו נעשה . ונגד התורה הלימודיות המיוחד להנשמה והשכל אמרו ונשמע . לכן מרע״ה הזהירם תחילה על התלמוד המביא לידי מעשה ואמר האזינו השמים תחילה . וכוונתו על התורה מן השמים שילמדו לעשותה והזכיר האזנה שהוא לשון הבנה בדיוק רב . וישעי' קרא את העדות בשעת העמדתן בדין להביאן במשפט על כל נעלם ועל שעברו חוק המצות הפרו ברית אלהיהם והיא עיקר תוכחה על שעברו על מצות ה' והזכיר האזנה אצל ארץ שיתבוננו היטב כמ״ש בסאסאה בשלחה תריבנה על כל מצוה ומצוה שעברו . ואמר משה האזינו לשון רבים אצל שמים לפי ששבעה רקיעין הן . אבל הארץ אעפ״י שהיא כוללת ז' ארצות אעפ״כ היא יחידה ונקראת בת שבע . והזכיר דיבור אצל שמים . כי כוונתו במלת שמים על תורה שבכתב כידוע ובה בחינת קול ודיבור . אבל הארץ רומז על תורה שבע״פ לכן אמר אמרי פי . ולכן בכל התורה נאמר וידבר . ולא תמצא בכל הנביאים וידבר רק פעם א' ביהושע אצל ערי המקלט ( שם ך' א' ) ששם חזר פרשה מהתורה . ואמר פה אצל הארץ לפי שהיא כלי משא״כ בשמים . ואצל השמים הזכיר ג' תיבות ואצל הארץ ד' לרמוז על שי״ן ימין של תפילין ושי״ן שמאל ולכן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה . ומה שאמר אצל שמים ואדברה לשון יחיד . לפי שבתורה שבכתב נכלל הרבה פרטים ודקדוקי מצות בפסוק א' אבל בתורה שבע״פ נפרטו כל פרט ופרט בפ״ע במסכת מיוחדת ומה שאמר ואדברה בתוספת ה' כלל בזה בחינת הארץ ג״כ שהיא ה' אחרונה . ונכללת ג״כ בדיבור שהיא הפה . ונמצא כשנחשוב ה' של ואדברה לארץ אז אצל שניהם לכל אחד י״ו אותיות . כי הארץ צריך לכללה בשמים נו״ק בדכורא ולכן אמר אל השמים בלשון ציווי האזינו . כי להם מיוחד הדיבור בפ״ע והשמי' הם שבעה . והארץ היא יחידה . אף שהיא כוללת ונקראת בת שבע ומקבלת מן השמים . וחצי הפסוק הראשון הכל באות ה' . האזינו . השמים . ואדברה . הוא נגד ה' חלקי תורה שבכתב . וחצי השני מתחלת בוא״ו ותשמע הארץ וגו' . נגד תורה שבע״פ שנכללת בוא״ו והן ו' סדרי משנה :
Deuteronomy.32.1.2 ע " ד הרמז האזינו חשבון שם הדעה ובהתפשטות בו״ק הוא שם הדעת והוא אל דעות ה' :
Deuteronomy.32.1.3 פסוק ראשון ז״ת והשני יב״ת כנגד ות״ק וי״ב תקונים של בראשית והארץ . והיינו שאינו נחשב בפסוק והארץ . ב' תיבות שנחשב בפסוק ראשון והוא אלהים . והארץ וא״כ אין בו רק י״ב תיבות . בפסוק ראשון יש אותיות ל״ב נגד ל״ב נתיבות של חכמה ובפסוק שני נגד מ״ט שערי בינה . ופסוק שלישי כ״ה שם הדעת . והשם הזכיר אחר כ״א תיבות וכן בקדושה כדאיתא במדרש ואחר פ״ה אותיות . ב' פסוקים הראשונים . כמנין אנכי . והשלישי כמנין השם עם החדר הנעל' וכולם נכללין בר״ת בפסו' הראשון יש המנין של כל האותיו' האלו עם הכולל של השם וזהו כי שם ה' וגו' ר״ל הכולל של שם והוא סוד כשלג ילבינו והוא אותיות השם בב' גילופין וזהו סוד האזינו ג' נכללין בג' היינו ג' תיבות הראשונות נכללי' בחצי האחרון כי ה״א של ואדברה מחובר עם וי״ו של ותשמע כמבואר בסמוך והוא י״ב עינות מים של הדעת . השמים . ה' שמים והוא התפשטות הדעה בהם והוא סוד ה' נשמות שיש באדם והן תתקנ״ה רקיעים בשמים הכוללים א' והן ה' שמות של ה' שמים ה' חלקי תורה וי״ט של נ״ך ומלכות כוללם בג' פנים והפן הד' כולל כולם וזה סוד של מלכות בד' שמות שלה שלכך אין לנו אלא ד' וסימנם חמשה :
