Abudarham

Sefaria · Halakhah > Rishonim · 1,767 sections

Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.3
מי שטעה והתפלל בשבת במנחה י"ח ברכות ולא הזכיר של שבת אם נזכר מבעוד יום צריך להתפלל ז' ברכות מפני שלא יצא באותה תפלה. ואם לא נזכר מבעוד יום י"א שאינו חוזר ומתפלל למוצאי שבת מפני שכבר התפלל י"ח ברכו'. וי"א כיון שלא יצא ידי חובתו בזאת התפלה הוה ליה כאלו לא התפלל וצריך להתפלל ב' למוצאי שבת אע"ף שאינו מזכיר של שבת. וכת' הר"י לצאת מן הספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה. ואין צריך לחדש בה דבר שכיון שמתפלל אותה על דרך הספק אין לך חדוש גדול מזה כמו שאמרנו בתחלת הספר הזה.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.4
תפלת ערבית של מוצאי שבת
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.5
מה שמאחרין התפלה כדי להוסיף מחול על הקדש דא"ר יוסי יהא חלקי עם מוציאי שבת בצפרי שהיתה יושבת בהר והיה נראה להם יום גדול עד צאת הככבים ולכך היו מאחרין במוצאי שבת. ומ"מ זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא ג' חלקי מיל אחר שקיעת החמה. למי שהוא אנוס ויכול להתפלל מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר אבל במלאכה אסור עד הלילה. כתב הראב"ד יש מתמיהין איך יאמר המבדיל בין קדש לחול ועדיין הוא שבת ואני תמה על המתמיהין ומאי שנא על הכוס מתפלה וכי מעידין אנו על השבת שהוא חול ועד החול שהוא שבת אבל שבח הוא לבורא ית' שצוה על השבת וקדשו והבדיל בינו ובין החול. וכן כתב הר' יצחק בן גיאת שהרבה מן הגאונים הראשונים טעו בדבר זה ורצו לומר שאין אומ' קדוש והבדלה מבעוד יום עד שתחשך.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.6
וקורי' ק"ש בברכותיה ואומ' ש"צ קדיש עד לעילא. ומתפללין ג' ראשונות אחר כך ומתחיל אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. ואומר אתה אמרת להבדיל בין קדש לחול שנא' ולהבדיל בין הקדש ובין החול. ובין אור לחשך שנא' ויבדל אלקים בין האור ובין החשך והאור נברא במוצאי שבת. ובין ישראל לעמים שנא' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וכתי' בשבת כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם הרי בשבת ישראל נבדלין מן האומות ומקודשין. הרי אלו שלש הבדלות דשיכי למוצאי שבת והינו דאמרינן בפרק ערבי פסחים הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף על שבע. אבל ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו מן המנין אלא מתוך שצריך לאמרו בהבדלה על הכוס כדי לומר מעין חתימה סמוך לחתימה גם בתפלה לא תקנו להסירו. כשם שהבדלתנו ה' אלקינו מעמי הארצות על שם ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וממשפחות האדמה על שם נהיה כגוים וכמשפחות האדמה. כן פדנו והצילנו מאדם רע על שם חלצני ה' מאדם רע. ומשטן רע על שם והשטן עומד על ימינו לשטנו. ומפגע רע על שם ואין פגע רע. ומכל שעות הרעות המתרגשות לבא בעולם על שם מרגשת פועלי און. ואומר וחננו מאתך דעה ובינה והשכל בא"י חונן הדעת. ומסיים התפלה.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.7
והטעם שתקנו ההבדלה בחונן הדעת לפי שאין אדם מגיע לדעת בין קדש לחול ואור לחשך אלא אחר חכמה גדולה ויגיעה רבה. ועוד כשם שאין לו לאדם לעשות מלאכה במוצאי שבת קודם שיבדיל כך אין לו לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ולכך קבעו ההבדלה בברכת חונן הדעת שהיא ראש לכל הצרכים. והכי איתא בירושלמי אסור לאדם לתבוע צרכיו עד שעה שיבדיל.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.8
ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא ואחר כך אומר פסוק ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו שהוא סוף מזמור תפלה למשה. ונהגו לאומרו בנעימת קול ובנחת כדי להאריך מנוח לרשעים מלהחזירם לגהנם עד השלמת הסדר כמו שאמרנו למעלה.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.9
ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן שהוא מזמור של פגעים. וכל האותיות יש בו חוץ מזי"ן. ואומ' במדרש שכל האומרו אינו צריך לכלי זין. וגם תמצא כי ז' פעמים בשנה אין אומרים אותו ואלו הן בשבוע שיבא בו פסח ב' ושבועות א' וראש השנה א' ויום הכפורים אחד וסכות שנים הרי שבעה.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.10
והטעם שכופלין בתחלה ויהי נועם ולבסוף אורך ימים אשביעהו. יש אומרים מפני כי יושב בסתר עליון עם פסוק ויהי נועם יש בו קכ"ד וכשתכפלם יהיו רמ"ח ומן הדין היה לכופלו פעם אחרת אלא מפני טורח הצבור תקנו לכפול הפסוק הראשון והאחרון בלבד ויחשב כאלו כופלו כלו. ולכך תקנו לאומרו במוצאי שבת שהוא תחלת השבוע כדי לשמור רמ"ח איברים כדאמרינן באלה הדברים רבה ברמ"ח תיבות שיש בקריאת שמע שמור מצותיו וחיה. שמור רמ"ח תיבות שבקריאת שמע והב"ה ישמור רמ"ח איברים שלך.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.11
וכתוב בתשובת הגאונים שאין אומר ויהי נועם אלא במוצאי שבת לששת ימים כלם של חול אבל במוצאי שבת שבא י"ט באותו השבוע אין אומרים אותו מפני שמזכיר ומעשה ידינו עלינו שני פעמים שאלו היה מזכירו פעם אחת היינו אומרים כשהם רוב ששת ימי השבוע של חול אבל כיון שמזכירו שני פעמים אנו צריכין שיהיו ששת הימים כלם של חול ע"כ. ועוד טעם אחר דאמרינן בספרי וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגומ' ויברך אותם משה מה ברכה ברכם אמ' להם תשרה שכינה על מעשה ידיכם והם אמרו ויהי נועם ה' אלהינו וגומ' ועל כן נהגו לאומרו בכל מוצאי שבתות חוץ משבת שיצא יום טוב בתוכה שעצור מן המלאכה. ואע"ף שבתפלה ובהבדלה אומר ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אף אם יבא יום טוב באותו שבוע הא אמרינן בפרק ערבי פסחים סדר הבדלות הוא מונה. אבל כשאומר בהבדלה החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו וכו' אין להזכיר ששת אלא ימי המעשה בלבד.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.12
וכתבו הגאונים בכל עת שאין אומרים ויהי נועם אין אומרים סדר קדושה שאם נדחה זה נדחה זה. שלא תקנו סדר קדושה לומר אלא שאין דרך לברך לתלמיד שלא יתברך רבו עמו לכך מאחר שמתחיל בברכת עצמו. ומיהו אין נוהגין כן אלא מתחיל מאורך ימים אשביעהו ואומר אחריו סדר קדושה.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.13
ואומר קדיש תתקבל ואחר כך מבדיל שליח צבור כדי להוציא עניים ידי חובתן שאין ידם משגת לקנות יין כי אין מבדילין על הפת אלא על היין כמו שיתבאר לקמן. וכתב רב נטרונאי שכיון שהבדיל שליח צבור יצא כל הצבור כלו ידי חובה. והרוצה לחזור ולהבדיל בביתו הרשות בידו. ואם לא רצה או שאין לו יין יצא ידי חובתו בהבדלת שליח צבור.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.14
ומתחיל שליח צבור ואומר אליהו הנביא אליהו הנביא אליהו הנביא במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד. וכופלין אותו הקהל. והטעם שמזכיר אליהו ג"פ לחזק הענין. על שם והחוט המשולש לא במהרה ינתק. איש אשר קנא לשם האל שנאמ' בקנאו את קנאתי ואתיא כמאן דאמ' פנחס הוא אליהו. איש בושר שלום ושנאמ' הנני נותן לו את בריתי שלום. על יד יקותיאל זה משה רבינו כי ששה שמות נקראו לו חוץ מהשם שנקרא בו משה ובפרק קמ' דמגלה הם נדרשים מן הפסוק דגרסינן התם ר' שמעון בן פזי אמ' ואשתו היהודית ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרדי, וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה ולמה קרא שמה יהודיה על שם שכפרה בע"ז שנא' ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמ' ר' יוחנן משום ר' שמען יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה כתיב הכא ותרד בת פרעה לרחוץ וכתי' התם אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ילדה והלא רבוי רביתיה לומ' לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, ירד זה משה ולמה נקר' שמו ירד שירד מן לישראל בימיו ובשבילו, גדוד שגדר פרצותיהם של ישראל, חבר שחבר את ישראל לאביהם שבשמים, שוכו שנעשה כסוכה, יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו, זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל, אבי אבי אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו אלא אמר הב"ה יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא בתיה בת פרעה שמרד בגלולי אביה. איש גש ויכפר על בני ישראל שנאמר ויכפר על בני ישראל. ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר וחוזר ואומר פעם אחרת אליהו הנביא אליהו הנביא וכו' וכופלין אותו הקהל. איש דורות שנים עשר ראו עיניו ואלו הן נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם. איש הנקרא בעל שער בסימניו פירוש איש אחד מכלל סימניו הוא זה שנאמר איש בעל שער. איש ואזור עור אזור במתניו שנא' ואזור עוד אזור במתניו. ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר וחוזר ואומר אליהו הנביא וכו' וכופלין אותו הקהל. ויש מסיימין אלפא ביתא על זה הדרך איש זעף על עובדי חמנים שנאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. איש חש ונשבע מהיות גשמי מעונים שנא' חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. איש טל ומטר עצר שלש שנים שנאמר ויהי ימים רבים ודבר ב' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר לך והראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר וחוזר ואומר אליהו הנביא וכו' וכופלין אותו הקהל וכענין זה עונין בשאר האלפא ביתא. איש יצא למצוא לנפשו נחת שנאמר וירא ויקם וילך אל נפשו וגומ'. איש כלכלוהו העורבים ולא מת לשחת שנאמר ואת העורבים צויתי לכלכלך שם. איש למענו נתברכו כד וצפחת שנאמר כד הקמח לא כלתה וצפחת המים לא חסר. איש מוסריו הקשיבו וכמהים שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים וגומ'. כמהים אלו ישראל על שם כמה לך בשרי. איש נענה באש משמי גבוהים שנאמר ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים וגומ'. איש סחו אחריו ה' הוא האלקים שנא' ויאמ' ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים. איש עתיד להשתלח משמי ערבות שנאמר הנח אנכי שולח לכם את אליה הנביא. איש פוקד על כל בשורות טובות שאמר משמיע שלום מבשר טוב וגומ'. איש ציר נאמן להשיב לב בנים שנאמ' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. איש קרא קנא קנאתי לה' בתפארה שנאמ' ויאמר קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגומ'. איש רכב על סוסי אש בסערה שנא' והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים. איש שלא טעם מיתה וקבורה שלא מת כמות כל האדם אלא שהעלתהו רוח סערה מן הארץ עד גלגל האש ושם כלה בשרו ושב כל יסודו אל יסודו והרוח שבה אל האלקים אשר נתנה. איש תשבי על שמו נקרא פירוש מוסף על שמו נקרא תשבי על שם שהיה מתושבי גלעד. תצליחנו על ידו בתורה שהוא עתיד להסיר לנו כל הספקות שיש לנו בתורתנו. תשמיענו מפיו בשורה טובה על שם מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. תוציאנו מאפלה לאורה שעל ידו נצא מזה הגלות שהוא כאפלה לימות המשיח שיהיה לנו כאורה במהרה בימינו. ואומ' ככתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.15
