Bartenura on Mishnah Bikkurim

Sefaria · Mishnah > Rishonim on Mishnah > Bartenura > Seder Zeraim · 148 sections

3.3.6
ועטרו את בכוריהם. וכיצד מעטרים, מי שהיו בכוריו גרוגרות מעטרן בתאנים לחים מי שהיו בכוריו צמוקים מעטרן בענבים לחים ואם מביאים ענבים היה מראה הטובים והיפים שבכולם מלמעלה:
3.3.7
הפחות. סגני כהונה:
3.3.8
והגזברים. הממונים על ההקדש:
3.3.9
ולפי כבוד הנכנסים. לפי רוב הנכנסים היו יוצאים אם מרובים מרובים ואם מועטים מועטים:
3.3.10
וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים מפניהם. אף על גב דאין בעלי אומניות חייבין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתם כדי שלא יתבטלו ממלאכתם, מכל מקום היו חייבים לעמוד מפני מביאי בכורים דחביבה מצוה בשעתה. ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה:
3.4.1
החליל. מין כלי זמר וקולו נשמע למרחוק:
3.4.2
היה נוטל הסל על כתפו. לפי שהיה צריך ליתנו מידו ליד כהן דכתיב (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:
3.5.1
הגוזלות שעל גבי הסלים. שהיו תולים מאחורי הסלים של בכורים תורים ובני יונים, ולא על גבי הסלים ממש שלא יטנפום. והן קרבין עולות:
3.5.2
ומה שבידם. רמב״ם פירש הגוזלות שהביאו בידם שלא תלאום אחורי הסלים. ולי נראה ומה שבידם, הבכורים שהביאו בידם:
3.6.1
רבי יהודה אומר עד ארמי אובד אבי. ואין הלכה כרבי יהודה:
3.6.2
ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידו תחתיו. מכאן משמע שהסל היה על ידו של כהן אלא שהבעלים אוחזים הסל בשפתותיו למעלה בשעת התנופה. ושלא כדברי האומר כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף:
3.6.3
בצד המזבח. בקרן דרומית מערבית:
3.6.4
והשתחוה ויצא. מכאן משמע שלא היה מניף כי אם תנופה אחת בשעת הקריאה בלבד. ותנא דספרי מצריך שתי תנופות אחת בשעת הקריאה דכתיב (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו וגמרינן יד יד מידיו תביאנה את אשי ה׳, (ויקרא ז׳:ל׳) מה להלן תנופה אף כאן תנופה והשנית לאחר שהשלים הקריאה, דלאחר הקריאה כתיב והנחתו, לשון לך נחה את העם (שמות ל״ב:ל״ד) דהיינו תנופה שמוליך ומביא. מעלה ומוריד:
3.7.1
נמנעו מלהביא. מפני הבושה שאינו יודע לקרות:
3.7.2
התקינו שיהו מקרין. ואסמכוה אקרא דכתיב (דברים כ״ו:ה׳) וענית ואמרת, ואין עניה אלא מפי אחר:
3.8.1
בקלתות של כסף ושל זהב. קופות מצופות כסף וזהב:
3.8.2
הסלים והבכורים ניתנים לכהנים. סלי עניים ניתנים לכהנים וקלתות של עשירים מחזירים להן מכאן אמרו בתר עניא אזלא עניותא:
3.9.1
מעטרים את הבכורים חוץ משבעת המינים. מקיפים את הסלים שבכורים בהם מפירות נאים ומשובחים, ואף על פי שאינם משבעת המינים, כגון פריש ואתרוג וכיוצא בהן, והוא הדין שיכולין לעטר מפירות שגדלו בחו״ל:
3.9.2
רבי עקיבא אומר אין מעטרין הבכורים אלא משבעת המינים. מפירות שגדלו בארץ שחייבים בבכורים. והלכה כר״ע:
3.10.1
הבכורים. עיקר הבכורים תאנה שבכרה או אשכול שבכר:
3.10.2
תוספת הבכורים. בשעת לקיטת הבכורים מוסיף עליהם משאר תאנים או משאר ענבים:
3.10.3
עיטור. הפירות הנאים שמקיף סביבות הסל להדור מצוה:
3.10.4
מין בשאינו מינו. מעטר הסל של בכורי ענבים בתאנים ושל בכורי תאנים בענבים ואפילו בפירות שאינם משבעת המינים לדברי ר״ש דסבירא ליה כך לעיל:
3.10.5
ופטורים מן הדמאי. אם לקחן הכהן מעם הארץ שהביא בכורים:
3.11.1
ואם אינה באה מן הארץ. כגון שהביאו התוספת מעבר לירדן דתנן לעיל שמביאים משם בכורים אע״פ שאינה ארץ זבת חלב ודבש. אי נמי מתניתין רבי שמעון היא דאמר לעיל מעטרים את הבכורים חוץ משבעת המינים והוא הדין מפירות שגדלו בחו״ל וכי היכי דאליביה מעטרים בפירות חו״ל, הכי נמי התוספת באה מפירות חו״ל. וקמ״ל הכא שהתוספת שאינה מן הארץ אינה כבכורים:
3.12.1
כספר תורה. כלומר וס״ת נמי הוי כמו בכורים לדין זה דבעל חוב נוטל בחובו ואשה בכתובתה. פי׳ אחר וס״ת ומותר לקנות בהם ספר תורה. ואע״ג דתנא בהמה טמאה. אצטריך למתני ס״ת דלא תימא כל הני נהי דלא חזו לאכילה. חזו לשכר שיבא לידי אכילה. אבל ספר תורה דלא חזי לשכר שיבוא לידי אכילה לפי שאין מוכרין ס״ת, אימא לא, קמ״ל:
3.12.2
אין נותנים אלא לחבר בטובה. אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר שאוכל חוליו בטהרה ונותן אותם לו בטובה בתורת חסד ונדבה ואינו רשאי לקנות בהן דבר ואף לא ליתנן לכהן שאינו חבר דכיון שאין עושין בהן עבודה חיישינן דלמא לא מיזדהר בהו:
3.12.3
נותנים אותם לאנשי משמר. ובין חבר ובין שאינו חבר מחלקין אותם ביניהם:
3.12.4
כקדשי מקדש. כשאר קדשי מזבח. ואע״פ שאין עושין בהם עבודה הואיל ומכניסים אותם לעזרה מזדהרי בהו ולא אתו למכלינהו בטומאה. והלכה כחכמים:
4.1.1
פירוש אחר. לא רע״ב:
4.2.1
מטמא בלובן. שהאיש מטמא בלובן כדאיתא בזבים (פ״ב מ״א):
4.2.2
ומתעטף כאנשים. שלא ילבש שמלת אשה:
4.2.3
אבל לא נישא. משום דהבא עליו כבא על הזכר (יבמות פ״ח מ״ו):
4.2.4
ואמו יושבת עליו בדם טוהר כאנשים. כזכר, ולבסוף ארבעים ללידתו דמה טמא:
4.2.5
ואינו ניזון עם הבנות. בנכסים מועטים כדתנן (ב״ב פ״ט) בזמן שהנכסים מועטים הבנות דוחין אותו אצל הבנים:
4.2.6
וחייב בכל המצות כאנשים. אפילו מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות, הוא חייב:
4.3.1
מטמא באודם. דדם כתיב באשה (ויקרא טו) ואשה כי תהיה זבה דם. וחמשה מיני דמים טמאים באשה:
4.3.2
ואינו חולק. בזמן שהנכסים מרובים הבנים דוחים [אותו] אצל הנקבות (ועיין תי״ט ב״ב פ״ט מ״ב):
4.3.3
ואינו אוכל. היינו חטאות ואשמות ומנחות, דבכולהו כתיב (ויקרא ו) כל זכר בבני אהרן יאכלנה:
4.3.4
ואמו יושבת עליו בדם טמא. שבועיים, כיולדת נקבה:
4.3.5
ואם נבעל בעבירה. שבא עליו אחד מקרוביו, או מפסולי כהונה שאם היתה נקבה היתה נפסלת מן התרומה אף האנדרוגינוס נפסל, אע״פ שהזכר שנבעל לא נפסל כדאיתא בבכורות (פ״ז מ״ז). ויש מפרשים, אפילו נבעל מכל אדם נפסל מתרומה משום דביאתו בעבירה, ויש לגמגם, דהוי תרתי דסתרי, אם אתה מחשבו כזכר אינו נפסל בביאת עבירה אפילו מן הכהונה, ואם אתה מחשבו כנקבה אינה נפסלת כי אם בביאת הפסולים או בביאת אחד מקרובים שהיא ערוה:
4.4.1
ונוחל לכל הנחלות. אם אין שם יורש אלא הוא, יורש הכל, דלא תימא בריה בפני עצמו הוא ולאו בר ירושה הוא, קא משמע לן (ב״ב שם):
4.5.1
אין שורפין תרומה וכו׳ אם ראה לובן לבד או אודם לבד, משום דהוי ספק כדתנן במסכת זבים (פ״ב מ״א). אבל אם ראה לובן ואודם כאחת, שורפין, שהוא טמא ממה נפשך. עיין בנדה (דף כח):
4.5.2
ואין חייבין עליו על ביאת מקדש. אפילו ראה לובן ואודם כאחת, משום דכתיב מזכר ועד נקבה, זכר ודאי ונקבה ודאית:
4.5.3
ואינו נמכר בעבד עברי וכו׳ משום דהוי ספק נקבה וכתיב (שמות כב) ונמכר בגניבתו, ולא בגניבתה (סוטה פ״ג מ״ח):
4.5.4
ולא כנשים. שאב מוכר את בתו הקטנה לאמה, והאנדרוגינוס ספק זכר, ואין אב מוכר את בנו לעבד:
4.5.5
ואינו נערך. דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכים, שיהא זכר ודאי או נקבה ודאית:
4.5.6
אבל טומטום וכו׳ ובתוספתא הגירסא, אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה:

On Your Way. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://mobile.tora.ws/ Licence: Public Domain. Source.