← Library

Abudarham

Sefaria · Halakhah > Rishonim · 1,767 sections

1. Weekday Prayers.Morning Blessings.22

   כשלובש בגדיו מברך מלביש ערומים על שם ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וכמו שאמרו רז"ל מה הב"ה מלביש ערומים אף אתה עשה כן.

2. Weekday Prayers.Morning Blessings.23

   כשעומד ממטתו מברך זוקף כפופים פסוק הוא ואע"פ שאינו כפוף ממש אלא לפי שזוקף קומתו שהיתה כפופה כל הלילה.

3. Weekday Prayers.Morning Blessings.24

   כשמוריד רגליו מן המטה ומניחם על הארץ מברך רוקע הארץ על המים, פסוק הוא. ואנו מברכין על רקיעת הארץ מפני שהיא מצרכי בני אדם שהבורא יתברך נתן כח שטח הארץ על המים ואע"פ שהמים גבוהים מן הארץ הקוה אותם אל מקום אחד ונראית היבשה להיות החיים והצמחים עליה שאם לא כן לא היה להם מקום להתגדל בו.

4. Weekday Prayers.Morning Blessings.25

   כשלובש מנעליו מברך שעשה לי כל צרכי לשון חכמים הוא על שם ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון ככל צרכך, ועל שם עשה לי את החיל הזה. והטעם לברכה זו שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו. וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו.

5. Weekday Prayers.Morning Blessings.26

   אומ' בגמר' כי אסר המייניה מברך אוזר ישראל בגבורה. פי' הראב"ד המייניה על לבישת המכנסים שישראל חייבין בו משום ולא יראה בך ערות דבר. והרמב"ם ז"ל פירש המייניה חגורתו והוא על שם נאזר בגבורה ועל שם אזור נא כגבר חלציך והוא רומז למה שנא' כי כאשר ידבק האזור אל מתני האיש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וגו'. ואמ' בגבורה כי באזור תלויה גבורת הגבור כי בו תלה כלי זין שלו. ומלשון שנסדרו בגמר' אלו הברכות נראה כפי הרמב"ם ז"ל שמזכיר שם כי אסר המייניה אחר כי משי ידיה ואין אדם לובש מכנסים שלו אחר שיטול ידיו.

6. Weekday Prayers.Morning Blessings.27

   כשיצא לדרך מברך המכין מצעדי גבר על שם מה' מצעדי גבר כונהו שהכין הב"ה פסיעות רגליו ללכת בכל עסקיו.

7. Weekday Prayers.Morning Blessings.28

   ועוד מוסיף בגמרא כשמניח סדינו על ראשו מברך עוטר ישראל בתפארה על שם המעטרכי חסד ורחמים ועל שם ישראל אשר בך אתפאר. והטעם לברכה זו לפי שהיו עוטרים מצנפת כדי שלא ילכו בגלוי הראש, ואמ' כאן ישראל לפי שהשכינה שורה עליהם. ובכל ארץ ישמעאל נוהגין לאמרה מפני שהם מניחים מצנפת על ראשם. אבל באלו הארצות אין נוהגין לאמרה כי אינם מניחים מצנפת אבל נוהגין לומר ברכה אחרת שאינה נזכרת בגמ' והיא בא"י אמ"ה מגביה שפלים. והטעם כמו שפירשנו בברכת זוקף כפופים, ויש מקומות שמברכין נותן ליעף כח. והטעם אפרשנו בוגמלהו חסדים טובים.

8. Weekday Prayers.Morning Blessings.29

   ומברך אדם בכל יום שלש ברכות אלו הראשונה שלא עשני גוי מפני שאין הגוים כלום לפניו שנא' כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו והשנית שלא עשני עבד מפני שאין העבד מצווה במצות עשה שהזמן גרמה, ועוד שאין לו זכות אבות שלא עמדו אבותיו על הר סיני. ועוד שאין מאמינין בו דמרבה עבדים מרבה גזל. ועוד שאסור לישא בת ישראל וקרוב לגוי. נשאל הרמ"ה אם יכול לברך גר שלא עשני גוי ושבוי שלא עשני עבד. והשיב כך ראינו שאין הברכה אלא על תחלת ברייתו של אדם לפי אין הגר מברך שלא עשני גוי אלא כל זמן שהורתו ולידתו בקדושה. אבל השבוי מברך שלא עשני עבד שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל ואינו ראוי לבא בקהל ופסול לכמה דברים. והשלישית שלא עשני אשה מפני שאינה מצווה במצות עשה שהזמן גרמה כמו שפירשנו בהקדמת הספר הזה. האיש דומה לפועל שנכנס לשדה חבירו ונטעה ברשות, והאשה דומה לנכנס שלא ברשות, ועוד שאימת בעלה עליה ואינה יכולה לקיים אפי' מה שנצטוית. והנשים נוהגות לברך במקום שלא עשני אשה שעשני כרצונו, כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו.

9. Weekday Prayers.Morning Blessings.30

   כשרוחץ פניו מברך המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי לפי שכשהעביר ידיו על עיניו ובירך פוקח עורים העביר קצת עוצם מעיניו וקצת מעפעפיו ועדיין עוצם עיניו לא העבירו כלו עד שירחצם במים. יהי רצון מלפניך ה' אלקי על שם ויפק רצון מה'. ואלקי אבותי ברוב התפלות מזכירין זכות אבות. ואם תאמ' ברכה זו למה אינה פותחת בברוך והלא אין ברכה סמוכה לה שאלו הברכות הקטנות אינם סמוכות לה שכל אחת מהן צריך לאומרה בשעתה כמו שאמרנו. ואע"פ שיש שסודרין אותם ביחד אעפ"כ אינן סמוכו' לה כמו ברכת הבדלה שהיא סמוכה לברכות שלפניה ואפילו הכי פותחת בברוך מפני שיש שמפזרין אותם ואף משכנסן פותח בהן בברוך ויש לומר שהיא סיומה של ברכת המעביר שינה. וכן היא כתובה בגמ' בנוסחאות מדוייקות סמוכה לה בלא פירוד וכן מצאתיה בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה וכן היא דעת הרא"ש וכתב עוד שצריך לומ' ויהי רצון בוו ולאפוקי מן המקומות שנוהגין לפתוח בבית הכנסת מיהי רצון ולא יתכן. שתרגילני בתורתך על שם ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד ואע"פ שהטוב והרע מסורין ביד האדם הוא מתפלל לשם לסייעו לעשות טוב ולהתרחק מן הרע. ותדביקנו במצותיך על שם דבקה נפשי אחריך וכתיב הדריכני בנתיב מצותיך. ואל תביאני לידי חטא וכו' על שם ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי וכל זה נאמ' ע"ש מכל אורח רע כליתי רגלי ואשיבה רגלי אל עדותיך. ולא לידי נסיון כי שמא לא אוכל לעמוד בנסיון. ולא לידי בזיון ידוע הוא. והרחיקני מיצר הרע על שם כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ותמצא כי יצר רע הגימ' רשע לומ' לך שכל ההולך אחרי יצרו נעשה רשע וכשם שצריך ליזהר מזה כן צריך ליזהר מזה, ואמרינן בירושלמי דשבת בפרק שמונה שרצים והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר, והדביקני ביצר הטוב על שם סור מרע ועשה טוב, ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי על שם ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כלומר שאהיה אהוב לשמים ולבריות. וגמלני חסדים טובים על שם גמול על עבדך אחיה כי בערב אדם עיף ויגע והולך לישן והרי הוא כמת ומפקיד נשמתו ביד הקב"ה וגומל עמו חסד ומחזירה לו בבקר כשהיא רגועה וזהו שנאמ' חדשים לבקרים רבה אמונתך. בא"י גומל חסדים טובים שנאמ' אשר גמלה כרחמיו וכרוב חסדיו.

10. Weekday Prayers.Morning Blessings.31

    כתב הרמב"ם ז"ל נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה. וכתב רב נטרונאי בתשובת שאלה וברכות אלו לברך כל אחת ואחת בשעתה אי איפשר מפני טנופת הידים העסקניות אלא כשניעור אדם משינתו רוחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן ומתחיל ומסדרן וכל יחיד ויחיד חייב בהן. וכת' הרשב"א הא דאמרינן בפר' הרואה כי מיתער לימ' הכי אלהי נשמה וכו' דמשמע שאינו צריך ליטול ידיו דהא אחר כלן אמר כי משא ידיה וכו' מכל מקום צריך לנקות ידיו ברחיצת מים או בצרורות או בכל דבר המנקה. וה"ר יהודה בר ברזילי ברצלוני כתב דלאו למימרא שצריך לברך כל שיעשה כך אלא בעת שיזדמן לו לברכן ביחד. וכן כתב ר"י שאם לא שמע קול תרנגול כגון שהיה בדרך מברך שאין הברכה על התרנגול אלא על האורה שמבחין התרנגול ונהנה מן האורה והוא הדין בכלם. והרא"ש כתב וכל אותן ברכות שהן להנאתו כמו מלביש עומרים ושעשה לי כל צרכי אם אינו נהנה מהם כגון ששוכב על מטתו ערום או שהולך יחף אינו מברך אותם. והאידנא נהיגי לברך אלו הברכות אחר שנטל ידיו דכל זמן שאין ידיו נקיות אינו יכול לברכם על הסדר. והא דאמרינן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאומר בהן וצונו צריך לברך להב"ה תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל ברכה שהיא של הודאה ושבח כגון אלו יכול לברך אחר כן, ומיהו מלשון שסדרן בגמרא משמ' שיכול לברך כל אלו הברכות קודם נטילת ידים וזהו סעד לדברי שלא תקנו לברך על נטילת ידים אלא לקריא' שמע ולתפלה עכ"ד.

11. Weekday Prayers.Morning Blessings.32

    יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילני היום ובכל יום ויום מעזי פנים פי' מאנשים עזי פנים שלא יתריסו כנגדי ויוציאו עלי לעז של פסול. ומעזות פנים שלא אעיז גם אני פנים כנגד אחרים כי עז פנים לגהינם. מיצר רע פירשנוהו. ומשכן רע כדי שלא נלקה עמו, ואמרו רבותינו הרחק משכן רע ומצאנו כתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ובמה זכו לתורה בשכונת משה רבינו ע"ה. ובני ראובן דתן ואבירם לקו בשכונת קרח ותבלעם הארץ מכאן אמרו רבותינו אוי לרשע ואוי לשכנו. וכתיב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם. ומחבר רע כדי שלא אלמוד מעשיו הרעים ואמרו רבותינו ואל תתחבר לרשע. וכתיב אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבא פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש לנפשך. ומפגע רע הם קורות הזמן ותחבולותיו והפסוק קרא אותם ילד יום. מדין קשה ומבעל דין קשה לשון חכמים הוא. בין בן ברית ובין שאינו בן ברית פירוש בין שיהיה יהודי שהוא מהול בברית אברהם בין גוי שאינו בעל ברית.

12. Weekday Prayers.Blessings on Torah.1

    בא"י אמ"ה אקב"ו על דברי תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה כך אומרים בספרד, ויש מקומות שאומרי' לעסוק בדברי תורה, ומנהג ספרד יותר נכון שכולל עסק הלמוד ועשיית המצות. וכן כת' אב"ן הירחי, ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כי כשנתנה התורה נרתעו כלם שנאמר וירא העם וינועו, וכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך להודיע כי הוא וכל עצמותיו עסוקין יחד להלל ולשבח לשם.

13. Weekday Prayers.Blessings on Torah.2

    הערב נא ה' אלקינו כתב רבינו תם שאין זה כי אם סיום ברכה ראשונה וצריך לומר והערב נא בוו וראייתו לפי שכל מקום שהברכות קצרות ואפי' ברכה הסמוכה לחבירתה פותחת בברוך כגון המבדיל בין קדש לחול שפותחת בברוך. ולא מקריא סמוכה לברכת הבשמים והאש שהזכיר תחלה. וגם בשבע ברכות של חופה שפותחת בברוך ברכת אשר יצר ולא מקריא סמוכה לברכת שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם שהזכיר תחלה משום דמטבע קצר הן ומטבע ארוך עם מטבע קצר לא הויא סמוכה לחבירתה אלא ארוך עם ארוך שהם מטבע אחד. ואם כן היה צריך שברכה זו תהא פותחת בברוך שאותה שלפניה היא קצרה. ולכך אינה כי אם סיום ברכה ראשונה אבל הרמב"ם ז"ל מנאה ברכה בפני עצמה. וכן עיקר כיון שהלשון משתנה ומדבר להבא וכך נוהגין לאומרה בלא וו. ומה שאמר ר"ת דמטבע ארוך עם מטבע קצר לא הויא ברכה הסמוכה לחבירתה כתוב בחדושי דב"ש דהא ליתא ומוכח לה מהירוש' דקתני כל הברכות פותחין בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה ומקשי והרי הבדלה כלומ' שיש בה כמה ברכות תחלה ואפי' הכי פותח בה בברוך. ומתרץ שניא היא דר' מפזרן כלומר שאינו אומרן על הכוס אלא כל אחת לבדה שמ' דאי לאו דר מפזרן לא היה פותח בה בברוך משום דברה סמוכה לחבירתה מקריא ואע"ג דהויא עם מטבע קצר והכא נמי בהערב נא משום הכי אינו פותח בה בברך דהויא סמוכה עם מה שלפניה, ואם תאמר בשבע ברכות של חופה למה פותח באשר יצר בברוך והלא סמוכה היא למה שלפניה. ויש לומ' שם טעם אחר כמו שנפרש במקומה.

14. Weekday Prayers.Blessings on Torah.3

    וכת' ה"ר זרחיה הלוי ותקנו חכמים שלש ברכות אלו כנגד מקרא שהיא פרשת צו ומשנת אי זהו מקומן ותלמוד ר' ישמעאל שהם שלשה ענינים של תורה. והשיג עליו הראב"ד וכי היכן מצינו שיברך תחלה על מצות הרבה ביחד ואחכ"ך יעשה אותם אדרבה היה לו לומר שיקרא כסדר ברכותיו יברך ויקרא יברך ויקרא. וכתוב בחדושי דב"ש הא לאו קושיא היא דמכל מקום אע"פ שהם שלשה ענינים כלהו תורה מיקרו ואכל חד וחד שייכי כל הברכות ומשום הכי אין אנו קפדים לברך ולקרות על סדר ברכותיו.

15. Weekday Prayers.Blessings on Torah.4

    ועתה אחזור לפרש הברכה הערב נא ה' אלהינו על שם וערבה לה'. ועל שם ערוב עבדך לטוב. את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל וכו' על שם לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך כלומר שיערבו עלינו דברי תורה לעסוק בהן מאהבה. בצאצאנו ע"ש וצאצאי מעיך. בספרד גורסין בצאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל. ואבן הירחי גורס בצאצאינו ובצאצאי צאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל כדאמרינן בב"מ בפ' השוכר את הפועלים אמר ר' פרנך אמ' ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו שנא' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. מאי אמר ה' אמ' רב יהודה אמ' רב אמ' הב"ה אני ערב בדבר זה. מאי מעתה ועד עולם אמר ר' ירמיה מכאן ואילך תורה חוזרת על אכסניא שלה וגם מצאתי כתוב בשם הרא"ש אסמכתא לזה מפסוק אחר שנא' שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. וסמיך ליה בהנחל עליון גוים וגומ' כלומר כשאביך וזקניך הם תלמידי חכמים ואתה עמהם אז תהיה התורה נחלה לך ולזרעך עד עולם וזהו שאמ' הכתו' והחוט המשולש לא במהרה ינתק. והני מילי בהיותם כאחד בחיים כאשר משמע הכתוב. ונהיה כלנו יודעי שמך כדי שתמשוך חסדך עלינו כמו שנאמ' משוך חסדך ליודעיך. ולומדי תורתך לשמה ולא לקרותו רב כדאמרינן בספרי שמא תאמ' הרני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקרא דיין ת"ל לאהבה את ה' אלהיך אלא עשה דברי' לשמן וסוף הכבוד לבא. בא"י המלמד תורה לעמו ישראל שנאמ' ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. וכתי' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטי'. ואין לחתום בא"י למדני חוקיך משום דבירושלמ' סותר חתימה זו מפני שאין עושין פסוק ברכה. ורש"י פירש טעם אחר למה אין חותמין כך מפני שכל חתימה היא לשון הודאה שמודה לשם שיש לו כח למלאת בקשתו, אבל למדני חקיך הוא לשון בקשה ואין זה מטבע ברכה וכן כתב אבן הירחי.

16. Weekday Prayers.Blessings on Torah.5

    בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' לקמן אפרשנה בענין קריאת ספר תורה בצבור, ואם תאמר ברכה זו למה פותחת בברוך והלא סמוכה היא לברכת הערב נא, וי"ל כיון שלפעמים אומרה בפני עצמה כשקורא בספר תורה בצבור ואינה סמוכה לאחרת כלל לפיכך פותח בה בברוך.

17. Weekday Prayers.Tzitzit.1

    כשמתעטף בציצית מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית. ופירוש להתעטף מלשון מתרגו' מעיל צדקה יעטני, עטפני. וכל זמן שמתכסה בו ביום צריך לברך עליו ואפי' כמה פעמים. אבל בלילה אינו מברך עליו מפני שאין מצות ציצית נוהגת אלא ביום כמו שאמרנו בהקדמת הספר הזה. וחייב לברך עליו מעומד. ושש מצות הם שברכתן מעומד, סימן להם על"ץ של"ם, עומר, לבנה בחדושה, ציצית, שופר, לולב, מילה כי באלו הששה כתוב לכם, בעומר וספרתם לכם. וכן בלבנה החדש הזה לכם, וכן בציצית והיה לכם לציצית. וכן בשופר יום תרועה יהיה לכם. וכן בלולב ולקחתם לכם. וכן במילה המול לכם כל זכר. ואנו למדין חמשתן בגזירה שוה מלכם הכתו' גבי עומר. וספירת העומר מעומד שנאמ' מהחל חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה. קרי ביה בקימה. ויש מצות אחרות שמברכין עליהן מעומד למצוה מן המובחר ואם לא בירך מעומד אין לחוש כגון הלל ומקרא מגלה וסוכה. וי"א כלל לזה כי כל מצוה שאין בה הנאה מברכין עליה מעומד. גדולה מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות שנאמ' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' בגימטריא תרי"ב ומצות ציצית אחת הרי תרי"ג. ועוד תמצא כי ציצית עולה למנין ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג, ואע"פ שהוא כתוב חסר יו"ד מפרש בתנחומא ג' פעמים כתו' בפרש' ואחד מהם לציצית, חלק הלמד לשלשתן והיא משלמת המנין. ועוד יש בארבע הכנפים ל"ב חוטין שזורין שהם ס"ד כנגד ס"ד פנים שיש בכסא הכבוד וכן תרגם יונתן וארבעה פנים לאחד מנין אפיא דארבע בריין שתין וארבע אפין וכן תמצא ס"ד תיבות מן דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית עד אני ה' אלהיכם לרמוז כאלו השכינה כנגדו. והכי אמרינן בספרי ובירושלמי שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקביל פני שכינה. כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד.