ואמ' בעל המסרה כי בחמשה מקומות יעקב מלא ו"ו ובחמשה מקומות אליהו חסר וו ואלו הן יעקב מלא ו"ו וזכרתי את בריתי יעקוב, והנני שב שבות אהלי יעקב, גם זרע יעקוב ודוד עבדי, ושב יעקב ושקט תנינא לא כאלה חלק יעקב. אליה חסר ו"ו ומלאך ה' דבר אל אליה התשבי, וילך אליה, אליה התשבי הוא, ויען אליה וידבר אליהם, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. והטעם דרך משל לומ' כי יעקב אבינו תפש לאליהו הוא"ו משמו בתורת משכון עד שיבא עם משיח בן דוד המוכתר בששה מדות שנא' במשיח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמ' ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ואז יחזיר לו הוו ויהיה שמו שלם. והטעם של אליהו כי דיו לעבר להיות כרבו.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.16
והטעם שתקנו להזכיר אליהו במוצאי שבת כתב אבן הירחי משם דאמרינן בעירובין מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח וממוצאי שבת והלאה הוא זמן ביאתו. וקשה לו לזה הטעם למה אין מזכירין אליהו גם כן במוצאי ימים טובים. ויש לתרץ מפני שדין יום טוב הוא יום אחד ואנו עושים שני ימים והואיל ונדחה נדחה. ומיהו אינו נכון זה הטעם. והנכון בעיני כי מה שתקנו להזכיר אליהו במוצאי שבת שהוא על שם דאמרי' בשבת בפרק כל כתבי הקדש אמר רב יהודה אמ' רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנא' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וכתי' בתריה ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, ועוד אמרינן התם אמ' ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין שנאמר כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגומר וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי, ועל כן אנו אומרים להב"ה הרי שמרנו את השבת כמו שצויתנו מעתה שלח לנו את אליה הנביא. וגם הטעם שתקנו לומ' אליהו הנביא בהבדלה לפי שההבדלה היא סימן להבדיל בין קדש לחול וכמן כן אליהו כשיבא יבדיל בין כשרים שבישראל לפסולים שבהם שנאמ' כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.17
ואחר כך אומר אלקינו ואלקי אבותינו תחל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים וכו'. ויש מקומות שאין נוהגין לאומרו. אבל בירושלמי דברכות בפרק אין עומדין אומר שצרי לאומרו. דגרסינן התם ר' ירמיה בשם ר' זעירא בשם ר' חייא צריך לומר אלקינו ואלקי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה וכו' והעונין אמן צריכין ליתן עיניהם בכוס ועיניהם בנר. וכן בסדר רב עמרם ישנו. החל עלינו יש מפרשים שהוא לשון התחלה כמו החלותי תת לפניך. ויש מפרשים שהוא לשון יחולו על ראש יואב וכן בדברי רבותינו ז"ל יום טוב שחל להיות בשבת, וזהו הנכון. את ששת ימי המעשה כבר אמרנו כי במוצאי שבת שיבא יום טוב באותו השבוע אין להזכיר ששת אלא ימי המעשה בלבד. הבאים לקראתינו לשלום על שם הנה ימים באים. ואמר לקראתנו על שם וגם הנה הוא יוצא לקראתך. ואמר לשלום כי כן דרך התלמוד לכל אדם הבא אומר לו בואך לשלום וכן כתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. חשוכים מכל חטא ופשע על שם כי אתה חשכת למטה מעונינו וכתיב ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי. ואומר חטא ופשע על שם ופשע וחטאה. ומנוקים מכל עון ואשמה ורשע על שם מנסתרות נקני וכתיב וניקתי מפשע רב. וא"ת כיון שכך הוא אלך ואגרה בשינה ולא אחטא לכך אמ' אחר כן ומדובקים בתלמוד תורה ע"ש ולדבקה בו שכל הנדבק בתורה כאלו נדבק בשכינה. ומעשי' טובים על שם והיה מעשה הצדקה שלום. וחנונים דעה ובינה והשכל מאתך כבר זכרנום למעלה. וסמך וחנונים אצל מדובקים בתלמוד תורה על שם ותורתך חנני. ותשמיענו בהם ששון ושמחה על שם ותשמע שמחת ירושלם עד מרחוק. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבנו על שם ויקנאו בו אחיו וכתיב ויקנאו אותו פלשתים כי הקנאה גורמת הרבה רעות כמו שמצינו בענין יוסף. וכל היועץ עלינו ועל עמך ישראל עצה טובה על שם איעצך נא עצה. ומחשבה טובה על שם אלקים חשבה לטובה. אמצו על שם אאמיצכם במו פי. ברכו על שם כי תקדמנו ברכות טוב. גדלו על שם אחל גדלך. קיימו על שם קיימנו כדברך. קיים עצתו על שם ועצת ה' היא תקום. כדבר שנאמר יתן לך כלבבך וגומ' ונאמר ותגזר אומר ויקם לך וכו'. וכל היועץ וכו' עצה שאינה טובה ומחשבה שאינה טובה לא רצה לומר עצה רעה שהוא לשון מגונה אלא אמר דרך כבוד כדאמרינן בפרקא קמ' דפסחים לעולם יספר אדם בלשן כבוד. אבדו על שם ואחריתו עדי אובד. בטלו לשון חכמים הוא על שם ובטלו הטוחנות. גדעו על שם גדעת לארץ. השפילו על שם ושפלת מארץ תדברי. הכניעו על שם והוא יכניעם לפינך. והמון העם אומרים הפרו והוא בלא טעם כי לא יתכן לומר על האדם הפרו. הפר עצתו כדבר שנאמר ה' הפיר עצת גוים וגומ' ונאמר עוצו עצה ותופר וגומ'. ומהר לנו ה' אלקינו מה דכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגומ' חזר עתה ואמר מענין מה שאמר בתחלה על ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.18
ומברך על היין בורא פרי הגפן. ומברך תחלה על הבשמים ואחר כך על האור. וסימן לדבר בשמים ראש. והרב ר' מאיר דרוטנבורק כשהיה מברך על הבשמים היה נוטל ההדס בימינו וכן משמע בברכות בפרק אלו דברים דבר שיש לו לברך עליו יטול בימינו. שאל רבינו יהודה ממגנצא לרבינו אפרים למה מברכין על ההדס יותר מכל מיני בשמים כגון עשבים המריחים או פירות. והשיב לו איני מברך על ההדס שוטה שלכם שלבו יבש ואין בו לחלוחית של ריח ויש לי זכוכית קטנה של בשמים ועליה אני מברך. והרב ר' ברוך כת' שמצוה מן המובחר לברך על ההדס וסמך לדבר ותחת הסרפד יעלה הדס וסמיך ליה שומר שבת מחללו. כתב הרב ר' שמואל ב"ר גרשום מי שאין לו עצי בשמים ולא עשבי בשמים שיכול לברך בריח הפירות שריחם מבושם ונודף ויברך שנתן ריח טוב בפירות וכן בלחם חם שריחו נודף. והטעם שמריחין הבשמים במוצאי שבת כדי לעשות נחת רוח לאדם על שהלכה ממנו הנשמה היתרה האבודה במוצאי שבת שנאמ' שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.19
נשאל הרשב"א מפני מה אין מברכין על הבשמים במוצאי יום טוב שחל להיות בתוך השבת כמו שמברכין במוצאי שבת שהרי יש ביום טוב נשמה יתרה ועל זה מברכין ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת יקנה"ז ואין מברכין על הבשמים. והשיב נראה לי כי נשמה יתרה שאמרו הוא מפני שהימים נפעלים כפי התחלת בריאתם וכמו שאמרו במסכת תעניות בפרק בשלשה פרקים. תנו רבנן אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי, בשני על יורדי מים כלומר מפני שבו נחלקו המים ועלול להיות צער בימים. ובשלישי על הולכי מדברות כלומר מפני שבו נראית היבשה, וברביעי על אסכרא שלא תפול בתינוקות כלומר מפני שבו נבראו המאורות דכתי' בהו והיו למאורות למארת כתיב, ובחמישי על עוברות ומניקות. עוברות שלא יפלו ומניקות שיניקו את בניהם כלומר שבו נבראו העופות והדגים ולפי' כשנגמרה מלאכת הבריאה עמד העולם על שלימותו ובריאותו בשבת וכשיצא השבת חוזרות ימות השבת חלילה וחס להיותם נפעלים בתחלתם, ויום הראשון חלוש מכלם שממנו התחלה, וענין זה אמרו שם עוד שביום הראשון לא היו מתענין מפני שהוא יום שלישי ליצירה כלומ' ליצירת האדם והאדם חלוש בשלישי ליצירה כתינוקות שהם חלושות בשלישי כמו שמוזכר בדברי חכמים, ואמרו ריחני משום נשמה יתירה ופירושו כמו שאמרתי ולפיכך צריך ריחני להשיב את הנפש ולחזקה, אבל במוצאי יום טוב אינו צריך ומכל מקום כשבא יום טוב במוצאי שבת אינו צריך לבשמים שעונג יום טוב עולה כבשמים לנשמה יתירה ויותר, ויש מפרשים נשמה יתרה הוא המנוחה והעונג שהנפש מוצאה בשבת כאלו היא נשמה יתרה וכשנכנס לימי הטורח והענוי כאלו אבדה ממנו נשמה יתרה ונחלש, ולפי פירש זה בשבת נתוספה בו נשמה יתרה מפני שהוא יום מנוחה ואפי' ממלאכת אוכל נפש מה שין כן ביום טוב, ומכל מקום כשבא יום טוב במוצאי שבת אינו צריך לבשמים שעונג יום טוב עולה כבשמים ע"כ תשובת הרשב"א.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.20
והרב ר' אברהם בן עזרא ז"ל פירש נשמה יתרה כי בשבת יתחדש בגופות יתרון כח ובנשמה יתרון השכל וזהו ויברך אלקים את יום השביעי. ולפי פירוש זה אין חדוש זה ביום טוב ולפיכך אין מברכין על הבשמים במוצאו.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.21
כתב הרב ר' גרשום ב"ר שלמה וזה לשונו שאל אחד מחכמי הדור אם יכול להריח בהדס של לולב להבדלה מי אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו או דילמא כיון דעיקר מצות בשמים משום הנאה דוינפש אבדה נפש אסור, ומסתברא דאסור דהא אין מחזרין על האור כדרך שמחזירין על המצות דהוא הדין לבשמים וכן הסכימו כל המפרשים ע"כ.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.22