Deuteronomy.32.1.4 ואדברה הוא מנין זוהר . והוא סוד ה' ו' והוא שם מרגלא בגילופין והוא סוד לגדל ולחזק . ועם ג' אותיות אלו הוא סוד לאה ורחל . ה' של ואדברה הוא נוסף והוא מחבר שמים וארץ כי ב' חלקי הפסוק מחבר ה' עם ו' של ותשמע שהן י״ו אותיות מלמעלה וכן למטה . ואות וי״ו של ותשמע עם ה' הוא בג' גוונין שהארץ מתקיימת בהן והיו״ד נעלם כי הוא נעלם מעיני כל חי והן י״ב עינות מים ושבעים תמרים י״ב צירופים וע' פנים :
Deuteronomy.32.1.5 אמרי . הוא ג' אותיות השם בגילופין בכפלם והוא סוד תורה בארון :
Deuteronomy.32.1.6 מנין תיבות של השירה כמנין והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע שהם חסד ושופט ושליח ומלאך והושיע' ודין ונערה . ומנין תיבות של כל הסידרא כמנין התורה ומצותיה בסוד חב״ד ובסו' חרות על הלוחו' וסוד צדקתך כהררי אל וזהו סוד קדשנו במצותיו כי השירה היא בסוד קדשנו וכל הסדרא בסוד מצותיו :
Deuteronomy.32.1.7 מנין תיבות של השירה כמנין והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע שהם חסד ושופט ושליח ומלאך והושיע' ודין ונערה . ומנין תיבות של כל הסידרא כמנין התורה ומצותיה בסוד חב״ד ובסו' חרות על הלוחו' וסוד צדקתך כהררי אל וזהו סוד קדשנו במצותיו כי השירה היא בסוד קדשנו וכל הסדרא בסוד מצותיו :
Deuteronomy.32.2.1 יערף כמטר וגו' . חשב כאן ג' מיני מטר . והם מטר שעירים ורביבים . כי הצמחים הם ב' מינים א' העשבים המזריעים זרע צריכין רביבים והם הגשמים היותר גדולים ורבים . ב' הם דשאים שאינם מזריעין זרע וגדלים על כל מים וגשמים דקים שהם כשעירים . ועיקר צריכין לטל כי ארץ ישראל מגדלת פירות בימות החמה שאין זמן גשמים שם וגדלים מטל השמים . ומטר הוא בשפיכותא להשקות כל חי אדם ובהמה ובורות ליכנס בהם מים על כל השנה . ולפי שע״י המטר אדם ובהמה תושיע ה' הזכירו בראשונה . ואמר ד' לשונות יערף תזל וגו' נגד ד' רוחות העולם :
Deuteronomy.32.2.2 יערף כמטר . הוא הבא מרוח מערבית מערפו של עולם . תזל כטל . הוא הבא מרוח צפונית שהיא מזלת את הזהב . כשעירם . הוא הבא מרוח מזרחית המסעיר את כל העולם . וכרביבים עלי עשב . זה רוח דרומית המגדל כל מיני צמחים כמ״ש ( במס' בבא בתרא דף כ״ה ע״א וב' ) ושם ד' רוחות בלשון רז״ל מערב אורי' . צפון אסתניא . מזרח שדיא . דרום שותא . ובערוך העתיק בטעות . וד' רוחות חושב כאן ובפסוק ראשון הזכיר שמים וארץ ובזה הזכיר כל הקצוות . ודע שכל הברואים כלולים בג' אלו . שמים וארץ וים כמ״ש עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם . והם חב״ד כמ״ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכן כאן בפסוק ראשון כלל שמים וארץ שהם חו״ב . ובפסוק שני טל ומטר המחבר שמים וארץ כי בדעת מחבר שמים וארץ . והוא שתהומות נבקעו להוציא מים התחתונים ושחקים ירעפו טל . וא״כ טל ומטר מחברים שמים וארץ . ומטר כולל ג' מיני מטר וטל כולל א' . וכן דעת כולל ג״ר והוא א' וכן ד' רוחות הם המחברים שמים וארץ לכן הן ו״ק ונכללין בד' אותיות השם וכן חשב כאן ד' לשונות של דיבור הכוללים ו' . דביר . אמרי . לקחי . אמרתי . ובאמירה כולל ג' כטל כשעירים כרביבים . והן תורה שבכתב . ושבע״פ . ומצות . וכן טעמי מצות . וסודותי' . ורמזי' . לקחי . הוא תורה שבכתב כמ״ש משה קבל תורה מסיני . אמרתי . הוא תורה שבע״פ . אל אחד אמרן מפה אל פה . אמרי . הם המצות שנאמר בכל מצוה לאמר . ולכן נאמר ותשמע הארץ אמרי פי כי רוב מצות נוהגות בארץ . ודיבור הוא המשך המאמר בטעמי המצות ורמזיה וסודותיה :
Deuteronomy.32.3.1 כי שם ה' אקרא וגו' דרשו רז״ל מכאן שעונים ב' ש' כ' מ' ל' ו' ומכאן שעונין אמן . ומכאן שמזמנים בשלשה . כי שם ה' אקרא . בתורה שכולה שמותיו של הקב״ה . הבו גדל לאלהינו . בתפלה שמספרים גדולתו . ובתי מדרשות ובתי כנסיות כל אחד כלול משנים ( בבהמ״ד עוסקין בתורה שבכתב ושבע״פ ובבהכ״נ קורין ק״ש ותפלה ) וזהו כי שם ה' אקרא תורה שבכתב . הבו גדל לאלהינו . תורה שבע״פ שמגדלין שמו יתברך שדורשין על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות . כי שם ה' אקרא . ק״ש שקורין שמע ישראל . הבו גדל לאלהינו . זה תפלה כדלעיל :
Deuteronomy.32.3.2 ע " ד הרמז כי שם ה' אקרא וגו' הוא השמש והירח וכוכבים :
Deuteronomy.32.3.3 כי שם . פני של שם ס״ג . הבו . סוד י״ג תקונים . הבו גדל . סוד נ' שערי בינה שהוא סוד הרצון היינו י״ג ול״ז :
Deuteronomy.32.3.4 כל השירה הוא בכל א' סתומה באמצע וב' שיטות חלוקים לפניה ולאחריה והם המשלימים לע״ב וכן בכל ע״ב השני שערים משלימים אותה ויש בהן כ״ו פסוקים גדולים נחלקים לד' חלקים ולב' שיטות . וי״ז פסוקים קטנים הנחלקים רק לב' . והגדולים בכל חלק . באמצען זקף ובסופן אתנחתא וס״פ . והקטנים אתנחתא וס״פ . ויש פסוקים גדולים שבכל אחד חצי פסוק יתר על ד' חלקי' והכל ע' שיטין והגדולים הם א' חמאת בקר . וב' ראו עתה כי אני אני וגו' והם מהפכים הסדר דהיינו עד פסוק חמאת בקר הזקף והאתנחתא כדלעיל ומפסוק חמאת בקר ואילך נתהפך הסדר באמצען אתנחתא . ושני פעמים בסופן זקף . וכן בפסוקים קטנים באמצען אתנחתא והוא בסוף השיטה . ובאמצע השיטה ס״פ . והוא עד ראו עתה וגו' ואז נתהפך כבראשונה וד' יוצאים מן הכלל ב' בפסוק חמאת . תיבת צאן ותיבת כרים . וא' בפסוק ראו תיבת ואחיה וא' בפסוק