18. Weekday Prayers.Tefillin.1

    כשמניח תפילין מניח תחלה של יד ואחר כך של ראש שנאמר והיו לטוטפות בין עיניך כשתשים אותם של בין עיניך יהיו שנים. וכשחולצן חולץ תחלה של ראש ויצניעם ואחר כך של יד לפי שכשירצה ליקחם ימצא תחלה לפניו של יד ולא יעבור על המצות. אמ' רבה בר שילא אמר רב חסדא סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך. סח אין לא סח לא. והא רב הונא בר חייא אמ' ר' יוחנן על תפילין של יד הוא אומר אקב"ו להניח תפילין ועל תפילין של ראש הוא אומר אקב"ו על מצות תפילין. אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחת, סח מברך שתים. פי' רש"י לא סח מברך אחת על של יד ועל של ראש. סח מברך שתים להניח שכבר בירך על של יד וחוזר ומברך על מצות על של ראש והרי בירך שתים. וכן כתב הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ור"ת פירש לא סח מברך אחת על של ראש על מצות תפילין. סח מברך שתים על של ראש שצריך לחזור ולברך להניח וכן כתב רב עמרם ובה"ג תאנא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין כתקנן בזרועו ובקדקדו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקד ואף לענות אמן יהא שמיה רבה ולקדושה אין להפסיק. וכתב הרא"ש שמצא בהלכות תפילין עתיקתא שח בין תפלה של יד לתפלה של ראש אם שח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. אם בקדושה ויהא שמיה רבה שח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה, אבל עבירה היא.

19. Weekday Prayers.Tefillin.2

    ת"ר תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן, פי' משהתחיל להניחם עד שיהדקם בזרועו ובראשו כדי שתהיה הברכה עובר לעשיית'. היה רוצה לצאת לדרך מניחם וכשיגיע זמן הנחתן ממשמש בהן ומברך. ולמה מניחן בשמאל ולא בימין שהוא חשוב יותר מהשמאל לכל דבר. משום דת"ר והיו לאות על ידכה זה שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואומר ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים. ואומר למה תשיב ידך וימינך. ר' יוסי אומר' מצינו יד שנקראת ימין שנאמ' וישלח ישראל יד ימינו. ורבנן יד ימינו איקרי יד סתמא לא איקרי, ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומ' וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשיר' בימין. וכיון דקשירה בימין הנחת בשמאל ור' יוסי הנחה בשמאל מנא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' נתן. רב אשי אמ' ידכה זו יד כהה וזהו יד שמאל שאין משתמש בה. עוד טעם אחר משל לאדם הבא להחזיק ביד חבירו באי זו יד הוא מחזיק באותה שנכונה לו שימין שלו כנגד שמאל חבירו כך הב"ה הוציאנו בחוזק יד ממצרים וכאלו החזיק ביד שמאלית של ישראל והוציאם וזהו שכתוב והיה לאות על ידכה וגומר השמאלית כי בחוזק יד הימנית הוציאנו ה' ממצרים והנה תפילין של יד זכר לחוזק יד, ושל ראש זכר ליציאת מצרים אשר ראו בעיניהם כמו שכתו' ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ת"ר אטר מניח תפילין בשמאלו שהוא ימין כל אדם והא תניא מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם, כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו. ואדם הכותב בשמאל ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל כתב בעל התרומות זה הכלל יניח תפילין ביד תשת כח כרב אשי דדריש ידכה זו יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה.

20. Weekday Prayers.Tefillin.3

    תאנא דבי מנשה על ידכה זו קיבורת והוא לשון קבוץ בשר כמו קיבורה דאהיני והוא בגובה הבשר שבפרק שבין הקנה לכתף ויטה אותה מעט לצד ימין בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו. ולא יהיה דבר חוצץ ביניהם לבשרו, וצריך שיהיה נויו שהוא המקום שנראה כעין דלת לצד חוץ ולא לצד הכתף, והרצועה יכרוך אותה סביב זרועו עד שיגיע לאצבע האמצעי וכורכה סביביו ג"פ, והרא"ש כשהיה קושר תפילין של יד על הזרוע היה מניח מיד של ראש קודם שהיה כורך הרצועה סביב זרועו שהיה אומ' כיון שאין להפסיק ביניהן יש למעט ההפסק בכל מה שיוכל והכריכה סביב הזרוע אינה מן המצוה. הילכך טוב לאחר אותה עד אחר שיניח של ראש וכן נוהגין העולם. בין עיניך זה קדקד היכא אמרי דבי ר' ינאי במקום שמוחו של תינוק רופס והוא כל גובה הראש וצריך שיהיה הקשר מאחרי הראש למעלה מהעורף ולא למטה בצואר ושיהיה מול העורף ממש מכוון באמצע הראש ולא שיטה לצד הפני' לכאן או לכאן כדאמרינן במנחות אמ' רב יעקב אמר רב יהודה קשר של תפילין צריך שיהיה למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה ולא למטה וצריך שיהיה כלפי פנים כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור. וצריך שיהיה נויו שהוא המקום שנראה כעין דלת לצד חוץ ולא לצד הראש וגם הרצועות שסובבות סביב ראשו צריך להזהר בהן שלא יתהפכו כדי שיהיה נוייהן דהיינו כלפי השער שהוא חלק יותר וצבוע שחור ניכר מבחוץ. וישלשל הרצועות שיהיו תלויין לפניו ויגיעו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה. וי"א של צד ימין על המילה ושל שמאל עד הטבור ושיעור רחבן כאורך שעורה. ואם פחת או הוסיף לא עכב.

21. Weekday Prayers.Tefillin.4

    קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, והוא שיקשור ברצועות של ראש כעין דל"ת ובזה יראה עליהם שדי שין שעל בית החיצון ודלת שנראית בקשר, ויו"ד נראית בקשר רצועה של יד שהוא כמו רצועה קטנה וראשה כפוף כעין יו"ד, ועל זה ארז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש לפי שכתוב עליהם רוב השם שי"ן דלת ובשל יד אין בהם אלא יוד, וגם תמצא שם ה' נקרא ר"ת שי"ן שהיא בל ראש ותמצא כי בשלש מצות נאמר אות במילה ובשבת ובתפילין. במילה והיה לאות ברית ביני וביניכם, בשבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, בתפילין. והיה לאות על ידכם. והן שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כי כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שנים עדים שהוא יהודי, הילכך בשבת וי"ט שנקרא גם כן אות שבת פטור אדם מלהניח תפילין כי יש לו שנים עדים כי הוא יהודי שבת ומילה. אבל בחול חייב כל אחד להניח תפילין כדי שיהיו לו שנים עדים תפילין עם המילה, וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חושבו כמנודה לשמים בפר' ערבי פסחים. כתב גאון שמנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.

22. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.1

    ואומר ברכת כהנים לפני פרש' צו כדי להזכיר ברכתן של ישראל לפני התמידין ואומר פרשת צו ואחר כך אומר משנת איזהו מקומן שהיא שנויה בזבחים ומה שתקנו לקרות בענין הקרבנות יותר מדברים אחרים לפי שכל האומרם בכוונת הלב כאלו מקריבן. ועוד לפי שהתפלה נתקנה כנגדן כמו שאמרנו ותקנו לומר משנת פרק זה יותר מהמשניות אחרות לפי שהיא כלה בלא מחלוקת התנאים. ועוד שהיא סדר הקרבנות ומה שקבעו אחריה בריתא דר' ישמעאל של י"ג מדות משום הא דאמרינן בפ"ק דקדושי' אמ' רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד. ומקשי ומי ידע כמה חיי ומתרץ לא בריכא אלא ליומי כלומר שצריך בכל יום ללמוד משלשתן וכך אנו נוהגין בתחלה מקרא דהיינו פרשת צו ואחר כך משנה דהיינו איזהו מקומן ואחר כך מדרש של ברית דר' ישמעאל והוי במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד ועוד לפי שהיא תחלת תורת כהנים שהיא ראש לכל הקרבנות קבעוה אצל הקרבנות. וא"ת היאך קורין פרשת צו ופסוקי הזמירות וק"ש על פה והא קיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. ויש מתרצים שכל דבר שרגילין בו ושגור בפי הכל אין בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה. והר"ף כת' דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פי אלא להוציא אחרים ידי חובתן אבל כל אחד לעצמו מותר. וכן כת' הרא"ש ובירוש' אומ' דהא דאמרי' דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה שהוא בקורא בתורה שמא יאמרו חסר משם אבל בתפלות אין לחוש.

23. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.2

    ואומר איזהו מקומן של זבחים, כלומ' באי זה מקום מותר לשחוט הזבחים הקרבים. קדשי הקדשים הם נקראים חטאות ואשמות ועולה ושלמי צבור דבחטאת כתיב קדש קדשים היא ובאשם כתי' קדש קדשים הוא והוקשה עולה לחטאת ואשם וגם שלמי צבור הוקשו לאשם כמו שנפרש לקמן. שחיטתן בצפון שנאמ' בעולה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וכתי' בחטאת במקום אשר ישחט העולה תשחט החטאת. וכתי' באשם במקו' אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם והאי דלא קתני בריש' וקבול דמן בכלי שרת בצפון כדקתני' בסיפא משום דמעיקרא סבר שאשם מצורע אינו טעון כלי אלא בידים שנא' באשם מצורע ונתן ודרש"י מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן ולהכי לא פסיק ליה למתניה קבול דמן ובסוף חזא דלא סגי ליה בלאו כלי שנא' בו כי כחטאת כאשם הוא ודרשי' מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעונה כלי פסיקא ליה ותנייה בסוף. אשכחן קבול דמים בצפון מקבל עצמו מנין ת"ל ולקח מדם הפר ומדם השעיר ודרשינן מאי ולקח לו קח כלומר שיקרב הוא אצל הפר לצפון ויקבל. אשכחן למצוה לעכב מנין ת"ל בשעיר נשיא ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא היכן עולה נשחטת בצפון אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמ' במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת הא למה זה יצא לקבעו שאם לא שחטו בצפון פסל אשכחן בשעיר נשיא שאר חטאות לעכב מנין מדכתיב בשעירה וכבשה האמורות גבי פרש' ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגומ' שאמר בשעירה ושחט את החטאת במקום העולה ושנה בכבשה ואמר ושחט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העולה ואם אינו ענין לזה שהרי כבר נאמר בשעירה תנהו ענין לשאר חטאות שמעכב בהון צפון אבל שוחט לא בעי צפון מדתני ר' חייא ושחט אותו על ירך המזבח מה ת"ל לפי שמצאנו שכהן עומד בצפון ומקבל בצפון יכול אף שוחט כן תלמוד לומר אותו. אותו בעי צפון ואין שוחט בעי צפון.

24. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.3

    פר ושעיר של יום הכפורים. פר הוא פרו של אהרן שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ושעיר של יום הכפורים שנאמר והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, והם חטאות פנימיות. ומפרש בגמרא דאיירי דאתיא ליה חטאת מדרשא חביבא ליה ואקדמא. ומקשי לתני חטאת חיצונה ברישא. ומתרץ משום דהני דמן נכנס לפני לפנים חביבא ליה ואקדמה. שחיטתן בצפון מפני שהן חטאות, וקבול דמן בכלי שרת שנא' בעולת סיני וישם באגנות וממנו למדו כל הזבחים. ודמן טעון הזאה על בין הבדים שנא' ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים וגו' וכתיב בשעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת כי היה עומד בין בדי הארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה ובבית שני שלא היה שם ארון עומד בבין הבדים ואלו ההזאו' היו כנגד עביה של כפרת ולא היה נוגע בה שנאמ' ולפני הכפרת ועל הפרכת חוץ מבית קדשי הקדשים שנא' וכן יעשה לאהל מועד כלו' כשם שהזה משניה' בפנים אחת למעלה ושבע למטה כך היה מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה. ועל מזבח הזהב שנא' ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב וזה המזבח הוא מזבח הזהב שהוא לפני ה' בהיכל שנאמ' וישם את מזבח הזהב באהל מועד לפני הכפורת. והיה מזה עליו שבע הזאות שנאמר והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, מתנה א' מהן מעכבת, פי' אם חסר מתנה אחת ממנין ההזאות הפנימיות מעכב הואיל ומנאן הכתו' בפירוש בכל מקום כמו שאמרנו. שיירי הדם, פי' של פר ושעיר של יום הכפורים היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון, ולמדנו זה משיירי דם פר כהן משיח שדמו גם כן נכנס לפנים ונאמ' בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ופתח אהל מועד הוא למערבו של מזבח כי ההיכל במערב והמזבח כנגדו. והטעם לשפכו ביסוד מערבי כי הוא הקרוב אליו בצאתו מן ההיכל. אם לא נתן לא עכב פי' אם לא נתן השירים הללו אל יסוד המזבח אלא שפכן לא עכב הכפרה שנא' וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר, את הקדש אלו דמים של בית קדשי הקדשים, ואת אהל מועד אלו דמים של ההיכל ואת המזבח זה מזבח הזהב ואמ' וכלה אמ' דבהכי נשלמו כל הכפרות המעכבות.

25. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.4

    ב'. פרים הנשרפים, הם שלשה פר יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם דבר של צבור. פר יום הכפורים הוא שנכנס בו כהן גדול לפני לפנים שנאמ' בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ונאמ' בו ואת פר החטאת וגו' ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם ופר הבא על כל המצות הוא אם שגג כהן משיח באחד מחייבי כריתות המנויין בתחלת כריתות מביא פר בן בקר לחטאת ונשרף שנאמר והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה וגו' ושרף אותו על עצים באש. ופר העלם דבר של צבור הוא אם שגגו והורו שלא כהלכה באחת ממצות לא תעשה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת והם ל"א מצות לא תעשה המנויות בתחלת כריתות ועשו הקהל או רובו על פיהם מביאין פר בן בקר לחטאת ונקרא פר העלם דבר מפני שנאמ' בתחלת הפרש' ונעלם דבר מעיני הקהל. ונשרף שנאמ' והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו. והאי מחוץ למחנה ילפינן ביומא שהוא חוץ לשלש מחנות והוא חוץ לירושלים. שעירים הנשרפים הם שנים שעיר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה. שעיר של יום הכפורים הוא בן זוגו של שעיר המשתלח ונשרף שנאמר ואת שעיר החטאת וגומ' ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם ושעירי ע"ז הם אם הורו בית דין בע"ז חייבין כל שבט ושבט להביא שעיר ונשרפין לפי שהם חטאות הצבור. ולמדנו שריפתם מפר העלם שנשרף ונא' בו חטאת הקהל הוא. ותניא בת"כ בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון שהן חטאות וטעונות שחיטה וקבול בצפון כמו שאמרנו למעלה. ודמן טעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב. אבל בין הבדים אין כתו' בהן כמו שכתו' גבי פר ושעיר של יום הכפורים. ולמדנו מתן דמים על הכפורת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת ושיירי הדם על יסוד מערבי מפר כהן משיח שנאמ' בו והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד וכענין זה כתו' בפר העלם. ולמדנו גם כן שעירי ע"ז מפר כהן משיח שנא' בו ואת כל חלב החטאת ירים ממנו. ואמרינן בספרי החטאת לרבות שעירי ע"ז לכל האמור בענין ר"ל הזאה וזריקה והקטרת אימורין ושריפת הנשאר אל מחוץ למחנה. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן ר"ל למקום שמוציאין שם דשן המזבח שנא' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכתי' בפר כהן משיח על שפך הדשן ישרף. ופר יום הכפורים הוקש לפר העלם שנא' בו ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת ואמרי לפר זה יום הכפורים.

26. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.5

    ג'. חטאות הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור החיצונות שאנו צרכין להזכיר דאלו הפנימיות כבר נשנו. שעירי ראשי חדשים ושל מועדות האמורים בפרשה וחטאות היחידי' הם הבאים על שגגת חייבי כרתות שבתורה שכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת קבועה ובתחלה כריתות מנה אותם ולכך לא מנה אותם כאן. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון כבר אמרנו למעלה בנין אב לכל דבר ששמו חטאת שטעון צפון בשחיטה וקבול ומקבל. ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות שנא' קרנות מלא משמע תרי וכתיב קרנת קרנת תרי הרי ארבע. כיצד עלה בכבש ופנה לסובב כלומ' היאך היה נותן המתנות היה עולה בכבש שהיה בדרומו של מזבח ופנה לסובב כדאמרי' בגמ' עלה אמה וכנס אמה זהו היסוד. עלה חמש וכנס אמה זהו הסובב, עלה שלש וכנס אמה זהו מקום הקרנות ומקום הקרנות אמה הרי עשר אמות. וילפינן לה מג"ש דרבוע רבוע ממזבח הזהב. כתיב הכא במזבח החיצון חמש אמות ארך וחמש אמות רוחב רבוע וכו' וכתיב במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו. מה להלן גבהו פי שנים ברחבו. אף כאן גבהו פי שנים ברחבו ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. והנה אצייר לך צורת המזבח והכבש ומקום היסוד והסובב והקרנות, כדי שתבין היטב כל הענין שאמרנו ומפני שמתן דמן נותן על הקרנות ובאצבע צריך לעמוד על גבי סובב. אבל כל שאר הדמים שהן תחתוניות מן החוט ולמטה עומד על הרצפה אצל זוית המזבח וזורק מן הכלי למזבח וכל מקום שיגיע למזבח כשר. ובא לו לקרן דרומית מזרחית שבו הוא פוגע תחלה דקיימ' לן כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח והכבש היה בדרום וכשעולה בו ופניו לצפון נמצא ימינו למזרח ופונה לימינו ולקרן דרומי' מזרחית ומקיף כדרכו עד שמגיע למזרחי' צפונית ואחריה צפונית מערבית ואחריה מערבית דרומית ובא לו לכבש וירד על יסוד דרומי. דתניא בבריתא ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מערבי אמרת ילמד ירידתו מן הכבש מיציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל אינו נותן אלא בסמוך אף ירידתו מן הכבש אינו נותן אלא בסמוך והטעם משום דאין מעבירין על המצות. ונאכלין לפנים מן הקלעים שנאמר בחטאת במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד יאכלוה. והמשכן היו קלעים סביבות החצר ובית עולמים היו חומות העזרה. לזכרי כהונה שנא' הכהן המחטא אותה יאכלנה, לאפוקי נשים שאינם ראויות לחטוי, וכתי' כל זכר בכהנים יאכל אותה. בכל מאכל משום דקתני גבי פסח אינו נאכל אלא צלי תנא בכלהו בכל מאכל הן מבושל הן צלי הן מה שירצה, ואע"ג דאמרי' מתנות כהונה אין נאכלין אלא צלי שנא' למשחה בהם לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אינה אלא מעלה בעלמ' שיברור להם אכילה יפה אבל אם רצה לאכול אותם מבושל יותר מצלי הרשות בידו. ליום ולילה דילפינן בפ"ק דזבחים ובשר זבח תודת שלמיו למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה אחד חטאת ואשם מנין ת"ל זבח. ובקדשים לילה הולך אחר היום שנא' לא יניח ממנו עד בקר. עד חצות. סייג עשו כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתנן בפ"ק דברכות כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

27. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.6

    ד'. העולה קדש קדשים ליפסל ביוצא וטבול יום ומחוסר כפורים והאי דקתני בה קדש קדשים ולא קתני הכי בכולהו משום דלא כתיב בה קדש קדשים אשמעינן תנא דאפי' הכי קדש קדשים היא דהיא כולה לגבוה סלקא. שחיטתה בצפון שנאמ' בה על ירך המזבח צפונה. וקבול דמה וכו' כמו שפירשנו למעלה. ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע שלא מצאנו שנכתב בעולה קרנות המזבח אלא נאמ' בזריקת דמה וזרקו את הדם על המזבח סביב, וממה שאמ' סביב אמרו שצריכה ד' מתנות והן בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והיה זורק על הקרן והדם הולך אילך ואילך ונעשה כמין גם, וזהו שתי מתנות שהם ארבע דבעינן שיראה הדם בארבע רוחות והא לא משכחת לה אלא בשתי קדנות זו באלכסונה, דאי בשתים שברוח אחת לא הוי הדם אלא בשלש רוחות המזבח ולא קרינן ביה סביב והכי תנן במסכת תמיד בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה דרומה והטעם מפני שמזרחית דרומית לא היה לה יסוד ואי איפשר שיתחיל ממנה מפני שהעולה תחלת מתן דמה טעון גג יסוד דאמ"ר עקיבא ק"ו ומה שירים שאין מכפרים ואין באין לכפרה טעונין יסוד תחלת דם עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד. והנה אצייר לך צורת רבוע המזבח והדם על הדרך שאמרנו, וכי קרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד . וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים. מפורש בכתו' והמון העם קורין לאישים השין רפויה וטעות הוא כי לקריאתם יהיה משמעו מענין איכה אישים אקרא. והנכון לקראת השין דגושה שהוא מענין ואשם לא תכבה, ולכן אין לכתו' בו יו"ד בין האלף והשין.

28. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.7

    ה'. זבחי שלמי צבור הם שני כבשי עצרת שמניפין אותם עם שתי הלחם והשוה אותם הכתוב עם החטאת שנאמר ועשיתם שעיר עזים א' לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. והנה דינם שוה כדין חטאת חוץ ממתן ארבע שאין טעון מתן ארבע בשום קרבן כי אם בחטאת בלבד. אשם גזלות הוא מי שיש בידו משוה פרוטה ולמעלה מממון ישראל בין שגנבו בין שהלוהו בין שהופקד אצלו או משום שותפות או משאר דברים וכפר בו ונשבע לשקר מביא איל אשם על חטאו והוא הנקרא אשם גזלות. אשם מעילות הוא מי שנהנה משוה פרוטה ולמעלה מן ההקדש מעל ומביא איל אשם וזהו בשגגה אבל במזיד אינו חייב קרבן מעילה כי ההקדש אינו מתחלל במזיד אלא ישאר בקדושתו. אשם שפחה חרופה הוא שפחה כנענית המיוחדת לעברי ואם בא עליה אחר בין בשגגה בין במזיד מביא איל אשם ונקרא אשם שפחה חרופה וגם נקרא אשם ודאי. אשם נזיר, הנזיר כשיטמא מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש בן שנתו לאשם והוא הנקרא אשם נזיר. אשם מצורע המצורע כשיטהר מביא שני כבשים וכבשה. הכבשה לחטאת והשני כבשים אחד לעולה ואחד לאשם והוא הנקרא אשם מצורע ואם דל הוא ואין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם. אשם תלוי מביאו אדם שנסתפק לו אם חטא או לא חטא כגון מי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר אם לאו כגון אם היו לפניו חלב ושומן והיה סבור כי שניהן היתר ואכל אחד מהם אמרו לו אחת של חלב היתה שם ולא ידע אם של חלב אכל מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא יודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן מביא חטאת קבועה וזהו הנקרא אשם תלוי עד שיהי נודע לו החטא, וזהו שאמ' הכתו' ואם נפש כי תחטא וגומ' ולא ידע ואשם ונשא עונו, והביא איל תמים וגומ' ותנן בכרתות זה הכלל כל דבר שחייבין על זדונו כדת ועל שגגתו חטאת קבועה מביא על לא הודע שלו אשם תלוי. ואלו הן ששה אשמות החמשה הראשונים הם סמוכים ולכך נקודה האלף בשבא ופתח אבל הששי שהוא אשם תלוי האלף נקודה בקמץ מפני שהוא שם דבר. שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון שנאמר בזבחי שלמי צבור על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולה טעונה צפון אף זבחי שלמי צבור טעונין צפון ובאשם כתיב במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ועולה טעונה צפון כמו שאמרנו אשכחן שחיטה קבלה מנלן שנא' ואת דמו דהוה מצי למיכתב את דמו ו"ו מוסב לעיל כלו' במקום שחיטתו שם תהא קבלת דמו'. אשכחן שחיטה וקבלה מקבל עצמו מנין ת"ל את דהוה מצי למכתב דמו כתב את לרבות המקבל. אשכחן למצוה לעכב מנין ת"ל ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש. ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע מפני שכתוב באשם סביב. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה שנאמ' כל זכר בכהנים יאכלהו במקום קדוש יאכל.

29. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.8

    ו'. התודה ואיל נזיר וגומ' התודה היא קרבן שלמים שמביא עם המנחה שנא' וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו וגו' והיה מביא עם קרבן תודה ארבעים חלות מעשרים עשרון סלת העשרה עשרונים חמץ העשרה עשרונים אחרים מצה העשרה של חמץ עושה מהן עשר חלות והעשרה של מצה עושה מהן שלשים חלות שוות עשר חלות מאפה תנור, ועשר חלות רקיקין, ועשר חלות מורבכות שנאמ' על חלות לחם חמץ אחר שאמר חלות מצות ורקיקי מצות וסלת מורבכת. ומפי השמועה למדו שמשקל אלו הג' מינין כמשקל החמץ. ואיל נזיר, במלאת ימי נזרו מביא כבש אחד לעולה וכבשה אחת לחטאת ואיל אחד לשלמים והיה מביא עם האיל עשרים מצות מששה עשרונים ושני שלישי עשרון העשרה חלות העשרה רקיקין והכל מאפה תנור. קדשים קלים לומ' שאין מועלין בהם שחיטתן בכל מקום בעזרה לומ' שאין טעונין צפון. ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע מפני שכתו' בהן בשלמים סביב כמו בעולה, ולכך כל השלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ארבע כמו העולה. ונאכלין בכל העיר שנאמ' ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, ומקשי בגמ' וכי כל הני במקום טמא אכלי להו אלא טהור מכלל שהוא טמא ואי זה זה זה מחנה ישראל שהוא טהור מטומאת מצורע וטמא טומאת זב, וירושלם היא כנגד מחנה ישראל. לכל אדם לזרים. ליום ולילה עד חצות שנאמ' בתודה ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר. ואיל נזיר הוקש לחטאת ואשם. ובכל מקום שאומ' בתורה עד בקר מצותו עד שיעלה עמוד השחר וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר. המורם מהם מן התודה דהיינו חזה ושוק כשאר שלמים. וארבע חלות מארבע מינין שנא' והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. ונאמ' בתרומת מעשר והיא א' מי' והרמותם ממנו תרומת ה' מה תרומת מעשר היא א' מי' כך א' מכל קרבן הוא א' מי' והחלוץ היו מ' ועשיריתם ד' חלות והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחזה ושוק נמי כתי' גבי נזיר וחלת מצה אחת ורקיק אחד. כיוצא בהם נאכלים ליום ולילה אלא שאין נאכלין לבעלי' אלא לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם שנא' ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך אתך.

30. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.9

    ז'. שלמים קדשים קלים לומר שאין מועלין בהם ואשלמי יחיד קאי דאלו שלמי צבור כבר נשנו. שחיטתן בכל מקום בעזרה ואפי' בדרום שנאמ' ושחטו לפני אהל מועד מדקאמ' לפני ולא קאמ' פתח משמע כל מקום שהוא כנגד ההיכל מכל צד ומדכתי' קרא אחרינא ושחטו פתח אהל מועד דמשמע דבעינן פתח עשו שני פשפשין בכותל בית החליפות, כי האולם היה עודף על רוחב ההיכל ט"ו אמה לצפון וכן לדרום ובכותל של אותו עודף היו חלונות מבחוץ לגנוז שם סכינין ולכך קרוי האויר שכנגדו עד כותל מערבי של עזרה בית החליפות. ואותן הפשפשין היו מתירין כל בית החליפות לארכו ולרחבו כי היה פתחן בקרן זוית של אולם כדי שיהיה קצת נראה לצפון וקצת נראה למערב. וכך היו עושין בדרום ובהני פשפשין קרינן שפיר פתח אהל מועד וקסבר כי אולם קרוי אהל מועד ואלו הפשפשין לא היו משמשין ליציאה ולכניסה אלא להכשיר שחיטה בעלמא. ולהכשיר אחורי בית הכפרת היה שם לול קטן בכותל ההיכל. נמצאת כל העזרה מכל צד מוכשרת לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים. ועל זה הלול כתוב בדברי הימים לפרבר, ואמרינן מאי פרבר אמר רבה בר שילא כמאן דאמ' כלפי בר. לשני ימים ולילה אחד, שנאמר והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ואינן נאכלין אלא ביום זבחיהם ובלילה ויום אחר עד הלילה. דתניא בבריתא יכול יהו נאכלין לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום ולילה אחד מה להלן לילה אחריהן אף כאן לילה אחריהן, ת"ל יאכל עד יום ביום אתה אוכל ואי אתה אוכל בלילה. לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם פירשנוהן למעלה.

31. Weekday Prayers.Mishnah on the Location of the Sacrifices.10

    ח'. הבכור ידוע. והמעשר מעש' בהמ'. והפסח ידוע. קדשים קלים פירשנוהן. ודמן טעון מתנה א' מפני שאין כתו' בהן סביב אלא כתיב בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח ומעשר ופסח אנו למדין מבכור כדאמרינן בגמ' תניא ר' יוסי הגלילי אומ' דמו לא נאמ' אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם למד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואמורין לגבי מזבח. כנגד היסוד דילפינן זריקה זריקה מעולה מה עולה טעונה יסוד אף אלו טעונין יסוד ועולה גופה שנא' אל יסוד מזבח העולה, והאי דלא עבדינן שתי מתנו' שהן ארבע משום דהוו עולה ושלמים ואשם שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. ואמר בלבד שיתן כנגד היסוד למעט דרום ומזרח. שנה באכילת' אע"פ שמתן דמם שוה משונים הם באכילתן, הבכור נאכל לכהנים שנא' ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה. וכבר ידעת כי חזה ושוק כמו שלמים דתנן המורם מהם כיוצא בהם והשלמי' נאכלים לכהנים לשני ימים ולילה אחד וכך הבכור נאכל לכהנים לשני ימים ולילה אחד ומעשר בהמה מקריבין ממנו האמורין והשאר אוכלין אותו בעליו ואין לכהנים בו חלק ולא חזה ושוק וזה שאומ' לכל אדם. ונאכלין בכל העיר בכל מאכל הן צלי הן מבושל. והגורס בכאן לכל אדם טועה הוא דהא קתני שנה באכילתן כי הבכור נאכל לכהנים והמעש' לכל אדם. לשני ימים ולילה אחד שהכתו' הקישן לחזה ושוק כמו שאמרנו. הפסח אינו נאכל אלא בלילה שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה. אינו נאכל אלא עד חצות מתני' ר' אלעזר בן עזריה היא דיליף ג"ש שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה ולהלן כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות שנא' בחצות הלילה אף כאן עד חצות. אינו נאכל אלא למנויו שנא' במכסת נפשות. אינו נאכל אלא צלי שנאמ' צלי אש ומצות. ודע כי כל מה שאומר בזה הפרק ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות ושתי מתנות שהן ארבע. זהו למצוה מן המובחר אבל אם נתן מתנה אחת בלבד לכל קרבן מהם נתכפר שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל, בשפיכה אחת נתכפר.

32. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.1

    ואומ' ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת. ובמדרש השכם גורס משלש עשרה, וכן כת' רבי סעדיה, מק"ו כמו שנא' ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה גו' שאין אנו רשאין להחמיר יותר על הנדון, וכמו שנא' כי תראה חמור שונאך ולא פירש האוהב כי אם השונא שלא רצה הכתו' להאריך בלשון ופתח בשונא כדי ללמוד האוהב, ואין אנו רשאין להקדים חמור האוהב מהשונא לפי שדיו לבא מן הדין להיות כנדון ככל התורה כלה.

33. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.2

    המדה השנית מגזירה שוה, כמו שנאמר ערות בת בנך או בת בתך הנה אסר לך את בת הבן ואת בת הבת ולא אסר את הבת, וכתו' אחר אומ' ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה. למדנו הנה הנה לגזירה שוה, מה להלן אשה ובתה ובת בנה ובת בתה אף כאן בתו ובת בנו ובת בתו. וכמו שנאמר בישראל ולא תשימו קרחה בין עיניכם ונאמר בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם למדנו קרחה קרחה מגזירה שוה מה להלן בכל הראש אף כאן בכל הראש.

34. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.3

    המדה השלישית מבנין אב וכתוב אחד מבנין אב משני כתובים כמו שנאמר בחג המצות אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם שהתיר לנו הכתוב אוכל נפש בלבד בחג המצות ובשאר המועדים לא התיר לעשות אוכל נפש אלא אמרו רז"ל זה בנה אב לכל המועדים, וכמו שנאמ' ועד אין בה והיא לא נתפשה. ותניא ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר או אינו אלא עד אחד ת"ל לא יקום עד אחד באיש ומה ת"ל ועד זה בנה אב כל מקום שנאמ' עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד. וכמו שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה הואיל ופירש הכתוב באחד מהם סקילה שנאמר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם אף בכל מקום שנאמר דמיהם בם אינו אלא בסקילה זהו בנין אב מכתוב אחד. מבנין אב משני כתובים כמו שנאמר במומי אדם או גבן או דק או תבלול בעינו וגו' ולא אמ' לנו הכתו' יבלת אך במומי בהמה כתוב עורת או שבור או חרוץ או יבלת. ואמרו רז"ל כל מקום שנמצא בתורה מום סתם נוהגין עליו מומי אדם ומומי בהמה. זהו בנין אב משני כתובים.

35. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.4

    המדה הרביעית מכלל ופרט כמו שנאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה כלל לחיה שחיה בכלל בהמה, ואחר כך פרט מן הבקר ומן הצאן ונתמעטה החיה מן הקרבן ואין בכלל אלא מה שבפרט. וכמו שנאמר לא תלבש שעטנז כלל שאסר כל שעטנז שהוא משני מינין ואחר כך פרט צמר ופשתים יחדו, צמר ופשתים אסור אבל לא דבר אחר. אף בכל מקום שנמצא בתורה כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.

36. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.5

    המדה החמישית ומפרט וכלל כמו שנאמר בהשבת אבדה וכן תעשה לחמורו, וכן תעשה לשמלתו פרט שמשמע שאלו אתה חייב להשיב בלבד אבל לא דבר אחר ואחר כך כלל וכן תעשה לכל אבדת אחיך כל אבדה שבעולם ונעשה הכלל מוסף על הפרט הלך אחר הכלל. וכמו שנאמר לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו פרט שמשמע אלו אין לך לחמוד בלבד אבל דבר אחר כן. ואחר כך וכל אשר לרעך חזר וכלל ונעשה הכלל מוסף על הפרט. אף בכל מקום שנמצא בתורה פרט וכלל הלך אחר הכלל.

37. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.6

    המדה הששית כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כמו שנא' על כל דבר פשע שבעולם ואחר כך פרט על שור על חמור על שה על שלמה כמשמעו שעל אלו אתה חייב להשבע בלבד אבל לא על דבר אחר. ואחר כך כלל על כל אבדה כל אבדה שבעולם כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל גופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות שנא' והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה יצאו שטרות שאע"פ שהן מטלטלין אין גופן ממון. וכמו שנא' במעשר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע ויש לשאול היכן מצינו שהבקר והצאן הם גדולי קרקע. י"ל ממה שכתו' תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגומ', או יש לומר שהם גדלות על ידי גדולי קרקע שהם העשבים.

38. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.7

    המדה השביעית מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כמו שנא' פקוד כל בכור זכר ואם אמר פקוד כל בכור ולא אמר זכר הייתי אומר כל פטר רחם אפי' הנקבות. לכך אמר זכר שמשמע זכר ולא נקבה זהו כלל שהוא צריך לפרט ואם אמר זכר ולא אמ' בכור הייתי אומ' כל זכר בין בכורים בין שאינן בכורים לכך אמר בכור זהו פרט שהוא צריך לכלל.

39. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.8

    המדה השמינית וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא כמו שנאמר במולך איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת. ומולך בכלל שאר התיעובין היה למה פיר' ענשו יותר מכולם לא ללמד על עצמו יצא שהוא בסקילה אלא ללמד על הכלל כלו יצא ששאר כל התיעובין הם בסקילה.

40. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.9

    המידה התשיעית וכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כמו שנא' ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים מכה בשוגג בכלל רוצח היה שנא' ומכה אדם יומת בין בשוגג בין במזיד ויצא מכה בשוגג מן הכלל לטעון טעון אחר שהוא כענינו של מכה במזיד שזה המית וזה המית. ויצא מן הכלל להקל על עצמו שניצול בערי מקלט זהו להקל ולא להחמיר.

41. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.10

    המדה העשירית וכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמי' כמו שנאמר כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו' והוציא אמה העבריה מן הכלל שנאמ' וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים. והלא אמה העבריה בכלל עבד עברי היתה שנא' כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' ולמה יצאת מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו שעבד אינו יוצא בסימנין ואינו יוצא במיתת אדון והאמה יוצאה בסימנין ובמיתת אדון אפילו בתוך שש, ויצא להקל שהדבר הוקל עליה שיוצאת בתוך שש, ולהחמיר שאדונה מקדשה בעל כרחה.

42. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.11

    המדה האחת עשרה וכל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפי' כמו שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, ובתו בכלל יליד ביתו היתה בין פנויה בין נשואה, ויצא לידון בדבר חדש שאחר שנשאת אינה אוכלת בתרומה שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. והואיל והוציאה הכתו' מן הכלל אי אתה יכול להחזירה לכללה אפילו היא אלמנה וגרושה אם לא יחזירנה הכתוב לכללה בפירוש שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה בנעוריה מלחם אביה תאכל.

43. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.12

    המדה השתים עשרה ודבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו כמו שנאמ' בענין שבת שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אינו ר"ל שישבו תחתיהם כל היום כלו אלא שלא יצא איש ממקומו אלפים אמה ושהוא למד מענינו. וכמו שנאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא אינו ר"ל שלא יצא מן המקדש לעולם אלא שלא יצא להטמא למת והוא למד מענינו שהפרשה עצמה מדברת בטומאת מת. ודבר הלמד מסופו כמו שנא' גבי עריות איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. אסר לנו כל שאר שבעולם אך בסוף הענין פירש לנו את האסורות שנאמ' ערות פלוני ופלוני לא תגלה ומהם נוכל ללמד המותרות. וכמו שנאמר בהפרת נדריה שהאב מפר נדרי בתו והבעל נדרי אשתו שמשמע בין דברים שיש בהן ענוי נפש בין שאין בהם ענוי נפש אך בסוף הענין פירש כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש למד שהאב והבעל אינם יכולים להפר אלא נדרים שיש בהן ענוי נפש בלבד.

44. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.13

    המדה השלש עשרה ושני כתובים המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. כמו שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שמשמע שהשמים נבראו תחלה וכתו' אחר אומר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים שמשמע שהארץ נבראת תחלה. ובא הכתו' השלישי ויכריע ביניהם לומר שאין בהם הכחשה שנא' אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחד. וכמו שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שמשמע שלא דבר עמהם בהר. וכתיב במשנה תורה פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם לומר שאין בהם הכחשה שנאמ' מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. וכמו שנאמר כל חלב וכל דם לא תאכלו שמשמע בין חלב חיה בין חלב בהמה כתי' אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם שנא' כל חלב שור וכבש ועז לא תאכלו.

45. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.14

    ומנין י"ג מדות אלו הוא לדעת רש"י אבל רבינו סעדיה מונה מכלל ופרט מפרט וכלל מדה אחת, ודבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו שתי מדות. והרא"ש הסכים לסברא הראשונה.

46. Weekday Prayers.Baraita of Rabbi Ishmael.15

    ויש מקומות שנוהגין לומר רבון העולמים כי לא על צדקותינו וכו' אתה הוא עד שלא נברא העולם ואין מנהגנו לאומרו' וגם אומרי' הודו לה' קראו בשמו ומזמור השמים מספרים כבוד אל וגומ' אבל אין מנהגנו לאומרם אלא בשבתות וימים טובים.

47. Weekday Prayers.Songs of Praise.1

    ואומר ברוך שאמר והיה העולם. לשון חכמים הוא שאומר במקומות הרבה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם והוא על שם כי הוא אמר ויהי, ור"ל שעל ידי אמירה נברא העולם בלא שום יגיעה ולא שום פעולה אחרת שנא' בדבר ה' שמים נעשו. והיינו דאמרינן בבראשית רבה שהעולם הזה נברא בה"א שנא' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בהא בראם. והטעם כמו הה"א שאין בכל האותיות יותר קלה ממנה להאמר בפה כך ברא העולם בלא יגיעה ועמל. ברוך הוא על שם ברוך ה' לעולם. ברוך אומר ועושה על שם ההוא אמר ולא יעשה. ברך גוזר ומקיים על שם ותגזר אומר ויקם לך. ברוך עושה בראשית על שם בראשית ברא אלהים. ברוך מרחם על הארץ על שם פקדת הארץ ותשוקקה. ברוך מרחם על הבריות על שם ורחמיו על כל מעשיו. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו על שם מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. ברוך אל חי על שם צמאה נפשי לאלהים לאל חי. לעד וקיים לנצח על שם ה' ימלוך לעולם ועד. ברוך מעביר אפלה ומביא אורה שנאמ' ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ברוך שאין לפניו עולה להטות את הדין. וכתי' אל אמונה ואין עול. ולא שכחה שנאמ' ברית עולם לא תשכח. ולא משוא פנים שנאמר לא ישא פני כל כופר. ולא מקח שוחד על שם ושוחד לא תקח. וא"ת מה יהיה שוחד זה שיעלה על הדעת שיהיה לוקח אלא שאינו נוטל זכיות כנגד עונות וישלם לו שכר המצות היתרות אלא מענישו על כל העבירות ונותן לו שכר על כל המצות וכן מצאנו במשה רבינו שנפרע ממנו עונש קלה שבקלות דהיינו שמעו נא המורים ולא הוציא עבירה כנגד מצוה. ובשבת מוסיפין ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל שנאמ' ראו כי ה' נתן לכם השבת, לכם ולא לאחרים. וביום טוב אומ' ברוך אשר נתן מועדי שמחה לעמו ישראל שנא' וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ואומ' שמחה על שם ושמחת בחגך. ובראש השנה אומ' ברוך אשר נתן את יום הזכרון הזה לעמו ישראל. וביום הכפורים ברוך המנחיל מנוחה וסליחה וכפור תועה לעמו ישראל. תועה שם דבר ור"ל כפרת התעות כמו ולדבר אל ה' תועה. ברוך הוא וברוך שמו על שם ה' אחד ושמו אחד. וברוך זכרו לעולמי עד על שם ה' זכרך לדור ודור.

48. Weekday Prayers.Songs of Praise.2

    בא"י אמ"ה ואין לומר האל דהא אמרינן אלהינו. וכן כת' רב עמרם בברכה שאחר המגלה ומזכיר כאן ט"ו פעמים ברוך כנגד ט"ו תיבות שבברכת כהנים המלך על שם ה' מלך הגדול על שם גדול ה'. והקדוש על שם כי קדוש אני ה'. האב הרחמן על שם כרחם אב על בנים וגו'. מהולל בפי עמו על שם תהלת ה' ידבר פי. משובח על שם דור לדור ישבח מעשיך. ומפואר על שם ובישראל אתפאר. בלשון כל חסידיו על שם וחסידיך רנן ירננו. ואמר בלשון על שם ורומם תחת לשוני. ועבדיו על שם הללו עבדי ה'. ובשירי דוד עבדך כמו שאמר דוד ומשירי אהודנו. ואמר עבדך על שם ודוד עבדי. נהללך ה' אלקינו על שם הללו את ה'. בשבחיו פירוש בשבחיו של דוד והוא ע"ש שבחי ירושלם את ה'. בזמיריו פי' בזמיריו של דוד והוא ע"ש זמרו ה'. ובסדר רב עמרם כתו' בשבחות ובזמירות, והמון העם חסרו שני התאוין שבסוף וקורין בשבחו ובזמירו ואינו נכון. נהודך על שם הודו לה'. נשבחך על שם שפתי ישבחונך. נפארך על שם כי תפארת עוזמו אתה. ונרוממך על שם ונרוממה שמו יחדיו. ונמליכך על שם ה' מלכנו. ונקדישך ונעריצך על שם והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו. ונזכיר שמך וכו' על שם וזה זכרי לדור דור. יחיד על שם ה' אחד. חי העולמים על שם חי אנכי לעולם. משובח ומפואר כבר זכרנוהו. שמו עדי עד על שם בטחו בה' עדי עד. בא"י מלך מהולל בתושבחות לפי שאומר אחר ברוך שאמר תשבחות והלולים מסיים החתימה כן.

49. Weekday Prayers.Songs of Praise.3

    ובעל המלמד פירש ברוך שאמר והיה העולם. לא אמר ועשה העולם כי המעשה יאמר על תקון הדבר ונתינת הצורה בו והגלות הצורה ההיא וזה לא היה במאמר הראשון אלא בתשעה מאמרות ששלמו ביום ששי וכלוי מעשה או תכליתו יאמר על המכוון במעשה ההוא אחר הגלות הצורה כמו שיאמר שתכלית הבית ישיבת האדם בו וזה לא יתכן כל עת שעוסק האומן בו. ולפי זה הענין נאמר ויכל אלקים ביום השביעי. ברוך אומר ועושה להורות שהוא מתמיד הויית העולם במאמר ובמעשה שלא כמדת בשר ודם מדת הב"ה שנוהג העולם האומר אינו עושה והעושה אינו אומר, אבל הב"ה הוא אומר ועושה לעולם כל המעשים. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל מאמרו של הב"ה מעשה הוא. ברוך גוזר ומקיים לאמת שינוי הטבע וחדוש הנפלאות כי בהתאמת זה התאמת הדת. אם תרצה אמור כי מראש נגזר מהב"ה על הכל. גם על הדברים שיצאו מטבעם שלא תאמר כבר גזר על השמים לסבוב תמיד ועל המים להיות נגרים ועל האש שתשרוף כל באיה וכיוצא בזה ואינו מקיים אינו כך שהרי השמש עמד בגבעון והים נבקע ועמדו מימיו וחנניה מישאל ועזריה באו בכבשן האש ולא שלטה בהם. ולפיכך בא למדך שהוא גוזר עליהם הכל מראש כמו שאמרו רבותי' תנאים התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים כלומר שבתחלת הבריאה התנה זה עם ברואיו. ואם תרצה אמור שהוא גוזר לרצונו לשנות הטבע, ומכריחו לעשות רצונו. ברוך עושה בראשית שלא תאמר הנה הוא אומר תוצא הארץ ישרצו המים וכיוצא בהם תאמר שהם העושים מעצמם לפי' בא ללמדך שלא ליחס בהם המעשה לפי שלעושים ההם עושים אחרים. ולעושים אחרים עושים כן עד ראשית, והשם יתברך עושה בראשית. ברוך מרחם על הארץ להורות שהוא משגיח בעולם השפל בדרך רחמים ורחמיו לעולם הם והנהגתו הישרה לו והיא השגחתו בו והוא שכתוב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ לא כדברי הכופרים הרעים האומרים עזב ה' את הארץ. ברוך מרחם על הבריות להורות שהשגחתו היא גם כן באישים שלא תאמר המינים העומדים הם שהשגחתו בהם אבל האישים הנפסדים אין בהם השגחה לו לפיכך בא ולמדך שהוא מרחם על הבריות כלומ' משגיח בכל בריה ובריח לדחות דעות הרעים האומרין אין ה' רואה אותנו ולקיים מה שכתוב היוצר יחד לבם המבין את כל מעשיהם. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו שלא תאמר הואיל ומשגיח על כל הבריות מפני מה אנו רואים צדיק ורע לו לפיכך בא ולמדך שהוא משלם שכר טוב ליריאיו וזהו בעולם הבא שאין תכלית טוב העולם הזה תכלית הטוב ולא הרע תכלית הרע כמו שהורה על ספורי הבל וקין שהבל שספרה התורה על ששעה השם אליו ואל מנחתו הרגו קין וזה מורה שאין טוב אמיתי אלא בעולם שכלו טוב ובזה נשלם הטוב בבריאת העולם ובהנהגתו. ברוך הוא וברוך שמו להורות שהיודע שמו המיוחד לו והמשיגו יודע השם ומשיגו השגה אנושית שהוא חי והכל עשה בחכמתו וברצונו. ורצונו הוא עצמו ואין לאדם בו השגה אחרת.

50. Weekday Prayers.Songs of Praise.4

    ותארוהו בשלשה תארים כנגד שלשה עולמות, המלך כנגד העולם הקטן שאנו בו, כלומ' מלכנו, והגדול כנגד העולם הגדול שבו יראה עזו וגדלו, והקדוש כנגד עולם המלכים שהק קודשים. ותארוהו עוד האב הרחמן כפי מה שזכרנו שהוא משגיח ומרחם עלינו כרחם אב על בנים. מהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו להודיע שהם מהללים לשם כלשון בני אדם לא שהם מהללים בבחינת עצמו אלא שהתורה התירה להם להללו כדי לאמת מציאותו לעם וזה אי איפשר מבלתי היתר התוארי' והמהללים כפי לשון בני אדם ועל דרך שאמרו אי לאו דאתא משה ואמרינה ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו אנן לא יכלינן למימרינהו והוא שסדרו בה בלשון כל חסידיו. חי העולמים לרמוז בו על העולמות. ומה טוב לומר חי העולמים כלשון הכתוב בחי העולם כי הוא חייהם וקיומם. ואם נפשך לומר שהוא חי וקיים בשני העולמות העולם הזה והעולם הבא טוב כלשון בני אדם. עד כאן דבריו.

51. Weekday Prayers.Songs of Praise.5

    ותמצא כי יש בברכה זו רמז לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. כיצד ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא, זהו כלל לכל העשרה מאמרות. ברוך עושה בראשית כנגד מאמר ראשון שהוא בראשית ברא אלהים. ברוך אומר ועושה כנגד מאמר שני שהוא ויאמר אלהים יהי אור. ולכך אמר אומר ועושה שנאמר ויהי אור. ברוך גוזר ומקיים כנגד מאמר שלישי שהוא ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וזה שגזר שלא יתערבו המים ומקיים שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים. ברוך מרחם על הארץ כנגד מאמר רביעי שהוא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וזהו שריחם על הארץ שתהא נגלית ולא יכסוה המים. ברוך מרחם על הבריות כנגד מאמר חמישי שהוא ויאמר אלהים תדשא הארץ וזהו שריחם על הבריות שהכין להם דשאים לאכול. ברוך מעביר אפלה ומביא אורה כנגד מאמר ששי שהוא ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ שעד עתה לא נתלו המאורות ברקיע. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו כנגד מאמר שביעי שהוא ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה וכתוב בו ויברא אלהים את התנינים הגדולים תנינם כתיב ודרשו רבותינו שהוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם לפניהם. ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחד כנגד מאמר שמיני שהוא ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה כלומר שאין לפניו עולה שאינו רוצה שיזקק מין לשאינו מינו. ולא שכחה על המינים ההולכים לשאינם מינם שאינו שוכח לפרוע להם את דינם ועל כן יהיו יראים ללכת לשאינו מינם. ולא משוא פנים שהרי אומר עץ פרי עושה פרי למינו. ואלו לא היה מצוה רק לחיות ולבהמות היה דומה למשוא פנים. ולא מקח שוחד מהמשנים את גזרותיו. ברוך אל חי לעד וקיים לנצח כנגד מאמר תשיעי שהוא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגומר. שכיון שלעולם כל אדם נברא בצלם ודמות הבורא הוא עדות וראיה שהבורא חי וקיים לעד ולנצח נצחים שאם לא כן היו משונים בני אדם לכמה פנים ולדמות אחר. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המלך הגדול והקדוש האב הרחמן מהולל בפי עמו כנגד מאמר עשירי שהוא ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה. נמצאו שכל בני אדם חייבין להללו ולשבחו ולפארו יותר מכל בריותיו שהאדם הוא השליט על כל שאר הבריות הרי כאן רמז לעשרה מאמרות. ומה שאומר אחר כן ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע זע אינו מאמר של צווי אלא בא להתיר להם כל עזב לאכלה.

52. Weekday Prayers.Songs of Praise.6

    ואחר כך תקנו לומר מזמורים שבסוף התלים והם כמו פרקליט לתפלה כדאמרינן בשבת בפר' כל כתבי הקדש אמר ר' יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ומאי ניהו פסוקי דזמרה מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה ומפני שבאלו המזמורים הוא נשלם התלים תקנו לומר אחריהם ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ברוך ה' מציון וגומ' וברוך ה' אלקים אלקי ישראל וגומ' ברוך שם כבודו וגומ', שאלו הפסוקים מצינו אותם כתובים בסוף ספרי התלים. ולכן תקנו לאומרם בהשלמת התלים. ואחר כך אומר ויברך דוד.