ומברך על האור בורא מאורי האש. ואמרי' בפרק קמא דפסחים אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. וגרסינן בברכות בפרק אלו דברים בית הלל אומרי' נר ובשמים ומזון והבדלה. ואמרינן עלה בירושלמ' קשיא לבית הלל היכי עבידא. פירוש היאך עושה שיברך ברכת המזון והבדלה על הכוס והא אמרי' בפרק ערבי פסחים אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ואמימר בת טות פירוש לן בתענית לפי שלא היה לו בלילה כוס להבדיל. ומתרץ היה יושב ואוכל וחשכה לו למוצאי שבת ואין לו אלא כוס אחד אמרינן יניח עד לאחר המזון ומשלשלן כלן עליו וכו'. ומה שאינו מבדיל ושותה הימנו מעט ומן המותר יברך ברכת המזון משום דאמרינן בפרק ערבי פסחים דאין לברך על כוס פגום ואע"ף שנשאר בו יותר משיעור רביעית משום דמחזי כמאן דמברך אשיורי כוסות ויש לו לחזר אחר כוס שאינו פגום אבל אם לא ימצא אלא כוס פגום יותר טוב הוא לברך בפגום מלברך בלא יין. ובירושלמי משמע דכוס פגום מרבה עליו כל שהוא ומכשירו ואפי' מים יכול לתקנו דגרסינן התם ר' יונה טעים כסא ומתקן ליה פירוש היה שותה כוס של קדוש ומשים בו מעט מים ומניחו עד למחר. ומקשי והא תניא השותה משקין מזוגין שעבר עליהם הלילה דמו בראשו' אמר ר' והוא שלנו בכלי זכוכיתף וכן לכל הברכות שנתקנו על היין בין להבדלה בין לקדוש בין לברכת המזון בין לברכת אירוסין בין לברכת נישואין אם טעמו פגמו חוץ מלענין בורא פרי הגפן שהיא ברכת הנהנין שאפי' שתו מן הכוס עשרה אנשים אין לשתות ממנו עד שיברך עליו שאסור ליהנות בלא ברכה ואין בו דין טעמו פגמו. ואם טעמו באצבעו לא פגמו כדחזי' בברכת מילה שמושיט אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק ומברך עליו ולא הוי פגום.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.23
תנן בפרק אלו דברים אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, פירוש (שיאמ') [שיאור] כל כך בטוב עד שיהנה ממנו. ושיעור ההנאה מפרש בגמרא כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפרי. פירוש בין מטבע של טבריא שהיה מפותח ובין מטבע של צפרי שהיה חלק בלא פתוח ולכך נהגו להסתכל בצפרנים ואחר בכף בשעה שמברכין על האור להראות שיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין צפרניו שהם כנגד המטבע החלק ובין כפו שהוא כנגד המטבע שיש בו פתוח. ואמרי' בירושלמי בפרק כיצד מברכין על הנר משיכיר בין צפורן לבשר. ואמרינן בירושלמי בפרק אלו דברים עלה דמתני אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דרש ר' זעירא ברי' דר' אבהו דקסרין וירא אלקים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלקים. ותמצא שכמנין ויבדל מבדילין בשנה במוצאי שבתות.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.24
כתבו הגאונים סומא אין צריך להבדיל על האור ובתפלה סגי לה. והטעם מפני שאין לו הנאה באור.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.25
גרסינן בפר' ואלו דברים אמ' רב יהודה אמ' רב אין מחזרין על האור כדרך שמחורין על המצות לפי שברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במוצאי שבת שאם משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם שנהנה מן האור וכל שכן שאין מחזרין על הבשמים שאינן אלא להשבת נפשו.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.26
וגרסינן בפסחים בפרק מקום שנהגו אמ' ר' בנימין בר יפת אמ' ר' יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר מתיבי אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות הואיל ותחלת ברייתו הוא וכשהוא רואהו מברך מיד ר' יהודה אומ' מסדרן על הכוס ואמ' ר' יוחנן הלכה כר' יהודה. ומתרץ לא קשיא כאן באור ששבת כאן באר היוצא מן העצים ומן האבנים. דאין מברכין במוצאי יום הכפורים אלא על אור ששבת אבל על האור היוצא מן העצים ומן האבנים לא דדוקא במוצאי שבת שנברא בו האור מברכין עליו. ואם חל יום הכפורים בשבת אין צריך לברך על האור ששבת. ונר שהדליקו מגחלים ששבתו מברכין עליו גם במוצאי יום הכפורים.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.27
ותנן במסכת ביצה בפרק אין צדין אין מוציאין האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים. פירוש אור היוצא מן העפר הוא היוצא מן הסיד שמשליכין עליו מים. ואור היוצא מן המים הוא שממלאין אשישה זכה מזכוכית מים ומשימין אותה לנוכח השמש וכנגדה צמר גפן נקי ויבער בה האש וכן בקערות הבאות מאלסין וכן באבן שקורין אל מהא בערבי וכן עושין באבן וברזל וכן עושין בעץ בהרגילו על עץ אחר במהירות.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.28
ותמצא שאנו מזכירין במוצאי שבת שלש בריאות בורא פרי הגפן בורא עצי בשמים בורא מאורי האש והם כנגד שלש בריאות שבפסוק ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.29
ואומ' ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול וכו'. ומקשי בירושלמי גבי כל הברכות פותחות בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה והרי הבדלה. פירוש שיש בה כמה ברכות תחלה אפי' הכי פותח בה בברוך. ומתרץ שניא היא דאמ' ר' אבא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. וכיון שלפעמים מפזרן לא מקריין סמוכו'.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.30
ואמרינן בירושלמי אסור לאדם לעשות מלאכה עד שעה שיבדיל. וגרסינן בברכות אמר רב יהודה אמ' רב שמואל המבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס. וכתב הנגיד הבדיל בתפלה עושה צרכיו קודם שיבדיל על הכוס ואם הבדיל על הכוס עושה צרכיו קודם שיבדיל בתפלה ואם לא הבדיל לא בזו ולא בזו וצריך לצאת לדרך או לעשות צרכיו מברך ברך אתה ה' אלקינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול וכו' ועושה צרכיו אלא שאסור לו לטעום כלום עד שיבדיל על הכוס.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.31
מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום רביעי ולא יום רביעי בכלל כדאמרינן בגיטין חד בשבא ותרי ותלתא בשבא בתר שבתא ארבעה וחמשה ומעלי שבתא קמי שבתא. ודוקא בורא פרי הגפן והמבדיל בין קדש לחול אבל על הבשמים והאש אינו מברך אלא במוצאי שבת.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.32
כתבו התוספות שאין מבדילין על הפת אבל מבדילין על השכר אם הוא חמר מדינה. והגאונים כתבו אע"ף שאי מבדילין על הפת אם חל יום טוב במוצאי שבת מבדילין עליו כיון שמקדשין עליו הקדוש עיקר ואגב הקדוש מברכין גם כן עליו. כתב אבן הירחי מה טעם אין מבדילין על הפת כמו שמקדשין על הפת ויש לומר שאינה דומה הבדלה לקדוש מפני שהקדוש אי איפשר לו שלא לסעוד אחריו דקיימא לן אין קדוש אלא במקום סעודה וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבועה ואי איפשר לו שלא לסעוד מקדש על הפת אבל הבדלה לא נתקנה על הפת אלא על היין כדאמרינן בברכות העשירו קבעוה על הכוס הענו קבעוה בתפלה, הילכך אין מבדילין על הפת ומי שאין לו אלא כוס אחד לקדוש ולהבדלה מקדש על הפת ומניח אותו הכוס להבדלה כיון שאינו יכול להבדיל על הפת, ומזה הטעם יראה שהמבדיל על שלחנו צריך לברך בתוך הסעודה על היין בורא פרי הגפן ולא יפטר באותו שבירך בתוך ההבדלה מפני שאיפשר לו שלא לסעוד שהבדלה ישנה שלא במקום סעודה אבל קידוש שאינה אלא במקום סעודה אין צריך עוד לברך ברכת הנהנין על היין שעל כרחו קובע סעודתו לאלתר עד כאן. ונ"ל שזה אינו כן מפני שכשהוא מיסב על השלחן ולא הפסיק בין הבדלה לסעודה עולה ברכת היין מכוס של הבדלה לכאן ולכאן וכן כתב הר' מאיר דרוטנבורק והרא"ש. ומי שאין לו יין ומצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.33
כתב הר' מאיר דרוטנבורק שאם הוא מבדיל על שולחנו במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב שצריך ליזהר שלא יבא הלחם לשלחן עד לאחר ההבדלה ואם הביאו פורס עליו מפה ומכסנו לפי שהוא מוקדם וצריך להקדימו אם לא יכסנו.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.34
ואחר ההבדלה אומר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'. שהוא כולו מלא פסוקים של ברכה והצלחה לסימן טוב מתחלת השבוע שיתברכו במעשה ידיהם. ואומר קדיש יהא שלמא רבה וכל העם נפטרין לבתיהם לשלום. וכתב אבן הירחי נהגו בפרובינצא לומר אחר אלו הפסוקים אין כאלקינו ופטום הקטרת והטעם משום דתניא ביומא מעולם לא שנה אדם בה מפני שמעשרת שנא' ישימו קטור' באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו ונשלמה פרים שפתינו למען נתעשר ונצליח בכל דרכינו עד כאן.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.35
ואמרינן בפרק כל כתבי הקדש אמ' ר' אלעזר לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"ף שאינו צריך אלא לכזית כדי ללוות את השבת.
Shabbat Prayers.The Conclusion of Shabbat.36
גרסינן בפסחים בפרק מקום שנהגו העושה מלכ' במוצאי שבתות וימים טובים אינו רואה סימן ברכה לעולם. ודוקא קודם הבדלה קאמ' כדאיתא בירוש' בפ' מקום שנהגו נשי דנהיגי דלא למעבד עיבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא פירוש אינו מנהג טוב עד דתתפני סדר מנהגא פירש עד שישלימו סדר התפלה. ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מוצאי שבת.
Rosh Chodesh.1
סדר תפלות ראש חדש
Rosh Chodesh.2
שבת קודם ראש חדש אחר קריאת ההפטרה קודם אשרי מכריז שליח צבור ומודיע לקהל באיזה יום יחול ראש חדש או אם יהיה יום אחד או שני ימים. ואומר תחלה יהי רצון מלפני השמים לכונן את בית חיינו. כך אומ' ברוב המקומות בספרד. ויש מקומות שאומ' מלפני אלקי השמים וטעמם מפני שאין ראוי לומר מלפני השמים שנראה כשואל מאת השמים. ונראה לי שאין לחוש שהרי כתוב בדניאל די שליטין שמיא והטעם הב"ה שהוא שוכן שמים. לכונן את בית חיינו על שם עד יכונן ועד ישים ירושלם. ולהשיב שכינתו לתוכו על שם ושכנתי בתוכם. ואמרו אמן כבר זכרנוהו. יהי רצון מלפני השמים לרחם על פליטתינו על שם להשאיר לנו פליטה. לעצור המגפה על שם ותעבר המגפה. והמשחית מעלינו על שם ולא יתן המשחית לבא. יהי רצון מלפני השמים לקיים לנו את כל חכמי ישראל על שם קיימני כדברך. הם ובניהם ונשיהם ותלמידהם על שם ובניהם ונשיהם וטפם. בכל מקומות מושבותיהם לשון חכמים הוא. והטעם שמבקשים רחמים על החכמים בהכרזת ראש חדש מה שלא מצינו כן בשום מקום בעולם מפני שהם היו מקדשין החדש בזמנו על פי הראיה כי להם נמסר קדושו שנא' אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם אתם כתיב והם מסרו לנו העיבור ולולי הם לא היינו יודעים מתי יבא החדש ולכן אנו מזכירין אותם לטובה שיקיים אותם הבורא ויחזיר עטרה ליושנה ויקדשו החדש כבראשונה. יהי רצון מלפני השמים שנשמע ונתבשר בשורות טובות על שם מבשר טוב. מארבע כנפות כל הארץ על שם מארבע כנפות הארץ.