מזי רעב תיבת רשף וטעם ההפכה אשר הפך ה' על שנתהפכו מעשיהם מן וישמן ישרון . וכשאמר ראו עתה כי אני וגו' שהוא על לעתיד אז יתהפך ויחזור כבראשונה ( ועיין במ״ש קצת הטעם ) ובשירת הים הוא ל' שיטין ושיטה חלק לפניה ולאחרי' הרי ל״ב וסדרן שיטה אחת נחלק לג' חלקים לב' סתומות ושיטה אחת נחלק לב' חלקים וסתומה אחת וכך סדרן שיטה ראשונה אז ישיר נכתבת ככל שיטות שבתורה בלא סתומה והשני נחלק לג' והג' לשנים והד' לג' וכן חוזר חלילה עד שנמצא שיטה אחרונה בשלשה וכל התיבות שלפני הסתומות ס״פ אתנחתא וזקף חוץ מב' שיוצאין מן הכלל תיבת אשיג ותיבת בתוך וכל שיטה החלוק לשני' נתחלק באמצ' ושיטה החלוק בשלשה תיבה א' בתחילת השיטה ותיבה א' בסופה והשאר באמצע וזה היפוך משירת האזינו שבשירת הים א״א לסיים השיטו' במפסיקין רק קודם ריוח הסתומות וחוץ משיטה אחרונה ויש בה מ״ד סתומו' נגד מ״ג פסוקי' שבהאזינו ועם פסוק ויבא משה שהוא כלל השיר' . לבד ב' חלק שלפניה ולאחרי' שהן פתוחות וכל הפסוקים נחלקים א' לשנים וא' לשלשה לבד ב' פסוקים נחלקי' לד' תפול . וכי בא . וד' פסוקים שאין נחלקים כלל ה' איש מלחמה . תהומות . נטית . ה' ימלך :
Deuteronomy.32.3.5 כי שם והצור הם שלימא דמהימנותא . הצור הוא השם השולט אחר חצות לילה כי שמאל נכלל בימין ולכך נאמר שם אל כי היא כלת משה . הצור הוא חוזר שהוא דבוק עם תמים ואמ' כאן ג' דברים ותמורתן שהם ששה ששואלין טפה זו מה תהא עליה שהן כלל העולם :
Deuteronomy.32.4.1 הצור תמים וגו' . חשב כאן ושלשה דברים ותמורתן . כמ״ש ( נידה י״ו ע״ב ) ששואלין טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש . גבור או חלש . עשיר או עני . וכמ״ש אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו וגו' . והן בנפש וגוף וקנין . חכמה בנפש . גבורה בגוף . עושר בקנין וג״ד שהם עש״ן שהעולם מתנהג בהם . חכמה בנפש . עשירות בשנה . ברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת . גבורה בעולם . יש ארץ מגדלת גבורים . ועוד ג' זמנים . קודם בריאתו . ובחיים חיותו . ואחרי מותו . וזהו הצור תמים פעלו קודם בריאתו לא יחסר כל בו והאלהים ברא את האדם ישר וכו' כי כל דרכיו הכוללים בידיעתו הם משפט ( משפטי ה' צדקו יחדו עם הבחירה ) אל אמונה . בחיים חייתו כמ״ש ונאמן אתה להחיות מתים בכל לילה . ואין עול . בהנהגתו צדיקים ורע להם ורשעים וטוב להם :
Deuteronomy.32.4.2 צדיק וישר הוא . אחר מות האדם הכל מצדיקים עליהם את דינו ואומרים שהוא ישר מתנהג עמהם בחסידות לפנים משורת הדין . וכן בג' מתנות חכמה וגבורה ועשירות . חכמה הוא הצור תמים פעלו . שברא חכמי' וסכלים כיתרון האור מן החשך . ואלמלא חושך לא היה ניכר האור וכמשרז״ל במדרש תמורה :