53. Weekday Prayers.Songs of Praise.7

    ויש באלו המזמורים רמז לעשרה מאמרות כיצד ברוך שאמר והיה העולם כנגד מאמר ראשון שהוא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מזמור לתודה כנגד מאמ' שני שהוא יהי אור ועליו מודים הבריות כי כלם צריכין לאורה וזהו שכתוב ועל מי לא יקום אורהו. ועל כן כל אדם חייב להודות לו. ותמצא במזמור זה ארבעה שמות כנגד ארבעה הצריכים להודות. יהי כבוד ה' לעולם אינו מזמור אלא פסוקים מפוזרים מהתלים וכתוב בו ה' בשמים הכין כסאו והוא כנגד מאמר שלישי שהוא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים וזהו כבודו של מקום שהבדיל כסאו למעלה ולא היה הכל בערבוביא כבתחלה. אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה כנגד מאמר רביעי שהוא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה שאם לא כן לא היה לבריות מקום לישב בו ולהלל לשם. יהללוך סלה הסמ"ך בדגש. שככה לו הלמ"ד בדגש. הללו יה הללי נפשי את ה' וכתיב נותן לחם לרעבים כנגד מאמר חמשי שהוא ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וכו'. הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה. וכתי' מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא כנגד מאמר ששי שהוא יהי מאורות ברקיע השמים. לתבונתו אין מספר בלא ו"ו בתחלה. ומשפטים בל ידעום בו"ו בתחלה. הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וכתיב הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות ואומר אחר כך החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף כנגד מאמר שביעי שהוא ישרצו המים שרץ נפש חיה וגומ' וכתי' ויברא אלהים את התנינים הגדולים וגומ'. הללו את ה' מן הארץ בלא יו"ד בתחלה. הודו על ארץ ושמים בחולם בין הדל"ת והו"ו האחרונה. הללויה שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים כנגד מאמר שמיני שהוא תוצא הארץ נפש חיה למינה וזו היא חסידות גדולה שאין רצונו שיזקק מין לשאינו מינו. וחרב פיפיות בו"ו בתחלה. הללויה הללו אל בקדשו וכתיב כל הנשמה תהלל יה כנגד מאמר תשיעי שהוא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו שאין בכל הנבראים מי שיודע להלל אלא האדם המדבר. ויש במזמור הזה עשרה פעמים הללו כנגד עשרה מאמרות. והללויה אינו מן המנין שהוא תיבה אחת כדאמרינן בפרק ערבי פסחים שהוא כולל שם ושבח בתיבה אחת. ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל וגומ' וכתיב ואתה מושל בכל כנגד מאמר' עשירי שהוא ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וגו' נמצא שהשליט את האדם על הכל. ואנו אומרים לו אע"ף שהשליטת האדם על שאר בריותיך וצויתו למשול בהם אתה הוא מושל בכל. ומתחלת ויברך דוד עד ומהללים לשם תפארתך הוא כתוב בדברי הימים. ומן ויברכו שם כבודך עד במים עזים הוא כתו' בעזרא. הרי כאן רמז לעשרה מאמרות. הכנעני החתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי, השלשה הראשונים בלא ו"ו. והשלשה האחרונים בו"ו. ואת זעקתם שמעת בזי"ן.

54. Weekday Prayers.Songs of Praise.8

    ואחר כך תקנו לומר וישע ה' ביום ההוא ושירת הים והוא זכר ליציאת מצרים ששתי זכירות אלו כתובות בתורה זכר למעשה בראשית שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגומ'. וזכר ליציאת מצרים שנאמר וזכרת כי עבד היית במצרים וגומ' ונוהגין בספרד לכפול הפסוק האחרון של כל אלו המזמורים. ועוד באשרי יושבי ביתך כופלין שני פסוקים אחרונים וטעות הוא שאין לכפול אלא הפסוק האחרון שבסוף כל המזמורים בלבד שהוא כל הנשמה תהלל יה להודיע שנגמרו המזמורים של סוף התלים כדרך סיום הפרשה שכופלין הפסוק האחרון, וכן בשירת הים כופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד מפני שהוא סוף השירה ואם לא היו כופלין אותו לא היה נראה כי הוא סוף השירה. והטעם שנהגו לומר ויברך דוד ושירת הים לפי שכל אותם חמשה עשר לשונות של שבח הסדורין בברכת ישתבח דורש במכלתין מתוך שירת הים ומתוך פסוקים של ויברך דוד.

55. Weekday Prayers.Songs of Praise.9

    ואחר כך עומד שליח צבור ואומר בקול רם ישתבח שמך לעד מלכנו. ברכה זו אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה היא לברוך שאמר. ופסוקים שבנתים לא הוו הפסק. וכתב הרי"ף ותקינו רבנן למימר ברכה קמייהו וברכה בתרייהו. ומאי נינהו ברוך שאמר וישתבח והילכך מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים שמונה עשרה ואומר במדרש מי האיש הירא ורך הלבב זה המדבר מברוך שאמר עד סוף התפלה. ואמרינן בירושלמי הסח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ואומר במדרש אמ' ר' אלעזר בר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו זכור לטוב ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים. אמר לי אף וחמה, למה לעשות נקמה באף וחמה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבה לויתברך, בין גאולה לתפלה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת לפני המקום שנאמר ולא אותי קראת יעקב. וכל המכוין בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו חוזרת ריקם שנא' תכין לבם תקשיב אזנך. וכתב רב עמרם ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור וה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל בצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה שפיר דמי. והרב ר' מאיר מרוטנבורק כשהיה צריך להפסיק בין ברך שאמר לישתבח היה אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן וברוך ה' מציון וגומ' וברוך ה' אלהים אלהי ישראל וגומ' וברוך שם כבודו לעולם וגומ', וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק היה אומר גם אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה.

56. Weekday Prayers.Songs of Praise.10

    ועתה אחזור לפרש הברכה. ישתבח על שם להשתבח בתהלתך. שמך לעד מלכנו על שם ואברכה שמך לעולם ועד. האל על שם והאל הקדוש. ותמצא כי שמך לעד מלכנו האל ראשי תיבות שלמה ואיפשר כי החכם שחבר זה היה שמו כן ועשאו לכבוד שלמה המלך. המלך על שם ארוממך אלהי המלך. הגדול על שם גדול אתה וגדול שמך בגבורה. והקדוש על שם והאל הקדוש נקדש בצדק'. בשמים ובארץ על שם אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך. כי לך נאה ה' אלהינו על שם מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה. שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח וגבורה גדולה תהלה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות לשמך הגדול, כל אלו ט"ו לשונות של שבח כנגד חמשה עשר שיר המעלות שאמר דוד וכנגד חמשה עשר מעלות הסדורים בהגדת פסח. ומעולם עד עולם אתה אל פסוק הוא. בא"י מלך גדול ומהולל בתושבחות על שם גדול ה' ומהולל מאד. ומה שאומר בחתימת ברכה זו מלך גדול יותר מחתימת ברוך שאמר וברכת יהללוך שלאחר ההלל לרמוז ששבח ברכה זו הוא גדול ומעולה משבח שתי ברכות האחרות כי בכאן משבח את השם בחמשה עשר לשונות של שבח שהם נדרשים מן התורה ומן הכתובים כמו שאמרנו למעלה. וכתב הרא"ש שאין לענות אמן אחר בא"י מלך גדול ומהולל בתושבחות שאין זה סיום הברכה אלא אחר חי העולמים שהוא סיום הברכה. אל ההודאות על שם הודו לה'. אדון הנפלאות על שם עושה פלא. בורא כל הנשמות אדון כל המעשים כבר זכרנום למעלה. הבוחר בשירי זמרה על שם בחרתי בשבט הלוי לפי שאומרים השיר במקדש, ויש כאן באל ההודאות חמשה עשר תיבות כנגד ט"ו מעלות שבמקדש שעולים מעזרת נשים לעזרת ישראל שעליהם עומדים הלוים בשיר. וכתב בעל המנהגות שהאומר הבוחר בשיר ובזמרה שאינו נכון כי מלת זמרה הוא שבח כמו מזמרת הארץ, ור"ל הבוחר בשיר של שבח ולא בשיר שאינו של שבח, והאומר בשיר ובזמרה משמע שהוא בוחר בכל שיר אע"ף שאינו של שבח, וזה לא יתכן, וכן מזמור שיר, שיר של שבח וכן שיר מזמור שיר של שבח, ע"כ. חי העולמי' על שם וישבע בחי העולם ואומר חי העולמים ולא לעולמים ולא בעולמים לפי שהן מורים זמן וגבול ומקום. וההא היא הפלגת ההויה שאין לה תחלה וסוף.

57. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.1

    ואומר ש"צ קדיש עד לעילא. ואין לאומרו בפחות מעשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו וקדושה או הפורס על שמע אינו בפחות מעשרה ושליח צבור מן המנין שנאמ' ונקדשתי בתוך בני ישראל שכל עשרה מישראל נקראים עדה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת והם היו שנים עשר יצאו מהם יהושע וכלב נשארו עשרה וקראם הכתוב עדה. חדוש במקהלות ברכו אלקים, במקהלות בגימטריא בעשרה.

58. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.2

    ופירוש הפורס על שמע המברך ברכות שמע. כי הוא יברך הזבח תרגום ירושלמי הרי הוא מפרס על נכסא. ויש מפרשים פורס לשון פרוסה והיינו כשאדם בא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע ועומד אחד ואומ' קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני קריאת שמע.

59. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.3

    ואמרינן בירושלמי דמגלה שאם התחילו בעשרה והלכו מקצתם גומר ועל כלם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו. וכתב הרמב"ם ז"ל בתשובת שאלה התחילו בעשרה ברכת יוצר אור והלכו להם מקצתן משלימין ואומר הקדושה של יוצר. וכן בקדושה של תפלה אבל קדיש לא יאמר עד שיהיו שהעשרה שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו בעשרה. וכתב רבינו תם אם יש ששה בני אדם שלא שמעו קדיש וברכו אע"ף שהאחרים שמעו יכולין לומר קדיש וברכו עמהם. וכתב עוד שכן מצא כתו' בהגדה שאין אומרין ברכו אלא אם כן יש שם ו' שלא התפללו שנא' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' פירוש שהתיבה הששית היא ברכו. ויש נסמכין על זה הפסוק במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל ויש בו ששה תיבות. עוד הביא רבינו תם אסמכתא לאלו הששה זה הפסוק ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ויש בו ששה תיבות וגם אותיות ואתחנן ששה וגם אות ראשונה ששה. וכן נראה מדברי הרמב"ם שצריך ששה שלא שמעו קדיש וברכו. אבל הרא"ש כתב שתלמידי רש"י כתבו בשמו שאפי' בשביל אחד פורסין על שמע וכן כתוב במסכת סופרים במקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין קדיש בין ברכו ולאחר התפלה עמד אחד בין אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו וסברא גדולה היא לא דלמה יצטרפו תשעה ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה הרי הוא מקדש את השם בעשרה עכ"ד.

60. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.4

    וזהו פירוש הקדיש שלם: יתגדל ויתקדש על שם והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' האמור במלחמת גוג שאז יתגדל שמו של הב"ה כמו שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר וכו' וכתיב בתריה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שמיה רבה יש מפרשים שם יה רבה שאנו מתפללין על שם יה שאינו שלם שיתגדל ויחזור שלם וזהו לעת הגאולה שיתנקם מעמלק שהוא מזרעו של עשו שנשבע שלא יהיה שלם עד שיתנקם ממנו, שנאמר כי יד על כס יה ה' לא נאמר כי אם יה וכסא לא נאמר כי אם כס שנשבע ה' בימינו ובכסאו שלא יהיו שלמים עד שימחה שמו של עמלק, אבל לאחר שיתנקם ממנו יהיה השם שלם וגם הכסא שנאמ' האויב תמו חרבות לנצח וגומ' וכתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם. ולזה רמז הכתוב באומרו אוה למושב לו, אל"ף להשלים הכסא והא להשלים השם. משל למלך ששלח את בנו מבית האסורים ויצא משם והיה הולך אצל אביו ובאמצע הדרך פגע בו לסתיס ובזבז כל נכסיו והכה את אנשיו, כששמע המלך חרה לו עד מות ואמ' לא די הצער שסבל בני בבית האסורים אלא לאחר שפדיתיו בכחי ובזרועי הגדול בא עליו אותו ליסתם ובזבז את נכסיו והכה את אנשיו, מיד השליך חותמו מידו ונשבע שלא יקרא בשמו ולא יכנס במלכותו עד שיתנקם מאותו צורר ולאחר שיתנקם ממנו יקרא בשמו ויתמלא כסא מלכותו וכך נשבע הב"ה כמו שאמרנו. וא"ת איך יאמר לחצי השם רבה. ויש לומר מפני שאין לומ' מיעוט כלפי מעלה כי אם רבוי וכן מצאנו ברוח הקדש שלאחר שנחלקה לחלקים רבים קורא אותו רבוי שנאמ' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ומתרגמי' וארבי מן רוחא דעלך. כך פירשו מקצת המפרשי' ואינו נכון בעיני כי שמיה רבה הוא תרגום של שמו הגדול כי הקדיש נתקן בלשון תרגום בעבור עמי הארץ כמו שנפר' לקמן ועוד כי מצאתי בנוסחאות ישנות ומדוייקות בפ"ק דברכות שגורס בשעה שעונין אמן יהי שמו הגדול מבורך אבא מנענע ראשו וכו'.

61. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.5

    בעלמא דברא כרעותיה לפי שכשברא את העולם הזה לא היה שם עדיין עם מי יהיה נמלך כי עדיין לא נבראו המלאכים עד יום שני אבל כשרצה לברות את האדם נמלך עם המלאכי' שנא' ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו וגו' ואמרו רבותינו שנמלך עם פמליא של מעלה. וימליך מלכותיה כלומר שיראה מלכותו עלינו. ויצמח פורקניה תרגו' מצמיח ישועה. (ויבח) [ויבע] קץ משיחיה ר"ל ויחיש ביאת הגואל וחש עתידות מתרגמי' ומבע. וישכלל היכליה פי' ויבנה היכלו על שם לשכללא היכלא. בחייכון וביומיכון וכו' ולפי שבזמן הגאולה לא ישארו כי אם א' מעיר ושנים ממשפחה אנו מתברכין כאן בחיים וזש"ה ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים והיינו דאמרי' ייתי ולא אחמיניה מרוב הצרו' העתידות לבא באותו זמן, ובאותה מלחמה תהיה מיתה לעמלק וחיים וארך ימים לישראל ובזה יהיה גדול השם. בעגלה פי' במהרה כמו כי היכי דלשתריף בעגל ואמרי' על המשיח דליתי בעגלא.

62. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.6

    ועונין הקהל אמן יהא שמי' רבא וכו', וגרסינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש אמ' ר' יהושע בן לוי כל העונה אמן יהיה שמו הגדול מבורך בכל כחו פי' בכל כוונתו שלא יחשוב בדבר אחר אלא שיהיה כל כח שבגופו עמו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מרעה לטובה שנאמ' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה', פי' בפרוע הוא מלשון כי פרוע הוא ומתרגמינן ארי בטיל הוא, ופרעות הוא מלשון פורענות וכן הוא הפי' בהבטל הפורענות מישראל מפני שמתנדבים העם לברך את ה' הוא. אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוחנן אפילו יש בו שמץ עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרוע פרעות, וכתיב התם כי פרעה אהרן, וכן הוא הפי' בהבטל פריעת עבודה זרה שתשקע ותשכח שלא יזכר עונה משום והתנדב עם הוא. לעלם ולעלם עלמיא, על שם ויחסן מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא. יתברך על שם יתברך באלקי אמן. וישתבח על שם להשתבח בתהלתך. ויתפאר על שם ישראל אשר בך יתפאר. ויתרומם ויתנשא על שם עתה ארומם עתה אנשא, וכתיב ויתרומם ויתנשא על כל אל. ועוד ויתנשא על שם והמתנשא לכל לראש. ויתהדר על שם משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. ויתעלה על שם מאד נעלית על כל אלקים. ויתהלל על שם מאד נעלית להתהלל עם נחלתך. לעילא מכל ברכתא שירתא תושבחתא כלומ' למעלה מכל שירות ושבחות שאדם מהלל ומשבח למלך בשר ודם יהיו שבחיו של הב"ה. ונחמתא כלומר יתנחם בנחמת ציון יותר משאר נחמות של בני אדם. ומצאנו שהב"ה מתנחם בנחמות שנאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי כיון שאמר למעני יראה שהוא מתנחם בנחמות. וגם על שם דאמרינן בפ"ק דברכות בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמו הגדול מבורך הב"ה מענע ראשו ואמ' אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך אוי לו לאב שהגלה את בניו אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, ולפי שאין שמחה לפניו באותה שעה אלא כמו דאגה על חרבן הבית ועל גלותינו אנו מתפללין שיתנחם בקרוב באותה דאגה וימהר לגאלנו. דאמירן בעלמא כלומ' האמירות בעולם לבני אדם לשבחם בהם. ואמרו אמן. על שם ואמ' כל העם אמן.

63. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.7

    וכשאומ' קדיש אחר סדור כל תפלה מוסיפין בסופו תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל על שם אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ומתרגמינן בתרגום ירושלמי בצלותי ובבעותי ולכן סמכן זה לזה. קדם אבוהן די בשמיא ואמרו אמן לשון חכמים הוא שאומ' בכמה מקומות לפני אביהם שבשמים. וכשאומ' קדיש אחר קריאת תלמוד או מדרש אומ' במקום תתקבל צלותהון, על ישראל ועל רבנן ועל תלמידהון ועל תלמידי תלמידיהון על שם לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגומר וכמו שפירשנו בברכת הערב נא. דעסקין באורי' קדישתא על שם והגית בו יומם ולילה. ורוב שלוחי צבור אומרים באוריתא קדישא וטעות הוא דאורי' הוא לשון נקבה וקדישא לשון זכר ולכן צריך לומר קדישתא. די באתרא הדין ודין בכל אתר ואתר אינו חוזר על התורה אלא על החכמים שזכר. וכן הוא שיעורו על ישראל ועל רבנן די באתרא הדין וכו'. יהא חנא וחסדא על שם ותשא חן וחסד לפניו. ורחמי על שם רחם ארחמינו. מן קדם מרי שמיא וארעא ואמרו אמן על שם בה' אלהי השמים ואלהי הארץ.

64. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.8

    ובין אחר התפלה ובין אחר קריאת תלמוד או מדרש אומ' יהא שלמא רבה מן שמיא על שם יהי שלום בחילך. והטעם שנקבע השלום באחרונה לפי שהוא שקול כנגד הכל וכן הוא אומר ביוצר עושה שלום ובורא את הכל ותניא בתורת כהנים ושמא תאמר הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ וגומ' מגיד שהשלום שקול כנגד הכל, גדול השלום שהשם הגדול הנכת' בקדושה אמר הב"ה ימחה על המים כדי לשום שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שמשבח את התורה בשלום שנאמר וכל נתיבותיה שלום, גדול השלום שאפילו העליונים שאין ביניהם לא קנאה ולא שנאה ולא עין רעה צריכין שלום שנא' עושה שלום במרומיו. חיים על שם בקרב שנים חייהו וכתיב ה' עליהם יחיו. ושובע על שם שובע שמחות את פניך. וכתיב ומשביע לכל חי רצון. וישועה על שם ויהי לי לישועה, וכתי' הושוענו אלהי ישענו. ונחמה על שם כי נחם ה' ציון וכתי' תנחומיך ישעשעו נפשי. ושזבא על שם תרגום ומלט הוא את העיר בחכמתו. ורפואה עם שם הנני מעלה לך ארוכה ומרפא. וגאולה על שם גאל ה' את יעקב עבדו. וסליחה, על שם כי עמך הסליחה וכתי' כי אתה ה' טוב וסלח. וכפרה על שם כפר לעמך ישראל. וריוח והצלה על שם ריוח והצלה יעמד ליהודים. לנו ולכל ישראל ואמרו אמן. ובקש כאן שתים עשרה בקשות למספר שבטי בני יעקב.

65. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.9

    ונהגו לומר אחר שקוברין את המת וכן בתשעה באב כך. יתגדל ויתקדש שמיה רבה דהוא עתיד לחדתא עלמא כמו שאמרו רז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב. ולשכללא היכלא כך הוא לשון הפסוק בעזרא. ולמיפרק חייא לגאול את החיים מזה הגלות שאנחנו בו. ולאחיאה מתיא ולהחיות את המתים שהוא עיקר אמונתנו. ולמבני קרתא ירושלם שנא' בונה ירושלם ה' וגו'. ולמעקר פולחנא נכראה מארעא על שם הסירו את אלהי הנכר אשר בתככם וכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. לאתבא פולחנא קדישא דשמיה להדריה וזיויה על שם והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'. בחייכון וביומיכן על לעילא. ואומר תתכלי חרבא וכפנא. לפי שכתוב מחוץ תשכל חרב הוא מבקש כאן מאת השם שתכלה אותה החרב מן העולם. וכפנא, ומותנא על שם ברעב פדך ממות. ומרעין בישין על שם תרגום וכל מדוי מצרים הרעים. מננא וכל עמיה בית ישראל ואמרו אמן.עושה שלום וכו'.

66. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.10

    יש אנשים שעונין אמן יהא שמיה רבה מברך וכו' עד ואמרו אמן. ואני קבלתי מרבותי שאין לענות אלא אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלם עלמיא בלבד. וכן נראה מדברי רבינו סעדיה. וכן מצאתי כתוב בשם הרא"ש. והטעם כי יש עד עלמיא ז' תיבות וכ"ח אותיות. ומלת אמן אינה מן המנין כי הוא עונה על מה שאומ' ש"צ יתגדל ויתקדש. ולפי זה צריך לומר ולעלם עלמיא כדי שיהיו כ"ח אותיות ועוד כי כן הוא לשון הפסוק כמו שאמרנו למעלה. ותמצא כי אומר קדיש ז' פעמים ביום. וכן תמצא בקהלת ז' פסוקים מעת ללדת עד ועת שלום. ובכל פסוק מהם ד' פעמים עת ובכלם יש כ"ח עתים כנגד שבעת ימי השבוע שיש בהם כ"ח עתים כי ארבעה עתים משתנים בכל יום ולילה מהבקר עד חצי היום עת אחד ומחצי היום עד הלילה עת שני, ומתחלת הלילה עד חצות עת שלישי ומחצי הלילה עד הבקר עת רביעי. וכנגדן ז' כוכבי לכת וכ"ח מחנות הלבנה. וכן תמצא בפסוק ה' בחכמה יסד ארץ ז' תיבות וכ"ח אותיות. וכן בפסוק בראשית ברא אלהים ז' תיבות וכ"ח אותיות וכן בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר ז' תיבות וכ"ח אותיות. מכאן אמרו העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו כאלו נעשה שותף להב"ה במעשה בראשית. וגרסי' בסוכה בפ' לולב הגזול אמ' רבא לא לימ' איניש אמן יהא שמיה רבה והדר מברך אלא יהא שמיה רבה מברך והדר לעלם. אמ' רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא הכא והתם אמרי אסוקי מילתא ולית לן בה.

67. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.11

    ומה שתקנו הקדיש בלשון ארמית יש אומרים מפני מלאכי השרת שלא יתקנאו בנו שאנו משבחין שבח נאה כזה כמו שאמרו בפ"ק דברכות אשרי המלך שמקלסי' אותו בביתו כך. וגם לפי שבשעה שישראל עונין אמן יהא שמיה רבה מברך הקדוש ברוך הוא נזכר לחרבן הבית וגלות ישראל כמו שאמרנו ואם יבינו זה מלאכי השרת יקטרגו עלינו על כן תקנו אותו בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים שאינן מכירין לשון ארמית כדאיתא בסוטה בפרק ואלו נאמרין והקשו בתוספות. והלא אפילו מחשבות אדם הם יודעין ומכירין אלא לשון זה הוא מגונה ביניהם להזקק לו. ור"י פירש טעם אחר לקדיש בלשון ארמית לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשא כדאית' בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושא ואיהא שמיה רבה דאגדתא והיו שם עמי הארץ שאינה מכירים אלא ארמית שהוא לשונם לכך תקנו לאמרו בלשון ארמית שהכל מבינים אותו. ובספרד נהגו לומר לעילא מכל ברכתא שירתא וכו' בלשון הקדש ולא יתכן כי למה מפסיקים באמצע לומר בלשון הקדש. וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל כתבוהו בלשון תרגום. ואל יקשה בעיניך מה שתקנו לומר יתברך וישתבח ויתפאר וכו' בלשון הקדש כי השבח לא היו יכולין לשנותו ללשון תרגום.

68. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.12

    כתב רב נחשון שיש בקדיש ארבעה כריעות של חובה ואחת של רשות יתגדל ויתקדש כורע, בעגלא ובזמן קריב כורע, יתברך וישתבח כורע, שמיה דקודשא בריך הוא כורע. אבל בעושה שלום כריעא של רשות היא וכן כתב רבינו סעדיה. ואומר במדרש תלים שארבע כריעות אלו הם כנגד ארבעה שמות שבפסוק כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות.

69. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.13

    וכתב רבינו סעדיה כשאומר שליח צבור יתגדל ויתקדש שמיה רבה עונין הקהל אמן. בעגלא ובזמן קריב עונין אמן יהא שמיה רבה. שמיה דקודשא בריך ההוא עונין אמן. דאמירן בעלמא ואמרו אמן עונין אמן. וכן כתב הרמב"ם ז"ל.

70. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.14

    וכתב רב עמרם שיש מקומות שאין אומרים יתקלס לא מפני שהוא גנאי כמו וקלסה לכל הארצות כי מצאנו בו לשון שבח והוא במלכים יתקלס אלא שיש בקדיש שבע ענייני שבח כנגד שבע רקיעים זולתו.

71. Weekday Prayers.Kaddish and Barchu.15

    ואומר שליח צבור ברכו את ה' המבורך ועונין הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכתב הרב ר' יהודה בר ברזילי ברצלוני שצריך שליח צבור לחזור ברוך ה' המבורך. אבל הרב ר' מאיר דרוטנבורק כתב שאין צריך לחזור ברוך ה' המבורך, וכן נהגו. ונוהגין בכל המקומות שאומר הקהל בלחש ישתבח ויתפאר וכו' בשעה ששליח צבור אומ' ברכו. ויש אינם רוצים לאמרו כדי שיאזינו למה שיאמר שליח צבור כדמסיק בסוטה בפרק ואלו נאמרין גבי ברכת כהנים שאין לקהל לומר פסוקים בשעה שהכהנים מברכין מזה הטעם. וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל לא כתבוהו. וכתב הרא"ש שמעתי בכל המקומות שאומר ישתבח ויתפאר וכו' כשאומר החזן ברכו ולכך מאריך בו, וסימן לדבר מודים שמאריך בו החזן כדי שיאמרו הקהל מודים דרבנן. וכתב עוד בתשובה ברכת יוצר וערבית אני אומר עם שליח צבור בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם שליח צבור בשתיקה וגם אם היה מכוין לדברי שליח צבור בשתיקה ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הכוונה כי הפסיק באמצעיתה. אבל כשאדם קורא בפיו אף אם קורא מקצתה בלא כוונה יצא. וכשאני מגיע לסוף הברכה אני ממהר לסיים כדי לענות אמן אחר ברכת שליח צבור ע"כ.

72. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.1

    ולענין ההפסקה שמפסיקין בברכות שמע לומר קרובות נשאל הרמ"ה על זה והשיב כך ראינו שאסור להפסיק והרי בפירוש שנינו מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וכו' ועוד שנינו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו ואשר הוגד לכם שאני יושב ביניהם ושומע ושותק אמת הוגד לכם ולא מפני שהדבר ישר בעיני אני בא בעת הקרובה אלא כדי שלא אמנע עצמי מסדר הקדושות והקדישים ועניית אמן ולהתפלל עם הצבור. אך מה שהוגד לכם שיש בידי למחות לא הוגד לכם האמת. על כן אמרתי נח להם לישראל מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין וזו היא סיבת שתיקתי. ומנהגי ביום הקרובה כיון שמתחיל שליח צבור ביוצר אור אני מתחיל לברך לבדי בלחש כל הברכות כסדרן וקורא קריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה אך איני גומרה מיד רק עד העונה לעמו ישראל. ומשם ואילך אני שותק איני מברך ולא מדבר בדברי תורה לא בדברי שיחה עד שיגיע שליח צבור למקום שפסקתי ואני חותם עם הצבור ברכת אמת ויציב בגאולה ואני סומך גאולה לתפלה עד כאן. וכן כתב הרמב"ם ז"ל ברכות אלו עם שאר הברכות אין אדם רשאי לפחו' מהם ולא להוסיף עליהם. ומיהו כבר פשט המנהג בכל המקומות לומר בהם קרובות וגם הראשונים שתקנום היו גדולי עולם כמו ר' אליעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה שהרי לא תקן שום קרובה ליום שני של ימים טובים. וכן הרב ר' יצחק בן גיאת עשה קרובות ורבים כמוהו. וכן כתב הראב"ד למעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידה לפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבת עולם ובזולת ומכל מקום טוב ויפה הדבר לבטלם למי שאיפשר לו ובידו יכולת כי היא סיבה להפסיק ולשוח שיחה בטלה בדברי הבאי בברכות שמע אבל מה שנהגו להרבות בפיוטים וסליחות בשלש ראשונות וברכת סלח לנו מותר וכן כתבו הגאונים. ופירש ר"י שסומכין על הא דאמרינן אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין אותה ברכה אומר רק שיתחילו מענין הברכה ואחר יכולין להאריך בפיוטים ובדברי רצוי ותחנונים כפי רצונם בין יחיד בין צבור.

73. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.2

    יוצר

74. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.3

    ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל, פסוק הוא. ובמקום ובורא את הכל כתוב ובורא רע. המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים על שם ועל מי לא יקום אורהו. ואם תאמר ומה מועלת האורה לארץ דבשלמא לדרים עליה יש תועלת גדולה שיוצאים לעסקיהם. ויש לומר שגם לארץ יש תועלת גדלה כמו האנשי' שיוצאי' לעסקיהם כי השמש מגדל הצמחים והמתכות וממתיק לפרות כמו שנאמר וממגד תבואות שמש וגומר. ואמר ברחמים כי הוא מביא לנו האורה בדרך רחמנות מעט מעט לא בפעם אחת כלה כי הקם ממטתו אם רואה אור גדול אינו יכול לפתוח עיניו לראותו במהרה כי קודם יעמוד כשעה אחת כמו סומא שלא יוכל להביט בו. וטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ר"ל על זריחת האור בכל יום שנאמר בו כי טוב. ואמר מעשה בראשית כי כמו שהבדיל בין האור ובין החושך בששת ימי בראשית כמו שנאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החושך כך הוא מתמיד אותה הויה בכל יום. ואמר תמיד על שם ויום ולילה לא ישבותו. מה רבו מעשיך ה', פסוק הוא. המלך המרומם לבדו מאז על שם אתה הוא ה' לבדך. המשובח והמפואר והמתנשא כבר זכרנוה למעלה. מימות עולם על שם מעולם ועד עולם אתה אל. אלקי עולם על שם אלקי עולם ה'. ברחמיך הרבים רחם עלנו על שם וברחמיך הרבים לא עשיתם כלה. אדון עזנו על שם ה' עזי ומעזי. צור משגבנו על שם אלקי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי. מגן ישענו על שם ותתן לי מגן ישעך. משגב בעדנו על שם ואתה ה' מגן בעדי. וכתב בעל המנהגות יש לתמוה למה נתקן בברכת המאורות אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלנו. ונראה בעיני משום דאמרינן בירושלמי יהי מארת מארת כתיב חסר בלא ו"ו מפני שגורמין להפיל אסכרא בתינוקות. לפי' תקנוהו לומ' ברחמיך הרבים בברכת המארת.

75. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.4

    אל ברוך גדול דעה על שם ברוך ה' לעולם. ומה שתקנו לומר אלפא ביתא ביוצר של חול ושל שבת להודיע כי לא נתקיימו שמים וארץ ותולדותיהם אלא בעבור התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, והתורה כלה יוצאת מאותיות אלפא ביתא כ"ב אותיות וזהו שאמר הכתוב נגילה ונשמחה בך ואומר במדרש חזית א"ר יצחק בך בכ"ב אותיות שכתבת בהן את התורה והפוך כ"ב ויהיה בך. גדול דעה עם שם גדול העצה. הכין ופעל זהרי חמה על שם אתה הכינות מאור ושמש. ופעל על שם מי פעל ועשה. טוב על שם וירא אלהים כי טוב ועל שם הודו לה' כי טוב. יצר כבוד לשמו על שם כל הנקרא בשמי ולכבודי ברתיו שיצרתיו אף עשיתיו, כלומר שהוא מתכבד עם בריותיו שיצר וכאלו יצר הכבוד לשמו. מאורות נתן סביבות עזו על שם ונהורא עמיה שרי. פנות צבאות קדושים כלומר שרי צבאיו שנקראו קדושים, ופירוש פנות שרים מלשון גשו הלום כל פנות העם. רוממי שדי תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו כך עושין המלאכים ערב ובוקר תמיד ולקח לשון מספרים כבוד אל על שם השמים מספרים כבוד אל. תתברך ה' אלהי על שם אברך את ה'. בשמים ממעל ועל הארץ מתחת פסוק הוא. על כל שבח מעשה ידיך על שם כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך והוא חוזר על מה שלמעלה ממנו כלו' שהוא מבורך בשמי' ובארץ על כל שבח מעשה ידיו שעשה למעל' ולמטה, ועל כן הקורא ועל כל שבח בו"ו טועה הוא. ועל מאורי אור, על שם כל מאורי אור בשמים. שיצרת יפארוך סלה על שהשמים מספרים כבוד אל ומדבר בו על המאורות שהם מפארים לשם.

76. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.5

    תתברך צורנו מלכנו וגואלנו ע"ש מלך ישראל וגואלו. בורא קדושים אלו המלאכים על שם ואשמעה אחד קדוש. ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים ואשר משרתיו וכו' כי בכל יום מחדש מלאכים כדאי' בחגיגה בפ' אין דורשין כל יומא מיברו מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ומבטלי שנאמ' חדשים לבקרים רבה אמונתך. וכן הוא הפירוש יוצר משרתים אותם המתחדשים בכל יום. ואשר משרתיו מעולם כמו מיכאל וגבריאל. כולם עומדים ברום עולם על שם שמים לרום. ומשמיעים ביראה על שם ויראה להם. יחד קול על שם ואשמע אחרי קול רעש גדול. בדברי אלקים חיים ומלך עולם על שם הוא אלקים חיים ומלך עולם. כלם אהובים שאן ביניהם קנאה ולא שנאה. כלם ברורים מלשון ברו לכם איש. והכוונה בזה שהם שכלים נפרדים. כולם גבורים על שם גבורי כח עושי דברו. כולם עושים באימה רצון קוניהם על שם משרתיו עושי רצונו. וכולם פותחין את פיהם אמר כן כלשון בני אדם. בקדושה ובטהרה כי כמו שהם קדושים וטהורים כך הם דבריהם. מברכים משבחים מפארים כבר זכרנום למעלה. מקדישים ומעריצים על שם והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו. את שם האל המלך הגדול והגבור והנורא ע"ש האל הגדול הגבור והנורא. קדוש הוא כך הוא לשון הפסוק. וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה לשון חכמים הוא על שם וקרא זה אל זה ואמר ומתרגמי' ומקבלין דין מדין. ומתנין רשות זה לזה פי' הגדול נותן רשות לקטן. להקדיש ליוצרם בנחת רוח לשון חכמים הוא על שם נחית בחסדך. בשפה ברורה על שם ושפתי רננות יהלל פי. ואמ' ברורה ע"ש ודעת שפתי ברור מללו. ובנעימה קדושה פירוש ובנעימת קול קדושה וטהורה על שם ושמעו אמרי כי נעמו וכתיב ונעים זמירות, ומפני שקרא לשפה ברורה קרא גם כן לנעימה קדושה דרך העברה. ויש יחידים קורין קדושה כלם כאחד וכו' והראשון נכון. עונים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש וכו' בקדושה של מעומד אפשרנו. והאופנים הם הגלגלים כמו ויסר את אופן מרכבותיו. וחיות הקדש ברעש גדול על שם קול רעש גדול. מתנשאים לעומתם על שם והאופנים ינשאו לעומתם. משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו בקדושה של מעמד אפרשנו.

77. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.6

    ויש אומרין שאין לומר קדושה זו ושל ובא לציון בפחות מעשרה ויחיד מדלג אותם אבל חכמי צרפת אומרים שהיחיד מותר לאמרם שאינו בכלל דבר שבקדושה אלא נקדישך וכיוצא בו שאנו מקדישין אבל קדושה של יוצר אור ושל ובא לציון שאינה אלא ספור דברים בעלמא היאך הם מקדישים המלאכים מותר והכי איתא במסכת סופרים. ועוד דכתב רבינו יונה דהא דאמרינן כל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה אינו רוצה לומר כל דבר שיש בו קדושה שהרי קרית שמע אין לך קדושה יותר ממנה כיון שיש בה עול מלכות שמים ואפילו הכי מותר לקרותה ביחיד אלא ודאי הכי קאמא כל דבר שהותקן לאמרו בעשרה מתחלה משום קדושה צריך עשרה וקרית שמע וקדושה של יוצר ושל ובא לציון לא נתקנו בעשרה ותדע שהרי היא כתובה בכל נוסח תפלות של יחיד ביוצר אור ובא לציון וקדושת נקדישך אינה כתובה והילכך שמע מינה כדאמרן. והא דאמרינן אין פורסין על שמע בפחות מעשרה זהו לפטור את השומעים בעניית אמן. והטעם שתקנו לומר קדושה ביוצר אור כדי להוציא מלבם של כופרים שאומרים עזב ה' את הארץ ונתן הממשלה לשמש ולשאר המאורות והם עושים חפצם בכל אשר ירצו ואינו כן שאינו השמש ושאר המאורות זזים כי אם במצות בוראם יתברך שמו שהרי כל צבאות מעלה מקדישין ומיחדין אותו שהוא בורא הכל והוא מושל בכל. וזהו שאמר הכתוב עד מתי ה' יחרף צר ינאץ אויב שמ"ך לנצ"ח יש בו אותיות שצ"ם חנכ"ל. כלומר שהאויב אומר שנתן להם הממשלה ולפיכך סדרם על סדר שמ"ך לנצ"ח להשמיענו שהאויב נותן להם הממשלה שהיא לשמו המיוחד לנצח.

78. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.7

    לאל ברוך מלת ברוך פרשנוה בברכת נטילת ידים. נעימות יתנו ע"ש נעימות בימינך נצח. למלך אל חי על שם הוא אלקים חיים ומלך עולם. וקיים ע"ש ותגזר אמר ויקם לך. זמירות יאמרו ע"ש ונעים זמירות ישראל. וזכר כאן ג' הלולים נעימות וזמירות ותושבחות כנגד קדוש קדוש קדוש שאמר למעלה. כי הוא לבדו פועל גבורות על שם פועל פעלת בימיהם בימי קדם וכתי' בתריה אתה ידך גוי' הורשת ותטעם ואמר כי הוא לבדו על שם אין עוד מלבדו ולעתיד כתי' ה' כגבור יצא. עושה חדשות על שם חדשים לבקרים ולעתיד כתיב ורוח חדשה אתן בקרבכם ועוד לעתיד כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה. בעל מלחמות על שם ה' איש מלחמה ולעתיד כתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם. זורע צדקות על שם זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. ולעתיד כתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. מצמיח ישועו' על שם מושיעו בעת צרה ולעתיד לבא כתיב יצמיח צדקה ותהלה וגו' וכתי' עד יצא כנגד צדקה וישועתה וגומ'. בורא רפואות על שם מחצתי ואני ארפא וכתיב בריאה בהשחתה שנא' ואנכי בראתי משחי' לחבל ולעתיד כתי' ואת החולה אחזק. נורא תהלות אדון הנפלאות על שם נורא תהלות עושה פלא ולעתיד כתיב יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ופלא לעתיד שנאמר ויורו שמים פלאך ה'. המחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשית פירשנוהו למעלה. ויש בברכה זו רמז לחל"מ כצנ"ש שהן סימן לראשי הימים. כיצד פועל גבורות כנגד חמה שנא' כצאת השמש בגבורתו. עושה חדשות כנגד לבנה המתחדשת בכל חדש. בעל מלחמות כנגד מאדים שממונה על זה. מצמיח ישועות כנגד כוכב שנא' דרך כוכב מיעקב. זורע צדקות כנגד צדק. בורא רפואות כנגד נוגה ונוגה הוא כשחמה זורחת וכתיב שמש צדקה ומרפא בכנפיה. נורא תהלות כנגד שבתי שמשמש בשבת ומצאנו שיר בשבת שנאמר מזמור שיר ליום השבת. ומה שהקדימו זורע צדקות למצמיח ישועות לפי שבתחלה זורעין ואחר כך צומח הגרעין.

79. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.8

    כאמור לעושה אורים גדולים וגומ' בא"י יוצר המאורות שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות וגומ' והטעם שמברך על יצירת האור ביום ועל הערבת הערב בלילה לפי שביום מזכיר שברא הכל ודבר הצריך לכל שהוא האור לעשות עסקיו ולבקש מזונותיו. ובלילה מברך במעריב ערבים לנוח מעמלו כי אם יהיה האור תמיד לא תהיה להם מנוחה.

80. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.9

    גרסינן בפרקא קמא דברכות ברכה שניה מאי היא אמר רב יהודה אמ' שמואל אהבה רבה ורבנן אמרין אהבת עולם. תניא נמי הכי אין אומרין אהבה רבה אלא אהבת עולם וכן הוא אומר ואהבת עולם אהבתיך. וקיימ' לן כרבנן. והא דאמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לקרא קודם שיקרא קרית שמע צריך לברך לאחר שקרא קרית שמע אינו צריך לברך מאי טעמא שכבר נפטר באהבה רבה, ההיא מימרא דשמואל היא דהוא מארה דשמעת' קמיתא ורבנן פליגי עליה. וכבר אדחיא לה דשמואל דתניא כותיהו דרבנן. וכל מאי דמשכחת בתר הכי אהבה רבה אעיקרא דשמואל גריר. כך כתב הרי"ף. וכתב מר רב כהן צדק שיש לקיים דברי שניהם לומר שחרית אהבה רבה וערבית אהבת עולם וכן כתו' בסדר רב עמרם וכן כת' מר שר שלום שנהגו מכאן ואילך בישיבה כן. ורבינו שרירא ורבי' האיי כתבו אין אנו מאמינים שמר שר שלום אמר כן לפי שלא נאמר כן בנהרדעא מעולם אהבה רבה לא בשחרית ולא בערבית ולא בעילם ופרס ומדי וכל מדרשות שבסורא אין אומ' אלא אהבת עולם חוץ ממדרש אחד בלבד ומדמים אנו שבאותו היה רגיל מר רב כהן צדק ע"כ. וכבר פשט המנהג כדברי רבינו שרירא ורבינו האיי.

81. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.10

    אהבת עולם אהבתנו ה' אלקינו על שם ואהבת עולם אהבתיך. חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו ע"ש וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. וסמך חמלה אצל אהבה על שם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם. אבינו מלכנו בעבור שמך הגדול על שם ואעש למעל שמי. ובעבור אבותינו שבטחו בך על שם זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ותלמדמו חוקי חיים כלומ' נתת להם התורה שהיו בה חוקים ומצות ונאמר בה כי חיים הם למוצאיהם. כן תחננו אבינו כלומ' כמו שחננת לאבותינו ולמדתם חוקי חיים כן תחננו. אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו על שם כרחם אב על בנים רחם ה' על יריאיו. ותן בלבנו ע"ש הט לבי אל עדותיך. להבין על שם ולבבו יבין. להשכיל על שם למען תשכילו. לשמוע על שם שמע ישראל ללמוד על שם ודברת בם. וללמד על שם ולמדתם אותם את בניכם. לשמור ולעשו' ע"ש למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו. ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה ע"ש הקימותי את דבר ה'. באהבה שנעשה המצות מאהבה כמו שנאמר ואהבת את ה' אלקיך. והאר עינינו במצותיך לשון חכמים הוא על שם האירה עיני. ודבק בלבנו תורתך על שם ולדבקה בו. ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך על שם יחד לבבי ליראה שמך. למען לא נבוש על שם אלקי בך בטחתי אל אבושה. ולא נכלם לעולם ועד על שם אל יכלמו בי מבקשיך ועל שם לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. כי בשם קדשך הגדול והגבור והנורא בטחנו על שם ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד וכתי' אלקי אבטח בו נגילה ונשמחה בישועתך על שם נגילה ונשמחה בישועתו. ורחמיך וחסדיך אל יעזבונו נצח סלה ועד על שם למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים. ואין לומ' לעד אלא ועד דאמרי' בפר' כיצד מערבין תאנא דבי ר' אליעזר בן יעקב כל מקום שנאמ' נצח סלה ועד פי' או זה או זה אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים. נצח שנאמ' כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה שנא' אלהים יכוננה עד עולם סלה. ועד שנא' ה' ימלוך לעולם ועד. והבא עלינו שלום מהרה שנאמר ה' יברך את עמו בשלום ואמ' והבא על שם יבא שלום. מארבע כנפות כל הארץ ע"ש ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ. ושבור עול הגוים מעל צוארנו על שם ואשבור מוטות עולכם. והוליכנו קוממיות לארצנו על שם ואולך אתכם קוממיות כי אל פועל ישועות אתה שנאמר פועל ישועות בקרב הארץ. ואמר למעלה פועל גבורות וכאן פועל ישועת על שם שהשם מושיע את עמו בגבורה שנאמר ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו. ובנו בחרת מכל עם ולשון ע"ש ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים. וקרבתנו לשמך הגדול באהבה להדות לך על שם ואני קרבת אלהים לי טוב וגומר. וליחדך ולאהבה את שמך זו היא קרית שמע שיש בה ייחודו של הב"ה וכתי' בה ואהבה את ה' אלהיך. בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה שנאמר כי לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכך ויבחר בכם וגו' כי מאהבת ה' אתכם.

82. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.11

    ותמצא כי בברכה זו נכללים דברים רבים כי השם אהב אותנו מכל האומות ונתן לנו תורה ולהאמין בייחודו ושהוא אדון הכל ומסיים הברכה על האהבה לא על הייחוד מפני שספור הייחוד אם לא יהיה מאהבה ומלב שלם לא יועיל כלום. וכתב בעל המנהגות מה שסמכו אהבת עולם ליוצר המאורות לפי שבה מזכיר יחוד שמו של הב"ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות שהשמש אינו מאיר אלא ביום והתורה ביום ובלילה ואחזו דרך המשורר במזמור השמים מספרים כבוד אל שהזכיר יצירת המאורות וסמך לזה תורת ה' תמימה משיבת נפש ואחר כך עדות ה' נאמנה שאנו חייבין להעיד על יחודו האמתי ולפיכך קורא מיד ק"ש שהיא ייחוד הב"ה עד כאן. וטעם נכון אמ' אבל קשיא לי לדבריו מה יאמר באהבת עולם של ערבית שהיא סמוכה למעריב ערבים.

83. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.12

    יש נוהגין לומר אל מלך נאמן בתחלת ק"ש ואומ' לתשלום רמ"ח תיבות שיש בקריאת שמע דאמרינן באלה הדברים רבה שמור מצותי וחיה שמור רמ"ח תיבות שבקרית שמע והב"ה ישמור רמ"ח איברים שלך. ותמצא שחסר מהם שלש תיבות כי בפרשת שמע יש ארבעה וחמשים תיבות עם ברוך שם כבוד מלכותו שאנו מוסיפין ובפרשת והיה אם שמוע קכ"ב תיבות ובפרשת צצית ס"ט תיבות סך הכל רמ"ה חסר שלש תיבות, ועם אל מלך נאמן יהיו רמ"ח ולכן הוסיפו אל מלך נאמן לפי שהוא נוטריקון של אמן כדאיתא בשבת וקאי אסיום דהבוחר בעמו ישראל באהבה. ויש אומרים אמן אל מלך נאמן. והרמ"ה השיב על זה בתשובה וכתב ודאי אם הקדים וסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה קודם שליח צבור יכול לענות אמן כשיסיים שליח צבור דלאו עונה אמן אחר ברכותיו הוא אלא אחר שליח צבור והפסקה ליכא דלא גרע משאלת שלום דמפסקינן בין שניה לשמע, אבל מי שעונה אמן אחר ברכת עצמו בין יחיד בין צבור הוי טעות ונקרא בור והוי הפסקה בדבר שלא היה לו להפסיק וכל שכן המפסיק באמן אל מלך נאמן דאיכא תלת דמפסיק בין ברכה לקריאה, ועוד דמפיק שם שמים לבטלה ועבר על לא תשא דהזכרת השם הכא לית ביה ענינא דמדכר ליה לא להבוחר בעמו ישראל ולא לשמע ישראל והויא לבטלה, ועוד כיון שלאו לצורך ברכה הוא אלא לאשלומי רמ"ח תיבות הוי ליה תוספת בקריאת שמע והאי תוספת לאו יעקב אמרה ולא בניו ולא משה אמרו ואם כן אנן היכי אמרינן ליה, השתא ברוך שם כבוד מלכותו אי לאו דאמריה יעקב לא הוה אמרי' ליה ואע"ג דאטמרי' יעקב לא אמרינן ליה אלא בחשאי ואנן ניקום ונימא מדעתין מידי דלא אמריה יעקב ולא משה ולא איתיה לא במתניתין ולא בגמר' אלא מחוורתא דקאי מנהגא לית ליה עיקר, ומאן דיכול לסלוקיה שלא על ידי מחלוקת אלא בחבורה שדעת אחת לכולם שפיר דמי ומאן דלא יכיל לסלוקיה ליסלקיה אנפשיה עד כאן דבריו.

84. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.13

    ולהשלים רמ"ח תיבות אומר במדרש רות א"ר נהוראי א"ר נחמיה בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם והקורא קרית שמע כתקנה כל אבר ואבר נוטל תיבה ומתרפא בה וזהו שאמ' הכתוב רפאות תהי לשרך. אדהכי מטא ההוא ינוקא לאיי מאורחא ויתיב קמיהו שמע אילין מילין קם על רגלוהי ואמר והלא בקרית שמע אין שם אלא רמ"ה תיבות א"ל ר' חייא תיב ברי תיב יתי' א"ר ברי שמעת בהאי מידי אמר כך שמעית מאבא בק"ש יש רמ"ה תיבות חסר תלת לתשלום מנין איבריו של אדם ומשום הא תקינו שיהא שליח צבור חוזר לשלש תיבות ומאי ניהו ה' אלקיכם אמת כדי להשלים לכל הקהל רמ"ח תיבות וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות ולא יתר משלשה. ועם כל דא הוה אבא קרי על דא וחסרון לא יוכל להמנות הנהו ג' תיבות דמשלים שליח צבור לא יוכל להמנות לתשלום רמ"ח כשאר הצבור. אדהכי אתא ר' יהודה בריה דרב פנחס ויתיב לגביהו. אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה ובמילי דקרית שמע והכי והכי אמ' האי ינוקא אמ' ודאי הכי הוא והכי אמר ר' יוסי בן דורמסקית משמיה דר' עקיבא חסידים הראשונים תקנו ק"ש כנגד עשרת הדברות וכנגדן מנין איבריו של אדם ותקינו שיהא שליח צבור חוזר ומשלים אותם ומאי נינהו ה' אלקיכם אמת.

85. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.14

    גרסינן בפרק היה קורא בתורה אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו פירוש שהוא עושה הפך קריאתו שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים בפיו ובשפתיו ואינו מקיים מצותו. ויש מפרשים כי הוא לשון כנוי והכי קאמ' כאלו מעיד שאין התורה אמת שהרי הוא אומר החיוב ואינו מקיימו. ויש מקשים למה לא אמר גם בלא צצית דהא איכא פרשת ציצית וי"ל שלא היה יכול לומר בלא צצית שאם אין לו טלית בת ארבעה כנפים אינו חייב בציצית דהא לאו חובת גברא הוא אלא חובת מנא. ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה. זבח בלא נכסים פירוש שלא עשה כי אם חצי מצוה שקיים ודברת בם ולא קיים והיו לאות על ידכה. ואמ' ר' יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה נוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה רב קרא קריאת שמע ואנח תפילי וצלי ואסיק בגמרא שליחא הוא דעוית פירוש ששלח בשביל התפילין שלו ונתאחר השליח וחשש שמא יעבור זמן קריאת שמע והקדים וקר' ואחר כך בא השליח והפסיק והניח תפילין כדי שלא יתפלל בלא תפילין. ונמצא כתוב על רבינו יצחק בר' יהודה שהביא לו השליח טליתו אחר קריאת שמע והתעטף בטליתו והתפלל והביא סמך לדבריו מהא דרב דאנח תפילין בין קריאת שמע לתפלה והוא הדין לציצית. והרא"ש כתב דתפילין שאני כדאמרינן ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל זו היא מלכות שמים שלימה ועוד יש לחלק מן הסברא דשאני תפילין שכתוב בהן קבלת מלכות שמים ועול מצות וקראן הכתו' זכרון ועוז והן מצוה בגופו של אדם אבל מצות ציצית אינה בגופו אלא שחייב הכתוב להטיל צצית בבגד שיש לו ארבע כנפים ואם לא ילבשנו עתה ילבשנו לאחר זמן ואין להפסיק בין ק"ש לתפלה בשביל עטיפת צצית ע"כ. מיהו יש אומרים שנוכל לומר שהניח תפילין בלא ברכה, ואחר תפלתו ממשמש בהם ומברך וכן נמי בטלית ובכך סגי שגם כשידיו מטונפות מותר להתעטף בטליתו ולאחר שיטול ידיו ממשמש בו ומברך.

86. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.15

    הקורא ק"ש בלא ברכותיה יצא וכן פר"ח וכן כתב הר"י בן גיאת וה"ר אשר מלוניל. ואמרינן נמי בירושלמי אמ' ר' אבא זאת אומרת ברכות אינן מעכבות. וכתב רבינו האיי דסדרן אינו מעכב אבל צריך לקרות את שתיהן ודייק מדקאמ' בפרקא קמ' דברכות לא לעולם דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור וכי מטא זמניה אמר ומאי ברכות אינן מעכבות לקדם אלמא סתמא דתלמודא סבירא ליה דסדר אינו מעכב אבל אם לא אמר כלל מעכב. והא דדייק בירושלמי דברכות אינן מעכבות היינו ביחיד אבל בצבור מעכב כדאמ' אמ' להם הממונה ברכו ברכה אחת.

87. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.16

    כתב בה"ג מי שקרא קריאת שמע ובא לבית הכנסת ומצאן שקורין קורא פסוק ראשון עמהן. ומביא ראיה מדאמרינן בברוכת בפרק מי שמתו גבי בעל קרי מהרהר בלבו ואמרינן עלה בגמרא למה מהרהר אמ' ר' אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עסוקין והוא יושב ובטל וכן כתב רבינו סעדיה.

88. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.17

    ואמרינן בירושלמי בפרק קמא דתרומות אמ' רבא חד חסיד שאל לאליהו ערום מהו לקרות ק"ש אמ' ליה ולא יהיה בך ערות דבר תאני חזקיה כאן לקרות כאן לברך.

89. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.18

    גרסינן בפרקא קמא דיומא אמ' רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ותניא ר' אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתיו ומראה באצבעותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב ומוקים לה בפרק ראשון משום דמשוי לה עראי. וגרסי' התם ת"ר ודברת בם בם ולא בתפלה, ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים, ודברת בם עשה אותם קבע ואל תעשה עראי. ואמרינן בירוש' לישוי איניש ק"ש כל שעתא ושעתא כפרוזדגמא חדתא דהיא פרוזדגמ' דקודשא בריך הוא דלא למטרח עלן לכתי' עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי מאי מה הלאיתיך אמ' ר' ברכיה מלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה פי' שטר צואת המלך על העיר מה הם עושים כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעין את ראשיהם וקוראין אותה ביראה באימה ברתת ובזיע אבל הב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אמר להם לישראל הדא ק"ש פרוזדגמא חדתא דידי היא לא הטרחתי אתכם לקרותה לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם אלא בשבתך בביתך ולמדנו מזה שכל אדם קורין כדרכן. וכתב הראב"ד משום גאון דמהלך צריך לעמוד עד על לבבך כדאמרינן בפ"ק דיומא דבפרק ראשון אין לו לרמוז בעיניו. וכן כתב הרי"ף דאסור לרמוז בכל הפרק משום דחשיב קריאת עראי. וכן נמי צריך עמידה משום דלא ליחשיב קריאת עראי. והאי דלא בעינן עמידה בכל הפרק משום דבפסוק דבתריה כתי' ובלכתך בדרך אלמא דקורא במהלך. כך כת' הרא"ש. עוד כתב כללא דמילתא לענין כוונה בעינן פסוק ראשון ולענין דלא לישוי עראי בעינן כוליה פרקא. וכתב בעל ההשלמה דע כי ארבע כוונות חלוקת זו מזו בק"ש כוונת הלב, וכוונת קריאה, וכוונה לצאת, וכוונת קבע. כוונת הלב לא בעינן אלא פסוק ראשון. כוונת קריאה בעינן בכל הפרשיות שאם היה קורא להגיה לא יצא. וכוונה לצאת לא בעינן אפי' בפסוק ראשון שאפי' לא כיון לבו לצאת יצא דמצות אין צריכות כוונה. וכוונת קבע בעינן בפרק ראשון שלא יעסוק במלאכתו ויקרא כדי שלא תהא קריאתו קריאת עראי.

90. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.19

    יש לשאול למה אומר ש"צ ברכות ק"ש בקל רם כדי להוציא את מי שאינו יודע וק"ש אומר בלחש שאין האחרים שומעין א"כ למה השמיעם הברכות וי"ל כי מברכות ק"ש יכול ש"צ לפטור את מי שאינו יודע מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה אבל מק"ש אינו יכול לפוטרו משום שנא' ודברת בם מה שאין כן בקריאת התורה בצבור שהיא תקנת עזרא וקריאת מגלה ותקיעת שופר ותפלה מפני שהדבר תלוי בשמיעה כמו בקריאה וש"צ יכול לפטור מאה אלף איש אבל מתלמוד תורה אין ש"צ יכול לפטור לשום אדם. ועוד כי אין בור בעולם שאינו יודע לומר פסוק שמע ישראל. ובכך יצא ידי חובתו ולפי' השמיעם הברכות.

91. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.20

    והטעם שאין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על קריאת שמע כמו בשאר מצות מפני שענין הברכות כלם הוא לקבל עול מלכות שמים עלינו כדאמרי' בפר' כיצד מברכין שכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה. ופסוק שמע יש בו הזכרת השם וגם כן הוא נחשב כמו מלכות כדאיתא בר"ה והרי הוא חשוב כברכה.

92. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.21

    ואומר שמע ישראל. ונהגו לאומרו בקול רם כדי לעורר הכוונה בפסוק הראשון שבו עיקר הכוונה. וגם הוא דרך עדות כאלו כל אחד אומר לחבירו שמע שאני מאמין כי ה' אלוהינו הוא יחיד בעולמו. ולכן תמצא עי"ן של שמע גדולה ודל"ת של אחד גם כן גדולה שהוא סימן עד רמז לעדות. דבר אחר שמע נוטריקון שאו מרום עיניכם, למי, שדי מלך עולם, אימתי, שחרית מעריב ערבים. ואם תעשה כן תקבל עליך עול מלכות שמים שהוא שמע למפרע. ד"א שמע יתפרש לג' ענינים נגררים זה מזה, הא' הכנסת הקול בחוש השמע כמו וישמע יתרו, והב' נגרר אחר השמע והוא ההבנה כמו גוי אשר לא תשמע לשונו, והג' נגרר אחר ההבנה והיא הקבלה כמו והיה אם שמוע תשמע, ושלשתן ישנן בפסוק הזה שמצוה על כל איש ישראל לשמוע הדבר הזה ולהבין אותו לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו ולקבל עליו עול מלכותו. ובספרי מפרש ה' אלקינו בעולם הזה שאין מיחד שמו אלא עלינו, ה' אחד לעולם הבא שנא' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כת' הר' אליעזר מגרמישא מפני מה נתן לישראל ליחד שמו של הב"ה בלשון שמיעה שאומ' שמע ישראל ולא ניתן בלשון הסכת או בלשון הבנה שכך פירושו של שמע הבינו או השכילו שה' אלקינו ה' אחד, משלו משל למה הדבר דומה למלך שזמן כל עבדיו לסעודה והושיבם בתקדראות של זהב והעלה להם כל מעדני עולם על גבי שלחנות של זהב והכין לעצמו שלחן אחד קטן של זהב כמו שסדר לעבדיו והעלה עליו מאותם המעדנים שהכין לעבדיו אמ' המלך במה יהא ניכר שאני מלך אמר לאחד מעבדיו לך והבא לי שני כוסות של מרגליות שיש לי בבית גנזי ושים אותם על שלחני ובהם יכירו כל הנכנסים שאני מלך הלך העבד להביא שני הכוסות וכשהוציא הכוס הראשון מן התיבה נפל מכסה התיבה ונשבר נתרשלו ידיו של עבד אמר המלך ולמה העבד מעכב אמרו לו אדוננו המלך נשבר כוס א' שבידיו אמר להם יבא בכוס השלם ואשתמש בו ויכירוני שאני מלך, והמלך זה הב"ה והעבדים אלו ישראל שזמנם לסעודה בהר סיני ביום מתן תורה והשרה שכינתו עליהם והם אמרו נעשה ונשמע חטאו בעגל ואמרו קום עשה לנו אלהים ואבדו זכות של נעשה אמ' הב"ה במה שנשאר בידם והוא זכות של נשמע בו יהיו מיחדים את שמי בכל יום ותעמוד להם זכות לדורות לפיכ' נתן להם יחוד שמו הגדול בלשון שמיעה. עכ"ד.

93. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.22

    וצריך שלא יאריך באל"ף של אחד כדי שלא יראה כאומ' אי אחד כלומ' אין חד. ולא יחטוף בחי"ת כדאמרינן במנחות בפרק הקומץ חטרי ליה לגגיה דחי"ת כלומר עושי' לה חטוטרת באמצעיתה להודיע שהוא חי וברומו של עולם. וגם כן צריך בקריאתה להאריך מעט להודיע שהוא חי וברומו של עולם. ויאריך בדל"ת כשיעור שימליכוהו בארבע רוחות העולם כחשבון ד' שהוא ארבעה. ויש אומרים שירמוז בעיניו כנגד השמים והארץ וארבע רוחות העולם. ותמצא כי בשלש אותיות של אחד נכללים ג' עולמות שיכוין באל"ף להב"ה שהוא ראשון. ובחי"ת לשמונה גלגלים, ובדל"ת לד' יסודות שהעולם הזה מיוסד בהם. ויש אנשים שמנענעים בראשן למעלה ולמטה וד' רוחות העולם כדי לעורר את הלב ואין לחוש להא דתניא בפ"ק דיומ' הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו, הרמיזה והקריצה היא לצורך דבר אחר אבל הכא נענוע הוא לצורך הכוונה.

94. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.23

    גרסינן בפסחים בפ' מקום שנהגו מאי טעמא מוספינן בשכמל"ו דא"ר שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, וכתיב הקבצו ושמעו וגומ' בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר חס ושלום שמא יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו שמע ישראל פי' אבינו ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כן אין בלבנו אלא אחד, פתח הזקן ואמ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, פי' וזהו אמרו פעם שנית ושמעו אל ישראל אביכם כלומר מאמר זה שהוא ברוך שם כבוד מלכותו יהא קבלה בידכם, וענו כלם ואמרו כן, אמרי רבנן היכי נעביד נמריה לא אמריה משה לא נמריה אמריה יעקב התקינו שיהו אומר אותו בחשאי. ואמרינן באלה הדברים רבה למה ישראל אומרים בשכמל"ו בלחש בשעה שעלה משה למרום גנבו מן המלאכים ולמדו לישראל, א"ר שמואל בר נחמני לבן בתו של מלך שהיתה לו בת בתולה והיתה רואה בגדים נאים ואומרת לו קח לי הבגדים הללו והיה לוקח לה, פעם אחת נכנס לפלטרין של מלך וראה קוזמירון של מטרונה שם, פירוש בגד נאה וחשוב, מה עשה גנב אותו ובא ונתנו לבתו התחיל מצוה אותה ואומר לה כל הבגדים שלקחתי לך לבוש אותם בפרהסיא אבל קוזמירון זה גנוב הוא אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים, כך אמר משה לישראל כל המצות שנתתי לכם ממה שקבלתי מהב"ה אבל השם הזה שאני נותן לכם הוא ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להב"ה ונטלתי אותו מהם לכך תהיו אומרים אותו בלחישה, ולמה אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא לפי שהם כמלאכים לובשים לבנים ולא אוכלים ולא שותין ואין בהם לא חטא ולא עון. ואומר במדרש כשאמר יעקב לבניו שמא יש במטתי פסול אמרו לו בניו אין קץ בשמותינו ועל כן לא זכינו לידע את הקץ וגם חט אין בשמותינו.

95. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.24

    ואלו הן הדברים שצריך האדם להזהר בהם בק"ש. צריך שירגיש יו"ד של שמע ישראל שלא תבלע. וצריך להפסיק מעט בין אחד לברוך כדאמרי' בפסחים בפרק מקום שנהגו בענין ששה דברים עשו אנשי יריחו, וכורכין את שמע היכי עבדי אמ' רב יהודה אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, ופרש"י שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך, משמע שצריך להפסיק. והתוספות פי' ולא היו מפסיקין בין שמע ישראל לשם דמשמע שישראל ישמעו השם או השם ישמע אותם. ובירושלמי משמע כפרש"י דאמ' התם ר' יוסי ור' זעירה בשם ר' שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך. וצריך להפסיק בין לעולם ועד לואהבת. וצריך להרגיש יו"ד של והיו שלא יראה כקורא והאו. וצריך להפסיק מעט בין היום לעל לבבך שלא יהא נראה היום על לבבך ולא למחר. ומזה הטעם גם כן צריך להפסיק בין אשר אנכי מצוה אתכם היום ובין לאהבה. וצריך לתת ריוח בכל תיבה שתחלתם כסוף האות שלפניה כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, על לבבכם, הכנף פתיל, אתכם מארץ. וכתב ה"ר דוד קמחי ז"ל בחלק הדקדוק מה שאמרו רבותינו שצריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון בכל לבבך בכל לבבכם לא אמרו להפסיק שלא לתת מקף בין שני הלמדין כאשר הוא אלא אע"פ שיקראם במקף יתן ריוח והבדל ביניהם בלשון שדימה כי שני למדין קרא כי הנה בכל הוא נקוד בקמץ מפני המקף. ואם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר ניתנו למשה בסיני. וצריך להספיק בכל אל"ף שהיא אחר מ"ם כגון ולמדתם אותם כדי שלא יראה כקורא מותם, ושמתם את, ושמרתם אותם, וראיתם אותו. וצריך ליתן ריוח בין וחרה לאף שלא יראה כקורא וחרף. וצריך להוציא בפה יפה עי"ן אשר נשבע ה' שלא יראה כהא חלילה וחס וגם כדי שלא תבלע האל"ף של שם בעי"ן. וצריך להתיז זי"ן של וזכרתם שלא לשתמע כסמ"ך. וכן זי"ן של תזכרו כדי שלא יראה כקורא תשכרו כלומ' על מנת לקבל שכר. וצריך ליתן ריח בין אלקיכם לאמת כדי שלא תבלע האלף חלילה וחס. וכת' הרמב"ם ז"ל כיצד ידקדק יזהר שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה ולא יניד הנח ולא יניח הנד. וכתב הראב"ד לא ידעתי נוד הנח מה הפסד יש בו אם יאמר לבבך בנוד הבי"ת השנית כדי להטעימה שלא תראה ו"ו וכן אם יטעים יו"ד והיו שלא תראה אל"ף וכן כל כיוצא באלו יניד הנח ותבא עליו ברכה.

96. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.25

    ואע"פ שצריך לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק באותיותיה יצא. קראה למפרע לא יצא. כתב הרמב"ם ז"ל במה דברים אמורים בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרש' לחבירתה אעפ"י שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה. ואע"ג דתנן למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע לכתחלה סדרום לומר כן. ואע"ג דתנן בין ויאמר' לאמת ויציב לא יפסיק היינו כשקורא הפרשיות כסדר תקנת חכמים.

97. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.26

    ונוהגין מקצת אנשים כשאומרים וקשרתם לאות על ידך למשמש בתפילין של יד. וכשאומרים והיו לטוטפות בין עיניך למשמש בתפילין של ראש. וכשאומרים והיה לכם לצצית למשמש בצציות אבל רב נטרונאי כתב האוחז צציותיו בידו כשקורא ק"ש יהירות הוא. שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבי' במדת חסידות וכל העם אינם עושים אותו והוא מיתחזי כיוהרא.

98. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.27

    גרסינן בירושלמי בפ"ק דברכות מפני מה קורין פרשיות הללו בכל יום ר' לוי ור' סימון ר' סימון אמר מפני שכתוב בהם שכיבה וקימה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, אנכי ה' אלקיך שמע ישראל ה' אלקינו, לא יהיה לך אלקים אחרים על פני ה' אחד, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ואהבת את ה' אלקיך מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה לשקרא, זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו ר' אומר זו היא מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה אמ' ר' אלעזר בר אבינא מצות דשבת מנין דכתיב ואת שבת קדשך הודעת להם מצות וחקים להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, כבד את אביך ואת אמך למען ירבו ימיכם וימי בניכם, לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיתקטיל, לא תנאף ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם א"ר לוי לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה נינהו אמ' הב"ה אי יהבת לי לבא ועינא אנא ידע דאת דילי וזהו שאמר הכתו' הנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך, לא תענה ברעך עד שקר אני ה' אלהיכם. אמר ר' לוי אמר הב"ה אם העדת על חבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ, לא תחמוד בית רעך וכתבתם על מזוזות ביתך ולא על בית רעך. למדנו מזה שצריך אדם לקרא שלש פרשיות אלו בכוונת הלב למצוה מן המובחר וכאלו קרא עשרת הדברות שהם עיקר הדת.

99. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.28

    ודכוותה אמרינן בסוף פ"ק דברכות אמ' רב יהודה אמ' שמואל אף בגבולין בקשו לומר עשרת הדברות בכל יום אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין ולא פירש מה היא תרעומת המינין. אבל בירושלמי מפרש אותו דגרסי' התם בפ"ק דברכות ר' שמואל בר נחמן בר יהודה בר זבידא בדין היה שיהו קורין עשרת הדברות בכל יום ויום ומפני מה אין קורין אותם מפני טינת המינים שלא יהו אומרי' אלו לבדן ניתנו למשה בסיני, פי' שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר התורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הב"ה מפיו בסיני. ויש מפרשים מפני תרעומת המינים שלא יאמרו כופרים אתם בכל התורה שאין אתם אומרים אלא עשרת הדברות. אבל משמע והיה אם שמוע אין שם תרעומת שהרי כתוב בהם בהדיא ובשכבך ובקומך.

100. Weekday Prayers.Blessings on the Shema.29

     ובסוף פ"ק דברכות שואל פרשת צצית מפני מה קבעוה מפני שיש בה ששה דברים ואלו הן יציאת מצרים וצצית ועול מצות והרהור עבירה והרהור ע"ז ומינות. ומקשי בשלמא הנך תלתא בהדיא כתיבין עול מצות שנא' וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, מצות צצית ועשו להם צצית, יציאת מצרים שנאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגומ', אלא הנך תלת מנא לן, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלקים, ואחרי עיניכם זה הרהור עבירה וכן הוא אומר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם זה הרהור עבודה זרה וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעל. ולפיכך הניחו חכמים הדבר וחשבו בלבם כי בכלל אלו השלש פרשיות הם נרמזים עשרת הדברות.

← Previous · Next → — showing 101–200 of 1,767

Abudarham. Lisbon, 1489.. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001094577 Licence: Public Domain. Source.