Rosh Chodesh.3
מי שעשה נסים לאבותינו על שם נתת ליראיך נס להתנוסס. וממצרים גאלם הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם על שם ושבו בנים לגבולם. בסימן טוב לשון חכמים הוא. יחדש אותו הב"ה עלינו וכו' לקמן אפרש כל זה. לשמועות טובות על שם ושמועה טובה מארץ מרחק. ולבשורות טובות כבר זכרנוהו. ולגשמים בעתם על שם ונתתי גשמיכם בעתם.
Rosh Chodesh.4
וכשיהיה ליל ראש חדש מתפללין כשאר הימים ומכריז שליח צבור לקהל להזכיר ראש חדש בתפלה. ומתפללין שמנה עשרה ומוסיפין בעבודה יעלה ויבא.
Rosh Chodesh.5
גרסינן בשלהי ראש השנה אמ' ר' אלעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל אמ' רב מסתברא מילתיה דר' אלעזר בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים ושל פרקים אבל של שאר ימות השנה לא כמה הוא של פרקים משלשים יום ולהלן.
Rosh Chodesh.6
שחרית נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמירות ומתפללין תפלת שחרית כשאר הימים ומוסיפין בעבודה יעלה ויבא וחוזר שליח צבור התפלה. ואין נופלין על פניהם וכבר פירשנו הטעם בענין תפלת ערב שבת.
Rosh Chodesh.7
וקורין את ההלל בדילוג ומברכין לפניו לקרוא את ההלל דגרסינן במסכת ערכין אמ' ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שמנה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמנת ימי חנוכה ויום טוב ראשון של פסח ויום טוב של עצרת ושמונת ימי החג ובגולה עשרים ואחד יום שמנת ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת ותשעת ימי החג. ובירושלמי דסוכה אמרינן בשמנה עשר יום ולילה אחד גומרין את ההלל ומונה בליל פסח ויומו ובגולה אחד ועשרים יום ושתי לילות של פסח. והכי איתא בתוספתא דסוכה ובמסכ' סופרים. ובכל יום מאלו הימים מברכין לגמור את ההלל בין יחיד בין צבור. ובהלל של ראש חדש יש מחלוקת בין המפרשים הר"ם במז"ל כתב קריא' ההלל בראשי חדשים היא מנהג ואינה מצוה ומנהג זה בצבור לפיכך קורין בדילוג ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל. ואם מתחיל יקרא בדילוג כדרך שקורין בצבור וכן בשאר ימי הפסח קורין בדילוג כדרך שקורין בראשי חדשים. וכן כתב רש"י. והריא"ף כתב שהיחיד אינו מברך עליו אבל צבור מברכין וקורין בדילוג דרב איקלע לבבל חזנהו דקא קאמרו הלל בראש חדש סבר לאפוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמ' שמע מינה מנהג אבותיהם בידיה, תאנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר, הילכך אי בעי יחיד למקרי הלל בראש חדש קרי ליה בלא ברכה עד כאן. ורבינו תם כתב שאפילו יחיד מברך עליו והביא ראיות לדבריו וכן כתבו התוספות. ולזה הסכים הרא"ש.
Rosh Chodesh.8
וכיצד מדלגין מתחילין מתחלת ההלל עד חלמיש למעיינו מים ומדלגין לא לנו ואומר ה' זכרנו יברך ומדלגין אהבתי כי ישמע ה' ואומ' מה אשיב לה' עד סוף ההלל.
Rosh Chodesh.9
ימים שגומרין בהן את ההלל רשאי לפסוק כדין קריאת שמע בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. וימים שאין גומרין בהם את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק כדין בין הפרקים של קריאת שמע. ואם תאמר כיון שהיחיד [אין] מברך עליו בימים שאין גומרין מה הפסקה שייך בו להוי כאדם שקורא בספר תלים. ויש לומר דהפסקה שיכא בו לאדם שקורא בו בצבור שמברכין עליו. ואלו הן הפרקים הללויה הללו עבדי ה', בצאת ישראל ממצרים, לא לנו, אהבתי, הללו את ה' כל גוים, מן המצר. והחכם ר' דוד קמחי ז"ל כתב כי מן המצר אינו תחלת המזמור אלא תחלת המזמור הוא מהודו לה' כי טוב שהוא קודם מן המצר.
Rosh Chodesh.10
כתב הרב ר' יצחק בן גיאת וכופל מאודך עד הצליחה נא שכך קבלנו מחכמים הראשונים ואנשי מעשה שר' לא היה כופל אלא עד הצליחה נא ור' אלעזר בן פרטא מוסיף על ר' כפילת מברוך הבא עד סוף הפרק וקיימ' לן הלכה כר' מחביריו עד כאן. וכבר פשט המנהג לכפול מאודך עד הודו כר' אלעזר בן פרטא. והטעם שתקנו לכפול פסוקים אלו מפני שתחלת פרשת מן המצר עניניה כפולים עד אודך כי עניתני כנגד העולם הזה וימות המשיח ולפיכך אנו גומרין אותה בכפולה עד סוף הפרשה. ופסוק ברוך הבא כפול הוא ברכנוכם מבית ה'. וכן פסוק אלי אתה ואודך כפול הוא אלקי ארוממך. וכיון שאין צריכין לכפול שני פסוקים מפני שהם כפולים אין כופלין פסוק אל ה' ויאר לנו שהוא באמצע. ויש אומרים טעם אחר לכפילת פסוקים אלו מפני שאמרום ישי ודוד ואחיו ושמואל כדגרסי' בפרק ערבי פסחים אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' יונתן דיא"ש אדי"ש כשד"ך סימן מאודך ולמטה. אודך כי עניתני אמ' דוד. אבן מאסו הבונים אמר ישי על דוד שהיה צעיר שבאחיו ורועה בצאן ולא היה נחשב בעיניהם ולא עלה בלבם שיהיה הוא מלך. הבונים הבנים כתיב. מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו שהוא לשון רבים. זה היום עשה ה' אמר שמועל שהיה מתנבא להם שסופם לגיל ולשמוח שיושיעם הב"ה מיד אויביהם על ידו. אנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו. אנא ה' הצליחה נא אמ' דוד שהיה מצליח מתפלל שיצליח גם במלכותו. ברך הבא בשם ה' אמר ישי כשבא דוד מן הצאן. ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל כשקרא אותם אל הזבח. אל ה' ויאר לנו אמרו כלם. אסרו חג אמר שמואל שאמר להם שיהיו מקריבין זבח שלמים לשמוח ולזרוק על המזבח. אלי אתה ואודך אמ' דוד. הודו לה' אמרו כלם. ומפני כבודם אנו כופלין אותם להראות שאנו חושבים כל פסוק מהם בפרשה בפני עצמה ולכך אנו פוסקין אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא לשנים וכופלין אותם אע"ף שהוא פסוק אחד.
Rosh Chodesh.11
וגרסינן בפרק ערבי פסחים ומאחר דאיכא הלל הגדול מאי טעמא אמרינן האי הלילא אמ' ר' יוחנן מפני שיש בו חמשה דברים יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחית המתים ושעבוד מלכיות, יציאת מצרים בצאת ישראל ממצרים, קריעת ים סוף הים ראה וינס, מתן תורה ההרים רקדו כאלים, תחיית המתים אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ושעבוד מלכיות לא לנו ה' לא לנו זה שעבוד מלכיות, ואיכא דאמרינן תניא ר' חייא לא לנו ה' לא לנו זו מלחמת גוג ומגוג.
Rosh Chodesh.12
ולאחר קריאת ההלל מברכין ברכה זו יהללוך ה' אלקינו כל מעשיך על שם יודוך ה' כל מעשיך ולכך אמ' אחר כך יודו ומה שהתחיל יהללוך על שם שגמר ההלל. וברכה זו אינה פותחת בברוך מפני שהיא סמוכה לברכה שלפני ההלל והלל לא הוי הפסק. ויש אומרים שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה כברכת הגשמים דאמרי' מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה וגומ' ואינה פותחת בברוך. וחסידיך על שם וחסידיך יברכוכה. וצדיקים עושי רצונך על שם משרתיו עושי רצונו. כלם עמך בית ישראל ברנה יודו ויברכו על שם ויברכו שם כבודך. וישבחו ויפארו כבר זכרנום למעלה. לזכר מלכותך על שם זכר רב טובך יביעו ועל שם כבוד מלכותך יאמרו. כי לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר על שם טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. ואמר נעים לזמר על שם זמרו לשמו כי נעים. ומעולם עד עולם אתה אל בא"י מלך מהולל בתושבחות כבר זכרנו זה למעלה.
Rosh Chodesh.13
ואחר כך אומר שליח צבור קדיש תתקבל ואומר אתה הראית לדעת עד ורעם ונשאם עד העולם. ומוציא ספר תורה וקורין בו ארבעה בפרש' פנחס בענין ראש חדש ובקריאת הפרשה הלכתא כרב דאמ' דולג פירוש כהן קורא שלשה פסוקים שהם וידבר צו ואמרת להם. ולוי חוזר וקורא ואמרת, וזה פירוש דולג שדולג לאחריו, את הכבש אחד ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם. ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד סוף הענין. ואומר קדיש עד לעילא. ואומר אשרי ובא לציון וסדר קדושה. ואין אומרים יענך ה' ביום צרה לפי שראש חדש הוקש ליום טוב כמו שפירשנו למעלה ומחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש עד לעילא.
Rosh Chodesh.14
ומתפללין תפילת מוסף אומר שלש ראשונת ואחר כך אומר ראשי חדשים לעמך נתת על שם ראשון הוא לכם לחדשי השנה. זמן כפרה לכל תולדותם ששעיר ראש חדש מכפר על טומאת מקדש וקדשיו כדאיתא בפרקא קמא דשבועות ונאמר בו ואותו נתן לכם לשאת את עון העדה ועל שם שכתוב בדברי הימים על החדשים ושאר קרבנות לכפר על ישראל. בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון על שם ונרצה לו. שעירי חטאת על שם ושעיר עזים אחד לחטאת. ויש מפרשים זמן כפרה לכל תולדותם כי עולת ראש חדש היתה באה לכפר על תולדות ימי החדש וזהו שאומ' אחר כן תשועת נפשם מיד שונא דהיינו יצר הרע הצורר והשונא והאורב שצריך לזכרו כדי להנצל ממנו ולהזכר לפני השם. וזהו שאומר זכרון לכלם יהיה על שם שכתו' וביום שמחתכם ומועדים ובראשי חדשיכם וגו' וכתיב והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם. תשועת נפשם מיד שונא על שם שכתוב למעלה מן הענין ונושעתם מאויביכם. מזבח חדש בציון תכין שנאמ' ביחזקאל אלה חקות המזבח ביום העשותו וגו'. ועולת ראש חדש נעלה עליו שנאמ' ביחזקאל וביום החדש פר בן בקר תמים ולא מצאנו שם שיהיה עולה אך מצינו כתוב למעלה מן הענין ועל הנשיא יהיה העולה והמנחה בחגים ובחדשים. ושעיר עזים נעשה ברצון פירשנוהו. ובעבודת בית המקדש על שם ועבד הלוי. נשמח כלנו על שם וביום שמחתכם. ושירי דוד עבדך נשמע בעירך האמורים לפני מזבחך פירוש שירי דוד עבדך האמורים לפני מזבחך נשמע בעירך. אהבת עולם תביא להם שנא' ואהבת עולם אהבתיך. ואמ' תביא על שם והביאותים אל הר קדשי. וברית אבות לבנים תזכור על שם וזכרתי להם ברית ראשונים ואמ' לשון אבות ובנים לרמוז העתיד שנאמ' והשיב לב אבות על בנים וגו'. יהי רצון מלפני ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעלנו לארצנו וכו' פירשנו הכל בתפלת מוסף של שבת.