Deuteronomy.32.4.3 כי כל דרכיו משפט . שומר אמת לעולם שיהיה העולם שקול . אל אמונה ואין עול . ברא עשירים ועניים שיהיו גומלין זה לזה שנאמר בצדקה תכונני . צדיק וישר הוא . שברא גבורים וחלשים ועוד צדיק הוא מפי הבריות . וישר הוא להצדיקו :
Deuteronomy.32.4.4 ע " ד הרמז הצור . הם י״ד פרקין שבשם :
Deuteronomy.32.4.5 תמים . הוא מ״ט פנים ואחור :
Deuteronomy.32.4.6 Deuteronomy.32.4.7 כי כל . הם ב' חיבורין כמ״ש כי כל בשמי' ובארץ ובו השם הששי של מ״ב לכך נאמר דרכיו כמ״ש צדיק ה' בכל דרכיו והכל במשפט בג' אהי״ה . אל בריבוע גילופין . הוא הצור :
Deuteronomy.32.4.8 צדיק . בי״ב תחומין ובו שם אלוה והוא פנים של מ״ט :
Deuteronomy.32.4.9 וישר . סופי תיבות של כל השמהן והוא ג' פנים ואחור של גילופי ע״ב של ע״ב אותיות :
Deuteronomy.32.5.1 Deuteronomy.32.5.2 לא בניו . שעשו עצמן כאלו אינם בניו . כמ״ש ונרגן מפריד אלוף . ואוי להם כי נדדו ממנו וכי עשו להם מומם ושתים רעות עשו . שסלקו את השכינה מתוכם וזהו שחת לו . שנית שקבעו בנפשם הרע הגמור וזהו מומם . שהמדות רעות מומים בנפש . ומפני שיש ג' כללי עבירות . ג״ע . ע״ז . וש״ד . ובג״ע ג' פרטים . השחתת זרע . בעל בת אל נכר . ערוה . שחת לו . זה השחתת זרעו . לא בניו . זה בעל בת אל נכר שהולד הולך אחר הפגום . מומם . זה ערוה שהולד ממנה ממזר מום זר :
Deuteronomy.32.5.3 דור עקש . זה ע״ז כמ״ש עקש לב והוא במחשבה ובע״ז נאמר למען תפוש בית ישראל בלבם :
Deuteronomy.32.5.4 ופתלתל . זה עון ש״ד כמ״ש והם לדמם יארבו בערמימות כפולות ומכופלות כמו שחושב בפרשה ההיא ולפי שאחז״ל ( יומא ל״ט ע״א ) אדם מטמא א״ע מעט מטמאין אותו הרבה . בעה״ז מטמאין אותו בעה״ב . מלמטה מטמאין אותו מלמעלה . וזהו שחת פי' אם שחת מעט . מטמאין אותו הרבה . וזהו שחת לו . ר״ל כולו . לא בניו . פי' כיון שעשו עצמם לא בניו בעה״ז . מומם . פו' מום זה קבוע להם לעה״ב כמ״ש ביחזקאל יען אשר ישרתו וגו' ולא הגישו אלי לכהן ונשאו את כלמתם :
Deuteronomy.32.5.5 דור עקש ופתלתל . אדם מעקש א״ע מלמטה . מפתלין אותו מלמעלה . וכן ג' קדושות . אדם מקדש א״ע מעט מקדשין אותו הרבה . בעה״ז מקדשין אותו בעה״ב . מלמטה מקדשין אותו מלמעלה . ודע שג' ראשי העבירות . ע״ז ג״ע . וש״ד . הם ג' דברים שהעולם עומד עליהם על התורה ועל העבודה ועל ג״ח . והם ג' שלימות . בינו לבין נפשו . הוא תורה כמ״ש ( פסחי' ס״ח ע״ב ) מעיקר' כי עביד אינש אדעתא דנפשי' קא עביד . ועבודה הוא בינו לבין המקום . וג״ח . הוא בינו לבין הבריות . וכן בטומאה ג״ע . הוא בינו לבין נפשו . שנא' נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה . ע״ז . בינו לבין המקום . ש״ד . בינו לבין חבירו . וכן בקדושה ( ב״ק ל' ע״א ) הרוצה למהוי חסידא יקיים מילי דאבות הוא מדות טובות שלימות נפשו . ואמרי לה מילי דברכות הוא בינו לבין קונו . ואמרי לה מילי דנזיקין הוא בינו לבין חבירו . וז״ש כאן שחת לו הוא העבירו' שבינו לנפשו . לא בניו . אלו שבינו לבין המקום . דור עקש . שנתעקש עם הבריות :