Rosh Chodesh.15
אלקינו ואלקי אבותינו חדש עלינו את החדש הזה החוזר חלילה ואמר חדש על שם חדש ימינו כקדם. לטובה על שם ביום טובה היה בטוב. ולברכה על שם למען יברכך. לששון על שם שוש אשיש. ולשמחה על שם ושמחת בחגך. לישועה על שם אמור לנפשי ישועתך אני. ולנחמה על שם כי נחם ה' ציון וכתיב כי נחם ה' את עמו. לפרנסה לשון חכמים הוא. ולכלכלה על שם וארבעים שנה כלכלתם במדבר. למחילת חטא לשון חכמים הוא. ולסליחת עון על שם הסולח לכל עונכי לפי ששעיר ראש חדש מכפר כמו שאמרנו. ויהא ראש החדש סוף על שם סוף דבר. וקץ על שם ויהי מקץ. לכל צרותינו על שם בצר הרחבת לי. ועל שם שאמר סוף וקץ אמר תחלה וראש שהוא הפנים. תחלה על שם כאשר בתחלה. וראש על שם ראש דברך אמת. לפדיון נפשנו על שם יפדה נפשי מיד שאול ועל שם פדה בשלום נפשי. ואמר צרותינו ופדיון נפשנו זה אצל זה על שם פדה אלקים את ישראל מכל צרותיו. כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת על שם ויבחר בכם. ועוד שקבע דמות יעקב הנקרא ישראל בלבנה. וחקי ראשי חדשים על שם חק נתן ולא יעבור שאינם עוברין את גבולם למלא ולחסר. להם קבעת שישראל מונין ללבנה והוא לשון חכמים לקבוע שנים ולעבר חדשים. ואומר במדרש החדש הזה לכל לכם הוא אתם מונין לו ואין זרע עשו מונין לו, ר' לוי בשם ר' יוסי בר' אמי דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו שהוא גדול שנאמר וקרא את עשו בנו הגדול מונה לגדול שהוא החמה שנאמר את המאור הגדול, יעקב שהוא הקטן שנאמר מי יקום יעקב כי קטן הוא מונה ללבנה שהיא קטנה שנאמ' ואת המאור הקטון, אמ' רב נחמן סימן טוב הוא מה הגדול שליט ביום ולא בלילה כך עשו שליט בעולם הזה ואינו שליט לעולם הבא, ומה הקטן שליט ביום ובלילה כך יעקב שליט בעולם הזה ובעולם הבא, רבא אמר כל זמן שאורו של גדול מבהיק אין אורו של קטן מפורסם, שקע אורו של גדול מבהיק אורו של קטן שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, וכל זמן שאורו של עשו מבהיק בעולם הזה אין אורו של יעקב מפורסם שקע אורו של עשו נתפרסם אורו של יעקב שנאמר קומי אורי כי בא אורך. וחותם ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים.
Rosh Chodesh.16
ואומר שלש אחרונות וחוזר שליח צבור התפלה ואינו אומ' כתר אלא נקדישך. וכן בחולו של מועד שאין אומרים כתר אלא במוסף של שבת ויום טוב בלבד. והטעם כדי לעשות כתר ומעלה יתרה לשבתות וימים טובים על ראש חדש וחולו של מועד. ואחר כך אומר קדיש תתקבל ואומר ברכי נפשי את ה' מפני שכתוב בו עשה ירח למועדים ויצירת בראשית. ואומר קדיש יהא שלמא רבא ונפטרין לבתיהם לשלום.
Rosh Chodesh.17
למנחה מתפללין כשאר הימים ומוסיפין בעבודה יעלה ויבא ואין נופלין על פניהם.
Rosh Chodesh.18
אמרינן בפרק אין בערכין ראש חדש אינו אסור בעשיית מלאכה. והנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בו. והכי אית' בירושלמי בפרק מקום שנהגו נשים דנהיגי דלא למיעבד עיבידתא בריש ירחא מנהגא כלומר מנהג הוא ויש להן להתנהג כן שזה המנהג מצאנו אותו בנביאים שנאמר אשר נסתרת שם ביום המעשה ותרג' יונתן ביומא דחולא שמשמ' שיום ראש חדש שהיו עומדים בו לא היה יום המעשה כל כך כמו שאר הימים שהנשים לא היו עושות בו מעשה. ואמרי' בפרקי ר' אליעזר ויאמר להם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ושמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם מה אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל ונתן הב"ה להן שכרן בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יותר מהאנשים ובעולם הבא שהן עתידות להתחדש כראשי חדשים. מכאן סמך לנשים שלא לעשות מלאכה בראשי חדשים. ובמדרש אומר על שם שנזדרזו הנשים לנדבת המשכן שנא' ויבאו האנשים על הנשים והוקם באחד בניסן ולא רצו להביא נזמיהן לעגל נתן להן שכרן שהן משמרו' ראשי חדשים. ומצאתי כתוב בשם הרב ר' יהודה בן הרא"ש ז"ל טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות, פסח כנגד אברהם שכתוב בו לושי ועשי עוגות ובפסח היה, שבועות כנגד יצחק שתקיעת מתן תורה היתה בשופר מאילו של יצחק, סכות כנגד יעקב שנאמ' בו ולמקנהו עשה סכות, ושנים עשר ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד שנים עשר שבטי' וכשחטאו בעגל ניטלו מהם והניחום לנשים זכר שלא היו באותו חטא.
Rosh Chodesh.19
ואם חל ראש חדש בשבת נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמירות כמו בשבת. ומוסיפין אחר יושב בסתר עליון ברכי נפשי את ה'. ומתפללין תפלת יוצר כשאר השבתות ומוסיפין בעבודה יעלה ויבא ואין להזכיר בו את יום המנוח הזה לפי שכבר הזכיר בתפלה ענין השבת ויעלה ויבא אינו בא אלא מפני ראש חדש בלבד. וכן בחולו של מועד שחל להיות בשבת והוא הדין בברכת המזון. ולפי ששמע רבינו תם שליח צבור אחד שאמר ביעלה ויבא של עבודה את יום המנוח הזה בראש חדש אמ' מנוח עם הארץ היה. ומיהו ראש חדש שחל להיות בחנוכה מזכיר של חנוכה במוספין שהמוסף אינו בא אלא מפני ראש חדש דיום הוא שנתחייב בארבע תפלות.
Rosh Chodesh.20
וקורין את ההלל בדלוג ומברכין לפניו לקרא את ההלל. ומוציא שליח צבור שני ספרי תורות וקורין באחד שבעה בסדר היום ובשני קורא המפטיר בשל ראש חדש ומתחיל מפרשת וביום השבת וקורא פרשת ובראשי חדשיכם מפני שכיון שקורא במוסף של ראש חדש ראוי שיקרא במוסף של שבת ואומ' קדיש על כל ספר ומפטיר בישעיה השמים כסאי עד סוף הספר. וכשחל ראש חדש באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו בשמואל ויאמר לו יהונתן מחר חדש עד ובין זרעך עד עולם. ומחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש עד לעילא
Rosh Chodesh.21
ומתפללין תפלת מוסף אומר שלש ראשונות ואומר אתה יצרת עולמך מקדם על שם יוצר אור ובורא חשך וכתיב ויבשת ידיו יצרו ועל שם קיץ וחורף אתה יצרתם. מקדם על שם קדם מפעליו מאז ועל שם מקדמי ארץ. כלית מלאכתך ביום השביעי על שם ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וגומ'. בחרת בנו ה' אלקינו מכל האומות על שם ויבחר בכם. ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וכו' באתה בחרתנו אפרש כל זה. ותתן לנו ה' אלקינו באהבה על שם כי מאהבת ה' אתכם. שבתות למנוחה שנאמר ראו כי ה' נתן לכם את השבת. וכתיב וינח ביום השביעי. וראשי חדשים לכפרה כמו שפירשנו בזמן כפרה לכל תולדותם. ולפי שחטאנו לפניך ה' אלקינו חרבה עירנו על שם ועריכם יהיו חרבה. וגלה יקרינו על שם גלה כבוד מישראל. ושמם מקדשינו על שם והשמותי את מקדשיכם. וניטל כבוד מבית חיינו כבר אמרנו למעלה כי ארץ ישראל נקראת ארץ החיים. ואין אנו יכולין להקריב לפניך קרבן וכו'. יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי [אבותינו] שתעלנו לארצנו וכו' הכל פירשנו במוסף של שבת ואומ' את מוספי בעבור שהם שנים מוסף שבת ומוסף ראש חדש. יש אומרים זה קרבן מוסף שבת ובקרבן מוסף ראש חדש נאמר ואין נכון לאמרו כי תוספת הוא.
Rosh Chodesh.22
ואומר אלקינו ואלקי אבותינו חדש עלינו את החדש הזה וכו' עד וחקי ראשי חדשים להם קבעת. ואומר ישמחו במלכותך וכו'. ואומר רצה נא במנוחתינו וכו' והכל פירשנו למעלה. וחותם בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. ואומר שלש אחרונות וחוזר שליח צבור התפלה ואומר קדיש תתקבל.
Rosh Chodesh.23
למנחה מתפללין כשאר השבתות ואומר בעבודה יעלה ויבא ואין אומרים צדקתך והטעם פירשנוהו למעלה.
Chanukah.1
סדר תפלות חנוכה
Chanukah.2
חייב כל איש ישראל להדליק נר חנוכה ליל כ"ה בכסלו ומניחו על פתח ביתו לשמאל הנכנס לבית כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל.
Chanukah.3
ולמה מדליקין נרות אלו לפי שבבית שני גזרו יונים גזרות על ישראל ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו כל השמנים שבהיכל עד שריחם עליהם הבורא יתברך וגברו בני חשמונאי ונצחום יום כ"ה בכסלו ולכך נקראו אלו הימים חנוכה כלומר חנו בכ"ה בכסלו ונכנסו להיכל ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק נרות המערכה אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים בהלל ובהודאה. פי' לומ' בהן הלל. ובהודאה לומ' בהם על הנסים בהודאה. אבל מותרים הם בעשיית מלאכה ואע"ף שהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל שמונת ימי חנוכה אין להקל בהם משום דקיימא לן דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם.
Chanukah.4
והטעם שהיה הנס שמונה ימים מפני שהשמנים היו באים מחלקו של אשר שנאמר וטובל בשמן רגלו ומקום היה בחלקו שנקרא תקוע שממנו מביאים השמנים ומשם עד ירושלם מהלך שמונה ימים בין הליכה לחזרה. והכי איתא בירושלמי.
Chanukah.5
וכתב בעל העתים למה אין אנו עושים תשעה ימי חנוכה מספק כמו שאנו עושים בחג הסכות תשעה ימים. תשיעי ספק שמיני ותירץ מפני שחג הסכות מן התורה והחמירו רז"ל על ספקו לפי שאין אנו קובעין עתה על פי הראייה אבל חנוכה שהיא מדבריהם הם אמרו לעשות שמונת ימי חנוכה והם אמרו חשבון המולדות ע"כ.
Chanukah.6
חדוש חנוכה נוטריקון ח' נרות והלכה כבית הלל שאמרו יום ראשון מדליק נר אחד ומכאן ואילך מוסיף והולך.
Chanukah.7
שלשה דברים הם אם נתנם אדם למעלה מעשרים אמה פסולים. ואלו הן מבוי נר חנוכה סוכה ושלשתן יש להם רמז מן הפסוק. מבוי שנאמר כי על כן באו בצל קורתי הקורה תהיה עד צל טפחים ולא יותר וצל טפחים הם עשרים אמה באמה בת ששה טפחים. סוכה שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. חנוכה זאת חנוכת המזבח ביום עולה למנין ק"כ.
Chanukah.8
המדליק נר חנוכה בליל ראשון מברך שלש ברכות בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים לאבותינו ושהחיינו. ואם לא בירך זמן בליל ראשון כתב הרא"ש בתשובה שמברך בליל שני או אימתי שיזכור. ומליל ראשון ואילך מברך שתים להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים לאבותינו. והרואה הנרות מברך בליל ראשון שתים. שעשה נסים ושהחיינו מכאן ואילך אינו מברך אלא שעשה נסים בלבד. ודוקא שאינו עתיד להדליק בביתו ולא מדליקין עליו כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר אבל בענין אחר אין צריך לברך. ואם תאמר למה תקנו לברך על ראיית נר חנוכה יותר משאר מצות. ויש לומר משום פרסומי ניסא. אי נמי שיש אנשים רבים שאין להם בית ולכך תקנו להם חכמים לברך.
Chanukah.9
כתב ה"ר יונה שבליל ראשון מברך שלש ברכות אלו קודם ההדלקה דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ובליל שני מברך קודם ההדלקה להדליק ושעשה נסים מברך אחר שמדליק נר ראשון קודם שידליק נר שני שהוא נס אותו היום וכן בליל שלישי קודם שידליק נר שלישי וכן ברביעי וכן לכלם.
Chanukah.10
ואמרי' במסכת סופרים המדליק נר חנוכה אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קדש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך. וכן היו נוהגין לומר הר' מרוטנבורק והרא"ש.
Chanukah.11
מנין הפתילות של שמונת ימי חנוכה שש ושלשים סימן להם ל"ו חכמו. וכתוב בשאלתות דרב אחאי נר חנוכה שהותיר בה שמן מהו צריך לעשות בו, תש' דת"ר נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו ומדליקו ביו' ב' ביום השני מוסיף עליו ומדליקו ביום השלישי וכן בשאר הימים אבל אם הותיר ביום השמיני עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו. וכן כתבו הגאונים שהשמן והפתילות אסור להשתמש בהן אחר שכבו דאיתקצו למצוה. והקשה הרב ר' גרשום בר' שלמה דהא קיימא לן דתשמישי מצוה נזרקין. ותירץ דהני מיירי כגון תשמיש שופר ולולב וכיוצא בהן שדעתו עליהן אחר מצותן שיודע שישארו אחרי כן אבל הני אין דעתו עליהן כסבור שישרפו בשעת מצותן. אינמי שוינהו רבנן כתשמישי קדושה מפני שהוא זכר לשמן של הקדש, ויש לשאול אם כן פתילות של שבת ישרפו לדעת זו, ויש לומר דלא דמו אהדדי דנר שבת עיקר מצותו ליהנות ולהשתמש לאורו על השלחן ולכל הבית וכיון שכן יכול ליהנות אחר מצותן מה שאין כן בנר חנוכה שעיקר מצותו משום פרסומי ניסא ולא להשתמש לאורה ומשום הכי אסורין בהנאה אחר מצותן כי לכך נעשו מתחלה, ומה שנהגו לעשות פתילות חדשות בכל לילה אינו צריך ויש להוכיח זה ממה שפירש רש"י ז"ל במילתא דר' יהושע בן לוי בעששית שהיתה דולקת מערב שבת והולכת כל היום למוצאי שבת מכבה ומדליקה ופירש רש"י ז"ל שהדליקה מבערב לצורך חנוכה, נראה לפירושו שמותר להדליק בפתילות שהדליק בלילות הראשונות וכבו עד כאן דברי הר' גרשום.
Chanukah.12
שאל ה"ר יחיאל לאביו הרא"ש נרות חנוכה שמדליקין אחד יותר בסתם לשמש ולא פירש אי זה מהם אם יכול אחר כך לברור אי זה שירצה להיות שמש אפי' הראשון או מן האמצעיות או דוקא מן האחרון והכי מסתבר. תשובה נרות חנוכה אין להפסיק בהם הילכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה אלא שאם ישתמש לאורם ישתמש לאור אותו הנר ואין שם שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות.
Chanukah.13
נשאל הר"ם במז"ל מי שהדליק נר חנוכה ובירך עליו ואחר כך הדליק נרות אחרו' אם צריך לחזור ולברך או לא וכן פעם אחר פעם. והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר ברכות אם כשהדליק נר חנוכה וברך עליו היתה כוונתו להדליק נרות אחרות ברכה אחת לכלן ואם בירך והדליק ואחר כך נזדמנו לו נרות אחרות להדליק מברך בכל פעם ופעם ע"כ.
Chanukah.14
ואמרינן בירושלמי במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה מפני שאין נהנין לאורו ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ליל שבת שחל להיות בחנוכה כתב בעל הלכות גדולות מדליק נר חנוכה ואחר כך נר שבת ואם הדליק נר שבת תחלה נאסר עליו להדליק נר חנוכה שהרי קבל עליו את השבת. והתוספות כתבו שאין הקבלה תלויה בהדלקת הנר ויכול להדליק נר שבת תחלה ואחר כך נר חנוכה כל זמן שלא קבל עליו השבת וכמו שמדליק הרבה נרות זה אחר זה כך מדליק נר חנוכה.
Chanukah.15
ונהוג להניח נר חנוכה באמצע בית הכנסת ומדליקין אותה בין תפלת מנחה לתפלת ערבית ובערב שבת מדליקין אותה קודם המנחה עד שלא יתפללו לקהל. ובמוצאי שבת מדליקין אותה אחר שמבדיל על הכוס ואחר כך אומר יפתח ה' לך וגומ'.
Chanukah.16
ובליל ראשון של חנוכה מתפללין כשאר הימים ומכריז שליח צבור לקהל לומר על הנסים ואומר אותו כל שמונת ימי חנוכה בתפלה בהודאה. י"א אותו כשמגיעין עד שבכל עת ערב ובקר וצהרים וי"א אותו בכי מעולם קוינו לך. וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה.
Chanukah.17
על הנסים על שם נתת ליריאיך נס להתנוסס. ועל הפורקן על שם ויפרקנו מצרינו ועל שם ויפדך מבית עבדים ומתרגמינן ופרקך. ועל התשועות על שם הושיעה את עמך ועל שם ויהי להם למושיע. ועל הגבורות על שם ה' כגבור יצא. ועל הנפלאות על שם נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ועל הנחמות על שם אנכי אנכי הוא מנחמכם. שעשית עמנו ועם אבותינו ע"ש המעלה אותנו ואת אבותינו ממצרים. בימים ההם כך הוא לשון הפסוק במגלה. בזמן הזה על שם בזמניהם בכל שנה ושנה. בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו פירוש יוחנן המכונה חשמונאי. ואע"ף שהיו חשמונאי ובניו חסידים ואנשי מעשה לקחו להם המלוכה שלא כהוגן שהם היו כהנים וכהן אין לו חלק במלכות שנאמר ולמען יאריך ימים על ממלכתו וסמיך ליה לא יהיה לכהנים הלוים ולפי שנעטרו בעטרה שאינה שלהם סבב הבור' ית' וקם הורודוס שהיה עבד מעבדי חשמונאי וכלה את זרעם ולא השאיר מהם שריד ופליט. כשעמדה מלכות יון הרשעה על שם ועמד מלך גבור הנאמר בדניאל על מלכות יון. ואין לומר כשעמדה עליהם אלא כשעמדה בלבד לפי שאומר אחר כך על עמך ישראל. לשכחם תורתך על שם להשכיח את עמי שמי. ואין לומ' מתורתך במ"ם תחלה אלא תורתך בלא מ"ם וכן הוא בסדר רבינו סעדיה וכן כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק. ולהעבירם מחוקי רצונך על שם כי עברו תורות חלפו חק שגזרו עליהם שמד שלא יקיימו ראש חדש שבת ומילה שהם עיקרי התורה. ואתה ברחמיך הרבים, על שם וברחמיך הרבים לא עזבתם. עמדת להם בעת צרתם עמידה כנגד עמידה שעמדה עליהם מלכות יון. רבת את ריבם כבר זכרנוהו למעלה. ודנת את דינם על שם דן דין עני. ונקמת את נקמתם על שם ונקמתי את נקמתם ועל שם האל הנותן נקמות לי. ומסרת גבורים ביד חלשים על שם החלש יאמר גבור אני. ורבים ביד מעטים על שם להושיע ברב או במעט כי הם היו רבים ונצחום חמשה בני מתתיה כמו שמפור' במגלת אנטיוכוס. ורשעים ביד צדיקים הגוים נקראים רשעים שנא' וברשעת הגוים האלה וישראל נקראים צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים. וטמאים ביד טהורים הגוים נקראים טמאים שנאמ' כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא וישראל נקראים טהורים שנא' קדש ישראל לה' וכתי' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. וזדים ביד עוסקי תורתך על שם טפלו עלי שקר זדים. לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך על שם לא למענכם אני עושה נאם ה' אלקים יודע לכם כי אם לשם קדשי וגומ' וכתיב בתריה וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן על שם ויעש ה' תשועה גדולה לכל ישראל. ואחר כך באו בניך לדביר ביתך על שם ודביר בתוך הבית. ופינו את היכלך על שם ופנו את הבית. וטהרו את מקדשך על שם לטהר את הבית. והדליקו נרות בחצרות קדשך על שם הרבה העצים הדלק האש. ואמר בחצרות קדשך על שם בחצרות קדשי. ואמרו הלל והודאה לשמך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לפניך על שם אודה שמך כי עשית פלא. והמון העם אינם אומרים ואחר כך באו בניך וכו'. ונכון לאומרו כי הוא עיקר הנס וגם רב עמרם ורבינו סעדיה כתבוהו. כשם שעשית עמהם פלא כן עשה עמנו וכו' כתב הרב ר' מאיר מרוטנבורק שאין ראוי לומר כשם שעשית עמהם פלא ונס לפי שאין ראוי לומ' תפלה בהודאה. ויש אומרים כיון שהוא צורך רבים יכולין לאומרו כמו שאומר בהודאה וכתוב לחיים טובים שהוא תפלה וגם בברכת אשר גאלנו של ליל פסח שהיא הודאה אומר כן יגיענו ה' אלינו למועדים וכו' וגם במודים דרבנן אומר כן תחיינו ותחננו ותאסוף גליותנו וגם רב עמרם רבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל כתבוהו ונהגו לאומרו. וחוזר למקום שפסק וגומר התפלה.