Deuteronomy.32.6.1 הליו' תגמלו זאת . במעשה ובדיבור ובמחשבה . במעשה אמר תגמלו זאת כמ״ש גמול ידיו יעשה לו :
Deuteronomy.32.6.2 עם נבל . בדבור כמ״ש כי נבל נבלה ידבר :
Deuteronomy.32.6.3 ולא חכם . במחשבה . כמ״ש לב אדם יחשב דרכו . ואומר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה :
Deuteronomy.32.6.4 הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך . חשב כאן ג' נפשות נר״ן . ויכננך . בנפש שתופא דגופא כמשארז״ל ( חולין נ״ו ע״ב ) שברא כונניות באדם והן מעיו וקרביו שהם משכן הנפש . הוא אביך . בנשמתא לנשמתא . קנך . זו הנשמה שקונה ומתקנת את כל הגוף כמשרז״ל על ברכי נפשי . ה' דברים וכו' . עשך . הוא הרוח ולכך נאמר אצל אביך ואצל עשך תיבת הוא . ועוד אביך . בנפש כי הקב״ה מטיל בו נשמה וכו' . קנך . קנין הגוף וכל תקוניו באברים וגידין ועצמות ועור . הוא עשך . בלבושין וקנינים . ויכננך . זה קנין הדירה על מכונו . ועוד הלוא הוא אביך מימי האבות . קנך . ממצרים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי וגו' . הוא עשך . במתן תורה כמשרז״ל ועשיתם אותם א״ת אותם אלא אתם וכן דרשו על ואת הנפש אשר עשו בחרן שהכניסם תחת כנפי השכינה ולמדם תורה . ויכננך . שהביאך למכון שבתו לארץ ישראל ובנין בית המקדש שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך :
Deuteronomy.32.7.1 זכר ימות עולם . בינו שנות דר ודר . שאל אביך . הזכיר ג' לשונות . זכר . בינו . שאל . ע״ד שאמר ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע . כי ג' דברים אלו מביאים לידי אמונה . ע״י ראיה . או ע״י שמיעה . או ע״י בינת לבו מעצמו . ולכן אמר ביחזקאל בצורת הבית ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וגו' . וכן אמר ישעיה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו . והוא נגד ג' חלקי התורה . שבכתב . ושבע״פ . וסודות התורה . לתורה שבכתב צריך עינים לראות . ולשבע״פ צריך אזנים לשמוע . ולסודות התורה צריך הבנת הלב חכם ומבין מדעתו . כמו שביארנו בפי' ישעו' . ונגד ראיה . אמר זכר ימות עולם וגומר אשר ראו עיניך האותות והמופתים אשר עשה לעיניך . בינו שנות דר ודר . בבינת לבך . שאל אביך וגו' . הם המקובלות ומפורסמות ומוחשות והוא בשמיעה . וכן אמר למעלה השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך . ואמר כאן זכר נגד פן תשכח אשר ראו עיניך . בינו . נגד ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך . שאל אביך ויגדך זקניך וגו' נגד והודעתם לבניך ולבני בניך . והוא כנגד מוחא ולבא ופומא . זכירה במוחא ומתגלה ע״י העין לכן אמר זכר אל תשכח . בינה בלבא . לכן אמר בינו וכן ופן יסורו מלבבך . דעת בפומא . לכך נאמר שאל וכן והודעתם בפומא . והם חכמה בינה דעת . ודעת כולל שניהם חו״ב ולכך אמר והודעתם לבניך ולבני בניך . וכן אמר כאן שאל אביך ויגדך זקניך וגו' . וכנגד עולם שנה ונפש . זכר ימות עולם . נגד עולם . בינו שנות דר ודר . נגד שנה . אביך וזקניך נגד נפש הכלול משנים . כי עולם ושנה הם זו״נ שנאמר זה שמי דוכרא לעלם . וזה זכרי נו״ק לדר דר כמו שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור . וז״ש כאן זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר . וההבדל בין עולם לשנה והוא שהשנה היא בפרט והעולם הוא בכלל כי עולם הוא דוכרא כלל . ושנה הוא נו״ק פרט לכך נאמר ימות עולם . שנות דר ודר . בכפל כי הנו״ק כפולה מהזכר כו' . ואין טפה יורדת מלמעלה עד שהתהום עולה טפיים כי בית קבול כפול לעול' ולכן אות ה״א של נקב' נחלק לשני' כי לשון רבוי של נקבו' הוא ו״ת כמו שנות והשרש שנה . וכן ימים ושנים הם א' זכר והב' נקיבה כמ״ש כי בי ירבו ימיך ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ולא אמר ירבו ימותיך כי ימים זכר ושנים נקיבה . ולפי סדר הדורות כך הוא . זכר ימות עולם . זה משה . בינו שנות דר ודר . זה יהושע וזקנים אשר האריכו ימים בדור השני . והם שמשא וסיהרא כנגד עולם ושנה . שאל אביך . אלו הנביאים כמ״ש אבי אבי רכב ישראל . זקניך . אלו הזקנים שהם קודמים לנביאים כמ״ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים . ויגדך . ויאמרו לך . ההבדל שיש בין הגדה לאמירה . כי אמירה עיקרה בלב כמ״ש ויאמר אלהים יהי אור . אמרתי אני בלבי כי כשהלב מבין די באמירה כללית ולחכימא ברמיזה והגדה עיקרה בפה והוא בפרטות כמו דברי אגדות הבאים לפרש עומקי הפסוקים בפרטות וזהו שארז״ל חכם עדיף מנביא . ויש שני מיני נבואה א' בראיה . ב' בדבור כמ״ש כי לנביא היו' יקרא לפנים הראה . ונביא הוא מלשון ניב שפתי' שאומ' ע״פ הדיבו' כמ״ש ונתתי דברי בפיך ומכאן אתה יודע היכן הנביאי' וכו' . ולכן חכם עדיף מנביא שרוא' את הנולד וזה שביקש דהע״ה ונביא לבב חכמ' שנראה בראיית הלב . ומה שנדבר יהיה בחכמ' כמ״ש פיה פתחה בחכמ' וכמשרז״ל ( מגיל' דף י״ד ע״ב ) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין והן מדריגת הזקנים והנביאים לכן אמר שאל אביך כי בשאלה כולל שניהם . ויגדך . אלו הנביאים שיגידו לך בפרטות שהנביאים מבינים פרטי הענינים . זקניך . אלו הרואים . ויאמרו לך הוא ברמיזה ואמר בתחיל' ויגדך ואח״כ ויאמרו לך כמ״ש לעול' ילמד אדם בתחיל' והוא בדיבור ואח״כ יהגה הוא בלב :
Deuteronomy.32.7.2 ע " ד הרמז ויגדך זקניך . הוא שם הששי שהוא לשון למודים . שאל . שם השילוב . אביך . זה חשבון האור . ויאמרו . מ״ט שערי בינה עם הפנים לך . שער החמשים . אביך . ו״ק מס״ג . זקניך . ו״ק מתרע״ד :
Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318 Licence: Public Domain. Source .