Chanukah.18
כל שמונת ימי חנוכה אין נופלין על פניהם ואין אומרים לאחר התפלה יענך ה' ביום צרה וגומרין בהם את ההלל ומברכין לפניו לגמור את ההלל. והטעם שגומרין את ההלל כל שמונת ימי חנוכה ותשעת ימי חג הסכות ולא בחג המצות אלא שני ימים הראשונים ולא בראשי חדשים לפי שכל שמונת ימי חנוכה יש בכל אחד מהם (יש) דבר חדש שהוא נר אחד יותר ושמונת ימי חג הסכות חלוקין בקרבנותיהם כי היו ארבעה עשר פרים ויום שני שלשה עשר ובכל יום מתמעטין והולכין ולכך גומרים בהם את ההלל שחשוב כל יום מימי חנוכה וחג הסכות כיום טוב בפני עצמו כיון שחלוק בנרותיו ובקרבנותיו. אבל בחג המצות כל שבעת הימים ובראשי חדשים אין בהם חלוק בקרבנותיהם אלא כלם שוים ולכך אין גומרין בהם את ההלל אלא שני ימים.
Chanukah.19
וכל שמונת ימי חנוכה קודם שמוציאין ס"ת אין אומר קדיש תתקבל כמו ביום שיש בו מוסף אלא אומר קדיש עד לעילא בלבד. ומטעם מפני שביום שיש בו מוסף צריך לומר תתקבל צלותהון שני פעמים. האחד אחר תפלת שחרית והשני אחר תפלת מוסף ולכן אומ' קודם שמוציאין ספר תורה תתקבל צלותהון לפי שכבר נשלמה תפלת שחרית אבל ביום שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים אין לומר תתקבל קודם שמוציאין ספר תורה אלא לאחר שקורין ספר תורה. ואומר סדר קדושה ומחזירין ספר תורה למקומו ואומר אותו שאז נשלמה תפלת שחרית.
Chanukah.20
ובכל יום מוציאין ספר תורה וקורין בו שלשה אנשים בפרשת נשא בנשיאים. ומפרש הטעם בפסיקתא מפני שנשלמה מלאכת המשכן בחמשה ועשרים בכסלו ומתחילין מפרשת כה תברכו את בני ישראל וקורא משם עד וביום הראשון עם כהן. ולוי וישראל קורא וביום הראשון. והטעם שמתחילין בברכת כהנים מפני שנעשה הנס על ידי חשמונאי ובניו שהיו כהנים. ביום השני כהן קורא וביום השני עד פר אחד בן בקר ולוי עד וביום השלישי וישראל חוזר וקורא וביום השני כלו מפני שצריכין לעשרה פסוקים ואם יקרא מקרבן שני ארבעה לתשלום עשרה לא ישתיירו מן הענין אלא שנים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ועל כן קורא קרבן שני כלו. וכן עושין בכל יום. ביום השמיני מתחילין וביום השמיני וגומרין עד סוף הסדר ומוסיפין עוד מפרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה כדי להשלים של חנוכה בסדר הנרות.
Chanukah.21
ובשבת שבחנוכה מוציאין שני ספרי תורות באחד קורין שבעה גברי בענינו של יום ובשני קורא המפטיר של חנוכה ומפטירין בנרות זכריה רני ושמחי עד תשואות חן חן לה. ואם חלו בו שני שבתות מפטירין בשבת שני במלכים בנרות של שלמה ויעש חירום עד מעיר דוד היא ציון. ואם חל ראש חדש טבת בשבת מוציאין שלשה ספרי תורה באחד קורין ששה בענינו של יום ובשני של ראש חדש שמתחיל וקורא וביום השבת עם ובראשי חדשיכם ובשלישי קורא המפטיר של חנוכה דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ומפטירין בשל חנוכה ומניחין של ראש חדש משום דסליק מיניה כלומר שסיים בו ועוד משום דפרסומי ניסא עדיף. ואם תאמר למה לא נאמר גם כן בכאן תדיר קודם ומפטירין בשל ראש חדש. ויש לומר דהיכא אמרינן דתדיר קודם כשאיפשר לקיים את שניהם כגון בקריאת הפרשיות אבל בכאן אי איפש' לקיים את שניהם מפני שאין קורין שתי הפטרות ולפיכך אמרינן פרסומי ניסא עדיף. ובאלו הארצות נוהגין לומר קדיש אחר כל ספר מהשלשה ספרים. כתב גאון בתשובה שאין לומר קדיש אחר הספר הראשון מאחר שלא גמרו עדיין כל חובת היום שהן שבעה שעולים אלא אחר הספר השני אומר קדיש וכן אחר השלישי שאין אומרים קדיש אלא אחר שבעה בשבת או אחר חמשה ביום טוב. וכן כתב הרא"ש. ואם חל ראש חדש בחול מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחד של ראש חדש כהן ולוי וישראל ובשני אחד של חנוכה.
Chanukah.22
וכל שמונה ימי חנוכה אומ' לאחר התפלה במקום תפלה לדוד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד שגם כן קורין בחנוכת המשכן כל ימי חנוכה כמו שאמרנו. ובשבת שבחנוכה אומר מזמור זה אחר יושב בסתר עלליון. ואם הוא ראש חדש וחנוכה קורין תחלה ברכי נפשי את ה' ואחר כך מזמור שיר חנוכת הבית משום דתדיר קודם כמו שאמרנו.
Purim.1
סדר תפלות פורים
Purim.2
ליל י"ד באדר מתפללים ערבית כשאר הימים ומכריז ש"צ לקהל לומר על הנסים ואומר אותו בתפלה בהודאה. יש אומרים אותו כשמגיעין עד שבכל עת ערב ובקר וצהרים, וי"א אותו בכי מעולם קוינו לך. וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה.
Purim.3
על הנסים וכו' עד בזמן הזה כבר פירשנוהו למעלה. בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה כשעמד עליהם המן הרשע על שם ביום עמדך מנגד הנאמר בעשו זקנו. בקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וכו' כך הוא מפורש במגלת אסתר. ואמר בקש להשמיד כלומ' המן בקש להשמיד את ישראל אע"פ שהיה בידם זכות. והקב"ה ממתין להשמיד את הגוים עד שלא ימצא זכות בידם כדאמרינן בתנחומא והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם, אמרו ישראל לפני הב"ה רבונו של עולם מי ממחה בידך עד שאתה אומר אבקש, אמר להם כשאבקש להם זכות ולא אמצא אשמידם באותה שעה. בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז יש לשאול כיון שהפיל פור והגיע לחדש אדר למה המתין עד י"ג בו ולא כתב בספרים להיות עתידים בראש אדר או לשבעה בו שמת משה. ויש לומר לפי שתגבורת האבל ביום שביעי על כן אמר בי"ג באדר שהוא שביעי למיתת משה. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו על שם מפר מחשבות ערומים. ואמר עצתו על שם דכתיב בתריה ועצת נפתלים נמהרה. וקלקלת את מחשבתו לשון חכמים הוא. והשבות לו גמולו בראשו על שם כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך הנאמר בעשו זקנו של המן. ואמר גמולו כי המן בקש להשמיד את כל היהודים ביום אחד כמו שכתוב במגלה והשיב לו הבורא יתב' גמולו מדה כנגד מדה שנא' אשר נתן המלך ליהודי' אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם וכתי' בתריה ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורו'. ועוד והשבות לו גמולו בראשו על שם וגולל אבן אליו תשוב כמו שמפרש והולך. ותלו אותו ואת בניו על העץ וזהו על העץ אשר הכין לו כלומר כאלו הכינו לעצמו כי לבסוף הוא נתלה עליו ועליו הכתוב אומר ופושע מבטן קרא לך קרי ביה קורה לך בה"א כלומ' שהקורה שהכין למרדכי לו היתה, לך עולה למנין חמשים לרמוז יעשו עץ גבוה חמשים אמה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וכו' כמו שפירשנו למעלה. וחוזר למקום שפסק וגומר התפלה.
Purim.4
ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא ואינו אומר תתקבל לפי שצריך לומר סדר קדושה אחר קריאת המגלה ואז יאמר תתקבל. ואחר כך קורא את המגלה ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגלה על שם ונקראים בספר. ואחר כך מברך שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו. והטעם שאין מברכין לשמוע מקרא מגלה כמו לשמוע קול שופר או מברכין על תקיעת שופר כמו על מקרא מגלה מפני שבשופר צריך לברך לשמוע ואין לברך לתקוע לפי שצריך שישמע התוקע קול ואם לא שמע לא יצא כדאמרינן התם ומנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור והיה אדם תוקע בבור ואדם שחוץ לבור אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא נמצא שהשמיעה עיקר ולא התקיעה שאין הבנת הלב תלוי בה אבל במגלה יוצא בה בקריאה לבדה אע"פ שלא השמיע לאזנו כדאיתא בברכות נמצא שהקריאה עיקר שהבנת הלב תלוי בה בלא שמיעה כק"ש. ויש אומרים טעם אחר כי בשופר צריך לברך לשמוע ואין לברך לתקוע מפני שיש שם תרועה ושברים שאינן נקראין תקיעה וגם אין לברך להריע בשופר מפני שיש שם תקיעה שהיא פשוטה אבל במגלה אם היו מברכין לשמוע יש לספק שצריך שיבינו השומעים כי לשון שמיעה הוא לשון הבנה כמו כי שומע יוסף, וש"מ נשים שאינן מבינות לא יצאו ואנן קיימא לן דיוצאות אע"ף שאינן מבינות וכן עמי הארץ יוצאין אע"ף שאינן מבינים דהא אמרינן הלועז ששמע אשורית יצא. אע"ף שאינו מבין ולכן מברכין על מקרא מגלה כי די להם בקריאה בלבד אע"ף שלא יבינו.
Purim.5
ולאחר קריאת המגלה מברך בא"י אמ"ה הרב את ריבנו ויש קורין האל הרב. ורב נחמן כתב דלא אמרי' האל הרב אלא הרב דהא אמרינן אלקינו. וכן הוא בסדר רבינו סעדיה. וכבר פירשנו בברכת התורה למה ברכה זו פותח בברוך כיון שהיא סמוכה לברכה שלפני המגלה. והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו כבר זכרנו זה למעלה. והנפרע לנו מצרינו בא להוסיף ולומר שמראה לכל העולם שהפורענות באה לצרים בשביל שמריעין לישראל ולכן אמר לנו. והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו כלומר מדה כנגד מדה על דרך כי בדבר אשר זדו עליהם. בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע כלומר כי בפורענות צרינו מושיע אותנו כי לפעמים תהיה נקמה שלא תהיה בשבילה ישועה לאיש שלקה אך לישראל באה ישועה על ידי הנקמה כמו זאת שע"י הנקמה מהמן וממשפחתו ועוזריו באה ישועה לישראל. ואמר האל המושיע כלומר חוזקו של שם ה' הושיענו מצרינו ונקמנו מהם וזהו שנא' אלקי ישראל מושיע.
Purim.6
כת' בעל משמרת המועדות יש לשאול למה לא חתם במשלם גמול שהרי יותר הוא סמוך לחתימה וקיימא לן שצריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה. ויש לומר כי רצה לחתום בלשון שהוא כולל יותר שלשון נפרע הוא לשון נקמה מלשון בפרוע פרעות בישראל. ועוד כי הלשון הזה מורה יותר שהפרעון שנפרע מן הצרים הוא לטוב עמו ישראל.
Purim.7
ויש אומרים שתקנו בברכה זו ששה לשונות כנגד ששה מישראל שנלחמו בעמלק. הרב את ריבנו על ידי יהושע שנא' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. והדן את דיננו על ידי אהוד בן גרא בן הימיני שהרג את עגלון מלך מואב והיו עמו עמון ועמלק שנאמר ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל וכתי' ויקם ה' להם מושיע את אהוד בן גרא. והנוקם את נקמתינו על ידי גדעון שנאמר שם וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו. והנפרע לנו מצרינו על ידי שאול שנלחם בעמלק. והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו על ידי דוד בצקלג שנאמ' שם והעמלקי פשטו אל הנגב ואל צקלג. והחתימה הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם כנגד הנס של מרדכי ואסתר. האל המושיע לימות המשיח.
Purim.8
ואומר ובא לציון גואל וכל סדר קדושה. ואומר קדיש תתקבל. ואם חל במוצאי שבת אומר ההבדלה קודם קריאת המגלה. וויהי נועם וסדר קדושה ויפתח ה' לך אומר אחר קריאת המגלה.
Purim.9
תנן בפרקא קמא דמגלה קראו את המגלה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני, אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים. כת' הרא"ש נראה לפרש דסיפא ארישא קיימא דהיכא דקראו את המגלה בי"ד ונתעברה השנה אז אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים שאע"פ שעשאן בראשון צריכין לחזור לעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל אם נתעברה השנה קודם אדר הראשון אז הוי אדר הראשון כמו שבט ואהא קאמ' תלמודא אבל לענין פרשיות זה וזה שוין כלומר שאם קראו באדר כל ארבע פרשיות ושוב ראו שיש צורך לעבר השנה אין צריך לעשותן בשני אבל לא מסתבר כלל שבכל שנים מעוברות יקראו הפרשיות בשני אדרים, ושוין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה פי' אם קראו את המגלה בארבעה עשר ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ובתענית אבל בשאר שנים מעוברות מותר בהספד ובתענית עד כאן דבריו.
Purim.10
ואם תאמ' למה מעברין חדש אדר יותר משאר החדשים. ויש לומר מפני שצריך שיהא תשרי שביעי שנאמ' בחדש השביעי באחד לחדש. וטבת גם כן צריך שיהיה עשירי שנא' בחדש העשירי הוא חדש טבת. ושבט גם כן אין מעברין משום שנאמ' לחדש שנים עשר הוא חדש אדר. אי נמי דומיא דחדש מה חדש מעברין אותו באחד ממנויו דהיינו יום אף שנה באחד ממנוייה דהיינו חדש ומה חדש מעברין אותו ביום אחרון אף שנה בחדש האחרון. אינמי מפני שחדש אדר הוא סמוך לאביב ובו יהיה נודע אם צריך לעבר מפני האביב או לא.
Purim.11
ואמרינן בפרקא קמא דמגלה שכהנים מבטלין עבודתם ותלמידי חכמים דברי תורה כדי לשמוע מקרא מגלה. ויש רמז לזה מהמסרה כי תמצא שלשה ונשמע במסרה ואלו הן ונשמע קולו נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך והרמז שמבטלים השנים מפני האחד שנאמר בונשמע דבמגלה כי רבה היא כלו' שהוא גדול מן השנים האחרים. והטעם משום פרסומי ניסא.
Purim.12
ואמרינן התם אמר ר' חנינא בר פפא כל השירות כלן אריח על גבי לבינה ולבנה על גבי אריח חוץ משירה זו של עשרת בני המן שהיא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבנה מאי טעמא אמ' ר' אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים. וכן בשירת האזינו ובמלכים דיהושע שאומר במס' סופרים שהם לבינה ע"ג לבינה ר"ל שלא תהא תקומ' לשופכי דם נקי שנא' כי דם עבדיו יקום. ופירש רבינו תם אריח הוא חצי לבינה כדאיתא בפרקא קמא דערובין ובבא בתרא דהיינו ואת שהוא מיעוט כתב, לבינה רוב כת' דהיינו פרשנדתא. וכן פירש בעל הלכות גדולות ודלא כפרש"י שפירש אריח כת' לבינה חלק.
Purim.13
ואמרינן בירושלמי אמ' ר' יוסי בר אבין צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה שניץ ונחיץ כהדין קנטירא. והכי איתא במסכת סופרים. ואמרינן בפרקא קמא דמגלה אמ' ר' יונה א"ר זירא ו"ו דויזתא בעי לממתחא בזקיפה מאי טעמ' כלהו בחדא זקיפא אזדקיפו. יש מפרשי' מותח בקריאתה ויש מפרשים בכתיבתה והיא מאלפא ביתא של אותיות הגדולות והכי איתא בירושלמי ואמ' ר' פנחס וא"ו דויזתא צריך למזקפיה כמוריא דלברות דכלהו בחדא זקיפא אזדקיפו. מוריא משוט של מלחים כדאיתא בפ' השוכר את הפועלים פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן אמ' רב האלקים צריך ואו כמוריא דלברות. לברות שם נהר.
Purim.14
ואמרינן בפרקא קמא דמגלה א"ר חמא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כלהו בהדי הדדי נפקא נשמתיהו. ונהגו העולם לומר איש שהוא למעלה בנשימה אחת עמהן. ונראה שאם הפסיק בהם שאינו צריך לחזור.
Purim.15
כתב אבין הירחי נהגו בצרפת ובפרובינציא לומר שליח צבור התחלת ארבעת אלו הפסוקים במגלה והצבור משלימין אותם בקול רם ואחר כך חוזר שליח צבור אותם איש יהודי, ומרדכי יושב, ליהודים, כי מרדכי, וכל זה להרבות השמחה לילדים ולכל. וכן כתב בעל משמרת המועדות ופירש כי הטעם הוא כדי לעורר הלב אם יתנמנם אחד מהם שלא ירדם, ואומרים אלו הפסוקים מפני שהם כתובים גבי מרדכי ומשום כבודו ושענין הנס היה על ידו. ואף המקרא שהוא בסוף צריך לעורר משום כוונת הברכה האחרונה ומשום כבודו של מרדכי ע"כ. ורבינו סעדיה לא הזכיר אלא שני פסוקים בלבד ליהודים היתה אורה כי מרדכי היהודי וכן נוהגין ברוב המקומות בספרד.
Purim.16
שחרית מתפללין כשאר הימים אלא שמוסיפין על הנסים בהודאה. ואין קורן את ההלל דקריאת המגלה זו היא הלילא. וכתב רב עמרם מנהג בשתי ישיבות ליפול על פניהם בפורים כיון שהוא יום נס ונגאלו בו צריכין אנו לבקש רחמים שיגאלו באחרונה כמו בראשונה. ובתשובה לגאון שאן נופלין על פניהם. וכן המנהג. ואומר קדיש עד לעילא.
Purim.17
ואומר אתה הראית לדעת עד ורעם ונשאם עד העולם ומוציא ספר תורה וקורין שלשה בפרשת ויהי בשלח מן ויבא עמלק עד סוף הסדר. ונהגו שלוחי צבור להחזיר שני פעמי הפסוק האחרון של פרשה זו מפני שאין בה אלא תשעה פסוקים בלבד וצריך להשלים לעשרה פסוקים. ואע"פ שאין לחוש לזה כמו שאמרנו למעלה בענין קריאת ספר תורה בצבור. ואומר קדיש עד לעילא.
Purim.18
וקורא את המגלה דאמרינן בפרקא קמא דמגלה אמר ר' יהושע כן לוי חייב אדם לקרא את המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמ' אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. ומברך על קריאתה הברכות הכתובות למעלה. וכתב הרמב"ם שמאחר שבירך שהחיינו בלילה אינו חוזר ומברך אותו ביום. אבל רבי' תם כתב שחוזר ומברך ביום שהחיינו שעיקר הקריאה ביום שנאמ' והימים האלה נזכרים ונעשים וגם עיקר פרסום הנס הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביוני' ועוד דאמרינן בגמרא מאי מברך מנ"ח ולא קאמ' בלילה מברך מנ"ח וביום מברך מ"נ כדאמרינן גבי נר חנוכה יום ראשון מברך שלש מכאן ואילך מברך שתים.
Purim.19
ואחר קריאת המגלה אומ' אשרי ואינו אומר יענך ה' ביום צרה ואומר סדר קדושה ומחזיר ספר תורה למקומו. ונהגו לומר כשמחזירין אותו שיר המעלות לדוד לולי ה' מפני שמדבר מענין מה שרצה המן לעשות לנו. ואומר יהללו וגו' ואומר קדיש תתקבל. ואומ' למנצח על אילת השחר שמדבר מענין אסתר כדאמרי' במגלה למה נמשלה אסתר לאילת מפני שרחמה צר כאילת וגו' וגם יש בו רמז לשם המן שנא' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ראשי תיבות המן מכי. ואומר קדיש יהא שלמא רבה.
Purim.20
כתב בעל משמרת המועדות מפני מה אין אנו קורין שני ימים מגלה מספק וי"ל מפני שאינה מן התורה אלא מדברי קבלה והם אמרו לעשות יום אחד והם אמרו חשבון המולדות ועוד יש לומר כי לא יעבור כתוב וכיון שעיר שדינו לקרות ביום ארבעה עשר אין לו לקרות ביום ט"ו כ"ש הקורי' בט"ו שאין להם לקרות ביום י"ו משום לא יעבור ועוד יש לומר ממה נפשך הוא יוצא ידי חובתו אם היום י"ד כבר יצא. ואם י"ג הכי נמי דיצא כיון שקראה ע"כ.
Purim.21
וביום שני של פורים מתפללין כשאר הימים אבל אין נופלין על פניהם לא בשחרית ולא במנחה ואין אומרין יענך ה' ביום צרה. ובמקום תפלה לדוד אומ' למנצח על אילת השחר וגומ'. ואם חל ביום שני אין אומרים תחנונים. וכשמוציאין ספר תורה אומר אתה הראית לדעת במקום אל ארך אפים. וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה. והטעם בכל זה מפני שהוא פורים שושן דכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר שנא' על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר ומדפרזי' בארבעה עשר מוקפין חומה מימות יהושע בט"ו. ושושן אע"פ שלא היתה מוקפת חומה מימו' יהושע בן נון קורין בט"ו הואיל ונעשה בה נס שהרגו בשונאיהם בשלשה עשר וארבעה עשר ונחו בט"ו. ואמרינן בירושלמי למה תלו הדבר ביהושע לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותן הימים. וכתב בעל משמרת המועדת ועוד יש לומ' לדעת הירושלמי למה תלוי הדבר ביהושע ולא במשה ודוד לפי שעל יד יהושע היתה תחלת מפלתו של עמלק שהמן היה מזרעו של עמלק ויהושע כבש וחלק הארץ לפיכך תלו הדבר בו ע"כ.

Abudarham. Lisbon, 1489.. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001094577 Licence: Public Domain. Source.